דיני עבודה

עורך דין מומלץ

1. לפנינו תביעתו של מר ש. (להלן: “התובע”) כנגד שלם פתרונות אריזה בע”מ (להלן: “הנתבעת”), בגין פיצויי פיטורים בסך 46,396 ₪, וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. הנתבעת הינה חברה שהינה הבעלים של חברה למוצרי פלסטיק, אשר משרדיה בקיסריה.
3. התובע עבד בנתבעת כנהג משאית, החל מיום 1.3.1997 ועד ליום 22.7.2018.
4. תחילה הועסק התובע על ידי חברת פלסקום בע”מ (להלן: “פלסקום”), ומאוחר יותר על ידי חברת פלסטיב פתרונות אריזה בע”מ (להלן: “פלסטיב”). בשנת 2014, בוצע מיזוג בין פלסטיב לבין חברת מוצרי שלם אריזות 1998 בע”מ, אשר בעקבותיו שונה שמה של החברה לחברת שלם פתרונות אריזה בע”מ (הנתבעת) (להלן: “המיזוג”).
5. עד לחודש אוגוסט 2014, היה התובע עובד בשכר שעתי, אשר שכרו היה 35 ₪ לשעה ו-6,500 ₪ לחודש עבודה מלא ותשלום שעות נוספות בגין ביצוען בפועל. החל מחודש ספטמבר 2014, ועד לסיום העסקתו, שונה שכרו של התובע כך שקיבל שכר חודשי קבוע בסך 7,500 ₪, בתוספת תשלום גלובלי עבור שעות נוספות בסך 2,500 ₪, ובסה”כ – 10,000 ₪ לחודש.
6. עם סיום העסקתו, נמסר לתובע טופס 161 לא חתום. התובע סבר כי סכום הפיצויים הנקוב בטופס 161 שנמסר לו אינו נכון, וכי הנתבעת החסירה מהתובע את יתרת פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. משכך, פנה התובע – באמצעות ב”כ – אל הנתבעת, בבקשה כי הליקויים יתוקנו. לאחר דין ודברים בין הצדדים, ומשסברה הנתבעת כי התובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים כטענתו, נמסר לתובע טופס 161 חתום, על פי סך הפיצויים לו טענה הנתבעת.
7. משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, הוגשה התביעה דנן ביום 28.6.2019.
8. בדיון שהתקיים ביום 15.12.2019, הסכימו הצדדים כדלקמן:

“מוסכם כי בהתאם להסכם העסקה שנערך בין הצדדים ובעטיו בוצעו הפרשות לקרן פנסיה, לא חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

אין מחלוקת שהתובע קיבל סך 10,000 ₪ ברוטו משנת 2014 ועד לסיום יחסי העבודה, 7,500 ₪ שכר חודשים ו-2,500 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות.”

9. בדיון שהתקיים ביום 23.7.2020, הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:

“בהמשך לאמור בפרוטוקול הדיון הקודם, מוסכם כי סך הכספים שהופרשו לקופות השונות, אשר יש להביאן בחשבון לצורך תשלום פיצויי פיטורים הינו 168,538 ₪.

ב”כ הנתבעת מבקשת להוסיף כי לשיטתה גם הרווחים בביטוח המנהלים שנערך בחברת הביטוח מגדל החל משנת 2004 צריכים להילקח בחשבון וזאת על אף שב”כ הנתבעת מכירה את פסק הדין שניתן חודש 3/20 כדוגמת הפוליסה של התובעת במגדל.”

10. כמו כן, בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 23.3.2022, הסכימו הצדדים כדלקמן:

“מוסכם כי הכספים שכן יש לחשב בגין פיצויי פיטורים המופרשים לפוליסות, הינם בגין פוליסות בכלל במלואן, מגדל שנפתחה בחודש 12/92 סך של 18,981 ₪ והמחלוקת הינה אך ורק בגין פוליסה של מגדל שנפתחה בשנת 1997 ואשר בהתאם לנספח יד’ לתצהיר התובע כספי הפיצויים הצבורים 55,436 ₪ והמחלוקת הינה בגין היתרה הצבורה בסך 26,954 ₪ (82,390 ₪ פחות 55,436 ₪).”  

הסוגיות שבמחלוקת

11. בדיון שהתקיים ביום 15.2.2019, הגדירו הצדדים את הסוגיות שבמחלוקת, כדלקמן:

“המחלוקת בעניין זה, הינה האם הכספים שנצברו כרווחים בקרן על כספי פיצויי הפיטורים שייכים לעובד או למעסיק וכתוצאה מכך האם כספים אלה אמורים להיחשב חלק מפיצויי הפיטורים, אם לאו. לטענת ב”כ התובע מאחר והקופה נפתחה לפני שנת 2004 בהתאם לסעיף 46 ב’ לתקנות מס הכנסה כלליים לאישור ולניהול קופות גמל תשכ”ד – 1964 תקנה זו קובעת החל משנת 2004 הרווחים יזקפו לטובת המעסיק.

לטענת ב”כ הנתבע, התובע מתבלבל בין שאלת חבות במס לבין אופן חישוב פיצויי הפיטורים, את התשובה צריך למצוא בחוק פיצויי פיטורים ולא בתקנות מס הכנסה. גם עובדים שהתחילו לעבוד אצל הנתבעת לאחר שנת 2008 ולשיטת ב”כ התובע תקנות מס הכנסה לא חלים עליו באישור חברות הביטוח נאסר אותו פיצול בין סכום הפיצויים החייב במס לבין סכום הפטור ממס לכן אנו חוזרים על טענתנו.

בנוסף למחלוקת לעיל, המחלוקת הנוספת הינה האם יש לקחת בחשבון חישוב השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים גם ברכיב שעות נוספות בסך 2,500 ₪ כאשר שמענו את התובע היום והוא מאשר שאכן עשה שעות נוספות בפועל וב”כ מבקשת לראות את דוחות הנוכחות על מנת להביע עמדה בנוגע לרכיב והיא שומרת על הטענה שהנתבעת היא זו שקבעה את שכרו הקובע ככולל שעות נוספות גלובליות ולפיכך, השכר הזה הוא השכר הקובע לכל התקופה.

לטענת ב”כ התובע גב’ אלה מהנהלת חשבונות, הסבירה לתובע במעמד המעבר להסכם בשנת 2014 כי מטיבים איתו בכך שהשכר כולו גם השעות הנוספות, יהווה שכר קובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה ולכן מבקשת ב”כ התובע להכיר בכל השכר 10,000 ₪ עבור כל התקופה. לטענת ב”כ התובע מנהל האתר היה מעורב מר אייל אזרן.

ב”כ הנתבעת חולקת על כל דברי ב”כ התובע ולטענתה, יש לחשב שכר בנפרד עבור כל תקופת העסקה (חודשי בנפרד ושעתי בנפרד) ובכל מקרה אין להביא את השכר הגלובלי רטרואקטיבי.”  

12. בהתאם להסכמות המפורטות לעיל, אלו הן הסוגיות שנותרו במחלוקת:
    • מהו השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים;
    • האם הרווחים שנצברו על רכיב פיצויי הפיטורים בפוליסת ביטוח

המנהלים במגדל (שנפתחה בשנת 1997) שייכים לעובד או למעסיק;

• סוגיית פיצויי הלנת פיצויי פיטורין.

טענות התובע

13. לטענת התובע, במהלך שנת 2014 ביקש העלאת שכר ממר אייל עזרן, מנהל המפעל ביקום. הנתבעת סירבה להעלות את שכרו, אך במקום זאת הציעה לו שכר חודשי קבוע וגלובלי בסך 10,000 ₪, כך שלא יידרש לדווח על שעות עבודתו.
14. לגרסתו של התובע, מר עזרן והגב’ אלה – מנהלת כוח אדם במפעל ביקום – הסבירו לו כי שינוי זה יהיה לטובתו, שכן פיצויי הפיטורים יחושבו על פי השכר הגלובלי והקובע, שכאמור כולל שעות עבודה נוספות, בעוד על פי שכרו הקודם סך הפיצויים יהיה נמוך יותר ולא יכלול שעות עבודה נוספות. לטענת התובע, מדובר בהטעיה מפורשת ומכוונת מצידה של הנתבעת, אשר בסיום העסקתו סירבה לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד השכר הקובע.
15. ביום 14.11.2018, העבירה ב”כ התובע מכתב אל ב”כ הנתבעת, ובו פירוט הסתייגויותיו של התובע. על פי מכתב זה, הנתבעת חישבה את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי על ידי חלוקת תקופת העסקתו לשתיים – התקופה בה קיבל שכר שעתי והתקופה בה קיבל שכר חודשי. לטענת התובע, הנתבעת הבטיחה לו במעבר בין שכר שעתי לשכר חודשי, כי השכר לרבות שעות נוספות החדש, יהיה השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים במשך כל תקופת העבודה. הוסיף התובע וטען, כי מדובר בקידום טבעי ורגיל בשכרו, אשר אינו מהווה שינוי מהותי בשכר. כמו כן, בעניינו של התובע לא חל כל שינוי בהיקף המשרה שלו, ועל פי הפסיקה רק במידה וקיים שוני בהיקפי המשרה, יש לעשות אבחנה בין שתי תקופות ההעסקה כאמור.
16. בהתאם לאמור לעיל, היה על הנתבעת לחשב את פיצויי הפיטורים על פי השכר הקובע – 10,000 ₪, בגין כל תקופת העסקתו – 21.475 שנים, כך שסך פיצויי הפיטורים הינו 214,750 ₪.
17. לטענת התובע, בטיוטת טופס 161 שנמסרה לו, הנתבעת הביאה בחשבון את הרווחים שנצברו בקרנות בתקופת העסקתו של התובע, כאשר על פי הדין, בעניין פוליסות ביטוח מנהלים שנפתחו בין השנים 1992-2003, אין להביא את הרווחים בחשבון. הפוליסה בה בוטח התובע במגדל הינה פוליסת ביטוח מנהלים אשר נפתחה בשנת 1997, ולפיכך הרווחים בפוליסה זו שייכים לתובע והנתבעת לא הייתה צריכה להביאם בחשבון בעת חישוב פיצויי הפיטורים.
18. לתובע צבורים הסכומים הבאים בקרנות הפנסיה שלו, על חשבון פיצויי פיטורים:
    • 18,991 ₪, הצבורים ב”מגדל” מתקופת העסקתו של התובע בפלסקום.
    • 55,436 ₪, הצבורים ב”מגדל” (סכום זה הינו ללא רווחים ותשואות,

בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין).

• 93,927 ₪, הצבורים ב”כלל”.

19. לאחר הפחתת כל הסכומים לעיל מסך פיצויי הפיטורים (214,750 ₪), יתרת פיצויי הפיטורים לה זכאי התובע הינה 46,396 ₪. לפיכך, טוען התובע, יש לחייב את הנתבעת בתשלום יתרה זו.

טענות הנתבעת

20. לגרסת הנתבעת, עם סיום עבודתו, נערך לתובע תחשיב פיצויי פיטורים, אשר על פיו זכאי התובע לפיצויים כאמור בסך 148,037 ₪. בדיעבד התברר לנתבעת כי לתובע ישנה קופת פיצויים נוספת על שם המעסיק פלסקום, אשר מחמת שגגה לא נכללה בטופס 161 שהוכן בעבור התובע.
21. על פי הנתבעת, החל מיום 1.9.2014 ועד למועד סיום העסקתו, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לשכר חודשי גלובלי של 10,000 ₪, והפיצויים בגין תקופה זו אכן חושבו בפועל בהתאם לשכר זה. בגין התקופה שקדמה ליום 1.9.2014, זכאי התובע לפיצויי פיטורים כמכפלה של ממוצע שעות עבודתו עם השכר השעתי האחרון לחודש אוגוסט 2014.

לטענת הנתבעת, חישוב זה הינו בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים וההלכה הפסוקה, לפיהם עובד שחל שינוי מהותי בצורת העסקתו, החישוב יעשה באופן יחסי עבור כל תקופה בנפרד ועל פי השכר האחרון ששולם בעבור כל תקופה. הנתבעת הדגישה כי במקרה של התובע אין מדובר בקידום טבעי ורגיל בשכרו, כי אם בשינוי במתכונת העסקתו – מעובד שעתי לעובד משכורת חודשית עם רכיב גלובלי.

הנתבעת עוד הוסיפה בטענותיה, כי השינוי במתכונת ההעסקה נעשה כשלוש וחצי שנים בלבד לפני פרישתו של התובע לפנסיה, וכי לא הייתה מסכימה לשינוי בהעסקתו כאמור לו ידעה כי תחויב בתשלום פיצויי פיטורים רטרואקטיביים בגין כל תקופת העסקתו.

22. על פי תצהירי הנתבעת, בעקבות המיזוג שונתה צורת העסקתם של העובדים אשר עבדו בפלסטיב, כך שעובדים שהשתכרו עד אותה עת בשכר שעתי, עברו לעבוד במשכורת חודשית. כחלק משינוי זה, ובנוסף למשכורת החודשית, שולמה לנהגים תוספת שעות נוספות גלובלית, וזאת לאור העובדה כי מרבית עבודתם נעשתה מחוץ למפעל כך שלנתבעת לא הייתה יכולת אמיתית וכלכלית לעקוב אחר השעות הנוספות שבוצעו בפועל. כמו כן, על פי תצהירו של מר עמנואל שלם, מנכ”ל הנתבעת, לא ידוע לו על כל בקשה שהיא שהגיש התובע בעניין שינוי שכרו, ובכל מקרה לא הופנתה אליו בקשה כאמור (שכן כל העלאת שכר כפופה לאישורו).
23. לגרסת הנתבעת, מלוא הכספים שנצברו בקופת הפיצויים נזקפים ע”ח פיצויי הפיטורים של התובע. מאחר וסכום הכספים בקופה זו גבוה מסכום פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע, אין הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורים כטענתו.
24. לאור תקנה 46(ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), רווחי ההפקדות יובאו בחשבון סכום הפיצויים. לפיכך, רווחים אשר נצברו בקופת הפיצויים החל משנת 2004 ואילך, צריכים להיכלל בתחשיב הפיצויים גם בביטוח המנהלים של התובע במגדל. גם אם על פי פסיקתו החדשה של בית הדין הארצי, הרווחים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים שנפתחה לתובע בשנת 1997 בחברת הביטוח מגדל לא יובאו בחישוב הפיצויים, הרי שהסכום שנצבר בקופות השונות בעבור התובע הינו גבוה מסכום הפיצויים המגיעים לו על פי חוק.
25. בעניין טענתו של התובע כי הנתבעת הטעתה אותו בעת שינוי צורת העסקתו, צירפה הנתבעת את תצהירה של הגב’ אלה גחט, חשבת שכר בנתבעת בין השנים 2008-2015. על פי תצהירה זה, לצורך שינוי תנאי העסקתו, נדרשה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי זה. לצורך כך, הסבירה לתובע את ההשלכות של שינוי תנאי העסקתו, בין היתר, כי במועד פרישתו יחושבו פיצויי הפיטורים בהתאם לשתי תקופות העסקתו – האחת, לפי שכר שעתי, והשנייה כעובד במשכורת חודשית גלובלית. הגב’ גחט אף ביצעה סימולציית תחשיב של פיצויי הפיטורים, אך הנתבעת לא מצאה את סימולציה זו בתיקו האישי של התובע.
26. בהתאם לאמור לעיל, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים

27. בטרם נבחן את השאלה שבכותרת, נציין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 26.4.2022, בו הציגו הצדדים את סיכומיהם בעל פה, העלתה הנתבעת לראשונה טענה בעניין עצם זכאות התובע לתשלום פיצויי הפיטורים. לשיטת הנתבעת, נסיבות סיום העסקתו של התובע (פרישתו לגמלאות, להבדיל מהתפטרות או פיטורים) מהוות סיום יחסי עבודה בדרך מיוחדת, וזאת בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בתב”ע (ארצי) 3-139/שם מועצת פועלי חיפה נ’ יהושע ירחמיאל ואח’, יב(1) 365 (1981) (להלן: “הלכת ירחמיאל“), וכן בהתאם לסע”ש (אזורי י-ם) 65013-03-16 סורינה דינור נ’ האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים (פורסם בנבו, 16.9.2019). בהתאם לזאת, ובהינתן שהעובד פרש מחמת גיל ויש לו ביטוח פנסיוני מלא ומקיף, אין המעביד (ובמקרה זה הנתבעת) מחויב להשלים את פיצויי הפיטורים של העובד.
28. התובע מצידו, טען להרחבת חזית אסורה בעניין טענתה זו של הנתבעת.
29. לטעמנו, אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן שאלת עצם זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים מעולם לא הועלתה קודם לכן. המחלוקת בתיק זה, כפי שהוגדרה בדיונים הרבים שנערכו בעניין, וביתר שאת בדיון מיום 15.2.2019, עסקו בשיעור הפיצויים להם זכאי התובע, ולא בזכאותו להם מלכתחילה. כמו כן, עם סיום העסקתו של התובע, ועוד טרם הגעת הסוגיות שבמחלוקת בפני בית דין זה, הסכימה הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים, אולם לא קיבלה חלק מטענות התובע לעניין דרך החישוב. כלומר, הנתבעת מעולם לא העלתה ספק בעצם זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, אלא רק לגובה הפיצויים להם הוא זכאי.
30. בהתאם לאמור לעיל, דין טענה זו להידחות.
31. כעת, משהכרענו כי התובע אכן זכאי לפיצויי פיטורים, נעבור לדון בשאלת השכר הקובע.

המסגרת הנורמטיבית

32. סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג-1963 (להלן: “חוק פיצויי פיטורים”), קובע את שיעור הפיצויים:

“שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא: שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעסיק, או באותו מקום עבודה, ושכר שבועיים לכל שנת עבודה בעובד בשכר כאמור; חלק של שנה שלאחר שנת עבודה מזכה את העובד בפיצויים יחסיים… לענין זה, “עובד במשכורת” – עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; “עובד-בשכר” – עובד שאינו עובד במשכורת.”

33. תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ”ד-1964 (להלן: “תקנות פיצויי פיטורים“), קובעת כדלקמן:

“עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.“

34. בע”ע 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) נ’ נגריית שירן בע”מ [פורסם בנבו] (18.3.2013) (להלן: “עניין נגריית שירן“), קבע בית הדין כי פיצויי הפיטורים יחושבו על בסיס השכר האחרון של העובד, אלא אם חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו או שינוי בלתי רגיל בשכרו של העובד:

“העולה מן האמור הוא, כי על פי חוק פיצויי פיטורים, תקנות פיצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים:

שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה;

שינוי זמני או שינוי  בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד.

נטל ההוכחה כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר.”

35. בית הדין הארצי, בעניין נגריית שירן, עוד מפנה לפסיקותיו הקודמות, בהן חושבו פיצויי הפיטורים על בסיס שתי תקופות העסקה או יותר:

“בעניין גוטרמן [דב”ע (ארצי) שנ/ 107 – 3 מנפאואר (ישראל) בע”מ נ’ צפריר גוטרמן, פד”ע כב 138 (1990), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המשולמים לעובדת בנפרד לכל אחת מתקופות העסקתה, עקב השינוי המהותי שחל במתכונת העסקתה – העסקה במשרה מלאה בשכר חודשי בתקופה הראשונה לעומת העסקה בשעות בלתי קבועות על בסיס שכר שעתי בתקופה השנייה. בעניין איסר מזר  [דב”ע (ארצי) נו/269 – 3  איסר מזר  הסתדרות מדיצינית הדסה (25.2.1997)] דן בית הדין בזכאותו של עובד לפיצויי פיטורים אשר במהלך תקופת עבודתו הועסק כאח, כסטז’ר וכרופא בבית החולים. בית הדין אישר את קביעתו של בית הדין האזורי כי “בין תקופות ההעסקה השונות של המערער כאח, כסטז’ר וכרופא, חל שינוי יסודי, המחייב חישוב נפרד של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה“.

36. תקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטוריםקובעת אילו רכיבים יובאו בחשבון שכר העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, כאשר התשלום בגין שעות נוספות אינו אחד מרכיבים אלו:

“(1)   שכר יסוד;

(2)   תוספת ותק;

(3)   תוספת יוקר המחיה;

(4)   תוספת משפחה.

          (ב)  נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.”

דיון והכרעה

37. בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין נגריית שירן ובעניין גוטרמן, חריגה מהכלל לפיו פיצויי הפיטורים של עובד יחושבו על בסיס שכרו האחרון, תעשה רק כאשר חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של עובד, או כאשר ישנו שינוי זמני או בלתי רגיל בשכרו האחרון של העובד.
38. בענייננו, לא חל שינוי מהותי בשכרו של התובע. החל מחודש 9/2014, שכרו עלה מ- 6,500 ₪ ל-7,500 ₪ בחודש, תוספת אשר כוללת בתוכה את התשלום שניתן לתובע בגין ארוחות ובגין בונוס חודשי, כפי שנפרט להלן. את שינוי זה אנו רואיםכחלק מהשינויים החלים במהלך עבודתו הרגיל של התובע.
39. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי היה שינוי בהיקף משרתו של התובע. על פי התצהירים והעדויות שהובאו בפנינו, התובע עבד במשרה מלאה לאורך כל תקופת עבודתו. כך העיד התובע בעדותו (עמ’ 14, ש’ 19-20 לתמלול הדיון מיום 23.3.2022), וכן כך הצהירה הגב’ עוואד בסעיף 9א’ לתצהירה. התובע אף צירף תחשיב היקף משרה במסגרת סיכומיו (מוצג ת/4), בעוד הנתבעת לא הציגה תחשיב חלופי. על פי תחשיבו של התובע, הן לפני והן אחרי השינוי בשכרו, היקף משרתו עמד על כ-99%.כלומר, היקף משרתו של התובע לא השתנה לאחר חודש 9/2014, כפי שטוענת הנתבעת.
40. על אף האמור לעיל, אנו כן סבורים כי מדובר בשינוי מהותי בשכרו של התובע, לנוכח הסכמת הצדדים כי שכרו של התובעבתקופה הראשונה, עד לחודש 8/14, היה על בסיס שכר שעתי בסך 6,500 ₪ לחודש עבודה מלא, ואילו שכרו הקובע לתקופת עבודתו השנייה (החל מחודש 9/2014) היה על סך 10,000 ₪ -משכורת חודשית בסך 7,500 ₪ בתוספת 2,500 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות.יודגש, כי השכר החודשי הקובע בתקופה השנייה כלל גם את השעות הנוספות בסך 2,500 ₪. כך, הודתה הנתבעת בכתב ההגנה כי “החל מיום 1.9.2014 זכאי התובע לפיצויים בהתאם לשכר חודשי גלובלי של 10,000 ₪ וכי בפועל חושבו הפיצויים בגין תקופה זו כאמור”.
41. בהתאם לקבוע בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים, התשלום בגין שעות נוספות אינו מהווה רכיב אותו יש לקחת בחשבון בעת חישוב פיצויי הפיטורים. במקרה שבפנינו, התובע אף אינו מתכחש לכך שאכן ביצע שעות עבודה נוספות בפועל, כך שאין מדובר בתשלום פיקטיבי.
42. כאמור, הנתבעת הסכימה ושילמה את פיצויי הפיטורים – בגין תקופת העסקתו השנייה של התובע – בהתאם לשכר של 10,000 ₪, שהינו כולל את התשלום הגלובלי בגין שעות נוספות. אשר על כן, בגין תקופה זו אין חולק כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הינו 10,000 ₪.
43. לכן, אנו קובעים כי המעבר משכר שעתי למשכורת חודשית בתוספת שעות נוספות גלובליות המחושבות לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הינו שינוי מהותי בשכרו של התובע, כאמור בפסיקה לעיל.
44. בהתאם לקביעתנו לעיל, לכאורה יש לחשב את שכרו של התובע בהתאם לשתי תקופות העסקה שונות – 7,500 ₪ עד לחודש 9/2014 (ולא 6,500 ₪ כטענת הנתבעת); ו-10,000 ₪ בתקופה שלאחר מכן. במצב דברים שכזה, היה זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים בסך 1,712 ₪ בלבד.
45. אלא שבמקרה דנן, לעניות דעתנו, אין לחשב את פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע בהתאם לשתי תקופות העסקה שונות, וזאת לאור טענתו של התובע כי בין הצדדים התקיים הסכם באשר לשכרו הקובע, בסך 10,000 ₪, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. אנו מקבלים את גרסתו זו של התובע מהטעמים הבאים:

היעדר הודעה על שינוי תנאי העסקה וסימולציית השכר

46. במקרה כגון זה, בו תנאי העסקתו של התובע שונו בצורה מהותית כמפורט לעיל בשנת 2014, מצופה היהשהנתבעת תמסור לתובע הודעה בדבר שינוי תנאי העסקה,או לכל הפחות שתראה כי קיימת הודעה כאמור בתיקו האישי של התובע. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המצביעה על קיומה של הודעה בדבר שינוי תנאי העסקתו של התובע, או של כל עובד אחר בשורותיה (שכן, לטענתה, השינוי בתנאי ההעסקה נעשה באופן גורף לכל נהגי הנתבעת). לו הייתה הנתבעת מצרפת הודעה בדבר שינוי תנאי העסקה או סימולציה שנערכה לתובע ממנה ניתן היה ללמוד על הסיכום בין הצדדים, לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים. מקום בו הנתבעת לא הציגה כל מסמך הנדרש על פי חוק כאשר חל שינוי בתנאי עבודתו של התובע, עובר נטל הראיה אל הנתבעת.

הנתבעת הגישה את תצהירה של הגב’ אלה גחט, אשר עבדה כחשבת שכר בנתבעת בתקופות הרלוונטיות. על פי תצהירה זה, ביצעה הגב’ גחט סימולציית שכר לתובע טרם השינוי בשכרו, ואף ביקשה את הסכמתו לשינוי זה. את סימולציית השכר תייקה בתיק האישי של התובע.

על אף עדותה של הגב’ גחט, הנתבעת לא צירפה אף מסמך התומך בגרסתה זו. על פי הנתבעת, לא הצליחה למצוא את התיק האישי של התובע ובו סימולציית השכר הנטענת. את גרסתה זו של הנתבעת לא מצאנו אמינה, גם בשל העובדה כי עדי הנתבעת שינו את גרסתם במהלך דיון ההוכחות באשר לאי הימצאות תיקו האישי של התובע – חלקם אמרו כי התיק לא נמצא בשל שריפה, אחרים בשל שיפוצים, ויש שטענו שהתיק לא נמצא בשל מעבר החברה למשרדים חדשים[1].

עדי הנתבעת

47. את עדותה של הגב’ גחט לא מצאנו מהימנה – עדותה הייתה לא ברורה ולא אחידה, לרגעים טענה שאינה זוכרת פרט מהותי כלשהו, ולאחר מכן זכרה היטב פרטים אחרים. כך, לא ידעה העדה להגיד האם לתובע נמסרה הודעה בדבר שינוי תנאי העסקה (עמ’ 22, ש’ 2-9 לתמלול הדיון), אך כן ידעה לומר בוודאות כי לתובע נמסרה סימולציית השכר שהכינה בעבורו, כאמור לעיל (עמ’ 23, ש’ 17-25 לתמלול הדיון).

נוסף על זאת, על פי גרסתו של התובע, את בקשתו להעלאת שכר ביקש ממר אייל עזרן, מנהל המפעל ביקום, וכן איתו הגיע להסכם באשר לשכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. כך גם צוין בפרוטוקול הדיון מיום 15.2.2019, במסגרת הסכמות הצדדים באשר לסוגיות הנמצאות במחלוקת, כי מר עזרן היה מעורב בהסכם בעניין שכרו הקובע של התובע לעניין חישוב פיצויי הפיטורים. מכיוון שכך, לעדותו זו של מר עזרן יכולה הייתה להיות משמעות רבה. על אף זאת, הנתבעת לא הזמינה את מר עזרן למתן עדות, על מנת שיוכל לאשש או להפריך את טענתו זו של התובע. הגב’ גחט, שעל פי גרסתו של התובע גם לקחה חלק באותו הסכם בעניינו, אומנם העידה, אך זו לא הצליחה לספק תשובות ברורות בעניין וכאמור לא מצאנו את עדותה מהימנה.

עדות התובע

48. על פי עדותו של התובע, הוסבר לו שהשינוי בשכרו יפעל לטובתו, שכן שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יהיה גבוה יותר, כלומר – בסך 10,000 ₪, וכן כי שכר קובע זה יוחל באופן רטרואקטיבי על כל תקופת העסקתו בנתבעת (עמ’ 5 ש’ 32-38, עמ’ 6 ש’ 1-11 לתמלול הדיון מיום 23.3.2022). לטענת התובע, לא היה מוכן לקבל את השינוי בשכרו לולא הסכמה זו, שכן השינוי הוביל לירידה בשכרו החודשי. מכיוון שהיה קרוב לפרישה, ובשל אותה הבטחה בעניין חישוב פיצויי הפיטורים, הסכים התובע לשינוי כאמור. את עדותו זו של התובע, מצאנו אמינה ביותר.

עדותו של התובע בעניין זה נתמכת גם בראיות שהוצגו בפנינו. על פי תלושי השכר, ב-12 החודשים שקדמו לשינוי בשכרו של התובע (כלומר, התלושים לחודשים 9/2013 ועד 8/2014), שכרו ברוטוהממוצע עמד על 10,655 ₪ בחודש. שכר זה כולל תשלומים בגין שעות נוספות, ארוחות (400 ₪ לחודש) ובונוס חודשי בסך 400-500 ₪ לחודש. הן התשלומים בגין הארוחות והן התשלומים בגין הבונוס הופסקו לחלוטין לאחר השינוי בשכרו של התובע בחודש 9/2014, ולכן שניהם מהווים שכר לצורך חישוב זה. בעניין הארוחות, טענה הנתבעת בסיכומיה כי התשלום בגין הארוחות הופסק בשל מעבר המפעל מיקום לקיסריה, אך על פי על פי עדותה של הגב’ גחט, מעבר זה התרחש בשנת 2016 ולא בשנת 2014 (עמ’ 25, ש’ 7-14 לתמלול), המועד בו הופסקו תשלומים אלו לתובע. באשר לבונוס, בתלושי השכר אין כל פירוט באשר למהותו. גם במהלך סיכומיה, לא הבהירה הנתבעת על בסיס מה ניתן הבונוס, מלבד אמירה לקונית כי הוא ניתן על פי שביעות רצון. הנתבעת עוד טענה במסגרת הסיכומים, כי הבונוס לא ניתן באופן קבוע מדי חודש. אלא שעל פי בדיקה שערכנו, בחודשים האמורים בראשית פיסקה זו, כן שולם לתובע בונוס מדי חודש.אם כן, על פי נתונים אלו, ניתן לראות כי ההעלאה בשכר היסוד של התובע (מ-6,500 ₪ בחודש ל-7,500 ₪ בחודש), כללה את הבונוס ואת הארוחות ששולמו לו עד לחודש 9/2014.

באשר לשעות הנוספות, ממוצע הגמול ששולם לתובע בגין שעות נוספות ב-12 החודשים האמורים לעיל, הינו כ-3,000 ₪ בחודש, בעוד התשלום הגלובלי עליו סוכם הוא 2,500 ₪ בלבד. הנה כי כן, שכרו של התובע בהחלט נפגע בעקבות השינוי בשכרו והמעבר לתשלום גלובלי. עובדה זו תומכת בטענת התובע כי הסכים לשינוי בצורת התשלום והפחתה בשכר, רק בשל העובדה שהובטח לו שפיצויי הפיטורים יחושבו בגין כל תקופת העבודה על פי השכר האחרון לרבות השעות הנוספות.

49. בהתאם לאמור לעיל, קובעים אנו כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו 10,000 ₪ עבור כל תקופת עבודתו.
50. לפיכך, ובהתאם לקביעתנו זו, מקובל עלינו תחשיבו של התובע, והוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 214,750 ₪ (10,000 ₪ * 21.475 שנות עבודה).

האם הרווחים שנצברו על כספי פיצויי הפיטורים בפוליסת ביטוח המנהלים שנפתחה לתובע במגדל בשנת 1997שייכים לעובד או למעסיק

המסגרת הנורמטיבית

51. תקנה 46(ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ”ד-1964 (להלן: “תקנות מס הכנסה”), קובעת כדלקמן:

“ערך הפדיון של מרכיב הפיצויים בחשבון קופת ביטוח, יהיה סך כל התשלומים ששולמו למרכיב הפיצויים בחשבון קופת הגמל, בתוספת רווחי הקופה, כפי שיוחסו למרכיב הפיצויים על פי תקנה 49ב, והכל בניכוי ההוצאות שיוחסו למרכיב זה (להלן – צבירת הפיצויים).“

52. בע”ע 29744-11-18 חברת מוסדות חנוך ותרבות בהרצליה מיסודה הסוה”י לא”י נ’ דורית לוי [פורסם בנבו] (31.3.2020) (להלן: “עניין לוי”), קבע בית הדין הארצי כי, בחישוב ערך פדיון כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח מנהלים שהוצאה בשנים 1992-2003, לא יובאו בחשבון הרווחים:

“סיכום ביניים מלמד, אפוא, כי בהתאם להוראות הפוליסה, חישוב ערך פדיון מרכיב הפיצויים במערכת יחסי עובד (מבוטח) – מעסיק (בעל הפוליסה), אינו כולל את התשואה הריאלית של כספי הפיצויים – דהיינו: התשואה העולה על קרן ההפקדות בתוספת הפרשי הצמדה למדד – אשר “הוסטה” למרכיב התגמולים ואין לזקוף אותה על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד ממעסיקו. להוראות אלה יש, ככלל, תוקף במערכת היחסים שבין העובד למעסיקו, חרף התוצאה הקשה מנקודת ראותו של המעסיק, אשר אינו נהנה מהתשואה הריאלית של מרכיב הפיצויים שאלמלא ההוראה בפוליסה היה נזקף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, וחרף “הזכייה הכפולה” של העובד (התשואה הריאלית מועברת לחשבון התגמולים והמעסיק נדרש לשלם  לידי העובד פעם נוספת, כמפורט לעיל, השלמת פיצויי פיטורים באותו סכום). עם זאת נזכיר כי כפי שציין הממונה בעמדתו, בתקופה הרלוונטית המעסיק הוא שבחר את המוצר הפנסיוני לעובדיו. חזקה על המעסיק, לפיכך, כי ידע או צריך (ולמצער: יכול) היה לדעת מה הם תנאי תכנית הביטוח ומה השלכותיהן על זכויות הצדדים בסיום יחסי העבודה.“

53. באשר לביטוח פנסיוני, קבע בית הדין הארצי בעניין לוי כך:

“תשלומי מעסיק הצבורים במרכיב הפיצויים בהסדר ביטוח פנסיוני ייזקפו, בנסיבות בהן לא הוחל הסדר שונה מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק (מנחם גולדברג “פיצויי פיטורים לזכאים לפנסיה   מכח חוק או למבוטחים במערכת פנסיונית או בקופת גמל” עיוני משפט ט’ 569, 576 (1983); ע”ע (ארצי) 39921-01-16 קאטר – קרן קורת ישראל עמותה לפיתוח כלכלי. [פורסם בנבו] פסקה 10 (22.11.2017)…”

דיון והכרעה

54. הנתבעת זנחה את טענותיה בסוגיה זו במסגרת סיכומיה. למעלה מן הצורך, סבורים אנו שיש מקום לדון בנושא בקצרה.
55. על פי הסכמות הצדדים בדיון ההוכחות שנערך ביום 23.3.2022, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת הינה בגין הפוליסה במגדל שנפתחה בשנת 1997. כספי הפיצויים אשר נצברו בפוליסה זו הינם בסך 55,436 ₪, והמחלוקת בין הצדדים נותרה בעניין הרווחים הצבורים בסך 26,954 ₪.
56. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הפוליסה ב”מגדל” הינה פוליסה מסוג של ביטוח מנהלים. פוליסה זו נפתחה בשנת 1997, ובכך מהווה פוליסה הדומה לזו שנידונה בעניין לוי, שם דובר על פוליסות ביטוח מנהלים אשר הוצאו בשנים 1992-2003. לפיכך, ובהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי בעניין לוי, הרווחים הצבורים בפוליסה זו שייכים לתובע, ואין להביאם בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים.
57. הנתבעת, בדיון ההוכחות, טענה לקיומו של חוזר משנת 1996, אשר על פיו יש להביא את היתרה הצבורה בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים (עמ’ 66, ש’ 19-28 לתמלול הדיון מיום 23.3.2022). הנתבעת לא הביאה את אותו חוזר משנת 1996, ואף לא כל ראיה אחרת המוכיחה את טענתה זו.

לפיכך, אין לנו אלא לקבוע כי, על פי הפסיקה והחקיקה בנושא, הרווחים הצבורים בפוליסה במגדל שייכים לתובע ולא מהווים חלק מפיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורין

58. בדיון שנערך ביום 26.4.2022, הסכימו הצדדים כי התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין תימחק.

סוף דבר

59. שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הינו 10,000 ₪. בהתאם לקביעתנו זו, בעבור תקופת עבודה של 21.475 ₪, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 214,750 ₪.
60. כמוסכם בין הצדדים (בדיון מיום 23.7.2020), לתובע צבורים בקופות השונות ברכיב פיצויי פיטורים סך 168,538 ₪.
61. אשר על כן, זכאי התובע ליתרת פיצויי פיטורים בסך 46,212 ₪ (214,750 ₪ – 168,538 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (22.7.2018).
62. אין לקחת את היתרה הצבורה בפוליסה במגדל, בסך 26,954 ₪, בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים.
63. באשר להוצאות, בשים לב לכך כי תביעת התובע התקבלה במלואה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 6,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ז’ אייר תשפ”ב, (08 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

[1] הגב’ גחט העידה על מעבר משרדי הנתבעת מיקום לקיסריה, בעמ’ 25 ש’ 12-14 לתמלול הדיון מיון 23.3.2022.

מר עמנואל שלם בעדותו מסר כי ייתכן והתיק לא נמצא בשל שריפה שהייתה במפעל ב-2014, עמ’ 31 ש’ 23-38 לתמלול הדיון.

הגבי יעל עוואד העידה כי ייתכן והתיק אבד במסגרת שיפוצים ולא במסגרת שריפה, עמ’ 44 ש’ 8-9 לתמלול הדיון.

לפני:
כב’ השופט יגאל גלם, סגן נשיא
ג’ריס סחניני – נציג מעסיקים
הנרי אלקסלסי – נציג עובדים
התובע
ש

–
הנתבעת
שלם פתרונות אריזה בע”מ

פסק דין