מקרקעין | נדל"ן

:

עורך דין מומלץ

מונחת בפני תביעה לפס”ד הצהרתי להכרזה על בעלות במקרקעין, וכן למתן צו מניעה קבוע למניעת פעולות דיספוזוציה שהוגשה מטעם התובע כנגד אביו הנתבע. במסגרת התביעה עתר התובע להכריז עליו כבעלים של 293 מ”ר מחלקת האדמה, לרבות הדירה הקיימת עליה, הידועה כגוש **** חלקה ** מאדמות הכפר ****, (להלן: “החלקה”).

בין הצדדים התנהל הליך קודם בפני ביהמ”ש במסגרת תיק תמ”ש 42273-09-15 (להלן: “ההליך הקודם”), תביעה לפינוי שהגיש הנתבע כנגד התובע ואשתו. במסגרת התביעה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה התובע ואשתו יתפנו מרצון מהדירה תוך שביהמ”ש פוסק להם פיצויי כספי בגין השבחת הדירה. הצדדים הסכימו להסמיך את ביהמ”ש להכריע בתביעה על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א’ לחוק בית המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד-1984. בפסה”ד שניתן ביום 29/4/18 קבע ביהמ”ש, כי על הנתבע לשלם לתובע ואשתו סכום כולל של 150,000 ₪ כתנאי לפינוים של התובע ואשתו מהדירה.

על פסה”ד שניתן, הגיש התובע ערעור לביהמ”ש המחוזי, אולם בהמלצת ביהמ”ש שלערעור, הסכים התובע לחזור בו מהערעור. הנתבע עמד בחלקו בהתאם לקביעה שניתנה בפסה”ד ושילם את סכום הפיצויי ע”ס 150,000 ₪ לידי התובע ואשתו, אולם התובע ואשתו סירבו לפנות את הדירה עד שהנתבע נאלץ לנקוט נגדם בהליכי הוצאה לפועל לפינוים מהדירה.

בתביעה הנוכחית שמונחת בפני ביהמ”ש טוען התובע, כי בתקופת הגשת הערעור מצא ראייה חדשה, שלפיה הוא הבעלים של חלק מהחלקה. הראיה צורפה לתביעה. למען שלמות התמונה יצויין, כי עסקינן במסמך מודפס מיום 25/10/2006, שחתום עליו הנתבע, ובמסגרתו הוא מעביר במתנה וללא תמורה את שטח החלקה 880 מ”ר בחלקים שווים לשלושת ילדיו, ג., מ. ו- מ. (התובע). על מסמך זה מוטבעת חותמת הועדה המקומית עמק יזרעאל – יזרעאלים עם המשפט נאמן למקור. להלן צילום המסמך.

התובע הגיש גם כן בקשה לעכב את הליך הפינוי, אולם ביהמ”ש בהחלטתו מיום 29/4/19, דחה את בקשת העיכוב בשל הנימוקים והסיבות שפורטו בהחלטה. יצויין, כי בקשה דומה הוגשה בהליך הקודם, אותה ביהמ”ש דחה גם כן. עוד יש לציין כי התובע הגיש בקשה לעיון חוזר ובקשה נוספת לעיכוב ביצוע, אותן ביהמ”ש דחה. בנוסף הוגשה ע”י התובע, בקשת רשות ערעור על החלטתו האחרונה של ביהמ”ש לדחות את עיכוב הביצוע בעקבות גילוי הראייה החדשה. בהימ”ש המחוזי, נעתר לבקשה והרה על עיכוב ביצוע הליך הפינוי.

כאמור במסגרת תביעה זו עותר התובע להצהיר עליו כבעלים של 293 מ”ר מכוח הראייה החדשה לפיה, הוא אמור לקבל שליש מהשטח של 880 מ”ר. התקיים דיון הוכחות, הוגשו סיכומים ועתה יש להכריע בתביעה.

עיקרי טענות התובע:

התובע טוען, כי לאחר שניתן פסה”ד המחייבו לפנות את הדירה ובמהלך תקופת הערעור על פסה”ד, מצא ראייה חדשה לפיה הוא זכאי להירשם כבעלים של חלק מהחלקה, יחד עם שני אחייו. לטענתו בראייה החדשה אביו הנתבע העביר לו, ולשני אחייו, את החלקה שבבעלותו בחלקים שווים במתנה וללא כל תמורה וזאת בתאריך 25/10/2006. התובע טוען, כי מתנה זו אינה ניתנת לביטול כיום כפי שרשום במסמך.

התובע טוען, כי הוא הבעלים של 293 מ”ר שקיבל מאביו הנתבע וכי הוא זה שבנה את דירתו בחלקה. התובע מוסיף, כי אין הנתבע יכול לפנות אותו מדירתו בשל היותו בעלים של הדירה ושל חלק מהאדמה עליה בנויה הדירה.

לטענתו, הנתבע הסתיר מעיניו את הראייה שנים רבות והתייחס אליו בגסות רוח שאין כמותה ובחר לפנות אותו מהדירה. התובע טוען, כי מצא את הראייה החדשה באקראי בועדה המקומית יזרעאלים, יחד עם עוד מסמכים נוספים. על סמך ראייה זו טוען התובע, כי הנתבע לא יכול לבטל את המתנה וגם לא יכול לפנות אותו מהדירה.

לטענת התובע, כי ככל וביהמ”ש לא ייקבל את התביעה ויפנה אותו מהדירה ייפגעו זכויותיו הקניניות שלא בצדק והדבר יפגע בבני משפחתו וזאת בניגוד לכללי הצדק הטבעי. לטענתו על ביהמ”ש לבדוק, מה טיב הראייה החדשה ומדוע הנתבע בחר להעלים את עובדת קיומה מעיניו וגם מעיני ביהמ”ש בהליך הקודם שניהלו הצדדים.

עיקר טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, מניעות, מעשה בית דין והשתק או כל טענה אחרת היות ופסה”ד שניתן בהליך הקודם, במסגרתו התובע לא העלה את הטענה שהוא מעלה היום בתביעה זו. הנתבע מוסיף, כי גם עצם הסכמת התובע להליך הפינוי על דרך הפשרה בהליך הקודם, בהתאם לסעיף 79א’, מהווה כשלעצמה ויתור על כל טענה הקשורה לדירה נשוא המחלוקת.

הנתבע מכחיש את טענת התובע בדבר נסיבות הימצאותה של הראייה החדשה ולשיטתו אין כלל וכלל ראייה חדשה ומדובר במסמך מזוייף שאינו נחשב לראייה חדשה שניתן להסמתך עליה. לטענתו, המסמך לא רק מזוייף, אלא אינו נושא תעודות הזהות של הנתבע דבר המשמיט את הקרקע מתחת לתביעה.

הנתבע טוען, כי הוא מעולם לא נתן ולא התכוון ליתן שום מתנה ו/או בכל דרך אחרת לתובע או לכל אחד אחר, את זכויותיו בחלקה ** גוש ****. הנתבע מכחיש את טענת התובע, כי התובע הוא הבעלים וטוען, כי הוא הבעלים של החלקה. הנתבע מוסיף, כי הוא זה שבנה את הדירה בה מתגורר התובע וכי הנתבע המשיך להתגורר בדירה, חרף החלטות ביהמ”ש שחייבו אותו לפנות את הדירה. הנתבע מוסיף, כי התובע בעצמו הודה בהליך התיק הקודם, כי אביו הנתבע הוא הבעלים בחלקה ואף הסכים לפנות את הדירה מרצון ולא טען לבעלות על החלקה כלל וכלל.

הנתבע טוען, כי תביעת התובע הוגשה בחוסר תום לב מוחלט שכן הוא מתבסס על סמך מסמך מזוייף שאין לו זכר באף מקום וגם לא בועדה המקומים יזרעאלים. לטענת הנתבע, בועדה המקומית עמק יזרעאל לא קיים כלל וכלל מסמך מקורי לראייה החדשה. הנתבע אף מוסיף, כי גם החותמת שהוטבעה על המסמך של יזעאלים הינה מזויפת ובעניין זה אף הוגשה תלונה למשטרה. לטענתו מטרת התובע הינה לנהל הליך סרק על מנת ליצור סחבת בניסיון להישאר בדירה וזאת בניגוד מוחלט לפסה”ד שניתן בעניין זה ע”י ביהמ”ש בהליך הקודם.

הנתבע חוזר על טענתו, כי יש לדחות את התביעה על הסף, לחילופין, טוען, כי ככל וביהמ”ש ייקבע כי אכן עסקינן במתנה, הוא חוזר בו מהענקת המתנה וזאת בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק המתנה. הנתבע מפרט בטיעוניו, כי התובע התנהג אליו בצורה מחפירה, פוגעת ובוטה ולכן קמה לו הזכות להרות על ביטול המתנה. כמו כן טוען הנתבע, כי אין מדובר במתנה שהושלמה, אלא לכל היותר בהתחייבות לתת מתנה שלא הושלמה ברישום ועל כן רשאי הוא לחזור בו מהמתנה. לטענתו המסמך לא השתכלל אפילו לכדי עסקה, לא דווח לרשויות המס על העסקה וגם לא שולמו מיסים, ולמתנה לא צורפו מסמכים נוספים כגון יפוי כח בלתי חוזר.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 1 לחוק המתנה התשכ”ח 1968 קובע כי, מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה, וכי דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות.

סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ”ח- 1968 (להלן: “חוק המתנה”), קובע:

“מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה”.

על פי סעיף 6 לחוק המתנה:

“בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון”.

סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין, קובע, כי הקניית מתנה במקרקעין טעונה רישום ורואים בה עסקה גמורה רק לאחר רישומה: “עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום”.

סעיף 7 (ב) לחוק המקרקעין קובע, כי עסקה במקרקעין שלא נסתיימה ברישום, רואים בה התחייבות לעשות עסקה, ובענייננו, התחייבות ליתן מתנה: “עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה”.

עד לרישום, לא תחשב עסקת המתנה כמושלמת ומקבל המתנה נותר כמי שמחזיק בידיו זכויות אובליגטוריות מסוג התחייבות למתנה במקרקעין. על הבחנה זו חזר בית המשפט העליון לא אחת, באומרו: “אם זכותו של נותן המתנה היא זכות אובליגטורית בלבד, הרי בהעבירו זכות זו לאחר מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים הוא את המתנה, ומי שהופך להיות בעל הזכות האובליגטורית תחתיו, הוא מקבל המתנה. לעומת זאת, אם הוא רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב להעביר לאחר את הזכות הרשומה, הרי שכל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר, לא הושלמה המתנה, והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה”. (ראו: ע”א 1284/92 אריה רתם נ’ מנחם רתם, פ”ד מט(5) 257, 260 (1996); ע”א 6439/99 “טפחות” בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ חיים פרח, פ”ד נח(2) 106, 116 (2003) ובע”מ 7880/10 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, מיום 4.11.2010)).

יוצא אפוא כי, הקניית מקרקעין במתנה טעונה רישום, וכל עוד לא נרשמה העסקה לא הושלמה עסקת המתנה (ראו: ע”א 493/91 מזרחי שמעון ואח’ נ’ מזרחי יעקב ואח’, פ”ד נ(1) 1999, 203 (1996)).

מן הכלל אל הפרט – דיון והכרעה:

עיקר המחלוקת בתביעה זו, ולמעשה גורל התביעה, יוכרע על סמך הראייה החדשה, מכוחה טוען התובע, כי יש להיעתר לתביעה. הראייה החדשה הינה כאמור מסמך של עמוד אחד, כותרת המסמך הינה אישור, במסגרתו מוותר הנתבע על חלקת האדמה שבבעלותו בשטח של 880 מ”ר לטובת שלושת ילדיו ביניהם התובע. המסמך ערוך בשפה העברית עליו מופיעה בסוף העמוד חתימת הנתבע, המסמך הינו מיום 25/10/2006. על המסמך מופיעה גם חותמת הועדה המקומית עמק יזרעאל – “יזעאלים” וכן מוטבע עליו נאמן למקור. התובע טוען, כי על המסמך חתום אביו, הנתבע מאידך טוען, כי עסקינן במסמך מזוייף.

שתי שאלות מונחות בפני ביהמ”ש להכרעה, הראשונה באם אכן עסקינן במסמך שהוא הסכם מתנה, ואם כן האם מדובר במתנה שהושלמה בהתאם להוראות חוק המתנה שפורטו לעיל.

אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר עיון בטיעוני הצדדים, בכתבי הטענות ונספחיהם, ולאחר ששמעתי את בעלי הדין והעדים, הגעתי לכלל מסקננה, כי יש להורות על דחיית התביעה, ואבאר.

ראשית, מעיון בראייה החדשה עולה, כי הכותרת של המסמך הינה אישור ולא הסכם מתנה. כמו כן תעודת הזהות של הנתבע אינה נכונה. בעניין זה יש לציין,כי בכתב התביעה שהגיש הנתבע בהליך הקודם כנגד התובע ואשתו, נפלה טעות במספר תעודת הזהות של הנתבע כאשר מס’ תעודת הזהות של אשתו של הנתבע צויין במקום תעודת הזהות שלו. ב”כ הנתבע בהליך הקודם הגיש בקשה לתיקון תעודת הזהות והמספר תוקן. ככל הנראה בעת עריכת המסמך, הועתק מס’ תעודת הזהות מתביעה, לפני התיקון, ומס’ תעודת הזהות הלא נכון נרשם בראייה החדשה, וזה ההסבר היחיד שניתן לההעלות לטעות במספר תעודת הזהות. לשאלות ב”כ הנתבע לעניין הטעות במס’ תעודת הזהות לא היה מענה מטעם התובע וכך העיד:

ש. האם אתה יודע שתעודת הזהות שרשומה באישור אינה של אביך?

ת. אני יודע.

ש. מתי ידעת?

ת. לא מזמן.

ש. אתה יודע למי תעודת הזהות שייכת?

ת. אני לא יודע וגם לא רוצה לדעת.

ש. אני מציגה לך את הספח של תעודת הזהות של אביך. לאמא שלך קוראים י.?

הערת בית המשפט: העד נשאל אם שמה של אמו הוא י. והשיב כי הוא לא יודע.

המשך חקירה נגדית:

ש. אני מציגה לך את תעודת הזהות של אמך הרשומה בספח והיא תואמת לתעודת הזהות שרשומה באישור, אתה מאשר?

ת. כן.

ש. אתה יודע מתי הוכן האישור הזה?

ת. (העד שותק, לא משיב לשאלה וגם מסתכל על בא כוחו). בשנת 2000-2001.

ראה עמוד 11 לפרוטוקול מיום 27/10/21 שורות 16 – 31.

שנית, האישור נושא את התאריך 25/10/2006, אולם בחקירתו של התובע העיד, כי המסמך נערך בשנת 2001 2002. כמו כן לתובע לא היה כל הסבר, לא בתביעה, לא בתצהיר וגם לא בחקירתו בפני ביהמ”ש, איך נערך המסמך, מי ערך אותו, מתי נערך ולמה מסמך כזה שהוא מאוד חשוב, לא נמצא בידו והושג רק לאחר שניתן פסה”ד של הפינוי בהליך הקודם. כך העיד התובע בעניין זה בפני ביהמ”ש:

המשך חקירה נגדית:

ש. מי הכין את האישור הזה?

ת. אני לא יודע מי, אבל מי יעשה את האישור חוץ ממנו? הכוונה לאבא שלי.

ש. איך אתה מסביר את העובדה שהטעות בתעודת זהות על האישור היא אותה טעות של תעודת הזהות בכתב התביעה שאביך הגיש נגדך בבית המשפט? אני מדברת על התביעה הראשונה משנת 2017.

ת. אני לא יודע.

ש. לטענתך מצאת את האישור הזה, אישור שמבחינתך מעיד על קיומה של עסקה מסוימת. למה לא רשמת הערת אזהרה בטאבו על סמך הרישום הזה?

ת. אני לא מבין בזה.

ראה עמוד 12 לפרוטוקול מיום 27/10/21 שורות 20 – 28.

אין ספק כי אין עסקינן בהסכם מתנה שנערך כדבעי. המסמך אינו ערוך כנדרש וכיאה להסכם מתנה שאמור להיות הסכם מפורט, מקיף ואשר יכלול את כל המאפיינים הנדרשים להסכם מתנה. אין ספק, כי עסקינן בהסכם מתנה שטחי, לקוי עם הרבה חוסרים. כמו כן אין עסקינן בהסכם מתנה הכולל תצהירים חתומים ומאושרים כדין של נותן ומקבל המתנה וגם לא הוגשו, ביחד עם הסכם המתנה הנטען, מסמכים נוספים הנדרשים והחיונים לצורך השלמת פעולות הרישום של המתנה.

שלישית, גם בעניין נסיבות הימצאות הראייה החדשה, גרסת התובע הייתה מלאה סתירות ולא עלה בידו להוכיח, כי אכן המסמך הושג מהועדה המקומית. במסגרת תצהיר שהוגש מטעמו של התובע בהליך הערעור בביהמ”ש המחוזי, תצהיר שהוגש לתביעה כאן וביהמ”ש אישר הגשתו, הצהיר התובע, כי הוא ביקר בועדה המקומית עמק יזרעאל, יחד עם אשתו ושם מצאו את המסמך. בחקירתו בפני ביהמ”ש בהליך כאן, העיד התובע, כי הוא לא היה בועדה ומי שפנה לועדה והביא את האישור הייתה אשתו.

רביעית, בתצהיר שהגיש התובע לביהמ”ש המחוזי הצהיר התובע, כי פנה לועדה ביום 28/10/18. במסגרת תצהירו בתביעה כאן, ובתצהיר אשתו, תאריך זה אינו מופיע כלל וכלל. יש לציין, כי התאריך הנ”ל נופל ביום ראשון בשבוע ולפי עדות נציגת הועדה המקומית לתכנון ובניה, גב’ ר. ד., בתקופה הרלוונטית בימי ראשון לא הייתה קבלת קבל בועדה המקומית וימי קבלת קהל הינם בימי שני ורביעי בשבוע. כך העיד התובע בעניין זה בחקירתו:

ש. מי הלך לוועדה וחיפש את המסמכים? טענת בתצהירך שהאישור שאתה מצרף וגם ההיתר נמצאו בוועדה.

ת. אשתי הלכה לבד לוועדה.

ש. מתי?

ת. אני לא זוכר. לפני חצי שנה.

ש. התאריך 28.10.18, האם הוא מזכיר לך משהו?

ת. אני לא זוכר.

ש. אני מבקשת לרענן את זיכרונך. בתצהיר שהגשת לבית המשפט המחוזי בנצרת, יחד עם הבקשה לצירוף ראיה, שם הצהרת בסעיף 6 “בתאריך 28.10.18 ביקרנו בוועדה (הכוונה אליך ולאשתך)…” מצטטת. איך אתה מסביר את הניגוד הזה שבתצהירך כתבת שאשתך הייתה לבד ועכשיו גם הצהרת בפני בית המשפט שביקרת לבד, ושם אמרת ששניכם.

ת. כשהיא הוציאה את הניירת היא הייתה לבד.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 7 לתצהירך, צוין “המערערים הגיעו לוועדה…”, מצטטת.

ת. (העד שותק).

ש. אתה זוכר איזה יום זה היה – 28.10.18?

ת. לא.

ש. זה היה יום ראשון. אני מראה לך מאתר האינטרנט של הוועדה שמועדי קבלת קהל במשרדי הוועדה הם רק בימי שני ורביעי, ז”א שביום 28.10.18 לא הייתה קבלת קהל. תסביר לי איך נכנסת לוועדה.

ת. (העד שותק ולא עונה).

ש. אז כשמצאת את האישור הזה, מה עשית על מנת לשמור עליו?

ת. (העד שותק ולא עונה).

ש. למה בזמנו כשמצאת את האישור לא ביקשת תע”צ, הרי טענת שהמקור נמצא במשרדי הוועדה.

ת. (העד לא עונה ומסתכל על בא כוחו).

ש. אמרת כרגע שאשתך הלכה לוועדה. אתה היית במשרדים של הוועדה?

ת. לא.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 15 לתצהירך, מצטטת. איך כתוב שפנית פעמיים וכרגע אתה אומר שלא?

ת. (העד שוב מסתכל על בא כוחו. העד אוסף את הניירת, לא עונה ושוב מסתכל על בא כוחו).

ראה עמוד 13 לפרוטוקול מיום 27/10/21 שורות 5 – 34.

לעניין ימי קבלה בתקופה שבה טען התובע, כי אשתו פנתה לועדה, העידה גב’ ר. ד. כדלקמן:

ש. השבת לשאלת חברי שעד הקורונה ימי קבלת הקהל היו שני ורביעי.

ת. נכון.

ש. אם כך את מאשרת שבאוקטובר 2018 אלה הם ימי קבלת הקהל, שני ורביעי.

ת. כן, זה שנים רבות אחורה. עד הקורונה שני ורביעי היו ימי קבלת הקהל.

ראה פרוטוקול מיום 27/10/21 משורה 34 בעמוד 21 ועד שורה 1 בעמוד 22.

חמישית, לא ברור גם כיצד אשתו של התובע הצליחה להגיע לועדה, לגשת למזכירות ולצלם את המסמך מהועדה, כאשר אין לה כל מעמד כלל וכלל. אשת התובע אינה בעלים בחלקה, אינה בעלת היתר ולא קיבלה שום יפו כוח לא מהתובע וגם לא מהנתבע. אשת התובע העידה, כי היא כן הצליחה להיכנס לועדה ובחור בשם נ., שכבר אינו מועסק בועדה, נתן לה את המסמך ואמר לה שיש מקור בתיק והטביע לה את חותמת הועדה על המסמך. בעניין זה העידה גב’ ר. ד. וציינה, כי:

לשאלת בית המשפט:

ש. כשמישהו רוצה לצלם תיק, אתם נותנים את התיק פיזית לאדם או שאתם מצלמים?

ת. אנחנו אף פעם לא נותנים לאדם, אנחנו מצלמים בעצמנו.

ש. אז הטענה שכביכול מישהו נכנס, צילם וגנב…

ת. אי אפשר כי התיק לא בידינו אפילו, יש לנו ארכיב חיצוני וכשיש צורך לעיין או למצוא מסמך מזמינים את התיק, הוא תחת השגחתי ואם יש צורך לחפש אני עושה את זה תחת עיניים נוספות.

ראה עמוד 18 לפרוטוקול מיום 27/10/21 שורות 9 -14

שישית, גם בעניין חותמת הועדה המקומית במילה “יזרעאלים” והמשפט נאמן למקור, העידה גב’ ר. ד., כי הועדה לא מטביעה חותמת של הועדה על מסמכים שלא הונפקו ע”י הודעה. כמו כן הוסיפה, כי גם אם מטביעים חותמת הועדה, לחותמת נאמן למקור מתלווה תאריך החתימה וחתימה אישית של עובד הועדה, דבר שלא קיים כלל וכלל בראייה החדשה. כך הייתה עדותה של גב’ ר. ד. בעניין זה:

ש. תספרי לבית המשפט מה דעתך אודות החותמות בצבע אישור שאת רואה.

ת. החותמת הזו לא מוכרת לי. יש בידיי דוגמא של החותמת שאנחנו שמים על המסמכים, הבאתי אותה. אני מציגה את החותמת שלי, הכתב שונה והיא עם מסגרת. חוץ מהעניין של החותמת שנראית שונה, אנחנו לא שמים חותמת “נאמן למקור” על מסמכים שהם לא של הוועדה. נאמן למקור זה אומר שהמסמך שהוצא על ידי הוועדה המקור נמצא בתיק, לדוגמא היתר בניה הוא מסמך שלנו, של הוועדה, ואנחנו מטביעים עליו חותמת “נאמן למקור” כיוון שהמקור נמצא אצלנו בתיק ואם מישהו זקוק להיעתק אנחנו מאשרים שזה נאמן למקור. הוועדה לא שמה חותמות על מסמכים שלא היא הפיקה.

ש. כשאתם שמים את החותמת שלכם, אתם גם שמים חותמת בלי חתימה אישית, תאריך? מה הנוהל?

ת. אם באים אליי בבקשה לקבל העתק לדוגמא של היתר, למי שיש העתק של המסמך אני שמה חותמת “נאמן למקור”, חותמת עליו עם תאריך של אותו יום וגם חתימה שלי שאני נתתי את המסמך.

ש. ז”א שאין חתימה בלי תאריך.

ת. לחותמת “נאמן למקור” מתלווה תאריך החתימה.

ראה פרוטוקול מיום 27/10/21 שורה 27 בעמוד 18 ועד שורה 4 עמוד 19.

שביעית, ובנוסף ולאמור לעיל ובכל הקשור לחותמת, מעיון מדוקדק ומעמיק בחותמת “יזרעאלים”, עולה כי ההחותמת אינה דומה לחותמת של הועדה. העדה גב’ ד. הביאה את חותמת הועדה לחקירת והטביעה דוגמה בעמוד ריק אשר הוגש וסומן כמוצג באות ו/1. 3 הבדלים קיימים בין החותמת המוטבעת על הראייה החדשה לבין החותמת המקורית של הועדה. הראשון, מעיון בחותמת המקורית עולה, כי האותיות הגדולות בה שונות מבחינה הצורה לאותיות הגדולות שבחותמת שמופיעה על הראייה החדשה. השני, בחותמת המקורית יש צורה של מלבן מסביב למילים, דבר שלא קיים בחותמת על המסמך. השלישי, גודל החותמת המקורית שונה מהגודל שקיים על המסמך.

שמינית, גם גרסת אשת התובע, שהגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ונחקרה בפני ביהמ”ש, תמוהה ואינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר, ואף עומדת בסתירה לעדות התובע והצהרתו בתצהיר שהוגש מטעמו של התובע לביהמ”ש המחוזי. כאמור התובע ציין, כי הוא ואשתו פנו לועדה ביום 28/10/18, אולם בעדותו בפני ביהמ”ש ציין, כי אשתו הלכה לבד וכך גם העידה אשתו. אשת התובע לא זכרה מתי הגיעה לועדה והעידה, כי היא לא זוכרת את התאריך. אשתו אף הוסיפה גרסה חדשה בעדותה לפיה, היא פנתה פעמיים לועדה ולא פעם אחת, כאשר לטענתה יכלה לצלם את התיק באמצעות תעודת הזהות של בעלה התובע שהייתה עליה בעת הגיעה לועדה. אשת התובע העידה, כי נ. הוא זה שהטביע את חותמת הועדה על המסמך וכך הייתה עדותה בפני ביהמ”ש:

ש. בתצהיר שהגשתם לבית המשפט המחוזי הצהרתם שתאריך הביקור בוועדה היה 28.10.18, זה היה יום ראשון.

ת. אני לא זוכרת את התאריך.

ש. התאריך הזה נופל ביום הראשון, האם את זוכרת באיזה יום היית?

ת. יכול להיות.

ש. אני אומרת לך שבימי ראשון אין קבלת קהל בוועדה, איך את מסבירה את זה?

ת. אמרתי כבר שאני לא זוכרת במדויק באיזה יום זה היה. אני לא זוכרת תאריך מדויק.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 6 לתצהירך, את מצהירה שם “ניגשתי למר נ. שהוציא את התיק וביקשתי ממנו צילום מסמכים אחדים מהם”, למה הכוונה “מסמכים אחדים מהם”?

ת. אני קוראת עברית וראיתי מסמכים שכן יכולים לעזור. ראיתי ניירת של המועצה, ראיתי גם מסמכים שהבית אולי שלנו. ראיתי גם מסמך שא. נותן לילדיו, ומיד התקשרתי לעו”ד איברהים סעדי ואמרתי לו, ואז הוא אמר לי שהניירת הזו מאוד חשובה וביקש ממני שאצלם.

ש. התיק בוועדה מאוד עבה. איך את ידעת למיין איזה מסמכים לצלם ואיזה לא? למה לא צילמת את כל התיק?

ת. אמרתי כבר, אני קוראת עברית וידעתי גם איזה מסמכים רלוונטיים.

ש. אמרת כרגע שצילמת מלא מסמכים. למה צירפת לתצהירך רק 4 מסמכים?

ת. נתתי לעוה”ד את כל המסמכים ואני לא יודעת מה הוא צירף.

ש. בסעיף 6 לתצהירך את ממשיכה ומצהירה “חתום בחותמת נאמן במקור וחותמת הוועדה”, מה אני יכולה להבין מזה? שמדובר בכמה חתימות.

ת. נ. חתם. אני לא מבינה בדברים האלה.

ש. כרגע אמרת שנ. חתם על 4 מסמכים. איך הוא חתם רק על 4 מסמכים ולפני רגע הצהרת שהוא צילם לך הרבה מסמכים? למה הוא חתם רק על 4 המסמכים הללו?

ת. נתתי לו 4 מסמכים והוא חתם עליהם.

ש. את מחליטה לפקיד הוועדה על איזה מסמך לחתום ועל איזה מסמך לא?

ת. אמרתי לו שאני צריכה את המסמכים האלה, הוא צילם אותם וחתם עם חותמת הוועדה ואז הלכתי הביתה.

ש. אני מפנה אותך למסמך של הוועדה שצירפתם שנושא כותרת “26.6.2012”. תסבירי לי למה החותמת שאת טוענת שנ. חתם לך עליה, למה היא שונה מהחותמת השניה שעל גבי המסמך?

ת. את אומרת שזה שונה, אני לא יודעת. אני לא יודעת אם הוועדה משנה את החותמות, את צריכה לבדוק את זה ולא אני.

ראה עמוד 16 לפרוטוקול מיום 27/10/21 שורות 4 – 33.

תשיעית, הנתבע בעדותו הכחיש בתוקף את טענות התובע ומסר גרסה אמינה וישירה, לפיה הוא מעולם לא חתם על המסמך שצורף, וכי הוא בעצמו פנה לועדה המקומית ונאמר לו שמסמך כזה בכלל לא נמצא בתיק הועדה. בעניין זה העיד הנתבע כדלקמן:

ש. אתה טוען בסעיף 18 לתצהירך שביום 1.1.19 פנית למשרדי הוועדה. זכור לך איזה יום בשבוע זה היה 1.1.19?

ת. אני לא זוכר לי, אבל אני חושב יום שלישי. אבל לא נכנסתי פנימה כי היה סגור. כשראיתי את האישור ששלח לי בני, כבר השתגעתי. הלכתי לשם והיה סגור.

ש. אז לא מצאת אף אחד.

ת. פגשתי מישהי בחוץ, היא נכנסה למישהי אחרת ואמרה שהמסמך הזה מזויף.

ראה עמוד 22 לפרוטוקול מיום 27/10/21 שורות 30 – 35.

עשירית, הנתבע גם דאג להביא לעדות את שני הילדים הנוספים, שלפי הראייה החדשה אמורים לקבל גם זכויות בחלקה. שני האחים, מ. ו- ג., שהגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, העדיו בפני ביהמ”ש וציינו, כי אינם מודעים כלל וכלל לראייה החדשה שצורפה וכי אביהם אמר להם, כי כל עוד הוא בחיים הוא לא יעביר לאף האחד מהילדים.

ראה עדות ילדיו של הנתבע, פרוטוקול הדיון מיום 27/10/2021 עמודים 26 ו- 27.

מכל האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה, מתבקשת ומתחייבת, כי עסקינן בסמך שזוייף, וככל הנראה נערך על מנת לזכות בסעד המבוקש בתביעה. ככל הנראה הסיבה האמתית להמצאת המסמך בעיתוי שהוגשה בו התביעה נובעת מפסה”ד שניתן בעניין פינויו של התובע ואשתו מהדירה שקיימת על החלקה.

מסקנתו של ביהמ”ש משמיעת בעלי הדין והעדים הינה, כי הסבריו של התובע לגבי הימצאות הראייה החדשה ונסיבות עריכת המסמך, אינן משכנעים כלל וכלל ואף עומדים בסתירה לעדותו ועדות אשתו. אין ספק, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי עסקינן בהסכם מתנה אמתי וכן נסיבות עריכת הסכם המתנה לא הובאו כדבעי ע”י התובע והיו אף סתירות בין עדותו לבין עדות אשתו וגרסתם אינה משכנעת ואמינה ואינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר.

לא נעלמה מעיני טענת הנתבע בדבר היותו של המסמך הסכם מתנה, אולם גם אם ביהמ”ש, ומבלי לפגוע בקביעת ביהמ”ש לעיל, היה מקבל את טענת התובע בדבר היותו של המסמך הסכם מתנה, מתנה זו לא הושלמה ברישום, וגם אם אכן עסקינן במתנה, עדיין עומדת לנתבע הזכות לבקש את ביטולה בהתאם להוראות חוק המתנה.

מאחר ודחיתי את טענת התובע, וביהמ”ש הגיע למסקנה, כי אין במסמך להוות הסכם מתנה, לא מצאתי להרחיב בעניין זה.

עוד מצאתי לציין, כי התובע בסיכומיו טען, כי הוא זה שבנה את הדירה מכספו וכי לא היה מקום ליתן את פסה”ד בהליך הקודם, אולם, מצאתי לא להתייחס לטיעונים אלו, שכן פסה”ד שניתן בהליך הקודם הפך לפס”ד חלוט.

התרשמות ביהמ”ש, כי לא ניתן ליתן אמון מלא בעדות התובע ואשתו, גרסתם לא הייתה סדורה, עדות אשת התובע אינה תואמת ואינה מתיישבת עם עדות התובע. מאידך עדות הנתבע ועדיו, היו עדויות עקביות וסדורות, ולא היו ביניהם סתירות כלל וכלל. כמו כן עדותה של גב’ ר. ד., נציגת הועדה המקומית, אף היא תומכת ומחזקת את כל טענות הנתבע ומפריכה את כל טענות התובע, כשאר יש לזכור, כי עסקינן בעדה ניטרלאית שאין לה שום אינטרס בתביעה.

סוף דבר:

אני מורה על דחיית התביעה.

מאחר ודחיתי את התביעה, אני מורה על ביטול ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע הליך הפינוי שניתנה ע”י ביהמ”ש המחוזי ביום 30/4/19 בתיק רמ”ש 57846-04-19.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסכום כולל של 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום, ולא, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום פס”ד זה ועד השתלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר פס”ד זה לצדדים ותסגור את התיק.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ח’ ניסן תשפ”ג, 30 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.