משפט פלילי

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של רצח בכוונה, עבירה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

עורך דין מומלץ

הודאת הנאשם נעשתה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ולפיו עותרים הם לגזור עליו 25 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כאשר כל צד טוען לפיצוי בגובה אחר.

ההסדר אליו הגיעו הצדדים הושג לאחר שמיעת ראיות חשובות שרובן ככולן נוגעות לנסיבותיו האישיות של הנאשם, נאשם שמגיל ילדות טופל על ידי שלל מטפלים ומאבחנים וכן לאור מערכת היחסים המורכבת בינו לבין אמו המנוחה.

במהלך שמיעת הראיות שמענו את אמה של המנוחה, את הפסיכיאטרית המחוזית וכן פסיכולוגית קלינית ובתום שמיעת עדויות אלה המלצנו לצדדים לשוחח ביניהם. המחלוקת מלכתחילה בין הצדדים היתה לשאלה באם התקיימו נסיבות המצדיקות אחריות מופחתת שכן לא היתה כל מחלוקת שהנאשם רצח את אמו באופן המתואר בכתב האישום המתוקן וכך גם ביצע את עבירת שיבוש מהלכי המשפט.

בסופו של יום במסגרת ההסכמה העונשית הצדדים לא ביקשו להכריע בשאלה האם חלה אחריות מספקת אלא שיקפו את הנסיבות המיוחדות בעניינו של הנאשם, בתיקון העבירה ובענישה המוסכמת שאיננה מאסר עולם חובה בנסיבות רגילות של העבירה המקורית שיוחסה לנאשם.

שמענו את ההסברים, גם את הדברים שנאמרו ברגישות רבה מצד ב״כ המאשימה אודות המנוחה עליה שמענו רק מעט מאמה ומהמומחים שהעידו. שמענו גם אודות נפגעת העבירה העיקרית, אחותו של הנאשם אשר ההגנה ויתרה על עדותה. היא לא רצתה שיוכן תסקיר בעניינה וגם לא להגיש הצהרת נפגע. ב״כ המאשימה הציגה את עמדתה, את הפגיעה בה, את השלכותיה ואת התהייה היחידה שלה מדוע אחיה הנאשם עשה את שעשה.

הרכיב היחיד שאינו מוסכם על הצדדים הוא גובה הפיצוי ואופן חלוקתו אם בכלל על כל נפגעי העבירה הרשומים בחוק. בענין זה ציינה ב״כ המאשימה כי אמה ואחיה של המנוחה מסרו כי הם משאירים בידי ביהמ״ש את ההחלטה אם לזכותם בפיצוי ואם כן באיזה סכום.

לגבי בתה של המנוחה, ציינה ב״כ המאשימה כי היא מצויה במצב מורכב שכן ברור לה שהפיצוי ישולם מכיסו של אביה שהוא גם זה שבמשך השנים תמך בה וכנראה גם יתמוך בה בעתיד הנראה לעין. יחד עם זאת היא נדרשת לטיפול נוכח הכאב והפגיעה בה בעקבות מות אמה ואופן המתתה.

ב״כ הנאשם ציין כי הנאשם בטרם סיום ההליכים בתיק שלפנינו וההסדר אליו הגיעו הצדדים, ויתר על כל חלקו בירושת המנוחה. יצויין כי ממילא על פי הדין אין הוא זכאי לירושה כזו.

עוד נטען כי סיכוייו של הנאשם להתפרנס במהלך המאסר ואף לאחר מכן אינם רבים נוכח הקושי שלו להסתגל למקומות בהם הוא נמצא ולכן הוא נתמך כל חייו על ידי אביו.

לאחר שבחנו את הדברים, אנו סבורים כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים ראוי, משקף את המורכבויות ואת הנסיבות המיוחדות של הנאשם מחד ושל חומרת המעשים מאידך.

לענין הפיצוי נוכח הנסיבות המיוחדות שפורטו אנו סבורים כי במקרה זה נכון להורות על פיצוי לאחות הנאשם בלבד בסכום ובאופן תשלום שלא יפגע יתר על המידה במי שככל הנראה יאלץ לשלם את הפיצוי, אביה של נפגעת העבירה.

לאור המפורט לעיל, אנו מאמצים את הסדר הטיעון וגוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      25 שנות מאסר בפועל שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה, 11/12/20.

אנו מפנים תשומת לב הממונים על מאסרו של הנאשם למצבו הנפשי המורכב המחייב אבחון נכון וקבלת טיפולים המתאימים למצבו, כל זאת על מנת שיוכל לנצל את תקופת המאסר הארוכה להטיב את מצבו.

ב.     12 חודשים מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה בה הורשע.

ג.      פיצוי בסך 150,000 ₪ שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

הראשון ביום 01/07/23.

הפיצוי יועבר כולו (הושמט) עפ״י פרטים שימסרו למזכירות על ידי המאשימה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן ביום ו׳ אדר תשפ״ג, 27.2.2023, במעמד הצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

תפ״ח 74657-12-20 מדינת ישראל נ׳ פלוני

תיק חיצוני: 940651/2020

בפני       כבוד השופטת – נשיאה לורך

כבוד השופטת עטר

כבוד השופט קובו

מאשימה             מדינת ישראל

נגד

נאשם    פלוני

דין

עותק מותר בפרסום