פסקי דין חשובים

בפני
כבוד השופטת בכירה מ. ברנט, אב”ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת י. מושקוביץ

עורך דין מומלץ

מערער

ק. (אדם שמונה לו אפוטרופוס)

נגד

משיבה
א. ק.

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (כב’ הש’ ע. בן דב ג’וליאן) מיום 6.3.22 (תמ”ש 62200-03-19) במסגרתו דחה בית המשפט את תביעת המערער למתן פסק דין הצהרתי לפיו זכויותיה הרשומות של המשיבה בדירה ברחוב *** בנתניה (להלן- הדירה) שייכות לו מכוח עסקת העברת הזכויות ללא תמורה במסגרת הסכם גירושין בין הצדדים.

הנדרש לנדון

הצדדים הם בני זוג אשר נישאו בנישואים אזרחיים בגיאורגיה ביום 18.8.90 ונישואיהם הותרו ביום 17.12.97 ברוסיה. במהלך נישואיהם נרכשה הדירה אשר זכויותיה רשומות כיום בחברה המשכנת כשייכות לצדדים ולאמו המנוחה של המערער בחלקים שווים, שליש לכל אחד.

ביום 1.7.18 מונתה למערער אפוטרופסית זמנית לגוף ולרכוש, עו”ד אלה גליקמן, שהוחלפה בהמשך על ידי עו”ד אמיר זבולון. יצוין כי עו”ד זבולון משמש כאפוטרופוס למערער גם כיום, ואולם הותר מינויו של עו”ד איליה וייסברג כאפוטרופוס למערער לצורך הליך זה בלבד, כאשר הובהר על ידו כי הוצאות ההליך לא תמומנה מחשבון האפוטרופסות.
ביום 16.12.18 הגישה המשיבה תביעה לפירוק השיתוף בדירה (תמ”ש 33202-12-18). וביום 27.3.19 הוגשה על ידי המערער, באמצעות האפוטרופוס לרכוש, התביעה לה אנו נדרשים ביחס לזכויותיו בדירה.

לטענת המערער חתמו הצדדים, ביום 10.12.97, עובר להתרת נישואיהם, על הסכם שכותרתו “הסכם גירושין” ובמסגרתו העבירה המשיבה לידיו את מלוא זכויותיה בדירה (שליש) ללא תמורה; לטענתו, הסכם הגירושין נחתם בפני עו”ד ונוטריון דוד מימון, אשר ייצג את שני הצדדים ופעל לביצוע העברת זכויות המשיבה בדירה למערער וזאת על בסיס ההסכם וייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתמה הנתבעת ביום 30.10.00. דא עקא שהעסקה לא הושלמה ברישום. מתוך שכך הוגשה התביעה לסעד ההצהרתי לפיו הזכויות הרשומות על שם המשיבה שייכות למערער.

המשיבה טענה מנגד כי לא היו דברים מעולם. היא מעולם לא חתמה על הסכם הגירושין (ולמעשה שהתה בחו”ל במועד הנחזה למועד חתימתה עליו), לא הסכימה להעברת זכויותיה בדירה למערער, ואף לא חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך העברת זכויות אלו. המסמכים המצורפים לתביעה אינם מקוריים והחתימה הנראית עליהם זויפה, ומכאן טענתה לדחיית התביעה.

4. בין הצדדים הייתה הסכמה דיונית לפיה, בשלב ראשון ייבחן האם יש העתק מקורי למסמכים שצורפו לכתב התביעה וכי עו”ד מימון יזומן לעדות. בהתאם ניתן צו המופנה לעו”ד מימון על מנת שימסור לתיק בימ”ש כל מסמך במקור שקיים בידיו בנוגע לדירה, ואלו אכן הוגשו לבית המשפט על ידי עורך דין מימון ביום 3.2.21. בין המסמכים שהוגשו היו מסמכי המקור הבאים – שטר משכנתא – עליו חתימות לכאורה של המערער ואמו המנוחה (ללא אימות); שטר מכר – להעברת 2/3 מזכויות המערער בדירה למשיבה ולאמו המנוחה (כל אחת שליש) עליו, לכאורה, חתימת כל הצדדים (המסמך אינו נושא תאריך וללא אימות חתימות) שומות מס רכישה ומס שבח; אישור תשלום מס רכישה ומס שבח.
כמו כן הוגשו שלא במקור המסמכים הבאים – יפויי כח נוטריוניים בלתי חוזרים חתומים לכאורה על ידי המערער והמשיבה, חתימתם מאומתת לכאורה על ידי עו”ד מימון בחתימה ב”קשקוש” וללא חותמת עוה”ד; הצהרה על דיווח העסקה לרשויות המס, חתומה לכאורה על ידי המערער והמשיבה, החתימות מאומתות לכאורה ע”י עו”ד מימון ללא חותמת עוה”ד; תכתובות של עו”ד מימון המופנות לרשויות המס בקשה לעסקה.

5. על אף ההסכמה הדיונית הנזכרת, הודיע עו”ד זבולון אשר שימש אותה עת כאפורופוס למערער וייצגו בהליך התביעה כי הוא מוותר על זימונו של עו”ד מימון או על מינוי מומחה להשוואת כתבי יד, שיבדוק האם החתימות על המסמכים הן חתימותיה של המשיבה. עו”ד זבולון ביקש כי פסק דינו של בית המשפט ינתן בהיסמך על המסמכים ללא צורך בחקירות. עו”ד זבולון הבהיר, בין השאר, כי לא מצא מסמכי מקור עם עם חתימות הצדדים ולכן אין אפשרות לבחון האם החתימות על המסמכים שאינם מקוריים הן חתימות המשיבה. כך אין יכולת להעיד את המערער לנוכח מצבו, הוא אינו מבקש להעיד את עו”ד מימון ואינו מבקש לחקור את המשיבה.
בנסיבות אלו הורה בית משפט קמא על הגשת סיכומי הצדדים.

פסק דינו של בית משפט קמא

6. בית המשפט דחה את תביעת המערער אחר שקבע כי הוא לא הוכיח את גרסתו העובדתית, גרסה עליה נשענת עילת התביעה והסעד לו הוא עותר.
הוכח כי אי אפשר שהמשיבה חתמה על הסכם הגירושין לפני עו”ד מימון בישראל שכן אותה עת לא שהתה כלל בארץ (ראו תעודת פרטי נוסע) ולא ידעה כלל קרוא וכתוב בעברית. לבית המשפט לא צורף העתק מקורי של הסכם הגירושין וחתימות שני הצדדים לכאורה על ההסכם הן חתימות ב”קשקוש” ללא ציון השם בחתימה, אף לא בראשי תיבות. צוין כי ההסכם אינו נושא כל אזכור לעו”ד מימון וחתימות הצדדים על ההסכם אינן מאומתות על ידו.
כמו כן, במסמכים שצורפו לתיק על ידי עו”ד מימון אין כל אזכור כי ההסכם נערך על ידו או נחתם במשרדו או בכל מקום אחר לפניו. אין כל תרשומת בתיק מעו”ד מימון בכל נושא הנוגע לעריכת ההסכם או בקשר אליו.

בית המשפט הדגיש כי המערער הוא זה שוויתר על זימונו של עו”ד מימון לחקירה למרות שזימונו יכול היה לשפוך אור על עניינים המצויים בלב המחלוקת בין הצדדים ובכלל זה נסיבות חתימת הסכם הגירושין, ועצם העברת הזכויות הנטענת. לפיכך נקבע כי לא הוכח שהמשיבה חתמה על הסכם גירושין ביום 10.12.97.

בדומה מצא בית המשפט כי לא הוכח שהמשיבה חתמה על מסמכים הנוגעים להעברת הזכויות בדירה. שטר המכר המקורי שהוצג מתייחס להעברת זכויות בדירה מהמערער למשיבה ולא להיפך, לא צורף שטר מכר להעברת זכויות המשיבה למערער, לא במקור ולא בהעתק !

7. כך גם מסמך יפוי הכוח הבלתי חוזר הוגש שלא במקור כאשר חתימת המשיבה היא ב”קשקוש” ומאומתת לכאורה על ידי עו”ד מימון בחתימה שאינה מציינת את שם עוה”ד וללא חותמת עוה”ד. לפיכך קבע בית המשפט כי בהעדר אפשרות לבחון את זהות החותם על ידי מומחה להשוואת כתבי יד ולאחר שהמערער ויתר על העדת עו”ד מימון באשר לנסיבות חתימת יפויי הכח ועל חקירת המשיבה – לא הוכח כי הנתבעת חתומה על יפוי כח בלתי חוזר.

8. בית המשפט הוסיף ונתן דעתו לכך שתביעת המערער הוגשה אך ורק לאחר שהמשיבה הגישה תביעה לפירוק שיתוף הזכויות בדירה, וכי ממועד העסקה הנטענת בשנת 1997 ומשך שנים ארוכות בהן היה המערער כשיר לבצע פעולות משפטיות ולנקוט בהליכים משפטיים (עד אשר מונה אפוטרופוס לרכושו בשנת 2018), היינו, 21 שנים, לא נעשתה כל פעולה על ידו כדי לעמוד על זכויותיו הנטענות על פי הסכם הגירושין הנטען.
בית המשפט הסיק מהשיהוי בהגשת התביעה כי אין ממש בתביעה. הנטל להוכיח כי הרישום הקיים אינו משקף את הזכויות הרשומות (שליש למשיבה) הוא על המערער, מה גם שהעילה נוצרה לכאורה כבר בשנת 1997 או לכל המאוחר במועד החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר בשנת 2000. הנטל כבד יותר שעה שהתביעה הוגשה לאחר שהמערער כבר לא היה כשיר לביצוע פעולות משפטיות ולא ניתן לקבל את גרסתו וכי בשנים הרבות בהן היה כשיר, בחר שלא להעלות טענה כאמור.

מתוך שכך נקבע, כאמור, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו, תביעתו נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט בשיעור של 15,000 ₪.
מכאן הערעור.

תמצית טענות המערער

9. שגה בית המשפט בכך שהתעלם מהמסמכים שהוצגו לפניו ולא ראה בהם ראיות לכך שהמשיבה החזירה לידי המערער את המתנה שנתן לה בדמות שליש הזכויות בדירה והתעלם מכך שטענות המשיבה הן טענות בע”פ כנגד מסמך בכתב. כך התעלם בית המשפט מהוראות הסכם הגירושין עליו חתומה, לכאורה, המשיבה וכן מיפוי הכוח הבלתי חוזר שאומת לכאורה והוגש לרשויות.

עיקר טענתו של המערער היא כי בית המשפט לא נקט ב”יוזמה עצמאית” ולא זימן את עו”ד מימון לחקירה בעצמו, למרות בקשתו של האפוטרופוס של המערער שלא לעשות כן. זוהי סמכות המוקנית לבית המשפט לענייני משפחה מכוח הוראת סע’ 8 א לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ”ה – 1995 (ראו סע’ 21 לכתב הערעור ואילך).

תמצית טענות המשיבה

10. כל טענות המערער נדחו בפסק דין מנומק. המערער לא צירף את הראיות הנדרשות להוכחת תביעתו ובחר שלא להביא עדים שהיו בהישג ידו להוכחת הנטען על ידו. לא ברור מדוע מצפה המערער כי בית המשפט יעשה את מלאכתו שלו.

11. הוכח באופן ברור כי הסכם הגירושין לא נחתם על ידי המשיבה שכן היא לא שהתה כלל בישראל ביום חתימתו או בסמוך לכך. הסכם הגירושין שהוצג בהעתק בלבד לא אושר כלל על ידי בית המשפט, ולא בכדי, שהרי לא הוצג כלל העתק מקורי שלו והמשיבה, כאמור, לא הייתה בארץ במועד בו נחתם, לכאורה. יתר על כן, נקבע כי המשיבה לא ידעה כלל קרוא וכתוב בעברית אותה עת לפיכך ככל שחתמה מוכרח שחתימתה תהא לפני העורך, מה שלא נעשה בנדון. כך גם לא צורף שטר מכר כנדרש ושטר המכר שהועבר התייחס להעברת זכויות המערער ולא זכויות המשיבה אליו.

12. בדומה, ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהוגש נחתם לצורך הסרת משכנתא מהדירה ולא לצורך העברת זכויות המשיבה בה.

13. כך גם לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב והעיתוי בו הוגשה התביעה, שנים רבות מאוד לאחר ההעברה הנטענת ומספר חודשים אחר שהמשיבה עצמה עתרה לפירוק השיתוף בדירה.

****
14. הארכנו מעט בתיאור העובדות ופרטי פסק דינו של בית משפט קמא מתוך כך שאנו סבורים כי דין התביעה להידחות מכוח הוראת סע’ 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט – 2018 וזאת אחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; כי הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית וכי אין בפסק הדין כל טעות שבחוק.

ועל דרך הקיצור ולמעלה מן הצורך – שוכנענו כי המערער לא עמד בנטל הראיה המוטל על שכמו להוכיח כי הרישום באשר לזכויות המשיבה בדירה שגוי ואינו תקף, לא הובאה כל ראיה ממשית להעברת זכויות המשיבה בדירה לידי המערער, הסכם הגירושין הנטען אי אפשר שנחתם על ידה (בדיון לפנינו טען עו”ד ויסברג כי הוא אינו נסמך כלל על הסכם הגירושין בערעורו זה – ראו עמ’ 1 לפר’ הדיון מיום 2.11.22) ולא הובא כלל שטר מכר לעניין העברת זכויות המשיבה אלא שטר קודם שהתייחס להעברת זכויות המערער למשיבה.

למרות שהמשיבה הכחישה את טענותיו באשר לחתימתה על מסמך כלשהו הנוגע להעברת זכויותיה בדירה וטענה כי מעולם לא הסכימה לדבר שכזה, לא הומצא כל מסמך מקור המאשר העברה שכזו, ועו”ד מימון, שערך לכאורה את המסמכים, לא הוזמן על ידי ב”כ המערער לצורך חקירתו, כשם שוויתר ב”כ המערער אף על מינוי מומחה לעניין אישוש זיהוי חתימתה של המשיבה.
טענותיו של המערער לפיהן שומה היה על בית משפט קמא לזמן את עו”ד מימון לחקירה, למרות הבהרתו של ב”כ המערער כי אינו מעוניין לזמנו או לחוקרו, אינה מובנית כלל ועיקר. על פי שיטת המשפט הנהוגה בארצנו, בעל הדין הוא המזמן את העדים והוא זה הבוחר את מי מן העדים הוא מעוניין לחקור (וראו, כדוגמה לעניין זה ספרה של ד”ר נינה זלצמן “מעשה בית דין בהליך האזרחי”, עמ’ 33 ו- 108 והפסיקה הותיקה בעניין ע”א 421/54 עטיה נ’ ברדה, (1955); ע”א 49/63 צוקר נ’ ליבוביץ, (1964)) בית המשפט אינו יוזם את הליכי המשפט ואינו יוצר את המערכת הראייתית, יוזמה זו נתונה לשכמם של בעלי הדין בלבד, ובוודאי שבית המשפט אינו פועל בניגוד לדרך הדיונית המוסכמת על הצדדים ואין זה סביר כי הם יבקשו שלא לחקור עדים ובית המשפט יכפה עליהם את חקירתם.

15. מכלל האמור ונוכח נימוקיו של בית משפט קמא עליהם אנו סומכים את ידנו – דין הערעור להידחות.
המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪. הערובה שהופקדה על ידי המערער תועבר לידי המשיבה באמצעות בא כוחה על חשבון ההוצאות.

16. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

ניתן היום, ט’ חשוון תשפ”ג, 03 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

מיכל ברנט, שופטת בכירה
צבי ויצמן, שופט
יעל מושקוביץ, שופטת