אבחנה שגויה או מאוחרת: מתי תובעים

איחור באבחון הוא הסוג הנפוץ ביותר של תביעות רשלנות רפואית. השאלה אינה אם הרופא טעה, אלא אם רופא סביר באותן נסיבות היה מגלה בזמן.

בקצרה

דוגמאות מוכרות לרשלנות באבחון: אי-ביצוע בדיקות מקובלות (צילום, בדיקות דם, ביופסיה), פענוח שגוי, אי-הפניה להמשך בירור (כל זכות)
טעות אבחנתית היא רשלנות רק כשהיא בלתי סבירה במבחן הרופא הסביר (סעיף 35 לפקודת הנזיקין) (פקודת הנזיקין)
באיחור באבחון הנזק מנוסח לרוב כאובדן סיכויי החלמה (כל זכות)
גילוי מאוחר של הנזק מפעיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שמתחיל את המניין מיום הגילוי (חוק ההתיישנות)

מתי אבחנה שגויה היא רשלנות

לא כל טעות באבחון היא רשלנות. חובת הרופא היא לפעול בזהירות סבירה ולברר את העובדות באופן פעיל: לשאול, לבדוק, להפנות לבדיקות ולהיוועץ במומחים לפי הצורך. רופא שהגיע למסקנה שגויה אחרי בירור סביר עשה טעות כנה בשיקול דעת, ואילו רופא שלא ביצע את הבירור שרופא סביר היה מבצע התרשל לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין.

הדוגמאות המוכרות: אי-הפניה לצילום או קריאה שגויה שלו, אי-שליחה לבדיקת דם או לביופסיה, אי-הפניה לבדיקה דחופה, ואי-הפניה להמשך בירור כשהתלונות נמשכות.

מה צריך להוכיח

שני דברים מעבר להתרשלות. הראשון הוא מה רופא סביר היה מגלה בזמן, והשני הוא מה האיחור גרם. באיחור באבחון הנזק מנוסח לרוב כאובדן סיכויי החלמה: משווים את סיכויי ההחלמה בגילוי במועד לסיכויים אחרי האיחור, והפיצוי נגזר מההפרש. שתי השאלות נענות בחוות דעת מומחה באותו תחום, על בסיס התיק הרפואי המלא, כולל תלונות שנרשמו והפניות שניתנו או לא ניתנו.

מה המועדים

כשהנזק התגלה מאוחר, סעיף 8 לחוק ההתיישנות מתחיל את מניין שבע השנים ביום שבו נודעו לתובע העובדות, ולא ביום הביקור שבו פוספסה האבחנה. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מוסיף תקרה: לא יאוחר מעשר שנים מיום אירוע הנזק. לכן מבקשים את הרשומה הרפואית מיד עם הגילוי.

מקורות רשמיים

מידע נוסף בנושא

רוצים לראות איך זה נראה בדיון?

בסימולציית בית המשפט של Jus-Tice מתארים את המקרה במשפט אחד וצופים בדיון חי עם שופטת ועורכי דין, בעברית. כלי הכנה, לא ייעוץ משפטי. להתחלת סימולציה.

המידע בעמוד זה כללי ומעודכן למועד הכתיבה, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הסכומים והמועדים נלקחו מהמקורות הרשמיים המקושרים.

רשלנות באבחון ואיחור באבחנה