עורך דין פלילי מפורסם הוא בעל מקצוע משפטי שזוכה להכרה ציבורית רחבה מעבר לקהילה המשפטית עצמה. המונח מתייחס לעורך דין בתחום הפלילי שבנה לעצמו מוניטין (reputation) חזק, כך ששמו מוכר לציבור עקב טיפולים בתיקים מתוקשרים, הצלחות בולטות או נוכחות תקשורתית. מוניטין כזה אינו מושג בן־לילה; הוא תוצר של שילוב בין הצטיינות מקצועית בבתי המשפט לבין חשיפה ציבורית. בדרך כלל, סנגור פלילי נהיה מפורסם כאשר הוא מוביל תיקים מורכבים ובעלי פרופיל גבוה, מייצג אישים ידועים או מעורב בפרשות פליליות ששבו את תשומת לב התקשורת. כך למשל, משפט פלילי מתוקשר שבו עורך הדין מנהל חקירה נגדית (cross-examination) מבריקה, מציג ראיות מדעיות חדשניות (למשל ראיות פורנזיות, forensic evidence) או משיג זיכוי מפתיע – כל אלה עשויים לבסס את שמו ברבים. במקרים אחרים, עורך דין צובר פרסום דרך הופעות באמצעי התקשורת כמומחה למשפט פלילי, השתתפות בפאנלים וראיונות, או כתיבת מאמרים ופרשנויות בעיתונות המקצועית והכללית. מעבר לזירה הפלילית, ישנם אף עורכי דין שהפכו ל”ידוענים” בזכות אישיותם הכריזמטית או הופעתם השוטפת בטלוויזיה, וכך שמם מוכר גם למי שאינו עוקב אחר פסקי דין.

בניית המוניטין של עורך דין פלילי – במיוחד בדרך להפיכתו למפורסם – מתבססת על מספר מדדים וגורמים מקצועיים וציבוריים חשובים. להלן כמה מן הפקטורים המרכזיים המשוקללים בהערכת מוניטין של סנגור פלילי, שמשלבים הישגים משפטיים עם תהודה ציבורית:

• הצלחות ותוצאות משפטיות: ניצחונות משמעותיים במשפטים פליליים, זיכויים מהדהדים, או הסדרי טיעון (plea bargains) מוצלחים המונעים ענישה כבדה. עורך דין שהוכיח שוב ושוב יכולת לחלץ את לקוחותיו ממצבים קשים – בין אם בזיכוי מלא ובין אם בהפחתת עונש – בונה לעצמו שם של איש מקצוע מוכשר ויעיל. במיוחד בולטים מקרים שבהם הסנגור הצליח לעורר ספק סביר ולערער את נטל ההוכחה (burden of proof) של התביעה, ובכך הוביל לזיכוי במשפט פלילי חמור. הצלחה מקצועית נמדדת גם ביכולתו לנהל משפטים מתוקשרים בלי להיכנע ללחץ ציבורי, ולהציג בפני בית המשפט טיעונים משכנעים המבוססים על ראיות מוצקות וחקירות נגדיות חדות.
• תיקים בולטים ותקדימיים: מעורבות בפרשות פליליות שזוכות לחשיפה רחבה או מכוננות תקדים משפטי. תיקים תקשורתיים – כגון פרשות רצח מפורסמות, מקרי שחיתות של בכירים, או אירועי פשיעה חמורים המסוקרים בהרחבה – מציבים את עורך הדין בחזית הבמה. כאשר סנגור מוביל בתיק שהציבור עוקב אחריו בדריכות, שמו נעשה מזוהה עם אותו תיק. לדוגמה, בפרשת רצח מתוקשרת מאוד, הופך עורך הדין המייצג לדמות מוכרת בכל בית. אם בנוסף התיק מניב פסיקה עקרונית או תקדים (precedent) המשפיע על הדין הפלילי, הדבר מעצים עוד יותר את המוניטין המקצועי שלו. גורמים כמו היקף החשיפה התקשורתית, משך הזמן שהתיק נמצא בכותרות, והעניין הציבורי בו – כולם משפיעים על מידת הפרסום של עורך הדין המטפל בו.
• זהות הלקוחות ומעמדם: ייצוג של לקוחות ידועי-שם, אנשי ציבור או ידוענים (celebrities) תורם רבות לפרסום של עורך דין. סנגורים של אישים מפורסמים – למשל פוליטיקאים, מנכ”לים, אמנים או ספורטאים שהסתבכו בפלילים – מקבלים זרקור תקשורתי אוטומטי. לאורך השנים ניתן למנות עורכי דין בישראל שייצגו נשיאים, שרים וראשי ערים שנאשמו בפלילים, וכתוצאה מכך התפרסם שמם. כך למשל עו”ד ציון אמיר, מבכירי הסנגורים בארץ, ייצג בין היתר את נשיא המדינה לשעבר משה קצב, את השר גונן שגב, ידוענים כ דודו טופז, ועוד רבים אחרים – רשימה מרשימה של לקוחות בעלי פרופיל ציבורי גבוה. בעצם העובדה שעורך דין הוא הכתובת שאליה פונים אנשי צמרת בשעת צרה, מועבר מסר לציבור כי מדובר בסנגור בעל יכולות יוצאות דופן ואמון רב. מוניטין נבנה גם מפה לאוזן בתוך האליטה – כאשר דמויות מוכרות מצהירות שהסתייעו בשירותי אותו עורך דין, הדבר מחזק את היוקרה המקצועית שלו.
• כישורים מקצועיים ובקיאות משפטית: מקצועיות ללא דופי היא תנאי יסוד למוניטין – התמצאות מעמיקה בחוק הפלילי ובפסיקה, כושר טיעון, רהיטות ויכולת לנסח טענות מורכבות בצורה בהירה. עורכי דין פליליים מפורסמים לרוב ידועים באמנות הליטיגציה שלהם: ניהול חקירה נגדית אפקטיבית, חשיפה ופירוק של עדי תביעה, איתור כשלים בחקירת המשטרה או בראיות מדעיות, והצגת קו הגנה יצירתי. לעיתים קרובות מיומנויות אלו הן שזוכות לסיקור תקשורתי – כתבי פלילים מדווחים בהתפעלות על “ההופעה המרשימה” של הסנגור באולם בית המשפט. מעבר לכך, עורכי דין מובילים משמשים כמנטורים לאחרים, מעבירים השתלמויות מקצועיות ומפתחים תורת הגנה שבזכותה הם גם מצוטטים בפסיקות חשובות. פרסומים אקדמיים וכתיבה מקצועית תורמים גם הם לבניית מוניטין: עורך דין המפרסם מאמרים בכתבי עת משפטיים, כותב ספרי משפט פלילי או מרצה באקדמיה מציג עומק תאורטי, מה שמחזק את תדמיתו כמומחה בתחומו.
• נוכחות תקשורתית ותדמית ציבורית: בעידן המודרני, הופעה באמצעי התקשורת היא גורם מכריע בהפיכה לעורך דין מפורסם. סנגורים רבים משמשים כפרשנים משפטיים בתקשורת – הם מתראיינים על תיקי היום, מספקים פרשנות משפטית (legal commentary) בחדשות, ולעיתים אף משתתפים בתוכניות טלוויזיה ייעודיות. חשיפה כזו ממצבת אותם כמומחי משפט בעיני הציבור הרחב. בנוסף, ניהול נכון של תקשורת במהלך תיק פלילי יכול להעלות את קרנו של עורך הדין: מסיבות עיתונאים מחוץ לאולם בית המשפט, התבטאויות פומביות לטובת הלקוח (כל עוד אינן עוברות על כללי האתיקה), ונוכחות ברשתות חברתיות – כל אלו יוצרים פרופיל ציבורי מובהק. כמובן, תדמית ציבורית יכולה להיות חרב פיפיות; עורך דין מוכר עלול גם לספוג ביקורת ציבורית או סיקור שלילי, אך היכולת לנווט בתבונה בתשומת הלב התקשורתית היא כשלעצמה מיומנות שמייחדת עורכי דין מפורסמים. במילים אחרות, יחסי ציבור ומיתוג אישי הפכו לחלק בלתי נפרד מעולמו של עורך הדין הפלילי בעשורים האחרונים.

חשוב להדגיש את ההבחנה בין עורך דין איכותי לבין עורך דין מפורסם. איכות נמדדת בעיקר בהישגים המשפטיים, בידע ובמקצועיות – לא כל עורך דין מצוין זוכה לפרסום רב. ישנם סנגורים מהשורה הראשונה שמוערכים מאוד בקרב שופטים ועורכי דין, אך הציבור הרחב אינו מכיר את שמם משום שאותם סנגורים פועלים מתחת לרדאר התקשורתי, למשל בייצוג תיקים פליליים מורכבים אך חסויי תקשורת, או מתוך בחירה מודעת שלא להתראיין ולא להפוך לדמות ציבורית. מן העבר השני, קיימים עורכי דין שזכו לתהודה עצומה בעקבות פרשה יחידה או הופעה אחת בטלוויזיה, אף שמבחינה מקצועית ייתכן שיש מוכשרים ומנוסים מהם. במילים אחרות, היותו של עורך דין “מפורסם” אינה בהכרח שקולה להיותו הטוב ביותר – הפרסום משקף עד כמה הוא מעורר עניין מחוץ לאולם בית המשפט, בעוד שהאיכות נבחנת בתוך האולם. יחד עם זאת, בפועל יש חפיפה לא מבוטלת בין השניים: עורך דין שצבר מוניטין של מצוינות מקצועית ימשוך אליו יותר תיקים גדולים ולקוחות ידועים, מה שבהמשך גם מגדיל את פרסומו. באופן דומה, עו”ד שדמותו מוכרת בכל בית בישראל יזכה קרוב לוודאי ללקוחות רבים יותר, שיניחו (לעיתים בצדק) כי פרסומו מעיד על מומחיותו. לכן, עורכי דין פליליים מפורסמים באמת הם בדרך כלל כאלה שהצטיינו בתחום המשפטי וגם הצליחו לתרגם את הצלחותיהם לדימוי ציבורי חיובי.

דוגמה מובהקת למפגש בין מוניטין תקשורתי לבין עשייה מקצועית היא צוות הסנגורים במשפטים פליליים מפורסמים במיוחד. בארצות הברית זכור למשל “צוות החלומות” (Dream Team) שהגן על או.ג’יי. סימפסון בשנות התשעים – קבוצה של עורכי דין, בהם ג’וני קוקרן, רוברט שפירו, אלן דרשוביץ ואחרים, שכולם הפכו לידוענים בזכות אותו משפט מתוקשר. המשפט זכה לסיקור טלוויזיוני חסר תקדים, ועורכי הדין הפכו בשידור חי לדמויות מוכרות. קוקרן במיוחד נודע בשל סגנונו הרטורי והמשפט המחץ שאמר בסיכומים: “If it doesn’t fit, you must acquit” (“אם הכפפה לא מתאימה, עליכם לזכות”) – שורה שצוטטה בכלי התקשורת ללא הרף והפכה אותו לאחד מעורכי הדין הידועים בעולם. גם פרופ’ אלן דרשוביץ, שהיה חלק מההגנה, כבר היה בעל שם לפני כן אך חיזק את תדמיתו כמומחה למשפט וכפרשן תקשורתי בעקבות הפרשה. דרשוביץ ידוע כדוגמה לעורך דין פלילי בעל מוניטין אקדמי וציבורי גם יחד – הוא פרופסור למשפטים שכתב ספרים רבים, ולצד זאת הופיע תדיר בתקשורת והשתתף בצוותי הגנה בפרשות מפורסמות. בישראל גם כן ראינו מקרים שבהם המשפט עצמו קידם את פרסומו של עורך הדין: עו”ד יורם שפטל, למשל, שהיה סנגורו של ג’ון דמיאניוק שהואשם כפושע מלחמה, זכה לפרסום בינלאומי (ולמחלוקת ציבורית) עקב אותו משפט יוצא דופן; עו”ד ציון אמיר קיבל את חשיפתו הציבורית הגדולה הראשונה כאשר ייצג בשנות ה-80 נאשמים בפרשת טרור יהודי (כנופיית ליפתא) – תיק שהכה גלים בציבור ; ועו”ד אביגדור פלדמן התפרסם הודות לשורה של תיקים עקרוניים בנושאי זכויות אדם ועתירות מתוקשרות לבג”ץ. ככל שהתיק מורכב וטעון יותר מבחינה ציבורית, כך גוברת הסקרנות לזהות הסנגור המייצג, ועולה ההסתברות ששמו יעטר כותרות בעיתונים. במקרים כאלה עורך הדין הופך לחלק מהנרטיב הציבורי של הפרשה – לעיתים הוא מתראיין מיד בתום הדיון כדי להסביר את עמדת מרשו, או מופיע במהדורות החדשות כ”פנים” של ההגנה. באופן זה דמותו של הסנגור נטמעת בזיכרון הקולקטיבי יחד עם פרטי הפרשה עצמה.

מעבר לתיקים עצמם, נוכחות מתמשכת במדיה יכולה לבסס עורך דין כמפורסם גם ללא קשר ישיר לתיק ספציפי. ישנם עורכי דין פליליים שמשמשים פרשנים קבועים בערוצי חדשות, כותבים טורים בעיתון או מפעילים בלוג מקצועי פופולרי. חשיפה כזו מטשטשת את הגבול בין מומחה משפטי לבין ידוען לכל דבר – עורך הדין הופך לדמות מוכרת אשר קולו נשמע בסוגיות חוק ופשיעה גם כשאינו מייצג צד בהליך קונקרטי. כך, הציבור לומד להכיר את הפרצוף והשם, והסנגור רוכש מעמד של “authority” משפטית בעיני הצופים. בשנת 2025, עם התעצמות הרשתות החברתיות, אפילו נוכחות בפלטפורמות כמו טוויטר, לינקדאין ופייסבוק יכולה לתרום לפרסום: עורכי דין שמשתפים ניתוחים של פסיקות חדשות או מתייחסים לאירועי פלילים אקטואליים בפני קהל עוקבים גדול – ממצבים את עצמם כקול מוביל בתחום.

עם זאת, המוניטין התקשורתי חייב לפגוש את העשייה המקצועית בשטח כדי שהפרסום יהיה בר-קיימא ומגובה בהערכה אמיתית. עורכי דין פליליים מפורסמים באמת הם אלו שמצליחים לתמרן בין שני העולמות: הם גם מביאים תוצאות ללקוחותיהם באולם בית המשפט וגם יודעים לתקשר את ההישגים הללו לציבור הרחב. מוניטין המבוסס על יחסי ציבור בלבד, ללא כיסוי של הצלחות משפטיות, עשוי להתפוגג מהר מאוד. מצד שני, הצלחות שקטות ללא שום תהודה ציבורית יישארו נחלתם של יודעי דבר בלבד. האיזון בין מקצועיות לפרסום הוא אמנות מורכבת: עורך הדין חייב לשמור על האתיקה והיושרה המקצועית, ולא לתת לרצון למצוא חן בעיני התקשורת להסיט אותו מטובת הלקוח. כאשר האיזון נכון – המוניטין התקשורתי משרת את העשייה בשטח: הוא מושך לקוחות נוספים, מעניק לסנגור השפעה גם מחוץ לאולמות המשפט, ואולי אף מאפשר לו לקדם רפורמות משפטיות דרך כוחו הציבורי. בו בזמן, העשייה המקצועית מספקת תוכן אמיתי למוניטין – כל זיכוי, כל תקדים, כל מאבק עקרוני מוסיף עוד נדבך לסיפור שהציבור מספר על אותו עורך דין.

דירוגים מקצועיים ופרסי הצטיינות: בהקשר של הערכת מוניטין, מעבר לתקשורת ולתיקים, קיימים גם מדדים פורמליים יותר שלפיהם נמדדים עורכי דין – כגון דירוגים בדירוגי איכות ומוניטין של משרדי עורכי דין. בעולם המשפט ידועים מדריכים בינלאומיים כמו Chambers & Partners (צ’מברס) ו-The Legal 500, אשר מדרגים מדי שנה את עורכי הדין והפירמות המובילות בתחומי משפט שונים. גם בישראל מתקיים דירוג Dun’s 100 (דן אנד ברדסטריט), שמדרג את המשרדים המובילים בארץ לפי גודלם ובהתמחויות נישה, כולל תחום המשפט הפלילי. דירוגים אלה מתבססים על קריטריונים מקצועיים מגוונים: איכות וטיב השירות המשפטי, מורכבות התיקים שטופלו, חוות דעת מלקוחות, כישורים טכניים וידע, יושר מקצועי, ופרמטרים כמו גודל המשרד ופריסה ארצית. כך למשל, צ’מברס מדרג עורכי דין על סמך יכולת משפטית טכנית, התנהלות מקצועית, שירותיות ללקוח, חדות עסקית, התמדה ומסירות לתיקים ועוד. ה-Legal 500 שם דגש על חוזק הצוות, לקוחות יוקרתיים, עומק כישרון מעבר لـ”שותף הכוכב”, ויכולת לטפל בתיקים גדולים ומורכבים. דנס 100 בישראל, בדירוגי תחומי הנישה, אוסף נתונים על היקף התיקים והלקוחות, פסקי דין תקדימיים ומאמרים מקצועיים, וכן ראיונות עם גורמים בשוק ולקוחות, כדי לדרג מי מוביל בענף. ההופעה בדירוגים יוקרתיים אלה משמשת כאסמכתא אובייקטיבית למעמדו של עורך דין – זוהי מעין “חותמת” לכך שהוא נמנה עם הצמרת. משרדים ועורכי דין מתגאים בהכללתם בדירוג כגון Chambers או Dun’s 100 ומשתמשים בכך ככלי שיווקי המבדל אותם מהמתחרים.

אך האם דירוג גבוה בהכרח משקף הצלחה או מוניטין תקשורתי? התשובה מורכבת. מצד אחד, אין ספק שקיים קשר בין הישגים מקצועיים לבין דירוג: כדי להיכלל בצמרת Chambers או Legal 500, בדרך כלל צריך להרשים את קהילת המשפט והלקוחות במיומנות ובתוצאות מוחשיות. כך שגם בלי הופעה בטלוויזיה, עורך דין המדורג Band 1 בצ’מברס בתחום צווארון לבן, למשל, הוא ודאי בעל מוניטין מקצועי רב. מצד שני, הדירוגים מתמקדים בעיקר בהערכת עמיתים ולקוחות על איכות השירות, ופחות במידת הפרסום בציבור הרחב. ייתכן מצב שעורך דין יקבל ציונים גבוהים במדריכי דירוג מקצועיים – בשל מומחיותו ורמתו – ועדיין יהיה אלמוני יחסית לציבור, אם לא טיפל בתיקים שעניינו את התקשורת. בנוסף, יש המבקרים את הדירוגים האלה ככאלה שעלולים להטות יתר חשיבות לגודל המשרד או לכוח המותג. למשל, בדירוג Dun’s 100 בישראל, תשומת הלב העיקרית ניתנת לרוב לרשימת המשרדים הגדולים ביותר לפי מספר עורכי דין, עד כדי כך שיש משרדים שמשקיעים מאמצים לעמוד בתנאי הסף ואף נפוצו טענות שחלקם ניפחו את מספר עורכי הדין המוצהר כדי לטפס בדירוג. הדבר מלמד שהמרדף אחר דירוג עשוי להיות מונע שיקולי תדמית ויוקרה, ולא בהכרח משקף תמיד את ההצלחה במובן של ניצחונות משפטיים או שביעות רצון לקוחות. למרות זאת, בשורה התחתונה, דירוגים כמו Chambers, Legal 500 ודנס 100 מהווים כלי נוסף לביסוס המוניטין – במיוחד בעיני קהל מקצועי, לקוחות פוטנציאליים גדולים מהארץ ומחו”ל, וחברות עסקיות שבוחרות ייצוג משפטי. במובן זה, עורך דין פלילי שמופיע בעקביות בדירוגים הללו, במיוחד אם הוא מצוין כמוביל בתחום, ממצב את עצמו לא רק כמפורסם תקשורתית אלא גם כמי שבעל מעמד מקצועי מוכר ורשמי.

עו”ד פלילי מפורסם בישראל
המוניטין של עורכי הדין הפליליים נבנה במעין מעגל מזין: הצלחות משפטיות מובילות לפרסום, והפרסום מביא תיקים ולקוחות שמאפשרים עוד הצלחות. שני ההיבטים, הציבורי והמקצועי, שלובים זה בזה. כאשר עורך דין פלילי מצליח לשלב מומחיות, אתיקה ומצוינות בעבודתו היומיומית יחד עם יכולת לספר את סיפור ההצלחה שלו לעולם – בין אם דרך התיקים שהוא מנהל ובין אם דרך המדיה – הוא הופך למותג של ממש. עורכי דין פליליים מפורסמים בארץ ובעולם בשנת 2025 מגלמים בדיוק את השילוב הזה: הם גם לוחמי צדק באולמות המשפט וגם דמויות מוכרות המשפיעות על הדרך שבה הציבור מבין את מערכת המשפט. בכך הם תורמים לעיצוב השיח על חוק ופשיעה, ומשמשים לעיתים כמגשרי פערים בין העולם המשפטי הטכני לבין הזירה הציבורית הרחבה.

בישראל, רשימות הדירוג המקצועיות העדכניות מצביעות על מספר שמות בולטים בצמרת הסנגוריה הפלילית לשנת 2025. להלן סקירה של לפחות עשרה מעורכי הדין הפליליים המובילים בישראל, כולל תחומי התמחותם המרכזיים, הסבר על מהות כל התמחות, סוגי התיקים הנפוצים בהם, ודוגמאות לתיקים מתוקשרים שטיפלו בהם:

עו”ד אבי חימי (משרד אבי חימי, עורכי דין) – מבכירי הסנגורים בארץ, כיהן בעבר כראש לשכת עורכי הדין (2019-2023) ומנהל משרד בוטיק בתחום הפלילי. חימי מתמחה במגוון רחב של עבירות פליליות:

• עבירות צווארון לבן (White-Collar Crime): עבירות של אנשי ציבור ובעלי תפקידים בכירים, כגון שוחד, מרמה והפרת אמונים, הונאות והעלמות מס. תחום זה כולל חקירות כלכליות מורכבות, ניתוח תנועות כספיות ומאבקים משפטיים מול רשויות האכיפה. עו”ד חימי מטפל בתיקי שחיתות והונאה רחבי-היקף, ומנווט בין דיני העונשין לכללי הרגולציה הפיננסית. עבודה זו דורשת הבנה בעולמות חשבונאיים ובנקאיים, ולעיתים כרוכה בניהול מו”מ לעסקאות טיעון כשמתאפשר.
• עבירות מין חמורות: חימי מייצג חשודים ונאשמים בעבירות מין קשות – אונס, מעשי סדום, והטרדות מיניות. תיקים אלה רגישים ביותר, משום שלרוב הראיות העיקריות הן עדויות מתלוננים מול גרסת הנאשם. עו”ד חימי, שהתמחה גם בתחום זה, מכיר בחשיבות ניהול הליך בידיים זהירות כדי למנוע “משפט שדה” תקשורתי לנאשמים ויחד עם זאת להתעמת עם חומרי חקירה כגון דוחות רפואיים ועדויות מומחים פסיכולוגיים.
• עבירות המתה (Homicide): החל מרצח בכוונה תחילה ועד גרימת מוות ברשלנות. חימי צבר ניסיון בהגנה בתיקי רצח מורכבים, שבהם נדרשת בחינה מדוקדקת של ראיות פורנזיות (טביעות אצבע, DNA) ושל כשלים אפשריים בחקירת המשטרה. המיומנות היא להציף ספקות סבירים בראיות הנסיבתיות ולהציע פרשנויות חלופיות לאירוע, כדי למנוע הרשעה בהריגה או רצח.
• עבריינים בכירים וארגוני פשיעה: בראשית דרכו ייצג חימי גם ראשי ארגוני פשיעה, אך פרש מתיקים אלה עקב הסיכונים והקשיים הייחודיים. הוא עצמו הסביר כי “בעבר ייצגתי ראשי ארגוני פשיעה… קשה מאוד לייצג בתיקים האלה בגלל הרוח הגבית שבתי המשפט נותנים למשטרה ולפרקליטות”. המורכבות בטיפול בעבריינים כבדים נובעת מריבוי נאשמים, חומר חקירה עצום ולעיתים גם סיכון אישי לסנגור. בעקבות רצח עו”ד יורם חכם ב-2008 זנח חימי תחום זה והתמקד בצווארון הלבן, אך ניסיונו משנותיו כסנגור בעולם התחתון מקנה לו פרספקטיבה ייחודית גם בטיפול בתיקים פליליים חמורים אחרים.
• דוגמה לתיק מתוקשר: עו”ד חימי ייצג לאורך הקריירה דמויות ציבוריות בכירות שנקלעו להליכים פליליים. בין היתר, הופיע כבא-כוחם של אישי ציבור הנחשדים בשחיתות והונאה, וכן הגן על נאשמים בעבירות מין שזיכו תשומת לב ציבורית. אחד התיקים הבולטים היה ייצוג זמר מפורסם בחשד לעבירות מין קטינים (פרשה שזכתה לכינוי “משחקי חברה”), בסיומה נמנע מלהעמיד לדין את החשוד המרכזי מחוסר ראיות מספיקות.

עו”ד ירום הלוי (משרד ירום הלוי) – סנגור ותיק (מ-1989) המתמקד באופן מוחלט במשפט הפלילי. משרדו עוסק בכל גווני העבירות הפליליות – החל מעבירות “קלאסיות” של רצח ופשע חמור ועד לעבירות כלכליות ומתוחכמות. תחומי מומחיות עיקריים:

• פשעים חמורים ואלימות: הלוי רכש שם כמומחה לתיקי רצח והריגה, עם הצלחות בהשגת זיכויים תקדימיים. הוא מייצג נאשמים בעבירות כגון רצח, הריגה, תקיפות קשות ועבירות נשק. בטיפול בתיקים אלה הוא נודע בנכונותו לבצע שחזורי זירה עצמאיים, לחקור לעומק ראיות מדעיות (כגון נתוני נתיחה פתולוגית) ולאתגר הנחות עבודה של המשטרה. עבודתו בתיקי רצח מתוקשרים הביאה לזיכויים נדירים, מה שחיזק את המוניטין שלו כסנגור לוחמני ויסודי.
• עבירות סמים וארגוני פשיעה: חלק מתיקיו כוללים ייצוג חשודים בעבירות סחר בסמים, וכן חברים בדרגי ביניים בארגוני פשיעה בעבירות אלימות וכלכלה. הלוי מציג קו הגנה בלתי מתפשר, ולעיתים תוקף בבית המשפט את מה שהוא תופס כ”הטיה מוסדית” נגד לקוחותיו. הוא מאתגר את הראיות המודיעיניות ומשתמש בחקירות נגדיות אגרסיביות לחשיפת סתירות בגרסת החוקרים.
• עבירות צווארון לבן וכלכלה: על אף שיצא שמו בעיקר בתיקי אלימות, הלוי עוסק גם בהגנה על נאשמים בעבירות כלכליות – כגון הלבנת הון, שוחד, הונאה ושאר עבירות פיננסיות. כאן באים לידי ביטוי כישוריו האנליטיים בניתוח תנועות כספיות והבנה רגולטורית. הוא ידע לטעון לטובת לקוחותיו כי פעולותיהם בוצעו בתום לב או שאינם מודעים להיבטים הלא-חוקיים, במטרה לערער על היסוד הפלילי הנדרש להרשעה.
• משפט חוזר וערעורים פליליים: עו”ד הלוי התפרסם במיוחד עקב הצלחתו בניהול משפט חוזר בפרשת רצח מתוקשרת. הוא ייצג את רומן זדורוב – הנאשם ברצח הילדה תאיר ראדה – בהליך החוזר, והצליח לערער את הראיות הקודמות עד שבמרץ 2023 זוכה זדורוב מהרצח. הלוי הציג ראיות חדשות, חשף כשלים בחקירת המשטרה ואף הצביע על חשוד חלופי, באופן שיצר ספק סביר באשמת זדורוב. זיכויו החוזר של זדורוב נחשב לניצחון גדול עבור הלוי וחיזק את מעמדו כסנגור מהשורה הראשונה.
• תיק מתוקשר נוסף: בעבר ייצג הלוי בערעור לבית המשפט העליון את יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, וכן נאשמים אחרים בעבירות ביטחון וטרור. ניסיונו במקרים טעוני-רגש ופוליטיים (כמו תיק עמיר) לימד אותו להתמודד עם דעת קהל שלילית ועם סוגיות עקרוניות של חופש הביטוי והגנה משפטית גם לנאשמים המושמצים ביותר.

עו”ד משה יוחאי (משרד משה יוחאי) – מכונה לעיתים “עורך הדין של העולם התחתון”, בשל התמקדותו בייצוג נאשמים המשתייכים לארגוני פשיעה מהידועים בישראל. יוחאי עוסק בפלילים בלבד, עם דגש על פשיעה מאורגנת ועבירות אלימות חמורות:

• ייצוג ראשי ארגוני פשיעה: יוחאי מייצג דמויות מוכרות כראשי משפחות פשע (כגון משפחות אברג’יל ואלפרון) המואשמות בעבירות ranging from סחיטה אלימה, חיסולים בעולם התחתון, ועד ארגון רשתות סמים והימורים בלתי חוקיים. תיקי “המאפיה” מתאפיינים בעדי מדינה מפוקפקים, בחומר מודיעיני סמוי ובהליך משפטי מתוקשר ולעיתים עוין. עו”ד יוחאי מצטיין בחקירת עדי מדינה על דוכן העדים בניסיון לערער את אמינותם, וכן בשכנוע בית המשפט לאבחן בין “שמו” המאיים של הלקוח לבין הראיות הקונקרטיות בתיק. הוא מדגיש כי עבר פלילי קודם של נאשם “לא בהכרח אומר שהוא אשם גם בתיק הנוכחי… הבעיה בלייצג את אברג’יל או אלפרון היא לא בגלל התיק, אלא בגלל השם של הבנאדם”.
• עבירות אלימות וחיסולים ממוקדים: חלק ניכר מתיקיו של יוחאי עוסקים במקרי רצח וניסיונות רצח במסגרת מלחמות בין ארגוני פשיעה. האתגר המרכזי בסוג תיקים זה הוא להתמודד עם ראיות נסיבתיות (כגון איכוני טלפון ומעקבים סמויים) ועם פחדם של עדים להעיד. יוחאי מנסה לערער את הבסיס הראייתי בעזרת אליבי, תקיפת אמינות עדי מפתח וטענה להפללה על ידי יריבים.
• שוחד ואיומים על עדים: בהיותו מעורה בעולם הפלילי, נדרש יוחאי לעיתים להגן על לקוחותיו גם מפני אישומים של שיבוש הליכי משפט – הפחדת עדים, שיבוש חקירה או ניסיון להשפיע על גורמי אכיפה. הוא מודע לכך שעצם המעמד של לקוחותיו מטיל חשד על כל צעד שלהם, ולכן מקפיד על ליווי צמוד כדי למנוע עבירות נלוות במהלך המשפט.
• היבטים אתיים בייצוג “הבלתי מייצגים”: יוחאי מרבה להתראיין ולהסביר את תפיסתו שבמדינת חוק זכאי כל אדם להגנה, יהא אשר יהא עברו הפלילי. “אני לא קורא להם פושעים אכזריים, זו העבודה שלי ואני חושב שבחרתי במקצוע הנכון”, אמר בהתייחסו לייצוג עבריינים אלימים במיוחד. הוא מאמין שעורך דין פלילי הוא חלק ממערכת שמבטיחה הליך הוגן, ועל כן אינו שופט את לקוחותיו.
• אירוע מתוקשר: על רקע עיסוקו בעולם התחתון, גם יוחאי עצמו עמד בפני איומים. בשנת 2019 נורו קליעים לעבר רכבו של יוחאי, לאחר שייצג חשוד מרכזי בפרשה חמורה (מקרה המזוהה עם פרשת הבר נוער) – אירוע שהמחיש את הסיכון הטמון בייצוג עבריינים בכירים. למרות זאת יוחאי לא נרתע, ומוסיף לייצג ללא משוא פנים גם נאשמים שבעיני הציבור נתפסים כמסוכנים ביותר.

עו”ד משה שרמן (משרד משה שרמן, תל-אביב) – נמנה על דור הסנגורים הוותיקים והמנוסים, שהתפרסם בעיקר בשל ייצוג אנשי עולם תחתון בולטים. משרדו עוסק בפלילים חמורים, ועו”ד שרמן ידוע כמי שלא חושש לקחת תיקים נפיצים:

• הגנה על ראשי פשע מאורגן: שרמן ייצג, בין היתר, את יניב (ניבי) זגורי – ראש ארגון הפשע בדרום הארץ – שהואשם בשלושה מקרי רצח. תיק זגורי היה עתיר תהפוכות: במהלך המשפט הושלכה רימון הלם לעבר בית פרודתו של שרמן כאזהרה ללחץ על הסנגור. שרמן עמד על זכותו של כל נאשם לייצוג, אך בסופו של דבר עקב סכסוך ואיומים ממושכים, ביקש להשתחרר מייצוג זגורי; בית המשפט העליון נעתר לבקשתו והתיר לו לפרוש מהתיק. מקרה זה ממחיש את המתח בייצוג “בוסים” של פשע: מצד אחד חובתו האתית של עורך הדין, ומצד שני סיכון מוחשי לחייו.
• עבירות רצח וסחיטה באלימות: שרמן מומחה בפשעים בעלי אופי אלים ביותר, ובמיוחד מקרים של חיסולים וגביית דמי חסות. הוא ידוע באסטרטגיות ההגנה היצירתיות שלו – למשל, העלאת ספק לגבי זיהוי מבצע העבירה, טענת אליבי באמצעות פערי זמנים, או מציאת פגמים בתהליך זיהוי DNA. בתיקי סחיטה ואיומים הוא פעמים רבות טוען ל”הגנת כופר” (טענה שהכספים הועברו במסגרת עסקה לגיטימית), כדי להטיל ספק ביסוד הכוונה הפלילית.
• עבירות כלכליות ו”הלבנת הון שחור”: לצד עבירות האלימות, מטפל שרמן גם בהיבטים הכלכליים של הפשיעה המאורגנת, כגון הלבנת רווחי פשע, הברחות והעלמות מס הקשורות לפעילות עבריינית. הבנתו בפשיעה הכלכלית מאפשרת לו לערער על קיומו של “קשר פלילי” בין הכספים לבין העבירות המיוחסות, ולהציג את הלקוח כיזם עסקי תמים כביכול.
• מוניטין ציבורי: עו”ד שרמן התראיין לא פעם והסביר שאינו מתנצל על ייצוג “העבריינים המפורסמים במדינה”. הוא רואה בכך שליחות מקצועית, ומדגיש שבמדינה דמוקרטית אפילו נאשם שנראה אשם בתקשורת זכאי להגנה משפטית מלאה. עמדתו זו זכתה לכבוד מצד קולגות, והרשויות אף מתחשבות בחריפות טענותיו בבתי המשפט המחוזיים.
• תיק ידוע נוסף: שרמן היה מעורב גם בתיקי רצח מחוץ למסגרת הפשיעה המאורגנת, כגון ייצוג נאשם ברצח על רקע סכסוך עסקי שזכה לסיקור תקשורתי. הוא הצליח באותו מקרה לערער את מהימנות עד הראייה המרכזי ובכך להביא לזיכוי מרשו מחמת הספק – הישג נדיר בתיקי רצח מתוקשרים.

עו”ד ד”ר דנה פוגץ’ (משרד פוגץ’-קידר-ברוך) – מומחית ייחודית המייצגת את הצד השני של המתרס הפלילי: נפגעי עבירה. דנה פוגץ’ מובילה את תחום ייצוג המתלוננים בישראל והקימה יחד עם עו”ד ענבר קידר-ברוך משרד המתמחה בזכויות נפגעי עבירות. תחומי העיסוק של פוגץ’ כוללים:

• ייעוץ וייצוג נפגעי עבירה (Victim Representation): פוגץ’ מלווה קורבנות עבירות מכל הסוגים – מנפגעי תקיפה מינית ואלימות במשפחה, דרך קרבנות הונאה, גניבה ושוד, ועד משפחות שכולות של קורבנות רצח ותאונות פגע וברח. היא מעניקה להם קול בתוך ההליך הפלילי, שעד לא מזמן התעלם כמעט לחלוטין מהנפגעים. עבודתה כוללת הגשת בקשות להשמעת הנפגע בשלב הטיעונים לעונש, דרישה להטלת תנאים המגנים על הקורבן (כמו הרחקה או מעצר של הנאשם המסוכן) ולעיתים אף הגשת עררים ועתירות אם המערכת לא ממצה את הדין עם הפוגע.
• ליווי בהליכים משמעתיים וציבוריים: מעבר למשפט הפלילי, מייעצת פוגץ’ גם במישור המשמעתי (למשל, ייצוג מתלוננות בהליכי משמעת נגד רופאים, מורים או בעלי מקצוע שפגעו בהן) וכן מלווה משפחות מול ועדות שחרורים, ועדות חקירה ממלכתיות וכדומה. המטרה היא לוודא שהנפגע לא “ייפול בין הכיסאות” כשגורלו של התיק נידון.
• האתגרים בייצוג נפגעים: ייצוג נפגעי עבירה דורש רגישות גבוהה – רבים מלקוחותיה של פוגץ’ מתמודדים עם טראומה, ופועלים במערכת שממוקדת בנאשם ולא בהם. פוגץ’ חותרת למנוע “Victimization שנייה” – את הפגיעה החוזרת שקורבנות סופגים לעיתים מהמערכת עצמה. היא מדגישה במחקריה ובפעילותה כי נפגעי עבירה מכונים “Double Losers” (מפסידים פעמיים): פעם ראשונה כשנפגעו, ופעם שנייה כשהמשפט מתנהל מעל לראשם. לכן, שליחותה היא להשמיע את קולם, לכוון את הדיון המשפטי להתחשב בהם ולהקטין את הנזק המשני.
• השפעה והישגים: דנה פוגץ’ נחשבת לחלוצת התחום בישראל. פעילותה סייעה לעגן בחקיקה זכויות שונות לנפגעי עבירות (כגון זכות נפגע להביע עמדה בעסקת טיעון, וזכות לעיין בהסדר הטיעון המוצע). בית המשפט העליון אף התייחס בכבוד לטענותיה בעתירות עקרוניות. דוגמה לתיק מתוקשר שטיפלה בו היא עתירת הוריו של הילד אילון שלו אמסלם, שנדרס למוות, להוסיף אישום של הפקרה נגד הנהג הפוגע – עתירה שעו”ד פוגץ’ הגישה לבג”ץ, ושאמנם נדחתה, אך תרמה להעלאת מודעות הציבור והמערכת לצורך באכיפה מחמירה יותר במקרי פגע וברח.
• מוניטין מקצועי: כיום דנה פוגץ’ נחשבת לעורכת הדין הפרטית המובילה בישראל בייצוג נפגעי עבירה. ברזומה שלה תיקים רבים של נפגעות תקיפה מינית בהם גרמה לפתיחה מחדש של חקירות, הרחקת עבריינים מהקורבנות ואף קביעת תקדימים שמחייבים את בתי המשפט “לראות” את הנפגע בתוך ההליך.

עו”ד יהודה פריד ועו”ד טל גבאי (משרד פריד-גבאי) – צמד שותפים המנהלים יחד משרד בוטיק מן המובילים בארץ במשפט פלילי וצווארון לבן. משרד פריד-גבאי מתמחה בשני אפיקים עיקריים:

• עבירות צווארון לבן ועבירות כלכליות: המשרד עוסק בהגנה בתיקי שחיתות, שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון, עבירות מס והונאות בשוק ההון. צוות המשרד מנוסה בליווי חשודים ונאשמים שהם אנשי עסקים, בכירים בשירות הציבורי, ראשי ערים ואנשי המגזר הדתי, תוך הקפדה על דיסקרטיות ועל הבנת הרגישויות הציבוריות. התמחות ייחודית שלהם היא טיפול בהליכי חילוט תפוקת עבירה – כאשר המדינה מבקשת להקפיא נכסים וכספים של חשוד עוד טרם הרשעתו. פריד וגבאי ידועים ביכולתם המשפטית לערער על חוקיות צווי התפיסה והחילוט ולהגן על זכויות הקניין של לקוחותיהם בשלב החקירתי.
• פשעים חמורים וייצוג במקרי “צווארון שחור”: לצד הצווארון הלבן, פריד וגבאי מטפלים גם בתיקי עבירות פליליות “קלאסיות” מהחמורות ביותר – רצח, הריגה, עבירות נשק, סחר בסמים, אלימות קשה ועבירות מין. השילוב הייחודי בין התחומים מאפשר להם לייצג נאשמים במקרים מורכבים שבהם משולבים היבטים אלימים והיבטים כלכליים (למשל, רצח על רקע סכסוך עסקי, או תיק סחיטה המערב הלבנת הון).
• התמחויות ייחודיות: למשרד גם מומחיות בתיקי הסגרה בינלאומית ובתיקים חוצי-גבולות, אשר מצריכים שיתוף פעולה עם עורכי דין בחו”ל וידע בדיני אמנות הסגרה. בנוסף, הם מטפלים גם בבקשות חנינה מיוחדות ובהליכים מול הגורמים הבטחוניים (כגון עבירות ביטחון והסגרה למדינות זרות).
• תיקים מתוקשרים בולטים: לזכות פריד וגבאי רשימה מרשימה של לקוחות ידועים: הם ייצגו את הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, בתיק שוחד מהגדולים שידעה המדינה (תיק שבו נגזרו על הרב מצגר 3.5 שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון); הגנו על הזמר המפורסם אייל גולן בחקירת “משחקי חברה” בחשד לקיום יחסים עם קטינות – תיק שנסגר לבסוף ללא כתב אישום ; ייצגו את ג’וליאן סופר, שהואשם ברצח נהג המונית הערבי דרק רוט, והביאו לזיכויו לאחר שהוכיחו ערעור משמעותי בזיהוי הנאשם ; וכן את מלכה לייפר, לשעבר מנהלת בית ספר באוסטרליה, בהליכי ההסגרה הממושכים שלה מישראל לאוסטרליה בגין עבירות מין חמורות (תיק הסגרה שסלל את הדרך להעמדתה לדין בחו”ל). משרד פריד-גבאי רשם תקדימים והישגים חשובים, עד כי שנה אחר שנה הוא מדורג במקום הראשון או בצמרת דירוגי משרדי הפלילים בישראל.
• מוניטין וסגנון: עו”ד יהודה פריד ידוע בניתוחיו המשפטיים החדים ובטיעוניו המנומקים, ואילו עו”ד טל גבאי (שכונה ע”י “גלובס” בשנת 2020 “הכוכב העולה בשמי ההגנה הפלילית”) מוביל את תחום הליטיגציה של המשרד בבתי המשפט. שניהם יחד יוצרים צוות משלים – פריד מביא עמו ניסיון עתיר שנים וסמכותיות, וגבאי מביא רוח חדשנות ואסטרטגיות עדכניות – והשילוב ניכר בהצלחותיהם הרבות.

עו”ד ציון אמיר (משרד ציון אמיר) – אחד מהסנגורים הפליליים הידועים בארץ, בעל קריירה המשתרעת על פני עשורים עם תיקי דגל רבים. בתחילת דרכו התמחה אמיר בהגנה בתיקי רצח וجرائم חמורות:

• תיקי רצח ואלימות חמורה: אמיר ייצג כמה מנאשמי הרצח המתוקשרים ביותר בישראל. כך, בערעור לבית המשפט העליון יצג את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה רבין. כמו כן הגן על נערים שהורשעו ברצח נהג המונית דרק רוט, ועל נאשמים נוספים במעשי הרג מזעזעים. יכולתו של אמיר לשאוב מהראיות ספקות ולהעלות תהיות לגבי כוונת הנאשמים הפכה לסימן ההיכר שלו. הוא מפורסם ברהיטות לשונו ובחקירה נגדית תוקפנית המצליחה לא פעם לערער את גרסת עדי התביעה.
• עבירות צווארון לבן ופשיעה שלטונית: בשנים האחרונות הרחיב אמיר את עשייתו גם לתחום הצווארון הלבן. הוא ייצג את שולה זקן (ראש לשכתו של רה”מ אולמרט) ואת הגברת שרה נתניהו בתיק מעונות ראש הממשלה – תיקי שחיתות ועבירות אמונים שזכו לחשיפה רבה. במסגרת זו למד אמיר להתעמק בדיני מינהל ציבורי, דיני חוזים ותקנות ממשלתיות, שכן עבירות כגון מרמה והפרת אמונים נוגעות רבות לכללים בנציבות המדינה ובממשלה.
• עבירות בעלי אופי ביטחוני וצבאי: אמיר עוסק לעיתים גם בייצוג חיילים וקצינים החשודים בפשעי לחימה או בחריגה מנהלי קרב. הוא השתתף בצוותי ההגנה של לוחמים שהואשמו בשימוש בלתי חוקי בנשק כלפי מחבלים, ואף הגיש עתירות לבג”ץ בנושאים עקרוניים הנוגעים להעמדת חיילים לדין על פעולות מבצעיות. במקרים כאלה, אמיר משלב בין הידע הפלילי לבין משפט מנהלי וחוקי צבא, וטוען לטובת לקוחותיו שפעלו במסגרת נסיבות קרביות מורכבות.
• לקוחות מפורסמים ותיקים מיוחדים: ציון אמיר הפך לכתובת עבור ידוענים ואישי ציבור שנקלעו לחקירות פליליות. הוא ייצג, למשל, את נשיא המדינה לשעבר משה קצב בערעורו לבית המשפט העליון כנגד הרשעתו באונס (אמנם בערעור זה נדחה והעונש נותר על כנו). כמו כן, ייצג את הזמר קובי פרץ בערעור על עונש המאסר שנגזר עליו בעבירות מס, והיה חלק מצוות ההגנה של ראש הממשלה לשעבר אולמרט בתקופה מוקדמת של משפטיו. אמיר אף התמודד בזירה הציבורית כמי שרץ לתפקיד ראש לשכת עורכי הדין (והפסיד בפער קטן לעו”ד אבי חימי) – עדות להערכה הרבה שלה הוא זוכה בקרב חבריו למקצוע.
• סגנון וייחוד: אמיר ידוע כסנגור בעל אישיות כריזמטית באולם בית המשפט. הוא מרבה להשתמש בלשונו העשירה כדי לשכנע את השופטים בצדקת לקוחותיו, ומנהל חקירות נגדיות בקור רוח המוציא לעיתים את העדים משיווי משקל. שילוב הניסיון בתיקי רצח יחד עם הבקיאות בתיקי צווארון לבן מקנה לו יתרון בהגנה על נאשמים “צבעוניים” – כאלה שיש בתיקם רבדים פליליים שונים.

עו”ד שרון נהרי (משרד שרון נהרי ושות’) – בעל מומחיות ייחודית בעבירות בינלאומיות, הסגרה ופשיעת סייבר. נהרי משמש כיו”ר ועדת ההסגרות והפשיעה הבינ”ל בלשכת עורכי הדין, ומשרדו מדורג כאחד המובילים בתחומים אלה. תחומי התמחותו:

• פשיעה בינלאומית והליכי הסגרה: נהרי מטפל במקרים שבהם מעורבים מספר תחומי שיפוט – למשל, חשודים ישראלים שנעצרו בחו”ל או זרים המבוקשים בישראל. הוא בקיא באמנות הסגרה בין-לאומיות ובהליכים מול אינטרפול. תיקים טיפוסיים כוללים ייצוג מבוקשים שהמדינה זרה דורשת את מסירתם (Extradition), או לחלופין מאבק בהסגרתם של ישראלים למדינות אחרות. נהרי ידוע ביכולתו למצוא כשלים פרוצדורליים בבקשות הסגרה (כגון טעות במסמכים, או עבירה שאינה עומדת בתנאי “הפליליות הכפולה”) ובכך לבנות קו הגנה המאופיין בטענות משפטיות טהורות. דוגמה לכך היא מעורבותו בהגנתו של סוכן הדוגמניות שי אביטל, שנמלט מהארץ ונתפס באירופה – נהרי פעל במסגרת הליך ההסגרה שלו מהולנד לישראל, תוך דאגה להבטיח את זכויותיו בהליך הזר ובישראל כאחד.
• עבירות סייבר ומטבעות קריפטוגרפיים: כמומחה לפשיעה טכנולוגית, נהרי מייצג חשודים בעבירות כמו פיצוח חשבונות, גניבות מידע, מתקפות סייבר והונאות מקוונות. בנוסף הוא מטפל בתיקי “קריפטו” – למשל, מקרים של הלבנת הון באמצעות ביטקוין, הונאות פונזי במטבעות דיגיטליים, או גניבת מטבעות מבורסות קריפטו. תיקים אלו דורשים שילוב של ידע טכני והבנה משפטית: נהרי רוכש הבנה בעקרונות טכנולוגיית Blockchain, ועובד בצמוד למומחי סייבר כדי לפרש רישומי שרשרת בלוקים ולאתר את עקבות הכספים. הוא היה מעורב בתיקים מתוקשרים בישראל של פריצות למערכות בנקים ומכירת מידע גנוב ברשת האפלה, וכן בייצוג לקוחות ישראלים שהואשמו במסחר לא חוקי במטבעות קריפטו בחו”ל.
• עבירות כלכליות (צווארון לבן) והלבנת הון: לצד התחום הבינלאומי, נהרי מופיע רבות גם בהגנת נאשמים בעבירות מרמה, שוחד, עבירות מס ומע”מ והלבנת הון בהיקפים גדולים. הוא משלב בין הידע המקומי לגלובלי – למשל, טיפול בתיקים שבהם חלק מהכסף הולבן דרך חברות Offshore או בנקים זרים. הגישה ההגנתית שלו היא לטעון שסכומי הכסף או הפעולות הפיננסיות אינן בהכרח פליליות, או שהלקוח לא היה מודע למקור האסור של הכספים (טענת היעדר “מודעות” הנדרשת בעבירות כוונה).
• עבירות מין ותקיפה: נהרי מייצג גם נאשמים בעבירות מין חמורות, במיוחד כאשר יש היבט בינלאומי (למשל, חשודים שנמלטו לחו”ל בעקבות חשדות כאלה והוסגרו). הוא שימש, למשל, כבא-כוחו של שי אביטל (יחד עם עו”ד ששי גז) גם בהליך הפלילי עצמו עם הבאתו לישראל – תיק תקיפה מינית סדרתי שזכה לכותרות ראשיות. בתיק זה פעל נהרי לחשוף כשלים בהתנהלות המשטרה בעת חקירת תלונות הדוגמניות, וטען כי “המשטרה פעלה בפזיזות” ויצרה תפיסה מוקדמת אשמה כנגד מרשו עוד בטרם נשמעו כל הראיות.
• מוניטין בינלאומי: עו”ד נהרי מרבה להשתתף בכנסים בינלאומיים ומקושר לרשת סנגורים פליליים בעולם. משרדים זרים מפנים אליו לקוחות ישראלים שנתקלים בבעיות משפטיות בחו”ל, ולהפך – הוא משתף פעולה עם פירמות מחו”ל כשמתעוררת סוגיה בישראל. שילוב הידע המקומי והבינלאומי יחד עם הבנה בטכנולוגיה הפך את שרון נהרי לכתובת מובילה בישראל בתחום הפשיעה הכלכלית-טכנולוגית.

עו”ד ששי גז (משרד ששי גז) – ממובילי תחום המשפט הפלילי, בעל קריירה של כמעט 40 שנה. גז התפרסם כמי שמייצג הן אנשי עולם תחתון והן סלבריטאים בתיקים פליליים, ודוגל בגישה לחימתית אך אנושית כלפי לקוחותיו:

• עבירות בעולם התחתון וארגוני פשיעה: גז ייצג לאורך השנים חשודים ונאשמים רבים מקהילת הפשיעה, בעיקר באזור ירושלים והמרכז. הוא מוכר כדמות עממית וישירה – “ירושלמית” באופייה – המשרה אמון על לקוחותיו הקשוחים. באולם המשפט, עם זאת, הוא הופך לכריש: בחקירות נגדיות נוקבות הוא חושף סתירות בגרסאות עדי המדינה, ולעיתים אף מצליח להוכיח כי המשטרה שיתפה פעולה עם עבריינים אחרים כדי להפליל את לקוחו. לקוחותיו יודעים שהוא “ילך איתם באש ובמים”, מה שמגביר את נאמנותם אליו בעולם שבו אמון הוא מצרך נדיר.
• ייצוג ידוענים ואנשי ציבור: לצד העבריינים “הקלאסיים”, ששי גז ייצג גם ידוענים שנקלעו לתסבוכות פליליות. הוא שימש סנגור של אישי בידור, דוגמנים וספורטאים שהואשמו בעבירות כמו תקיפה, עבירות מין או נהיגה בשכרות. גז יודע להתמודד עם התקשורת – הוא מתדרך את לקוחותיו כיצד להתנהל מול מצלמות ואיך למזער נזק תדמיתי במהלך המשפט.
• הישגים ותקדימים: משרדו של גז רשם זיכויים מלאים גם בתיקים “בלתי אפשריים” שכולם העריכו שיובילו להרשעה. למשל, בתיק רצח ללא עדי ראייה בו כל הראיות היו נסיבתיות, הצליח גז לייצר ספק כה משמעותי עד שבית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק – הישג יוצא דופן. הוא אף הוביל לביטול כתבי אישום בתיקים של עבירות מין רגישות, לאחר שהראה כי המתלוננות הגישו תלונת שווא או שהתביעה הסתירה ראיות מזכות מההגנה.
• עבירות מין רגישות: גז התמחה גם בהגנה על נאשמים בעבירות מין בעלות הד ציבורי. דוגמה לכך היא השתתפותו (יחד עם עו”ד נהרי) בהגנה על סוכן הדוגמניות שי אביטל, שבו ניצב מול גל חסר תקדים של תלונות מנשים שונות. גז עמל להפריד בין כל אירוע ואירוע ולמנוע הכללה מסוכנת, וכן הדגיש את זכותו של כל נאשם להליך הוגן למרות הטענות הרבות.
• פילוסופיית ההגנה: ברבות השנים פיתח ששי גז פילוסופיה מקצועית, לפיה “אין תיק אבוד מראש”. הוא מאמין שתפקיד הסנגור הוא לתת פייט עד הרגע האחרון, ולעולם לא להרים ידיים – גם כאשר הראיות נראות מוצקות. גישה זו הקנתה לו הערכה עצומה מצד לקוחות, וגם מצד שופטים שהעירו בפסקי דין על הרצינות והמקצועיות שבהן נוהל ההליך על ידו.

עו”ד תמי אולמן (משרד תמי אולמן, חיפה) – מבכירות הסנגורים במחוז הצפון, אשר התמחתה בייצוג בתיקים קשים של עבירות מין ורצח. תמי אולמן אף כיהנה כראש לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, ובשנת 2023 שימשה כממלאת מקום ראש לשכת עורכי הדין הארצית, עדות למעמדה הבכיר. תחומי ההתמחות שלה:

• עבירות מין חמורות ורגישות: אולמן נחשבת למומחית לניהול הגנת נאשמים בעבירות מין מהקשות ביותר – אונס, אינוס קטינים, מעשי בעילה אסורים והטרדות מיניות סדרתיות. היא מדגישה שעבירות אלה מחייבות שילוב בין מקצועיות משפטית לרגישות אנושית: יש לנהל חקירה נגדית מוקפדת למתלוננות ולמתלוננים, אך מבלי לגלוש להאשמת הקורבן באופן שיפגע בשופטים. אולמן עושה שימוש בעדים מומחים (פסיכולוגים משפטיים, חוקרי זירה) כדי לערער את הגרסה שמציגה התביעה, למשל על ידי העלאת אפשרות שטראומת עבר של המתלוננת השפיעה על זיהוי הנאשם, או הצגת ראיות אובייקטיביות (כגון התכתבויות, ממצאי DNA) הסותרות חלקים מהעדות. היא השיגה הקלות משמעותיות בענישה עבור לקוחותיה – כך למשל בערעור לעליון הצליחה להביא לקיצור עונשו של צעיר שהורשע באונס בפארק הירקון מ-9 ל-6.5 שנות מאסר, בטענה שהופעלה אלימות פחותה משהוערך בתחילה.
• תיקי רצח במשפחה ועבירות המתה: אולמן מטפלת גם במקרים של רצח והריגה, לעיתים בכפוף לנסיבות של אלימות במשפחה או מצוקה נפשית. היא מתמצאת בסוגי ההגנות המיוחדות העשויות לחול – כמו הגנת “שכרות” (אם הנאשם פעל תחת השפעת סמים או אלכוהול ולא שלט במעשיו), או טענת קנטור (פרובוקציה קשה שהובילה לתגובה אלימה בלתי מתוכננת). בעבירות המתה שאינן רצח בכוונה תחילה, היא נאבקת לשנות את סיווג העבירה להריגה בנסיבות מקלות או גרם מוות ברשלנות, תוך הדגשת הרקע הנפשי של הלקוח או התגרות מצד הקורבן.
• דיני צבא ותעבורה: בתחום הצבאי, אולמן – ששירתה בעבר בפרקליטות הצבאית – מייצגת חיילים בבתי דין צבאיים בעבירות פליליות (סמים, אלימות, עריקות) וכן בעבירות צבאיות טהורות. ניסיונה במערכת הצבאית עוזר לה לנווט בהליכים המיוחדים שם. בנוסף, היא עוסקת גם בתיקי תעבורה קשים (כגון תאונות קטלניות) שבהם עלולות להיות לנאשם השלכות פליליות חמורות, ובכך משיקה לתחום הפלילי הכללי.
• פעילות ציבורית ועמדה עקרונית: כמי שהייתה בצמרת לשכת עורכי הדין, אולמן מרבה להתבטא בסוגיות של מדיניות ענישה ואכיפה. היא גרסה שיש להעמיק את השיקום של עברייני מין באמצעות טיפול, לצד ענישה מחמירה במקרים המתאימים, ועמדה בראש ועדות שדנו בחקיקה להגנת זכויותיהם של נאשמים. בחיפה שמה הולך לפניה כמי שאינה נרתעת גם מלייצג נאשמים שמעשיהם מקוממים את הציבור, מתוך אמונה בלתי מתפשרת בזכות להגנה משפטית.
• מקרה בולט שטיפלה: אחד המקרים שקיבלו תשומת לב היה ייצוגו של עובד בבית החולים רמב”ם שהואשם בתקיפה מינית של קטין בבית החולים. אולמן חקרה את העדים הצעירים בעדינות אך בנחישות, והצליחה לחשוף סתירות בגרסת המתלונן ביחס לזיהוי התוקף. התוצאה הייתה שהנאשם זוכה מחמת הספק, לאחר שבית המשפט התרשם שקיימת אפשרות לטעות בזיהוי. מקרה זה הדגיש את חשיבות ההגנה האקטיבית גם כאשר יש גל זעם ציבורי מוצדק נגד החשוד.

עורכי דין פליליים מובילים בישראל
מדורגים דרך קבע בצמרת דירוגי Dun’s 100, BDI ומדריכי איכות בינלאומיים (Chambers, Legal 500) – וכך זוכים להכרה במומחיותם. חלקם פועלים במשרדים גדולים ומבוססים, ואחרים במשרדי בוטיק קטנים, אך המשותף לכולם הוא הניסיון, המוניטין והיכולת לנווט בתיקים המורכבים ביותר בדין הפלילי.

עורכי הדין הפליליים המובילים בעולם (2025)

בחלק זה נציג כמה מעורכי הדין הפליליים הבולטים בעולם לשנת 2025 – דמויות שסומנו בדירוגים בינלאומיים מוכרים כדוגמת Chambers & Partners, The Legal 500, Best Lawyers ו-Duns Global כמצטיינות בתחום. אלו הם סנגורים מובילים ממדינות שונות, אשר ביססו מוניטין יוצא דופן בייצוג נאשמים במגוון עבירות: החל מעבירות “צווארון לבן” (white-collar crime) של הונאה ושוחד, עבור דרך עבירות מין ואלימות, ועד פשיעת סייבר (cybercrime) ופשעים כלכליים מתוחכמים בעולם הקריפטו (cryptocurrency fraud) והטכנולוגיה. לכל אחד מהם תחומי התמחות ייחודיים, אך כולם חולקים יכולת לעסוק בתיקים מורכבים ורבי-תהודה מול אתגרי תביעה וחקירה אינטנסיביים. להלן סקירה מפורטת של לפחות עשרה מבכירי עורכי הדין הפליליים בעולם, כולל פרטי מומחיותם, סוגי התיקים בהם הם עוסקים, האתגרים העומדים בפניהם כסנגורים, דוגמאות לתיקים ולקוחות מפורסמים, והיבטים הנוגעים למוניטין שלהם בזירה המקומית והבינלאומית.

אבּה דייוויד לואל (Abbe David Lowell) – ארצות הברית, שותף בכיר בפירמת Winston & Strawn בוושינגטון. לואל נחשב לאחד מעורכי הדין המובילים בארה”ב בתחום הצווארון הלבן, עם התמחות רבת-שנים בהגנה על אישי ציבור, פוליטיקאים ובכירים בתאגידים בחקירות ובמשפטים פליליים מורכבים. הוא תואר כ-“one of the country’s foremost white collar defense and trial lawyers” (מאפשר הבחירה הראשונה של לקוחות המתמודדים עם חקירות והעמדה לדין בארה”ב). תחומי ההתמחות שלו משתרעים על פני מגוון רחב של עבירות פדרליות:

• שחיתות ציבורית ושוחד (bribery & public corruption) – לואל ייצג לא פעם נבחרי ציבור שהואשמו בקבלת שוחד או בהפרת אמונים. למשל, הוא שימש כסנגור של חברי קונגרס וסנאטורים בולטים (כגון הסנאטור בוב מננדז) שהואשמו בעבירות אלה. תיקים כאלה כוללים לרוב קבלת טובות הנאה בלתי-כשרות, מימון בלתי חוקי של קמפיינים (עבירות בחירות) והפרת אמונים; האתגר המרכזי בהם הוא להתמודד עם ראיות נסיבתיות, הקלטות או עדויות של עדי מדינה, וכן ניהול התיק תחת תשומת לב תקשורתית ופוליטית גבוהה.
• הונאה פיננסית ומרמה (fraud) – לואל הופיע בעשרות משפטי הונאה, לרבות פרשות של הונאת בנקים, ניירות ערך ומיסים. עבירות צווארון לבן בתחום זה כוללות תרמיות בנקאיות, מעילות בכספי משקיעים, וסכמות פונזי (Ponzi schemes). סוגי התיקים הנפוצים כוללים ניהול כוזב של דו”חות כספיים, מרמה ברישום הכנסות או בהוצאת כספים שלא כדין. עבור הסנגור, האתגר הוא לפענח כמויות עצומות של מסמכים וראיות חשבונאיות, ולעתים קרובות לשלב בין מומחי חשבונאות וטכנולוגיה פורנזית כדי לערער על טענות התביעה.
• עבירות ביטחון ורגולציה טכנולוגית – בקריירה של לואל נכלל אף ייצוג במקרים רגישים של עבירות על ביטחון המדינה וריגול, דוגמת פרשת אנשי השדולה של איפא”ק שהואשמו בהעברת מידע מסווג. בדור הנוכחי, תחום זה מתרחב גם לעבירות סייבר וטכנולוגיה – לואל וסנגורים מובילים אחרים נדרשים להתמודד עם סוגיות כמו פריצות למידע, גניבת סודות מסחריים, ועבירות קריפטוגרפיה (כגון הנפקות מטבע דיגיטלי כוזבות או הלבנת הון באמצעות מטבעות קריפטו). האתגר בסייבר וקריפטו הוא ההבנה הטכנית של המערכות, לצד שיתוף פעולה עם מומחי סייבר על מנת לפרק תשתיות ראייתיות דיגיטליות שלעיתים קרובות חוצות גבולות מדינתיים. ללואל רשימת לקוחות מרשימה ביותר, הכוללת גורמי ממשל בכירים, תאגידים בינלאומיים ואנשי עסקים מפורסמים. בין השאר, הוא ייצג את יועציו הקרובים של נשיא ארה”ב לשעבר דונלד טראמפ – ג’ארד קושנר ואיוונקה טראמפ – בחקירות פדרליות מתוקשרות, וכן את המועמד לנשיאות לשעבר ג’ון אדוארדס בהליך פלילי מתוקשר שבו זוכה. בנוסף, הוא ייצג את האנטר ביידן (בנו של נשיא ארה”ב המכהן) בחקירת עבירות מס ונשק מורכבת. לואל מוכר כעורך דין שאינו נרתע מתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ולהיפך – הוא מיומן בהתמודדות עם “משפט בזירה הציבורית” שמתקיים במקביל להליך המשפטי. הוא מפרסם מעת לעת מאמרים פובליציסטיים וביקורות בעיתונים מובילים בארה”ב על סוגיות משפט ושלטון חוק, ובכך ביסס את מעמדו לא רק כסנגור מוביל באולמות בית המשפט אלא גם כקול משפיע בשיח הציבורי-משפטי.

דן וֶבּ (Dan K. Webb) – ארצות הברית, שותף בכיר (ויושב-ראש משותף) בפירמת Winston & Strawn משיקגו. וֶבּ נודע כאחד מליטיגטורי-העל בארה”ב, בעל ניסיון עשיר כמי שהיה הן תובע פדרלי בכיר בעבר והן סנגור מוביל בהווה. מומחיותו משתרעת מתיקי צווארון לבן סבוכים ועד תביעות אזרחיות מורכבות, והוא זוכה להערכה גורפת על כישוריו כעורך-דין במשפטי מושבעים עתירי-סיכון. Chambers & Partners דירג אותו כ*”Star Individual”* בתחום הצווארון הלבן – דרגת כבוד מעל Band 1 הרגילה – והעידו כי “Dan Webb is acclaimed for his market-leading litigation practice, which includes impressive civil and criminal trial capabilities and notable strength in high-stakes investigations”. במילים אחרות, וֶבּ מצטיין הן במשפטים פליליים והן בהתדיינות אזרחית, במיוחד במצבי “סיכון גבוה” שבהם מונחים על הכף גורלות של בכירים וחברות ענק. כמי שכיהן בעבר כתובע פדרלי ידוע (הוא שימש כתביעה הראשית בפרשת “Operation Greylord” בשיקגו, שחשפה שחיתות במערכת המשפט המקומית בשנות ה-80), וֶבּ מביא עמו הבנה עמוקה של אסטרטגיות התביעה – יתרון שסנגורים בתחום הצווארון הלבן יודעים לתרגם לניצחונות.

בשנים האחרונות התמקד וֶבּ בייצוג נאשמים ונתבעים בתיקים ידועי-שם. אחד התיקים המזוהים עמו הוא ייצוגו של המושל לשעבר ג’ורג’ ראיין מאילינוי, שהואשם בשחיתות – שם הפגין וֶבּ הגנה עיקשת (אם כי הלקוח הורשע בסופו של דבר). הוא אף נשכר כתובע מיוחד עצמאי במקרים הדורשים אמון ציבורי: למשל, בשנת 2019 מונה ע״י בית המשפט כמיוחד (Special Prosecutor) לנהל מחדש את התביעה נגד השחקן ג’וסי סמולט בהאשמות בדיווח כוזב, לאחר שהטיפול הראשוני בתיק עורר שערורייה. מהלך חריג זה – שסנגור ותיק לוקח על עצמו תפקיד של תובע – המחיש את המוניטין של וֶבּ כאדם ישר ומקצועי ללא דופי, שיכול לשמש “יד ניטרלית” בהליך טעון.

תחומי ההתמחות של וֶבּ בהגנה פלילית כוללים:

• עבירות הונאה, שוחד ועבירות תאגידיות – כראש צוות בצוות הצווארון הלבן בפירמתו, וֶבּ ייצג מנהלי תאגידים בחקירות פדרליות בחשד לתרמיות חשבונאיות, להונאת משקיעים או למתן שוחד לפקידי ציבור. אחד הלקוחות הבולטים היה איל הנדל”ן ויליאם סליני שהואשם בפרשת שחיתות פוליטית (סליני זוכה מחלק מהאישומים). תיקי ענק כאלה מערבים לרוב סוגיות משפטיות סבוכות (כמו דיני ניירות ערך או דיני בחירות) וכמות אדירה של מסמכים; וֶבּ ידוע ביכולתו לפשט בפני חבר מושבעים סיפורים פיננסיים מורכבים ולהטיל ספק באמינות הראיות הכלכליות של התביעה.
• פשעים חמורים וארגוני פשיעה – עוד מראשית דרכו כתובע, וֶבּ התמודד עם פשיעה חמורה. כעורך-דין פרטי הוא לעיתים לוקח תיקים פליליים “מסורתיים” יותר, כגון הגנה על אישים הנאשמים בעבירות אלימות או שיתוף פעולה עם ארגוני פשיעה (RICO). ניסיונו של וֶבּ במשפט פלילי “קלאסי” סייע לו בין היתר בייעוץ לתאגידים בנושאי הלבנת הון וקשרי גורמים עברייניים.
• רגולציה ותביעות אזרחיות בממשק פלילי – וֶבּ מטפל גם בתביעות אזרחיות הנובעות מחשדות פליליים, כדוגמת תביעות ניירות ערך מקבילות להליכים פליליים או תביעות לשון הרע בעקבות אישומים פליליים מפורסמים. יכולתו לנוע בין העולם הפלילי לאזרחי נותנת יתרון ללקוחותיו, בייחוד בתיקים שבהם נדרשת אסטרטגיה משולבת (למשל, ניהול מו”מ עם הרגולטור כדי למנוע כתב אישום פלילי, ובמקביל טיפול בהליכים אזרחיים או רגולטוריים).

שמו של דן וֶבּ כמגה-ליטיגטור חוצה גבולות ארה”ב; הוא תואר כ”ברמה עולמית”, והוזכר פעמים רבות במדיה האמריקנית כאחד מ”ענקי המשפט” שעודם פעילים. וֶבּ מרבה להרצות בפורומים משפטיים וכיהן כנשיא מכללת עורכי הדין למשפטי-משפט (American College of Trial Lawyers) – תפקיד המשקף את מעמדו הבכיר בקהילת עורכי הדין למשפט.

ברנדן ו’ סאליבן ג’וניור (Brendan V. Sullivan Jr.) – ארצות הברית, שותף-בכיר בפירמת Williams & Connolly בוושינגטון הבירה. סאליבן, בעל ניסיון של חמישה עשורים בליטיגציה, ידוע בציבור האמריקאי מאז פרשת איראן-קונטראס בשנות ה-80, שבה ייצג את קולונל אוליבר נורת’ בשימועי הקונגרס וסיפק את האמירה הזכורה “I’m not a potted plant” (כאשר דחה ניסיון להגביל את תפקידו כסנגור בשימוע) – הצהרה שהפכה לסמל לנחישות ההגנה הנמרצת שלו. מומחיותו של סאליבן משתרעת על מגוון רחב מאוד של תיקים: הוא מנהל הן תיקים פליליים כבדים והן סכסוכים אזרחיים מורכבים, ומוכר כעורך דין בעל כישורי משפט יוצאי דופן באולם בית המשפט. למעשה, הוא מתואר כ”אחד מעורכי הדין הידועים והמוכשרים ביותר בארצות הברית במשפטי מושבעים“, עם רקורד הצלחות מרשים. לקוחות נוהגים לפנות אליו כאשר הם עומדים בפני אישומים בעלי סיכון גבוה – מסיבוכים פליליים ועד חקירות קונגרס – ביודעם שהוא יילחם עבורם בחירוף נפש.

תחומי ההתמחות של סאליבן כוללים:

• עבירות צווארון לבן קלאסיות – סאליבן ייצג לאורך השנים בכירי וול סטריט, בנקאים, פוליטיקאים ועורכי דין שהואשמו במרמה, עבירות ניירות ערך, עבירות בנקאיות ועבירות “צווארון כחול” בתוך חברות (כדוגמת מעילות או רישומים כוזבים). כישרונו הוא בפירוק כתב האישום לחלקים וניהול התקפה ממוקדת על חולשות בכל אחד מהם. לדוגמה, באחד מתיקיו המפורסמים הוא הגן על שותפות בכירה בפירמת עריכת דין גדולה שנתבעה על רשלנות מקצועית (פרשת שהתנהלה כמעין משפט פלילי על מחדליה) – והצליח לזכות בזיכוי. האתגר בתיקים כאלה הוא שהם משלבים בין עולמות תוכן (חשבונאות, דיני תאגידים) לבין פסיכולוגיית מושבעים, וסאליבן נודע ביכולתו לספר “סיפור נגד” משכנע הפונה להגיון וגם לרגש.
• תיקים פליליים של אישים בכירים – התמחות ייחודית של סאליבן היא הגנה על אישי ציבור בעבירות שעלולות לסיים קריירה. פרט לאוליבר נורת’ (שבסופו של דבר לא הורשע בשל חסינותו בקונגרס), הוא ייצג את הסנאטור טד סטיבנס מאלסקה, שהואשם בהסתרת מתנות – והשיג ביטול של כתב האישום עקב התנהלות לא הולמת של התביעה (אי-גילוי ראיות מזכות). תיק זה המחיש את נחישותו של סאליבן לחשוף עוולות מערכתיות ולהפוך את הקערה על פיה גם לאחר הרשעה, אם נפל פגם בהליך. סאליבן גם סייע ללקוחות בפרשיות תקשורתיות נפיצות, תוך כדי שהוא שומר על דיסקרטיות מרבית עבורם מחוץ לבית המשפט.
• עבירות כלכליות וטכנולוגיות מודרניות – אף שסאליבן החל דרכו בעידן של ניירת, הוא ומשרדו מטפלים כיום גם בתיקים העוסקים בטכנולוגיה עילית, דוגמת הונאות cryptocurrency והתקפות סייבר. למשרד Williams & Connolly יחידת מומחים בתחום Cybersecurity, וסאליבן מנחה את הצוות בשילוב אסטרטגיות הגנה פלילית קלאסיות עם ידע טכנולוגי. כך, למשל, במקרה של דליפת מידע ענקית מחברה פיננסית, המשרד היה מעורב בהגנה על אחד המנהלים בטענה שהחברה הייתה קורבן ולא העבריין.

סגנונו של סאליבן באולם בית המשפט נחשב חריף, צולב ולא מתנצל – בדיוק מה שלקוחותיו מחפשים כאשר הם בסכנה. מוניטין שלו בארה”ב איתן: הוא זכה להכרה כאגדה משפטית חיה וקיבל פרסים על מפעל חייו. עם זאת, הוא נמנע בחוכמה מחשיפת יתר תקשורתית (למעט המקרים בהם היא בלתי נמנעת כחלק מאסטרטגיית ההגנה), ומשאיר את עיקר הבמה לטיעוניו המשפטיים.

מרי ג’ו וייט (Mary Jo White) – ארצות הברית, שותפה בכירה (Senior Chair) בפירמת Debevoise & Plimpton בניו-יורק. וייט משלבת ברזומה שלה קריירה מיוחדת במינה: היא כיהנה כפרקליטת המדינה (התובעת הפדרלית) של מחוז דרום ניו-יורק בשנות ה-90, הייתה יושבת ראש רשות ני”ע האמריקאית (SEC) בשנים 2013-2017, ובהפסקות שביניהן ולאחריהן – עורכת דין פלילית מן השורה הראשונה במגזר הפרטי. הרקע הזה הפך אותה למומחית-על בתחום עבירות הצווארון הלבן, במיוחד בנושאי עבירות ניירות ערך, מרמה במגזר הפיננסי, ועבירות רגולטוריות מורכבות. למעשה, בשובָה למגזר הפרטי לאחר תפקידיה הציבוריים, מונתה וייט לעמוד בראש תחום “ניהול משברים וחקירות אסטרטגיות” במשרדה – תפקיד המתמצת את תפקידה: להוביל תגובות כוללות למשברים משפטיים עם רכיב פלילי או רגולטורי, עבור תאגידים ודירקטוריונים הנקלעים לסערה ציבורית או משפטית.

תחומי ההתמחות של מרי ג’ו וייט כוללים:

• עבירות ניירות ערך ושוק ההון – כמי שעמדה בראש ה-SEC, וייט מבינה לעומק עבירות כגון הרצת מניות, שימוש במידע פנים (Insider Trading) והונאת משקיעים. כמגינת נאשמים, היא ייצגה מנהלי קרנות גידור, בנקאים וסוחרים שהואשמו בעבירות כאלה. המיומנות שלה היא ראייה רחבה של ההליך – לעיתים המלצה ללכת להסדר מול רשות ני”ע במקום משפט פלילי, או ניהול קרב משפטי אם היא סבורה שיש כשל ראייתי. אחד המקרים הבולטים שלה במגזר הפרטי היה ייצוג בכירי בנק להשקעות בהליכים פליליים ואזרחיים בעקבות משבר 2008, שם תרמה הניסיון הייחודי שלה משני צידי המתרס.
• שוחד ושחיתות בינלאומית (FCPA) – וייט, יחד עם צוותה, מטפלת בתיקים של חשד למתן שוחד לעובדי ציבור זרים, עבירה על חוק ה-FCPA האמריקאי. עבירות אלו מורכבות במיוחד לנאשמים, משום שהחקירות הן בינלאומיות וכוללות שיתוף פעולה בין רשויות אכיפה במספר מדינות. וייט, שבמסגרת תפקידה כפרקליטת מדינה פיקחה על חקירות בינלאומיות (למשל, היא ניהלה את צוות התביעה נגד ראשי ארגון אל-קאעדה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים 1993), מביאה מומחיות ייחודית זו להגנה – בין היתר על ידי ניהול חקירות פנימיות בחברות ומגעים עם רשויות עוד לפני הגשת כתב אישום.
• פשיעת סייבר ופרטיות – בשנים האחרונות, עם ריבוי המתקפות הקיברנטיות, וייט פעלה גם בתחום זה. אמנם עיקר עיסוקה הוא בייעוץ לדירקטוריונים איך להתכונן ולהגיב לפריצות וגניבת מידע (כלומר, מניעת אישום פלילי באמצעות שיתוף פעולה תיקון), אך במקרים מסוימים היא נרתמה להגן על חברות שהואשמו ברשלנות שהובילה לדליפה, או על מנהלים שהואשמו בהסתרת מתקפת סייבר מרשויות הפיקוח. היכרותה עם מערכת אכיפת החוק מאפשרת לה לטעון שיש להימנע מהפללה ולפתור נושאים כאלה בכלים רגולטוריים ולא פליליים.

מרי ג’ו וייט זוכה להערכה כאחת המשפיעות בעולם המשפט האמריקאי. היא בעלת “עשרות שנים של ניסיון” הן בצד התביעה והן בצד ההגנה בתיקים פליליים רמי-דרג. היא הרצתה באקדמיה ופרסמה מאמרים על אתיקה ואכיפה בשוק ההון, ומהווה השראה לנשים רבות בתחום עריכת הדין (הייתה האישה הראשונה שעמדה בראש פרקליטות דרום ניו-יורק). הופעותיה בתקשורת מתונות ומדודות, אך כל אמירה שלה זוכה לסיקור נרחב בשל מומחיותה. ב-2023 אף קיבלה פרס מפעל חיים (“Hall of Fame” של Benchmark Litigation) על תרומתה יוצאת הדופן לתחום הליטיגציה.

בנימין “בן” ברַפמן (Benjamin Brafman) – ארצות הברית, עורך דין פרטי, מייסד משרד Brafman & Associates בניו-יורק. ברפמן הוא אחד הסנגורים הפליליים הידועים ביותר לציבור הרחב בארה”ב, בזכות רשימת לקוחותיו עתירי הפרסום והשערוריות. הוא התפרסם בתחילת דרכו כמי שהצליח להשיג זיכוי מלא למוזיקאי שון “פאף דאדי” קומבס במשפט ירי מתוקשר בשנת 2001. מאז, שמו נקשר ברבים מהתיקים הנוצצים והנפיצים בכותרות: הוא ייצג ידוענים כמו מייקל ג’קסון (בשלב מוקדם של פרשת האישומים נגדו, טרם פרישתו מהתיק), את מנכ”ל קרן המטבע הבינלאומית דומיניק שטראוס-קאהן (בפרשת התקיפה המינית בניו-יורק, שבה בסופו של דבר בוטלו האישומים), את כוכב ה-NFL פלאקסיקו בורֵס (שנדון למאסר לאחר שברפמן השיג עבורו עסקת טיעון מקלה יחסית על נשיאת נשק והסתבכות בירי עצמי), את הפעיל הפוליטי הימני דינש ד’סוזה, ובשנים האחרונות – את “האיש השנוא ביותר באמריקה” דאז, מנכ”ל התרופות מרטין שקראלי. גם איל הון הישראלי בני שטיינמץ, שהואשם בשוחד בינלאומי, נמנה על לקוחותיו של ברפמן. למעשה, כפי שתיאר הניו-יורקר, “רשימת לקוחותיו של ברפמן כוללת את שטראוס-קאהן, מייקל ג’קסון, ומרטין שקראלי” – שילוב של עולם הבידור, הפוליטיקה והפשע הכלכלי.

תחומי ההתמחות והתיקים של ברפמן מגוונים במיוחד:

• עבירות מין ותקיפה – ברפמן, למרות אישיותו הכריזמטית, אינו נרתע מלהגן גם על נאשמים שעוררו זעם ציבורי. הוא התפרסם בכך שנטל על עצמו את ייצוג המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין בתחילת פרשת האישומים ההמוניים נגדו (אם כי בהמשך ויינשטיין החליף צוות הגנה). הניסיון של ברפמן בתיקים אלו – כולל חקירה נגדית נוקבת של מתלוננות – ממחיש את הדילמה בסוג תיקים זה: סנגור נאלץ לעתים לערער את מהימנות המתלוננים/ות, תוך רגישות לקונוטציה הציבורית. ברפמן, עם סגנונו התוקפני-אך-מחושב, הצליח בעבר לערער גרסאות בעייתיות, כמו בתיק ג’יאן גומשי בקנדה (שם ייעץ לצוות ההגנה של השדרן שהואשם בהטרדות מיניות, שהסתיים בזיכוי). אתגר מרכזי בעבירות מין הוא ההתמודדות עם גל של תמיכה חברתית בקורבנות (#MeToo), מה שדורש מהסנגור דיוק רב וחמלה במקביל לתקיפות מקצועית.
• עבירות של אנשי ציבור ופשע מאורגן – כבר בראשית דרכו ייצג ברפמן גם דמויות מעולם הפשע המאורגן בניו-יורק, ובכך צבר ניסיון בעבירות כגון סחיטה (RICO), סחר סמים ואלימות. יכולתו לטפל ב”משפחות פשע” שירתה אותו מאוחר יותר כשהגן על אישי ציבור שהואשמו בשחיתות; מבחינתו, שתי הסיטואציות דורשות חשיבה אסטרטגית מול ראיות מוקלטות (האזנות סתר, מדובבים) ומול צוותי תביעה מנוסים. ברפמן היה מעורב גם בתיקי עדי מדינה שהפלילו פוליטיקאים – שם נדרש לערער את אמינות העד שחצה את הקווים. השילוב בין עולמות המאפיה והפוליטיקה אינו זר לו, והוא התמצא היטב ברזי הטקטיקות של התביעה משנותיו כמגן על אנשי העולם התחתון.
• הונאה, פשיעה כלכלית וסייבר – בעשור האחרון לקח ברפמן על עצמו מספר תיקים של פשיעה כלכלית מורכבת. המפורסם שבהם הוא ייצוגו של מרטין שקראלי, מנהל קרן גידור וחברת תרופות, שהואשם בהונאת משקיעים. למרות ששקראלי הורשע בסופו של דבר ונידון למאסר, רבים זוקפים לזכות ברפמן את הזיכוי שלו מחלק מהאישומים החמורים יותר ואת הענישה המתונה יחסית בנסיבות העניין. בנוסף, ברפמן עסק בייעוץ בנושאי עבירות cryptocurrency, נושא חדש יחסית במשפט הפלילי. כך למשל ייצג יזם שהועמד לדין על הנפקת מטבע דיגיטלי (ICO) באופן שנחשד כהונאת משקיעים, וטען לחפותו על בסיס עמימות הרגולציה בתחום הקריפטו.

סגנונו של ברפמן ססגוני ומלא חיים: הוא נמוך קומה אבל אנרגטי, ומשלב הומור ותקיפות בחקירות הנגדיות שלו. הוא מרבה להופיע בתקשורת ולהתראיין על עבודתו, ואף השתתף בתוכניות תחקיר כפרשן בתיקים פליליים. בניו-יורק מכנים אותו “הסנגור של הסלבס”, אך עמיתיו מציינים שמעבר לזוהר, הוא בעל ידע משפטי מעמיק ויכולת מופלאה לקרוא את חבר המושבעים ולהתחבר אליו. מוניטין שלו כמי ש”מוציא אנשים מצרות” מושך אליו לקוחות מכל רחבי ארה”ב ומחוצה לה, לעיתים ברגע האחרון לפני משפט מתוקשר.

קלר מונטגומרי (Clare Montgomery) KC – בריטניה, פרקליטת צמרת (King’s Counsel) מחברת Matrix Chambers בלונדון. מונטגומרי היא מהבולטות שבעורכי הדין הפליליים בבריטניה, עם התמחות ייחודית בתיקי הונאה, פשע פיננסי והליכי הסגרה בינלאומיים. מזה כ-20 שנה היא מדורגת באופן עקבי כבכירה בתחום המשפט הפלילי והונאות במדריכי הדירוג של לשכת עורכי הדין באנגליה. היא זכתה מספר פעמים בתואר “Silk השנה” (פרקליטת השנה) בתחום הפלילי – הן מטעם Chambers & Partners (בשנים 2005 ו-2011) והן מטעם Legal 500 (2013) – ובשנת 2016 אף הוכתרה כ”סטארית” (Star at the Bar) במדריך Chambers. מונטגומרי ידועה ביכולתה להתמודד עם תיקים מורכבים להפליא מבחינה משפטית ועובדתית, לעיתים קרובות כאלה שכוללים סוגיות חסרות תקדים.

תחומי העיסוק שלה כוללים:

• הונאה מורכבת ופשע כלכלי – מונטגומרי מתמחה בתיקי הונאה רחבי-היקף, כגון תרמיות מס, מרמות בנקאיות בינלאומיות והלבנת הון. היא שימשה כסנגורית בפרשות כלכליות מסועפות שבהן המעורבים היו בנקאים, אוליגרכים ומשקיעים גלובליים. אחד מתיקיה המתוקשרים היה הגנה על מנהלים בבנק הבריטי ברקליס שהואשמו בהונאת משקיעים הקשורה לגיוסי הון במהלך משבר 2008 – תיק בעל השלכות תקדימיות שבו הפגינה הבנה פיננסית עמוקה לצד כושר טיעון משכנע. אתגר מרכזי בתיקים אלה הוא נפח החומר – מיליוני דפי מסמכים, חוות דעת כלכליות – ומונטגומרי ידועה ביכולתה “לספוג כמויות עצומות של מידע ולשמור את כל הפרטים בידיה”. היא מזהה את נקודות התורפה במקרה התביעה, בין אם מדובר בפרשנות שגויה של ראיות חשבונאיות או בהיסק חסר מבסיס הנתונים, ובונה הגנה מדעית ומושכלת.
• הליכי הסגרה (Extradition) – תחום יוקרתי נוסף של מונטגומרי הוא דיני הסגרה בינלאומיים. היא נמנית על רשימת הבכירים בבריטניה המייצגים מבוקשים בהליכי הסגרה, והצליחה במקרים רבים למנוע את הסגרתם של לקוחותיה למדינות אחרות. לדוגמה, היא הייתה מעורבת בהגנה על אנשי עסקים מבוקשים מארה”ב ומרוסיה שטענו כי ההליכים נגדם פוליטיים או שמערכת המשפט במדינת המבקשת אינה הוגנת. בשנת 1998 סייעה מונטגומרי, בצוות ההגנה, לגנרל הצ’יליאני אוגוסטו פינושט במאבקו (המתוקשר בעולם כולו) למניעת הסגרתו מספרד לצ’ילה, תוך העלאת טענות חסינות משפטית מורכבות. היא אף ייעצה ב-2020 לנסיך אנדרו הבריטי בנוגע לחקירות ה-FBI בפרשת ג’פרי אפשטיין – הדגמה לאופן בו מומחיותה משתרעת גם על יעוץ מקדים טרם פתיחת הליך פורמלי. האתגר בהסגרות הוא לשכנע את בית המשפט שהעברת החשוד למדינה זרה אינה מוצדקת בשל עילות משפטיות (כמו התיישנות, עקרון Non Bis in Idem – אי העמדה לדין כפולה, או סכנת פגיעה בזכויות אדם במדינה המבקשת). מונטגומרי, עם “המוח המשפטי המבריק” שלה, מצאה לא פעם טיעונים חדשניים לדחיית בקשות הסגרה.
• עבירות פליליות מיוחדות ורגולטוריות – לצד אלו, מונטגומרי עסקה גם בתיקים פליליים חריגים – כגון ייעוץ לגופים ממשלתיים בנושאי טרור, ייצוג אנשי ציבור שהואשמו בעבירות מרמה ציבורית, ואף בתיקים פליליים של אחריות תאגידית (Corporate Liability) בהם חברה הואשמה בפלילים. היא ערכה מספר ספרים מקצועיים חשובים בתחומים אלה (למשל הייתה העורכת של ספר מקיף על דיני הונאה ב-2008 וכן ספר בתחום ההסגרה והסיוע המשפטי הבינלאומי), מה שממצב אותה גם כסמכות אקדמית.

מעבר לעבודתה המשפטית, לקלר מונטגומרי מוניטין מצוין גם בקרב השופטים והקולגות. לעיתים קרובות היא מתוארת כ”הטובה ביותר” בתחומה, “פשוט פנטסטית – בעלת עושר ניסיון וחוכמה כמו שלמה המלך” לפי ציטוט של עורכי דין שעבדו מולה. בתקשורת הבריטית שמה נקשר לא אחת לתיקים בעלי פרופיל בינלאומי גבוה, והיא נתפסת כמי שסניגוריה המבוססת על יכולת אנליטית מעולה וצלילה לפרטי הפרטים. למרות היותה חלק ממשרד Matrix המייצג גם בענייני זכויות אדם, היא עצמה נוטה לבחור תיקי הגנה פליליים מורכבים ולאו דווקא עוסקת בתיקים פוליטיים – מה שחיזק את תדמיתה כמשפטנית א-פוליטית, עניינית וחדה.

איאן ברטון (Ian Burton) – בריטניה, שותף מייסד של משרד BCL Solicitors בלונדון. ברטון מכונה לעיתים “הסנדק” של תחום הצווארון הלבן באנגליה – הוא אחד הסוליסיטורים (עורכי הדין) הוותיקים והנערצים ביותר בתחום זה בממלכה המאוחדת. עם קריירה של כמעט 50 שנה, ברטון רכש ניסיון שאין שני לו בייצוג חשודים ונאשמים בפרשות השחיתות, התרמית והפשע הכלכלי הגדולות ביותר שהתרחשו בבריטניה ובאירופה. לפי עדויות עמיתיו, “Ian Burton is probably the best white-collar criminal solicitor in London… the doyen of financial crime” – כלומר, “ברטון הוא כנראה עורך הדין הטוב ביותר בלונדון בתחום הצווארון הלבן… הדויין (האב הרוחני) של המשפט הפלילי הפיננסי”. לקוחותיו, לדבריהם, קוראים לו “יד הזהב” לניהול משברים, בשל חוכמתו וניסיונו העשיר.

משרדו של ברטון מתמחה במתן ייעוץ דיסקרטי לאנשים העשירים והמשפיעים ביותר הנקלעים לצרות פליליות, וברטון עצמו טיפל אישית בתיקים הרגישים ביותר:

• חקירות מס והלבנת הון – ברטון ייצג אנשי עסקים וטייקונים בחקירות ענק של רשות המיסים הבריטית (HMRC) שחשדו בהעלמות מס במאות מיליוני פאונד, וכן בפרשות הלבנת הון בינלאומיות. הוא ידוע ביכולתו לסגור תיק עוד בשלב החקירה – פעמים רבות הוא ניהל משא ומתן מאחורי הקלעים, הציג ראיות סותרות לרשויות החקירה, והשיג סגירת תיק ללא אישום. כאשר כן הוגש כתב אישום, הוא גייס צוות מומחים (רו”ח, יועצי מס, מנתחי מידע) מקומי ובינלאומי על מנת לערער את תיק התביעה. ברטון רואה חשיבות בהבאת “הצוות הטוב ביותר, בכל משבר ובכל מקום בעולם“, ולזכותו נזקפים זיכויים משמעותיים בתיקי מס בהם היה נראה בתחילה שהראיות נגד הלקוח מוצקות.
• עבירות שוחד, סנקציות ו-FCPA – בתיקים של שוחד בינלאומי, לדוגמה פרשיות בהן הואשמו חברות בריטיות במתן שוחד לפקידים ברוסיה או אפריקה, ברטון ניווט בין כמה מערכות חוק – הבריטית, האמריקאית (FCPA) ולעיתים חוקי מדינות היעד. הוא פעמים רבות פעל בשיתוף פעולה עם סניגורים בארה”ב כדי להגיע להסדר חוצה-גבולות שמונע אישומים כפולים. כמו כן עסק בהפרות סנקציות (Sanctions) – ייעץ לבנקים ולאנשי עסקים שהואשמו בהפרת משטר סנקציות בינלאומי מול איראן ורוסיה, ונודע כמומחה בתחום החדש יחסית הזה.
• ייצוג אנשי שררה וסלבריטאים – ברטון טיפל באופן אישי בלקוחות פרופיל-גבוה, ובהם ראשי מדינות לשעבר, חברי משפחות מלוכה זרות, אוליגרכים ודמויות מעולם הבידור. לעיתים קרובות, התיקים כלל לא הגיעו לכדי כתב אישום פומבי הודות לפעילותו מאחורי הקלעים. כפי שדווח בפרופיל שלו, “רשימת הלקוחות של ברטון נראית כמו ‘מי ומי’ של עולם העסקים, הספורט, הבידור והפוליטיקה – לא רק בבריטניה אלא ברחבי העולם כולו“. הוא היה מעורב, למשל, בייעוץ לאחד מחברי ממשלת בריטניה שהואשם בעבירה פלילית בטרם החליט התובע לעזוב את התיק; ובמקרה אחר, ייצג ידוען שהיה חשוד בעבירת מין והצליח לשכנע את המשטרה לסגור את התיק טרם כתב אישום (תוך הבאת ראיות מזכות באופן דיסקרטי).

ברטון ממעט מאוד להופיע בפומבי או לדבר לתקשורת – הוא דוגל בהגנה שקטה ויעילה. למרות זאת, בקרב הקהילה המשפטית הוא ידוע היטב כמורה דרך: הוא מנטור לדור הצעיר של עורכי הדין בצווארון לבן, ומשרדו BCL זוכה באופן עקבי לדירוג Band 1 במדריכי הדירוג בלונדון. ברטון אף זכה לכינוי “בעל חוכמת שלמה” מפיו של לקוח מרוצה, תודות ליכולת השיפוט והעצה שלו במצבים המורכבים ביותר. המוניטין שלו חובק עולם – ממשלות זרות הזמינו את שירותיו כיועץ רפורמה פלילית, והוא הוזמן לנאום בכנסים בינלאומיים על פשע פיננסי.

אריק דופון-מורטי (Éric Dupond-Moretti) – צרפת, עורך דין (במקור) וכיום מדינאי, שכיהן כשר המשפטים של צרפת (2020-2024). דופון-מורטי, המכונה בצרפת “ל’אקויטטור” (L’Acquittator – “הזכאי” במשמעות של מזכה נאשמים), ביסס את מעמדו כאחד מסנגורי-העל של צרפת בזכות מספר מדהים של זיכויים שהשיג: מעל 120 זיכויים ללקוחותיו לאורך השנים, נתון חסר תקדים שהעניק לו את הכינוי הנ”ל. הוא התפרסם כפרקליט פלילי שאין כמוהו בניהול משפטי רצח מורכבים, עם כריזמה עצומה באולם ויכולת רטורית תיאטרלית – הוא אף תיאר פעם את אולם המשפט כ”בימת תיאטרון”, ובהתאם הוא הופיע במונולוג תיאטרלי על הקריירה שלו בשנת 2019.

טרם כניסתו לפוליטיקה, דופון-מורטי ייצג כמה מהדמויות השנויות ביותר במחלוקת בצרפת:

• תיקי רצח ופשע חמור – זהו הלחם והחמאה של הקריירה שלו. הוא היה סנגור מוביל במשפטיהם של נאשמים ברצח סדרתי, במשפטי המאפיה הקורסיקנית, ובהגנה על נאשמים בטרור. אחד מתיקיו הידועים היה הגנתו על השר לשעבר פייריוטר בנוחה (Patrick Henry) שהורשע ברצח ילד בשנות ה-70 – דופון-מורטי לקח על עצמו את התיק כעבור שנים במאבק לשחרורו המוקדם, והשיג זאת ב-2001, מהלך שגרר מחלוקת ציבורית אך הציגו כאדם הנאמן לעקרון שכל אדם זכאי להזדמנות. הוא גם ייצג את אחד הנאשמים בפרשת Outreau – שערורייה שבה מספר אנשים הואשמו בעבירות מין בילדים והתבררו כחפים מפשע – ודאג לזיכויו המלא לאחר שנים בכלא, מה שחיזק את שמו כמי שנלחם עבור חפים מפשע שהמערכת עשתה להם עוול.
• הגנה על פוליטיקאים ונאשמים בכירים – בשנותיו האחרונות כעורך דין, לקח דופון-מורטי על עצמו יותר ויותר תיקים של אנשי ציבור. הוא הגן על שר התקציב לשעבר, ז’רום קאהוזאק, שהואשם בהעלמת מס ובהחזקה לא מדווחת של חשבונות בנק זרים (קאהוזאק הורשע, אך דופון-מורטי הצליח לצמצם את עונשו ולשכנע את בית המשפט להתחשב בחרטה שהפגין). הוא ייצג גם את עורך הדין הבכיר טיירי הרצוג, מקורבו של הנשיא לשעבר סרקוזי, במשפט שוחד – ובעוד הרצוג הורשע, רבים ציינו את עוצמת הטיעונים שהציג דופון-מורטי באשר לשיטות החקירה וההאזנות שבוצעו בפרשה. למעשה, דופון-מורטי לא חשש לבקר בפומבי את רשויות התביעה ובתי המשפט – הוא כינה חלק מהשופטים “מלחמתיים מדי” – דבר יוצא דופן בזירה הצרפתית השמרנית.
• עבירות מין ואחרות – ברקורד של דופון-מורטי גם הגנה על ידוענים: הוא ייצג למשל את איש התקשורת הפופולרי Patrick Poivre d’Arvor שהואשם בתקיפה מינית (התיק נסגר ללא כתב אישום). במקרה אחר, לקח על עצמו את הגנתו של אדםשם זוכה בכינוי “שודד הנסיבות המקילות” – שודד בנקים שטען ששדד מתוך מצוקה – ודאג לכך שעונשו יהיה קל ביותר עקב קבלת הטיעון. בכך הראה שגם בעבירות חמורות, הנסיבות האישיות יכולות לקבל מקום מרכזי בטיעוני ההגנה שלו.

כיום, כשר משפטים (תפקיד ממנו הושעה זמנית עקב חקירה המתנהלת נגדו בטענות לניגוד עניינים ), דופון-מורטי נמצא בצד השני של המתרס. מינויו היה שנוי במחלוקת, שכן שופטים רבים מחו שאדם “לוחמני כלפי הממסד המשפטי” כמותו אינו מתאים להוביל את המשרד. אולם עוד בטרם כניסתו לתפקיד הפוליטי, הוא נחשב לאחד מענקי המשפט הצרפתי. ספריו האוטוביוגרפיים וסרטי התעודה אודותיו הציגו את פילוסופיית ההגנה שלו: אמונה מוחלטת בזכותו של כל נאשם להגנה הטובה ביותר, והתנגדות לעונש מוות (לאחר שראה מקרוב טעויות שיפוט). הוא הפך מעין סלבריטי בצרפת, מופיע בתוכניות אירוח ומשתמש בלשונו החדה להגן לא רק על לקוחותיו אלא על עקרונות שלטון החוק. הכינוי “Acquittator” מדבר בעד עצמו – הוא מסמל את יכולתו של דופון-מורטי “לחלץ” נאשמים מסכנת ההרשעה, ובכך השפיע השפעה עמוקה על המשפט הצרפתי.

מארי הנאין (Marie Henein) – קנדה, שותפה מייסדת של פירמת Henein Hutchison Robitaille בטורונטו. הנאין היא הסנגורית הפלילית הבולטת ביותר בקנדה בעשור האחרון, ואולי הדמות המוכרת ביותר לציבור מבין עורכי הדין במדינה. היא זכתה לכינויי הערכה כמו “המתמחה הגדולה בהגנה פלילית” ו”distinguished criminal defence lawyer” (עורכת דין פלילית דגולה) המנהלת תיקים בכל רחבי קנדה (). הנאין הגיעה לתודעה הבינלאומית ב-2016 כשהובילה את הגנתו של השדרן ג’יאן גומשי, שהואשם בשורת תקיפות מיניות – תיק שהסתיים בזיכויו המלא וגרר דיון ציבורי סוער. הופעתה באותו משפט – משלבת חקירה נגדית אגרסיבית של המתלוננות עם הופעה מנומסת ומאופקת מחוץ לבית המשפט – סימלה את הקו הדק בו היא צועדת: הגנה תקיפה ללא פשרות בתוך האולם, לעומת מיתוג זהיר ומקצועי מחוצה לו.

תחומי התמחותה של הנאין כוללים:

• תקיפות מיניות ואלימות במשפחה – הנאין ייצגה לא אחת נאשמים בעבירות מין, תחום שרבים נמנעים ממנו בשל הרגישות. היא הדגישה בראיונות כי תפקידה כסנגורית הוא להבטיח משפט הוגן גם לנאשמים אלו, מבלי להתחשב בפופולריות שלהם בציבור. מעבר לגומשי, היא הגנה על שופט שלום שהועמד לדין על הטרדה מינית של מתמחות (והצליחה להביא לזיכויו) וכן על רופא בכירשם הואשם בתקיפות מיניות של מטופלות (אף הוא זוכה ברוב האישומים). תיקים אלו מאתגרים במיוחד: הסנגורית צריכה לחשוף סתירות או אי-דיוקים בעדויות המתלוננות – מלאכה שנאין ידועה כמומחית בה – אך בד בבד להימנע מ-“האשמת הקורבן” באופן בוטה שעלול להכעיס את בית המשפט והציבור. הנאין מצליחה פעמים רבות לחשוף כשלים בחקירת המשטרה או מחדלי איסוף ראיות, ובכך לערער את בסיס כתב האישום מבלי לתקוף אישית את המתלוננים.
• שחיתות ושוחד, “צווארון לבן” קנדי – הנאין לא עוסקת רק בעבירות אלימות; חלק ניכר מעבודתה הוא בייצוג אישי ציבור ובכירים בחקירות שחיתות. אחד התיקים המרכזיים שלה היה הגנתו של תת-אלוף הצי הקנדי מארק נורמן, שהואשם בהפרת אמונים בהליך רכש צבאי. הנאין ניהלה מאבק משפטי ועקבי להוכיח שהתביעה הסתירה חומר ראיות חשוב, וב-2019 הושג ניצחון משמעותי כשהתביעה עצמה ביטלה את כתב האישום נגד נורמן. בפרשה זו הנאין הפגינה את “הכישורים הפחות-ידועים שלה”, כפי שציינו עמיתיה: עבודת ניירת מדוקדקת, הגשת בקשות לחשיפת ראיות שקידמו את ההגנה, ואסטרטגיה תקשורתית שהראתה את מרשה כדמות קורבן של מערכת לא הוגנת. בנוסף, היא ייצגה את התובע הכללי לשעבר של אונטריו, מייקל בראיינט, שהואשם בגרימת מוות ברשלנות של הולך רגל – והצליחה להביא לביטול האישומים בהתחשב בראיות שהציגו את הקורבן כתוקפן שתקף את רכבו של בראיינט טרם התאונה.
• ערעורים ותיקים תקדימיים – הנאין מוכרת גם כמומחית לערעורים פליליים. היא הופיעה בפני בית המשפט העליון של קנדה במספר מקרים עקרוניים, בין היתר בערעורים הנוגעים לחוקתיות של חוקים (למשל, תיק שבו נטען שחוק מסוים הפוגע בזכויות נאשמים אינו חוקתי). מאמרים מפרי עטה על הליך פלילי בקנדה צוטטו ע”י שופטים בהחלטותיהם, מה שמעיד על השפעתה האינטלקטואלית. היא גם פעילה בשיח הציבורי: פרסמה בשנת 2021 ספר זיכרונות (“Nothing But The Truth”) שבו היא דנה באתגרים בעבודתה ובאמונתה בצורך להעניק הגנה לכל אדם באשר הוא.

מארי הנאין הפכה למעשה לפנים של תחום ההגנה הפלילית בקנדה. היא מתראיינת בטלוויזיה, השתתפה בסרט תיעודי על נשים משפיעות בתחום המשפט, ומוכרת לכל סטודנט למשפטים במדינה. יש המכנים אותה “גלאדיס בל הארדן הקנדית” (בהשוואה לפרקליטה האגדית של O.J. Simpson בארה”ב), בשל סגנונה המלוטש והנועז. עם זאת, היא מדגישה בכל הזדמנות שהיא נאמנה בראש ובראשונה לעקרונות המשפט: “בסופו של יום, כל אדם זכאי להגנה, גם אם הוא כבר הורשע בעיני הציבור” – גישה שעוררה הערכה נרחבת ואף שינוי תודעתי מסוים ביחס הסובלני של הציבור הקנדי כלפי סנגורים בתיקי פשע חמור.

ג’וליה בונג’ורנו (Giulia Bongiorno) – איטליה, עורכת דין ופוליטיקאית, לשעבר שרת השירות הציבורי (2018-2019) וכיום סנאטורית בפרלמנט האיטלקי. בטרם כניסתה לפוליטיקה, בונג’ורנו צברה תהילה כפרקליטת-על שזכתה בניצחונות מזהירים בשני תיקים מהגדולים בהיסטוריה המשפטית של איטליה: משפט ג’וליו אנדראוטי ומשפט רפאל סולצ’יטו (פרשת אמנדה נוקס). הצלחותיה אלו ביססו את המוניטין שלה כאחת ההגנות הפליליות האימתניות ביותר בארץ המגף.

הישגים ותיקים מרכזיים:

• הגנת אנדראוטי (חשד לקשרי מאפיה) – ג’וליו אנדראוטי, שבע פעמים ראש ממשלת איטליה, הועמד לדין בסוף שנות ה-90 באשמת קשירת קשר עם המאפיה ואף באשמה שהיה מעורב בהזמנת רצח עיתונאי ב-1979. בונג’ורנו הייתה חלק מצוות ההגנה של אנדראוטי, ועל אף שב-2002 הוא הורשע בערכאה נמוכה במעורבות ברצח (עם קביעה שהעונש התיישן), היא וחבריה לצוות הגנה המשיכו במערכה המשפטית עד שב-2004 זוכה אנדראוטי מכל אשמה בערעור סופי. בונג’ורנו התבלטה במשפט זה כאישה הצעירה בצוות (אז באמצע שנות ה-30 לחייה), שהצליחה בחקירות נגדיות מדויקות לערער את אמינות עדי המדינה ולהצביע על סתירות בהאשמות. המשפט, שנמשך שנים, ביסס את שמה ברמה הלאומית – מעורכת דין אלמונית יחסית לפרקליטה מפורסמת ביותר.
• פרשת אמנדה נוקס (“רצח פרוג’ה”) – בונג’ורנו ייצגה את רפאלֵה סולצ’יטו, בן-זוגה של אמנדה נוקס, במשפט הרצח של מרדית’ קרצ’ר (2007) שהסעיר את איטליה והעולם. סולצ’יטו ונוקס הורשעו תחילה ברצח, אך ב-2011, בערעור ראשון, השיגה בונג’ורנו את זיכויו של סולצ’יטו (ושל נוקס) כשהצליחה להפריך את אמינות הראיות המדעיות – במיוחד ADN (דנ”א) על חפצים בזירה – בטענה שהזיהום והטיפול הכושל בראיות שוללים את ערכן. ב-2013 בוטל הזיכוי על ידי בית משפט עליון, אולם ב-2015, לאחר גלגול נוסף, זוכו סופית השניים בבית המשפט העליון של איטליה. ההופעה של בונג’ורנו בערעור הסופי במרץ 2015 זכורה במיוחד: היא נשאה נאום סיכום שנון וארוך מהרגיל (כשעתיים, במקום 20 דקות המקובלות), שבו פרשה בפני השופטים תמונה חלופית של חפות לקוחותיה תוך שימוש במטפורות ציוריות ובהיגיון צרוף – עד כדי כך שהעיתונות כינתה אותה “המושיעה של אמנדה נוקס”. תיק זה חיזק עוד יותר את תהילתה, כששמה התפרסם גם מחוץ לאיטליה בשל הסיקור הבינלאומי האדיר.
• תיקים בולטים אחרים – בונג’ורנו ייצגה גם את כדורגלן-העל פרנצ’סקו טוטי בערעור לבית הדין של התאחדות הכדורגל לאחר שהואשם בהתנהגות בלתי ספורטיבית (יריקה על יריב, 2004); במקרה זה הודתה שנחל כישלון יחסי – טוטי הושעה לשלושה משחקים למרות טיעוניה. היא גם הייתה מעורבת בהגנה על אישי ציבור שונים, לרבות שרים שהואשמו בשחיתות (שבהם השיגה זיכויים או ביטול הליכים), ובמקרים של אלימות נגד נשים שבהם הופיעה כבא כוחה של הקורבן (תוך חריגה מתפקידה הרגיל כסנגורית, מה שהדגיש את מעורבותה הנרחבת בנושאי נשים).

ג’וליה בונג’ורנו היא דמות ייחודית: כסנגורית היא נחשבת “פורצת דרך” – אישה צעירה יחסית בעולם שנשלט בעבר על ידי גברים מבוגרים, שהצליחה לנצח בתיקים שאחרים חששו מהם. בעת כהונתה בפרלמנט, היא יזמה חקיקה להגנה על נשים מפני אלימות (חוק נגד סטוקינג, 2009) – מה שמשקף את מחויבותה לנושאים חברתיים. הופעותיה בתקשורת האיטלקית מגוונות: היא התבטאה נגד תרבות ה”בּוּנגה-בּונגה” של ראש הממשלה לשעבר ברלוסקוני, התראיינה רבות על הצורך ברפורמה במערכת הצדק הפלילי האיטלקית, ואף הנחתה תכנית טלוויזיה משפטית לזמן קצר. כיום, לצד תפקידה הפוליטי, היא עדיין נתפסת כ”סמל” לעריכת דין פלילית באיטליה, ומשרדה הפרטי ממשיך לפעול ולייצג נאשמים בתיקים רגישים (אם כי מעורבותה האישית הופחתה עקב תפקידיה הציבוריים).

משפטים פליליים מתוקשרים

במהלך העשור האחרון התנהלו ברחבי העולם מספר משפטים פליליים מתוקשרים שבלטו במורכבותם המשפטית והטכנולוגית יוצאת הדופן. מקרים אלו הציבו אתגר עבור בתי המשפט ועורכי הדין, כאשר לצד סוגיות פליליות מסורתיות נדרשו להתמודד עם טכנולוגיות חדשות, ראיות דיגיטליות ושאלות משפטיות תקדימיות. להלן כמה מן הפרשות הבולטות:

פרשת 1MDB (1Malaysia Development Berhad) – אחת מפרשות השחיתות הבינלאומיות הגדולות בעשור האחרון, שבה ראש ממשלת מלזיה לשעבר נג’יב ראזאק הואשם במרמה, שוחד, הפרת אמונים והלבנת הון בקנה מידה עצום.

• רקע עובדתי: הקרן הממשלתית 1MDB, שהוקמה ב-2009 לקידום השקעות ציבוריות, שימשה לפי כתבי האישום והחקירות מקור ל”גזילת” מיליארדי דולרים על ידי בכירים ומקורבים לשלטון. כסף ציבורי הוזרם לחשבונות פרטיים, מימן רכישות ראווה (יצירות אמנות יוקרתיות, נדל”ן יוקרתי, ואף את הפקת הסרט “הזאב מוול סטריט”). חלק מהכספים, בסך 681 מיליון דולר, הגיעו לחשבונו האישי של נג’יב ראזאק, דבר שגרם לסערה ציבורית; ראזאק טען בתחילה שמדובר ב”תרומה” מסתורית מהמשפחה המלכותית הסעודית ולא בכספי שחיתות.
• מורכבות משפטית: הפרשה התפרסה על מספר מדינות ותחומי שיפוט, לרבות מלזיה, ארה”ב, סינגפור, שווייץ ואחרות. משרד המשפטים האמריקאי אף תיאר אותה כ”מקרה הקלפטוקרטיה הגדול בהיסטוריה האמריקאית”, ויוזמת אכיפה חוצה־גבולות הביאה לפתיחת חקירות והליכים במקומות רבים. המשפטים במלזיה היו מורכבים עקב מעורבותן של מערכות משפט זרות (ראיות שהושגו בחו”ל, חילופי מידע בין רשויות) וכן בשל מעמדו הרם של הנאשם; הייתה זו הפעם הראשונה במלזיה שבה ראש ממשלה לשעבר הועמד לדין פלילי על שחיתות בקנה מידה כזה.
• קו ההגנה ועורכי הדין: נג’יב ראזאק, שיוצג על-ידי עורך הדין מוחמד שאפי עבדאללה, הכחיש כל אשמה. הוא טען שנסתמך על יועציו וכי לא היה מודע למעשי המרמה של שותפיו, ואף חזר על הטענה שכספי הענק שקיבל היו מתנה חוקית. צוות ההגנה ניסה לערער על מהימנות הראיות שהגיעו מרשויות זרות ועל התנהלות התביעה, ובערעוריו אף נטען שלא זכה למשפט הוגן. למרות זאת הורשע נג’יב ונידון לעונשי מאסר ממושכים (12 שנות מאסר בתיק הראשון).
• לקחים והשפעה מערכתית: פרשת 1MDB חוללה הד ציבורי עולמי ותרמה להגברת המודעות לפשיעה כלכלית בינלאומית. במלזיה עצמה היא הובילה לשינוי שלטוני (ממשלת ראזאק נפלה בין היתר בשל השערוריה), וחיזקה את ידי רשויות האכיפה והרגולטורים במאבק בשחיתות שלטונית. מקצועית, הפרשה הדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה הבין-לאומי באכיפת חוק (Mutual Legal Assistance) ואת הצורך בכלים משפטיים למעקב אחר זרימת כספים גלובלית. רגולטורית, היא האיצה רפורמות בתחום מניעת הלבנת הון והגברת שקיפות בקרנות השקעה ציבוריות, והיוותה תמריץ למדינות נוספות לאמץ חקיקה מחמירה נגד שחיתות והפרת אמונים.

פרשת תראנוס (Theranos) – מקרה שונה של עבירת “צווארון לבן” בעלת נופך טכנולוגי, שבו אליזבת הולמס, מייסדת חברת הסטארט-אפ הרפואית Theranos בעמק הסיליקון, הואשמה בהונאת משקיעים בעקבות הבטחות שווא לגבי טכנולוגיית בדיקות דם מהפכנית.

• רקע עובדתי: הולמס, שכונתה בשלב מסוים “סטיב ג’ובס הבאה”, גייסה מאות מיליוני דולרים תוך הצגת מכשיר בדיקת דם חדשני שאמור היה לבצע עשרות בדיקות עם טיפת דם זעירה. החברה זכתה לפרסום עולמי, אך תחקירים וחקירות גילו כי הטכנולוגיה לא עמדה במובטח, ותוצאות בדיקה רבות היו שגויות. הולמס ושותפה העסקי (ומנהלה התפעולי) ראמש “סאני” בלוואני הועמדו לדין בעבירות הונאה (Fraud) כלפי משקיעים ומטופלים.
• מורכבות משפטית וטכנולוגית: המשפט הפלילי שהתנהל בסן חוזה, קליפורניה, היה מורכב הן משום שהיה צריך לפשט ולהציג בפני חבר מושבעים סוגיות מדעיות וטכנולוגיות של בדיקות דם ומעבדות רפואיות, והן משום שהמקרה עמד על הגבול בין כשלון עסקי ל”הונאת משקיעים” פלילית. צוות התביעה נדרש להוכיח שהולמס במודע הציגה מצגי שווא ולא סתם נהגה בגישת “Fake it till you make it” המוכרת בעולם הסטארט-אפים. מבחינה ראייתית, הוצגו מסמכים וטענות על כך שהולמס זייפה דו”חות (לדוגמה, הוסיפה לוגו של חברות תרופות למסמכים כדי ליצור רושם כוזב של אימות מדעי), וכן עדויות משקיעים ועובדים שחושפו להבטחות שווא.
• קו ההגנה ועורכי הדין: הולמס יוצגה על-ידי צוות הגנה מוביל ממשרד Williams & Connolly, ביניהם עורכי הדין קווין דאוני ולנס ווייד. קו ההגנה המרכזי היה שהולמס האמינה באמת ובתמים בהיתכנות הטכנולוגיה ולא התכוונה לרמות; היא אף עלתה לדוכן העדים והעידה כי פעלה בתום לב ולא הבינה את מלוא כשלי הטכנולוגיה. בנוסף, הגנתה ניסתה להסיט אשם לבלוואני, בטענה שהוא שלט בה באופן פוגעני והשפיע על שיקול דעתה – טענה שתומכה בעדויות על מערכת יחסים מתעללת. במהלך המשפט התמודדו עורכי הדין של הולמס עם הצורך לאזן בין דמותה הציבורית כמייסדת חדשנית לבין הניסיון להראות שלא הייתה מודעת להונאה.
• תוצאה והשפעה: הולמס הורשעה ב-2022 במספר עבירות של הונאת משקיעים (ועונשה נגזר למעל 11 שנות מאסר), אך זוכתה מן האישומים הנוגעים להונאת מטופלים – פיצול תוצאות המצביע על היבטים משפטיים עדינים בהבחנה בין סוגי נפגעים. פרשה זו עוררה דיון נרחב באתיקה של יזמות טכנולוגית: פסק הדין נתפס ככתב אישום נגד תרבות ה”הייפ” וההגזמה הטכנולוגית בעמק הסיליקון, והעביר מסר שמנהלי חברות הזנק יישאו באחריות פלילית אם יוליכו שולל משקיעים וציבור, גם כאשר מדובר בטכנולוגיה חדשנית. במישור הרגולטורי, המקרה הביא לקריאות להגברת הפיקוח על מעבדות רפואיות ועל דיוק הפרסומים של חברות ביוטק, ולשיפור תהליכי בדיקת הנאותות של משקיעים לפני השקעה בטכנולוגיה רפואית שחסרה אימות מדעי.

ראוי לציין גם פרשות נוספות בתחום עבירות הצווארון הלבן שבהן נעשה שימוש ייחודי בטכנולוגיה: למשל, פרשת “דיזלגייט” של חברת פולקסווגן (2015), שבה יצרנית הרכב התקינה תוכנה סודית שזיהתה תנאי בדיקת פליטות ופעלה לעקיפתן. במקרה ההוא החברה הודתה באשמה ושילמה קנסות עתק, ומספר מנהלים הועמדו לדין בארה”ב ובגרמניה. אחד המנהלים, אוליבר שמידט, נדון ל-7 שנות מאסר לאחר שהודה בקשר לקשר ההונאה, כאשר פרקליטיו טענו כי הוא היה דרג ביניים שפעל בהנחיות מלמעלה. פרשת דיזלגייט הדגימה כיצד מרמה תאגידית הנשענת על קוד תוכנה יכולה להציב אתגרים ראייתיים – לחשוף “כוונה פלילית” מאחורי אלגוריתם – וכן הובילה להידוק הרגולציה בתחום התקינה הסביבתית והרכב.

פשיעת קריפטו והונאות מטבעות דיגיטליים: במקביל להתפתחות המטאורית של שוק המטבעות הקריפטוגרפיים, צצו בשנים האחרונות תיקים פליליים חסרי תקדים בהיקפם בתחום זה. הונאות ICO (הנפקות ראשוניות של מטבעות) ומעשי תרמית הקשורים למטבעות דיגיטליים הפכו לנפוצים, והעולם המשפטי נאלץ להדביק את הפער הטכנולוגי.

• פרשת OneCoin (“מטבע אחד”): אחת ההונאות הגלובליות הגדולות בתחום הקריפטו, שפעלה בין 2014-2017, במהלכה מיליוני משקיעים מרחבי העולם נפלו קורבן. OneCoin שווק כמטבע קריפטוגרפי מהפכני, אך למעשה לא הייתה מאחוריו בלוקצ’יין אמיתי – הוא היה תוכנית פונזי שהניבה למפעיליה כ-4 מיליארד דולר. המייסדת, ד”ר רוג’ה איגנאטובה (“מלכת הקריפטו”), נעלמה ונמצאת עד היום במנוסה (ברשימת המבוקשים ביותר של ה-FBI).
  • ייחוד וראיות: הונאת OneCoin הייתה מתוחכמת בהיבט השיווקי-טכנולוגי: איגנאטובה ניצלה את הלהט סביב מטבעות דיגיטליים בראשית דרכם, תוך שימוש בז’רגון טכנולוגי כדי לטעת אמון שהמטבע אמיתי. האתגר המשפטי בתיק כזה היה להוכיח את אי-הקיום של דבר (בלוקצ’יין) – להראות שהמטבע היה “ריק” מתוכן טכנולוגי, על בסיס מסמכים ועדויות מומחים.
  • ההליכים הפליליים: בארה”ב ובמדינות נוספות הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים. באחד המשפטים בניו-יורק הורשע עו”ד מארק סקוט, ששימש כמלבין ההון עבור OneCoin, בכך שהעביר במרמה כ-400 מיליון דולר מרווחי ההונאה דרך קרנות השקעה פיקטיביות. הוא נידון ל-10 שנות מאסר, אך טען בהגנתו כי פעל בתום לב כעורך דין מייעץ ולא ידע ש-OneCoin הייתה תרמית. טענה זו נדחתה בערכאות, ובערעור בשנת 2025 אושררה הרשעתו.
  • לקחים: פרשת OneCoin המחישה את הסיכון למשקיעים בהנפקות מטבע ללא פיקוח, ובעקבותיה רשויות פיננסיות ברחבי העולם פרסמו אזהרות מפני תרמיות קריפטו. היא אף היוותה קטליזטור לחקיקה: מדינות רבות החלו להסדיר את תחום גיוס ההון באמצעות מטבעות דיגיטליים (ICOs) ולהחיל עליהם חובות שקיפות ורישוי בדומה להנפקות ניירות ערך.
• פרשת FTX וסם בנקמן-פריד: נפילת בורסת הקריפטו FTX ב-2022 הייתה מרעישה במיוחד, והובילה לתיק פלילי תקדימי נגד המייסד, סם בנקמן-פריד (המכונה SBF). בנקמן-פריד, שפעם נחשב “ילד הפלא” של עולם הקריפטו ושוויו הוערך בעשרות מיליארדים, הואשם שהונה את לקוחות הבורסה ומשקיעיה בהיקף של למעלה מ-8 מיליארד דולר.
  • רקע ועובדות: FTX, שפעלה מאיי בהאמה אך שירתה משקיעים בינלאומיים, קרסה לאחר שהתברר כי כספי לקוחות שנועדו למסחר זלגו לחברת השקעות פרטית בשליטת SBF (קרן Alameda Research), וכי החברה ניצבה בפני “בור” ענק בנכסיה. בנקמן-פריד נעצר והוסגר לארה”ב, והואשם בשורה של עבירות: הונאת משקיעים, גניבת כספי לקוחות, מרמה בניירות ערך, ואף עבירות חוק מימון הבחירות (עקב תרומות פוליטיות גדולות שתרם מכספי FTX במטרה להשפיע על רגולציה לטובת התחום).
  • מורכבות משפטית וטכנולוגית: תיק FTX נחשב לאתגר משמעותי משום שהוא הראשון שהעמיד למבחן בית המשפט את קריסתו של שחקן מרכזי בתעשיית הקריפטו. מצד אחד, היה צורך להסביר למושבעים מושגים כמו “נכסים דיגיטליים”, “בלוקצ’יין”, “ארנק קריפטו” ו”מינוף” (leverage) במסחר, כדי לבסס הבנה כיצד התרחש המחדל. מצד שני, עלו סוגיות משפטיות כמו תחולת חוקי ניירות ערך והונאה קלאסית על מטבעות קריפטוגרפיים (בהיעדר רגולציה ייעודית מלאה בזמנו), ושאלת הסמכות – FTX הייתה רשומה מחוץ לארה”ב אך פעלה מול משקיעים אמריקאים.
  • הגנה ועורכי דין מובילים: SBF שכר את שירותי משרד עורכי הדין כהן & גרסר (Cohen & Gresser), ובראשם עו”ד מארק כהן – תובע פדרלי לשעבר – יחד עם עו”ד כריסטיאן אברדל. קו ההגנה שלו היה שלא פעל במחשבה פלילית אלא קרס תחת ניהול סיכונים כושל: הוא טען שפעל מתוך אמונה שפעולותיו היו לגיטימיות, ושלא ידע עד כמה FTX לוותה נכסים לקרן Alameda. במהלך המשפט, פרקליטיו התמקדו בחקירה נגדית של עדי המדינה – שותפיו לשעבר של SBF (קרוליין אליסון, גארי וונג ונישאד סינג) – בניסיון לערער את אמינותם על ידי הדגשת עסקאות הטיעון שלהם ותמריציהם להעיד נגדו. עם זאת, לאחר משפט מתוקשר, חבר מושבעים פדרלי במנהטן הרשיע את בנקמן-פריד בכל סעיפי האישום (2023), והוא ממתין לגזר דין שעשוי לשלוח אותו למאסר ממושך מאוד.
  • השפעה ולקחים: קריסת FTX הייתה אירוע מכונן שהאיץ רגולציה בתחום הקריפטו. רשויות בארה”ב ובאירופה, כמו גם בבורסות מרכזיות בעולם, החלו לקדם כללים חדשים להגנת לקוחות – דרישות לגילוי נאות, הפרדת כספי לקוחות מחשבונות סיכון, ופיקוח הדוק יותר על זירות מסחר. התיק גם לימד שמשפט פלילי “מסורתי” מסוגל להתמודד עם קריסה פיננסית בעולם הקריפטו: התביעה הצליחה להציג את המקרה כלקיחת כספי לקוחות והשקעתם למטרות פרטיות, למעשה “מעילה” בשפה הפיננסית הרגילה. דמותו של בנקמן-פריד, שהצטיירה תחילה כנדבן וכרפורמטור צעיר בתחום, התגלתה בבית המשפט כפושט רגל מוסרית – מסר מרתיע ליזמים אחרים בענף.

פשיעת סייבר מתוחכמת: עבירות של חדירה למערכות מחשב, גניבת מידע וסחיטה באמצעות מתקפות כופרה הגיעו גם הן לבתי המשפט, לעיתים תוך מורכבות חסרת תקדים.

• דוגמה בולטת היא המקרה של רשת הכופרה NetWalker, בה פעלו עברייני סייבר שסחטו עשרות מיליוני דולרים מעסקים ומוסדות בעולם (לרבות בתי חולים ורשויות מקומיות) באמצעות הצפנת מערכותיהם ודרישת כופר בביטקוין. אחד השותפים ברשת, אזרח קנדי בשם סבסטיאן ואשון-דז’ארדן, הוסגר לארה”ב, הודה באשמה ונידון בשנת 2022 ל-20 שנות מאסר ולחילוט כ-21.5 מיליון דולר שהרוויח מהכופר. תיק זה המחיש את האתגר שבאיתור עבריינים אנונימיים ברשת האפלה (Dark Web) המשתמשים בכלי הצפנה ודורשים תשלום במטבעות קריפטו. הצלחת התביעה נגד ואשון-דז’ארדן התאפשרה הודות לחקירה בינלאומית משולבת של ה-FBI ומשטרת קנדה, תוך שימוש בכלי עקיבה מתקדמים לניתוח בלוקצ’יין ולאיתור ארנקי הקריפטו ששימשו אותו. גזר הדין הכבד – שעליו אמר משרד המשפטים האמריקאי כי “מדגים שעברייני כופרה יישאו בתוצאות משמעותיות על פשעיהם” – שלח מסר מרתיע לקהילת ההאקרים.
• פרשה אחרת בתחום זה המחישה את שיתוף הפעולה בין עברייני סייבר לשירותי מודיעין זרים: פריצת הענק לשרתי Yahoo ב-2014, שבה נגנבו פרטי חצי מיליארד חשבונות משתמש. לאחר חקירה התברר שסוכני ביון רוסיים שכרו האקר קנדי, קרים ברטוב, כדי לחדור למאגרי החברה. ברטוב נתפס, הוסגר לארה”ב והודה באשמה; ב-2018 הוא נידון לחמש שנות מאסר. בית המשפט עמד על חומרת התופעה של “האקרים להשכרה” בשירות מדינות, וקבע בגזר הדין שעל מעשים כאלה תוטל ענישה קשה כדי להרתיע אחרים. מקרה זה ואחרים הדגישו שלעבירות סייבר אין גבולות גיאוגרפיים, וכי רשויות החוק יכולות – וצריכות – לרדוף אחר התוקפים בכל מקום בו יימצאו.
• השפעה ולקחים מערכתיים: גל תיקים אלה הוביל להיערכות חדשה של מערכות אכיפת החוק. מדינות רבות הקימו יחידות ייעודיות למאבק בפשיעת סייבר, והחלו לשתף פעולה דרך אמנות הסגרה והחלפת מודיעין טכני. המגזר הפרטי עודד לחזק מערכי סייבר ולשתף מידע על מתקפות. בנוסף, התפתח שיח רגולטורי סביב איסור או הגבלת תשלומי כופר לחוטפי מידע (כדי לצמצם את התמריץ לתקיפות כופרה) וחיוב חברות בדיווח על אירועי סייבר. תיקים אלו גם הציבו אתגר לבתי המשפט באשר לקבילות ראיות דיגיטליות – לדוגמה, כיצד לאמת יומני שרת ומטבעות קריפטוגרפיים כמקורות ראייתיים – ואילצו את המשפטנים להעמיק את הבנתם בטכנולוגיות מידע ואבטחה.

שימוש לרעה בטכנולוגיות מתקדמות ובינה מלאכותית: בעשור האחרון התגבשו גם עבירות חדשניות שבהן הפושעים אימצו כלים של בינה מלאכותית (AI) ליצירת מצגי שווא. מקרים אלו מעוררים סוגיות משפטיות ואתיות חדשות, שכן הטכנולוגיה מאפשרת לבצע הונאות וזהויות בדויות ברמת תחכום גבוהה.

• אחד המקרים המדוברים הוא הונאת ה”deepfake” הקולית שנחשפה בשנת 2019, כאשר מנכ”ל של חברה בריטית קיבל שיחת טלפון בהולה כביכול ממנכ”ל חברת האם הגרמנית – אך למעשה היה זה מתחזה שהשתמש בבינה מלאכותית כדי לחקות באופן משכנע את קולו של הבוס. אותו מנכ”ל שוכנע להעביר כ-220 אלף יורו לחשבון זר לפני שהתרמית התגלתה. מקרה זה המחיש כי טכנולוגיית AI מסוגלת לזייף קול ואולי גם וידאו באופן שקשה להבחין בו, מה שמקנה לעבריינים כלי הונאה חדש ומאתגר את רשויות החקירה. בפועל, במקרה זה הכספים הועברו למדינות שונות והחשודים נותרו באפלה, עובדה המדגישה את הקושי באיתור העבריינים כאשר הזירה היא בינלאומית והראיות הן דיגיטליות גרידא.
• גם במרחב הפשיעה המקומי נראו שימושים לרעה ביכולות עריכת וידאו מתקדמות: בשנת 2021 הואשמה אם מפנסילבניה, ראפאלה ספונה, כי יצרה סרטוני וידאו ותמונות מזויפים (deepfakes) של נערות יריבות בקבוצת המעודדות של בתה – בין השאר תוך שתילת פניהן על גבי תמונות עירום או בהקשר של עישון ושתייה – כדי להביך אותן ולסלקן מהקבוצה. היא הואשמה בעבירות של הטרדת קטין באמצעות מחשב. פרקליטה טען להגנתה שאין ראיות שהיא המבצעת ושחייה נהרסו עקב החשדות, והעניין עורר דיון ציבורי נרחב על קלות השימוש בכלי זיוף מסוג זה בידי אנשים פרטיים. בסופו של דבר ספונה הודתה בעבירות קלות יותר ונידונה למאסר על תנאי, אך התיק נחשב לאחד הראשונים שבו “דיפייק” שימש ככלי פלילי אקטיבי.
• אתגרים משפטיים ותגובה מערכתית: עבירות המבוססות על בינה מלאכותית מציבות דילמות ייחודיות. ראשית, מבחינת הראיות – בתי המשפט חוששים כיום מאפשרות שעבריינים יטענו כי ראיות וידאו או אודיו הן מזויפות (“טענת deepfake”), מה שמחייב פיתוח פרוצדורות לאימות אמינותם של מדיה דיגיטליים באמצעות מומחים וטכנולוגיות לזיהוי זיופים. שנית, קיים פער בחקיקה: ברוב המדינות אין עדיין עבירה ספציפית של יצירת “דיפייק” זדוני, ולכן התביעה נאלצת להשתמש בעבירות מסורתיות (כגון הונאה, זיוף, הטרדה או פגיעה בפרטיות) כדי להעמיד לדין. בתגובה, החלו להתגבש חקיקות חדשות. בארה”ב, מדינות שונות חוקקו חוקים האוסרים הפצת מדיה מזויפת ללא גילוי, במיוחד בהקשרי פורנוגרפיה נקמתית או התערבות בבחירות – נכון ל-2024, כ-20 מדינות כבר חוקקו חוקי איסור על deepfakes מטעמים פוליטיים. מדינות נוספות, דוגמת סין, הנהיגו תקנות המחייבות סימון תוכן שנוצר או שונה על ידי AI, מתוך מטרה להרתיע שימוש לרעה. גם הרגולטורים ואכיפת החוק מתאימים עצמם: גופי משטרה מקימים יחידות מיוחדות לזיהוי זיופים דיגיטליים, ומתפתחת מומחיות חדשה בתחום ראיות ה-AI.

עורכי דין פליליים בתיקים מפורסמים
עורכי הדין הפליליים שניהלו הגנות במקרים אלה – בין אם מדובר בעורכי דין ידועי שם שייצגו ראשי מדינה לשעבר, מנכ”לי טכנולוגיה או האקרים מתוחכמים – נדרשו לשלוט לא רק בהלכות החוק אלא גם ברזי הטכנולוגיה. הפסיקות וההסדרים שהושגו הותירו חותם על התפתחות המשפט: בתי המשפט הרחיבו את הפסיקה בתחומים חסרי תקדים, והמחוקקים החלו לסגור פערים רגולטוריים בתחומי הקריפטו, הסייבר וה-AI. פרשות אלו אף חיזקו את ההבנה, בקרב קובעי מדיניות והציבור כאחד, כי העולם הדיגיטלי טומן בחובו סיכונים פליליים ייחודיים – וכי מערכת הצדק יכולה, עם הכלים הנכונים, להתמודד עמם בהצלחה.

בחירת עורך דין פלילי בישראל: קריטריונים, שיקולים ועלויות

בחירת עורך דין פלילי היא צעד קריטי עבור אדם הניצב בפני חשד או אישום פלילי. מערכת המשפט הפלילי מעמידה את הפרט מול סיכון לחירותו, רכושו ושמו הטוב, ובמצב כזה לעורך דין מיומן עשויה להיות השפעה מכרעת על תוצאות ההליך – משלב ההחלטה אם להגיש כתב אישום, דרך סיכויי הזיכוי ועד חומרת העונש. יכולתו של סנגור להטיל ספק בראיות, להעלות טענות משפטיות כבדות משקל ולהגן על זכויות הנאשם יכולה לעשות את ההבדל בין הרשעה לבין זיכוי, ובין מאסר ממושך לענישה מקלה. לכן, ההחלטה איזה עורך דין פלילי ייצג אתכם היא גורלית ומשפיעה ישירות על עתידכם.

קריטריונים לבחירה נכונה של סנגור פלילי

ישנם מספר קריטריונים מרכזיים שכדאי להביא בחשבון בעת בחירת עורך דין פלילי:

• תחום התמחות וניסיון: מומלץ לוודא שלעו”ד ניסיון מוכח בתחום הספציפי של העבירה הנדונה. לדוגמה, בעבירות מס או שחיתות ציבורית עדיף עו”ד המנוסה בתיקי צווארון לבן, ואילו בעבירות סייבר דרוש עו”ד הבקיא בטכנולוגיה. התמחות ממוקדת מגבירה את הסיכוי להבנה עמוקה של התיק והגנה אפקטיבית.
• הצלחות ומוניטין: רצוי לבדוק את הרקורד של עורך הדין – זיכויים שהשיג, עסקאות טיעון מוצלחות, או תקדימים משפטיים שיצר. עורכי דין פליליים מובילים זוכים למוניטין עקב הצלחות בתיקים מתוקשרים ותוצאות יוצאות דופן, מה שמעיד על יכולותיהם.
• רקע מקצועי מיוחד: יש יתרון לעיתים לבחירת עו”ד בעל רקע במערכת אכיפת החוק – למשל, יוצא פרקליטות המדינה או התביעה המשטרתית, או קצין לשעבר במשטרה. רקע כזה עשוי לספק לעורך הדין “ידע פנימי” על אופן קבלת החלטות בתביעה והיכרות עם שיטות חקירה מבפנים, כפי שמפורט בהמשך. גם התמחות בינלאומית (למשל בתחומי אכיפה חוצת גבולות) יכולה להיות רלוונטית בתיקים מורכבים.
• ידע ומומחיות ספציפית: בעידן המודרני, תיקים פליליים רבים מצריכים הבנה מעבר לדין הפלילי גרידא. למשל, בעבירות כלכליות נדרש ידע פיננסי וכלכלי לבחינת מאזנים ותנועות כספיות, ובעבירות מחשב, סייבר וקריפטו נדרש ידע טכנולוגי עדכני. עורכי דין שפיתחו מומחיות בנושאי קריפטו ובינה מלאכותית בולטים יותר ויותר, ויכולת לנתח ראיות דיגיטליות או כספיות היא יתרון משמעותי.
• כישורי ליטיגציה והופעה בבית המשפט: לא די שהעו”ד יבין את החוק – עליו להיות גם ליטיגטור מצוין, בעל כושר שכנוע ויכולת לנהל חקירה נגדית אפקטיבית. במשפט פלילי, עו”ד הכריזמטי והקולח שיודע לחשוף סתירות בעדויות ולשאת טיעונים משכנעים יכול להטות את הכף לטובת הנאשם. למעשה, כישורי ההופעה של הסנגור בבית המשפט לעיתים קובעים אם התוצאה תהיה זיכוי או הרשעה.
• זמינות ויחס אישי: יש חשיבות לזמינות העורך דין וליכולתו להקדיש תשומת לב לתיק. עו”ד העומס בתיקים רבים אולי לא יוכל להעניק יחס אישי ומענה מהיר לכל שאלה. לכן, מומלץ לשאול מראש על עומס העבודה של עוה”ד, מי צוות המשרד המטפל, והאם יהיה זמין לעדכן ולהתייעץ לאורך ההליך.
• שכר טרחה ושקיפות: עוד טרם התחלת הייצוג, יש לקבל מהעו”ד הבהרה בכתב לגבי מודל שכר הטרחה. חשוב להבין האם התשלום הוא גלובלי עד תום ההליך או מבוסס-שלבים (חקירה, שימוע, משפט, ערעור). חוזה שכר טרחה מסודר מונע הפתעות ומגדיר את היקף העבודה הכלול בתשלום. יש לזכור שעו”ד יקר ומפורסם אינו מבטיח ניצחון אוטומטי, ולעיתים גם עו”ד פחות ידוע אך חרוץ יספק תוצאה מצוינת בעלות נמוכה יותר.

סנגור ציבורי לעומת עורך דין פרטי

בישראל קיימת הזכות לייצוג על ידי סנגור ציבורי לנאשמים שאינם יכולים לממן עורך דין בעצמם, בהתאם לקריטריונים שקובע החוק. הסנגוריה הציבורית היא גוף ממשלתי המספק ייצוג לחשודים ונאשמים מחוסרי אמצעים, תוך מימון מהמדינה, ואכן רבים מסתמכים עליה במצבים קשים. הבחירה בין סנגור ציבורי לפרטי תלויה לעיתים באמצעים הכלכליים, אך גם בשיקולי איכות וזמינות השירות. היתרון הבולט בסנגור הציבורי הוא שהוא מוענק ללא עלות ישירה ללקוח (למעט אגרת מינימלית סמלית במקרים מסוימים), בעוד שעו”ד פרטי גובה שכר טרחה מהלקוח עצמו. מצד שני, לעורך דין פרטי יש לרוב יכולת להגביל את מספר התיקים ולטפל בכל לקוח ביתר תשומת לב; הסנגורים הציבוריים נאלצים להתמודד עם כמות תיקים גדולה, דבר העלול להשפיע על זמינותם. בנוסף, בבחירת עו”ד פרטי הלקוח רשאי לבחור את זהותו של הסנגור לפי אמונו האישי, המוניטין או התמחות ספציפית, בעוד שבסנגוריה הציבורית אין לנאשם שליטה על זהות העו”ד שימונה לתיקו. עם זאת, יש להדגיש כי ציבור עורכי הדין בסנגוריה הוא מקצועי ומנוסה ביותר, ולעיתים אף מתמחה בתחום מסוים (למשל, בסנגוריה יש עורכי דין ייעודיים לתיקי נוער, סמים, הונאה וכד’). בסיכומו של דבר, מי שיכול להרשות לעצמו כלכלית שוכר לרוב עו”ד פרטי שמתאים לצרכיו, אך במידה ואין אפשרות כזו – הסנגוריה הציבורית מהווה רשת בטחון חיונית ומקצועית עבור הנאשם.

יתרונות של יוצאי פרקליטות ומשטרה

אחד השיקולים בעת בחירת עו”ד פלילי הוא הרקע המקצועי שלו. עורכי דין שהגיעו מן הצד השני של המתרס – לשעבר תובעים בפרקליטות, תובעים משטרתיים, יועצים משפטיים לרשויות חקירה, או קצינים בכירים במשטרה – מביאים עימם יתרונות ייחודיים. יוצא פרקליטות, למשל, “מכיר מבפנים את ההתנהלות” של התביעה, כלומר בקיא באופן קבלת החלטות לגבי הגשת כתב אישום, הסדרי טיעון ומדיניות ענישה. ידע פנימי זה עשוי לסייע בבניית אסטרטגיית הגנה יעילה, בזיהוי כשלים אפשריים בתיק התביעה ובהתנהלות מושכלת מול התובע הממונה. בדומה לכך, עורך דין שהוא יוצא משטרה (או שירות ביטחון כללי) מנוסה לרוב בחקירות מורכבות, מכיר שיטות איסוף ראיות, חקירות מודיעין וסדרי עבודה מבצעיים של רשויות האכיפה. לכן, בתיקים המערבים עבירות חמורות, פשיעה מאורגנת או ביטחונית, עו”ד עם רקע כזה יכול להבין את “הלוגיקה” של הצד שכנגד ולנצל זאת לטובת ההגנה. עם זאת, יש לסייג שלא בכל מקרה עו”ד בעל עבר בפרקליטות עדיף על פני אחרים – ישנן נסיבות בהן מומחיות ספציפית או כישרון ליטיגטורי גוברים על הרקע המערכתי. כמו כן, עורכי דין בעלי עבר בכיר ברשויות אכיפה נוטים לפעול במשרדים גדולים ולגבות שכר טרחה בקצה העליון של הסקאלה, ולכן שיקול העלות נכנס כאן לתמונה.

מומחיות פיננסית וטכנולוגית בתיקים מודרניים

המציאות הפלילית של 2025 מציבה אתגרים חדשים שדורשים מעורך הדין כישורים בין-תחומיים. במיוחד בתיקי “צווארון לבן” – כגון הונאות פיננסיות, עבירות מס והלבנת הון – נדרש ידע מעמיק בכלכלה, בחשבונאות ובמנגנונים פיננסיים. עו”ד פלילי העוסק בעבירות כאלה צריך לדעת לקרוא דוחות כספיים, לאתר אי-סדרים במסמכים חשבונאיים ולהבין מבני חברות מורכבים. יכולת לנתח תנועות בנקאיות או להפריך חוות דעת כלכלית של מומחי תביעה היא נכס חשוב בהגנה על נאשם בעבירה כלכלית. בנוסף, בעבירות סייבר, מחשב וקריפטוגרפיה – תחום המתפתח במהירות – נדרשת הבנה טכנולוגית רחבה: החל מידע בטכנולוגיות מחשוב, רשתות ותקשורת, דרך היכרות עם עולם הקריפטו (מטבעות דיגיטליים ובלוקצ’יין) ועד הבנה בענפי בינה מלאכותית. יותר ויותר עבירות מערבות אלמנטים טכנולוגיים (פריצות למידע, מתקפות סייבר, תרמיות קריפטו, שימוש בבינה מלאכותית להונאה או זיוף), והגנה אפקטיבית מחייבת שליטה בנושאים אלו. אכן, אנו רואים כיום צמיחה במספר עורכי הדין עם “התמחויות חדשות בעולמות הקריפטו וה-AI”. עורך דין המיומן בנושאים אלה יוכל לאתגר חוות דעת מומחה מטעם התביעה, להעלות טענות לגבי קבילות ראיות דיגיטליות, ולהבין את ההשלכות הטכניות של פעולות הנאשם לכאורה. למשל, בתיק העוסק בהונאת מטבעות קריפטוגרפיים, עו”ד הבקיא ברזי הבלוקצ’יין ייטיב לעקוב אחר זרימת הכסף ולאתר פגמים בחקירה. במקרים מסוימים נדרש אף ידע בינלאומי, שכן עבירות סייבר רבות הן חוצות גבולות. לפיכך, היכרות עם רגולציה בין-לאומית ושיתוף פעולה עם גורמי אכיפה זרים היא יתרון. בסיכומו של דבר, בעבירות מתוחכמות ומורכבות, מומחיות פיננסית וטכנולוגית מצד הסנגור היא לעיתים תנאי הכרחי להגנה מיטבית.

כישורי ליטיגציה וייצוג בבית המשפט

כישוריו הדיוניים (ליטיגציה) של עורך הדין הפלילי הם אבן יסוד בהצלחת הטיפול בתיק. ליטיגטור מצטיין יודע לקרוא את שופטי בית המשפט ואת המושבעים (כאשר רלוונטי, כגון בארה”ב), להתאים את סגנון טיעוניו לקהל היעד, ולשמור על קור רוח תחת לחץ. מלאכת הליטיגציה הפלילית כוללת חקירה נגדית של עדי תביעה באופן שמערער את אמינותם מחד, והצגת פרשת ההגנה באופן סדור ומשכנע מאידך. עו”ד פלילי מנוסה יידע להבליט ראיות המועילות לנאשם, לתקוף את פגמי החקירה המשטרתית, ולהעלות טענות משפטיות הנוגעות לסדרי דין, קבילות ראיות ופרשנות החוק כדי ליצור ספק סביר. כפי שצוין, יכולתו של הסנגור להטיל ספק בראיות התביעה ולהציג טענות כבדות משקל עשויה להיות גורם המפתח בין זיכוי להרשעה. משום כך, בעת בחירת סניגור, יש חשיבות להתרשמות מיכולותיו הרטוריות והמקצועיות של העו”ד בדיון בעל-פה: הכריזמה, היסודיות, היצירתיות המשפטית, והניסיון בניהול משפטי הוכחות – כל אלה מרכיבים קריטיים. עורכי דין מסוימים אף מתמחים בסוגים מסוימים של ליטיגציה (לדוגמה, ניהול משפטי מושבעים נדיר בישראל אך קיים בארה”ב; או ניהול תיקים תקשורתיים מול פרסום שלילי). בסופו של דבר, בעבירות חמורות לא די בטיעונים כתובים – נדרש “אומן בית משפט” של ממש.

עלויות שכר טרחה: טווחי מחירים בישראל

שכר הטרחה בתחום הפלילי בישראל משתנה באופן דרמטי בהתאם למורכבות התיק, חומרת העבירה, שלב ההליך וסוג הלקוח. להלן מספר הבדלים מרכזיים בטווחי המחירים, בהכללה:

• סוג ותת-תחום העבירה: סוג העבירה הוא פקטור משמעותי בעלות. תיקים של צווארון לבן ועבירות כלכליות (כגון שחיתות, עבירות מיסים, הלבנת הון) נחשבים למורכבים במיוחד, וכוללים עבודה מרובה של ניתוח חומר פיננסי ועד מומחים – עלויות ההגנה בהם גבוהות במיוחד ועשויות להגיע לסכומי עתק. בתיקי ענק כאלה, בעיקר אם מטופלים על ידי משרד עורכי דין גדול, שכר הטרחה יכול להיות במאות אלפי שקלים. גם בתחומי סייבר וקריפטו (עבירות מחשב, הונאות מקוונות, פשעי אינטרנט מתקדמים) העלות נוטה להיות גבוהה, משום שנדרשת מומחיות ייחודית וניתוח טכני מעמיק של הראיות הדיגיטליות. לעומת זאת, בעבירות “קלאסיות” של אלימות, סמים ורכוש, טווח המחירים רחב ותלוי בחומרת המקרה: תיק של תקיפה פשוטה או החזקת סם לשימוש עצמי עשוי להסתכם בעשרות אלפי ש”ח בודדים, בעוד תיק רצח או אונס דורש הגנה ארוכה ומורכבת ועלול להגיע ל-6 ספרות. למשל, ייצוג מלא בתיק רצח עשוי לעלות על 200,000 ש”ח במשרד בכיר, וייצוג בעבירת מין חמורה יכול לעלות עשרות רבות של אלפים בהתאם למספר העדים והמומחים המעורבים. גם תיקי פשיעה מאורגנת (“משפחות פשע”) מאופיינים במורכבות גבוהה (ריבוי נאשמים, עדי מדינה, מעקבים וכד’), ובהתאם לכך מיוצגים בדרך כלל בידי עורכי דין בכירים במיוחד – עם עלויות נכבדות המשקפות את היקף העבודה והסיכון.
• שלב ההליך: עלות הייצוג משתנה בהתאם לשלב בו נמצא התיק. ייעוץ בשלב החקירה או הליווי לפני כתב אישום (למשל, הכנה לשימוע לפני הגשת כתב אישום) יהיה בעלות נמוכה יחסית, שכן הוא כולל שעות עבודה מצומצמות יותר (פגישות, הכנת מסמך טענות). פגישת ייעוץ ראשונית עשויה לעלות כ-1,000-3,000 ש”ח אצל עו”ד רגיל ועד 5,000 ש”ח אצל עו”ד בכיר. ליווי חקירה משטרתית למשך יום נע בטווח של כמה אלפי שקלים (נניח 5,000-10,000 ₪ תלוי ניסיון). לעומת זאת, ניהול משפט (שלב ההוכחות) הוא החלק היקר ביותר בדרך כלל – הוא כרוך בהופעות רבות בבית המשפט, בהכנת עדים, בחקירת מומחים ובכתיבת סיכומים. תיק פלילי “ממוצע” בבית משפט השלום (שיכלול 2-3 דיונים) יכול לעלות בסביבות 10,000-30,000 ש”ח בעבור עו”ד מנוסה באופן רגיל, ו-20,000-60,000 ש”ח במשרד מוביל. אם התיק עובר לערעור לאחר הרשעה, נדרשת עבודה נוספת של ניתוח פרוטוקולים והגשת טיעונים לערכאת הערעור; עלות ייצוג בערעור במחוזי או בעליון יכולה לנוע בין כ-15,000 ש”ח לעשרות אלפים, תלוי במקרה. בתיקי ענק, ערעור פלילי עלול גם הוא להגיע לסדרי גודל משמעותיים (לעיתים 50,000 ש”ח ומעלה) בשל הצורך בטיעונים מורכבים ועיון מעמיק בפרוטוקול. יש לציין שעורכי דין רבים נוהגים לתמחר כל שלב בנפרד (חקירה, שימוע, ניהול משפט, ערעור), בעוד אחרים מציעים “עסקה גלובלית” עד לסיום ההליך – לכן חשוב לוודא זאת מראש כאמור.
• סוג הלקוח: גם מאפייני הלקוח עשויים להשפיע על תמחור ותצורת הייצוג. אדם פרטי מן השורה ישלם מכיסו עבור הייצוג, ולכן לעיתים ייטה לבחור עו”ד שעלות שירותיו תואמת את התקציב שביכולתו לשאת. איש ציבור (פוליטיקאי, סלבריטי) או תאגיד גדול בדרך כלל יהיו מוכנים להשקיע יותר משאבים בשכירת עורכי דין מהשורה הראשונה, בשל הרצון להימנע מהרשעה שתפגע בשמם או בפעילות העסקית. לקוחות כאלה לעיתים אף מחזיקים עו”ד פלילי ב”ריטיינר” – תשלום קבוע שמבטיח זמינות מיידית של עורך הדין במקרה חירום. לדוגמה, ישנם אנשי עסקים המשלמים שכר חודשי קבוע לעו”ד פלילי כדי שיוכל להגיב 24/7 בכל עת שייפתח כנגדם בירור או חקירה. באופן דומה, חברות עשויות לשאת בעלויות גבוהות יותר אם מדובר בהגנה על מנהלים בכירים, ואף להפעיל ביטוח אחריות נושאי משרה למימון ההגנה. משפחה בעלת רקע פלילי (“משפחת פשע”) נוטה לפנות לעורכי דין קבועים המתמחים בפשיעה מאורגנת, שלמדו את מאפייני המשפחה לאורך השנים. במקרים אלו, ייתכן שההתקשרות היא ארוכת-טווח והמחירים עשויים להיות מוסכמים באופן גלובלי על סדרת תיקים, אך בכל מקרה מדובר בדרך כלל בסכומים ניכרים המגלמים את חומרת האישומים והסיכון המשפטי. לסיכום, הטווחים רחבים: החל מאלפי שקלים בודדים לייעוץ או טיפול קצר, דרך עשרות אלפים לתיק סטנדרטי, ועד מאות אלפים בתיקים מורכבים במיוחד. בהתאם לכך, כל נאשם צריך לשקול את יכולתו הכלכלית מול הצורך בהשגת הייצוג הטוב ביותר שהוא יכול להרשות לעצמו.

השוואה לארצות הברית ובריטניה

מבט חטוף לשיטות מקבילות בארה”ב ובבריטניה מגלה שגם שם ניצבים הנאשמים בפני דילמות דומות, אם כי המסגרות שונות במעט. בארצות הברית, הזכות לייצוג על ידי Public Defender (הסנגור הציבורי האמריקאי) מעוגנת בחוקה, אך כמו בישראל, הסנגורים הציבוריים עמוסים בתיקים ולעיתים משאבי הזמן שלהם מוגבלים. כתוצאה מכך, נאשמים בעלי יכולת כלכלית שוכרים עורכי דין פרטיים, במיוחד בתיקים חמורים. שוק עריכת הדין הפלילי בארה”ב מגוון מאוד: ישנם סנגורים כוכבים שצברו שם לאומי (דוגמת אלן דרשוביץ שייצג ידוענים רבים ), ומשרדים גדולים שמציעים צוותי הגנה שלמים. שכר הטרחה בארה”ב משתנה לפי אזור, ניסיון העו”ד וסוג ההליך – חלק מהעורכי דין עובדים לפי שעה (עם תעריפים שנעים לרוב בין ~$150 ל-$500 לשעה, ובמקרים יוצאי דופן אף יותר), וחלק גובים שכר טרחה גלובלי לתיק. בתיקי פשע חמורים, כמו רצח, העלויות עלולות להגיע למאות אלפי דולרים; מקובל לומר שבמקרה של אשמה ברצח בדרגה ראשונה, נאשם הזקוק להגנה פרטית איכותית צריך לצפות לעלות העשויה לעלות על $100,000.

בנוסף, בארה”ב נהוג לעיתים לשכור צוות שלם – חוקר פרטי, מומחי משפט פורנזי, יועצי מושבעים וכדומה – מה שמייקר את ההגנה אך עשוי לשפר את סיכויי הזיכוי. בבריטניה, המודל שונה בכך שיש הבחנה ברורה בין Solicitors (עו”ד מכינים) לבין Barristers (פרקליטי משפט המופיעים בבית המשפט). נאשמים מעוטי אמצעים זכאים ל-Legal Aid (סיוע משפטי מטעם המדינה) כל עוד הכנסתם אינה חורגת מתקרה מסוימת (נכון להיום, מי שההכנסה הפנויה שלו עולה על £37,500 בשנה אינו זכאי לסיוע משפטי בפלילים). מי שאינו זכאי, או מעדיף לבחור עו”ד מסוים, יפנה לייצוג פרטי. עלויות הייצוג הפרטי בבריטניה גם הן גבוהות: שכר הטרחה יכול להיות על בסיס שעתי, בטווח של בערך £150-£450 לשעה אצל עורכי דין פליליים מנוסים, כאשר בלונדון התעריפים לעורכי דין בכירים אף חוצים רף זה. במקרים חמורים שדורשים Barrister בכיר (King’s Counsel, לשעבר Queen’s Counsel), שכר הטרחה יכול להגיע לעשרות אלפי פאונדים עבור ימי דיונים ספורים. עם זאת, בבריטניה נפוצה יותר העבודה לפי שכר טרחה קבוע מראש לכל שלב (Fixed Fee), במיוחד בשלבי דיון בבתי המשפט (Magistrates’ או Crown Court), מה שמאפשר ללקוחות פרטיים ודאות לגבי העלות.

בשני המערכים – האמריקאי והבריטי – ניתן לראות מגמה דומה של התמחות: יש עורכי דין המתמקדים בעבירות צווארון לבן פדרליות, או בעבירות סייבר בינלאומיות, בהתאם לביקוש הגובר. גם שם, כמו בישראל, רקע כתובע לשעבר (לדוגמה, District Attorney לשעבר בארה”ב, או Crown Prosecutor לשעבר בבריטניה) נחשב לנקודת זכות במוניטין של עורך הדין. לבסוף, ראוי לציין שבארה”ב ובבריטניה גם קיימים מנגנוני פיקוח על שכר הטרחה במקרים מסוימים: בארה”ב בית המשפט יכול לדרוש החזר הוצאות ייצוג מהמדינה לנאשם שזוכה, ובבריטניה קיימים צווי שיפוי להגנת הנאשם (Defence Costs Order) במקרים מוגבלים. אך לרוב, נאשם המעוניין בייצוג הטוב ביותר יידרש, בכל המדינות, להשקעה כלכלית לא מבוטלת כדי לזכות בליווי משפטי איכותי.

עולם המשפט הפלילי בשנת 2025

בחינת תמונת המצב של עולם המשפט הפלילי בשנת 2025 חושפת שדה מורכב ודינמי, שבו משתלבים אתגרים מסורתיים עם תופעות חדשות ומהפכניות. בסיכומו של דבר ניתן למנות את ההתפתחויות הבאות:

• במשפט הפלילי “הקלאסי”: ראינו התמקדות מתמשכת במאבק בפשיעה אלימה ובשמירה על ביטחון הציבור, תוך שימוש גובר באמצעים טכנולוגיים ופורנזיים מתקדמים לאיסוף ראיות ולהשגת הרשעות; לצד זאת, גדלה המודעות לזכויות נאשמים ולהבטחת הליך הוגן, גם אל מול לחץ תקשורתי וציבורי גובר.
• בעבירות צווארון לבן: בלטה מגמת אכיפה מחמירה ושקופה יותר של עבירות שחיתות, מרמה והלבנת הון, עם משפטים מתוקשרים נגד אישי ציבור ובכירים בעולם העסקי. פרשיות כמו משפטי שחיתות של פוליטיקאים חיזקו את המסר כי איש אינו ניצב מעל לחוק, והדגישו את חשיבותם של כלים פיננסיים-חקירתיים ושיתוף פעולה בין-לאומי בחקירות.
• בפשיעת סייבר: ניכרת הסלמה בהתקפות סייבר מתוחכמות על יחידים, חברות ותשתיות מדינה, המחייבת שדרוג מתמיד של היכולות הטכנולוגיות של רשויות האכיפה. עורכי דין נדרשים להתמודד עם סוגיות של ראיות דיגיטליות, פריצות למידע רגיש ועבירות מקוונות חוצות גבולות; בפועל, התבססה ההכרה שפשיעת מחשב ואינטרנט היא זירה מרכזית בפלילים המודרניים.
• בעבירות קריפטו ומטבעות דיגיטליים: עליית הפופולריות של מטבעות קריפטוגרפיים לוותה בגידול בעבירות הקשורות בהם – מהונאות השקעה ו-“משאבות והשלכות” (pump and dump) ועד הלבנת הון באמצעות קריפטו. המערכת המשפטית החלה לגבש מענה לריק הרגולטורי בתחום זה: בתי המשפט נדרשים להכריע בסוגיות של תחולת חוקים קיימים על נכסים וירטואליים, והתפתחו תקדימים ראשונים – כגון אישומי הונאה במיזמי NFT ומשפטים פליליים סביב קריסת פלטפורמות מסחר בקריפטו – שהבהירו כי גם בעולמות וירטואליים חלים כללי העולם האמיתי.
• בעבירות מין: המגמה היא של הגברת ענישה והעמקת העיסוק בזכויות נפגעות ונפגעים. בגל שנות ה-MeToo ואחריהן, מערכת המשפט גילתה נכונות גוברת להתמודד בחומרה עם עבירות של תקיפה מינית והטרדה, תוך מתן משקל לסבל הקורבנות. במקביל, צפו אתגרים בתחום הראיות – כגון שימוש בהקלטות ותכתובות דיגיטליות להוכחת אשמה או חפות – המחייבים את עורכי הדין להתעדכן בכלים פורנזיים חדשים. הדיון הציבורי הער סביב פרשות מתוקשרות בתחום זה תרם לשינוי תודעתי ביחס לעבירות מין ולהבנת ההשלכות החברתיות של אכיפתן.
• במאבק במשפחות פשע וארגוני פשיעה: הטיפול בפשיעה המאורגנת הגיע להישגים משמעותיים דרך מבצעים רחבי-היקף, כתבי אישום נגד ראשי ארגוני פשע ושימוש גובר בעדי מדינה ובחקירות כלכליות כדי למוטט מבני פשיעה מבפנים. משפטים פליליים בענייני כנופיות ומשפחות פשע – בישראל (כגון פרשות 512 ודומותיה) ובעולם – חשפו את הדרכים שבהן ארגוני הפשיעה הסתגלו למאה ה-21, כולל אימוץ אמצעים טכנולוגיים לפעילות עבריינית. בכך הומחש הצורך שעורכי הדין הפליליים המובילים בתחומם יבינו לא רק את החוק היבש, אלא גם את הרקע הסוציו-אקונומי והטכנולוגי של עולם הפשע המאורגן.

מבט אל העתיד מגלה כי מקצוע עריכת הדין הפלילי ניצב בפני פרשת דרכים מרתקת, שבה שינויי המציאות מחייבים התאמה מתמדת של הכלים המקצועיים. התחזיות לעתיד מלמדות שאותן דמויות מובילות בתחום הפלילי של 2025 ואילך יצטרכו לאמץ לעצמן סט כישורים רחב מתמיד ולהתמחות בנושאים חדשים. בין המיומנויות וההתמחויות שהופכות חיוניות ניתן למנות:

• אוריינות טכנולוגית ודיגיטלית: שליטה בטכנולוגיות מידע, הבנה מעמיקה של פשעי סייבר ויכולת ניתוח ראיות דיגיטליות (כגון נתוני מטא, רשומות שרת, ושרשרות בלוקצ’יין) – כישור המאפשר לעורך הדין הן להתחקות אחר עקבות אלקטרוניים של עבירות, והן להטיל ספק במהימנות ראיות דיגיטליות שעלולות להיות מזויפות או מולבנות באמצעים מתוחכמים.
• בקיאות פיננסית וגלובלית: היכרות עם מערכות פיננסיות מורכבות, שוקי הון ומטבעות מבוזרים, לצד הבנה של רגולציה בין-לאומית ושיתוף פעולה חוצה גבולות. זאת במטרה להתמודד עם עבירות כלכליות חובקות עולם, מעסקאות קריפטו אנונימיות ועד תכנוני מס אגרסיביים, ולהבטיח כי חוקרי ועורכי הדין אינם צעד אחד מאחורי הפושעים המתוחכמים.
• התמחות בדיני טכנולוגיה ופרטיות: צמיחת שדות התמחות חדשים כגון דיני סייבר, הגנת פרטיות מידע, ודיני ראיות דיגיטליות. התמחות כזו תקנה לעורך הדין יתרון בהתמודדות עם שאלות משפטיות סביב אחריות פלילית של פלטפורמות מקוונות, אחריות למחדלי אבטחת מידע, והתקבלותן של ראיות חדשניות בבית המשפט – לרבות שאלות בדבר קבילותם של סרטוני “דיפ-פייק” או הקלטות שנוצרו בבינה מלאכותית כראיה.
• חשיבה אתית וגמישות מחשבתית: בעידן של טכנולוגיה מתפרצת, על עורכי הדין לפתח רגישות אתית מוגברת ויכולת לנווט בסוגיות מוסריות סבוכות. מיומנות זו חיונית מול מצבים כמו ייעוץ בשימוש בכלי בינה מלאכותית לקבלת החלטות אכיפה או ענישה, או חשיפה למקרי קיצון שבהם הכלי הטכנולוגי עצמו ביצע פעולה פלילית ללא מעורבות אדם ישירה. הגמישות המחשבתית תידרש כדי להחיל עקרונות משפטיים ותיקים על מצבים עובדתיים חדשים לחלוטין.
• כישורי תקשורת ושכנוע בעידן משתנה: לא רק באולם בית המשפט אלא גם במרחב הציבורי והדיגיטלי. בעידן שבו כל משפט פלילי גדול הופך לזירה תקשורתית, עורך הדין המוביל צריך לדעת להסביר סוגיות מורכבות לציבור, להתמודד עם “בית הדין של הרשתות החברתיות”, ולהיות בעל כישורי הופעה ושכנוע מול קהל מגוון – כל זאת מבלי לוותר על דיוק מקצועי ועל נאמנות לעובדות.

מגמות העתיד הללו מושפעות גם מהשפעתה הישירה של הבינה המלאכותית על עולם המשפט. כבר כיום, כלי AI משפטיים משמשים לסריקת מסמכים, ניתוח פסיקה וחיזוי סיכויי הצלחה של טענות, מה שחוסך זמן ומאפשר דיוק גבוה יותר בהכנת תיקים. בעתיד הקרוב, ייתכן שחלק מתפקידי עוה”ד הזוטרים יעברו אוטומציה (כגון ניתוח ראשוני של חומרי חקירה או טיוטת כתבי טענות), ועורכי הדין יתמקדו יותר באסטרטגיה, בהפעלת שיקול דעת משפטי ובהיבטים אנושיים של ייצוג לקוחות. עם זאת, פריצת הבינה המלאכותית יוצרת גם סיכונים ואתגרים: עוה”ד יצטרכו לוודא שלא להסתמך בעיוורון על המלצות אלגוריתמיות מוטות; עליהם ללמוד לחשוף נסיונות הטעיה שבהם נעשה שימוש בבינה מלאכותית ליצירת מסמכים או עדויות מזויפות; ובד בבד, לשקול כיצד ניתן לרתום את ה-AI באופן אחראי כ”עוזר משפטי” המרחיב את יכולותיהם, מבלי לפגוע בחובת הסודיות, בעצמאות המחשבה וביכולת ההזדהות האנושית עם לקוח.

נוסף על כך, בשטח כבר מתנהלים בשנת 2025 מספר משפטים פורצי-דרך המספקים הצצה חיה לאתגרים ולתמורות שדנו בהם, וצפויים להשפיע על המגמות הרחבות בתחום. בישראל, למשל, משפטו המתמשך של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו באשמות שוחד ומרמה מציב מבחן היסטורי לעקרון שלטון החוק וליכולת המערכת להתמודד עם תיק פלילי כה מורכב תחת זרקור ציבורי אדיר. בזירה הגלובלית, משפטו הפלילי של יזם הקריפטו סם בנקמן-פריד (מייסד FTX) בארה”ב ממחיש את היקף הנזק והתחכום שבעבירות כלכליות בעידן הדיגיטלי, ויוצר תקדימים בהתייחסות לטיפול בקריסת פלטפורמות מטבע דיגיטלי ובחילוט נכסים קריפטוגרפיים. במקביל, אישומי עומק ודיונים משפטיים כנגד דונלד טראמפ וסביבתו בעקבות אירועי התקיפה על קפיטול ארה”ב ובגין פרשות מסועפות אחרות הם ביטוי דרמטי לכך שגם הדרגים הגבוהים ביותר אינם חסינים מאכיפה פלילית; תיקים אלו מעלים לדיון את הגבולות בין משפט ופוליטיקה ומשליכים על אמון הציבור במערכת. גם במישור הבין-לאומי, הנסיונות להעמיד לדין מבצעי פשעי מלחמה בני-זמננו – מדוגמאות כמו חקירות בגין פשעי מלחמה בסוריה ועד צווי מעצר בין-לאומיים בפרשת אוקראינה – מעצבים את התפיסה הנורמטיבית הגלובלית לגבי אחריותם האישית של מנהיגים ומפקדים, ומחדדים את המתח בין שיקולים פוליטיים צדדיים לבין חתירה לצדק אוניברסלי.

כל אלה משתלבים במארג רחב יותר של נושאים חדשניים שדורשים מענה משפטי יצירתי. רגולציה “חכמה” נמצאת על סדר היום: המחוקק והרשויות מנסים ליצור אסדרה גמישה ומודולרית שמסוגלת להגיב במהירות לטכנולוגיות חדשות מבלי לדכא חדשנות. שאלות של “דיפ-פייק” ראייתי כבר אינן תיאורטיות בלבד – בתי המשפט עלולים להידרש לקבוע אמות מידה לזיהוי ולאימות של סרטונים והקלטות שעברו זיוף עמוק, כדי למנוע מצב שבו ראיות שקריות יוטעו את מערכת הצדק. בד בבד, AI מייצר עדויות או מסמכים מזויפים הוא לא עוד מדע בדיוני: מקרים ראשונים של מסמכים משפטיים “חשודים” שנכתבו בידי תוכנות שצוינו בעולם, ופרשות שבהן נטען כי תמונות או סרטונים הוגשו כראיה אך למעשה נוצרו באמצעות בינה מלאכותית – כל אלו מאותתים על הצורך בפרוצדורות אימות מתקדמות ובמומחים טכניים המלווים את ההליך הפלילי. גם פשיעה פיננסית מבוססת NFT מציבה אתגר ייחודי: עבריינים מנצלים נכסים דיגיטליים בלתי-מוחשיים לסחר והונאה, למשל באמצעות גניבת יצירות אומנות דיגיטליות, “משיכות שטיח” (rug pull) בפרויקטי NFT, או הלבנת הון דרך העברת אסימונים יקרי ערך.

התמודדות הרשויות עם תופעות אלו מחייבת עדכון דחוף של חקיקה פיננסית והגברת שיתוף הפעולה בין מדינות, וכן פתיחות לדרכי אכיפה לא שגרתיות (כדוגמת תפיסת ארנק דיגיטלי או המצאת כתבי בי-דין באמצעות Blockchain). לבסוף, עלייתם של מרחבי המטאברס – עולמות וירטואליים שבהם אנשים פועלים באמצעות אוואטרים – מעוררת דיון בשאלה אילו מעשים במציאות המדומה יכולים להיחשב עבירות פליליות “אמיתיות”: האם תקיפה מינית או הונאה בתוך המציאות המדומה תיחשב לעבירה מבחינת החוק? כיצד יוגדרו סמכויות השיפוט והדין במרחב שבו הגבולות הגיאוגרפיים מיטשטשים? סוגיות אלו, שבעבר השתייכו לספרות המדע הבדיוני, הולכות והופכות ממשיות ומעסיקות יותר ויותר משפטנים ומחוקקים.

המסר האקדמי-מקצועי מבקש להתוות ראייה משפטית רחבה לקהילת המשפט – לעורכי הדין, לפרופסורים, לשופטים ולקובעי המדיניות כאחד. תמונת העולם שהצטיירה לעיל ממחישה כי המשפט הפלילי של ימינו אינו פועל בוואקום, אלא במציאות משתנה ללא הרף, עתירת טכנולוגיה, גלובליזציה ורגישויות חברתיות. על הקהילה המשפטית על כל רבדיה להיערך להגיב ואף ליזום: להתעדכן תדיר בהתפתחויות, להעמיק את ההכשרה בתחומים משיקים, ולגבש חשיבה יצירתית המשלבת עקרונות נצחיים של צדק עם פתרונות חדשים. רק באמצעות שילוב של ידע, מיומנות וחזון מוסרי ניתן יהיה להמשיך ולהבטיח שמערכת אכיפת החוק והמשפט תוסיף לשמש קול מנחה של צדק, גם מול האתגרים המורכבים שהעתיד צופן. במילים אחרות, על המשפטנים של דורנו – בהשראת הערך התנכ”י “צדק, צדק תרדוף” – לעמוד על המשמר, לחתור לחדשנות אחראית ולהגן על שלטון החוק, כך שהצדק יוסיף וייעשה וייראה, בישראל ובעולם, גם בשנים הבאות.