צור קשר
עורך דין
אודות
עורך דין מומלץ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.3.22 (כב’ השופטת ז’יטניצקי רקובר בתלה”מ 3086-06-21) שדחה את בקשת המבקש לזימון ארבעה עדים לצורך הוכחת תביעת הנזיקין שהגיש כנגד המשיבה.
- רקע עובדתי
- למבקש (להלן גם: האב) ולמשיבה (להלן גם: האם) נולדה הבת א’ ביום 00.00.06 (להלן: הקטינה). משנת 2010 מתנהלים בין הצדדים הליכים משפטיים רבים. מאז חודש פברואר 2016 הקטינה לא נמצאת בשום קשר עם האב ומאמצים רבים שנעשו ע”י בית המשפט לצורך חידוש הקשר בין האב לקטינה, לרבות מינוי מומחים ומטפלים, לא נשאו כל פרי והקטינה עומדת בסירובה לכל קשר עם אביה.
- הקטינה אובחנה בבית החולים שלוותה ועל פי חוות דעת הרופאים שבדקו אותה, היא סובלת מהפרעה פוסט טראומטית והומלץ שהיא תמשיך בטיפול אצל הפסיכולוגית המטפלת בה ובשלב זה לא ייעשה כל ניסיון לחידוש הקשר בינה לבין אביה.
- המבקש הגיש תביעת נזיקין כנגד המשיבה על סך של 400,000 ₪ “כפיצוי בגין עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לתובע בגין תופעת הניכור ההורי וההסתה המוכחת של הנתבעת כלפי התובע, אשר לא מצוי בקשר עם הקטינה למעלה מחמש שנים” (להלן: התביעה).
- המבקש הגיש בקשה לזימון עדים לישיבת ההוכחות בתביעה. המבקש ביקש לזמן חמישה עדים, מתוכם ארבעה מומחים שהיו מעורבים בניסיונות לחידוש הקשר בין האב לקטינה וחלקם אף הגישו חוות דעת. המדובר בפסיכולוגית ללי גרשנזון ממרכז דעה, הפסיכולוג ד”ר מרדכי שרי ממכון שלם, הפסיכיאטרית ד”ר טלי וישנה והד”ר ענבל קיבנסון בראון.
- המבקש טען שגב’ גרשנזון פגשה את הצדדים ואף את הקטינה וערכה מבדקים. ד”ר שרי ערך בדיקת מסוגלות הורית וקבע שקיים ניכור הורי. ד”ר וישנה פגשה את הצדדים ואת הקטינה והגישה חוות דעת לבית המשפט שהתייחסו להסתה של הקטינה כנגד אביה והד”ר קיבנסון בראון פגשה את הצדדים והגישה עדכונים לבית המשפט. התבקש גם זימון של קצינת משטרה ובקשה זו נענתה ואינה חלק מבקשה דנן.
- המשיבה התנגדה לבקשה וטענה שכלל לא מדובר במקרה של סרבנות קשר ולקטינה יש פוסט טראומה עקב התנהגות המבקש כלפיה, כפי שנקבע ע”י מומחי בית החולים שלוותה. לטענתה, המומחים שהמבקש עותר לזמנם אינם רלוונטיים, היות שנקבע לאחר שהם הגישו את חוות דעתם, כי הקטינה סובלת מפוסט טראומה ועמדה זו אומצה ע”י בית המשפט קמא ואף ע”י בית משפט זה.
- בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש לזימון העדים. בהחלטתו נקבע כי: “אין כל צורך לחזור ולהעיד את כל המומחים מחדש… כל קביעות המומחים מאז שנת 2016 מצויות החומר בתיק ביהמ”ש וכל צד יכול להשתמש בחומר זה לביסוס טענותיו ואין כל מקום לזמנם לעדות” (להלן: ההחלטה).
- המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור.
- תמצית טענות המבקש
- אין כל קשר בין העובדה שהקטינה סובלת מפוסט טראומה לבין העובדה שהיא היתה מוסתת ומנוכרת לאב ע”י האם. יתכן שתופעת הפוסט טראומה נגרמה כתוצאה מהניכור ההורי והניתוק רב השנים של הקטינה מאביה. הקטינה יכולה לסבול מתופעת הפוסט טראומה, במקביל להסתה חמורה כנגד האב שנעשית ע”י האם במשך שנים רבות.
- טעה ביהמ”ש קמא שעה שהתעלם מהחלטתו שלו מיום 21.11.18 שבה נקבע בין היתר כי: “עסקינן בתיק בו רמת הקונפליקט בין ההורים היא מהקשות ביותר, כשבשל הקונפליקט בחרה הקטינה את הפתרון של ניכור הורי כלפי אביה...”.
- המומחים שמבוקש לזמנם בחנו את הטענה בדבר הניכור ההורי של הקטינה כלפי אביה ויש צורך בשמיעת עדותם על מנת לבחון סוגיה זו. חקירת העדים נדרשת ביותר להוכחת התביעה. המומחים ישללו או יאמתו את הטענה שעליה מושתתת התביעה.
- בשלה העת לחשוף את האמת ואין למנוע מהמבקש להציג את התמונה האמיתית בנוגע לנתק שקיים בינו לבין בתו.
- תמצית טענות המשיבה
- נקודת המוצא בכל הקשור בהחלטה הנוגעת לזימון עדים היא שמדובר בהחלטה מובהקת של סדרי דין וככלל ערכאת הערעור לא תתערב בה. הבקשה אף לא מעוררת שאלה משפטית עקרונית שעל ערכאת הערעור לדון בה. בהחלטה לא נפל כל פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור.
- במסגרת תביעת התובע בנושא משמורת הקטינה והסדרי השהות (להלן: ההליך העיקרי) נחקר ארוכות המומחה ד”ר גוביז’נסקי על חוות הדעת שהגיש ביחס למצב הקטינה והוא הסביר שאירוע קשה שחוותה הקטינה בצעירותה, הוא שגרם לה לפוסט טראומה. בית המשפט קמא אימץ חוות דעת זו ובקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בנושא זה נדחתה. המבקש מנסה באמצעות הליך זה, לעקוף ולמעשה לערער על פסקי דין והחלטות שניתנו בהליך העיקרי ואין לאפשר זאת.
- מטרת המבקש בתביעה היא לסחוט כספים מהמשיבה. המשיבה לא הסיתה את הקטינה, לא היה כל ניכור הורי מצידה והיא פעלה בשיתוף פעולה באופן מלא עם המומחים ובית המשפט. בחוות הדעת של מומחי שלוותה נקבע שלא קיים ניכור הורי מצידה של המשיבה ומעולם לא היתה קביעה חד משמעית בנושא זה.
- העדים שהמבקש עתר לזימונם נטלו חלק זניח יחסית בהליך לפני שנים רבות ומינויים של חלק מהעדים אף בוטל ע”י בית המשפט – עובדה שהמבקש הסתיר בבקשתו. עדים אלו נתנו את חוות דעתם לפני שהוגשה חו”ד מטעם מומחי שלוותה שקבעו שלקטינה פוסט טראומה ולכן הם לא רלוונטיים. כמו כן, בצדק נקבע בהחלטה שאין צורך לחזור ולהעיד מומחים קודמים מחדש.
- ההחלטה מאוזנת. נקבע מחד שאין צורך לחזור ולהעיד שוב את המומחים, ומאידך נקבע שכל צד יוכל להשתמש בחומר משנת 2016 המצוי בתיק. המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט והוא מבקש לגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר. חלק מהעדים כלל לא פגשו בקטינה, חלק לא הגישו חוות דעת לבית המשפט ומינויה של גב’ גרשנזון בוטל. כמו כן, ממצאי ד”ר שרי סתרו את ממצאי מומחי שלוותה ואת עמדת הפסיכולוגית המטפלת בקטינה והמלצותיו לא התקבלו. לכן, העדים לא רלוונטיים ובצדק נדחתה בקשת המבקש. המבקש מנסה באמצעות העדים להביא חוות דעת נוספות והדבר אסור.
- טענת המבקש שתופעת הפוסט טראומה נובעת מהניכור ההורי היא טענה חדשה שלא נטענה בתביעה ומהווה הרחבת חזית אסורה. המבקש מנסה לערוך מקצה שיפורים בתביעה. הפוסט טראומה נגרמה לקטינה מאחר שבילדותה היא חוותה איום על חייה ועל שלמותה הפיזית מצד המבקש. האירוע היה כשהקטינה שהתה לבדה עם המבקש והדבר הביא לתחושת חרדה קשה אצל הקטינה.
- המבקש אף תלה שלטים ליד בית הקטינה וניהל קמפיין ברשת כנגד המשיבה וכתוצאה מהשפלה ומבוכה רבה שהקטינה חוותה ממעשי האב, היא אף סירבה ללכת לבית הספר והדבר גרם להתדרדרות במצבה הנפשי ולאחר מכן, לפוסט טראומה.מכל הנימוקים הנ”ל יש לדחות את הבקשה.
- דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשה ובתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור מהטעמים שיפורטו להלן:
- הוראות סעיף 52 (ב)לחוק בתי המשפט(נוסח משולב), התשמ”ד – 1984 והפסיקה, קובעים כי תינתן רשות ערעור רק אם ישנו חשש שייגרם נזק ממשי למבקש או אם יתקיים הליך מיותר או אם קיימת טעות ברורה בהחלטה. ככלל, ערכאת הערעור תתערב בהחלטת ביניים רק כאשר להחלטה מושא הערעור השפעה רבה על זכויות הצדדים ויהיה קשה להביא לתיקון הפגם או שהוא בעל השפעה מכרעת על הדיון.
ברע”א 7682/06אליהו חברה לביטוח נ’ אלוש (25.6.2007) נקבע כי:
“… ככל שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכריעה יותר על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית, כך שיהיה קשה יותר להשיב את המצב לקדמותו אם יתברר בשלב מאוחר יותר שההחלטה הייתה שגויה, ייטה בית המשפט שלא לדחות את הבירור לשלב הערעור על פסק הדין … הנטייה להתיר את הערעור המידי תתגבר ככל שהחלטת הביניים היא בעלת אופי בלתי הדיר ….“.
- ברע”א 9156-12פז חברת נפט בע”מ נ’ תחנת תדלוק ושרותים צבר בע”מ (1.1.2013) נקבע כי:
“עדים והיתר להבאת ראיות נוספות הם עניינים מובהקים שבסדרי דין, שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהם. ככלל, ערכאת הערעור תקפוץ ידה מלהתערב בהחלטות בסוגיות אלו, למעט במצבים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד מן הצדדים”
- מקרה דנן נכנס לגדרי החריג בו תתערב ערכאת הערעור, היות שמניעת האפשרות מהמבקש לזמן לעדות את העדים שהוא ביקש לזמן, עלולה לפגוע אנושות ביכולתו להוכיח את תביעתו.
- המבקש סבור כי העדים שהיו מעורבים בניסיונות הרבים לחידוש הקשר שלו עם הקטינה במסגרת ההליך שהוא יזם, יכולים לתמוך בטענתו לפיה המשיבה אחראית לסרבנות הקשר שנוצרה ולניכור ההורי עקב ההסתה של הקטינה כנגדו. מדובר בעדים רלוונטיים ואין למנוע מהמבקש לזמן אותם.
- העובדה שהתקיימו חקירות במסגרת ההליך העיקרי וחלק מהעדים כבר נחקרו במסגרת זו, לא יכולה למנוע מהמבקש לזמנם לצורך התביעה הנזיקית. התביעה הנזיקית שונה במהותה מהתביעה העיקרית ואף שקיימת השקה וזיקה בין הנושאים, זכותו של המבקש לדלות מעדים אלו ראיות שיסייעו להוכחת תביעתו. אין להסתפק בהגשת המוצגים או הפרוטוקולים מהתביעה בהליך העיקרי, היות שבאותו הליך לא נדונו ההיבטים הנזיקיים שהם שונים בתכלית. משהמבקש סבור שהחומר המצוי בהליך העיקרי אינו מספיק להוכחת תביעתו והוא זקוק לזימון עדים נוספים, לא ניתן למנוע ממנו לזמנם ולחקור אותם ביחס לעובדות המהוות בסיס לעילות התביעה הנזיקיות. זכות יסוד של כל בעל דין היא שיתאפשר לו להביא את כל ראיותיו ופגיעה בזכות זו תיעשה רק כשקיימת הצדקה ממשית לכך ובמקרה דנן, היא לא קיימת.
- העובדה שלאחר שהוגשו חוות הדעת ועמדות העדים שהמבקש מזמן לזמנם, הוגשו חוות דעת מטעם מומחי שלוותה שבחנו את מצבה של הקטינה, לא גורעת מזכותו של המבקש להיעזר בידיעותיהם של עדים אלו שבחנו את המצב במועד מוקדם יותר. שאלת משקל עדותם תיבחן ע”י בית המשפט ואין “להצר את צעדיו” של המבקש ולמנוע מראש את העדתם.
- העובדה שנקבע שהקטינה סובלת מפוסט טראומה לא מלמדת דבר ביחס לשאלה האם המשיבה אחראית לניכור ההורי והאם יש לה חלק ולו קטן, בנתק שנוצר בין האב לקטינה. כפי שציין כב’ השופט שוחט ברמ”ש 49630-12-19 (5.3.2020) שניתן בעניינם של הצדדים: “שני הצדדים לא בחלו בהטחת אשמות הדדיות באשר לסיבה לניתוק הקשר… בפועל, אין ומעולם לא היתה קביעה חד משמעית בנושא“. מכאן, שנושא האחריות לסרבנות הקשר לא הוכרע וזכותו של המבקש לנסות ולהוכיח כי האחריות לכך רובצת לפתחה של האם והיא אחראית לנזקיו.
- כמובן שביהמ”ש קמא רשאי לפסול שאלות שאינן רלוונטיות ואולם לא ניתן למנוע באופן גורף את זימון עדים, כשעל פניו נראה כי הם עדים רלוונטיים. כמו כן, איני מכריע בשאלה האם המבקש “מרחיב חזית” באופן אסור באמצעות העדים שהוא מבקש לזמן והדבר ייבחן ע”י ביהמ”ש קמא.
- לפיכך, אני מקבל את הבקשה ואף את הערעור לגופו, ההחלטה מבוטלת והמבקש יוכל לזמן את העדים כמבוקש.
- המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך של 10,000 ₪.
- הערובה על פירותיה תושב למבקש באמצעות ב”כ.
- פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, י”א אייר תשפ”ב, 12 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”ש60362-03-22פלוני נ’פלונית
לפני כבוד השופט נפתלי שילה
המבקש
פלוני
נגד
המשיבה
פלונית
פסק דין
