פסקי דין חשובים

פסק דין

עורך דין מומלץ

לפני בקשת המבקשים לביטול צו קיום צוואה שניתן על ידי כב’ הרשם לענייני ירושה ביום 18.5.21 בהתייחס לצוואת המנוחה … (להלן: “המנוחה”) מיום 26.6.19.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
המנוחה נפטרה ביום 24.2.21.
למנוחה בחייה היו שני ילדים: המשיבה, ובן נוסף … ז”ל שנפטר בשנת 2009 טרם פטירת המנוחה ולא הותיר אחריו ילדים.
המבקשים הם אחים, ילדיה של המשיבה ונכדיה של המנוחה.

כעולה מטענות הצדדים, המנוחה ערכה בחייה שלוש צוואות:
צוואה מיום 7.5.01 – הופקדה אצל הרשם לענייני ירושה בתל אביב ביום 4.7.01. לפיה הזוכים הם המבקשים ובן המנוחה שנפטר;
צוואה מיום 29.11.12 – לא הוצגה. בדיון שנערך לפני ביום 19.10.22, הן המבקש והן המשיבה הצהירו כי ראו את הצוואה.
לטענת המבקש הוא מצא את הצוואה, מסר אותה לעיון המשיבה אמו אשר סרבה להחזיר לו אותה ומאז נמצאת אצלה. המבקש הצהיר כי אין בידיו את הצוואה או העתק ממנה.
המשיבה אשרה בדיון כי המבקש הראה לה את הצוואה, תחילה אמרה כי חושבת שיש לה את הצוואה (פרוט’ עמ’ 2 שורה 1), בהמשך טענה כי הניחה אותה במקום שאינה זוכרת (פרו’ שם עמ’ 2 שורות 14-16). המשיבה הצהירה כי הצוואה אינה בידה.
צוואה מיום 26.6.19 לפיה הזוכה היא המשיבה בלבד.

3. לאחר פטירת המנוחה המשיבה הגישה את צוואתה האחרונה של המנוחה לקיום וביום 18.5.21 ניתן ע”י כב’ הרשם לענייני ירושה צו לקיום הצוואה משנת 2019.
4. ביום 4.8.21 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו קיום הצוואה מיום 18.5.21, אשר הועברה ביום 18.11.21 לבית משפט בהתאם להוראת סעיף 67א(א)(8) לחוק הירושה, התשכ”ה-1965.
הוגשו תגובה מטעם המשיבה ותשובה מטעם המבקשים.
ב”כ האפוטרופוס הכללי הודיע כי אינו מתערב בהליך.
ביום 19.10.22 התקיים דיון בבקשה והושלמו טענות הצדדים.

בדיון, הסכימה המשיבה באמצעות בא כוחה: “ככל שאין אישור מסירה ולאחר ששמעתי את דברי בית המשפט בראשית הדיון מרשתי תסכים לביטול צו קיום הצוואה בנסיבות העניין ומבלי לגרוע מכל טענה שיש לה בעניין קיום הצוואה משנת 2019″ (פרוט’, עמ’ 1 שורות 18-20).
המשיבה ביקשה לבדוק אם יש בידה אישור מסירה כדין של הבקשה לצו קיום צוואה למבקשים, וניתנה לה שהות לבדוק.
המשיבה הודיעה כי אין בידה אישור מסירה למבקשים, הגם שזכור לה כי הבקשה נשלחה למבקשים ואף יידעה את המבקשים בדבר, אך דבר הדואר לא נאסף על ידם.
הוגשו תגובת המבקשים ותשובה נוספת של המשיבה, בסופה הודיעה כי היא אינה מסכימה לביטול צו קיום הצוואה.
מכאן החלטה זו.

טענות הצדדים
5. טענות המבקשים, בתמצית – נודע להם לראשונה על בקשת המשיבה לקיום הצוואה משנת 2019 רק לאחר שנתקבלה אצלם הודעת הרשם לענייני ירושה לגבי הפקדת הצוואה משנת 2001 ביום 9.6.21, לאחר שניתן צו לקיום הצוואה המאוחרת; בכך, נמנעה מהם האפשרות והזכות שבדין להגיש התנגדות לקיום הצוואה משנת 2019; לאחר מכן פעלו ללא דיחוי בניסיון לאתר מסמכים ולהסדיר ייצוג משפטי לטיפול בהגשת הבקשה; בשנת 2012 המבקש 1 עבר להתגורר בבית המנוחה ובשנת 2017 עבר גם המבקש 2; המבקשים היו בקשר חם ואוהב עם המנוחה עד יומה האחרון, התגוררו עמה, סייעו לה בחיי היום יום ותמכו בה נפשית ובריאותית; לאחר פטירת המנוחה הוסיפו המבקשים להתגורר בנכס ביחד עם המשיבה; הצוואה משנת 2019 מדירה המבקשים ממנה, חסרת היגיון, נעדרת אחיזה במציאות ואינה משקפת את רצון המנוחה; בארבע שנים האחרונות לחייה חלתה המנוחה באלצהיימר ונתמכה במטפלת במשרה מלאה; משנת 2018 השתלטה המשיבה על המנוחה בכל היבטי חייה, הכלכלי והאישי, ומנעה כל גישה אליה, לרבות הפסקת הטיפול הסיעודי בה; המבקשים מתנגדים לקיום הצוואה משנת 2019 מטעמים של העדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה על המנוחה, מעורבות פסולה של המשיבה כ”נהנית” על פי הצוואה בעריכתה.
6. טענות המשיבה, בתמצית – המבקשים היו סמוכים לשולחן המשיבה שהנה אם יחידנית עד בגרותם המאוחרת בגילאי 30-31; נוכחות המבקשים בבית המנוחה העיב עליה נפשית וכלכלית ולא תרם למצבה. לנוכח זאת, המשיבה נאלצה לסגור את ביתה, לסעוד את המנוחה ואף התמנתה כאפוטרופסה לגופה; הבקשה הנה בבחינת “הרצחת וגם ירשת” ותכליתה לנשל המשיבה מרכוש המנוחה ששייך לה באופן טבעי; צו קיום הצוואה כמוהו כפסק דין מחייב וסופי; טענת המבקשים, כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות את הצוואה חוטאת למציאות כנלמד מחוות הדעת של ד”ר קורשון, מומחה לגריאטריה, מיום 26.6.19; הבקשה הנה מעין “בקשת סל” המאגדת בתוכה מספר בקשות; הבקשה אינה מגלה עילה שלא יכלו המבקשים להעלות בזמן מתן הצו; אין ולא היתה חובה על המשיבה להמציא את הבקשה לקיום הצוואה המאוחרת למבקשים בהתאם להוראות תקנה 14 לחוק הירושה.

דיון והכרעה
7. סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965 קובע:
“(א) נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט.
(ב) תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף קטן (א), יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים וליורשים על פי דין או לנהנים על פי הצוואה.
(ג) הבקשה תידון בפני בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אולם אם הוגשה הבקשה לרשם לענייני ירושה, והוא ראה כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 67א(א) לחוק או אם ראה שלא להיזקק לבקשה לפי סעיף 72 לחוק, יעביר את הבקשה לבית המשפט כדי שידון בה; בית-המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה”.

מכח הוראת הסעיף לבימ”ש סמכות לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה:
על סמך עובדות או טענות שלא היו במועד מתן הצו;
שלא ניתן היה להביאן לפני מועד מתן הצו;
שהועלו בהזדמנות הסבירה הראשונה.

8. לעניינינו –
יאמר כבר, כי אני מוצאת שמתקיימים התנאים לביטול צו קיום הצוואה שניתן.
המנוחה נפטרה ביום 24.2.21.
בחודש 4/21 המשיבה הגישה בקשה לקיום צוואת המנוחה משנת 2019.
המשיבה לא ציינה בבקשה לקיום צוואה כי שלחה הודעה למשיבים, כעולה מהבקשה.
בתשובה לבקשה לביטול הצו ובדיון טענה המשיבה כי שלחה את הבקשה לקיום הצוואה למבקשים. מכאן כי סברה שעליה לעשות כן. לא עלה בידה להציג אישור מסירה למבקשים, כאמור בבקשה לקיום הצוואה לא ציינה כי שלחה למבקשים, ומשכך יש להניח כי לא נשלחה הבקשה למבקשים.
אינני מוצאת צורך להכריע בשאלה אם קמה חובה על המשיבה לשלוח את הבקשה לקיום צוואה למבקשים אם לאו בנסיבות העניין ועל פי לשון תקנה 14 בתקנות הירושה, שכן לא על כך נסמכת הכרעתי בבקשה.
מכל מקום בנסיבות הללו לא נסתרה טענת המבקשים כי לא ידעו על הגשת הבקשה לקיום הצוואה משנת 2019.

9. אין חולק כי למבקשים נודע על צוואת המנוחה משנת 2001 בה הם זוכים, רק בחודש 6/21, לאחר שניתן צו לקיום הצוואה המאוחרת.
מהמסמכים והאסמכתאות שצרפו המבקשים לבקשה עולה:
ביום 21.4.21 (חודשיים אחר פטירת המנוחה) הודפסו הודעות הרשם למבקשים על הפקדת צוואת המנוחה משנת 2001 (נספח 2 לבקשה);
ביום 30.5.21 התקבלו ההודעות למשלוח וטיפול בדואר ישראל. ביום 3.6.21 נכתב, כי “נמען לא בבית – הושארה הודעה לנמען והפריט יועבר למסירה ביחידת הדואר” וביום 9.6.21 נכתב כי דבר הדואר “נמסר ליעדו” (נספח 3 לבקשה);
המבקשים הציגו כנספחים 4-5 צילום מעטפות של משרד המשפטים נושאות תאריך 27.5.21 וכן צילום מעטפה נוספת נושאת תאריך 3/6;
המבקשת לא הכחישה את הנטען ולא נסתרה גרסת המבקשים באשר למועד בו נודע להם דבר הפקדת הצוואה משנת 2001, ביום 9.6.21.

10. למעשה, עד היוודע למבקשים על הצוואה משנת 2001 לטובתם שהפקידה המנוחה אצל רשם הירושה, לא יכלו לבסס התנגדות לקיום הצוואה משנת 2019 (גם לו ידעו על הגשת הבקשה, דבר שכאמור לא הוכח). שכן המשיבה הנה הזוכה על פי הצוואה, ויורשת המנוחה על פי דין.
משכך, במועד בו ניתן צו לקיום הצוואה משנת 2019, ביום 18.5.21, לא ניתנה למבקשים הזדמנות בזמן אמת להעלות טענות התנגדות כלפי בקשת המשיבה לקיום הצוואה משנת 2019.

זאת ועוד. בהתאם להוראת תקנה 18 לתקנות הירושה, תשנ”ח-1998 בטרם מתן צו קיום צוואה על הרשם לברר במרשם הארצי אם נמסרה או הופקדה צוואה או אם נמסר או הופקד זכרון דברים על צוואה שבעל פה. אם מצא הרשם כי מצויה צוואה בקשר לאותו העיזבון שאינה נושא הבקשה שלפניו, עליו לשלוח הודעה בדואר רשום על דבר קיומה לזוכים על פיה ועל דבר הגשת הבקשה. בהודעה יצוין, כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה, בתוך 14 ימים מיום המצאת ההודעה.
בהודעות הרשם למבקשים בדבר הפקדת הצוואה משנת 2001 אשר צורפו צוין כי “בעניין עזבון המנוחה הוגשה בקשה במסגרת תיק מס 315632 לרשם הירושות במחוז ת”א”. לא נזכר דבר לגבי זכותם של המבקשים להגיש התנגדות לה וגם לא המועד להגשתה כנדרש בהוראת תקנה 18 לתקנות הירושה. תחת זאת נרשם: “לידיעתך ולטיפולך כפי שתמצא/י לנכון”.

כך שבמועד מתן צו קיום הצוואה, לא היו העובדות בידיעת המבקשים, ולא יכלו המבקשים להביאן.

11. פעולתם הראשונה של המבקשים לאחר קבלת הודעת הרשם נעשתה ביום 3.8.21, כחודשיים לאחר קבלת הודעת הרשם. המבקשים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור כל דיספוזיציה בנכסי עיזבון המנוחה ובקשה לביטול צו קיום הצוואה.
המבקשים טענו כי מיד לאחר קבלת ההודעה פעלו לאיתור מסמכים וב”כ אשר ייצגם.
במכלול הנסיבות, במערכת היחסים המורכבת במשפחה, לאור המועד בו התגלה למבקשים על הצוואה המופקדת ובהינתן כי לא נרשם בהודעת הרשם מועד הקצוב להגשת התנגדות (מה גם שהתקבלה כאמור לאחר שניתן צו קיום הצוואה) – אינני מוצאת בכך שיהוי לא סביר אשר מאיין העתרות לבקשה, והתרשמתי כי המבקשים פעלו להעלאת טענותיהם בהזדמנות הסבירה הראשונה.

על יסוד כל האמור –
12. צו קיום הצוואה מיום 26.6.19 שניתן ביום 18.5.21 – מבוטל.
מובהר, כי אין בתוצאה זו משום הבעת עמדה לגבי התוצאה הסופית בהליכים בעניין עיזבון המנוחה וזהות יורשיה (ככל שיוגשו).
המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך כולל של 5,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

13. הוראות בדבר המשך ניהול ההליכים:
א. בקשת המשיבה לקיום הצוואה משנת 2019 תועבר לבימ”ש מהרשם לענייני ירושה ותפתח כתיק קשור.
ב. המבקשים יגישו התנגדות לקיום הצוואה משנת 2019 בהליך נפרד שיקושר לתיק, בתוך 14 ימים.
ג. המבקשים יגישו לרשם לענייני ירושה בקשה לקיום הצוואה משנת 2001, אשר תועבר לבימ”ש (לאחר קבלת עמדת ב”כ האפוטרופוס הכללי) ותקשר לתיקים שלפני.
ד. ככל שהמשיבה מתנגדת לקיום הצוואה משנת 2001 מהטעם שקיימת צוואה מאוחרת משנת 2019 תגיש הודעה לתיק ואין צורך בהגשת התנגדות. ככל שלמשיבה טעמי התנגדות נוספים, תגיש התנגדותה בתוך 14 ימים ממועד הגשת הבקשה לקיום הצוואה לרשם לענייני ירושה.

ה. תשומת לב הצדדים להוראות סעיף 75 בחוק הירושה והסנקציה בצידה, בכל הנוגע למסירת הצוואה הנטענת משנת 2012.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ולב”כ האפוטרופוס הכללי.
כמו כן תעביר המזכירות ההחלטה לעיון כב’ הרשמת לענייני ירושה, בכל הנוגע להוראת סעיף 18 לתקנות הירושה והמובא בסעיף 10 בפסק הדין.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

המזכירות תסגור התיק.

ניתן היום, כ”ה חשוון תשפ”ג, 19 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.