רישיון עסק הוא היתר חוקי שניתן על־ידי הרשות המקומית להפעלת עסק בתחומים המוגדרים בחוק. בישראל, כל עסק המשתייך לענפים מסוימים (כגון מזון, בריאות, דלק, תעשייה, בילוי ועוד) חייב לקבל רישיון עסק לפני פתיחתו לציבור. נכון לשנים האחרונות, יש כ־135 אלף עסקים בישראל המחויבים ברישוי עסק. מספר זה משתנה מעט משנה לשנה בהתאם לדיווחי הרשויות המקומיות – למשל, בשנת 2019 דווח על 136,711 עסקים טעוני רישוי, ובשנת 2022 המספר עמד על כ־134,872 עסקים. נתון מעניין הוא שחלק משמעותי מהעסקים הללו פועלים ללא רישיון תקף: בשנת 2022 דווח על 31,917 עסקים ללא רישיון, המהווים כ־24% מהעסקים הטעונים רישוי.

האחוז הגבוה של עסקים הפועלים ללא רישיון מעורר דאגה, אך ניתן לראות מגמת שיפור קלה לאורך השנים. בשנת 2013 הוערך שכ־31% מהעסקים טעוני הרישוי פועלים ללא רישיון עסק, ואילו עד 2017 ירד שיעור זה לכ־27%. הרפורמה ברישוי עסקים שהחלה ב־2017, אשר אפשרה בין היתר הנפקת רישיונות על סמך תצהיר של בעל העסק, תרמה לירידה הדרגתית בהיקף העסקים הלא-מורשים. עם זאת, בשנת 2019 חלה עליה קלה לשיעור של 28% ללא רישיון (כ־37,857 עסקים מתוך 136,711), בין השאר עקב שינויים בדיווח ואכיפה. נתוני 2021-2022 מראים ירידה נוספת לשיעור של 23%-24% כאמור, מה שמעיד על שיפור איטי אך מתמשך במצב הציות לחוק. עדיין, קרוב לרבע מהעסקים בישראל פועלים בניגוד לחוק וללא רישיון עסק תקף – אתגר משמעותי לרשויות האכיפה.

פילוח לפי אזורים: מעניין לבחון את היקף העסקים הלא-מורשים לפי מחוזות בארץ. במחוזות השונים קיימים הבדלים הן במספר העסקים והן בשיעור ההפרות. למשל, בשנת 2017:

• מחוז תל אביב: האזור העסקי הגדול בארץ – כ־28% מהעסקים טעוני הרישוי פעלו ללא רישיון. בשנת 2019 המצב שם השתפר, ושיעור העסקים ללא רישיון במחוז תל אביב ירד לכ־24%, הנמוך ביותר בארץ.
• מחוז המרכז: במרכז הארץ שיעור ההפרה היה דומה לתל אביב – כ־27% בשנת 2017.
• מחוז חיפה: מאופיין בשיעור עבירות גבוה יחסית – כ־32% ללא רישיון (2017).
• מחוז ירושלים והסביבה: לא צוין בדוח גלובס, אך לפי הערכות נע סביב הממוצע הארצי.
• מחוז דרום וצפון: גם הם סביב 25%-30%, עם שונות בין ערים גדולות לערי פריפריה.
• מחוז יהודה ושומרון: אמנם מספר העסקים שם קטן (כ־2,098 עסקים טעוני רישוי ב-2017), אך אחוז ההפרה הוא הגבוה בארץ – 36% מהם פעלו ללא רישיון. בשנת 2019 אף צוין שמחוז יהודה ושומרון הגיע לשיא של 38% עסקים לא מורשים.

ראוי לציין שהבדלים אלו יכולים לנבוע ממידת האכיפה והמודעות בכל אזור, וכן מסוג העסקים הדומיננטי: אזורים עם ריבוי עסקים קטנים (דוכנים, מסעדות קטנות וכו’) עשויים להתאפיין ביותר הפרות לעומת אזורי תעשייה מוסדרת. להלן טבלה המסכמת את שיעור העסקים ללא רישיון בארבעה מחוזות מרכזיים (נתוני 2017):

פילוח לפי תחומי עיסוק: גם בתחום הפעילות של העסק יש השפעה על הסבירות לפעול ללא רישיון. דוחות משרד הפנים מלמדים שענפי המזון, המסחר וכלי הרכב הם מן הבעייתיים ביותר – בכל אחד מהם כ־30% מהעסקים פועלים ללא רישיון תקף. למעשה, כ-31% מכלל העסקים הלא מורשים בארץ הם מענף המזון; בשנת 2017 למשל נמצאו 17,262 עסקים בתחום המזון שפעלו ללא רישיון, המהווים 31% מתוך כ-55 אלף עסקים בתחום המזון באותה שנה. גם בענפי מסחר קמעונאי ותעשיית הרכב (מוסכים, מכירת רכבים) נרשם שיעור דומה של כ-30% ללא רישוי. לעומת זאת, בענף השמירה והאבטחה – תחום הנתון לרגולציה ביטחונית כבדה – רק כ־14% מהעסקים פועלים ללא רישיון, שיעור נמוך ביחס לממוצע. ענפי הבריאות והתרופות עומדים באזור 20% הפרות, ותעשייה ומלאכה סביב 22%, לפי פילוח נתוני 2017 (ראו תרשים למטה). המסקנה היא שבתחומים שבהם נדרשים תנאי סף מחמירים (כגון אישור משטרה או משרד הבריאות) הנטייה לפעול ללא רישוי נמוכה יותר, בעוד שבתחומים “נגישים” יותר כמו מזון ומסחר – יש לצערנו יותר עסקים המוותרים על ההליך החוקי.

תרשים: פילוח עסקים הפועלים ללא רישיון בתחומי עיסוק שונים (2017). למשל, בענף המזון 31% פעלו ללא רישיון, במסחר 28%, באבטחה רק 13% וכד’. המקור: משרד הפנים/גלובס.

השוואות בינלאומיות: בהקשר הגלובלי, ישראל מתמודדת עם רגולציה כבדה יחסית בתחום זה. דו”ח של ארגון OECD משנת 2016 ציין שמערכת רישיונות העסק בישראל היא מהמסורבלות והמורכבות במדינות החברות בארגון. למעשה, הדו”ח דירג את ישראל בין האחרונות במדדים הקשורים לנטל הרגולטורי על עסקים קטנים, כאשר רק מדינות כמו טורקיה, יוון ולוקסמבורג מציגות מצב גרוע יותר בתחום זה. הקשיים הביורוקרטיים (כגון ריבוי אישורים, זמני המתנה ארוכים ודרישות טכניות מורכבות) מהווים חסם של ממש בפני יזמים קטנים ובינוניים. לשם השוואה, במדינות רבות בעולם המערבי הליך הרישוי יעיל יותר: בבריטניה, למשל, עסקים רבים אינם זקוקים לרישיון כללי לפתיחה (מלבד רישומים פשוטים), ורק תחומים רגישים במיוחד – כמו מכירת מזון, אלכוהול או שירותי בריאות – דורשים היתר מיוחד. במדינות אלה ההליך לרוב מהיר ומקוון, לעיתים מסתיים בתוך ימים ספורים. לעומת זאת, בישראל 2024, למרות התקדמות בדיגיטציה, עדיין מדווחים בעלי עסקים על תהליכים האורכים חודשים רבים עד לקבלת רישיון, בשל הצורך בבדיקות של גופים רבים. אכן, במדד “קלות עשיית עסקים” (Doing Business) ישראל מפגרת בתחום מתן היתרים: לפי נתוני הבנק העולמי, זמן הטיפול הממוצע בהיתרי בנייה בישראל עמד בעבר על 102 ימים, לעומת ממוצע של כ־75 יום במדינות OECD. נתון זה משקף באופן חלקי גם את סרבול הליכי רישוי העסקים. החדשות הטובות הן שבעקבות הרפורמות האחרונות, ישראל שיפרה במידת-מה את ביצועיה במדדים אלו, וצפויה להמשיך במגמה עם הטמעת תהליכי רישוי מקוצרים ומקוונים.

כדי להיטיב להבין את נושא רישוי העסקים, נצלול עתה אל המסגרת החוקית, נפרט את החובות והסנקציות, נסקור את תהליך הרישוי, העלויות הכרוכות בכך, הגורמים המסייעים לעסקים – ולבסוף גם נציג גורמים בכירים ברשויות המקומיות אליהם ניתן לפנות לסיוע.

חוק רישוי עסקים: מטרות החוק, חובות וסנקציות

המסגרת החוקית המרכזית בתחום זה היא חוק רישוי עסקים, תשכ”ח-1968. חוק זה נועד להסדיר את הפעילות העסקית במשק הישראלי, תוך הגנה על אינטרסים ציבוריים חיוניים. בסעיף 1 לחוק מפורטות מטרות החוק, הכוללות בין היתר:

• שמירה על איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים (תנאי תברואה נאותים, מניעת רעש וריח וכד’).
• מניעת סכנות לשלום הציבור והגנה מפני פשיעה (הבטחת ביטחון הנמצאים במקום העסק, מניעת שוד והתפרצות).
• הבטחת בטיחות המבקרים והעובדים בעסק וסביבתו.
• מניעת מחלות בעלי חיים וזיהום מקורות מים (במיוחד בעסקים חקלאיים או וטרינריים).
• שמירה על בריאות הציבור – לרבות תנאי תברואה נאותים בעסקי מזון, מרפאות, קוסמטיקה וכד’.
• קיום דיני התכנון והבנייה – כלומר, וידוא שהעסק פועל בנכס עם ייעוד מתאים ובהיתר בנייה כנדרש.
• קיום דיני הכבאות – עסקים מחויבים לעמוד בדרישות כיבוי אש ומיגון אש למניעת אסונות.

כפי שניסחה זאת שופטת בית המשפט בהרצליה, “העיקרון הטבוע בחוק רישוי עסקים הוא ברור – אין כל זכות לאדם לנהל עסק ללא רישיון”. דברים אלו נאמרו בפסק דין מדינת ישראל נ’ גלוגובר גל (תיק פלילי 1085/03), אשר הדגיש שהחופש לעסוק (זכות חשובה המעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק) מוגבל על ידי דרישות רישוי סבירות שנועדו לתכלית ראויה. במילים אחרות, המחוקק קבע שישנם סוגי עסקים שמחייבים פיקוח ואישור מוקדם, כדי להגן על הציבור והסביבה, ולכן בעל עסק בתחומים אלה אינו יכול לטעון לחופש מוחלט – הוא כפוף לחובה לקבל רישיון עסק.

חובת הרישוי: סעיף 4 לחוק קובע בפשטות כי אסור לאדם לעסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון עסק בתוקף, היתר זמני או היתר מזורז שניתן לפי החוק. עוד מודגש שאם העסק פועל במקום קבוע (לא נייד), הרישיון חייב להתייחס לאותם מִתחמים (כלומר, הרישיון הוא ספציפי לכתובת/מיקום העסק). משמעות הדבר היא שאפילו אם אדם כבר מחזיק ברישיון לעסק במקום אחד, אינו רשאי “להעתיק” את הפעילות למקום אחר ללא עדכון הרישיון או קבלת חדש. כמו כן, הרישיון הוא אישי לעסק – לא ניתן להעבירו למישהו אחר או לעסק אחר ללא אישור (למשל, בעת שינוי בעלות העסק לרוב נדרש להוציא רישיון חדש על שם הבעלים החדשים).

צו רישוי עסקים: לא כל עסק במדינה חייב ברישיון – החוק מגדיר, בסמכות שר הפנים, איזה סוגי עסקים הם “טעוני רישוי”. הפירוט הזה מופיע ב”צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי)” שמתעדכן מעת לעת. בצו מפורטים מאות סוגי עיסוקים המחייבים רישיון, מקוטלגים לפי תחומים: מזון (מסעדות, בתי קפה, אטליזים, מפעלי מזון), בריאות וקוסמטיקה (מכוני יופי, מרפאות, מכוני קעקועים), דלק ואנרגיה (תחנות דלק, מפעלי גז), תעשייה ומלאכה, מסחר (מרכולים גדולים מעל שטח מסוים, קניונים), מקומות בידור (אולמות אירועים, מועדונים, קולנוע), חקלאות ובעלי חיים (משחטות, רפתות), ועוד. לדוגמה, בעיר ראשון לציון פועלים כ-3000-3300 עסקים טעוני רישוי במגוון תחומים: מסעדות, מאפיות, בתי מלאכה, מוסכים, מפעלי ייצור, מחסנים ועוד. לעומת זאת, עסקים הפטורים מחובת רישוי כוללים למשל משרדים של מקצועות חופשיים (עורכי דין, רואי חשבון), גני ילדים פרטיים ופעוטונים, ועסקים זעירים שלא נכללו בצו. חשוב להדגיש: אם העסק אינו מופיע בצו טעוני הרישוי, אין חובה להוציא לו רישיון עסק (אם כי כמובן עליו לפעול כחוק בתחומים אחרים – רישום ברשויות המס, עמידה בתקני בטיחות וכו’). מרבית העסקים החדשים צריכים לבדוק בשלב התכנון האם תחום פעילותם מופיע ברשימת הפריטים הטעונים רישוי – לשם כך ניתן לעיין בצו באינטרנט או לפנות למחלקת רישוי עסקים בעירייה לבירור.

עבירה פלילית וסנקציות: הפעלת עסק טעון רישוי ללא רישיון היא עבירה פלילית חמורה. על כך מעידים סעיפים הענישה בחוק: סעיף 14 לחוק קובע שעיסוק ללא רישיון, או אי-קיום תנאי מתנאי הרישיון, דינם עד 18 חודשי מאסר! אמנם, ברוב המקרים העונש מתבטא בקנסות ולא במאסר בפועל, אך חומרת הסנקציה בחוק מלמדת על הגישה המחמירה. בנוסף למאסר, החוק מאפשר הטלת קנס כספי גבוה (סעיף 14 ממשיך ומפרט קנס יומי נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר התראה). במילים אחרות, עסק שמקבל התראה מהרשות וממשיך לפעול ללא רישיון חושף את עצמו לקנסות מצטברים עבור כל יום של הפרה מעבר להתראה. בתי המשפט לעניינים מקומיים דנים דרך קבע בתיקי כתב אישום נגד בעלי עסקים שעברו על חוק זה. בהרשעה, יכולים השופטים להטיל קנסות של אלפי ועשרות אלפי שקלים, ובמקרים חמורים או חוזרים – גם מאסר על תנאי או בפועל. דוגמאות לאכיפה: עיריות רבות עושות מבצעים לסגירת עסקים לא-מורשים. לדוגמה, ידוע מקרה שבו עיריית תל אביב דחתה בקשה לרישיון לעסק של מזון מהיר נייד בטענה למדיניות גורפת נגד רוכלים – מדיניות שהתבררה כמוטעית ואף נאסרה במפורש על ידי בג”ץ כ-42 שנים קודם לכן. מקרה זה (עת”מ 38893-08-14 “נגד הזרם” בע”מ נ’ מנהל רישוי עסקים תל אביב-יפו) מראה שלא רק בעלי העסקים נדרשים לעמוד בחוק, אלא גם העיריות עצמן חייבות לפעול במסגרת החוק וההלכה הפסוקה, ולא להמציא איסורים ללא בסיס חוקי.

סעיף 15 לחוק מרחיב את האחריות הפלילית גם אל התאגיד ובעלי התפקיד בו: הוא קובע אחריות נושאי משרה בתאגיד – מנהלים ועובדים בכירים – לעבירות לפי החוק. פירוש הדבר שאם חברה בע”מ מנהלת עסק ללא רישיון, לא רק החברה כיישות משפטית תועמד לדין, אלא גם המנהל הפעיל, ואף עובד בכיר שידע ולא מנע, עלולים להיות מואשמים באופן אישי. סעיף 15 מגדיר שאם נעברה עבירה על ידי תאגיד, כל מנהל פעיל בתאגיד אחראי לה, אלא אם יוכיח שעשה כל שניתן למנוע את העבירה. מדובר במנגנון משפטי המחייב מנהלים לוודא שהעסק שלהם פועל כחוק.

תקנות וצווים נלווים: מלבד החוק העיקרי והצו המפרט את סוגי העסקים, ישנן תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), תשס”א-2000 המפרטות את ההליכים הפרוצדורליים, וכן תקנות פרטניות בענפים מסוימים. למשל, תקנות לקידום נגישות לנכים בעסקים, תקנות לתנאי תברואה נאותים בעסקי מזון, וכדומה. עוד רכיב חשוב הוא המפרט האחיד: בשנים האחרונות נוסח “מפרט אחיד” לכל סוג עסק, שבו הגורמים המאשרים (כיבוי אש, משטרה, משרד הבריאות וכו’) מפרסמים את דרישותיהם המפורטות לכל סוג עסק. המפרט האחיד נועד להבהיר מראש לבעל העסק מה הדרישות הצפויות ממנו, ובכך לחסוך אי-ודאות וזמן. חלק מהמפרטים האחידים כבר פורסמו (למשל למסעדות, למספרות, לבריכות שחייה וכו’), ובתחומים נוספים המפרטים בדרך. רפורמה זו נעשית מתוקף תיקון 34 לחוק (2018) ומאפשרת לרשות הרישוי לפרסם באתר האינטרנט את הדרישות המדויקות לכל סוג עסק. כך, יזם יכול לקרוא למשל את “המפרט האחיד לבית קפה” ולדעת אילו מערכות כיבוי אש צריך, אילו תנאי תברואה, מה הדרישות בתחום הנגישות, וכך להיערך מראש.

היתר זמני והיתר מזורז: החוק מאפשר שני סוגי היתרים מיוחדים:

• היתר זמני – ניתן במקרים שבהם העסק עדיין לא עומד בכל הדרישות, אך ניתן לאפשר לו לפעול תחת פיקוח בתקופה מוגבלת. תיקון 34 מ-2018 קבע שהיתר זמני יינתן בתחילה לתקופה של עד שנה אחת, וניתן להאריך בשנה נוספת בנסיבות מצדיקות. היתר זמני הוא בפועל רישיון עסק לכל דבר, רק שקצוב בזמן ותלוי בכך שהעסק ישלים תנאים מסוימים.
• היתר מזורז – זהו מסלול רישוי מואץ לעסקים “פשוטים” יחסית (בעלי דרישות לא מורכבות). מטרתו להקל על עסקים קטנים לקבל אישור מהיר. לפי תיקון 34, ניתן לתת היתר מזורז בתוך 21 יום מעת הגשת הבקשה, כאשר בעל העסק מגיש תצהיר שהוא עומד בכל הדרישות הנדרשות. בפועל, מדובר בשני תתי-מסלולים: “היתר מזורז א'” ו”היתר מזורז ב'”. במסלול א’ – ניתן רישיון כמעט מיידי על סמך תצהיר, ובמקביל הרשות עושה בדיקות עומק תוך 21 יום. במסלול ב’ – ניתן תחילה היתר זמני מזורז, ובתוך 21 ימים צריכה הרשות לתת תשובה סופית. רק עסקים ספציפיים, שמוגדרים בצו (בעמודת “היתר מזורז”), זכאים ליהנות מהליך זה. למשל: מספרות, מכוני יופי, חנויות קטנות, בתי אוכל עד גודל מסוים – כל עוד אין בהם מורכבות תכנונית או בטיחותית גבוהה.

חוק רישוי עסקים מציב את הבסיס הנורמטיבי: הוא מגדיר מי חייב ברישיון, למה זה חשוב (מטרות ציבוריות), ואוסר בחומרה על הפרת החובה. הוא גם מעניק כלי אכיפה – מאסר, קנסות, סגירת עסק (באמצעות צו בית משפט או צו מנהלי לסגירה דחופה במקרים מסוכנים). בפסיקה הודגש שוב ושוב שאין לראות ברישיון “עוד מסמך בירוקרטי”, אלא תנאי מהותי שהיעדרו מסכן את הציבור. בתי המשפט מצפים מבעלי עסקים לגלות אחריות ולעמוד בדרישות החוק, ובמקביל מצפים מהרשויות שלא להערים קשיים מעבר לנדרש ושלא לנצל לרעה את כוחה של דרישת הרישוי. בפסקי דין שונים, לרבות של בג”ץ, ניתן למצוא איזון: מצד אחד הבנה שחופש העיסוק חשוב ויש לאפשר לעסקים להתפרנס, ומצד שני הכרה בכך שלטובת הכלל יש להסדיר עסקים בתחומים רגישים.

איך נראה תהליך הוצאת רישיון עסק בפועל? מי הם הגורמים המעורבים, כמה זמן זה לוקח, ומה נדרש מבעל העסק לעשות.

תהליך הוצאת רישיון עסק – שלבי הטיפול מהרעיון לפתיחה

הוצאת רישיון עסק היא תהליך רב-שלבי הכולל תיאום בין בעל העסק לבין הרשויות השונות. התהליך עשוי להשתנות מעט מרשות לרשות, אך באופן כללי ניתן לתאר 7 שלבים עיקריים:

1. בדיקה מקדמית והתייעצות: עוד לפני רכישת נכס או חתימת חוזה שכירות, מומלץ לבדוק בעירייה האם המקום וייעודו מתאימים לעסק הרצוי. זה כולל בירור לגבי תב”ע (תכנית בניין עיר) – האם ייעוד הנכס הוא מסחר/תעשייה/מגורים וכדומה, והאם העסק המבוקש מותר בו. ניתן לפנות למחלקת רישוי עסקים בעיר או לוועדה המקומית לתכנון ובנייה כדי לוודא זאת. לעיתים קיימת אפשרות לקבל חוות דעת מקדמית בכתב מן הרשות, בתשלום אגרה מסוימת, שבה יפורטו התנאים העיקריים לפתיחת העסק במקום הנתון. למשל, בעיריית ראשון לציון ניתן לבקש חוות דעת מקדמית שתכלול הסבר על תהליך הרישוי, מידת ההתאמה לדיני התכנון והבנייה, ומצב משפטי של הנכס – שירות זה כרוך בתשלום אגרה קבועה. שלב זה קריטי כדי למנוע מצב שבו יזם משקיע במקום שאינו יכול לקבל רישיון (למשל מחסן באזור תעשייה שרוצים להסב למסעדה – ייעוד לא תואם). בנוסף, בשלב זה בעל העסק מקבל רשימת דרישות כללית וצפי אילו אישורים יצטרך (כיבוי אש, בריאות, איכות סביבה וכו’).
2. הכנת תכנית עסק (תכנית אדריכלית): מרבית העסקים טעוני הרישוי נדרשים להגיש יחד עם הבקשה תכנית מפורטת של העסק – בקנ”מ 1:100 בדרך כלל – חתומה בידי בעל מקצוע (אדריכל או מהנדס רשוי). התכנית צריכה לשקף את המצב הקיים והמוצע: מידות המבנה, מיקום ציוד, סידורי יציאה ויציבת חירום, מתקני תברואה (שירותים, כיורים), מתקני בטיחות (מטפים, גלאי עשן) וכדומה. בענפי מזון, לעיתים נדרשת תכנית מפורטת יותר (קנ”מ 1:50 למטבחים). התכניות נערכות בהתאם לדרישות הנלוות בחוק ובתקנות – לדוגמה, תקנות כיבוי אש דורשות סימון מטפים, תקנות הנגישות דורשות שירותי נכים במקומות מעל גודל מסוים וכו’. לעיתים העירייה מספקת “דף הנחיות להכנת תכנית עסק” עם כל הפרטים הטכניים. בשלב זה בעל העסק ייעזר לרוב באדריכל/ית שמנוסה בהוצאת רישיונות עסקים, על מנת להכין תכנית שתעמוד בדרישות מהפעם הראשונה. שימו לב: אם העסק מוקם במבנה חדש, יש צורך קודם כל בהיתר בנייה; תכנית העסק יכולה להיות חלק מהיתר הבנייה או נפרדת, אך לעולם לא ניתן לקבל רישיון לעסק שפיזית נמצא במבנה ללא היתר בנייה חוקי.
3. הגשת בקשה רשמית לרישיון עסק: הבקשה מוגשת על גבי טופס בקשה לרישיון עסק (מקבלים אותו במחלקת רישוי עסקים או באתר העירייה). לטופס מצרפים את כל המסמכים הדרושים: התכניות האדריכליות (במספר עותקים נדרש, לרוב 3-5), מסמכי בעלות/שכירות (למשל חוזה שכירות, נסח טאבו או אישור זכויות בנכס), פרטי רישום חברה (אם העסק בבעלות חברה – אישור רשם החברות ומסמך מרו”ח על בעלי המניות), צילום תעודת זהות של בעל העסק, ולעיתים מסמכים ספציפיים בהתאם לסוג העסק (כגון תפריט למשרד הבריאות במקרה של מסעדה, אישור וטרינר למכירת דגים וכד’). במעמד ההגשה יש לשלם אגרת בקשה לרישיון עסק, שהינה תשלום חד-פעמי עבור הטיפול בבקשה. סכום האגרה משתנה מעת לעת וקבוע בתקנות – סכום טיפוסי הוא כמה מאות שקלים (למשל בעיריית נס ציונה האגרה היא 359 ₪ בעת הגשת הבקשה). סכום זה אינו תלוי בגודל העסק אלא בסוגו ובתקנות הארציות. לאחר התשלום וקבלת הבקשה, התיק נפתח במערכת הרישוי של הרשות המקומית.
4. בדיקת הבקשה ודיון בוועדה: הבקשה ותכניות העסק נבדקות בתוך מחלקת רישוי העסקים ברשות. לעיתים, רישוי העסקים הוא חלק ממינהל ההנדסה בעירייה, ולעיתים יחידה עצמאית. נציגי מחלקת הרישוי (מהנדס רישוי או בוחן תוכניות) יוודאו כי התכנית קריאה ועומדת בדרישות הבסיס. אם משהו חסר, יידרש תיקון/השלמה – זה עלול להחזיר את המבקש צעד אחורה לתיקונים. כאשר התיק מושלם, הוא מובא לדיון בוועדת רישוי עסקים עירונית. ועדה זו מתכנסת בדרך כלל אחת לכמה שבועות (ברשויות גדולות – אחת לשבוע או שבועיים; בקטנות – אחת לחודש). חברים בה נציגי המחלקות הרלוונטיות בעירייה (רישוי, תברואה, הנדסה, משפטית). הוועדה בוחנת האם יש מניעה עקרונית למתן רישיון. לדוגמה, אם העסק חורג בשימוש בקרקע (שימוש חורג ללא אישור) – הוועדה עשויה שלא לאשר. החלטת הוועדה יכולה להיות: א) אישור עקרוני ושליחת הבקשה לגורמים המאשרים; ב) דחייה או התניה בהשלמות (למשל, “יאושר בכפוף לאישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לשימוש חורג”). לרוב, מרבית הבקשות מקבלות אישור עקרוני ונשלחות לשלב הבא. יש לציין כי זמן הטיפול הפנימי הזה שונה מרשות לרשות – בערים עמוסות (כמו ת”א) זה עשוי לקחת כמה שבועות, בפריפריה פחות.
5. קבלת דרישות ואישורים מנותני האישור: זה הלב של התהליך – התיק המאושר עקרונית מופנה אל הגורמים החיצוניים המאשרים: משטרת ישראל (לסוגי עסקים מסוימים כמו אולמות אירועים, ברים, תחנות דלק, שמירה, כלי ירייה וכו’), מכבי אש (כמעט לכל העסקים למעט ממש קטנים), משרד הבריאות (לעסקי מזון, בריכות שחייה, מרפאות), המשרד להגנת הסביבה (לעסקים עם שפכים, חומרים מסוכנים, רעש, למשל מוסכים, דפוס, מפעלים), משרד העבודה (לעסקים עם ציוד תעשייתי כבד – ענייני בטיחות וגהות) ועוד. לכל גורם יש “דרישות מקדמיות” – רשימת תנאים שעל העסק למלא כדי שהוא יאשר. לדוגמה, שירותי הכבאות יבצעו ביקורת בטיחות אש בעסק: יבדקו שיש מטפים בהתאם לגודל המקום, שילוט יציאת חירום, תאורת חירום, גלאי עשן/ספרינקלרים (אם נדרש לפי שטח), ויוודאו שמתקנים מסוכנים (כמו בלוני גז) הותקנו כהלכה. אם משהו חסר – יוציאו דו”ח דרישות. בעל העסק צריך למלא את הדרישות (לרכוש מטפים, להתקין מערכת גילוי אש, וכדומה) ואז להזמין ביקורת חוזרת. רק לאחר עמידה מלאה בדרישות – שירותי הכבאות ינפיקו “אישור כיבוי אש” לתיק. באופן דומה, משרד הבריאות – יבדוק במטבח תנאים תברואתיים: חיפוי קירות, הפרדת כיורים לבשר/חלב, מערכות קירור תקינות, הדברה וכו’; המשרד להגנת הסביבה – אולי ידרוש התקנת מפריד שומנים במסעדה, או מערכת טיפול בשפכים; המשטרה – לעסקי שמירה תבדוק עבר פלילי של בעלי החברה, לעסקי בילוי תבחן אמצעי אבטחה וסדרנים ועוד. תהליך זה לעיתים קרובות אורך את הזמן הרב ביותר משום שהוא כרוך בהתאמות פיזיות בעסק, בביקורות ובביורוקרטיה מול כמה גופים שונים. יש בעלי עסקים שנעזרים ביועצים פרטיים (על כך נרחיב בהמשך) כדי לצלוח שלב זה. מבחינת החוק, מרבית הגורמים אמורים לספק תשובה תוך 30 יום, אך בפועל אם העסק לא עומד בדרישות ומתקן ליקויים – הסבב יכול להימתח על פני חודשים. כדי לזרז, כדאי שבעל העסק יפעל פרואקטיבית: יפנה מיוזמתו לכל גורם מיד עם אישור הוועדה, יברר הדרישות המדויקות (כיום כאמור קיימים “מפרטים אחידים” לכל סוג עסק באתרי אותם גופים), ויזמין בדיקה בהקדם. כאשר כל הדרישות מולאו, כל גורם יעדכן את העירייה שהאישור ניתן, או יספק אישור חתום למבקש להגיש לעירייה.
6. קבלת הרישיון או היתר זמני: לאחר שכל הגורמים המאשרים נתנו את ברכתם, מחלקת רישוי העסקים יכולה סוף סוף להנפיק את רישיון העסק. הרישיון מודפס כתעודה רשמית הנושאת את פרטי העסק (שם, בעלים, כתובת), סוג העסק כפי שמופיע בצו, תנאים כלליים ותנאים ספציפיים. חשוב לדעת: החוק דורש להציג את רישיון העסק במקום גלוי בעסק – למשל לתלות אותו על הקיר ליד הכניסה, כדי שכל פקח או לקוח יוכל לראות שיש לעסק רישיון בתוקף. במקרה שהגורמים נתנו אישור חלקי או בתנאים, ייתכן והרשות תנפיק היתר זמני במקום רישיון קבוע – היתר זה יהיה בתוקף לזמן קצר (כמה חודשים עד שנה), במהלכו על העסק להשלים תנאים נוספים. למשל, לפעמים נותנים היתר זמני לאולם אירועים בכפוף לכך שיתקין מערכת ספרינקלרים תוך 6 חודשים; או שנותנים היתר זמני למרפאה בכפוף לכך שתשלים תהליך רישוי מכשיר רנטגן מול משרד הבריאות. כאשר בעל העסק עומד בתנאי, ההיתר הזמני יוארך או יומר לרישיון קבוע.
7. תחזוקת הרישיון ועמידה בתנאים שוטפים: קבלת הרישיון אינה סוף הסיפור – יש לשמור עליו. ראשית, תוקף הרישיון: בחוק הישן רישיונות היו “לצמיתות” אלא אם צוין אחרת. אולם כיום, לרוב הרשויות נוהגות לתת רישיונות לתקופות קצובות לפי סוג העסק. למשל: רישיון ל-5 שנים למסעדה, ל-10 שנים למפעל תעשייה, וכו’. יש גם עסקים שמקבלים רישיון לצמיתות (בעיקר אם הסיכון נמוך במיוחד), ולעומתם עסקים שמחויבים בחידוש שנתי (כמו בריכות שחייה, תחנות דלק, מקומות עם קהל רב). מידע זה יצוין ברישיון. בעל העסק אחראי לחדש בזמן את הרישיון (הרשות לרוב שולחת תזכורת לפני פקיעת תוקף). בעת חידוש, עוברים תהליך מקוצר לוודא שהעסק ממשיך לעמוד בדרישות (בדיקות תקופתיות לכיבוי אש וכו’). שנית, תנאי הרישיון: כמעט בכל רישיון מצוינים תנאים שבהם על בעל העסק לעמוד דרך קבע. למשל – שעות פתיחה, איסור רעש לאחר שעה מסוימת, הגבלת מספר אנשים (בתפוסה מוגבלת לפי תקן), החובה לקיים ביקורת כיבוי אש שנתית, פינוי פסולת באמצעות קבלן מורשה, ועוד ועוד בהתאם לאופי העסק. הפרת תנאי מהרישיון דינה כדין הפעלה ללא רישיון, ולכן חשופה לאותן סנקציות (סעיף 14 לחוק מק criminalize גם “אי קיום תנאי רישיון”). לכן בעל עסק נדרש לתשומת לב מתמדת לעמידה בדרישות – למשל, אם כיבוי אש נתן אישור בתנאי שיותקן ספרינקלר עד תאריך מסוים, אי התקנתו תהווה עברה.

כפי שניתן לראות, ההליך בהחלט מורכב ורב-שלבי. משך הזמן הכולל עשוי לנוע בין כמה שבועות במקרים הפשוטים והמהירים (במסלול היתר מזורז, ראינו שאפשרי תוך 21 יום) ועד שנה ויותר במקרים סבוכים (עסקים גדולים שדורשים שיפוצים משמעותיים, או מקרים של עיכובים תכנוניים). ישנו תסכול רב בציבור בעלי העסקים מהביורוקרטיה הכרוכה בכך – בצדק או שלא, זו המציאות נכון להיום. עם זאת, חשוב לציין שבשנים האחרונות מושקעים מאמצים גדולים בפישוט וקיצור ההליכים: פיתוח מערכות מקוונות להגשת בקשות (כיום בערים רבות ניתן להגיש בקשה לרישיון עסק באופן מקוון, כולל העלאת תכניות ומסמכים), פרסום “מפרטים אחידים” שקיפות הדרישות, הגדרת מסלולים ירוקים ומהירים ועוד. משרד הפנים מוביל את פרויקט “רישוי עסקים דיגיטלי” שמטרתו לאפשר מעקב מקוון אחר סטטוס הבקשה, ותיאום יותר טוב בין גורמי הרישוי. כל אלה, בתקווה, יצמצמו את זמן ההמתנה ואת התסכול.

עוד כלי משמעותי לקיצור התהליך הוא הסתייעות בבעלי מקצוע מיומנים, עליהם נדבר בהרחבה בפרק על יועצים ואנשי מקצוע מסייעים.

עלויות רישוי עסק: אגרות, עלות יועצים ושדרוגים נדרשים

אחד ההיבטים הקריטיים ליזמים הוא ההיבט הכלכלי של תהליך הרישוי. כמה עולה להוציא רישיון עסק? שאלה זו מורכבת מכמה רכיבים: אגרות רשמיות לרשויות, עלויות ייעוץ מקצועי, ועלויות ביצוע שינויים בעסק כדי לעמוד בדרישות. נפרוט כל מרכיב:

• אגרת רישיון עסק (אגרה רשמית): כפי שצוין, יש לשלם בעת הגשת הבקשה אגרה קבועה לפי תקנות. אגרה זו, בסדר גודל של מאות שקלים, נקבעת לפי סוג העסק. לדוגמה, בתקנות 2023 אגרת בקשה למסעדה בינונית היא כ-730 ₪, לחנות קטנה ~400 ₪, לדוכן ארעי ~180 ₪ – הסכומים משתנים מפעם לפעם. ברוב הרשויות המקומיות מפרסמים את סכומי האגרות באתר העירייה. חשוב לציין: אם בקשה נדחית, אין החזר אגרה; אם צריך להגיש בקשה חדשה (למשל עקב שינוי בבעלות) – משלמים מחדש. בנוסף, כאשר רישיון ניתן לתקופה מוגבלת, לעיתים יש אגרת חידוש או אגרת רישיון שנתית – אך ברוב הרשויות אין אגרה שנתית לרישיון עסק, אלא רק אגרת בקשה. לעומת זאת, יש עיריות שגובות תשלומים נפרדים על בדיקות מסוימות – למשל תשלום עבור בדיקת מעבדה של אגף תברואה (כמה מאות שקלים) במקרה של בריכת שחייה. אלה מקרים ספציפיים.
• עלויות הכנת תכניות ומדידות: חלק מהעסקים נדרשים להגיש תכנית מדידה לנכס (מוכר גם כ”גרמושקה”) שנערכת בידי מודד מוסמך – עלות מדידה שכזו יכולה לנוע בין 1,500 ל-3,000 ₪ לנכס קטן. הכנת תכנית אדריכלית לרישיון עסק – אם הנכס קטן ולא נדרשים שינויים, העלות יכולה להיות 2,000-5,000 ₪; אם מדובר במקום גדול או שיש לתכנן שינויים במבנה, העלות עולה בהתאם (לעיתים 5,000-15,000 ₪ ומעלה). מדובר בשכר טרחה לאדריכל/מהנדס עבור הכנת התכנית והגשתה, כולל ליווי בוועדה. ישנם מקרים בהם נדרש גם יועץ נגישות שיתן חוות דעת (עולה עוד כמה אלפים), בעיקר בעסקים גדולים לצורך עמידה בחוק הנגישות.
• שינויים ושדרוגים בעסק בהתאם לדרישות: זהו סעיף שעלול להיות היקר מכולם, ותלוי לחלוטין במצב העסק ובהוראות שנותני האישור. דוגמאות: התקנת מערכת ספרינקלרים לכיבוי אש – יכולה לעלות עשרות אלפי שקלים במבנה גדול; הוספת מפריד שומנים במערכת הביוב למסעדה – כ-5,000-15,000 ₪; בניית שירותים לנכים או שיפוץ הנגשה – אלפי עד עשרות אלפי שקלים; רכישת ציוד בטיחות (מטפים, תאורת חירום, שילוט יציאה) – כמה מאות עד אלפי שקלים; מערכת אוורור וסינון עשן במטבח מסעדה – יכולה להגיע 10-20 אלף ₪; התקנת גנרטור חירום (למשל בבתי אבות) – השקעה כבדה מאוד; ועוד ועוד. כמובן, לא כל עסק יידרש לכל אלו – אבל חשוב שהיזם יהיה מודע לכך שתהליך הרישוי עלול לגרור הוצאות השקעה נוספות בעסק. למעשה, לפי הערכות ארגוני תעשיינים, בעל עסק ממוצע בישראל משקיע כ-10,000-50,000 ש”ח בממוצע בהתאמות שונות כדי לעמוד בדרישות הרישוי (הטווח רחב כי יש קטנים שמשקיעים אלפים בודדים ויש גדולים שמשקיעים מאות אלפים).
• שכר יועצים מקצועיים ומלווים: נושא זה יורחב בפרק הבא, אך בקצרה – בעלי עסקים רבים שוכרים יועץ רישוי עסקים פרטי שיטפל עבורם בתהליך. היועץ מלווה את הכנת התכניות, מגיש את הבקשה, מתאם את הביקורות, ומשמש כמתווך בין העסק לרשויות. שכר טרחה טיפוסי ליועץ כזה יכול לנוע מ-כמה אלפי שקלים לעסק קטן פשוט (נניח 5,000-8,000 ₪), דרך 10-20 אלף ₪ לעסקים בינוניים, ועד סכומים גבוהים יותר לעסקים גדולים/מורכבים. חלק מהיועצים גובים גם שכר הצלחה או תשלום נוסף עבור כל סבב תיקונים. בנוסף ליועץ הכללי, יש מקרים של הזמנת יועצים ספציפיים: למשל יועץ בטיחות אש (אם צריך להפיק תיק שטח לכבאות, עלות יועץ 3,000-6,000 ש”ח), יועץ איכות סביבה (אם יש מפגע רעש או חומרים מסוכנים), וטרינר מומחה (לייעוץ בעסקי מזון מהחי) ועוד. כמובן לא כל עסק נדרש לכך – בדרך כלל יועץ הרישוי הכללי מכיר את רוב התחומים ונותן מענה הוליסטי.
• עלויות נוספות עקיפות: מעבר למה שצוין, לעיתים בעל עסק שטרם קיבל רישיון סובל מעלויות עקיפות – למשל, אם התעכב הפתיחה בגלל הרישיון, יש “אובדן הכנסה” של חודשים. או לחילופין, עסק שפועל ללא רישיון עשוי לשלם קנסות: קנס מנהלי על הפעלה ללא רישיון יכול להיות בסדר גודל של אלפי ש”ח. גם הוצאות משפטיות להגנה על העסק אם נפתח נגדו תיק (שכירת עו”ד) הן עלות. לכן, יש הגיון כלכלי ב”ללכת בדרך הישר” ולהוציא רישיון כחוק מוקדם ככל האפשר – זה חוסך כסף בטווח הארוך, למרות ההשקעה הראשונית.

בממוצע, כפי שמציינת יועצת רישוי בכירה, עלות תהליך הרישוי לעסקים קטנים יכולה לנוע בין כמה אלפי שקלים לכמה עשרות אלפים. זה מאוד תלוי בסוג העסק, גודלו ומיקומו. עסק פשוט כמו קיוסק קטן בשטח 10 מ”ר עשוי להוציא אולי 5-10 אלף ש”ח כולל הכל (תכנית, אגרה, מטפים וכו’), בעוד שמסעדה בשטח 200 מ”ר עשויה בקלות להגיע ל-50 אלף ש”ח ויותר (מערכות אוורור יקרות, בניית מטבח לפי תקן, התקנת אמצעי בטיחות ועוד).

ראוי לזכור שהוצאה על רישיון עסק היא השקעה בעתיד העסק: רישיון מאפשר לפעול בראש שקט, מבטיח ביטוח תקף (עסק ללא רישיון מתקשה גם לקבל כיסוי ביטוחי מלא), ומשדר ללקוחות ולגופים עסקיים שאתם עסק רציני ואמין. עסקים ללא רישיון מסתכנים לא רק בקנסות, אלא גם בסגירה פתאומית שתביא להפסד כל ההשקעה. לכן, ההוצאה הכלכלית הכרוכה ברישוי היא חלק בלתי נפרד מעלות הקמת העסק – בדיוק כמו שיפוץ, ציוד או מלאי, יש לחשב גם את עלות ההתאמה לרגולציה. יזמים נבונים כיום מכינים תוכנית עסקית הכוללת סעיף להוצאות רגולטוריות, ולא מדלגים על כך בתחשיבים.

השוואת עלויות בין סוגי יועצים ואנשי מקצוע:

כדי לסבר את האוזן, הטבלה הבאה מציגה באופן כללי את טווחי העלויות והתפקידים של גורמי מקצוע שונים המעורבים ברישוי עסקים:

הבהרה: עלויות אלו הן אומדנים כלליים ואינם מחייבים. ייתכנו הבדלים ניכרים בשוק. כמו כן, בעסקים קטנים רבים בעל העסק בוחר לחסוך בעלויות ולעשות חלק ניכר מהעבודה בעצמו (למשל להגיש טפסים, לרדוף אחרי הכבאות וכו’), אם כי יש לקחת בחשבון את ה”עלות” בזמן ובטרחה. עסקים גדולים, לעומת זאת, כמעט תמיד יעסיקו יועצים לכל תחום כדי להבטיח עמידה מלאה בדרישות.

טיפ: ערכו תחקיר מראש. שוחחו עם בעלי עסקים דומים באזורכם לברר כמה עלו להם הדרישות. בידקו באתר העירייה את כל המפרטים הרלוונטיים. כך תוכלו לבצע הערכה מושכלת כמה להשקיע. לפעמים, שינויים קטנים בקונספט העסק יכולים לחסוך הרבה – למשל, הקטנת מספר מקומות הישיבה במסעדה עשויה להפחית דרישות (ומכאן עלויות) של שירותי כבאות.

אנשי מקצוע מסייעים: יועצים, מעכרים, עורכי דין – מיהם וכיצד לבחור?

ההתמודדות עם ריבוי הדרישות והתהליכים ברישוי עסקים יכולה להיות מכבידה. לכן צמח בתחומי זה ענף שלם של יועצים ומומחים המסייעים לבעלי העסקים. נסקור את הדמויות המרכזיות:

• יועץ רישוי עסקים (consultant): זהו מומחה הבקיא ברזי חוק רישוי עסקים ובנהלי הרשויות. לרוב אלו אנשים שצברו ניסיון רב – חלקם עובדים לשעבר ברשויות מקומיות (במחלקות רישוי עסקים או הנדסה) או מהנדסים/אדריכלים שהתמקצעו בנישה זו. תפקיד היועץ הוא ללוות את היזם “יד ביד” בתהליך: לבדוק בשטח את העסק המיועד, לזהות מראש בעיות אפשריות, להכין את הבקשה על כל נספחיה בצורה מושלמת, להגיש ולתקשר עם פקידי העירייה עד קבלת הרישיון. יועץ טוב ידע “לתרגם” את דרישות הרשויות לשפת היזם, ולמצוא פתרונות יצירתיים כשיש בעיות. למשל, אם המטבח קטן מדי לדרישת משרד הבריאות – היועץ יציע שינויים קלים בתכנית כדי להתיישר עם התקן. או אם יש בעיית חניה תכנונית – הוא ידע להגיש בקשה לחריגה או לפטור במסגרת סמכויות הוועדה. ישנן חברות ייעוץ גדולות בתחום זה, וכן יועצים פרטיים (“פרילנסרים”). הבחירה ביועץ תלויה במורכבות: לעסק קטן אולי מספיק יועץ עצמאי, ולעסק גדול עדיף חברה עם צוות רב-תחומי (כולל מהנדסים). חשוב לבדוק שיועץ הרישוי מכיר את העיר שבה נמצא העסק – לעיתים הבירוקרטיה ותהליכי העבודה שונים מעיר לעיר, ויועץ מקומי יקצר תהליכים כי הוא כבר מכיר אישית את הפקידים ויודע בדיוק אילו מסמכים רוצים. כפי שראינו, עלות העסקת יועץ אינה מבוטלת, אך הוא עשוי לחסוך טעויות יקרות ולהאיץ את קבלת הרישיון. בראייה כוללת, עסקים רבים מרגישים שזה “שווה כל שקל” כי בלעדיו היו נגררים חודשים ארוכים. עם זאת, לא חובה לשכור יועץ – בעל עסק עם סבלנות ויכולת לימוד עצמי יכול לעבור את התהליך לבד, במיוחד במסלולים המזורזים החדשים.
• אדריכל/מהנדס / הנדסאי בניין: אף שהם לא תמיד נתפסים “יועצי רישוי”, בעלי מקצוע אלה חיוניים בתהליך – הם מכינים את התכניות ומשמשים כחוליה מקשרת עם דרישות חוק התכנון והבנייה. למעשה, ברוב הערים לא תקבלו אישור להגיש בקשה ללא חתימת אדריכל או מהנדס על התכנית (מלבד בעסקים פעוטים ממש כמו דוכן זמני). אדריכל מנוסה ברישוי עסקים יעשה יותר משרטוט – הוא יוודא שהתכנית עומדת בתקנות: למשל, יצייר שירותי נכים אם צריך, יסמן פתחי יציאה כנדרש, וכדומה. חלקם גם הולכים לדיוני ועדה כנציג בעלי העסק. כאשר בוחרים איש מקצוע כזה, כדאי לוודא שיש לו ניסיון קודם ברישיונות עסקים בתחום שלכם: יש הבדל בין תכנון למפעל תעשייה לבין תכנון למספרה. תמיד עדיף מישהו שכבר עשה מספר פרויקטים דומים ויודע את ה”טריקים”. עלותה של עבודה זו, כאמור, נעה בין אלפים בודדים לעסקים פשוטים, ועד עשרות אלפים למורכבים. ישנם משרדי אדריכלים שמציעים “חבילה” שכוללת את כל ההתעסקות ברישוי (למעשה משמשים גם כיועצי רישוי). כך, למשל, משרד אדריכלות שמתמחה בעסקים יגיש עבורכם את הבקשה ויתקשר עם העירייה בכל ההיבטים התכנוניים. אופציה כזו מתאימה למי שרוצה מינימום טרחה ומוכן לשלם פרמיה עבור שירות מלא.
• “מעכּר” – מילה ישראלית ייחודית שקשה לתרגם. המעכרים הם אותם “סדרני עבודה” או מקדמי הליכים בלתי רשמיים. לעיתים אלה אנשים שיש להם קשרים מבפנים בעיריות ויודעים לזרז אישורים בתמורה לתשלום, ללא הסמכה פורמלית בתחום. למשל, בעבר היו נפוצים מעכרים שהסתובבו במסדרונות העירייה, מכירים פקידים באופן אישי, ו”יודעים למי לדבר” כדי שטופס לא יתעכב. יש לציין שתופעה זו במידה רבה הצטמצמה בעידן המחשוב והנהלים השקופים. רשויות רבות אף תלו שלטים שהכניסה למחלקה מותרת רק לבעל העסק עצמו או לבא-כוחו המוסמך, כדי לצמצם תיווך לא רשמי. כיום, המילה “מעכר” נושאת קונוטציה שלילית, מעט מושחתת, ולא בכדי – שימוש במעכר עלול לפגוע בעסק אם יתברר שעשה קיצורי דרך לא חוקיים. עם זאת, עדיין יש בעלי עסקים, בעיקר בענפים מסורתיים, שנעזרים ב”חבר שמכיר מישהו בעירייה”. לא מומלץ לסמוך על כך. אם בכל זאת בחרתם להיעזר במישהו לא רשמי, הקפידו שכל מה שעושים יהיה במסגרת החוק, ושלא נעשות “עיגולי פינות” שעלולים לחזור אליכם. הרבה יותר יעיל להוציא עוד קצת כסף ולשכור יועץ מקצועי מוסמך, מאשר להסתכן עם מעכר הפועל בשיטות אפורות. כפי שהתבטא פעם מנהל רישוי עסקים בעיריית תל אביב: “לקחת מעכרים זה כמו לשכור עו”ד למשפט” – דהיינו, הוא הודה שזה מקובל כמו שעו”ד מייצג, אבל בעיני העירייה היועץ הרשמי עדיף.
• עו”ד לענייני רישוי עסקים: עורכי דין נכנסים לתמונה בעיקר בשני מצבים: א) כאשר העסק נקלע לבעיה משפטית – למשל קיבל כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון, או שהרשות הוציאה צו סגירה מנהלי. במצב כזה עו”ד פלילי/מינהלי ייצג את בעל העסק בבית המשפט, וינסה למשל לבטל את כתב האישום אם יוכיח שהעסק כן עשה מאמצים או שבפועל לא נגרם סיכון (יש תקדימים שבית המשפט נמנע מהרשעה אם בעל העסק השיג בינתיים רישיון תוך המשפט). כמו כן, עו”ד ינסה לעכב או לבטל צו סגירה על בסיס טיעונים משפטיים (פגמים בהליך, פגיעה לא מידתית בפרנסה וכו’). מצב ב’: כשבקשת רישיון העסק נדחית על ידי העירייה. למשל, אם העירייה מסרבת לתת רישיון בשל בעיית תכנון או התנגדות שכן – בעל העסק יכול לפנות לוועדת ערר פנימית (לעיתים יש “ועדת השגות” ברשות) ואם זה לא עוזר – לעתור לבית משפט לעניינים מינהליים. עורך דין מנהלי המנוסה בתחום רישוי עסקים יידע לטעון את הטענות הנכונות: אולי העירייה מפרשת לא נכון את החוק (כמו במקרה הרוכלים בת”א לעיל), או שהיא הפלתה בין עסק אחד לאחר. היו מקרים שבית המשפט הורה לעירייה להעניק רישיון עסק כאשר מצא שסירובה לא סביר. עם זאת, הליכים משפטיים הם יקרים וארוכים, ורוב היזמים מעדיפים להימנע מהם אם אפשר. בדרך כלל כדאי לערב עו”ד רק לאחר שמוצו כל האפשרויות להסדיר את הרישוי בדרכי נועם. אם מחליטים לשכור עו”ד, חשוב שיהיה זה עורך דין הבקיא הן בדין המינהלי והן בדין התכנוני – כי הסוגיות שיצוצו יכולות להיות משולבות (תכנון ובנייה, עקרונות סבירות, וכדומה). ישנם מספר עורכי דין בארץ שתחום התמחותם העיקרי הוא רישוי עסקים וייצוג בתיקים אלה.
• רו”ח (רואה חשבון) ויועץ מס: באופן ישיר, רו”ח אינו מעורב בהוצאת רישיון העסק, שכן זה עניין מוניציפלי/רגולטורי ולא כספי. אבל באופן עקיף, בעת פתיחת עסק חדש, ממילא בעל העסק נעזר ברו”ח לפתיחת תיקים ברשויות המס. לעיתים במסגרת זו רו”ח מייעץ לו גם לגבי התנהלות חוקית כללית. למשל, רו”ח עשוי להזכיר ללקוח שעליו להוציא רישיון עסק ולכוון אותו ליועצים מתאימים. בנוסף, כפי שהזכרנו קודם, אם העסק הוא חברה בע”מ, יש לצרף לבקשת הרישיון אישור מרו”ח (או עו”ד) לגבי בעלי המניות בחברה – זה מסמך פורמלי שהרשות דורשת לוודא מי “עומד מאחורי” העסק לצרכי אחריות. רו”ח עסק מנוסה יכין ללקוח מכתב כזה בקלות. מעבר לכך, תרומת הרו”ח היא בעיקר בהיבט תכנון ההוצאות: רו”ח טוב יעזור ללקוח לתקצב את עלויות הרישוי בצורה ריאלית כחלק מתוכנית העסק, וכן יידע לנכות אותן כהוצאות מוכרות במס (אגרת רישוי, שיפוץ להתאמה וכו’ – לרוב מוכרים כהוצאה). במידה ויש דרישה להמציא מסמכים חשבונאיים, כמו אישור שהעסק מסוים הוא מלכ”ר (שאז ייתכן פטור מחלק מהדרישות) או אישור שהמחזור הכספי מתחת לסף מסוים (לעניינים כגון רישוי רוכלות) – רו”ח יספק תיעוד מוסמך.

לסיכום הפרק הזה, ההמלצה לבעלי עסקים היא: אל תישארו לבד במערכה אם אין לכם את הידע והזמן. אמנם לא זול לשכור אנשי מקצוע, אבל הניסיון שלהם שווה זהב. חפשו בעלי מקצוע עם ניסיון של שנים ועם המלצות. שאלו קולגות: “מי עזר לך להוציא את הרישיון?” – לרוב תהיה להם תובנה לשתף. ואם החלטתם לעשות הכל לבד, דאגו לפחות להתייעץ בנקודות קריטיות בפורומים מקצועיים (ישנם פורומים מקוונים לקהילת מנהלי רישוי עסקים, ואף קבוצות פייסבוק של בעלי עסקים שעוזרים אחד לשני).

בכירים ברשויות הרישוי – מי אחראי ועל מי ניתן לסמוך?

לכל עסק בישראל יש “רשות רישוי” שאחראית להנפיק לו את הרישיון – בדרך כלל זו הרשות המקומית (העירייה או המועצה) שבתחומה העסק נמצא. בתוך כל עירייה יש יחידה או אגף לרישוי עסקים, שבראשה עומד/ת מנהל/ת האגף. אותם מנהלים, יחד עם צוותם, הם הכתובת המרכזית לכל שאלה ובקשה בתהליך. בנוסף, ברמה הארצית פועל במשרד הפנים אגף בכיר לרישוי עסקים בראשות גורם במשרד (נכון להיום מר אשר גרנר), שתפקידו להנחות את המדיניות הכללית, לקדם חקיקה ולסייע בפתרון בעיות בין משרדי הממשלה. האגף הבכיר עובד עם הממונים במחוזות (לכל מחוז של משרד הפנים יש ממונה על רישוי עסקים) ועם איגוד מקצועי של מנהלי רישוי העסקים ברשויות. למעשה, קיים איגוד מנהלי רישוי עסקים בישראל – גוף מקצועי במסגרת מרכז השלטון המקומי, שבראשו כיום מר נפתלי קאייקוב, מנהל אגף רישוי עסקים בעיריית נתניה. האיגוד מקיים כנסים והשתלמויות, ופועל לשיתוף ידע בין הרשויות.

אך את בעל העסק הפשוט מעניינת בעיקר השאלה: במקרה הצורך, למי פונים בעירייה שלי? איך יצרתי קשר עם האנשים הנכונים? לפניכם רשימה של בעלי תפקידים בכירים וכיצד ליצור עמם קשר, במספר רשויות מרכזיות בגוש דן והשרון (כמובן, מידע זה עשוי להתעדכן, וכדאי תמיד לוודא באתר הרשות העדכני):

• עיריית תל אביב-יפו – מנהלת אגף רישוי עסקים ורשות הרישוי: איילת וסרמן. טלפון במשרד: 03-7247070, דוא”ל: asakim@tel-aviv.gov.il. כתובת המשרדים: רח’ פילון 5, תל אביב (בבניין מנהל ההנדסה). לצדה פועלים צוות של מנהלי פרויקטים, בודקי תכניות ורפרנטים מול גורמי הרישוי. תל אביב מצטיינת בכך שיש לה פורטל אינטרנטי ייעודי לרישוי עסקים עם אפשרות מעקב אחרי מצב הבקשה.
• עיריית פתח תקווה – מנהל מדור רישוי עסקים: אורן עדאקי. טלפון: 03-9052877, פקס: 03-9052893, דוא”ל: orena@ptikva.org.il. פתח תקווה מפעילה את אגף קידום ורישוי עסקים תחת מינהל שפ”ע (שיפור פני העיר). בפתח תקווה יש גם מנהלת מדור נוספת, גב’ שיר לרמן (טל’ 03-9052872), והמרכז הטלפוני הכללי של רישוי עסקים בעיר הוא 03-9146610. כתובת המשרד: רח’ בר כוכבא 63, בית גילץ, קומה 1.
• עיריית רמת גן – מנהל/ת אגף רישוי, קידום ושילוט עסקים: (נכון למועד כתיבת שורות אלו, הפרטים המלאים לא פורסמו באתר העירייה). לפי המידע הזמין, ניתן לפנות למשרדי אגף רישוי עסקים בכתובת רח’ הרא”ה 2, רמת גן. טלפון מרכזי: 03-6753447. באגף זה מטפלים הן ברישוי עסקים והן בשילוט עסקי. מזכירות המחלקה מספקת מידע בסיסי ואפשר לקבוע פגישות עם מנהל האגף דרך המרכזייה. (עדכון: בעבר שימש מר עופר שוורץ כמנהל היחידה, אך יש לבדוק מיהו המנהל הנוכחי).
• עיריית ראשון לציון – מנהלת אגף לרישוי וקידום עסקים: מירב מדמוני-ביז’אוי. טלפון ישיר: 03-9547343, דוא”ל: MeiravM@rishonlezion.muni.il. כתובת: רח’ הכרמל 20, קומה 3, ראשון לציון. ישנה גם רכזת פניות ומנהלת לשכה שניתן להתקשר אליה: 03-9547384. בראשון לציון האגף מתגאה במתן שירות ייעודי לבעלי עסקים, כולל אמנת שירות וזימון פגישות מרוכזות (כפי שפורסם לאחרונה, הם החלו לערוך “שולחן עגול” שבו כל גורמי הרישוי נפגשים יחד עם היזם כדי לקצר תהליכים).
• עיריית הרצליה – מנהלת מחלקת רישוי עסקים: אורנה רוטברג. טלפון: 09-9566773, דוא”ל: ornar@herzliya.muni.il. סגניתה: חיה סמוכה (טל’ 09-7946790). כתובת: רח’ השרון 29, הרצליה. בהרצליה פרסמו באתר העירייה טבלת אנשי קשר מלאה של המחלקה, כולל רכזת רישוי (הדר יונה) ומזכירות.
• עיריית רמת השרון – מנהל מחלקת רישוי עסקים: גיא פורת. טלפון: 03-5483849 (שלוחה גם 03-5483816), פקס: 03-5472310. כמו כן, מנהלת תחום שילוט ורישוי: גב’ ליטל שולץ (לשעבר, ייתכן שינוי). כתובת מחלקת רישוי: שד’ ביאליק 41, רמת השרון. רמת השרון כרשות קטנה יחסית מציעה יחס אישי, וגיא פורת ידוע כמי שמקבל קהל בעצמו לייעוץ ראשוני.
• עיריית גבעתיים – מנהל מחלקת קידום ורישוי עסקים: עופר לוי. טלפון ישיר: 03-5722403, דוא”ל: oferl@givatayim.muni.il. כתובת: רח’ בן גוריון 182, קומה 3, גבעתיים (בניין העירייה). בגבעתיים יש דגש על שירותי ליווי לעסקים – גם יחידה לקידום עסקים בנפרד מרישוי. לצד עופר, פועלים במחלקה בודקת תכניות (מריה איווכנו) ואחראית קידום עסקים (ליחי גרינשטיין) עם טלפונים ייעודיים.
• עיריית נתניה – מנהל אגף רישוי עסקים, מכרזים ושילוט: נפתלי קאייקוב. הוא כאמור גם יו”ר איגוד מנהלי הרישוי הארצי. מספרי טלפון: לפי אתר “רישוי עסקים – חוק, הלכה ומעשה”, הטלפון הישיר של מר קאייקוב הוא 08-9316127 (ייתכן זה מס’ נייד עבודה). טלפון המשרד בנתניה: 09-8605822/3. כתובת: רח’ ויצמן 22, קומה 4, נתניה. נתניה היא עיר גדולה, והאגף מתאם באופן צמוד עם גורמי הרישוי – לא מיותר לציין שמר קאייקוב כמוביל התחום משתתף גם בכנסים מחוזיים ומיומן מאד בסיוע בבעיות חריגות.

(הערה: בערים אחרות, דוגמת חולון, כפר סבא, בת ים, ועוד – פרטי המנהלים ונציגי הרישוי זמינים אף הם באתרי העיריות. לדוגמה, בחולון מנהלת האגף היא עו”ד חיה ששון. תמיד מומלץ לאתר את “מחלקת רישוי עסקים” באתר העירוני ולמצוא שם את טלפוני המפתח.)

כיצד ואיפה לבקש עזרה? אם אתם יזמים או בעלי עסקים שנתקלו בקשיים בתהליך, יש כמה דרכים לקבל סיוע ישירות מהרשויות:

• ניתן לקבוע פגישה אישית עם מנהל/ת אגף הרישוי בעיר שלכם. רבים מהם מקצים שעת קבלת קהל בשבוע לפגישות עם בעלי עסקים. מומלץ להגיע מוכנים עם כל המסמכים ולהציג את הבעיה – ברוב המקרים הם ישמחו לעזור לפתור חסמים.
• לפנות אל הממונה המחוזי לרישוי עסקים במשרד הפנים. בכל מחוז (ת”א, מרכז, צפון וכו’) יש ממונה כזה (לרוב הוא גם סגן/עוזר למנהל מחוז משרד הפנים). הוא משמש כתובת לערעורים בלתי פורמליים ובעיקר לתלונות על רשויות מקומיות שמעכבות או לא פועלות כשורה.
• לפנות בכתב לאגף הבכיר לרישוי עסקים במשרד הפנים בירושלים (דרך אתר משרד הפנים). האגף מציע מידע רב באתר gov.il, לרבות שאלות ותשובות, חוברות הדרכה (יש “מדריך לרישוי עסקים” PDF שמומלץ לעיין בו). אם משהו לא מסתדר מול העירייה, לפעמים מכתב ממשרד הפנים לעירייה יכול להזיז דברים.
• להשתמש בכלים הבלתי פורמליים: למשל, פורום רישוי עסקים ארצי – יש אתר (“רישוי עסקים – חוק, הלכה ומעשה”) המנוהל ע”י עו”ד שוש יוסקוביץ’ (לשעבר מנהלת רישוי בנתניה) שבו נידונים נושאים מקצועיים וניתן להעלות שאלות. יש גם קבוצות מקצועיות בלינקדאין ופייסבוק לדיונים בתחום.

חשוב לזכור שלרוב האנשים במערכת כן רוצים לסייע לכם לקבל רישיון – הרי זו מטרתם, לא לחפש איך להכשיל. תקשורת נעימה, הבנת הקשיים של הצד השני ונכונות להתגמש יובילו לתוצאות. גם אם לפעמים התחושה היא שהפקיד “מקשה”, נסו לראות זאת מנקודת מבטו – אולי הוא כבול לדרישות חוק שאינו יכול לשנות, או שחסרים לו מסמכים. בכירים ברשויות, במיוחד אלו שציינו לעיל, צברו שנים של ניסיון והם מכירים את רוב הטריקים לפתרון. אל תחששו לפנות אליהם בעת הצורך.

שאלות נפוצות ותשובות (FAQ) בנושא רישוי עסקים:

שאלה: אילו עסקים חייבים ברישיון עסק ואילו לא?
תשובה: החוק מגדיר רשימה מפורטת של סוגי עסקים הטעונים רישוי. ככלל, כל עסק בתחום המזון (ייצור, מכירה או הגשה), בריאות וקוסמטיקה, אירוח ובילוי (פאבים, אירועים), תעשייה עם חומרים מסוכנים, רכב (מוסכים, תחנות דלק) וכד’ – חייב רישיון. עסקים משרדיים גרידא (עורכי דין, הייטק, חנות קטנה לבגדים במקרים רבים) – פטורים. כדי לדעת בוודאות, יש לעיין בצו רישוי עסקים או להתייעץ במחלקת הרישוי בעירייה. עדיף לבדוק מראש מאשר לגלות מאוחר. גם אם עסקך פטור מרישיון עסק, זכור שייתכן שיש רגולציות אחרות (למשל רישיון משרד הבריאות למרפאה – זה נפרד מרישוי עסקים).

שאלה: כמה זמן לוקח להוציא רישיון עסק?
תשובה: משך הזמן משתנה בהתאם לסוג העסק והעיר. במסלול היתר המזורז, עסקים קטנים ופשוטים יכולים לקבל אישור תוך ימים עד שבועות ספורים. אולם ברישוי רגיל, ברבים מן המקרים מדובר על 3-6 חודשים. עסקים מורכבים במיוחד או עם בעיות (כמו צורך בשימוש חורג או בשיפוץ מקום) יכולים להימשך שנה ויותר. החוק מנסה לזרז: למשל הגורמים המאשרים אמורים להשיב תוך 30 יום, אבל אם העסק לא עומד בדרישות, זה מתארך. מומלץ מאוד להתחיל תהליך רישוי לפני פתיחת העסק בפועל, ולהתאזר בסבלנות. תכנון זמנים ריאלי הוא חלק מהניהול העסקי – כדאי לקחת מרווח בתוכנית העסקית (למשל, לשכור מקום חצי שנה לפני שתכננתם פתיחה, כדי שיהיה זמן להסדיר את הרישוי).

שאלה: מה קורה אם התחלתי להפעיל עסק בלי רישיון?
תשובה: הפעלה ללא רישיון היא עבירה פלילית. בטווח הקצר, ייתכן שתעבור כמה חודשים בלי שיגיע פיקוח, אך בסופו של דבר יש סיכוי גבוה לביקורת. פקח עירוני או שוטר יכול להיכנס ולדרוש לראות רישיון (לפי החוק אתה חייב להציג או להוכיח שיש לך). אם אין – ייתכנו צעדים: לרוב קודם כל התראה ומכתב התראה מהממונה במחוז או מהעירייה. אם מתעלמים, השלב הבא הוא כתב אישום לבית המשפט. בבית המשפט יקנסו (לעיתים כמה אלפי שקלים טובים) ואפשר שיוציאו צו סגירה שיפוטי. במקרים דחופים (סכנה מיידית לציבור) ראש הרשות המקומית רשאי בצו מנהלי לסגור את העסק בתוך 30 יום בלי משפט. גם ביטוח העסק עלול שלא לכסות נזקים בהיעדר רישיון. בקיצור – זה סיכון גדול. ההמלצה: לא לפתוח רשמית לפני שיש רישיון. אם חייבים להתחיל (מסיבות כלכליות), לפחות וודאו שהגשתם בקשה רשמית לרישיון ואתם בתהליך – עדיין זו עבירה, אבל בתי משפט נוטים להקל אם רואים שבעל העסק בתהליך מתקדם לקראת קבלת רישיון.

שאלה: קיבלתי סירוב/דרישה לא הגיונית מהרשות – מה אפשר לעשות?
תשובה: קודם כל, לנסות לפתור בדיאלוג. לפעמים מה שנראה “לא הגיוני” לך, היזם, מבוסס על תקנה או הנחיה שפספסת. דבר עם מנהל מחלקת הרישוי, בקש הבהרה בכתב: לפי איזה סעיף דורשים ממך את הדרישה. במידה ואכן נראה שמדובר בדרישה חריגה/שגויה, אפשר לכתוב מכתב מנומק למנכ”ל העירייה או ליועץ המשפטי שלה, ולהעתיק את הממונה המחוזי במשרד הפנים. יש גם ערוץ של ועדת ערר/השגות – בחלק מהרשויות יש ועדה שבראשה יועמ”ש העירייה שדנה בהשגות של אזרחים על החלטות רישוי. אם כל זה לא עוזר, ניתן לשקול עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. אז כדאי לקחת עו”ד. בית המשפט יבחן האם החלטת הרשות סבירה. רק דוגמאות: היו מקרים שביהמ”ש ביטל דרישה להזזת ארובה יקרה כי הוכח שאין מטרד ריח; או הורה לעירייה להנפיק רישיון למרות חריגה זניחה, כי סגירת העסק הייתה פגיעה קשה לא מידתית. אבל לפנות לבימ”ש זה מוצא אחרון, יקר וארוך. לרוב, התעקשות נעימה אך תקיפה במסגרת הרשות תגיע לפתרון. גם פנייה לתקשורת לפעמים גורמת לעירייה להגמיש עמדה (אם כי זה צעד דרסטי, וייתכן שייצור אנטגוניזם).

שאלה: יש לי רישיון עסק – האם זה לכל החיים? צריך לחדש?
תשובה: תלוי מה כתוב ברישיון. אם הרישיון הוא “ללא הגבלת זמן” (לצמיתות), אינך צריך לחדש, אבל הרשות רשאית לבקר ולוודא שאתה עדיין עומד בכל התנאים. כיום רבים מהרישיונות זמניים – תוקף לשנה, 3, 5 או 10 שנים, כתוב על גבי הרישיון. עליך ליזום פניה לחידוש כמה חודשים לפני שפג התוקף. הרשות עשויה לשלוח תזכורת, אך חובה עליך לוודא. בעת חידוש נדרשים מסמכים מעודכנים: למשל אישור כיבוי אש בתוקף (בדרך כלל הם נותנים אישור לשנה או שנתיים). אם לא תחדש והרישיון יפוג – העסק ייחשב כעוסק ללא רישיון (עבירה). שים לב שגם העברת בעלות מחייבת רישיון חדש. רישיון עסק לא “עובר בירושה” לקונה של העסק, אלא הקונה חייב מיד עם רכישה להגיש בקשה על שמו. לעיתים העירייה מאשרת בינתיים “היתר זמני להעברה” לכמה חודשים.

שאלה: איך אדע מה הדרישות המלאות עבור העסק שלי?
תשובה: כיום זה קל מתמיד – חפש את “המפרט האחיד” לעסק מסוג X. לדוגמה, חפש בגוגל “מפרט אחיד מסעדה 2023” או “מפרט אחיד מספרה”. משרד הפנים ויתר הגורמים פרסמו מפרטים אחידים רבים ב-gov.il. שם תמצא סעיפים מפורטים: כמה כיורים, איזה חומר קירות, מה דרישות המשטרה וכו’. בנוסף, באתרי עיריות גדולות (ת”א, ירושלים, חיפה וכו’) יש מדריכים ייעודיים. תל אביב למשל מפרסמת חוברות הדרכה ומסמכי מדיניות ספציפיים (כמו מדיניות ישיבה בחוץ לבתי קפה). ידע הוא כוח – ככל שתגיע מוכן עם מידע, לא יפתיעו אותך בדרישה מוזרה ברגע האחרון. אפשר גם לפנות לפיקוד כיבוי אש או משרד הבריאות במחוז ולבקש רשימת דרישות לעסק לפני הגשה – חלקם משתפים פעולה. ולבסוף, התייעצות עם בעלי עסקים דומים – אין חכם כבעל ניסיון, לך למישהו עם עסק כמו שלך בסביבה (שאינו מתחרה ישיר) ושאל מה היו צריכים לעשות.

שאלה: האם רישיון עסק קשור לרישיון מקצועי?
תשובה: לא באופן ישיר. רישיון עסק הוא היתר תפעולי מהממשלה המקומית. “רישיון מקצועי” (למשל רישיון מרפאה ממשרד הבריאות, רישיון קבלן בניין, רישיון יצרן מזון מטעם משרד הבריאות) הוא נפרד. לעיתים יש תלות: כדי לקבל רישיון עסק עבור מרפאה, תצטרך שהרופא בה בעל רישיון משרד הבריאות; לפתוח מפעל מזון – צריך רישיון יצרן מזון. אבל אלו תהליכים מקבילים. גם רישיון עסק לפאב לא מקנה לך אוטומטית “רישיון למכירת אלכוהול” – צריך להוציא רישיון נפרד לכך מהמשטרה. היתר בנייה גם הוא נפרד: בנית מסעדה חדשה? תצטרך הן היתר בנייה למבנה והן רישיון עסק להפעלה.

שאלה: העסק שלי בבית – האם צריך רישיון?
תשובה: אם העסק הוא מסוג שפטור וביתך באזור שמותר לשימוש עסקי קל, אולי לא. למשל, סטודיו לעיצוב גרפי מהבית – אינו טעון רישוי. אבל אם זה עיסוק שדורש רישיון בצו – אפילו אם בבית, החוק חל. לדוגמה, מטבח ביתי שמייצר מזון למכירה – כן דורש רישיון, ובדרך כלל גם לא יאושר כי דירת מגורים לא ייעודה לייצור מזון מסחרי. או הפעלת גן ילדים בדירתך – לרוב צריך רישיון הפעלה לפי חוק הפיקוח על מעונות (לא דרך חוק רישוי עסקים דווקא, אבל יש רגולציה). עקרונית, עסקים טעוני רישוי אינם פטורים רק בשל היותם בבית. יתרה מזו, אם העסק שלך יוצר מטרד (רעש, ריח) לשכנים, הם יתלוננו והעירייה תגיע. לכן, ודא מה המעמד החוקי, ואל תיסמך על “זה בית אז לא ידעו” – פקחים יודעים לאתר עסקים בבתי מגורים גם דרך האינטרנט ורשתות חברתיות.

שאלה: מהו היתר לילה? האם זה חלק מרישיון עסק?
תשובה: “היתר לילה” הוא מושג הקשור לחוק עזר עירוני, לא לחוק רישוי עסקים. עיריות רבות קובעות שעות סגירה לעסקים (כדי למנוע רעש בשעות מאוחרות). אם עסק רוצה לפעול אחרי השעה הקבועה (למשל אחרי 23:00), עליו לבקש “היתר לילה” בנפרד – זו החלטה של העירייה (לרוב המועצה מאשרת). זה לא חלק מרישיון העסק עצמו, אבל פעמים רבות רישיון העסק יתנה תנאי שהעסק יסגר בשעה X אלא אם יש לו היתר לילה. כלומר, זה קשור. בדומה לכך, “רישיון עסק” לא כולל בהכרח היתר להצבת שולחנות על המדרכה – לזה צריך היתר נפרד (בת”א קוראים לזה “היתר שולחנות וכסאות”) וגם היתר זה יהיה מותנה ברישיון עסק בתוקף.