רשלנות רפואית היא מושג משפטי המתייחס לכישלון של איש מקצוע רפואי לספק סטנדרט טיפול מקובל למטופל, וכתוצאה מכך לפציעה או לנזק. בישראל חל על דיני הרשלנות הרפואית חוק האחריות הרפואית משנת 2002, שמטרתו להוות מסגרת משפטית לטיפול בתביעות רשלנות רפואית ולהגן הן על המטופלים והן על אנשי הרפואה.
על פי חוק האחריות הרפואית, אנשי מקצוע רפואיים, לרבות רופאים, אחיות ובתי חולים, יכולים לשאת באחריות בגין רשלנות רפואית אם אינם עומדים בסטנדרט הטיפול המגיע למטופליהם. תקן זה מוגדר כרמת הטיפול שאיש מקצוע רפואי סביר ומוכשר היה מספק בנסיבות דומות.
כדי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית בישראל, על המטופל להגיש תחילה תלונה למוסד הרפואי או לגורם הרפואי המדובר. במידה והעניין לא נפתר לשביעות רצונו של המטופל, יוכל המטופל להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (המוסד לביטוח לאומי), האחראי על הטיפול בתביעות רשלנות רפואית בישראל.
לאחר מכן, המוסד לביטוח לאומי יבדוק את התביעה ויקבע האם קיימות ראיות מספיקות לתמיכה בטענה לרשלנות רפואית. אם המוסד לביטוח לאומי יקבע כי התרחשה רשלנות רפואית, הוא ייתן החלטה הקובעת כי איש המקצוע או המתקן הרפואי אחראי לנזק שנגרם למטופל.
בנוסף לביטוח הלאומי, ניתן להגיש תביעות רשלנות רפואית גם לבתי המשפט בישראל. במקרים אלה, חובת ההוכחה היא על המטופל להוכיח כי איש המקצוע או המתקן הרפואי לא עמדו בסטנדרט הטיפול המגיע למטופל.
במידה ותביעת רשלנות רפואית תתקבל, המטופל עשוי להיות זכאי לפיצוי בגין נזקים כגון הוצאות רפואיות, הפסדי שכר וכאב וסבל. גובה הפיצוי יהיה תלוי בחומרת הנזק שנגרם למטופל ובמידת הרשלנות של איש המקצוע או המתקן הרפואי.
ככלל, חוק הרשלנות הרפואית בישראל נועד להטיל אחריות על אנשי מקצוע ומוסדות רפואיים על מעשיהם ולתת אמצעי למטופלים לבקש פיצוי על נזק שנגרם להם כתוצאה מרשלנות רפואית.
