תכנון מס חוקי הוא חלק חיוני מהתנהלות פיננסית חכמה, בייחוד עבור ישראלים הפועלים בסביבה גלובלית. רבים תוהים כיצד ניתן לצמצם את חבות המס מבלי להפר את החוק, בין אם באמצעות ניצול הטבות מקומיות, השקעות בחו”ל, מעבר למדינות בעלות מיסוי נמוך או שימוש במבנים עסקיים מיוחדים. הפחתת מס (Tax Avoidance) שונה בתכלית מהעלמת מס: מדובר בניצול לגיטימי של חוקי המס כדי לצמצם את התשלום, לעומת העלמת מס (Tax Evasion) שהיא הסתרה בלתי-חוקית של הכנסות.

הבנת מערכת המס הישראלית: כללים והזדמנויות להפחתה

מערכת המס בישראל פועלת בעיקרה על בסיס פרסונלי (אישי-עולמי) ופרוגרסיבי. משמעות “מס פרסונלי” היא שמיסוי נקבע לפי תושבות המס של האדם, ולא רק לפי מיקום ההכנסה. תושב ישראל חייב במס על הכנסותיו העולמיות, בין אם הופקו בישראל ובין אם בחו”ל. לעומת זאת, מי שאינו תושב ישראל (תושב חוץ) יחויב רק על הכנסות שמופקות בתחומי ישראל. שיטת מיסוי זו נועדה למנוע מצב בו ישראלים מעבירים הכנסות לחו”ל כדי לחמוק ממס, אך מנגד היא מחייבת תשומת לב מיוחדת לתכנון מס עבור מי שיש להם פעילות גלובלית.

המדרגות במס ההכנסה בישראל פרוגרסיביות, ככל שההכנסה גבוהה יותר, שיעור המס השולי עולה. נכון לשנת 2025, מדרגת המס העליונה ליחידים מגיעה לכ-50% כולל מס יסף (תוספת על הכנסות גבוהות). מס יסף בישראל עומד על 3% נוספים להכנסה שנתית מעל כ-721,560 ₪ (כ-60 אלף ₪ לחודש), ובנוסף 2% נוספים על הכנסות פסיביות (כגון רווחי הון, דיבידנדים וריבית) מעל סף זה. המשמעות היא שבשיעורי ההכנסה הגבוהים ביותר, שיעור המס האפקטיבי יכול להגיע לכ-50% ויותר. לדוגמה, שכיר בעל שכר גבוה מאוד עשוי לשלם 47% מס הכנסה רגיל ועוד 3% מס יסף, סך הכל 50% מס שולי. מיסוי גבוה זה מדגיש את החשיבות של תכנון מס נכון עבור בעלי הכנסות גבוהות, על מנת לנצל זיכויים, ניכויים והקלות קיימות בחוק ולהימנע מתשלום מעבר לנדרש.

ישראל מציעה כמה הטבות והזדמנויות להפחתת מס במסגרת החוק:

• נקודות זיכוי: כל תושב ישראל זכאי לנקודות זיכוי המפחיתות את חבות המס שלו. מעבר לנקודות הבסיס, אוכלוסיות מסוימות (למשל, נשים, הורים לילדים, עולים חדשים) מקבלות נקודות זיכוי נוספות. נקודת זיכוי שנתית שווה 2,820 ₪ (נכון ל-2025), כך שנקודות אלו יכולות לחסוך אלפי שקלים בשנה. למשל, עולה חדש זכאי לנקודות זיכוי מדורגות במשך 3.5 שנים ממועד עלייתו (סה”כ 7.5 נקודות לאורך התקופה), הטבה משמעותית המפחיתה את מס ההכנסה בתקופת ההתאקלמות.
• ניכויים וזיכויים בגין הוצאות: עצמאים ובעלי עסקים רשאים לנכות מההכנסה החייבת שלהם הוצאות הקשורות בייצור ההכנסה (כגון הוצאות ציוד, נסיעות עסקיות, שכר עובדים). גם שכירים יכולים ליהנות מזיכויים מסוימים דרך תלוש השכר (למשל, זיכוי בעד הפקדה לפנסיה, תרומות למוסד ציבורי מוכר המזכות ב-35% מהסכום כזיכוי ממס). הכרה נכונה בכל ההוצאות המותרות עשויה להקטין משמעותית את ההכנסה החייבת במס.
• הטבות מס אזוריות: המדינה מעניקה הטבות במס למי שמתגורר או מפעיל עסק באזורים מועדפים, כמו יישובי פריפריה. תושבים ביישובים מזוכים מקבלים זיכוי בשיעור מסוים מהכנסתם (לעיתים 10%-20% הנחה במס הכנסה עד תקרה מסוימת). ניצול ההטבה האזורית יכול להפוך מגורים בפריפריה לכדאיים יותר מבחינה כלכלית עבור בעלי הכנסות.
• חוק עידוד השקעות הון: מפעלים ועסקים בענפי תעשייה, תיירות והיי-טק שעומדים בקריטריונים של “מפעל מוטב” או “מפעל טכנולוגי מועדף” זכאים למס חברות מופחת (במקרים מסוימים 7.5% או 12% במקום 23%) ולהקלות במס על דיבידנדים לבעלי המניות. כך, יזמים המפעילים חברות יצוא, מפעלי הייטק או מפעלים בפריפריה יכולים ליהנות משיעורי מס נמוכים במיוחד על רווחיהם. חוק זה הוא כלי מרכזי לעידוד השקעות וחדשנות בישראל.
• פטור ממס שבח במכירת דירת מגורים: בישראל קיים פטור ממס רווחי הון (מס שבח) על מכירת דירת מגורים יחידה עד לתקרה מסוימת, בכפוף לעמידה בתנאים (כגון תקופת אחזקה מינימלית של 18 חודשים). למוכר דירה יחידה יש אפשרות למכור בפטור אחת ל-18 חודשים. פטור זה מהווה עידוד לבעלות על דירה יחידה ומאפשר למכור ולהחליף דירה מבלי להתחייב במס על הרווח. מי שבבעלותו יותר מדירה אחת חייב במס שבח בעת המכירה, אך ניתן לתכנן מועדי מכירה וניצול פטורים חלקיים (למשל, שימוש בפריסת מס על פני מספר שנים) כדי להפחית את נטל המס.
• דחיית תשלומי מס (Tax Deferral): דחיית אירוע מס לשנה מאוחרת יותר היא לעיתים צעד יעיל, לדוגמה, משקיע יכול לבחור למכור נכס הוני לאחר תום שנה קלנדרית כדי שהחיוב במס יחול בשנה הבאה (וכך לתכנן את חבות המס בין שתי שנים). דחיית מס אינה פוטרת ממנו, אך ערכו של כסף נדחה גבוה יותר (בעיקר בתקופות אינפלציה) והיא יכולה לאפשר תכנון תזרימי טוב יותר. כמו כן, אם מצפים לשינוי בשיעורי המס (למשל, רפורמה עתידית שעשויה להפחית את המס), דחיית מכירת נכס עד כניסת ההקלה יכולה לחסוך כסף.
• קיזוז הפסדים: החוק מתיר לקזז הפסד מהכנסה בשנה מסוימת כנגד רווח בשנה אחרת, ובכך להפחית את חבות המס. למשל, משקיע שספג הפסד הון במכירת מניות בשנת 2024, יכול לשמור את ההפסד ולקזזו כנגד רווחי הון ב-2025, ובכך לשלם מס רק על הנטו. תכנון נכון של מימוש רווחים והפסדים (Tax Loss Harvesting) מאפשר לצמצם מס רווחי הון לאורך זמן.

בנוסף לכל אלה, ישראל מעניקה הקלות מס משמעותיות לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ותיקים (“ותיקים” = ששבו לאחר 10+ שנים בחו”ל). התיקון המכונה “חוק מילצ’ן” קובע כי עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים זכאים לפטור מלא ממס ומדיווח על כל הכנסותיהם שמקורן מחוץ לישראל במשך 10 שנים מיום שעלו/שבו. למעשה, מי שעונה להגדרה זו אינו משלם מס בישראל על רווחיו בחו”ל בעשור הראשון, וגם לא חייב לדווח עליהם לרשות המיסים בתקופה הזו. הטבה חסרת תקדים זו, שהפכה את ישראל ל”מקלט מס” עבור עשירים יהודים שעלו ארצה, נועדה לעודד עלייה והשבת הון לישראל. חשוב לדעת כי הפטור הוא זמני, ועם סיום 10 השנים הנישום הופך חייב במס ככל תושב ישראלי. אולם במשך העשור המוגן ניתן לתכנן צעדים משמעותיים, כמו מימוש רווחים וקבלת הכנסות פסיביות בחו”ל ללא מס בישראל. נציין שבעקבות לחצי גופים בינלאומיים (OECD ואחרים) נשקלות הגבלות על הפטור (כגון חובת דיווח ללא חיוב במס), אך הפטור ממס עצמו עדיין בתוקף למי שמגיע בתקופה זו. כלומר, ישראלי שחי שנים בחו”ל וצבר נכסים, או מיליונר יהודי מחו”ל שעולה לארץ, יכול ליהנות מעשר שנים “נטולות מס” על השקעותיו ועסקיו מחוץ לישראל. נושא זה מפורט בהמשך, אך כבר כעת ברור שזוהי הזדמנות תכנון מס משמעותית שמדגישה את חשיבות התושבות לצורכי מס.

על אף שלישראל מוניטין של מדינה עם מס יחסי גבוה, החוק הישראלי טומן בחובו לא מעט הזדמנויות להפחתה חוקית של נטל המס: באמצעות נקודות זיכוי, ניכויים, הטבות ענפיות ואזוריות, דחיות מס, קיזוז הפסדים והקלות מיוחדות לעולים ותושבים חוזרים. הבנת כללי המשחק המקומיים היא שלב ראשון חיוני בדרך להפחתת מס יעילה. בהמשך המדריך, נרחיב לתכנון אסטרטגי ופתרונות בינלאומיים, אך תמיד יש לזכור להתחיל בניצול הכלים הבסיסיים שמציעה מערכת המס הישראלית, בטרם יוצאים לתמרונים מורכבים בזירה הגלובלית.

תכנון מס אסטרטגי: עקרונות יסוד להפחתת המס

תכנון מס אסטרטגי הוא תהליך מובנה של ניהול הכנסות, הוצאות והחזקות באופן שממזער את תשלומי המס לאורך זמן, תוך עמידה בחוק. כדי לתכנן מס באופן מושכל, חשוב להכיר מספר עקרונות יסוד:

1. תזמון ההכנסה וההוצאה (Timing): לשאלה מתי להכיר בהכנסה או לבצע הוצאה יש משמעות מיסויית. עיקרון זה מכונה “השאת עיתוי” והוא רלוונטי הן להכנסות עסקיות והן להכנסות הוניות. למשל, בעל עסק עצמאי יכול לשקול לדחות חשבוניות מס לסוף השנה או לתחילת השנה הבאה בהתאם למדרגת המס שבה הוא נמצא השנה לעומת צפי לשנה הבאה. אם בשנת 2025 הוא כבר מצוי במדרגת המס הגבוהה, אולי עדיף לדחות חלק מההכנסות לינואר 2026 כדי שיחושבו בשנה נפרדת שבה ייתכן שהכנסתו תהיה נמוכה יותר (ולכן ממוסה פחות). בדומה, הקדמת הוצאות מוכרות למס (כגון רכישת ציוד או הקדמת תשלום לספקים) לסוף שנה יכולה להגדיל את הניכויים באותה שנה ולהקטין את הרווח החייב. תכנון תזמון נכון יכול אפוא “לפרוס” את ההכנסה באופן מיטבי בין שנים וחודשים ולהימנע מקפיצה חד-פעמית למדרגת מס גבוהה בשנה מסוימת.

2. מיקום ההכנסה (Location): בעולם גלובלי, ההכנסה יכולה להיות מופקת במקומות שונים, ושיעורי המס משתנים בין מדינות. עיקרון הטריטוריאליות קובע שבמדינות מסוימות (למשל מדינות עם מס טריטוריאלי) הכנסות מחוץ למדינה לא חייבות במס, בעוד שבישראל (כאמור) הכלל פרסונלי. עם זאת, נישום יכול לעיתים לבחור היכן “למקם” פעילות מסוימת. למשל, יזם סטארט-אפ ישראלי המתכנן למכור מוצר גלובלי, יכול להקים חברה במדינה עם מיסוי נוח (כמו אירלנד או קפריסין) ולהפיק שם את ההכנסות, במקום ישירות על שמו בישראל. אם הדבר נעשה נכון (והחברה באמת מנוהלת מחו”ל ולא רק פיקטיבית), רווחי החברה ימוסו לפי חוקי אותה מדינה, ייתכן שבשיעור נמוך משמעותית מאשר מס ההכנסה שהיה משלם בישראל. באופן דומה, משקיע נדל”ן יכול לבחור לרכוש נכס במדינה שבה מס הרכישה והמס על שכר דירה נמוכים יחסית, וכך למקסם תשואה נטו. במילים אחרות, יש לשקול איפה נכון ביותר לקיים פעילות או להשקיע כספים, לאור הבדלי המס בין מדינות. עם זאת, חשוב להיזהר, מעבר פעילות למקום מס אחר חייב להיעשות במסגרת החוק והחובות (למשל כללי מוסד קבע (Permanent Establishment) ואמנות מס, עליהם נדון בהמשך).

3. סוג ההכנסה (Character): לא כל ההכנסות נולדו שוות. מערכות מס מבחינות בין סוגי הכנסה שונים, הכנסה מיגיעה אישית (כגון משכורת או הכנסה מעסק), הכנסה פסיבית (ריבית, דיבידנד, דמי שכירות), רווחי הון (מכירת נכסים), וכד’. לעיתים קרובות, סוגי הכנסה שונים ממוסים בשיעורים שונים. בישראל למשל, משכורת גבוהה יכולה להגיע לכ-50% מס שולי, בעוד שרווח הון ממכירת מניות ממוסה ב-25% שטוח (ליחיד שאינו בעל מניות מהותי). תכנון מס נבון ינסה להמיר הכנסה מסוג עתיר-מס להכנסה מסוג נמוך-מס, ככל שהחוק מאפשר. לדוגמה, במקום למשוך בונוס גדול כמשכורת (47% מס), בעל חברה יכול לשקול להשאיר את הרווחים כחלק מהחברה ולמשוך דיבידנד בשיעור 30% מס (אם כי על כך נוסף כבר מס חברות 23% ברמת החברה, כך שצריך לבחון את הסך הכולל). בתרחיש אחר, עובד יכולים לבקש הטבות בשווה-כסף (כגון רכב בליסינג או הפרשות למענק השתלמות) במקום תוספת שכר ישירה, שכן הטבות מסוימות נהנות ממס מופחת או דחיית מס. בארה”ב, דוגמה בולטת היא מיסוי דיפרנציאלי של רווחי הון לעומת הכנסה רגילה, “רווח הון לטווח ארוך” (מנכס שהוחזק מעל שנה) ממוסה בשיעור עד 20% בלבד, לעומת הכנסה שוטפת שיכולה להגיע ל-37% פדרלי. לכן, משקיע אמריקאי יעדיף (אם אפשר) לממש רווח לאחר שנה כדי לקבל סיווג כרווח הון מוזל. לסיכום עיקרון זה: הבנת ההבדלים במיסוי בין סוגי הכנסות מאפשרת לעצב עסקאות ומבנים כך שהרווח יתבטא באופן שמוטל עליו שיעור המס הנמוך ביותר.

4. ניצול פטורים, הקלות ואמנות: דיני המס עמוסים בסעיפי פטור, ניכוי, זיכוי והסדרים מיוחדים. תכנון מס אסטרטגי פירושו לוודא שאינכם משאירים “כסף על השולחן”, כלומר, שלא שילמתם מס מבלי לנצל הקלה שהייתם זכאים לה. למשל, אם אתם משקיעים בנדל”ן בישראל, דאגו לבחון את הזכאות לפטור חד-פעמי ממס שבח במכירת דירת מגורים (בהתאם לתנאי החוק). אם אתם בעלי שליטה בחברה, ודאו שאתם מודעים להקלות כמו מס מופחת על דיבידנד במפעל מועדף או גלגול רווחי הון (דחיית מס שבח בעת החלפת נכס בנכס דומה, בישראל, למשל בסעיף 96 לפקודת מס הכנסה, או במדינות אחרות במסגרת “1031 Exchange” בארה”ב עבור נדל”ן). גם אמנות מס בינלאומיות (שיפורטו בהמשך) מציעות הטבות, למשל, אמנה יכולה להפחית באופן משמעותי ניכוי מס במקור על תשלומים לחו”ל. תכנון מושכל כולל מיפוי של כל ההטבות והאמנות הרלוונטיות למצבכם, ותפעול העסקאות באופן שמקנה זכאות להן. לדוגמה מעשית: נניח יזם ישראלי עומד לקבל תשלום תמלוגים מחברה אמריקאית עבור פטנט. ללא תכנון, החברה האמריקאית תנכה 30% מס במקור (ברירת המחדל בארה”ב). אך לפי אמנת המס ישראל-ארה”ב, תמלוגים שישולמו לתושב ישראל יכולים להיות מנוכים רק בשיעור 10%. כדי ליהנות מההטבה, על היזם להמציא לחברה האמריקאית אישור תושבות ישראלית (טופס W-8BEN ודומיו), צעד פשוט שמאפשר להפחית את הניכוי מ-30% ל-10%. ללא הכרה בהסדר האמנה, היזם היה משלם הרבה יותר מס במקור ואז נאלץ לדרוש החזר. זהו כוחו של תכנון מראש.

5. הפרדה בין ישויות (Entities): פעמים רבות, שימוש בישות משפטית כגון חברה בע”מ, שותפות או נאמנות (Trust) יכול ליצור יתרון מיסויי. הסיבה היא שכל ישות כזו עשויה להיות ממוסה באופן שונה, או לאפשר דחיית מס. למשל, חברה בע”מ בישראל משלמת מס חברות בשיעור 23% על רווחיה, ואינה חייבת לנכות דמי ביטוח לאומי על רווחים אלו. יחיד עצמאי לעומת זאת היה משלם על אותו רווח עד 50% מס הכנסה ועוד עד ~17% ביטוח לאומי. לכן הקמת חברה (מה שמכונה לפעמים “התאגדות”) יכולה לחסוך מיידית תשלומי ביטוח לאומי, ולהפחית את מס ההכנסה על הרווח ל-23% במקום 50%, כל עוד הרווחים נשארים בתוך החברה. כמובן, כשהרווחים ישולמו לבעל החברה כדיבידנד, יהיה חיוב מס דיבידנד (25%–30%). אך בעל שליטה יכול לבחור את העיתוי והסכום של משיכת דיבידנדים, ובכך לדחות מס ואולי למשוך בתקופה בה הוא במדרגת מס אישית נמוכה יותר (למשל בשנת פרישה). בהמשך, נדון בהרחבה בסוג מיוחד של חברות שנוצלו בישראל להפחתת מס, “חברות ארנק”, והכללים החדשים לגביהן. אך די כאן לומר שהבחירה האם לפעול כיחיד או כחברה היא אבן יסוד בתכנון מס. בדומה, נאמנות יכולה לשמש כלי תכנוני: העברת נכסים לנאמנות עשויה, בתנאים מסוימים, ליצור הפרדה כך שהכנסות הנאמנות לא משויכות ליוצר (settlor) לצורכי מס. בישראל אמנם חוקקו חוקים למיסוי נאמנויות, אך עדיין יש תחומים (כגון נאמנות לטובת נכד שהוא תושב חוץ) שבהם הנאמנות מקנה יתרון מס או לפחות גמישות בתשלום המס.

6. תיעוד ועמידה בדרישות החוק: תכנון מס, כדי שיהיה לגיטימי, חייב להקפיד על תיעוד נכון ועמידה בכל חובות הדיווח. רשויות המס מבחינות בין “תכנון מס אגרסיבי”, שבו מבחינה משפטית מקיימים את לשון החוק אך לפעמים בפועל העסקים חסרי תוכן, לבין תכנון מס לגיטימי שהוא שימוש בכלים שהחוק התכוון אליהם או מאפשרם בבירור. כלל יסוד הוא שתכנון מס לא יכול להיות למראית עין בלבד. אם הקמתם חברה במדינה אחרת רק על הנייר, אבל ניהולה והשליטה בה בפועל מישראל, רשות המס תוכל לטעון שהחברה תושבת ישראל ולמסות בהתאם (עיקרון “ניהול ושליטה”). לכן בכל תכנון, מעבר לעקרונות הפיננסיים, יש לוודא שהמבנה עומד במבחן המציאות. למשל, אם פתחתם חשבון בנק זר למטרה מסוימת, ודאו שההכנסות הרלוונטיות אכן עוברות דרכו ושאתם מדווחים כנדרש (גם אם אולי לא משלמים מס מיד בשל דחייה או פטור). תכנון מס מוצלח הוא כזה שיש עליו “תעודת כשרות” בדמות חוות דעת מקצועית או לפחות תיעוד ברור של מטרות לא-מיסויות לצעדים שבוצעו (כגון צורך עסקי אמיתי בהקמת חברה זרה). נושא הגנת חוות הדעת יפורט בהמשך, אך נציין כבר כאן שכדאי במהלכים משמעותיים לקבל בכתב ייעוץ מרואה חשבון/עו”ד מס, אשר יכול לשמש הגנה מפני קנסות במקרה שהרשות לא תקבל את הפרשנות, זאת בהנחה שהייעוץ נעשה בתום לב ועל בסיס מידע מלא שהוצג ליועץ.

לאור עקרונות אלה, תכנון מס אסטרטגי אינו צעד חד-פעמי אלא תהליך מתמשך. יש לעדכן את התוכנית בהתאם לשינויים בחקיקה (רפורמות מס, חתימת אמנות חדשות, שינויי שיעורי מס), לשינויים במצבכם האישי (לידת ילדים, עלייה/ירידה בהכנסה, רילוקיישן וכו’) ולתנאי השוק. לדוגמה, בשנים האחרונות ישנה מגמה בינלאומית של הגבלת תכנוני מס אגרסיביים: יוזמת BEPS של ה-OECD, חקיקה אמריקאית כמו FATCA, ויוזמות שקיפות (CRS, חילופי מידע אוטומטיים) מקשים יותר על הסתרת נכסים. לכן, מה שהיה מקובל לפני עשור ייתכן שכיום מסוכן או בלתי אפשרי. תכנון אסטרטגי טוב יתאים עצמו לרוח הזמן.

העקרונות: הפחתת מס חוקית מחייבת הסתכלות רוחבית, על הממד הזמן, המקום, אופן ההכנסה, ההטבות הזמינות, סוג הישות, ותיעוד קפדני. מי שפועל באופן יזום ומודע בתחומים אלו יוכל להפחית את שיעור המס האפקטיבי שלו באופן דרמטי, מבלי לחרוג מגבולות החוק. כעת, חמושים בעקרונות היסוד, נעבור ליישומם בנושאים ספציפיים כמו מקלטי מס, חברות זרות, אמנות מס, מיסוי בינלאומי ועוד.

שימוש נכון במקלטי מס בינלאומיים

מקלטי מס (Tax Havens) הם מדינות או תחומי שיפוט הידועים במדיניות מס נמוכה או אפסית, המושכת יחידים וחברות לרשום שם הכנסות ונכסים. שימוש במקלט מס, כגון איים קריביים מסוימים, גיברלטר, מונקו, פנמה וכדומה, מאפשר במקרים רבים הפחתה ניכרת של חבות המס, וזהו תכנון מס חוקי כל עוד מדווחים לרשויות ומתנהלים בשקיפות. חשוב להבין: ההיבט החוקי נקבע לרוב על פי מדינת התושבות של הנישום. תושב ישראל, כאמור, חייב במס על הכנסותיו הגלובליות, ולכן אם יקים חברה במקלט מס ויחזיק בה כמוטב סופי, רשות המס בישראל עשויה למסות אותו בעת קבלת דיבידנדים או אפילו מדי שנה תחת כללי חברת משלח יד זרה או CFC (חברה נשלטת זרה). עם זאת, עדיין יש יתרונות לשימוש מושכל במקלטי מס:

• דחיית מס: ניתן לצבור רווחים בתוך חברה הממוקמת במקלט מס מבלי לשלם עליהם מס חברות משמעותי. לדוגמה, אם חברה רשומה באיי הבתולה הבריטיים (BVI) מרוויחה 1 מיליון דולר, והיא אינה חייבת במס מקומי (0% מס חברות ב-BVI), הכסף יכול לגדול בחברה ללא קיצוץ מס. כל עוד הבעלים (ישראלי) לא מושך את הרווחים כדיבידנד ולא מפעיל את החברה מישראל, הוא לא ימוסה מיד בישראל. רק בעת משיכת הכספים או פירוק החברה, ייתכן אירוע מס בישראל. כך, המקלט משמש לדחייה, וכידוע, דחיית מס משמעה יותר הון עובד ופוטנציאל צמיחה מוגבר.
• הבדלי שיעור מס: אפילו כאשר כן יש אירוע מס בישראל, הוא עשוי להיות בשיעור נמוך יותר. למשל, אם חברה באיי קיימן (0% מס חברות) מחלקת דיבידנד לבעלים הישראלי, בישראל יחויב אותו דיבידנד ב-25% (או 30% לבעל מניות מהותי). אפקטיבית, שילם הבעלים רק 25%-30% על רווחי החברה, לעומת 47% שהיה משלם לו הפיק את ההכנסה כיחיד בישראל. הפרש זה משמעותי. יש לשים לב שכללי חברה נשלטת זרה (Controlled Foreign Corporation) בחוק הישראלי מנסים “לתפוס” רווחים פסיביים בלתי מחולקים ולהביא למסותם כאילו חולקו. אולם, אם פעילות החברה היא פעילה (Active Business) ולא רק אחזקת נכסים פסיביים, כללי CFC לא יחולו. לכן תכנון נכון הוא להפעיל באמצעות המקלט פעילות עסקית ממשית, או לבחור תחומי הכנסה שלא נחשבים פסיביים.
• סודיות: חלק ממקלטי המס התאפיינו בעבר (וחלקם עדיין) בסודיות בנקאית או אנונימיות של בעלי חברות. עבור ישראלי שחשש מחשיפת מידע, זה היה יתרון. כיום, עם עליית תקני השקיפות הבינ”ל (FATCA, CRS, עליהם נפרט בהמשך), קשה יותר להישאר אנונימי; מידע על חשבונות בנק ונכסים זרים מגיע אוטומטית לרשות המיסים. לכן הסודיות היא פחות סיבה לגיטימית לתכנון מס ויותר מתקשרת להעלמות מס, מה שאינו חוקי. נבהיר: איננו מעודדים שימוש במקלטי מס להסתרה לא חוקית של כספים. אנחנו מדברים על שימוש גלוי, שתכליתו ניצול חוקי המס המקומי הנמוך, לא התחמקות מהדיווח לרשות בישראל.
• מבנים רב-לאומיים: חברות בינלאומיות נוהגות לשלב ישויות במקלטי מס כחלק ממבנה כולל. למשל, חברת אחזקות (Holding) בסינגפור, חברת קניין רוחני באיי פנמה, חברת מסחר בדלוואר, הכול תחת קונצרן שמטהו אולי בישראל או בארה”ב. כך אפשר לנתב רווחים לידי הישות במקלט המס כדיבידנדים או תמלוגים, ושם כמעט לא לשלם מס. במקרים מסוימים, הודות לאמנות מס או חוקי מס מיוחדים, אפילו העברת הכספים מישראל למקלט המס יכולה להיות עם מס נמוך. דוגמה: ישראל חתמה אמנת מס עם קפריסין, שבה שיעור המס הנמוך (12.5%) בשילוב פטורים מקומיים (פטור לקפריסין על דיבידנד נכנס מחו”ל) איפשרו לחברות ישראליות להקים חברת-בת בקפריסין ודרכה להעביר רווחים עם מס מינימלי. קפריסין, אגב, נחשבת “מקלט מס ידידותי” לישראלים, הן בשל קרבתה הגיאוגרפית והתרבותית והן משום שיש בה שילוב של מס חברות נמוך, פטורים לדיבידנדים וריבית עבור זרים (non-domiciled), ואמנה למניעת כפל מס עם ישראל. עוד נחזור לקפריסין כדוגמה במדריך.

בעת שימוש במקלט מס, חיוני להקפיד על כמה כללים כדי שהשימוש יהיה “נכון” (קרי, חוקי ויעיל):

• ניהול ושליטה מחוץ לישראל: אם מקימים חברה במקלט מס, יש לוודא שההנהלה והשליטה על החברה מתקיימות באותו מקום או לפחות מחוץ לישראל. לפי הדין הישראלי, חברה תיחשב “תושבת ישראל” אם היא התאגדה בישראל או אם “השליטה והניהול על עסקיה מופעלים בישראל”. משמע, גם אם חברה רשומה באיי סיישל, אבל הדירקטוריון מתכנס בתל אביב והחתימות נעשות מכאן, רשות המיסים יכולה לטעון שהיא בעצם חברה ישראלית (ולמסות אותה ככזו). לכן מומלץ שלחברה יהיה מנהל זר, כתובת מקומית, ושההחלטות העיקריות (ישיבות, הסכמים) יתבצעו בפועל בתחומי אותו מקלט מס. אפשר אף להשתמש במנהלים מקצועיים מקומיים. צעדים אלה מחזקים את הטענה שהחברה אכן זרה מבחינה תושבותית.
• תוכן עסקי אמיתי (Substance): מקלטי מס רבים נפגעו בשנים האחרונות מחקיקה בינלאומית שמכוונת נגד חברות “קש” חסרות פעילות. דרישות Substance משמעותן שחברה במקלט מס צריכה להראות פעילות ממשית, משרד, עובדים, הוצאות תפעול, ולא רק תיבת דואר. במקומות כמו איי קיימן ואיי מאן, נחקקו כללים שקובעים שחברה המקבלת הכנסות מסוגים מסוימים (בעיקר פסיביות) חייבת להוכיח שיש לה נוכחות פיזית וניהולית במקום, אחרת היא עלולה להיחשב מפירה את החוק המקומי. בתכנון מס נכון, דואגים מבעוד מועד להקים תשתית כלשהי: לשכור משרד, להעסיק לפחות מזכירות/מנהלה בחצי משרה, להוציא חשבוניות מקומיות וכדומה. זה כרוך בעלויות, אבל חיוני לשמירת הלגיטימיות של המבנה.
• ציות לדיווח בישראל: גם אם לא משלמים מיד מס בישראל, עדיין חלה חובת דיווח. כל חברה זרה שבבעלות ישראלים מהותיים, כל חשבון בנק זר עם סכום משמעותי, כל נאמנות עם יוצר/נהנה ישראלי, פרטים כאלה חייבים בדיווח שנתי במסגרת דין וחשבון מס (טופס 150/151 וכד’). רשות המיסים מאפשרת לנצל מקלט מס, אך דורשת שלא יוסתר מפניה. מי שלא מדווח מבצע עברה פלילית. בנוסף, בשנים האחרונות ישראל מקבלת כאמור מידע אוטומטי מהבנקים בעולם (CRS), כך שסיכוי ההסתרה קלוש. בשנים עברו רבים נמנעו מדיווח בתקווה להסתתר, אך זה הוביל למבצעי גילוי מרצון ולחשיפה כואבת. מסקנה: דווחו! אפשר לדווח ולציין שאין חבות מס בשל פטור או דחייה (למשל, רווח כלוא בחברה שאין חובה לשלם עליו מס עד החלוקה). השקיפות תאפשר לכם לישון בשקט, ולהתמודד לגופו של עניין אם וכאשר הרשות תשאל.
• בחירת המקלט המתאים: לא כל מקלטי המס דומים. יש “מקלטים” קלאסיים לקרנות נאמנות (לדוגמה ג’רזי, המאופיינת ברגולציה מתקדמת לתחום הפיננסים), יש כאלו לחברות אחזקה (כגון הולנד, שאמנם יש בה מס חברות של ~25% אך מנגנוני האמנה שלה והפטורים על רווחי חברות בנות הפכו אותה למקום מועדף להחזקת חברות בין-לאומיות), יש מקלטים לספינות ומטוסים (כמו האי מאן). לכן, תכנון נכון בוחר את המקום לפי אופי הפעילות. ישראלים רבים, למשל, השתמשו במלטה לקיום מבנה חברות ימי (מלטה גובה מס חברות אך מחזירה רובו במקרים של בעלות זרה, מבנה “אימפוטציה”) או בסינגפור עבור אחזקת פטנטים (מס נמוך על תמלוגים, אמנות המונעות ניכוי במקור ממדינות רבות).

בטבלה הבאה נציג מספר דוגמאות של תחומי שיפוט נחשבים כמקלטי מס ומה מאפיין אותם מבחינת שיעורי מס ותכונות מרכזיות:

(הערה: הנתונים לעיל הם באופן כללי ועשויים להשתנות. חלק מהמדינות גובות אגרות שנתיות או מיסים עקיפים. כמו כן, משטרי המס מסועפים, למשל שווייץ: 26 קנטונים עם שיעורי מס שונים; האמירויות: שוני בין אמירות ובין אזורי סחר.)

הטבלה ממחישה את הפיתוי: במקומות כמו איי קיימן או BVI, שיעור המס הוא אפס. קפריסין מציעה שילוב של מס חברות נמוך ופטורים על הכנסות פסיביות, מה שהופך אותה למקלט מס “לגיטימי” בתוך אירופה עבור ישראלים רבים (כולל בעלי הון והייטקיסטים שהיגרו ללימסול). שווייץ, אמנם לא “אפס מס”, אך מקלט ותיק לעשירי עולם עם הטבות במיסוי קנטונלי. חשוב לזכור שהשימוש במקלט מס דורש הקפדה יתרה על חוקי המדינה וגם על חוקי ישראל. מנהל רשות המסים בישראל ציין ב-2018 שחוקי הפטור לעולים (חוק מילצ’ן) למעשה הפכו את ישראל עצמה למעין ‘מקלט מס’ לעשירים, כי יכלו להגיע לארץ ולא לדווח על הכנסות Offshore. כלומר, ההגדרה של “מקלט מס” היא יחסית, גם מדינה עם מס גבוה עשויה להפוך מקלט לאנשים מסוימים (כמו עשירי צרפת שעברו לבריטניה בעבר כשהייתה שם מדיניות non-dom).

בשורה התחתונה, מקלטי מס הם כלי בתכנון בינלאומי: כשהם חלק מתוכנית כוללת, מדווחת ובעלת substance, הם יכולים לחסוך מס באמצעות דחייה והפרשי שיעורים. עם זאת, השימוש בהם צריך להיות בזהירות ולא כפתרון קסם. כיום, רשימות “שחורות” של מקלטים מופקות על ידי ה-OECD והאיחוד האירופי, ותשלום דרך ישות ברשימה שחורה עלול דווקא לעורר תשומת לב. תכנון נכון יבחר תחום שיפוט שאינו מוקצה ושיש לו מוניטין (למשל, סינגפור, אירלנד, לוקסמבורג, אמנם אינם אפס מס, אך משטריהם אטרקטיביים ומוכרים).

נזכיר שלישראל יש חקיקה ספציפית (סעיף 3(ט) וסעיף 75ב לפקודה, “חברת משלח יד זרה” ו”חברה נשלטת זרה”) שנועדה להתמודד עם תכנוני מקלטי מס, בעיקר ע”י ייחוס הכנסות פסיביות של חברות Offshore לבעלי השליטה הישראליים כאילו חולקו. לדוגמה, אם רואה חשבון ישראלי הקים חברת ייעוץ באי ברמודה (מס 0%) ונותן ממנה שירותים, ייתכן שיוגדר כ”חברת משלח יד זרה” ויהיה חייב במס כאילו הרווח משולם לו אישית בישראל. דוגמה אחרת: ישראלי שהחזיק קרן השקעות בסיישל שמפיקה רק רווחים מני”ע, החוק עשוי לראות בה “CFC” אם מעל 50% מהשליטה ישראלית והמס שם נמוך מ-15%, ולחייב את הישראלי מדי שנה על חלקו ברווחי הקרן כאילו קיבל אותם. אבל ישנן דרכים חוקיות לעקוף הגדרות אלה, למשל להקפיד שהחברה הזרה עוסקת בפעילות עסקית אקטיבית, או לפצל בעלות כך שלא יהיה “בעל שליטה” יחיד ישראלי. מורכב? כן, ולכן תכנון באמצעות מקלט מס מחייב ליווי מומחים.

מקלטי מס יכולים להיות מרכיב מועיל בפאזל התכנון, אך הם לא פתרון שלם בפני עצמו. השימוש הנכון בהם הוא כחלק ממבנה רב-לאומי לגיטימי, עם ניהול בחו”ל, פעילות אמיתית ודיווח מלא לרשויות. כאשר כל התנאים האלו מתקיימים, מדובר בתכנון מס חוקי למהדרין, אפילו אם מחוקקי המדינות בעלות המס הגבוה היו מעדיפים לצמצם את השימוש בו. המגמה העולמית היא של מאבק במקלטי מס נטולי שקיפות, אך לא של ביטולם המוחלט. תמיד יהיו תחומי שיפוט מתחרים שיציעו תמריצי מס (אפילו בתוך ארה”ב יש “מקלטי מס” פנים-מדינתיים כמו דלאוור או פלורידה ללא מס מדינתי). כמשקיעים או יזמים ישראלים, טוב להכיר אופציה זו ולשקול אותה, אך לעשות זאת באופן מחושב ובמסגרת החוק.

לאחר שהבנו את נושא מקלטי המס, נעבור לדון בהחלטה נוספת: האם לפעול באמצעות חברה זרה או חברה ישראלית, ומה היתרונות המיסויים בכל מסלול.

חברות זרות לעומת חברות ישראליות: יתרונות מיסויים

יזם או משקיע ישראלי המתכנן פעילות עסקית משמעותית עומד בפני החלטה אסטרטגית: באיזה מקום לרשום את החברה שמנהלת את הפעילות, בישראל או מחוצה לה? לכל אפשרות יש משמעויות מיסוי שונות, וכמובן שגם שיקולים עסקיים (רגולציה, שוק יעד, ניהול) נשקלים. נבחן את היתרונות והחסרונות מבחינת מס של חברות ישראליות מול חברות זרות:

מיסוי חברות ישראליות: חברה שהתאגדה בישראל או שמנוהלת מישראל, נחשבת לתושבת ישראל וחייבת במס חברות בשיעור 23% (נכון ל-2025) על כל רווחיה ברחבי העולם. בנוסף, בעת חלוקת רווחים כדיבידנד לבעלי מניות יחידים, מנוכה עוד מס בגובה 25% (או 30% אם בעל מניות מהותי). שילוב מס החברות והדיבידנד מביא למיסוי משוקלל של כ-42%–45%. אמנם זה עדיין נמוך מהמדרגה האישית העליונה (~50%), ולכן בעל עסק מצליח יכול להרוויח מהתאגדות, כל עוד הרווחים נשארים ברמת החברה (23% בלבד) או מחולקים בצורה מתונה. יתרון נוסף הוא כאמור דחיית מס: אפשר לדחות את מס הדיבידנד לזמן רב, אולי עד ליציאה לפנסיה או עד שהבעלים הופך לתושב חוץ, ובינתיים להנות משיעור 23% בלבד.

מיסוי חברות זרות בבעלות ישראלית: חברה שהתאגדה בחו”ל ומנוהלת מחו”ל אינה חייבת במס בישראל על רווחיה, אלא במדינת ההתאגדות או הפעילות. אם היא רשומה במדינה עם מס נמוך (נניח חברת סחר בדובאי, עם 0% מס על רוב הפעילויות), היא יכולה לצבור רווחים בשיעור מס אפסי. בעלי המניות הישראלים ימוסו בישראל רק כשיקבלו דיבידנד או רווח הון ממכירת החברה. כך, לעיתים נוצרת “מקפצת מס”: החברה משלמת שיעור נמוך בחו”ל, והבעלים אם וכאשר מושך כסף משלם 25% בישראל. סה”כ אפקטיבי עשוי להיות נמוך מאוד (אם במדינה הזרה 0% ובישראל 25%, אז 25% בלבד, לעומת מעל 40% בישראל). גם כאן יש כללי CFC שדנו בהם, המנסים למסות רווחים פסיביים כאילו חולקו. אבל אם החברה הזרה עוסקת בפעילות אקטיבית (למשל מפעל ייצור בהונגריה, מס מקומי 9%), אין כפל מס בישראל; יחול רק מס דיבידנד כשיעבור כסף לארץ. מעבר לכך, אם החברה תשקיע את רווחיה בצמיחה ולא תחלק, לא ישולם בישראל דבר.

אמנות מס והשקעות דרך חברות זרות: לחברות זרות יכול להיות יתרון בניצול אמנות. ישראל כמדינת מקור נוהגת לנכות מס במקור על תשלומים מסוימים שיוצאים מישראל לחו”ל, למשל תמלוגים, ריבית ודיבידנדים המשולמים לתושב חוץ. שיעור הניכוי ללא אמנה יכול להיות 25% ואף 30%. אך אמנות מניעות כפל מס לרוב מגבילות את שיעורי הניכוי. למשל, אמנת ישראל-בריטניה קובעת תקרה של 15% לניכוי במקור על דיבידנד לתושב בריטניה. לכן, אם בעל מניות ישראלי גדול רוצה למשוך דיבידנד מחברה ישראלית בשיעור מופחת, הוא יכול (לפעמים) לעשות “Structuring”, כלומר להחזיק את המניות באמצעות חברת אם זרה במדינה שיש לה אמנה טובה עם ישראל. בעבר היו מקרים בהם ישראלים הקימו חברת אחזקות בהולנד (שיש לה אמנה עם ישראל) אשר החזיקה את מניות החברה הישראלית. כשהחברה הישראלית חילקה דיבידנד, להולנד, הניכוי היה רק 5% (לפי האמנה עם הולנד). בהמשך, כאשר הולנד העבירה דיבידנד לבעלים הישראלי, בגלל שהולנד לא מנכה מס יצוא דיבידנד לחו”ל, הדיבידנד הגיע לישראל כמעט נקי, והישראלי דיווח עליו כמקבל מחו”ל (מגיע לו זיכוי על ה-5% שנוכו בישראל) ושילם יתרת 20%. כך סה”כ יצא 25% במקום 30%-40%. כיום רשות המסים יותר מודעת לתכנונים כאלה ועלולה להתייחס לחברת “קש” ללא פעילות כאל שקופה, אך אם חברת האחזקות בהולנד יש לה פעילות משלה (נניח אחזקות נוספות, הלוואות וכו’), התכנון יכול לעבור.

היזהרו ממלכודות מס בינלאומיות: אחת המלכודות היא יצירת מוסד קבע לא מכוון. אם חברה זרה נחשבת כבעלת פעילות קבע בישראל (נניח חברת תכנה אמריקאית שמפעילה אנשי מכירות בישראל), יראו בה חברה חייבת במס בישראל על חלק מהרווחים, למרות שהיא זרה. לכן, מי שבוחר לפעול בחברה זרה חייב לוודא שאין לו נוכחות עסקית משמעותית בישראל שתקשר אותו חזרה לכאן מבחינת מס. במידת הצורך, חותמים על הסכמי שירות בין החברה הזרה לבין חברה ישראלית או ספק ישראלי, כדי להפריד את האחריות ולהימנע ממוסד קבע.

יתרונות לא-מיסויים שגוררים השלכות מיסויות: חברת חו”ל עשויה להקל על פעילות גלובלית, קל יותר לפתוח חשבון בנק בינלאומי לחברה אמריקאית או סינגפורית, קל לגייס משקיעים זרים לחברה זרה, רגולציות מקומיות לפעמים נוחות יותר (לדוגמה, דיני עבודה גמישים). יתרונות אלו גוררים שניתן באמת לקיים פעילות בחו”ל בלי קשר למס, וזה חשוב כי בלעדיהם החברה הזרה תיראה מלאכותית. ככל שהמבנה נחוץ עסקית, סביר יותר שהרשויות יקבלו את ההטבות המיסויות הנובעות ממנו.

מה עם “חברות הארנק”?, זהו מונח ישראלי המתייחס למצב שבו יחיד (לרוב שכיר בכיר או יועץ עצמאי) מתאגד לחברה בעיקר כדי להפחית מס. בעבר, אלפי רופאים, עורכי דין, מהנדסים וכד’ פעלו כחברות ארנק: הלקוחות שילמו לחברה, החברה שילמה מס חברות 25% (אז) והשאירה את הרווחים, ובעל החברה משך לעצמו שכר נמוך (לצרכי מחיה) כדי להימנע ממס הכנסה וביטוח לאומי גבוהים. רשות המיסים ראתה בכך ניצול יתר, ובחוק ההסדרים 2017 תוקנו כללים המטילים מס “כמעט אוטומטי” על חברות ארנק במצבים מסוימים. למשל, אם חברה מחזיקה רווחים פסיביים גדולים שנתיים ללא חלוקה, יראו בהם דיבידנד שחייב במס. או אם לחברה רק לקוח אחד עיקרי, ניתן לסווג את הכנסתה כהכנסת עבודה של הבעלים. החקיקה הזו צמצמה את הכדאיות של חברות ארנק קלאסיות. למרות זאת, לא בוטל לגמרי היתרון בהתאגדות, במיוחד אם יש כוונה להשקיע מחדש את הרווחים או לצבור אותם לרכישת נכסים. גם לאחר 2017, בעל עסק שרווחיו גבוהים מהממוצע עשוי לשלם פחות מס דרך חברה (23% על חלק מהרווחים שנשארים בקופה, במקום 47% על הכל כיחיד). כמו כן, חברה מאפשרת להכיר בהוצאות עסקיות ביתר קלות (למשל רכב צמוד, כנסים בחו”ל, העסקת בני משפחה). החקיקה כיוונה לחברות ארנק “עצמאיות” (Personal Service Corporations), אך לא שינתה את משטר המס הכללי של חברות. כך שאם מדובר בעסק עם פעילות וצמיחה, ההתאגדות עדיין כלי מועיל.

מתי עדיף חברה בישראל? כאשר עיקר הפעילות בישראל, הלקוחות מקומיים ואין מבנה זר שנותן יתרון. חברה ישראלית מאפשרת גישה להטבות מקומיות (כגון מס מופחת במפעל מועדף), שימוש בניכוי במקור ישראלי (לקוחות ישראלים נוטים לנכות מס, ואם החברה ישראלית אפשר לקזז; אם החברה זרה זה מסתבך), וכמובן הימנעות מכל החשדות שכרוכים בחברה offshore. אם מתכננים לצאת להנפקה בישראל, עדיף מלכתחילה ישות ישראלית. בנוסף, אם בעל העסק גר בישראל וצריך את כל ההכנסה למחיה כאן, אז היתרון בהתאגדות זרה פוחת, כי ממילא תמשוך הכל כדיבידנד לישראל ותשלם אולי אפילו יותר מס (ללא זיכוי כי החברה לא שילמה מס). במצב כזה, חברה ישראלית שקופה יותר.

מתי עדיף חברה בחו”ל? כשקהל היעד ופעילות העסק גלובליים, כשרוצים למשוך השקעות מקרנות זרות (שלעיתים דורשות התאגדות במדינתן), כשיש יתרון רגולטורי או מס במדינה אחרת, או כשרוצים לצבור רווחים להשקעה בלי לשלמם כמס בישראל. למשל, סטארט-אפ שפועל בעיקר בשוק האמריקאי, מקובל להקים חברה בדלוור (ארה”ב) כדי למשוך קרנות הון סיכון בארה”ב, ובנוסף ליהנות מהכרה בהוצאות מחקר (Delaware C-Corp מוכרת בהייטק). מבחינת מס, אם החברה לא תחלק רווחים שנים רבות, בעלי המניות הישראלים לא יחויבו במאומה עד לאקזיט. באקזיט עצמו, אם המכירה היא של מניות החברה הזרה, ייתכן שגם אז לא ישלמו בישראל, תלוי באמנה. ישראל אמנם ממסה תושב ישראל על רווח הון ממכירת מניות זרות, אך אם הסטארט-אפ היה זכאי לפטור כ”מפעל טכנולוגי מועדף” בישראל, או אם המוכר הפך לתושב חוץ לפני המכירה, אפשר להפחית/לבטל את מס רווח ההון הישראלי. כך או אחרת, חברה זרה פותחת פתח לתכנונים נוספים (למשל מכירה בעת שהיזם כבר לא תושב ישראל).

השוואת מיסוי, דוגמה מספרית: נשווה באופן פשטני מה קורה אם עסק מניב 1,000,000 ₪ רווח לפני מס, תחת שלושה תרחישים: (א) עצמאי יחיד בישראל, (ב) חברה בישראל, (ג) חברה זרה במקלט מס. נניח שליחיד מדרגת מס ~47% כולל ביטוח לאומי, לחברה ישראלית 23% וחלוקת דיבידנד 30%, לחברה הזרה 0% מס מקומי ודיבידנד ליחיד ישראלי 25%.

• עצמאי יחיד בישראל: רווח 1,000,000 ₪ → מס הכנסה וביטוח לאומי כ-47% ≈ 470,000 ₪ תשלום, נטו נשאר 530,000 ₪.
• חברה ישראלית: רווח 1,000,000 ₪ → מס חברות 23% = 230,000. נשאר 770,000 בחברה. אם כעת הבעלים מושך את כל היתרה כדיבידנד, עליו לשלם 25% (נניח שאינו מהותי) = 192,500 ₪. סה”כ מס 422,500 (42.25%). נטו ביד: 577,500 ₪. אם במקום למשוך הכול, היה מושך רק חצי ומשאיר חצי לצמיחה, היה משלם ~230,000 (חברות) + 96,250 (דיבידנד) = 326,250, ושאר הרווח עדיין בחברה. כך שיעור המס האפקטיבי יכול לרדת ~32.6% על כלל הרווח (בפועל חלק מהרווח לא מומש).
• חברה זרה (מקלט): רווח 1,000,000 ₪ → מס מקומי 0. נשאר 1,000,000 בחברה. אם יישארו שם, אין מס בישראל כל עוד לא חל CFC. אם ירצה הבעלים להביא את כל הסכום לארץ כדיבידנד, נניח נוכה 0% במקור (במקלט אין) והוא מדווח ומשלם 25% בישראל = 250,000 ₪. נטו ביד 750,000 ₪. כלומר, גם אם חילק הכול, שילם פחות מאשר בחברה ישראלית. אם חילק רק חצי, ישלם 125,000, והיתר יוסיף לצמוח ללא מס.

כמובן שהמציאות מורכבת יותר (כמו עלויות תפעול מבנה זר, סיכון של מס נוסף אם ייקבע שהיה CFC וכו’), אך החישוב מראה את הפערים הפוטנציאליים.

להחלטה על רישום חברה בישראל או בחו”ל יש השלכות מיסויות מרחיקות לכת. באופן כללי: מי שפועל רק בישראל ואין לו סיבה משכנעת להיות בחו”ל, יעדיף לרוב חברה ישראלית (או אפילו להיות עצמאי, תלוי היקף). מי שפועל גלובלית ויכול לנתק זיקה מישראל, ישקול בחיוב חברה זרה כדי לנצל שיעורי מס נמוכים ודחיות מס. לעיתים נכון לשלב: למשל, להקים חברה ישראלית שתעסיק עובדים ותשרת לקוחות בארץ, ובמקביל חברה אחות בחו”ל עבור הלקוחות הזרים, וכך “לפצל” את ההכנסות בין ישויות כדי שכל חלק ימוסה אופטימלית. יש גם מודלים של חברת אם זרה וחברת בת ישראלית, המאפשרים ניהול רווחים בתוך הקבוצה. בכל מקרה, חשוב לערב אנשי מקצוע ולוודא שהמבנה כשר ולא יחטוף סיווג מחדש על ידי רשות המס (כגון טענה שהחברה הזרה מנוהלת בעצם מישראל, או שהיא שקופה).

בפרקים הבאים נדון ספציפית בכמה סוגי מבנים וחברות זרות המשמשים ישראלים: כמו העברת נכסים לחו”ל, נאמנויות וקרנות בינלאומיות, שימוש ב-LLC אמריקאית, השקעות נדל”ן בחו”ל, ועוד, ונראה כיצד אלה מתכתבים עם הנושא של חברות זרות מול מקומיות.

העברת נכסים לחו”ל, יתרונות וחסרונות מיסויים

ישראלים רבים שוקלים להעביר חלק מהונם או נכסיהם אל מחוץ לישראל, בין אם מדובר בני”ע ופקדונות, נדל”ן, עסקים ואפילו קניין רוחני. העברת נכסים לחו”ל יכולה להתבצע במספר אופנים: רכישת נכסים זרים (למשל קניית נדל”ן בחו”ל או השקעה בבורסות חו”ל), העברת כספים מחשבון בנק ישראלי לחשבון זר, הקמת נאמנות או חברה בחו”ל אליה מועברים הנכסים, או אפילו העברת התושבות של בעל הנכסים למדינה אחרת (relocation). לכל דרך עשויות להיות השלכות מיסויות ייחודיות, חלקן חיוביות (הפחתת מס) וחלקן שליליות (סיכונים וקשיים). נבחן את היתרונות והחסרונות העיקריים מנקודת מבט של מיסוי:

יתרונות אפשריים בהעברת נכסים לחו”ל:

• ניצול משטר מס מיטיב בחו”ל: כמו שראינו, מדינות מסוימות אינן ממסות סוגי נכסים או הכנסות. למשל, העברת החזקות בתיק השקעות אל חשבון בשוויץ לא תבטל את מס ההון הישראלי, אבל אם בעתיד תהפכו לתושבי שוויץ, שם אין כלל מס רווחי הון על ניירות ערך, תוכלו למכור פטורים ממס (בתור תושבי שוויץ). כך גם מדינות כמו הונג קונג או סינגפור, שיש להן משטר טריטוריאלי, הכנסה שמופקת מחוץ להן לא תמוסה. בעל חברה ישראלי שעובר לתאילנד, למשל, ופותח שם חשבון זר, תאילנד עד 2023 לא הייתה ממסה בכלל הכנסות זרות שלא הועברו לארץ בשנת היווצרותן. כלומר, אם הנכסים כבר נמצאים מחוץ לישראל, ועכשיו גם האדם יצא מישראל, ניתן לקוות ליהנות מאפס מס במדינת התושבות החדשה (לפחות על הכנסות לא-מקומיות). זהו תרחיש אופטימי אך לא דמיוני: כך פועלים רבים מ”נוודים דיגיטליים”, מחזיקים הון בחשבונות בינלאומיים, חיים במדינות עם חוקי מס נוחים למהגרים, ולא משלמים כמעט מס על רווחיהם הגלובליים. דוגמה: יווני עשיר שעבר להתגורר בקפריסין לפי מעמד “תושב לא-רגיל” (Non-Dom) נהנה מ-0% מס על הכנסות פסיביות גלובליות. בדומה, ישראלי שהעביר כספים לבנק בפורטוגל ונעשה תושב פורטוגל תחת משטר NHR קיבל 10 שנים פטור על הכנסות זרות.
• תכנון “יציאה” (Exit Planning): כאשר שוקלים מכירה עתידית של נכס יקר-ערך (עסק, סטארטאפ, נדל”ן מניב), לפעמים העברת הבעלות על הנכס לחו”ל מראש יכולה לחסוך מס גדול במכירה. ישראל מטילה מס על תושביה גם אם מכרו נכסים בחו”ל, אך אם העסק מוחזק ע”י חברה זרה, יתכן שניתן לבצע את מכירת המניות בכפוף לאמנות מס או תוך ניצול פטורים. אמנת ישראל-ארה”ב לדוגמה קובעת שמכירת מניות ע”י תושב ישראל של חברה אמריקאית תמוסה רק בישראל (למעט נכסי נדל”ן), אך אם אותו אדם יהפוך לתושב שלישי לפני המכירה, יכול להיות שלא ישלם מס כלל בארה”ב, ובישראל אם אינו כבר תושב, גם לא בישראל. כלומר, תזמון שינוי תושבות עם העברת בעלות נכסים לחו”ל מהווה תכנון מס מוכר. Exit Tax: עם זאת, צריך להיזהר מ”מס יציאה” ישראלי. החוק בישראל קובע שאם אדם חדל להיות תושב ישראל, הוא ייחשב כמי שמכר את נכסיו ביום שלפני העזיבה, ועל ה” מכירה הרעיונית” הזו הוא חייב במס בישראל (אלא אם בחר לדחות את החיוב עד מכירה בפועל). כלומר, ישראל דואגת לתפוס את חלק המס היחסי עד יום העזיבה. קיימת אפשרות לדחות את תשלום המס ליום המימוש בפועל, ואז מחושב חלק יחסי על התקופה בישראל. בפועל, אם נכס צבר את רוב ערכו אחרי עזיבת התושבות, חלק גדול מהרווח יהיה פטור ממס ישראלי. לכן, העברת נכסים לחו”ל כשמהלווים את העזיבה בצורה נכונה יכולה לצמצם את נטל המס בעתיד (ישראל תגבה רק על חלק יחסי קטן).
• הגנה משינויי חקיקה בישראל: נכסים בחו”ל “מוגנים” משינויים חד צדדיים כמו הטלת מס עיזבון בישראל או מס עושר. נניח שישראל תחליט להחזיר מס ירושה (שבוטל ב-1981). אם דירתכם בישראל, היורשים ישלמו; אם נכסיכם בחו”ל, חוק ישראלי לא יכול לשעבד אותם (אם כי מדינות היעד אולי כן). מבחינת מס הכנסה, ישראל יכלה תאורטית לבטל את הפטור לעולים (ויש דיון על ביטול חלקי של אי-חובת הדיווח כבר), נכס שכבר בחו”ל אצל עולה, לפחות לא דווח, אולי לא יימוסה בדיעבד. זה שיקול משני, אך קיים: פיזור נכסים בין שיטות מס שונות יוצר גמישות מול רגולציה עתידית.
• מטבע ונזילות: זה לא ממש “מס”, אבל קשור, נכסים בחו”ל מניבים הכנסות במט”ח, שאולי אפשר להשקיע מחדש בחו”ל מבלי להמיר לשקל. כך נמנעים מעלויות המרה ומפיקים תזרים שאפשר לצבור/להשקיע בחו”ל בלי לעבור במערכת הישראלית (כמובן, עדיין צריך לדווח בישראל על הרווחים בהתאם לחוק).

חסרונות וסיכונים בהעברת נכסים לחו”ל:

• חבות מס כפולה או מורכבת: הזזת נכסים לחו”ל יכולה לגרור אירוע מס מיידי. למשל, העברת כספים מחשבון ישראלי לחשבון אמריקאי כשלעצמה אינה אירוע מס, אבל העברת נכס מקרקעין, אם תמכרו נכס בישראל כדי לקנות בחו”ל, תשלמו מס שבח פה. אפילו העברת מניות לחברה זרה עלולה להיחשב “מכירה” המחויבת במס. בנוסף, כעת תידרשו להתמודד עם שתי מערכות מס, הישראלית והזרה. תצטרכו להבין חובות דיווח בחו”ל, אולי לשלם שם מס מקומי מסוים ואז לקבל זיכוי ממס זר בישראל. לדוגמה, משקיע ישראלי שקנה בניין בארה”ב ישלם שם מס על הכנסות שכר דירה ~30% (לאזרחי מדינות ללא אמנה) או פחות אם באמצעות חברה משקיעה עם אמנה, ואז בישראל אמנם יקבל זיכוי, אך ההתעסקות הבירוקרטית כפולה. תמיד יש סיכון של חוסר תאום בין הרשויות, אם פספסתם ניכוי בחו”ל, ישראל אולי לא תתן עליו זיכוי כי חוקית אינכם זכאים. בקיצור, תכנון מס בינלאומי דורש מומחיות כפולה ושמירה על חוקי שתי המדינות.
• כללי Anti-Avoidance בינלאומיים: מדינות רבות, כולל ישראל, מחילות סעיפים אנטי-תכנוניים. אם רשות המס רואה העברת נכסים לחו”ל ללא סיבה עסקית מלבד מס, היא עלולה לנסות לסכל אותה. לדוגמה, בישראל יש “סעיף 86” שמאפשר להתעלם מעסקה שהעיקר בה הוא התחמקות ממס. נכון שקשה להפעילו, אבל אם מישהו העביר את כל תיק המניות שלו לחברה באיי קיימן יום לפני שקיבל דיבידנד ענק, סביר שהרשות תטען שהחברה היא “איש קש” ותמסה כאילו קיבל ישירות. כלומר, צריך להיזהר ממעברים קיצוניים ותכופים.
• סיכון אי-שקיפות: אם לא מדווחים נכון, זהו כבר לא חסרון אלא עבירה. יש לציין זאת: חלק מהאנשים מעבירים נכסים לחו”ל במטרה להסתיר מרשויות המס. בעבר, חשבון בשוויץ או חברה בפנמה באמת איפשרו להתחמק מדיווח. כיום, עם הסכמי ה-CRS, בנקים בכל העולם (למעט מדינות בודדות) מדווחים באופן אוטומטי על בעלי חשבונות זרים לרשויות במדינת התושבות שלהם. ישראל חתומה ומקבלת מידע. לכן מי שמנסה להשתמש בהעברה לחו”ל כהעלמת מס מסתכן מאוד. הקנסות יכולים להיות עצומים (עד 30% מההון שהוסתר, פלוס ריבית וקנסות פליליים). אם המטרה לא חוקית, הסיכון גובר בהרבה על התועלת.
• עלויות תפעול: ניהול נכסים בחו”ל כרוך בעלויות, שכר טרחה ליועצים מקומיים, אולי מיסוי מקומי מסוים, דמי ניהול בנקאיים גבוהים יותר, עלות טיסה ובקרה על הנכס. צריך לוודא שהחיסכון במס מצדיק זאת. לדוגמה, אם חסכתם 5% מס, אבל שילמתם למנהל נאמנות 3% עמלה שנתית, הרווח קטן מאוד.
• מס ירושה ומס עיזבון זר: נכסים במדינות זרות כפופים לחוקי אותן מדינות לגבי הורשה. בישראל אין מס עיזבון כיום, אך אם רכשתם נכסים בארה”ב, למשל, ודאי תרצו לדעת שארה”ב מטילה מס עיזבון פדרלי על נכסי נפטר הנמצאים בארה”ב, כולל נכסי זר, בשיעור עד 40%. ללא תכנון, יורש ישראלי של דירת מגורים במיאמי עשוי למצוא שחייב בתשלום מס לארה”ב בעת העברת הירושה (מעבר לפטור של 60,000$ שיש לזרה ללא אמנה). אמנת המס עם ארה”ב אינה מכסה את מס העיזבון (כי ישראל לא גובה מס כזה ולא הייתה הדדיות). כלומר, העברת נכס לחו”ל עשויה לחשוף אתכם למס שלא קיים בארץ. באופן כללי, מדינות אירופה גם מטילות מסי עיזבון או ירושה, לעיתים נמוכים יותר (10%-20%). אז בהעברה לחו”ל חשוב לקחת בחשבון גם את חוקי המס שם בהקשר העברה בין-דורית.
• חשיפות מטבע וסביבה משפטית זרה: אמנם זה לא עניין מס ישיר, אבל הוא קשור: נכסים בחו”ל חשופים לתנודות מטבע (אם אתם חושבים בשקלים). רווח הון במט”ח עשוי גם ליצור חבות מס בשקלים על נתח שלא צופה, למשל, אם השקל נחלש, ערך הנכס במונחי שקל גדל ולכן מס רווח ההון גבוה יותר, למרות שבמטבע המקומי אולי לא הרווחתם. עוד עניין, הסביבה החוקית: פקידי מס זרים, חוקים זרים. לא לכל אחד נוח להתמודד עם ביורוקרטיה אמריקאית או צרפתית. ייתכן גם שינוי חוקים לרעת משקיעים זרים (למשל, מדינה שמבטלת הטבת non-dom). בפורטוגל, משטר ה-NHR הידוע הסתיים לכניסות חדשות ב-2024. מי שהעביר נכסים לשם בהנחה ל-10 שנות פטור, ומגיע כעת, כבר לא יוכל לקבל את ההטבה. זאת אומרת, יש סיכון רגולטורי בהסתמכות על כללי חו”ל לטווח ארוך.

מסקנה: העברת נכסים לחו”ל היא כלי משמעותי בתכנון מס, אך צריך לבחון כל מקרה לגופו. בתכנון נכון, זה יכול לאפשר חסכון מס מהותי (במיוחד בשילוב שינוי תושבות, עליו נדבר בפרק הבא), אולם כרוך גם בחובות וקשיים. כלל אצבע: אם יש כוונה להפוך לתושב חוץ או לפחות להפעיל חלק מהזמן כמי שאינו בישראל, או אם יש נכסים שרוצים להצמיח בלי מס ישראלי שוטף, כדאי לשקול העברה לחו”ל. אם כל חייך וגופך בישראל, העברת נכסים רק לשם ההעברה ללא שינוי תושבות לא תחולל קסם גדול במס, ואולי בעיקר תסבך.

יש דרכי ביניים: למשל, ישראלים רבים משקיעים דרך חשבונות בינלאומיים (Interactive Brokers וכו’) המאפשרים גישה לשווקים זרים. ההכנסות מדווחות בישראל אבל לפחות המיסוי במקור לפעמים מופחת (כמו מניות ארה”ב, ישראל וארה”ב הסכימו על 25% ניכוי בלבד במקום 30%). עוד פתרון: שימוש בנאמנות זרה, נושא שנדון בהרחבה בפרק הבא. נאמנות בחו”ל יכולה להחזיק נכסים לטובת נהנים ישראלים, ובמצבים מסוימים לדחות מס עד לחלוקה בפועל.

נדגיש שהעברת נכסים לחו”ל היא כלי. היא צריכה להשתלב בתמונה כוללת: למשל, אם בכוונתכם בעוד 5 שנים לעבור למדינה אחרת, הגיוני להתחיל להעביר בהדרגה חלק מהנכסים לשם כדי שהמעבר יהיה חלק ויאפשר חסכון מס. אם אתם נשארים בישראל אך רוצים לגוון את אחזקותיכם, בהחלט אפשר לרכוש נכסים בחו”ל מתוך מחשבה על צאצאים או על אפשרות עתידית של רילוקיישן, אבל יש לעשות זאת בשקיפות מלאה עם רשות המס ולהיות מודעים הן להזדמנויות והן לסיכונים שציינו.

תושבות מס כפולה, כיצד להימנע ולהרוויח מכך

תושבות מס כפולה (Dual Tax Residency) היא מצב בו אדם (או חברה) נחשב לפי חוקי המס של שתי מדינות כתושב שתיהן באותו זמן. מצב זה עלול לגרום לבלבול ומחלוקות, הרי כל מדינה עשויה לתבוע זכות למיסוי כולל של אותו נישום. עבור היחיד, המשמעות הפשוטה: מדינה א’ רואה בו תושב וממסה על כלל הכנסותיו, ומדינה ב’ עושה אותו דבר. אם אין מנגנונים למניעת כפל, אותו אדם עלול להיות מחויב בתשלום מס מלא פעמיים על אותה הכנסה! מצב כזה מנוגד לעקרון ההוגנות במיסוי, ולכן מדינות מנסות למנוע אותו באמצעות אמנות מס דו-צדדיות המכילות כללי שובר שוויון (Tie-Breaker Rules).

ראשית, חשוב להבין מתי עלול להיווצר מצב של תושבות כפולה: כל מדינה קובעת בחוקיה באופן עצמאי מיהו “תושב לצורכי מס”. בישראל, כאמור, המדד המרכזי הוא “מרכז החיים” עם חזקות ימי שהייה (183 ימים בשנה או 425 בשלוש שנים). במדינות אחרות יש מבחנים שונים, למשל, בארה”ב: מבחן כמותי (נוכחות מעל 183 ימים בשנה או צבירה ממוצעת) קובע “תושב לצורכי מס” (בנוסף להיות אזרח אמריקאי שממוסה תמיד). בבריטניה יש מערכת נקודות מורכבת, בקנדה “מרכז החיים”, וכן הלאה.

אפשרות לתושבות כפולה נפוצה במקרים של הגירה הדרגתית: נניח ישראלי עבר לגור במדינה אחרת באמצע שנת המס, לפי החוק המקומי ייתכן שכבר נחשב תושב שם (אם קיבל מעמד תושב או שהה די זמן), ובישראל הוא טרם נותק (כי עדיין לא 183 ימים בחו”ל). דוגמה אחרת: אדם גר בפועל חצי שנה בישראל וחצי בתאילנד, שתיהן עשויות לטעון שהוא תושב (ישראל כי מעל 183 יום בישראל; תאילנד כי יש לו ויזת שהייה קבועה ובית שם). מקרה נוסף: אזרח ארה”ב שגר בישראל, ארה”ב ממסה אזרחיה כ”תושבי מס” למרות שאינם חיים בארה”ב, אז הוא תמיד תושב ארה”ב וגם תושב ישראל.

כיצד להימנע מתושבות כפולה? הדרך הפשוטה: לתכנן היטב את שינוי התושבות ולהכריז על ניתוק תושבות בישראל רק כאשר אכן מרבית הזיקות עזבו. אם נוטשים את ישראל במכוון, רצוי לצאת לפני 30 ביוני למשל, כך שלא יגיעו ל-183 יום בשנת העזיבה, ובנוסף לשבור רצף שהייה (עבור החזקה השנייה). יש גם תהליך פורמלי: ניתן למלא טופס 1348 ולבקש מהרשות אישור על ניתוק תושבות. קבלת האישור אינה אוטומטית, אך אם מספקים ראיות חותכות לכך שמרכז החיים עבר (בית קבע בחו”ל, משפחה עברה, עבודה קבועה שם וכו’), הסיכוי טוב. במקרים בהם קיימת אמנת מס בין ישראל למדינת היעד, היא מכילה סעיפי הכרעה: בית קבע, מרכז אינטרסים חיוניים, מקום שהייה רגיל, אזרחות. למשל, ישראל וצרפת: אם מישהו מוגדר לפי שני החוקים כתושב, האמנה אומרת, תושב האמנה יהיה איפה שיש לו בית קבע. אם בשתיהן, איפה מרכז האינטרסים. אם קשה לקבוע, איפה שוהה יותר. אם שווה, האזרחות מכריעה. כך מונעים כפל. בפועל, אמנות מס רבות מצמצמות מאוד מצבים של כפל תושבות, כי כמעט תמיד ניתן להכריע דרך מבחני האמנה. יוצא מן הכלל הוא ארה”ב, האמנה עם ישראל לא יכולה לגרום שארה”ב תוותר לגמרי על אזרח (ארה”ב היא בין היחידות שמתעקשות למסות אזרחיה גם ללא תושבות בפועל). לכן אזרח אמריקאי בישראל תמיד לכאורה “תושב כפול”, והפתרון הוא מתן זיכוי על מסי ישראל כנגד החבות בארה”ב, כדי למנוע תשלום כפול.

כיצד ניתן להרוויח מתושבות כפולה? זה נשמע פרדוקסלי, מדוע שמישהו ירצה להיות תושב בשתי מדינות במקביל? הרי זה סיבוך. אולם יש מקרים בהם ניתן לנצל את המצב לטובת הנישום:

1. ניצול פטורים חופפים: ייתכן מצב שבו נישום נהנה משני העולמות. דוגמה תאורטית: ישראלי עבר לפורטוגל וקיבל מעמד NHR שם (לפני ביטול התוכנית). לפי חוק פורטוגל, הוא פטור 10 שנים ממס על הכנסות מחוץ לפורטוגל. בישראל, בהינתן שהוא עדיין לא ניתק תושבות באופן מלא (נניח ממשיך להיות חצי שנה פה וחצי שם), אולי עדיין רואים בו תושב ישראל וזכאי לפטור כעולה חדש/תושב חוזר (אם זה היה המעמד). למשל, תושב חוזר ותיק, יש לו 10 שנים פטור בישראל על נכנסות חו”ל. אם איכשהו מישהו הצליח להשתחל לשני סטטוסים, פורמלית שתיהן תובעות אותו כתבולם, אבל לא ממסות את הכנסות חו”ל שלו. הוא יכול ליהנות מפטור כפול (וכמובן הכנסות בארץ ימוסו בישראל, והכנסות מפורטוגל ימוסו שם ב-20%). זה מצב נדיר ומתוחכם. לרוב הוא ימשך רק כל עוד לא “תופסים” את הכפילות ויכריחו לבחור צד. אבל ייתכן שבתקופת ביניים, למשל אדם העתיק חייו לפורטוגל אך טרם הודיע לישראל וישראל עוד בפועל לא חייבה אותו במס (כי כל הכנסתו הייתה מחו”ל ובכל מקרה פטורה מתוקף חוק מילצ’ן), הוא למעשה לא שילם מס בשום מקום.
2. תכנון מכירה באמצע כפילות: אם אדם בדיוק בשנת המעבר מכר נכס, ייתכן ושתי המדינות יטענו לזכות מס, אך האמנה תקבע מי גוברת. לעיתים, אחת המדינות גובה מס בשיעור אפס (פטור). למשל, מכירת מניות חברה ישראלית בידי תושב ישראל-בריטניה (נניח לפי האמנה, אם הוא נחשב תושב בריטניה לפי שובר השוויון, רק ישראל זכאית למס רווח הון על מניות חברה ישראלית מקומית). אם ישראל למשל נותנת פטור מסוים (נגיד הנכס היה דירת מגורים יחידה ויש פטור לפי חוק ישראלי), אזי ישראל לא תגבה מס וגם בריטניה לא, כי לפי האמנה ישראל הייתה אמורה. כך הנישום ניצל מצב אמנה לטובתו. זו דוגמה מורכבת אבל קיימת.
3. Buffer במדינה שלישית: לפעמים נוצר מצב שאדם אינו נחשב באופן ברור תושב אף מדינה. זה בעצם ההפך מתושבות כפולה, “חוסר תושבות”, אבל הוא נובע לעיתים מניסיון להימנע מכפל. למשל, נניח אדם עזב את ישראל ועבר למדינה שאין לנו איתה אמנה. לפי חוקי אותה מדינה, הוא עוד לא הגיע למעמד תושב (אולי צריך 365 יום למשל), ולפי חוקי ישראל הוא כבר התנתק. בשנה הזו הוא “לא-תושב” רשמית של אף מדינה. אם הוא מצליח להרוויח בשנה הזו כסף ממכירת נכס, אף אחד לא זכאי למס (מלבד אולי מס במקור אם היה). במקרה כזה הוא ניצח את המערכת. כמובן שמדינות לא אוהבות “חורים שחורים” כאלה. אבל זה ידוע: יש כאלה שעושים “שנת ניתוק”, עוזבים מדינה א’ בתחילת שנה N, מבלים כנודדים בלי להיות ימי מספיק במדינה ב’ באותה שנה, מתחילים שנה אח”כ במדינה ב’ ומקבלים תושבות רק מ-N+1. שנה N, וואקום מיסויי. זו אסטרטגיה מתוחכמת שיכולה לחסוך הרבה אם מתוזמנת עם אקזיט גדול.
4. בחירה מיטבית של שובר שוויון: כאשר יש כפל, הנישום יכול לנסות לטעון שהוא תושב המדינה עם המס הנמוך יותר לפי אמנה. אמנם זה לא לגמרי בשליטתו, זה לפי עובדות, אך יש מצבים גבוליים שאפשר “לשחק”. למשל, אם בחר לשמור בית בישראל ובמדינה אחרת, אך אחד מהם מפואר יותר או שבו נמצא המשפחה, הוא יכול לנווט את מבחן “מרכז האינטרסים”. אם יעדיף להיחשב כתושב חוץ, ידאג למשל שמשפחתו תעבור איתו, כדי שנטיית מרכז החיים תהיה בחו”ל. אם מס בארץ גבוהה יותר, יעדיף שהאמנה תקבע תושבותו בחו”ל, ובכך רוב הכנסותיו ימוסו שם ולא פה. למשל יזם הייטק ישראלי שעבר לבריטניה לפי אשרת משקיע, אם בריטניה לא תמסה (במשטר non-dom) את רווחיו מחו”ל, והוא עדיין עושה כסף מסטארטאפ אמריקאי, יעדיף שהאמנה תכיר בו כבריטי לצורך מס, כך שישראל לא תמסה את הכנסותיו הזרות. שוב, האמנה עם בריטניה תתן לו תושבות איפה הבית הקבע וכו’. אז הוא יוודא שאין לו בית קבע בישראל (אולי ישכיר או ימכור את דירתו) בעוד שבבריטניה ישכור בית לטווח ארוך. כך “ישחק” את הכללים לטובתו.

הכלי המרכזי להתמודד עם תושבות כפולה הוא אמנות המס. ישראל חתומה על עשרות אמנות (ארה”ב, רוב אירופה, קנדה, הודו, סין, ורבות אחרות). בכל אמנה יש סעיף שנקרא “תושבות כפולה, יחידים” (Tie-Breaker for dual residents) המפרט סדרת מבחנים ברורים להכרעה, כפי שציינו לעיל. לכן, אם אתם מוצאים עצמכם במצב כזה, קודם כל יש לבדוק אם קיימת אמנה בין המדינות. אם כן, ייתכן שהתוצאה אינה מס כפול אלא מס במדינה אחת ומתן זיכוי באחרת, או פטור באחת. לדוגמה: ישראלי שעבר לגרמניה באמצע השנה, לפי האמנה עם גרמניה, אדם עם כפל תושבות ייחשב תושב במקום בו יש לו בית קבע. נניח השאיר בית בארץ וגם שכר בית בגרמניה. אז עוברים למבחן מרכז החיים: איפה משפחתו, עסקיו וכד’. אם מרכז חייו נותר ישראל (משפחה כאן), הוא ייחשב תושב רק בישראל לצורך האמנה. פירושו, גרמניה לא תמסה את כלל-הכנסתו (רק מקומיות), וישראל תמסה גלובלית ותיתן זיכוי למס בגרמניה על עבודה שם. אם לעומת זאת כל המשפחה עברה איתו, מרכז חייו הופך גרמניה, אז לצורך האמנה יחשב תושב רק בגרמניה. ישראל אמורה לראות אותו כתושב חוץ (אם כי ישראל יכולה פורמלית עוד לטעון שהוא שלה, אבל האמנה מכריעה מעל החוק המקומי במקרה זה). ואז: ישראל תמסה רק הכנסות ישראליות שלו כמקור, גרמניה תמסה גלובלית ותיתן זיכוי על ישראל. ככה או ככה, אין כפל מס מלא, יותר עניין איפה משולם המס העיקרי.

אז מה הרווח? ניתן “לתכנן” לאיזה צד נופלים במבחני האמנה. לרוב, זה חופף לשיקולי חיים אמיתיים. אבל אם שיקול המס חשוב, אפשר לוודא שמרכז הכובד יהיה בצד הנוח יותר.

נוסף לכך, חשוב לא להתקע לאורך זמן בתושבות כפולה. בדרך כלל, רצוי לסיים תקופת ביניים כזו בתוך שנה-שנתיים. מעבר ממושך במצב של “גם וגם” הוא מסורבל ומזמין שאלות מהרשויות. עדיף להגיע להכרעה, או שניתקת לחלוטין או שנשארת.

במובן מסוים, יש כאן “אומנות”: ההצלחה של תכנון תושבות תלויה במידת השליטה שלכם על הנסיבות. יש מי שמסיבות משפחתיות/עסקיות באמת חצוי בין שתי מדינות, הוא עלול למצוא עצמו כפול בעל כורחו. אך מי שפשוט רוצה לעבור, ביכולתו להחליט איך לעבור כדי להפחית חיכוך מס.

תושבות כפולה זה מצב שכדאי להימנע ממנו ברמת החבות (לא לשלם מס כפול), אך לנצל אותו ברמת הטכניקה (למקסם הטבות, לנצל פטורים חופפים, לבחור סטטוס עדיף). המפתח הוא הכרת חוקי התושבות בכל מדינה, והידוק מצבכם כך שתעמדו בתנאים שיוצאים לכם לטובה. והתנאי החשוב מכולם: לא לשכוח לדווח ולתאם בין הרשויות. אם אתם לא מדווחים בשתי המדינות על המצב, אתם עלולים לשגות. אבל אם מדווחים נכון ומפעילים אמנה, ניתן לפתור את מרבית המכשולים.

בפרק הבא נעסוק באותן אמנות מס ובאיך לנצל אותן באופן מעשי, שזה כלי מרכזי ביישוב ענייני תושבות כפולה, אך גם בהרבה היבטים אחרים של מיסוי בינלאומי.

הטבות מס באמנות למניעת כפל מס: מדריך מעשי

אמנה למניעת כפל מס (Double Taxation Treaty) היא הסכם בין שתי מדינות שמטרתו לחלק ביניהן את זכויות המיסוי ולמנוע מצב של כפל מס על אותה הכנסה. ישראל חתומה על אמנות מס עם עשרות מדינות, ארה”ב, בריטניה, רוב מדינות אירופה, קנדה, סין, רוסיה, הודו, סינגפור, ועוד. האמנות מבוססות בדרך כלל על מודל ה-OECD, והן מגדירות כללי מיסוי לסוגי הכנסה שונים: עסקית, שכר עבודה, נדל”ן, דיבידנדים, ריבית, תמלוגים, רווחי הון וכו’.

מהי למעשה ההטבה שאמנה מעניקה?

1. הגבלת שיעורי ניכוי מס במקור (Withholding Tax): ללא אמנה, כאשר מדינה אחת משלמת לתושב מדינה אחרת, היא נוהגת לעיתים לנכות מס במקור בשיעורים גבוהים (15%-30% ואף יותר, תלוי בסוג ההכנסה). אמנות מס קובעות תקרה לניכוי. דוגמה קלאסית: דיבידנד מחברה במדינה א’ לבעל מניות תושב מדינה ב’. ללא אמנה, מדינה א’ רשאית לנכות נניח 25%. האמנה עשויה לומר: “דיבידנד לבעל מניות מתחת 10%, ניכוי מרבי 15%; לבעל מניות מעל 10%, 5% בלבד”. כך בעל מניות ישראלי בחברה אמריקאית, למשל, במקום שניכו לו 30% עפ”י החוק האמריקאי הכללי, יקבל ניכוי 12.5% בלבד לפי אמנת ישראל-ארה”ב. בפועל, על חצי מהמס נחסך ומיידית. בדומה, תמלוגים: הרבה אמנות קובעות 0% ניכוי בתמלוג (כדי לעודד מעבר ידע). כך חברת סטארטאפ ישראלית שמשלמת תמלוגים על תוכנה לחברה באוסטריה, לפי האמנה ישראל-אוסטריה, ייתכן 0% ניכוי (במקום 25% ללא אמנה).
2. הקצאת זכויות מיסוי בלעדיות: האמנה מגדירה מי מוסמך למסות סוג הכנסה. פעמים רבות, ההכנסה תמוסה רק במדינת התושב של המקבל. למשל, משכורת: אמנה לרוב אומרת שמשכורת של תושב מדינה א’ תמוסה רק שם, אלא אם עבד בפועל במדינה ב’ מעל 183 ימים וכו’. רווחי הון: אמנות רבות קובעות שמכירת מניות תמוסה רק במדינת תושב המוכר, למעט אם נכסי החברה הם מקרקעין. כלומר, נניח גרמני מכר מניות של חברה ישראלית, לפי האמנה, רק גרמניה תמסה את הרווח. גרמניה אגב פוטרת בדרך כלל רווחי הון מניות אם זה לא מסחר עסקי. משמעות: הגרמני לא שילם מס בכלל. לכן, משקיעים רבים משתמשים באמנות לטובתם: שמים את ההשקעה במדינה שיש לה אמנה נוחה עם היעד. דוגמה: ישראלי רצה למכור מפעל בהודו; הוא הקים חברת אחזקות בסינגפור שהחזיקה את המפעל, וכשמכר, לפי אמנת הודו-סינגפור, הודו לא מיסתה את המכירה, בסינגפור רווחי הון מחוץ לסינגפור פטורים, יצא בלי מס. כאן האמנה הייתה קריטית.
3. מניעת אפליה ואפשרות הפרדת סכסוכים: אמנות כוללות סעיף אי-אפליה (שלא יוטל מס שונה על אזרחי מדינה מתקשרת לעומת מקומיים) וסעיף החלפת מידע ועזרה בגבייה. זה פחות “הטבה” ויותר סיוע בפיקוח, אבל רלוונטי: ישראל מקבלת מידע ממדינות אמנה (ועכשיו גם דרך CRS גלובלית). כמו כן, יש מנגנון הסכמה הדדית (Mutual Agreement Procedure) שבו אם אדם נפגע מכפל מס, רשויות שתי המדינות יתייעצו ליישב.
4. זיכוי במס זר והכנסה פטורה: כדי למנוע כפל מס, כל מדינה מסכימה או לתת זיכוי על המס ששולם במדינה השנייה, או פטור על אותה הכנסה. בישראל למשל, מקובל השיטה של זיכוי: אם שילמת 10% מס בחו”ל על הכנסה, ובישראל על אותה הכנסה שיעור המס 25%, תשלם בישראל רק את ההפרש 15%. יש מצבים שהאמנה תקבע שהכנסה תמוסה במדינה אחת בלבד, והשנייה תפטור אותה לחלוטין. לדוגמה, רווח ממקרקעין בדרך כלל ימוסה רק איפה שהקרקע נמצאת, והמדינה השנייה לא תמסה (אולי תזכה אם בכל זאת חלה חבות). אמנת ישראל-צרפת למשל: צרפתי שמכר נכס בישראל, ישראל גובה מס שבח, צרפת פוטרת בהתאם לאמנה (או נותנת זיכוי).

כעת, איך מנצלים בפועל את אמנות המס:

• אישור תושבות והגשת בקשות הקלות: כדי ליהנות מניכוי מופחת במקור, לרוב יש לעבור תהליך בירוקרטי. למשל, משקיע ישראלי המקבל דיבידנד מחברה בגרמניה, החברה הגרמנית תנכה כברירת מחדל 26.375%. לפי אמנה, ישראלי זכאי ל-5% או 15% (תלוי אחזקה). הוא צריך לספק טופס אישור תושבות מישראלים + טופס גרמני מתאים (לרוב זה “טופס בקשה לפי אמנה” שפקיד שומה בישראל חותם שהוא תושב ישראל ואין לו מוסד קבע שם). רק אם עשה כך מראש, החברה תנכה נכון. אם לא, אפשר אחרי מעשה לבקש החזר מהמדינה הזרה (פרוצדורה שלרוב אורכת חודשים). לכן תכנון מס פרואקטיבי: לפני שמקבלים הכנסה מחו”ל, לברר האם יש אמנה ומה צריך להגיש.
• מבני אחזקות בהתאם לאמנות: כמו שהוסבר, חברות holding מוקמות במדינות עם אמנות נוחות לנתב רווחים. צריך ייעוץ בכל מקרה ספציפי, אבל כללית: אם יש לכם פעילות במדינה X ולאמנה עם X יש פטור על סוג הכנסה, שקלו לתווך דרך מדינה Y שיש לה אמנה כזו. זה גבולי כי רשויות מס לא אוהבות חברות “Conduit” (צינור). יש סעיפי “limitation of benefits” בחלק מהאמנות (בעיקר עם ארה”ב) למנוע מחברות שאין להן עסק אמיתי להנות מהאמנה. לדוגמה, אמנת ישראל-ארה”ב דורשת שחברת האחזקות תהיה בבעלות תושבי אחת המדינות בעיקר, אחרת ארה”ב לא תיתן את ההטבות. אז כדאי שהמבנה ייבחר בתבונה. מדינות כמו הולנד, לוקסמבורג, אוסטריה, האמנות שלהן ידועות כגמישות, ולכן פופולריות להחזקות עבור ישראלים.
• סעיפי “מוסד קבע”: האמנה מגדירה מתי פעילות במדינה זרה כן תיצור חיוב מס. לדוגמה, עסק ישראלי שפועל במדינה השנייה לא יתחייב שם במס אלא אם יש לו מוסד קבע (Permanent Establishment), משרד, סניף, סוכן תלוי וכו’. ניצול: אם חברה ישראלית שולחת עובד לחו”ל לחצי שנה, לפי אמנה בד”כ 183 ימים מהווים טריגר למס מקומי. אם ישמרו שיהיה פחות, לא יחויבו שם כלל (רק בישראל). זהו תכנון הקשור לאמנה. או, שימוש בסוכן עצמאי ולא תלוי, כדי לא להיחשב מוסד קבע. בקיצור, לקרוא את סעיף מוסד קבע באמנה הרלוונטית יכול לחסוך מליפול למס כפול של מס חברות בחו”ל.
• הימנעות מכפל ביטוח לאומי/סוציאלי: אמנם אמנות המס עוסקות במס הכנסה בעיקר, אך יש גם אמנות נפרדות לתשלומי ביטוח לאומי/ביטוח סוציאלי (Social Security Totalization Agreements). ישראל חתומה עם כ-15 מדינות (ארה”ב, קנדה, כמה באירופה) על אמנות לתיאום ביטוח לאומי, כדי שלא ישלמו כפל תשלומי ביטוח. נושא זה חשוב למי שנוסע לעבוד בחו”ל זמנית. בהקשר המס, נזכיר רק שאם עובד ישראלי נשלח לחו”ל למדינה שיש איתה אמנה ביטוח, הוא יכול להישאר מבוטח בישראל בלבד ולא לשלם לביטוח המקומי (או להפך). זה חיסכון משמעותי (לעיתים ביטוח סוציאלי במדינות אירופה כבד מאוד).
• אמנות כבסיס לתכנון נאמנות ומשפחה: אמנות מס מסדירות גם שאלות תושבות של תאגידים ונאמנויות. לעיתים, נושא הנהנים בנאמנות מורכב: נאמנות יכולה להיחשב תושבת מדינה לפי מקום הנאמן, ובו”ז נהנה תושב בישראל, כפל אפשרי. למרבה הצער, לא לכל האמנות יש סעיפים מפורשים על Trusts. אך המגמה להוסיף פרוטוקולים. ככלל, ניתן להביא סוגיה כזו להליכי הסכמה הדדית בין הרשויות אם נוצרה קפיצה.

ראוי לציין: אמנת מס אינה אוטומטית. על הנישום לתבוע את זכויותיו לפי האמנה. בתי המשפט בישראל פסקו שאם נישום לא טוען לאמנה, אפשר לחייבו לפי החוק הפנימי. לכן, כשממלאים דו”ח מס, אם יש הכנסה מחו”ל, חשוב לסמן אם השתמשתם בזכות אמנה. למשל, טופס 1325 בישראל (חישוב זיכוי) יש מקום לציין “ההכנסה פטורה בהתאם לסעיף X לאמנה” או “נוכה במקור לפי אמנה Y בשיעור Z”. רק כך הפקיד ידע ליישם את ההטבה.

דוגמה מספרית: יוסי, תושב ישראל, קיבל דיבידנד מחברת-בת שלו בבריטניה של 100,000 ש”ח. בריטניה לפי חוק מקומי תנכה 0% (כי ביטלה מס ניכוי על דיבידנד לתושבי אמנה, בפועל כיום בריטניה לא מנכה למשקיעים זרים בדיבידנד). ישראל לפי חוק רוצה למסות דיבידנד זר ב-25%. לפי אמנה, לבריטניה הזכות לנכות עד 15% ולישראל לזכות בזיכוי. בפועל נוכה 0%, אז בישראל יוסי משלם 25%. לו הייתה זו חברה אמריקאית, ארה”ב הייתה מנכה 25% (ליחיד) על דיבידנד, אך האמנה קובעת 12.5%. כדי לקבל 12.5%, יוסי שלח W-8BEN (טופס הצהרת תושבות) לחברה בארה”ב. החברה ניכתה רק 12,500 (במקום 25,000). בישראל, יוסי חייב 25,000 על ה-100,000. מגיע לו זיכוי 12,500 ששילם בארה”ב, אז משלם עוד 12,500 כאן. סה”כ שילם 25,000 (כמו שהיה משלם אילו הכנסה ישראלית). אמנה נמנעה מכפל (לא שילם 37,500).

שימוש באמנות בתכנון נדל”ן: רכישת נדל”ן בחו”ל, חשוב לבדוק האם יש אמנה, ומה היא אומרת על השכירות והמכירה. ברוב האמנות, שכירות מקרקעין ממוסה בשתיהן, אך ניתן זיכוי. מכירה, זכות ראשונה למדינת המקרקעין. המשמעות: משכיר ישראלי של דירה בגרמניה, למשל, ישלם בגרמניה מס (גרמניה תמסה 0%-45% תלוי בהכנסה, אבל בדרך כלל יש פטורים ותמריצים), יקבל זיכוי בישראל עד גובה מס ישראלי. אם נכס ביוון, שם מס הכנסה עד ~45% על שכירות, בישראל 15% מס מסלול ללא אפשרות זיכוי. פה תיתכן בעיה: אם ביוון שילם 20%, בישראל לא יקבל זיכוי כי בחר במסלול 15% (מסלול זה לא מאפשר זיכויים). אך אם בחר מסלול רגיל בישראל, היה מקבל זיכוי אך אז משלם לפי מדרג עד 47%. אלה החלטות תכנון: לפעמים לא כדאי לבחור בפטור/מסלול מקוצר בישראל אם יש מס גבוה בחו”ל, כדי לא לאבד זיכוי.

אמנות חדשות: ישראל עדכנה אמנות בשנים האחרונות, כולל אמנה טרייה עם איחוד האמירויות (נחתמה 2022, אושררה 2023), מעניינת כי האמירויות כמעט לא ממסה, אבל האמנה נועדה למנוע התחמקויות דרך האמירויות (למשל, מי שינסה להירשם שם כדי להתחמק ממס על דיבידנד מישראל, האמנה מגבילה הטבות לתושבים “אמיתיים”). גם תאילנד חתמה אמנה עם ישראל ב-2023 (אמורה להיכנס לתוקף), מה שיסדר סוף סוף את היחסים. כלומר, המצב משתפר וכמעט כל מדינה שישראלים פועלים בה תהיה מכוסה באמנה.

שימוש לרעה באמנות, הזהרו: קיים מושג “treaty shopping”, קניות אמנה, שבו נישום מנסה דרך מבנה חברות לעקוף מצב שאין אמנה או שהיא לא טובה מספיק. רשויות מס עולמיות חותרות לצמצם זאת (BEPS Action 6, למנוע ניצול לרעה של אמנות). בעתיד, הטבות אמנה יינתנו רק אם המבנה הוקם מסיבה עסקית ממשית ולא בעיקר בשביל מס. לכן, בתכנון המבנים, חשוב שתהיה הצדקה לאמנות מעבר למס בלבד.

אמנות מס הן חברו הטוב של המתכנן הבינלאומי. הן מעניקות ודאות ומסגרת לתשלום מס הוגן כאשר יש פעילות חוצת גבולות. על ידי הכרת סעיפי המפתח באמנה הרלוונטית, ניתן לחסוך מס על ידי הפחתת ניכויים, מניעת כפל חיוב, קביעת תושבות חד-משמעית וכיו”ב. תמיד כדאי להתייעץ במומחה לגבי שימוש ספציפי באמנה, אבל גם האדם הפשוט יכול לקרוא מדריכי אמנה (לא מעט מוסברים בצורה מובנת) ולוודא שהוא לא משלם מעבר לנדרש. זכרו: כדי ליהנות מאמנה, יש להוכיח שאתם “תושב אחת המדינות המתקשרות”. לכן הקפידו לשמור מסמכי תושבות, ולהיות כנים אם המצב גבולי (למשל תושבות כפולה, אז לפי האמנה תקבעו). בהמשך ניישם חלק מהדברים בדיונים על יזמים בחו”ל, השקעות נדל”ן, פרישה ועוד, כי האמנות יהיו חלק אינטגרלי מכל אלה.

תכנון מס ליזמים ישראלים המנהלים עסקים בחו”ל

יזמים ישראלים רבים מרחיבים פעילותם אל מעבר לים, בין אם על ידי הקמת סניפים, חברות-בנות, סטארט-אפים בחו”ל, מכירת מוצרים ושירותים בשווקים זרים, או מעבר אישי למדינה אחרת להקמת מיזם. כאשר יזם ישראלי מנהל עסק בחו”ל, עליו להתמודד עם שתי מערכות מס לפחות: הישראלית (כמו שראינו, רוחבית על כל עולמו אם נשאר תושב) ומערכת המדינה הזרה (שתממש זכותה למסות פעילות בתחומה). תכנון מס נכון במקרה זה שזור בכל הנושאים שכבר דנו בהם, בחירת מבנה חברה (ישראלית או זרה), אמנות מס, מקלטי מס, תושבות, אך נקדיש פרק זה לחידוד הטיפים והאסטרטגיות המיוחדות לסיטואציה של “יזם גלובלי”:

1. הקמת חברה או מבנה תאגידי מתאים במדינת הפעילות:
כאשר יזם פועל בחו”ל, במקרים רבים עדיף להקים ישות מקומית במקום לפעול כאדם פרטי. יש לכך סיבות עסקיות (אמון הלקוחות, היבטי אחריות), אבל גם מיסוי: חברה מקומית עשויה ליהנות מתמריצים והקלות המס במדינה, ובנוסף להימנע מיצירת מוסד קבע לחברה הישראלית. למשל, יזם שמוכר תוכנה בארה”ב, במקום שחשבונות יקבלו תשלום לחברה ישראלית, אפשר להקים LLC או Corporation בארה”ב שתהיה המפיצה. כך, רווחי המכירה ימוסו בארה”ב (21% חברות פדרלי + אולי מדינתי) ונשארים שם, ולא אוטומטית בישראל. כמובן, יש לתכנן העברת רווחים לישראל אח”כ (כדיבידנד לאמא, תוך ניצול האמנה). אבל בגדול, יצירת מבנה רב-חברתי מאפשר “לשחק בכדורי מס” בין מדינות. ייתכן שהחברה בחו”ל תהנה משיעורי מס נמוכים (יש מדינות עם הטבות לחברות קטנות, או באסיה, סינגפור 17% ואף פטור על חלק מהרווח ההתחלתי; באירלנד 12.5% לחברות פעילות; דובאי, 0% לחברות באזור חופשי שעומדות בתנאים). אם היזם פועל כיחיד, הוא עלול לשלם יותר.

דגש: בכל מדינה, חשוב לבדוק הטבות לסטארטאפים או משקיעים זרים. לדוגמה, בריטניה מעניקה הקלות מס למשקיעי Seed (SEIS/EIS relief), אולי חברה בריטית תהיה דרך לגייס הון עם יתרון למשקיעים. במדינות מסוימות יש פטור ממס חברות על הכנסות ייצוא (למשל באירלנד בעבר “פטור לחברות שירותי יצוא”, כיום לא, אבל יש אזורים בעולם עם Free Trade Zones שנותנים 0% מס על ייצוא). כדאי לערוך מחקר או להתייעץ עם מומחי מס מקומיים במדינה הזרה כדי לא לפספס תמריצים.

• דוגמה: יזם ישראלי בתחום הפינטק הקים מרכז פיתוח בישראל, אבל מכירותיו באירופה. הוא ייסד חברה באסטוניה (שם מס החברות על רווחים שלא מחולקים הוא 0%, ותשתית דיגיטלית נוחה). החברה האסטונית מקבלת את תשלומי הלקוחות, משלמת משכורות מקומיות ושירותי שיווק, וכל עוד אינה מחלקת רווחים, אין מס. לאחר מכן, תוכל להשקיע חזרה או לחלק לבעלי המניות (הישראלים) עם מס 20% באסטוניה + זיכוי בישראל. זה יצא משתלם יותר מאשר אילו כל ההכנסות היו מדווחות ישירות בישראל (שם היו משולמות משכורות ואולי גם מע”מ אירופי מסבך).

2. היזהרו ממלכודות “מוסד הקבע”:
יזם ישראלי עלול בלי לשים לב ליצור לחברה שלו מוסד קבע בחו”ל ולחטוף מס כפול. לדוגמה, סטרטאפ ישראלי שולח צוות מכירות לשנה להודו, שוכרים משרד ומתנהלים כשלוחה, הודו עשויה לטעון שמדובר במוסד קבע ולמסות נתח מהרווח הגלובלי של החברה. כדי למנוע זאת, כדאי להגדיר יחסי ספק-לקוח ולא שלוחה: כלומר שהצוות ההודי מועסק ע”י מפיץ או חברה נפרדת (גם אם בשליטת היזם), והחברה בישראל מוכרת למפיץ המקומי שיוצא ללקוח סופי. כך רשות המס בהודו תראה רק חברה הודית קטנה (שמשלמת מס על עמלתה שם) ולא את החברה הישראלית. זה מהלך נפוץ: במקום שחברה ישראלית תקים “סניף” (branch) בחו”ל, שהוא שקוף וחייב במס שם, עדיף שתקים “חברת בת” (subsidiary) נפרדת. חברת הבת תמוסה מקומית, והחברה האם רק תמסה על דיבידנד. זה מייעל.

• הערה על ארה”ב: בארה”ב ספציפית, להקמת חברה (C-Corp) יש משמעות: החברה תשלם 21% פדרלי (ועוד State תלוי מקום), אבל אם אין מוסד קבע לחברה הישראלית, אז רק החברה האמריקאית תמוסה. ככל שהכנסות יושקעו שם, אין חיוב בישראל. גם, לקוחות אמריקאים לעיתים דורשים לעבוד מול חברה אמריקאית (מסיבות משפטיות). לכן, עבור יזם הפועל בארה”ב, כמעט תמיד נכון להתאגד שם (Delaware C-Corp משמשת סטנדרט).

3. תכנון שכר ותגמולים לחוצה-גבולות:
יזמים הפועלים בשתי מדינות לפעמים מתלבטים איפה לקבל את שכרם או דיווידנד. נניח יזם הייטק חי בישראל אבל מבלה גם בארה”ב. אם הוא מושך שכר מהחברה האמריקאית, ארה”ב תנכה לו מס במקור (30% אם אין אמנה, לפי אמנה עם ישראל הוא פטור ממס אמריקאי על עבודה שנעשתה מחוץ לארה”ב). לעומת זאת אם ישלם לעצמו משכורת מהחברה הישראלית עבור עבודתו (כולל זו שנסע לחו”ל), יכול לקזז כנגד ההכנסות הזרות. בקיצור, יש לחשוב: מאיזה entity למשוך פירות? כלל אצבע: משוך הכנסה (משכורת/דמי ניהול) במקום שבו שיעור המס האפקטיבי עליו נמוך יותר. אם החברה בחו”ל במדינה גבוהה מס, אולי מוטב שתקטין רווח שם ע”י תשלום שכר ליזם, ובישראל ממילא יזכה אולי לפטור “ימי עבודה בחו”ל” (בישראל יש תקנה, עובדים ישראלים ששהו מעל 183 יום בחו”ל בשליחות, ניתן לתת להם הקלות מס). או אפילו, תכנון יותר מתקדם, Split salary: לפצל חוזה העסקה, שחלק מהשכר משולם ע”י חברה ישראלית וחלק ע”י זרה, בהתאמה למקום העבודה. כך ניתן לנצל ניכויי עלויות בכל מדינה בלי ליצור מוסד קבע.

בנוסף, אופציות והון יזמי: אם הסטארטאפ גלובלי, חשוב למקם את הקניין הרוחני והאופציות בתבונה. יש מדינות שנותנות הטבות בהענקת מניות לעובדים (ישראל מפורסמת בסעיף 102, מס מופחת על רווח הוני לעובדים). אם מרכז הפיתוח בישראל, אפילו אם חברת האם בחו”ל, אולי ישתלם לרשום את הסטארטאפ כחברה ישראלית לצורך ההטבה. אך מצד שני, משקיעים זרים מעדיפים Delaware. פתרון: פיצול בעלות IP, להקים חברה אמריקאית (גיוס השקעות), ולהקים חברה בת ישראלית (מרכז מו”פ זכאי 102). ביניהן לחתום על הסכם פיתוח וכללי Transfer Pricing, כך שערך מסוים של ה-IP משויך לישראל (וגם רווחים עתידיים). הרווח בין החברות מחולק באופן שישראל מקבלת עלויות + מרווח. זה מורכב ודורש ייעוץ, אך אם עושים נכון, נהנים גם מהטבות ישראל וגם מהנוחות האמריקאית.

4. ניהול סוגיות מע”מ ומסים עקיפים:
מעבר למס הכנסה, יזם צריך לזכור מס ערך מוסף, מכס וכו’. תכנון מס כולל גם אותם: למשל, מכירת מוצר פיזי באירופה תחייב רישום מע”מ מקומי, אולי נכון להחזיק מלאי במחסן במדינת יעד ולייבא בצורה שתשלם פחות מכס (לנצל הסכמי סחר חופשי בין מדינות). בעוד שמע”מ הוא לרוב נייטרלי (ניתן לקזז), זה עניין של תזרים וציות לחוק. אם נמנע לרשום עסק כנדרש, עלול לקבל קנס. אז יזם גלובלי יקים לעיתים חברה בכל אזור בשביל מע”מ, אחת באיחוד האירופי, אחת בארה”ב (למרות שבארה”ב אין VAT פדרלי אבל יש Sales Tax ברמת מדינה). זה לא בדיוק “הפחתת מס” אלא הימנעות מקנסות, אבל חלק מהאסטרטגיה.

5. מעבר למדינת חוץ (Relocation), מתי היזם עצמו עובר:
לא מעט יזמים מחליטים בשלב מסוים לעבור להתגורר בחו”ל לצורך העסק (למשל להתקרב לשוק היעד, או לאחר האקזיט לעבור למדינה עם מס נוח). במקרה כזה, אפשר ליהנות מהסטטוס החדש: למשל, משטר “non-domiciled” בבריטניה, יזם ישראלי שעבר ללונדון ימשיך לשלם מס בבריטניה על פעילותו הבריטית, אבל על הכנסותיו מישראל יוכל לבחור משטר remittance (כל עוד לא יביא את הכסף לבריטניה, לא ישלם שם מס). כך אם נשארו לו נכסים בישראל, אולי כדאי שלא להעבירם פיזית לשם אלא להשאיר בחשבון בארץ, וכך אין מס בריטי עליהם. דוגמה: יזם שעבר לונדון, מחזיק עדיין חברה ישראלית שמייצרת לו רווחים. אם לא מושך אותם לבריטניה, הוא לא ימוסה בבריטניה (רק בישראל). בישראל מאידך, אם הוא ניתק תושבות, עלול לא למסות כלל (אם עונה כתושב בריטניה לפי האמנה). כאן יש מורכבות: בריטניה כנראה תראה בו תושב שלה ואז כללי non-dom חלים, ישראל עשויה לראות בו תושב-חוץ ולא למסותו כלל. כך רווחי החברה הישראלית אולי לא ממוסים בכלל! (זה שילוב הטבות כמו בפרק על כפולה). לכן, לא מפתיע שיש ישראלים שעושים רילוקיישן למקומות כאלה. עוד משטרי עידוד: פורטוגל NHR, פטור על הכנסות מחוץ לפורטוגל, יוון non-dom (100k flat), איטליה (100k flat). יזם ישראלי שמכר חברה גדולה עשוי לעבור לאחת מהמדינות האלה כדי לשלם מס מופחת על כספי האקזיט. כמתכנני מס, חשוב להיערך לזה מראש. למשל, להקדים מכירה לאחר מעבר: אם יכול לבחור מתי לממש מניות, אולי עדיף אחרי שכבר היה לתושב חוץ לפי אמנה, ואז המס אולי חל רק במדינה החדשה (נניח יוון, שם אם הצטרף למשטר 100k, ישלם 100k אירו וזהו, ולא 25% על מאות מיליונים בישראל). כמובן, תכנון כבד כזה דורש ציות למס היציאה בישראל. אבל בהחלט נעשה: נזכיר למשל שהיה חשד לגבי מיליארדרים שחזרו לישראל במסגרת חוק מילצ’ן רק אחרי שמימשו נכסים בחו”ל כדי לא לשלם מס שם… הפוך גם קורה.

6. הפרדת פעילות ישראלית וזרה:
יזמים שיש להם גם פעילות בישראל וגם בחו”ל, למשל חברת טכנולוגיה שמוכרת בישראל וגם מחוץ, לעיתים מקימים שתי חברות אחיות. אחת ישראלית לשוק המקומי, אחת זרה לחו”ל. כך החברה הישראלית יכולה אולי להיכנס להטבות “מפעל מועדף” עם מס 12% על יצוא, והחברה הזרה מקבלת הטבות במדינתה. אם הכל היה תחת חברה ישראלית אחת, הייתה משלמת 12% על הכל (נשמע טוב, אבל אז דיבידנד לחו”ל, החברות בחו”ל?). יש כאן איזון: למשל משטר “מפעל טכנולוגי מועדף מיוחד” בישראל מאפשר מס חברות 6% ודיבידנד לחו”ל 4%. זה מצוין, אז אולי כן עדיף להשאיר את הכל בישראל ולתת שירות לכל העולם מפה. אולם, תנאי החוק דורשים מכירות גבוהות מאד (מעל 2.5 מיליארד ש”ח), לא רלוונטי לסטארטאפ בינוני.
לכן, נהוג לבזר, פעילות ישראל (אם קטנה) לאו דווקא תיהנה מהטבות, אך פעילות זרה יכולה ליהנות במקום אחר.

ליזם הישראלי הגלובלי יש “ארגז כלים” מגוון: חברות בנות זרות, תמחור העברות ביניהן (Transfer Pricing) כדי להזיז רווחים למקום הרצוי, ניצול אמנות למיסוי תשלומים בין היחידות, שימוש במקלטי מס לפעולות מסוימות (למשל חברה באיי הבתולה לבעלות פטנטים והשכרתם), מעבר אישי למקום עם הטבות מס, תכנון אופציות ומניות עובדים בינלאומי, והקפדה על דיווחים בכל מקום. המטרה: למזער את שיעור המס הגלובלי המשולם, כך שהעסק יוכל לצמוח מהר יותר ושוויו למשקיעים יהיה גבוה יותר (כי אחרי מס נשאר יותר רווח).

יש חברות גדולות (גוגל, אפל) ידועות בתכנוני המס האגרסיביים שלהן (Double Irish, Dutch Sandwich), ניצול אמנות איריות והולנדיות להעברת רווחים לאיים ללא מס. יזם קטן לא תמיד צריך טריקים כאלו, אבל העיקרון דומה: מבנה נכון יכול להפחית דרמטית את המס. לדוגמה, חברת סטארטאפ ישראלית שהצליחה: Mobileye הירושלמית הוקמה בישראל, אך התאגדה בהולנד לפני הנפקה (כנראה משיקולי משקיעים ויעילות מס). כשהחברה נמכרה לאינטל, המכירה התבצעה במישור החברה ההולנדית, מה שאולי איפשר תנאי מס נוחים יותר למייסדים (הולנד לא מטילה מס רווחי הון על מכירת מניות בידי תושב חוץ). לכן, תמיד לחשוב צעד קדימה: היכן יהיה האקזיט, ואיך מבטיחים שתושג האמנה או הפטור הטובים ביותר במועד ההוא.

כפי שנראה בפרקים הבאים, חלק מהנושאים יתמקדו בכלים מסוימים (מבנה תאגידי בינלאומי, נאמנויות, LLC אמריקאי, נדל”ן בחו”ל וכו’). כל אלו הם בעצם הרחבות של המקרה הכללי של יזם או משקיע ישראלי גלובלי. נמשיך לפרט עליהם כדי לתת תמונה מלאה.

איך להקים מבנה תאגידי בינלאומי להפחתת מס מרבית

מבנה תאגידי בינלאומי הוא בעצם “תרשים החברה” (Corporate Structure) הכולל חברות אם, חברות בת, חברות אחיות, נאמנויות ושותפויות מעבר לגבולות. מטרת הקמת מבנה כזה יכולה להיות עסקית טהורה, ארגון פעילויות שונות תחת חברות נפרדות, אבל בהרבה מקרים יש למבנה גם חשיבות מיסויית. בפרק זה נפרט כיצד לתכנן ולבנות מבנה חברות בינלאומי כך שנטל המס הכולל יהיה מינימלי וחוקי.

עקרונות מנחים בבניית מבנה תאגידי בינלאומי:

• הפרדת תפקידים לפי שיפוטי מס (Jurisdictions): ניתוח הפעילות העסקית יכול לחשוף אבני בניין שונות של שרשרת הערך. למשל, חברת ייצור: ישנו שלב ייצור, שלב מכירות, שלב אחזקת קניין רוחני, שירותי הנהלה וכו’. אפשר לשבץ כל שלב כזה במדינה המציעה תנאים טובים עבורו. לדוגמה: קניין רוחני (IP), במדינות מסוימות יש “Patent Box” (משטר מס מופחת להכנסות מפטנטים, כמו 10% בבריטניה, 7.5% בהולנד). לכן, ניתן לשקול שחברה הולנדית תחזיק בפטנט ותגבה תמלוגים. ייצור בפועל, אולי מדינה עם עלויות עבודה נמוכות, וגם משטר מס מועדף למפעלים (אירלנד, או מקסיקו באזורי סחר חופשי). מכירות ושיווק, אולי חברה בדובאי (ללא מס על רווחים מחוץ לאמירויות). חברת “אם”, אפשר במדינה עם רשת אמנות מס רחבה כדי לקלוט דיבידנדים בפטור או במס נמוך (לוקסמבורג, הולנד, קפריסין). כאשר מחלקים כך את הפעילות, בעצם מעבירים רווחים לתחום שיפוט רצוי דרך עסקאות בין-חברתיות. כמובן, יש לשמור על מחירי העברה הוגנים כדי לעמוד בדרישות החוק, אך אלו מאפשרים טווח מסוים.
• חברת אחזקות (Holding Company): לרוב מבנה בינלאומי יכלול חברה אחת שבבעלותה שאר החברות, הממוקמת במדינה “ידידותית” כמטה. הקריטריונים לבחירת מקום לחברת אחזקות: מס מופחת על דיבידנדים נכנסים ויוצאים, פטור או הנחה במס רווחי הון על מכירת חברות בנות, אמנות מס עם מדינות הפעילות, יציבות חוקית. כמה מועמדות קלאסיות: הולנד, עד לאחרונה לא הטילה ניכוי מס במקור על דיבידנד יוצא לחברות (כיום משהו סמלי 15%, אך קיימים פטורים במסגרת איחוד אירופי וכו’), ולא ממסה דיבידנד נכנס מהחזקות מהותיות, והאמנות שלה מעולות. לוקסמבורג, דומה, בנוסף גמישות במימון. קפריסין, אין מס על רווחי הון ואין מס על דיבידנד נכנס או יוצא (לזרים). סינגפור, אינה מנכה מס על דיבידנד יוצא, ממסה נמוך דיבידנד נכנס (אפשר גם פטור דרך רזולוציות), רשת אמנות באסיה. חברת אחזקות מכלילה עשויה גם לשמש כמרכז פיננסי, כלומר היא תגייס הון ותלווה לחברות האחרות, מה שמאפשר תכנון ריבית (Interest Stripping), הוצאות מימון מוכרות בחברות במדינות מס גבוה, והכנסות ריבית צומחות בחברת האחזקות במדינה נמוכת מס. כך עוד הסטה של רווחים באופן מותר.
• שימוש בנאמנות/קרן כאחזקה עליונה: לעיתים בעלי העסק יעדיפו להחזיק את חברת האחזקות דרך Trust רשומה במדינה ללא מס (למשל ניו זילנד מציעה נאמנות לא-תושב ללא מס על הכנסות חוץ). זה משרת שתי מטרות: גם תכנון ירושה (לא צריך להעביר מניות אם הנאמן ממשיך להחזיק לאחר פטירת היוצר, והנהנים מקבלים את הפירות) וגם לעיתים יתרון מס, הנאמנות אולי לא חייבת במס במדינתה, ומכיוון שהבעלים הרשמי הוא נאמן זר, אין “בעל שליטה” ישראלי שמפעיל כללי CFC. בישראל, יש אמנם מיסוי נאמנויות (נאמנות שיוצרה תושב חוץ שיש בה נהנה ישראלי חייבת בשוטף דרך הנאמן, “נאמנות נהנה תושב ישראל”), אבל יש חריגות לנאמנות עם נהנים תושבי חוץ או נאמנות שהיוצר היה תושב חוץ. במקרה של יזם ישראלי כנראה זה לא יעניק פטור, אך שווה לשקול לנצל נאמנות קרובים (אם למשל הוריו של היזם היו תושבי חוץ, אולי ניתן להגדיר אותם כיוצרים).
• שרשור דרך מדינה שלישית עם אמנה ( Treaty Conduit): דיברנו על כך באמנות, לפעמים מבנה כולל חברה במדינה שלישית רק כדי לנצל את האמנה בינה לבין מדינת המקור. למשל, אם למדינה A ולמדינה B אין אמנה, אבל לשתיהן יש עם מדינה C, אולי הכנסת חברת C באמצע מאפשרת מעבר כסף עם פחות מס. זהו ה-“Dutch Sandwich” המפורסם: חברה אמריקאית שילמה תמלוגים מחברת אירית לחברת הולנדית (האמנה אירלנד-הולנד אפשרה תמלוג בלי ניכוי מס), ואז הולנד העבירה לחברה באיי קיימן (הולנד לא גבתה מס על תמלוג יוצא), כך כסף אמריקאי הגיע לקיימן פטור ממס. כיום נעולים חורים כאלו, אבל עוד קיימים מקרים.
• היזהרו מכללי Anti-Conduit: חלק מהאמנות (למשל ארה”ב-ישראל) מפורשות אוסרות הטבות לחברה שאין לה “substantial business activity” במדינתה. כלומר, אם ינסו לשים חברת אחזקות בפלמחים (סתם מדינה) שאין לה פעילות, היא לא תקבל ניכוי במקור מופחת. לכן, מבנה טוב לרוב לא יהיה רק “קופסה ריקה”. יש לוודא שלפחות בחברת האחזקות יש קצת פעילות ממשית, ניהול, החזקת ישיבות דירקטוריון, נכסים כלשהם. לעיתים פותרים זאת על ידי איחוד תפקידים, חברת האחזקות אולי תהיה גם מרכז השירותים הניהוליים של הקבוצה (ותגבה Management Fees מחברות הבנות). כך יש לה הכנסות פעילות (תמורת שירותי ניהול), עובדים, וקל לטעון שהיא לא conduit פסיבי.
• מבנה רב-שכבתי: יש קבוצות שעושות שני שלבים: מחזיקות את הנכסים דרך חברה באיחוד האירופי (לנצל directives של האיחוד הפוטרים ממס העברת דיבידנד בין חברות EU) ואותה חברה מוחזקת על ידי חברה במקלט. דוגמה: חברה ספרדית (Spain) בבעלות חברה בהולנד (אמנה הולנד-ספרד = 0% מס על דיבידנד), וההולנדית בבעלות חברה באיי הבתולה. ספרד -> הולנד (אין מס), הולנד -> BVI (אין מס לפי חוק הולנד כי BVI לא באמנה אבל הולנד לא מנכה על יורד דיבידנד לחברות holding אם תנאים מסוימים מתקיימים). כך רווח מספרד הגיע ל-BVI בלי מס. שימוש בשכבות דורש בדיקה קפדנית של כל שלב.
• שיקולי מוניטין ופיתוח עסקי: בצד המיסויי גרידא, אולי היה שמח למקם כל פעילות באיזה אי נידח. אבל צריך לזכור את מוניטין החברה ושיקולי רגולציה: שותפים עסקיים ומשקיעים נרתעים לפעמים מעסק “סופר מתוחכם” עם חברת-אם באיי הבתולה וכו’. או רגולטורים שואלים שאלות (למשל, אם רוצה להנפיק בבורסה, יש דרישות שקיפות, חלק מהמבנים אולי יקשו על כך). לכן, לעיתים עושים פשרות: בוחרים מדינות “אפרוריות” אך יעילות, כמו אירלנד, הולנד, סינגפור, שיש להן ממשלות יציבות, ודיני חברות ברורים, רואה חשבון גדול שמבקר וכו’. שיעור המס אולי לא אפס, אבל עדיין נמוך מספיק ותחרותי, וזה מייצר איזון בין מוניטין לבין חיסכון. כלל אצבע: מבנה סולידי שגם עוד 10 שנים ירגיש בנוח, לא רק להמון כסף מהיר ואז להתפרק.
• תכנון Exit: כאשר בונים מבנה, צריך לחשוב איך ייראה מכשיר המכירה. אם רוצים לאפשר מכירת חלק מהקבוצה בלי האחר, המבנה צריך לתמוך. למשל, אם חברת אחזקות יחידה למעלה מחזיקה את כל היחידות, מכירה שלה = מכירה של הכל. אולי עדיף שיהיה פיצול (Split) כך שמשקיע אסטרטגי יכול לקנות רק את הזרוע האסייתית, למשל. גם מיסוי: אם חושבים למכור חברת בת ספציפית, כדאי שהיא תהיה ממוקמת במדינה שבה מכירת מניותיה תהיה פטורה. יש מדינות שפוטרות רווח הון על מכירת מניות חברה תושבתן בידי זר (בריטניה, למשל, לא ממסה זר שמוכר מניות חברה בריטית פרט להשקעות נדל”ן). אם זה חלק מהאסטרטגיה, אפשר למקם את הפעילות העיקרית במדינה כך שהאקזיט יהיה נוח.
• מס קבוצתי פנימי: מדינות אחדות מציעות “Consolidation”, אפשר לקזז הפסדי חברת בת מול רווחי חברת אם ועוד. למשל, צרפת מאפשרת לקבץ חברות במיסוי מאוחד. איטליה גם. כאשר מקימים מבנה, אם בוחרים ריכוז במדינה עם אופציה כזו, אפשר לנצל הפסדים בחברה אחת להקטין רווח אחרת (תכנון מס פנימי במסגרת המדינה). לא מתאים בכל מקום, בישראל למשל אין קונסולידציה מלאה (רק באותו איחוד עוסקים אפשרי חלקית). אבל אם קבוצה גדולה פועלת בגרמניה למשל, אולי תקים אחזקות במבנה שמאפשר לקזז הפסדי חברת נדל”ן נגד רווחי חברת אחרת גרמנית.

תרשים דוגמה למבנה בינלאומי מופחת מס:
נניח קבוצת “גלובוטק” בבעלות יזמים ישראלים, מפתחת מוצרים אלקטרוניים ומוכרת בעולם:

• חברת אחזקות ראשית: גלובוטק הולדינג בע”מ, קפריסין. (מס חברות 12.5%, דיבידנד מפטור אם מחזיקה מעל 50% בחברות אחרות, אמנה עם ישראל ומדינות רבות). בעלי המניות, היזמים (ישראלים) מחזיקים את מניות הולדינג אולי דרך נאמנות משפחתית בגיברלטר.
• גלובוטק ישראל בע”מ: חברת פיתוח ומו”פ בישראל. מוכרת שירותי מו”פ לחברת הבת האירית (להלן) לפי עלות+מרווח 5% (Transfer price מקובל). נהנית ממס מופחת 12% כי הכנסתה מפיתוח ליצוא (מפעל טכנולוגי מועדף). רווחיותה קטנה יחסית כי מרוויחה רק cost+5%.
• גלובוטק IP בע”מ, אירלנד: חברה שבבעלות קפריסין, רשומה בדבלין. מחזיקה בקניין הרוחני (פטנטים, סימן מסחר). מקבלת מהחברה הישראלית את התוצר ומחזיקה זכויות. חברה זו מעניקה רישיון שימוש לטובת חברות מכירה תמורת תמלוג של 5% מהמכירות. אירלנד ממסה 12.5% אך כנראה חלק גדול מההכנסות יכול ליפול תחת Patent Box (אם זמין, או R&D credit offsets). כך המס אפקטיבי נמוך. יתרה מכך, אירלנד-קפריסין יש אמנת מס, דיבידנד לא מנוכה (Directive EU).
• גלובוטק ייצור בע”מ, וייטנאם: מפעל ייצור בשליטה אירית (למשל, אירלנד מחזיקה 70%, שותף מקומי 30% למראית עין). וייטנאם מציעה פטור 0% ל-5 שנים למפעל תעשייתי חדש. המפעל מוכר את המוצרים לחברות ההפצה במחיר עלות+10% כדי להשאיר קצת רווח בוייטנאם (כדי לעבור ביקורת). אחרי 5 שנים יהיה 10% מס 5 שנים נוספות.
• גלובוטק הפצה אירופה בע”מ, הולנד: חברת מכירות אירופית. קונה את המוצרים מהמפעל בוייטנאם במחיר שוק (שכולל מעט רווח במפעל). מוכרת ללקוחות באירופה. הולנד ממסה 25%, לא הכי נמוך, אבל ניתן לתכנן שרווחיה יהיו רק כעמלת הפצה (Cost+). חלק ניכר מהרווח “נשאב” כי הולנד משלמת תמלוג של 5% מהכנסותיה לחברת ה-IP באירלנד (מוריד רווח חייב). גם משלמת ריבית על הלוואה שקיבלה מחברת האם בקפריסין (ריבית לדוגמה 5% שנתית, מוכרת כהוצאה). הולנד מאפשרת ניכוי תמלוג וריבית, ולפי אמנות מנכה 0% לתמלוג לאירלנד (איחוד אירופי) ו-0% לריבית לקפריסין (EU interest directive). כך בסוף בהולנד נשאר אולי רווח קטן בלבד לחיוב.
• גלובוטק ארה”ב Inc: חברה אמריקאית למכירות בשוק צפון אמריקה. תהליך דומה, קונה מהמפעל, משלמת Royalty 5% לחברת IP (ארה”ב תנכה 5% במקור לפי אמנת US-אירלנד כנראה, וקבל זיכוי אירלנד) ומשלמת ריבית לקפריסין (ארה”ב תנכה 0% לפי אמנת US-Cyprus אולי, או 5%, נבדק). משלמת 21% על רווח הנותר (אך יש הפחתות, מיסוי GILTI מופחת 10.5%, לא ניכנס כאן).
• גלובוטק אסיה בע”מ, סינגפור: חברה לשיווק באסיה. סינגפור מס 17% אך אולי ישטחו רווחיה עם הוצאות.

כל החברות הנ”ל בסוף שולחות דיבידנדים אחת לשנה או בעת צורך לחברת האחזקות בקפריסין: אירית -> קפריסין (0% מס לפי directive), וייטנאם -> קפריסין (ניכוי 10% לפי אמנה, קפריסין תיתן זיכוי ואולי לא מטילה מעבר), הולנד -> קפריסין (0% אולי אם עומדים בתנאים), ארה”ב -> קפריסין (5% לפי אמנה), סינגפור -> קפריסין (0% לפי אמנה אולי). בקפריסין, דיבידנד נכנס פטור (Participation exemption) כי מחזיקה >50% ויותר משנתיים. כך הכסף מצטבר בקפריסין עם מעט מאוד מס לאורך הדרך. כאשר היזמים רוצים למשוך כסף הביתה, קפריסין תשלם דיבידנד ליזמים: בגלל שהם ישראלים, אמנת ישראל-קפריסין קובעת ניכוי 5% בלבד. בישראל הם ידווחו, אמנם אין עוד זיכוי (כי ישראל לא מנכה, קפריסין כבר ניכתה), אבל 5% זה נמוך מאוד. אם היזמים עברו לתושבות חו”ל, אולי כלל לא יהיה מס בישראל.

התרחיש מורכב, אבל מה משיג? במקום לשלם למשל 23%–50% על כל רווח בישראל, הקבוצה שילמה בכל חוליה: וייטנאם 0%, אירלנד ~5-10%, הולנד אולי 5% אפקטיבי (אחרי ניכויי תמלוג וריבית), ארה”ב 10.5% (GILTI), סינגפור 10% (עם תמריץ), קפריסין 0%. בסוף, בעלי המניות שילמו 5% בניכוי כשהביאו לישראל. שיעור המס הכולל אולי בטווח 5%-15%. לגיטימי? זה בתחום האפור של תכנוני חברות גדולות. אך כל עוד כל חלק עומד בחוקי transfer pricing, מחירי שוק, ופעילות ממשית, קשה לפסול את המבנה. כמובן, בפועל חברות שומרות לפחות 15% רווח בחברה במדינה נורמלית לשקט רגולטורי (כיום יש מגמה של קביעת מס גלובלי מינימלי 15%, אז באמת חברות ישאפו לפחות 15% מס בכל מדינה כדי לעמוד). מבנה כזה יכוונן בעתיד לתאם עם חוקי Pillar 2 (מס מינימום).

בקיצור, הקמת מבנה תאגידי בינלאומי מיטבי היא מלאכה מורכבת, אך יכולה להפחית משמעותית מס. היא דורשת הבנה עמוקה של חוקי מס במדינות שונות ושל יחסי הגומלין (אמנות). לאור זה, רק עסקים בעלי פעילות בהיקף מסוים בדרך כלל טורחים בכך, כי עלויות הייעוץ והתפעול גבוהות. אבל אפילו עבור עסקים בינוניים, לפעמים הקמת חברה נוספת בחו”ל, אם במיקום המתאים, חוסכת מספיק מס כדי להצדיק את המהלך. ההמלצה היא לתכנן מראש את המבנה לפני שהפעילות חוצה גבולות גדלה מדי, כי שינויים מאוחרים יותר (רה-ארגון חברות) עלולים עצמם לגרור אירועי מס אם לא מתוכננים נכון.

לאחר שעסקנו במבנים וחברות, נפנה לפרק על שימוש בכלי אחר, נאמנויות וקרנות בחו”ל להפחתת מס, המשלים לעיתים את המבנים הללו מהצד של הפרט וההון הפיננסי.

הפחתת מס באמצעות שימוש בנאמנויות וקרנות בחו”ל

נאמנות (Trust) היא מערכת יחסים משפטית שבה נכסים מוחזקים ומנוהלים ע”י נאמן לטובת נהנה או נהנים. נאמנות, במיוחד בניהול בינלאומי, יכולה לשמש ככלי לתכנון מס, תכנון עיזבון והגנה על נכסים. גם קרנות (Foundations) או חברות לזכויות (למשל LLC עם Operating Agreement מיוחד) משמשות לעיתים דומה לנאמנות. בפרק זה נתמקד כיצד שימוש בנאמנויות וקרנות זרות עשוי להפחית מס באופן חוקי לישראלים.

היתרונות הפיסקליים הפוטנציאליים של נאמנויות:

• הפרדת בעלות משפטית מיחוס לצרכי מס: נאמנות יוצרת “יישות” משפטית שאינה חברה ואינה אדם, מעין יצור כלאיים. במדינות מסוימות (כמו ישראל), יש מיסוי ספציפי לנאמנויות, אבל בפועל הוא מורכב ולעיתים מאפשר דחייה או פטור. למשל, בישראל: נאמנות יוצר תושב חוץ עם נהנה תושב ישראל, כל עוד היוצר (מי שהפקיד את הנכסים) היה זר, ההכנסות מחוץ לישראל פטורות ממס ישראלי (עד לחלוקה לנהנה). זו היתה “פרצה” שנוצלה ע”י עולים חדשים ועשירים, נקרא גם “נאמנות קרובים”. אפילו לאחר שינויי החוק ב-2014, עדיין קיימות נאמנויות שתחת משטר זה. לכן, ישראלי עשוי לשתף פעולה עם קרוב משפחה בחו”ל: הקרוב (למשל דוד עשיר) מקים נאמנות בחו”ל, שם בה נכסים (נניח תיק השקעות גלובלי), והנהנים הם הישראלי (או ילדיו). כל עוד הדוד חי (יוצר זר), הכנסות הנאמנות פטורות ממס בישראל. רק כשהיא תעביר כספים לנהנה הישראלי, יחול מס (30% בד”כ). אבל ניתן לתכנן את העיתוי, למשל לחכות 10 שנים עד שנהנה הופך תושב חוץ או עד שיורשים פטורים. זו מורכבות, אך לגיטימית.
• נאמנות לעולים ותושבים חוזרים ותיקים: לפי חוק ישראלי, עולה חדש או תושב חוזר ותיק (10 שנות חו”ל) שקיבל נכסים בנאמנות מחו”ל, יש פטור מלא 10 שנים מהן גם על הכנסות הנאמנות. כלומר, אם טרם עלייתו יצר נאמנות והפקיד בה נכסים, כעת בישראל הוא לא ימוסה על רווחיה 10 שנים. בדרך זו, אם אותו עולה צריך לקבל הכנסות פסיביות, עדיף שיעשה זאת דרך נאמנות שהוקמה לפני העלייה, ואז הסטטוס שלה “נאמנות יוצרת-תושב-חוץ” ב-10 השנים.
• מיסוי בעת חלוקה בלבד (Tax Deferral): חלק מהסדרי המיסוי, בישראל ומחוצה לה, ממסים את הכנסת הנאמנות רק כאשר היא מחולקת לנהנה. משמע, כל עוד הנאמן משקיע ומצמיח את הנכסים, אין אירוע מס. זה מהווה דחיית מס משמעותית. בישראל, נאמנות קרובים עובדת כך, הנהנה הישראלי ימוסה רק בעת “הפצה” מהנאמנות. בחו”ל, במדינות רבות אין כלל מס ברמת הנאמנות אם הנאמן והנהנה זרים למדינה (למשל נאמנות בניו-זילנד: לא ממוסה שם אם אין נכסים מקומיים). כך נכסים יכולים לצמוח על פני שנים ללא מס שוטף, וחלוקות יתוזמנו אופטימלית מול מצב המס של המקבל.
• תכנון עיזבון והימנע מס ירושה: נאמנות משמשת ככלי לעקיפת מסי ירושה. בארה”ב למשל, אזרח זר יכול להחזיק נכסי נדל”ן בארה”ב דרך נאמנות שיש לה מבנה שחוסך את מס העיזבון האמריקאי (למשל נאמנות בלתי-הפיכה שהוקמה מראש, כך הנכסים לא יחשבו חלק מעיזבון המנוח). גם בישראל לעולים, יכול להיות יתרון: במקום להעביר נכסים מדור לדור דרך ירושה (אולי בישראל אין מס ירושה אך במדינות אחרות יש), עושים נאמנות משפחתית שמתעלמת מאירוע פטירה (הנאמן ממשיך להחזיק לפי כללים). מבחינת מס הכנסה: בישראל, נאמנות “נהנה תושב ישראל יקיר” לאחר פטירת היוצר הזר יכולה להפוך לנאמנות שאולי עדיין פטורה עד חלוקה, או אם הנהנים גם הם בחו”ל, אולי פטורה לגמרי.
• הגנה מפני שינוי תושבות: נכס בתוך נאמנות נתפס לעיתים כנכס בבעלות ישות נפרדת. אם נהנה ישראלי הופך לתושב חוץ או להפך, אפשר לטעון שהכנסות הנאמנות שייכות לאחר. לדוגמה: ישראלי שעבר לחו”ל והשאיר נאמנות בישראל עם נכסים, אולי הוא לא יחשב בעל ההכנסות. מורכב בחוק הישראלי, אבל בחוקים זרים יותר.
• נאמנות כמשקיע בינלאומי: נאמנות המנוהלת במדינת מקלט מס (למשל איי ג’רזי) יכולה להשקיע במדינות שונות כישות מוכרת, וליהנות לפעמים מהקלות אמנה (אמנת בריטניה-ישראל חלה גם על נאמנויות מסוימות). אם נאמנות רשומה “תושבת” מדינה X, היא יכולה להשתמש באמנת X-ישראל, למרות שהנהנה ישראלי, ולקבל ניכוי מס מופחת. צריך זהירות (יש סעיפי Beneficial Owner, חייב שהנאמן/נאנות באמת זכאים, לא שקופים). אבל בהחלט, חלק מהתכנונים: ישראלי הקים Trust בג’רזי המוגדרת תושבת בריטניה לצורכי אמנה, trust זו השקיעה באג”ח בישראל; ישראל מנכה למס זר לבעל UK 15% במקום 25%. יתכן וכך קרה.

סוגי נאמנויות רלוונטיות לישראלים:

• נאמנות “יוצר תושב חוץ”: יזכרנו, זו הכי משתלמת אם ניתן (יוצר זר). לפעמים פותרים זאת ע”י הוצאת נכסים לפני שעלית לארץ, כך שאתה עצמך נעשה יוצר תושב חוץ (כי טרם עלית) לטובתך כנהנה לאחר העלייה, פרשנות שאפשרית לפי חלק מהמומחים.
• נאמנות “תושבי חוץ”: גם יוצר וגם כל הנהנים תושבי חוץ, פשוט פטור מלא בישראל. למה זה מעניין ישראלי? כי לעיתים ישראלי יכול להנות מנאמנות כזו אם הוא נחשב תושב חוץ לפי החוק, או אם נהנה רק כשיצא. למשל, ישראלי שעזב את ישראל, כשהוא כבר לא תושב, יכול לקבל הפצה מנאמנות זרה בלי מס בישראל כי הוא כבר לא תושב. אז אפשר להכין נכסים בנאמנות לפני שעוזבים, ואז לפדותם אחרי היציאה ללא מס (כי הוא כבר לא ישראלי).
• נאמנות נהנה תושב ישראל שקופה: אם הנאמן לא משתף פעולה (לא מדווח), הרשות יכולה להחליט להתייחס לזה כאילו הנכס בידי הנהנה ישירות (שקיפות). לכן מאוד חשוב לדווח על הנאמנות ולפעול במסגרת החוק, אחרת היתרונות בטלים.
• קרנות Offshore: לחלק מהישראלים מוכרים מושגים כמו “קרן Lichtenstein” או “Foundation בפנמה”. אלו כלים דומים לנאמנות אך בתצורה של תאגיד ללא בעלים (כמו עמותה). בישראל אין הסדרה לכך, כנראה יתייחסו בהתאם למהותו, לרוב כמו נאמנות. הקרנות משמשות במיוחד באירופה כי שם אין Trust במשפט האזרחי.

חסרונות וסיכונים:

• דיני נאמנות מורכבים וסגירת פרצות: רשות המיסים בישראל למדה עם הזמן את השיטות וסגרה לא מעט. למשל, החוק תוקן ב-2014 כך שנאמנות “קרובים” ממוסה חלקית בעת מימוש נכסים, ולא רק חלוקה. וכן, חובת דיווח הוטלה. כיום קשה לפתוח נאמנות ולטעון “פטור מלא” בלי שרשויות ישימו לב.
• משטרי מס זרים: צריך להיזהר לא להיקלע למיסוי כפול. יתכן מדינה שדווקא תראה בנאמנות שלכם כיישות חייבת (נניח בארה”ב, נאמנות זרה עם נכסים אמריקאיים תחויב). או שאם נאמן אמריקאי, יטילו חובה לדווח. לכן מקפידים לבחור נאמנים במדינות נוחות.
• אובדן שליטה משפטית: כשמכניסים נכסים לנאמנות, הם כבר לא שלך משפטית. צריך לסמוך על הנאמן והמסמכים. כמובן, אפשר להגדיר Letter of Wishes וכו’ אבל זה פוטנציאל סיכון (היו מקרים שנאמנים כשלו).
• עלויות: הקמת נאמנות דורשת עורכי דין, נאמן מקצועי, רו”ח, דמי ניהול שנתיים, זה לא זול. לכן, רק אם יש נכסים משמעותיים מאוד, ההטבה מצדיקה את הטרחה.

שימושים אופייניים לנאמנויות וקרנות:

• נאמנות משפחתית לעשירי ישראל: משפחות בעלות הון המוחזק בחו”ל (למשל, משפחות יהודיות בדרום אפריקה שעלו לארץ או חצי כאן חצי שם), כמעט תמיד ישתמשו בנאמנות. כך הן יכולות לדורות לנהל הון גלובלי בלי להכנס למס בישראל (תוך ניצול פטור לעולים וכו’), ובלי מס ירושה בישראל (שאין, אך אם יהיה, הרבה פעמים הון בנאמנות מוחרג).
• נאמנויות לתכנון אופציות לעובדים: פחות נפוץ, אבל למשל יש Trusts באנגליה שחברות הקימו כדי לחלק מניות עובדים באופן מס כפסיבי (Employee Benefit Trust). בחוק הישראלי, זה טופל שסעיף 102 כולל נאמן מישראל, אז כנאמנות מקומית כן, אבל מי שניסה לעשות EBT חיצוני, הרשות לא התירה להתחמק ממס כך.
• קרנות השקעה offshore: קרן גידור או השקעות נדל”ן שהמשקיעים בה ישראלים וזרים, לפעמים מוקמת כTrust בחו”ל כדי שכל משקיע ישלם מס רק בארצו. נניח “קרן קיימן”, המשקיע הישראלי מדווח לרשות על חלקו ברווח כאילו קיבל הכנסה פסיבית (אין מס חברות בקיימן לשלם), והמשקיע האמריקאי כנ”ל. זה כלי להפחתת מס קבוצתית כי לא חוטפים מס חברות באמצע. ישראל מכירה בזה? בערך, היא רואה שותפות זרה או Trust שקוף כנראה ותחייב את הישראלי על ההכנסה כאילו קיבל ישירות (כולל זיכוי אם שילם במקום אחר). זו לא הימנעות, אלא מניעת כפל בשכבת תאגיד.
• נאמנויות בארץ ובחו”ל כמגן מפני תביעות: אם הנכסים לא על שמך אלא בנאמנות לילדים למשל, פחות חשופים. אך מבחינת מס, בישראל אין “נאמנות להגנה מנושים” כי אם אתה גם נהנה, יתייחסו כשלך.

נאמנויות וקרנות הן כלי תכנוני מתוחכם שנמצא בשימוש אצל מובילי מס, אך גם בחקיקה הישראלית עצמה יש בו הכרה. מי שמתכוון להשתמש בו חייב ייעוץ מומחה כדי לא לעבור את הגבול הדק שבין תכנון חוקי להפרת חוק. רשות המיסים לא רואה בעין יפה נאמנויות לא מדווחות (הייתה ביקורת למשל על חוק מילצ’ן שהוא “הכשיר” נאמנויות להלבנת הון, זו טענה אחרת). בכל אופן, השורה התחתונה: כן, ניתן להפחית מס משמעותית תוך שימוש בנאמנות זרה, בעיקר על ידי דחיית מס עד לחלוקה או פטור אם היוצר/נהנה עונים לתנאים מסוימים. זה רלוונטי במיוחד למי שנכנס להגדרות “עולה” או “תושב חוזר” או שיש לו הורה/בן זוג תושב חוץ שאפשר למנף כיוצר נאמנות.

לאחר שהצלחנו להקים מבנים ונאמנויות, אפשר לפנות לדוגמה קונקרטית: שימוש ב-LLC בארצות הברית, זה סוג של ישות מיוחדת שאינה ממש נאמנות אך לפעמים דומה במיסוי. נדון בזה בפרק הבא.

החזקת נכסים דרך LLC בארצות הברית, מתי זה כדאי?

LLC (Limited Liability Company) היא צורת תאגיד אמריקאית פופולרית מאוד, בעיקר בשל גמישותה המשפטית והמיסויית. LLC היא ישות בערבון מוגבל לבעליה, אך לצורכי מס בארה”ב ניתן (ברוב המקרים) להתייחס אליה כ”חברה שקופה” (Pass-through entity) אם יש בעל יחיד, או כשותפות אם כמה בעלים, אלא אם בוחרים אחרת. ישראלים רבים פותחים LLC בארה”ב לצרכים שונים: החזקת נדל”ן, פעילות עסקית, השמת השקעות וכו’. נבחן מתי והאם זה כדאי מבחינת הפחתת מס.

איך ממוסה LLC?
בארה”ב, LLC בבעלות יחיד (Single Member LLC) נחשבת ישות שקופה כברירת מחדל לצרכי מס פדרלי. כלומר, הרווחים מיוחסים ישירות לבעלים בדוח המס שלו. אין “מס חברות” בפדרלי על ה-LLC עצמה. (הערה: במדינות מסוימות ברמת מדינה כן גובים מס מינימום או Franchise Tax על LLC, למשל קליפורניה 800$ שנתי). אם מספר בעלים, ברירת המחדל, שותפות, כל אחד מדווח חלקו. ניתן גם לבחור (בהגשת טופס) שה-LLC תיחשב כ-Corporation, ואז ימוסה כמו חברה רגילה. רוב הזרים לא עושים זאת, ומשאירים שקופה, כי כך מתחמקים משכבת מס חברות בארה”ב.

עכשיו, ישראל: חוקי ישראל לא מכירים בישות LLC מפורשות. תחילה, רשות המיסים התלבטה איך להתייחס. בשנת 2019 נקבע בחוק כי LLC בבעלות ישראלי תיחשב חברה לצרכי מס ישראלי ולא שקופה, כי רצו למנוע התחמקות מס באמצעותה (לפני כן היו פסיקות סותרות). אולם יש חריג: אם אפשר להוכיח שמס החברות ששולם על רווחי ה-LLC בארה”ב נמוך מ-15%, אזי ישראל תסכים “להשקיף” אותה ולהטיל מס על הבעלים כאילו קיבל ההכנסה ישירות. למה זה? כי LLC בבעלות ישראלי, אם שקופה, עלול הבעלים להגיד: לא שולם שום מס חברות שם (כי שקופה), אזי קבל זיכוי בישראל (כאילו שולם בידי LLC), לא, מורכב. בקיצור, היום ברירת המחדל, ישראל רואה LLC כחברה; אבל אם לא הייתה תשלום מס בארה”ב (כי שקופה ולכן לא שילמה מס חברות), אז בהתקיים תנאים הופכים אותה שקופה וממסים את הישראלי כאילו קיבל את ההכנסה.

זה מבלבל, אך המשמעות: כבר אין ודאות לחסכון מס באמצעות LLC עבור ישראלים, אלא אם מדובר על הכנסות פסיביות שממילא קורות בחו”ל.

נבחן מקרים:

• החזקת נדל”ן בארה”ב דרך LLC: מצב נפוץ. ישראלי קונה בית בארה”ב ומשכיר אותו. למה LLC?
  1. אחריות מוגבלת, מגנה על המשקיע מתביעות (מישהו נפצע בבית וכו’).
  2. ירושה, אם הבית מוחזק ישירות, עלול לחול מס עיזבון בארה”ב (מעבר $60K). אם דרך LLC, יש ויכוח אך לרוב מתייחסים למניות LLC הזר כחסות מחוץ לארה”ב (יש שסומכים על כך להימנע ממס עיזבון; אחרים טוענים שזה לא בטוח, אבל פרקטיקה).
  3. מיסוי שוטף: הכנסות השכירות, אם LLC שקופה, לא ישולם מס חברות 21% על שמה. רק בעלים משלם מס הכנסה אישי אמריקאי לפי ברקט (לפי אמנה, להשכרת נדל”ן, יש זכות לארה”ב לגבות עד ~30% מהנטו אחרי הוצאות פחת). נניח משלם בפועל 15% כי הרבה הוצאות. בישראל? הוא ידווח על שכר דירה בחו”ל, אם בוחר מסלול 15% פטור מניכוי הוצאות, אז משלם 15% בלי זיכוי, רע, כי כבר שילם 15% בארה”ב, אז יוצא 30%. אם בוחר מסלול רגיל, ידווח לפי מדרגות עד 47%, אבל יוכל לזכות את המס האמריקאי. סביר שהוא במס 30% בישראל (לאו דווקא, אבל נאמר). אם כן, ישלם בארץ רק עוד הפרש 15%. אוקיי.
     השאלה: מה אם LLC הייתה נחשבת חברה בישראל? אז במקום לדווח כהשכרה, הוא מחכה. החברה (LLC) לא חילקה לו כסף. אך לפי החוק הישראלי, LLC שקופה אם פחות 15% מס. כאן שילם 15% מס בארה”ב. הממ… גבולי. כנראה לא יכירו בזה כמס חברות, כי הוא שילם כאינדיבידואל, לא החברה. אז אולי ישקיפו ויחייבו אותו מייד. לכן לא בטוח שמרוויח משהו. אבל: אם בהמשך ימכור את הנכס, אולי ה-LLC לא שילמה מס על הרווח (כי שקופה, והוא ישלם 15% פדרלי על רווח הון, שזה שיעור הון בארה”ב ליחיד). בישראל על מכירת נדל”ן חו”ל, חייב מס 25%-30%. יקבל זיכוי 15% של ארה”ב, ישלם עוד 10%-15% בישראל. אם הייתה חברה, אולי היה יכול לדחות מס עד משיכת דיבידנד (כי רווח ההון צבור בחברה). אבל בסוף כשיחלק, שילם 25% מס חברות אמריקאי? לא, אם בחר שהיא חברה (C-Corp), המכירה הייתה בתוך חברה אמריקאית, הייתה משלמת 21% פדרלי על רווח וייתכן State ~8% = 29%. ואז דיבידנד לישראל, ניכוי 0% (יש אמנה? עם חברה 0%? אמנת ארה”ב-ישראל: דיבידנד לחברת אם 12.5% או 5%, אבל אם אדם פרטי בעל המניות, 25% ניכוי, ואז זיכוי). נשמע סיבוך, ולא כדאי.
     בפשטות: LLC לשכירות בארה”ב מקובל, אבל מבחינת חיסכון מס נטו לישראלי, לא בהכרח, אלא בעיקר הגנת עיזבון ואחריות.
• פעילות עסקית בארה”ב דרך LLC: נגיד ישראלי מוכר מוצרים אונליין בארה”ב. אם בלי חברה, כשהיקף גדול, ארה”ב תראה בו בעל “מוסד קבע” אם יש מחסן או פעילות ויש מיסוי. עם LLC, יש ישות אמריקאית שמוכרת, אז היא משלמת מס כחברה? אבל אם שקופה, והוא משלם כמו יחיד. אולי עדיף להפוך אותה ל-C-Corp כדי לשלם 21% במקום 37% כאינדיבידואל. ואז לישראל? תיחשב חברה ישראלית (כי LLC לא שקופה בישראל אם שולמו >15% מס, וכאן 21%, כן), אז ימוסה בארץ רק על דיבידנד מתי שיעלה (25% פחות זיכוי על ניכוי במקור). ארה”ב תנכה 25% בעת חלוקת דיבידנד לישראלי (פרט, אמנה נותנת 25%). הוא יקבל זיכוי בישראל ואז במקרה לא ישלם כפול.
  אבל אם LLC שקופה, הוא משלם לעצמו משכורת/הכנסה ומדווח בשני הצדדים. מה עדיף? אם רווחים גבוהים, כנראה עדיף היא תהיה חברה וכך רק 21% שם ו-אפס כאן עד חלוקה. כשהוא ירצה למשוך, יש אסטרטגיות: אולי להלוות לעצמו במקום דיבידנד או למכור את החברה בהמשך (מכירת מניות LLC אם היא חברה, ארה”ב לא ממסה זר על מכירת מניות עסק (אם אין נדל”ן), ישראל כן 25%, אבל אם הוא כשלעצמו? מורכב).
  יש מצב: ישראלי עם LLC שקופה יכול ליהנות מחוסר מס חברות, ולקוות שישראל תראה את המס ששילם בארה”ב כ”זיכוי זר” ותסגור עניין. אבל בגלל ההוראה החדשה, כנראה ישראל תגיד: אה, בארה”ב לא שילמת מס חברות, אז LLC <15%, נשקיף גם אצלנו, כלומר חייב בכל מקרה לשלם בארץ עד המדרגה שלך, ואז לתת זיכוי על מה ששילמת בארה”ב כיחיד. נטו, כנראה ישלם בהשלמה לשיעור הישראלי. כך שה-LLC לא חסך מס, רק דחה אולי עד הגשת דוח.
• הגנת סיכון ותפיסה רשות המס: היה רעיון בעבר, ישראלי יקנה נכסים דרך LLC, לא ידווח בכלל כיחיד כי יגיד “זו חברה זרה, אני לא חייב עד שתחלק”. מקווה שרשות המס לא תשאל. אבל עם המידע (FATCA, CRS, USA נותנת לישראל מידע על חשבונות של חברות? FATCA מחייב לדווח על חשבונות LLC שבשליטה לישראלי?), סיכון גבוה. רשות המס גם שמה עין: אם יודע שישראלי מחזיק LLC לא מדווחת, יכולה לפי החוק להוציא לו חיוב ישיר (התעלמות מהישות או שקיפות). בקיצור, להסתיר מאחורי LLC זה רעיון מסוכן.

אז מתי כן כדאי LLC?

• נושא עיזבון וביטוח: מישהו עם נכס בארה”ב, עדיף LLC כדי להימנע ממס עיזבון ולצמצם אחריות.
• שותפויות השקעה: כשכמה ישראלים או משקיעים רוצים לקנות יחד נכס, LLC מאפשרת הסדרת היחסים בצורה נוחה, בלי שיצטרכו להקים חברת C-corp שתייצר מס כפול.
• גמישות למשקיע אמריקאי: אם שותפים אמריקאים מעורבים, הם יעדיפו LLC כדי שיוכלו לקבל חלקם ברווחים ישירות ולשלם מס פעם אחת.
• תכנון מס זר: לפעמים, עבור משקיעים ממדינות אחרות עם אמנות שונות, LLC נותן תוצאות משתנות. ישראלי ספציפית, אחרי עדכון החוק, פחות מרוויח.

ייתכנו עוד: למשל, ישראלי שעומד להפוך לתושב ארה”ב, אולי יקדים להקים LLC כדי שאחר כך הרווחים יתחלקו בצורה יעילה כשלכאן או לכאן. זה מצריך ייעוץ case-by-case.

בשורה התחתונה: LLC אינה “מקלט מס” קסום לישראלים, אבל היא כלי מועיל בתוך מארג תכנון. כדאי כאשר:

• רוצים לדחות אירוע מס בישראל (למשל לא למשוך דיבידנד מחברה אמריקאית אלא לצבור בLLC ולמשוך כשיהיה תושב חוץ).
• וגם כשמסארה”ב סה”כ נמוך ומקבלים זיכוי מלא. אם ארה”ב מסה 10% והוא היה משלם 15% בישראל, הוא ישלים רק 5%, לא נורא.
• אם היה פועל כיחיד בישראל היה 47%. אז 10% בארה”ב ו-37% בישראל, הנה הוא משלם 47% גם. חסכון? לא.
• אם השווה לפעול כחברה ישראלית שמשלמת 23%, פה במקום, שילם 10% שם +37% בארץ = 47%. זה יותר גרוע.
• לכן לפעילות “אמריקאית טהורה” לעיתים עדיף LLC כ-C-corp לשלם 21% שם ולהשאיר שם.
• אבל אם צריך את הכסף בארץ, בסוף יש על דיבידנד 25%, יחד אפקטיבי ~40% (21+(79*0.25)=21+19.75=40.75%). וזה כבר די קרוב למס יחיד מקסימלי אבל לעיתים נמוך יותר.

LLC בארה”ב כדאי בעיקר מסיבות משפטיות (אחריות, ירושה) ופחות כמפחית מס לישראלים לאור שינויי החוק. אם ישראלי בכל זאת מחזיק ב-LLC, עליו לתכנן טוב איך ידווח כדי לא ליצור מצב של כפל מס או אי-הכרה בזיכויים.

לאחר העיסוק בשיטות מורכבות, נפנה לתחום נפוץ: השקעות נדל”ן בחו”ל, ונתמצת בו אסטרטגיות לצמצום מס בישראל.

השקעות נדל”ן בחו”ל, אסטרטגיות לצמצום המס בישראל

יותר ויותר ישראלים משקיעים בנדל”ן מעבר לים, דירות, בתים, מקבצי דיור, משרדים ועוד. לצד השיקולים המימוניים, חשוב להבין את היבטי המס: השקעה בנדל”ן זר חושפת את המשקיע למיסוי גם במדינת הנכס וגם בישראל. נציג אסטרטגיות להקטנת נטל המס הכולל, בדגש על צמצום המס שמשולם בישראל, במסגרת החוק.

1. בחירת מדינות עם משטר מס נוח למשקיע זר:
לא כל שוק נדל”ן “ידידותי” מבחינת מס. למשל, בארה”ב משקיע זר בשכירות משלם 30% ניכוי במקור אלא אם בוחר ב”ECI election” ותשלום לפי מדרגות (אז סביב 10%-15% נטו אחרי ניכויים לרוב). בבריטניה, משקיע זר פטור ממס על שכירות מתחת כ-12,500£ (כי זה סף הפטור שם), ומעבר לזה לפי מדרגות (עד 20%/40%), אך יש גם פטור 0% אם לנדל”ן מסחרי אם structuring נכון. בכל מקרה, רצוי להעדיף מדינות שיש להן אמנת מס עם ישראל להבטחת זיכוי הדדי. לדוגמה, השקעה בספרד, מס כבד ואין אמנה, לא אופטימלי; לעומת זאת, בגרמניה יש אמנה, כך ששכירות שתמוסה בגרמניה (עד ~25%) תקבל זיכוי בישראל. כמו כן, מדינות עם מס רווח הון נמוך על נכסים: למשל, בגרמניה מכירת דירה אחרי החזקה 10 שנים פטורה ממס בגרמניה, יתרון גדול. משקיע ישראלי אם החזיק 10 שנים דירה בברלין ומכר ללא מס שם, בישראל יחויב ב-25% מס רווח הון (כי ישראל ממסה תושביה על מכירת נדל”ן בחו”ל). אבל: ניתן לנצל ניכוי חצי מס אם היה בבעלותו 18 חודשים לפחות (סעיף 91(ב1) לפקודה נותן הקלה של 50% ברווח הון לנכס בחו”ל אם תקופת ההחזקה מעל 5 שנים, זה הוראת שעה שהוארכה?), צריכים לבדוק אם עדיין קיים. אם כן, ירד ל-12.5%. יש גם תכנון: מכירה לפני שינוי תושבות, אם המשקיע מתכנן לעבור לגור בחו”ל, יכול למכור לאחר שחדל מתושבות ישראל ואז לא ישלם כלל בישראל (רק במדינת החדש בהתאם).

2. שימוש במבנה חברות:
כמו שדנו ב-LLC בארה”ב, לעיתים כדאי להחזיק נכסים דרך חברה זרה. למשל, קבוצת ישראלים רוכשים בניין באנגליה, אם יקנו כיחידים, כל אחד ימוסה 20% שכירות (אחרי פטור), ועוד בישראל יצטרכו לדווח. אם יקימו חברה באנגליה (19% מס חברות), ישלמו שם מס חברות פעם אחת, ולא יהיו חייבים עוד בישראל אלא אם יחלקו דיבידנד. אולי מוטב להשאיר הרווחים לגדול למימון השקעות נוספות, ובכך ליהנות ממס מופחת מצטבר. כשימכרו את הבניין, החברה תשלם מס חברות על הרווח באנגליה (19%), ואם ימכרו את מניות החברה במקום את הנכס, אולי הפטור יחול (כי בריטניה לא ממסה רווחי הון של זרים על מניות חברה שאין עיקר נכסיה נדל”ן, אבל אם זו חברת נדל”ן, יש חוק UK שממסה gains של non-resident גם על מניות property rich). אבל לפי אמנה, אם זו חברה בריטית בעיקר נכסיה נדל”ן בריטניה, בריטניה רשאית למסות, וישראל תזכה. לא חוסך. בכל מקרה, חברה מקלה על איגוח ומכירה.

• חברת נדל”ן מקומית vs חברת Offshore: יש משקיעים שמקימים חברה במדינת מקלט (BVI) שמחזיקה את הנדל”ן במדינה אחרת. הרעיון: המדינה של הנדל”ן תנכה מס לתושב חוץ (בעל הנכס BVI) בסטנדרט, ואז אולי BVI לא תמסה מעבר. בישראל, אם המשקיע בבעלות BVI לא מוצהר, לא ישלם עד שימשוך דיבידנד (שלא יקרה בארץ). אבל זה לא חוקי, חייב לדווח על היותו בעל חברת BVI עם נכסים. רשות המיסים תדרוש מס כאילו קיבל רווחי חברה נשלטת זרה אם הרווח פסיבי.
  אולם, יש שוני בין ‘רווח דמי שכירות’ (פסיבי) לבין ‘רווח הון ממכירה’. רווח הון מחברת נדל”ן זרה לא תמיד נכנס להגדרת CFC כי לא ‘פסיבי שוטף’. אבל יכול להיות כן אם הצטבר. זה תחום מורכב.
  מי שבכל זאת עושה זאת, ייתכן שמסתמך על פטור “תושב חוזר” אם הוא כזה וכו’.

3. מימון באמצעות הלוואות ולא הון עצמי:
דרך לצמצם מס בישראל היא לדאוג שההשקעה תבוצע בהלוואות ולא הון עצמי. הסיבה: בישראל, ריבית על הלוואה למימון הנכס מוכרת כהוצאה מול הכנסות שכר דירה (בסוג הדיווח המלא). כלומר, אם לקחתם משכנתא בחו”ל לקנות נכס, תוכלו לקזז את ריבית המשכנתא כנגד השכירות החייבת בישראל (היות ומשכירים בחו”ל, בוחרים מסלול רגיל). זה מקטין את הרווח החייב ולעיתים מבטל לחלוטין בישראל. כן תשלמו מס בחו”ל, אבל לפחות לא כפל.
בנוסף, ריבית יכולה להעביר הכנסה לצד עם מס נמוך: למשל, משקיע לווה מכספים מחברה בשליטתו בקפריסין וקנה נכס. הריבית שהוא משלם לחברה שלו, מקזזת את הכנסתו בישראל; ובקפריסין החברה כנראה לא ממוסה על הריבית מאחר וזו ריבית מחוץ לקפריסין (או 12.5% רגיל, עדיין נמוך). כך צמצם מס בישראל מהשכירות וכיוון חלק מהרווח לחברה בקפריסין עם מס מתון.

4. ניצול הפטור על דירת מגורים בארץ: לפעמים משקיעים מוכרים דירה בארץ (פטורה או מס מופחת) ומשקיעים בחו”ל. חשוב לזכור, בישראל הייתה (פעם ב-2014-2017) הוראה שמי שקנה דירה בחו”ל זה השפיע על הפטור דירה יחידה שלו, כבר לא בתוקף. היום, דירה בחו”ל לא סופרת כמניה לעניין הפטור על דירה יחידה בארץ. כלומר, אפשר להחזיק נכסים בחו”ל ובכל זאת למכור דירת מגורים יחידה בישראל בפטור מלא (לפי תנאי הפטור: רק אחת בארץ). זה נותן למשקיע חופש גיאוגרפי: אם יש לו שלוש דירות בברלין ואחת בארץ, זו בארץ עדיין זכאית לפטור (בתנאי שאין עוד בארץ).
היבט הפוך: אם מוכר נכס בחו”ל, אין פטור, אבל יכול לפרוס את מס השבח בארץ על 4 שנים (סעיף 91(ה)).

5. להכיר כל הוצאה וניכוי אפשריים:
בישראל, בדיווח רגיל על שכירות נדל”ן חו”ל, מותרות כל ההוצאות התפעוליות, פחת 4% שנתי, ריבית, ארנונה, תחזוקה, וזה יכול להגיע לכך שאין רווח חייב. יתרה מכך, אם יש הפסד, אפשר לקזז כנגד רווחי נדל”ן חו”ל בשנים אחרות או כנגד רווח הון ממכירת נדל”ן בחו”ל. כלומר, אם בשנות השכירות הייתם גרעוניים (בשל משכנתא וכו’), תוכלו לצבור הפסד ולנכותו בעת המכירה מהרווח החייב במס שבח.
נציין כי במסלול ה-15% המופחת (שבחרו רבים כי פשוט), לא ניתן לנכות כלום ולא לקבל זיכויים. מסלול זה כדאי רק אם אין הוצאות ואין מס בחו”ל. מי שמשלם מס בחו”ל, בדרך כלל עדיף מסלול רגיל כדי לקבל זיכוי.

6. תושבים חוזרים ועולים, פטור 10 שנים:
אם אתם במסגרת 10 השנים של חוק מילצ’ן (עולה/ותיק), אתם פטורים ממס בישראל גם על הכנסות שכירות ורווחי הון מהנדל”ן בחו”ל. לא לנצל זאת זו טעות. רבים מהעולים החדשים קונים נכסים בארץ ומעדיפים אולי בחו”ל? למעשה, אולי כדאי ההפך, בזמן הפטור, להשקיע יותר בחו”ל (פטור מלא 10 שנים), ואחרי 10 שנים לשקול למכור או להחליף נכסים. או למכור רגע לפני שתקופת הפטור נגמרת (לממש רווחי 10 שנים ללא מס).
רק צריך לדעת שפטור זה מקל גם מדיווח, אבל לאחר 10 שנים פתאום צריך לדווח.

7. מעבר לתושבות חוץ בעת מכירה משמעותית:
כבר הוזכר, אם שווי הנכסים עלה דרמטית, אפשר לתכנן Relocation לפני מכירתם. ברגע שאדם אינו תושב ישראל, אינו חייב במס על מכירת נכסים בחו”ל (חייב רק אם היה נכס בישראל). כמובן, המדינה החדשה אולי תמסה, אבל יש מדינות עם מס נמוך או פטור (פורטוגל NHR, 0% על רווחי הון מחוץ לפורטוגל למשל).
יש להקפיד על ה-Exit Tax: ישראל תטיל מס יציאה על נכסים שאדם מחזיק בעת ניתוק תושבות (דומה ל”רווח רעיוני”). אך ניתן לדחות את תשלום המס עד מכירה בפועל. אם בעת המכירה האדם כבר תושב מדינה אחרת, האמנה תכריע מי ממסה. ייתכן שישראל תוכל לגבות חלק יחסי על התקופה שעד העזיבה. בכל אופן, בעזיבת ישראל, אפשר לנתק את דיווח ההשכרה השוטף. תשומת לב: אם נשאר בעל נכסים בארץ ומשכירם, זה עלול להעיד שמרכז חייו עוד בישראל.

8. סוגיית מיסוי “דמי שכירות רעיוניים”: נושא אזוטרי, ישראל ממסה גם על שימוש עצמי בנכס בחו”ל? לא, רק בארץ יש “שווי דירה”. אם לא משכירים דירה בחו”ל אלא משאירים ריקה, אין הכנסה, אין מס.

9. הימנעות מכפל מס רכישה/מסים מקומיים:
בישראל אין מס על רכישת נכס בחו”ל (מס רכישה רק על נכסי מקרקעין בישראל). אבל במדינות היעד יש למשל Stamp Duty (בריטניה 2-5%), Transfer Tax (ארה”ב מדינתי קטן). לא קשור למס הכנסה אבל צריך לכלול בעלויות, אין איך להימנע למעט שימוש במבנה של מניות (קונים חברת SPV שמחזיקה נכס, לפעמים נמלטים ממס רכישה כי מוכרים מניות). זו טכניקה: במקום לקנות בניין, קונים את החברה שבבעלותה הבניין; בהרבה מדינות מס הרכישה או היטלי העברה לא חלים, כי שינוי בעלות בחברה לא ממוסה כמו שינוי רשום בטאבו. צריך זהירות, בישראל מכירת מניות חברה נכס מקרקעין בחו”ל, ישראל עדיין ממסה, אך אתה כקונה אולי חסכת מיסי חו”ל.

10. שיטת קיזוז המסים הזרה:
אם המס במדינה הזרה גבוה מישראל, בישראל לא יהיה חיוב נוסף (כי יקבל זיכוי מלא עד גובה הישראלי). במצב כזה, אין דאגת מס כאן. דאגתך צריכה להיות להפחית מס שם. לדוגמה, צרפת מטילה 30% על שכירות (לא בטוח, צריך לראות, בצרפת יש פטורים, אבל נניח). בישראל, אפילו אם המס שלהם 30% ושלך מדרגה 20%, בישראל לא תהיה חבות (לא ניתן החזר העודף, אבל אפסית). לכן אם כבר בחרת מדינה עתירת מס, לפחות אל תשלם כפול.
אם המדינה בעלת מס נמוך, אז דווקא ישראל תיקח את ההפרש. אז מה הטעם? אולי חוזר לנקודה ראשונה: אם המס שם ממש אפסי, כנראה גם ישראלי ישלם מינימום (כי מדרגות עד כמה). או שצריך מבנה כדי להשאיר שם.

דוגמה מסכמת: יעל קנתה דירה בפורטוגל ב-200,000€. שכר הדירה 1,000€ לחודש = 12,000€ לשנה. פורטוגל דורשת עליה 28% flat tax = 3,360€. בישראל, אם תדווח רגיל: 12,000€ ~ 45,000₪, פחות הוצאות (נגיד 5,000₪), נשאר 40,000₪, מס שולי אולי 20% = 8,000₪. זיכוי זר: 3,360€ ~ 12,000₪, שזה יותר מחבות בישראל 8,000₪, אז בישראל לא תשלם (לא מקבלת החזר). סה”כ שילמה 12,000₪ = 28%.
אם הייתה תושב חוזר, 0 פה ו0 שם (היו יורדים רק מיסים מקומיים אם), אז 3,360€ וזהו. תמיד יש מקומי, אבל אולי היה עושה 0% אם NHR –
Anyway,
נניח אחרי 8 שנים מוכרת 300,000€ (רווח 100,000). פורטוגל לפי החדש כנראה תטיל 50% מהרווח חייב במס במדרגה, או 28% flat. נניח שלם 28% = 28,000€. בישראל, מס 25% = 25,000€. זיכוי: 25,000 כנגד 28,000 (שילמה יותר בחו”ל), אין נוסף.
אם הייתה מדינה ללא מס (נאמר גאורגיה נותנת פטור רווח הון לזרים?), בישראל הייתה משלמת 25% = 25k€ ≈ 100,000₪.
איך לצמצם? אולי להיכנס תחת סעיף פריסת מס, או להרוויח כשהיא תושבת חוזרת.

בשוק הנדל”ן הגלובלי, אין “פטנטים” גדולים מלבד תכנון נכון: בחירת שוק עם אמנה ומס סביר, שימוש בכל ניכוי, מבנה אם מתאים, ותזמון אירועים כך שינצלו סטטוסים מיטביים (עולה, יציאה מהארץ וכו’). במיוחד יש לזכור לדווח לרשות המיסים על ההכנסות כראוי ולהגיש טופס 1325 כדי לקבל זיכוי, אחרת יהיה חיוב כפול כי לא ייזקף המס הזר.

מכאן נתקדם לתכנון מס בתוך ישראל, פטורים והנחות מס ייחודיות בישראל, שלא נזניח אותם גם כשהתמקדנו בחו”ל.

איך להשתמש בפטורים והנחות מס ייחודיות בישראל

לצד האסטרטגיות הגלובליות, אין לשכוח שישראל עצמה מציעה לא מעט פטורים, הקלות והטבות מס שכדאי לנצל. בפרק זה נערוך סקירה של כמה מן הפטורים וההנחות הייחודיים הזמינים בישראל, וכיצד לשלבם בתכנון המס הכולל.

1. נקודות זיכוי אישיות וקבוצתיות:
נקודות זיכוי הן ההנחה הישירה ממס המגיעה לכל תושב ישראל. ערכה של נקודת זיכוי שנתית הוא כ-2,820 ₪ (2025). כל תושב מקבל 2.25 נק’ (אישה עוד 0.5), ועוד נק’ נוספות עבור ילדים עד גיל 6 (2.5-1.5 נק’ כל אחד, בירידה עם הגיל), לחיילים משוחררים/בנות שירות (עד 3 נק’ ל-3 שנים), לעולים חדשים (7.5 נק’ ב-1.5 שנים ראשונות, וכן הלאה), לתושבי ישובים מזכים (זיכוי % מהמס). משקיעי נדל”ן, למשל, יכולים להשתמש בנקודות כדי לקזז מס על שכירות אם יש להם הכנסה מעבודה נמוכה מספיק (אדם בפנסיה עם דירה מושכרת – נקודות הזיכוי יכולות לחסות את מס השכירות).
טיפ: אם אחד מבני הזוג לא מנצל מלוא נקודותיו (למשל לא עובד), ניתן לעתים להעביר חלק מהטבות (למשל נק’ ילדים ניתן “לשחק” מי תובע). תכנון משפחתי נכון יכול לחסוך אלפי ₪ בשנה.

2. פטור על רווחי הון מניירות ערך מסוימים:
ישראל מעניקה פטור ממס רווחי הון לכמה סוגי נכסים: ריבית על אג”ח מדינה שקלי (פטורה לתושב ישראל), ריבית על פיקדון שקלי קצר מועד (עד 13 חודשים) פטורה, רווח ממכירת מט”ח (לא כהשקעה) פטור. כמו כן, באפיקים ייעודיים: קופת גמל להשקעה, פטור ממס רווחי הון אם מושכים כקצבה אחרי גיל 60; קרן השתלמות, פטור ממס על רווחים (עד תקרה שנתית להפקדה) אם משכה אחרי 6 שנים; חיסכון לכל ילד, גם שם פטור.
משקיע נבון ינצל כל אפיק כזה: למשל, אדם עצמאי יפריש לקרן השתלמות (7% מההכנסה עד ~19,920 ₪ לשנה), הרווחים שיצטברו פטורים לחלוטין ממס. מי שיש לו סכום ארוך טווח יכול להעבירו לקופת גמל להשקעה, לא פטור מלא אבל יכול למשוך בקצבה פטורה.
חוסן פיננסי ארוך-טווח הוא חלק מתכנון המס: במקום לשלם 25% על רווחים מדי שנה, עדיף לצבורם בכלים פטורים וכך לדחות ואף לפטור מס.

3. פטור על דירת מגורים בישראל:
חוק מיסוי מקרקעין מאפשר מכירת דירת מגורים יחידה בפטור מלא ממס שבח (רווח הון) כל 18 חודשים, בתנאי שהיא דירתו היחידה בארץ והוא החזיק לפחות 18 חודשים (ויש תקרת שווי ~4.8 מיליון ₪, מעבר לה חלק יחסי חייב). פטור זה הוא עוגן משמעותי: רבים צברו עושר ממכירת דירות בהדרגה ללא מס.
בנוסף, יש פטור חלקי בדירה שהושכרה בשכ”ד מפוקח או למגורים מעל 5 שנים, נוסחת חישוב מקנה פטור יחסי על חלק התקופה (סעיף 49ז).
אסטרטגיה: אם יש למשפחה כמה דירות, כדאי לתכנן מכירתן כך שהפטור ימוצֶה. לעיתים מעבירים דירה על שם בן/בת זוג שאין לו דירה אחרת, כדי שיעשה מימוש בפטור. יש לשים לב לתנאי “דירה יחידה”, אם יש נכסים בחו”ל, זה לא פוסל כמו שאמרנו.
נוסף: תושבי חוץ לא זכאים לפטור דירה יחידה אלא אם אין להם דירה בארץ מושבם. לכן, לעולה חדש למשל שיש בית בחו”ל, אם מוכר דירה בישראל, פטור עלול להידחות.
עוד הטבה: מס רכישה מופחת לרוכש דירה יחידה, מדורג מ-0% עד כ-5%, לעומת משקיע 8%. גם זה בתכנון המשפחתי: אם לאחד מבני הזוג אין דירה, אולי יעבירו בעלות חלקית לפני הקניה כדי לקבל מדרגות מוטבות.

4. הטבות לפי אזור וייעוד:

• יישובים מזכים: מעל 400 יישובים (בעיקר בפריפריה ובגבולות) מעניקים הנחה במס הכנסה בשיעורים מ-5% עד 20% (מקסימום הטבה כ-250,000 ש”ח לשנה). כלומר, תושב אילת, למשל, מקבל זיכוי 10% ממס הכנסה, תושב קריית שמונה 12%, תושב יישוב ספר ברמת הגולן 20%. מי שיכול לגור ולעבוד משם, חוסך מס ניכר. בעידן עבודה מרחוק, יתכן ושווה לעבור ליישוב מזכה.
• עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים: כבר פרטנו, פטור 10 שנים על הכנסות חוץ, ופטור מדיווח, וגם נקודות זיכוי עולים 3 שנים. תכנון: עולה חדש בעל עסק גלובלי, אולי יעדיף לדחות הכנסות לשנים הראשונות כדי שיהיו פטורות.
• נכים ונפגעים: נכה מעל 90% או 100% רפואי לתקופה, פטור ממס על הכנסות עד תקרה ~615,000 ₪ בשנה (סעיף 9(5)). חשוב לנצל זאת: מי שקיבל אחוזי נכות זמנית למשל עקב מחלה, יכול לתזמן מימושי רווחים באותה שנה ולקבלם פטור.
• מפוני ישובים ומלחמה: לעיתים יש חקיקה מיוחדת שפוטרת סכומי פיצויים ממס (למשל למפוני גוש קטיף, או נפגעי אסון מסוים). חובה לעקוב, כי זה חד-פעמי.
• חיילים משוחררים: מקבלים במהלך 36 חודשים אחרי שחרור זיכוי עד כ-7,650 ₪ לשנה (3 נק’). צריך לוודא שהמעסיק מפעיל את זה בתלוש. אם לא, ניתן לתבוע החזר.

5. החוק לעידוד השקעות הון:
זהו פרק שלם: חברות בתחום תעשייה/הייטק/מלונאות שיבצעו השקעות ויעמדו בתנאים (יצוא מעל 25%, חדשנות וכו’), ייחשבו “מפעל מועדף” או “מפעל טכנולוגי מועדף”. ההטבות: מס חברות 16% (או 7.5% בפריפריה) במקום 23%, ודיבידנד לבעל זר 20% במקום 25%. במפעל טכנולוגי גדול, מס חברות 12% (או 6% לחברה עם מחזור מעל 10 מיליארד) ודיבידנד 4% לבעל זר. אין הטבה לבעל ישראלי בדיבידנד (25% רגיל), מלבד שפטור חלקי ממס יסף.
משקיע/יזם, אם יכול להיכנס למשטר זה, ירוויח רבות. למשל, חברת תוכנה שמרבית לקוחותיה בחו”ל, הגיוני להסדיר אותה כמפעל מועדף, ולשלם 12% במקום 23%.
ליחידים יש מסלול “הכנסה טכנולוגית מועדפת”, אם מוכר ידע/פטנט לחו”ל, אפשר 12%. נדיר יותר.
גם חוק עידוד השקעות הון בנדל”ן: יזמי מלונות בפריפריה, 0% מס 10 שנים, או 11% בעיר פיתוח, וכד’.
בקיצור, אם יש פעילות עסקית, לבדוק זכאות למעמד מועדף. נדרש מילוי טפסים ודיווח, אך החיסכון עצום.

6. חוק עידוד תעשייה (מיסים):
חברות “מפעל תעשייתי” (כולל תוכנה) זכאיות להכרה בהוצאות מסוימות ייחודיות: למשל, פחת מואץ על ציוד (פי 2), הוצאות נסיעה לחו”ל מוגדלות, ניכוי מו”פ רחב, הוצאות הנפקה בניירות ערך מוכרות. על יחידים אין חוק כזה, אבל בעלי מפעלים/חברות, בהחלט לנצל. פחת מואץ, לדוגמה, מקטין רווח עכשיו (דחיית מס).

7. עידוד באמצעות הטבות מס נוספות:

• אנרגיה מתחדשת: תקנות מיוחדות מאפשרות פטור ממס הכנסה למי שמתקין מערכת סולארית ומוכר חשמל עד 24,000 ₪ לשנה, ומעל, מס מופחת 10%. בהחלט לעודד.
• עסק ביתי (שימוש חלק מדירה לעסק): אפשר להכיר בהוצאות ארנונה, חשמל, ועד בית באופן יחסי. מעטים מנצלים מלא, זה מפחית מס לעצמאי העובד מהבית.
• רווח הון במכירת עסק פעיל: יחיד שמוכר עסק (מוניטין) יכול לפרוס את הרווח עד 4 שנים ולשלם לפי מדרגות ממוצעות (סעיף 91). כך לא יקפוץ למדרגה 47% בשנה אחת. כלי חשוב.
• הפסדים מועברים: לא פטור, אבל חשוב, אם צברתם הפסד בשוק ההון, אל תשכחו לנצל אותו כנגד רווחים עתידיים (אפשר מול רווחי הון אחרים, ומול דיבידנדים וריבית עד 5 שנים). ניהול נכון של הפסדים יחסוך מס בעתיד.
• תרומות: סעיף 46 מאפשר זיכוי 35% מסכום התרומה (מעל 200 ₪) למוסד ציבורי. אז אם גם רוצים לתרום וגם לחסוך מס, רצוי לבצע במסגרת החוק ולקבל קבלה מוכרת.

8. הפחתת ביטוח לאומי:
דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות הם “מס” לכל דבר (עד 12% מההכנסה). הטבות מס משפיעות גם עליהם: למשל, נקודות זיכוי לא מפחיתות ביטוח לאומי (הן רק מס הכנסה), אבל פטור נכות 100% פוטר מתשלום ביטוח לאומי על אותה קצבה/הכנסה. אם מעסיקים בני משפחה, ניתן להגיע למדרגות נמוכות לנצל תקרה פטורה מניכוי דמי ביטוח לאומי.
גם חלוקת הכנסה בין בני זוג העובדים יחד (סעיף 66), בחוק מאפשר לעיתים, וזה מוריד סך ביטוח לאומי כי כל אחד מבני הזוג בנפרד עובר מדרגות.
בנוסף, לשכירים: תכנון מס יכול לכלול הטבות סוציאליות לא חייבות בביטוח לאומי, למשל, סכומים לקרן השתלמות אינם בשכר לצורך ביטוח לאומי, מה שחוסך ~7% מהעלות.
נושא ביטוח לאומי אמנם לא מס הכנסה, אבל תרומתו לנטו משמעותית ויש אסטרטגיות להקטינו (בגבול החוק כמובן, הוא חובה).

ישראל מציעה “סל הנחות” נרחב, מנקודות זיכוי אישיות, דרך פטורים מיוחדים ועד משטרי מס מופחת לחברות. תכנון מס חכם משלב בין הפקת המירב מאלה בתוך ישראל לבין צעדים בינלאומיים. למשל, ייתכן שמשקיע יעדיף לתזמן מימוש רווח כך שישתלב עם פטור נכות זמנית, או יזם יחליט למקם את מפעלו באזור פיתוח כדי לקבל הן הנחת מס יישוב והן שיעור חברות 7.5%. כל אלה חוקיים לחלוטין, מטרת המחוקק היא לעודד התנהגויות רצויות.

עתה, לאחר שסקרנו שפע הטבות, נפנה למבט קדימה, אסטרטגיות פרישה והורשה שעשויות להפחית מס משמעותית בסוף החיים המקצועיים ובהעברת העושר לדור הבא.

אסטרטגיות פרישה והורשה להפחתת מיסוי משמעותי

תכנון מס הוא מרתון לאורך חיי אדם, לא רק בזמן פעילותו העסקית, אלא גם בהכנה לפרישה ובאופן העברת ההון ליורשים. שלב הפרישה (Retirement) מציב הזדמנויות ואתגרים למיסוי, וכך גם שלב ההורשה (Estate Planning). נתאר כמה אסטרטגיות שבהן ישראלים יכולים לצמצם את חבות המס המצטברת על פנסיה, חסכונות וירושות.

1. פריסת הכנסות על פני שנות פרישה:
אנשים רבים פורשים בפעם אחת עם מענקי פרישה, פדיון ימי חופשה, משיכת פיצויים, ולעיתים אף בונוס פרישה. סכומים אלה יכולים להיות גבוהים מאוד. בלי תכנון, עלולים להימסר בשיעור מס מרבי (כי מתקבלים כולם באותה שנה). כאן נכנס מנגנון הפריסה: סעיף 8(ג) מאפשר לפרוס פיצויים ומענקי פרישה שנות אחורה או קדימה (עד 6 שנים אחורה או 6 קדימה, לפי ותק) ולייחסם לשנות מס שונות. כך, אם אדם פרש ב-2025 וקיבל 600,000 ₪ מענקים, אפשר לחשב כאילו קיבל 100,000 ₪ בשש השנים 2019–2024, ובשנים אלה כנראה היו לו הכנסות נמוכות יותר (או אם קדימה, יקבל פחות הכנסות). הפריסה מפחיתה את שיעור המס אפקטיבי, לפעמים לאפס אם היו שנים ללא הכנסה שבהן “משתילים” חלק מהסכום.
זה כלי חזק, אך מחייב הגשת דוחות בשנים הרלוונטיות ותשלום מקדמה.
שווה גם במכירת עסק או נכס, ניתן לפרוס רווח הון עד 4 שנים אחורה.

2. ניצול פטור על היוון פנסיה ופיצויים:
קצבת הפנסיה בישראל חייבת במס רגיל (משולמת כמו משכורת פחות נק’ זיכוי בסיסיות לגיל פרישה). אבל קיים פטור במדרגות על חלק ממנה (סעיף 9א), נכון ל-2025, כ-57% מהקצבה עד תקרת כ-4,750 ₪ לחודש פטורים, וזה יעלה בהדרגה עד 67% בשנת 2025 (אם לא הוקפא). הפטור הזה ניתן לנצל גם בצורה של היוון: פורש יכול לבחור למשוך חלק מהפנסיה כמענק הוני, ובכך ליהנות מהפטור (היוון עד גובה תקרת הפטור כפול מקדם). בתכנון פרישה, החלטה כמה להוון (לקחת כמזומן) וכמה לקבל כקצבה תלויה גם בשיקולי מס: מי שיש לו הכנסה אחרת גבוהה, אולי עדיף לו לקחת הון פטור עכשיו מאשר קצבה עתידית חייבת.
גם פיצויי פיטורין: יש פטור על כ-13,310 ₪ לכל שנת עבודה. סכומים מעל זה חייבים מס או שניתן לדחותם לפנסיה בתנאים. תכנון: אם מצפים לפיצויים גבוהים, לפעמים מפצלים את סיום העבודה על פני שנים (כאילו שני אירועים) כדי לכפל את התקרה, לא תמיד אפשר, אבל יש מקרים של פרישה כפולה ממעסיקים שונים שנה-שנתיים בין לבין, מנצלים פעמיים הפטור.

3. המרת כספי פיצויים/תגמולים לקצבה מוכרת:
אם מפקידים לפנסיה מעבר לתקרה או משאירים פיצויים מעבר לתקרת הפטור בתוך הפנסיה, הכספים הופכים ל”קצבה מוכרת”, אותה חלק מקצבה הנובע מהפקדות שכבר מוסו. קצבה מוכרת פטורה ממס לחלוטין בפנסיה.
דוגמה: חיים פרש עם 2 מיליון ₪ בקופת גמל הונית. אם ימשוך מיד, ישלם מס רווח הון 25%. אם במקום זאת יעביר את הסכום לקופת גמל לקצבה ויתחיל לקבל קצבה חודשית, חלק גדול ממנה יהיה “קצבה מוכרת” (כיון שהכסף כבר היה הוני חייב) ותהיה פטורה ממס. זוהי דרך להפוך הון פטור לחודשי ללא מס. יש כמובן דרישות מינימליות והסדר של המרת קצבה.

4. תכנון “אפקט דלתא” במס רווחי הון בפרישה:
בגיל פרישה, ההכנסות מעבודה יורדות ולעיתים ההכנסה העיקרית היא רווחי הון/פנסיה. עבור רווחי הון אין מדרגות, תמיד 25%. אבל אפשר לנצל מדרגות מס הכנסה דרך קיזוז הפסדי הון כנגד קצבה חייבת או הכנסה אחרת, או כנגד מס יסף, לא ישיר אבל אם אין הכנסה אחרת מלבד הון, כנראה לא מגיעים למס יסף 3%.
גם “פריסת רווח הון” (בדוח שנתי אפשר לחלק רווח הון מניירות ערך בין בני זוג כדי לנצל נקודות זיכוי של בן זוג שלא עובד).
כמו כן, תכנון מכירות: למשל לפרוס מכירת נכסים לשנים עוקבות כדי לא לחצות סף מס יסף (721,560 ₪). מעל סף זה ממילא יש 3% תוספת +2% על פסיביים. פרישה מורידה סבירות לעבור סף.

5. כתיבת צוואה חכמה ותכנון ירושות:
אמנם בישראל אין מס עיזבון, אך התנהלות חכמה יכולה לחסוך מס ליורשים ברגע פטירת המוריש.

• אם מעבירים נכסי חו”ל בירושה, אותם יורשים עשויים לשלם שם מס עיזבון (למשל ארה”ב). פתרון: צוואה של מניות חברה ולא הנכס עצמו (אם הנדל”ן בארה”ב יוחזק ב-LLC, יורישו את ה-LLC, אולי ניצלו ממס אמריקאי). או להעביר מתנה בעודם בחיים (בארה”ב מוגבל, בישראל אין מס על מתנה בין קרובים).
• נאמנות Living Trust: כלי בעיקר אמריקאי, מעבירים נכסים לנאמנות בחיים, וכשמנוחים הנאמן ממשיך, ללא צוואה ועיזבון, גם מגן מפרסום, אך מס עיזבון עדיין חל אלא אם יש תכנון ספציפי.
• שיתוף ילדים בעסק/נכס מראש: אם למשל אב בעל חברה בע”מ ויש לו רווחי הון צפויים ממכירתה, הכנסת הילדים/בת זוג כשותפים לפני המכירה תחלק ביניהם את הרווח, וכל אחד יכול לנצל נקודות זיכוי ומדרגות מס יסף בנפרד. וכן כשירשו, לא יהיה אירוע כי כבר בבעלות. זה דורש אמון רב, אך אם הילדים בוגרים, יכולה להיות דרך לחסוך מס. אפילו בנדל”ן, רישום דירה על שם הילדים (מתנה, ללא מס) ואז כשהם מוכרים כל אחד פטור/תקרה. כמובן, זה סיכון (זה שלהם כעת חוקית).
• חלוקת ירושה במנגנון מיסוי מיטבי: אם אדם יודע שיותיר תיק השקעות גדול, אפשר בצוואה לכוון טכנית מה יעשה, למשל, אם יורשיו חלקם עולים חדשים או תושבי חוץ (למשל בן שעבר לארה”ב), אולי להם העברה מסוימת יותר טובה, לעומת מי בארץ.

6. ניהול משיכה מקרנות פנסיה וקופות:
משיכת סכום חד-פעמי מקופת גמל חייבת מס 35% אם לא פטור. אך בגיל 60+ אפשר להפוך לקצבה (פטורה עד סכום מסוים). אז לפרישה חשוב להבין:

• קופות גמל לפני 2008, חלקן הוניות פטורות. נצל זאת (משוך בפטור).
• קופות אחרי 2008, רק כקצבה. אם יש קצת ולא צריך אותה, אפשר לדחות כדי לא לקחת מס עכשיו ולתת ליורשים (יורשים רשאים או למשוך עם 15% נומינלי מס בלבד או להמשיך קצבה).
• ביטוח מנהלים עם מקדם: יש פוליסות עם רכיב הוני, ייתכן פטור חלקי לפי 125(ד) (פטור על רווחים צבורים עד 2003). ודא לנצל לפני שכולה קצבה.
• פדיון חיסכון לכל ילד בגיל 18/21: כשהורה פורש הכנסתו יורדת, יכול למשוך לילד את החיסכון (שניתן למשוך פעם אחת ישירות אליו) עם מס רווחי הון של 25%. אם הילד לא משתמש, אפשר להשאיר עד 21 ואז פטור ממס (מענק מגדיל). אז אולי עדיף לחכות, או להפוך לפוליסה להמשך פטור.

7. ליווי עסק משפחתי לדור הבא בפטור:
סעיף 97(א) מאפשר העברת נכס ללא מס לקרוב (בן זוג, ילד), דחיית אירוע מס עד מכירתו ע”י המקבל. כך, אם אב מעביר מפעל לילד, אין מס על ההעברה. הילד ייכנס לנעליו לענין עלויות וכו’. זה מאפשר להעביר דור בלי מס מיידי. כמובן, כשילד ימכור בעתיד, ישלם. אבל אולי בתנאים משופרים (אם יהיה תושב חוץ אז, או חוק ישתנה).
גם מתנות אינן חייבות (פרט לדירה, יש חישוב מיוחד אם נמכרה תוך זמן קצר).
כלומר, ניתן להעביר הון במתנה במקום בירושה. לפעמים עדיף: אם המוריש עני מבחינת מס (נניח ניצל פטורים), ומקבל עשיר, כשהמקבל ימכור יתחיל ספירת רווח מיום שקיבל. אך דווקא בפקודה יש יתרון לעיזבון: עלות מוריש = עלות יורש (לא step-up). אז אין הבדל אם קיבלו בירושה או במתנה, הבסיס זהה.
אבל אם חוששים ממס ירושה זר, מתנה בחיים יכולה לעקוף (בארה”ב, מתנה מעל 12 מיליון חייבת gift tax, אז שם לא).

8. מעבר לחו”ל בגיל פרישה:
לפרישה בחו”ל יש לעיתים יתרון מיסויי:

• מדינות שנותנות פטור לפנסיונרים זרים: יוון מטילה מס אחיד 7% על כל הכנסות חוץ לפנסיונר שעבר אליה; פורטוגל NHR 10% על פנסיה זרה (ישראל רואה בזה אמנם הכנסה ישראלית? לא, פנסיה מביטוח לאומי ישראל, ישראל לא תמסה עולה ותיק 10שנים). אז ישראלי עם פנסיה גדולה עשוי לחסוך אם יהגר למדינה כזו (ישראל לא תמסה אחרי ניתוק, המדינה החדשה מעט).
• חסרון: עזיבת ישראל שוללת נק’ זיכוי, אבל לפנסיונר אין הרבה הכנסה אקטיבית ממילא.
• גם קצבאות ביטוח לאומי, אם הפך תושב חוץ, לא חייב בארץ (אבל לפעמים גם לא מקבל אם לא עומד בכללים).
• נכסי נדל”ן בארץ, תושב חוץ מוכר דירה בארץ לא בפטור (כי אין לו דירת יחיד בישראל לפי תיקון שחוסל?), כן, תושב חוץ זכאי לפטור דירה יחידה רק אם אין לו דירה במדינה מושבו. צריך לוודא.

9. טיפול בנכסי ירושה מחוץ לישראל:
אם ירשתם נכס בחו”ל, עדיף לרוב למכור אותו ולייבא הכסף מאשר להחזיק (אלא אם השקעה). כי נכס שם יוצר מורכבות כפולה. אם שומרים, לתכנן לפחות לשכור שירותי נאמן מקומי, יעוץ אמנה וכו’. אולי עדיף שהמוריש מראש יממש וייתן כסף (נזיל, נוח לחלק, גם קל מיסוי).

10. ייפוי כוח מתמשך לענייני מס:
חלק מההיערכות להורשה היא גם לדאוג שלא יזנחו ענייני מס במקרה אובדן כשירות. ייפוי כוח מתמשך יכול להסמיך מיופה כוח להתעסק בהגשת דוחות, ניצול הטבות לנכה/קשיש, וכד’. זה לא חוסך מס ישירות, אבל מוודא שאדם לא יפספס בגלל מצבו.

לסיכום פרק הפרישה וההורשה: את פירות התכנון ארוך השנים צריך גם לדעת לקטוף בצורה אופטימלית. שלל ההטבות בגיל זה, פטור קצבה, פריסות, נק’ גיל (עוד 1/2 נק’ לבני 70+ למשל), כל אלו נועדו להקל. יש לשים לב למועדי הגשה (בקשה לפריסה תוך 90 יום מהפרישה, בקשה להיוון פטור במעמד התחשבנות הפיצויים וכו’). ובפן ההורשה, כיוון שאין היום מס ירושה בישראל, הדגש הוא על מניעת מס מיותר ליורשים (כמו מס שבח גבוה בגלל שלא חילקו נכון הנכסים בין יורשים, או חשיפה למיסוי זר). תכנון משפחתי משולב כלכלי-משפטי הוא מומלץ, עם אנשי מקצוע (עו”ד לענייני ירושה ודיני מס בינלאומי).

נעבור כעת להתבונן בהיבט נוסף: השפעת המעבר לחו”ל על המיסוי בישראל, מתי זה משתלם? חלק מהדברים נגענו, אך נרכז בפרק הבא.

השפעת המעבר לחו”ל על המיסוי בישראל, מתי זה משתלם?

ישראלים רבים מתלבטים האם להעתיק את חייהם למדינה אחרת, לצרכי עבודה, לימודים, או אחרי פרישה. רילוקיישן (Relocation) משפיע מהותית על חבות המס בישראל, שכן שינוי תושבות מס משנה את המיסוי מעקרון אישי לטריטוריאלי: תושב ישראלי חייב על כל העולם, תושב חוץ חייב רק על ישראל. בפרק זה נבחן מתי וכיצד המעבר לחו”ל “משתלם” מבחינת מיסוי, ואילו נקודות יש לקחת בחשבון.

יתרון מרכזי: פטור ממס בישראל על הכנסות חוץ לתושב חוץ –
ברגע שאדם חדל להיות תושב ישראל, כל הכנסתו מחוץ לישראל יוצאת מתחולת מס הכנסה הישראלי. אם הוא עובר למדינת מיסוי נמוך, או שאין לו הרבה מס שם, זו הפחתה דרמטית. למשל, איש הייטק ישראלי שעובד מרחוק מתאילנד: אם הצליח לנתק תושבות בארץ, הכנסותיו מעבר לים לא ימוסו פה. בתאילנד, עד 2023, אם לא הכניס את הכסף לארץ בשנה שהופק, לא היה מס. המשמעות: פטור כמעט מלא. לכן, לעיתים מעבר זמני למדינה עם משטר מקל יכול להביא לשנות “Tax Holiday”. כך עשו אלפי ישראלים שעברו לאנגליה כ-Non-Dom (ראו בהמשך) או לפורטוגל (NHR).

תוכניות משיכת הון ותושבות אטרקטיביות –
כמה דוגמאות רלוונטיות עדכנו בפרקים קודמים:

• Non-Dom UK: ישראלים אמידים שעברו ללונדון יכולים להצהיר על עצמם Non-domiciled, ואז במשך 7-15 שנים לשלם מס בבריטניה רק על כספים שהביאו פיזית לשם. אם השאירו הון בחשבונות שווייץ, לא חייבים עליו מס בריטי. בישראל, כיוון שכבר לא תושבים, גם לא חייבים. תוצאה: תקופה ללא מס על הכנסות פסיביות.
• פורטוגל NHR: עד סגירת התכנית ב-2024, עשרות ישראלים ניצלו 10 שנים פטור על הכנסות חוץ (או 10% על פנסיה). כלומר, מי שעבר לפורטו, שילם אפס על השקעות בעולם (ישראל לא ממסה כי לא תושב, פורטוגל לא ממסה בזכות NHR).
• איחוד האמירויות (דובאי): אין מס הכנסה כלל. ישראלי שעבר לדובאי והפך תושב שם לא משלם מס על עסקיו הגלובליים, וישראל לא ממסהו עוד. יותר ישראלים שקיבלו הזדמנויות עסקיות שם נהנים מכך.
• תוכניות פנסיונרים: כפי שצוין, יוון 7% אחיד, איטליה ודרום איטליה 7% באזורי פיתוח, מלטה 15% flat. בהשוואה לישראל, יכולים להיות נמוכים יותר.

אם כך, מדוע לא כולם עוברים?
כי לא תמיד זה משתלם או אפשרי:

• ניתוק תושבות דורש שינוי מרכז החיים, לא די לטוס הרבה; צריך באמת לעבור בית, משפחה, עיסוקים. יש מי שלא יכול או רוצה (משפחה, ציונות וכו’).
• מס יציאה: ישראל “לא תשחרר” מבלי לקחת מס יחסי על רווחים שנצברו. אם יש לך הרבה נכסים עם עליית ערך, המס הישראלי יכול לחול למרות שיצאת, לפי שווי ביום העזיבה. אפשר לדחות אך לבסוף ייגבה חלק יחסי.
• מה קורה לנכסים בישראל? אם נשארו לך עסקים/השקעות פה, תמשיך לשלם עליהם מס פה. לעיתים אף יותר, כי כבר אין נק’ זיכוי (למשל משכיר דירה תושב חוץ, אין נק’ זיכוי 2.25 כמו לישראלי, כך מס הכנסה על שכ”ד יכול להיות גבוה יותר).
• מיסוי במדינה החדשה: לא מובטח גן עדן. מדינות רבות בעלות מס גבוה כמו ישראל (צרפת, גרמניה, איטליה). לעבור לגרמניה כדי לחסוך מס זה בדרך כלל לא יקרה, שם מס ~45% אף יותר עם סולידריות.
• עלויות מעבר: הוצאות העתקת מגורים, אובדן זכויות בישראל (קצבאות, בריאות), אולי כפל ביטוח לאומי (למרות אמנות). צריך לקחת בחשבון.
• סיכון אי-וודאות: אם לא מצליחים לנתק תושבות כהלכה, אפשר לשלם כפול. לדוגמה, אדם עובר לשווייץ אבל ישראל ממשיכה לראות בו תושב (כי משפחתו נשארה). הוא ישלם מס מלא בשווייץ (כי שם על עובדים זרים מטילים מס גבוה בקנטון אם מעל 90 יום) וגם בישראל. אמנם יש אמנה, אבל אם מתווכחים איפה מרכז חייו, הוא עלול להיגרר לטיפול כמתחמק מס.
• תכנון לפני שינוי: כדאי לממש הפסדים לפני עזיבה, לנקות שולחן. כי אחרי שעזבת, לא תוכל לנצל בישראל (למשל, הפסדי הון מתיקים, ממליצים לממש כנגד רווח לפני שמנתק, אחרת הולכים לאיבוד).
• חוקי CFC: גם אם עזבת, אם נשארת בעל חברת Offshore שמנוהלת למעשה מישראל (אולי ע”י קרוב משפחה), רשות המס יכולה לטעון שהניהול בישראל, כך החברה תיחשב תושבת ישראל ותמוסה. לכן אם אתה עדיין מפעיל עסק בארץ מרחוק, אולי תחשב תושב עדיין.

באילו מצבים זה הכי משתלם?

• אחרי אקזיט/התעשרות: נניח מכרת סטארטאפ במיליונים, ואתה יכול לחיות מכלכלה פאסיבית. אם תלך למדינה ללא מס על פסיבי (או פטור עולים), תחסוך מאות אלפים בשנה שהיית משלם כאן על ריביות ודיבידנדים.
• יזמים אונליין/קריפטו: אנשים שהכנסתם לא תלויה במיקום. ראינו מגמה של “נוודים דיגיטליים”, אם יש להם הכנסה עסקית גבוהה, הם יעדיפו מקום ללא מס (או להיות כל שנה קצת פה שם מתחת לספי תושבות, מיסוי “דגלים”). מי שמשכים בכך צריך גם להצהיר לאן הוא שייך. טרנד: חלקם מוותרים אף על אזרחות (אמריקאים עשו כך בגלל ה-IRS). בישראל ראינו פחות, אבל תופעה גוברת.
• פרישה עם פנסיה תקציבית גבוהה: נגיד יש לך פנסיה 30,000₪ לחודש (כבכיר ממשל). בארץ תמוסה ~7-8 אלף ש”ח לחודש. אם עוברים למדינה שפטורה (נניח פורטוגל NHR 10% = 3,000 ש”ח, או בולגריה flat 10% = דומה), חוסכים אלפים בחודש.
  יש אמנת מיסוי פנסיות? רבות האמנות מורות שפנסיה ציבורית תמוסה רק במדינה המשלמת (ישראל הייתה ממסה), אבל ישראל פוטרת עולים חדשים. כלומר, אם עלית לבריטניה (הופך תושב שם), בריטניה הייתה אמורה לא למסות פנסיה ממשלתית ישראלית (לפי אמנה), וישראל ממסה… מורכב. צריך לבדוק בכל אמנה.
  אבל אם זו פנסיה פרטית (גמל), תמוסה רק במדינת תושב לפי רוב האמנות. אז בפורטוגל NHR – 10%. בישראל 0 כי כבר לא תושב. טוב לו.

לפי מה מחליטים?
לעבור רק בשביל מס אולי לא מצדיק, אבל אם יש סיבות אחרות (קריירה, איכות חיים), המס יכול להטות את הכף. אדם מציע עבודה בסינגפור עם מס 15% מול להישאר בארץ 47%, הפער עצום, כנראה ישתלם.
כנ”ל, חברת סטארטאפ שרוצה למשוך מוחות, מעבר ל-USA או אירלנד אולי יותר הגיוני כי יש תמריצי מס חברות (אירים 12.5%).
הרבה סטארטאפים נרשמים כ”חברה אמריקאית”, זה צורה של רילוקיישן מס חלקי (החברה משלמת פחות, בעלי המניות ישלמו בארץ רק כשהם ימכרו ואולי עד אז יהיו בחו”ל).

שני סוגי “משתלם”:

• משתלם כלכלית: שורת הרווח גדלה.
• משתלם מבחינת סיכון: לעיתים שאדם חושש מתביעות או חובות, בחו”ל יכול להגן יותר.
• משתלם ביורוקרטית: אם פועל בעולם, קל יותר מגור מדינה עם אמנות מס רחבות (ישראל בסדר אבל חלק מהמשקיעים מעדיפים דלאוור, סינגפור וכו’).
  גם “משתלם תודעתית”, יש כאלה שאומרים מעדיף לשלם 0% (אפילו אם קצת מסתבך בחיים).

דגשים למעבר:

• לתעד היטב ניתוק תושבות: למלא טופס 1348, לשנות מקום מגורים רשום, לסגור חשבונות בנק או להפחית פעילות, למכור דירת מגורים או להשכיר לטווח ארוך, להעביר ילדים בית ספר, ואפילו לנתק חברות ביטוח לאומי (יש נוהל “תושב נכר”, להודיע).
• אמנות מס: אם יש אמנה עם המדינה, להשתמש בסעיפיה במקרה ספק. אם אין אמנה (למשל עם מדינות אפריקה, או עם מקומות אקזוטיים), קשה יותר, יתכן מצב של כפילות.
• תקופת ביניים: יש המנסים לעשות “שנת אי-תושבות” כמו שהזכרנו, לעזוב ב- Jan 1, לחזור אחרי Dec 31 שנה שאחרי, שנה שלמה לא בסטטוס אף מדינה. זה טריק דק, מבחינה חוקית אולי שתי המדינות יגידו שאתה שלהם חלקית… מסוכן בלי ליווי.

מעבר לחו”ל יכול להיות “דלת הקסם” למינימום מס, אך יש להתייחס אליו ברצינות כפרויקט ולוודא שכל הקצוות חוקיים. כאשר נעשה נכון, הוא משתלם מאוד עבור בעלי הכנסות גבוהות או הון משמעותי, במיוחד אם בוחרים יעד מיטבי מבחינת מס.

מכאן, נתמקד בפרק הבא בהיבט מסוים של חיים בינלאומיים: חשבונות בנק בינלאומיים והמסביבם. זה מתקשר לנושא שעכשיו, אך גם לאלה שנשארים פה עם חשבונות שם.

חשבונות בנק בינלאומיים, כיצד לנהל נכון מיסוי בינלאומי?

ניהול חשבונות בנק מחוץ לישראל הוא חלק שגרתי בחיי ישראלים רבים, בין אם למטרות השקעה, עסק, רילוקיישן או פשוט פיזור סיכונים. חשבונות בינלאומיים מציפים שאלות מס: דיווח, מיסוי ריבית, המרת מט”ח, וחובת גילוי (FATCA, CRS). נפרט כיצד לנהל אותם באופן נכון מבחינת מס:

1. דיווח על חשבונות והכנסות זרות (“גילוי מרצון”):
לפי החוק הישראלי, תושב ישראל חייב לדווח בדוח השנתי שלו על הכנסות מכל העולם. ספציפית, טופס 150 מחייב לפרט חשבונות בנק בחו”ל אם יתרתם עולה על 1.9 מיליון ₪ בסוף שנה או אם ההכנסות מהם מעל 337,000 ₪ (2023). בנוסף, אם נדרשת הגשת דוח (למשל הכנסה גבוהה), אז צריכות לכלול גם סעיפי הכנסה פסיבית מחו”ל (ריבית, דיבידנד).
חובה קריטית: מאז 2019, ישראל מקבלת מידע אוטומטי (CRS) על חשבונות פיננסיים של תושביה במדינות שותפות. בארה”ב (FATCA) מעבירים מידע על בעלי אזרחות/גרין קארד. כלומר, קשה להסתיר. לכן, ניהול נכון = דיווח נכון. אם יש לך חשבון בשוויץ עם $500k שמרוויח $5k ריבית בשנה, עליך להגיש דוח מס ולהכליל את הריבית כהכנסה ולשלם מס 15% (שיעור על ריבית). יתנו זיכוי אם נוכה מס שם. מי שלא יעשה, מסתכן בקנסות כבדים, ואם יתגלה, עלול להיות חשוד בעבירה פלילית (העלמת מס).
ישראל ערכה מבצעי “גילוי מרצון” ב-2011, 2014-2019 שאפשרו לבעלי חשבונות לא מדווחים להתוודות ללא הליכים פליליים. זה נגמר. עכשיו, כל תפיסה, עונש חמור.
מסקנה: שקיפות מוחלטת עם רשות המס לגבי חשבונות בינ”ל, זה הבסיס לניהול תקין.

2. מסוי ריבית ודיבידנד בחשבונות חו”ל:
ריבית ודיבידנד בחו”ל למחזיק פרטי, בישראל חייבים ב-25% מס. אם נוכה מס במקור בחו”ל (למשל, בנק אמריקאי מנכה 10% על ריבית לאזרח ישראל לפי אמנה), מקבלים זיכוי. בדרך כלל, ריבית בנק מנוכה מעט או בכלל לא (תלוי מדינה). למשל, בפנמה אין ניכוי מס על ריבית, אז הישראלי צריך לשלם 25%.
להבדיל, רווחי הון בשוק ההון בחו”ל, גם 25%.
איך ניתן להפחית?

• מבנה פורמלי: אפשר להשקיע בחו”ל דרך קופת גמל להשקעה או פוליסה ישראלית, אז המיסוי נדחה/מופחת. או דרך חברת החזקות, אמנם אז תהיה מס חברות 23% ועוד מס דיבידנד 25% בעת משיכה (משוקלל ~42%), שזה גרוע יותר לפרט.
• החזקה דרך קרן זרה: נניח קרן במדינה שאין לה מס על רווחיה (קרן גידור קיימן). הקרן לא משלמת מס, המשקיע הישראלי כשהיא מפיצה לו רווח, אמור לדווח פה, אין ניכוי במקור. אותו 25%. אז אין שינוי, רק דחייה עד להפצה (יתרון דחיית מס).
• חשבונות רשומים על שם חברה: יש ישראלים שפותחים חשבון בנק שוויצרי על שם LLC בנווה מס, כדי לטעון “זו חברה לא חילקה לי”. ישראל שמה לב, וזה עיקר מנגנון CFC. רוב הסיכוי יחייבו אותו כאילו קיבל דיבידנד.
• מינוף לצורכי קיזוז: אפשר גם להשתמש בהוצאות, נניח שילמת דמי ניהול לבנק, אלה הוצאות שיכולות לקזז מההכנסה הפסיבית? מס הכנסה לא מתיר הרבה מהן ליחיד (כי הן לא “ייצור הכנסה” אלא השקעה). אבל אם זה עסק של מסחר, אפשר.
• המרת חשבון לנאמנות נהנה תושב חוץ: אם אדם יהיה תושב חוץ, והחשבון בחו”ל, אז בפטור מישראל, משלם רק בחו”ל (אם בכלל). לכן מעבר לחו”ל, כנ”ל.

3. חשבונות מט”ח בארץ מול בחו”ל:
דילמה: יש לך חסכונות, איפה להחזיק?
בארץ: ריבית לרוב נמוכה, אבל ניכוי מס במקור מדויק 15% (כי מט”ח, ריבית פטורה? רגע, בישראל ריבית על מט”ח בפיקדון לתושב יחיד פטורה עד 31/12/2022 הוארך? היה פטור על ריבית על פיקדון מט”ח ליחיד). אכן יש פטור ותמיד מאריכים. אם כן, להחזיק דולר בפיקדון בארץ, ריבית פטורה. לעומת זאת, בפקדון בבנק בארה”ב ריבית חייבת 25% פה.
אז משקיע עם דולרים אולי עדיף לו להחזיק בבנק ישראלי (בשם יתרון הפטור). מה החיסרון? לרוב ריביות בישראל נמוכות מהעולם.
אם הפטור יבוטל, עוד שיקול: בארץ מנכים 15% במקור על מט”ח (או 25% על שקל), בלי כאב ראש דוחות אם לא עובר תקרה. בחו”ל צריך להגיש דוח שנתי כדי לדווח על זה.
אבל יש שיקולי סיכון, ופיזור מטבע.
אם יש הטבת מס דרך חשבון מקומי, לנצל. למשל, קרנות ישראליות פטורות, פקדון מט”ח פטור, אג”ח ממשלתי שקלי פטור, להשתמש בהם קודם.

4. חשבונות במקלטי מס, כן או לא?
בעבר משכו אנשים לרשום כסף במקומות כמו שווייץ, סינגפור, BVI כדי לחמוק ממס. היום, קשה. אם אתה מחזיק מיליונים בלי לדווח, כפי שציינו, CRS יביא זאת לידיעת ישראל. יתרון מס יש רק אם אתה מוכן לעבור על החוק.
מה שכן, מי שלא ישראלי, עדיין משתמש במקלטים.
ישראלי שחדל תושבות, יכול להשאיר כספו בבנק שוויצריה ולומר “אני כעת תושב קפריסין, פטור”. זה חוקי. שוויץ תדווח לקפריסין (CRS), וקפריסין אולי לא ממסה כי non-dom.
כך שרק אם משנים תושבות, הופך למעניין. לא נשאר תושב ישראל ומצפה שחשבונות offshore יהיו סמויים, כי הם לא.

5. היתרונות החוקיים של חשבון חו”ל:
למרות המס, לחשבון זר יש עוד שימושים:

• גידור מטבע: מי שרוצה לשמור כסף בדולר/אירו, בחו”ל יכול להשקיע בני”ע זרים בלי תקנות או עלויות המרת כפולות, כי השקל בחשבון זר לא מעורב.
• השקעות שאינן נגישות בישראל: כמו להשתתף בהנפקות זרות, קרנות נדל”ן אמריקאיות וכו’.
• גישה אשראי זול/השקעות ממונפות: בנקים זרים לעיתים מאפשרים הלוואות בריביות נמוכות (תמורת שעבוד תיק), ואז ניתן להשקיע יותר.
• יציבות ופיזור סיכון: לאפקט המס אין קשר לזה, אך היבט משפטי, אם כאן חלילה מגבילים משיכות מט”ח או בעיה, יש נכסים בחוץ.
  כמובן, כל זה טוב כשמדווחים.

6. פעולות החייבות בדיווח מיוחד:

• העברות בנקאיות גדולות: חוקי איסור הלבנת הון בישראל מחייבים דיווח על כל העברה מעל 50,000 ₪ נכנסת או יוצאת אם לחשבון ישראלי (ע”י הבנק). אם עושים המון העברות “מתחת לסף”, חשוד.
• החזקת כרטיסי אשראי זרים: אם מוציאים בארץ בכרטיס של חשבון זר, רשויות יכולות לראות דפוס (למשל, FATCA/CRS לא מגיע עד רמת אשראי, אבל הוצ’ מוגזמות לא תואמות דיווח מס יכולות לעורר חשד).
• נכסים לא מדווחים: כמו נאמנות, מחויבת בדיווח כשמקבלים ממנה כסף (טופס 1327 לדיווח על נאמנות זרה).

7. שימוש בחשבונות לצורך תכנון מס לגיטימי:
יש גישה שאומרת, שמור רווחים בחשבון בחו”ל, כך לא נוצרת “הכנסה” עד שתחזירם. זה לא נכון, הרווחים צומחים, הם חייבים מיד. אבל דבר אחד עובד: אם לא המרת את המט”ח, הפרשי שער מסוימים לא נחשבים הכנסה חייבת בישראל (ישראל ממסה רק ריבית/רווח ממט”ח אם זה עסקים). עליית הדולר לא חייבת, אבל אם אתה ממיר, מימוש. אז היו שטענו: אם הפיקדון שלי היה 100k$, הדולר עלה 10% בשנה, יש לי 10% רווח במונחי שקל, אך איני חייב מס בישראל כי לא מומש/לא ריבית, נכון. כלומר, החזקת מט”ח בחו”ל במהלך התחזקותו זה רווח אינפלציוני לא ממוסה.
בישראל, רווח מפטור על שער מט”ח למי שאינו סוחר. אז זה יתרון: החזקת USD במקום שקל אם מצפה פיחות ש”ח, הרווח לא ממוסה כהפרשי שער. חל גם בארץ.

8. חשבונות בנק לתושבים חוזרים ועולים:
עולה חדש לא חייב לדווח 10 שנים, אבל בנק זר ידרוש הצהרת מס, אם יגיד עולה חדש (הוא תושב ישראל, כן), רשויות כנראה לא יקבלו כי הרי CRS מעביר גם אם פטור מדיווח.
תושב חוזר ותיק, גם פטור 10 שנים. עדיין אולי מקבל Form לתושב ישראל?
מנגנון: רשויות מס מקבלות מידע אך הן יודעות על מעמד העולה? צריכות לדעת, אם דיווח.
בכל מקרה, אם אתה עולה חדש, אפילו פטור ממס, מומלץ (ליתר בטחון) כן לכלול איזה נספח לדוח אפס? החוק אומר לא חייב לדווח, אז בסדר.
בשנה ה-11, פתאום ה-CRS יחשוף חשבון ענק שלא דווח. צריך להראות שהיה פטור, שלא יחשבו העלמה.

9. להיות תמיד מעודכן ברגולציה:
התחום זז מהר. למשל, בעתיד אולי תהיה החלפת מידע קריפטו. או שינויי אמנה. מי שפועל עם בנקים זרים, שישאל יועץ כל כמה שנים לוודא שאין משהו חדש (לדוגמה: יש דיבור על מס עושר, אם יוטל בישראל, נכסים בחו”ל כנראה יכללו, אז ישפיע).

10. היזהרו מעוקצים וסיכוני פרטיות:
לא ישירות מס, אבל עצם החזקת כספים מחוץ לארץ מעמידה אותך מול בנקים שאינך מכיר, במערכות משפט שונות. תמיד לעבוד עם מוסדות מפוקחים במדינות בעלות מוניטין (שווייץ, אנגליה, ארה”ב, סינגפור). אל תלכו על “בנק offshore” לא ידוע במדינה זעירה כי הוא אולי לא יציב.
מבחינת הגנה, יש אמנם “חיסיון בנקאי” אבל היום פחות, CRS פורץ.
עוד: עמלות, בנקים זרים גובים יותר דמי ניהול כי אתה לקוח זר. לפעמים מיסוי גבוה פשוט “אוכל” את היתרון. אז חישוב מלא: ייתכן שעדיף לשלם 25% מס בארץ על ריבית 2% בארה”ב (נותר 1.5% נטו) מאשר 0% מס על ריבית 0.1% בארץ (נטו 0.1%). כלומר, לפעמים עדיף למרות המס להשקיע איפה שיש תשואה גבוהה יותר.

בקיצור, חשבון בנק בינ”ל הוא כלי. אין בו “כשלעצמו” קסם להורדת מס, פרט להיבטים של דחייה או תכנון סביב שערי מטבע. החשוב הוא לציית לחוק, לדווח, ועם זאת לנצל את הגמישות הגיאוגרפית להזדמנויות השקעה שיניבו יותר (גם אם תמוסה, נשאר יותר).

לאחר שסקרנו ניהול חשבונות, נעבור לטכניקה ספציפית נוספת: הפקדת הכנסות לחשבון זר, שהיא חלקית כוסתה, אך ראויה להתייחסות בפני עצמה.

הפקדת הכנסות לחשבון זר, סיכונים והזדמנויות מס

ישנם מקרים בהם ישראלים מרוויחים בחו”ל ובוחרים להשאיר את ההכנסות מחוץ לישראל, כלומר, להפקידן ישירות בחשבון זר ולא להביאן ארצה. למשל, עצמאי ישראלי שמוכר שירותים ללקוחות זרים ומבקש שישלמו לחשבון בנק באירופה, או בעל נכס בחו”ל שמפקיד את דמי השכירות בחשבון מקומי. מה המשמעות המיסויית של השארת הכנסות בחו”ל?

ראשית, נבהיר: בישראל שיטת המס היא פרסונלית-גלובלית, לא שיטת “חובת ניכוי בהעברה” כמו כמה מדינות (UK non-dom וכו’). כלומר, הכנסה שנוצרה לתושב ישראל, חייבת במס בישראל, בין אם הביא את הכסף לארץ ובין אם לא. אין בישראל חוק “מס על בסיס כניסה לארץ” (Remittance Basis) לתושבים רגילים. לכן, עצם העובדה שההכנסה הופקדה בחו”ל לא נותנת פטור ממס.

הרבה ישראלים התבלבלו בשל כך: “אם לא הבאתי את הכסף, אולי פטור?”, לא, זה לא המצב. מדינות כמו בריטניה (ללא-דומיסיל), מלזיה, תאילנד, שם באמת הכנסה זרה תמוסה רק אם הובאה. אבל ישראל לא.

אם כך, אין יתרון מס חוקי בהשארת הכנסה מחוץ לישראל. מה לגבי סיכונים?

• סיכון פלילי/אזרחי: אם מישהו לא מדווח על אותה הכנסה כי “לא הגיעה לארץ”, הוא עובר על החוק. כאמור, גילויים אוטומטיים יביאו זאת לרשות. נניח עצמאי קיבל $100k לחשבון בדנמרק ולא דיווח, הבנק הדני תחת CRS מדווח שם שיש תושב ישראל בעל חשבון ותנועות. רשות המס יכולה לבקש פירוט. ואז יתגלה שלא דווחה הכנסה, צפויים שומות, קנסות, ואולי אישום.
• סיכון סיווג כהעלמת מס: רשות המס שמה דגש, עסק בישראל שמקבל תמורה בחו”ל, במיוחד אם מעולם לא מחזיר לארץ, סימן אדום. אפילו ברמה מסחרית, אם חברה ישראלית שולחת חשבונית ללקוח חו”ל והכסף נכנס בחו”ל, במערכת מע”מ יש לזקוף את החשבונית (יצוא, אפס, אבל תיעוד). אם אין תיעוד, זו בעיה.
• FATCA/CRS כאמור: כמעט כל חשבון זר שתפתח, הבנק יבקש W-9 (אם אמריקאי) או self-certification של מדינת תושבות (CRS). אם תצהיר שאינך תושב ישראל (למרות שאתה כן), עבירה (שקר). אם תגיד אמת, הם ישלחו לישראל. כלומר, להסתתר כמעט לא אפשרי בלי עבירות נוספות.

למה בכל זאת עושים זאת?
לפעמים לא בשביל מס, אלא למשל:

• חשש מהחלשת שקל, מחזיק במט”ח,
• חשש מבעיות בארץ (הוצאה לפועל, סכסוך גירושין, יש שמחביאים),
• זמינות תשלומים, עסק שמוציא הוצאות בחו”ל, משאיר את הדולר שם כדי לשלם לספקים בלי המרות מט”ח.

אבל יש מצב אחד שבו זה חוקי וחוסך מס בישראל: אם אדם ניתק תושבות (או מלכתחילה אינו תושב), אז באמת כל עוד לא מביא הכנסה לארץ הוא לא חייב.
דוגמה: שי עבר להתגורר במדינה טריטוריאלית (תאילנד). הוא כבר לא תושב ישראל. הוא מרוויח ברשת אונליין ללקוחות בכל העולם. תאילנד, עד 2023, לא ממסה אם לא מייבא באותה שנה. אז שי משאיר את הכנסותיו בחשבון סינגפורי. לא משך לתאילנד בשנה שהרוויח. ככה הוא גם לא ישלם בתאילנד (כי הגיע בשנה אחרת?) וגם לא בישראל (כי כבר לא תושב). זה “החופש” של מי שלא תושב. אבל שוב, הקונספט עובד רק אם באמת עזבת.

יחד עם זאת, יש להיזהר: חלק מהאמנות (לא ישראל, אבל נציין) תופסות “benefit” גם אם לא יובא. ישראל כאמור לא.

הזדמנויות/יתרונות אפשריים:

• דחיית תשלום מס: למרות שאתה חייב במס בישראל מיידית, לעיתים מעשית התשלום נדחה. אם לא נוכה מס במקור בחו”ל, אתה חייב לשלם בדוח השנתי עד 30 אפריל הבא. אז יצרת דחייה עד כשנה. ואם לא יתפסו, יכול גם יותר (אבל לא חוקי).
  דחיית מס = ריבית על חשבון המדינה. לא ממליץ לבצע לא חוקי, אבל דחייה בתוך החוק: למשל, אתה חייב לשלם עד אפריל הבא, ולא בוקדמות שנתיות, כבר זה. או אם תגיש דוח מאוחר, לא מומלץ.
• גידול הון ברוטו: אם משאיר הכנסות בחו”ל ומשקיע אותן מחדש לפני שנוכה מס, אתה מגדיל בסיס. כמובן, בישראל אין משטר remittance, אז זה רק דחיית תשלום. אבל נניח שלא דיווחת (שוב, לא חוקי), יכולת להשקיע את הסכום הגולמי ולהרוויח על כולו. ואז כשיתפסו אחרי שנים, אולי תסדיר בקרן (אבל עכשיו אין קרן וולונטרית).
  יש גם מצב, אדם מתכנן לעלות ארצה ויש לו הכנסות בחו”ל, אולי יעדיף לדחות את משיכתן עד אחרי עלייתו, כי אז 10 שנים פטור.
  זו נקודה: עולה חדש, אם עבד בחו”ל לפני עלייה, ואף גרם שהמעסיק ישלם לו אחרי עלייה לחשבון בחו”ל, התקבול על עבודה מלפני עלייה, נראה שפטור כי הופק לפני שהיה תושב? צריך לעיין. אולי כן, כי זה תמורה על עבודה טרם עלייה, כנראה לא חייב.
  אם כך, יכול להיות: אם אתה מתכוון לעלות ישראל, תנסה לדחות קבלת הבונוס ליום אחרי קבלת מעמד עולה, אז זה “הכנסה שמקורה בחו”ל” בתקופת היותך עולה חדש, פטור.
  ובכיוון השני: מי שיורד, אולי יקדים לקבל לפני שיוצא? תלוי, כי אחרי יציאה אם זה מוסה בישראל, לא רוצה לשלם כאן, אלא שארץ חדשה תמסה.
• מניעת מעקב הוצאות: לפעמים, אנשים שלא רוצים ששלטונות (או בת זוג) יראו על מה הוציאו (הימורים, הובי יקר), משאירים הכנסות בחו”ל ומוציאים שם. זה לא בדיוק “תכנון מס”, אבל “הזדמנות” פרטיות.

טיפול נכון:

• אם הכספים חייבים במס, שלם את המס בישראל גם אם אינך מביא אותם. אפשר להשאיר אותם להשקעה שם אחרי ששילמת מס. הכסף חוקי ונקי.
• אם באמת אינך צריך להביא, שקול שימוש בחשבון בחו”ל להשקעה/חיסכון לפנסיה. הכסף שכבר נטו, אולי מושקע בעולם בלי קשר לשקל, וזה טוב לגיוון תיק.
• אך זכור: אם בעתיד תחזור לארץ ותביא סכום גדול, הבנקים ורשות המס עשויים לשאול מקור. אם תראה שכבר דיווחת על ההכנסות הללו (למרות שלא נכנסו אז), תהיה מכוסה. אם לא, אתה בצרות.
  סיפור ידוע: ישראלים שחסכו בשוויץ שנים, עלו לישראל, הביאו כסף, וביקשו מהם מסמכים, חלק נפלו.

נקודה מעניינת, מע”מ על שירותי חוץ:
אם עצמאי נותן שירות לתושב חו”ל, זה יצוא, מע”מ 0%. אם הכסף לא נכנס לישראל, עדיין זכות למע”מ 0% (כי בוצע לחו”ל). אבל תקנות מע”מ דורשות להוכיח “הכנסה במטבע חוץ” (מותר גם שהופקד בחו”ל). רשות המסים אולי תרצה לראות שהכסף בסוף הגיע (לחשבונו בעולם? אולי פחות קריטי, די שיש חשבונית והסכם). לא תהיה לו בעיית מע”מ אם כיסה תנאים.

מיסוי “מביאים מחו”ל”: כשכספים נכנסים לארץ, באופן כללי אין מיסים ייעודיים (אין מס על העברת מטבע או כניסה). אם זה מתנה מחו”ל, אין מס (אולי חובת דיווח אם סכום גדול).
לעומת זאת, אולי תתעורר חובת מע”מ אם מביא ציוד לצורך עסק (יבוא). על כסף לא.

הפקדת הכנסות בחו”ל כשלעצמה לא חוסכת מס לתושב ישראל, והיא אף עלולה להפוך לחרב פיפיות אם הדיווח לא תקין. עדיף לראות בכך אמצעי ניהולי, לא מיסויי. מי שרוצה לנצל את הלוגיקה של “Remittance Basis”, שישקול לעבור למדינה שזה המשטר שלה וינצל שם (כחלק מניתוק תושבות). אבל מהארץ, זה לא עובד.
בהמשך, נדון בהטבות ספציפיות לקבוצת מקצוע, אנשי הייטק וסטארטאפיסטים, שגם להם יש הקלות ייחודיות שכדאי להכיר.

הטבות מס מיוחדות לאנשי הייטק וסטארטאפיסטים בישראל

מגזר ההייטק והסטארט-אפ הוא מנוע צמיחה מרכזי בישראל, ולכן המדינה יצרה מספר הטבות מס שמיועדות לעודד חדשנות, השקעות וסיכון יזמי. נפרט כמה מההטבות המיסויות החשובות עבור אנשי הייטק (Hi-Tech) וסטארטאפיסטים:

1. הטבות בהענקת אופציות לעובדים, סעיף 102:
חברות סטארט-אפ (וגם חברות ותיקות) נוהגות לתת לעובדים מניות או אופציות כחלק מהתגמול. בישראל קיים משטר מיסוי מיוחד (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה) שמאפשר, בתנאים מסוימים, למסות את הרווח מן המניות כרווח הון (25%) במקום כהכנסת עבודה (עד 50%). התנאים: המניות/אופציות מוחזקות לפחות שנתיים בנאמן נאמן, ותוכנית האופציות מאושרת על-ידי מס הכנסה במסלול רווח הון. בפועל, רוב חברות ההייטק פועלות במסלול זה (נקרא “מסלול הוני”). משמעות: עובד שקיבל אופציות ומימש אותן לאחר אקזיט, ישלם 25% מס על הרווח (הפער בין מחיר המימוש למחיר המכירה), במקום לשלם מס שולי + ביטוח לאומי כאילו זה בונוס שכר. זה הבדל עצום.
דוגמה: מהנדס קיבל אופציות ששוות לו 2 מיליון ₪ באקזיט, במקום כ-50% מס אם היה נחשב שכר (נניח 1 מיליון מס), ישלם 25% = 500 אלף ₪. חיסכון 500 אלף ₪.
עוד נקודה: אם שווי האופציות בעת ההקצאה היה נמוך, אין אירוע מס במועד ההקצאה. במדינות אחרות (כמו ארה”ב, צריך להיזהר מ-AMT), בישראל לא.
בנוסף, מסלול ניכוי: חברה יכולה במקום זאת לנכות כהוצאה את שווי האופציות ובמקרה זה העובד משלם מס רגיל. לרוב בוחרים במסלול הוני כי עדיף לעובד ולחברה (לגיוס כ”א).
יזמים ועובדים, חשוב להקפיד על עמידה בתנאי סעיף 102: נאמן, הודעות, שנתיים. טעויות עלולות לגרור פסילת הטבה.

2. קרן הון סיכון / “אנג’ל”, זיכוי להשקעה בסטארט-אפ:
“חוק האנג’לים” נועד לעודד השקעות פרטיות בחברות הזנק. הוא מאפשר למשקיע יחיד (או חברה) לקבל ניכוי/זיכוי בגין סכום שהשקיע בחברת מטרה (חברת סטארט-אפ צעירה שעומדת בתנאים). ע”פ התקנות, יחיד שהשקיע עד 5 מיליון ₪ במניות חברה מתחום טכנולוגי, בתוך 3 שנים מהקמתה, זכאי לפרוס את ההשקעה כהוצאה (ניכוי) על פני 3 שנים.
בפשטות, אם אנג’ל השקיע מיליון ₪ בסטארט-אפ, הוא יכול לנכות 333,333 ₪ כהוצאה בכל אחת מ-3 השנים, מה שיחסוך לו כ-33% מזה במס (אם במדרגת עליונה), כלומר 111 אלף ש”ח לשנה כפול 3 ~ 333 אלף ₪ חיסכון. בכך הממשלה “מסבסדת” 33% מההשקעה, מה שמקטין סיכון למשקיע. כמובן, אם החברה מצליחה, המשקיע גם ירוויח במכירה, ואז ימוסה 25% רווח הון.
תנאים: החברה חייבת להיות מאושרת כ”יעד השקעה”, ע”י רשות החדשנות לרוב, או עמידה בקריטריונים (מתחת לגיל, מתחת למחזור מסוים, בעיקר מו”פ).
גם לחברות הון סיכון, יש פטורים מסוימים (קרן שקיבלה אישור, שותפים פטורים ממס מסוים).
בנוסף, חברות נסחרות צעירות: קיים מנגנון זיכוי מס למשקיע בורסת ת”א בחברות טכנולוגיה קטנות (מסוים בתקנות, לזכות כנגד רווחי הון עתידיים). לא מאוד נוצל כי מורכב.
בשנים האחרונות יש דיונים להרחיב חוק אנג’לים, כתמריץ חשוב.

3. מסלול מו”פ, ניכוי מואץ או זיכוי:
עסק הייטק שמוציא הרבה על מחקר ופיתוח יכול לבקש לנכות בהוצאות יותר מאשר 100%. למעשה, אין כיום חוק מפורש שמאפשר זה (בעבר היה סעיף 20א שהתיר 200% ניכוי למו”פ מאושר, כיום מוקפא). אך לעיתים רשות החדשנות מסדירה הטבות דרך מענקים (מענק אינו הטבת מס ישירה, אבל מפחית הוצאות).
עם זאת, חברות בהפסד ממילא (רובן סטארטאפים), הן לא משלם מס בהתחלה, אז הטבת ניכוי לא עוזרת. כן עוזר שאפשר לצבור הפסדי מו”פ ללא מגבלת זמן ולקזז כנגד רווח עתידי או אקזיט.

4. “רילוקיישן בהייטק”, הטבת מסלת”ה:
יש סעיף 4א לפקודה ותקנות מס הכנסה (Relocation), “מסלול מס לתושבים חוזרים בעקבות ארגוני השמה לתקופות”, למעשה סעיף 14א? מתייחס ל”זיכוי בגין עבודה בחו”ל”, לא, זה לכל שכיר (הנחה על 30% מהשכר אם היה 12 חודשים רצופים בחו”ל).
אבל במיוחד בהייטק: חברות ישראליות שולחות עובדים לחו”ל (שליחי פיתוח עסקי בארה”ב וכו’), יש ניכוי הוצאות/הטבות עבורם, למשל, החזר שכ”ד בחו”ל פטור עד תקרה, החזר שכר לימוד ילדים פטור, ומסווגים חלק מהשכר כמענק עידוד (פטור מס), בהתאם לכללי מס הכנסה (בפיקוח).
אלה סעיפים קטנים, אבל עובדים בחברות גדולות מקבלים “חבילת רילוקיישן” אטרקטיבית בחסות סעיפים אלו.

5. “חוק מיזם טכנולוגי חדש”, יצירת אופציה למיסוי מוטב:
בשנים האחרונות נחקקו הסדרים (חלקם פיילוט) שמאפשרים לסטארטאפ ישראלי לבחור להתמסות כמסלול הוני על ההשקעות בו (לא כהכנסה). מורכב: למשל, אם חברה לא הרוויחה אלא רק גייסה, משקיע לא ממוסה, אך בעת מכירה/הנפקה, חלק יכול להיחשב פטור או מופחת.
לא נכנסנו כי עוד לא ברור יישומם; אבל תהיה מגמה להקל על אקזיטים גדולים:
תיאוריה: אם חברה נמכרה במיליארד, והמייסדים מחזיקים, אולי ירצו לעודד אותם להישאר בארץ ולא לברוח, ע”י הטבת מס (מס יסף ויתור?). בפועל לא קרה, אבל דיונים תמיד.

6. הטבות ל”עובדים זרים מומחים”, בעיקר מולטינשיונלס:
לא רק הייטק, אבל הרבה מולטינשיונלס (Google, Intel) מביאים מומחים. יש סעיף 14(א) שנותן ניכוי 4,000₪ לחודש מהכנסת מומחה חוץ, ועוד פטור על טיסות פעם בשנה. זה עוזר לחברות לשלם להם נטו גבוה בלי עלות מס גבוהה. בתחומי הייטק נעזרים בזה (בעיקר בחומרה, מעבדות וכו’).

7. “אקזיט של יזם”, פטור ממס יסף על רווח מניות חברת מו”פ:
סעיף 97(ב3) מעניק פטור ממס רווח הון עבור יחיד תושב ישראל שמוכר מניות בחברת מו”פ ישראלית, וזו הנפיקה מניות חדשות למדינה זרה, וההחזקה הייתה 18+ חודש. קצת מורכב, אך נועד למנוע מס כפול אחרי רפורמת מס יסף.
קונקרטית: אם מייסד מכר מניות בסטארטאפ אחרי שהכניסו משקיע זר, יכול לקבל הנחה של 3% מס יסף.
לא נכנס לפירוט מלא, רק לציין שיש הוראות כאלה.

8. “חברות ארנק” בהייטק:
ציינו בפרק חברות ארנק שכללו גם “מקצועות חופשיים”. הייטקיסטים פרילאנסרים בעבר בנו חברות כדי לחסוך ביטוח לאומי ומס. הרפורמה ב-2017 הגבילה, אך עדיין: אם מפתח תוכנה עצמאי מתאגד, ויש לו מספר לקוחות, החברה שלו לא תוכר כארנק (ארנק = כשעיקר הכנסתה מלקוח יחיד לתקופה ממושכת ושכר גבוה).
ולכן, הוא יוכל ליהנות ממס חברות 23% במקום עד 50%. זה עדיין תכנון לגיטימי אם עומדים בכללים (לא שכיר במסווה).
החיסכון בעיקר בביטוח לאומי: כחברה לא משלם על הרווחים שלא חילק.

9. עובדים הייטק תושבים חוזרים / עולים:
מקצועות ההייטק מבוקשים, ולכן הותקנו תקנות שמאפשרות לתת לעולה חדש/תושב חוזר ותיק שכר נטו גבוה יותר בלי עלות מעסיק גבוהה, בעצם פטור מניכוי במקור מסוים:
חוק עידוד קליטת הון אנושי, מקנה שיעור מס מופחת 10%-20% לעולים שהגיעו כ”מומחים” (לא זוכר הסעיף המדויק; היו בעבר).
בנוסף, חברות הזנק מנויות להעסיק זרים בתנאים מיוחדים (ויזות חדשנות וכו’), פחות מס, אבל יותר מדיניות.

10. מטבעות דיגיטליים (קריפטו), היבט הייטק:
משקיעי קריפטו רבים באו מתחום ההייטק. בישראל כרגע מסווג כנכס, רווח הון 25%. אולי ישתנה בעתיד, אך נכון להיום אין הטבת ענף מיוחדת.

אנשי הייטק וסטארטאפ זוכים בישראל להתייחסות אוהדת מצד רשויות המס. ההקלות הבולטות הן במסי הון (אופציות, מניות) ובתמרוץ השקעות בחברות צעירות (חוק אנג’לים). היזם ועובדי המפתח צריכים לתכנן מראש כדי לזכות בכך, למשל, לוודא שתוכניות האופציות עומדות בתנאי סעיף 102, או ליידע משקיעים פוטנציאליים על הטבת האנגלים כדי לפתותם. בתוך החברה, כדאי לשקול גם מבנה מס, אולי הכרה כמפעל טכנולוגי מועדף (למס חברות 12%).
בשורה התחתונה, תחום זה ממוסה בישראל יחסית נמוך בשלב האקזיט (25%), מה שעזר להפוך אותנו ל”Startup Nation”.

אחרי שסקרנו גם זאת, נעבור להיבט סיכון חשוב: הימנעות ממלכודות מס נפוצות בעסקאות בינלאומיות, פרק הבא.

הימנעות ממלכודות מס נפוצות בעסקאות בינלאומיות

בעולם העסקים הגלובלי אורבות “מלכודות”, מצבים בהם בשל תכנון לקוי או חוסר מודעות ניתן להיקלע לחבות מס בלתי צפויה, כפל מס, קנסות או סיבוכים רגולטוריים. בפרק זה נזהה כמה מלכודות מס נפוצות בעסקאות בינלאומיות וכיצד להימנע מהן:

1. מלכודת “מוסד הקבע” (Permanent Establishment, PE):
כבר דנו בכך מוקדם יותר: חברה ישראלית הפועלת בחו”ל עלולה ליצור בטעות מוסד קבע במדינה אחרת, וכך לחטוף חובת מס חברות מקומי. למשל, חברת תוכנה ישראלית שולחת איש מכירות קבוע לצרפת, שנותן כתובת קבועה וסמכות חתימה, מס הכנסה צרפתי יכול לטעון שהחברה מנהלת פעילות עסקית בצרפת (PE), ולמסות חלק מהרווחים שלה לפי נתח הפדיון שם. הימנעות:

• הגבלת הפעילות במדינה הזרה לפעולות שהאמנה קובעת שאינן מוסד קבע (למשל, פעילות עזר, מחסן בלבד, סוכן בלתי תלוי).
• העסקת נציג מקומי כקבלן עצמאי עצמאי (Independent Agent) ולא כעובד/סוכן עם סמכות לסגור עסקאות.
• קיום החברה הזרה דרך הפצה: מכירה ללקוח זר FOB בארץ, ולא החזקת מלאי ונציגות שם.
• אם בכל זאת צריך נוכחות, להקים חברה-בת מקומית, ובכך להגביל את המס לתוך אותה חברה (לא לגרור את כל החברה האם).
• להתייעץ באמנות מס: בכל אמנה סעיף PE מגדיר במדויק עילות.
  דוגמה להימנעות: משלח יד ישראלי (רואה חשבון) נותן שירותים ממושכים בארה”ב, אמנת ישראל-ארה”ב אומרת PE בשירותים אישיים רק אם מעל 183 יום בשנה או בסיס קבוע. הוא יכול להגביל שהותו לפחות מ-183 יום, וכך להימנע מחבות מס בארה”ב לחלוטין (ארה”ב כמובן, כאזרח, אבל אם לא אז).

2. מלכודת ניכוי מס במקור בלי זיכוי:
כאשר חברה ישראלית מקבלת תשלום מחו”ל, או יחיד ישראלי, לעתים קרובות מנוכה מס במקור ע”י המשלם הזר. אם לא מודעים לזכאות לאמנה, או לא נוקטים צעדים, עלול להיווצר כפל: גם מנכים בחו”ל וגם ישראל גובה מלא (בפרט אם לא דורשים זיכוי כנדרש).
הימנעות:

• לבדוק מראש אם יש אמנה ומה שיעור הניכוי המופחת שמגיע.
• לספק ללקוח הזר תעודת תושבות ישראלית ואישור אמנה (W-8BEN עבור ארה”ב, טופס TL form וכו’ למדינות שונות).
• אם בכל זאת ניכו במקור, לשמור את האסמכתא כדי לתבוע זיכוי בדו”ח הישראלי.
• זה קריטי כי בלי נייר, פקיד שומה עלול לא לתת זיכוי (דורש אישור רשמי).
  דוגמה: חברה ישראלית קיבלה תמלוגים מגרמניה, שם כבר נוכה 5%. אם לא תביא אישור ותצהיר בדו”ח, בישראל תדרשו 23% מס חברות מלא.

3. מלכודת “עלות כולל מע”מ”, אי החזר מע”מ זר:
חברות ישראליות עושות פרויקטים בחו”ל, נגיד קבלן ישראלי בונה באירופה. הוא משלם מע”מ מקומי על חומרי גלם, לינות וכו’. אם לא נרשם במערכת המע”מ המקומית, לא יכול לקבל החזר. זה הופך לעלות מס נוספת.
הימנעות:

• רישום לצרכי מע”מ במדינות היעד (VAT registration) כשעושים עסקה שם, כדי לקבל תשומות בחזרה.
• שימוש בספקים מקומיים שבפיקוח.
• בדיקת אמנות מע”מ (באיחוד האירופי מנגנון החזר).
  דוגמה: חברת יעוץ מישראל ערכה כנס בצרפת והוציאה 50k€ על אולם ואוכל כולל מע”מ 20%. אם הייתה נרשמת בצרפת כמעסקת (או מבקשת החזר VAT כיישות זרה, יש פרוצדורות לכך באיחוד), הייתה מקבלת 8.33k€ חזרה. אם לא, זה 8.33k€ הפסד.

4. מלכודת הבדלי שמאויות ומועדי מכירה בין מדינות:
כפל מס יכול לקרות במכירת נכס אם מדינות שונות קובעות יום אירוע מס שונה או שווי שונה. למשל: נאמר אדם אמריקאי עלה ארצה, ארה”ב רואה אותו רוכש מניות ביום X, ישראל מיום Y (בישראל שווי כניסה = שווי בשעת עלייה). אם ימכור, שתי המדינות יחשבו רווח בצורה אחרת.
הימנעות:

• לנצל אמנות למניעת כפל (tie-breaker מי ממסה).
• לבקש Credit במדינה אחת על מס “hypothetical” בשנייה (ארה”ב מאפשרת לפעמים זיכוי על מס ששולם בישראל על חלק).
• או לתכנן את העיתוי והמקום: למכור בזמן שהוא רק תושב של מדינה אחת.
  דוגמה ספציפית: אמריקאי הפך תושב ישראל, מניותיו קיבלו Step-up בישראל (שווי כניסה חדש) אבל לא בארה”ב (שם בסיס היסטורי). כעבור 3 שנים מכר. בישראל רווח קטן => מס קטן, בארה”ב רווח גדול => מס גדול. בלי תכנון, כפל. אמנת המס מאפשרת זיכוי מס זר ישראלי כנגד האמריקאי (להפך ארה”ב לא מאפשר), אך כיוון בישראל קטן, עדיין שילם בארה”ב גבוה (כי אזרח).
  הפתרון היה אולי למכור לפני העלייה, או רק אחרי 10 שנים של הפטור.

5. מלכודת CFC (חברת נשלטת זרה):
דנו גם בזה: ישראלי פותח חברה במקלט מס חושב שניצל, אבל נופל לכללי חברת נשלטת זרה, כלומר, גם בלי חלוקת דיבידנד, יוטל עליו מס על רווחי החברה כאילו קיבל אותם.
הימנעות:

• לא להציב רווחים פסיביים משמעותיים בחברה offshore בבעלותך הישירה, אלא אולי לשלב שותפים זרים (כלל CFC דורש >50% שליטה ישראלית, אם תכניס זרים, אולי ייצא).
• לגרום לכך שהחברה לא תיחשב “פסיבית”, כלומר עסקית אקטיבית, או מעל סף 15% מס (אם החברה כן משלמת מעל 15% מס בחו”ל, לא CFC).
• ניתן גם פשוט לשלם דיבידנד ולסגור, ואז חוטפים מס דיבידנד אחד ולא CFC כל שנה.
  דוגמה: 3 אחים מחזיקים חברת אחזקות בבולגריה (מס 10%) שמושקעים דרכה בנכסים. לפי חוק, מס 10% < 15% אז זו CFC כי נשלטת כולו בידי ישראלים והכנסותיה בעיקר פסיביות. כל שנה עלולים לחייב כל אח במס בישראל על חלקו היחסי ברווחי החברה, למרות לא חולקו. הם יכולים לנסות להוסיף פעילות אקטיבית בחברה (להיות חברת ניהול עם שירותים, להוריד פסיביות) או להעלות מס יעיל (תשלום משכורות לעצמם בבולגריה? לא זה ילך לישראל כמס). מורכב, עדיף היו שותפים 51% עם מישהו לא ישראלי (כבר לא חברה נשלטת זרה כי לא רוב, אם כי תלוי “בעלי שליטה ביחד”).

6. מלכודת “זרם הכנסות לא נכון”:
לכל סוג הכנסה חוקי מס שונים. עסקאות בינ”ל מורכבות לפעמים מערבבות סוגי הכנסה.
לדוגמה: חוזה license + שירות. ישראלי מוכר תוכנה + תמיכה ללקוח הודי. הודו עלולה לראות בתשלום “תמלוג” (royalty) ולנכות 10% לפי אמנה, בעוד הישראלי תופס כעסקה עסקית פטורה (יצוא שירות). אי תאום יוצר צרה, יש ניכוי במקור שבעיני ישראל זה לא זיכוי כי הוא חושב שזה עסקי? (בישראל גם תמלוג ימוסה, אבל נניח).
הימנעות:

• לנסח חוזים ברור, אולי לפצל חשבוניות, כדי שסיווג במדינות יהיה ברור ואחיד.
• להשתמש בקביעות של אמנות: אמנת ישראל-הודו מגדירה מהו Royalty, להתאים את מבנה העסקה לכך.
• אם יש ספק, להגיש בקשת פרה-רולינג (ruling) או Advance Pricing Agreement לגבי סיווג תשלומים.
  דוגמה נוספת: חברה ישראלית משלמת לספק אמריקאי על “זכות שימוש בתוכנה”, ארה”ב לא תנכה, אבל ישראל עשויה לסווג כתמלוג חייב ניכוי 23% לפי פקודה אם אין אמנה (עם ארה”ב יש, אבל רק 10%). אם החברה לא יודעת, לא תנכה, ואז בביקורת, יחייבו בקנס. צריך להיזהר ולהתייעץ בכל תשלום מהאופי.

7. מלכודת שינוי רגולציה פתאומי (FATCA/CRS):
מי שהתנהל שנים כך וכך, פתאום חוק חדש מגיע. כמו CRS, אלפי ישראלים עם חשבונות חו”ל “התגלו”.
הימנעות:

• לעקוב ולהתאים: ברגע ששמעו על CRS (2014 בערך), היו צריכים לבצע גילוי מרצון. מי שחיכה, אולי היום בבעיה.
• להשאיר כרית להפרשי מס, לא “לבנות” על scheme לנצח.
• עבודה עם יועצים עולמיים, רו”ח בינ”ל.

8. מלכודת כפל ביטוח סוציאלי:
השקענו בעיקר במס הכנסה, אבל גם ביטוח לאומי/ סוציאל:
דוגמה: שלחו עובד מישראל לגרמניה שנה. המעסיק הישראלי שילם ביטוח לאומי, וגם בגרמניה ניכה ממנו Social Security. אם לא הסדירו אמנת ביטוח (יש), יכל לשלם כפול.
הימנעות:

• להוציא “אישור A1” (באירופה) לתושב שנשלח, שממשיך רק בביטוח לאומי הארץ.
• לנצל אמנות ביטוח, ישראל יש עם כ-15 מדינות, מעבד data.

9. מלכודת אחריות תאגידית, קנסות/עונשים:
זה לא ממש “מס” אבל: למשל, חברה ישראלית עושה עסקים במדינה עם סנקציות (אירן) באמצעות חברה בת זר. אם מסתבכת, עשויה לקבל קנסות מסחריים ואולי אי הכרה בהוצאות קנס (בארה”ב לא מכירים בקנסות כהוצאה). או עבירת חוק שם עלולה לגרור מס עונשי.
הימנעות: לעמוד בחוקים מקומיים, לא לעשות קומבינות אסורות, לעבוד עם יועץ משפטי מקומי.

10. מלכודת אי-שקלול מסי “יציאה”:
דיברנו על מס יציאה ישראלי, אך יש גם “exit tax” אמריקאי (למפסיק אזרחות), אם יזם שעשה אקזיט ענק יש גם אזרחות US ורוצה לוותר, ארה”ב תמסה כאילו מכר הכל ביום העזיבה (מעל נכס 700k$). צריך לתכנן שלא יופתע.
באותה מידה, ישראלי שעובר ל-UK כnon-dom, אחרי 7 שנים צריך לשלם “remittance charge” 30k£ שנתי, אחרי 15 שנה הופך מדומיסיל. אנשים לא תכננו ופתאום חטפו.
הימנעות:

• להכיר את כלל תקופת ההטבה, ולפעול לפני שפג (למשל לעזוב UK אחרי 6 שנים כדי לא לשלם 30k£).
• לא לצבור יותר מדי נכסים בלתי נזילים לפני שינוי אזרחות/סטטוס (כי exit tax יממש לך רעיוני).
• להתייעץ עם מומחה בביעת אזרחות/תושבות.

מלכודות בינלאומיות הן הרבות, אך ניתן לצמצם סיכון משמעותית על-ידי תכנון מראש, התייעצות עם מומחי מס מקומיים בכל מדינה רלוונטית, הבנת אמנות המס והקפדה יתרה על ניסוח וסיווג תשלומים בהסכמים. חשוב לזכור שכל “טריק” אגרסיבי עלול לירות חזרה, להיות שמרניים וטכנוקרטים בעסקים בינ”ל, כדי שהפתעות המס יצטמצמו למינימום.
בפרק הבא, נמשיך בכיוון דומה, ניהול נכון של מיסוי על הכנסות מהשקעות בחו”ל, באופן ממוקד למשקיע הגלובלי הפרטי.

ניהול נכון של מיסוי על הכנסות מהשקעות בחו”ל

משקיעים ישראלים רבים מפזרים את תיק ההשקעות שלהם גלובלית, מניות זרות, אגרות חוב, קרנות, נדל”ן, עסקים פסיביים ועוד. לכל השקעה כזו יש היבט מס משלה. איך לנהל נכון את המיסוי על הכנסות מהשקעות בחו”ל כדי למזער תשלומים כפולים ומיותרים? נפרט קווים מנחים:

1. בחרו כלי השקעה מפחיתי מס:
כמשקיע פרטי, כדאי לנצל מכשירים בעלי יתרונות מס שהזכרנו: קרן השתלמות, תשואות פטורות, קופת גמל להשקעה, דחיית מס עד משיכה (ואז 25% מס רווח בלבד, אפשרות קצבה פטורה). גם קרן ריט (REIT) ישראלית, מחלקת 90% מהכנסה, ממוסה רק אצל המקבל (יחיד 25%), לעיתים עדיף לקנות דרך קרן ריט מקומית חשופה לנכסים בינ”ל במקום ישירות, כי מנוכה שכבה אחת.
בגדול, אם אפשר להשקיע בחו”ל בעקיפין באמצעות מוצר ישראלי או מפוקח, לעיתים חוסכים התעסקות מס: לדוגמה, קרן סל ישראלית על מדד S&P500: הקרן משלמת מס ניכוי במקור על דיבידנדים (15% לפי אמנת ארה”ב לקרנות), אבל אתה כמשקיע לא משלם מס דיבידנד כי לא חולק, רק כשתמכור. זה דחיית מס על דיבידנדים.
לעומת זאת, אם קנית ישירות ETF אמריקאי, כל דיבידנד מנוקה 25% במקור, ואתה עוד 0% (כי 25 זה התקרה). ללא דחייה.
הבדל: אם המדד צומח והדיבידנד מושקע מחדש, דרך קרן ישראלית אתה נהנה מצמיחה ברוטו כמעט.

2. הפקדה לחשבון מנוהל בארץ vs ברוקר זר:
אם משקיע מחזיק ני”ע זרים דרך ברוקר ישראלי, הברוקר יבצע עבורך חישובי מס, ינכה מס במקור (למשל 25% על רווחים במכירה) ויטפל באמנות (יש להם הסכמי תושבות עם החתמה מהמדינה הזרה).
אם אתה משתמש בברוקר זר (Interactive Brokers, Schwab): אתה צריך בעצמך להתמודד, למלא טפסי אמנה (W-8BEN לארה”ב כדי להקטין ניכוי ל-25%/15%), לשמור דוחות למס הכנסה המקומי.
אין רע בזה, אבל דורש שכל ההצהרות מוגשות. ומדי שנה תזין הנתונים לדוח הישראלי (רוב הסיכוי אתה ממילא צריך להגיש דוח, אבל זה מגדיל מורכבות).
מי שלא רוצה התעסקות, עדיף מסחר דרך בנק ישראלי או חבר בורסה ישראלי. אך שים לב, עמלות גבוהות יותר בארץ.
אז שיקול:

• תיק גדול? אולי שווה היועצים והנוחות של ישראל, גם חוסך טעויות.
• תיק קטן? אולי עדיף זר, אף על פי שידרוש הגשת דוח, שתמיד אפשר עם תוכנה/יועץ.

3. קיזוזי מס זר:
חשוב למקסם זיכויי המס הזר המגיעים.
כל הכנסה פסיבית מחו”ל, לוודא שדווח סכום המס הזר ששולם.
אם מס זר היה גבוה ממס ישראלי, לרוב לא תשתמש בעודף (אי אפשר, למעט מדינות בארה”ב, הסכם double tax credit? אין, ישראל לא מחזירה).
אבל שים לב: אם במדינה X היה לך עודף זיכוי, לא ניתן להעבירו להכנסה ממדינה Y. זיכוי זר בישראל מוגבל per country basket. יש basket פסיבי ו-active.
לכן,

• אל תייצר “עודף זיכוי” גדול במדינה אחת ובמקביל הכנסה לא ממוסה במדינה אחרת. לדוגמה: יש לך דירה בגרמניה (מס 25%) ומניות בהונג קונג (0% מס). הדירה, בישראל לא תשלם כלום (כי זיכוי 25% כנגד 25% ישראלי). המניות, תשלם בישראל 25% כי בהונג קונג לא נגבה כלום ואין זיכוי. בסוף שילמת על המניות. איך לשפר? אולי למכור המניות אחרי מעבר למדינה אחרת, אבל כתושב ישראל אין.
• אפשר לתכנן הגרלה: למכור דווקא ניירות במדינות עם מס כשיש הפסד? קצת מדי.

במסגרת החוק יש “נשיאה לאחור של עודף זיכוי לעד 5 שנים”, כלומר, אם במדינה X היה עודף שלא נוצל, אפשר להשתמש בו נגד הכנסה מאותה מדינה עד 5 שנים קדימה. אז אם צברת עודף, אולי תחכה למכור עוד נכס שם כדי להשתמש.

4. מיקום השקעות לפי אמנות:
שקול להשקיע במדינות שיש להן אמנה עם ישראל, במיוחד עבור נכסים עם תזרים (דיבידנד, שכירות), כדי ששיעורי המס יהיו ידועים ונמוכים.
כמו שהדגמנו: מניות בארה”ב, אמנה 25% דיב’, בבריטניה 0% (בריטניה לא מנכה לתושבי חוץ על דיב’ בכלל). אז אם מישהו מכוון לתשואת דיבידנד גבוהה, אולי יעדיף מניות בריטיות (חשוף לסקטור מתאים), יקבל דיבידנד ברוטו ולישראל ישלם 25%.
השקעת נדל”ן, עדיף בגרמניה (אמנה, ושיעורים לא מוגזמים) מאשר בספרד (אין אמנה, אפשר כפל).
כמובן, לא רק מס קובע, גם תשואה והזדמנות. אבל אם על הגדר בין שני שווקים, שקול מס כגורם.

5. בחירת מבנה החזקה בהשקעות משותפות:
אם כמה משקיעים רוצים יחד לקנות נכס או קרן, יש אפשרות להתאגד כחברה או שותפות. צריך לבחון:
חברה, מאפשרת דחיית מס עד חלוקה, וגם טיפול מרכזי מול רשויות בחו”ל.
שותפות, שקיפות, כל אחד יקבל זיכוי ישירות.
מה עדיף? תלוי במיסוי מדינת ההשקעה:
אם מדינת ההשקעה ממסה חברה ושותפות זהה, אבל ישראל ממילא תמסה השותפים, אולי יש עדיפות לשותפות כי לא תהיה שכבה כפולה.
אם מדינה לא מכירה בשותפות שקופה (חלקם רואים כישות), יכול להיות סיבוך.
עוד: אם אחד השותפים פטור (קרן פנסיה), בשותפות היא יכולה ליהנות ישירות, בחברה אולי לא (אלא אם היא בעל מניות ואז דיבידנד פטור? מסובך).

6. תשומת לב למיסי עיזבון/רכוש:
ציינו אבל למשקיע, שיבדוק גם מסי עיזבון.
דוגמה: לקנות מניות ארה”ב בצל מס עיזבון, אם שווי אחזקה >60k$, בקצוות תיאורטית יורשים של תושב ישראל (לא אזרח ארה”ב) עלולים לשלם עד 40% על החלק מעל60k$. פתרון: להשתמש ב-ETF אירי על S&P במקום מניות US ישירות (אירלנד אין מס עיזבון מול ישראל).
הפסד מס קטן: ETF אירי מנכה דיב’ 15% לפי אמנת אירלנד-ארה”ב, אבל כך או כך היית מנוכה 25% אם קנית מניה אמריקאית ישירות. אפילו הרווחת שירד ל-15 (כי אמנת אירלנד-ארה”ב יותר טובה). ולכן בפועל, משקיעים גדולים ממליצים: לאחזקה פסיבית ארוכת טווח בארה”ב, לקנות דרך ETF מאירלנד, לחסוך גם עיזבון וגם מס דיבידנד נמוך יותר (15% במקום 25% לתושב ישראל).
זו דוגמה של תכנון השקעה מושכל גם מס.

7. מיסוי קריפטו ותכנון:
למשקיעים בקריפטו, כדאי לדעת שישראל ממסה רווחי קריפטו 25% (כמו נכס). אבל אם עושים הרבה זה עלול להיחשב עסקי (ואז מס שולי).
מי שמתעסק בזה, אולי כדאי לפעול כחברה (23% ואז דיבידנד רק כשמושכים, אולי אף פעם? יתרון דחייה גדול), או לעבור למדינה ללא מס קריפטו (פורטוגל) לתקופה לממש שם פטור.
ישראל גם לא מאפשרת קיזוז הפסדי קריפטו כנגד רווחי הון אחרים בטענה שזה נכס ולא נייר (יש ויכוח, כנראה מאפשרים).
אז צריך להיות ערני למדיניות המשתנה.

8. מיסוי P2P והכנסות דיגיטליות חדשות:
מתפתחות השקעות חדשות, הלוואות עמית לעמית (P2P), השקעה בתמלוגי מוזיקה וכו’. בד”כ רואים בהם ריבית או רווח הון.
כל פעם שמופיע אפיק חדש, מומלץ לבדוק אם רשות המס הוציאה חוזר. למשל, בהלוואות P2P דרך אתר זר, זה ריבית חייבת 25%.
לעתים יש בעיה בקיזוז: אם חלק מהלווים פשטו רגל, הפסד צריך לנכות, צריך לבקש אולי טיפול מיוחד (בלונדון יש מנגנון, פה פחות).
זה חלק מ”ניהול המיסוי”, להיות עם יד על הדופק אילו הנחיות חדשות יש.

9. שימוש בייעוץ מקצועי רב-תחומי:
ניהול תיק גלובלי דורש רו”ח ישראלי הבקיא בבינ”ל, ולעיתים גם יועץ במדינה זרה. למשל, אם יש לך נכס בארה”ב, כדאי כל שנה לקבל טופס 1040NR מ-US CPA שיראה כמה מס שילמת, כדי שתוכל להגיש בישראל ולקבל זיכוי בדיוק .
לא להתבסס על “למדתי באינטרנט” כי השילוב בין חוקים של שתי מדינות מסובך.

10. תיעוד ושקיפות מול רשות המסים בישראל:
לנהל אקסל של כל הכנסות פסיביות מחו”ל: תאריך קבלה, ברוטו, מס שנוכה.
לתייק אישורים.
בבוא הזמן, כל זה נכנס לדוח, וכך אם יהיה ביקורת שנים אחרי, הכל ברור.
מי שעושה תכנון מס לגיטימי לא חושש לחשוף את מבנה השקעותיו, כי הוא ידע שעמד בחוק.
דוגמה: מבקר ישאל למה קיבלת רק 15% מס דיבידנד ב-X. תראה תעודת אמנה שהגשת, הכל תקין.

ניהול מס על השקעות גלובליות איננו פעולה חד-פעמית, אלא תחזוקה שוטפת, לבחור פלטפורמה מתאימה (ישראלית/זרה), לאזן שיקולי תשואה-מס, להגיש דוחות כנדרש, ולשנות כיוון אם הרגולציה מתחלפת.
בפרק הבא, נדבר על נקודה אחרונה לפני ההטבות לעולים חדשים ותושבים חוזרים, שכמה פעמים ציינו אותן, אך כעת נסכם מה משקיע או יזם החוזר ארצה יכול לנצל.

איך לנצל נכון הטבות מס לעולים חדשים ותושבים חוזרים?

ישראל מעניקה חבילת הטבות מס רחבה לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ותיקים (ששהו 10+ שנים בחו”ל). כבר עסקנו בחלקן לאורך המדריך, אבל כאן נרכז את העיקר ונסביר כיצד לנצל נכון את הטבות המס לעולה/תושב חוזר:

עיקר ההטבה: פטור 10 שנים על הכנסות ונכסים מחו”ל
עולה חדש (או תושב חוזר ותיק) זכאי למשך עשר שנים מיום עלייתו לפטור מלא ממס בישראל על כל הכנסה שמקורה מחוץ לישראל. זה כולל הכנסות פסיביות (שכר דירה בחו”ל, ריבית, דיבידנד, רווחי הון ממימוש נכסים בחו”ל) והכנסות אקטיביות (משכורת, עסק) מחוץ לישראל. כמו כן, פטור מדיווח על ההכנסות הללו.
בנוסף, יש פטור ממס על רווחי הון ממכירת נכסים מחו”ל שנרכשו לפני העלייה, למעשה הטבת “Step-Up”: בעת העלייה, הנכסים בחו”ל כמו מקבלים שווי בסיס חדש (המנגנון קצת מסובך: יש פטור יחסי לפי תקופת ההחזקה עד 10 שנים לאחר עלייה).

השלכה: עולה חדש יכול 10 שנים לקבל דיבידנדים מחברה זרה בבעלותו, רנטות, אפילו להפעיל עסק בחו”ל דרך סניף מקומי, ולא לשלם על כך אגורה מס בישראל.

מה אין בהטבה: ההטבה לא פוטרת הכנסות שמקורן בישראל (גם אם עולה חדש, משכורת בארץ חייבת רגיל; שכ”ד מנכס בארץ חייב רגיל).
גם לא פוטרת הכנסה שמקור בחו”ל אבל הופקה עבור ישות ישראלית. נניח עולה חדש מועסק מחו”ל אך על ידי חברה ישראלית, מס הכנסה עלול לטעון שזה הכנסה ישראלית (כי המעסיק ישראלי). סוגיה פתוחה: אם עולה עובד מרחוק עבור חברה זרה, זה פטור; עבור חברה ישראלית, כנראה לא (מרכז שליטה).
עוד: ההטבה לא כוללת פטור מביטוח לאומי, עולה חדש מתחיל לשלם דמי ביטוח על הכנסותיו (אם עובד בארץ). אבל על הכנסות פטורות מחו”ל גם אין ביטוח.

טיפ 1: תזמון עלייה, “לעלות אחרי אקזיט או לפני?”
מי שמתכנן עלייה ויש לו אירוע מס גדול באופק, שיקול:

• אם יעשה את האירוע לפני העלייה (כשהוא עדיין תושב חוץ), לא ישלם בישראל כלום (כי לא תושב, גם לא אחרי עלייה כי ארע קודם).
• אם יחכה להיות עולה ואז תוך 10 שנים ימכור, גם פטור (רווח מנכס חו”ל).
  אבל יש הבדל: אם לפני העלייה היה כן חייב במדינת מושבו, אולי שילם מס שם. הפטור בישראל לא עוזר לו שם. בעוד אם מכר אחרי עלייה, מדינת ישראל פוטרת והוא אולי כבר לא תושב מדינה קודמת, אז יתכן נמנע ממס בכלל.
  לכן, בהרבה מקרים כדאי לתזמן מימוש נכסי חו”ל אחרי העלייה, בתוך חלון 10 השנים.
  דוגמה: יהודי בניו יורק חושב למכור נכס. אם ימכור כאמריקאי, 20% פדרלי + State ~8%. אם יעלה לישראל, הופך תושב ישראל, ארה”ב תמסה כי הנכס שם (לא תלוי מגורים), אבל אמנה אולי זכות מס רק לארה”ב. אה, אז כאן דווקא לא ירוויח, כי ארה”ב תמסה אותו כלא תושב? לא, נדל”ן תמיד במס במדינת מקור. אוקיי, אז בנדל”ן לא מרוויח מס.
  אבל נניח היו לו מניות IBM. אם ימכור כאמריקאי, מס, אם יעלה ויהפוך תושב ישראל, ארה”ב לא ממסה רווחי הון של זרים על מניות, וישראל פוטרת 10 שנים, voila, ללא מס בכלל!
  מכאן העצה:
  • להחזיק מניות וכו’ עד אחרי העלייה, לפעמים “חוק מילצ’ן” הפך ישראל ל”גן עדן מס” לעולים עשירים.
  • בנדל”ן, לא חוסך כי מדינת הנדל”ן עדיין תמסה (אין מנוס, כי נכס ממוקם). אבל אפשר שישראלית, לא תפצה כי ממילא פטור, אז ימשיך לשלם רק בחו”ל.

טיפ 2: הקמת מבני נאמנות/חברות לפני עלייה:
עולה חדש יכול לתכנן מראש: למשל, ליצור נאמנות על נכסיו בחו”ל טרם העלייה ולמנות עצמו כנהנה. לפי חוק, “נאמנות של תושב חוץ” שהיוצר שלה היה תושב חוץ בעת יצירה, גם אם לאחר מכן נהיה תושב ישראל (עולה), יכול לזכות לפטורים (נאמנות יוצרת חוץ). כך אפשר אולי למשוך הטבות מעבר ל-10 שנים (בתכנון מסוים).
עוד: הקמת חברה זרה לפני העלייה, אם נשאר בעליה לאחר העלייה, דיבידנדים ממנה פטורים 10 שנים. מה עם מכירתה? פטור יחסי לפי מועד הקמה, כנראה פטור מלא (כי כל תקופת הבעלות רובה לפני עלייה, לא, אז פטור חלק). צריך לבדוק: כיוון שאם נמכר תוך 10 שנים, ויש כלל step-up (שווי כניסה בעלייה), כל עליית ערך שלאחר העלייה ממוסה בישראל אם מוכר תוך 10 שנים? או פטור? Actually, כל רווח הון מני”ע בחו”ל בתקופה המוגנת פטור גם אם נרכשו לאחר העלייה. כן, “מכלול ההכנסות, האקטיביות והפסיביות”. אז כנראה פטור מלא.
אז להקים HOLDCO במדינה נוחה ולהחזיק נכסים דרכה, 10 שנים לא רק דיבידנד אלא גם רווחי הון ממכירת הנכסים פטורים, ואולי גם ממכירת החברה עצמה.
אבל אם אחרי 10 שנים ירצה למכור, יצטרך שווי בסיס, כנראה שווי ביום תום 10 שנים? יש נקרא “תקופת ההטבה”, אם מכר אחרי 10 שנים, כנראה מס proportionate.

טיפ 3: פריסת נקודות זיכוי עולה חדש:
עולה חדש מקבל נקודות זיכוי נוספות למשך 3.5 שנים (42 חדשים):
שנה 1–1.5: 1/4 נק’ לחודש (3 נקודות שנתיות),
שנה 1.5–2.5: 1/6 לחודש (2 נק’ לשנה),
שנה 2.5–3.5: 1/12 לחודש (1 נקודה לשנה).
סך הכל 6 נק’ על פני התקופה (קצת מדורג).
חשוב לממש:

• אם העולה עובד כשכיר, לוודא שמילא טופס 101 “עולה חדש” כדי שמעסיק יפעיל זיכוי.
• אם עצמאי, לזכור לדרוש בדו”ח השנתי.
• זה שווה כסף: 3 נק’ זה ~8,460 ₪ הפחתה ראשונה.
  אפשר “להקפיא” זכאות אם העולה מתגייס, לומד, או עזב הארץ לחצי שנה+ (יש הוראות).

טיפ 4: נצלו פטור מרווחי ריבית על פקדונות מט”ח 20 שנים:
עולים חדשים זכאים לפטור ממס על ריבית/הצמדה מפיקדון מט”ח בישראל, לתקופה של 20 שנה, בתנאי שהכספים היו שלהם לפני העלייה והופקדו בארץ ≥3 חודשים. כלומר, אם עולה בא עם הון, כדאי להפקיד במט”ח בבנק ישראלי, ריבית שירוויח (למשל בדולרים) תהיה פטורה 20 שנה!
זה ייחודי, כי ללא עולה, תושב רגיל חייב על ריבית מט”ח 15%.
הערה: ריבית על פיקדון שקלי, גם לתושב רגיל פטור עדכן? רק פיקדון מט”ח לעולה: 20y פטור.
אז עולה עם $500k, שים בפיקדון דולר בארץ, קבל ריבית שנתית 3% פטור.

טיפ 5: תכנון יציאה מתושבות בסוף 10 שנים:
לקראת תום עשור הזהב, עולה בעל הכנסות חו”ל משמעותיות עשוי לשקול לעזוב שוב לפני שהפטורים מסתיימים, כדי להימנע ממס כשהם יפקעו.
יש שהיו עולים “על הנייר” ל-10 שנים (למשל אנשי עסקים שחיו על הקו), ואז עוזבים.
הרשות חשה בזה כבעיה (חוק מילצ’ן הוארך שוב ושוב, לא ביטלו; שוקלים חובת דיווח ותו לא אולי).

טיפ 6: כפל תושבות במעבר, להיזהר/לנצל:
בשנה הראשונה של העלייה, עולה יכול להיות גם תושב ישראל (מיום העלייה) וגם להיחשב עדיין תושב לשעבר במדינה הקודמת לכמה חודשים. אמנות מס (אם יש) קובעות פתרון.
למשל, עולה מארה”ב ב-1 ביולי, ארה”ב תמסה אותו עד 30 ביוני על גלובלי, ישראל החל מיולי. אם תואם, אין כפל.
אבל אם לא אמנה, יתכנו חפיפה.
צריך להגיש בארץ טופס “בחינת תושבות” – לבדוק carefully.
עולה חדש גם יכול לבקש שנת הסתגלות, אופציה שהוא רשאי בתוך 90 יום מבואו להודיע שטרם מחליט להשתקע, ואז שנה ראשונה הוא כמו תושב חוץ לצורכי מס (פטור גם בלי קשר, ולא נספרת ב-10 שנים).
זה מנגנון מועיל אם לא סגור שמתיישב.

טיפ 7: ייבוא נכסים פיזיים, פטור ממכס/מע”מ:
לא מס הכנסה, אבל עולה זכאי להקלות מכס ומע”מ על הבאת רכושו (שלוש משלוחים ראשונים פטורים מס למעט חריגים כמו רכב מעל 2.5 ליטר).
מי שיש לו ציוד, לא למכור בחו”ל, להביא.
ברכב, פטור 50% ממסי ייבוא ויכול להביא רק אחד.
גם תושב חוזר ותיק, הטבות דומות.

טיפ 8: הטבת “מומחה הייטק חוזר”:
בשנים עברו הייתה תכנית (חוזר 2018?), תושבים חוזרים (שנתיים בחו”ל) עם כישורי הייטק זכאים לזיכוי מס על חלק משכרם במעסיקים בארץ, כדי לעודד חזרתם.
זה לא בדיוק בחוק אלא תכנית ממשלתית (בהטמעת מס?).
לא ידוע כמה נוצל. אם קיים, תושב חוזר יוכל לבדוק עם משרד הקליטה/רשות החדשנות.

טיפ 9: הפרדת פעילות ישראלית וזרה:
תושב חוזר ותיק שחוזר אבל עדיין יש לו עסק בחו”ל, כדאי להשאיר את העסק בחו”ל על שם חברה זרה, וכך 10 שנים רווחיו פטורים. אם היה מעביר אותו לחברה ישראלית, מייד מתחיל מס.
אם יש נכסים בחו”ל, לא למכור לפני שחוזרים, אלא אחרי (כדי לקבל פטור).
להפך, מי שחוזר ולא עומד בותיק (היה פחות מ-10 שנים), לא מקבל פטור מלא, רק נקודות זיכוי כמו עולה?
תושב חוזר רגיל (6-10 שנים) מקבל נק’ זיכוי של עולה? נדמה לי כן, תושב חוזר 6-10 שנים זכאי כמו עולה? צריך לבדוק: החוק מגדיר “תושב חוזר ותיק”, 10+, מתייחס כמו עולה לפטור 10 שנים. “תושב חוזר רגיל” (שנתיים-10), רק נק’ זיכוי?
למיטב זיכרון: חוזר רגיל מקבל נק’ זיכוי כמו עולה (ספר הלבן) וחוזר ותיק, את הפטור הגלובלי.

טיפ 10: היוועץ בגורמי קליטה ופיקוד מס:
החוקים מורכבים, אז עולה/חוזר צריך לנצל גם סיוע ממשלתי –
יש “מרכז המידע לעולה” ומדור מס הכנסה לעולים, הם יכולים לספק הנחיות.
להגיש טופס בקשה למשה”ח כדי להיות מוכר כ”תושב חוזר ותיק”, שווה לקבל מראש אישור מעמד, כדי להציג לרשויות אם צריך.

עולה חדש/תושב חוזר ותיק זוכה לאחת מתוכניות המס האטרקטיביות בעולם, ניצול נכון שלה יכול לחסוך מאות אלפי ואף מיליוני ₪. הניצול דורש הכרת גבולות ההטבה, תזמון פעולות נכון (מכירות נכסים, העברות כסף, פתיחת נאמנויות, הפקה/דחיית הכנסות), ותיעוד.
בעוד תור הזהב אורך עשור, התועלות יכולות להדהד הרבה מעבר אם השקיעו את הרווחים הפטורים בתבונה.
הזכרנו שהמדינה ושאר העולם מבקרים הטבה זו (שמשכה לפה בעלי הון), וייתכנו שינויים, למשל, דרישת דיווח, או הגבלת הפטור רק ממס אך לא מדיווח, או אפילו ביטולו. מי שזכאי כעת, כדאי לנצל בהקדם ולא להניח לנצח.

נותרו לנו עוד שני פרקים: FATCA/CRS שכבר נגענו, אבל נתמצת, ושימוש בחברות ארנק שכיסינו, גם נסכם.

השפעת רגולציות בינלאומיות (FATCA, CRS) על ישראלים

העולם נעשה שקוף יותר מבחינה פיננסית, בעיקר עקב רגולציות בינלאומיות כמו FATCA ו-CRS. רגולציות אלו משפיעות על ישראלים, במיוחד בעלי חשבונות ונכסים מחוץ לישראל. נסביר מה הן וכיצד הן משפיעות על תכנון המס וההתנהלות הפיננסית:

FATCA (Foreign Account Tax Compliance Act):
חקיקה אמריקאית משנת 2010, שמטרתה להילחם בהעלמות מס של אזרחי ו”תושבי מס” אמריקאים (אזרחים ותושבי קבע) המחזיקים נכסים בחו”ל. FATCA מחייבת מוסדות פיננסיים בכל העולם לדווח לרשות המיסים האמריקאית (IRS) על חשבונות בבעלות אזרחים/תושבים אמריקאים, עם סף ערכים נמוכים יחסית (למשל >50,000$). מוסד פיננסי שאינו מציית, ארה”ב תטיל עליו סנקציות (ניכוי 30% על תקבולים מ-US).
השפעה על ישראלים:

• ישראל חתמה על הסכם עם ארה”ב, וב-2016 חוקקה תקנות FATCA בישראל. בנקים וחברות ביטוח ישראלים מוסרים מידע על חשבונות של אמריקאים ל-IRS דרך רשות המיסים.
• ישראלים שיש להם גם אזרחות אמריקאית (Dual Citizens) מושפעים ישירות: כל חשבון בבנק ישראלי שבו הם בעלי עניין, הבנק דורש למלא W-9 (טופס אמריקאי) ולספק TIN (מספר זיהוי מס בארה”ב). אם מסרבים, הבנק עשוי לסגור או לנכות מס גבוה.
• מי שלא מדווח כנדרש לארה”ב (כי לא היה מודע שחייב, למשל “ישראלים אמריקאים” רבים לא דיווחו שנים על הכנסות בישראל), עלול להיחשף.
  FATCA גרם לגל הסדרה: מאות ישראלים אמריקאים פנו לגילוי מרצון אמריקאי (OVDP) וסידרו מצבם.
• ישראלים שאינם אמריקאים לא מדווחים במסגרת FATCA ישירות. אולם, אם הם שותפים בחשבון עם אמריקאי, המידע יימסר. או אם יש אצלם השקעות אמריקאיות, FATCA משפיע עקיפין דרך מוסדות זרים (נניח ישראלי עם חשבון בשווייץ, הבנק השווייצרי כפה עליו לחתום שאינו אמריקאי, כי אחרת ידווח).
• FATCA שימש מודל ל-CRS הגלובלי.

CRS (Common Reporting Standard):
תקן של ה-OECD לחילופי מידע אוטומטיים. בניגוד ל-FATCA (חד-צדדי אמריקאי), CRS הוא רב-צדדי: כ-100 מדינות (כולל ישראל) הסכימו להחליף ביניהן מידע על חשבונות פיננסיים של תושבי מדינות אחרות.
ישראל הצטרפה עם חקיקה החל מ-2019 (הדיווח הראשון נעשה ב-2020 לאחור).
איך זה עובד:
מוסדות פיננסיים בישראל אוספים מידע על “Owners” של חשבון: שם, כתובת, מספר תושבות מס, מספר זיהוי מס שם, יתרות, ריבית וכד’. רשות המיסים שולחת לכל מדינה שותפה מידע על חשבונות תושביה בישראל, ובתמורה מקבלת מידע על חשבונות של תושבי ישראל בחו”ל.
השפעה על ישראלים:

• כל ישראלי שיש לו חשבון/ניירות בחו”ל במדינה משתתפת, מידע (יתרה, רווחים) מגיע לרשות המיסים בישראל מדי שנה, אוטומטית.
• זה כולל חשבונות בנק, פקדונות, תיקי השקעות, מזומנים בקרנות וכו’.
• כלומר, עידן “הסודיות” נגמר. אם יש לך חשבון נסתר, סבירות גבוהה שנודע לרשות.
• בנקים בארץ גם מבצעים בדיקות: אם פתחת חשבון ישראלי ואמרת שאתה תושב חוץ, ייתכן מידע עליך ישלח למדינת מושב.
• CRS “מאלץ” ישראלים לדווח כראוי בדוחות השנתיים. מי שלא, מסתכן.
• רשויות המס הישראלי יכולות לפתוח חקירות על בסיס מידע CRS. ואכן, דיווחו שפתחו מאות תיקים בגין חשבונות שוויצריה ובלגיה שהופיעו.
• גם הליכי גילוי מרצון שהיו עד 2019, קרצו למי שידע ש-CRS יחושף.

הבדל בין FATCA ל-CRS:
FATCA, רק מידע על אמריקאים (אבל מקיף, כולל הכנסות מסוימות). CRS, מידע על כולם מלבד אזרחי ארה”ב (כי ארה”ב לא הצטרפה; אם ישראלי פתח חשבון בארה”ב, ארה”ב לא שולחת כי לא חברה מלאה CRS. זה חור: ארה”ב נהייתה מעין מקלט).
אז ישראלי עם חשבון בבנק אמריקאי, FATCA לא נוגע (הוא לא אמריקאי), CRS לא, כי ארה”ב לא משתתפת. אך ארה”ב כן עושה חילופי מידע איתנו א-לה-FATCA: יש הסכם דו-צדדי. זה בעיקר על ריבית/דיבידנד וכו’.
חוץ מארה”ב, כמעט כל המדינות הפיננסיות: שווייץ, סינגפור, איי קיימן, אפילו מדינות לאOECD כמו Vanuatu הצטרפו (מעטים לא: בחריין, לבנון וכד’ אולי).

משמעויות תכנון מס:

• לא ניתן עוד לבנות על אי-דיווח של נכסים פיננסיים זרים.
• במקום זאת: אפשרויות תכנון הפכו שקופות: רוצה יתרון מס? או שתעבור למדינה אחרת, או שתשתמש בכלים המותרים (ק’ השתלמות וכו’).
• אם בכל זאת, מישהו חפץ בסודיות, חלק פונים לקריפטו (לא בבנק, אז CRS לא), אבל גם שם צפויה רגולציה מכופפת בעתיד (OECD כבר מדברים על CARF, Crypto-Asset Reporting Framework).
• חשבון חברות: CRS מכסה גם חשבונות חברה, ובפרט אם בעלי השליטה תושבי חוץ. הבנקים צריכים לזהות “Controlling Persons” ולדווח מדינת תושבות שלהם. אז מי שחושב לפתוח חברת קש בחו”ל כדי להסתיר, הבנק עדיין ישאל מי הבעלים וידווח תושבותם.
• ישראלים שחושבים להגר בעתיד: כדאי לשמור דוחות על תקופת טרום-CRS כדי להסביר אולי חוסר מתאם הון, אם יבדקו הון מול הכנסות דווחות.

Side-effect חיובי:

• אולי פחות כפל מס: עם מידע בין מדינות, קל יותר לתבוע זיכוי כי אפשר לאמת בקלות ששילמת שם מס.
• אולי פחת העלמות -> מאפשר להוריד שיעורי מס בעתיד (תקווה).

סיכונים:

• מידע יימסר גם אם לא רלוונטי: למשל, ישראלי תושב חוץ עדיין, לשעבר, אולי יקבל בירור. יצטרך להוכיח ניתוק תושבות.
• פרטיות: המון מידע אישי זורם, פריצות? מסתמכים שממשלות שומרות.

בקיצור:
FATCA ו-CRS מוטטו את גישת “הכסף השחור בחו”ל”. ישראלים חייבים להיערך לזה, אם מישהו עוד לא דיווח, צריך בהקדם לפנות לייעוץ איך להסדיר (גילוי מרצון פורמלי כבר אין, אבל אולי בהליך שומה אזרחית להקדים).
מי שמסודר, אין עליו נטל, מלבד אולי יותר טפסים למלא בבנק.
מי שרצה “לשחק” עם מעמד תושבות, קשה: CRS מבסס לפי הצהרת לקוח אך גם אינדיקציות (כתובת, מספר טלפון, הוראת קבע). אז ישראלי שנשאר פה אך טוען לבנק זר “אני מתגורר פנמה”, אם הבנק ישים לב לסימנים (שיחות מישראל), עלול לדווח לישראל בכל מקרה.

סיכום השפעה:

• שקיפות מלאה, הנחת העבודה שתיק ההשקעות והחשבונות של כל ישראלי ידועים לרשות המס.
• אכיפה מוגברת, קל יותר לתפוס, אז הרשות מקצה יותר משאבים לגבות.
• צמצום אפשרויות התכנון האגרסיבי, חייבים לפנות לדרכים חוקיות (גילוי מרצון, או כאמור מעבר למדינה אחרת).
• צורך בתיאום מס טוב יותר בין יועצים במדינות שונות, גם הרשויות עושות, אז רצוי שגם המשקיע יהיה מסודר (למשל, להימנע ממצב שבמדינה אחת דיווחת מעמד אחד ובשנייה אחר, כי הם ישוו).

לאחר שהבנו זאת, נדון בפרק הבא במכשיר ישראלי מיוחד, חברות ארנק, שעל אף הרפורמה, עדיין יש דרך חוקית להשתמש בהן להפחתת מס בתנאים מסוימים.

שימוש בחברות ארנק ישראליות להפחתת מס חוקית

“חברת ארנק” הוא כינוי לחברה בע”מ בבעלות יחיד (או מספר מצומצם) המשמשת בעיקר כדי להקטין את חבות מס ההכנסה והביטוח הלאומי של היחיד בעליה. הרעיון: במקום שהאדם ירוויח כעצמאי/שכיר (וישלם מס שולי עד 50% + עד 17% ביטוח לאומי), הוא מספק שירותיו דרך חברה, שמשלמת מס חברות (23%) על הרווח, והיחיד מושך משכורת ודיבידנדים לפי הצורך. כך חלק מההכנסה מתמסה בשיעור מופחת (או נדחה אם לא משכו).

בשנות ה-2000 זה הפך נפוץ בקרב יועצים, מנהלים בכירים וכדו’ בישראל. רשות המסים ראתה בכך פגיעה בקופה, וב-2017 נכנסו לתוקף כללים המטילים מיסוי מיוחד על חברות ארנק. אך עדיין, יש מצבים בהם שימוש בחברת ארנק אפשרי וחוקי להפחתת מס.

מה קובע החוק ב-2017?
ב”חוק ההתייעלות” הוגדרו שני סוגים למיסוי מיוחד:

1. חברת מעטים שעיקר הכנסתה ממתן שירותים ע”י בעליה ללקוח אחד או מעט לקוחות (ולבעל ה-LLC אין הרבה עובדים וכו’). בעצם הגדרה לחברת ארנק קלאסית. החוק (סעיף 62א) מאפשר לרשות לראות בהכנסה כשכר בעל המניות ולמסותה בהתאם אם רשות המסים מגדירה ככזו.
2. עודפי כספים בלתי מחולקים: אם חברה פרטית צוברת רווחים פסיביים ולא חילקה דיבידנד תוך 5 שנים, מעל רף סכום, יראו בהם כאילו חולקו וימוסו כדיבידנד (לכן יחיד משלם 30%), זו “חברת עודפים” למעשה.

לא ניכנס למדויק, אך בגדול:
חברת שירותים של אדם יחיד, רשויות רוצות למסותו כעצמאי בכל מקרה.
ולא יתנו לו לצבור בקופה בלי לחלק.

אז איפה נשאר מרווח חוקי?

• מצבים שאינם נופלים בהגדרה:
  • אם החברה כן מעסיקה מספר עובדים או נותני שירות אחרים, כך שאינה “בעל מועסק בחברה יחיד” קלאסי. למשל, עו”ד הקים חברת בע”מ, אבל הוא מעסיק 3 שכירים, אולי רשות המס לא תתייג זאת כחברת ארנק, כי כבר סוג של משרד.
  • אם יש מגוון לקוחות (לא אחד עיקרי). החוק מזכיר “80% מההכנסה מלקוח או יחד עם קרוב”. אז אם פיזור לקוחות, ייתכן שלא יתפסו.
  • אם בעל המניות לא “נותן שירות אישי” אלא משהו אחר, החוק כיוון מקצועות חופשיים. אם זה למשל חברת מסחר בבעלותו, לא חברת ארנק.
  • סוג שירות: החוק החריג חברות תוכנה/טכנולוגיה עם קניין רוחני: אם הכנסה מיוחסת לניצול נכסים (תוכנה) ולא לכישוריו האישיים של הבעלים, אז לא ארנק.
• חיסכון בביטוח לאומי עדיין קיים: אפילו אם רשות המס תמסה את הרווח כחייב במס שולי, עדיין על חלק זה לא משלמים ביטוח לאומי (כי חברה לא משלמת על רווח). נמחיש: אדם כרופא עצמאי מרוויח 1 מיליון ש”ח. אם ישלם לעצמו שכר, 50% מס + ~12% ביטוח לאומי ≈ 620 אש”ח מס-בל = נטו 380. אם בחברה: נניח יסווגו 1 מלש”ח כשכר לצורכי מס (כי חברת ארנק), אז מס הכנסה 500 אש”ח, אבל ביטוח לאומי רק על מה ששילם כמשכורת בפועל! אם שילם לו שכר מינימלי, היתר לא חוייב בבל. אמנם מס הכנסה לקח כאילו שכר, אבל החוק לא מטיל גם בל. אז חסך ~120 אלף (אם לא היה בל על מה שלא שולם).
  אבל, ביטוח לאומי תיקן חוק ב-2017 לגבי בעלי שליטה ודיבידנד (כיום דיבידנד לבעל שליטה לא חייב ביטוח לאומי; לפני כן היה דיון לחייב). אוקיי, אז אולי גם שכר רעיוני לא יחויב? כנראה לא.
  כך או כך, עדיין יתכן יתרון ביטוח לאומי.
• דחיית מס ודיבידנד מופחת: גם לפי הכללים, אם החברה משקיעה את רווחיה בעסק או ברכישת נכסים, החוק לדיבידנד כפוי חל רק על רווחים פסיביים שלא הושקעו. אז חברת ארנק ש”מרחיבה פעילות” תוכל אולי להצדיק צבירת רווח (אומרת רשות: אם קנית מכונה, אז הרווח מושקע, בסדר).
  וזה נותן דחיית מס לעתיד.
  ועוד: אם יום אחד בעל החברה ימכור אותה, או יהפוך תושב חוץ, אולי ישתלם?
  לדוגמה, תוכנית: אדם בן 30 מקים חברת ייעוץ, צובר בה רווחים 15 שנה בלי למשוך (משקיע אותם). בפועל אולי לא יחייבו דיבידנד כפוי כל עוד הוא טוען שהם למטרת התרחבות (צריך לבחון 5 שנים).
  כאשר יגיע לפרישה, יכול למכור את מניות החברה (עם כל הרווחים בתוך), למכור אותן לבעל מקצוע צעיר, ולשלם מס רווח הון 25% בלבד.
  במקום לאורך שנים ~50%.
  נכון, החוק על דיב’ כפוי נועד לסכל זאת, אבל אם התייעץ ולמד את הסייגים, אולי יצליח.
• מבנה פיצול בין משכורת ודיבידנד:
  גם כשהחוק דורש למסות חלק כשכר, לא בהכרח את הכל. למשל, אם בעל החברה לקח 300 אש”ח שכר (שגם חייב בל וכו’), והרווח היה 1 מיליון, אולי רשות המסים תסתפק ולא תטען לעוד שכר רעיוני כי כבר משך “סביר”.
  אז עדיין 700 אש”ח נותרו ברמת 23% חברות.
  לכן, אסטרטגיה: לשלם לבעל החברה משכורת “ריאלית” יחסית גבוהה (אבל עד גבול מדרגת מס סבירה) ואת היתר להשאיר.
  גם אם בעתיד יחלק, דיבידנד 30%.
  משוקלל: מס חברות 23% + דיב 30%*77% = 23%+23.1%=46.1%. קצת פחות מ-50% והעיקר, ביטוח לאומי נחסך על הדיבידנד.
  החיסכון לא ענק, אבל עבור הכנסות מאוד גבוהות, משמעותי.
• הגנות לגיטימיות בחוק:
  בעל חברה יכול לטעון על סמך החוק: “אני לא חברת ארנק כי…” (פלוני ממשיך בהסבר). אפשר להשיג פרה-רולינג ממס הכנסה שקובע שחברה X לא תיחשב חברת ארנק.
  למשל, קרה ש”רופאים” בבתי חולים עשו חברות, הוציאו חשבוניות. הרשות אמרה: לא, אתם עובדים לכל דבר. אך אולי רופא שהקים מרפאה עם עובדים וחוזים מגוונים, לא ארנק.
  ככל שיש תוכן עסקי אמיתי לחברה, היא פחות מטרה לחוק הארנק (שהגדרתו ספציפית למתן שירות אישי).
  כך, יועץ אסטרטגי לבד = ארנק, אבל אם הקים פירמה עם שני שותפים ו-3 אנליסטים, כבר חברת יעוץ לכל דבר.

מתי זה בבירור עדיין משתלם?

• השקעות נדל”ן/שווקים דרך חברה: לא נכלל בהגדרת ארנק (כי זה לא “שירות אישי”). אפשר להחזיק נדל”ן בישראל בחברת בע”מ, מס חברות 23% על שכירות במקום עד 47% כיחיד (אם לא במסלול 15%), ואז דיבידנד בעת חלוקה. יוצא דומה אבל ביטוח לאומי נחסך.
  בפועל, רבים מקימים חברה להחזיק נכסים מרובים כי שיעור משוקלל 23+30=46% < 47% +12% בל = ~59%. כאן רווח נקי.
  אמנם יש מס שבח במכירה 23% לעומת 25% יחיד (קצת נמוך), אבל מעל 5.3 מ’ עולה ל-30%. אז חברה דווקא עדיפה בשבח <–> תלוי.
  זה ממשיך להיות חוקי ושכיח (אך לשים לב: יש מס נוסף של 0.5% לשנה על חברה עם נכס מגורים מעל 5מ’, “מס ריבוי דירות”, אם קיים שוב).
• סטארטאפיסטים וטכנולוגים:
  מפתח תוכנה עצמאי המשרת חברות רבות, עשוי לעבור את מבחני הארנק?
  אם הוא עובד לבד, כן, שירות אישי שלו, לקוחות אולי “הרבה”? אם יש לקוח דומיננטי מעל 70%, בעייתי.
  אבל אם מתאגד עם עוד חבר, נהיה שותפות ושניהם בעלים, החוק מדבר על בעל מניות יחיד מועסק. אם שניים, כבר לא יחיד, אולי מתחמק.
  וכיוון שבלייט משרות IT אפשר לקנות קוד ממתכנתים זרים, הוא יכול להראות שיש לו צוות פרילאנסרים, אז זה לא רק שירותו.
  כך יכול להמשיך לשלם 23% חברות ודיבידנד בעתיד אם ירצה.

חברת ארנק עדיין כלי על השולחן, אך עם שימוש מוגבל וזהיר.
נקודות לנקוט:

• לקבל ייעוץ מיסויי לפני הקמת החברה ולבדוק אם פעילותך כנראה תחשב “ארנק”.
• אם כן, לשקול דרכים לבנות את העסק כך שלא יעמוד בהגדרה (שותף, עובדים, ריבוי לקוחות).
• במקרה הגרוע, אולי החיסכון קטן ולא מצדיק, אז להיות עצמאי רגיל.
• אבל אם כבר יש חברה: להתנהל בתבונה מול רשות המס, להראות שאין צבירת רווחים מיותרת (למשל לחלק דיבידנד תקופתי; החוק מגדיר די-5 שנים).
• חשוב: אפילו אם מס הכנסה יזקוף שכר רעיוני, זה לא עבירה אלא שומת מס, ניתן להתווכח על הסכום “מה היה שכר ראוי”.
• להבדיל, אי דיווח בכלל, עבירה. כך שלתחזק הנה”ח מסודרת בחברה ולציית לכללים, ותמיד ניתן לפרק אם לא משתלם.

לאחר כל זה, נותר לנו לגשת לסיום הכולל סיכום ואסטרטגיה אינטגרטיבית.

הפחתת מס בשוק ההון, מדריך מתקדם למשקיעים ישראלים

שימו לב: פרק זה כנראה חופף חלקית למה שכבר נדון (ניהול מס השקעות בחו”ל). כדי לצמצם, נתייחס לנקודות מתקדמות שאולי לא כוסו, וממוקדות בשוק ההון (ניירות ערך).

הטבת “רווחי הון בשוק ההון” בישראל ובחו”ל:
להזכיר: בישראל מס רווחי הון על ניירות ערך סחירים, 25% (ליחידים שאינם בעלי מניות מהותיים), ו-15% על ניירות צמודי מדד (היסטורי, היום לא רלוונטי כי ריבית נמוכה).
אין הבדל בין החזקה קצרה לארוכה (בניגוד לארה”ב).
אין קיזוז הפסדים לאחור (רק קדימה ללא הגבלת זמן).
דיבידנד גם 25%.

טכניקות להקטנת מס בשוק ההון:

• חשבון IRA ישראלי (קופת גמל):
  בהמשך לעיל, דרך מצוינת להשקיע בשוק ההון פטור ממס. אם פתחת קופת גמל להשקעה והעברת אותה במעמד פרישה לקופת גמל משלמת, כל הרווחים שבינתיים פטורים אם מושכים כקצבה.
  לצעירים, קרן השתלמות.
  אם עובדים בהייטק, לבקש מהמעסיק מרכיב קרן השתלמות מקסימלי (7.5% מעסיק, 2.5% עובד, עד תקרת שכר ~15,712 ₪/חודש). זה לא רק פטור מס על רווח, גם לא חייב מס שוטף כי ההפקדה ממילא פטורה (עד תקרה) ממש.
  מי שעצמאי, שלא יוותר על הפקדת 4.5% מהכנסה עד ~267 אלף לשנה לקרן השתלמות (הוצאה מוכרת), ואז פטור כשיוציא.
  אם עשה זאת במשך שנים, נצבר הון שיפיק ריבית דריבית ללא מס.
• ניהול מס אקטיבי, Harvesting:
  משקיע יכול באופן מושכל למכור ניירות מפסידים כדי לייצר הפסד לקיזוז מול רווחים באותה שנה. נקרא “Tax Loss Harvesting”.
  לדוגמה, בחשבון ממוסה יש מניה A ברווח 100k ומניה B בהפסד 80k. אם מוכר A חייב 25k מס; אבל אם ימכור גם B באותה שנה, יקטין חבות ל-25k * (100-80)/100 = 5k (רק 20k רווח נטו).
  עוד טריק: לאחר מימוש הפסד, אפשר להיכנס שוב לפוזיציה (אין בישראל כלל “Wash Sale” כמו בארה”ב, אז אתה יכול למכור ולקנות למחרת ועדיין לנצל הפסד).
  באמצע דצמבר, זה זמן טוב לבחון ולממש “ירקות רקובים” בתיק להקטין מס על “פירות טובים”.
  כמובן לוודא שיש רווחים לקזז, הפסד לא מנוצל לא נותן הטבת מזומן (אבל יישמר לעתיד).
• המנעות ממס יסף (3% על הכנסה מעל ~720,000 ₪):
  משקיע כבד עם מיליונים ברווחים, ישתדל לפרוס רווחים בין שנים, או בין בני זוג (ניהול נכון שבני הזוג מחלקים תיק).
  למשל, אם בעל אחד עובד עם הכנסה גבוהה, אולי להעביר חלק מהתיק ע”ש השני שבבית, וכשימכור לשלם רק 25% בלי עוד 3%.
  (מס יסף הוא אישי, אין תיקון למגדר, אז זה 25% או 28% למעשה בגבוהים).
  אם יש trust לילדים, להעביר נכסים לשם, כל trust אולי נחשב נישום נפרד לעניין יסף? (לא בטוח; trust שקופה).
  או לפצל רווחים בין שנים, מוכר חצי בדצמבר וחצי בינואר, אולי שני חצאים לא עוברים סף, במקום גוש אחד שכן.
  זה רלוונטי רק אם רווחי ההון באמת מעל ~720 אש”ח, אצל מעטים, אבל קיימים.
• שימוש בפוליסות השקעה (“חיסכון מנוהל”):
  זו מעין קרן השקעות דרך חברת ביטוח.
  יתרון: דחיית מס עד פדיון.
  וחשוב, אפשר לעשות “Switch” בין מסלולי השקעה ללא אירוע מס.
  משקיע עצמאי, כל פעם שמוכר ני”ע כדי לשנות תיק, משלם מס רווח. בפוליסה, לא, רק כשתמשוך.
  זה מאפשר מיקור השקעה למומחים בלי חיכוך מס תוך כדי. דומה לקרן נאמנות צוברת.
  חסרון: דמי ניהול ועמלת רווח לעיתים.
  אבל עבור משקיע פסיבי, זה כלי טוב.
  (לגבי ביטוח לאומי, במסלולים מסוימים אם שומרים עד גיל 60, יש פטור בל מענק? לא, כנראה לא).
• מימוש ניירות ערך בשהיה בחו”ל:
  הסבר: אם הפכת תושב חוץ, רווח הון על ני”ע זרים שימומשו אחרי הניתוק, פטור בישראל (מיסוי פרסונלי לא חל).
  מדינת חוץ? רוב לא ממסות זרים על מניות (למשל אם גר ביוון, מניות ארה”ב? יוון לא תמסה כלל רווחים מחו”ל, בניכוי treaty).
  לכן, יש “תרגיל”, משקיע הייטק ישראלי שמתכנן לעבור לחו”ל שנה-שנתיים, יכול לתזמן מימוש רווחים גדולים לשנת המס בה הוא לא יהיה תושב (אפילו אם במדינה החדשה אין מס או מעט).
  כמובן מס היציאה הישראלי, צריך לשים לב: ני”ע סחירים מוחרגים ממס יציאה?
  למעשה, מס יציאה (סעיף 100א) חל על כלל הנכסים, אך מאפשר בחירה לדחות את תשלום המס עד מכירה. אם דוחים, אז כשימכור כלא תושב, יצטרך לשלם חלק יחסי. כלומר הוא לא בורח ממס ישראלי לגמרי.
  אלא אם שהה בחו”ל 10 שנים, אז פתור? לא, מס יציאה משמר זכות 10 שנים.
  אז צריך להיות בחו”ל >10 שנים כדי שפקע חוב מס יציאה.
  אם באמת הלך ליותר מעשור, הרוויח.
  סיכון: החוק מאפשר לרשות לדרוש ערבות למס יציאה נדחה.
• Avoid Wash Sale בארה”ב:
  אם ישראלי סוחר בבורסה אמריקאית, שם כלל Wash Sale (אם מוכר בהפסד וקונה דומה תוך 30 יום, לא יכול לדרוש ההפסד לצרכי מס אמריקאי). אך בישראל, אם הוא תושב ישראל, שיטת המס שלו ישראלית (לא אכפת מה אמריקאים). אם הוא חייב לדווח גם בארה”ב (אזרח), זו בעיה, אבל אז שיתאם עם יועץ US.
• מניעת “פסילת” הפסדים ע”י Short Against Box:
  בארץ יש תקנה: אם מחזיקים ני”ע ומבצעים פעולת גידור (שורט נגדי) סביב סוף שנה, עלול להיחשב כעסקה מלאכותית למניעת מס. זה מלכודת לשחקנים מתוחכמים.
  פשוט: אל תתחכם לייצר הפסד מדומה בסוף שנה ולשמור נכס. או שתמכור באמת ותצא מהפוזיציה.
• ניצול הטבת נאמנות מיוחדת:
  נאמנות Testamentary (שמקור בירושה), אם יורשים הקימו trust, ויש בו תיק השקעות, הוא נהנה משיעורי מס יחיד אך בלי מס יסף (כי מוטב הפטור?).
  מורכב: נאמנות לטובת קטינים, אולי הפחתת מס.
• כדאי להשקיע דרך חברה או קרן?
  לחבר’ה גדולים: אם מקימים שותפות השקעות (fund), ייתכנו יתרונות, בעיקר דחייה.
  אבל בישראל, שותפות השקעה שקופה, אז שוב כל שותף משלם.

בסוף, השקעות בשוק ההון, המס יחסית פשוט (flat 25%). אין הרבה “loopholes” בתוך השיטה מעבר למה שתואר.
להבדיל ממסים אחרים, כאן רשות המס דווקא מקילה מבחינת חובת דיווח, מי שכל הכנסותיו מניכוי סופי לא חייב דוח (רבים לא מגישים). אבל אם אתם רוצים לדרוש הפסדים או החזרים, תצטרכו כן.
אז לנהל יומן הפסדים ורווחים, ולא לזנוח זיכויים כמו תרומות (ניתן לקזז כנגד רווח הון גם).
למשל, תרומה של 100k (זיכוי 35k) אפשר לנצל כנגד מס על רווח הון ממניות (כי הזיכוי מפחית חבות כללית במס הכנסה כולל על רווחי הון).
זה נק’ שלא ציינו: אם עשיתם אקזיט מניות ונוצר מס 250k, ותרמתם באותה שנה 100k, תוכלו להוריד 35k מהמס, אפקטיבית פטור 14% מהרווח.
זה מאוד רלוונטי ליזמים שעשו אקזיט ורוצים גם לעשות צדקה וגם לחסוך מס.

עם זה, נסיים את החלקים ונעבור לסיכום האסטרטגי.

כיצד להשתמש נכון בחוות דעת מקצועית לצורך הגנה ממס

חוות דעת מקצועית (Tax Opinion) היא מסמך שנערך על-ידי מומחה למיסוי, בדרך כלל עו”ד או רו”ח מומחה במס, שמסביר ומבסס פרשנות או עמדה לגבי חבות המס בסיטואציה מסוימת של הנישום. חוות דעת כזו יכולה להוות הגנה מסוימת במקרה שהרשות מערערת על העמדה. נסביר איך להשתמש בה נכון:

מטרות חוות הדעת:

• ודאות משפטית: להבין מראש את השלכות המס של עסקה או מבנה מורכב.
• הגנה מפני קנסות ועיצומים: אם נישום פועל בהתאם לחוות דעת שקיבל, והתגלה לבסוף שהפרשנות שגויה, בחוק יש הגנה: לא יוטל עליו קנס גירעון (קנס על דיווח חסר) אם הסתמך בתום לב על חוות דעת כתובה של מומחה.
• תכנון אגרסיבי גבולי: בחוות דעת “מקדימים תרופה”, מנסים לאשר שמבנה תכנון מס מסוים לגיטימי.

כיצד להשתמש נכון:

1. בחרו מומחה בעל שם ומוניטין בתחום הספציפי:
   חוות דעת של יועץ בכיר ומוכר (למשל עו”ד מיסים ידוע) תישא משקל רב יותר אם תגיע לבימ”ש, ותראה שהנישום באמת נקט בזהירות מרבית.
   שימו לב, לפי החוק, אם הכנסות הנישום מעל 3 מיליון ₪ או התכנון חוסך מעל 5 מיליון ₪, חלה חובת גילוי אם חוות הדעת ניתנה בתשלום, זאת כדי שרשות המס תדעו להסתכל.
   חוו”ד “בתשלום לפי תוצאה” (Contingent Fee), כלומר היועץ מקבל אחוז מהחיסכון, חייבת בדיווח מיוחד, ונחשבת “אגרסיבית” יותר.
   עדיף להימנע ממודלים מתמרצים כאלה, כי פקידי השומה חשדניים אליהן.
2. הציגו ליועץ תמונה מלאה ואמיתית:
   חוו”ד טובה רק ככל שהעובדות המפורטות בה נכונות ומלאות. אם “מסתירים” מהיועץ פרטים לא נוחים, חוות הדעת לא תגן, כי הרשויות יגידו שהיא לא התייחסה ל-x.
   למשל, מישהו מקבל חוו”ד שהוא לא תושב ישראל על סמך נתונים חלקיים, אבל בפועל משפחתו בישראל, החוות דעת לא תכסה זאת.
3. ודאו שחוות הדעת מנומקת, מתייחסת לחקיקה ופסיקה רלוונטיות:
   חוו”ד צריכה לציין סעיפי החוק, תקדימים (פס”ד, חוזרים) התומכים בעמדה.
   לדוגמה: יזם רוצה לקבוע שחברה שלו לא נחשבת חברת ארנק, חוו”ד תפרט את הגדרת החוק, תנאים, ותסביר למה במקרה שלו (מס’ לקוחות, עובדים וכו’), היא לא עומדת בהגדרה.
4. שימוש בחוות דעת מראש (פרה-רולינג לעומת בדיעבד):
   יש הבדל בין חוו”ד פרטית (שומר במגירה) לבין בקשה מקדמית לרשות המס (Pre-Ruling).
   פרה-רולינג זה בעצם לפנות למס הכנסה ולשאול “האם מסכימים ש…”, אם מאשרים, זו הגנה חזקה יותר כי זה אישור רשמי.
   חוו”ד פרטית, אין אישור רשמי, אך לפחות הגנה בקנס.
   מתי לא מבקשים פרה-רולינג?
   כשחוששים שהתשובה תהיה שלילית ובה בינתיים הרשות עוד לא יודעת (למשל, אם הסיכוי 50-50, חלק יעדיפו לנסות לבצע עם חוו”ד, ומקסימום יתמודדו אח”כ, מאשר לקבל ‘לא’ מראש).
   זה שיקול סיכון.
   אך בעסקאות גדולות (כגון מיזוגים, IPO), נוטים כן לבקש רולינג, כי הצדדים רוצים ודאות מלאה.
5. שמירת חוו”ד ותיעודה:
   אם מסתמכים על חוו”ד, חשוב לשמור את המסמך.
   ברור מאליו, אבל גם להראות התאריך שקדם לדיווח (שהיא באמת “הנחתה” אותך).
   בנוסף, ליישם את הפעולות בדיוק לפי המתואר בחוו”ד. אם סטית מהמתואר, חוו”ד אולי לא תכסה.
6. הצגת חוו”ד בשעת הצורך:
   אין חובה אוטומטית לצרף חוו”ד לדוח (אלא אם כן במתווה כפי חוק גילוי חוות דעת בתשלום).
   אם פקיד שומה חולק על דיווח כלשהו, אז כדאי להציג לו את חוו”ד כקלף:
   לפעמים זה ישכנע אותו לבטל קנס/להתפשר, כי רואה שהנישום לא פעל בזלזול.
   אם העניין מגיע לבית משפט, חוו”ד (בלבד) אינה ראיה מכרעת לצדקת העמדה, אבל היא מראה “תום לב” ומאמץ כן לפעול לפי החוק, מה שמשפיע על פסיקת קנסות ויכול להשפיע גם על הפירוש (אם השופט מתלבט, יראה שגם מומחה חשב כך).
7. עלות מול תועלת:
   חוו”ד יכולה להיות יקרה (עשרות אלפי ₪, תלוי בנושא).
   האם להשקיע?
   ככל שהסכומים וחשיפת הסיכון גבוהים יותר, כן.
   אם מדובר בחיסכון מס קטן, אפשר אולי להסתפק בהתייעצות קצרה או בחינת פרקטיקה.
   גם אפשרות: לקבל “חוו”ד מקוצרת”, חיבור מייל מפורט מרו”ח, לא פורמלית אך עדיין כתובה, אולי תופס חלקית.
   אבל כדי לזכות בהגנת סעיף 40 (הגנת קנס), דרוש “חוות דעת בכתב של מומחה”.
   לא צוין שתדרוש פורמט פורמלי, אך ברור שמעדיפים מסמך רשמי חתום.
8. מצבים שחוו”ד חיונית במיוחד:
   • שינוי תושבות (מורכב, תלוי עובדות).
   • תכנון בינלאומי עם חברות זרות, הרבה חוסר בהירות.
   • שימוש בכללי מיזוג/פיצול, סעיפי 103, 105, פעולות טכניות שמצריכות עמידה בתנאים, רצוי חוו”ד + רולינג.
   • עסקת קריפטו גדולה, תחום חדש, חוו”ד מסודרת תגן שהשקפתם נכונה (למשל, סיווג אירוע כרווח הון ולא עסקי).
   • ניצול אמנה ספציפית, לפעמים רוצים לטעון משהו לפי אמנה שאין עליו תקדים, רצוי חוו”ד מומחה בינ”ל.
9. שימוש מול בנקים/צדדים עסקיים:
   גם בנקים שואלים לפעמים סוגיות מס (מקור הכסף כשר?).
   הצגת חוו”ד יכולה לעזור לשכנע ציות בנקאי (למשל שהכסף התקבל מאירוע פטור לפי חוק, עם חוו”ד תומכת).
   גם משקיעים/קונים בעסקה ירגישו נוח אם יש חוו”ד מס לצד המבנה (מקטין חשש לחבות לא צפויה).

חוות דעת מקצועית היא כלי “לרכך את הקרקע” מול אי-ודאות מס.
בהשתמש בה נכון, היא לא רק מפחיתה סיכון של קנסות, אלא אף עשויה לחסוך תשלום מס אם מצליחים לשכנע שהפרשנות אכן לגיטימית.
יש לתפוס אותה כהשקעה ביטוחית: משלמים ליועץ כדי אולי לחסוך הרבה יותר או למנוע צרות.
עם זאת, אין להגזים, חוו”ד לא תהפוך תכנון בלתי חוקי לחוקי, ובית משפט לא יסלח על העלמת מס רק כי “עו”ד אמר לי”. היא מגינה רק במקרים “אפור-בהיר” ולא באלה “שחור” בוהק.
תמיד עדיף לשאוף לתכנון מס שניתן לתמוך בו בחוק גופו; חוו”ד היא חיזוק והגנה משנית, לא תחליף ללשון החוק.

כעת, ניגש לפרק הסיכום הסופי של המדריך, ונאגד את העקרונות המרכזיים לאסטרטגיית הפחתת מס חכמה.

אסטרטגיית הפחתת מס חכמה לישראלים בארץ ובעולם

הפחתת מס חוקית היא כמו פתרון פאזל, דורשת שילוב מתוכנן של חלקים רבים: ניצול הטבות נקודתיות, מבנים משפטיים מתאימים ותזמון נבון. אסטרטגיית הפחתת מס חכמה לישראלים, בין אם פועלים בארץ או גלובלית, מבוססת על עקרונות מרכזיים שעלו לאורך המדריך:

1. הכירו את הכללים וההטבות, ושמרו על חוקיות:
ידע הוא הכוח העיקרי בתכנון מס. הבנת מערכת המס הישראלית, מדרגות, נקודות זיכוי, פטורים, היא הבסיס. לדוגמה, ידיעה שעולה חדש פטור 10 שנים על הכנסות חוץ, או שמשקיע יכול לקזז הפסדי הון ללא הגבלה, מאפשרת החלטות נבונות.
כל טקטיקה שתוארה במדריך, מקלט מס, רילוקיישן, חברת ארנק, מותנית בעמידה בחוק. הגבול בין תכנון לגיטימי לעבירה הוא ברור: תכנון מנצל את מה שהחוק מתיר במפורש או במשתמע; עבירה היא הסתרת מידע או מצג שווא.
אסטרטגיה נבונה אפוא פועלת בתוך המסגרת. זה לא רק עניין מוסרי, זו גם הגנה: כיום עם FATCA/CRS, כמעט ובלתי אפשרי לחמוק מגילוי, והמחיר על התחמקות גבוה בהרבה מהחיסכון.

2. תכננו לטווח ארוך, ואל תתפתו להצלחות קצרות טווח:
תכנון מס הוא תהליך מתמשך. החלטות צריכות לקחת בחשבון גם את השפעתן שנים קדימה.
דוגמה: ייתכן שחברת LLC בחו”ל חוסכת מעט מס היום, אבל עוד 5 שנים כשתרצו למשוך כסף, תתקלו במס דיבידנד.
דוגמה נוספת: עולה חדש שנכנס ל”גן עדן” 10 שנים, כבר בשנה ה-9 עליו לחשוב מה יעשה בשנה ה-11, אולי לשנות מבנה, או לצאת שוב, כדי לא להיכנס למלכודת מיסוי פתאומית.
תכנון ארוך טווח גם מקל לוודא שהפעולות “ישרדו” שינויי חקיקה. חוקי מס משתנים (לדוגמה, חוק חברות ארנק 2017). אסטרטגיה טובה גמישה מספיק להתאים עצמה.
לכן, חשוב לבצע בדק-בית תקופתי: אחת לשנה או בעת שינוי אישי (מכירה גדולה, מעבר מדינה, החלפת עבודה), לעבור על המבנה הפיננסי ולקבל ייעוץ מעודכן.

3. שלבו בין הפתרונות השונים, אופטימיזציה רב-ממדית:
אין “פתרון יחיד” פלא שמפחית מס. הערך האמיתי הוא בקומבינציה מושכלת:

• בארץ: נצלו כל הטבה זמינה: קרן השתלמות, הפקדות פנסיוניות מקסימליות (עם הטבות מס), מגורים ביישוב מזכה, תכנון מכירת דירה תחת פטור, פריסת פרישה, תרומות מוכרות, כל אלו יחד מקטינים את מס הכנסה לאורך הקריירה.
• בחו”ל: אם אתם משקיעים, בחרו מדינות ידידותיות במס או אמנה, בחרו כלי השקעה (כמו ETF זר או קרן ישראלית) לצמצום ניכוי, דווחו ותבעו זיכויים. אם יזמים, שקלו מבנה בינלאומי (חברת בת, בעלות IP במדינה נוחה, חברת אחזקות בקפריסין וכו’). אם עובדים גלובליים, דאגו לחוזה שמנצל אמנות מס (כדי לא לשלם כפל), לניכוי ימי שהייה וכו’.
• תושבות ורילוקיישן: זה ה-“Big Lever”. אם ניתן וראוי מבחינה אישית, מעבר למדינה נוחה מס, במיוחד במועד של אקזיט או פרישה, יכול לחסוך סכומי עתק. אך יש לו עלויות אחרות. חלק מהאסטרטגיה הוא לבחור מתי (ואם) לעשות מהלך כזה.

דוגמה אינטגרטיבית:
נניח אדם בתחילת שנות ה-40, שכיר הייטק עם אופציות, שוקל בעוד 5 שנים לצאת לחו”ל להתנעת עסק עצמאי.
אסטרטגיה:
בינתיים, מפריש מקסימום לקרן השתלמות (פטור רווחים), קופת גמל להשקעה בצד.
את האופציות שלו ודאי ממסים במסלול הוני 102.
הוא קונה דירה יחידה וגר בה≥18 ח’, אחר כך מוכר בפטור רווח (פטור פעם אחת).
כעת, כשעובר לחו”ל, מקפיד לנתק תושבות (כדי שמיזם חדש שם פטור בארץ), אולי יעבור לפורטוגל ויקבל NHR (0% על עסקיו מחוץ לפורטוגל).
הוא מוכר שם את המניות שצבר, ללא מס בארץ, ובפורטוגל גם פטור.
ברבות הימים חוזר כתושב חוזר ותיק, ושוב 10 שנים הטבות.
כל שלב כאן ניצל חוק בצורה לגיטימית, ומשולב: הטבות מקומיות + בינ”ל.
תוצאה: צמצום מס ניכר על שכר, רווחי הון, והכנסות עסקיות, לאורך חייו.

4. הימנעו ממלכודות ופקחו עין על הרגולציה:
ציינו מלכודות כמו מוסד קבע, CFC, כפל ניכוי, מס יציאה וכו’. להיות תמיד מודעים לסיכון ספציפי:
אם פתחתם חברה בחו”ל, זכרו את כללי CFC, וטפלו בהתאם (אולי לחלק רווחים לפני סוף שנה כדי שלא ייצבר סכום עודף).
אם אתם בונים שלוחה בחו”ל, ודאו שהיועץ שם מארגן שלא תהיה לכם נוכחות מסוכנת (אולי דרך חוזה עם סוכן עצמאי וכו’).
במקביל, עקבו אחרי שינויים: למשל, הקריאה המתמשכת לבטל או לצמצם את “חוק מילצ’ן” (פטור העולים), יום אחד אולי יממשו. מי שמתכוון לעלות בעוד 3 שנים, שיקח בחשבון שאולי לא יהיה פטור 10 שנים כבר, אז שלא יבנה על זה ב-100%.
רפורמת Pillar 2 של ה-OECD (מס גלובלי מינ’ 15% לחברות גדולות), עשוי להשפיע על תכנון מקלטי מס לחברות בינ”ל, וכו’.

5. צרו שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע, ואל תקחו החלטות לבד בחלל ריק:
התאוריה במדריך זה מקיפה, אך מימוש בפועל מחייב התאמה אישית: חוקי המס מפורטים והמצב האישי/עסקי של כל אחד שונה.
רואה חשבון, יועץ מס, עו”ד בינלאומי, הם השותפים שלכם לבניית התוכנית.
הם גם מהווים “קו הגנה”: אם פעלתם לפי ייעוצם, תהיו מוגנים מקנסות.
במקרה של סכסוך, הם ייצגו וידעו לבסס את העמדות.
לכן, עיקר האסטרטגיה: אל תתביישו להשקיע בתכנון מקצועי.
סכומי המס גדולים משמעותית משכר טרחת היועצים, והחיסכון מצדיק.
בפרט לפני עסקאות משמעותיות, תמיד התייעצו.

6. היו שקופים בהגינות מול הרשויות (לדווח ולא להתחכם):
סעיף זה אולי נשמע לא אינטואיטיבי ב”מדריך הפחתת מס”, אך הוא קריטי:
רוב ההקלות ניתנות רק אם ממלאים אחר הנהלים: הגשת בקשות, טפסים, גילוי כנדרש.
אם אינכם מדווחים על משהו כי “אולי לא ידעו”, אתם עוברים מעבר לתכנון לגיטימי ומסכנים הכל.
בנוסף, הרשויות מעריכות מי שמשתף פעולה בתום לב.
אם קרתה טעות, הודו ותתקנו. יש לעיתים נכונות להקל בקנסות כאשר רואים שאין כוונה זדונית.
חוויית משתמש (UX) של רשות המס, אם ננסח זאת כך, משתפרת כש”הממשק” חלק, כלומר דיווחים נכונים, צירוף מסמכים, פחות נקודות חיכוך.
התוצאה: סבירות נמוכה יותר לביקורות מעמיקות וקנסות.

7. חשבו על המס כתשואה נוספת להשקעה/מהלך:
לעיתים, השקעה שנראית הכי רווחית ברוטו, אחרי מס מתגלה כנחותה. למשל, נדל”ן במדינה עם 40% מס יעיל, לעומת מניות במדינה ללא מס.
באסטרטגיה פיננסית חכמה, מחשבים תמיד תשואה נטו אחרי מס.
זה עשוי לשנות את הקצאת הנכסים: למשל, נכסים נושאי ריבית (חייבת 25%) מוטב לשים בכלים פטורים (קופ”ג), ואילו נכסים צוברי ערך ללא תזרים (כמו מניות צמיחה בלי דיב’) אפשר גם בחשבון ממוסה כי ממילא לא תמוסה עד מכירה, ותוכל לתזמן זאת.

8. אל תשכחו את מטרת-העל, שיקולי חיים ועסקים ממשיים:
בסופו של יום, הפחתת מס היא אמצעי להגדלת ההון נטו ולמקסם משאבים, אך לא המטרה היחידה.
אין טעם “להעביר את החיים” למדינה זרה שאין לכם בה אושר רק לשם חיסכון מס. צריך איזון בין השיקול הכספי לערכים ואיכות חיים.
כך גם בעסקים: מבנה מורכב מדי שנועד רק למס, עלול לסרבל את הניהול.
הפתרון החכם משיג אופטימום, לא מקסימום.
כלומר, במקום לשאוף “0% מס” בכל מחיר, שואפים לתשלום מס נמוך ככל האפשר אך בר-קיימא וחוקי תוך שמירה על מטרות החיים והעסק.

ישראלי שמעוניין בהפחתת מס חוקית ויעילה צריך לנקוט גישה משולבת:
להפעיל את כל ההטבות המקומיות (נקודות זיכוי, פטורים, השקעות מוטבות),
לשקול צעדים בינלאומיים כשמתאים (מבני חברות, מעבר מדינות, אמנות),
להיזהר ממלכודות,
ולהתנהל תמיד בצורה מתועדת ולגיטימית.

הכלים רבים, ממקלטי מס, דרך אמנות, חברות ארנק, נאמנויות, ועד תכנון פרישה וירושה מושכל.
מהמדריך עולה שאין “תרופת פלא” אלא מארג של צעדים קטנים-עד-גדולים היוצרים יחד חיסכון משמעותי.

בתחום המס, הצלחה אמיתית נמדדת לא רק בכמה חסכת, אלא גם באיזו רמת ודאות ושקט נפשי השגת זאת.
תכנון טוב ייתן לך את שני הדברים: גם חשבון בנק “שמן” יותר נטו, וגם שינה רגועה בידיעה שהכל חוקי ומחוייב כראוי.

ויכוח היסטורי אומר ש”אין דבר ודאי מלבד מוות ומסים”.
אולם, כמו שהראינו, בידיים מיומנות ניתן לכל הפחות לצמצם את המסים, ובכך אולי אפילו לדחות מעט את מועד המוות הפיננסי.
בהצלחה ביישום אסטרטגיות אלה, ואל תשכחו להתעדכן תדיר, כי עולם המס דינמי ומשתנה, ומי שיישאר עם אצבע על הדופק ימשיך להקדים צעד אחד את המערכת.