EN: Contributory Negligence · doctrine
אשם תורם הוא דוקטרינה בדיני נזיקין המפחיתה את הפיצוי המגיע לניזוק כאשר הוא תרם ברשלנותו לנזק שנגרם לו. מדובר בעקרון משפטי שמטרתו להבטיח שהאחריות לנזק תחול באופן הוגן על הצדדים המעורבים, תוך התחשבות בהתנהגותם של הניזוק והנאשם.
הבסיס החוקי
הבסיס החוקי לדוקטרינת האשם התורם בישראל מצוי בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968. סעיף 68 לפקודה קובע כי אם הניזוק תרם במידת מה לנזק שנגרם לו, ניתן להפחית את סכום הפיצוי המגיע לו, בהתאם למידת האשמה שלו. סעיף זה מהווה כלי חשוב לקביעת האחראיות והפיצויים במקרים של רשלנות.
פירוט טכני
סעיף 68 מגדיר את האשם התורם כמצב שבו הניזוק לא נקט אמצעים סבירים כדי למנוע את הנזק או שהפר את חובות הזהירות המוטלות עליו. במקרים אלו, בית המשפט שוקל את מידת התרומה של הניזוק לנזק, ובסופו של תהליך קובע את שיעור ההפחתה בפיצוי. ההפחתה יכולה להיות חלקית או מלאה, בהתאם לנסיבות המקרה.
ההקשר הישראלי ופסיקה מרכזית
בפסיקה הישראלית, דוקטרינת האשם התורם נבחנה במספר פסקי דין מרכזיים, בהם נדונה השאלה כיצד יש להעריך את התרומה של הניזוק לנזק. לדוגמה, בפסק דין ע"א 1020/90, בית המשפט העליון קבע כי יש לבחון את מידת האשמה של הניזוק ביחס למכלול הנסיבות, כולל התנהגות הנאשם.
אופן ההתמודדות בהליך אמיתי
איש מקצוע בתחום הנזיקין פוגש את דוקטרינת האשם התורם כאשר הוא מייצג לקוחות בתביעות נזיקין. במקרה שבו הלקוח ניזוק אך גם תרם לנזק, עורך הדין יידרש להציג ראיות לכך שהניזוק לא נקט אמצעים סבירים כדי להימנע מהנזק, ובכך להקטין את סכום הפיצוי המגיע לו.
טעויות נפוצות
טעויות נפוצות כוללות חוסר הבנה לגבי מידת האשמה של הניזוק או הנחה כי כל תרומה לנזק תוביל להפחתת פיצוי. יש להבין כי ההפחתה תלויה בשיקול דעתו של בית המשפט ובנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
הערך נועד למידע משפטי כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. לקבלת ייעוץ בעניין קונקרטי יש לפנות לעורך דין.