בעשורים האחרונים התפתח תחום דירוג עורכי הדין (Legal Rankings) לממדים גלובליים. מדריכי דירוג בינלאומיים ואתרי אינדקס משפטיים מדרגים משרדי עורכי דין ועורכי דין בולטים על פי תחומי מומחיות, איכות מקצועית ומוניטין. דירוגים אלה הפכו לכלי חשוב המשפיע על מוניטין הפירמות, בחירת לקוחות ופעמים רבות גם על הכנסות המשרדים. במאמר עומק זה נסקור למעלה מ-50 מדריכי דירוג ואתרי אינדקס מרכזיים בעולם, נציג את שמם באנגלית, תחומי ההתמחות שלהם ומעמדם הבינלאומי, תוך שילוב נתונים עדכניים ומקורות בעברית ובאנגלית. כמו כן, נדון בהשפעה הגלובלית של הדירוגים עם דגש מיוחד על ישראל, ארה”ב, בריטניה, גרמניה, סין ומדינות משפיעות נוספות.

נבחן נתונים כמותיים על שוק הדירוגים והשפעתם, תיאור ההשפעה של הדירוגים על מוניטין המשרדים, זרם לקוחות והכנסות, היסטוריה והשוואת שיטות דירוג במדינות שונות, ונסקור את פירמות עורכי הדין המובילות בעולם ובישראל (לרבות מיזוגים, פירוקים, מגמות עלייה וירידה, פריסת סניפים ומספר עורכי הדין בכל פירמה). חלק ניכר מהמדריך יוקדש לכניסת בינה מלאכותית (AI) לעולם המשפט והדירוג: נבחן כיצד אלגוריתמים וניתוח דאטה משמשים בדירוגים, אילו חששות להטיה הם מעלים, וכן נבדוק את השימוש הגובר של משרדי עורכי דין ובתי משפט בכלי AI (תחום ה-LegalTech), החל מיישוב סכסוכים מקוונים עם חתימות דיגיטליות ועד להשלכות משפטיות של כלים אלה. נדגיש את חשיבות הבקרה האנושית והמשפטית המוסמכת מול מערכות AI, ונספק המלצות מעשיות לעורכי דין וללקוחות בעידן הדיגיטלי בנוגע לדירוגים ולהערכת איכות השירות המשפטי. לבסוף, נדון בצורך אפשרי בהתאגדות של משרדי עורכי דין ומדריכי דירוג תחת דומיין מהימן (לדוגמה, פלטפורמה בסגנון “jus-tice”) לשם הסדרת האוטוריטה והאמון בתחום.

בנוסף לכל הנושאים המבוקשים, שילבנו חמישה נושאים משלימים לפי שיקול דעתנו, ובסיום המאמר תובא סקציה של שאלות ותשובות מקיפות שיענו על ספקות נפוצים של הקוראים. המאמר נכתב בטון סמכותי וענייני, ומשלב מונחים מקצועיים בעברית ובאנגלית (בתרגום מוסבר), על מנת להבטיח בהירות לקורא המקצועי והכללי כאחד.

מדריכי דירוג משפטיים מרכזיים בעולם

עולם דירוגי עריכת הדין רווי במגוון מדריכים ואתרי אינדקס. להלן סקירה של למעלה מ-50 מדריכים ואתרים חשובים, מקומיים ובינלאומיים, כולל שמם באנגלית, תחום התמחותם ומעמדם:

מדריכי דירוג גלובליים מרכזיים:

• Chambers and Partners, מדריך דירוג בריטי שנוסד בשנת 1990, נחשב לאחד היוקרתיים והמשפיעים בעולם. צ’יימברס מדרג משרדי עורכי דין ועורכי דין מובילים בלמעלה מ-200 תחומי שיפוט (jurisdictions) ברחבי תבל. המדריך ידוע במחקר מעמיק ועצמאי המתבסס על ראיונות עם לקוחות ועורכי דין, ומוכר כ”“the ranking that matters“, הדירוג שבאמת חשוב”. Chambers מפעיל מדריכי משנה אזוריים (למשל Chambers USA, Chambers Europe, Chambers Asia-Pacific ועוד) ומדרג לפי תחומי התמחות (כגון בנקאות, ליטיגציה, היי-טק וכו’). המוניטין הבינלאומי שלו מציב אותו כמקור סמכות מוביל שבעיני רבים הוא הסמן הימני לאיכות משפטית.
• The Legal 500, מדריך דירוג בריטי וותיק, נוסד ב-1987. Legal 500 מתפרסם ביותר מ-100 מדינות ומבוסס על תהליך מחקר נתונים נרחב: מעל 300,000 משובים מלקוחות וכ-60,000 הגשות ממשרדי עורכי דין מדי שנה. צוות של יותר מ-150 חוקרים מנתח משרדים בתחומי עיסוק שונים, תוך שימת דגש על יכולות מקצועיות, מגזרי תעשייה ושביעות רצון לקוחות. Legal 500 נחשב לפלטפורמת benchmarking גלובלית ומסייע לחברות ולקוחות לזהות את המשרדים המובילים בכל תחום. הוא מדרג גם לפי מדינות (למשל Legal 500 US, UK, Deutschland וכו’) וגם לפי תחומי משפט (כגון הייטק, נדל”ן, מימון וכו’), ונחשב למדד מהימן ועצמאי.
• Martindale-Hubbell, מארינדייל-האבל הוא מדריך אמריקאי היסטורי (נוסד ב-1868) ששימש במשך דורות כ”ספר הטלפונים” של עולם המשפט. במקור היה זה מדריך מודפס שסיפק מידע רקע על עורכי דין ומשרדים, כולל דירוגי עמיתים (peer review ratings) על מידת יכולתם המקצועית ויושרתם. במאה ה-21 עברה הפלטפורמה למקוונת (Martindale.com ו-Lawyers.com), וכיום מאגר Martindale מכיל פרופילים של יותר ממיליון עורכי דין ומשרדים ברחבי העולם. מערכת הדירוג הוותיקה של Martindale (למשל דירוג AV® Preeminent) עודנה מהווה סימן כבוד בארה”ב, אם כי השפעתה היחסית פחתה בעידן האינטרנט. עם זאת, אתרי Martindale ו-Lawyers.com בשילוב (כעת בבעלות משותפת של LexisNexis ו-Internet Brands) מספקים פלטפורמת אינדקס עצומה שנגישה לציבור ומאפשרת חיפוש לפי התמחות ומיקום.
• Who’s Who Legal, מדריך בינלאומי (מבוסס בלונדון, חלק מ-Law Business Research) הפועל מאז 1996, המתמקד בזיהוי המומחים המשפטיים המובילים במגזר העסקי ברחבי העולם. WWL כולל למעלה מ-24,000 עורכי דין פרטיים מובילים וכ-2,500 מומחי ייעוץ ב-150+ תחומי שיפוט. ייחודו בכך שאין אפשרות “לקנות” כניסה, הבחירה מבוססת על מחקר בלתי תלוי ושאלוני משוב ללקוחות ולעמיתים. חברות וארגונים נעזרים בו לצמצום סיכונים בקבלת ייעוץ משפטי, מתוך ידיעה שהמופיעים בו נבחרו בהליך מחמיר.
• Best Lawyers, מדריך אמריקאי יוקרתי המבוסס על הצבעות עמיתים (peer review). Best Lawyers פועל מאז 1983 ונחשב ל-“הפרסום הוותיק והיוקרתי ביותר של דירוג עורכי דין בהתבסס על סקירת עמיתים”. עורכי דין רואים בהכללה ב-Best Lawyers כבוד משמעותי המוענק ע”י קולגות למקצוע. המדריך מקבל מעל 13 מיליון חוות דעת של עורכי דין מדי שנה ומדרג את המצטיינים במעל 70 מדינות בעולם בכ-148 תחומי משפט. בנוסף, Best Lawyers משתף פעולה עם U.S. News בארה”ב לפרסום דירוג “Best Law Firms”, המדרג משרדים מובילים לפי תחומי עיסוק, בהתבסס על משובי לקוחות ועמיתים. Best Lawyers גם הרחיב פעילותו למדינות נוספות, לרבות ישראל, ומוציא מהדורות מקומיות (למשל “Best Lawyers in Israel”) בעיתונות.
• IFLR1000, מדריך המתמחה בדירוג משרדי עורכי דין בתחומי פיננסים וקורפורייט (כספים ותאגידים), לרבות בנקאות, שוק ההון, M&A וכד’. IFLR1000 פועל משנת 1990 ומכסה למעלה מ-120 מדינות. הדירוגים מבוססים על שלושה קריטריונים מרכזיים: הוכחות מעסקאות (Transactional evidence, היקף ואיכות העסקאות שבהן טיפל המשרד), משוב מעמיתים ומשוב מלקוחות. IFLR1000 נחשב למדד מוביל בתחום הפיננסי, במיוחד עבור פירמות המתמחות בעסקאות בינלאומיות.
• Benchmark Litigation, מדריך המתמקד באופן ייחודי בתחום יישוב הסכסוכים והליטיגציה. Benchmark נוסד ב-2008 בארה”ב ותחילה כיסה את שוק הליטיגציה בארה”ב ובקנדה. עם השנים הוא התרחב לכלול את אזור אסיה-פסיפיק (ומדורג כיום גם סין, הונג קונג, אוסטרליה ועוד) ואף חלק מאירופה. ייחודו בכך שהוא “הפרסום היחיד שמתמקד אך ורק בליטיגציה ופתרון סכסוכים”, הדגש הוא על דירוג עורכי דין ובוטיקים מובילים בבתי משפט ובוררות. הקריטריונים מבוססים על ראיונות עם לקוחות ומתחרים, תוך בדיקה מי נחשב “Litigation Star” (כוכב ליטיגציה) בתחומו. Benchmark Litigation קנה לעצמו שם בארה”ב כמדריך הסמכותי לליטיגטורים, וההופעה בו מהווה אות הערכה ליכולת הופעה בבתי משפט.
• Lawdragon, פלטפורמת מדיה אמריקאית, שמפרסמת רשימות דירוג יוקרתיות כגון “Lawdragon 500 Leading Lawyers in America” (500 עורכי הדין המובילים בארה”ב) לצד מדריכים נישתיים (למשל 500 עורכי הדין המובילים בתחומי מדיה ובידור, או בתחומי שוק ההון). Lawdragon, שהוקם בשנת 2005, מתגאה בכך שהתבחינים מבוססים על עיתונאות חוקרת ולא רק על הגשות מצד המשרדים. הצוות, בעל ניסיון של עשרות שנים בסיקור משפטי, משלב מחקר עצמאי, ראיונות והמלצות מעמיתים כדי לבחור את ה-“דרקון” של עולם המשפט. רשימות Lawdragon 500 נחשבות ל”“elite distinction“, אות כבוד אליטיסטי”, והופעה בהן מעידה על מעמד בכיר במיוחד. Lawdragon גם מפעילה אתר תוכן וראיונות (“Limelights”) ומוציאה מהדורות מודפסות עם צילומי פורטרט, מה שמעניק למדרגיה נופך של פרופיל תקשורתי יוקרתי.
• Legal 500 “GC Powerlist”, לצד דירוג הפירמות המסורתי, Legal 500 מפרסם גם רשימות כגון GC Powerlist המזהות יועצים משפטיים פנימיים (General Counsel) מובילים בחברות ברחבי העולם. רשימות אלו אינן דירוגי פירמות אלא דירוגי אנשים, המדגישים את ההשפעה והמצוינות של עורכי דין בתוך תאגידים. הדבר ממחיש את התרחבות תחום הדירוג גם אל מעבר לפירמות לעריכת דין, לזיהוי מנהלי משפט (Chief Legal Officers) בולטים.

אתרי אינדקס ועורכי דין, פלטפורמות B2C (פונה לצרכן):
בנוסף למדריכי הפרימיום שהוזכרו, קיימים אתרי אינדקס גדולים שמטרתם לחבר בין לקוחות לבין עורכי דין ולהגביר את נראות עורכי הדין ברשת. חלקם מתמקדים בשוק האמריקאי, אך להם השפעה גלובלית באינטרנט:

• Avvo, פלטפורמה אמריקאית שהושקה ב-2007, המהווה שוק מקוון לשירותים משפטיים. באתר Avvo פרופילים של למעלה מ-97% מעורכי הדין המורשים בארה”ב, שנוצרו באופן אוטומטי מנתוני לשכות עורכי הדין. Avvo ידוע במנגנון דירוג האלגוריתמי שלו (ציון Avvo בין 1 ל-10 לכל עו”ד) המבוסס על מידע ברישומי מדינה, ניסיון מקצועי, הישגים ופרסים. לצד זה, הפלטפורמה משלבת ביקורות מלקוחות, המלצות מעמיתים ופורום שאלות-תשובות פתוח שבו עורכי דין עונים לציבור. Avvo מדגיש שקיומו של פרופיל לא ניתן לשליטה ע”י עו”ד (לא ניתן למחיקה), דבר שיצר מחלוקת אך מבטיח מאגר כמעט מלא של עורכי דין. רבים מהצרכנים בארה”ב פונים ל-Avvo לחפש עו”ד מקומי ולקרוא ביקורות, מה שהופך אותו לאתר בעל תעבורה גבוהה וסמכות דיגיטלית. עם זאת, אלגוריתם הדירוג של Avvo ספג ביקורת ועבר הגנה בבתי משפט בטענה שהציון שלו הוא ביטוי דעה מוגן לפי התיקון הראשון לחוקה (אכן נקבע משפטית שציון Avvo הוא חוות דעת ולא הצגה של עובדה, ולכן מוגן חופש ביטוי).
• Martindale-Hubbell / Lawyers.com, כפי שציינו, מותג Martindale ותיק מאוד, והגרסה המקוונת שלו יחד עם אתר Lawyers.com (שמיועד יותר לקהל הרחב) מציעים מאגר משולב עצום. Lawyers.com לבדו מציג פרופילים של מעל מיליון עורכי דין, כולל ביקורות לקוחות בשילוב עם דירוגי Martindale Peer Review בני 150 השנים. הפלטפורמה מאפשרת חיפוש לפי מיקום ותחום, ומציגה דירוגי “AV Preeminent” ו”Distinguished” אשר מוענקים לעורכי דין על סמך הצבעות עמיתים. אתרי Martindale-Avvo (החברה כיום מאגדת את Avvo, Martindale, Lawyers.com, Nolo ועוד) הפכו לכלי שיווקי סטנדרטי כמעט לכל משרד בארה”ב המעוניין בנוכחות אונליין.
• Justia, אינדקס משפטי חינמי גדול (ארה”ב) שמספק רשימות עורכי דין לפי מדינות ותחומים, לצד מאגרי מידע משפטיים (חקיקה, תקדימים) ומדריכים לציבור. Justia זוכה לתעבורה גבוהה והוא אהוד בזכות היותו בחינם לגמרי עבור עורכי דין. רישום ב-Justia משפר את נראות החיפוש (SEO) של משרדים, ולכן רבים נרשמים.
• FindLaw, פורטל משפטי ותיק המנוהל על ידי Thomson Reuters, כולל אינדקס של עורכי דין וכן תכנים משפטיים לציבור. FindLaw מציע רישום חינם בסיסי, וכן חבילות פרסום בתשלום למיקום מודגש. האתר ממוקד בצרכנים המחפשים עו”ד מקומי בנושאים כמו נזיקין, דיני משפחה וכדומה.
• Lawyers Directory של Nolo, Nolo הוא מותג מידע משפטי לציבור (ידוע בספרים ופורטל מידע “Do It Yourself”). האתר של Nolo כולל גם אינדקס עורכי דין אמין המיועד למשתמשים המחפשים ייצוג משפטי. Nolo מקפיד על תוכן ידידותי למשתמש ומספק מדריכים משפטיים בנוסף לרשימת עורכי דין, מה שמגביר את אמון הצרכנים בו.
• Super Lawyers, רשימה שנתית של עורכי דין מצטיינים במדינות ארה”ב, שמופצת הן במגזינים מודפסים והן אונליין. Super Lawyers, כיום בבעלות Thomson Reuters, מבוססת על תהליך בחירה מרובה שלבים הכולל המלצות עמיתים, מחקר עצמאי והערכות ועדה. רק עד 5% מעורכי הדין בכל מדינה נבחרים כ”Super Lawyers”, ועוד 2.5% נוספים כ-“Rising Stars” (כשרונות צעירים עד גיל 40 או עד 10 שנות ותק). חשוב לציין שאין תשלום עבור הכללה, ההשתתפות בחינם למי שנבחר, והפרדה נשמרת בין בחירה לפרסום. הופעה ברשימת Super Lawyers נתפסת כחותמת יוקרה, אם כי היו ויכוחים בעבר על שימוש הפרסומת בכך (נדון בכך בהמשך בנושא האתיקה בפרסום).
• Avvo (חלקו גם אינדקס), כבר הוזכר לעיל כאתר מבוסס אלגוריתם וביקורות.
• HG.org, אינדקס גלובלי ותיק (לשעבר Hieros Gamos) הכולל רשימות משרדים ברחבי העולם, כולל ישראל, ומדריכים משפטיים. HG.org מקבל מעל 1.2 מיליון מבקרים ייחודיים בחודש, מה שמראה על תפוצתו. האתר מציע בעיקר מידע קטלוגי על משרדים רבים במדינות שונות, כולל חלוקה לפי התמחות.
• LawGuru, Legal Services Link ודומיהם, פלטפורמות אמריקאיות המאפשרות שאלות תשובות והתאמת לקוחות לעורכי דין. LawGuru לדוגמה מאפשר לעורכי דין לענות על שאלות גולשים וכך לזכות בחשיפה.

מדריכי דירוג לפי אזורים ומדינות:

• ארצות הברית: מלבד הגלובליים (Chambers USA, Legal500 US, Best Lawyers US, וכו’), ישנם גם דירוגים ייחודיים לשוק האמריקאי. למשל, American Lawyer, AmLaw 100/200 דירוג המדרג את המשרדים הגדולים לפי הכנסות (Revenue) ושאר מדדים פיננסיים; NLJ 500 של National Law Journal, דירוג לפי מספר עורכי הדין; Vault Law 100, דירוג יוקרתי המבוסס על סקרי סטודנטים ומתמחים לגבי היוקרה הנתפסת של פירמות (בו מככבות פירמות “וול סטריט” כמו Wachtell, Cravath). כמו כן קיימים דירוגי התמחות כגון Benchmark Plaintiff 100 (לתובעים בנזיקין), Law360 400 (דירוג לפי גודל), ו-The National Law Journal’s Trailblazers (רשימות חדשנות). ארה”ב מתאפיינת גם בריבוי פרסים ודירוגים נישתיים הניתנים ע”י מגזינים משפטיים ואיגודים, למשל Lawdragon 500 שכבר הוזכר, ו-National Trial Lawyers Top 100 (ארגון המדורג את 100 עורכי הדין המובילים במשפט נזיקין בכל מדינה).
• בריטניה: מלבד Chambers ו-Legal 500 שמקורם בלונדון, ישנם גם דירוגים ופרסים מקומיים כגון The Lawyer UK 200 (דירוג 200 הפירמות לפי הכנסות בבריטניה), Legal Business Awards ו-Financial Times Innovative Lawyers (דירוג חדשנות). בלונדון נהוגים גם פרסי הצטיינות מטעם ארגונים מקצועיים כמו Law Society ו-Bar Council, אך אלו יותר פרסים מאשר מדריכים מתמשכים. מדריכי הסטודנטים כמו Chambers Student Guide ו-Legal 500 Student מדרגים פירמות כמקומות עבודה למתמחים. תרבות הדירוג הבריטית ותיקה, לדוגמה, Chambers החל ב-1990 עם דגש על שוק לונדון, ו-Legal 500 יצא לאור לראשונה ב-1988 כמדריך ללקוחות (כיום הוא גלובלי).
• גרמניה: שוק עריכת הדין הגרמני מתאפיין בקיום מדריך מקומי מוביל, JUVE Handbuch. JUVE, שהוקם ב-1997, הוא ה”מדריך המסחרי של פירמות עורכי הדין בגרמניה” (German Commercial Law Firms Handbook). JUVE זוכה ליוקרה רבה בשוק הגרמני עד כדי כך שהוא מוביל על פני מדריכים בינלאומיים במדינה. JUVE ידוע בסיקור מעמיק של השוק הגרמני, כולל דירוגי אזורים (לפי ערים ומדינות בגרמניה) ודירוגי תחומי משפט. המדריך מופץ הן בגרמנית והן בגרסה אנגלית מתומצתת מדי שנה, ומדרג כ-600 משרדי עורכי דין מסחריים. תהליך המחקר שלו כולל ראיונות עם עורכי דין, לקוחות, ואף שופטים ואקדמאים, ושאלוני הגשה בתחילת השנה. התפוצה של JUVE מכוונת לקוני שירותים משפטיים, אלפי עותקים נשלחים ליועצים משפטיים בתעשייה (חברות ה-Mittelstand הגרמניות, כמו גם רב-לאומיות). בנוסף ל-JUVE, בגרמניה קיים סקר שנתי ייחודי בשם Kanzleimonitor (מוניטור הפירמות) בחסות מכון ה-DIRUJ (מכון היועצים המשפטיים הפנימיים), שבו מאות יועצים משפטיים בחברות מדורגים אילו משרדים הם ממליצים לכל תחום משפטי. סקר Kanzleimonitor מדגיש את הפרספקטיבה של הלקוחות עצמם: למשל, במהדורת 2023/24 דורגו 100 המשרדים המסחריים המובילים לפי מספר ההמלצות שקיבלו מיועצים משפטיים פנימיים בחברות. זהו מודל שונה מדירוג מערכתי: הוא למעשה “דירוג פופולריות” בקרב הלקוחות העסקיים, ומהווה כלי שיווקי רב ערך למשרדים הגרמניים.
• סין ואסיה-פסיפיק: בסין, שוק המשפט גדל במהירות, וישנם הן מדריכים בינ”ל (Chambers Asia-Pacific, Legal 500 Asia-Pacific, IFLR1000 Asia וכו’) והן דירוגים מקומיים. ביטוי מעניין הוא מושג “Red Circle”, כינוי לא רשמי לקבוצה עילית של כ-8 פירמות סיניות מובילות (כגון Fangda, JunHe, Haiwen וכו’), המדורג למעלה בתדירות גבוהה בדירוגים הבינלאומיים. קיימים גם פרסי הצטיינות מקומיים: Chambers China Awards, China Business Law Journal awards, Asian Legal Business (ALB) Rankings, ALB (השייך ל-Thomson Reuters) מפרסם רשימות כמו “ALB China Top 30” (משרדים מקומיים ובינ”ל) ו-“ALB Hong Kong Top 50”. בסינגפור, הודו, אוסטרליה ושווקים נוספים באסיה יש שילוב של נוכחות מדריכים גלובליים ופרסומים אזוריים. הודו, למשל, נשענת על דירוגים כמו RSG Top 40 (של חברת RSG Consulting בלונדון) ועל Chambers Asia. אוסטרליה וניו זילנד מאמצות את Chambers/Legal500, אך גם מדריכים מקומיים דוגמת Best Lawyers Australia ו-ALB.
• ישראל: בישראל, לצד ההשתתפות הגוברת בדירוגים בינלאומיים (משרדים ישראליים מופיעים כיום ב-Chambers Global, Legal500, IFLR1000 וכו’), צמחו שני מדריכי דירוג מקומיים מרכזיים: Dun’s 100 (דנס 100) שמפרסם קבוצת דן אנד ברדסטריט ישראל, ו-BDI Code (בדירוגי CofaceBdi). מדריכים אלה מדרגים מדי שנה את פירמות עורכי הדין המובילות בישראל במגוון תחומים (מסחרי, ליטיגציה, נדל”ן, הייטק, IP, נזיקין וכו’). השיטות שלהן משלבות היקפי פעילות (מספר עורכי דין, עסקאות בולטות) ומשובי לקוחות ועמיתים מהשוק המקומי. דנס 100 מציג גם דירוג כמותי של המשרדים לפי גודל (מספר עורכי דין), כלי שלעיתים מצוטט בתקשורת העסקית. BDI מפיקה דירוגי איכות לפי קטגוריות וכן “מדד המותגים” של משרדי עורכי דין. לצד אלה, עיתוני כלכלה מובילים (גלובס, TheMarker, כלכליסט) מסקרים את הממצאים, ולעיתים עורכים דירוגים משל עצמם או פרסי מצוינות. חשיבות מיוחדת בישראל היא על הגודל: בישראל יש עורכי דין רבים מאוד ביחס לאוכלוסייה, כ-1 לכל 128 תושבים, הגבוה בעולם (לעומת 1:400 בבריטניה, 1:600 בגרמניה ו-1:6000 ביפן). עקב זאת, שוק עריכת הדין בישראל מאוד תחרותי ורווי, והדירוגים מהווים דרך לבלוט מעל העדר העצום. משרד שזוכה למיקום גבוה בדירוגי Dun’s או BDI עשוי להשתמש בכך בשיווק ללקוחות מקומיים, בדומה לאופן בו משרדים בארה”ב מציגים הופעה ב-Best Lawyers. נרחיב בהמשך על המגמות הייחודיות בישראל, כמו גל המיזוגים, אך די לציין כאן שדירוגים הפכו לחלק בלתי נפרד מתדמית הפירמות בישראל בעיני התקשורת והלקוחות.

שוק מדריכי הדירוג רווי וכולל שחקנים גלובליים בעלי מותג מבוסס, לצד פלטפורמות דיגיטליות הפונות לצרכנים, ודירוגים מקומיים בכל מדינה גדולה. בעוד Chambers, Legal500 ודומיהם מוכרים כסמכות בינלאומית בקרב משרדי Big Law, אתרי כמו Avvo, Justia וכדומה משפיעים מאוד על השוק הקמעונאי (פרטני) ועל הנוכחות המקוונת של עורכי דין יחידים. בהמשך נבחן את ההשפעות של כל אלה ואת המגמות הנובעות מהם.

השפעת הדירוגים על מוניטין, לקוחות והכנסות המשרדים

מדוע משרדי עורכי דין משקיעים מאמצים בדירוגים? לדירוגים המשפטיים יש השפעה מוחשית על האופן שבו נתפסת הפירמה בשוק. להלן כמה היבטי השפעה מרכזיים, מגובים בנתונים וסקרים עדכניים:

• מוניטין ואמון: הופעה בדירוג יוקרתי (כגון Chambers או Legal 500) משמשת כ”חותמת איכות” בעיני לקוחות פוטנציאליים. בעולם של שירותים מקצועיים שקשה להעריך איכותם באופן אובייקטיבי, דירוג חיצוני מהווה איתות אמינות. לקוחות תאגידיים, במיוחד בסביבה גלובלית, עשויים להסתמך על דירוג כדי לצמצם רשימת משרדים אפשריים במדינה זרה. סקרים בינלאומיים אישרו שלדירוגים יש תפקיד במיתוג: למשל, סקר של Thomson Reuters (לשעבר חברת המחקר Acritas) מצא כי כ-89% מהיועצים המשפטיים הפנימיים נוהגים להתייעץ במדריכי דירוג בעת יצירת רשימת משרדים פוטנציאליים למשימות משפטיות. במקביל, ישנה גם סקפטיות, סקר אחר של Acritas בקרב 500 יועצים משפטיים העלה שרק 3% העידו כי דירוגים השפיעו “באופן משמעותי” על החלטתם, וכ-75% אמרו שאינם משתמשים כלל בדירוגים. פער זה עשוי להעיד שייתכן ולקוחות נחשפים לדירוגים אך לא מודים בכך, או שמשתמשים בהם ככלי משני. כך או כך, המודעות לקיום הדירוגים גבוהה, והופעה או היעדרות עלולה להשפיע על תת-המודע של הלקוח לגבי “מי נחשב מוביל”.
• רכישת לקוחות: בדגש על שוק הצרכני, אתרי אינדקס (כמו Avvo, Justia וכו’) מוכחים כמייצרי לקוחות עבור עורכי דין, בעיקר בתחומי B2C (תאונות, גירושין, פלילי). דירוג גבוה בפלטפורמות הללו (למשל ציון Avvo 10.0 “מצוין”) עשוי להביא לזרם פניות. מחקרי שיווק מראים שביקורות מקוונות ודירוגים משפיעים על בחירת לקוח גם בשירות משפטי כמו בכל שירות צרכני אחר. למשל, מחקר של Bright Local מ-2023 דיווח ש-81% מהצרכנים סומכים על ביקורות אונליין כמו על המלצה אישית, נתון הרלוונטי גם לבחירת עו”ד. באתר Lawyers.com של Martindale, שולבו ביקורות לקוחות לצד דירוגי עמיתים בני עשורים, כדי לתת משקל צרכני. לקוחות תאגידיים ניגשים לדירוגים מעט אחרת: לעיתים מנהל משפטי בחברה ישתמש בדירוג כמו Chambers כדי לוודא שהמשרד שהוא עומד לשכור לפעילות במדינה זרה הוא בין המדורגים (כלומר בעל ניסיון מוכח). לקוח מוסדי עשוי גם להתגאות בפני ההנהלה שבחר משרד “Tier 1” בדירוג Legal500. יש אפקט פסיכולוגי לא מבוטל, משרד המדורג בעקביות כמוביל מפתח “מותג” חזק שמושך תיקי ענק, בעוד משרד שלא מדורג עלול להתקשות לפרוץ לתודעה מול מתחרים ותיקים.
• השפעה על הכנסות ושיעורי שכר טרחה: משרדים המדורגים בצמרת נוטים לדרוש שכר טרחה גבוה יותר, הודות למוניטין. לקוחות רבים מוכנים לשלם פרמיה עבור “the best”. מחקר בעולם הראה קשר בין דירוגי איכות לבין Power to charge Premium: למשל, ניתוח של נתוני Best Lawyers הראה שעורכי דין שנכללו ברשימה יכלו לגבות תעריפים גבוהים בממוצע בכ-10-20% מעמיתיהם שלא נכללו, כאשר שאר המשתנים שווים. כמו כן, דירוגים יכולים להביא עבודות חדשות, Chambers מצטט פעמים רבות תגובות של לקוחות שאמרו “מצאנו את המשרד דרך הדירוג שלכם”. אפילו בישראל, משרדים מובילים מציינים שהופעה בדירוג בינלאומי עוזרת לזכות במכרזים של חברות גלובליות הפועלות בארץ. יחד עם זאת, יש גם עלות למעורבות בדירוג: הכנת הגשות לצ’יימברס או Legal500 דורשת שעות עבודה רבות של שותפים וצוותי שיווק, ולעיתים אף שכירת יועצי חיצוניים (“Legal Directory Consultants”) בעלויות נכבדות. כך שמשרדים משקיעים משאבים מתוך אמונה שההופעה בדירוג תניב ROI חיובי באמצעות משיכת לקוחות.
• השפעה פנימית, גיוס ושימור עורכי דין: המוניטין המשופר של משרד מדורג תורם לא רק בשוק הלקוחות אלא גם בשוק העבודה. עורכי דין, בעיקר צעירים ושאפתניים, שואפים לעבוד במשרדים בעלי מוניטין מוביל. דירוגי יוקרה (כמו Chambers) משמשים לעיתים קרובות כמדדים כאשר עו”ד שקול שתי הצעות עבודה, הוא עשוי להעדיף את המשרד שמדורג Tier 1 בתחומו לעומת משרד Tier 3. בנוסף, הופעה של עו”ד ספציפי ברשימות כמו “Super Lawyers” או “40 מתחת ל-40” מעלה את שביעות רצונו ומעמדו, מה שעשוי לסייע בשימור טאלנט בתוך המשרד. במשרדים גדולים בארה”ב, ניהול המוניטין כולל גם התגאות במספר עורכי הדין הכלולים בדירוגים בולטים. למשל, משרד עשוי לפרסם ש-“50 מעורכי הדין שלנו נבחרו ל-The Best Lawyers in America”, נתון שיווקי חשוב ללקוחות ולמועמדים גם יחד.
• היבטים כמותיים של שוק הדירוגים: שוק זה עצמו הפך לתעשייה. קיימים עשרות רבות (אם לא מאות) של פרסומים, ואתרים שמדרגים או מעניקים פרסים משפטיים, החל מהמוכרים ועד לנישתיים ביותר. נתון מעניין: חברת Chambers אנד פרטנרס, למשל, מפעילה צוות של מעל 200 חוקרים ואנליסטים ומדרגת משרדים ועורכי דין ביותר מ-70 מדינות. Legal 500 מפעילה כאמור 150+ חוקרים ומקבלת עשרות אלפי הגשות, תעשיית הדירוגים מגלגלת הכנסות ממכירת מדריכים, חסויות לאירועים, פרסום אונליין ושירותי דאטה. אמנם רוב המדריכים המובילים מצהירים על הפרדה בין תוכן שיווקי לדירוג (למשל, לא משלמים כדי להיות מדורג), אך מודל ההכנסות שלהם נשען על כך שמשרדים רוכשים רישיונות שימוש בלוגו, מודעות במדריך, או חסות לטקסי פרסים. ההערכות הן כי שוק הדירוגים הגלובלי (כולל כל הפרסומים) הוא בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בשנה.
• ביקורת: האם לקוחות באמת משתמשים בדירוגים? יש כאמור נתונים סותרים. מצד אחד, סקר של חברת יעוץ שיווקי משנת 2017 דיווח ש-45% מהיועצים המשפטיים סוקרים דירוגים כחלק מהערכת משרדים. מצד שני, כפי שהזכרנו, בכירים מסוימים טוענים שהשימוש שולי. כך, למשל, היועץ המשפטי הראשי של Shell, ריצ’רד ויסמן, התבטא בפומבי שמדריכי דירוג הם “בזבוז כסף” למשרדים ושלקוחות כבר לא משתמשים בהם יותר משהיו פותחים “דפי זהב” למציאת עו”ד. הוא טען שמדובר בזירת שיווק עצמי של משרדים יותר מאשר בכלי שימושי לקוחות. הדברים הללו נאמרו עוד ב-2008, אך עוררו הדים רבים. מנגד, סגן נשיא בחברת LexisNexis Martindale טען דאז שסקרים שלהם מראים ש-40% מהיועצים עדיין מייחסים חשיבות למדריכים בבחירת עו”ד. הוויכוח הזה ממחיש שהשפעת הדירוגים אינה חד-משמעית, היא תלויה בסוג הלקוח, בתחום המשפט, ובחלופות הקיימות (למשל רשת קשרים אישית, המלצות מפה לאוזן, חיפוש בגוגל וכן הלאה). מה שבטוח הוא שמשרדי עורכי דין עצמם מאמינים בהשפעה, ומשקיעים בהתאם.

ישראל כמשל: בארץ, ההשפעה של דירוגי המשרדים ניכרת במיוחד בשוק המסחרי. משרדים מובילים מציינים בדפי הפרופיל שלהם את דירוגיהם (למשל “מדורג Band 1 בצ’יימברס בתחום מיזוגים ורכישות”, או “דנס 100: משרד מוביל בתחום הנדל”ן”). כמו כן, התקשורת הכלכלית מסקרת את רשימות הדירוג כחדשות, מדי שנה מתפרסמים בגלובס/כלכליסט סיפורים כגון “משרד X דורג ראשון בדירוג BDI בתחום Y”. מעבר לכך, בישראל שוק עריכת הדין רווי (מעל 80 אלף מוסמכים, מהם כ-65 אלף פעילים), מה שמקשה על בולטות. מדריכי הדירוג המקומיים הפכו מעין “ליגה” רשמית: לדוגמה, Dun’s 100 מדרג בעקביות את אותם 20-30 משרדים גדולים בצמרת, מה שממצב אותם כ”ברירת מחדל” לפרויקטים גדולים, בעוד מאות משרדים קטנים יותר נאבקים על זיהוי. תופעה נוספת היא שמדריכי הדירוג יצרו מרוץ חימוש שיווקי: משרדים מעסיקים מנהלי שיווק שתפקידם להגיש מועמדויות ולנהל תקשורת עם חוקרי המדריכים. בישראל כיום כמעט כל משרד מהטופ-50 מגיש מועמדות ל-BDI ול-Dun’s, ורבים גם ל-Chambers/Legal500. ההופעה בדירוג נתפסת כחיונית כדי להראות לגורמים בינלאומיים נוכחות (כאמור, ישראל הצטרפה חזק למפת Chambers Global בשנים האחרונות עם קטגוריות ישראליות בתחומים שונים).

השפעות שליליות אפשריות: לצד היתרונות, יש המצביעים על כך שהמרדף אחר דירוגים עלול להטות את התנהגות המשרדים. למשל, משרד עשוי לעודד את עורכי דינו להשתתף בכל ראיון לקוח מטעם מדריך על חשבון שעות עבודה. או לבחור לקדם עו”ד לכותרת שותף בעיקר כדי שהוא ייכלל בדירוג אישי. ישנן גם תלונות על לחץ לתרום כספית: יש מדריכים פחות ידועים שמציעים לעו”ד להיכלל ברשימה “Top 100” תמורת רכישת פרופיל בתשלום, אלה זוכים לביקורת כ-pay-to-play (תשלום עבור כבוד מפוקפק). משרדים יצטרכו לאזן בין הצורך ביח”צ לבין שמירה על מיקוד בלקוחות ובעבודה מקצועית.

דירוגים משפטיים הם גורם שיווקי חשוב המשפיע על התנהלות שוק המשפט. הם יכולים לפתוח דלתות למשרדים צעירים, לחזק מותגים של משרדים ותיקים, ולהשפיע בעקיפין על שכר הטרחה, קליינטורה ואפילו מבנה השוק. עם זאת, מידת ההשפעה משתנה, לקוחות מתוחכמים לא יבחרו משרד רק כי הוא מדורג, אבל היעדר נוכחות בדירוג עלול להוציא משרד ממגרש המשחקים בתיקים גדולים. לכן, ניתן להבין מדוע “מיתוג באמצעות דירוג” הפך לחלק בלתי נפרד מאסטרטגיית המשרדים בעידן הנוכחי.

היסטוריה והשוואת שיטות הדירוג במדינות שונות

התפתחות מדריכי דירוג עורכי הדין היא סיפור מרתק המשתלב עם גלובליזציה של שוק המשפט ועם עליית האינטרנט. נסקור כאן את האבולוציה ההיסטורית של כמה מדריכים מרכזיים, ואת ההבדלים בגישות הדירוג בין מדינות ותרבויות משפטיות שונות:

ארה”ב, ממדריכים מודפסים למהפכת האינטרנט: בארצות הברית, Martindale’s American Law Directory הראשון יצא לאור עוד ב-1868, במטרה לקשר בין אנשי עסקים לעורכי דין בערים רחוקות. הרעיון היה פשוט: לכל עיר יוצג לפחות משרד אחד “מהימן” לפנות אליו. במהלך המאה ה-20 התמזג מדריך Martindale עם מדריך Hubbell, ונוצרה אנציקלופדיית עורכי דין שנתית בכרכים עבים שנמצאה בכל ספרייה משפטית. מארינדייל הנהיג כבר בתחילת המאה ה-20 את מערכת דירוג העמיתים (Peer Review) שסימנה עורכי דין כ-“AV” (מצוינים), “BV” וכו’, בהתבסס על הצבעות של עורכי דין ושופטים אחרים. עבור דורות של עורכי דין אמריקאים, קבלת דירוג AV Preeminent הייתה סמל סטטוס מקצועי גבוה. בשנות ה-90 המאוחרות, Martindale השיקה את האתר המקוון שלה (Martindale.com) ואיגדה בו את כל הפרופילים, צעד מהפכני בזמנו. עד 1998 כבר היו במאגר המקוון מעל מיליון עורכי דין ומשרדים ברחבי העולם, מה שהפך אותו למקור מידע ציבורי נגיש. האינטרנט גם הוליד מתחרים חדשים: 1997, עלה לאוויר Law.com שסיפק אינדקס וכן חדשות משפטיות; 1999, FindLaw הקים אינדקס עורכי דין חינמי; 2007, Avvo הגיע עם גישה אלגוריתמית חדשה. במקביל, Best Lawyers התחיל כבר ב-1983 כפרסום שנתי של רשימות עורכי דין מצטיינים בארה”ב (בתחילה רק 3,000 נבחרים בכל המדינה). Best Lawyers צבר אמינות בזכות המתודולוגיה הקפדנית (מועמדות על ידי עמיתים, הצבעה, וללא תשלום או פרסומת משפיעה). כאשר U.S. News & World Report (מגזין עיתונאי) נכנסו לשיתוף פעולה עם Best Lawyers ב-2010 להשקת דירוג “Best Law Firms” לפי Tier 1,2,3 בכל מטרופולין ובכל תחום, זה סימל שמדיה מסורתית מזהה את הביקוש לדירוגי איכות במשפט. כך, בארה”ב התעצבו שני סוגי דירוגים: מבוססי עמיתים (Best Lawyers, Super Lawyers) ומבוססי מחקר עיתונאי/מידע (Chambers, AmLaw), לצד אינדקסים אינטרנטיים (Avvo, Martindale, וכו’). לכל אחד ערך אחר: עורכי דין אוהבים את דירוגי העמיתים (כי הם נבחרים על ידי קולגות וזה מחמיא), לקוחות תאגידיים סומכים יותר על Chambers, והקהל הרחב משתמש הרבה בגוגל/אינדקסים.

בריטניה ואירופה, דירוגים מחקריים ועצמאיים: בבריטניה, לפני Chambers, הדירוגים הגיעו דווקא דרך מגזינים של עורכי דין. בשנות ה-1980 המאוחרות החל John Pritchard לפרסם את The Legal 500 כמדריך “מדריך הלקוח למשרדי עורכי דין הטובים” (Client’s Guide), גישה ממוקדת לקוח. Legal 500 התבסס על איסוף מידע ממשרדים ועל פידבק מלקוחות גדולים. מעט לאחר מכן, ב-1990, ייסד מייקל צ’יימברס את Chambers and Partners כשהוא מבחין בצורך במוצר מעמיק עוד יותר. Chambers בנה מוניטין על ראיונות רבים פנים-אל-פנים עם לקוחות ועורכי דין, ועל מדרגים (rankings) שמדרגים משרדים ועורכי דין לפי רמות (Bands). החידוש היה דירוג עורכי דין אינדיווידואלית לפי תחומי מומחיות, ולא רק משרדים, מה שדירוגים אמריקאים לא עשו עד אז. ההצלחה של Chambers הובילה אותו להתרחב מאנגליה למדינות נוספות: באמצע שנות ה-90 יצא מדריך Chambers Global, שכלל גם את ארה”ב ואסיה. במקביל, Legal 500 גם הלך בעקבותיו והפך למדריך בינלאומי. בגרמניה, כאמור, הייתה התפתחות עצמאית: JUVE החל ב-1997, מבוסס על צוות עורכים עיתונאי (חלקם יוצאי משרדי עורכי דין). JUVE פעל יותר כמו מגזין משפטי המנתח את השוק ומפרסם דירוגים בסוף שנה. תרבות הדירוג בגרמניה נותנת ערך רב גם לפרסומים בעיתונות כלכלית: מגזין העסקים “Focus” מפרסם רשימות “Top Anwaelte” (עורכי הדין הטובים ביותר) בהתמחויות שונות, בהתבסס על סקרי עמיתים. גם העיתון הכלכלי Handelsblatt עובד עם חברת Best Lawyers בארה”ב לפרסום רשימת “Germany’s Best Lawyers”. כלומר, באירופה יש שילוב של מדריכי מחקר פרטיים (Chambers/Legal500/Juve) לצד רשימות בשיתוף כלי תקשורת מיינסטרים.

גישות ושיטות דירוג שונות:

• שיטת המחקר האיכותני (Chambers, Legal500, JUVE): מתאפיינת באיסוף עדויות איכותיות, ראיונות עומק, שאלוני משוב מלקוחות (“References”), איסוף מידע על תיקים ועסקאות. צוות המחקר משלב את המשובים והנתונים כדי לגבש דירוג מדרגי (מי מוביל, מי אחריו). השיטה הזו נותנת משקל רב למוניטין בענף: אם משרד נתפס כ”dominant” לפי דיווח חוזר, הוא ידורג גבוה. כמובן, יש מקום לסובייקטיביות, אך הגופים הללו טוענים למתודולוגיה קפדנית ושקופה למחצה. למשל, צ’יימברס מפרסם בקווים כלליים את הקריטריונים (איכות עבודה, שירות לקוחות, עומק צוות וכו’) אך לא ציון מספרי. Legal 500 עובד עם מערכת של Recommended/Highly Recommended/Tiered ורושם הערות מערכת.
• שיטת הצבעות עמיתים ישירה (Best Lawyers, Super Lawyers): כאן התהליך דומה למשאל. ב-Best Lawyers, אלפי עורכי דין נשאלים “מי לדעתך מצטיין בתחום X באזור Y?” והם מדרגים את עמיתיהם. כל מועמד דורש אחוז הצבעות חיוביות מעל סף כדי להיבחר. Best Lawyers גאה בכך שכל הרשימות הן “purely peer review”, תוצר הצבעות ללא התערבות מערכת. Super Lawyers משלב גם מחקר עצמאי (בדיקת רקע על המועמדים) + ועדת עורכים כדי לאזן, אך עיקר המשקל הוא לניקוד המבוסס על מועמדויות עמיתים והערכותיהם. גישה זו מקבילה במידה מסוימת לשיטות אקדמיות (כמו דירוג סגל אקדמי ע”י עמיתים). היתרון, לגיטימציה בקרב עורכי הדין עצמם; החיסרון, סכנה למעגל סגור (מי שמוכר וותיק יופיע שוב ושוב, וקשה לחדשים לחדור). כמו כן, עורכי דין עלולים להצביע לטובת חבריהם או לפי פופולריות ולאו דווקא מצוינות אובייקטיבית.
• שיטה כמותית/פיננסית (Am Law 100, NLJ 500): בדירוגים אלה אין שיפוט איכותי אלא מדידה אובייקטיבית של מספרים: הכנסות משרד, גידול, רווח לשותף, גודל צוות וכו’. למשל, ה-Am Law 100 (American Lawyer Magazine) מדרג לפי Gross Revenue את 100 המשרדים האמריקאים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר. זהו בעצם “ליגת העל” של פירמות, אך לאו דווקא “האיכותיות ביותר”, אלא הגדולות והעשירות ביותר. דוגמה: משרד Kirkland & Ellis מדורג בשנים האחרונות #1 בהכנסות (מעל $6 מיליארד), אף שייתכן שלקוח מסוים יעדיף דווקא משרד בוטיק איכותי קטן יותר. דירוגים כמותיים מסוג זה משמשים בעיקר כלי ניתוח תעשייתי (מי צומח, מי מדשדש), אך פחות משפיעים על בחירת הלקוח הממוצע, מלבד אולי סיגנל של גודל גלובלי (למשל, Dentons קידם שיווקית עצמו כ”גדול בעולם” אחרי המיזוגים, כדי להרשים לקוחות שמחפשים רשת מקומית רחבה).
• שיטת ביקורות לקוחות (Avvo, Lawyers.com, Google): בעולם הצרכני מאוד מקובל מודל דירוג המבוסס על ציון ממוצע של ביקורות. ב-Lawyers.com, לקוחות מדרגים עורכי דין בסקאלה של 1-5 בכמה קטגוריות, וזה מוצג לציבור. Avvo לא מציג ציון מבוסס ביקורות (הציון שלו אלגוריתמי), אבל מציג חוות דעת מילוליות. כמו בכל תחום, ביקורות עלולות להיות מוטות (חיוביות מזויפות או שליליות מנקמה), ולכן אתרים אלה מנסים לבנות אמון (למשל אימות שהמבקר הוא לקוח אמיתי). דירוגי ביקורות רלוונטיים בעיקר בבחירת עורכי דין בתחומים אישיים: מי שמחפש עו”ד גירושין עשוי לבחור לפי המלצות לקוחות, בעוד תאגיד שבוחר משרד M&A בינלאומי לא יסתמך על ביקורות גוגל אלא על מוניטין מקצועי. ובכל זאת, עם הדיגיטליזציה, אפילו פירמות גדולות כיום דואגות למוניטין אונליין שלהן, חלקן מבקשות מלקוחות נבחרים לדרג אותן באתרי דירוג לקוחות כדי לחזק את הנראות.

רגולציה ואתיקה בדירוגים: לאורך השנים, התעוררו שאלות אתיות לגבי שימוש בדירוגים בפרסום. בארה”ב, בשנות ה-2000, כמה ועדות אתיקה מדינתיות הסתייגו מפרסומות “Super Lawyers” כי חששו מטעות הציבור לחשוב שיש משמעות רשמית לתואר. מקרה מפורסם: בשנת 2006 ועדת האתיקה של ניו ג’רזי אסרה על עורכי דין לפרסם שהוכתרו כ”Super Lawyer” או “Best Lawyer” בטענה שזה פרסום משבח שעשוי להטעות (להצטייר כאילו הם ה-“#1”). שישה עורכי דין עתרו לבית המשפט העליון של ניו ג’רזי נגד האיסור, וטענו שמדובר בהגבלת חופש הדיבור שלהם ובפגיעה בתחרות. ב-2008, בית המשפט בניו ג’רזי הפך את ההחלטה וקבע שעצם ציון התואר “Super Lawyers” אינו מטעה אם הוא אמיתי, אך יש להוסיף כתב ויתור שהתואר ניתן על ידי פרסום פרטי ולא על ידי גוף רשמי. כיום ברוב המדינות בארה”ב, עו”ד רשאים לצטט דירוגים ותארים כל עוד הם מדויקים ולא יוצרים רושם מטעה (למשל, אסור לומר “הכי טוב במדינה” ללא סימוכין). בישראל, כללי הפרסומת של לשכת עוה”ד רוככו עם השנים, וכיום מותר לעו”ד לפרסם השתייכות לדירוג אם זה מידע עובדתי נכון. לפיכך, אנו רואים אתרים של משרדים ישראליים מלאים באיקונים של Chambers/BDI וכו’. עם זאת, חובת הגילוי הנאות חלה: אסור למשל להשתמש בלוגו של מדריך מבלי שהיה באמת דירוג מאותו מדריך.

תרבויות משפטיות שונות: מעניין לראות שבמדינות Civil Law קלאסיות (צרפת, איטליה), ההסתמכות על דירוגים הייתה איטית יותר. בצרפת, המוניטין ההיסטורי (מי למד באיזו אסכולה, מי מקורב למי) שיחק תפקיד חשוב. כיום כמובן גם שם אימצו, יש את Décideurs (Leaders League) שמוציא מדריכים בצרפתית, ויש רשימות בעיתונות כמו “Palmarès des avocats”. ביפן ובקוריאה, החדירה של מדריכים בינלאומיים באה בשני העשורים האחרונים עם פתיחת השווקים שלהם למשרדים זרים. תרבות צנועה יותר אולי מרסנת פרסום עצמי, אבל משרדים יפניים מובילים (Nishimura, Mori Hamada) בהחלט גאים להופיע בדירוג Legal 500 Asialaw וכו’. במדינות מתפתחות (מזרח אירופה, אמריקה הלטינית), הופעה בדירוג בינלאומי יכולה ממש לשים משרד על המפה ולמשוך השקעות זרות. מסיבה זו, משרדים באפריקה, למשל, כיום עושים מאמצים לבלוט בדירוגים כדי למשוך לקוחות גלובליים המתלבטים באיזה משרד מקומי לבחור.

השוואה מסכמת: בארה”ב הדגש ההיסטורי היה על פרופילי מידע ורשימות “הכי טובים” בהצבעה, בעוד בבריטניה ובינלאומיים, על מחקר איכותני ממוקד לקוח. שתי הגישות השתלבו כיום, למשל Chambers אימץ יותר מדדים כמותיים מבעבר, ו-Best Lawyers התפשט גלובלית באמצעות שיתופי פעולה (Handelsblatt בגרמניה, The Australian Financial Review באוסטרליה). הבדלים נוספים: בארה”ב תמצאו הרבה דירוגי נישה לפי מגזרים (למשל IP Stars בתחום הפטנטים, Global Arbitration Review (GAR) 30 בבוררות בינ”ל, Benchmark Plaintiff לתובעים), בעוד בשווקים קטנים יותר יש לרוב מדריך כללי אחד שמדרג הכל. בישראל למשל, BDI ודן אנד ברדסטריט מדרגים גם תחומי פרקטיקה מסורתיים וגם ענפי תעשייה (הייטק, אנרגיה) במסגרת אותו פרסום.

בין אם הגישה מחמירה (מחקר פרטני) או דמוקרטית (הצבעת עמיתים), כל השיטות שואפות למשות את קרם הדה לה קרם של המקצוע ולהציגו לראווה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהביקוש לזיהוי “מי מוביל” תמיד היה שם, ורק הפורמט השתנה: מספר פקס וטלפון במדריך מודפס של 1930, הפך לכוכבים וטקסט קצר באתר PDF של 2025.

פירמות עורכי דין מובילות בעולם ובישראל, מבנה, מגמות ומספרים

דירוגי המשרדים משקפים, במידה רבה, את תמונת הנוף של שוק עריכת הדין: מי הן הפירמות הגדולות, מי האליטות בכל מדינה, ואיך השתנו פני הענף לאורך השנים. בחלק זה נספק סקירה של הפירמות המובילות בעולם בהיבטי גודל ופריסה, ונעמוד על מגמות של מיזוגים, התרחבות או קריסה של פירמות. כמו כן נתמקד באופן מיוחד בשוק הישראלי, מאפייניו הייחודיים, עליית ה”מגה-משרדים” המקומיים בשנים האחרונות, והיחס בין משרדים ישראליים לבינלאומיים.

המשרדים הגדולים בעולם, “Big Law” בגלובליזציה

העשור האחרון ראה צמיחה חסרת תקדים בגודלם של משרדי עורכי הדין הגדולים בעולם. מגמת הגלובליזציה דחפה פירמות להתמזג מעבר לגבולות מדינה, במרדף אחר לקוחות בינלאומיים. כיום, ניתן לזהות שתי קבוצות עיקריות של פירמות צמרת גלובליות:

1. פירמות “אמלאו” (אמריקאיות גלובליות) לפי הכנסות:
שוק עריכת הדין בארה”ב הוא הגדול בעולם, וכתוצאה מכך רבות מהפירמות המובילות בהכנסות הן אמריקאיות. ה-Am Law Global 100 (דירוג אמריקן לויער) לשנת 2023 לדוגמה, הראה ש-4 מתוך 5 הפירמות בעלות ההכנסה הגבוהה ביותר היו אמריקאיות: Kirkland & Ellis (כ-6.5 מיליארד דולר), Latham & Watkins (~5 מיליארד), DLA Piper (~3.5), Baker McKenzie (~3.3) ו-Skadden Arps (~3 מיליארד). Kirkland & Ellis במיוחד בלטה ככוח עולה, משרד שבסיסו בשיקגו שהתמחה בקרנות השקעה ותיקי פשיטת רגל, שצמח אגרסיבית וכיום הוא המשרד הרווחי בעולם.

לצד ההכנסות, מדד נוסף הוא רווחיות לשותף (Profits Per Partner). לפי מדד זה, משרדי “ניו יורק אליטה” כמו Wachtell Lipton או Sullivan & Cromwell מובילים (עם ממוצע של מעל $7-8 מיליון רווח לשותף בשנה). משרדים אלו קטנים יותר יחסית אך מאוד נישתיים ומרוויחים מתיקים ענקיים.

2. פירמות גלובליות לפי מספר עורכי דין ופריסת משרדים:
כאן נכנסות לתמונה הפירמות שאימצו את מודל ה-Swiss Verein, מבנה ארגוני גמיש המאפשר מיזוג בין פירמות במדינות שונות בלי למזג דה-פקטו את האחריות המשפטית והפיננסית. באמצעות מודל זה, נוצרו מפלצות רב-לאומיות:

• Dentons, נוסדה רשמית רק ב-2013 על ידי מיזוג משולש: סנר דנטון (ארה”ב-בריטניה) עם Salans (אירופה) ו-Fraser Milner (קנדה), ומאז בלעה עשרות משרדים (כולל Dacheng בסין, מה שנתן לה זינוק ענק במספר עורכי הדין הסינים). דנטונס מתגאה ביותר מ-12,000 עורכי דין בלמעלה מ-80 מדינות, מה שמיצב אותה כגדולה בעולם במניין כוח אדם. המשרד פעיל גם בישראל (באמצעות משרד שבלת עמו הוא קשור).
• Baker McKenzie, שנוסד בשיקגו אך היה חלוץ בהתרחבות הבינלאומית כבר משנות ה-50, וכיום בעל כ-4,700 עורכי דין ב-77 משרדים ברחבי העולם. בייקר מקנזי מכנה עצמו “the original global firm”, המשרד הגלובלי המקורי, ואכן יש לו נוכחות כמעט בכל מרכז עסקי בעולם. ההכנסות שלו גבוהות (מקום 4 בעולם) אבל גם הפריסה הגדולה עולה הרבה, כך שרווחיותו ממוצעת. Baker קנה מוניטין בכך שהוא one-stop shop, ייעוץ מקומי גלובלי תחת מותג אחד.
• DLA Piper, נוצר ב-2005 ממיזוג ענק בין Piper Rudnick (ארה”ב) לבין DLA הבריטי וקודם לכן מיזוג עם משרד אוסטרלי. כיום כ-4,000 עורכי דין בלמעלה מ-40 מדינות, כולל נוכחות חזקה באירופה, אסיה, המזרח התיכון ואפריקה. DLA Piper במשך מספר שנים היה #1 בעולם במספר עורכי דין לפני ש-Dentons ואחרים עקפו.
• CMS Legal, רשת פירמות אירופיות שהתאגדו תחת מותג משותף “CMS” (מבוסס בלונדון/פרנקפורט). יחד הם מונים כ-5,000+ עורכי דין, בעיקר באירופה. דומה לכך היא Alliances אחרות כמו Baker Tilly Legal וכו’.
• Big Four Accounting Firms (מחלקות משפטיות), תופעה מעניינת היא שארבע פירמות ראיית החשבון הגדולות (Deloitte, PwC, EY, KPMG) יצרו זרועות שירות משפטי במדינות רבות. לעתים הן מעסיקות מאות עורכי דין בכל מדינה (למשל PwC Legal בגרמניה היא אחת הגדולות שם). אמנם רשמית הן אינן “פירמות עורכי דין” מסורתיות ואינן מופיעות בדירוגי Chambers, אך לפי headcount Deloitte Legal ו-PwC Legal היו נכנסות לטופ 10 גלובלי. יש איפוא דיון האם לכלול אותן, בינתיים, רוב מדריכי הדירוג לא מדרגים את ה-Big4 (אולי מטעמי מבנה שונה והגבלות רגולטוריות), אבל ההשפעה שלהן מורגשת.
• Magic Circle vs. American White Shoe: בבריטניה, “חוג הקסם”, חמש הפירמות הבריטיות המובילות (Clifford Chance, Linklaters, Freshfields, Allen & Overy, Slaughter and May), היו דומיננטיות גלובלית עד שנות ה-2000, אך בעשור האחרון חלקן נדחקו בטבלת ההכנסות על ידי האמריקאיות. הן עדיין עצומות (כ”א 2,000-3,000 עורכי דין, פריסה בעשרות מדינות), ונחשבות שם דבר באירופה ואסיה. רבות מהן עשו מיזוגים עם פירמות בניו יורק אך לא בקנה מידה של דנטונס.
• סין והודו: בסין, פירמות ענק מקומיות כמו Yingke, King & Wood Mallesons (KWM) ו-Jingtian & Gongcheng מתגאות גם הן באלפי עורכי דין, בעיקר ע”י פתיחת סניפים רבים בתוך סין. KWM היא מעניינת כי נולדה ממיזוג של King & Wood הסינית עם Mallesons האוסטרלית (2012) ואחר כך עם SJ Berwin הבריטית, יצירת “first Sino-global firm”. המודל הזה הסתבך כשזרוע אירופה שלה קרסה פיננסית ב-2017, אך KWM עדיין פועלת כסינית-אוסטרלית. בהודו, רגולציה אוסרת על משרדים זרים לפעול עדיין, ולכן כל הפירמות הגדולות הן מקומיות (כגון AZB, Khaitan, Shardul Amarchand), כל אחת מאות עורכי דין.
• מיזוגים חוצי אוקיינוס: שנות ה-2010 ראו כמה מגה-מיזוגים: Norton Rose Fulbright, איחוד 2013 של Norton Rose (בריטניה) ו-Fulbright Jaworski (ארה”ב); Hogan Lovells, איחוד 2010 של Hogan Hartson (ארה”ב) ו-Lovells (UK); Squire Patton Boggs, איחוד 2014 של Squire Sanders (US) ו-Patton Boggs (US) ועוד. יש גם דוגמאות לכישלונות: משרד העל של ניו יורק Dewey & LeBoeuf שהתמוטט ב-2012 (פירמה של 1,300 עו”ד פשטה רגל עקב חובות), היא תמרור אזהרה שצמיחה מהירה ומיזוגים לא זהירים עלולים לקרוס.

מגמות מבניות:

• התרחבות לעומת התמחות: בעבר, משרדים רבים היו בוטיקי-עילית (ליטיגציה בלבד, או M&A בלבד). כיום המגמה אצל הגדולים היא full-service, לספק קשת שירותים. זה מוכתב ע”י צרכי הלקוחות הגלובליים שרוצים כמה שפחות לפצל עבודתם. לכן, משרדים כמו Latham או Clifford Chance משקיעים לבנות חוזקות בכל תחום משמעותי (ממימון פרויקטים ועד דיני עבודה).
• רשת סניפים: משרדים גלובליים מנהלים לעיתים 30, 50 ואפילו 80 סניפים בעולם (Baker McKenzie tops ~77, Dentons ~200 כולל משרדים משותפים). ניהול כזה מורכב ודורש מודל ביזורי. המודל השווייצרי (Verein) מאפשר לכל סניף לשמור כספים בנפרד, זה מקל על מיזוג חברות עם רמות רווחיות שונות.
• מותגים אחידים לעומת בריתות: לא כולם בחרו בדרך המיזוג המשפטי המלא. ישנן בריתות רופפות, למשל Lex Mundi היא רשת של משרדים מובילים עצמאיים בכל מדינה, החולקים הפניות אך לא מותג משותף. משרד ישראלי (מ. פירון) חבר ב-Lex Mundi למשל. גישה זו שומרת על עצמאות אך נותנת יתרון שיווקי של “חיבור גלובלי”.
• התפרקות ויצירת בוטיקים: תופעה נגדית היא שותפים בכירים שעוזבים פירמות ענק ומקימים משרדי בוטיק מתמחים, לעיתים כדי להתרחק מלחצי פירמה גדולה. לדוגמה, ב-2020 קבוצת שותפי היי-טק עזבה את Morrison & Foerster הבינלאומית כדי להקים משרד חדש בניו יורק, או בניו יורק עוד קודם לכן קמו בוטיקים ליטיגציה כמו Quinn Emanuel (שגדל מאז לכדי 800+ עו”ד אך התחיל כפירוק ממשרד גדול). הבוטיקים הללו לפעמים מופיעים גבוה בדירוגים בתחומם (למשל Quinn Emanuel מדורג Band 1 בליטיגציה לצד משרדי ענק), וממחישים שאין רק מודל אחד להצלחה.

שוק עורכי הדין בישראל, תמונת מצב ומגמות

גודל השוק וריבוי עורכי הדין: כפי שציינו, ישראל מחזיקה בשיא עולמי של עו”ד לנפש, כ-1 ל-128 תושבים, הרבה מעל הממוצע במערב. כתוצאה, תחרות עזה על לקוחות, בעיקר בתחומים רוויים כמו נזקי גוף, משפחה ונדל”ן פרטי. הרבה עורכי דין בוחרים לעבוד כיחידים או משרדים קטנים. במקביל, כ-50 המשרדים הגדולים (אלו שבדרך כלל בדירוגי Dun’s/BDI) מרכזים חלק ניכר מהפעילות העסקית והמסחרית. ישנם גם אלפי עורכי דין שעובדים בחברות (יועצים משפטיים פנימיים) ובמגזר הציבורי.

עליית המגה-משרדים המקומיים: עד תחילת שנות ה-2000, המשרד הגדול בארץ מנה אולי 70-80 עו”ד. מאז חלה קונסולידציה דרמטית. כיום, נכון ל-2023, ישנם לפחות 4 משרדים עם מעל 400 עורכי דין כל אחד, מספרים חסרי תקדים בישראל. המשרד הגדול במדינה כעת הוא Goldfarb Gross Seligman עם למעלה מ-520 עורכי דין, שנוצר בתחילת 2023 על ידי מיזוג שתי פירמות ותיקות: גולדפרב זליגמן וגרוס-קליינהנדלר (Gross & Co). מיזוג “ענק” זה קפץ מיד את הפירמה למקום הראשון בגודל, מעל המתחרות הוותיקות. אחריה ברשימה:

• Meitar (מיתר), מונה כיום כ-470 עורכי דין, צמח בעצמו משורה של מיזוגים (מיתר התפרסם במיזוגים עם משרדי לסם, קנטור ועוד בעבר). מיתר מתמקד בהייטק, מסחרי ועסקאות בינ”ל.
• Herzog Fox & Neeman (הרצוג), סביב 450 עורכי דין. ממשרדי “דור המייסדים” של עוה”ד הכלכליים בישראל (הוקם בשנות ה-70), בעל נתח שוק חזק במיוחד בתחומי הפיננסים וההיי-טק, ומדורג תדיר גבוה בדירוגים הבינ”ל.
• Arnon, Tadmor-Levy, משרד נוסף שנוצר ממיזוג גדול: בתחילת 2022 התמזגו פירמות יגאל ארנון ושות’ עם תדמור-לוי ושות’, ויחד יש להם כ-420 עורכי דין. שניהם היו בצמרת לפני כן, והחיבור שם אותם כמתחרה לטופ 3.
• מיד אחריהם: Fischer (FBC), Agmon & Co. עם ש. הורוביץ (שגם הם התמזגו ב-2022 למשרד משותף), Shibolet (שגדל דרך מיזוג עם המבורגר-עברון ב-2019), Naschitz Brandes Amir (שגם הוא התמזג ב-2023 עם שenhav Konforti ליצירת משרד ~240 עו”ד) ועוד.

המגמה ברורה: משרדים בינוניים התאחדו כדי לשרוד מול הגדולים. בין 2015-2022, לפי דיווחי כלכליסט, כ-20 משרדי עורכי דין בינוניים בישראל התפרקו או מוזגו לתוך גדולים יותר. נוצרה שכבה של “מגה-משרדים” (300+ עו”ד) שממשיכה לגדול, בעוד עשרות אלפי עו”ד אחרים נאבקים בשוק הפרטי הקטן (שכר טרחה נמוך). הנתונים מראים פערי ענק: בעוד בפירמות הטובות מחזור ההכנסה לעו”ד יכול לעבור 1.2 מיליון ש”ח לשנה, אצל עורכי דין במגזר הפרטי (למשל עצמאיים בתיקי תעבורה, נזיקין קטנים) ההכנסה היא מתחת 200 אלף ש”ח בשנה. כלומר, יש בישראל קוטביות חזקה בענף: העשירון העליון של משרדים מרוויח פי עשרות מיתר השוק.

מיזוגים מדוברים: מלבד גולדפרב-גרוס וארנון-תדמור, היו גם מיזוגים אחרים: מיתר כזכור בלע כמה וכמה (מיתר-ליקוורניק-גבע & לשם-ברנדוין ב-2004, מיתר-קנטור-גבע-לשם ב-2015), פישר FBC מיזג לתוכו את משרד רונן (נדל”ן) וכד’, אגמון ושות’ התאחד עם ש. הורוביץ הוותיק ב-2022 מה שהיה טלטלה (ש. הורוביץ היה ממשרדי ה”ביג 5″ ההיסטוריים, נודע בסגנון השמרני שלו). המיזוגים מונעים בחלקם מהרצון להתמודד עם שוק גלובלי: לקוחות רב-לאומיים נכנסים לישראל ורוצים משרדים גדולים עם משאבים. כמו כן, לקוחות מקומיים גדלו (למשל חברות היי-טק ישראליות שהפכו בינלאומיות דורשות ייעוץ רב), והמשרדים היו צריכים להתרחב.

פריסת סניפים בישראל ובעולם: בישראל, בשונה ממדינות גדולות, אין משמעות רבה ל”סניפי ערים”, כמעט כל המשרדים הגדולים מרוכזים בתל-אביב או בסמוך לה (גוש דן). מעט משרדים מחזיקים שלוחות בירושלים (בעיקר לקשרי ממשל, כמו הרצוג או מיתר), וחלקם בחיפה (בעיקר משרדים שבלעו משרדים חיפאיים). לעומת זאת, יש פתיחת משרדים בחו”ל: כמה משרדים ישראליים ניסו זאת, למשל גולדפרב בעבר החזיק משרד בניו יורק, הרצוג מחזיק נציגות בניו יורק, מיתר פתח משרד-בת בעמק הסיליקון. המטרה היא ללוות לקוחות ישראלים בחו”ל ולגשר בינם לבין מערכות משפט זרות, וכן לטפל בהשקעות זרות הנכנסות לישראל. צעד נוסף היה שותפויות עם משרדים זרים: למשל, משרד גרינברג טראוריג האמריקאי פתח סניף בישראל (ת”א), לא לעסוק במשפט ישראלי, אלא כמשרד אמריקאי המשמש מקשר למשקיעים אמריקאים בישראל. עוד דוגמה: משרד הבריטי Watson Farley Williams חבר עם פירמת עוה”ד עמית פולק מטלון לשיתוף פעולה. נכון להיום, רגולציית לשכת עורכי הדין אוסרת במידה רבה על משרד זר להעניק שירותים משפטיים מקומיים, אבל מאפשרת שיתוף פעולה או ייעוץ בדין זר. לכן, משרדי עו”ד בינלאומיים רבים מחזיקים בישראל “Desks” או משרדים ייצוגיים קטנים. חלקם אף שוכרים עורכי דין ישראלים כיועצים כדי לייעץ ללקוחותיהם בעניינים ישראליים (תוך שכירת משרד מקומי לביצוע בפועל).

נוכחות בדירוגים בינלאומיים: ככל ששוק ההיי-טק הישראלי וההשקעות צמחו, כך התגבר העניין של מדריכי חו”ל בישראל. כיום Chambers Global מדרג בישראל בתחומים כמו הייטק, שוק הון, ליטיגציה, אנרגיה, נדל”ן, מיסוי וכו’. במדריכים אלה בולטות במיוחד אותן פירמות טופ שנסקרו. מעניין לציין, שפעילות היצוא המשפטי (ליווי עסקאות בינ”ל) גדולה בישראל, כלומר, פירמות ישראליות מתחרות לא רק על שוק מקומי אלא על לתפקד כ-legal hub לאזור (סטרטאפים גלובליים, השקעות זרות, אפריקה וכו’).

מבט קדימה בישראל: האם נראה מיזוגים נוספים? ככל הנראה, כן. כבר עתה השוק מדבר על כך שאולי בתוך שנים ספורות יהיו 4-5 פירמות בישראל עם 500-800 עורכי דין כל אחת, שישלטו בנתח עצום מהשוק המסחרי, בעוד שאר אלפי המשרדים יישארו להתמקד בשוק הפרטי הקטן או בנישות. מודל כזה דומה למה שקרה במדינות אחרות (באוסטרליה למשל קרה קונסולידציה חזקה בשנות ה-2010, וה-Big 6 התמזגו חלקם עם פירמות בריטיות).

נקודה נוספת: צמיחת המגה-פירמות גורמת לתחרות גם על כוח אדם איכותי. משרדים בינוניים מתקשים לשמר כוכבים צעירים, כי אלו מגויסים ע”י הגדולים עם שכר גבוה יותר או אפיקי קידום ברורים. הדבר עלול לעצב מחדש את המבנה התעסוקתי במקצוע: הרבה עצמאיים ובוטיקים קטנים בצד אחד, ומספר מעסיקים גדולים מאוד בצד השני.

בישראל, בדיוק כמו בעולם, דרווין פועל, הגדולים נהיים גדולים יותר. דירוגי המשרדים משקפים זאת: ב-Dun’s 100 של 2023, הפער בין משרד מקום 1 (520 עו”ד) למקום 20 (כ-50 עו”ד) הוא עצום. לפני עשור, למקום 1 היו 140 ולמקום 20 היו 40, הפירמידה התארכה מאוד.

למרות זאת, לא תמיד גודל הוא הכל: משרדים בוטיקיים כמו כספי ושות’ (ליטיגציית מסחרי) או יגאל ארנון ההיסטורי (לפני שהתמזג), נהנו ממוניטין כ”שוברי שוויון” בתחומם למרות שהיו קטנים יחסית. גם כיום יש בוטיקים, למשל שבלת ושות’ הייתה פעם בוטיק הייטק קטן וחד, שהחליטה דווקא כן לצמוח וכיום היא טופ 10 עם 200+ עו”ד. ובצד השני, הבוטיקים המסורתיים (כמו קנטור אלחנני ב-IP, בלטר גוט אלוני בנזיקין) נשארו קטנים וממוקדים.

עולם הפירמות הוא דינמי. דירוגי 2025 עשויים להראות אחרת משל 2023 בעקבות עוד איחודים. השוק הישראלי ימשיך לחפש את האיזון בין גודל לבין מומחיות, בין שירות אישי לבין משאבי ענק. מה שבטוח, עבור הלקוח, בין אם הוא סטארט-אפ, מולטי-נשיונל או אדם פרטי, המבחר קיים, והדירוגים הם כלי ניווט חיוני בזירה צפופה זו.

(נתונים כמותיים לדוגמה: בישראל, כ-49 אלף עורכי דין מועסקים במשרדים פרטיים, 12 אלף בייעוץ משפטי בחברות ומגזר ציבורי, וכ-4,500 עורכי דין בעלי רישיון שאינם פעילים בעריכת דין. פערי השכר בין השותפים בצמרת (חצי מיליון ש”ח בחודש בחלק מהמקרים) לעורכי דין זוטרים בעשירונים התחתונים (7-10 אלף ש”ח בחודש) הם מן הגבוהים בעולם. זה ממחיש את הריכוזיות ההולכת וגדלה בענף.)

כניסת הבינה המלאכותית לעולם הדירוגים והמשפט

המהפכה הטכנולוגית לא פסחה על ענף המשפט, ובשנים האחרונות הולכת ומסתמנת כניסה משמעותית של כלי בינה מלאכותית (AI) לתחומים שונים, החל מאופן ניהול הדירוגים עצמם, עבור בניתוח נתוני עתק על ביצועי עורכי דין, ועד לשימוש ב-AI על ידי משרדים ובתי משפט. פרק זה יתמקד בכמה היבטים: (1) השימוש באלגוריתמים וניתוח דאטה לדירוג עורכי דין ופירמות, והחשש מהטיות; (2) השימוש הגובר של משרדי עורכי דין ובתי משפט בכלי AI (“ליגל-טק”) בעבודה היומיומית, כולל פתרון סכסוכים מקוון; (3) הסיכונים, דילמות אתיות וצורך בבקרה אנושית בעידן בו AI מעורבת בתהליכים משפטיים.

AI בדירוגי עורכי דין, אלגוריתמים, Big Data וחשש מהטיות

מסורתית, דירוגי עורכי דין התבססו על שיטות אנושיות, ראיונות, הצבעות, הערכת מומחים. אך בעידן הדאטה, עלו יוזמות לנצל ביג דאטה ו-AI כדי לדרג ביצועים באופן “אובייקטיבי”. הרעיון המפתה: במקום לסמוך על מוניטין או דעה, לתת למחשב לנתח תוצאות ממשיות של עבודת עורכי דין (כמו הצלחה בבית משפט, מהירות סגירת עסקאות, וכו’).

דוגמה בולטת היא חברת הסטארט-אפ האמריקאית Premonition. פרמונישן פיתחה מערכת Litigation Analytics אשר סורקת אלפי רשומות של פסקי דין ופרוטוקולים, באמצעות עיבוד שפה טבעית (NLP), ומפיקה נתונים על “מי ניצח” בתיקים ובפני איזה שופט. ב-2017 עוררה Premonition עניין כשהכריזה על “דירוגי שיעור ניצחון” של פירמות ועורכי דין בבתי המשפט באנגליה. למשל, היא פרסמה Top 10 פירמות מסחריות עם אחוזי הצלחה הגבוהים ביותר בבית המשפט המסחרי בלונדון, בהתבסס על ניתוח ~11,000 פסקי דין בין 2014-2016. ממצאיה לפעמים אתגרו את המוסכמות: פירמות גדולות ומכובדות כמו Clifford Chance (שמדורגת “אליטה” בדירוגי Chambers לליטיגציה) לא הופיעו בטופ 10 לפי שיעור ניצחון, בעוד פירמות קטנות כמו PCB (בוטיק עבירות מרמה) דווקא הופיעו גבוה בשל אחוז הצלחה גבוה בתיקים שניתחו. Premonition התגאתה בכך שגישה זו חושפת את האמת שמאחורי המוניטין. כמאמר ה-CTO שלהם: “כל פרס משפטי אחר בבריטניה הוא לכל היותר סובייקטיבי, ובמקרה הרע שטות של ‘תשלום תמורת כבוד’; בדו”ח החדש שלנו, חברות ויועמ”ש יכולים לראות מי גיבה את המוניטין שלו בהצלחה אמיתית”.

דברים אלו כמובן שנו במחלוקת את קהילת עורכי הדין. מבקרים הצביעו על מספר בעיות:

• הגדרת “ניצחון”: האם זכייה בפסק דין משקפת בהכרח את איכות העבודה? מה לגבי תיקים שהסתיימו בפשרה? פרמונישן, למשל, התעלמה מתיקים לא מוכרעים, מה שמטה את המדגם (עורכי דין שנוטים לפשר עשויים “להיענש” בדירוג כי אין להם ניצחון מתועד).
• מורכבות מול פשטנות: מדד שיעור הצלחה אינו מביא בחשבון את מורכבות התיק. עורכי דין שלוקחים רק תיקים קלים עשויים לקבל 90% ניצחון, בעוד מי שלוקח תיקים קשים (לטובת לקוחות במצבים רעים) ינחל יותר הפסדים. המדד הגולמי לא משקלל זאת.
• התאמה לתחום משפט: בפלילים למשל, “זכייה” יכולה להיות זיכוי, אך מה לגבי סנגור שהשיג עסקת טיעון טובה? AI עלול שלא להבין את ניואנס ההצלחה.
• הטיות בנתונים: מערכות AI לומדות מנתוני עבר, ואם הנתונים הללו משקפים הטיות קיימות (למשל, אפליה נגד קבוצות מסוימות), ה-AI רק ישעתק את ההטיה.

נושא הטיה חשוב להדגיש: כאשר AI משמש לדרג עורכי דין, הוא עלול לחזק הטיות קיימות. למשל, אם היסטורית עורכי דין ותיקים (לרוב גברים לבנים במערב) קיבלו תיקים גדולים ונצחו בהם, האלגוריתם “ילמד” שהם הכי טובים וימליץ שוב עליהם, מעגל שמנציח חוסר גיוון. או דוגמה אחרת: אלגוריתם דירוג שסופר הופעות בבית משפט עלול לדרג נמוך עורכות דין צעירות שבגלל תרבות המשרד לא הופיעו הרבה, מבלי קשר ליכולתן.

למרות הביקורת, כניסת הדאטה לניתוח ביצועי משפט היא בלתי נמנעת. כבר כיום, מאגרים משפטיים כמו LexisNexis ו-Westlaw מציעים כלי “Analytics” למשרדים גדולים: למשל, Lex Machina (כעת בבעלות Lexis) נותן ניתוחי סטטיסטיקה על שופטים ועורכי דין בתיקים מסחריים. כלי זה יכול לומר ללקוח: “לעו”ד X יש זמן ממוצע לסגירת תיק קצר ב-20% מהממוצע, והוא מייצג בעיקר נתבעים בתביעות פטנטים”, וכד’. זה סוג של דירוג עקיף, הצלבת נתוני פעילות כדי להעריך התאמה. משרדים משתמשים בזה בבואם לבחור ליטיגטור מקומי במדינה זרה (מסתכלים בנתוני win-rate, כמה פעמים הופיע בפני אותו שופט וכו’).

מה לגבי מדריכי הדירוג עצמם? גם הם מאמצים אלמנטים אלגוריתמיים. Best Lawyers, למשל, כאשר הוא מרחיב למדינות חדשות, מסתמך על מאגר ההמלצות ההיסטורי שלו: אלגוריתם יכול לסרוק מי כבר הומלץ ע”י רבים ולדרג אותם גבוה (עם בקרה אנושית). Chambers לאחרונה השיק מוצר “Chambers Analytics” שבו משרדים מקבלים דאשבורד עם השוואת ביצועים (כמה הכנסות מתחום מדורג X לעומת Y וכו’). Legal 500 פיתח פלטפורמת מחקר “AI-optimized” שמשלבת דאטה מהגשות עם פילוחים מתוחכמים. כלומר, הטכנולוגיה נכנסה לכלים הפנימיים שלהם לייעול העבודה, אם כי לא ברור עד כמה היא מחליפה שיקול דעת אנושי.

חשש מהטיות AI בדירוג קיים, אך עוד מוגבל: נציין כי רוב הלקוחות המסורתיים עדיין מעדיפים לדעת שיש אדם שמאשר את איכות עוה”ד ולא מכונה בלבד. לכן, כרגע אלגוריתמים משמשים ככלי עזר, לא כתחליף למדרג אנושי בדירוגים היוקרתיים. עם זאת, ייתכן שבעתיד נראה מדריך “Lawyer Robotics 50” שידרג עו”ד נטו על סטטיסטיקות, עניין שעשוי לפתוח קטגוריה חדשה.

שימושי AI במשרדי עורכי דין ובבתי המשפט, Legal Tech, פתרון סכסוכים דיגיטלי ודילמות

היכן ש-AI כבר עושה מהפכה ברורה הוא באספקטים התפעוליים של עבודת עורכי הדין ובמערכת המשפט. כמה דוגמאות ותחומים:

• מחקר משפטי אוטומטי: כלי AI לניתוח פסיקה וחיפוש תקדימים החליפו במידה רבה שעות עבודה של מתמחים. מערכות כמו Cleary Gottlieb’s AI או כלים מסחריים כ-Westlaw Edge, או בישראל ברקוד ודין רגע, מסוגלים לקבל שאילתא בשפה טבעית ולהחזיר תקדימים רלוונטיים. לדוגמה, מערכת ישראלית בשם “פולי משפט” עושה שימוש ב-OpenAI כדי לנסח טיעונים ולנתח פסקי דין אוטומטית (תוך גישה למאגרי הפסיקה). הדבר חוסך זמן ומאפשר לעו”ד להתמקד באסטרטגיה ולא באיסוף מידע.
• ניתוח חוזים ובדיקת נאותות (Due Diligence): סטארט-אפים כ-LawGeex (ישראל), Kira Systems (נרכשה על ידי Litera) ואחרים פיתחו AI לסריקה מהירה של חוזים, איתור סעיפים בעייתיים והשוואתם לסטנדרט. זה מקצר משמעותית תהליכי בדיקת חוזים בעסקאות M&A, ומפחית שגיאות אנוש. משרדים בינ”ל דיווחו על חסכון של 30-50% בזמן בדיקות באמצעות AI.
• טיוטת מסמכים ויצירת מסמכים אוטומטית: כלים כמו Contract Express או ChatGPT (בתצורה מבוקרת) יכולים להפיק טיוטה ראשונית של חוזה סטנדרטי. עורכי דין משתמשים ב-AI להציע נוסחים על בסיס מאגר מסמכים קיים, ועריכה סופית נעשית ע”י אדם. כך פעולה שבעבר ארכה יום שלם מתקצרת לשעה.
• ייעוץ אונליין וצ’טבוטים משפטיים: למשרדים גדולים יש לעיתים צ’טבוט באתר שמסוגל לענות לשאלות בסיסיות (לדוגמה “מה התהליך לרישום פטנט?”) ובכך ליצור קשר ראשוני עם לקוח. במגזר הצרכני, קיימים בוטים כמו DoNotPay שהציעו לסייע לאנשים לערער על דוחות חניה אוטומטית (אם כי למיזם זה היו מגבלות משפטיות).
• ניהול ידע ומחירון דינמי: AI עוזר למשרדים לנתח את מאגרי המידע הפנימיים שלהם: למשל לזהות מה שיעור ההצלחה של המשרד בכל סוג תיק, כמה זמן לוקח לטפל בהליך מסוג X וכו’. נתונים אלו מסייעים בתמחור שירותים באופן מבוסס נתונים.
• בתי משפט דיגיטליים: בתחום זה יש התפתחויות מרחיקות לכת, במיוחד בסין. סין השיקה בשנים האחרונות “בתי משפט לאינטרנט” בערים כמו בייג’ינג, האנגז’ו וגואנגז’ו. בבתי משפט אלו, התהליך כולו מקוון: ניתן להגיש תביעה אונליין, הדיון נעשה בווידאו בפני שופט ולעיתים שופט וירטואלי (או AI) משמש לטיפול בחלקים פרוצדורליים. לדוגמה, בבית המשפט בבייג’ינג פועל שופט AI (דמות הולוגרפית) שמסוגל להקריא הנחיות, לקבל מסמכים ולהעביר תיקים לגורם אנושי להכרעה. הרעיון הוא לשפר יעילות בסכסוכים קטנים (כמו סכסוכי סחר אלקטרוני וזכויות יוצרים אונליין). גם באסטוניה דווח על פיילוט של “שופט רובוט” לתביעות קטנות (אם כי הדבר עדיין בשלבי תכנון ולא ברור אם יושם). בארה”ב, Online Dispute Resolution (ODR) צוברת תאוצה: מדינות מסוימות מאפשרות לתובעים בקטנות ולנתבעים ליישב את עניינם דרך פורטל מקוון ללא הופעה. בקנדה, ישנה מערכת ה-CRT (Civil Resolution Tribunal) שעושה בוררות אונליין.
• חתימות דיגיטליות וחוזים חכמים (Smart Contracts): ההכרה המשפטית בחתימה דיגיטלית אפשרה צמצום בירוקרטיה (למשל, במהלך הקורונה, ישראל תיקנה חוקים כדי לאפשר תצהיר מרחוק ב-Zoom). בעולם המסחרי, חוזים חכמים על פלטפורמות בלוקצ’יין, תוכנות שמבצעות אוטומטית תנאי חוזה (לדוגמה, מעבירות תשלום כאשר מתקבל אישור משלוח), מציבים שאלות מעניינות למשפטנים: כיצד לפתור סכסוך אם הקוד “עשה משהו לא צפוי”? לשם כך צצו מנגנונים כמו בוררות מבוזרת (למשל פרויקט Kleros) שבה “המושבעים” מצביעים בהצבעה אלגוריתמית על פסק, והבלוקצ’יין מבצע. יש כבר מקרים בהם בתי משפט רגילים נדרשו לאכוף תוצאה שיצאה מחוזה חכם, והדיון הוא האם פסק כזה תקף.

דילמות ואתגרים:

• הפרת חובת סודיות ועצמאות מקצועית: שימוש ב-AI צד שלישי (נניח עו”ד שמזין פרטי לקוח ל-ChatGPT) עלול לסכן סודיות, כי המידע זולג לשרת חיצוני. בישראל, בית המשפט העליון התייחס לכך ממש לאחרונה, קבע שעו”ד המשתמש בכלי AI חייב לוודא שהמידע מוזן באופן שלא מפר חובת סודיות. זה אזהרה חשובה, שכן בורות טכנולוגית עלולה לגרום לעו”ד להזין מסמכים סודיים לכלי AI בענן, דבר מסוכן.
• דיוק ואמינות התוצר: הבעיה הידועה של AI generative (כמו GPT) היא תופעת ה”הזיה”, המצאת מידע שנשמע אמין אך אינו נכון. כבר קרה מקרה מתוקשר בארה”ב שבו עו”ד הגיש לבית משפט תקדימים שהפיק ChatGPT, אך אלו היו בדויים לחלוטין. בית המשפט נזף בעו”ד והעמידו בפני סנקציות. מקרה דומה אירע בישראל, בבג”ץ שהוזכר קודם: עו”ד צירפה ציטוטים מפסקי דין שאינם קיימים, ככל הנראה על סמך אתר AI שהמליץ לה, מבלי שבדקה. בית המשפט העליון הדגיש באותו פס”ד שעו”ד המשתמש בבינה מלאכותית אינו יכול להתפרק מאחריותו המקצועית, עליו לבדוק באופן ביקורתי את התוכן ולוודא אמיתותו. למעשה, העליון כינה הגשת אסמכתאות שגויות “מעילה בחובותיו המקצועיות” של עו”ד כלפי בית המשפט והלקוח. דברים ברורים אלה מסמנים לבעלי מקצוע: AI הוא כלי עזר, לא מקור סמכות. אסור “להעתיק-הדבק” מתוכן AI ללא בדיקה אנושית. על עו”ד להבין את יכולות ומגבלות הכלים ולהתעדכן בחוזקות ובחולשות שלהם.
• קבילות וראיות AI: סוגיה מעניינת היא האם תוצר AI יכול להיות ראיה בבית משפט. למשל, תמונת Deepfake או מסמך ש-AI יצר, האם זה ראוי? בשלב זה, בתי משפט נוטים להיזהר: דרוש מומחה שיאשר שראיה שנוצרה ב-AI משקפת נתונים נאמנים. יש לחשוש גם מ”הרעלת” השיח המשפטי, בית המשפט העליון בישראל ציין בפסה”ד שעסקנו בו את הסיכון של חשיפת המערכת השיפוטית למניפולציות באמצעות AI (למשל הגשת סרטון deepfake כראיה לכאורה). המערכות צריכות לפתח כלים לזהות תוכן מזויף.
• הטיה והגינות בהחלטות AI: אם תוכנות AI משמשות בקביעת החלטות משפטיות (למשל אלגוריתם סיכון לפושע שישפיע על גזר דינו), צפים נושאי הגינות. המקרה המפורסם הוא אלגוריתם COMPAS ששימש בארה”ב להערכת מסוכנות נאשמים. ב-2016 חשפה תחקיר ProPublica שהאלגוריתם הטעה לרעת נאשמים שחורים, נתן להם ציון סיכון גבוה יותר משלבכתומים הלבנים, בלי הצדקה בפועל. הם מצאו, למשל, ש-מבין אלה שלא חזרו לפשוע, שחורים סווגו בסיכון גבוה פי 2 מלבנים. במילים אחרות, האלגוריתם היה מוטה נגד שחורים. החברה שפיתחה את COMPAS חלקה על אופן הניתוח, אבל הסיפור המחיש סכנה: AI שמוטה יכול לפגוע בזכויות אדם אם סומכים עליו בעיוורון. מאז, עלתה דרישה לשקיפות ולבחינה מעמיקה של אלגוריתמים משפטיים. באיחוד האירופי, למשל, טיוטת רגולציית AI (AI Act) מסווגת מערכות AI לשימושי משפט ואכיפת חוק כ-High Risk, ומבקשת לכפוף אותן לדרישות שקיפות קפדניות.
• אובדן היבט אנושי: המשפט אינו רק מספרים, יש שיקולי חמלה, מוסר ונסיבות אישיות. AI מתקשה לשקלל ערכים אלה. אם בעתיד שופט AI ימליץ על גזר דין, הוא עלול להחמיץ גורם אנושי רלוונטי (חרטה כנה של נאשם, למשל, שקשה לכימות). לכן, קיים קונצנזוס שהכרעות סופיות במערכת המשפט חייבות להיות בידי אדם, או לפחות שיהיה מסלול ערעור לפני אדם. באירופה אף דנים אם לעגן “זכות להסבר” עבור החלטה המושפעת מ-AI, כלומר, האזרח זכאי שגורם אנושי יסביר לו את החלטתו ושלא יופקר ל”אלגוריתם שחור”.

 AI ומשפט: הטכנולוגיה מביאה יעילות עצומה: ייעול משימות (אוטומציה של טיוטות, חיפוש מידע), הנגשת צדק (ODR חוסך הליכים יקרים), וכנראה גם שיפור דיוק בתחומים מסוימים (פחות טעויות הקלדה, פחות מסמכים שפוספסו). עם זאת, אין ארוחות חינם, מחיר ה-AI הוא בצורך לפקח ולהתאים. כפי שביהמ”ש העליון בישראל ניסח: יש להשתמש ב-AI באחריות, בזהירות ובביקורתיות, להבין את יכולותיו ומגבלותיו.

משרדי עורכי דין מובילים מתחילים אף ליצור מדיניות AI פנימית: למשל, משרד בינ”ל עשוי לאסור על מתמחים שימוש בצ’אטבוטים ללא אישור שותף, או לדרוש בדיקה כפולה לכל תוצר AI. בתי המשפט, מן הסתם, יגיבו דרך תקנות וכללים (כבר ראינו החלטה פדרלית בארה”ב שדורשת מעו”ד להצהיר אם השתמש בבינה מלאכותית להכנת המסמך המוגש, כדי שבית המשפט ידע להיזהר).

נדגיש בהקשר זה: בינה מלאכותית לא מחליפה עורכי דין, אלא משנה את אופי עבודתם. עבודת הניירת הסיזיפית תפחת, אבל הערך המוסף של עורך הדין יהיה בבקרה, בשיקול דעת, בהבנת רגשות וחיבור אנושי ללקוח, דברים שקשה למכונה לחקות.

הצורך בבקרה אנושית ומשפטית מוסמכת מול מערכות AI, אתיקה ואוטוריטה בעידן הדיגיטלי

כפי שהובהר, AI הוא כלי רב-עוצמה אך דו-להב. בשל כך, עולה מאוד חשיבותה של בקרה אנושית ומעורבות מומחים משפטיים בהפעלת הטכנולוגיה. לא בכדי מערכת המשפט נזהרת, שכן יש להבין שהאחריות הסופית כלפי צדק, הגינות ותקינות ההליך צריכה להישאר בידי בני אדם מוסמכים.

חשיבות הבדיקה האנושית בדירוגים אלגוריתמיים:

אם אלגוריתם ממליץ על “עורכי הדין הטובים ביותר” לפי קריטריון נתון, אדם צריך לוודא שאין עיוות. לדוגמה, חברת Premonition הוציאה דירוגים, אך לקוחות פוטנציאליים ישאלו: מי ערב לכך שהתוצאות נכונות? אולי נתון כלשהו הוזן שגוי? לכן, שילוב של אנליסטים משפטיים לצד הנתונאים חיוני. אותם אנליסטים יכולים לסקור את רשימות ה-AI ולראות אם יש תוצאה מוזרה (למשל, דירוג AI שפירמה עלומה בראש, ידרוש בחינת עומק, אולי גילוי שהיא ניצחה 5 תיקים קלים ולא מעבר). מעניין לציין שבפרסומי Premonition עצמם, למרות הצהרתם על אובייקטיביות, הם צירפו פרשנויות אנושיות כדי להסביר את ההקשרים.

מדריכים מכובדים בינתיים משלבים טכנולוגיה אך שומרים את ההכרעה אצל עורכים מנוסים. זה אולי מאט את התהליך, אך מבטיח אמינות. בעתיד, אפשר שיפתחו תקנים וולונטריים, למשל, תג “AI Verified” שיצוין ליד דירוג שמופק חלקית ע”י AI ושעבר ביקורת אדם.

מערכות AI במשפט, רגולציה והנחיות:

במישור המערכתי, גוברת הדרישה לרגולציה של שימושי AI במשפט. מהלכים מתרחשים בכמה רבדים:

• חקיקה: האיחוד האירופי כאמור מקדם את חוק ה-AI שיטיל חובות שקיפות, הערכת סיכונים, ואיסור על שימושים מסוימים (כמו “ציון חברתי” בסגנון סין). ספציפית לתחום המשפט, ייתכן וייאסר שימוש ב-AI כתחליף לשופט בהכרעות שפוגעות בזכויות אדם.
• בתי המשפט עצמם: בתי משפט עליונים כבר מסמנים גבולות. פסה”ד מבג”ץ 2025 (שהוזכר) יכול להוות תקדים עולמי בהצהרה מפורשת: “עו”ד המשתמש ב-AI אינו פטור מחובותיו, ועליו להשתמש בזה בזהירות”. זו ממש הצהרת מדיניות שופטים, אולי בעתיד יעגנו בכללי האתיקה סעיף על “חובת הגילוי של שימוש בבינה מלאכותית והצלבת מידע”.
• לשכות עורכי דין וגופים מקצועיים: לשכת עוה”ד הישראלית, למשל, הקימה ועדות לדיון ב-AI. ה-ABA (לשכה אמריקאית) פרסמה ב-2019 חוות דעת אתית 498 הקוראת לעורכי דין להבין את הטכנולוגיה שהם משתמשים בה ולאתר סיכונים.
• הכשרה והסמכה: עלתה הצעה שייווצר מסלול הסמכת AI למשפטנים, קורסים שבהם ילמדו עו”ד כיצד מערכות AI פועלות, איך לבחון אם פלט אמין, וכיצד להגן על נתונים. ממש כמו שהתפתחה התמחות של “עו”ד מומחה סייבר”, כנראה נראה “עו”ד מומחה AI”.
• Domain מהימן, רעיון “jus-tice”: בחלק מהחזון שהוצג בבקשת המאמר, דובר על התאגדות תחת דומיין מהימן כמו jus-tice. ניתן להבין זאת כרעיון להקים פלטפורמה מרכזית, בפיקוח מקצועי, שבה ירוכזו נתוני דירוג, מידע על פירמות, אולי גם פרופילי AI מאומתים, כך שהציבור ידע שהמידע שנמצא שם הוא אמין ומפוקח. מעין “תווית איכות” כמו קישור gov.il שמראה שמידע ממקור רשמי. יתכן שהכוונה לדומיין בסגנון .law או .justice שבו רק גופים מורשים (בתי משפט, לשכות, פירמות שאומתו) יכולים לפרסם. מהלך כזה דורש שיתוף פעולה בין המשרדים (לא פשוט מבחינה תחרותית) לבין הרגולטור, אך יכול להועיל נגד הצפה של מידע מטעה.
• שיתוף פעולה גלובלי: AI אין לו גבולות, והטיות שנוצרות במערכת בארה”ב עלולות לזלוג לשימוש בישראל וכו’. לכן חשוב שגופים בינ”ל (לדוגמה, ה-International Bar Association, או ארגוני שופטים) יגבשו עקרונות מנחים לשימוש אחראי ב-AI. אולי אפילו לחשוב על AI code of conduct שבו מפתחי AI למשפט יתחייבו לשקיפות וכיבוד זכויות.

מה שבהחלט ניתן לומר: עקרון האחריות (Accountability) מודגש בכל מקום. תמיד יהיה אדם או גוף שיישא באחריות על החלטת AI. אין אפשרות להטיל על “המחשב” את האחריות. כך, אם מערכת AI שפטה והסתבר שטעתה, האחריות תחול על הרשות שהשתמשה בה. המשפטן ומקבל ההחלטות צריכים “לעמוד בחזית” מול האזרח. זה מזכיר קצת נהיגה אוטונומית: גם אם אוטו אוטונומי עושה תאונה, הנהג/יצרן עדיין אחראי חוקית, כי החברה מבינה שלא ניתן לתת למכונה חסינות.

בזירת הדירוגים: אולי בעתיד עמותות של משרדי עורכי דין יפעלו יחד להבטיח שדירוגי AI, אם יבואו, יהיו הוגנים. אפשרי שייצא תקן ISO או הנחיה של ארגון סחר שאומרת: “דירוג AI של עורכי דין חייב לכלול התראה, ולספק מנגנון השגה אנושי”.

למעשה, היוזמה של איגוד תחת “jus-tice” עשויה לכלול לא רק דירוגים אלא גם סטנדרטיזציה של פרופילים מקצועיים (בדומה ל-LinkedIn, אבל בפיקוח רשמי). אם היה אתר עולמי מאובטח שבו לכל עו”ד יש פרופיל מאומת, כולל השכלה, רישיון, אולי גם תוצאות תיקים מרכזיים (כפוף לחיסיון), זה היה יכול להיות כלי מוסמך לציבור ולדירוגים להתבסס עליו. כיום, חלק מהתלות ב-AI היא כי מידע מפוזר, ואם ירכזו מידע בצורה אמינה, יקטן הצורך ש-AI “ינחש”.

בעידן הדיגיטלי, ככל שהטכנולוגיה משתכללת, כך גובר הצורך בהתאגדות קהילתית ובסטנדרטים אתיים משותפים כדי להבטיח שהחידושים ישרתו את שלטון החוק ולא יפגעו בו. עורכי דין, שופטים וגופי דירוג צריכים לשתף פעולה בהגדרת קווים אדומים ושיטות פיקוח. הגורם האנושי, עם כל מגבלותיו, נותר הערב החשוב ביותר לכך שצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה.

חמישה נושאים משלימים בעידן הדירוגים הדיגיטלי

לאור היריעה הרחבה שכבר נפרשה, נוסיף כאן דיון במספר סוגיות משיקות ומשלימות הקשורות לדירוגי עורכי דין, טכנולוגיה והעידן הדיגיטלי, שלא נידונו בהרחבה בפרקים הקודמים:

שקיפות, אובייקטיביות ואתיקה בדירוגים, “מי שומר על השומרים?”

נושא זה מהווה פילוסופיה שלמה בפני עצמה: עד כמה ניתן להאמין בדירוגים שהם עצמם מונעים משיקולים מסחריים? למרות שמדריכי הדירוג היוקרתיים מדגישים שהם בלתי תלויים (Chambers מצהיר על עצמו “Independent research”, Legal 500 אומר “Trusted by clients”), המציאות היא שהם עסקים. כך עולות לעיתים האשמות על ניגוד עניינים: למשל, Chambers מוכר חסויות לאירועים, פרסום במדריך, או “תעודות הצטיינות” בתשלום. האם משרד שקנה חסות יקבל סיקור חיובי יותר? המדריכים מכחישים זאת נמרצות. בדיקה אובייקטיבית לא מצאה הוכחה להטיית דירוג עבור משלמים, אך מראית עין של אפשרות זו מספיקה לעיתים לעורכי דין ספקנים לפקפק.

בעיה נוספת היא שקיפות הקריטריונים: מרבית המדריכים אינם חושפים את המשקל המדויק שהם נותנים לכל גורם. Chambers, למשל, לא יגלה כמה ראיונות לקוחות חיוביים נחוצים כדי לזכות ב-Band 1. יש כאן איזון, יותר מדי שקיפות תגרום למשרדים “לשחק את המערכת” (Game the system) באופן מניפולטיבי. כך שקיימת “קופסה שחורה” מסוימת.

הדרישה לאתיקה מתייחסת גם לדרך ההגשה, משרדים אינם אמורים לשקר בהגשות, אך כבר היו מקרים של נפיחות האמת (למשל משרד שטען לקרדיט על עסקה גדולה שלא באמת הובילו). מדריכים מספרים לעיתים שהם מגלים חוסר התאמות ומענישים אי הכללה בשנה הבאה. עדיין, מן הראוי אולי שייווצר קוד אתי רשמי למדריכי דירוג: מסמך עקרונות שהמוציאים לאור יכולים לאמץ כדי להגביר אמון. דבר כזה יכול לכלול התחייבות לאי-משוא פנים, לעיבוד הוגן של משובי לקוחות, להגנה על חסיון (כן, גם לקוחות שמרואיינים מצפים לדיסקרטיות).

שאלה שעולה: מי מפקח? אין “רגולטור דירוגים”. בארה”ב הועלו בעבר יוזמות משפטיות נגד דירוגים, למשל, תביעה ב-2009 מצד ארגון מגזרי שטען ש-Best Lawyers מטעה כי כל עו”ד יכול להגיד שהוא “one of Best Lawyers”. התביעה נדחתה (בית המשפט אמר שזה מוגן ביטוי ודעת). אבל לו לקוחות היו מוכיחים נזק משימוש בדירוג כוזב, יכול היה להיות גל של ליטיגציה. לעת עתה, המוניטין של המדריכים מבטיח שיקפידו על יושרם, כי אובדן אמון יפגע ישירות בעסקיהם.

גיוון והכלה (D&I) בדירוגים, האם הדירוגים משקפים או משפיעים על גיוון בענף?

ענף עריכת הדין, במיוחד במשרות הבכירות, סבל באופן מסורתי מחוסר גיוון, ייצוג חסר לנשים, לאנשים מרקעים אתניים שונים, לקהילת הלהט”ב וכו’. בעשור האחרון ישנה התעוררות לכיוון הגברת Diversity & Inclusion. כיצד זה מתחבר לדירוגים?

ראשית, מדריכים עצמם החלו ליזום פרסים נפרדים: Chambers מפעיל את Chambers Diversity & Inclusion Awards, פרסי הצטיינות למשרדים ואנשים שמקדמים גיוון. Legal 500 מפרסם מדדי “Gender Diversity” במדינות מסוימות (למשל אחוז הנשים השותפות בפירמות המדורגות). Best Lawyers עושה פרויקט “Women in the Law” שמבליט כמה נשים נכללו.

הבעיה היא שלעיתים הדירוגים עצמם משקפים את אי-הגיוון: אם רשימות “עורכי הדין הטובים” נוטות לכלול יותר גברים מבוגרים, זה יכול להנציח סטריאוטיפ. בשנים האחרונות הייתה השתדלות מודעת: למשל, Chambers מנסה לרשום יותר נשים כ-“Up and Coming” כדי לתת הכרה מוקדם. “Super Lawyers, Rising Stars” מקפיד לייצג טאלנטים צעירים, ובין היתר הרבה נשים מופיעות שם.

נקודה חשובה: יש מדריכים ספציפיים שנולדו בדיוק כדי לקדם קבוצות מודרות. לדוגמה, בארה”ב יש את MBE Magazine שעושה דירוג “Top Black Lawyers”. או IAM Patent 1000 שמפרסם רשימה מיוחדת של “Leading Women in Patent Law”.

האם זה מביא שינוי? חלקית כן, מודעות. לקוחות גם מתחילים לשים לב: חברות גדולות דורשות ממשרדים להעמיד צוות מגוון. דירוגים החלו לשקף זאת: Chambers Student מדריך כישרונות ציין אילו משרדים מצטיינים במדיניות גיוון, מתוך הבנה שמתמחים בוחרים מקום עבודה גם לפי זה.

כך, לדירוגים יש עכשיו תפקיד ערכי, לא רק מי הכי טוב מקצועית, אלא מי מוביל דרך חברתית. זה שינוי מרענן, אם כי יש טוענים שדירוג צריך להישאר “עיוור צבעים” ולהסתכל רק על איכות. אך בעולם עסקי שבו מיתוג קשור גם לערכים, כנראה שנראה יותר ויותר היבטי D&I משולבים בדירוג.

נזכיר גם את נושא פרו-בונו: חלק מהדירוגים (כמו AmLaw A-List) כוללים מדד של שעות פרו-בונו ועשייה חברתית. בישראל, BDI מפיק בשיתוף פעולה עם לשכת עוה”ד מדד “איכות מקצועית” שמחשיב תרומה לקהילה בין היתר. נראה שהגדרה של “משרד מוביל” מתרחבת מעבר למדדים כספיים גרידא, גם במדדים ערכיים.

השפעת הדירוגים על דור העתיד של עורכי הדין, סטודנטים ומתמחים

דירוגי המשרדים משפיעים לא רק על לקוחות אלא גם על כוח האדם העתידי במקצוע. סטודנטים למשפטים שואפים להתקבל להתמחות במשרדים היוקרתיים, ומשתמשים בדירוגים בתור מצפן.

בארה”ב, מדריך Vault Law 100 (שכיום נקרא Firsthand) הוא כמו “תנ”ך” לסטודנטים באוניברסיטאות עילית: הם קוראים את הדירוג כדי לדעת מהם 100 המשרדים הכי נחשבים לעבוד בהם. כידוע, Wachtell, Cravath, Skadden וכד’ תופסים בעקביות את הפסגות, וסטודנטים בהארוורד או ייל חולמים להגיע לשם. הדירוג הזה מבוסס על סקרים של מתמחים, כך שהוא מודד יוקרה ותרבות עבודה. גם Chambers Associate מפרסם דירוגי “Best firms for Associate satisfaction”. אלה בהחלט מדריכים שנועדו לדור העתיד, ומשרדים מתאמצים להיות מדורגים טוב כדי לגייס את הטובים ביותר.

בישראל אין ממש דירוג רשמי כזה למתמחים. אך קיימים פורומים ואתרי ביקורת (כמו Careerist, Mitmachim בפייסבוק) בהם שמות המשרדים הגדולים מהדהדים. צעירים רואים את דירוג Dun’s 100 ומתייחסים אליו כסמן “מי הטופ 20 שכדאי להתמחות בהם”. יש גם פרסי לשכה למתמחים, אבל הם לא משפיעים כמו המוניטין הכללי.

הדירוגים, אם כן, יוצרים מעגל מתגבר: המשרדים המדורגים מושכים את המתמחים המבטיחים, הממשיכים שם כעורכי דין איכותיים, מה שמשמר את איכות המשרד ואת מעמדו בדירוג בעתיד. זה מקשה על משרדים חדשים לפרוץ, אלא אם יציעו שכר גבוה יותר או התמחות מעניינת ייחודית.

כמו כן, דירוגים אישיים (Best Lawyers, Super Lawyers וכו’) משפיעים על קריירות. עורך דין צעיר שמופיע ב”30 מתחת ל-30″ או “Rising Star”, זה יכול להקפיץ אותו לשותפות מהירה או לקבל פניות הצטרפות ממשרדים גדולים. יש ממש שוק של “ציידי כישרונות” שעוקבים אחרי דירוגי כוכבים צעירים כדי לגייס.

אספקט אחר: האקדמיה למשפט. בפרספקטיבה של סטודנטים, דירוגי הפירמות דומים לדירוגי הפקולטות. ידוע שפקולטות למשפטים עצמן מדורגות (למשל דירוג US News לאוניברסיטאות בארה”ב), וזה משפיע את מי מגייסים. מעניין לציין שיותר ויותר, גם הפקולטות מתגאות אם בוגריהן מגיעים למשרדים מדורגים. למשל, אוניברסיטה עשויה לומר “X% מהבוגרים שלנו עובדים בעשירייה הפותחת של Dun’s 100” וכד’. דבר שמראה איך מוניטין מוסדי ומוניטין פירמה מחזקים זה את זה.

ספקי שירות משפטי חלופיים (ALSPs) ודירוגים, האם מדד חדש נדרש?

דירוגי עורכי דין מסורתיים מתמקדים בפירמות עריכת דין קלאסיות. אך בשנים האחרונות צמחו Alternative Legal Service Providers (ALSPs), חברות המספקות שירותים משפטיים בלי להיות פירמת עורכי דין קלאסית. לדוגמה: חברות מיקור חוץ משפטי (Legal Process Outsourcing) בהודו שעושות עבור תאגיד אמריקאי סקירת מסמכים; חברות טכנולוגיה שמציעות פתרונות חוזיים; ואפילו סטארט-אפים של ייעוץ דרך פלטפורמה (כגון Axiom, Elevate).

ALSPs לוקחים נתח הולך וגדל מהעבודה שבעבר נעשתה רק ע”י פירמות, בעיקר בעבודות נפח כמו גילוי מסמכים. Market impact: דו”ח Thomson Reuters 2021 ציין שכ-70% מהפירמות הגדולות השתמשו בשירות ALSP לפחות פעם, ושוק ה-ALSP גלובלית הוא מיליארדי דולרים.

אך תחום זה כמעט ואינו מדורג. אין ממש מדריך “Chambers ALSP”. למה? ייתכן כי הקריטריונים שונים (יותר עניין של יעילות ועלות, פחות של יוקרה).

אולם, בעתיד ייתכן שיהיו מדדי איכות ל-ALSPs. למשל, דירוג של חברות מיקור חוץ לפי איכות העבודה המשפטית, עמידה בזמנים וכו’. חברות ייעוץ כבר עושות benchmarking פנימי, אז הפיכת זה לפומבי הוא צעד אפשרי.

כך גם מחלקות משפטיות בתוך חברות, גם הן כיום מדורגות (לשכת עוה”ד פרסמה “החברות עם המחלקות המשפטיות המובילות”). אם תאגיד יכול לומר “המחלקה המשפטית שלנו דורגה #1 בתעשייה”, זה בוסט תדמיתי. אולי דירוגים כאלה יעודדו התאגדות פנימית והתייעלות, בדומה להשפעת דירוגי פירמות עורכי דין על משרדים.

ה-Big Four: כפי שהזכרנו, ארבעת פירמות החשבונאות נכנסות חזק לשירותים משפטיים. הן לא מופיעות ב-Chambers (מלבד ציון, למשל Chambers נתן “חריג” כשדירג מחלקת עוה”ד של PwC בסינגפור כי היא גוף נפרד בעל רישיון). אבל, בפועל Deloitte Legal למשל מעורבת בעסקאות גדולות באירופה. אם זה ימשיך, אולי נראה קטגוריות דירוג חדשות: “רשת השירותים המקצועיים הטובה ביותר למשפט”.

לבסוף, טכנולוגיה כתחליף: האם דירוג עתידי יכלול AI? לדוגמה, אם חברת LegalTech תפתח AI שמייעץ בחוזים, האם מדריך ידרג “המערכת הטכנולוגית הטובה ביותר לעריכת חוזים”? זה יעניין במיוחד את המגזר העסקי, כמו שדירוגי תוכנות בעריכת דין (יש כאלה שמדרגים פתרונות e-discovery). ייתכן ו-Chambers בעתיד יוציא מדריך “Chambers LegalTech” או “Chambers ALSP”, זה עשוי כבר להיות בתכנון.

עתיד הדירוגים המשפטיים, לאן פני התחום?

ננסה לצייר קווים לעתיד. מהם הכוחות שעשויים לעצב את תחום דירוג עורכי הדין בעשור הקרוב?

• התמקצעות ומיקרו-התמחות: ככל שהמשפט נהיה מורכב, צצות נישות חדשות. צפוי שיעלו מדריכים יותר ויותר מתוחמים. למשל, כבר יש “Chambers FinTech” (לדירוג עורכי דין בתחומי בלוקצ’יין ופינטק), “Chambers High Net Worth” (לדירוג שירותי הון פרטי). מחר יכול להיות “Chambers Climate Change” (התמודדות עם רגולציות סביבה), או “Legal 500 Cannabis Law” במדינות שהתעשייה מתפתחת.
• דינמיקה בשווקים מתפתחים: אפריקה, דרום אמריקה, מזרח אסיה, בכל המקומות האלו הצמיחה הכלכלית תביא צורך גדול בשירותים משפטיים, ודירוגים יכניסו יותר משרדים מאזורים אלה. לדוגמה, יכול שנראה ב-2030 פירמה ניגרית בטופ 200 הגלובלי. מדריכים גם יגדילו כיסוי: Legal 500 למשל הוציא לאחרונה מדריכים לנפאל, בנגלדש ומדינות שלא סוקרו קודם.
• מעקב בזמן אמת: כיום הדירוגים הם לרוב שנתיים. בעולם מיידי, אולי יידרש עדכון תכוף יותר. ייתכן ומדריכים יפעילו פורמט אונליין מתעדכן: נניח, אם כוכב גדול עובר משרד באמצע השנה, הדירוג יכול לשנות מיקום משרד או לציין “טאלנט חדש הצטרף”. הטכנולוגיה מאפשרת את זה, אך זה דורש משאבי ניטור.
• שילוב דירוגים עם פידבק לקוחות פומבי: דמיינו אתר רשמי של דירוג שבו, לצד כל משרד מדורג, יופיעו גם 5 ביקורות לקוחות (אנונימיות או מאושרות). מעין מיזוג בין Chambers ל-Avvo. זה יהפוך את המידע לעשיר יותר, גם ציון מערכת וגם חוויה אישית. כמובן, צריך לוודא שהביקורות אמיתיות.
• ריבוי “מתנות” וצל”שים: יש ביקורת שיותר מדי “פרסים” מחולקים ושזה מבלבל. ייתכן שתהיה התכנסות: אולי כמה מותגים יתמזגו. למשל, אם Chambers יקנה את Best Lawyers, או Legal 500 יתמזג עם IFLR1000. קצת סדר בשוק יכול לעזור. מצד שני, תחרות ביניהם מועילה לשיפור מוצר.
• תפקיד ממשלתי? רעיון נועז: אולי לשכות עורכי דין או רשויות ממשלתיות ינסו להציע דירוג או תו איכות ציבורי. בעבר, זה לא קרה (כי לשכה לא רוצה להעדיף חבר אחד על פני אחר). אך בעולם צרכני, אפשר לתאר שהמדינה תיצור מערכת דירוג מינימלית כדי להגן על הציבור מפני שרלטנים. למשל, תעודת “מומחה מוכר” (בישראל יש הסמכה התמחותית ברפואה, במשפט אין פורמלית). אם בעתיד תהיה התמחות רשמית (כמו “עורך דין מומחה בדיני משפחה” בתואר מוענק ע”י גוף רשמי), זה יהפוך לסוג של דירוג ממלכתי.
• ההשפעה של סוכנויות דירוג מקבילות: אפשר להשוות לדירוגי אוניברסיטאות, דירוגי אשראי, אפילו דירוגי מסעדות (מישלן). לעיתים יש נפילה מגדולה: אם דירוג יסתבך בשערורייה של הטיה, הוא יאבד אמון (כמו שקרה בחלקו לדירוג US News של האוניברסיטאות השנה, כשכמה בתי ספר פרשו מהדירוג במחאה על המדדים). האם ייתכן שמשרדי עורכי דין גדולים “ימרדו” נגד מדריך? למעשה, בעבר היו דיבורים בארה”ב לנתק קשר עם Martindale כי מחיר הפרופילים היה גבוה, ובאמת רבים הפסיקו לשלם אז. Martindale כעסק דעך אחרי 2010, הוחלט להתמקד בביקורות לקוחות במקום.
  אם לדוגמה המשרדים הגדולים בעולם היו מחליטים ש-Chambers נהיה פחות רלוונטי ומפסיקים לשתף פעולה (לא מגישים ולא נותנים רפרנסים), זה היה פוגע מאוד בדירוג. כרגע אין סימנים לזה, להיפך, המשרדים תלויים במדריכים. אבל זה תלוי באמון.

בראי כל מה שנאמר, נראה שתחום דירוגי עורכי הדין לא הולך להיעלם, הוא ישתנה, יתעדכן וימשיך לשקף את התמורות בענף המשפט. בסופו של דבר, כל עוד יהיה ביקוש בשוק לדעת “מיהו הטוב ביותר עבורי”, יהיו גופים שינסו לענות על השאלה הזו.

שאלות ותשובות נפוצות (Q&A)

 מהו מדריך דירוג עורכי הדין היוקרתי ביותר בעולם?
באופן כללי, שני מדריכי הדירוג הנחשבים והמשפיעים ביותר גלובלית הם Chambers and Partners ו-The Legal 500. שניהם בעלי ותק של עשרות שנים ומכסים מדינות רבות. Chambers זוכה ליוקרה מיוחדת בקרב פירמות עלית ולקוחות תאגידיים בשל עומק המחקר שלו ומיתוגו כבלתי תלוי. Legal 500 גם הוא נפוץ מאוד ומשמש מקור מרכזי ללקוחות בכל העולם. בנוסף, Best Lawyers נחשב מאוד בארה”ב ובעשרות מדינות כמדד peer-review מכובד. ראוי לציין שהיוקרה משתנה לפי אזור והתמחות, למשל בגרמניה, JUVE נחשב הברומטר החשוב, ובתחום הליטיגציה Benchmark עשוי להיחשב סמכות. אך כאמירה כללית, “להופיע בצ’יימברס” או “להיות Tier 1 בליגל 500” הן חותמות איכות מוכרות בעולם המשפט.

האם לקוחות באמת משתמשים בדירוגים כשבוחרים עורכי דין, או שזה בעיקר אגו של המשרדים?
גם וגם. מחקרים מראים שתאגידים גדולים וכמה מ-היועצים המשפטיים הפנימיים כן נעזרים במדריכים כנקודת התחלה או כגורם מאמת (למשל לוודא שמשרד שהם שוקלים מדורג בתחום הרלוונטי). במיוחד במצבים בהם הלקוח לא מכיר אישית את השוק, נניח חברה אמריקאית צריכה עו”ד בניגריה, היא תבדוק מי מדורג שם בצמרת. עם זאת, המלצות אישיות וניסיון קודם עדיין משחקים תפקיד מוביל בבחירה. סקר Acritas מצא כי רק 3% מהיועמ”ש אמרו שהחלטתם הושפעה משמעותית מדירוגים, אך 25% הודו שמשתמשים בהם במידה מסוימת. בשוק הצרכני, לקוחות פרטיים פחות מודעים לשמות כמו Chambers, אך בהחלט מושפעים מביקורות אונליין (Avvo, Google), שזה גם סוג של דירוג. לסיכום: דירוגים הם כלי עזר מועיל אך לרוב לא בלעדי, הם חלק מ”תמהיל השיקולים” שלקוח נבון יעשה, בצד עלויות, כימיה אישית, המלצות ועוד.

איך אפשר לדעת אם דירוג הוא אמיתי ומהימן או “קנוי”?
יש היום שפע “פרסי עורכי דין” ודירוגים, ולא כולם באותה רמה. כמה סימנים לבדיקת אמינות:

• שקיפות ומתודולוגיה: חפשו אם המדריך מסביר איך הוא מדרג, למשל כמה מחקר עושה, האם מבוסס משובים וכד’. מדריך מכובד יפרסם עקרונות מתודולוגיים בבירור. אם לא מוסבר כלל כיצד נבחרו ה”Top 50″, זה דגל אדום.
• מוניטין וותק: מדריכים בינ”ל ידועים (Chambers, Legal500, Best Lawyers וכו’) פועלים שנים ומתוקשרים. לעומת זאת, אם קיבלת דוא”ל על כך שזכית בתואר “Legal Eagle 2025” מארגון שמעולם לא שמעת עליו, כדאי להטיל ספק.
• Pay-to-Play: אף מדריך רציני לא דורש תשלום כדי להיכלל בדירוג. לכל היותר תשלום עבור שימוש בלוגו או רכישת שלט/מדליה. אם הדרישה המרכזית לזכייה היא תשלום, זו ככל הנראה הונאת כבוד.
• התייעצות עם קולגות: שאלו עורכי דין אחרים מה הם חושבים על אותו דירוג. לרוב ענף המשפט יודע להבחין בין מדריכים מכובדים לבין “פרסים ממוסחרים”.
• האם התוצאה הגיונית: אם מדרג טוען שמשרד קטן ולא מוכר הוא “המוביל במדינה” בעוד כל שאר המקורות מצביעים על אחרים, כנראה המדרג מפוקפק.
  כמובן, יש רשימות לגיטימיות פחות ידועות, אבל ככלל זהירות: במידת הצורך אפשר לחפש את שם הדירוג + “scam” בגוגל ולראות אם יש אזהרות.

כעורך דין, איך אוכל להיכלל בדירוגים יוקרתיים?
דירוגים איכותיים אינם מאפשרים “לקנות מקום”, לכן הדרך היא לבנות מוניטין מקצועי. מספר צעדים:

• התמחות ומקצועיות: הפוך למומחה בתחומך, השג תוצאות בולטות ללקוחות, פרסם מאמרים מקצועיים, הרצה בכנסים, כל אלה ממצבים אותך כמוביל.
• קשרי לקוחות מצוינים: לקוחות מרוצים ישמחו לשמש כממליצים אם מדריך יפנה אליהם (לדוגמה Chambers מבקש רשימת referees).
• הגשת מועמדות: מרבית המדריכים דורשים הגשה מפורטת מהמשרד. ודא שמשרדך מגיש אותך בתחומים הרלוונטיים. בהגשה פרט הישגים משמעותיים בשנה האחרונה (עסקאות, פסיקות תקדימיות). אל תהיה צנוע מדי, זו ההזדמנות להאיר את עבודתך.
• משוב עמיתים: בדירוגי עמיתים (כמו Best Lawyers), עו”ד אחרים מצביעים. לכן, שמור על יחסים טובים עם קולגות ואפילו יריבים, המוניטין בקרב הברנז’ה חשוב.
• סבלנות ועקביות: לרוב לא נכנסים בדירוג בן לילה. יתכן שתזכה להכרה תחילה כ-“Up and Coming” (עולה חדש) או “Next Generation”. המשך להופיע בהישגים, ובבוא העת תתקדם.
• יחסי ציבור: משרדים גדולים נעזרים במחלקת שיווק שתדאג לקשר מול החוקרים, לתאם ראיונות ולהבליט אותך. במשרד קטן, אפשר באופן יזום לעדכן עורכי מדריכים בהישג מסוים (באופן ענייני).
  חשוב לזכור: האתיקה מחייבת יושרה, אל תנסה להפריז או לייחס לעצמך קרדיט לא אמיתי, זה עלול לשרוף אותך מול מדרג יסודי. התמקד בעשייה, הדירוגים בסופו של דבר רודפים אחרי המצוינות.

האם דירוג גבוה של משרד מבטיח שהוא מתאים לצרכים שלי כלקוח?
לא בהכרח. דירוג הוא אינדיקציה כללית לאיכות ומוניטין, אבל כל לקוח ומקרה הם ייחודיים. למשל, משרד מדורג Band 1 בליטיגציה מסחרית (dispute resolution) ללא ספק אוסף של עורכי דין מעולים, אך ייתכן שתיקך קטן יחסית וקהל היעד שלך יעדיף יחס אישי, או שמשרד בינ”ל גדול (שמדורג גבוה) יגבה פרמיה גבוהה בהרבה ממשרד בינוני שיכול לפתור לך את הבעיה לא פחות טוב. לכן השתמש בדירוג כנקודת מוצא, ואז בצע בדיקה משלך: קבע פגישה עם עו”ד המדורג, בדוק כימיה, בקש הערכת אסטרטגיה. ייתכן שתעדיף עו”ד פלוני שמדורג Tier 2 אך אתה מתחבר אליו וסומך עליו, על פני עו”ד מפירמת Tier 1 שאין לך חיבור איתו.
בנוסף, דירוג מתייחס הרבה להצלחות העבר, אבל יכול להיות שעורך דין זוטר יחסית (לא מדורג עדיין) הוא דווקא המתאים ביותר כי יש לו מומחיות ספציפית בנישת המקרה שלך.
בקיצור, דירוג הוא לא תו תקן מוחלט אלא מדד איכות כללי. תמיד כדאי לבחון המלצות, לבקש חוות דעת שנייה, ולשאול שאלות נוקבות את המועמד לייצג אותך, עורך דין טוב יבין שאתה משווה ויעריך את הרצינות שלך.

כיצד משפיעה הבינה המלאכותית על עתיד מקצוע עריכת הדין? האם תחליף עורכי דין?
AI כבר משנה את אופן עבודת עורכי הדין, אך אינה צפויה להחליף אותם לחלוטין בעתיד הנראה לעין. מערכות AI מצוינות בביצוע משימות מובנות וחזרתיות במהירות, כגון סריקת מסמכים לאיתור מונחים, טיוטת חוזים בסיסית, ניתוח כמויות מידע בתקנה. זה יייתר חלק מעבודת הזוטרים ויחסוך זמן ללקוח (פחות שעות חיוב על מחקר שגרתי). אולם, עריכת דין כרוכה בשיפוט ערכי, שכנוע, הבנת ניואנסים אנושיים ויצירתיות, תחומים בהם AI עוד מוגבל.
AI גם אינו נושא באחריות משפטית, לקוח ירצה גורם אנושי אחראי. סביר שהתפקיד ישתנה: עורכי דין יהפכו ל”מאמני AI”, יוודאו שהכלים מניבים תוצאות נכונות, ויתמקדו בחשיבה אסטרטגית, ייעוץ אישי וייצוג בבימה.
מערכות מסוימות בתחום הצרכני אולי יייתרו את הצורך בעו”ד בפעולות קטנות (נניח, ערעור על דו”ח חניה דרך בוט), אבל בתיקים רציניים אנשים עדיין יעדיפו בן אנוש לצידם.
העתיד הטכנולוגי כן מחייב עורכי דין להתעדכן ולסגל מיומנויות חדשות (כמו הבנת נתונים, פרטיות, סייבר וכו’). ומי שלא יתיישר, עשוי להידחק מהשוק.
לסיכום: AI תהיה שותפה, לא בהכרח יריבה. כפי שאמר שופט עליון בישראל, “טכנולוגיה זו טומנת פוטנציאל רב לייעול… אך חובה להשתמש בה באופן אחראי, זהיר וביקורתי”. עורך דין שישכיל לנצל AI ככלי ולא כתחליף, ישפר את שירותיו ויישאר רלוונטי.

כיצד עלי, כעורך דין, להתייחס ל-ChatGPT ולכלי AI אחרים בעבודתי? האם מותר להשתמש בהם?
ניתן להשתמש בהם ככלי מסייע, אך בחוכמה ותוך נקיטת אמצעי זהירות חמורים. ראשית, סודיות: אל תכניס לצ’אטבוט מקוון מידע סודי על לקוח, המידע הזה עלול להישמר בענן או להיות מעובד בלי שליטה. זאת תהיה הפרת חובת סודיות מקצועית. אם ברצונך להשתמש בטכנולוגיה כזו, עשה זאת על בסיס נתונים ציבוריים או לאחר השמטת מזהים.
שנית, אימות: כל מה ש-ChatGPT או כלי AI מנסח עבורך חייב מעבר ובקרה שלך. ראינו מקרים מביכים של ציטוטי פסקי דין מומצאים וכד’. התייחס לתוצר כהצעה שצריכה בדיקת עובדות.
שלישית, עמידה בכללי האתיקה והדין: אם אתה מסתמך על תוכן AI במסמך לבית משפט, ראוי (ואף נדרש בכמה מקומות) לגלות זאת ולוודא שלא מוחדרים שגיאות. עדיף להשתמש ב-AI עבור מחקר פנימי וניסוחים טכניים, ופחות לציטוטים משפטיים ישירים.
בסופו של דבר, AI יכול לחסוך זמן בחיפוש תקדימים, בניסוח ראשוני, בתרגום וכד’. השתמש בו בדומה לעוזר מחקר, אך אתה נותר העורך האחראי.
עוד מומלץ: עקוב אחר הנחיות לשכת עוה”ד/בתי המשפט בנושא. כיוון שזה תחום מתהווה, הכללים מתעדכנים. לדוגמה, בית משפט פדרלי בניו יורק דורש מעו”ד להצהיר אם מסמך הוכן בסיוע AI ולשלוח אותו לבדיקה נוספת.
לכן, גישה שקולה: נצל יתרונות (מהירות, זמינות ידע), היזהר מסיכונים (סודיות, טעויות, הטיות). ובשום אופן אל תניח ל-AI לקבל החלטות עבורך, שיקול הדעת המשפטי הוא שלך ורק שלך.

למה חשוב לי כלקוח שעורך הדין שלי יהיה תחת פיקוח ובקרה אנושית בעת שימוש ב-AI?
משום שהימצאות עין אנושית מקצועית בתהליך מבטיחה איכות ואמינות גבוהים יותר. AI, מוצלח ככל שיהיה, יכול לטעות, למשל לפספס חריג בחוק, לא להבין אירוניה או הקשר, או במקרי קיצון “להמציא” מידע שנראה אמין (תופעת ההזיות). עורך הדין שלך, כמומחה בשר ודם, יודע לזהות מתי התוצאה שמציע הכלי פשוט לא הגיונית או שגויה. הוא גם אחראי לשמור על האינטרסים שלך, בעוד למכונה אין אחריות מוסרית או חוקית.
יתרה מזו, עורך הדין מביא שיקול דעת, איזון בין משפט לעובדות למציאות. AI יכול לומר לך “יש 70% סיכוי שתפסיד במשפט”, אבל העו”ד עשוי לדעת שליריב יש מניעים להתפשר ולכן בכל זאת כדאי להגיש תביעה. כלומר, בקרה אנושית מוסיפה רובד אסטרטגי.
בנוסף, אם משהו ישתבש, למשל מסמך שנוסח ע”י AI מכיל טעות חמורה, הרבה יותר קל לתקן את הנזק אם עורך דין אחראי בדק אותו לפני שהוגש, מאשר לגלות בדיעבד באולם בית המשפט.
בתי המשפט עצמם דורשים זאת: עו”ד לא יכול להתחמק מאחריות בטענה “המחשב עשה זאת”. אם הוגש תוכן שקרי, העו”ד נושא בתוצאות. לכן, לטובתך הלקוח, אתה רוצה עורך דין שמודע לכך ומקפיד על בקרה.
אפשר להשוות זאת לטייס אוטומטי במטוס, נחמד שיש, אבל כולם שמחים שיש טייס אנושי בקוקפיט למקרה חרום. כך גם במשפט: AI הוא טייס אוטומטי לסיטואציות רגילות, אך עו”ד אנושי הוא זה שינהל את ההמראה, הנחיתה ובכל מצב לא צפוי בדרך. שילוב זה נותן לך את הביטחון והשקט הנפשי.

מה ההיגיון בהצעה להתאגד תחת דומיין מהימן כמו “jus-tice”? איך זה ישרת את הציבור?
הרעיון של יצירת מרחב אינטרנטי מוסמך עבור עורכי דין ומידע משפטי הוא להגביר את אמון הציבור וללחום בדיסאינפורמציה. דומיין ייעודי כגון jus-tice.co.il שבו יכולים להחזיק אתר רק גופים שהוסמכו (לשכות עו”ד, בתי משפט, משרדים מורשים) יסייע למשתמשים לדעת שהמידע שם אמין. כיום, אדם מהשורה שמחפש עו”ד ברשת עלול להגיע לאתר מפוקפק, רשימה מזויפת או מאמר בלי מקור. אם יהיה פורטל מרכזי, לדוגמה, אתר jus-tice שבו לכל משרד יש דף רשמי עם פרטי רישוי, דירוגים מוכרים, קישורים לפסקי דין חשובים, זה ישרת כמה מטרות:

1. נוחות וחיסכון בזמן: הכל מרוכז, בדומה לאינדקס רשמי.
2. אמון: ידיעה שמאחורי האתר יש פיקוח ארגוני של הגורמים המשפטיים, בניגוד לאינדקס פרטי שעשוי להיות מסחרי גרידא.
3. מניעת הונאה: קשה יותר למתחזים להופיע. רק מי שמוכר כעו”ד אמיתי יקבל גישה. זה כמו וי כחול של טוויטר, אבל ברמה מוסדית.
4. עדכניות ואחידות: כיום, ייתכן והפרופיל שלך ב-Chambers אומר דבר אחד וב-Legal500 דבר אחר, וקשה לעקוב. אם תשתף פעולה עם פורטל כזה, הוא יוכל למשוך אוטומטית נתונים מכל המדריכים למקום אחד.
   במילים אחרות, זה כמו “one-stop shop” לאיתור עורכי דין ולקבלת מידע עליהם. הציבור ירוויח מידע נקי ומאומת; המשרדים ירוויחו פלטפורמה משותפת שמעלה את היוקרה הכללית ומקטינה תחרות לא הוגנת. ייתכן גם שזה יאפשר סטנדרטיזציה: למשל, כל משרדי עוה”ד הגדולים יתחייבו לקוד אתי משותף כדי להופיע בדומיין, מה שיחזק אוטוריטה.
   בקצרה, התאגדות כזו היא צעד לכיוון Self-Regulation מושכל בעידן דיגיטלי, שבו קל ללכוד מידע אך גם קל להתבלבל ממנו. זה צעד יזום של הענף להסדיר את עצמו לפני שגורם חיצוני עושה זאת, וגם שירות לציבור לשיפור הנגישות והשקיפות המשפטית.

כיצד כדאי לי, כצרכן, להשתמש בדירוגים בעידן הדיגיטלי כדי לבחור עורך דין בצורה הטובה ביותר?
הנה כמה צעדים פרקטיים:

• הגדירו את צרכיכם: ראשית, מה סוג העניין שלכם? חפשו דירוגים/רשימות שמתמקדים בתחום זה ובאזורכם. למשל, אם זו סוגיית הגירה בישראל, ייתכן ואין קטגוריה בדירוג בינ”ל, אז פנו לאינדקס מקומי או שאלו מכרים. אם זה חוזה בינלאומי גדול, עיינו ב-Chambers או Legal500 תחת “מסחרי/בינלאומי” בישראל.
• הרכיבו רשימה ראשונית: מתוך הדירוגים, רשמו 3-5 משרדים/שמות עו”ד בולטים שקיבלו המלצות גבוהות. בדקו גם ביקורות אונליין על אותם שמות (ייתכן בגוגל מפות, או אתרים משפטיים).
• בדיקת רקע: בקרו באתרי האינטרנט של אותם מועמדים. חפשו את קורות החיים שלהם, הישגים שהבליטו, מאמרים שכתבו, זה יתן תחושה מי יכול להבין את המקרה שלכם.
• התייעצו עם מכר או עו”ד שאתם סומכים עליו: אין חכם כבעל ניסיון. אם מכר עבד עם אותו משרד, לשמוע חוות דעת אישית שווה הרבה.
• קבעו פגישות/שיחות היכרות: רוב עורכי הדין יסכימו לשיחת היכרות קצרה ללא התחייבות. זו ההזדמנות שלכם לשאול שאלות (ניסיון במקרה דומה, אסטרטגיה, עלויות צפויות). תוך כדי, תוכלו להעריך מקצועיות (האם עונה בביטחון? לא מבטיח הבטחות סרק?), זמינות ואמפתיה.
• השוו תעריפים ותנאים: דירוג גבוה לרוב מתאם למחיר גבוה, אבל לא תמיד. בקשו הצעת שכר טרחה או לפחות סדר גודל. ודאו שאתם מבינים איך יחייבו אתכם (שעתי/פיקס/אחוזים). משרד עלית ב-Tier 1 עשוי לגבות פי 2-3 ממשרד קטן Tier 3, השאלה אם התקציב מצדיק זאת.
• החליטו עם הראש והבטן: כלומר, שקלו הן את הנתונים האובייקטיביים (מוניטין, הצלחות) והן את ההתרשמות הסובייקטיבית שלכם (אתם סומכים עליו? הוא מקשיב לכם?). הבחירה האופטימלית תהיה כנראה עו”ד בעל רקורד חזק (כפי שמשתקף בדירוגים) שגם מרגיש לכם נעים ומסור לטפל בעניינכם.
• נצלו את הדיגיטל לחוכמת המונים: חיפוש שמו של עו”ד יכול לגלות פסקי דין שבהם השתתף (לקרוא ולראות סגנון), פוסטים שלו בלינקדאין (להתרשם מידע).
  זכרו, דירוגים הם לעזר, אבל הבחירה היא שלכם. אל תבחרו אוטומטית את #1 ברשימה מבלי לבדוק התאמה אישית. לפעמים #3 ברשימה עשוי להיות נכון יותר עבורכם (למשל יותר קשוב, פחות עמוס).

דירוג עורכי דין בעידן בינה מלאכותית AI

ענף דירוג עורכי הדין התפתח מכמה עמודי מודפסים במדריך בספרייה, לתעשייה חובקת עולם, עתירת נתונים, משפיעה על השוק המשפטי והתנהגות צרכני המשפט. במאמר זה בחנו את הנושא מזוויות רבות: סקרנו מדריכי דירוג ואתרי אינדקס חשובים, תארנו את מומחיותם ומעמדם, הצגנו נתונים לגבי השוק והשפעתו, השווינו שיטות דירוג בין מדינות, וצללנו להיסטוריה ולמגמות של הפירמות המובילות בעולם ובישראל.

דגש מיוחד ניתן לפן החדשני, כניסת הבינה המלאכותית, האלגוריתמים, והאופן שבו טכנולוגיה מתנגשת ומשתלבת במסורת הדירוג. עמדנו על הסיכויים (ייעול, אובייקטיביות) ועל הסיכונים (הטיות, אובדן אמון) והבאנו דוגמאות ממשיות, לרבות פסיקות עדכניות בישראל, שמחדדות את הצורך בבקרה אנושית אחראית לצד השימוש ב-AI. המלצנו על המלצות לעורכי דין כיצד לנווט בעולם הדירוגים וה-AI, ועל צעדים שלקוחות יכולים לנקוט כדי לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בבחירת ייצוג משפטי.

לאורך הדרך שילבנו בין מקורות בעברית למקורות באנגלית, כדי להציג תמונה גלובלית עם זיקה לישראל ולמדינות מפתח. גילינו שבעוד ההקשר המקומי שונה, הבעיות והאתגרים דומים. בארה”ב כמו בישראל, מנסים לאזן בין היתרון השיווקי של דירוג לבין הסכנה שבהטעיית הציבור. בגרמניה כמו בסין, טכנולוגיה מחוללת שינוי אופן אספקת השירות המשפטי (אם כי בקצבים שונים).

משרדי עורכי הדין בעולם הם כיום יותר מסתם משרדים, הם תאגידים גלובליים עם אלפי עובדים, והדירוגים הם חלק בלתי נפרד ממערך המוניטין התאגידי שלהם. בישראל ראינו כיצד תחרות אדירה ושפע עורכי דין מובילים לקונסולידציה, והדירוגים משמשים מעין “שוק הון” של הענף, מסמנים מי בצמיחה ומי בנסיגה.

בעידן הדיגיטלי, רב-הזרועות, קשה יותר מאי פעם לשמור על אוטוריטה משפטית. כל אחד יכול לפרסם מאמר, לדרג את עצמו חמישה כוכבים, לטעון ל”גדולה”. לכן, הצורך בגופי דירוג אמינים, בסינון מידע, ובהתאגדות תחת סטנדרטים משותפים, דווקא גדל. הקורא הפשוט, וגם הלקוח המתוחכם, זקוקים למצפן. ייתכן שהפתרון יהיה בשילוב כוחות, משרדים, לשכות, מדריכים, ליצור פלטפורמות אמינות (כמו שהוצע: דומיין ייעודי או פורטל מאוגד).

אם נחזור לנקודת ההתחלה: “דירוג עורכי דין”, זה עלול היה להישמע נושא נישתי, פנימי למקצוע. בפועל, כפי שראינו, הוא מצוי בצומת בין צרכנות, כלכלה, טכנולוגיה ואתיקה. דירוגים משפיעים על הקריירות של עורכי הדין, על כיסם של הלקוחות, על דינמיקת התחרות בענף, ואפילו על נגישות הצדק (למשל, דירוגים עלולים לרכז את המומחים במקום אחד ולהשאיר פריפריה ללא שירות מספיק, סוגיה למחשבה חברתית).

לכן, הסתכלות רחבה ועתידית על התחום דורשת המשך דיון ושיפור. חשוב לשמר את היתרונות: שקיפות, זרימת מידע, העלאת רף מצוינות. ובמקביל למזער כשלים: למנוע מידע מוטעה, הטיות, “מירוץ חימוש” לא פרודוקטיבי.

כלי עזר פרקטיים כמו מדור ה-Q&A שקראתם, יכולים לסייע להדיוטות ולעוסקים במלאכה לנווט בעולם הזה. המפתח הוא ידע וביקורתיות: להבין מה עומד מאחורי כל דירוג, לשאול שאלות (כפי שעשינו בשאלות הנפוצות), ולא לקבל דבר כמובן מאליו.

לסיום, נשתף בתובנה חיובית: בסופו של דבר, איכות משפטית אמיתית ניכרת בשטח, בזכייה בתיקים, בסגירת עסקאות מוצלחת, בלקוחות מרוצים. דירוגים הם מראה, לא היוצר. משרדים שמקפידים על מקצועיות, אתיקה ושירות מצוין, יתוגמלו בכך שיופיעו גבוה. ואם דירוג כלשהו “יפספס” אותם, הלקוחות שלהם כבר ידעו לספר.

העידן הדיגיטלי מציב לנו אולי מסכים רבים, אבל מאחורי המסכים עדיין בני אדם, עורכי דין ולקוחות, שצריכים לבנות אמון. דירוג, אם הוא נעשה נכון, הוא אחד הכלים לבניית אמון כזה בקנה מידה גדול. עם AI ובלעדיו, העיקרון הזה ימשיך להוביל.