רשומות
הצעות חוק
הממשלה
י”ג בסיוון התשע”א 595 15ביוני 2011
עמוד
הצעת חוק דיני ממונות, התשע”א-2011 712
לוח השוואה 1117
נספח א’ לדברי ההסבר 1139
נספח ב’ לדברי ההסבר 1140
נספח ג’ לדברי ההסבר 1166
מבוא
רקע כללי
בשנת 1958החל בישראל מפעל חקיקה מקיף של המשפט האזרחי הדין הנוהג עד אותה עת – שהתבסס רובו ככולו על משפט מוסלמי (בעיקר המג’לה) והשלמתו בהלכות המשפט המקובל ועקרונות היושר האנגליים – בוטל תחתיו באה חקיקה ישראלית מקורית, שתחילתה בחוק ההתיישנות , וסופה בחוק חוזה הביטוח בשנים 1958עד 1984חוקקה הכנסת 23חוקים , אשר החליפו את הדין הישן וקבעו הסדר מודרני של המשפט האזרחי בישראל עם סיומו של תהליך זה נותק הקשר הפורמלי עם המשפט האנגלי נקבע כי חסר (לאקונה) בחקיקה הישראלית יתמלא על ידי היקש, ובהעדרו על ידי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל (חוק יסודות המשפט, התש”ם- 1980) בחקיקה נוספת בוטלה המג’לה עצמה (חוק לביטול המג’לה, התשמ”ד-1984)
החקיקה האזרחית התאפיינה באלה: ריבוי חוקים, כאשר כל חוק עוסק בסוגיה אזרחית נפרדת קדמה לחקיקתו של כל חוק ועדת מומחים, אשר הציעה את ההסדר שנראה לה הטוב ביותר לצורך כך נבחנו ההסדרים הקיימים במשפט האנגלו-אמריקני ובשיטות הקונטיננטליות, וכן נבחן ההסדר הקיים במשפט העברי על רקע זה הוכנו ונחקקו דברי חקיקה מודרניים, שהחליפו, פרקים פרקים, את הדין הישן כל אחד מהחוקים החדשים תוכנן, נוסח ונחקק כמעשה חקיקה המהווה פרק ב”קודקס” מקיף של המשפט האזרחי ביסוד תהליך קודיפיקציה זה הונח הרצון להכין דבר חקיקה שלם, רחב יריעה, שיטתי, מופשט וחדשני
בשיטת החקיקה שנבחרה היו מעלות וחסרונות היא אפשרה, בתוך זמן קצר יחסית – ובלא להמתין לחקיקה כוללת אשר הכנתה תארך שנים רבות – להחליף את הדין הישן בהסדרים חדשים ומודרניים הניסיון הוכיח כי בעיקרו של דבר הסדרים אלה פעלו כראוי עם זאת בשל שיטת חקיקה זו (“קודיפיקציה לשיעורין”) נוצר מצב שבו אין תמיד הרמוניה בין החוקים השונים, אין ניסוח אחיד ואין פתרונות המשתלבים כראוי זה בזה
על רקע זה בא הצורך להשלים את מפעל הקודיפיקציה של המשפט האזרחי החוקים השונים, שנחקקו כפרקים נפרדים של קודקס אזרחי, נועדו מראש להשתלב לדבר חקיקה אחיד ושלם, אשר יקיף את מרבית המשפט האזרחי בישראל ואולם עם חלוף הזמן נעשו תיקונים רבים בחקיקה הקיימת תיקונים אלה לא המתינו להשלמתו של הקודקס עם זאת, במקביל לחקיקת הפרקים השונים ולתיקונם, החל משרד המשפטים בעבודות הכנה להאחדת החקיקה האזרחית בגדריו של קודקס אזרחי חדש

עורך דין מומלץ

הכנת הצעת חוק דיני ממונות
עבודת ההכנה הראשונית של הקודקס האזרחי נעשתה על ידי פרופ’ אורי ידין ז”ל, שכיהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה) פרופ’ ידין היה האחראי להכנתם של החוקים האזרחיים, אשר חוקקו פרקים פרקים, בשנים 1968עד 1986ועליו הוטל להשלים את המלאכה, ולהכין את טיוטת הקודקס החדש פרופ’ ידין הכין טיוטה אשר הושלמה, לאחר פטירתו, בידי עובדי משרד המשפטים
טיוטה זו הונחה ביסוד עבודתה של ועדה ציבורית שמינה שר המשפטים, לצורך השלמת מלאכת ההכנה של הקודקס האזרחי (להלן – הוועדה) הוועדה, שבראשה עמד פרופ’ אהרון ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, פעלה במשך תקופה ארוכה ובין חבריה נמנו בכירי המומחים בתחום האזרחי בסיום עבודתה היו בין חברי הוועדה פרופ’ אהרון ברק, פרופ’ יצחק אנגלרד (לשעבר שופט בית המשפט העליון), פרופ’ דניאל פרידמן, פרופ’ נילי כהן, פרופ’ מנחם מאוטנר, פרופ’ דניאל מור, פרופ’ גבריאלה שלו, פרופ’ יהושע ויסמן, פרופ’ מרדכי ראבילו, פרופ’ איל זמיר, פרופ’ ישראל גלעד וכן פרופ’ מיגל דויטש אשר פעל כחוקר הראשי של הוועדה בנושאים שבהם נעשתה רוויזיה מהותית של החקיקה הקיימת, דנו ועדות משנה שבהן השתתפו גם מומחים שאינם חברי הוועדה כך למשל בנושא הירושה דנה ועדת משנה בראשותו של השופט בדימוס יעקב טירקל הוועדה השלימה את עבודתה והגישה את המלצותיה לשר המשפטים בחודש אפריל 2004, ופרקי הקודקס שאוחדו על ידה הם בגדריה של הצעת חוק דיני ממונות המתפרסמת בזה
הצעת החוק מהווה ביסודה איסוף פרקי החקיקה הקיימים והאחדתם בדבר חקיקה אחד המגמה אשר כיוונה את עבודת הוועדה לא היתה יצירת מהפכה בחקיקה האזרחית ושינוי המשפט האזרחי מיסודו נהפוך הוא: נקודת המוצא היתה הדין הקיים, תוך תיקון החסרונות שנמצאו בו כתוצאה מכך, ישנם עניינים שהשינויים בהם מועטים ומתבטאים אך בהתאמת הניסוח, המינוח ורמת ההסדרים הקבועים בחוק החדש כך, למשל, ההוראות הדנות בכריתת חוזה תוקנו אך במעט (סעיפים 99עד 108המוצעים) לעומת זאת בכמה עניינים לא היה מנוס מתיקון עמוק יותר ניסיון העבר העלה כי ההסדרים היו חסרים, וכי מלאכת התיקון והשיפור הנדרשת היא מקיפה ויסודית כך, למשל, ההסדר העוסק בסיכול חוזה (סעיפים 130עד 136המוצעים)
תחומים אחרים חייבו שינוי מקיף ביותר, השקול כנגד דבר חקיקה חדש כך הדבר בחוק חוזה קבלנות שהוחלף בשני פרקים העוסקים, האחד בחוזה קבלנות והשני בחוזה שירות (סעיפים 188עד 221המוצעים) בדומה, תוקנו הוראות הפיצויים שטרם הוסדרו בצורה מפורטת בחקיקה (סעיפים 454עד 492המוצעים) גם בנושא הנזיקין נדרשה רוויזיה מקיפה, ומוצע פרק חדש שעניינו האחריות בנזיקין, שיחליף את הוראות פקודת הנזיקין המנדטורית בדומה נערכו תיקונים מקיפים גם בדיני הירושה ובדיני ההתיישנות

הצעת חוק דיני ממונות כקודיפיקציה
הצעת חוק דיני ממונות נועדה להוות קודיפיקציה של המשפט האזרחי בישראל אין היא אך צירוף של כמה חוקים בתחומי המשפט האזרחי; אין היא “קונפדרציה” של הוראות עצמאיות הצעת החוק תוכננה, גובשה ונוסחה כקודקס אזרחי היא שואפת להסדיר באופן שלם ומלא את היחסים המשפטיים בתחומי המשפט האזרחי, בלי להשאיר בו במתכוון תחומים בלתי מוסדרים היא מהווה “פדרציה” של הסדרים, אשר בינם לבין עצמם קיימים יחסים הדוקים, המונחים על ידי מדיניות כוללת כך, למשל, נקבעה תפיסה כוללת באשר לדיני החיובים, במסגרת קביעת פרק כללי של הסדרים משותפים, ולאחריו התפצלות בהתאם לענפים השונים של דיני החיובים כמו כן, נקבעו התאמות פנימיות בהסדרים לעניין הוראות החוזים המיוחדים ולעניין חיובי אמון דוגמה נוספת לכך יכול להוות נושא התרופות – תחת הסדרים נפרדים בדין הקיים בעניין פיצויים בגין הפרת חוזה (בחוק החוזים (תרופות)) ופיצויים בגין מעשה נזיקין (בפרק ה’ לפקודת הנזיקין ובחוק להטבת נזקי גוף), נקבע הסדר מקיף וכולל בעניין תרופות בשל הפרת חיוב
האופי הקודיפיקטורי של הצעת חוק דיני ממונות משפיע על פרשנותה פרשנות זו צריכה להיעשות מתוך שאיפה להגשים את התכליות המונחות ביסוד החוק, כפי שפורטו בסעיף 1להצעה, ובהן: הבטחת צדק, הגינות וסבירות; קידום ביטחון, ודאות ויעילות במשפט; התאמה בין הסדרי המשפט האזרחי; שמירה על זכויות מוקנות; והגנה על ציפיות והסתמכות ראויות של הצדדים
לשם הגשמתן של תכליות אלה יש להשקיף על כל חלקי חוק דיני הממונות המוצע כעל חלקים המשתלבים אל מכלול המשפט האזרחי כל פרק וכל חלק ממלא תפקיד שונה, ועליו להשתלב במבנה המשפטי הכללי הפרשנות של הצעת ההחחווק ק צצריריככה ה ללהיהיעעשושות ת מתמותךוךהסהתסכתלכולתו רת חרבחהב וה שואישפאיה פלה תלת תפת תרפותנורותנולתבעליובתעיוחתדשחודת שות הנובעות מהמציאות המשתנה במקום שיש בהצעת החוק חסר (לאקונה) יש להשלימו בהתאם להוראות סעיף 1לחוק יסודות המשפט, התש”ם-1980
הצעת חוק דיני ממונות מבססת את עצמה, כאמור לעיל, על החקיקה האזרחית הקיימת היא מתקנת אותה על פי הניסיון שהצטבר הלכה למעשה, ועל פי הפרשנות שהעניקה לה הפסיקה במשך השנים כל אלה יש בהם כדי להצדיק עריכת תיקונים בדין הקיים וכן חקיקתם של חוקים חדשים שנמצאו חסרים אך נשאלת השאלה אם יש בכך כדי להצדיק את עריכתו של חוק חדש, ואם אין בביטולם של החוקים השונים, שנטמעו במערכת המשפטית במשך השנים, והחלפתם בדבר חקיקה מקיף וחדש, כדי לפגוע בוודאות ובביטחון המשפטי

ניתן להצביע על כמה יתרונות עקרוניים בחקיקת חוק חדש כמוצע:

שיפור הוודאות המשפטית – כל טקסט נתון לפרשנות, ובכל הסדר מצויים בהכרח חסרים, בנקודות כאלה או אחרות, בשל מורכבות המציאות בהעדר התאמה בין הסדרים שונים, כאשר ישנם כמה מקורות אפשריים להיקש, נפגעת היכולת לאיתור הדין המצוי, ונפגעת הוודאות המשפטית
הצעת החוק שואפת ליצור התאמה בין תחומים שונים בחקיקה מקום שבו ההתאמה נעדרת כיום כך, למשל, חסרה כיום התאמה בין ההסדרים בתחום תחרות הזכויות ביחס לזכויות בנכסים – ההסדר שבסעיף 4לחוק המחאת חיובים אינו תואם את ההסדר שבסעיף 12לחוק המיטלטלין, וההסדר שבסעיף 14לחוק הנאמנות אינו תואם את ההסדר שבסעיף 9לחוק המקרקעין ובסעיף 12לחוק המיטלטלין בחוק המוצע נקבע הסדר כולל ומרוכז בתחום תחרות הזכויות, שיעסוק בכלל סוגי העימותים, ביחס לכלל סוגי הזכויות
דוגמה אחרת נוגעת לזכות ההגנה על נכסים בדרך של סעד עצמי ההסדר בסוגיה זו הקיים בסעיף 18לחוק המקרקעין, נשען על תפיסה קונטיננטלית לעומתו ההסדר בסעיף 24(2) לפקודת הנזיקין, במסגרת עוולת התקיפה, הוא פרי הדין האנגלי הסדרים אלה אינם תואמים, ולא אחת נמצא כי אדם זכאי לפעול, לצורך ההסדר הקנייני, בעוד שהוא אינו רשאי לכך, לפי ההסדר הנזיקי, ולהפך הבדלים אלה אינם נעוצים בצידוקים ענייניים כלשהם, אלא באופי ההיסטורי של החקיקה הצעת חוק דיני ממונות באה לסלק מכשלה זו
דוגמה חשובה נוספת היא דיני התרופות הצעת חוק דיני ממונות תאחד את העקרונות של הסדרי התרופות בדיני החוזים ובדיני הנזיקין אין הצדקה עניינית מספקת להתפתחות המנותקת של ההסדרים בשני התחומים כך, למשל, העיקרון בדבר הגנה בעין על האינטרס הנפגע, והחריגים לעיקרון זה, ראוי כי יהיו משותפים לשני התחומים הצעת חוק דיני ממונות באה ליצור תשתית אחידה, ובהקשרים מסוימים שבהם קיימת הצדקה להבחנה בין התחומים, תיעשה הבחנה כזו
עוד ראוי לציין בהקשר זה את דין ריבוי הצדדים דין ריבוי המעוולים ודין ריבוי החייבים מוסדרים כיום בדברי חקיקה נפרדים משעה שצמח חיוב משותף, המקור ההיסטורי לחיוב – אם בנזיקין ואם בחוזים – ראוי כי משקלו יהיה מועט לעניין המשך דרכו של החיוב, כמו למשל לעניין השאלה מהי ההשפעה של ויתור של נושה לאחד החייבים, על חיובם של האחרים הצעת החוק מאגדת את הסדר ריבוי הצדדים לפרק מאוחד, בחלק העוסק בדין החיובים הכללי

התאמת הדין למגמות התפתחות מודרניות – החקיקה האזרחית הקיימת נחקקה ברובה לפני כ–30שנים אף שאין היא חקיקה ארכאית, עולם המשפט, בישראל ומחוצה לה, ידע התפתחויות חשובות בעשורים האחרונים, ומן הראוי להביאן לידי ביטוי בחקיקה

כך, למשל, דיני החוזים המודרניים צועדים לכיוון של דרישה ליתר קואופרטיביות בין הצדדים לחוזה, תוך החלשת ההיבטים “הלעומתיים” של החוזה מגמות אלה יבואו לידי ביטוי בהצעת החוק באימוצו החקיקתי של מוסד האשם התורם בדיני החוזים, וביצוע רוויזיה מקיפה במוסד הסיכול של חוזה יסודות האחריות החוזית ירוככו באופן שיבטיח צדק בין הצדדים לחוזה מוסד הסיכול, שהפך כיום לאות מתה, יזכה למקומו הראוי במסגרת תפיסה שיתופית יותר לעניין האחריות של צד לאירועים חדשים המשנים את תשתיתו של הקשר החוזי
בדומה לכך, דיני ההתיישנות המודרניים מבטאים בצורה ברורה יותר מבעבר את האיזון בין זכותו המהותית של התובע בכוח לבין ההצדקות להגבלת זכות זו בשל חלוף הזמן ההצדקות (המכונות טעמי ההתיישנות) מביאות בחשבון את האינטרסים של הנתבע בכוח ושל התובע בכוח וכן את האינטרס הציבורי דוגמה לכך אפשראפלשמרצולאמצבוקיא צוברקיתצוקרופתקוהפהת תיהיהשנתיוית שנהובת סיהסביסתי, סימתח, ד מגיחסד אג, יוסבא,הרוחבבהרה חבשלה עשיל ועתילהותהשהעהיהשעויהה אורהכאה רכשהל תשקלופתהקוזפו, ה מזוא, ידמךאיגידךסאגיסא
ביסוס תורת משפט כוללת – הצעת החוק תתרום תרומה חשובה לביסוסה של תורת משפט סדורה כך, למשל, הצעת החוק פותחת בתכליות החוק, אשר ישמשו מקור לפרשנות
“עיבוי” הבסיס החקיקתי להסדרים – בנושאים שונים “סובלת” כיום החקיקה האזרחית מלקוניות מופרזת בהסדרים, או מהעדר הסדר כלל, באופן המקשה על הוודאות המשפטית את אשר החסירה החקיקה השלימה לא פעם הפסיקה עם זאת, מובן כי המגבלות המוסדיות של בית המשפט בפיתוח משפט, יוצרות עדיפות להסדרה כוללת של תחומים באופן חקיקתי הצעת החוק “תעבה” תחומים אלה המדובר, למשל, בדיני המתנה, בדיני חוזה קבלנות, ובדיני העיכבון, שלגביהם קיימים כיום בחקיקה הסדרים ראשוניים בלבד, ונושאים כגון דיני האמון ודיני חוזה התיווך, שלגביהם אין הסדר סדור כלל הצעת החוק תעצב את הדין בתחומים האמורים
רוויזיה כללית – הצעת החוק היא תוצאה של רוויזיה כוללת של הוראות החקיקה כאמור, למעלה מ–30שנים חלפו מאז נחקקה החקיקה הישראלית המקורית מאז, הצטבר ניסיון פסיקתי רב בפרשנות החקיקה ובפיתוח הדין התגלו ליקויים בניסוח, ופגמים בהגשמת התכלית של החקיקה רוויזיה הנעשית כחטיבה אחת עדיפה במובהק על פני שורה של חקיקת טלאים נקודתית במועדים שונים תיקון בחוק בנקודה מסוימת יכול שיפר את האיזון בינו לבין מצב הדין בנקודה אחרת, בדין אחר כאשר הרוויזיה נעשית מקשה אחת, המחוקק ער לתמונה הכוללת וכך אפשר להבטיח כי יישמר האיזון
היקפה של הרוויזיה בהצעת החוק משתנה בהתאם לאופי העניין הנדון בנושאים שבהם הדין משביע רצון, נעשו שינויים מעטים בלבד כך הוא המצב, למשל, לעניין החלק הכללי של דיני החוזים לעומת זאת, דין הנזיקין חייב רוויזיה מקיפה יותר כך, למשל, העוולות הרכושיות, אשר כיום מחולקות לעוולות שונות, על יסוד הבחנות ארכאיות ביניהן, יאוחדו לעוולה כללית אחת, על בסיס אחריות שישתנה לאחריות באשמה, וכמו כן, יתבטלו עוולות קונקרטיות שונות, אשר אין בהן כדי להוסיף על פני עקרון האחריות ברשלנות שינויים אלה ואחרים מתבקשים כדי להתאימו למדיניות הראויה
גם דיני הירושה נדרשו לרוויזיה ההסדרים שנקבעו לפני כארבעים שנה שונו אך במעט לאורך השנים, כך שנולד הצורך לבחון אותם מחדש ההצעה מבקשת לעגן תיקונים משמעותיים בסוגיות המרכזיות, לרבות זכויות הירושה על פי דין, זכויות הירושה על פי צוואה, פרשנות הצוואה ודיני חלוקת העיזבון

היקף הצעת חוק דיני ממונות
קביעת היקף העניינים הנכללים בגדרי הקודקס האזרחי אינה פשוטה כלל ועיקר הצעת החוק עוסקת במשפט אזרחי – על כן לא נכללו בהצעה הוראות פליליות, גם אם אלה קשורות בקשר הדוק להסדרים האזרחיים (כגון עבירות הקשורות במציאת אבידה לפי חוק השבת אבידה) בדומה, לא נכללו הוראות מינהליות הקשורות להסדרים אזרחיים (כגון ההוראות הקשורות למרשם המקרקעין, או המסדירות את סמכותם של המפקחים על בתים משותפים בחוק המקרקעין, כמו גם ההוראות המינהליות הקשורות לממונה הארצי לענייני ירושה, לרשם לענייני ירושה או לפיקוח על מנהל העיזבון) החקיקה המסחרית גם היא לא נכללה בהצעת החוק – על כן לא נכללו בה פקודת השטרות ]נוסח חדש[, הדינים השונים החלים על הגופים המשפטיים (החברות, השותפויות, העמותות והאגודות השיתופיות), פקודת פשיטת הרגל ]נוסח חדש[, התש”ם-1980, ודיני הקניין הרוחני (זכות יוצרים, פטנטים ומדגמים, מבצעים ומשדרים, סימני מסחר) בדומה, לא נכללה בהצעת החוק החקיקה המקיפה בדיני העבודה לעומת זאת, כן יהיה ראוי לכלול בעתיד, כחלק מחוק דיני הממונות, פרק על משפט בין–לאומי פרטי שבשלב זה טרם גובש
זאת ועוד, בשל הבעייתיות המיוחדת של המשפט הישראלי, שבו הדין הדתי האישי חל בעניינים מסוימים, נמנעה האפשרות לכלול בגדרי הקודקס כמה עניינים אשר נכללים בקודיפיקציות במדינות אחרות התחום הבולט בהקשר זה הוא תחום דיני המשפחה בשל אי–הכללתם של דיני המשפחה לא נכלל בהצעה גם חוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981, מה גם שיש בו היבטים מינהליים מקיפים לעומת זאת, מאחר שהדין האישי אינו בתשתית דיני הירושה, הקודקס כולל בתוכו תחום זה
במסגרת עניינים אזרחיים המהווים חלק מהמשפט האזרחי, הושם הדגש על התשתית העקרונית של המשפט האזרחי חקיקה בעניינים ספציפיים, הדורשת לרוב פירוט רב, עדכון שוטף ושילוב הסדרים אזרחיים עם הסדרים מינהליים או פליליים, לא נכללה במסגרת ההצעה על כן לא שולבו בהצעת חוק דיני ממונות חוק המכר (דירות), התשל”ג-1973, וחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975כמו כן, לא נכללו בהצעת החוק החוקים השונים העוסקים בהגנת הצרכן (כגון חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, וחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ”א-1981) במקרים מתאימים “פוצל” חוק קיים, תוך הכללת ההסדר המהותי והעקרוני בהצעת החוק, והותרת ההסדרים הטכניים מחוצה לו (למשל חוק המקרקעין או חוק הירושה)
גם דיני ההתיישנות נכללו בהצעת החוק אך בלא הוראות ההתיישנות הנוגעות לתביעות במקרקעין, אשר בנוגע אליהן נדרשת בדיקה נוספת

מבנה הצעת חוק דיני ממונות
החקיקה האזרחית נחקקה כאמור, “פרקים פרקים” עם שילובם של הפרקים השונים להסדר אחיד וכולל התעוררו שאלות חשובות לגבי מבנה הקודקס כאמור, ייחודו של החוק המוצע שהוא מבוסס על חלקים שונים, הקשורים אלו באלו, והפועלים באופן הרמוני ומתואם הדבר מסייע להבנת ההצעה ולפרשנותה חלוקת החוק לחלקיו חייבה אפוא תשומת לב מיוחדת, תוך היעזרות בניסיונן של קודיפיקציות מודרניות (למשל של קוויבק, הולנד ואיטליה) החלוקה שנקבעה בסופו של דבר, מבוססת על הרצון להשיג אינטגרציה פנימית הקו המנחה היה ליצור מצע אחיד להסדרים הנשענים על מדיניות משפטית דומה
הצעת החוק מורכבת מחמש חלוקות ענייניות מרכזיות: חטיבה כללית ובה עקרונות החוק (חלק ראשון) ופעולות משפטיות (חלק שני), חטיבה הדנה בחיובים (חלק שלישי), חטיבה הדנה בנכסים (חלק רביעי), חטיבה שעניינה ירושה (חלק חמישי) וחטיבה הדנה בדיני ההתיישנות (חלק שישי) החלקים נחלקים לחלקי משנה ולפרקים, לפי הצורך, תוך הליכה מהכללי והמשותף אל הפרטני והנפרד המבנה הוא אחיד ושיטתי והוא מקל על המיון והסיווג של הסוגיות השונות בכך הוא מסייע בהשגת ודאות משפטית
כמקובל בקודקסים אחרים, החלק הראשון של הצעת החוק קובע עקרונות כלליים החלים על כל ההוראות שבהצעה כך הוא לעניין עקרון תום הלב ולעניין העיקרון כי “אין החוטא נשכר” עקרונות אלה פורשים את כנפיהם על החוק כולו כל זכות, חירות, כפיפות או כוח הנזכרים בהצעה מופעלים על פי עקרונות כלליים אלה סעיף נוסף בחלק האמור הוקדש לכשרות משפטית, לזכויות ולחובות כמו כן, נקבעו בחלק הראשון התכליות המרכזיות (גם אם לא הבלעדיות) של הצעת החוק, אשר נועדו לסייע בפרשנות ההצעה, ובהתאמתה לתנאי החיים המשתנים כמו כן, נכללו בו הגדרות של מונחים המשמשים בחוק כולו
החלק השני של הצעת חוק דיני ממונות דן בפעולה המשפטית לחלק זה חשיבות תורתית רבה המושג “פעולה משפטית” מופיע כמה פעמים בחקיקה הקיימת (למשל בסעיף 61(ב) לחוק החוזים, בסעיף 1לחוק השליחות, ובסעיף 3לחוק הכשרות), ואולם חקיקה זו אינה מסדירה את דין הפעולה המשפטית החלק השני המוצע מעגן מכלול של דינים כלליים הקובעים את דין הפעולה המשפטית נכללים בו פרקים לעניין פעולה משפטית ופעולה משפטית חד–צדדית, לעניין כשרות לביצוע פעולה משפטית, ולעניין שליחות
לאחר שני החלקים הכלליים באה החלוקה המרכזית של הצעת החוק: חיובים (חלק שלישי), נכסים (חלק רביעי) וירושה (חלק חמישי)

הפרק על החיובים (החוזיים, הנזיקיים או הקבועים בדין אחר) נבנה כמערך שיטתי הוא בנוי במדרג יורד של רמת הקונקרטיות תחילתו בפרק הדן בתורת החיובים הכללית, שהם הדינים המשותפים לכל החיובים בגדרם של אלה נבחנות הבעיות המשותפות לכל החיובים כולם, כגון יצירת החיוב, המחאת החיוב, ריבוי חייבים ונושים ופקיעת החיוב לאחר מכן דנה הצעת החוק בחיובים העיקריים לפי מקורותיהם: חיובים על פי חוזה (כגון מכר ושכירות); חיובים על פי דין (דיני הנזיקין, דיני עשיית עושר ולא במשפט) וחיובים בעלי אופי מעורב (שמירה, חיובי אמון) כל אחד מהחיובים העיקריים מתפצל לענפי משנה כך למשל, בחיובים על פי חוזה נדונה תחילה תורת החוזים הכללית החלה על החוזים כולם (דיני הצעה וקיבול, תוכן החוזה וצורתו, סיכול החוזה, חוזה המזכה אדם שלישי וחוזים אחידים) לאחר מכן באה שורה ארוכה של חוזים מיוחדים (מכר, מתנה, קבלנות, שירות, תיווך,תיושוכךי, רושתכ,ירשואתי, לשה,איעלרהב,ותע,רביוטתו, ח,בייטחוסחי, ימחמסוןי) מבמגודן)רםבגשדלרםאלשה ל מאצלויהיםמ חצויידיום שיחים דחושויבםיםח, שהוןבימםב, חיהןנהמבמחבינניתה ומהבןנימתב וחיהנן המבענחייניה ת,ענאיינשיר תי, תארשמור ילתהרתמאו מלהתביןאמהה סבידן ריהםהסהדשרוינים ם הוישובנהייםר ויאבתהירתו כאנתם תוכנם
לאחר החיוב החוזי מוסדר בחלק השלישי החיוב הלא–רצוני חלק זה כולל פרק לעניין אחריות בנזיקין, העורך רוויזיה מקיפה בדין הקיים כמו כן נכללים בו דיני עשיית עושר ולא במשפט, שלהם הוספו הסדרים חדשים המרחיבים את הדין הקיים לבסוף, באים החיובים המעורבים אלה עשויים לצמוח הן על פי חוזה והן על פי דין (חיובי שמירה, חיובי אמון)
חלק החיובים מסתיים בפרק מקיף על התרופות בשל הפרת חיוב זהו אחד החידושים החשובים בהצעה – הוא מאחד את כל הדינים, החלים על כל החיובים, בעניין תרופות בשל הפרת החיוב
החלק הרביעי עוסק בנכסים (הכוללים הן מקרקעין והן מיטלטלין) אף הוא בנוי במתכונת דומה לזו של החלק השלישי בנושא חיובים תחילה ה”גזע” המשותף של ההסדרים החלים על כל הנכסים (כגון הגנה על הקניין, זכויות נוגדות ושיתוף בנכס) לאחר מכן הדיון בזכויות השונות בנכס (בעלות, שכירות ושאילה, עיכבון ונאמנות) חלק זה מסתיים בהוראות מיוחדות למקרקעין (כגון בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת, בתים משותפים, בתים שאינם רשומים כבתים משותפים, משכנתה, זיקת הנאה, זכות קדימה, והערות) ובהוראות מיוחדות למיטלטלין (כגון חיבור ועירוב מיטלטלין, זכייה מן ההפקר, והשבת אבידה)
גם בחלק החמישי הדן בירושה נעשתה חלוקה רעיונית ראשיתו של החלק בדינים מהותיים כלליים שיחולו על כל סוגי הזכויות בעיזבון (למשל, לעניין הדין המיוחד לירושה ביחס לעיקרון “אין חוטא נשכר”) לאחר מכן נבחנות הזכויות המהותיות בעיזבון: זכות לירושה על פי דין, זכות לירושה על פי צוואה, לרבות הוראות ביחס לעריכתה של הצוואה ולפרשנותה, ולבסוף פרק לעניין הזכות למזונות מן העיזבון לאחר בחינת הזכויות המהותיות, עוסק חלק משנה נוסף בדרכים למימוש הזכויות, תוך קביעת הוראות לעניין חלוקת העיזבון בין היורשים בחלק משנה זה הוראות הן לעניין טכניקת החלוקה (הצהרה על הזכויות בצווים הרלוונטיים, הסדרת פעילותו של מנהל העיזבון) והן לעניין זכויות מהותיות בהליך החלוקה והאחריות המושתת על היורשים אגב הליך זה חלק הירושה מסתיים בהוראות שונות החלות על כל החלק
החלק המרכזי האחרון שבחוק הוא החלק העוסק בהתיישנות חלק זה אשר בא להחליף את ההוראות שבחוק ההתיישנות (למעט הוראות ההתיישנות הנוגעות לתביעה במקרקעין) ערוך כך שהפרקים הראשונים (פרק ראשון ושני) קובעים מתי תתיישן תביעה ואת אופייה של ההתיישנות הפרק השלישי קובע את תקופת ההתיישנות ואת מועדה כללי השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות וכללי הארכת תקופת ההתיישנות מופיעים בפרקים הרביעי והחמישי הפרק השישי קובע את תקרת ההתיישנות, ואילו הפרק השביעי מרכז את הוראות ההתיישנות היוחדות לגבי תביעות מסוג מסוים החלק מסתיים בפרק הכולל הוראות שונות

מבנה דברי ההסבר
בכל סעיף להצעת החוק, בין שנעשה בו שינוי ובין שהוא חוזר על החוק הקיים, נמצא בסוף דברי ההסבר לו, ציטוט של הסעיף בחוק הקיים, שאותו הוא מחליף לעניין זה יצוין כי כדי להקל על הקורא לערוך את ההשוואה המתבקשת שבין הוראות החוק הקיים ובין הוראות החוק המוצע, מצוינת בכותרת השוליים של כל סעיף מוצע הפניה לסעיף הקיים, וזאת באמצעות השימוש באותיות שהן קיצור לשמו של החוק הקיים (שפירושן מובא בלוח ההשוואה,), בבעצימ’רו8ף13מ1)ס, פבר ציהרסוףעיףמסהפררלווהנסטעייף שבהחרולוקונהטקייישם בחהואקותהק”ייח”,ם כהכאלותש “היח”א, מכוכפליעשה,הימא צימיונפתיעכיה, הממצדייונבתר בכי הסהדמרדוחבדר שבהסדר חדש
לדברי ההסבר שלושה נספחים כמפורט להלן:
נספח א’ – שבו מובאים קיצורי שמות החוקים המופיעים בדברי ההסבר
נספח ב’ – שבו כלולים סעיפים מהחוקים הקיימים, שמוצע לבטלם ושלא נכללו בחוק המוצע ובצדם דברי הסבר לסיבת אי–הכללתם
נספח ג’ – שבו מובא נוסח החוקים או סעיפי החוקים, שמוצע לבטלם
התוכן
סעיפים

חלק ראשון: עקרונות חוק דיני ממונות
פרק ראשון: עקרונות יסוד
פרק שני: הגדרות
חלק שני: פעולות משפטיות
פרק ראשון: הוראות כלליות
סימן א’: פעולה משפטית
סימן ב’: פעולה משפטית חד צדדית
פרק שני: כשרות לביצוע פעולה משפטית
פרק שלישי: שליחות
חלק שלישי: חיובים
חלק משנה ראשון: הוראות כלליות לחיובים
פרק ראשון: השלמת חיובים, קיומם ופקיעתם
פרק שני: המחאת חיובים
פרק שלישי: ריבוי חייבים ונושים
סימן א’: כללי
סימן ב’: ריבוי חייבים
סימן ג: ריבוי נושים
חלק משנה שני: הוראות מיוחדות לחוזים
פרק ראשון: משא ומתן לקראת כריתת חוזה
פרק שני: כריתת חוזה
פרק שלישי: בטלות חוזה ונפסדותו
סימן א’: חוזה בטל
סימן ב: חוזה הניתן לביטול מחמת פגם ברצון
סימן ג’: ביטול ובטלות חוזה – הוראות כלליות
פרק רביעי: חוזה ששפיטותו מוגבלת
פרק חמישי: צורת החוזה ותוכנו
פרק שישי: סיכול חוזה
פרק שביעי: חוזה המזכה אדם שלישי
פרק שמיני: חוזים אחידים
חלק משנה שלישי: חוזים מיוחדים
פרק ראשון: חוזה מכר
סימן א’: הוראות כלליות
סימן ב: חיובי הצדדים
פרק שני: חוזה מתנה 187-176
פרק שלישי: חוזה קבלנות 211-188
פרק רביעי: חוזה שירות 221-212
פרק חמישי: חוזה תיווך 229-222
פרק שישי: חוזה שכירות 251-230
פרק שביעי: חוזה שאילה 255-252

פרק שמיני: חוזה ערבות
סימן א’: הוראות כלליות 270-256
סימן ב’: ערבות יחיד 286-271

פרק תשיעי: חוזה ביטוח
סימן א’: הוראות לכל סוגי הביטוח
סימן משנה א’: חוזה ביטוח 298-287
סימן משנה ב’: המוטב 301-299
סימן משנה ג’: שינויים בסיכון 308-302
סימן משנה ד’: דמי הביטוח 310-309
סימן משנה ה’: תגמולי הביטוח 321-311
סימן משנה ו’: סוכן הביטוח 325-322
סימן משנה ז’: הוראות כלליות 328-326
סימן ב’: ביטוח חיים 340-329
סימן ג’: ביטוח תאונה, מחלה ונכות 342-341

סימן ד’: ביטוח נזקים
סימן משנה א’: ביטוח נכסים 352-343
סימן משנה ב’: ביטוח אחריות 359-353
סימן ה’: שונות 360
פרק עשירי: הסכם יחסי ממון 361

חלק משנה רביעי: חיובים בלתי רצוניים
פרק ראשון: נזיקין
סימן א’: הגדרות 362
סימן ב’: אחריות בנזיקין 371-363
סימן ג’: סייגים לאחריות 377-372
סימן ד’: חסינויות 385-378
סימן ה’: עוולות כלליות סימן ו’: עוולות מיוחדות 387-386

סימן משנה א’: תקיפה 389-388
סימן משנה ב’: כליאת שווא 391-390
סימן משנה ג’: הסגת גבול 393-392
סימן משנה ד’: מטרד 398-394
סימן משנה ה’: גרם הפרת חיוב 399
סימן משנה ו’: אחריות למוצרים פגומים 407-400
סימן ז’: העברת נטל ההוכחה 409-408
פרק שני: עשיית עושר ולא במשפט 419-410
פרק שלישי: מזונות 420

חלק משנה חמישי: חיובים אחרים
פרק ראשון: שמירה 433-421
פרק שני: חיוב אמון 442-434

חלק משנה שישי: תרופות בשל הפרת חיוב
פרק ראשון: כללי 446-443
פרק שני: אכיפת החיוב 450-447
פרק שלישי: ביטול חוזה בשל הפרתו 453-451

פרק רביעי: פיצויים
סימן א’: מטרת הפיצויים ומבחן ריחוק הנזק 457-454
סימן ב’: הוראות נוספות לפיצויים 465-458
סימן ג’: פיצויים בשל נזק לגוף 468-466
סימן ד’: פיצויים בעקבות פטירה 472-469
סימן ה’: תשלומים עתיים 479-473
סימן ו’: הטבת נזק 484-480
סימן ז’: פיצויים בשל נזק לרכוש 486-485
סימן ח’: פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון 487
סימן ט’: פיצויים ללא הוכחת נזק 492-488
פרק חמישי: השבה 494-493
פרק שישי: תרופות בשל הפרה צפויה 495
פרק שביעי: תרופות נוספות 498-496

חלק רביעי: נכסים
חלק משנה ראשון: הוראות ביחס לכלל הנכסים
502-499 פרק ראשון: כללי
פרק שני: הגנת הקניין
506-503

פרק שלישי: זכויות נוגדות 507
פרק רביעי: שיתוף בנכס
סימן א’: יחסי השיתוף 513
סימן ב’: פירוק השיתוף 524
סימן ג’: שיתוף במצר 532
חלק משנה שני: זכויות בנכסים
פרק ראשון: בעלות 536
פרק שני: שכירות ושאילה
סימן א’: שכירות 538
סימן ב’: שאילה 549
פרק שלישי: משכון 552
פרק רביעי: עיכבון 553
פרק חמישי: נאמנות
סימן א’: יצירת נאמנות, מינוי נאמן ופקיעת כהונתו 563
סימן ב’: ניהול נאמנות 574
סימן ג’: שינוי וביטול של נאמנות 587
סימן ד’: הנאמן הציבורי 591
חלק משנה שלישי: הוראות מיוחדות למקרקעין
פרק ראשון: עסקאות במקרקעין 594
פרק שני: בניה ונטיעה במקרקעי הזולת 600
פרק שלישי: בתים משותפים
סימן א’: הוראות כלליות 607
סימן ב’: דירות ורכוש משותף 608
סימן ג’: ניהול הבית המשותף 613
סימן ד’: הוראות בענין מתקנים ושירותים מסוימים 623
סימן ה’: שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה 630
פרק רביעי: בתים שאינם רשומים כבתים משותפים 637
פרק חמישי: משכנתה 643
פרק שישי: זיקת הנאה 651
פרק שביעי: זכות קדימה
סימן א’: כללי 662
סימן ב’: רכישה על פי זכות קדימה 667
סימן ג’: תחולת זכות קדימה 668
פרק שמיני: הערות 676-669
פרק תשיעי: מחיקת עיקולים 677
חלק משנה רביעי: הוראות מיוחדות למיטלטלין
פרק ראשון: מיטלטלין 683-678
פרק שני: השבת אבידה 692-684
חלק חמישי: ירושה
חלק משנה ראשון: הוראות כלליות
פרק ראשון: הגדרות 693
פרק שני: כללי 704-694
חלק משנה שני: דרכי הורשה ומזונות מן העזבון
פרק ראשון: ירושה על פי דין 710-705
פרק שני: ירושה על פי צוואה
סימן א’: צורת הצוואה 719-711
סימן ב’: תוקף הצוואה 728-720
סימן ג’: הוראות הצוואה ופרשנותה 742-729
פרק שלישי: מזונות מן העיזבון 751-743
חלק משנה שלישי: מימוש זכויות בעיזבון
פרק ראשון: צו ירושה וצו קיום צוואה 761-752
פרק שני: ניהול העיזבון וחלוקתו
סימן א’ : שמירת העיזבון ומנהל עיזבון זמני 763-762
סימן ב’: מנהל העיזבון, תפקידיו וסמכויותיו 778-764
סימן ג’: סילוק חובות בידי מנהל העיזבון 784-779
סימן ד’: חלוקת העיזבון בידי מנהל העיזבון 796-785
סימן ה’: ניהול העיזבון וחלוקתו בידי היורשים 798-797
סימן ו’: אחריות היורשים לחובות העיזבון 804-799
חלק משנה רביעי: הוראות שונות
פרק ראשון: משפט בין–לאומי פרטי 814-805
פרק שני: הוראות נוספות 821-815
חלק שישי: התיישנות
פרק ראשון: הגדרות 822
פרק שני: עיקרי ההתיישנות 825-823
פרק שלישי: תקופת ההתיישנות ומועד ההתיישנות 832-826
פרק רביעי: השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות 835-833
פרק חמישי: הארכת תקופת ההתיישנות 841-836
פרק שישי: תקרת ההתיישנות 844-842
פרק שביעי: הוראות התיישנות מיוחדות 853-845
פרק שמיני: שונות 859-854
חלק שביעי: הוראות כלליות
פרק ראשון: שונות 861-860
פרק שני: ביטול דינים ותיקונים עקיפים 991-862
פרק שלישי: תחילה, תחולה והוראות מעבר 996-992
תוספת ראשונה
תוספת שניה
מתפרסמת בזה הצעת חוק מטעם הממשלה:
הצעת חוק דיני ממונות, התשע”א-2011
חלק ראשון: עקרונות חוק דיני ממונות
פרק ראשון: עקרונות יסוד
תכליות החוק 1התכליות המנויות להלן הן מתכליות חוק זה:
]ח[
(1) הבטחת צדק, הגינות וסבירות;
(2) קידום ביטחון, ודאות ויעילות במשפט;
(3) התאמה בין הסדרי המשפט האזרחי;
(4) שמירה על זכויות מוקנות;
(5) הגנה על ציפיות והסתמכות ראויות של הצדדים
תום לב 2בשימוש בזכות, בביצוע פעולה משפטית ובקיום חיוב, יש לנהוג בתום לב
]ח, חוכ 39, מכר 6,
מק 14, שכר 4[

דברי הסבר
חלק ראשון: עקרונות חוק דיני ממונות
בחלק הפותח של חוק דיני ממונות שני פרקים הראשון דן בעקרונות היסוד והשני כולל את ההגדרות שיחולו על כל הוראות החוק המוצע
פרק ראשון: עקרונות יסוד
הפרק הראשון של החוק המוצע דן בעקרונות היסוד, ונקבעו בו התכליות המרכזיות שלאורן יפורש החוק, וכן העקרונות הכלליים החלים על כל הוראותיו
ס עיף 1 ההוראה שבסעיף 1קובעת את תכליות החוק
המוצע, בהשראת סעיף 103-1ל–UniformCommercial Codeהאמריקני כאמור במבוא החוק המוצע יפורש לאור התכליות המונחות ביסודו הסעיף המוצע מפרט את התכליות, ואולם אינו קובע רשימה סגורה התכליות משקפות את עקרונות היסוד של המשפט האזרחי: הבטחת צדק, הגינות וסבירות; קידום הביטחון והיעילות במשפט ויצירת ודאות ביחסים המשפטיים; יצירת הרמוניה בין הסדרי החקיקה השונים; שמירה על זכויות מוקנות והגנה על הציפיות וההסתמכות הראויות של הצדדים
ס עיף 2 עיקרון מרכזי של החקיקה האזרחית הוא עקרון
תום הלב על כן מורה החוק המוצע כי בכל שימוש בזכות, בביצוע של פעולה משפטית ובקיום של חיוב יש לנהוג בתום לב על פי אמת מידה זו ייבחנו הצדדים בהפעלה או באי–הפעלה של זכויותיהם, חובותיהם, כוחותיהם וחסינויותיהם לפי חוזה או לפי החוק ההוראה המוצעת אינה כוללת את המבחן של “דרך מקובלת” הכלול בהוראות החוקים השונים (חוק החוזים, חוק המכר וחוק

השכירות והשאילה) מקובל לומר שתום הלב ודרך מקובלת הם אמת מידה אחת שהיא בעיקרה אובייקטיבית ומאחר שדי בתום הלב שהוא מבחן מכריע, הושמטה ההתייחסות לדרך מקובלת
העיקרון חל על כל הוראות החוק המוצע והוא מבוסס על ההוראות השונות של החוק הקיים: סעיפים 39ו–61(ב) לחוק החוזים, סעיף 6לחוק המכר, סעיף 4לחוק השכירות והשאילה, וסעיף 14לחוק המקרקעין
סעיף 39לחוק החוזים דן בחובה לנהוג בתום לב בקיום חיוב הנובע מחוזה ובשימוש בזכות הנובעת מחוזה הוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים מרחיבה את תחולת חובה זו לגבי חיובים אחרים שאינם נובעים מחוזה ההוראה המוצעת דנה בשימוש בזכות או בקיום חיוב בלא לציין את מוצאם ועל כן חובת תום הלב תחול הן על אלה שמקורם בדין והן על אלה שנובעים מחוזה ההוראה גם מטילה חובה זו לגבי פעולה משפטית באופן דומה
סעיף 14לחוק המקרקעין לא נכלל בחוק המוצע בנוסחו הקיים אלא נקבעה במפורש תחולתו של עקרון תום הלב גם על שימוש בזכות ובכלל זה זכות בנכס
סעיף 12לחוק החוזים הדן במשא ומתן המתקיים בטרם נכרת החוזה, זכה, בגלל ייחודו, להוראה נפרדת בחלק משנה הדן בהוראות מיוחדות לחוזים (סעיף 98המוצע)
התייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי הכירו בשלושה עקרונות אשר מבטאים, כל אחד על פי דרכו, היבטים דומים העקרונות הם””ועשית הישר והטוב”, “כופין על מידת סדום” ודין

א3ין חוטבאי נת שכהרמשפט 3רשאי בילתשלהולמשאפו ט לרהגשבאייל לזכשולתול שאלו אלדהםג, ביבלנסזיכבוותת שלבהאן דםמ,וצבדנסק יבהודתבר,שבהאיןן מחוטצאד נק שכהרד ]ח[ בשל כך שהזכות צבמחשלה כעךקב שהזתכנוהתגוצת מחשלה העזקכב איהתהנוהגגדות חשילקוהקזכאואי הנהונגוגדדת ת אחתיקתוקנאת ו ה]נחו[גדת את תק
הציבור הציבור

דברי
“מחוסר אמנה” (או בשמו האחר: דין “המקיים את דברו”) דינים אלה נתפסים הן ככללים ספציפיים המייצרים חובות מסוימות, הן כעקרונות השליטים על המשפט הפרטי כולו מפורסמים הם דברי רבי וידל די טולושא (ספרד, המאה הי”ד) : “וכן אמרה ]התורה[ ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישים, והחכמים ז”ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו ומהם שעשו אותם בדין גמור ומהם לכתחילה ודרך חסידות והכל מדבריהם ז”ל” (מגיד משנה, הלכות שכנים יד, ה)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיום בתום–לב
39בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה
תחולה
61 (ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים
לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“תום לב
6חיוב הנובע מחוזה–מכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה ”
נוסח חוק המקרקעין הקיים:
“הגבלת זכויות
14בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי–נוחות לאחר ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תום לב
4חיוב הנובע מחוזה שכירות יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה ”
ס עיף 3 בסעיף זה נקבע העיקרון שיחול על כל הוראות
החוק המוצע, ולפיו במקום שבו צמחה זכותו של זכאי מהתנהגות בלתי חוקית או מהתנהגות הנוגדת את תקנת הציבור, לבית המשפט הסמכות לשלול או להגביל את זכותו של אותו אדם תחולה רחבה לעיקרון של “מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה” כך שאין

הסבר
לאפשר למי שהתנהג באופן פסול ליהנות מזכות שצמחה לו עקב התנהגות זו
עיקרון זה מופיע גם בסעיף 109המוצע (סעיפים 30ו–31לחוק החוזים) הדן בחוזה פסול, בסעיף 315המוצע בנוגע למבוטח או מוטב שגרמו לקרות מקרה הביטוח במתכוון (סעיף 26לחוק חוזה הביטוח) וכן בסעיף 699המוצע שעניינו גרימת מותו של המוריש או ניסיון להביא למותו וכן השמדת הצוואה או זיופה (סעיף 5לחוק הירושה)
התיההתייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי, נזכרת סמכותו של בית המשפט לקנוס אדם ולשלול ממנו זכות שצמחה לו בשל התנהגות פסולה בהגהת הרמ”א לשולחן ערוך, חושן משפט, סימן ב, סעיף א: “ביד הבית דין ליטול ממון כפי ראות עיניהם, לפי העניין, למגדר מלתא”
:בידתנוסח חוק החוזים הקיים:
“חוזה פסול
30 חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל
תחולת הוראות
31 הוראות סעיפים 19ו–21יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו ”
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מקרה שנגרם בכוונה
26נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו ”
נוסח חוק הירושה הקיים:
“פסלות לרשת
5 (א) אלה פסולים לרשת את המוריש:
(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;
(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת
(ב) מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש ”
זוטי דברים 4לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו
]ח, נזק 4[
5 (א) כשרות משפטית לזכויות ולחובות נתונה לאדם מגמר לידתו ועד יום מותו,
ולתאגיד – על פי הקבוע בחיקוק
(ב ) על כשרות משפטית לזכויות ולחובות יחולו הוראות חוק הכשרות
פרק שני: הגדרות
הגדרות כלליות 6בחוק זה –
]ח[ “בגיר” – אדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים;

דברי
ס עיף 4 הסעיף המוצע קובע כי אין להגיש תובענה בשל
מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה תובע בגינו הוראה דומה קיימת בסעיף 4לפקודת הנזיקין שבו מדובר בשלילת אחריות במקרה של מעשה של מה בכך, ואולם ההוראה המוצעת שונה ממנה מאחר שהיא קובעת כי החסינות שתוקנה לנתבע היא דיונית ולא מהותית, מתוך כוונה שלא לשלול את האחריות באמצעותה ההוראה נועדה לחול על כל הוראות החוק המוצע ובכך מרחיב החוק המוצע מפקודת הנזיקין כך, למשל, ההוראה תחול גם על התחום החוזי וגם על תחום הנכסים ההוראה נועדה למנוע התדיינות על נושאים פעוטים וקלי ערך שיש בהם כדי להכביד על בתי המשפט ואין להם תועלת לציבור
המבחן המוצע כולל שני יסודות האחד הוא שהמעשה היה “מעשה קל ערך” והיסוד השני הוא “שאדם סביר לא היה מלין עליו”
התייחסות המשפט העברי:
עיקרון זה מופיע בדין האזרחי של המשפט העברי, הקובע כי לא יתקבלו תביעות על סכום של ‘פחות משווה פרוטה’, מהטעם שדרכם של אנשים היא למחול על סכום כה פעוט (משנה, בבא קמא, פרק ט, משנה ד; תלמוד בבלי, סנהדרין נט ע”א) ואף שהמזיק, הגזלן וכד’ עוברים על איסור במעשיהם, לא חלה עליהם חובת השבה על סכום של מה בכך (משנה תורה, הלכות גזילה, פרק א, הלכה ו) כך גם בדיני המכר, אם התגלתה אי–התאמה קלה או זניחה בין המוצר שביקש הקונה לרכוש לבין המוצר שסופק על ידי המוכר “שהסכימו עליו שאינו מום”, אין הקונה רשאי לתבוע את ביטול המכר עקב אי–ההתאמה הקלה (ערוך השולחן, חושן משפט, סימן רלב, סעיף ז) ואולם יצוין שלאחר שבית הדין החל בדיון על מקרה מסוים, גומר בית הדין את הדיון ופוסק את ההלכה, אפילו בנוגע לסכומים זוטרים, כפי שפסק הרמב”ם (משנה תורה, הלכות סנהדרין, פרק כ, הלכה יא): “אין הדיינין יושבין לדין בדין פחות משוה פרוטה ואם הוזקקו לשוה פרוטה גומרין את דינו אפילו לפחות משוה פרוטה”

הסבר
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“מעשה של מה בכך
4לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר–דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך ”
ס עיף 5 ההוראה המוצעת קובעת את הכשרות המשפטית
הנתונה לאישיות משפטית חוק הכשרות הקיים מתייחס לאישיות טבעית בלבד, ואילו בהצעת החוק מוצע, למען שלמות ההסדר, להתייחס באופן כללי גם לכשרותו המשפטית של תאגיד בדומה לכך מוצע לתקן את סעיף 1לחוק הכשרות (סעיף 885המוצע)
בשלב זה של הליכי החקיקה מוצע לכלול הוראה כללית לעניין הכשרות לזכויות ולחובות בחלק הראשון, תוך הפניה לחוק הכשרות, שבו מפורטות ההוראות החלות על כשרות זו ועל דיני אפוטרופסות הכוונה היא כי לאחר בחינתן של הוראות חוק הכשרות החלות על כשרות לזכויות ולחובות ותיקונן לפי הצורך, ישולבו אלה בחוק המוצע עם זאת יצוין, כי מוצע כבר כעת להפריד בין ההוראות הדנות בכשרות לזכויות וחובות, הכשרות “הסטטית”, אשר מצויות בחוק הכשרות ולא נכללו בשלב זה בחוק המוצע, ובין ההוראות הנוגעות ל”כשרות הדינמית” – הכשרות לביצוע פעולות משפטיות, אשר מצויות בפרק השני בחלק השני לחוק המוצע, ואשר לגביהן נעשתה בחינה מהותית והוצעו תיקונים
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“כשרות לזכויות ולחובות
1 כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו ”
פרק שני: הגדרות
בפרק המוצע קבועות ההגדרות שתחולתן על כל הוראות החוק המוצע, ככל שאין הגדרות מיוחדות לעניין נושא מסוים בפרקים מסוימים ובסעיפים שונים משולבות הגדרות הנוגעות לאותו פרק או לאותו סעיף
ס עיף 6 להגדרה “בגיר” – ההוראה בהגדרה המוצעת
חוזרת על הסיפה של סעיף 3לחוק הכשרות
“היועץ המשפטי ל”מהמיושעלץה” ה-מ לשרפבטוי תל במאמשכולחהו”; – לרבות בא כוחו; ]ח[
“א)ה[פרה” – מעשה ב”ניהגפורד הל” חי-ובמ;עשה בניגוד לחיוב; ]חות 1(א)[
“חוק הליכי ירושה” ח-וקחוהק ליהכליי יכירוירשוהש” ה,- החותק שהכ”ליהכ-י 5י6ר9ו11ש;ה, התשכ”ה-19651; ]ח[
“חוק יחסי ממון” – “חוק יחסי ממון ” בי-ן בחוניק זיוגח, סיהתמשמולן”גב-ין73ב9נ1י 2;זוג, התשל”ג-19732; ]ח[
“חוק הכשרות” – ח”וחקוקהכהשכרשורתותה” מ-שפחוטיק ת הוכהשארפוותטרהומפסשופת,טיהת תושהכא”פבו-ט2רו96פ1ס3;ות, התשכ”ב-]2ח[1963;
“חוק המקרקעין” -“חחווקק המקקררקקעייןן” (י-ישחובק סהכמסקורכיקםע,ין מ(יקירשקועבי סציכבסור,כייםי, עומדקרוקמערי שצםי),בור], חי[יעוד ומר התשכ”ט-19694; התשכ”ט-19694;
“חוק המשכון” – ח”וקחוהק מהשמכושן,כוןה” ת-שכח”וזק-7ה6מ19ש5;כון, התשכ”ז-19675; ]ח[
א”[חוק התכנון והבני”יחהו” ק – החתוכק נוהן תוכהנבוןניויה”בני-י חה,וקה התתשכנ”וןה ו-5ה6ב9נ1י6י;ה, התשכ”ה-19656; ]מק 71א[
“חוק פסיקת ריבית” ח-וקחופק סיפקסית קרתיברייתב”ית- וחהוצק מפדסהי, קהת תרישבכי”תא ו-ה61צ9מ17ד;ה, התשכ”א-19617; ]ח[
“חסוי” – כהגדרתו “בחססעוי”ף 0- 8כלהחגודקרתהו כבשסרועית;ף 80לחוק הכשרות; ]ח[
“נזמקי 2ט[לטלין” – נכסי”ם מימטולחטשליין”ם, -ל נמכעסטיםמקמרוקחעישןי;ים, למעט מקרקעין; ]מיט 1, נזק 2[
דברי הסבר
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“קטינות ובגירות
3אדם שלא מלאו לו 18שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18שנה הוא בגיר ”
להגדרה “היועץ המשפטי לממשלה” – ההגדרה המוצעת כוללת את בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה
להגדרה “הפרה” – ההגדרה המוצעת מרחיבה את ההגדרה הקיימת בחוק התרופות המונח “הפרה” ישמש בחוק המוצע גם בהקשר של הפרת חיוב חוזי וגם בהקשר של מעשה עוולתי או מעשה שהוא בניגוד לחיוב אחר כגון שמירה הפרה יכולה להיות במעשה או במחדל לאור ההגדרה המוצעת למונח “מעשה”
נוסח חוק התרופות הקיים:
“הגדרות
1 (א) בחוק זה –
“הפרה” – מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה “להגדרות “חוק הליכי ירושה”, “חוק יחסי ממון”, “חוק הכשרות”, “חוק המקרקעין”, “חוק המשכון”, “חוק התכנון והבנייה” ו”חוק פסיקת ריבית” – ההגדרות המוצעות נועדו להקל על ההפניה לחוקים אלה” לפי החוק המוצע הוראותיו של חוק הכשרות, הוראותיו של חוק הירושה והוראותיו של חוק המקרקעין יפוצלו (סעיפים 885, 890ו–897המוצעים) על כן ההפניה לחוקים אלה היא לאותן הוראות שייוותרו מחוץ לחוק המוצע
נוסח חוק המקרקעין הקיים:
“הגדרות
71א בסימן זה –
“חוק התכנון והבניה” – חוק התכנון והבניה, התשכ”ה- 1965″
להגדרה “חסוי” – ההוראה המוצעת מפנה אל ההגדרה של מונח זה כפי שהוא מופיע בסעיף 80לחוק הכשרות, שנותר מחוץ לחוק המוצע
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“הגדרות
80בחוק זה –
“חסוי” – מי שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס לפי סעיף 33, או מי שבית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס כאמור, והוא אף כשעדיין לא הוברר אם נתקיימו התנאים למינוי, הכל לפי העניין ”
להגדרה “מיטלטלין” – ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 1לחוק המיטלטלין, בשינויי נוסח ההגדרה מחליפה גם את ההגדרה שבסעיף 2לפקודת הנזיקין
נוסח חוק המיטלטלין הקיים:
“הגדרות
1בחוק זה, “מיטלטלין” – נכסים מוחשיים, חוץ ממקרקעין ”
ס”ח התשכ”ה, עמ’63; התשס”ה, עמ’714
ס”ח התשל”ג, עמ’267; התשס”ט, עמ’18
ס”ח התשכ”ב, עמ’120; התשע”א, עמ’77
ס”ח התשכ”ט, עמ’259; התשס”ח, עמ’729
ס”ח התשכ”ז, עמ’48; התשס”ח, עמ’191
ס”ח התשכ”ה, עמ’307; התשע”א, עמ’669
ס”ח התשכ”א, עמ’192; התשס”א, עמ’206
]ח[ “מעשה” – לרבות מחדל;
]מק 1, נזק 2[ “מקרקעין” – קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של
קבע;
]פגם 1[ “נזק לגוף” – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי;
]ח, מיט 13(א), שכר “נכס” – מקרקעין ומיטלטלין, וככל שהדבר מתאים לעניין – גם זכויות רכושיות;
2(א), נזק 2[
]ח, חות 1(א), נזק 2[ “נפגע” – מי שהופר כלפיו חיוב;

דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיימת:
“2בפקודה זו –
“מיטלטלין” – דומם או חיה, לרבות כסף, פרי עצים וגפנים, דגנים, ירקות ויבולים אחרים ומים, בין בתלוש ובין במחובר ”
להגדרה “מעשה” – ההגדרה המוצעת מרחיבה את תחולת הוראות החוק המוצע החלות על “מעשה” גם על “מחדל”, שהוא הימנעות מעשיית מעשה
להגדרה “מקרקעין” – ההוראה המוצעת משמיטה מההגדרה שבסעיף 1לחוק המקרקעין את המילים “זולת מחוברים הניתנים להפרדה” מאחר שהן מיותרות לאור הביטוי “חיבור של קבע” הקיים ממילא ההגדרה מחליפה גם את ההגדרה הקיימת בסעיף 2לפקודת הנזיקין
נוסח חוק המקרקעין הקיים:
“הגדרות
1 בחוק זה –
“מקרקעין” – קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה ”
נוסח פקודת הנזיקין הקיימת:
“הגדרות
2 בפקודה זו –
“מקרקעין” – קרקע, עצים, בתים, בנינים וקירות או מבנים אחרים ”
להגדרה “נזק לגוף” – ההגדרה המוצעת חוזרת על ההגדרה הקיימת בסעיף 1לחוק האחריות למוצרים פגומים והיא תחול על כל הוראות החוק המוצע
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“הגדרות
1בחוק זה –
“נזק גוף” – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי ”
להגדרה “נכס” – ההגדרה המוצעת ל”נכס” היא הגדרה רחבה המתייחסת גם לזכויות רכושיות כאובייקט נכסי, בכך מצמצם החוק המוצע מחוק המיטלטלין שחל ככל
הסבר
שהדבר מתאים ובנסיבות העניין גם על זכויות (סעיף 13לחוק המיטלטלין) בלי לציין מפורשות כי המדובר בזכויות רכושיות
ההגדרה המוצעת ל”נכס” אינה חלה בכל מקרה, אלא נדרשת בדיקה פרטנית האם היא מתאימה לחול על זכויות רכושיות באותו מקרה כך, למשל, בסעיף 154המוצע מוגדר טיבו של חוזה מכר כ”חוזה בין מוכר לקונה להקניית נכס תמורת מחיר” במקרה זה גם זכות עשויה לבוא בגדר “נכס” כמשמעותו באותו הסעיף (ואז יחולו לעניין זה גם הוראות פרק שני: המחאת חיובים שבחלק משנה ראשון בחלק השלישי) לעומת זאת, חובות אחרות המוטלות על המוכר יכול שיהיו לא מתאימות לגבי מכר של זכות רכושית מסוימת – כגון מסירה של אבזרים ורכיבים לפי סעיף 157המוצע או הובלת הנכס לפי סעיף 158(ג) המוצע ההגדרה מחליפה גם את ההוראות הדומות בפקודת הנזיקין ובחוק השכירות והשאילה
נוסח חוק המיטלטלין הקיים:
“תחולה
13 (א) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים
לעניין ובשינויים המחויבים, גם על זכויות ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תחולה
2 (א) הוראות פרק זה יחולו על שכירות של מקרקעין
ושל מיטלטלין, ובשינויים המחוייבים – גם על שכירות של זכויות ”
נוסח פקודת הנזיקין הקיימת:
“הגדרות
2בפקודה זו –
“נכס” – מקרקעין או מיטלטלין ”
להגדרה “נפגע” – ההגדרה המוצעת מרחיבה את ההגדרה שבסעיף 1לחוק התרופות, בשל השימוש במונח “חיוב”, והיא כוללת את ההגדרה “פגיעה” שבסעיף 2לפקודת הנזיקין
נוסח פקודת הנזיקין הקיימת:
בפקודה זו –
“2”פגיעה” – נגיעה שלא–כדין בזכות משפטית ”

]ח[ “פסול דין” – מי ש”ביפתסוהל מדישן”פט – המכי רישז ביעלתיו הכמפשספוטל דהיןכרליזפי עסליעויףכפ8סלולחודקין הלכפשי רוסתע;י
]ח[ “צו ירושה”, “צו קיו”םצו ציורוואשהה””, – “כצומ קשיומםעוצתוום אבהס” עי- ף כ2מ75ש;מעותם בסעיף 752; ]ח[
]ח[ “קטין” – אדם שטר”םקטמילן”או- לואדשם מושנטה רעם שמרלהאו שנליו ם שמונה עשרה שנים ]ח[
חלק שני: פעולוחלת ק משנפי:טיופעתולות משפטיות
פרק ראשון: הוראפורת ק כרלאלישווןת: הוראות כלליות
סימן א’: פעולה משסיפמטןיתא’: פעולה משפטית
ס7וגי הפפעועלוולת ה משפט7ית יכפועל ולשהתהמישה פטחידת–צידכודיל ת שאתו הריבה–צחד–דיצתד, דיבתהתאואםרבל–חצידקדויק ת, אובהלתחואזםה ]הח[משפטישועת ל פיו היא מבוצעשעת ל פיו היא מבוצעת
א8ופן ביפצועעולפהעולמה שפט8ית יכופלעושלתה בומצשעפטביעתל יפכוה,ל בשכתבבוצאוע בעהלתנפהג,ו בת כתב או בהתנהגות

דברי
נוסח חוק התרופות הקיים:
“הגדרות
1 (א) בחוק זה –
“נפגע” – מי שזכאי לקיום החוזה שהופר ”
להגדרה “פסול דין” – הגדרה המוצעת מפנה אל המונח כמשמעותו בסעיף 8לחוק הכשרות
להגדרה “צו ירושה” או “צו קיום צוואה” – מוצע להפנות למשמעות מונחים אלה בסעיף 752לחלק חמישי: ירושה להגדרה “קטין” – ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 3לחוק הכשרות
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“קטינות ובגירות
3 אדם שלא מלאו לו 18שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18שנה הוא בגיר ”
חלק שני: פעולות משפטיות
פרק ראשון: הוראות כלליות
בפרק הראשון לחלק הפעולות המשפטיות נכללות ההוראות המשותפות לכלל הפעולות המשפטיות הוראות אלה חלות על כל החוק בכפוף להוראות מיוחדות בפרקים האחרים של החוק המוצע, המתייחסות לפעולות משפטיות המונח “פעולה משפטית” עצמו איננו מוגדר, והוא ייוותר כעניין לפרשנות, בהתחשב בהקשר שבו הוא מופיע
בחוק החוזים קיימת הוראה כללית בסעיף 61(ב), המרחיבה את תחולת הוראות אותו חוק, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה פרט להוראה כללית זו קיימות בחקיקה גם הוראות שונות העוסקות בפעולה משפטית, אם כי לא בצורה אחידה ומסודרת ההוראות

הסבר
המוצעות בפרק זה הן הוראות חדשות או הוראות המרחיבות את ההסדר הקיים הן עוסקות בשאלות שבבסיס הפעולה המשפטית ומציעות הסדר אחיד בסוגיה התכנים של הפעולות עצמן ייקבעו לפי ההקשר שבו הן מופיעות בהוראות החוק המוצע ובראשם בחלק החיובים
חלק זה כולל פרק הנוגע לכשרות לביצוע פעולות משפטיות בין השאר, נערכו תיקונים בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, הכלולות באותו הפרק, שיש להן השלכה עקיפה על זכויות הילד
סימן א’: פעולה משפטית
ס עיף 7 הוראה חדשה זו מתארת באופן כללי את סוגי הפעולות המשפטיות האפשריות, לפי מיהות המבצע של הפעולה פעולה יכולה להתבצע על ידי צד אחד (כגון, הצעה לכריתת חוזה או ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו) או בידי כמה צדדים (למשל חוזה הדורש הצעה וקיבול) השאלה אם יש נפקות לפעולה באמצעות מעשה חד–צדדי או רב–צדדי נקבעת על פי המקור המשפטי המקנה נפקות לפעולה זו עוד יצוין, כי סעיף זה אינו ממצה את הסיווגים האפשריים וכי ניתן לסווג פעולות משפטיות גם לפי קריטריונים אחרים (כמו למשל פעולות בתמורה ופעולות שאינן בתמורה, פעולות במעשה או במחדל ועוד)
ס עיף 8 ההוראה המוצעת משקפת את הגישה של
הימנעות מדרישות פורמליות ביחס לאופן ביצוען של פעולות משפטיות כל דרך המבטאת את כוונתו של מבצע הפעולה היא דרך תקינה לביצוע הפעולה אם יש הצדקה לדרישה צורנית מיוחדת, הדבר ייקבע במקום המתאים, ויהיה בכך כדי ליצור דין מיוחד, המסייג את הדין הכללי הקבוע בסעיף זה (כגון במקרה של דרישת הכתב בעסקאות במקרקעין, כאמור בסעיף 597המוצע) חופש זה בבחירת אופן הביצוע של פעולה משפטית משתקף גם כיום בסעיף 23לחוק החוזים

פעולה משפטית היא בלתי הדירה החל במועד שבו היא הושלמה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוזה או בחיקוק, או שהפעולה היא הדירה, לפי מהותה
10 הוראות פרק שלישי: בטלות חוזה ונפסדותו בחלק משנה שני לחלק השלישי 8, יחולו, בשינויים המחויבים, על פעולה משפטית
סימן ב’: פעולה משפטית חד–צדדית
11 פעולה משפטית חד–צדדית טעונה קליטה בידי האדם שהפעולה משנה את זכויותיו (בסימן זה – נמען הפעולה), אלא אם כן נקבע אחרת בחוזה או בחיקוק או שהפעולה אינה טעונה קליטה לפי מהותה; לעניין זה, “קליטה”, בידי נמען הפעולה – ידיעה של נמען הפעולה על הפעולה ואם נשלחה לו הודעה על הפעולה, יראו כקליטה גם הגעת ההודעה למענו של נמען הפעולה
12 פעולה משפטית חד–צדדית הטעונה קליטה בידי נמען הפעולה כאמור בסעיף 11(בסימן זה – פעולה הטעונה קליטה), מושלמת עם קליטתה כאמור

דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“צורת חוזה
23חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים ”
ס עיף 9 ההוראה המוצעת היא הוראה חדשה המבהירה
כי מי שביצע פעולה משפטית אינו רשאי לחזור
בו מן הפעולה, לאחר שביצועה הושלם (אלא אם כן קיימת הסכמה לחזרה זו) יצוין כי מועד ההשלמה של פעולה משפטית חד–צדדית הטעונה קליטה נקבע בסעיף 12המוצע
לכלל הקובע את סופיות הפעולה יש חריגים, אשר יכולים להיקבע בחוזה או בחיקוק או כאשר מהות הפעולה מצביעה על היותה הדירה כך למשל, זכותו של מציע הצעה לחזור בו ממנה, אף אם נמסרה לניצע וכל עוד לא נשלחה הודעת קיבול, נקבעה בחוק (ראו סעיף 101(א) המוצע)
ס עיף 10 סעיף 61(ב) לחוק החוזים קובע בכלליות, כי הוראות חוק החוזים יחולו גם על פעולות משפטיות שאינן חוזה בהסתמך על סעיף זה הוחלו הוראות מחוק החוזים ובהן ההוראות הנוגעות לפגמים ברצון, גם על פעולות משפטיות שאינן חוזה, ככל שלא נקבעו לגבי פעולות אלה הוראות חוק אחרות הוראת סעיף 10מבהירה כי דיני בטלות חוזה ונפסדותו יחולו ישירות על כל פעולה משפטית שאינה חוזה מובן, כי על פי דיני הפרשנות הכלליים יש להעדיף על פני הוראה כללית זו, הוראות חוק מיוחדות הנוגעות לבטלותה או לנפסדותה של פעולה משפטית מסוימת, כמו למשל, דיני הבטלות המיוחדים לצוואה עוד יצוין כי הוראות אחרות מחוק החוזים הקיים, אשר מעוגנות בהצעת החוק בחלק המשנה הראשון שבחלק השלישי (הוראות כלליות לחיובים) ובחלק המשנה השני

הסבר
שבחלק השלישי (הוראות מיוחדות לחוזים) יוכלו לחול על פעולות משפטיות שאינן חוזה, בדרך של היקש
נוסח חוק החוזים הקיים:
“תחולה
61 (ב) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים
לעניין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה ”
סימן ב’: פעולה משפטית חד–צדדית
ס עיף 11 הוראה חדשה זו, קובעת כלל ולפיו פעולה משפטית חד–צדדית טעונה קליטה (אם כי לא קיבול) של האדם שאת זכויותיו היא משנה כך, למשל, ביטול חוזה מחייב קליטה אצל הצד או הצדדים המושפעים מן הביטול ההוראה בדבר הצורך בקליטה תחול ככל שאין בחיקוק או בהסכם הוראה אחרת בעניין זה או שניתן להסיק על פי מהות הפעולה כי אין היא נדרשת קליטה כך, למשל, צוואה היא פעולה משפטית חד–צדדית שאינה טעונה קליטה עוד יצוין, שהסעיף מבהיר כי קליטה יכולה להיות מתוך ידיעה על הפעולה ולגבי פעולה שנשלחה עליה הודעה, מתוך שההודעה הגיעה למענו של הנמען לפעולה על פי סעיף 60לחוק החוזים, הגעה למענו של נמען הפעולה נחשבת למסירת ההודעה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“דרך ומועד למסירת הודעה
60 (ב) מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה,
רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או אל מענו ”
ס עיף 12 ההוראה המוצעת קובעת כי פעולה חד–צדדית הטעונה קליטה מושלמת עם הקליטה לפיכך, ככלל, ובהתאם לאמור בסעיף 9המוצע, הרי שממועד זה היא בלתי הדירה

העול דפע והלהעל פ3ע1ולה הוטדעוהנה עלקלפיעטוהלהתינהתטן עולננהמעקן ליהטפהעותליהנתבן דלרנך מעהן מקהופבעלותלהבנבסדירבוך ת 6ד(יהא)תע, ניחיון ת העניין
עעול ה אףשלהאוראו4ת1סעיפעיל ם א1ף1וה–ו2ר1,אולת א סניעיתןפילם א1ת1רו–א12ת, נלמאעןניהתןפעלואלתה ר באמתא נממץ עןסבהירפ, עותולשה לבםמ הפעולה הטעונה קלהיפטעהוללהאחהרטעשונמהבצקעליהטפה עלולאהחרנקשט מאבמצצע עיהפם עסובליהרינםקטלמאתמן צהעיהום דסעבהי בדרך האמורה בסעבידףרך13, האלמוארהאםבסכןעינףוד13ע, לאנלמאען אהם פכעןולנוה דעל לנהמפעןולההפעקוולדהם עללכן, בדרך אחרת בדרך אחרת
השיל תההפעהלפת עול5ה1הטעהוינתה ה קלהיפטעוה להפהעלטתעוזנכהותקלבירטיהרההפאעשלר תנוזכצורתה ברישרל ה האפרשתר נחויוצברה שבל רני1רמ2(העבן), המפכער ולה או בנשמל עןפגהם פבעורלצוהן אשו ל במשבל צפעג הם פבערוצלוןה, שכלאמוברצ בע סהעיפפעיוםלה0, 2,כ 2א11מ(ורא) בו–ס3ע1י1פעד 115, תושלם הפעעדול15ה,1, עתלושאלף ם הוהרפאעוותלהס, עיעפליםאף11הו–ר2א1,ותבתסועךיפזימםן 1ס1ביור–12מ, מבשתלווךח ההודעה לגביה בדהרהךודהעאה מולרגהביבה סבעידףרך13,האאמףוראהם בהסהעוידף ע3ה1, אאיףחראה ם להגהיועדעלהנמאעין הפעולה, או לא הגיהעפעה ולכלה,ל, אוובלבא ד הגשיבענסהיבכולתל, הובענליביןד השיבהנ סיביור ת להצעפנוייתן כיהיההסובדיער ה תגיע לנמען הפעולתה גיבעמולענדמ ועןהכהלפעאולאה אבםמוכען דנודהעכ לנאמלעןא האפם עוכןל נהודעעל להנפמעעון לה פקעוודלםה לכן, בדרך אחרת לכן, בדרך אחרת

דברי
ס עיפים הוראות הסעיפים המוצעים קובעות את ההסדר 31 עד 15 בדבר מתן ההודעה על פעולה משפטית חד–
צדדית הטעונה קליטה יש להדגיש, כי הוראות אלה מגבשות את ההסדר הכללי לגבי מסירת הודעות, אשר חל על החוק כולו
סעיף 13המוצע קובע את ההוראה הכללית באשר למתן הודעה על פעולה משפטית חד–צדדית הטעונה קליטה על פי ההוראה, יש לתת את ההודעה בדרך המקובלת בנסיבות העניין בכך חוזרת ההוראה על הוראות סעיף 60(א) לחוק החוזים וסעיף 21(א) לחוק התרופות
ההוראה החדשה שבסעיף 14המוצע נוגעת למצבים שבהם הפעולה אמנם טעונה קליטה כדי שתושלם, ואולם הזכאי אינו יכול למסור את ההודעה שכן לא ניתן לאתר את נמען הפעולה במצבים אלה של נבצרות מתן ההודעה, תחליף התנהגותו של מבצע הפעולה, החותרת למסירת ההודעה תוך שימוש באמצעים סבירים, את מסירתה בפועל עוד יצוין, כי הסיפה של הסעיף מדגישה את התוצאה של הכלל שנקבע בסעיף 11המוצע, ולפיו אם לנמען הפעולה נודע על הפעולה הרי שניתן לראות בו מי שקלט אותה לפיכך, אם מוטל על מבצע הפעולה הנטל להודיע על ביצועה, יוכל הוא לעמוד בנטל זה גם אם נודע לנמען הפעולה על ביצוע הפעולה ממקור אחר
הוראת סעיף 15המוצע משנה ומרחיבה את תחולת ההסדר הקיים בסעיף 21(ב) לחוק התרופות ובסעיף 17(ב) לחוק המכר, באשר לשאלה על מי מוטל הסיכון לשיבוש בהעברתה של הודעה ביחס לפעולה משפטית חד–צדדית הטעונה קליטה על פי הכללים הקבועים בסעיפים 13ו–14המוצעים הסיכון מוטל על מבצע הפעולה, שכן עליו לפעול למסירת ההודעה בזמן, ואף מתוך מאמץ סביר לאתר את נמען הפעולה, אם קיים צורך בכך ואולם אם הפעולה נובעת מהפרת חיוב של נמען הפעולה או מפגם ברצון של

הסבר
מבצע הפעולה (כגון במקרה של טעות, עושק או כפייה), הסיכון מוטל על נמען הפעולה, בתנאי שההודעה נשלחה בדרך מקובלת בנסיבות העניין ומתוך צפייה סבירה כי תגיע במועדה (בדומה לאמור בסעיף 21(ב) לחוק התרופות ובסעיף 17(ב) לחוק המכר) חלוקת סיכונים זו מבוססת על תפיסת האשמה – אם קיים צד אשם, הסיכון יוטל עליו בשל אשמו ההסדר הורחב גם למצבים של ביטול פעולה משפטית של קטין או פסול דין, לאור האופי המיוחד של פעולות אלה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“דרך ומועד למסירת הודעה
60 (א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת
בנסיבות העניין ”
נוסח חוק התרופות הקיים:
“הוראות בדבר מתן הודעה
21 (א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך שקבעו
הצדדים, ובאין קביעה כזאת – בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין
(ב) נפגע שנתן הודעה כאמור בסעיף קטן (א) ויש יסוד להניח שההודעה הגיעה לתעודתה במועדה, רשאי להסתמך עליה אף אם איחרה להגיע או לא הגיעה בכלל ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“הוראות נוספות בדבר ההודעה
17 (ב) ניתנה הודעת אי–התאמה בדרך המקובלת
בנסיבות העניין, זכאי הקונה להסתמך עליה אף אם אחרה להגיע לתעודתה או לא הגיעה אליה כלל ”

16 המועד לביצוע פעולה משפטית חד–צדדית הוא בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לאדם על זכותו לבצע את הפעולה
פרק שני: כשרות לביצוע פעולה משפטית
17 כל אדם כשר לביצוע פעולה משפטית, אלא אם כן נשללה או הוגבלה כשרות זו בחיקוק או בפסק דין
18 (א) הוראות פרק זה החלות על פעולה משפטית של קטין יחולו, בשינויים המחויבים,
גם על פעולה משפטית של פסול דין
(ב ) היה ניתן להכריז על אדם בעת ביצוע פעולה משפטית כפסול דין ומי שהפעולה משנה את זכויותיו ידע או היה עליו לדעת על כך, יראו את אותו אדם, לעניין הוראות פרק זה, כפסול דין
פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמה של אפוטרופסו; הסכמה כאמור יכול שתינתן מראש או בדיעבד, לפעולה מסוימת או לסוג של פעולות, ורשאי נותן ההסכמה לבטלה כל עוד לא בוצעה הפעולה
דברי
ס עיף 16 ההוראה המוצעת מרחיבה את תחולתה
של ההוראה הקיימת בסעיף 8לחוק התרופות ביחס למועד שבו ניתן לבצע פעולה משפטית חד–צדדית העיקרון הוא כי אין לאפשר לאדם להפעיל את זכותו בלא הגבלת זמן, ועל כן מוצע, כי מועד ההפעלה יהיה בתוך זמן סביר מן היום שבו נודע לזכאי על זכותו לביצוע הפעולה כך, למשל, מי שזכאי לבטל חוזה בשל פגם בכריתה או בשל הפרה צריך לבצע את פעולת הביטול בתוך זמן סביר מיום שנודע לו על הפגם או ההפרה מועד הידיעה הוא מועד הידיעה בפועל של הזכאי להבדיל מהמועד שבו היה עליו לדעת על זכותו לביצוע הפעולה כמו לגבי שאר ההוראות שבפרק זה, חל הכלל המופיע בסעיף זה על כל המצבים שבהם מבוצעת פעולה משפטית חד–צדדית, אם לא קבועה הוראה מיוחדת אחרת לכן, אין עוד צורך לציין במפורש את המועד לביטול חוזה, לאחר שניתנה ארכה בשל הפרתו הלא–יסודית (כפי שמופיע היום בסיפה של סעיף 8לחוק התרופות) ההוראה המהותית לעניין ביטול במצב שבו ההפרה אינה יסודית מופיעה בפרק הדן בביטול חוזה עקב הפרה (בסעיף 452המוצע), ואילו המועד לביצוע הפעולה המהותית הוא המועד האמור בסעיף זה
נוסח חוק התרופות הקיים:
“דרך הביטול
8ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה – תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה ”
פרק שני: כשרות לביצוע פעולה משפטית
פרק זה כולל הוראות מחוק הכשרות, הנוגעות לכשרות לביצוע פעולה משפטית רוב ההוראות חוזרות על ההוראות המקבילות בחוק הכשרות עם זאת, נעשו כמה שינויים ובחלק מן ההוראות אף מוצע הסדר חדש הפרק המוצע הופרד מההוראות האחרות של חוק הכשרות הנוגעות לכשרות המשפטית, לזכויות וחובות ומצויות בחוק הכשרות הקיים (ר’ גם דברי ההסבר לסעיף 5המוצע)

הסבר
ס עיף 17 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 2לחוק הכשרות, בשינויי נוסח
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“כשרות לפעולות משפטיות
2כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט ”
סעיף 18 לסעיף קטן (א)
בדומה לסעיף 9לחוק הכשרות, משווה הסעיף המוצע את המעמד העקרוני של פעולותיו המשפטיות של פסול דין למעמד פעולותיו המשפטיות של קטין, בכל הנוגע להגבלה על הכשרות לביצוען ההוראה המוצעת מחילה את הוראות הפרק כולו על פעולות משפטיות של פסול דין, ולא רק סעיפים מסוימים ממנו, כקבוע בהוראות החוק הקיים לסעיף קטן (ב)
הוראה חדשה זו דנה במצבים שבהם אדם, שהיה ניתן להכריז עליו בעת ביצוע הפעולה כפסול דין אך לא הוכרז ככזה, עושה פעולה משפטית ההוראה המוצעת מאזנת בין ההגנה הראויה על אדם כאמור ובין אינטרס ההסתמכות של נמען הפעולה במצבים שבהם נמען הפעולה ידע או היה עליו לדעת, כי הפעולה המשפטית נעשית על ידי מי שניתן להכריז עליו פסול דין כאמור, יוטל עליו הסיכון כי הפעולה תיחשב כבטלה או שתבוטל
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“פעולות של פסול דין
9על פעולה משפטית של מי שהוכרז פסול דין יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 4עד 7”
ס עיף 19 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 4לחוק הכשרות, בשינויי נוסח

פ(עאו)לה פעולה 0מ2שפט(יאת) שלפעקוטליןה שמבושפצטעיהת בשליל קשנטייןתנשה בוהצסעכהמהבלכי אשמנוירתנבהסעהיףסכ19מ, הניכתאנמת , תלחב[שילטוקלטיבן ידי האפוטלרוביפוטוס,ל וביאדםי אהיןאפלוקטטריון פואספ,וטוראוםפואסין – לבקיטדיין האיפוועטץרוהפומסשפ- טביי לדיממהיושלעץהבתוך זמן סביר מיוםבתשונךו זדמען לסהבים ר עמליוהם פעשונולדה ע להם על הפעולה
(ב) בוצעה פעול (ה ב )משפבוטיצתעה כאפעמולר הבסמעשיףפטקיטתן (כא),מורר שבאיסעיהףאדקםטן (שאה),פערושלאהי מהשאנדהם את זכויותיו לבקש אמתה זאכפויטורתויופולס בקאו ש ממההיואעפץוטהרומפשופס טיאו למהמיושעלץה, הלמפישפהטעינילין,ממלשהולדהי, ע לו אם בכוונתו לבטללו אתם בהכפועוונלתוה, לכבאטלמוראתבסהעפיףעוקלטהן, (כא)א; מלורא בהסועדיףע קהטןאפ(וא)ט;רולפאוס הואדו היועץ המשפטי למהמיושעלץה הכמאמשופר טיבתלומך מ0ש6ליהמיכם אמיוור ם בקתבולך ת60ה יבמקישם ה,מ יורםאוקבאולתו הכבאקילשו הסכים לפעולה הסכים לפעולה
(ג ) היה הקטין ל(בג )גיר בהיטרה ם הנקוטדיןע לבאגפיור טברוטפרוםס נאוודעליולעאץפוהטרמושפופסטי אולמלימושעלץ ה,המלפשי
העניין, על הפעולה, האעונייבן,טרעםל חהלפףע זולמן ה,סבאיו ר במטירום חשלנוף דזעמן לסהבים ר עמליוהםפעשונלוהד, עזכלאהי ם העקלט יהן שבגר לבטל את הפעשובלגרה, לבתטולך זאמתן הספביערולמה,היובםתוךש זבומן היסהבילר במגיהר יום שבו היה לבגיר יפטעוול לפהעומלושתפט1י2ת שלפ קעוטלין ה אמששר פקטטייתנישם לבגקיטליון נאוהשגרי קם טלינעישםו בת גיכלמוו נהו, הוגכין ם פלעועלשהותמ כשמפוטהי, תו [של קטין כלפי אדם שלשלקאט ין דכע לופלי א אהדים ה שעליאו ילדדע עותלאשמהיבהצעעלהיופעלודלעה ת הושאמבקצטיען, האפינעוהניתנת לביטול לפי נסיעתינף ת20ל, ביאטלואל אלפםי כסן עניגףר 0ם 2,ב אשלאה נאזםק כשן לנגמרמם שב לשקלטהין נזק של ממש
דברי
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“פעולות של קטין
4 פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו; ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסוימת או לסוג מסוים של פעולות יכול נציגו של קטין לבטל הסכמתו לפעולה כל עוד לא נעשתה הפעולה ”
ס עיף 20 ההוראה המוצעת, שעניינה “ביטול פעולה משפטית של קטין” שונה מהוראת סעיף 5לחוק הכשרות, כמפורט להלן:
לסעיפים קטנים (א) ו–(ב)
הוראת סעיף קטן (א) מקנה לאפוטרופוס וליועץ המשפטי לממשלה גמישות בכך שהיא מחליפה את פרק הזמן הקצוב בחוק הקיים (“תוך חודש ימים לאחר שנודע להם על הפעולה”) בביטוי “בתוך זמן סביר” לעומת זאת ההסדר המוצע מקנה ודאות מסוימת לנמען הפעולה, שכן באפשרותו, לפי סעיף קטן (ב), לפנות לאפוטרופוס או ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להודיע על עמדתם ביחס לפעולה שבוצעה בידי קטין בכך יכול נמען הפעולה ליצור פרק זמן קצוב, אשר מתחיל מיום קבלת הבקשה המטרה בסעיפים קטנים אלה היא ליצור איזון ראוי בין חופש הפעולה הסביר של הנציג, תוך שמירה על זכותו לביטול, לבין זכותו של נמען הפעולה לוודאות ביחס לתוקף הפעולה
לסעיף קטן (ג)
הוראת הסעיף הקטן המוצע קובעת הסדר גמיש יותר מזה הקבוע בסעיף 5(2) לחוק הקיים הנוסח המוצע מחליף את המילים “תוך חודש ימים” בביטוי “בתוך זמן סביר” בעוד שעל פי הנוסח הקיים, הקטין שבגר זכאי לבטל את הפעולה, רק אם לא נודע לאפוטרופוס או ליועץ המשפטי לממשלה עליה, הרי שהנוסח המוצע מאפשר לקטין שבגר לבטל את הפעולה גם במקרה שבו האפוטרופוס או היועץ המשפטי לממשלה כבר יודעים על הפעולה, אך טרם חלף

הסבר
הזמן הסביר לביטולה ההסדר הגמיש מאפשר התמודדות טובה יותר עם מצבים שבהם נודע לאפוטרופוס או ליועץ המשפטי לממשלה על הפעולה תקופה קצרה לפני הבגרות, שאז לכאורה, לפי הנוסח הקיים, הקטין שבגר לא יכול עוד לבטל את הפעולה, ואילו לנציג לא נותרה שהות מספקת לבחון אותה
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“ביטול פעילות של קטין
5 פעולה משפטית של קטין שנעשתה שלא בהסכמת נציגו ניתנת לביטול –
(1) על ידי נציגו, ואם אין לקטין נציג – על ידי היועץ המשפטי לממשלה, תוך חודש ימים לאחר שנודע להם על הפעולה;
(2) אם לא נודע לנציג או ליועץ המשפטי לממשלה על הפעולה – על ידי הקטין, תוך חודש ימים לאחר שהיה לבגיר ”
ס עיף 21 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 6לחוק הכשרות, בשינויי נוסח המילים “או לרכושו” המופיעות בסוף הסעיף הקיים הושמטו, מאחר שהביטוי ‘נזק של ממש לקטין’ כולל גם נזק לרכושו
התייחסות המשפט העברי:
לפי המשפט העברי יש להבחין בעניין זה בין קטין עד שש שנים ובין קטין שלמעלה מגיל זה, וכן בין פעולה המתבצעת במיטלטלין להבדיל מפעולה במקרקעין נוסף על כך יש להבחין בין קטין שיש לו אפוטרופוס ובין קטין שאין לו כפסקו של הרמב”ם: “קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום, ומשש שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת, בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע ודבר זה מדברי חכמים כמו שביארנו כדי שלא יבטל ולא ימצא מי

22פעולה משפטית שעניינה קבלת אשראי בידי קטין, שאינה מסוג הפעולות שקטינים נוהגים לעשותה, בטלה, אלא אם כן התקבלה הסכמת אפוטרופסו לפעולה בתוך זמן
סביר
23בוטלה או בטלה פעולה משפטית לפי הוראות פרק זה, זכאי כל צד להשבה של מה שנתן לצד שכנגד; על הזכות להשבה יחול פרק שני: עשיית עושר ולא במשפט שבחלק משנה רביעי בחלק השלישי 9
(א) פעולה משפטית של קטין שהיא מהפעולות המנויות להלן, טעונה אישור של בית משפט, מראש או בדיעבד, בין אם היא מבוצעת בידי הקטין, ובין בידי אפוטרופסו של הקטין, בשמו:

דברי
שימכור לו ולא ייקח ממנו, והכול במיטלטלין אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל במה דברים אמורים בקטן שאין לו אפוטרופוס אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום אפילו במיטלטלין אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במיטלטלין קיים בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו יודע, לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע, ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן ” (משנה תורה, פרק כט, הלכות ו–ח)
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“סייג לביטול פעולות
6 פעולה משפטית של קטין שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה, וכן פעולה משפטית בין קטין לבין אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהוא קטין, אינה ניתנת לביטול כאמור בסעיף 5, אף שנעשתה שלא בהסכמת נציגו, אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו ”
ס עיף 22 בניגוד לכלל הרגיל אשר נקבע בסעיף 20המוצע, ולפיו הפעולה תקפה אלא אם כן בוטלה, קובע
סעיף 22המוצע חריג, ולפיו תהיה הפעולה בטלה, אלא אם כן אושרה בסעיף המוצע, בשונה מההוראה בסעיף 6א לחוק הכשרות, הוגבל הזמן לאישור הפעולה על ידי האפוטרופוס לפרק זמן סביר, כדי להגביר את הוודאות של נמען הפעולה לגבי תוקפה כמו כן, הוסף סייג המונע בטלות פעולה שקטינים רגילים לעשותה, אף אם עניינה קבלת אשראי, וזאת בשונה מן החוק הקיים בכך נוצר איזון מתאים בין החשש לניצול קטינים מצד אחד, ובין ההצדקה לקיום עסקאות אשראי שדרך קטינים לעשותן, מצד שני
בסעיף קיימים כמה שינויים ניסוחיים בין השאר הושמטו כמיותרים הביטויים “רכישת נכס באשראי או במיקח אגב שכירות, שכירות נכס, או קבלת שירות באשראי” וכן הושמטה הסיפה של הסעיף הקיים במקום זאת יבוא “קבלת אשראי”, שהוא מונח כללי הכולל את כל הסוגים של מתן אשראי
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“פעולות בטלות
6א פעולה משפטית של קטין שהיא רכישת נכס באשראי או במיקח-אגב-שכירות, שכירות נכס או קבלת

הסבר
שירות באשראי, אין לה תוקף, על אף האמור בסעיפים 5ו–6, כל עוד לא באה עליה הסכמת נציגו; לעניין סעיף זה, אשראי – לרבות תשלום בשיעורים ”
ס עיף 23 הוראה חדשה זו מעגנת את עקרון ההשבה בהקשר של פעולה בטלה או ניתנת לביטול של קטין או פסול דין, ובכך מבהירה את המצב המשפטי בסוגיה זו ההשבה, כאמור בסעיף המוצע, כפופה להוראות פרק שני: עשיית עושר ולא במשפט שבחלק משנה רביעי בחלק השלישי ולסייגים הקבועים בו, לרבות הסייג המקנה לבית המשפט שיקול דעת לפטור מהשבה בהתקיים נסיבות מיוחדות וביניהן גם הגבלת כשרות משפטית של הזוכה (סעיף 419(6) המוצע) דוגמה למצב כאמור הוא חיוב השבה, שייעשה בלא התייחסות לנסיבות המיוחדות של הגבלת הכשרות, אשר עלול לגרום ל”אכיפה” בלתי ראויה דוגמה נוספת – יש להימנע מהשבה אם הנכס הנדון אבד לקטין בלא קבלת תחלוף על ידו, היינו, יש לבחון אם נותרה בידי הקטין “זכייה ממשית” (סעיף 419(4) המוצע)
ס עיפים סעיפים 24ו–25המוצעים מאחדים הוראות של
42 ו–25 כמה סעיפים בחוק הכשרות, הנוגעות לפעולות הטעונות אישור של בית המשפט, תוך איחוד ההסדרים ביחס לקטין, לפסול דין ולחסוי, ותוך הוספת כמה פעולות אחרות, אשר לגביהן נדרש אישור בית המשפט ויודגש, כי בהתאם להוראת סעיף 18המוצע, בכל מקום שבו נאמר “קטין” בסעיפים אלה, יש לייחס את ההוראה גם לפסול הדין ולחסוי אם הצד שכנגד לפעולה ידע או היה עליו לדעת שיהיה ניתן להכריז עליו פסול דין
סעיף 24 לסעיף קטן (א)
הדרישה לאישור בית המשפט אך “מראש”, הקיימת בסעיפים 20ו–47לחוק הכשרות, הושמטה בנוסח המוצע, מאחר שאין סיבה שלא להכיר בתוקפן של פעולות משפטיות לגיטימיות, אשר בית המשפט אישרן (או יכול לאשרן) בדיעבד יוצאות מן הכלל הן פעולות בין הקטין או פסול הדין לבין האפוטרופוס או קרובו, וכן פעולות בין קטינים או פסולי דין של אותו אפוטרופוס, אשר מעצם טיבן הן פעולות שבניגוד עניינים נוכח הרגישות בפעולות אלה, יש לפנות מראש לבית המשפט כדי לאשרן (כאמור בסעיף קטן (ב)) הסדר דומה הוחל גם לגבי פעולות אפוטרופוס בשמו של חסוי שאינו קטין או פסול דין

(1) עסקה במקרק(ע1י )ן; עסקה במקרקעין; ]כשר 20(1),(2),
47(1),(3)[
(2) המחאה של ז(כ2ו )ת להקבמלחתא זה כושתל זבכמוקתרקלעקיבן;לת זכות במקרקעין; ]ח[
((34) )[ מתן מתנה או(3ת) רוממה,תןלמעתנט המ אתונהתראוו מתה,רולממהעטהנימתנוהת אלו פיתרהונמהוה ג הבנניסתינבוות לפ]י כהשנר ה0ו2ג(3)ב, נ7ס4י(4ב)ו[
העניין; העניין;
(4) השכרה שחוק(4)הגנתהשהכדיריהר ]נשוחסוחק מהגשנותלבה[, דיהירת ]שנול”סבח -2מ7ש9ו10ל1,ב[,חלהתעלשילה”;ב-1972]0כ1, שרחל47(ע2)ל[יה;
(5) פעולה משפט(י5) ת שפשועוילה ה עומלשהפטעיל ת 00ש0,שו0ו5יהשקעולילםה חעדל ש0י0ם0;,50שקלים חדשים];ח[
(6) פעולה משפט(י6)ת אחפרעות לשה בימתשפמטשיפת ט אקחברעת כישבהיית א מטשעופנט ה קאבתע אכישהויראו; טעונה ]אכתשר א7י4(ש6ו)[רו;
(7) התחייבות לב(י7)צוע פהעתוחלייה בומתהפלעבוילצותע פהעמונוליוה ת מבהפסעוקלאוות (ה1)מנועידו (ת6) בפסקאות ](ח1[) עד (6)
(2(ב5)), 48[פעולה משפט(יב )ת שלפעקוטליןה שמהשיפא טיפתעולשלה קמטהיןפעשולהויתא פהעמונוליהות מלההפלעןולטועתונה מנאוייושות ר לה]לכן שרטע0ו2(נ5)ה, 8א4י[ מראש של בית משמפרט אבשין ששל הבפיעתולמה שמפטבובציען ת שבהיפדיעולהקה טימן בובציןעתביבדי דיאפהוקטטריון פוסובין שבלידי אפוטרופסו הקטין, בשמו: הקטין, בשמו:
2(5), 48[(1) פעולה משפט(י1)ת ביפן עוהלקהטיןמ לשבפיןטיאת פוביטן רוהפקסוטין אולבקיןרובאפואטפורוטפרוסופסוא,ו לקמרועבט א]פכושטר ו0פ2(ס5)ו, 8ל4[מ
קבלת מתנות בידי קהבקלטתין; מלתנעוניתין בזיהד,י “הקקרוטבין”; -לעבנןייזןוגז, ה,הו”רקהר,ובה” ור- ה–בן הזוורג,ה, היולרד,ה, הורה–הורה, י אח, ילדו של ילד; אח, ילדו של ילד;
ר 48[ (2) פעולה משפט(י2ת) ביןפעקוטליןה למבישן פקטטייןת באיןחר,קטשיןלהלבםין אוקתטיון אאפוחרט, רושפלוהס;ם אותו אפו]חט, רוכפשור ס;48[

דברי
(סעיף 25) תיקון נוסף נוגע גם הוא למועד אישור הפעולה בידי בית המשפט: הוראות סעיפים 7ו–9לחוק הכשרות פורשו כאילו ניתן לאשר פעולות שנעשו על ידי קטין או פסול דין גם בדיעבד, ואילו לגבי פעולות אפוטרופוס או הורה בשם פסול הדין או הקטין נאמר בפירוש, כי הן טעונות אישור מראש השינוי בסעיף המוצע מבהיר, כי אין חשיבות אם עשו את הפעולה הקטין, פסול הדין או האפוטרופוס; כך או אחרת, בית המשפט רשאי לאשר פעולות אלה (פרט לפעולות שבניגוד עניינים) מראש או בדיעבד
לפסקה (1)
ההוראה המוצעת מחליפה את הוראות סעיפים 20(1), (2) ו–47(1), (3) לחוק הכשרות על פי החוק הקיים יש צורך באישור פעולה שתוקפה תלויה ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק, וכן פורטו סוגים של עסקאות במקרקעין מוצע לקבוע שהפעולה הנפוצה והמשמעותית ביותר, היא העסקה במקרקעין, תהיה חייבת באישור
לפסקה (2)
הוראה חדשה זו מרחיבה את ההסדר הקיים כך שיחול גם על המחאת זכויות לקבלת זכות במקרקעין פעולה זו דומה במהותה לפעולה המוזכרת בפסקה (1), ועל כן יש להחיל גם לגביה את הצורך בקבלת אישור לפסקה (3)
הפסקה המוצעת חוזרת על הוראות סעיפים 20(3) ו–47(4) לחוק הכשרות, בשינוי נוסח
לפסקה (4)
בחוק הכשרות חלה הוראה זו על פעולת חסוי בלבד (סעיף 47(2)), מוצע להרחיב את תחולתה גם על פעולות קטין

הסבר
לפסקה (5)
הוראה חדשה זו נועדה להבטיח אישור לפעולות משמעותיות בנכסיו של הקטין או של פסול הדין, וזאת נוסף על עסקאות במקרקעין או לגבי מקרקעין המפורטות בפסקאות (1) ו–(2) הוראה זו אף תחליף את התייחסות חוק הכשרות המחייב אישור לכל “פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק” (בין אם במקרקעין ובין אם לאו), תוך הרחבת היקף הפעולות הנדרשות לאישור לפסקה (6)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 47(6) לחוק הכשרות, תוך הרחבתה גם לגבי פעולות של קטינים לפסקה (7)
הוראה חדשה זו דורשת אישור גם להתחייבות לעשיית הפעולות המנויות לעיל על פי המגמה שהתפתחה בפירוש הסעיפים הקיימים, נדרש האישור בשלב ההתחייבות ולא רק בשלב הריאלי (ראו גם דברי ההסבר לסעיף קטן (ג)) לסעיף קטן (ב)
לפסקאות (1) ו–(2)
בדומה לסעיפים 20(5) ו–48לחוק הכשרות, מורות הפסקאות המוצעות, כי אם אפוטרופוס עלול לעמוד במצב של ניגוד עניינים בין טובתו שלו לבין טובת הקטין או פסול הדין הנתון לאפוטרופסותו, או כשמדובר בפעולות בין קטינים או בין פסולי הדין של אותו אפוטרופוס, האישור לפעולה צריך שיינתן מראש

ס”ח התשל”ב, עמ’176; התשנ”ט, עמ’98

(3) עריכת צוואה בכפוף להוראות סעיף 720;
(4) הסתלקות מחלק או ממנה בעיזבון לפי הוראות סעיף 700;
(5) העברה או שעבוד של חלק או מנה בעיזבון לפי סעיף 701;
(6) התחייבות לביצוע פעולה מהפעולות המנויות בפסקאות (1), (2), (4) ו–(5)
(ג ) ניתן אישור להתחייבות לביצוע פעולה משפטית לפי סעיפים קטנים (א)(7) או
(ב)(6) לא יידרש אישור נוסף לפי סעיף זה לצורך ביצוע הפעולה נושא ההתחייבות
25סעיף 24יחול, בשינויים המחויבים, גם על פעולה משפטית המנויה באותו סעיף, המבוצעת בידי אפוטרופוס של חסוי, בשמו

דברי
לפסקה (3)
סעיף 26לחוק הירושה קובע, כי קטין, פסול דין ומי שאינו יודע להבחין בטיבה של צוואה אינם כשירים לעשותה בסעיף 720לחוק המוצע מבוקש להקל בהוראה זו ביחס לקטין מעל גיל 15ולא לראותו כמי שפסול לערוך צוואה (ראו דברי הסבר לסעיף 720לחוק המוצע) עם זאת, מוצע כי הפעולה המשפטית של עריכת הצוואה על ידי הקטין תותנה באישור בית המשפט מראש, כך שיהיה ניתן לבדוק שהקטין (מעל גיל 15) מבין בטיבה של הפעולה המשפטית שהוא מתכוון לבצע ברי, כי בחינה זו לא תהיה ביחס לתוכנה של הצוואה, אלא אך ביחס להבנה באשר לפעולת עריכת הצוואה עוד יודגש, כי על אף הוראת סעיף 18לחוק המוצע, המחילה דין זהה על הקטין ועל פסול הדין, הוראת פסקה זו לא תחול על פסול דין, שכן סעיף 720לחוק המוצע אינו מאפשר עריכת צוואה על ידי פסול דין בניגוד לקטין מעל גיל 15, לא ניתן לראות בפסול דין מי שמבין בטיבה של הפעולה המשפטית, שכן אם יש בו הבנה כאמור, ראוי לבטל את הכרזתו כפסול דין
עוד יודגש, כי פעולה של עריכת צוואה, בהיותה אישית (ראו סעיף 722לחוק המוצע) אינה יכולה להיעשות על ידי אפוטרופסו של הקטין בשמו מכאן, כי גם הוראת סעיף 25לחוק המוצע אינה רלוונטית לפסקה זו – אפוטרופסו של החסוי אינו יכול לערוך צוואה בשמו לפסקה (4)
סעיף 6(ג) לחוק הירושה קובע כי הסתלקות של קטין או של פסול דין מזכותם בעיזבון טעונה אישור של בית המשפט אישור זה ניתן אגב בחינה הדומה במהותה לבחינה שמבצע בית המשפט בעת מתן אישור לפעולות אחרות המפורטות בסעיף 24לחוק המוצע למעשה, דומה פעולת ההסתלקות לפעולה של הענקת מתנה, המצריכה אישור של בית המשפט כאמור בסעיף 24(א)(3) לפיכך, מוצע להעביר את ההוראה לעניין הסתלקות מחוק הירושה לסעיף 24לחוק המוצע נוכח הרגישות הקיימת אגב הליכי ירושה, מוצע כי האישור יהיה חייב להינתן מראש יצוין, כי חוק הירושה נוקט לשון מפורשת באשר לצורך באישור בית המשפט להסתלקות של אפוטרופוס לקטין או לפסול דין בשמו, אך ביחס להסתלקות בשמו של חסוי אין אמירה ברורה מוצע להבהיר בסעיף 25לחוק המוצע, כי

הסבר
אפוטרופוס של חסוי יכול להסתלק בשמו רק אם ניתן לכך אישור בית המשפט מראש עוד יודגש, כי הואיל והאפשרות להסתלק כפופה להוראות סעיף 700לחוק המוצע, הרי שיחולו על הפעולה כל התנאים הקבועים בסעיף האמור, לרבות ההוראה ולפיה הסתלקות אינה יכולה להיות על–תנאי (ראו סעיף 700(ג) לחוק המוצע)
לפסקה (5)
סעיף 7(ב) לחוק הירושה קובע כי העברה או שעבוד של זכות קטין או פסול דין בעיזבון טעונה אישור בית המשפט כמו לגבי פעולת ההסתלקות, גם הבחינה שמבצע בית המשפט לצורך מתן האישור לפעולות האמורות, דומה במהותה לבחינה המבוצעת על ידו לגבי הפעולות האחרות המפורטות בסעיף 24לחוק המוצע בעיקרו של דבר העברת זכויות בעיזבון או שעבודן יחול במקרים רבים גם על זכויות במקרקעין או לגביהם – פעולות שממילא נדרש לגביהן אישור כאמור בסעיף 24(א)(1) ו–(2) לחוק המוצע משכך, מוצע להעביר את ההוראה מחוק הירושה לסעיף זה עוד מוצע כי נוכח הרגישות המוגברת בהליכי ירושה, יתחייב אישור מראש כמו לגבי הסתלקות, גם ביחס לפעולה של העברה או שעבוד מוצע להבהיר, בסעיף 25המוצע, כי אם הפעולה מבוצעת בידי אפוטרופוס לחסוי בשמו, יידרש אישור בית המשפט לפעולה
לפסקה (6)
כאמור בסעיף 24(א)(7) לחוק המוצע, גם אם מדובר בהתחייבות לביצוע הפעולה, ולא לשלב הריאלי שלה, נדרש אישור מראש של בית המשפט עוד יצוין כי על פי האמור בסעיף 702לחוק המוצע, התחייבות לעריכת צוואה בטלה
לסעיף קטן (ג)
סעיף קטן זה מבהיר, כי כאשר ניתן אישור בית המשפט להתחייבות לביצוע פעולה אין צורך גם במתן אישור לפעולה הריאלית, כיוון שיש בכך משום דרישה לאישור כפול
ס עיף 25 הסעיף המוצע מחיל את הוראות סעיף 24שנקבעו כנוגעות לפעולות קטין או אפוטרופסו או פסול דין או אפוטרופסו, גם לגבי פעולות של אפוטרופוס בשמו של חסוי (שאינו קטין או פסול דין), וזאת בדומה
דברי
לאמור בסעיפים 47ו–48לחוק הכשרות יצוין, כי כאשר החסוי עצמו, אם אינו קטין או פסול דין, מבצע פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 24המוצע, אין צורך באישור בית המשפט לפעולה כאמור בדברי ההסבר לסעיף 24לחוק המוצע, ההוראה המוצעת מבהירה כי אפוטרופוס לחסוי אינו יכול להסתלק מזכויות החסוי בעיזבון, להעבירן או לשעבדן אם לא קיבל לכך את אישור בית המשפט מראש
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“פעולות טעונות אישור בית המשפט
7 פעולה משפטית של קטין טעונה אישור בית המשפט אם היתה טעונה אישור כזה אילו נעשתה בידי נציגו; ואין תוקף לפעולה כל עוד לא בא עליה אישור בית המשפט
פעולות טעונות אישור בית המשפט
20ואלה הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שבית המשפט אישרן מראש:
(1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה;
(2) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק;
(3) נתינת מתנות, זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין;
(4) נתינת ערבות;
(5) פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, זולת קבלת מתנות הניתנות לקטין
סמכויות האפוטרופוס ואישור בית המשפט
47 האפוטרופוס מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; בפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לייצג את החסוי בלי שבית המשפט אישרן מראש:
(1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה;
(2) השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה;
(3) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק;
(4) נתינת מתנות זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין;

הסבר
(5) נתינת ערבות;
(6) פעולה אחרת שבית המשפט קבע, בצו המינוי או לאחר מכן, כטעונה אישור כאמור
פעולות שיש בהן ניגוד אינטרסים
48 בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן זוגו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לחסוי, ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי בלי שבית המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישרן מראש ”
נוסח חוק הירושה הקיים:
“הסתלקות יורש מזכותו בעזבון
6 (ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול דין טעונה אישור בית המשפט
עסקאות אחרות בזכות היורש
7 (ב) העברה ושעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול דין טעונים אישור בית המשפט ”
ס עיף 26 הוראה חדשה זו מגדירה מי זכאי לפנות לבית המשפט לקבלת האישור ההוראה מבהירה כי הצד שכנגד לפעולה הטעונה אישור, אשר במקרים רבים הוא הצד המעוניין ביותר בקבלתו, אך אין לו לפי החוק הקיים מעמד בענייני הכשרות של הקטין או החסוי, זכאי גם הוא לפנות לבית המשפט לקבלת אישור זה
ס עיף 27 הוראת הסעיף המוצע מאחדת ומרחיבה את הוראות חוק הכשרות הקיים בדבר הגנת אדם שכלפיו נעשתה הפעולה המשפטית, במצב שבו לא ניתן אישור לפעולה לפי חוק הכשרות, בנוסחו הקיים, היה צד זה מוגן אם לא ידע אובייקטיבית על הצורך באישור או בהסכמה מוצע כי ההגנה תינתן רק לאדם שפעל בתום לב ובתמורה, היינו שלא יהיה די בידיעה אובייקטיבית כדי למנוע את בטלות הפעולה ויידרש תום לב במובנו הסובייקטיבי עוד מוצע, כי בשונה מהוראות החוק הקיים, יחול ההסדר גם לגבי כל הפעולות המצריכות אישור ולא רק לגבי חלקן
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“הגנת צד שלישי
21פעולה של הורים הטעונה אישור לפי סעיף 20(5) תהא בת–תוקף אף באין אישור כזה אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה אישור ”
דברי
הגנת צד שלישי
49 פעולה של אפוטרופוס הטעונה הסכמה או אישור לפי סעיף 46(2) וסעיף 47(6) תהיה בת–תוקף אף באין הסכמה או אישור כזה אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה הסכמה או אישור ”
ס עיף 28 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 66לחוק הכשרות, בשינויי נוסח
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“אפוטרופוס שהיה פגם במינויו
66פעולה של אפוטרופוס תהיה בת–תוקף אף שהיה פגם במינויו, אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת על הפגם ”
ס עיף 29 הוראה חדשה זו מבהירה את מעמדו המשפטי של חוזה, אשר טעון את אישור בית המשפט, בתקופת הביניים עד למתן האישור על פי ההוראה, יש לראותו בתקופת הביניים כחוזה שבו תנאי מתלה, על כל המשמעויות הנובעות מכך ההוראה משתלבת עם ההצעה לצמצם את הפעולות, שלגביהן נדרש אישור מראש של בית המשפט (סעיף 24המוצע) ועם ההוראה הכללית באשר לחוזה שבו תנאי מתלה (סעיף 129המוצע)
ס עיף 30 הוראה חדשה זו מבהירה, כי ההסדר שבסעיפים 18, 19(שיתוף בין ההורים) ו–41(אפוטרופסים במשותף) לחוק הכשרות אינו מוגבל רק לפעולות פיזיות, אלא חל גם על פעולות משפטיות

הסבר
ס עיף 31 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות סעיפים 13ו–79רישה לחוק הכשרות, בשינויי נוסח ההוראה הותאמה לפרק המוצע, העוסק בכשרות לפעולות בלבד, וכן נמחקה ההתייחסות לעדיפות דין הקובע תוצאות של הצהרת מוות, בהיותה מיותרת
נוסח חוק הכשרות הקיים:
“שמירת דינים
13הוראות פרק זה אינן חלות על כשרותו של אדם לפעולות הקובעות או משנות את מעמדו האישי, ואינן גורעות מכל דין הקובע לעניין פלוני גיל כשרות או תוצאות של שלילת כשרות או הגבלתה או הקובע תוצאות של הצהרת מוות
שמירת דינים ושיפוט
79חוק זה אינו בא לפגוע בדיני נישואין וגירושין; הוא אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי–דין דתיים ולא לגרוע מהן; ומקום שבית–דין דתי מוסמך על פי דין לשפוט, יראו כל הוראה בחוק זה – פרט לסעיף 75- שמדובר בה בבית–משפט כאילו מדובר בה בבית–דין דתי ”
ס עיף 32 הפרק הרביעי של חוק הכשרות (סעיפים 67עד 83) קובע כמה הוראות כלליות, לרבות בענייני סמכות, ייצוג ומשפט בין–לאומי פרטי מוצע להחיל את רובן של ההוראות הכלליות על פרק הכשרות לביצוע פעולות משפטיות, וזאת למעט הוראות שאינן ממין העניין כך למשל, הוראת סעיף 74לחוק הקיים, אשר לפיה מוסמך בית המשפט לשנות או לבטל החלטה שקיבל בשל שינוי נסיבות, נוגעת יותר לדיני הורים וילדים (למשל, שינוי הסדרי ראייה שנקבעו בפסק דין) מאשר לדיני הכשרות לביצוע פעולה משפטית
דברי
פרק שלישי: שליחות
הפרק המוצע בא להחליף את חוק השליחות הפרק ממוקם בחלק העוסק בפעולות המשפטיות, מאחר שמהות השליחות היא כוחו של אדם לעשות בשמו של אדם אחר פעולה משפטית פרק זה, בדומה לחוק השליחות הקיים, חל בעיקר על היחסים שבין השולח והשלוח לאדם שלישי היחסים הפנימיים שבין השולח לשלוח נידונים בחלקם בפרקים האחרים של החוק המוצע בהתאם ליחסים השונים שבין השולח לבין השלוח כגון: יחסי מזמין-נותן שירות
ס עיף 33 ההוראה המוצעת היא הוראת פתיחה המגדירה את מהות השליחות ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 1לחוק השליחות, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (א)
מטרת הסעיף הקטן המוצע, לתאר את מהות השליחות, ולא את אופן יצירתה שנדונה בסעיף 36המוצע, על כן הושמטה המילה “יפוי” הקיימת בסעיף 1לחוק הכשרות המילים “או במקומו”, שבדבר פרשנותן נחלקו הדעות, נמחקו כמיותרות, מאחר שנראה כי פעולה “בשם” מכסה את כל המצבים הרלוונטיים המחלוקת לעניין זה היתה בשאלה אם הכוונה במילים אלה לשליחות נסתרת שבה השלוח אינו מציג עצמו כשלוחו של השולח ועל כן לא נוכל לומר עליו כי הוא פועל “בשמו” או שמא מדובר במקרה שבו לפי מבחן האדם הסביר, הגם שהאדם לא הציג עצמו כשלוח, הרי שהשליחות גלויה לצדדים ולכך הם כיוונו
המילים “כלפי צד שלישי” נמחקו, מאחר שהפעולה המשפטית יכולה להתבצע כלפי אדם מסוים, כלפי אדם שאינו מסוים וכן כלפי כולי עלמא או כלפי השלוח עצמו המילים האמורות עלולות להקשות על ההבנה כי השליחות חלה כלפי כל אלה ועל כן הן הושמטו

הסבר
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת מבהירה כי פעולה שהוסכם בין הצדדים כי יש לקיימה באופן אישי, אין לקיימה באמצעות שלוח
נוסח חוק השליחות הקיים:
“השליחות ונושאה
1 (א) שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי
(ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית ”
ס עיף 34 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 2לחוק השליחות, בשינויי נוסח
נוסח חוק השליחות הקיים:
“דין השליחות
2 שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח ”
ס עיף 35 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 4לחוק השליחות, בשינויי נוסח ההוראה הקיימת היא הצהרתית במובן זה שהדין החל על זכויותיו וחובותיו של שלוח הוא זה הקבוע בדיני הכשרות הכלליים, כלומר בחוק הכשרות ההוראה המוצעת מפנה אל דיני הכשרות בצורה ברורה יותר באמצעות הפניה לפרק המתאים בחוק המוצע ולחוק הכשרות
נוסח חוק השליחות הקיים:
“כשרות השלוח
4 כל אדם כשר להיות שלוח לפעולה שהוא עצמו בר–דעת לעשותה, אך לעניין זכויותיו וחיוביו יחולו דיני הכשרות המשפטית הכלליים ”

יצירת השליחות
]שלח 3[ 36 (א) שליחות נוצרת בהרשאה מאת השולח; ההרשאה תינתן בהודעת השולח לשלוח
או לאדם שכלפיו מבוצעת הפעולה המשפטית (בפרק זה – אדם שלישי)
(ב ) אדם שלישי רשאי שלא להכיר בפעולתו של שלוח, כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה
היקף השליחות ]שלח 5[ 37 (א) השלוח מוסמך לבצע כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצוע נושא השליחות
ואולם אין הוא מוסמך, באין הרשאה מפורשת, לייצג את השולח בהליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, לערוך פשרה או לבצע פעולה שלא בתמורה
(ב ) שלוח מוסמך לבצע כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש, הדרושה באופן סביר לשמירה על ענייני השולח בקשר לנושא השליחות

דברי הסבר
ס עיף 36 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 3לחוק הכשרות, בשינויי נוסח כדלקמן:
לסעיף קטן (א)
בסעיף קטן זה נמחקו הביטויים המציינים את אופן מתן ההרשאה (בכתב, בעל–פה או בהתנהגות) לאור סעיף 8המוצע, המתייחס לביצוע פעולות משפטיות, שבו נאמר כי יכול שיבוצעו בעל–פה, בכתב או בהתנהגות
התייחסות המשפט העברי:
הרישה של ההוראה המוצעת תואמת את עמדת המשפט העברי כפי שעולה מלשונו של הרמב”ם: “האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מיטלטלין או קנה לי, הרי זה מוכר ולוקח ועושה שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך קניין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבין חבירו, ואין צריכין עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם כשאר כל הטענות” (משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין, פרק א, הלכה א) באשר לנתינת ההרשאה שלא בדרך של הודעה לשלוח, העניין שנוי במחלוקת והוא תלוי בצורך במודעות השלוח על דבר מינויו
לסעיף קטן (ב)
במקום “נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות ” מוצע לומר “אדם שלישי רשאי שלא להכיר בפעולתו של שלוח ” מטרתו של שינוי זה להבהיר כי הסעיף חל הן על מקרים שבהם נותר האדם השלישי פסיבי (כגון לעניין ההכרה מצדו בהודעת ביטול שנשלחה בידי השלוח בשמו של השולח), והן על מקרים שבהם הוא נדרש לפעולה אקטיבית
נוסח חוק השליחות הקיים:
“הקניית השליחות וצורתה
3 (א) השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל–
פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם
(ב) נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה ”
ס עיף 37ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5לחוק השליחות, בשינויי נוסח כדלקמן:
לסעיף קטן (א)
המילים “באין הגבלה בהרשאה” נמחקו כמיותרות הסעיף עוסק בהרשאה משלימה הכוללת את כל הפעולות המשפטיות אשר השולח לא העניק בגינן הרשאה מפורשת ומשתמעת מכאן שברור כי בכוחו של השולח להגביל את כוחו של השלוח וכי אם קיימת הגבלה מעין זו הרי שהיא ביטוי לרצון המפורש של השולח וההרשאה המשלימה נדחית מפניה המילה “התקין” נמחקה אף היא כמיותרת מאחר שאין בה כדי להוסיף על המבחן האובייקטיבי הקבוע בסעיף ולפיו “השלוח מוסמך לבצע כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצוע נושא השליחות” המילה “ויתור” הושמטה מאחר שהיא כלולה ב”פעולה בלי תמורה” במקום “השליחות חלה” נאמר ליתר דיוק כי “השלוח מוסמך לבצע”
סעיף קטן (ב)
בסעיף קטן זה הוחלפו המילים “רשאי השלוח” במילים “השלוח מוסמך” בכך הובהר כי הסעיף נועד ליצור הרשאה לשלוח לפעול כדי לשמור על ענייני השולח בקשר לנושא השמירה ואין מדובר בהגנה בלבד לשלוח מפני טענות של השולח ביחס לפעולה אסורה הוראות הפרק המוצע יחולו אפוא גם במקרה של שליחות מעין זו הסיפה של הסעיף הקיים נמחקה כמיותרת מאחר שאם הפעולה היא בתחום ההרשאה, ברור כי השלוח מוסמך לפעול גם בכגון זה ההוראה נדרשת רק לפעולות שהשלוח לא היה מוסמך לעשותן במסגרת השליחות
נוסח חוק השליחות הקיים:
“היקף השליחות
5 (א) השליחות חלה – באין הגבלה בהרשאה – על
כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה – באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה
(ב) רשאי שלוח לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה באופן סביר לשמירה על עניני השולח בקשר לנושא השליחות, אף אם הפעולה חורגת מתחום ההרשאה ”

ת אימן שנשהלוח עו8ש3ה שלאויןח לשנלוושח א עוששליה חושתלו,וחאלנאו בשהא רשלאיתחוהתו,שואללח א אבו הלרששם אבתיצהושעו פלעח ולאוה 1כ[אמור בסעיף 37(ב) כאמור בסעיף 37(ב)
פ9ע3ולה (באל )א פעל אד9ם3כש(לוא) חו שפלעלאדאדם םא כחרשלבולחאו השרל שאאדהם מאמחנרו באולאבחהריגשהאהמהמרמנשו אאתו, ברחשריאגי ]השרלשח א6ה(הא)א, (דב)ם[ האחר, בכפוף הלאהדוםראהואת חסר,עיבףכ קפוטףן (לב)ה,ורלאושתר סאעית ף הקפטען ו(לב)ה, לבדאישערבדא; ת איהשפוערולבהדיבעדבידעייחשב כהרשאה מיריאחש, בואכוהלרם שאיןה במו רכאדיש, לופאגוולע ם בזאיכןותבו שכנדרי כלשפהגובע תבוזםכולתב ושבנרתכמושרה לפני האישור לפני האישור
(ב ) לא ידע האד(םב )השליא שיי דוע לאהאהדיםה העלשילו ילשידעולת א בהשיעה ת עבלייצו ולע דהעפת עובלשה עתהאבמיוצרוהע הפע
בסעיף קטן (א), כי היבאסעניעף שקיטתן (באל),א כהי רהשיאהנעאושיבת חברילגאה המרהשראשהא אה,ו הבבחריגרה במיהדרו, שכאל ה,עוהד בריר לא נודע לו על אישלורא נהופדעעול וה, עללראיותשובר מהבפצעולההפ, עלורלאהותצדב למפבעצועלה ופלעיותלן ה לוצדהזלדפמענוולת ה ולי סבירה לקיימה או לסבחיזוררה בלו קימין מהפאעוללהחזוולר תבועמן מהמפבעצועל הפולעותלבהועפימצמויביצם ע בהעפד עוהנלזהק פיצו שנגרם לו בשל העדשרנגהרהם רלשו אבה שלאו ההעחדריגהה הרממשנאה ה או החריגה ממנה
(ג ) מבצע הפעול(גה ) רשמאיבצלעדרהופש עומלהארדםשאיהשללדירושיש למההודאידע ם לוהשעלי בשיחילרהתו דיכעאמלור על]חב[
בסעיף קטן (ב); לא בהסועדייף ע קהטןא (דבם); הלשא ליהושידיעל הבאחדיםרתהו שבלתיושךי זעמןל סבבחייר תמו מובעתדוך קזבמלן ת סביר הדרישה, רואים אוהתודרכימשי ה,ש רבוחאריםלחאזורתו בוכ מין השפבעחור ללה חזור בו מן הפעולה
(ד) האדם השלי (שיד)ומבהצאע דהם פהעושלליה שרי שואמיבם צלע דהרופשעומלהארדשם אישם הלפדערוולשה מבוהצאעדהם בששהמפו עו]לח[ה
להודיע על עמדתולהבוידחיסע לעפלעועלמה;ד נתומסבירחה ס דלריפשעוהלהכ; אנממורס, ררה שדאריישאוה תוכ אמדוםר, לראששארי אות בדיעבד את הפעולבה דישעבובדצעאה ת בהשפמעוו, ללהפי שהבוורצאעוהת בסשעימףו, קלטפן י(אה)ו, רואבולתבדסעשיףהוקדיטןע ( עא)ל, וכבךלבד בתוך זמן סביר ממובעתדוךקבזלמןת סהבדירימשמהועד קבלת הדרישה

דברי
ס עיף 38 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 16לחוק השליחות, בשינויי נוסח המילים “במפורש או מכללא” הושמטו כמיותרות ההרשאה יכולה להיעשות בכל דרך הקבועה בסעיף 8המוצע: בכתב, בעל–פה ובהתנהגות השאלה אם ניתן להסיק רשות מכללא (או רשות משלימה) היא שאלה כללית לגבי היקף השליחות שאינה נוגעת דווקא לשליחות משנה
נוסח חוק השליחות הקיים:
“שליחות משנה
16אין שלוח עושה שלוח לנושא שליחותו אלא אם הורשה לכך במפורש או במכללא, או שעשה זאת לשם פעולה כאמור בסעיף 5(ב) ”
ס עיף 39 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6לחוק השליחות, בשינויי נוסח כדלקמן:
לסעיף קטן (א)
מוצע להחליף את המילים “ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום לב ” במילים “ואולם אין בו כדי לפגוע בזכות שנרכשה בתום לב ” תיקון זה מבהיר כי הסעיף עשוי לחול על כל זכות שנרכשה בתום לב ובתמורה, ובמקרים מסוימים, בידי השלוח עצמו או בידי האדם השלישי ולא רק בידי צד רביעי כפי שהיה אפשר לפרש את הסעיף הקיים
לסעיף קטן (ב)
מוצע להימנע בסעיף זה מהשימוש במונחים “שולח” ו”שלוח”, מאחר שמדובר במצבים של העדר

הסבר
הרשאה וחריגה מהרשאה, שהגדרת השליחות אינה חלה עליהם; נוסח הסעיף שונה בהתאם, ונעשה בו שימוש במונח “מבצע הפעולה” כן התווספו לסעיף המילים “ליתן לו הזדמנות סבירה לקיימה”, זאת כדי להעניק למבצע הפעולה הזדמנות סבירה להתארגן לקיום הפעולה במקום השולח, למשל במקום שבו חלף המועד לביצועה במקום המילים “את נזקו” שבסיפה של הסעיף הקיים נאמר “פיצויים בעד הנזק שנגרם לו בשל העדר ההרשאה או החריגה ממנה”, כדי להבהיר מהו הנזק שבשלו זכאי האדם השלישי לפיצויים (בשונה, למשל, מפיצויים שמגיעים ממבצע הפעולה בשל הפרת חוזה אם בחר האדם השלישי לראות במבצע הפעולה את בעל דברו והלה הפר את החוזה) מאחר שמוצע להשמיט מנוסח פרק זה את הוראת סעיף 18לחוק הקיים הדן בידיעת השלוח, מובהר כי הסעיף חל במקרים שבהם על הצד השלישי לא היה לדעת על העדר ההרשאה או על החריגה ממנה
לסעיף קטן (ג)
הוראה חדשה זו מטרתה להסדיר את הפעלתה של הברירה על ידי האדם השלישי מבצע הפעולה רשאי לדרוש מהאדם השלישי להודיע מהי בחירתו מבין הברירות שלרשותו לפי סעיף קטן (ב), ואם לא הודיע בתוך זמן סביר ממועד קבלת הדרישה, נקבעה “ברירת מחדל” ועל פיה יראו אותו כמי שבחר לחזור בו מן הפעולה
לסעיף קטן (ד)
הוראה חדשה זו מטרתה ליצור מנגנון של מסירת הודעות בדבר כוונתו של כל אחד מהצדדים זאת, כדי לאפשר לצדדים האחרים תכנון נאות סעיף זה מגן על

פעולה למען 40תאגיד רשאי לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני היווסדו, ויחולו הוראות סעיף 39תאגיד ]שלח 6(ג)[
41לא ידע האדם השלישי ולא היה עליו לדעת, בשעת הפעולה, על קיומה של השליחות או על מיהות השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד; ואולם רשאי השולח לאמץ לעצמו את זכויות השלוח כלפי האדם השלישי, ובלבד שאין הדבר נוגד חוזה או חיקוק או את מהות הזכות
חיוב אמון של שלוח 42קיבל עליו אדם לפעול כשלוח, חב הוא אמון כלפי השולח ]ח, שלח 8[

דברי
עניינו של האדם השלישי, ומאפשר לו לברר אם ברצונו של מי שהפעולה בוצעה בשמו לאמצה, דבר אשר יסייע לו בהחלטה כיצד לכלכל את מעשיו: לחזור בו מן הפעולה או לראות את מבצע הפעולה כבעל דברו הסעיף מאפשר גם למבצע הפעולה לפנות בדרישה כאמור לא הגיב מי שהפעולה בוצעה בשמו בתוך זמן סביר מקבלת הדרישה, לא יהיה זכאי עוד לאשר את הפעולה
התייחסות המשפט העברי:
נציין כי במשפט העברי הכללים שונים, הן ביחסים שבין השולח לאדם השלישי והן ביחסים שבין השלוח לאדם השלישי ביחסים שבין השולח לאדם השלישי, ככלל פעולתו של השלוח בטלה מאליה, ואין לשולח אפשרות לאשר אותה בדיעבד (משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין, פרק א, הלכה ב) עם זאת, אם הפעולה מיטיבה עם השולח, היא עשויה לזַכות אותו מדין “זכין לאדם שלא בפניו” (משנה תורה, הלכות זכיה ומתנה, פרק ד, הלכה ב) ביחסים שבין השלוח לאדם שלישי, השלוח אינו נושא באחריות, אלא כשהטעה את האדם השלישי ביודעין בדבר הרשאתו (שו”ת הרשב”א, חלק ב, סימן רנה)
נוסח חוק השליחות הקיים:
“פעולה ללא הרשאה
6 (א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה
לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני האישור
(ב) לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו ”
ס עיף 40 לפעולה מטעם תאגיד הוקדש סעיף נפרד ככלל, הסעיף המוצע חוזר על הוראת סעיף 6לחוק השליחות עם זאת, הוראת סעיף 39המוצע, שאליה מפנה סעיף 40המוצע ואשר דנה בפעולה בלא הרשאה, יוצרת הסדר רחב יותר מסעיף 6לחוק הקיים
נוסח חוק השליחות הקיים:
“פעולה ללא הרשאה
6 (ג) תאגיד יכול לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני
היווסדו, ויחולו הוראות סעיף זה

הסבר
ס עיף 41 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7לחוק השליחות, בשינויי נוסח בין השאר, הוסף הביטוי “ולא היה עליו לדעת”, עקב השמטת סעיף 18לחוק השליחות
נוסח חוק השליחות הקיים:
“שליחות נסתרת
7 לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע את זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד; אולם יכול השולח לאמץ לעצמו זכויות השלוח כלפי הצד השלישי, זולת אם הדבר נוגד את הזכות לפי מהותה, תנאיה, או נסיבות העניין ”
ס עיף 42 חיובי האמון רוכזו בפרק כללי (סעיפים 434עד 442המוצעים) ולכן ניתן להסתפק בהפניה לפרק זה ההפניה נעשית בפרק זה ובחוק כולו, על ידי שימוש במונח “חב אמון”
נוסח חוק השליחות הקיים:
“נאמנות וחובות השלוח
8 קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלה:
(1) יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו;
(2) לא יהא שלוח של שולחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו;
(3) לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;
(4) לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח;
(5) לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר ”

עבש לה השלוח 3פ4עולהע כשלהפיה אשדלום ח שפלעיושלי ה תכולך פיהפארדת ם חישולבישהי אתמוןך והפארדת ם חהיושב ליהשאימ יוןד וע העאלד ח(יהבו)[הב פארמהו,ן זכאי השולהח הלפברטה,ל זאכתאי ההפעשולהח; לאביןטלבהאורת אהופת עוסלעיה;ף זאיהן כבדיהולרגארותע סמעכילף זתהרוכפדהיאחרת הנתונה לשולאח רכתלפהינתהואנדה ם להשושלליח שכי לפי האדם השלישי
נ4כ4סי
נשזככס,ה טובת ה4נ4אה נאוכסר,ווטחובשתזכההנאבוה האו שרלווחח בשזלכה הבשו ליהחושתלומח ובחזשק ל ביהדשו ליכנחואתמן מושחלז שהלושוחלח השולח
5שי4 פ
ס6יו4 ם
ההשלשוחלח ישפ5ה 4את ההששולוחח יבששפלה האהתוצהאשולתוחהסבבישרלותההשוהצואצויתא הובסבשילרוהת השתהחוייצביואיוותב 1ה[סבירות שהתחייב הבסהבןירעוקת ב שההשתליחיחיוב ת בהן עקב השליחות
(שאל )יחותשליחות46מסת(ייא )מת בשאליחחתותמאמלסהת:יימת באחת מאלה:
נבכיסידום כשנזכאהמן של בהם השלוח
]שלח 10(א) רישה,
(ב)[
לשיפהוי ההתשחליויחבויות
]שלח 11[
(1) השולח או ה (ש1) לוח הושדוילע ח עאלו בהיטשולוהח;
סיום השליחות ]שלח 14(א)[

דברי
ס עיף 43 בסעיף המוצע, שעניינו “תרופות בשל הפרת חיוב אמון” אין התייחסות מיוחדת לתרופות שלהן זכאי השלוח כלפי השולח אם הפר את חיוב האמון התייחסות זו אינה נחוצה מאחר שיחול חלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב
ההוראה שבסעיף 9(ב) לחוק השליחות, בדבר האפשרות לביטול הפעולה, נותרה על כנה, שכן דיני התרופות הכלליים אינם מספקים את הסעד האמור במקרה זה המילים “וההפרה היתה על דעת הצד השלישי” הוחלפו במילים “והאדם השלישי ידע על ההפרה”, כפי שהמונח “על דעת” פורש בספרות
כמו כן נמחקה מן ההוראה המוצעת הסיפה שבסעיף 9(ב) הקיים בדבר זכות השולח לתבוע פיצויים גם מן האדם השלישי והוספה ההבהרה כי “אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל תרופה אחרת הנתונה לשולח כלפי האדם השלישי” על מקרה זה תחול ההוראה בדבר גרם הפרת חיוב (סעיף 399המוצע) (עוולה זו הורחבה לכל חיוב, להבדיל מהעוולה כיום, שעיסוקה הוא בגרם הפרת חוזה בלבד) עקב כך, אין מקום להסדיר במיוחד את זכותו של השולח לפיצוי מן האדם השלישי שתיקבע בהתאם לכללי הנזיקין האמורים
נוסח חוק השליחות הקיים:
“תרופות
9 (א) הפר השלוח אחת החובות המוטלות עליו לפי
סעיף 8, זכאי השולח לתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה
(ב) פעולה שהשלוח עשה כלפי צד שלישי עקב הפרת חובה כאמור וההפרה היתה על דעת הצד השלישי, זכאי השולח, נוסף על התרופות האמורות בסעיף קטן (א), לבטל את הפעולה וכן לתבוע גם מן הצד השלישי את הפיצויים המגיעים לו מן השלוח ”
ס עיף 44 סעיפים קטנים (א) ו–(ב) לסעיף 10לחוק השליחות אוחדו ונקבע הן לגבי נכס והן לגבי רווח או טובת הנאה, כי הם מוחזקים בידי השלוח כנאמן של השולח, ויחול על כך פרק הנאמנות הסיפה של סעיף 10(א) הושמטה מאחר שנראה שאין בה צורך שכן ההוראה מושתתת על

הסבר
עקרונות של עשיית עושר ולא במשפט, ומצב ידיעתו של הצד השלישי לגבי השליחות אינו רלוונטי בהקשר זה
התייחסות המשפט העברי:
המשפט העברי סבור גם הוא שיש נסיבות שבהן התוספת שקיבל השלוח מן האדם השלישי הולכת כולה לשולח, ואולם אין זה אלא כאשר אפשר לראות את התוספת כתמורה לכספו של שולחו, כגון שקנה נכס שאין לו מחיר קבוע ומוגדר בשוק לא כן אם אין לראות בתוספת תמורה לכספו של השולח אלא מתנה שניתנה מעבר לעסקה, שאז נקבע בתלמוד (כתובות צח ע”א) שהשולח והשלוח מתחלקים בה שווה בשווה (נ’ רקובר, “אדם שקיבל טובת הנאה עקב שליחותו”, בתוך עושר ולא במשפט, ירושלים תשמ”ח, עמ’77ואילך)
נוסח חוק השליחות הקיים:
“נכסים ורווחים
10 (א) כל נכס שבא לידי השלוח עקב השליחות מוחזק בידו כנאמן של השולח; והוא, אף אם לא גילה השלוח לצד השלישי את קיומה של השליחות או את זהותו של השולח
(ב) השולח זכאי לכל ריווח או טובת הנאה שבאו לשלוח בקשר לנושא השליחות ”
ס עיף 45 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 11לחוק השליחות, בשינויי נוסח
נוסח חוק השליחות הקיים:
“שיפוי
11 השולח חייב לשפות את השלוח על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב השליחות ”
ס עיף 46 בסעיף המוצע אוחדו הוראות סעיפים 14ו–15לחוק השליחות
לסעיף קטן (א)
הסעיף הקטן המוצע קובע כמה שינויים לסעיף 14(א) לחוק השליחות כשההנחה היא כי הודעה על סיום

(2) השולח או השלוח נפטר או נגרעה כשרותו;
(3) השולח או השלוח הוכרז פושט רגל, ואם הוא תאגיד – החליט על פירוקו מרצון או ניתן לגביו צו פירוק
]שלח 14(ב)[ (ב ) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר
או של השלוח עצמו, וזכותם מותנית בביצוע נושא השליחות
]שלח 15(א)[ (ג) כל עוד לא ידע השלוח ולא היה עליו לדעת על סיום השליחות, זכאי הוא כלפי
השולח לראות את השליחות כנמשכת
שלח 15(ב)[ (ד ) כל עוד לא ידע האדם השלישי ולא היה עליו לדעת על סיום השליחות, זכאי הוא
לראותה כנמשכת ואם ידע השלוח או היה עליו לדעת על סיומה – בידי האדם השלישי לראות את השליחות כנמשכת או לבחור בין אחת החלופות הקבועות בסעיף 39(ב)
]ח[ (ה) השלוח רשאי לדרוש מהאדם השלישי להודיע לו על אופן בחירתו כאמור בסעיף
קטן (ד); לא הודיע האדם השלישי על בחירתו בתוך זמן סביר ממועד קבלת הדרישה, רואים אותו כמי שבחר לחזור בו מן הפעולה
ריבוי שולחים 47 (א) נתן השולח הרשאה אחת לשלוחים אחדים, חזקה שעליהם לפעול יחד
ושלוחים
]שלח 17[ (ב ) נתנו שולחים אחדים הרשאה אחת לשלוח, חזקה שעל השלוח לפעול מכוח כולם
יחד
דברי
השליחות היא פעולה משפטית חד–צדדית ויחולו עליה ההוראות המתאימות מסימן ב’ לפרק: הוראות כלליות בחלק זה הדן בפעולות משפטיות הסעיף חוזר על הדין הקיים וקובע את סיומה של השליחות אם נגרעה כשרותם של השולח או השלוח (פסקה (2)), לגבי תאגיד, הסעיף מדייק יותר וקובע שהפירוק יכול להיות מרצון או לפי צו לסעיף קטן (ב)
ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות, בשינויי נוסח
לסעיפים קטנים (ג) ו–(ד)
הסעיפים חוזרים על נוסחו של סעיף 15לחוק השליחות, בשינויי נוסח המילים “היה עליו לדעת” הוספו בשל השמטתו של סעיף 18לחוק האמור
לסעיף קטן (ה)
הוראה חדשה זו, בדומה להוראת סעיף 39(ג) המוצע, נועדה להסדיר את הפעלתה של הברירה בידי האדם השלישי השלוח רשאי לדרוש מהאדם השלישי להודיע על אופן בחירתו, ואם לא הודיע בתוך זמן סביר, נקבעה “ברירת מחדל” ועל פיה יראו אותו כמי שבחר לחזור בו מן הפעולה
נוסח חוק השליחות הקיים:
“סיום השליחות
14 (א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח
או השלוח וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או – אם היה תאגיד – בפירוקו
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות ”

הסבר
סייגים לסיום שליחות
15 (א) כל עוד לא ידע השלוח על סיום השליחות, זכאי
הוא כלפי השולח לראותה כנמשכת
(ב) לא ידע הצד השלישי על סיום השליחות, זכאי הוא לראותה כנמשכת; ואם השלוח ידע על סיומה, זכאי הצד השלישי גם לברירה הנתונה לו בסעיף 6(ב) ”
ס עיף 47 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 17לחוק השליחות, בשינויי נוסח
התייחסות המשפט העברי:
לסעיף קטן (ב)
זוהי גם גישת המשפט העברי כפי שפסק הרמב”ם: “שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות להם המקח, אם היו המעות מעורבות וקנה במקצת הדמים, אף על פי שהיתה כוונת השליח שזה שקנה לאחד מהן הרי המקח של כולן, וחולקין אותו לפי מעותיהן” (הלכות מכירה פרק ז, הלכה יג) מפשטות לשונו של הרמב”ם עולה שכיוון שכמה שולחים נתנו לשליח הרשאה אחת לקנות בעבורם מקח, אין לו הרשאה לפעול בעבור אחד מהם בלבד, אלא עליו לפעול בעבור כל השולחים כאחד (וכך פוסק הרמ”ה במפורש כפי שמובא בטור, חושן משפט, סימן קפד אמנם דעתו של רבי ישעיה מטראני שונה, ראו שם)
נוסח חוק השליחות הקיים:
“ריבוי שלוחים ושולחים
17 (א) ניתנה הרשאה אחת לשלוחים אחדים, חזקה
שעליהם לפעול יחד
(ב) ניתנה הרשאה אחת על ידי שולחים אחדים, חזקה שעל השלוח לפעול מכוח כולם יחד ”
דברי
חלק שלישי: חיובים
החלק השלישי המוצע דן בכל סוגי החיובים הוא כולל הוראות כלליות הנוגעות לכל סוגי החיובים ואחריהן הוראות פרטניות לעניין החיובים הרצוניים (חוזים וחוזים מיוחדים), חיובים לא רצוניים (נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט ומזונות) וחיובים מעורבים שיכול שמקורם בחוזה ויכול שיחולו מהדין (שמירה וחיוב אמון) חלק זה כולל גם את התרופות העומדות למי שנפגע מהפרת חיוב
חלק משנה ראשון: הוראות כלליות לחיובים
חלק משנה ראשון בחלק החיובים כולל הוראות שמיועדות לחול על כל דיני החיובים בכך יש חידוש מסוים לעומת ההסדר הקיים כיום הורחבה תחולת הוראותיו של חוק החוזים “ככל שהדבר מתאים לעניין, ובשינויים המחויבים”, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה וגם על חיובים שאינם נובעים מחוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים) בכך יצר הדין הקיים צינור, אשר מרחיב את תחולתו של חוק החוזים גם על חיובים שונים המונח חיוב קיים בחוק החוזים ובכך אין חידוש מונח זה איפשר לראות בפרקים ה’ ו–ו’ לחוק החוזים חלק מתורת חיובים כללית עתה מוצע חלק מיוחד אשר מעגן את העקרונות המשותפים לדיני החיובים עם זאת המבנה המוצע מבהיר בצורה ברורה יותר את התפיסה בדבר תורת חיובים כללית המונחים “חייב” ו”נושה” שבהם נעשה שימוש בחלק משנה זה אינם מוגדרים ואולם אלה הצדדים לקשר המשפטי שהוא החיוב
מרביתן של ההוראות הכלליות המוצעות בחלק החיובים דומות במהותן להוראות חוק החוזים עם זאת, וכדי לעצב הסדר שלם ומגובש, נוספו כמה הוראות, שונה נוסחן של הוראות אחרות ונערכה חלוקה מחודשת לפרקים ולסימנים
פרק ראשון: השלמת חיובים, קיומם ופקיעתם
הפרק הראשון מבוסס בעיקרו על פרק ה’ לחוק החוזים הנושא את הכותרת: קיום החוזה ההוראות בחלקן הניכר הן הוראות השלמה לגבי חוזים ועל כן באופן שיטתי הושמטה כל הוראה המתייחסת להסכמות שהגיעו אליהן

הסבר
הצדדים, שכן הוראות אלה ודאי שלא יחולו אם הצדדים הסכימו אחרת באותו עניין
ס עיף 48 המונח חיוב אינו מוגדר בחוק המוצע ההגדרות השונות מצויות בספרות המשפטית
העוסקת בתחום זה עם זאת, נקבעה הוראה חדשה זו הנוגעת להיבט אחד של החיוב והיא קובעת את מקורותיו של החיוב ההוראה מסייעת גם בהבנת המבנה של החוק המוצע שכן היא קובעת כי החיובים, נושא חלק זה, מקורם בדין, שמכוחו נוצרים החיובים הלא–רצוניים וחיובים אחרים המושתתים עליו, או שמקורם בחוזה, שמכוחו נוצרים החיובים הרצוניים
ס עיף 49 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 40לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיום – בידי מי
40 חיוב יכול שיקויים בידי אדם שאיננו החייב, זולת אם לפי מהות החיוב, או לפי המוסכם בין הצדדים, על החייב לקיימו אישית ”
ס עיף 50 הסעיף המוצע מיועד לחול על חיוב חוזי (להבדיל מחיובים שמקורם בדין) שלא נקבע מועד לקיומו או שנקבע כי יקוים בתוך תקופה מסוימת בכך חוזר הסעיף על העיקרון הקבוע בסעיף 41לחוק החוזים הסעיף נועד להשלים חסר בחוזה לגבי המועד לביצוע חיוב או להשלמת ביצועו כשאין נוהג או הוראות מיוחדות בעניין הוראה דומה, בסעיף 16לחוק המוצע, חלה על פעולה משפטית לא נקבעה הוראה לגבי מועד קיום חיוב על פי דין, בין השאר, מאחר שבמקרים רבים הדין הוא זה שינקוב את המועד המתאים לביצוע החיוב בשונה מהסעיף בחוק החוזים הקיים, קובע הסעיף המוצע כי החייב ולא הנושה, זכאי להודיע לצד השני על מועד הקיום המדויק, בכך הוחל ההסדר הקיים בחוק המכר ובחוק השכירות והשאילה, על כלל החיובים החוזיים
התייחסות המשפט העברי:
נציין כי בהלוואה, הכלל במשפט העברי הוא “סתם הלוואה שלושים יום”; חיובים שאינם הלוואה, יש לקיימם

(ב ) החייב יודיע לנושה, זמן סביר מראש, על מועד קיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א)
51 חיוב יכול שיקוים לפני מועדו, ובלבד שהקיום המוקדם לא יפגע בנושה, ושהחייב הודיע על כך לנושה זמן סביר מראש
52 (א) המועד לקיומו של חיוב נדחה –
(1) אם הקיום במועד נמנע מפני שהנושה טרם קיים חיוב שהיה עליו לקיים תחילה, או מסיבה אחרת הקשורה בנושה – עד שחלפה המניעה;
(2) אם על הצדדים לקיים את חיוביהם בד בבד (בחלק זה – חיובים שלובים)
– כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו

דברי
בהזדמנות הראשונה, והכל בכפוף למנהג המדינה, שעל כגון זה נאמר “מנהג מבטל הלכה”
נוסח חוק החוזים הקיים:
“מועד הקיום
41 חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“המסירה, מועדה ומקומה
5 (ב) הוסכם על מסירה תוך תקופה פלונית, רשאי
המשכיר לקבוע את מועד המסירה בתוך אותה תקופה; לא הוסכם על מועד המסירה, תהא המסירה זמן סביר לאחר כריתת החוזה; במקרים אלה על המשכיר להודיע לשוכר זמן סביר מראש על מועד המסירה ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“מועד המסירה
9 (א) מקום שהממכר לא נמסר על אתר, תהא המסירה
זמן סביר לאחר גמירת החוזה
(ב) הוסכם על מסירה תוך תקופה פלונית, רשאי המוכר לקבוע את מועד המסירה בתוך אותה תקופה
(ג) במקרים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו–(ב), על המוכר להודיע לקונה זמן סביר מראש על מועד המסירה ” ס עיף 51 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 42
לחוק החוזים, בשינויי נוסח
התייחסות המשפט העברי:
הסעיף תואם את עמדת המשפט העברי, וכפי שנפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן עד, סעיף ב: “קבע המלוה ללוה זמן, ורוצה הלוה לפורעו כדי שלא יעמוד הממון באחריותו עד הזמן, והמלוה אינו רוצה לקבלו אין שומעין לו, מפני שקביעות הזמן לתקנת הלוה היא” ואולם באותו סעיף אף נקבע שלא ניתן להקדים פירעון חיוב אם ייגרם נזק לנושה

הסבר
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיום מוקדם
42 חיוב יכול שיקויים לפני מועדו, ובלבד שהודיע החייב לנושה על כך זמן סביר מראש והדבר לא יפגע בנושה ”
סעיף 52 לסעיף קטן (א)
פסקה (1) של הסעיף הקטן המוצע מרכזת את ההוראות הקיימות בפסקאות (1) ו–(2) של סעיף 43(א) לחוק החוזים, בשינויי נוסח פסקה (2) של הסעיף הקטן האמור חוזרת על הוראת פסקה (3) של סעיף 43(א) לחוק החוזים דוגמה לחיובים שלובים שיש לקיימם בד בבד נמצאת בסעיף 163לפרק חוזה מכר
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 43(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח המילים “אם ראה שמן הצדק לעשות כן”, הושמטו כמיותרות מאחר ששיקול דעתו של בית המשפט בא לידי ביטוי במילה “רשאי” הוראת סעיף קטן זה אינה כוללת את נוסח הסיפה של סעיף קטן 43(ב) הקיים אין בכך כדי לשנות את החוק הקיים מאחר שהחיובים שבהם עוסקת הסיפה הם חיובים שלובים וקיומם נדחה לפי סעיף קטן (א)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“דחיית קיום
43 (א) המועד לקיומו של חיוב נדחה –
(1) אם נמנע הקיום במועדו מסיבה התלויה בנושה – עד שהוסרה המניעה;
(2) אם תנאי לקיום הוא שיקויים תחילה חיובו של הנושה – עד שקויים אותו חיוב;
(3) אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד – כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו

(ב) נדחה המועד (בל )קיונם דחיוה ב הכמואעמוד ר לבקיסועםיף חיקוטבן (כא), מורר שבאיסעבייף ת קהטןמ (שאפ), ט רלשחיאיב ביאת הנושה לשלם לחייהבנופישצהויילםשלבם של חהיינזב ק פישצנוגירים לבו שעל קבהנזהקדחשיניגהר, ם אלף ו אעםקב הנהודשחהיילה,א הפר בשל כך את ההחופזר ה בשל כך את החוזה
ה(קאי )ום שהל חייב י3ק5יים (אאת ) החהיוחיב יבמיקויים ם עאסתקו השחילובהנבומשקהו, םובעאסיןקו לושלמקהונםושעסה,ק ובאואיןש להו חימוקבו 1(איב)נ,ו חקוכשו4ר4, לעסקו – איבנומקושם ורמגלורעיסו קו – במקום מגוריו
[(ב) שינה הנושה (לב )אחר שימנוהעד הנהויושוהצרלותאחהר חימובעדאתהיומוקצורםותעסהקחויואבו את מקוום עמסגוקרו יו,איישא הנושה בהוציאיושת א הנהונוספשוהת בהכורצואכות בהנקויוסםפוהת חיהוכברובכמוקתו בם קיהוחם דהש חיוב במקום ה ביחניונביולתמתן נכ4ס5או חשיורבותל ימשתן לנקכיסים אובמשיתןרונתכ יס שאולקשיירםותב מתסןוגנ וכסמטאיוב שבינרוניתיםמסוג ומט

דברי
(ב) נדחה המועד לקיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, לחייב את הנושה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לחייב עקב הדחיה, אף אם אין בדבר משום הפרת חוזה מצד הנושה, ואם היה על החייב לשלם תשלומים תקופתיים עד לקיום החיוב שמועדו נדחה – לפטור אותו מתשלומים אלה בתקופת הדחיה ”
ס עיף 53 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות סעיף 44לחוק החוזים, בשינויי נוסח בסעיף הושמטו המילים “חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו” כמיותרות, מאחר שמדובר כמובן בהוראת השלמה, והוספו המילים “או שהחיוב אינו קשור לעסקו” כדי להבהיר מהו הדין לגבי מקום קיום החיוב אם החיוב אינו קשור לעסקו של הנושה, נושא שהיה חסר בחוק הקיים ההתייחסות בסעיף המוצע היא לחיוב ולא לחוזה כדי להבהיר כי הדין הקיים נכון גם לחיובים באופן כללי ולא רק לחוזים
ההסדר שלפיו מקום הקיום של החיוב הוא במקום עסקו או מגוריו של הנושה הוא כללי וחל על כל החוק, למעט הוראות שבהן הסדר מיוחד, למשל, בסעיף 159(א) המוצע, הקובע כי בעסקת מכר המסירה תהיה במקום עסקו של החייב (המוכר), ובאין לו מקום עסק – במקום מגוריו; הסדר אחר קבוע בסעיף 234(א) המוצע, ולפיו על המשכיר למסור את המושכר לשוכר במקום הימצאו של המושכר בעת כריתת החוזה
התייחסות המשפט העברי:
לעניין מקום קיום החיוב, המשפט העברי מבחין בין חיוב שעניינו תשלום כספי ובין חיוב שעניינו העברת נכס הכלל הקבוע בסעיף תואם את גישת המשפט העברי לעניין תשלום כספי (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן עד, סעיף א וראה ש”ך, שם, ס”ק ג) לעומת זאת, הכלל בקיום חיוב שעניינו העברת נכס הוא שמקום קיום החיוב הוא מקום יצירת החיוב (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רצג, סעיף א)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“מקום הקיום
44 (א) חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים
במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק – במקום מגוריו הקבוע

הסבר
(ב) שינה הנושה את מקום עסקו או מקום מגוריו אחרי כריתת החוזה, ישא בהוצאות הנוספות הנובעות מקיום החיוב במקום החדש ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“מועד התשלום ומקומו
14 (ב) דמי השכירות ישולמו, באחת הדרכים המקובלות,
במקום עסקו של המשכיר, ובאין לו מקום עסק – במקום מגוריו
נוסח חוק המכר הקיים:
המועד לתשלום המחיר ומקומו
21המחיר ישולם במועד מסירת הממכר ובמקום עסקו של המוכר, ובאין למוכר מקום-עסק – במקום מגוריו הקבוע ”
ס עיף 54 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 45לחוק החוזים, בשינויי נוסח המילים “שלא הוסכם על סוגם או טיבם” הושמטו כמיותרות מאחר שמדובר בהוראה החלה ממילא רק אם לא היתה הסכמה אחרת
התייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי הכלל הנוגע לקיום התחייבות הוא “יד בעל השטר ]=הנושה[ על התחתונה” כלל זה תואם את הכלל “המוציא מחברו עליו הראיה” משום כך, התלמוד והפוסקים קובעים שהחייב יכול לתת לנושה נכס מטיב גרוע עם זאת, קיימת דעה שקיום חיוב למתן נכס יש לקיים בנכס בינוני (נימוקי יוסף, בבא מציעא, נב ע”א בדפי הרי”ף)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיום בבינוניות
45 חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינונים ”
דברי
ס עיף 55 הסעיף המוצע קובע הוראה כללית אשר תחול על כל חיוב כספי ועל כן במקום “בעת כריתת החוזה”, כפי שנאמר בסעיף 46לחוק החוזים, נאמר “בעת יצירת החיוב” הוראה זו מייתרת את ההוראה המיוחדת הקבועה בסעיף 20(א) לחוק המכר ואת סעיף 13(ב) לחוק השכירות והשאילה הוראת הסעיף המוצע תחול בכל מקרה שבו לא היתה הסכמה אחרת מאחר שמדובר בהוראה החלה ממילא רק אם לא היתה הסכמה כזו על כן המילים “ולא הוסכם על שיעורו” הושמטו כמיותרות
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיום בסכום ראוי
46 חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“חישוב המחיר
20 (א) לא הוסכם על המחיר או על דרך קביעתו,
ישולם המחיר הראוי ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“דמי השכירות
13 (ב) לא הוסכם על שיעור דמי שכירות או על דרך
קביעתם, ישולמו דמי שכירות שהיו ראויים להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה ”
ס עיף 56 הוראה חדשה זו קובעת על מי יוטלו ההוצאות מקום שהצדדים לא הסכימו על כך הוראה זו מרחיבה את תחולתן של הוראות דומות: הוראת סעיף 24לחוק המכר אשר חלה על יחסי מוכר-קונה וקובעת, כי הוצאות מסירת הממכר יחולו על המוכר, ואילו הוצאות קבלת הממכר יחולו על הקונה, והוראת סעיף 7לחוק השכירות והשאילה, הקובעת כי לעניין חובת תיקונו של פגם במושכר, יחולו הוצאות ההחלפה של המיטלטלין על המשכיר הסעיף המוצע קובע עיקרון רחב שנועד לחול על

הסבר
כל חיוב ובכך מייתר את ההוראות המיוחדות לפי הוראה זו, בהעדר התנאה נוגדת, כל צד יישא בהוצאות של קיום החיובים המוטלים עליו
נוסח חוק המכר הקיים:
“הוצאות מסירה וקבלה
24 הוצאות מסירת הממכר יחולו על המוכר; הוצאות קבלת הממכר יחולו על הקונה ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“חובת תיקון המושכר
7 (ב) היה הנכס המושכר מיטלטלין ובשביל השוכר לא
נודעת משמעות לזהותו, רשאי המשכיר לקיים את חיובו לפי סעיף זה בדרך של החלפת הנכס בנכס אחר; הוצאות ההחלפה יחולו על המשכיר ”
ס עיף 57 הסעיף המוצע, בדומה לסעיף 49לחוק החוזים, קובע, כי בהעדר התנאה, רואים תשלום חלקי כפורע תחילה את ההוצאות, לאחר מכן את הריבית, ולבסוף את הקרן הסעיף מחדש, בקובעו שהפרשי הצמדה מהווים חלק מהקרן בכך מכריע הסעיף בין דעות שונות שנשמעו בספרות ובפסיקה (ראו א’ פורת זקיפת תשלומים דיני חיובים – חלק כללי (העורך ד’ פרידמן 1994), 623) הסיפה של הסעיף המוצע מעגנת את הנוהג אשר קיים היום וקובעת כי זקיפת התשלום להצמדה ולקרן המקורית תיעשה בהתאם ליחס שבין הקרן המקורית לבין הפרשי הצמדה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“זקיפת תשלומים בחיוב אחד
49 סכום שניתן לסילוקו של חיוב אחד, ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות שנתחייב בהן החייב בשל אותו חיוב, לאחר מכן לחשבון הריבית ולבסוף לחשבון החיוב עצמו ” ס עיף 58 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 50לחוק החוזים, בשינויי נוסח
דברי
התייחסות המשפט העברי:
נציין כי ביחסי מלווה-לווה במשפט העברי, שלא כמוצע, ניתנת עדיפות למלווה העושה טובה ללווה ואסור לו אפילו ליטול ריבית, מכוח העיקרון “עבד לווה לאיש מלווה” (משלי כב, ז) לפי עיקרון זה, באין הסכמה מראש, ניתנת הזכות למלווה לקבוע את תנאי ההלוואה: תנאי הפירעון, מקום הפירעון, מקום השיפוט ועוד בהתאם לכך, המלווה הוא זה שקובע לחשבונו של איזה מהחיובים ייזקף התשלום היום שונה נקודת המוצא בעניין יחסי לווה-מלווה ועל כן, לנוכח כוחו היחסי של המלווה שהוא לרוב גורם מקצועי, לא נמצא לאמץ את עמדת המשפט העברי בעניין זה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“זקיפת תשלומים בחיובים אחדים
50 סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן ”
ס עיף 59 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 48לחוק החוזים, בשינויי נוסח הסעיף המוצע מחליף את המונח “העביר זכות” במונח “המחה זכות”, בהתאם לסעיף 63המוצע, בפרק הדן בהמחאת חיובים
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיום על–תנאי
48חיוב אשר לקיומו התחייב החייב כלפי הנושה בחיוב אחר, או שהעביר לו לשם כך זכות כלפי אדם שלישי, חזקה שלא התכוונו להפקיעו אלא אם קוימו החיוב האחר או הזכות ”
ס עיף 60 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 51לחוק החוזים, בשינויי נוסח על מתן הודעה לנושה לפי הסעיף המוצע יחול הפרק הדן בפעולות משפטיות (סעיפים 7עד 16המוצעים)

הסבר
נוסח חוק החוזים הקיים:
“בחירה בין חיובים חלופים
51 (א) בחיובים חלופים רשאי החייב, בהודעה לנושה
תוך תקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזו – תוך זמן סביר לפני המועד לקיום, לבחור את החיוב שיקיים; לא עשה זאת, רשאי הנושה, בהודעה לחייב – לבחור את החיוב
(ב) הוסכם כי זכות הבחירה תהיה בידי הנושה והוא לא השתמש בה תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזו – תוך זמן סביר לפני המועד לקיום, רשאי החייב, בהודעה לנושה, לבחור את החיוב ”
ס עיף 61 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות סעיף 53לחוק החוזים, בשינויי נוסח הסעיף המוצע יחול על כל החיובים בפסיקה ובספרות נחלקו הדעות מה היחס בין הוראת סעיף 53לחוק החוזים לבין הוראות אחרות לעניין קיזוז המצויות בחקיקה האזרחית ומה משמעותן של ההוראות האחרונות הדעות נחלקו לאלה הרואות בסעיף 53לחוק החוזים הסדר כללי לעניין הקיזוז ומשבא סעיף 53לעולם אין צורך יותר בהוראות אחרות (א’ ידין “חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל”א-1970(פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, ג’ טדסקי עורך, תשל”ט), 165; השופט ברק בע”א 377/82התעשיה האווירית לישראל ב ע”מ נ’ צור גת חברה לפיתוח ולגידור פ”ד מב(2) 725, 734) לפיכך הוראות הקיימות בחקיקה האזרחית שעניינן קיזוז (והן קודמות להוראת סעיף 53) מיותרות דעות אחרות ראו בהוראות האחרות כבעלות חיות משל עצמן (השופט בך בעניין התעשיה האווירית לעיל) למען יצירת אחידות בהסדרי הקיזוז הקיימים ולהסרת ספק, לא נכללו הסעיפים האלה בחוק המוצע: סעיף 13לחוק השליחות שעניינו קיזוז חובות השולח והשלוח, סעיף 32לחוק המכר שעניינו קיזוז חובות הצדדים בעסקת מכר, סעיף 10לחוק השומרים העוסק בקיזוז חובות שומר ובעל נכס, סעיף 20לחוק התרופות לעניין קיזוז בין צדדים לחוזה, סעיף 25לחוק

(ב ) חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול, אינו ניתן לקיזוז בידי החייב
(ג ) הוראות סעיפים 57ו–58יחולו, בשינויים המחויבים, גם על קיום החיוב באמצעות
קיזוז
פקיעת חיוב 62חיוב פוקע, בין השאר, באחת מאלה:
]ח[
(1) קיום החיוב;
(2) ביטולו, התבטלותו או בטלותו על פי דין או על פי חוזה;
(3) מיזוג של נושה וחייב;
(4) ויתור מצד הנושה;
(5) סיכול חיוב שמקורו בחוזה

דברי
השכירות והשאילה לעניין חובות שוכר ומשכיר וסעיפים 26ו–36לחוק המקרקעין לעניין חובות בעל קרקע ומקים ולעניין חובות שותפים בהתאמה לשם ההבהרה הוספו בסעיף קטן (ב) לסעיף המוצע, המילים “בידי החייב”
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיזוז
53 (א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך
עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים
(ב) אין לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול
(ג) הוראות סעיפים 49ו–50יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סילוק דרך קיזוז ”
נוסח חוק התרופות הקיים:
“קיזוז
20חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“קיזוז
32חובות שהצדדים חבים זה לזה עקב עסקת מכר אחת ניתנים לקיזוז ”
נוסח חוק השליחות הקיים:
“קיזוז
13חובות שהשולח והשלוח חבים זה לזה עקב השליחות ניתנים לקיזוז ”
נוסח חוק השומרים הקיים:
“קיזוז
10חובות שבעל הנכס והשומר חבים זה לזה עקב השמירה ניתנים לקיזוז ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:

הסבר
“קיזוז
25 חובות שהצדדים חבים זה לזה עקב השכירות ניתנים לקיזוז ”
נוסח חוק המקרקעין הקיים:
“קיזוז
26 חובות שבעל המקרקעין והמקים חבים זה לזה לפי פרק זה ניתנים לקיזוז
קיזוז
36חובות שהשותפים חבים זה לזה עקב השיתוף ניתנים לקיזוז ”
ס עיף 62 לשם השלמת ההסדר החל על חיובים, מוצעת הוראה חדשה אשר מרכזת רשימה, לא ממצה, של המקרים שבהם חיוב פוקע ולא ניתן להסתמך עליו עוד:
פסקה (1)
קובעת כי קיומו של חיוב בידי מי מהצדדים מפקיע את תחולתו;
פסקה (2)
קובעת כי חיוב שבוטל, התבטל או בטל מכוח חוזה או מכוח הדין – פוקע כך, למשל, אם הצדדים לחוזה ביטלו את החוזה, בטלים החיובים הנובעים ממנו כך גם אם הדין קבע כי הוא בטל מעיקרא או ממועד כלשהו או שתנאי מפסיק בחוזה הביא להתבטלותו;
פסקה (3)
קובעת כי אם החייב והנושה היו לאישיות אחת (‘מיזוג’), למשל, מסירת שטר לחייב או בעל דירה הרוכש את זכות השכירות בה – החיוב המקורי פוקע;
פסקה (4)
קובעת כי ויתור הנושה על חיוב מסוים יביא לפקיעתו של אותו חיוב לפעולת הוויתור אין דרישה פורמלית הוויתור יכול שייעשה, למשל, במסגרת חוזה שיש בו תמורה או באמצעות חוזה מתנה, והתחייבות לוויתור בעתיד על דרך של מתנה צריכה להיעשות בכתב (סעיף 181המוצע);
פסקה (5)
מפנה לדין הסיכול אשר בנסיבות מסוימות המפורטות בסעיף 130המוצע, מפקיע את החיוב החוזי
מ3ה6ו
4תח6 ו
5תח6 ו
פרק שני: המחאתפרחקיובשינםי: המחאת חיובים
ההמחאה היא 3ה6עברה ממחכואחה חהויזאה השעל בזרכוה ת מכאו ח שחל וזחהבושת ל עזלכופית חאיווב,של מחאבדוםת אעחל ד פ(יבפחירוקב
(זאה), -6[הממחה) לאדזם ה א- חרה (מבמפחרהק) זלה א-דםהנאמחחר ה() בפרק זה – הנמחה)
הופרקאועתל פרק 4ז6ה יחוהלוו,ראבושתינפויריק ם זהמיחוילבו,יםב, שגיםנויעילם ההעמבחרויה בימםכ,ו גח ם חיעקלוק העשבל רזהכומת כואוח ה שמלכוחחבות על פי חיושב ל חבות על פי חיוב
עפרל ק ההממחשאכוןה ע5ל6דרך עלהשהעמבחואד היחעולו דרהוך רהאושתעבחודק יהחומלשו כוהןו
מאהודתם האהחמדח (אבה ]המח 1(א), 6[
יתקחווקלת שהלפ זרכק ועתל או המחאה מכוח
חיקוק ]ח[
תחולת פרק המשכון על המחאה על דרך השעבוד ]המח 1(ב), ח[

הממומחחאיהת של ז6כ6ות עלהמפיחאחיהוב שילכוזלכושת תעהלי פהי לחגיבוי ב היזככוול ת, שכתוהליה ה אלוגבחילקהזה,כ ותכ,ן כלוגלביה זכאותח [מותנית, זכות עתידימות תונזיכתו, תזכבולת תיע קתיצדויבתה וזכות בלתי קצובה

דברי
פרק שני: המחאת חיובים
פרק המחאת חיובים ממוקם בחלק החיובים הכללי וקובע הוראות בדבר העברת זכות או חבות מכוח חוזה ובשינויים המחויבים, גם מכוח חיקוק הוראות פרק זה מחליפות את חוק המחאת חיובים חלק מהוראות הפרק המוצע משותפות להמחאת זכות ולהמחאת חבות, וחלקן האחר דן בנפרד בשני סוגי ההמחאות
ס עיף 63 ההוראה המוצעת מגדירה את מהות
ההמחאה בדומה לסעיפי הפתיחה בפרקים שונים של החוק (סעיף 154המוצע, לעניין חוזה מכר, סעיף 230המוצע, לעניין חוזה שכירות ועוד) המונח “המחאה” נתפס כהעברה רצונית, על פי הסכם, של זכות או חבות וההוראה המוצעת מבהירה זאת בשונה מהחוק הקיים, הכולל הוראות נפרדות להמחאת זכות (החלפת נושים (סעיף 1לחוק המחאת חיובים)) ולהמחאת חבות (החלפת חייבים (סעיף 6לחוק המחאת חיובים), ההוראה המוצעת משותפת לשני סוגי ההמחאות המחאה יכולה להיות בתמורה או שלא בתמורה, במקרה הראשון יחול על יחסי ממחה-נמחה פרק חוזה מכר, ובמקרה השני – פרק חוזה מתנה בשאלה מהן ההגבלות החלות על המחאת זכות או חבות דנים סעיפים 67ו–72המוצעים, בהתאמה
התייחסות המשפט העברי:
המושג ‘המחאה’ המציין העברת זכויות להבדיל מהעברת נכסים מוחשיים מקורו במשפט העברי כך נוקטת לדוגמה המשנה בעניין הלנת שכר: “המחהו אצל חנווני או אצל שולחני – אינו עובר עליו” (בבא מציעא ט, יב)
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“המחאת זכות
1 (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה
לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה
המחאת חבותו של חייב
6חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין ”

הסבר
ס עיף 64 הוראה חדשה זו מחילה במפורש את הפרק גם על המחאה מכוח חיקוק מאחר שהחוק עוסק במערכת היחסים שבין החייב לנמחה, ובתוצאותיה של ההמחאה, אשר רלוונטיים גם להעברה שנעשתה מכוחו של חיקוק, ראוי להחיל את הפרק, בשינויים המחויבים, גם במקרה זה דוגמה להעברה על פי הדין ניתן למצוא בסעיף 9לחוק המשכון
ס עיף 65 חוק המחאת חיובים קובע, בסעיף 1, כי המחאה יכולה להיות על דרך שעבוד בשאלה מהי המחאה מעין זו ואילו דינים יחולו עליה נחלקו הדעות יש אומרים כי מישכון זכות והמחאה על דרך שעבוד הם ענפים נפרדים של שעבוד זכויות שכל אחד מהם כפוף לדינים משלו: מישכון זכות – לחוק המשכון והמחאת חיוב על דרך שעבוד – לחוק המחאת חיובים, אחרים סבורים כי שני החוקים האמורים משלימים זה את זה וחלים זה לצד זה הן על המחאה על דרך שעבוד והן על מישכון זכות (ש’ לרנר המחאת חיובים דיני חיובים – חלק כללי (ד’ פרידמן העורך, 1994) 102) ההוראה המוצעת מפנה לחוק המשכון ומבהירה שהוא יחול בכל הנוגע להמחאה שנעשתה על דרך השעבוד בכך אימצה ההצעה את התפיסה כי ראוי שחוק המשכון יחול על המחאה על דרך שעבוד (ראו י’ ויסמן חוק המשכון, התשכ”ז-1967(פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, ג’ טדסקי עורך, התשל”ה-1974) 20)
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“המחאת זכות
1 (ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או
מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד ”
ס עיף 66 ההוראה המוצעת עוסקת בהיקף הזכות העוברת מהממחה אל הנמחה; ההוראה קובעת, בדומה לסעיף 1בחוק המחאת חיובים, כי הזכות להמחות כוללת כל זכות, שיש לנושה כלפי החייב, כולל חלקה של זכות, זכות מותנית וזכות עתידית ההוראה המוצעת מבהירה כי ניתן להמחות גם זכות שאינה קצובה

67(א ) נושה זכאי להמחות את זכותו בלא הסכמת החייב, אלא אם כן הוגבלה עבירותה של הזכות לפי חוזה, לפי חיקוק או לפי מהותה של הזכות
]המח 3[ (ב ) הומחה חלקה של הזכות, זכאי החייב לשיפוי בשל ההוצאות שנגרמו לו עקב חלוקת הזכות

השלמתה של 68 (א ) המחאה של זכות מושלמת במועד שהסכימו עליו הממחה והנמחה
המחאת זכות
]ח[ (ב ) המחאה של זכות שטרם נוצרה תושלם רק אחרי שנוצרה הזכות
המחאת זכות מעבירה לנמחה גם כל ערובה שניתנה להבטחתה וכל זכות אחרת הנלווית לזכות שהומחתה, ובלבד שהן עבירות; הממחה יעשה, לפי דרישת הנמחה, את הפעולות הדרושות כדי שההעברה תקנה לנמחה זכות שכוחה יפה ככוחה של
הזכות בידי הממחה

דברי
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“המחאת זכות
1 (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה
לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה
(ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד ”
סעיף 67 לסעיף קטן (א)
סעיף קטן זה חוזר על סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, בשינויי נוסח
התייחסות המשפט העברי:
כבר בימי קדם היה המשפט העברי חלוץ בפריצת חומות הפורמליזם המשפטי בסוגיה זו, והוא הכיר בהעברת חיובים באמצעות עסקה הידועה כ’מעמד שלושתם’ החורגת מדרכי ההקניה המקובלים: “מנה לי בידך תנהו לו לפלוני – במעמד שלושתן קנה” (גיטין יג ע”ב) וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קכו, סעיף א: “ראובן שהיה לו מנה ביד שמעון, בין מלוה בין פיקדון, ואמר לו במעמד שלושתם – ‘מנה שיש לי בידך תנהו ללוי’, בין שנתנו לו במתנה בין שנתנו לו בפירעון חובו – קנה, ואין ראובן או שמעון יכולים לחזור בהם” את התקנה הזאת מסביר רבי יחיאל מיכל עפשטיין (רוסיה, המאות הי”ט-כ’): “תיקנו חז”ל שראובן שהיו לו מעות ביד שמעון ורוצה למסרם ללוי יכול להקנותם ללוי בדברים בעלמא בלא שום קניין ולמה תיקנו כן? מפני תקנת המסחר, שלפעמים נצרך לו לאדם מעות בשוק לשלם בעד סחורה שקנה ואין הזמן מספיק לעשות קניינים, תיקנו שיוכל למסור במעמד שלשתן ולהקנות למי שירצה בדיבור בעלמא” (ערוך השולחן, שם) בשונה מן המשפט העברי, ההוראה המוצעת מאפשרת את המחאת הזכות שלא במעמד החייב
לסעיף קטן (ב)
סעיף קטן זה חוזר על סעיף 3לחוק המחאת חיובים בשינויי נוסח: המונח “זכאי” מחליף את “רשאי” ובמקום

הסבר
“לנכות” יבוא “שיפוי”, לשם האחדת המינוח את סכום השיפוי זכאי החייב לקזז לפי סעיף 61המוצע
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“המחאת זכות
1 (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה
לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה
המחאה חלקית
3הומחתה מקצתה של זכות, רשאי החייב לנכות את ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מפיצול הזכות ”
סעיף 68 לסעיף קטן (א)
עסקה של המחאת זכות או חבות כוללת שני שלבים: שלב חוזי, ושלב קנייני – לאחר השלמת העברת הבעלות בזכות כל עוד לא שוכללה ההעברה, דינה כדין התחייבות להמחאה תכלית ההוראה החדשה לקבוע מהו המועד שבו מוקנית הזכות ההוראה קובעת כי לצדדים הכוח לקבוע את מועד העברת הקניין בזכות המומחית הוראות דומות מופיעות בסעיף 164המוצע, לעניין השלמת המכר במיטלטלין, בסעיף 544המוצע, לעניין השלמת השכירות בנכס שאינו מקרקעין או כשהשכירות אינה טעונה רישום בפנקסי המקרקעין, ובסעיף 594המוצע, לעניין השלמת עסקה במקרקעין
לסעיף קטן (ב)
הוראה חדשה זו מבהירה כי ניתן לשכלל המחאת חיוב רק לאחר שהחיוב בא לעולם בכך מעגנת הוראת הסעיף את העיקרון ולפיו המחאה של ציפייה שטרם התגבשה לזכות חוזית, אינה המחאה אלא לכל היותר התחייבות להמחאה
ס עיף 69 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5לחוק המחאת חיובים, בשינויי נוסח המילים “בכפוף להסכם ההמחאה” הושמטו כמיותרות מאחר שמדובר בהוראה שנועדה לחול אך אם אין הודעה אחרת הסיפה

(טא )ענות המחאת0ז7כות,( א) ין בההמ כחדאי ת לזשכונות,ת איןת בהזה ככודתי אלו שנאות ת תאנתאיהזכות או את תנאיה כלפי הנמחה
(בא) , ח[טענה של הח(ייב )ב כלטפעינ המשמל חה חבייקב שכר ללפזי כוהת ממשחהוה מבחקתשהר עלוזמכודת לשחהיוימב חגתם ה כעלופימ
הנמחה
(ג ) טענה של הח(יגי) ב כלטפעינ המשמל חה חישיבאינכהלפבי קהשמר מלחזכהותשאשינהוה מבחקתשהר, לעזוכמודת ת שלהחויימבחתה, עומדת לח
כלפי הנמחה רק אםכלנופיצרההנמבחטרה םר נק ודאעם נלוחציירבה עבלטרהםה נמוחדאע ה לחייב על ההמחאה
ה1ג7נת ה(חאי )יב קיים ה1חי7יב א(תא) חבוקיתיו ם כהלפחי יבהמאמת חחה בלופתנוי כשלהפיממהחמהמחההודליפענילו שעהל ממהחההמחהאודהיעאו לו העגלנת ההחמייחב אה בהמחאתש זהכווצתגה לפניו המחשאהוה צבגכה תלבפנימו אתהמהחמאמה חבה,כ פתטב ורמאהתחייהבמ מחהב,ותפו,טואר להא חיאיםב כמן חפבועלתו, באהלמא חאאתם זככון ת ] המח 2(ב), (ג), ] המח 2(ב), (ג),
שכר 21שסילפאה[בתום לב שלא בתום לב שכר 21סיפה[
(ב ) קיים החייב א(בת) חבוקיתיו ם כהלפחי יהב נאמתחהחבאוחתרוי כשלפהי מהמנחמה חהודאיחערילו שעהל מהמהחמה חהאודהיעאו שהוצגה לפניו המחשאהוה צבגכה תלב פנמיואתהמהחמאמה חבה, כפתטבורמאהתחייהב ממחבה,ותפו טוארף האחםיילב א מעחבורתה הזכות לנמחה, אלא הזאכום תכןלנפמעחל ה,שלאאלאבתאום כלן ב פעל שלא בתום לב

דברי
המוצעת מבהירה כי על הממחה לעשות לפי דרישת הנמחה את הפעולות שיקנו לנמחה את זכויות הממחה, כפי שהן
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“זכויות נלוות
5בכפוף להסכם ההמחאה כוללת המחאת זכות גם כל ערבות ושעבוד שניתנו להבטחתה וכל זכות אחרת הנלווית לזכות שנמחתה, במידה שהן עבירות; ועל הנושה לעשות, לפי דרישת הנמחה, את הפעולות הדרושות כדי שכוחה של המחאת הזכויות האמורות יהיה יפה לכל דבר ”
סעיף 70 לסעיף קטן (א)
הסעיף המוצע חוזר על הרישה של סעיף 2(א) לחוק הקיים
לסעיפים קטנים (ב) ו–(ג)
ההוראה המוצעת, בשונה מחוק המחאת חיובים, מבחינה בין טענות בקשר לזכות שהומחתה, המוסדרות בסעיף קטן (ב), לבין טענות שאינן בקשר לאותה הזכות, המוסדרות בסעיף קטן (ג) לגבי טענות בקשר לזכות שהומחתה, רשאי החייב להעלות כלפי הנמחה את כל טענותיו כלפי הממחה, אף אם אותן טענות התגבשו לאחר מועד ההודעה על ההמחאה לגבי טענות שאינן בקשר לזכות שהומחתה, רשאי החייב להעלות נגד הנמחה טענות שמקורן בעסקאות אחרות בין החייב לממחה, רק אם אותן טענות נוצרו עד למועד ההודעה על ההמחאה (ראו ע”א 330/75גרבוב נ’ רשות הנמלים לישראל בע”מ פ”ד לא(3) 146, 150)
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“הגנת החייב
2 (א) המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או
תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה ”

הסבר
סעיף 71 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 2(ב) לחוק המחאת חיובים, בשינויי נוסח: המונח “פרע” הוחלף במונח “קיים” שיוחד לשימוש לגבי ביצוע חיוב באופן כללי; השימוש במונח “פרע” ייוחד לביצוע של חיוב כספי בלבד ההוראה כוללת גם את הסיפה של סעיף 21לחוק השכירות והשאילה הקובעת דין דומה לשוכר
התייחסות המשפט העברי:
מאחר שהחוק המוצע אינו דורש שההמחאה תהיה במעמד שלושת הצדדים (בשונה מן המשפט העברי, ראו לעיל דברי ההסבר לסעיף 67), באה ההוראה המוצעת כדי להגן על החייב שפרע את חובו לנושה כשלא ידע על ההמחאה
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 2(ג) לחוק המחאת חיובים, בשינויי נוסח כאמור
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“הגנת החייב
2 (ב) פרע החייב את הזכות לממחה לפני שהודיע
לו על ההמחאה או שהוצגה לפניו המחאה בכתב מאת הממחה, מופטר החייב, זולת אם פעל שלא בתום לב
(ג) פרע החייב את הזכות לנמחה לאחר שהממחה הודיע לו על ההמחאה או שהוצגה לפניו המחאה בכתב מאת הממחה, מופטר החייב אף אם לא עברה הזכות לנמחה, זולת אם פעל שלא בתום לב ”
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“העברת המושכר
21המשכיר רשאי להעביר לאחר זכויותיו במושכר; עשה כן, יבוא רוכש הזכויות במקומו של המשכיר בכל הנוגע לחוזה השכירות, אולם כל עוד לא נתן המשכיר לשוכר הודעה על ההעברה או לא נודע לשוכר עליה ממקור אחר – מופטר השוכר בתשלום דמי השכירות וקיום שאר חיוביו למשכיר ”

המחאת חבות בידי החייב ]המח 6[
חייב רשאי להמחות את חבותו, כולה או חלקה, למעט חבות שעבירותה הוגבלה לפי חיקוק, ובלבד שקיבל את הסכמת הנושה להמחאה
ערבות או שעבוד שלא בידי החייב
]המח 8[
73
היתה החבות מובטחת בערבות או בשעבוד שניתנו שלא בידי החייב, מפקיעה המחאת החבות את הערבות או השעבוד, אלא אם כן הערב או בעל הנכס המשועבד הסכים להמחאה
שמירת טענות הנמחה כלפי הנושה ]המח 7[
74
(א ) המחאת חבות אין בה כדי לשנות את החבות או את תנאיה
טענה של הממחה כלפי הנושה בקשר לחבות שהומחתה, עומדת גם לנמחה כלפי
(ב )
הנושה

פרק שלישי: ריבוי חייבים ונושים
סימן א’: כללי
תחולת פרק ריבוי חייבים ונושים ]ח[
75
הוראות פרק זה יחולו כאשר שניים או יותר חבים בחיוב אחד או נושים בחיוב אחד

דברי
ס עיף 72 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6לחוק המחאת חיובים, בשינויי נוסח
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“המחאת חבות
6חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין ”
ס עיף 73 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 8לחוק המחאת חיובים, בשינויי נוסח
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“ערבויות, שעבודים וכו’
8היתה החבות מובטחת בערבות או בשעבוד שניתן לא מידי החייב, מפקיעה המחאת החבות את הערבות והשעבוד, זולת אם הערב או בעל הנכס המשועבד הסכים להמחאה ”
סעיף 74 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 7לחוק המחאת חיובים
לסעיף קטן (ב)
הוראת הסעיף המוצע משמיטה את המילים “בעת ההמחאה”, שבסעיף 7לחוק המחאת חיובים השמטה זו מאפשרת לנמחה להעלות טענות בקשר לחיוב, אף אם טענות אלה נוצרו לאחר ההמחאה ההוראה אינה דנה בטענות שאינן קשורות לחבות המומחית הקיימות לחייב הממחה כנגד הנושה טענות אלה, המשפיעות על החיוב, אשר צמחו לממחה בטרם נודע לנושה על ההמחאה,

הסבר
עוברות לנמחה רק אם הוסכם כך במיוחד בין הממחה לנמחה
נוסח חוק המחאת חיובים הקיים:
“הגנות הנמחה
7המחאת חבות אין בה כדי לשנות את החבות או תנאיה, ולנמחה יעמדו כלפי הנושה כל הטענות שעמדו לחייב בעת ההמחאה ”
פרק שלישי: ריבוי חייבים ונושים
בפרק זה שעניינו ריבוי חייבים ונושים רוכזו ההוראות הכלליות בנושא זה בחקיקה הקיימת רוב ההוראות מקורן בחוק החוזים חלק מההוראות הן מחוקים אחרים כמו חוק הערבות ופקודת הנזיקין הוראות אלה תוקנו במידת הצורך ונוספו עליהן הוראות חדשות
הפרק ממוקם בחלק החיובים, בחלק המשנה הדן בהוראות כלליות החלות על כל חיוב בין שנוצר בחוזה ובין שנקבע בדין הפרק, באופן דומה לפרק הראשון בחלק משנה זה ולפרק ו’ בחוק החוזים, נוקט את המונח “חיוב” ונחשב לחלק מתורת החיובים הכללית כאמור לעיל
הפרק נועד להסדיר מצבים שבהם בחיוב אחד חייבים יותר מחייב אחד או שנושים בו יותר מנושה אחד הפרק נפתח בהוראות כלליות ולאחר מכן נדונים לחוד הדינים החלים על ריבוי חייבים ועל ריבוי נושים
סימן א’: כללי
ס עיף 75 הוראה חדשה זו היא “שער הכניסה” לפרק שלישי המוצע הפרק יחול על מצבים של שיתוף בזכות או בחבות כשהזכות או החבות היא בגדר חיוב אחד

נ7ו7שי
ס8ו7גי
(בא )חיוב חאייחבדים 6ח7בים (בא) חיוב חיאיחביד ם אחם ביהם בחיחיוביב ם אכחלד פיאםהנוהםשהחיליסביפםק כאלתפי אוהנתו שאיהנטלרסספקאוא ב ל3פ1צאומת צבע[של אותו נזלקפצות בשל אותו נזק
(ב)
חאייובתיום אביחניוטברסאחאדו ]ח, ערב 13אמצע[
השיתוף בחיו(בב )האחהד שיכתוולף בשיחיהויבה המאלחא ד איוכוחללקשי יהיה מלא או חלקי
חיובם של הח(יג)יבים חיבוחביום ב שאל חהד חייכיובלים שיביוחויוצבר אמחמדקוירכואל חדשייאוווצמר מקמומרוקותר נאפרחדיםאו בנוחישויב ם אנחודשים 7ב7חיובנואשחיד,ם נאום שיהםחיבובחינוובעדאחלדס, פאק ם איהנחטירובס נמועשוד תלף ספשקל אהיננוטשריסם מאושולתפףצושתל ם בשל נזק משותף שבנגשרל םנזלק המם; שוהותרף אושתנגרסםעיףלה76ם(; ב)ה ור–(אג)ותיחסועליו ף ל6ע7נ(ייבן) זו–ה(,ג) בישחיונלוויילם המחויבים המחויבים
יחבייםבים החבי8ם7בחיוחיביבאיחם ד היחכוביל ם שביחהיו ב חאביחםד ייחכוד,ל חשביהםיו לחובדי, ם איו חחד, ביחםבייםחדל וחולד,חודא;ו [נבוחישויבם הזכאים לקיונום שישםל החזיוכבאיאם חלד קייכווםל שליהחייוו נב ואשיחםד יכחוד ל אושינוהיושינםושליחםודיחד או נוש
(ג )
ונוששייםם אבוחילופב צאוחתדם ]ח[
חסבוגיי ם חייחביד םול ונושים בחיוב םא לחדחו]דח[

סימן ב’: ריבוי חייבסייםמ
ח9ז7קת חיחויבי יביחדם החבי9ם7בחיוחבייבאיחםד, החחזבקיהם כבי חיהוםב חאבחיד,ם יחזחקד הולכיחודה
ד0ר8י
להנקיוושם ה רשאי 0ל8דרושהנואשת הקירושם איהחליודרב,ושכולאו ת אקויוחםלקהו, חימוכב,ל כהולחוייאביו םחלבקאו, תמו כחליוהב חיכיאביחםד וםאכוב5חמ5י(וכאב)ל, חייב בנפרד,א ובמלכבלד חישילב א בינקפוירםד, יוובתלרבדממשללוא יהקוחיום ב יותר ממלוא החיוב
אדוריתשו ה חליוקיבוםכאח מחייבים בחיוב
א חד ]חוכ 55(א),
ח[

דברי
ס עיפים סעיפים חדשים אלה מגדירים באופן כללי 67 עד 77 באילו נסיבות צומח חיוב אחד, הן במקרה של
חבות בחיוב אחד והן במקרה נשייה בחיוב אחד ככלל, חייבים חבים בחיוב אחד אם הם חייבים לספק את אותו אינטרס או לפצות בשל אותו נזק נשייה בחיוב אחד תצמח במקרה המקביל שבו הנושים זכאים לכך שהחייב יספק את אותו האינטרס או יפצה אותם בשל נזק משותף ההגדרה נועדה לחול על המקרים השונים של חבות או נשייה משותפת גם אם מקורות החיוב של החיוב שונים כמו, למשל, אם נוצר החיוב מחוזה וממעשה נזיקי: מזיק ומפר חוזה במקרה של גרם הפרת חוזה (ולכך נועד סעיף 76(ג) המוצע) לעניין הנזיקין קיימת הוראה נוספת בסעיף 370המוצע, בפרק הנזיקין, המיוחדת לנזיקין ומגדירה את הנסיבות המיוחדות שבהן צומח חיוב אחד בנזיקין הסעיפים מבהירים כי אין הכרח שהשיתוף יהיה מלא (בדומה לסעיף 13לחוק הערבות)
נוסח חוק הערבות הקיים:
“ריבוי ערבים
13שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות ”
ס עיף 78 הוראה חדשה זו מפרטת את סוגי השיתוף בחיוב במקרה של ריבוי חייבים, ייתכנו שלושה מצבים: חבות יחד, חבות לחוד וחבות יחד ולחוד בריבוי נושים, לעומת זאת, מוכרים שני מצבים בלבד: נושים יחד ונושים לחוד המצב של נשייה יחד ולחוד הוא חסר משמעות בהקשר של כמה נושים אשר זכאים לקיום חיוב אחד

הסבר
סימן ב’: ריבוי חייבים
ס עיף 79 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה שבסעיף 54לחוק החוזים, בשינויי נוסח ההוראה כוללת גם את ההוראה לגבי מעוולים יחד שבסעיף 11לפקודת הנזיקין ואת ההוראה לגבי ריבוי ערבים שברישה של סעיף 13לחוק הערבות ההוראות הקבועות באמצע סעיף 13האמור, שולבו בסעיף 76המוצע, ואילו הסיפה של הסעיף הושמטה כמיותרת
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ריבוי חייבים
54 שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד ”
נוסח פקודת הנזיקין הקיימת:
“מעוולים יחד
11היה כל אחד משני בני–אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד ”
נוסח חוק הערבות הקיים:
“ריבוי ערבים
13שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות ”
ס עיף 80 בהוראה זו מוצע חידוש לעומת החוק הקיים סעיף 55(א) לחוק החוזים חל על חייבים שחבים יחד ולחוד, ההוראה המוצעת כוללת גם חייבים יחד וכן

(א ) חייבים החבים יחד או יחד ולחוד בחיוב על פי חוזה, ובוטלה או בטלה חבותו של אחד מהם, תתבטל חבותם של החייבים האחרים בשיעור ההשתתפות שלה היו זכאים כלפי אותו חייב אלמלא בוטלה או בטלה חבותו כאמור; היתה חבותם של החייבים האחרים מותנית, לאור המוסכם, הנסיבות, או מהות החיוב, בקיומה של החבות שבוטלה או בטלה – תתבטל חבותם של האחרים
(ב ) על אף הוראות סעיף קטן (א), ידעו החייבים האחרים, כולם או חלקם, או היה עליהם לדעת, בעת כריתת החוזה, על העילה לבטלות או לביטול החבות כאמור באותו סעיף קטן, יישאו החייבים האחרים במלוא החבות ויהיו בעלי מלוא הזכויות כלפי הנושה; ואולם אם ידע גם הנושה או היה עליו לדעת, בעת כריתת החוזה, על העילה כאמור, יחולו הוראות סעיף קטן (א), ובית המשפט רשאי לחייב את החייבים האחרים לשפות את הנושה בשל נזק שנגרם לו עקב הסתמכותו על החוזה, כולו או חלקו
(ג) היתה עילת הביטול או הבטלות של החבות, פגם בכשרות או בייצוג של אחד החייבים, חזקה כי החייבים האחרים ידעו או היה עליהם לדעת על העילה וכי הנושה לא ידע ולא היה עליו לדעת על העילה, אלא אם כן החוזה שעל פיו נוצר החיוב נכרת במהלך עסקיו של הנושה

דברי
חייבים לחוד, שכן גם במקרים אלה יכול הנושה לדרוש את מלוא החוב מכל אחד מהחייבים כמו כן, הוחלפה המילה “יפרע” במילה “יקוים” – הביטוי פירעון יוחד בחוק המוצע לפירעון של חיוב כספי, המונח המתאים לגבי כלל החיובים הוא “קיום חיוב”
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חיוב יחד ולחוד
55 (א) שנים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש
את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו ” סעיף 81 לסעיף קטן (א)
בהוראה זו מוצע חידוש לעומת סעיף 55(ב) לחוק החוזים הובהר כי ההוראה חלה על חיוב שנוצר בחוזה הטעם לסעיף הוא כי במקום שקיימת הסתמכות של החייבים זה על זה, כלומר המדובר בחייבים החבים יחד או יחד ולחוד, לביטול חבותו של אחד החייבים השלכות לגבי חבותם של החייבים האחרים היום, הכלל הוא כי בחיוב יחד ולחוד, עם התבטלות חיובו של אחד החייבים, גם חיובם של שאר החייבים מתבטל לתוצאה זו יש הצדקה רק במצבים שבהם הזיקה בין ההתחייבויות של החייבים המשותפים היא כזו, שלא יהיה בידי האחרים לקיים כראוי את חיובם שלהם אם בטל או בוטל חיובו של אחד החייבים במקרים האחרים, התוצאה הראויה היא שחיוב האחרים יתבטל רק כדי שיעור הפגיעה בזכות ההשתתפות שאבדה להם, כתוצאה מהתבטלות חיובו של אותו חייב עם זאת, תוצאה זו אינה ראויה במקרים שבהם ניתן להניח כי החייבים האחרים הסתמכו על קיומו של החייב הנוסף כך שהחיוב היה מותנה בקיומו כך, למשל, אם החייבים התחייבו למכור נכס משותף, על פי רוב, הכוונה תהיה כי חבותם של החייבים האחרים מותנית בקיומה של חבות החייב שחבותו בוטלה או בטלה

הסבר
לסעיף קטן (ב)
הוראה חדשה זו נוגעת לשאלת הנפקות שיש לייחס ליסוד האשמה המתבטא בידיעה על קיומה של עילת הביטול או הבטלות השאלה היא על מי ראוי שייפול הסיכון בנושא זה מוצע, שאם יסתבר כי שאר החייבים ידעו או היה עליהם לדעת על עילת הביטול, בעוד הנושה לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, הסיכון ביחס לביטול החיוב של החייב האחר יוטל עליהם במצבים שגם הנושה ידע או היה עליו לדעת על עילת הביטול יחול האמור בסעיף קטן (א), ובית המשפט יהיה מוסמך לחייב את החייבים האחרים לשפות את הנושה בשל הנזקים שנגרמו לו עקב הסתמכותו על החוזה, כולם או חלקם, בהתאם למידת האשמה של כל צד אם נשאו החייבים האחרים במלוא החבות, למשל שילמו את מלוא התמורה החוזית, אזי יהיו הם זכאים למלוא הזכויות כלפי הנושה ולאכוף לגביו את החוזה
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת מתייחסת למקרה מיוחד, בדומה לסעיף 55לחוק החוזים, שבו עילת הביטול או הבטלות נובעת מפגם בכשרותו או בייצוגו של אחד החייבים במקרה זה, נקבעה חזקה כי החייבים האחרים יישאו בנטל כאמור בסעיף קטן (ב), שכן ראוי להטיל את הסיכון על החייבים האחרים ולא על הנושה הוראה זו תחול גם על חוזה ערבות ומחליפה את סעיפים 2ו–17לחוק הערבות עם זאת, הוראה זו מסויגת במקרה שבו הנושה הוא נושה מקצועי כגון בנק, שאז חזקה זו אינה מוצדקת ההנחה היא שעל הנושה המקצועי לבדוק את כל ההיבטים של העסקה ואין להטיל את האחריות דווקא על החייבים האחרים, כלומר הערב, שלרוב מגיעים אל חוזה מן המוכן
ל(חאל )ק חייבים 2ה8חבי(םא )לחוחדי, יוביהםפטהירחבהינםושלהחודא, חודהפמטהירם המנוחבשוהתו, אכחודלהמהאםו מחלחקבוה,תו,איןכ ביהםהפטר כאמור מפהטיהר פטאר ת כהאחמיוירבימם פהטיאר חראיתם, האחלייאביאם ם הכןאחמרישם,תמאעלתא כאווםנהכן אמחרשתמן ההפטר; הפטר למןאחהד הפהטחרי;יביהפם טרשאלינאו חדמפהטיחיריבאיתם השחאייינבויםמפהטיארחראיתם, הגוחרייע בימםזכוהתא ההשתתפות של ההחיהיבשיתם תהפואתחרישלם כהלחיפיוב, ירם ק האםחרניםתן כבלמפיסו,גררתק האסםדרניבתן תובםמסלגברתביןה הנושה לבין החייב השנוהושפה טרלבין החייב שהופטר
5((גב) ), 56(חד)ייבים החבי(םב )יחד חיאיו ביחם ד הוחלבחיוםד, יוחהדפטאיו ריחהנדו ושלהחואד, חוד הפמטהיםר מהנחובושתהו, אכחודלהמהאום חלקה, מופטרים החיחילבקיהם, המואפחטרריים ם בהשחייעיובריםההפאטחרריכםא במושר,יעאולר א האהםפטכןר כמאשמתומר, עאתל כאוואנםה אחרת מן ההפטר; ואוחלרםת המפן טהר הלפאטחר; ד והאוחלייםביהםפטשר אילנאו חמדזכהה חיגיםביאם ת שהאחייניו בימזם כהאגחם ריאם,ת לא גורע מזכות ההלשא תגתורפוע ת מזשכלוהת ם המההשחתייתב פושת הושפלטהר ם מהחייב שהופטר
שחיתיתב פושת קיים י3ו8תר מחיכיפבי חשלקיקיו ם ביחויתורב, זמכפאי לחלהקשו תבתחפיובת, זמכהאחייילביהםשתהתאפחורתים מבההחיתיבאיםם 5(לב)ח, לנזקקיהם היחסיים לבחחליקויב הם היחסיים בחיוב

דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חיוב יחד ולחוד
55 (ב) בטל או בוטל חיובו של אחד החייבים, בטל גם
חיובו של השני, זולת אם הביטול נובע מפגם בכשרותו או בייצוגו של החייב האחד ”
נוסח חוק הערבות הקיים:
“סייג לערבות
2אין ערבות אלא לחיוב בר–תוקף
ערבות או התחייבויות לשיפוי בשל חיוב פגום
17ערבות לחיוב שתקפו פגום רק מבחינת כשרותו או ייצוגו של החייב יראוה כהתחייבות לשיפוי; על התחייבויות לשיפוי בשל אי קיום חיוב כאמור לא יחולו סעיפים 9, 11ו–12”
סעיף 82 לסעיף קטן (א)
הוראה חדשה זו עוסקת במצבים של מי שחבים חבות לחוד, דהיינו, כשחבותם נוצרה בלא הסתמכות של זה על קיומו של זה בחבות מסוג זה, שלא כמו בחבות יחד או יחד ולחוד, לא מתקיימת אחדות בחיוב של החייבים, אשר בעטייה קיימת הצדקה לייחס לנושה כוונה לוותר לכל החייבים, כאשר הוא מוותר לאחד מהם הסיפה של הסעיף עוסקת בשאלת ההשתתפות הכלל הוא שאין הנושה, אגב הסכם פשרה עם אחד החייבים, יכול לשלול את זכותם של החייבים האחרים להשתתפות, אם הוא עצמו זכאי למלוא החיוב עם זאת, מקום שבו מדובר בחייבים לחוד שאין להם ציפייה להשתתפות זה מזה קובעת ההוראה המוצעת כי אם ערך הנושה פשרה בתום לב עם אחד החייבים, אין לזכות את החייב האחר, שאינו שותף לפשרה, בהשתתפות מן החייב הראשון זאת, כדי לאפשר לנושה ולחייב שהתפשר עמו, להסדיר באופן סופי את המחלוקת

הסבר
לסעיף קטן (ב)
הסעיף המוצע חוזר על הוראות סעיף 55(ג) ו–56(ד) סיפה לחוק החוזים, תוך הבהרה כי גם המצב של חבות יחד, ולא רק המצב של חיוב יחד ולחוד, נכלל במסגרת המקרים שבהם ויתור לאחד החייבים מזכה גם את שאר החייבים, שהרי גם בחבות יחד מסתמכים החייבים זה על זה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חיוב יחד ולחוד
55 (ג) הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו – בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת – הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת
נטל החיוב בין החייבים
56 (ד) בוטל חיובו של חייב אחד כאמור בסעיף 55(ב) והביטול נובע מפגם בכשרותו או בייצוגו, אין לשני זכות לחזור עליו; הופטר חייב אחד כאמור בסעיף 55(ג) ואין בהפטר כדי לפטור את השני, אין בהפטר גם כדי לפגוע בזכות לחזור עליו לפי סעיף זה ”
ס עיף 83 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 56(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח ההוראה מחליפה את הוראת סעיף 84(א) לפקודת הנזיקין הדנה בהשתתפות שבין חייבים במשותף כמו כן, מחליפה ההוראה את סעיף 134(ב) לחוק הירושה (ראו גם דברי ההסבר לסעיף 84(ג) ו–804)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“נטל החיוב בין החייבים
56 (ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי
חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם ”

(א) חייבים החבים בחיוב אחד על פי חוזה, ייקבע חלקו היחסי של כל חייב בחיוב, ביחסים שבין החייבים, בהתחשב, בין השאר, בטובת ההנאה היחסית שהיתה צפויה לכל חייב מהחוזה, ובמקרה של חיוב מכוח הפרת חוזה – גם בהתאם למידת אשמתו של כל חייב בהפרה ולתרומתו היחסית לנזק (ב ) חייבים החבים בחיוב אחד שנבע מעוולה, ייקבע חלקו היחסי של כל חייב, ביחסים שבין החייבים, בהתחשב במידת אשמתו היחסית, בתרומתו היחסית לנזק, באופי האחריות ובמטרותיה (ג) חייבים החבים בחיוב אחד שהם יורשים חלקים בעיזבון, ייקבע חלקו היחסי של כל חייב, ביחסים שבין החייבים, לפי יחס חלקיהם בעיזבון
(ד ) חייבים שלא ניתן לקבוע את חלקם היחסי בהתאם להוראות סעיפים קטנים (א), (ב) ו–(ג) או חייבים החבים בחיוב אחד שאינו כאמור באותם סעיפים קטנים, יחובו בחיוב בחלקים שווים

דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“שיפוי בין מעוולים
84 (א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי–
השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות ”
נוסח חוק הירושה הקיים:
“חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם
134 (ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו
בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם ”
ס עיף 84 הסעיף המוצע דן בשאלה של חלוקת הנטל בין החייבים הכלל הוא כי אם קיים הסכם המחלק את נטל החבות בין החייבים אזי יחולו תנאיו ההוראה המוצעת נועדה לחול בהעדר הסכם כאמור והיא מתווה באופן כללי את השיקולים שיש לשקול בשאלת חלוקת הנטל בהוראה כלולים ארבעה סעיפים קטנים סעיף קטן (א) דן במצב שבו החיוב האחד הוא חיוב על פי חוזה סעיף קטן (ב) דן בחיוב אחד הנובע מעוולה סעיף קטן (ג) דן במצב שבו החיוב האחד נובע מדיני הירושה, והוא עוסק במקרה המרכזי והשכיח של חייבים שהם יורשי חלקים בעיזבון סעיף קטן (ד) קובע את המבחן לחלוקה בין החייבים במקרה שבו אין אפשרות להכריע בשאלה זו על פי סעיפים קטנים (א), (ב) ו–(ג)
לסעיף קטן (א)
הסעיף הקטן המוצע, הדן בחיוב אחד על פי חוזה, מונה שני שיקולים שיש לשקלם, בין שאר השיקולים: טובת ההנאה היחסית שהיתה צפויה לכל חייב מהחוזה (כגון במקרה של חוזה ערבות שבו ההנאה היא של החייב

הסבר
העיקרי ומכאן גם החבות מוטלת עליו) במקרה של הפרת חוזה, נוסף למבחן זה גם המבחנים לגבי אשמתם היחסית של החייבים ומידת תרומתם היחסית של כל אחד מהחייבים לנזק
לסעיף קטן (ב)
הסעיף הקטן המוצע קובע את מבחן חלוקת הנטל בין החייבים החבים בחיוב אחד הנובע מעוולה המבחן הוא מידת אשמתו היחסית של כל חייב, תרומתו היחסית לנזק ואופי האחריות ומטרותיה כך למשל, אם היה אחד המעוולים אחראי באחריות שילוחית, למעשה יוכל הוא לקבל שיפוי מלא ממי שבאשמו נגרם הנזק כמו כן, על בית המשפט לשקול, לגבי חלוקת הנטל, מהו אופי האחריות ומטרותיה כך למשל, על בית המשפט לבחון אם המשטר שהביא להטלת האחריות הוא משטר של אחריות מוחלטת, אחריות מוגברת או שלצורך הטלת האחריות נדרש אשם מצדו של המזיק כמו כן יש להתחשב במטרות האחריות, למשל, עקרון פיזור הנזק
לסעיף קטן (ג)
מוצע לקבוע הוראה מיוחדת הדנה בחיוב שמקורו בדין הירושה בדומה להוראת סעיף 134(א) לחוק הירושה, מוצע לקבוע כי יורשי חלקים בעיזבון יהיו אחראים לחובות כלפי הנושים בהתאם לחלקם בעיזבון ההוראות המיוחדות החלות על השתתפות או שיפוי בין יורשים, לרבות ביחס בין יורשי המנות ויורשי החלקים, יוותרו בחלק הירושה (ראו סעיף 804) על זכות ההשתתפות בין יורשי חלקים בעיזבון יחולו בהתאמה הוראות סעיף 83המוצע
לסעיף קטן (ד)
הסעיף הקטן המוצע חוזר על העיקרון שבסעיף 56(א) לחוק החוזים ולפיו אם אין אפשרות לחלוקה אחרת כמפורט בסעיפים קטנים (א) עד (ג) ובמקרה אחר שאינו מנוי בסעיף, הכלל הוא כי החייבים יישאו בחיוב בחלקים שווים (ראו גם ע”א 370/63בסט נ הפול פ”ד יח(1) 533, 539)

הניוטליוביתן ר מש5ני8חייהביום יולתאר נמיתשןני בחאיימבציעםיםולסא ביניריתןם בלאהימפצרעיםמאסבחידריהם חיליהביפם,רעיימשאוח 5(םבג)ח[לקו החייבים האבחרליקםו בההחיתיאבים ם להחלאקחירהים בהיהחתסאיים ם לבחחליקויב הם היחסיים בחיוב
(האח )ייבקיים חי6יב8את(אה) חיוקבייאםף חישיהביתאהת טהעחניוה ב האפףוטשרהת יאתתה טהעחנייהביהםפומטן רהת קיאותם, האחיןייבהיוםא זאכת איהחליוהבשתתפות מזכהאחיילביהם שהתאתחפורית ם מהחייבים האחרים
(ב ) קיים חייב א (ת ב )החיוקיביםאף חיישבהיאתתה הלוחיוטבענאה ף איששהית הכלופי טהענוה שהאיהשיפות טרכלת פיאוהתנוו מן הקיום, שלא עמןדה קליוחיםי, בישםלאהאעחמרדיהם, לאחיין י ביכםך הכאדיחרליגםר,ועאיןמזבכוכתך ו כלדיהשלגתרותפעותמ מהחייבים האחרים,מהאחםייקביים האאת חהריחיםו, ב אבם תוקיםיםלב את החיוב בתום לב
סימן ג’: ריבוי נושיסםי
ח7ז8ק
ח8ל8 ק
נשויישהי לם חוהזדכאי7ם 8לקיונום שישלם חהיזוכב איאםחדל (קיבוסםימןש זל החי-ובנואשחידם (מבסשיומתן פזיהם),- חנזוקשיה םכי מהשום תנופישםי),ם
5(לא)חורדישה[ לחוד
שנול נשוישםיםמשות8פי8ם, חנזוקשהיםכי מהשםו זתכפיאים, ם חלזקיוה םכי ההחיםו זב כבאחילם קילקם יושםוויהםחיוב בחלקים שווים
זחקזהקתכינשהיים ה נולחשוידם ]חוכ 59(א) רישה[
חלקם של נושים במשותף בחיוב ]חוכ 59(ב) רישה, בטח 44(ב)[

דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“נטל החיוב בין החייבים
56 (א) שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים
בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים ”
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“שיפוי בין מעוולים
84 (ב) בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי
ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא ”
נוסח חוק הירושה הקיים:
“חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם.
134 (א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות
העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים ”
ס עיף 85 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 56(ג) לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“נטל החיוב בין החייבים
56 (ג) היו יותר משני חייבים ואין אפשרות סבירה לחזור
ולהיפרע מאחד מהם, ישאו בחלקו הנותרים, לפי חלקיהם ”
ס עיף 86 ההוראה המוצעת מבחינה בין טענת הגנה שפוטרת את החייבים מן הקיום לבין טענת הגנה אישית שקיימת לחייב אחד במקרה הראשון דן סעיף קטן (א) ובמקרה השני, סעיף קטן (ב) במקרה הראשון, אם קיים החייב את החיוב למרות קיומה של טענת הגנה

הסבר
משותפת, אין החייב זכאי להשתתפות מהחייבים האחרים זאת מאחר שהוא מנע מהחייבים האחרים, בכך שהוא לא טען את אותה הטענה כלפי הנושה, מלהתגונן באותה הטענה במקרה השני, כשמדובר בטענת הגנה אישית שאינה משותפת לכל החייבים, זכאי החייב להשתתפות החייבים האחרים מאחר שטענה זו היא ברשותו ולא ברשות שותפיו לחיוב, ובלבד שקיים את החיוב בתום לב
נוסח חוק החוזים הקיים:
“סייג לזכות החזרה
57 חייב שקיים את החיוב יותר מכפי חלקו, אינו זכאי לחזור על חייב אחר, במידה שהיה עשוי להיות מופטר כלפי הנושה מכוח טענה שהיתה ידועה לו ולא התגונן בה ”
סימן ג’: ריבוי נושים
ס עיף 87 החזקה המוצעת משקפת את החוק הקיים (סעיף 59(א) לחוק החוזים) אם קיים שיתוף בזכות, תחול החזקה שהמדובר הוא בנשייה לחוד, כך שכל נושה זכאי לפעול בלא צורך לצרף אליו את הנושים האחרים כאמור בסעיף 90המוצע הסיפה של סעיף 59(א) לחוק החוזים מופיעה בסעיף 91המוצע, הדן בשאלה כלפי מי על החייב לקיים את החיוב – כלפי אחד הנושים לפי בחירתו או כלפי כל הנושים יחד
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ריבוי נושים
59 (א) שנים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד
מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב – כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר ”
ס עיף 88 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת הרישה של סעיף 59(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח הסיפה

על נושים משותפים יחולו, בכפוף להוראות פרק זה, הוראות פרק רביעי: שיתוף בנכס בחלק משנה ראשון לחלק הרביעי *, בשינויים המחויבים
נושים משותפים שהם נושים לחוד, זכאי כל נושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב, ובלבד שלא יקוים יותר ממלוא החיוב; היו הנושים נושים יחד, זכאים הם לדרוש את הקיום רק במשותף
נושים משותפים שהם נושים לחוד, זכאי החייב לקיים את החיוב כלפי כל נושה, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת נושה מסוים; היו הנושים המשותפים נושים יחד, על החייב לקיים את החיוב רק כלפי כל הנושים יחד
(א) נושה אינו זכאי להפטיר את החייב מחיוב בלי שקיבל לכך את הסכמתם של הנושים המשותפים האחרים
(ב ) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של נושה להפטיר את החייב מחלקו היחסי של אותו נושה בחיוב; הפטיר נושה את החייב מחלקו היחסי בחיוב, יחול ההפטר לגבי אותו חלק, גם ביחסים שבין הנושים המשותפים האחרים לבין החייב

דברי
של הסעיף האמור מופיעה בסעיף 97(א) המוצע ההוראה כוללת גם את הוראת סעיף 44(ב) לחוק חוזה הביטוח, הקובעת באופן דומה להוראה הקיימת בחוק החוזים, כי מוטבים, הנושים יחד בחיובו של המבטח, זכאים לחלק שווה בתגמולי הביטוח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ריבוי נושים
59 (ב) חזקה על הנושים שהם נושים שהם שותפים
בחיוב בחלקים שווים; קוים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו ”
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“המוטבים
44 (ב) נקבעו מוטבים אחדים ולא נקבעו חלקיהם,
יחלקו את תגמולי הביטוח בשווה ”
ס עיף 89 הוראה חדשה זו משקפת את הוראות החוק הקיים המחילות את כללי השיתוף של חוק המיטלטלין על זכויות (סעיף 13לחוק המיטלטלין) שיתוף בזכויות הוא מקרה פרטי של שיתוף בנכס וחלים עליו עקרונות השיתוף, אשר נקבעו בסעיפים 513עד 535המוצעים, לגבי כלל הנכסים הפניה זו נועדה להבהיר שדינם של כמה נושים הנושים בחיוב אחד כדין השותפים בנכס
נוסח חוק המיטלטלין הקיים:
“תחולה
13 (א) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים
לעניין ובשינויים המחויבים, גם על זכויות ”
ס עיף 90 הרישה של ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של הוראת סעיף 59(א) לחוק החוזים, בשינויי נוסח, ומבהירה כי חופש הפעולה של כל נושה מותנה בכך שמדובר בנושים לחוד ובתנאי שלא יקוים יותר ממלוא החיוב הסיפה עוסקת במצב של נשייה יחד, שאינו מפורש

הסבר
בחוק הקיים, ומבהירה כי במקרה זה הנושים זכאים לדרוש את קיום החיוב רק יחד
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ריבוי נושים
59 (א) שנים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד
מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר ”
ס עיף 91 הרישה של ההוראה המוצעת חוזרת על הסיפה של הוראת סעיף 59(א) לחוק החוזים, ומבהירה כי במקרה של נושים לחוד זכאי החייב לבצע את החיוב כלפי כל נושה, לפי בחירתו הסיפה מבהירה כי במצב של נשייה יחד על החייב לקיים את החיוב רק כלפי כל הנושים יחדיו הסעיף הוא תמונת ראי לזכות הנושים המופיעה בסעיף 90המוצע
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ריבוי נושים
59 (א) שנים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד
מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר ”
ס עיף 92 הוראה חדשה זו עוסקת במצב שבו נושה אחד מפטיר את החייב הכלל הוא כי במקרה זה זקוק הנושה להסכמת שאר הנושים המשותפים
עם זאת, רשאי הנושה לוותר על חלקו בלא הסכמת שאר הנושים המשותפים, ואולם במקרה זה אין לאפשר לשאר הנושים לתבוע את מלוא החיוב מהחייב אף שעקרונית כל נושה זכאי לדרוש את מלוא החוב, משהסתלק

סעיפים 513עד 535

זהיכותתה זכותם 93של ההניותשיה םזכהומתםשותשפליםהנומושתינםיתהמבעשושיתיפית ם ממעושתהניתעל ביעדשםי,י ית חימיעב שויהזכעהל יהדתםנ,יייתח זייכוב ת
במעעששייה ת של אחד מהמם עגשם ה אשת ל האנוחשד ימם ההם אגחםריאם ת
]ח[
אותם נושים

דברי
הנושה מתביעת זכויותיו, יש לאפשר דווקא לחייב ליהנות מכך, ולא לשאר הנושים
ס עיף 93 הוראה חדשה זו נועדה להבהיר כי השיתוף בזכויות משפיע גם על משמעות המעשים או המחדלים של כל נושה ביחס לשאר הנושים אם הזכות של הנושים מותנית בביצוע מעשה או בהימנעות הימנו, אין צורך שכל הנושים יעמדו בתנאי זה ההנחה היא שהחייב מסתפק במקרה כזה בכך שהמעשה או המחדל יקוים בידי אחד הנושים, כאשר כל נושה מייצג בכך גם את האחרים
ס עיף 94 הוראה חדשה זו הדנה בשאלה מהו הדין כאשר נושה מסוים מעוניין בביטול החוזה בעקבות ההפרה של החיוב, בעוד הנושים האחרים מעוניינים באכיפה במקרה של אי–הסכמה בין הנושים יחולו הוראות סעיף 518המוצע כלומר, בעלי רוב המנות בנכס יוכלו לקבוע אם יש לבטל את החוזה, כשנושה משותף הנפגע מכך רשאי לפנות לבית המשפט לבקשת הוראות ההוראה מבהירה כי זכות הביטול אינה שימוש סביר בנכס ועל כן נושה משותף אינו רשאי על דעת עצמו לבטל את החוזה (סעיף 520המוצע)
ס עיף 95 הוראה חדשה זו מסדירה את המקרה שבו קיים פער בין הנושים ביחס לטענות ההגנה (בדומה להוראה שבסעיף 86המוצע, לעניין ריבוי חייבים) המדובר

הסבר
במצב שבו הטענה היא רק כלפי נושים מסוימים, ולא כלפי כל הנושים יחד במקרה כזה, אין מקום ששאר הנושים יושפעו מטענת ההגנה האישית הקיימת לחייב כלפי הנושים המסוימים ההוראה גם מבהירה כי העובדה שלנושה הנדון לא היתה אפשרות להיפרע בעצמו מן החייב, מחמת טענת ההגנה כלפיו, אינה גורעת מזכותו להשתתפות משאר הנושים
ס עיף 96 הוראה חדשה זו קובעת כי גם במצב של ריבוי נושים ניתן לפרוע את החוב באמצעות קיזוז במקרה של פירעון בדרך זו, רואים את הנושה אשר כלפיו הופעל הקיזוז כמי שהחיוב קוים כלפיו בפועל, ועל כן אם הקיזוז הוא בסכום העולה על חלקו של אותו נושה בזכויות, זכאים שאר הנושים להשתתפות כלפי נושה זה כמו בכל מקרה אחר של פירעון כלפיו
סעיף 97 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 59(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
הוראה חדשה זו מבהירה שנושה אשר גבה מעל לחלקו, נתפס כמחזיק את אשר גבה בנאמנות בעבור שאר הנושים

חלק משנה שני: הוראות מיוחדות לחוזים
פרק ראשון: משא ומתן לקראת כריתת חוזה
תום לב במשא 98 (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ינהג אדם בתום לב
ומתן
]חוכ 12[
(ב ) המפר את חובת תום הלב כאמור בסעיף קטן (א), יפצה את הצד שכנגד בשל הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה
פרק שני: כריתת חוזה
דרך כריתת החוזה 99חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה
]חוכ 1[

דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ריבוי נושים
59 (ב) חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים
שווים; קוים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו ”
חלק משנה שני: הוראות מיוחדות לחוזים
חלק המשנה הראשון בחלק החיובים, הקודם לחלק משנה זה, עוסק בהוראות כלליות לחיובים בכלל, ואילו חלק משנה זה עוסק בהוראות כלליות שמיוחדות לחוזים בלבד
ההוראות בחלק משנה זה מחליפות את ההוראות הקבועות כיום בפרקים א’ עד ד’ בחוק החוזים (הוראות בדבר כריתת החוזה, ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו, צורת החוזה ותוכנו וחוזה לטובת אדם שלישי) ככלל חוזרות ההוראות על ההוראות בחוק הקיים, אך סדר ההוראות ומיקומן שונה כדי להתאימן למבנה הפרקים החדש שבחלק זה
פרק ראשון: משא ומתן לקראת כריתת חוזה
סעיף 98 לסעיף קטן (א)
עקרון תום הלב כעיקרון על, אשר קובע אמת מידה מוסרית שחולשת על כל הוראות החוק המוצע נקבע בסעיף 2המוצע ההוראה המוצעת מיוחדת לחובת תום הלב במהלך המשא ומתן לקראת כריתת חוזה
חובת תום הלב ממוקמת בראש הפרק בשל חשיבותה ומרכזיותה בדיני החוזים וכן בשל תחולתה בסדר הדברים של כריתת החוזה חובת תום הלב חלה מרגע היווצרותו של קשר בין הצדדים ועד לסיומו של המשא ומתן, בין שנכרת חוזה, ובין שלא
מוצע להשמיט את המילים “בדרך מקובלת” המופיעות בסעיף 12לחוק החוזים, בשל הבעייתיות במשמעותם שהיא – נקיטת פעולות בדרך הנוהגת, שאינה בהכרח דרך עשיית הישר והטוב היסוד האובייקטיבי העשוי

הסבר
לבוא לידי ביטוי, לכאורה, במונח “הדרך המקובלת”, נכלל היום בפירוש האובייקטיבי של מושג תום הלב אין כוונה במחיקת מילים אלה להשפיע על הפרשנות שניתנה למונח “תום לב” ויש לפרש את הסעיף כפי שפורש סעיף 12לחוק החוזים עד כה
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 12(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח בין השאר הושמטו המילים: “הוראות סעיפים 10, 13ו–14לחוק התרופות יחולו בשינויים המחוייבים” מילים אלה נמחקו כמיותרות, משום שההוראות הקבועות בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב יחולו על הפרת החובה הקבועה בסעיף זה בהיותה הפרת חיוב שבדין אין ללמוד ממחיקת האזכור של סעיפים אלה על כוונה לשנות את ההלכות הקיימות בנושא זה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“תום לב במשא ומתן
12 (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם
לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13ו–14לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל”א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים ”
פרק שני: כריתת חוזה
ס עיף 99 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 1לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“כריתת חוזה – כיצד
1 חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה ”

ה0צ0ע1ה לפהניתיקתשו ר של א0ד0ם 1לחפבנריויתהויאשלבגאדדר ם הלצחעבהרו אהםיאהיבאגדמרעיהדצה עעה ל אגםמיהרית א דמעעתיודהשלעלה גממצירע ]בחחווכז ה2[להתקשר עם הניצלע הבתחקוזשרה ועהםיאהנימצסועימבתחוזכדה י ואהיפאשרמוסתוילמכתרוכת די אתאפהשחרווזתה לבכקריובות לההצעה; הפנייה יכוהל הצשעתה; יה פלניצייהבויר כול שתהיה לציבור
ח1ז0ר1ה מ(האצ )עההמציע 1ר0ש1אי (לא) חזור הבומצמין ע הרהשצאעי הל בחזהוור דבעו ה מןלניהצהעצ, ועבה לבהד ודשעהוה דלענית צהע, חוזברלה בנד מסשרהוה
]חוכ 3[לניצע לפני שנתן הלניניצצע ע הלופדניעת שנקיתןבוהל ניצע הודעת קיבול
(ב ) קבע המציע (שבה) צעתקובעאינההמצהידעירשה,הצאועתשו קאביענהמוהעדדירלהק,יבאולשה,קבאיען מהועא דר לשקיאיבוללחזה,ורא בו ממנה אחרי שנמבסו רמה מנלנהיצאע חרי שנמסרה לניצע
פ2ק0י1עת ההצצעעתהו של ה2מ0צ1יע הפוצקעעתות בשלהתהקימיצםיע אפחודקעמתאלבה: ]חוכ 4[
(1) הניצע דחה א(ו1)תה;הניצע דחה אותה;
(2) עבר המועד ל(ק2)יבולעה;בר המועד לקיבולה;
(3) המציע או הנ(י3)צע נפהטמר,ציהעוכארו ז הפניסוצלע דניפן טאר,ו נהיותכןרזלגפבסיו ל צודיןכינאוסנינתכן סילגם בויואםצו הכויאנ תאגיד – החליט על תפאיגריודקו – מהרחצולןיטאוע נליתפןירלוגקבויומ רצוצוןפיראוקנ,י ותבן ללבגדביושטצרו םפינירותקנ, הובהלובדדעתש קיבול; ואולם ההצעקיה בוללא; ותאפוקלעם להפיהצהעורה אלואת פתספקעה זלו,פי אהםורהאמוצתיעפסאקינהו זרו, שאים להחמזוצריעבו מן ההצעה, כאמור מבן סהעיהף צ1ע0ה1,(בכ) אמור בסעיף 101(ב)
ק3י0בו1ל קיבול יהיה 3ב0הו1דעקתיבוהלנייצהעיהשנבמהסורדהעתלמהצניעצ, ע השמנעמיסדרה ה על מגצימיע,רת הדמעיתדו ה שעל ל הגנימיצרע ]חוכ 5[להתקשר עם המצילע הבתחקוזשהר לעפםי המהציעע ה בחוזה לפי ההצעה

דברי
ס עיף 100 ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 2לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“הצעה
2 פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור ”
ס עיף 101 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 3לחוק החוזים, בשינויי נוסח המילה “ניצע” הוספה
לנוסח הקיים לשם הבהרה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חזרה מן ההצעה
3 (א) המציע רשאי לחזור בו מן ההצעה בהודעה לניצע, ובלבד שהודעת החזרה נמסרה לניצע לפני שנתן הודעת קיבול
(ב) קבע המציע שהצעתו היא ללא חזרה, או שקבע מועד לקיבולה, אין הוא רשאי לחזור בו ממנה לאחר שנמסרה לניצע ”
סעיף 102 לפסקאות (1) ו–(2)
פסקאות אלה חוזרות על האמור בסעיף 4(1) לחוק החוזים, בשינויי נוסח
לפסקה (3)
הרישה של ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 4(2) לחוק החוזים, בשינויי נוסח הסיפה להוראה המוצעת

הסבר
משנה מהחוק הקיים, בקבעה, כי בהצעה בלתי חוזרת ההצעה לא תפקע אוטומטית במקרים המנויים בפסקה (3) היום, הצעה בלתי חוזרת מונעת רק חזרה רצונית מהצעה, אך אינה מתייחסת למקרים של פקיעה אוטומטית השינוי המוצע נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של הניצע, למשל, במקרה של פטירת המציע בתקופה שבין מסירת ההצעה הבלתי–חוזרת ובין מתן הודעת הקיבול
התייחסות המשפט העברי:
הוראה זו אינה תואמת את הדעה המקובלת במשפט העברי, ולפיה חיובים אינם עוברים בירושה אלא רק נכסים אמנם, אם החיוב התגבש בחיי המוריש יש לנושה זכות קניינית בנכסי החייב (שעבוד נכסים), ומכוחו יכול הנושה לגבות את חובו מן העיזבון (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קז, סעיף א) ואולם הצעה לכריתת חוזה אינה יותר מאשר התחייבות אישית (שעבוד הגוף) שאינה חלה על נכסי המתחייב (ראו קצות החושן, מגדולי פרשני שולחן ערוך, סימן רג, ס”ק ב), ועל כן היא פוקעת במות המציע
נוסח חוק החוזים הקיים:
“פקיעת ההצעה
4 ההצעה פוקעת –
(1) כשדחה אותה הניצע או עבר המועד לקיבולה;
(2) כשמת המציע או הניצע או כשנעשה אחד מהם פסול–דין או ניתן נגדו צו לקבלת נכסים או צו פירוק, והכל לפני מתן הודעת הקיבול ”
ס עיף 103 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5לחוק החוזים, בשינויי נוסח
דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיבול
5 הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה ”
ס עיף 104 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6לחוק החוזים, תוך הפניה אל סעיף 8המוצע, הממוקם בחלק העוסק בפעולות משפטיות עם זאת, במקום השאלה הנשאלת בנוסח הקיים (האם משתמעת מן ההצעה דרך של קיבול שאינה הודעת קיבול), מוצע כי הבחינה תתמקד בשאלה אם לא משתמעת מן ההצעה דרך מסוימת אחרת, שאינה דרך קיבול אפשרית ורגילה
הסיפה לסעיף 6(א) לחוק החוזים, הושמטה בהיות הקבוע בה מובן מאליו
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיבול דרך התנהגות
6 (א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה; ולעניין סעיפים 3(א) ו–4(2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול
(ב) קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף ”
ס עיף 105 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7לחוק החוזים, בשינויי נוסח הסדר דומה קיים בפרק הדן בחוזה מתנה (סעיף 179המוצע)

הסבר
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חזקת קיבול
7 הצעה שאין בה אלא כדי לזכות את הניצע, חזקה עליו שקיבל אותה, זולת אם הודיע למציע על התנגדותו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה ”
ס עיף 106 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 8לחוק החוזים, בשינויי נוסח הודעת הדחייה טעונה מסירה כמקובל בנסיבות העניין והיא אף טעונה קליטה על ידי הניצע (סעיפים 11ו–13המוצעים)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“מועד הקיבול
8 (א) אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר
(ב) נתן הניצע הודעת קיבול בעוד מועד, אך הודעתו נמסרה למציע באיחור מחמת סיבה שאינה תלויה בניצע ולא היתה ידועה לו, נכרת החוזה, זולת אם הודיע המציע לניצע על דחיית הקיבול מיד לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול ”
ס עיף 107 ההוראה המוצעת מאחדת את סעיפים 9ו–11לחוק החוזים, המתייחסים למקרים שבהם קיבול יוצר הצעה חדשה, בלא שינוי של ההוראות שבסעיפים האמורים
נוסח חוק החוזים הקיים:
“קיבול לאחר פקיעה
9 קיבול של הצעה לאחר שפקעה, כמוהו כהצעה חדשה

ח8ז0ר1ה מן הנהיקציבעולרשאי ל8ח0ז1ור בהונימצן ע הרקישבואיל לבחהזודר עבוה מלן מהציקיע,ב ולבלבבהדודשעההודלעמתציהע,חזורבלה בנדמסשרההודלעמתציהע ]חוכ 10[לא לאחר שנמסרה לוא להואדחער ת שהנקמיסברולה לאו השונודדעעת להו קיעבלולביאצוע שנהוקדיעבולו בעהל תבניהצגוועת הקיב
פרק שלישי: בטלופתרקחוזשלהי ונשיפ: סבדוטתלו סימן א’: חוזה בטלסימן א’: ח
ח9וז10ה פ(סואל ) חוזה ש9כ0רי1ת (תו,א)תוכחנווזהאו שמכטרירתותו,הםתובכלנותי אוחומקיטירם,תו אוהםסובתלריתים חאוקתייתםק, נאתו הסוציתברוירם
]חוכ 30, – 31ב[טל – בטל
(ב ) בטל חוזה לפי(בה )וראובטת ל סחעויזף ה קלטןפי(אה),ו ראשואתי סביעיתף הקמטן ש(פא)ט, לרפשטאויר בצידת מההמחשופבטה, לכפוטלוהר או חלקה, להשיב לאצוד חהלשקנהי, אלתהשמיהב לשצקיד בלהשענלי פאי ת המחוהזה,שקויאבםל צעדל קפייהם חאוזת ה, חויואבום לצפדי החוזה – לחייב את ההחוצזד ה ה- שלניחיביקביואם ת ההחיצודב הששכנניגדב, קיכולם ו האחויוחבלקשו כנגד, כולו או חלקו

דברי
קיבול תוך שינוי
11קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה ”
ס עיף 108 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 10לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חזרה מן הקיבול
10 הניצע רשאי לחזור בו מן הקיבול בהודעה למציע, ובלבד שהודעת החזרה נמסרה למציע לא לאחר שנמסרה לו הודעת הקיבול או שנודע לו על קיבול בדרך האמורה בסעיף 6(א) ”
פרק שלישי: בטלות חוזה ונפסדותו
פרק זה עוסק בחוזים בטלים וחוזים הניתנים לביטול, בגלל פגמים בכריתה, או מסיבה אחרת מרבית הוראות פרק זה שאובות מפרק ב’ לחוק החוזים, הדן בביטול חוזה בשל פגם בכריתתו הפרק מחולק לשלושה סימנים: סימן א’ הדן בחוזה בטל; סימן ב’ הדן בחוזה הניתן לביטול מחמת פגם ברצון; וסימן ג’ המסדיר עניינים שונים בנוגע לביטול ולבטלות חוזה
סימן א’: חוזה בטל
ס עיף 109 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראות המקבילות בסעיפים 30ו–31לחוק החוזים, בשינויי נוסח בסעיף קטן (א), המילים “בלתי מוסריים” הושמטו, מאחר שהמונח “תקנת הציבור” כבר כולל התייחסות לשאלת המוסריות המונח “ביצע” הוחלף במונח “קיים”, שיוחד לביצוע חיובים
ההוראות בדבר ההפרדה של החוזה, מצוינות בסעיף 117המוצע שחל באופן כללי על ביטול או בטלות חוזה המילים “אם מצא שמן הצדק לעשות כן, בתנאים שימצא לנכון” הושמטו, בהיותן מיותרות

הסבר
חובת ההשבה בין הצדדים נובעת מההוראות שבפרק עשיית עושר ולא במשפט (סעיפים 419-410המוצעים) בסעיף 415המוצע, שבפרק האמור, נכללת ההוראה שבסעיף 21לחוק החוזים יש לציין, כי בפרק הדן בעשיית עושר ולא במשפט, בדומה לסעיף 109המוצע, נאמר באופן כללי כי במקרים שבהם ההשבה נוגדת את תקנת הציבור רשאי בית המשפט לשלול את זכותו של צד להשבה (סעיף 419(7) המוצע)
התייחסות המשפט העברי:
הוראה זו אינה מאמצת את עמדת המשפט העברי, שבדרך כלל תקף הוא החוזה הבלתי–חוקי לעניין נפקויותיו האזרחיות עם זאת, נתקבל העיקרון של המשפט העברי ולפיו על בית המשפט להיזקק לתביעה ולעשות צדק בין בעלי הדין, שלא כמשפט האנגלי שם נדחית התביעה על הסף (ע”א 311/78הווארד נ מיארה פ”ד לה(2) 505, 520¬521 (1980))
נוסח חוק החוזים הקיים:
“השבה לאחר ביטול
21משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל
חוזה פסול
30 חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל
תחולת הוראות
31 הוראות סעיפים 19ו–21יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו ”
דברי
ס עיף 110 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 13לחוק החוזים, בשינויי נוסח אף שההוראה נכללת במסגרת הסימן העוסק בחוזה בטל, הרי שמבחינה עניינית לא נוצר כלל ‘חוזה’, וההוראות בדבר כריתת חוזה (בדרך של הצעה וקיבול) אינן חלות כמו כן, במובחן מהנוסח הקיים, מוצע כי ההגנה על זכות שרכש צד שלישי תוקנה במקרה שאותו צד הסתמך בתום לב על החוזה ולאו דווקא על קיומו
התייחסות המשפט העברי:
ההוראה המוצעת תואמת את עמדת המשפט העברי התלמוד הבבלי (כתובות, עט, ע”א) קובע שמתנה פיקטיבית, שמטרתה העלמת נכסים (“שטר מברחת”), בטלה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חוזה למראית עין
13 חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה ”
סימן ב’: חוזה הניתן לביטול מחמת פגם ברצון
ס עיף 111 ההוראה המוצעת חוזרת על הגדרת המונח “הטעיה” המופיע בסעיף 15לחוק החוזים זאת, לצורך דיני הפגמים בכריתה לעומת זאת, ההחרגה לקיומה של טעות שונתה: בעוד שבחוק הקיים נבחנת השאלה אם מדובר בטעות בכדאיות העסקה (זו לא תיחשב כ”טעות” לפי הנוסח בחוק הקיים), מוצע להתאים את המבחן למבחן החדש הקבוע בפרק הדן בסיכול חוזה ולקבוע כי טעות שהסיכון לגביה מוטל על הטועה לא תיכנס להגדרת המונח “טעות” היינו, צד שנטל על עצמו סיכון מסוים במסגרת חוזה, לא יוכל להשתחרר מאחריות בטענת טעות, אם הסיכון התממש בדרך שונה ממה שקיווה יוער, כי מבחן הסיכון כמבחן הרלוונטי בהגדרת המונח “טעות” הוצע על ידי ד’ פרידמן ונ’ כהן בספרם חוזים (חלק ב’, תשנ”ג) עמ’

הסבר
735-724לגישתם, יש לפרש את המונח “טעות בכדאיות” כטעות ביחס לסיכון שהצד נטל על עצמו, בין במפורש ובין לפי פירושו הנכון של החוזה, או לאור ההבנה שיש לנו לגבי חוזים מסוג זה
יצוין, כי ההסדר בעניין טעות סופר הועבר לפרק הדן בצורת החוזה ותוכנו, בשל מהותו ותכליתו המילה “חוק” בהגדרה “טעות” הוחלפה במילה “דין”, כדי להבהיר שאין המדובר רק בטעות לגבי מילות החוק, אלא גם בטעויות בנוגע לפרשנותו וכדומה
נוסח חוק החוזים הקיים:
“טעות
14 (ד) “טעות”, לעניין סעיף זה וסעיף 15- בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה
הטעיה
15 מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, “הטעיה” – לרבות אי–גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן ”
ס עיף 112 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 14
לחוק החוזים, בשינויי נוסח המילים “אם ראה שמן הצדק לעשות כן” בהקשר לשיקול דעתו של בית המשפט לבטל את החוזה, כקבוע בסעיף 14(ב) לחוק החוזים, הוחלפו במילים “מטעמים מיוחדים” זאת, כדי להדגיש כי שיקול הדעת האמור מן הראוי שיהיה מצומצם וכי יש לתת עדיפות לקיום החוזה כמו כן מוצע לעשות שימוש במונח “שיפוי” ולא “פיצוי” במקרה שבו בית המשפט הורה על ביטול החוזה נוסף על כך, אוחדו ש ני הסעיפים הקטנים (א) ו–(ב) שבסעיף 14לחוק החוזים, לסעיף אחד

(ב ) על אף הוראו (ת ב )סעיףעלקטאן ף(אה)ו, רטאעוות סאעיינףה קעטין ל(הא),לבטיעטוותל אהיחנוהזהע,ילאהם נליבתיןטוללקייהםחוזאהת,
החוזה בתיקון הטעוהתח,וזוהצבדתיהקושןני ההטועדוית,ע ולהצצד ד שהטשעניה, הלופדני ע בילטצודל שהטחועזה,, לשפנהיואבימטוכלן לקיום החוזה כאמולר קיום החוזה כאמור
ב3י1ט1ול חוהזתה קבששרל אדם 3ב1ח1וזה העתקב שטר עאודת ם שבהחיוזא ה תועצקאב הטעשולת השטהעייאה תשוהצטאעה הושלהצהדטעהישהני שאהו טאעחהור ]החטוכעיה מרטשעהמ[ו, רשאי הוא למבטטעלמו,א רת שהאחיוזההוא לבטל את החוזה
כ4פ1י1יה (א ) התקשר 14א1דם (בא )חוזה העתקב שרכפאיידהם, בחכוזח ה אעו קבב איכופםי,יה,שכבפכוה חעלאיוו בהאציוד ם,השנכי פאהו עאלחיור ]חוכ 17(מא)ט[עמו, רשאי הוא למבטטעלמו,א רת שהאחיוזההוא לבטל את החוזה
(ב ) התקשר אדם (בבח )וזה העתקקב שכרפייאדה, ם בבכוחוחזהאו עבקאביוכםפ,יישה,כפבהכועח ליאוו אבדאיםוםש, לישכשי,פה שעללאיופעאלדם ]שח[לישי, ש
מטעמו של הצד השנמי טלעחמווזהש, לוהצד השנניי ילדחעוזאהו, והיההצדעלהיושנלי דיעדתע עאלו כהיך, הר עשלאייו לאודתעו ת אעדל ם כך, רשאי או לבטל את החוזה; לאלביטדלע אהתצדהחהוזשנהי; לעלא יהדכעפייההצדולהא שנהיהעלעלהיוכפליידהע ות לעאל הכיך,ה רעשליאוי לבדיעת ת על כך, רש המשפט, לבקשת הצהדמשהנפכט,פהל,בקלבשטתל האצתד החנוכזפה,ה, מלטבעטמליםאתמיוהח ודזיהם, ומרטשעאמייםהומאיולחחדייםב, ורשאי הוא את הצד הנכפה לשאפות ת האצדת הנצכד פהשלנישפבועת ד אהתנזקהצשדנגהרשם נילו בעקד ב הכנזרקיתשתנגהרחםוזלוה עקב כריתת החוזה 1(גב )[ אזהרה בתום (גל) ב עלאזהפרעהל בתתה וםשל זב כועלת להאפעתליתחהשבשלאיזוכםותלעלניאין תיסחעישף בזהאיום לעניין ]סחועכיף17ז(בה)[

דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“טעות
14 (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה
(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן ”
ס עיף 113 ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של הוראת סעיף 15בחוק החוזים הקיים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“הטעיה
15 מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, “הטעיה” – לרבות אי–גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן ”
סעיף 114 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת החוק הקיים, בשינויי נוסח

הסבר
לסעיף קטן (ב)
הוראה חדשה זו מתייחסת לכפייה שהופעלה על ידי אדם שלישי, שלא מטעמו של הצד השני לחוזה בהתאם להוראת סעיף 17לחוק החוזים, ביטול מחמת כפייה אפשרי רק אם הכפייה נעשתה על ידי הצד שכנגד או אדם מטעמו כיוון שכך, בשל הלקונה בחוק הקיים, הוצעה האפשרות לערוך היקש במקרה כזה, לדין הטעות או העושק (ד’ פרידמן ונ’ כהן, חוזים, כרך ב’, (תשנ”ג) עמ’963-965)
מטרת ההוראה המוצעת היא ליצור הסדר שלם בנוגע לכפייה אשר הופעלה על צד לחוזה ההוראה קובעת, בהקשר זה דין הזהה לדין הטעות, כקבוע בסעיף 112(א) המוצע כך, במקרה שבו ידע צד אחד כי על הצד השני הופעלה כפייה, או היה עליו לדעת על כך, זכאי הצד הנכפה לבטל את החוזה; לא ידע הצד השני על הכפייה ולא היה עליו לדעת על כך – מוקנית לבית המשפט סמכות לבטל את החוזה, לבקשת הצד הנכפה, מטעמים מיוחדים גם כאן מוצע כי במקרה שבו החליט בית המשפט לבטל את החוזה תוקנה לו הסמכות לחייב את הצד הנכפה לשפות את הצד השני בעד הנזק שנגרם לו עקב כריתת החוזה
התייחסות המשפט העברי:
נציין כי במשפט העברי לא כל כפייה משמשת עילה לביטול החוזה, ואין בו הבחנה בין כפייה שכפה צד לחוזה לבין כפייה בידי גורם אחר
סעיף קטן (ג)
הסעיף הקטן המוצע חוזר על הוראת סעיף 17לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“כפיה
17 (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו
הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה
דברי
(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה ”
סעיף 115 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 18לחוק החוזים, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת חזקת עושק כללית לדיני החוזים למקרה שבו תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה בעבור אחד הצדדים, וקיימים יחסי תלות בין אותו צד לבין הצד שכנגד בעת כריתת החוזה בנסיבות אלה קמה לאותו צד עילה לביטול החוזה בשל עושק הנטל לסתירת החזקה מוטל על הצד השני להתקשרות, שנדרש להוכיח כי הראשון פעל בלא ניצול פסול
התייחסות המשפט העברי:
לפי המשפט העברי, זכות הביטול בשל עושק אינה מצריכה כוונת ניצול ואף אם הצד העשוק הוא שיזם את ההתקשרות, ובלבד שהתקשרותו בתנאים בלתי סבירים נבעה ממצוקתו כך כותב רבי יחיאל מיכל עפשטיין (רוסיה, המאה הי”ט): “וזה לשון הרמב”ם ‘מי שברח מבית האסורים של אנסים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו העביריני ואני נותן לך דינר והעבירו, אין לו אלא שכרו הראוי לו’ ולמדנו מזה דאף אם המתחיל לא היה המציל, אלא הניצול אמר לו אתן לך כך וכך, אין צריך ליתן לו אלא שכר הראוי” (ערוך השולחן, חושן משפט, סימן רסד, סעיף יז) עם זאת, הזכות לבטל את החוזה אינה אלא כל זמן שהעשוק לא קיים את חיוביו לפי החוזה (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רסד, סעיף ח)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“עושק
18 מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית

הסבר
או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה ”
סימן ג’: ביטול ובטלות חוזה, הוראות כלליות
ס עיף 116 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 20לחוק החוזים, בשינוי הסיפה, ותוך הפניה להוראה הכללית בדבר מועד לביצוע פעולה חד–צדדית (ביטול החוזה), המופיעה בפרק הפעולות המשפטיות (סעיף 16המוצע) – מסעיף 16המוצע עולה כי יש למסור את הודעת הביטול בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע למתקשר על עילת הביטול יוער, כי בהיות ההודעה על ביטול החוזה פעולה משפטית חד–צדדית היא טעונה קליטה בידי נמען ההודעה, על פי הוראת סעיף 11המוצע לפיכך, ישתכלל הביטול רק כאשר הודעת הביטול תיקלט על ידי הצד השני או תגיע למעונו
החוק הקיים קובע חריג למועד ההודעה למקרה של כפייה, ולפיו הודעת הביטול תינתן זמן סביר לאחר שנודע למתקשר שפסקה הכפייה מוצע להחיל חריג זה גם על עילת העושק כשמדובר בניצול מצוקה או חולשה הנמשכת גם לאחר הכריתה, אף אם המתקשר המנוצל יודע על זכות הביטול, ייתכן שמצוקתו או חולשתו נמשכות, ואין הוא יכול לממש את זכותו לבטל את החוזה בתוך זמן סביר מכריתתו לפיכך הושווה מעמדו של המתקשר המנוצל למעמדו של הנכפה להתקשר בחוזה, ושניהם זכאים לבטל את החוזה בתוך זמן סביר לאחר שנודע להם כי פסקה עילת הביטול
נוסח חוק החוזים הקיים:
“דרך הביטול
20ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה ”
ס עיף 117 ההוראה המוצעת מעגנת את האפשרות לבטל
חלק מחוזה שניתן להפרדה לחלקים, בין שאותו חלק ניתן לביטול, ובין שהוא בטל חוק החוזים

(ב ) על אף הוראו (ת ב )סעיףעלקטאן ף(אה),ורסאבוירת לסהענייף ח קכטין (צאד), לסחבויזרה ללהאניהחי כה י מצתד קלשחרוזבהו לאאלמהליאה החלק שאליו מתייחהסחלת ק עישלאת ליהו במטתליויתחסאות העיבילטתול,הבבטטללותאו אנו יתהןבילטבויל,טובל טהל חואזו הניכתון לו,ל אלא אם כן בחר צד אלהזא כאים לכבןיטבוחלר הצחדוזהזכבאבייטלובליטהולחלהק חוהזאה מובר,ביבטומלקוהם חבליקטוהל אהמוחרו,ז בה כולו כולו
פרק רביעי: חוזה פשרקשפריבטיועתיו: מחוגזבה לשתשפיטותו מוגבלת
ח8ו1ז1ה ש(ל א )משחחק,וזה ש8ל 11מש (חאק ), הגחרוזלה אשול המימשוחר,ק, שהלגפריולהעשאוי הצידמולר,זכושלת פיבוטועבשתוי הנצאד הלזוכהוזתכייבטה ]החגורכל2ה 3[אתולוהייהמורבגורל, בניחותלש ויאהו בגמוראול,רעבנימחקוריש, יאוו תרבממאורשער במקהרבינ, היואתור במיאכושלר ת, באהיבננו ה עיאלו הלאכיפה או לפיצויילם אכיפה או לפיצויים
(ב ) הוראות סעיף (זבה) לא היוחרואלו ת עסל עמיףש זחהק, להא גירחלוהלו אועל היממשורחק,שהוגסרדלרהו אבו חיהקיומקוראו ששהנויסתדן
לעריכתם היתר על לפעי ריחכיקתוםק היתר על פי חיקוק

דברי
הקיים קובע, בסעיף 19, הוראה דומה בנוגע לחלק בחוזה אשר ניתן לביטול, ומפנה להוראה זו במקרה של חוזה בטל (הרישה של סעיף 31לחוק החוזים) לשם איחוד ההוראות, נערכו כמה שינויי ניסוחי ואף כותרת הסעיף שונתה
יש לציין, כי לעניין אפשרות ביטולו של החוזה כולו, חוזרת ההוראה על המבחן להפרה יסודית הקבוע ברישה של סעיף 6לחוק התרופות, אם כי אין מדובר כאן בהפרה יסודית יוער כי למונח “הפרה יסודית” נקבעה הגדרה שונה מההגדרה הקיימת היום בהקשר זה, המופיעה בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב (ראו דברי ההסבר לסעיף 443המוצע) עם זאת, בשונה מהנוסח הקבוע בסעיף 19לחוק החוזים, המתמקד בצד “הרשאי לבטל”, מוצע לקבוע נוסח אשר יאפשר להתחשב בשני הצדדים לחוזה זאת, כיוון שבחירה בביטול חלקי על ידי צד אחד עשויה בהחלט לגרור התנגדות לביטול החלקי של הצד השני ודרישה לביטול החוזה כולו בשל הסתמכותו על החוזה בשלמותו (ראה ז’ צלטנר, דיני החוזים של מדינת ישראל (חלק א’, תשל”ד), עמ’192) הסדר זה מוצע גם מאחר שיצירתו של חוזה טעונה מפגש רצונות של שני צדדים ופתרון אחר מהמוצע עשוי להוביל לכך שאחד הצדדים ימצא את עצמו קשור בחוזה שונה מזה שבו חפץ ושלתנאיו הסכים
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ביטול חלקי
19 ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו
תחולת הוראות
31הוראות סעיפים 19ו–21יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו

הסבר
לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו ”
נוסח חוק התרופות הקיים:
“הגדרה
6 לעניין סימן זה, “הפרה יסודית” – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה
הזכות לביטול
7 (ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו ”
פרק רביעי: חוזה ששפיטותו מוגבלת
פרק זה כולל שני סוגי חוזים: חוזה של משחק, הגרלה או הימור וחוזה למתן ציונים חוזים אלה הם חוזים תקפים ולכן יוחד להם פרק נפרד מהפרקים בדבר בטלות וביטול ס עיף 118 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 32לחוק החוזים
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חוזה של משחק, הגרלה או הימור
32 (א) חוזה של משחק, הגרלה או הימור שלפיו עשוי
צד לזכות בטובת הנאה והזכיה תלויה בגורל, בניחוש או במאורע מקרי יותר מאשר בהבנה או ביכולת, אינו עילה לאכיפה או לפיצויים
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שהוסדרו בחוק או שניתן לעריכתם היתר על פי חוק ”
דברי
ס עיף 119 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 33לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חוזה למתן ציונים
33 חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט ”
פרק חמישי: צורת החוזה ותוכנו
ס עיף 120 ההוראה החדשה המוצעת קובעת שקיום מלא של הוראות החוזה או קיום חלקן המהותי ירפא את העדר דרישות הצורה, שעליהן הסכימו הצדדים, או שנקבעו בדין זאת, בין השאר, מתוך הנחה שהצדדים בהתנהגותם הכירו בתוקפו של החוזה למרות אי–קיום דרישת הצורה הוראה זו נובעת גם מעקרון תום הלב – אם החוזה קוים במלואו או בחלקו המהותי, מתוך הסתמכות הצדדים עליו, יהיה זה גם בניגוד לעקרון תום הלב אם הצד השני, אשר קיבל את התמורה הנגדית (כולה או חלקה המהותי), יוכל להשתחרר מחובתו (ראו הדיון בבש”א 366/88זוננשטיין נ’ אחים גבסו בע”מ, פ”ד מב(4) 414וכן ראו ע”א 986/93קלמר נ’ גיא, פ”ד נ(1) 185שם אומצה הגישה ולפיה התנהגות הצדדים לביצוע החוזה, יש בה כדי לרפא חסר בדרישת הכתב זאת, בין השאר, בהסתמך על עקרון תום הלב)
ס עיף 121 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 24לחוק החוזים
נוסח חוק החוזים הקיים:
“תכנו של חוזה
24 תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו
הצדדים ”

הסבר
סעיף 122 לסעיף קטן (א)
נוסח הסעיף המוצע שונה מנוסח סעיף 25(א) לחוק החוזים הנוסח המוצע, מבהיר כי אין מקום ל”תורת שני השלבים” בפרשנות חוזים נוסח זה תואם את ההלכה, ולפיה אומד דעתם המשותף של הצדדים יתפרש מתוך לשון החוזה ומתוך הנסיבות החיצוניות לו זאת, כאשר לשון החוזה אינה מונעת בדיקה של הנסיבות החיצוניות משכך, לא ניתן לסיים את תהליך הפרשנות בגזירת אומד הדעת מתוך לשון החוזה וגם כאשר לשון החוזה ברורה צריך הפרשן לעבור לשלב גזירת אומד הדעת מן הנסיבות החיצוניות כדי לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה (ראו ע”א 4628/93מדינת ישראל נ’ אפרופים בע”מ, פ”ד מט(2) 265, א’ ברק פרשנות במשפט – כרך רביעי: פרשנות החוזה (נבו הוצאה לאור, 2001), עמ’490ואילך, וכן ראו דנ”א 2045/05ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בעמ’ ואח’ נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם))
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 25(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח
התייחסות המשפט העברי:
ההוראה המוצעת תואמת את עמדת המשפט העברי, כפי שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט, סימן מב, סעיף ט): “לא אמרינן ‘יד בעל השטר על התחתונה’, אלא בכל הכי הני גווני דלעיל, שאין השטר בטל לגמרי, אבל בדבר שהשטר בטל בו, לא”
לסעיף קטן (ג)
ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 25(ג) לחוק החוזים, בשינויי נוסח מאחר שהוראה זו מיועדת לחול על כל הוראות חוק זה, היא מחליפה גם את הוראת סעיף 5(ב) לחוק המכר

]ח[ (ד ) חוזה הניתן ל (פיד )רושיחום זהשונהינים תון הליפתיהרולשאיחם ד שהונצידם דויהםי לתחהוזלהאחעדיפהוצתדדביעםיצלוחבוזתהנאעידו,י פירוש נגדו עדיף עלפיפרוני ש פניגרודו ש עלדטיוף בעתלו פני פירוש לטובתו
]חוכ 25(דה) ) סעיפים 2, 4(עה )ד 8וס–ע0י1פילם חו2,ק 4הפערד ש8נוו–ת,10הלתחשומק “אהפ-ר81ש9נ1ו12ת,, והסתעישף מ7″5אג -1ל8פ9ק1ו12ד, תו
הראיות ]נוסח חדש[ה, רהאיתותשל]”נואס-ח71ח9ד113ש,[,יחהותלו שבל”שאינ-ו1י7י9ם113ה, מיחוילבויםב, שגינםויעילם פהירמוחושיו בישםל, חוזה, אלא אם כן תחחווזלה, ה אכלאא מואר ם אכיןנהתחמותלייה שכבאת מוער ם איהנקה שרמתהיידבשרביתם עם הקשר הדברי ה23ש1למת פפררטטיים שלא נ3ק2ב1עו פברחטויזםה שאולאע נל קפביועו יבהיחווזבה האתו אםעל לנפויוהגי היומקבוהבלתאביםן להנוצהדגדיהם;מקבואביןל ]עחלוכפי6נ2,ונוהמגהכגר מ5(קאו),בל בין הצדנודיהגם, מייקקובלעו ביהן פהרצטידםדילם,פיייהקמבקעוו בהל פברחטויזים ם למפי אוהתמו קוסובג;ל פברחוטזייםם כמאאמוותרושכר 3[ייחשבו כמוסכמים ייביחן שהבצו דכדימום סכמים בין הצדדים

דברי
לסעיף קטן (ד)
ההוראה החדשה המוצעת מעגנת את הכלל בדבר פירוש כנגד המנסח, אשר הוכר בספרות המשפטית ובפסיקה בעיקר בהקשר של חוזים אחידים וחוזי ביטוח הכלל הופעל במקרים שבהם התעורר ספק בנוגע למשמעותן המילולית של המילים שבהן השתמש מנסח החוזה, והתעוררה השאלה על מי ראוי להטיל את הסיכון באשר לאי–בהירות המופיעה בחוזה המבחן המוצע הוא מי בעל העדיפות בעיצוב תנאיו של החוזה ועליו יוטל הסיכון על פי הוראת הסעיף הקטן המוצע, פירוש כנגד הצד שניסוח תנאי החוזה היה בשליטתו, עדיף על פני פירוש לטובתו המבחן הוא מבחן מהותי – מבחן כוחם היחסי של הצדדים לחוזה, ולא מבחן טכני המסתפק בבחינה מיהו מנסח המסמך יש לציין, כי כלל זה יחול רק במקרה שבו ניתן לפרש את החוזה בפירושים שונים לעומת זאת, לא יופעל כלל זה כאשר החוזה מנוסח בבהירות ובאורח חד–משמעי (ראו למשל ע”ש 631/83המגן נ’ מדינת הילדים, פ”ד לט(4) 561, 572-573; ע”א 1632/98ארבוס נ’ רובינשטיין, פ”ד נה(3) 913, 922; א’ ברק פרשנות במשפט – כרך רביעי: פרשנות ה חוזה (נבו הוצאה לאור, 2001), 635הערות 435ו–436; ד’ פרידמן ונ’ כהן חוזים (כרך ג’) עמ’280-283)
לסעיף קטן (ה)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 25(ד) לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“פירוש של חוזה
25 (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי
שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות
(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל
(ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים
(ד) סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8ו–10לחוק הפרשנות, התשמ”א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות ]נוסח חדש[
12 ס”ח התשמ”א, עמ’302; התשנ”ד, עמ’358
13 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 18, עמ’421

הסבר
התשל”א-1971יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“הסכם ונוהג
5 (ב) נזקקו הצדדים לביטויים או לתניות שנוהגים
להשתמש בהם בהליכות–סחר, יפורשו הביטויים והתניות בהתאם למשמעות הנודעת להם בסחר הנדון ”
ס עיף 123 ההוראה חוזרת על הוראת החוק הקיים, בשינויי נוסח
ההוראה המוצעת היא הוראה כללית אשר תחול על כל סוגי החוזים, והיא מחליפה הוראות דומות מחוקים קיימים אשר נכללו בחוק זה: הוראת סעיף 5(א) לחוק המכר והוראת סעיף 3לחוק השכירות והשאילה
התייחסות המשפט העברי:
ההוראה תואמת את המשפט העברי, כפי שעולה לדוגמה מהלכת הרמב”ם: “וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג” (הלכות מכירה, פרק כו, הלכות ז-ח)
נוסח חוק החוזים הקיים:
“השלמת פרטים
26 פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים ”
נוסח חוק המכר הקיים:
“הסכם ונוהג
5 (א) פרטים של חוזה-מכר שלא נקבעו בהסכם בין
הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעיסקאות מאותו סוג ”
דברי
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“פרטים שלא נקבעו בהסכם
3פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל
בעיסקאות מאותו סוג ”
ס עיף 124 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 16לחוק החוזים, בשינויים האלה: המילים “או טעות כיוצא בה” הושמטו בהיותן מיותרות; מוצע לקבוע במפורש כי לכל אחד מהצדדים נתונה הזכות לדרוש את תיקון המסמך, כך שישקף את כוונתם האמיתית של הצדדים נוסף על כך, מאחר שטעות סופר אינה פגם ברצון, מיקומה של ההוראה שונה וההוראה הועברה מפרק ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו, שם היא ממוקמת בחוק הקיים, לפרק צורת החוזה ותוכנו
נוסח חוק החוזים הקיים:
“טעות סופר
16נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה ”
ס עיף 125 הוראה דומה לעניין חוזה לתקופה בלתי
קצובה מצויה היום בחוק השכירות והשאילה בסעיף זה מורחבת תחולת הוראה זו על כלל החוזים ההנחה היא כי צדדים שהתקשרו בחוזה לתקופה בלתי קצובה לא התכוונו להתקשר בחוזה לצמיתות לפיכך הוקנתה זכות לצדדים לנתק את הקשר החוזי, לאחר שניתנה הודעה זמן סביר מראש לצד השני הוראה דומה, המופיעה בחוק חוזה הביטוח, נותרה בפרק הדן בחוזה זה, מאחר שהיא קובעת במפורש כי הודעה זו תיעשה בכתב (סעיף 297(ד) המוצע) הוראה זו מעגנת את הכלל שנקבע בפסיקה לעניין זה (ראה, בין השאר, ע”א 355/89עיזבון המנוח חינאווי נ’ מבשלת שיכר לאומית בע”מ, פ”ד מו(2) 70, 76; ע”א 2850/99בן חמו נ’ טנא נוגה בע”מ, פ”ד נד(4) 849, 861)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“סיום השכירות
19 (א) לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים
המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי

הסבר
לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני
(ב) ניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), תסתיים השכירות –
(1) כשנקבעו דמי השכירות בסכום מסויים לתקופות קצובות – בתום התקופה המתחילה בסמוך לאחר מתן ההודעה, או כעבור שלושה חדשים לאחר מתן ההודעה, הכל לפי המועד הקצר יותר;
(2) בכל מקרה אחר – במועד שנקבע לכך בהודעה, ואם מועד זה היה בלתי סביר – תוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה
סיום השאילה
29 (ב) לא הוסכם על תקופת השאילה, או שהצדדים
המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השאילה על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש ”
ס עיף 126 ההוראה המוצעת מחדשת ומרחיבה
מהוראות סעיפים 19ו–29(ב) לחוק השכירות והשאילה הוראות החוק הקיים מתייחסות רק לאפשרות הארכת החוזה בהתנהגות לגבי שכירות ושאילה ומסדירות רק את סוגיית מועד סיום החוזה המוארך בסעיף זה מוצע הסדר כולל בנוגע לתוכנו של החוזה המוארך ומשכו והוא מרחיב את תחולת ההוראה על כלל החוזים ההסדר המוצע משלים את החסר בחוזה, במקרה שהצדדים הסכימו להאריך חוזה קיים, אולם לא הסכימו באשר לתוכן החוזה החדש ומשכו ההוראה קובעת ברירת מחדל, ולפיה במקרה כזה יוארך החוזה לתקופה בלתי קצובה ויהיה ניתן לסיימו בהתאם להוראות סעיף 125המוצע, וכי בכוונתם של הצדדים שעל החוזה המוארך יחולו תנאי החוזה המקורי
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“סיום השכירות
19 (א) לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים
המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני
(ב) ניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), תסתיים השכירות –

ה7ד2ד1יות(אה )חיובחייםוב של27צ1ד ל(חאו) זה, חישוהב מושעל ד צלד קליוחמוזו ה,מאשוהחרמומעהד מלוקעיוד מלו קימואםו חירובמהעימקורעי ד שללקיוהםצדח ]ח[ השני, יהיה מותלה הבשקינוי, םי היחהיומבותשל ה הבצקדיוהם שנהי חיוב של הצד השני
(ב ) היה חשש סב(ירב) לכךהישה צחד שלאש יסקביירם לחכיוך ב שעצידקרלי א אישקירי מם וחעידווב טעריםקריהגיאע,שרזכמואיעדהו צטד השני לחוזה לדרוש ההשמניצ לאחהוזשהל לבדטרווחש ה הסמביצראה לשקילו בם טוהחיהובסבהיארמה ולר קויזוכםאי ההחויואב להדאחומות את קיום חיוביו עד אלתה קמיצוםאתחיה וביו עד להמצאתה
ח8ו2ז1ה ע(ל–א )תנאיצדדים 8ר2ש1אי(ם א )להסצכדידםיםכי רתשואקיף ם הלחהוזסהכייםהיכיה תולקויף בההחותזקהייים היתהנאתי ל(ובי פברהק תזקהיי-ם ]חוכ 27[תנאי מתלה), או כי תנהאחוי זמה תילחהד),ל אבו הכתי קיהיחם וזתהנ יאיח (דבל פברקה זתהקיי- ם תתננאיאי מ(פבספירק) זה – תנאי
(ב ) חוזה הטעון ה(סב )כמה חושזלה אהדטםעוןשלהיסשכי מאהו שהיל תאר דלםפי שחליקשויק, אוחזהקיהתרשקלפבילתחיהקוהק,סכחזמקה או ההיתר היא תנאיו מהתהליהתרבחהויזאה תנאי מתלה בחוזה
(ג ) צד לחוזה המ(וגת) נה בצדתנלאחי וזמהתלההמוזכתנאיה לבתרנואפיותמתללמנהי זעכתאיה לפרתרתו,פואתף לבמטנריםעתהתהקפיריתם התנאי המתלה התנאי המתלה

דברי
(1) כשנקבעו דמי השכירות בסכום מסויים לתקופות קצובות – בתום התקופה המתחילה בסמוך לאחר מתן ההודעה, או כעבור שלושה חדשים לאחר מתן ההודעה, הכל לפי המועד הקצר יותר;
(2) בכל מקרה אחר – במועד שנקבע לכך בהודעה, ואם מועד זה היה בלתי סביר – תוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה
סיום השאילה
29 (ב) לא הוסכם על תקופת השאילה, או שהצדדים
המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השאילה על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש ”
סעיף 127 לסעיף קטן (א)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת חזקת התליה, הניתנת לסתירה, ולפיה חיובים שמועד קיומם מאוחר מותנים בקיום חיוביו המוקדמים של הצד האחר היינו, עצם הקדימות הכרונולוגית יוצרת חזקת התליה בין החיובים יש לקרוא את הוראת סעיף זה, אשר מתייחסת לחיובים הקבועים בחוזה בלבד, יחד עם ההוראה הדנה בדחיית קיום שחלה על כל חיוב (סעיף 52(א)(1) המוצע) לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי במקרה שבו קיים חשש סביר שצד לא יקיים חיוב עיקרי, יהיה הצד השני זכאי לדרוש המצאה של בטוחה סבירה לקיום, ולדחות את קיום חיוביו עד להמצאתה זאת, אף אם מועד קיום החיוב העיקרי האמור טרם הגיע הוראה זו מעגנת את הפסיקה, אשר קבעה כי חובת תום הלב מצדיקה לעתים השעיית החיוב של הנפגע עד לביצוע החיוב הנגדי או עד לקבלת בטוחה לביצוע החיוב העתידי, שמועדו קודם למועד לביצוע חיובו של הנפגע, וכן נקבע כי הזכות להשעיית החיוב עשויה לחול גם אם החיוב הנגדי טרם הופר, בהיות מועד קיומו מאוחר למועד חיובו של הנפגע, ואולם קיים

הסבר
חשש סביר לכך שהוא עומד להיות מופר בעתיד (ראו ע”א 701/79שוחט (נסים) נ’ לוביאניקר, פ”ד לו(2) 113; ד’ פרידמן, “ביצוע חוזה נוכח חשש בדבר קבלת התמורה הנגדית”, עיוני משפט י (תשמ”ד-תשמ”ה) 165, 170)
יוער, כי במקרה שבו מדובר בהפרה צפויה, דהיינו, כאשר חייב מגלה דעתו שלא יקיים את החיוב או שברור בנסיבות העניין כי קרוב לוודאי שתתרחש הפרה, יהיה הנפגע זכאי לכל התרופות הקבועות בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב, למעט צו לאכיפת חיוב אשר מורה על קיום החיוב במועד המוקדם מהמועד המוסכם לקיומו (ראו סעיף 495המוצע)
סעיף 128 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 27(א) לחוק החוזים, בשינויי נוסח הנוסח המוצע מבהיר כי התניית תוקפו של החוזה היא תוצאת רצונם והסכמתם של הצדדים וכי חוזה המותנה בתנאי מתלה וחוזה המותנה בתנאי מפסיק הם חוזים שלמים מרגע כריתתם ועד למועד שנקבע לקיום התנאי בחוזה המותנה בתנאי מתלה מושעות תוצאותיו האופרטיביות של החוזה ומושעה כוחו, עד להתקיימות התנאי (ג’ שלו דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (דין – הוצאה לאור בע”מ, 2005) עמ’472-473)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 27(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח כמו כן, הוחלף המונח “רשיון” במונח “היתר” זאת, מאחר שהמונח “היתר” הוא מונח רחב יותר הכולל גם תקנים, רישיון וכללי אישור המחייבים על פי חיקוק
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 27(ג) לחוק החוזים, בשינויי נוסח

]חוכ 29[
(ד ) לא התקיים תנאי מתלה או תנאי מפסיק בתוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזו – בתוך זמן סביר לאחר כריתת החוזה, יחולו הוראות אלה:
היה התנאי מתלה – מתבטל החוזה;
היה התנאי מפסיק – מתבטל התנאי
(1)
(2)

129(א ) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה, וצד אחד מנע את התקיימות התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי–התקיימותו
(ב ) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק, וצד אחד גרם להתקיימות התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על התקיימותו
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, זכאי לעשותו או לא לעשותו, או אם מנע צד את התקיימות התנאי או גרם להתקיימותו בתום לב

דברי
לסעיף קטן (ד)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 29לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“חוזה על תנאי
27 (א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן
– תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק)
(ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה
(ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי בטלות החוזה או ההתנאה
29היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה – מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק – מתבטלת ההתנאה ”
סעיף 129 לסעיפים קטנים (א) ו-(ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 28(א) ו–(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח

הסבר
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת משנה מהוראות סעיף 28(ג) לחוק החוזים המילים “שלא בזדון ושלא ברשלנות” הוחלפו במילים “בתום לב” מושג תום הלב מאפשר יישום הולם של איזונים בהגדרת חופש הפעולה של צד לחוזה שאינה נשענת רק על מצבו הנפשי לעתים, גם אם צד לחוזה יודע שהפעילות שלו מסכלת את התנאי, פעילותו מוצדקת מחמת אינטרס מוגן אחר שלו ואין לראותו כפועל בחוסר תום לב, אף אם מנע את קיומו של תנאי מתלה או גרם להתקיימותו של תנאי מפסיק
נוסח חוק החוזים הקיים:
“סיכול תנאי
28 (א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע
את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי–קיומו
(ב) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות ”
פרק שישי: סיכול פחרוקזהשישי: סיכול חוזה
ה0ג3ד1רות בלפפרק זה – 130בפרק זה – הגדרות לפרק
הסיכול הסיכול
]ח, חות “נ18ס, יבשכהר ח10ד[שה” – נ”סניסביהבהעוחבדשתיהת” -אונסמישבפה טיעות,בדהתמיתראחו שמת שלפאטיחרת, כהרימתתרחהשחותז לה;אחר כר]יח,תתחותה 8ח1ו,זהש;כר 10[
“אירוע מסכל” – כל”אאירחודע ממאסלכהל:” – כל אחד מאלה:
(1) התרחשות נסי(ב1)ה חדהשתרה חהשגורת מנתסילבכהך חשדקישוהם החגיוורבימו ת שללכךצד שלקיחווזם ה חיהוובאיו בלשלתי צד לחוזה הוא בל
אפשרי, בלתי חוקי, אאפו ששרוי,נהבלבתאיופחןו יקיס, ודאיו משומנה שבהאוספןכ ים סועדלייו מבמיןה השצהדודסיכם;ם עליו בין הצדדים;

דברי
פרק שישי: סיכול חוזה
הפרק המוצע מטרתו להסדיר את הדין הרצוי בתחום דיני הסיכול, וזאת כדי ליצור איזון הולם בשאלת חלוקת הסיכונים בין הצדדים ההסדר מחליף את ההסדר הקבוע היום בסעיף 18לחוק התרופות ובסעיף 10לחוק השכירות והשאילה
המבחן הקבוע בסעיף 18לחוק התרופות הקיים פורש בצמצום בפסיקת בתי המשפט, ולפיכך כמעט ולא היה ניתן לעשות שימוש בטענה זו, גם במקרים שבהם נראה כי הדבר מוצדק הפרק המוצע קובע מבחן חדש, הבוחן על מי מוטל הסיכון בקיומו של אירוע הסיכול; בשונה מהמבחן בדין הקיים – מבחן הצפיות בנוסף, בהתאם להסדר המוצע, הסיכול מפקיע את החוזה באופן אוטומטי מיום האירוע המסכל זאת, בעוד שבחוק הקיים הסיכול יוצר הפרה “מוגנת”, המקנה חסינות מפני תרופות האכיפה והפיצויים (כקבוע בסעיף 18לחוק התרופות) או מפני דרישת התיקון, הפיצויים או החזרת הוצאות בגין תיקון הפגם (כקבוע בסעיף 10לחוק השכירות והשאילה)
השינוי המהותי ביחס למבחן הסיכול ולתוצאותיו, משפיע גם על שינוי מיקומו בחקיקה; היום קבוע הסדר הסיכול במסגרת סעיף 18לחוק התרופות, ולפיכך נדונה סוגיית הסיכול במסגרת דיני התרופות לעומת זאת בחוק זה מוצע שפרק הסיכול ימוקם בחלק החיובים במסגרת חלק המשנה השני הדן בהוראות מיוחדות לחוזים
נוסח חוק התרופות הקיים:
“פטור בשל אונס או סיכול החוזה
18 (א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר,
בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים
(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו ”

הסבר
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“פגם שאין לדרוש תיקונו
10היה הפגם תוצאה מנסיבות שבעת כריתת החוזה לא ידע עליהן המשכיר ולא היה עליו לדעת עליהן, או לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, ותיקון הפגם באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שהיה מטיל על המשכיר חיוב השונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים – לא יהא הפגם עילה לדרישת תיקון, לפיצויים או להחזרת הוצאות כאמור בסעיף 9(א)(1) ”
ס עיף 130 להגדרה “נסיבה חדשה” – מונח זה משמש
רכיב פנימי במסגרת הגדרתו של האירוע המסכל המדובר בנסיבה עובדתית או משפטית חדשה, המתרחשת לאחר הכריתה והמפרה את האיזון הפנימי שיצרו הצדדים לחוזה אין נפקא מינה, לעניין זה, אם המדובר באירוע מסוים או במציאות כללית שמשתנה נסיבה חדשה כוללת מצב שבו אין אפשרות אובייקטיבית מאוחרת לקיום החוזה, וכן מצב שבו אין אפשרות סובייקטיבית מאוחרת לקיום החוזה או כאשר קיום החוזה הופך לבלתי חוקי
יובהר, כי לא תקום טענת סיכול אלא כאשר מדובר בנסיבות חדשות זאת, להבדיל ממצב שבו חוסר האפשרות לקיום החוזה טבוע בחוזה, כתוצאה מנסיבות שאירעו לפני כריתת החוזה והתקיימו כבר בעת הכריתה על המצבים שבהם הגורם המסכל נתון וקיים מראש, גם אם בלא ידיעת הצדדים, יחולו דיני הפגמים ברצון (ראו, למשל, סעיפים 111עד 115המוצעים) ולא דיני הסיכול
להגדרה “אירוע מסכל”-
לפסקה (1) – הנוסח המוצע נוקט בלשון “קיום חיוביו של צד לחוזה” לעומת “קיום החוזה” בנוסח הקיים (סעיף 18לחוק החוזים), כדי להבהיר כי נקודת המבט של דיני הסיכול אינה בהכרח החוזה בשלמותו, אלא חיוביו של צד לחוזה המטרה בנוסח המוצע היא לכלול במושג הרחב “סיכול”, או “אירוע מסכל”, את כל סוגי הטענות המוצדקות בעניין על כן, כוללת ההגדרה מצבים שבהם קיום החיוב הוא בלתי אפשרי, בלתי חוקי או שונה באופן יסודי מהמוסכם, והכל בשל התרחשות “נסיבה חדשה” כהגדרתה לעיל חיוב בלתי אפשרי – היינו, מקרה שבו אפשר אומנם לקיים את החוזה, אלא שקיום כזה אינו מעשי בעבור החייב מסיבות שונות – ייחשב כחיוב שונה באופן יסודי מהמוסכם
(2) התרחשות נסיבה חדשה המכשילה את מטרת ההתקשרות בחוזה;
“אירוע משעה” – אירוע מסכל המתרחש במשך תקופה מוגבלת
131 (א) התרחש אירוע מסכל והסיכון להתרחשות אירוע כאמור ולתוצאותיו אינו מוטל על מי שחיוביו סוכלו – יפקע החוזה במועד התרחשותו של האירוע המסכל
(ב ) צד לחוזה ייחשב לנושא בסיכון כאמור בסעיף קטן (א), אם הוא נטל על עצמו את הסיכון, במפורש או במשתמע, או אם מן הצדק להטיל עליו את הסיכון האמור
132 פקע החוזה לפי הוראות סעיף 131(א), פוקעים החיובים על פיו ורשאי בית המשפט לחייב כל צד לשפות את הצד השני בשל הוצאות סבירות שהוציא או התחייבויות סבירות שהתחייב בהן לשם קיום החוזה
133 (א ) על אף הוראות סעיף 131, התרחש אירוע משעה, לא יפקע החוזה, ואולם רשאים הצדדים שלא לקיים את חיוביהם על פי החוזה במהלך תקופת התרחשותו; היה מועד לקיומו של חיוב במהלך תקופת התרחשותו של האירוע המשעה, או סמוך לאחר סיומו, יידחה המועד לקיום החיוב למשך זמן סביר לאחר סיום האירוע

דברי
לפסקה (2) – חלופה זו להגדרה “אירוע מסכל” עוסקת במושג של “סיכול המטרה” המדובר במצבים שבהם אין מניעה לקיים את הביצוע מבחינתו של החייב, אלא שהביצוע שוב אין בו כדי להועיל לנושה, עקב השתנות הנסיבות
להגדרה “אירוע משעה” – ההגדרה מבהירה כי המדובר באירוע אשר פעולתו זמנית בלבד, ועל כן תוצאותיו לגבי החוזה שונות מאירוע מסכל אירוע משעה לא מביא לפקיעת החוזה, אלא רק גורם לדחייתו של מועד הביצוע (ראו סעיפים 133ו–134המוצעים)
סעיף 131 לסעיף קטן (א)
ההסדר החדש המוצע של סיכול חוזה ממיר את מבחן הצפיות במבחן הסיכון התנאי הראשון לתחולת הפטור המוענק בסעיף 18(א) לחוק התרופות ובסעיף 10לחוק השכירות והשאילה, הוא תנאי העדר צפיות הפירוש הצר אשר ניתן לתנאי זה בבתי המשפט, כאילו הכל צפוי ביחס לרוב רובם של האירועים ואין כמעט דבר שלא ניתן לצפותו, לא איפשר למעשה לטענת הסיכול להתגבר על תנאי העדר הצפייה התנאי בהוראה המוצעת הוא שהטוען לסיכול לא נטל על עצמו את הסיכון להתרחשות המאורע המסכל ולתוצאותיו זאת, גם כאשר מדובר בסיכול מטרה
כפועל יוצא של האירוע המסכל פוקע תוקפו של החוזה ועמו החיובים בין הצדדים, החל ממועד התרחשותו של האירוע המסכל זאת, לעומת ההסדר בחוק הקיים ולפיו עומדת לצד הנפגע תרופת הביטול (ובשכירות גם תרופת הפחתת דמי השכירות) אם הנפגע לא עושה שימוש בתרופת הביטול, לא מסתיים הקשר החוזי, והחיובים ההדדיים קמים לאחר שפסקו להתקיים הנסיבות אשר מנעו את קיומו
לסעיף קטן (ב)
ביסודו של מבחן הסיכון המוצע נבחנת השאלה מי מהצדדים צריך לשאת בנטל התרחשות הסיכון הנובע

הסבר
משינוי הנסיבות במסגרת מבחן זה ניתן להתחשב באופן גמיש בשיקולים שונים, כאשר שיקול הצפיות הוא רק אחד מהם נטילת הסיכון לא חייבת, כמובן, להיעשות במפורש בהעדר אינדיקציה בחוזה ובנסיבותיו, יש לקבוע כי הסיכון יוטל על מי שראוי ומוצדק, על פי הנסיבות, כי יישא בו טענת סיכול מיועדת דווקא למצבים שבהם החוזה לא נקט עמדה בעניין הסיכון שהתרחש, ועל כן די בכך שהסיכון מוטל על אחד הצדדים על פי הנסיבות, כגון במקרים שבהם היה על אחד הצדדים לחוזה למנוע את יצירת הסיכון התשובה לשאלה אם צד לחוזה נטל על עצמו את הסיכון הכרוך בהתרחשות מאורע מסוים ותוצאותיו, או שראוי להטיל עליו את הסיכון האמור, תלויה בגורמים ובנתונים רבים הנבחנים בהקשרו של מי שמבקש לסמוך על טענת סיכול
ס עיף 132 סיכול מביא להתקיימותן של שתי תוצאות:
האחת – חיוב ההשבה ההדדי, אשר יחול, מכוח פרק עשיית עושר (ראו במיוחד סעיפים 410ו–412המוצעים); השנייה – חיוב לשפות את הצד שכנגד בשל ההוצאות וההתחייבויות שהוציא בהתאם לסעיף 18לחוק התרופות הקיים, אחת התוצאות הנובעות מכך שמי שלא קיים את חיוביו מחמת סיכול נחשב למפר, היא שהזכות לקבל שיפוי בגין ההוצאות, נתונה רק לנפגע ולא למפר, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט על פי הגישה החדשה המוצעת עתה, שני הצדדים מצויים במעמד שווה, ועל כן הזכות לשיפוי בגין ההוצאות נתונה לשני הצדדים
סעיף 133 לסעיף קטן (א)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת הסדר של השעיה זמנית של החוזה הנוסח המוצע מאפשר לעכב את קיום החיובים נוכח אירוע מסכל שפועלו זמני מדובר על אירוע מסכל שאין בו כדי להפקיע את החוזה, אלא רק לגרום לדחייה בביצוע החיובים, עד לחלוף זמן סביר לאחר גמר האירוע המסכל ההוראה מאפשרת דחיית קיום חיוב

(ב) נדחה קיום חי(וב)ב לפני דחהוהראקויות ם סחעייוףב קלטפןי (הא)ו,ר ראושתאי סבעיףת קהטמן (שאפ),ט רלשחיאיי ב ביצתד להחמוזשהפ לשפות את הצד השלניש בפושת ל אהתוצהאצודת הסבשינירובת ששל ההווצציא ואתו סהביתרחויית בושיוהות ציסבאיראות השתהחיתיבחוייוב בהן עקב הדחייה, לבשהןם עקקיוב ם ההדחויזיה,, כלושלן ם אקויוחםלקהן חוזה, כולן או חלקן
4תו3צ1אותגרהמההשעיההדחיי4ה 13של גקריומםה החדיוחיביהכאשמלור קיבוסם עיהף ח3יו3ב1כלכאךמורשקביוסםעיףהח3ו3ז1ה לבכמךועשדקיוהנם דחההח ]ח, חותי 8ה1י, השכשרונ10ה[ באופן ייסוהידיה משןונההקיבוםאובפןמ יוסעוד דיהמןוסהכקםיו-ם יבפמקוע דהחהוזמוה סוכיפם ק-עויפהקחעיוהביחוםזהעלופיו, ויחולו הוראות פסיו,עיופייחםול1ו13ה ור–2א3ו1ת סעיפים 131ו–132
ק5יו3ם1בקיהרתוברחבש ל אירו5ע13מסכהל,תראחך ש ניאתיןרולעקיימםסכבל,קיארוך ב ניאתןת להקחייוםב בשקיסורוכבל, ואהת נוהשחיהובדרשסוקכיול, ם ]אחי,רוחעותמכ8ס1אכ,למושרכ, ר ל10א[ יחולו הכוראאמורת, פלרא ק יזחהולוו ההחויורבאויתקויפרם ק בזקיה רובה; חיבוסב עיףקוזיהם, ב”קיורום ב; בקביסרועיבף” ז-הקיום חיוב על פי חוזקיהו, םב חשיונובייעםל הפינדחרוזשהי, ם,ב אשישנורייאיםן הבנו דכרדשיי לם, שנאושת ר אאתין מבוהוכתדיה לחישונבויתם והזכויות של הצדדויהםזכלויחוזת ה, שאל ו הכצדידדליגםרולם חועזווה,ל אלו אכחדי הלגצרדודםיםעוול לאחד הצדדים
ס6י3כו1ל חסלעקיף 117יחול6, 3ב1שינסויעיףם 7ה11מ יחוחיובל,יםב, שעילנויפיקים עהת מחוזיהביאם,ו עהל שפעיקיתעתחוחזוהזהבהאותרהחששעייאיתרוחעו ]ח, חות מ18ס, כשל,כרכ 0א1[שר עילת מהססכילכ,ולכאמשתיר יעחיסלת להחסליקכומלן מהתחיויזחה סבת ללבחד לק מן החוזה בלבד
פרק שביעי: חוזה פהרקמזכשבהיעאי:דםחוזשהליהשימזכה אדם שלישי
]ה7חק3ונכ1י י4ת3 [זחכיוובת לשמוהטתבחיי7ב13בו אחדיום ב בשחוהזתה חלייטוב בבתואדם בשחלויזשהי לשטואיבנתו אצד םלחשוזליה (שיבפשראקיזנוה צ-דהלמחוזטהב)(מקנה למוטב את המזכקונתהלדמרווטשבאת קהיזוכםות הלחידורבושעל אפתי קהיוחםוזה, חיאוםב עאול מפדידהעחתוזם ה, שאל הצדדים הוא להקנוהתצדלודיזםכוהתו זאולהקנות לו זכות זו

דברי
גם במקום שבו החיוב שבו מדובר קבוע לביצוע במועד שהוא לאחר האירוע המשעה, אך התרחשות האירוע המשעה מנעה את ההתארגנות או את גיוס המשאבים לביצוע במועד שלאחר מכן
לסעיף קטן (ב)
בעקבות הדחייה עקב האירוע המשעה מוקנה שיקול דעת לבית המשפט לחייב כל צד בשיפוי בשל ההוצאות וההתחייבויות הסבירות שנובעות מדחיית ביצוע החיובים, כולן או חלקן (ראו גם סעיף 131המוצע)
ס עיף 134 אירוע משעה עשוי, בחלוף זמן, לגרום לכך שביצוע החוזה המקורי יהיה שונה באופן יסודי מן המוסכם; ייתכן שאף שהאירוע החל כאירוע משעה, הוא עשוי להימשך גם מעבר למועד האחרון שבו ניתן לקיים את החוזה, ובכך להפכו לבלתי אפשרי אם כן קיים שוני מרחיק לכת, בהשוואה בדיעבד בין קיום החוזה נוכח הנסיבות שנוצרו ובין הסכמתם החוזית המקורית של הצדדים, תחול הוראת סעיף 132המוצע, המפקיעה את תוקפו של החוזה מחמת אירוע מסכל וכן תחול הוראת סעיף 132המוצע, הקובעת את תוצאות הפקיעה
ס עיף 135 הנוסח המוצע מחדש בכך שהוא מאפשר “להציל” את החוזה אם לעשות כן הסדר זה מנומק בכך ששינוי נסיבות שנוצרו לאחר כריתת החוזה עשוי להצדיק את התאמת החיובים החוזיים של הצדדים ההסדר מונע את סיומה של ההתקשרות החוזית, אך גם מצמצם את כוחו המחייב של החוזה המקורי, בכך שקיומו של החוזה הוא בקירוב בלבד קיום החוזה בקירוב הוא לפי דרישת הנושה

הסבר
ס עיף 136 הוראה זו מכירה בסיכול חלקי: אם ניתן להפריד בין החלק המסוכל לשאר חלקי החוזה, יוגבלו תוצאות הסיכול לחלק המסוכל בלבד הוראה זו מחילה את עקרון ההפרדה של החוזה הן על הפקיעה והן על השעיה זמנית המתייחסת לחלק מן החוזה סעיף 117המוצע העוסק בהפרדת החוזה לחלקים, מטפל בכל מצבי הבטלות ויפה גם למצב הפקיעה או ההשעיה, בכפוף להכרה מפורשת בזכותו של צד לחוזה לבטלו, אם הוא לא יהיה מעוניין בקיום החלקי
פרק שביעי: חוזה המזכה אדם שלישי
הפרק המוצע דן בחוזה שנערך לטובתו של אדם שלישי כותרת הפרק שונתה, ובמקום “חוזה לטובת אדם שלישי” (כאמור בפרק ד’ לחוק החוזים), יבוא “חוזה המזכה אדם שלישי”, כדי להבהיר כי אותו אדם אינו צד לחוזה
ס עיף 137 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 34לחוק החוזים, בשינויי נוסח שינוי הנוסח נועד להבהיר כי אומד דעתם של הצדדים הוא המפתח לבחינת השאלה אם החוזה מקנה עילה ישירה למוטב
נוסח חוק החוזים הקיים:
“הקניית הזכות
34 חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן – המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו ”

138זכותו של המוטב על פי החוזה מתבטלת בדיעבד, אם הודיע לאחד הצדדים לחוזה על דחיית הזכות בתוך זמן סביר אחרי שאחד הצדדים הודיע לו עליה
ביטול זכות המוטב 139(א) הצדדים לחוזה רשאים לשנות או לבטל את זכותו של המוטב על ידי שינוי החוזה,
בידי הצדדים לחוזה ]חוכ 36(א)[ כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה
]ח[ (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), הוקנתה למוטב זכות שלא בתמורה, רשאים הצדדים לחוזה לבטל את הזכות גם אחרי שהודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו, אם התקיים תנאי מהתנאים האמורים בסעיף 182, בשינויים המחויבים
]חוכ 36(ב)[ (ג ) על אף הוראות סעיף קטן (א), בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם, על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת גמל לקצבה או בקופת גמל לתגמולים כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-200514, או על פי עילה דומה, רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שניתנה הודעה לגביה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, גם אחרי שנודע למוטב על זכותו

טענות נגד מוטב 140טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב עומדת לחייב גם כלפי המוטב ]חוכ 37[
זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב

דברי
ס עיף 138 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 35לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“דחיית הזכות
35 זכותו של המוטב לדרוש את קיום החיוב מתבטלת למפרע, אם הודיע לאחד הצדדים לחוזה על דחיית הזכות תוך זמן סביר לאחר שאחד מהם הודיע לו עליה ”
סעיף 139 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 36(א) לחוק החוזים, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת חריג לכלל שנקבע בסעיף קטן (א) הכלל הוא שההודעה למוטב משכללת את זכותו לכדי זכות שאינה הדירה החריג הוא שהצדדים רשאים לבטל זכות שקיבל מוטב בלא תמורה גם לאחר מתן הודעה זאת, בתנאי שמתקיימים התנאים בדבר חזרה מהתחייבות למתנה הקבועים בסעיף 182המוצע כך, זכות החזרה מותנית בפעולה משותפת של הנושה והחייב
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, בשינויי נוסח

הסבר
נוסח חוק החוזים הקיים:
“ביטול הזכות
36 (א) כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה על ידי שינוי החוזה
(ב) בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו ”
ס עיף 140 ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 37לחוק החוזים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים הקיים:
“טענות נגד המוטב
37 כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב ”
ס עיף 141 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 38לחוק החוזים, בשינויי נוסח, והיא כוללת גם את הוראת הסיפה של סעיף 12לחוק חוזה הביטוח

פרק שמיני: חוזיםפראקחישדימים
מ2ט4ר1ת פמרקטרהתחו זישם ל פר2ק14זה מלטהרגן תועל שלקופרחוק תזהמפלנהי גןתנעאלי לם קומחקופתחימם פנבי חותזניאםיםאחמיקדיפםחים בחוזים אחמיטדריתם פרק החוזים האחידים האחידים
]חוא 1[ ]חוא 1[
ה3ג4ד1רות בלפפרק זה – 143בפרק זה – הגדרות לפרק
החוזים האחידים החוזים האחידים
]חוא 2[“בית הדין” – בית ה”דבין תל החודזיין”ם -אחבידתיםהדכיןמ לשחמוזעיוםתו אבחיחודיק ם הכחומזישםמעהואתחו יבדיחום ק(בהיחתוזהידםין)ה, אח]יחדויא ם2[(בית הדין), התשמ”ג-198215; התשמ”ג-198215;
“חוזה אחיד” – נוס”ח חושזלה חאוזחיה ד”שת- ננאויסו, ח כושלל ם חואזו החלשקתםנ, אניוק, בכעוו למם ראו ש חבליקדםי, צנקד באעוחדמרכדאי ש בידי צד אחד כדי שישמשו בחוזים רבשיים שבמינשו ו לביחןוזיאנם שריבםיםבלביתניו מלסבויין מאינם שביזם הובתלםתי אמו סבויממסיפםר בם;זהותם או במספרם;
“לקוח” – מי שספק “מלצקיועח” לו- שמיהתשקספשקרומת צבייענילהו ם שתההתיקה שלרופית חבויזניה האם חיתד,היוהאחלתפי החיואזהאםאחיד, ואחת היא אם הוא המקבל או הנוהתון א שהל מדקבבר;ל או הנותן של דבר;
“ספק” – הצד אשר”סמפצקי” ע – שהצתדקשארושרת מאצתיו ע תשהיההתקבשחרווזתה אחתיו ד, תוהאיחה ת בחהויזאה אאםחיהד,ואואחת היא אם הוא הנותן או המקבל שהלנודתבןר;או המקבל של דבר;
“תנאי” – תניה בחו”זתהנ אי”חי-ד, תלנריבהותבחתונזיה אהחמיאד,וזלכררבות תבו תוניכןה כהל מתאנויזכה ראת חברו תוכהן מכהלוותהניה אחרת המהווה חלק מההתקשרות, חוללק ממעטההתתניקהשרושתס,פ וק לומלעקוט ח תנהיסהכישמוספעק ליולה קובחמיוהחסדכילמוצורעךליה במיוחד לצורך
חוזה מסוים חוזה מסוים
דברי
נוסח חוק החוזים הקיים:
“שמירת זכותו של הנושה
38 זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב ”
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מעמד המוטב
12 (א) נקבע מוטב שאינו המבוטח, תהיה הזכות לתגמולי
הביטוח למוטב; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לתבוע מן המבטח לשלם את תגמולי הביטוח למוטב ”
פרק שמיני: חוזים אחידים
הפרק המוצע מחליף חלק מהוראותיו של חוק החוזים האחידים חוק החוזים האחידים פוצל, כך שההוראות המנהליות בדבר הרכב בית הדין ואופן הדיון בו נותרו מחוץ לחוק המוצע, ואילו ההוראות העוסקות במהותו של החוזה האחיד נכללו בפרק זה (ראו סעיף 931המוצע) הפרק ממוקם בחלק המשנה הדן בהוראות מיוחדות לחוזים עם זאת, פרק זה נבדל מהפרקים האחרים בחלק משנה זה בכך שהוא עוסק בתופעה “חוזית” של קביעת תנאים מראש בידי ספק, כך שישמשו בחוזים רבים בינו לבין לקוחות בלתי מסוימים
ס עיף 142 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 1לחוק החוזים האחידים
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“מטרת החוק
1 חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים ”

הסבר
ס עיף 143 הסעיף המוצע חוזר על ההגדרות שבסעיף 2לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח קלים
בשל העובדה שפרק ב’ לחוק הקיים העוסק בבית הדין לחוזים אחידים וההליכים המתנהלים בו אינו חלק אינטגרלי של חוק אזרחי, מוצע שהוא לא ייכלל בחוק זה, אלא ייוותר בחוק נפרד לפיכך, הגדרת “בית הדין” בחוק המוצע מפנה להוראות החוק האמור כנוסחו לאחר תיקונו בחוק המוצע (ראו סעיף 931המוצע)
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“הגדרות
2 בחוק זה –
“חוזה אחיד” – נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;
“תנאי” – תניה בחוזה אחיד, לרבות תניה המאוזכרת בו וכן כל תניה אחרת שהיא חלק מההתקשרות, ולמעט תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים;
“ספק” – מי שמציע שהתקשרות עמו תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא הנותן או המקבל של דבר;
“לקוח” – מי שספק מציע לו שהתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא המקבל או הנותן של דבר;
“בית הדין” – בית הדין לחוזים אחידים המוקם לפי חוק זה ”

מכלול תנאי החוזה ואת נסיבות העניין, תנאי בחוזה אחיד שיש בו משום קיפוח לקוחות, או משום יתרון בלתי הוגן של הספק אשר עלול לגרום לקיפוח לקוחות (בפרק זה – תנאי מקפח)
חזקות קיפוח 145חזקה כי כל אחד מהתנאים האלה הוא תנאי מקפח:
]חוא 4[
(1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אלמלא אותו תנאי, או תנאי אשר מסייג, באופן בלתי סביר, את האחריות שהיתה מוטלת על הספק על פי החוזה אלמלא אותו תנאי;
(2) תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל את החוזה, להשעות או לדחות את קיום החוזה, או לשנות את חיוביו המהותיים לפי החוזה;
(3) תנאי המקנה לספק זכות להעביר את אחריותו לאדם שלישי;
(4) תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, אלא אם כן השינוי הוא מסיבות שאינן בשליטת הספק;
(5) תנאי המחייב את הלקוח, באופן בלתי סביר, להיזקק לספק או לאדם אחר, או המגביל בדרך אחרת את חופש הלקוח להתקשר או לא להתקשר עם אדם אחר;
(6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה שעומדת ללקוח על פי דין, או תנאי המסייג, באופן בלתי סביר, זכות או תרופה שעומדת ללקוח על פי החוזה, או תנאי המתנה זכות או תרופה כאמור בדרישה בלתי סבירה או במתן הודעה בתוך זמן בלתי סביר או בצורה בלתי סבירה;
(7) תנאי המטיל את נטל ההוכחה על הלקוח ואלמלא אותו תנאי נטל זה לא היה מוטל עליו;
(8) תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, למעט הסכם בוררות סביר;

דברי
ס עיף 144 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 3לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“תנאי מקפח וביטולו
3 בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות סימן זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן – תנאי מקפח) ”
ס עיף 145 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 4לחוק החוזים האחידים, בשינויים האלה:
בפסקה (4), המילים “על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה”, הושמטו כמיותרות
פסקה (7) שבסעיף 4לחוק, כנוסחה היום, קובעת כי חזקה שתנאי הוא מקפח אם הוא “תנאי המטיל את ההוכחה על מי שנטל זה לא היה עליו אילולא אותו תנאי” חזקה זו אמנם מנוסחת באופן הדדי, ואולם הכוונה היא

הסבר
להעברת נטל ההוכחה על הלקוח, שהרי אין מניעה שהספק ייקח על עצמו נטל המוטל במקור על הלקוח לכן חזקת הקיפוח מכוונת, למעשה, להעברת הנטל על הלקוח כאשר אלמלא התנאי, הנטל לא היה מוטל עליו מוצע לפיכך לקבוע זאת במפורש בנוסח פסקה (7)
פסקה (8) שבסעיף 4לחוק, כנוסחה היום, קובעת כי חזקה שתנאי הוא מקפח אם הוא “תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל” חזקה זו דורשת התאמה להוראות סעיף 5לחוק הקובעות בטלות של תנאי המגביל פנייה לערכאות סעיף 5לחוק עוסק בהגבלת עצם הפנייה לערכאות משפטיות ובנקיטת הליכים משפטיים, ואילו סעיף 4(8) לחוק עוסק בשלילה או בהגבלה של טענות במסגרת הליכים משפטיים מוצע להבהיר נקודה זו, בכך שיימחקו מפסקה (8) האמורה המילים “או להיזקק להליכי משפט אחרים” בחלופה זו מטפל כבר סעיף 5לחוק, כאמור עוד מוצע כי בפסקה (8) האמורה, במקום “למעט הסכם בוררות מקובל” ייאמר “למעט הסכם בוררות סביר” בנוסח

(9) תנאי המתנה(9ע )ל הותנראי ת ההמדיתןנהבדעבלר המוקרואם ת שהידפיון ט באדוברתנמאקיוםהמשקינפהוטלסאופק תזנכאוי ת בלעדית לבחירת מקבולםעדהישת ילפובטחיארו ת המבקוורםרוהת ששיבפוהט ם איו תבהרבור רסרוכתסוךש;בהם יתברר סכסוך; (10) תנאי הקובע (ש10ה )סכתסנוךאיייהדקוןובבעבושררהוסת,כסכוךא ישירדולן סבפבקורארפותש,רוכתא טשור בלה סיופקתר אפמזושרושתל הלקוח להשפיע על התלנקאוי ח מלתהנשאיפיהע בוערלרותתנ; איבפמסתקנהאיזו, ה”בתונרראוי ת;הבופרסרוקתה” זו-, “לרתנבואית קהביורערתו הבורר, מקום הבוררוהתב,ורתר,נאמיקםוםשעהלבופרירוהתם, ת נתנאיהםל השבעולררפויתה, ם אותפןתנניההל ולהבהורבורוררתו, תא וספןד נריי הדין בבוררות; הדין בבוררות
(11) תנאי שלפיו נ(ד1ר1)ש התלנקאוי ח שללהפיצו הנידר רעשל המלעקושחה לשהעצשהיה,ר על מועדשעוה תוש לעעשניהי,ן עמל סומיוםד, או על דבר מה אחאר,ו אעו ל לדאבשר ר מאהותאו, חור, בכאלו ל לזאה שרתנאוי תו,שלופביכו לנל דזרהש תהנלאקיוחש לפאיושרנדארו להצהיר כי קרא אתל הצחוהזירה כאיו קכרי אהואאת מהסחכויזםה לאחו וזכיה האו אלתמנסאכיו ם לחוזה או לתנאיו

דברי
הקיים נראה הסייג רחב מדי, מאחר שייתכן שהסכם בוררות מסוים יהיה מקובל בתחום, ועדיין יהיה בו משום קיפוח של לקוחות לפיכך, הבחינה צריכה להתמקד בהיות ההסכם סביר, ואין חשיבות לשאלה אם הוא הסכם מקובל
פסקה (10) שבסעיף 4לחוק, כנוסחה היום, קובעת כי חזקה שתנאי הוא מקפח אם הוא “תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על קביעת הבוררים או מקום הבוררות” ישנם תנאים נוספים הקשורים לבוררות אשר יכולים להיות מקפחים לכאורה, אם לספק יש אפשרות טובה יותר מאשר ללקוח להשפיע על קביעתם לפיכך, מוצע לתקן את פסקה (10) האמורה ולקבוע חזקת קיפוח במקרה של מסירת סכסוך לבוררות, אם לספק יש השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על תנאי הבוררות תנאי הבוררות יוגדרו כרשימה לא סגורה
הדוגמאות הנפוצות הן: קביעת הבורר, מקום הבוררות, תנאים שעל פיהם תתנהל הבוררות, אופן ניהול הבוררות וסדרי הדין של הבוררות
מוצע לקבוע בסעיף 4לחוק, בפסקה (11), כי חזקה שתנאי הוא מקפח אם הוא תנאי שלפיו נדרש הלקוח להצהיר על מעשה שעשה, על מודעותו לעניין מסוים, או על דבר מה אחר, או לאשר אותו, ובכלל זה תנאי שלפיו נדרש הלקוח לאשר או להצהיר כי קרא את החוזה או כי הוא מסכים לחוזה או לתנאיו
חזקה מוצעת זאת נובעת מתוך תפיסה כי על חוזה אחיד להכיל את התחייבויות הצדדים לגופן ולא את הצהרות הצדדים לעניין התחייבויותיהם בכריתת חוזה אחיד הלקוח מתייחס בדרך כלל לעיקרו של החוזה, למשל לשירותי הבנקאות שהוא מקבל ולמחירם או למחירו של נכס מסוים, והוא אינו מצוי בחוזה האחיד לפרטיו, ועל כן אינו יכול לאשר או להצהיר על דבר מה שמצוי בחוזה האחיד או הכלול בו, או על הבנתו ביחס לתנאיו במרבית המקרים מדובר בחוזה מורכב וארוך אשר אף אם הלקוח יקרא את כולו, הוא לא יוכל לרדת לסוף משמעותם של חלקים נרחבים מהחוזה כפי שקבע בית הדין לחוזים אחידים בע”ש 195/97היועץ המשפטי לממשלה נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ (פורסם בנבו): ” אכן, חוק החוזים האחידים נועד כולו להתמודד עם הפיקציה כי הלקוח קרא, הבין את החוזה והסכים לתוכנו ההגנה הניתנת מכוח

הסבר
חוק זה ללקוח מבוססת, למעשה, על ההנחה שהלקוח הרגיל אינו קורא את החוזה או אינו מבינו, ועל כל פנים אין לראותו כמי שמסכים הסכמה אמיתית לתוכנו” גישה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון בע”א 6916/04בנק לאומי לישראל בע”מ נ’ היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) קיים חשש כי החלטה זו של בית המשפט העליון תגרור את הכשלתם של לקוחות ותביא לפגיעה בהם, באופן שאינו עומד בקנה אחד עם מטרות חוק החוזים האחידים לפיכך מוצע לקבוע בחוק את החזקה האמורה
יש להזכיר, כי נוסף על החזקות הספציפיות שבפרק זה, קיימת גם החזקה הכללית של פרשנות לרעת המנסח חזקה זו חלה על חוזים באופן כללי (ראו סעיף 122(ד) המוצע), ואולם היא שימושית במיוחד לגבי חוזים אחידים
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“חזקות
4 חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:
(1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי;
(2) תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל, להשעות או לדחות את ביצוע החוזה, או לשנות את חיוביו המהותיים לפי החוזה;
(3) תנאי המקנה לספק זכות להעביר את אחריותו לצד שלישי;
(4) תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק;
(5) תנאי המחייב את הלקוח באופן בלתי סביר להיזקק לספק או לאדם אחר, או המגביל בדרך אחרת את חופש הלקוח להתקשר או לא להתקשר עם אדם אחר;

146(א ) תנאי אשר שולל או מגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – בטל
(ב ) תנאי אשר פוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות המוטלת עליו על פי חיקוק לנזק לגוף או למעשה זדון – בטל
146א (א ) ספק רשאי להגיש בקשה לבית הדין לבחון אם קיימים תנאים מקפחים בחוזה אחיד שהוא מתקשר או מתכוון להתקשר על פיו עם לקוחות (בסעיף זה – בחינת חוזה אחיד) (ב ) הגיש ספק לבית הדין בקשה לבחינת חוזה אחיד, לא יבחן בית הדין את החוזה האחיד אלא אם כן מצא כי קיים עניין ציבורי המצדיק זאת, לאחר ששקל שיקולים אלה:
(1) האם חלק ניכר מלקוחותיו של הספק הם צרכנים; בפסקה זו, “צרכן” – כהגדרתו בסעיף 1לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 ;
(2) אופי פעילותו של הספק, לרבות היותו בעל מונופולין כמשמעותו בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח-1988 ;
(3) סוג השירות או הנכס נושא החוזה או היקפו;
(4) חיוניות השירות או הנכס אשר מספק הספק
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), נדרש ספק בחיקוק או בידי רשות מוסמכת להגיש בקשה לבחינת חוזה אחיד, יבחן בית הדין את החוזה האחיד
(ד ) המשיבים לבקשה לבחינת חוזה אחיד יהיו היועץ המשפטי לממשלה, מי שנקבעו כמשיבים בתקנות, וכן מי שבית הדין מצא לנכון להזמין כמשיב
דברי הסבר
(6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת;
(7) תנאי המטיל את ההוכחה על מי שנטל זה לא היה עליו אילולא אותו תנאי;
(8) תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל;
(9) תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך;
(10) תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על קביעת הבוררים או מקום הבוררות ”
סעיף 146 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח המילים “בחוזה אחיד” הושמטו כמיותרות עקב הגדרת “תנאי” בסעיף 143המוצע לעניין ההבחנה בין מקרים שבהם ייחשב תנאי כבטל לבין מקרים שבהם מדובר בחזקת קיפוח בלבד, בנוגע לשלילה או הגבלה של זכות הפנייה לערכאות משפטיות, ראו גם דברי ההסבר לסעיף 145(8) המוצע
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת קובעת כי תנאי הפוטר את הספק מאחריות המוטלת עליו על פי חיקוק, לנזק גוף או למעשה שנעשה בזדון – בטל תנאים מעין אלה סותרים את תקנת הציבור ולמען שלמות ההסדר יש מקום לקבוע את הדבר במפורש בהקשר של חוזים אחידים
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“הגבלת זכות הפניה לערכאות
5 תנאי בחוזה אחיד השולל או מגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – בטל ”
6תו14צבאו (ת אב )חינתמצא בי46ת 1בהד(יןא) כי מתנצאי בימתהתהנדאין ם כי שבתנחואזי ה מאהחתינד אישם הושבבא חולזבה חיאנחתיו ד הושאהותבנא איל ]חחו[זה אחמיקדפח, יחולו הוראומת קספעח,יפייחםול8ו 14ה ור–9א4ו1ת סעיפים 148ו–149
(ב) קבע בית הדין(בכ )י איקן בתענ באי תמקהפדיחן בכיחואזיןה תאנחיאיד משקהפוחבאבחלובזחהינאתחו,ידתהשיההובחזא קלהבחביכנלת הליך המתנהל לפני הבליךת הממשתפנט הלג לביפנחי וזביה ת שמנכשרפתט לפגיבי אוחותזו ה חושזנהכראתחילד,פי כיאואיתןו בחוחזוזה ה תנאי מקפח, ובלבד תנשלאיא מהקופכנח,סו בלחבוזד ה ששליאנויהיוםכנלסועובמחתוזהחושזיהנויהיאם חליעד,ו ומזתאתהחלותזקהופההא של חמש שנים מיוםשלקבחימעשתו ששניל ם בימיתוםהדקיןביכעאתומורשלאובילתקהודפיןה כקאצמרוהר יואותרלתשקקובפעה בקיצתר
הדין

דברי
סעיפים 146א ו–146ב
פרק ג’ לחוק, קובע היום הוראות לעניין אישור חוזה אחיד בידי בית הדין לפי סעיף 12לחוק הקיים, ספק רשאי לבקש אישור של החוזה האחיד שבו הוא משתמש, ולפי סעיף 14לחוק הקיים, אישורו של חוזה אחיד בידי בית הדין תקף לתקופה שאורכה לא יעלה על חמש שנים לפי סעיף 14(ב) לחוק הקיים, משמעותו של אישור חוזה אחיד היא שריונו מפני טענת קיומו של תנאי מקפח בחוזה האחיד בתביעות עתידיות
לצד הליך אישור חוזה אחיד, קיים בחוק הליך של ביטול תנאים מקפחים בחוזה אחיד תפיסת החוק הקיים היא כי שני ההליכים זהים בחשיבותם, ואכן, שני ההליכים מצריכים הקצאת משאבים ציבוריים נרחבים ואולם הניסיון מורה כי חוזים אחידים שהוגשו לאישור לבית הדין אינם בהכרח אלה שראוי היה שייבחנו על ידו, מנקודת המבט של האינטרס הציבורי הליך האישור מתחיל ביוזמת ספק, הפועל ממניעיו שלו, אשר עשויים להיות ראויים ביותר, ואולם אין בהם בהכרח עניין ציבורי המצדיק את קיומו של ההליך הניסיון מראה כי מבחינת השמירה על האינטרס הציבורי וההגנה על צרכנים פוטנציאליים, עדיפה התמקדות והקצאת המשאבים של הגורמים המוסמכים, בהגשתן של בקשות לביטול תנאים מקפחים בחוזים אחידים
מוצע אפוא להחליף את הליך הבקשה לאישור חוזה אחיד הקבוע היום בפרק ג’ לחוק החוזים האחידים, ולקבוע במקומו, במסגרת פרק ג’ המוצע, כי ספק יהיה רשאי להגיש לבית הדין בקשה לבחינת קיומם של תנאים מקפחים בחוזה האחיד שלו מוצע לקבוע כי בית הדין לא יאשר את קיומה של בחינה כזו, אלא אם כן מצא כי קיים עניין ציבורי מיוחד המצדיק את קיום הליך הבחינה זאת לאחר ששקל את השיקולים המפורטים בסעיף: האם חלק ניכר מלקוחות הספק הם צרכנים; אופי פעילותו של הספק, לרבות היותו בעל מונופולין כמשמעותו בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח-1988(להלן – חוק ההגבלים העסקיים); סוג השירות או המוצר נושא החוזה או היקפו; חיוניות השירות או הנכס אשר מספק הספק הגבלה זו נועדה להבטיח השקעת משאבים יעילה של בית הדין לחוזים אחידים ושל היועץ המשפטי לממשלה
עם זאת, במקרה שבו הוגשה בקשת הספק לבחינת החוזה בעקבות חובה המוטלת עליו על פי חוק (ר’ למשל הוראות סעיף 27(א) לחוק ההגבלים העסקיים) או בעקבות

הסבר
דרישת רשות מוסמכת, יקיים בית הדין את הליך הבחינה, בלי לבחון את קיומו של עניין ציבורי מיוחד כאמור
אם הוגשה בקשה לבחינת חוזה אחיד, יהיו המשיבים לבקשה אותם משיבים הקבועים היום בחוק לגבי בקשה לאישור חוזה אחיד: היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, מי שנקבעו כמשיבים בתקנות וכן מי שבית הדין ימצא לנכון להזמינו כמשיב
סעיף 146א המוצע מחיל את הוראות סעיפים 17ו–18לחוק הקיים, סעיפים 148ו–149המוצעים, גם על בקשה לבחינת חוזה אחיד, באופן דומה לסיפה של סעיף 13הקיים הקובעת כי תנאי שמצא בית הדין כמקפח במהלך הליך האישור דינו כתנאי שבית הדין ביטל
קבע בית הדין בסיום הליך הבחינה כי לא נותרו סעיפים מקפחים בחוזה האחיד של הספק, תהיה חזקה בכל הליך המתנהל לפני בית משפט לגבי חוזה שנכרת לפי אותו חוזה אחיד, כי אין בחוזה האחיד תנאי מקפח, ובלבד שלא הוכנסו בחוזה שינויים לעומת החוזה האחיד חזקה זו תהיה בתוקף למשך תקופה של חמש שנים מיום קביעת בית הדין, או לתקופה קצרה יותר שקבע בית הדין עם זאת, הלקוח יוכל, בהליך משפטי לפני בית המשפט, לסתור חזקה זו
תפיסת החוק הקיים היא לתמרץ את הספקים ליזום הליך של בקשות אישור לשם כך הוקנה לחוזה המתוקן שריון מפני טענות בדבר קיומו של תנאי מקפח וכן התאפשר לספק לציין על החוזה שנכרת על פי החוזה האחיד שאושר בבית הדין, כי ניתן לו אישור כזה (סעיף 15לחוק) מאחר שהסתבר כי הליך האישור אינו יעיל דיו וכי הליך הביטול עדיף, מוצע שלא לתמרץ ספקים להגיש את החוזה לאישור בית הדין, ומכיוון שכך אין לאפשר לספק לציין על גבי החוזים שנכרתים לפי חוזה אחיד שנבדק בידי בית הדין, כי הוא אושר
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“בקשה לאישור חוזה אחיד
12 (א) ספק רשאי לבקש מבית הדין לאשר שאין תנאי
מקפח בחוזה אחיד שהוא מתקשר או מתכוון להתקשר על פיו עם לקוחות
(ב) המשיבים לבקשת אישור יהיו היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, מי שנקבעו כמשיבים בתקנות, וכן מי שבית הדין מצא לנכון להזמין כמשיב
בקשה לבית הדין 147(א ) היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן לפי חוק הגנת לביטול תנאי מקפח הצרכן, התשמ”א-1981, כל ארגון לקוחות ורשות ציבורית שנקבעו בידי שר המשפטים,]חוא 16[
וכן כל ארגון לקוחות שיאשר שר המשפטים לעניין מסוים, רשאי להגיש בקשה לבית הדין לביטול או לשינוי תנאי מקפח בחוזה אחיד (בפרק זה – בקשת ביטול)
(ב ) שר המשפטים רשאי לקבוע תנאים להגשת בקשת ביטול, בידי ארגון לקוחות או רשות ציבורית
(ג ) המשיב בבקשת הביטול יהיה הספק המתקשר או המתכוון להתקשר בחוזה האחיד וכן מי שבית הדין מצא לנכון להזמינו כמשיב; כל ארגון יציג של ספקים או כל גורם אחר שהוא בעל עניין בבקשה כאמור, רשאי להצטרף כמשיב ובלבד שבית הדין אישר זאת

דברי
(ג) הגישה המדינה בקשה לפי סעיף קטן (א) ולדעת בית הדין אין להסתפק, בנסיבות העניין, במשיבים לפי סעיף קטן (ב), רשאי בית הדין למנות עורך דין שאינו עובד המדינה להתייצב כמשיב לפניו ולטעון טענותיו, והוא יהיה רשאי לערער על החלטת בית הדין כאמור בסעיף 10; שכרו של עורך הדין והוצאותיו, כפי שיקבע בית הדין, ישולמו מאוצר המדינה
אישור חוזה
13 בית הדין רשאי לתת את האישור לחוזה אחיד או לסרב לתתו מחמת תנאי מקפח שיפרט; תנאי שבית הדין מצא מקפח דינו כדין תנאי שבית הדין ביטל
כוחו של אישור
14 (א ) תקופת תקפו של אישור לחוזה אחיד היא חמש שנים מיום מתן האישור או תקופה קצרה יותר שקבע בית הדין
(ב) בתקופת תקפו של אישור לא תישמע בבית הדין טענה שיש בחוזה האחיד תנאי מקפח, ולא תישמע טענה כזאת בבית משפט לגבי חוזה שנכרת לפי אותו חוזה אחיד, אף אם נכרת לפני מתן האישור
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית הדין, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, לבטל תנאי בחוזה אחיד שניתן עליו אישור, אף בתוך תקופת תקפו של האישור, אם מצא שקיימות סיבות מיוחדות המצדיקות ביטול זה
ציון אישור
15 אישר בית הדין חוזה אחיד, רשאי הספק לציין זאת על פני החוזים שהוא עושה לפיו; עשה כן, יציין גם את מועד תפוגת האישור ”

הסבר
סעיף 147 לסעיף קטן (א)
סעיף 16לחוק החוזים האחידים קובע רשימה של אלה הרשאים לפנות לבית הדין בבקשה לבטל תנאים מקפחים בנוסחו של חוזה אחיד מוצע לקבוע במפורש בנוסח המוצע כי הבקשה יכולה להיות גם לשינוי תנאי מקפח ולא רק לביטולו כפי שקבוע בחוק הקיים
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 16(ב) לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 16(ג) לחוק החוזים האחידים עם זאת, מוצע להוסיף מפורשות כי בית הדין מוסמך להזמין כל מי שמצא לנכון ולצרפו כמשיב בבקשת ביטול הוראה דומה קיימת בחוק החוזים האחידים לגבי בקשת אישור (סעיף 12(ב))
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“בקשה לבית הדין לבטל תנאי מקפח
16 (א) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, הממונה
על הגנת הצרכן לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, כל ארגון לקוחות ורשות ציבורית שנקבעו בתקנות, וכן ארגון לקוחות שיאשר שר המשפטים לעניין מסוים, רשאים לבקש מבית הדין לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד
(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע לארגון לקוחות או לרשות ציבורית שנקבעו לפי סעיף קטן (א) תנאים להגשת בקשות לבית הדין
(ג) המשיב לבקשה יהיה הספק המתקשר או המתכוון להתקשר בחוזה האחיד, וכן רשאי להצטרף כמשיב, באישור בית הדין, ארגון יציג של ספקים או גורם אחר הנוגעים בדבר ”

ב8י4טו1ל (או א )שינוימצא בי8ת14הד(יןא )בבקמשצתא ביחית נה דיאןו בבקשת ביחיטנולה אשו תנבאבי קהשותא במיקטופלח , שיבתנטאל י אהתו בתינתא י המדיקןהפתחנ באיי די או ישנה אוהתותנכאדי אלוב יטלשנאה ת אוהתקויפכודחי לבטל את הקיפוח
]חוא 17([ב ) ביטל בית הד(יןב )תנאבי טאלו בשייתנה דאיון תות, נכאיאמאוו ר שביסנעהיףאוקתטון, (כא)א, מרורשאביסעהיוף א קלטין ת(ן א)כ, לצו להבטחת קיום הצחו ללטהתבו טכחאתמוקרי,ו וםבכהלחלל זטהתולחכיאיבמואר, תובהכסלפל קז לה הלשחיתימב שאתבנוהסחפק הלחוהזשה האחיד כפי ששונה הבאיחדי ד ביכתפי הדשיןש,ונלהתקבויפדיה בשייתקבהעד;ין,צו ללתפקיופסהעיףשיקטבן ע;זהצ, ו דלינפוי לסענייףין ביצועו ולעניין סעיבףי 6צולעופקוולדעתנייבןזיוסן עיבףית6להפמקושדפט ת ,בזיכוןדיןביצתו השנמתשן פבט י18,ת כמדשיןפטצו בעשנייתן אזרחי אזרחי
כ9ו4ח1ם ש(לא )ביטובליטל בי9ת14הד(יןא) תנאבייטאלו בשיינת ה הדאיון תו,תנכאיאמאוור שביסנעהיףאו48תו1,, יכראאמווראתבסהעיתףנא8י14,ה יארמואור ובשביינתו י התכדניבןאטי למקאפו ח שהתנאי כהבאטמלור איו חושל הבתננואסי חוה כאפמיור שישחונל ה,בנלופסי חוהעכנפיין ש-שונה, לפי העניין – ]חוא 18[ (1) בכל חוזה אח(י1ד) של באכול תוחוזספה ק אהחזיהד ה שבל מאהוותוו סלפחקוזהז ההאחבימד הושתלוגבליוחונזיהתנההא
החלטת בית הדין; החלטת בית הדין;
(2) בכל חוזה שנ (כ2ר) ת עבל כפלי חהוזחוהזהשנהכארחתידעל שפליגבהיוחונזיהתנההא החיחדלטשתלגבבייות ניהדתינן ה אוה על פי חוזה אחיד אעחל ר פכי אחומזורה באפחסיקד ה א(ח1)ר, גכםאמאורם נבכפרסתקהל (פנ1י), מגוםעדאםה נחכלרטת לבפינתי
הדין
(ב ) על אף הוראו(תב )סעיעף ל קטאןף (הא)ור-א

דברי
סעיף 148 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 17לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח המילים “במידה הנדרשת” הושמטו בהיותן מיותרות
לסעיף קטן (ב)
מוצע לתקן את סעיף 17לחוק ולאפשר אכיפה באמצעות צווים, של ביצוע החלטות בית הדין בדבר ביטול או שינוי של תנאי בחוזה אחיד, שנקבע לגביו כי הוא מקפח בין השאר, מוצע לקבוע כי לבית הדין סמכות להורות לספק להשתמש בנוסח החוזה האחיד אשר שונה בידי בית הדין בעקבות שינוי או ביטול של תנאים מקפחים בנוסח החוזה, וזאת לתקופה שיקבע ההוראה המוצעת תבהיר כי ניתן להפעיל גם סנקציות על פי פקודת ביזיון בית משפט כלפי ספק, אם הוא מתעלם מהחלטות בית הדין
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“ביטול ושינוי תנאי בבית הדין
17 מצא בית הדין שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח ”
ס עיף 149 מוצע לשנות את הכלל הקבוע בסעיף 18לחוק הקיים כיום החלטת בית הדין בדבר שינוי תנאי מקפח או ביטולו, חלה על חוזים שנכרתו לאחר מועד ההחלטה, אלא אם כן בית הדין קבע שיש להחיל את החלטתו גם על חוזים שנכרתו לפני כן מוצע לקבוע במסגרת סעיף 18המוצע כי החלטת בית הדין כאמור תחול על כל חוזה שנכרת על פי אותו חוזה אחיד אף אם נכרת לפני מועד החלטתו של בית הדין, ואולם בית הדין רשאי להחיל את החלטתו בעניין התנאי המקפח על חוזים שנכרתו לאחר מועד החלטתו או ממועד אחר שייקבע על פי השיקולים המנויים בסעיף 18(ב)(2) המוצע

הסבר
כמו כן מוצע לקבוע במפורש כי החלטות של בית הדין לחוזים אחידים בדבר שינוי או ביטול תנאי מקפח, יחולו לגבי כלל החוזים האחידים אשר בשימושו של אותו ספק הזהים במהותם, וכן על כל חוזה שנכרת לפיהם אף אם נכרת לפני מועד החלטתו של בית הדין, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת, כאמור לעיל
שינוי זה נדרש לאור המשמעות של החלטת בית הדין והמדיניות הראויה לגבי החלת החלטותיו מבחן הקיפוח מקורו בנחיתותו המובהקת של הלקוח בכריתת החוזה והוא אף קרוב, מבחינה רעיונית, לתקנת הציבור, כך שאין זה ראוי כי תנאי אשר בית הדין קבע שיש לבטלו או לשנותו בשל היותו מקפח, ימשיך לחול על לקוחות אשר חתמו על החוזה האחיד עם הספק לפני החלטתו של בית הדין
עם זאת, כמו בסעיף 18הקיים, נקבע גם כאן כי אין בהסדר המוצע כדי להחיל את החלטת בית הדין על חיובים שקוימו על פי החוזה לפני מועד ההחלטה, לאור אינטרס ההסתמכות של הצדדים
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“כוחם של ביטול ושינוי בבית הדין
18 (א) תנאי שבית הדין ביטל ייחשב כבטל בכל חוזה
שנכרת על פי אותו חוזה אחיד אחרי מועד החלטת בית הדין; תנאי שבית הדין שינה יחול כפי ששונה בכל חוזה כאמור
(ב) בית הדין רשאי להחיל את הביטול או את השינוי גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה ואשר טרם בוצעו במלואם ורשאי הוא לקבוע תנאים לכך, ובלבד שביטול או שינוי כאמור לא יחולו על מה שבוצע לפי החוזה לפני יום מתן ההחלטה ”

(1) ביטול או שינוי כאמור באותו סעיף קטן לא יחולו על חיובים שקוימו על פי החוזה לפני מועד החלטת בית הדין;
(2) רשאי בית הדין לקבוע כי הביטול או השינוי כאמור באותו סעיף קטן יחולו רק על חוזים שנכרתו לאחר מועד החלטת בית הדין או ממועד אחר שיקבע; לעניין זה יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את סוג ההתקשרות, את תקופת ההתקשרות ואת עוצמת הקיפוח
ביטול ושינוי תנאי מקפח בבית משפט ]חוא 19[ 150(א) מצא בית משפט בהליך שבין ספק ולקוח, שתנאי הוא מקפח יבטל את התנאי או ישנה אותו כדי לבטל את הקיפוח, לאחר שבחן את מכלול תנאי החוזה ונסיבותיו וכן הנסיבות המיוחדות של העניין הנדון לפניו
]ח[ (ב ) בסעיף זה, “ספק” ו”לקוח” – לרבות חליפיהם מכוח חיקוק או מכוח חוזה
הודעה על טענת תנאי מקפח ]חוא 20[
דיון מקביל בתנאי מקפח
]חוא 21[ 151 נטענה בבית משפט טענת תנאי מקפח בחוזה שנכרת על פי חוזה אחיד, יודיע בית המשפט על כך ליועץ המשפטי לממשלה
152 (א) אין בדיון בדבר חוזה אחיד בבית הדין כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט לדון בטענת תנאי מקפח בחוזה שנכרת על פי החוזה האחיד שנדון בבית הדין, כל עוד לא נתן בית הדין החלטה בעניין
(ב ) אין בדיון בבית משפט בטענת תנאי מקפח בחוזה שנכרת על פי חוזה אחיד כדי למנוע מבית הדין לדון בחוזה האחיד כאמור או בתנאי מתנאיו, ואולם רשאי בית הדין לדחות את המשך הדיון לפניו עד למתן פסק דין בבית המשפט

דברי
סעיף 150 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 19לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
מוצע לתקן את סעיף 19(א) לחוק ולהבהיר כי לצורך שינוי וביטול תנאי בחוזה אחיד על ידי בית משפט בהליך המתנהל לפניו בין ספק ללקוח, משמעות המונחים “ספק” ו”לקוח” היא לרבות חליפיהם מכוח חיקוק או מכוח חוזה הכוונה היא למי שנכנס בנעלי הלקוח, למשל, הערב, השלוח, היורש, האדם שלישי בחוזה לטובת אדם שלישי, מוטב או נמחה בהמחאת זכות או חבות
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“ביטול ושינוי תנאי בבית משפט
19 (א) מצא בית משפט, בהליך שבין ספק ולקוח,
שתנאי הוא מקפח יבטל את התנאי בחוזה שביניהם או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח
(ב) בהשתמשו בסמכותו לפי סעיף קטן (א) יתחשב בית המשפט במכלול תנאי החוזה ובנסיבות האחרות, וכן בנסיבות המיוחדות של העניין הנדון לפניו ”

הסבר
ס עיף 511 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 20לחוק החוזים האחידים
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“הודעה על טענת תנאי מקפח
20 נטענה בבית משפט טענת תנאי מקפח בחוזה שנכרת לפי חוזה אחיד יודיע בית המשפט על כך ליועץ המשפטי לממשלה ”
ס עיף 153 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 21לחוק החוזים האחידים, בשינויי נוסח המילים “אם יראה לנכון בנסיבות העניין” הושמטו בהיותן מיותרות
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“דיון מקביל
21 (א) דיון בבית הדין בחוזה אחיד, שטרם נתקבלה החלטה לגביו, לא יגרע מסמכותו של בית משפט לדון בטענת תנאי מקפח בחוזה שנכרת לפי אותו חוזה אחיד
(ב) דיון בבית משפט בטענת תנאי מקפח בחוזה שנכרת לפי חוזה אחיד, אין בו כדי למנוע מבית הדין לדון באותו חוזה אחיד או בתנאי מתנאיו; אך בית הדין רשאי, אם יראה לנכון בנסיבות העניין, לדחות את המשך הדיון בפניו עד למתן פסק דין בבית המשפט ”
ס3יי5ג1ים להתורחואלותו פרק ז53ה 1לא היוחרואלו ת עפל רכק לזהאחלדא ימחאוללוה: על כל אחד מאלה:
של פרק החוזים
האחידי(1ם ) תנאי הקובע(1)את תהנתאימורההקובהעכסאפית ת השתימושרלהם הכלסקופיח ת אושיהשסלפםק הבלעקדוחנואשו א
]חוא 23[העסקה; העסקה;
(2) תנאי התואם (2ת )נאיםתנשאני קהבתעו אבםחיתקנואק,יםבהשנתקאבם עולתבכחיליקותוק, שבלהתאואתםו לחיתקכולקי;תו של
(3) תנאי התואם (3ת )נאיםתנשאני קהבתעו אבםהסתנכאםי בםין–שנלקאבועמוי בשיהסשכרםאל ביצן–ד ללאו;ומי שישראל צד
(4) הסכם קיבוצי (ל4)פי חוהקסכהםסכקימיבום ציקילבפויציחיוםק, הסתכשימ”יזם -ק7י5ב9ו19צ1י, יבםי,ן השתהושגי”זש -ל7ר5י9ש1ו ,ם בליפן י
החוק האמור ובין אהם חלוקאו, הלארמבוור תובהיןסדאר ם קילבאוו,צילראבחור,ת והבסלדברד קישנבועצשי ה אבחכר, תוב לובשדנקשבנעו שבוה שיעורים לשכר עבושדיהעורים לשכר עבודה

דברי
ס עיף 153 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 23לחוק החוזים האחידים בשינויים האלה:
לפסקה (1)
מוצע לתקן את סעיף 23(א) לחוק ולהבהיר כי כוונת הסעיף היא לסייג את תחולת הוראות החוק, כך שלא יחולו על תנאי הקובע את התמורה הכספית, לא רק כאשר משלם אותה הלקוח, כמו בחוק הקיים, אלא גם כאשר משלם אותה הספק כמו כן מוצע להבהיר שהסייג האמור בדבר התמורה הכספית, חל רק על התמורה עצמה “בעד נושא העסקה” ולא על התנאים הנלווים לה, כגון: תנאים בדבר אופן חישוב התמורה או הדרך שבה היא נקבעת, החובה להפקיד פיקדון, מועד התשלום, קביעה שמקדמה עשויה להוות פיצוי מוסכם ותנאים דומים תנאים אלה יעמדו לביקורת בית הדין ובית המשפט הבהרה זו באה לידי ביטוי בהוספת המילים “בעד נושא העסקה”, לגבי התמורה הכספית
לפסקה (2)
בסעיף 23(א)(2) לחוק הקיים קבוע סייג ולפיו הוראות החוק לא יחולו על תנאי בחוזה אחיד שהוא “תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק” החלתו המילולית- דווקנית של הסייג כפי שהוא מנוסח כיום, עלולה להביא לתוצאות שאינן הגיוניות: הוצאה מגדר תחולת החוק של כל הוראה בחוזה אחיד ה”תואמת” הוראה שבחיקוק ההסבר הרווח לסייג הקבוע היום בחוק, הוא החזקה כי המחוקק קובע נורמות סבירות עם זאת, הסבר זה נכון רק בהקשר של ההסדר הספציפי החוקי שבו מעוגנות

הסבר
ההוראות ועל רקע מטרתו של אותו חיקוק סבירותה של הוראה בחיקוק אינה מעידה בהכרח על סבירותה של אותה הוראה כאשר היא מאומצת בחוזה בהקשר אחר סבירותה של ההוראה צריכה להימדד בהקשר של הסביבה שבה היא נמצאת, ביחס לשאר התנאים בחוזה וביחס לסוג החוזה, למטרתו וכיוצא באלה (ר’ ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ חוזים אחידים (הוצאת נבו) עמ’40-43) לפיכך, מוצע להבהיר כי יש להחיל את הסייג האמור באופן מהותי, רק לגבי תנאי התואם תנאים שנקבעו בחיקוק בהתאם לתכליתו, כך שתחולת הסייג תהיה תלויה גם בהקשר החוקי שבו נקבעה ההוראה, בפרשנותה וכיוצא באלה
נוסח חוק החוזים האחידים הקיים:
“סייגים לתחולה
23 (א) הוראות חוק זה לא יחולו על –
(1) תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח;
(2) תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק;
(3) תנאי התואם תנאים שנקבעו בהסכם בין–לאומי שישראל צד לו;
(4) הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, בין שהוגש לרישום לפי החוק האמור ובין אם לאו, לרבות הסדר קיבוצי אחר ובלבד שנעשה בכתב ונקבעו בו שיעורים לשכר עבודה ”

19

חלק משנה שלישי: חוזים מיוחדים
פרק ראשון: חוזה מכר סימן א’: הוראות כלליות
מהותו של חוזה 154חוזה מכר הוא חוזה בין מוכר לקונה להקניית נכס תמורת מחיר מכר ]מכר 1, 4(א)[
תחולת הפרק על 155הוראות פרק זה יחולו, בשינויים המחויבים, על חליפין של נכס בנכס חליפין של נכס
]מכר 3[
סימן ב’: חיובי הצדדים
חיובי המוכר – 156המוכר ימסור לקונה את הנכס ויקנה לו את הבעלות בו
מסירה והקניה
]מכר 7[

דברי
חלק משנה שלישי: חוזים מיוחדים
חלק משנה זה מאגד את החוקים שבסיסם הוא חוזה בין צדדים בנוגע לעסקה שנערכה ביניהם נכללים בו חוקים קיימים – חוק המכר, חוק המתנה, חוק חוזה קבלנות,חוק השכירות והשאילה, חוק הערבות – לצד הסדרים חדשים – ההוראות הדנות בחוזה שירות וחוזה תיווך לגבי חלק מהחוזים, כמו חוזה קבלנות וחוזה מתנה, הוספו בפרקים הרלוונטיים הוראות שהיו חסרות בחוקים הקיימים
בין הפרקים השונים נעשתה התאמה לגבי מבנה הפרק כמו גם לגבי חלק מההוראות המהותיות כך למשל, כל פרק פותח בהוראה מהותית המתארת את העסקה שבה דן הפרק, ואת זהותם של הצדדים הנוטלים בה חלק סודרו במרוכז ההוראות החלות על המוכר בנפרד מאלה המוטלות על הקונה וכך לגבי קבלן ומזמין, נותן שירות ומזמין שירות, משכיר ושוכר דוגמה נוספת להאחדת המבנה הוא מיקום ההוראות המרחיבות או מצרות תחולת פרק מסוים בתחילת כל פרק כך, למשל, מרחיבה הוראת סעיף 155המוצע (ההוראה השנייה בפרק המכר) את תחולת פרק המכר גם על חליפין של נכס בנכס והוראת סעיף 177המוצע (ההוראה השנייה בפרק חוזה מתנה) מחילה את פרק חוזה מתנה על כל חוזה בלא תמורה דוגמה בולטת להוראות מהותיות שהותאמו ניתן למצוא בהוראות העוסקות באי–התאמה של נכס בחוזה מכר, בחוזה קבלנות, בחוזה שכירות ובחוזה שאילה
פרק ראשון: חוזה מכר
הפרק המוצע, פותח את חלק המשנה הדן בחוזים מיוחדים, ומחליף את הוראות חוק המכר, התשכ”ח-1968בפרק זה נוספו כמה הוראות חדשות והוראות מסוימות של החוק הקיים תוקנו שינויי המבנה והנוסח שנעשו בפרק זה מטרתם להתאים בין ההוראות החלות על מכר לשאר ההוראות של החוזים המיוחדים

הסבר
סימן א’: הוראות כלליות
ס עיף 154 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 1לחוק המכר, בשינויי נוסח כדי ליצור אחידות בין כל סעיפי הפתיחה בחלק משנה זה, הסעיף אינו דן במונח “מכר”, אלא במונח “חוזה מכר” במקום סעיף 4(א) לחוק המכר נעשה שימוש במונח “נכס” אשר מוגדר בסעיף 6, כ”מקרקעין ומיטלטלין, וככל שהדבר מתאים לעניין – גם זכויות רכושיות”
נוסח חוק המכר הקיים:
“מהות המכר
1מכר הוא הקניית נכס תמורת מחיר
תחולה
4 (א) הוראות חוק זה יחולו על מכר של מיטלטלין,
ובשינויים המחויבים – גם על מכר של מקרקעין וזכויות ” ס עיף 155 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 3לחוק המכר, בשינויי נוסח
נוסח חוק המכר הקיים:
“חליפין
3הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חליפין ”
סימן ב’: חיובי הצדדים
ס עיף 156 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7לחוק המכר, בשינויי נוסח המונח “להקנות” יוחד בחוק זה להעברה מושלמת ומשוכללת של זכויות לפיכך הוחלף המונח “להעביר” במונח “להקנות”
נוסח חוק המכר הקיים:
“חובת מסירה והעברה
7המוכר חייב למסור לקונה את הממכר ולהעביר לו את הבעלות בו ”

מ7ס5י1רה וההמקוניכהר שילמסו7ר 5ל1קונה מוגכם ר ריכמיסבוירם לוקאובנזהריגם ם ארשכיר ביהםותוקאנובזרבינםכס אאשור הדורתוקנשוים בנלכצסוראך ]רחכ[יבים והאשביזרמיוםש בו על פי המשיקומבול,ש וביוקנעהל לפוי אהתמקהובעל,לויתקנבה לם ו את הבעלות בהם
ק8יו5ם1חי(ואב )המסהימרוה כר י8ק5י1ים (א )ת ההחימוובכרל ימקסיירםת אהתנכהס חיבוהב עלממדסתיור לת רהשנוכתס הבקהונעהמדת בידי המוכר
]מכר 8[(ב) חיוב להעמד (ת בנ )כס חישולב א ליוהחעדמ ידקתוינםכסביישחלואדויושחלד יהקנוכיסם בייידיחוהדומוכשר ל
(ג) הוסכם כי ה(מג )וכר יהוטספכל ם בכהיובהלמתוכהרנכיסט, פיל קוביהםובחליות ב ההנמכס,יריקה ויבםמסחיירובת הנמכסיס מהמוביל לקונה מהמוביל לקונה
מ9ק5ו1ם ק(יוא )ם החמיוסבירת 9ה5נ1כס(את) קוימם סיברמתקוהםנכעסקתו קושילם הבמוקכור,ם ועבסאקיןו לשו ל מהקומום כרע, סוקבא-ין בלמו קומםק למסירת מהגונרכיסו מגוריו

דברי
ס עיף 157 ההוראה החדשה המוצעת מבהירה כי חיובי המוכר כוללים גם הקניית רכיבים ואבזרים שנלווים לממכר או רכיבים ואבזרים הדרושים באופן סביר לשימוש בו ולפי המקובל חיובים אלה ניתן ללמוד היום מהוראותיו של סעיף 11(5) לחוק המכר, אשר קובע כלל רחב לקיומה של אי–התאמה במכר בין הדוגמאות שניתנו בספרות ובפסיקה ליישומו של הכלל האמור ניתנה הדוגמה של דברים אשר ברגיל נלווים לממכר, בחינת טפל הולך אחר העיקר, אשר הסרתם תהווה אי–התאמה (למשל, במכר דירה נכללים בממכר גם שקעים חשמליים, ציפוי עץ המצוי בה, אנטנה לטלוויזיה המותקנת בה, וכו’ ראו א’ זמיר, חוק המכר, התשכ”ז-1968, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג’ טדסקי, תשל”ה), עמ’275)
התייחסות המשפט העברי:
כך גם הרמב”ם קובע כלל בסיסי ולפיו: “וזה עיקר גדול: בכל דברי משא ומתן, הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום, ואחר המנהג אבל מקום שאין ידוע בו מנהג, ולא שמות מיוחדין, אלא יש קורין כך ויש שקורין כך, עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו” (משנה תורה, הלכות מכירה, פרק כו, הלכה ח)
סעיף 158 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 8(א) לחוק המכר, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
הסעיף הקטן המוצע שונה מהוראת סעיף 8(ב) לחוק המכר, בכך שהוא קובע, כי מסירת נכס לא מזוהה מקוימת במעמד הייחוד, ולא עם השלמת כל ההכנות הדרושות כדי לאפשר את הייחוד, כפי שהיה ניתן להסיק מהנוסח הקיים (ראו א’ זמיר, חוק המכר, התשכ”ז-1968, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג’ טדסקי, תשל”ה), עמ’195-196) כמו כן בעוד שהחוק הקיים אינו נוקט עמדה בנוגע לשאלה על מי מוטלת החובה לעשות את כל הדרוש כדי לאפשר את ייחודו של הממכר וקבלתו על ידי הקונה, מבהיר הנוסח המוצע כי חובת ייחוד המכר מוטלת על המוכר המונח “נכס שלא יוחד” מחליף את הביטוי “חלק מתוך צובר נכסים”, בהיותו ברור יותר

הסבר
לסעיף קטן (ג)
הסעיף הקטן המוצע שונה מהוראת סעיף 8(ג) לחוק המכר החוק הקיים משחרר את המוכר מסיכון אבדן הנכס במסירת הממכר למוביל רק אם “המוביל אחראי כלפי הקונה על פי חוזה ההובלה” כלומר, אם המוביל אינו אחראי כלפי הקונה, המוכר אחראי עד למסירתו של הנכס מהמוביל לקונה לעומת זאת, ההסדר המוצע קובע כי במקרה שבו המוכר לקח על עצמו לטפל בהובלת הנכס, יקוים חיוב המסירה במסירת הנכס מהמוביל לקונה בשאר המקרים הקונה יישא בסיכון אבדן הנכס החל ממועד מסירת הנכס למוביל השינוי שומר על עקביות עם סעיף קטן (א) והכלל הרגיל, שלפיו הקונה הוא הנושא בסיכון החל ממועד העמדת הנכס לרשותו
נוסח חוק המכר הקיים:
“מסירה כיצד?
8 (א) מסירת הממכר תהא בהעמדת הממכר לרשות
הקונה
(ב) היה הממכר חלק מתוך צובר של נכסים, תהא המסירה בעשיית כל הדרוש כדי לאפשר את ייחוד הממכר וקבלתו על ידי הקונה
(ג) הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה בהעמדת הממכר לרשות המוביל, ובלבד שהמוביל אחראי כלפי הקונה על פי חוזה ההובלה ”
סעיף 159 לסעיף קטן (א)
הסעיף המוצע חוזר על הוראת סעיף 10(א) לחוק המכר הסדר זה שונה לעניין מקום המסירה מההסדר הכללי שבסעיף 53המוצע (הממוקם בחלק המשנה הדן בהוראות הכלליות בחלק החיובים), שם נקבע כמקום הקיום של חיוב – מקום עסקו או מגוריו של הנושה ההסדר הקבוע בסעיף קטן (א) המוצע הוא בהתאם למקובל בעסקאות מכר בעסקאות כאלה מקום חיוב המסירה הוא בדרך כלל מקום עסקו של המוכר, שלעניין מסירת הנכס הוא החייב ולא הנושה, ורק אם אין למוכר עסק – מקום מגוריו הוראת סעיף 10(ב) לחוק המכר הושמטה בהיותה מיותרת

(ב ) הוסכם כי המוכר יטפל בהובלת הנכס, תקוים מסירתו במקום שהוסכם עליו עם המוכר
חיובי הקונה – 160הקונה ישלם למוכר את המחיר ויקבל את הנכס
תשלום וקבלת הנכס
]מכר 19[
מועד תשלום המחיר 161הקונה ישלם את המחיר במועד מסירת הנכס ]מכר 21רישה[
162הוראות פרק זה בעניין מסירה וקבלה של הנכס יחולו גם על מסירה וקבלה של המסמכים המתייחסים אליו
חיובים שלובים 163חיוב המוכר למסור את הנכס וחיוב הקונה לשלם את המחיר הם חיובים שלובים ]מכר 23[
164הבעלות במיטלטלין עוברת לקונה במסירתם, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות

דברי
סעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת משנה מהוראת סעיף 10(ג) לחוק המכר והיא המשכה של הוראת סעיף 158(ג) אשר עוסקת בקיום חיוב המסירה במקרה שהוסכם כי המוכר יטפל בהובלת הנכס (ראו דברי הסבר לסעיף זה ולסעיף 175(ג) המוצע)
נוסח חוק המכר הקיים:
“מקום המסירה
10 (א) המסירה תהא במקום עסקו של המוכר, ובאין
למוכר מקום עסק – במקום מגוריו הקבוע
(ב) ידעו הצדדים בעת גמירת החוזה שבמועד המסירה יימצא הממכר במקום פלוני, תהא המסירה באותו מקום
(ג) הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה במקום שהוסכם עליו עם המוביל האחראי כאמור בסעיף 8(ג) ”
ס עיף 160 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 19לחוק המכר, בשינויי נוסח
נוסח חוק המכר הקיים:
“חובת תשלום וקבלה
19הקונה חייב לשלם למוכר את המחיר ולקבל את הממכר ”
ס עיף 161 ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 21לחוק המכר הוראה זו, הקובעת את מועד התשלום עם המסירה של הנכס, היא הוראה מיוחדת להסדר הכללי של מועד התשלום ותואמת את אופיו ההדדי של חוזה המכר, שבו כל צד מעוניין לתת את חלקו במקביל לקבלת התמורה הנגדית (ראה גם סעיף 163המוצע) בהתאם להסדר הכללי, המופיע בחלק המשנה הדן בהוראות הכלליות של חיובים (סעיף 50המוצע), חיובים יש לקיים בתוך זמן סביר

הסבר
נוסח חוק המכר הקיים:
“המועד לתשלום המחיר ומקומו
21המחיר ישולם במועד מסירת הממכר ובמקום עסקו של המוכר, ובאין למוכר מקום עסק – במקום מגוריו הקבוע ”
ס עיף 162 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 26
לחוק המכר, בשינויי נוסח
נוסח חוק המכר הקיים:
“מסמכים המתייחסים לממכר
26הוראות חוק זה בענין מסירת הממכר וקבלתו כוחן יפה גם לגבי מסירה וקבלה של המסמכים המתייחסים לממכר ”
ס עיף 163 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 23לחוק המכר, בשינויי נוסח הוראת הסעיף המוצע מחליפה את המונח “חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד” במונח “חיובים שלובים” כפי שהוגדר בסעיף 52(א)(2) המוצע כך, באמצעות סעיף 52(א)(2) כאמור מובהר, בין השאר, כי אם הצד השני אינו נכון לקיים את החיוב, נדחה מועד קיום החיוב של הצד הראשון דחיית המועד לקיום החיוב השלוב היא תוצאה ישירה הנובעת מחוסר נכונותו של צד לקיים את חיובו
נוסח חוק המכר הקיים:
“חיובים מקבילים
23חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד ”
ס עיף 164 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 33
לחוק המכר, בשינויי נוסח יישומה של הוראה זו יכול שיהיה מיוחד לסוג המיטלטלין שבו מדובר, בשל אופיו של הממכר או בשל אופן המסירה כך לדוגמה במכר של נכסים בלא קיום מוחשי ובמסירה שאין עמה שינוי בהחזקה המילה “ממכר” הוחלפה במילה

א5י6–1הת (אאמ )ה בנהכמסוכר י5מ16סור (א )ת ההנכמוס ככר ישמהוסוא ר מאתת איהםנכלסמוכסשכהםואבינמו תלאבייןם הלקמונסה כם בינו לבין הקונאהי–התאמה בנכס ]מכר 11, ח[ ]מכר 11, ח[
(ב ) אי–התאמה ב(נבכ )ס האייא–, הבתין אהמהשאברנ, כמס סיהריאה, שבילן -השאר, מסירה של –
(1) חלק מן הנכס (1א )ו כמחולתק שמון נה נכמןס האומוכסמכום;ת שונה מן המוסכם;
(2) נכס שונה, לר(ב2ו) ת ננככס ס ששתוינאהו, רלו ראבו ת שנסכוגסו שותניהאורמון אהומושססכוגם;ו שונה מן המוסכם;
(3) נכס שאין בו (ה3)איכונתכס או שהאיןתכבוונוהת איהכדורות שאוו ת הלתשכיונמותשו ההדרגוישלותאו להשיממסוחשרוי הרגיל או המסחר
או למטרה מיוחדתאו הלממשטתרמה עמתיומחן דהת מוהסמכשם;תמלענתייןמןזה ימורסאוכם;מטלרעהניימןיוזחה דיתראו מטרה מיוחד כמשתמעת מן המוסככמםשתאמם עהת מומןכר הימדועסכבםעתא כם ריהתמות כרה יחודזע ה בעעל ת הכמריטרתהת שהלחושזמה העל המטרה שלשמ נרכש הנכס; נרכש הנכס;
(4) נכס שמבחינ(ת4)סוגנ, כתס יאשומר באחוינתכוסנווג,ת, תיאיאנוור מאותאתיכם ונלודתג, ם איאנוו למדתוגאימםה לדגם או לדוגמ
שהציג המוכר לקונשה,הצאילג א האמום ככרן להקוונדיה,ע אהלמוא כאר םלקכון נה ובדיעעת הכמרויכתר ת להקוחנוזה ה בעלת כריתת החוזה ע אי–התאמה כאמור;אי–התאמה כאמור;
(5) נכס שאינו א (רו5ז) כמנקכוסבל,שאביאנוריזאהרוז שיכשמקבובה ל,כדבי אלרישזמה ורשיעשליובה כדי לשמור עליו

דברי
“מיטלטלין”, מאחר שדרך הקניה זו מיוחדת למיטלטלין, בעוד שלגבי מקרקעין נקבעו הוראות מיוחדות בפרק הדן בעסקאות מקרקעין בחלק הנכסים (ראה סעיפים 594ו–595המוצעים)
נוסח חוק המכר הקיים:
“העברת הבעלות
33הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות ”
סעיף 165 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת קובעת, בדומה לסעיף 11(5) בחוק המכר, כי על המוכר למסור לקונה נכס שיתאים למה שהוסכם ביניהם סעיף זה מבטא עיקרון כללי של התאמה, הקיים מעבר לחוזה זה או אחר הוראה זו, למעשה, מטילה את האחריות המרבית בגין אי–התאמה שעשויה להתגלות בנכס על המוכר סעיף זה גם מדגיש כי קנה המידה להתאמה הוא הסכמת הצדדים ולא דרישותיו או ציפיותיו של צד זה או אחר להסכם יובהר, כי באופן שיורי, ככל שלא הוסכם בין הצדדים לגבי סוג הנכס או טיבו, יחולו הוראות סעיף 54המוצע, ולפיו הקיום יהיה מתן נכס מסוג ומטיב בינוניים
לסעיף קטן (ב)
בשונה מהסעיף הקיים (סעיף 11לחוק המכר), הסעיף המוצע מנוסח כרשימה פתוחה של מקרים שבהם יראו את המוכר כמפר את חיוב המסירה ומדגים את המקרים שבהם יראו את הנכס כנכס שאינו מתאים למה שהוסכם בין הצדדים שינוי זה אינו מהותי לאור פסקה (5) לחוק הקיים, הקובעת כלל רחב, ולפיו במקרה שבו המוכר מסר “נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים” הוא לא קיים את חיוביו מכלל זה נגזר חיובו של

הסבר
המוכר למסור ממכר שיתאים למה שהוסכם בין הצדדים מכל הבחינות
לפסקה (1)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 11(1) לחוק המכר, בשינויי נוסח
לפסקה (2)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 11(2) לחוק המכר, בשינויי נוסח
לפסקה (3)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 11(3) לחוק המכר כמו כן נוספה חזקה, ולפיה אם ידע המוכר בעת כריתת החוזה על המטרה שלשמה נרכש הנכס, יראו את המטרה כמשתמעת מהמוסכם בין הצדדים
לפסקה (4)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 11(4) לחוק המכר, בשינויי נוסח במקום המילים “זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה” נקבע כי החריג לכלל בדבר התאמת הממכר, והוא מצב שבו הודיע המוכר לקונה, כי הנכס אינו תואם את הדגם או הדוגמה, שאז המוכר פטור מאחריות
לפסקה (5)
לפסקה זו אמנם אין מקבילה מפורשת בסעיף 11לחוק המכר, ואולם היא עשויה להשתמע מהחוק הקיים מוצע לקבוע במפורש את חובתו של המוכר לארוז את הממכר באריזה שתאפשר לקונה לקבל אותו ואף להוביל אותו בלי שייפגם
דברי
נוסח חוק המכר הקיים:
“אי–התאמה
11 המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –
(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;
(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת
המשתמעת מן ההסכם;
(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים ”
ס עיף 166 ההוראה החדשה המוצעת מבוססת על ההנחה כי קיימת ציפייה ביחסים שבין המוכר העסקי לקונה, שהמוכר יקיים את התקנים המחייבים על פי חיקוק לגבי הנכס הנמכר אי–קיום התקנים כאמור יהווה הפרת חוזה מוצע לשלב הוראה דומה בפרק העוסק בחוזה קבלנות ובפרק העוסק בחוזה שירות (סעיפים 200ו–219המוצעים, בהתאמה)
ס עיף 167 ההוראה המוצעת קובעת, בדומה להסדר הקבוע כיום בחוק המכר, את בטלותה של תניה הפוטרת או המגבילה את אחריותו של המוכר לאי– התאמה בנכס, אם בעת כריתת החוזה, ידע או היה עליו לדעת על קיומה והוא לא גילה על כך לקונה יוער, כי בעוד שהנוסח הקיים קובע שאין להתנות על זכותו של הקונה להסתמך על אי–התאמה, קובע הנוסח המוצע במפורש את בטלותה של תניה כזו בכך מותאמת ההוראה לפרשנות שניתנה להוראת סעיף 16לחוק המכר (ראה א’ זמיר, חוק המכר, התשכ”ז-1968, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג’ טדסקי, התשל”ה), עמ’338-339)) ומונעת מהמוכר מלפטור את עצמו מאחריות אם הוא יודע או אם עליו לדעת שהוא

הסבר
אינו מקיים את אחריותו מוצע לקבוע הסדר דומה גם בפרק חוזה קבלנות (סעיף 201המוצע) ובפרק חוזה שכירות (סעיף 243המוצע)
נוסח חוק המכר הקיים:
“העלמת אי–התאמה
16היתה אי–ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14ו–15או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה ”
ס עיף 168 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 12לחוק המכר, בשינויי נוסח כך, במקום מועד “גמירת החוזה”, נקבע כי המועד הרלוונטי הוא מועד כריתת החוזה זאת בהתאם למינוח המקובל בשאר ההוראות הנוגעות לכריתת חוזה
התייחסות המשפט העברי:
במסורת המשפט העברי אמנם יש מן הפוסקים הסבורים שאין הקונה יכול להסתמך על אי–ההתאמה אלא בידיעה ממשית (שו”ת מהרשד”ם, חושן משפט, סימן שפה), אך רבים מן הפוסקים נוקטים את שיטת ה”מגיד משנה” שכותב (משנה תורה, הלכות מכירה, פרק טו, הלכה ג): “ויש מי שכתב, שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולין לנסותו ולטועמו, ולא הקפיד לעשות כן אינו חוזר”
נוסח חוק המכר הקיים:
“ידיעה על אי–התאמה
12 אין הקונה זכאי להסתמך על אי–התאמת הממכר כאמור בסעיף 11(להלן – אי–התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה ”
סעיף 169 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על החוק הקיים, בכמה שינויים: על פי התיקון המוצע, מועד ההודעה על אי–התאמה אינו “מיד”, אלא “בתוך זמן סביר”, בכך מרוכך

(1) הקונה לא הו(ד1) יע עהלקונאיה–הלהא תהאומדיה ע לעמלוכאר י–בהתוהךת זאמן ה סלבימרוכלר אבחרתוךשגזימלן ה סביר אותה או שהיה עליאוותלגהלואתו ה,שהתיוךה פעילריוט לגסלבוירתה,שלתואךי–פהירהותט אסמביה;ר השולראאהי–זוההלתא אמה; תחול על אי–התאמתה חושל העמלוכארי–ידהעת אומ הישה העמלויכו ר לידדעע ת אעו ליהיה;ה עליו לדעת עליה;
(2) הקונה לא נתן(2) למוכהר קוהנזהדמלנאותנתסן בילרמוה כלר בהדזודק מאנות ת הסנבכיסרה לבדוק את הנכס
(ב ) על אף הוראו (ת ב )סעיףעלקטאן ף(אה),ורלאו קת ייסםעיהף קקונטןה ( נא)ט, ל למא הקניטילםיםהקהונאהמונרטילם מבהאנוטתלוי סם עיהףאמו]רחי[
קטן, זכאי הוא להסקתטמן,ך זעכלאי איה–והא הלתהאסמתהמךבאעול תאהי–מהידההתאשמבה באיא–וקתיוה ם מיהדנטה ל שכבאה מוארי–לקיאום הנ פגע במוכר פגע במוכר

דברי
הנטל אשר היה מוטל על הקונה (ראה א’ זמיר, חוק המכר, התשכ”ז-1968, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג’ טדסקי, התשל”ה), עמ’292-293) נוסף על כך, מוצע שההוראה בדבר מועד ההודעה תחול גם לגבי אי–ההתאמה שהיה על הלקוח לגלותה, במובן זה שיהיה על הלקוח לתת הודעה בדבר אי–התאמה בתוך זמן סביר מהמועד שבו שהיה עליו לגלותה (לעניין זה ראה גם דברי ההסבר לסעיף 174המוצע) עם זאת, מוצע לקבוע כי אם המוכר ידע, או שהיה עליו לדעת, על אי–ההתאמה, לא תישלל זכותו של הקונה להסתמך עליה אף אם לא עמד בדרישת ההודעה כאן שונה הנוסח המוצע מהנוסח הקיים, במובן זה שהמועד שבו נבדק אם המוכר ידע או היה עליו לדעת על אי–ההתאמה אינו מוגבל למועד “גמירת החוזה” כקבוע בסעיף 16לחוק המכר
יצוין כי מהמילים “או שהיה עליו לגלותה” נגזרת חובתו של הקונה לבדוק את הנכס “מיד לאחר קבלתו” (כקבוע בסעיף 13(א) בחוק המכר) בהתאם לתיקון האמור, גם במקרים שבהם מדובר באי–התאמה נסתרת, אשר אינה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, יוכל הקונה להסתמך על אי–ההתאמה, רק אם יודיע עליה למוכר בתוך זמן סביר מהמועד שבו גילה אותה או מהמועד שבו ניתן היה לגלות את אי–ההתאמה בבדיקה סבירה (כקבוע ברישה של סעיף 15בחוק המכר)
בנוסף, קובע הנוסח המוצע במפורש, כי במקרה שהקונה לא נתן למוכר הזדמנות סבירה לבדוק את הנכס הנמכר, הוא לא יהיה זכאי להסתמך על אי–ההתאמה לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי על אף הקבוע בסעיף קטן (א) ובניגוד לנוסח הגורף של סעיף 14(ב) לחוק המכר, השולל כליל את זכות ההסתמכות של הקונה במקרה שבו לא עמד בנטל ההודעה על אי–התאמה, הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי–התאמה באותה מידה שבה אי–מתן ההודעה או אי–מתן הזדמנות לבדוק את הנכס כנדרש בסעיף קטן (א) לא פגעו במוכר בכך, נשמר האיזון בין אחריותו של המוכר לבין הנטלים של הקונה הנוסח בסעיף 14(ב) הקיים הביא לתוצאות קשות ומכבידות, במיוחד אם מביאים בחשבון את העובדה שלפי החוק הקיים נקבעה חובת הודעה מיידית

הסבר
התייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי נאמר לעניין זה כי: “המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר” (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רלב, סעיף ג) כלומר, שלא כדין הקיים והמוצע, אין זכותו של הקונה להסתמך על אי–התאמה מוגבלת בזמן וכן משעשה בנכס שימוש לא יוכל להשתמש בזכותו להחזיר את הנכס
נוסח חוק המכר הקיים:
“בדיקת הממכר
13 (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו
הודעה על אי–התאמה
14 (א) על הקונה להודיע למוכר על אי–התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר
(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה
אי–התאמה נסתרת
15 לא היתה אי–ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס-נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר
העלמת אי–התאמה
16 היתה אי–ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14ו–15או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה

170בנכס שהוא מיטלטלין, אין הקונה זכאי לבטל את חוזה המכר בשל אי–התאמה אם הודיע עליה למוכר אחרי שחלפו שנתיים ממועד מסירת הנכס אף אם לא גילה אותה או לא היה עליו לגלותה בתוך אותה תקופה
171ביצע מוכר את המכירה דרך עיסוק והיו העיסוק במכירה או המכירה עצמה טעונים רישיון או היתר לפי חיקוק, ינהג המוכר לפי הוראות החיקוק האמור
172מסר המוכר לקונה נכס בכמות העולה על המוסכם, והכמות העודפת ניתנת להפרדה בלא הוצאות או טרחה בלתי סבירות, אין הקונה זכאי לבטל את החוזה בשל אי–התאמה כאמור, ואולם זכאי הוא להודיע למוכר, בתוך זמן סביר ממועד קבלת הנכס, כי אין הוא מקבל את הכמות העודפת; לא עשה כן, ישלם הקונה למוכר תמורה בעד הכמות העודפת לפי השיעור המוסכם
173המוכר יקנה לקונה את הזכויות בנכס כשהן חופשיות משעבוד, מעיקול ומכל זכות אחרת של אדם שלישי

דברי
הוראות נוספות בדבר ההודעה
17 (א) קונה המודיע על אי–התאמה יפרט אותה פירוט
סביר ויתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר ”
ס עיף 170 הוראת הסעיף המוצע קובעת כי הקונה
לא יהיה זכאי לבטל חוזה מכר בשל אי– התאמה אם הודיע עליה למוכר אחרי שחלפו שנתיים ממועד מסירת הנכס זאת, בדומה לחוק הקיים (סעיף 15לחוק המכר), אף אם אי–אפשר לגלות את אי–ההתאמה בנכס בבדיקה סבירה בכך מסייגת ההוראה האמורה את הוראת סעיף 169(א) המוצע ואולם ההוראה המוצעת שונה מהנוסח הקיים, והיא משמיטה את ההוראה בסעיף הקיים השוללת סעדים מהקונה במקרה שבו עברו ארבע שנים ממועד המסירה משמעותה של ההוראה האחרונה היתה למעשה שלילה גורפת של זכותו של הקונה לקבל סעד בשל הפרת חיוב ההתאמה ההוראה המוצעת מסתפקת בשלילת זכותו של קונה שלא הודיע על אי–התאמה בנכס מיטלטלין לבטל את חוזה המכר, בחלוף שנתיים
התייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי, כאמור בדברי ההסבר לסעיף 169, אין הגבלה כלל על התקופה שבה ניתן להחזיר את הנכס
נוסח חוק המכר הקיים:
“אי–התאמה נסתרת
15לא היתה אי–ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר ”
ס עיף 171 ההוראה החדשה המוצעת מבוססת על ההנחה כי קיימת ציפייה ביחסים שבין מוכר

הסבר
מקצועי לקונה, שהמוכר יהיה בעל רישוי המתחייב על פי חיקוק (באופן דומה להוראת סעיף 166המוצע הדנה בהתאמת הנכס לתקנים מחייבים לפי חיקוק) אי–קיום הדרישה האמורה יהווה הפרת חוזה מוצע לשלב הוראה דומה בפרק העוסק בחוזה קבלנות ובפרק העוסק בחוזה שירות (סעיפים 205ו–220המוצעים)
ס עיף 172 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 29לחוק המכר, בשינויי נוסח הביטוי “כמות יתירה” הוחלף בביטוי “כמות עודפת” נוסף על כך, מובהר בהוראה שמניין התקופה למתן הודעה על ידי הקונה, על כך שאינו מוכן לקבל את הכמות העודפת, מתחיל במועד קבלת הנכס
נוסח חוק המכר הקיים:
“דין כמות עודפת
29מסר המוכר לקונה נכסים בכמות יתירה על המוסכם, והכמות היתירה ניתנת להפרדה ללא הוצאות או טרחה בלתי סבירות, אין הקונה זכאי לחזור בו בשל כך מן החוזה, אלא זכאי הוא, תוך זמן סביר, להודיע למוכר שהוא דוחה את הכמות היתירה; לא עשה כן, ישלם את מחירה לפי השיעור המוסכם ”
ס עיף 173 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 18(א) לחוק המכר, בשינויי נוסח ודנה בהתאמת זכויות משפטיות זאת, להבדיל מהתאמה פיזית של הנכס, אשר נדונה בסעיף 165המוצע בהתאם לכך, במקום השימוש במונח “ממכר נקי” נעשה שימוש במונח “זכויות חופשיות”
התייחסות המשפט העברי:
כך פסק כבר השולחן ערוך, חושן משפט, סימן רכו, סעיף ו: “אסור למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש עליו עסק ודין, עד שיודיעו שאף על פי שהאחריות עליו, אין אדם רוצה שיתן מעותיו וירד לדין ויהיה נתבע מאחרים”

ה4ו7ד1עה העלמ זוכוריויתודיע 4ל7ק1ונה העמלו כרל יותדביע לת קזוכנוהת עבלנכסל, תשבליעאדת םזכושלת יבשני כבס, תושךל ז אמןד סם בישרלימשהי מבותעוד אדם שלישישדי עבנאכוס שהיה עליושילדדע עאתו עשליהיה ה עליו לדעת עליה
נ5ש7י1אה (באס )יכוןאבד או 5ני7ז1וק (האנ )כס אבחדרי אוש נהיזמווקכרהנהכעס מיאדחראי ת שהנמכוסכרלרהשעומתידהקאונת ה הונלכפסנילרששהוקתונה ]אמבכדרן2ה2נ[קכיסבל אותו, פטור הקוינבהל מאוחיתו,ביפו טור הקונה מחיוביו
(ב ) על אף הוראו(תב )סעיעף ל קאטןף (הא)ו,ראהוקות נסה עיאיף נוקטפן ט(ואר), מהחיקונביהו אינםו הפנטכוסר אמבחידובאיוו ניאזום ק
שלא עקב התרשלושתלו א שעל קבהמהוכתר, שאלוחרתיו שהל מוהכמור כרה, עאמיחדרי אשת ההמנוכסר להרעשמויתד האקתונהנ והקונה הפר את חיווהבוקולנקה בלהו פר את חיובו לקבלו
(ג ) הוסכם כי הק(וגנ) ה יטהפולסכבםהוכבי להת קוהנכה סי, טופהל מובכהרובמלסתר האנתכס,הנוכהסמולכמרובמיסל,ר אאין ת ההקנונכסה
פטור מחיוביו אם אפבטדוראו מניחזיוקביוהנאכםס אבחדרי אושנימזוסקר הלנמכוסביאל, חמריסישבנה מסשראילן מוהבמיולכ, ר מאסיחברהאי לה לה
דברי
נוסח חוק המכר הקיים:
“פגם בזכות
18 (א) המוכר חייב למסור את הממכר כשהוא נקי מכל
שעבוד, עיקול וזכות אחרת של צד שלישי”
ס עיף 174 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 18(ב) לחוק המכר, בשינויי נוסח סעיף זה מוסיף על החיוב הראשי, של “ניקיון” הזכות המועברת, חיוב משני לגילוי כל תביעת זכות שהמוכר יודע או שעליו לדעת עליה גם בהוראה זו, כמו בסעיף 169המוצע, שונתה הדרישה שההודעה תינתן מיד, לכך שהיא תינתן בתוך זמן סביר כמו כן, הושמטו המילים “לפני מסירת הממכר”, אשר צמצמו את תחולתו של הסעיף זאת, מתוך הכרה בכך שידיעתו של המוכר עשויה להיווצר לפני כריתת החוזה, בין מועד הכריתה למועד המסירה, או לאחר המסירה וכי אין הצדקה לקביעת פטור מחובת ההודעה בשל העובדה שהנכס כבר נמסר לקונה בהעדר הסכמה או נוהג מיוחדים, תינתן ההודעה “בדרך המקובלת בנסיבות העניין” (סעיף 13)
נוסח חוק המכר הקיים:
“פגם בזכות
18 (ב) על המוכר להודיע לקונה מיד על כל תביעת
זכות לגבי הממכר שידע או שהיה עליו לדעת עליה לפני
מסירת הממכר ”
סעיף 175 לסעיפים קטנים (א) ו–(ב)
ההוראות המוצעות חוזרות על הוראת סעיף 22(א) לחוק המכר, בשינויי נוסח יובהר, כי סעיף 175כולו דן רק בתקופה המתחילה ממועד קיומו של חיוב המסירה בידי המוכר ואילך אבד או התקלקל הממכר בטרם העמיד המוכר את הנכס לרשות הקונה (אף אם היה הדבר במהלך ביצוע המסירה), הרי שטרם הושלם חיוב המסירה וסעיף זה לא יחול בהתאם לכך, סעיף קטן (א) המוצע מבהיר כי בפרק הזמן שבין העמדת הממכר לרשות הקונה ובין המועד שהקונה נטל בו חזקה בפועל, הסיכון מוטל על המוכר (ראה גם ש’ לרנר “הפיחות במעמדה של הבעלות

הסבר
באספקלריה של מועד העברת הבעלות במכר מיטלטלין” מחקרי משפט ה (תשל”ז) 83, 87-85) בכל הנוגע להעברת הסיכון במקרה של הפרת חיוב הקבלה מצד הקונה, מבהיר נוסחו של סעיף קטן (ב) המוצע כי אחריותו של המוכר מבוססת על התרשלות בלבד, כשנטל השכנוע להוכחת הרשלנות מוטל על הקונה (לפירוש דומה לחוק הקיים ראו א’ זמיר, חוק המכר, התשכ”ז-1968, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג’ טדסקי, התשל”ה), עמ’491)
לסעיף קטן (ג)
הוראת הסעיף הקטן המוצע משנה את הדין הקיים, במובן זה שהיא מטילה את הנשיאה בסיכון לאבדן הנכס לאחר מסירתו למוביל על הקונה זאת, במקרה שבו הוסכם כי הקונה הוא שיטפל בהובלת הנכס ובלא תלות בשאלה אם המוביל אחראי כלפי הקונה אם לאו במקרה שהקונה לקח על עצמו את הובלת הנכס אין זה ראוי שהמוכר ימשיך לשאת באחריות לאבדן הנכס לאחר מסירתו למוביל, אם הנזק או האבדן לא נגרמו מסיבה שהמוכר אחראי לה במצב זה לקונה שליטה על מערכת יחסיו עם המוביל, לרבות אחריותו של המוביל כלפיו בגין אבדן הנכס תנאי נוסף להחלת הסעיף הוא שהמוכר מסר את הממכר למוביל האחראי עם זאת, במצב שבו העמיד המוכר את הממכר לרשות מוביל מטעם הקונה בהתאם למוסכם, והמוביל לא בא לקבל את הממכר או סירב לקבלו, יחולו הוראות סעיף קטן (ב) המוצע סעיף קטן זה הוא המשכם של סעיפים 158(ג) ו–159(ב) לחוק המוצע וראו גם דברי ההסבר לסעיפים אלה
נוסח חוק המכר הקיים:
“העברת הסיכון
22 (א) אבד או נתקלקל הממכר לפני שהקונה קיבל
אותו, משוחרר הקונה מחיוביו, זולת אם אבד או נתקלקל, מסיבה שאין המוכר אחראי לה, אחרי שהמוכר עשה את המוטל עליו למסירתו והקונה הפר את חובתו לקבלו
(ב) הוסכם על הובלת הממכר והמוכר מסרו למוביל האחראי כאמור בסעיף 8(ג), אין הקונה משוחרר מחיוביו אם אבד או נתקלקל הממכר אחרי שנמסר למוביל מסיבה שאין המוכר אחראי לה
דברי
פרק שני: חוזה מתנה
פרק חוזה מתנה, אשר עוסק בחוזה להקניה משפטית שאינה בתמורה, ממוקם במסגרת חלק המשנה הדן בחוזים מיוחדים, אחרי הפרק העוסק בחוזה מכר בכך מובהר, כי המתנה, כמו המכר, נתפסת כעסקה משפטית דו–צדדית המוסדרת בחוזה
ס עיף 176 ההוראה המוצעת מתארת את מהות
ההתקשרות והיא פותחת את הפרק המוצע, כמו בשאר הפרקים, בחלק המשנה הדן בחוזים מיוחדים הנוסח המוצע מדגיש את האופי החוזי (הדו–צדדי) של עסקת המתנה הסכמת הצדדים, אשר מופיעה כיסוד בנוסח סעיף 2לחוק המכר, נלמדת בנוסח המוצע ממפגש הרצונות שבין הנותן לבין המקבל, העומד בבסיס חוזה המתנה
בסעיף המוצע אין שינוי מהותי מנוסח סעיף 1(א) ו–(ג) לחוק המכר המונח “ויתור” נתפס כמונח רחב אשר כולל גם מחילה על חוב, ולכן הושמטה הסיפה שבסעיף 1(ג) הקיים
סעיף 1(ב) לחוק המכר הושמט, לאור קיומה של הגדרה כללית למונח “נכס” בסעיף 6המוצע, הכולל מקרקעין ומיטלטלין, וככל שהדבר מתאים לעניין, גם זכויות רכושיות
נוסח חוק המתנה הקיים:
“מהות המתנה
1 (א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה
(ב) דבר–המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות
(ג) מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו
מתנה לאלתר
2 מתנה נגמרת בהקניית דבר–המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה ”

הסבר
ס עיף 177 ההוראה החדשה המוצעת מרחיבה
במפורש את תחולת הפרק על כל החוזים שאינם בתמורה בהקשרים מיוחדים, כגון לגבי חוזי שאילה, יחולו הוראות הפרק לצד ההוראות המיוחדות, ככל שאין הן סותרות אותן באותם נושאים
סעיף 178 לסעיף קטן (א)
הסעיף הקטן קובע הוראה חדשה לעניין חוזה המתנה בשונה מסעיף 53החל על כלל החיובים וקובע כי החייב יקיים את החיוב במקום עסקו של הנושה, ובאין לו מקום עסק או שהחיוב אינו קשור לעסקו – במקום מגוריו, בדין המתנה, הכלל הוא אחר אימוץ הדין הכללי במקרה של המתנה אינו תואם את אופייה המיוחד של המתנה, כעסקת חסד ועל כן ברירת המחדל היא שונה ולפיה מקום עסקו או מקום מגוריו של מקנה המתנה, דהיינו החייב, הוא המקום לקיום חיוב המסירה
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת מבהירה את התפיסה בפרק המוצע, ולפיה גם מתנה ריאלית נשענת למעשה על חוזה, אף שביצוע החוזה הוא מיידי במקרים שבהם יש מתנה ומסירה בעת ובעונה אחת, החוזה נוצר ומקוים בעת ובעונה אחת כמו כן, מבהירה ההוראה כי מתנה יכול שתוקנה בעתיד ולא רק לאלתר מתנה מוגמרת היא רק מתנה מקוימת בכך מובהר כי כדי להגיע לגמירת המתנה, נוסף על מפגש הרצונות בין הצדדים, דרושה גם הקניית דבר המתנה – העברת הבעלות על הנכס מן הנותן למקבל
נוסח חוק המתנה הקיים:
“מתנה לאלתר
2מתנה נגמרת בהקניית דבר–המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה ”
ס עיף 179 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 3לחוק המכר, בשינויי נוסח שמטרתם ליצור אחידות לשונית בין נוסח הסעיף המוצע לבין נוסח סעיף

מ0ת8נ1ה לעובר כשר לק0ב8ל1מתענובה רוהכושאר זלכקאיבללדמרתונשה ואהתו קא יזוכם איהחלידורבו אש ף אאת ם קימוקםנה חהיומבתנאהף נאפםטר ]ח[ בתוך 300ימים לפניבתלויךד 0תו30ימים לפני לידתו
ד1ר8י1שת כהתבחייבות לה1ק8נ1יית המתתחנייה בטותעונלה קכניתיבת הממתנשהקף טאעותנ גה מכירתתב דהעמתשו קףשל אהת מגתמיחריית ב דלעהתקוניישלת בהתחייהבומתתנה המתנה
ח2ז8ר1ה מ(הא )תחייבהומת תחיי2ב18לה(קנאי )ית המתנחיהיבר לשהאיקנלייחזתורהמבותנמה רתשחיאייבולתחוז, ורבהבותקמייהםתחאיחידבומתו,אלבה:
]מתנ 5(ב), (ג)[ (1) מקבל המתנ(ה1)לא משקיבנלה האמת תנמהצבלו א בשהיסנתה מאך ת עלמצהבוהתבחהייסבתומת,ך ועבלבהד שהמתחייב להקנייתש המתנחיהיבלאלהויקנתיריתבכהתמב תנעהל זלכאו ותיתהרחזברכה תכב אעמלורז;כות החזרה

דברי
105המוצע, שעניינו חזקת קיבול לגבי הצעה מזכה הוראה דומה קיימת גם בסעיף 138המוצע, בפרק חוזה המזכה אדם שלישי
נוסח חוק המתנה הקיים:
“חזקת הסכמה
3 חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה ”
ס עיף 180 ההוראה החדשה המוצעת חוזרת על עיקרון דומה הקבוע בסעיף 3(ב) לחוק הירושה, התשכ”ה-1965(ראו סעיף 697(ב) המוצע), בנוגע לכשרותו של עובר לקבלת ירושה יש להבחין בין ההסדר האמור לבין חוזה המזכה אדם שלישי: חוזה המזכה אדם שלישי הוא חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן – המוטב) (ראה סעיף 137המוצע) לעומת זאת, הוראת הסעיף המוצע קובעת כי העובר, אף שטרם נולד, כשר לקבל מתנה, כצד לחוזה חוזה המזכה את המוטב מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו לעומת זאת, ההוראה המוצעת מקנה לעובר שנולד זכות לדרוש את קיום החוזה, ובלבד שנולד חי למקרה שמבטיח המתנה נפטר, טרם לידת העובר, מותנית זכות העובר בכך שהוא נולד חי בתוך 300ימים מיום הפטירה
התייחסות המשפט העברי:
הקניית מתנה לעובר היא סוגיה מורכבת במשפט העברי, ורק בנסיבות מיוחדות הדבר אפשרי, וכפי שמסכם זאת להלכה השולחן ערוך, חושן משפט, סימן רי (הסימן נושא את הכותרת: המקנה לעובר שלו או לעובר אחר), סעיף א: “אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם, לפיכך המזכה לעובר של אחר לא קנה, ואפילו אמר: לכשיולד יזכה הגה: ודלא כיש חולקין וסבירא להו דאם לא מת, או חזר המזכה עד שיולד וקנאו במשיכה, וישנו עדיין ברשות הזוכה, כשיולד אז זכה, אם אמר כשיולד, ואם היה בנו, קנה, אפילו לא אמר: לכשיולד, והוא שתהיה אשתו כבר מעוברת בשעת המתנה (ובן בנו, כאחר דמי) ויש אומרים דהא דמזכה לעובר שלו קנה דוקא בשכיב מרע, אבל בבריא לא קנה” לרוב השיטות אין גם תוקף להתחייבות לתת מתנה לעובר (ראו אנציקלופדיה תלמודית, כרך יא, התחיבות, עמ’ רנה)

הסבר
נוסח חוק הירושה הקיים:
“כשרות אדם לרשת: בני אדם
3 (ב) מי שנולד תוך 300יום לאחר מות המוריש,
דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש, זולת אם הוכח שהורתו היתה אחרי כן ”
ס עיף 181 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5לחוק המכר, בשינויי נוסח זאת, תוך הבהרה שעל התיעוד בכתב לשקף את גמירת דעתו של המתחייב המונח “בעתיד” הושמט, מאחר שמטבעה של ה”התחייבות”, שפניה לעתיד דרישה נוספת לכתב קבועה גם בסעיף 597המוצע, אשר דורש כתב שישקף את גמירת דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה להתחייבות לעשיית עסקה או להמחאת זכות לקבלת זכות במקרקעין וכן להתחייבות להמחאה כאמור יובהר, כי חוזה לטובת אדם שלישי, ובו התחייבות לתת מתנה לאדם השלישי בתמורה, אינו טעון כתב מטרתה של דרישת הכתב בהתחייבות היא להעמיד את המתחייב על רצינות ההבטחה בחוזה שנכרת בין צדדים בתמורה, הגם שהוא מזכה אדם שלישי במתנה, אין צורך בדרישת הכתב, מאחר שהתמורה מעידה על רצינותם של הצדדים והבנתם את חשיבות העסקה מובן, כי התחייבות של צד לתת מתנה לאדם שלישי בחוזה מתנה, כשהחוזה לטובת אדם שלישי הוא בלא תמורה, צריכה להיערך בכתב, כאמור ברישה להוראת הסעיף המוצע מעמדו של מקבל המתנה (המוטב) ייקבע על פי הוראות הפרק בדבר חוזה המזכה אדם שלישי (סעיפים 141-137המוצעים)
נוסח חוק המתנה הקיים:
“התחייבות לתת מתנה
5 (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך
בכתב ”
סעיף 182 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיפים 5(ב) ו–5(ג) לחוק המכר, בשינויי נוסח המונח “נותן” הוחלף במונח “מתחייב”, כדי להבהיר כי ניתן לחזור רק מהתחייבות
(2) החזרה מוצדקת בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי המתחייב או כלפי בן משפחתו;
(3) החזרה מוצדקת בשל הרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של המתחייב
]ח[ (ב ) נערכה ההתחייבות להקניית המתנה באמצעות חוזה המזכה אדם שלישי, יהיו הנושה והחייב רשאים לחזור בהם מהתחייבותם, כאמור בסעיף קטן (א), רק במשותף
הפרת ההתחייבות למתנה
]ח[
התחייבות להקניית מתנה של נכס
שיוחד
]ח[ 183 אין המתחייב להקניית מתנה אחראי בשל אי–קיום החיוב, אלא אם כן הוא נגרם בהתרשלותו
184 ייחד המתחייב למתנה נכס בעת כריתת חוזה המתנה, יקנה אותו המתחייב במצבו כפי שהיה באותה עת; ידע המתחייב בעת כריתת החוזה האמור כי בנכס יש אי–התאמה כמשמעותה בסעיף 165(ב), יודיע על כך למקבל במועד הכריתה
מתנה בחיוב
ומתנה על–תנאי
]מתנ 4רישה[ 185(א) חוזה מתנה יכול שיהיה מותנה בהתקיימות תנאי, או שיחייב את המקבל לעשות או להימנע מלעשות מעשה בדבר המתנה
]מתנ 4סיפה, ח[ (ב ) הפר מקבל המתנה את חיובו לעשות או להימנע מלעשות מעשה כאמור בסעיף קטן (א), זכאי מקנה המתנה או המוטב כאמור בסעיף 137, לתרופות על פי חלק משנה שישי: תרופות בשל הפרת חיוב 20; ורשאי גם היועץ המשפטי לממשלה לדרוש את אכיפת החיוב, אם יש בדבר עניין לציבור

דברי
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת עניינה התחייבות למתנה באמצעות חוזה המזכה אדם שלישי ככלל בחוזה לטובת אדם שלישי הצדדים אינם רשאים לחזור בהם לאחר שהודיעו על ההתחייבות למוטב לאור אופייה המיוחד של התחייבות למתן מתנה, מאפשרת ההוראה המוצעת לנושה ולחייב (שני הצדדים בחוזה לטובת אדם שלישי, המזכה אותו במתנה) יחדיו לחזור מההתחייבות אף שניתנה באמצעות חוזה המזכה אדם שלישי
יצוין שהוראה מקבילה קיימת בסעיף 139(ב) המוצע, אשר דן בביטול זכותו של מוטב בחוזה לטובת אדם שלישי
נוסח חוק המתנה הקיים:
“התחייבות לתת מתנה
5 (ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו
בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו
(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן ”
ס עיף 183 ההוראה החדשה המוצעת מטרתה לבטא את האופי המיוחד של עסקת מתנה, את ציפיות הצדדים ואת מידת הצדק בעסקה כאמור ההוראה המוצעת קובעת חריג לאחריות המקובלת בדיני חוזים, בכך שהמתחייב לתת מתנה ייחשב כמפר רק אם בשל

הסבר
התרשלותו לא קוים החיוב הוראה דומה קיימת בפרק השאילה (סעיף 254המוצע)
התייחסות המשפט העברי:
המשפט העברי פוטר אף הוא מאחריות את מי שמתחייב לתת נכס מסוים במתנה, ואבד הנכס או ניזוק באונס (שו”ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, חו”מ, סי’ כז-כח), ואולם אם החיוב לא סוכל, אף אם המתחייב לא התרשל, עליו לקיים את חיובו
ס עיף 184 ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי
המתחייב לתת במתנה נכס מסוים, יספק אותו כפי שהיה בעת כריתת החוזה, ואין נפקא מינה לפגמים אשר קיימים בנכס ואולם אם המתחייב ידע בעת יצירת ההתחייבות כי בנכס יש אי–התאמה, עליו להודיע על מצבו של הנכס למקבל המתנה
סעיף 185 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 4לחוק המכר, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
הוראת הסעיף המוצע מרחיבה מהנוסח הקיים ומבהירה כי המתחייב לתת מתנה ומי שהחיוב הוא לזכותו (מוטב) בהתאם לסעיף 137המוצע, זכאים, נוסף על קיום החיוב בידי המקבל, גם לכל תרופה אשר קבועה בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב בכך מבהירה ההוראה המוצעת כי המתחייב יכול גם לדרוש גם את ביטול החיוב והשבה, ולמוטב יש אפשרות גם לתבוע פיצויים, ולא רק את אכיפת החיוב כפי שעלול להשתמע מהנוסח הקיים

ח6ו8ז1ה מתהניה לחתוקזופה ה המ86תנ1ה חהויזהה חלוזתהקופההמתבנלהתי חוקזצהובלהתקכואפמה ורבלבתסי עיקףצו5ב12ה, יכפאקמעור חובזסהעיהף מ5ת2נ1, ה ]בחל[תי קצעוםבהפטירתם של מקענםה פהטמירתנתהם אשו ל שמל קנמהקבהלמה תנה או של מקבלה
ה7ק8נ1יית הבעלות במת7נ8ה1שהיבאעלמויתטלבטמלתיןנהעושברהית א למיקטבל טלעיןם עמוסבירת להמקתבנל ה עלים דומ, סויארםת הימתתהנ במימטתלנטה ליהןשמהיתאנה ברשות המקהבמלתנ- ה בבהרודשועת הממקנקהבל ה-מתבנההודלעמתקבמלקנעהל המקנתיניהת להמקתבנלה על הקניי
פרק שלישי: חוזהפרקקבלנשוליתשי: חוזה קבלנות
מ8ה8ו1תו חשולז חהו זקהבלנות 8ה8ו1א חוחזוזה הב קתבמלונרוהת בהיון אמזחמוזין ה לבקתבלמןורלהביבציון ע מזממליןאכלהקבבלנן כלס,ביבצלוי ע שממלתאקכייה מבינםכ]קקבבללנ ו1ת[בין הצדדים יחסי עבויבן ד הוצמדעדבייםד ילחגסביי עאוובתד הו מלעבאיכד ה לגבי אותה מלאכה

דברי
נוסח חוק המתנה הקיים:
“תנאים וחיובים
4 מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר–המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור – היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ”
ס עיף 186 ההוראה החדשה המוצעת חוזרת על העיקרון הקבוע בסעיף 125המוצע, הדן במהותו של חוזה לתקופה בלתי קצובה הוראת הסעיף המוצע מתייחסת למקרה פרטי של הוראת סעיף 125, שבו, לדוגמה, הסכימו הצדדים לחוזה על מתן מתנה במועדים קבועים, כגון: האחד בכל חודש או בכל יום הולדת ההוראה קובעת, כי לאור האופי האישי של חוזה המתנה, חוזה מתנה לתקופה בלתי קצובה יפקע עם פטירתו של מקנה המתנה או של מקבלה
התייחסות המשפט העברי:
זו גם גישתו של המשפט העברי (מחנה אפרים, הלכות זכיה ומתנה, סימן כב) אם כי בשאילה (שהוראה זו חלה גם עליה מכוח סעיף 177), אין החוזה פוקע מאליו במות המשאיל אלא על יורשי המשאיל למסור לשואל הודעת סיום (ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שמא, סעיף א)
ס עיף 187 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 6לחוק המכר, בשינויי נוסח הוספה המילה “מיטלטלין”, שכן הקניה באמצעות מסירת הנכס אופיינית לסוג זה של נכסים, ואילו לגבי הקניית בעלות במקרקעין, לדוגמה, נדרש רישום בפנקסי המקרקעין (ראה הוראות סעיפים 594ו–595המוצעים) הסיפה לנוסח הקיים הושמטה, בהיותה מיותרת ההתייחסות בחוק המוצע למסירת מסמך לידי מקבל המתנה הושמטה מאחר שלא נמצא מקום להתייחס באופן מיוחד לסוג כזה של מסירה דווקא ביחס למתנה
התייחסות המשפט העברי:
לפי המשפט העברי עוברת הבעלות במיטלטלין למקבל בנטילת החזקה בנכס דווקא ולא בשטר (תוספות, כתובות קב ע”א, ד”ה אליבא)

הסבר
נוסח חוק המתנה הקיים:
“דרכי ההקניה
6 הבעלות בדבר–המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר
לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון ”
פרקים שלישי ורביעי: חוזה קבלנות וחוזה שירות
הפרקים המוצעים מחליפים את הוראותיו של חוק חוזה קבלנות החוק הקיים, שהוא חוק קצר וכללי, עוסק בחוזי קבלנות, שבהם נדרשת מהקבלן השגת תוצאה, ובחוזי שירות, שעניינם השתדלות של נותן השירות עקב השוני בסוגי המצבים שעליהם חל חוק חוזה קבלנות הקיים, מוצע לחלק את ההוראות לשני פרקים נפרדים הפרק הראשון, עניינו חוזים להשגת תוצאה (חוזי קבלנות), המתאפיינים בכך שהם דנים בביצוע מלאכה בנכס; הפרק השני, עניינו חוזי השתדלות (חוזי שירות) בשני הפרקים נוספו הוראות חדשות אשר מבהירות את החיובים בחוזים אלה
פרקים אלה ממוקמים בחלק משנה הדן בחוזים מיוחדים, לכן הותאם מבנה הפרקים לפרקים האחרים הדנים בחוזים מיוחדים כמו כן, הוספו הוראות אשר היו קיימות בחוקים הדנים בחוזים מיוחדים אחרים והיו חסרות לגבי חוזה קבלנות וחוזה שירות
פרק שלישי: חוזה קבלנות
ס עיף 188 סעיף הפתיחה המוצע מתאר, כמו בכל
פרקי החוזים המיוחדים, את מהות חוזה הקבלנות כחוזה לביצוע מלאכה יצוין כי, הסעיף כולל גם מקרה של קבלנות משנה, שאז הקבלן הראשי ייחשב כמזמין וקבלן המשנה ייחשב כקבלן סעיפים 208עד 210המוצעים מתייחסים באופן מיוחד ליחסים שבין מזמין, קבלן ראשי וקבלן משנה
בסעיף נעשו כמה שינויי נוסח לעומת סעיף 1לחוק חוזה קבלנות כך, למשל, כותרת השוליים הותאמה לכותרות השוליים בסעיפים אחרים בחוק המוצע העוסקים במהותה של עסקה במקום “כשהקבלן אינו עובדו” מוצע להשתמש במילים “בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד לגבי אותה מלאכה” וזאת כדי להבהיר כי

תחולת פרק המכר על הספקת חומרים על ידי הקבלן ]קבל 8(ב)[
חיובי הקבלן – ביצוע ומסירה ]קבל 2, ח[
קיום חיוב המסירה בידי הקבלן
]ח[
189
190
היה ביצוע המלאכה כרוך בהספקת חומרים שיספק הקבלן על פי החוזה או על פי הנסיבות, יחולו על הספקת החומרים הוראות פרק ראשון: חוזה מכר בחלק משנה שלישי 21, בשינויים המחויבים
הקבלן יבצע את המלאכה בנכס וימסור את הנכס למזמין
191הקבלן יקיים את החיוב למסירת הנכס שבו בוצעה המלאכה בהעמדתו לרשות המזמין

192הקבלן יבצע את המלאכה במקום עסקו, אלא אם כן לפי מהותה יש לבצעה במקום אחר
דברי
קבלנות אינה סוג של יחסי עבודה כמו כן, במקום “בשכר” מוצע להשתמש במילה “בתמורה” זאת, הן כדי להתאים את הנוסח לנוסחם של סעיפים אחרים בחוק המוצע והן לצורך חידוד ההבהרה האמורה לעיל ולפיה קבלנות אינה סוג של יחסי עבודה נוסף על כך, נוסח זה ממחיש כי אין צורך דווקא כי התמורה תהיה תמורה כספית לצורך סיווג החוזה כחוזה קבלנות
התייחסות המשפט העברי:
המושג “קבלנות” לקוח ממקורות המשפט העברי, וכמו בחוק המוצע, הוא מציין חוזה בין מזמין לקבלן, שבין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד (לדוגמה: “קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום בל תלין?”, תלמוד בבלי, בבא מציעא, קיב, ע”א) לאבחנה בין עובד לבין קבלן כמה נפקויות, וכך, למשל, יש מן הפוסקים שכותבים שאמנם חוזה עבודה אינו בר אכיפה, אך לא כן חוזה קבלנות (תוספות, בבא מציעא מח ע”א, ד”ה והא בעי)
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“חוזה קבלנות מהו
1 חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין ”
ס עיף 189 הסעיף המוצע שונה מהחוק הקיים בהוראת
סעיף 8(ב) לחוק חוזה קבלנות נקבע מבחן עיקר החומרים, המבוסס על השוואת המשקל היחסי של החומרים הניתנים בידי הצדדים לשם יצירת הנכס, כמבחן לקביעת תחולת חוק המכר או חוק חוזה קבלנות על החוזה כולו מוצע להבחין בין חלקים שונים של חוזה לביצוע מלאכה הכרוך באספקת חומרים, ולהחיל על כל חלק מן העסקה את הדין המתאים לו על החלק הנוגע להספקה, יחול דין המכר, ועל חלק המלאכה – דין הקבלנות
התייחסות המשפט העברי:
הסעיף המוצע תואם את עמדת המשפט העברי (קצות החושן, סימן שלט, ס”ק ג; נתיבות המשפט, סימן שו, ס”ק ג)

הסבר
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“תחולה
8 (ב) על חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו
והקבלן קיבל עליו לתת את עיקר החומרים הדרושים לכך, יחולו הוראות חוק המכר, התשכ”ח-1968”
ס עיף 190 הרישה של ההוראה המוצעת חוזרת על
הרישה של סעיף 2לחוק חוזה קבלנות, בשינויי נוסח הסיפה קובעת במפורש את חובת המסירה של הנכס בסעיף 6(א) לחוק חוזה קבלנות מוזכר דווקא החיוב של המזמין לקבל את הנכס (חיוב זה מופיע בסעיף 194המוצע), אך לא מוזכר חיובו של הקבלן למסרו זאת, אף כי מסירת הנכס לאחר סיום השלמת המלאכה היא, בראש ובראשונה, חיוב המוטל על הקבלן ולא רק זכות ביצוע מלאכות בנכסים והובלתם הם חלק חשוב מכלל חוזי הקבלנות חיוב המסירה המוטל על הקבלן משתמע מזכות העיכבון שניתנה לו בסעיף 5לחוק חוזה קבלנות (סעיף 558(4) המוצע)
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“חיובי הצדדים
2 הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים
קבלת הנכס והעברת הסיכון
6 (א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן,
חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם – תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר את המלאכה או השירות ”
ס עיף 191 ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי מסירת הנכס תהיה בהעמדתו לרשות המזמין סעיף דומה קיים גם בפרק חוזה המכר (סעיף 158(א) המוצע)
ס עיף 192 ההוראה חדשה זו קובעת כי הכלל בקבלנות הוא שהמלאכה תיעשה במקום עסקו של הקבלן בקבלנות ובמכר (סעיף 159המוצע) קיימת סטייה
דברי
מהכלל הרגיל בדבר מקום קיום החיוב שבסעיף 53המוצע, הקובע שהחייב יקיים את החיוב במקום עסקו של הנושה ואם אין לו מקום עסק או שהחיוב אינו קשור לעסקו – במקום מגוריו סטייה זו מניחה כי במרבית המקרים יהיה יעיל יותר לקיים את החוזה במקום עסקו של הקבלן
ס עיף 193 ההוראה החדשה המוצעת קובעת את
מקום קיומו של חיוב המסירה מוצע כי ברירת המחדל בדבר חיוב המסירה תהיה במקום שבו נעשתה המלאכה כהוראת סעיף 192המוצעת, גם הוראה זו סוטה מהכלל הרגיל בדבר מקום קיום החיוב הקבוע בסעיף 53המוצע
ס עיף 194 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות החוק הקיים, בשינויי נוסח הסעיף המוצע מרכז את חיוביו של המזמין הקבועים בחוק האמור ברישה של הסעיף חופף לאמור בסעיף 2לחוק חוזה קבלנות הסיפה, הקובעת את חיובו של המזמין לקבל את הנכס, עולה מסעיף 6(א) לחוק חוזה קבלנות
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“חיובי הצדדים
2הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים
קבלת הנכס והעברת הסיכון
6 (א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן,
חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם – תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר את המלאכה או השירות ”
ס עיף 195 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6(א) לחוק חוזה קבלנות, אך היא מפורטת מעט יותר ומשתלבת עם פרק חוזה מכר הדרישה מהמזמין,

הסבר
בסעיף 6(א) הקיים, לקבל את הנכס במועד שהוסכם עליו, הושמטה כמיותרת, ונותר הכלל שלפיו חובת המזמין לקבל את הנכס (הקבועה בסעיף 194המוצע) היא לאחר שהקבלן הודיע לו על השלמת המלאכה בנכס והעמדתו לרשות
המזמין
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“קבלת הנכס והעברת הסיכון
6 (א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן,
חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם – תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר את המלאכה או השירות ”
ס עיף 196 חוזי קבלנות הם חוזים הדדיים, שבהם הקבלן מבצע את המלאכה בעיקר משום רצונו לזכות בתמורה, והמזמין משלם את השכר בעיקר משום שהוא מעוניין בביצוע המלאכה ההוראה החדשה המוצעת מבהירה את הדדיות חיובי ביצוע המלאכה, המסירה והתשלום בסעיף נקבע הכלל, שלפיו המזמין ישלם לקבלן את התמורה בעד ביצוע המלאכה עם השלמתה במקרה שבו מדובר בנכס שעל הקבלן למסור למזמין – יהיה התשלום לקבלן בעת המסירה קביעת החיובים, וביניהם חיוב התשלום, כחיובים הדדיים מאפשרת לכל צד להימנע מקיום חלקו אם הצד השני אינו מבצע את חיובו המקביל הוראה דומה קיימת גם בפרק חוזה שירות (סעיף 217המוצע)
ס עיף 197 ההוראה החדשה המוצעת קובעת את המקום שבו יש לקיים את חיוב התשלום הרישה מדגישה גם היא את האופי ההדדי של חיובי הצדדים לחוזה הקבלנות אם על חיובי הצדדים להתקיים בד בבד, ההנחה היא שהם יקוימו באותו מקום הסיפה עוסקת במקרה שבו אין הקבלה בין החיובים וקובעת כי במקרה זה יחול כלל הדומה לכלל המופיע בסעיף 53(א) המוצע, הקובע שעל החייב (במקרה דנן – המזמין) לקיים

198 (א ) המזמין זכאי להורות לקבלן לבצע מלאכה נוספת או שינויים במלאכה המוסכמת, ובלבד שביצוע המלאכה הנוספת או ביצוע השינויים כאמור דרוש לשם קיום מטרתו של חוזה הקבלנות, ואין הוא חורג, מבחינת טיבו והיקפו, במידה ניכרת מהמלאכה המוסכמת; הורה המזמין כאמור, זכאי הקבלן להתנגד לביצוע המלאכה הנוספת או השינויים במלאכה, מטעמים סבירים
(ב) המועד לביצוע המלאכה הנוספת או לביצוע השינויים במלאכה המוסכמת והתמורה בעד הביצוע כאמור, ייקבעו בהתחשב במועד ובתמורה שעליהם הסכימו הצדדים ביחס לביצוע המלאכה המוסכמת
199 הקבלן יבצע את המלאכה בנכס כמוסכם בינו לבין המזמין ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 165, בשינויים המחויבים, ובכפוף להוראות פרק זה
200 ביצע קבלן את המלאכה דרך עיסוק וחלו על ביצוע המלאכה תקנים מחייבים לפי חיקוק, ינהג הקבלן לפי הוראות החיקוק האמור
201 על תניה הפוטרת את הקבלן מאחריות לאי–התאמה או המגבילה את אחריותו כאמור יחולו הוראות סעיף 167, בשינויים המחויבים

דברי
את החיוב במקום עסקו של הנושה (במקרה דנן – הקבלן), ואם אין לו מקום עסק או שהחיוב אינו קשור לעסקו – במקום מגוריו
סעיף 198 לסעיף קטן (א)
ההוראה החדשה המוצעת מסדירה את נושא השינויים הנדרשים במלאכה – נושא אופייני לחוזי קבלנות – שהם מטיבם מתמשכים ובחלקם מורכבים מוצע לקבוע כי למזמין זכות לדרוש מהקבלן לבצע מלאכה נוספת או שינוי, ואולם זכות זו מצומצמת רק לנסיבות המפורטות בסעיף, ולקבלן תהיה זכות להתנגד לביצוע המלאכה הנוספת מטעמים סבירים
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת משלימה את ההסדר במקרה שבו נתבקש הקבלן לבצע מלאכה נוספת או שינויים במלאכה, וקובעת כי התמורה והמועד לביצוע המבוקש ייקבעו בהתאם למועד ולתמורה שהוסכמו לעניין המלאכה
ס עיף 199 הסעיף המוצע מפנה לסעיף 165המוצע, הקובע את כללי אי–ההתאמה במכר, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות הפרק המוצע בכך נעשתה האחדה של דיני אי–ההתאמה בקבלנות ובמכר, בהתאמה למאפיינים המיוחדים של עסקת הקבלנות בסעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות הקיים יש אמירה קצרה בלבד לגבי אי–ההתאמה, ואין קביעה של כללים דיספוזיטיביים, כגון שהנכס צריך להתאים לשימוש רגיל הסעיף המוצע משלים את החסר

הסבר
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“חיובי הצדדים
2 הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים
פגם
3 (א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן – פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו ”
ס עיף 200 ההוראה החדשה המוצעת מבוססת על ההנחה כי קיימת ציפייה ביחסים שבין הקבלן למזמין, שהקבלן יקיים את התקנים המחייבים על פי חיקוק לגבי המלאכה פעילות המנוגדת לכך תהיה הפרת חוזה הוראות דומות קיימות בפרק חוזה מכר ובפרק חוזה שירות (סעיפים 166ו–219המוצעים)
ס עיף 201 ההוראה החדשה המוצעת קובעת,
באמצעות הפניה לסעיף 167המוצע, בפרק חוזה מכר, את בטלותה של תנייה הפוטרת או המגבילה את אחריותו של הקבלן לאי–התאמה, במצב שבו הקבלן ידע או היה עליו לדעת על קיומה, בעת כריתת החוזה, ולא גילה את דבר קיומה למזמין בכך נעשתה האחדה של הדינים בקבלנות, במכר ובשכירות בהקשר זה, בשינויים המחויבים (ראו גם סעיף 243המוצע)

א2י0–2התאהמקה בלן אינו נ2ו0ש2א בהאקחברליןותאינלו אינ–והשתא אבמאה חרשינוגתר למאהי–בהשתל אנמכהס, שתנכגנרימת ה אובשהלורנאכהס, שתנכתנןית איו–ההתוארמאה שנתן שבאחריהותמזהמימןז, מיאןו בשל סיבההמזאמיחן,רתאו שבהשמזל מסיין באה חארחאיר לת ה,שהאמלזא מיאן ם אכחן רהאיקבללהן, יאדלע א אואםהיכןה העקליבו לן ישדבעאחארויוהתיההמעזלמייןו]קבל 3(ב)(2)[ ]קבל 3(ב)(2)[
לדעת על אי–ההתאלמדעה תבנעכל ס, איב–תהכהניתת אאמו ה בבהנוכרס,אהבתאוכניעתל אהוסיבבהורהאאה חראות, עולאהסהיובדהיע האחרת, ולא הודיע על כך למזמין בתוך עזל מןכךסבלימרז מיןהמבותעודך זשמיןד סע ביאור משהימוה עעד ליושילדדע עאתו עשל הכיך ה עליו לדעת על כך
ה3ס0ת2מכוהתורהאמוזתמין סעיף269031יהחוורלאו,ותבשסיעניויףי 9ם 16ה ימחוילוב,יםב, שיענלוייהםסתהמכחוותיביהםמ,זמעילן העלסתאימ–כוהתאהמ זה ]עקלבלאי3(האל),תפיא3(מפב)הר(1ק), זחה[, ואולם לנפוי סףפרעק ל זה,נ וטלאיולם ם בנאווסתףו עהלסעהינףט, ליעלם בהאמזומתיון הליסתעןיף,לקעבלן ההמזזדמימןנולתיסבירה לתקן את אי–סהביהרתהא למתה קןאו אלת באציע–האהת תהאממלהאכאוה למבחצדע ש,א כת כהל משלהאדכבה ר מסחבידרש,בנכסכילבושת
העניין
4תי0קו2ן איה–יההת אתימקהונה 4ש0ל2אי–היההתיאקמונה ה דשחול ף אכי–ך השהאתיןאמלדה רודשחוףמהכמךזמשיןאין שילמדרתוין ש למתיהקמוזנמהין בישדי ]בקיבדיל 4ה(מבהז)[קמיבןלן, רשאי המזמיהן קלבתלןק,ן ראשת איאיה–מהזהמיתן אלמתהקן אףאתבלאיי–שההודתיאע מעה ליאהף לבקליבלןש והובדלי ע שעקלייםהאת הנטלים המוטליאםת עהלניטו לליפםי הסמעויףטל3י0ם2עליו לפי סעיף 203

דברי
ס עיף 202 הסעיף המוצע מרחיב את הוראת
סעיף 3(ב)(2) לחוק חוזה קבלנות כיוון שבקבלנות קיימת, לעתים קרובות, מעורבות ניכרת של המזמין בהכנת תכניות, מתן הוראות וכדו’, מתעורר הצורך ליצור תמריצים למזמין לספק את התכניות, את ההוראות או את הנכסים כשהם אינם פגומים עם זאת, ברוב המקרים הקבלן הוא המומחה בתחום, ולכן ראוי שיתריע בפני המזמין כל אימת שביכולתו להבחין באי–ההתאמה אם לא יתריע בפני המזמין על אי–ההתאמה בנכס, בתכניות או בהוראות שנתן המזמין, אף על פי שידע או היה עליו לדעת עליה, האחריות לאי–ההתאמה עוברת אליו
הסעיף חל לא רק על ידיעה בפועל, אלא גם כאשר היה על הקבלן לדעת, עליו להודיע על כך “בתוך זמן סביר” משעה שנודע לו או משעה שהיה עליו לדעת על אי–ההתאמה יצוין, כי מועד הידיעה או היכולת לדעת של הקבלן אינו מועד כריתת החוזה דווקא, אלא המועד המתאים לפי נסיבות העניין
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“פגם
3 (ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם –
(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה ”
ס עיף 203 הסעיף המוצע מחליף את סעיף 3לחוק
חוזה קבלנות הסעיף מפנה להוראת סעיף 169המוצע בפרק חוזה מכר, הקובע נטלים להסתמכות על אי–התאמה, ומוסיף על הנטלים המנויים בו גם את הנטל שבסעיף 3לחוק חוזה קבלנות הקיים, של מתן הזדמנות סבירה לקבלן לתקן את אי–ההתאמה או לבצע את המלאכה מחדש, ככל שהדבר סביר בנסיבות העניין בכך, בא לידי ביטוי המאפיין המיוחד של חוזה קבלנות לעומת חוזה מכר הוראה זו משקפת גם את העובדה שבדרך כלל, תיקון פגם שנפל במלאכה בידי הקבלן שביצע אותה יהיה הפתרון היעיל ביותר בניגוד למוכר, שאינו בהכרח יצרן הממכר, קבלן המבצע את המלאכה מצויד בכלים, בחומרים ובמיומנות הדרושים לתיקון פגמים המתגלים בה, או

הסבר
לביצועה מחדש והוא אף מכיר את המלאכה שביצע מזמין אשר לא עמד בנטלים האמורים, לא יוכל להסתמך על אי–ההתאמה בנכס, ככל שאי–קיומם פגע בקבלן
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“פגם
3 (א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם
(להלן – פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו
(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם –
( 1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;
(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה ”
ס עיף 204 הסעיף המוצע חוזר על הוראת סעיף 4(ב) לחוק חוזה קבלנות סעיף 4(א)(1) לחוק האמור, המתיר למזמין לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן את החזרת הוצאותיו, הושמט בהיותו מיותר המזמין הוא בעל הנכס והוא יכול לתקן בעצמו את הפגם החזר ההוצאות הסבירות אשר הוצאו לצורך כך מוסדרות באמצעות עקרונות עשיית עושר ולא במשפט סעיף 4(א)(2) לחוק האמור, המאפשר למזמין לנכות משכרו של הקבלן, הועבר לסעיף העוסק בתרופת הניכוי (בסעיף 497המוצע), בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב
הוראת סעיף 203המוצע וההפניה בהוראה זו לסעיף 169המוצע מקיימות את חובת המזמין להודיע לקבלן על קיומה של אי–התאמה ולתת לו הזדמנות סבירה לבדוק את הנכס ולתקן את אי–ההתאמה או לבצע את המלאכה מחדש סעיף מוצע זה קובע כי במקרים שבהם תיקון אי–ההתאמה דחוף, כך שאין לדרוש מהמזמין שימתין לתיקונה בידי הקבלן, אין הוא צריך לעמוד בנטלים האמורים והוא זכאי לתקן את אי–ההתאמה בלי להודיע עליה לקבלן הסדר דומה קיים בפרק חוזה שכירות (סעיף 245המוצע)

205 ביצע קבלן את המלאכה דרך עיסוק והיה ביצוע המלאכה טעון הכשרה, רישיון או היתר לפי חיקוק, ינהג הקבלן לפי הוראות החיקוק האמור
206 (א) אבדו או ניזוקו המלאכה או הנכס שבו היא בוצעה אחרי שהקבלן השלים את המלאכה והעמיד את הנכס שבו היא בוצעה, לרשות המזמין, ולפני שהמזמין קיבל אותם, פטור המזמין מחיוביו
(ב ) על אף הוראות סעיף קטן (א), המזמין אינו פטור מחיוביו אם המלאכה או הנכס שבו בוצעה המלאכה אבדו או ניזוקו –
(1) שלא עקב התרשלותו של הקבלן, ואחרי שהמזמין הפר את חיובו לקבלם;
(2 )
אלא אם כן הקבלן ידע או היה עליו לדעת על הסיבה האמורה, ולא הודיע על כך למזמין בתוך זמן סביר מהמועד שידע או שהיה עליו לדעת על כך
207 (א ) אין באמור בסעיף 206כדי לגרוע מחיוב הקבלן לשמור על נכס שסיפק המזמין כאמור בסעיף 211; ואולם אם הפר המזמין את חיובו לקבל את הנכס ייחשב הקבלן לעניין זה כשומר חינם

דברי
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“תרופות בשל פגם
4 (א) לא תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר
שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3(א), רשאי המזמין –
(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות;
(2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם
(ב) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן המזמין שימתין לתיקונו בידי הקבלן, רשאי המזמין לתקנו כאמור בסעיף קטן (א)(1) גם בלי שעשה כאמור בסעיף 3(א) ”
ס עיף 205 הסעיף המוצע, המקביל לסעיף 171המוצע, העוסק ברישוי בפרק חוזה מכר, יוצר הסדר אחיד בנושא קיום דרישות רישוי לפי חיקוק, בהתייחסות למאפיינים המיוחדים של חוזה קבלנות הסעיף קובע כי על הקבלן לעמוד גם בדרישת ההכשרה הנדרשת ממנו בעת ביצוע מלאכתו בכך, מותאם ההסדר לדרישות המיוחדות בעסקאות קבלנות ומעגן את הציפייה הסבירה של הצדדים לחוזה, שקבלן המבצע מלאכה דרך עיסוק יעשה כן תוך בציות לחוק וציפייה זו היא חלק מתוכן החוזה הוראה מקבילה קיימת גם בסעיף 220המוצע, בפרק חוזה שירות
ס עיף 206 הסעיף המוצע עוסק בנשיאה בסיכון וקובע
הוראה מקבילה להוראת סעיף 175המוצע
שבפרק חוזה מכר
לסעיף קטן (א)
בסעיף הקטן המוצע הכוונה היא להבהיר את סעיף 6(ב)(2) לחוק חוזה קבלנות, הקובע כי אם אבד או ניזוק

הסבר
הנכס בעודו בידי הקבלן, המזמין פטור מחיוביו מוצע להבהיר כי הוראה זו חלה גם אם הקבלן סיים את מלאכתו והעמיד את הנכס שבו בוצעה לרשות המזמין וכל עוד לא התקיימו הסייגים הקבועים בסעיף קטן (ב) המוצע
אף על פי שבקבלנות, להבדיל ממכר, אין חפיפה מלאה בין נושא החוזה לבין הנכס שאבד או שניזוק, אין קושי לבסס את הפתרון בקבלנות על הכלל החל בדיני המכר, שעניינית מבוסס על רעיון השליטה בנכס מובן, כי ההסדר שקובע הסעיף אינו פוטר את הצדדים מחובת ההשבה, הקבועה בפרק הדן בעשיית עושר
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת קובעת, בפסקה (1), איזון בין הצדדים לגבי נשיאה בסיכון מחד גיסא, הקבלן מחזיק בנכס שלא מרצונו, שכן המזמין הפר את חיובו לקבל את המלאכה או הנכס, ולכן אין זה הוגן להטיל עליו חיובים חמורים מדי, מאידך גיסא, רצוי לעודדו לטפל בו כראוי פסקה (2) קובעת, בדומה לסעיף 202המוצע, כי הקבלן אינו נושא באחריות לנזק שנגרם מסיבה שמקורה במזמין, אלא אם כן ידע או היה עליו לדעת על כך, כמומחה בתחום הרלוונטי, ולא הודיע על כך למזמין
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“קבלת הנכס והעברת הסיכון
6 (ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן –
(2) פטור המזמין מתשלום השכר, זולת אם אבד או ניזק הנכס אחרי שהמזמין היה חייב לקבלו ומסיבה שהקבלן אינו אחראי לה ”
סעיף 207 לסעיף קטן (א)
הסעיף המוצע עוסק בהתאמה בין דיני השמירה ודיני הקבלנות ככלל הקבלן הוא שומר שכר

(ב) אבד או ניזוק(בנ )כס אשבסדיפאקו נהיזמוזקמיןנכלס קבשלןסיפאקחרהי מזשמהיןקבללקן בהלן שלאיחםרי אשת ההקמבלןאכהה שלים את המלאכ והעמיד את הנכס ושהבעו מיבוד צאעתה הנמכלס אכשהבו לברושצועת ה ההמזמלמיאן, כזהכאלירשהומתזמהין מזלמפיין,צוזיכיאםי רהק מזמין לפיצויים ר בשיעור שוויו של הבנשכיס עושר אשבודויואו שבל שיהנעוכרס שבאו בפד חאתו בשוושיו עושר ל שהבנו כפס חשתניזשוווק יו של הנכס שניזוק
ק8יו0ם2חי(ואב )י הקהבקלן בלן (8ב0פ2רק (זאה) – קהבקלבן לרן (אבשפי)ר רק זשהאי – לקיבילןם ראאת שיח)יורבושאבי אלמקצייעום תא את דחםיואבוחרב (אבמפצרעקות קיאודם ם חיאובחי ר (הקבבפלרן במאשנמהצעזותה ק- בקלן בלן משנה), זאלה א – אקםבלכןן מעלשנפיה), חואזלה א האקםבלכנן ועת,ל נפסייבחוזת ה ההענקיביןלנאוות, מנהסויתבוהת מהלעאנכייןה, או בממאשנהמוהצתעוהת מקלבלאן כה ]ח[ עליו לבצע את המלעאליכו ה לבצאוע פן אאתי השי מלאכה באופן אישי ]ח[
(ב) קיים קבלן א (ת ב )חיובקוייבם אקמבצלעןותאתקבחליןובמו שבנאה,מצאיעןותבכקךבלכן דימ לשנפהט,ור איאן ובתוכך מכחידוי בילו פטור אותו מחיובי כלפי המזמין, ואין בככלךפי כהדימזלמפיןט,ו ור איאן ת בהכךמזכמידןי למפחיטובריו אכת לפהימו זמין מחיוביו כלפיו
פ9י0קו2ח ההקקבבלןלןעלהראש9י 0י2פקחהקבבעלצן מוהרעאל שביי יצפוקע ח הבמעלצאמכו ה עבלידבי צקובעלן ההמלמאשכנה, באילדיא קאבםלן כןהמעלשנפיה, אפליקאוחא הם קכבןלן עעל ל פ ]קחב[לן המחושזנהה הקבלנות, נסיחבוזתה העקנביילןנואתו, נמסהיובתות המהלענאייכן ה, אורשמאהיותהקהבמלןלאלכבהצ, ע ראשתאי ההמקלבאלכן הלב ]צקחבע[לן אהת מהשנמהלאכ
באמצעות אדם אחבר אבמליצעשוהת וא דיםפקאח חרעל בלביצושעהוה א יפקח על ביצועה

דברי
ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו (ראו סעיף 211המוצע) הסיפה של הסעיף מבהירה, כי אין בהפרת חיוב הקבלה על ידי המזמין כדי לגרוע מאחריותו של הקבלן לגבי שמירה על נכס שסיפק לו המזמין ואולם בעוד שבטרם ההפרה על ידי המזמין הקבלן הוא שומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, הרי שלאחריה הקבלן הוא שומר חינם
התייחסות המשפט העברי:
כך נקבע כבר במקורות המשפט העברי: “וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות – שומר חנם” (משנה, בבא מציעא ו, ו)
לסעיף קטן (ב)
במקרה שבו אבד או ניזוק נכס שסיפק המזמין לקבלן לאחר שהקבלן השלים את המלאכה והעמיד את הנכס שבו היא בוצעה לרשות המזמין, פוקע החוזה (ראו גם סעיף 206(א) המוצע) פקיעה זו אינה פוטרת את הקבלן מחיוביו כשומר ועליו לפצות את המזמין בהתאם לדיני השמירה עם זאת, המזמין אינו זכאי לאכיפת החוזה או לפיצוי על ציפיותיו שהרי הקבלן מילא את חיוביו והעמיד את הנכס לרשותו
התייחסות המשפט העברי:
מקורות המשפט העברי מטעימים שגובה הפיצוי שחב הקבלן אינו נקבע רק לפי ערך הנכס שסיפק המזמין לקבלן אלא לפי ערכו של הנכס המושבח על ידו, שכן הכלל הוא “אין אומן קונה בשבח כלי” (רמב”ם, הלכות שכירות, פרק י, הלכה ד; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שו, סעיף ב אם כי יש שכתבו שכלל זה שנוי במחלוקת שלא הוכרעה, ש”ך, חושן משפט, שם, ס”ק ג) ואולם אם ביצוע המלאכה היה כרוך בהספקת חומרים בעלי ערך על ידי הקבלן (“הוסיף לה נופך ]=אבן חן יקרה[ משלו”, בבא קמא צט ע”ב), נחשב הקבלן כבעלים לא רק על חומר הגלם שסיפק (בהתאם לסעיף 189) אלא גם על ההשבחה היחסית הנובעת מהוספת אותו חומר גלם (נתיבות המשפט, סימן שו, ס”ק ג), וגובה הפיצוי יחושב בהתאם

הסבר
סעיף 208 לסעיף קטן (א)
ההוראה החדשה המוצעת מסדירה את ביצוע הקבלנות בידי קבלן משנה בחוק חוזה קבלנות אין הוראות בנושא זה, אף על פי שהתופעה נפוצה, בעיקר בתחום הבנייה ההסתייעות בקבלני משנה חוסכת לקבלן הראשי את הצורך להצטייד בכלים ובמומחיות הדרושים לצורך ביצוע המשימות שמבצעים קבלני המשנה הדבר מעניק לקבלן הראשי יתר גמישות בניהול ובארגון של פעילותו בטווח הארוך נקודת המוצא של דיני החוזים היא כי אין דרישה לקיום אישי של החוזה, אלא אם כן מהות החיוב מחייבת זאת בחוק החוזים אין תשובה לשאלה מתי מהות החיוב מחייבת זאת הנוסח המוצע קובע פתרון ביניים בנושא זה, ולפיו, עקרונית, ניתן לקיים חיוב בידי אחר, הסדר התואם את צורכי השוק, אך מאחר שיש חשיבות מיוחדת לנתונים האישיים של הקבלן – הדרישה היא שהקבלן הראשי בעצמו יפקח על קבלן המשנה (ראו סעיף 209המוצע)
התייחסות המשפט העברי:
בדומה לכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט, סימן רצא, סעיפים כא-כב) בעניין שמירת פיקדון: “כל המפקיד אצל בעל הבית, בין כלים בין מעות, על דעת אשתו ובניו ובני ביתו (הגדולים) הוא מפקיד מי שהוא ידוע בודאי שאינו רגיל לשמור הפיקדון אלא למסרו ביד אחר שאינו שרוי בביתו ואינו סומך על שולחנו, דינו כמוסר לבני ביתו” לסעיף קטן (ב)
מאחר שהסעיף המוצע עוסק בקיום חיובים על ידי אחר ולא בהמחאה, מוצע לקבוע כי הצדדים אינם פטורים מחיוביהם זה כלפי זה כך, למשל, המזמין אינו רשאי לשלם ישירות לקבלן המשנה, אלא בתנאים הקבועים בסעיף 210המוצע, ואם שילם לקבלן המשנה שלא בהתאם לתנאים האמורים, הוא ימשיך לחוב כלפי הקבלן הראשי
ס עיף 209 ההוראה החדשה המוצעת קובעת את חיובו של הקבלן הראשי לפקח בעצמו על קבלן המשנה חיוב זה נדרש בשל אחריותו של הקבלן
דברי
הראשי כלפי המזמין זאת, למעט מקרים שבהם על פי חוזה הקבלנות, נסיבות העניין או מהות המלאכה, הוא רשאי לבצע את המלאכה באמצעות אדם אחר בלי שהוא יפקח בעצמו על ביצועה
ס עיף 210 ההוראה החדשה המוצעת מסדירה את הבטחת שכרו של קבלן המשנה במצבים השונים:
לסעיף קטן (א)
במקרה שהמזמין שילם בעבור ביצוע המלאכה בידי קבלן המשנה, לקבלן הראשי, הרי שהאחרון מחזיק את התמורה בעבור קבלן המשנה בנאמנות בכך, למעשה, נעשה ייחוד של הכספים האמורים לשמש לתשלום בעבור שכרו של קבלן המשנה ולכן כספים אלה אינם יכולים לשמש לפירעון חובם של נושים אחרים של הקבלן, ככל שיהיו
לסעיפים קטנים (ב) עד (ד)
במקרה שהמזמין שילם ישירות לקבלן המשנה, לפי התנאים הקבועים בסעיפים קטנים אלה, על המזמין לתת הודעה על כך לקבלן הראשי, ואם לא הודיע, יהיה אחראי לנזק שנגרם מאי ההודעה מצב זה של תשלום ישיר לקבלן המשנה, הוא מקרה פרטי של עשיית עושר, לגבי דין הפורע את חוב הזולת (ראו סעיף 413המוצע)
יצוין, כי בהתאם לסעיף 558המוצע, לקבלן המשנה זכות עיכבון כלפי הקבלן הראשי על הנכס נושא חוזה הקבלנות ונכס שמסר המזמין להחזקתו
התייחסות המשפט העברי:
לפי המשפט העברי אם המזמין לא שילם לקבלן הראשי והקבלן הראשי לא שילם לקבלן המשנה, הלה זכאי ל תבוע את שכרו ישירות מן המזמין, וכפי שנפסק בשולחן

הסבר
ערוך (חושן משפט, סימן פו, סעיף א): “ראובן שנושה מאה בשמעון, ושמעון בלוי, מוציאין מלוי ונותנין לראובן בכל ענין שיתחייב לוי לשמעון, בין דרך הלואה שהלוה לו בין דרך מקח וממכר, בין דרך שכירות”
ס עיף 211 הסעיף המוצע, הדומה בעיקרו לסעיף 221המוצע, לעניין חוזה שירות, מחיל את הוראות פרק השמירה על הקבלן (סעיפים 421ו–433המוצעים) ההוראה חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 6לחוק חוזה קבלנות ומבהירה כי חובת השמירה של הקבלן היא לגבי נכס שסיפק המזמין כן היא מבהירה, כי קבלן המחזיק בנכס של המזמין ייחשב כשומר שכר ששמירת הנכס היא המטרה העיקרית שלשמה הוא מחזיק בנכס (כמשמעותו בסעיף 424המוצע)
התייחסות המשפט העברי:
סעיף זה תואם את עמדת המשפט העברי, כפי שקובעת המשנה (משנה בבא מציעא ו, ו): “כל האומנין שומרי שכר הן”, ומסביר רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה (שם): “אומנים – קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בבתיהם”
נוסח חוק הקבלנות הקיים:
“קבלת הנכס והעברת הסיכון
6(ב) אבד או ניזק הכנס בעודו בידי הקבלן –
(1) אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, התשכ”ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו ”
פרק רביעי: חוזה פשריקרורתב
מ12הו2תו חשולז חהוזשהירות 2הו21א חוזחוהזהביןשימרזומתין הלונוא תחן וזשהירבויןת, מלזמיתןן לנשוירתון ת שיברשוכת,ר, לבמליתן ששמירתוקיתי במישםכרב,יןב שירות הצדדים יחסי עובד הוצמדעדבייםד ילחגסביי עאוובתדו ושמיערובית ד לגבי אותו שירות
ח3י1ו2ב
ק4י1ו2ם
ח5י1ו2ב
נהושתתן דהלושתירות י3נ1ק2וט נאות ן כהל שהיארומתצ יעניקםוט האסבתירכיל ם הכאדימצלעהישםיגהסאבתירהיתםו כצדאי הלהשחשויזג ה אהת שהירתותצ ןנתהכשויורןותלהשיגה; פענלת נכווותןן לההשישירגוהת; כפאעלמונר,ותלן א התשייחרושתב כאיא–מהור,שגלתא התיתוחצשאב ה איה–מהוסשכגמת ת,הכשלעצמה, כהפרת כחשיולבעיוצמה, כהפרת חיוביו
י(שאי ) בינדויתן הש4י1רו2ת י(קאי )ים נאותן חהיושביירו ובת איוקפיןיםאיאשית, חאילובאיוא בם אכון פןעלאיפישי,מ אהולתא האשם יכרןותעלר פשי אימ שהיורוא ת ל]קח[יימם, כולם האוו א חלקיים,מ בם, אכמוצלעםותאו אחדלםק אם, חבר אמצעות אדם אחר
(ב) נותן שירות ה(רב )שאי נולתקןיישםיראות חהירובשיואי בלאקמייצםעואת ת אחדיום ביאו חבר, אימפקצחעובת עאצדמום עאלחר,מ יתןפ השירות בידי אותו האשדיםרות בידי אותו אדם
נמון תןשלהשירות 5ח1ב2אנמווןתן כהלפשיירהומתזמחיבן, אמםון הכדלבפרי מהומצזדמקין, באהםתחהשדב רבסמוגצדהק שיברהות חשב ב
י מהשומתותקשייל מחיוזם ה ב
שירות
]קבל 1, ח[
החיושב חוהזהה שהתדשליורתו של נותן השירות ו]צח[אה המוסכמ
וקיתוםה אשירשוי תבירדיש נותן השירות ]ח[
6ת1ש2לום הבעמזדמין ישלם16לנ2ותן ההמזשמיירן וית שאלתם להנושתכןר הבעשידרומתתן אהת שהירשוכת ר
מ7ו1ע2ד תהשלמוזםמין ישלם17ל2נותן ההמזשמיירן וית שאלתם להנושתכןר העשםירהושת לאמת השיכרועת
ג חיהובשיארמווןת של נותן השירות ]ח[
תשלום בעד השירות ]ח[
מועד תשלום השכר ]ח[

דברי
פרק רביעי: חוזה שירות
ס עיף 212 הסעיף המוצע מגדיר את מהות השירות,
כפי שמקובל לגבי כל החוזים המיוחדים המדובר בשירות בשכר, כאשר על חוזה לקבלת שירות חינם יחולו בהתאמה דיני המתנה
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“חוזה קבלנות מהו
1חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין ”
ס עיף 213 ההוראה החדשה המוצעת מבהירה שחיובי
נותן השירות הם חיובי השתדלות ולא חיובי תוצאה הנדרשים בחוזה קבלנות לפיכך, קובע הסעיף כי על נותן השירות לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי להבטיח את השגת התוצאה שהחוזה נתכוון להשיגה
בנוסח המוצע נקבע, לשם הבהרה, גם הכלל שלפיו אי– השגת התוצאה המקווה, כשלעצמה, אינה נחשבת הפרה כלל זה יסודו בכך שהחוזה הוא חוזה השתדלות בלבד
סעיף 214 לסעיף קטן (א)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת את הכלל של קיום אישי הכלל שבסעיף 49המוצע, בחלק החיובים, הוא כי ניתן לאפשר את קיומו של חיוב בידי אחר, אלא אם כן מהות החיוב אינה מאפשרת זאת לעומת זאת, בחוזי השתדלות הכלל הוא שעל נותן השירות לקיים את החיוב באופן אישי, והחריג הוא שנותן השירות רשאי לבצע את החיוב באמצעות אחר זאת, בשל אופיו ומהותו של חוזה ההשתדלות אשר תלוי, במקרים רבים במיומנותו, באמינותו ובזהותו של המבצע

הסבר
המילים “חיוביו… כולם או חלקם” נועדו להבהיר כי ההבחנה בין קיום אישי לבין קיום על ידי אחר היא הבחנה רב–גונית, כלומר, חלקים שונים מן החוזה, יכולים להתבצע בידי אחרים ובסיועם ובכלל זה גם תאגידים, והכל בהתאם להסכמת הצדדים
לסעיף קטן (ב)
מוצע לקבוע במפורש כי גם באותם המקרים שנותן השירות רשאי לבצעו באמצעות אחר עליו לפקח בעצמו על ביצוע השירות חובת הפיקוח של נותן השירות הוא נוקשה יותר מחובת הפיקוח של הקבלן (ראו סעיף 209המוצע) זאת, בשל האופי האישי של חיוב מתן השירות
ס עיף 215 ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי נותן השירות חב, במקרים המוצדקים בהתחשב בסוג השירות, חובת אמון כלפי המזמין אופן מילוי החובה ורמתו יותאמו לסוג השירות כך, למשל, יהיה מקום להתחשב בתחום המקצועי שבו פועל נותן השירות יצוין, כי מוצע לקבוע הוראה זו רק לגבי נותן שירות, ולא לגבי קבלן, מאחר שבמקרה של חוזה לעשיית מלאכה לא מתקיימים בין הצדדים אותם יחסים המתקיימים במקרה של חוזה למתן שירות, המצדיקים קביעתו של חיוב אמון על חב אמון חלות הוראות סעיפים 424עד 443המוצעים
ס עיפים ההוראות החדשות המוצעות מגדירות את
621 עד 218 חיובו של המזמין לשלם לנותן השירות את שכרו, ואת המועד לקיומו של חיוב התשלום ומקום התשלום הוראות מקבילות קיימות גם בפרק חוזה קבלנות (סעיפים 194, 196ו–197המוצעים) כך, למשל, הוראת סעיף 217המוצע ממחישה כי חיובי נותן השירות וחיוב התשלום של המזמין הם חיובים הדדיים באמצעות
דברי
הקביעה כי על המזמין לשלם לנותן השירות את השכר עם השלמת השירות
ס עיף 219 ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי נותן
שירות מקצועי חייב לפעול לפי התקנים המחייבים החלים על מתן השירות הציפייה הסבירה של הצדדים היא לכך שקבלן או נותן שירות המבצע מלאכה או נותן שירות דרך עיסוק עושה כן מתוך כיבוד הכללים בחוק וציפייה זו היא חלק מתוכן החוזה
הוראות מקבילות קיימות גם בסעיף 166המוצע, בפרק חוזה מכר, העוסק בתקנים חקוקים, ובסעיף 200המוצע, שבפרק חוזה קבלנות
ס עיף 220 ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי על
נותן שירות דרך עיסוק לקיים דרישות הכשרה, רישיון והיתר החלות על עיסוקו הציפייה הסבירה של הצדדים היא שנותן שירות הפועל דרך עיסוק עושה כן מתוך כיבוד הכללים בחוק, וציפייה זו היא חלק מתוכן החוזה הוראות דומות קיימות גם בסעיף 171המוצע, בפרק חוזה מכר ובסעיף 205המוצע, בפרק חוזה קבלנות
ס עיף 221 הסעיף המוצע, הדומה בעיקרו לסעיף 211
המוצע, בפרק חוזה קבלנות, מחיל את הפרק הדן בשמירה, על נותן השירות ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 6לחוק חוזה קבלנות ומבהירה, כי נותן שירות המחזיק בנכס של המזמין ייחשב כשומר שכר ששמירת הנכס היא המטרה העיקרית שלשמה הוא מחזיק בנכס
נוסח חוק חוזה קבלנות הקיים:
“קבלת הנכס והעברת הסיכון
6(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן:
(1) אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, התשכ”ז- 1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו ”

הסבר
פרק חמישי: חוזה תיווך
חוזי תיווך הם חוזים שכיחים בעלי חשיבות כלכלית ומסחרית, שגופים עסקיים ואנשים פרטיים נזקקים להם מעת לעת חוזה התיווך השכיח ביותר מצוי בתחום המקרקעין, ואולם גם בתחומים אחרים קיימת היזקקות לחוזים מסוג זה, כגון רכב משומש, תעסוקה ושידוכין עיקר תפקידו של המתווך הוא לספק ללקוחותיו מידע בדבר גורמים העשויים להיות מעוניינים להתקשר עמם בחוזה
כיום אין בחקיקה החוזית חוק המסדיר באופן מיוחד ח וזי תיווך חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996(להלן – חוק המתווכים), עניינו רישוי ופיקוח על פעולתם של מתווכי מקרקעין בלבד על חוזי תיווך על כל סוגיהם חלים כמובן חוק החוזים, חוק התרופות, חוק חוזה קבלנות וחוק החוזים האחידים (אשר הוראותיהם שולבו בחוק זה), ועל חוזי תיווך “צרכניים” (כאשר השירות הוא למטרה אישית, ביתית או משפחתית) חלה החקיקה הצרכנית הרלוונטית (חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981)
המאפיינים המיוחדים של עסקת התיווך שיפורטו להלן הביאו לפסיקה עניפה בתחום זה, שעליה ניתן להסתמך ביצירת ההסדר החדש
המתווך יכול להציע ללקוח בעיקר מידע, אשר קשה מאוד להבטיח את בלעדיות השימוש בו; שכר המתווך תלוי בתוצאה (כריתת החוזה נושא התיווך) הנתונה במידה רבה לשליטת הלקוח, ולא בהיקף העבודה שהשקיע המתווך בעסקה; החיובים אינם מקבילים: לרוב המתווך משלים את חיוביו בטרם הגיע המועד לתשלום על ידי הלקוח; קיים חשש לניגוד עניינים מאחר שלעתים קרובות המתווך גובה שכר משני הצדדים; בעסקת תיווך רבים מן הלקוחות הם צרכנים או לפחות הדיוטות בתחום העסקה; ההתקשרות בין המתווך ללקוח היא, לרוב, חד–פעמית ולכן לא קיימים התמריצים להתפשרות כמו בעסקאות שבהן מתקיים בין הצדדים קשר ממושך או חוזר ונשנה
ס עיף 222 ההוראה החדשה המוצעת המגדירה את
מהותו של חוזה התיווך כחוזה שעניינו

3ת2ש2לום (דא )מי תגיורוךמה פ3עו2ל2ת (האמ) תווגךרמלכה ריפתעותלתחוזההמ בתיוןוךהלכקוריח תלתביןחוזההאדביםן הלשקלויחשי,לבייןשלהםאדהםלקהוחש ]ח[ למתווך את דמי התליומותך ווך את דמי התיווך
(ב ) קיבל הלקוח (מבמ )תווקך ימביל דהע לבקדובח ר מרמצותנוו ך שמלידהעאדבםדבהר שרלציונשוי לשלהתהקאשדרם בהחושזלהי, שחיז לקה
שפעולת המתווך גרשמפהעולכת ריהתמתתווהךחוגזרה מעה ם לכהרליקתוחת; והאחוזלהם עאם יהדלעקוהח;ל וקואוח לעם ל ארםצוינדו של האדם השלישי שלההתאקדשםר בהחשוזליה שילפלניהתשקקישבר ל במחיוזדהע לכפאנימורשקמיבהלמתמויודך, ע חכזקאהמורשלמאה פעולת המתווך היאפעשוגלרת מה מלתכורויך תהתיאהחושזגרה מה לכריתת החוזה
ה4י2ק2ף תחשילוובם דהמלי קוח 4כ2א2מורחיובבסעהילף קו23ח 2(כא)אמלורתשבלסועםיףד 3מי22(תיא)ווךלתיחשוללום אףדמאי ם תיהוותךקיייחםול אחאףד תיווך מאלה: מאלה:
(1) נכרת חוזה בי(ן 1)הלקנוכח רלת אחדוזם ה הבשיןליהשלי,קוהח שלונאהדםבמהתשכלוינתשוי, מההשחוונזה ה בשמכתרכיותנתו המיהא חוזה שכריתתו היא מטרת חוזה התיווך;מטרת חוזה התיווך;
(2) נכרת חוזה בי(ן2)אדםנכשרתהלחקווזחה הביען ביארד לם ו שמיהדלעקוחשקיהבעלבימר הלומתמויודך ע בדשבקריברל צומנוהמשתלווך בדבר רצונו של האדם השלישי לההתקאדשרם בהחשוזליה, שילבליןהתהקאשדרם בהחושזליה, שלי בין האדם השלישי
ז5כ2או2ת (לדא )מי תביווטך ל ה5ח2וז2ה (באי) ן הלבוקוטלח להאחודזםה הבישן ליהלשיקובח של אפדגם ם הבשכלריתשיתו,ב לשלא יפגהים ה בכהרמיתוותךו, לזאכאיוהת ילהדמהי מתיתווווךך ]בחמ[קריםזכמיאוי חדלידםמי תיווך; הזיכהאי הלדקומיח תאיוחורך;אי הליפהגםהלשקגורח ם אלחבריאטיוללפהגחםוזהש,ג ירהם ילה בזיכטואלי החמותזוהו, ך יה]יבחהמ[קזרכיםאי מיהוחמדתיוםוךלדמי תיווך אלא אלם דכמן יידתיעוובך עאת לכא ריאתם ת כןה יחדוזע ה בעל ת הכפרגיםתת החוזה על הפגם
דברי הסבר
יצירת קשר בין הלקוח, שהוא צד לחוזה התיווך, לבין אדם שלישי, כדי שייכרת ביניהם חוזה הגדרה זו חלה על מקרי התיווך הטיפוסיים של מסירת מידע על ידי המתווך ללקוח לגבי אדם שלישי, אך היא אינה כוללת, למשל, מאגרי מידע על דירות להשכרה שבהם מאפשרים ללקוחות לעיין במידע תמורת סכום מסוים זאת מאחר שמאגרים אלה אינם מעורבים באופן אקטיבי בתהליך ההתקשרות ונראה כי דיני התיווך אינם מתאימים להם בדומה לחוזים מיוחדים אחרים, דמי התיווך יכולים שלא להשתלם בידי הלקוח
סעיף 223 לסעיף קטן (א)
ההוראה החדשה המוצעת הקובעת שעל הלקוח לשלם למתווך דמי תיווך, כאשר קיים קשר סיבתי בין פעולות המתווך לכריתת החוזה עם זאת, יצוין, כי בסעיף 14לחוק המתווכים נקבעו תנאים מיוחדים לקבלת דמי תיווך בידי מתווך מקרקעין על פי סעיף זה התנאים לקבלת דמי תיווך יהיו רישיון לעסוק בתיווך או פטור ממנו, החתמת הלקוח על מסמך בכתב והיות המתווך “הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב” בשלב זה מוצע להשאיר הוראות אלה בחוק המתווכים, אך ייתכן שלאחר חקיקת חוק זה יהיה צורך בהתאמה בין שני דברי החקיקה כדי למנוע בעיות פרשנות
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת קובעת שתי חזקות בדבר הקשר הסיבתי שבין מקור המידע וכריתת החוזה נושא התיווך הסעיף קובע כי אם המתווך נתן מידע ללקוח על קיומו של אדם שלישי המעוניין בעסקה, יש בכך כדי להקים חזקה שהמתווך הוא שגרם לכריתת החוזה ואולם אם עניינו של אדם שלישי בעסקה היה ידוע קודם לכן ללקוח, חזקה כי המתווך אינו הגורם לכריתת החוזה
ס עיף 242 ההוראה החדשה המוצעת קובעת בפסקה (1)
כי הקשר הסיבתי בין פעולת התיווך לכריתת החוזה בין הלקוח לאדם השלישי לא יישלל רק כתוצאה מכך שהחוזה שנכרת שונה במתכונתו מזה שהלקוח ביקש לערוך בתחילה בפסקה (2) מוצע לקבוע שאם נעשתה העסקה בין האדם השלישי לאדם אחר אשר קיבל מידע מן הלקוח שמקורו במתווך, זכאי המתווך לשכר מן הלקוח יצוין כי למתווך לא תהיה עילה חוזית נגד האדם האחר, אך עשויה להיות לו עילה נזיקית או עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט
ס עיף 225 הסעיף המוצע עוסק בזכאותו של המתווך
לדמי תיווך במצבים שונים המתעוררים לאחר כריתת החוזה נושא התיווך והקשורים לתוקפו של חוזה זה
לסעיף קטן (א)
אם בוטל החוזה בין הלקוח לבין האדם השלישי בשל פגם בכריתתו, לא יהיה המתווך זכאי לדמי תיווך זאת מאחר שמטרת פעולת התיווך היא ליצור חוזה תקף בין הלקוח לאדם שלישי הכלל האמור מסויג על ידי הסיפה לסעיף, הקובעת כי המתווך יהיה זכאי לדמי תיווך אם לקוחו גרם לפגם ואילו הוא עצמו לא ידע על הפגם נראה כי אם הלקוח הוא אשר נפגע מן הפגם בכריתה, אין הצדקה לכך שישלם דמי תיווך עקב חוזה שלא יצא לפועל בנסיבות כגון אלה לעומת זאת אם הלקוח הוא הצד שגרם לפגם עליו לשאת בתוצאות הכרוכות בכך כולל נשיאה בדמי התיווך עם זאת, אם המתווך היה שותף לידיעה על הפגם אך סייע לכריתת החוזה, אין הצדקה לזכות אותו בדמי תיווך עקב כך
(ב ) היה החוזה בין הלקוח לאדם השלישי מותנה בתנאי מתלה, אין המתווך זכאי לדמי תיווך אלא בהתקיים התנאי; היה החוזה מותנה בתנאי מפסיק, אין בכך כדי לגרוע מזכות המתווך לדמי תיווך
(ג ) הסכימו הלקוח והאדם השלישי, אחרי כריתת החוזה ביניהם, לבטלו או להימנע
מקיומו, אין בכך כדי לגרוע מזכות המתווך לדמי תיווך
(ד ) היו כריתתו, תוכנו או מטרתו של החוזה שבין הלקוח לאדם השלישי בלתי חוקיים או סותרים את תקנת הציבור, והמתווך ידע או שהיה עליו לדעת על כך בעת כריתת החוזה, אין הוא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת
(ה ) הופר החוזה בין הלקוח לאדם השלישי, אין בכך כדי לגרוע מזכות המתווך לדמי התיווך, אף אם בוטל החוזה בשל ההפרה
מועד תשלום 226הלקוח ישלם למתווך את דמי התיווך במועד כריתת החוזה בין הלקוח לאדם השלישי; ]דחמ[י תיווך היה החוזה מותנה בתנאי מתלה, ישלם הלקוח את דמי התיווך עם התקיימות התנאי

דברי
לסעיף קטן (ב)
מוצע כי המתווך לא יהיה זכאי לדמי תיווך אם החוזה שנכרת בין הלקוח לאדם השלישי הוא חוזה שבו תנאי מתלה והתנאי טרם התקיים, זאת מאחר שהחוזה אינו ניתן לביצוע, למעשה, כל עוד לא נתקיים התנאי וביצוע החוזה אינו ודאי בשלב הכריתה המתווך יהיה זכאי לדמי התיווך בהתקיים התנאי המתלה כאמור בסעיף 226המוצע
עוד מוצע לקבוע בסעיף קטן (ב) כי אם החוזה מותנה בתנאי מפסיק, אין בכך כדי לגרוע מזכות המתווך לדמי תיווך, זאת מאחר שחוזה זה ניתן לביצוע מרגע כריתתו וכל עוד לא התקיים התנאי המפסיק זכותו של המתווך לדמי התיווך אינה נשללת, אף אם יתקיים התנאי בעתיד ההוראה המוצעת מגבירה את הוודאות בדבר זכאות המתווך לשכרו בכך שהיא אינה תולה את זכותו באירועים עתידיים ובלתי ודאיים
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת קובעת כי הסכמה מאוחרת של הצדדים שלא לקיים את החוזה לא תגרע מזכותו של המתווך לדמי התיווך
לסעיף קטן (ד)
מוצע לקבוע כי המתווך אינו זכאי לדמי תיווך עקב כריתת חוזה פסול (ראו סעיף 109המוצע) אם ידע או היה עליו לדעת על כך, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת נראה כי אם המתווך לא ידע או שלא היתה התרשלות מצדו בדבר הידיעה על פסלותו של החוזה, אין מקום לשלול ממנו את הזכות לדמי תיווך
לסעיף קטן (ה)
הסעיף קובע כי הפרה מאוחרת של החוזה אינה גורעת מזכות המתווך לדמי התיווך, כאשר אין נפקה מינה אם בעקבות ההפרה בוטל החוזה אם לאו
התייחסות המשפט העברי:
רבי אפרים בן יעקב הכהן (ליטא, המאה הי”ז), בשו”ת שער אפרים, סימן קנ, הבחין בין ביטול בהסכמה (ס”ק (ג))

הסבר
שאינו שולל מן המתווך את זכותו לדמי תיווך ובין ביטול בשל פגם בכריתת החוזה השולל ממנו בעיקרון זכות לדמי תיווך (ס”ק (א)) כן עמד על כך הרב אברהם בן יצחק ענתבי (ארם צובה, המאות הי”ח-י”ט) בספרו פני הבית, חו”מ, סימן קפה
יש שהמתווך תרם בהתנהגותו הבלתי הוגנת לכך שהצדדים החליטו לחזור בהם מן החוזה שכרתו ביניהם כך הוא לדוגמה אם הלקוח מגלה לאחר כריתת החוזה שהתיאור של המתווך אינו תואם את המציאות בכגון זה, אם הצד השלישי נענה לבקשתו של הלקוח לבטל את החוזה (אף שביחסים שביניהם לא הצדיקה אי–ההתאמה את ביטול העסקה), מוצדק לסייג את הסעיף ולשלול מהמתווך את דמי התיווך אף שהחוזה בוטל בהסכמת הצדדים והוא הדין אם הצד השלישי הסכים לתקן את אי–ההתאמה ובעקבות כך נכרת ביניהם חוזה, גם אז יש לשלול מן המתווך זכות לדמי תיווך (ראו שו”ת הליכות ישראל (גרוסמן) פרק ו, בסופו, ד”ה ואם התבטל המקח)
באשר לשאלת התיווך בחוזה פסול, כבסעיף קטן (ד) המוצע, גישת המשפט העברי היא שיש תוקף לחוזה בלתי חוקי, בהתאם לכך, הוא הדין לרבים מן הפוסקים, שמתווך זכאי לדמי התיווך אף בתיווך לכריתת חוזה בלתי חוקי (כך פסק לדוגמה רבי שלמה יהודה טבק, הונגריה, המאה הי”ט, בעניין שדכן ששידך גרושה לכהן ראו שו”ת תשורת ש”י, חלק א, סימן ז) ואולם הושמעה גם דעה אחרת, התואמת את ההוראה המוצעת, ולפיה יש לשלול דמי תיווך ממי שמתווך לכריתת חוזה בלתי חוקי כך סבור הרב יהודה ליב צירלסון (מערכי לב, חלק התשובות, סימן קיג): “ודאי מוקצה הוא מן הדעת לומר שהאיסור שעשה השליח, מתירו לקבל שכר בעד עבריינותו עלינו לגדור הדרך בעד העבריין, לבל יפיק שום תועלת מעבריינותו, כדי שלא יהא חוטא נשכר גם עליו בעצמו מוטלת חובת הפרישה מקבלת תועלת ממונית בעד עבריינותו ”
ס עיף 226 ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי
המועד לתשלום דמי התיווך יהיה במועד כריתת החוזה בין הלקוח לאדם השלישי אלא אם כן נכרת

ח7י2וב2הלנקכורחת חוזה בי7ן 2ה2לקנוכח רלת אחדוםז ה בשיןליהשלי קועקח בל פאעדוםלתהשהלמיתשויוךעקכבאמפוערולבתסעהיףמת3ו2ו2(ך אכ), איומודריעב ]ליחי[דוע עהלמתכווךך הלקוח למתעוול ך; כךהיה לקהוחחוזלה ממתווותךנ; ה היבהתנהאיחוזמהתלמהו, תינוהדיבע תנהלאיקומח תלמה,תויוך,דיעםהתקיימות התנאי, גהםתקעילימהותקיהיתמנואתיו, גם על התקיימותו
8תי2וו2ך ב(עאב )ור שהנימתווך8ר22שא(י אל) התהקמשרתוובךחורזשה איתיולוהך תגקם שער ם בהחואזדה ם תיהוושךליגםשי, עוםבלהבאד דםשהודשילעישעי,ל ]צחד[דים כך ללקוח והלקוח כהךסכלילםקולחכ וך הלקוח הסכים לכך
(ב ) התקשר המתו(וב )ך בחהוזתי קתשיורוךהמעתם וושךניבחהוצזידדתייוםוךלחעוזם ה, שזניכאהי צהדודיא םלדלמחיוזתה,יוזוכך אמי כהלו
אחד מהם
ח9י2וב2אמהון תבחעיית ב הלקו9ח22להיהמנתעחיימבכרהילתקתו חולזה יתמינועוך מעכרםי מתתווחךוזאה חתריובואך ועתום עמניתיוןו, ךיחאוחב ר הבמאתוותווך ]בחל[עדיותאמון כלפי הלקוח אמון כלפי הלקוח
פרק שישי: חוזה פשרכקירושית
מ0ה3ו2תו שחולז חהוזהשכירות30ה2וא חחווזזהה שביכןירומתשכהיור א לחשווזכהר בליןהקמנישהכ, ירתמלושרותכרדמלי הקשניכיה,רות, מושרלת זדכומית ]ששככירר ו1ת[להחזיק ולהשתמש לבהנחכזסיק שולאה לשצתמישתובת נכס שלא לצמיתות

דברי
חוזה עם תנאי מתלה, שאז נדחה התשלום עד למועד התקיימותו של התנאי כאמור בסעיף 225(ב) המוצע בהתאם לאמור בסעיף 227המוצע, על הלקוח מוטלת חובת הודעה למתווך על כריתת החוזה עם האדם השלישי או על התקיימות התנאי המתלה הפרת חובת ההודעה היא הפרה של חוזה התיווך
ס עיף 227 ההוראה החדשה המוצעת קובעת את
החיוב הראשוני של הלקוח – מסירת הודעה למתווך על כריתת חוזה עם הצד השלישי הוראה זו נועדה לידע את המתווך על כך שהוא זכאי לדמי תיווך על הלקוח לידע את המתווך על מועד כריתת החוזה מועד זה הוא גם המועד לקיום חיוב הלקוח לתשלום דמי התיווך לפי סעיף 226המוצע על אופן מסירת ההודעה יחולו ההוראות הקבועות בחלק הדן בפעולות משפטיות (סעיפים 7עד 16המוצעים)
ס עיף 228 ההוראה החדשה המוצעת קובעת שאין
מניעה כי המתווך יפעל בעבור שני הצדדים ויקבל את שכרו המלא משניהם נראה שהיחסים המיוחדים בין המתווך ללקוח דורשים כי המתווך יודיע על כך ללקוחו ויקבל את הסכמתו
ס עיף 229 ההוראה החדשה המוצעת הקובעת כי
מקום שבו הוסכם בחוזה התיווך שהלקוח לא ייזקק לשירותיהם של מתווכים אחרים, מוטלת על המתווך חובה נוספת והוא יחוב בכל הוראות פרק חיוב אמון (סעיפים 434עד 442המוצעים) וביניהן החובה לקיים את חיוביו ולגרום לכריתת החוזה נושא התיווך “בשקידה, במיומנות, במסירות וללא התרשלות” נראה מוצדק בשל תלותו של הלקוח במתווך להטיל על המתווך במקרה זה חובה מוגברת של השתדלות ונאמנות

הסבר
פרק שישי: חוזה שכירות
ההוראות המוצעות נוגעות לשכירות וההוראות המוצעות הנוגעות לשאילה מעוגנות בשני פרקים נפרדים לזכות השכירות, פן חוזי ופן קנייני הפן החוזי של זכות השכירות מתייחס להיבטים שונים של ביצוע חוזה שכירות, כגון: מסירת המושכר, דין אי–התאמה, תיקונים במושכר וביצוע תשלומים הפן הקנייני של הזכות נוגע להיבטים של רישום זכויות, עבירותה של הזכות, תחילתה וסיומה של הזכות הקניינית בנכס ומעמד בעלי הזכות כלפי צדדים שלישיים בהתאם למבנה המוצע של החוק, הוראות הנוגעות לפן החוזי של זכות השכירות נכללו בחלק הדן בחיובים, ואילו הוראות החוק הנוגעות להיבט הקנייני של השכירות, נכללו בחלק הדן בנכסים (בדומה לחלוקה הקיימת בין חוק השכירות והשאילה וההוראות הדנות בשכירות ושאילה בחוק המקרקעין)
ס עיף 230 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה
הקיימת בסעיף 1לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח שמטרתם להבהיר את תוכנו של חוזה שכירות להבדיל מהזכות הקניינית עצמה (המצויה בסעיף 538המוצע) ההוראה הפותחת מגדירה את מהות חוזה השכירות, בהתאמה לסעיפי פתיחה אחרים בחלק המשנה הדן בחוזים מיוחדים חוזה שכירות הוא חוזה להקניה של זכות קניינית בנכס בתמורה המדובר בזכות, מוגבלת בזמן, של השוכר להחזיק ולהשתמש בנכס ההוראה נוקטת לשון “חוזה שכירות” להדגיש את הפן החוזי של השכירות המונח “שכירות” שבסעיף 1לחוק השכירות והשאילה, יוחד לשכירות הקניינית
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“מהות השכירות
1שכירות היא זכות שהוקנתה בתמורה (להלן – דמי שכירות), להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות ”
דברי
ס עיף 231 ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 2לחוק השכירות והשאילה, ומבהירה מהו ההסדר שחל על היחסים שבין השוכר הראשי ושוכר המשנה, היינו, השוכר הראשי ייחשב לעניין שכירות משנה כמשכיר, ושוכר המשנה – כשוכר יש לקרוא את הפרק באופן כזה שחיוביו של המשכיר מוטלים על השוכר הראשי וחיוביו של השוכר מוטלים על שוכר המשנה (הוא הדין לגבי זכויותיהם) (ראו גם סעיף 433המוצע)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תחולה
2 (ב) הוראות פרק זה יחולו, בשינויים המחוייבים, גם
על שכירות משנה ”
ס עיפים הסעיפים המוצעים חוזרים על הוראת
223 ו–233 סעיף 5(א) לחוק השכירות והשאילה, בשינוי נוסח הוראות דומות מצויות בסעיף 151ו–158בחוק המכר וסעפים 190ו–191בחוק קבלנות
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“המסירה, מועדה ומקומה
5(א) המשכיר חייב למסור את המושכר לשוכר בהעמדת המושכר לרשותו ”
סעיף 234 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5(ג) לחוק השכירות והשאילה בשינויי נוסח יוער כי ההוראה שונה מן ההוראה הכללית לגבי מקום הקיום של חיוב המצויה בסעיף 53המוצע ההוראות לעניין מכר וקבלנות מצויות בסעיפים 159ו–193בהתאמה

הסבר
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת מהו מקום המסירה של הנכס במקרה שבו הוסכם על הובלת המושכר, בדרך של הפניה להוראה המקבילה בפרק הדן בחוזה המכר (סעיף 159(ב) המוצע) משמעות הפניה זו היא כי אם הוסכם על כך שהמשכיר יטפל בהובלת הנכס יקוים חיוב המסירה במקום שבו הוסכם עליו עם המשכיר (ראו דברי הסבר לסעיף 159המוצע)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“המסירה, מועדה ומקומה
5(ג) המסירה תהא במקום שבו נמצא המושכר בזמן כריתת החוזה ”
ס עיף 235 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 11לחוק השכירות והשאילה הובהר כי השימוש אינו דווקא שימוש רגיל של המושכר אלא הוא השימוש כפי שהוסכם בין הצדדים הכוונה היא כי על המשכיר להימנע מהפרעה, הוא או אדם מטעמו, לשימוש המוסכם גם אם הוא לא השימוש הרגיל בנכס כך, למשל, מוטלת החובה על המשכיר להימנע מהפרעה לשוכר אם היה המשכיר בעל מקרקעין שכנים וביצע בהם מעשה כלשהו שיש בו הפרעה לשימוש המוסכם במקרקעין שהשכיר, אף אם היא לא עולה כדי הפרעה לשימוש הרגיל במקרקעין אלה סעיף זה קשור לסעיף 246המוצע, ולפיו על המשכיר לקיים את הנכס במשך תקופת השכירות כאשר הוא חופשי מכל זכות הנוגדת את השכירות
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“שימוש ללא הפרעה
11המשכיר חייב לאפשר לשוכר להשתמש במושכר במשך תקופת השכירות לפי המוסכם בין הצדדים לא הפרעה מצדו או מטעמו ”
ח6י3וב2ה(מאש )כירהמשכיר6י23תקן( בא) מושהכמר שאוכיבר ניכתסקן שבלומוהשמכשר מאוש באנתכסהמשולושכהר מכשל מדשברא הת גוהרמםושהכפרעכלה דבחריובהגוהרמםשכהירפרע ]לשתכקןרפ7(גאשמ)י[ל ם ממש לשימוש השרגלילממבמשו לששכיר מואו ש להשריגימול שבמבו שעכל ר פיאו הלמושיסמכום שביבנוו עללביפן י ההשמווכסר כ(םבפברינקו ל ]לבישתן כקןרה פ7ש(גואמ)כי[רם (בפרזה – פגם), אחרי שזקיה ב-ל פדגרים),שהאחלרכיך שמקאיבת ל הדשרויכשר;ה ללעכניךין מזאה,ת אהחשתוכהר;יאלעאניםין הזיה, האפחגתם היא אם היה הפג בזמן מסירת המושכבזר מלן שמוסכיררתאו ההמותהשוכורה ללשאוחכר האומסהירתה ווה לאחר המסירה
]שכר 7(ב) )רישההי[ה המושכר(בא )ו הנהיכהס המוששמכרש או ת ההנכמוס שהכרמ, שממיטש לטאלתין, הרמוששאיכר,המישטכליטר לילן,קיירםשאי]שהכמר 7ש(כב)יררילשקהי[י את החיוב האמור באסתעיהף חקיוטןב (הא)אמעולר יבדיסעהיחף לקפטתן (הא)מועשל כירדי אוהחהנלכפסת המ וששמכשר אוו תוה, נעכלס המשמש אותו, ע חשבונו, בנכס דומהח לשו,ב ונבו,לבנד כשס הדדובמרה סלוב,י ור בבלנבסדיבושתהדהבערניסין ביר בנסיבות העניין
]ח[ (ג ) היה המושכר(ג) או הנהכיסה המוששמכשר אות הנמכוס שהכר,משמימטשלטאלתין הומתויקשוכנור, שמיל טהלפטגליםן כורתויךקונ]ו ח[של הפגם כר
בהפרעה בלתי סבירבה פלרשעיהמובשלתביו, זסכביארי ה הלשושיכמר ולשדרבו, שזכמאהי מהששכויכר ר אלתדרהוחש לפמתהומ בשמכיקור ם את החלפתו במקו את תיקונו את תיקונו
]שכר 7(אד) [ הוראות סעיף( זד )ה לאהוירחאוולות בסכעליף אזחה ד למא אילחוה:לו בכל אחד מאלה: ]שכר 7(א)[
(1) השוכר אחר (א1י) לפגהםשוכ רשואמרחרעאלי פליפגפםרקכ רשואמשרון: עלשמפירפה רקבחרלאק שומן: שנשה מירה בחלק משנ חמישי 22; חמישי 22;
(2) תיקון הפגם, (ל2פ) י חוזתיהקוןהשהכפיגרום, ת לאפוי לחופזי ה ההמקשוכבילרובתנסאיובולתפי ההענמיקיןו, באל ינבונסחילבות העניין, אינו ח
על המשכיר; על המשכיר;
]ח[ (3) הנכס הוחכר (ב3) חכירההנכלסדוהרוחת כר בחכירה לדורות ]ח[

דברי
ס עיף 236 הסעיף המוצע עוסק בפגם שנפל במושכר
או בנכס המשמש אותו בשונה מאי–התאמה שלה מוקדשות הוראות בהמשך הפרק והוא חל במקביל להן
התייחסות המשפט העברי:
המשפט העברי מכיר בחובת תיקון המושכר, אם כי נחלקו הדעות בין הפוסקים; יש שאינם מכירים בחובה זו אלא כאשר הושכר נכס בלתי מסוים (לדוגמה בית סתם), ויש המכירים בחובה זו גם ביחס להשכרת נכס מסוים (בית זה) ראו בהרחבה, מ’ ויגודה, שכירות ושאילה, ירושלים התשנ”ח, סעיף 7, עמ’154-121
לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, בשינויים אלה: המילים “תוך זמן סביר” הושמטו כמיותרות לאור סעיף 50(א) המוצע, בפרק העוסק בהוראות כלליות לחיובים, הדן במועד קיום החיוב וקובע כי חיוב על פי חוזה יש לקיים זמן סביר לאחר יצירתו ההוראה אינה מתייחסת לשאלה אם עצם היווצרות הפגם מהווה הפרה, ומוצע כי הדבר יוכרע בכל מקרה לגופו ההוראה מבטאת את האחריות של המשכיר לכך שהשוכר יוכל להשתמש בנכס במהלך השכירות בהתאם לכך הובהר כי החובה המוטלת על המשכיר לתקן את הפגם היא הן לגבי פגם שהיה בזמן שלפני המסירה של המושכר לשוכר והן לגבי פגם שנוצר במועד מאוחר יותר
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת, בדומה לחוק הקיים, מבחינה בין נכס שהוא מיטלטלין לנכס שהוא מקרקעין, ומאמצת בכל הנוגע לנכס שהוא מיטלטלין את עקרון הביצוע בקירוב מצדו של המשכיר (CY PRES) במקום “ובשביל השוכר

הסבר
לא נודעת משמעות לזהותו” מוצע לומר “ובלבד שהדבר סביר בנסיבות העניין” שהוא ביטוי מתאים יותר המילים “או הנכס המשמש את המושכר” הוספו בדומה לאמור בסעיפים קטנים (א) ו–(ב) הסיפה של סעיף 7(ב) לחוק הקיים מצויה בסעיף 56המוצע הדן בשאלה על מי מוטלות ההוצאות לקיום החיוב
לסעיף קטן (ג)
ההוראה החדשה המוצעת מחזקת את התרופות העומדות לשוכר במקרה של פגם בהתאם להוראה המוצעת ובמקביל לזכות העומדת לרשות המשכיר בסעיף קטן (ב) המוצע, היא יוצרת זכות לשוכר, במקרה של פגם, אשר תיקונו כרוך בהפרעה בלתי סבירה לשימוש במושכר או בנכס המשמש את המושכר, לדרוש את החלפת המיטלטלין במקום לדרוש את תיקונם
לסעיף קטן (ד)
פסקאות (1) ו–(2) המוצעות חוזרות על הסיפה של סעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח פסקה (3) שהיא הוראה חדשה קובעת דין מיוחד לעניין תיקון פגמים ושינויים במושכר במקרה של חכירה לדורות (המוגדרת בסעיף 540המוצע) שוכר המחזיק בנכס לתקופה ממושכת הוא למעשה “בעלים חלקי” של הנכס ולכן מן הראוי שלעניין תיקון פגמים דינו יהיה שונה מדינו של שוכר לתקופה קצרה ודומה יותר למי שהוא בעלים של הנכס ממש לפיכך, קובעת ההוראה כי סעיפים קטנים (א) עד (ג) לא יחולו על חוכר לדורות יצוין כי החוכר לדורות זכאי ליהנות משאר ההסדרים הנוגעים לאי–ההתאמה הקבועים בפרק זה, כגון הזכות לתקן אי–התאמה בעצמו תוך דרישה לשיפוי בשל הוצאותיו הסבירות בתנאים המצוינים בסעיף 245המוצע
דברי
התייחסות המשפט העברי:
הבחנה בין שכירות לתקופה ארוכה לשכירות לתקופה קצרה ניתן למצוא גם במשפט העברי שבו יחולקו הסיכונים באופן שונה במקרה שבו השכירות היא לתקופה קצרה לעומת שכירות לתקופה ארוכה שהרי “המשכיר בית לחבירו ונפל, חייב להעמיד לו בית אמתי? בזמן ששכרו לזמן מרובה אבל שכרו לזמן מועט, אומר לו: הרי שלך לפניך” (תוספתא, בבא מציעא ח, לב-לג)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“חובת תיקון המושכר
7 (א) המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל
דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן – פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, התשכ”ז – 1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר
(ב) היה הנכס המושכר מיטלטלין ובשביל השוכר לא נודעת משמעות לזהותו, רשאי המשכיר לקיים את חיובו לפי סעיף זה בדרך של החלפת הנכס בנכס אחר; הוצאות ההחלפה יחולו על המשכיר ”
ס עיף 237 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף
13(א) לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח הוראת סעיף קטן (ב) הושמטה לאור סעיף 55המוצע, שחל על כל חלק החיובים, ואשר קובע שתשלום בעד נכס או שירות יש לקיים בתשלום הסכום הראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת יצירת החיוב
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“דמי השכירות
13(א) השוכר חייב לשלם למשכיר את דמי השכירות
(ב) לא הוסכם על שיעור דמי שכירות או על דרך קביעתם, ישולמו דמי שכירות שהיו ראויים להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה ”

הסבר
ס עיף 238 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 14(א) לחוק השכירות והשאילה מאחר שהנוהג בנוגע למיטלטלין אינו מן המפורסמות, כמו הנוהג לגבי מקרקעין, אזי ההוראה המוצעת אינה מתייחסת למיטלטלין או לזכויות באופן מיוחד ומאחדת את ההסדר של מועד התשלום של דמי שכירות של מיטלטלין, של זכויות ושל דמי שכירות של מקרקעין, כך שאם לא הוסכם אחרת אזי דמי השכירות ישולמו בראשית כל תקופה גם כאשר מדובר בשכירות של מיטלטלין
התייחסות המשפט העברי:
הכלל במשפט העברי, בין במקרקעין ובין במיטלטלין, הוא “שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף” (תלמוד בבלי, בבא מציעא סה ע”א), אלא אם כן יש מנהג אחר
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“מועד התשלום ומקומו
14(א) נקבעו דמי השכירות בסכום מסויים לתקופות קצובות ישולמו, בשכירות מקרקעין – בראשית כל תקופה, ובשכירות אחרת – בסוף כל תקופה ”
ס עיף 239 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 16לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“שימוש במושכר
16 השוכר לא ישתמש במושכר אלא לפי המוסכם; אולם אם שימוש זה לא הותנה כשימוש ייחודי, רשאי הוא להשתמש במושכר שימוש אחר, ובלבד שלא יהיה בו משום פגיעה במושכר או הכבדה על המשכיר יותר מאשר לפי המוסכם ”
ס עיף 240 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 17לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח המילים “או לאדם מטעמו” הוספו לשם ההבהרה
התייחסות המשפט העברי:
הוראה זו דנה בתיקונים שיפורים אשר אינם בגדר תיקונים אינם כלולים בה לגבי אלה נאמר, במשפט העברי,

1שי4נו2יים(אב )מושהכרשוכר 1א4ינ2ו ר(שא )אי להבשצועכרשיאניוניויםרשבאמיו לשבכרצ, עאלשיאנואיים ם כןבמקויבשלכר,אתאלהאסכאמם תכן הקמיבשלכיאר
]ח[ לשינויים לשינויים
(ב ) על אף הוראו(תב )סעיעף ל קאטןף (הא)ו,ר זאכואתי סהעיחוף כקר טןל (דואר),ו זת כלאבי צהע חושכינרוילידםורבומתו לחבכרצ, ע ששאינן בהם כדי להפחית אבתה עם רכודי שללהפהנחיכסת, ואבתלבערד כושישליב הנאכתס, הומבולחבכד ר שביתשויםב תאקתופהתמוהחחככרירבהת בהתאם להוראות סבעהיףתא50ם 2להוראות סעיף 250
א2י4–2התאהממה שבכמיור שיכמרסו2ר24את המוששכיכר יכמשסוהרוא תמתהאמיוםש לכרמוכסשכהם ובאינמו תלאבין ם הלשמוכסרכ; םעלבינאוי–להביתן אהמשתו ]שכר 6(1ה), מוח[שכר יחולו הורהאומות שסכערי יפיחום לו165ה(ובר) או–ת68ס1,עיבפישיםנו5י6י1ם(ב)ה ומ–ח8ו6י1ב,יםב, שויבנוכייפוםף הלמהוחרויאבויתםפרק זה, ואחת היא פארםק זאיה,– והאהחתתאמהיה א באמום שאכיר–המהקותראה מבה מובמשוכשר כער צמוקוראוה בבסמבוישבכתור עצ
3תנ4יי2ת פעטול רתניה הפו3טר4ת2אעת ל התמנישהכיהר פמוטארחתריואת להאמי–שהכיתראמאה חארויוהת מלגאבי–לה תאאתמ אה חארויוהתמו גכביאלמוה ר ]בשחוכזר ה 8[ישחכוירלוו תהוראות סעיףיח7ו6ל1ו בהשוירנואיויתם סהעימףחו7י6ב1יםבשינויים המחויבים

דברי
כי “וכן הדין במשכיר בית לחבירו לזמן קצוב, ובתוך הזמן רצה לבנותו, שלא יוכל לכוף לשוכר לצאת ממנו, ואפילו לבית יפה ממנו אך מבקשים ממנו לעשות לפנים משורת הדין וכן אינו יכול לכופו להכניס בו פועלים לבנותו בעוד שמושכר לו, מפני קול הנכנסים ודריסת הרגלים” (מרדכי, בבא בתרא, סימן תעב)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“בדיקת המושכר ותיקונו בידי המשכיר
17 השוכר חייב לאפשר למשכיר, בכל עת סבירה, לבדוק את המושכר ולבצע בו תיקונים, ובלבד שהמשכיר יודיע לו על כך זמן סביר מראש וימעיט ככל האפשר בהפרעה לשוכר ”
ס עיף 241 ההוראה החדשה המוצעת מסדירה את נושא השינויים במושכר
לסעיף קטן (א)
בסעיף הקטן המוצע נקבע כי השוכר רשאי לבצע תיקונים במושכר רק אם קיבל את הסכמת המשכיר לכך ההוראה מבהירה כי ביצוע של שינויים בנכס הוא זכות בלעדית לבעלים ועל כן היא מבקשת להגן על המשכיר כבעלים של הנכס מפני שינויים בנכס שאין הוא מעוניין בהם
התייחסות המשפט העברי:
ראה על כך גם משנה תורה, הלכות מכירה, פרק כג, הלכה ו: “ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפירותיה, שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס, אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קניין עולם לעולם”
לסעיף קטן (ב)
למרות הגבלת זכות השוכר בסעיף קטן (א), מוצע להתיר לחוכר לדורות כמשמעותו בסעיף 540המוצע, לבצע שינויים אף בלא הסכמת המשכיר ההנחה היא כי חוכר לדורות, שלא כשוכרים אחרים השוכרים את הנכס לתקופות קצרות יותר, יכול לנהוג בנכס כ”בעלים חלקי” ועל כן הוא יכול לערוך שינויים בנכס זכותו זו מוגבלת בכך שאין בשינויים שערך כדי להפחית את ערך הנכס

הסבר
ועליו להשיב את הנכס כשהוא פנוי מכל אדם או נכס לפי הוראות סעיף 250המוצע
ס עיף 242 ההוראה המוצעת דומה להוראת סעיף 6
לחוק השכירות והשאילה (למעט פסקה 6(2) המצויה בסעיף 244המוצע) הסדר אי–ההתאמה הקבוע בסעיף זה הותאם להסדר הקבוע בפרק חוזה מכר, ולפיו המשכיר ימסור את המושכר כשהוא מתאים למה שהוסכם בינו לבין השוכר הסעיף מפנה לסעיף 165(ב) המוצע הקובע מהי אי–התאמה וכי אין השוכר רשאי להסתמך על אי–התאמת הנכס אם ידע עליה בעת כריתת החוזה (סעיף 168המוצע) הוראה דומה בנוגע לקבלנות מצויה בסעיף 199המוצע הסיפה להוראה זו מוסיפה על החוק הקיים בקבעה כי גם אם מקור אי–ההתאמה בסביבת המושכר, יחול עליו ההסדר האמור
התייחסות המשפט העברי:
במקורות המשפט העברי כך נקט רבי מנחם המאירי (פרובנס, המאה הי”ד), בית הבחירה בבא מציעא קא ע”ב, ד”ה אמר המאירי (אבל לא כך פסק השולחן ערוך, חושן משפט, סימן שיד, סעיף א)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“אי–התאמה
6המשכיר לא קיים את חיוביו אם מסר לשוכר נכס שבזמן המסירה לא התאים מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו או מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים (להלן – אי–התאמה); אולם אין השוכר זכאי להסתמך על אי–התאמה בכל אחת מאלה:
(1) הוא ידע עליה בעת כריתת החוזה;
(2) הוא לא הודיע עליה למשכיר זמן סביר לאחר שגילה אותה או, אם הודיע כאמור, לא נתן למשכיר הזדמנות נאותה לבדוק את המושכר; פיסקה זו לא תחול עם ידע המשכיר על אי–ההתאמה ”
ס עיף 243 ההוראה המוצעת מרחיבה לעומת סעיף 8לחוק השכירות והשאילה בדומה להסדר הקבוע בפרק חוזה מכר ובפרק חוזה קבלנות (סעיפים 167ו–201המוצעים, בהתאמה), קובעת ההוראה את בטלותה

244הוראות סעיף 169יחולו, בשינויים המחויבים, על הסתמכות השוכר על אי–התאמה לפי פרק זה ואולם נוסף על הנטלים המנויים באותו הסעיף, על השוכר ליתן למשכיר הזדמנות סבירה לתקן את אי–ההתאמה, ככל שהדבר סביר בנסיבות העניין
245(א) השוכר זכאי, בכל עת, לתקן בעצמו פגם או אי–התאמה במושכר, שהמשכיר אחראי להם, ולדרוש מהמשכיר שיפוי בשל הוצאותיו הסבירות ובלבד שנתן למשכיר הזדמנות סבירה לבדוק את המושכר ולתקן את הפגם, או לתקן את אי–ההתאמה כאמור בסעיף 244, והמשכיר לא עשה כן; היה תיקונם של הפגם או של אי–ההתאמה דחוף, כך שאין לדרוש מן השוכר שימתין לתיקונו בידי המשכיר, רשאי השוכר לתקן את הפגם או את אי–ההתאמה אף בלי שנתן למשכיר הודעה על כך ובלי שנתן לו הזדמנות סבירה
כאמור

דברי
של תניה הפוטרת או המגבילה את המשכיר מאחריות בשל אי–התאמה במקרה שהמשכיר אינו מגלה את דבר אי–ההתאמה במושכר, על אף שהדבר ידוע לו, או שהיה צריך לדעת על כך, בעת כריתת החוזה המילים “זכאי השוכר לזכויות לפי סעיפים 6ו–7″מיותרות, ואין בכך כדי לגרוע מזכותו של שוכר אם אי ההתאמה היא בגדר פגם כמו כן השוכר זכאי ליהנות מהתרופות בפרק זה ובחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב לעניין תוצאות הפרה בשל אי–התאמה
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“העלמה של אי–התאמה או פגם
8 היו אי–התאמת המושכר או הפגם נובעים מעובדות שהמשכיר ידע או שהיה עליו לדעת עליהן בעת כריתת החוזה ולא גילה אותן לשוכר, זכאי השוכר לזכויות לפי סעיפים 6ו–7על אף האמור בכל הסכם ”
ס עיף 244 ההוראה המוצעת מחילה על חוזה
השכירות את ההסדר החל על חוזה מכר והיא שונה מהחוק הקיים (סעיף 6לחוק השכירות והשאילה), בכמה נושאים בהתאם לפרק חוזה המכר, מבהירה ההוראה כי על השוכר מוטל הנטל להודיע למשכיר על אי–ההתאמה, תוך פירוט סביר אלא אם כן היה על המשכיר לדעת עליה ולא רק למקרה שבו ידע עליה בפועל כמו כן על השוכר לתת הזדמנות סבירה לבדוק את הנכס ההוראה המוצעת מוסיפה הוראה מיוחדת לחוזה שכירות הקובעת כי על השוכר מוטל הנטל לאפשר למשכיר לתקן את הנכס, אם ברצונו להסתמך על אי–ההתאמה בהנחה כי בשכירות המדובר במערכת יחסים מתמשכת שיש מקום לאפשר למשכיר לתקן את אי–ההתאמה שבנכס (ראו סעיף 203המוצע לגבי הנטלים המוטלים על מזמין בחוזה קבלנות)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“אי–התאמה
6המשכיר לא קיים את חיוביו אם מסר לשוכר נכס שבזמן המסירה לא התאים מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו או מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים (להלן – אי–התאמה); אולם אין השוכר זכאי להסתמך על אי–התאמה בכל אחת מאלה:

הסבר
(1) הוא ידע עליה בעת כריתת החוזה;
(2) הוא לא הודיע עליה למשכיר זמן סביר לאחר שגילה אותה או, אם הודיע כאמור, לא נתן למשכיר הזדמנות נאותה לבדוק את המושכר; פיסקה זו לא תחול אם ידע המשכיר על אי–ההתאמה ”
סעיף 245 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות שבסעיפים 9(א)(1) ו–9(ג) לחוק השכירות והשאילה, בשינויים המפורטים להלן:
מתוך התפישה כי אין לעניין זכות השוכר לתיקון עצמי, הבחנה בין פגם לאי–התאמה – שהיא מעין פגם שהיה בנכס מראשיתו, הושווה מעמדה של אי–התאמה למעמדו של פגם לעניין זכות השוכר לתקן ולהשתפות מהמשכיר, ומוצע כי זכות השוכר שהיתה מוגבלת לדבר הגורם הפרעה של ממש לשימוש במושכר, תורחב אף לאי–התאמה כך שהנכס יהיה במצב שבו הוא מתאים לשימוש המוסכם
הרישה של הסעיף קובעת כי השוכר יהיה זכאי לתקן אי–התאמה או פגם שהחיוב לתיקונו מוטל על המשכיר, אם המשכיר לא קיים את חיובו לתקן את המושכר בתוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר זאת, בתנאי שהשוכר הודיע על כך למשכיר ונתן לו הזדמנות סבירה לבדוק את המושכר ולתקן את אי–ההתאמה או הפגם סעיף 9(ב) הושמט לאור הדרישה כי על השוכר לתת הזדמנות סבירה למשכיר לתקן את הדרוש תיקון
הסיפה קובעת, בדומה לחוק הקיים, כי השוכר זכאי לתקן פגם או אי–התאמה שהחיוב לתיקונם מוטל על המשכיר, אך תיקונם אינו סובל דיחוי זאת, אף בלי שנתן למשכיר הזדמנות סבירה לתקן את הפגם או את אי–ההתאמה
סוגיית הניכוי המופיעה בסעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה נכללת בהסדר הכללי בנושא זה המופיע בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב (סעיף 497המוצע)

(ב) על אף הוראו(תב )סעיףעל41א2(ף א)ה,ו זרכאואית הסעשיוףכר41ל2(תאק)ן, זבכעאצי מוה בשוככל ר עלת תפקןגםבעשצתמיוקובנוכללאעת ]פחג[ מצוי באחריותו של מהצומי שבכיאר,חרויבולתבו ד ששל נהתןמ לשמכישר,כיורבלהבזדמשננותן סלבמירשהכילר תהקזן דאמנתותהפסגבםירה לת
ה6ת24אמת ההמזכשויכויתר ימסו6ר24לשוהכמר שאכית ר היזמכסויוור ת ללשוהכחזריקא ות להזשכותיומת ש לבהמחוזישקכ ור לכהשהתן מחוש פבשמיותשכמר כלכ ]בחמ[ושכזרכות של אדם שלי זשכיו את שר לנואגדםת שאלתי זשכיויואתשר הנושגודכרת ויאחתו זלוכוילועתנייהן זשוה כרהווריאחולתו סלעינפיין םז242עד 244; המשכ2י4ר2יעמדנע44א2;ת הקימושמןכירשלימזנכוע יואת ת נוקגיודומןת כשלאמזוכרויובתמ נהולגךדוכתל כתאקומופר ת
השכירות
נ7ש4י2אה בהוסירכאוןות סעיף727451יהחורלו,אובת שסינעויףים75ה1מיחוילבו,יםב, שלינעונייןם נהשימאחוהי ביסםי, כלון ענלייאן בנדןשיהאמהו בשסכיר כ
8תח4י2לת תהקשוכפירתותהשכי8רו4ת2תתחקלופבתמסהירשתכיהרומות שתכחר ל לבשמוסכיר ר
ה49ש2בת (האמ )ושכער ם סיו9ם 4ת2קו(פאת ) השעכםירסויות םישתיקבופהת שוהכשר כילרמושת כיירשיאב ת ההשומוכרשכלר,משככשירהוא ת פנהוימומשככל ]בשסיכור ם2ה[אשדכםירואתו נכס, למעט אנדכםס אשו ל נכהסמ, שלכמיער ט הנמכשס מששל אהתמשהכמיור שהכר משמש את המושכר

דברי
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת חלה על המצבים שבהם תיקון הפגם אינו באחריות המשכיר, אך הפגם מהווה הפרעה לשוכר, והוא מבקש לתקנו זכות זו של השוכר מותנית במתן הזדמנות סבירה למשכיר לתקן את הפגם על נושא חלוקת ההוצאות בין הצדדים יחולו ההוראות הכלליות של פרק עשיית עושר ולא במשפט
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תרופות בשל אי–תיקון
9 (א) לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר
שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר-
(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות;
(2) להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה, לפי החוזה;
(ב) רצה השוכר לתקן את הפגם, עליו להודיע על כך בכתב למשכיר זמן סביר מראש
(ג) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן השוכר שימתין לתיקונו בידי המשכיר, רשאי השוכר לתקנו כאמור בסעיף קטן (א)(1) בלי דרישה לפי סעיף 7(א) או הודעה לפי סעיף קטן (ב) ”
ס עיף 246 ההוראה החדשה המוצעת דנה באי–
התאמה משפטית בדומה להסדר הקבוע
בפרק חוזה מכר (סעיף 173המוצע) מן הראוי שהמשכיר ימסור את הזכות בנכס כשהיא חופשית מכל זכות נוגדת של אדם שלישי, ככל שהיא נוגדת את זכויות השוכר מאחר שמדובר בחוזה מתמשך על המשכיר לשמור על הזכות חופשית אף במהלך תקופת החוזה בדומה לסעיף 7לחוק השכירות והשאילה, ולסעיף 236המוצע, אשר מחליף אותו, הדנים בעניינו של פגם על “אי–התאמה משפטית או פגם משפטי” כאמור יחולו, בשינויים המחויבים, ההוראות

הסבר
העוסקות באי–התאמה בסעיפים 242עד 244המוצעים לגבי ידיעת השוכר על אי–ההתאמה, הסתמכותו וכו’
ס עיף 247 ההוראה החדשה המוצעת מסדירה את
שאלת הנשיאה בסיכון אבדן המושכר בחוק השכירות והשאילה הקיים אין התייחסות לשאלה שנדונה בחוק המכר ובחוק חוזה קבלנות, לעניין העברת הסיכון, דהיינו, מתי ישוחרר השוכר או המשכיר מקיום חיוביו אם המושכר אבד כדי להשלים את החסר, מוצע לאמץ את ההסדר הקבוע בחוזה מכר, בסעיף 175המוצע, גם לעניין חלוקת הסיכון בין השוכר לבין המשכיר
ס עיף 248 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 18
לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תחילת השכירות
18 תקופת השכירות תתחיל עם מסירת המושכר לשוכר ”
סעיף 249 סעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 20(א) ו–(ב) לחוק השכירות והשאילה ומחילה את ההסדר הקבוע בסעיף 20(ב) גם על מיטלטלין, שכן אין מקום להבחנה בין סוגי הנכסים לעניין השבתם כשהם פנויים ההוראה מבהירה כי החובה להשיב את המושכר פנוי אינה חלה לגבי נכס של המשכיר המשמש את המושכר כמו החוק הקיים, ההוראה המוצעת אינה קובעת כי על השוכר להשיב את המושכר במצב שבו קיבל אותו השבת נכס שאינו כשיר לשימוש, בדומה למסירת נכס שאינו כשיר כלל לשימוש, לא תיחשב “השבת נכס” בהתאם לעקרונות הקבועים בדיני החיובים הכלליים לגבי השבת נכס פגום לרבות נכס שאינו כשיר לשימוש או אי–השבה של הנכס כלל יחולו ההוראות הדנות בשמירה כך, אם השוכר אינו אחראי לנזק על פי דיני השמירה, הוא יוכל להשיב את הנכס במצבו הפגום או לא להשיבו כלל

(ב ) השיב השוכר את המושכר כאמור בסעיף קטן (א), יקבל המשכיר את המושכר
(ג ) היה המושכר נכס שהוא מיטלטלין, ישיב השוכר את המושכר במקום שבו נמסר המושכר לשוכר
250 (א ) ביצע השוכר שינויים במושכר בהסכמת המשכיר, זכאי השוכר לבחור בין השבת המושכר כפי שהוא לאחר ביצוע השינויים, לבין החזרת המושכר לקדמותו והשבתו כפי שהיה טרם ביצוע השינויים; בחר השוכר להשיב את המושכר כפי שהוא לאחר ביצוע השינויים, אין הוא זכאי לתמורה בשל השינויים שביצע
(ב ) ביצע השוכר שינויים במושכר בלי שקיבל את הסכמת המשכיר לכך, יחזיר השוכר את המושכר לקדמותו, וישיב אותו למשכיר כפי שהיה טרם ביצוע השינויים, ובלבד שהמשכיר דרש השבה כאמור; היה השינוי שביצע השוכר במושכר שהוא מקרקעין, הקמת מחוברים כמשמעותם בסעיף 600, יחולו הוראות פרק שני: בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת בחלק המשנה השלישי לחלק הרביעי *
251 השוכר ייחשב כשומר שכר כשהמטרה של שמירת המושכר טפלה למטרה העיקרית של החזקתו

דברי
לסעיפים קטנים (ב) ו–(ג)
ההוראות חוזרות על הוראות סעיף 20(א) ו–(ג) לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“החזרת המושכר
20(א) בתום השכירות חייב השוכר להחזיר למשכיר את המושכר והמשכיר חייב לקבלו
(ב) בשכירות של מקרקעין יוחזר המושכר כשהוא פנוי
(ג) בשכירות של מיטלטלין יוחזר המושכר במקום שבו נמסר לשוכר ”
ס עיף 250 ההוראה החדשה המוצעת דנה במקרה שבו השוכר ביצע שינויים במושכר המבחן העיקרי בכל הנוגע לשינויים שנעשו במושכר הוא השאלה אם שינויים אלה נעשו בהסכמת המשכיר
לסעיף קטן (א)
אם נעשו השינויים בהסכמת המשכיר אזי יחול סעיף קטן (א) המוצע הקובע כי אז השוכר זכאי לבחור בין השבת המושכר עם השינויים בלי לזכות בתמורה בעדם לבין השבת המושכר לאחר השבתו למצבו טרם השינויים ההנחה היא כי המדובר, דרך כלל, בשינויים שנעשו בעלות לא יקרה ועל כן מן הראוי לאפשר לצדדים חופש פעולה שאינו מטיל עליהם חיובים כפויים במצב זה אין להטיל על המשכיר חובת שיפוי רק משום שהסכים כי השוכר יכניס שינויים במושכר ואולם אין לחייב את השוכר לסלק את

הסבר
השינוי על חשבונו בשל הסכמת המשכיר לביצוע השינוי לפיכך מוצע לאפשר את הבחירה לשוכר, מצב שיאפשר משא ומתן בין הצדדים
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת דנה בשינויים שנערכו שלא בהסכמת המשכיר וקובעת עיקרון ולפיו כששוכר מבצע שינוי שלא כדין שאינו בגדר בנייה ונטיעה, ישיב השוכר את המושכר למצבו טרם השינויים אם המשכיר לא דרש את השבת הנכס בלא השינוי, יכול השוכר להשיב את הנכס כרצונו על שינויים שהם בגדר בנייה ונטיעה יחולו ההוראות המתאימות בחלק מהנכסים הדנות בבנייה ונטיעה במקרקעי הזולת, בסעיפים 600עד 606המוצעים, היינו ברירה למשכיר לקיים את המחוברים או לדרוש את סילוק המחוברים שהקים השוכר
ס עיף 251 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה
הקיימת בסעיף 24לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח לעניין אחריותו של השוכר כשומר יחול הפרק הדן בשמירה (סעיפים 421עד 433המוצעים)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תחולת חוק השומרים, התשכ”ז-1967
24לענין חוק השומרים, התשכ”ז-1967, יראו שוכר כשומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו ”

פרק שביעי: חוזה פרשקאישלבהי
מ52הו2תו שחולז חהוזשה אילה 2ה5ו2א חוזה בשין אימלשה איהול אל חשוזאהל בליןהקמנישה,אילשלאשובאתל מולרההק,נישה,ל זשכלואת בלתהמחוזירקה שאילהולהשתמש בנכס שולאה לשצתמישתובת נכס שלא לצמיתות
3תח5ו2לה העול רפארוק ת סעיפ3י5ם 2231הוערדאו5ת23,סע0י4פ2י, ם32141, 246ע2ד, 24385, ו0–4294, 21י24ח,ול6ו,24,ב 8שי4נ2ויוי–ם249המיחוילוב,יםב, שגינםוייתם חוהלמה חעויל בפירםק, גם השאילהע ]ל ששכראי7ל2[ה על שאילה השאילה ]שכר 27[
א4י5–2התאהמוהראבומות שסאעליפ4י5ם 2242הוערדאו5ת24ס יעיחופילום ל2ע4נ2ייןעד אי5–4ה2תיחאומלות להעמנוייןשאאלי, –בהשתיאנומיית ם ההמומחשואילב,יםב, ]ח, שכרו 8א2ו(לא)ם[ המשאיל לא וייאושלאם בהאמחשריאויתל בלאשלייאשי–א הבהאתחארימוהת, באלשלא אים–הכןה אתיא–מהה, תאאלמא ה אנגם רכמן האבשל התרשלותו בשל התרשלותו
ס5יו5ם2חוזההמשאייללה רש5אי25לסייהםמשאאתיל חורזשה איהשלסאיילםה אבתהוחדועזה להשואיל הבתבוהךו זדמען ה סלבישרואמלראבשת,וךגםז ]שכר 29(אאח),ריח[ שנמסר המושאאחל רילשונאמל,סר בהמתוקישיאם ל אלחשדואמל,אלבה:תקיים אחד מאלה:
(1) תנאי מהתנא(י1ם ) האתמנואריםמ בהסתנעיאףי 2ם 18ה(א)מ;ו

דברי
פרק שביעי: חוזה שאילה
בדומה לזכות השכירות גם לזכות השאילה, פן חוזי ופן קנייני הפרק המוצע, שבחלק החיובים, מתייחס לפן החוזי של הזכות ולחיובים השונים של הצדדים הפן הקנייני העוסק ברישום הזכות, תקופת קיומה ותוקפה מופיע בחלק החמישי הדן בנכסים
ס עיף 252 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה
הקיימת בסעיף 26לחוק השכירות והשאילה, בשינויי נוסח שמטרתם להבהיר את תוכנו של חוזה שאילה להבדיל מהזכות הקניינית עצמה (המצויה בסעיף 549המוצע) ההוראה הפותחת מגדירה את מהות חוזה השאילה, בהתאמה לסעיפי פתיחה אחרים בחלק המשנה הדן בחוזים מיוחדים חוזה שאילה הוא חוזה, בין משאיל לשואל, להקניה של זכות קניינית בנכס שלא בתמורה המדובר בזכות, מוגבלת בזמן, של השואל להחזיק ולהשתמש בנכס ההוראה נוקטת לשון “חוזה שאילה” להדגיש את הפן החוזי של השאילה המונח “שאילה” שבסעיף 26לחוק השכירות והשאילה יוחד לשאילה הקניינית
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“מהות השאילה
26 שאילה היא זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות, כשהזכות הוקנתה שלא בתמורה ”
ס עיף 253 ההוראה המוצעת, בדומה להוראה הקיימת בסעיף 27לחוק השכירות והשאילה, מחילה על שאילה הוראות מתוך פרק חוזה שכירות בנוגע למסירת הנכס וחיובי השואל לגביו הושמטה ההפניה לסעיפים 2(א), 3, 4, 5(ב) ו–25שהם סעיפים 6, 123, 2, 50ו–61לחוק המוצע, בהתאמה, שחלים גם בלא צורך בהפניה מפורשת סעיף 21הקיים, שהוא סעיף 548המוצע, הדן בזכות השוכר כלפי אדם שלישי, אינו נזכר בסעיף זה בשל היותו כלול בחלק הנכסים ועל כך ראה סעיף 550המוצע ודברי ההסבר לו סעיפים 241ו–246המוצעים, שהם סעיפים חדשים
הדנים בשינויים במושכר ובהתאמת זכויות במושכר,

הסבר
הוחלו גם על שאילה סעיף 2(ג) מיותר והושמט מהנוסח המוצע ועל כן נמחקה ההפניה אליו
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“תחולת סעיפים
27 הוראות סעיפים 2עד 5, 11, 12, 17, 18, 20, 21ו–25יחולו, בשינויים המחויבים, גם על שאילה ”
ס עיף 254 הסעיף שונה מן ההסדר הקיים בסעיף
28 לחוק השכירות והשאילה ההוראה בסעיף
28 הקיים מתייחסת אך ורק לשאלת הידיעה ואולם יסוד הידיעה הוא רק חלק מסוגיית האשמה המבחן המוצע הוא מבחן ההתרשלות שהוא מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי כמבחן הידיעה ההוראה המוצעת מחילה את ההוראות לגבי אי–התאמה במושכר גם על אי–התאמה במושאל, ואולם בדומה להוראת סעיף 183המוצע, בפרק חוזה מתנה, נקבע שמאחר שמדובר בחוזה בלא תמורה, המשאיל יהיה אחראי בשל אי–התאמה רק אם זו נגרמה בהתרשלותו
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“שלילת תרופות
28 (א) על אי–התאמת המושאל יחולו הוראות סעיף 6,
אולם היא לא תשמש עילה לפיצויים, אלא אם ידע עליה המשאיל בעת כריתת החוזה והשואל לא ידע עליה ”
ס עיף 255 הסעיף המוצע קובע, בשונה מסעיף 29(א)
לחוק השכירות והשאילה, כי הן בשלב ההתחייבות והן בשלב הריאלי לא יוכל המשאיל לחזור בו אלא אם כן עמד בעילות המנויות בסעיף המוצע בכך מצמצם הסעיף את זכותו של המשאיל בשלב החוזי וקובע עילות מוגדרות ולפיהן זכאי המשאיל לחזור בו מהתחייבותו, ומרחיב את זכותו בשלב הקנייני של השאילה, בקבעו עילות נוספות על המנויות בסעיף 29(א) הקיים, שבהתקיימן הוא זכאי לסיים את החוזה
פסקה (1) המוצעת מפנה להסדר הקבוע בפרק בדבר חוזה מתנה (סעיף 182(א) המוצע) בשל התפיסה כי המדובר בעסקת חסד הושווה דין חוזה השאילה לדין חוזה המתנה

(2) השואל נפטר, ניתן לגביו צו לכינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל, או הוכרז פושט רגל ואם הוא תאגיד – ניתן לגביו צו פירוק;
(3) המושאל דרוש למשאיל בשל נסיבות שלא היו קיימות בעת כריתת חוזה השאילה
פרק שמיני: חוזה ערבות
מהותו של חוזה ערבות ]ערב 1, 3[ סימן א’: הוראות כלליות
256חוזה ערבות הוא חוזה שבו מתחייב אדם (בפרק זה – ערב), לקיים את חיובו של אדם אחר (בפרק זה – חייב) כלפי נושה; לעניין זה, “חיוב” – לרבות חלק ממנו, חיוב עתידי, חיוב משתנה, חיוב מתחדש, חיוב בלתי קצוב וחיוב מותנה

דברי
ונקבע כי ניתן לבטל עסקה שאינה בתמורה בשל התנהגות מחפירה של השואל או בשל הרעה במצבו הכלכלי של המשאיל או במקרה שבו לא שינה השואל את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות
פסקה (2) המוצעת מרחיבה את הנסיבות המהוות עילה לסיום השאילה והן כוללות על פי הנוסח המוצע גם מצבים שבהם ניתן נגד השואל צו פירוק, צו לכינוס נכסים, או אם השואל הוכרז פושט רגל, שהם דומים באופיים למצבים המנויים בחוק הקיים
פסקה (3) המוצעת מקנה למשאיל זכות לחזור בו מחוזה השאילה כאמור בחוק השכירות והשאילה, אם המושאל דרוש למשאיל בחוק המוצע הוספה הדרישה כי התקיימו נסיבות חדשות כדי ליצור איזון מתאים יותר בין המשאיל לבין השואל מאחר שקיימות נסיבות שבהן השואל, גם אם הובטחה לו זכות חינם, עדיין הסתמך על הנכס
סעיף קטן (ב) בהוראה הקיימת הושמט, בהיותו מיותר לאור סעיפים 125ו–126המוצעים הדנים בחוזה לתקופה בלתי קצובה ובהארכת חוזה לתקופה קצובה לגבי חוזה לתקופה בלתי קצובה וכן לגבי חוזה לתקופה קצובה שנסתיימה תקופתו, הכלל הוא כי הצדדים יוכלו להודיע על סיומם בהודעה זמן סביר מראש דין זה יחול על חוזה שאילה ככל חוזה אחר
התייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי, אם היתה השאילה לזמן קצוב, מות השואל אינו עילה לסיום השאילה, וכפי שפסק הרמב”ם: “שאלו לזמן קצוב, כיון שמשך וזכה בו, אין הבעלים יכולין להחזירו מתחת ידו עד סוף זמן השאילה, ואפילו מת השואל, הרי היורשין משתמשין בשאילה עד סוף הזמן” (משנה תורה, הלכות שאלה ופקדון, פרק א, הלכה ה)
נוסח חוק השכירות והשאילה הקיים:
“סיום השאילה
29 (א) המשאיל רשאי לבטל את חוזה השאילה כל
עוד לא מסר את המושאל לשואל, והוא רשאי לסיים את השאילה בתוך תקופתה אם מת השואל או אם המושאל

הסבר
דרוש למשאיל לצורך עצמו, והכל בהודעה לשואל זמן סביר מראש
(ב) לא הוסכם על תקופת השאילה, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השאילה על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש ”
פרק שמיני: חוזה ערבות
הפרק המוצע דן בחוזה הערבות וממוקם בחלק המשנה הדן בחוזים המיוחדים פרק זה מחליף את חוק הערבות, ובו שני סימנים: הראשון, הוראות כלליות והשני, ערבות יחיד מוצע לשלב בחוק את ההוראות הדנות בערבות יחיד אף שהן בעלות אופי פרטני מיוחד אמנם ככלל לא נכללות הוראות ממין זה, ואולם במקרה זה מדובר בהוראות, לא רבות, הנסמכות באופן הדוק על ההוראות הכלליות בנושא ערבות
סימן א’: הוראות כלליות
ס עיף 256 ככלל, ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות
סעיפים 1ו–3לחוק הערבות ואולם בשונה מאותן ההוראות, היא קובעת כי הפרק דן בחוזה ערבות ולא “בהתחייבותו של אדם” שמשמעה הוא התחייבות חד–צדדית שינוי זה תואם את המגמה הכללית בחוק המוצע, החוזרת גם בפרק חוזה מתנה, בסעיף 176המוצע, לראות בהתחייבויות כגון אלה חוזה ההוראה מבהירה את מהותו של חוזה זה בדומה לשאר הפרקים בחלק משנה זה העוסק בחוזים מיוחדים
התייחסות המשפט העברי:
שינוי זה תואם את המשפט העברי, שדורש את ידיעת הנושה על הערבות ודורש גם את הסכמתו, אלא אם כן התחייב הערב כלפי החייב בהתחייבות בת תוקף – “מעשה קניין” (ראו ברוך כהנא, ערבות, בסדרת חוק לישראל, ירושלים תשנ”ב, עמ’111ועמ’113, הערה 66)
נוסח חוק הערבות הקיים:
“מהות הערבות
1 (א) ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של
אדם אחר כלפי אדם שלישי

ע7ר5ב2ות על פיאף הוראו7ת25סעיףעל56א2,ף עהוררבואות תיכסועליףש 6ת5יו2,וצעררבעול ת פיי כוצול שלתירוושצורת , עבל אפימצ ועושת ל מרסישרות ]צעורבש ל3 [רכשתובת ערבות לרשות;כתעלב ערבות כלראשמורת; יעחול לוערהבוורתאוכתא פמוררק יזחהולו הוראות פרק זה
ה8ת5ח2ייבוהות רעאצומת איפתרק ז8ה5, 2למהעוטראסועית פפירם ק7ז5ה2, 6ל6מ2,עט67ס2(ע1י) פוי–ם52768, 2,ל 6א 6י2,חו7ל6ו2(ע1)ל ו–ה8ת6ח2,יילבוא תיחעוצלומאעיל ת ]לעשריבפ ו6י1[של אדם לשפות נושלה באדשםל לאיש–פקויות םנוחישוהבו בשל חאיי–בקיוכלם פיחיוהבנושהל חייב כלפי הנושה
9ת5חו2מה אשיןל הערב חב 9ב5ח2יובאיגן בוההעראבו חבמובר חימוחביוגבווהשלאו החימיובר
ח0יו6ב2ים נהלועוריבם חב גם 0ב6חי2וביהם עראבחרחיבם גשםנ בתחייויביםבהאםחרהיחםיישב נבתשחיליבאיב–קהיםוםה החיחייבוב השנל עאריב–, קליורבם והת ]ערב 4(בה) פרירששיה[הצמדה, ריבהיפתר, שהיוצהאצומת,דהפ,י רציויביםת,והושצבאהו, תו, דפיינצםויישםל וחיהושביבםה, אולדיהנםכדישן ל החחייוובבי
הנערב
1שי6נו2י ב(חאי )וב הנהועגרדבל ה61חי2וב (הא)נערבה,וגאדיןל בהכחךיוכב דיהנלעשרנבו, ת איאן תבכחיךובכודי של שהנועתרב את חיובו של הערב שינוי בחיוב
]ערב 5[ הנערב
(ב) הוקטן החיוב (הב )נערבה,וקמוטןפטהר חיהועב רהב נבערשבי, עומרופשטברו ההעורפבטרב השיחיעיובר שבו הופטר החייב ]ערב 5[

דברי
(ב) הערבות יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב
“יצירת הערבות
3 הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות – משנמסר כתב הערבות לרשות ”
ס עיף 257 ההוראה המוצעת דומה לסיפה של
סעיף 3לחוק הערבות חריג לכלל האמור בסעיף 256הוא ערבות הנוצרת על פי צו של רשות ערבות זו נוצרת מכוח התחייבות חד–צדדית בדרך של מסירת כתב הערבות לרשות והיא אינה ערבות לחיוב אלא ערבות לקיומו של אירוע הסיפה באה להבהיר שגם על התחייבות חד–צדדית זו חל הפרק המוצע הדן בחוזה ערבות
נוסח חוק הערבות הקיים:
“יצירת הערבות
3הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות – משנמסר כתב הערבות לרשות ”
ס עיף 258 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 16לחוק הערבות, בשינויי נוסח בסעיף המוצע מודגשת העצמאות של ההתחייבות לשיפוי (“האוטונומיות” של הערבות) בכך שמודגש כי רוב הוראות הפרק המוצע אינן חלות על התחייבות ממין זה המילים “כשההתחייבות אינה בבחינת ערבות” הושמטו כמיותרות ההפניה לסעיף 12לחוק הערבות הושמטה מאחר שהסעיף הועבר לסעיף 413שבפרק הדן בעשיית עושר ולא במשפט, אשר חל, לפי העניין, על כל החוק

הסבר
נוסח חוק הערבות הקיים:
“התחייבות לשיפוי
16 התחייבות של אדם לשפות נושה בשל אי–קיום חיובו של חייב כלפי הנושה, כשההתחייבות אינה בבחינת ערבות, יחולו עליה סעיפים 3, 9, 11ו–12, בשינויים המחוייבים לפי העניין ”
ס עיפי ם הסעיפים המוצעים חוזרים על הוראות סעיפים
9 25 ו–260 קטנים (א) ו–(ב) רישה של סעיף 4לחוק הערבות, בשינויי נוסח ומבנה סעיף קטן (ג) הושמט כמיותר שכן הערב והנושה יכולים להסכים על גובה הערבות וממילא אין לחייב את הערב ביותר משהסכים לו
ההוראה המוצעת מבהירה כי המונח “חיובים” כולל את כל החיובים אשר נובעים מאי–קיום החוזה, לרבות הפרשי הצמדה והשבה של מה שהחייב קיבל מהנושה מאחר שהוראות החוק המוצע כפופות להסכמה אחרת של הצדדים אם ישנה כזו והן בעיקרן ניתנות ל התנאה, הושמטה הסיפה של סעיף 4(ב) הקיים כמיותרת (סעיף 260המוצע)
נוסח חוק הערבות הקיים:
“תחומה של הערבות
4 (א) אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו
(ב) הערב חב גם בריבית, בהוצאות ובדמי נזק שנתחייב בהם החייב בשל החיוב הנערב, ודינם של כל אלה כדין החיוב הנערב; והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבות
(ג) היה היקף הערבות מוגבל, אין הערב חב אלא בתחום ערבותו ”
סעיף 261 לסעיפים קטנים (א) ו–(ב)
הסעיפים המוצעים חוזרים ככלל על סעיף 5(א) ו–(ב) לחוק הערבות הסעיף בחוק הקיים מתייחס לשינוי החיוב הנערב אם הוא הוסכם בין החייב לנושה
(ג) חל בחיוב הנערב שינוי אחר, משתנה חיובו של הערב בהתאם לשינוי האמור; ואולם אם היה בשינוי משום פגיעה של ממש בזכויות הערב, מופטר הערב מקיום הערבות, אלא אם כן ניתן לקיים את החיוב בלא השינוי והערב הודיע לנושה על רצונו לעשות כן בתוך זמן סביר אחרי שנודע לו על השינוי
טענות העומדות 262(א ) טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו, עומדת גם לערב
לערב
]ערב 7(א)[
]ח[ (ב ) היתה לחייב טענת קיזוז כלפי הנושה מכוח העסקה שבמסגרתה נוצר החיוב
הנערב, תהיה הזכות להודיע על הקיזוז נתונה גם לערב, ורשאי הוא לתת הודעה כאמור על אף התנגדות החייב
ערב וחייב – חיוב 263הערב והחייב חבים כלפי הנושה יחד ולחוד
יחד ולחוד
]ערב 8[

דברי
(ובהקטנת החיוב, גם על פי ויתור של הנושה) מוצע לבטל סייגים אלה ולהחיל את הכלל גם אם השינוי נבע מסיבה אחרת, כמו למשל, חוק, מאחר שאין סיבה להבחין בין המצבים השונים
לסעיף קטן (ג)
הרישה של הסעיף הקטן המוצע חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 5(ג) לחוק הערבות בשינוי נוסח המילים “על פי חוזה בין החייב לבין הנושה” הושמטו בדומה לשינוי שנעשה בסעיפים קטנים (א) ו–(ב)
הסיפה של הסעיף המוצע מחדשת וקובעת כי אם יש בשינוי החיוב פגיעה של ממש בזכויות הערב, הערב פטור מקיום ערבותו, אלא אם כן ניתן לקיים את הערבות בלא השינוי והערב הודיע לנושה שיקיימה בכך מדגיש הנוסח המוצע כי יש לברר את רצונו של הערב כשחל שינוי בחיוב שיש בו משום פגיעה של ממש בזכויותיו ולשחרר את הערב מן הנטל למסור הודעה בדבר ביטול ערבותו (נטל אשר סעיף 5הקיים הטיל עליו) למותר לציין כי גם במקרה שבו הערב הודיע לנושה על רצונו לקיים את החיוב, נותרת זכותו לשיפוי על כנה (ראו סעיפים 266ו–267המוצעים)
נוסח חוק הערבות הקיים:
“שינוי בחיוב
5 (א) הוקטן החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב
(ב) הוגדל החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, אין הדבר משנה בחיובו של הערב
(ג) חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב –
(1) למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;
(2) לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע
בזכויות הערב ”

הסבר
סעיף 262 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7(א) לחוק הערבות, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת מרחיבה את חובת ההגנה המוטלת על החייב כלפי הערב על החייב להעמיד לרשות הערב את טענת הקיזוז שברשותו שהרי מיצוי טענות מתחום העסקה של החיוב הנערב, הוא בגדר הציפיות של הערב על כן נקבע כי הערב רשאי להודיע לנושה על קיזוז של חיוב כספי אשר נובע מהחיוב העיקרי (שבין החייב לבין הנושה), ואשר החייב היה רשאי לקזז אותו מובהר שהערב זכאי לתת הודעת קיזוז כאמור, על אף התנגדותו של החייב
התייחסות המשפט העברי:
חידושו של החוק המוצע, שזכות קיזוז של החייב כלפי הנושה עוברת לערב, נפסק במאה הט”ז על ידי ר’ שמואל די מודינא (שו”ת מהרשד”ם, חושן משפט, סימן עב)
הוראת סעיף 7(ב) לא נכללה בפרק הדן בחוזה ערבות בשל הוראה כללית שצפויה להיכלל בחלק ההתיישנות
נוסח חוק הערבות הקיים:
“טענות הגנה
7 (א) כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו
עומדת גם לערב
(ב) התיישנה התביעה נגד החייב, מתיישנת גם התביעה נגד הערב, אם לא התיישנה לפני כן ”
ס עיף 263 ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של
סעיף 8לחוק הערבות, בשינויי נוסח הדינים החלים על מצב של ריבוי חייבים מצויים בפרק הדן בריבוי חייבים ונושים (סעיפים 75עד 97המוצעים)

ד4ר6י2שה (לאק )יום הנושה 4א6ינ2ו ר(שא) אי להדנרוושש ה מןאינהו ערבשאליקילידםרואשת מען רהבועתרוב בללקייישם דראתש עתרחביולתהו מבלהי חישידב ]מעהרחביי8[ב שתיחקייליהם את חיובו והשימקיתין ם 30א ית מחייםובלו קויוהםמתהיןחי0ו3ב יבמיידים להקחייויםב החיוב בידי החייב
(ב ) הוראות סעיף(בק )טן (הא)ורלאו ית חסולעויף בקהטתן ק(ייא) ם לאחידחומלואלבה:תקיים אחד מאלה:
(1) החייב נפטר, ה(ו1) כרז פהסחויליבדינן פאטור, שהנויכתרןז לפגסבויול צדוין כיאנווסש ניכתןסילםג ביוהלציוכיכיפנושסיטנכת סים בהליכי פ
רגל, ואם הוא תאגירדגל,- וניאתםן נהגודאו תצואגפיידרו-ק;ניתן נגדו צו פירוק;
(2) פנייה בדריש (ה2)אל פהניחייהב בכדארימושר ה באסלעיהף חקייטןב (כא)אמכוררוכבהסעביקף שקייטןם (מאי) וכחרדויכם ה בקשיים מיו
ה5פ6ט2ר ה(עא)רב גרם הנו5ש26ה ל(אי) –קיגורם ם ההחניובש הנלעאריב–, קימווםפטהר חיהועב רהב נערב, מופטר הערב הפטר הערב
]ערב 6[ ]ערב 6[
(ב ) גרם הנושה ל(פבק )יע גת רעםרוהבנוה ששהנילתפנקהיעלתהבעטרוחבת ה השחנייותב נהנלערהב וטכחתוצהאחיהובמכהנך ענרגברםוכתוצאה מכך
לערב נזק, מופטר הלעעררב ב בנזשקי, עומרופהטנזר ק הערב בשיעור הנזק
ז6כו6ת2העהרחב יילבש יפושיפה 6א6ת2העהרחבייבב שילשפההואצתאוהת ערשבהובצשילא האוהוהצהאותתחיישבוהיווצתיא שאהו תהחיהיתב חליישבוםיוקיתוםש ]ערב 9[החיוב הנערב, בתוסהפחיתובהוהצנאעורתב, סביתרווסתפתאחהרווצת אושת הוסצבירא והת עארחב רובקת ששר הלועציראבוהת ערב בק

דברי
נוסח חוק הערבות הקיים:
“אחריות הערב
8 הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:
(1) הערב ויתר על הדרישה מן החייב;
(2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו-פירוק;
(3) החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים ”
סעיף 264 לסעיף קטן (א)
לפי סעיף 8לחוק הערבות הנושה אינו רשאי לפנות לערב בלי שדרש תחילה את קיום החיוב מהחייב ההוראה המוצעת חוזרת על הוראה זו, ואולם קוצבת את הזמן לקיום בידי החייב ל–30ימים, ובכך יוצרת ודאות אצל הנושה לעניין מועד נקיטת הליכים נגד החייב בסעיף 281המוצע, אשר חל לעניין ערב מוגן כהגדרתו בסעיף 271המוצע, נקבע הסדר שונה מזה הקבוע בסעיף זה
התייחסות המשפט העברי:
בעניין זה, עמדת החוק עולה בקנה אחד עם תפיסת המשפט העברי אשר אף מחמיר יותר עם הנושה בכך שהוא מחייב את הנושה למצות את הנכסים הקיימים ללווה בטרם ייפרע מן הערב (משנה תורה, הלכות מלווה ולווה, פרק כה, הלכה ג)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת החוק הקיים (סעיף 8לחוק הערבות) ומוסיפה שגם במקרה של הגבלת כשרותו של החייב, ניתן לפנות לערב, בלי לפנות קודם לכן אל החייב הושמטה פסקה (1) לסעיף הקיים מאחר שהוראות החוק בעיקרן ניתנות להתנאה וממילא הן כפופות להסכמת הצדדים ואין צורך לציין זאת בנוסף, מוצע להשמיט מן הסעיף המוצע את האפשרות של הנושה

הסבר
לדרוש את קיום החיוב גם בלי שדרש תחילה מן החייב לקיימו, במקרה שבו החייב נמצא מחוץ לישראל אין די בשהות מחוץ לישראל כשלעצמה כדי להקשות במיוחד על הנושה בפנייה אל החייב התנאי הנותר ולפיו פנייה בדרישה אל החייב כרוכה בקשיים מיוחדים כאמור בפסקה (2) לסעיף הקטן המוצע, תחול במקרה המתאים גם לגבי שהות החייב מחוץ לישראל ככל שיש בה כדי ליצור קשיים מעין אלה
נוסח חוק הערבות הקיים:
“אחריות הערב
8הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:
(1) הערב ויתר על הדרישה מן החייב;
(2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו–פירוק;
(3) החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים ”
ס עיף 265 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6
לחוק הערבות, בשינויי נוסח
נוסח חוק הערבות הקיים:
“הפטר הערב
6 (א) גרם הנושה לאי–מילוי החיוב הנערב, מופטר
הערב
(ב) גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק ”
ס עיף 266 ההוראה המוצעת קובעת את חובת השיפוי
של החייב כלפי הערב הסייגים לזכות השיפוי מרוכזים בסעיף 267המוצע, ולכן הועברה הרישה של סעיף 9לחוק הערבות לסעיף 267(1) המוצע הסיפה של

סייגים לזכות 267הערב אינו זכאי לשיפוי בידי החייב כאמור בסעיף 266בהתקיים אחד מאלה: השיפוי של הערב
]ערב 9[ (1) הערבות ניתנה בלא הסכמת החייב; אין בהוראת פסקה זו כדי לגרוע מזכות הערב לפי פרק שני: עשיית עושר ולא במשפט בחלק משנה רביעי *;
]ערב 17סיפה[ (2) הערב קיים חיוב שתוקפו פגום מבחינת כשרותו או ייצוגו של החייב;
]ערב 10(א) רישה, 10(ב), ח[ (3) הערב יכול היה להיות מופטר מקיום החיוב הנערב מכוח טענה שעמדה לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב, והערב לא התגונן בה אף שידע על קיומה; ואולם הודיע הערב לחייב טרם קיום החיוב הנערב על כוונתו לקיימו, והחייב לא פנה לבית המשפט בבקשה למניעת קיומו של החיוב בידי הערב בתוך זמן סביר לאחר קבלת ההודעה, לא יחולו הוראות פסקה זו

דברי
הסעיף, המפרטת כי על החייב לשפות את הערב גם עבור הריבית, הושמטה כמיותרת, לאור הוראות פרק עשיית עושר ולא במשפט (סעיפים 410עד 419המוצעים)
התייחסות המשפט העברי:
יסודה של זכות השיפוי של הערב נקבעה זה מכבר במשפט העברי כפי שעולה מדברי הרמב”ם: “ערב שקידם ונתן לבעל חוב את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע על ידו אף על פי שהיתה מלוה על פה או בלא עדים כלל” (הלכות מלוה ולוה, פרק כו, הלכה ו)
נוסח חוק הערבות הקיים:
“זכות הערב לחזור על החייב
9 זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, התשכ”א- 1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות ”
ס עיף 267 ההוראה המוצעת מרכזת את הסייגים
לזכות החזרה של הערב אל החייב, הקבועים בחוק הערבות, בשינויים אלה:
לפסקה (1) – הפסקה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 9לחוק הערבות, ומבהירה למען הסר ספק, כי אין הוראת הסעיף המוצע פוגעת בזכויותיו של הערב להשבה לפי פרק עשיית עושר ולא במשפט, מאחר שקיים חיוב של אחר
לפסקה (2) – הסעיף המוצע מחליף את הוראת סעיף 17לחוק הערבות (יחד עם הוראת סעיף 81המוצע) סעיף 17לחוק האמור קובע כי ערבות לחיוב שתוקפו פגום מבחינת כשרותו או ייצוגו של החייב יראוה כהתחייבות לשיפוי בשונה מזאת, לפי הנוסח המוצע, ערבות כזו תהיה ערבות של ממש אם התקיימו בה התנאים הקבועים בסעיף 81המוצע ולא יחולו לגביה ההוראות הנוגעות לשיפוי הערב, ואולם בדומה לחוק הקיים, הערב לא יהיה זכאי לשיפוי מהחייב, שאם לא כן, יצא שהחייב אחראי לקיום חיוביו גם מקום שהחוק הסיר ממנו אחריות זו הוראה דומה אפשר למצוא בסעיף 419(6) לחוק

הסבר
לפסקה (3) – ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 10לחוק הערבות הסיפה לסעיף 10(א) הקיים הושמטה כמיותרת מאחר שסעיף 5(ג)(1) לחוק הערבות, שאליו היא מפנה, עוסק במקרה שבו עמדה טענה לערב ולא במקרה של טענה של החייב כאמור ברישה של אותו סעיף, ועל כן אין סיבה למנוע מן הערב לחזור אל החייב אם לא טען אותה הסיפה לפסקה המוצעת מרחיבה את הוראת סעיף 10(ב) לחוק הערבות אפשרות הפנייה לבית משפט נועדה לאזן בין האינטרסים המנוגדים של הערב והחייב הערב סבור לעתים כי יש הצדקה לקיום החיוב והוא מעוניין לקיימו כדי למנוע את שינוי מצבו לרעה, כגון: צבירת ריבית לעומתו, החייב מעוניין להעלות את טענותיו כלפי הנושה וכדי שיוכל לעשות כן, על הערב להימנע מלקיים את ערבותו
נוסח חוק הערבות הקיים:
“זכות הערב לחזור על החייב
9 זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, התשכ”א- 1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות
סייג לזכות הערב לחזור על החייב
10 (א) הערב לא יהיה זכאי לחזור על החייב במידה שהוא היה עשוי להיות מופטר על ידי טענה שעמדה לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו והטענה היתה ידועה לערב ולא התגונן בה; ובלבד שזכות הערב לחזור על החייב אינה נפגעת אם עשה כאמור בסעיף 5(ג)(1)
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו אם הערב מילא את ערבותו לאחר ששלח לחייב הודעה על כוונתו לעשות כן ונתן לו זמן סביר לפנות לבית המשפט
ערבות או התחייבות לשיפוי בשל חיוב פגום
17 ערבות לחיוב שתקפו פגום רק מבחינת כשרותו או ייצוגו של החייב יראוה כהתחייבות לשיפוי; על התחייבות לשיפוי בשל אי–קיום חיוב כאמור לא יחולו סעיפים 9,
11 ו–12”

8תר6ו2פות הלעפנריב זכאי, ב8ט6ר2ם קהיעירם ב אזכת איע, רבוטתרו ם וקכידיי ם לאהתבטיערח בואתו זוכודתי ו ללהשביטפיויח, אלכת לזכהותרוופלושתי ]קיעורםב 1ה1[עהרנבותותנות לנושה לשהםנתהונבוטתח לתנוקישוהמו לשלם החביטובחתהנקעיורמב ו בשטלרםהחהיגויבע המנוערד ב קיבוטמרו ם הגיע
ע9ר6ב 2בעדהתערחבייב אדם69כ2לפי הנותחשייה ב לקאידים כעלרפביו נת ושלה עלרקיב,יםיהעירהבודתין שעלרבעורתבו, ישהלי העדריןב עכרלבפוי ]ערב 14[הנושה כדין חיוב נהנעורבש, ה הןכדליןעניחיןוב הינחערסיב, ם הבןין לעאנויתיןו האידחםסילםביןביןהנואושתוה ואהדן ם ללענבייןן
היחסים בינו לבין העירחבס
ב0י7טו2ל ע(ראב )ות התחייב70ע2רב (לאק )יים החתיוחבייבשטעררםב נלוקצירי ום כחליועבוד שלטארםנונצורצרה וחכיול ב,עורד שלאיא נהועצרב הלחביוטבל, ר בשיטאוי ל העערברוב ת לחיוב שטרם לחיוב שטרם
נוצר את ערבותו בהודעהאתלנוערשבהו, תולחבייהוב דועלהערלבניום שה, אלחחרייםב, ולבלערבבדיםשלהאא קחירבילם, תובמולרבהד בששללא קניובצלר תמורה
]ערב 15[התחייבותו כאמור התחייבותו כאמור ]ערב 15[
(ב ) ביטל הערב א(תב) ערבוביתטו ל כהאעמוררב באסת עיעףרבקוטןתו(אכ) אונמגורםב לסנעויףשהק נטזן (ק אכ) תוונגצראם ה לנמוהשביה טנוזלק, כתוצ
יפצה הערב את הניופשצה ה בהשעלרבהנזאקת ה נאומושר ה בשל הנזק האמור
(ג ) הנושה ימסור(גל )ערב,הנלופישהדריימשסותור, לפעררטיב, ם לעפיל דהרעירשביתום, פהראטחירםיםע, ל להצוערךבימם תןהאהוחדריעםה, ל]צחו[ר
כאמור בסעיף קטן (כא)אמור בסעיף קטן (א)
(ד) (1) אין לה(תדנ)ות (ע1ל) הוראיאןותלהסתעניופית ם עקל טנהיורם א(וא)ת וס–(עבי),פיאם לקא טלניטום ב(תא) וה–ע(רב)ב, אלא לט]וחב[
(2) על אף הוראו(ת2)פסקעהל (א1)ף, רהושראיותהעפרסבק לה ה(1ת),נורת שעאים הערעברב אלחהר תענול ת הוערם אועתרב אח
סעיף קטן (א) סעיף קטן (א)

דברי
ס עיף 268 הסעיף המוצע חוזר על סעיף 11לחוק
הערבות, בשינויי נוסח מובהר כי הסעיף עוסק במקרה פרטי של הפרה צפויה המוסדרת באופן כללי בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב (סעיף 495המוצע)
נוסח חוק הערבות הקיים:
“דין הערב לפני שמילא ערבותו
11לערב יהיו, לפני שמילא ערבותו, אותם הסעדים להבטחת זכותו לחזור על החייב הנתונים לנושה להבטחת חוב שטרם הגיע זמן פרעונו ”
ס עיף 269 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 14לחוק הערבות, בשינויי נוסח
נוסח חוק הערבות הקיים:
“ערב בעד ערב
14נתן אדם לנושה התחייבות למילוי ערבותו של ערב, יהא דין ערבותו של הערב כלפי הנושה כדין חיוב נערב הן לעניין היחסים בין אותו אדם לבין הנושה והן לעניין היחסים בינו לבין הערב ”
סעיף 270 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 15(א) לחוק הערבות, בכמה שינויים בסעיף המוצע הוגבלה זכותו של הערב לבטל את ההתחייבות שנתן לקיום החיוב רק למקרים שבהם הערב לא קיבל תמורה בעד התחייבותו הדרישה כי ההודעה לנושה תהיה בכתב הושמטה, ויחול על כך ההסדר הכללי בחלק הפעולות

הסבר
המשפטיות, העוסק, בין השאר, באופן ביצוע פעולה משפטית (סעיף 8המוצע) על חובת ההודעה לנושה הקבועה בסעיף נוספה חובת הודעה לחייב, חובה הקיימת במובלע בסעיף 15(ב) לחוק הערבות כן נוספה חובת הודעה לערבים אחרים המסתמכים על ערבותו של הערב; כך יוכלו הערבים האחרים להחליט, אם הם זכאים לעשות כן, האם לבטל את ערבותם אם לאו
חובת ההודעה לחייב המופיעה בחוק הקיים בסעיף 15(ב) נכללה בסעיף הקטן המוצע על הפרתה של חובת ההודעה לחייב יחול חלק המשנה השישי הדן בתרופות בשל הפרת חיוב בהתאם לנסיבות העניין ועל כן הושמטה ההתייחסות המיוחדת לכך שהופיעה בסעיף 15(ב) הקיים
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הסיפה של סעיף 15(א) לחוק הערבות, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ג)
ההוראה החדשה המוצעת מטילה חובה על הנושה למסור לערב, לפי דרישתו, פרטים על הערבים האחרים, ככל הנדרש למתן ההודעה על ביטול הערבות
לסעיף קטן (ד)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת כי לא ניתן להתנות על סעיפים קטנים (א) ו–(ב) אלא לטובת הערב, ואולם אין בכך למנוע מהערבים להסכים, בינם לבין עצמם, בעניין זכות הביטול

סימן ב’: ערבות יחיד
הגדרות לסימן 271בסימן זה –
ערבות יחיד
]ערב 19[ “נושה” – מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי;
“ערב יחיד” – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד; לעניין זה, “בעל עניין בתאגיד” – כהגדרת “בעל עניין” בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ”ח- 196823;
“ערב מוגן” – אחד מאלה:
(1) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 82,000שקלים חדשים;
(2) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 708,000שקלים חדשים, ובלבד שהחיוב הנערב נועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, ילדיו הבגירים או הוריו

דברי
נוסח חוק הערבות הקיים:
“ביטול ערבות לחיוב עתיד לבוא
15 (א) ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא, רשאי הערב,
כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול
(ב) ניתנה ערבות כאמור בהסכמת החייב וביטל הערב ערבותו בלי שנתן לחייב הודעה על כך זמן סביר מראש, על הערב לפצות את החייב בעד הנזק שגרם לו עקב אי–מתן ההודעה ”
סימן ב’: ערבות יחיד
ס עיפים הסעיפים המוצעים חוזרים, בשינויי נוסח
127 עד 286 ומבנה ספורים, על פרק ב’ בחוק הערבות
כן הוסף לסימן סעיף 34מהחוק האמור
בסעיף 281המוצע נוסף סעיף קטן (ד), הקובע הוראה מיוחדת לעניין התיישנות, בתביעה נגד ערב מוגן ההוראה המוצעת מבחינה בין שני מצבים לעניין המועד שממנו מתחילה תקופת ההתיישנות, כאמור בסעיף 828המוצע, בתביעה נגד ערב מוגן: המצב האחד הוא המצב המוסדר בסעיף קטן (א) לסעיף זה, היינו מצב שבו ניתן פסק דין נגד החייב וראש ההוצאה לפועל אישר שננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, כדי להיפרע מן החייב במקרה כזה, מורה פסקת המשנה הראשונה בסעיף קטן (ד)(1), כי יראו את מועד מתן פסק הדין נגד החייב כמועד שבו מתחילה תקופת ההתיישנות של התביעה, כהגדרתה בחלק השישי, נגד הערב המוגן פסקת המשנה השנייה מבהירה, כי במקרה זה לא יראו בתביעה נגד הערב תביעה כרוכה, כמשמעותה בסעיף 838(ג) המוצע, והתוצאה היא שלא יהיה ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות בנסיבות הקבועות בסעיף קטן 838(ב) המוצע

הסבר
המצב השני הוא זה המוסדר בסעיף קטן (ב) לסעיף זה, דהיינו מצב שבו נפגמה כשרותו של החייב, או שהוא פשט את הרגל או ניתן נגדו צו כינוס נכסים או, אם היה החייב תאגיד – אם ניתן לגביו צו כינוס נכסים או צו פירוק במצב זה ניתן להגיש תובענה נגד החייב, והוראת סעיף פסקה (2) לסעיף קטן (ד) המוצע מורה, כי לעניין התיישנות, תיחשב התביעה נגד הערב המוגן כתביעה הכרוכה בתביעה נגד החייב, והתוצאה היא שיהיה ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות, בנסיבות הקבועות בסעיף 838(ב) המוצע
נוסח חוק הערבות הקיים:
פרק ב’: ערבות של ערב יחיד
“תחולה
18 הוראות פרק זה יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה, יהא כינויה אשר יהא, לרבות התחייבות לשיפוי
הגדרות
19 בפרק זה –
“נושה” – מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי;
“ערב יחיד” – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לעניין זה, “בעל ענין בתאגיד” – כהגדרת “בעל ענין” בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ”ח-1968;
“ערב מוגן” – אחד מאלה:
(1) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 60,000שקלים חדשים;
(2) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 500,000שקלים חדשים,
דברי
בלבד שהחיוב הנערב נועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, ילדיו הבגירים או הוריו
עדכון סכומים
02(א) הסכומים הנקובים בהגדרה “ערב מוגן” בסעיף 19יעודכנו ב–1בינואר וב–1ביולי של כל שנה להלן
– יום העדכון), לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי; ואולם יום העדכון הראשון יהיה ביום ג’ באדר התשנ”ח (1במרס 1998)
(ב) לעניין סעיף זה –
“מדד” – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
“המדד החדש” – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;
“המדד היסודי” – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון הקודם, ולעניין יום העדכון הראשון – המדד פורסם בחודש יולי 1997
ערבות בסכום קצוב
21 (א) ערב יחיד ערב רק לסכום הנקוב בחוזה הערבות ולתוספות כמפורט בסעיף 25
(ב) לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב – פטור ערב יחיד מערבותו
חובת גילוי
22 (א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:
(1) הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן – הקרן);

הסבר
(2) שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון;
(3) תקופת החיוב, סכומי הפרעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפרעון;
(4) היתה הריבית משתנה – שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי;
(5) היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה;
(6) תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4);
(7) שיעור ריבית בשל איחור בפרעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב
(ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א) את הפרטים האלה:
(1) היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן;
(2) מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב;
(3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;
(4) שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2)
(ג) גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו–(4), יהא כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות
(ד) גילוי הפרטים שבסעיף קטן (א) לגבי ערבות לחיוב עתיד לבוא, יהא כפי שהם ידועים לנושה בעת כריתת חוזה הערבות או כפי שניתן לקבוע אותם במועד האמור

24חוקי א”י, כרך א’ (א), עמ’59
(2) שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפירעון;
(3) תקופת החיוב, סכומי הפירעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפירעון;
(4) היתה הריבית משתנה – שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפירעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי;
(5) היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה;
(6) תוספות שנקבעו לפי סעיף 279(א)(4);
(7) שיעור ריבית בשל איחור בפירעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי–קיום החיוב הנערב
(ב ) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, נוסף על הפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים האלה:
(1) היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן;
(2) מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב;
(3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;
(4) שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 279(א)(2)
(ג) גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו–(4) יהיה כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות
(ד ) גילוי הפרטים שבסעיף קטן (א) לגבי ערבות לחיוב עתידי, יהיה כפי שהם ידועים לנושה בעת כריתת חוזה הערבות או כפי שניתן לקבוע אותם במועד האמור

דברי
תוצאות אי–גילוי
23 (א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים
המפורטים –
(1) בסעיף 22(א)(1) – פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה;
(2) בסעיף 22(א)(2) – ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(3) בסעיף 22(א)(4) – ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(4) בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2)
– ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות;
(5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) – פטור ערב יחיד מערבותו
(ב) הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט

הסבר
מסירת העתק מחוזה
24 (א) נושה העומד לחתום על חוזה ערבות עם ערב יחיד, ימסור לו העתק מהחוזה ויתן לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו העתק חתום לאחר החתימה
(ב) נושה ימסור לערב יחיד, לפי בקשתו, העתק מהחוזה שבין הנושה לחייב
תוספות לסכום הערבות
25 (א) ערב יחיד ערב, בנוסף לסכום הנקוב בחוזה הערבות, רק לתוספות אלה:
(1) הפרשי הצמדה וריבית שלא יעלו על המוסכם בין הנושה לבין החייב;
(2) ריבית בשל איחור בפרעון, ובלבד שלא יעלה שיעורה על ארבע נקודות אחוז מעל הריבית שנקבעה בחוזה שבין הנושה לבין החייב באין איחור בפרעון (להלן – ריבית מקורית); היתה הריבית המקורית ריבית משתנה, ייעשה החישוב על פי אותה ריבית כפי שינוייה מעת לעת, בתוספת שלא תעלה על ארבע נקודות אחוז על שיעור הריבית המקורית;
(3) הוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל;

7תו7צ2או (ת אא )י–גילואי גילה77ה2נו (שאה ) לעלראב גייחליהד האנתושההפרלטעירםב יהחמיפדוראטית ם ה-פ
(1) בסעיף 276(א)(1) – בפסטועריף ע6ר7ב2(יאח)י(1ד) מ- עפרבטורתו עראבם יבחעידת מכרעירתבות תוהחאוזם ה בהעית ה כר]יעתרבת 3ה2[ח פער משמעותי בין פסעכור ם מהשעמרעבוותי לביסן כוסםכוהםנקהועב רבוחותז לה סשכוביםן הנוקושב ה בלחוחזייה ב;שבין הנושה ל
(2) בסעיף 276(א)((2)) – יבמסלעאיףער6ב27י(חאי)(ד2) א-ת יעמרלבאותעו רלב פיי חישדיעאורת העריבבויתתו להפמינישימעלוי המקובל בחוזים מאהומתוקוסבולג; בחוזים מאותו סוג;
(3) בסעיף 276(א)((34)) – יבמסלעאיףער6ב27י(חאי)(ד4) א-ת יעמרלבאותעו רלב פיי חישדיעאורת העריבבויתתו להפמינישימעלוי המקובל בחוזים מאהומתוקוסבולג; בחוזים מאותו סוג;
(4) בסעיף 276(א)((34) ), (5ב),ס (ע6י) ף א6ו7 (2(7)א)ו(3ב),ס (עי5)ף, (766)2(אב)ו( (2)7) -וביסמעליאף 6ע7ר2ב(בי)(ח2י) ד – אית ערבותו לפי אומד דעערבתו תבו עלתפיכראיותמתד דחועזתהו הבערתבוכתר;יתת חוזה הערבות;
(5) בסעיף 276(ב)(51), (3) באסוע (י4ף) 27-6(פבט)ו(ר1), ע(ר3)ב יאוחי(ד4) מ-ערפבטוותר ו ערב יחיד מערבותו
(ב ) הוכיח הנושה(ב )שערבהויכחייחד יהדנוע שפהרט שמערהבפ ירחטידם יהדקע בופעריט ם מבהספעריטף י6ם27,הקלבאו יעיחום ל בסעיף
קטן (א) בכל הנוגע קלטאןו (תאו) פברכט ל הנוגע לאותו פרט
מ8ס7י2רת (האע )תק נמוחשוזהה ה8ע7ו2מד (לאח )תונםו עשלה חהוזעוה מעדר לבוחת ועם עלרבחויזחהיד,ע ירבמוסתור עלםו עהרעב תיקחימד,ה יחמוזסוה רויליו תןה ]עעררבבו ת42ל[לוערהב זידחימנדות סבירה ללו עיהיזן דבמונולתפנסי ביחרתיה מלתעו,ייון כןבוי למפסנויר חלותיהמעתות, קוכחן תיומם סולרא לחור העחתתקימחהתו
(ב ) נושה ימסור ל(בע )רב ינוחישד,ה ליפמי סוברק לשעתרו, ב היעחיתד,ק למפהי חבוזקהשתשו,ביןהעהתנוק שמה הלחוחזייה ב

דברי
(4) תוספת שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל
(ב) ערב יחיד יהיה חייב בתוספת המפורטת בסעיף קטן (א)(2) רק עבור התקופה שלאחר תום 15הימים מיום שקיבל את ההודעה על אי קיום החיוב כאמור בסעיף 26
הודעה על אי–קיום
26 (א) לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה
לערב יחיד תוך 90ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב בדי הנזק שנגרם לו בשל כך
(ב) בהודעה כאמור בסעיף קטן (א), יפרט הנושה את תוכן הוראות סעיף קטן (ד)(2) ו–(3) ואת תוכנן של הוראות סעיפים 27ו–29
(ג) שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, לקבוע סוג וסכום של חיובים שלגביהם פטור הנושה מלהודיע לערב על אי–קיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א)
(ד) (1) ביקש נושה להעמיד לפרעון מוקדם הלוואה לפרעון בתשלומים, בשל איחור בפרעון, יודיע על כך לערב יחיד לפחות 15ימים מראש; לא הודיע הנושה כאמור, לא יהיה הערב היחיד חייב בפרעון מוקדם
(2) הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה בתשלומים, רשאי הוא לפרוע את ההלוואה בהתאם לתנאי ההלוואה ולתנאי פריסת התשלומים כפי שנקבעו בחוזה שבין הנושה לחייב, וזאת בלי לגרוע מזכויותיו כערב מוגן

הסבר
(3) לא הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה כאמור בפסקה (2) תוך 15ימים מיום שקיבל את ההודעה של הנושה כאמור בפסקה (1), יהיה הנושה רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מוקדם
(ה) הודעה של נושה לפי סעיפים קטנים (א) ו–(ד)(1) תישלח בדואר רשום לפי המען שמסר הערב לנושה; דרך מסירת הודעה של ערב יחיד לפי סעיף קטן (ד)(2) תיקבע בתקנות
תובענה מהחייב תחילה
27 (א) לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר
שנתקיימו שניים אלה:
(1) ניתן פסק דין נגד החייב;
(2) יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שכדי להיפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), ניתן להגיש תובענה נגד ערב מוגן למילוי ערבותו אם התקיים אחד משני הסייגים האלה:
(1) החייב נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו כינוס נכסים או יצא מן הארץ לצמיתות; היה החיוב מובטח במשכנתה או במשכון, לא יחול סייג זה אלא אם כן קבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, לפי העניין, שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב או למימוש המשכנתה או המשכון;

תוספות לסכום
הערבות של
ערב יחיד (1) הפרשי הצמדה וריבית שלא יעלו על המוסכם בין הנושה לבין החייב;
]ערב 25[
(2) ריבית בשל איחור בפירעון, ובלבד שלא יעלה שיעורה על ארבע נקודות אחוז מעל הריבית שנקבעה בחוזה שבין הנושה לבין החייב באין איחור בפירעון (בפסקה זו – ריבית מקורית); היתה הריבית המקורית ריבית משתנה, ייעשה החישוב על פי אותה ריבית כפי שינויה מזמן לזמן, בתוספת שלא תעלה על ארבע נקודות אחוז על שיעור הריבית המקורית;
(3) הוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל;
(4) תוספת שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל
(ב ) ערב יחיד יהיה חייב בתוספת המפורטת בסעיף קטן (א)(2) רק בעבור התקופה שלאחר תום 15הימים מיום שקיבל את ההודעה על אי–קיום החיוב כאמור בסעיף 280
280(א) לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד בתוך 90ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך
(ב ) בהודעה כאמור בסעיף קטן (א), יפרט הנושה את תוכן הוראות סעיף קטן (ד)(2) ו–(3) ואת תוכנן של הוראות סעיפים 281ו–283
(ג ) שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל, לקבוע סוג וסכום של חיובים שלגביהם פטור הנושה מלהודיע לערב על אי–קיום החיוב כאמור בסעיף קטן (א)
(ד) (1) ביקש נושה להעמיד לפירעון מוקדם הלוואה לפירעון בתשלומים, בשל
איחור בפירעון, יודיע על כך לערב יחיד 15ימים מראש לפחות; לא הודיע הנושה כאמור, לא יהיה הערב היחיד חייב בפירעון המוקדם
(2) הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה בתשלומים, רשאי הוא לפרוע את ההלוואה בהתאם לתנאי ההלוואה ולתנאי פריסת התשלומים כפי שנקבעו בחוזה שבין הנושה לחייב, וזאת בלי לגרוע מזכויותיו כערב מוגן

דברי
(2) היה החייב תאגיד – ניתן נגדו צו כינוס נכסים או צו פירוק
(ג) הוגשה תובענה נגד חייב, ימסור הנושה הודעה לכל ערב מוגן, והוא יהיה רשאי להצטרף להליך
(ד) לעניין סעיף זה, “הגשת תובענה” – לרבות דרישה לתשלום החוב, כולו או מקצתו, קיזוז, או מימוש כל סעד שיש לנושה כלפי הערב המוגן
חזרה אל החייב
28 מילא ערב מוגן את ערבותו, כולה או מקצתה, יהא דינו כדין הנושה לעניין הליכי גביית החוב מאת החייב שבהם פתח הנושה, והוא יהיה רשאי להמשיך בהליכים אלה
ריבוי ערבים
29 (א) ערבים מוגנים יהיו חייבים כלפי הנושה בחלקים שווים

הסבר
(ב) היו לאותו חיוב גם ערבים שאינם ערבים מוגנים, יחושב חלקו של כל ערב מוגן לפי מספרם של כלל הערבים
(ג) היה הסכום הנקוב בחוזה הערבות של ערב מוגן נמוך מחלקו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), לא יהא אותו ערב חב מעבר לסכום הנקוב בחוזה ערבותו; אין בהוראה זו כדי להשפיע על חלקם של יתר הערבים
תחום ערבותו של ערב יחיד
30 אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 4(א)
עדיפות
31 הוראות פרק זה יחולו על אף האמור בסעיף 57לפקודת השטרות
אי–התנאה
32 על אף האמור בכל דין, בערבות לפי פרק זה, התניה על הוראות הפרק ועל סעיפים 5, 6, 7, 11ו–12שאינה לטובת ערב יחיד – בטלה
(3) לא הודיע הע(ר3) ב הילחאידהועדליערצהונעורבלפהריוחעידאתעל הרהצלונוו אלה פכרואעמואר ת בפהסהקלוהו (א2)ה כאמור בפסקה (
בתוך 15ימים מיום בשתוקךיב5ל1יאמתיםהומדיועםת שהנקויבשלה אכתאמהוורד בעפת סהקנהו (ש1)ה, יכהאימהור הנבופשסהקה (1), יהיה הנוש רשאי להעמיד את רהשהאליוולאה עלמפיידרעאוןת מהוהקלדוום אה לפירעון מוקדם
(ה ) הודעה של נו(שה) ה לפהיודסעעיה פישםל נקוטנשיהם (לאפ)י וס–(עדי)(פי1)ם תקיטשנילםח (בא)דוו–א(רד)ר(1)שותם ילשפלי ח הבמדעון אר רשום לפי המ שמסר הערב לנושהש; מדסרר ך המעסריברתלנוהושדהע; הדרשך ל מעסריברתיחיהוד דלעפהי שסלעיףערקב טןי (חיד)ד(2)לפיתיסקעביעף קטן (ד)(2) תיקב בתקנות בתקנות
1תו8ב2ענה(אמ )החיליבא תוג1ש 28תוב(עאנ) ה נלגדא עתורגב ש מותגון באעלנאה נאגחד ריערשבנתמוקגיןימאולאשניאיחםריאלשנה:תקיימו שניים אלתהו:בענה מהחייב תחילה תחילה
]ערב 27, ח[ (1) ניתן פסק דין (נ1ג )ד הנחייתיןב;פסק דין נגד החייב; ]ערב 27, ח[
(2) יושב ראש ה (הו2) צאהיולשפבוערלא אש יהשרהוצשכאדהי לפהויעפלרעאימשהר חישיכב,דיננלקהטיו פרכלע המלהיחכייב, ננקטו כל הלי
ההוצאה לפועל, לרהבוהות צהאלהיכליפםו לעלמ,י למורבשותמשהכלניכתיהם עללמידמיורשת מגשורכינםתהאו עלמדיימרותש מגורים או למימו משכון על זכויותיו מלגשבכי וןדיערל תזכמוגיוורתייםו ולגהבכיל דכירשתהםמגסורבירםי ום הבכנלסיכבושתהםהעסנבייןרים בנסיבות העניין
(ב ) על אף הוראו(תב )סעיעף ל קאטןף (הא)ו,ר נאיותן לסעהיגיף שקטתן ו(בא)ע,נ נהי נתגן דלהעגריב ש מותגון בלענמיהלוניגדערעברובתומוגן למילוי ערבו
בהתקיים אחד מאלבה:תקיים אחד מאלה:
(1) החייב נפטר, (ה1ו) כרז הפחסיוילב נדיפן,טרנ,יתהןוכלרגזביפו סוצול כדינן,וסנינתןכסליגםביבו הצלויכיינופסשינטכתסים בהליכי פשיט רגל או יצא מן הארגץ ל לאצו מיצתוא ת; מן היההארהץחילוצב ממיותבוטת;ח הבימה שהכנחיתוהב אמו בבטמח שבכומן, שלכנא תה או במשכון, ל יחול סייג זה אלא איםחוכלן סקייבגע זבהיתאלהא מאשםפטכן אקו ברעא בשיתההומצשאפה ט לאפוערל,א לש פיה הועצניאיןה, לפועל, לפי העני שנעשו מאמצים סבישנריעםשולאמיאתומרציהם חיסיבביראיום ללמאיימתוושר המחיישבכנאתו ה לאמוימהומש שהכומן;שכנתה או המשכון;
(2) היה החייב ת(א2) גיד ה- ינהיתןהחליגיביו תצאוגיכדינו- סנינתכן סילגם ביאוו צוו כפיינרווסק נכסים או צו פירוק
(ג ) הוגשה תובענ(גה) נגד הוחגיישב,ה יתמוסבוער נהננוגשד ה חיהיובד, עיהמסלוכר ל הנעורבשהמוגהןו, דועהוה אל יכהל יעה ררב שמאויגן, והוא יהיה רש
להצטרף להליך להצטרף להליך
(ד ) בתביעה נגד (עדר )ב מבוגתן בייחעוהלו נגהדורעארובת מאולגן הי לחועלנוייןהומריראוץת תאקלוהפ לת עהניהין תימיישרונוץ ת:תקופת ההתיישנות:
(1) בהתקיים הא(מ1ו )ר בבסעהיתף קיקיטןם (הא)אמ-ור בסעיף קטן (א) –
(א ) יראו, לעניין (סאע )יף 1י3ר8,או, אלת ענמיויןעדסעמיףתן 31פ8ס, ק אהת דימן ונעגדד מהתחן ייפב סקכאהמדוירן נגד החייב כאמ בסעיף קטן (א)(1) כבמוסע יד ף שקבטון נ(ואצ)(ר1)ה כהמתובעידעהש נבוגדנוהצרערה ב ההתמבויגןע;ה נגד הערב המוגן;
(ב) לא יראו, לענ(ייבן ) סעליאף י8ר3א8,ו, בלתעבנייען ה סנעגידף 8ע3ר8ב, במותגןב, יעתהבינעגהד כערובכהמוגן, תביעה כרוכ לתביעה נגד החייבל, תגבים עאה םנגהד תקהייחימיוב, לגבםיהאםהתהנתאקייים מוהקלבגובעייהם הבתסנעיאיף ם הקבועים בסע האמור; האמור;
(2) בהתקיים הא(מ2ו) ר בבסהעיתף קיקיטםן (הב)א, מיורר או,בסלעינףייןקטסן ע(יבף), 8י3ר8,או,ב לתעבנייעין ה סנגעיד ף ע8ר3ב8, בתביעה נגד ע
מוגן, תביעה כרוכה מולגןת, ביתעביה ענהגד כרהוחכייה ב לתביעה נגד החייב
(ה ) לעניין סעיפי (ם הק) טנילם ע(נאי)ין עסד ע(יג)פ,י “ם הקגטשנית ם ת(ואב) עענדה (” ג),- “להרגבושת דתרויבשעהנהל” ת-שלורםבוהת חדורבי, שה לתשלום החו כולו או חלקו, קיזוז,כואלוו מאיו מוחלש קוכ, ל קיסזועז,ד אשוישמילמנווש כה ל כסלפעיד השעירשב להנומושגן ה כלפי הערב המוגן
דברי הסבר

המשך הליכי גבייה בידי ערב מוגן ]ערב 28[ 282מילא ערב מוגן את ערבותו, כולה או חלקה, יהיה דינו כדין הנושה לעניין הליכי גביית החוב מאת החייב שבהם פתח הנושה, והוא יהיה רשאי להמשיך בהליכים אלה
ריבוי ערבים מוגנים ]ערב 29[ 283(א) ערבים מוגנים חבים כלפי הנושה בחלקים שווים
(ב ) היו לאותו חיוב גם ערבים שאינם ערבים מוגנים, יחושב חלקו של כל ערב מוגן לפי מספרם של כלל הערבים
(ג) היה הסכום הנקוב בחוזה הערבות של ערב מוגן נמוך מחלקו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), לא יהיה אותו ערב חב מעבר לסכום הנקוב בחוזה ערבותו; אין בהוראה זו כדי להשפיע על חלקם של שאר הערבים
תחום ערבותו של ערב יחיד ]ערב 30[ 284אין בהוראות סימן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 259(א)
איסור התניה בערבות יחיד ]ערב 32[ 285על אף האמור בכל חיקוק אין להתנות על הוראות סימן זה וכן על הוראות סעיפים 261, 262, 265וסעיפים 268, 413(ב) ו–(ג) בכל הנוגע לערבות לפי סימן זה, אלא לטובת ערב יחיד
תקנות לסימן
ערבות יחיד ]ערב 34[ 286שר המשפטים רשאי באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של סימן זה ובין השאר –
(1) לקבוע פרטים נוספים שעל הנושה לגלות לערב יחיד;
(2) לקבוע את דרכי הגילוי של פרטים שהנושה חייב לגלותם לערב יחיד לפי סעיף 276;
(3) לקבוע את דרך הצגת המידע האמור בסעיף 276(א)(3);
(4) לקבוע את התוספות שערב יחיד ערב להן לפי סעיף 279(א)(4);
(5) לקבוע פטור מהודעה לפי סעיף 280(ג);
(6) לקבוע הליכים למשך גביית חוב לפי סעיף 282
פרק תשיעי: חוזה ביטוח
סימן א’: הוראות לכל סוגי הביטוח
סימן משנה א’: חוזה ביטוח
מהותו של חוזה
ביטוח
]בטח 1[ 287חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, עקב קרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב

דברי
פרק תשיעי: חוזה ביטוח
הוראות פרק חוזה ביטוח מחליפות את הוראות חוק חוזה הביטוח הפרק המוצע חוזר ברובו על הוראות החוק הקיים, תוך התאמת המבנה והנוסח לשאר חלקי החוק המוצע כמו כן נעשו כמה שינויים מהותיים, כמפורט בהמשך
סימן א’: הוראות לכל סוגי הביטוח
סימן משנה א’: חוזה ביטוח
ס עיף 287 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 1לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח,

הסבר
ומגדירה את מהותו של חוזה ביטוח כמקובל בפרקים האחרים הדנים בחוזים מיוחדים המילה “בקרות” הוחלפה במילים “עקב קרות”, כדי להבהיר שהסעיף מתייחס לחובה לשלם הקמה בעקבות מקרה הביטוח וכתוצאה ממנו, ולא לחובת התשלום במועד מסוים המוסדרת בסימן משנה ה’ המוצע, הדן בתגמולי הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מהותו של חוזה ביטוח
1 חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב ”
דברי
ס עיף 288 ההוראה המוצעת חוזרת ככלל על הוראת סעיף קטן (א) של סעיף 2לחוק חוזה הביטוח המילים “זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה” הושמטו מאחר שבכל תחומי הביטוח על המבטח חלה החובה להוציא פוליסה למבוטח סעיף קטן (ב) של הסעיף האמור הושמט מאחר שאין מקום לקבוע הוראת השלמה כמפורט בו, שממנה היה עלול להשתמע כי יש להסכים לנוהג ולפיו הפוליסה ניתנת במועד מאוחר יותר למועד כריתת חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“פוליסה
2 (א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה
(ב) כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ”א- 1981, או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי העניין, לפי סעיף 40לחוק האמור זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטיה מאותם תנאים ”
ס עיף 289 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 3לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“חובה להבליט הגבלות
3 תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם ”

הסבר
ס עיף 290 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 4לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מצורפות לפוליסה
4 נזכרה בחוזה תשובה שהשיב המבוטח בכתב לשאלה שהציג לו המבטח, יצורף לפוליסה העתק מהתשובה; תשובה שהעתקה לא צורף לפוליסה, אין המבטח זכאי להסתמך עליה ”
סעיף 291 לסעיף קטן (א)
הסעיף המוצע חוזר בעיקרו על הוראת סעיף 5לחוק חוזה הביטוח הושמטו המילים “ועל חשבונו” מאחר שאין להטיל על המבוטח (או המוטב) את עלות המצאת העותקים ובפועל אין גובים תשלומים כאלה
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת נועדה להעניק למוטבים זכות עצמאית כלפי המבטח, לקבל את הפוליסה וצרופותיה על פי דרישתם
לסעיף קטן (ג)
הסעיף הקטן המוצע מגדיר מיהו המוטב לצורך סעיף זה, והוא כולל את מי שהיה שותף לתשלום דמי הביטוח וכן מי שחייו בוטחו או שבוטח מפני תאונה, מחלה ונכות כך, למשל, מי שמבוטח בביטוח חיים קבוצתי הוא מוטב לפי סעיף זה ועל כן על המבטח להמציא לו לפי דרישת המבוטח או דרישתו הוא, העתקים מן הפוליסה וצרופותיה
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מתן העתקים
5 המבטח חייב למסור למבוטח ולמוטב, לפי דרישתו של המבוטח ועל חשבונו, העתקים מן הפוליסה ומן המצורפות אליה ”

אי–העברת פרטים למבוטח
]ח[ 292על אף האמור בסעיפים 290ו–291, המבטח בביטוח חיים או בביטוח תאונה, מחלה ונכות לא יעביר למבוטח שאינו מי שחייו בוטחו או שאינו מי שבוטח מפני תאונה, מחלה ונכות, פרטים בדבר בריאותו של מי שחייו בוטחו או של מי שבוטח מפני תאונה, מחלה ונכות; אי–העברת פרטים כאמור לא תגרע מזכותו של המבטח להסתמך על תשובה שהעתקה לא צורף לפוליסה לפי סעיף 290
חובת הגילוי של המבוטח ]בטח 6[ 293(א ) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, בין בטופס של הצעת ביטוח ובין בדרך אחרת בכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (בפרק זה – עניין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה
(ב ) שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים, בלא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור בסעיף קטן (א) ולא יראו בכך אי–גילוי לפי סעיף 294, אלא אם כן השאלה היתה סבירה בעת כריתת החוזה

(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה
294(א ) ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא היתה מלאה או כנה, רשאי המבטח, בתוך 30ימים מהיום שנודע לו על כך, לבטל את חוזה הביטוח בהודעה בכתב למבוטח
דברי
ס עיף 292 ההוראה החדשה המוצעת מטרתה לשמור
על פרטיותו של “מי שחייו בוטחו”, או על “מי שבוטח מפני מחלה, תאונה ונכות” שאינו המבוטח הכוונה היא למצבים כמו בביטוח מנהלים, שבהם המעביד רוכש פוליסת ביטוח בעבור עובדו במקרה זה העובד אינו המבוטח, אלא “מי שחייו בוטחו” או “מי שבוטח מפני מחלה, תאונה ונכות” כדי לשמור על פרטיותו של העובד ומתוך הנחה שבדרך כלל למבוטח (המעביד) אין אינטרס לגיטימי לקבלת מידע בענייני הבריאות של העובד, מוצע שהמבטח לא יעביר למבוטח פרטים בנושאים אלה ההוראה קובעת כי המבטח יהיה רשאי להסתמך על התשובות שקיבל בעניינים אלה למרות האמור בסיפה לסעיף 290המוצע, הקובעת כי תשובה שהעתקה לא צורף לפוליסה בידי המבטח, אין המבטח זכאי להסתמך עליה
סעיף 293 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת ככלל על הוראת סעיף 6(ב) לחוק חוזה הביטוח היא מחדשת ומבהירה כי אי–מתן תשובה לשאלה לפי סעיף קטן זה אינו בגדר אי–גילוי הגורר את התוצאות המפורטות בסעיף 294המוצע
לסעיף קטן (ג)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח

הסבר
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“חובת גילוי
6 (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם
בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן – ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה
(ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה
(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה ”
סעיף 294 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7(א) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח כך למשל המילים “מלאה וכנה” הוחלפו במילים “מלאה או כנה”, כדי להבהיר שתוצאות אי–הגילוי חלות על שתי האפשרויות כמו כן המילים “וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח” הושמטו קיימת סתירה לכאורה בין סעיף קטן (א) של סעיף 7לחוק הקיים שבו נאמר שהביטול אפשרי רק כל עוד לא אירע מקרה הביטוח, לבין סעיף קטן (ג) הקובע את התוצאות כאשר הביטול הוא לאחר קרות המקרה יש להניח שהכוונה בסעיף קטן (א) היתה להצביע על כך שהוא אינו מטפל בהשלכות על החבות בגין אירוע שאירע טרם הביטול ואולם לשם כך אין צורך בהוראה מיוחדת משום שבסעיפים קטנים (ב) ו–(ג) המוצעים מפורטות התוצאות הרטרוספקטיביות מוצע על כן למחוק את המילים “וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח”
(ב ) קרה מקרה ה (ביב )טוח קלרפהני משקברוהטלהבהיחטוזח ה ללפפנייהשוברואטול ת הסחעויזף ה קלטפן י(אה)ו, ריאשולת ם סהעימף בקטטחןתגמולי ביטוח מופחתתגימםולבי שבייעטוורחימחוספי, חשתיהםואבכשייחעוס ר ישבחיסן ידמשי הוהאביכטיוחח ס ששהבייוןמדמשי תלהבמייטםוכמקובל אצלו לפי כהמקצוב לאמצילותו ללפיבין הדממציבהלבאימטיותח והלמבוי,ןסכדמיי ם,הוביאוטולחם המובסטכחמיפםטוור מתשלום באחת מאלה: ,
(1 ) התשובה ניתנ(1ה) בכוהונתתשומברהמנהי;תנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר ל(2א)היהמבמטתח קסשברירב לאוא תוהיחהוזמה, תאףשרבדבמאיותבויטחווחזהגבואהף יבם דיומיתר,באילו ידע את המצב לאמיתו ק , ף
(ג ) ביטל המבטח את החוזה לפי הוראות סעיף קטן (א), ישיב למבוטח דמי ביטוח בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאותיו, אלא אם כן פעל המבףוקטחןבכ,וונת מרמה; הופטר המבטח מתשלוקם תגמולי ביטוח לפי ,סעיף קטן (ב)(2), י ,שיב המבטח ןלמבוטח גם את דמי הביטוח שהמבוטח שילם בעד התקופה שעד לביטול, בניכוףי קהון צ(א)ו(2ת)י,ו
295נודע למבוטח שתשובה שנתן לשאלה בעניין מהותי היתה לא נכונה או לא מלאה, ויש על תשובכה ךל כא דניכולנהח5מ9י2ר אנות דסעיכוןמבהומטבח טשח תהשחומברה ה שנשלתן ממששא, יוה דיבעענעלןכמך הומיתד הלמתבהטח אב נככתונב,העללתשולה לא נכונ בכך כדי להחמיר את סיכון המבטח החמרה של ממש, יודיע על כך
או לא ומילחאוהלו, לעניין זה, הוראות סעיף 305, בשינויים המחויבים

דברי
לסעיף קטן (ב)
הסעיף המוצע חוזר על הוראת סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח המילה “שנתבטל” הוחלפה במילה “בוטל” במסגרת האחדת המינוחים בחוק המוצע כמו כן מוצע להעביר את הסיפה של סעיף קטן (ג)(2) מסעיף זה לסעיף קטן (ג) המוצע, המסדיר את נושא ההשבה
לסעיף קטן (ג)
מוצע להעביר לסעיף המוצע את הוראת הסיפה של סעיף קטן (ג)(2) של סעיף 7לחוק חוזה הביטוח, כך שההוראות בנושא ההשבה ירוכזו בסעיף הקטן המוצע כמו כן, מוצע לשנות ולקבוע, כי כאשר אירע מקרה הביטוח טרם הביטול והמבטח הופטר לחלוטין מתגמולי ביטוח ביחס לאירוע שהתרחש לפי סעיף קטן (ג)(2), ישיב המבטח למבוטח גם את דמי הביטוח בעבור התקופה שעד לביטול ולא כמו בחוק הקיים שלפיו ההשבה חלה על כספים ששילם המבוטח בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח בלבד הסיבה לכך היא שבמקרה זה, למעשה המבטח כלל לא נשא בסיכון ולכן אין הוא זכאי לדמי הביטוח ועליו להשיבם
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“תוצאות של אי–גילוי
7 (א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה
מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים

הסבר
בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח ”
ס עיף 295 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 17(א) יחד עם הוראת סעיף 17(ב)(3) לחוק חוזה הביטוח הוראה זו הועברה לכאן, מאחר שבחלופה זו אין מדובר בשינוי המחמיר את הסיכון שבו עוסק סעיף 17, אלא בתשובה שבדיעבד הסתברה כלא מלאה או כלא נכונה, אך אין בתשובה כזו משום הטעיה מלכתחילה בהעדר ידיעתו של המבוטח בעת כריתת החוזה על כך שהתשובה אינה מלאה או נכונה נראה, שהמיקום הענייני הנכון של הוראה זו הוא בצמוד להוראות העוסקות בתשובות המבוטח לשאלות המבטח עם זאת, מבחינת התוצאות מפנה הסעיף להוראות סעיף 305המוצע, בשינויים המחויבים, ובכך נשמר המצב החוקי הקיים
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“חובת הודעה על החמרת הסיכון
17(א) נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, עליו להודיע על כך מיד למבטח בכתב
(ב) לעניין סימן זה, “שינוי מהותי”, כל אחד מאלה:
(1) שינוי בענין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה;

שלילת תרופות
המבטח
]בטח 8[ 296המבטח אינו זכאי לאמור בסעיפים 294ו–295בהתקיים האמור בפסקה (1) או (2), אלא אם כן התשובה שלא היתה מלאה, כנה או נכונה ניתנה בכוונת מרמה:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה, כנה או נכונה;
(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה, כנה או נכונה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על קרות מקרה הביטוח, על חבות המבטח או על היקפה
297(א) באין הסכם אחר, מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת חוזה הביטוח והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון
(ב ) הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח, בכתב, לא יאוחר מ–30ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, ייחשב המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, בתוך 15ימים ממסירת ההצעה, על סירובו
(ג) הותנה שבסוף התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו, יוארך הביטוח מדי פעם בפעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת
(ד ) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לסיים את החוזה בהודעה בכתב לצד השני בתוך זמן סביר מראש

דברי
(2) שינוי שחל אחרי מסירת הפוליסה למבוטח, בנושא שצויין בה במפורש כענין מהותי;
(3) דבר המגלה שתשובה לשאלה בענין מהותי היתה לא נכונה ויש בכך כדי להחמיר את סיכון המבטח החמרה של ממש ”
ס עיף 296 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 8
לחוק חוזה הביטוח עקב פיצולו של סעיף 17לחוק האמור (ראו דברי הסבר לסעיף 295המוצע), מוצע לאזכר בסעיף זה גם את סעיף 295המוצע, ולהוסיף בפסקאות (1) ו–(2) גם את החלופה על פיה התשובה לא היתה נכונה נראה שהוראה זו מתאים יותר שתחול במקרה זה, מאשר הוראת סעיף 306המוצע, העוסקת בשינוי המחמיר את הסיכון כמו כן, המילים “מלאה וכנה” הוחלפו במילים “מלאה או כנה” (ראו דברי ההסבר לסעיף 294המוצע)
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“שלילת תרופות
8 המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה;
(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה ”

הסבר
ס עיף 297 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 9לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח ההוראה היא הוראה מיוחדת לחוזה הביטוח הוראות כלליות הדנות בחוזה לתקופה בלתי קצובה, ובחוזה שהצדדים הסכימו להארכתו מופיעות בחלק המשנה הדן בהוראות מיוחדות לחוזים (סעיפים 125ו–126המוצעים) הסיפה של סעיף 9(ד) מצויה בסעיף 412הדן בעילות המקימות חובת השבה למזכה הנובעות מעקרונות עשיית עושר ולא במשפט
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“תקופת הביטוח
9 (א) באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם
כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון
(ב) הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ–30ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, בתוך 15ימים ממסירת ההצעה, על סירובו
(ג) הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו – יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת
(ד) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לבטלו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול הביטוח ”
מ8ו9ע2ד הבהיוטדויל ע שאל חד ה98צ2דדיהםודעיל ע ביאטחודל החוצזדהדיהםביעטלוחביעטלול פיחוזתנה איהו ביאטו ועח ל עפלי פיהורתנאואיתו פארו ק עזלה, ]חבוזטהח 0בי1,מטוחת[ח בטל החוזה בתומם ת5ב1טלימיהםחוזמה היבותם וםשב5ו1נימ יסרם ה מהויודםעת שבהו בינטמוסל רלה צהד ודהעשתני; הביטולהמבטח את החוזה הבמהבטתקח ייאם ת הוהרחואזה מבהותרקאיויתם פהסוקראוה ת (מ1ה)וראאו ו(ת2) פשסבקסאועית ף (41)29(אוב),( מתבטל החוזה במומעדתבשטבלו נהמחוסזרה ה בהמוודעעד ת שהבובינטומלסרלהמבהווטדחעת הביטול למבוטח
סימן משנה ב’: הסיממוןטבמ
ה9מ9ו2טב (באח )וזההמבוטח99ה2וא (גא) ם המהומטבבוטאח ם הלוא נגקםבעה מווטב אםחרלאבמנקובמעו מוטב אחר במקומו המוטב בחוזה ביטוח ביטוח
]בטח 11([ב) קביעת מוטב (תב )היה קב ידרעךת המומטאבפשתרהית ה אבת דזריךהוהיו מאפשרת את זיהויו ]בטח 11[
(ג ) כל עוד לא ק(רג )ה מקכרל ה עוהדבילטוא ח קרהשאמי קרההמבוהטביח,טובח הרודשעאיה בהכמתבוב טלח, מבטהוח,דעלהקבבוכע תב למבטח, לקבו
מוטב אחר במקומו, מוורטשב איאחהרואב למבקוטמלו, אורת שהאקי ביהעואה וללבקטבלועאתמוהטקב ביאעחהר; וולאקובלוםע המקובטיב עאה חר; ואולם הקביע תהיה בלתי חוזרת תאהם ינהקבעלתכי ך חבוזחרוזת ה אאםו נבקהבועד כעךה בחכוזתבה מאוא בת ההודמעבוה טבח כלתמב בטמחאת המבוטח למבטח (ד) קביעת המוט (ב די )כול קבשיתעהתיה מלוגטביב יחכלוקל משתתגהמיוהלי לגהביטחולח ק במלבתגד מולי הביטוח בלבד
מ0ע0מ3ד (האמ )וטבנקבע מו0ט0ב3ש(אי) נו נהקמבבעוטמחו, טתב הישהאינהוזכהומת בולטתגח, מותליהיהביהזטוכוח ת ללמותטגבמולי הביטוח למומטעב מד המוטב בחוזה ביטוח בחוזה ביטוח
]בטח 12(א) רישה[ ]בטח 12(א) רישה[
]בטח 12((ב ))[ טענה שיש ל (מב )טח טכלענפיה השמיבשוטלחמבתטעח מוכדלפליו גהםמבכולטפיח התעמומטובד, לוור גשםאיכלהפמי בהטמחו לטקב,זזור ]שבאטי ח ה12מ(ב)[טח לקז
מתגמולי הביטוח דמיתגבימוטלוי ח ההבימגטיועחיםדמליו בליפטיוחאוהתומגחיועזיה ם לו לפי אותו חוזה

דברי
ס עיף 298 הרישה של ההוראה המוצעת חוזרת על
הוראת סעיף 10לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח: במקום “בוטל” יבוא “הודיע על הביטול” כדי להבהיר כי החוזה מתבטל כעבור 15ימים מיום ההודעה על ביטולו לעניין הסיפה, מוצע לקבוע מועד שונה של כניסת הביטול לתוקף, כאשר הוא נובע מאי גילוי הנגוע בכוונת מרמה או כאשר מקורו בחוזה שמבטח סביר לא היה מתקשר בו בעוד שלפי ההסדר הרגיל הביטול ייכנס לתוקף רק כעבור 15ימים מיום שנמסרה הודעת הביטול, הרי לפי ההוראה המוצעת ביטול עקב אותם המקרים הוא בעל תוקף מיידי במועד שבו נמסרה הודעת הביטול למבוטח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטול החוזה
10 ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני ”
סימן משנה ב’: המוטב
ס עיף 299 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 11
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מיהו מוטב
11 (א) המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו
(ב) קביעת מוטב תהיה בדרך המאפשרת זיהויו

הסבר
(ג) כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר; אולם הקביעה תהיה בלתי חוזרת אם נקבע כך בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח
(ד) קביעת המוטב יכול שתהיה לגבי חלק בלבד מתגמולי הביטוח ”
סעיף 300 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח הסיפה של הסעיף הקיים הושמטה לאור ההסדר הכללי שבסעיף 141המוצע, הדן בזכות הנושה לדרוש את קיום החיוב
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 12(ב) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מעמד המוטב
12 (א) נקבע מוטב שאינו המבוטח, תהיה הזכות
לתגמולי הביטוח למוטב; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לתבוע מן המבטח לשלם את תגמולי הביטוח למוטב
(ב) טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי המוטב, והוא רשאי לקזז מתגמולי הביטוח דמי ביטוח המגיעים לו לפי אותו חוזה ”

301(א) קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מן המבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו על פי החוזה, או כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה, והכל כל עוד לא קרה מקרה הביטוח; ואולם אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת, יהיו העברה ושעבוד של זכויות המבוטח טעונים הסכמה של המוטב בכתב, ונושי המבוטח אינם רשאים לעקל זכויות אלה
(ב ) זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול, כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, אלא אם כן היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת
סימן משנה ג’: שינויים בסיכון
חוזה ביטוח לסיכון שנתבטל ]בטח 16[ 302(א ) חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה – בטל
(ב ) נעשה מקרה הביטוח בלתי אפשרי לאחר כריתת החוזה, פוקע החוזה
זכות המבוטח להשבה בעקבות סיכון שנתבטל ]בטח 16(ב)[
חובת הודעה על שינוי מהותי
]בטח 17(א), (ב)(1), 303 בטל החוזה כאמור בסעיף 302, זכאי המבוטח להשבת דמי הביטוח ששילם, ואם פקע החוזה כאמור בסעיף 302(ב) – זכאי המבוטח להשבה כאמור בעבור התקופה שלאחר הפקיעה
304 (א) נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, יודיע על כך מיד בכתב למבטח
](2)

דברי
ס עיף 301 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 13לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“זכויות המבוטח והמוטב
13 (א) קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע
מן המבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו על פי החוזה, או כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה, והכל כל עוד לא קרה מקרה הביטוח; אולם אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת, יהיו העברה ושעבוד של זכויות המבוטח טעונים הסכמת המוטב בכתב, ונושי המבוטח אינם רשאים לעקל זכויות אלה
(ב) זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, אלא אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת ”
סימן משנה ג’: שינויים בסיכון
מוצע לערוך שינוי מבני ולהחליף את מיקומם של סימן ג’ וסימן ד’ לחוק חוזה הביטוח זה בזה
סעיף 302 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של סעיף 16(ב) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח המילה “פוקע” מחליפה את המילים “מתבטל מאליו”, לשם אחידות הנוסח (ראו סעיפים 62ו–131המוצעים) זכות המבוטח להשבה הועברה לסעיף 303המוצע

הסבר
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סיכון שנתבטל
16 (א) חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת
החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה
– בטל
(ב) נעשה מקרה הביטוח בלתי אפשרי אחר כריתת החוזה, מתבטל החוזה מאליו והמבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול ”
ס עיף 303 בחוק חוזה הביטוח קיים ספק אם הסיפה
של סעיף 16(ב) לחוק האמור, לעניין החזר דמי הביטוח, חלה גם על סעיף 16(א) לאותו חוק מוצע להבהיר ולקבוע הוראה נפרדת להשבה שתחול על שני המקרים
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סיכון שנתבטל
16 (א) חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת
החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה
– בטל
(ב) נעשה מקרה הביטוח בלתי אפשרי אחר כריתת החוזה, מתבטל החוזה מאליו והמבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול ”
סעיף 304 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 17(א) לחוק חוזה הביטוח
(ב) בסימן משנה (זבה ), “שביסניוימן ממהושתניה” ז- ה,כ “ל שאינחויד מהאולתהי:”
(1) שינוי בעניין מ(1ה) ותי שינשויאלבהעניעילן יומ הותציגהש לשמאבלוהטחע ליפו ניהוכצרגיהתתלמהבחווטזחה ולפשניחלכ לאחר שניתנה תשולבאה חלר אושנתיהתנשה אתלהש,ו וביה ש לבאכוךתהכדישאללהה,חמוירש אבתכךסיככדוין לההמחבמטיחר החמרה של ממש; החמרה של ממש;
(2) שינוי שחל ל(א2)חר משיסניורי ת שהחפלוליאסחה ר למסביורטתח, הבפנולישסא ה שלצומיבןוטבחה, בנמופושרא ש כעניין מהותי כעניין מהותי
5תו0צ3או (ת א )של המבטח 5ר30שאי(אל )בטלהמאבתט חוזרהשאהי בילטבוטחל, באהתודחועזה בהכבתיבטולח,מבוהטוחד, עבה תובךכת30ב ילמיבםו ]שביטנוחי8מ1מהלוהמתייועטם 18ש(נב)מסרה לו מהוהידועם ה שענל מסשירנהוי לומהותדי עאהו עמל הישוינםוי שנמוהדועתילו אועלמיוהיבודםרךשנאודחרע תל, ו לעפיל
המוקדם מביניהם
(ב) קרה מקרה ה(ב )יטוחקרלהפנמי קרשבה וטהלביהטוחוח זלה פלניפי שהבורטאל ותהחסוזעיה ף לקפיטן (הואר) אואות נוסדעיע למבוטח, לאחר קרולתמבמוקטרח,ה להאביחטר וקח,רועת ל משקירנוהי המבהיוטתוי ח, שעללא נשימנסוירהמהלו תיהודשעלהא נעמליסו,ר ועל המבוטח היה לומעסלורהמהובודטעחה הטירהם להממסקורה ולדפיעהסעטירפים ם ה5מ9ק2רו–ה 4ל0פ3י וסהועיא פילםא 5ע29ש וה–4כן0, ישלם המבטח תגמיולשיל בםיטהומח בטמוח פחתגתימום ליבשביטעורח ימחוספי,חתשיהםו בא שכיעחוסר ישחבסיןי, דשמיהוהא ביכיטוחחס שהיו משתלמים כמשקהויבו ל מאשצתלולמבימם צכב מקשולבאל חראצהלושיבנומי צלב ביןשלדאמחי ר ההבישטיונוחי הלמבויןסכדמים,ה ואולם המבטח פטוור אומלתםשלהומם בבטאח חפתטומר אמלתה:שלום באחת מאלה:
(1) אי–מתן ההוד(ע1) ה ביאדיי–מהתמן בוהטהחודלעפיה הבוירדיאוהת מסבועיטףח 5ל9פ2י אהוו 4ר0א3ותהיסהעיבף כו5ו9נ2ת מרמה; מרמה;
(2) מבטח סביר ל(2א) היהמבמטתח קסשברירב לאוא תוהיחהוזמה, תקאףשרבדבמאיותבויטחווחזהג, בואהף יבם דיומיתר,ב אילו ידע שהמצב האויאלו כיפדי ע שישהימה צלב אהחורא הכפשינושי יהיה לאחר השינוי
דברי הסבר
לסעיף קטן (ב)
הסייג לעניין החמרת הסיכון נמצא בחוק הקיים רק בפסקה (3) של סעיף 17(ב), על אף היותו רלוונטי גם לחלופה שבפסקה (1), לסעיף האמור על כן, בסעיף קטן (ב) המוצע, הוספו לאותה הפסקה המילים “ויש בכך להחמיר את הסיכון של המבטח החמרה של ממש” פסקה (3) הועברה להוראה נפרדת (ראה סעיף 295המוצע)
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“חובת הודעה על החמרת הסיכון
17 (א) נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, עליו להודיע
על כך מיד למבטח בכתב
(ב) לעניין סימן זה, “שינוי מהותי”, כל אחד מאלה:
(1) שנוי בענין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה;
(2) שינוי שחל אחרי מסירת הפוליסה למבוטח, בנושא שצויין בה במפורש כענין מהותי;
(3) דבר המגלה שתשובה לשאלה בענין מהותי היתה לא נכונה ויש בכך כדי להחמיר את סיכון המבטח החמרה של ממש ”
סעיף 305 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 18(א) לחוק חוזה הביטוח המילים “וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח” הושמטו (ראו לעניין זה דברי הסבר לסעיף 294המוצע) לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח, ונעשו בה שינויים, כדלקמן:
ברישה של הסעיף הקטן המוצע הובהר שההוראה תחול גם אם המידע הגיע למבטח שלא מהמבוטח, לפיכך נוספו המילים: “או נודע למבטח לאחר קרות מקרה הביטוח על שינוי מהותי שלא נמסרה לו הודעה עליו”
כמו כן נוספו המילים: “ועל המבוטח היה למסור הודעה טרם המקרה לפי סעיפים 295ו–304″נוסחו של סעיף 18לחוק חוזה הביטוח מזכה את המבטח בזכות לבטל את החוזה גם לגבי העבר ולהשתחרר מחיוביו או להפחית את חבותו בגין אירוע שהתרחש, גם במקרה שבו המבטח מגלה את השינוי בסיכון בעצמו, בלי שהיתה חובה על המבוטח לגלות את דבר השינוי בסיכון דוגמה בולטת היא כאשר המבוטח עצמו לא ידע על השינוי לגבי שינויים בסיכון שאירעו לאחר הכריתה, אין מקום לאפשר ביטול בעל השלכות רטרוספקטיביות, או הפחתה בחבות, אלא רק במקרים שבהם היתה אשמה מצד המבוטח, שבאה לידי ביטוי בכך שהוא היה חייב לגלות למבטח את דבר השינוי והוא לא עמד בחובה זו

(ג) ביטל המבטח את החוזה לפי הוראות סעיף קטן (א), ישיב למבוטח את דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר הביטול, אלא אם כן פעל המבוטח בכוונת מרמה; הופטר המבטח מתשלום תגמולי ביטוח לפי סעיף קטן (ב)(2), ישיב המבטח למבוטח את דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי המהותי
306המבטח אינו זכאי לאמור בסעיף 305בכל אחת מאלה:
(1) השינוי חדל להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח או שלא השפיע על קרות מקרה הביטוח, על חבות המבטח או על היקפה;
(2) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח;
(3) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש, ובלבד שהמבוטח הודיע למבטח בכתב על נקיטת האמצעי מיד לאחר שנקט אותו או שנודע לו עליו
307נקבעו דמי הביטוח בהתאם לנסיבות שהחמירו את סיכון המבטח, ולאחר קביעתם חדלו אותן נסיבות להתקיים או להשפיע על סיכון המבטח, זכאי המבוטח להפחתת דמי הביטוח, בניכוי הוצאותיו הסבירות של המבטח, בעד התקופה שלאחר שהודיע למבטח על השינוי, ולהעמדתם על מה שהיה משתלם לפי המקובל אצל המבטח בשעת קביעת דמי הביטוח בהעדר אותן נסיבות

דברי
הסיפה של סעיף (ג)(2) לחוק חוזה הביטוח הועברה לסעיף קטן (ג) המוצע, המרכז את ההוראות בדבר השבה לסעיף קטן (ג)
הסעיף המוצע חוזר על סעיף 18(ב) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח מהסיפה של הסעיף הושמטו המילים: “לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי” מאחר שהן מיותרות לסעיף נוספה הסיפה של סעיף קטן (ג)(2) לחוק הקיים מאחר שסעיף זה מרכז את ההוראות בדבר השבה
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הוצאות של החמרת הסיכון
18 (א) תוך 30ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה
על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;

הסבר
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי ”
ס עיף 306 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 19לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“שלילת תרופות
19 המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 18בכל אחת מאלה:
(1) השינוי חדל להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח או שלא השפיע על קרותו או על חבות המבטח או היקפה;
(2) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח;
(3) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש, ובלבד שהמבוטח הודיע למבטח בכתב על נקיטת האמצעי מיד לאחר שנקט אותו או שנודע לו עליו ”
ס עיף 307 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 20לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הפחתת הסיכון
20 נקבעו דמי הביטוח לאור נסיבות שהחמירו את סיכון המבטח, ולאחר קביעתם חדלו אותן נסיבות להתקיים או

א8מ0צ3עיםהולתהנפחה תתשעל 8ה0מ3בוהטוח תנאהו עשלעלהמהומטבוטלנח קואטו אעלמצהעמי ולטבהפלחנקתוהט מאמשציעית לבסהיפכחונתו ה שמל ]סביטכוחן1ה2[המבמטבחטח ואמצעי זה הלמא בנטנחקטואבמתוצךעי הזזהמן לשא ננקנבקעט לבכתךו, ךיחהוזלמון השונרקאבועת לסכעךי, פייחםול5ו30ה ור–6א0ו3ת,
בשינויים המחויביםב
סימן משנה ד’: דסימימן המבישטנוהח ד’: דמי הביטוח
ה9מ0ו3עד (לאת )שלודםמי הבי9ט0ו3ח י(שא )ולמודמעי ם הכביריטותחת יחשוזולה מוהבעיםטוכח ריאותתבתחוזך הזמןהבסיבטיורח לאאו חבר תומךכןז, מון אסם ]דבמטי ח ה4ב1ני[טקובחעו לתקופות קצנוקבובתעו – לבתרקואפשוית ת קכצלובתוקתופ- ה בראשית כל תקופה
(ב ) היה הביטוח (לב )כמה הישהניםהבוידטומיח הלבכימטוה ח שננקיבם עו דבמיסכוהבםיטכולח ל,נקיבשעוולמבוסכבושםיעכורליל,ם
שנתיים שווים בראשניתייכםל שונוית ם ביבטרואח שית כל שנת ביטוח
פ0י1גו3ר ב(תא )שלוםלא שול0מו31דמי(אה )ביטלואח שאו לחמלו קדם מיבמהובעידט, ווחלא ו שחולקמום בתמוךע 5ד,1וילמאיםשוללאמחו ר בשתוהך מ5ב1טיחמ ]דבמטי ח ה5ב1י[דטרוחש מהמבוטח בכתדרב שלשמלהמםב,ו רטחשאבי כהתמב בלטשח ללמהםו, דריעשאלי מהבומטבחט בח כלתהבודכיי ע הלחמוזבוה טיחתבטכלתכעבור 21ימים נוספכיעםבואר ם21ה יסמכיום נושסבפיגםורא לם א היססכוולםק לשפבנפייגכון ר לא יסולק לפני כן
(ב) נקבע מוטב ב(קב )יעהנקבבלעתי מוחטוזבר בת,קבאיןע המבבלטתיח זחוכזארי ת,לבאטיןל האמתבטחוחז זה כהאיבילטבוטח,ל אלתא אם כן הודיע על האפםיגוכןר להומודיטעב, עבל כהתפב,יגונר תןלמלו טבא, רכבהכתנוב,ס ופנת תן על ו האאררככה נושסבפסתעיעף קטן (א) של 15ימים קלטןפ (חאו) ת, שולד 5מ1י יהמבייםטולחפ לחוא ת, שודלמיו העבדיטתוחם להארשכוהלמו עד תום הארכ
סימן משנה ה’: סתיגמןולמי שהנבהיטהו’:ח תגמולי הביטוח
ה1ו1ד3עה (עאל ) קרונות דע למ11בו3טח(אע )ל קנרוודת ע מלקמרבהוטהחביעטלוחק, ריוותדימע קרעלה כהךבימטיודח,ל ימובדיטעח על כך מיד למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח מקרה הביטוח
]בטח 22([ב ) נודע למוטב (עבל) קרונות דמע קלרמהוטהביעטלוחק, ריוותדימע קרמיהד הלבמיבטוטח, יעולדיקערומתידה למקמרבהטחוכןעלעלקרו]תבטהח מ2ק2[רה וכן
זכותו לתגמולי הביזטכוחתו לתגמולי הביטוח

דברי
להשפיע על סיכון המבטח, זכאי המבוטח להפחתת דמי הביטוח, למעט הוצאות המבטח, בעד התקופה שלאחר שהודיע למבטח על השינוי, ולהעמדתם על מה שהיה משתלם לפי המקובל אצל המבטח בשעת קביעת דמי הביטוח בהעדר אותן נסיבות ”
ס עיף 308 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 21לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח בין השאר,
הוחלפו המילים “הקלה מהותית” במילים “הפחתה ממשית” לצורך האחדת מונחים
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“אמצעים להקלת הסיכון
21 הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך זמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18ו–19, בשינויים המחוייבים ”
סימן משנה ד’: דמי הביטוח
ס עיף 309 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 14
לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“המועד לתשלום
14 (א) דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או
תוך זמן סביר לאחר מכן, ואם נקבעו לתקופות קצובות
– בראשית כל תקופה

הסבר
(ב) היה הביטוח למספר שנים ודמי הביטוח נקבעו בסכום כולל, ישולמו בשיעורים שנתיים שווים בראשית כל שנת ביטוח ”
ס עיף 310 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 15
לחוק חוזה הביטוח בסעיף קטן (ב) הוספה במפורש החובה של המבטח לתת למוטב ארכה נוספת של 15ימים לפחות כדי שיוכל לשלם את דמי הביטוח שבפיגור
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“פיגור בתשלום
15 (א) לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם
ולא שולמו גם תוך 15ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן
(ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח והקביעה היתה בלתי חוזרת, אין המבטח רשאי לבטל את החוזה אלא אם הודיע על הפיגור למוטב בכתב והמוטב לא סילק את הסכום שבפיגור תוך 15ימים מהיום שנמסרה לו ההודעה ”
סימן משנה ה’: תגמולי הביטוח
ס עיף 311 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 22לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
דברי
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הודעה על קרות מקרה הביטוח
22 קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו ”
סעיף 312 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח המילה “תביעה” הוחלפה במילה “דרישה”, מאחר שמדובר בהצגת דרישה למבטח ולא בתביעה לבית המשפט (ראו דברי ההסבר לסעיף 321להלן)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ג)
ההוראה החדשה המוצעת מטרתה לקצוב זמן למבטח למתן הודעה על אישור או על דחייה של הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, כך שהמבוטח ידע את מצבו בתוך זמן קבוע מראש על המבטח בביטוח נכסים לכלול בהודעה גם את סכום תגמולי הביטוח המגיעים למבוטח לפי חישוביו

הסבר
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“בירור חבותו של המבטח
23 (א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה
הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו
(ב) על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם ”
ס עיף 313 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 24לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הכשלה של בירור החבות
42 (א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22או לפי
סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:
(1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;
(2) אי–קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור
(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו,
(ב) עשה המבוטח(ב )או העמושטהב הבמבתוכטווחן אדו ברהמשוטהיב ה בבמו תכדויון לדמבנרוע שמהןי המבובטכחדי אלתמנבויערורמן המבטח את בי חבותו או כדי להכחביבוד תועל אוהבכידריור,להאיכן ביהד מעבלטחהבחיירובר, באתיגן מוהלמי בטהבח יטחוייח ב אבלתאגמאוםלי היהבהיטוח אלא אם חייב בהם אילו לא חניעיבשהבהאום תואילהודבלר א נעשה אותו הדבר
מ4ר1מ3ה ב(דא )רישתהמבטח 4פ31טור (מא) חבוהתומ בטהחתקפיטיוםר אמחדבומתואלבה, תאקםיינם עאשחה ד במכואונלתה, מארםמ נה:עשה בכוונת מררממה ה:בדרישת תגמולי ביטוח תגמולי ביטוח
]בטח 25[ (1) הופרה חובה (ל1)פי סהעויפירםה 1ח1ו3באהו ל2פ1י3(סב)ע;יפים 311או 312(ב); ]בטח 25[
(2) נעשה דבר כ (א2מ) ור נבעסעשיהף 3ד1ב3ר(בכ) ;אמור בסעיף 313(ב) ;
(3) המבוטח או (ה3)מוטבה מבסורטו ח למאובטהח מועטובדומתסרולאל נמכבוטנוח ת,עואבו דוהת עליאמונכמונמונות, או העלימו מ
עובדות בנוגע למקרעוה בהדובית טובנחוגאעו לבמנוקגרע ה להחביוטתוחהמאובטבנח וגע לחבות המבטח
]ח[ (ב) על אף האמור(ב )בסעיעףל קאטףן (הא)א, מלורא יבהסיעיה ף הקמטבן ט(אח), פלטוא ר ימהיחהבוהתומבאטםח הפמטוררמהמחאיבנותה ו ]אחם[ המרמה א
נוגעת לעניין מהותני,וגעאות שלאעינןייןבהמהכודתיי, לאהו שפשיאעין הבשה פכעדהי שללהשמפמיעש עהלשפסעכוה ם שתלגמומליש על סכום תגמ הביטוח הביטוח
מ5ק1ר3ה בניגטרוחם מקרה ה5ב1י3טוחנגבריםדי מהקרמבה וטהבח יטאו חביבידידי ההמומטבבוטבחמ אתוכובוין, דיפטהורמוהטבמבטמח תכמוחון,בופתטו ו
ה16מו3עד לתגתמשולולים הביט6ו1ח3ישותלגמו לבי תוהךבי0ט3וחימיישםולממהויובםתושך ה0י3ו יבימידים הממהיבוטם ח שההמייו דבעי ודיהמהסממבכטיחם ]תבגטמחו ל7י2 [ההדבירוטושחים לבירור חהבדורתוו, שיוםאולבםירתוגר מוחלביותבו,יטוואחולשם איתנגםמ ושלני ויבייםטובח מחשלאויקנתם בשנתויים םלבישולמו בתוך 30ימיישםולממהויובם תושךנ 0מ3סרימה ילם ממבהטיחוםדרשינשמהסרלהת לשלמובםטחתגדמרוילישהה לביתטושחל,ו ום התםג ניתנים לתביעה בננפירתדנימם שלאתר ביהעתהגמבונלפירם ד משאר התגמולים

דברי
אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר ”
סעיף 314 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 25בחוק חוזה הביטוח בשינוי נוסח בכותרת השוליים הוחלף המונח “תביעה”, הקיים בסעיף 25לחוק חוזה הביטוח, במונח “דרישה”, מאחר שמדובר בשלב של הדרישה מהמבטח ולא בהגשת תביעה לבית המשפט (ראו דברי ההסבר לסעיף 321להלן)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת סייג להוראות סעיף קטן (א) במקום שבו המרמה אינה נוגעת לעניין מהותי, או שאין בה כדי להשפיע השפעה של ממש על גובה תגמולי הביטוח סעיף 25לחוק חוזה הביטוח מחיל דין אחד לכל מרמה בין אם היא מהותית ובין אם היא שולית סנקציה של פטור מוחלט למבטח מתשלום התגמולים למבוטח היא סנקציה חמורה מוצע לרכך את הסנקציה ולהפעיל אותה רק לגבי מקרים שהמרמה נוגעת לפרט מהותי או שיש בה כדי להשפיע השפעה ממשית על גובה התגמולים אם המרמה נוגעת כאמור רק לעניין שאינו מהותי או שאין בו כדי להשפיע השפעה של ממש על גובה תגמולי הביטוח, אין לפטור את המבטח מחבותו
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מרמה בתביעת תגמולים
25 הופרה חובה לפי סעיף 22או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב

הסבר
מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו ”
ס עיף 315 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 26
לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מקרה שנגרם בכוונה
26 נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו ”
ס עיף 316 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 27לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח בין השאר, הוחלפה המילה “תביעה” במילה “דרישה”, כדי להבדיל בין דרישה מהמבטח לבין תביעה לבית המשפט (ראו דברי ההסבר לסעיף 321להלן)
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“המועד לתשלום תגמולי הביטוח
27 תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים ”
דברי
סעיף 317 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת ככלל על הוראת סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח בהוראה המוצעת נערכו תיקונים כדי להבהיר כי תגמולי הביטוח יהיו צמודים למדד לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה הן לעניין עליית המדד והן לעניין ירידתו כמו כן הוחלפה המילה “תביעה” במילה “דרישה”, כדי להבדיל בין דרישה מהמבטח לבין תביעה לבית המשפט (ראו דברי ההסבר לסעיף 321להלן)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת שבמקרה של פיגור בתשלום תגמולי ביטוח שאין הצדקה לו תיווסף עליהם ריבית העולה על הריבית הרגילה הריבית המוצעת היא בשיעור של 150%מהריבית הקבועה בסעיף 1לחוק פסיקת ריבית והצמדה
לסעיף קטן (ג)
הסעיף המוצע חוזר על תוכנו של סעיף קטן (ב) של סעיף 28לחוק חוזה הביטוח בשינויים שנועדו להתאים את הוראותיו לסעיף קטן (א) המוצע

הסבר
לסעיף קטן (ד)
הסעיף המוצע מקביל לסעיף קטן (ד) של סעיף 28לחוק חוזה הביטוח, ונערכו בו התאמות לסעיף קטן (ב) המוצע
לסעיף קטן (ה)
הסעיף המוצע חוזר על הוראת סעיף קטן (ג) של סעיף 28לחוק חוזה הביטוח, בשינויים שנועדו להחיל על דמי ביטוח את הכלל שנקבע בסעיף קטן (א) לגבי תגמולי ביטוח, ולפיהם על המבטח להשיב למבוטח או למוטב את דמי הביטוח צמודים למדד, הן לעניין עליית המדד והן לעניין ירידתו
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הצמדה וריבית
28 (א) על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1לחוק האמור לעניין ההגדרה “הפרשי הצמדה וריבית” מתום 30ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור

ר8י1בי3ת מ(יאו )חדת לעאל שיל8ם31מב(טאח) אלת א תגשימוללםי מהביטטחוחאתאשתרגמלואלי היהובישטנווחייםאשבר מלחלאוקהיתו בשתנויםיםלב,ב ]תבגטמחו ל8י2בבאי[מטוועחד שבו היה עבלימוועלדשלשמבום להיפיה העולריואולת שסלעמיםף 6ל1פ3י, יהוחרייאבוו ת ביסתעיףהמ16ש3,פ יט, חיאיבםו הבויאתמבטח בביטוח אישי,מבורטחשאבי ביביטות ח האמישיפ, טורלשחיאייבו,ביאת ם ההמושא פמט בלטחייבוב,יטאוםח השואינמו בבטיחטובחב אישי, בתשלום ריביאית שמי,יובחתדתשלבוםשירעיובריתשלמיאו יחעדלת ה בעשליעפוי ר ששלולאש יה עמלן ה העריל ביפית שלנוקשבהעהמ לפי סעיף 1לחוק האלמפיור סלעיעףניי1ן להחוהגק דהראה מ”והר פלרעשני יןהצהמהגדדהר והרי”בהיפתר”, שישתהחצומשדבה עולריתביגתמ”ו, ליש הביטוח האמורים בהתבויסטופחת האואמבוהריפםחתבהתושסלפתהפאורשבי ההפחהתצמה דשה ל להפיפרהושרי אהותהצסמעדיףה 7ל1פ3,י מהמועד שבו היה עמלהמהומעבד טחשבלו שהלימה ם עעל ד התמבשטלוח מלם שבלפמוםעל;עדהרתיבשילתומהם מיבופחודעתל; תהשרויבליםת נוסף על הריבית ה נאומסוףרהעלבסהעריףבי7ת31האמורה בסעיף 317
(ב ) בסעיף זה, “בי(טבו )ח איבסשיע”יף- זבהי, ט”ובחיטחוייח ם,איבשייט”וח- בתיאטוונוח תחיאיים,שיבויתט, ובחיטתואחונרוכתב (אריכשויוש)ת,,
ביטוח דירות ותכולבתין,טווחלמדיערטותביוטתוכחולאתחן,ריוולת מעט ביטוח אחריות
ס9ע1ד3מיוהחיוד חבות המ9ב1ט3ח אהויו היחקבפותה מהומתבניטםח עאול פהי קחפיקה וקמואתוניעםל עפלי פחיוזחהיקהובקיטאוח עבל מפיעשחוהזהשלה ]לבמטבחו ט29ח[המבוטח או של המוהטמב, ווטהח תנאואי שהלופהר,מורטשב,א וי הביתנת איהמהושפר,ט ראשם אישובכינת ע הכימשהפטרתאםהתשנואכינלא השפיעה השפעלהא שהל שפמימעשה עהל שקפיועםה השחל בומתמ וש היעקל פקהי,וםלחהייחבבואת ת והימקבפטה,ח לבחתיישבלואם תגמולי הביטוח, כותלגם מואלו י חהלבקיםט,וחא, ם כומלצםא אכוי חמןלקהם,צדאק ם למעצשוא תכיכן מןבנהסיצבדוק ת להעעשנוייתן כן
ה0י2ש3נות הממקברטה ח ישל0ם 2א3ת התגממבוטליח יהשבילטםוחא גת ם תגאמםולקירה במיקטורחה גהםביאטום ח קרבהתוךמקתרקהופהתביהטוביח טובחת אבייוחתויר ב מבססכוך ם הכהלביבטיווח תרכממשסמכועום תוה

דברי
(ב) חושבו תגמולי הביטוח, או חלקם, כערכם בתאריך שלאחר קרות מקרה הביטוח, יתווספו עליהם או על חלקם, לפי העניין, הפרשי הצמדה מאותו תאריך בלבד
(ג) היה המבטח חייב להחזיר למבוטח או למוטב דמי ביטוח, יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף קטן (א) מיום היווצר החיוב
(ד) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע חוץ או במטבע ישראלי המחושב לפי ערכו של מטבע חוץ, ואולם על תגמולים כאמור תיווסף ריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961, החל בתום 30ימים מיום מסירת הדרישה למבטח ”
ס עיף 318 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 28א
לחוק חוזה הביטוח, בשינויים דומים לאלה שנערכו בסעיף 317כך שהריבית תשולם בתוספת להפרשי הצמדה או בהפחתה מהם, אם ירדו
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ריבית מיוחדת
28א מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים

הסבר
ועל תוספת הפרשי הצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28לעניין זה, “ביטוחים אישיים” – ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות ”
ס עיף 319 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 29
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח המונח “מחדל” נמחק בשל היותו כלול בהגדרת “מעשה” שבסעיף 6
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סעד מיוחד
29 היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין, לחייב את המבוטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים בו הופר ”
ס עיף 320 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 30
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הישנות מקרה הביטוח
30 המבטח חייב בתגמולי הביטוח גם אם קרה מקרה הביטוח תוך תקופת הביטוח יותר מפעם אחת, ובלבד שלא יחוייב בסך הכל ביותר מסכום הביטוח כשמשמעותו בסעיף 56″
דברי
ס עיף 321 הסעיף המוצע דן בהתיישנות של תביעה
המוגשת לבית המשפט ולא ב”התיישנות” של דרישה המוגשת למבטח ועל כן מפורשת בו המילה “תביעה” ולא “דרישה” שיוחדה למקרים של פנייה אל המבטח בסעיפים האחרים שבהם מדובר בפנייה אל המבטח (ראו סעיפים 312, 314ו–316המוצעים) בכך מוצע להסיר את הספק, ככל שהיה, בשאלה במה דברים אמורים – האם בדרישה המוגשת למבטח או בתביעה המוגשת לבית המשפט (ראו ע”א 3812/91ברבארה ג’רייס נ'”אריה” חברה ישראלית לביטוח פ”ד מח(3), 441ורע”א 5423/91″מנורה” חברה לביטוח בע”מ נ רוברט דנינו פ”ד מח(3) 441) יצוין כי מוצע להאריך את תקופת ההתיישנות לגבי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח לארבע שנים, בהתאם לתיקון המוצע בדין התיישנות בסעיף 31לחוק חוזה הביטוח נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת לתביעת תגמולי ביטוח שאורכה שלוש שנים, לעומת תקופת ההתיישנות לפי חוק ההתיישנות שאורכה שבע שנים ההנחה ביצירת הסדר מיוחד בדיני הביטוח היתה, בין השאר, שחלוף הזמן מקשה על המבטחות לברר את פרטי האירוע הביטוחי וכן כי הן נדרשות לשמור במהלך זמן רב רזרבות לקיום חיוביהן העתידיים בתיקון לדין ההתיישנות, מוצע לתקן את תקופת ההתיישנות הכללית לארבע שנים לפיכך לא נמצא טעם לשמר את ההבחנה בין תקופת ההתיישנות הכללית המוצעת לבין תקופת ההתיישנות לתביעת תגמולי ביטוח ושתיהן יעמדו על ארבע שנים יש לתת את הדעת לכך שעל תקופת ההתיישנות לפי פרק חוזה ביטוח לא ניתן להתנות אלא לטובת המבוטח או המוטב לפי סעיף 328המוצע בכך מאמצת ההצעה את חוק חוזה הביטוח הקיים שמנע מן המבטח לקצר את תקופת ההתיישנות באמצעות תנאי בחוזה הביטוח

הסבר
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“התיישנות
31 תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח ”
סימן משנה ו’: סוכן הביטוח
ס עיף 322 ההוראה המוצעת חוזרת על סעיף 32לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הגדרה
32 בסימן זה, “סוכן ביטוח” – מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים ”
ס עיף 323 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 33לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“שליחות לעניין החוזה
33 (א) לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב
(ב) לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח ”
ס עיף 324 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 34לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח

5ש2לי3חות סולכעןנייןהביטוח 25ש3תיווסךוכןבביהטבויטח וחאו ששתיצוויןך בפבוילטיוסח ה אכו סושכןצויןהבביפטולחי יסיהח כשסב וכן שהלוביחוטוחשלייחשליב חוכת שלוענחייון מתן הודעות מתן הודעות
למבטחהמבטח לעניין מתן הומדבעטוחת,ל מעינידיןע וממתןסמהוכידםעושת,ל מהימדבעו וטמח סומשכליםהמשולטבהמלבמובטטח חו, שאלאהמאוםטב למבבטטחח, אלא]בטח 35כ[ן הודיע המבטח לכמן בוהוטדחי וע להמומטבבט, חבכלמתב,וטכיח יולש מלוטשבל, חבםכ לתבא, דכםי יאחש ר לשלחם לאדם אחר ]בטח 35[
סימן משנה ז’: הסוירמאןו תמ שכנלהל יזו’:ת
ה6ו2ד3עות(אה )מבטהחו, דעה 6ש2ל3ה(מאב )טח הלומדבעוהטחשלאו הלממבוטחב לתמינבותןטחלפיאו מלעמנוםטבהאתיחנרותן להיפידומע עלנמם בהטאח חרוןהוהדיעדוות ע הלממבטבחט, ח המבוטח והמוטב המבוטח והמוטב
]בטח 37(א)[ ]בטח 37(א)[
בטח 37(ב) [ הודעה של ה(מב )בוטחהואדועהשל שלהמהומטב ולטמח באטו ח שתלינהתן,מולטפבי לבמחבירטתח התימנותדן,יעל, פלי מבבחטיחרת בהטמחו 7ד3י(עב,)[למבט לפי מען מקום עסקילו,פילסמועכןן מהקבויםטועח סכקיאו, מולרסובכןסעהיבף י5ט2ו3,ח כאוא למוארד בם סאעיחףר 5ב2י3,שראואללאשדמםענאו חר בישראל שמע צוין בפוליסה או שצהוימן בבטפחולהיוסדיה ע אולמשבוהטמחבטאחו להומודיטעב לעמל בואוטדחותאיוו לבמכותטב על אודותיו בכתב
]בטח 37((גג ))[ לא היה למב (טג) ח מקלואם עהיסהקילם מביטשחראמלקווםלאעסניקיתןם מביען שרשאל ל אודלםא נאיחתרן במיעןשרשאל, אאדיןם א]בחטר ח ב7י3(שג)ר[אל, א המבטח זכאי להסתהממך בטעלח זככך אישלאהסניתתמנךה עלול כהוך דעשלה א שניל תהנמה בלווטחהואדועהשל שלהמהומטב,וטאוח או של המוטב, על שניתנה באיחור על שניתנה באיחור
(ד ) בסעיף זה, “ה(וד )עה”בס- עלירף בזוהת, “מיהודדע עוה” מ-צ לארת בומתסמיכידםע
י7י2חו3ד תהרויפהותהמבטח ז7כ2א3י להתירוה פוהתמבלטפיח זסכעיאפי ילם ת4ר9ו2,פו5ת30ל, פ0י 1ס3, ע3י1פ3י ום –32194, 5ל0א3,י 0ה1י3ה, ז3כ31איו–ב14ענ3,יילניא ם ]הבמטבח ט8ח3[הנדונים לתרופות להפני דוחנייקםוקלתארחור פות לפי חיקוק אחר

דברי
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“שליחות לענין דמי הביטוח
34 לענין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, לשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן ”
ס עיף 325 בנוסח המוצע, לעומת נוסחו של סעיף 35
לחוק חוזה הביטוח, הוספו המילים “מידע ומסמכים” כדי להבהיר שגם לגבי אלה נחשב הסוכן לשלוח על שליחות לעניין סעיפים 323עד 325המוצעים יחול פרק השליחות שחל ממילא על כל מצב שבו אדם ייפה את כוחו של אחר לבצע פעולה משפטית בשמו (סעיפים 33ע ד 47המוצעים) ואין צורך בהפניה מיוחדת, על כן הושמט סעיף 36לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“שליחות לענין מתן הודעות
35 לעניין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר
תחולת חוק השליחות
36 על שליחות כאמור בסעיפים 33עד 35יחולו הוראות חוק השליחות, התשכ”ה-1965, בשינויים המחוייבים ”

הסבר
סימן משנה ז’: הוראות כלליות
ס עיף 326 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 37לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח כמו כן מוצע להוסיף את סעיף קטן (ד), ובו להגדיר את המונח “הודעה” כך שיכלול גם מידע ומסמכים, זאת כדי להבהיר את תחולת הוראות הסעיף המוצע גם על מידע ומסמכים המועברים בין הצדדים
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מתן הודעות
37 (א) הודעה של המבטח למבוטח או למוטב תינתן לפי מענם האחרון הידוע למבטח
(ב) הודעה של המבוטח או של המוטב למבטח תינתן, לפי ברירת המודיע, למבטח לפי מען מקום עסקיו, לסוכן הביטוח כאמור בסעיף 35, או לאדם אחר בישראל שמענו צויין בפוליסה או שהמבטח הודיע להם עליו בכתב
(ג) לא היה למבטח מקום עסקים בישראל וגם לא ניתן מען של אדם אחר בישראל, אין המבטח זכאי להסתמך על כך שלא ניתנה הודעה של המבוטח או של המוטב, או על שניתנה באיחור ”
ס עיף 327 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 38
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ייחוד תרופות
38 תרופות המבטח לפי סעיפים 7, 15, 18, 24ו–25מוציאות בענינים הנדונים בהם את תרופותיו לפי דין אחר ”
דברי
ס עיף 328 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 39לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח ההוראה החדשה בסעיף 292הנוגעת להעברת פרטים בדבר בריאותו של מי שחייו בוטחו או מי שבוטח מפני תאונה, מחלה ונכות, הוספה לרשימת הסעיפים שבסעיף קטן (א) כדי שלא לאפשר לצדדים להתנות עליו
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייגים להתניה
39 (א) הוראות סעיפים 2עד 4, 21, 25, 26, 33(ב), 34, 35
ו–38- אין להתנות עליהן
(ב) הוראות סעיפים 5עד 8 ,9(ג), 13, 15, 17, 18, 19, 22עד 24, 27, 28, 31, ו–37אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב ”
סימן ב’: ביטוח חיים
ס עיף 329 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 41לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מהות הביטוח
41 בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות ”
ס עיף 330 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 42לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח

הסבר
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטוח אדם זולת המבוטח
42 (א) היה מקרה הביטוח מותו של אדם זולת המבוטח,
טעון החוזה הסכמה בכתב של אותו אדם, ואם היה קטין או פסול דין – הסכמת נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962
(ב) סעיף זה לא יחול על ביטוח חיים של קבוצת בני אדם שהרכבה עשוי להשתנות תוך תקופת הביטוח והמוטבים הם אותם בני אדם או יורשיהם ”
סעיף 331 לסעיף קטן (א)
הסעיף המוצע מקביל להוראת סעיף 44(א) לחוק חוזה הביטוח, בכמה שינויים: הסעיף אינו כולל את הוראת הפרשנות שברישה של סעיף 44(א) לחוק חוזה הביטוח הוראה דומה אינה קיימת לגבי צוואה ולא נמצא מקום לכלול אותה בנוגע לחוזה ביטוח חיים ההתייחסות לילד מאומץ שבסעיף 44(א) הושמטה כמיותרת לאור סעיף 35לחוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981סעיף 44(ב) לחוק חוזה הביטוח הושמט, עקב קיומה של חזקת השוויון הכללית בפרק ריבוי חייבים ונושים, אשר חל גם על הזכויות האמורות (סעיף 88המוצע) ההוראה נועדה להבהיר כי עובר שאמור להיוולד עד לתאריך הנקוב בסעיף הוא בכלל הצאצאים של המבוטח אם נקב המבוטח בשמות צאצאיו יהיה על בית המשפט לפרש את הסעיף לפי הבנתו את אומד דעתו של המבוטח אם התכוון לכלול גם את הצאצא שנולד לאחר קרות מקרה הביטוח (ראו גם סעיף 180בפרק חוזה מתנה וסעיף 697(2) בחלק הירושה)

(ב) נפטר מוטב ש(אבי )נו נהפמטברוטמחוטלבפנישאשינקו רה ממבקורטהח להפבנייטושח,ק זרכה אימםקרלה תגהמבוילטיוחה, בזיכטואיח ם לתגמולי הביטוח צאצאיו לפי כללי צהאחצלואקיוה לשפיביכרוללשי ה העחל לופקי ה דיןש; ביבראויןשהצאעצל איפים דכיןא; מבור,אין אוצ אצם אויים תרכאמור, או אם וית המוטב על זכותו לפהנימושטקב רעה ל זמכקורתהו הלבפיניטושח,ק זרכה אימקהרמהבוהטבחיטלותח,ג זמוכלאיי הבמיבטוטח ח לתגמולי הביטוח
ב2י3טו3ל ח(ואז )ה ביהטומחבוטח32ר3שא(י,א )בכל העמבת,וטלחבטרל שאי,ת בחכוזל ה עבתי, טולבח טהל חיאיתם חבוזהוה דבעיהטובח כהתחב יילםמבטהוח דעה ביבטכותל בחולזהמ ביטטחוח חיים חיים
]בטח 5(4[ב ) נקבע מוטב ש(אבי) נו הנמקבועט מח ובטקב בישעאיהנובלהתמי בוחוטזחרתב, קובהימעבהוטבלח תבייטחולזראת, וההחמוזבוה,ט יחודבייעטל ]אבטת ח ה5ח4ו[זה, יודיע
המבטח על כך מיד, הבמכבתטבח, עללמוכטךב מתיוד,ך בציכוןתב,הולרמאוטת ב סתעויךף צקיטון זהו, רואהומת וטסבעירף שקאטין, זלה,א והמוטב רשאי, לא יאוחר מ–30ימים מיקאובחלרת מה–ו0ד3עית מיהם מבמטקבח,ל לת אהמוץד, עבת הוהדמעבהט בח, כלתאב מלץ,מבטהוח,דעאהת בהכחותזב ה,למבטח, את החוזה ולבוא במקום המבווטלחבולא ענבימיןק זוהם; הבימטבוולט הח חלוזענהי יןי זכנה;ס בליתטוקל ף הבחותזוךה י0י3כינמס ילם תומיקוף ם בקתבולך ת30ימים מיום קבלת הודעת המבטח אם הלואדעהתודהימע בהטמחוטאב ם כלי א הוהוא דימעאמהץמואטתב הכיחוהזוה א מאמץ את החוזה
(ג ) נקבע מוטב ש(גא )ינו נהקמבבעוטמחוטבבקבשיאעיהנו בהלמתיבוחטוזח רבת קובהימעבה טבחל בתיטחלוזארת וההחומזבהטחבשביל טל את החוזה בש מעשה של המבוטחמעששאיהנו שמל קנההמבעויטלחה שלבאינטול מלקנפיה סעיימלן ה א’ל, בזיכטואלי להפמיוטסיב מלן אא’מ, ץזכאאתי המוטב לאמץ את החוזה בהתאם להוהרחאוזתה סבעהיףתאקםטן ל(בה)וראות סעיף קטן (ב)

דברי
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 44(ג) לחוק חוזה הביטוח, בשינוי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“המוטבים
44 (א) נקבע כמוטב בן זוגו של המבוטח ללא נקיבת
שמו, יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח, ואם נקבעו קרובים – הקרובים שהיו בחיים בקרות המקרה; נקבעו ילדים או צאצאים – גם מאומץ ומי שנולד תוך 300ימים לאחר קרות המקרה במשמע
(ב) נקבעו מוטבים אחדים ולא נקבעו חלקיהם, יחלקו את תגמולי הביטוח בשווה
(ג) מת מוטב שאינו המבוטח לפני שקרה מקרה הביטוח – יזכו בתגמולי הביטוח בן זוגו או צאצאיו לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; באין שאירים כאלה, או אם ויתר המוטב על זכותו לפני שקרה מקרה הביטוח, תהא הזכות לתגמולי הביטוח למבוטח ”
סעיף 332 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף קטן 45(א) לחוק חוזה הביטוח על הודעות לפי הוראה זו יחולו ההוראות הדנות בפעולות משפטיות (סעיפים 7עד 16המוצעים)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 45(ב) לחוק חוזה הביטוח, בכמה שינויים מובהר כי הוראת סעיף זה לעניין ביטול החוזה בידי המבוטח חלה בכל מקרה, למשל, בביטול מכוח עילות הביטול הכלליות של דיני החוזים, ולא רק לעניין ביטול לפי סעיף זה, לפיכך נמחקו המילים “מכוח סעיף זה” הסיפה של הסעיף הקיים הוחלפה במילים “ביטול החוזה ייכנס לתוקף בתוך 30ימים מיום קבלת הודעת המבטח אם לא הודיע המוטב כי הוא מאמץ את

הסבר
החוזה”, כדי למנוע מצב שבו קיימת בין הביטול לבין הודעת המוטב תקופה שבה החוזה אינו בתוקף המילים “על זכויותיו וחיוביו” נמחקו בהיותן מיותרות
לסעיף קטן (ג)
מוצע להחליף את נוסח סעיף 45(ג) לחוק חוזה הביטוח, אשר מטיל על המבטח חובת הודעה בלבד, ואינו קובע תוצאות להודעה (בשונה מסעיף קטן (ב)) מוצע לקבוע בסעיף כי בנסיבות מסוימות יהיה המוטב בקביעה בלתי חוזרת זכאי לאמץ את החוזה גם אם המבטח ביטלו אם מדובר בטענה הקבועה בסימן א’ לפרק א’ המוצע, למשל לגבי אי-גילוי לפי סעיפים 293ו-294המוצעים, סביר שהמבטח יוכל לטעון כי מאחר שהחוזה היה פגום מלכתחילה אין הוא חייב בהתקשרות, לא עם המבוטח ולא עם המוטב ואולם במקרים אחרים שבהם המבטח מעוניין לבטל את ההתקשרות והפגם אינו נופל לגדר סימן א’ לפרק א’, מוצע לאפשר למוטב בקביעה בלתי חוזרת זכות לאמץ את חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטול החוזה
45 (א) המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה
בהודעה בכתב למבטח
(ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והמבוטח ביטל את החוזה מכוח סעיף זה, על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב תוך ציון הוראות סעיף קטן זה, והמוטב רשאי, לא יאוחר מ–30ימים מקבלת הודעת המבטח, לאמץ, בהודעה בכתב למבטח, את החוזה על זכויותיו וחיוביו; הודיע המוטב כאמור, יוסיף החוזה לעמוד בתקפו, ואם נתבטל בינתיים – יתחדש, כשהמוטב בא במקום המבוטח
(ג) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והחוזה בוטל שלא כאמור בסעיף קטן (ב), על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב ”

המרת הביטוח
ופדיון הפוליסה
]בטח 46[ 333(א) מבוטח רשאי לדרוש מהמבטח בהודעה בכתב את המרת הביטוח לביטוח מסולק או את פדיון הפוליסה
(ב ) דרש המבוטח את המרת הביטוח לביטוח מסולק, יקטנו תגמולי הביטוח, מתום התקופה השוטפת שבעדה משתלמים דמי הביטוח, בהתאם לסכום שנקבע לכך בפוליסה, והחובה לשלם דמי ביטוח תיפסק מאותו מועד
(ג) דרש המבוטח את פדיון הפוליסה, ישלם לו המבטח את ערך הפדיון שנקבע לכך בפוליסה בתוך שבעה ימים מהיום שנמסרה לו הדרישה ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 317, בשינויים המחויבים
(ד ) המבוטח רשאי להגביל את דרישתו לחלק מן הביטוח
(ה) נקבע מוטב, שאינו המבוטח, בקביעה בלתי חוזרת, טעונה דרישת המבוטח הסכמה בכתב של המוטב
המרה ופדיון על אף ביטול חוזה הביטוח
]בטח 47[ 334ביטול חוזה הביטוח על ידי המבטח אינו גורע מזכות המבוטח לפדיון הפוליסה, וביטול כאמור בשל אי–תשלום דמי ביטוח אינו פוגע גם בזכותו להמרת הביטוח לביטוח מסולק, ובלבד שהדרישה להמרת הביטוח תימסר בתוך 30ימים מיום מסירת הודעת הביטול של המבטח

335משכן המבוטח את זכויותיו על פי פוליסה הניתנת לפדיון לטובת המבטח כערובה להלוואה שנתן לו המבטח, וההלוואה לא נפרעה במועדה, לא יקזז המבטח את ההלוואה מערך הפדיון של הפוליסה, אלא לאחר שדרש מן המבוטח, בכתב, לפרוע את ההלוואה בתוך התקופה שבה על המבטח לשלם את ערך הפדיון וההלוואה לא
נפרעה גם בתוך תקופה זו

דברי
ס עיף 333 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 46לחוק חוזה הביטוח, בשינויים שלהלן, שנועדו להתאים את החוק למציאות הקיימת: בסעיף קטן (א) נמחקה הדרישה שהמבוטח ישלם בעד שנתיים לפחות, בסעיף קטן (ג) נערכו התאמות לקיים היום בנוגע לתשלום ערך הפדיון – בתוך שבעה ימים והוחל סעיף 317המוצע, הנוגע לשערוך תגמולי ביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“המרה ופדיון
46 (א) לאחר ששולמו דמי הביטוח בעד שנתיים רשאי
המבוטח לדרוש, בהודעה בכתב למבטח, המרת הביטוח לביטוח מסולק או פדיון הפוליסה
(ב) דרש המבוטח המרת הביטוח לביטוח מסולק, יקטנו תגמולי הביטוח, מתוך התקופה השוטפת שבעדה משתלמים דמי הביטוח, בהתאם לסכום שנקבע לכך בפוליסה, והחובה לשלם דמי ביטוח תיפסק מאותו זמן
(ג) דרש המבוטח פדיון הפוליסה, חייב המבטח לשלם לו את ערך הפדיון שנקבע לכך בפוליסה תוך 30ימים מהיום שנמסרה לו הדרישה, או תוך זמן ארוך יותר שנקב המבוטח בדרישה ושלא יהיה יותר מ–90ימים; על ערך הפדיון יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961, מיום מסירת הדרישה או מהיום שנקבע בה, וכן תיווסף עליהם ריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1לחוק האמור לעניין

הסבר
ההגדרה “הפרשי הצמדה וריבית” החל מתום 30ימים מן היום האמור
(ד) המבוטח רשאי להגביל את דרישתו לחלק מן הביטוח
(ה) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, טעונה דרישת המבוטח הסכמה בכתב של המוטב ”
ס עיף 334 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 47
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“המרה ופדיון על אף ביטול החוזה
47 ביטול הביטוח מצד המבטח אינו גורע מזכות המבוטח לפדיון הפוליסה, וביטול כאמור בשל אי-תשלום דמי ביטוח אינו פוגע גם בזכותו להמרת הביטוח, ובלבד שהדרישה להמרת הביטוח תבוא תוך 30ימים ממסירת הודעת הביטול של המבטח ”
ס עיף 335 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 48לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הפוליסה כערובה להלוואה
48 מישכן המבוטח למבטח את זכויותיו על פי פוליסה הניתנת לפדיון כערובה להלוואה שנתן לו המבטח,

ה36ת3אבדובתביהטאודח ם חיים 36מג3יעיבםביתטוגחמולחי יהם בימגטיועחי גם ם תגאמםולהי אהדבםיטשוחייגו ם מאבום טהחיאםדםהתשאחביידו ומבבלובטדח שחייו משבוחטלחפיםה שנה ממועדשחכלריפתה ת שנההחוזמה מועד כריתת החוזה
א7י3מ3וץ (חואז )ה נקבע מו7ט3ב3ש(אי )נו נהקמבבעוטמחוטונב פטשראיהנומבהומטבחוטבחעוונד פהטאר דהם מבשוחטייחו במעבוודטחהיאםד בם חישיחםי,י ]בביטטוח ח51חי[יוידםיע על כך המביטוחדילע מועטל ב, כךבכהתמב,בטובח תלוךמו0ט3ב, ימביכםתבמ, יובם תוהוך ד0ע3ה יזמו ירם שמאייום המהוטדבע,
בהודעה בכתב למבטהוח,ד לעאה מבץכ אתבת להמחובזטה ח, לאמץ את החוזה
(ב ) נקבע מוטב ש(אבי )נו הנקמבוע טמחו וטהבוכשראז ינהו מהבומטבוח טפחו ושהטו רכגרזל והאמםבוהטוחא פתואשגטידרגניל תון אלםגבהיו
צו פירוק, רשאי המצוו טבפירלואק,מץרשאאתי החמוזטהב כלאמוץר באסת עיהף חוקזטהן (כא), מוראובלסם עיאף ם קקטןבי(עא)ת, ו כמוטב לא היתה קבכימעוטה ב בלאתי החיותזרה ת,ק יבישעלה ם בהלמתוי טחבוזלרנתא, מין שבלפם שיהטמות טהב רגלנל אאמון לבמפפשריק,ט לפי העניין, את ערךלפהי פהדיעונןייןש, ל אהת פועלריךסה פבדעיוןת משלתן ההפצוו ליסה בעת מתן הצו
א8י3סו3ר בימטבוטל חחוזאיה נו ר8ש3א3י למבטבלט חואזיהנו לרבישטאוי ח לחביטילם חאולזאה לפבי טפורחק חזיהים אלא לפי פרק זה
ס9י3יג3לת(ראו )פות המבטח 9א3י3נו ז(כא )אי להתמרובפטוחת אהינאו מזוכרואית לבתסרעויפףו 4ת 29האלמאוחררות שבעסבעריו ף ש4ל9ו2שלאשנחיר ם שמיעובםר ]בבבטיחטו3ח4,כחר9ייי4[םתת החוזה, אלאכראיםתתכן ההחמוזבוה,טחאלאאו אהםאדכןם השמחביויוט בח ואטוחו הפאעדלם בשכוחויניות במורטמחוה פעל ב
(ב) בביטוח חיים (לב )א יחבובליו טוהוח רחאיויתם סלעאיפייחםול5ו 29ה ור–4או30ת עסדעי6פ0י3ם
א0י4סו3ר (האת )ניה הוראות0ס34עיפ(יאם) 330ה,ור37א3ו ות –9ס3ע3י(פבי),ם א0י3ן 3,ל 7ה3ת3נו–ת 39ע3ל(יב)ה,ן אין להתנות עליהן איסור התניה
בביטוח חיים בביטוח חיים
]בטח 52([ב ) הוראות סעיפי(בם) 332הוערד א6ו3ת3, ס8ע3י3פ וי–ם9332(3א)עדאי6ן 3ל3, ה8ת3נ3ו ות–9ע3ל3י(האן) אילן א ללהטתונבות העמליבוהןטחאלא]בלטטחו 2ב5ת[ המ
או המוטב

דברי
וההלוואה לא סולקה במועדה, לא יקזז המבטח את ההלוואה מערך הפדיון של הפוליסה, אלא לאחר שדרש מן המבוטח בכתב לסלק את ההלוואה תוך התקופה שבה על המבטח לשלם את ערך הפדיון וההלוואה לא סולקה גם תוך תקופה זו ”
ס עיף 336 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 50
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“התאבדות האדם שחייו מבוטחים
50 בביטוח חיים מגיעים תגמולי הביטוח גם אם האדם שחייו מבוטחים התאבד כעבור שנה או יותר מכריתת החוזה ”
ס עיף 337 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 51סעיף 51לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“אימוץ החוזה
51 (א) נקבע מוטב שאינו המבוטח ומת המבוטח בעוד האדם שחייו מבוטחים בחיים, על המבטח להודיע על כך למוטב בכתב ותוך 30ימים מיום הודעה זו רשאי המוטב, בהודעה בכתב לאמץ את החוזה על זכויותיו וחיוביו
(ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח וניתן על המבוטח צו פשיטת רגל או צו פירוק, רשאי המוטב לאמץ את החוזה כאמור בסעיף קטן (א), אלא שאם קביעתו לא היתה בלתי חוזרת, ישלם לנאמן בפשיטת הרגל או למפרק, לפי העניין, את ערך הפדיון של הפוליסה בזמן מתן הצו ”

הסבר
ס עיף 338 ההוראה החדשה המוצעת, מטרתה למנוע התנאה בפוליסת ביטוח שתאפשר למבטח ביטול של חוזה לביטוח חיים, שלא לפי הפרק המוצע, וזאת בשל האופי המיוחד של חוזה זה מוצע להוסיף סעיף זה לרשימת הסעיפים שבסעיף 340המוצע, כדי למנוע התנאה עליו שלא לטובת המבוטח או המוטב
סעיף 339 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 43לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 49לחוק חוזה הביטוח ההוראה הועברה לסעיף זה, כדי לרכז את הסייגים לתרופות בביטוח חיים בסעיף אחד
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייג לתרופות
43 המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה
סייג לתחולת הוראות
49 בביטוח חיים לא יחולו הוראות סעיפים 17עד 19”
ס עיף 340 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 52לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח

סימן ג’: ביטוח תאונה, מחלה ונכות
341בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לאחר, בביטוח מחלה
– מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות – נכות שלקה בה
342(א) על ביטוח תאונה, מחלה ונכות שבו על המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור מוסכם מראש, בלא תלות בשיעור הנזק שנגרם, יחולו הוראות סימן ב’, בשינויים
]בטח 54[
המחויבים

(ב ) על ביטוח תאונה, מחלה ונכות שבו על המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור הנזק שנגרם, יחולו הוראות סעיפים 330, 339(ב), 340, 344, 349, 350, ו–352, בשינויים המחויבים
סימן ד’: ביטוח נזקים
סימן משנה א’: ביטוח נכסים
מהותו של ביטוח
נכסים
]בטח 55[ 343(א ) בביטוח נכסים ישפה המבטח בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב בשל כך שהנכס המבוטח אבד או ניזוק
(ב ) הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של אדם אחר
היקף החבות
בביטוח נכסים
]בטח 56[ 344(א) תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח

דברי
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייגים להתניה
52 (א) הוראות סעיפים42, 49ו–51- אין להתנות עליהן
(ב) הוראות סעיפים 43, 45עד 48ו–50- אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב ”
סימן ג’: ביטוח תאונה, מחלה ונכות
ס עיף 341 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 53לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מהות הביטוח
53 בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה – מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות – נכות שלקה בה ”
ס עיף 342 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 54לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“תחולת הוראות
54 (א) על ביטוח תאונה, מחלה ונכות שבו חייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור מוסכם מראש, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם, יחולו הוראות פרק ב’, בשינויים המחוייבים
(ב) על ביטוח תאונה, מחלה ונכות שבו חייב המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור הנזק שנגרם,

הסבר
יחולו הוראות הסעיפים 42, 49, 52, 56, 61, 62, ו–64בשינויים המחוייבים ”
סימן ד’: ביטוח נזקים
סימן משנה א’: ביטוח נכסים
ס עיף 343 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 55
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מהות הביטוח
55 (א) בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק
(ב) הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו ”
ס עיף 344 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 56
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח סדר הסעיפים הקטנים הוחלף כך שהעיקרון הכללי שתגמולי הביטוח נועדו להביא את המוטב, ככל האפשר, למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח, יימצא בראש הסעיף ולא בסעיף קטן (ג)
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“היקף החבות
56 (א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן – סכום הביטוח); סכום הביטוח – למעט סכום ביטוח

(ב ) חיוב השיפוי (שב )ל המחיבוטב ח הישהיפהויכשיל עוהר מבהנטזחק ישהניגהרםכ ושבילעוברד השנזלקא ישענגלרה ם עולבלהבסדכושםל שנתחייב בו בחוזה שהנבתיחטיויחב (בו סיבמחןוזמה שנההביזטוה ח -(בססכיומםן המבשינטוה חז); ה ס-כוסםכוהםביהטבויח,טולח)מ; עסטכ סכום ביטוח הנקוב בסכמוטםבעביחטוץח אהונקבומב טבמע טיבשער חאולץי אהוצ במומדטבלעמ יטבשעראחלויץ, היצשמתונד ה לבמהטתבעאםח לשינוי שחל במדד, לבישןינוהי מדשדחל שבפומרדסד,ם בסיןמוהך מלדפדני שכפרוירתסתם הסחמוזך ה ללפבנין כהרימתדתד השחפוזרהסםל סמוך לפני קרות מקסרמהוךהבליפטנוי חק; רלועתנימיןק זרה, “ההבימטדודח”; ל- עמנידיןד זה ,מ “חיהרמידם דל” צ-רכמן,דדהמהתמפחרירסיםם מטעם הלשכה המרמכטזיעתם להסלטשטכיהסטיהקמהר, כזיאות מלדסדטטאיחסרטיקההמ, תפאורסמםדדכאאמחור והשמהתצפדרסדים ם הסכימו עליו הסכימו עליו
(ג ) לא ייקבע בח(וגז )ה סלכאוםייבקיבטעוחבחהונזקהובסכבומםטביע טוחחוץ הנאוקובמבטמבטעב יע שחרואץ לי אוהצבמוטדב
למטבע חוץ, אלא אלםמטכבן ע אוחותוץ, מאטלבאע אכםלוכלן בארושתיו ממת טבמעטבכעלוותל חבורץ שישמקתבעמטהבמעפוקת ח חועץל הביטוח לעניין זה הביטוח לעניין זה
(ד ) הסכימו הצד (דיד )ם מרהאסכשימעו ל השצידעדויר ם המשריאפושי, יעלהיו שיתעגומרולהי שיהפבויי,טויחהיכו מותגסמכוםל, י בהלבאי תלות בשיעור הנזק תשלונגתר בם שיעור הנזק שנגרם
בהיחטובוח ת נכס ב5פנ4י 3סיבכיוןטומח סנויכםס מבכפנסי ה,סיעכודן למססכווים המבכיסטוה, ח, עגד ם לנסזכק וםשנגהרבים טולנח,כסגם מנחזקמת 5 [נשכננסיקםטו אמצעים סבשינרניקם טולהאצמלצתעויםמאסוביתוריסםיכלוןהצלתו מאותו סיכון
יעתלרה סכום ה6בי4ט3וח, עבלעה ת סכורים תהת ביהטחווזח, ה באעו ת לכארחירתתמכןה, חובזאהופןאו בלאתיחרסבמיכרן, עבל אושפוןויובלשתלי 5[הנכס המבוטח, רשאהינ כסל הצמד, בובטכלח, ערת שבאיתקכולפ צת ד, הביכטלוחע, ת לבדרתוקוש פהת פהחבתיתטוסח,כולםדרהובשיטהופחעד לשווי הנכס בשעעד תלשהודויריהשנהכ; סנדברששעהת ההפדחריתשה הז;ו, נידפרחשתה סהכפוחם תהביזוט, ויח,פחובת מסקכבויםל יפחתו גם דמי הבייטופח תמויוגם הדדמרי יהשבהיטוח מיום הדרישה
ב7י4טו3ח (כפא )ל בוטח נכ7ס34בפנ(י א )סיכובןוטאחדנכאס צבל פינוי תסריכמוןמבאטחח ד אאחצדל ליותתקרופומתמבחטוחפפואתח, ד על תקהומפובותטח ופפביוטתו, ח עכל פלה ]בטח 59ל[הודיע על כך למבטלחהיוםדיבעכתעלב, כמךידלמלבאטחחריםשנבעכשתהב, בימיטוד חלאהכחרפל שנאוע לשאה חבריטשונחודהע כלפול עאלויו לאחר]בשטנחוד59ע[ לו

דברי
הנקוב במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ – ישתנה בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן, המתפרסם מדי פעם מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
– או במדד אחר שמתפרסם כאמור ושהצדדים הסכימו עליו – בין המדד שפורסם סמוך לפני כריתת החוזה לבין המדד שפורסם סמוך לפני קרות מקרה הביטוח
(ב) לא ייקבע בחוזה סכום ביטוח נקוב במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ, אלא אם כן
(ג) תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח
(ד) הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם ”
ס עיף 534 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 57
לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח בין השאר,
הוספו המילים “עד לסכום הביטוח” לשם הבהרה כי חובת המבטח אינה מעבר לסכום זה
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הרחבת החבות
57 ביטוח נכס בפני סיכון מסויים מכסה גם נזק שנגרם לו מחמת שננקטו אמצעים סבירים להצלתו מאותו סיכון ”

הסבר
ס עיף 346 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 58
לחוק חוזה הביטוח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטוח יתר
58 עלה סכום הביטוח, בעת כריתת החוזה או לאחר מכן, באופן בלתי סביר על שוויו של הנכס המבוטח, רשאי כל צד, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכום הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחת סכום הביטוח ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה ”
ס עיף 347 ההוראה המוצעת חוזרת ככלל על הוראת
סעיף 59לחוק חוזה הביטוח בסעיף קטן (ג) מוצע להחליף את מודל החבות המשותפת של מבטחים שביטחו סיכון מסוים בביטוח כפל לחבות לחוד במקום חבות יחד ולחוד כפי שקיים בחוק חוזה הביטוח המבטחים בביטוח כפל אינם מסתמכים זה על קיומו של זה על כן אין להחיל עליהם את דינם של חייבים יחד המודל המתאים יותר הוא מודל של חבים לחוד הדינים החלים על מצב של ריבוי חייבים מצויים בפרק הדן בריבוי חייבים ונושים (סעיפים 75עד 97המוצעים)
(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה
(ג ) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח לחוד לגבי סכום הביטוח החופף
(ד ) המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח
ביטוח חסר
]בטח 60[ 348היה סכום הביטוח, בעת כריתת החוזה, נמוך משוויו של הנכס המבוטח, באופן בלתי סביר, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בעת כריתת החוזה

349(א ) אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח או המוטב היה יכול למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים; הורה המבטח למבוטח על נקיטת אמצעים סבירים מסוימים, לא יהיה המבטח חייב בתגמולי ביטוח
בעד נזק כאמור אם המבוטח לא נקט אותם בתוך זמן סביר (ב ) הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין, והכל אף מעל לסכום הביטוח (ג ) הוראות סעיף זה לא יחולו על ביטוח שבו הסכימו הצדדים על שיעור השיפוי כאמור בסעיף 344(ד)

דברי
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטוח כפל
59 (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח
אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו
(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך – כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה
(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף
(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח ”
ס עיף 348 ההוראה המוצעת חוזרת ככלל על הוראת
סעיף 60לחוק חוזה הביטוח מוצע לאפשר שינוי בחבות המבטח כפי שנקבעה בחוזה הביטוח, רק במקרה שבו פחת סכום הביטוח באופן בלתי סביר ולא בכל מקרה שבו פחת סכום הביטוח בדומה להוראה בחוק הקיים לגבי ביטוח יתר (סעיף 346המוצע) התפיסה היא

הסבר
כי יש לצמצם את הפגיעה בתגמולי הביטוח עקב שינויים מאוחרים לכריתת החוזה
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטוח חסר
60 היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בשעת כריתת החוזה ”
סעיף 349 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת ככלל על הוראת סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח מוצע להחליף בסיפה של סעיף קטן (א) את המילים “או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט” במילים “הורה המבטח למבוטח או למוטב על נקיטת אמצעים סבירים מסוימים” מטרת השינוי היא להבהיר כי המבטח שמורה על נקיטת אמצעים לשם הקטנת הנזק רשאי להורות על נקיטת אמצעים סבירים בלבד וכי מבין כמה אפשרויות סבירות לפעולה יש לנקוט את זו שהמבטח מורה עליה כמו כן, מוצע להוסיף את המוטב כמי שהיה יכול למנוע או להקטין את הנזק
לסעיפים קטנים (ב) ו–(ג)
הסעיפים המוצעים חוזרים על הוראות סעיף 61(ב) ו–(ג) לחוק חוזה הביטוח

0תח5ל3וף (באח )וזההיתה ל0מ5ב3וט(ח א) בשלהימתקהרהלמהבבויטטחוחב גשםל זמכוקרת הפיהצבוי טואוח גשים פזויכוכת לפי צואידםאו ששליפשוי, ]בביטטוח ח62[שלא מכוח חוזה ביטשולח,א עמוכבורחת זחוכזוהת זבויטלומח,בטעוח במרתש זשכיולתם זולמלומטבב טתח גמושלישיבליםטולח מוכטבשיתעגורמהתגמולים ששילם התגמולים ששילם
(ב) המבטח אינו (רב )שאי הלמהבטשחתמאישנו בזרכושתאי שלעהבשרתה מאשליובזכלופית סשעעיףברזה אבלאיופןלפישיפסגעיע בזכותו של המבוטחבזלכגובתוו ת שמלן המאבדוםטחהשלגליבושתי פמין צהויאדאום שהישפולי שמיעלפילצותיגמאולישים פושי קימבעלל מהמבטח מהמבטח
(ג ) קיבל המבוטח(ג )מן הקאידבלם המשבלויטשחי מפןיצהויאדאום שהישפולי שי הפייהצומי גיאוע לשימפבוטי ח שלהפיי ה סמעגייף
זה, עליו להעבירו לזמה,בטעחל;יו עלשההע פבישרורהל, מויבתטוחר; אעו שפה עופלשהרהא, חוירתורהפאווגעפתעובלזהכואת חרשתעבהרפהו למבטח, עליו לפצולתומ בטשחל, כעך ליו לפצותו בשל כך
(ד ) הוראות סעיף(דז )ה להאוריאחותלו סאעים ף מזקה רלה א היבחיוטלוו ח אנגם רםמקרשלה א הבימטתוכחוונן גרבים די שלאאדםב
שמבוטח סביר לא השימה בותטובח ע סבמימרנולאפיצהויי ה אתו ובשיע פומי,מנמו חפמיצתויקראבו ת שימפשוי,פחמהחמאות יקחרסבתשלמ מעביד ועובד מעביד ועובד
ב1י5טו3ח אבי–בפייטרועוחן מפני51א3י–פבירביעטוןוח שלמפחניוב איע–ופבירתעוזן כושתלו חשולב העומבברותטחזכוכלתופי שהל חיהימב בולטמחבטכח,ל ]בטח 63[מששילם המבטח לממשבושטיחלם תגהמובליטחבילטומחבוכטחשיתעוגרמוהליתגבימוטלויח ם כש ישיעולרם הויתחגומלו ליהום ראשושתיסעיף 350(ב) ו–(ג) בסשיעניוףיי0ם35(הבמ) חוו–י(גב)יםבשינויים המחויבים
א2י5סו3ר ההתונריהאות סעיפ2י5ם344ה3,ור5א4ו3,ת 7ס4ע3י(פאי) ם ע4ד 4(3ג,), 3,344957ו4–03(5א3) אעיןד (לג)ה, ת9נ4ו3ת ו–ע0לי35הן איאן ללא הלתטנוובת ת בביטוח הנכמסביוםטח או המוטב המבוטח או המוטב

דברי
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“הקטנת הנזק
61 (א) אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט
(ב) הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין; והכל אף מעל לסכום הביטוח
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על ביטוח שבו הסכימו הצדדים על שיעור השיפוי כאמור בסעיף 56(ג) ”
ס עיף 350 נושא התחלוף הכללי מוסדר בפרק הדן בעשיית עושר ולא במשפט (סעיפים 417ו–418המוצעים) מוצע להשאיר את הוראת סעיף 62לחוק חוזה הביטוח בפרק חוזה הביטוח מאחר שהוראה זו חלה במצב שונה שבו פרע המבטח את חוב הניזוק
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“תחלוף
62 (א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם

הסבר
(ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח
(ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם ”
ס עיף 351 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 63סעיף 63לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“ביטוח חובות
63 בביטוח מפני אי–פרעון של חוב עוברת זכותו של המבוטח כלפי חייבו למבטח מששילם למבוטח תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם, ויחולו הוראות סעיף 62(ב) ו–(ג) בשינויים המחוייבים ”
ס עיף 352 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 64סעיף 64לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייגים להתניה
64 הוראות סעיפים 56, 57, 59(א) עד (ג), 61ו–62- אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב ”

סימן משנה ב’: ביטוח אחריות
353 בביטוח אחריות על המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לאדם שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נוצרה עילת החבות האמורה
354 בביטוח אחריות, ישפה המבטח את המבוטח גם בשל הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, אף אם בשל כך עולה חבות המבטח על סכום הביטוח, ובלבד שחבות המבטח לא תעלה על סכום הביטוח בתוספת סכום בשיעור של 20%
מסכום הביטוח
355 (א ) בביטוח אחריות רשאי המבטח, ולפי דרישת האדם השלישי – חייב הוא, לשלם לאדם השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח כאמור בסעיף קטן (ב) והמבוטח לא התנגד כאמור באותו הסעיף; ואולם טענה שהמבטח רשאי לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי האדם השלישי
]ח[ (ב ) דרש האדם השלישי מהמבטח את תגמולי הביטוח כאמור בסעיף קטן (א), יודיע
המבטח למבוטח בתוך 14ימים מיום הדרישה כי אם לא יודיע לו על התנגדותו בתוך 14ימים, ישלם לאדם השלישי את תגמולי הביטוח
356 (א) אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים בפסקאות (1) עד (3), ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי אדם שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לאדם השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה, ואולם טענה
שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי האדם השלישי:

דברי
סימן משנה ב’: ביטוח אחריות
ס עיף 353 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 65לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מהות הביטוח
65 בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה ”
ס עיף 354 הסעיף המוצע חוזר על הוראת סעיף 66
לחוק חוזה הביטוח, ואולם מגביל את הוצאות המשפט שעל המבטח לכסות עד לסכום הביטוח בתוספת 20%מטרת ההגבלה היא למנוע הטלת הוצאות שאין להן הצדקה על המבטח לאור סכום הביטוח המקורי
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“היקף החבות של המבטח
66 ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח ”
סעיף 355 לסעיף קטן (א)
ככלל, ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 67המוצע מאחר שעניין ההודעה למבוטח מוסדרת בסעיף קטן (ב) המוצע, הוספה הפניה לסעיף קטן (ב)

הסבר
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת מטילה על המבטח חובת הודעה למבוטח לפי לשונו של הסעיף הקיים במקרים שהמבטח אינו מעוניין בתשלום לאדם השלישי הוא יכול להימנע ממתן הודעה למבוטח שהיא תנאי לתשלום ובכך לסכל את מטרתו של הסעיף; זאת אף אם לא צפוי שהמבוטח יתנגד לדרישתו של האדם השלישי כדי למנוע מצב זה נקבע כי על המבטח לפנות למבוטח לאחר שהאדם השלישי פנה אליו, ועליו לעשות כן במועד הקבוע בסעיף הקטן המוצע
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“מעמד הצד השלישי
68 בביטוח אחריות רשאי המבטח – ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא – לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי ”
ס עיף 356 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 69לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“פשיטת רגל או פירוק של המבוטח
69 (א) אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח

(1) המבוטח הוכר(ז1) פושהט מרבגול טאחו הוגכירעז בפוהלשיטכירגפל שיאוטתהגריגעל בליהדלי כפי שפרשהיטאות הרגסלדרל עם נושיו; עם נושיו;
(2) המבוטח נפט (ר 2ו) ניתן הצמובולטניח הנולפטעריזובניונתון בצפו שליניטהתולרגעל;יזבונו בפשיטת רגל;
(3) במבוטח שהו(א3)תאבגימדבו-ט נחיתשן הלוגאביותאצגוידפיר- ו נקי, תנן תלמגנבהיו לוצו כופנירס ונק,כ נסיתםמנאהו מנהל לעסקיו או למנפהעלו, לנעתסק יבולהאו בולמהפחעללטו, הנתעקל בפלירהו בק ו מהרחצולן,טהאו עלשהפויראוקחומסרל,צ למעט לשם מיזוג למעט לשם מיזוג
ס7י5יג3להבתיבישטנווחת אחרי7ו5ת,3התבביעטוה ח לאתגחרמיוולתי, בהיטתובחיעאיה נלה תמגמתויילישנבית טכולח עאוינד הלאמתהייתישינשתנהכל תעבוידע לת א סהייתגיילשהנתיהי תשנבויתע
האאחדריום תהשלישי נגד ההאמדבםוטהח ש
ס8יי5ג 3לפפעועלוולת ה של המ8ב5ו3טח,פעשול המשבל טהח, מבשול טהח,נאשמלן הבפמבשיטטח, ת שרגל ל, הנשאל מןהמבפרשקי, טשת לרגכול,נסשלהנהכמסיפםר ]בבבטיחטו1ח7(אאבו)ח[רשיול תהמנהל, אין אבוכושחלה הלגמרנוהעל, מזאיכןויבוכתוחההאדלגם רוהע שלמיזכשוייולתפי הסאעדיםפיהם ש5ל5י3שוי–6ל5פ3י סעי
9ת5חו3לת (האו )ראועת ל ביטו9ח35אחר(יאו )ת יחעוללוביהטוורח אואתחרסיועיתפיחםו 4לו34,הו7ר4א3,ו 9ת 4ס3עוי–פ0י5ם3, 4ב34ש,ינ7ו4י3י, ם49ה3מוח–ו0י5ב3י, ם,ב ובאבייסטוורח והאתיחנןיריהולתהתנות עליהון, אילן מלעהט תנעול ת הוערליאהתן, סלעמיףעט47ע3(ל ד),הוראאלתא לסטעויףבת47ה3(מד)ב,וטאחל או לטהואבדת ם ]בטח 67[השלישי השלישי
7((בא ))[ הוראות סעיפ(יבם ) 354הוערדאו7ת35,סעאייןפילם ה4ת5נ3ותעדע 7לי35ה,ן

דברי
כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי
(ב) ואלה האירועים:
(1) המבוטח הוכרז פושט רגל או בא בהליכי פשיטת רגל לידי פשרה או סידור עם נושיו;
(2) המבוטח נפטר וניתן צו לניהול עזבונו בפשיטת רגל;
(3) במבוטח שהוא תאגיד – ניתן עליו צו פירוק, או נתמנה לו כונס נכסים או מנהל לעסקיו או למפעלו, או נתקבלה בו החלטה לפירוק מרצון, למעט פירוק מרצון לשם שינוי מבנה או לשם התמזגות עם תאגיד אחר ”
ס עיף 357 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 70לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייג להתיישנות
70 בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח ”

הסבר
ס עיף 358 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 71(ב) סעיף 71(ב) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייג להתניה ולפעולות
71 (ב) פעולה של המבוטח, של המבטח, של הנאמן
בפשיטת רגל, של המפרק, של כונס הנכסים או של המנהל, אין בכוחה לגרוע מזכויות הצד השלישי לפי סעיפים 68ו–69”
ס עיף 359 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיפים 67ו–71(א) לחוק חוזה הביטוח, בשינויי נוסח
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“תחולת הוראות
67 על ביטוח אחריות יחולו הוראות סעיפים 56, 59, 61ו–62, בשינויים המחוייבים ואין להתנות עליהן, למעט על הוראת סעיף 59(ד), אלא לטובת המבוטח או הצד השלישי
סייג להתניה ולפעולות
71 (א) הוראות סעיפים 66ו–68עד 70- אין להתנות
עליהן ”
סימן ה’: שונות
סייגים לתחולת פרק 360(א ) הוראות פרק זה, למעט סעיף 350, לא יחולו על ביטוח משנה
חוזה הביטוח ]בטח 72[ (ב ) הוראות פרק זה, למעט סעיפים 350ו–356, לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אווירי
(ג) שר המשפטים בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו סוגי עסקאות שהוראות פרק זה, כולן או חלקן, לא יחולו עליהן

פרק עשירי: הסכם יחסי ממון
מהותו של הסכם ממון ]ח[ 361הסכם ממון הוא הסכם בין בני זוג המסדיר את יחסי הממון שביניהם; הוראות חוק יחסי ממון, יחולו לעניין הסכם זה

חלק משנה רביעי: חיובים בלתי רצוניים
פרק ראשון: נזיקין
סימן א’: הגדרות
הגדרות לפרק 362בפרק זה –
הנזיקין
]נזק 2[ “עובד” – אחד מאלה:

דברי
סימן ה’: שונות
ס עיף 360 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 72לחוק חוזה הביטוח למעט תיקון הנוגע להסכמת שר האוצר לתקנותיו של שר המשפטים לעניין זה
נוסח חוק חוזה הביטוח הקיים:
“סייגים לתחולה
72 (א) (1) הוראות חוק זה, למעט סעיף 62, לא יחולו
על ביטוח משנה;
(2) הוראות חוק זה, למעט סעיפים 62ו–69, לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אוירי
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו סוגי עסקאות שהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לא יחולו עליהן ”
פרק אחד עשר: הסכם יחסי ממון
ס עיף 361 בחלק המשנה הדן בחוזים המיוחדים מוצע לכלול פרק שעניינו הסכם יחסי הממון בדומה לשאר הפרקים הדנים בחוזים המיוחדים, מבהירה הרישה של ההוראה את מהותו של הסכם ממון, וזאת בהתאם להגדרתו בחוק יחסי ממון חוק יחסי ממון אינו נכלל בחוק המוצע, אלא נעשית אליו הפניה בלבד בדרך זו מובהר, כי הוראות החוק המוצע יחולו על הסכם ממון, בשינויים המחויבים, וככל שאין בחוק יחסי ממון הוראה מיוחדת אחרת

הסבר
חלק משנה רביעי: חיובים בלתי רצוניים
פרק ראשון: נזיקין
פרק הנזיקין המוצע מחליף את פקודת הנזיקין בפרק זה נעשו שינויים ובכלל זה, שולבו הוראות חדשות ובוטלו הסדרים מיושנים
בפרק שתי עוולות בעלות אופי כללי, דהיינו עוולות “סל” או עוולות מסגרת, וכמה עוולות מיוחדות עוולת הרשלנות משמשת כ”עוולת סל”, אשר באמצעותה ניתן לחייב את מבצע המעשה, אם התנהגותו היא בלתי ראויה עוולת מסגרת אחרת היא עוולת הפרת חובה חקוקה רוב העוולות המיוחדות, אשר היו קבועות בפקודת הנזיקין וכללו יסוד של אשמה, הושמטו, אלא אם כן הן עיגנו עוולה שלא נכללה בתחומן של עוולות המסגרת או שקיימות לגביהן טענות הגנה מיוחדות
פרק הנזיקין אינו כולל את כל הוראות פקודת הנזיקין וחלק מהוראות הפקודה נכללות בפרקים הכלליים של החוק המוצע כך למשל, מעוגנות התרופות בשל ביצוע עוולות בחלק משנה שישי, הדן בתרופות בשל הפרת חיוב, המשותף לדיני חוזים ולדיני הנזיקין כאשר יש יסוד להבחנה בין התרופה החוזית לתרופה הנזיקית, נעשתה ההבחנה בהוראות המתאימות בחלק משנה זה
מסיבות דומות הושמט מפרק זה החלק הכללי בפקודת הנזיקין העוסק במעוולים במשותף דין ריבוי החייבים והנושים יוצא מתוך הנחה שקיים “חיוב אחד” שעליו חל הפרק הדן בריבוי חייבים ונושים בחלק

(1) אדם המשולב(1)במעראךדםהאהרמגושנוי לבשל בפמעירלךותהו ארשגלוניאחשר,ל שפלעיאלובתמו סגשרל ת אעחסר,ק שעלצאמאבי מסגרת עסק עצמ משלו; משלו;
(2) מי שעבודתו (נ2)תונה מילשלעיבטותדו תוה נמלתואנה לשלשלאיחטר;תו המלאה של אחר;
“מעביד” – מי שמע”סמיעק ביעוד”בד,- ומהיואשמעעצסמיו ק איענוובד,עוובהדואבאעוצתומו מאעירנוך עאורבגודני באותו מערך ארגוני
סימן ב’: אחריות בנסזיימקןיןב’: אחריות בנזיקין
ע3ו6ול3ות (ואת )חולהמעשי3ם 36המ (פוא) רטיםהמבעסישמינםים ההמ’ פו–רו’טיהם ם בעסויומלנויתם ה’ ו–ו’ הם עוולות עוולות ותחולה
על הוראות על הוראות
בחיקוק אחר בחיקוק אחר
]נזק 3[ ]נזק 3[
]ח[ (ב) הוראות סימן (בא)’, סיהמוןר זאוה, ת סיסימןמן ג’,א’,סיסמין מןד’ז וה,סיסמין מזן’ גו’, הוסריאמון תד’ סועסייף מן57ז’4ויהחוורלואוגת ם סע]יחף[ 457יחולו
על הוראות הקבועועתל בהחוירקאווק ת אהחקר בולגעובית גבריחימקתוקנזקאחשר ללאגבכי דיגן רימת נזק שלא כדין
דברי
החיובים הוראות אלה יחולו הן בהקשר החוזי והן בהקשר הנזיקי ולכן הושמטו הוראות פקודת הנזיקין הנוגעות לעניין מפרק הנזיקין עם זאת, נוספה לפרק הנזיקין הוראה חדשה, המבהירה מהם המצבים בדיני הנזיקין שבהם יראו חייבים כמי שחייבים ב”חיוב אחד”
לשם השלמת התמונה, יצוין כי ההוראות בדבר הטבת נזקי גוף וסוגיית האשם התורם ייכללו בחלק משנה שישי הדן בתרופות
כיום קיימים חוקים בעלי אופי נזיקי הנמצאים מחוץ לפקודת הנזיקין, כגון חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א- 1981, חוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965, וחוק עוולות מסחריות, התשנ”ט-1999חוקים אלה לא נכללו בחוק המוצע, משום שהם כוללים הוראות שאינן מתאימות לתפיסה של הקודקס האזרחי (הוראות פליליות, מינהליות וראייתיות), ונראה היה שאין מקום לפיצול חוקים אלה
כמו כן קיימות הוראות בדבר עוולות בנזיקין בחוקים שונים, כגון: חוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981; חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב-1982; חוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח-1988; חוק הגנת הצרכן, התשמ”א- 1981; חוק המחשבים, התשנ”ה-1995, וחוקי המפגעים השונים על עוולות אלה יחולו ההוראות הכלליות של פרק הנזיקין שבחוק המוצע באמצעות הוראת התחולה הקבועה בו (סעיף 363(ב) המוצע)
השפעת פרק הנזיקין על זכויות הילד:
במסגרת הצעת פרק הנזיקין, מוצע לשנות את הדין הקיים כך שיבוטל הסייג לאחריות הקיים היום בסעיף 9לפקודה בעניין אחריותו של קטין מתחת לגיל שתים עשרה, ואחריותו של קטין תיבחן לפי הכללים הרגילים בדבר הטלת אחריות אישית בנזיקין בעקבות השינוי המוצע תהיה עילת תביעה בנזיקין כלפי קטין כאמור, אם כי ייתכן שהקטינות תמנע את התגבשות היסוד הנפשי הנחוץ לשם נשיאתו של הקטין באחראיות בנזיקין ביטול הסייג לאחריותו של קטין מתחת לגיל 12לא ישנה בפועל מן המצב המשפטי, משום שלדין היום אין משמעות רבה מבחינה מעשית, שכן לרוב קטינים עד גיל 12(וגם בגילאים

הסבר
מבוגרים יותר) אינם נתבעים באופן אישי אלא באמצעות אפוטרופסיהם וממילא הם אינם נושאים בחבות בנזיקין באופן אישי אי לכך נראה כי לשינוי המוצע בפרק הנזיקין לא תהיה כל השפעה על זכויות הילד
סימן א’: הגדרות
ס עיף 362 להגדרה “עובד” – ההוראה המוצעת חוזרת
על ההגדרה שבסעיף 2לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח, בתוספת הוראה המוסיפה חלופה להגדרת “עובד”, אשר קובעת כי עובד הוא מי שהוא חלק ממערך ארגוני של פעילותו של אדם אחר, כחלק מאותו מערך ארגוני, ולא כגורם חיצוני לו
להגדרה “מעביד” – הוראה מוצעת זו חוזרת על ההגדרה שבסעיף 2לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הגדרות
2″מעביד” – מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבה אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו”עובד” הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור; אולם מי שהוא בשירות של המדינה או של רשות מקומית או של אדם אחר – לא יראוהו כמעביד או כעובד של זולתו באותו שירות ”
סימן ב’: אחריות בנזיקין
ס עיף 363 ההוראה המוצעת חוזרת על הרישה של
סעיף 3לפקודת הנזיקין בשינויי נוסח, וקובעת מהם המעשים המהווים עוולות, אשר מפורטות בפרק המוצע נוסף על כך ההוראה קובעת כי סימנים א’ עד ד’ וסימן ז’ לפרק הנזיקין המוצע, כמו גם סעיף 457המוצע, שבחלק משנה שישי, הדן בתרופות, חלים גם על הוראות לגבי גרימת נזק שלא כדין בחיקוקים מחוץ לחוק המוצע, ככל שאין הוראות מיוחדות באותם חיקוקים
זכות בנזיקין 364מי שנפגע בשל עוולה (בפרק זה – הנפגע) זכאי כלפי האחראי בנזיקין לאותה העוולה
]נזק 3[ לתרופה לפי הוראות חלק משנה שישי: תרופות בשל הפרת חיוב 25
אחריות בנזיקין 365(א ) אחריות בנזיקין היא אחריות לנזק שגרמה התנהגות עוולתית או אחריות ]ח, נזק 64(1), (2)[ להתנהגות עצמה
(ב ) יראו התנהגות עוולתית כגורמת לנזק אם התקיימו לגביה כל אלה:
(1) ההתנהגות העוולתית היתה גורם עובדתי לנזק; בסעיף זה, “גורם עובדתי” – גורם שבלעדיו לא היה הנזק נגרם, ואולם אם נגרם הנזק על ידי יותר מהתנהגות עוולתית אחת, יראו כל אחת מהן כגורם עובדתי;
(2) סוג התהליך של גרימת הנזק וסוג הנזק היו בתחום הסיכון שמפניו באה העוולה להגן
(ג ) לעניין תחום הסיכון כאמור בסעיף קטן (ב)(2), ייבחנו, בין השאר, סוג האחריות והאינטרס המוגן על ידי העוולה, וכן השיקולים המפורטים להלן, לפי העניין:

דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“עוולה והזכות לתרופה
3הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהיה זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה ”
ס עיף 364 בחלק משנה שישי, הדן בתרופות בשל הפרת
חיוב, נכללות כל התרופות, בין שהן בשל הפרת חוזה, ובין שהן בשל ביצוע עוולה על כן, ההוראה המוצעת, הקובעת, בדומה להוראת סעיף 3לפקודת הנזיקין, את זכות הנפגע ממעשה עוולה כלפי האחראי בנזיקין לאותה העוולה לתרופה, מפנה לחלק המשנה האמור
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“עוולה והזכות לתרופה
3הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה ”
סעיף 365 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת מחליפה את סעיף 64לפקודת הנזיקין ההוראה משמרת את הצגת מבנה האחריות הנזיקית, תוך החלפת המונח “אשם” במונח “התנהגות עוולתית” כך נשמרת גם האבחנה בין עוולות שגרימת נזק היא אחד מיסודותיהן, לעוולות שהנזק אינו נמנה עם יסודותיהן
לסעיף קטן (ב)
הסעיף קטן המוצע, יחד עם סעיף קטן (ג), קובע את מבחני הסיבתיות, העובדתית והמשפטית

הסבר
לפסקה (1) – הסיבתיות העובדתית נשלטת על ידי מבחן הגורם-בלעדיו-אין (conditio sine qua non), בדומה למצב המשפטי הקיים להגדרת הסיבתיות העובדתית נוספה האפשרות להכיר בחריג, שלפיו התנהגות עוולתית תוכר כגורם מספיק לנזק אם שתי התנהגויות עוולתיות או יותר גרמו לאותו נזק
לפסקה (2) – פסקה זו, יחד עם סעיף קטן (ג) המוצע, עוסקת בסיבתיות המשפטית פסקה זו משנה מהדין הקיים ומציבה את מבחן “תחום הסיכון” כמבחן הכללי של סיבתיות משפטית, שתוכנו משתנה מעוולה לעוולה ההוראה שמה דגש על סוגי תהליך הגרימה וסוגי הנזק, בהתאם להלכה, שלפיה אין צורך לצפות את התרחשות הנזק ותהליך גרימתו לפרטי פרטים, אלא רק באופן כללי לסעיף קטן (ג )
ההוראה המוצעת מבהירה מהם הגורמים המרכזיים שיש לשקול בקביעת תחום הסיכון, כאמור בפסקה (2) של סעיף קטן (ב) המוצע, לשם קביעת הסיבתיות המשפטית: סוג האחריות – האם זו אחריות שיש עמה אשם או אחריות חמורה; מהו האינטרס שעליו באה העוולה להגן – נזק לגוף, נזק לרכוש, וכדומה; צפיותם הסבירה של סוג תהליך הגרימה וסוג הנזק – מידת התרומה של ההתנהגות העוולתית לסיכון שייגרם מהנזק; מידת האשמה בהתנהגויות עוולתיות אחרות, כולל זו של הניזוק שני גורמים אחרונים אלה משקפים את מבחן “השכל הישר”, שנקבע בפסיקה (ראו למשל ע”א 576/81בן שמעון נ’ ברדה, פ”ד לח(3)1 (1984)) מאחר שעוולת הרשלנות באה להגן מפני סיכונים צפויים, מבחן הצפיות הסבירה הוא השיקול העיקרי שלפיו ייקבע תחום הסיכון בעוולה זו מקום שבו סוג האחריות יהיה אחריות חמורה, מבחן הצפיות הסבירה לא ייחשב שיקול רלוונטי
הוראת סעיף 64(3) לפקודת הנזיקין הושמטה בעקבות ביטולו של הפטור מאחריות בנזיקין לקטין בן פחות משתים עשרה שנים, הקבועה בסעיף 9(א) לפקודת הנזיקין הוראת

25
סעיפים 444עד 499

(1) המזיק צפה א(ו1)היה העמזליוק לצצפפהותאו באהיופהן עסלבייור, למצרפואתש, באות פןסוסג ביהר,תהמלריאך ש, שלא גרימת הנזק וסוג הנגזרקימכתוהצנזאקה ומסוסג תהבנרזקת כשתלוצהאההתנמהסגותתברהתעוושלתיהתה;תנהגות הע (2) מידת תרומת(ה2)של מהיהדתנתהגרותמתההעוושלתיהתהתלנההגגדולת ת ההעסווילכותןי לתגרליהמגתדלהתנזקה;סי (3) מידת האשמ (ה 3)שבהמתינדהתגוהת אעשוומלה תישתבהשתל נאהדגום ת אעחוור, לאתוית שלשלהנאפדגםע, אשחהר,יתאוה
גורם עובדתי לנזק;גורם עובדתי לנזק;
(4) מידת האשמ (ה 4)שבהמיתנדהת גוהתא השעמווה לשתיבתהתשנלהגהומתזיהק עוולתית של המזיק
א6ח6ר3יות מלנצזאק בשילתא המ6ש6פ3ט כמי צהא תבקייית מה מהשתפנט הגכוי ת העתוקויליתמיהת השתלנהכגמוהת מעזויוקליתםי ות אישן ל ביכדמו ה למקזביוקעים ואאחירןיובתי לדנוזקלקשבלוא ע ניתן לשייכו למזיק ניתן לשייכו למזיק
מסוים מי מהם גרם בפועלמי לנמזקה, םייגרשםא בכפל ועאלחדלנזמק,ה ימיזישקיא ם כבל אאחחרידותמהממלזיאקהיםאו בחאלחקריות ת לנמזלק אה מסאוויםחלקית לנזק
]ח[ כפי שיקבע בית המכשפיפט שיקבע בית המשפט ]ח[
א67חר3יות(א )ישיתאדם נו7ש6א 3בא(חא )ריותאדאים שניותש בא נזביאקיחן רליועות ולאיה שיאתם בניזציקע יןאולתעוהו, לבה עאצםמו ביאוצעבא ומתצהע,ותב ]לנזעוקו2ל1ה[אחר, או השתתף ביואדחער,ין אובבהיצשותעתה ף בבדירוךדעישןל בסבייוצע,ועייה עובץד, רךשידשולל, סיצויועו, י ייאעו וץה, רשיאדוה ל, צ
(ב) תאגיד נושא (בב )אחריתואת גיאדי נשוישת אבנבזיאקחיןרילועתוואליהשישת ביבנצזיע קיאן דלם עוכואלוהרגן שבשילצעהתאאדגםיד,כאו]רח[ג ואולם אין בהוראו ות אסולעיםף אקיןטן בזהורכאדוי תלגסרועיעף מקאטןח זריהותכודיבנלזגירקויןע שמלאחארויתוו תואדבנםזיקין של אות

דברי
סעיף 67לפקודת הנזיקין הושמטה אף היא בעקבות ההוראות הכלליות בעניין אחריות למעשיו של אחר (ראו סעיפים 368ו–369המוצעים)
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“גרם נזק באשם
64″אשם” הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;
(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;
(3) הוא ילד שלא מלאו לו שתים עשרה שנה, והוא שניזוק, לאחר שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו, או הרשה לו, לשהות בנכס, שבו או בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של
אותו אדם
אשם של פלוני – מהו
67אשמו של פלוני, לענין סעיפים 64עד 66- לרבות אשמו של אדם שאותו פלוני אחראי לו, והוא כשאין משמעות אחרת מתחייבת מן ההקשר ”
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“קטין
9 (א) לא תוגש תובענה נגד אדם על עוולה שעשה
אותה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים ”

הסבר
ס עיף 366 ההוראה החדשה המוצעת, עוסקת במקרה
שבו התברר לבית המשפט בדיון המשפטי כי התנהגותם העוולתית של כמה נתבעים גרמה לנזק, אך אין בידו לקבוע מי מהם בפועל גרם לנזק במקרה זה מוצע, כי בית המשפט יהיה מוסמך להטיל על כל אחד מן הנתבעים אחריות מלאה או חלקית לנזק, לפי שיקול דעתו
ס עיף 367 ההוראה המוצעת עוסקת באחריות אישית
לעוולה, להבדיל מאחריות שילוחית הביטוי שננקט הוא “אחריות אישית בנזיקין לעוולה”, כך שמושג זה כולל מצבים שבהם מבצע הנתבע את העוולה, כמו גם מצבים שבהם הוא רק משתתף בביצועה
לסעיף קטן (א)
הסעיף הקטן המוצע מרחיב את האחריות האישית לעוולה לעומת הדין הקיים המעוגן בסעיף 12לפקודת הנזיקין, גם למצבים שבהם אדם מבצע את העוולה באמצעות אחר, דהיינו משתמש באדם אחר כ”סוכן תמים”, ומבצע באמצעותו את מעשה העוולה זאת, נוסף על האחריות האישית המוטלת, גם על פי הדין הקיים, על מי שמסייע או משתתף בביצוע עוולה בהוראה זו נדרש שההשתתפות בביצוע עוולה תהיה “ביודעין”, שכן מודעות היא תנאי לאחריות כשותף לביצוע עוולה: אדם אשר אינו מודע להיותו מסייע או משדל, אינו נושא באחריות ככזה
החלופה של “אשרור” המעשה או המחדל הושמטה בעניין זה, יחולו הכללים הרגילים באשר למהותה של הרשאה, שיכולה להיות מראש או בדיעבד
לסעיף קטן (ב)
הוראה חדשה אשר קובעת, כי התאגיד נושא באחריות בנזיקין בשל עוולה של אורגנים במסגרת תפקידם, תוך הבהרה כי אחריותו של התאגיד אינה גורעת מאחריות האורגן

אחריות שילוחית 368מעביד נושא באחריות שילוחית בנזיקין לעוולה שביצע עובד שלו, תוך כדי עבודתו של מעביד
]נזק 13[
369המעסיק שלוח שאינו עובדו ושאינו קבלן, בעשיית מעשה, נושא באחריות שילוחית בנזיקין לעוולה שביצע השלוח בעשיית אותו מעשה

דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“אחריות של משתף ומשדל
12 לעניין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם ”
ס עיפים הוראות סעיפים 368ו–369מחליפות את
836 ו–369 הוראות סעיפים 13עד 14לפקודת הנזיקין, ומפשטות את נוסח החוק הקיים בסוגיית האחריות השילוחית של מעבידים ושולחים כך למשל, החלופה של הרשאה או אשרור של מעשה העובד על ידי המעביד אינה נחוצה, מאחר שמעשים אלה נעשים תוך כדי עבודתו של העובד מבחינה עניינית, אין כוונה לשנות את מהות האחריות, כפי שעוצבה ופורשה עד כה הביטוי שננקט הוא אחריות “שילוחית” כדי להבהיר, שאחריות המעביד למעשה שעשה עובדו היא שילוחית, להבדיל מאחריות אישית
ייתכנו מצבים, שבהם האחריות למעשה העובד או השלוח תהיה של כמה מעבידים או שולחים במקרה זה יחולו ההוראות בדבר ריבוי חייבים המופיעות בחלק החיובים הכללי (סעיפים 79עד 86לחוק המוצע)
ההוראה בדבר חבותו של בעל חוזה, הקבועה בסעיף 15לפקודת הנזיקין, הושמטה זאת, משום שרוב החלופות המופיעות בסעיף זה עוסקות במקרים של התרשלות או מעורבות אישית של בעל החוזה, כלומר מדובר במקרה פרטי של אחריות אישית, ועל כך יחולו עוולת הרשלנות והכללים הרגילים הביטוי שננקט בסעיף 369המוצע הוא “שלוח שאינו עובדו ושאינו קבלן” במטרה ליצור אבחנה ברורה בין השלוח לבין הקבלן העצמאי
הוראת סעיף 17לפקודת הנזיקין, המייחסת את ידיעת השלוח או העובד לשולח או למעביד, הושמטה סעיף זה, הקובע פיקציה של ידיעה, אינו נחוץ, בשל תפיסת האחריות השילוחית, המתבטאת בסעיפים המוצעים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“חבות מעביד
13 (א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו –
(1) אם הרשה או אישרר את המעשה;
(2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;

הסבר
אולם –
(א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו, אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד;
(ב) מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו
(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד
(ג) לענין סעיף זה, מעשה – לרבות מחדל
חבותו של השולח
14 לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם
חבותו של בעל חוזה
15 לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהיה חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין
ידיעתו של שלוח או עובד
17כל מקום שלפי פקודה זו יש לטעון או להוכיח ידיעה, יראו ידיעתו של שלוח או עובד בידיעתו של שולחו או מעבידו, ובלבד שהידיעה נרכשה על ידי השלוח כשהוא פועל למען שולחו, או על ידי העובד תוך כדי עבודתו לגבי הענין או הדבר שעליהם נדרשת הידיעה ”
ח0י7יב3ים בנחזיוקבין, חבים70חי3יביבםנזיבקחיין,ובחבאיחםד, חכייאבימוםר בבחסיועיב ף א6ח7,ד, בכהאתמקויריםבסאעחידף 6מ7,אלבה:תקיים אחד מחאיילבהי:ם בחיוב אחד בנזיקין אחד בנזיקין
]ח[ (1) הנזק שבשלו (ה1)ם חבהינזם ק(בשסבעישףלוזה ם- חהנבזיקם) (נבגרסםעיףעקזבה ע-ווהלנזה ק) שנלגהרםאחערקבאיעםוול]הח[שלה אחר
כל החייבים בין בשכל שהוחיתיפבויתם בבביןיצבועשלה אשו תביפןותמכבובחיצוהוערהאואתו סביעןיפמיכםוח367הורעדאות סעיפים 67369; 369;
(2) הנזק, כולו או(2ח) לקו, הנזגקר, ם כובלשו ל אוהתחנלהקגו,ו נת גרעוםולבתשילת השתלנ כהגל ואת חעדוומלתהיחיתיבשילם כל אחד מהחי ולא היה, בנסיבות והלעאנייהן,יהב, סבינס סיסבויתר להחענליויקן, ת בהסיאס חרסיבויתר בליחנילוהקם;ת האחריות ביניהם;
(3) על כל אחד מ(ה3נ) תבעיל ם כהל ואטלחדה מאהחנריתובת עימםלאהוה טלנזה ק אמחכרויוח תסעמילפאיםה 5לנ6ז3(ק ב)מ(כ1)וח סעיפים 365(
ו–366 ו–366
פ1ט7י3רת נהגמרזיםק נבזטק רבם של71ע3וולנהגרשם בניזצק ע באשדל ם עווואולתהו שאבדיםצ נע פאטדר םל ופנאיותהו תגאבדםשונתפטהרנזלק,פנייראהו תלגבענשיוין ]הנזתקג9ב1(שגופ)[תרקהנזזקה את עילת פהרתק וזבהענאה ת שעהיילתת ה הקיתיובמעת ננהגדשו הביתשלה קהיעיומולת הנגאדיו לוב נשפל טרהעלוואלחהרהתגבשות הנזק, כאהילתוגבהישותתה קהיניזקמ, ת כנאגידלוו להפיניתהשנקיפיטמר ת נגדו לפני שנפטר

דברי
ס עיף 370 ההוראה המוצעת היא הוראה חדשה,
המבהירה מה ייחשב, לעניין הוראת סעיף
77המוצע, המופיע בחלק המשנה הראשון בעניין הוראות כלליות לחיובים, כ”חייבים בחיוב אחד” לצורך פרק הנזיקין הסעיף עוסק בשלושה מצבים שונים: האחד, מצב שבו מתקיימת שותפות בעשיית המעשה, כמשמעותה בסעיף 367(א) המוצע או אחריות שילוחית כמשמעותה בסעיפים 368ו–369המוצעים; השני, מצב שבו הנזק נגרם בידי יותר ממזיק אחד, בלי שהיתה שותפות בעשיית המעשה, אך אי-אפשר לחלק את האחריות ביניהם (למשל במצב שבו הנזק אינו ניתן לחלוקה); ומצב שבו הוטלה אחריות מלאה לנזק על כל אחד מן הנתבעים, אם משום שכל אחד מהם היה גורם מספיק לנזק, כאמור בסעיף 365(ב)(1) המוצע, או משום שלא ניתן לשייך את האחריות לנזק למזיק מסוים, כקבוע בסעיף 366המוצע
ההוראה המוצעת קובעת, כי יראו במזיקים, בכל אחד מן המצבים האלה, כחייבים ב”חיוב אחד” כאמור בסעיף 77המוצע, ובהתאם לכך יחולו הוראות פרק שלישי לחלק המשנה הראשון שבחלק השלישי, העוסק בריבוי חייבים ונושים
ס עיף 371 ההוראה המוצעת מאמצת את הרעיון
המופיע בסעיף 19(ג) לפקודת הנזיקין, המעתיק לאחור את מועד התגבשות הנזק, במקרה של פטירת הנתבע בין מועד עשיית המעשה על ידו לבין מועד התגבשות הנזק
סעיף 19(ב) לפקודת הנזיקין מוסדר בנפרד בסעיף 469המוצע, הדן בפיצויים לעיזבון בשל פטירת הנפגע סעיף זה מופיע בחלק משנה שישי, הדן בתרופות בשל הפרת חיוב ההוראות המופיעות בסעיפים הקטנים האחרים של סעיף 19לפקודת הנזיקין הושמטו: סעיף 19(א) קובע את השימור העקרוני של זכויות וחבויות בנזיקין תוצאה זו נובעת מדיני הירושה, ולפיכך הושמט הסעיף סעיף 19(ד) הושמט כמיותר

הסבר
התייחסות המשפט העברי:
גם במקורות המשפט העברי קיימת עילת תביעה נגד עיזבונו של מעוול, אך לא בכל המצבים: אדם שהתחיל במעשה הנזק (למשל מי שירה חץ או הצית אש) ומת והנזק נגרם לאחר מותו, עיזבונו חייב בנזיקין (ראו נימוקי יוסף, בבא קמא, דף י ע”א בדפי הרי”ף) לעומת זאת, כאשר אדם התרשל בשמירת דבר מסוכן שבאחריותו (למשל בעל חיים או מכשול) אך הנזק נגרם לאחר מותו, לא ניתן לתבוע את העיזבון (ראו א’ שיינפלד, נזיקין, בסדרת חוק לישראל, ירושלים תשנ”ב, עמ’96-98)
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“השפעת מוות על עילת תביעה
19 (א) נפטר אדם – כל עילות תביעה בשל עוולה
שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי העניין
(ב) היתה עילת תובענה מוסיפה לעמוד כאמור לטובת עזבונו של נפטר, והמעשה או המחדל היוצר את העילה גרם למותו, יהיו הפיצויים שניתן להיפרע לטובת העזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם לעזבון עקב המוות, אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה
(ג) נסבל נזק על ידי מעשה או מחדל שהיו משמשים עילה לתובענה בשל עוולה נגד אדם פלוני אלא שנפטר לפני הנזק או בשעת הנזק, יראו, לעניין פקודה זו, את עילת התובענה שהיתה קיימת נגדו בשל המעשה או המחדל אילו נפטר אחרי הנזק, כאילו היתה קיימת נגדו לפני שנפטר
(ד) הזכויות הנתונות לפי פקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר לפי פקודה זו או כל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן ”
דברי
סימן ג’: סייגים לאחריות
הסימן המוצע דן בסייגים לאחריות, ועוסק במקרים שבהם הדין מקנה למזיק מחסום מהותי מפני הטלת אחריות, בעוד שההוראות המקימות מחסומים דיוניים מופיעות בסימן ד’ המוצע הדן בחסינויות הסימן כולל הגנות הקיימות היום בפקודת הנזיקין, הגנות הדומות להגנות הקיימות בחוק העונשין (למעט הגנת אי-השפיות), וכן הגנות חדשות שגובשו בעקבות הניסיון שנצבר בנושא
ההוראה הכללית בנוגע לזוטי דברים, המופיעה בסעיף 4לחוק המוצע, תחול גם בהקשר זה
ס עיף 372 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 6
לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“מעשה לפי חיקוק
6בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, “מעשה” – לרבות מחדל”
ס עיף 373 ההוראה החדשה המוצעת עוסקת במצבים במצבים של אוטומטיזם ובמצבים דומים שבהם אבד למזיק כושר הבחירה נוסח הרישה של הסעיף המוצע דומה לנוסח הרישה של סעיף 34ז בחוק העונשין הסיפה חוזרת על העיקרון הקבוע בסעיף 34יד לחוק העונשין, אשר מסייג את תחולת ההגנה במקרים שבהם מבצע העוולה הביא את עצמו מרצונו למצב של העדר שליטה
התייחסות המשפט העברי:
גישת המשפט העברי בדיני נזיקין אינה מבוססת על אשמתו של המזיק, אלא על העובדה שהוא או רכושו ביצע את מעשה הנזק כך קובעת המשנה (בבא קמא ב, ו): “אדם מועד לעולם: בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן” ועל כך נפסק במשנה תורה (הלכות חובל ומזיק, פרק ו, הלכה א): “המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם, בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזיד, כיצד? נפל מן הגג ושבר את הכלים, או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי

הסבר
ושברו – חייב נזק שלם, שנאמר: ‘ומכה בהמה ישלמנה’ (ויקרא כא, כד), ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד”
יש מן הפוסקים שסבורים שעל המזיק מוטלת אחריות מוחלטת, והוא חייב בנזיקין אף ב”אונס גמור” (חידושי הרמב”ן, בבא מציעא פב ע”ב, ד”ה ומצאתי), ויש הסבורים שב”אונס גמור” (“אונס כעין גניבה”) המזיק פטור (תוספות, בבא קמא ד ע”א, ד”ה כיוון וראו עוד שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שעח, סעיפים א-ב) לפי פוסקים אלה, אם למזיק אין כל שליטה על מעשיו, אין לחייבו בנזיקין, ולכן, למשל, פטרו מאחריות בנזיקין מי שהלך לישון והונחו למרגלותיו כלים והוא שברם בשנתו (תוספות, שם)
חיובו בנזיקין של מי שהכניס את עצמו למצב של העדר שליטה עולה בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי התוספות (שם) כותבים שמי שהולך לישון ליד כלים ושברם מתוך שינה, חייב, שכן הוא הביא את עצמו למצב של חוסר שליטה כך כותב גם רבי שלמה לוריא (פולין, המאה הט”ז ים של שלמה, בבא קמא, פרק שלישי, סימן ג) על מי שהזיק בשכרותו: “אבל לפוטרו מדין היזק שמזיק לחבירו, פשיטא שחייב, דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן, בין אונס בין רצון, דאם לא כן לא שבקת חיי ]=לא אפשרת חיים[, דכל שונא ישתה וישתכר על חבירו להזיקו ויפטר”
נוסח חוק העונשין הקיים:
“העדר שליטה
34ז לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת העדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לעניין אותו מעשה, כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת שינה, או במצב של אוטומטיזם או של היפנוזה
כניסה למצב בהתנהגות פסולה
34יד (א) הוראות סעיפים 34ז, 34יא ו34–יב לא יחולו אם העושה היה מודע או אם אדם מן הישוב במקומו יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע, לפני היווצרות המצב שבו עשה את מעשהו, כי הוא עלול לעשותו במצב זה, ואם העמיד את עצמו בהתנהגות נשלטת ופסולה באותו מצב; ובלבד שענינו של המעשה שנעשה במצבים האמורים בסעיף 34יא או בסעיף 34יב, לא היה הצלת אינטרס הזולת

מ4ע37שה להצא לייהשא אדם74ב3אחרליוא תייבשנזאיקאיןד בם שבלאחמרעיושתה בסנזביקר ין שבעשל ה מכעדיש לה הסגןביער ל שעעצשמוה אכודיעל האגןדםע ]ח, נזק 4א2(ח1)ר[ מפני פגיעה בגאוחף,ר במבפרניי אופגתי, עבה חיברגוףת, אבו ברביראכותש,, בובחילרבוד ת שאוהיבחרסכושש,ביון בהלנבזדק שהיחהסביר כי ייגרם מהמסעבישרה כלי בייןגרהנםזקמהשמהיעהשהסבליברין כיה ינזיקמנשע העילה יסדיבירהמכיע ישיהמ,נעהיעה ל סיבדיר ה
ה5ס7ת3כנולת א מיריצשוןא אדם75ב3אחרליוא ית יבשנזאיקאיןדםאםבאהנחרפיגועת י בדנעזיוקהין עראיםך האנתפגהעסידכוען והצעפרוי ך לוא ות הוהאסיחכוןשף ]4נ(זאק) (45()[א)א, תפגעם צמו או את רכאות שועצלסמיו כואןו מארתצורנוכוהשוחולפסשייכוןתומך רנצכווננוותהחלושפאשית תבועך צנמכוונבותוצלאשואת
הסיכון הסיכון

דברי
(ב) במקרה כאמור בסעיף קטן (א), רואים את האדם כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה; נכנס אדם למצב כדי לעבור את העבירה, והיא מותנית גם בתוצאה, רואים אותו במי שעבר את העבירה בכוונה ”
ס עיף 374 ההוראה החדשה המוצעת קובעת סייג
לאחריות בשל מעשה הצלה
בכל הנוגע להגנה עצמית, דהיינו לפעולה שנעשתה על ידי הנתבע לשם הגנה על האינטרס העצמי שלו מפני תקיפה על ידי התובע, הכלל העקרוני איננו מעורר קושי מיוחד אדם זכאי להגן על עצמו מפני תקיפה מצד התובע, ונראה שכך גם לגבי הגנה על אדם אחר מפני תקיפה כזו כאשר ההגנה היא על אדם זר לנתבע, דהיינו צד שלנתבע אין כלפיו חובה, ההגנה העצמית אמנם אינה מובנת מאליה, אך נראה שיש לסייג את אחריותו גם במקרה זה; כך הוא המצב בפקודת הנזיקין הקיימת לגבי עוולות התקיפה, וכך גם בחוק העונשין
סבוך יותר הוא המצב שבו מדובר במעשה הצלה הנעשה לטובת אינטרס של אדם זר לנתבע והמעשה פוגע בתובע שהוא אדם תמים כך למשל, כאשר כדי להציל מכונית של א’ מפני שריפה, ב’ פוגע בנכס של ג’, אשר איננו אחראי לשריפה
מוצע ליצור קו רחב של הגנה הטעם לכך הוא העניין החברתי במניעת נזק גדול, כאשר ניתן למנעו על ידי גרימת נזק קטן יותר עקרון הסבירות, כקבוע בסעיף, עתיד ליצור איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים
מבחן הסבירות שנקבע בסעיף המוצע בוחן את סבירות התוצאות במבט מראש, ולא בדיעבד בעת בחינת הסבירות יש להביא בחשבון, שיש הבדל בין האמצעים שסביר שאדם ינקוט בהגנה על עצמו, לבין האמצעים שסביר שינקוט בהגנה על אחרים
בשל הוראה זו, המרחיבה את תחולת ההגנה המיוחדת לתקיפה שבסעיף 24(1) לפקודת הנזיקין, לא נכללה ההגנה בהגנות המיוחדות לעוולת התקיפה בסעיף 389המוצע
התייחסות המשפט העברי:
במשפט העברי הכלל הוא “אסור לאדם להציל עצמו בממון חברו” (תלמוד בבלי, בבא קמא ס ע”ב), והעושה כך חייב בנזיקין (תוספות, שם, ד”ה מהו; משנה תורה, הלכות חובל ומזיק, פרק ח, הלכה יג) עם זאת, קיימים

הסבר
חריגים לכלל זה: נתבע שהגן על עצמו או על אחר מפני פגיעה פיזית של תוקפן על ידי פגיעה בגופו או ברכושו של התוקף, מוגן מפני אחריות בנזיקין גם נתבע הפוגע ברכושו של אדם אחד כדי להציל אדם אחר מפגיעה פיזית (בין של תוקפן ובין של גורם סיכון אחר), פטור מאחריות בנזיקין מתקנת חכמים, כמאמר התלמוד (תלמוד בבלי, בבא קמא קיז ע”ב): “ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין של כל אדם – פטור, ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף”
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הגנה מיוחדת
24בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם –
(1) עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו, היה סביר ”
נוסח חוק העונשין הקיים:
“הגנה עצמית
34י לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא בדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים ”
ס עיף 375 ההוראה המוצעת מבהירה כי את קיומה
של הסתכנות מרצון יש לבחון לפי אמת מידה סובייקטיבית ולא לפי אמת מידה מעורבת, סובייקטיבית- אובייקטיבית ההוראה משנה מהוראות פקודת הנזיקין בכך שבפקודת הנזיקין נבחנת שאלת קיומו של סיכון מרצון לפי אמת מידה סובייקטיבית ואובייקטיבית בסעיף המוצע הושמטה החלופה האובייקטיבית, כך שהמבחן הקבוע בסעיף הוא המבחן הסובייקטיבי עם זאת, המצב האובייקטיבי ישמש עדות לנכונות הסובייקטיבית לשאת בסיכון הסעיף המוצע קובע גם כי נדרשת הסכמה לא רק לנשיאה בסיכון, אלא גם לנשיאה בתוצאותיו המינוח בסעיף שונה מהערכת “מצב הדברים” כאמור בסעיף 5(א) לפקודת הנזיקין, להערכת “הסיכון”
דברי
סעיף 5(ב) לפקודת הנזיקין, הקובע סייג בדבר אי- מילוי חובה המוטלת על הנתבע מכוח חיקוק, הושמט, מאחר שאם החיקוק אינו ניתן להתנאה, אזי אין תוקף להסכמת הניזוק ליטול על עצמו את הסיכון כמו כן הושמט סעיף 5(ג) לפקודת הנזיקין, הקובע סייג לגבי קטין, בהתאם לשינוי הכללי בחוק המוצע לגבי אחריותו של קטין בנזיקין על פי שינוי זה, אחריותו של קטין תיבחן לפי הכללים הרגילים, כל מקרה לגופו ההשפעה הצפויה על זכויות הילד אינה גדולה, משום שבפועל מרבית הילדים בני פחות מ–12לא ייחשבו כמי שמסוגלים להעריך או לדעת את מצב הדברים שגרמו לנזק, או כמי שמסוגלים מרצונם לחשוף את עצמם למצב זה
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הסתכנות מרצון
5 (א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה
שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי–מילוי חובה שהיתה מוטלת על הנתבע מכוח חיקוק
(ג) ילד למטה מגיל שתים עשרה לא ייחשב כמסוגל לדעת או להעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק או כמסוגל מרצונו לחשוף עצמו או רכושו למצב זה ”
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“הגנות
4(א) בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה:
(1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן;
(2) לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה;
(3) המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו, והוא נקט באמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו, ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני הסיכון הכרוך במוצר;

הסבר
(4) הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, וחשף עצמו מרצון לסיכון זה ”
ס עיף 376 סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מקנה הגנה,
במקרים של שביתה והשבתה, מפני נשיאה באחריות בגין העוולה של גרם הפרת חוזה חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי”ז-1957, שולל הגנה זו במקרים של שביתה בלתי מוגנת, על פי העקרונות הקבועים בו מוצע לשנות את מתכונת ההגנה הקיימת במטרה להגיע לאיזון הראוי בין חופש השביתה לבין האינטרסים הנוגדים של הנפגעים מהשביתה לפיכך, מוצע כדלקמן:
– השחרור מאחריות במקרים של שביתה או השבתה יחול על כלל העוולות ולא רק לגבי העוולה של גרם הפרת חוזה, אם מתקיימים התנאים העניניים הדרושים על פי הסעיף המוצע;
– ההגנה תוקנה רק ביחס לשביתה או השבתה כדין;
– ההגנה תחול הן כלפי המעביד והן כלפי צדדים שלישיים;
– יידרש קשר מהותי בין הפעולה לבין השביתה או ההשבתה תנאי זה נועד להבטיח, כי תחת ה’מחסה’ של שביתה או השבתה לא יתבצעו מעשים פסולים שאין זיקה עניינית מספקת בינם לבין השביתה או ההשבתה תנאי זה בא לידי ביטוי במונח ל”מהלך הטבעי והישיר של שביתה או השבתה”;
– הסייג לאחריות לא יחול במצבים שבהם נגרם נזק לגוף
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“גרם הפרת חוזה שלא כדין
62 (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם
שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון
(ב) לעניין סעיף זה, היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה, ושביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה ”
סעיף 377 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת משנה מההוראה הקיימת (סעיף 8לפקודת הנזיקין), בכך שהיא קובעת, כי החסינות שמוענקת למבצעי פעולות שיפוט, לרבות בוררות, היא מהותית – סייג לאחריות – ולא דיונית הביטוי שננקט
]ח[ (ב) בעל דין, בא כ(וב )חו אבו עעל ד, דילן,א בייא שכאווחובאוחרעיוד, ת לבאנזייקשיןאוכלבפאי חבריעול ת דיבןנזיאקחיןר כללמפעי שבהעל ]דחי[ן אחר למעש
שעשו בתום לב בהלשיעך שומשבפתוטים ולבמטברהתלויך משפטי ולמטרתו
סימן ד’: חסינויות סימן ד’: חסינויות
ה8ג7ד3רות ב-סילמסןימזן ה – 378בסימן זה – הגדרות – לסימן
חסינויות חסינויות
]7[ “עובד המדינה” – “לרעובבודת האומרדגין נהש”ל -ה למרדיבנוהת ואכולרגןאדשםל הממדילנא ה מוטכלעםאדהםמדהינמהמלתאפקמיטד עם]7[המדינה תפק ציבורי על פי חיקוקצ,יבלוררביותעל הפמי שחריתקיוםק, בלצרבוא ת הגהנמה שלריתישרם אבל,צ באמשהגטנרהת יליששרראאל,ל, במשטרת ישרא בשירות בתי הסוהרב ושביראורגתונבי תיהבהיסטוחהוןר והבאאחרגיונםי שהלביהטמחודןינה,א וחלרימםעט שקל בהלן;מדינה, ולמעט קבלן;
“עובד רשות ציבור”יעתו” בד- רלרשובות ת ציאובוררגןית”של – רלשרובתותציאבורגין ת שולכל ראשודתם צהימבומרליאת ומכטל עםאדם הממלא מטע הרשות הציבורית תהפרקשיוד ת ציהבצוירביורעיל ת פיתפחקייקדוק,ציובלורמיעטעלק פבילן;חיקוק, ולמעט קבלן;

דברי
“לא יישא” מצביע על מחסום מהותי, והוא בא תחת המונח הקבוע בפקודת הנזיקין, “לא תוגש תובענה”, אשר מצביע על מחסום דיוני ההוראה תחול גם על חבר בני אדם, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד, כהגדרת המונח “אדם” בסעיף 4לחוק הפרשנות, התשמ”א-1981
לסעיף קטן (ב)
ההוראה החדשה המוצעת קובעת סייג לאחריות בנזיקין של משתתף בהליך משפטי (בעל דין, בא כוחו ועד) כלפי בעל דין אחר, בשל מעשה שעשה בתום לב הוראה דומה נמצאת היום רק בחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה- 1965, בסעיף 13(5), אשר חלה רק על פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו, או עד, במסגרת דיון משפטי או בוררות, שלגביו נקבע כי הוא לא ישמש עילה למשפט אזרחי או פלילי
מטרת ההוראה המוצעת להגן על המשתתפים בהליך המשפטי מפני תביעות של בעלי דין אחרים, וכן למנוע ניהול מחדש של הליך משפטי שהסתיים באמצעות הגשת תביעה בנזיקין נגד אחד המשתתפים בהליך לכך עשויות להיות השלכות בלתי רצויות על מערכת המשפט – החל מהרתעה מפני השתתפות בהליך, וכלה בפגיעה בעקרון סופיות הדיון ויצירת עומס יתר על המערכת
הסייג חל כלפי מי שפעל בתום לב (בין אם התרשל ובין אם לאו) כלפי מי שפעל בהליך השיפוטי בחוסר תום לב יהיה אפשר להגיש תביעה בעוולת הרשלנות בהתאם לכך, הושמטה מהחוק המוצע הוראת סעיף 60לפקודת הנזיקין, העוסקת בעוולת הנגישה עוולה זו הושמטה כמיותרת, משום שעוולת הרשלנות חלה גם על מעשים מכוונים (ראו דברי ההסבר לסעיף 386המוצע)
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“רשות שופטת
8אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי
נגישה
60נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – של

הסבר
הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים
סייג לתובענה על נגישה
61על אף האמור בפקודה זו לא יהיה שולח או מעביד אחראי לנגישה שהתחיל בה שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש הרשה או אישרר אותה ”
נוסח חוק איסור לשון הרע הקיים:
“לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
13 (5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר,
או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין–שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור ”
סימן ד’: חסינויות
ס עיף 378 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7
לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הגדרות
7בסעיפים 7א עד 7ו –
“מעשה” – לרבות מחדל;
“עובד המדינה” – לרבות אורגן של המדינה וכל אדם הממלא מטעם המדינה תפקיד ציבורי על פי חיקוק, לרבות המשרתים בצבא ההגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הביטחון האחרים של המדינה, ולמעט בעל חוזה כמשמעותו בסעיף 15;
“עובד רשות ציבורית” – לרבות אורגן של רשות ציבורית וכל אדם הממלא מטעם הרשות הציבורית תפקיד ציבורי על פי חיקוק, ולמעט בעל חוזה כמשמעותו בסעיף 15;
דברי
“עובד ציבור” – עובד המדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין;
“רשות ציבורית” – רשות מקומית, וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת;
“תפקיד שלטוני” – תפקיד ציבורי על פי דין כמשמעותו בסעיף 15(ד)(2) לחוק–יסוד: השפיטה ”
ס עיף 379 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“חסינות עובד הציבור
7א (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13ו–14ולפי כל דין

הסבר
(ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה ”
ס עיף 380 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראות סעיף
7ב לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“תובענה נגד עובד המדינה
7ב (א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת
(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה – תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו

26

(ג ) על אף הוראו (תג) סעיףעלקטאן ף(בה),ו ראשואתי סהעתיוף בקע טןל (בבק), ש,ר בשתאיוך התוקובפע הלבשקתיש,קבעתובך תתקנקופת,ה
כי בית המשפט יקבכעי בשילת א הממתשקיפיטמיקם בתע נאשילאהחמסתינקויית מליפםי תסנעאייף ה79ח3;סינקובתע לבפיי ת סהעימף ש9פ7ט3כאמור, לא תידחה כהאתומובר,ענלה אנ גתדידעחובה ד ההתומבדיענה ונלגדא יעוחובלדו הומרדיאנוהת וסלעאיףיחקוטלןו (בה)וראות (ד ) לא מסרה ה (מד )ינה לאהודמעסרה ה כאהמודרינבה סעהיוףדעקהטן כ(א)מוארו בלסאעיבףיקשטן ה (לא)דחאות לאתב
התובענה נגד עובד ההתומבדיענה נכגאד מוערובבד סהעימף דיקנטןה (כב)א, מרורשאבי סעויףבדקטהן מ(דבי),נהרשלבאיק עש,ו בד תוהך תקופה שתיקבע בתתקקנופת,ה כישתביקת בהע מבשתפקנטו ית,קבכיע בשימת תהקימימשיפםט יתקנבאיע השחמסתינקויית מילפם י תסנעאייף 379; ביקש העובד 9כ7א3;מובר,יקתשצורהףעוהבדמדכינאהמולר, הלתיצך,וראף ם הלמאדינצוה רלפה ליאך,ליוא כם נלתאבעצות;רפקהבעא בית המשפט כי מתביקיתימהימם שתפנטאי כי החמסתיקניויתמיכם אמתונראי בסהעחיסףינ9ו7ת3, כתאימדוחר ה בהסעתיוףבע9נ37ה, נגתיד עובד המדינה, ויחועלוו בדהורהאמודתינסה,עיויף חקולטון (הבו),ראבושתינוסיעייםף הקטמן ח(ויב)ב,יםב; שיקנבויעיםביהת מהחומישביפםט; שעובד המדינה עששהעואבתד המדעינשה עשלשאה תאותך הכמדיע משיהלוישלתאפקתיודךו כ- דיתימדיחלוהי התתפוקבידעונה- נגד המדינה נגד המדינה
(ה ) בית המשפט י(חה) ליט ביבת קהשמת שתפוטב יע חכליאטמובר בבקסשעתיף תקובטןע (גכ) אאמו ובר בבקסשעיתף עקוטבן ד(ג)המאודינבבה
כאמור בסעיף קטן (כד),אמלואר לבתסר עיף קטן (ד), לאלתר
1תו8ב3ענה( נא )גד עוהבוגד שה 1ת8ו3בענ(הא) נגד הועגובשדה רתושובתענצהיבנוגרדיתעועבלד רמעשושת ה צישבנוערישתה עבלעתמעמישלהוי שתנפעקשידהו ]רנזשקו ת7 ג[ציכבעווריבתד הרשות הציכבועוריבתד, הררששאויתם הצרישבורתיתה, צריבשוראיתם אהורשהועתובהד צילבוקריש,ת באתו וךהעתוקבודפהל
שתיקבע בתקנות, כשי תיביקתבע הבמתשקפנוט תי, קכבי ע בישתמתהקמיישמפיטם יתקנבאעי שהמחסתיקניויתמילם פי תנסאעיף ה9ח7ס3י לגבי מעשה העובד, לגאבםי נמעעששה ה ההמעושבדה,; אהום גנשעהש בה קהשמהע כשאה;מוהר,וגתשצוה רבף קהשרהשוכתאמהוצר,יבתורציורת להליך, אם לא צורפלה לאילך,יו אכםנתלבא עצתו, רופבהיתאלהיומשכנפתט ביעקבת, עובאיםת התמקישיפמטו יתקנבאעי אהםחסהינתוקתי לפי סעיף 379לפי סעיף 379
(ב ) קבע בית המ(שב )פט כקי בעהתבקייתימהו מתשנפאיט הכיחסהינתוקית ילמופי תנסעאיף ה9ח37ס,ינותית דלחפהי הסתעיוףבע9נ7ה3נגד עובד הרשות נהגצדיבועוריבתד, והירחושולות הוצריאבוורת יסת,עיויף ח0ו8לו3(בה),ורבאושיתנוסייעים ף ה0מ38ח(ויב)ב,יםב; שיקנבויעי בית המשפט שעובדביהת ציהבמורשפעט שהשעאובת ד ההמצעישבוהר שעלשאה תאוךת כהדמי עמשילהוי שתלפא קיתודוך -כדתי ידמיחלהו התובענה נגד הרשוהת והבצעינבוה רניגתד הרשות הציבורית

דברי
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)
(ד) לא מסרה המדינה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי עובד המדינה לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; ביקש העובד כאמור, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת; קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ויחולו הוראות סעיף קטן (ב), בשינויים המחוייבים; קבע בית המשפט שעובד המדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה כנגד המדינה
(ה) בית המשפט יחליט בבקשת תובע כאמור בסעיף קטן (ג) או בבקשת עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ד), לאלתר ”

הסבר
ס עיף 381 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7ג
לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“תובענה נגד עובד רשות ציבורית
7ג (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א
(ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית
דברי
(ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר ”
ס עיף 382 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7ד לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הצטרפות עובד ציבור כנתבע לתובענה
7ד עובד ציבור רשאי להצטרף כנתבע לתובענה שהוגשה נגד המדינה או נגד הרשות הציבורית, לפי העניין, בשל מעשה שהיה אחראי בשלו אלמלא הוראת סעיף 7א(א), או לשמור, על אף הוראות סעיפים 7א עד 7ג, על מעמדו כנתבע בתובענה שהוגשה נגדו ”
ס עיף 383 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7ו לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“פיצוי ושיפוי המדינה או הרשות הציבורית
7ו (א) פעל עובד ציבור בסטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור, זכאית המדינה או הרשות הציבורית, לפי הענין, על אף הוראות סעיף 7א –
(1) אם ביצע כלפיה עובד הציבור מעשה המקים אחריות בנזיקין – לפיצוי ממנו;

הסבר
(2) אם נמצאה אחראית למעשה שעשה עובד הציבור – לשיפוי ממנו ”
ס עיף 384 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף
92לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“שינוי התוספת
92שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת ”
ס עיף 385 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7ה
לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח קלים
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“תקנות
7ה שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לביצוע הוראות סעיפים 7ב עד 7ד, לרבות בענין:
(1) סדרי דין ומועדים;
(2) חובת מתן הודעה למדינה או לרשות הציבורית על הגשת תביעה;
(3) התנאים למסירת הודעה על ידי המדינה כאמור בסעיף 7ב(א), והמוסמך לאשר את מסירתה ”
ר6ש8ל3נות(א ) רשלנות86הי3א (הא) תרשרלושלת נוהתגורהימאת נהזתק רלשאלדוםת, השגוכרלמפיתו נחזיקיבלאהדמזם,יק שבכנלספייבו וחתייהב ענהיימןזיקר בשנלנסויתבות ]נזק 35[חובה שלא להתרשחל ובה שלא להתרשל ]נזק 35[
(ב ) התרשלות הי (א ב )מעשהה,תרלרשבלות מהיעא שמה עשנהע, שלהר בומת תמכועוןש, ה ששאנדעם שסהביבר מלתאכוהוןי, ה שעאודשםה סביר לא היה
בנסיבות העניין בנסיבות העניין
]נזק 36[(ג ) החובה שלא (לג) התרהשלח,ובכהאמשולר אבסלעהיתף רקשטןל, ( כא),א מוורטלבסת עעיףל קאטדן ם(אכ),לפמיוטכל תמיעלשאדם כ]לנזפיק 6כ3ל[ מי
סביר יכול היה לצפסובית ר מירכואל ש הישהולא צעפולות ל מלרהאיפש געשהעוקאב עהלוהלתרלשהילופגת,ע ועבקלבד ההשתהרטלשתלות, ובלבד ש האחריות על אותו האאדחם,ריבונתסיעבלותאוהתעו ניאיןד, ם,היבאנסציובדוקת ת,העהנויגינן, ת הויסאביצרוהד, קבת,שיהםוגלנבת לוטסיבבירה, בשים לב היחסים שבין הצדדיהים חוסליאםינשטרביסן הצידבדוירים ושלבאהינטטלרתס אהחצרייבוותרי כשאבמוהר,ט לרת בואתחרהיוחת שכש אמופרנ,י לרבות החש פגיעה בפעילויות רפצגוייועתה בפעילויות רצויות
ה7פ8ר3ת חוהבפהרתחקוחוקבהה 7ח8קו3קה ההפיראת אחיו–בקיהוםחקחווקבה ה ההימא וטאיל–תקיועלם אחודבם ה עהל מפויטלחית קועקל שאדמטם רעתלו פלי הגחןיקוהק פרשת מחטורבתה ]נזק 63(עא)[ל אנשים מסוגו שעל האננפשגיע,ם כמשסוהגוהפשרלה הגנרפמגהע, לנכפשגהע הנזפקרה מגסרוגמו ה אולנמפגטעבענוזק שמל סוהגנוזק או חמקטוקבהעו של
]נזק 63(א)[ שמפניו נועד החיקושק מלפנהיגון נואלעדא האחםיקכןוק הלחיהקגןוק,א לאפי אתם ככלןיתהו, חילקאוקנ,ועלדפי לתהכעלניקתו,לנלפאגענועד להעניק עילת תביעה לפי פעריקל זת ה תביעה לפי פרק זה

דברי
סימן ה’: עוולות כלליות
ס עיף 386 מטרת הניסוח החדש של יסודות עוולת
הרשלנות היא להביא לנוסח בהיר של עוולה
מרכזית זו
לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת מבהירה מהם יסודות העוולה: “רשלנות” היא התרשלות הגורמת נזק לאדם אשר כלפיו קיימת חובה שלא להתרשל לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת קובעת מהי “התרשלות””התרשלות” היא התנהגות הסוטה מקנה המידה של התנהגות האדם הסביר באותן נסיבות ההוראה מבהירה כי גם גרימת נזק מכוונת שיש בה סטייה כאמור היא התרשלות
מסעיף זה הושמטה כמיותרת החלופה הקבועה בהוראת סעיף 35לפקודת הנזיקין “או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות”, מאחר שכל התרשלות תיבחן ממילא על רקע נסיבותיה התרשלות בעל מקצוע תיבחן על פי בעל מקצוע סביר, התרשלות קטין על פי קטין סביר בגילו, וכיו”ב
לסעיף קטן (ג )
ההוראה המוצעת מבהירה, כי החובה שלא לגרום נזק לאדם מותנית בקיומה של יכולת לצפות נזק זה ובנוסף בהתקיימות הדרישה, שביטויה בפסיקה הוא במונח “הצורך לצפות” (ראו למשל ע”א 145/80ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש, פ”ד לז(1) 113), כי הטלת האחריות על אותו אדם, בנסיבות העניין, תהיה צודקת הוגנת וסבירה זאת, בשים לב לאופי היחסים שבין הצדדים ולעניין

הסבר
הציבורי שבהטלת האחריות, לרבות החשש מפני פגיעה בפעילויות רצויות המילים “באותן נסיבות” ו”עלולים במהלכם הרגיל של דברים” הושמטו, בהיותן מיותרות לאור מבחן הסבירות, ומאחר שכל התרשלות נבחנת ממילא על רקע נסיבותיה, כאמור לעיל
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“רשלנות
35 עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה
חובה כלפי כל אדם
36 החובה האמורה בסעיף 35מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו
סעיף ”
ס עיף 387 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף
63(א) לפקודת הנזיקין
לאור הכללת פקודת הנזיקין בחוק המוצע, אין עוד מקום לשימוש במילים “למעט פקודה זו” עוולות בהתאם לפרק זה אינן מהוות הפרת חובה חקוקה
סעיף קטן 63(ב) לפקודת הנזיקין הושמט בהיותו מיותר

סימן ו’: עוולות מיוחדות
סימן משנה א’: תקיפה
תקיפה
]נזק 23(א)[ 388תקיפה היא שימוש ביודעין בכוח נגד גופו של אדם, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמתו, או איום ממשי לשימוש בכוח כאמור

הגנה בתובענה 389בתובענה על תקיפה תהיה הגנה לנתבע בהתקיים אחד מאלה:
על תקיפה
]נזק 24(2), (3), (5), (1) הנתבע השתמש, בלא זדון, בכוח סביר והתקיימו שניים אלה:
(8)[
(א ) לנתבע היה יסוד סביר להניח כי השימוש בכוח כאמור נחוץ באופן מיידי לטובת התובע;
(ב) הנתבע לא היה יכול בנסיבות העניין לקבל מראש את הסכמת התובע או את הסכמת האדם שהיה ממונה כדין על התובע לשימוש בכוח כאמור; היה התובע בעל ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, והיה יסוד סביר להניח כי ליקוי זה מונע ממנו גיבוש הסכמה מדעת, ייחשב הנתבע כמי שלא היה יכול, בנסיבות העניין, לקבל את הסכמת התובע;

דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הפרת חובה חקוקה
63 (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה
המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו
(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני ”
סימן ו’: עוולות מיוחדות
סימן משנה א’: תקיפה
ס עיף 388 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה
הקיימת (סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין), בשינויי נוסח כמו כן נעשו בסעיף כמה שינויים מהותיים השימוש בביטוי “ביודעין” במקום בביטוי “במתכוון” מצביע על כך שההתייחסות בסעיף היא לקיום המודעות לעצם השימוש בכוח כלפי אדם אחר העיקר הוא המודעות לעצם המעשה, ולא השאלה, אם היתה כוונה לגרום לנזק
מההוראה המוצעת הושמט סעיף 23(ב) לפקודת הנזיקין, המגדיר את המונח “שימוש בכוח”, מאחר שיסודות אלה נובעים מן המונח “תקיפה”, ונראה כי אין צורך לפרטם במפורש כמו כן מסעיף 23(א) לפקודה הושמטו המילים “או בהסכמתו שהושגה בתרמית”, בהיותן מיותרות עוד הושמטה ההתייחסות לגבי ניסיון

הסבר
להשתמש בכוח, משום שבדיני הנזיקין, להבדיל מדיני העונשין, אין מטילים אחריות על ניסיון לבצע עוולה
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“תקיפה
23 (א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא,
ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו
(ב) שימוש בכוח, לענין סעיף זה – לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק ”
ס עיף 389 ההוראה המוצעת חוזרת על חלק מהוראות
סעיף 24לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח, תוך השמטה של חלק מן ההגנות הכלולות בסעיף הקיים יש לציין, כי אין בסעיף זה כדי לשלול את ההגנות הכלליות הקבועות בין השאר בסעיפים 372עד 375המוצעים, אלא להרחיבן תוך התייחסות להגנות מיוחדות הנוגעות לתובענה בגין תקיפה
לפסקה (1)
פסקה זו, על שתי פסקאות המשנה שבה, חוזרת על פסקה (8) של סעיף 24לפקודת הנזיקין בשינויי נוסח, תוך החלפת דרישת “תום הלב” בדרישת “בלא זדון”, וקובעת, כי תהיה לנתבע הגנה בתובענה על תקיפה לגבי מעשים שהם לטובת התובע, בלא שקיימת היכולת לקבל את הסכמתו ההגנה דורשת את קיום היסודות של סבירות ומיידיות הוראה זו כפופה להוראות מיוחדות בנושא בחוקים אחרים (כגון חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996)

(2) התובע היה ב(ע2)ל ליהקותי ונבפע שיהיאהו בשעכל ליל, יזקמוינינפאושיקבאוו ע, שוכהלני, תזבמעני האושתקמבושע,, בולהנא תזדבוען, בכוח שהיה לו יסודבכסובחיר שלההינהיחלו כי סוהדשיסמבוירש לבוהניהיח ה כני חוהץשיכמדוי של בהוגן העילה נהחתווץבעכדאיו לעהלג אדם אחר; אדם אחר;
(3) הנתבע השת(מ3)ש בכהונחתבבע אוהפןש ותבמנסשיבוכתוח שבהאוםפן הובאנ זסיכבאוי ת לשהבשהתםמשהובא כזוכח אילפלי סעיף 505 סעיף 505
דברי הסבר
נוסף על שינויי הנוסח, יש גם חידוש מהותי בהוראה זו החידוש הוא ההתייחסות ליכולת של הסובל מליקוי נפשי או שכלי לתת הסכמה, תוך הבהרה שבמקרים שבהם יכולת זו אינה קיימת יראו את הנתבע כמי שלא היה בידו לקבל את הסכמת התובע היה ניתן אמנם להסתפק בדרך כלל בהוראת ההגנה הכללית שבפרק הנזיקין (סעיף 374המוצע), המאפשרת לאדם לגרום לעוולה במהלך ההצלה, ואולם מאחר שטענת הגנה זו טבועה עמוק במסורת המשפטית של עוולת התקיפה, יש מקום להותירה במסגרת זו
לפסקה (2)
ההוראה חוזרת על הוראת סעיף 24(5) לפקודת הנזיקין בשינויי נוסח, בהבהרה כי הליקוי שבו לקה התובע יכול להיות גם ליקוי זמני, ובהשמטת הדרישה כי השימוש בכוח יהיה “בתום לב” כמיותרת
לפסקה (3)
הוראה זו יוצרת אחידות בין ההגנה על הגוף בדיני הנזיקין לבין ההגנה על הקניין בדיני הקניין, באמצעות ההפניה להסדר הקנייני בסוגיה בחלק מהנכסים ההוראה באה במקום הוראות סעיף 24(2) ו–(3) לפקודת הנזיקין
הגנה נוספת שהושמטה היא ההגנה שבפסקה (7) לפקודת הנזיקין אין זה ראוי להמשיך ולצדד במתן הגנה מיוחדת במקרה שפעולת התקיפה נעשית על ידי הורה, אפוטרופוס, או מורה, או אנשים אחרים הקרובים למותקף יש לזכור כי בכל מקרה קיים עקרון זוטי הדברים (סעיף 4המוצע), אשר ימנע הגשת תביעות בידי נפגעים בענייניי סרק כמו כן קיימת ההגנה הכללית בדבר מעשה הצלה (סעיף 374המוצע), המאפשרת שימוש בכוח נגד קטין כדי להגן על ילדים אחרים או על רכוש בית הספר למשל
ההגנות הקבועות בסעיף 24(4) ו–(6) לפקודת הנזיקין הושמטו כתוצאה מביטול ההגנות המיוחדות לעובד
המדינה עקב מתן החסינות הדיונית שבסעיף 380המוצע ההגנות הנוספות שבסעיף 24לפקודת הנזיקין לא נכללו, מאחר שהן מכוסות על ידי ההגנות הכלליות והסדרי החסינות שבפרק המוצע
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הגנה מיוחדת
24בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם –
(1) עשה את המעשה כדי להגן על עצמו או על אדם אחר מפני שימוש בכוח שלא כדין מצד התובע, ובמעשהו זה לא חרג ממידת הנחיצות הסבירה לאותה מטרה, והיחס בין הנזק שגרם לתובע בתקיפה זו לבין הנזק שרצה למנוע לא היה בלתי סביר;
(2) השתמש במידה סבירה של כוח כדי למנוע את התובע מהיכנס שלא כדין למקרקעין, או כדי להרחיקו מהם אחרי שנכנס אליהם, או שהה בהם, שלא כדין, והכל כשהנתבע היה תופשם או פעל מכוחו של תופשם; ואולם אם נכנס התובע, או ניסה להיכנס, למקרקעין שלא בכוח, תנאי להגנה הוא שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא להיכנס לשם, או לצאת משם אחרי שנכנס, ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;
(3) השתמש במידה סבירה של כוח כדי להגן על החזקתו במיטלטלין שהוא זכאי להחזיק בהם, או כדי להשיבם מידי התובע שלקח אותם ממנו, או עיכב אותם בידו, שלא כדין; ואולם אם לקח התובע, או ניסה לקחת, את המיטלטלין שלא בכוח, תנאי הוא להגנה שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא לקחת אותם, או להחזירם לו לאחר שלקחם, ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;
(4) עשה את מעשהו תוך כדי ביצוע, או סיוע כדין לבצע, צו מעצר או חיפוש, צו מסירה לדין, צו מאסר או צו עיכוב שניתנו על ידי בית משפט או רשות אחרת המוסמכת לכך, ובלבד שהמעשה שמתלוננים עליו הותר באותם צווים אף אם היה פגם בהם או בנתינתם;
(5) התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו, והכוח שהשתמש בו הנתבע היה, או נראה שהיה, במידת הנחיצות הסבירה להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים, והשימוש בו היה בתום לב ובלי זדון;
(6) הנתבע והתובע היו שניהם חיילים בצבא- הגנה לישראל, והנתבע פעל מכוח דין החל על הצבא ולפי אותו דין;
(7) הנתבע הוא הורו או אפוטרופסו או מורהו של התובע, או שהיחס שלו אל התובע דומה לשל הורו או אפוטרופסו או מורהו, והוא ייסר את התובע במידת הנחיצות הסבירה למען ייטיב דרכו;
(8) עשה בתום לב מעשה שהיה לו יסוד להניח שהוא לטובת התובע, אלא שלפני שעשהו לא היה בידו לקבל את הסכמת התובע, מפני שבנסיבות ההן לא היה בידי התובע לציין את הסכמתו או שהאדם הממונה עליו בדין לא היה בידו להסכים מטעמו, ולנתבע היה יסוד להניח כי טובת התובע מחייבת שלא לדחות את המעשה ”
סימן משנה ב’: כליאת שווא
390כליאת שווא היא שלילת חירותו של אדם, שלא כדין וביודעין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיזיים או על ידי הופעה כבעל סמכות
הגנה בתובענה על 391בתובענה על כליאת שווא תהיה הגנה לנתבע בהתקיים אחד מאלה:
כליאת שווא
]נזק 27(3), (6)[ (1) התובע היה בעל ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולנתבע היה יסוד סביר
להניח כי שלילת חירותו נחוצה כדי להגן על התובע או על אדם אחר, ובלבד ששלילת החירות נעשתה בלא זדון;
(2) התובע הוא קטין והנתבע שהוא אפוטרופוס של הקטין, שלל מהתובע את חירותו שלילה ארעית בלבד, למשך זמן שהיה נחוץ באופן סביר למטרת חינוכו של התובע

דברי
סימן משנה ב’: כליאת שווא
ס עיף 390 ההוראה המוצעת חוזרת על ההוראה
הקיימת (סעיף 26לפקודת הנזיקין), בשינויי נוסח הושמטה הדרישה כי שלילת החירות של האדם תהיה מוחלטת נראה, כי אין צורך שהשלילה תהיה מוחלטת, כדי שההתנהגות תהיה עוולתית, זאת במיוחד לאור הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כמו בעוולת התקיפה נעשה גם כאן שימוש במילה “ביודעין” מאחר שאף בעוולה זו הדגש בסעיף הוא על קיום המודעות לעצם המעשה – שלילת חירותו של אדם שלא כדין – ולא על הכוונה לגרימת הנזק
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“כליאת שווא
26כליאת שווא היא שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיסיים או על ידי הופעה כבעל סמכות ”
ס עיף 391 ההוראה המוצעת חוזרת על חלק מהוראות
סעיף 27לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח, בהשמטה של חלק מן ההגנות הכלולות בסעיף הקיים לפסקה (1)
הוראה זו, בדומה להוראה המקבילה ביחס לתקיפה, קובעת הגנה בשל הצלה (ראה בעניין זה דברי ההסבר לסעיף 389(1) המוצע) וחוזרת בהקשר זה על ההוראה הקיימת בסעיף 27(3) לפקודת הנזיקין, למעט החלפת המילים “ובוצעה בתום לב” במילים “בלא זדון”
לפסקה (2)
ההוראה מותירה על כנה את ההגנה המיוחדת שקיימת בפקודת הנזיקין, במקרה שפעולת הכליאה נעשית בידי הורהו או אפוטרופוסו של התובע הקטין, כשמטרת הכליאה היא חינוכו של הקטין, וגם זאת רק במקרה שבו שלילת החירות היא ארעית ולא קבועה עם זאת, בניגוד להוראה שבסעיף 27(6) לפקודת הנזיקין, לא מוקנית ההגנה האמורה למורהו של הקטין או למי שהיחס שלו אל התובע דומה לזה של הורה, אפוטרופוס או מורה בהקשר זה תחול

הסבר
ההגנה הכללית של זוטי דברים שבסעיף 4המוצע בהתאם לנסיבות העניין
גם בסעיף זה, כבהגנה בתובענה על תקיפה, הושמטו ההגנות המצויות בפסקאות (1), (2), (4) ו–(5) של סעיף 27לפקודת הנזיקין זאת, עקב קביעתן של ההגנות הכלליות, וההסדר בעניין אחריות עובדי ציבור
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הגנה מיוחדת
27בתובענה שהוגשה על כליאת שוא תהא הגנה לנתבע אם –
(1) עשה את מעשהו תוך כדי ביצוע, או סיוע כדין לבצע, צו מעצר או חיפוש, צו מסירה לדין, צו מאסר או צו עיכוב שניתנו על ידי בית משפט או רשות אחרת המוסמכת לכך, ובלבד שהמעשה שמתלוננים עליו הותר באותם צווים אף אם היה פגם בהם או בנתינתם;
(2) התובע היה נתון במשמורת כדין לפי הוראות חיקוק;
(3) התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו, ושלילת חירותו היתה, או נראה שהיתה, נחוצה באופן סביר להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים ובוצעה בתום לב ובלי זדון;
(4) המעשה שהתובע מתלונן עליו היה מעשה, שהאדם שעשהו היה צפוי לעונש לפי הוראות חיקוק אילולא עשהו;
(5) הנתבע והתובע היו שניהם חיילים בצבא- הגנה לישראל והנתבע פעל מכוח דין החל על הצבא ולפי אותו דין;
(6) הנתבע הוא הורו או אפוטרופסו או מורהו של התובע, או שהיחס שלו אל התובע דומה לשל הורו או אפוטרופסו או מורהו, והוא שלל מהתובע את חירותו שלילה ארעית בלבד לזמן שהיה נחוץ באופן סביר למען ייטיב דרכו ”

סימן משנה ג’: הסיסגמןת גמ בשונלה
ה2ס9ג3ת גבהוסלגת גבול ב2נ9כ3ס היהאסגהת פגרבתולהזבכנוכתס ה יאאמורהפה רבת סהעיזףכו3ת50ה
ה3ת9ר3שלולתא כיתהניאהי אדם93ח3ב בלפיא ציויהייםה באשדלם עחווב לבתפיהצסוגיית ם גבושלל אעלווא לאת ם הכסןגתהיגתבוה ל האתלרא שאלום ת כןמצהידו,תה התררששלולות תכתמנצאיד
לפיצויים לפיצויים
]ח[ ואולם אם מצא ביות אוהלמם שפאטם כמי צקאייבמייתם הטמעמשיפםט מכיו קחידיימםיםלחטייעבמויםבפמייצווחיידים םגםלחאיים בולאבפי]צחו[יים גם אם להתרשל, רשאי הוא הלתערששולת, רכן שאי הוא לעשות כן
סימן משנה ד’: סמיטמרןד
מ4ט9ר3ד למציטברורד לציבור94הו3א מעטרשדה לשצילבאורכדהיון א המעסכשן ה אשת להא חיכידםי,ן הבמטסיכחן ואת, ת ההבחרייאםו, ת האבוטיהחרוכתו, שה ]נזק 42[של הציבור, או המהשוול ה המציכבושור, ל אלו ציהבמורהוולהשמתכמשושל בלזצכיובתור מזלכהויושת מהשכלבלזכות מזכויות

דברי
סימן משנה ג’: הסגת גבול
ס עיפים ההוראות המוצעות יוצרות שינוי מהותי
392 ו–393 בדין העוולות הרכושיות, בכמה היבטים:
(1) דין העוולות הרכושיות מפוזר היום בין כמה עוולות (עיכוב, גזל, הסגת גבול) העוולה המוצעת, אשר באה במקום סעיפים 34-29לפקודת הנזיקין, מאחדת את הדין לגבי הסגת גבול במיטלטלין ובמקרקעין, ויוצרת הוראה אחידה להסגת גבול בסוגי הנכסים השונים, בהתאם למגמה הכללית בחוק המוצע, על דרך ההפניה לסעיף 503המוצע, שבפרק הגנת הקניין בחלק מהנכסים, המגדיר את הזכות המהותית במקרה שבו תפס אדם נכס שלא כדין, הזכות אשר עומדת לבעלים של הנכס, למי שזכאי להחזיק בו או למי שהחזיק בנכס באותה עת, היא לדרוש את מסירתו מאותו אדם ההוראה המוצעת קובעת כי הפרת הזכות הקבועה בסעיף 503המוצע היא עוולה
(2) שינוי נוסף בעוולה זו לעומת הוראות פקודת הנזיקין בא לידי ביטוי בשינוי אופי האחריות לעניין תביעת סעד של פיצויים: בעוד הדין הקיים מטיל אחריות מוחלטת, הסעיף המוצע קובע, כי תנאי להטלת חובה לפצות את הניזוק היא התרשלות מצד המזיק הנחת היסוד היא, כי אין זה ראוי שהגנת הרכוש תעלה בעוצמתה על זו של הגנת הגוף כידוע, האחריות היום בגין פגיעה בגוף היא על בסיס אשמה לפיכך נקבע כי הזכאות לפיצויים מותנית בקיומה של התרשלות (סעיף 393המוצע) עם זאת אין צורך בקיומה של התרשלות לצורך קבלת סעד אחר, כגון צווים שונים
המונח “התרשלות” כולל מצבים של אשמה סובייקטיבית ושל אשמה אובייקטיבית (ראה הגדרת “התרשלות” בעוולת הרשלנות בסעיף 386המוצע)
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“הסגת גבול במקרקעין
29הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון

הסבר
הסגת גבול במיטלטלין
31הסגת גבול במיטלטלין היא לקיחת טובין שלא כדין מהחזקתו של אדם אחר, או הפרעה אלימה בהם בהיותם בהחזקתו של אדם אחר; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במיטלטלין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון
עיכוב נכס שלא כדין
49עיכוב שלא כדין הוא מניעת מיטלטלין שלא כדין מאדם הזכאי להחזיק בהם מיד
גזל
52גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת
זכות אדם שלישי אינה הגנה
54בתובענה שהוגשה על גזל לא יוכל הנתבע לשם הגנה להעלות, נגד האדם הזכאי להחזיק במיטלטלין מיד, את זכותו של אדם שלישי ”
סימן משנה ד’: מטרד
ס עיף 394 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 42
לפקודת הנזיקין, אך יש בה כמה שינויים מהותיים ביחס להוראה הקיימת:
(1) הושמטה ההתייחסות לפגיעה ב”נוחות” הציבור, בגלל העמימות של מושג זה;
(2) הדרישה להוכחת התרשלות המעוול כתנאי לזכאות לפיצויים (ראו סעיף 398המוצע) חלה גם ביחס לעוולה זו, ותמנע הטלת אחריות גורפת על המעוול (ראו בדומה סעיף 393המוצע);
(3) הושמטו המילים “או מחדל מחובה משפטית” לאור הגדרת המונח “מעשה” בסעיף 6המוצע, הכולל גם מחדל
בעוולה זו הושארה על כנה הדרישה שהמטרד לציבור יהיה “שלא כדין”, כדי לאפשר איזון בין האינטרסים של הציבור לאינטרסים של המעוול
דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“מיטרד לציבור
42 מיטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית, כשהמעשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות של הציבור, או שהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויותיו ”
ס עיף 395 ההוראה המוצעת משקפת את הדין הקיים,
לפיו תנאי לקיומה של עילת תביעה לאדם פרטי בשל מטרד לציבור הוא קיומו של נזק ממוני מיוחד, השונה מזה של כלל הציבור זכות העמידה של היועץ המשפטי לממשלה בהגשת תביעות בגין מטרד לציבור, הקבועה בסעיף 43(1) לפקודת הנזיקין, בוטלה ברקע התיקון עומד חוק מניעת מפגעים (תביעות אזרחיות), התשנ”ב-1992, אשר מאפשר הוצאת צווים נגד מי שיוצר מפגעים לציבור, באמצעות מנגנון מינהלי שיש בו איזונים טובים יותר בין הצורך לאפשר פעילות תקינה של המשק לבין האינטרס הציבורי; הזכות להגיש תביעה בגין מטרד לציבור הורחבה והיא מוקנית בחוק המוצע לכל מי שסבל נזק ממון
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“תובענה על מיטרד לציבור
43 לא תוגש תובענה על מיטרד לציבור אלא –
(1) על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא–כוחו, לשם מתן ציווי;
(2) על ידי אדם שסבל על ידי כך נזק ממון ”
ס עיף 396 ההוראה המוצעת יוצרת עוולה על דרך
ההפניה לסעיף 504המוצע, המצוי בפרק הגנת הקניין בחלק הנכסים סעיף זה קובע את הזכות המהותית זכות זו, העומדת לבעלים של הנכס, מי שזכאי להחזיק בו או מי שהחזיק בנכס באותה עת, היא לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך, להימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש בנכס ההוראה המוצעת קובעת, כי הפרת הזכות הקבועה בסעיף 504המוצע היא עוולה ההוראה כוללת גם את הוראת סעיף 48לפקודת הנזיקין
בדין המטרד ליחיד הושמטו כמה הוראות הקיימות היום בפקודת הנזיקין (סעיפים 45עד 47), בהיותן מיותרות לאור מגמת החוק המוצע ליצור אחידות והרמוניה כמו כן, הושמט סעיף 48ב לפקודת הנזיקין, העוסק בשימוש הדרוש לטובת הציבור זאת בשל חשיבותה של זכות הקניין, ומאחר שנראה שאין מקום להוראה גורפת, השוללת מן הפרט את רכושו בשל שימוש הדרוש לטובת הציבור בלי לפצותו

הסבר
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“מיטרד ליחיד
44 (א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור שמש
הגנה מיוחדת
45 בתובענה על מיטרד ליחיד תהא הגנה אם המעשה שעליו מתלוננים נעשה על פי תנאי חוזה או הסכם המחייבים את התובע ופועלים לטובת הנתבע
מיטרד קיים
46 בתובענה על מיטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמיטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים
שמירת דינים אחרים
47 הוראות הסעיפים 42עד 46באות להוסיף על ההוראות בנוגע למיטרד שנקבעו בכל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן
הפרעה לאור השמש
48 אדם עושה עוולה אם הוא מונע, על ידי חסימה או בדרך אחרת, מבעל מקרקעין או מן התופש אותם ליהנות מכמות סבירה של אור שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין, לאחר שהבעל או התופש או מי שקדמו להם בזכויות אלו נהנו ברציפות מאור זה – שלא לפי תנאי חוזה או הסכם – לפחות חמש עשרה שנים שקדמו בתכוף לחסימה או למניעה
שימוש הדרוש לטובת הציבור
48ב שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לעניין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד–פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל
המקרקעין נזק ממון ”
מ7נ9י3עת תמנמיכעהת תמיכ7ה39היאמנימעתשהתמהינכעה שה יבא ממקרעקשעהין הנשיעש הבהבםמקמרקשועיםן תשמיישכהבהלםמקמרקשועיםן ]לנזמק ר8קעאי[שן כנשיכנם,יםהמונע או הששכונלילם, תהממיוכנהע זואו השולל תמיכה זו
ה8ת9ר3שלולתא כיתהניאהי אד8ם 9ח3ב בלפאי יצוהיייהם אבדשםל חעובולבופתיצלויפי ם סבעישפליםעו4ו9ל3ותעדלפ7י39סעאילפיא ם א4ם39כן עדהי7ת9ה3]לחפ[יצוייהםתרשלות מצדו ואהותלרם שאלום ת ממצצאדו ביותאולהםמשאפםט מכיצאקייבימית ם הטמעשמפיטם כמי יוקחיידימים ם לטחיעימביובפיצויים גם אם לאבפהיצתוריישםל גרם שאים הלוא הלתערשושתל רכן שאי הוא לעשות כן
סימן משנה ה’: גסירמם ן המפרשנת ה חיהו’:ב גרם הפרת חיוב
ג9ר9ם 3הפ(ראת ) חיוגברם הפ9ר9ת 3חי(ואב) הוגאר גם ריהמפהרתביוחידועבין הוובאל גא ריהמצהדקביוסדביערין לוכבךלאשאהדצםדקלאסבייקריילםכךאתשא גדרםם להאפריתקיחייום בא ]נזק 62(חא)י[ובו כלפי אדם שלחיושבי ו כלפי אדם שלישי ]נזק 62(א)[
]נזק 62((ב)ב[) לעניין סעיף ז(הב,) היחלסעיניםין הסאעיישף יזיהם, הניוחצסרים העלאיישדיי נםישהונואיצן רילםא יעיל חישדיבוניכשחויואיב ן לא ]יניזקח 2ש6(בוב)[כחיוב
סימן משנה ו’: אסיחרמיןו תמשלנמהוצו’ר:יםאחפרגיוומתיםלמוצרים פגומים
ה0ג0ד4רות בלססיימן משנה 0ז0ה 4- בסימן משנה זה – הגדרות לסימן
משנה אחריות משנה אחריות
למוצרי”םי פצגרוןמ”ים- אדם העו “סיק צלרןמ” ט-רואת דמם סהחרעיווסתק בליימצטוררותמומצסריחרם יואתו ביהירצוכרבתמום,צרלירםבואתו -בהרכבתםל, מולצררביום ת פג-ומים ]פגם 1[ ]פגם 1[
(1) המציג את ע (צ1מ)ו כיהצמרןציגשלאתמועצצר מבו מכתין צרשן מוש, ל סימומנצור הבמסתןחרישמאו,ו סביכמלנודרהך מסחרי או בכל דר אחרת; אחרת;
דברי
ס עיף 397 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 48א לפקודת הנזיקין, בשינויי נוסח
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“מניעת תמיכה
48א היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו – עוולה ”
ס עיף 398 בהוראה המוצעת, כבסימן משנה ג’ העוסק בהסגת גבול (ראו סעיף 393המוצע), מוצע כי גם בהקשר למטרדים ומניעת תמיכה למקרקעין תהיה הזכאות לפיצויים מותנית בקיומה של התרשלות מצד הנתבע עם זאת כמו בהסגת גבול גם כאן אין צורך בקיומה של התרשלות לצורך קבלת סעד אחר, כגון צווים שונים
סימן משנה ה’: גרם הפרת חיוב
ס עיף 399 השינוי המשמעותי בהוראה המוצעת
לעומת ההוראה הקיימת (סעיף 62לפקודת הנזיקין) נוגע להרחבת החיובים אשר גרימת הפרתם יוצרת עוולה אין הצדקה לצמצם את החיובים המוגנים רק לחיובים חוזיים, שכן למקורו של החיוב אין חשיבות בעניין זה הקביעה, כי האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם כן סבל על ידי כך נזק ממון, הושמטה בהיותה מיותרת בשל מגמת החוק המוצע ולאור הוראות חלק משנה שישי, הדן בתרופות בשל הפרת חיוב
הסעיף המוצע אינו עוסק בהפרת חיוב הנובע מנישואין, כגון מזונות
הסייג שבסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, לעניין שביתה והשבתה, נקבע כהגנה כללית בפרק הסייגים לאחריות בנזיקין (ראו סעיף 376המוצע)

הסבר
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“גרם הפרת חוזה שלא כדין
62 (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם
שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון
(ב) לעניין סעיף זה, היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה, ושביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה ”
סימן משנה ו’: אחריות למוצרים פגומים
סימן המשנה המוצע מחליף את הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים מרבית ההוראות בסימן משנה זה חוזרות על החוק הקיים עם זאת, נערכו כמה שינויים מבניים ותוכניים, תוך התאמת ההוראות למגמות החוק המוצע
ס עיף 400 מרבית ההגדרות בהוראה המוצעת חוזרות
על ההגדרות שבסעיף 1לחוק האחריות למוצרים פגומים, למעט הגדרת המונחים “מוצר” ו”נזק גוף” הגדרת המונח “נזק גוף” מצויה בסעיף 5לחוק המוצע; את המונח “מוצר” מוצע להגדיר באופן מהותי, כך שיצוין כי הכוונה למיטלטלין כהגדרת מונח זה בחוק המוצע זאת, תוך הרחבת הפירוט המופיע בהגדרה כך שיכלול גם חומר גלם, חשמל וצורות אנרגיה אחרות המשווקות לצרכנים לאחר חיבורם לחצרים
(2) יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות, מוצר שיוצר בחוץ לארץ;
(3) ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו;
“ייצור” – כמשמעותו בהגדרה “יצרן”;
“מוצר” – מיטלטלין, לרבות רכיב, חומר גלם, אריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין, בניין, חשמל וצורות אנרגיה אחרות המשווקות לצרכנים לאחר חיבורם לחצרים
סייג לתחולת סימן משנה אחריות למוצרים פגומים ]פגם 9(א)[ 401סימן משנה זה לא יחול על –
(1) בהמות, עופות ודגים חיים;
(2) תוצרת חקלאית אחרת שאינה מעובדת; לעניין זה ניקוי, בירור, הבחלה, אריזה, החסנה וקירור לא ייחשבו עיבוד
אחריות היצרן ]פגם 2, ח[ 402(א) יצרן יפצה את מי שנגרם לו נזק לגוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (בסימן משנה זה – הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן
(ב ) נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב; נגרם הנזק על ידי חומר גלם פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן חומר הגלם
(ג) מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי סימן משנה זה אם מסר לנפגע, בתוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או הספק שממנו קנה את המוצר, ואת המען המלא של מקום עסקם

דברי
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“הגדרות
1 בחוק זה –
“יצרן” – אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות –
(1) המציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או בכל דרך אחרת;
(2) יבואן שייבא בישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ;
(3) ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו;
“ייצור” – יפורש בהתאם להגדרת “יצרן”;
“מוצר” – לרבות רכיב ואריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין, ובנין;
“נזק גוף” – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי ”
ס עיף 401 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 9לחוק האחריות למוצרים פגומים, בהשמטת סעיף קטן (ב) בנושא זה יחולו דיני המשפט הבין–לאומי הפרטי הרגילים
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“סייג לתחולה
9(א) חוק זה לא יחול על –
(1) בהמות, עופות ודגים חיים;

הסבר
(2) תוצרת חקלאית אחרת שאינה מעובדת; לעניין זה, ניקוי, בירור, הבחלה, אריזה, החסנה וקירור לא ייחשבו כעיבוד
(ב) חוק זה לא יחול על נזק שנגרם מחוץ לישראל ”
ס עיף 402 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת
סעיף 2לחוק האחריות למוצרים פגומים, למעט סעיף קטן (ב) המוצע, שבו נוספה התייחסות לאחריותו של יצרן בגין חומר גלם פגום זאת, במגמה ליצור אחידות בין הטלת אחריות בגין פגם ברכיב לבין הטלת אחריות בגין פגם בחומר הגלם, וכן בשל הוספת “חומר גלם” לרשימה המופיעה במונח “מוצר” בסעיף 400המוצע
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“אחריות היצרן
2 (א) יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף
כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן – הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן
(ב) נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב
(ג) מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי חוק זה אם מסר לנפגע, תוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן והספק שממנו קנה את המוצר, ואת המען המלא של מקום עסקם ”

מ3ה0ו4ת פ(גאם ) במומצורצר הו03א 4פגו(םא)בכלמואצרחד הומאלפגה:ום בכל אחד מאלה: מהות פגם במוצר
]פגם 3, ח[ ]פגם 3, ח[
(1) המוצר שונה (1מ)ן ההמומוצרצר כפשיונשה תומןכנןהמבואצורפן כהפיוצשר תוסכינכןון בבאוטיפןחוהתייוצברלתסי כון בטיחותי בלת סביר; סביר;
(2) תכנונו של ה (מ2ו)צר, תעיכנצונבוו שאול האמופצןר, שעביו צוהבוו א אמו יוהעאדופלן שישמבושה, ויאוצמריוסעידכוןלשימוש, יוצר סיכו בטיחותי בלתי סבירב;טיחותי בלתי סביר;
(3) לא נלוו למו (צ3ר) אזלהרא ונתלוואו להמורצארותאזטהירפוותל ואושיהמוורשא,ותהדטריופושול תו בשניסמיובשו, ת הדרושות בנסיבו העניין מטעמי בטיחוהתעניאיון משטהעאזמיהרבוטתי וחוהתהוארו אושתה כאזאהמרוור ת אוינהן הותוראומות תכ אמת ורהסאייכנןון תואמות את הסיכו הכרוך בשימוש במוהצכר וך בשימוש במוצר
(ב ) חזקה שהמוצ(ר ב )היה חפזגקוהם שאהם מנוסצירבוהתי המפקגורםה אמםתיניסישבות יהומתקר רעה ם מהתימיסשקנבוה ת שיוהתירה עם המסקנה שהי
פגום מאשר עם המפסגוקנם ה משאהשיר ה עתם קיהן מסקנה שהיה תקין
ס4יי0ג4ים (לא )חריולת א ייש4א 0א4דם(אב) אחלריאו יתי בשנזא יקאידן םלפבי אסחירמיןותמ בשנזיה קזיןה לבפהי תסקיימין ם מאשחנדה זמהאלבה:תקיים אסחיידגימם אללאהח:ריות בשל פגם במוצר בשל פגם במוצר
]פגם 4(א) למע(ט1) הפגם שגרם ל(נז1)ק נוצהרפגאם חרשיגרשם הלמנוזצק רנ יוצרא אמחשרלי יטשתהו;מוהצורכיחצאהימצשרןלישטהתומ;וצהור כי ]ח פגהםיצ4(רןא) שלמהעמטוצ פסקה (4)[ המסוים עבר בדיקוהת מבסוטיםחועת בסר ביברדויתקולת פנבי טישחיוצת א סמבישרלויתט לתופ,ניחזשקיהצאשהמנזשקלינטגרתום, חזפקסקה ה (ש4)ה[נזק נגרלנפגע על ידי פגם לשננפוגצער עללא יחדרי מפכגן;ם שנוצר לאחר מכן;
(2) לפי רמת הה (ת2פ)תחלופתי הרמדת עיהתה ותהפטתכחנותלוגהימת דשעיהתיתוה טבכענותלוגשיהת מושצהרי יתצה א בעת שהמוצר יצ משליטתו, לא היה מישכוליל טיתצו,רן לסא ביהריהלדיעכותל ישצקירןים סבפיגר ם לבדמעותצר שכקיאימםורפגבםסעבימף וצר כאמור בסעי 403(2) או (3); 403(2) או (3);
(3) המוצר יצא מ (ש3)ליטתהמהויצרןיצשאלאמ משרליצוטנתו, והיהוצראן נקשטל אמרצצעוינםו, וסבהיוראי נם קלט מנאימעצת עים סבירים למניע יציאתו משליטתו, וילצאיזאהתרו ת מהשצלייבטורתו, הונולגאעזהברדתבר המציפנביור ההסניוכגוןע הבכדרבורך מבפמנוי צהר סיכון הכרוך במוצר

דברי
סעיף 403 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת שונה מהוראת סעיף 3(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, בכך שהיא מבחינה בין שלושה סוגי פגמים, לעומת שני סוגים בסעיף 3(א) הקיים במקום הוראת סעיף קטן (א)(1) של סעיף 3, באו שתי הוראות, המבחינות בין פגם בייצור (כאשר המוצר המסוים שונה מהמוצר שתוכנן, כך שנוצר סיכון בטיחותי בלתי סביר) לבין פגם בתכנון (כאשר תכנונו של המוצר, עיצובו או האופן שבו הוא מיועד לשימוש, יוצר סיכון בטיחותי בלתי סביר) הוראה נוספת מתייחסת לסוג של פגם הקיים בסעיף קטן (א)(2) של סעיף 3- פגם בהוראות (הנוצר בין בשל אי–צירוף אזהרות או הוראות טיפול ושימוש הדרושות בנסיבות העניין, ובין בשל כך שההוראות או האזהרות אינן תואמות את הסיכון הכרוך בשימוש במוצר)
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 3(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, בשינויי נוסח
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“מוצר פגום
3 (א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:
(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;

הסבר
(2) בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר
(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין ”
סעיף 404 לסעיף קטן (א)
מרבית הסייגים הקבועים בהוראה המוצעת חוזרים על הסייגים הקבועים בחוק הקיים, למעט השינויים האלה:
פסקה (2) הקבועה בסעיף 4(א) לחוק הקיים, ואשר מסייגת את אחריותו של יצרן בגין פגם בתכנון רק לפגמים שלא היה יכול לדעת על קיומם לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו – הוחלה גם על פגם בהוראות השימוש כמו כן על היצרן המבקש להתגונן בטענה זו להוכיח כי יצרן סביר לא היה יכול לדעת על הפגם כאמור
נוסף על הגנות אלה יחולו הסייגים לאחריות והחסינויות הקבועות בסימנים ב’ ו–ג’ לפרק המוצע, ככל שהם נוגעים לעניין, וכן הגנת ההתרשלות התורמת (סעיף 460המוצע) פסקה (4) לסעיף 4(א) הקיים נמחקה לאור ההגנה הכללית בסעיף 375המוצע

(ב ) לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, ואולם אם נהג הנפגע בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת הסטייה
405(א) על אף הוראות סעיף 467, בחישוב פיצויים לפי סימן משנה זה בשל אבדן השתכרות ואבדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערב קביעת הפיצויים; היו הפיצויים פטורים ממס הכנסה, יחושבו הפסדי הנפגע לעניין פיצויים אלה לפי הכנסתו לאחר ניכוי מס הכנסה החל עליה בעת קביעתם, ובלבד שההפחתה בשל ניכוי המס כאמור לא תעלה על 25אחוזים מן ההכנסה שלפיה חושבו פיצויים אלה
(ב ) על אף הוראות סעיף 487, פיצויים לפי סימן משנה זה בשל נזק שאינו נזק ממון לא יעלו על 146,000שקלים חדשים; שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להגדיל את הסכום האמור; הסכום יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום פרסומו של חוק זה או מיום הגדלת הסכום, לפי העניין

דברי
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 4(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, בשינויי נוסח המונח “סטייה חמורה מהתנהגות ראויה” מחליף את המונח “התרשלות חמורה” והוא בא להבהיר, כי החומרה טמונה במידת הסטייה מההתנהגות הראויה בנסיבות המקרה
סעיף קטן (ג) בסעיף 4לחוק האחריות למוצרים פגומים, הושמט בשל המגמה בחוק המוצע להשוות את דינו של קטין לדינו של בגיר בנוגע לאחריות בנזיקין
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“הגנות
4 (א) בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה:
(1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן;
(2) לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה;
(3) המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו, והוא נקט באמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו, ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר בפני הסיכון הכרוך במוצר;
(4) הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, וחשף עצמו מרצונו לסיכון זה
(ב) לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה

הסבר
לגרימת הנזק, אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו
(ג) היה הנפגע למטה מגיל 12-
(1) לא תחול ההגנה האמורה בסעיף קטן (א)(4);
(2) לא יפחית בית משפט פיצויים לפי סעיף קטן (ב) ”
סעיף 405 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, וקובעת בכך חריג להוראה המופיעה בסעיף 467המוצע, בחלק המשנה הדן בתרופות בשל הפרת חיוב
לסעיף קטן (ב)
ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 5(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, וקובעת בכך חריג להוראה המופיעה בסעיף 487המוצע הדן בתרופות בשל הפרת חיוב, בהגבילה את סכום הפיצויים שניתן לפסוק לניזוק בשל נזק שאינו נזק ממון
לסעיף קטן (ג)
ההוראה החדשה המוצעת, מסמיכה את שר המשפטים לקבוע בתקנות, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מבחנים לחישוב הפיצויים האמורים בסעיף קטן (ב)
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“פיצויים
5 (א) בחישוב הפיצויים לפי חוק זה בשל אבדן
השתכרות ואבדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק לפי נתוני

ה6ת0יי4שנ(ואת ) באחתרקיוופת ת 6ה0ה4תי(יאש )נות תקשול פתביהעההתיילפשינוסתימןשלמ תשנביה עזה לתפיהיסהימאן רמבעשנשהניזםה תהיה ארבע התשינישם נות למוצרים פגומים באחריות למוצרים
]פגם 6([ב ) תביעה לפי סי(מבן ) משתנבהי זעה תלפתייסשין מןבתמושםנהע זשהר תשנתייים שמן תבותםוםהשענשהר שבניה םיצמאתוהם מוהצשרנה פשגובמהי יםצא המוצר
משליטת היצרן, אף מאשםליבטמתועהדי זצרהן, טארףם אחםלפבהמותעקדופזהת טהרהםתיחילשפנוה ת תקופת ההתיישנות ]פגם 6[
א7י0סו4ר התתננייה הפוטרת07א4ו התמנגיבהילההפואטחררתיואתו בהנזמיגקביין ללהפי אסחירמיןותמ בשנזיה קזיןה ל-פי בסטילמהן; מאישן נבה הזוהרא- ה בטאליהס;ור איהן תנביהוראה פבגאוחמרייםוזתו לכמדוי צרליגםרוע מזכותזו הכידצירןלגלרושיע פומיזכמואת דהם יאצרחןר, לושבילפבויד משאלדא םישאפחרה, ועבצלמבו ד משמילא שיהשמפוהצר עצפבמגואוחמירימםוית לשמהומצוריצםר]פגם 7[הגיע לרשותו לצרכיהגםיעאילשריישום,תומ לשצפרחכיתיםיםאיאשוייבים,תימיםשפחתיים או ביתיים ]פגם 7[
סימן ז’: העברת נטסלימהן הוז’כ: חההע
ד8ב0ר 4המנעגירד ם עלנזק על 8י0די4ננכגס רםשלנזנקתבעעל יהידית נה כסשלישטלנה תמבלע אהיתעהליו, שולילטא ה המתלבאררהו עדלייןו, נוסליאבוהת ]ענזצקמ ו14[המקרה, ואולם נראה מכיקרההנ, סויאבולת ם הנכרלאליה וכתי שהנל סיהבמוקתרה כמלתלייושת בושתל יהומתקר רעה ם מהתמייסשקנבוה ת כיוהנזק נגרם על ידי ההננכזסק נבגשרלם סעילכוין די שיהצנרכסהנבתשבל ע סיבכהוןתרשישלצור תוה, נמתאבעשרבהעםתרהשמלסוקתנו, ה מכאי לא התרשל, על הנתלבא ע ההתרראישלה, כעי ל להאנ גתרבםע לנהזרקאיבה כתיר לשאלוגתרו;ם ל נעזניקיןב זהה,תראישן לנופתקו; א למעיננייהן אם עילת התובענה אנםגד עיהלנתבהעתוהביעאנהב נשגל ד עוהונלתתבעהרהישלא נובתשלאו עובולשלת עהורולשהלנואתחראתו בשל

דברי
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערב קביעת הפיצויים; היו הפיצויים פטורים ממס הכנסה, יחושבו הפסדי הנפגע לעניין פיצויים אלה לפי הכנסתו לאחר ניכוי מס הכנסה החל עליה בעת קביעתם, ובלבד שההפחתה בשל ניכוי המס כאמור לא תעלה על 25אחוזים מן ההכנסה שלפיה חושבו פיצויים אלה
(ב) פיצויים לפי חוק זה בשל נזק שאינו נזק ממון לא יעלו על חמישים אלף שקלים; שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להגדיל את הסכום האמור; הסכום יהיה צמוד לדד המחירים לצרכן מיום קבלת חוק זה בכנסת או מיום הגדלת הסכום, לפי העניין ”
ס עיף 406 ההוראה המוצעת מאריכה את תקופת
ההתיישנות לארבע שנים בדומה להסדר הכללי המוצע בנושא ההתיישנות בפרק השלישי לחלק השישי המוצע הסיפה המוצעת מבהירה כי התביעה תתיישן בכל מקרה בתום עשר השנים, גם אם במועד זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות בכך קובעת הוראה זו חריג לתקופת התקרה המוצעת בפרק השישי לחלק השישי המוצע
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“התיישנות
6 (א) תקופת ההתיישנות של תביעה לפי חוק זה תהא
שלוש שנים
(ב) לא תוגש תובענה לפי חוק זה אלא תוך עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן ”
ס עיף 407 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 7
לחוק האחריות למוצרים פגומים, בשינויי נוסח

הסבר
נוסח חוק האחריות למוצרים פגומים הקיים:
“התניה
7 המתנה על אחריות לפי חוק זה, תנאי בטל; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכות היצרן לשיפוי מאחר, ובלבד שלא ישפה עצמו ממי שהמוצר הגיע לרשותו לצרכים אישיים, משפחתיים או ביתיים ”
סימן ז’: העברת נטל ההוכחה
ס עיף 408 ההוראה המוצעת חוזרת על הוראת סעיף 41
לפקודת הנזיקין, בכמה שינויים שינוי אחד הוא שינוי נוסח, בסדר התנאים: התנאי השני בהוראה הקיימת, תנאי השליטה בנכס, עבר להיות התנאי הראשון, ואילו התנאי הראשון, העדר הידיעה, עבר להיות התנאי השני שינוי זה נועד להבהיר, כי הדגש בסעיף הוא על שליטת הנתבע בנכס
שינוי נוסף נוגע לבירור הנסיבות: התנאי הראשון (בהוראה המוצעת השנייה) שונה כך שהביטוי “לתובע לא היתה ידיעה” הוחלף בביטוי “ולא התבררו נסיבות המקרה”, ובכך מובהר כי תנאי זה לתחולת הכלל נבחן לפי הראיות שהובאו לפני בית המשפט במועד הדיון המשפטי ולא לפי ידיעת התובע במועד האירוע, וכי המועד שבו עדיין לא ברורות הנסיבות, המצדיק את הפעלת הסייג, הוא מועד הדיון המשפטי, ולא מועד האירוע
שינוי אחר הוא בתנאי השלישי אשר מבהיר כי הראיות הנדרשות לצורך הוכחת התנאי, יכול שיהיו גם ראיות באשר לנסיבות הכלליות של המקרה
כיוון ששאלת ההתרשלות עולה בחוק המוצע בעוולות נוספות, ולא רק ביחס לעוולת הרשלנות, מוצע שחזקת ה”דבר המעיד על עצמו” תחול הן לעניין תביעות על פי עוולת רשלנות, והן לעניין תביעות על פי עוולות אחרות
נזק על ידי דבר מסוכן
]נזק 38, 39ו–40[ 409(א ) נגרם נזק על ידי דבר מסוכן מטבעו או עקב הימלטות של דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, והנתבע שלט בדבר המסוכן או בדבר שנמלט עובר להימלטו, לפי העניין, על הנתבע הנטל להוכיח שלא התרשל במניעת הנזק; לעניין זה, אין נפקא מינה אם עילת התובענה נגד הנתבע היא בשל עוולת הרשלנות או בשל עוולה אחרת
(ב ) בסעיף זה, “דבר מסוכן” – לרבות חומר רעיל, חומר נפיץ, חומר מתלקח, קרינה מסוכנת, חשמל, אש, חיית בר או חיה מועדת

פרק שני: עשיית עושר ולא במשפט
עקרון ההשבה ]עוש 1(א), (ב)[ 410(א) מי שקיבל טובת הנאה (בפרק זה – הזוכה) שבאה מאדם אחר (בפרק זה – המזכה), בלי שהיה זכאי לכך, ישיב למזכה את הזכייה; בפרק זה, “זכייה” – נכס מוחשי או בלתי מוחשי, זכות, או כל טובת הנאה אחרת

דברי
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו
41בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה ”
ס עיף 409 ההוראה המוצעת באה במקום הוראות
סעיפים 38עד 40לפקודת הנזיקין היא מאחדת את ההוראות הקיימות לגבי דברים מסוכנים, אש, מים וחיות, להוראה אחת, רחבה ומקיפה יותר, המתייחסת לדברים מסוכנים בכלל; הרשימה המפורטת בסעיף קטן (ב) היא רשימת דוגמאות בלבד ההוראה המוצעת קובעת חזקת רשלנות, בדומה לדין הקיים, במקרים של נזק כתוצאה מדבר מסוכן או כתוצאה מדבר העלול לגרום נזק בהימלטו
על פי ההוראה המוצעת, נטל ההוכחה עובר אל כתפי הנתבע הן כאשר הנכס הוא בהחזקתו, והן כאשר יצא מהחזקתו אך הוא עדיין בשליטתו זאת, בשונה מהתפיסה ולפיה סעיף 38לפקודת הנזיקין חל רק במקרים של עזיבה או מסירה של הדבר המסוכן
כמו לגבי הכלל של “דבר המעיד על עצמו” גם לעניין הוראה זו, אין מניעה להניח חזקת התרשלות גם כאשר התביעה איננה מושתתת על עוולת הרשלנות דווקא
נוסח פקודת הנזיקין הקיים:
“חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים
38 בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של

הסבר
הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה ”
חובת הראיה ברשלנות לגבי אש
39 בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה
חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה
40 בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:
(1) הנזק נגרם על ידי חיית–בר, או על ידי חיה שאינה חיית–בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;
(2) הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה ”
פרק שני: עשיית עושר ולא במשפט
הפרק המוצע בא להחליף את חוק עשיית עושר ולא במשפט והוא יחול על כל הוראות החוק המוצע פרק זה מסדיר את ההוראות בדבר השבה ותחלוף בכל החוק המוצע, בכפוף להוראות מיוחדות בפרקים השונים ככלל אין הפניה מיוחדת לפרק זה, למעט כמה מצבים, שבהם קיים חשש שהקשר לנושא עשיית עושר אינו ברור מאליו (למשל, לעניין פירוק שיתוף בנכס, בסעיף 526המוצע)
סעיף 104 לסעיף קטן (א)
ההוראה המוצעת מגדירה את היסודות לצמיחת העילה בעשיית עושר וחוזרת על ההוראה הקיימת בסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר, בשינויים האלה: הביטוי “שלא על פי זכות שבדין” הוחלף בביטוי “בלי שהיה זכאי לכך” המונח “שלא כדין” לא סיפק מבחן

(ב ) אחת היא אם( ב )אה אהזחכתייהיאמפאעםולבתא הזוהכזכהי, ימה פמעופלעות להת מזהזכוהכהא, ו מבפדערוךלתאחהרמתז
ה11ח4לת ההפורק אועלת פרק 1ז1ה 4יחוהלוור גאום ת עפל רחקיוזבהי יהחושלבו הגםהקעבלועחייום ביבפהרשקיבםה אהחקרביוםעיבם חובקפרזקהי, םבכאפחורףי ]חחי[ובי הלשהבוהראות שבאותם לפהרוקריאםות שבאותם פרקים
ע2י1ל4ות הבשליבהלגרוע מכ12ל4ליותבלהיורלגארוותע סמעכילף ל0י1ו4ת, יהושירבאוהתזוסכעהיףל 0מז41כ, הי זשכייביה זושכההגילעמהזכאהליזו כיבישה ל ]חוכ 21, אבחטדח 9מ(אד) לה: אחד מאלה:
(1) מעשה שלא (כ1ד )ין שמנעשה כשלפאי כהדמיזן כשה;נעשה כלפי ה
(2) מעשה של ה (מ2ז )כה, מאעששר ה העשבל ירהמאזתכ ה, זכאיישרה להזועכביהר -א
(א ) בשל טעות, (האט )עיה, בכשפלייטה עואתו, עהוטשעקי ;ה, כפייה או עושק ;
(ב ) בשל עילה ש(בבט) לה, בעשילהעילשבהוטשלבהטלאהו, עייללה שהבותטבלטהלהא;ו עילה שהתבטל
(ג ) לפי בקשתו א(ו ג )בהסלכפמי תבו קשל תוהזאווכ בה הכסאכשמר תוהזושכל ה היז