רילוקיישן לפורטוגל: מה שצריך לדעת לפני המעבר

פורטוגל הפכה בשנים האחרונות ליעד מבוקש עבור ישראלים המחפשים איכות חיים גבוהה, יציבות וביטחון, לצד עלויות מחיה נמוכות יותר. לפני המעבר, חשוב להכיר את ההליך הבירוקרטי, תנאי הוויזות השונים ואפשרויות התעסוקה והדיור. יש לוודא שיש בידיכם את כל המסמכים הדרושים (כגון דרכון בתוקף, מסמכי זיהוי ותעודות רשמיות מתורגמות ומאומתות בחותמת Apostille), ולהכין תכנית פיננסית ברורה למעבר. בנוסף, מומלץ לבצע מחקר מעמיק לגבי אזורי המגורים המועדפים, בתי ספר (אם אתם עוברים עם ילדים) ומערכת הבריאות המקומית. כמובן, למי שזכאי לדרכון אירופאי (למשל אזרחות פורטוגלית על בסיס מוצא ספרדי-פורטוגלי), המעבר הופך פשוט יותר, שכן בעלי אזרחות אירופאית יכולים לגור ולעבוד בפורטוגל ללא צורך בוויזה מיוחדת. יחד עם זאת, גם ללא אזרחות אירופאית, פורטוגל מציעה מסלולי הגירה ידידותיים, בהם נעסוק בהמשך, כדוגמת ויזת D7 למשקיעים הפסיביים ופנסיונרים, או מסלול ויזת זהב (Golden Visa) להשקעה, אם כי נכון ל-2025 חלו שינויים משמעותיים במסלול זה.

טיפ חשוב: עוד לפני ההגעה, פתחו חשבון בנק פורטוגלי והשיגו Número de Identificação Fiscal (NIF), מספר זיהוי מס פורטוגלי, הנדרש כמעט לכל פעולה פיננסית (משכירת דירה ועד קניית רכב). ניתן להוציא NIF די בקלות באמצעות ביקור ברשויות המס (Finanças) בפורטוגל, ולעיתים אף דרך מיופי כוח או שירותים מקוונים, אך הכנתו מראש תזרז תהליכים בשטח. כמו כן, קחו בחשבון שפורטוגל היא מדינה בירוקרטית; תהליכים עלולים לקחת זמן, ולכן סבלנות והתארגנות מראש הם מפתח למעבר חלק.

האם פורטוגל מתאימה לרילוקיישן מישראל?

התשובה לשאלה זו תלויה, כמובן, בצרכים ובהעדפות האישיות. בפורטוגל מתגוררת קהילה הולכת וגדלה של ישראלים, חלקם בעלי אזרחות פורטוגלית ואחרים על ויזות שונות, ומעידים על קלות יחסית בהשתלבות. התרבות הפורטוגלית שונה מזו הישראלית, הפורטוגלים ידועים כאנשים רגועים, מנומסים ושקטים יותר, וקצב החיים איטי ונינוח יותר. עבור ישראלים המחפשים הפוגה ממרוץ החיים בארץ, סגנון זה מהווה שינוי מרענן. לאחר אירועי אוקטובר 2023 בישראל, נצפתה עלייה חדה בהתעניינות ברילוקיישן לפורטוגל. לדברי מומחים, מאז אוקטובר 2023 חלה זרימה מוגברת של ישראלים למדינה, ממשקיעי נדל”ן, דרך משפחות המחפשות הפוגה זמנית, ועד כאלה המבקשים להשתקע לצמיתות. גם ללא קשר לאירועים בארץ, בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים מגלים את פורטוגל כיעד אטרקטיבי, בין היתר בשל האפשרות להוצאת אזרחות פורטוגלית לצאצאי אנוסים (נתיב שהתאפשר עד 2022) אשר פטרה אותם מצורך בוויזה, ובשל האקלים הידידותי והמרחק הגאוגרפי הסביר.

מבחינת מרחק וטיסות: פורטוגל ממוקמת בקצה המערבי של אירופה, והטיסה מתל אביב לליסבון אורכת כ-5-6 שעות, תלוי בעצירות. המרחק אינו זניח, אך עדיין מאפשר ביקורים תקופתיים בארץ. חברות תעופה שונות מציעות טיסות ישירות או עם קונקשן לפורטוגל, והקהילה הישראלית המקומית התארגנה כך שניתן אף למצוא מוצרים כשרים וחגיגות חגים משותפות בערים הגדולות. למשל, בעיר פורטו מתקיימים מפגשי קהילה ישראלית, ואף נחגגים חגים כמו פורים ויום העצמאות הישראלי עם השתתפות של מאות אנשים, עדות לקהילה מגובשת ההולכת וגדלה.

כלכלה ותעסוקה: פורטוגל היא כלכלה אירופית קטנה-בינונית עם גידול מתון. עבור עובדים בהייטק ונוודים דיגיטליים, ליסבון ופורטו מהוות מרכזים מתפתחים עם Startup Scene פעיל, חללי עבודה משותפים וקהילה בין-לאומית. אמנם השכר המקומי הממוצע נמוך משמעותית מהשכר בישראל, אך בעידן העבודה מרחוק רבים ממשיכים לעבוד עבור חברות זרות (או ישראליות) בשעה שהם נהנים מעלויות המחיה הנמוכות בפורטוגל. היות שהפורטוגלים דוברים אנגלית ברמה טובה יחסית (בפרט צעירים ובערים הגדולות), עובדים זרים יכולים להשתלב בחברות בינלאומיות מקומיות בתחומי טכנולוגיה, תיירות, מחקר ועוד. מעבר לכך, ישנם ישראלים שפתחו עסקים מקומיים, החל מברים ומסעדות ועד חברות נדל”ן וייעוץ, תוך ניצול היתרונות המקומיים.

קהילה ישראלית ויהודית: מעבר לקשרי הקהילה הישראלית, חשוב לציין שישנה נוכחות יהודית היסטורית בפורטוגל, עם בתי כנסת פעילים בליסבון ופורטו. בערים אלה פועלות גם קהילות חב”ד, ומתקיימים מפגשים חברתיים ועסקיים המכוונים לדוברי עברית. עובדה זו יכולה לסייע למי שחושש מתחושת ניתוק, תמיד ניתן למצוא ייעוץ, מענה לשאלות ואף מוצרים מישראל דרך רשת הקשרים המקומית.

פורטוגל מציעה שילוב ייחודי של תרבות אירופאית רגועה ומסבירת פנים, עלויות מחיה נמוכות יחסית וקלות התארגנות (במיוחד עבור בעלי אזרחות אירופית). יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את המרחק מהמשפחה בישראל ואת פערי השפה (השפה הפורטוגזית דומיננטית בחיי היומיום, נרחיב על כך בחלק התרבות). עבור רבים מהישראלים, היתרונות עולים על החסרונות, אך ההחלטה אם פורטוגל מתאימה לכם אישית צריכה לקחת בחשבון את סגנון החיים שאתם מחפשים, את מצבכם המשפחתי והתעסוקתי, ואת יכולת ההסתגלות שלכם להרגלים חדשים.

היתרונות של מעבר לפורטוגל: איכות חיים, ביטחון ועלויות מחיה

מעבר לפורטוגל טומן בחובו מספר יתרונות משמעותיים: איכות חיים, רמת ביטחון אישי גבוהה, ויוקר מחיה נמוך בהרבה בהשוואה לישראל. נפרט על כל אחד מאלה:

• ביטחון ותחושת בטיחות: פורטוגל מדורגת בעקביות כאחת המדינות הבטוחות בעולם. במדד Global Peace Index העדכני, פורטוגל ניצבת במקום ה-7 מתוך 163 מדינות, מה שמעיד על רמת פשיעה נמוכה, יציבות פוליטית וביטחון אישי גבוה. לשם השוואה, ישראל דורגה בשנת 2024 במקום ה-155 במדד השלום העולמי, פער ניכר הנובע הן מהמצב הגאו-פוליטי באזורנו והן מרמת פשיעה ואלימות גבוהה יותר. בהיותה מדינה שלווה ללא מתיחויות פנימיות חריפות, החיים בפורטוגל מתאפיינים בתחושת רוגע וביטחון. משפחות יכולות להרגיש בנוח יותר לתת לילדיהן מרחב תנועה עצמאי, ותושבים מדווחים על כך שהם אינם חוששים להסתובב בלילה ברחובות עריהם.
• איכות חיים וסביבה: פורטוגל מציעה איכות חיים גבוהה, המתבטאת לא רק בביטחון אלא גם באווירה הכללית. האקלים נוח במרבית חודשי השנה, קייצים חמים אבל לא קיצוניים (במיוחד באזורים הקרובים לאוקיינוס האטלנטי) וחורפים מתונים עם הרבה ימי שמש. עבור ישראלים, מזג האוויר הפורטוגלי מרגיש מוכר אך נוח יותר, ללא הלחות הכבדה של אוגוסט הישראלי ועם חורף גשום אך לא מושלג ברוב האזורים. פורטוגל מצטיינת גם בניקיון, בתחזוקת התשתיות ובשירותים ציבוריים מתפקדים. הערים הפורטוגליות משלבות היסטוריה עשירה (מבנים עתיקים, מוזיאונים, ארכיטקטורה מרהיבה) עם מודרניות, ועבור מי שאוהב טבע, יש הרים ירוקים, חופים מרהיבים ושטחים כפריים שלווים במרחק נסיעה קצרה מהערים הגדולות. כל אלה מגובים בדירוגים בינלאומיים טובים: מדדי איכות חיים, בריאות וזיהום נמוכים. למשל, במדד איכות החיים של Numbeo, ליסבון מקבלת ציון גבוה וקרוב לזה של תל אביב, אך עם יתרון משמעותי בעלות המחיה ובזיהום אוויר נמוך יותר.
• עלות מחיה נמוכה יחסית: אחד השיקולים המרכזיים לטובת מעבר הוא החיסכון הכלכלי. יוקר המחיה בישראל, ובמיוחד באזור המרכז, הוא מהגבוהים בעולם. תל אביב מדורגת תדיר בין הערים היקרות ביותר (ב-2023 דורגה בטופ 10 העולמי ביוקר המחיה). לעומת זאת, פורטוגל זולה משמעותית: מנתוני השוואה, מדד עלות המחיה בליסבון נמוך בכ-30% מזה של תל אביב. המשמעות המעשית היא שסל מוצרים ושירותים שעולה בתל אביב 10,000 ₪, יעלה בליסבון בערך 7,000 ₪ בממוצע. מעבר לכך, מחירי הנדל”ן והשכירות נמוכים בצורה דרמטית: שכר דירה חודשי לדירת 3 חדרים במרכז ליסבון עשוי לעמוד על 1,200-1,500 אירו (כ-5,000-6,000 ₪), לעומת תל אביב שם בקלות המחירים כפולים מכך. גם מחירי המזון (בסופרמרקטים ובמסעדות), התחבורה הציבורית, שירותי פנאי וביגוד, כולם נוחים יותר בפורטוגל. טבלה להמחשה:
  

  פריט	ליסבון, ממוצע מחירים	תל אביב, ממוצע מחירים
  ארוחה זוגית במסעדה בינונית	כ-50€ (≈200 ₪)	כ-80€ (≈300 ₪)
  כרטיס חודשי תחבורה ציבורית	40€	55€ (≈210 ₪)
  אינטרנט ביתי (חודשי)	30€	50€
  דירת 3 חד’ במרכז העיר, שכ”ד	1,300€	3,000€
  חשמל, מים, גז (חודשי ממוצע)	120€	200€

  מקור הנתונים: Numbeo, השוואת יוקר מחיה ישראל-פורטוגל, 2025.

  כמובן, יש שונות בתוך פורטוגל עצמה: מחירים בליסבון ופורטו גבוהים מאשר בעיירות וכפרים, אך גם בערים הגדולות עדיין זולים ביחס לישראל. יתרון נוסף הוא מיסוי נמוך על צריכה: מע”מ (IVA) בפורטוגל הוא 23% ברמה סטנדרטית, לא רחוק מישראל (17%), אך ישנו מע”מ מופחת על מוצרי יסוד ושירותים מסוימים. מחירי הדלק, החשמל והתקשורת לעיתים נמוכים יותר בזכות רגולציה ותחרות מקומית.

• בריאות וחינוך ציבוריים באיכות טובה: פורטוגל מציעה שירותי בריאות ציבוריים במחיר שווה לכל נפש (פירוט יגיע בהמשך), וחינוך ציבורי חינם מהגיל הרך ועד אוניברסיטה. איכות מערכת הבריאות הציבורית (Serviço Nacional de Saúde – SNS) נחשבת טובה, עם זמינות של רופאים מקצועיים, תשתיות מודרניות ושביעות רצון גבוהה של מטופלים. בתחום החינוך, בתי הספר הציבוריים בפורטוגל מקנים רמת חינוך טובה, אם כי עבור ילדים דוברי עברית המעבר לכיתה דוברת פורטוגזית עשוי להיות מאתגר בתחילה. יש אפשרויות גם לבתי ספר בינלאומיים ודו-לשוניים בערים הגדולות (אך הם פרטיים ויקרים יחסית).
• אווירה ותרבות: מבחינת סגנון חיים, רבים נהנים מהתרבות הפורטוגלית שמוקירה Work-Life Balance. יום העבודה הממוצע מתחיל בסביבות 9:00-9:30 ומסתיים ב-18:00, והפורטוגלים יודעים ליהנות מזמן פנוי, בתי הקפה מלאים אחה”צ, סופי השבוע מוקדשים למשפחה ולמנוחה, והלחץ התחרותי המוכר בישראל פחות מורגש. עבור ישראלים הרגילים לסביבת חיים תובענית ולחוצה, הפגת המתח הזו היא יתרון עצום. האוכלוסייה המקומית מתאפיינת ביחס מכבד לזרים, פורטוגל זכתה להכרה כמדינה ידידותית למהגרים, ומרבית הזרים מדווחים שמרגישים רצויים. בנוסף, קיימים אירועי תרבות מגוונים, פסטיבלים, ואמנות, כך שתמיד יש מה לעשות.

היתרונות של המעבר לפורטוגל מורגשים בכיס, בנפש ובגוף: חיסכון בעלויות, שקט נפשי וביטחון, וסביבה המקבלת אתכם בזרועות פתוחות. כמובן, נדרשת הסתגלות (לשפה החדשה, לבירוקרטיה, ולפערים התרבותיים), אך רבים יאמרו שהתמורה משתלמת.

הכרת שוק הנדל”ן בפורטוגל: מגמות ותחזיות

שוק הנדל”ן הפורטוגלי עבר עשור של צמיחה מואצת. מאז ההתאוששות ממשבר החוב האירופי ב-2014, מחירי הדיור בפורטוגל נמצאים במגמת עלייה מתמדת. בשנים 2015–2019 נרשמו עליות שנתיות דו-ספרתיות בחלקן, בהובלת ביקושים מצד מקומיים וזרים כאחד. הקטר המרכזי היה שוק הדיור בליסבון, עיר הבירה, שבה המחירים טיפסו בכ-65% בעשור האחרון. גם ערים מרכזיות אחרות, כדוגמת פורטו, ראו זינוק במחירים, אם כי בקצב מעט מתון יותר.

מגמות עדכניות (2023-2024): בתקופת מגפת הקורונה (2020–2021) שוק הנדל”ן הפורטוגלי הפגין עמידות יחסית, עם המשך עליות מחירים בשיעורים ניכרים (למעלה מ-10% ב-2021 ו-2022). בשנת 2023, על רקע עליית ריבית המשכנתאות והגבלות כלכליות, קצב עליית המחירים הואט במעט לכ-5.4%. עם זאת, נתוני 2024 מצביעים שוב על האצה: ברבעון האחרון של 2024, המחיר החציוני לדירה בפורטוגל הגיע לשיא של כ-1,870 אירו למ”ר, עלייה שנתית של כ-12%. הביקוש נשאר גבוה, במיוחד באזורי הביקוש המרכזיים, בעוד היצע הדיור גדל בקצב איטי בלבד. ממשלת פורטוגל הגדירה את מצב הדיור כ”משבר דיור” לאומי, על רקע הקושי של זוגות צעירים מקומיים לרכוש בית במחירים הנוכחיים.

השקעות זרות ונהירה בינלאומית: שוק הנדל”ן הפורטוגלי נהנה מהשקעות זרות משמעותיות בעשור האחרון. תוכנית ויזת הזהב (אשרת משקיעים) שהושקה ב-2012 משכה למדינה אלפי משקיעים מרחבי העולם, אשר רכשו נכסים (בעיקר בליסבון, פורטו והאלגרב) כדי לקבל תושבות. כמו כן, פורטוגל זכתה לפופולריות בקרב גמלאים מצפון אירופה, מצפון אמריקה ומדינות כאסיה, שבאו ליהנות מיופיה, מאורח חייה הנעים ומהטבות מס (כגון משטר ה-NHR עליו נדון בהמשך). משקיעים ישראלים היו חלק מהמגמה, אם כי במספרים קטנים יחסית. לפי הערכות, רוב הישראלים שרכשו נכסים בפורטוגל עשו זאת לאו דווקא במסגרת ויזת זהב, אלא ממניעים של השקעה נטו או לצורך מעבר מגורים (לעיתים עם אזרחות פורטוגלית שכבר בידם). למעשה, בעוד חלק מהמשקיעים הזרים האטו רכישות בעקבות ביטול מסלול ויזת הזהב בנדל”ן, ישראלים רבים המשיכו לרכוש, מונעים בעיקר מאירועים מקומיים בישראל ומהאפשרות לקבל אזרחות פורטוגלית על בסיס שורשים.

האזוריים החמים בשוק: ליסבון רבתי (Grande Lisboa) היא היקרה ביותר, עם מחיר חציוני סביב €2,523 למ”ר נכון לסוף 2024. אחריה אזור ה-Algarve (דרום המדינה, אזור תיירותי פופולרי) עם חציון של כ-€2,321 למ”ר. פורטו והפרברים סביבה (אזור Norte) מתומחרים מעט מתחת לליסבון, והאזורים הזולים ביותר הם Centro (מרכז פורטוגל הכפרית) ו-Alentejo, עם מחירים חציוניים סביב €1,100 למ”ר בלבד. המשמעות היא שבמחיר דירת 3 חדרים במרכז תל אביב, ניתן לרכוש וילה כפרית באלנטז’ו או דירת יוקרה בפאתי ליסבון. יחד עם זאת, תשואות השכירות מתכנסות ברחבי המדינה: בליסבון תשואת השכירות הגולמית לדירות נעה סביב 4.5% לשנה, ובפורטו סביב 4.8% לשנה. תשואות אלו משקפות שכר דירה יציב לעומת ערך הנכס, וגבוהות מעט מאלו שבישראל (שם במרכז הארץ לעיתים התשואה 2%-3% בלבד בשל מחירי הדירות הגבוהים).

תחזיות 2025 ואילך: מומחי נדל”ן בינלאומיים חלוקים קלות לגבי הכיוון העתידי. מצד אחד, העלאות הריבית באירופה (שער הריבית בבנק האירופי עלה מכ-0% ב-2022 לסביב 4% ב-2024) מקשות על לקיחת משכנתאות וייתכן ויצטננו את הביקושים המקומיים. נתוני העסקאות בשנת 2023 אכן הראו ירידה בכמות העסקאות בכ-18% (לעומת 2022) עקב מימון יקר יותר. אולם במחצית הראשונה של 2024 כבר נרשמה התאוששות עם עלייה של 3.1% במספר העסקאות לעומת אשתקד, מה שמרמז שהביקוש הגלום עדיין חזק. ההיצע, מנגד, ממשיך להיות מוגבל: קצב בנייה חדש אינו מדביק את הפער בין הביקוש לדירות לבין היצע הדיור. הממשלה מנסה לעודד פרויקטי בנייה והשכרה לטווח ארוך (דרך תוכניות כמו Mais Habitação, שנפרט בהמשך), אך אלו צעדים שתוצאותיהם יורגשו רק בטווח הבינוני.

תחזית סבירה היא שהמחירים ימשיכו לעלות, אך בקצב מתון יותר (אזור 5%-8% בשנה) ולא בהכרח בכל האזורים. אזורים פריפריאליים שהתייקרו מאוד עשויים להתייצב, בעוד אזורים מתפתחים סביב ליסבון (כמו Montijo, Barreiro וערי לווין אחרות של הבירה) עשויים להמשיך לראות עליות חדות על רקע פרויקטי תשתית חדשים (למשל הדיבור על נמל תעופה חדש במטרופולין ליסבון). בנוסף, ביטול מסלול ויזת הזהב עשוי להפנות חלק מהשקעות הנדל”ן הזרות לכיוונים אחרים (כגון נכסים מסחריים, קרנות השקעה, או מדינות אחרות). עם זאת, יש לציין כי משקיעים זרים מוסיפים להתעניין בפורטוגל גם ללא ויזת הזהב, בזכות היציבות, התשואה והפוטנציאל ארוך-הטווח, כמו שניתן היה לראות בכך ששוק ליסבון נשאר “לוהט” גם אחרי ביטול תוכנית הזהב, ואפילו רשם עליית מחירים נוספת.

שוק הנדל”ן הפורטוגלי נכון ל-2025 מאופיין עדיין בעליית מחירים, ביקוש גבוה ומעורבות זרה. מי ששוקל רכישת נכס במדינה למגורים או השקעה צריך לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות הרגולטוריות (כגון רגולציית השכרה, מיסוי וצעדי ממשלה לבלימת עליות) והכלכליות (ריבית, תעסוקה). חלקים ניכרים בהמשך מדריך זה יעמיקו בסוגיות אלה כדי לסייע לכם בקבלת החלטה מושכלת.

תהליך רכישת נכס בפורטוגל: שלבים וטיפים

רכישת נכס בפורטוגל היא תהליך מובנה ובירוקרטי פחות או יותר, אך חשוב להכיר את שלביו ולפעול במשנה זהירות, בייחוד כזר שאינו דובר את השפה שוטף. להלן השלבים העיקריים לרכישה טיפוסית של דירה או בית בפורטוגל, לצד טיפים מעשיים בכל שלב:

1. הגדרת תקציב ומימון: ראשית, קבעו את התקציב לרכישה. יש להביא בחשבון לא רק את מחיר הנכס עצמו, אלא גם מסי רכישה (מס העברה וחותמת, פירוט בהמשך), שכר טרחת עורכי דין, מתווכים, שמאי וכו’. אם בכוונתכם להיעזר במשכנתא פורטוגלית, דעו כי לרוב הבנקים המקומיים מוכנים לתת עד 60%-70% מימון לזרים (ולעיתים 80% לתושב מקומי). הריבית על משכנתאות בפורטוגל צמודה לריבית ה-Euribor, וכרגע (2025) נמצאת סביב 4%-5%. טיפ: קבלו אישור עקרוני מהבנק למתן משכנתא לפני שתתחייבו לרכישה, כדי למנוע מצב בו תתקעו ללא מימון. ניתן גם לקחת משכנתא בישראל על נכס קיים ולרכוש בפורטוגל במזומן, אך יש לשקלל עלויות המרה למטבע אירו.
2. איתור הנכס המתאים: אתרי אינטרנט מרכזיים למציאת נדל”ן הם Idealista, Imovirtual, Sapo Casas ואחרים, וכן רשתות תיווך גדולות (RE/MAX, Century 21, וכו’). אפשר גם להסתייע בסוכן נדל”ן מקומי (mediador imobiliário) המנוסה בעבודה עם זרים. וודאו שהסוכן מורשה. בעת ביקור בנכס, בחנו את המצב הפיזי (גיל הבניין, האם נדרשים שיפוצים), את השכונה (שירותים קרובים, בטיחות) ואת הרישומים החוקיים של הנכס (שטח רשום, חריגות בנייה אם יש). טיפ: אל תוותרו על בדיקה מקצועית של הנכס, בפורטוגל מקובל להזמין מהנדס או שמאי שיבצע סקירה (בדומה לבדק בית) לפני חתימה על חוזה. כך תוכלו להימנע מהפתעות יקרות לאחר הקניה.
3. קבלת מספר NIF ופתיחת חשבון בנק: כפי שהוזכר, NIF (מספר זיהוי מס) הוא תנאי לכל עסקת נדל”ן. הוציאו NIF בהקדם (ניתן לעשות זאת דרך פקיד שומה פורטוגלי, לעיתים תוך שימוש בנותן חסות/עורך דין אם אתם לא תושבים עדיין). כמו כן, פתחו חשבון בנק פורטוגלי, חובה לתשלום מיסי הרכישה וקבלת משכנתא מקומית. פתיחת חשבון דורשת דרכון ו-NIF ולעיתים הוכחת כתובת. טיפ: בנקים גדולים כמו Millennium BCP, Novo Banco או Caixa Geral têm מחלקות ייעודיות לתושבי חוץ עם דוברי אנגלית, נסו לפנות אליהם להקלת התהליך.
4. הצעת רכישה וחתימת חוזה מקדים (Contrato de Promessa de Compra e Venda): לאחר שמצאתם נכס מתאים והגעתם להסכמה עם המוכר על המחיר, נהוג בפורטוגל לחתום על חוזה מוקדם, הקרוי לעיתים פשוט “promessa”. חוזה זה מהווה הבטחה הדדית: המוכר מתחייב למכור והקונה מתחייב לקנות לפי התנאים שהוסכמו. בשלב זה משולם דמי קדימה (Signal), בדרך כלל 5%-10% ממחיר הנכס. שימו לב: אם הקונה מפר את החוזה המקדים, הוא עלול לאבד את המקדמה; אם המוכר הוא זה שמפר, עליו להשיב את המקדמה כפליים לקונה (זוהי ברירת המחדל בחוק הפורטוגלי, אלא אם נקבע אחרת בחוזה). טיפ: חשוב שעורך דין מטעמכם יבדוק את החוזה המקדים לפני החתימה. ודאו שהחוזה כולל את כל הפרטים המהותיים (מחיר, לוחות זמנים, מצב רישומי של הנכס, מה כלול במכירה, תנאים מתלים כגון אישור משכנתא וכו’). כמו כן, בררו באמצעות עורך הדין כי למוכר יש כותרת בעלות נקייה על הנכס (בעלות רשומה בלשכת רישום המקרקעין ללא עיקולים או שיעבודים). ניתן לבקש נסח רישום מקרקעין (Certidão Predial) ומסמך אישור ייעוד וזכויות בניה מהעירייה (caderneta predial).
5. קבלת משכנתא (אם רלוונטי) והשלמת תשלום: אם אתם לוקחים הלוואת משכנתא בפורטוגל, לאחר החוזה המקדים הבנק יעריך את שווי הנכס באמצעות שמאי מטעמו. ודאו שהערכת הבנק תואמת פחות או יותר למחיר שהסכמתם לשלם, אחרת יתכן ותצטרכו להגדיל הון עצמי. יש לספק לבנק מסמכים שונים (תלושי שכר/דו”חות הכנסה, דפי בנק, החוזה המקדים עצמו וכו’). תהליך אישור סופי למשכנתא עשוי לקחת מספר שבועות. במקביל, התחילו להכין את היתרה לתשלום, המקדמה שכבר שולמה תקוזז, ויש לדאוג למימון שאר הסכום (הון עצמי + כספי משכנתא). טיפ: העבירו כספים לחשבון הפורטוגלי מבעוד מועד, שכן העברות בין-לאומיות ולפעמים המרת מטבע עלולות לקחת זמן. בדקו שערי חליפין ועמלות, עבור סכומים גדולים, הפרשי שער קטנים מתבטאים באלפי אירו.
6. חתימת חוזה סופי (Escritura) והעברת בעלות: השלב האחרון הוא חתימת חוזה המכר בפני נוטריון. בפורטוגל, העסקה מוסדרת באמצעות נוטריון ציבורי או עורך דין בעל הסמכה נוטריונית, אשר מקריא את מסמך ההסכמה למכירה (הכתוב בפורטוגזית) לשני הצדדים. לעיתים קרובות הקונה והמוכר (או נציגיהם) נפגשים במשרד נוטריון כדי לחתום על הסריטורה. במעמד זה, הקונה משלם את יתרת הסכום (או שהבנק משחרר את כספי המשכנתא), והמוכר מוסר את המפתחות. לאחר החתימה, הנוטריון מדווח לרשויות על שינוי הבעלות. טיפ: אם אינכם דוברי פורטוגזית, דרשו נוכחות של מתורגמן מוסמך בזמן החתימה, כדי שתבינו את תוכן המסמך לפני שאתם חותמים עליו, זוהי אף דרישת חוק כאשר אחד הצדדים אינו מבין פורטוגזית היטב. ודאו גם שכל המיסים שולמו לפני/במעמד החתימה (מס רכישה, מס חתימה, ראו סעיף מיסוי בהמשך).
7. רישום הנכס על שמכם וקבלת מסמכים סופיים: לאחר השלמת העסקה, צריך לרשום את הנכס על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין (Conservatória do Registo Predial) ובמשרדי המס המקומיים לצורך רישומי מס רכוש וארנונה (מה שנקרא שם IMI, Imposto Municipal sobre Imóveis). ברוב המקרים, הנוטריון או עורך הדין דואגים לכך אוטומטית כחלק מהשירות. ודאו שאתם מקבלים עותק מאושר של חוזה המכר הסופי ומסמכי הרישום המוכיחים שהנכס עבר על שמכם.

טיפים כלליים ומוקשים להיזהר מהם:

• ייצוג משפטי: תמיד להעסיק עורך דין מומחה לנדל”ן (דובר אנגלית, ואם אפשר גם עם ידע בעברית) שייצג את האינטרסים שלכם. בניגוד לישראל, בפורטוגל לא תמיד שני הצדדים מיוצגים, לעיתים עורך דין יחיד מייצג את העסקה ומנסה להיות ניטרלי. עדיף שיהיה לכם יועץ משלכם.
• בדיקת חובות ועיקולים: לבד מנסח הטאבו, יש לבדוק שאין חובות עירייה או חובות ועד בית (דמי ניהול) על הנכס, שכן חובות מסוימים “נדבקים” לנכס ויכולים לעבור לרוכש. בקשו מהמוכר אישורים שאין חוב ארנונה/מים/חשמל וכדומה.
• נכסים בפרויקטי תמ”א/קבלן: אם קונים נכס על הנייר או בפרויקט חדש, חשוב לבדוק את רקע הקבלן/יזם, לוודא שיש היתר בניה בתוקף, ולשקול מנגנון של נאמנות לכספים עד למסירה כדי להגן עליכם במקרה של עיכובים או בעיות.
• מס רכישה ושיקולים כספיים: קחו בחשבון את מס הרכישה (IMT) בעת חישוב העלות, ראו פירוט בסעיף המסים. המס יכול להגיע לכמה אחוזים טובים מהעסקה, ולכן יש להתכונן לכך בתזרים.
• שיפוצים: אם אתם מתכננים לשפץ נכס ישן, שימו לב שחוקים בפורטוגל (במיוחד במרכזי ערים היסטוריות) יכולים להקשות על שינויים מבניים, ויש צורך בהיתרים. בנוסף, העריכו תקציב שיפוץ ושוחחו עם קבלנים עוד לפני הרכישה כדי להבין את ההיקף.
• זמן ותכנון: עסקאות נדל”ן בפורטוגל עשויות לקחת זמן רב יותר מאשר בישראל. אל תילחצו אם תהליך הרכישה נמשך מספר חודשים, זה נורמלי, במיוחד אם מעורבת משכנתא. היו מוכנים להתעכב ולהגיב בסבלנות לכל שלב בירוקרטי.

על ידי הקפדה על שלבים מסודרים אלה וקבלת ליווי מקצועי בעת הצורך, תוכלו לבצע רכישת נכס בטוחה ושקולה בפורטוגל. בהמשך נדון בהבדלים בין רכישת נכס חדש לשיפוץ נכס ישן, בהשפעת חוקי תכנון ובנייה מקומיים ובסוגיות נוספות שמשקיעים ורוכשים זרים נתקלים בהן.

השוואת מחירי נדל”ן בין ליסבון, פורטו ואזורים נוספים

פורטוגל אמנם מדינה קטנה, אך שוק הנדל”ן בה מגוון ומשתנה מאוד מאזור לאזור. קיים פער משמעותי בין המטרופולינים המרכזיים, ליסבון ופורטו, לבין שאר חלקי המדינה, וכמובן שגם בתוך הערים עצמן יש שונות בין שכונות ואזורים. נציג כאן השוואה בין מחירי הנדל”ן במיקומים מרכזיים:

ליסבון (Lisboa): כבירת המדינה והמרכז הכלכלי, ליסבון היא היקרה ביותר. נכון ל-2024, המחיר החציוני לדירה בעיר ובסביבתה הקרובה הוא כאמור כ-€2,500 למ”ר. באזורים המבוקשים במיוחד, כמו שכונת Chiado או אזור Avenida da Liberdade, המחירים גבוהים משמעותית, לעיתים €5,000-€7,000 למ”ר לנכסים סטנדרטיים, ואילו נכסי יוקרה עם נוף לנהר הטז’ו יכולים להגיע גם ל-€10,000 למ”ר. ליסבון מושכת גם את מרבית המשקיעים הזרים, ולכן התחרות על נכסים במרכז העיר גבוהה. יחד עם זאת, הפרברים של ליסבון (כגון Amadora, Loures, או Sacavém) מציעים מחירים נגישים יותר, בטווח €1,500-€2,000 למ”ר, עם קישור תחבורתי סביר לעיר. כמו כן, ערי הלווין Cascais ו-Estoril ממערב לליסבון (על קו החוף) יקרות יחסית (לעיתים כמו ליסבון עצמה) בשל איכות החיים הגבוהה שם והיותן “ערי נופש” יוקרתיות.

פורטו (Porto): העיר השנייה בגודלה בפורטוגל, בירת צפון המדינה. פורטו זולה מעט מליסבון, עם מחירים חציוניים המוערכים סביב €1,600-€2,000 למ”ר בעיר ובסביבתה הקרובה. באזורים המרכזיים של פורטו (Ribeira ההיסטורית, Foz do Douro, Boavista) המחירים יכולים לטפס לאזור €3,000-€5,000 למ”ר עבור נכסים משופצים, אך באופן כללי פורטו נגישה יותר כלכלית מרעותה ליסבון. חשוב לציין שבפורטו היצע הדיור קטן יותר, והעיר קורצה בשנים האחרונות מביקוש של משקיעים זרים (במיוחד צרפתים, בריטים וגם ישראלים) שחיפשו אלטרנטיבה זולה לליסבון. הרובע ההיסטורי של פורטו ראה גל של שיפוצים והשבחה, כך שנכסים משופצים במרכז העיר עלו בערכם במהירות. מנגד, יש עדיין שכונות ותיקות שבהן המחירים נמוכים מאוד (אזורים בפאתי פורטו כמו Rio Tinto או Gaia שמעברו השני של נהר הדואורו), בהם אפשר למצוא דירות אף בפחות מ-€1,200 למ”ר, אם כי מצבן של רבות מהן דורש שיפוץ.

האלגרב (Algarve): אזור הדרום, הידוע כיעד תיירותי בינלאומי בזכות חופיו. הערים המרכזיות בו הן Faro, Lagos, Albufeira ואחרות. מחירי הנדל”ן באלגרב גבוהים בהשוואה לחלקי הארץ האחרים (מלבד ליסבון/פורטו) בשל משיכה למשקיעי נופש. באלגרב החציון סביב €2,300 למ”ר, אך בערי הנופש המבוקשות או ביישובי יוקרה (למשל Quinta do Lago, Vale do Lobo) וילות יוקרה עשויות להגיע למיליוני אירו. מצד שני, בערים קטנות או כפרים בפנים האזור ניתן עדיין למצוא מציאות במחירים של €1,000 למ”ר ופחות.

מרכז וצפון פנים הארץ (Centro & Norte interior): באזורים הכפריים והעיירות הקטנות במרכז פורטוגל (מחוזות כמו Coimbra, Leiria, Viseu) ובצפון הפנימי (למשל אזור Braga, Vila Real) המחירים הם הנמוכים במדינה. כפי שצוין, באלנטז’ו (Alentejo) ובמרכז, חציוני המחיר הם מעט מעל €1,100 למ”ר בלבד. לדוגמה, בעיר כמו Coimbra (המאכלסת את אחת האוניברסיטאות העתיקות באירופה) דירה מרווחת במרכז העיר תעלה אולי €120,000, בעוד שבכפר קטן באזור Guarda בצפון, בית קרקע עם גינה יכול לעלות פחות מ-€80,000. אזורים אלה פחות מתוירים ופחות מבוקשים לזרים, אך עשויים לעניין גמלאים המחפשים שלווה, או משקיעים המתמקדים בחקלאות ובשטחים גדולים.

אזורי פריפריה מתפתחים סביב ליסבון: שווה להתעכב עליהם, כי הם מציגים הזדמנויות מעניינות: מצד אחד קרבה לליסבון, מצד שני מחיר עדיין נמוך, אולם עם פוטנציאל עליית ערך. למשל, העיר Setúbal (סטובל), כ-40 ק”מ דרומית לליסבון, הפכה מבוקשת בשל החיבור לרכבת ובשל היותה עיר נמל מתחדשת, המחירים בה עדיין סביב €1,500-€1,800 למ”ר, אך הם במגמת עליה. דוגמה נוספת: Montijo ו-Barreiro שבגדה הדרומית של נהר הטז’ו, שייתכן שבעתיד יחוברו בגשר/נמל תעופה חדש, כיום המחירים שם נמוכים יחסית (€1,200-€1,500 למ”ר), ואם וכאשר יתפתחו תשתיות חדשות, ערך הנכסים עלול לזנק. באותו אופן, באזור Loures מצפון לליסבון מתוכננים אזורי מסחר ותעסוקה חדשים, מה שיכול להשפיע על שוק הדיור המקומי.

טבלה השוואתית מקוצרת (חציון מחיר למ”ר, סוף 2024):

הערה: הנתונים לחלק מהאזורים הם הערכות על בסיס מידע זמין (INE ודיווחי שוק). המגמה מתייחסת לשינוי על פני השנה האחרונה.

ניתן לראות שהתשואה (באחוזים) של עליית המחיר הייתה גבוהה ביותר בערים הגדולות, אך גם אזורי הפריפריה סביבן מדביקים את הפער.

השוואת שכירות: עוד היבט בהשוואת שוקי הנדל”ן הוא שוק השכירות. בליסבון, שכר הדירה החודשי לדירת 2 חדרים במרכז העיר הוא בסביבות €800-€1,200; בפורטו €600-€900; בערים קטנות יותר €400-€600. עם זאת, בעיה ארצית היא מחסור בדירות להשכרה לטווח ארוך, בין השאר עקב פריחת ה-Airbnb (השכרות לטווח קצר לתיירים). למשל, בשכונות התיירותיות של ליסבון ופורטו, רבים מהנכסים הפכו לAlojamento Local (AL), דיור מקומי לתיירים, מה שהוביל לביקוש גבוה ולהתייקרות בשוק השכירות לטווח ארוך עבור המקומיים. נושא זה זכה לטיפול רגולטורי לאחרונה (ראו סעיף על רגולציית השכירות הקצרת-טווח בהמשך).

ליסבון ופורטו הן המובילות במחיר ובביקוש, בעוד ששאר האזורים מציעים חלופות זולות יותר. ההחלטה היכן לקנות או לשכור תלויה במטרות שלכם: אם ברצונכם לגור בעיר תוססת עם קהילה בינלאומית, ליסבון או פורטו יהיו בחירה טובה, אך התקציב הנדרש גבוה יותר. אם אתם מחפשים השקעה עם פוטנציאל עליית ערך, ייתכן שאזורי הפריפריה המתפתחים או הערים הבינוניות (כמו Braga, Aveiro, Évora) יהיו יעדים מעניינים. בכל מקרה, חשוב לערוך מחקר שוק מקומי לפני קבלת החלטה, ולהתייעץ עם מומחים אם אפשר.

מיסוי על רכישת נכס בפורטוגל: מה חשוב לדעת

בעת רכישת נדל”ן בפורטוגל, חלים מספר מסים ותשלומים חד-פעמיים שעל הקונה לשלם. מיסוי הנדל”ן בפורטוגל שונה במבנהו מזה שבישראל, ולכן כדאי להכיר את הסוגים העיקריים:

1. מס רכישה, Imposto de Transmissão Onerosa de Imóveis (IMT): זהו המס העיקרי שחל על רכישת נכס (מקביל במובן מסוים ל”מס רכישה” בישראל). שיעור ה-IMT הוא פרוגרסיבי ותלוי בערך הנכס ובסוגו. עבור רכישת דירה או בית למגורים, מדרגות המס ב-2025 הן בקירוב:

• על חלק השווי עד €97,064, פטור (0%).
• על החלק €97,064–€134,773, 2%.
• על החלק €134,773–€185,956, 5%.
• על החלק €185,956–€636,767, 7%.
• על החלק €636,767–€1,050,400, 8%.
• מעל €1,050,400 (נחשב “יוקרה”), שיעור קבוע 6% על כל השווי (כלומר במקרה זה לא פרוגרסיבי אלא אחיד על כל הסכום).

בנוסף, ברכישת נכס שני (למי שכבר יש נכס בבעלותו בפורטוגל) המדרגות מעט שונות ומס גבוה יותר במקצת. ראוי לציין שקיימת גם הטבת מס לצעירים רוכשי דירה ראשונה עד סכום מסוים, כפי שנתאר בהמשך במסגרת “תוכנית המימון לצעירים”.

במילים פשוטות, עבור דירה ממוצעת, ה-IMT נע בסביבות 5%-6% משווי העסקה. לדוגמה, על דירה ב€200,000, חישוב משוקלל יניב מס של כ-€5,500 (שזה ~2.75%). על בית ב-€500,000, המס יהיה בערך €28,000-€30,000 (כ-6%). חשוב להדגיש: מס זה משולם רק פעם אחת, בעת הרכישה, ולא באופן שנתי.

2. מס בולים, Imposto do Selo: בנוסף ל-IMT, ישנו מס קטן יחסית הנקרא “מס בולים” או חותמת, בשיעור של 0.8% ממחיר הרכישה. מס זה נגבה עבור רישום המסמך הרשמי של העסקה. כלומר, עבור נכס €300,000, תשלמו עוד €2,400 במס בולים.

3. אגרות נוטריון ורישום: אמנם לא מס ממשלתי, אך בכל זאת הוצאה חובה: שכר טרחת הנוטריון (או עורך הדין) עבור עריכת וחתימת הסקריטורה, וכן אגרת רישום הנכס בטאבו. סכומים אלו אינם גבוהים מאוד, סדר גודל של כמה מאות יורו לכל היותר (תלוי במחיר הנכס ובמורכבות העסקה). לרוב, נוטריון גובה סביב €500-€1,000 לעסקה ממוצעת.

4. מע”מ על שירותים: שירותי עו”ד, מתווך, שמאי וכדומה, כולם מחויבים במע”מ (IVA) בשיעור 23%. כלומר, אם עורך הדין גובה €2,000 שכר טרחה, תוסיפו לכך €460 מע”מ. בנדל”ן יד שנייה המע”מ אינו רלוונטי למחיר הנכס עצמו (כי הוא לא חל על מכירת הנדל”ן בין אנשים פרטיים), אולם ברכישת נכס חדש מקבלן כולל המע”מ במחיר (שיעורו 23% גם כן).

5. פטורים ומבצעים: כפי שהזכרנו, החל מאוגוסט 2024 ממשלת פורטוגל מעניקה פטור מלא ממס IMT ומס בולים לצעירים עד גיל 35 הרוכשים דירתם הראשונה עד תקרת שווי מסוימת. נכון ל-2024, תקרת הפטור המלא היא €316,000 לערך. מעבר לכך ועד ~€633,000 יש הנחה חלקית, ומעל סכום זה אין פטור. תנאי הפטור דורשים גם שהרוכש יהיה תושב לצורכי מס בפורטוגל, הכנסתו מתחת לסף מסוים (8° escalão, כ-€81,000 שנתי), ושזו דירתו הראשונה. כמו כן, מי שמקבל את הפטור מתחייב לא להשכיר את הנכס או להשתמש בו כ-Alojamento Local למשך 6 שנים, כלומר המטרה לעודד מגורים עצמיים של צעירים.

6. תשלום המיסים: מס ה-IMT ומס הבולים משולמים בדרך כלל לפני חתימת החוזה הסופי או במעמדו, באמצעות שובר תשלום לרשויות המס. בלי אישור תשלום ה-IMT, הנוטריון לא ישלים את העסקה. חשוב להכין סכום זה מראש ולהעבירו לחשבון בנק בפורטוגל, או לחלופין חלק מהבנקים מאפשרים תשלום ישירות דרך חשבון הבנק (אם יש לכם Online Banking מקומי).

לצורך השוואה, בישראל מס הרכישה עבור דירה ראשונה למגורים מדורג בין 0% עד ~10% (תלוי במחיר הדירה, עם פטור עד ~1.9 מיליון ₪ נכון ל-2025). עבור משקיעים (דירה נוספת) בישראל, מס הרכישה מתחיל מ-8%. לעומת זאת, בפורטוגל מדרגות המס מתחילות הרבה יותר נמוך (מעל ~€97K אין פטור מלא) והשיעורים בינוניים (5%-8%). לכן, בפועל על דירה ממוצעת המס בפורטוגל לעיתים יוצא גבוה יותר מאשר על דירה ראשונה בישראל (ששם כאמור יש פטור עד סכום לא קטן). אולם עבור נכסים יקרים מאוד, המס בפורטוגל מוגבל ל-6%-7% בקירוב, בעוד שבישראל עלולה לחול מדרגה של 10%.

ניתן לומר שבגדול מס הרכישה בשתי המדינות הוא בטווח דומה של כמה אחוזים, אך שיטת החישוב שונה. מבחינת מס בולים, בישראל אין מקבילה של 0.8% כמו בפורטוגל. לעומת זאת, יש בישראל אגרות (רישום וכו’) אך הן בסכומים שוליים לחלוטין.

בעת תקצוב רכישת נכס בפורטוגל, אל תשכחו לכלול כ-6%-8% מעל מחיר הקניה לצורך מסים והוצאות רכישה. כלל אצבע שמשתמשים בו: מחיר הנכס + ~10% = עלות כוללת (ה-2%-4% הנוספים משקפים הוצאות עו”ד, שמאי, טיסות להתרשמות וכו’). כך לא תופתעו בהמשך.

חשוב גם לציין: תשלום מס הרכישה (IMT) הוא אחריות הקונה בלבד, המוכר לא משלם שום מס על המכירה בעת העסקה (ייתכן עליו מס שבח/רווחי הון, עליו נדבר בסעיף מיסוי משקיעים).

השפעת מיסוי על משקיעים זרים בפורטוגל

משקיעים זרים שבאים לפורטוגל, בין אם לרכישת נדל”ן, פתיחת עסק או הגירה לצורכי עבודה, מתעניינים מן הסתם גם בהיבטי המס שחל עליהם. פורטוגל ניסתה במשך שנים למשוך זרים באמצעות הטבות מס ייחודיות, אך לאחרונה חלו שינויים משמעותיים בתחום זה. נבחן כאן כיצד המיסוי הפורטוגלי משפיע על משקיעים זרים (בדגש על נדל”ן):

משטר ה-NHR (תושב לא רגיל), עד 2023: פורטוגל הפעילה מ-2009 ועד 2023 משטר מס מיטיב לתושבים חדשים, המכונה Non-Habitual Resident (NHR) או “תושב לא רגיל”. במסגרת משטר זה, אדם שהופך לתושב מס פורטוגלי לראשונה (או לאחר הפסקה של לפחות 5 שנים) יכול היה לקבל מעמד NHR למשך 10 שנים, שבמהלכן:

• הכנסות פסיביות ממקור זר (ריבית, דיבידנד, שכר דירה מחו”ל, פנסיות מחו”ל וכו’) היו פטורות ממס בפורטוגל (בהנחה ששולם עליהן מס כלשהו במדינת המקור או שיש אמנת מס מתאימה).
• משכורות או הכנסה מעבודה בחו”ל היו פטורות אם מגיעות ממדינה שיש לה אמנת מס עם פורטוגל.
• משכורת/הכנסה מעבודה בפורטוגל בתחום “ערך מוסף גבוה” (מקצועות נדרשים כמו מהנדסים, רופאים, אנשי IT, אמנים מסוימים וכו’) נהנו ממס שטוח של 20% בלבד.
• קצבאות ופנסיות מחו”ל נהנו בהתחלה מפטור מלא, ומ-2020 הוטל עליהן מס מסוים של 10% (עדיין נמוך מאוד יחסית).

משטר זה היה אטרקטיבי מאוד לזרים אמידים ופנסיונרים, כולל לא מעט ישראלים, כי איפשר, למשל, לקבל פנסיה ישראלית/PT צוברת ולשלם עליה רק 10% מס בפורטוגל (בישראל קצבאות פנסיה ממילא פטורות ברובן ממס, אבל ל-NHR הייתה חשיבות להכנסות אחרות). נציין שישראל ופורטוגל כרתו אמנת מס (נכנסה לתוקף ב-2020) שמאפשרת שיתוף מידע ומניעת כפל מס, המשמעות היא שאם אדם נהנה מפטור בפורטוגל תחת NHR, ייתכן וחובת המס תחזור לישראל, תלוי בסטטוס תושבותו הישראלי. לכן משקיעים ישראלים שעברו לפורטוגל היו צריכים גם לנתק תושבות מס בישראל כדי לממש את יתרונות ה-NHR במלואם.

שינוי חקיקה 2024, ביטול ה-NHR והצגת IFICI: בסוף 2023 ותחילת 2024, כחלק מחוק התקציב, ממשלת פורטוגל החליטה לבטל את משטר ה-NHR החל מ-2024, בטענה שהוא יצר עיוותים ואי-שוויון (מקומיים משלמים מס מלא בעוד זרים עמידים נהנים ממס מינימלי). לפי קPMG, “משטר ה-NHR בוטל, ובמקומו הוצג מנגנון חדש בשם IFICI“. IFICI, Incentivo Fiscal à Investigação Científica e Inovação, הוא משטר מיסוי מצומצם יותר, המיועד למשוך מקצוענים בתחומי המדע, המחקר והחדשנות. הוא מעניק הקלות הדומות בחלקן ל-NHR (מס שטוח 20% על משכורות בענפים מדעיים, פטור מסוים על הכנסות זרות) אך רק למי שעומד בקריטריונים כמו השכלה גבוהה בתחום, עבודה בחברת טכנולוגיה או מו”פ, וכו’. המשמעות היא שעבור רוב הפנסיונרים או המשקיעים הפסיביים, משטר המס המיוחד אינו זמין עוד במתכונתו הישנה.

השפעה על משקיעים ישראלים: רבים מהישראלים שעברו לפורטוגל בעבר ניצלו את משטר ה-NHR כדי להפחית חבויות מס, למשל אנשי היי-טק שעבדו מרחוק ודיווחו על הכנסתם בפורטוגל במס 0%, או בעלי עסקים שהרוויחו דיבידנדים בחו”ל ללא מס מקומי. עם ביטול התוכנית, משקיע או מהגר ישראלי יצטרך כעת לשלם מס רגיל על הכנסותיו, אלא אם הוא נכנס לקטגוריית IFICI (בעל תואר/מקצוע מדעי ועובד בענף שהוגדר). שיעורי המס הרגילים בפורטוגל על הכנסה (IRS) הם פרוגרסיביים 14% עד 48% (בדומה למדרגות בישראל), כך שמי שחשב ליהנות ממס אפסי עשוי להתאכזב. מצד שני, קיימות עדיין הטבות מס ספציפיות להשקעות:

• מס על השכרת דירה: הכנסה מדמי שכירות בפורטוגל לאדם פרטי חייבת במס הכנסה רגיל. בפועל, מכיוון שרוב המשקיעים יחזיקו נכס או שניים ולא יהיו להם הכנסות נוספות בפורטוגל, שיעור המס על השכירות יהיה כנראה במדרגה הנמוכה (14%-20%). רו”ח אלימי ציין כי “המס על דמי השכירות ינוע בין 13% ל-48% בהתאם להכנסה, ולרוב יתקרב למינימום בחוק”, דהיינו סביב 14% נטו. שימו לב: ניתן לבחור במסלול מס “עצמאי” של 28% פלט על הכנסות שכירות, אך לרוב זה פחות כדאי אם אין לכם הכנסות אחרות.
• מס שבח / רווחי הון במכירת נכס: כאן יש הבדל קריטי בין תושב פורטוגלי לבין תושב-חוץ. אזרח פורטוגלי (תושב מס) המוכר את ביתו העיקרי בפורטוגל יכול לקבל פטור ממס אם הוא משקיע את התמורה בקניית בית אחר למגורים בפורטוגל (או במדינה EU/EFTA אחרת). לעומת זאת, תושב זר (שאינו תושב מס בפורטוגל) מחויב במס שטוח של 25% על הרווח ממכירת הנכס. למעשה, אפילו תושב מקומי שיש לו נכס להשקעה (לא בית עיקרי) משלם 50% מהרווח במס השולי שלו (כלומר אפקטיבית עד ~14% כמו שהסבירו), בעוד שתושב זר ישלם 25% מלא על מלוא הרווח. לדוגמה, אם ישראלי (שאינו תושב פורטוגל) קנה דירה ב-€200,000 ומכר ב-€300,000, הרווח €100,000, ישלם €25,000 למס שבח בפורטוגל. עם זאת, אמנת המס ישראל-פורטוגל קובעת שישראל תוכל למסות את הישראלי עד 25% על רווח ההון, בהפחתת מה ששולם בפורטוגל. כלומר, אם שילמתם 25% שם, בישראל לא יתווסף דבר (אבל צריך לדווח). ואכן צוטט שכל הטבת המס שבפורטוגל במכירה מתבטלת לישראלים כי ישראל תגבה את ההפרש עד 25% אם פורטוגל גבתה פחות. בשורה תחתונה, עבור משקיע ישראלי, 25% הוא המס המינימלי על רווחי ההון (בין אם לפורטוגל או בהשלמה לישראל).
• מס עושר/רכוש: פורטוגל אין מס עיזבון ואין מס עושר פר-סה על נדל”ן. מה שיש זה מס רכוש שנתי (ארנונה), נדון בכך בסעיף הבא, ושבסכומים מאוד גבוהים קיים “מס בולי” שנתי סמלי על נדל”ן יוקרתי (מעל €1.5 מיליון שווי נכסים).
• מיסוי חברה לעומת יחיד: חלק מהמשקיעים רוכשים נדל”ן באמצעות חברה (פורטוגלית או זרה). בפורטוגל, חברה תחויב במס חברות רגיל (IRC) של 21%-25% על רווחי שכירות, ובנוסף כשתמכור הנכס היא תחויב 25% על הרווח (לרוב ללא ההנחה של 50%). יש שיקולים מתי זה משתלם, למשל אם משקיעים רבים ורוצים להפחית סיכון אישי, או לתכנוני ירושה. עבור יחיד, כפי שפורט, המיסוי יכול להיות נמוך יותר אם ההכנסות קטנות.

התאמות חקיקה אחרונות: חוץ מביטול ה-NHR, 2023 הביאה עוד צעדים שמשפיעים על זרים: ביטול ויזת הזהב לרכישת נדל”ן (ראו פירוט בסעיף על ויזת הזהב) הוא צעד רגולטורי שגם לו פן עקיף של מס, כי המשקיעים שבאו רק בשל הטבת הוויזה כבר לא יבואו, מה שיכול אולי למתן את עליות המחיר (אך לא ודאי). כמו כן, “מס Solidarity” חדש הוטל על מי שמחזיק נכסי נדל”ן למטרת Airbnb (כדי לעודד אותם להעביר לדיור לטווח ארוך), מעין היטל שנתי נוסף על נדל”ן ריבוי תיירים.

מה הלאה? משקיע זר נכון ל-2025 צריך לבחון את פורטוגל ללא משטרי מס מיוחדים, אלא אם הוא בא בתחום החדשנות. ועדיין, פורטוגל אינה מדינה “עוינת מס” לזרים: שיעורי המס דומים למדינות אירופה אחרות, ואין אפליה לרעה מובהקת (למעט נושא מס השבח כמו שציינו, שגם הוא 25%, נמוך מישראל ששם עלול להיות 25%+מדד). מצד שני, אין יותר הטבות מס גורפות כמו פעם. ישראלים שעושים רילוקיישן מלא לפורטוגל (כלומר הופכים תושבי פורטוגל ומנתקים תושבות ישראלית) ימצאו שמערכת המס הפורטוגלית כללית ידידותית יותר בתחומים מסוימים: למשל, ביטוח לאומי (בט”ל) בפורטוגל נמוך הרבה יותר מאשר בישראל, תקרות המס השולי מגיעות בדר”כ בהכנסות גבוהות יותר, ויש נקודות זיכוי נדיבות למשפחות וילדים. כך שגם ללא NHR, יתכן ותשלום המס נטו שלהם נמוך מכפי שהיה בישראל (תלוי כמובן ברמת ההכנסה ומקורותיה).

המיסוי הוא פקטור חשוב בהחלטות השקעה. פורטוגל סיפקה “גן עדן מס” בשנים עברו, אך החל מ-2024 התמונה משתנה. משקיעי נדל”ן ישראלים ימשיכו ליהנות ממס רכישה סביר ומדמי שכירות סבירים, אך לא מפטורים גורפים. בכל מקרה, מומלץ לכל משקיע או עובר לפורטוגל להתייעץ עם מומחה מיסוי דו-לאומי כדי להבין את החבויות הן בפורטוגל והן כלפי רשות המיסים הישראלית, במיוחד בתקופת המעבר בין התושבות בשתי המדינות.

ויזת D7: תנאים, יתרונות ותהליך הגשה

ויזת D7, המכונה לעיתים “ויזת הכנסה פסיבית” (Passive Income Visa) או “ויזת פנסיונרים”, היא מסלול רילוקיישן אטרקטיבי שמציעה פורטוגל לאזרחים מחוץ לאיחוד האירופי. היא מיועדת במיוחד למי שיש להם הכנסה פסיבית קבועה (כגון פנסיה, רווחי השכרת נכסים, קצבאות ביטוח לאומי, דיבידנדים, הכנסה מהשקעות וכדומה) או עצמאיים עם הכנסה יציבה, ומאפשרת להם לקבל תושבות בפורטוגל ללא צורך בהשקעה גדולה או קשר משפחתי מקדים.

תנאי הסף לויזת D7 (נכון ל-2025):

• הכנסה מינימלית: על המבקש להוכיח הכנסה פסיבית חודשית השווה לפחות לשכר המינימום הפורטוגלי. שכר המינימום ב-2025 עומד על €870 לחודש. כלומר, יש להראות הכנסה של לפחות €870 נטו לחודש ממקור יציב. עבור בני משפחה נלווים, הדרישה עולה, 50% נוספים עבור בן/בת זוג (כלומר עוד €435 לחודש) ו-30% נוספים לכל ילד תלוי (כ-€261 לחודש לילד). כך, למשל, זוג ללא ילדים יצטרך להציג הכנסה פסיבית של כ-€1,305 חודשי, ומשפחה עם 2 ילדים, כ-€1,870 חודשי. הכנסה פסיבית יכולה להיות: פנסיה מהמדינה, קצבה, שכר דירה מנכסים, תשלומי ריבית קבועים, קצבאות ועוד. גם משכורת מעבודה מרחוק עשויה להתקבל במקרים מסוימים, אך באופן רשמי דגש התוכנית הוא “פסיבי/פנסיה”.
• כספים נזילים בחשבון בנק: בנוסף להכנסה השוטפת, השלטונות דורשים לראות שיש ברשותכם חסכונות או יתרת בנק המאפשרת לכם להתקיים בפורטוגל לפחות שנה אחת ללא תלות באחרים. לרוב מבקשים לראות סכום השווה ל-12 חודשי שכר מינימום לפחות (€10,440 נכון ל-2025) מופקד בחשבון בנק. עדיף מאוד לפתוח חשבון בנק בפורטוגל ולהעביר אליו את הכספים, זה מראה רצינות וכוונה אמיתית להשתקע, וגם מבטל ספקות לגבי נזילות הכסף.
• מגורים בפורטוגל: על המועמד להראות הוכחת כתובת מגורים בפורטוגל. זה אומר שצריך להיות לכם חוזה שכירות תקף, הזמנת מלון ארוכת טווח, או מכתב אירוח ממישהו בפורטוגל שמצהיר שתתגוררו איתו. רוב המבקשים משכירים דירה לטווח ארוך עוד לפני הגשת הבקשה, כדי לעמוד בתנאי הזה. אמנם זה אתגר, לשכור מרחוק, אך יש סוכנויות שעוזרות.
• רישום פלילי נקי: יש לספק תעודת יושר (תעדר עבירות פליליות) מהארץ. הרשויות רוצות לוודא שאין לכם עבר פלילי משמעותי (עברות קלות בד”כ לא יכשילו, אבל עבירות חמורות כן).
• דרכון בתוקף ויכולת לשהות בפורטוגל: הדרכון צריך להיות בתוקף לפחות 6 חודשים מעבר לתקופת הויזה המבוקשת. בנוסף, מצופה מהמבקש שבאמת יתכוון לגור בפורטוגל, דרישת הנוכחות היא לפחות 16 חודשים מצטברים מתוך 24 החודשים הראשונים (כלומר אי אפשר לקחת את הויזה ולהמשיך לגור בישראל רוב הזמן).
• אזרחות מחוץ לאיחוד: ויזה D7 מיועדת למי שאינם אזרחי האיחוד האירופי/EEA. כמובן, ישראלים נכללים.

תהליך הגשת הבקשה:
ההליך מתחלק לשניים: בקשת אשרת D7 בשגרירות הפורטוגלית בארץ המוצא (למשל בתל אביב), ולאחר קבלתה, כניסה לפורטוגל והמרתה לכרטיס תושבות זמני.

1. שלב השגרירות (ויזת שהייה לאומית): פונים לשגרירות/קונסוליה הפורטוגלית בישראל עם מסמכים כגון: טופס בקשה מלא, 2 תמונות פספורט, דרכון, מכתב בקשה (המנמק למה אתם רוצים לעבור ולמלא אחר תנאי D7), הוכחות הכנסה (דפי בנק, מכתבי פנסיה, חוזי שכירות על נכסים שיש לכם, וכו’), הוכחת מגורים בפורטוגל (חוזה שכירות וכד’), ביטוח בריאות נסיעות לתקופת הכניסה הראשונית, ותעודת יושר. יש לשלם אגרה (כמה עשרות אירו). מרגע ההגשה, הטיפול עשוי לקחת 60-120 יום. אם מאשרים, תקבלו אשרת כניסה (ויזה) מסוג D7 המודבקת בדרכון, עם תוקף של 4 חודשים.
2. שלב פורטוגל (תושבות זמנית, Autorização de Residência): כשתגיעו לפורטוגל עם הויזה שקיבלתם, עליכם להזמין תור לרשות ההגירה החדשה (שהחליפה את SEF; כיום היא חלק מסוכנות ההגירה הפורטוגלית, שמה APMA). בפגישה זו, תגישו את כל המסמכים שוב, אולי מעודכנים, ותראו פיזית שאתם עומדים בתנאים (יתכן שיבקשו עדכון על כתובת מגורים, ביטוח בריאות מקומי ועוד). אם הכל תקין, תקבלו תושבות זמנית לשנתיים הראשונות. הכרטיס (כרטיס תושב ביומטרי) מגיע בדואר תוך כמה שבועות.
3. חידוש תושבות: לאחר שנתיים, ניתן לחדש את האישור לעוד 3 שנים, בתנאי שממשיכים לעמוד בתנאים (כלומר, עדיין יש הכנסה מספקת, עדיין מתגוררים בפורטוגל לפחות X זמן, אין עבירות וכו’). בהמשך, לאחר 5 שנים רצופות בתושבות, אפשר להגיש בקשה לתושבות קבע או אפילו לאזרחות פורטוגלית (כפוף לידיעת השפה הפורטוגזית ברמה בסיסית ומבחן ידע כללי).

יתרונות ויזת D7:

• מעניקה זכויות תושב מלאות בפורטוגל: הזכות לחיות, לעבוד (כן, ניתן גם לעבוד מקומית למרות שמדובר על הכנסה פסיבית, הסטטוס לא אוסר עבודה), ללמוד, ולקבל שירותי בריאות ציבוריים.
• תנועה חופשית בשנגן: עם תושבות פורטוגל, תוכלו לטייל חופשי במדינות האיחוד/שנגן ללא צורך בוויזות נוספות. זה יתרון עצום למי שרוצה לבלות זמן באירופה בכלל.
• אפשרות לאיחוד משפחות: בן/בת זוג, ילדים קטינים, ואף הורים תלויים יכולים להצטרף במסגרת הבקשה (כל אחד יקבל מעמד תושב), ובלבד שיש משאבים כספיים מספיקים עבורם (כפי שפורט למעלה, 50%/30% לכל תלוי).
• דרך לאזרחות אירופית: אחרי 5 שנים של תושבות (ובעמידה בתנאים), אפשר להתאזרח. אזרחות פורטוגלית פותחת דלתות לכל האיחוד ודרכון אירופי.
• אין דרישה לרכוש נכס או להשקיע הון: זה שונה מוויזת הזהב למשל. D7 בנויה למי שיש להם אמצעי קיום, אך לאו דווקא הון גדול.
• משתלם לפנסיונרים: הויזה אידיאלית לפנסיונר בעל קצבה סבירה. הרבה גמלאים מצפון אירופה ואמריקה השתמשו בה. גם גמלאים ישראלים שפורשים יכולים לנצל זאת אם הפנסיה שלהם עומדת בסף.
• תהליך יחסית פשוט ומהיר: לעומת מדינות אחרות, פורטוגל יחסית ברורה בדרישות. אין מכסות מוגבלות (בניגוד למדינות שמגבילות מספר אשרות בשנה), ואין צורך ביכולות מיוחדות (כמו כישורי עבודה נדירים). כל עוד יש לכם הכנסה ומקום לגור, הסיכוי טוב.

אתגרים וטיפים:

• הבירוקרטיה הפורטוגלית איטית. חשוב לעקוב ולהתאזר בסבלנות. למשל, קביעת תור לרשויות אחרי ההגעה עלולה להיות בעייתית עקב עומסים. לפעמים שוכרים שירות של עו”ד או יועץ מקומי לזרוז עניינים.
• שימרו תיעוד מסודר של כל מסמך. לעיתים פקידים דורשים מסמכים נוספים (למשל אישור נוטריוני לפנסיה, תרגום התעודות לפורטוגזית עם חותמת נוטריונית). עדיף להגיע מוכנים עם יותר ממה שביקשו רשמית, מאשר להיתקע בגלל פרט חסר.
• ביטוח בריאות: בדר”כ דורשים ביטוח בריאות פרטי לתקופת הויזה הראשונית (4 חודשים) לפחות. ברגע שמקבלים תושבות, ניתן להירשם ל-SNS (מערכת הבריאות הציבורית) ולקבל שירותים, אבל תמיד מומלץ להחזיק גם פוליסה פרטית אם אפשר, לפחות בהתחלה.
• הכנסות מעסק עצמאי: אם אתם פרילנסרים (למשל יועצי תוכנה מרחוק) ואין לכם פנסיה קבועה, רצוי להראות חוזים עם לקוחות, היסטוריית בנק וכו’ כדי לשכנע שההכנסה “בטוחה ויציבה”.
• שמירה על מעמד: לאחר קבלת התושבות, הקפידו לשהות בפורטוגל כנדרש. אם תבלו את רוב הזמן מחוץ למדינה, זה עלול להפר את תנאי הויזה בחידוש (16 חודשים מתוך 24 הראשונים, ואחר כך לפחות חצי מהזמן בכל תקופה מצטברת).

ויזת D7 הפכה לפופולרית מאוד בקרב ישראלים שאין להם אזרחות אירופית: היא מאפשרת “נחיתה רכה” בפורטוגל עבור יזמים עצמאיים, עובדי הייטק מרחוק, או בעלי הכנסות פסיביות, מבלי להצריך השקעת הון גדולה. עם זאת, חשוב לעמוד בדרישות הכספיות ולהיערך מראש לכל השלבים, כדי להבטיח תהליך חלק.

ויזת זהב (Golden Visa): השקעה ותושבות בפורטוגל

ויזת הזהב (בפורטוגזית: Autorização de Residência para Investimento, לרוב מכונה ARI) הייתה במשך עשור אחד המסלולים המפורסמים בעולם לקבלת תושבות בפורטוגל דרך השקעה כלכלית משמעותית. התוכנית, שהושקה ב-2012, הציעה ללא-אירופים אפשרות להשיג היתר שהייה בתמורה להשקעות מוגדרות במדינה, כאשר הפופולרית שבהן הייתה השקעה בנדל”ן. בין 2012 ל-2022 התוכנית משכה מעל 11 אלף משקיעים זרים (בעיקר מסין, ברזיל, טורקיה, דרום אפריקה, רוסיה וכו’), והניבה השקעות של מיליארדי אירו במשק הפורטוגלי, חלק ניכר מהן בענף הנדל”ן.

תנאי ויזת הזהב (כפי שהיו עד ביטולה ב-2023):

המתווה כלל כמה אפשרויות השקעה לתמורה של תושבות:

• רכישת נדל”ן בשווי מינימלי של €500,000. לחלופין, רכישת נדל”ן ישן (מעל 30 שנה או באזורי שיקום עירוני) בשווי €350,000 לפחות, בכפוף לשיפוץ.
• העברת הון של €1.5 מיליון לחשבון בנק/השקעה בפורטוגל (ללא קשר לנדל”ן).
• השקעה של €500,000 בקרן הון-סיכון פורטוגלית או בקרן השקעות מקומית.
• הקמת עסק שייצור לפחות 10 משרות בפורטוגל.
• תמיכה אמנותית/מדעית של €250,000 (אופציה פחות נפוצה).

הנפוצה ביותר הייתה כאמור רכישת נדל”ן ב-500 אלף אירו לפחות. משקיעים רבים רכשו דירה או מספר דירות בליסבון/פורטו/אלגרב כדי לעמוד בדרישה זו. בתמורה, הם קיבלו תושבות זמנית ל-2 שנים, שאותה ניתן היה לחדש, ולאחר 5 שנים, זכאות לתושבות קבע או אזרחות (בכפוף לעמידה בדרישות כגון מבחן שפה בסיסי). הדרישה לשהייה הייתה מינימלית: 7 ימים בשנה הראשונה, ו-14 ימים בכל פרק של שנתיים לאחר מכן. כלומר, משקיע Golden Visa לא היה חייב ממש לגור בפורטוגל רוב השנה, יכול היה להשקיע, לבקר כמה ימים בשנה, ובכל זאת לשמור על הסטטוס.

ביטול תוכנית ויזת הזהב (2023):

לאור בעיות שצצו (עליית מחירי דיור מקומית, חששות להלבנת הון, ביקורת ציבורית שהוויזה מיטיבה עם זרים עשירים ומעלה את מחירי הנכסים), ממשלת פורטוגל ב-2023 החליטה להפסיק את מסלול ויזת הזהב בהקשר השקעות נדל”ן. במסגרת חוק “Mais Habitação” (עוד דיור) שפורסם באוקטובר 2023, בוטלה האפשרות לקבל תושבות בעבור השקעה בנדל”ן. למעשה, החוק קבע ביטול של היתרי שהייה עבור פעילויות השקעה בנדל”ן, משמע סיום התוכנית עבור רוכשי נכסים. יתר על כן, גם מסלולי השקעה אחרים צומצמו או נסגרו להרשמה חדשה.

החל מתחילת 2024, לא ניתן עוד להגיש בקשה חדשה לויזת זהב על בסיס רכישת נדל”ן. משקיעים שכבר היו בתהליך לפני התאריך הקובע הורשו להמשיך, וייתכן שחלק מהקטגוריות האחרות (כגון השקעה בקרן) נותרו פעילות עד השלמת השינוי, אך הכיוון ברור: פורטוגל שמה סוף לתוכנית ה-Golden Visa במתכונתה המוכרת. חשוב לציין שפורטוגל לא לבד, מדינות אחרות באירופה כמו אירלנד ובשנת 2023 גם ספרד (באפריל 2025) החליטו להפסיק תוכניות דומות, כחלק מטרנד נגד “דרכונים דרך כסף”.

השפעת הביטול על המשקיעים (כולל ישראלים):

כאמור, ישראלים מעטים יחסית השתמשו בוויזת הזהב. רותם מנטש-פרץ, מומחית נדל”ן, צוטטה שאומרת: “כמות הישראלים שהשקיעו בוויזת זהב מזערית… נדרש יותר מחצי מיליון אירו וזה לא נועד לפשוטי עם. וחוצמזה, לישראלים רבים גם ככה יש זכאות לאזרחות קלה יותר”. אכן, רבים מהישראלים שהגיעו לפורטוגל עשו זאת או כתיירים/זמניים, או דרך אזרחות פורטוגלית שקיבלו בתהליך האזרחות ליהודים ספרדים. לכן, ביטול התוכנית לא עצר את זרם הישראלים; כפי שהוזכר, אחרי 2023 אפילו חלה עליה בעבודות ישראלים בפורטוגל מטעמים אחרים.

עם זאת, היו גם ישראלים שפנו למסלול הזה, בעיקר אמידים שלא היו זכאים לאזרחות ספרדית/פורטוגלית, וראו בוויזת הזהב אפשרות לקבל תושבות ודרכון אירופי. עבור אותם מעטים, הביטול סוגר דלת כזו. כעת, משקיע ישראלי הרוצה “ויזה תמורת השקעה” יצטרך אולי לפנות למדינות אחרות (כגון יוון, טורקיה, או תוכניות מחוץ לאירופה) או לבחור במסלול רגיל כמו D7 המתואר, אם יש לו הכנסה פסיבית מספקת.

השקעות נדל”ן בפורטוגל אחרי הזהב: ישנן הערכות שהשוק אולי יתקרר מעט כי פחות משקיעים זרים יבואו אם אין תמריץ ויזה. ואכן, באזורים מסוימים (כמו מרכזי ליסבון) הורגשה האטה בביקושים זרים אחרי שהודיעו על סגירת התוכנית. אך בפועל, לפחות עד סוף 2024, המחירים לא ירדו אלא המשיכו לעלות. כנראה משום שהביקוש הבסיסי, הן של מקומיים, הן של זרים שעוברים מסיבות אחרות, עודנו חזק, וההיצע מוגבל.

אפשרויות אלטרנטיביות: למי שעדיין מעוניין במסלול השקעה, פורטוגל מציעה עדיין ויזות עסקיות אחרות, למשל ויזת D2 שהיא ויזת יזמים (למי שרוצה להקים עסק קטן, מסעדה, סטארט-אפ וכו’, דרישות ההשקעה שם נמוכות משמעותית, אך צריך תוכנית עסקית ואישור). ויזת D2 פחות מדוברת אך עשויה להתאים לחלק מהמשקיעים. גם קרנות השקעה, יש המתארים שממשיכים להגיש בקשות ARI דרך השקעה בקרן הון-סיכון מקומית של €500K, כי החוק התמקד בנדל”ן. צריך לוודא עדכניות המידע, כי בסוף ייתכן שכל קטגוריות ה-ARI נסגרו.

ויזת הזהב הייתה שביל מהיר לדרכון אירופי עבור עשירי עולם, אך פורטוגל סגרה שביל זה. ההשפעה הישירה על הישראלים קטנה יחסית, אך באופן רחב יותר זו נקודת מפנה בשוק: הממשלה מאותתת שהיא מעדיפה השקעות שיועילו ישירות לכלכלה (עסקים, חדשנות) ולא רק רכישת נדל”ן פסיבית. משקיע נדל”ן ישראלי, אם מטרתו העיקרית הייתה ויזה, יצטרך לשקול כעת אפשרויות אחרות, אך אם מטרתו תשואה או מגורים, הוא עדיין ימצא את פורטוגל אטרקטיבית, פשוט ללא בונוס ויזה מיידי. נדון עוד בהמשך בהשפעות אסטרטגיה זו על השוק ובהזדמנויות החדשות שנפתחו בעקבות השינוי.

השגת מספר זיהוי מס (NIF) ופתיחת חשבון בנק

NIF, Número de Identificação Fiscal הוא מספר הזיהוי לצורכי מס בפורטוגל, המקביל במובנים רבים למספר תעודת הזהות או ח.פ. לצרכים פיננסיים בישראל. קבלת NIF היא צעד ראשון והכרחי כמעט לכל פעילות ביורוקרטית או כלכלית שתעשו בפורטוגל: שכירת דירה, פתיחת חשבון בנק, חיבור אינטרנט, קבלת משכורת, רכישת רכב, רישום חשמל, כולם דורשים לספק NIF. לכן, יש להשיגו בהקדם, אפילו לפני שאתם עוברים רשמית.

כיצד להנפיק NIF:

• לתושבי חוץ (שאינם תושבי פורטוגל): הדרך הפורמלית היא לגשת לכל משרד של Autoridade Tributária (רשות המיסים הפורטוגלית, המכונה גם Finanças) עם דרכון, ולבקש NIF למי שאינו תושב. במקרה כזה, עליכם למנות נציג מקומי (Representante Fiscal), כלומר אזרח/תושב פורטוגלי שמסכים לקבל בשמכם התראות מרשות המס. בפועל, רבים שוכרים שירות של עורך דין או רו”ח מקומי שישמש כנציג לצורך קבלת ה-NIF הראשוני.
• לתושבי פורטוגל (תושבות רשמית): אם כבר קיבלתם תושבות או מספר ביטוח לאומי פורטוגלי, ההליך פשוט יותר, עדיין דרך Finanças, אך ללא צורך בנציג.
• עלות: ההוצאה המזערית, אגרת הנפקת NIF היא כמה יורו בלבד. אך אם אתם משתמשים בסוכנויות/עו”ד זה עשוי לעלות 50-150 יורו דמי שירות. יש גם אתרים מקוונים המסייעים בהנפקת NIF מרחוק תמורת תשלום.

משך התהליך: ברוב המקרים, אם הגעתם פיזית למשרד מס בפורטוגל, תוכלו לקבל NIF במקום, הוא מוקצה מיידית, ותקבלו אישור רישום (מספר בן 9 ספרות). אם עושים זאת מרחוק, זה עשוי לקחת ימים עד שבועות, תלוי ביעילות הנציג.

לאחר קבלת NIF: שמרו את המסמך. אתם תתחילו להשתמש במספר בכל מקום. שימו לב, קבלת NIF כשלעצמה לא עושה אתכם אוטומטית חייבי מס תושבי פורטוגל. זה פשוט מספר מזהה; חובת המס תלויה בסטטוס התושבות ובפעילות הכלכלית.

פתיחת חשבון בנק פורטוגלי:
חשבון בנק מקומי הכרחי לניהול חיים שוטפים (תשלום שכר דירה, קבלת משכורת מקומית, חיובים שוטפים) וגם לרכישת נכסים. הבנקים העיקריים הם: Caixa Geral de Depósitos (ממשלתי גדול), Millennium BCP, Novo Banco, Banco Santander (ספרדי, פעיל גם בפורטוגל), Banco Comercial Português, ועוד כמה. יש גם בנקים דיגיטליים כמו ActivoBank, וגם אפשרות להשתמש ב-N26 או Revolut (פחות מקומי, אבל חלקם עובדים).

מסמכים לפתיחת חשבון:

• דרכון (תעודה מזהה).
• NIF (חובה שיהיה).
• לעיתים יבקשו הוכחת כתובת, אפשר בתחילה להשתמש בכתובת בארץ, או בכתובת מלון בפורטוגל, אבל הטוב ביותר אם כבר שכרתם משהו. חלק מהבנקים מסתפקים בציון הכתובת בטופס ללא הוכחה קשיחה.
• הוכחת עיסוק או מקור כספים: לא תמיד מבוקש, אבל בהתאם לסכומים שיופקדו, בנק עלול לשאול למקורם (חוקי מניעת הלבנת הון). למגורים שוטפים זה לא עניין.

פתיחה מרחוק: חלק מהבנקים הפורטוגלים מאפשרים פתיחת חשבון אונליין (למשל ActivoBank אם יש לכם NIF וכתובתו של נציג). עם זאת, לרבים מהזרים יותר קל לבצע זאת בסניף לאחר הגעה. ישנה אפשרות לפתוח חשבון non-resident (למי שאין עדיין כתובת מקומית קבועה), כמה בנקים מציעים שירות זה, אולי עם מגבלות מסוימות.

אמצעי תשלום: לאחר פתיחת החשבון, תקבלו כרטיס חיוב (דביט) שנקרא Cartão Multibanco. רשת ה-Multibanco בפורטוגל מאוד מתקדמת, ניתן באמצעותה לא רק למשוך מזומן, אלא גם לשלם חשבונות, מיסים, לקנות כרטיסי רכבת וכו’ במכשירים. כרטיס אשראי (קרדיט) לרוב יקבלו רק לאחר שיש לכם היסטוריה בבנק או הכנסה קבועה אליו.

ניהול חשבון: שימו לב שעמלות הבנקים בפורטוגל לא נמוכות, חשבון בסיסי יכול לעלות 5-10 יורו לחודש דמי ניהול אם אין לכם פטור (למשל צעירים מתחת 26 לעיתים פטורים). אבל התחרות מול בנקים דיגיטליים מתחזקת, אז תמיד אפשר למצוא מבצעים.

העברת כסף לPortugal: ברגע שיש חשבון, תוכלו לבצע העברה בינלאומית מהבנק בישראל (או איפה שהכסף שלכם) אל החשבון הפורטוגלי. השתמשו בקוד IBAN שמספק הבנק. לעתים כדאי לשקול שירותי העברת כספים חוץ-בנקאיים (כמו Wise, CurrencyTransfer וכד’) כדי לחסוך בעמלות המרה, במיוחד בסכומים גדולים.

שימושיות NIF וחשבון בנק בחיי היומיום:

• בעת קניות בחנות, לעיתים יציעו לכם “להוציא חשבונית עם NIF”, כלומר, לשייך את הקנייה לחשבון המס שלכם. נהוג לעשות זאת אם אתם רוצים לנצל הוצאות מוכרות או קבלת החזרי מס מסוימים (למשל, הוצאות על מסעדות, וטרינר, מוסך וכד’ מזכות בהחזר מס קטן בסוף שנה אם נרשמו עם ה-NIF שלכם). כתושב חדש יתכן וזה פחות רלוונטי מיד, אבל טוב לדעת.
• חשבון הבנק יאפשר לכם גם להקים הוראות קבע (לבעל הדירה, לחברות התשתית), לשלם באפליקציות (MB Way, המקבילה ל-Bit בארץ, מאוד נפוצה לתשלומים בין אנשים).

טיפ: הקפידו לעדכן את הבנק אם הפכתם תושבי פורטוגל רשמית, כדי שיעדכן את הסטטוס בחשבון (Non-resident vs Resident), ויש לזה השפעות גם על מס במקור על ריבית, על דיווחים וכו’.

סיכום: NIF וחשבון בנק הם שני מפתחות בסיסיים לחיים בפורטוגל. ללא NIF דברים רבים “תקועים”, וללא חשבון בנק קשה לבצע פעולות כספיות באופן נוח. לשמחתנו, אלו צעדים יחסית פשוטים: ישראלים רבים מדווחים שקבלת NIF הייתה הפעולה הקלה ביותר שלהם במעבר, לפעמים נעשית ביום אחד ופותחת דלתות לכל השאר.

הבדלים בין תושבות זמנית לקבועה בפורטוגל

כשעוברים לפורטוגל במסלולי ההגירה השונים, קודם כל מקבלים תושבות זמנית (Autorização de Residência temporária). לאחר מספר שנים, עולה האפשרות לבקש תושבות קבע (Residência Permanente). חשוב להבין את ההבדלים בין המצבים, שכן זכויות וחובות עשויות להשתנות מעט, וכדאי לדעת מתי ואיך לשדרג את המעמד.

תושבות זמנית (Temporary Residence):

• תקופה: לרוב מונפקת תחילה לשנה או שנתיים (תלוי בסוג הויזה: למשל D7 תחילה לשנתיים, ויזת זהב בעבר שנתיים, סטודנטים שנה וכו’). לאחר מכן מחדשים בעוד תקופה (עוד שנתיים-שלוש). סך התקופה במעמד זמני היא עד 5 שנים בדרך כלל.
• זכויות: תושב זמני נהנה מכל הזכויות הבסיסיות בפורטוגל: הזכות לגור ולעבוד, שירותי בריאות ציבוריים (לאחר רישום), חינוך, תנועת שנגן חופשית. הוא מקבל כרטיס תושב (תעודה ביומטרית) שמהווה גם מזהה רשמי במדינה.
• חובות: עליו לשמור על התנאים שלפיהם קיבל את הויזה. למשל, בעלי D7 צריכים לשמור על הכנסה פסיבית ונוכחות מסוימת; בעלי ויזת סטודנט צריכים להישאר רשומים ללימודים וכד’. גם נדרש להימנע מעבריינות כדי לא להסתכן בשלילת מעמד. תושב זמני לא יכול להצביע בבחירות לאומיות (רק אזרחים יכולים), אך יכול בבחירות מקומיות אם רשום בעירייה ותושב מעל תקופה מסוימת.
• תנועה: ניתן לעזוב את פורטוגל לתקופות, אך יש מגבלות, אם נעדרתם מעל 6 חודשים רצופים או 8 חודשים מצטברים בתקופת ההיתר, עלולים לא לחדש לכם (יש גמישות במקרים מסוימים).

תושבות קבע (Permanent Residence):

• מתי זכאים? לאחר 5 שנים רצופות כתושב זמני, ובתנאי שעמדתם בקריטריונים (נוכחות בפועל במדינה לפחות 30 חודשים במצטבר בתוך 5 שנים, ללא עבירות פליליות משמעותיות, ויכולת לפרנס עצמכם). נדרש גם להוכיח ידיעת פורטוגזית בסיסית (רמת A2 בערך) כדי לקבל קבע, או הצגת תעודה מבית ספר לשפה או מבחן במכון שפה.
• משך התוקף: מעמד תושב קבע הוא למעשה בלתי מוגבל בזמן, אך כרטיס התושב הקבוע יש לחדש כל 5 שנים (פורמליות טכניות ועדכון תמונה).
• זכויות: כמעט זהות לאלו של אזרח בפורטוגל, מלבד הזכות לבחור ולהיבחר ברמה הלאומית, והזכות להחזיק דרכון פורטוגלי. תושב קבע יכול לעבוד בכל עבודה (גם במגזר הציבורי במקרים רבים), זכאי לביטוח לאומי ולכל הזכויות הסוציאליות כאילו היה אזרח. אם כי, למשל, רק אזרחים יכולים לקבל דרכון.
• חובות: שמירת מעמד קבע מצריכה אי-היעדרות ארוכה מדי: החוק קובע שתושבות קבע יכולה להתבטל אם האדם נעדר מהאיחוד האירופי 24 חודשים רצופים, או 30 חודשים מצטברים בתקופה של 3 שנים. כלומר, אתה לא חייב לחיות בפורטוגל תמיד, אך אם תעזוב ליותר משנתיים רצופות, המעמד בסכנה.
• אין צורך לעמוד עוד בתנאים המקוריים של הויזה. למשל, מי שקיבל קבע אחרי D7, כבר לא חייב להוכיח הכנסה פסיבית. המעמד כעת בלתי מותנה.
• עובדה חשובה: תושב קבע בפורטוגל הוא תושב קבע אירופאי לפי חוקי האיחוד. המשמעות היא שאחרי קבלת PR (Permanent Residency) בפורטוגל, אותו אדם יכול, בתנאים מסוימים, לעבור למדינה אירופית אחרת ולבקש שם מעמד של תושב מתוקף היותו תושב קבע במדינה חברה. זה סוג של “סטטוס נייד”. בפועל, רבים יעדיפו כבר לבקש אזרחות בשלב הזה.

אזרחות לעומת תושבות קבע:
אחרי 5 שנים ניתן לבחור בין בקשת אזרחות לבין בקשת תושבות קבע (ואפשר גם את שניהם בהפרש זמן).

• אזרחות פורטוגלית דורשת מבחן שפה פורטוגזית ברמה מעט גבוהה יותר (A2/B1), וכן אין דרישת נוכחות פיזית מחמירה (החוק כרגע דורש “קשר אפקטיבי” אבל לא מגדיר בדיוק כמה שנים לשהות; בכל מקרה, אם עמדתם בדרישות PR, כנראה תעמדו גם באזרחות). לאזרחות יש את היתרון של דרכון, הצבעה וכו’, אבל גם חובה לוותר על תושבות ישראלית? (ממש לא, ישראל מתירה אזרחות כפולה, וגם פורטוגל). בעצם, רוב האנשים יעדיפו אזרחות אם זכאים, כי זה יותר חופש (דרכון) ופחות ביורוקרטיה מתמשכת.
• תושבות קבע היא אופציה למי שאולי לא רוצה או לא יכול לקבל אזרחות (למשל כי לא רוצה מבחן שפה, או שיש עניין של ויתור אזרחות במדינתם, לא רלוונטי לישראלים, אבל בחלק מהמדינות כן).

יחסי ישראל-פורטוגל מבחינת מעמד: אם ישראלי הופך תושב קבע פורטוגלי ועדיין יש לו זיקות לישראל, ייתכן שיהיה בסיטואציה של “תושב שתי המדינות” מבחינת ביטוח לאומי ומס. לכן, בשלב זה מרבית האנשים כבר נוטים לעשות החלטה היכן מרכז חייהם. החוק הישראלי (ביטוח לאומי) למשל מפסיק לראות בכם תושבים אחרי 5 שנים בחו”ל בהיעדר הוכחות הפוכות, וזה מתלכד עם הקו של קבלת PR בפורטוגל, סימן שכנראה השתקעתם שם.

סיכום קצר של ההבדלים:

• תושבות זמנית, מוגבלת בזמן, מותנית בעמידה בקריטריונים ראשוניים, דורשת חידוש תקופתי והוכחת נוכחות מסוימת; תושבות קבע, בלתי מוגבלת, נותנת ביטחון להשאר ללא דרישות נוספות, קרובה לאזרחות בזכויות.
• תושב זמני צריך להיזהר יותר מהפרות (עבירה פלילית חמורה עלולה לגרור גירוש ושלילת תושבות זמנית; לתושב קבע יש יותר הגנות משפטיות, עדיין יכולים לגרש על עבירות חמורות אבל הסף גבוה יותר).

לרוב המהגרים לפורטוגל, השאיפה היא להגיע למעמד קבע/אזרחות, כי זה מסמן הצלחת השתלבות ונותן שקט נפשי לגבי העתיד. המדריך הנוכחי מתמקד ברובו בשלבים לפני זה, אך טוב לזכור את האופק שאליו צועדים ולפעול בהתאם (ללמוד פורטוגזית לאורך השנים, לשמור על שהות מספקת וכו’ כדי לא לסכל את הזכאות העתידית).

הגירה עם משפחה: מערכת החינוך ושירותי הבריאות

מעבר למדינה חדשה הוא מורכב עוד יותר כשעושים זאת עם משפחה וילדים. שני נושאי מפתח עבור משפחות הם חינוך לילדים ובריאות לכל בני הבית. נסקור כיצד מערכות אלה פועלות בפורטוגל ומה חשוב לדעת כדי להבטיח מעבר חלק למשפחתכם.

מערכת החינוך בפורטוגל:

מערכת החינוך הפורטוגלית ציבורית, נגישה ואיכותית באופן כללי, אם כי ייתכנו אתגרים עבור ילדים מהגרים בשל פערי שפה ותרבות.

• גילאי גן (Educação Pré-Escolar): חינוך קדם-יסודי (גיל 3-5) אינו חובה, אך קיים מסובסד. יש גני עירייה (ציבוריים) במחיר מוזל, לצד גנים פרטיים. לרוב, בערים מרכזיות, משפחות זרות לעיתים יעדיפו גנים פרטיים דו-לשוניים (פורטוגזית-אנגלית) כדי להקל על הילדים, אך ילדים קטנים מסוגלים להיטמע מהר גם בגן דובר פורטוגזית בלבד.
• בית ספר יסודי וחטיבת ביניים (Ensino Básico): חינוך חובה בפורטוגל הוא מגיל 6 עד 18 (12 שנות לימוד). בתי הספר היסודיים הציבוריים פרוסים בכל שכונה, ולרוב ילד הולך לבית ספר אזורי לפי הכתובת. הלימודים ביסודי (1º ciclo, כיתות א’-ד’) ובחטיבה (2º e 3º ciclo, כיתות ה’-ט’) הם ללא עלות, כולל ספרי לימוד (מאז 2019 ספרי לימוד יסופקו חינם להשאלה). איכות ההוראה נחשבת טובה. אתגר למשפחות זרות הוא ששפת ההוראה היא פורטוגזית, כמובן. עם זאת, בתי ספר ציבוריים מחויבים לספק תמיכה ללומדי פורטוגזית כשפה שנייה, כלומר, הילד שלכם עשוי לקבל שיעורי עזר מיוחדים לרכישת השפה. רוב הילדים המהגרים רוכשים שליטה בתוך כמה חודשים של טבילה. החוויה החברתית יכולה להיות חיובית: הפורטוגלים בדרך כלל חמים כלפי זרים, אם כי ילד מתבגר עלול לחוות קשיים בהתחלה.
• תיכון (Ensino Secundário): כיתות י’-י”ב, גם הן חלק מהחינוך חובה. בפורטוגל התיכון עשוי לכלול מגמות בחירה (מדעי, אומנותי, מקצועי וכו’). סיום תיכון עם בחינות בגרות (Exames Nacionais) מאפשר גישה לאוניברסיטה. שוב, הקושי הוא השפה, מקצועות כמו היסטוריה, ספרות, פילוסופיה כולם בפורטוגזית. עבור ילדים שמגיעים בגיל תיכון, האתגר הלשוני גדול יותר. יש משפחות שבוחרות לכן לרשום לתיכון בינלאומי.
• חינוך בינלאומי ופרטי: בערים כמו ליסבון, קסקאיס, סינטרה ופורטו פועלים מספר בתי ספר בינלאומיים, למשל: Carlucci American International School (ליסבון), Oeiras International School, St. Julian’s School (קשקאיש), Deutsche Schule Lissabon (בית ספר גרמני, אך רב-לשוני), Lycée Français Charles Lepierre (צרפתי), ובפורטו, Oporto British School, CLIP ועוד. בתי”ס אלה מלמדים בשפה האנגלית או אחרת, לפי תוכניות בינלאומיות (IB, תעודת בגרות אמריקאית/בריטית וכו’). הם מתאימים למי שמתכנן שהילד ילמד בסביבה דוברת אנגלית או שפת האם שלו. החיסרון: שכר לימוד גבוה, לעיתים €10,000-€20,000 לשנה ויותר, פר ילד. זה פתרון מצוין למי שיכול כלכלית, או אם המעסיק משלם. יש גם בתי ספר פורטוגליים פרטיים (קתוליים, או חדשניים) שעלותם נמוכה יותר (נניח €300-€500 לחודש), אבל עדיין לימודיהם בפורטוגזית בעיקר.
• פעוטונים ומעונות יום: לגילאי 0-3, אין מערכת ציבורית מסודרת, ויש צורך למצוא מעון פרטי או מטפלת. גם כאן, בערים הגדולות הביקוש גבוה, כדאי להירשם מראש. מחירי מעון פרטי: בסביבות €300-€500 לחודש.
• יום לימודים: בפורטוגל יום הלימודים לרוב ארוך יותר מישראל. בתי ספר רבים פועלים 8:30 עד 15:30-16:00. יש צהרונים ופעילויות אחרי הלימודים בתוך בית הספר עד 17:30 בערך (בעיקר לילדים צעירים). ארוחת צהריים חמה מוגשת בבית הספר (תמורת תשלום סמלי).
• אוניברסיטאות: אם יש לכם ילדים מתבגרים, האוניברסיטאות הציבוריות בפורטוגל הן איכותיות וזולות מאוד (שכר לימוד כמה מאות אירו בודדים עד אלף-אלפיים לשנה). יש תוכניות גם באנגלית לתארים מתקדמים. ילד שהשלים בגרות בפורטוגל יוכל להיכנס לאוניברסיטה מקומית בקלות יחסית (בהתאם לציונים). הכרה בתעודת בגרות מישראל אפשרית אך צריך לעבור דרך משרד החינוך הפורטוגלי להמיר ציונים.

הכנה של הילדים למעבר: מומלץ לחשוף אותם קצת לפורטוגזית מראש, אם אפשר דרך אפליקציות או שיעורים פרטיים. בעיקר, להכין אותם תרבותית, למשל לספר על מאכלים מקומיים, הרגלים (פורמליות בבתי ספר, משמעת שונה). ילדים גמישים להפליא, ורוב המשפחות מדווחות שהילדים מסתגלים מהר יותר מההורים.

מערכת הבריאות בפורטוגל:

פורטוגל מתגאה במערכת בריאות ציבורית אוניברסלית, SNS: Serviço Nacional de Saúde. כל תושב (עם מספר ביטוח בריאות, NÚMERO de Utente) זכאי לשירותי בריאות ציבוריים בעלות נמוכה מאוד או בחינם. המערכת דורגה לא פעם בין הטובות באירופה במדדים שונים של יעילות. הנה עיקרי המערכת:

• רופא משפחה ומרפאות: לכל תושב משויך רופא משפחה במרפאה מקומית (Centro de Saúde). ביקורים אצל רופא משפחה כרוכים בדמי השתתפות סמליים (בסביבות €5) או פטורים במקרים רבים (למשל ילדים, הריון). רופא המשפחה מפנה למומחים לפי צורך ומנהל את התיק הרפואי.
• בתי חולים ציבוריים: פזורים בכל האזורים, עם מחלקות חירום, אשפוז, מנתחים וכו’. איכות הטיפול מקצועית, והרופאים עוברים הכשרה טובה. לעיתים יש עומס בתורים, למשל תור לאורתופד ציבורי יכול לקחת חודשים, אם לא מקרה דחוף. עלות אשפוז וניתוחים מכוסה כמעט לגמרי על ידי המדינה, למעט אגרות קטנות.
• תרופות: בסבסוד כבד. תרופות מרשם רבות ניתן לרכוש עם השתתפות עצמית נמוכה. בתי מרקחת נפוצים ונגישים.
• מקרי חירום: שיחת חירום 112, או הליכה למיון (Urgências) בבית חולים. זמן המתנה במיון תלוי בחומרה, כמו בכל מקום. יש גם קווי ייעוץ טלפוני (Saúde 24) להתייעצות עם אח/רופא בטלפון 24/7.
• ביטוח בריאות פרטי: רבים, כולל מקומיים, בוחרים להחזיק ביטוח משלים פרטי כדי לקבל גישה מהירה יותר לרופאים מומחים ולבדיקות, וכן לטיפול בבתי חולים פרטיים מפוארים יותר. עלות ביטוח פרטי בפורטוגל נמוכה יחסית לישראל, סדר גודל של €50-€100 לחודש למבוגר, תלוי בגיל ובכיסויים. חברות ביטוח בריאות נפוצות: Multicare, Médis, Allianz, Fidelidade. הביטוח הפרטי מאפשר, למשל, לקבוע תור ישיר לקרדיולוג תוך ימים במרפאה פרטית, במקום לחכות חודשים בציבורי. כשיש ילדים, ביטוח פרטי יכול לעזור בגישה מהירה יותר לרופאי ילדים, אך גם במערכת הציבורית ילדים מטופלים בסדר עדיפות גבוה.
• ילודה וטיפול בהריון: שירותי מעקב הריון ניתנים חינם דרך המרפאות הציבוריות, וניתן לבחור מעקב פרטי אם רוצים. לידה בבתי חולים ציבוריים היא ללא עלות וכוללת שהות של מספר ימים. בתי החולים הציבוריים בליסבון/פורטו מספקים סטנדרט טוב (אם כי כנראה פחות “מלונאי” מבתי יולדות פרטיים בישראל). אפשר גם ללדת בבתי חולים פרטיים אם יש ביטוח מתאים או מוכנים לשלם (עלות לידה פרטית ~€2000-€3000).
• רפואת שיניים ועיניים: תחומים אלו פחות מכוסים בציבורי. לרפואת שיניים כמעט תמיד פונים לפרטי (עלות סבירה: בדיקה וניקוי €50, סתימה €30-€80, יישור שיניים אולי €1500-€2000, זול מישראל). ביטוחי בריאות פרטיים מסוימים כוללים כיסוי שיניים/עיניים חלקי.
• שפה בתקשורת רפואית: רוב הרופאים הצעירים יודעים אנגלית, אבל לא מובטח שכל האחיות והצוות דובר אנגלית שוטפת. באזורים כפריים עשוי להיות קשה ללא פורטוגזית. תמיד אפשר להביא מתורגמן או לבקש רופא אחר.

רישום לביטוח בריאות ציבורי: אחרי שמקבלים תושבות, ניגשים למרכז הבריאות הקרוב עם תעודת התושב, NIF ומספר ביטוח סוציאלי (NISS), נרשמים ומקבלים מספר משתמש במערכת הבריאות (Número de Utente). אז משבצים אתכם לרופא משפחה. לפעמים יש רשימות המתנה לרופא משפחה, זה חסרון, כי יש אזורים שבהם חסרים רופאים ביחס לאוכלוסייה, ואז זמנית נותנים לכם שירות על ידי רופאים תורנים עד שיהיה רופא קבוע פנוי.

הבדל תרבותי ברפואה: כמו בכל מעבר, תיתכן שונות בגישות. למשל, יש הטוענים שהרופאים בפורטוגל שמרניים מעט יותר במתן אנטיביוטיקה (פחות רושמים בקלות), או שבתי חולים ציבוריים מצפים שמשפחה תלווה ותסייע למאושפז (דבר הנפוץ גם בישראל כמובן). בפן החיובי, היחס בדרך כלל מכבד ומקצועי, והמשפחות מדווחות על שביעות רצון.

מערכת החינוך והבריאות בפורטוגל מסוגלות לתמוך במשפחה שלכם היטב. חינוך ציבורי חינם ומערכת בריאות ציבורית איכותית יכולים לחסוך לכם הוצאות כבדות בהשוואה לישראל (שם, למשל, משפחה משלמת לא מעט על חינוך משלים ובריאות פרטית). האתגר העיקרי הוא פערי השפה, אך עם הזמן ועם כלים נכונים, הילדים ילמדו, ואתם תוכלו תמיד להיעזר בקהילה המקומית ובמתורגמנים. ההשקעה בהשתלבות בתחומים אלה משתלמת בכך שהיא מעניקה לילדים ולכם ביטחון ורווחה במדינה החדשה.

הכרת התרבות והחברה הפורטוגלית

השתלבות במדינה חדשה מחייבת לא רק התארגנות מעשית, אלא גם הבנה של התרבות המקומית והלכי הרוח בחברה. פורטוגל אמנם מדינה מערבית מודרנית, אך יש לה אופי וייחוד משלה, עם ניואנסים שעשויים להיות שונים ממה שמוכר לישראלים. להלן מספר היבטים מרכזיים בתרבות ובחברה הפורטוגלית שכדאי להכיר:

1. אופי לאומי והתנהגות חברתית:
הפורטוגלים ידועים כאנשים חביבים, צנועים ומנומסים. התקשורת הבין-אישית בפורטוגל מתאפיינת בעדינות וברשמיות מסוימת, לפחות בשלבים הראשונים של ההיכרות. מקובל להשתמש בתוארי כבוד (Senhor/Senhora, אדון/גברת) ובשמות משפחה כשפונים לאדם שאינו קרוב. למשל, לומר “Bom dia, Senhor Silva” (בוקר טוב מר סילבה) ולא לפנות ישירות בשמו הפרטי עד שהוא מציע זאת.
הנימוס הפורטוגלי כולל גם שימוש תכוף ב-“Por favor” (בבקשה) ו-“Obrigado/Obrigada” (תודה). כמבקרים או מהגרים, הפורטוגלים יעריכו מאוד אם תקפידו על כללי הנימוס הללו. ההתנהלות היומיומית מתונה, צעקות או הפגנת כעס בפומבי נחשבים ללא מקובלים, והפורטוגלים עשויים להגיב בריחוק אם מישהו “עושה סצנה” (מה שעלול לקרות לישראלים רגילים לישירות, אז נא לשים לב).

2. פורמליות ומידת ישירות:
בהשוואה לישראלים, הפורטוגלים לרוב פחות ישירים בהתבטאותם. הם נוטים להימנע מעימות חזיתי או מתשובה שלילית ישירה. במקום לומר “לא”, הם לפעמים יגידו “אולי, נראה” (Talvez, vamos ver) או “ננסה” (Logo se vê) גם אם בעצם אין כוונה אמיתית. הדבר עלול לבלבל ישראלים שרגילים ל”דוגרי”. חשוב לקרוא בין השורות ולהבין את ההקשר. אם בעל מקצוע אומר לכם “אני אשתדל להגיע מחר”, ייתכן שהוא בנימוס לא מבטיח, אולי הוא לא יגיע. למדתם מהר מאוד שה”כן” הפורטוגלי לפעמים מסויג, וצריך סבלנות ונימוס כדי לברר אמיתות כוונות.

3. היחס לזמן:
פורטוגל היא דרום אירופה, הזמן גמיש. מושג ה-“Ahora” הספרדי קיים גם כאן במידת מה (שם זה “Já”, עכשיו, אבל יכול להיות עוד מעט). איחורים קלים לפגישות (10-15 דקות) לא יביאו להרמת גבה רבה. שירותים ציבוריים לפעמים מתנהלים באיטיות. כמו שצוין בכתבה מגלובס, “הפורטוגלים עובדים מאוד לאט ולא ממהרים לשום מקום… לנו כישראלים זה דווקא מנחם”. אז קחו בחשבון: בבירוקרטיה, בתיקוני טכנאים, במענה לפניות, העניינים זזים לאט יותר מבישראל, ותגובות עצבניות לא יעזרו אלא להיפך. טיפ: אם קבעתם עם בעל מלאכה פורטוגלי בשעה מסוימת, אולי הוא יגיע חצי שעה אחרי, זה נורמלי למדי. פשוט השאירו זמן וגלו הבנה.

4. גאווה מקומית וצניעות לאומית:
הפורטוגלים בדרך כלל פטריוטים בצורה שקטה. יש להם גאווה גדולה בהיסטוריה שלהם: עידן התגליות, היותם אימפריה ימית בעבר, המוזיקה (פאדו), המטבח (היין הפורטוגלי, מאכלי הים, ה-Pasteis de Nata). יחד עם זאת, הם לא נוטים להתרברב. להפך, יש מושג “Saudade” שמשקף את רוחם: תוגה נוסטלגית למשהו שאבד. הפורטוגלים מודעים לכך שהם מדינה קטנה שהייתה פעם גדולה. אם תלמדו כמה עובדות על ההיסטוריה ותשבחו דברים מקומיים (נניח, תספרו כמה אתם אוהבים את היין של Douro או מעריכים את ואסקו דה גאמה), תרכשו נקודות זכות.
להיזהר: ביקורת על פורטוגל מבחוץ לא תמיד תתקבל טוב. עדיף שתכירו ותלמדו לפני שתעירו הערות. למשל, לומר “למה הכל עובד כאן כל כך לאט?” בפומבי יכול להיתפס כגסות, אתם אורחים, אז שמרו זאת לשיחה פרטית.

5. דת ומסורת:
פורטוגל היא מדינה קתולית ברובה, אך חילונית במידה רבה בחיי היום-יום. רוב הפורטוגלים אינם דתיים אדוקים, אולם החגים הנוצריים (קריסמס, פסחא) נחגגים במשפחות, ויש כבוד למסורת. להבדיל מספרד, הכנסייה פחות מורגשת בפוליטיקה הפורטוגלית בימינו. עם זאת, תמצאו סממני דת בכל מקום, כנסיות עתיקות, פסלים של קדושים, פסטיבלי קדושים מקומיים בערים בחודשי הקיץ (פסטיבל סנטו אנטוניו בליסבון ביוני, למשל).
כיהודים/ישראלים, תהיו כנראה עניין סקרן. בפורטוגל אין אנטישמיות נפוצה, להפך יש חיבה ליהודים היסטורית (בפרט אחרי גל ההתעניינות סביב החוק לאזרחות צאצאי אנוסים). ייתכן שפורטוגלי יספר לכם בהתלהבות שיש לו “דם יהודי” או שישוב עם שאלה על ישראל. האנשים מנומסים אז דיון דת בינלאומי לרוב יהיה מכבד.

6. משפחה וקהילה:
הפורטוגלים מאוד משפחתיים. ארוחות יום ראשון אצל סבתא הן דבר שבשגרה. ילדים נשארים לגור בקרבת הורים גם בבגרותם, או לפחות שומרים על קשר הדוק. המשפחה הגרעינית והמורחבת היא עמוד תווך בחברה. כתוצאה, לזרים יכול לקחת זמן להיכנס למעגלים חברתיים קרובים, כי לפורטוגלי מבוגר כבר יש “את שלו”, משפחה וחברי ילדות. זה לא בלתי אפשרי, אבל דורש התמדה.
הקהילות קטנות יחסית: למשל בשכונה כולם מכירים את בעל המכולת, את השכנים. אם תקדמו שלום (Bom dia) בבוקר לשכנה, זה יוערך. צעד קטן: לימדו את שמות השכנים בבניין, אמרו תודה לשוער, וכדומה. בהדרגה, תבנו רשת מכרים.

7. שפה:
פורטוגזית היא כמובן שפת המדינה. החדשות הטובות: צעירים רבים דוברים אנגלית, במיוחד בערים. בתיירות ובהייטק, תסתדרו באנגלית. החדשות הפחות נוחות: בשביל באמת להשתלב חברתית, חייבים ללמוד פורטוגזית. המקומיים יעריכו מאוד ניסיונות שלכם לדבר בשפתם, גם אם בשגיאות. “Bom dia”, “Obrigado”, “Desculpe” (סליחה), “Fala inglês?” (מדבר אנגלית?), מילים פשוטות שכדאי לדעת מהיום הראשון. בהמשך, השקיעו בלימודים מסודרים. חוגים עירוניים, מורים פרטיים או אפליקציות, הכל עוזר. הפורטוגזים לרוב יעודדו אתכם ולא יצחקו על שגיאותיכם.

8. תרבות העבודה:
בסביבת העבודה, פורטוגזים יכבדו היררכיה. אם אתם מנהלים צוות מקומי, שימו לב שהם אולי לא יגידו לכם “לא” בפרצוף, או לא יציעו ביקורת על רעיון שלכם (כדי לא לפגוע). כדאי לטפח פתיחות ולתת להם ביטחון. הפסקות צהריים בפורטוגל נמשכות שעה לפחות, ולעיתים אפילו שעתיים (עם סייסטה קלה). אל תתפלאו אם עמיתים יוצאים ב-12:30 וחוזרים ב-14:00. זה נורמלי ומוערך לתת זמן ארוחה כמו שצריך.
ימי חופשה: בחוק כ-22 ימי עבודה חופשה שנתית לפחות, ועוד חגים לא מעטים (פורטוגל בין שיאניות ימי החג באירופה). יש לכבד מאוד את הזמן הזה, בתקופת חג המולד או אוגוסט, למשל, המדינה בהילוך איטי כי רבים בנופש.

9. אוכל וקולינריה:
המטבח הפורטוגלי עשיר בים, דגים, צדפות, תמנונים וכו’. המנה הלאומית היא Bacalhau (בקלה מלוח מיובש) ממנו מכינים עשרות מתכונים. עוד מאכלי דגל: Sardinhas assadas (סרדינים בגריל) במיוחד בפסטיבלים, Cozido (נזיד בשרים וירקות), Francesinha בפורטו (סנדוויץ’ שכבות בבשר ורוטב), וכמובן המתוקים, Pastel de Nata (מאפה קרם ביצים מפורסם) ועוד. כישראלים כשרים, המבחר האופציונלי מצטמצם, אבל עדיין אפשר ליהנות מירקות, לחמים מעולים, ויינות משובחים (יין פורט והיינות האדומים של Douro, ירוקים מ-Vinho Verde ועוד).
פורטוגל היא גם תרבות של בתי קפה. אנשים מבלים בבית קפה בשכונה לשתות “um cafe” (אספרסו) במחיר מצחיק (0.6-0.8 אירו) כמה פעמים ביום. הצטרפו לטקס הזה, זה מקום בו מכירים אנשים.

10. מוזיקה ואמנות:
אומנם פורטוגל קטנה, אבל תרבותה מוזיקלית ויצירתית. הסגנון המפורסם הוא Fado, שירת געגוע מלאת רגש, מלווה בגיטרות פורטוגליות. בפעם הראשונה שזה נשמע זה עשוי להישמע עצוב וכבד, אבל זה חלק מהנשמה הפורטוגזית. כדאי לבקר בבית פאדו מסורתי בליסבון (שכונת אלפאמה) ולחוות זאת.
פופ מודרני: יש דור חדש של אמנים, אבל רבים גם שומעים מוסיקה ברזילאית (פורטוגזית היא גם שפת ברזיל).
אמנות רחוב: ערים כמו ליסבון ופורטו מלאות בגרפיטי יפה ומורשה. יש גלריות, מוזיאונים (ליסבון: Gulbenkian, MAAT, מוזיאון האריחים Azulejos וכו’). המקומיים מעריכים אמנות, ואתם יכולים להשתלב בסדנאות כמו קדרות, ציור אריחים וכד’.

11. הבדיחות והיריבויות האזוריות:
כמו שיש ‘צפון vs דרום’ בישראל, בפורטוגל יש ידידותית בין ליסבון לפורטו. אנשי פורטו גאים בעירם, רואים בליסבון קצת שחצנים ומפונקים; בליסבון רואים בפורטו “כפריים” קשוחים. הכל בהומור. אם אתם גרים באחת, אל תזלזלו בשנייה, עדיף לא להיכנס לצד אף אחד, אלא להחמיא לכל עיר על מעלותיה.

החברה הפורטוגלית מציעה חום ושקט בו-זמנית. ישראלים רבים מרגישים הקלה מהירידה ברמת הלחץ ומעוצמת הקונפליקטים היומיומיים. כמו שאותה ישראלית בכתבה אמרה: “הכל כאן יותר רגוע ואפשר לנשום ולהוריד הילוך… לנו כישראלים, בטח אחרי מה שעברנו, זה מאוד מנחם”. כדי להשתלב, מומלץ לכבד את הנימוס והקצב המקומי, ללמוד את השפה, ולהצטרף לחגיגות ולמסורות. בתוך זמן לא רב תוכלו להרגיש חלק מהמרקם המקומי, מבלי לוותר על זהותכם הישראלית, שילוב שיכול להעשיר אתכם ואת סביבתכם.

השתלבות בקהילה המקומית: טיפים למעבר חלק

המעבר למדינה חדשה מציב אתגר חברתי: כיצד לבנות מחדש רשת חברתית, להרגיש שייכות ולא להיות בודד במקום החדש. למרבה המזל, פורטוגל, עם אופייה הידידותי והבינלאומי ההולך וגדל, מציעה הזדמנויות מגוונות להשתלבות בקהילה, הן המקומית והן קהילת המהגרים/זרים. להלן מספר טיפים ומסגרות שיוכלו לסייע לכם ולמשפחתכם במעבר חלק יותר:

1. הצטרפות לקבוצות וארגונים מקומיים:
ערים רבות בפורטוגל, בעיקר ליסבון ופורטו, מחזיקות קהילות אקספטים (expats) פעילות. חפשו קבוצות פייסבוק כגון “Israelis in Portugal” או קהילות בינלאומיות (“Expats in Lisbon”). לעיתים יש מפגשים חברתיים, מפגשי “Happy Hour” חודשיים לזרים, טיולים משותפים ועוד. למשל, בליסבון פועלת קהילה בינלאומית בשם “Internations” שמארגנת אירועים חברתיים.
עוד דרך: אם אתם דוברי שפות אחרות, יש קהילות של דוברי אנגלית (האמריקאים/בריטים המקומיים), צרפתים (קהילה גדולה במיוחד בפורטו). ניתן להצטרף למפגשים אלו להתיידד. כמובן, הרעיון אינו להישאר רק עם זרים, אלא להשתמש בזה כקרש קפיצה חברתי.

2. לימוד פורטוגזית במסגרת קבוצתית:
רישום לקורס שפה לא רק ישפר את יכולותיכם, אלא גם יפגיש אתכם עם מהגרים אחרים במצב דומה. הרשויות המקומיות לעיתים מציעות קורסי פורטוגזית חינם או מסובסדים למהגרים (Portugês para Estrangeiros). בסיום קורס כזה, תרוויחו גם שפה וגם כמה חברים חדשים שגרים קרוב.

3. מעורבות בבית הספר/גני הילדים:
אם יש לכם ילדים, בתי הספר הם מוקד טבעי להתחבר למשפחות אחרות. הציעו עזרה באירועי בית ספר, לכו לפיקניקים בית-ספריים, שוחחו עם הורים אחרים כשאתם אוספים את הילדים. גם אם בתחילה יש מחסום שפה, חייכו וברכו, ומי שיודע אנגלית אולי יגש. ילדים הם מגשר חברתי מצוין, הם יקשרו לחברים, ואז תוכלו להכיר את הוריהם.
בנוסף, שווה לברר אם יש בית ספר יהודי או מסגרת יהודית (בליסבון קיים בית ספר יסודי יהודי קטן, למשל), אם הדבר חשוב לכם, זה יכול להיות מקום לפגוש גם משפחות עם רקע דומה.

4. השתתפות בפעילויות פנאי וספורט:
פורטוגל מציעה הרבה חוגים ופעילויות. הירשמו לחדר כושר, לשיעורי יוגה, לריצה קבוצתית בפארק, או למועדון כדורגל/כדורסל חובבים (למשל, ליגות חובבים לאזרחים זרים). אם אתם גולשים (פורטוגל היא גן עדן לגלישת גלים), הצטרפו לבית ספר לגלישה, קהילת הגולשים מאוד פתוחה.
פעילויות כמו טיולים רגליים (Hiking), יש מועדוני מטיילים שיוצאים בסופי שבוע לטבע. “Meetup.com” הוא כלי מצוין למציאת קבוצות עניין: תוכלו למצוא בעירכם קבוצה שעושה ערב משחקי קופסה, סדנת בישול, מפגשי החלפת שפה (Language exchange) ועוד.

5. התנדבות בקהילה:
דרך נפלאה להשתלב ולהרגיש משמעות היא התנדבות. פורטוגל, כמו כל מדינה, זקוקה למתנדבים בתחומים שונים: עזרה במטבחי תמחוי, מקלטי בעלי חיים, ארגוני סיוע למהגרים, הדרכת אנגלית לילדים, ועוד. אם יש לכם מיומנויות מסוימות (למשל אתם מוזיקאים, או אנשי מחשבים, או גננים), ודאי יימצא ארגון שישמח בעזרתכם. בהתנדבות תפגשו גם מקומיים עם לב טוב, שנוטים להיות יותר פתוחים לזרים (הרי גם הם באים להושיט יד). זה יתרום גם לתחושת הסיפוק שלכם וגם ירחיב את המעגלים.

6. יצירת קשר עם הקהילה הישראלית/יהודית המקומית:
לישראלים רבים עוזר בהתחלה להתחבר ל”ישראלים שכבר שם”. פורטוגל אמנם לא משופעת בעשרות אלפי ישראלים, אבל המספר גדל. בערים הגדולות יש קבוצות ווטסאפ/פייסבוק פעילות. אפשר למצוא שם המלצות, אירועים בחגים, ואפילו מפגשי שבת/חג משותפים.
הקהילה היהודית בפורטוגל, במיוחד בליסבון ופורטו, עשויה גם להיות רשת תמיכה. בתי הכנסת בערים אלו (בליסבון, בית הכנסת “שערי תקווה”, בפורטו, בית הכנסת “מקדש מקווה ישראל”) מארגנים לעיתים אירועים חברתיים, ארוחות שבת ועוד. לא חובה להיות שומר מצוות כדי להצטרף; רבים מגיעים בשביל החיבור התרבותי.

7. עבודה ועמיתים:
מקום העבודה (אם אתם עובדים מקומיים) הוא כמובן מפתח חברתי. נסו לא לצאת מיד הביתה בסוף היום, הזמינו או הצטרפו לקולגות לבירה אחרי העבודה, או לארוחת צהריים משותפת. בפורטוגל “סיבוב בירה” עם חברים הוא חלק מתרבות הפנאי. כעובדים זרים, ייתכן בתחילה שתרגישו מרחק, אך ברגע שתראו נכונות להתחבר, רוב הסיכויים שתהיו מוזמנים.
גם אם אתם עובדים מרחוק עבור חברה בחו”ל, תוכלו לשבת בחללי עבודה משותפים (Coworking spaces) שבהם יש קהילה של פרילנסרים ואנשי הייטק, עוד הזדמנות ליצירת קשרים.

8. הכרות עם השכנים וסבלנות בקשרים:
אל תזלזלו בכוח ה”שכן”. אמרו שלום במעלית, אולי הכינו עוגיות והביאו ביום הראשון לדירה חדשה להציג עצמכם (זה אולי נשמע אמריקאי, אבל גם בפורטוגל ייתפס כחמוד). שכנים יכולים להיות מקור מידע עצום (איפה זורקים זבל, איזה אינסטלטור טוב וכו’) ואפילו לחברויות.
זכרו שהפורטוגלים, כאמור, מעט יותר שמורים בהתחלה. ייתכן שתוזמנו לביקור בית רק אחרי היכרות ממושכת יחסית. אבל זה יקרה אם תתנו לזה זמן. היו ידידותיים, כבדו מרחב אישי, ובשלב מסוים ייפתחו. לפעמים תגלו שבני שיחתכם דוברי אנגלית מצוינת אך התביישו לתרגל, ברגע שתתחיל שיחה, המחסום ירד.

9. התעדכנות ואקטואליה מקומית:
נסו לקרוא עיתונות מקומית (קיימים אתרים באנגלית כמו “The Portugal News”, “Portugal Resident” שמסקרים חדשות בפורטוגל). כשאתם מעודכנים, קל יותר להשתתף בשיחה או לפחות להבין על מה מדברים. בפורטוגל הנושאים המדוברים יכולים להיות כדורגל (ספורט מאוד חשוב, אם תגידו שאתם בעד הקבוצה המקומית, תמיד טוב), פוליטיקה (באופן כללי, לאומי ועירוני), מזג האוויר (נושא חביב, במיוחד בצורת/גשמים), כמובן דיור וכלכלה (כולם מתלוננים על יוקר שכר דירה למשל, נושא משותף לדיירים מקומיים וזרים).

10. שמירה על ראש פתוח ולכבד הבדלים:
יתכן שתתקלו בהתנהגויות שונות שיפתיעו אתכם. למשל, הפורטוגלים לעיתים ביישנים יותר מלכתחילה, או נראים לכם “קרים” כי אינם מחבקים מיד. אבל עם הזמן, רבים מהם יהפכו לחברים חמים ונאמנים. גלו סובלנות לפערי התרבות.
מצד שני, היו גם אתם שגרירים טובים: הציגו את ישראל באור חיובי, שיתוף מאכלים ישראליים (הכנתם חומוס טוב? הזמינו חבר’ה לטעום), ספרו על החגים שלנו, הם יתעניינו ובכך תיצרו קשר אישי יותר.

בסופו של יום, יצירת תחושת “בית” במקום חדש היא תהליך שלוקח זמן, חודשים ושנים, לא ימים. בתחילה טבעי להרגיש זרים או בודדים לעיתים. אבל פורטוגל, על אופיה הנינוח והמקבל, היא קרקע פורה לנטוע שורשים חדשים. עם יוזמה מצידכם, ושימוש בטיפים הללו, תוכלו לבנות לעצמכם רשת חברתית מגוונת: קצת פורטוגלים מקומיים, קצת מכרים זרים בינלאומיים, וכמובן חברי הקהילה הישראלית, שילוב שייתן לכם את הטוב מכל העולמות.

השכרת נכס בפורטוגל: זכויות וחובות השוכר

לא כולם שואפים או יכולים לקנות נכס מיד עם המעבר. רבים מעדיפים לשכור דירה או בית בפורטוגל, לפחות בשלב ראשון, עד להיכרות טובה יותר עם השוק והאזורים. השכירות בפורטוגל נפוצה מאוד, במיוחד בערים הגדולות שבהן שיעור הבעלות נמוך ביחס לישראל. חשוב להכיר את המסגרת החוקית של השכרת נכסים בפורטוגל, על מנת להבין את זכויותיכם כחוכרים (שוכרים) ואת חובותיכם.

חוקי השכירות הבסיסיים (ראייה כללית):
בתקופה שלאחר המשבר הכלכלי (סביב 2012), פורטוגל ביצעה רפורמה משמעותית בחוקי השכירות (Lei do Arrendamento) לטובת עידוד שוק השכירות, מכיוון שבעבר היו חוקים מאוד פרו-שוכר עם שכר דירה מוקפא למחזיקים ותיקים. הרפורמה איזנה מעט את המצב והקלה על עדכון דמי שכירות ופינוי שוכרים בסיבות מוצדקות. עם זאת, בשנים האחרונות (2019 ואילך) נוספו שוב הגנות לשוכרים עקב משבר הדיור.

כמה עקרונות כלליים:

• חוזה כתוב חובה: כל השכרה למגורים צריכה להיות מעוגנת בחוזה שכירות כתוב (Contrato de Arrendamento) בין בעל הבית (Senhorio) לשוכר (Inquilino). החוזה מפרט את תקופת השכירות, דמי השכירות, תנאי תשלום, אחריות תחזוקה, וכו’. על החוזה להיות מדווח לרשויות המס על ידי בעל הבית (כדי שיישלם מס על ההכנסה מהשכירות).
• משך חוזה: חוקית, ניתן לקבוע כל משך. נפוץ לראות חוזה לשנה אחת מתחדש אוטומטית, או חוזים ל-2-3 שנים. יש גם אפשרות לחוזים קצרי-טווח (מתחת לשנה), אך הממשלה מעודדת חוזים לטווח ארוך. אם לא צוין אחרת, חוזה מגורים נחשב אוטומטית כמתחדש לשנה נוספת בסיומו (כלומר בעל בית חייב לתת הודעה מוקדמת אם אינו רוצה לחדש).
• פיקדון וביטחונות: בפורטוגל מקובל לדרוש חודשיים דמי שכירות מראש: בדרך כלל חודש אחד מקדמה עבור החודש הראשון, ועוד חודש אחד כפיקדון ביטחונות (Caução) שיוחזר בסוף התקופה אם הנכס במצב תקין. בחלק מהמקרים יבקשו גם ערב (fiador) פורטוגלי, במיוחד אם אתם זרים ללא היסטוריית אשראי מקומית. לעתים במקום ערב, בעל בית עשוי לבקש יותר חודשי תשלום מראש (למשל 6 חודשים מראש). החוק אינו מגביל זאת במפורש, אך תשלום כבד מראש עלול להיות סיכון לשוכר.
• זכויות השוכר:
  • זכות לדיור בשלום: בעל הבית לא יכול להיכנס לנכס ללא רשות במהלך תקופת השכירות, אלא בנסיבות המותרות (כגון בדיקת תקינות עם תיאום מראש במועדים סבירים).
  • זכות לשימוש בנכס כבית מגורים ראשי (אם כך הוגדר) ללא הפרעה.
  • זכות להתגורר כל תקופת החוזה; לא ניתן לפנות לפני תום החוזה ללא עילה חוקית.
  • אם בעל הבית מוכר את הנכס במהלך תקופת השכירות, החוזה נשאר בתוקף והבעלים החדש מחויב לכבדו.
  • חידוש אוטומטי: בחוזים עם טווח, אם אין הודעה על ביטול, הוא מתחדש (לדוגמה, חוזה לשנה, בתום השנה מתחדש אוטומטית לעוד שנה אלא אם נמסרה הודעה אחרת).
• חובות השוכר:
  • לשלם את דמי השכירות במועד שסוכם (בד”כ חודשי, לעיתים עד ה-8 לחודש מותר לפי חוק לעיכוב קל לפני שזה נחשב הפרה).
  • להשתמש בנכס בצורה זהירה “כใช้ אב טוב” (utilizar o locado como um bom pai de família, ניסוח מהחוק), לא לגרום נזק בזדון או ברשלנות חמורה.
  • לכבד את התקנון הפנימי של הבניין (אם קיים; למשל לא לעשות רעש מעבר לשעות המותרות, לרוב 22:00).
  • לא לשנות משמעותית את הנכס ללא אישור בכתב מבעל הבית (למשל, אסור לצבוע בצבעים משונים או לבצע שיפוץ קבוע בלי הסכמה).
  • במעמד פינוי, להחזיר את הנכס באותו מצב שנמסר, פרט לבלאי סביר.
• תחזוקה ותיקונים:
  • בעל הבית אחראי על תיקון תקלות גדולות הקשורות לתשתיות (צנרת ראשית, חשמל קווי, גג דולף, חימום מרכזי אם סופק וכו’), אלא אם הנזק נגרם באשמת השוכר.
  • השוכר אחראי על תיקונים קלים ותחזוקה שוטפת (ניקוי סתימה קטנה, צביעת קירות אם השחירו וכו’, החלפת נורות שרופות וכד’).
  • החוק קובע שחיוני שבית יהיה במצב ראוי למגורים, ואם מתגלה פגם רציני, על המשכיר לתקן תוך זמן סביר. אם לא, השוכר יכול לעיתים לבצע תיקון ולקזז מהשכ”ד (עם אישור משפטי, לא בפועל עצמאי).
  • שימו לב: הרבה נכסים מושכרים “מרוהטים חלקית” או “כמו שהם”. ודאו בחוזה מה תקבלו, רהיטים, מכשירי חשמל, וכד’. אם המקרר מתקלקל והוא היה מסופק, סביר שהמשכיר יתקן/יחליף. אם זה שלכם, עליכם.
• עדכון שכר דירה:
  • בפורטוגל מותר להעלות את שכר הדירה רק פעם בשנה ובשיעור המבוסס על מדד האינפלציה הקבוע בחוק לאותה שנה (מדד שנתי ש정부 פורסת, זה סביב 2%-5% בהמון מקרים, אך הממשלה הגבילה: ב-2023-2024 היתה הקפאה חלקית, הגבלת העלייה ל-2% כדי להגן על שוכרים בשל אינפלציה גבוהה).
  • אם בעל בית רוצה להעלות מעבר לכך, הוא לא יכול לעשות זאת באמצע חוזה. רק בסיום חוזה ובחתימה על חוזה חדש, אפשר לנהל מו”מ על מחיר מחדש. אבל במהלך תקופת חוזה, העלאה מוגבלת למדד.
  • החוק מחייב מתן הודעה 30 יום מראש לפני העלאה שנתית, בצירוף חישוב. הרבה בעלי בית אפילו לא מעלים שנתית כדי לשמר שוכרים טובים, אבל בתקופה האחרונה יותר כן עקב יוקר.
• סיום חוזה ופינוי:
  • אם שוכר רוצה לעזוב לפני תום התקופה, החוק מחייב הודעה מוקדמת בכתב. בחוזים עד שנה, הודעה של 1/3 מתקופת החוזה (נניח חוזה שנה, צריך 4 חודשים מראש). בחוזים ארוכים, 120 ימים מראש לפחות (לא נכנס לכל סעיף, אבל בכל מקרה כמה חודשים). במקרים מסוימים, החוזה עצמו מגדיר, לרוב 60 או 90 יום, אז כבדו מה שכתוב.
  • אם משכיר רוצה ששוכר יפנה בתום החוזה או לא לחדשו, עליו לתת הודעה מוקדמת גם כן (90-120 יום לפי משך החוזה). ללא הודעה, כאמור, החוזה יתחדש.
  • פינוי בכפייה: אם שוכר לא משלם או מפר חוזה מהותית, המשכיר יכול לפנות לתהליך משפטי מזורז (יש מנגנון Balcão Nacional de Arrendamento). אך לא ניתן פשוט להחליף מנעול, זו עבירה. הליך פינוי לוקח כמה חודשים לפחות, אך הוא קיים.
  • החוק מגן מאוד על שוכרים קשישים ותיקים: אם יש שוכר מבוגר מגיל 65 שגר בדירה מעל 15 שנים, קשה לפנותו גם עם סיום חוזה, למשל.
• חשבונות ושירותים:
  • נהוג ששוכר משלם בנפרד חשבונות צריכה: חשמל, מים, גז, טלפון/אינטרנט, ולעיתים דמי ועד בית (Condomínio), תלוי בהסכמה. בדר”כ ועד בית כלול בעלות השכירות אם החוזה לא ציין אחרת.
  • ארנונה (IMI) היא חובת בעל הנכס, לא השוכר.
  • בבניינים רבים אין מוני גז כי משתמשים בגז בבקבוקים, שוכר קונה בלון בעצמו (מחיר סביב €20, מספיק לחודש-חודשיים).

טיפים פרקטיים לשוכר ישראלי:

• בצעו סריקה יסודית בעת כניסה: ביחד עם בעל הבית (או נציגו), עברו על הנכס ורשמו נזקים/ליקויים קיימים. צלמו תמונות (רטיבות, שריטות בריצוף, קירות מוכתמים וכד’) ושמרו אותן מתויקות. אולי אף לצרף אותן כנספח לחוזה או לפחות לשלוח לבעלים במייל, כדי שיהיה תיעוד. כך תמנעו מחלוקות בהחזרת הפיקדון.
• הכירו את הסביבה: בררו לפני חתימה מי השכנים, האם האזור רועש בלילה (ברחוב עם בארים אולי לא אידיאלי עם ילדים), האם יש עבודות בנייה מתוכננות (מה שיעשה רעש).
• דונו בהיתרים מיוחדים: למשל, אם יש לכם חיית מחמד, ציינו זאת. החוק לא אוסר על בע”ח בדירה אלא אם כן מנוגד לתקנון הבניין. אך יושר להגיד מראש.
• חיוב מס של בעל הבית: אם בעל הבית ביקש תשלום במזומן ללא חוזה, זו עבירת מס מצידו. לכם אישית זה אולי נראה זול, אבל זה יפקיר אתכם בלי הגנה משפטית. עדיף חוזה מסודר.
• תקשורת עם בעל הבית: שמרו על יחסים טובים. לרוב, בעלי דירות פרטיים בפורטוגל נחמדים אם יש כבוד הדדי. אם משהו התקלקל שאחריותו, דווחו מיד בנימוס, רובם יבואו לקראת.
• ביטוח תכולה: שקלו לעשות ביטוח תכולת דירה (לא יקר מדי, אולי €100-€200 לשנה) כדי לכסות נזקי שריפה/מים לחפציכם או לצד ג’. בעל הבית בדרך כלל מבטח את המבנה הבסיסי, אבל לא את חפצי השוכר.

השכרת בית יכולה להיות פתרון נוח וגמיש להתחלה. מבחינה כלכלית, כפי שאנו משווים בסעיף עלות מחיה, השכירות בפורטוגל זולה משמעותית מאשר בישראל, אך משתנה לפי אזור. כיום יש לחץ: “הביקוש הגובר לדירות באזורים המטרופוליניים של ליסבון” הוביל למחסור מסוים, ולכן מחירי השכירות עלו מאוד מאז 2016. ממשלת פורטוגל אף שוקלת הגבלות על עליות שכ”ד וחלופות (דיור ציבורי). לכן, כמשכירים, היו מוכנים לתחרות על דירות טובות. הכינו מסמכים (אישור הכנסה, מכתב המלצה ממשכיר קודם אם יש).

על-ידי הכרת הזכויות והחובות, תוכלו לשכור נכס בביטחון יחסי וליהנות מהבית החדש ללא חשש. תמיד מומלץ גם כאן, במקרים מורכבים, להתייעץ עם מומחה נדל”ן (יש עורכי דין שמתמחים בחוזי שכירות, אם כי לרוב לא נדרש לעסקה סטנדרטית).

הבנת חוזי שכירות בפורטוגל

חוזה השכירות (Contrato de Arrendamento) הוא המסמך המשפטי המסדיר את היחסים בין המשכיר (בעל הנכס) לשוכר. עבור מי שאינו דובר פורטוגזית, חוזה כזה, לרוב בפורטוגזית, עלול להיות מסמך מרתיע. כאן נפרט את הסעיפים העיקריים שמופיעים בחוזי שכירות בפורטוגל, נסביר אותם, ונציין מה לחפש לפני שחותמים:

פרטי הצדדים ופרטי הנכס:
בחוזה יצוינו שמות המשכיר והשוכר, מס’ תעודות הזיהוי שלהם (NIF במקרה של פורטוגזים, או מס’ דרכון/זיהוי זר אם אין NIF), כתובת הנכס המושכר, ותיאורו (למשל “דירה בקומה 3, מספר X, בבניין ברחוב Y, בעיר Z, כולל מקום חניה מספר… ומחסן…” ככל שיש).

תקופת השכירות (Prazo do Arrendamento):
חשוב מאוד. החוזה יציין אם הוא “Por prazo certo” (לתקופה קצובה) או “Sem prazo” (ללא הגבלת זמן מפורשת). כמעט תמיד מדובר בתקופה קצובה, למשל 1 שנה, 2 שנים וכו’. לעיתים ייכתב משהו כמו: “Prazo: 1 ano, renovável automática e sucessivamente por iguais períodos”, תקף לשנה, מתחדש אוטומטית באותם תנאים לשנה נוספת, וכך הלאה, עד שאחד הצדדים מודיע אחרת.
כדאי להבין היטב: אם אתם רוצים גמישות לעזוב מוקדם, עדיף חוזה קצר יותר או עם אופציית יציאה (מוסבר בסעיף על הודעה מוקדמת).
יש גם חוזים “ללא תאריך סיום מוגדר” אבל זה פחות נפוץ, ורובם עדיין ניתנים לביטול בהודעה מוקדמת סטנדרטית.

דמי שכירות (Renda) ותנאי תשלום:
הסכום החודשי יסומן במילים ובספרות, למשל “€1,000 (mil euros) por mês”. בנוסף, יצוין מתי ובאיזו דרך משולם: למשל “עד ליום 8 בכל חודש, באמצעות העברה בנקאית לחשבון מס’…”. או “בתשלום במזומן/צ’ק לידי המשכיר”.
ודאו שהשיטה נוחה לכם. תמיד עדיף לשלם באופן שניתן להוכחה (העברה בנקאית), כדי שתהיה לכם אסמכתא ששילמתם.

Caução (פיקדון):
אם המשכיר גובה פיקדון, זה יהיה מצוין, למשל “O arrendatário entrega, a título de caução, a quantia de €X correspondente a …”. הפיקדון לרוב חודש אחד, לפעמים שניים. ודאו שהחוזה אומר שהפיקדון יוחזר בתום השכירות בכפוף לכך שהנכס יוחזר במצב תקין (há-de ser devolvido no final do arrendamento caso não existam danos…).
יש משכירים המשתמשים בפיקדון אחרון כ”דמי שכירות של החודש האחרון”, אך זה לא אוטומטי: אלא אם הוסכם במפורש אחרת, אתם לא אמורים פשוט לא לשלם חודש אחרון ולקזז כנגד הפיקדון. תמיד עדיף לשלם הכל ולצפות להחזר פיקדון בנפרד.

Despesas (הוצאות נלוות):
סעיף שיסדיר מי משלם מה. למשל “As despesas de água, luz, gás e telecomunicações ficam a cargo do arrendatário.”, הוצאות מים, חשמל, גז ותקשורת על חשבון השוכר.
אם יש דמי ועד בית (Condomínio), רשום האם הם על המשכיר (לרוב כן, אבל ייתכן שלא).
מספרי מוני חשמל/מים עשויים להופיע.

Uso do imóvel (שימוש בנכס):
יצוין הנכס למטרת מגורים (habitação). אסור להשתמש בנכס למטרה אחרת (למשל לפתוח חנות) בלי אישור, זה בחוק.
גם תת-השכרה (subarrendamento) לרוב אסורה, אלא אם נכתב במפורש שמותר. זה אומר שאסור לכם להשכיר צד ג’ כמו Airbnb בלי הסכמה. למעשה, גם חוקית כדי לעשות AL צריך רישיון, אז לא רלוונטי.
אם אתם מתכננים לעבוד מהבית או משהו, זה במסגרת “מגורים”, זה בסדר.

Manutenção e obras (תחזוקה ותיקונים):
כאן יהיה כתוב, בלשון משפטית, שהמשכיר מתחייב למסור את הנכס במצב ראוי לשימוש, והשוכר מתחייב לשמור עליו.
לפעמים מפרטים: “Pequenas reparações ficam a cargo do arrendatário” (תיקונים קטנים על השוכר), “obras estruturais ou de conservação ficam a cargo do senhorio” (עבודות מבניות או תחזוקה על המשכיר).
ייתכן גם סעיף שאוסר על שינוי המבנה ללא רשות המשכיר.

Direito de preferência (זכות קדימה לרכישה):
על-פי חוק, אם בעל בית רוצה למכור דירה מושכרת, לשוכר המגורים יש זכות קדימה לקנות אותה במחיר ובתנאים המוצעים. סעיף זה לרוב יופיע אם המשכיר רוצה לוודא שאתם מוותרים על הזכות הזו (מה שדורש חתימה נוטריונית בנפרד בדר”כ). אבל בגדול, אם יציעו למכירה ואתם רוצים, אתם יכולים לדרוש לממש זכות זו.
בפועל, שוכרים מעטים מממשים, אבל טוב לדעת שהחוק לצדכם.

Resolução e denúncia (סיום חוזה והפרה):
כאן מפורטים התנאים לסיום מוקדם. למשל:

• אם השוכר רוצה לצאת לפני הזמן, כמה זמן מראש עליו להודיע (בד”כ כתוב 120 יום או 90 יום). לעיתים גם מה קורה אם לא עומד בזה (יכול להיות חב לשלם את שאר החודשים או חלקם).
• סיבות לפינוי מיידי: אי-תשלום שכר דירה למשל יותר מ-3 חודשים, נזק מכוון וכו’. החוק כבר קובע זאת, אבל לפעמים חוזרים על זה.
• אפשר שיוזכר שאם השוכר עוזב לפני הזמן ללא הסכמה, הפיקדון לא יוחזר וכו’.
• אם המשכיר מפר חוזה (לא דואג לתיקונים חמורים וכו’), לשוכר יש זכות להפר חוזה גם כן.

Estado do imóvel (מצב הנכס):
לעיתים נספח, Inventário, רשימת חפצים וציוד שסופקו (מקרר, כיריים, ריהוט). ואם מרוהט מלא, רשימת פריטים. תעברו על זה, וודאו שכל מה שאמרו שיהיה, רשום שם, ולהיפך, אם לא רוצים אחריות על משהו שלא שם, לציין.
סעיף מצב עשוי להגיד “O arrendatário declara ter inspecionado o imóvel e recebido em bom estado…”, שהשוכר מצהיר שבדק ומקבל במצב טוב. כאן אם מצאתם ליקויים, מוטב לציין אותם במקום כלשהו/נספח כדי שלא תסכימו אוטומטית שהכל מושלם.

Penalidades (סנקציות):
יכול להיות סעיף שאם איחרתם בתשלום, ריבית פיגורים לפי חוק (בסביבות 4% לשנה אולי). גם שאם גרמתם נזק, אתם חבים לתקן או לשלם.
משכירים לפעמים מכניסים “אם לא תעזוב בתום החוזה, תשלם כפל שכר דירה על התקופה שתישאר”, אמור להרתיע שהחוזה נגמר. חוקית, אם אין חוזה, זה מורכב גם כך, אבל שימו לב אם יש סעיף כזה.

Cláusulas adicionais (סעיפים נוספים):
כל דבר מיוחד שלא סטנדרטי. למשל, “המשכיר מאפשר לשוכר להחזיק חיית מחמד X”.
או “השוכר רשאי להתקין מדיח כלים/מזגן על חשבונו אך מחויב להסיר בהסכמה בסוף”.

לאחר שבדקתם את החוזה, אל תהססו לבקש הבהרות או שינויים סבירים. בפורטוגל, משא ומתן על חוזה שכירות פרטי לא חריג, במיוחד סביב משך מינימלי או תנאי יציאה. אפשר להציע, למשל, “אני מסכים לחוזה שנתיים, אבל מבקש אפשרות יציאה לאחר 12 חודשים עם 60 יום הודעה”, חלק יקבלו, חלק לא.

חשוב: שפה, אם אינכם מבינים פורטוגזית היטב, דרשו לפחות תמצות באנגלית מבעל הבית, או תרגמו בעזרת מכר או אפילו Google Translate. ישנה גם אפשרות חוקית (למי שממש קפדן) לצרף לחוזה נספח באנגלית ולציין שהצדדים מסכימים שתורגם נאמנה. אבל ברוב המקרים, אנשים חותמים על פורטוגזית בהסתמך על אמון והסבר. לא רעיון רע לערב עו”ד מטעכם אם מדובר בחוזה יקר או שאתם חשים אי-נוחות.

רישום החוזה ברשויות:
לאחר חתימה, בעל הבית אמור להודיע לרשות המס (דרך פורטל המסים) על החוזה ולשלם מס שכירות חודשי (או רבעוני). זה לא עניינכם ישירות, אך כדאי לוודא שזה קורה. אם זה רשום, אתם יכולים לבקש קבלה (Recibo de renda) כל חודש, מסמך רשמי שמוכיח ששילמתם. זה גם עוזר לכם אם מתישהו תרצו להוכיח תושבות (קבלות שכר דירה רשומות עוזרות).

חוזה השכירות הוא המסגרת המגנה עליכם. הבנת סעיפיו תמנע אי-הבנות. אל תחששו לשאול, ומומלץ לנהל הכל בכתב כדי שיהיה תיעוד מוסכם. ברגע שהכל ברור וחתום, תוכלו לגור בראש שקט, בידיעה מה מצופה מכל צד.

השפעת חוקי התכנון והבנייה על רכישת נכס

בעת רכישת נכס, במיוחד אם אתם שוקלים נכס לשיפוץ או בניית בית חדש, חשוב להבין את מסגרת חוקי התכנון והבנייה בפורטוגל וכיצד הם עשויים להשפיע עליכם כמשקיעים או כבעלי בתים. גם אם אתם פשוט קונים דירה מוכנה, יש היבטים שתכנון ובנייה משפיעים על ערכה (כמו תוכניות מתאר עתידיות, סיווג הנכס ועוד).

מערכת התכנון בפורטוגל:
בפורטוגל, כל רשות מקומית (עירייה, Camâra Municipal) אחראית לתכנון ובניה בתחומה. יש תוכניות מתאר כלליות, PDM (Plano Diretor Municipal), שקובעות ייעודי קרקע: איפה אזור מגורים, איפה מסחר, איפה תעשייה, שטחים חקלאיים וכד’. כאשר רוכשים נכס, בעיקר אם זה קרקע או בית קרקע, חשוב לוודא:

• מה ייעוד הקרקע בתוכנית (אם קרקע, האם מותר לבנות עליה ומה).
• אם בית קיים, האם בנוי לפי ההיתרים/רשום כחוק.

רישום וטאבו מול רישיון בנייה:
מלבד רישום הבעלות (בטאבו, שמנוהל ע”י משרד המשפטים), יש את רישומי ההיתרים (בניה וכו’) בעיירה. למשל, בית חדש צריך שיהיה לו “Licença de Utilização”, רישיון שימוש (שווה לתעודת גמר/טופס 4 בישראל). הוא מראה שהמבנה אושר ונבדק. בעת רכישה, מומלץ לבקש לראות את רישיון השימוש ותוכנית הבניין כפי שאושר, כדי לוודא למשל שהמרפסת הסגורה בבית לא נבנתה פיראטית.

נכסים לשיפוץ באזור מוגן (שימור):
ערים כמו ליסבון ופורטו מלאות בניינים ישנים, חלקם תחת הגנות שימור היסטורי. אם אתם קונים דירה או בניין עתיק באזור כזה, שינויים חיצוניים משמעותיים (כמו החלפת חלונות בעיצוב מודרני, או שינוי חזית) עשויים להצריך אישור מיוחד מהעירייה ומגוף השימור. חוקי התכנון קובעים שמבנים מסוימים (Imóvel de Interesse Público וכו’) אי אפשר לשנות חזית, צבע וכו’. זה גם יכול לעכב פרויקט שיפוץ: שמענו סיפורים שלקח שנה לקבל אישור צבע מסוים לחזית מוועדת שימור.

קרבה לחוף/ים:
פורטוגל יש חקיקה מיוחדת, “Reserva Ecológica” ו”Reserva Agrícola”, לגבי שטחים אקולוגיים וחקלאיים. למשל, בנייה בקרבת קו החוף (50 מטר מקו המים) מוגבלת מאוד, כדי להגן על הסביבה, אז לא בכל מקום תוכלו לבנות. בנוסף, קרקעות רבות בכפר מוגדרות חקלאיות, לא ניתן לבנות עליהן בית אלא אם משנים ייעוד, תהליך קשה. משקיעים זרים לעיתים מגלים שקנו שטח זול יפהפה על צוק, רק כדי לגלות שאי אפשר לקבל היתר בניה עליו.

דרישות טכניות:
אם תשפצו בית, תידרשו לעמוד בתקני בנייה פורטוגליים (יש קוד לבטון, רעידות אדמה, בידוד תרמי וכד’). למשל, מאז 2013 דורשים התקנת בידוד תרמי במבנים חדשים, מישהו שקונה בית אבן ישן ורוצה להפוך אותו מודרני, יצטרך אולי להוסיף שכבות בידוד. דרישה אחרת: חניה, לרוב, בבנייה חדשה מעל כמות יחידות מסוימות יש לייצר חניה בבניין. לכן, פרויקטים חדשים בליסבון תמיד כוללים חניה תת-קרקעית, בעוד בבניין משנות 1930 כמובן אין, וזה משפיע על ערך (מודרני עם חניה שווה הרבה יותר כי העיר צפופה).

חוקי תכנון שיכולים להשפיע על ערך נדל”ן:

• אזורי התחדשות עירונית (ARU): יש תוכניות עירוניות לעודד שיפוץ אזורים מוזנחים. למשל, בעיר X יכריזו על שכונה כ-ARU ויציעו הטבות מס למי שישפץ (מע”מ מופחת, פטור מס שבח במכירה, הנחה בארנונה). אם אתם רוכשים נכס בשכונה כזו ומתכוונים לשפץ, יתכן ותיהנו מיתרון מס. לעומת זאת, אזורים אלה לפעמים גם עם רגולציה, אולי צריך אדריכל שמתמחה בייעוץ מול העירייה.
• תשתיות חדשות: אם לעיר יש תוכנית לסלול כביש מהיר חדש או קו מטרו בקרבת אזור מסוים, זה מופיע בתכנון. כמשקיעים, זה יכול להיות חיובי (נגישות תחבורה מעלה ערך) או שלילי (כביש מהיר ברעש מול הנכס).
  בהקשר הזדמנויות: “השפעת פיתוח תשתיות חדשות על ערך הנדל”ן”, למשל, הכרזה על קו מטרו חדש בליסבון (כמו הקו האדום שמתארך) כבר גרמה לצפי עליית ערך בשכונות החדשות.
  “הזדמנויות באזורים מתפתחים סביב ליסבון”, חלקם קשורים לתכנון: למשל, פרויקט נמל תעופה חדש ב-Montijo? אם יאושר, האדמות בסביבה פתאום שוות יותר למגורים/מלונאות.
  כמשקיעים נבונים, כדאי לעיין במסמכי PDM העירוני (זמינים באתרי עיריות, לרוב בפורטוגזית, אבל אפשר לתרגם חלקים או להתייעץ).

בירוקרטיה של היתרים לשיפוץ:
אם קניתם דירה ותרצו רק קוסמטיקה בפנים, אין בעיה, לא צריך היתר אם לא נוגעים בחזית או מבנה. אבל אם תרצו למשל לחלק דירה לשתי יחידות, לפתוח חלון נוסף, לסגור מרפסת, זה מצריך אישור. הליכי היתר בפורטוגל לוקחים זמן. זה משהו שמשקיעים לוקחים בחשבון: בין קניית בניין ישן לשיפוצו, עוברות אולי 1-2 שנים רק תכנון ואישורים, ואז ביצוע.

שינוי ייעוד נדל”ן:
בשנים האחרונות, עם פריחת AIRBNB, היו שרכשו נכסי מסחר (חנות, משרד) והסבו אותם לדירות. אפשרי, אך דורש הגשת בקשה לשינוי ייעוד (mudança de uso) לעירייה. לא תמיד מאשרים, תלוי אם האזור מוגדר למגורים או מעורב. בליסבון למשל במרכז, הרבה קומות קרקע שהיו חנויות הפכו לדירות תיירות (לשמחת המשקיעים, אך אולי לא של העירייה). כיום, רגולציות חדשות אולי יקשו על זה.
בהקשר: “השפעת רגולציה חדשה על השכרה לטווח קצר”, היו דיבורים שאם נכס מוגדר מגורים, אולי יגבילו שימושו כ-Airbnb. ב-2023 החוק של “Mais Habitação” ניסה להפסיק רישוי חדש של AL במרכזי ערים, ואפילו אפשר לרשויות לבטל רשיונות AL קיימים במידה מסוימת. ממשלה חדשה 2024 אמרה שתבטל את ההגבלות האלו, אבל עתיד רגולציית התכנון בקשר ל-Airbnb לא ברור. אם אתם קונים דירה למטרה זו, קחו בחשבון שקבלת רישיון AL עלולה להיות קשה/בלתי אפשרית אם האזור מוגדר “מוכ饱לת” לרישוי חדש. כך שחוקי תכנון משפיעים גם על אסטרטגיית השקעה.

סיכוני בנייה לא חוקית:
לעיתים במיוחד בכפרים, יש בתים עם חלקים לא חוקיים (תוספת חדר, מרפסת שלא הותרה). בבדיקה משפטית לפני קנייה, עורך דין ישווה בין הרישום בעירייה למצב בפועל. אם יש חריגה, ניתן עדיין לקנות, אך היו מודעים: העירייה תא理论 דורשת להרוס חריגה אם תתגלה בעתיד. אפשרות אחרת היא להכשיר את החריגה בהליך, אם זה במסגרת התכנון. אז אולי תנאי לקנייה, המוכר יסדיר זאת או ינמיך מחיר. לא מתעלמים מזה!

אזורי סיכון רעידות אדמה:
פורטוגל ידעה רעידת אדמה גדולה ב-1755 שהחריבה את ליסבון. מאז, ליסבון הישנה נבנתה עם מבנה “כלוב פומבליני” עמיד. כיום, תקן בנייה מתייחס לסייסמיות. בניינים חדשים עומדים בתקנים. בניינים עתיקים משוחזרים עם חיזוקים מתכת.
אין לזה השפעה רבה על שגרה, אבל ביטוח מבנה טוב להחזיק.

חוקי התכנון והבנייה הם כמו “מסגרת בלתי נראית” שסביבה פועלים בשוק הנדל”ן. בתור רוכשים, חיוני לבדוק: מה מותר לבנות, מה אסור, האם הנכס עומד בתקנות, ואילו תהליכים בירוקרטיים עשויים להידרש לשיפוץ או שינוי. שימוש במומחים, עורך דין נדל”ן ואדריכל מקומי, יכול לחסוך צרות.
כלל הזהב: אל תניחו שאם משהו אפשרי בישראל הוא אפשרי אוטומטית כאן (ולהפך). ידיעה מוקדמת על תוכניות בינוי עתידיות או מגבלות שימור עשויה להציל אתכם מהפתעות ולהשביח את ההשקעה.

הבדלים בין רכישת נכס חדש לשיפוץ נכס קיים

כששוקלים השקעה בנדל”ן בפורטוגל, אחת ההחלטות המהותיות היא האם לקנות נכס חדש (New Construction) או נכס קיים וישן הדורש שיפוץ. לכל אפשרות יתרונות, חסרונות, סיכונים והזדמנויות. הבה נשווה ביניהן:

רכישת נכס חדש (מקבלן או לאחר בנייה):

יתרונות:

• מצב פיזי ורמת גימור: דירה חדשה תעמוד בכל התקנים המודרניים (בידוד תרמי ואקוסטי טוב, מעלית חדשה, חניה אם חלק מהפרויקט, מערכת חשמל ואינסטלציה עדכניות). לא תצטרכו להוציא כסף או זמן על שיפוץ; היא מוכנה למגורים או השכרה מיד.
• אחריות קבלן: לפי החוק הפורטוגלי, בנייה חדשה מגיעה עם אחריות מבנה (דומה לאחריות בדק בישראל), 5 שנים לליקויי בנייה חמורים, 2 שנים לליקויים משניים. זה אומר שאם משהו מתגלה פגום, הקבלן חייב לתקן.
• עיצוב מודרני וניצול שטח: פרויקטים חדשים לרוב מתוכננים עם מעלית, מטבח פתוח, חדרי רחצה מודרניים, מרפסות שמש, מותאם לטעם עכשווי.
• מימון נוח יותר: בנקים נוטים לממן נכס חדש ביתר קלות. שוויו וודאי (אין “הפתעות” כמו בעסקת שיפוץ), והערכת השמאי לרוב גבוהה מספיק. כמו כן, לעיתים קבלן מציע תנאי תשלום נוחים במהלך הבניה.
• קהילה ושירותים: אם זה חלק מקומפלקס חדש (בייחוד מחוץ למרכזי ערים, כמו “condomínio fechado”), ייתכנו מתקנים משותפים כמו גינה, בריכה, חדר כושר. בנוסף, יהיו שכנים חדשים, בד”כ אוכלוסיה צעירה-בינלאומית, יכולה להיות קהילה נעימה.

חסרונות:

• מחיר גבוה יותר: תשלמו “פרמיית חדש”. מחיר למ”ר בבנייה חדשה בערים הוא לעיתים כפול ממחיר נכס ישן לא-משופץ. למשל, בליסבון מרכז, דירה חדשה יכולה לעלות €6,000/מ”ר ומעלה, לעומת ישנה במצב לא טוב ב-€3,000.
• אופי וסגנון: חלק מהקסם של פורטוגל הוא בבניינים הישנים עם תקרות גבוהות, רצפות עץ מקוריות, חזיתות אריחים (Azulejos). בבניין חדש תקבלו מודרני, אך אולי פחות אופי היסטורי. למי שאוהב לשמר, זה חיסרון.
• מיקום: רוב הפרויקטים החדשים הגדולים בערים נמצאים בפאתי המרכז, או פרויקטי התחדשות (שהורסים בניין ישן ובונים חדש). במרכז ההיסטורי כמעט לא נשארו שטחים פנויים, אלא אם קונים בבניין משוחזר (שזה “חדש” בתוך ישן). לכן, יתכן תצטרכו לגור קצת רחוק יותר ממרכז העניינים.
• זמן המתנה וסיכון קבלן: אם קונים “על הנייר” (Off-plan) בזמן הבניה, יש סיכון שהפרויקט יתעכב או (במקרים נדירים) ייתקע. תמיד בדקו רקורד הקבלן, ובמיוחד זרים, יש חברות אמינות, אבל היו מקרים של יזם שפשט רגל באמצע. חשוב גם לשים לב למבנה התשלומים, מקובל לשלם במנות (דמי הזמנה, יסודות, שלד, מסירה). ודאו שיש ערבויות בנקאיות או ביטוח לכספים במקרה כשל (פורטוגל שיפרה את החוק הזה אחרי 2008).

רכישת נכס ישן לשיפוץ (או משופץ קלות):

יתרונות:

• עלות כניסה נמוכה יותר: הנכס עצמו עשוי להיות זול משמעותית. למשל, דירת 60 מ”ר לא משופצת בבניין ישן בליסבון תעלה אולי חצי ממחיר אותה דירה אם הייתה משופצת ו”מוכנה”. אם יש לכם יכולת ונכונות לבצע שיפוץ, יתכן שתגיעו לשווי סופי נמוך ממחיר נכס חדש מקביל.
• פוטנציאל השבחה ורווח: כאן נכנס אלמנט ההשקעה, בשוק הפורטוגלי, היה (ועדיין יש במידה) מרווח יזמי טוב לשיפוצניקים. קונים זול, משפצים בעלות סבירה, ומעלים ערך בעשרות אחוזים. בייחוד בערים המרכזיות, אנשים עשו “פליפים” (קנייה-שיפוץ-מכירה) עם רווח נאה. לדוגמה, קנייה ב-€200K, שיפוץ €50K, מכירה €300K.
• גמישות להתאמה אישית: אם אתם הולכים לגור שם, שיפוץ מאפשר לכם לעצב לפי טעמכם וצרכיכם. תוכלו לבחור חומרים, תכנון חלל (לעתים לשבור קירות וכו’), וליצור בית ייחודי.
• מיקום ואופי: תוכלו לקנות בבניין היסטורי במרכז העיר, עם תקרות מעוטרות או מרפסות ברזל יפות. הדירה המשופצת שלכם תשמור על אלמנטים מקוריים (רצפת עץ מקורית משופצת, אריחים עתיקים שימרתם וכו’) ותחיה באזור שוקק.
• תמריצי מס לשיקום אזורים: כפי שצוין, הממשלה מעודדת שיפוץ בניינים ישנים באזורים מסוימים. תוכלו לקבל פטור ממס שבח במכירה (אם באמת תמכרו לאחר שיפוץ באזור ARU), מע”מ מופחת על חלק מעלות השיפוץ (6% במקום 23% אם עומדים בתנאים), ועוד הטבות.

חסרונות:

• מורכבות הפרויקט וסיכוני בנייה: שיפוץ במיוחד של נכס ישן עלול להיות מסע לא צפוי. ייתכן שתפתחו קיר ותגלו רטיבות חמורה, צנרת רקובה לחלוטין שצריך להחליף הכל, רצפה לא ישרה שדורשת עבודה יסודית, כל אלה מגדילים תקציב.
  ניהול קבלנים בפורטוגל זה אתגר: יכולת ההתמודדות שלהם עם זרים, עמידה בזמנים, שונה מהמצופה (יש שיאמרו דומה לארץ… איחורים ותקציב חורג). אתה צריך מפקח/אדריכל מיומן. אם אין לך ניסיון, אפשר להסתייע בחברות ניהול פרויקט, כמובן בתשלום.
• חוסר נוחות וזמן: אם אתה מתכנן לגור בנכס, לא תוכל עד שהשיפוץ יסתיים. בינתיים צריך לגור בשכירות. זה מאריך את הזמן עד שהמעבר “מושלם”.
• ביורוקרטיה: כפי שתואר בסעיף קודם, אם השיפוץ כולל שינויים מבניים, צריך היתרים, וזה זמן וכסף (שכר אדריכל, אגרות). גם הפרויקט כפוף לפיקוח עירוני. אם רק “משפץ קוסמטית פנים”, פחות, אבל אם בניין לשימור, אפילו חלון מחליפים צריך אישור מתאים.
• תשתיות בניין משותפות: לעיתים, אתה משפץ דירה, אבל מה עם הגג הדולף של הבניין? אם הבניין בבעלות דיירים, צריך לוודא שועד הבית מתפקד ויש תוכנית לתקן. לפעמים בניין ישן דורש גם מעלית חדשה, תיקון חדר מדרגות וכו’, ואתה כאחד הבעלים תצטרך לשלם חלק יחסי.
• מימון מורכב יותר: בנקים עשויים להעריך נמוך נכס במצב רע. הם לרוב מלווים על סמך מצבו כיום, לא העתידי. אמנם אפשר לקבל משכנתא גם לכיסוי שיפוץ, אבל זה לפי הצגת תוכניות ותקציב ותהליך פיקוח. לא כולם רוצים להסתבך בכך.

שיקולים נוספים בבחירה:

• המטרה שלכם: אם זו השקעה למכירה מהירה, חשוב להבין את השוק, יש באזורים ביקוש גבוה לדירות משופצות (תיירים, זרים) וזה יכול להשתלם. אם זה לשכירות ארוכת טווח, לפעמים לא שווה להשקיע סופר יוקרתי, השוכר הממוצע לא ישלם כפול רק כי זה משופץ אם באותו מחיר יכול ללכת למשהו חדש.
• יכולת ניהולית ואיתור אנשי מקצוע: אם אינכם דוברי פורטוגזית שוטפת או לא מכירים בעלי מקצוע, ניהול פרויקט שיפוץ מרחוק מאוד מאתגר. אולי כדאי משהו מוכן. ישנם חברות המציעות “לקנות-נשפץ-ניהול מלא” אבל היזהרו, לא כולן טובות, צריך למצוא אמינים.
• היקף השיפוץ: יש הבדל בין “נכס שצריך אינסטלציה חדשה, מטבח ואמבטיה” (שפץ סטנדרטי, 500€ למ”ר עלות בערך) לבין “נכס חורבה רק קירות חיצוניים עומדים” (כמעט כמו בנייה חדשה, אולי 800-1000€ למ”ר). וודאו שאתם יודעים לאיזה פרויקט נכנסים. מה מצבו שלד? רטיבויות?
• חדש משוחזר vs חדש מהניילון: ישנן עסקאות ביניים: דירות ב”בניין משוחזר”, כלומר יזם קנה בניין ישן, שיפץ הכל ומוכר דירות כמו חדשות. זה בעצם נותן לכם “טוב משני העולמות”: עיצוב ומערכות חדשות, במסגרת של חזית לשימור אולי ובמיקום מרכזי. אבל המחיר בדרך כלל כמו חדש מקבלן (כי בעצם זה מה שזה, רק הקליפה מקורית).

זווית מס נוספת:

• ברכישת נכס חדש מקבלן, מע”מ כלול במחיר (23%). אם זו דירה למגורים, אתם לא יכולים לנכות מע”מ, אז פשוט משלמים אותו. בנדל”ן יד שנייה אין מע”מ על המכירה.
• מס רכישה (IMT) קצת שונה: דירה ראשונה חדשה פטורה עד תקרה וכו’ כמו אחר, אין הבדל גדול.
• אם משפצים באזור ARU, יתכן פטור ממס שבח במכירה, יתרון למשקיע.

דוגמה מהשטח:
יש משקיעים ישראלים רבים בפורטו ובליסבון שהתחילו בעשור הקודם לקנות נכסים ישנים, לשפץ ולהשכיר לתיירים (Airbnb) או למכור. אז, המחירים היו נמוכים וזה היה מובהק משתלם. כיום המחירים עלו, מרווחים הצטמצמו, ורגולציית Airbnb הקשיחה, אז צריך לתכנן יותר לשכירות רגילה או מכירה קלאסית.

רכישת נכס חדש מתאימה למי שרוצה “שקט תעשייתי” ומוכן לשלם עליו. הוא יקבל מוצר מוכן, מודרני וללא דאגות, מתאים למגורים נוחים או להשכרה מידית לדיירים שרוצים מודרני.
רכישת נכס לשיפוץ מתאימה למי שיש לו עין לפרטים, רצון להיכנס לפרויקט, וסובלנות לסיכון ולביורוקרטיה, אך התמורה יכולה להיות בית יפיפה ואותנטי או רווח יפה.
אפשר כמובן גם להתפשר: לחפש דירה שכבר שופצה ע”י מישהו (אולי על ידידלתן שנה או שנתיים), כך נהנים משיפוץ, בלי לנהל אותו. כאלה יש בשוק, אך המחיר יהיה בהתאם.
מה שחשוב, אם בחרתם בדרך השיפוץ, הקיפו עצמכם באנשי מקצוע טובים (עורך דין שיבדוק רישומים, אדריכל/מהנדס לבדוק את הנכס לפני קניה, וקבלן אמין). זה תחום שעלול להפוך מחלום לכאב ראש אם לא נזהרים, אך גם יכול להיות מאוד משתלם ומהנה אם נעשה נכון.

השקעות נדל”ן בפורטוגל: סיכונים מול הזדמנויות

פורטוגל קנתה לה שם בעשור האחרון כאחד היעדים האטרקטיביים להשקעות נדל”ן באירופה. שילוב של מחירי התחלתי זולים (בשנת 2015 למשל), כלכלה יציבה, תיירות גואה ותוכניות ממשלתיות (ויזת זהב, משטר NHR ועוד) משך משקיעים מכל העולם. אך כמו בכל שוק, יש שני צדדים למטבע, הזדמנויות לצד סיכונים. ננתח כאן כמה מהם מנקודת מבט של משקיע, כולל התייחסות למצב 2025 ואילך.

הזדמנויות מרכזיות:

• פוטנציאל עליית ערך מתמשך: אף שמחירי הנדל”ן כבר עלו מאוד בעשור האחרון, עדיין יש מקום לצמיחה. פורטוגל היא מדינה בטוחה ומושכת הגירה חיובית (גם של זרים וגם חזרת פורטוגלים מחו”ל). ההיצע בערים מוגבל על ידי בנייה היסטורית ורגולציות, הביקוש לדירות במרכזי הערים נשאר גבוה. בדו”ח עדכני צוין שהמחירים המשיכו לטפס ב-2024, ובתחזית 2025 צופים המשך עלייה (אם כי מתונה). משקיע עם אופק של 5-10 שנים עשוי לראות תשואה הונית נאה, במיוחד באזורים שעוברים פיתוח (למשל המטרופולינים של ליסבון ופורטו, ששם “הביקוש הגובר לדירות” מכניס למשוואה גם אזורי מעגל שני).
• תשואות שכירות סבירות: יחסית למערב אירופה, התשואה הגולמית בפורטוגל עדיין טובה, סביב 4%-6% תלוי בעיר. זה גבוה מברלין, פריז או אפילו תל אביב, שם לפעמים 2%-3%. כך שתזרים המזומנים יכול לכסות משכנתא ולייצר הכנסה. במיוחד אם משווים אלטרנטיבות של ריבית בנק או אגרות חוב באירופה (אם כי נכון ל-2025 הריבית עלתה, עדיין השקעה ריאלית בנדל”ן מוחשי מושכת רבים).
• שוק תיירות ודירות נופש: פורטוגל שברה שיאי תיירות ב-2018-2019, וגם אחרי הקורונה התאוששה חזק. דירות Airbnb (Alojamento Local) הניבו תשואות גבוהות מאוד, לעיתים 10%+ שנתי. גם אם הרשויות מגבילות מתן רישיונות חדשים בערים מרכזיות, הזדמנויות לתיירות קיימות בערי משנה, כפרים יפים (תופעת “חוות לנופש”, glamping וכו’), ובערי חוף קטנות. גם באלגרב או באי מדיירה, קנייה לצרכי תיירות עדיין מעניינת.
• Diversification, גיוון נכסים: למשקיע ישראלי, פורטוגל מציעה פיזור גיאוגרפי ומטבעי (יורו) של תיק ההשקעות. יש ביטחון בהשקעה באזור האירו, עם מסגרת חוקית אירופית (בעלות פרטית מוגנת היטב בחוק).
• אפשרות לשילוב בהגירה אישית: יש משקיעים ששוקלים “להרוג שתי ציפורים”: גם להשקיע בנכס, וגם לקבל ממנו תועלת אישית בעתיד, למשל בית לגיל פרישה. פורטוגל הפכה יעד פופולרי לפנסיונרים (איכות חיים, בריאות זולה), אז קניית נכס עכשיו והשכרה שלו עד הפרישה, היא אסטרטגיה שיש בה היגיון אישי.
• שווקים מתפתחים באזורי פריפריה: הזכרנו הזדמנויות מעגל שני: ערים כמו Braga (בצפון, צומחת כמרכז סטארט-אפ וטכנולוגיה), Setúbal, Évora (עיר אוניברסיטאית היסטורית), Aveiro (ונציה של פורטוגל), כולן מושכות יותר תשומת לב ומשקיעים כעת, אך המחירים שם עדיין נמוכים משמעותית מליסבון/פורטו. מי שמוכן להשקיע מחוץ לבירה עשוי למצוא מציאות ופוטנציאל צמיחה גבוה.
• מימון זמין: למרות עליית הריבית, הבנקים הפורטוגלים יציבים כעת ומעוניינים להלוות למשכנתאות. לזרים עם הכנסה טובה בחו”ל לרוב מציעים 60%-70% מימון. ריבית כעת ~4%-5% קצרת טווח, אבל אם מאמינים שבעתיד תרד (אינפלציה תתמתן), אפשר למחזר בהמשך.

סיכונים עיקריים:

• רגולציה ומגבלות חדשות: הממשל משתנה ויכול להשפיע. דוגמה: הביטול הפתאומי של ויזת הזהב בנדל”ן הפתיע משקיעים מסוימים, גם אם לא הישראלים. גם הגבלות Airbnb בערים, למשל, ליסבון אסרה רישיונות AL חדשים ברוב המרכז החל מ-2023, מי שקנה ביוקר לצורך Airbnb אולי עכשיו מוגבל לשכירות רגילה זולה יותר. שינוי משטר ה-NHR (סוף הטבות המס לרוב הזרים החל מ-2024) עלול להקטין משיכה של פנסיונרים עשירים, שהיו חלק מהלקוחות שקנו נכסי יוקרה.
• בועה מקומית ואי-יכולת של מקומיים לשכור/לקנות: המחירים בפורטוגל עלו מאוד בעוד משכורות המקומיים בקושי. יחס מחיר/הכנסה הפך גבוה (בליסבון מעל 20, אפילו יותר מתל אביב!). יש חשש שחלק גדול מהשוק תלוי בזרים; אם מסיבה כלשהי זרם הזרים ייפסק (נניח מיתון גלובלי, או הפיכה אתנית?), הביקוש עלול לרדת. כרגע לא נראה סביר, אך תמיד יש סיכון שחוסר נגישות למקומיים יוביל למשל להטלת מסים על משקיעים זרים או מגבלות (כמו שקרו בקנדה ואמסטרדם, אסרו קניית בתים ע”י זרים לזמן מה).
• כלכלת פורטוגל ופגיעותה: כלכלת פורטוגל יחסית יציבה אך לא עצומה. היא תלויה בתיירות (כ-15% מהתמ”ג). אירוע כמו מגפה הראה פגיעות: השכירויות לתיירות צנחו ואז משקיעים נאלצו להסב לשכ”ד חודשי נמוך. מיתון באירופה או גל אינפלציה מתמשך יכולים לפגוע בשוק: ריביות גבוהות מאוד למשל יורידו מחירים כי מקומיים לא יעמדו בתשלומים.
• נזילות בשוק ונפח עסקאות: שוק הנדל”ן בערים הגדולות נזיל, אבל באזורים כפריים, אם תשקיעו, ייתכן שקשה יותר לממש. צריך לשקול היכן קונים, נכסים ייחודיים או במקומות מאוד קטנים אולי ימכרו לאט.
• סיכון מטבעי למשקיע ישראלי: אם ההכנסות בשקלים או השקעות אחרות, להיות מושקע בנכס יורו חשוף לשער החליפין. כמובן, זה גם גיוון, אבל צריך לזכור שאם בשלב כלשהו היורו ירד מאוד מול השקל, הערך בשקלים של הנכס קטן (למרות שבשנים האחרונות יותר ההיפך, השקל נחלש).
• תחזוקה וניהול נכס מרחוק: אם אין בכוונתכם לגור בפורטוגל, תצטרכו חברת ניהול/מנהל נכס עבור השכרות, במיוחד Airbnb. זה עולה (ניהול נכס לטווח קצר יכול לקחת 20%-30% מההכנסה ברוטו). גם שחיקת הנכס, תיקונים, זה עליכם כבעלים.
• תחרות וגודש בשוק התיירותי: Airbnb הפך מאוד תחרותי בליסבון ופורטו; התפוסות והמחירים לא תמיד כמובטח. באזורים מובהקי תיירות כמו אלגרב, אולי עונתי מאוד (קיץ מלא, חורף ריק). משקיע לא זהיר יכול להפסיד אם העריך הכנסות גבוהות מכפי שמימשו בפועל.
• התחזקות מגמת דיור בר-השגה על חשבון משקיעים: יש פוליטיקאים (במיוחד מהשמאל) הלוחצים על פתרונות משבר דיור, כמו לעודד בעלי בתים להשכיר לטווח ארוך בשכר דירה מפוקח. למשל, ב-2023 תוכנית Mais Habitação הציעה שהמדינה תשכור מבתים פרטיים נטושים ותשכיר כ”דירות ציבוריות”. אם בעתיד יהיה פיקוח מחירים קשוח או מיסוי גבוה על דירה שנייה ריקה, זה יכול להשפיע.

ניהול סיכונים:
משקיע נבון יבחן תוכנית יציאה: אם השוק יורד, האם אוכל להחזיק נכס לאורך זמן ולהפיק הכנסה (לא למנוף עצמי יותר מדי). לפזר אולי על פני סוגי נכסים או אזורים (לא לקנות 3 דירות באותו בניין, אלא בערים שונות). לשמור כרית מזומנים לבלת”מים.

מילה על השוואה מול ישראל:
הזכירו לבקש “השוואת מיסוי נדל”ן בין ישראל לפורטוגל”, ישראלי משקיע צריך גם לחשוב: אם משקיע בנדל”ן, אולי כדאי בישראל? כרגע, מחירי ישראל גבוהים יותר ומיסים כמשקיע שם כבדים (8% מס רכישה, מ”ה על שכ”ד מעל תקרה, וכד’). בפורטוגל כמפורט: מס רכישה 5%-6%, הכנסה שכ”ד כזר 28% שטוח (או 14% אפקטיבי אם נחשב תושב). גם אין מס ירושה וכו’. נראה שמבחינת מיסוי, פורטוגל די נוחה. כמובן, ישראל אולי צומחת יותר? לא ברור, תלוי אזור. זה חלק מההערכה האם השקעה בפורטוגל שווה.

פורטוגל מציעה שילוב של תשואה שוטפת סבירה וסיכוי לעליית ערך, במיוחד בנכסים בערים ובסוגים מבוקשים (למשל T2- T3 דירות 2-3 חדרים למשפחות צעירות, או נכסים במרכזי תיירות לחווית אירוח). הסיכונים קיימים אך ניתנים לניהול אם שמים לב לרגולציה, לא ממנפים בלי מחשבה, ומגוונים. משקיעים ישראלים רבים כבר קפצו למים, וחלקם גרפו רווחים נאים במיוחד אם נכנסו מוקדם. גם בשנת 2025, עדיין יש הזדמנויות, צריך רק לפעול בחוכמה ובזהירות.

השוואת עלויות מחיה בין ישראל לפורטוגל

כששוקלים רילוקיישן, אחד הנושאים שמעסיקים כל משפחה או יחיד הוא ההבדל בעלויות המחיה בין המדינה הנוכחית (ישראל) לבין היעד (פורטוגל). כפי שכבר נגענו באופן כללי, פורטוגל זולה מישראל במדדים רבים. כאן ננסה לתת תמונה מפורטת יותר: נספק השוואה ממוקדת של סעיפי הוצאה עיקריים, נתמוך בנתונים (ככל האפשר) כדי לכמת, וננתח כיצד המעבר ישפיע על הכיס ביום-יום.

1. דיור (שכירות או רכישה):

• שכר דירה: בישראל, ובמיוחד באזור המרכז, מחירי השכירות גבוהים מאוד. למשל, בתל אביב דירת 3 חדרים (בערך 70 מ”ר) במרכז העיר ב-2025 עולה סביב 7,000-9,000 ₪ (כ-€1,800-€2,300) לחודש, ואף יותר באזורים יוקרתיים. בליסבון, דירה דומה במרכז (לדוגמה באזור סאלדנה או אלפאמה) תעלה כ-€1,200-€1,500 (כ-5,000-6,000 ₪). בפרברים הקרובים או בערים אחרות המחיר נמוך יותר: בפורטו אולי €900 (כ-3,600 ₪) ובפרברי ליסבון (כמו אמדורה) €800 (כ-3,200 ₪). במספרים גסים, שכר הדירה בליסבון כמחצית מתל אביב עבור מוצר דומה.
• מחירי דירות לקנייה: תלוי אזור כמובן, אבל נכון ל-2025, מחירי דירות 4 חדרים בתל אביב כבר חצו 50,000 ₪/מ”ר (כ-€12,000/מ”ר ויותר). בירושלים, חיפה, אולי 25-30 אלף ₪/מ”ר (€6,000-€8,000). בליסבון, דירות טובות במרכז ~€5,000/מ”ר (וזה כבר אחרי עליות), ובשכונות רגילות €3,000-€4,000. בערי שדה בפורטוגל תמצאו גם €1,000-€2,000.
  דוגמה מספרית: דירת 100 מ”ר חדשה בתל אביב, ~₪5 מיליון (כ-€1.25 מיליון). אותה דירה בליסבון באיזור יוקרתי, אולי €500,000 (₪2 מיליון). בפריפריה של ליסבון או פורטו, אפילו €200,000-€300,000.
• ארנונה/מס נכס: בישראל הארנונה משתנה, בת”א סביב 50-70 ₪/מ”ר לשנה (דירת 100 מ”ר ~₪6,000). בפורטוגל, מס ה-IMI השנתי הוא 0.3%-0.45% משווי הנכס המדורג. לדוגמה, לדירה ששווה €300,000, משלמים אולי €1,000 בשנה (₪4,000). די דומה בפועל. אבל שוכר לרוב לא משלם IMI אלא בעל הבית. ועד בית בישראל יכול להיות 100-400 ₪ לחודש; בפורטוגל Condomínio דומה, תלוי אם מעלית, גינה וכו’.

2. מזון וקניות:

• סל סופרמרקט: מוצרי יסוד זולים יותר בפורטוגל. חלב, לחם, ירקות, בשר, לרוב 20%-50% פחות. למשל, חלה (או לחם סטנדרטי): בארץ ~10 ₪ לכיכר; בפורטוגל €1 (4 ₪). חלב ליטר: בארץ ~6 ₪; בפורטוגל €0.6-€0.8 (3 ₪). עוף שלם: ישראל ~25 ₪ לקילו; פורטוגל ~€3 לק”ג (12 ₪). ירקות עונתיים: עגבנייה ישראל 5-10 ₪/ק”ג; בפורטוגל €1-€2 (4-8 ₪). יוצאי דופן: פירות טרופיים וחלק מהדברים מיובאים עשויים להיות יקרים יותר שם.
• מוצרי צריכה ומותגים: רשתות כמו זארה, H&M, המחירים דומים, לעיתים מעט זולים יותר בפורטוגל. מוצרי חשמל, דומים, אולי מעט פחות בגלל מע”מ 23% (לעומת 17% בישראל).
• מוצרי “כחול לבן”: מצרכים ישראליים (טחינה, במבה, וכו’) לא זולים שם כי מיובאים בחנות הישראלית, אבל אלה בגדר מותרות לנוסטלגיה.

3. מסעדות ובילוי:

• ארוחה בחוץ: מסעדת צהריים עסקית בת”א ~60-80 ₪; בליסבון “Prato do dia” (מנה יומית) במסעדה מקומית €8-€10 (עד 40 ₪) כולל מנה עיקרית ושתייה. ארוחת ערב זוגית במסעדה טובה: בת”א בקלות 300-400 ₪, בליסבון €60-€80 (כ-250-320 ₪).
• בתי קפה: קפוצ’ינו בת”א ~15 ₪; בליסבון €1.5 (6 ₪). מאפה: קרואסון 12 ₪ מול 1 אירו (4 ₪).
• בירה בבר: חצי ליטר בבאר בת”א 35 ₪; בליסבון €3 (12 ₪).
  הבדל משמעותי: בפורטוגל תשר מקובל נמוך (מטבעות עודף או 5%-10% גג), בישראל כבר רגילים 12%. אז חיסכון גם שם.
• בילויים: כרטיס קולנוע בישראל 45-50 ₪; פורטוגל €7 (28 ₪). מנוי חדר כושר: ת”א 300-400 ₪; ליסבון €30-€50 (120-200 ₪). מוזיאונים: לרוב 5-10 אירו כניסה (20-40 ₪), בישראל רבים ~₪30-₪50.

4. תחבורה:

• תחבורה ציבורית: ישראל: חודשי חופשי בגוש דן ~₪225. בליסבון Pass Navegante עירוני €30 (₪120) לחודש, מטרופוליני €40 (₪160). אזור פורטו דומה. נסיעה בודדת ברכבת קלה: ת”א ~5.5 ₪; ליסבון מטרו €1.5 (₪6).
• רכב ודלק: מכונית (חדשה) בפורטוגל יקרה במעט כי מיסוי רכב גבוה. למשל טויוטה קורולה שעולה בישראל ~₪140,000, בפורטוגל אולי €30,000 (₪120,000), דווקא קצת פחות (כי בישראל מיסוי גם גבוה). דלק: בישראל ~₪7.4/ליטר, פורטוגל ~€1.8 (₪7.2) לליטר, דומה. ביטוח רכב בפורטוגל ~€300 לשנה (בסיסי), קצת זול מישראל. תחזוקה, דומה או זול יותר עבודה. כבישי אגרה יש בפורטוגל, חוצים המדינה למשל €20-30. בישראל כביש 6 סכומים דומים.

5. בריאות:

• ביטוח בריאות: ישראל חובה ציבורי (מס בריאות וב”ל). בפורטוגל, מערכת ציבורית חינמית כמעט (תשלום קטן על ביקור). בפועל, הוצאות בריאות שוטפות שלכם בפורטוגל יהיו אפסיות אם משתמשים בציבורי. תוספת: ביטוח פרטי אם רוצים, אדם בן 30 בריא אולי ישלם €400 בשנה (₪1,600). בישראל רבים משלמים הרבה יותר (משלים, שב”ן, פרטי), יכול להגיע אלפי שקלים למשפחה.
• תרופות: בישראל יש סל ולפעמים השתתפות, בפורטוגל גם סבסוד. תרופות נפוצות גנריות אפשר גם בלי מרשם לעתים. מחירי תרופות דומים, חלקן זולות יותר (אנטיביוטיקה €5 למשל, אקמול חפיסה €2).

6. חינוך:

• גני ילדים פרטיים: בישראל יקר (₪2,500-₪4,000). בפורטוגל גן פרטי טוב €300-€500 (₪1,200-₪2,000) לחודש.
• בתי ספר: ציבוריים בחינם בשני המקרים. פרטיים: בישראל 20-30K ₪ בשנה ביסודי, בפורטוגל €4,000-€10,000 (16K-40K ₪) בבתי”ס בינלאומיים, די דומה אולי טיפה זול הממוצע.
• אוניברסיטה: בישראל שכר לימוד אונ’ ציבורית ~₪11,000 לשנה. בפורטוגל אוניברסיטה ציבורית ~€700-€1,000 לשנה (₪2,800-₪4,000), משמעותית זול יותר.

7. שירותים:

• אינטרנט וסלולר: בישראל טריפל (טלוויזיה+אינטרנט+טלפון) ~₪200+, בפורטוגל יש חבילות דומות MEO/NOS בסביבות €50 (₪200). רק אינטרנט סיב 500Mb: €30 (₪120) בפורטוגל, בישראל ~₪100. חבילת סלולר 50GB בישראל ~₪30-₪50, בפורטוגל כ-€15 (₪60).
• חשבונות בית: חשמל ומים די דומים במחיר, אולי קצת זול בפורטוגל. חשמל בישראל ~0.55 ₪/קוט”ש, פורטוגל €0.18 (₪0.72) לקוט”ש, דווקא יקר יותר! (אנרגיה יקרה באירופה). מים: בישראל 7 ₪/קוב, בפורטוגל €1/קוב (₪4), זול יותר. גז: ישראל צובר 4 ₪/קוב, פורטוגל גז בלון ~€25/11קג (קשה להשוות בדיוק, כנראה סביר).
  חשבון חשמל חודשי בדירה 3 חד’ פורטוגל אולי €60 (₪240), בישראל דומה (בקיץ מזגן בישראל עולה יותר כנראה).

8. מסים ועלויות אחרות:

• מס הכנסה וביטוח לאומי: אמנם חלקם מנוכים מהשכר ולא “עלויות מחיה” במובן הצר, אך יש להם השפעה. בפורטוגל מדרגות המס דומות (עד 48% על גבוה) אבל המשכורות נמוכות, אז בפועל רבים משלמים מעט. גם ביטוח סוציאלי (Segurança Social), 11% מהשכר לעובד, מעסיק 23%. בישראל עובד 3.5-12%, מעסיק ~7.5%. למשכורת בינונית, נטל מס כולל כנראה נמוך יותר בפורטוגל, מה שמשאיר נטו יותר לכסות הוצאות.
• חופשות ובילויים מחוץ למדינה: לטוס בתוך אירופה בזול, לעומת מישראל יקר. סוף שבוע במדינה שכנה עולה מעט מפורטוגל (טיסת לואו קוסט €50). מישראל כדי לטייל בחו”ל, עלות גבוהה יותר.

דוגמאות השוואת תקציב חודשי למשפחה של 4 (הורים+2 ילדים בי”ס):

• בישראל (גוש דן):
  שכ”ד 4 חד’, 8,000 ₪; מעון+צהרונים, 2,500 ₪; קניות מזון, 4,000 ₪; רכב (דלק+ביטוח), 2,000 ₪; תחב”צ / שני רכבים, 1,000 ₪; חשבונות + תקשורת, 1,500 ₪; בילויים ואכילה בחוץ, 2,000 ₪; ביגוד + שונות, 1,000 ₪. סה”כ משוער: ~22,000 ₪ (לא כולל חינוך פרטי, משכנתא או חסכונות).
• בפורטוגל (ליסבון):
  שכ”ד 4 חד’, 5,000 ₪ (≈€1,250); גן/צהרון, אם ציבורי חינם או פרטי מוזל, נגיד 1,500 ₪; מזון, 3,000 ₪ (פחות ב-25% אולי); רכב, דלק דומה 1,800 ₪; תחב”צ, 400 ₪; חשבונות+תקשורת, 1,000 ₪; בילויים, 1,200 ₪; אחרות, 800 ₪. סה”כ: ~14,700 ₪ (יורו 3,600).
  ניתן לראות הפער ~₪7,000-8,000, שזה 30%-. כמובן מספרים גסים, אבל בהתאמה למדדים כמו Numbeo המדווחים 25%-30% הפרש בעלויות (בלי שכ”ד; עם שכ”ד אפילו 40%+ זול יותר בפורטוגל).

השורה התחתונה:
משפחה שתעבור לישראל לפורטוגל תרגיש הקלה בכמה סעיפים כבדים, דיור, מזון, חינוך פרטי, בילויים. יתכן שחלק מהחיסכון מתקזז עם ירידת הכנסות (אם עוברים לעבודה מקומית בשכר פורטוגלי), אך עבור מי שעובד מרחוק או חי מחסכונות/פנסיה, זו יכולה להיות קפיצת איכות חיים. דוגמה: פנסיונר ישראלי עם 10,000 ₪ הכנסה, שמתקשה בישראל, בפורטוגל ימצא שהסכום הזה מספיק היטב, אולי אפילו יחסוך.

ההבדלים המספריים שצוינו מקבלים ביטוי במדדי יוקר מחיה עולמיים: תל אביב מדורגת כיום כעיר יקרה מאוד, בעוד ליסבון בערך בחצי העלות. לא בכדי, ישראלים רבים מתארים בפורומים: “סוף סוף אנחנו יכולים לנשום כלכלית, קונים בסופר מה שרוצים בלי להסתכל על כל מחיר, יוצאים למסעדה בלי למשכן כליה.”
כמובן, חשוב לנהל תקציב נבון בכל מקום. אבל אין ספק שהמעבר לפורטוגל מציע רווחה כלכלית טובה יותר לכסף, ושקט נפשי מהמירוץ התמידי לכיסוי יוקר המחיה שכה מורגש בישראל.

הכנת תכנית פיננסית למעבר לפורטוגל

רילוקיישן הוא לא רק פרויקט לוגיסטי, אלא גם פרויקט פיננסי. שינוי מדינה מצריך התאמות בתקציב, במבנה ההוצאות, ולעיתים גם בשכר ובהכנסות. כדי להגיע לפורטוגל על קרקע כלכלית יציבה ולהימנע מהפתעות, חשוב להכין תכנית פיננסית מסודרת למעבר. הנה צעדים ונקודות שיסייעו לכם:

1. מיפוי מקורות ההכנסה הצפויים:

• אם אתם עוברים עם עבודה (רילוקיישן דרך חברה): בדקו את חבילת השכר בפורטוגל. מה השכר הברוטו והנטו? (הבינו את המס המקומי שינוכה). האם יש הטבות כמו דיור, רכב, ביטוח בריאות? אם השכר בפורטוגל נמוך מהישראלי, ראו אם ניתנים קצבאות נסיעה או מענק הסתגלות. לפעמים חברות נותנות תוספת “Cost of living adjustment” (למרות שבפורטוגל הזול יותר, אולי לא יתנו, אבל בדקו).
• אם אתם פרילנסרים/עבודה מרחוק: וודאו איך תמשיכו לקבל תשלום, בחשבון בנק פורטוגלי או ישראלי? קחו בחשבון תנודות מט”ח (שקל/אירו). יתכן והכנסותיכם ימשיכו בשקלים אך הוצאות עיקריות ביורו, החליטו האם להמיר סכום גדול מראש לשנת מחיה או מידי חודש, בהתחשב בתחזיות מטבע (כמובן קשה לחזות, אז אולי גידור חלקי).
• אם אתם פנסיונרים: בררו את סכומי הפנסיה נטו שתוכלו לקבל: פנסיה ישראלית, האם תנוכה ממנה מס בארץ או לא (תלוי אם תישארו תושבי מס ישראל או לא; יש אמנת מס, יתכן ותשלמו 25% בארץ על חלק מהפנסיה החייבת? אבל גם יתכן 0% אם ניתוק תושבות ו-NHR (עד כה היה 10% בפורטוגל על פנסיה זרה תחת NHR, אבל NHR נגמרה אז כעת 0% או מס שולי רגיל? זה נקודה לבדוק עם מומחה מס).
• האם יהיו הכנסות מהשקעות/נדל”ן בארץ: למשל אם אתם משכירים דירתכם בישראל, חשבו נטו (בניכוי מס 10% או מס שולי אם רלוונטי). והאם תשלמו עליה מס בפורטוגל (אמנת המס לרוב תמנע כפל; הכנסה מנכס בישראל תמוסה בישראל 10% נניח).

2. הערכת הוצאות בפורטוגל:
מבוסס על הסעיף הקודם (השוואת יוקר מחיה), בנו תקציב חודשי לפורטוגל לפי מצבת משפחתכם:

• דיור: שכירות (כנראה ההוצאה הגדולה). כללו גם פיקדון התחלתי ותיווך אם יש.
• חשבונות: אינטרנט, חשמל, מים, גז, טלפון.
• אוכל: סופר + מסעדות.
• רכב/תחבורה: אם קונים רכב, חד פעמי גדול; אם לא, כרטיסי חופשי.
• חינוך: גן פרטי או בית ספר בינ”ל אם רלוונטי.
• ביטוחים: בריאות פרטי, רכב, דירה וכו’.
• הוצאות מעבר מיוחדות:
  • טיסות: כרטיסי טיסה למעבר, אולי ביקורי מולדת תקופתיים.
  • שילוח: הובלה ימית של תכולה? עלות 20ft container ישראל->פורטוגל יכולה להיות כמה אלפי יורו. אולי במקום זאת קונים חדש שם. החליטו ותקצבו.
  • ריהוט/ציוד בהגעה: דירה שכורה לרוב מרוהטת חלקית. אולי תצטרכו לקנות מכשירי חשמל/רהיטים מסוימים. ראו בחוזה מה כלול (יש דירות מאובזרות מלא, ויש ריקות). תקצבו סכום לרכישות ראשוניות (ביקור באיקאה).
  • אגרות ויזות/עורכי דין: D7 למשל דורש תרגומים, אגרות, כמה מאות יורו. תשלום לעו”ד מקומי שיסייע? אולי 1,000-2,000 יורו שירות כולל.
  • פער תזרימי: שכ”ד לרוב משולם מראש + פיקדון. כלומר, בחודש הראשון ייתכן שתשלמו 3x שכ”ד (חודש ראשון + אחרון + פיקדון). שימרו לכך כרית.
  • אם קונים רכב: שוב, רכב יד שנייה בינוני בפורטוגל יכול לעלות €10k-€15k. חשבו אם לייבא מישראל (כנראה לא כדאי, עלויות מכס).
  • רילוקיישן עם חיות: עלות טיסה, כלוב, אישורים לחיות מחמד.
  • קורס שפה: אולי תרצו לשים כמה מאות אירו לחודשים הראשונים על מורה/בית ספר שפה.
• הוצאות בישראל שישארו: אם שומרים נכס בארץ שיש עליו משכנתא, או ביטוח לאומי שצריך עדיין לשלם (למשך 5 שנים ראשונות רשומים), או תמיכה בקרוב משפחה, אל תשכחו זאת בתזרים.

3. בניית “מאזן הגירה”:
הסתכלו על החסכונות ונכסים שלכם. כמה נזיל תוכלו להביא/לשלוח?

• מומלץ שתהיה קרן חירום של לפחות 6 חודשי מחיה זמינה בעו”ש, ליתר ביטחון.
• אם אתם מקבלים תמורת מכירת נכסים בארץ (רכב, רהיטים, דירה), שימרו אותו בצד לsettling-in.
• החליטו אם לסגור דברים בישראל: למכור רכב בארץ במקום לשנע, למכור דירה או להשכיר וכו’, כל החלטה משפיעה על הנזילות.

4. ייעול פיננסי לפני המעבר:

• סגרו חובות יקרים בישראל אם יש (הלוואות צרכניות) כדי לא להיגרר.
• חשבו על מס בישראל: אם מנתקים תושבות, אולי ניתן למשוך קרן השתלמות בלי מס אחרי זמן, או לנייד קופות גמל, או לסגור עסק בלי חבות מס מפתיעות. היוועצו ביועץ מס בינלאומי.
• ביטוח לאומי: כמו שצוין, 5 שנים תישארו רשומים ותשלמו דמי ביטוח (אם לא מנתקים תושבות), וזה יתן לכם כיסוי מסוים בעת ביקורים. אבל אפשר לשקול הגשת “ניתוק תושבות” רשמי למוסד, ואז מפסיקים לשלם דמי ביטוח לאומי בישראל ופורמלית מאבדים זכאות לשירותים שם (אבל אם לא חוזרים קבוע לא קריטי).
• פנסיות וביטוחים: עדכנו את סוכני הביטוח על המעבר. אולי צריך לשנות פוליסות בריאות/חיים (חלקן לא מכסות שהות בחו”ל). ביטוח חיים למשכנתא, אם אין נכס בארץ אולי אפשר לבטל.
• חשבונות בנק: פתחו חשבון בבנק בינלאומי שנותן שירות קל (אפשר אפילו להשאיר בישראל אם בנק ישראלי מאפשר ניהול מרחוק ואפליקציה). כמו כן, הצטיידו בכרטיס אשראי בינלאומי טוב, הבנק הישראלי או כרטיסים כמו Wise כדי להוציא כספים באירופה מוזל.

5. המרת מט”ח ואסטרטגיית מטבע:
השקל/יורו משתנה. אם המעבר ארוך טווח, רוב הוצאותיכם יהיו ביורו. יש אפשרות:

• להחזיק חסכונות בחשבון יורו (כבר בארץ, אפשר בבנק או בשירות כמו Wise) ולהעביר כשהשער טוב מבחינתכם.
• לפזר: אולי להמיר בהדרגה (Dollar cost averaging) כדי לא להיות חשוף ליום אחד.
• אם הכנסותיכם ימשיכו בחלקן בשקלים (נניח משכ”ד בארץ), תצטרכו להמיר באופן שוטף. שקלו להשתמש בחברות העברות זולות, לא בבנקים שלוקחים 2%-3%.
• אל תשכחו עמלות: כרטיס ישראלי שמשתמשים בו באירופה, לעיתים 3% עמלת המרה. אולי עדיף כרטיס מקומי.

6. תכנון מס בינלאומי:
אחד הנושאים המורכבים. מצאו יועץ מבין ישראל-פורטוגל (יש רו”ח שמתמחים). מטרות:

• להבין מה הסטטוס שלכם לתושבות מס. האם תישארו תושבי ישראל (אם כן, כנראה תשלמו מס בישראל על כלל הכנסתכם העולמית וגם אולי בביטוח לאומי), או שתנתקו תושבות ותהפכו רק תושבי פורטוגל (ואז בישראל תמסו רק הכנסות ישראליות, ובפורטוגל תמסו את יתר).
• אם מתנתקים, דאגו לעשות זאת לפי הכללים (טפסים לביטוח לאומי ולמס הכנסה, הימנעות מזיקות כמו לשמור בית מגורים ריק בארץ – עשוי לסמן תושבות).
• מכיוון שפורטוגל ביטלה NHR, אין יותר פטור אוטומטי ל-10 שנים על הכנסות חוץ. אך יש אמנת מס: למשל, פנסיה מישראל עדיין תמוסה אולי רק בישראל.
• הכינו את הדיווחים הנדרשים: בישראל אם עוזבים באמצע שנה, ייתכן וצריך דו”ח שנתי, לטפל בclosing accounts. בפורטוגל כשתגיעו, כשתהיו תושבים תתחילו לדווח שם.
• פנסיה וב”ל: בידקו זכויות: אם תנתקו תושבות, בישראל אחרי 5 שנים תפסיקו לצבור זכויות מסויימות. אבל מצד שני, תהיו זכאים אולי לקצבאות פורטוגליות כלשהן? (לא בטווח הקצר).
• נדל”ן בישראל: אם תמכרו כלא תושב, המס שונה? (בד”כ מס שבח 25% בכל מקרה, אבל אולי אין פטור דירה יחידה כי כבר לא תושב שזכאי לפטור מס מכירה? נושא לבדוק).
• הגנה מקזזת: וודאו שלא תיאלצו לשלם מס כפול. האמנה אמורה למנוע אבל צריך למלא טפסים לדוגמה לקבל פטור מניכוי במקור בישראל על הכנסות אם אתם עכשיו תושבי פורטוגל.

7. ביטוח לאומי וזכויות סוציאליות: (מפורט גם בסעיף בהמשך על זכויות)
אם אתם עוזבים וחדלים לשלם לב”ל בישראל, אתם לא מבוטחים בביטוח בריאות בישראל (אחרי תקופת חסד של 6-12 חודשים). אבל בפורטוגל, ברגע שתהיו תושבים, תקבלו גישה מלאה ל-SNS.
הפנסיה הישראלית שצברתם, שמורה, ותוכלו לקבל בגיל פרישה גם אם תגורו בפורטוגל (ישראל מאפשרת לשלוח קצבת זקנה לחו”ל לפי ההסכם עם פורטוגל, כדאי לאשר זאת: ידוע שלמספר מדינות יש הסכם סוציאלי, יש סיכוי שפורטוגל אחת מהן).
אם תהיו שכירים בפורטוגל, תשלמו Segurança Social ותרכשו זכויות שם (פנסיה פורטוגלית ממלכתית, ביטוח אבטלה ועוד).
יש אמנה סוציאלית ישראל-פורטוגל? אם כן, תתכן תקופות צבירה מצרפיות (הזמן ששילמתם בישראל נספר באישור זכאות מסוימת בפורטוגל וכד’), שווה לבדוק.

8. בניה תקציבית והגדרת “רשת ביטחון”:
קבעו תכנית: בחודשים הראשונים אף פעם לא בטוח, אז אולי תמשיכו לשמור חשבון בישראל עם מספיק כסף, בנוסף להוצאות בפורטוגל.
אם אתם לא מוצאים עבודה מיד, כמה זמן תוכלו למשוך מהחסכונות? אולי הכינו Plan B: האם תחזרו או תחפשו עבודה מרחוק אם לא תסתדרו?
זה פסימי, אבל כדאי שיהיה לכם בקופה סכום חירום, וכן כרטיס אשראי חירום.

9. מעקב שוטף ועדכון תכנית:
כשהגעתם והתמקמתם, שבו מחדש אחרי 3-6 חודשים ובידקו שההוצאות תואמות לתקציב. אולי תגלו שתמחור מסוים היה שגוי (למשל, ביליתם יותר כי מנסים מסעדות כל הזמן בהתחלה, זה בסדר, אבל אז התעדכנו).
התכנית היא כלי חי, לא משהו חד פעמי.
בנוסף, לאחר שנה+ שתקלטו בשוק, תחשבו על השקעות עתידיות: אולי כעת שווה לקנות נכס בפורטוגל במקום לשכור? או להשקיע חלק מכספכם בשוק המקומי (קרנות, אג”ח פורטוגל)? – תלוי מטרות, אבל תכנית פיננסית מתמשכת מאפשרת ניצול טוב יותר של המשאבים.

10. תכנון ארוך טווח:

• אם מעברכם לצמיתות, חשבו על פנסיה ארוכת טווח: האם להמשיך להפריש לקרנות בארץ (יש בעיה, אולי לא אם לא שכיר), או להתחיל חיסכון פרטי?
• אם זמני (נגיד 3-5 שנים נסיון) – איך לשמור על זכויות בארץ לחזרה אפשרית? (למשל לא לסגור חשבון ותיק בבנק, לשמור על קרנות פנסיה פעילות, לשלם מינימום ב”ל כדי לא לצבור חובות).
• אם יש ילדים, תכננו חינוך עתידי (אוניברסיטה: אולי יילכו באירופה, זול, זה טוב; או צבא ישראלי? אם מתבגרים, יש לחשוב, הם יהיו פטורים או לא, האם לשמור אזרחות וכו’).

תכנית פיננסית טובה למעבר היא כמו מצפן: היא תאפשר לכם לעבור בביטחון, להינות מהיתרונות הכלכליים של פורטוגל בלי למעוד על מהמורות בלתי צפויות. מרכיב מפתח הוא גמישות: גם אם תכננתם משהו ובמציאות יהיה אחרת, היו מוכנים להתאים (למשל, מצאתם עבודה בשכר אחר, עדכנו את תקציבכם). כך תשמרו על בריאות כלכלית, מה שיתרום ישירות להצלחת הרילוקיישן כולו.

הבנת מערכת המס הפורטוגלית

מערכת המס בפורטוגל דומה במובנים רבים לזו של מדינות אירופאיות אחרות, אך כמובן שיש לה את המאפיינים והניואנסים שלה. עבור מהגרים ישראלים, חשוב להכיר את סוגי המיסים העיקריים, את שיעוריהם, ואת ההבדלים לעומת ישראל. נסקור כאן את המרכיבים המרכזיים:

1. מס הכנסה על יחידים (IRS, Imposto sobre o Rendimento das Pessoas Singulares):
זהו מס פרוגרסיבי המדורג לפי הכנסה שנתית חייבת. מדרגות המס מתעדכנות כמעט מדי שנה. נכון ל-2025, המדרגות בקירוב:

• עד ~€7,500, 14%
• €7,500–€11,000, 23%
• €11,000–€15,000, 26.5%
• €15,000–€20,700, 28.5%
• €20,700–€26,300, 35%
• €26,300–€38,600, 37%
• €38,600–€50,000, 43.5%
• €50,000–€78,800, 45%
• מעל €78,800, 48% (המדרגה העליונה).

בנוסף, בשנים מסוימות הטילו “תוספת סולידריות” קטנה מעל רף גבוה (כמו 2% עודפים מעל €80K, ו-5% מעל €250K, אבל זה בוטל או משתנה עם התקציבים). .

ניכויים וזיכויים (Deduções):
בדומה לישראל, יש ניקויים (על ביטוח בריאות פרטי, הוצאות חינוך, ריבית משכנתא עתיקה, וכו’) אך בסכומים מוגבלים. יש תיאומי מס בין בני זוג, ניתן להגיש ביחד או לחוד, בדרך כלל משותף עדיף אם אחד מרוויח הרבה והשני מעט. על ילדים נותנים נקודות זיכוי (כל ילד, יורד מהמס סכום קבוע).
תשלומי ביטוח לאומי (עובד + מעסיק) לא נחשבים בידי העובד לחבות מס (לא ישירות, רק חלק עובד הורדה לפני מס).
אחד ההבדלים הגדולים: בפורטוגל, הגשת דוח שנתי (IRS) היא חובה לכל, גם שכירים (אלא אם מורשים בתוכנית “IRS automático” אם יש הכנסה פשוטה, אבל בכל מקרה המדינה מחשבת לך, ואתה מאשר). בישראל, רוב השכירים לא מגישים אם אין סיבה.

2. ביטוח סוציאלי (Segurança Social):
זו המקבילה לביטוח לאומי + ביטוח בריאות. כמפורט: שכיר משלם 11% משכר ברוטו, המעסיק מוסיף 23.75%. זה מכסה פנסיית זקנה ממלכתית, דמי אבטלה, מחלה, לידה וכו’. עצמאי משלם סביב 21% מהרווח (בחישוב מיוחד, יש מקסימום ומינימום).
אין הפרדה של “מס בריאות” נפרד כמו בישראל, הכל בתוך זה.

3. מע”מ (IVA, Imposto sobre o Valor Acrescentado):
המיסוי העקיף, בדומה לישראל (מע”מ 17%). בפורטוגל השיעור הסטנדרטי הוא 23% (באיים האוטונומיים, מדיירה, אזור מיוחד 22%, באזור האיים האזוריים רק 16%).
יש שיעור ביניים 13% על מספר שירותי מזון ותרבות מסוימים, ושיעור מופחת 6% על מוצרים בסיסיים (לחם, חלב, ירקות מסוימים, ספרים, תרופות וכו’).
צרכן סופי משלם בגדול 23% על רוב המוצרים והשירותים (דומה למע”מ 17 אבל מעט יותר כבד). לבעלי עסק, כמובן, זו מערכת קיזוז, לאדם פרטי זה פשוט נספג במחיר.

4. מס רווחי הון (Mais-valias):
פורטוגל מבחינה בין סוגי נכסים. רווח הון ממכירת נכס נדל”ן אם בעל הבית תושב פורטוגל ומדובר בביתו העיקרי: אם קנה בית אחר למגורים ב-36 חודשים סביב המכירה, פטור ממס (מעודד “גלגול” דיור). אחרת, אם הוא תושב פורטוגל, רק 50% מהרווח חייב ב-IRS לפי מדרגות. אם הוא לא תושב (או חברה), 100% הרווח ב-25% שטוח. אז פורטוגלים נהנים מהנחה אפקטיבית (כי ממוסים בערך 14% במדרגה נמוכה אם יש להם רק נכס אחד).
רווח הון ממכירת מניות/ניירות ערך: שיעור סטנדרטי 28% (בדומה ל-25% בישראל), אך נישום רשאי במקום זאת לבחור לחשב במדרגות המס הרגילות (זה משתלם רק אם הכנסתו נמוכה).
רווח הון ממכירת מטבעות קריפטו: עד לאחרונה היה לא ממוסה אם הוחזק מעל שנה (פורטוגל נחשבה גן עדן קריפטו). אך חוק תקציב 2023 שינה: עכשיו רווח קריפטו מעל שנה 0%, פחות משנה 28% מס. עדיין עדיף על רבות ממדינות אירופה.
דיבידנדים וריבית: גם 28% ניכוי סופי (אם מחזיק מניות, הבנק מנכה). או שוב אפשר לשלב ב-IRS אם רוצים (כמעט תמיד לא כדאי כי אז מדרגת 37%…).

5. מיסוי תאגידים (IRC):
מס חברות סטנדרטי 21% על הרווח. על חברות קטנות (רווחים עד €25,000 ראשונים) יש שיעור 17% לעסקים זעירים. בנוסף 1.5% מס עירוני (Derrama) בהרבה רשויות. זה בערך.
אם חברה מחלקת דיבידנד לבעליה (תושב PT), זה עוד 28% (אלא אם בעלים בחר מס כללי).
לחברות יש גם מע”מ וכו’ כנ”ל.
משקיעים נדל”ן: אם עושים דרך חברה, יש 21% ואז 28% על הדיבידנד, לא יעיל מאוד, למעט מקרים מיוחדים.

6. מסי נדל”ן (דנו בכמה כבר):

• IMT, מס רכישה: (ע”ע סעיף קודם) פרוגרסיבי ~5%-6%.
• Imposto do Selo, מס בולים: 0.8% בעסקאות נדל”ן (ועל עוד דברים, למשל על הלוואות/משכנתאות 0.6%).
• IMI, ארנונה שנתית: 0.3%-0.45% משווי מס לצורכי מס (שהוא לרוב מתחת לערך שוק). אם נכס מושבח, לפעמים ערך מס עולה אחרי שיפוץ. יש פטור ל-IMI ל-3-5 שנים ברכישת בית ראשון זול, או באזור פיתוח. בנוסף, “AIMI”, מס עושר נדלני: אם אדם מחזיק נכסים בשווי כולל מעל €600K, יש מס שנתי נוסף של 0.7% על הסכום מעל 600K (נכסים למגורים). זוג נשוי מקבל כפל פטור (€1.2M). נכסים מסחריים לא סופרים. זה לא ממשפיע על רוב המקומיים כי הם לא מחזיקים כל כך, אבל משקיעי יוקרה כן משלמים (למשל, למישהו יש בית €2M, ישלם ~€5,000 בשנה AIMI).

7. מסי רכב:

• מס רכישה כבד (מסי ייבוא, ISV), לכן מכוניות יקרות.
• מס מחזור שנתי (IUC) של כמה עשרות עד מאות אירו תלוי בנפח ומזהמים.

8. דגשים למהגר:

• אם הייתם זכאים למשטר NHR, פעם זה נתן 0% על הכנסות חוץ ו-20% flat על משכורות מקצועיות. אך כאמור ה-NHR בוטל החל מ-2024.
• IFICI החדש, מאוד ספציפי: רק מי שיעבוד במחקר/חדשנות, כנראה חברות שיזכו למעמד כזה, ואז יקבלו דומה (20% מס). זה לא יחול על רוב האנשים.
• לכן, מהגר רגיל כעת יהיה כנוע למערכת המס הרגילה. כן יש הגנה שאם כבר שילמתם מס בישראל על הכנסה, האמנה תמנע כפל, אבל תידרשו אולי להשלים להפרש עד שיעור פורטוגלי אם נמוך, בהתאם לסוג ההכנסה והאמנה.
• לדוגמה, עובד מקבל משכורת מהמעביד בישראל אחרי שעבר, כנראה יום אחד ייחשב הכנסה פורטוגלית (אם העבודה מבוצעת משם) ותמוסה שם.
• נקודה: מס מינימום, בפורטוגל הכנסה פסיבית זרה הייתה פטורה ב-NHR, בלי זה, אם הינך תושב PT אז באופן עקרוני כל העולם חייב מס PT, אך האמנה אומרת למשל שכר דירה מנכס בישראל ניתן למסות בישראל. איך פורטוגל תתייחס? כנראה תמוסה אותו גם אך תתן זיכוי על מה ששולם. ולכן שווה לבחור במס 10% בישראל על השכ”ד, כי זה פחות מה14% המינימלי PT, אבל אז פורטוגל תגיד: חישבנו שכ”ד כהכנסה, צריך לשלם עוד 4%. (צריך דוגמא ספציפית אבל יועץ מס יבנה אסטרטגיה אופטימלית).

9. אכיפת מס ודיווחי חובה:
פורטוגל, כמו מדינות EU, מחליפה מידע פיננסי אוטומטית (CRS). אם תהפכו תושבים, חשבונות בישראל מעל סכום (כמדומני $50k) ידווחו לרשות PT. אז אל תנסו להחביא, עדיף לתכנן חוקית.
יש הגשת דו”ח שנתי (Mar-May), ותשלומי מקדמות אם עצמאי.
בנוסף יש חובת דיווח תושבי PT על נכסים פיננסיים בחו”ל מעל €50K (דוח Modelo 38? דומה ל-5329 בארץ).
הבירוקרטיה מעט מורכבת אז לא רע לקחת רו”ח מקומי שיעזור לפחות בשנים הראשונות.

10. השוואה קצרה מול ישראל:

• בישראל מס הכנסה גם פרוגרסיבי עד 50%, אבל מתחיל מ-10% מעל ~₪77K שנתי. בפורטוגל מדרגה 14% כבר מהאירו הראשון כמעט. אבל מס פורטוגלי 14% הוא מהאירו הראשון? יש להם ניכוי “Minimo de existencia” ~€9,000 שמשוחררים פונקציונלית, אז למעשה כמעט ולא משלמים על שכר נמוך מאוד.
• ביטוח לאומי בישראל (עצמאי/שכיר) יכול להגיע ~18% מהכנסה (כולל בריאות), בפורטוגל ביחד 34.75% אבל חצי על המעביד. כלומר לשכיר זה 11%, נמוך יותר מהכבד בישראל (מעל ערך סף). מצד מעסיק, עלויות עבודה גבוהות יותר בפורטוגל (דוחף משכורות נמוכות).
• מע”מ PT 23% vs IL 17%, קצת יותר גבוה.
• מס חברות 21% vs IL 23%. די דומה.
• מס דיבידנד PT 28% vs IL 25%-30%. מעט גבוה יותר בפורטוגל עבור יחיד.
• מס שבח PT עד 14% לתושב, 25% ללא תושב; IL 25% (או פטור דירה יחידה פעם ב).
• אין מס ירושה PT (בישראל גם לא).
• אין מס מתנה PT (בישראל יש בנסיבות מסוימות? בינתיים גם לא ממש).
• כמו ישראל, יש תשלומים חברתיים (PT, מסים עירוניים, IL, ארנונה וכו’).

בגדול, נטל המס על יחיד עובד בינוני אולי מעט נמוך יותר בפורטוגל כי המשכורות פחותות והמערכת מתחשבת במשפחה.
עבור עשירים מאוד, PT וIL דומים (48% ו-50%).
עבור בעלי הון: PT יש מס עושר נדלני, IL אין, אבל IL יש דמי ביטוח לאומי על ריבית/שכ”ד אם לא נותן פטור.
כל זה כדי לומר: אין לצפות לגן עדן מס (כפי שהיה NHR), אבל פורטוגל גם לא גיהנום מס.

כדי “להרגיש בבית” פיננסית, מהגר צריך לפחות הבנה תפעולית: כנראה תעזרו ברואה חשבון מקומי להגיש דוחות, להבין איך למלא טופס השכרת דירה.
אולי הקושי הגדול למי שאינו רגיל, שכל אחד כמעט מגיש דו”ח מס.
אבל החדשות הטובות: מערכת המס יחסית צפויה ולא מפתיעה עם שינויים דרמטיים (למעט ביטול NHR). החוקים יותר יציבים מאשר בישראל שיש דיוני תקציב וסעיפים חדשים.
עם תכנון טוב, תוכלו למקסם הטבות (למשל, החזרי מס על קבלות מהוצאות רפואיות, לשמור קבלות, הן מזכות ~15% מהוצא עד תקרה).
בהמשך המדריך עוד נתייחס איך המס משפיע על החלטות כמו השקעות, פנסיה וכו’.

השפעת המעבר על זכויות סוציאליות ופנסיה

מעבר מדינה מעורר שאלות לגבי הזכויות הסוציאליות שנצברו בארץ המוצא ומה יהיה גורלן, וכן באילו זכויות ניתן לזכות במדינה החדשה. נפרט כאן כיצד המעבר לפורטוגל ישפיע על נושאים כמו קצבאות ישראליות (ביטוח לאומי), זכויות פנסיה, בריאות, ועוד, עבור מי שעוזב את ישראל, ועל הזכויות שתרכשו כמתיישבים חדשים בפורטוגל.

1. ביטוח לאומי וקצבאות בישראל בעת שהות בחו”ל:

• סטטוס תושבות: ביטוח לאומי בישראל מגדיר “תושב ישראל” כמי שמרכז חייו בישראל. אם אתם יוצאים לחו”ל לתקופה ארוכה, ב-5 השנים הראשונות אתם עדיין נחשבים תושבי ישראל כל עוד לא הודעתם והוכח אחרת. משמעות: במשך 5 שנים מהעזיבה, ביטוח לאומי ממשיך לחייב אתכם בדמי ביטוח (גם אם אין הכנסה). התעריף למי שאינו עובד: 9.61% מהכנסה מדמי שכירות פטורים וכדומה, או תשלום מינימום (כ-177 ₪ לחודש).
• כיסוי בריאות ישראלי: כל עוד אתם מוגדרים תושבים ומשלמים, שמורה הזכאות לשירותי קופות החולים בביקוריכם בארץ. לאחר 5 שנים (אם לא חזרתם), תאבדו את התושבות אוטומטית אלא אם תוכיחו אחרת, ואז מפסיקים לחייב אתכם, אבל גם אין זכאות לשירותים. אם תחזרו לאחר יותר מ-2 שנים, אתם נכנסים ל”תקופת המתנה” של עד חצי שנה לקבלת ביטוח בריאות (ניתן לפדותה בתשלום חד פעמי, כ-12,000 ₪ נכון להיום, כדי לקבל מיד).
• קצבאות ביטוח לאומי:
  • קצבת ילדים: אם ילדיכם לא גרים בישראל, לא תקבלו קצבת ילדים עבורם (מפסיק מהמועד שעזבו).
  • קצבת אבטלה: לא משולמת אם אתם לא בארץ וזמינים לעבודה בישראל.
  • קצבת נכות או ניידות: בדרך כלל צריך להיות תושב ישראל כדי להמשיך לקבל. יציאה עלולה להפסיק זכאות, למעט מקרים בהם ממשיכים לטיפול רפואי, אבל לרוב לא.
  • קצבת זקנה: כאן יש נקודה חיובית, ישראל משלמת קצבת זקנה (קצבת אזרח ותיק) גם למי שהפסיק להיות תושב, אם צברו את תקופת האכשרה ותבעו אותה לפני שעזבו או תוך 6 חודשים מהעזיבה. אולם הסכום הבסיסי ללא תוספות (לא תקבלו השלמת הכנסה אם אינכם תושבים). ישראל חתמה עם כמה מדינות על אמנות סוציאליות שקובעות העברת קצבאות. האם פורטוגל נכללת?
    • יש “אמנה לביטחון סוציאלי” עם פורטוגל (נכנסה לתוקף 1.3.2020), שמאפשרת בין היתר תשלום קצבאות זקנה, שארים ונכות מישראל למי שגר בפורטוגל. כך שגמלאי ישראלי יכול להמשיך לקבל הקצבה לחשבון אפילו בפורטוגל.
  • פנסיה תקציבית של עובדי ממשלה בישראל: ממשיכה להיות משולמת לכל מקום.
  • פנסיה תעסוקתית (מקופת גמל): אפשר להשאיר בישראל ולקבל קצבה לחשבון בארץ, או לעיתים לבקש העברה לבנק זר (תלוי קופה). אך צריך לזכור מיסוי: בישראל, קצבה מעל תקרה חייבת מס. אם אינכם תושבים, אמנת המס אומרת שפנסיה מישראל תמוסה בישראל או בפורטוגל? לרוב 10% בישראל לפי NHR שהיה, עכשיו כנראה עדיין בישראל.
• ניתוק תושבות יזום: אם אינכם רוצים להמשיך לשלם ביטוח לאומי בלי לקבל שירות, אפשר לבקש הפסקת תושבות (טופס ייעודי). הביטוח לאומי יבדוק נסיבות (בית בארץ, משפחה, ביקורים). אם יאשרו, תיפסק החבות מיד, אבל אז אין זכויות כלל בישראל (מלבד אולי קצבאות יצוא כמו זקנה שתמשיך כי לפי אמנה).

2. זכויות פנסיה שצברתם בישראל:

• פנסיה ממלכתית/ממשלתית: כנ”ל, ישולמו בכל מקום.
• פנסיה מקרן פנסיה (חדשה): את הקצבה תוכלו לקבל לחשבון בישראל ולהשתמש בה דרך כרטיס/העברה. אפשר להשאיר את הקרן בארץ, אין בעיה. המיסוי: בישראל חלק פטור, חלק חייב, וזה ינוכה במקור. פורטוגל לפי NHR הייתה 10% על פנסיה זרה, ללא NHR, כנראה אמנת המס קובעת שמדינת המקור (ישראל) ממסה פנסיה ממשלתית, ומדינת התושבות (פורטוגל) ממסה פנסיה לא ממשלתית. צריך לבדוק: רוב האמנות קובעות שפנסיה פרטית תמוסה רק במדינת תושבות הנוכחית. אם כך, אזי אם הפכתם תושבי פורטוגל, אולי הייתם צריכים לדווח על הפנסיה ופורטוגל הייתה מטילה מס שולי (שיכול להיות גבוה מ-0). אבל אם יש אמנה 2020, ייתכן שהיא מתאימה:
  • לפי פרסומים, אמנת ישראל-פורטוגל קובעת:
    • פנסיה ממלכתית (כמו גמלאות עובדי ציבור) תמוסה רק במדינה המשלמת (ישראל).
    • פנסיה פרטית (מקרן) תמוסה רק במדינה בה המקבל תושב (פורטוגל).
      בהיעדר NHR, זה אומר עלולה להיות מס בפורטוגל לפי מדרגות (אלא אם תקבל IFICI, לא במקרה של פנסיה).
      אולם אפשרי שלמקבלי פנסיות זרות יש הסדר מיוחד של 10% (NHR 2.0?). זה לא ברור, צריך לעקוב אחרי שינויי החוק.

3. חיסכון ופיצויים ישראליים:

• קופות גמל/השתלמות: אם נשארתם ישראלים אז אין שינוי. אם ניתקתם תושבות, עדיין הכספים שלכם שם, אבל בעת משיכה עשויים לנכות 25% מס רווחים (אי אפשר מסלול פטור כי לא עובדים בארץ יותר).
• פיצויי פיטורין: אפשר למשוך ביציאה (ממוסה מעל הפטור הרגיל). אם משלמים מס, אפשר אולי לקבל החזר אם הופכים תושב חוץ, אך לא בטוח בישראל יש מנגנון כזה כמו בארה”ב.

4. זכויות סוציאליות בפורטוגל:

• בריאות: כאמור, תושבות מעניקה גישה ל-SNS. תקבלו מספר Utente (זיהוי בריאות) ותירשמו למרפאה. ביקורים בסיסיים כמעט חינם (לעיתים €5 השתתפות). תרופות בסבסוד. בתי חולים ציבוריים בלי חיוב, או כ-€20 כניסה למיון.
• דמי אבטלה בפורטוגל: אם אתם עובדים שם ומאבדים עבודה, אחרי לפחות 6 חודשים של תשלומים לביטוח סוציאלי אתם זכאים לדמי אבטלה (65% מהשכר לכ-5-18 חודשים תלוי ותק).
• קצבאות ילדים (Abono de família): משפחות תושבות זכאיות לקצבת ילדים בהתאם להכנסה, לא אוטומטית לכולם. זה מורכב מדרגות, משפחות הכנסה נמוכה או בינונית מקבלות, גבוהה לא. הסכום גם קטן (בסביבות €30-€150 לחודש לילד, יורד עם יותר הכנסה). יש להגיש בקשה בביטוח הסוציאלי שם.
• דמי לידה/הורות: קיים חופשת לידה של ~120-150 ימים בשכר 80%-100%, ובנוסף אפשר לחלק בין ההורים חלק.
• קצבת נכות או מחלה: קיימות קצבאות נכות לנכים (Invalidez), יש תהליך בדיקה רפואית. מי שעובד וצובר זכויות יקבל גם תקופות מחלה בתשלום (עד 1095 יום לפי ותק), אחוז מהשכר.
• פנסיה ממלכתית בפורטוגל:
  • גיל פרישה: 66 שנים ו-4 חודשים (2025).
  • חייבים 15 שנות הפרשות לפחות לקבל מינימום פנסיה. פנסיה מחושבת לפי ממוצע שכר ותקופה, יחסית נמוכה למרוויח הממוצע (אולי €500-€1000).
  • אם הגעתם בגיל מאוחר, כנראה לא תצברו 15 שנה, אז לא תהיו זכאים לפנסיה פורטוגלית משמעותית (אולי איזו השלמת סף מינימום חקלאית). אבל זה לא קריטי אם יש לכם פנסיה ישראלית/חסכונות.
  • אם צעירים ועוברים קריירה לשם, שקלו איך זה משתלב עם שנות עבודה בישראל, יש אמנה, אז אולי שנים בישראל (עד 2020) מוכרות חלקית? בדרך כלל לא בפנסיה אבל אולי בזכאות בסיסית. לפי ההסכם, נראה שניתן לסכום תקופות ביטוח סוציאלי בשתי המדינות לצורך זכאות מינימלית לקצבה (למשל, יש 10 שנים בIL, 10 בPT, יכירו ב-20 לשם זכאות). אך כל מדינה תשלם יחסית למה ששולם בה.
• דמי ב”ל אישה הרה/לידה וכו’: לדוגמה, בישראל עובדת זכאית לחופשת לידה 15 שבועות בתשלום. בפורטוגל זה יותר, והגברים גם זכאים ל-20 ימי אב מיד אחרי לידה.
• חופשה בתשלום: לא בדיוק “סוציאלי”, אך זכות עבודה, 22 ימי חופשה לפחות, 14 ימי חג.
• מגן בטיחות פורטוגלי: פורטוגל מדינת רווחה, אז שירותים כמו טיפול רפואי, חינוך, סבסוד תרבות (מוזיאון לפעמים חינם בימי ראשון), הנחות פנסיונרים בתחבורה, קיימים.

5. המרה ושימוש בזכויות בין המדינות:
עם האמנה 2020:

• אם עבדתם קצת בפורטוגל וחזרתם לישראל, תקופות העבודה שם יכולות לעזור בזכאות לפנסיה בישראל אם לא הגעתם מינימום (ברוב המקרים ישראל דורשת 12 שנות ביטוח לפחות לזקנה, לרוב יש).
• ולהיפך, אם עבדתם בישראל שנים ואז עברתם, תקופות בישראל ייספרו לפורטוגל אם הגשתם תביעת זקנה בפורטוגל ולא היה לכם 15 שנים שם, יקחו גם שנים ישראליות ותהיו זכאים, וכל מדינה משלמת חלק.
• קצבת זקנה ישראלית, אפשר כאמור לקבל לפורטוגל בזכות האמנה, אז לא תאבדו זאת.
• ביטוח רפואי: אין אמנת ביטוח בריאות כמו עם EU (ישראל לא באיחוד), אז בעת ביקור בארץ צריך ביטוח נסיעות, ולהפך. לישראלים בפורטוגל כדאי לשמור ביטוח נסיעות לישראל אם לא תושבים.

6. חיסכון פנסיוני אישי:

• בישראל יש קרן השתלמות, דברים שלא קיימים בפורטוגל. אפשר להמשיך להחזיק, אבל לא תפרישו חדשות אם אין שכר ישראלי. אולי תשקיעו בעצמכם בשוק (פורטוגל עצמה אין הטבת מס להשקעות פנסיה פרטיות חזקה כמו בארץ, יש PPR, מוצר דומה לקרן גמל, עם הטבת מס קטנה בהפרשה ובמיסוי רווח).
• אם סיכוי שתחזרו ארצה, אולי לא כדאי לפרק הכל בארץ, למשל, להשאיר קרן פנסיה פעילה (להמשיך כעצמאי להפקיד סכום מינימום?). כך תשמרו על ותק ואם תחזרו, יש רצף ביטוחי ופנסיוני.

7. אזרחות וזכויות פוליטיות:
לא בדיוק סוציאלי, אבל זכויות אזרח:

• כזרים תושבים, תוכלו להצביע בבחירות מוניציפליות בפורטוגל לאחר 3 שנים (לפי הדדיות, אם פורטוגלים יכולים בארץ). לישראלים, בדקתי: כן, יש הסכם, תושבי פורטוגל הלא אזרחיים ממדינות מסוימות יכולים להצביע ברשות המקומית אחרי תקופה.
• אזרחות פורטוגלית אחרי 5 שנים: אם תקבלו, אז כל הזכויות כמו כל אזרח (בחירות כלליות, הצטרפות לשירות ציבורי, וכו’).
• בישראל, אם תוותרו על תושבות לא בהכרח מאבדים אזרחות, אז עדיין תוכלו להצביע לכנסת בביקור (זכות הצבעה לכנסת דורשת להיות בארץ ביום הבחירות, אין הצבעה מחו”ל).
• ילדיכם אם יוולדו בפורטוגל, מקבלים אזרחות פורטוגלית (יש כלל jus soli מותנה, אם אתם גרים שם לפחות שנה חוקית, ילד יליד פורטוגל יקבל אזרחות אוטומטית, חוק חדש מ-2020). וגם יהיו ישראלים מלידה דרך ההורים, כפל אזרחות. זה יתרון: שירות צבאי? אם תמשיכו לחיות בחו”ל, ילד ישראלי יכול לקבל דחיית גיוס, ובסוף אם מעל גיל 22 מחוץ לישראל רוב החיים, אפשר פטור.

8. הגנות סוציאליות נוספות:

• השכרת דירה בישראל בזמן היעדרות: יש חוק (חוק השכירות ההוגנת) שקצת מגן על משכירים, אך עדיין, שווה מינוי עו”ד נאמן לטפל ואם צריך פינוי. זה לא “זכות סוציאלית”, אבל הגנה על נכסים.
• תביעת פנסיה מקרן ישראלית בחו”ל: אפשר לקבל קצבה מחברות ביטוח/קרנות גמל ישר לחשבון פורטוגלי (יש המרה, חלק מאפשרים). ודאו שתכתבו הוראות מתאימות ותעדכנו פרטים אישיים אצלם על מעברכם (כדי להימנע מעיכובים).

בקצרה, המעבר מחייב ניתוח פרטני של המקרה המשפחתי:

• גמלאים: איך לקבל כל קצבה, איפה ימוסה, איך ביטוח בריאות, וכו’.
• צעירים: לוודא שלא ייפגע רצף זכויות (נניח, לאבד שנים לפנסיה, אולי לא נורא כי בלאו הכי חוסכים צמוד).
• ילדים: יש פורטוגל תכנית חיסכון לילדים? לא כמו בישראל (“חיסכון לכל ילד”). אולי פתחו בעצמכם. בישראל, הילדים שנשארו אזרחים זכאים לחיסכון עד 18 למרות מגורים בחו”ל? כנראה לא כי מפסיקים קצבת ילדים, וזה חלק מזה.

לסיום, חשוב להיעזר באנשי מקצוע: פנו לביטוח לאומי לפני העזיבה, הגישו מסמכים. בפורטוגל, כשתגיעו, כדאי להתייעץ ב-Segurança Social לקבל מה שתוכלו (למשל, אולי זכאות לקצבת ילדים אם ההכנסה לא גבוהה; לא לשכוח לבקש מספר NISS מהר, כי צריך בשביל עבודה).
כך תעשו מעבר מסודר שימקסם את מה שצברתם בישראל ולא תאבדו אותו, ותתחילו לצבור זכויות בפורטוגל שיתנו לכם רשת ביטחון במקום החדש.

הכרת מערכת הבריאות הציבורית והפרטית

מערכת הבריאות היא שיקול משמעותי בכל מעבר. בפורטוגל פועלת מערכת בריאות ציבורית איכותית (SNS, Serviço Nacional de Saúde) לצד שירותי רפואה פרטיים משלימים. חשוב להבין איך ניגשים לטיפול רפואי כזרים/תושבים חדשים, מה מכוסה ציבורית, מתי אולי להסתמך על ביטוח פרטי, ואיך זה לעומת המערכת הישראלית.

מערכת הבריאות הציבורית (SNS):
פורטוגל, בדומה לבריטניה, מפעילה שירות בריאות לאומי לכל התושבים. העקרונות:

• כיסוי אוניברסלי: כל תושב חוקי בפורטוגל זכאי לשירותי בריאות ציבוריים כמעט ללא עלות, מומן ממסים וביטוח סוציאלי. אין “סל בריאות” כבדיקות שתרופות, כמעט הכל מכוסה, עם השתתפויות עצמיות זניחות.
• מרפאות קהילתיות (Centro de Saúde): אלה מרפאות משפחה אזוריות. עם רישום תושבות, תפנו למרפאה באזור מגוריכם לרישום. יוקצה לכם רופא משפחה (Médico de Família). אצל רופא המשפחה תקבלו טיפולים כלליים, הפניות למומחים לפי צורך, ומעקב למחלות כרוניות. זמן המתנה לרופא משפחה: אם דחוף, באותו יום תור דחוף, אם רגיל, ימים ספורים.
• בתי חולים ציבוריים: ערים מרכזיות מחזיקות בתי חולים מרכזיים (ליסבון: Santa Maria, São José; פורטו: São João, Santo António; ועוד). הם מספקים שירותי מומחים, ניתוחים, טראומה וכו’. כדי להגיע לרופא מומחה בבית חולים, לרוב צריך הפניית רופא משפחה. תורים למומחים לא דחופים יכולים לקחת שבועות או חודשים, תלוי בתחום (לדוגמה, עור, אולי חודשיים; אונקולוגיה, מיידית אם חשד רציני).
• חירום (Urgência): בבתי חולים יש חדר מיון 24/7. זמני המתנה למקרים לא-קריטיים יכולים להיות ארוכים (שעות רבות), כי מסווגים לפי חומרה (triagem מניפה צהוב/אדום וכו’).
• עלויות למטופל (Taxas Moderadoras): בעבר גבו השתתפות סמלית: €5 לביקור רופא משפחה, €15 למיון; כיום (מאז 2022) ביטלו כמעט את כל ההשתתפויות במרפאה ובמיון עבור תושבים, כלומר ביקורים הם חינם לחלוטין. עדיין יש תשלום נמוך על בדיקות מסוימות (צילום רנטגן אולי €2-€3) אבל בהרבה מקרים אפילו זה בוטל. ילדים, הריון, חולים כרוניים, תמיד היו פטורים.
• תרופות מרשם: מסובסדות באופן משמעותי. יש קטגוריות: A, B, C, D, סבסוד 90%, 69%, 37%, 15% בהתאמה. למשל, אנטיביוטיקה (קטגוריה A), תשלמו 10% ממחירה, כמה אירו. תרופות ליתר לחץ דם/סכרת, גם מסובסדות חזק. תרופות חדשות לסרטן וכו’ ניתנות חינם דרך בתי החולים.
• שירותי חירום ושינוע: מספר חירום רפואי 112. אמבולנס ציבורי (INEM) ייקח חולה למיון ללא עלות.

איכות הטיפול:
פורטוגל מדורגת היטב במדדי בריאות (תוחלת חיים 81, תמותת תינוקות נמוכה, מערכת יעילה). רופאיה מיומנים, רבים הוכשרו גם בחו”ל. בתי החולים הציבוריים מצוידים היטב, אם כי חלקם בבניינים מיושנים. כן מציינים שלפעמים צפיפות: למשל, מחלקות פנימיות בחורף עמוסות, חולים במסדרונות, תופעה מוכרת כמו בישראל.
תקשורת: דור הרופאים הצעיר מדבר אנגלית טובה. המבוגרים, חלקם בינוני. תמיד אפשר לבקש מתורגמן אבל לרוב מסתדרים (עבור זרים זה נפוץ).

השוואה לישראל הציבורית:
ישראל, ביטוח בריאות ממלכתי דרך קופות החולים, עם השתתפויות; פורטוגל, שירות לאומי ללא קופה מתווכת.
בישראל לרוב קל מאוד לראות מומחה תוך ימים-שבועות דרך ביטוח משלים או פרטי. בפורטוגל, ללא פרטי, המתנה ארוכה יותר למומחה. בתמורה, אין פרמיות חודשיות לקופה/משלים (אתה משלם במסים).
למשל MRI: בישראל לעיתים חודשים, בפורטוגל גם כן חודשים אם לא דחוף, אם דחוף, שבועות.
ניתוח אלקטיבי: יכול לקחת זמן. אנשים רבים עושים בבתי חולים פרטיים בקיצור תור אם יש ביטוח.

מערכת הבריאות הפרטית:
קיימת רשת של בתי חולים ומרפאות פרטיות (José de Mello Saúde, רשת CUF; Lusíadas Saúde, בבעלות UnitedHealthcare האמריקאית; Hospital da Luz וכו’).
הם מציעים:

• ביקור אצל מומחה בהתראה קצרה, לרוב תוך ימים.
• חדרי ניתוח זמינים לתורים קצרים.
• אשפוז בתנאים מפוארים יותר (חדר פרטי תמיד, אוכל טוב).
• שירותים שלא מכוסים בציבור: למשל, ניתוח לייזר בעין קוסמטי, או טיפולי שיניים מורכבים (שגם בציבור אין כמעט).

מימון הטיפול הפרטי:

• Out-of-pocket: המחירים פרטיים בפורטוגל סבירים יחסית. ביקור מומחה ~€70-€100. אולטרסאונד €50. MRI €250-€400. ניתוח קצר (בקע) €3,000. יש כאלה שמסוגלים לממן מהכיס בעת הצורך.
• ביטוח בריאות פרטי: רבים, כאמור, קונים פוליסות פרטיות.
  • פוליסה טיפוסית (Multicare, Médis): פרמיה עבור משפחה (הורים 40, ילדים) אולי €100-€150 לחודש.
  • כיסוי: ביקור רופא מומחה בעלות €15-€20 (היתר הביטוח משלים), יום אשפוז €0 (או השתתפות קטנה), בדיקות מעבדה/הדמיה לרוב מכוסה 80%-100%.
  • יש תקרות שנתיות (למשל כיסוי עד €1M, מספק לרוב).
  • תקופת אכשרה: 90 יום כללית, 365 יום לדברים כמו לידה.
  • גיל כניסה: עד 55 בערך לרוב הפוליסות, לכן טוב לרכוש כשהבריאות טובה וצעירים.
• ביטוח נסיעות למשפחתכם כשהם יוצאים לחופשה חו”ל: גם זה זול יחסית, כיסוי אירופה למבוגר €1-€2 ליום.

רפואת שיניים ועיניים:
השירות הציבורי לא מכסה טיפולי שיניים שוטפים למבוגרים (רק מקרים חריפים, וגיל עד 18 יש תוכניות מסובסדות). מרפאות שיניים הן פרטיות לחלוטין. עלות טיפול בפורטוגל: סתימה €40, טיפול שורש €100, כתר €300. זול משמעותית מישראל. תיירות שיניים לפורטוגל נהיית פופולרית. אפשר לרכוש ביטוח שיניים משלים (בעשרות יורו לשנה) שנותן הנחות בשרשרת מרפאות.
רפואת עיניים: בדיקת ראיה €40 פרטית, אין בעיה. ניתוחי קטרקט וכד’, אלה נעשים ציבורי בחינם אבל תור או פרטי מהיר.

רפואה דחופה לתייר לא מבוטח:
אם ישראלי מגיע ללא תושבות וצריך מיון, רשמית יחייבו אותו כמטופל פרטי (אולי €100-€200). ביטוח נסיעות ישראלי יכסה בד”כ.
תושב זר חוקי שעוד לא קיבל מס’ Utente יכול לקבל טיפול דחוף ולאחר מכן להסדיר.

לידה וילדים:
מעקב הריון, במרכז בריאות, בדיקות (סקירות, וכו’) ברובן ציבורי. נשים רבות עושות גם אולטרסאונד 4D פרטי.
לידה, בבתי חולים ציבוריים, הצוות מיומן. אפשר לנחש שאין אפידורל? לא, יש. שיעור ניתוח קיסרי ~30% (דומה לישראל).
הבדל: בפורטוגל נהוג rooming-in: תינוק עם האם, ולרוב אין מחלקת תינוקות אלא רק אם חייבים.
משך אשפוז: 2 ימים בלידה רגילה.
בן הזוג יכול להיות נוכח בלידה רגילה וחצי יום אחרי. לא כל הזמן (בחלק מהמקומות נותנים פרטיות לזמן מוגבל).
אם רוצים “לידת יוקרה”, יש בי”ח פרטי (ליסבון: Luz או CUF Descobertas) אבל עולה עשרות אלפי ₪ אם בלי ביטוח מתאים. חלק מהביטוחים מכסים חלקית לידה, אבל לא מלאה בדר”כ.
טיפת חלב: הפורטוגלים עושים מעקב התפתחות וחיסונים דרך מרכזי Saúde (החיסונים לפי תוכנית דומה לשל ישראל; הכל חינם). אחות משפחה תבקר בבית אחרי לידה לוודא שהכל בסדר, שירות נחמד.

מחלות כרוניות:
יתר לחץ דם, סוכרת וכד’, רופא משפחה יספק מרשמים ברציפות, כנראה יראה כל 3-6 חודשים. תרופות כמעט חינם.
סרטן, מערכת אונקולוגית חזקה, טיפולים חדשניים זמינים דרך הציבור. זמן התחלת טיפול: יש יעדים (לא יותר X ימים אחרי אבחון) והם לרוב עומדים בזה.

בריאות הנפש:
פסיכיאטר ציבורי, דרך הפניה, המתנה לא קצרה. טיפול פסיכולוגי, ציבורי מוגבל (מספר פגישות קצר או קבוצות). רוב האנשים פונים לפרטי (פסיכולוג €40-€60 למפגש, יש ביטוחים שמכסים 20 מפגשים חלקית).
בעבר הפורטוגלים פחות הלכו לפסיכולוגים אבל זה משתנה עם הדור הצעיר.

COVID-19 (נקווה לא רלוונטי):
פורטוגל התמודדה בסדר. חיסונים גבוהים. הציבורי סופג גם מצבי מגפה (ב-2021 היה גל קשה, אבל הסתדרו).

סיכום, התנהלות כמטופל בארץ חדשה:

• מיד עם קבלת מספר תושב (או עוד קודם עם NIF), לכו לרשום בבריאות וקבלו רופא משפחה.
• קנו ביטוח פרטי אם תקציב מאפשר, זה עוזר מאוד בנוחות, ובמיוחד שנה ראשונה כשעוד לא ברור תורים.
• שמרו מידע רפואי מהארץ: אספו תיקים, בדיקות דם, תרגמו מסמכים חשובים (אבחנות, סיכומי מחלה) לפורטוגזית או לפחות לאנגלית עבור רופאים שם.
• שימו לב לשעות: מרפאות עובדות 8-20 בערך, בתי מרקחת: רבות 9-19, חלק 24/7 בתורנות בעיר.
• רוב הזרים בפורטוגל מרוצים מהטיפול הרפואי. אין חשש “מה יקרה אם אחלה שם”, תקבלו טיפול טוב.
• אם כי, ביטוח נסיעות לישראל בביקורים חשוב, זרים לא תושבים לא מכוסים בארץ בלי זה (הפוך ממצבכם בעבר).
• ברמה היומיומית, גם התרבות הרפואית פחות “הרופא הוא אל” ויותר תקשורת בגובה העיניים, אבל גם מטופלים פחות תובעניים אולי מישראלים. אתם עשויים למצוא שלפעמים צריך לעמוד על שלך כדי לזרז משהו, פה יכול לעזור אם יש ביטוח פשוט תלך פרטי במקום להתעקש.

פורטוגל דורגה 12 בעולם במדד יעילות מערכת בריאות (Bloomberg 2018). עבור משפחות, הידיעה שיש כיסוי מלא לילדים בלי מרדף, היא רווחה.
מערכת הבריאות לא אמורה להיות מכשול, להפך, היא מהיתרונות שפורטוגל מציעה, במיוחד למי שהכיר את מערכת הבריאות הישראלית שברובה מצוינת אך אולי בחסר תקציבי בחלקים, כאן לפחות פיננסית תהיו יותר שקטים (לא צריך ביטוחים משלימים יקרים, וגם אם פרטי, זה שבריר עלות מבישראל).

הבדלים בין אזורים עירוניים וכפריים בפורטוגל

פורטוגל אמנם מדינה קטנה בשטחה (כ-10 מיליון תושבים), אך קיימים בה הבדלים ניכרים בין החיים בערים הגדולות (ליסבון, פורטו) לבין החיים בעיירות קטנות ואזורים כפריים. הבדלים אלה מתבטאים באורח החיים, בעלויות, בתרבות המקומית ובשירותים הזמינים. נסקור כמה אספקטים, כדי שתוכלו לשקול היכן בארץ הזו תרצו להתמקם ומה לצפות:

1. תעסוקה וכלכלה:

• ערים גדולות (ליסבון, פורטו): מהוות את מרכזי התעסוקה והכלכלה של פורטוגל. בליסבון רבתי מרוכזים משרדי ממשלה, חברות בינלאומיות, מרכז ההייטק (פארקים טכנולוגיים, Hub Criativo do Beato וכו’), תחום השירותים הפיננסיים ועוד. שיעור האבטלה בערים נמוך מהממוצע הארצי (הממוצע ארצי ~6%, בליסבון פחות). גם המשכורות בערים גבוהות יותר: השכר החציוני בליסבון אולי סביב €1,100 נטו, בעוד בכפרים ייתכן שחצי מזה או תלויים בענף. בפורטו יש תעשייה ויזמות, אף כי מעט פחות היצע משרות אקדמאיות מליסבון.
• אזורים כפריים/עיירות: כלכלה יותר חקלאית (יין, זיתים, חקלאות), תיירות כפרית, ומגזר ציבורי מקומי. משרות בשכר גבוה נדירות. צעירים רבים נוטים לעבור לערים בשביל עבודה, מה שגורם להזדקנות האוכלוסייה הכפרית. יש באזורי פנים כמו Trás-os-Montes, Alentejo כפרים שננטשו חלקית. מצד שני, אפשר לעבוד מרחוק מהכפר? כן, אם יש אינטרנט טוב (ובפורטוגל עד 2019 תוכנית “Internet for All” פרסה סיבים אופטיים בהרבה מקומות, כך שאפילו בכפרים רבים יש 100Mbps+). נוודים דיגיטליים מגלים גם עיירות קטנות (למשל Ericeira, כפר גלישה ליד ליסבון, או Lagos בדרום).

2. עלויות מחיה ונדל”ן:

• עירוני: כאמור יקר יותר. דוגמה: מחיר דירה/בית: בליסבון €4,000/מ”ר, בכפר Alentejo, אולי €500/מ”ר. שכר דירה כנ”ל, פי כמה יותר יקר בעיר. גם שירותים כמו מסעדות, קפה, בערים טיפה גבוהים (קפה בעיר €0.70, בכפר €0.50; זניח אך קיים). תחבורה ציבורית מצוינת בערים, פחות נצרך רכב; בכפרים, כמעט חייבים רכב, זה עלות ניכרת.
• כפרי: פירות וירקות לפעמים זולים מאוד ישירות מחקלאים, וגם שווקי איכרים. בנייה עצמית של בית בכפר, עלויות נמוכות (חומרים דומים אבל עבודה זולה יותר, פחות רגולציה מחמירה, אבל גם כוח קנייה חלש יותר אז גם הקבלן לוקח פחות).
• מסים מקומיים: IMI (ארנונה) בפריפריה בשיעור מינימלי 0.3% ואילו בערים חלק מהרשויות 0.45%. אבל בשל ערך הנכסים השונה, סכומים מוחלטים בכפר מצחיקים (בית פשוט יכול לשלם €100 שנתי).

3. קהילה וחברה:

• בעיר: סביבה קוסמופוליטית, הרבה זרים (בליסבון ~20% תושבים זרים; אלפים של צרפתים, ברזילאים, סינים ואחרים). יש תנועה, אירועים, חיי לילה, מסעדות עולמיות. האנשים בערים, כמו בכל מקום, קצת פחות מכירים את שכניהם, חיים אינדיבידואליים יותר. אבל בליסבון עדיין יש הרגשת שכונה במקומות.
• בכפר: קהילה יותר אינטימית, כולם מכירים את כולם. ציפייה להשתלב במסורת המקומית: למשל, פסטיבל קדוש פטרון הכפר, תהלוכות, ירידים חקלאיים. כזר, אם תבוא לכפר קטן, אתה מסתמן, אבל הפורטוגלים כפריים ידועים כמסבירי פנים, אולי בתחילה ביישנים אך אם רואים שנכנסת ברוח טובה, יזמינו אותך.
  ברמה של עזרה: בכפר אם צריך עזרה קטנה, שכן יעזור; בעיר, פחות, אנשים עסוקים.
• גיל ומרקם דמוגרפי: בערים האוכלוסייה צעירה יותר, הרבה סטודנטים, משפחות צעירות. בכפרים, רבות מהאוכלוסייה מבוגרות (אולי ילדיהם עברו לערים). הדבר אומר שמבחינת חברים לילדים, למשל, בכפר קטן ייתכן יש מעט ילדים בכלל. עבור גמלאים זה יכול להיות דווקא נוח (קהילה מבוגרת, שקט).

4. שירותים ציבוריים:

• בריאות: ערים, בתי חולים גדולים ליד. כפר, יש מרפאה קטנה, אולי רופא אחד, וצריך לנסוע חצי שעה-שעה לבית חולים בעיר המחוז. אמבולנס ייקח יותר זמן להגיע. זה שיקול רציני אם יש צרכים רפואיים תכופים.
• חינוך: ערים, מגוון בתי ספר, כולל בינ”ל ופרטיים. כפר, בית ספר מקומי קטן, אולי 100 תלמידים לכל היסודי, וייתכן חטיבה/תיכון במרחק, או פנימיה אזורית. איכות החינוך: לעיתים כיתות קטנות זה טוב, אבל גם פחות משאבים. בגרויות אחידות, יש נתונים שמראים שבתי”ס בערים (בעיקר פרברים אמידים) משיגים ציונים גבוהים יותר.
• תחבורה: ליסבון ופורטו, רשת אוטובוסים, מטרו, רכבות פרווריות. כפר, אם בכלל אוטובוס, בתדירות נמוכה. הרכב הוא הכרח. כבישים כפריים לעיתים צרים, בחלק מהאזורים (הרריים בצפון) נסיעה ארוכה ומפותלת לעיר.
• אינטרנט ותקשורת: מפתיע אולי, אבל פורטוגל השקיעה בטלקום. גם כפרים רבים מחוברים בסיבים. אבל עדיין, רשת סלולרית בהרים או בפינות נידחות, עלולה להיות חלשה.
• מנהל ציבורי: משרדי ממשלה אזוריים בערים. בכפר הרבה שירותים מרוכזים בבירת המחוז (Distrito). אם צריכים לעשות דברים (הנפקת דרכון PT, שירותי הגירה, רישום רכב), כנראה תיסעו לעיר המחוז.
• תרבות ופנאי: תיאטראות, קונצרטים, קניונים, קולנוע רב-מסכי, יש בערים. בכפר, אולי קולנוע קטן פתוח פעם בשבוע, ואירועי תרבות מסורתיים (פסטיבל יין, יריד בקר וכו’). כמובן, הערים מציעות היצע רחב של מוזיאונים, סדנאות, חוגים, מועדוני ספורט מאורגנים. בכפר, תחביבים הם יותר בטבע (דייג, ציד לפעמים, טיולים).

5. אורח חיים:

• קצב החיים: הכפרי איטי יותר אפילו מהעירוני הפורטוגלי (שכבר רגוע יחסית לת”א). “אין לאן למהר”, אנשים חיים לפי עונות השנה, גידולים חקלאיים, נמנום צהריים. מי שעובר מעיר סואנת לכפר עלול לחוות שוק של שקט. זה יכול להיות קסום (כוכבים בלילה, ציוץ ציפורים) או בודד.
• בטיחות: פורטוגל בכללי בטוחה, אבל כפר עוד יותר: כולם מכירים, כמעט אין פשיעה. בערים כבר יש פשיעה מסוימת (כייסים תיירותיים, או בעיות בפרברים עניים). עדיין, ליסבון ופורטו נחשבות בטוחות מאוד יחסית לבירות אחרות.
• סביבה ופנאי: בכפרים, מרחבים ירוקים, אוויר נקי, נהרות, אולי חוף מבודד. בערים, ערך היסטורי, מסעדות גורמה.
• זיהום ורעש: ערים, יותר זיהום אוויר מכלי רכב (ליסבון בעיה של פליטה בחורף), יותר רעש (שכנים, תנועה). בכפר – שקט, אולי מדי פעם ריח זבל אורגני מפיזור בשדות, וקולות טרקטור.

6. דיגיטליות ונהלים:

• שפה: בערים יש יותר אנשים שיודעים אנגלית. בכפר, רבים לא דוברים אנגלית, במיוחד הדור המבוגר. צריך יותר פורטוגזית או להיות מוכן עם מתרגם.
• בירוקרטיה מקומית: כפרים קטנים, אולי אפילו ראש המועצה נגיש. יכול לעזור באופן אישי. בערים, בירוקרטיה גדולה ואיטית יותר. אבל גם הרבה דברים דיגיטליים מקלים.
• מנטליות: בעיר אולי אנשים פחות “מסורתיים”. בכפר, הכנסייה והדת קצת יותר נוכחים, חגים כנסייתיים באמת מרכז חיי הכפר.
• קבלת זרים: בערים, נפוץ לראות זרים, המקומיים רגילים. בכפר קטן, אולי תהיו המשפחה הזרה היחידה, כולם ידברו על “הצרפתי/הישראלי שעבר לגור”. זה יכול להיות גם פתח לסקרנות וחום, אבל צריך לכבד גם נורמות, למשל, להתלבש צנוע בפסטיבל בכנסייה, להתנהג באדיבות שכולם רואים.

7. הזדמנויות השקעה ושיקולי נדל”ן:

• בערים: קל יותר להשכיר, גם תיירותי. נכס ליסבון/פורטו, תמיד ביקוש.
• בכפר: נכס זול אך יכול לעמוד ריק זמן רב בלי שוכר אם באזור לא תיירותי. עם זאת, יש מגמה של מעבר “working from home” שאולי תחזק עיירות נוחות (כמו טומאר, קשטלו ברנקו, Viseu), כבר יש ערים בינוניות שמושכות, בזכות איכות חיים ועלויות.
• Golden Visa (כשעוד היה) ניסה לקדם השקעות בפנים, מספר משקיעים אכן קנו בנייה כפרית (הרבה סינים קנו נכסים באלנטזו’). ייתכן שבהמשך המדינה תציע תמריצים חדשים (כמו כרגע צעירים 100% מימון בערים מסוימות, כנראה עירוניות דווקא).

מבחינתכם, איפה להתמקם?
אם אתם משמרים עבודה רימוט ויכולים לבחור, כדאי אולי לגור במקום לא ממש כפר נידח, אלא עיירה או עיר בינונית שיש בה תשתיות כלשהן: למשל, קוימברה, עיר אוניברסיטה, 140 אלף תושבים, זולה יותר מליסבון אך עם חיי תרבות כלשהם ובי”ח גדול, מיקום מרכזי. בראגה, עיר צפון פורח, מלאת צעירים.
האלגרב (דרום), מורכב: ערי חוף כמו Faro, Portimão הן בינוניות (50-100 אלף), בחורף שקט, בקיץ תוססות. אולי אם אוהבים שמש וחוף זה טוב (אך ביולי/אוגוסט מציף תיירים).
איים (מדיירה, אזורס): גם אופציה, טבע משגע, קהילה קטנה. מדיירה הרבה נוודים דיגיטליים לאחרונה. אבל טיסה לממש יבשתי אם צריך.

רבים מתחילים בערים בגלל זמינות עבודה וקלות ההיטמעות (קהילת זרים, אנגלית). אחרי שמכירים המדינה, אולי חלק יבחרו לפרוש לכפר רגוע. אפשר גם את הטוב משני העולמות: לגור בפאתי עיר, קהילת פרוור כמו Cascais ליד ליסבון (גן עדן יוקרתי, טבע וחוף, 30 דק’ מרכז), או Vila Nova de Gaia ליד פורטו (יותר זול משם, 15 דק’ גשר לפורטו).
הרשתות התחבורתיות מאפשרות: למשל, רכבת מהירה קוימברה-ליסבון 1.5 שעות, יש כאלה שגרים קוימברה ועובדים יום-יומיים בשבוע בליסבון, השאר מרחוק.

הבנת ההבדלים הללו תעזור לכוון את חיפוש המגורים ולהתכונן נפשית: למשל, אם אתם עוברים לכפר קטן, להבין שתצטרכו רכב (אולי שניים למשפחה) וזה חלק מהתקציב; ולהיות מוכנים ללמוד את השפה כי אחרת לא תסתדרו עם השכנה. אם לעיר, להבין שתצטרכו להתמודד עם יותר תחרות על דירה ודינמיות. לכל סביבה הקסם שלה, פורטוגל מציעה גם את הערים ההיסטוריות וגם את הפינות הכפריות האותנטיות, והבחירה תלויה במה שמחפשים באיכות חיים.

השפעת שינויי חקיקה על משקיעים זרים

פורטוגל בעשור האחרון היוותה יעד נוח ומושך למשקיעי נדל”ן זרים, בין היתר בזכות מדיניות ידידותית (ויזת זהב, משטר NHR וכו’). עם זאת, מציאות חברתית-כלכלית משתנה, כמו משבר הדיור המקומי ועליית יוקר המחיה, הובילה את ממשלות פורטוגל לבצע שינויים חקיקתיים שיכולים להשפיע באופן ישיר על משקיעים זרים. נסקור כמה שינויי חקיקה בולטים בשנים האחרונות ואת ההשפעות שלהם:

1. ביטול/שינוי ויזת הזהב (Golden Visa):
כבר הוסבר בסעיף ייעודי, אך נחדד:

• המהלך: ב-2023 החוק “Mais Habitação” ביטל הנפקת אשרות זהב חדשות עבור השקעות בנדל”ן. המשמעות: משקיעים זרים לא יכולים עוד לקבל תושבות אוטומטית דרך קניית נכס.
• השפעה על משקיעים קיימים: מי שכבר קיבל ויזת זהב, אמור לפי החוק החדש לעבור למשטר תושבות רגיל כשיאריך, אך הממשלה אמרה שיהיה מעבר “רך” (זה עדיין מתפתח).
• השפעה על שוק הנדל”ן: החידלון של תמריץ זה אולי יוריד את הביקושים להשקעה בערים על-ידי גורמים שהונעו בעיקר מהוויזה. דוגמה: לפי נתונים רשמיים, ויזות הזהב ייצרו מעל €6 מיליארד השקעות בנדל”ן בעשור. המיעוט היחסי של ישראלים לא נפגע מאוד, אבל סינים וברזילאים, כן. ייתכן שבטווח קצר פחות עסקאות יקרות יתקיימו, במיוחד כי גם לפני זה הגבילו את התוכנית לאזורים פנימיים (ב-2022 כבר אסרו Golden Visa בליסבון/פורטו, ורק אפשרו בפריפריה).
• מגמת חקיקה כללית: פורטוגל הצטרפה למגמה באירופה (אירלנד, ספרד בדרך) לסגור “דרכונים דרך השקעה” בגלל ביקורת על תרומתן לעליות נדל”ן ללא רווח חברתי.

2. שינויים במשטר המס NHR (Residente Não Habitual):

• המהלך: ממשלת פורטוגל הודיעה בסוף 2023 על ביטול משטר ה-NHR החל מ-2024, בתוספת יצירת משטר חדש צר (IFICI) למקצועות מיוחדים.
• משמעות: משקיעים זרים (או גמלאים) לא יקבלו יותר פטורים גורפים ממס על הכנסותיהם מחוץ לפורטוגל, וכן לא יזכו למס שטוח 20% על שכר גבוה (אלא אם הם בענף החדשנות ועומדים בתנאי IFICI).
• השפעה:
  • על זרימת גמלאים זרים: בשנות ה-NHR, אלפי צרפתים, שוודים, בריטים וכדו’ העתיקו מגוריהם לפורטוגל כדי ליהנות ממס אפסי על הפנסיות. עכשיו המוטיבציה קצת פוחתת. אולי נראה ירידה בביקוש הגירה של פנסיונרים אמידים (שהיו גם קוני נכסים). ישראלים תחת NHR יכלו להביא הכנסות ולקבל פטור, עכשיו יצטרכו לשלם מס מקומי. חלק אולי ישקלו פחות מעבר או יבקשו מיסוי על בסיס אמנות (צריך תכנון).
  • על משקיעי קריפטו: NHR סגר פינה שהם לא משלמים מס על רווחים. הביטול עכשיו, אבל הם עדיין נהנים מפטור רווח מעל שנה. אז אולי לא שינוי גדול להם.
  • אותות לתושבים המקומיים: המהלך נועד להשקיט טענות שפורטוגל הייתה “מקלט מס לעשירים”. פוליטית, זה צעד שמראה העדפה לשוויון.
  • השפעה עקיפה: אולי פחות זרים חדשים יבואו רק בגלל מס נמוך, אבל רבים עדיין באים בגלל איכות חיים. אז קשה לאמוד, אבל ייתכן שחלק מהקהילה הצרפתית שהתבססה שם היה קשור מאוד להטבה, בחלוף הזמן נראה אם תהיה נהירה החוצה (לא סביר, קשה לעקור אחרי שהתבססו).

3. רגולציה על השכרות לטווח קצר (Local Alojamento):

• המהלכים: תחת חוק “Mais Habitação” הוטלו שורה צעדים:
  • הקפאת רישיונות חדשים ל-Airbnb ודירות נופש באזורים “לחוצים” (כלומר רוב ליסבון, פורטו וכו’).
  • הטלת “Contribuição Extraordinária”, מעין מס שנתי על בעלי נכסים הרשומים כ-AL, מתוך כוונה להשתמש בכסף זה לסיוע בדיור.
  • מתן תמריץ לבעלי AL להעביר לשכירות רגילה ארוכת-טווח: פטור ממס על שכר דירה לשנים אם יעשו כן.
  • עדכון: אחרי שינוי ממשלה ב-2024, חלק מהצעדים עודכנו/בוטלו: הממשלה החדשה (נוב’ 2023) הודיעה שתבטל את המס הנוסף על AL ואת הקפאת הרישיונות, מתוך מחשבה שתיירות היא קריטית. אבל טרם עבר חקיקה חדשה, נכון ל-2025 ההגבלות המקוריות בתוקף.
• השפעה:
  • משקיעים שרצו לקנות דירה ולהפעיל Airbnb, כרגע בליסבון/פורטו לא יכולים חוקית (אלא אם קונים נכס שכבר יש לו רישיון AL קיים ומעבירים בעלות, זה אפשרי, לא ביטלו רישיונות קיימים למעט באזורי מגורים ספציפיים).
  • ערך נכסים עם רישיון AL אולי עלה (כי הפכו למצומצמים ונדירים, יש להם “זכות” להרוויח תיירותי).
  • חלק מהמשקיעים יעברו להשכרה לטווח ארוך, מה שיגדיל ההיצע לשוכרים מקומיים ואולי ימתן עליית שכר דירה.
  • עבור תיירים, פחות היצע Airbnb = מחירי המלונות עלולים לעלות, או שהתיירות תתפזר לפרברים שבהם עוד מותר.
  • עבור משקיע חדש, אולי צריך לשקול ערים קטנות בלי מגבלות, או נכסים מסחריים כמו בתי מלון קטנים.
• סיכון רגולטורי: באירופה, ערים רבות מגבילות Airbnb. המשקיע צריך להבין שמשחק השכירות הקצרות אינו ודאי רגולטורית.

4. הגנה על שוכרים ודמי שכירות:

• חקיקה ב-2019 (Lei de Bases da Habitação): הוסיפה הגנות לשוכרים, כגון חוזי שכירות ארוכים (5 שנים סטנדרטי), מניעת פינוי מהיר לקשישים או נכים, עידוד חוזים יציבים.
• חוקי 2023:
  • תקרת עליית שכר דירה, לשנת 2023 הוגבלה העלאה שנתית ל-2% (במקום הצמדה לאינפלציה ~5%). כנ”ל ב-2024 גבול 2%.
  • תמריצי מס: בעלי דירות שיחתמו חוזים ארוכים (5-10 שנים) מקבלים הפחתת מס שכ”ד משמעותית (עד פטור 0% ל-20 שנה חוזה!).
  • במקביל, קיצרו הליכי פינוי במקרי אי-תשלום (BNA) כדי להרגיע בעלי בית.
• השפעה: משקיע ארוך טווח שמוכן לחוזה יציב יהנה ממס נמוך (מס שכ”ד רגיל 28%, אבל אם חוזה 5 שנים, יורד ל-23%, 10 שנים, 14%, מעל 20 שנים, 10%).
  זה גורם לבעלי דירות לשקול לשמור שוכרים לאורך זמן בהנחה שהם טובים, ולא להעלות מחיר אגרסיבי (כי ההעלאה מוגבלת בלאו הכי).
  מצד שני, משקיע קצר טווח שנשען על העלאת שכ”ד מהירה, מוגבל. בשוק בטוח לא רע, אבל בתקופת אינפלציה הגבילו אותו.
  ההגנות על קשישים אומרות שאם קניתם בניין ובו שוכר 80 בן 85 שחי שם 30 שנה, לא תוכלו לפנותו כלל (חוק מגן: מעל 65 ומעל 25 שנות שכירות, חוזה יכול להתארך עד מותו אם ירצה). זה סיכון בבניינים ישנים למשקיעי השבחה, ייתכן “דייר מוגן” למעשה.
  משקיעים צריכים due diligence: לבדוק אם יש דיירים כאלה כי קשה להזיזם.

5. יוזמות ממשלתיות לדיור בר-השגה:
תוכנית “Mais Habitação” לא רק הגבילה, אלא גם:

• המדינה מציעה לשכור מבתים פרטיים שנותרים ריקים ליותר משנתיים, ולתת שכ”ד לבעלים ואז להשכיר הלאה למשפחות זכאיות (עם ערבות המדינה). בעלי נכסים ריקים עשויים לקבל פנייה. יש גם איום סמוי: אם לא יסכימו, אולי בהמשך יוטל מס עונש על בית ריק.
• בנייה ציבורית: ממשלה הכריזה על בניית ~26,000 יחידות דיור ציבורי. זה ייקח זמן ולא פותר משקיעים, אבל בעתיד עלול להתחרות בספקטרום הנמוך של השוק.
• תוכנית תמיכה לצעירים (Crédito Jovem): (שתוארה קודם), מענקי מדינה לערבות משכנתא, פטור מס רכישה לצעירים.
  השפעה: צעירים מקומיים שקודם שכרו אולי עכשיו קונים דירה ראשונה, בעיקר עד €250-300K. זה מגדיל ביקוש בסגמנט הזה (וכבר רואים עליית מחירים בדירות entry-level 2 חד’). משקיע שהיה ממוקד בדירות קטנות זולות, עליו להביא בחשבון שיש קונים צעירים עם 100% מימון מתחרים. אך גם אומר קל למכור נכס כזה כי יש יותר קונים.

6. מיסוי עושר/רווחי הון:

• דובר בעבר על אפשרות להטיל מס רווחי הון על מכירת נכס גם לתושבי חוץ של 50% (במקום 25%). במקום זה פשוט הוחלט למסות תושב חוץ 100% רווח ב-28% (מה שהיה פרצה: ביהמ”ש EU פסק שצריך להשוות לתושב, אז ב-2023 למעשה הורידו לתושב חוץ מס ל-25% שזה שווה ערך 50%IRS מקס 50%). לא ניכנס, אבל כרגע 25%.
• מס עושר נדלני (AIMI): כבר קיים – כנ”ל, מעל €600K שווי. הייתה מחשבה להוריד רף אולי כדי לגבות יותר. נכון ל-2025 לא קרה, אבל ייתכן דיון עתידי (אם ימשיכו לתפוס זרים עשירים כגורם עליות).
• מס ירושה: כרגע PT אין מס ירושה בין קרובים, 10% לצאצא לא ישיר. לא על הפרק שינוי (להבדיל מספרד שיש). זה משאיר PT כנוחה להורשת נכסים.

7. חוקים סביבתיים שמשפיעים על נכסים:
דוגמה: תכנון איסור חימום על גז, או שיפורים אנרגטיים חובה. האיחוד מטיל דרישות דירוג אנרגיה. אם בעתיד יאסרו השכרה/מכירה של דירה ללא דירוג אנרגטי C לפחות, משקיע יידרש לשפץ בידוד בחלק מנכסיו.
זה לא בדיון מיידי, אבל באיחוד יש הנחיות לעוד 10-15 שנה. משקיעים לטווח ארוך אולי ישפצו להתייעלות כבר מעכשיו.

8. חקיקה לגבי זרים עצמם:
עד כה דנו בנדל”ן וכסף. עוד תחום:

• שינוי חוק האזרחות 2022, לשכת היהודים הספרדים: המדינה הקשיחה התנאים (דרש קשר עכשווי). זה סגר לרוב הישראלים את המסלול בספט’ 2022. זה שינוי חקיקה משמעותי כי השיג עשרות אלפי ישראלים אזרחות לפני כן. היום הדרך העיקרית לאזרחות, ישיבה 5 שנים + מבחן שפה.
• חוקי הגירה אחרים: D7 ועוד, בינתיים לא הוחמרו, אך יתכן בעתיד התאמות.
• חוק עבודה מרחוק: PT חוקקה ב-2021 הגנות לעובדי Remote (זכות להתנתק וכו’). זה תקף לכולם.
• רגולציה על רכישות זרים: כרגע אין מגבלות על זרים לקנות נכסים (בניגוד לקנדה שסגרה זרים לשנתיים). אני לא רואה שפורטוגל תעשה זאת כי עדיין צריכה הון, אבל אם למשל המצב יחמיר ומפלגה פופוליסטית תעלה, לא בלתי אפשרי. היום זה לא נושא רציני בדיון (יותר מטפלים דרך מסים ולא איסור גורף).

מסקנה כללית למשקיעים:
פורטוגל לא מקפיאה שוק או משנה חוקים כל שני וחמישי, אבל ב-2023 עשתה מהפכה לא קטנה. משקיע נבון צריך לעקוב:

• לבדוק סטטוס רישיונות AL לפני קנייה,
• להתייעץ על מיסוי לאור ביטול NHR,
• לנצל תמריצי מס (חוזה שכירות ארוך למשל),
• ולפקוח עין על אמירות פוליטיות (ממשלה חדשה, עם ראש ממשלה פדרו נונו סנטוש, מה הוא יתעדף? יתכן יותר בניית דיור ציבורי במקום הגבלות AL? צריך להתעדכן).

עצה: חברות ייעוץ נדל”ן וערוכי דין מקומיים מוציאים ניוזלטרים, שווה להירשם כדי לדעת אם לדוגמה ב-2026 מעלים מס שכירות או משהו.

בעוד שבעבר פורטוגל נתפסה כ”גן עדן” למשקיעים זרים, כעת היא מתאימה עצמה לאתגרים הפנימיים. ועדיין, בהשוואה גלובלית, היא יחסית ידידותית (אין מסים מפלצתיים על זרים כמו 30% stamp duty בהונג קונג או איסור רכישה כמו בקנדה זמני).
רוב השינויים לא נועדו להרחיק משקיעים לחלוטין, אלא לכוון אותם לתחומים פרודוקטיביים יותר (למשל, אולי במקום לקנות דירה למטיילים, שישקיעו בתעשייה, סטארטאפ, לייצר מקומות עבודה, רמז: Golden Visa במסלול יצירת משרות, השקעה מדעית, עדיין פתוחים).
המשקיע שרואה אופק ארוך טווח יסתגל: אולי ישקיע דרך קרן מו”פ (לויזה) במקום דירה, או יחפש אזורים חדשים עם אפשרויות שונות.

חקיקה משתנה היא חלק מהמשחק, ובפורטוגל 2025 הכלל הוא:
צפה לפחות התערבות מסוימת בשוק הנדל”ן למען הציבור, ותכנן את השקעתך כך שתהיה מועילה גם בהגבלות. המשקיעים המתוחכמים ימצאו את הנישות (למשל, ליזום מגורים להשכרה ארוכת טווח, הממשלה אפילו תומכת, תתן קרקע/הטבות, למה לא לחשוב בכיוון?).
כך ניתן להמשיך להפיק ערך מהשקעות בפורטוגל במציאות החקיקתית החדשה.

הכרת מערכת המשפט והחוקים המקומיים

כאשר עוברים למדינה חדשה כמו פורטוגל, חשוב להבין את המסגרת החוקית והמשפטית, במיוחד בכל הקשור לעניינים יומיומיים כמו חוזים, מערכת בתי המשפט, ואכיפת החוק. הכרת מערכת המשפט המקומית תסייע להימנע מצעדים שגויים ולדעת מה לעשות במקרה של סכסוכים או בעיות.

1. מבנה מערכת המשפט בפורטוגל:
פורטוגל היא מדינה בעלת משפט אזרחי (Civil Law) מסורתי, בדומה לשאר מדינות אירופה היבשתית (שלא כמו שיטת המשפט המקובל באנגליה/ארה”ב). המשמעות:

• החוק כתוב (קודים, חוקים מסודרים), ושופטים מיישמים אותם יותר מאשר מסתמכים על תקדימים (למרות שגם להם יש ערך מנחה).
• מערכת בתי המשפט:
  • Tribunais Judiciais, בתי משפט כלליים:
    • בית משפט שלום/ראשון (Tribunal de Comarca), לדוגמאות של מחוז.
    • בתי משפט לערעורים (Tribunal da Relação), 5 כאלה במדינה.
    • בית המשפט העליון (Supremo Tribunal de Justiça).
  • בתי משפט מנהליים ופיסקאליים (Tribunais Administrativos e Fiscais), לדיני מס ומנהל (אם למשל מערערים על דרישת מס).
  • בית משפט לחוקה (Tribunal Constitucional), מפקח על חוקתיות חוקים.
  • בתי דין מתמחים: כמו בית משפט לעבודה (Tribunal do Trabalho), משפחה, ימי, וכד’.
• משך הליכים: מערכת המשפט הפורטוגלית ידועה כ… לא בדיוק זריזה. תיקים אזרחיים עשויים לקחת שנים להגיע להכרעה. לדוגמא, תביעת נדל”ן (כמו טענת בעלות) 3-5 שנים; הליכי הוצאה לפועל 1-3 שנים.
  ניסו רפורמות לייעל (מערכת מידע CITIUS וכו’), אבל עדיין, מתלוננים על איטיות.
• שפה משפטית: פורטוגזית כמובן. מסמכים רשמיים חייבים בפורטוגזית. תרגום נוטריוני נדרש אם מגישים מסמך זר.
• תפקיד הנוטריון: נוטריונים בפורטוגל (Notário) הם גם חלק מהמערכת, עוסקים בעריכת עסקאות מקרקעין, ייפויי כוח ועוד, ויש להם מעמד כמו quasi-judicial.

2. החוק הפלילי ואכיפה:

• משטרה: קיימות מספר זרועות משטרה:
  • PSP (Polícia de Segurança Pública), משטרת ערים, אחראית לסדר ציבורי בערים הגדולות.
  • GNR (Guarda Nacional Republicana), משמר לאומי שפועל בכפרים ובכבישים בין-עירוניים (מקביל למשטרה כפרית/צבאית).
  • Polícia Judiciária, משטרה חוקרת פשעים חמורים (מקביל ל-FBI מקומי), כפופה למשרד המשפטים.
• רמת פשיעה: פורטוגל מאוד בטוחה. פשעים אלימים נדירים, בעיקר בפינות מסוימות (כנופיות סמים פה ושם בפורטו, אבל מינורי). מה שתיירים חווים לרוב זה כייסות בכיסים בליסבון. המשטרה מתייחסת לזה ברצינות אבל גם יודעים שזה קורה, לכן יש צוותי תיירות PSP באזורים חמים.
• יחס המשטרה לאזרחים: בדרך כלל מנומסים, לא אלימים. אפשר לפנות באנגלית (הרבה שוטרים יודעים). בפורטוגל אין מורשת של חיכוך עם המשטרה חזקה, הציבור בוטח יחסית.
• דין פלילי: עונש המקסימום מאסר 25 שנה (אין מאסר עולם, אין עונש מוות). הענישה לעיתים מקלה בעיני זרים: למשל, גנב סדרתי אולי יקבל רק מאסר על תנאי אם לא אלים. אבל אלימות במשפחה, עבירות מין, מחמירים יותר.
• זכויות חשוד: אם נעצרים, זכאים לעו”ד מההתחלה. אם אינכם דוברי השפה, יספקו מתורגמן לפי חוק.
• מתי לפנות למשטרה: 112 לחירום מידי. לכל השאר, אפשר לתחנה מקומית. יש גם אפשרות להגיש תלונה (Queixa) דרך אינטרנט עבור גניבה פשוטה, אם לנוחיות.
• שחיתות משטרה: לא בעיה נפוצה, פורטוגל דורגה טוב במדדי שחיתות (יותר נקייה מישראל).

3. עורכי דין ושירות משפטי:

• ייצוג משפטי: במקרים אזרחיים חשובים (קניית נכס, הקמת עסק) כדאי לשכור עו”ד דובר אנגלית שמתמחה בתחום. שכר טרחה: לרוב לפי שעה (200€+/שעה בשוק פרטי), או אחוז בעסקאות נדל”ן (1%-1.5%).
• סיוע משפטי: קיימת לשכה שתספק עו”ד למעוטי יכולת, אך צריך להוכיח הכנסה נמוכה מאוד. לזרים לרוב לא רלוונטי.
• תרבות עסקית וחוזים:
  • חוזים בפורטוגל תמיד כתובים. להבדיל מישראל שבה לעיתים מסתמך על הבנה, כאן כל דבר, להשכיר דירה, לפתוח חשבון בנק, טפסים רבים, הכל בכתב.
  • מילים בפורטוגזית משפטית ארוכות ומסובכות, אל תהססו להשתמש במתרגם.
  • חוזים לרוב מכבדים, בתי משפט יפעילו את הכתוב. אז חשוב להבין ולא לזלזל.
• נוטריון ופרוצדורות: רכישת נדל”ן תמיד תיעשה אצל נוטריון עם מסמך רשמי (Escritura). בלי זה אין תוקף.
  ייפוי כוח, חייב בפני נוטריון (עולה ~€50-100).
  תרגום נוטריוני, אם למשל אתם חותמים ואתם לא דוברי השפה, באופן רשמי דורשים נוכחות מתורגמן מושבע או שהנוטריון יודע אנגלית ומציין שתוכן תורגם לכם.
• מערכת רישום עסקית (Conservatória): שקופה יחסית, ניתן לבדוק חברה, עמותה, נכס במרשם נכסים, הכל מתועד. עו”ד יכול להזמין נסח נכס (ראו שכבר עשינו עם Certidão Predial קודם).
• אכיפת פסקי דין: אחרי שמקבלים פסק דין, ההוצאה לפועל מנוהלת ע”י פקידים וזרועות משפטיות. איטי, אבל עובד.

4. תרבות משפטית:

• הפורטוגלים לא מהירי חימה לתבוע על כל שטות. יש דגש על משא ומתן וגישור. המדינה מנסה לקדם גישור (Mediação), יש מרכזי גישור למשל לסכסוכי שכנים, צרכנות. אפשר לחסוך שנים ע”י פשרה.
• באותו זמן, מערכת המשפט מסורבלת מה גם שהשפה מרתיעה זרים.
• אם מסתבכים משפטית, חיוני איש מקצוע מקומי.

5. מיסים ואכיפתם:

• רשות המסים (Autoridade Tributária) פעילה, ומחליפה מידע בין משרדים. חוב מס יכול להוביל לעיקול חשבון בנק מהר. גם קנסות נהיגה, אם לא משלמים, מצטבר, בסוף משרד האוצר גובה עם ריבית ועונשים.
• על מחלוקות מס, יש בתי דין מיוחדים (Tribunais Tributários).

6. מעמד זר בפני החוק:

• בעיקרון החוק שווה לכולם. אין בפורטוגל חוקי אפליה נגד זרים.
• זרים תושבים זכאים כמעט לכל זכות אזרחית למעט הצבעה בפרלמנט. אפילו יכולים לרוץ בבחירות מקומיות לאחר תקופה.
• בכל הליך משפטי, אם אינך מבין פורטוגזית, זכאי למתרגם, המדינה תממן אם פלילי או אם זכאות משפטית.
• חתימה על מסמך חוקי: אם אינך מבין השפה, חשוב לדרוש תרגום לפני חתימה, אחרת אפשר לטעון לביטול אם הוכח שלא הבנת (אם כי זה דיון).
• תוקף מסמכים זרים: צריך Apostille על מסמכים ישראליים לשימוש כאן (למשל תעודת נישואין עבור רישום מקומי).

7. חוקי יסוד:

• בפורטוגל יש חוקה מאז 1976, שמשקפת ערכים דמוקרטיים וזכויות אדם (חופש ביטוי, דת וכו’).
• אנשים מכבדים את שלטון החוק, אולי זוכרים את הדיקטטורה בעבר ולכן מוקירים דמוקרטיה.
• סכסוכים צרכניים: קיימת מערכת “Livro de Reclamações”, “ספר תלונות” רשמי בעסקים, כל עסק חייב לאפשר ללקוח למלא תלונה, שנשלחת לרגולטור. זו דרך אלטרנטיבית יעילה. למשל, מסעדה שלא הוציאה חשבונית, אפשר בתלונה וזה כואב להם בקנס.
• עבירות תנועה: קנסות מהירות, חנייה, מגיעים בדואר, תשלום קל אונליין. אם לא תשלם, יצבור, עלול להשפיע כשמחדשים רישוי רכב.
• עיריות מוציאות תקנות מקומיות (Posturas) למשל על שעות רעש, שמירת חזיתות, איסוף אשפה.
• אם אתם בעלי כלב, חוק דורש רישום בעירייה וחיסון כלבת שנתי. אי ציות, קנס. גם להרים צואת כלב, חובה, פיקוח.

8. שחיתות והגנה משפטית:

• באופן כללי, פורטוגל מדורגת די טוב (מדד שחיתות CPI ~63/100, מקום 33 בעולם, בעוד ישראל סביב מקום 36).
• היו שערוריות (ראש ממשלה לשעבר סוקרטש הואשם בשחיתות, ראש ממשלה נוכחי קוסטה התפטר עקב חקירה), אבל זה מראה שהמערכת כן חוקרת גם בכירים.
• במשפט פרטי, אין תפיסה שהשופטים משוחדים או משהו, אף אחד לא ינסה להציע שוחד.

9. זכויות עובדים:

• חוקי העבודה מגנים על עובדים: שעות עבודה 40 שבועי, מעבר לזה שעות נוספות בתשלום; אסור לפטר ללא שימוע וסיבה (אחרת פיצוי בבית דין עבודה).
• איגודים מקצועיים פעילים בתחומים מסוימים (תחבורה, נמלים), לפעמים שביתות. בשביתה יש משטר, מחוקק מגן.
• לאזרחים זרים יש זכות להתלונן אם מנוצלים (יש רשות ACT, פיקוח תנאי עבודה, בדומה למשרד העבודה).

10. התרגלות למנטליות חוקית:
בפורטוגל יש נטייה “לתת כבוד לחוקים קטנים”: למשל, עמידה בתור בפוסטה (סניף דואר), כולם רגועים, אף אחד לא מנסה “לסדר” את המערכת. ישראלי שנוקט תחמון (נגיד, לבקש טובה ממכר בעירייה לקצר הליך), פחות מקובל.
קיום חוקים: חציית כביש באדום להולכי רגל, נדיר שאנשים עושים, מחכים לירוק גם באמצע הלילה, קצת שונה מהישראליות.
זה אומר, כישראלי לפעמים “חוצה קווים”, צריך לשים לב ולנהוג לפי הכללים יותר.

סיכום:
מערכת המשפט והחוק בפורטוגל אמורה לתת ביטחון למשקיעים ולתושבים, רכוש מוגן, חוזים נאכפים (גם אם לא הכי מהר), והמדינה שומרת יציבות משפטית.
מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע מקומיים בכל עניין מורכב, לכבד את החוקים הקטנים והגדולים, ובמידת הצורך לא להתבייש לממש זכויות (למשל, אם נגרם לכם נזק, להגיש תלונה לבית משפט לתביעות קטנות, יש מנגנון דומה הנקרא Julgados de Paz, פועל מהיר יותר עד תקרה מסוימת).
הכרת החוק תאפשר לכם לפעול בביטחון ולדעת למשל מתי חלה עליכם חובה (אולי לא ידעתם שבפורטוגל צריך לשאת תעודה מזהה תמיד; החוק מחייב להציג לשוטר תעודה, עדיף צילום דרכון אם אין לכם זיהוי פורטוגלי עוד).
על ידי הבנת המערכת, תוכלו למנוע הסתבכויות ולפתור בעיות בצורה הטובה ביותר.

הכנת מסמכים נדרשים למעבר

מעבר למדינה חדשה כרוך בהרבה בירוקרטיה. אחד השלבים החשובים הוא להכין מבעוד מועד את כל המסמכים שתידרשו להם בתהליכים השונים, מתורגמים ומאומתים כנדרש. הנה מדריך למסמכים מרכזיים שכדאי להכין לקראת רילוקיישן לפורטוגל:

1. דרכון:
ברור מאליו, אבל: ודאו שלכל בני המשפחה יש דרכון בתוקף. פורטוגל דורשת לפחות 6 חודשי תוקף לשהייה ממושכת. אם יש לכם גם דרכון אירופאי (למשל פורטוגלי מתוקף אזרחות או אחר), השתמשו בו למעבר, זה יקל (לא צריך ויזה). אבל גם אם כן, שמרו איתכם תמיד גם את הדרכון הישראלי.
צילום צבעוני נאמן למקור של הדרכון, וגם סריקה דיגיטלית, זה טוב לגיבוי.

2. תעודת לידה, תעודת נישואין, ועוד תעודות אישיות:
בפורטוגל, תזדקקו להן כדי למשל לרשום ילדים לבית ספר, לעיתים לפתיחת חשבון בנק/השכרת דירה (לפעמים מבקשים להוכיח מצב משפחתי או תלויים לאימות).

• השיגו תמצית רישום ממרשם האוכלוסין עבור כל בן משפחה (כולל שמות הורים). עדיף באנגלית או לפחות דו-לשוני (ישראל נותנת בעברית-אנגלית).
• תעודת נישואין בינלאומית (אם נישאתם בארץ, לבקש ממשרד הפנים תמצית רישום נישואין באנגלית).
• אם אתם גרושים/אלמנים: תעודת גירושין/פטירה מתורגמות.
  חשוב: כל המסמכים הרשמיים מישראל המובאים לשימוש בחו”ל חייבים חותמת Apostille של משרד החוץ הישראלי (או בתי משפט למחוזי). דאגו לכך אחרי שמקבלים את התעודה.
  בפורטוגל, אם תתבקשו להגיש תעודות אלה למוסדות, תצטרכו תרגום נוטריוני לפורטוגזית. ניתן לחסוך כסף ע”י תרגום מראש בישראל (יש נוטריונים בארץ שמתרגמים לפורטוגזית). אבל אפשר גם להגיע עם apostille ותרגם שם.

3. רישיון נהיגה:
רשיון ישראלי הוא בינלאומי דיו (PT מכירה בו עד 185 ימים מישיבת קבע).

• מומלץ בכל זאת להוציא רישיון נהיגה בינלאומי בארץ לפני העזיבה (ניתן בממסי, עולה כ-₪20). זה רק תרגום בעצם.
• תכינו מספר תמונות פספורט, לפעמים צריך (לרישיון המקומי, כרטיסי אשראי וכו’).
  כשתהפכו תושבי PT, עליכם בתוך 90 יום להרשם כרשיון זר במכון התחבורה (IMT) ואם רוצים, להמיר לרשיון פורטוגלי (כדאי – כדי שלא להסתבך). לשם כך יהיה צורך בתרגום מאושר של הרשיון הישראלי. תוכלו בישראל לבקש מאגף הרישוי אישור באנגלית לרישיון (שיש לו תוקף) אולי.

4. תעודות והוכחות הכשרה/עבודה:

• קורות חיים באנגלית ובפורטוגזית (אם תחפשו עבודה).
• תואר אקדמי/תעודות מקצועיות: קחו עותקים של דיפלומות ותעודות (BA, MA), חתומות ב-apostille. לתארים אקדמיים, אם תרצו להכירם בפורטוגל, צריך apostille ותרגום.
• גיליונות ציונים אם מתכננים לימודים נוספים.
• המלצות מעבודה: מכתבי המלצה באנגלית ממעסיקים קודמים יכולים לעזור.
• רישיון מקצועי: למשל, רופא/עו”ד, ודאו שיש לכם מסמך רשמי על ההסמכה; אולי תדרשו להציג אם תנסו לעסוק במקצוע שם.

5. מסמכי בריאות:

• פנקס חיסונים לילדים (בעברית מספיק; רצוי לתרגם את מה שקיבלו עד כה כדי להשוות ללוח הפורטוגלי).
• סיכומי מחלה: אם במשפחה יש חולה כרוני/מצב רפואי מיוחד, בקשו מהרופא מכתב באנגלית המסביר מצב, טיפול מומלץ, תרופות. גם צילום מרשמים.
• תעודת ביטוח רפואי: אם רוכשים ביטוח פרטי בפורטוגל, כנראה לא צריך מהארץ. אך אם יש ביטוח נסיעות מורחב זמני, לשמור.
• משקפיים/עדשות: הכן מרשם עדכני באנגלית.

6. מסמכי פיננסים:

• תדפיסי חשבון בנק ותעודות על מצב פיננסי: לויזה D7 למשל, נדרש להראות היתרות. אפשר להצטייד באישור יתרה באנגלית מהבנק.
• דפי משכורת/דו”חות מס אחרונים: לויזה עסקית או פתיחת חשבון בנק ייתכן יבקשו הוכחת הכנסה.
• פירוט פנסיה/קצבאות: אם אתם פנסיונרים, מסמך מביטוח לאומי (באנגלית) המעיד על גובה קצבה. אפוסטיל עליו אם צריך להגשה.
• אשראי ודירוג אשראי: בישראל אין דירוג שהעולם מכיר. בפורטוגל אולי תתחילו מאפס. אבל להכין כרטיסי אשראי בינ”ל מהארץ עם מסגרת מספקת, יעזור בינתיים.

7. מסמכי ילדים אחרים:

• תעודות סיום בית ספר/גני חובה: אולי תרגום של התעודה משנה אחרונה, כדי שביה”ס בפורטוגל יבין את הרמה.
• אם ילד צריך חינוך מיוחד: מסמכים מאבחנים, IEP, וכו’, מתורגמים כדי לשכנע רשויות לספק תמיכה מתאימה.

8. אם אתם מביאים חיות מחמד:

• Pet Passport: חיית מחמד צריך דרכון וטרינרי בינלאומי: שבב אלקטרוני, חיסון כלבת תקף, תעודה מטעם השירותים הווטרינריים בישראל (טופס/תעודה באנגלית). גם פורטוגל דורשת טיפול מונע תולעים מסוימות 1-5 ימים לפני הכניסה (לכלבים, נגד Echinococcus).
• לאמץ גישה: בדקו עם הוטרינר. ארגנו תעודת בריאות וטרינרית בה חתום שירות וטרינרי מדינתי + apostille (יתכן).
• טפסי אישור טיסה לבעל החיים מחברת התעופה.
• לא לשכוח להביא מספיק תרופות/מזון ראשוני לחיה עד שתתארגנו.

9. רישיון נהיגה בינ”ל, כבר אמרנו, וטפסים רלוונטיים מהארץ:

• קבלות וחוזים: למשל, הוכחת כתובת בארץ (חשבונות ארנונה, חשמל), לפעמים השגרירות פורטוגל בארץ רצתה (בויזה D7) לראות מגורים קודמים. לא תמיד, אבל טוב שיהיה.
• תמצית רישום פלילי ישראלי (תעודת יושר): לויזות כמו D7 חובה להגיש תעודת “אי רישום פלילי” מכל מדינה שהתגורר מעל שנה. אז הזמינו מהמשטרה תעודת מרשם פלילי באנגלית (לרוב נשלח ישר לשגרירות הפורטוגלית לבקשתכם). בדקו זאת מוקדם כי לפעמים לוקח זמן.
  פורטוגל גם מצרפת (דרך בקשת ויזה) שאלות FBI אם גרתם בארה”ב. לכל מדינת עבר, צריך תעודה.

10. רישום סיום עבודה/שחרור נכסים בישראל:
לא מסמך רשמי, אבל הכינו:

• מכתב פיטורים/שחרור מעבודה, כדי להראות בהגירה שאכן הפסקתם עבודה (בתיק ויזה D7 אולי).
• מסמך סגירת חברה/עוסק אם היו לכם, כי אם תתנתקו מס, כדאי לסגור רשמית.
  את אלה לא בהכרח מבקשים בפורטוגל, אבל רלוונטי לניהול מצבכם מול רשות המס בישראל.

11. צילומים ואמצעים דיגיטליים:

• סריקה דיגיטלית של כל המסמכים הנ”ל ושמירה בענן או USB. כך אם משהו הולך לאיבוד, יהיה גיבוי.
• תרגומים: הרבה דברים תצטרכו לתרגם לפורטוגזית עבור הליכים. ניתן לתרגם בארץ דרך מתרגם נוטריוני אם מוצאים במחיר נסבל. אם לא, יש בפורטוגל מתרגמים מוסמכים (Tradutor Certificado).
• תיק מסמכים פיזי: קחו אתכם במטוס תיק יד עם כל המסמכים החשובים, לא לשלוח במכולה או מזוודה לבטן המטוס.
• עוד תמונות פספורט: תמיד טוב, הרבה טפסים דורשים לצרף תמונה (למשל כרטיס תחבורה מוזל, רישום לאוניברסיטה וכו’). סט 20 תמונות.

12. מסמכים לרכב אם מביאים אותו (מכס וכו’):
רוב הישראלים לא מביאים רכב, לא כלכלי. אבל אם כן: רישיון רכב, תרגומו, אישור שאתם בעלים 6+ חודשים כדי לפטור ממס יבוא, וכו’.

לאחר ההגעה: יצטרפו מסמכים חדשים:

• NIF (מס’ מס), תקבלו, תשמרו טוב.
• אמנת שכירות/קניית דירה, חשוב כProof of Address.
• כרטיס תושב (אם קיבלתם) / אישור הגירה.
• מס’ ביטוח סוציאלי (NISS).
• מס’ SNS בריאות.

אבל אלו כבר מהצד הפורטוגלי.

הכנה טובה של ניירת תחסוך הרבה כאב ראש. בירוקרטיה פורטוגלית דורשת חתימות וחותמות, אם יש לכם הכל מוכן, תוכלו לצלוח את שלבי הרשויות, הויזות, הרישומים די חלק.
כמו שאומרים, “המזיע בהכנה, פחות מדמם בקרב”, תשקיעו עכשיו באיסוף ניירת ואימותים, וכך המעבר יהיה הרבה יותר חלק ונטול עצירות מיותרות. בהצלחה עם הניירת!

התמודדות עם בירוקרטיה ותהליכים מנהליים

בירוקרטיה היא חלק בלתי נמנע מהמעבר וההתבססות בפורטוגל. אמנם פורטוגל שייכת לאיחוד האירופי ומנסה לייעל תהליכים, אך עדיין ניתן להיתקל בניירת, תורים, ופרוצדורות איטיות. הנה מספר עצות וטיפים כיצד להתמודד בהצלחה עם המנגנונים המנהליים המקומיים, להפחית תסכול ולהשלים משימות:

1. לימדו והכינו את הקרקע:

• חקר תהליכים מראש: לפני שאתם ניגשים לבצע פעולה (כגון רישום בעירייה, פתיחת חשבון בנק, קבלת רישיון שהייה), בצעו חיפוש באינטרנט (יש פורומים, קבוצות פייסבוק של ישראלים/זרים בפורטוגל) או באתר הרשמי הרלוונטי. אתרים ממשלתיים פורטוגליים לעיתים בעלי גרסה באנגלית (ePortugal.gov.pt, SEF.pt וכו’).
• רשימת מסמכים: כפי שטיפלנו בסעיף הקודם, הגיעו תמיד עם המסמכים הנדרשים, בצילומים, ועם עותקים נוספים. בכל משרד אוהבים לשמור עותק לעצמם.
• תרגום מראש: אם אתם יודעים שידרש מסמך מתורגם (נניח תעודת נישואין להגירה), דאגו לכך לפני. חוסר במסמך מתורגם או חסר חותמת עלול לדחות עניינכם בחודש עד שתביאו.

2. שפה ותקשורת:

• פורטוגזית בסיסית: העובדים ברשויות, במיוחד במשרדים הקטנים, לפעמים לא מרגישים בנוח באנגלית. למדוו משפטי מפתח: “לא מדבר פורטוגזית, אתה מדבר אנגלית?”, “Não falo português, fala inglês?”.
  אם לא, נסו לפחות להבין חלק מהמילים (להביא מילון או אפליקציית תרגום).
• מתורגמן: בתהליכים חשובים (כמו במעמד מול נוטריון, או אם להגיש הצהרה), אל תהססו לקחת מתורגמן מקצועי בתשלום או חבר דובר פורטוגזית. למשל, בפגישה ב-SEF להגשת ויזת שהייה, לעיתים דורשים שיהיה מתורגמן אם אינכם מדברים כלל.
• מיילים ופקסים: חלק מהגופים מאפשרים תקשורת במייל. כתבו באנגלית פשוטה, ואולי תשתמשו בתרגום גוגל לפורטוגזית כדי להרשים.
• יחס מנומס: הפורטוגלים פקידי ממשל רגילים לנימוס. תמיד התחילו ב-“Bom dia” (בוקר טוב) או “Boa tarde” (אחה”צ טובים). אמרו תודה “Obrigado/Obrigada” בסוף. זה משמן גלגלים.

3. סבלנות ותזמון:

• הקדשת זמן: קחו בחשבון שתור בהגירה, למשל, יכול להימשך שעות, או שלא תהיו הראשונים. אל תתכננו משימה בירוקרטית לחצי שעה, תקצו בוקר שלם.
• זמני שפל ועומס: נסו לברר מתי פחות עמוס. למשל, בבנקים, ימי שני בבוקר וימי שישי עמוס, אמצע שבוע אחה”צ אולי רגוע יותר.
  הימנעו מללכת בתחילת היום אם אפשר, ישנה תופעה שפורטוגלים רבים באים לפני פתיחה ליצור תור. לפעמים דווקא ללכת כשעה לפני סגירה זה מהיר.
• ימי חג ותקופות: אל תלכו למשרדים ממשלתיים ביום אחרי חגים גדולים, יהיה טירוף. כמו כן באוגוסט (חודש החופשות), איטיות כי חצי מהפקידים בחופש.
• לקבוע פגישה מראש: איפה שאפשר, עשו agendamento (תיאום). למשל, בסניפי SEF להגירה חובה לקבוע תור אונליין מראש (ויש מחסור, צריך להזמין ברגע שנפתחים).
  בבנקים, חלק מאפשרים קביעת פגישה עם מנהל לקוח, זה יחסוך המתנה.
  גם בעיריות מסוימות אפשר להזמין תור דרך אתרים (בליסבון יש portal de marcações).
• מספרי זימון: ברוב המשרדים יש מכונת מספרים. קחו מספר, ראה את הצג, לפעמים זו מערכת מורכבת עם קטגוריות (שירות X, Y). בחרו נכון, אם לא בטוחים, השומר/פקיד יקצה.

4. מערבולות בירוקרטיות נפוצות וטיפולן:

• הוצאת NIF ללא תושבות: אם טרם תושב, צריך “נציג מס”. יש חברות שעושות זאת בתשלום. אפשר גם לבקש מחבר/עו”ד. עיצה: ניתן להוציא בקלות יחסית דרך פניה לקונסוליה פורטוגלית בישראל לפני המעבר, או אפילו אונליין דרך שירותים. חסוך זמן.
• רישום בעירייה (Atestado de Residência): לעיתים צריך הוכחת כתובת ע”י Junta de Freguesia מקומית, זה מין ועד שכונתי. לרוב דורש להביא חוזה שכירות+ דרכון, ופשוט מקבלים אישור.
• הגירה/ויזות (SEF): זה כנראה האתגר. קביעת תור יכולה לקחת זמן (לעיתים אנשים שוכרים שירותי חברות שעוזרות לצוד מועד זמין). ודאו שטופסיכם מלאים, ותמונות פספורט, ואגרות שילמתם בבנק (כן, לפעמים צריך לשלם מראש בבנק עם שובר).
  בפגישה, היו נינוחים, הפקיד לרוב לא עוין (מטרת בואם היא לדאוג שהכל בסדר). אם חסר מסמך, יתנו זמן להביא.
• פתיחת חשבון בנק: תלוי סניף. חלקם דורשים NIF ואישור כתובת. אם עוד אין לכם חוזה דירה, אולי הספיק מלון? לפעמים כן, או מכתב הצהרה. יש בנקים נוחים יותר לזרים (ActivoBank, למשל).
• שירותי בריאות: צריך לגשת עם תושבות וניסיון NIF לCentro de Saúde. לעיתים זמני רישום, ליסבון אולי תור חודש קדימה. מכתבים ישלחו בדואר על רופא שהוקצה. כאן סבלנות.
• רישום ילדים לבית ספר: מומלץ לעשות בין אפריל ליוני לשנת הלימודים הבאה. פורטוגל משבצת לפי אזורי מגורים.
  צריך: תעודת לידה ילדים, רשימת חיסונים, כתובת קבועה (חוזה דירה), NIF שלכם.
  בספטמבר הרשמה יותר קשה כי המקומות מלאים.

5. שמירה על תיעוד:

• פנקס בירוקרטיה: שמרו תיקיית קבצים/דיגיטל עם כל מסמך שקיבלתם. ניירות כמו אישור ממס הכנסה ישראל, אישור תשלום אגרה, אולי תצטרכו שוב.
• קבלה/אסמכתא: בכל פעם שאתם מגישים משהו, בקשו comprovativo (אישור הגשה). למשל, הגשתם בקשה להכרה במס תושב חוץ? קבלו עותק חתום שהגשתם.
• מעקב אונליין: פורטוגל מנסה דיגיטציה. למשל, יש אתר Portal das Finanças לצרכי מס שבו אפשר לראות NIF, חשבוניות וכו’.
  גם ביטוח לאומי (Segurança Social Direta), ליצור חשבון ולעקוב. מומלץ לפתוח חשבונות כאלה בהדרגה.

6. קשרים ועזרה:

• שאלו קולגות/חברים מקומיים: רבים שמחים לעזור, לעיתים אף להתלוות כמתורגמן.
• קבוצות זרים: פורומים “Expats Portugal”, “ישראלים בפורטוגל” מלאות טיפים.
• חברות שירות: קיימות חברות relocation שמטפלות בבירוקרטיה (תמורת תשלום נכבד). אם התקציב מרשה ואתם לא רוצים כאב ראש, אפשרי לשכור.
• רואה חשבון/יועץ מס: יעזור עם היבטים כמו רישום במס, דוחות.

7. אל תתייאש, תהיה מתמיד:
אם נתקעתם, אל תניחו שהפקיד צודק לחלוטין, קורה שפקיד לא בקיא. לדוגמה, נתקלתי בסיפור שאדם בקש NISS (מס’ ביטוח סוציאלי) ופקיד אמר “לא מגיע לך עד יש חוזה עבודה”. בפועל, זרים יכולים לקבל NISS לפני מעסיק לפי חוקים חדשים. אז הוא ניסה בסניף אחר, וקיבל.
כלומר, אם דחו אתכם לא בצדק, נסו לשאול אחראי או לבוא ביום אחר.

• Plan B: אם פורטוגלית מקשה, הביאו מישהו דובר (שוב הנקודה), הרבה אי הבנות פשוט בגלל שפה.
• ניירת vs דיגיטל: גם אם יש אפשרות דיגיטלית (למשל, לבקש NIF אונליין דרך פורטל, או לקבוע תור דרך app), לפעמים דווקא הופעה פיזית עובדת.
  לדוגמה, היו שתור SEF רחוק להם, אז הם הלכו למשרד אזורי אמרו “התור שלי עוד 5 חודשים, אבל אני כבר כאן, יש אפשרות קודם?”, לעיתים, מישהו ביטל, והם הכניסו. לא בהבטחה, אבל אם גר קרוב, שווה לנסות.
• אביזרי המתנה: ציידו עצמכם בספר/טלפון טעון, לעיתים המתנה של שעה-שעתיים היא הנורמה.

8. תשלום אגרות:
פורטוגל עדיין מקבלת תשלום אגרה בהרבה מקומות דרך הפקדה/העברה בנקאית. כשאומרים “pagar taxa no Multibanco”, זה אומר יש לך Reference, אתה הולך לכספומט, משלם כמו חשבון.
לדוגמה, להנפיק כרטיס תושב, קודם מזינים בקשה במערכת, זה מפיק שובר עם מספרים, אתה משלם בבנק, חוזר עם קבלה. זה מסורבל.
ודאו אם צריך מזומן: בחלק מהמקומות (משרדי Junta) אולי רצוי מזומן קטן.
מבקשים 5 אירו והיה לך רק 50, לא תמיד יש עודף.
אז החזיקו קצת מטבעות ושטרות קטנים למקרי אגרה.

9. חוק “חבר מביא חבר”:
ישראל רגילה ש”שיחת טלפון” תקדם דברים, בפורטוגל פחות עוזר, אם אין לך ממש מקורב בכיר במשרד.
לפעמים עו”ד בעל ניסיון מקצר, כי הוא מכיר את האנשים ויודע דרך עקיפה.
לכן, לפעמים שווה לשלם לעו”ד/סוכנות לטפל, במיוחד בנדל”ן ורישומי חברה.

10. בריאות נפש בתהליך:
בירוקרטיה מתישה, במיוחד בסביבה זרה. אל תיקחו ללב. ראו זאת כחלק מהחוויה. אחרי שתצלחו, זה מספק.
פרסו משימות: לא לנסות לפתור הכל בשבוע הראשון. סמנו עדיפויות:
– NIF וחשבון בנק, מראש.
– מציאת דיור, דחוף.
– SEF, לפי תאריכי אשרה.
– עינייני רכב, אם קניתם רכב, תוך חצי שנה, רשיון החלפה.
תרשמו To do list עם דד-ליינים.
וכמובן, כאשר הכל יסתיים, תחגגו על הכבשת הבירוקרטיה הפורטוגלית!

עם גישה יסודית, כבוד לסדרי המנהל, ועזרה כשצריך, תתמודדו היטב. אלפי מהגרים כבר עברו זאת, גם אתם תצלחו.

האם רילוקיישן לפורטוגל מתאים לך?

אחרי שסקרנו בהרחבה היבטים שונים של רילוקיישן לפורטוגל, החל מאיכות החיים, דרך נדל”ן, מיסוי, ויזות, חינוך, תרבות ועד בירוקרטיה, הגיע הזמן לעשות זום-אאוט ולשאול: למי המעבר הזה מתאים במיוחד, ומהם סימני השאלה שכדאי לכל אחד לשקול לגבי עצמו?

יתרונות עיקריים בקצרה (Recap): פורטוגל מציעה איכות חיים גבוהה עם קצב רגוע, בטיחות מעולה (מקום 7 במדד השלום), עלות מחיה נוחה (כ-30% זולה מישראל), מזג אוויר נוח, ונופים מגוונים. מערכת בריאות וחינוך ציבורית טובה, וקבלת זרים בחיוך. קהילה ישראלית מתפתחת, ושפע אפשרויות טיול ותרבות.

למי זה מתאים?

• משפחות צעירות: מחפשות לצאת ממירוץ היוקר בארץ, לגדל ילדים בסביבה בטוחה ורגועה, עם חינוך ציבורי טוב. בפורטוגל ילדיכם ייהנו מילדות אולי “פשוטה” יותר, פחות לחץ, אך גם אולי בלי עושר החוגים/האטרקציות של תל אביב.
  אם אתם מעריכים ערכי משפחתיות, טבע, ופחות צורכים ראוותנות עירונית, פורטוגל תתאים.
  עם זאת, שימו לב: למידה בפורטוגזית אתגרית בהתחלה לילדים, אבל רוב העולים מדווחים שילדים עד גיל 10 רוכשים שפה תוך חודשים. בני עשרה, יצטרכו מוטיבציה.
• פנסיונרים וגמלאים: אחד הקהלים הבולטים. רבים שכבר מקבלים פנסיה קבועה (מישראל או זר) מגלים שבפורטוגל הכסף “קונה” להם חיים נוחים יותר: שכר דירה נמוך, אוכל איכותי בזול, בריאות ציבורית כמעט חינמית.
  בתוספת מזג אוויר נעים (בלי חום ולחות קיצוניים כמו בת”א), זו ארץ מושלמת לגיל הזהב.
  כמובן, יהיה אתגר להתרחק ממשפחה שנשארה בארץ, וצריך לשקול את זה. גם ריחוק מערכות רפואיות ישראליות מוכרות, אבל פורטוגל מציעה תחליף מעולה.
• עובדי Remote ועצמאים בהייטק: פורטוגל בשנים האחרונות הפכה למגנט לנוודים דיגיטליים. בפרט ליסבון, וגם מדיירה. אם אתם בתעשיית הטק או מקצוע חופשי ויכולים לעבוד מכל מקום, למה לא לעשות זאת ממקום יפה, עם קהילה בינלאומית, אינטרנט מהיר, ועלויות מופחתות?
  גם הפרש השעות הקטן (שעתיים-שלוש אחורה מישראל) מאפשר אפילו לעבוד מול ישראל בלי בעיה גדולה.
  חשוב שתהיו טיפוסים עצמאיים המוכנים לטפל בבירוקרטיה וחשבונות כעצמאים בפורטוגל (הזכרנו מערכת מס, צריך להבינה).
• משקיעי נדל”ן ויזמים: עדיין מוצאים כאן קרקע פורייה. אם אתם רואים עצמכם יזמי שיפוצים, או פיתוח תיירות כפרית, יש הזדמנויות. אבל, אתם צריכים סבלנות לביורוקרטיה תכנונית ואולי שותף מקומי.
  משקיעים פסיביים יותר, קנו נכס ותשכירו. פחות זוהר מבעבר (כי יורדת תשואה AL, מוגבלות עליות שכ”ד), אבל עדיין סולידי וטוב מאשר להשקיע בארץ בתשואות נמוכות יותר ובמחיר כניסה גבוה הרבה יותר.
  למי שמתכנן השקעות, פורטוגל מתאימה, אך תדעו שהחוקים משתנים מעט כדי לאזן בין משקיעים לתושבים מקומיים (כדאי להשקיע באופן “אחראי חברתית”, למשל, בנייה להשכרה ארוכת טווח, זה תחום שבעידוד).
• מחפשי חווייה ותרבות: אם אתם נמשכים לתרבות אירופית, להיסטוריה, מוזיקה, יין, אוכל טוב (מבחן: אוהבים דגים? כי כאן הוא מרכיב מרכזי). פורטוגל מציעה לכם חוויה עשירה.
  מי שמאס באינטנסיביות הישראלית, בפילוגים הפוליטיים, בלחץ הביטחוני, כאן תמצאו שלווה, ובאנשים נעימים וצנועים.
• בעלי אזרחות אירופית שמחפשים בסיס באירופה: אם כבר יש לכם דרכון פורטוגלי/אחר, הגירה לכאן פשוטה מאוד (אין בירוקרטיית ויזה). פורטוגל יכולה להיות בית באיחוד עם יתרונות (גם אולי מבחינת מיסוי, למרות ביטול NHR, עדיין אירופה).

למי אולי פחות מתאים?

• מי שלא סובל בירוקרטיה או חוסר יעילות: האיטיות הפורטוגלית יכולה לשגע חלק מהישראלים שרגילים “לתת צעקה והכל יזוז.” פה צעקות לא יעזרו, רק יחמירו. אז אם אין לכם סבלנות או שאתם חמים-מזג, תצטרכו לעבוד על זה או שזה ייצור תסכול.
• קרייריסטים בתעשיות מאוד ספציפיות: למשל, אם הקריירה שלכם בענף שקיים רק בישראל (להיות מנכ”ל בחברת ביטוח ישראלית?), מעבר אומר להתחיל מחדש. נכון, יש ענפים חזקים פה (טק, תיירות, אנרגיה ירוקה), אבל מי שמאוד מקובע למקום בעבודה ספציפית בארץ, צריך לבדוק הזדמנויות בפורטוגל ולהיות פתוח להתפשר בשכר אולי.
• מי שמחפש עירוניות תוססת בסגנון ניו יורק/ת”א 24/7: ליסבון ופורטו אכן ערים, אך יותר “שלוות” בלילה. יש חיי לילה, אבל הכל נינוח. אם חייבים אדרנלין תמידי, אולי לונדון או ברלין מתאימות יותר.
• מי שקשור מאוד למשפחה המורחבת בארץ: המרחק הפיזי (5-6 שעות טיסה) עדיין קיים. אם לא בנויים להתרחק מסבא-סבתא או חברים קרובים, צריך לשקול. אם כי רבים מפיגים המרחק עם ביקורים (טיסות זולות יחסית כשמזמינים מראש), ותקשורת וידאו.
• מי שלא מעוניין ללמוד שפה חדשה: פורטוגזית לא קלה במיוחד בהיגוי (כתובה זה עוד בסדר). אומנם באנגלית אפשר להסתדר בערים, אבל חיים מלאים בלי לדעת פורטוגזית יישארו מוגבלים (לעולם תהיה “זר”). מי שלא רוצה להשקיע בלימוד השפה, אולי יעד דובר אנגלית כמו קפריסין או קנדה יתאים יותר.
  עם זאת, אפשר לשרוד, מכירים ישראלים שחיים שנים שם עם פורטוגזית די בסיסית, במיוחד בתוך בועת זרים.
• אנשים המעריכים מאוד תעוזה ו”שירות 10″ בכל דבר: שירות בפורטוגל מנומס אך לא “מלקק”. אין גישה “לקוח תמיד צודק” מוגזמת. דוג’: אם תתלוננו במסעדה שהאוכל לא טעים לכם, יגידו “מצטער” אבל לא בהכרח יפצו. מצד שני, לא “יצעקו” חזרה.

שאלות לשאול את עצמך כדי להחליט:

• מה מטרת המעבר? אם איכות חיים ורוגע הם בראש סדר עדיפויות, פורטוגל מספקת זאת בכמויות.
  אם זה נטו שיקול כלכלי, גם כן, הכסף שלך יגיע רחוק יותר, אך תלוי גם בהכנסה (צריך עוד פרנסה, כי השוק המקומי משלם פחות).
• האם אני מוכן לשינוי תרבותי? סדרי עדיפויות שונים (למשל, בארץ עובדים קשה ושעות ארוכות; כאן שווי משקל עבודה-חיים יותר טוב, לטוב ולרע, פחות קידום מהיר).
• האם חשוב לי להיות חלק מקהילה ישראלית גדולה? הקהילה כאן גדלה אך עדיין קטנה יחסית (אולי כמה אלפים).
  אם חשוב לך סביבה ישראלית, יש מוקדים (קשקאיש, שכונות מסוימות בליסבון). אבל לא כמו ארה”ב או לונדון עם רבבות ישראלים.
• מה תוכניתי לטווח ארוך? פורטוגל יכולה להיות בית לכל החיים (ניתן להתאזרח אחרי 5 שנים, לקבל דרכון אירופאי לילדים).
  אבל אולי אתם רואים בכך הרפתקה לכמה שנים בלבד, מה שפירושו לשמור על נכסים בארץ (לא למכור דירה אם רוצים לחזור), לשמר זכויות.
  התשובה תשפיע על החלטות (לנתק תושבות או לא, למשל).
• האם אני ריאלי לגבי האתגרים? לימוד שפה, בירוקרטיה, התרחקות, אלו אתגרים שאפשר להתגבר עליהם, אך דורשים מאמץ.
  אם הקשבתם לכל המידע בחוברת הזו ועדיין מרגישים שהחיובי עולה על השלילי, כנראה שאתם מוכנים. אם משהו משמעותי “תפס” אתכם כקו אדום (למשל, לא מוכנים לנהוג 30 דקות למיון בבית חולים), אולי לחשב מסלול מחדש (למשל, לוודא שתהיו קרובים לעיר גדולה).

החלטה אישית:
אין תשובה אחת נכונה. רילוקיישן הוא חוויה מעשירה אך גם שינוי עמוק. פורטוגל מציעה חום, קהילה בטוחה, ומרחב נשימה נפלא, אך דורשת ממך הסתגלות ואורך רוח.
רבים מאלה שעברו (לפי עדויות) אומרים שהמעבר “שינה את חייהם לטובה”: פחות לחץ, מצאו זמן לתחביבים, הילדים רגועים, אפילו הבריאות השתפרה.
מן הצד השני, יש מי שהתגעגעו לחיות הישראלית התוססת או למשפחה וחזרו ארצה, וזה בסדר.

אם אחרי קריאת כל זה, אתם יכולים לדמיין את עצמכם יושבים בליסבון מול נהר הטז’ו בשעת שקיעה עם כוס vinho verde צונן, חושבים “איזה מזל שעשינו זאת”, אז רילוקיישן לפורטוגל כנראה מתאים לכם.

בהצלחה בקבלת ההחלטה, וbom caminho (דרך צלחה) במסעכם, יהיה אשר יהיה.

טבלת השוואת יוקר המחיה לרילוקיישן (2025): פורטוגל, ישראל, יוון, קפריסין, ספרד, גרמניה, איטליה, ארה”ב ודובאי

הטבלה מעלה מדגישה הבדלים משמעותיים ביוקר המחיה בין ישראל ליעדים פופולריים לרילוקיישן. לדוגמה, שכר דירה חודשי לדירת 3 חדרים בישראל עשוי להגיע לכ־10,000 ₪ בחודש (בתל אביב למשל) בעוד שבפורטוגל הוא נע סביב 1,000–1,500 אירו בלבד. גם שירותים מקצועיים ועריכת דין יקרים יותר בישראל; עורכי דין בישראל גובים כ־150–400 דולר לשעה, לעומת מקביליהם באירופה (למשל באיטליה 200–500 אירו לשעה). יחד עם זאת, במדינות רבות ברשימה קיים חיסכון בעלויות בתחומים אחרים: ברובן החינוך הציבורי והבריאות הציבורית מסובסדים או ניתנים ללא תשלום משמעותי, בניגוד לארה”ב או דובאי שבהם הוצאות אלו מוטלות על הפרט.