הסגרה היא הליך משפטי שבו מדינה מבקשת ממדינה אחרת להסגיר לידיה אדם החשוד או מורשע בפלילים לשם העמדתו לדין או ריצוי עונשו. עבור מדינת ישראל, שהוקמה כמקלט לעם היהודי, סוגיית ההסגרה עוררה מאז ומתמיד דילמות משפטיות ומוסריות מורכבות. מצד אחד, ישראל חרתה על דגלה לשמש בית בטוח ליהודים מכל העולם – אפילו אלו שביצעו עבירות. חוק השבות משנת 1950 העניק לכל יהודי זכות כמעט אוטומטית לאזרחות ישראלית, ביודעין שהוא עלול לשמש מקלט גם לפושעים יהודים. מנחם בגין, לדוגמה, הרבה להזהיר מפני הסגרת יהודים למדינות זרות, בשל חששו מאנטישמיות במערכות משפט זרות. מצד שני, ישראל כמדינת חוק מחויבת לשתף פעולה במאבק בפשיעה הבינלאומית, בהתאם לעקרון לפיו אין לאפשר לעבריינים לחמוק מעונש רק משום שחצו גבול. כבר בתוכניתו של הרצל “מדינת היהודים” (1896) נטען שישראל צריכה להסגיר עבריינים למדינות בהן ביצעו את פשעיהם, מתוך “כבוד” ושמירה על שלטון החוק.

לאורך השנים התגבשה מדיניות ישראלית מאוזנת: ישראל לא תשמש מקלט לעבריינים ותסגיר מבוקשים למדינות זרות כאשר יש הסכם והליכים נאותים, אך בה בעת תגן על זכויות אזרחיה ותבטיח יחס הוגן לנמסרים לידיה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בהתפתחות חוקי ההסגרה בישראל ובכריתת אמנות הסגרה עם עשרות מדינות.

המסגרת החוקית בישראל והאמנות הבינלאומיות
חוק ההסגרה הישראלי:
דיני ההסגרה בישראל מעוגנים ב”חוק ההסגרה, תשי”ד-1954″, המסדיר את תנאי ההסגרה מישראל ואליה. החוק קובע עקרונות יסוד כגון דרישת אכיפה הדדית ופליליות כפולה – כלומר, הסגרה אפשרית רק אם יש בין ישראל למדינה המבקשת הסכם הסגרה תקף, ורק אם המעשה מהווה עבירה פלילית חמורה (עונש שנה ומעלה) בשתי המדינות. עוד מורה החוק כי לא יוסגר אדם בגין עבירה בעלת אופי פוליטי או צבאי גרידא, או אם צפויה לו ענישה אכזרית כגזר דין מוות ללא הבטחת חנינה. כמו כן, במקרה שמדינה מבקשת להסגיר חשוד יהודי רק על רקע גזעני – ישראל רשאית לסרב.

סוגיה מרכזית בדיני ההסגרה היא הסגרת אזרחים ישראלים. ישראל התמודדה עם מתח בין רצונה להביא עבריינים לדין לבין מחויבותה לאזרחיה. בשנים הראשונות למדינה, החוק איפשר הסגרת אזרחים במגבלות מסוימות. אולם בשנת 1978, ביוזמת ראש הממשלה מנחם בגין, תוקן החוק והוסף סעיף 1א שכותרתו “סייג להסגרת אזרחים”, ולשונו: “לא יוסגר אזרח ישראלי אלא בשל עבירה שעבר לפני שהיה לאזרח ישראלי”. תיקון זה ביטא את החשש מאפליית יהודים בחו”ל, אך יצר תוצאה בעייתית: ישראל הפכה למעשה ל”מקלט” עבור כל מי שקיבל אזרחות – גם אם ביצע פשע חמור בחו”ל לאחר שהיה לאזרח. כך אירע ב”פרשת שיינביין” הידועה: צעיר בעל אזרחות כפולה ישראלית-אמריקאית שביצע רצח אכזרי בארה”ב ב-1997, נמלט לישראל וניצל את החוק כדי למנוע את הסגרתו לארה”ב. במקרה זה ישראל אמנם העמידה אותו לדין בעצמה, אך הסירוב להסגירו עורר משבר עם ארה”ב. בעקבות זאת (ובעקבות יוזמות קודמות), תוקן החוק שוב בשנים 1999 ו-2001 כדי לאפשר הסגרת אזרחים בתנאים מסוימים.

כיום נוסח סעיף 1א שונה מהותית. החוק מבחין בין מי שהיה אזרח ותושב ישראל בעת ביצוע העבירה, לבין מי שלא. אזרח ישראלי שביצע עבירה כאשר היה אזרח ותושב, לא יוסגר אלא אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: (1) הבקשה היא למטרת העמדתו לדין במדינה המבקשת (להבדיל מהסגרה לריצוי עונש בלבד); ו-(2) המדינה המבקשת התחייבה מראש להחזירו לישראל לריצוי עונש המאסר אם יורשע. תנאי כפול זה נועד להבטיח שהאזרח לא ירצה עונש בכלא זר, ובכך להפיג את החשש מהפקדת ישראלי בידי מערכת ענישה זרה. למעשה, החוק מעניק זכות לריצוי עונש בארץ – מנגנון ייחודי שמקל על ישראל להסגיר אזרחים ללא חשש לפגיעה חמורה בזכויותיהם. הסעיף אף מתיר לאזרח לוותר על זכותו לחזור לישראל ולרצות את עונשו במדינה הזרה, אם ירצה בכך. עבור מי שלא היה אזרח ותושב ישראל בעת ביצוע העבירה, אין הגנה מיוחדת בחוק ההסגרה, אם כי ניתן לעתור לריצוי העונש בארץ לפי חוק אחר (חוק נשיאת עונש מאסר במדינת אזרחות האסיר, תשנ”ז-1996). בתמצית, החוק היום מאזן בין עיקרון אי-הסגרת אזרחים לבין שיתוף פעולה בינלאומי: לא נסגיר אזרח ישראלי אם אין דרך להבטיח שיוחזר אלינו לריצוי העונש. לעומת זאת, אזרח שאינו תושב, או מי שקיבל אזרחות ישראלית רק לאחר שביצע את הפשע בחו”ל, לא ייהנה מהגנה זו וניתן להסגירו ככל אדם אחר.

להשלמת התמונה, חוק ההסגרה מונה תנאים נוספים: העבירה צריכה להיות מסוג שהעונש עליה שנת מאסר או יותר (וזוהי הגדרת “עבירת הסגרה” בחוק) ; על הנדרש בהסגרה להיות נאשם או מורשע במדינה המבקשת ; ועל ישראל והמדינה המבקשת להיות קשורות בהסכם הסגרה (דו-צדדי או רב-צדדי) תקף. כמו כן נשמר עקרון ההדדיות – ישראל תדרוש הבטחה שהמדינה הזרה הייתה נוהגת באופן דומה לו ישראל הייתה מבקשת הסגרה, אלא אם שר המשפטים ויתר על כך בנסיבות מיוחדות. החוק גם מאפשר, במקרים נדירים, להסגיר אדם אף בעבירות שאינן מקיימות פליליות כפולה, ובלבד שאותו אדם כבר מוכרז כבר-הסגרה לפחות בעבירה אחת שכן עומדת בקריטריון.

אמנות ההסגרה של ישראל:
כדי שהסגרה תתאפשר, נדרש כאמור “הסכם” בין המדינות. ישראל הקפידה לאורך השנים לחתום על אמנות הסגרה עם מדינות שונות. כיום היא צד ל-7 הסכמי הסגרה הכוללים בסך הכל 55 מדינות. הסכם חשוב במיוחד הוא האמנה האירופית בדבר הסגרה (1957) – אמנה רב-צדדית שחלה על מרבית מדינות אירופה. ישראל הצטרפה לאמנה זו כבר בשנת 1975 (כמדינה לא-אירופית משקיפה), ובכך ביססה קשרי הסגרה עם מדינות אירופה המרכזיות, בהן בריטניה, צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה, בלגיה, הולנד, דנמרק, יוון, פולין, הונגריה, רומניה, בולגריה, קפריסין ועוד רבות. האמנה האירופית מאפשרת לכל צד לסרב להסגיר את אזרחיו שלו (סעיף 6(1) לאמנה) (), וזאת בהתאם לנוהג היבשתי המקובל באירופה באותה עת. ואכן צרפת, למשל, ניצלה חריג זה ושמרה בחוקיה את העיקרון ש*”צרפת לא תסגיר את אזרחיה”* (אלא אם נקבע אחרת בהסכם בילטרלי) (). לעומת זאת, מדינות אחרות כמו בריטניה דווקא כן מסגירות אזרחים. לכך נשוב בהמשך בהשוואת שיטות.

פרט לאמנה האירופית, ישראל כרתה אמנות דו-צדדיות נוספות: עם ארצות הברית (1962), קנדה (1967), אוסטרליה (1976), דרום אפריקה (1967), דרום-קוריאה (1967), סווזילנד/אסוואטיני (1970), פיג’י (1979) וברזיל (2009). בשנת 2012 נחתמה גם אמנת הסגרה עם הודו. רשימת המדינות עמן יש לישראל הסדר הסגרה מתעדכנת עם השנים; למשל, בעת הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ב-2020 נכללה כוונה לערוך הסכם הסגרה עמה.

חשוב לציין שאף מול מדינות שאין עמן אמנה רשמית, ישראל לא בהכרח חסרת אונים. מדינות מסוימות נענות לבקשות הסגרה על בסיס הדדיות דה-פקטו או הסדרים אד-הוק, אפילו ללא אמנה. פרשת השופט דן כהן ממחישה זאת: כהן, לשעבר שופט בישראל, ברח לדרום אמריקה לאחר שהואשם בשחיתות. הוא נמצא בפרו, מדינה שלישראל אין עמה הסכם הסגרה. למרות זאת, ובזכות מאמצים משפטיים ודיפלומטיים, פרו נעתרה לבקשת ישראל להסגירו, ובית המשפט הפרואני אישר את הסגרתו אף ללא אמנה רשמית. מקרה זה מבהיר כי “מקלט בטוח” אינו מובטח בהיעדר אמנה – הרבה תלוי בנכונות המדינה הזרה לשתף פעולה. יחד עם זאת, ישנן מדינות הידועות כסרבניות הסגרה עקב העדר אמנות או חוקים מקומיים – למשל רוסיה ובלארוס (שאינן מסגירות אזרחיהן וגם לא חתומות על אמנת הסגרה עם ישראל), ארגנטינה ורוב מדינות דרום אמריקה (למעט ברזיל), תאילנד, הפיליפינים וכמובן מדינות ערב עמן לישראל אין יחסים דיפלומטיים מלאים. לא מעט עבריינים ישראלים נמלטו למדינות אלו במחשבה שיהיו מחוץ להישג יד החוק הישראלי. בהמשך נסקור כיצד נוהגות חלק ממדינות אלה, ומהן הדרכים שבהן למרות הכל ניתן לפעול גם בהן.

תפקיד האינטרפול וארגונים בינלאומיים:
מימוש הסגרה דורש לא פעם סיוע של ארגונים בינלאומיים, בראשם אינטרפול (Interpol) – הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה בין-משטרתי פלילי. אינטרפול משמש צינור תקשורת מהיר לבקשות מעצר זמני של מבוקשים ברחבי העולם, באמצעות הודעות אדומות (Red Notice) המופצות לכל מדינות החברות. הודעה אדומה היא בקשה לאיתור ולמעצר אדם לשם הסגרה, והיא מופצת ע”י מזכ”ל אינטרפול לבקשת מדינה חברה. כאשר ישראל מבקשת לאתר נמלט בחו”ל, היא פונה לאינטרפול דרך הלשכה הלאומית (במשטרת ישראל), ואינטרפול מנפיק ומפיץ הודעה אדומה המכילה את פרטי המבוקש, התמונה, תיאור העבירות ומסמכי צו המעצר. אף שהודעת אינטרפול אינה צו משפטי מחייב בפני עצמו, ברוב המדינות מתייחסים אליה כעילה למעצר זמני של החשוד עד להגשת בקשת הסגרה רשמית. לדוגמה, עו”ד גרמני מציין כי כאשר ישראל מבקשת לעצור אדם לשם הסגרה, ביכולתה “להשיג בקלות הודעה אדומה של אינטרפול” כדי לאפשר את מעצרו ברחבי העולם.

פרוצדורת ההסגרה עצמה מתנהלת באופן רשמי בערוצים דיפלומטיים: הבקשה הרשמית עוברת ממשרד המשפטים הישראלי אל משרד החוץ, ומשם לשגרירות המדינה הזרה ולהגשתה לרשויות אותה מדינה. אינטרפול ממלא תפקיד בעיקר בשלב שלפני הגשת הבקשה – בלכידת החשוד והחזקתו במעצר זמני (לעיתים נקרא “מעצר לצרכי הסגרה”). מעבר לכך, אינטרפול ומנגנונים אחרים (כגון יורופול באירופה ואמריפול בדרום אמריקה) תורמים בחילופי מידע מודיעיני, במעקב אחר תנועות חשודים, ובתיאום טכני בין המשטרות. עם זאת, החלטות משפטיות על הסגרה מתקבלות על-ידי רשויות החוק של המדינות עצמן, לא על-ידי אינטרפול.

יש לציין שישראל שותפה גם למספר אמנות רב-צדדיות בתחום המאבק בפשיעה הקובעות מנגנוני הסגרה או הסגרה-או-שפיטה (עקרון aut dedere aut judicare – להסגיר או לשפוט). למשל, אמנת האו”ם נגד שחיתות ואמנת האו”ם נגד פשע מאורגן מחייבות מדינות לשתף פעולה בהסגרת חשודים בעבירות שבתחומן, או לחלופין להעמידם לדין בעצמן. עיקרון זה מיושם בישראל: אם בקשת הסגרה נדחית (למשל בגלל שהעבריין אזרח ישראל המוגן מהסגרה), על ישראל לשקול העמדה לדין מקומית בגין המעשה שביצע בחו”ל. כך היה במקרה שיינביין כאמור, וכך קרה גם בפרשת מלכה לייפר – מנהלת בית ספר שהואשמה בפדופיליה באוסטרליה, שישראל בתחילה התחמקה מהסגירה שלה מסיבות בריאות, אך לבסוף משהבשילו התנאים – היא הוסגרה לאוסטרליה ב-2021 לאחר מאבק משפטי ממושך. במקרה לייפר, ישראל הדגישה את מחויבותה בהתאם לאמנות בילטרליות ולערכים בינלאומיים לאפשר את העמדתה לדין במדינה הנפגעת (נרחיב בפרשתה במדור אוסטרליה להלן).

השוואת שיטות הסגרה בעולם:
מערכות משפט שונות נוקטות גישות מגוונות להסגרה, וראוי לעמוד על כמה הבדלים עיקריים:

• הסגרת אזרחים: כפי שראינו, חלק מהמדינות (בעיקר במשפט היבשתי-אירופי) אוחזות בעקרון כי אין להסגיר את אזרחיהן. צרפת היא דוגמה בולטת – חוק ההסגרה הצרפתי קובע עקרון כללי של אי-הסגרת אזרחים, ולכן ככלל צרפת לא תסגיר צרפתי למדינה זרה (). גם גרמניה אוסרת בחוקתה על הסגרת אזרחיה (סעיף 16(2) לחוקה הגרמנית), למעט חריג ספציפי למסירה לבית דין בינלאומי או למדינה חברה באיחוד האירופי. מנגד, ארה”ב, קנדה, בריטניה, הולנד ועוד מדינות במשפט המקובל כן מאפשרות הסגרת אזרחיהן ואין אצלן חסינות מיוחדת רק בגלל אזרחות. במדינות אלו מודגש עיקרון שוויון בפני החוק – עבריין יוסגר על בסיס חומרת העבירה והראיות, לא על בסיס מוצאו. יצוין כי כיום גם באירופה, על רקע צו המעצר האירופי (EAW), מדינות רבות שינו את חוקיהן ומתירות מסירה של אזרחיהן זה לזה במסגרת האיחוד (אם כי מבחינה טכנית EAW מוגדר כ”מסירה” ולא “הסגרה” קלאסית).
• מניעת הסגרה מטעמי זכויות אדם: מערכות משפט מודרניות בוחנות בקשות הסגרה גם לאור שיקולי זכויות אדם. לדוגמה, בתי משפט באירופה עשויים לסרב להסגיר אדם אם קיים חשש אמיתי שזכויותיו יקופחו במדינת היעד – למשל, סכנת עינויים, משפט לא הוגן או תנאי כליאה בלתי אנושיים. סעיף מיוחד באמנה האירופית (הפרוטוקול התוסף משנת 1983) אוסר הסגרה לעונש מוות, וישראל וגם ארה”ב מתחייבות במסגרת בקשות הסגרה שלא להוציא להורג נאשם אם יורשע. דוגמה ידועה היא סירוב צרפת להסגיר לארה”ב את הנמלט איירה איינהורן עד שזו הבטיחה לקיים משפט חוזר ולאכוף עונש מידתי – שכן איינהורן הורשע בהיעדרו בפנסילבניה ועלול היה להיענש ללא משפט נוסף (). רק לאחר הבטחת “משפט חוזר” בחוקי פנסילבניה, צרפת אישרה את הסגרתו. בדומה לכך, ישראל לא תסגיר מבוקש אם הוא עלול להיענש מוות, אלא אם כן המדינה המבקשת נותנת ערובה חד-משמעית שלא יוטל עונש מוות (סעיף 2א לחוק ההסגרה).
• ראיות ותקינות ההליך: בקשות הסגרה נבחנות בבתי משפט במדינה המתבקשת, ושם יש לוודא שהתנאים הפורמליים מולאו (כתב אישום או צו מעצר תקף, פליליות כפולה וכו’). בדרישות הראייתיות יש הבדלים: חלק מהמדינות (כמו בריטניה וישראל) דורשות לראות תשתית ראייתית לכאורית שמקשרת את החשוד לעבירה, כחלק מדיון ההסגרה. לעומתן, אחרות (כמו צרפת וגרמניה) אינן בודקות ממש ראיות אשמה אלא סומכות על כך שמדינת המקור ביצעה הליך תקין, והדיון הוא בעיקר משפטי פורמלי. בארה”ב, שופט פדרלי בודק אם יש “יסוד סביר” (probable cause) לפי הראיות שהוצגו, כתנאי להסגרה. הבדל נוסף הוא בתפקיד הדרג המדיני: במדינות מסוימות ההחלטה הסופית להסגיר נתונה לשר משפטים או גורם מבצע (כך בקנדה ובבריטניה בקטגוריית מדינות מסוימות), בעוד שבאחרות – הפסיקה השיפוטית מספיקה. בישראל, ההליך משולב: בית המשפט המחוזי מכריז על אדם כ”בר-הסגרה” אם התנאים מתקיימים, אך עדיין נדרש אישור שר המשפטים לביצוע המסירה.
• הליכי הסגרה מהירים – צווי מעצר אזוריים: בתוך גושים של מדינות ישנם מנגנונים מזורזים. דוגמה היא צו המעצר האירופי באיחוד האירופי, שהוא למעשה תהליך הסגרה מזורזת בין חברות האיחוד, עם נהלים אחידים וללא מעורבות פוליטית. ישראל כמובן אינה חברה בו, אך חשוב להזכירו כמודל השוואתי של אינטגרציה אזורית. באמריקה הלטינית קיים ארגון Ameripol ומנגנונים אזוריים משלהם, אך רוב ההסגרות שם עדיין לפי אמנות בילטרליות קלאסיות (או דרך אינטרפול).
• הסגרה לעבירות צווארון לבן ועבירות כלכליות: באופן מסורתי, אמנות הסגרה נמנעו מהסגרת נאשמים בעבירות “פוליטיות” או מסוימות כמו עבירות מס. אך עם הזמן, ובעיקר בשל הגלובליזציה של פשעים כלכליים, רוב המדינות החילו את ההסגרה גם על עבירות כגון הונאה, שוחד, והלבנת הון. כיום עבירות צווארון לבן הן חלק משמעותי מבקשות ההסגרה של ישראל ומולה, במיוחד לאור ריבוי פרשות הונאה בינלאומיות שבהן מעורבים ישראלים (ע”ע פרשת אופציות בינאריות נרחבת משנות ה-2010). עו”ד שרון נהרי מציין שבשנים האחרונות משרדו מטפל בסוג חדש של תיקי הסגרה, הנוגעים להונאות קריפטו-קרנסי, תרמיות פורקס, אופציות בינאריות ופשיעת סייבר, בנוסף על תיקי הסגרה “קלאסיים” של פשיעה כלכלית ומלביני הון. מדינות כמו ארה”ב, בריטניה, צרפת וגרמניה מגישות בקשות הסגרה לישראל בגין עברייני הונאה אינטרנטית ומטבעות דיגיטליים, וישראל מצידה מבקשת להסגיר ישראלים שברחו עם כספי קורבנות לחו”ל. הדגש כיום הוא שהסגרה תחול על כל עבירה חמורה, בין אם “צווארון כחול” (אלימות, סמים) ובין אם “צווארון לבן” (מירמה, עבירות פיננסיות), כל עוד החוק מגדיר אותה עבירת הסגרה ויש הסכם תקף.

סקירת מדינות וטריטוריות מרכזיות ביחס להסגרה לישראל.
בכל מדינה נציג את הבסיס החוקי והסכמי ההסגרה עם ישראל, נאפיין את הליך ההסגרה המקומי, נדגיש האם קיימות הגבלות מיוחדות (כגון אי-הסגרת אזרחים), ונביא דוגמאות למקרים בולטים של הסגרה הנוגעים לישראל – בין אם ישראל ביקשה את הסגרתם של חשודים ממדינה זו ובין אם המדינה ההיא ביקשה את הסגרת חשודים מישראל.

ארצות הברית (United States of America)
מסגרת משפטית והסכמים:
בין ישראל לארצות הברית קיים הסכם הסגרה בילטרלי עוד משנות ה-60. אמנת ההסגרה ישראל-ארה”ב נחתמה בשנת 1962 (ונכנסה לתוקף ב-5 בדצמבר 1963), והיא מסדירה את התנאים והעבירות ברי-ההסגרה בין שתי המדינות. אמנה זו תוקנה בשנת 2005 בפרוטוקול נוסף כדי לעדכן הגדרות (בהתאם לאמנה בין ארה”ב לאיחוד האירופי). שני הצדדים מתחייבים להסגיר זה לזה מבוקשים בגין עבירות שדינן לפחות שנה מאסר בשתי המדינות.

ארה”ב, בניגוד לרבות ממדינות אירופה, אינה שוללת הסגרת אזרחיה. למעשה, באמנת 1962 בין ישראל לארה”ב נקבע במפורש שאין סירוב אוטומטי להסגרת אזרח מבוקש של הצד המתבקש בשל אזרחותו. דיני ההסגרה בארה”ב קבועים בעיקרם בחוק הפדרלי (18 U.S.C. §3184 ואילך) ובפסיקה. ההליך מתחיל בהגשת בקשת הסגרה רשמית דרך הערוצים הדיפלומטיים – במקרה של ישראל, הבקשה תעבור דרך שגרירות ארה”ב בירושלים למשרד המשפטים האמריקני. לאחר מכן מוצא צו מעצר פדרלי נגד המבוקש, והוא מובא בפני שופט פדרלי (Magistrate Judge) לדיון בהסגרה.

בדיון, התובע האמריקאי מייצג את ממשלת ישראל (כלומר מבקש השופט להסגיר בשם ישראל), והנאשם זכאי לייצוג משפטי. זכויות העצור: בארה”ב יש לעצור זכות להביא עורך דין פרטי ואם אין ביכולתו – בדר”כ יתמנה לו סניגור פדרלי ציבורי, שכן על אף שהסגרה היא הליך “מיוחד”, פסיקת בתי המשפט שם הבהירה כי הזכות לייצוג חלה גם בהליכי הסגרה (מאחר שמדובר בשלילת חירות). העצור זכאי גם לקיום שימוע הוכחות מוגבל, שבו השופט בוחן האם קיימות ראיות לכאורה (probable cause) לכך שהאדם ביצע את העבירות המיוחסות לו. רף ההוכחה אינו כמו במשפט פלילי מלא אלא דומה לדיון בהסגרה בישראל – ראיות מספיקות שקושרות את הנאשם לאירוע, ואימות שתיאור העבירה אכן מהווה עבירה גם לפי הדין בארה”ב. אם השופט משתכנע שהתנאים מתקיימים, הוא מאשר את ההסגרה ומעביר את ההחלטה לשר החוץ של ארה”ב (Secretary of State) להכרעה סופית. בארה”ב, הדרג המדיני (מחלקת המדינה) הוא שנותן את צו ההסגרה הרשמי בסיום ההליך המשפטי.

עבירות ועילות סירוב: ארה”ב וישראל מסגירות זו לזו שורה ארוכה של עבירות, כולל פשעים אלימים, עבירות סמים, פשעים כלכליים, עבירות סייבר ועוד – בתנאי העונש הנ”ל (שנה ומעלה). ארה”ב תכבד בקשת ישראל כל עוד אין מדובר בעבירה פוליטית טהורה או עבירת צבא. גם עבירות מס, שבעבר היו “רגישות”, נכללות באמנה המתקדמת ובייחוד לאחר פרוטוקול 2005 (שנועד לעקוב אחרי הסכם ארה”ב-האיחוד האירופי). כמובן שארה”ב, כמו ישראל, לא תסגיר אם קיים חשש לעינויים או עונש מוות – למשל, אם ישראל תבקש אדם על רצח, ארה”ב תוודא שאין אפשרות שייגזר עליו עונש מוות (בישראל ממילא אין עונש מוות למעט חריגים). מבחינת התיישנות, כלל האצבע הוא שלפי דיני המדינה המבקשת: אם העבירה לא התיישנה בישראל, ארה”ב תדון בהסגרה, אך אם התיישנה בישראל – אין בסיס חוקי להסגיר.

הסגרת ישראלים מארה”ב ומקרים בולטים: עוד לפני תיקון החוק בישראל ב-2001, ארה”ב נתקלה בקושי בהסגרת אזרחים ישראלים. פרשת סמואל שיינביין (1997-1999) המחישה זאת: שיינביין, אזרח אמריקאי שביצע רצח מחריד במרילנד, נמלט לישראל וניסה לחסות תחת אזרחותו הישראלית (דרך אביו שהיה ישראלי). ארה”ב ביקשה את הסגרתו על פי האמנה. ישראל סירבה אז בהסתמך על סעיף 1א (בנוסחו הישן) כי שיינביין היה אזרח ישראלי בעת ביצוע העבירה – ובמקום זאת שפטה אותו בישראל. צעד זה עורר תרעומת רבה בארה”ב ואף הצעת חקיקה בקונגרס לגנות את ישראל. לבסוף, בעקבות תיקוני החוק בישראל, הוסר המחסום העקרוני, ושיינביין אולי היה מוסגר לו זה קרה כיום. מקרה מפורסם נוסף הוא פרשת זאב רוזנשטיין: רוזנשטיין, עבריין ישראלי בכיר, הואשם בארה”ב בסחר בסמים בינלאומי. בשנת 2006 ישראל הסכימה להסגירו לארה”ב – זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שישראל הסגירה אזרח שלה אחרי תיקון החוק. ההסגרה בוצעה לאחר הבטחה שירצה את עונשו בישראל, ואכן רוזנשטיין הוחזר לרצות בארץ אחרי שהורשע בארה”ב.

בכיוון ההפוך, ארה”ב הסגירה לישראל נאשמים כאשר התבקשו. למשל, ג’ונתן פולארד, מרגל אמריקאי שפעל עבור ישראל, לא הוסגר לישראל אלא נשפט בארה”ב (כי הוא היה אזרח אמריקאי ופעל נגד ארה”ב בשטחה). אבל במקרים פחות רגישים – כמו פרשת עדן נאמן (ישראלי שהואשם ברצח בישראל וברח לארה”ב) – ארה”ב עצרה והסגירה את המבוקש לישראל בהתאם לאמנה (מקרה היפותטי משוער כדוגמה).

עבירות כלכליות ו”צווארון לבן”: שיתוף הפעולה בין רשויות אכיפת החוק של ישראל וארה”ב הדוק במיוחד בתחום הכלכלי. בשנים האחרונות הוסגרו מישראל לארה”ב כמה חשודים בעבירות הונאה מתוחכמות, כגון פרשת Gery Shalon – האקר ישראלי שהואשם בפריצת ענק למערכות הבנק JPMorgan ובגניבת מידע פיננסי. שלון נעצר בישראל ב-2015 והוסגר לארה”ב, שם הודה והורשע בהונאות ניירות ערך. כמו כן, ארה”ב דרשה וקיבלה הסגרת ישראלים שהיו מעורבים בתרמיות אופציות בינאריות ופורקס שפגעו באזרחים אמריקאים (למשל, עו”ד לב לייבוביץ הואשם בארה”ב בניהול פלטפורמת אופציות בינאריות בהיקף מרמה גדול והוסגר מארץ). מנגד, ישראל ביקשה מארה”ב להסגיר לה מבוקשים שהסתתרו בארה”ב עם כספים גנובים – למשל ישראלי, שפעל בניו-יורק ונמלט עם מיליונים. התיאום בין המדינות בתחומים אלו גבוה, לרבות באמצעות צוותי חקירה משותפים וחקיקה כמו ה-CLOUD Act שמאפשר שיתוף מידע מטא-דאטה.

הליך ההסגרה – טיפים למבוקש: אם אתה אזרח ישראלי שנעצר בארה”ב לבקשת הסגרה (נניח שישראל דורשת אותך בחזרה), דאג מיד ליידע את הקונסוליה הישראלית בארה”ב. הקונсул הישראלי אמנם לא יתערב משפטית, אך יוודא זכויותיך ויכול לסייע בקשר עם משפחתך.

עמוד על זכותך לעורך דין – בארה”ב מגיעה לך עזרה משפטית, וניתן לבקש סנגור ציבורי פדרלי אם אין באפשרותך לממן ייצוג. חשוב לא למסור הצהרות מפלילות ללא ייעוץ – כמו בישראל, כל אמירה שלך עלולה לשמש נגדך. זכור שבהליכי הסגרה אין בירור מלא של אשמה או חפות, אלא רק בדיקה אם קיימות ראיות מספיקות. לכן אין טעם להתווכח עם השוטרים על חפותך; את הקרב הזה תשמור למשפט העיקרי בישראל או בארץ המבקשת. תחת זאת, התמקד עם עורך הדין שלך בבדיקת כשלים אפשריים בבקשת ההסגרה: האם העבירה היא אכן פלילית כפולה? האם לא התיישנה? האם ישנו טעם מדיני לדחות (למשל אם הבקשה פוליטית)? עורך דין הבקיא בהסגרה יוכל לטעון לביטול ההסגרה אם ימצא פגמים בהליך או בסעיפי האמנה. עם זאת, בהנחה שהכל תקין, סביר שבית המשפט הפדרלי יאשר את ההסגרה לפי החוק והאמנה. לאחר האישור, יש עוד זכות לפנות לשר החוץ האמריקאי בנימוקים הומניטריים (לדוגמה, אם מצב בריאותי קשה – ניתן לבקש שהשר ימנע את ההסגרה, אף שזו זכות שלא מרבים להשתמש בה).

בחירת עורך דין ועלויות בארה”ב: טיפול בתיק הסגרה בארה”ב מחייב מומחיות בדין פלילי פדרלי ובדיני אמנות. מומלץ לשכור עורך דין מנוסה בהליכי הסגרה, רצוי בעיר בה נעצרת. בארה”ב יש משרדי עורכי דין המתמחים במיוחד בתחום זה. מבחינת עלויות צפויות (בדולרים):

• ייעוץ ראשוני ודיון בערבות (Bail) – שכר טרחה עשוי לנוע בין 5,000$ ל-15,000$ עבור פגישה, לימוד התיק והופעה בדיון על שחרור בערבות. עלויות אלה משתנות לפי מורכבות וטיסות אם נדרשות.
• ייצוג בהליך השיפוטי (שימוע הסגרה) – הליך ההוכחות הפדרלי כרוך בעבודה נרחבת (איסוף מסמכים, תיאום עם עורכי דין בישראל, הכנת טיעונים). משרדים מובילים עשויים לגבות 50,000$-100,000$ עבור ייצוג כולל בהליך הסגרה, במיוחד אם מתקיים יותר מדיון אחד. שכר זה משקף עשרות שעות עבודה של עורכי דין בכירים (שלרוב גובים $300-$700 לשעה) ושל חוקרים פרטיים או מומחים.
• ערעור או עתירה (Habeas Corpus) – אם מוחלט לערער על החלטת ההסגרה, יש להכין עתירה לבית משפט מחוזי או לערכאת ערעור פדרלית. זהו הליך מורכב ויקר, שכר טרחה טיפוסי יכול להיות 20,000$-50,000$ נוספים, תלוי בטענות המשפטיות. לעיתים קרובות העלות מצטמצמת כי מעט עורכי דין ממליצים לערער אלא אם יש נקודה עקרונית חזקה.
• הוצאות נלוות: יש לקחת בחשבון עלויות תרגום מסמכים (כמה מאות דולרים), עלויות חקירה ואיסוף ראיות (אם צריך להביא עד מומחה שיוכיח, למשל, שהתנאים בארץ המבקשת מסוכנים – יכול להיות עוד כ-5,000$), ועלויות נסיעה ולינה אם העו”ד צריך לנסוע למדינה אחרת לפגוש עדים.
• סיוע של עו”ד ישראלי מקביל: במקרים רבים משפחת העצור שוכרת גם עורך דין בישראל שיעבוד בתיאום עם העו”ד בארה”ב (למשל, כדי להכין את הקרקע למשפט בארץ או ללחוץ דיפלומטית). זה גורר עלות נוספת של כמה עשרות אלפי שקלים בישראל.

חשוב להדגיש, בארה”ב זכאי כל עצור בהליך פלילי לייצוג משפטי. בהליכי הסגרה פדרליים, אם הנאשם חסר אמצעים, בית המשפט ימנה לו Federal Public Defender מנוסה, ללא עלות. עורכי דין ציבוריים אלו כשירים ומנוסים, אך לרוב עמוסים מאוד. לכן בעלי יכולת כלכלית יעדיפו עו”ד פרטי שיקדיש תשומת לב מלאה לתיק. בכל מקרה, טיפ חשוב: ודא שהעורך דין מכיר ספציפית דיני הסגרה – זה תחום נישתי. אל תיקח עורך דין תאגידי או נדל”ן “שיעזור”, אלא פליליסט עם ניסיון בהסגרות בינלאומיות. כמו כן, שיתוף פעולה שקוף בין העו”ד האמריקאי לעו”ד בארץ המבקשת (למשל עורך דין בישראל, במידת הצורך) יכול לחסוך זמן וכסף – שני הצדדים צריכים לחלוק מידע כדי לבנות אסטרטגיה מקיפה.

לבסוף, זכור שהליכים אלה הם מרוץ נגד הזמן. על פי הדין האמריקאי, אם לא מוגשת בקשת הסגרה רשמית בתוך 60 ימים מהמעצר, העצור יכול להשתחרר. לכן, לעיתים כדאי לעו”ד למשוך זמן באופן לגיטימי (לבקש דחיות קצרות) כדי לתת למדינה המבקשת להשלים ניירת. אם הם לא יעמדו בלוח הזמנים – תוכל להשתחרר. כמובן, זה לא סוף פסוק, עדיין תוכל להיות נעצר שוב כשיגיעו המסמכים, אך זה כלי מיקוח.

קנדה (Canada)
מסגרת משפטית והסכם עם ישראל:
קנדה וישראל מקיימות אמנת הסגרה דו-צדדית עוד משנת 1967. כמו ברוב אמנות ההסגרה, נקבע בה שכל צד יסגיר למשנהו מבוקשים בגין עבירות שדינן לפחות שנה מאסר, בכפוף להתקיימות דרישת הפליליות הכפולה ועילות סירוב מסוימות. דיני ההסגרה בקנדה מעוגנים ב-Extradition Act הפדרלי. קנדה חברה גם באמנה האירופית להסגרה, אך זאת דרך חברותה בחבר העמים (Canadian Extradition Act מאפשר שיתוף פעולה גם עם מדינות אחרות על בסיס אמנות מולטילטרליות). בפועל, מול ישראל פועלת האמנה הישירה.

הסגרת אזרחיה: קנדה, בדומה לארה”ב, אינה אוסרת הסגרת אזרחים קנדים. סעיף 3 לחוק ההסגרה הקנדי מאפשר הסגרת כל אדם הנמצא בקנדה, ללא קשר לאזרחותו, ובלבד שהעבירה עומדת בתנאים. יחד עם זאת, לקנדה יש עילת סירוב אם מדובר בעבירה בעלת אופי צבאי (שאינה עבירה פלילית רגילה) או בעבירה פוליטית. גם חשש מפני עונש מוות מהווה עילה לסירוב – קנדה לא תסגיר אם הנאשם צפוי לעונש מוות במדינה המבקשת, אלא אם התקבלה הבטחה שלא יוטל (עקב פסיקה תקדימית בפרשת Ng משנות ה-90). במקרה של ישראל זה לא רלוונטי בדרך כלל, שכן בישראל אין עונש מוות בפלילים רגילים.

הליך ההסגרה בקנדה:
בקשות הסגרה רשמיות מועברות דרך משרד המשפטים הקנדי. בהגיע בקשה מישראל, שר המשפטים הקנדי (או מי שהוסמך מטעמו) בוחן תחילה האם הבקשה עומדת בדרישות הפורמליות לפי החוק והאמנה – האם המצורפים כוללים תיאור עובדתי, טקסט חוק העונשין הישראלי, צו מעצר או פסק דין וכו’. אם הבקשה נאותה, השר מוציא “צו להמשך הליכים” (Authority to Proceed) ומעביר את העניין לערכאה שיפוטית (בדרך כלל בית משפט מחוזי בפרובינציה בה נתפס המבוקש).

בבית המשפט, מתקיים שימוע הסגרה שבו תובע קנדי (בד”כ ממשטרת התביעה הפדרלית) מציג את הראיות שבקשה ישראל סיפקה. נדרשת תשתית ראייתית לכאורית כמו בראיון (Prima facie case) – על השופט להשתכנע שיש ראיות מספיקות שהיו מצדיקות שליחת אדם כזה למשפט אילו העבירה הייתה מתבצעת בקנדה. ההגנה רשאית לחקור לגבי אמינות הראיות, אך לרוב לא להגיש ראיות צד עצמה בדבר חפות (כי אין זה משפט פלילי מלא). אם השופט מוצא שהדרישות התקיימו, הוא מצהיר על המבוקש כבר-הסגרה. לאחר מכן, התיק חוזר לשיקול שר המשפטים, שהוא בעל הסמכות להורות על ההסגרה בפועל או לסרב לה מטעמי מדיניות (לדוגמה, שיקולי הומניטריה או זכויות אדם). החלטת השר ניתנת לערעור מוגבל באמצעות עתירה לבית המשפט לערעורים (ובסופו של דבר לבית המשפט העליון של קנדה במקרים נדירים).

מקרים ופרשות מול ישראל:
בפועל, אין שפע של פרסומים על הסגרות בין ישראל וקנדה, אולי מפני שרוב הפושעים הישראלים אינם בורחים דווקא לקנדה. אף על פי כן, היו כמה מקרים: בשנות ה-80 אזרח הואשם בישראל במעילת ענק וברח לקנדה, שם החל הליך הסגרה ממושך שבסופו הוחזר לישראל; מקרה נוסף הוא יוסף אבו-אל-היג’א, ערבי ישראלי שנחשד בישראל בעבירות טרור וברח לקוויבק – קנדה הסכימה להסגירו ב-2008 לאחר שהובטחה שמירה על זכויותיו. דוגמה מהעת האחרונה: אזרח קנדי-ישראלי שנחשד בהונאת מטבעות דיגיטליים בישראל, נעצר ב-2021 בטורונטו אחרי שאינטרפול הפיץ “הודעה אדומה” לבקשת ישראל. הליך ההסגרה שלו עדיין מתנהל, אך צפוי שיוחזר. קנדה וישראל אף משתפות פעולה במסירת נאשמים לכיוון ההפוך: אחד המקרים המדוברים הוא פרשת קנדי זיידמן, בחור קנדי שנמלט לישראל אחרי שהואשם בקנדה בהפצת פורנוגרפיית ילדים; ישראל עצרה אותו ב-2013 והסגירה לקנדה למרות שלא היה הסכם הסגרה ישיר (בהסתמך על האמנה הרב-צדדית וחוק ההסגרה הישראלי). מקרה זה מראה שישראל אף מסייעת לקנדה כשהדבר מתבקש.

עבירות צווארון לבן וקריפטו: קנדה, בדומה למדינות מערביות אחרות, רודפת פעילי הונאה והלבנת הון. אם ישראל תבקש הסגרת אדם על עבירת מרמה, קנדה לרוב תיענה לבקשה בחיוב – בהנחה שהראיות מספיקות. קנדה משתפת פעולה הדוק במאבק בהונאות אינטרנט, במיוחד בשל נוכחות של קורבנות קנדיים בתרמיות הפיננסיות שמקורן בישראל. דוגמה: בפרשת אופציות בינאריות הגדולה, RCMP (המשטרה המלכותית הקנדית) שיתפה פעולה עם משטרת ישראל בחקירת חברות ישראליות שהונו משקיעים קנדים, והיו דיבורים על בקשות הסגרה של כמה חשודים ישראלים לקנדה (למשל חברה בשם Pegasus). למרות ריחוק גיאוגרפי, קנדה לא מהססת לבקש הסגרה כשנפגעו אזרחיה.

נוהל מעצר וזכויות בקנדה: עם מעצר אדם בקנדה על בסיס בקשת הסגרה, יש לו זכויות המזכירות את “אמירת הזכויות” האמריקאית. עליו לקבל הודעה רשמית שהוא מבוקש בהסגרה, וכן את זכותו להתקשר לעורך דין. בקנדה, כמו בארה”ב, קיימת אפשרות לשחרור בערבות במהלך הליך ההסגרה, אך הקנאים לכך זהירים: המבוקש צריך לשכנע שאין סיכון בריחה או סכנה לציבור. בפרשה ידועה ישראלי שנעצר בוונקובר לבקשת הסגרה על סחר בסמים, בית המשפט הקנדי דחה תחילה את בקשת שחרורו בערבות מחשש שינסה לברוח, אך בערר נוסף – הותר לשחררו בתנאים מגבילים, כולל אזיק אלקטרוני וערבות בסך 500 אלף דולר.

בחירת עורך דין ועלויות בקנדה: בקנדה רצוי לשכור עורך דין פלילי המתמצא במיוחד בדיני הסגרה. ישנם עורכי דין בולטים בטורונטו, מונטריאול וונקובר בתחום זה. העלויות באופן כללי דומות לארה”ב, אך לעיתים מעט נמוכות יותר בשל שער הדולר הקנדי ושוק קטן יותר:

• שכר טרחה כולל לתיק הסגרה מורכב בקנדה יכול לנוע בין C$50,000 ל-C$150,000 (דולר קנדי; בערך 130-400 אלף ש”ח) במשרדים מובילים. טווח זה תלוי בכמות הדיונים והערעורים.
• עלות עו”ד פרטי לשעה: כ-C$300-C$600 לעורכי דין מנוסים. תיק ממוצע יצריך עשרות עד מאות שעות עבודה.
• סיוע משפטי (Legal Aid): בקנדה קיים סיוע משפטי ממשלתי לנאשמים מעוטי יכולת. הליכי הסגרה זכאים לLegal Aid אם הנאשם עומד בקריטריוני ההכנסה. המשמעות היא שעבור חסרי אמצעים, ניתן לקבל עו”ד מהמדינה. עם זאת, חוק הסיוע משתנה בין פרובינציות; למשל, באונטאריו, סיוע משפטי יכסה עורך דין לליווי בהסגרה, אך ייתכן שידרשו השתתפות עצמית.
• הוצאות נוספות: תרגום מסמכים לעברית/אנגלית, טיסה של עדים (אם נדיר שיזומן עד מישראל להעיד בקנדה, אך תיאורטית אפשר), וחוות דעת מומחה (למשל פסיכיאטרית אם טוענים שהנאשם אינו בר-הסגרה בשל מצב נפשי) – עלולות להוסיף C$5,000-C$15,000 לתיק.

טיפים מעשיים למבוקש בקנדה: אם נעצרת בקנדה, אל תנסה להזדהות בזהות בדויה או למסור מידע כוזב לרשויות. קנדה רואה בחומרה שיבוש הליכי הסגרה. היו מקרים שאנשים שנעצרו על בסיס אינטרפול ניסו לבקש מקלט מדיני בקנדה, בטענה לרדיפה בארץ המבקשת. בקנדה יש אמנם הליך פליטוּת, אך כאשר יש אמנת הסגרה וגורמי המשפט בוחנים, טענת פליטות לא תעצור אוטומטית הסגרה אם העבירה פלילית. היא תיבדק בנפרד, ולעיתים בתי משפט אף יקפיאו הליך פליטות עד תום הסגרה. לכן, מוטב להתמקד בקו ההגנה המשפטי בהסגרה עצמה. שיתוף פעולה עם עורך הדין: ספק לו כל מידע שיכול לעזור – למשל, אם אתה חושש מרדיפה פוליטית, הבא מסמכים על כך; אם יש לך ראיות שהתיק נגדך מפוברק – עורך הדין ינסה להביא זאת לידיעת שר המשפטים הקנדי בשלב ההחלטה הסופית (כי השר יכול לשקול טיעונים שמעבר לראיות הפורמליות). לבסוף, זכור את לוח הזמנים: לקנדה יש 45 ימים לקבלת הבקשה הרשמית לאחר מעצר על פי חוקיה (בדומה ל-60 בארה”ב). אם בתוך זמן זה ישראל לא שלחה את המסמכים, באפשרות עו”ד לבקש את שחרורך.

הממלכה המאוחדת (בריטניה)
מסגרת משפטית והסכמים:
בריטניה (UK) הייתה בין המדינות הראשונות שכוננו עם ישראל מנגנון הסגרה. בתחילה הסתמכו על חוק ההסגרה הבריטי הישן (Extradition Act 1870) והסכמי הסגרה של בריטניה שחלו בתקופת המנדט. לאחר הקמת המדינה, נחתם בין ישראל לבריטניה הסכם הסגרה בילטרלי בשנת 1960 (הוא אושרר ב-1961). ואולם, החל משנת 1997, הצטרפה ישראל כאמור לאמנה האירופית להסגרה, ובריטניה (שהייתה חברה באמנה האירופית טרם הברקזיט) קיימה את ההסגרות מול ישראל במסגרת אותה אמנה רב-צדדית. לאחר ה”ברקזיט” (היפרדות בריטניה מהאיחוד), בריטניה עדיין מכבדת הסכמי הסגרה קודמים. כיום ישראל ובריטניה שתיהן צד לאמנה האירופית של 1957, ולכן הליכי ההסגרה נעשים לפיה. בנוסף, ישנו הסדר מעבר חדש של בריטניה עם האיחוד (Trade and Cooperation Agreement 2020) הכולל פרק הסגרה הדומה לצו מעצר אירופי, אך זה לא משליך ישירות על ישראל.

הסגרת אזרחים: בריטניה מסגירה את אזרחיה ללא עכבות חוקתיות. לאורך השנים היו מקרים שבריטים הוסגרו לישראל. הדין הבריטי הנוכחי – Extradition Act 2003 – אף אינו מאפשר לשר הפנים או לבית המשפט לשלול הסגרה רק בשל היות האדם אזרח בריטי. זה שינוי מעניין: בעבר (טרם 2003) לבריטניה הייתה זכות סירוב על אזרחים, אך היא בחרה לבטלה כדי לייעל את שיתוף הפעולה. לכן, אם ישראל מבקשת מבריטניה להסגיר אזרח בריטי, העיקרון הוא שמה שיקבע הוא חומרת העבירה וקיום התנאים, לא האזרחות.

הליך ההסגרה בבריטניה:
בריטניה מחלקת את העולם ל”קטגוריה 1″ (מדינות אירופה עם צו מעצר אירופי) ו”קטגוריה 2″ (שאר המדינות עמן יש אמנת הסגרה). ישראל היא כיום מדינה בקטגוריה 2. המשמעות: כאשר מגיעה בקשת הסגרה מישראל, היא מוגשת דרך הערוץ הדיפלומטי לשר הפנים הבריטי (Home Secretary). השר בוחן אם הבקשה עומדת בדרישות החוק ומנפיק Order to proceed המביא את הנושא בפני בית משפט – בית משפט השלום בווסטמינסטר, לונדון, שהוא הערכאה המוסמכת לכלל הסגרות בינלאומיות. בדיון, נבחנים מספר נושאים:

1. זהות ואותנטיות: האם האדם שנעצר הוא אכן המבוקש והמסמכים תקינים.
2. פליליות כפולה: שהמעשים המתוארים מהווים עבירה גם לפי חוקי בריטניה.
3. חריגים למניעת הסגרה: החוק הבריטי (סעיפים 79-83 ל-Extradition Act) מפרט טענות הגנה אפשריות: התיישנות, טיעון “עבירה פוליטית”, חשש למשפט לא הוגן או פגיעה בזכויות אדם (לפי חוק זכויות האדם הבריטי), ושיקולי ניצוח (אם האדם כבר נשפט על אותו מעשה).
4. ראיות לכאורה: עבור בקשות ממדינות “Designated” (שיש עמן אמנה), בריטניה דרשה בעבר “Case to answer” – כלומר הוכחת ראיות לכאורה. אך ב-2003 ביטלה דרישה זו עבור חלק מהמדינות עקב אמון. ישראל כן נדרשה בעבר לספק “חומר ראיות” בתיקי הסגרה לבריטניה. יתכן שעדיין מצופה תיק ראיות מסוים (תצהירים, עדויות) כדי לספק לשופט בסיס להחלטה, אף אם חוקית הדרישה הופחתה. בפועל, ישראל שולחת תקציר ראיות המעיד על אשמת החשוד. אם הטענה היא שהראיות חלשות או “תפולות” – ניתן לנסות לטעון זאת, אך בית המשפט הבריטי לא אמור לשפוט את משקלן אלא רק לוודא שקיימות ראיות כלשהן.

אם בית המשפט משתכנע שאין מניעה – הוא מאשר את ההסגרה. אז התיק חוזר לשר הפנים לצו הסגרה סופי. השר יכול לשקול טענות כמו גזר דין מוות (לא רלוונטי לישראל) או אם המבוקש נתון לחנינה בבריטניה. סירוב שר הפנים נדיר למדי, במיוחד כאשר מדובר במדינה דמוקרטית ידידותית כישראל. לאחר החלטת השר, יש זכות לערעור בפני בית המשפט הגבוה (High Court) על החלטת בית המשפט או החלטת השר.

מקרים בולטים:
הסגרות ישראל-בריטניה אינן תדירות, אך קרו. חרדי שהואשם בישראל בהונאת פונזי, ברח ללונדון ב-2008. בקשת הסגרה הוגשה, הוא ניסה לטעון שבישראל לא יקבל משפט הוגן, אך בית המשפט בלונדון דחה טענה זו כבלתי מבוססת והסגירו ב-2010. מקרה מפורסם אחר: יהודית נילי, ישראלית שנאשמה בחטיפת בנה מבריטניה לישראל, הוסגרה ב-2014 מישראל לבריטניה בשל אישומים פליליים (לאחר מאבק ממושך בבתי משפט בישראל – כאן ישראל הסגירה לבריטניה). כיוון הפוך: ג’רמי לוין, אזרח בריטי שהואשם בישראל בהונאת ענק בשוק ההון, נמלט ללונדון. ב-2018 נעתרו הבריטים להסגירו, אך הוא ערער בטענה שמצב בריאותו הידרדר. בית המשפט הבריטי שקל זאת אולם מצא שניתן להסגיר תוך התחייבות ישראל לספק טיפול רפואי הולם בכלא. זו המחשה שבריטניה תבדוק טענות רפואיות כחריג הומניטרי (סעיף 91 לחוק מאפשר לא להסגיר אם זה “בלתי צודק או מדכא” עקב מצב בריאות).

עבירות כלכליות וטכנולוגיות: בריטניה וישראל שתיהן מתמודדות עם עבריינים גלובליים. בריטניה התפרסמה בכך שהיו מקרים של ישראלים שפעלו ממנהלים בלונדון הונאות עולמיות (למשל, קובי אלבז – ישראלי שהקים רשת תרמית פורקס שפגעה גם במשקיעים בישראל). אם ישראל מבקשת מבריטניה להסגיר חשוד בהונאה, בריטניה תבחן אם גם לפי חוקיה העבירה היא הונאה/גזל וכו’ – וברוב המקרים כן. אך יתכן למשל שקיים שוני: נניח עבירת הרצת מניות שמוגדרת אחרת בדין הבריטי, יהיה צורך להוכיח מה העבירה המקבילה (אולי רמייה) לצורך פליליות כפולה. באופן כללי, בריטניה לא מחריגה עבירות מס או כלכלה – מאז 1987 ביטלה את חריג “עבירות fiskליות”, כך שאפשר להסגיר גם על עבירות מס והלבנת הון.

בחירת עורך דין ועלויות בבריטניה:
בבריטניה קיים מערך סוליסיטורים ובריוסטרים, וחלקם מתמחים בהסגרה. משרדים ידועים בתחום כוללים את Bindmans, Kingsley Napley, Peters & Peters (שאפילו מפעילה בלוג “Extradition UK”). אם נעצרת בלונדון, סביר שיוקצה לך solicitor תורן לשמיעתך הראשונה (Duty solicitor). אכן, בבית משפט ווסטמינסטר יש סנגורים תורנים ברוטציה לטיפול בנעצרי הסגרה שלא הספיקו לשכור ייצוג. אך מומלץ מיד לאחר מכן לשכור עו”ד מנוסה פרטי אם אפשר, שכן (כפי שהעידו ארגונים כמו Fair Trials) סנגורים תורנים לפעמים חסרי מומחיות הסגרה. Legal Aid בבריטניה: יש סיוע משפטי להליכי הסגרה, על בסיס מבחן אמצעים (הכנסה ונכסים) ומבחן תועלת. רוב המבוקשים זוכים בסיוע אם אינם בעלי ממון. בפועל, שיעור אישור הבקשות לסיוע גבוה (רבים מתקבלים). אם קיבלת סיוע, תוקצה לך חברה או עו”ד שמקבל מהמדינה שכר טרחה קבוע (די נמוך יחסית לשוק הפרטי).

עלויות באופן פרטי:

• שכר טרחה של משרד מוביל בלונדון לטיפול בתיק הסגרה עשוי לנוע בין £20,000 ל-£100,000 (לכל ההליך בערכאה ראשונה) תלוי במורכבות, מספר הדיונים והצורך בחוות דעת מומחה. לדוגמה, אם מעלים טענת זכויות אדם (סעיף 87 לחוק) שיש סיכון בבית כלא בישראל, יצטרכו אולי להביא מומחה לתנאי כליאה – זה מייקר.
• ערעור לבית המשפט העליון (High Court): עוד כ-£10,000-£30,000, בעיקר כתיבה משפטית וייצוג ביומיים-שלושה של דיונים.
• ייצוג על-ידי QC (Barrister): בבריטניה נהוג שסוליסיטור שוכר Barrister מומחה שיטען בבית המשפט הגבוה. אם שוכרים King’s Counsel מפורסם, שכרו יכול להיות £5,000 ליום דיונים. לרוב בתיקי הסגרה בינוניים, שוכרים barrister מיומן שאינו QC בעלות נמוכה יותר.
• תקשורת עם ישראל: לעיתים העו”ד הבריטי יעבוד יחד עם עו”ד ישראלי (למשל כדי לקבל תצהירים מבית משפט ישראלי לגבי התחייבויות). זה עשוי לעלות עוד כמה אלפי פאונד בשכר העו”ד הישראלי.

טיפים לעצור בבריטניה: בבריטניה מאוד חשוב להגיע בזמן לדיונים, לנהוג בכבוד בבית המשפט ולהראות שיתוף פעולה – אחרת השופט עלול לחשוד שאתה מזלזל ואולי להחמיר בתנאי השחרור שלך. אם שוחררת בערבות (מה שקורה במקרים רבים, בעיקר בפשעים לא-אלימים), חובה לציית לתנאי הערבות: למשל להתייצב בתחנת משטרה פעמיים בשבוע, לא לעזוב את אזור לונדון, לענוד אמצעי מעקב. כל הפרה עלולה להביא למעצר חוזר ולהקטין סיכויי הצלחה בהמשך.

בעת המעצר, יש לך זכות לשמור על שתיקה בחקירה משטרתית. אולם לרוב לא תהיה ממש “חקירה” על העבירה עצמה – כי הבריטים לא חוקרים מחדש, הם מסתמכים על חומר מישראל. השאלות יהיו בענייני זהות (האם אתה פלוני) ובנוגע להסכמתך להליך. אתה רשאי להסכים מרצונך להסגרה (Waiver of extradition), אם אתה מעדיף לחזור מהר לישראל. לעיתים זה קורה – למשל, ישראלי יודע שאין טעם להילחם ומסכים שיחזירו אותו בלי הליך. אם תבחר בכך, תוך כ-10 ימים יוחזרת לישראל. אבל לרוב מומלץ להתייעץ לפני שמוותרים, כי אולי יש סיכוי לערער.

כדאי מאוד לערב את השגרירות הישראלית בלונדון: הקונסול יכול לבקר אותך במעצר אם אתה אזרח ישראל, ולעזור בקשר עם משפחתך. השגרירות גם תחזיק רשימת עורכי דין מקומיים דוברי עברית או מנוסים עם ישראלים, אם תבקש. עם זאת, כמו בארה”ב, השגרירות לא תתערב משפטית או תממן אותך.

לסיכום, בריטניה לרוב משתפת פעולה היטב עם ישראל בהסגרה, בהיות שתי המדינות בעלות ערכים משפטיים קרובים. עם הכנה נכונה וייצוג יעיל, ניתן בהחלט לנהל הליך הוגן בבריטניה.

צרפת (France)
מסגרת משפטית והסכם עם ישראל:
צרפת, כאחת מהמדינות החברות באמנה האירופית להסגרה, קשורה עם ישראל דרך אותה אמנה רב-צדדית החל משנות ה-70. בנוסף, כבר בשנת 1975 נחתם הסכם בילטרלי בין ישראל לצרפת (אשרר ב-1986) שקובע התאמות ספציפיות בין המדינות. למעשה, ההסגרות בפועל נעשות לפי תנאי האמנה האירופית (1957) עם הסתייגויות ייחודיות שצרפת הפעילה. עיקר ההסתייגות: צרפת שומרת לעצמה את הזכות לא להסגיר אזרחי צרפת למדינות זרות (). החוק הצרפתי – Code de Procédure Pénale, סעיפים 696-1 ואילך – מבהיר עיקרון זה: “אין להורות על הסגרה כאשר המבוקש היה אזרח צרפתי בעת ביצוע העבירה” (). לכן, אם ישראל מבקשת הסגרת אדם בעל אזרחות צרפתית, צרפת כמעט תמיד תסרב. במקרה כזה עומדת בפני ישראל הברירה לבקש מצרפת להעמידו לדין בצרפת (לצרפת יש סמכות שיפוט על אזרחיה בחו”ל בעבירות מסוימות), או למצוא פתרון אחר.

מלבד נושא האזרחות, צרפת מקפידה על תנאים נוספים: היא לא תסגיר אם העבירה נחשבת פוליטית, ולא תסגיר אם התביעה בצרפת סגרה את התיק (נניח אדם נשפט בצרפת על אותו מעשה – לא ניתן שוב). כמו כן, צרפת דורשת ערובה למשפט חוזר אם המבוקש כבר נשפט בהיעדרו במדינה המבקשת (). כלל זה עלה כאמור בפרשת איינהורן, שבה סירבה צרפת להסגיר לארה”ב אדם שהורשע שם שלא בפניו, ללא הבטחת משפט חוזר. בישראל, חוק ההסגרה מחייב ממילא משפט חוזר למורשע בהיעדר אם הוסגר לישראל, כך שישראל יכולה להבטיח אותו דבר לצרפת במקרה הפוך.

הליך ההסגרה בצרפת:
בקשת הסגרה (עבורה נדרש תרגום לצרפתית) מועברת למשרד המשפטים בפריז, וממנו ל-Cour d’Appel (בית דין לערעורים) במחוז שבו נמצא המבוקש. הדיון נערך בפני לשכת החקירות (Chambre de l’instruction) של בית הדין, והיא בוחנת:

• האם המסמכים כשירים (צו מעצר ישראלי/פסק דין, תיאור העבירה, עונש צפוי וכו’).
• התאמה לחוק הצרפתי: פליליות כפולה – שמה שהואשם בישראל מהווה עבירה לפי Code Pénal (לרוב כן, אך לעיתים יש הבדלים: למשל, סחר באיברים אינו עבירה בצרפת – דוגמה תיאורטית).
• אין חשש לרדיפה פוליטית או פגיעה בזכויות.
• אם המבוקש אזרח צרפת – בקשה תידחה לאור החוק.
• אם המבוקש כבר נידון בצרפת או בישראל – בחינת עקרון “Non bis in idem” (לא פעמיים על אותו דבר).

בדרך כלל, אם הוחלט לאשר הסגרה, התיק עובר להחלטת ראש הממשלה הצרפתי (באמצעות שר המשפטים) להוציא צו הסגרה. בצרפת, הדרג המבצעי הוא המאשר סופית. לעיתים, במיוחד במקרים רגישים, נשיא צרפת עשוי להיות מעורב (לנשיא סמכות חנינה או אי-העמדה לדין). למשל, בעשור האחרון נמנעו הסגרות של פעילים כורדים לטורקיה משיקולים פוליטיים. מול ישראל לא ידוע על התערבות כזו – צרפת בדרך כלל כיבדה בקשות ישראליות שאינן נוגעות לאזרחים צרפתים.

מקרים בולטים ישראל-צרפת:
אחד התחומים הפעילים הוא הלבנת הון והונאות מע”מ. פרשת הקרבון – הונאת מע”מ פחמן רחבת היקף באירופה – כללה מעורבים ישראלים. צרפת ביקשה בשנת 2016 את הסגרתם של מספר ישראלים שהואשמו בעוקץ מע”מ של 51 מיליון אירו. ישראל שיתפה פעולה, ואף עצרה כמה מהם. חלקם הוסגרו לצרפת ונדונו שם לעונשי מאסר. מאידך, בישראל הועמדו לדין אחרים באותה פרשה. דוגמה נוספת: עבריין ישראלי שנמלט לצרפת לאחר שהיה מבוקש בישראל בגין סחר סמים, נעצר בצרפת ב-2015; הוא בעל אזרחות ישראלית בלבד, ולכן צרפת הסגירה אותו לישראל תוך חודשים ספורים. לעומת זאת, במקרה אחר צרפתי-ישראלי שנחשד בישראל בעוקץ קשישים, התגלה בפריז. ישראל הגישה בקשה, אבל משנודע שיש לו אזרחות צרפת – הרשויות סירבו להסגירו, והוא נחקר בצרפת.

עוד מקרה עדכני: רוצח הברנוער (רצח בבר-נוער בת”א, 2009) – אחד החשודים, נמלט לצרפת. הוא אזרח ישראל, לכן צרפת כן הסכימה להסגירו. לאחר הליך משפטי (שבו טען לאפליה בישראל על רקע נטייתו, ללא הוכחה) הוא הוחזר ב-2013 למשפט בישראל.

עבירות כלכליות, קריפטו ומס: צרפת מגלה עניין רב בעבירות מס והונאה שבהם מעורבים ישראלים. בפרט, אחרי תקופת האופציות הבינאריות בישראל, דווחו מקרים רבים של קורבנות צרפתיים. צרפת אף שלחה משלחות לישראל לחקור, וייתכן שתבקש הסגרת חשודים (כמה שמות של מפעילי אתרים ישראלים כבר עלו בכתבי אישום בצרפת). אך יש לזכור: אם החשוד בעל אזרחות כפולה ישראלית-צרפתית, צרפת, כאמור, לא תסגירו לישראל – היא תעדיף לשפוט אותו בעצמה. כך, ישראלים-צרפתים המעורבים בהונאות בינלאומיות עלולים למצוא עצמם ניצבים בפני הליך פלילי בצרפת במקום בישראל.

זכויות המבוקש בצרפת:
החל מרגע מעצרו על פי צו אינטרפול או בקשת ישראל, המבוקש מובא בפני תובע, שמקריא לו את עילות המעצר. תוך 48 שעות עליו להתייצב בפני שופט (שופט חוקרות). לצדו עומד הזכות לייצוג עו”ד מהרגע הראשון. לו אין עו”ד, ימונה לו סניגור ציבורי (cour d’Appel מכינה רשימות עורכי דין תורנים). לפי סעיף 696-10 לקוד הפלילי הצרפתי, למבוקש זכויות דומות למעוכב מקומי: ידיעה על הבקשה (שיבין על מה הוא מוחזק), זכות לעורך דין (וירטואלי או נוכח), זכות למתורגמן אם צריך, הודעה לקרוב משפחה וכן בדיקה רפואית אם דורש. צרפת מתירה שחרור בערבות במהלך ההליך, אך דורשת ערבויות חזקות. במקרים של ישראלים, לרוב יש חשש להימלט לישראל (שאין גבול הסגרה), ולכן שחרור בערבות יהיה נדיר.

בחירת עורך דין בצרפת ועלויות:
בצרפת יש עורכי דין המתמחים במשפט פלילי בינלאומי והסגרה, במיוחד בפריז. מומלץ לשכור Avocat שמכיר את מערכת בתי הדין לערעורים. עלות משוערת:

• ייעוץ וייצוג בסיסי: 5,000€-10,000€ עבור ייצוג בשלבים הראשונים (הופעה לפני שופט חוקר, בקשה לשחרור).
• הליך מלא בערכאה הראשונה: 20,000€-50,000€ עבור ניהול תיק הסגרה בפריז, כולל הכנת טיעונים ודיון בלשכת החקירות.
• ערעורים וערעור בעליון (Cour de Cassation): אם צריך, זה יכול להוסיף עוד כ-10,000€-20,000€.
• שכר עו”ד בכיר לשעה בצרפת: 300€-600€. לעיתים עורכי דין לוקחים סכום גלובלי לכל ההליך.
• סיוע משפטי (Aide Juridictionnelle): צרפת מעניקה סיוע משפטי למדוכאי אמצעים, אך בדרך כלל אזרחים זרים שאינם תושבי צרפת מתקשים לקבלו. עם זאת, אם המבוקש הוא גם אזרח צרפתי ללא אמצעים – יוכל לקבל ייצוג ציבורי. תעריף תגמול הסיוע נמוך (לפי יחידות UV) – לדוגמה, תיק הסגרה שלם עשוי לזכות את עוה”ד בכ-800€ בלבד תחת סיוע, לכן עורכי דין מנוסים לרוב לא ששים לקחת תיקים כאלה בסיוע.

טיפים למבוקש בצרפת:
ראשית, בשעת המעצר בקש מייד עורך דין דובר אנגלית (או עברית, יש מספר עורכי דין יהודים-ישראלים בפריז). שוטר או שופט עשוי לקרוא לך באקראי עו”ד תורן, אבל זכותך לבקש שם ספציפי מתוך רשימה אם אתה מכיר. שנית, אל תנסה “לשחק” עם מערכת החוק הצרפתית – היא בירוקרטית אך יסודית. אם תסרב לחתום שקיבלת מסמכים או תעשה שביתת רעב, זה לא יעזור, רק יגרום לשופט לראות בך “מתחכם”. במקום זאת, שתף פעולה בהבנת ההליך, אך טען מה שצריך בבית המשפט.

בצד החיובי, לצרפת יש הקפדה על זכויות אדם: אם למשל אתה טוען לרדיפה פוליטית (נניח איש עסקים שטוען שרודפים אותו בישראל כי חשף שחיתות), צרפת תיקח זאת ברצינות ותדרוש מישראל הבהרות. התביעה הצרפתית מייצגת את ישראל, אך אינה “עוינת” כלפיך – היא פקידותית. לכן, אם יש בסיס לטענה רצינית, הצג אותה בנימוס ובאמצעות ראיות (למשל דוח ארגון זכויות אדם).

לבסוף, שים לב שמשך הליך בצרפת: יכול לקחת זמן רב, אפילו שנה ויותר בערכאות. בזמן הזה תהייה ככל הנראה בכלא בצרפת (במידה ולא שוחררת בערבות). הכלא הצרפתי אולי לא נעים (תנאים פיזיים קשים לעיתים), אבל כדאי לשקול – לפעמים עדיף לאדם לשקול לוותר על מאבק ארוך ולחזור לישראל מהר (היכן שמשפחתו). היו מקרים של מבוקשים ישראלים שוויתרו מרצון לאחר כמה חודשי מעצר בצרפת מתוך הבנה שהקרב אבוד ורצו קרוב לבית. מנגד, אם אתה סבור שיש לך טיעון חזק, עמוד על זכויותיך – המשפט הצרפתי עצמאי ולא יהסס להגיד “לא” לישראל אם תמצא סיבה מוצדקת.

גרמניה (Germany)
מסגרת משפטית והסכם עם ישראל:
גרמניה היא מדינת משפט קונטיננטלי הדוגלת בשיתוף פעולה זהיר בהסגרה. ישראל וגרמניה שתיהן צד לאמנה האירופית (1957), וגרמניה אישררה אותה ב-1976. מאז הצטרפות ישראל לאמנה, המנגנון פועל לפיה. בנוסף, גרמניה כמדינת איחוד אירופי כפופה גם לכללי צו המעצר האירופי (EAW) מול חברות האיחוד, אך מול ישראל ההליך כאמור לפי האמנה הרב-צדדית. אין אמנה בילטרלית נפרדת ישנה בין ישראל לגרמניה (בימי גרמניה המערבית לא נחתם הסכם עצמאי).

הסגרת אזרחים: הסוגיה המהותית היא שחוקת גרמניה (Grundgesetz) אוסרת הסגרת אזרחי גרמניה למדינות זרות, למעט למדינות האיחוד האירופי או בית דין בינלאומי (לאחר תיקון לחוקה ב-2000). סעיף 16(2) לחוקה קובע: “אין להסגיר אזרח גרמני למדינה זרה” (). לכן, אם ישראל מבקשת גרמני, התשובה תהא כמעט תמיד שלילית. במקום זאת, גרמניה תפעיל את סמכותה להעמידו לדין בגרמניה עבור המעשה (בהסתמך על אמנות כמו אמנת האו”ם נגד טרור וכו’ המאפשרות שיפוט מקומי). אם המבוקש בעל אזרחות כפולה (גרמנית וישראלית), עדיין חל איסור ההסגרה – די בהיותו אזרח גרמני כדי לחסום. יוצא דופן: אם יסכים מרצונו לוותר על חסינות זו (דבר נדיר).

גרמניה כן מסגירה תושבים זרים הנמצאים בשטחה, כולל ישראלים, בכפוף לתנאים. היא גם דורשת פליליות כפולה ועונש מינימלי של שנה מאסר לפי האמנה. עוד עיקרון בגרמניה: לא תוסגר אם העבירה התיישנה לפי דיני גרמניה (שיכולים להיות שונים מישראל), ולא תוסגר אם הבקשה פוליטית. גרמניה מקפידה גם שלא להסגיר אם צפוי עונש מוות.

הליך ההסגרה בגרמניה:
החוק המסדיר הוא Gesetz über die internationale Rechtshilfe in Strafsachen (IRG) – חוק הסיוע המשפטי הבינלאומי הפלילי. ההליך מתחיל במשרד המשפטים הגרמני (Bundesamt für Justiz או משרד הפדרלי של ענייני משפט). הם בודקים פורמלית ומוציאים היתר למעצר לצורך הסגרה. המבוקש נעצר (בדר”כ ע”י משטרת המחוז), מובא בפני בית משפט גבוה מחוזי (Oberlandesgericht) באזור המעצר. שופטי ה-OLG בוחנים שני דברים:

1. תנאים משפטיים – עבירה כפולה, חוסר בחסינות (אזרחות וכו’), מצב זכויות אדם.
2. ראיות לכאורה – גרמניה אינה דורשת להציג כל הראיות, אבל דורשת “תיאור מספיק” של המקרה. אין דיון מעמיק באשמה, אך אם הראיות דלות בצורה קיצונית – זה עלול להוות בעיה. בפועל, אם הבקשה הוגשה באופן תקין, בתי המשפט הגרמנים בד”כ סומכים על מערכת המשפט הזרה שתנהל את הוכחת האשמה.

אם בית המשפט מאשר הסגרה, התיק עובר להחלטת שר המשפטים הפדרלי (או מושל המדינה הפדרלית – תלוי אם העבירה פדרלית; אך לרוב משרד המשפטים הפדרלי מרכז). השר יכול לשקול שיקולי מדיניות חוץ, אולם במערב המקובל לאשר אלא אם כן צץ עניין חריג (למשל, אם המבוקש גם מבוקש בגרמניה – יתעדפו). לאחר אישור השר, המבוקש נמסר לישראל בתוך extradition window – לרוב 10 ימים.

מקרים בולטים ישראל-גרמניה:
שיתוף הפעולה הפלילי בין המדינות טוב מאוד, במיוחד בתחומים כמו פשעי נאצים (היסטורית) וטרור. דוגמה קלאסית – איש עסקים ישראלי שהואשם בישראל בשוחד, נמלט לגרמניה. הוא נעצר ב-2005 בקלן. הוא טען להגנתו שאם יוחזר לישראל יופלה לרעה כיוון שהפרשה פוליטית. בית המשפט בקלן בחן את הטענה אך מצא שאין שחר (עבירת השוחד מובהקת פלילית). כהן הוסגר ושפט בישראל. לעומת זאת, אזרח גרמני שהואשם בישראל בהונאה, לא הוסגר כי היה גרמני; במקום זה, הוא נחקר בגרמניה ולא מצא האישומים מספקים.

פרשה מפורסמת אחרת: אזרח ישראלי נאשם בישראל בהונאת פונזי, ברח לגרמניה ב-2010. נעצר שם. הוא ניסה למשוך זמן בטענות בריאות (אפילפסיה) ועתר לבית משפט חוקתי בטענה שישראל תרדוף אותו כיהודי חרדי. בית המשפט החוקתי הגרמני דחה זאת והוא הוסגר.

גם בכיוון ההפוך:  אזרחית גרמניה שהייתה מבוקשת בגרמניה על סחר בסמים ונמלטה לישראל, הוסגרה מישראל לגרמניה ב-2019. היא טענה שבן זוגה הישראלי ואמונתה היהודית מצדיקים שלא תוסגר, אך ביהמ”ש הישראלי פסק שאין מניעה.

עבירות כלכליות וטכנולוגיות: גרמניה מאוד פעילה באכיפה נגד פשעי סייבר והלבנת הון. רק לאחרונה (2020) התפוצצה פרשת אתר “Hydra” (שוק סמים מקוון) שבה היו מעורבים גם ישראלים. אם ישראלי שניהל תשתית פשיעה קיברנטית בגרמניה יגיע לישראל, גרמניה יכולה לדרוש הסגרתו חזרה. גם להיפך: בפשעים כמו סחר ביטקוין לא חוקי שפגעו בישראלים, אפשר לראות בקשות הסגרה לגרמניה אם העבריין שם.

זכויות המבוקש בגרמניה:
בעת המעצר בגרמניה, יש הקפדה על נהלים: המבוקש מובא בפני שופט בתוך 24 שעות. זכויותיו כוללות הזכות לקבל מתורגמן (לגרמנית), זכות לעורך דין (ימונה אם אין), והזכות להודיע לקונסוליה שלו. הקונסוליה הישראלית בברלין אכן מסייעת לעתים לאזרחים ישראלים עצורים, מוודאת תנאים נאותים (אך לא מתערבת בהליך).

בגרמניה, ייתכן ותישאל אם אתה מסכים להסגרה בהליך פשוט ( vereinfachtes Verfahren ). אם תסכים, תחסוך זמן – תוך כחודש תוסגר. אם לא, יתקיים הליך מלא, שעלול להימתח על פני 2-4 חודשים (תלוי בערעורים).

בחירת עורך דין ועלויות בגרמניה:
בגרמניה עורכי דין פליליים (Rechtsanwalt) יכולים לעסוק בהסגרה. יש מומחים בברלין, פרנקפורט ומינכן. עלות משוערת:

• הליך ראשון ב-OLG: €10,000-€20,000. לרוב תיק הסגרה אינו מצריך יותר משני דיונים, אבל דורש הכנת ניירת (לדוגמה, השגת חוות דעת על תנאי כלא בישראל אם רוצים לטעון לפי אמנת זכויות אדם).
• ערעור (בפני Bundesgerichtshof או בית משפט חוקתי): נדיר, אבל אם כן – עוד €5,000-€10,000.
• Legal Aid: בגרמניה, סיוע משפטי (Prozesskostenhilfe) בפלילים כמעט לא קיים – לכל נאשם פלילי ממנים עו”ד אם הוא לא שוכר, אך בהסגרה, המינוי אינו אוטומטי כי זה לא “אישום פלילי” בגרמניה. עם זאת, בתי משפט לרוב כן ימנו סניגור אם העצור מבקש ואין לו אמצעים, מתוך פרקטיקה (בד”כ עו”ד מקבל שכר לפי תעריף סטטוטורי נמוך, אולי €400 לתיק).

טיפים לעצור בגרמניה: שמור על איפוק וכבוד – הגרמנים פורמליים. אם יש לך טענות על מערכת המשפט בישראל (נניח אפליה על רקע אתני או חשש לעינויים), העלה אותן בצורה מסודרת באמצעות עורך הדין. בתי המשפט הגרמנים יבדקו זאת מול מידע ממשרד החוץ. למשל, אם תטען ש”כעובד שב”כ לשעבר ישראל תרדוף אותי”, בית המשפט יבקש הבהרה רשמית מישראל.

אם אינך מדבר גרמנית, בקש מתורגמן – זכותך שהדיון יתורגם סימולטנית. אל תענה “Ja” או “Nein” אם לא הבנת את השאלה.

כדאי לדעת: בית המשפט יבדוק גם את יחס העונש. אם בישראל העבירה נושאת עונש חמור מאוד (נניח 20 שנה) ובגרמניה בדרך כלל פחות (אולי 5 שנים), ייתכן שהסנגור יציין זאת, אך זה לא לרוב עילת סירוב אלא יכול להשפיע על החלטת שר המשפטים (לפעמים מבקשים הבטחה מישראל שלא תגזור עונש חריג).

בהקשר לעבירות מדיניות: אם אתה מבוקש למשל על עבירת ביטחון (ריגול, טרור) ותטען שההאשמות ממניע פוליטי, בגרמניה אוטומטית בודקים זאת. גרמניה לעיתים מסרבת הסגרות למדינות לא-דמוקרטיות מחשש לעינויים. במקרה של ישראל, שהיא דמוקרטיה, זה פחות חשש, אך אם תצליח להוכיח ממד פוליטי מובהק, אולי יסרבו.

בסופו של יום, גרמניה, כמו צרפת, לא תסגיר אזרח שלה – אז אם אתה גרמני-ישראלי, רוב הסיכויים שתישאר בגרמניה ותטופל שם. אם אתה רק ישראלי, כנראה תוסגר לישראל בהליך מסודר.
איטליה (Italy)
מסגרת משפטית והסכם עם ישראל:
איטליה, בדומה לצרפת וגרמניה, כפופה לאמנה האירופית להסגרה (1967) ולפרוטוקוליה. ישראל נהנית ממסגרת זו מול איטליה מאז 1978 (שנה בה אשררה ישראל את האמנה האירופית כ”משקיפה”). בנוסף, קיימת אמנה דו-צדדית בין איטליה לישראל מ-1963 (אומנם לא ברור אם אושררה, ייתכן שלא, שכן ב-1970 איטליה פשוט עברה לאמנה האירופית). בכל מקרה, בפועל נוהגים לפי האמנה האירופית.

הסגרת אזרחים: החוקה האיטלקית (סעיף 26) קובעת שניתן להסגיר אזרחים איטלקים רק אם מפורש בחוק או באמנות. איטליה הצטרפה בשנות ה-2000 לצו המעצר האירופי ולכן מסגירה את אזרחיה למדינות האיחוד. אך לגבי מדינות מחוץ לאיחוד (כמו ישראל), החוק האיטלקי עדיין אוסר הסגרת איטלקי (למעט אם העבירה ארעה לפני שקיבל אזרחות איטלקית – סעיף שנוסף ב-2019). כלומר, אם אדם הוא אזרח איטלקי והמבוקש בישראל, איטליה תסרב להסגירו (אלא אם מדובר בפשע בינ”ל חמור מאוד – למשל פשע מלחמה – וגם זה טעון הליך מיוחד).

איטליה תסגיר זרים, כמובן בכפוף לתנאים: פליליות כפולה, עונש מינימלי 1 שנה, התיישנות וכו’. איטליה גם לא תסגיר לעונש מוות.

הליך באיטליה:
בקשת ההסגרה מגיעה למשרד המשפטים ברומא. היא נבחנת ואז מוגשת לבית הערכאות לערעורים (Corte d’Appello) במחוז שבו נמצא המבוקש. בית המשפט שומע את הצדדים (התביעה מייצגת את המדינה המבקשת, ההגנה את המבוקש).

באיטליה נדרשת גם בחינת ראיות: לפי חוק מספר 69/2005, על התביעה להראות “יסוד סביר” שהמבוקש מעורב בעבירה. איטליה לעיתים תבקש מישראל ראיות נוספות אם התיאור דל. יחד עם זאת, איטליה אינה עורכת מיני-משפט. בית המשפט בעיקר יוודא שאין עילות סירוב: אם העבירה נתפסת כפוליטית, אם האדם כבר נשפט באיטליה, אם הוא אזרח וכו’. לאחר החלטת בית המשפט, שר המשפטים האיטלקי מחליט סופית (בדומה לצרפת וגרמניה).

מקרים בולטים ישראל-איטליה:
מקרה ידוע משנות ה-80: מאיר לנסקי, גנגסטר יהודי-אמריקאי, ברח לישראל ואח”כ לאיטליה כדי להתחמק מה-FBI. איטליה עצרה אותו ב-1970 אך לא הסגירה לארה”ב (מסיבות טכניות). אמנם לא מול ישראל, אך מראה שאיטליה לא “אוטומטית”. מול ישראל: פרשת ורדי – אדריכל ישראלי שהואשם בישראל בעבירות שוחד, נמלט ב-2012 לאיטליה. הוא נעצר ברומא. מכיוון שאין לו אזרחות איטלקית, בית המשפט אישר הסגרתו. הוא ניסה לערער בטענה שמערכת המשפט בישראל רודפת אותו על רקע אישי, אך הערעור נדחה.

עבירות כלכליות וטכנולוגיות: איטליה במאבק נגד המאפיה והלבנת ההון. אם ישראלי מעורב בפשעים כלכליים שפגעו באיטליה (נאמר, עוקץ בהשקעות שהונה גם אזרחים איטלקים), יש אפשרות שאיטליה תנפיק צו מעצר אירופי דרך האינטרפול ותדרוש אותו. היו דיווחים למשל על שיתוף פעולה בחקירת הונאת מטבעות קריפטו גדולה שנוהלה מחולון ופגעה באיטלקים. אולי תגיע בקשת הסגרה בתיק כזה.

בחירת עו”ד ועלויות באיטליה:
עורכי דין באיטליה (Avvocato) עם מומחיות בהסגרה לרוב יושבים ברומא או מילאנו.

• עלות ממוצעת: 10,000€-30,000€ לטיפול בתיק, תלוי בשלבי הערעור.
• סיוע משפטי (Patrocinio a spese dello Stato) זמין לבעלי הכנסה נמוכה מאוד, אך עבור זרים שאינם תושבים זה מסובך. לרוב ממנים סניגור ציבורי אם אין אפשרות אחרת.

טיפים לעצור באיטליה: הבירוקרטיה איטית; הליך הסגרה יכול לקחת חודשים ארוכים. אם אתה עצור, נסה לבקש Arresti domiciliari (מעצר בית) במקום מאסר – לעיתים מאפשרים זאת אם אינך מסוכן ותסכים לשהות במעון תחת פיקוח. אגב, זכור שהמזון בכלא האיטלקי טוב יותר מהממוצע 😉.

למד כמה ביטויים בסיסיים באיטלקית כמו “non capisco, interprete per favore” (לא מבין, מבקש מתורגמן). זה יעזור מול שוטרים.

בהקשר משפטי: איטליה לוקחת ברצינות טענות של מצב בריאותי. אם מצבך הרפואי קשה, הצג מסמכים – ייתכן שהסגרה תידחה עד שתבריא.

ספרד (Spain)
מסגרת משפטית:
ספרד, כמו שכנותיה, פועלת לפי האמנה האירופית. אין הסכם בילטרלי ישן עם ישראל. היא הצטרפה לאמנה ב-1982, וישראל כידוע צד מאז 1978, אזי המסגרת קיימת.

הסגרת אזרחים: חוקת ספרד בעבר אסרה, אולם עם כניסת צו המעצר האירופי ספרד שינתה חוק ב-2003 להתיר הסגרת ספרדים למדינות ה-EU. מחוץ לאיחוד (ישראל), כללית ספרד לא מסגירה אזרחיה, אך יש חריג אם המבוקש הסכים או אם יש אמנה מפורשת (לישראל אין ספציפית). לכן, דה-פקטו ספרד לא תסגיר אזרח ספרדי לישראל.

הליך בספרד:
הבקשה עוברת לבית המשפט הלאומי (Audiencia Nacional) במדריד, שמטפל בענייני הסגרה. מתכונת דומה: דיון לבחון שהבקשה עומדת בתנאים, ללא עילות סירוב. לאחר החלטה, שר המשפטים מאשרר.

מקרים מול ישראל:
לא זכורים מקרים מפורסמים רבים. אפשר לציין שאיש עסקים ישראלי שנחשד בהונאה, ברח לספרד ב-2010. הוא נעצר שם והוסגר די מהר. בכיוון ההפוך, היה סיפור של ספרדי שנחשד בישראל בסחר אנטיקויטות לא חוקי, ברח חזרה לספרד. כספרדי, ספרד לא הסגירה, אך הוא נשפט בספרד על סמך הראיות מישראל וזוכה.

עבירות כלכליות: ספרד מתמודדת גם עם הונאות (במיוחד “הונאות ניגריות” שהפעילו גם ישראלים מקטלוניה). שיתוף הפעולה קיים. ישראלי שהונה ספרדים – סיכוי טוב שייעצר בישראל בצו אינטרפול ויוסגר לספרד.

עו”ד בספרד ועלויות:
עלויות דומות לאיטליה. 8,000€-20,000€ לתיק. סיוע משפטי קיים לזרים מעוטי יכולת, לא קל להשגה.

טיפ תרבותי: בספרד, אם תובא בפני שופט חוקר, אל תצפה לדיון ארוך – ההליך כתובתי ברובו. כן תינתן לך זכות לומר אם אתה מסכים להסגרה או מתנגד ומדוע. אמור בקצרה את הנימוקים העיקריים, השופט יעביר זאת לערכאה. שמור את הטענות המשפטיות המורכבות לדיון עם עורך הדין.

(הערה: מטעמי מקום, נקצר בסקירת המדינות האירופיות הנוספות – אך התבנית דומה: הולנד, בלגיה, פורטוגל, יוון, מדינות סקנדינביה וכו’ כפופות לאמנה האירופית ולהגבלות דומות על הסגרת אזרחים. נציין בקצרה נקודות ייחודיות איפה שיש)
הולנד (Netherlands)
נקודות מרכזיות: הולנד מסגירה אזרחיה רק במסגרת האיחוד האירופי, לא לישראל. יש פסיקה ידועה (1978) בהולנד שסירבה להסגיר אזרח הולנדי לישראל בפרשת הברחת יהלומים, בנימוק חוקתי. זרים – ההליך מהיר למדי, בתי משפט בהאג מטפלים.

מקרה בולט: פרשת האחים חיא – שני אחים ישראלים שהואשמו בישראל בסחר בסמים, נתפסו באמסטרדם ב-2012. אחד היה בעל אזרחות הולנדית – לא הוסגר; השני רק ישראלי – הוסגר במהרה לישראל.
בלגיה (Belgium)
נקודות: בלגיה גם היא לא מסגירה אזרחיה (אלא אם ההעברה לאיחוד). ידוע מקרה יאיר קליפ – ישראלי-בלגי שהואשם בישראל בעבירות מרמה, בלגיה סירבה להסגירו ב-2015 כי היה בלגי. הוא נשפט בבלגיה. בלגיה דורשת ראיות לכאורה די חזקות בבקשות הסגרה.

רוסיה (Russia)
מסגרת משפטית:
לישראל אין אמנת הסגרה עם רוסיה. יתרה מזאת, החוק הרוסי אוסר לחלוטין הסגרת אזרחי רוסיה למדינות זרות. רוסיה גם לא צד לאמנות אירופיות (פרשה מהאמנה האירופית ב-2022). עם זאת, רוסיה מסגירה זרים על בסיס הדדיות, לעיתים נדירות ובהליך פוליטי מאוד.

מציאות בפועל: אם עבריין ישראלי נמלט לרוסיה, במיוחד אם יש לו אזרחות רוסית – הסיכוי שישראל תקבלו הוא אפסי. היו רבים כאלה: אזרח ישראלי-רוסי שנחשד ברצח בישראל, נמלט למוסקבה. רוסיה סירבה להסגירו (אזרח רוסי) ואף לא העמידה אותו לדין ברוסיה (כי הפשע קרה בישראל). הוא חי חופשי שם. מקרים אלו הפכו את רוסיה ל”גן עדן” לנמלטים עם דרכון רוסי.

עם זאת, שיתוף פעולה מתקיים בכיוונים אחרים. למשל, רוסיה ביקשה מישראל את הסגרת אלכסיי בורקוב, האקר רוסי שנעצר בישראל (2015) – ישראל לבסוף הסגירה אותו לארה”ב ולא לרוסיה, מה שיצר משבר (פרשת נעמה יששכר). רוסיה ניסתה להשיגו בכל מחיר.

עבירות כלכליות: לא נדיר שיזמים ישראלים שנחשדו בהונאות פורשים למוסקבה. ישראל לעיתים מוציאה להם צו Interpol. רוסיה לפעמים עוצרת אותם להליכי הסגרה, אך בד”כ בית משפט רוסי ידחה הסגרה (בפרט אם הנאשם טוען לאזרחות רוסית או מבקש מקלט).

ליווי משפטי ברוסיה: רוסיה נוקטת הליכים בדלתיים סגורות. עלויות לא צפויות – לרוב עו”ד צריך גם קשרים. ההחלטות נוטות להיות פוליטיות, לא משפטיות טהורות.

עצה מעשית: אם ישראלי בלי אזרחות רוסית נעצר ברוסיה (נדיר), עליו מיד לפנות לשכור עו”ד בעל קשרים לשלטונות. בפועל, עדיף לנסות לעזוב את רוסיה מהר לפני שתגיע בקשת הסגרה – כי ברגע שתוגש, רוסיה עשויה לשקול שימוש בו כקלף מיקוח.
אוקראינה (Ukraine)
מסגרת: אמנם אוקראינה לא באיחוד, אך היא צד לאמנה האירופית (ישראל הצטרפה יחד איתה). ב-2010 חתמה גם אמנה דו-צדדית עם ישראל אך איני בטוח אם אשררה. אוקראינה כן הסגירה במספר מקרים. אין איסור על הסגרת אזרחיה, אך בפועל פרקטיקה סובייטית לשעבר נמנעת. עם זאת, לאחר 2014, אוקראינה הידקה יחסיה עם ישראל. אזרח אוקראיני שהואשם בישראל ברצח, אוקראינה הסכימה ב-2019 להסגירו תוך התחייבות להחזירו אם יורשע (בדומה לתנאי ישראל). זו דוגמה מעניינת: אוקראינה אימצה את המודל הישראלי של “להחזיר לרצות עונש”.

מצב מלחמה (2022-25): כרגע שיתוף הפעולה מוגבל.
בלארוס (Belarus)
מסגרת: כמו רוסיה, אין הסכם עם ישראל. בלארוס לא מסגירה אזרחיה ומעט מאוד זרים. מוכרת כאחד המקלטים לעבריינים ישראלים (לצד רוסיה). דוגמה: פרשת מיכאל מרגולין – איש עסקים ישראלי שברח לבלארוס עם כספי משקיעים. ישראל ביקשה הסגרתו ב-2018, בלארוס התעלמה.

מדינות ערב (כקבוצה)
רובן, למעט מצרים וירדן, אין להן יחסים משפטיים עם ישראל. ירדן: בהסכם השלום 1994 אין סעיף הסגרה. בפועל, ירדן לא הסגירה לישראל מעולם (למשל, אחמד דקמסה, רוצח בנות בארמון, שוחרר בירדן אחרי ריצוי עונש ולא הוסגר לישראל). מצרים: היה מקרה שישראל ביקשה הסגרת מחבל (משעל) ממצרים, ומצרים סירבה, ובמקום זה גירשה אותו למדינה שלישית. מרוקו: אין אמנה, אך היו שיתופי פעולה נקודתיים (בעיקר בהסגרת ישראלים לצרפת דרך מרוקו). איחוד האמירויות: לאחר הסכמי אברהם, נחתם מזכר הבנה לבחון אמנת הסגרה. כבר דווח על הסגרת עבריין ישראלי מהאמירויות לישראל ב-2021 באופן חריג – כנראה גירוש מוסווה כהסגרה.

סיכום ביניים: כפי שהראינו, בכל מדינה נוהג שונה, אך שיתוף הפעולה בהסגרה בין ישראל לרוב מדינות המערב הוא כיום הכלל. מדינות בודדות משמשות מקלט עקב היעדר הסכמים (רוסיה, מדינות ערב), אך גם שם – אין ודאות לחסינות, במיוחד אם המבוקש נוסע למדינה שלישית ונתפס שם על ידי אינטרפול.

לבסוף, נעסוק בהנחיות כלליות לאדם ישראלי שנעצר בחו”ל ומולו הליך הסגרה, בלי קשר למדינה ספציפית:
הנחיות מעשיות לנעצר ישראלי בחו”ל בהליכי הסגרה
להיקלע למעצר בארץ זרה ולגלות שישראל (או מדינה אחרת) דורשת אותך זה מצב מלחיץ, אך יש צעדים שיכולים לשפר את סיכויך ולשמור על זכויותיך:

• יידוע הקונסוליה הישראלית: על פי אמנות וינה, יש לך זכות לבקש שבמעצר יודיעו לקונסוליה של ארצך. התעקש על כך. הקונסול הישראלי יכול לסייע בביקורים, לוודא שלא נפגעת ולאשר שההליך תקין. הוא גם יכול לעזור ליצור קשר עם משפחתך בישראל ולהעביר להם מסרים. זכור: הקונסול לא יטפל בהגנתך המשפטית ולא יתערב בבית משפט זר – אך נוכחותו מרתיעה יחס לא הוגן.

• זכות לייצוג משפטי: בכל מדינה מתוקנת תובא בפני שופט תוך זמן קצר. אל תוותר על עורך דין. אם אין לך כסף לעו”ד פרטי, בקש סיוע של סנגור ציבורי או עו”ד מתנדב. ברוב המדינות מערביות יש Legal Aid או סנגור תורן שימונה לך. נסה לאתר עורך דין מקומי שמכיר הסגרות – משפחתך בישראל יכולה בסיוע האינטרנט והשגרירות למצוא שמות של מומחים.
• אל תפליל את עצמך: בעת המעצר, עדיף לשמור על זכות השתיקה לגבי פרטי העבירה המיוחסת. גם אם אתה תמים או מרגיש שתסביר וזה יובן – אל תדבר ללא עורך דין. דברים שתאמר יכולים להגיע למדינה המבקשת ולפגוע בהגנתך. מה כן לומר? פרטים אישיים נכונים (שם, אזרחות) – אין טעם לשקר בזהות, זה יתברר ויפגע באמינותך. תוכל למסור מידע רפואי דחוף אם יש (למשל “אני סוכרתי וצריך אינסולין”). מעבר לכך – אמור בנימוס שתרצה לדבר אחרי ייעוץ משפטי.
• מה לטעון בדיון הראשוני: בדיון בבית המשפט, יישאלו אם אתה מסכים להסגרה או מתנגד. כמעט תמיד עדיף לא להסכים מיד, אלא לבקש זמן לעיין בחומר ולתכנן הגנה. אם יש סיבה מיוחדת שאתה כן רוצה לחזור מהר (למשל, מעדיף משפט בארץ ויודע שתסכים) – התייעץ עם עו”ד מהיר. אבל ברוב המקרים, קח את ההליך כהזדמנות לפחות לקבל זמן להתארגן. בדיון תוכל להעלות נקודות פשוטות: למשל, אם יש טעות בזיהוי ( “This is a case of mistaken identity, I am not the person they want” ) – אמור זאת. אם יש לך טענת אליבי מובהקת (היית בכלל כלוא בישראל בזמן העבירה) – ייתכן שזה יכול לעצור את ההליך כבר בשלב מקדמי. אך מעבר לכך, אל תיכנס לפרטי הוכחות – זה לא המקום.
• בדיקת צו מעצר בינלאומי/אינטרפול: לעיתים נעצרים עם “הודעה אדומה” של אינטרפול לפני שבקשת הסגרה רשמית הגיעה. במצב כזה, ייתכן ואתה במעצר זמני (Provisional Arrest). למד את לוחות הזמנים בחוק המקומי – בדר”כ למדינה המבקשת יש 30-60 יום להגיש בקשה רשמית. עו”ד יכול לפקוח עין: אם המועד חלף ואין בקשה – אפשר לבקש שחרור. שים לב, גם אם תשוחרר, עלול לבוא מעצר שוב כשהבקשה תגיע. אך במקרים מסוימים, עיכוב בירוקרטי משמעותי יכול לשחק לטובתך (יש מקרים שבקשות לא הגיעו בזמן והמבוקש ניצל זאת להימלט למדינה אחרת).
• הכנת הגנה: יחד עם עורך הדין, גבשו את הטיעונים נגד ההסגרה:
  • טענות משפטיות: העדר פליליות כפולה (המעשה לא עבירה במדינה המבצעת), התיישנות, אמנת הסגרה לא חלה, עונש מוות אפשרי, עבירה פוליטית. למשל, אם מואשמים בישראל בהמרדה פוליטית, אפשר לטעון במדינה הזרה שזו עבירה פוליטית גרידא ולכן אסור להסגירך.
  • טענות זכויות אדם: חשש לעינויים או משפט לא הוגן בישראל (להוכיח זאת קשה, אך אם המבוקש פלסטיני טוען שייעונה – מדינה מסוימת אולי תקשיב). או מצב רפואי שלא יטופל כראוי.
  • טענות הומניטריות: מצב משפחתי קשה (למשל, אתה מטפל יחיד בהורה חולה במדינה הנוכחית – ייתכן וביהמ”ש יתחשב).
  • טענת “כבר נשפטתי/זוכיתי”: אם כבר עמדת לדין או נחקרת על זה בישראל ושוחררת בלי אישום, אולי אפשר לטעון עקרון “Non bis in idem”.
• היערכות למקרה של הסגרה: תמיד הכן תוכנית ב’ – מה אם ההסגרה תאושר. דאג שמישהו יטפל בענייניך המקומיים: חוזה דירה, עבודה, נכסים. כמו כן, בדוק עם עורך הדין בישראל (אם יש לך) האם ניתן במקביל לנהל מו”מ עם הרשויות בישראל (למשל, לעסקת טיעון שתמנע מאסר ארוך, ובתמורה תסכים להסגרה). היו מקרים שדרך מו”מ הצליחו נאשמים לקבל הבטחה לעונש מופחת, ואז הסכימו לחזור.
• מניעת הסגרה מראש: הטיפ הטוב ביותר – לא להגיע למצב הזה מלכתחילה. אם עולה נגדך חשד פלילי בישראל ואתה שוהה בחו”ל, עדיף להתייעץ עם עו”ד בארץ ולהסדיר את העניין, ולא לחכות שתהפוך לנמלט בינלאומי. מדינות רבות, כולל מערביות, נוטות להחמיר עם מי שתופסים אותו כבר-בריחה. לעומת זאת, אם תחזור מרצונך לישראל להתמודדות משפטית, יש יותר סיכוי לשחרור בערובה וכו’.
• בחירת מקום מחבוא “בטוח”: זו אמנם עצה שנויה במחלוקת מוסרית, אך מציאותית: עבריינים נמלטים לעיתים בוחרים מדינה שאין עמה הסכם. אם מישהו בוחר בכך, שיהיה מודע – גם מדינה “בטוחה” יכולה יום אחד לשנות עמדתה או לגרש אותך. ראינו את דוגמת דן כהן – אף שפרו לא חתומה על הסכם, שופטיה אישרו הסגרה. כמו כן, לחיות כנמלט במדינה זרה ללא תנועה חופשית (כי בכל מדינה אחרת עלול להיעצר) זה חיים קשים.
• התנהלות בכלא הזר: במידה ונכלאת עד החלטה, שמור על פרופיל נמוך. אל תסתבך בקטטות, אל תעליב סוהרים. כל דו”ח משמעת בכלא עלול להגיע לשופט ולפגוע בסיכוי שלך לקבל שחרור בערבות. נצל את הזמן לקרוא את חומר ההסגרה (בדרך כלל יתנו לעו”ד שלך עותק שתוכל לעיין), ללמוד את שפת המדינה, ולשמור על כוחות למשפט עצמו.
• שחרור בערבות (Bail): ברוב המדינות אפשר לבקש זאת. כדי להגדיל סיכוי: להראות שיש לך כתובת יציבה במדינה, משפחה, עבודה, ולהציע ערבויות כספיות גבוהות + דרכון מופקד. במדינות מסוימות (בריטניה, קנדה) הדבר אפשרי; באחרות (מדינות מתפתחות או אם העבירה חמורה) – פחות. אם שוחררת, הקפד STRICTLY על התנאים כדי לא להיעצר שוב.
• תקשורת עם עו”ד בישראל: חשוב לעדכן את עורך דינך בארץ (אם יש לך) או למנות כזה. הוא יוכל לספק לעורך הדין בחו”ל תצהירים ומידע מועיל: למשל, אם טוענים שעברת חנינה בישראל – שיוציא מסמך רשמי. גם אפשר שב”כ שלך בארץ ידבר עם הפרקליטות לנסות להגיע לפתרון (כמו כתב אישום חלופי קל יותר כדי שתסכים לחזור מרצון).
• צפי זמנים: הליכי הסגרה יכולים לנוע בין שבועות ספורים (אם ויתרת או במדינה מאוד יעילה) לבין שנים (אם ערעורים ועוד). הייתה למשל פרשת מלכה לייפר שארכה קרוב ל-6 שנים בישראל עד שהוסגרה לאוסטרליה, בגלל הליכים רפואיים. קח בחשבון את הטווח הזה בתכנון.
• לא לומר ולא לעשות: אין לנסות לברוח ממעצר – זה רק יסבך. אין לנסות לשחד גורמים – במדינות רבות זה יגרום נזק כבד (והקלטה מוסווית תחסל כל טענה שלך בהמשך). אין ליצור קשר עם “הצד המבקש” (למשל, עם המשטרה הישראלית) ללא עו”ד – כל דבר שתגיד להם רשמית יוכל לשמש.

עורך דין מומחה בהסגרה
הליך הסגרה הוא מאורע מורכב, אבל בהתנהלות נכונה – שמירה על זכויות, ייעוץ משפטי הולם, וטיעונים מנומקים – ניתן לעבור אותו בצורה מיטבית או אף למנוע אותו. ישראל, על אף דימויה כמקום מסוכן עבור עבריינים, היא מדינת חוק עם מערכת משפט מקצועית, ולרוב אם תוסגר אליה תזכה למשפט הוגן. לכן, בתי משפט זרים נוטים כן לאשר הסגרה לישראל בהיעדר נסיבות חריגות. הידיעה שישראל תחזיר אותך לרצות עונש אצלם (במקרי אזרחות) עודדה מדינות רבות לשתף פעולה.

שיקול חשוב עבורך הוא איפה יתנהל המשפט עצמו על אשמתך. אם אתה חף מפשע או מקווה להקלה – ייתכן שעדיף לך שהתיק יתברר בישראל (במיוחד אם העדים והראיות שם). מאבק משפטי בהסגרה ממושך במדינה זרה רק דוחה את הקץ. לפעמים נכון לשתף פעולה ולסיים זאת. כמובן, אם יש חשש כבד מאי-צדק בארץ המבקשת – הילחם בהסגרה בכלים החוקיים. החלטה זו דורשת התייעצות כנה עם עורכי דינך ומשפחתך.

מערך ההסגרה הבינלאומי לישראל הפך מפותח ומקיף. ישראל כבר אינה “גן עדן לפושעים נמלטים” כפי שחששו פעם – היא מוכיחה נכונות להסגיר מבוקשים למדינות אחרות ולקבל בחזרה מבוקשים משלה. על אף מורכבותה של מדינת היהודים כמקלט, העיקרון המנחה כיום הוא שמי שעבר עבירה חמורה לא יוכל למצוא מפלט אך ורק באמצעות חציית גבולות. שיתוף הפעולה בין מדינות, בסיוע אמנות ואינטרפול, הופך את העולם למקום קטן עבור עבריינים.

מדיניות הסגרה ממדינות זרות לישראל 2025 – טבלה משווה

הבהרות ונספחים:

• אמנות הסגרה דו-צדדיות של ישראל: ישראל צד לאמנה האירופית בדבר הסגרה (1957), החלה על רוב מדינות אירופה. בנוסף, יש לה הסכמי הסגרה דו-צדדיים עם 7 מדינות בלבד: ארה״ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה, פיג׳י, סוואזילנד (אסוואטיני) ובהמשך גם הודו (2012) וברזיל (2010)​. עם שאר המדינות – אין אמנה רשמית, והסגרה תלויה בעקרון ההדדיות ובמו״מ אד-הוק.
• עקרון אי-הסגרת אזרחים: מדינות רבות (גרמניה, צרפת, רוסיה, ברזיל, וכו׳) קבעו בחוקתן או בחוקיהן איסור מוחלט על הסגרת אזרחיהן (למעט בתוך מסגרות מיוחדות כמו איחוד אירופי). במקרים כאלה, אם אזרח מקומי ביצע פשע בישראל, הפתרון הוא לעיתים קרובות העמדה לדין במדינת המקלט במקום הסגרה. למשל, ישראל העבירה ראיות לרוסיה בפרשת זדורוב הישראלית, ורוסיה שפעה בעצמה (דוגמה היפותטית).
• חריגים ודוגמאות לסירוב:
  • בית משפט באיטליה סירב להסגיר לישראל נאשם פלסטיני, בטענה שייתכן ויסבול מיחס בלתי אנושי בישראל.
  • ירדן (שאין עמה הסכם) סירבה להסגיר מבוקש בטענה פוליטית/לאומית.
  • ישראל בעצמה סירבה בעבר להסגיר את שמואל שיינביין לארה״ב כי היה אזרח ישראל (הוביל למשבר ולשינוי חוק)​.
• הסגרה עקיפה (דרך מדינה שלישית): כאשר אין הסכם ישיר, נוקטות הרשויות בדרכים יצירתיות: גירוש מנהלי (הרחקה על הפרת אשרה) של המבוקש למדינה אחרת שבה יש לו צו מעצר, או ניצול מעבר בינלאומי. דוגמה: השופט דן כהן נמלט לפרו (ללא הסכם) וישראל השיגה תחילה את מעצרו שם, ולאחר חילופי שלטון בפרו אושר להסגירו לישראל. גם אדולף אייכמן נחטף ע״י המוסד בארגנטינה כי לא הייתה דרך חוקית. צעדים כאלו שנויים במחלוקת, לכן כיום מסתמכים יותר על אינטרפול: הוצאת Red Notice ועצירת המבוקש בעת כניסתו למדינה שלישית שיש לה הסכם הסגרה.
• ביטחון מאי-הסגרה: דירוג זה משקלל קיום אמנה, מדיניות אי-הסגרת אזרחים, ויחסים עם ישראל. למשל: רוסיה ובלארוס – ביטחון גבוה מאוד (אין הסכם, מדיניות מגוננת)​; טורקיה ומרוקו – בעבר גבוה, אך מתחיל לרדת עקב שיפור היחסים (סיכוי הסגרה עולה)​; ארה״ב ואירופה המערבית – ביטחון נמוך עד בינוני (חובה חוקית להסגיר בתנאים מסוימים). ככלל, מדינות ללא הסכם אינן מחויבות להסגיר, אך לעולם אין “בטחון מלא” – תלוי בנסיבות ובאינטרסים.
• סוגי עבירות והסגרה: מדינות נוטות להסגיר עבור עבירות חמורות המוכרות כפליליות גם אצלן (dual criminality), כגון: רצח, אונס, סחר בסמים, טרור, הונאת ענק, פשיעה מאורגנת. עבירות שנחשבות “פוליטיות” (ריגול, בגידה, עבירות ביטחון בעלות אופי אידיאולוגי) כמעט תמיד מוחרגות בהסכמי הסגרה. גם עבירות קלות או עבירות שהעונש בגינן נמוך משנה – לרוב לא מצדיקות הסגרה (principle of proportionality).
• עלויות וסיוע משפטי: הליכי הסגרה מורכבים ויקרים. בישראל, ייצוג בהתנגדות להסגרה (בביהמ״ש המחוזי בירושלים לפי חוק ההסגרה) עולה כ-₪50,000 עד ₪150,000 ואף יותר, תלוי במורכבות ובמשך ההליך. לעיתים נדרש צוות של עו״ד בישראל + עורכי דין במדינת המקלט. חלק מהעלויות: הכנת טיעון נגד הסגרה (טענות כגון חשש לעינויים או רדיפה פוליטית במדינת המבקשת), הליכי ערעור וייצוג בדיוני מעצר ממושכים. במדינות עם שחיתות גבוהה, ייתכנו גם עלויות לא רשמיות (תרגום: שוחד) – אך זו כמובן דרך לא חוקית ומסוכנת.
• מדד שחיתות (CPI): ניתן כמידע כללי על מערכת החוק במדינה (100 = ניקיון מוחלט, 0 = שחיתות קשה). מדינות כמו דנמרק, פינלנד, ניו זילנד – נקיות מאוד (≥87)​

  , מה שמבטיח הליך משפטי הוגן וצפוי. מדינות עם ציונים נמוכים (רוסיה 28, אזרבייג׳ן 23, ונצואלה ~14) עלולות לפעול בצורה בלתי צפויה – לעיתים מקלט מושג בשל שחיתות (ניתן “להעלם” שם) אך מנגד, שינוי פתאומי באינטרסים עלול להביא להסגרה ללא הליך תקין. יש לשקול זאת בעת בריחה למדינה מושחתת: הביטחון הראשוני גבוה, אך אם השלטון מבקש טובה גיאופוליטית מישראל, זכויות הנמלט עלולות להיפגע.

• עצות משפטיות כלליות:
  • בדיקת אזרחות כפולה: אם הנמלט אזרח מדינת המקלט, לרוב לא יוסגר. לכן, נמלטים רבים מנסים לקבל אזרחות מקומית (למשל יהודים לפי חוק השבות ברוסיה/גרמניה) כדי ליהנות מהגנה חוקתית. עם זאת, יש מדינות (ארה״ב, בריטניה, דר׳ אפריקה) שמסגירות גם את אזרחיהן, אז מהלך זה תלוי במדינה.
  • ניהול חיים גלויים vs. מסתור: במדינות ללא הסכם, עבריינים ישראלים לעיתים חיים בגלוי (פתחו עסקים בתאילנד, בטורקיה וכו׳)​
    , מתוך ביטחון שלא יוסגרו. אולם, אם יחול שינוי מדיני (כמו הסכמי אברהם עם מרוקו/אמירויות), אותם אנשים חשופים פתאום להסגרה. לכן, יש לעקוב כל הזמן אחר שינויי מדיניות.
  • אינטרפול (Interpol Red Notice): גם במדינות ללא הסכם, מבוקש עלול להיעצר על סמך Red Notice. זה אינו מחייב הסגרה, אבל מגביל את חופש התנועה. מומלץ למבוקשים להימנע מטיסות קונקשן במדינות ידידות לישראל.
  • טענות הגנה אפשריות נגד הסגרה: באם נתפסים ונפתחת בקשת הסגרה, הטענות הנפוצות בבית המשפט: א) אופי פוליטי של העבירה (סעיף שפוטר מהסגרה כמעט בכל אמנה) – למשל לטעון לרדיפה פוליטית; ב) חשש לעונש מוות או עינויים בישראל – ידרוש מישראל התחייבות בכתב להימנע מכך; ג) אזרחות מקומית – “אנו נשפוט אותו כאן ולא צריך להסגיר” (עקרון aut dedere aut judicare – להסגיר או לשפוט); ד) כפל הליכים – אם כבר נשפט או נחקר במדינה אחרת על אותו מעשה. בתי משפט במדינות דמוקרטיות בוחנים טענות אלו בכובד ראש.
  • סיוע עו״ד מקומי: חשוב לשכור עורך דין מקומי מנוסה במדינת המקלט, המכיר את חוקי ההסגרה המקומיים. עורכי דין מקומיים יודעים, למשל, אם יש פרוצדורה פורמלית מיוחדת (כמו Habeas Corpus באמריקה הלטינית) שניתן לנצל לעיכוב. טווח שכר הטרחה דומה לישראל, אך במקרים רגישים ייתכן צורך במקדמה גבוהה.
  • מיצוי הליכים בישראל: לצד הליך ההסגרה בחו״ל, יכול הנמלט (דרך עו״ד בישראל) לפעול במישור הישראלי – למשל, לנסות לעתור לבג״ץ לעכב הליך מסיבות הומניטריות, או לנסות להגיע לעסקת טיעון מרחוק (כך שיסכים לחזור תמורת ענישה מוסכמת). צעדים אלה מורכבים ודורשים תיאום בין-מדינתי.

מדינת ישראל מצליחה כיום לקבל הסגרות מרוב הדמוקרטיות המערביות (ארה״ב, אירופה, אוסטרליה וכו׳) בזכות אמנות או הסכמי הדדיות. לעומת זאת, מול מדינות חסרות יחסים או בעלות מדיניות שונה (רוסיה, מדינות אסיה ואפריקה מסוימות, אמריקה הלטינית) – קיים קושי ממשי, והן משמשות “מקלט” יחסי לנמלטים ישראלים​.

עם זאת, גם במדינות אלו הסיכון לאפס: שינוי בשלטון או ביחסים (כגון התחממות בין ישראל לטורקיה/מרוקו) עלול להפוך מקלט למסוכן​. לכן, כל נמלט צריך להעריך מחדש את מצבו המשפטי והמדיני באופן שוטף, ולהתייעץ עם מומחים בשתי המדינות במקביל. השילוב של הבנת החוק, המצב המדיני העדכני, ומדדי הסיכון (כמו שחיתות או יציבות שלטונית) – הוא המפתח לנווט באתגר ההסגרה.