צור קשר
עורך דין
אודות
עורך דין מומלץ
פסק דין
- 1. התובע עבד אצל הנתבעת העוסקת בתחום הבניין, למעלה משלוש שנים עד שסיים עבודתו בנסיבות שנויות במחלוקת.
- 2. בתביעה זו, שסכומה 151,691₪, נתבעו הפרשי פיצויי פיטורים והפרשים לקרן הפנסיה, הפרשי שכר ענפי, הפרשים בגין פדיון חופשה, תמורת הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, דמי חגים, דמי הבראה, דמי אש”ל ופיצויים סטטוריים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 68,158₪, בגין סכומים שהתובע קיבל ביתר עבור שעות עבודה ושלושה ימי עבודה שלא עבד בפועל. עוד נתבעו דמי הודעה מוקדמת וזכויות ששולמו לתובע ביתר (דמי הבראה, דמי חגים ותשלום אש”ל).
- 3. רקע עובדתי
א. התובע, תושב שטחים, עבד אצל הנתבעת העוסקת בתחום הבניין, כשלוש שנים וחצי (43חודשים), מחודש פברואר 2012עד לחודש אוגוסט 2015וסיים את עבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת.
ב. התובע עבד חמישה ימים בשבוע וקיבל שכר יומי.
על פי תלושי השכר, שכרו האחרון עמד על 260₪ ליום (ר’ תלושי שכר נספח ד’ לתצהיר הנתבעת).
ג. משאין חולק כי הנתבעת היא חברה העוסקת בבניה, חלות על הצדדים הוראות
צו ההרחבה בענף הבניין (נספח א’ לתצהיר הנתבע).
- 4. בישיבת ההוכחות העיד התובע בעצמו באמצעות מתורגמן לשפה הערבית. מטעם הנתבעת העידו מנהלה ובעל מניות בחברה, מר ניר מרקו (להלן – מרקו) ומר עידו מרקו, בנו של מרקו אשר עבד בנתבעת במועדים הרלוונטיים (להלן – עידו).
- 5. להלן טענות הצדדים בתמצית:
א. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו לאלתר וללא עריכת שימוע כדין.
כמו כן נטען כי מתחילת העסקתו ועד לחודש ספטמבר 2013, הנתבעת שילמה לו שכר יומי נמוך משכר המינימום הקבוע בצו ההרחבה. על יסוד טיעון זה נתבעו הפרשי שכר, והשלמת הפרשי דמי חופשה שנתית ופנסיה.
התובע הוסיף וטען כי הסכומים המצויינים בתלושי השכר אינם משקפים את התשלומים בפועל. התובע לא קיבל גמול עבור עבודה בשעות נוספות, לא שולמו לו דמי הבראה ודמי חגים. בנוסף, התובע נדרש לישון בנתבעת ועל כן הוא זכאי לדמי אש”ל.
ב. לטענת הנתבעת, התובע קיבל שכר ביתר עקב טעות חשבונאית.
נטען שהתובע התפטר מעבודתו, הוא חדל להגיע לעבודה ולא נענה לפניות שנעשו באמצעות עובדים אחרים בנתבעת אשר ביקשו ממנו לחזור כדי למנוע נזק לנתבעת.
התובע השתכר לפי שעות עבודתו ולפי חלקיות המשרה בפועל. ימי עבודתו מפורטים באישורי לשכת התעסוקה (נספח א לתצהיר מרקו). התובע עבד בפועל 7.5שעות בכל יום עבודה, וקיבל שכר עבור 8.5שעות עקב טעות. התובע יצא להפסקות רבות שאינן מזכות אותו בשכר (סעיף 24לתצהיר מרקו).
לתובע שולמו כל הזכויות הסוציאליות המצויינות בתלושי השכר (סעיף 13לתצהיר מרקו), ועליו להשיב לנתבעת את הסכומים ששולמו לו ביתר.
דיון והכרעה
נסיבות סיום העסקה
- 6. לטענת התובע, הנתבעת ביטלה את היתר העסקתו ללא כל הודעה מוקדמת, לאחר שביקש העלאה בשכרו (סעיף 18לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעת, התובע החליט לנטוש על דעת עצמו את העבודה, כאשר נציגי הנתבעת התחננו בפניו שימשיך לעבוד.
- 7. בבחינת העדויות שנשמעו, ראוי לציין כי עדות התובע לא הייתה משכנעת ותשובותיו היו מתחמקות ובלתי מהימנות. כך למשל, התובע נשאל בחקירה הנגדית, מתי החל לעבוד לאחר סיום עבודתו בנתבעת, והוא השיב שישב בביתו שלושה חודשים (עמוד 5, שורות 4 -5). עדות זו אינה מתיישבת עם העולה מריכוז נתונים חודשיים ממת”ש, לפיהם כבר בחודש ספטמבר 2015החל התובע לעבוד בחברה אחרת וקיבל שכר בגין עבודתו (ר’ עדותו המתחמקת של התובע בעמוד 6, שורות 1 -14).
- 8. בבואנו להכריע במחלוקת בין הצדדים – האם יחסי העבודה הסתיימו בפיטורים או בהתפטרות, יש לבחון את העובדות שהוכחו ונסיבות העניין, בשים לב לכך שהנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי התובע.
כפי שיפורט להלן, לא הוכחה גרסת התובע כי הוא פוטר מעבודתו ובסופו של יום, גם התובע ציין שהתפטר מעבודתו.
- 9. התובע סתר את עצמו לאורך עדותו וסיפק הסברים בלתי משכנעים בנוגע לנסיבות סיום עבודתו. התובע נשאל אם עזב את עבודתו בנתבעת בחודש אוגוסט 2015, והשיב: “לא זוכר, עברו חמש שנים” (עמוד 7, שורות 19 -20).
במקום אחר בחקירתו הנגדית, התובע אישר שביקש העלאת שכר, אך לא טען שפוטר עקב כך, אלא אישר שעזב את העבודה מסיבותיו שלו (עמוד 10, שורות 2 -12):
“ש: אתה אומר שביקשת ממרקו העלאת שכר נכון?
ת: כן.
ש: מתי ביקשת בפעם האחרונה?
ת: התחלתי בהתחלה בשכר של 200 ₪ ואחר כך זה עלה ל-270ואחרי
שלוש וחצי שנים, עזבתי.
ש: מתי ביקשת העלאה אחרונה?
ת: לא זוכר. עבר הרבה זמן. זה היה לפני תשע או שבע שנים מאיפה אני
זוכר.
ש: למה עזבת את הנתבעת?
ת: העבודה היתה קשה. באים מוקדם וחוזרים מאוחר. גם ישנים במקום.
אני לא רציתי לישון במקום העבודה.
ש: לכן עזבת את מקום העבודה?
ת: אמרנו שאנחנו לא רוצים לישון. ”
ר’ גם עדותו בעמוד 5, שורות 22 -29.
- 1 לאור עדות זו של התובע, נקבע כי התובע התפטר מעבודתו.
על כן נדחות התביעות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.
- 1 זה המקום לדון באחד הרכיבים שבתביעה שכנגד. הנתבעת טענה שהיא זכאית לחלף הודעה מוקדמת, כיוון שהתובע הוא שנטש את מקום עבודתו (סעיף 65לתצהיר מרקו). דין טענה זו להידחות, כפי שיוסבר להלן.
- 12. על פי הראיות שהוצגו, לאחר סיום עבודתו של התובע, הנתבעת ערכה גמר חשבון, מבלי שניכתה משכרו את תקופת ההודעה המוקדמת (נספח ה’ לתצהיר מרקו, תלוש שכר לחודש 8/2015).
על פי הנפסק בע”ע (ארצי) 71801-09-16חירות גטה – ע.מי.ש.ב. שרותים בע”מ
21.01.2019,
“אשר לקיזוז חלף הודעה מוקדמת מהכספים שנפסקו למערערת: נוכח העובדה כי במועד סיום עבודתה של המערערת החליטה עמישב לוותר על ניכוי חלף הודעה מוקדמת, לא היה מקום לקבל את טענתה בכתב ההגנה כי נוכח הגשת התביעה יש לקזז את חלף ההודעה המוקדמת. ]השוו: ע”ע (ארצי) 155/06לביא – ארקיע קווי תעופה ישראליים בע”מ (25.6.2009)[.”
לאור פסיקה זו, מאחר שבזמן אמת הנתבעת לא עמדה על זכותה לקבל מהתובע הודעה מוקדמת להתפטרותו, נדחות טענות הנתבעת בעניין זה.
תלושי שכר ותשלום שכר ביתר
- 1 כלל רכיבי התביעה הנוספים חושבו על ידי התובע בהתאם לשכר הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה.
עם זאת, בעדות התובע הוא לא טען שקיבל שכר יומי שונה מזה הרשום בתלושים. בלשונו: “התחלתי בהתחלה בשכר של 200₪ ואחר כך זה עלה ל-270ואחרי שלוש וחצי שנים, עזבתי” (עמוד 10, שורה 5). התובע אף לא טען כי הנתונים בדבר מספר ימי העבודה שצוינו בתלושי השכר אינם משקפים את עבודתו בפועל.
לשיטתו של התובע, הנתבעת הסכימה לשלם לו מעבר לשכר המינימום (סעיף 45לתצהיר התובע), אלא שהנתבעת לא שילמה לו עבור הזכויות הסוציאליות המנויות בתלושי השכר שהנפיקה (סעיף 3לכתב התביעה).
- 1 לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלומים נוספים, כיוון שכל הזכויות הסוציאליות שולמו לו כמפורט בתלושי השכר (סעיף 13לתצהיר מרקו).
הנתבעת הוסיפה כי בין הצדדים הוסכם על שכר מינימום ענפי, וכי לתובע שולם שכר ביתר עקב טעות חשבונאית (סעיפים 33-41לסיכומי הנתבעת). בלשונו של מרקו: “השכר שהתובע קיבל מאז ומתמיד היה שכר מינימום. כל יתר התוספות וההשלמות והיו גם טעויות והיו שלושה מנהלי חשבונות שהתחלפו, מה שאני מצהיר פה וב”כ הראה את זה מצוין, שהתובע קיבל יותר ממה שהגיע לו ויש על זה שיקים.” (עמוד 12, שורות 19 -21). בהתאם לכך, תבעה הנתבעת השבה של השכר ששולם ביתר.
- 1 טענת התובע לפיה לא קיבל תשלום בגין כל הרכיבים המנויים בתלושי השכר, לא הוכחה.
- 1 בהתייחס להעסקת עובדים פלסטינאים נקבע במפורש שהכלל הוא כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, תשי”ט-1959, הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים נאמנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה – מוטל נטל כבד (ע”ע (ארצי) 660/05חברת אביסרור משה ובניו בע”מ – קיסיה, 19.3.07).
- 1 גרסתו הבסיסית של התובע לגבי הרכיבים ששולמו לו בתלושי השכר לא הייתה משכנעת. כך למשל, התובע טען שלא שולמו לו דמי הבראה וכי מדובר ברכיב פיקטיבי אשר שולם לו כבר בחודש הראשון לעבודתו (סעיף 9לסיכומים). לעומת זאת בתצהירו, התובע הסתמך על הנתונים שבתלושי השכר ואישר ששולמו לו דמי הבראה (ר’ סעיף 58לתצהיר התובע).
בנוסף, תשובותיו של התובע בכל הנוגע לקבלת הסכומים המצויינים בתלושי השכר היו מתחמקות ולא משכנעות (עמוד 7, שורות 7 -18):
ש: מראה לך תלוש של 8/15 –קיבלת את הסכום הזה 13,170 ₪?
ת: אף פעם.
ש: מפנה לנספח ו’ לתצהיר ניר מרקו האם זו חתימתך?
ת: כן.
ש: אז קיבלת את השיק הזה בסך 13,170 ₪?
ת: פעם אחת נתן לי סכום של 12,000 ₪ וכל חודש הייתי מחזיר מהשכר
שלי.
ש: חתמת פעם על השיק הזה?
ת: כן. לקחתי את השיק והלכתי לשטחים והפקדתי אותו והייתי מחזיר
לו מהשכר שלי. הייתי מחזיר את הסכום לניר.
ש: איפה זה כתוב בתצהיר שלך?
ת: אני החזרתי לו. היה בינינו מתווך ערבי שהיה לוקח את הכסף ונותן
לו. ניר היה שם את הכסף במעטפה והיה מוריד לנו כל חודש את הסכום כדי להחזיר לנו.
בהקשר זה יוער כי התובע לא הכחיש ששולמו לו דמי חופשה וכי הנתבעת הפרישה עבורו לפנסיה, שכן נתבעו רק הפרשים ברכיבים אלה עבור התקופה בה שולמו לתובע מתחת לשכר הענפי (סעיפים 10 -11לסיכומי התובע).
- 1 בסופו של דבר, התובע אישר בחקירתו הנגדית שקיבל את תלושי השכר (עמוד 11, שורה 12) וגרסתו לגבי קבלת שכר העבודה במזומן נסתרה בעדותו. התובע אישר שחתם על ההמחאות שקיבל מהנתבעת, והסכומים בהמחאות אלה תאמו לשכר העבודה והזכויות הנלוות ששולמו לו, כמפורט בתלושי השכר (עמוד 7, שורות 13-15; השוו נספח ו’ העתק המחאות לתלושי השכר בנספח ד’ לתצהיר מרקו). התובע אף אישר בדיון ההוכחות כי מה שצוין בתלושי השכר נכון (עמוד 6, שורות 24 -26).
התובע לא הציג מסמך או ראיה אחרת לסתור את הרישומים בתלושי השכר שקיבל מדי חודש. אין כל ראיה התומכת בגרסת התובע בנושא זה, למעט עדותו בעל פה. ולאור ההתרשמות מעדות התובע בנושאים אחרים שעלו, אין מקום לקבל גרסה זו של התובע. זאת גם בהתחשב בכך שתלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם והתובע לא הראה מדוע יש לקבל את גרסתו בעניין זה.
- 1 אשר לטענה בדבר תשלום שכר ביתר, הנתבעת לא הוכיחה טענותיה בנושא זה.
הנתבעת המציאה העתק נוסח הודעה על תנאי העסקה בשפה הערבית, מבלי שהוצג תרגום לבית הדין. ההודעה לא הייתה חתומה על ידי התובע ואף לא ניתן היה ללמוד על הסכמות הצדדים לגבי השכר היומי, בהתאם לטיעוני הנתבעת במהלך בירור ההליך (נספח ב’ לתצהיר מרקו).
מקור נוסף ממנו ניתן ללמוד על שכרו של התובע הוא תלושי השכר. מאחר שהנתבעת הנפיקה בעצמה את תלושי השכר של התובע, ודיווחה לאגף מת”ש על שכרו כפי שהוא מופיע בתלושים (נספח א’ לתצהיר מרקו), גם אלה אינם תומכים בגרסת הנתבעת לגבי תשלומי יתר.
- 2 לטענת הנתבעת, יש לראות את חישובי התובע, אשר נעשו על בסיס השכר הענפי, כהודאת בעל דין לעניין גובה השכר המוסכם. אין לקבל טיעון זה. הנתבעת אינה יכולה להיבנות על חישובי התובע בכתב התביעה, כדי להכשיר את טענתה כאילו שילמה שכר ביתר מהמוסכם על הצדדים.
- 2 זאת ועוד – הנתבעת לא הוכיחה כי העלאת שכרו של התובע נעשתה עקב טעות. יתרה מזו, שכר התובע השתנה במרוצת השנים מספר פעמים (נספח ד’ לתצהיר הנתבעת).
כך למשל בחודש ספטמבר 2013, הועלה שכרו של התובע לשכר המינימום הענפי. בחודש אוקטובר 2013הועלה שכרו היומי לסך של 285₪, בחודש פברואר 2014השכר היומי ל – 290₪. שנה לאחר מכן, בחודש פברואר 2015, השכר היומי הופחת ל – של 215₪, ובחודש אפריל 2015, השכר היומי עמד על 260₪ (תעריף זה שולם לתובע עד סיום עבודתו בנתבעת).
מטעם הנתבעת לא העיד אף גורם שיכול היה להסביר את השינויים בשכר, ואם אכן מדובר בטעויות. יתרה מזו, על אף טענתו של מרקו, כי התובע קיבל שכר ענפי לכל אורך תקופת העסקתו, הוא אישר בחקירה הנגדית כי תלושי השכר שדווחו הם אמינים (עמוד 12, שורות 26 -27). כאשר נשאל מרקו מתי הוא גילה שכל התשלומים אשר שולמו לתובע נעשו בטעות, השיב “ברגע שהוא תבע.” (עמוד 16, שורות 20 -21).
- 2 לסיכום האמור, אין לקבל את טענות הנתבעת לכך שהשכר ששולם לתובע בתלושי השכר, לא היה השכר שהוסכם בין הצדדים וכי מדובר בטעות. בהתאם לאמור לעיל, התביעה שכנגד להשבת תשלומי שכר ביתר נדחית (סעיף 50לכתב התביעה שכנגד).
הפרשי שכר תעריפי
- 2 לטענת התובע, בהתאם לצווי ההרחבה בענף הבנייה הוא היה זכאי לשכר ענפי העולה על השכר ששולם לו בפועל, בתקופה שבין חודש פברואר 2012ועד לחודש ספטמבר 2013. בכתב התביעה התובע העמיד את תביעתו ברכיב זה, לפי מספר ימי העבודה שצוינו בריכוז נתונים חודשיים של אגף המת”ש, על סך 7,676₪.
- 2 לטענת הנתבעת, התובע קיבל הפרשים בגין שכר מינימום, והוא אינו זכאי להפרשים ולנלווים ברכיב זה.
- 2 גרסת הנתבעת לתשלום הפרשי השכר הענפי לא הייתה עקבית. בכתב התביעה שכנגד נטען כי החל מחודש ספטמבר 2013החלה הנתבעת להשלים את תשלומי שכר המינימום, בכך ששילמה לתובע תשלום גבוה יותר בגין כל יום עבודה מתוך טעות, ולמעשה, שכרו של התובע הועלה מעל שכר המינימום לצורך סילוק ההפרשים (סעיפים 31 -37לכתב התביעה שכנגד).
בהמשך, הפנתה הנתבעת לתלושי השכר, לפיהם שולמו לתובע רכיבי “פרמיה” בסכום מצטבר בסך 13,500₪ (נספח ד’ לתצהיר הנתבעת, תלושי שכר לחודשים 4-7/2013וכן 10-11/2013).
כך העיד מרקו בדיון ההוכחות (עמוד 15, שורות 14 -21):
ש: אתה אומר שהתובע קיבל שכר בהתאם לחוק. התחיל ב-200 אח”כ
- למה עלה השכר?
ת: מה זאת אומרת למה?
ש: השכר היומי שדווח הוא נופל מהשכר הקבוע בחוק?
ת: בדיוק בגלל זה הוא קיבל השלמות אחר כך.
ש: בדיווח שלך מפנה לחודש פברואר שהתחיל לעובד עד יולי 2012.
בחודש מרץ אפריל ומאי יוני ויולי ואוגוסט אתה רואה שהשכר ברוטו ותגמולים הוא זהה. חוץ מהשכר היומי הוא לא קיבל כלום, זה נכון?
ת: מה שרשום זה מה שיש. זה לא משנה, הוא קיבל אחר כך את הכל.
- 2 כפי שצוין לעיל, גם עדות התובע לגבי הסכומים ששולמו לו בתלושי השכר לא הייתה משכנעת. התובע נשאל מדוע שולם לו רכיב פרמיה בחודשים האמורים, והשיב באופן מתחמק (עמוד 6, שורה 24, עד עמוד 7, שורה 6):
ש: אתה אומר בכתב התביעה שלך וגם בתצהיר עדות הראשית, שמה
שכתוב בתלושים הוא נכון או לא נכון?
ת: נכון.
ש: לפי התלושים של הנתבעת, קיבלת בשנת 2013 פרמיה על סך 13,500
₪?
ת: לא נכון.
ש: אתה יכול להסביר למה בתצהיר אתה לא מתייחס לזה?
ת: לא נתנו לי שום כסף. מה שעבדתי קיבלתי.
ש: לפני דקה אמרת שמה שכתוב בתצהיר נכון וגם אמרת שהתלושים
שהנתבעת מציגה הוא נכון. בתלושים כתוב שקיבלת 13,500 ₪?
ת: שום דבר.
ש: זה לא בתלוש אחד אלא במספר תלושים מפנה לתלושים: אפריל,
מאי יוני, יולי , אוקטובר ונובמבר לשנת 2013?
ת: פעם אחת נתנו לי או 1,000או 1,500₪. זה מה שנתנו לי.
ש: כל מה שכתוב פה לא נכון?
ת: פעם אחת או פעמיים. עבדתי איתו שלוש וחצי שנים ואו פעם אחת או
פעמיים קיבלתי 1,000₪ או 1,500₪.
במקום אחר בעדותו, התובע אישר שקיבל 12,000₪ בשנת 2013, אלא שהציג גרסה חדשה בבית הדין, לפיה היה מדובר בהלוואה (עמוד 11, שורות 18 -27):
ש: אתה אומר שקיבלת שיק מהחברה למה הוא מיועד?
ת: לעזרה בשבילי.
ש: כמה כסף קיבלת?
ת: 12,000 ₪.
ש: החזרת אותו לחברה?
ת: כל חודש היה מוריד לי את הכסף הזה.
ש: מתי קיבלת את ההלוואה?
ת: זה היה מזמן. אני לא זוכר.
ש: כמה חודשים לפני שסיימת לעבוד?
ת: יכול להיות שנתיים.
לאור תשובות אלה, יש לדחות את טענות התובע לגבי רכיב הפרמיה ששולם לו על ידי הנתבעת, ולהעדיף את גרסת הנתבעת, לפיה תשלום הפרמיה בוצע כהשלמה לשכר הענפי.
- 2 לא נעלם מעיננו כי טענת התובעת לכך שלתובע שולמו הפרשי שכר ברכיב הפרמיה, מקפח את התובע, משום שבעד הפרמיה, הנתבעת לא שילמה זכויות סוציאליות נלוות.
עם זאת, מאחר שברכיב זה נתבעו הפרשי שכר והפרשות לרכיבים נלווים (חופשה ופנסיה בסך 768₪) בסך 8,444₪, בעוד שהנתבעת שילמה לתובע פרמיה גבוהה בהרבה מהסכום הנתבע, דין התביעה ברכיב זה להידחות.
גמול בגין עבודה בשעות נוספות
- 2 לפי גרסת התובע, הוא עבד חמישה ימים בשבוע, החל מהשעה 6:30, וסיים עבודתו בין השעות 17:00 -20:00.
לצרכי התביעה, העמיד התובע את חישובו לגמול שעות נוספות לפי יום עבודה שאורכו 10.5שעות ביום, וכ-2.5שעות נוספות ליום. בהתאם, נתבע גמול בסך 70,224₪ (סעיף 12לתצהיר התובע).
- 2 לטענת הנתבעת, התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות כמפורט בתלושי השכר, כאשר ביצע אותן לפי הרישומים שבידיה. לשיטתה, התובע עבד בפועל 7.5שעות עבודה, שכן נהג לצאת להפסקות מרובות, ולמרות זאת קיבל שכר עבור 8.5שעות עבודה. על כן הנתבעת ביקשה לנכות את זמני ההפסקה (סעיפים 37 -45לתצהיר מרקו).
- 3 בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958(להלן – חוק הגנת השכר) נקבע כי על המעסיק מוטלת חובת ההוכחה להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם לא הציג רישומי נוכחות כהגדרתם בסעיף 25לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951(להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), קרי שנערכו באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, או שנחתמו מדי יום בחתימת העובד ואושרו בחתימת אחראי שמינה המעסיק לכך.
בהעדר פנקס שעות עבודה, על מנת שנטל ההוכחה יועבר בהתאם להוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, על העובד להציג גרסה עובדתית הנתמכת בעדות (לרבות בתצהיר), לגבי שעות העבודה שלטענתו עבד ושתמורתן לא שולמה לו (ע”ע (ארצי) 15546-05-11בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע”מ, 24.02.2015; ע”ע (ארצי) -2494909-14זינאת – איי אס אס אשמורת בע”מ, 4.8.2016).
עוד נקבע בפסיקה, כי לצורך יישום הוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, על בית הדין לבחון את מידת הוודאות בה הוכחה עצם העבודה בשעות נוספות ואת מידת הוודאות בה הוכחה היקפה. אם ניתן לקבוע פוזיטיבית כי בוצעה עבודה בשעות נוספות, אולם לא ניתן להוכיח את היקף העבודה הנוספת, או כאשר בתום ההליך השיפוטי נותרו כפות המאזניים מאויינות בשאלת קיומה של עבודה בשעות נוספות, תחול החזקה הקבועה בסעיף 26ב, ועל המעסיק תוטל חבות בעד לא יותר מ-15שעות נוספות שבועיות או 60שעות נוספות חודשיות. לעומת זאת, אם עלה בידי צד להטות את מאזן ההסתברויות לצדו בנוגע לשאלת היקף העבודה בשעות נוספות, ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח, והחזקה הקבועה בסעיף 26ב לא תבוא לידי ביטוי מעשי (ע”ע (ארצי) 47715-09-14ריעני – אליאסי שיווק בע”מ, 29.3.2017, להלן – עניין ריעני).
- 3 הנתבעת הציגה רק חלק מכרטיסי העבודה של התובע (16כרטיסיות, שתיים מהן מושחרות). רוב הכרטיסים חתומים על ידי התובע ואושרו בחתימה על ידי מנהל העבודה (נספח ה’ לתצהיר מרקו).
בדיון ההוכחות, מרקו טען לראשונה כי לא מדובר בשעות עבודה, אלא מסמך המעיד שהתובע נמצא בשטח. בלשונו: “הוא לא עבד. הכרטיס הוא לא כרטיס עבודה, אלא כרטיס שהם שוהים בשטח. הוא לא עבד. הוא גם אמר שהוא לא עובד ויש הפסקות גם צהריים וגם שתי הפסקות תה והפסקות תפילה.” (עמוד 15, שורות 5 -8).
בניגוד לכך, עידו העיד בעדות עקבית ועניינית, שכרטיסי העבודה מלמדים על שעות העבודה (עמוד 18, שורה 27עד עמוד 19שורה 4):
ש: מי דיווח על השעות?
ת: מנהל העבודה בשטח. כשאני הייתי הייתי אחד מהם. לפועלים יש
מנהל מהשטחים שהוא מרכז את השעות ומדווח על השעות על כל הפועלים בחברה. מדובר במוחמד לא יודע למה לא בא היום.
ש: דיווחת בימים שהיית בהם?
ת: דיווחתי משעה 06:30עד 16:30אלו שעות העבודה. כל יום לגופו.
ש: אלו דיווחים שלכם ואני מאמין שהם נכונים וכל הדוחות מתחילים
לעובד משעה 06:30 והכי מוקדם זה ארבע וחצי זה מה שהיה?
ת: אני לא הכנתי את הדיווחים האלה. אני יודע ממה שהיותי בשטח. אני
יכול להגיד איך מתנהלת העבודה אצלנו.
- 3 על פי הנתונים שבכרטיסי הנוכחות, יום עבודה רגיל היה בין השעות 6:30– 16:30, ולעיתים התובע עבד מעבר לשעות אלה (בדומה לגרסתו). כאמור, אין מחלוקת שהתובע עבד בשעות נוספות, כך גם עולה מחומר הראיות. כלומר, התובע הוכיח מתכונת עבודה כללית של עבודה בשעות נוספות, וגרסתו בעניין זה לא נסתרה בעדויות מטעם הנתבעת.
כאמור, גרסת הנתבעת היא כי התובע קיבל תמורה עבור עבודה בשעות נוספות.
- 3 מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת הפרידה בין השכר היומי ששולם לתובע ובין הגמול בגין השעות הנוספת שבוצעו.
על אף האמור, בבחינת דוחות הנוכחות אל מול תלושי השכר עולה כי אין בהכרח הלימה בין שעות העבודה שצוינו בחישוב גמול השעות הנוספות בתלושי השכר, לשעות העבודה על פי כרטיסי העבודה.
כך למשל, בחלק מכרטיסי העבודה, נדמה כי הנתבעת חישבה את שעות העבודה הנוספות החל משעה 16:30(ר’ תלושי שכר לחודשים אפריל 2013, אוגוסט 2013, פברואר 2014, יוני 2014וספטמבר 2014).
בנוסף, ערך השעה בתלושי השכר אינו תואם תמיד את הגמול לו התובע זכאי על פי החוק. כך למשל, בתלושי השכר לחודשים 10/2013, 11/2013, השכר היומי של התובע עמד על 285₪, אך הערך השעתי של השעות הנוספות לא תאם לשכר היומי. העובדה שהערך השעתי של השעות הנוספות חושב במנותק מהשכר היומי עולה מתלושים נוספים (ר’ תלושי שכר לחודשים 8/2014ועד 7/2015).
- 3 לסיכום חלק זה, דוחות הנוכחות שהובאו הצביעו על כך שהתובע עבד בשעות נוספות כגרסתו. בהתאם לתלושי השכר, התובע קיבל גמול בגין עבודתו בשעות נוספות, אך על פני הדברים, לא שולם לתובע גמול מלא כדין בגין העבודה בשעות נוספות.
- 3 התובע הציג תחשיב על דרך האומדנה, על בסיס גרסתו לפיה עבד 10.5שעות בכל יום. נזכיר כי מעיון בכרטיסי העבודה, עולה כי תחשיב התובע נעשה בחסר וכן בוצע על בסיס שכר ענפי ולא השכר אותו קיבל בתלושי השכר.
- 3 לפי הוראות צו ההרחבה בענף הבניין, משרה מלאה עומדת על 182שעות חודשיות שהן 8.27שעות רגילות ליום לעובד חמישה ימים בשבוע. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע קיבל שכר יומי עבור 8.5שעות (סעיף 5לתצהיר מרקו). ר’ גם עדותו של התובע בהקשר זה כי קיבל תמורה עבור עבודתו (עמוד 10, שורות 30 -32).
- 3 לגבי חישוב הגמול לו התובע זכאי בגין עבודה בשעות נוספות, לאור הפסיקה לפיה בית הדין אינו משמש לבלרו של התובע, מצאנו לקבל את גרסתו לגמול השעות הנוספות, כאשר את היקף השעות הנוספות יש לחשב בהתאם להערות שיפורטו להלן.
הפסקות
- 3 בכתב התביעה שכנגד נטען כי יש להשיב את הסכומים ששילמה הנתבעת בטעות לתובע במהלך השנים בגין זמני ההפסקות (סעיפים 21-25לכתב התביעה שכנגד).
- 3 לפי הדין, אין לקזז בסיום יחסי העבודה סכומים ששולמו לעובד במהלך כל תקופת העבודה ואשר הפכו לחלק מתנאי העבודה המוסכמים (ע”ע (ארצי) 45431-09-16גורביץ – מדינת ישראל, רשות המיסים, 16.01.18). אלא שבמקרה דנן, אין מדובר בשלילת טובת הנאה שניתנה לתובע, אלא בחישוב התמורה בגין עבודה בשעות נוספות.
יוזכר שאין חולק כי התובע יצא להפסקות במהלך יום העבודה, כך שיש להפחיתן מחישוב סך שעות העבודה הכולל.
- 4 הצדדים נחלקו בשאלה מה היה אורך ההפסקה במהלך יום העבודה.
לגרסת התובע, הוא קיבל הפסקה אחת ביום בת כחצי שעה, שכללה גם את זמני הארוחה וזמני תפילה (סעיף 33לתצהיר התובע). התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי אורך ההפסקה ואורך יום העבודה, ותשובותיו היו לא עקביות ובחלקן אף תמכו בגרסת הנתבעת. ר’ בעמוד 9לפרוטוקול, החל משורה 16:
ש: כמה פעמים ביום אתה מתפלל?
ת: בבוקר לפני שנכנסים לעבודה. בארוחת צהריים היינו מתפללים.
תפילה שלישית אחרי שעוזבים את העבודה בימים הארוכים. אם לא, אז מספיקים באותו רגע.
ש: אם לא, איפה אתה מתפלל?
ת: אם לא מספיקים היינו הולכים למקום הקרוב שבו היינו ישנים ושם
מתפללים.
ש: כמה זמן היתה הפסקת הצהריים?
ת: חצי שעה.
ש: היית מכין תה לפועלים?
ת: תלוי, כל מה שרוצים עושים.
ש: כמה הפסקות היו לך ביום?
ת: בשעה 09:00וב-14:00. בשעה 09:00היה עשר דקות. וב-14:00גם
עשר דקות.
ש: בתפילה כמה זמן לקח לך?
ת: חמש דקות.
ש: בחורף אתה גם מתפלל בעבודה?
ת: כן.
ש: פעמיים בעבודה בחורף אתה מתפלל נכון?
ת: כן.
ש: כמה זמן נמשכת הפסקת האוכל?
ת: חצי שעה.
- 4 מעדותו של עידו עולה כי ההפסקה הרשמית הייתה 45דקות (עמוד 19, שורות 20-25):
“ש: מתי היתה הפסקת אוכל?
ת: מתי שהם רצו, בדרך כלל בסביבות 12:00שהיתה כמעט שעה ולפעמים
יותר לפעמים פחות.
ש: אמרתם שזה 45 דקות?
ת: ההפסקה הרשמית היתה 45דקות ואם הפועלים היו יושבים עוד רבע
שעה, לא הייתי מקים אותם. היתה להם הפסקה פעמיים ביום חצי שעה. הם יושבים הפועלים להפסקה אני לא אומר להם לקום. כל הפסקה היא בסביבות 20דקות לחצי שעה. מדובר על הפסקות קפה.”
משהנתבעת לא תיעדה ברישומים שלה את זמני ההפסקה, יש להפחית מתחשיב התובע, לפי הודאתו את זמני ההפסקות, בהתאם לגרסת הנתבעת, היינו 45דקות ביום. כך שלמעשה, התובע זכאי לשעה ושלושת רבעי שעה גמול שעות נוספות עבור כל יום עבודה.
- 4 כאמור, הנתבעת לא הציגה את כל כרטיסי העבודה או הסבירה איך חישבה לתובע את גמול עבודתו בשעות הנוספות. ברם לאור העדויות שנשמעו, ובעיקר עדותו העקבית והמהימנה של עידו, מתקבלת הטענה כי תשלום שהנתבעת שילמה בגין עבודה בשעות נוספות מהווה תשלום אותנטי אשר חושב בצורה שגויה. על כן יש להפחית מתחשיב התובע את הגמול אשר הסכומים שהנתבעת שילמה לו בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 16,093₪ (נספח ג’ לתצהיר מרקו).
- 4 על בסיס חומר הראיות, התובע היה זכאי לגמול עבור שעות נוספות בסך 53,834₪
(נספחים ג’ ו-ד’ לתצהיר מרקו):
– בשנת 2012, התובע השתכר שכר יומי ענפי בסך 219 ₪, ערך שעה נוספת 33 ₪ (219/8.27+25%). התובע עבד 222ימי עבודה, בסך 12,821 ₪ (1.75שעות 33 X ₪ 222 Xימים).
– בחודשים ינואר עד ספטמבר 2013, התובע השתכר שכר יומי ענפי בסך 219₪ ועבד 182ימי עבודה, בסכום כולל 10,510₪ (1.75שעות 182 X ₪ 33 Xימים).
– החל מחודש אוקטובר 2013ועד לחודש ינואר 2014התובע קיבל שכר יומי בגובה 285 ₪, ערך שעה נוספת 43 ₪ (285/8.27+25%) ועבד 82ימי עבודה בסך 6,171 ₪ (1.75שעות 82 X ₪ 43 Xימים).
– מחודש פברואר 2014ועד לחודש ינואר 2015, התובע קיבל שכר יומי בגובה 290 ₪, ערך שעה נוספת 43.8 ₪ (290/8.27+25%) ועבד 219ימי עבודה בסך 16,786 ₪ (1.75שעות 219 X ₪ 43.8 Xימים).
– בחודשים פברואר ומרץ 2015, התובע קיבל שכר יומי מתחת לשכר הענפי ולכן יש לחשב לפי השכר היומי ענפי בסך 219 ₪ ערך שעה נוספת 33 ₪ (219/8.27+25%) התובע עבד 33ימי עבודה, בסך 1,906₪ (1.75שעות 33 X ₪ 33 Xימים).
– מחודש אפריל עד חודש אוגוסט 2015, התובע קיבל שכר יומי בגובה 260₪, ערך שעה נוספת 39.3 ₪ (260/8.27+25%) ועבד 82ימי עבודה בסך 5,640 ₪ (1.75שעות 82 X 39.3₪ Xימים).
- 4 לסיכום האמור בחלק זה של פסק הדין, התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 37,741₪ )לאחר הפחתת גמול השעות הנוספות ששולמו בתלושי השכר בסך 16,093 ₪).
פדיון הבראה
- 4 ברכיב זה נתבע פדיון הבראה לכל תקופת עבודתו של התובע (עד ינואר 2015) – 17ימי הבראה בתעריף של 371₪ ליום, בסך 6,307₪ (סעיף 8לתצהיר).
- 4 לטענת הנתבעת, כעולה מתלושי השכר, דמי ההבראה שולמו במלואם ואף ביתר ועל כן יש לקזז את הסכום שניתן מעבר לזכאותו (סעיף 29לתצהיר מרקו).
יוער כי בעוד שבכתב ההגנה, טענה הנתבעת לתשלום ביתר בסך 3,582₪ (סעיף 106לכתב ההגנה), בתצהיר הנתבעת נטען כי התובע קיבל ביתר סך 5,617₪ (סעיף 29לתצהיר מרקו).
- 4 התובע חישב את זכותו למכסת ימי הבראה על בסיס הוותק שצבר בענף הבניין – כשלוש שנים ושבעה חודשים (סעיף 8לכתב התביעה).
- 4 מעיון בריכוז הנתונים החודשיים של מדור התשלומים עולה כי התובע החל עבודתו בענף הבניין לראשונה בחודש פברואר לשנת 2012.
- 4 על פי הנתונים שבתלושי השכר של התובע, הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה בסך 11,924 ₪ (ר’ תלושי שכר לחודשים 2/2012, 12,2012, 8/2013, 12/2013, 7/2015, 8/2015).
עוד עולה מתלושי השכר, כי למעט תשלום ההבראה בחודש 2/2012(בו שולמו 6ימי הבראה בסך 365₪) הנתבעת חישבה את תשלום דמי ההבראה ביחס להיקף משרה מלאה (אף לא אחד מהצדדים טען להיקף משרה שונה של התובע). כך למשל בשנת 2015, שילמה הנתבעת עבור 7ימי הבראה לפי ערך של 378₪; בשנת 2013, שילמה הנתבעת 13ימי הבראה לפי ערך 374₪; עבור שנת 2012שילמה 6ימים נוספים בסך 371 ₪.
- 5 בהתאם להוראות צו ההרחבה, התובע היה זכאי ל-24ימי הבראה לכל תקופת העסקתו בסך 9,072₪ (עבור השנתיים הראשונות 12ימים, עבור השנה השלישית 8ימים ועבור החצי שנה האחרונה להעסקתו 4ימים).
בהתאם לאמור, לתובע שולמו דמי הבראה במהלך העסקתו ויש לדחות את התביעה לדמי הבראה.
- 5 אשר לטענת הקיזוז בכתב התביעה שכנגד – טענה זו מפורטת בראיות ולא נסתרה על ידי התובע. משהנתבעת לא הבהירה מהו החישוב הנכון לשיטתה ומאחר שבזמן אמת בחרה לשלם לתובע דמי הבראה בגין משרה מלאה, יש לקזז דמי הבראה ששולמו לתובע ביתר בסך 2,852₪ (9,072₪ – 11,924₪).
דמי חגים
- 5 ברכיב זה נתבעו דמי חגים בסך 7,008₪, בגין 32ימי חג במכפלת שכר יומי בגובה 219ש”ח (סעיף 11לכתב התביעה). התביעה לדמי חגים מבוססת על הטענה שהתובע לא קיבל דמי חגים לפי דתו המוסלמית.
- 5 לטענת הנתבעת, דמי חגים שולמו במלואם ואף ביתר, כמפורט בתלושי השכר (סעיף 32לתצהיר מרקו). לשיטתה, תחשיב התובע מופרך, משך החגים המוסלמיים בשנים הרלוונטיות לא היו תשעה ימים אלא פחות מכך והתובע נעדר בימים שלפני ואחרי החגים ללא רשות וגם מהטעם הזה אינו זכאי לתשלום דמי חגים (סעיף 34לתצהיר מרקו). בהתאם, יש לקזז סכום של 4,024₪ ששולמו לתובע ביתר (סעיף 35לתצהיר מרקו).
- 5 מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי הנתבעת שילמה דמי חגים בסך 10,383₪ (ר’ תלושי שכר לחודשים 8/2012, 10/2012, 8/2013, 10/2013, 6/2014, 8/2014, 9/2014, 12/2014, 7/2015, 8/2015), בגין 36.89ימים.
לאור נתונים אלה, נדחית התביעה לתשלום דמי חגים.
- 5 אשר לטענת הקיזוז של הנתבעת – בהתאם לסעיף 41לצו ההרחבה בענף הבניין, עובד בעל ותק של שלושה חודשים בענף בישראל זכאי ל-9ימי חגים וליום בחירה, ובסך הכל לעשרה ימים בתשלום, ובלבד שלא נעדר בסמוך לחג, אלא בהסכמת המעסיק.
כפי שהוסבר לעיל, הנתבעת המציאה רק חלק מדוחות הנוכחות של התובע, כך שאינם תורמים לבירור סוגיית היעדרותו של התובע. עם זאת, מקום בו על פי הדוחות שהוצגו, עולה שהתובע עבד באופן רציף ולאורך זמן ומשהתובע פירט את ימי החג שבגינם הוא תובע – חזקה כי הוא זכאי לדמי חג, והנטל להוכיח שהתובע נעדר מעבודתו בסמוך ליום החג ולאחריו מוטל על המעסיק (דב”ע (ארצי) מג/91– 3נוהד – חברת אל-וו בע”מ, פד”ע טו 163 (1984); ע”ע (ארצי) 347/03אופרשיאן – מונדי שירותי כח אדם בע”מ, (8.9.2005)).
- 5 כאמור, התובע תבע 32ימי חג אך שולמו לו דמי חגים בגין 36.9ימים. הנתבעת לא הסבירה איך הגיעה לתחשיב לפיו יש לקזז לתובע סכום של 4,024₪ ואף לא טענה שיש לחשב את זכאותו לרכיב זה ביחס להיקף משרה.
משכך, לפי תלושי השכר, הנתבעת שילמה ביתר 4.9ימי חג ועל כן היא זכאית לקיזוז בסך 1,274₪ (4.9ימים 260 X₪ שכר עבודה אחרון של התובע).
תשלום אש”ל
- 5 ברכיב זה עתר התובע לתשלום אש”ל בסך 48,793₪ (59₪ ליום עבור כל תקופת העבודה – סעיף 13לכתב התביעה).
- 5 לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא נדרש ללון במקום העבודה והיה רשאי לשוב לביתו בסיום יום העבודה. עוד נטען שלא ניתן לפדות הוצאות אש”ל לאחר סיום יחסי העבודה (סעיפים 46 -47לתצהיר מרקו). בהתאם, עתרה הנתבעת לקיזוז 5,483₪ בגין הכספים ששולמו לתובע עבור הוצאות אש”ל עקב שגגה במערכת הנהלת החשבונות שלה.
- 5 עדות התובע בכל הנוגע להוצאות אש”ל לא הייתה משכנעת. תחילה טען באופן כללי כי “אני הייתי לן בעבודה” (סעיף 55לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית, התובע טען שהנתבעת הכריחה אותו לישון בשטח מיום ראשון עד חמישי (עמוד 8, שורה 22עד עמוד 9שורה 8). יחד עם זאת, אישר במובלע שנהג לחזור מאוחר מהעבודה: “העבודה היתה קשה. באים מוקדם וחוזרים מאוחר. גם ישנים במקום. אני לא רציתי לישון במקום העבודה.” (עמוד 10, שורות 8 -10).
לעומת גרסה פתלתלה זו, עידו העיד באופן ברור ועקבי כי בסוף יום העבודה: “מי שרצה נסע ומי שלא רצה, עשה כאוות נפשו.“ (עמוד 17, שורה 27, עד עמוד 18, שורה 16).
- 6 התובע הוסיף וטען שהנתבעת הנפיקה לו היתר לינה (סעיף 15לסיכומי התובע), אלא שמדובר בהיתר עבודה בכל שעות היממה, כאשר גם הנתבעת אישרה שלעתים התובע עבד בשעות הלילה. מכל מקום, אין בהנפקת היתר לינה על ידי המעסיק כדי להוות ראייה כי העובד נדרש ללון באתר העבודה בפועל (ע”ע (ארצי) 18335-12-18שראונה – אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע”מ (20.01.2020)).
- 6 לפי הוראת סעיף 47לצו ההרחבה, עובד שנדרש ללון מחוץ למקום הלינה הרגיל שלו, עקב דרישת המעסיק, יקבל תשלום אש”ל בהתאם לשיעורי קצובת הכלכלה.
התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נדרש לישון מחוץ לביתו בשל דרישת המעסיק. התובע לא הביא עדים או ראיה להוכיח טענותיו. לפי דוחות הנוכחות, התובע סיים עבודתו לרוב בשעה 16:30, ומכאן המסקנה המסתברת כי התובע לא נדרש ללון במקום העבודה.
- 6 אשר לטענת הקיזוז – כאמור, לא תישמע שתשלום כל שהוא שולם לעובד בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות אלה המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד (עניין גורביץ).
לכך יש להוסיף שעדותו של מרקו לעניין תשלום דמי אש”ל הייתה מתחמקת ולא ברורה (עמוד 13, שורות 19 -26):
ש: למה שילמת לו אשל בידיעה שמי שלא לן במקום העבודה, לא מגיע
לו?
ת: תראה לי שתשלומי האשל היו קבועים? אם הזכרון שלי לא מטעה
אותי מדובר על פעם אחת או פעמיים תוספת אשל. בתקופה הזאת מכיוון שמדובר בהרבה סיפורים וידוע שאתם תובעים, מנהלי חשבונות העבירו תשלום אשל חד פעמים כמעין פיצוי על כל מיני דברים.
ש: אמרת שתשלום אשל היה חד פעמי ב-5/13, 6/13, 7/138/139/13,
10/13, 11/13 יש אשל?
ת: זה טעות של מנהל החשבונות שחושב שצריך לשלם את הארוחות ביום
בלי קשר ללינה.
ש: לפי מה שולם אשל לפי יום או ארוחה?
ת: אני לא יודע, אני לא מנהל חשבונות. אם תרצה, נביא את מנהל
החשבונות.
ש: צירפת דוחות נוכחות לתצהיר שלך, למה לא צירפת לכל התקופה?
ת: מה שצורף זה מה שמצאנו בתיק שלו.
ר’ גם עדותו בעמוד 16, שורות 28 -32.
מכאן המסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה שנפלה טעות בתשלום אש”ל לתובע. התשלום עבור רכיב זה נעשה באופן שוטף מדי חודש, מה שמחזק את ההנחה כי הנתבעת הייתה מודעת לתשלום זה בזמן אמת וכי מדובר בהסכמה מודעת לשלם דמי אש”ל מעבר לנדרש. העובדה שלתובע שולם אש”ל גם מתיישבת עם דוחות הנוכחות לפיהם התובע עבד לעיתים עד מאוחר.
על כן נדחית התביעה שכנגד להשבת הוצאות בגין דמי אש”ל ששולמו ביתר.
הודעה על תנאי העסקה
- 6 הנתבעת הציגה מסמך (נספח ב’ לתצהיר מרקו) הנחזה להיות הודעה על תנאי העסקה. אין תאריך על המסמך והוא מודפס מבלי שאף אחד מהצדדים חתום עליו, כך שלא ניתן להסיק מתי נכתב, באילו נסיבות ומתי נמסר לתובע.
התובע טען שלא קיבל את ההודעה.
מרקו העיד בעניין זה כך (עמוד 12שורות 10 -16):
ש: (כ)שהתובע התקבל לעבודה, מסרת לו הודעה על תנאי עבודתו?
ת: כמה חודשים אחרי שראינו שהוא נשאר לעבוד, מסרתי לו.
ש: צירפת לתצהיר את ההודעה?
ת: נכון.
ש: מה יש לך להגיד על זה שההודעה ריקה מתוכן?
ת: ההודעה הזאת מה שמסרתי לו ביד, צורפה כדוגמא. אני לא יכול
למצוא עכשיו את ההודעה שנמסרה לו.
- 6 המסמך שצורף לתצהיר הנתבעת נכתב בשפה הערבית, ולא הוצג תרגום של המסמך. לאור הספק לגבי מסירת המסמך שהנתבעת הציגה לידי התובע, כאשר לא ניתן לדעת מתי הוכן, המסקנה המסתברת היא כי הנתבעת לא עמדה בחובתה ועל כן מתקיימות הנסיבות המצדיקות את קבלת התביעה ברכיב זה.
יחד עם זאת, לא ניתן להתרשם שאי מסירת הודעה לעובד נועדה ליצור אי ודאות או ערפול לגבי זכויות התובע. גם לא הוכח כי בזמן אמת התעוררה מחלוקת לגבי השכר או תנאי עבודה אחרים של התובע.
בנסיבות אלה, יש להעמיד את הפיצוי בגין הרכיב האמור על הרף הנמוך, בסך 2,000₪.
התביעה שכנגד
- 6 בשלב זה נותר לדון בטענה האחרונה של הנתבעת לפיה לתובע שולם שכר עבודה בגין שלושה ימי עבודה שדווחו בטעות.
- 6 לטענת הנתבעת, בחודש מאי 2014עבד התובע 20ימי עבודה ועקב טעות דווח לשירות התעסוקה על 23ימי עבודה. על כן, התובע קיבל ביתר סך של 870₪ בגין 3ימי עבודה (סעיף 90לסיכומי הנתבעת).
- 6 מעיון בתלושי השכר עולה כי לתובע שולם בחודש מאי 2014, שכר עבודה בגין 23ימים, בעוד שבכרטיס הנוכחות לחודש זה, תועדו רק 20ימי עבודה (נספח ה לתצהיר מרקו).
- 6 משהנתבעת הוכיחה שהתובע קיבל תשלום עבור שלושה ימי עבודה בהם לא עבד בפועל, יש לקבוע כי הסכום של 870₪ יקוזז מכל סכום שיפסק לחובת הנתבעת.
- סוף דבר – התביעה בעיקרה נדחית ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 37,741₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.11.2013) ועד התשלום בפועל;
ב. פיצויים לפי סעיף 5לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס”ב-2002, בסך 2,000₪ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015ועד התשלום בפועל.
מכל הסכומים המפורטים לעיל יקוזזו 4,996₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.15ועד מועד הקיזוז.
משהתביעה התקבלה רק בחלקה, כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י”ד אדר ב’ תשפ”ב, (17מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע”ש 31439-10-17
לפני:
כב’ השופטת דגית ויסמן
