ערעור על גובה המזונות הערכת יכולות כלכליות ופוטנציאל הכנסה (עמ”ש 60567-12-21)

 

עורך דין מומלץ

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת ברגר) מיום 14.11.21.

 

השופט נ. סילמן

 

רקע עובדתי –

  1. הצדדים נישאו ביום 6.9.01, ומנישואיהם נולדו להם 2 קטינים ילידי השנים 2006 ו- 2009. בשנת 2016 התגרשו הצדדים זמ”ז.

 

  1. בחודש 10/12 עזב המערער את דירת המגורים המשותפת ב-פ’ (להלן: “הדירה”) למשך מספר חודשים ולאחר מכן, שבו הצדדים להתגורר יחד, עד לעזיבתו הסופית את הדירה בחודש 12/13.

 

  1. הצדדים מנהלים הליכים משפטיים משנת 2014, במסגרתם הוגשו תביעות הדדיות כדלקמן –

המערער הגיש תביעה רכושית, פירוק שיתוף ודמי שימוש ותביעת משמורת משותפת.

המשיבה הגישה תביעת מזונות ומדור, תביעה מכוח חוק יחסי ממון ותביעת משמורת.

 

 

 

הכרעת בית משפט קמא –

משמורת –

  1. האם טענה לתפקוד לקוי של האב ופגיעה בנפש הקטינים. לדבריה, האב אינו בעל מסוגלות להיות הורה משמורן גם לא במשמורת משותפת, ולא מתקיימים התנאים בפסיקה לקביעת משמורת משותפת.

האב טען מנגד כי אין מקום לסטות מהמלצת עו”ס לעניין משמורת משותפת.

 

  1. בית משפט קמא שוכנע לאחר שמיעת הצדדים ועיון בתסקירים שהוגשו כי שני ההורים הינם הורים טובים ומיטיבים עבור ילדיהם, בעלי מסוגלות הורית טובה, מעורבים בחיי הילדים, ודואגים להם.

 

  1. כב’ השופטת קמא סברה כי במקרה דנא “המלחמה על “תווית” ההורה המשמורן מיותרת וגורמת רק להעצמת הסכסוך ואין בה כל צורך” (ראו והשוו: דברי כב’ השופט שילה בעמ”ש (ת”א) 13008-02-21 לעיל בפסקה הראשונה (בעמ’ 6)). כאמור, שני ההורים הינם טובים ומיטיבים עבור ילדיהם, ובעלי מסוגלות הורית טובה. גם נוכח גילאי הילדים, אין מקום לקבוע הורה משמורן.

 

  1. על כן, נקבע כי ביחס לשני הילדים תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים.

 

  1. בית משפט קמא לא התעלם מהעובדה כי לאורך ניהול ההליכים, ההורים עירבו את הקטינים בסכסוך, ועוצמת הקונפליקט הגבוהה פגעה בהם, כפי שעולה מהתסקירים. אולם, דומה כי לאחר מס’ שנות התדיינות, חל שיפור מסוים בתקשורת בין הצדדים, ובעקבות כך שיפור במצב הקטינים.

 

זמני שהות הקטינים אצל האב:

  1. בצו שנחתם ביום 16.7.15 נקבע כי זמני שהות הקטינים עם האב יהיו בשבוע הראשון בימים שלישי וחמישי כולל לינה, ובשבוע השני בימי שלישי כולל לינה, בימי חמישי עד 20:00, וסופ”ש משישי עד ראשון.

 

  1. ביום 2.11.18 ניתן תוקף של החלטה להמלצות תסקיר עו”ס מיום 13.2.18 לפיהן הומלץ על זמני שהות בימי ג’ ו-ה’ מהמסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר, וכן בסופי שבוע לסירוגין פעם בבית האב ופעם בבית האם מיום ו’ עד יום ראשון בבוקר.

 

  1. ביום 31.1.19 הוגש תסקיר עו”ס האחרון לתיק, במסגרתו הומלץ על המשך מתכונת זמני השהות שנקבעה בתסקיר מיום 13.2.18.

 

  1. לטענת האב הוא מקיים לכל הפחות זמני שהות של פעמיים בשבוע בימים ג’ ה’ וכל סופ”ש מיום חמישי ועד יום ראשון. האב מוציא את הילדים ישירות מתום המסגרת החינוכית בשעה 12:45 ובימי הסגר בתקופת הקורונה הילדים נאספו על ידי האב בשעה 14:00 בהתאם לעיסוקיהם. האם נהגה לאסוף את הילדים מבית האב בשעה 19:00 כך שמרבית הזמן שהו הילדים בביתו.

האם טענה כי הילדים שוהים עמה בכל יום למעט בימים בהם מתקיימים זמני השהות עם האב, כאשר הוא אוסף אותם בשעה 16:00 ולעיתים אף בשעה 19:00.

 

  1. החלטת בית משפט קמא מיום 8.11.20 מסגרתה הוזמן תסקיר עדכני, בוטלה בהסכמת הצדדים.

 

  1. בנסיבות אלו, משלא הוגש תסקיר עדכני, ולא הונחה בפני בית משפט קמא תמונה עובדתית עדכנית ביחס לזמני השהות, ובהתחשב בפערים בגרסאות הצדדים, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי לעניין זמני השהות הנוהגים בפועל כיום.

 

  1. על כן, בית משפט קמא אימץ המלצות תסקיר עו”ס מיום 31.1.19 וניתן להן תוקף של פסק דין. זמני השהות בין האב לילדים ימשיכו להתקיים כפי המתכונת המפורטת בתסקיר האמור.

 

התביעה למזונות ומדור –

  1. בהחלטה מיום 4.6.15 הועמדו מזונות זמניים על סך 3,500 ₪ לחודש. כמו כן, חויב האב לשאת בתשלום מלוא הוצאות המשכנתא, הגז והחשמל של הדירה בהיקף שהיה נהוג עד כה. בנוסף, נקבע כי הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות החינוך והבריאות של הילדים. אשר למזונות אישה, נקבע כי מאחר והאב נושא בתשלום הוצאות המדור וחלק מהחזקת המדור, כאמור, ולאור גובה הכנסותיה של האם, לרבות פוטנציאל השתכרותה, אין הצדקה להיעתר לבקשה.

 

  1. בהחלטה מיום 2.2.16 חויב האב ב-70% מתשלומי המשכנתא החודשיים הרובצים על הדירה, ובוטל החיוב בהוצאות גז וחשמל. לעניין זה הוער כי ממילא חייב האב במחצית תשלומי המשכנתא מכוח היותו הבעלים של מחצית הזכויות בדירה. חיובו ב-20% נוספים הינו בגדר חובתו בסיפוק מדור לילדים. עוד נקבע כי בבוא העת, עם ביצוע פירוק השיתוף בדירה ואיזון המשאבים הכספיים של הצדדים, תשיב המשיבה למערער את הכספים ששילם ביתר בגין תשלומי המשכנתא מעבר ל-50%.

 

צרכי הילדים:

  1. בית משפט קמא מצא כי הוצאות להן טענה המשיבה בסיכומיה הינן מופרזות, ולא הוגשו אסמכתאות לתמיכה בהן. על כן, נקבע כי צרכי הילדים לא הוכחו כדבעי, ואלו יקבעו עפ”י אומדנא.

 

חלוקת זמני השהות:

  1. הקטינים שוהים עם האב 6 ימים מתוך 14.

 

היכולת הכלכלית של האב:

  1. האב הינו עורך דין בעל ותק של כ-17 שנה, העובד במשרדו של עו”ד ר’. בית משפט קמא שוכנע מעדותו של עו”ד ר’ כי המשרד הינו בבעלותו ובניהולו, והוסכם בינו לבין המערער על עבודה כשכיר בהתאם לשיטת תשלום שפורטה בהסכם העבודה האישי.

לאור האמור, לא התקבלה טענת המשיבה כי המערער הינו שותף בכיר במשרד.

 

  1. מהראיות עולה כי המערער מנהל רמת חיים גבוהה, אשר מתקיימת הודות לשיעור השתכרות חודשי גבוה.

 

  1. לאור האמור, ובהתאם לתלוש שכר אחרון שהוגש מחודש 7/19 לפני למעלה משנתיים וחצי, כאשר סביר כי שעור השכר כיום גבוה מזה, נקבע כי פוטנציאל השתכרות האב אינו נמוך מסך של כ-20,000 ₪ נטו לחודש.

 

היכולת הכלכלית של האם:

  1. המשיבה טענה כי מרבית השנים עבדה כעו”ס שכירה וניסתה לנהל פרקטיקה עצמאית, כאשר הכנסתה משני מקורות אלה עמדה על שכר מינימום. במחצית שנת 2020 בתקופת משבר הקורונה, הסתיימה העסקתה כשכירה, וכיום היא פועלת רק במסגרת הפרקטיקה הפרטית, והכנסתה עומדת ע”ס כ-4,000 ₪ לחודש.

 

 

 

 

  1. בהתאם לראיות בתיק, לרבות תלושי שכר של המשיבה, העדר כל אסמכתא כי אינה עובדת כיום כשכירה, נקבע כי פוטנציאל השתכרותה אינו נמוך מסך של כ-10,000 ₪ נטו לחודש.

 

 

שיעור המזונות:

  1. לעניין המדור, כידוע, נקבע בבע”מ 919/15 כי כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הילדים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים. בענייננו, נוכח הפער בפוטנציאל הכנסות הצדדים, כמו גם לאור ההלכה והעובדה כי אין מדובר בחלוקת זמני שהות שוויונית, נקבע כי אין מקום להורות כי כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הילדים. יחד עם זאת, נקבע כי לא יוטל על האב חיוב נפרד במדור הילדים, וראוי לגלם את הוצאות המדור והחזקתו בשיעור המזונות הכולל המועבר לידי האם.

 

  1. לאחר שנשקלו טענות הצדדים, צרכי הילדים, היכולות הכלכליות של ההורים, הפער המשמעותי בהשתכרותם, הראיות שהונחו באשר למצב הכלכלי של כל אחד מהם, סבר בית משפט קמא כי יש למנות את האם כ”הורה מרכז” אשר תקבל לידיה מהאב סך של 3,500 ₪ לחודש (הסכום כולל מדור והחזקתו)

כמו כן, נקבע כי האב ישא ב-60% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.

 

מזונות עבר:

  1. האם עתרה לחייב את האב במזונות החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (17.7.14). לכאורה, היה מקום לעשות כן, ואולם, בענייננו, הואיל והאב טען כי הוא משלם למעלה משנה (קרי, מחודש 4/14 לערך) את הוצאות המשכנתא, חשמל וגז, והאם לא חלקה על כך, לא נמצא לנכון להורות על חיוב נוסף בגין תקופת העבר, שיהווה חיוב בכפל, לנוכח שיעור המזונות שנפסק בפסק דין זה, כמפורט לעיל. על כן, עתירת האם לחיוב במזונות העבר- נדחתה.

 

מזונות אישה:

  1. לאור גובה הכנסותיה של האם, לרבות פוטנציאל השתכרותה, לא נמצאה הצדקה, להיעתר לעתירתה זו.

 

 

 

עתירת האיש להחזר מזונות והחזר משכנתא:

  1. נוכח הפרשי ההשתכרות בין הצדדים, כמו גם לאור מכלול הטעמים אשר פורטו בהרחבה בפסק דין זה, נקבע כי למעשה גובה המזונות הזמניים נותר ללא שינוי. בנסיבות אלו, אין כל מקום להורות על החזר מזונות.
  2. לטענת המערער, בהתאם להחלטה מיום 2.2.16 יש להורות על החזר משכנתא יחסי בסך 34,200 ₪. בית משפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי בנסיבות אין להיעתר לבקשה. מחקירת המערער עלה שסירב לשאת במחצית הוצאות החינוך של הילדים בפועל.

בנסיבות אלו, שעה שהוכח כי האם נשאה בעצמה בהוצאות הילדים בפועל, ומשנקבע כי פסק דין זה יחול ממועד הינתנו, האיזון הראוי הינו להימנע מפסיקת החזר משכנתא.

 

התובענות ההדדיות הרכושיות –

פירוק השיתוף:

  1. בהחלטה מיום 29.10.17 הורה בית משפט קמא על פירוק השיתוף בדירה. במסגרת ערעור שהגישה המשיבה הגיעו הצדדים לידי הסכמות שקיבלו תוקף של פס”ד, וביניהן – כי פירוק השיתוף יידחה ליום 10.7.19; ככל שלא תתקבל הכרעה סופית במכלול התביעות התלויות ועומדות, ימונו ב”כ ככונסים למכירת הדירה בשוק החופשי; לצדדים שמורה הזכות לרכוש חלקו של האחר בהתאם להצעה הגבוהה שתתקבל ע”י צד ג’; נושא המשכנתא והנשיאה בהחזריה יוכרע במסגרת פסה”ד הסופי; מיום 1.7.18 ועד מועד פינוי הדירה, תשלם המשיבה למערער דמי שימוש בסך של 1,150 ₪. בפני הצדדים פתוחה הדרך לטעון לעניין דמי השימוש, המועד בו קמה הזכות, ככל שקמה, וכיצד יש לנהוג במרכיב זה מסגרת הפסק.

 

  1. ביום 20.10.21 מונה כונס נכסים חיצוני למכירת הדירה, אשר אמור להגיש דיווח אודות התקדמות הליך הכינוס.

 

  1. לעניין סוגיית החנייה– לטענת המשיבה, המערער סירב להשתתף בתשלום לרכישת חנייה, והיא נאלצה לרכוש את החנייה בעצמה בעלות של 80,000 ₪ כקביעת השמאי. המערער לא התייחס לסוגייה בסיכומיו ולא בתשובה לסיכומים.

כמו כן, מעדות המערער עלה כי הוא לא שילם בגין החנייה והמשיבה שילמה את מלוא הסכום.

בהתאם לתשובת השמאי לשאלות ההבהרה מטעם המשיבה, שווי מקום החנייה נאמד בטווח של 75,000-80,000 ₪.

 

  1. על כן, נקבע כי המשיבה תקבל מחלקו של המערער בכספי המכר סך של 40,000 ₪ בגין רכישת החנייה.

 

העתירה לחלוקת תכולת הדירה:

  1. המערער עתר לחלוקת תכולת הבית אם בעין ואם בשווי כספי, וטען בסיכומיו כי חרף אינספור פניות, הרשימות בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 29.10.17, לא בוצעו על ידי המשיבה, והוא לא קיבל מחצית המיטלטלין. מנגד, טענה המשיבה כי מרבית תכולת הדירה נותרה בה או חולקה בעין בין הצדדים.

 

  1. בית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח טענתו לעניין המיטלטלין, והן נטענו בעלמא ללא ביסוס עובדתי. על כן, תביעתו נדחתה.

 

התביעה לדמי שימוש ראויים –

  1. החל מיום 1.7.18 ועד לפינוי הדירה הוסכם על ידי הצדדים כי האישה תשלם לאיש דמי שימוש ראויים. מכאן כי לעניין תקופה זו, קיימת הסכמה בין הצדדים, ואין מחלוקת שיש לדון ולהכריע בה.

 

  1. המחלוקת עניינה מועד תחילת החיוב, כעתירת המערער, ממועד עזיבתו את הבית ועד ליום 1.7.18.

 

  1. המערער עזב את הדירה בחודש 12/13, והגיש תביעה רכושית, פירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש בחודש 2/15. מהרגע בו הצדדים התגרשו, ביום 2.2.16 הרי שחלה מניעה (הלכתית) אובייקטיבית לגבי המשך מגורים משותף. מניעה זו מצדיקה חיוב בדמי שימוש.

על כן, נקבע כי המשיבה תשלם למערער דמי שימוש ראויים בדירה החל מהמועד בו הצדדים התגרשו, ביום 2.2.16 ועד ליום 1.7.18.

 

  1. אשר לתקופה ממועד עזיבת המערער את הבית ועד גירושי הצדדים, מהראיות בתיק עולה כי המערער עזב מרצונו ועל פי החלטתו מבלי שהייתה מניעות מצד האישה להמשך מגוריו בדירה. במצב דברים זה, יש לראות בו כמי שהסכים בזמנו לשימוש הבלעדי של האישה בדירה, בלא לדרוש כל תמורה עבור שימוש זה. משהוגשה התביעה, גילה המערער דעתו כי אין הוא מסכים לשימוש הייחודי של האישה בדירה.

 

 

 

 

  1. יחד עם זאת, לאחר שנשקלו הנסיבות בתיק דנן, הפסיקות בתביעת המזונות ובתביעות הרכוש, נכסי קריירה, ופירוק השיתוף, הגיעה כב’ השופטת קמא לכלל מסקנה כי התוצאה הראויה והצודקת, אשר מאזנת בין מכלול השיקולים הינה שלא לפסוק דמי שימוש לאיש לתקופת העבר כפי עתירתו. חיזוק למסקנה זו מצאה כב’ השופטת בהתנהלות האיש למן עזיבתו את הדירה כפי שעלתה מעדותו.

 

איזון המשאבים:

  1. ביום 2.6.16 מונה רו”ח שטרנפלד כמומחה מטעם בית המשפט, וביום 22.2.16 נקבע כי המועד הקובע הוא 31.12.13.

חוו”ד המומחה הוגשה ביום  10.7.17.

 

  1. טענת המערער לעניין החזר מחצית הלוואה מהוריו ע”ס 100,000 ₪, נדחתה.

במישור הפרוצדורלי- הוריו של האיש, אינם צד להליכים. לא רק שלא הוגשה תביעה כספית כנגד האישה להחזרת החוב הנטען ע”י ההורים, אלא הם אף לא צורפו להליך. ככל שהורי האיש סבורים כי הם זכאים לתשלום חוב, היה עליהם להגיש תביעה.

במישור המהותי- כידוע, כאשר מדובר ביחסי משפחה קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, שהעברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה. בענייננו, הנטל להוכיח כי עסקינן בכספי הלוואה ולא בכספי מתנה – מוטל על האיש, והוא לא עמד בו ולא הוכיח קיומה של הלוואה. ראשית, אין חולק כי לא נחתם בין הצדדים מסמך הלוואה. שנית, במהלך חקירת אמו של המערער,  הוברר כי אין מדובר בהלוואה, כי אם במתנה.

 

נכסי קריירה ופערי השתכרות- הדין:

  1. המומחה בעדכון חוות דעתו העריך את שיעור פערי ההשתכרות.

 

  1. המערער עתר כי לא ייפסק חיוב בגין נכסי קריירה, והמשיבה מנגד עתרה לפסוק לה סך של 300,000 ₪ בגין נכסי קריירה.

 

  1. המדובר בבני זוג “שונים” במעמדם התעסוקתי, שכן המערער הינו עורך דין בעל ותק של כ-17 שנה, ואילו המשיבה עובדת סוציאלית. בית משפט קמא סבר כי מהלך הנישואין, המערער השקיע בעבודתו ובפיתוחו המקצועי, בעוד האישה השקיעה בילדים ובמשק הבית.

 

  1. קיים פער בכושר ההשתכרות בין בני-הזוג, ומדובר בנישואין שאינם קצרים.

 

 

  1. על כן, נקבע כי בנסיבות, יש מקום לחייב את המערער בתשלום בגין פערי השתכרות.

 

  1. לעניין שיעור הפיצוי: המומחה עשה שימוש בנוסחה שהתווה השופט שילה בתמ”ש 47769-01-12 פלונית נ’ אלמוני [פורסם בנבו] (26.08.2014) וסבר כי יש לבצע את תשלומי האיזון על בסיס הכנסות חודשיות נטו של הצדדים כדלקמן: האיש: 14,000 ₪ והאישה: 5,500 ₪. כב’ השופטת קמא סברה כי במקרה דנן, התקיימו התנאים לסטייה מחוו”ד המומחה, שכן ראוי היה כי המומחה יחשב את תשלומי האיזון על בסיס הקביעות שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים מיום 4.6.15, קרי האיש: 12,500 ₪ (בהפחתת תשלומי דמי המזונות בסך 3,500 ₪) והאישה: 6,200 ₪.

 

  1. בנוסף, התקופה אותה קצב המומחה היא קצרה (3 שנים) וראוי היה לקצוב תקופה ארוכה מעט יותר בנסיבות, תקופה בת 48 חודשים, וזאת בהתחשב בהיקף הפער בכושר ההשתכרות, אורך חיי הנישואין, וכן בהתחשב בהיקף הנכסים שקיבלה המשיבה במסגרת האיזון הכולל (אינו משמעותי באופן יחסי).

 

  1. על כן, הורה בית משפט קמא לעדכן את חווה”ד באופן שבו ייערך חישוב מחדש של פערי כושר ההשתכרות, על פי ההנחיות שלעיל.

 

טענות המערער –

  1. שגה בית משפט קמא משלא ערך כל תחשיב בנוגע להוצאות וצרכי הקטינים ולא קבע גובהם.

 

  1. שגה בית משפט קמא משלא הבחין בין צרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות.

 

  1. שגה בית משפט קמא משקבע את דמי המזונות ללא כל נתון חשבונאי או מתמטי.

 

  1. בית משפט קמא לא נתן כל משקל לאי צירוף מסמכים מטעם המשיבה לעניין דמי השכירות שנטלה על עצמה, בסך 8500 ₪, ותשלומם בפועל.

 

  1. שגה בית משפט קמא בהערכת פוטנציאל השתכרות המשיבה שבידה שני תארים ומועסקת הן במגזר הציבורי והן כעצמאית.

 

 

  1. בית משפט קמא העריך פוטנציאל השתכרותו של המערער על סך של כ 35 אלף ₪ ברוטו, פי 2 מהשכר שהוצג בפני בית משפט, וזאת כאשר טענות המשיבה כי הוא שותף במשרד עוה”ד בו הוא עובד, נדחו.

 

  1. שגה בית משפט קמא משנמנע לפסוק דמי שימוש ראויים למערער בגין תקופה של 6 שנים.

 

  1. שגה בית משפט קמא משנמנע מלאזן את ההלוואה שקיבלו הצדדים מהוריו. ההלוואה ניתנה בחודש 11/13, לאחר עזיבתו הראשונה של המערער את הדירה ובסמוך לעזיבתו הסופית. ההורים ביקשו לעזור לבנם, בתקופה הקשה בה היה, ולא לבני הזוג.

 

  1. החנייה נרכשה בניגוד לרצונו של המערער; הורי המשיבה הם ששילמו עבור החנייה; המשיבה הציגה אסמכתא כי שולם סך של 25,000 ₪ בלבד.

 

  1. המשיבה אינה מוגדרת כבת זוג ביתית, היא בעלת מס’ תארים ועובדת במגזר הציבורי וכעצמאית, ואין פער דרמטי בכושר ההשתכרות המצדיק תשלום פיצוי.

 

טענות המשיבה –

  1. המערער לא הניח כל תשתית ראייתית בדבר צרכי הקטינים.

 

  1. אין מקום לשימוש בנוסחה מתמטית לקביעת גובה דמי המזונות, ויש להתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה.

 

  1. בית משפט קמא עשה חסד עם המערער משקבע כי אינו שותף במשרד עוה”ד.

 

  1. אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר להכנסתו הגבוהה של המערער ופערי ההשתכרות העצומים בין הצדדים.

 

  1. אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, למשל בכל הנוגע לסוגיית החניה, וההלוואה הנטענת מהורי המערער.

 

  1. תכולת הדירה חולקה בעין בין הצדדים.

 

 

 

הכרעה –

  1. לאחר שבחנתי טענות הצדדים (ואלו השתרעו מים אל ים), סבורני כי דין הערעור ברובו להידחות למעט שתי נקודות.

 

  1. אשר לסוגיית המזונות – אין מקום לעריכת תחשיב מתמטי מדויק ויש לשקלל את מכלול נסיבות המקרה. (עמ”ש 39464-08-21 מיום 6.2.22); בית המשפט קמא בחן רמת המחייה ורמת ההוצאות של שני הצדדים; לא בכדי הקשה בית המשפט קמא בנושא הכנסות המערער ושאלת היותו שותף או שכיר, בין היתר לאור הסכם עבודה ‘בדיעבד’.

 

  1. רמת החיים וההוצאות שכנעה את בית המשפט קמא לקבוע פוטנציאל גבוה מזה שהוצג במסמכים; מדובר בקביעה עובדתית מובהקת שאין מקום להתערב בה.

 

  1. מעבר לאמור, הלכה היא כי קביעת מזונות מסורה לשיקול דעת הערכאה הדיונית ולא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור, אלא אם פסיקת המזונות עולה או פוחתת לכדי סכום מוגזם.

 

  1. בענייננו, בהתחשב ביחס ההכנסות ובצרכי הקטינים נוכח רמת החיים הגבוהה, נראה שאין מקום להתערבות בגובה דמי המזונות שנקבע. ראה גם עמ”ש 21704-03-18 (‘שודא דדיינא’); עמ”ש 14781-09-19; קביעת החיוב בהתאם להערכה, על בסיס רמת חיים והיקף הוצאות,  גם ללא תחשיב מדוייק.

 

  1. יתכן, כי ככל שהיה נערך תחשיב מתמטי לפי צרכים תלויים ובלתי תלויים, בתוספת מדור והחזקתו, התוצאה הייתה זהה ואולי אף גבוהה יותר בגין כל אחד מהקטינים.

 

  1. בנסיבות אלו איני סבור כי יש מקום להתערב בחיוב שנקבע, וכך אמליץ לחבריי.

 

  1. אשר לסוגיית עלות החנייה– גם כאן איני סבור כי יש מקום להתערב; מדובר באקט מובהק של השבחה; מעצם רכישת החניה והותרתה בידי הבעלים המשותפים שנים רבות ניתן לראות לכך הסכמה; איני מקבל הטענה כי החנייה נרכשה ‘על כורחו’ של המערער. על כן אין עסקינן בדיני בניה ונטיעה במקרקעי הזולת אלא בדיני עשיית עושר.

 

  1. בכגון דא, במיוחד משמדובר בבחינת ההשקעה לעת מכר, בחלוף זמן ניכר, זכאית המשיבה לקבלת שווי החלק בו התעשר המערער כתוצאה מפעולותיה- שווי ההשבחה ולאו דווקא שווי ההשקעה (השנוי במחלוקת).

 

  1. בית המשפט קמא קבע מחצית משווי ההשבחה לפי הערכת שמאי, ואיני סבור כי נפלה טעות בכך. למעלה מן הצורך, אציין כי לא מן הנמנע כי נוכח עליית מחירי הדיור בשנים האחרונות, יכול והצמדת שווי ההשקעה למדד תשומות בנייה, או למחירי הדיור עצמם, היה מניב אף חיוב גבוה יותר.

 

  1. אפנה לעניין החיוב בהשבחה- לת”א (מר’) 27822-11-14 תחנת דלק ראש פינה נ’ חברת דלק, המנתח הסוגיה (‘דיני עשיית עושר ואלו הם נתיביו’); ראה גם ע”א (י-ם) 19856-04-19.

 

  1. אשר לסוגיית החזר המשכנתא– עסקינן למעשה בהשבת תשלום בשיעור של 20% עליו הורה בית המשפט קמא כי ישולם ביתר (מסגרת המזונות הזמניים), וכי יידון במסגרת הפסק; בית המשפט קמא בחן עובדתית הסוגייה, וראה שלא להורות על השבה, בטענת קיזוז רעיוני, בגין הוצאות חריגות שהוצאו לאותה תקופה בה נשא המערער בחלק העודף (של 20%) מעבר לחיובו במשכנתא כשותף במקרקעין.

 

  1. גם בסוגיה זו איני רואה להתערב; החיוב אשר הטיל בית המשפט קמא הנו מכוח חיוב המדור; על כן חיוב זה מקורו באותו ‘ראש’ ממנו קם החיוב בהוצאות החריגות- אלו בגדר מזונות קטינים ואלו בגדר מזונות קטינים. משכך, ניתן היה להורות על קיזוז סכומים אלו שמקורם באותו חוב לספק מזונות הקטינים.

 

  1. זאת ועוד- קיימים שני עוגנים נוספים המאפשרים להגיע לאותה תוצאה- עוגן אחד, הנו השיקול של מזונות ש’נאכלו’, וסמכות בית המשפט שלא להורות על השבתם על מנת שלא להביא לחיסרון כיס להורה שכלכל הקטינים, כקבוע בפסיקה. עוגן שני- אותם דיני עשיית עושר שנזכרים לעיל, מכוח הכלל שההשבה אינה צודקת, כאמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט (וראה גם רע”א 6339/97 רוקר נ’ סולומון, פ”ד נה (1) 199).

 

  1. מעבר לאמור להלן, איני רואה מקום להתערב בקביעות נוספות, מכוח הנמקות בית המשפט קמא ודרך הילוכו מקובלת עלי.

 

  1. שתי נקודות לטעמי מצדיקות התערבות בפסק הדין קמא; האחת נושא דמי השימוש והשנייה נושא חיוב בהוצאות חריגות לחלק מהתקופה.

 

 

  1. בכל הנוגע לדמי השימוש- בכל הנוגע לתקופה ממועד עזיבת המערער את הדירה ועד למועד גירושי הצדדים, דין התביעה לתשלום דמי שימוש להידחות, מהטעמים שפורטו בפסק, וביניהם – עזיבת המערער מרצונו מבלי שהייתה מניעות מצד המשיבה להמשך מגוריו בדירה; התנהלות המערער כעולה מעדותו ממועד עזיבתו את הדירה, כך שנהג להגיע אליה כרצונו ולשהות בה ככל העולה על רוחו; פסיקת בית משפט קמא בתביעות הרכוש, נכסי קריירה ומזונות מביאים למסקנה כי התוצאה הראויה המאזנת בין מכלול השיקולים היא שלא לפסוק למערער דמי שימוש בגין תקופה זו. (עמ”ש 7396-12-09- שיקול הדעת הדיוני הרחב).

 

  1. שונים פני הדברים בכל הנוגע לתקופה שממועד הגירושין ואילך.

 

  1. ראשית, נקודת המוצא כי שותף זכאי לדמי שימוש בגין השימוש שעושה האחר בחלקו. כך עפ”י הוראות חוק המקרקעין וכך עפ”י הפסיקה, גם בהינתן שמדובר בבני זוג (ראה בע”מ 2642/20 פלונית נ’ פלוני; בע”מ 299/20 פלוני נ’ פלונית; עמ”ש (ת”א) 25980-06-19; עמ”ש (ת”א) 3703-11-17.

 

  1. שנית- כשם ששיקולי דיני עשיית עושר מצדיקים חיוב המערער בהשקעה בחניה, שיקולי עשיית עושר זהים מצדיקים החלת אותו עיקרון בשל התעשרות המשיבה מהשימוש בדירה, התעשרות שהיא הבסיס לכלל הנקוט בסעיף 33 לחוק המקרקעין.

 

  1. שלישית- מקל וחומר אמורים הדברים עת מהלך התקופה בה נעשה השימוש חויב המערער בתשלום חלקו במשכנתא, בצד חיוב חלקי לכל הפחות בחלק המשיבה במשכנתא, מכוח חיובו במדור; משמעות הדבר כי המערער נושא ב’עוקץ’ החיובים כבעל הדירה אך אינו נהנה מ’דבש’ הזכויות כבעל הדירה.

 

  1. רביעית- לא ניתן להתעלם מהסכמת הצדדים באשר לחיוב בשכר ראוי (עמ”ש 23584-12-17). בית המשפט קמא מציין כי לדידו קיימת הסכמה מפורשת לעניין זה (סעיף 111 לפסק הדין) מוסיף כי השאלה במחלוקת אם יש להקדים את מועד החיוב, אך בסופו של יום, בניגוד להנחות הבסיס, פוטר המשיבה מחיוב במי שימוש.

 

  1. חמישית- איני סבור כי ביקורים ספוראדיים (לא הוכח אחרת) שוללים הזכות לדמי שימוש; לכל היותר יש בהם להשפיע על היקפה; משמדובר ממילא בחיוב שאינו על הצד הגבוה, אין הצדקה שאותם ביקורים יביאו לשלילתו.

 

  1. שישית- קיים פער בין קביעת בית המשפט קמא על הצדקה לחיוב החל ממועד הגירושין (מועד המניעה למגורים משותפים) ובין התוצאה הסופית.

 

  1. משלל טעמים אלו אני סבור כי יש לחייב את המשיבה לשלם למערער שכר ראוי בגין התקופה שממועד הגירושין ועד למועד הפינוי בפועל, בהתאם לקביעת השמאי. ככל שנדרשת הבהרה או הכרעה בנושא זה, זו תיעשה ע”י בית המשפט קמא.

 

  1. נקודה נוספת בה אני סבור כי יש להורות על התערבות הנה החיוב בהוצאות החריגות; אמנם, בית המשפט קמא לא פסק חיוב המזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך אלא רק ממועד הגשת התביעה עצמה; מדובר בפרק זמן לא מבוטל של כשבעה חודשים; יחד עם זאת לפי תחשיב בית המשפט קמא עצמו, קיים פער בין היקף החזר המשכנתא הנתבע (מעל 30,000 ₪) ובין חיוב מזונות לפרק זמן זה.

 

  1. על מנת לאזן רכיב זה, אציע לחבריי כי החיוב בהוצאות חריגות לעתיד יעמוד מחצה על מחצה חלף השיעור של 60-40 שנקבע בפסק הדין.

 

  1. לאור קבלה חלקית של הטענות, ודחיית היתר, אציע שלא לעשות צו להוצאות.

 

 

 

השופט ס. ג’יוסי:

אני מסכים.

סארי  ג’יוסי, שופט (אב”ד)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופטת א. וינשטיין:

אני מסכימה.

 

 
אורית וינשטיין, שופטת

 

 

 

 

 

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ. סילמן.

 

עירבון שהופקד יוחזר לב”כ המערער, עבור המערער.

 

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.

 

 

ניתן היום, ז’ אייר תשפ”ב, 08 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 60567-12-21 א. נ’ ב.

 

לפני כבוד השופטים

סארי ג’יוסי [אב”ד] אורית וינשטיין
ניצן סילמן

המערער א.

נ ג ד

המשיבה ב.

פסק דין

 

עורך דין מומחה

עו"ד ישראלי 24/7 

 

עורכי דין מומלצים בתחום