עורך דין

מערכת המשפט של צרפת

עורך דין מומלץ

המשפט הצרפתי fr. droit français כמושג עלה במאה ה-15. מערכת המשפט של צרפת המודרנית שייכת לקבוצת המשפט הרומנו-גרמני. במאפייניו העיקריים הוא נוצר במהלך המהפכה הצרפתית הגדולה של 1789-1794. ובעשורים הראשונים שלאחר מכן, במיוחד בתקופת שלטונו של נפוליאון (1799-1814).

הודות התפתחות ההיסטורית, שבה גורמים שונים של התהוות משפטית מצאו ביטוי בפעילות הרמונית משותפת, ובעידן המהפכה הגדולה הוגדרו בבהירות מיוחדת היסודות הבסיסיים של החיים הכלכליים-חברתיים של אירופה במאה ה-19., החוק הצרפתי עוצב למערכת מוצקה ושלמה של נורמות, שלא התעלתה עד כה לא בתוכן החומרי הכללי ולא בשלמות הטכנית על ידי אף אחת מהחקיקה של יבשת אירופה. למרות העובדה שביצירתו השתתפו השפעות מגוונות מאוד וסוגים שונים של תאונות היסטוריות, היא, במהותה ובמקורה, לאומית, מה שלא מנע ממנה השפעה עצומה על ההתפתחות המשפטית של מדינות אחרות באירופה.

בעוד שבמצבו המודרני הוא ביטוי יסודי ועקבי לסדר החיים החדש של המאה ה-19, הוא, בו-זמנית, תוצר של התפתחות היסטורית ארוכה ופעילות יצירתית עקבית של בתי המשפט ושל פסיקה תיאורטית.

תולדות המשפט הצרפתי
ההיסטוריה של המשפט הצרפתי, כמו ההיסטוריה של צרפת, חוזרת ליסודות הגאליים-קלטיים, אך לא ניתן לקבוע את הרכבם והשפעתם של האחרונים על המשך התפתחותה המשפטית של צרפת בשל היעדר נתונים. היסודות הגרמאניים המוקדמים של החוק הצרפתי מבוססים בבהירות רבה יותר באנדרטאות העתיקות ביותר של המשפט הגרמני, האמיתות של הפרנקים הסאליים והריפואריים.

מקורות אלה קשורים ישירות לפעילות החקיקה הראשונית של המלכים הצרפתיים של הבית הקרולינגי, המתבטאת בספירות. בולטים יותר מאשר בגרמניה, בצרפת, בעידן המוקדם של התפתחותו, עקבות של השפעתו של המשפט הרומי, שבאה לידי ביטוי הן במספר נוסחאות ואמנות משפטיות של התקופה הקרולינגית, והן בחלק מהאנדרטאות הספרותיות.

דרום צרפת, גם לאחר קריסת המלוכה הצרפתית הקדומה של קרל הגדול, המשיך במובנים רבים לחיות על פי “הכתוב”, כלומר המשפט הרומי, בעיקר בתחום דיני החובות, שהיה מפותח יותר כאן. הודות לפעילות המסחר התוססת בערי דרום צרפת.

שאר צרפת, כמו גרמניה, בעידן זה נתפסת כמעט כולה על ידי סדרים פיאודליים ותהליך ארוך של יצירת חוק מנהג חדש, שבו שרידי ההשפעות התרבותיות הישנות מהווים לרוב רק את הצורה, אך לא את התוכן של הכללים.

התפתחות משפטית נוספת מוגבלת דווקא למקור זה, ששימש נקודת מוצא לפעילות החקיקתית, השיפוטית והמדעית היצירתית של תורת המשפט. ההרכב השרירותי של הנורמות הפיאודליות של המשפט המנהגי סופג בהדרגה, הודות לפעילות זו, עקרונות חוקיים. הנורמות עצמן נעשות יותר ויותר דומות וכלליות בתוכן, הודות למשוואה ההשוואתית של יסודות החיים הפיאודליים של זמן מאוחר יותר, ואז מתאחדות באופן עקבי בביטוי הפורמלי שניתנה על ידי המהדורה הרשמית של הקוטיומים. מאז המאה ה-16, הן הרשות המחוקקת והן הפסיקה הציבו לעצמן את המשימה המוגדרת ליצור אחדות מוחלטת של המשפט הצרפתי, הן בהרכב הנורמות ובעיקר, במקורן, שהוא אך ורק מעצמה מדינה מאוחדת, משוחררת מכבלים פיאודליים וכנסייתיים.

המשפט הצרפתי המודרני
המשפט הצרפתי המודרני, כפי שנקבע בקוד האזרחי ובחקיקה מאוחרת יותר, מאופיין בעיקר בהתפתחות העקבית והיסודית של היחסים לעיל. עקרון השוויון של כל הצרפתים בפני החוק מתבצע בקוד בשלמותו. זכויות אזרח מלאות שייכות לכל אזרח צרפתי, ללא הבדל דת, מצב, מעמד או לאום. נישואים אזרחיים חובה מאפשרים לבני דתות שונות לתקשר בנישואין. חופש פירוק הנישואין מבטיח לאדם הנשוי מפני תלות זוגית כפויה. חילון מוחלט של פעולות מעמד אזרחי מבטל כל תלות בכנסיות ובכתות בתחום הרישום של הרגעים העיקריים בחייו של אדם. להגבלות מסוימות המוטלות על זרים בהנאה מזכויות אזרח שנוצרו על ידי הקוד אין כיום משמעות מעשית. ההגנה על זהות הקטינים נקבעת על ידי חוקים המגבילים את הסמכות ההורית ועל ידי ארגון אפוטרופסות מתוחכם למדי.

הביטול הנחרץ והבלתי חוזר של כל מיני צורות בעלות פיאודליות הבטיח יישום עקבי של תחילתו של הקניין החופשי, הנחשב לצורת הבעלות הרגילה היחידה, המאפשר לצדו רק מערכת של הקלות שפותחה לטובת הנכס. עצמו, אך לא כל זכויות קניין אחרות המחייבות בדרך זו או אחרת שליטה חופשית ברכוש. לא ניתן להקים עזבונות שמורות – פידיקומיסרים, לא חכירות תורשתי, ולא זכויות שינצ’ה וצורות דומות לא באמצעות עסקאות במהלך חייו או במקרה של מוות (איסור מוחלט על מה שמכונה החלפת פידיקומיסרית). השכירות והשימוש יכולים להיות רק לתקופה קצובה או לכל החיים. על ידי ביטול כל הפריבילגיות, הוכנסה תחילתו של שוויון מוחלט של כל הילדים, ללא הבדל מגדר. הקוד האזרחי הצרפתי לא ביצע גיוס מוחלט של נדל”ן, בגלל מערכת לא מספיק מושלמת לחיזוק רכוש.

הלגליזציות שלאחר מכן, ששיפרו את השטר הממון, הפכו את סילוק המקרקעין כמעט לשווה לסילוק מיטלטלין. הצו המפורסם המשווה את הבעלות על מיטלטלין לרכוש הבטיח לחלוטין את האינטרסים של מחזור אזרחי ובעיקר מסחרי על חשבון האינטרסים של הבעלות. ההגנה על האינטרסים של הנחלה השלישית, בניגוד לפריבילגיות האצילות הישנות, באה לידי ביטוי בהחלט בכל ההחלטות הללו. הוראות רבות בקוד הצרפתי שאינן מסכימות במלואן עם עקרון חופש הפרט חייבות את מקורן לאותו גורם. מחמירים יותר מאשר בגרמניה, הסמכות ההורית, עם הזכות להשתמש ברכושם של ילדים, והסמכות הזוגית, עם מערכת משפטית של קהילת רכוש הזוגי, מכוונות בעיקר להגנה על שלמות המשפחה והרכוש המשפחתי, החשובים למען האינטרסים של ריכוז ההון המסחרי.

שניהם נתמכים גם במסורות ישנות ובשיקולים פוליטיים, שמכוחם צורת הממשל הרפובליקנית יכולה להיות איתנה רק בידי אזרחים שעברו משמעת משפחתית איתנה. אולם ההקפדה על נורמות אלו נחלשה באופן משמעותי על ידי חקיקה מאוחרת יותר בדבר הגבלות על סמכות הורית, זכויות האישה להגן על עצמה מפני התעללויות של בעלה (כמו גם הבעל מפני התעללויות של אשתו) במדינה.

שימוש וניהול של רכוש משותף, המערכת המפורטת החוזית של יחסי אישות ומשוואה, וחוקים חדשים בנושא גירושין ופירוד, זכויות הבעל והאישה. דיני החובות, על פי ההתפתחות המשפטית הקודמת, בנוי על יסודות רומיים גרידא, וכפי שכבר צוין במאמר דיני המסחר, מכיל בעיקר את כללי העסקאות האזרחיות גרידא, הרואה ביחסים בין צדדים שכנגד תוצרים טהורים של רצון הפרט של הצדדים המעורבים, והגנה על האחרונים, ללא קשר לאינטרסים של צדדים שלישיים. מכאן הצורך להשלים את הקוד האזרחי בקוד המסחרי. מאפיינים נוספים של הקוד האזרחי הצרפתי הם לא הגנה מספקת על ארגוני החברה האזרחית של האיגודים – ישויות משפטיות, שותפויות ותאגידים אחרים – עקב חוסר האמון של המהפכה הצרפתית בצורות איגוד, שפעם הגביל מדי את חופש הפרט.
הקוד המסחרי והחקיקה שלאחר מכן על גופים משפטיים, חברות ועמותות מילאו במידה רבה את הפער הזה בחוק הצרפתי.

המסמכים החשובים ביותר
מערכת המשפט המודרנית של צרפת מתחילה להתגבש במהלך שנות המהפכה הצרפתית הגדולה ושלטונו של נפוליאון. המסמכים החשובים ביותר של עידן זה, אשר קבעו מראש את היווצרות והמשך התפתחותה של מערכת המשפט של צרפת, הם:

הצהרת זכויות האדם והאזרח, 1789 ;
קוד אזרחי (1804);
קוד סדר הדין האזרחי (1806);
קוד מסחרי (1807);
חוק סדר הדין הפלילי (1808);
קוד פלילי (1810).

רוב המעשים הללו עדיין שומרים על תוקף משפטי. ההצהרה של 1789 היא חלק מהחוקה הצרפתית המודרנית.
3 קודים מוכרים כתקפים (חוק אזרחי, חוק עבודה, חוק פלילי), למרות שהם שונו באופן משמעותי.

מקורות משפט
מקורות המשפט מתחלקים לשתי קבוצות:

ראשוני (ראשי);
משני (נוסף).

הקבוצה הראשונה של מקורות המשפט (העיקריים) כוללת את תקנות המדינה. מקורות משניים (נוספים) כוללים החלטות בית משפט.

מנהגים משפטיים, בעיקר בתחום המסחר, והפרקטיקה השיפוטית, ובמיוחד החלטות של בית המשפט לקססציה, ממלאים תפקיד בולט כמקורות משפט בצרפת. במקרים מסוימים, החלטות אלו משמשות לא רק קו מנחה כללי לפרקטיקה השיפוטית בקטגוריות מסוימות של תיקים, אלא גם כאינדיקציה לפתרון סוגיות ספציפיות בהן קיימים פערים בחקיקה.

משפט פלילי בצרפת

המשפט הפלילי בצרפת הוא אחד מענפי מערכת המשפט של הרפובליקה הצרפתית. תחום המשפט הפלילי מוגדר כמגזר של המשפט הצרפתי, והוא שילוב של המשפט הציבורי והפרטי, ככל שהוא מעניש התנהגות פרטית מטעם החברה כולה. תפקידו להגדיר, לסווג, למנוע ולהעניש עבירות פליליות שבוצעו על ידי אדם, בין אם הוא אדם טבעי Personne physique en droit français או אדם משפטי. במובן זה הוא בעל אופי עונשי, בניגוד למשפט אזרחי בצרפת, אשר מיישב סכסוכים בין יחידים, או משפט מנהלי העוסק בסוגיות בין יחידים לממשלה.

עורכי דין פליליים בצרפת מטפלים במגוון רחב של תיקים, לרבות עניינים משפטיים פליליים כלליים ומיוחדים. הם מייצגים באופן קבוע לקוחות בבתי משפט פליליים ובבתי משפט לשופטים ברחבי הארץ. חלק מהסנגורים הפליליים מתמקדים גם במשפט הפלילי הבינלאומי, ועובדים עם מוסדות כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ואיגוד עורכי הדין הפלילי האירופאי.

עורך דין פלילי צרפת

עורכי דין פליליים בצרפת מחויבים להגן על זכויות לקוחותיהם, להבטיח שהם מקבלים משפט הוגן וייצוג משפטי הולם. הם מנוסים בטיפול בהיבטים שונים של המשפט הפלילי, החל מחקירות ראשוניות ועד למשפטים וערעורים. בנוסף, הם עשויים גם להתמחות בתחומים כמו דיני עונשין, זכויות אזרח ותנאי מאסר, תוך הגנה על זכויות הכלואים ויישום נכון של עונשים.

בהתחשב במומחיותם המגוונת, הגנה פלילית עורכי דין בצרפת יכולים לטפל במקרים הכוללים מגוון רחב של עבירות פליליות, כגון גניבה, תקיפה, פשעים הקשורים לסמים, פשעי צווארון לבן, ואישומים חמורים יותר כמו רצח וטרור. הם גם מייצגים לקוחות בעניינים הקשורים לעבריינות נוער, עבירות תנועה ועבירות.

עורכי דין אלה פועלים במרץ לבניית אסטרטגיות הגנה חזקות עבור לקוחותיהם, בחינת ראיות, זיהוי חולשות פוטנציאליות בתיק של התביעה, והבטחת זכויות לקוחותיהם מוגנות לאורך כל ההליך המשפטי. הם יכולים גם לנהל משא ומתן עם תובעים כדי להבטיח עסקאות טיעון או מופחתת אישומים, במידת הצורך.

עורכי דין פליליים רבים בצרפת הם בעלי ניסיון רב בעבודה עם המשפט הפלילי הבינלאומי, לאחר שייצגו לקוחות בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי, בית הדין המיוחד ללבנון, והחדרים יוצאי הדופן בבתי המשפט של קמבודיה. התנסויות בינלאומיות אלו מעשירות את העיסוק שלהם ומאפשרות להם לספק שירותי הגנה פלילית מקיפים, הן ברמה הלאומית והן הבינלאומית.

עורכי דין פליליים בצרפת ממלאים תפקיד מכריע במערכת המשפט במדינה, ומספקים ייעוץ משפטי וייצוג ללקוחות העומדים בפני כתב אישום פלילי. הם מחויבים לשמור על עקרונות הצדק ולהגן על זכויותיהם של לקוחותיהם לאורך כל ההליך המשפטי. עם המומחיות המגוונת שלהם, עורכי דין פליליים בצרפת מצוידים היטב לטפל במגוון רחב של תיקים ולפעול עבור לקוחותיהם ברמה הלאומית והבינלאומית כאחד.

סניגור פלילי ישראלי דובר צרפתית

עורך דין פלילי ישראלי דובר צרפתית הוא עורך דין המתמחה בייצוג לקוחות העומדים בפני אישומים פליליים בארץ ובחו”ל, במיוחד בתחומי שיפוט דוברי צרפתית כמו צרפת. עורכי דין דו לשוניים אלו בעלי מומחיות במשפט הפלילי הישראלי והם בקיאים במערכות המשפט הן בישראל והן בצרפת, מה שמאפשר להם לייצג ביעילות לקוחות בשתי המדינות.

בישראל, עורכי דין פליליים מכונים גם סניגורים והם אחראים על מתן ייעוץ משפטי, הגנה על זכויות לקוחותיהם וייצוגם לאורך ההליך הפלילי. הם עובדים על תיקים הכוללים מגוון רחב של עבירות פליליות, כולל עבירות צווארון לבן, עבירות הקשורות לסמים, פשעים אלימים ואישומים חמורים יותר כמו טרור ורצח.

עורך דין פלילי ישראלי דובר צרפתית יכול להיות בעל ערך במיוחד עבור לקוחות שהם אזרחים צרפתים או אנשים דוברי צרפתית המתמודדים עם אישום פלילי בישראל, כמו גם ללקוחות ישראלים הזקוקים לייצוג בצרפת. עורכי דין אלו מיומנים בניווט בניואנסים של שתי מערכות המשפט, תוך הקפדה על קבלת יחס הוגן וצודק ללקוחותיהם על פי חוק.

כדי להיות עורך דין פלילי בישראל, יש להשלים תואר במשפטים (LL.B.) מאוניברסיטה מוסמכת, ולאחר מכן התמחות משפטית של שנה במסגרת פיקוח של עורך דין מנוסה. לאחר ההתמחות, עורכי דין שואפים חייבים לעבור את בחינת עורכי הדין בישראל כדי לקבל את רישיון עריכת הדין. עורכי דין פליליים דו-לשוניים הדוברים עברית וצרפתית אולי למדו גם משפט צרפתי או השלימו חלק מהשכלתם המשפטית בצרפת, מה שהגביר עוד יותר את הבנתם את מערכת המשפט הצרפתית.

עורכי דין פליליים ישראלים דוברי צרפתית יכולים להציע מספר יתרונות ללקוחותיהם, ביניהם:

כישורי שפה: עורך דין דו לשוני יכול לתקשר בצורה יעילה עם לקוחות, עדים ואנשי מקצוע משפטיים הן בעברית והן בצרפתית. זה יכול להיות חיוני כדי להבטיח שהלקוח מבין היטב את ההליכים המשפטיים ויכול לקבל החלטות מושכלות בעניינו.

היכרות עם שתי מערכות המשפט: הבנת המורכבויות של המשפט הפלילי הישראלי והצרפתי מאפשרת לעורכי דין אלו לפתח אסטרטגיות הגנה יעילות המותאמות לתחום השיפוט הספציפי בו נדון התיק.

ייצוג חוצה גבולות: עורכי דין אלה יכולים לייצג לקוחות הן בישראל והן בצרפת, מה שהופך אותם לנכס בעל ערך רב עבור לקוחות המתמודדים עם אישום פלילי באחת מהמדינות או בשתיהן.

מודעות תרבותית: בעלי ניסיון בעבודה בתוך מערכות המשפט הישראליות והצרפתיות, עורכי דין אלו רגישים להבדלים התרבותיים שעלולים להתעורר במהלך הליכים משפטיים ויכולים לנווט את האתגרים הללו ביעילות.

עורך דין פלילי ישראלי דובר צרפתית הוא עורך דין המתמחה בייצוג לקוחות העומדים לדין פלילי בארץ ובחו”ל, במיוחד בצרפת. לעורכי דין דו לשוניים אלו מומחיות במשפט הפלילי הישראלי והצרפתי, המאפשרת להם לספק ייצוג משפטי מקיף ללקוחות בשני תחומי השיפוט

המשפט הפלילי הצרפתי

עבירות פליליות מחולקות לשלוש קטגוריות, בהתאם לחומרה הגוברת: עבירות, délits, ופשעים. שתי הקטגוריות האחרונות נקבעות על ידי המחוקק, בעוד שההפרות הן באחריות הרשות המבצעת. חלוקה משולשת זו מותאמת על ידי בתי המשפט האחראים על אכיפת החוק הפלילי: בית הדין המשטרתי להפרות; בית הדין לתיקון דליטים ; בית המשפט לפשעים _. המשפט הפלילי מתבצע במסגרת כללי סדר הדין הפלילי, הקובעים את התנאים שבהם מתבצעות חקירות משטרה, בירורים שיפוטיים ופסקי דין.

כמו מערכות המשפט של דמוקרטיות ליברליות אחרות, המשפט הפלילי הצרפתי מבוסס על שלושה עקרונות מנחים: עקרון החוקיות במשפט הפלילי, מעשה בלתי חוקי actus reus וכוונה mens rea. הוא הושפע מתנועות פילוסופיות משפטיות, אתיות ומדעיות שונות במשך מאות שנים. בעוד שרוב ההשפעות הללו הן לאומיות במקורן, בתי משפט באירופה (כגון בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי ובית הדין האירופי לזכויות אדם השפיעו גם על המשפט הפלילי הצרפתי. החוק הפלילי הצרפתי תוקן לראשונה במהלך ההמהפכה הצרפתית, שהביאה לחוק העונשין הצרפתי משנת 1791. תחת האימפריה הראשונה, חוקק נפוליאון את חוק העונשין של 1810, הוחלף בחוק העונשין הצרפתי משנת 1994.

התובע הציבורי וצוותו אחראים על ניהול ההליכים המשפטיים והתביעה הפלילית, בשיתוף המשטרה. כדי לקבוע את העבירה, על השופט להיות בעל בסיס משפטי קיים préalable légal, יסוד מהותי, ויסוד מוסרי. ניתן להאשים את העבירה רק אם העבריין כשיר שכלית, והסכים לביצוע מעשה פלילי (כעבריין או שותף) מרצונם החופשי.. אם העבירה מיוחסת לעבריין, הוא צפוי לעונש משפטי, שעלול להיות מחמיר או להקל בהתאם לנסיבות.
הרשות השיפוטית גוזרת עונש לפי חומרת המעשים: מאסר או מעצר, קנס, עונש על תנאי, עבודות שירות, קנס יום, וכיוצא בזה.
המורשע רשאי לערער על ההחלטה לבית המשפט לערעורים, ובסופו של דבר, לבית המשפט לכספים.

מערכות כפולות
לצרפת מערכת משפט כפולה : מערכת אחת עוסקת ביחסים פרטיים, ולעיתים מכונה “משפט פרטי” droit privé או “משפט רגיל” droit commun, והמערכת השנייה המכסה פקידים מנהליים, ונקראת ” משפט מנהלי ” droit administratif. דואליות זו אינה נוגעת רק או בעיקר לכיסוי תחומים או נושאים משפטיים שונים, ולמעשה, שתי המערכות חופפות ועוסקות בחלק מאותם נושאים או דומים. במקום זאת, הדואליות עוסקת בעובדה שהרשויות האוכפות אותן וגם מפתחות את תוכנן הן אוטונומיות לחלוטין ובלתי תלויות זו בזו.

לשתי המערכות יש שופטים נפרדים, בתי משפט וגופים של טקסטים כתובים התומכים בהם, ומוכרים בצרפתית כ”פקודות”: “צו שיפוטי” (ordre judiciaire) למשפט הפרטי, ו”צו מנהלי” צו. מנהלי למשפט ציבורי.

הפרדה זו נוצרה במהלך המהפכה הצרפתית, כאשר מערכת המשפט הוקמה תוך כיבוד הפרדת רשויות קפדנית בחוק של 16–24 באוגוסט 1790 במיוחד, סעיף 13.

צו מנהלי
לצו המנהלי סמכות שיפוט סמכות על תיקים בין המדינה לארגונים ציבוריים, וכן בין יחידים לבין גופי הממשל הציבוריים, ובכך הוא נבדל ממערכת המשפט הפלילי, שהיא חלק מהצו השיפוטי.

צו שיפוטי
מערכת המשפט או הצו, מכונה גם “משפט רגיל” juridictions de l’ordre judiciaire ומחולקת עוד לשני ענפים: משפט אזרחי ומשפט פלילי.

תפקידו העיקרי של המשפט הפלילי הוא ענישה בגין עבירות, ואילו תפקידו העיקרי של המשפט האזרחי הוא פיצוי בגין נזקים. ההבדלים העיקריים הם שהמשפט הפלילי מבקש להעניש או להעניש כאשר מתבצעת הפרה של החוק הקיים, והוא “אנכי” במובן זה שהוא מגיע מהממשלה כלפי מטה כלפי אדם או ישות משפטית; ואילו המשפט האזרחי קובע מסגרת רוחבית בקרב חברי החברה, ומבקש להקל על פיצוי הנזקים שגורם חבר אחד בחברה כלפי אחר.

המשפט האזרחי והפלילי משתלבים במקרים מסוימים, כגון הליכים אזרחיים הכרוכים בהיבט פלילי. למרות שמטרת המשפט האזרחי היא לפצות נפגע באמצעות פסיקת פיצויים, נזקים יכולים להתרחש במהלך ביצוע עבירה פלילית. סעיף 2 לחוק העונשין הצרפתי מתייחס למצב זה, ומציע לקורבנות אפשרות לתבוע פיצויים באמצעות תביעה אזרחית בבתי המשפט הפליליים.

שני הענפים, האזרחיים והפליליים, משתקפים בסוגי הפעולות שאדם או פקיד עשויים לנקוט בניסיון לתקן עוולות, כלומר תביעה אזרחית (action civile במקרה של משפט אזרחי, ופעולה ציבורית action publique ב. במקרה של המשפט הפלילי. בעניין אזרחי, מי שחש כי הוא קורבן של חבר אחר בחברה עלול להזדהות כקורבן לרשויות השיפוט, ולבקש פיצויים מהעבריין.

עניין פלילי מטופל באמצעות פעולה ציבורית action publique להענשת העבריין.

בפרט, על התובע הציבורי ליזום פעולה זו למען הציבור, ולבקש עונש על הנאשם, ולא פיצויים.

חוק העונשין בצרפת
Code pénal הוא קודיפיקציה של המשפט הפלילי הצרפתי (droit pénal). הוא נכנס לתוקף ב-1 במרץ 1994 והחליף את חוק העונשין הצרפתי משנת 1810, שהיה עד אז בתוקף. זה בתורו נודע כ”חוק העונשין הישן” בהחלטות הנדירות שעדיין צריך ליישם אותו.

הקוד החדש נוצר על ידי מספר חוקים שפורסמו ב-22 ביולי 1992.
הוא הציג את התפיסה השיפוטית של אינטרסים לאומיים בסיסיים intérêts fondamentaux de la nation (ספר IV, שער I).

לאחר שהממשלה החליפה ידיים בבחירות לנשיאות ב-1981, חזר רוברט בדינטר, עורך דין פלילי לשעבר שהפך לשר המשפטים, לרעיון הרפורמה בחוק העונשין. באדינטר קיבל לידיו את ראשות הוועדה שהוקמה ב-1975, שחברותיה שונתה מאוד. פרויקט חוק העונשין נדון בפרלמנט בין 1989 ל-1991.

ספר I אושר בשנת 1991 ואחריו הגיעו במהירות הספרים II, III ו-IV.

קוד העונשין החדש (חוק העונשין החדש, כפי שהיה ידוע בתחילה) היה תוצאה של מספר חוקים שהוכרזו ב-22 ביולי 1992, שנכנסו לתוקף ב-1 במרץ 1994. בעוד שהקוד תיאורטי נשאר זהה, ושמר על אותו כותרת, Code pénal, הקוד החדש לא היה כל כך שינוי או אפילו מחודש Code pénal de 1810, אלא יצירה מקורית של חיבור ושל כתיבה, עם מתווה חדש, עקרונות חדשים וניסוח חדש של החוק.

הוא הציג מספר מושגים חדשים, כמו האחריות הפלילית של אנשים מוסריים responsabilité pénale des personnes morales מלבד זו של המדינה, (סעיף 121-2), והגביר את גזר הדין כמעט על כל הדליטים והפשעים.

מבנה 
חוק העונשין מורכב משני חלקים:

חלק החקיקה מורכב מ:
ארבעה ספרים מקוריים:
ספר א’: הוראות כלליות
ספר ב’: פשעים ועבירות נגד אנשים
ספר שלישי: פשעים ועבירות נגד טובין
ספר רביעי: פשעים ועבירות נגד האומה, המדינה ושלום הציבור. (עבירות פוליטיות)
ספר ד’ ב: פשעים ועבירות מלחמה
שלושה ספרים שנוספו ב-16 בדצמבר 1992:
ספר ה’: על פשעים ועבירות אחרות
ספר ו’: על סתירות
ספר ז’: אספקה ​​לקרובים לחו”ל
חלק התקנה – (גזירות הוועדה מורכבת מ:
ארבעה ספרים מקוריים:
ספר א’: נטיות כלליות
ספר ב’: פשעים ועבירות נגד אנשים
ספר שלישי: פשעים ועבירות נגד טובין
ספר ד’: פשעים ועבירות נגד האומה, המדינה ושלום הציבור עבירות פוליטיות
שלושה ספרים נוספו ב-16 בדצמבר 1992:
ספר ה’: פשעים ועבירות אחרות
ספר ו’: סתירות
ספר ז’: הוראות ביחס לחו”ל

סכימת מספור
הפרת שימוש קודם בקודי חקיקה אחרים כגון Code civil, Code de procédure civile או Code de procédure pénale כאשר הסעיפים ממוספרים בסדר עולה, תקפים רק לתקופה נתונה, המספור של הקוד המשפטי גדול יותר מובנית.

המאמר הראשון שלו אינו מספר 1, אלא 111-1, המאמר הראשון של הפרק הראשון של השער הראשון של הספר הראשון, מימין לשמאל (Big-endian. לפיכך, המספור של סעיף 432-1 בסעיף החקיקה מאפשר לחזור על ההיררכיה, באופן הבא:

סעיף 432-1 לחוק העונשין אומר ” [העובדה, על ידי אדם הנתונה בסמכות ציבורית, הפועל במילוי תפקידו, של נקיטת אמצעים שנועדו לשבש את ביצוע החוק, תיענש בחמש שנים” מאסר וקנס בסך 75,000 יורו “.

זהו המאמר הראשון (432-1 של פרק ב’ (43 2-1 שכותרתו ” מיקים נגד המינהל הציבורי על ידי אנשים הממלאים תפקיד ציבורי”.

פרק 2 (43 2–1 הוא חלק מהשער 3 : (4 3 2–1) שכותרתו “[דיונים נגד רשות המדינה”.

שער 3 (4 3 2-1) הוא חלק מספר 4 4 32-1) שכותרתו “פשעים ועוולות נגד האומה, המדינה ושלום הציבור”.

מספור זה של המאמרים, הנקרא דצימלי ב-1.4.2.
של המדריך Légifrance légistique, אין תוחמים כגון התקופות במספור ברירת המחדל של מסמכים מדעיים המורכבים ב- LaTeX, שהוא קומפקטי יותר אך מגביל לתשע את הערך המרבי של שלוש הרמות הראשונות, כלומר ספר, כותרת ופרק.

הרמות ההיררכיות של הסעיף, הסעיף והפסקה אינן נלקחות בחשבון במספור, למשל:

לפי סעיף 132-16 “גניבה, סחיטה, סחיטה וניצול לרעה של אמון נחשבים כולם. למטרות חזרתיות, אותה עבירה”.

זה המאמר הראשון של סעיף 3 שכותרתו ” ispositions générales”.

סעיף 3 הוא חלק מסעיף משנה 2, שכותרתו “העונשים החלים במקרה של חזרתיות”.

(של עונשים לעבריינים חוזרים)
סעיף משנה 2 הוא חלק מסעיף 1, שכותרתו “ispositions générales”.

סעיף 1 הוא חלק מפרק 2 (13 2 – 16) שכותרתו “u régime des peines”.

פרק 2 (13 2 – 16) הוא חלק מהשער 3 (1 3 2–16) שכותרתו “es peines”.

שער 3 (1 3 2–16) הוא חלק מספר 1 1 32-16) שכותרתו “ispositions générales”.
המאמר אינו מספר 132123-1 אלא מספר 16 של הפרק שלו (132–16. עם זאת, ניתן להבחין במבנה היררכי ממספר המאמר, למשל:

סעיף 131-36-12-1 לחוק העונשין מתחיל לומר כי “ar dérogation de la victime”.
זהו המאמר הראשון (131-36-12– 1 של סעיף 12 (131-36– 12–1 שקובע כי “מיקום מעקב mis à exécution.”
סעיף 12 (131-36-12-1 הוא חלק מסעיף 36 131-36-12-1, האומר “בסעיף 131-35-1”.

סעיף 36 (131–36 –12-1 הוא חלק מסעיף משנה 5 שכותרתו “התוכן והשיטות ליישום של עונשים מסוימים”.

סעיף קטן 5 הוא חלק מסעיף 1 שכותרתו “תוספות החלות על אנשים טבעיים”.

סעיף 1 הוא חלק מפרק 1 (13 1 –36-12-1) שכותרתו ” e la nature des peines”.

פרק 1 (13 1 –36-12-1) הוא חלק מהשער 3 (1 3 1-36-12-1) שכותרתו “es peines”.

שער 3 (1 3 1-36-12-1) הוא חלק מספר 1 1 31-36-12-1) שכותרתו “ispositions générales”.

סגנון מספור זה, שמקורו בתקנות מנהליות כגון Code général des collectivités territoriales, Code de l’urbanisme, ו- Code des impôts, מאפשר להוסיף טקסטים חדשים ללא הגבלת זמן ולשזור אותם ללא השפעה על המספור. לפיכך הוא מותאם היטב לחקיקה שצופה התפתחות עתידית בלתי מוגבלת.

עקרון החוקיות במשפט הפלילי הצרפתי
עקרון החוקיות במשפט הפלילי הצרפתי גורס כי אין להרשיע אדם בעבירה פלילית אלא אם טקסט משפטי שפורסם קודם לכן קובע בניסוח ברור ומדויק את המרכיבים המרכיבים את העבירה ואת העונש החל עליה. (בלטינית: Nullum crimen, nulla pœna sine lege, במילים אחרות, “אין פשע, אין עונש, ללא חוק”).

עקרון החוקיות (בצרפתית: principe de légalité הוא אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של המשפט הפלילי הצרפתי, והוא חוזר לחוק העונשין משנת 1791 שאומץ במהלך המהפכה הצרפתית, ] ולפני כן, פותח על ידי הקרימינולוג האיטלקי Cesare Beccaria ועל ידי Montesquieu. העיקרון מקורו בהצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789, המקנה לה כוח חוקתי ומגביל את התנאים שבהם ניתן להעניש אזרחים על עבירות.

היסטוריה
De l’esprit des lois, livre XI, Ch. VI
עקרון חוקיות הענישה והפשיעה זוהה והומשגה בתקופת הנאורות.
זה מיוחס בדרך כלל לצ’זארה בקריה אבל מונטסקייה ציין ש”שופטי האומה הם רק הפה המבטא את דברי החוק” כבר בשנת 1748, ב”רוח החוק” (בצרפתית: L’Esprit des).
לויס.

Declaration des Droits de l’Homme et du Citoyen de 1789
הוא מופיע במיוחד בסעיף 8 של הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789, ולכן מושקע בכוח חוקתי, כפי שאושר מספר פעמים על ידי המועצה החוקתית, כגון ב-20 בינואר 1981 בנוגע לחוק הביטחון. וחופש.

עקרון החוקיות הובן בתחילה כערובה נגד שרירותיות הסמכות השיפוטית: “חס וחלילה שהפרלמנטים יהיו הוגנים”. (מובן שבאותה עת, הפרלמנטים היו גופים שיפוטיים). עיקרון זה אושר במהלך המהפכה הצרפתית.

עקרון החוקיות נותן סמכות להגדיר את מרכיבי העבירות ולקבוע את עונשן בפני הפרלמנט. ייחוס זה תואם את האמונה שנתנו בכוחו של הפרלמנט על ידי המהפכנים, שכן הפרלמנט, המבטא את רצון העם, אינו יכול לעשות עוול. על הפרלמנט יש להפקיד את השמירה על החירויות. חזון זה שונה במידה ניכרת מהגישה האנגלו-סכסית, ובמיוחד מזו הצפון-אמריקנית, שבה השופט נתפס כמגן האזרחים מפני כוח המדינה וההגזמות הרודניות שבה.

כוח חוקתי
מושג הענישה על עבירות מקורו בצרפת בהצהרת זכויות האדם, סעיף 8. ההצהרה מוכרת בהקדמה לחוקה הצרפתית, ומושקעת בכוח חוקתי, עקב החלטת חירות ההתאגדות משנת 1971 של המועצה החוקתית, שאמר:

אין להעניש איש אלא מכוח חוק שנקבע והתפרסם לפני העבירה ויושם כדין.

המועצה החוקתית קבעה כי מהוראות אלה עולה כי מחוקק המחוקק להגדיר את העבירות במונחים ברורים ומדויקים דיים כדי לשלול שרירותיות.

היישום החקיקתי של העיקרון מצוי בסעיף 111-3 לחוק העונשין הקובע:

אין להעניש אדם על עבירה או עבירה שמרכיביה אינם מוגדרים בחוק, או על עבירה שמרכיביה אינם מוגדרים בתקנה.

אין להעניש אדם בעונש שלא נקבע בחוק, אם העבירה היא עבירה פלילית או עוון, או בתקנה, אם העבירה היא עבירה.

חלוקת סמכויות
המסגרת המשפטית שהוקמה על ידי המהפכה העמידה את הפרלמנט כאחראי על כל שלושת סוגי העבירות, אך זה השתנה מאוחר יותר. כעת הפרלמנט שומר על השליטה בשני סוגי העבירות החמורות ביותר, פשעים ודליטים, אך הפרות הפכו לעניין רגולטורי המטופל על ידי הרשות המבצעת, כפי שנדון בפרק הראשון של הקוד, סעיף 111-2.

יישום בזמן ובמרחב
עקרון האחריות הפלילית מוגדר בחוקה, ותולדה יסודית שלו היא יישומו בזמן application de la loi pénale dans le temps.
עיקרון זה אומר שהסנקציות הפליליות אינן רטרואקטיביות, לפי סעיף 112-1 לחוק העונשין הצרפתי.
מאמר זה דן גם בסילוק מקרים שבהם בוצעו מעשים בסביבות כניסת חוק חדש לתוקף.

הגנות בינלאומיות על עקרון החוקיות
עקרון החוקיות התפשט וקיבל הכרה מסוימת בבינלאומי עם סנקציה שיפוטית יעילה פחות או יותר.

האומות המאוחדות
העיקרון נקבע בסעיף 11, סעיף 2 של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948:

איש לא יוחזק אשם בעבירה עונשית כלשהי בשל כל מעשה או מחדל שלא היוו עבירה עונשית, לפי החוק הלאומי או הבינלאומי, בזמן ביצועם.
כמו כן, לא יוטל עונש כבד מזה שהיה נהוג בעת ביצוע העבירה העונשית.

עם זאת, אין זה טקסט מחייב מבחינה משפטית: לכן לא ניתן להפעיל אותו בתחומי השיפוט הלאומיים או הבינלאומיים של מדינות שחתמו על ההצהרה האוניברסלית.

זה לא המקרה עם האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR):

איש לא ייחשב אשם בעבירה פלילית כלשהי בשל כל מעשה או מחדל שלא היוו עבירה פלילית, לפי החוק הלאומי או הבינלאומי, בזמן ביצועם. כמו כן, לא יוטל עונש כבד מזה שהיה חל בעת ביצוע העבירה הפלילית.

ובכל זאת, מכשיר שיפוטי זה משאיר מרחב פעולה ניכר לשופט של אותה מדינה, וועדת זכויות האדם של האו”ם, אינה מוכרת כתחום שיפוט שהחלטותיו מחייבות מדינות בודדות.
הפרשנות של ברית זו, ובכך של עקרון החוקיות כפי שהוא מעוגן בה, היא אפוא פונקציה של פרשנותו של השופט הלאומי, במקרה של מדינות חתומות.

האמנה האירופית לזכויות אדם
האמנה היא האמנה הבינלאומית היחידה לזכויות אדם שהשפעתה השיפוטית מובטחת על ידי סמכות שיפוט עצמאית, בית הדין האירופי לזכויות אדם. סעיף 7, סעיף 1 של האמנה קובע אפוא את עקרון החוקיות בעניינים פליליים:
איש לא ייחשב אשם בעבירה פלילית כלשהי בשל מעשה או מחדל שלא היוו עבירה פלילית על פי המשפט הלאומי או הבינלאומי בזמן ביצועם. כמו כן, לא ייגזר עונש כבד מזה שהיה נהוג בעת ביצוע העבירה הפלילית.

האמנה האירופית לזכויות אדם, סעיף 7 § 1
הוראה זו מתייחסת ל”חוק לאומי” ולא ל”חקיקה לאומית” (במובן הפורמלי והמחמיר של המילה), כדי להישאר תואם למערכות המשפט המקובל. לבית הדין האירופי לזכויות אדם יש סמכות רק אם המערכת המשפטית הלאומית כבר קבעה: עם זאת, היא עשויה לקבל פרשנות עצמאית של האמנה, ובמיוחד לקבוע מה הוא רואה בעניין פלילי. מערכת המשפט האירופית עשויה מעצמה להגדיר עניין כפלילי, בהתבסס על אופי העונש או על חומרתו. לפיכך, במדינות בעלות סמכויות שיפוט משפטיות כפולות, כמו צרפת, רשויות מנהליות המוסמכות על ידי המחוקק להטיל עונשים מנהליים עשויות לראות את עצמן מיישמות את סעיף 7.

עם זאת, האמנה מביעה הסתייגות באשר לפשעים נגד האנושות.

סעיף זה לא יפגע במשפטו ובענישתו של כל אדם בגין כל מעשה או מחדל אשר, בעת ביצועם, היו פליליים על פי עקרונות החוק הכלליים המוכרים על ידי אומות תרבותיות.

בזמן שהם בוצעו, פשעים כאלה לא נעשו בלתי חוקיים על ידי טקסט חוק פלילי. הצורך להעניש את מחברי הפשעים הובע אפוא מתוך כבוד ל”עקרונות החוק הכלליים המוכרים על ידי מדינות מתורבתות”, ובכך ממתן את עקרון החוקיות המעוגן באמנה.

אחריות פלילית בחוק הצרפתי
אחריות פלילית במשפט הפלילי הצרפתי היא החובה לענות על עבירות שבוצעו ולספוג את העונש שנקבע בחקיקה המסדירה את ההפרה הנדונה.

בדמוקרטיה לאזרחים יש זכויות אבל גם חובות: עם החירות באה אחריות.

בניגוד לאחריות אזרחית, החובה לתת מענה לנזק שגרם, בין אם בתיקונו ובין אם בתשלום פיצויים וריבית עבורו, אחריות פלילית טומנת בחובה סעד משפטי של המדינה מפני הפרת שלום.

זה כולל שלושה גורמים עיקריים:

השתתפות בעבירה פלילית
צורות של אחריות פלילית
חריגים לאחריות פלילית.
השתתפות

שותפות לעבירה
המבצע המהותי של ההפרה הוא האדם שמבצע פיזית את הפעולות הדרושות להרכיב את הפעולה הפלילית. במקרה של רצח זה יהיה מי שהכה את המכה הקטלנית. עבור פשעי מחדל המחבר החומרי יהיה האדם שלא זז כאשר הייתה לו אפשרות להציל מישהו. תחת המשטר העתיק נצפה לעתים קרובות אחריות קולקטיבית. מושג זה נעלם בקודים, למרות שהפסיקה עושה לפעמים שימוש במושג של אשמה קולקטיבית, אך הדבר בולט בעיקר במקרים של קונספירציה. (סעיף 450-1 ) ואכן, בקונספירציה, כל משתתף בקבוצה נחשב למחבר העיקרי של ההפרה.

מסייע לדבר עבירה משתתף מהותית באירועים לצדו של המבצע הראשי, ונוטל על עצמם אותם עונשים שנקבעו, גם אם המבצע הראשי יוכרז בסופו של דבר כבלתי אחראי, כמו במקרה של דמנציה למשל. למסייע עשויות להיות נסיבות מקלות כגון גיל אחריות פלילית. יתכנו גם נסיבות מחמירות, כגון חזרתיות. לא להתבלבל עם השותף, שהוא, למשל, האדם שסיפק לרוצח נשק.

מסייע לבצע את הפשע, למשל מי שמשלם להרוג אדם או לגניבת חפץ, ולעיתים נקרא גם המחבר האינטלקטואלי. בחוק הצרפתי אין ממש את המושג הזה ופעולות כאלה מטופלות כמזימות ולעיתים מתוארות כשותפות על ידי פרובוקציה או על ידי הוראה.

במעבר מחוק העונשין של נפוליאון משנת 1810 לקוד הפלילי המתוקן החדש יותר, שקלה ועדת הרפורמה לכלול אחריות פלילית אוטונומית לסופרים אינטלקטואלים, אך זנחה במהירות את הרעיון לנוכח הקושי ליישם שינוי כזה של הקוד הפלילי. במקביל עדיין שומרת על חירויות. עם זאת, במקרים מסוימים, המחברים המוסריים עשויים לעמוד לדין בגין העבירה עצמם, למשל בגין התגרות להתאבדות או אי-אמת.
חוסר האמיתות עצמן אינן עבירות פליליות, גם לא התאבדות.

חוק “פרבן 2” משנת 2004 גם יצר עבירה ספציפית של הסתה לפשע, ומטיל סנקציות על היוצר המוסרי של פשעים מסוימים, גם כאשר ההסתה לא הצליחה והפשע לא בוצע.

ניסיון
חוק העונשין מצהיר כי אחראי לפשע כולל לא רק את מי שמבצע את המעשה המפליל, אלא גם את מי שבמקרים הקבועים בחוק, רק מנסה לבצעו.

ניסיון נוצר כאשר תחילתה של ביצוע באה לידי ביטוי ורק הושעתה או לא השפיעה בגלל נסיבות שאינן תלויות ברצון היוצר (סעיף 121-5).

אדם הוא שותף המציע ביודעין סיוע או סיוע להכנה או ביצוע של הפרה.

אדם הוא באותה מידה שותף לאדם שבאמצעות מתנה, הבטחה, צו איומים ניצול לרעה של סמכות או כוח גורם להפרה או שנותן הוראות לביצועה (סעיף 121-7)

סעיף 121-4 לחוק העונשין אומר שניסיון לבצע פשע הוא בר עונשין, אבל ניסיון לבצע עבירה לא, אלא אם כן חוק קובע זאת במפורש.

ניסיון לבצע עבירה הוא אף פעם לא עבירה.
בעל ניסיון נחשב כמחבר של הפרה ממשית של חוק העונשין, ונוטל עליו אותם עונשים כאילו ניסיונו הצליח.

אלמנט חומרי
תחילת הביצוע
ניסיון חייב להתבטא דרך תחילת ביצוע ההפרה. האחראי כבר לא נמצא בשלב של פעולות הכנה, אך עדיין לא מצא עצמו לגמרי מעורב בהפרה העיקרית. ההלכה מגדירה את התחלת הביצוע כמעשה או מעשים ש”נוטים ישירות להשלמת ההפרה” tendant directement à la consommation de l’infraction.

דוגמה: arrêt Lacour, crim. 25 באוקטובר 1962: מר לאקור שילם לאדם כדי לרצוח את בנה המאומץ של המאהבת שלו. הרוצח השכיר העמיד פנים שהוא חוטף את הבן המאומץ, ואז גבה את התשלום שלו לפני שדיווח על לאקור למשטרה. לאקור הועמד לדין, בעיקר, על ניסיון רצח.

אולם הוא זוכה מהתיאוריה שמעשיו לא נטו לא במישרין או לאלתר למותו של הקורבן. במציאות, מעשיו לא היו ניסיון רצח; הם הסתכמו בניסיון קשירת קשר לביצוע רצח. לא משנה מה, לאקור לעולם לא היה רוצח, רק שותף. מבלי שפעל באופן מיידי וישיר לביצוע הפשע, לא היה לו ניסיון בר ענישה לפי חוק הכוונות אם כי בכל זאת ניתן היה להעניש את מעשיו על פי קריטריונים אחרים).

ניסיון הונאת ביטוח נתן מקום לפסיקה חשובה: עצם הדמיית שריפה היא בסך הכל מעשה הכנה לא עונש, כי הוא אינו מביא לידי הוצאת סכום הפוליסה באופן מיידי וישיר.

מנגד, הגשת תביעה לחברת הביטוח לאחר הצהרה כוזבת במשטרה תהווה תחילת הוצאה לפועל בעבירת המרמה.

הצהרה או הצהרה כוזבת, המלוות בתמרוני הונאה, או בבימוי או מניפולציה של הראיות, נחשבו גם הן כתחילת הוצאה להורג.

אי הפסק מרצון
ניסיון הוא פשע כושל וכישלונו של אותו פשע היה בניגוד לרצון מחברו. מצד שני, היערכות לאחר מכן הימנעות מרצון מהפלילים לפני ביצוע הפשע עוצרת כל העמדה לדין.

ניתן להסביר את המנגנון הזה אחרת. מי שמוותר מרצונו על עסקיו הפליליים הוכיח שהוא לא היה מסוכן. החוק מעודד פושעים עתידיים לוותר על דרכם ומציע פטור מעונש כפרס. באותה מידה אפשר להסביר את המנגנון בהצדקת מניעת ניסיונות פליליים: הרעיון הוא להעניש את מי שכוונתו הפלילית הבלתי חוזרת עדיין לא הביאה אותו לבצע את הפשע המדובר. אז מי שמתנער מכוונותיו הפליליות מוכיח בכך שהן לא היו בלתי חוזרות, ולכן בחוק לא היה ניסיון פשע.

אם הניסיון נכשל מסיבות מעבר לכוונותיו של מחברו, כגון ירייה שהוחמצה, עובר אורח בלתי צפוי או הגעת רשויות אכיפת החוק, סטוג שפרש באופן בלתי צפוי, או לפעמים מעשיו של הקורבן (אנס שנמלט בגלל צרחות הקורבן), הניסיון לפשע הוא עונש.

הכישלון להפסיק מרצון אינו מצריך בהכרח התערבות של כוח חיצוני: פשיעה. 10 janvier 1996 קבע כי ניסיון אונס שלא ניתן היה להשלים עקב הפרעה בתפקוד המיני של הפושע הוא בכל זאת ניסיון אונס.

הבעיה עלולה להתעורר כאשר הסיבות להפסקת הפושע לפני שהוא מבצע פשע מעורבות; למשל, חבר בעל מוסר מניעה עבריין מלבצע פריצה מתוכננת (Crim. 20 במרץ 1974). הנסיבות במקרים כאלה לא אילצו אותו להפסיק, אבל הוא גם לא בחר באופן עצמאי או ספונטני שלא לבצע את הפשע.

כתב החוק, סעיף 121-5 לחוק העונשין, מפרט כי ניסיון פשע התרחש כאשר הפעולה הפלילית לא הצליחה אך ורק בשל נסיבות שאינן תלויות במעשיו של הנאשם.

הבעיה של עבריין שבורח מפחד, למשל, אולי בגלל ששמע רעש, חייבת להיות מוערכת על בסיס כל מקרה לגופו. נדמה כי תורת המשפט בדרך כלל נוטה לפטור מעונש כאשר הפחד היה ספונטני.

התפטרות מרצון חייבת להגיע לפני ביצוע הפעולה על מנת לפטור את הנאשם מאחריות. כמה חוקים מיוחדים מתגמלים חזרה בתשובה פעילה לאחר ביצוע עבירה, חוקי הקונספירציה למשל, אך אלו נותרו חריגים.
דיני העונשין אינם מביאים בחשבון ככזה הימנעות מרצון מעבירות נוספות לאחר ביצוע פשע, ורואה בכך חרטה חסרת ערך שיפוטי.

יסוד מוסרי
למבצע ניסיון הפשע הייתה כנראה כוונה לבצע אותו.
אלמנט זה, שלא נראה מדהים במיוחד במבט ראשון, הוא בכל זאת חיוני.
כוונה פלילית זו מצדיקה מניעת ניסיון פשיעה, ללא קשר להפרעות כלשהן לסדר הציבורי.

מקרה מיוחד של ניסיון: ההפרה הבלתי אפשרית
עבירות בלתי אפשריות הן כאלה שלא בוצעו, לא בגלל סרבול או אירוע מקרי, אלא בגלל חוסר אפשרות אובייקטיבית לבצע את העבירה.

כמה אי-אפשרויות מחוקקות לפלילים: למשל, חוק העונשין הישן הגדיר פשע של הפלה של אישה שנחשבת בהיריון. ניתן להשוות זאת להוראות המתייחסות לתכונות אמיתיות או כביכול של אנשים מסוימים, במיוחד בענייני אפליה (סעיף 225-1) לחוק העונשין. זה אולי נראה בלתי אפשרי להיות אשם באנטישמיות כלפי אדם שאינו יהודי, אבל ההפרה המשוערת הזו היא בכל זאת מחוץ לחוק.

הפרות היפותטיות בלתי אפשריות שלא צפויות על ידי המחוקקים נותרו. בתחילה, הלכה הפסיקה של המאה ה-19 סברה שאם עבירה בלתי אפשרית, אי אפשר גם להוציא אותה מחוץ לחוק. מאחר שהעבירה לא בוצעה, העילה האפשרית היחידה להעמידה לדין תהיה בגדר ניסיון פשע.

ההנמקה המובילה לפטור מעונש מסתמכת על עצם הגדרתו של ניסיון: התחלת ביצוע הפעולה הפלילית פירושה ביצוע התנועות הפיזיות הבודדות המובילות ישירות ומיידיות למעשה הפלילי. כאשר הפעולה בלתי אפשרית לא יכולות להתקיים פעולות הנוטות להוביל אליה באופן ישיר או מיידי. לכן, לא מתרחש ניסיון פשע בר ענישה; מה שכן קורה זו הפרעה לשלום הציבור.

נימוק זה, שיש בו חוקיות כמו גם רציונליות מסוימת, אפשר לעבריינים להימלט מהעמדה לדין, אשר בכל זאת הוכיחו את מסוכנותם ואת אי-החזרה של קביעתם הפלילית. מול תוכחה זו, הלכה תורת המשפט דרך ביניים, וחיפשה השראה בטענות דוקטרינריות אשר ביקשו במיוחד להבחין בין אי-אפשרות מוחלטת ויחסית.

הראשון מתרחש כאשר מושא ההפרה אינו קיים, כגון ברצח של גופה, או כאשר האמצעים אינם יעילים מהותית, כגון הרעלה בחומר שאינו רעיל. חוסר אפשרות יחסית קיים כאשר האובייקט שלו קיים אך לא ניתן להגיע אליו כרגע, או כאשר האמצעים שנעשה בהם שימוש היו יכולים להצליח, כדור מכוון רע למשל. הדוקטרינה גם הציעה הבחנה בין אי-אפשרות למעשה (ניתנת לתביעה) לעומת אי-אפשרות בחוק, כאשר מרכיב קריטי של ההפרה חסר.

אף אחד מהקריטריונים הללו לא הוכיח את הדעת מבחינה אינטלקטואלית או משפטית. בית המשפט לעונשי כספים, בית המשפט הסופי לערעורים בצרפת, בחר בסופו של דבר להעמיד לדין באופן שיטתי עבירות בלתי אפשריות במסגרת סמכותו; ראה החלטת פרדרו מיום 16 בינואר 1986. במקרה זה הפשע היה ניסיון רצח של גופה.

בית המשפט לעונשין הדגיש כי פטירתו הקודמת של הקורבן הייתה נסיבות שאינן בשליטת המחבר, אשר ניתן לנתח אותה ככישלון להפסיק מרצון, המוביל לכישלון העבריינות המתוכננת. בית המשפט הוסיף כי האלימות שנעשתה בגופת היוותה התחלה לביצוע הרצח. פרשנות זו אינה תואמת את ההגדרה הקלאסית של התחלת ביצוע; בשום מקרה, פגיעה בגויה לא יכולה להוביל ישירות או מיד או בטווח הארוך לצורך העניין למוות של בן אדם.

מדובר בפשע משוער, שקיים רק במחשבתו של מחברו, אך מובא לדין משום שהמכות שנפגעו נפגעו בכוונה לבצע את הפשע. תחילת ההוצאה להורג לא הייתה המרכיב העיקרי בניסיון זה; ניסיון הפשע משמש כאן יותר כאמצעי להוכחת כוונה בלתי ניתנת לביטול.

מאז החלטה זו ניתן לשאול על הישרדותם של פתרונות קלאסיים להפרות דמיוניות:

האם אונס סטטוטורי נגד מבוגר הוא ניסיון אונס חוקי?
מתכננים התנקשות שמשתמשת בכישוף ולחשים, האם זה יהיה ניסיון רצח?
האם גניבה של חפץ שבבעלותו בעצם ניסיון גניבה
הדוקטרינה מוציאה מההליך את ההשערות לגבי מניע שאין ביכולתם לייחס לפשע כלשהו, ​​בניגוד לניסיון ביצוע של עבירה בלתי אפשרית, היא ראתה הוכחה מספקת לכוונה לבצע פשע.
ובכל זאת, הבדל מורגש עדיין מפריד בין פיגוע רצחני שהיה מצליח לו האדם היה בחיים מהתנקשות מכשפת לכאורה, בהנחה שאתה לא מאמין ברצח מכשף.

הסכנה היא ליפול להעמדה לדין חסר דעת של מחשבות פשוטות ואולי של הרצונות או הכמיהה לעשות דברים שמערכת המשפט תחשב כפלילים, מה שיסתכם בעצם לפשע מחשבתי.

השותף
שותף מגיש עזרה או סיוע המקלים על הכנה או ביצוע של פשע או עבירה אחרת: “מי שבמתנה, הבטחה, איום, צו או שימוש לרעה בסמכות או כוח נותן הוראות לביצוע הפרה”.

שותפות עשויה להיות מוגדרת כהבנה זמנית, אפילו רגעית, בין אנשים שעומדים לבצע או מנסים לבצע הפרה אחת או יותר. פשוט יותר, שותף משתתף בפעולה מבלי שהוא עצמו צריך לעמוד בכל מרכיב בקריטריונים המרכיבים את ההפרה.
בדומה להפרה עצמה, הערכת מידת השיתוף תהיה תלויה בכל מקרה במרכיבים משפטיים, חומריים ומוסריים.

אלמנט חומרי
המחוקקים הגדירו באופן צר ומדויק את ההתנהגויות שניתן להאשים בהן כשותפות:

עזרה או סיוע: עזרה בהכנה או ביצוע העבירה.
זה יכול לנוע בין תצפית עומדת לריהוט חותמות למסמכים כוזבים ועד להשאלת רכב.

פרובוקציה או הסתה: התנהגות זו דוחפת את מחבר העבירה לבצעה, תוך שימוש באמצעי שנקבע בחקיקה.

לפיכך לא כל צורות ההתגרות הן בעלות עונשין, רק אלו המבוצעות על ידי:
מתנה
אִיוּם
הַבטָחָה
להזמין
ניצול לרעה של סמכות או כוח.

כמו כן, כל שיטה שבה משתמשים חייבת להיות מספיק סוגסטיבית, אינדיבידואלית או ישירה. לא ניתן להעניש עצות או הצעות פשוטות. וההסתה חייבת להיות אחריה השפעה; לא ניתן להפליל רצח שבוצע שנתיים לאחר מכן מסיבות אחרות לגמרי.

הנחיות הן מידע הניתן כדי להקל או לאפשר את ביצוע העבירה, כגון מסירת תכנית הקומה של בניין בנק לשודד. כדי שתתקיים שותפות יש לקבוע סיבתיות.

המחוקקים גם קבעו מספר מקרים שבהם שיתוף פעולה אינו עונשי:

הסכמה פסיבית
באופן עקרוני, הימנעות לעולם אינה בגדר ענישה, והדבר היה עקבי למדי בפסיקה. אולם במקרים מסוימים השופט החליט שחוסר מעש הוא עונש, במיוחד כאשר לאדם יש תפקיד מגן כלפי הסופר, הוריו למשל, או אנשים שזו עבודתם, כגון שוטרים או שומרים.
כך בשנת 1989 נמצאה אם ​​אשמה בהשארת נשק זמין לבנה, שהשתמש בו כדי להרוג את אביו.
תיאוריה זו גורסת כי שותף בהימנעות ניתן לעונש אם ידע על העבירה, והיו לו אמצעים למנוע אותה אך נמנע, כך שהפשע בוצע.

שותפות לאחר מעשה
באופן עקרוני עזרה שניתנת לאחר ביצוע המעשה הראשוני איננה פלילית, אך גם כאן חוקקו המחוקקים חריגים, המפלילים התנהגויות מסוימות כמו הסתרת פרי פשע, או מחברו, למשל. הפסיקה גורסת כי עזרה לאחר מעשה מהווה שותפות אם היא נובעת מהסכם קודם.
(אם כי ניתן לשער שהעזרה למעשה מורכבת מההסכם עצמו; למעשה, הבטחת העבריין סיוע לאחר הפשע היא מה שקבע את דעתו לנקוט בפעולה.
) נראה כי בית המשפט לעונשי חיסול מאשר גם ממצאי אשמה כאשר העבריין הוא עבריין רגיל והעזרה מעודדת אותו לחזור על התנהגותו הרעה.

יסוד מוסרי
היסוד החומרי אינו יכול להיות הקריטריונים היחידים שכן הדבר יגרום לאווירה של חשדנות שמזיקה לחברה. לכן, אם כן, אדם יכול להיות שותף רק ברצון, ועליו להיות מודע לתוכניותיו של העבריין ולהסכים איתן. כמו כן, אם הפרויקט המתואר למשתף שונה מזה שמתבצע, השותף יישא באחריות רק על הפרויקט שהיה לו ידע עליו.
לכן, אם הוא השאיל נשק כדי להפחיד ולא להרוג, הוא לא יכול להיות אחראי לרצח, אם כי הדבר מחייב גם שההבדל בין התוכנית למציאות יהיה מורגש.
אז אם כוונה גניבה פשוטה וזו הפכה לגניבה עם פריצה וכניסה פריצה זו תילקח בחשבון.

בדרך כלל לא יכולה להיות שותפות לעבירות לא מכוונות אבל במקרים מסוימים,

אלמנט משפטי
המשפט הפלילי, בניגוד למשפט האזרחי, מאפשר חופש פרשנות מועט מאוד לשופט והמחוקק חייב לחזות את מה שמחוקק את התיאוריה של חוק הפלילי.

הפעולה העיקרית חייבת להיות עבירה פלילית: לפיכך לא ניתן להעמיד לדין בגין סיוע בביצוע מעשה שאינו עבירה. המקרה של פרובוקציה להתאבדות שהוזכר לעיל הוא עבירה בפני עצמה, אם כי ההתאבדות עצמה לא.

בחוק העונשין הישן יש להפרה חומרה מסוימת (לפחות הייתה עבירה), אך לפי הקוד החדש ניתן להיות שותף לעבירה הניתנת לציון בלבד.

המעשה העיקרי חייב להתבצע: לא ניתן להעמיד לדין שותף שמארגן הכל אך מחברו הראשי אינו מתחיל בביצוע. ההפרה חייבת להיות לפחות ניסיון. אם עובדה עשויה להצדיק את ההפרה – הגנה לגיטימית למשל – ההפרה נמחקת וגם זו של השותף. במקרים של חסינות, או גניבה בין בני זוג, לא ניתן להעמיד את השותף לדין, אלא אם השופט יקבע כי האדם המוצג כשותף הוא למעשה שותף לכותב, ובמקרה זה הוא עדיין בהישג יד של תביעה.

מבחינה פרוצדורלית תקופת ההתיישנות של שותף חלה מאותו היום של הכותב הראשי, ומשיכת תלונתו של קורבן שמה קץ גם להעמדה לדין של השותף. חנינה על ההפרה מיטיבה גם עם השותף.

שאלה נוספת היא האם השותפות בשותפות היא עונשית. סעיף 121-7 מפרט כי שותפות מדרגה שנייה ניתנת לענישה משפטית רק לגבי עזרה או סיוע בידיעה או מושכלת, אפילו באמצעות תיווך של שותף אחר במקרה של הונאה, אך הפסיקה חמורה למדי ובדרך כלל מוצאת שותפות גם ב התואר השלישי.

בנוסף, בעוד שיש צורך שההפרה תהיה עונשית כדי שהשותפות תהיה בעונש, ההפרה אינה חייבת בהכרח להיענש.

פסק דין אשם עבור השותף אינו קשור לסנקציה של המחבר הראשי של הפשע.
לפיכך אם הכותב הראשי לא יועמד לדין מסיבות של דמנציה, עדיין ניתן להעמיד את השותף לדין, וכך גם אם הכותב הראשי נפטר או לא ניתן היה לעצור אותו.

סנקציה שנגרמה
העיקרון בקוד הפנימי הישן היה שהשותף והמחבר סובלים מאותם עונשים,

בקוד החדש, המחבר המשותף אינו בהכרח עומד בפני אותו עונש כמו המחבר הראשי. כמו כן, הוא ודאי היה מסוגל לבצע את העבירה העיקרית כדי להיגזר על כך. לדוגמה, לא ניתן להאשים אדם בעבירה שיכולה להתבצע רק על ידי חבר באכיפת החוק; הוא יכול להיות שותף לכל היותר.

מכאן ואילך כל נסיבות אישיות שעלולות לשחק לטובתו של מחבר ראשי כבר אינן עושות את אותו הדבר עבור שותף, אותן נסיבות אמיתיות של המעשה (פריצה, התגרות, נשיאת נשק) שניתן להחזיק בעד או נגד המנהל המחבר יעשה זאת גם עבור השותף.

למשל, במקרה של רצח שנעשה על ידי שני אנשים, שאחד מהם הוא בנו של הקורבן, האחרון, גם אם רק שותף לרצח אביו, יכול לקבל עונש כבד כמו הכותב הראשי, כיוון שרצח הוא נסיבות מחמירות מעורבות.

האחראים: עקרון האחריות לפעולות אישיות
אנשים פיזיים הכפופים לאחריות פלילית
על פי סעיף 121-1 לחוק העונשין החדש, “אף אחד אינו אחראי עונשית לכל פרט למעשיו שלו.” Nul n’est responsable pénalement que de son propre fait. בקוד הישן כלל זה היה קיים רק בפסיקה. קיים חריג אחד, המעשים שמבצע אדם בסמכותו של אחר. במקרה המדויק הזה ניתן למצוא את בעל הסמכות אשם במעשים שביצע הנתון בסמכותו.
כזה יהיה ראש חברה כאשר עובד גורם לתאונה תוך כדי משלוח עבור המיזם.
הוא יכול לחמוק מאחריות זו על ידי הוכחת האצלת סמכות מוקדמת, ובמקרה זה יהיה אחראי בעל הרשות.

קטינים
בדרך כלל תכונותיו של האדם אינן משפיעות על אחריותו הפלילית, למעט המקרה האחד בו האדם הוא קטין.
הבחנה זו מבוססת בחלקה על הבדל בין היכולות של ילדים ושל מבוגרים להבין טעויות.
קטינים, אם כן, נהנים מבתי משפט ייעודיים, אך גם הנהלים והעונשים שונים.

שופט חוקר (צרפת)
במשפט הצרפתי, שלב החקירה הוראה בהליך פלילי הוא ההליך שבמהלכו שופט חוקר juge d’instruction אוסף ראיות על ביצוע עבירה ומחליט אם להפנות את הנאשמים לבית משפט קמא.

השופט החוקר הוא הערכאה הראשונה של החקירה. בערכאה השנייה (ערעורים), לשכת החקירה של בתי המשפט לערעורים בצרפת יש סמכות שיפוט. הם פוסקים בערעורים על החלטות של השופטים החוקרים ועל החלטות של שופט החירות והמשמורת Juge des libertés et de la détention.

רקע
במערכת אינקוויזיטורית, שופטי המשפט (בעיקר רבים בפשעים חמורים) הם אינקוויזיטורים המשתתפים באופן פעיל בחקירה ציבורית של חקירת עובדות על ידי חקירת עורכי דין, תובעים ועדים.
הם יכולים אפילו להורות על בחינת ראיות מסוימות אם ימצאו שהצגתם של ההגנה או התביעה אינה מספקת.
לפני הגעת התיק למשפט, שופטים חוקרים משתתפים בחקירת תיק, לעיתים קרובות מעריכים חומר על ידי המשטרה ומתייעצים עם התובע.

היסטוריה
עד להתפתחות האינקוויזיציה של ימי הביניים במאה ה-12, מערכות המשפט ששימשו באירופה של ימי הביניים הסתמכו בדרך כלל על השיטה האדוורסרית כדי לקבוע אם יש לשפוט מישהו והאם אדם אשם או חף מפשע.

החל משנת 1198, האפיפיור אינוקנטיוס השלישי הוציא סדרה של גזרות ששינו רפורמה במערכת בתי המשפט הכנסייתיים, והסמיכו את בתי המשפט הכנסייתיים לזמן ולחקור עדים מיוזמתם. דבר זה אושר על ידי המועצה הלטרנית הרביעית בשנת 1215. כתוצאה מכך, בחלקים ביבשת אירופה, בתי המשפט הכנסייתיים הפועלים במסגרת הליך האינקוויזיציה הפכו לשיטה הדומיננטית שבה נידונו סכסוכים.
בצרפת, הפרלמנטים – בתי המשפט ההדיוטים – נקטו גם בהליכים אינקוויזיטוריים.

בצרפת, השופט החוקר היה מאפיין של מערכת המשפט מאז אמצע המאה ה-19, והליך החקירה המקדמי היה חלק ממערכת המשפט לפחות מהמאה ה-17. הסמכויות הגורפות שהופקדו באופן מסורתי לשופט החוקר היו כה רחבות, עד ש- Honoré de Balzac כינה את השופט החוקר “האיש החזק ביותר בצרפת” במאה ה-19.
בקטע מפורסם אם כי מוגזם, כתב בלזק כי “אין סמכות אנושית, גם לא המלךגם שר המשפטים וגם ראש הממשלה לא יכולים לחדור לסמכותו של השופט החוקר, אף אחד לא יכול לעצור אותו, אף אחד לא נותן לו פקודות.
הוא ריבון, מציית רק למצפונו ולחוק.

רפורמות
אולם מאוחר יותר, סמכותם של השופטים החוקרים בצרפת פחתה בשורה של רפורמות. בשנת 1985 הציע שר המשפטים הצרפתי רוברט באדינטר להגביל את תפקידו של השופט החוקר בקבלת החלטות משמורת; יורשו של באדינטר, אלבין צ’לנדון הציע את אותה הצעה שנתיים לאחר מכן. בשנת 1990 כינס שר המשפטים פייר ארפאלאנג’ ועדת זכויות אדם Justice Penale et Droits de l’Homme, בראשות החוקרת המשפטית מיריי דלמאס-מרטי. הוועדה הגיעה למסקנה שקוד ההליך הפלילי של צרפת מפר את הסטנדרטים של זכויות אדם, בציינו כי השופט החוקר שילב סמכויות חקירה ושפיטה באדם אחד. Salas 2002, p. 498 הוועדה הציעה חבילה של רפורמות בהליך הוגן, לרבות ביטול תפקיד השופט חוקר והקמת “שופט חירות” juge des libertés במקומו. על פי השיטה המוצעת, לתובע ולמשטרה תהיה האחריות הבלעדית לניהול החקירה, ושופט החירות יואשם בפיקוח על חקירות קדם משפט.

הצעה זו עוררה זעקה מצד מערכת המשפט השמרנית, כמו גם מצד חוקרים ותקשורת; “בהקשר של חקירות חוזרות ונשנות של בכירי המפלגה הסוציאליסטית, ההצעה נראתה אינטרסנטית”. במקום אומצו רפורמות פחות נרחבות; חקיקה שנכנסה לתוקף ב-1994 סיפקה זכות לייעץ לאנשים שנמצאים במעצר משטרתי garde à vue, וכן העבירה את ההחלטה על ערבות ומעצר לפני משפט “לצוות שופטים שלא היה מעורב בתיק המסוים”. אולם כמעט מיד התגייסו מתנגדי הרפורמות, נסערים מהשינויים המהותיים בנוהג הצרפתי ההיסטורי; כמה שופטים התפטרו במחאה. שר המשפטים החדש,פייר מיינירי, התחייב לבטל. הרפורמות התהפכו באוגוסט 1993, כאשר חוק חדש ביטל את הזכות לעועץ בתחילת המעצר במשטרה (אך נשמרה הזכות לייעוץ לאחר 20 שעות מעצר); החזירו את “סמכויותיו של השופט החוקר ה’בודד’ המעורב בתיק בערבות או מעצר”; ושוב הגבילה את גישתו של הנאשם לתיק החקירה.

הרפורמות התחדשו בשנת 2000, עם חקיקת חוק Guigou. זאת בעקבות הדו”ח של ועדת Truche והצעה לתיקון הקוד הצרפתי של סדר הדין הפלילי מאת Michèle-Laure Rassat . בין יתר הרפורמות, חוק 2000 ביטל את סמכותו של השופט החוקר להאריך נאשמים במעצר ויצר קצין שיפוט מיוחד חדש, שופט החירות והמשמורת (juge des libertés et de la détention לקבוע קביעות אלו.

הקריאות המחודשות לרפורמה נוספת כדי לבטל או לצמצם את סמכויותיו של השופט החוקר הצרפתי, התגברו לאחר סדרה של חקירות פגומות, כולל מה שנודע כשערוריית אאוטרו.
במקרה זה, יותר מתריסר אנשים ליד בולון נכלאו שלא כדין (וכמחציתם הורשעו שלא כדין באשמת שווא של התעללות בילדים לאחר חקירה לקויה של שופט חסר ניסיון.
בשנים 2009 ו-2010, הנשיא ניקולא סרקוזי ניסה ללא הצלחה לבטל את תפקיד השופט חוקר כחלק מחבילה רחבה יותר של רפורמות משפטיות.

חובות ונוהל
שופטים חוקרים פותחים בחקירה על פי הוראת הרוכש (תובע ציבורי), או על פי בקשת אזרח פרטי. השופט החוקר רשאי להגיש כתבי ביודה, להורות על תפיסת ראיות הכרחיות, לחייב עדים להתייצב ולמסור עדות ולבקש עדות מומחה ; בשימוע חקירה, השופט עשוי לגרום לעדים להתעמת זה עם זה או עם הנאשם. הם יכולים גם לאשר האזנות סתר. בדיון מאוחר יותר במליאה בבית משפט פתוח, רשאי השופט החוקר להוציא צו אי-החלפה(“אין תיק”) או, אם הראיות מספיקות, יעביר את התיק לבית משפט קמא. אישומים בעבירה חמורה או עבירות קלות יותר מועברות ישירות לבית המשפט הפלילי. לעומת זאת, עבירות חמורות מופנות לבית המשפט לערעורים לצורך הדיון בקדם המשפט.

בית המשפט לערעורים מחליט אם לאשר את המלצת השופט, ואם כן, התיק מועבר לבית המשפט אסיזי.
שופטים חוקרים אינם מעורבים במשפטים, אם כי בצרפת משפטים פליליים הם “מבחינות רבות המשך של חקירת קדם המשפט”, כאשר השופט קמא משמש כדמות המובילה בחקירת העדים.

סוגי שופטים
כיום, שופטי חקירה הם אחד מארבעה סוגים של שופטים צרפתיים, האחרים הם שופטים משפטיים magistrats de siège, תובעים ציבוריים magistrats debout ושופטי מדיניות ומנהלה במשרד המשפטים. כל שופט חוקר ממונה על ידי נשיא צרפת בהמלצת משרד המשפטים ומכהן בתקופת כהונה ניתנת לחידוש של שלוש שנים.
שופטים “יכולים לנוע בין ארבע הקטגוריות הללו, וסיכויי הקריירה שלהם עשויים להיות כפופים לאינטרסים הפוליטיים של הממשלה (אם כי יש לאשר קידום על ידי מועצה גבוהה של בית המשפט בראשות בעבר על ידי נשיא הרפובליקה וכיום על ידי הרפובליקה נשיא בית המשפט לקסס).
הסדר זה עורר ביקורת בטענה שמערכת המשפט אינה עצמאית לחלוטין בממשלה.

עצמאות וביקורת
בשנת 1996, מדען המדינה הרברט ג’ייקובס תיאר את הסמכויות והסמכויות הנרחבות עדיין של השופט החוקר:

השופט החוקר אחראי להבטחת איכות החקירה העומדת בבסיס התביעה, מסמכויות גורפות.
במקרים חמורים, השופט מנהל את החקירה באופן אישי, מורה לכל עד פוטנציאלי רלוונטי להופיע ומתיר חיפושים בחצרים, תפיסת רישומים כספיים, בדיקה על ידי מומחים וצפייה בראיות פיזיות כראות עיניו.
השופט החוקר יכול להאציל כמה החלטות חקירה למשטרה, אבל האחריות היא בסופו של דבר על השופט.

סטטיסטיקה
בשנת 2000, רק כ-7% מהחקירות הפליליות בצרפת נוהלו על ידי שופט חוקר. עד 2010, המספר הזה ירד עוד יותר ל-4%, כשהמשטרה מפקחת על השאר. יש לציין כי בשנת 2002, היו 562 שופטי חקירה בצרפת, כאשר כ-60,000 חקירות נמשכות בכל רגע נתון, כך שעומסי התיקים היו גדולים ותשומת לב אישית לכל אחד מהם הייתה קשה. אבל, שופטים חוקרים “נתפסים כפוסקים חשובים ובלתי תלויים, הבודקים את ההאשמות הרגישות והחמורות ביותר”. כמה שופטים חוקרים, כמו רנו ואן רוימבקה, תיירי ז’אן-פייר ואריק הלפןזכו לפרסום נרחב בחקירותיהם על שחיתות ושערוריות פוליטיות ; אישים כאלה חקרו פקידי ממשל בכירים, כולל ראשי ממשלה, וערכו ביקורים מפורסמים במטה של ​​המפלגות הפוליטיות הגדולות בצרפת, המשקפים את סמכויותיהם הרחבות.

למרות תשומת לב תקשורתית רבה והצגות תכופות בסדרות טלוויזיה, שופטים בוחנים פעילים במיעוט קטן של התיקים. ב-2005 היו 1.1 מיליון פסיקות פליליות בצרפת, בעוד שרק 33,000 מקרים חדשים נחקרו על ידי שופטים.
לכן רובם המכריע של המקרים נחקרים ישירות על ידי רשויות אכיפת החוק משטרה, ז’נדרמריה בפיקוח משרד התביעה הציבורית.

תעסוקה ואיגודי עובדים
בצרפת, שופטים רבים שייכים לאיגודים מקצועיים.
כ-60% שייכים ל- Union syndicale des magistrats (USM), שהוא מרכז-ימין, בעוד כ-30% שייכים ל- Syndicat de la Magistrat השמאלני (SM).
האיגודים מייצגים את האינטרסים של השופטים, אך לפי החוק הצרפתי נאסר עליהם לשבות.

תנאי הכלא בצרפת
בית סוהר הוא מקום בו מוחזקים אנשים שנידונו למאסר או ממתינים למשפטם בניגוד לרצונם. בתי הכלא משמשים גם כדי לנסות לשלב מחדש אסירים בחברה על מנת למנוע חזרתיות.
בתי הכלא הצרפתיים עולים על גדותיהם ואנשי הכלא אינם מאוישים.
בשנת 2003, הוועדה האירופית למניעת עינויים (CPT), גוף של המועצה האירופית דיווחה על “יחס לא אנושי ומשפיל” בבתי הכלא הצרפתיים.

מערכת הכלא הצרפתית
סוגי בתי הכלא תלויים בסוג הפושעים שהם מחזיקים.

ראשית, ישנם בתי הכלא לשהייה קצרה. בתי כלא לתקופות קצרות מכילים את הנאשמים הממתינים למשפטם, ואסירים שנידונו לפחות משנתיים.
מדובר בבתי הכלא הצפופים ביותר במערכת הכליאה הצרפתית, עם שיעור תפוסה ממוצע של 130%.

ישנם בתי כלא שונים לאסירים שנידונו:

מרכז המעצר (Maison d’arrêt): אלה מיועדים לאנשים המראים רצון אמיתי להשתלבות חברתית מחדש. אלה כוללים את הכלא הגדול ביותר באירופה, בית הכלא של פלורי מרוגיס.

הכלא המרכזי (Maison centrale): אלה מיועדים לאנשים המסוכנים ביותר, ויש להם מערכת מעצר קפדנית מאוד. ה-Maisons Centrales הבולטים כוללים את כלא Clairvaux.

מרכז הכליאה (centre pénitencier): אלה מורכבים משכונות מובחנות עם מערכות קפדניות יותר או פחות, למשל, מרכז יכול לארח אזור “מרכזי” וכן בית מעצר.

מרכז משמורת למחצה (centre de semi-liberté): אלה מיועדים לאנשים שיש להם התאמה של עונשם, עם יציאות אפשריות בהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידי השופט.

מרכז הנוער (מרכז לקטינים): אלה מיועדים לאסירים מתחת לגיל מבוגר, מספר האסירים מצטמצם (לקרוב ל-60 בכל מוסד) כדי להבטיח חינוך טוב יותר ולקדם שילוב חברתי.

המרכז הלאומי לבריאות הציבור של Fresnes (L’établissement public de santé national de Fresnes) לאשפוז של אסירים ללא חירום ולא פסיכיאטריים.

ביקורת
בשנת 2009, בית המשפט לעניינים מנהליים בנאנט גינה את המדינה בגין פגיעה בשלושה אסירים בגלל תנאי מעצר שערורייתיים. מומחה שמונה על ידי בית המשפט של נאנט אכן מצא כמה בעיות בתנאי המעצר: למשל, האסירים היו 7 אנשים לתא בגודל 30 מ”ר, ללא שירותים מופרדים. בתי המשפט בצרפת אינם היחידים שמגנים את המדינה: בית הדין האירופי לזכויות אדם עשה זאת שוב ושוב, ב-2013 עם התיק אנצו קנאלי וב-2015 בשל תנאי הטיפול באסיר נכה, שנשפט באופוזיציה.
עם האמנה האירופית לזכויות אדם.
כמו כן, דיווחים רבים מפרטים את הבעיות עמן מתמודדות מערכות הכלא הצרפתיות.

בתי הכלא בצרפת הגיעו לשיעור תפוסה ממוצע של 116.6%. הצפיפות קיימת בעיקר בבתי כלא לתקופות שהות קצרות, שם הם מחזיקים גם בנידון וגם באנשים שממתינים למשפט. במהלך ביקורים אלה בבתי הכלא הצרפתיים בשנת 2005, גינה נציב מועצת אירופה לזכויות אדם, אלווארו גיל-רובלס, את הצפיפות.

“זה נכון במיוחד לבתי הכלא הקצרים שבהם אוכלוסיית האסירים אינה מוגבלת למכסה, שכן זה לא המצב במוסדות העונשין.
ברוב המקומות שביקרו בהם, העתיקים ביותר כמו כלא הבריאות, האחרון, כמו כלא פונטה, מספר האסירים עלה על מספר המקומות שתוכנן במקור עבור מוסדות אלה.

הדבר נובע במיוחד מהעובדה שבתי כלא לשהייה קצרה אינם כפופים לכלל התאים הבודדים, שהוא ה- Numerus clausus. בתי הכלא הקצרים למרות שהם המומים ממספר הדיירים, חייבים להמשיך לקבל בברכה אסירים חדשים. הכלל “מקום למורשע” אינו קיים עוד. בנוסף, מפת הכלא אינה מתאימה יותר למציאות הגיאוגרפית של הפשע, שכן יש מחסור במוסדות בערים הגדולות (ליל, ליון, ניס, טולוז) ובפרברים החיצוניים של אזור פריז (מו, אורלינס, לה מאן)….).

אבל העומס הזה, כפי שהוקעו על ידי לואי מרמז וז’אק פלוך בדו”ח ועדת החקירה של הפרלמנט בשנת 2000, נובע גם מהעובדה שמרכזי הכליאה מכבדים בקפדנות את חוק המספריות הזה. לפיכך, מתוך 33,141 בני אדם שנידונו ב-1 בינואר 2000, 9,497 מתוכם מוחזקים בבתי סוהר שהות קצרה עד לקבלת מקום במרכזי כליאה. יתרה מכך, הצפיפות הזו גדלה מאז 2002, עם עלייה במשפטים המיידיים שהגדילו את מספר החשודים בכלא לתקופה קצרה, ועם הגדלת עונשים לתקופה קצרה (בין שנה ל-3 שנים).

בצרפת נצפתה חיזוק של מדיניות העונשין במסגרת המנדט של שרת המשפטים Rachida Dati, שאפשרה להעלות את העונשים על עבירות מסוימות ושימוש תכוף יותר במעצר.

הפתרון אז היה לבנות מתקני כלא חדשים כדי להסיר את צוואר הבקבוק של בתי הכלא לשהייה קצרה.
בשנת 2002, הושקה תוכנית “13 0000” ליצירת מרכזי קבלה חדשים באזורים הסובלים ממחסור במקומות.
תוכנית זו הייתה אמורה להסתיים ב-2011, אך המשבר הפיננסי הפחית משמעותית את הבנייה.

בריאות
מאז חוק מס’ 94-43 מיום 18 בינואר 1994 (פרק ב’: בריאות בכלא ורווחה סוציאלית של אסירים), אסירים משויכים לביטוח הלאומי הכללי במהלך כליאתם. אולם בדו”ח שלו מ-2006, ה- CPT היה מודאג ממצבם הבריאותי של האנשים הכלואים, במיוחד לאחר ביקור בבית החולים מולן, שבו הנוכחות הקבועה של המשטרה שוללת מהמטופלים את “הזכות הבסיסית ביותר של חיסיון ופרטיות”. צוות רפואי אינו יכול לספק טיפול “מכבד את כבוד האדם”. “הטיפול הרפואי משפיל והפך לסוטה”. זאת ועוד, אסירים עם סבל נפשי חריף מושמים בבידודאו מגזרי ענישה כי זה כמעט בלתי אפשרי לקבל אשפוז חירום מכיוון שבתי החולים העונשיים מוצפים.

עבור ה- CPT, עליהם “לבחון לחלוטין” את תנאי הטיפול הפסיכיאטרי עבור האסירים הנצפים ביותר, שלרוב כפות רגליהם כבולים וידיים כבולות למיטה במהלך האשפוז.
באופן כללי יותר, ה- CPT מדגיש כי העובדים הסיעודיים אינם מאוישים וכי קיים “חוסר תיאום” בין הרפואה הכללית והפסיכיאטריה בבתי הכלא.

שכיחות HIV/איידס
הנוכחות של HIV/איידס, כמו בבתי כלא רבים, היא פי שבעה מהרגיל. הסיבה לכך היא נוכחותם של צרכני סמים מזריקים רבים, אך גם בגלל יחסי מין לא מוגנים. יחסי מין אסורים בכלא בשטחים ציבוריים (מעונות, טרקלין, הליכה).
עם זאת, קונדומים זמינים באופן חופשי, שכן מכיוון שהתאים נחשבים כבית, מיניות מותרת בהם.

בריאות הנפש של אסירים
לפי הדו”ח של ז’אן לואי טרה, מניעת התאבדות של האסירים, ששוחרר בדצמבר 2003, 55% מהאסירים שנכנסו לכלא סבלו מהפרעה נפשית. 30% מהגברים ו-45% מהנשים סובלים מדיכאון. אחד מכל חמישה אסירים היה תחת השגחת רופא לפני כליאתם. יתרה מכך, סבל נפשי ודיכאון מגבירים את מספר ההשחתות העצמיות וההתאבדויות. בשנת 2008 היו למעלה מ-80 התאבדויות בקרב אסירים.

בשנת 2006 נערך מחקר על 800 אסירים שנבחרו באקראי ביחס למחלות נפש במתקני כליאה בצרפת. החוקרים הגיעו למסקנה ש-6.2% סבלו מסוג כלשהו של סכיזופרניה, 24% סבלו מהפרעת דיכאון מז’ורית כלשהי, 17.7% סבלו מחרדה כללית, ו-14.6% סבלו מתלות וגמילה מסמים. לעיתים קרובות מתעלמים מבריאות הנפש בבתי סוהר ברחבי העולם. ההתפרצויות של האסיר יכולות להיות קשורות ישירות למחלת נפש לא מאובחנת. למרות שמחלת נפש עשויה להיות הסיבה, פקידי הכלא פונים לרוב להפרדה מנהלית ואלימות פיזית כפתרון במקום טיפול.

פרנסואה מורו, ראש מחלקה ונשיא איגוד הרופאים העובדים בבתי הכלא בשנת 2000, מנה את קשיי העבודה הרפואית בבתי הכלא ב”יקום הכלא”.

“מערב את בריאותו וגופו באמצעות מום עצמי כדי למחות נגד מידה של צדק או אמצעי פנימי, כדי להשיג למשל שינוי תאים. הוא גם ינסה להשיג תרופות, במיוחד אם הוא סם ממכר תמיד קשה מאוד להבחין בין הצורך האמיתי של החולה לבין הצורך המסווה בהטבות משניות.

אנו עומדים גם בפני אסירים שמסרבים טיפול, שמסרבים לקבל טיפול או מסכנים את בריאותם ברעב שביתות.
מניעת הזהירות הזו לזכות בתיק לקראת תביעה אחרת היא בתי כלא מאוד מיוחדים”.

ה”מזנון”
בבתי הכלא יש לאסירים אפשרות לקנות מזון בקנטינות או מוצרים אחרים כמו טבק, בגדים או עיתונים. עם זאת, בדו”ח שלהם משנת 2000 על תנאי המעצר בבתי הכלא הצרפתיים, ז’אן ז’אק היסט וגאי פייר קבנל היו מודאגים לראות שהקנטינות הללו מייצרות אי שוויון חזק בין אסירים, מציגות יחסי כוח וקידום התפתחות של סחטנות. האסיר העשיר “יבסס דומיננטיות על העני, שתלויה בו כדי לקבל סיגריה, בול או טלוויזיה”. יתר על כן, בדו”ח שלה מינואר 2006 בית המשפט להכנסות היה מודאג מהיעדר תקנות שיש בארגון הקנטינות, ונבהל מיוקר המחיה בבתי הכלא.
מחירי המוצרים נקבעים על ידי המנהל.

לפיכך, בית המשפט להכנסות מדגיש את החשיבות לקביעת מחירים אלה על מנת שיהיו נגישים ככל האפשר עבור האסירים, ממש לא על מנת להפיק את הרווח המסחרי הגדול ביותר.

עבודה שנעשתה על ידי אסירים
סעיף D101, סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי מגדיר את ייעוד בתי הסוהר בעבודה: “בכל מקום שניתן, עבודתו של כל אסיר נבחרה לא רק על פי יכולותיו הפיזיות והאינטלקטואליות, אלא גם על פי ההשפעה שיכולה להיות לעבודה זו. על סיכויי השתלבותו מחדש. נקבע גם בהתאם למצבו המשפחתי ולפי קיומם של גורמים אזרחיים לפצות”. במציאות מספר המשרות אינו מספיק, ואסירים רבים מוצאים עצמם בחוסר פעילות כפוי. הם נמצאים במצב רעוע המונע מהם לבצע פיצויים לגורמים אזרחיים ולהתחייב בגישת שיקום אקטיבית. יתרה מכך, שכרו של אדם במעצר נמוך בהרבה:שכר המינימום בכלא לתקופה קצרה מהווה 40.
9% משכר המינימום הכללי ו-44.
2% בבית הסוהר.

פרידה מבני המשפחה
ההקצאה בכלא תלויה במקום השיפוט; השופט רשאי לבקש את הדחת הנאשם במהלך החקירה. מצב קשירה זה מוביל כמה אסירים להרחיק באופן נרחב ממשפחותיהם, כולל אלה שנעצרו מעבר לים. לעיתים קרובות יש טראומה קשה עקב בידוד בקרב נשים אסירות עם ילדים. בנוסף, אסירים המרצים עונשים ארוכים עלולים לסבול מתקופות ארוכות של בידוד ממשפחותיהם.
לעתים קרובות מניחים שלא ניתן לראות את משפחתו באזור ביקור פנים אל פנים עד עשרים שנה.
יתר על כן, בדו”ח שלהם, ז’אן ז’אק היסט וגאי פייר קבנל מודאגים ממצבם של חדרי ביקור: אלו הם מקומות חשוכים שלעתים קרובות אינם מנוקים, או עם גישה לא נוחה.

“בכלא של ננטר, ההנהלה נאלצה להתקין מרפאה קטנה המאפשרת לאנשים לנוח:

Álvaro Gil-Robles, נציב מועצת אירופה לזכויות אדם, בדו”ח שלו על כיבוד יעיל לזכויות אדם בצרפת, היה מודאג מהיעדר “יחידות משפחה” שנבנו בצרפת. אלו חללים לאסירים המרצים מאסרים ארוכים ולא נהנים מחופשות. הוא בנוי במתחם הכלא, והוא ללא פיקוח.
היא מאפשרת למשפחה לחיות את כל הממדים של חיי המשפחה האמיתיים לזמן מה.
מערכת הפגישה הזו עם המשפחה החלה להיות נפוצה באירופה; צרפת מפגרת בעניין הזה.עד 1912 לא היו הליכים משפטיים המיועדים במיוחד לקטינים. פשוט היה מובן באופן כללי שאם ייגזר עונש על קטין, הוא נהנה מ”תירוץ הנעורים”, שבדרך כלל הפחית את העונש בחצי.

החוק מ-22 ביולי 1912 שינה את השיטה על ידי הקמת בתי משפט לנוער, יחד עם הנחה מוחלטת של אי אחריות לקטינים בני 13 ומטה. כמו כן נוצרו בחוק עונשים מיוחדים, כמו חופש מפוקח, שאפשרו להכניס את הקטין למוסד וכך להתחנך מחדש.

ואז הגיע הפקודה du 2 février 1945 על ילדות עבריינית , שאמנם עובד מחדש מספר פעמים, אך נותר בתוקף היום. במערכת זו אישיותו של המחבר יותר מאשר המעשה עצמו שנכנסת בחשבון. המערכת מונעת יותר מכל ומכוונת יותר להימנעות מחזרה מאשר לסנקציות על טעות.

אחריותם של קטינים
בצרפת לא ניתן לגזור על קטין בן 13 עונש, אך בכל זאת אחראי למעשיו. סעיף 122-8 לחוק העונשין קובע כי “קטינים המסוגלים להבחין אחראים עונשית לפשעים, עבירות או עבירות שבהן הם נמצאו אשמים.

למרות שהסעיף 122-8 כתוב בצורה גרועה, אין אפשרות לערער: קטין בעל כושר הבחנה אחראי למעשיו.
ובכל זאת, האמצעים הרבים החלים עליו נוטים לזרוע ספק בקרב העוסקים המשפטיים וחלק מהעבודות עדיין מדברות על אי אחריותם של קטינים עבריינים.

הפקודה מס’ 45-171 מיום 2 בפברואר 1945 מתייחסת לקטגוריות הבאות של קטינים והאמצעים שהוא צופה עבורם:

קטין מ-10 ללא הבחנה: אי אחריות עונשית מוחלטת
קטין מ-13 בעל כושר אבחנה (שיקול דעתו הבלעדי של השופט, 8 שנים בממוצע): חווה “גרימת אמצעים חינוכיים”. יש להבחין בין ילדים מתחת לגיל 10 לבין בני 10-13 הכפופים לסנקציות חינוכיות, צעדים שנויים במחלוקת שכן הם יושבים על הגבול בין ענישה לחינוך.

קטין בגילאי 13 עד 16: מעבר לאמצעים חינוכיים, המערכת המשפטית נוטה לראות באחריותם מופחתת והם סובלים רק ממחצית העונש המקובל, שאינו יכול לעלות על 20 שנות מאסר. ו-7,500 בקנסות.

קטין בגילאי 16 עד 18: זוכה אף הוא לתירוץ של מיעוט, אך עקרונית ניתן לחזור בו במקרים של עבירה חוזרת שנייה של עבירות ספציפיות, או כאשר “נסיבות המקרה ואישיותו של הקטין מצדיקים זאת. ” (“lorsque les circonstances de l’espèce et la personnalité du mineur le justifient” ).

אחריות של מנהיגים ומחליטים
כדי להבטיח ציות להוראות חוקיות ורגולטוריות מסוימות, המחוקקים ליוו אותם במהלך המאה ה-20 בסנקציות עונשיות.
בדרך כלל מדובר בעבירות חסימה שנועדו למנוע נזקים חמורים, למשל במקרה של היגיינה וביטחון במקום העבודה, של איכות הסביבה, כספים, זכויות איגודי עובדים מסגרת קולקטיבית: הסדרת חלק מהפעילויות הכלכליות, של עבודה בשכר, של שטחים פתוחים ציבוריים.

כדי שהפרה תתואר כמונעת, אין להפליל כל כך את ההתנהגות המזיקה אלא השמטה של ​​התנהגות הנדרשת על פי חוק.

כיצד לזקוף עבירת מחדל לאדם תוך כיבוד עיקרון האחריות האישית?

עבריין יהיה, באופן הגיוני, אדם שהרגולציה הנחילה לפעול, רק מי שחובה עליו לפעול, ניתן להטיל דופי באי-פעולה.

כמה חובות חוקיות לפעול מכבידות באופן אינדיבידואלי על כל אזרח: סיוע לאנשים הנמצאים בסכנה, הימנעות מרציחות ופציעה בחוסר זהירות.

לאחרים יש תכונה ספציפית שלא ניתן להתחייב אלא במסגרת חברתית: למשל רגולציה של פעילויות כלכליות מסוימות, של עבודה בשכר, של מרחבים ציבוריים.

החוק מפנה צו מניעה למנהיגי ומקבלי ההחלטות של הקולקטיב: בין אם נשיא תאגיד, ראש עירייה, יו”ר המועצה הכללית או מנהל עסק, על מקבל ההחלטות להשתמש בסמכויותיו כדי לפקח על כיבוד החוקים ב. מקום, בין אם על ידי ציות לחובות משפטיות או על ידי פיקוח על ציות הכפופים לו.

אם היסוד המוסרי של ההפרה שייך ללא ספק לאדם המבצע אותה, כיוון שלנציג אין אוטונומיה, תפיסת היסוד החומרי בעייתית יותר. אילו היה המחליט מכבד את הדין, היה מצווה על הכפוף לפעול או לא לפעול בדרך מסוימת; הוא לא היה מכבד את הגבלות הרגולציה אבל הוא היה מכבד אותן על ידי משנה. כאשר לא כיבדו אותם, מקבל ההחלטות לא נראה כמחבר מהותי של ההפרה אלא כמחבר מוסרי, כמעט שותף. מיושם לעתים קרובות על עבירות של השמטה, עם זאת, ההבחנה בין מחבר חומרי למי שפשוט היה לו רצון פוגע היא קלושה.

זו הסיבה שניתן להטיל דופי במנהל שהיה אמור לכבד ולאכוף את הכללים החלים בכך שלא עשה זאת. אם ההפרה בוצעה ככל הנראה על ידי כפוף שלישי, המחליט אכן אחראי לכך שלא פעל. אחריות זו של המחליט אינה פוגעת בעקרון האחריות לפעולות אישיות. היא גם אינה פוטרת את הכפוף מאחריותו, אם ניתן לזקוף לו את יסודות ההפרה.

כמו כן, על המחליט באופן עקרוני להגיש הוכחה להיעדר אשמתו, גם אם הוכחה זו תהיה הלכה למעשה קשה להפקה: מניחים שהמחליט מכיר את הכללים החלים על פעילותו ולרוב מואשם באי כיבודם. או להבטיח שהם יכובדו. דוגמה: ראש עיר אשם באופן אישי בהעדפות משום שקבע את סדר היום וניהל את ישיבת מועצת העירייה שהפרה את ההגבלות החוקיות (Crim. 19 Novembre 2003).

כאשר מקבל ההחלטות למעשה אינו מקבל ההחלטות בחוק, בית הדין לתיבת הפטר נוקט בפתרון דומה לזה של סמכויות השיפוט האזרחיות בנסיבות דומות: מקבלי ההחלטות הם שותפים למחברי ההפרה, וכל אחד יכול להיות נרדף כאילו הוא המחליט היחיד (Crim. 12 septembre 2000).

גם המנהל השיפוטי של חברה, המושקע בסמכויות ההוצאה לפועל, לוקח על עצמו את אחריותו ואת תכונותיו.

בכל זאת הסתבר כי בהיררכיות גדולות המחליט אינו אחראי בפועל על מכלול הפעילות של העסק. חמור מכך, המחליט אינו יכול לעמוד באופן מהותי בכל ההתחייבויות המכבידות עליו: ראש מיזם צריך לשים לב כל העת לכך שהוראות הבטיחות מבוצעות על ידי העובדים, כללי החשבונאות והחיוב על ידי מחלקת הנהלת החשבונות, חוקי העבודה מבוצעים על ידי משרד כוח אדם, וכללי התברואה של מחלקות האחזקה והתחזוקה…
אין זה נראה צודק או מתאים לזקוף לו עבירה כאשר סמכות ההחלטה בידי צד שלישי.

זהו מנגנון האצלת הסמכויות.

האצלת סמכויות
האחריות הפלילית של מקבל ההחלטות קשורה בסמכויות שבידו על תפקודו של המפעל: אלו הן הסמכויות המאפשרות לנזוף בו באי-פעולה או במתן אפשרות לביצוע הפרה.

אי אפשר לנתק אחריות זו מאיכויות הסמכויות של מקבל ההחלטות. כתוצאה מכך, האצלת הסמכויות נושאת עימה גם על צד שלישי זה את האחריות הפלילית הנלווית לכך. פתרון הגיוני זה אושר על ידי Cour de cassation מתחילת המאה ה-20 (28 ביוני 1902).

האצלת סמכויות היא פעולה בהסכמה בין מקבל החלטות מאציל לכפוף לנציג; כתיבה שימושית רק כהוכחה. אפשר לדמיין שליחות משנה עם אותם תנאי תוקף ויעילות כמו האצלה הראשונית. מאידך, כל האצלה משותפת נשללת: על הנציג ליהנות מאוטונומיה וסמכות שאינם מתיישבים עם הפעלת האצלה הקולקטיבית.

תוקפה ויעילותה של האצלת הסמכויות תלויים במספר קריטריונים שהובאו בפסיקה:

א. האצלה רק פוטרת מהאחריות במעמד זה: בשום מקרה לא יוכל מחליט שנטל חלק באופן אישי בהשלמת הפרה להיעזר בהגנת המשלחת. מקבל ההחלטות הנוטל חלק באופן אישי בהפרה אחראי למעשיו האישיים וכמו כל מחבר מהותי של ההפרה, הוא יכול להיענש. רק האחריות שנגרמה עקב אי מילוי ההתחייבויות המוטלות על תפקידיו, יכולה ליהנות מהאצלת סמכויות. דוגמה: Crim. ב-17 בספטמבר 2002, אסטרטגיות מכירה אגרסיביות, מרכיב של הונאה, נותרו מיוחסים למקבל ההחלטות למרות האצלת הסמכויות, שכן הוא הגה וארגן את האסטרטגיות בעצמו.

ב. האצלת סמכויות נחוצה על ידי מבנה המיזם: רק מקבל ההחלטות שאינו יכול לקבל ביעילות את התחייבויותיו המשפטיות יכול להאציל את אחריותו לצד שלישי. מנגנון האצלת הסמכויות אינו אמצעי עבור מקבל ההחלטות להיחלץ מאחריותו הפלילית, אלא מנגנון להבטחת יעילותן של המגבלות המשפטיות. כאשר קנה המידה או הארגון המהותי של מיזם אינם מאפשרים למקבל החלטות להתעמת עם חובותיו, האצלת סמכויות מורשית ואף רצויה. באותה רוח המשלחת לא יכולה להיות כללית אלא צריכה להתייחס למגזר פעילות מדויק. האופי המיוחד הזה של המשלחת מתפרש בקפדנות על ידי השופטים.

דוגמה: Crim. 14 באוקטובר 2003, האצלת הסמכות בנושא היגיינה ואבטחה למנהל, נשיא הוועדה לאבטחה ותנאי עבודה היגיינה (CHSCT), ועדת המנדט בכל מקום עבודה, אינה מעבירה את האחריות לאי התייעצות עם CHSCT: יש הפרעה בוצע על ידי מקבל ההחלטות בחברה. נראה שבית המשפט לשיפוט מבחין בין האצלה “טכנית” בענייני היגיינה וביטחון, בטון, לבין האצלה של חובות שיפוטיות או מנהליות הקשורות לתפקוד ה-CHSCT.

ג. הנציג הוא חבר במפעל הניתנים לו הכשירות, הסמכות והאמצעים הדרושים: על מקבל ההחלטות למנות את אחד הכפופים לו או אולי ראש ארגון בת בקבוצת חברות שיש לו את הכשירות הטכנית, הסמכות ו מהותי פירושו לאפשר לו, בפועל, להביא לסיום מוצלח את המשימה שהטילה עליו המשלחת.

תנאים אלה הם כדי למנוע משלחות פיקטיביות. כדי שכפוף יקבל על עצמו את האחריות הפלילית הקשורה לאחריות מסויימת, מקבל ההחלטות חייב להעמיד אותו בעמדה להבטיח ביעילות את כיבוד החוק. המחליט שימשיך למשלחת שיפוטית מבלי להעביר למעשה את סמכויותיו יישאר אחראי בתפקיד זה לעניין המואצל.

מציאת קיומה וקביעותה של האצלת סמכויות מבטיחה נובע מכוחם הריבוני של שופטים בבתי משפט נמוכים, שלעתים קרובות מפגינים את עצמם די מחמירים עם פוסקים, חוסר אמון במשלחות פיקטיביות: Crim 10 septembre 2002, למשל, בעניין אסבסט אשר מוצא את הנציגות הכללית של ארגון ופיקוח על בטיחות באתר הבנייה.

השפעתה של אחריות זו באותה התפקיד הקשור למנגנון האצלת הסמכויות היא לתת למקבלי ההחלטות חובה ממשית להאציל את אחריותם ברגע שאינם יכולים ליטול על עצמם אותם, דבר המבטיח יעילות מירבית של הסדרת פעילותם.

RPPM
כדי להפעיל את האחריות הפלילית של תאגיד כמחבר, ההפרה חייבת להיות בוצעה בשם התאגיד על ידי הסוכן או נציגו.

זה המנגנון לאחריות פלילית על ידי ריקושט.

התאגיד אינו נחשב במשפט הפלילי כאדם אוטונומי הניחן בכוח ההחלטה ובדרכי הפעולה שלו, אלא כאדם מופשט המתגלם על ידי נציגיו או סוכניו.

RPPM הוא מנגנון המייחס לתאגיד עבירות של אדם פיזי אחד או יותר: הנציג או הסוכן, במילים אחרות אנשים בעלי הסמכות החוקית והחוקית המקובלת להעסיק את התאגיד, ובמיוחד הנציג של נציג עם התאגיד. היכולת, הסמכות והאמצעים הדרושים לביצוע משימה זו.

לא ניתן לזקוף לו עבירה שבוצעה על ידי זר לתאגיד, ולעיתים במעשים זרים להיקף הייצוג, או עבירה שלא מבוצעת מטעם התאגיד (כלומר לטובתו או בשמו).

זקיפה של הפרה לתאגיד מניחה שמרכיבי הפשע קיימים, והיא נעשית לעתים קרובות יותר לאנשים פיזיים à une personne morale suppose la réunion de tous les éléments de l’infraction, le plus souvent sur la tête d’une personne זיהוי גוף, נציג או נציג המורל האישי. Les juges ne peuvent en aucun cas établir l’existence des éléments de l’infraction directement dans le chef de la personne morale (Crim. 29 באפריל 2003).

קביעה של אי אחריות לנציג או לסוכן מונעת להלכה העמדה לדין של תאגידים, אפילו, כך נראה, במקרה של עילה סובייקטיבית של אי אחריות, תכונות אישיות של הסוכן כגון דמנציה, למרות הפתרון אינו ברור בחוק.

תאגיד מהווה ישות אוטונומית בעלת אישיות שיפוטית שונה מזו של חלקיה המרכיבים אותה. מכיוון שבתיאוריה, שום דבר לא מאפשר להחיל על אדם סיבה סובייקטיבית של אי-אחריות החלה על צד שלישי, il ne semble pas opportun de contrevenir à ce mécanisme dans l’hypothèse d’une personne morale, sauf à rompre l’égalité des justiciables devant la loi pénale.

היעלמות התאגיד שמה מטבע הדברים קץ להעמדה לדין, זאת גם במקרה של מיזוג או רכישה. עקרון האחריות לפעולות אישיות נוגד את הישות הרוכשת או בעל האחריות להפרות שבוצעו על ידי העסק הנרכש (Crim. 14 Octobre 2003).

סיבות לאי אחריות פלילית
אם למחבר הפרה יש עילה לקביעת אי-אחריות, לא יידון בשל היעדר אחריותו, גם אם העובדות המרכיבות את ההפרה יוכרו והאשמה.

הדוקטרינה, בדומה לפסיקה, מפעילה הבחנה שאינה מופיעה בחוק העונשין בין הסיבות האובייקטיביות לממצאים לא אחראיים, או עובדות מצדיקות, או הסיבות הסובייקטיביות לאי אחריות, או אי מיוחסות.

סיבות אובייקטיביות לאי אחריות (עובדות מצדיקות)
עילות אובייקטיביות לאי אחריות עונשית, הנקראות גם עובדות מצדיקות, מוחקות את אופיו העונשי של המעשה. פטור מעונשו של השחקן הראשי חלה לאחר מכן על השותף וגם על התאגיד.

עובדות מצדיקות הן משלושה סוגים:

אישור החוק, או צו מרשות לגיטימית (סעיף 122-4
הגנה לגיטימית (סעיפים 122-5 ו-122-6 )
מצב של צורך (סעיף 122-7 ).
אישור החוק, צו מרשות לגיטימית
הסמכת חוק או תקנה חושפת סתירה בין נוסח חוק פלילי לבין נוסח חוק אחר, בין אם הוא מכיל משפט אזרחי, מנהלי או עונשין. אישור רגולציה יכול להצדיק רק הפרות רגולטוריות ולא הפרות של החוק הפלילי, לא פחות בגלל ההיררכיה של הנורמות כמו בגלל הפרדת הרשויות המבצעת, המחוקקת והשופטת.

העיקרון הליברלי גורס כי איסור הוא תמיד היוצא מן הכלל בכל הנוגע לחירות, ולכן הסמכות בחוק חייבת תמיד לשקול יותר מהאיסורים של חוק אחר מאותו סוג.

היישומים העדכניים ביותר של העובדות המצדיקות נוגעים לשימוש בכוח על ידי המשטרה והז’נדרמריה, ומעשים רפואיים, שאינם נחשבים אלימים אם מדובר במעשים של רופאים ויש להם מניע טיפולי. כמו כן, סעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לכל אזרח לעצור את מחברו של פשע או עבירה שדינה עונש מאסר, ולבלום אותו אדם עד להגעת המשטרה.

ב-5 בינואר, 2000, הצביע Cour de c Cour de Cassation כי הגנת העובדות המצדיקות על ההרשאה על פי חוק חלה על הפרות בלתי רצוניות שבוצעו במהלך ביצוע מעשה מורשה על פי חוק, למשל, סרבול של ז’נדרם הגורם ל מותו של האדם שאחריו רודף כדין.

זאת בהנחה, כמובן, שהקריטריונים להחיל את ההרשאה על המצב הנתון היו כולם במקום, וכי היה צורך מוחלט למשל שהז’נדרם ישתמש בנשק שלו, Crim. 18 בפברואר 2003.

החלטה זו מאשרת כי הסמכת דין אינה עילה סובייקטיבית לאי-אחריות; ההרשאה אינה גורמת להעלמת היסוד המוסרי, אחרת חוצפה תישאר בעונש.

הרשאה תחת נמוכה יכולה רק לכסות בדיוק את העובדות המפורטות כפי שהוסרו בחקיקה. כמו כן, חובת החיים המשותפים המחייבת בני זוג לקיים יחסי מין אינה מסמיכה אחד מהם לכפות יחסי מין על האחר. הזכות לעצור ולבלום את מחברו של עבירה בוטה אינה מאפשרת להתעלל בו, לערוך חיפוש או לחקור אותו לפני הגעת המשטרה.

גם הודעה מנהלית, או הרשאה לביצוע פעילות, אינם מצדיקים הפרה של החוק הפלילי. כנראה שלרשויות המנהליות אין סמכות לאפשר להתנהגות לברוח מתחום המשפט הפלילי.

בית המשפט לעונש מצא כי החובה לסייע לאדם הנמצא בסכנה המתוארת בסעיף 223-6 לחוק העונשין לא הצדיקה את הסיוע שניתנה לעוון על ידי אחות, מרגע שהשירותים שניתנו לו חרגו מעבר לסיוע ההכרחי הנדרש על ידי אחות. הסכנה של השולל (Crim. 17 septembre 2003).

בנוסף להרשאה על פי חוק, מקובל לאפשר פעולות קלות באנשים qui permet des atteintes מבלי שהכותב שלהם יטריד: לפיכך, להורים יש זכות לתקן את ילדיהם, אנשים יכולים לעסוק בספורט אלים או לבצע פירסינג או קעקועים מבלי שירדוף אחריהם. על אלימות מרצון.

הגנה לגיטימית
הגנה לגיטימית מסופקת על ידי סעיף 122-5 לחוק העונשין. עובדה מצדיקה זו מיטיבה עם מי שעומד בפני התקפה בלתי צודקת ואקטואלית נגד אדם או טובין, מבצע מעשה הכרחי, בו-זמני ומידתי בהגנה על אותו אדם או טוב זה.

המרכיבים של הגנה לגיטימית הם כדלקמן:

התקפה לא צודקת נגד עצמך, אחרים או נכס. האופי הבלתי צודק של התקיפה מוציא בעיקר אלימות לגיטימית כמו שוטר שמנסה להגן על הסדר הציבורי, או התנהגויות חוקיות כמו החרמת תירס GMO.

התקפה מקבילה, במילים אחרות, נלחמת בזמן ההתקפה. אי אפשר להיעזר בטיעון הגנה לגיטימי לפעולת נקמה, למשל כאשר קורבן יורה לעבר תוקפן שכבר בורח. מצד שני, הגנה שהוכנה מראש (הצבת מלכודות, גדרות חשמליות) תקפה כל עוד אמצעי ההגנה לא יוצאים לפועל עד שתהיה התקפה ממשית.

נקמה הכרחית: במילים אחרות, כדי להתמודד עם המתקפה, יש צורך בביצוע מעשה בלתי חוקי; אין חלופה חוקית לנקמה.

תגובה פרופורציונלית למתקפה: הערך המוקרב חייב להיות נמוך מהערך המוגן; התשובה חייבת לגרום לעלות חברתית נמוכה יותר מאשר אם הפיגוע היה בוצע.

הפסיקה השכילה להבהיר את התנאים להנחת טענת הגנה לגיטימית.

האופי הממשי והבלתי צודק של המתקפה אינו מהווה בעיה רצינית ביישום. כאשר התקיפה היא פעולה של רשות ציבורית, אי הצדק שלה עלול להיתפס במקרים של אי חוקיות גלויה (מכות ופשיטות לילה).

אופייה ההכרחי והמידתי של התגובה נתון כשלעצמו להערכת שופטי בית משפט קמא, ובהתאם למכלול נסיבות העובדות. החלטות בית המשפט לתיפטר מה-6 בדצמבר 1995 ו-21 בפברואר 1996 חושפות קורבן שנתפס בצווארון שנמצא אשם על כך שהגיב במכות מטפרים חדים אך הוכר כהגנה לגיטימית לירי כדור ללב התוקפן.

בפרשיות רבות המתרחשות בלילה, ניתן לראות כי קביעת אופייה ההכרחי והפרופורציונלי של התגובה אינה תלויה במציאות התוקפנות, אלא בחומרתה כפי שנתפסת על ידי כותב המאמר.

במקום להרהר במאזן האינטרסים שבאמת פועל, שופט העונשין שואל את עצמו האם אדם סביר שנמצא באותו מצב היה מגיב באותה צורה.

גישה סובייקטיבית זו, שיכולה להוביל למציאת קבילות לטענה משוערת גרידא של הגנה לגיטימית, בתגובה לתוקפנות דמיונית, מסבירה את הסירוב להצדיק כהגנה לגיטימית הפרות בלתי רצוניות. אדם נבון יכול לשלוט במעשיו ולהגיב באופן מידתי לתוקפנות שהוא קורבן לה; הוא לא יבצע כל מעשים לא זהירים או רשלניים שיביאו לפציעתו או למותו של התוקפן שלו.

גישה זו מצדיקה גם שלילת היתרון של הגנה לגיטימית ממי שאינו יודע שהוא בעמדת הגנה: למשל, אדם שמצטרף לקטטה להנאת הלחימה ושבמקרה הופך לחלק מקבוצת קורבנות ב מצב של הגנה לגיטימית.
הגנה לגיטימית תגן על מי שבזמן ביצוע מעשה אסור אינו מבצע תקלה, או שחשף את חוסר המסוכנות החברתית שלו.

הכרח
מצב של צורך הוא עובדה מצדיקה אמיתית, המכסה אפילו עבירות בלתי רצוניות: פשיעה. 16 ביולי 1986 מצא ז’נדרם שאינו אחראי פלילית לכדור שנורה באדמה כי הוא היה צריך להפחיד מישהו, מה שפצע אותו אדם בריקושט.

הקריטריונים הקובעים למצב הצורך להיכנס לפעולה עשויים להיות האיזון בין האינטרס המוגן לאינטרס המוקרב, כשני מעצרים בתא הפלילי ב-11 במאי 2004. במקרה זה ערעור מס’ 03-80.254, פסק הדין האשמה של שופטי בית המשפט קמא בסנגצ’אלי-דוואני באשמת גניבה בוטל משום שהמסמכים שנתפסו במרמה היו אמורים לשמש כדי להגן על הנאשמת בהתדיינות עם מעסיקה. בית המשפט העליון (שיפוט השיפוט) מצא למעשה שמצד אחד האופי ההכרחי בהחלט של המסמכים להגנתו של הנתבע לא נחקר על ידי שופטי בית המשפט קמא, בהתחשב בכך שגניבת המסמכים בוצעה רק ב. הכוונה ל”שמירה לגיטימית של הוכחות” במסגרת תביעה משפטית. בית המשפט לערעורים אישר באותו יום בתיק אחר (ערעור מס’ 03-85.
521 ) את זיכויו של מי שהועמד לדין באשמת גניבה.

גורמים סובייקטיביים לאי אחריות (אי מיוחסות)
כפייה
כפייה היא המקבילה העונשית לכוח עליון. זה כוח שאי אפשר לעמוד בפניו. כמו במשפט האזרחי, קיים ויכוח על אי-צפוי – האם זה תנאי ליישום הרעיון או שמא זה תולדה של אי-עמידה, אירועים צפויים מטבעם ניתנים להתנגדות? הלשכה הפלילית דרשה שהאילוץ יהיה בלתי צפוי ובלתי ניתן לעמוד בפניו. החוק, לעומת זאת, מזכיר רק אי-עמידה.

כפייה יכולה להיות פיזית או מוסרית; הקריטריונים החשובים הם אופיו שאין לעמוד בפניו והקשר הסיבתי שלו לפשע. כפייה היא עילה לאי-מיוחס, אבל היא חייבת לבטל את כושר ההבחנה של הנפגע כדי להילקח בחשבון.

הדבר עלול ללבוש צורה של אסון טבע או מחלה של השחקן: נהג שחולק עקב מחלה שלא ידע שיש לו, פטור מכל אחריות פלילית לתוצאות התאונה שאולי גרם.

הדוגמה הקלאסית לכפייה מוסרית היא כפייה הנובעת מלחץ או סחיטה אשר ביטלו את כושר ההבחנה של הקורבן. בית המשפט לעונשי חיסול הצליח לגלות שהלחץ לכאורה של השלטונות הגרמניים על דמותו של מוריס פאפון לא ביטל את רצונו החופשי, ולכן הוא נותר אחראי לשותפותו לפשעים נגד האנושות (Crim. 23 janvier 1997)..

הכפייה לא תילקח בחשבון אם היא נובעת מתקלה או חוסר זהירות של מי שפועל.
לפיכך, אדם שמכיר את עצמו נתון לחוסר בריאות אך נוהג בכל זאת, או שנמנם לאחר תחילת נסיעה במצב מתקדם של עייפות, אחראי על רצח או פציעה בלתי רצונית אם הם גורמים לתאונה.

טעות משפטית
“Nemo censetur ignorare legem” (אף אחד לא צריך להיות בור בחוק): הפתגם מספק פיקציה משפטית (לא חזקה או הוכחה פשוטה הנחוצה לתפקודן של כל מערכות המשפט.

החוק נשען על אופיו המחייב ואי אפשר לדמיין מערכת שיפוטית שבה אנשים יוכלו להיעזר במדפי בורותם בחוק כדי לחמוק מתחולתו.

כאשר עבר רפורמה בחוק העונשין, ניסו המחוקקים לעמוד בצווי הבהירות והנגישות ולפרט עבירות אפשריות, מחוץ לחוק, בספר החמישי של חוק העונשין. נראה שאי אפשר היה למנות את מכלול העבירות הקיימות והפעילות בחוק הצרפתי, אך מספרן מוערך ב-10,000.

חוסר אפשרות זו לדעת את קווי המתאר המדויקים של המשפט הפלילי הובילה את המחוקקים להחליש את הבדיון של ידיעת המשפט על ידי הכנסת הטעות בדין כגורם לאי אחריות. סעיף 122-3 לחוק העונשין קובע את אי אחריותו של אדם שיכול להוכיח כי האמין, בטעות חוק שלא יכול היה להימנע ממנו, כי הוא יכול לבצע את הפעולה הנדונה באופן לגיטימי. זה לא כל כך עניין של הוכחת אי ידיעתו של אדם במשפט הפלילי אלא של הוכחת אמונתו בחוקיות הפעולה הנדונה.

בית משפט הכספים יישם את עילת אי-אחריות זו באופן מצומצם ביותר, ומצא למשל כי הטעות בהיקף החלטת בית המשפט שנגרמה על ידי היועץ המשפטי של בעל הדין אינה בהכרח הגנה בלתי מנוצחת, שכן השופט יכול היה תתבקש לפרש אותו (Crim. 11 Octobre 1995). באותה מידה היא מצאה שחברה שהרחיבה את השוק שלה לאחר (מיניסטריאל) ציינה שאינה זקוקה לאישור, לא ביצעה טעות בלתי מנוצחת, משום שהיא יכלה להתייעץ עם משפטנים מוסמכים (Crim. 19 mars 1997. מאוחר יותר הוא גיבש את העיקרון לפיו ייעוץ פשוט מעורך דין אינו מהווה טעות בחוק (Crim. 7 janvier 2004).

בית המשפט קיבל על עצמו את אי אחריותו של ראש מיזם שרק מיישם הסכם קיבוצי שנחתם בחסות מתווך שהוגדר על ידי הממשלה (Crim. 24 Novembre 1998).

עילה זו של אי-אחריות נמצאת בשימוש נרחב יותר על ידי בתי משפט נמוכים יותר, בדרך כלל צונחים על ידי בית המשפט לעונשי כספים, בשל חששות לשוויון. כך למשל, בית הדין לערעורים בפריז קבע כי חוסר ההתאמה בין הפסיקה של הלשכה העסקית והפלילי של בית המשפט לעניין חוקיות המסמכים שצולמו על ידי העובדים על מנת להמציא אותם בצדק, הובילה את העובד ל טעות בחוק המונעת פסק דין אשם בגין גניבה CA Paris, 9 novembre 2000, Crim.11 mai 2004.

מעבר לשלושת הסיבות הסובייקטיביות הללו לאי-אחריות, קיימות חסינות הנובעות מתכונותיו האישיות של הנתבע, כגון החלת סעיף 311-12 לחוק העונשין, חסינות בני זוג, עולים וצאצאים בענייני גניבה.
חסינות כאמור הן סיבות אישיות לאי אחריות שאינן חלות על השותף או על התאגיד; הם בכל זאת אינם זהים להיעדר יסודות מוסריים ובזה הם ניגשים לגורמים האובייקטיביים של אי-אחריות.

הפרעה נפשית או דמנציה
סעיף 122-1 לחוק העונשין אומר שאדם “שסובל ברגע הנדון מהפרעה נפשית או נוירו-נפשית המבטלת את כושר ההבחנה שלו או את שליטתו במעשיו” לא יימצא אחראי פלילי.

בהתאם לרגע שבו הצרה הנפשית או הנוירו-פסיכית הכריזה על עצמה, האישומים של האדם יכולים להידחות על ידי הצרפתים, או לקבל פסק דין לזיכוי או אי אשמה בבית המשפט קמא. אם האדם נחשב לסכנה לחברה בגלל הפרעה נפשית שלו, הוא יכול להיות מאושפז במוסד לחולי נפש.
הנאמן préfet מחליט מה לעשות עם האדם במקרה זה.

אחריות פלילית של פוליטיקאים צרפתים
חברי פרלמנט
בצרפת, לצירים ולסנטורים יש חסינות פרלמנטרית המסתכמת באי-אחריות (חסינות יסודית) וחסינות (חסינות להליך).

נבחרי ציבור מקומיים
נבחרי ציבור מקומיים ב-1974 זכו לפריבילגיה שיפוטית, בעיקר נסיכים ושופטים. הוקם בעקבות השריפה ב-5/7 באולם הריקודים וגזר הדין שלאחר מכן של ראש עיריית סן לורן דו-פונט דאז, שעשה רושם רב עוצמה על המעמד הפוליטי. פריבילגיה זו אפשרה לחקור פשעים ועבירות של נבחרי ציבור בשטח שיפוט אחר משלהם, להימנע מכל צדדיות מצד השופט, ובוטלה עם הרפורמה בחוק העונשין ב-1993.

יישום הביזור הוביל לצמיחה משמעותית ב-20-כמה שנים של גוף התקנים (יותר מ-5,000 טקסטים הפרוסים ב-18 קודים) שאליהם כפופים נבחרי הציבור, לעיתים ללא האמצעים, במיוחד בעיריות קטנות, ליישם אותם. בפועל. תחומי העיצוב העירוני, הסביבה והביטחון של השווקים הפיננסיים הם כל כך הרבה “נישות עבירות”. כמו כן, המחוקקים יצרו עבירות לא מכוונות, סטיה מהעיקרון האומר “אין פשע של עבירה ללא כוונה לבצעה” (סעיף 121-3 לחוק העונשין). לבסוף, בהקשר של משבר כלכלי ותחרות בין ערים למשיכת עסקים,).

ייתכן שראשי ערים הרגישו כמו “שעירים לעזאזל של דמוקרטית הקרבה”, במילותיו של הסנאטור הוברט האנל, שנאלצו להגביל את יוזמותיהם. לכן החקיקה ניסתה למסגר טוב יותר את התופעה, בעיקר עם חוק פושון מיום 10 ביולי 2000, על עבירות בלתי מכוונות (…). סגן Etienne Mourrut הציג חוק הנוגע לאחריות פלילית של נבחרי ציבור מקומיים בהפגנות ספורט או תרבות.

חקירות לדוגמה של אחריות פלילית של נבחרי ציבור מקומיים
1970: שריפת דאנסהול 5/7 בסן לורן דו פונט
1991: נפילת סל פורטיקו בסן-דני
1991: שריפה ב- Barbotan-les-Thermes
1992: שיטפונות ב- Vaison-la-Romaine
1995: טביעה בנהר הדראק
2012: תאונה במהלך בנדידו ב- Grau-du-Roi.

מקורות משפט פלילי צרפת
מקורות המשפט הפלילי חוזרים לצדק במשפחה, לגמול על עבירות נתפסות ונקמה. נקמה פרטית הייתה במקור דרך לשמור על סדר חברתי גס בין החמולות, כאשר החשש מנקמה הוא הגורם המרתיע. הדבר יצר כבוד מסוים לזרים ולחמולות אחרות, וכאשר היה צורך בחישוב חשבונות, הדבר יכול להתרחש לא רק נגד עבריין משוער, אלא גם נגד משפחתם, ראש החמולה או חברי החמולה הבכירים, כך שאחריות פלילית. במקור היה קולקטיבי ולא אינדיבידואלי.

עם נפילת האימפריה הרומית נעלמו הפקידים האחראים על המשטרה. עם עליית הפיאודליזם בצרפת, סמכויות השיטור התפזרו בין מספר רב של זרים. אדוני הלנות שלהם, הם היו כל-יכולים, כולל זה של צדק בין האיכרים שהם שלטו.

ככל שמדינות התפתחו וצברו כוח, הצדק הפרטי נסוג; המדינה הייתה מעורבת רק במידה של שליטה פרוצדורלית בנקמה פרטית, כדי לשלוט בהגזמות. צרפת הושפעה מטקסטים של הצדק הרומי שעדיין היו זמינים ונלמדו, ובמאה השלוש עשרה, המדינה החלה להיות מעורבת יותר, והמערכת הקודמת של צדק פרטי התפתחה לצדק ציבורי, כשהמדינה קיבלה על עצמה את כוח הדיכוי., המתמקדות בעוולות חברתיות ולא בעוולות אישיות, פרטיות, שבהן קורבנות פרטיים או תובעים הפכו למשניים לתפקידה של המדינה.

מערכות פרטיות וציבוריות אלו התקיימו יחד במשך זמן מה. ניתן לראות בפשע כישלון של מונרך לקיים את השבועה שנשא עם הצטרפותו, לשמור על שלום בממלכה, מה שהצדיק את העניין בדיכוי פומבי של הפשע, אם הפרטים הנוגעים בדבר לא יכלו לעשות זאת באופן פרטי. עד המאה השש עשרה, אנשים נאלצו לפעמים לבקש רשות מהמונרך כדי לעסוק בהגנה עצמית.

זה התפתח עוד היום, עד לנקודה שבה הגנה עצמית עדיין מותרת אם אדם נמצא בסכנה מיידית, אחרת, היא מוקצה לרשויות.

נקמה לא הותרה עוד ליחידים, אלא ניתנה לנכס על ידי המלך, על סמך כוחם האלוהי.

השעיית משפט בניסיון
בצרפת של ימי הביניים ובמקומות אחרים באירופה, משפט בניסיון היה מנהג שיפוטי עתיק לפיו נקבעה אשמתו או חפותו של הנאשם, כגון משפט בקרב, באש או במים. האמונה הייתה שאלוהים קבע את התוצאה, ולהצגת ראיות או עדים לא היה שום תפקיד. זה נמשך מאות שנים, כי אנשים האמינו שזה עובד, ולא היה אף אחד (חוץ מהקורבן והעבריין האמיתי, שישתוק) שיגיד שלא. אבל במאה ה-12 האמונה בו החלה להיחלש, ובראשם דעות מנוגדות מהכנסייה. ההתנגדות נפוצה, ובשנת 1215 הכנסייה גינתה את המשפט בניסיון במועצה הלטרנית הרביעית.. המשמעות היא שכמרים לא יכלו עוד להשתמש במשפט בניסיון לקבוע אשמה או חפות, והיה צורך למצוא אמצעים אחרים.

לכנסייה כבר הייתה שיטה אחת אחרת, שעד כה שימשה רק למקרים של עבירות נגד הכמורה, ולמקרים של חשד לכפירה, כלומר היו מארגנות ועדת חקירה בראשות איזה אדם מהימן כדי לברר את העובדות. החוקר היה חוקר חשודים ועדים וכותב דו”ח. הפסיקה בדבר אשמה או חפות תתבסס על התיק הכתוב. חקירה רשמית זו, או “אינקוויזיציה”, היא הבסיס למערכת האינקוויזיטורית בצרפת.

אנגליה נקטה בגישה אחרת, וזימנה קבוצת אנשים כדי לענות על שאלת האשמה או החפות שהוטלה בעבר על אלוהים, וזה הפך למקור למשפט על ידי חבר מושבעים ומערכת המאשימה.

כנסייה
לפיתוח מערכת המשפט הפלילי הצרפתי יש שורשים חשובים במשפט הכנסייתי של הכנסייה הקתולית. בזמן שאנגליה התקדמה לעבר השיטה האדוורסרית של המשפט הפלילי, בצרפת הניחה את הבסיס למערכת האינקוויזיטורית. זה חוזר למאמצים של הכנסייה מימי הביניים לחקור ולחסל כפירה. בדרום צרפת של המאה ה-12 למשל, שחיתות והתנהגות לא מוסרית של אנשי דת הובילו להקמת תנועות שונות בתגובה כמו הקתארי, שהכנסייה הכריזה על כפירה ואישרה מסע צלב נגדם במועצה הלטרנית השלישית.

למרות זאת ושפיכות דמים רבה, התנועה גדלה.

ב-1229מועצת טולוז, הדומיניקנים ארגנו חקירות על הכפירה, בניסיון לשנות את אמונתם או לעצור את התפשטותם; אלה נקראו אינקוויזיציות, וההליך הפלילי החילוני החל להתאים את שיטות הכנסייה למערכות משלהם, והפך לבסיס למערכת האינקוויזיטורית הצרפתית.

Maréchaussée
מידע נוסף: Maréchaussée
המשפט הפלילי הצרפתי חוזר ל- Maréchausee בימי הביניים. מאז, ובמידה פחותה עד תום המשטר העתיק, תפקידי המשטרה ומערכת המשפט היו שלובים זה בזה. מלכים, אדונים ונכבדים עשו צדק.

במובן זה, הצדק בצבאות היה חלק מתפקידם של השוטר הגדול של צרפת, שירש את הסנשל ב-1191 כראש הצבאות, ושל המרשלים של צרפת, שהיו סגניו.

השוטר הגדול והמרשלים האצילו את סמכויותיהם לפרובוסטים שלהם.

פרשנות משנת 1767 לקוד הפלילי של 1670
תחומי השיפוט הללו התמזגו תחת פרנסיס הראשון תחת השם של בית הדין השופטים והמרשלסי, עם מושבו בפריז. הפרובוסטים גם עשו צדק עם הצבאות בבתי דין פרובוסלים. גופי האכיפה היו הפלוגה של השוטרים והפלוגות של Maréchausee. ה- Maréchaussée הסתובב במקור באזור הכפרי, ותופס וגזר דינם של עושי רשעים מקרב הצבא, ואחרי 1536, גם בקרב האוכלוסייה האזרחית. היה להם גם הכוח לגזור עונשים על עבריינים שתפסו. לא היה ארגון מרכזי, אבל הם אימצו את השם הקולקטיביmaréchaussée (“מרשלציה”) משום שהגזרות הוקצו למרשלים של הצבא.

השוטרים חוסלו בשנת 1626 על ידי לואי ה-13 ובית הדין של השופטים והמרשלסי הוצב בפיקודו של המרשל של צרפת. על פי הפקודה הפלילית משנת 1670, פשעים מסוימים שזוהו כ”מקרים מלכותיים” נחקרו על ידי ה- Maréchaussée אך נשפטו על ידי לשכת הפרלמנט העוסקת בעניינים פליליים, בעוד שהאחרים, שזוהו כ”מקרים פרובסטים” cas prévôtaux, היו נשפט על ידי בתי המשפט.

סדרה של רפורמות במאה ה-18 הונהגו כדי להפוך את ה- Maréchaussée ליעיל יותר, לחזק את אופיו הצבאי ולשפר את הכיסוי באזורים הכפריים. הצו משנת 1720 הדגיש את אופיו הטריטוריאלי ויצר היררכיה תחת בית משפט פרובסט וגזרת Maréchaussée בכל אחת משלושים ושש הממשלות או המחוזות, עם פרובסט בראש כל אחת בבירת המחוז. המחוזות prévôtés חולקו לסגנים עם סגן בכל עיר בראש בית משפט נשיאותי. עד 1778, ערב המהפכה, היה חיל של 4,000 איש ב-Maréchausee, שהתפתח לכוח המשטרה הלאומי הראשון בצרפת.

משטר קדום מאוחר
המשפט הפלילי במאות ה-16 עד ה-18 היה סטטי למדי, והיה לו בסיס במודעות הגוברת למשפט הרומי בתקופת הרנסנס. פסיקות בדרך כלל עקבו אחר התקציר הרומאי, למעט כאשר מנהגים מקומיים או חיבורים כתובים עסקו בבירור במצב ספציפי. למרות שעורכי דין פליליים צרפתים קיבלו השראה מהרומאים לכתוב חיבורים על החוק, התוכן התבסס יותר על מנהג מקומי או פיאודלי.

החוק הפלילי הושפע גם מהנצרות ומהחוק הקנוני. בתי הדין הכנסייתיים מילאו תפקיד חשוב בימי הביניים, ומשפטים נערכו בכל נושא שהכנסייה חשה שנגע בתחומם (כפירה, כישוף, ניאוף וכו’), ושיתפו פעולה עם רשויות שאינן כנסיות במסירת העבריינים החמורים ביותר.. ההיבט המקורי ביותר של חוקי הכנסייה היה בהשפעת החטא והחרטה ; העונש התבסס על גמול. כאשר הנקמה הייתה יותר בפגיעה ביחידים או בקבוצות על סמך תלונה, הגמול היה סנקציה המבוססת על אחריותו המוסרית של העבריין, שנועדה לפצות את העוול, ובפרופורציה לחומרת העבירה.

גילו של העבריין נלקח בחשבון במתן עונש, תוך שמירה על ההבחנה הרומית בין תינוקות, טרום התבגרות, גיל ההתבגרות וכן הלאה. אילו היו לטינית : doli capax, lit.   ‘יכולים לרמות’, הם יכולים להיענש כחוק, כולל עונש מוות לילדים בני 11.

העיקרון המנחה היה גמול, לא שיקום; ההתמקדות הייתה בשמירה על הסדר הציבורי ועל כלל האוכלוסייה, תוך הפרדה וענישה של החלק הרע. הייתה שונות אזורית רבה בפרשנות של החוק הפלילי, וגם ביישום העונשים, שנטו להיות קשים. מעט נכתב, וסוגי העבירות והעונשים הנלווים נגזרים מהמנהג; טקסטים רומיים נבדקו כדי לקבוע מה הם וכיצד להמשיך. הפקודה הפלילית משנת 1670ניסה להגדיר את הפרקטיקות המקובלות, אך הוא לא פירט עבירות ספציפיות או העונשים שלהן, ולכן לא ברור אילו פעילויות מותרות, או העונשים אם יועמדו לדין.

השופטים שמרו על שיקול דעת שרירותי לפסוק כראות עיניהם, לרבות האם נאשם אשם או לא.

מאחר שכל הכוח נגזר מהמלך, היה להם הכוח העליון להורות על ביטול תביעה קיימת על פי חותמת המלך, או לעקוף את ההליכים והפקודות של שופטים ובתי משפט להרשיע ולכלוא אדם, גם בהיעדר אשמה, או אפילו ביצוע פשע; פקודות אלה היו ידועות בשם lettres de cachet.

המהפכה הצרפתית
אחד מאירועי האות של המהפכה הצרפתית היה ההכרזה של האספה המכוננת הלאומית ב-4 באוגוסט 1789 על ביטול השיטה הפיאודלית בצרפת. בנובמבר, זה כלל השעיית מערכת המשפט של משטר אנסיין ו-13 הפרלמנטים האזוריים שלו, ולאחר מכן ביטול ב-1790.

זה הוביל ישירות לקודיפיקציה הרשמית הראשונה של החוק הצרפתי, כולל המשפט האזרחי, והפלילי.

חוֹק.

קודיפיקציה
קוד 1791

סעיפים 1-3 של הקוד של 1791
חוק העונשין של 1791 אומץ במהלך המהפכה על ידי האספה המכוננת, בין ה-25 בספטמבר ל -6 באוקטובר 1791. זה היה חוק העונשין הראשון של צרפת, והושפע מחשיבת ההשכלה של צ’זארה בקריה ומונטסקייה.

חוק העונשין בפרט היה מקור למחלוקת גדולה במהלך המהפכה הצרפתית, אשר פרסמה את חוק העונשין משנת 1791 וחוקות רבות.

תכונה חשובה של הקוד משנת 1791, כמו גם קוד העבירות והעונשים משנת 1795, הייתה עונשים קבועים כדי לשמור על תפקיד השופט הפצה קפדנית, ובכך לבטל את המסורת הקודמת של גזר דין שרירותי.

קוד 1810
חוק העונשין של 1810 היה קוד של חוקים פליליים שנוצר תחת נפוליאון, והחליף את חוק העונשין הצרפתי משנת 1791. הוא החליף חוקים שונים שאומצו במהלך עשר השנים הראשונות של המהפכה, כולל קוד 1791 וקוד העבירות משנת 1795.

עם חוק העונשין משנת 1810, גזר דין ניתן לטווח מוגדר, המאפשר לשופטים יותר מרחב פעולה להחליט על חומרת העונש.

הקוד של 1810 תוקן פעמיים: שינוי גדול ב-1832, השני, מוגבל הרבה יותר, ב-1863.

קוד של 1994
חוק העונשין הנוכחי code pénal הוא קודיפיקציה של החוק הפלילי הצרפתי. הוא נכנס לתוקף ב-1 במרץ 1994 והחליף את חוק העונשין הצרפתי משנת 1810, שהיה בתוקף עד אז. זה בתורו נודע כ”חוק העונשין הישן” בשל ההחלטות הנדירות שעדיין היה צריך להתייחס אליו.

פרויקט חוק העונשין החל בעבודתה של הוועדה לתיקון שהוקמה ב-1974 על ידי הנשיא ולרי ז’יסקארד ד’אסטאינג. טיוטת הספר הראשון (הוראות כלליות) משנת 1978 ספגה ביקורת חריפה על ידי קהילת המשפט הפלילי ונדחתה על ידי הממשלה בשנת 1980. לאחר שהממשלה החליפה ידיים ב-1981, רוברט באדינטר, עורך דין פלילי לשעבר שהפך לשר המשפטים, השתלט על הוועדה. בשנת 1989, פרנסואה מיטראן העדיף את הפרויקט במהלך כהונתו השנייה כנשיא. חוק העונשין החדש הועבר על ידי הפרלמנטב-22 ביולי 1992, ולאחר מכן תיקון בדצמבר ותיקונים בפברואר 1994. הוא נכנס לתוקף ב-1 במרץ 1994.

בתחילה נודע כחוק העונשין החדש נובו קוד פנל, זה לא היה כל כך רפורמה של חוק העונשין הצרפתי משנת 1810, אלא יצירה מקורית עם מתווה חדש, עקרונות חדשים, ניסוח חדש של החוק, ואפילו מערכת מספור חדשה שהיא היררכית במקום רציפה.

הוא הציג מספר מושגים חדשים, כמו האחריות הפלילית של גופים משפטיים responsabilité pénale des personnes morales (לא כולל המדינה עצמה) בסעיף 121–2, והגביר את גזר הדין כמעט על כל הדליטים והפשעים.

עקרונות בסיסיים
המשפט הפלילי הצרפתי נשלט על ידי עקרון החוקיות ושלוש השלכותיו, עקרון הפרשנות המחמירה של החוק, החלת המשפט הפלילי בזמן והחלת המשפט הפלילי במרחב.

עקרון החוקיות
עקרון החוקיות בצרפתית : principe de légalité הוא אחד מעקרונות היסוד של החוק הצרפתי, והוא חוזר לחוק העונשין משנת 1791 שאומץ במהלך המהפכה.

. המו”ל המשפטי הצרפתי Daloz מתאר זאת כך:

עקרון חוקיות העבירות והעונשים (או עקרון החוקיות הפלילית) הוא עיקרון יסוד במשפט הפלילי המודרני, כפי שבא לידי ביטוי בביטוי “Nullum crimen, nulla poena sine lege”; משמעות הדבר היא שלא יתכנו פשעים, עבירות או הפרות ללא הגדרה מוקדמת של העבירות האמורות, כפי שהיא מופיעה בטקסט המפרט את המרכיבים המרכיבים אותן ואת העונש החל עליהן. במילים אחרות, משתמע מכך שניתן להעמיד לדין ולגזר דינו של יחיד רק על ידי החלת חוק שקיים לפני המעשה בו הוא מואשם.

-  Légalité des délits et des peines, Daloz
עקרון זה מעוגן בפרק הראשון של חוק העונשין, עקרונות כלליים, בסעיף 111–3.

חלוקת סמכויות
המסגרת המשפטית שהוקמה על ידי המהפכה העמידה את הפרלמנט כאחראי על כל שלוש דרגות החומרה של ההפרות, אך זה שונה מאוחר יותר, וכעת יש חלוקת סמכויות, כאשר הפרלמנט שומר על השליטה בשתי הרמות החמורות ביותר, פשעים ודליטים, בעוד שהפרות נחשבות כיום לעניין רגולטורי, והן מטופלות על ידי הממשלה, לא הפרלמנט. זה מכוסה בפרק הראשון של הקוד, בסעיף 111–2.

יישום בזמן ובמרחב
עקרון האחריות הפלילית מוגדר בחוקה, ותולדה יסודית שלו היא החלת הדין הפלילי בזמן application de la loi pénale dans le temps.

עיקרון זה מגדיר את האופי הבלתי רטרואקטיבי של סנקציות פליליות, והוא כפוף לסעיף 112-1 לחוק העונשין.

המאמר מגדיר את הנטייה במקרים בהם בוצעו מעשים בסביבות כניסת חוק חדש לתוקף.

מקורות
מקורות חוק העונשין מגיעים ממקורות לאומיים (צרפתיים), וממקורות בינלאומיים, וממקורות כתובים ולא כתובים (שיפוטי, פרטוריאני. מקורות כתובים כוללים את החוקה, ההקדמה, וחוקי עונשין שונים, כולל חלקם חוזרים למהפכה, או אפילו למשל הפקודה משנת 1539 תחת פרנסואה הראשון המחייבת את השימוש בשפה הצרפתית.

המקור העיקרי של המשפט הפלילי הוא חוק העונשין : הוא “מבטא מערכת ערכית המאפשרת להבחין בין המותר לבין האסור, ולמדוד את רמת הסובלנות של עבירה על נורמות חברתיות”.

כיום, מקורות המשפט הפלילי הצרפתי נוטים יותר ויותר להיות בינלאומיים, בהשפעת פסיקה בבתי משפט באירופה כמו בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי (CJEU) ובית הדין האירופי לזכויות אדם (CEDH).

עבירות
הגדרות
הפרה
עבירה עבירה היא התנהגות האסורה על פי הדין הפלילי והדינה בעונש הקבוע בחוק. ניתן להגדיר זאת כפעולה או מחדל המפריעים לשלום וחושף את מבצעו לאמצעי ביטחון או לסנקציה עונשית. מטרת החוק הפלילי המיוחד היא להגדיר עבירות, המסווגות לפי רמת חומרתן בחלוקה משולשת בחוק העונשין: עבירות, דליטות והפרות.

לכל סוג עבירה יש בית משפט בעל סמכות שיפוט סמכות עליו, ולכל סוג התיישנות שונה החלה עליו; עשר שנים עבור § פשע, שלוש שנים עבור § Délit, ושנה אחת עבור § עבירה.

תקופות ההתיישנות ארוכות יותר לעבירות נגד קטינים.

פשע
פשעים הם העבירות החמורות ביותר. נשפטו על ידי cours d’assises עם חבר מושבעים פלילי, הם נושאים עונש של מעצר פלילי לכל החיים.

דוגמאות: אונס; רכש; לַעֲנוֹת; תנאי עבודה לא אנושיים; עַבדוּת; רצח; רֶצַח עַם; פשעים נגד האנושות ; שוד באלימות; קבלת סחורה גנובה ; וכו’

לפני 1981, פשעים היו נתונים לעונש מוות. סוגי הפשעים הנידונים ביותר בצרפת הם רצח, אונס ושוד מזוין.

דליט
דליטות הן רמת ביניים המכסה קטגוריות שונות של עבירות. הם נמצאים בסמכות השיפוט של בית הדין וניתן להישפט על ידי הרכב שופטים או על ידי שופט יחיד. העונש המינימלי הוא קנס של 3750 אירו, העונש המקסימלי הוא עשר שנות מאסר, שניתן להחמיר לעשרים שנה במקרה של חזרתיות, במיוחד במקרים של פשע מאורגן. העבירות המובאות לדין השכיחות ביותר הן גניבה ומרמה, תקיפה ופגיעה,נזקי רכוש, סחר בסמים ועבירות תעבורה (חוסר רישיון נהיגה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול. עונשי תיקון נוספים כוללים קנס יום; הכשרה באזרחות; ושירות לקהילה.

דוגמאות: גניבה; תקיפה מינית; מְעִילָה; התעסקות בעדים; ביזיון בית המשפט; רוכלות השפעה.

אין הסכמה במקורות באנגלית כיצד להתייחס לדליט באנגלית. החלוקה המשולשת של עבירות במשפט הצרפתי אינה מתיישבת היטב עם מושגים במשפט המקובל, ותרגומי הדליט לאנגלית משתנים. כמה מונחים שנראו כוללים: פשע, עבירה חמורה, עבירת ביניים, עבירה קלה, פשע קל, ועוון. מקורות אנגליים רבים מתארים את המונח בהופעה ראשונה, ואז פשוט מתייחסים אליו באמצעות המונח הצרפתי שאחרי זה.

עבירה
עבירה היא עבירה לא פלילית (כגון תו חניה) והיא מטופלת על ידי בית הדין של המשטרה. הם קשורים בעיקר להפרות של חוקי התעבורה, ואלימות בדרגות נמוכות. סתירות מחולקות לחמישה מחלקות לפי חומרתן. רוב עבירות התעבורה מטופלות באופן מינהלי ואוטומטי (התליית רישיון נהיגה או התאמת “נקודות” בפרט), אך לעיתים נדרשים השופטים להטיל קנסות בעצמם.

הקנס שנגרם אינו עולה על 3,000 אירו.

דוגמאות: לשון הרע, השחתה או הרס של רכוש; אי היענות לזימון; אלימות קלה; הסגת גבול לשטח בית הספר.

רכיבים
עבירה במשפט הפלילי הצרפתי הפרה מורכבת משלושה מרכיבים:

הבסיס המשפטי préalable légal לניהול תיק פלילי;
היסוד החומרי ; ו
היסוד המוסרי.
בסיס משפטי
המרכיב הראשון מבין שלושת המרכיבים הוא הבסיס המשפטי préalable légal לניהול תיק פלילי.

על התובע הציבורי או פקיד חוקר אחר לקבוע את הבסיס המשפטי להאשמת אדם בעבירה.

זה מורכב מתיאור המעשים שבוצעו, וזיהוי הטקסט המשפטי הספציפי שנטען כי הופר בביצוע המעשים הללו, כנדרש על פי עקרון החוקיות במשפט הפלילי הצרפתי.

אלמנט חומרי
המרכיב השני מבין שלושה הנדרשים לתיק פלילי הוא היסוד המהותי élément matériel. זהו החלק הגלוי, החיצוני של העבירה, קרי הפעולות הכרוכות בביצוע מעשה פלילי.

זה יכול להיות מעשה, מחווה, משהו כתוב, מילה מדוברת, במטרה לפגוע באינטרס המוגן בחוק.

זה ידוע בחלק ממערכות המשפט המקובל כאקטוס חוזר של עבירה.

יסוד מוסרי
היסוד המוסרי élément moral הוא אחד משלושת מרכיביה של עבירה, ומתייחס ליחסו הפסיכולוגי של המבצע כלפי ביצוע המעשים הנחשבים לעונשים על פי החוק הפלילי. ייתכן שהעבריין פעל בכוונה, או מתוך פזיזות או רשלנות. אומרים שהתקלה היא בכוונה או לא בכוונה, והיא חלה על פשעים ודליטים. בלי היסוד המוסרי, אין עבירה.

עבירות דורשות רק הוכחה לפעולה מרצון של המבצע.

ידוע בכמה מערכות המשפט המקובל בתור המציאות של עבירה.

סעיף 121-3 לחוק הפלילי אומר:
אין פשע חמור או פשע גדול בהעדר כוונה לבצעו.

בתי משפט
בתי המשפט המעורבים בשיפוט בשאלות של המשפט הפלילי הצרפתי מאורגנים בשלוש נדבכים.

בערכאה הראשונה יש את בית המשפט למשטרה, בית הדין לתיקון בית הדין ובית המשפט. בית המשפט למשטרה tribunal de police דן בהפרות (עבירות פליליות קלות). בית המשפט הפלילי (המכונה גם Correctional Court, tribunal correctionnel דן בדליטות, עבירות חמורות פחות ועבירות. בית המשפט של אסייז יושב בכל אחת מהמחלקות של צרפת והוא מורכב בדרך כלל משלושה שופטים ושישה מושבעים, ויש לו סמכות שיפוט על פשעים חמורים יותר.

בערכאה השנייה : בית המשפט לערעורים ובית המשפט לערעורים של השופטים. כאשר הוא יושב כבית משפט לערעורים, בית המשפט לשיפוט מורכב משלושה שופטים ותשעה מושבעים, או שבעה שופטים בלבד.

במוצא האחרון : בית המשפט לקאסציה cour de cassation, הממוקם בפריז, הוא רמת הערעור הגבוהה ביותר בצרפת והוא דן בערעורים מבתי המשפט למערער ובתי המשפט לערעורים.

בית דין משטרתי (צרפת)
בית דין משטרתי הוא תחום שיפוט פלילי השופט את כל סוגי ההפרות שבוצעו על ידי מבוגרים. עבירות חמורות יותר הפרות נשפטות על ידי בית דין לתיקון, בית דין לתיקון, כאשר מדובר בפלילים או עבירות, או על ידי בית דין (על פשע, בדומה לפשע).

הרכב
בית הדין המשטרתי יושב בבית הדין ד’אינסטנס ומורכב משופט ד’אין וגרפייר, או פקיד בית המשפט. ציבור המיניסטרים מיוצג על ידי הרכש דה לה רפובליק או אחד מנציגיו, המכונה תחליפים (תחליפים) אם העבירה היא עבירה מדרגה חמישית.

סמכות שיפוט
סמכות השיפוט של הנושא (ratione materiæ)
בית הדין המשטרתי מטפל בהפרות, למעט עבירות שהעונש עליהן הוא מאסר או קנסות הגבוהים מ-3,000 יורו, 4,000 (? -t) יורו סעיף 521 לקוד הפרוצדורה הפנאלי, קוד סדר הדין העונשי). הגרסה שאושרה ב-18 בנובמבר 2016 מספקת מספר חריגים, כגון צו של הוועדה לד’אטאט.
בית הדין המשטרתי הוא גם מוסמך d’attribution, כלומר יש לו גם סמכות שיפוט, בענייני מכס, כפי שנקבע בסעיף 356 של Code des douanes, Code of Customs, אשר מפרט כי “טריבונאוקס de police connaissent des contraventions douanières et de toutes les question douanières soulevées par voie d’exception,” (לבתי הדין המשטרתיים יש סמכות (“יודע”) בהפרות מכס ובכל שאלות המכס שעלולות להתעורר כחריגים.
.

סמכות השיפוט של המקום ratione loci
בית הדין המשטרתי רשאי לטפל בהפרות מכל אחד מתחומי הסמכות הרלוונטיים הבאים:

מקום ההפרה או הגילוי של ההפרה
ממקום מגוריו של הנאשם
אתר של רכב נתפס
כללי הכשירות האחרים זהים לאלו של בית הדין לתיקון, (בית הדין לתיקון).

בית הדין לתיקון
בצרפת, בית הדין לתיקון הוא בית המשפט של הערכאה הראשונה tribunal en première instance השולט בענייני עונשין בעבירות המסווגות כעוונות ובוצעו על ידי מבוגר. בשנת 2013, בתי דין לתיקון צרפתי נתנו 576,859 פסקי דין בנושא action publique, גזרו 501,171 פסקי דין והומלוגו 67,983 חיבורים pénales.

עבירות קלות יותר הנקראות הפרות נשפטות על ידי בית הדין למשטרה או על ידי juridiction de proximité. עוולות חמורות יותר כגון עבירות פליליות פשעים נשפטות על ידי בית המשפט.

מבחינת הארגון השיפוטי, בית הדין לתיקון הוא אחד הלשכות של בית הדין הגדול. בבית הדין הגדול מבין בתי הדין הללו, כמה לשכות עשויות לדון בענייני עונשין. בתי דין כאלה ממספרים את הלשכות כדי להבדיל ביניהם, והם מכונים הלשכה ה- n’ או הלשכה ה-n’ של בית הדין לתיקון.

סמכותו של בית הדין לתיקון
סמכות השיפוט של בית משפט כגון בית הדין לתיקון נקבעת על ידי:

העניינים שהוא שופט ratione materiæ,
האנשים שהוא יכול לשפוט ratione personnæ
ההיקף הטריטוריאלי של תחום תפקודו ratione loci.

סמכות השיפוט היא השאלה הראשונה שתיקבע על ידי בית הדין כשנושא מגיע לפניו, כדי שידע אם להמשיך.
אם היא לא יכולה, היא חייבת לרצות את הבן מאי-כשירות להגיש קביעה של סמכות שיפוט בטלה exception d’incompétence.

קריטריונים לסמכות שיפוט
Ratione materiæ
בצרפת, בית הדין לתיקון הוא סמכות השיפוט העונשית של ערכאה ראשונה, ויש לו סמכות לשפוט עבירות délits. ב- Premier ressort, היא שופטת עניינים הנוגעים לביצוע עבירה פלילית infraction pénale הנחשבת כדליט, הדומה בחומרתה לעבירה.
בחוק הצרפתי עבירה היא עבירה הנענשת בעונש מאסר peine d’emprisonnement או בקנס של 3750 יורו לפחות.
החוק קובע עשר שנים כאורך מקסימלי של עונש מאסר בגין עבירה מתקנת.

Ratione personnæ
לבית הדין לתיקון אין סמכות שיפוט בנושא:

עבירות שבוצעו על ידי קטינים (בהתאם לגילם ומצבם תהיה סמכות שיפוט של אחד מבתי המשפט לנוער, או בתי הדין לתיקון לנוער);
עוון שנעשה על ידי נשיא הרפובליקה או חבר בממשלה במילוי תפקידיהם (אשר, בהתאמה, נשפט על ידי בית המשפט העליון או Cour de justice de la République, בעל סמכות שיפוט במקרה כזה).

מעבר לאלו, לבית הדין לתיקונים סמכות לשפוט כל אדם אחר שהגיע לגיל הבגרות ועבר עבירה. סמכות השיפוט שלו משתרעת על מחברים ושותפים, בהנחה שגם הם הגיעו לגיל הבגרות. כך למשל שני גנבים שפעלו יחד, הם מחברי הגניבה, וכל נותן חסות או שותף שקט הוא שותף בהסתה. השלושה ישפטו יחד על ידי אותו בית דין לתיקון בהנחה שכולם מבוגרים. אם אחד היה קטין, מצבו יכול להיקבע רק על ידי בית משפט לנוער. כל הליך הנוגע לו ינותק מתיק בית הדין לתיקונים ויתקיים רק במסגרת בתי המשפט לנוער.
כך שבמקרים מסוימים עניין עשוי להיבחן על ידי שני ערכאות שונות.

Ratione loci
תחום השיפוט הטריטוריאלי מוגדר ביחס ל:

מיקום העבירה;
מיקום מקום מגוריו של הנאשם;
מקום המעצר;
מקום המעצר (גם אם נעצר מסיבה אחרת);
מקום מגוריו או מקום מגוריו של הנפגע במקרים של נטישת משפחה.

לפחות אחד מחמשת המקומות הללו חייב להיות ממוקם בגבולות הטריטוריאליים של בית הדין הגדול כדי שלבית הדין לתיקון תהיה סמכות לשפוט את ההפרה הרלוונטית.

מאז הרפורמה האחרונה שלה, réforme, המפה השיפוטית הצרפתית כוללת 177 בתי דין לתיקון שהטריטוריה שהוקצה להם היא זה של בית הדין הגדול של הערכאה המוקדמת.

חריג סמכות שיפוט
אם בית הדין לענייני תיקון מוצא שלפחות אחד מקריטריוני הסמכות נעדר, עליו להצהיר על חוסר סמכותו: המשמעות היא שעליו לסרב לשפוט בעניין. חריג השיפוט הוא מוחלט של הסדר הציבורי, כלומר, גם אם כל הצדדים היו מסכימים “לבחור” בתיקון בית הדין למרות כללי השיפוט חלה על בית הדין חובה להכריז על עצמו כמי שאין לו סמכות.

אם במהלך משפט מצא בית הדין לתיקון כי העובדות שהוא שופט כעבירה למעשה עולות כדי פשע, עליו להצהיר כי אין לו סמכות שיפוט ולהפנות את העניין לשופט הוראה, שהשתתפותו היא חובה בענייני צרפתית.

קיימות חריגים למעט כלל סמכות השיפוט: בית דין לתיקון שבדרך כלל יהיה ללא סמכות עשוי במקרים מסוימים להזדקק לשפוט עניין המתעורר בתחום שיפוט אחר. כאשר עניין נשפט מחוץ לתחום השיפוט הטריטוריאלי שלו, זה נקרא תשלום.

לבסוף, החוק הגיע להכיר בפרקטיקה של בתי דין לתיקונים, על ידי קביעת תנאים שבהם מעשה שניתן לאפיין כפשע, אונס למשל יכול להישפט על ידי בית הדין לתיקון כעבירה פחותה, כגון תוקפנות מינית ולא אונס. : זה נקרא תיקון.

ביטול ענישה
במקרים מסוימים, בעיקר ניהול צדק תקין, יש לשפוט את העניין בסמכות שיפוט טריטוריאלית אחרת מאשר הכללים הרציונליים שנקבעו.

מטעמי ביטחון הציבור, כאשר קיים חשש להפרת שלום חמורה אם המשפט יתקיים בסמכות השיפוט המוסמכת, הלשכה הפלילית של בית המשפט לעונשי הפטר יכולה להפנות את העניין לבית דין מתקן אחר. בקשה זו יכולה להגיש רק על ידי הרוכש הכללי של Cour de cassation, לאחר שיודיעו לו על הקושי.

למען ניהול צדק, הלשכה הפלילית של בית משפט הפיטורים יכולה גם להורות על הפניית תיק לבית דין אחר מאשר זה שיש לו סמכות טריטוריאלית (ratione loci), אם לבקשת התובע הציבורי של בית המשפט. de cassation, או של התובע הכללי של בית המשפט לערעורים בשטח השיפוט שבו מושב הסמכות הנדונה, בין מיוזמתו ובין לפי בקשת הצדדים.

לדוגמה, אם:

שופט,
עורך דין,
פקיד ציבור או שר,
חבר בז’נדרמריה הלאומית,
עובד במשטרה הארצית, במכס או במינהל העונשין
או כל אדם אחר הממלא תפקיד של סמכות ציבורית או המופקד על שליחות של שירות ציבורי,
אדם שבדרך כלל, לפי תפקידיו או שליחותו, קשור עם השופטים או פקידי בית הדין שיש לו סמכות שיפוט
הרוכש של בית המשפט לערעורים שיש לו סמכות שיפוט על בית הדין לתיקון המסוים רשאי, ד’ אופיס, לבקשת רוכש בית הדין לתיקון ולבקשת גורמים אינטרסנטים, להעביר את ההליך לבית הדין הגדול הקרוב ביותר ל סמכותו של בית המשפט לערעורים, אשר אז תהיה לו סמכות בתיק, par dérogation aux dispositions de compétence territoriale.

קיימים מקרים של חוסר אפשרות מהותית לקיים את המשפט בפני בית הדין לתיקון שבדרך כלל יש לו סמכות שיפוט. ניתן להורות על הפניה על ידי הלשכה הפלילית אם לא ניתן לכנס את בית המשפט שבדרך כלל יהיה לו סמכות שיפוט או אם מהלך המשפט מוצא עצמו נקטע בדרך אחרת. בקשה להפניה יכולה להיות מוצגת, בין אם על ידי הרוכש הכללי בפני בית המשפט לעניין הכספים, או על ידי ציבור המשרדים המבוססים לפני תחום השיפוט הנדון.

לעתים קרובות יותר, במיוחד בתחומי שיפוט קטנים יותר, אם לא ניתן להרכיב את בית המשפט שבדרך כלל יש לו סמכות שיפוט מכיוון שקיימים אי ההתאמה שהחוק קבע , הנשיא הראשון של cour d’appel יכול להורות על החזרת העניין לתחום שיפוט סמוך. נמצא בתחומו של אותו בית משפט ומוגדר בפקודה מיוחדת המתקבלת מדי שנה על ידי הנשיא הראשון של בית המשפט לערעורים המציין עבור כל אחד מתחומי השיפוט שלו את תחום השיפוט שאליו ניתן לשלוח הליכים מסיבה זו.

תיקון
היעדר אמצעים ב- cours d’assises בצרפת מאפשר לחלק מהנאשמים להישפט על ידי בית הדין לתיקון לאחר ביצוע פשע.
זה נקרא תיקון.
למרות שלא חוקי, ההסדר מתאים לרוב לשני הצדדים; התובע או השופט החוקר מגבירים את הסבירות למשפט קצר ופשוט יותר, בעוד שהנאשם רואה את פשעו ירד לדיליט פשוט דמוי עוון.

הרכב
בית דין לתיקון צרפתי מורכב מ:

שלושה שופטים מקצועיים : נשיא בית הדין והשמאים (סעיף 398 ל- Code de procédure pénale, (קוד סדר הדין העונשי)).

משרד הציבור או הפרקט, המיוצג על ידי הרוכש או נציגו.
בדומה לתובע בתחומי המשפט המקובל בכך שהוא מדבר בשם הקהילה, אם כי התפקיד שונה במובנים אחרים מתחומי שיפוט שבהם השופט לא קיים.

מזכירת בית הדין דה גראנדה אינסטנס
כדי שבית הדין ישב עם שופט אחד בלבד, à juge unique, העונש האפשרי חייב להיות פחות מחמש שנות מאסר והעניין חייב להתייחס לדליטות שצוינו ב- Code de procédure pénale כעבירות תעבורה (נהיגה בשכרות למשל), או אלימות. מה שגרם ליותר משמונה ימים של חוסר יכולת לעבוד אי-כושר Totale de travail (ITT) עם נסיבות מחמירות בלבד. מקרים אלה מסופקים בסעיף 398-1 של Code de procédure pénale. סעיפים 2 ו-3 של אותו מאמר מתארים כמה חריגים הקשורים למעצר זמני ולהליך להופעה מיידית. במקרים של השופט הלא נכון (? -t) סעיף 398-2 קובע חזרה למערך הקולגיאלי מכיוון שכללי השיפוט הם ד’ordre public. בדרך כלל, הנשיא דה לה formation collégiale הוא השולט à juge unique.

לפעמים עשויים להיות יותר משלושה שופטים אם הוויכוחים צפויים להיות ארוכים. לאחר מכן רשאי להשתתף שופט אחד או יותר, משום שהכלל קובע שניתן לשפוט אותו רק על ידי שופטים ששמעו את הטיעונים. זה עלול להוות בעיה אם אחד השופטים יחלה, למשל.
אולם רק שלושה שופטים ידונו בעניין, ללא קשר למספר ששמע אותו.

הליך בפני בית הדין לתיקון
הטיעונים מתנהלים בדרך כלל בפומבי, בבית משפט פתוח.
אם הפרסום יסכן את הסדר ואת שלוות הטיעונים, את כבוד האדם או את האינטרסים של צד שלישי, רשאים התובע או הרוכש לבקש ישיבה סגורה.
החלטה זו תינתן בפומבי.

נשיא בית הדין רשאי לאסור את נוכחותם של קטינים, או של קטינים מסוימים. הוא יכול לגרש כל אדם שמטריד את הוויכוחים, לרבות הנאשם.

ההליך בפני בית דין לתיקון מתנהל בסדר הבא:

הנשיא מציין את זהות הנאשם ומתווה את הפעולה שבית הדין ישפוט
אם הוגשו בקשות של סמכות אפסית ”in limine litis” , בטרם הובאו עובדות המקרה לראיה, על בית הדין באופן תיאורטי להעמיק באירוע ולדון בו זמנית בשאלות הפרוצדורליות ובשאלות הפרוצדורליות.
מעשים בהם נזוף הנאשם, למעט אם הנקודות שהועלו לפני הגשת הגנה עשויות להשפיע על תוצאות ההליך.
יינתן פסק דין.

חקירת הנאשם
טענת התובע
ציבור המשרדים מבקש גזר דין
טיעון של עורך הדין של הנאשם (אם הנאשם בחר לשכור עורך דין)
המילה האחרונה מגיעה לנאשם.

לאחר הטיעונים מציג התובע את דרישת הממשלה לעונש réquisitoire ore. הוא מסכם את יסודות האשמה ועשוי לטעון עונש על הנאשם.
הצעתו אינה מחייבת את בית הדין; זוהי חוות דעת בהתייעצות, ניתנת למשקל זהה לטענת הסנגור.

בית המשפט לערעורים (צרפת)
בית המשפט לערעורים בצרפת. שונה במידה ניכרת מתהליך ערעורים במדינות המשפט המקובל, בפרט, סוגים מסוימים של תיקי משפט ערעורים לבתי משפט הנקראים משהו אחר מאשר “בית משפט לערעורים”
בית משפט לערעורים, בית משפט לערעורים, Cour d’appel – הפנה לבית משפט לערעורים, בתי המשפט של ערכאה שנייה והליך ערעורים במדינות המשפט המקובל, השונה במידה ניכרת מהליך הערעור הצרפתי
בית דין לעונשין – דיון כללי, לא מזכיר את צרפת, אבל מפרט דוגמאות נוספות לסוג זה של בתי משפט
בית משפט קאסציה (צרפת) – בית המשפט העליון לערעורים בצרפת, שונה במידה ניכרת מתחומי השיפוט המשפטיים המקובלים
המשפט הפלילי הצרפתי, מגזר של המשפט הצרפתי, ושל ענפי המערכת המשפטית של הרפובליקה הצרפתית
פשע – בתחומי המשפט המקובל, עבירה פלילית, מעשה בלתי חוקי.
בחוק הצרפתי, יש משמעות מצומצמת בהרבה, קרובה יותר לפשע – עבירה חמורה שדינה עונש של יותר מ-10 שנות מאסר.
דליט, המקביל בערך לעבירה, היא הפרה של החוק הפלילי הצרפתי (droit pénal) אך לא פשע לפי החוק הצרפתי.

אחריות פלילית בחוק הצרפתי
Delict – דיון כללי במונח זה בתחומי שיפוט המשפט האזרחי.
Delit – בחוק הצרפתי, יכול להיות עוון Delit penal או Delit אזרחי
Ministère public – חולק חלק מהמאפיינים אך לא את כולם של התובע בתחומי המשפט המקובל. בצרפת הרוכש נחשב לשופט, ראשית, והחקירה מתבצעת בדרך כלל על ידי שופט.

קור ד’אסיס
בצרפת, cour d’assises, או Court of Assizes או Assize Court, הוא בית משפט פלילי עם סמכות שיפוט מוגבלת מקורית וערעור לדון בתיקים הנוגעים לנאשמים שהואשמו בפלילים, כלומר פשעים כפי שהוגדרו בחוק הצרפתי. זהו בית המשפט הצרפתי היחיד המורכב ממשפט מושבעים.

עניינים שיפוטיים
לפי החוק הפלילי הצרפתי, ההגדרה של פשע מוגבלת לכל מעשה פלילי שדינו מעל עשר שנות מאסר, כולל רצח ואונס.

בקשה קודמת לעונש מוות
בית המשפט, באופן ייחודי מחוץ לחוק הצבאי, יכול היה לגזור עונש מוות על מורשעים מוכחים בפשעים חמורים, כגון רצח מתנקש או מאורטר, עד לביטולו מהחוק הצרפתי בספטמבר 1981.
בשלב גזר הדין, רוב מיוחס יצביע על פסק הדין, או 2/3 מחבר המושבעים, באותו הליך כמו במתן פסק הדין.
אחד ממשפטי עונש המוות האחרונים המפורסמים, זה של פטריק הנרי ב-1977, הסתיים במאסר עולם לאחר שחבר המושבעים הצביע 7–5 בעד גזר דין מוות.

הרכב
תיקים נשפטים על ידי חבר מושבעים של שישה מושבעים והרכב של שלושה שופטים פעילים, כלומר שופט אחד ממונה (המכונה “נשיא” של בית המשפט) ושני שופטים שותפים מעריכים, בדיון ראשון, וחבר מושבעים של תשעה מושבעים והרכב של שלושה שופטים פעילים בערעור. רשימות של מושבעים כשירים מורכבות באקראי מרשימת הבוחרים הרשומים, אך הן לתביעה והן להגנה יש את הזכות לערער על הסף והן יכולות לסרב למושבעים מבלי לציין סיבה.

קיימים נהלים מיוחדים עבור הקטגוריות הבאות של פשעים וחשודים:

עבירות שבוצעו על ידי בני נוער בני 16 ומעלה נשפטות בבית משפט מיוחד לנוער Cour d’Assises des Mineurs
פשעים כגון טרור או סחר גדול בסמים בלתי חוקיים, הנידונים בבית משפט מיוחד המושיבים 7 שופטים פעילים בדיון ראשון ו-9 בערעור, ללא מושבעים. במקרים כאלה יש צורך ברוב רגיל כדי להרשיע, במקום רוב של שני שלישים במשפט המושבעים.
נוהל
ההליך בפני בית המשפט הוא בעל פה: נאשמים ועדים מוסרים את עדותם בפני בית המשפט. לא ניתן להשבע עדים וקרוביהם הקרובים, שכן פעולה זו עלולה לכפות עליהם הפללה עצמית או הפללה של קרוב משפחה.

כמו בכל המשפטים הפליליים בצרפת, הקורבן הוא צד עם עורך דינו שלו, מלבד התביעה הציבורית. אם הנאשם יורשע, בית המשפט, ללא חבר המושבעים, יפסוק פיצויים אזרחיים.

בתום המשפט פורשים השופטים והמושבעים. תחילה הם מחליטים בשאלת האשמה על ידי מענה על סדרה של שאלות – למשל, “האם X רצח את Y ?”, “האם X תכנן את הרצח?” אם תתקבל הרשעה, הם פוסקים את העונש המתאים. במהלך הליך זה, לשופטים ולמושבעים יש עמדות שוות בשאלות העובדות, בעוד שופטים מחליטים בשאלות סדר הדין. גם לשופטים ולמושבעים יש עמדות שוות לגבי גזר הדין. ההצבעה היא סודית והצבעות ריקות או לא חוקיות נספרים לטובת הנאשם.

בית המשפט לערעורים
לכל מחלקה בצרפת יש את ה-cour d’assises שלה. בעבר לא ניתן היה לערער על פסקי הדין שלהם לבית המשפט לערעורים ; לפני שנת 2001, ניתן היה לערער עליהם רק לבית המשפט לעונשין, אשר יבחן את התיק בנקודות סדר דין ומשפט בלבד. כשהיה הפוך, דבר שלא היה נפוץ למעט עונש מוות, בית המשפט יפנה את משפט דה נובו לבית משפט אחר של Assize.

טיעון אחד בעד נוהג זה היה שהתרת ערעור לשופטים מקצועיים לאחר מתן פסק דין על ידי חבר מושבעים עממי תשלילת ריבונות עממית. עם זאת, מאז 2001, ניתן לערער על פסקי דין של בית המשפט של Assize בנקודות עובדתיות (כולל גזר דין) לבית המשפט של Assize של מחלקה אחרת (שנבחר על ידי בית המשפט לקססציה) ולדון בפני חבר מושבעים גדול יותר. לאחר מכן, התיק נדון מחדש במלואו.

ערעורים לבית הדין לכספים עדיין אפשריים על נקודות חוק והליך לאחר הערעור הראשון (למעט במקרה של זיכוי). אם נדחה ערעור זה על החוק, פסק הדין הוא סופי; אחרת, בית המשפט לשיפוט יבטל תיק את פסק הדין ויחזיר את התיק לבית המשפט לערעורים לדיון חוזר בנקודות עובדתיות ומשפטיות.

נוהל

תלונה של קורבן או פקיד אכיפת החוק היא השלב הראשוני בפתיחת חקירה פלילית.

חקירה
ההליך הפלילי מתחיל בשלב החקירה. לחקירה שני חלקים: החקירה המוקדמת של המשטרה enquête והחקירה המעמיקה הוראה בפיקוח בית המשפט.

החקירה המוקדמת של המשטרה מתנהלת בפיקוח הפרקליטות הרכש. בשלב זה, המשטרה מבצעת בירורים על מנת לקבוע אם בוצעה פשע ומנסה לאתר חשוד.

בשלב השני מתבצעת החקירה המעמיקה כדי לראות אם יש מספיק ראיות להעמדה לדין. החלק השני מבוצע בדרך כלל על ידי התובע הרכש, או במקרים חמורים מסוימים, על ידי השופט החוקר juge d’instruction.

נאשמים בתיק פלילי אינם יכולים להודות באשמה.

נאשם יכול להודות בפשע, אבל זו הופכת לעוד ראיה אחת שיכולה לשמש נגדו.

הסדר טיעון לא קיים.

סנקציות

רקע
המושג ענישה על עבירות מקורו בהצהרת זכויות האדם, סעיף 8. ההצהרה מוכרת בהקדמה לחוקה הצרפתית, ומושקעת בכוח חוקתי, בשל החלטת חירות ההתאגדות משנת 1971 של החוקה הצרפתית. המועצה החוקתית, שאמרה:

אין להעניש איש אלא מכוח חוק שנקבע והתפרסם לפני העבירה ויושם כדין.

עיקרון זה, הידוע גם בשמו הלטיני, Nulla poena sine lege, משותף למדינות דמוקרטיות ונחשב יסודי לשלטון החוק, והוא הובהר על ידי המשפטן האיטלקי צ’זארה בקריה ב-1764 על פשעים ועונשים.

גזר דין
לשופטים ניתן מרחב רחב לגזור עונש על נאשם שנמצא אשם בעבירה פלילית, בטווח הקבוע בחוקים המכסים כל אחת משלוש קטגוריות העבירה. חומרת העבירה, איכות הראיות, יחס הנאשם וגורמים נוספים עשויים להילקח בחשבון על ידי השופט. השופט רשאי להקצות מאסר על תנאי, לפי שיקול דעתו, ושופט על תנאי juge de l’application des peines מקצה מישהו לפקח על הפטורה על תנאי. תקופת מבחן עשויה להיות עד שלוש שנים. ניתן לערער על כל גזרי הדין.

ניתן להטיל עונשים חלופיים, כגון ביצוע עבודות שירות travail d’intérêt général. משפטים חלופיים אחרים כוללים קורס אזרחות peine de stage, קנס כספי או אחרים. אם העבריין מודה באשמה, לתובעים יש אפשרות להטיל הליכים משפטייםכגון קנס או שירות לתועלת הציבור, שנכנס לרשום הפלילי שלהם אך אינו נחשב להרשעה. חלופות לכליאה נבעו בתחילה מיוזמות מקומיות, והפכו לנתיב מיינסטרים יותר לניקוי כתב התביעה.

בשנת 1994, רק 10% מהחלטות התביעה הביאו לעונש חלופי, אך בשנת 2000 הן היו שליש, ועד 2012 כמעט מחצית.

עונשים
העונש, או הסנקציה הפלילית, הוא תולדה של העבירה. מאז אוקטובר 2014, סעיף 130-1 לחוק העונשין הגדיר את שני התפקידים העיקריים של סנקציות פליליות כ: “להעניש את העבריין ולקדם את הרפורמה, השתלבותם מחדש או שיקומם”.

סנקציות עונשין מתבססות על שלוש קטגוריות הפשיעה, הפרות, דליטות ופשעים, שהן קטגוריות חדשות שנוצרו ברפורמה המשפטית משנת 1994. יש גם בתי משפט שונים בערכאה ראשונה שיטפלו בכל אחת מהן.

עבירות, כגון עבירות תעבורה קלות, תקיפות קלות, בעיות רעש ועבירות פעוטות אחרות, נענשות בקנסות.

דליטות הן עבירות חמורות יותר, שחלקן גוררות מאסר, שעשויה להיות בין חצי שנה לעשר שנים, ועשויות להיות מלוות בקנסות. אלה כוללים גניבה, הריגה, תקיפה, עבירות סמים ועבירות תעבורה חמורות כמו נהיגה בשכרות.

החמורים ביותר הם פשעים, שעונשם הוא עשר שנות מאסר עולם, כגון רצח, אונס, שוד או חטיפה.

בעבר, עונש מוות היה העונש החמור ביותר, אך הוא בוטל ב-1981, והפך לבלתי חוקתי ב-2007.

השפעת הפוליטיקה
היחס לסנקציות פליליות הוא נושא פוליטי בצרפת, והחוקים וגזר הדין עשויים להיות מושפעים מהרוחות הפוליטיות, שכן חוקים שנקבעו תחת ממשל אחד משתנים או בוטלים מאוחר יותר על ידי ממשל מאוחר יותר עם מטרות פוליטיות שונות ונקבעים חוקים אחרים. נושאים כמו צפיפות בכלא, פרספקטיבה של הקורבן, חזרתיות, חלופות לא-משמורת לכליאה ו”קשוחה בפשע” הן חלק מהדיון הציבורי. נושאים אלה עלו לרמה של פוליטיקה נשיאותית בבחירות של 2012. מדיניות גזר דין וחקיקה קשורה מתפוגגים עם המפלגה בשלטון. לדוגמה, החוק משנת 2014 בדבר אינדיבידואליזציה של עונשים הוצג בשנת 2012 על ידי נשיא המפלגה הסוציאליסטית שנבחר לאחרונהפרנסואה הולנד יבצע רפורמה בעונשי המינימום המחייבים שהוכנסו קודם לכן תחת נשיא הימין ניקולא סרקוזי, שתחת ניהולו עלתה אוכלוסיית הכלא מ-48,000 ל-64,000.

בתגובה, הוקמה ועדת קונצנזוס Conférence de consensus במסגרת ה-PS בשנת 2012 על מנת לצמצם את החזרה.

לדו”ח הוועדה התנגד שר הפנים מנואל ואלס שתמך בבניית בתי כלא נוספים והגדלת הכליאה, בעוד ששרת המשפטים כריסטיאן טאוביירה העדיפה שימוש רב יותר בעונשים חלופיים ושליחת פחות אנשים לכלא.

מילון מונחים של המשפט הפלילי הצרפתי

מילון מונחים זה כולל מונחים מהמשפט הפלילי תחת מערכת המשפט בצרפת.
מונחים משפטיים ממדינות אחרות המשתמשות בשפה הצרפתית (בלגיה, קנדה, שוויץ, צפון אפריקה וכו’) אינם כלולים כאן.
מונחים מהקוד האזרחי הצרפתי (הידוע כקוד נפוליאון ומהמשפט המנהלי הצרפתי בדרך כלל אינם נכללים, אלא אם כן יש להם השלכות על המשפט הפלילי.

מילון מונחים
א
עורך דין פלילי צרפת
ביטול
ביטול חוק; ביטול (של תקנות וכו’)

משרד עורך דין פלילי צרפת
abus § 3 droit
אוטובוס
שימוש לרעה; שימוש לרעה במרמה § détournement.
הערות שימוש:
abus d’autorité ⟶ שימוש לרעה בסמכות רשמית. ראה§ abus de pouvoirלהלן.
abus de biens sociaux ⟶ שימוש לרעה ברכוש או אשראי של חברה
abus de confiance ⟶ ניכוס פסולה, מעילה (§ détourner); המרה במרמה. בהקשרים אחרים (משפט אזרחי) ⟶ הפרת אמונים.
abus sexuel sur mineur ⟶התעללות מינית בילדים
abus de faiblesse : ראה גםהתעללות במוגבלות.
abus de pouvoir ⟶שימוש לרעה בכוח- הפעלת זכות חוקית רק כדי לגרום למטרד, נזק או פגיעה.
הקשרים אחרים (מחוץ לחוק הפלילי):
abus de droit ⟶ (במשפט אזרחי)ניצול לרעה של זכויות
abus de position dominante (במשפט מסחרי) ראה חוק 420-2. .
האשמה
יריב
לְהַאֲשִׁים
הנאשם (או הנאשם, או חשוד חשוד או מואשם בהפרת § מסוג חמור (כלומר, פשע §. השווה § prévenu.
זיכוי
החלטה של ​​§ cour d’assises של אי אשם נגד נאשם. ראה § רגיעה.
אקט דה ברברי
מעשה לא אנושי
מעשה ד’אקרו
ראה § écrou.
acte juridique
כל מסמך בעל משמעות משפטית; כלי נגינה
מונח שאין לו מקבילה באנגלית, אבל פירושו כל מסמך או פעולה שיש להם השלכות משפטיות (contrast § faits matériels. דוגמאות: ירושות, הצעות חוזים, הודעות על פיגורים, אך לא רשלנות או ביצוע פשע, שהן חומר מוגמר.
פרסום פעולה
תביעה ציבורית; הליך פלילי.
פעולות שבוצעו בשם החברה על ידי ה- § Ministère public (הפרקליטות הציבורית) נגד המעורבים בהפרה פלילית.
Action publique מוגדר בסעיף 1 של § CPP קוד צרפתי להליך פלילי.

הערת שימוש: déclencher l’action publique ⟶ לפתיחת הליכים פליליים
ממשל penitentiaire
שירות בתי הסוהר
רומן
מקרה
affaire pénale
תיק פלילי
סבל
ראה § Peine afflictive et infamante.
agent de la force publique
קצין אכיפת החוק; שוטר; מִשׁטָרָה. ראה גם § לכפות פרסום.
סוכן משטרת המשפט
שוטר; קציני משטרה משפטית של המשטרה הלאומית המשטרה הלאומית (צרפת), או ז’נדרמים של § Gendarmerie nationale הז’נדרמריה הלאומית § officiers de police judiciaire.
agir sous l’empire de
לפעול בהשפעת
הערת שימוש: agir sous l’emprise de ⟶ גרגרי ביצה עם אותה משמעות
מפלילים
התנהגות פלילית
à huis clos
במצלמה
דחיה
מונח ישן עבור § citation directe
aliénation mentale partielle
הפרעה נפשית חלקית; עבריין שנמצא על ידי מומחים רפואיים כבעל aliénation mentale partielle אינו ניתן לזכותו ועשוי להימצא כי הוא חסר את § élément moral (mens rea) כדי להיות מואשם בהפרת §.
אלינה
פסקה
לתקן כבוד
וידוי פומבי, התנצלות
מבטל
לבטל, להכריז בטלות; לבטל, לבטל, לבטל. ראה גם § casser.
הערת שימוש:
annuler un jugement ⟶ לבטל פסק דין או פסיקה
תביעה לביטול ⟶ תביעה לביטול
לנצח
חַיִים; לכל החיים
תפוח
ערעור.
המערער (אותה מילה וכתיב באנגלית) הוא הצד המערער, ​​ואילו § intimé (המשיב הוא הצד שהוא הנתבע בהליך הערעור.
§ pourvoi, § recours.

הערות שימוש:
fol appel ⟶ ערעור קל דעת או קנטרני
interjeter appel ⟶ כאשר מוגש ערעור לבית המשפט לערעורים,נעשה שימוש במונח ” interjeter appel ”
application de la loi dans le temps
נוגע להשפעות המשפטיות של חוק המחליף או מתקן חוק ישן באותו נושא, ולמידת חלותו על מצבים שנוצרו לפני כניסתו לתוקף. החוק הישן בכל זאת ממשיך להיות בעל השפעות מסוימות.
זרוע
נשק
מעצר
מעצר
arrêt
פסק דין (של בית משפט).
arrêt de renvoi
פסק דין המחזיר תיק לבית משפט אחר.
מקצה
לזמן.
הערות שימוש:
assigner en justice או.
.
.

au tribunal ⟶ לזמן להופיע בפני בית המשפט
assigner à résidence ⟶ להגביל לבית מגורים
איגוד הפוגעים
קונספירציה (או, כאשר מתייחסים ל -§ auteurs, קושרים שותפים)
אסטרינט
אמצעי ענישה שבאמצעותו בית משפט מחייב אדם אשם לשלם סכום כסף מסוים ליום איחור אם לא יבצע צו בית משפט קודם לתת או לעשות דבר מה
§ être astreinte aux obligations du contrôle judiciaire.
à temps
תקופה קצובה
atteinte
התקפה
attendu que
ואילו
קהל
דיון (בית משפט)
auteur
עבריין ראשי, נאשם
auteur אינטלקטואל
ראה § auteur moral
auteur matériel
עבריין ראשי. ראה גם § élément matériel.
מוסר מחבר
אדם המטופל כאל § auteur matériel (עבריין ראשי), גם אם הוא לא ביצע את § élément matériel actus reus של העבירה; ידוע גם בתור אינטלקטואל auteur. ראה גם § élément moral.
סמכות לגיטימית
סמכות לגיטימית
avertir les autorités judiciaires
להתריע בפני הרשויות המשפטיות

aveu
aveu
וידוי, או לעתים רחוקות יותר, אמירה
אבוקאט
עורך דין, בדומה לעורך דין, בעל מסלול השכלה והכשרה ספציפית הנפרדת מהרכשים, בעלי הכשרה מקצועית שונה ומהווים חלק מהמג”ר.
אבויים
עורכי דין
ב
עורך דין פלילי צרפת
ארגון bande
כנופיה מאורגנת
bannissement
גירוש.
סוג של עונש תחת משטר העתיקות.
ראה § peine afflictive et infamante.

בלינה
הלבנת הון ; גם, הלבנה, ובהקשר לא חוקי: הלבנה
גוש החוקה
החסימה החוקתית היא אוסף של טקסטים המוכרים כמושקעים עם אותו כוח חוקתי כמו החוקה הצרפתית עצמה.
הוא כולל את הצהרת זכויות האדם והאזרח (1789), את ההקדמה של החוקה של 1946, ואת האמנה לאיכות הסביבה (2004).
ראה גם § valeur constitutionnelle.

bon père de famille
בן אדם הגיוני; בונוס pater familias, איש סביר
בוררו
תליין מדינה
צמיד אלקטרוני
ראה § Placement sous surveillance électronique (PSE), § Placement sous surveillance électronique mobile (PSEM).
ג
עורך דין פלילי צרפת
capacité juridique
כשירות משפטית.
היכולת לקבל זכויות וחובות ולממש אותן בעצמו.
לקטינים אין את זה, גם לא למבוגרים תחת אפוטרופסות tutelle או אוצרות curatelle.

קרקן
צווארון ברזל המוצב סביב צווארו של § condamné (אסיר) ומקובע על עמוד, סמל של § צדק עילית בצרפת של ימי הביניים.
מקרה דה כוח עליון
ראה § כוח עליון.
casier judiciaire
רישום פלילי. רישום של הרשעות פליליות המאוחסן במשרד הרישום הפלילי הלאומי של משרד המשפטים בנאנט.
פסול
ביטול על ידי § Cour de cassation או על ידי § Conseil d’Etat של החלטה שיפוטית שניתנה בניגוד לכללי החוק.
קאסר
לבטל, לבטל, לבטל. ראה גם § מבטל.
גורם ל-de non-imputabilité
סיבות שבגינן שופט עשוי להכריז על נאשם שאינו אחראי מבחינה מוסרית (cf. § élément moral לפשע, גם אם הוא אחראי מהותית (cf. § élément matériel לו. על המחוקקים להחליט, באופן כללי, אילו מעשים ייחשבו פליליים, ועל השופטים להחליט במקרים פרטניים אם לנאשם יש אחריות פלילית למעשה.
חלק מהעילות מתוכננות על ידי המחוקקים, כגון דמנציה, אילוץ פיזי או מוסרי; המושג אחריות פלילית, למעשה מניח מראש שהמבצע של פעולה נתונה פעל בשליטה מלאה על היכולות שלו ובאמצעות § libre arbitre (רצון חופשי).
ראה גם § élément moral,§ כוונה, § aliénation mentale partielle.

סדר
לספק. ראה § ויתור.
מרכז הדטנציה
בית סוהר או דיור מוסדי לאותם אסירים עם הסיכויים הטובים ביותר להשתלב מחדש בחברה. מעצרם מכוון בעיקר לסוציאליזציה מחדש של אסירים.
מרכז חירות למחצה
בית סוהר המאכלס מורשעים שהתקבלו במסגרת § régime de semi-liberté (משטר חירות למחצה).
Cession de stupéfiants
אספקה ​​של סמים. מהפועל § céder.
Chambre correctionelle
המחלקה הפלילית (של § Tribunal correctionnel, § Tribunal de grande instance, או § Cour d’assises
הערת שימוש: בתחומי שיפוט גדולים יותר, ממוספרים כדי להבדיל אחד מהשני, כמו ב- le n e chambre correctionalle ⟶ “המחלקה הפלילית ה- n ”
חדר האשמה
חטיבה של § Cour d’appel (בית משפט לערעורים) הממונה על חקירה שיפוטית, הידועה משנת 2000 בשם § Chambre de l’instruction
חדר דה ל’הוראה
השם שניתן ל- § Chambre d’accusation הישן בעקבות החוק מ-15 ביוני 2000 על § Loi sur la présomption d’inocence (חוק חזקת החפות; aka § Loi Guigou
פאנל של § cour d’appel הבוחן ערעורים על החלטות שניתנו על ידי § שופט הוראה ובודק את חוקיותן. דוגמה: צו § mise en examen (כתב אישום); השמה תחת § contrôle judiciaire (פיקוח שיפוטי).
צִיטָטָה
מסמך שנמסר על ידי § huissier de justice (עורך דין) או שהוצא על ידי § greffe (רישום בית המשפט) המורה על אדם להתייצב בפני בית משפט. דוגמה: § citation à comparaître (זימון להופעה).
ציטוט ישיר
זימון שנמסר לאדם על -ידי בית-דין להופיע בתאריך מסוים בפני ה – §-tribunal de police או §-tribunal correctionnel. נקרא דחיית § תחת השיטה הישנה.
CJUE
בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי (CJEU) Cour de justice de l’Union européenne.
סוויטת classer sans
במקרה של עבירה, § ministère public (הפרקליטות הציבורית) רשאי להחליט שלא לפתוח § action publique (הליך פלילי) נגד § auteur (עבריין).
ההחלטה יכולה להתקבל מסיבות משפטיות או על בסיס מרכיבי החקירה: עבריין לא מזוהה, היעדרות או היעדר ראיות, ביטול תלונה.
§ opportunité des poursuites.

coauteur
מנהל משותף ; מבוסס על הרעיון של מאמץ משותף, שבו שני אנשים או יותר המעורבים במעשה אחראים באותה מידה לכל מה שקורה, ללא קשר אם היו נוכחים או לא. ה- mens rea שנוצר על ידי אחד נזקף לאחרים.
Code des délits et des peines
קוד העבירות והעונשים היה קוד פלילי שאומץ בצרפת המהפכנית על ידי האמנה הלאומית ב-25 באוקטובר 1795 שעסקה בארגון שיפוטי, § procédure pénale (הליך פלילי), ו- § sanction pénale (סנקציות פליליות). היא קבעה חלוקה בין § משטרת המינהל ל- § המשטרה judiciaire (משטרה מינהלית ושופטת), והובילה לדואליות של מערכת המשפט § dualité des ordres de juridiction תוך הבחנה בין § ordre administratif ל- § ordre judiciaire עדיין בתוקף.
Code de procédure pénale (CPP)
הקוד הצרפתי של סדר הדין הפלילי . הקוד המשפטי המכסה את כל ההיבטים של ההליך הפלילי הצרפתי
code pénale
קוד פלילי צרפתי; נקרא גם “חוק העונשין”.
קומטר
להתחייב
רוגטואר עמלה
בקשה משופט בשטח שיפוט אחד, ל- § officer de police judiciaire או לשופט באחר (או במדינה זרה) לבצע עבורם אמצעי חקירה או פעולות שיפוטיות אחרות. בדומה למכתבי ביודה. ה -§ juge d’instruction יכול להאציל פעולות חקירה למשטרה באמצעות ועדה
השוואה
מראה חיצוני; מעשה ההופעה בבית המשפט.
השוואה מיידית
הליך שבו מבצע הפרת § מובא בפני בית הדין § תיקון בתום § garde à vue שלו (משמורת), להישפט. ראה גם § flagrant délit.
השוואת סיור ניתנת לאשמה (CRPC)
לצדק הצרפתי אין הודאה או הסדר טיעון כמו במשפט המקובל, אך ה-CRPC מאפשר לתובע להציע עונש מופחת של עד שנת מאסר אחת או מחצית מהעונש המרבי אם הנאשם יודה בעבירה.
הוצג בשנת 2004 והורחב לאחר מכן כמעט לכל § délits, עד 2012 זה היה 13% מתביעות délit.
ראה גם § ניתן להצמדה.

מוסמך
בית משפט בעל סמכות השיפוט המתאימה לחקור ולדון בסוג מסוים של הפרת §. ראה גם § presomption d’inocence.
שותף
שׁוּתָף;
שותף למתאים
ניתוח שבו ה- § coauteur (מנהל משותף) הוא גם שותף אספטו פקטו
קומפלט
קונספירציה ( § association de malfaiteurs
גינוי
הרשעה. בעניינים פליליים, מדובר בהחלטה/פסק דין של בית משפט המכריז על אדם § בר-הצמדה (אשם) בביצוע הפרת § והטלת § peine (עונש).
גינוי avec sursis
מאסר על תנאי. גזר דין שהנידון פטור מליצוי, אלא אם יימצא אשם בעבירה אחרת בתוך חמש שנים.
גינוי מוגדר
הרשעה הופכת סופית כאשר כל האמצעים מוצו (למשל, ערעור). לא ניתן לערער עליו אלא אם כן המשפט נבדק.
גינוי par défaut
הרשעה הנובעת ממשפט שלא בפניו של אדם ללא ייצוג ושלא היה מודע למועד הקהל § (שימוע).
condamné
אדם מורשע; אדם שנמצא אשם בהפרת § (עבירה) על ידי § גינוי סופי (החלטה סופית) ומוטלת עליו סנקציה (עונש).
החרמת חפץ
החרמת נכס
conseil d’État
ה- Conseil d’État, או ‘מועצת המדינה]], הוא בית המשפט העליון של § ordre administratif (צו מנהלי). זה לא חלק מהמשפט הפלילי, שהוא תחת § ordre judiciaire.
הסכמה
הַסכָּמָה
השלמה
עמלה (בהקשרים לא משפטיים: צריכה, צריכה, שימוש)
קונטרה
אילוץ
contrainte pénale
סוג חדש של עונש מאסר על תנאי לדליטים, שנוצר בשנת 2014 כתוצאה מהקונפרנס דה קונצנזוס (ועדת הקונצנזוס) שהוקמה על ידי שרת המשפטים כריסטיאן טאובירה כדי לצמצם את הרצידיביזם.
הֲפָרָה
עבירה שאינה פלילית (כגון תו חניה) היא עבירה קלה שנשפטת על ידי בית המשפט המשטרתי. העבריין צפוי לקנס ו/או קנס השולל או מגביל את זכויותיו, כגון התליית רישיון הנהיגה, איסור הוצאת צ’קים וכדומה .
שליטה שופטת
פיקוח שיפוטי.
אמצעי עונשין שהורה ה- § juge d’instruction או § juge des libertés et de la détention (שופט לחירות ומשמורת) עד למשפט.
על המורשע חלות חובות מסוימות (לענות לזימון מה- SPIP §, איסור לפגוש אנשים מסוימים או לפקוד מקומות מסוימים, § obligation de soins (טיפול בצו בית משפט) וכדומה ועשוי להרוויח, בהתאם למצבו, מתמיכה חברתית.

שליטה באיפוק
ביקורת שיפוטית
contumace
ביזיון בית המשפט
ביצוע העתקה
ראה § ברוטו.
ניתן להצמדה (התאמה)

אשם
ניתן להצמדה (נ.)

אדם אשם. אין הודאה באשמה במשפט הפלילי הצרפתי. נאשם יכול להודות בפשע, אבל זו הופכת לעוד ראיה אחת שיכולה לשמש נגדו.
הסדר טיעון לא קיים.
§ comparution sur reconnaissance préalable de culpabilité.

הפיכות וברכה
פשע של פגיעה באחר בכוונה
cour
בית משפט.

הערת שימוש: cour ו- § tribunal פירושם שניהם “בית משפט”, אך יש ביניהם היררכיה: בית דין הוא בית משפט של § ערכאה ראשונה, בעוד § cour הוא בית משפט לערעורים.
יתרה מכך, מונחים שונים משמשים לפסיקותיהם: בית דין § נותן פסק דין, ואילו בית דין נותן § arrêt.

Cour d’appel
בית משפט לערעורים
קור ד’אסיס
בית משפט שדן בעבירות חמורות. בית המשפט בעל סמכות השיפוט בנושא § פשעים, מורכב משלושה שופטים מקצועיים ושישה מושבעים.
באופן עקרוני, הוא ממוקם בעיר הראשית של המחלקה או במושבו של בית המשפט לערעורים אם יש כזה במחלקה.
ערעורים על פסקי דין של הרשעה § גינוי שניתנו על ידי בית משפט לאסייז נבדקים על ידי בית משפט אחר של אסייז המורכב משלושה שופטים מקצועיים ותשעה מושבעים.

Cour d’assises de mineurs
בית משפט שדן בעבירות חמורות של קטינים
בית המשפט
בית משפט הדן בערעורים אחרונים בנקודות חוק בלבד. בית המשפט העליון של § ordre judiciaire, הממוקם בפריז.
תפקידו אינו לדון מחדש בתיק, אלא לבדוק כי ניתנו החלטות בית המשפט בהתאם לכללי הדין.
ערעור בפני בית משפט זה נקרא § pourvoi en cassation.

CPP
ראה § Code de procédure pénale
CRPC
ראה § השוואת סיור ניתנת לאשמה.
פֶּשַׁע
עבירה חמורה; פשע רציני; עבירה שנשפטה על ידי בית דין של אסיסטים. העונש הוא למעלה מ-10 שנות מאסר והקנס הוא לפחות 75,000 יורו.
הפשע נגד ההומאניות
פשע נגד האנושות
פשע דה גרה
פשע מלחמה
culabilité
אַשׁמָה. ראה § ניתן להצמדה.
ד
עורך דין פלילי צרפת
דשאנס
פסילה אובדן זכות כעונש, או בשל אי עמידה בתנאים המסדירים את מימושה. דוגמה: אובדן זכויות אזרח בעקבות הרשעה פלילית.
Decision de Justice
סיכום התיק בכתב, המייצג את ההחלטה שקיבל בית המשפט והנמקה שהובילה לה.
החלטה דה להירגע
זיכוי ראה § relaxe.
Decision de renvoi
החלטה לשלוח את הנאשם למשפט ראה § renvoi.
דקולציה
עריפת ראשים
הגנה
הנאשם
se deféndre
להגן על עצמו
défit
התנהגות פסולה
דלאי ​​דה מרשם
ראה § מרשם.
délictuel
צורת תואר של § délit, כלומר: מה שמהווה דליט, או מאפיין דליט. וגם: délictueux.
délit
עבירה פלילית בדרגה בינונית נשפטת על ידי בית דין לתיקון (בית משפט לתיקון). בחלוקה המשולשת של § עבירות (עבירות), מדובר בחומרה בינונית בין § עבירה (קטנה) לפשע § (גדול). העונש המקסימלי הוא עשר שנים, המינימום הוא קנס של 3750 אירו.
משפטים חלופיים כוללים עבודות שירות § travail d’intérêt général, קורס אזרחות § stage de citoyenneté, או עונשים נוספים.

הערת שימוש: בשפה לא רשמית, עשויה להיות כל עבירה.

חומר דק
עבירה חמורה המחייבת רק כראוי כי התנהגותו של הנאשם תהיה רצונית
demande en justice
תביעה משפטית; עתירה לבית המשפט; תביעתו של התובע.
déni de justice
עיוות דין; סירוב סמכות שיפוט לשפוט תיק. ניגודיות: § principe d’opportunité.
דנונר
מילולית: להוקיע.
כאשר הודעה על הפרת § (עבירה) נמסרת למשטרה או ל- § הרכש (הפרקליטות) על ידי צד שלישי, הפועל המשמש הוא dénoncer, וההודעה היא dénonciation.
השווה: § porter plaine.

se dépêcher sur les lieux
ראה § lieu du crime.
גֵרוּשׁ
גירוש
dépositaire de la force publique
קצין אכיפת החוק
תַצהִיר
עדות שניתנה בפני בית משפט, שופט, ז’נדרם או שוטר.
הערת שימוש: déposer en justice ⟶ לתת עדות בבית המשפט
ריתוק
מעצר
תנאי מעצר
מעצר במעצר.

אמצעי שהורה ה- § juge des libertés et de la détention לבקשת ה- § juge d’instruction (שופט חוקר). האחרון רשאי לבקש שאדם הנחקר בגין פשע § או § délit שעונשו לפחות שלוש שנות מאסר ישולב בכלא *לפני* המשפט.
יש לנמק בקפדנות את סעיף החזקה § (מעצר קדם משפט) בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

détenu
אדם הכלוא בכלא בצו בית משפט.
דטורנמנט
ניכוס פסולה ; פעולת הנישול של מישהו ממשהו בעל ערך שהופקד בידיהם בסודיות. יכולה להיות עבירה אזרחית או מקצועית, או עבירה פלילית.
בין האחרונים, הוא מהווה את § élément matériel של § délits כגון § abus de confiance.
§ לרעה.

כמה נושאי משנה:
Détournement de biens par un dépositaire public (CP 432-15)
détournement de fonds, תוכנית אמון הכרוכה בהפקת כספים במרמה
détournement de mineur, הוצאת קטין מהמבוגרים שיש להם סמכות עליהם; חטיפה (CP 227-7)
détournement d’objet donné en gage, הסרת נייר ערך או בטחונות המיועדים לנושה (CP 314-5)
détournement d’objet saisi הזזת (הסתרת) חפץ שעבורו הוחרמה (CP 314-6)
détournement de pouvoir, כאשר עובד ציבור חורג מתחום תפקידו, על מנת להשיג מטרה שאינה בסמכות תפקידו.
(מעשים כאלה בטלים, ואינם עבירה פלילית) ראה § abus de pouvoir.

détournement de procédure, כאשר עובד ציבור משתמש בטכניקה שנחזתה בחוק למטרה מסוימת אחת, למטרה אחרת, על מנת לעקוף מכשול שיפוטי כלשהו ולהשיג מטרה אחרת.

(עבירה אזרחית, לא פלילית)
עקיפה דה fonds
מְעִילָה.
הערת שימוש: détourner ⟶ להטעות; détournement ⟶ ניכוס פסולה
חריצות
טיפול
dispositif
קביעת בית המשפט (נאמר בסוף ההחלטה)
הדיספוזיטיף של § décision de justice (החלטת בית משפט) הוא החלק האחרון של פסק דין או פסק דין המתאר את פתרון הסכסוך ומחייב את הצדדים.
דול
אשמה;
תוכנית הונאה להונות אדם אחר כדי לקבל את הסכמתו השווה משחק אמון.
דול מחמירה
ניסיון נוסף מעבר ל- § dol général או § dol כוונה מיוחדת;
dol dépassé
ההשלכות של המעשה חורגות מכוונתו של הנאשם או התוצאה הצפויה לכך
dol Eventuel
כוונה אלכסונית או עקיפה; ראה גם § כוונה.
דול ג’נרל
ביצוע מכוון של מעשה פלילי, תוך ידיעה מראש שהמעשה אסור על פי חוק ויש לו סנקציות פליליות.
dol imprécis
ראה § dol indéterminé.
dol indéterminé
כאשר אדם פועל מתוך כוונה לתוצאה מסוימת, אך מבלי שהוא יכול לצפות את התוצאה בפועל
דול מיוחד
כוונה פלילית. ישנה כוונה מיוחדת, או כוונה פלילית, כאשר מבצע מעשה המאיים על אינטרס המוגן בחוק הפלילי עושה זאת מתוך כוונה לפגוע באינטרס זה.
droit
חוק: מערכת כללים המסדירים את החיים בחברה.
זכות (כמו, הזכות לעשות משהו; זכויות אדם): הזכויות המיוחסות לפרט.
droit pénal
חוק פלילי
droit positif
חוק חיובי
droit privé
כל הכללים הנוגעים למעשים וחייהם של יחידים או של § personnes morales אנשים משפטיים ; כלומר, ישויות משפטיות פרטיות, כגון חברות או עמותות). ניגודיות: § droit public.
דרוי ציבורי
כל הכללים הנוגעים לארגון ותפעול המדינה, הרשויות המקומיות והמינהל, וכן יחסיהם עם אנשים פרטיים. ניגוד: § droit privé.
E
עורך דין פלילי צרפת
écrou
A § procès verbal (אקט משפטי בכתב) לפיו אדם הועבר לסוהר בכלא למעצר, לרבות שם האסיר, התאריך והסיבות למאסר.
מעשה התחייבות; מסמך משפטי שנערך עבור כל אדם הנלקח לבית סוהר או שמתייצב בו מרצונו.

בהקשרים אחרים: אגוז חומרה.

משרד עורך דין פלילי צרפת
שבירה
שבירה
פריצה (של מנעול, דלת, גדר או מחסום אחר לאזור סגור)
הערות שימוש:
entrée par effraction ⟶ כניסה בכוח פריצה
entre par effraction ⟶ לפרוץ
pénétrer par effraction ⟶ פריצה וכניסה
vol par effraction ⟶ פריצה
égalité devant la loi
שוויון בפני החוק.
élément intellectuel
שם נוסף ל- § élément moral
elément matériel
actus reus של עבירה (בלשון הרע: יסוד מהותי).
זהו החלק הגלוי, החיצוני של העבירה, קרי הפעולות הכרוכות בביצוע מעשה פלילי.
ניגוד: § élément moral.

אלמנט מוסרי
נקודת המבט של עבירה (מילולית: ‘נפש אשמה’); קרי, יחסו הפסיכולוגי של המבצע כלפי ביצוע המעשים הנחשבים לעונשים על פי הדין הפלילי. ייתכן שהעבריין פעל בכוונה, או מתוך פזיזות או רשלנות. ידוע גם בשם § élément intellectuel, ו- § élément psychologique.
ניגודיות: § élément matériel.
ראו גם: § dol général, § dol spécial, § כוונה, ו- § causes de non-imputabilité.

אלמנט פסיכולוגי
שם נוסף ל- § élément moral
éléments d’appréciation
מֵידָע; קריטריונים; מידע רקע; היבטים מרכזיים; אינדיקציות; עֵדוּת; שיקולים.
éléments de preuve
עֵדוּת
אימפריה

Empreinte génétique
המאפיינים הגנטיים המאפשרים לזהות אדם. § FNAEG.
מאסר à perpétuité
מַאֲסָר עוֹלָם. ראה § réclusion criminelle à perpétuité.
encourir une peine
לספוג עונש

משרד עורך דין פלילי צרפת
enfreindre
enfreindre les prohibitions légales
לעבור על החוק
הרחבה
חֲטִיפָה; חֲטִיפָה
en matière correctionnelle
לעבירות גדולות; במקרים של עבירות חמורות
enquête de flagrance
חקירה מזורזת (עם סמכויות מורחבות) של עבירות שבוצעו לאחרונה (תוך 16 ימים).
השווה § enquête préliminaire.

חקירת המשטרה המיושמת במקרים של בוטה, כלומר הגדרה מגבילה של דליקטו בולט.

enquête officeuse
שם ישן עבור § enquête préliminaire.
enquête preliminaire
חקירת משטרה רגילה (ללא סמכויות מיוחדות). השווה § enquête de flagrance.
חקירה של המשטרה המשפטית
enquête de police
חקירת משטרה

Entraver § 2
נכנס
לעכב
Équipes régionales d’intervention et de sécurité (ERIS)
כוחות מיוחדים של מערכת הנהלת בתי הסוהר שמתערבים במקרה של מתיחות חמורה בכלא. היא מורכבת מכארבעים אנשי מעקב מאומנים ומצוידים במיוחד, המנסים למנוע מאירועים להסלים, להשתתף בחיפושים כלליים ולהשיב את הסדר על כנו במידת הצורך.
ERIS
ראה § Équipes régionales d’intervention et de sécurité.
שגיאת הערכה
טעות בשיקול דעת; erreur manifeste d’appréciation ⟶ טעות בשיקול דעת
erreur sur le droit
טעות בחוק
escroquerie
הונאה
אסורילמנט
חיתוך ; הסרת אוזניו של אדם כעונש פיזי. ראה § מום, § peine afflictive et infamante.
état de droit
שלטון החוק (“מדינת חוק”).
État de droit הוא אחת מדרכים רבות שעיקרון “שלטון החוק” מתואר בצרפתית, כולל: prééminence du droit, primauté du droit, principe de droit, régime de droit, règne du droit, respect de la loi, principe de légalité, או communauté de droit.
למרות שיש ויכוח על הנקודה, יש הסכמה כללית ש- etat de droit ושלטון החוק שווים.

être astreinte aux obligations du contrôle judiciaire
להיות כפוף לערבות על תנאי
être assimilé à une arme
להיות מסווג כנשק
être astreinte aux obligations du contrôle judiciaire
להיות כפוף לערבות על תנאי
être poursuivi
להעמיד לדין
être puni de
להיענש ב
être reconnu coupable
להימצא אשם
exercer l’action publique
להביא לתביעה; ראה § action publique.
F
עורך דין פלילי צרפת
פלילי מוגמר
התנהגות פלילית
הצדקה מוגמרת
ראה § נימוק.
faute caracterisée
תקלה הוקמה
Faute contraventionnelle
תחום הגברים של עבירות קלות
חוסר זהירות
חוסר זהירות
ציור מזויף
עדות שקר.
עדות שקר היא עבירה חמורה ביותר, שכן היא מערערת לא רק את אחד הצדדים למשפט, אלא גם את הסמכות המוסרית של הצדק.
אם זה מחויב לכסף, זה נחשב לשחיתות.

fers
כָּלוּא; § travaux forces; מילולית: “ברזלים”. (מיושן) אין לבלבל עם § marque au fer rouge.

הערות שימוש: Jeter quelqu’un dans les fers, le retenir dans les fers ; mettre aux fers.

עונש ישן, המוגדר בחוק העונשין של 1791 ונשמר ב- Code des délits et des peines קוד העבירות והעונשים.

הַלקָאָה
הקצפה, או הדגל ; סוג של ענישה גופנית תחת משטר העתיקות. ראה § peine afflictive et infamante.
דליט בוטה
פשע בתהליך, או שזה עתה בוצע; בדליקטו מופלג.
אם ניתן לעונש מאסר, הפרקט § יכול להביא את הנאשם במהירות בפני השופט בהשוואה § מיידית על מנת להישפט.
ראה גם § enquête de flagrance.

flétrissure
מיתוג. סוג של ענישה גופנית תחת משטר ה Ancien régime.{{sfn|Doucet|2019|loc=[ http://ledroitcriminel.
fr/dictionnaire/lettre_m/lettre_m_maq.
htm ראה § peine afflictive et infamante.

FNAEG
ה- Fiche national automatisé des empreintes génétiques היא מערכת לאומית לניהול הנתונים על עקבות גנטיים של מי שהורשעו בפשעים מסוימים (אונס, רצח, סחר בסמים) וכן של אלו החשודים בפשעים אלה עם ראיות חזקות, על מנת להקל על זיהוי ותפיסתם של עבריינים.
fol appel
ראה § אפל.
מחבב
מתייחס לסוגיות העובדתיות בתיק בו השופט פוסק. § jugement sur le fond
כוח הוצאה לפועל
זה שניתן לאכוף, במידת הצורך, בכוח הציבור (לדוגמה: פסק דין). פקודות מסוימות, בעיקר מנהליות או נוטריוניות, יכולות להיות גם ניתנות לאכיפה.
כוח עליון
אירוע בלתי-צפוי, בלתי-עביר מעבר לשליטתו של אדם, שעלול לפטור מישהו מאחריות משפטית למעשים מסוימים.
הערת שימוש: נתפסת לעתים קרובות כ- cas de force majeure.
לכפות פרסום
אכיפת חוק; מִשׁטָרָה. ראה גם § agent de la force publique.
כפייה
אובדן זכות שלא מומשה בתוך המועד שנקבע. דוגמה: חלוף המועד שניתן לערער על תיק.
לשעבר un pourvoi
ראה § pourvoi.
נוסחה
טקסט בלוח המשמש כמודל שניתן להשתמש בו לניסוח מסמכים משפטיים מאותו סוג. דוגמה: נוסחא דה צוואה היא טיוטה של ​​לוח הצוואה שיכולה לשמש כנקודת התחלה לעריכת צוואה.
נוסחה ביצוע
הנוסח המודבק על ידי § greffier (פקיד) בתחתית עותק החלטת בית המשפט (פסק דין או פסק דין) המיועדת לצד שניצח בתיק, כדי לאפשר לו להמשיך באכיפה. עותק בר אכיפה זה נקרא ” § grosse “.

משרד עורך דין פלילי צרפת
fouille § 3
fouille
חפש
הערות שימוש:
une fouille corporelle, או une fouille à corps : חיפוש גוף, חיפוש אישי.
fouille des bagages : חיפוש מזוודות
fouiller : לחיפוש
בהקשרים אחרים (ברבים בלבד): fouilles : חפירות, חפירה ארכיאולוגית
frapper quelqu’un d’une peine
להטיל עונש על מישהו
הונאה
עם כוונה אשמה. ראה גם § שימוש בהונאה בכוונה.
fuite
בריחה
G
עורך דין פלילי צרפת
galères
גזר דין של travail forcé (עבודת כפייה) כעבד גלריה galérien, כסוג של עונש תחת משטר העתיקות. ראה § peine affictive et infamante.
garde à vue (GAV)
מַעְצָר; מעצר משטרתי במהלך חקירת משטרה.
בדרך כלל, המעצר נמשך 24 שעות לכל היותר; מכוסה בסעיף CPP סעיף 62-2.
בעבר, ה-garde à vue חל גם על עדים.

הערת שימוש: misen garde à vue או placéen garde à vue ⟶ “מוחזק במעצר “, “נלקח למעצר”, “נמצא במעצר”
גארד דה סקאו
שם חלופי ל- § ministère de la justice שר המשפטים. שומר החותמות הוא תואר שבידי שר המשפטים. השר שומר על החותם הגדול של צרפת בלשכתם.
החותם שימש בשנת 1958 כדי להחתים את החוקה של צרפת.
§ scellés.

ז’נדרמריה נשיונל
ז’נדרמריה לאומית.
אחד משני החילים הראשיים של § המשטרה המשפטית, המורכב משתי קבוצות: הז’נדרמריה המחלקתית והז’נדרמריה הניידת.
השוו משטרה לאומית.

gens de loi
עורכי דין עוסקים; הקהילה המשפטית
טבלה מפוארת
רול רשמי (של § אבוקטים. מילולית: “שולחן גדול”.
גרפה
שירותי רשם של בית משפט המאויש על ידי קציני בית המשפט המסייעים לשופטים. המרשם מנוהל על ידי הרשם הראשי.
שימוש: droit de greffe : עמלת רשם (למשל, עבור עותקים); greffe d’instance : מרשם בית המשפט האזורי; greffer : להיות תוספת של;
גרפייר
פקיד משפט; פקיד בית המשפט.
קציני עזר המבצעים תפקידים פקידותיים, עורכים מסמכים ומבטיחים את אמיתותם ושמירתם.
כל פעולות המידע של שופט הוראה חייבות להתבצע בסיוע פקידו.

גס
עותק של החלטת בית משפט הנושאת את § formule exécutoire, טיוטה של ​​הצו הדרוש לאכיפתו.
השם נובע מכך שבזמנים קדומים יותר, מי שמסר אותו שולם על ידי הדף, ולכן היה לטובתם לכתוב אותו באותיות גדולות כדי להגדיל את מספר העמודים וכך להרוויח שכר גבוה יותר.
כיום ידוע יותר כ- § copie exécutoire.

H
עורך דין פלילי צרפת
צדק עילי
הגבוה ביותר מבין שלוש הרמות של § צדק סמכותי תחת משטר העתיקות
hauteur
á toute hauteur de la procédure ⟶ בכל שלב של ההליך
heures legales
שעות חוקיות; שעות שבהן ניתן להגיש הליך (7 בבוקר – 9 בערב) ולבצע פסקי דין
רצח
רצח
רצח וולונטייר
רצח מרצון
רצח בעל כורחו
רצח בעל כורחו; הריגה מרצון
huissier
פקיד, שריף, שרת תהליכים.
קצין שר המופקד על כתיבת מסמכים מסוימים, וביצוע פעולות מסוימות או החלטות שיפוטיות.
חלק מהפונקציות דומות לזו של בית דין מורשה, או שרת תהליכים רשמי המורשה על ידי הממשלה.

אני
עורך דין פלילי צרפת
immobilisation d’un objet
הקפאת נכסים
impossibilité materielle
חוסר אפשרות פיזית
חוֹסֶר זְהִירוּת
חוצפה
חסינות
פטור מעונש
לזכות
האפשרות לייחס מעשה למישהו או משהו; אשמה, או היכולת של מישהו להכיר בפעולתו כבלתי חוקית. § non-imputabilité, § élément moral, § aliénation mentale partielle
זקיפה
זקיפה היא הפעולה של ייחוס פעולה לאדם
הערת שימוש:
דיפמאטואר של זקיפה
טענה מכפישה; רמיזה

בלתי ניתן לערעורים
ראה § בלתי ניתן להשגה
בלתי ניתנים להשגה
לא נתון לערעור, בלתי ניתן לערעור
חוסר יכולת
אי כושר, נכות, פסילה
של אדם פרטי: מי שנשלל ממנו – על פי חוק או על פי צו בית משפט – מהנאה או מימוש זכויות מסוימות. זה המקרה של קטינים או מבוגרים מוגנים Majors protegés.
הערות שימוש:
incapacité d’ester en justice ⟶ חוסר עמידה בפני בית המשפט
incapacité d’exercice ⟶ חוסר יכולת לממש את זכויותיו שלו ללא סיוע; היעדר כשירות משפטית
fr:incapacité permanente ⟶ נכות קבועה
כְּלִיאָה
מַאֲסָר
מצית
מצית
incendie volontaire
הצתה
הסתה
הערות שימוש:
הסתה לפשע ⟶ הסתה לביצוע פשע
fr:הסתה à la haine ⟶ הסתה לשנאה אתנית או גזעית
incitation au faux témoignage ⟶ המשך של עדות שקר
חוֹסֶר כִּשָׁרוֹן
חוסר סמכות שיפוט. חוסר יכולתו של בית משפט לדון בתיק מסיבות הנוגעות לאופי התיק (למשל, התיקון § לא יכול לשפוט § פשעים (פשעים גדולים), או לאופי האדם המעורב למשל, בית המשפט לתיקון לא יכול לשפוט קטינים), או למיקומו הגיאוגרפי של אחד או יותר מהצדדים (לדוגמה, בית המשפט לתיקון לא יכול לשפוט עבירה שבוצעה מחוץ לשטח הסמכות שלו (סמכות שיפוט גיאוגרפית) על ידי עבריין שחי מחוץ לתחום השיפוט)
הערות שימוש:
הצהרת אי-כשירות ⟶ ממצא של חוסר סמכות שיפוט
חוסר כשרות עילה ⟶ ​​חוסר סמכות שיפוט רציונלי מקומות כגון מקום מגוריו של הנאשם
se déclarer incompetent ⟶ לסרב לסמכות שיפוט
בקונקרטיו
סובייקטיבי
inconduite
התנהגות בלתי הולמת, חוסר מוסריות
מפליל
הערות שימוש:
décision incriminé ⟶ החלטה עליה ערער; החלטת בית המשפט להלן
פשע מוגמר ⟶ עבירה מואשמת; עניין שמתלונן עליו
jugement incriminé ⟶ פסק דין בערעור
החשמה
ראה § mise en examen.
להטיל דופי
נאשם, נאשם, מי שהואשם בעבירה פלילית. § accusé, § prévenu.
מצביע
מודיע, מלשין; מישהו שמספק מידע חסוי לחוק.
אַכִיפָה.
וכן: מידען.

מדדים
רמזים. עקבות, פריטים או נסיבות מהותיות, הניתנים לבחינה אובייקטיבית ואשר עשויים לשפוך אור על עובדות מסוימות סביב ביצוע עבירה.
אינדיבידואליזציה דה פיינס
עיקרון המוכר בהחלטה של ​​Conseil constitutionnel המועצה החוקתית (צרפת) כנובע מסעיף 8 של הצהרת זכויות האדם והאזרח.
Infamie
Infamie (ביזיון) היא החלטה, פעולה או מחדל הפוגעים במוניטין של אדם, פוגעים בכבודו או מכתימים אותו בחוסר כבוד. דוקט I-6. המשפט הרומי, והמשפט הקדום לאחריו, הכירו בהחלטה השיפוטית של לשון הרע, שהכפיפה את האדם הנוגע בדבר להשפלות חברתיות מסוימות.
סוג זה של סנקציה יכול לעבוד עם אנשים שמודאגים בכבודם ובמוניטין שלהם.

ראה § peine infamante.

מידע שופטי
שלב ההליכים הפליליים שקודם לפסק דין ובמהלכו ה- § juge d’instruction, בשליטה של ​​§ Chambre de l’instruction (לשכת החקירה), מבצע מחקר לביסוס האמת, אוסף ומעריך ראיות, שומע את אנשים המעורבים או עומדים לדין והעדים, ומחליטה אם להאשים אדם או לא mettre en examen ואיזו פעולה לנקוט. : ראה § הכנה להוראות.
מידען
ראה § מצביע.
הפרה
עבירה. התנהגות אסורה על פי הדין הפלילי והדינה בעונש הקבוע בחוק. העבירות מתחלקות לשלוש קטגוריות: § עבירה, § délit.
§ פשע.
עבירות מדווחות בדרך כלל למשטרה, אך ניתן גם לדווח ישירות לציבור § מיניסטר (הפרקליטות).

§ porter plainte, § dénoncer, § sanction penale
infraction contre un bien
עבירה על רכוש
הפרת זכויות אדם
עבירה כלפי אדם
הפרה בוטה
עבירה המביאה לחקירה מזורזת
עבירה פורמלה
עבירה שלמה שאינה דורשת תוצאה
infraction matérielle
עבירה המחייבת רק כדרך קבע שהתנהגותו של הנאשם תהיה וולונטרית. המקבילה הקרובה ביותר בבריטניה היא עבירת אחריות קפידה.
פנאלה עבירה
עבירה פלילית
עבירה היא התנהגות האסורה בהחלט על פי החוק הפלילי ומוקמת על ידי עונש שנקבע על ידו.
injonction thérapeutic
אמצעי שהוטל נגד אדם שהורשע בעבירה § או § délit, במיוחד במקרה של עבירת מין או סמים.
ההכרעה היא על ידי שופט לאחר ייעוץ רפואי מומחה ובהסכמת הנידון.
לאחר מכן, המורשע עובר טיפול רפואי ומעקב של רופא.

משרד עורך דין פלילי צרפת
injustifié
injustifié
לא מוצדק

עו”ד פלילי ישראלי בצרפת
אינקוויזיטור § 2 דרואיט
אינקוויזיטור
אינקוויזיטורי ראה § procédure inquisitoire.
למשל
סכסוך שהובא בפני בית משפט וכן מכלול ההליכים החל מהעתירה הראשונית ועד לפסק הדין.
באופן עקרוני, במקרה של ערעור, התיק מוליד ערכאה חדשה, או מערך הליכים בפני בית משפט אחר.
העתירה הראשונית מתקיימת בפני בית משפט של ערכאה ראשונה, ואם יוגש ערעור, זה יהיה בית משפט של ערכאה שנייה.

הוראה
חקירת קדם משפט; חקירה שיפוטית; הליך החקירה שבו שופט הוראה אוסף ראיות על ביצוע עבירה ומחליט על פנייה לערכאה הדיונית של הצדדים הנאשמים.
הכנה להדרכה
הידוע גם בשם information judiciaire, זהו השלב של ההליך הפלילי בו ה- § juge d’instruction משתמש בכל האמצעים כדי לאסוף את כל הדרוש כדי לקבוע את אמיתות העניין (דיווחי מומחים, חיפושים, דיונים, עימותים), כך שבית המשפט יכול לקבל החלטה מושכלת. השופט חוקר ראיות בעד ונגד הנאשם, כלומר הוא אוסף את כל היסודות בעד ונגד הנאשם. ראו גם: § mise en examen, § témoin assisté, § commission rogatoire, § détention provisoire, § contrôle judiciaire, § juge des libertés et de la détention
להנחיל à charge et à décharge
לחקור את האישומים ואת ההגנה; לאסוף ראיות בעד ונגד; מחפש ראיות מפלילות ומזכה
מַטָרָה
כוונה § dol éventuel, § élément moral, § responsabilité pénale.
שימוש במרמה בכוונה ⟶ כוונה אשמה

עו”ד פלילי ישראלי בצרפת
איסור § 3 droit
אַמְנָעָה
איסור
interjeter appel
ראה § אפל.
interrompre l’execution d’une infraction
למנוע ביצוע עבירה
בזמן
משיב; צד שהוא הנתבע בערעור § (הליך ערעור). § מערער.
הרשעה בזמן
הרשעה אישית
בלתי קבילה
חוסר אפשרות של בית משפט ללמוד בקשת צדק, בטענה שאינה מכבדת את התנאים הנדרשים בחוק, בין אם מדובר בשאלה של צורה (למשל, אי כיבוד הזמן של ההליך) או של מהות (למשל, אדם הטוען כי הוא נפגע אינו מספק הוכחה לנזק הנטען).
חוסר אחריות pénale
הוראות חוק הפוטרות עבריין מאחריות פלילית לעבירה ולפיכך שוללות כל הרשעה נגדו, במקרים כגון הפרעה נפשית, כפייה, הגנה עצמית, מצב של צורך. ראה § causes de non-imputabilité, § élément moral, § libre arbitre.
J
עורך דין פלילי צרפת
JAP
ראה § juge de l’application des peines.
JLD
ראה § juge des libertés et de la détention.
צומת
מיזוג של שני תיקים על ידי שופט כאשר הם קשורים דיים, ופסק דין אחד מספיק לשניהם.
jour-amende
קנס יום
juge de l’application des peines (JAP)
שופט מבחן; השופט האחראי על פיקוח על ביצוע עונשי מאסר (חופשה, § liberation conditionnelle (שחרור על תנאי), חירות למחצה, § bracelet électronique (מעקב אלקטרוני) במטרה להכנס מחדש (השתלבות מחדש בחברה) מניעת § récidive (recidivism).
הם בוחנים את גזר הדין, מעריכים את מצבו התעסוקתי והמשפחתי של העבריין, ואת כל המאמצים שהם עשו לתיקון או פיצוי, ויכולים להחליט על עונש שונה מזה שקיבל.
במשפט § tribunal de l’application des peines.

שופט
שופט, בית משפט. על ידי מטונימיה, ניתן להשתמש בה גם למשמעות של בתי משפט באופן כללי.
juge délegué
תפקיד שיפוטי שהתקיים לזמן קצר בין שתי רפורמות ב-1993 לפני ביטול; היה אחראי על ההחלטה אם להכניס מישהו ל- § תנאי החזקה
juge des libertés et de la détention (JLD)
שופט שאחראי להחליט אם להכניס מישהו ל- § מעצר קדם משפט (מעצר קדם משפט) או להעניק ערבות. נוצר על ידי ה- § loi Guigou משנת 2000 על § presomption d’inocence (חזקת החפות).
שופט הוראה
שופט חוקר. בהליך הפלילי, השופט הממונה על איסוף כל מרכיבי העבירה. אחראי על התיקים הפליליים המורכבים ביותר (חובה עבור § פשעים (פשעים חמורים) ואופציונלי עבור § délits (פשעים פחותים).) מנהל את החקירה וככזה נותן הנחיות למשטרה ולז’נדרמים. יכול להעמיד אדם בחקירה ולהעמידו בפיקוח שיפוטי § contrôle judiciaire, או לבקש להאריך אותו במעצר על ידי ה- § juge des libertés et de la détention(JLD).
אוסף ראיות הנחשבות מועילות לביסוס האמת, מנחה את החקירות, העימותים והדיונים, ומרכיב את התיק שיוגש ל- § tribunal correctionnel (בית משפט פלילי) או § cour d’assise (בית משפט של אסיסטים) למשפט.
השופט מטפל בכ-2% מהמקרים; 98% האחרים נמצאים תחת הרכש §.

juge du fond
שופט העוסק בחוק ובעובדה; בית משפט של ערכאה ראשונה
שיפוט
ממצא, פסיקה או פסק דין; בדוחק, תנאי להכרעה של בית משפט קמא; באופן כללי יותר, מונח לכל החלטה של ​​שופט אחד או יותר.
כובע
לשפוט.
הערות שימוש:
juger en connaissance de cause ⟶ לקבל החלטה מושכלת.
juré
מוּשׁבָּע.
בהקשרים אחרים: “נשבע”, מהעבר של מושבע.
pénale שיפוט
בית משפט פלילי ראה גם § ordre judiciaire.
דיכוי שיפוט
בית משפט פלילי ראה גם § ordre judiciaire.
תוֹרַת הַמִשְׁפָּט
פסיקה
חֶבֶר מוּשׁבַּעִים
חֶבֶר מוּשׁבַּעִים. חבר מושבעים משמש רק במקרה של פשע.
צדק סיניוריאלי
צדק מנוראלי פיאודלי justice seigneuriale היה אופן ארגון ימי הביניים של מערכת המשפט ברוב אירופה בימי הביניים. בתי המשפט הזרים בממלכת צרפת מנו כ-20,000 איש ערב המהפכה, והיוו את הבסיס לארגון שיפוטי, יחד עם בתי המשפט של הפרובסטים prévôtés, חצרות מלכותיות כפופות) אשר בוטלו באמצע המאה השמונה עשרה.
הַצדָקָה
הצדקה. הגנה פלילית שבה הנאשם טוען שלא עשה שום דבר רע מכיוון שעובדת ביצוע הפשע קידמה אינטרס חברתי כלשהו או טענה זכות בעלת חשיבות כזו שתעלה על כל עוולה של הפשע.
הערת שימוש: fait justificatif – הגנה כזו; הַצדָקָה; הגנה אובייקטיבית
KL
עורך דין פלילי צרפת

עו”ד פלילי ישראלי בצרפת
לרצין
לרצין
גניבה בשווי נמוך
הגנה לגיטימית
אדם נחשב כפועל מתוך הגנה עצמית כאשר הוא מגיב להתקפה מיידית ובלתי מוצדקת על גופו, אדם אחר או רכושו, ובלבד שאמצעי ההגנה יהיו פרופורציונליים לחומרת המתקפה. במקרה זה, האדם אינו נושא באחריות פלילית לנזק שהוא עלול לגרום להגנה עצמית.
לגיטימיות
באופן חוקי
lettre de remission
סליחה
תנאי שחרור
התאמת גזר דין, בפיקוח ה- § juge de l’application des peines (שופט לאכיפת עונשים), עבור מורשעים המפגינים מאמצים רציניים לשיקום חברתי. בדומה לשחרור על תנאי, או שחרור מוקדם בגלל התנהגות טובה.
שחרור על תנאי
שחרור על תנאי. אסיר משוחרר על תנאי בצרפתית : libéré sur parole, בלשון המעטה  ‘משוחרר על פי דברם’) כאשר הוא רשאי לעזוב את מקום המעצר בתנאי הבלעדי של כיבוד התחייבויות מסוימות שנלקחו בכבוד.
מונח זה מיושן בעיקר בצרפת המודרנית, למעט בהקשרים צבאיים מסוימים.
זה דומה למה שנקרא כיום § liberation conditionnelle.

מעקב חופשי
אמצעי אבטחה שננקט נגד עבריין נוער המוצב בפיקוח מחנך שמינה השופט לנוער.
בורר חופשי
רצון חופשי. תפיסה פילוסופית החוזרת לפחות לאריסטו ולאוגסטינוס בדיונים תיאולוגיים על מי אחראי למעשי הרשע. אומרים שלאדם יש רצון חופשי כאשר הוא יכול, מרצונו, לשלוט באינסטינקטים ובדחפים שלו, להתנהג בצורה רציונלית ולפעול בהתאם לחוקים המוסריים והחברתיים. הדוקטרינה הקרימינולוגית הקלאסית על אשמה מבוססת על מושג זה. מנקודת מבט חקיקתית, מחוקקים בדרך כלל מניחים שלמבוגרים יש רצון חופשי, ומשאירים את זה לשופטים לקבוע כיצד מקרים בודדים עשויים לסטות מהמקרים הכלליים.
אם הם מוצאים ש- § prévenu(הנאשמים) היו תחת אילוץ שאי אפשר לעמוד בפניו ששלל מהם רצון חופשי, שופט רשאי להכריז עליהם כלא אחראים, בהתחשב בעובדה שקיימת § סיבה de non-imputabilité.
ראה אחריות מוסרית, אחריות משפטית.

lien de causalité
קשר סיבתי
מקום הפשע
זירת הפשע
הערות שימוש:
se dépêcher sur les lieux ⟶ למהר לזירת פשע
se transporter sur les lieux ⟶ כדי להגיע לזירת הפשע
loi
חוק. _ כלל כתוב בעל היקף כללי ובלתי אישי. זה חל על כולם ללא יוצא מן הכלל.
הפרלמנט Assemblée nationale ו- Sénat דן בו, מנוסח, מתוקן ומצביע עליו בגרסאות זהות.
הוא מוכרז (חתום) על ידי ה- § Président de la République ומתפרסם ב- Journal officiel (JO).

loi du talion
ראה § טליון.
לואי גויגאו
ראה § loi sur la présomption d’inocence
loi ordinaire
חוק שני בחשיבותו, אחרי § loi organique.
חוק רגיל שעליו הצבעה הפרלמנט בנוגע לעניינים שהוסמכו לו במיוחד על ידי החוקה.
§ תקנות, § règlement.

loi organique
בהיררכיה של החוקים, זה החשוב מבין השלושה; חוק המתייחס לחוקה. § loi ordinaire, § ordonnance, § règlement.
loi sur la presomption d’inocence
חוק מ-15 ביוני 2000 ששינה את קוד ההליך הפלילי כדי להגן על זכויותיהם של אנשים הנחקרים.
זה גם יצר את התפקיד השיפוטי החדש של § juge des libertés et de la détention.
מדובר בעיקר ביצירתה של שרת המשפטים אליזבת גיגאו תחת ממשל ג’וספין, והיא ידועה גם בשם לואי גויגו.

M
עורך דין פלילי צרפת
שופט
שופט קריירה, שיכול להיות § שופט דיבוט (שופט עומד), כלומר, § פרקט, או אחד מהשופטים היושבים, או שופט הוראה או שופט משפט.
מסייע בית הדין
שופט קמא. וגם: juge du siège ; פשוטו כמשמעו, מערכת המשפט ה”יושבת”.
בכורה במשפטים
תובעים ציבוריים, ביחד; סניף של הרשות השופטת הפונה לבית המשפט בשם הציבור § ministere ; .
פשוטו כמשמעו, ‘רשות ​​שופטת עומדת’.
§ פרקט.

magistrature du parket
הפרקליטות; התביעה. ראה גם § ministère public, § פרקט, § procureur.
מורה בית המשפט
ראה § juge d’instruction.
מאגיסטרט répressif
שופט בית המשפט הפלילי. § répressif.
maison centrale
כלא לנידונים הקשים ביותר. מערכת המעצר מתמקדת בעיקרה באבטחה.
maison d’arrêt
בית מעצר המקבל מורשעים שעונשם או יתרת עונשם הוא שנתיים או פחות.

עו”ד פלילי ישראלי בצרפת
maladresse
maladresse
חוסר יכולת
מנדט
מעשה או צו שבאמצעותו שופט (בדרך כלל § juge d’instruction מורה על זימון, מעצר או מעצר של אדם.

mandat d’amener – צו שניתן על ידי § שופט הוראה לכל קצין אכיפת חוק להביא אדם לפניו; לרבות שימוש באמצעי כפייה במידת הצורך.
צו שנתן ה- § juge d’instruction (שופט חוקר) למשטרה אול- § לז’נדרמריהלהביא מיד אדם הנחקר לפניו, לרבות בכוח.

mandat d’arrêt – צו שניתן על ידי שופט בית משפט פלילי לכל קצין אכיפת חוק לחפש אדם, לעצור אותו ולהעבירו לבית מעצר
mandat de comparution –הודעה להופיעבפני § שופט הוראה ביום ובשעה מסוימים. החלטת § juge d’instruction (שופט חוקר) לתת הודעה רשמית לאדם נאשם § mise en examen להתייצב בפניו. זהו מסמך כתוב שנמסר על ידי § huissier de justice (עורך דין) או § agent de la force publique (קצין אכיפת החוק).

mandat de dépôt – צו שניתן על ידי שופט לראש או למנהל בית סוהר לקבל או להחזיק במעצר אדם הנחקר.

mandat d’exécution – ראה § order d’execution.

mandat de perquisition – “צו חיפוש” אינו קיים בחוק הצרפתי; ביטוי זה משמש רק כאשר מדברים על מערכות משפט זרות. אין לבלבל עם מנדט דה רכרשה.

mandat de recherche – צו שניתן להנפיק לאדם שיש לו בסיס סביר שייתכן שביצע הפרת §. זו ההוראה שניתנה ל -§ force publique (משטרה) לחפש את האדם הנדון ולהעבירו למעצר (placer en § garde à vue. נוסף בשנת 2004.
אין לבלבל עם “צו חיפוש” במשפט המקובל; ראה מנדט הרכישה.

מנימנט יורידיקה
העברה משפטית
תרמית תמרון
טקטיקה הונאה
manquement une obligation de prudence ou de sécurité
אי מילוי חובת זהירות או ביטחון;
מרק או פר רוז’
פשוטו כמשמעו, ‘מיתוג במגהץ אדום לוהט’; מיתוג.
סוג של ענישה גופנית תחת משטר העתיקות.
ראה § peine afflictive et infamante.

pénale médiation
אמצעי חלופי להליך פלילי.
בהצעת התובע הציבורי, היא מפגישה בין העבריין לנפגע עבירה פלילית בנוכחות מגשר צד ג’ המוסמך על ידי מערכת המשפט.
זה מורכב ממציאת פתרון למשא ומתן חופשי והגדרת תנאי הפיצוי.

זיכרון
קָצָר; מסמך בכתב המופנה לביהמ”ש או לבתי המשפט המינהליים ובו פירטו הצדדים את טענותיהם וטענותיהם.
אִיוּם
איום
mesure de sûreté
כאשר אדם מסוכן, השופט רשאי להחליט להפעיל סנקציה עונשית בעלת אופי מונע, כגון טיפול טיפולי או השמה במעקב אלקטרוני נייד. (ראה PSEM).
meurtre
רצח
milieu fermé
מוּאָר. “סביבה סגורה”. בהקשר של משפט פלילי, “משמורת סגורה”, “יחידה מאובטחת”.

החלק הזה של הנהלת הכלא העוסק באסירים שנשארים במעצר עד תום תקופת כהונתם.
ניגודיות § milieu ouvert.

בהקשר של טיפול רפואי: “אשפוז”; בהקשרים אחרים, milie fermé יכול להיות ספינה, או גדוד צבאי;
milie ouvert
מוּאָר. “סביבה פתוחה”. בהקשר של משפט פלילי, “משמורת פתוחה”, “לא משמורת”, “מוסד פתוח”.

אותו חלק של מערכת ניהול הכלא העוסק בעונשים שאינם מאסר, כגון שירות לקהילה § travail d’intérêt général, קורס אזרחות § stage de citoyenneté, שחרור מעבודה § semi-liberté, מעצר בית עם מעקב אלקטרוני § bracelet électronique, שחרור על תנאי ואחרים. ניגודיות: § milieu fermé.

בהקשר של טיפול רפואי: “מטופל חוץ”.

כורה
קטין
minister publique
הפרקליטות; התביעה; ראה § magistrature du parquet, § פרקט
מיעוט
מצבו של מי שהוא § מינר (קטין).
שר המשפטים
משרד המשפטים הוא המשרד האחראי על ניהול המשפטים, ומחליט על רפורמות, ומגיש הצעות חוק § projet de loi לפרלמנט. הוא מגדיר את מדיניות המשפט הפלילי במטרה להשיג יחס שוויוני לאזרחים בפני החוק, לרבות פיקוח על הציבור משרדי התובעים § Ministère public ; § parket, מנהלים את בתי המשפט וממנים קצינים שיפוטיים – פקידי דין § huissiers de Justice, נוטריונים נוטריונים, עורכי דין § avoués וכו’
משרד הציבור
ה- ministre public, המכונה גם § פרקט, היא הרשות היוזמת § action publique (הליכים פליליים) בגין § הפרות (עבירות) הגורמות להפרעה ל § ordre public (סדר ציבורי). היא מייצגת את האינטרסים של החברה בפני כל בתי המשפט.

הפרקליטות. כל השופטים הפועלים בבתי המשפט ובבתי הדין של § ordre judiciaire (צו שיפוטי), האחראים על ייצוג האינטרסים של החברה והבטחת כיבוד הסדר הציבורי ויישום החוק. § ministère public (הפרקליטות הציבורית) הוא היררכי § procureur général (תובע ציבורי), § procureur (תובע ציבורי), סגן התובע הציבורי § procureur-adjoint, סגן התובע הציבורי וסגן התובע הציבורי) וכפוף ל שר המשפטים. זה לא נהנה מקביעות לכל החיים.
ראה § Procureur de la République, § Procureur général, § Poursuites(תביעה).

מאשימה
להביא כתבי אישום. החלטה של ​​§ juge d’instruction (שופט חוקר) או לשכת החקירה לשלוח אדם § mise en examen (הוגש נגדו כתב אישום) בגין פשע אל § cour d’assises למשפט.
mise en danger deliberée de la personne d’autrui
לשים מישהו בסכנה בכוונה
mise en examen
אישום פלילי נגד נאשם § accusé על ידי השופט החוקר § juge d’instruction כי קיימות ראיות חמורות המאפשרות שהנאשם השתתף, כמבצע או שותף, בביצוע הפרת §.
השוו כתב אישום.
המונח mise en examen החליף את הביטוי הקודם ב-1993.

mise en movement
לְהַנִיעַ; חניכה; לְהַשִׁיק
la mise en mouvement de l’action publique ⟶ פתיחת הליכים פליליים.
מיס בסצנה
שיימינג
הערת שימוש : בהקשרים אחרים (בעיקר תיאטרון): “במה”, “עיצוב במה”
מוֹטִיב
נימוקים, סיבה, מניע לפסק דין או החלטה שיפוטית
הַטָלַת מוּם
מום.
סוג של ענישה גופנית תחת משטר העתיקות.
ראה § peine afflictive et infamante.

N
עורך דין פלילי צרפת
לא לזכות
היעדר אשמה.
היעדר אחריות פלילית עקב פגם נפשי או כפייה.
§ causes de non-imputabilité, § élément moral, § aliénation mentale partielle.

לא מקום
החלטת בית משפט חוקר לשים קץ להליכים פליליים כאשר הוא סבור כי לא הוכחה עבירה או כי אין די ראיות כנגד מבצע העבירה או השותף לעבירה; או כאשר הנאשם נחשב, למשל, לא אחראי פלילי בעת ביצוע העבירה.
אין מקרה לענות; נטישת פעולה שיפוטית על ידי שופט, כאשר ראיות מהחקירה § enquête אינן מצדיקות פעולה נוספת.
§ classement sans suite, § opportunité des poursuites, § Irresponsabilité pénale או כאשר יש עובדה מצדיקה (למשל§ הגנה חוקית.

הו
עורך דין פלילי צרפת
חובה דה סוינס
טיפול בצו בית משפט. ראה § injonction thérapeutique.
קצין מיניסטריאל
בעל תפקיד שנתנה המדינה ומתמנה לפי החלטת שר.
קציני השרים כוללים: עורכי דין בבתי המשפט לערעורים, בתי הדין § huissiers de justice, הנוטריונים נוטריונים, ועורכי הדין במועצת המדינה ובבית המשפט לכס הכספים.
חלקם גם קציני ציבור § פקיד ציבור.

ציבור קצין
נושאי משרה בעלי הסמכות לאמת פעולות משפטיות או שיפוטיות וליישם החלטות בית המשפט. דוגמאות: נוטריונים, בית דין.
OPJ
קציני המשטרה השופטים.
ראה § משטרת המשפטית.
§ agent de police judiciaire.

opportunité des poursuites
שיקול דעת התביעה. זכותה של הפרקליטות § רוכש, כאשר מדווחת לה עבירה פלילית, לפתוח או לא לפתוח בהליכים פומביים לפי פרט המקרה, לפי סעיף 40-1 לחוק סדר הדין הפלילי.
מונחים קשורים: § classer sans suite, nolle prosequi.
§ principe de legalité.

הִתנַגְדוּת
סעד אזרחי או פלילי המאפשר לאנשים שנשפטו כברירת מחדל להישפט שוב.
תרגיל
החלטה שהתקבלה על ידי שופט יחיד, למשל § juge d’instruction, כגון צו שחרור § ordonnance de mise en liberté או צו פיטורין ordonnance de non-lieu. (במשפט האזרחי, הפקודה היא זמנית בלבד.) לפי המשטר העתיק, תקנה שהוציא המלך. הפחות חשוב מבין שלושה סוגי חוק.
בהקשרים אחרים: משמעויות רבות אחרות, לרבות: מרשם תרופות ועוד רבות אחרות.
§ loi organique, § loi ordinaire, § règlement.

תרגיל
נוהל פשוט עבור § עבירות (עבירות קלות) וחלקים § délits, במיוחד אלה הקשורים לתנועת מכוניות. § tribunal de police בית משפט משטרתי או § tribunal correctionnel (בית משפט פלילי) מחליטים, בצו עונשין, אם לגזור על העבריין קנס כספי או לא, או לעונשים מסוימים כגון שלילת רישיון נהיגה מבלי שהעבריין יופיע בבית המשפט.
ordre des avocats
לשכת עורכי הדין. ידוע גם בשם bareau.
סדר ציבורי

למקור ויקי בצרפתית יש טקסט מקורי הקשור למאמר זה:
החוקה ב-4 בנובמבר 1848
מדיניות ציבורית. מערכת כללים השולטים בחיים בחברה ונחקקים למען האינטרס הכללי. כלל מאופיין כעל “סדר ציבורי” כאשר הוא מחייב ומוטל מסיבות הכרחיות של הגנה, בטיחות או מוסר. אנשים אינם רשאים לעבור על כללים אלה בשום צורה ואינם רשאים לממש זכויות כלשהן שיעמדו לרשותם אם יפרו אותם.

המצב החברתי המאופיין בשלווה, בריאות הציבור ובטיחות. סינ.: paix publique. ראה ההקדמה לחוקת 1848, נקודה IV בצרפתית, באנגלית.
§ משטרתי מנהלית.

בעל דין איברים
גוף מקבל החלטות
אואי-גרוע
שמועה
P
עורך דין פלילי צרפת
פַּרקֶט
הפרקט הוא כינוי קיבוצי עבור § רכשים או לפרקליטות; התביעה. זהו מונח קצר המשמש ל- § Ministère public.
צד אזרחי
תובע אזרחי בהליך פלילי. מדובר באדם הרואה עצמו קורבן להפרת § (עבירה) שבגינה נפתחה § action publique הליך פלילי בבתי המשפט הפליליים, ומבקש לקבל פיצוי בגין אובדנו.
מדובר בסוג מסוים של הליך שבו משולבים הליך פלילי ו -§ action civile (הליך אזרחי), כלומר כאשר לתביעה פלילית צמוד גם חלק אזרחי הכרוך בפיצויים.

מונח זה מציין גם את ההליך (תלונה של גורם אזרחי) המאפשר לנפגע לפנות אל השופט החוקר או לבית המשפט המוסמך כדי לקבל פיצויים.

peine affictive et infamante
סנקציות עונשיות תחת משטר ה-Ancien בגין ענישה של פשעים ברמה בינונית שאינם כרוכים בתקופות מאסר, וכוללות § amende honorable (וידוי פומבי), § pilori פילורי, § fouet (הצלפות), § flétrissure (מיתוג), § galères (גלאיות), § מום, ו § עינויים.

peine afflictive (מילולית ‘עונש מזיק’) – סנקציה עונשית שהוכרעה כדי להכניס את המורשע לכאב ועצב. בעוד שחוק העונשין של 1810 עדיין השתמש במונח זה, הקוד של 1993 מתעלם ממנו.

peine infamante (כלומר ‘עונש קלון’) – עונש נחשב ל§ infamante (משמיץ; משפיל; משפיל) כאשר הוא פוגע בכבודו של המורשע, וליתר דיוק במוניטין שהוא זוכה לו בחברה. סעיף 6 של חוק העונשין משנת 1810 תיאר גירוש והשפלה כמשפטים חסרי כבוד. הקוד הנוכחי אינו משתמש במונח זה.

רכישה
אמצעי חקירה המורכב מחיפוש ראיות לעבירה, בביתו של אדם או בכל מקום בו ניתן למצוא אותה. בהקשר של חקירה § enquête de flagrance, אין צורך בהסכמת השוהה והחלטת ה- § juge des libertés ; מעבר לכך, המושג צו חיפוש כפי שהוא משמש בדין האמריקאי או הקנדי אינו קיים בחוק הצרפתי.
פרסונליזציה דה פיינס
ראה § אינדיבידואליזציה des peines.
המורל האישי
אדם משפטי. ארגון המוכר כבעל קיום חוקי וככזה מחזיק בזכויות וחובות (לדוגמה: חברה, עמותה); ניגודיות: § personne physique.
מבנה גוף אישי
אדם טבעי. אדם המוכר כ- § personnalité juridique אדם משפטי, כלומר, אדם בעל יכולת לממש מספר זכויות משפטיות ולנקוט בהליכים משפטיים.
personne publique
§ personne morale אדם משפטי בעל מעמד משפטי של § droit public המוענק לו בחוק. כגון עירייה או משרד ממשלתי למשל
חתיכת הרשעה
לְהַצִיג; עֵדוּת
פילורי
פילורי.
סוג של ענישה ציבורית תחת משטר העתיקות.
ראה § peine afflictive et infamante.

מיקום Sous Surveillance Electronique (PSE)
צמיד אלקטרוני הוא שיטה לאכיפת עונש מאסר מחוץ למוסד בית סוהר. הצמיד, המוצמד לרוב לקרסול, הוא משדר אלקטרוני המאפשר לזהות, מרחוק, את נוכחותו או היעדרותו של המורשע במקום ולתקופה שנקבעה קודם לכן במסגרת גזר הדין.
מיקום sous surveillance electronique mobile (PSEM)
אמצעי אבטחה שניתן להטיל לתקופה של שנתיים במסגרת § liberation conditionnelle (שחרור מותנה) של מי שנידון לתקופת מאסר ממושכת בגין עבירות מסוימות. הצמיד האלקטרוני (צמיד אלקטרוני), נלבש בדרך כלל על הקרסול, והוא מתווסף על ידי מכשיר GPS.
המכשיר מנוהל על ידי הנהלת בית הסוהר ומאפשר לוודא את מיקומו של האדם וכי הוא מכבד את החובות והאיסורים שנקבעו על ידי רשויות השיפוט.
הוא מקדם השתלבות מחדש בחברה § réinsertion על ידי מתן תמיכה ומעקב אחר עמידה בחובות שנקבעו על ידי § juge de l’application des peines (שופט מבחן).

רודף
מִתְלוֹנֵן

טענה נגד X
תלונה נגד ‘X’. ראה סעיף י’.
נקודת כבוד
כל מעשה או מילה המעמידים בספק את כבודו של אדם, עד כדי כך שהוא לא יכול לתת לזעם לעבור ללא עונש. בעבר הייתה זו עילה לגיטימית לדו -קרב, אך מכיוון שדו-קרב נאסר, הבורר הבלעדי בהתקפות על שלמותו המוסרית של אדם הוא בתי המשפט.
הערת שימוש (בהקשרים אחרים):
faire un point d’honneur – להצביע על משהו.
mettre un point d’honneur – להדגיש; להיות מחויב, מסור, מסור; לשים טיפול מיוחד; לעשות נקודה.
משטרתי מנהלית
משטרה המעורבת במניעת פשע (לא חלק מהחוק הפלילי). ניגוד: § המשטרה המשפטית.
שופטי משטרה
משטרת משפט היא משטרת המעורבת בחקירה פלילית. קציני המשטרה המשפטית (OPJ) יכולים לכלול: ראשי ערים ועוזריהם, קציני הז’נדרמריה, פקחים כלליים, סגני מנהלי משטרה פעילה, בקרים כלליים, מפקדי משטרה וקציני משטרה; עובדי מדינה בכירים של המשטרה הלאומית (משטרה ארצית), ומנהלים או סגני מנהלים של המשטרה המשפטית או הז’נדרמריה.
תלונת פורטר
פשוטו כמשמעו: להגיש תלונה.
כאשר נמסרת הודעה על הפרת § (עבירה) למשטרה או ל- § הרכש (פרקליטות ציבורית) על ידי קורבן העבירה, המונח המשמש הוא תובע סבל.
השווה: § dénoncer.

poursuite
תביעה, במובן של poursuite judiciaire
הערת שימוש: בהקשרים אחרים, זה אומר “מרדף”, או “המשך” (מובן שאינו משפטי).
pourvoi en cassation
לפנות ל- § Cour de cassation או ל- § Conseil d’Etat (מועצת המדינה).
סיבה de pourvoi ⟶ עילות לערעור
לשעבר un pourvoi ⟶ ערעור; להגיש ערעור; ערעור על
דעה קדומה
פציעה; פגיעה ברכושו, בגופו, ברגשותיו או בכבודו של אדם. ישנם ארבעה סוגים:
préjudice d’agrément (של הנאה) – : הנזק הנובע, בדרך כלל בעקבות פגיעה גופנית, ממניעת ההנאה ממעשים מסוימים בחיי היומיום, כגון פעילות אמנותית, פעילות פנאי או ספורט..

פגיעה גופנית – פגיעה בבריאותו או בשלמותו הפיזית או הנפשית של אדם. דוגמה: פצע, חולשה.

prejudice matériel (נזק מהותי) – נזק לרכוש. דוגמה: דגטס, נזק, הידרדרות פיזית, אובדן הכנסה.

דעה קדומה מוסרית (פגיעה רגשית או פסיכולוגית) – נזק בעל אופי פסיכולוגי.
דוגמה: סבל הקשור לאובדן של אדם אהוב.

בדיבור הנפוץ, מילה נרדפת ל- dommage (נזקים; מונח מהמשפט האזרחי, אך נבדל מבחינה משפטית.

מִרשָׁם
תקופת התיישנות; חוק התיישנות. זמן שחלף שלאחריו לא ניתן לנקוט הליכים נגד § auteur (עבריין) של הפרת § (עבירה): עשר שנים עבור § פשע, שלוש שנים עבור § délit, ושנה אחת עבור § הפרת §.
תקופות ארוכות יותר עבור עבירות נגד קטינים.
ידוע גם בשם prescription de l’action publique.

הנחת התמימות
חזקת החפות. כל אדם החשוד בביצוע הפרת § (עבירה), או עומד לדין, ייחשב חף מפשע מהמעשים שבהם הוא מואשם, כל עוד לא נמצא אשם על ידי בית המשפט בעל סמכות השיפוט המתאימה § compétent לשפוט אותו.
ראה גם סעיף 9 להצהרת זכויות האדם והאזרח, וסעיף 1 לחוק העונשין .
על פי האמנה האירופית לזכויות אדם, כל מי שהואשם בהפרת § נחשב ללא אשמה כל עוד § אשמה שלו לא הוכחה באופן חוקי וסופי.

prevenu
הנאשם חשוד או מואשם בהפרת § מסוג פחות חמור (כלומר, § délit, § הפרה. השווה § אשמה.
principe à valeur constitutionnelle
כל עיקרון שזוהה על ידי Conseil constitutionnel המועצה החוקתית (צרפת) כבעל תוקף חוקתי, וכתוצאה מכך מחייב את הרשות המחוקקת כמו גם את מוסדות המדינה האחרים. ראה גם § גוש דה קונסטיטוציונליות.
Principe de Legalité
עקרון החוקיות הוא אחד מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי הצרפתי וקובע כי אין להרשיע אדם בעבירה פלילית ללא טקסט משפטי שפורסם מראש המתאר את העבירה ואת העונש.
לטינית : Nullum crimen, nulla pœna sine lege, lit.
“ללא פשע, ללא עונש, ללא חוק”.

Principe d’opportunité des poursuites
ראה § opportunité des poursuites.
פרוcédure accusatoire et contradictoire
השיטה האדוורסרית (או, “הדין האדוורסרי”), היא מערכת צדק אשר סדרי הדין שלה מבוססים על הצדדים להתדיינות. לפיכך, עורכי הדין של התובע והנתבע אחראים להציג את גרסתם לעובדות ולשכנע את השופט או חבר המושבעים לגופו של עניין.
פרוצדורה אינקוויזיטורית
מערכת אינקוויזיטורית.
מערכת משפטית שבה בית המשפט מעורב באופן פעיל בחקירת עובדות המקרה.
ניגוד § נוהל האשמה וסתירה.

תהליך מילולי (PV)
בהקשר משפטי: מעשה משפטי שנערך על ידי עובד ציבור, בדרך כלל § greffier, המתמלל ממצאים, הצהרות, דוחות או מצב. דוגמאות: הערות על חקירה או תפיסה) ​​
בהקשרים אחרים: פרוטוקול; תקליט; תמליל.
ש
qualifié
“מחמיר”, כאשר משתמשים בו עם פשעים מסוימים.
המונח פשע qualifié או délit qualifié (בערך, “עבירה חמורה”) משמש להתייחסות לעבירה כאשר ישנה נסיבות מחמירות.
רצח פרנסי, למשל, הוא רצח פשע; באופן דומה, vol qualifié (כלומר, “גניבה בנסיבות מחמירות”) הוא “שוד מזוין” או “שוד בנסיבות מחמירות”.

הערות שימוש:
בפסקי דין של שופטים, הביטוי majorité qualifiée משמש כאשר מחוקק דורש רוב על של 2/3.

בהקשר לא משפטי, qualifié de פירושו “מתאפיין כ” (או “על ידי”), או “מתואר כ”; כהתאמה פשוטה.
או חלק עבר, qualifié פירושו “מוסמך”, כמו באנגלית.

quiconque
כל מי ש; כל מי; מִי.
משמש מבחינה חוקית כדי להדגיש שהוא חל על כולם, ללא יוצא מן הכלל.
שופטים משתמשים במונח הרבה מסיבה זו, משום שהוא מדגיש את העיקרון של § égalité devant la loi שוויון בפני החוק.

R
עורך דין פלילי צרפת
סנפלינג א-לה-לוי
אזהרה; תזכורת לחוק כחלופה להעמדה לדין.
במקרה של הפרה קלה, ה- § ministère public (התובע הציבורי) יכול להורות על תזכורת לחוק.
המטרה היא להביא לידיעת העבריין כי ביצע מעשה בלתי חוקי, על מנת למנוע מהם לחזור ולעבירה.

récidive
אדם שהורשע בעבר, המבצע, בתנאים מסוימים ובתוך פרק זמן מסוים, עבירה חדשה שעלולה לגרור עונש כבד מהרגיל.
הסתרה
מאסר
réclusion criminelle
מאסר
réclusion criminelle à perpétuité
מאסר עולם
סיור prealable de culpabilité
ראה § השוואת סיור ניתנת לאשמה.

עו”ד פלילי ישראלי בצרפת
סעיף 3 droit
מקורות
עִרעוּר. § appel, § pourvoi.
הרגלים
תקנה שניתנה על ידי הרשות המבצעת § loi organique, § loi ordinaire. ישנם שני סוגים:
גזירה – שהוצאה על ידי ראש הממשלה או הנשיא)
arrêté – שהונפקו על ידי חברי הרשות המבצעת מלבד הנשיא או ראש הממשלה
בהקשרים אחרים: משמעויות רבות נוספות, כולל “תשלום”.
שיקום
אמצעי אשר מוחק הרשעה בפלילים.
היא מסיימת כל חילוט או מגבלה על מימוש זכויות הפרט הנובעות מההרשעה.
היא נרכשת לאחר תום המועדים הקבועים בחוק, או על פי החלטה של ​​לשכת החקירה בתגובה לבקשת הנידון.

להירגע
החלטה של ​​§ tribunal correctionnel (בית משפט פלילי) או § tribunal de police בית משפט משטרתי להכריז על נאשם לא אשם בין משום שהוא חף מפשע, או משום שהיה ספק סביר. וכן: § זיכוי.
להפסיק
מסירה
renvoi
דחיית שימוע למועד אחר.
répressif
המונח צרפתי : droit répressif, lit.   ‘חוק מדכא’ הוא מונח נוסף למשפט פלילי.
tribunaux répressifs, הם בתי משפט העוסקים בהפסקת (דיכוי) פעילות פלילית לאחר שהיא מתרחשת.
בניגוד למשפט המנהלי, שמטרתו למנוע פעילות פלילית, במקום לדכא אותה.

réprimer
להפליל
דרישות
מסקנות בכתב או בעל פה שננקטו לטובת החברה שהתובע הציבורי מציג בפני בית המשפט הפלילי להצדקת אשמתו של נאשם וגזר הדין המבוקש.

עו”ד פלילי ישראלי בצרפת
requérir § 1.c
הערת שימוש: משמש גם בצורות של הפועל requérir, כגון requis : Le procureur a requis une peine de 1 an de prison avec sursis. ⟶ התובע ביקש מאסר על תנאי של שנת מאסר.
rquisitoire
הגשה רשמית (על ידי התביעה)
réquisitoire introductif
בקשה לחקירה שיפוטית אחת הדרכים שבהן הרכש § יכול לפתוח בהליכים פליליים § action publique, בפרט, באמצעות § citation directe.

טיעונים כתובים שבאמצעותם רשות הציבור (התובע הציבורי) מבקש מהשופט להחיל את החוק הפלילי על נאשם או נאשם הנחקר (mise en examen).
ראה גם § בקשה.

résolution de mise en האשמה
החלטה להגיש כתב אישום
אחריות pénale
אחריות פלילית
אתר נופש
היקף או היקף סמכות השיפוט של בית משפט מבחינת הגיאוגרפיה והאופי של המחלוקות המוקצות לו בחוק.
למשל, בית המשפט לתיקון לא יכול לדון בעבירה שבוצעה מחוץ לאתר הנופש שלו ואשר העבריין אינו מתגורר בשטח זה.

החלטת בית משפט נחשבת ” en dernier ressort ” (סופית) אם לא ניתן עוד לערער עליה.

rétention de sûreté
מעצר של עבריינים מסוכנים מעבר לתקופת עונשם.
רטרואקטיביות
המאפיין של נורמה משפטית המסדירה מצבים שנוצרו לפני קבלתה.
révision
ערעור על הרשעה המאפשר משפט חוזר לאור עובדות או מרכיבים חדשים שלא ידועים במועד המשפט הראשוני העלולים לשלול את אשמתו של המורשע.
רוגטואר
ראה § רוגטואר עמלות.
תַחְבּוּלָה
הונאה
S
עורך דין פלילי צרפת
סיזין
הגשת בקשה לרשות שיפוט, המחייבת תגובה בצורת החלטה.
ניתן לנסח כציטוט §, § בקשה או הצהרה ל- § greffe.
דוגמה: דיווח על § בולט דליט (פשע בעיצומו).

saisir
בהקשר לא משפטי, saisir פשוט אומר: “לתפוס”, “לתפוס”, “לתפוס”.

בהקשר המשפטי, קיימות משמעויות רבות, כגון “החרמה”, הקשורות ישירות למובן הלא-משפטי; אלה פשוטים ולא מוסברים כאן. עם זאת, יש תחושה אחת של saisir בהקשר משפטי המופיע לעתים קרובות ואין לו תרגום יחיד מקובל באנגלית; שאר ערך זה נוגע למובן זה, המקביל למשמעות CNRTL II., A (חוק), 2.
, ונוגע לבקשה שהגיש יחיד לרשות כמו שופט או בית משפט לעשות משהו; או להפנות עניין לבית משפט.

הצורה הכללית לחוש זה היא: אדם + סאיסיט + סמכות + של (de, d’un, d’une) + Request, עם ארבעת החלקים האלה:
נושא: מישהו (אדם, תובע וכו’) או מוסד שהוא המבקש, כלומר זה שפונה או מבקש משהו (אופציונלי)
צורת הפועל saisir (חובה)
חפץ: מישהו או משהו בעל סמכות העשויים להיעתר לבקשה או לפעול לפיה: השופט, בית המשפט, בית הדין וכו’ (חובה)
הבקשה, בדרך כלל כהכנה. ביטוי עם de, pour וכו’ (אופציונלי)
דוגמאות מוערות:
La mère saisit le juge d’une demande de garde concernant les quatre enfants.

האם פונה לבית המשפט בבקשה למשמורת על כל ארבעת הילדים.

Le parket a saisi le juge d’instruction du premier kabinet pour qu’il instruise l’affaire et délivre un mandat de dépôt contre les inculpés.

התובע הנחה את השופט הבוחן בלשכה א ‘ לחקור את התיק ולהוציא צווי מעצר לנאשם .
איך לתרגם את saisir תלוי הרבה בהקשר, ועשויים להשתמש במונחים כמו “החל על”, “לקחת אל”, “עבור אל”, “הבא לפני”, “גישה”, “בקשה”, “התייחס”, “שלח” “, או ביטויים אחרים, וסדר המילים באנגלית עשוי להיות שונה:
saisir le juge aux affaires familiales ⟶ להפנות את הנושא לשופט לענייני משפחה
le droit constitutionnel de saisir le juge ⟶ הזכות החוקתית לפנות לבית המשפט
il était loisible de saisir le juge ⟶ ניתן היה להביא את התיק בפני השופט
saisir le Tribunal d’une ordonnance de cesser et de s’abstenir ⟶ להביא צו הפסקה בפני בית המשפט
Toute personne qui objecte à cette ordonnance peut saisir le tribunal. ⟶ כל המתנגד לצו יפנה לבית המשפט.

Le médiateur peut également saisir le Tribunal constitutionnel ⟶ נציב תלונות הציבור יכול גם להגיש תיקים לבית המשפט לחוקה.

Les travailleurs victimes de discrimination peuvent saisir le tribunal de travail ⟶ עובדים שהם קורבנות של אפליה יכולים לפנות לבית הדין לעבודה.

בפאסיבי, התבנית משתמשת בצורה המשתפת saisi וסדר מילים הפוך, לעתים קרובות עם חלקים אופציונליים חסרים:
le juge saisi de l’affaire ⟶ (ליט.) “השופט פנה/בקש בנוגע לתיק”, או בסדר מילים באנגלית רגיל יותר: “השופט המטפל בתיק”, או, “השופט על המקרה”
la décision du juge saisi de la requête ⟶ השופט לבקשה
אין תרגום מדויק עבור saisit (או בצורת חלק עבר, saisi באנגלית, והאופן שבו הוא מופיע בתרגום לאנגלית משתנה מאוד ותלוי בהקשר (ובמתרגם). לפעמים התרגום הטוב ביותר כרוך בהשארת המילה בחוץ לחלוטין. כמו כן, סדר היסודות אינו תמיד זהה, והבקשה מגיעה פעמים רבות לפני אובייקט הרשות.

ANF ​​avait saisi le Juge d’Instruction de Marseille d’une plainte avec constitution de partie civile concernant des faits supposés par l’ancien fournisseur… ⟶ ANF הגיש תלונה למארסיי החוקר שופט המגיש תביעה אזרחית נגד מעשים לכאורה שביצע הספק…

ניתן להשמיט את הבקשה, כך שרק הנושא, הפועל saisir והאובייקט קיימים.

בתקציר, ניתן להשמיט את הנושא:
בית הדין Saisir le; saisir la justice. ⟶ הולךלבית המשפט ; מחפש צדק .
הערות שימוש:
לעתים קרובות רואים את הצורה saisi des faits, והתרגום תלוי בהקשר.
משמעות המילה פייטס היא “עובדות”, ובהתאם אם ” saisi des faits ” הוא מרכיב תחבירי במשפט, המילה “עובדות” עשויה להופיע או לא להופיע בתרגום לאנגלית.
תרגום מילולי של הבנייה הפסיבית עשוי להיות: “שהוחלה עליה עם העובדות “; אבל בתרגום חופשי, זה עשוי לצאת פשוט בתור “בתיק”, ויכול להתבטא בצורה שונה מאוד בהקשרים ספציפיים.

כמה דוגמאות:
La cause peut alors être entendue par un tribunal de compétence provinciale, qui est saisi des faits par un procureur de la Couronne.

⟶ התיק יעבור לאחר מכן בתוך סמכות השיפוט המחוזית לעורך דין כתר, שיעביר את העובדות לבית המשפט.

En d’autres termes, doit être saisi et considérer des faits nouveaux ou contestés pour confirmer une décision effective au client.

⟶ במילים אחרות, על להיות מעורב ועליו לשקול עובדות חדשות או שנויות במחלוקת על מנת לאשר פסיקה בפועל ללקוח. הערה: לא מרכיב תחבירי; חייב להשתמש כאן במילה עובדות.

il se peut qu’il en arriverait à une conclude différente s’il était saisi des mêmes faits aujourd’hui.

⟶ אם אותן עובדות היו לפניו היום, כשהקוד הזה זמין לה ככלי שיפוטי, היא עשויה להגיע למסקנה אחרת. לא מרכיב.

Le procureur européen, informé ou saisi de l’ensemble des faits, ne poursuvrait alors qu’au titre de l’infraction communautaire…

⟶ התובע הציבורי האירופי, המקבל מידע או הפניה, יעמיד לדין רק את עבירת הקהילה…

סנקציות פליליות; משפט; עוֹנֶשׁ.

סנקציה-רפואה
“סנקציית פיצויים”: גזר דין חלופי המחייב את העושה לתקן את הנזק שנגרם לנפגע באמצעות פיצוי כספי או פיצוי בעין.
scelles
1. צו על חותמת ראיות. מתייחס גם לתרגול של חותם שעווה לפריט.

הערות שימוש: בטרמינולוגיה משפטית, כמעט תמיד ברבים.
ביחיד הכוונה לחומר האיטום עצמו, כמו שעווה.

placé sous scellé ⟶ מונח תחת אטימה
2. החלק של § greffe (רישום שיפוטי) שבו מאוחסנות ראיות.

3. משמעויות אחרות חלות במשפט האזרחי, הנוגעות לאיטום מבנים, חדרים וכדומה.
שבירת גושפנקה כזו שהוצבה כדין על ידי רשויות אזרחיות היא עונשית על פי הדין הפלילי.

מדע
ביודעין
חירות למחצה
יום שחרור על תנאי ; יום שחרור; חירות למחצה.
תוכנית סנקציות פליליות המסמיכה מורשע לבצע פעילות מחוץ לכלא, שעשויה להיות פעילות מקצועית, לימודים או טיפול רפואי.
בסוף כל יום חוזר הנידון לבית המעצר.

מַשְׁמָעוּת
מעשה שבאמצעותו מביא בעל דין לידיעת יריבו מעשה או החלטת צדק באמצעות § huissier de justice (קצין משפט).
סורקה
ניכוס
מטומטם
סם ראה גם § cession de stupéfiants
משכנע
עינויים
sursis
מאסר על תנאי פשוט
sursis avec mise à l’épreuve עם תנאים מסוימים כגון הגבלות גיאוגרפיות או הגבלות אינטראקציה
הַשׁגָחָה
השגחה
T
עורך דין פלילי צרפת
talion,loi du
חוק התגמול במקור, ומתוארך לחוק חמורבי, הוא מגביל את הקורבן מלנקום נקמה באופן לא פרופורציונלי; ” עין תחת עין “.
témoin
עד
témoin assisté
עד מיוצג
מעמד של עד ביניים, בין מצבו של § témoin (עד) פשוט לבין מישהו § mis en examen (האשמה בפלילים); הוצג ב-1987, נכלל מאוחר יותר ב- § loi sur la présomption d’inocence. מדובר באדם שרשום כעד, אך בו-זמנית מצויין גם ב- § réquisitoire introductif או בתלונה הראשונית של הקורבן. בשל מעמדם כחשוד אפשרי, החוק מחייב אותם להישמע רק בנוכחות עורך דינם.

אדם מושא תלונה, מואשם או הועמד לדין על ידי § פרקט (הפרקליטות), שיש נגדו כמה רמזים (לא מספיקים לכתב אישום) המאפשרים שהוא או היא ביצע פשע או עבירה. לעורך דינו יש גישה לתיק. כאשר נשמע על ידי השופט החוקר, העד הנעזר רשאי לבקש להתעמת עם האדם או האנשים המעורבים עליו.
אם השופט סבור כי יש להעמיד את העד בפיקוח שיפוטי או במעצר קדם משפט, או להפנותו לבית המשפט הפלילי או לבית המשפט המחוזי להישפט, הוא ימשיך בבדיקה.

זְמַנִי
ניסיון
פשע § או § délit שנקטע במעשה על ידי אירוע שאינו בשליטת מבצעו. על הניסיון דינו אותם עונשים כאילו בוצעה העבירה במלואה.
הערות שימוש:
ניסיון כושל
tentative stérile ⟶ ניסיון כושל
לַעֲנוֹת
עינויים.
סוג של ענישה בשימוש במשטר העתיק.
§ supplice, § peine afflictive et infamante.

travail d’intérêt général (TIG)
שירות קהילתי; ביצוע עבודה ללא תשלום, תוך זמן קצוב, לטובת גוף ציבורי או עמותה מאושרת, במסגרת גזר דין של בית משפט למבוגרים או לנוער. אחד מכמה עונשים חלופיים המוסדרים לעתים במקום מאסר.
travaux forces
עבודת עונשין ; עבודת כפייה כעונש שיפוטי.
בֵּית דִין
בית משפט; בית משפט המורכב משופט אחד או יותר, המופקד על יישוב סכסוכים ומתן § decision de justice (פסק דין משפטי).
תיקון בית הדין
בית משפט של ערכאה ראשונה, האחראי לשיפוט § délits (עבירות עיקריות). במידת הצורך, הוא פוסק בבקשת הפיצויים שהוגשה על ידי הנפגע (המכונה § partie civile (צד אזרחי)
בית הדין למשטרה
בית משפט שדן בעבירות קלות; בית משפט של ערכאה ראשונה, פסק עם שופט יחיד.
הוא שופט עבירות מדרגה 5.
בית המשפט למשטרה הוא בית המשפט הפלילי של § tribunal d’instance (בית המשפט המחוזי).

tribunal des conflits
סמכות שיפוט גבוהה המורכבת באופן שווה משופטים מ- § ordre administratif ו- § ordre judiciaire (צווים מנהליים ושיפוטיים), שתפקידם ליישב ניגודי סמכות בין בתי המשפט של הצו השיפוטי לאלו של הצו המנהלי. לדוגמא: שני צווים אלו טוענים כי הם כשירים או פסולים בו-זמנית לאותו תיק.
בית דין répressif
בית משפט פלילי
tuer
להרוג ראה § רצח.
UV
עורך דין פלילי צרפת
valeur constitutionnelle
ראה § principe à valeur constitutionnelle.
פְּסַק דִין
הצהרה חגיגית שבאמצעותה עונים השופטים ו- § jurés (מושבעים) של § cour d’assises לשאלת אשמתו של נאשם, וקובעים את גזר הדין, אם בכלל. פסק הדין יכול להיות § זיכוי (זיכוי), או § גינוי (פסק דין אשם).
קורבן
קורבן. אדם שסובל באופן אישי וישיר מדעה קדומה (פגיעה) פיזית, מוסרית או חומרית.
viol
לֶאֱנוֹס; במובן הקלאסי, אונס מורכב מעובדה של גבר מקיים מערכת יחסים גשמית עם אישה שאינה מסכימה, או בנסיבות שבהן היא אינה יכולה להביע את § volonté (צוואה).
הֲפָרָה
הֲפָרָה; הפרה.
במובן הקודם, השווה § ביטול.
במובן האחרון, יכול להיות מילה נרדפת ל- § infraction (עבירה).

אלים יותר
להפר; לאנוס.
בקר בבית הספר
חיפוש בית
voie de fait
עבירת אלימות
הערה: יש משמעות שונה לחלוטין במשפט המנהלי.
כרך
גניבה
התנדבות
בכוונה
volonté
רָצוֹן; במשפט הפלילי, volonté (צוואה) היא קביעה נחרצת ומוגדרת במוחו של אדם לעשות משהו שתהיה לו השפעה בעולם החיצון. המונח § כוונה מציין את המטרה שלשמה מכוונת הצוואה.
WXYZ
עורך דין פלילי צרפת
איקס
X מייצג אדם לא ידוע, ‘ג’ון דו’, המשמש בתלונה פלילית כאשר שמו של האדם אינו ידוע.

הערת שימוש: plainte contre X ⟶ תלונה נגד ‘X’.
בדומה ל”נתבע ג’ון דו “, או תביעה של ג’ון דו.

french_penal_code_33

מערכת המשפט הצרפתית מבוססת על משפט אזרחי, שנקבע על ידי חוקים (שניתנו על ידי הפרלמנט או על ידי הממשלה במקרים מסוימים).

בתי המשפט בצרפת עשויים לפרש חוק אך אין להם זכות ליצור אותו באמצעות פסיקות כלליות. לאף החלטה של ​​בית משפט אין סמכות של תקדים: אין בית משפט מחויב למלא אחר עמדת בית משפט קמא במקרה אחר.

למרות שחקירות פליליות וסכסוכים מינהליים פועלים בגישה אינקוויזיטורית, משפטים פליליים וכל שאר המחלוקות מבוססות על מודל יריב.

ההליכים מורכבים בדרך כלל משילוב של טענות בכתב וטיעונים בעל פה.

1.2 מערכת בתי המשפט
למערכת המשפט הצרפתית מבנה פירמידה כפול. יש שני צווים נפרדים:

מנהלי, לרוב הסכסוכים הנוגעים למדינה, לקהילות מקומיות ולגופים הקשורים אליהם; ו
שיפוטי, לכל שאר המחלוקות, לרבות אזרחיות, מסחריות ופליליות.
לשני הצווים יש מבנה בן שלוש רמות:

בתי משפט ברמה הראשונה;
ערכאות ערעור, הבודקות את מלוא היסוד של המחלוקת בפעם השנייה (כלומר, חוק ועובדות); ו
בתי משפט עליון ( Cour de cassation לצו שיפוטי ו- Conseil d’Etat למנהלי), שבודקים רק את הטיעונים המשפטיים העומדים על הפרק.
במסגרת הצו המנהלי, בתי המשפט מאורגנים על בסיס טריטוריאלי. במסגרת הצו השיפוטי, הארגון הוא טריטוריאלי גרידא עבור ערכאות ערעור, אך יש שילוב של מבנה טריטוריאלי ונושאי עבור הרמה הראשונה. לטריבונו השופטים יש סמכות שיפוט על רוב העניינים, לרבות פלילי, דיני נזיקין, משפחה, נדל”ן וקניין רוחני, אך לא בענייני מסחר ועבודה, אשר מגיעים לבית הדין למסחר (בתי דין מסחריים) ול- Conseils de prud’hommes (בתי הדין לעבודה ). ), בהתאמה.

בתי הדין המסחריים מורכבים משופטים הנבחרים מקרב אנשי עסקים, ואילו בתי הדין לעבודה מורכבים משופטים הנבחרים מקרב אנשי עסקים ועובדים כאחד. שאר בתי המשפט מורכבים מ”שופטים מקצועיים” (כלומר, בעלי אישורים מקצועיים).

בתי משפט לערעורים דן בסכסוכים שניתנים על ידי בתי משפט מדרגה ראשונה בסמכותם. לבית המשפט לערעורים בפריז יש גם סמכות שיפוט לגבי החלטות של רשות ההגבלים העסקיים הצרפתית ( Autorité de la Concurrence ) ורשות השווקים הפיננסיים ( Autorité des marchés financiers ).

2018 הקמת לשכה בינלאומית בבית המשפט המסחרי בפריז ובבית המשפט לערעורים בפריז היוותה נקודת מפנה ונועדה להקל על הגישה לבתי המשפט המסחריים הצרפתיים לסכסוכים מסחריים חוצה-לאומיים, ולשפר את האטרקטיביות של פריז כמקום לסכסוכים מסוג זה.

הלשכות הבינלאומיות של בית המשפט המסחרי של פריז ובית המשפט לערעורים בפריז מטפלים בסכסוכים הנוגעים לחוזים מסחריים בינלאומיים, ויכולים להיות מוגדרים בסעיף חוזה.

אם שני הצדדים מסכימים, ניתן להשתמש באנגלית בוויכוחים בבית המשפט ובהליכים (לדוגמה, מוצגים) וייתכנו כללים מסוימים של המשפט המקובל, כאשר אינם עומדים בקנה אחד עם הכללים הצרפתיים (לדוגמה, חקירה נגדית של עדים).

לצד צווים מנהליים ושיפוטיים, יש את Conseil constitutionnel , שבודק את חוקתיות החוקים לבקשת חברי פרלמנט או מתדיינים.

1.3 הגשות והליכים בבית המשפט
כעיקרון, הצדק הצרפתי הוא ציבורי. משפטים מתקיימים בדרך כלל בפומבי ופסקי דין ניתנים בפומבי.

ישנם חריגים מוגבלים שבהם נדרשת סודיות כדי להגן על אינטרסים מסוימים – למשל, נושאים הקשורים לקטינים, ענייני משפחה כגון גירושין, הליכים מסוימים הקשורים לחדלות פירעון או כאשר פרטיות או סוד מסחרי נמצאים על כף המאזניים.

כתבי בית המשפט אינם נגישים לציבור.

1.4 ייצוג משפטי בבית המשפט
למעט חריגים מוגבלים, רק עורכי דין מוסמכים רשאים לייצג צדדים. זכות ההופעה מורחבת לעורכי דין הרשומים בלשכת עורכי הדין של האיחוד האירופי. עם זאת, זה לא אפשרי עבור עורכי דין שאינם מהאיחוד האירופי, אלא אם כן הם עוברים בחינה מיוחדת.

חריגים קיימים בפני בתי משפט ספציפיים, כגון בתי משפט לעבודה או אזרחיים (לתביעות קטנות).

5.5 הרשאות משפטיות
החוק הצרפתי מכיר בחסיון משפטי תחת המושג של מקצוען סודי , לפיו כל חילופי מידע בין עורכי דין ולקוחות כפופים לסודיות מקצועית. הפרת הסודיות המקצועית, על-ידי עורכי דין מתדיינים או עסקאות (המוענקים לאותו מעמד), מהווה הן הפרה של כללי אתיקה והן עבירה פלילית. לפיכך, כיבוד הסודיות המקצועית עלול להפריע למתן מסמכים או מידע מסוימים.

סודיות עסקית גם מאפשרת לצד לסרב לספק חומר רגיש מסוים, כאשר הוא סודי או מפתח לתחרותיות של המפלגה.

5.6 כללים האוסרים חשיפה של מסמך
הזכות לפרטיות (מוגנת הן בחוק האזרחי והן במשפט הפלילי) יכולה להוות חסם נוסף בפני הפקת מסמכים מסוימים. לדוגמה, תמונת מזל”ט של נכס פרטי שצולמה ללא הסכמת הבעלים יכולה להיקבע כבלתי קבילה אם היא לא הייתה נחוצה ולא מידתית.

דוגמה זו מעידה על הגישות השונות בהן נוקטות, והפערים המשפטיים בין החוק הצרפתי ומערכות המשפט המקובל. לדוגמה, ארה”ב משתמשת בגילוי ובית המשפט העליון מטיל סנקציות חמורות על מי שמסרב למסור מידע, בעוד ש- Cour de cassation מבקר מסעות דיג ומגן על עקרונות ואינטרסים בסיסיים אחרים במסגרת מכשירים משפטיים, כולל חוק החסימה משנת 1968, האוסר על כל העברת מידע כלכלי, תעשייתי או טכני לרשויות זרות לצורך שימוש כראיה, תחת איום של עונשים פליליים.

6. סעד של צו מניעה
6.1 נסיבות הסעד של צו מניעה
החוק הצרפתי מספק סעד של צו מניעה הנקרא אמצעים זמניים ( mesures conservatoires ) להשגת מגוון רחב של מטרות, כגון:

שמירה על זכות או טובין (תפיסת כסף להבטחת חוב);
שימור ראיות לפעולה עתידית (תפיסת מוצרים מזויפים); אוֹ
מניעת נזק מיידי או בלתי הפיך.
עיקולים בקונסרבטוריון ( saisies conservatoires ) וניירות ערך שיפוטיים ( sûretés judiciaires ), למשל, הם אמצעים זמניים המאפשרים לנושה להקפיא מקרקעין או נכסים מיטלטלין, מוחשיים או בלתי מוחשיים, השייכים לחייב לכאורה.

על מנת להוכיח כי אין ערעור רציני על התחייבות החוב וכי נסיבות מסוימות עלולות לאיים על השבתה (איחור או אי תשלום, הודעה רשמית שלא צלחה, חדלות פירעון של חייבים וכו’), די בהתחייבות החוב. נראה מבוסס עקרונית (אין צורך להיות בטוח, בסכום קבוע או בשל).

האמצעי נאכף באישור מוקדם משופט ההוצאה לפועל או בכתב הוצאה לפועל אחר.

אמצעים זמניים מסוג זה חייבים לכבד מסגרת חוקית קפדנית; בפרט, על הצד המבקש להגיש תובענה לגופו של המקרה תוך תקופה קצרה, בעונש של בטלות. אם בעל הדין יזכה בתיק, צו ההקפאה יהפוך למכירת חובה ובעל הדין יקבל את כספו בחזרה.

6.2 הסדרים לקבלת סעד דחוף בצו מניעה
החוק הצרפתי מאפשר לתובעים להפעיל הליכים להשגת צווי סעד זמני ( ordonnances de référé ) שאין להם תוקף של פסק דין לגופו של עניין, אך הם ניתנים לאכיפה זמני ipso jure (סעיף 484 ואילך של הקוד הצרפתי של סדר הדין האזרחי – FCCP) .

בעל דין יכול לקבל במהירות סעד זמני בהנהלת הליכים זמניים אלה עם ציון מועד הדיון. הליכים כאלה כוללים את הדברים הבאים.

הליכי סעד זמני רגילים ( référé ordinaire ) בפני נשיא ה- tribunal judiciaire או בפני נשיא בית המשפט למסחר, ובלבד שקיים חירום כלשהו או סכסוך קיים ללא ערעור רציני עליו.
מספר מקרים ספציפיים תלויים במטרה המיועדת של הצד:
צו הקונסרבטוריון ( référé conservatoire ), כאשר יש אתגר רציני אך יש צורך למנוע נזק קרוב או הפרעה בלתי חוקית בעליל;
צו התשלום הזמני ( référé provision ), לפיו השופט הזמני יכול לפסוק פיצוי זמני לצד כאשר לא ניתן לפקפק בחוב ברצינות;
צו המניעה ( référé injonction ), המועיל להגנת הצרכן ובדיני החוזים; אוֹ
הצו ההוכחתי ( référé probatoire ).
אפילו מהר יותר במקרה חירום קיצוני, הליכי הסעד הזמני “משעה לשעה” ( référé d’heure à heure ) כרוכים בהסדר שניתן לצד המופיע בפני שופט הסעד הזמני, גם במהלך חגים או אי-עבודה. ימים, בין בחדר הדיונים ובין במעון השופט (“דלתות נפתחות”).
6.3 זמינות של סעד צו מניעה על בסיס Ex Parte
בצרפת ניתן לקבל סעד של צו מניעה גם על בסיס צדדי (כלומר ללא הודעה למשיב ומבלי שהמשיב נוכח). זהו צו על בקשת מפלגה ( ordonnance sur requête ) והוא תהליך לא יריב. התובע מבקש להפתיע את המשיב באמצעות שיטה זו.

אולם בפועל, סוג זה של תנועה הופך לקשה יותר ויותר להשגה. יתרה מכך, בכל מקרה, הדיון היריב יוחזר בהמשך ההליכים לגופו של עניין.

6.4 אחריות לנזקים למבקש
אם הנתבע יבטל בהצלחה מאוחר יותר את צו המניעה (הבקשה להסיר את צירופי החממה או לערער ולבטל את צו השופט ), השפעת הבומרנג עלולה להיות קשה, והמבקש עלול להיות אחראי לנזק שנגרם למשיב.

לפיכך, על המבקש:

להחזיר את הסכומים שהשיגו זמנית;
לפצות על כל ההשלכות המזיקות;
לפעמים לשלם את כל הוצאות המשפט; ו
פוטנציאל להידרש לתשלום פיצויים בגין הליכים פוגעניים.
משום כך נאמר כי האמצעים הזמניים הם “על אחריותו ועל חשבון המבקש”. כתוצאה מכך, ניתן לדרוש מהמבקש לספק ניירות ערך (פיקדון או ערבות אמיתית או אישית) במקרים מסוימים.

המשיבה יכולה להימנע מאכיפה זמנית מצד המבקש על ידי הגשת מזומן או ניירות ערך בעצמו (ערבות בנקאית לגובה הנזק תספיק להסרת עיקול זמני).

6.5 נכסי המשיב ברחבי העולם וסעד צו מניעה
באופן עקרוני, סעד צו מניעה ניתן על ידי השופט במקום בו האמצעי נאכף. באופן חריג, ניתן להעניקו גם כנגד נכסי המשיב המצויים במדינות זרות, בתנאים מסוימים (אם העיקול הזהיר מובא במקביל כנגד נכסי החייב הן בצרפת והן בחו”ל).

6.6 צדדים שלישיים וסעד של צו מניעה
בדומה להמצאת חובה של מסמכים המצויים בידי צד שלישי, ניתן לקבל גם צעדים זמניים נגד צדדים שלישיים (למשל, עיקול זמני על שכר הנתבע עשוי להיאכף ישירות בידי מעסיקו).

6.7 ההשלכות של אי ציות של משיב
על פי החוק הצרפתי, משיב בקושי יכול להיכשל בציות לתנאי צו המניעה, שכן האמצעי הזמני ניתן לאכיפה מיידית מפי המשפט. בנוסף, ניתן להשלים את צו המניעה באמצעי מניעה אך ענישה הנקראים תשלומי קנסות ( astreinte ). הדבר מונע עיכובים בביצוע – למשל כאשר החייב מתעכב במתן מסמך או בתשלום סכום כסף.

עם זאת, אין דבר כזה ביזיון בית המשפט בצרפת.

7. משפטים ושימועים
7.1 הליכי משפט
ההליכים שונים, בהתאם לכל סוג של תחום שיפוט. מאפיין נפוץ הוא שההליכים מתחילים בהגשת כתב תביעה (או טופס במקרים מסוימים), ולאחר מכן החלפת טענות וראיות בכתב על ידי הצדדים לפני דיון בו מתקיימים טיעונים בעל פה.

בעוד שההליכים מינהליים נוטים להתבסס בעיקר על חומרים כתובים (הטיעונים בעל פה מוגבלים), ההליכים השיפוטיים מבוססים על הגשת טענות וראיות, ומסתיימים בטיעונים בעל פה בדיון ייעודי מול הרכב של שלושה שופטים או שופט יחיד.

עם זאת, ולמעט משפטים פליליים, הטיעונים בעל פה מוגבלים בדרך כלל לשעה או שעתיים, ללא מעורבות של עדים או מומחים במשפט.

בבתי משפט מסוימים (כגון tribunaux judiciaires ), כל צד יציג בדרך כלל את טיעון הסיום שלו באמצעות עורך דינו ללא כל התערבות של השופטים, בעוד שבבתי משפט אחרים (כגון tribunaux de commerce ) הטיעון בעל פה הוא יותר אינטראקטיבי, עם השופט( ס) בקשת הבהרות בנקודות מוגבלות.

7.2 דיונים בניהול תיקים
לאחר הגשת כתב התביעה הראשוני, רוב בתי המשפט מקיימים דיונים בניהול תיקים אחת לארבעה שבועות לערך כדי להכין את תיק התיק לטיעונים בעל פה ולהכריע בכל בקשות ביניים (חוסר סמכות, מחלוקת על ראיות וכו’).

הליכים מסוימים עשויים להתנהל ללא כל שימוע בפני tribunaux judiciaires , כאשר הצדדים מסכימים לכך במפורש. במקרה זה, ההנמקה העובדתית והמשפטית וכן הטענות תוגשנה בכתב בלבד.

7.3 משפטים של חבר מושבעים בתיקים אזרחיים
על פי החוק הצרפתי, משפטים של חבר מושבעים קיימים רק עבור העניינים הפליליים החמורים ביותר בפני Cour d’assises (שיש לו סמכות לשפוט מעשים פליליים שעונשם מעל 20 שנות מאסר) והם אינם נכללים בכל סכסוכים אזרחיים, מסחריים, עבודה ומנהליים.

7.4 כללים המסדירים קבלת ראיות
סוגי הראיות הקבילים תלויים בסמכות השיפוט. לעניינים אזרחיים, ה-FCCP קובע כללים (שלא ישימים בפני בתי משפט מסחריים) המגבילים ראיות קבילות, בהתאם לאופי וחומרת המחלוקת.

הראיות כוללות בדרך כלל ראיות תיעודיות, עדויות ואמצעי חקירה שנקבעו על ידי בית המשפט בדיונים בניהול תיקים.

בדרך כלל, לפחות במשפטים אזרחיים ומסחריים, יש להביא ראיות לבית המשפט על ידי הצדדים.

בעוד שגם בתי משפט אזרחיים וגם מסחריים דוחים ראיות שהושגו באמצעים לא חוקיים או לא נאמנים, ראיה כזו יכולה להיות קבילה בהליך פלילי.

7.5 עדות מומחה
אמנם צדדים יכולים להגיש כראיה דוחות מומחים בכתב או לבקש מבית המשפט למנות מומחה שיערוך הערכה בנושא ספציפי, אך נדיר שמומחים נותנים עדות במשפט, אפילו אותם מומחים שמונו על ידי בית המשפט.

הסיבה לכך היא שהדיון במשפט מוגבל ברובו להצגה בעל פה של טיעוני הצדדים שבו עורכי הדין של הצדדים מסכמים את הראיות של לקוחותיהם, במקום לחקור את הראיות עם עדים או מומחים נוכחים (למעט בפני ה-ICCP – ראה 1.2 מערכת בתי המשפט ).

7.6 המידה שבה דיונים פתוחים לציבור
באופן עקרוני, דיוני טיעון סיום הם פומביים (עם הגבלות בנושאים מסוימים; ראה 1.3 הגשות והליכים בבית המשפט ). התמלילים מוגבלים מאוד, אפילו בעניינים פליליים, והדיאלוג של הנוכחים לעולם אינו מתועד מילה במילה, אלא לפני מגרשי ה-Cours d’assises בנסיבות מסוימות.

למעט מחלוקות פשוטות ולפני Cours d’assises , פסקי דין ניתנים שבועות או חודשים לאחר הדיון בטיעון הסיום (בדרך כלל ארבעה עד שמונה שבועות).

לצדדים יש גישה לפסק הדין המלא של עניינם. בתנאים מסוימים, צדדים שלישיים עשויים לבקש גם עותקים של פסקי דין. יתרה מכך, באופן עקרוני, לציבור יש גישה לגרסאות אנונימיות של החלטות שניתנו על ידי בתי המשפט בצרפת, שכן צו ביצוע מיוני 2020 עיגן את הנתונים הפתוחים של החלטות בתי המשפט. החלטות בית משפט שיפוטיות חייבות להתפרסם באינטרנט תוך שישה חודשים מיום המצאתן (חודשיים לבתי משפט מינהליים).

7.7 רמת התערבות של שופט
האינטראקציות של השופטים עם הצדדים ועורכי דינם, כאשר התיקים הגיעו למשפט, גברו לאחרונה. בעבר, רק משפטים פליליים כללו אינטראקציה יסודית, אך כיום הדבר נפוץ בכל סוגי בתי המשפט, במיוחד בבתי המשפט המסחריים שבהם שופטים מבקשים לעתים קרובות הסברים, אם כי רק בנקודות הנראות להם מועילות.

7.8 לוחות זמנים כלליים להליכים
הליכים לגופו של סכסוך נמשכים בדרך כלל שנה עד שנתיים עד להכרעה על ידי רוב בתי המשפט. זה נוטה להיות ארוך יותר בימינו, בגלל העומס בבתי המשפט שלאחר ה-COVID.

יכול להיות הליכים מזורזים לגופו של עניין (הנקראים jour fixe , bref délai או procédure accélérée au fond ) על רקע עדות למצב חירום. במקרים כאלה, הדיון בטיעונים בעל פה מתקיים מספר שבועות לאחר מסירת כתב הכתב הראשוני. זאת בנוסף להליכי ביניים שאינם פוסקים לגופו של סכסוך.

8. התפשרות
8.1 אישור בית המשפט
למרות שזה אפשרי, אישור בית המשפט אינו נדרש להכרעה בתביעה. הצדדים יכולים להסדיר בכל עת, לרבות לאחר מתן פסק דין.

התנאים לתוקפו של פשרה זהים לאלה החלים על חוזים אחרים (כלומר, הסכמת הצדדים, יכולת חוזית, תוכן חוקי וספציפי). נדרשים ויתורים הדדיים מצד הצדדים. אם לא מתקיימים תנאים אלה, רשאי השופט קמא להכריז על בטלותו של ההסדר, גם אם הוא הוגש על תנאי.

לא ניתן להסדר בנושאים הקשורים לסדר הציבורי או לזכויות לא ממוניות, כגון יכולת הנפש, אזרחות, השתייכות, סנקציות מקצועיות לפשיטת רגל אישית וכו’.

בעניינים פליליים מותרים הסדרים עם הנפגע, אך אינם פוגעים ביכולתו של התובע הציבורי להעמיד לדין. הסכמי תביעה דחויים ( convention judiciaire d’intérêt public ) זמינים רק עבור אנשים משפטיים ועבור עבירות מסוימות (סעיפים 41-1-2 ו-41-1-3 של הקוד הצרפתי של סדר הדין הפלילי).

הסכמי פשרה צריכים להיות מאושרים במסמך כתוב על מנת שיאושרו.

8.2 יישוב סכסוכים וסודיות
ניתן לכלול סעיף סודיות בהסכם.

8.3 אכיפת הסכמי פשרה
הצדדים יכולים לבקש מהשופט לאשר את הסכם הפשרה כדי להבטיח אכיפה. הצדדים יכולים לערער על סירוב בית המשפט.

עם חקיקתו של החוק מ-22 בדצמבר 2021, הסכמים יהיו ניתנים לאכיפה כאשר הם נחתמו על ידי עורכי הדין של כל אחד מהצדדים ויאושרו על ידי מזכירת בית המשפט (סעיף L.111-3 של הקוד הצרפתי להליכי אכיפה אזרחית).

8.4 ביטול הסכמי פשרה
ההסדרים מונעים תביעות נוספות שיזמו הצדדים על בסיס אותן נימוקים. הצדדים רשאים לספק סעיף לחזות את ההשלכות של מחלוקת עתידית בנוגע לפרשנות או אכיפה של ההסכם.

9. נזקים ושיפוט
9.1 פרסים זמינים למתדיין המצליח
הוצאה להורג בכפייה בעין הוא העיקרון מאז 2016. כאשר ביצוע בעין בלתי אפשרי, השופט עשוי לשקול מתן פיצויים לפיצוי על הפגיעות הקדומות שנגרמו.

בנוסף, בעלי דין יכולים לבקש מהשופט לחייב את הצד המפסיד בהוצאות המשפט, לרבות הוצאות משפט.

9.2 כללים לגבי נזקים
הכלל העיקרי בפיצויים הוא פיצוי מלא, כלומר התובע רשאי לקבל רק את הפיצוי המדויק עבור הנזק שנגרם לו, ללא כל רווח אישי. עיקרון זה חל על דיני החוזים, מתוך ידיעה כי רק נזק שניתן היה לצפותו במועד כריתת החוזה יפוצה. מכאן נובע שפיצויים עונשיים, המקובלים ברובם במשפט המקובל, אסורים במשפט האזרחי הצרפתי.

עם זאת, הצדדים לחוזה רשאים להחליט על הכנסת סעיף קנס ( סעיף pénale ), החל במקרים של הפרת חוזה ובהודעה רשמית של הצד השני. רק השופט יכול למתן או להגדיל סעיף כזה אם סכומו מוגזם בעליל או נמוך מדי בהשוואה לנזק שנגרם. במקרים מסוימים, זה עשוי להיחשב פוגעני (כגון בהסכמי שכירות למגורים או סכסוכים צרכניים).

באופן עקרוני, יש לספק ראיות לנזק ישיר, אישי וודאי כדי שפגיעה תהיה ניתנת להשבתה. לכן, נזקים פוטנציאליים (שלא יוכלו להתממש לעולם) אינם נפצים. עם זאת, לא תמיד קל לשרטט את הגבול בין ודאי ללא ודאי. נזקים הנובעים מאובדן הזדמנויות, המוגדרים כאובדן “אירוע חיובי”, נחשבים כעת כבירים, למרות שהם זכאים רק לפיצוי חלקי (כלומר, הערך המשוער של ההסתברות לאותו אירוע חיובי להתרחש).

מבחינת סיווג, המשפט האזרחי הצרפתי מבחין בדרך כלל בין נזק ממוני (אובדן מרווח, אובדן רווח צפוי וכו’) לבין נזק לא ממוני (או מוסרי) (פגיעה בכבוד, מוניטין, רגשות חיבה וכו’).

במקרה של נזק לפגיעה גופנית, כאשר שלמותו הפיזית של אדם מוטלת על כף המאזניים, טבלת התייחסות הנקראת מינוח Dintilhac שימושית כדי לזהות את סוגי הנזק הרבים והשונים שניתן לתקן.

ניתן להעריך נזקים על ידי מומחים משפטיים.

9.3 ריבית לפני פסק דין ואחרי פסק דין
על הנזק ניתן להוסיף ריבית משפטית. היא חלה מתאריך מסירת החלטת בית המשפט (או של ההודעה הרשמית), ומחושבת לפי תעריפים חוקיים או חוזיים.

9.4 מנגנוני אכיפה של פסק דין מקומי
מאז 2020, כל החלטות בית המשפט ניתנות לאכיפה באופן אוטומטי באופן מיידי (כלומר באופן זמני), על אף ערעור על ההחלטה. עם זאת, בית המשפט רשאי להחליט על ביטול האכיפה הזמנית, כולה או חלקה, אם היא תיחשב בלתי מתיישבת עם מהות המקרה או אם יש לה השלכות מופרזות.

באופן דומה, במקרה של ערעור או התנגדות, ניתן לבקש מנשיא בית המשפט הראשון לדחות את האכיפה הזמנית אם ישנה טענה חמורה לביטול או אם יש לה השלכות מופרזות בעליל. השופט רשאי גם לחייב את החייב בתשלום קנסות במקרה של אי תשלום (קנס על כל יום איחור).

לא דבק החייב באופן ספונטני בפסק הדין, יגיש הנושה את ההחלטה ליריבו על ידי עורך דין. לאחר מכן, עורך הדין רשאי להמשיך לצרופים הבאים הקבועים בקוד הליכי אכיפה אזרחיים בצרפת:

ייחוס ה- saisie מאפשר לעורך הדין לעקל את הסכומים הזמינים של החייב בחשבונות הבנק שלו; ו
saisie sur salaire מאפשר לנושה לעקל את שכרו של החייב, ישירות מידיו של המעסיק.
לשופט ההוצאה לפועל יש סמכות להכריע במחלוקות הנוגעות לאכיפת צו בית משפט.

9.5 אכיפה של פסק דין ממדינה זרה
הליך ההוצאה לפועל הכרחי לאכיפת פסק חוץ בשטח צרפת. עם זאת, במסגרת האיחוד האירופי, הרגולציה קובעת כי החלטות שניתנו במדינה חברה אחת מוכרות, באופן עקרוני, במדינות אחרות ללא צורך בהליך ספציפי כלשהו.

10. ערעור
10.1 רמות של ערעור או ביקורת על ליטיגציה
על פי החוק הצרפתי, הערעור מאפשר בדיקה מחודשת של המקרה, הן בפועל והן מבחינה משפטית.

מאז 2020, ערעור על החלטות בערכאה ראשונה אינו משעה את השפעות ההחלטות: הן ניתנות לאכיפה זמנית מצדק, אלא אם כן החוק או השופט החליטו אחרת.

10.2 כללים בדבר ערעור על פסקי דין
ניתן לערער על רוב ההחלטות מדרגה ראשונה והסנקציות של הרשויות הרגולטוריות בדרך של ערעור.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין לפני משפט, אך ברוב המקרים, הוא ייבחן רק על ידי בית המשפט לערעור יחד עם הערעור שהוגש על פסק הדין לגופו.

10.3 הליך הגשת ערעור
ברוב המקרים, ייצוג על ידי עורך דין הוא חובה בפני ערכאת הערעור.

לצדדים עומד חודש ימים מיום מתן פסק הדין להגיש ערעור. ניתן לקצר את תקופת הערעור ל-15 ימים, במיוחד לצווי סעד ביניים וזמניים, צווים בבקשות והחלטות שופט ההוצאה לפועל. מגבלת הזמן מתארכת בחודש אחד כאשר הצד המודיע שוכן בשטחי צרפת מעבר לים, ובחודשיים כאשר הצד המודיע יושב בחו”ל.

בהודעת הערעור יצוין אם הערעור נועד לבטל את פסק הדין מטעמים פרוצדורליים או לערער על ממצאיו. במקרה האחרון, יש לפרט בהודעה אילו ממצאים ערערים.

לאחר הגשת הערעור ניתן לחלק את התיק למסלול רגיל או למסלול מהיר. האחרון עוסק במקרים דחופים, לרבות אך לא רק ערעורים על צווי סעד זמני. במסלול הסטנדרטי עומדים לרשות המערערים שלושה חודשים מהגשת הודעת הערעור להגיש את טענותיהם. לאחר מכן עומדים לרשות הנתבעת שלושה חודשים מיום הודעת המערער להגיב. במסלול המהיר, זה מצטמצם לחודש אחד כל אחד, אשר יכול להיות מופחת עוד יותר על ידי השופט היושב על בסיס כל מקרה לגופו.

באותם תנאים כמו להודעת הערעור, המועד מתארך כאשר הצד המודיע שוכן בשטחי צרפת מעבר לים או בחו”ל.

השופט האחראי על ניהול התיק בכל מסלול יכול להורות על סבבי הגשות נוספים.

במקרים של דחיפות קיצונית שבהם זכויות הצדדים “נתונות בסיכון”, יכולים הצדדים לעתור לשופט הבכיר ביותר של בית המשפט בבקשה לדון בעניינם במועד קבוע.

10.4 נושאים שנשקלו על ידי בית המשפט לערעורים בערעור
היקף המחלוקת בפני ערכאת הערעור מוגבל בהודעת הערעור ובטענותיהם הראשוניות של הצדדים.

בטענותיהם הראשונות, על הצדדים לפרט את כל טענותיהם לגופו של עניין. באופן עקרוני, טענות חדשות המועלות בהגשות עוקבות עשויות להיפסל, למעט תביעות שנועדו ספציפית להגיב לטענות ולמוצגים של בעל הדין או לעסוק בסוגיות חדשות שהועלו לאחר הגשת הטענות הראשונות.

הגבלה זו חלה רק על תביעות; עדיין עשויות לעלות טענות עובדתיות או משפטיות חדשות בהגשות הבאות אם הן נוגעות לטענות הצדדים.

בית המשפט לערעור פוסק אך ורק על הטענות הסופיות שהוגשו; כל טענות או טיעונים משפטיים שלא הוחזרו על ידי הצדדים בטענותיהם הסופיות ייחשבו כאילו נמחקו.

10.5 תנאים שהוטלו על ידי בית המשפט למתן ערעור
בית משפט לערעורים אינו יכול לדחות ערעור התואם את הכללים הנזכרים בסעיף 10.4 נושאים הנידונים על ידי בית המשפט לערעורים בערעור . עם זאת, בעל דין יכול לעתור לשופט הערעור למחוק את ערעורו של הצד השני כאשר הוא אינו עומד בדרישות פסק הדין הערעורים (למשל, לשלם את הפיצויים שנפסקו). כמו כן, השופט מסרב למחוק את הערעור כאשר בעל הדין אינו מסוגל – מסיבות אובייקטיביות – לקיים את ההחלטה או כאשר אכיפת ההחלטה עלולה לגרור אחריה השלכות מוגזמות בעליל.

10.6 סמכויות בית המשפט לערעורים לאחר דיון בערעור
כאשר הערעור נועד לבטל את החלטת הערעור, יידוע בית המשפט לערעור על מלוא היקף המחלוקת. המשמעות היא שבית המשפט חייב לדון בתיק כולו ואינו יכול להחזירו לערכאות קמא בבואו לקבוע כי ההחלטה הנדחית תבוטל.

בהשערה האחרת, בית המשפט לערעור יכול להכריע רק לגופו של עניין. בכל המקרים, בית המשפט יבסס את החלטתו על סמך טענות הצדדים ומוצגיהם בכתב. בנסיבות נדירות, הוא יכול לפתוח מחדש את הדיונים לאחר שמיעת הערעור.

11. עלויות
11.1 אחריות לתשלום עלויות המשפט
מבחינים בין הוצאות הנחשבות על פי החוק הצרפתי כקשורות ישירות לניהול משפט (הנקראות dépens ) לבין הוצאות אחרות.

הוצאות הנופלות במסגרת משטר הדפנסים מנויות בסעיפים 695 ואילך של ה-FCCP וכוללות:

חובות ומיסים שנגבו על ידי הנהלת בתי המשפט;
עלויות תרגום בית משפט להודעות בינלאומיות;
פיצוי למומחה מטעם בית המשפט;
עלויות הנוגעות לאמצעי חקירה; ו
שכר עובדי ציבור.
הם אינם כוללים שכר טרחת עורך דין (ועלויות משפט אחרות).

11.2 גורמים שנלקחו בחשבון בעת ​​הענקת עלויות
באופן כללי, הדפנסים נשאים במלואם על הצד המפסיד. עם זאת, בית המשפט רשאי להחליט אחרת, בהתאם להתנהגות הצדדים או לשיקולי יושר. בכמה עניינים, החוק הצרפתי מספק כללים ספציפיים להקצאת עלויות אלו.

בית המשפט מחליט בחופשיות האם על הצד המפסיד לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הצד המנצח, ואם כן, איזה חלק משכר הטרחה יש להחזיר. בפועל, בתי המשפט בצרפת מחייבים לעתים את הצד המפסיד לשלם, אך רק חלק קטן משכר הטרחה של עורך הדין.

11.3 ריבית מוענקת על עלויות
כל פסיקת פיצויים תישא ריבית בשיעור החוקי מיום מתן פסק הדין, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת. זה חל על שכר טרחת עורכי דין.

12. גישור ויישוב סכסוכים חלופי (ADR)
12.1 דעות של ADR בתוך הארץ
שיטות יישוב המחלוקות האלטרנטיביות הפופולריות ביותר בצרפת הן גישור ופישור, שהם תהליכים מובנים שבהם הצדדים שואפים להגיע להסכמה ליישוב סכסוך בעזרת גורם שלישי. ההבדל העיקרי בין מגשרים למפשרים הוא שהשופטים יכולים בעצמם להיות מגשרים אם יחליטו כך, בעוד שמגשר הוא תמיד צד שלישי. זאת ועוד, המגשרים מקבלים שכר טרחה מהצדדים, בעוד שהמפשרים הם מתנדבים.

גישור ופישור יכולים להיות מוצעים על ידי הצדדים עצמם או על ידי השופט.

הצדדים יכולים גם להסכים חוזית להשתמש ב- Procédure participative (הליך משתף), שבו הם מתחייבים לעבוד במשותף ובתום לב לפתרון ידידותי. ההסכם נרשם בשטר פרטי בחתימת עורכי הדין של הצדדים.

כדי לאכוף הסכם ADR, הצדדים רשאים להפנותו לאישור השופט. מאז מרץ 2022, הסכם ADR עשוי אף להיות בר אכיפה כשהוא חתום על ידי עורכי הדין של הצדדים ועם אשרה ממרשם בית המשפט.

הפופולריות של שיטות ADR שיפוטיות הולכת וגוברת מכיוון שהן מציעות יתרונות כגון סודיות, גמישות וחיסכון משמעותי בזמן וכסף. לעתים קרובות בתי המשפט משכנעים צדדים ליזום ADR. בעניינים מסוימים, הפך לנוהג מקובל עבור חלק מבתי המשפט להציע גישור בתחילת ההליך ולהמליץ ​​על שמות של מגשרים.

לפי המרכז לגישור ובוררות של פריז (CMAP), שיעור ההצלחה של תיקי גישור בצרפת היה 62% בשנת 2021, אך רק 22% יזמו על ידי שני הצדדים. הגישור נמשך בדרך כלל בין שלושה לשישה חודשים במקרים מסחריים.

צדדים עשויים לכלול סעיפי גישור או גישור בחוזים (זה ידוע כגישור או גישור קונבנציונלי).

12.2 ADR בתוך המערכת המשפטית
בדרך כלל, גישור, גישור או הליך השתתפותי אינם חובה. הם מבוססים על הסכמה וחייבים להתקבל על ידי כל הצדדים. באופן חריג, ניסיון ADR הוא חובה לפני פתיחת הליכים מסוימים, כגון סכסוכי דיני עבודה או הליכי גירושין.

ניסיון ADR עלול להפוך לחובה גם בשל נכונות הצדדים. אם הם קבעו גישור או גישור חובה בחוזה שלהם, עליהם להשתמש בו תחילה, לפני פתיחת התדיינות משפטית. משלא יעשו כן, יוכל הנתבע לטעון כי אין לקבל את התביעה (למעט בהליכי סעד זמני בהתאם למצבי חירום).

חוק צרפתי משנת 2019 הרחיב את סמכותו של השופט לבקש מהצדדים להשתמש בגישור בכל שלב בהליך, אפילו במהלך קדם משפט או הליכים ספציפיים שבהם זה היה אסור בעבר (גירושין ופירוד שיפוטיים). החוק גם הציג הליך ADR חובה עבור סכסוכי סיכון פיננסיים נמוכים (מתחת ל-5,000 יורו) וסכסוכי שכונות, למעט מקרים מסוימים (לדוגמה, במקרה של עילות לגיטימיות או עבור הלוואות צרכניות או משכנתא). החוק הצרפתי של 2019 נדון בכמה נקודות, במיוחד בסוגיית הפנייה מוקדמת להסכם ידידותי, שהושעה ב-2022 לפני שהוכנס לבסוף מחדש באוקטובר 2023.

מאז 2022, השופט רשאי להורות לצדדים ללכת לגישור, ובמקרה זה מועדים מועדים להגשת בקשותיהם או לערעור. למרות שמדובר בצו מניעה, אין סנקציות נגד גורמים שאינם מקיימים.

12.3 מוסדות ADR
מספר ארגונים הוקמו מאז שנות ה-80 עם התמקדות מיוחדת ביישוב סכסוכים אלטרנטיבי, כולל ה- Institut Français de la Médiation, שהושק ב-2007, וכן ארגוני הכשרה מקצועיים למגשרים, איגודי עובדים ורשתות מקצועיות.

הממשלה גם הקימה מספר מוסדות גישור ספציפיים הפועלים במגוון תחומים, כולל ציבוריים ופרטיים כאחד. המוצלח ביותר הוא ה- Médiateur des Entreprises , שירות לאומי המדווח למשרד הכלכלה והפיננסים שהוקם ב-2010 כדי לסייע לחברות לפתור את המחלוקות שלהן עם לקוחות או ספקים. על פי דו”ח משנת 2022, מחלקת הגישור שלה טיפלה בלמעלה מ-1,600 תיקים בשנת 2020 ויש לה 70% הצלחה.

לאחרונה, החוק הצרפתי מ-22 בדצמבר 2021 שכותרתו “אמון במערכת המשפט” יצר מועצת גישור לאומית. חבריה מונו לאחרונה בצו מיום 25 במאי 2023, מה שהופך אותו לפעולה מלאה. משימתם היא לתת ייעוץ בתחום הגישור ולהציע לרשויות הציבור כל אמצעי לשיפורו.

13. בוררות
13.1 חוקים לעניין ניהול בוררות
צרפת היא מרכז מרכזי של בוררות, כאשר לשכות המסחר הבינלאומיות (ICC) ובית הדין הבינלאומי לבוררות ממוקמים בפריז. הגרסה האחרונה של כללי הבוררות של ICC פורסמה ב-2021.

תהליך הבוררות יכול להתנהל על בסיס אד-הוק או בחסות מוסד בוררות (כגון ה-ICC).

הליכי הבוררות מושפעים רבות מרצון הצדדים, כמפורט בסעיפי בוררות (לפני שמתעורר מחלוקת) או פשרות (לאחר שנוצר מחלוקת).

לרוב יש אופי שיורי גרידא למערכות החוקים המסדירות הליכי בוררות. גוף הכללים הרלוונטי עשוי להיות תלוי במטרת הבוררות.

ישנן בוררויות בינלאומיות “הכרוכות באינטרס של סחר בינלאומי”, כמו גם בוררויות מקומיות. בכל מקרה, ההליך התקין של החוק, העיקרון האדוורסרי, זכויות ההגנה ושוויון הנשק חייבים לשלוט בהליך הבוררות.

13.2 נושאים שאינם מופנים לבוררות
לא ניתן ליישב סכסוכים הנוגעים ליכולת ומעמדם של אנשים, גירושין, פרידה שיפוטית וכל התדיינות משפטית הנוגעת למוסדות ציבוריים או לבעיות הסדר הציבורי באמצעות בוררות.

13.3 נסיבות לאתגר פרס בוררות
ישנם מספר סעדים שיפוטיים זמינים כדי לערער על פסק בוררות.

ערעורים לגופו של עניין מוגבלים לפסיקות מקומיות אם ערעור כזה צוין על ידי הצדדים.

ערעורים על ביטול זמינים בכל מקרה כאשר:

בית הדין לבוררות אישר בטעות או דחה סמכות שיפוט;
בית הדין לבוררות לא הוקם כהלכה;
בית הדין הבורר פסק מבלי לקיים את המנדט שניתן לו;
העיקרון האדוורסרי הופר;
הכרה או אכיפה של הפרס מפרה את הסדר הציבורי המקומי או הבינלאומי; אוֹ
(לבוררות פנימית בלבד) לא צוינו הנימוקים להחלטה, או שתאריך הפסק או שמם וחתימת הבוררים אינם כתובים, או שרוב הבוררים לא אישרו את ההחלטה.
יש להגיש הליך ערעור בפני בית המשפט לערעורים שיש לו סמכות טריטוריאלית שבה ניתן הפסק. ניתן לערער על הפרס מיד עם שחרורו ועד חודש לאחר הודעתו.

למרות הרפורמה בהליך הערעור, האפקט המתלה של הערעור ממשיך לחול על פסקי דין מקומיים, על אף יכולתו של בית הדין לבוררות להורות על אכיפה זמנית (סעיף 1496 ל-FCCP).

יתרה מכך, ניתן לערער על אכיפה זמנית על ידי הצדדים באמצעות בקשה ספציפית בפני נשיא בית המשפט לערעור.

ערעור על פסק הבוררות מעורר גם ערעור על צו האכיפה העוקב.

לבסוף, ייתכן שתתאפשר גם ביקורת שיפוטית מלאה על הבוררות, בעיקר במקרה של הונאה.

13.4 נוהל לאכיפת בוררות מקומית וחוץ
הוצאה לפועל ניתנת אוטומטית כאשר הפסק אושר באופן מלא או חלקי על ידי בית המשפט של הערעור. אחרת, אכיפת הפסק מחייבת בקשה שיפוטית מהירה ומפושטת.

על תיק הבקשה לכלול מקור הן של הפסק והן של הסכם הבוררות (או עותקים מאושרים). עבור פרסים בשפות זרות, ניתן לבקש גם תמליל צרפתי.

יש להגיש בקשות:

בפני בית הדין השופט שבתחום שיפוטו ניתן; אוֹ
בפני בית הדין של פריז לפרס חוץ.
ניתן לשלול את האכיפה אם הפסק ו/או האכיפה כשלעצמם מהווים הפרה בוטה של ​​הסדר הציבורי המקומי או הבינלאומי. בית המשפט העליון של צרפת דחה לאחרונה אכיפה בעניין הנוגע להליך חדלות פירעון, וקבע כי לא ניתן לעקוף את עקרון עיכוב ההליכים הפרטניים – שהוא עניין של תקנת הציבור הבינלאומית – באמצעות בוררות ( Cour de cassation , 8 בפברואר 2023, לא). 21-15.771). ניתן להגיש ערעור על החלטות כאמור תוך חודש לאחר ההודעה.

לא ניתן לערער על החלטות אכיפה חיוביות כאשר הן משפיעות על בוררויות מקומיות ובינלאומיות, למעט כאשר הצדדים הסכימו לוותר על זכותם לתבוע לביטול הפסק. ניתן לערער עליהם כאשר הם משפיעים על פרסים זרים כאשר הם מבוססים על עילות ביטול המפורטות בסעיף 1520 של FCCP.

14.1 הצעות לרפורמה ליישוב סכסוכים
הצו מ-11 בדצמבר 2019, המשלים את החוק הצרפתי מ-25 במרץ 2019, שכותרתו “חוק התכנון לשנים 2018-2022 ותיקון החוק לצדק”, סיפק מענה להצעות לרפורמה ביישוב סכסוכים. בשל האופי האחרון של רפורמות אלו, עדיין אין מספיק תובנה לגבי יישומן המעשי כדי להעיר הערות נוספות או להציג הצעות חדשות לתיקון יישוב סכסוכים.

שר המשפטים הצרפתי, שבינואר 2023 אף דיבר על “מהפכה תרבותית לעולם המשפט”, רוצה להשיק “מדיניות התיישבות ידידותית” ולאמץ תרבות של התיישבות ידידותית.

אף על פי כן, לאור כל האמצעים שננקטו במסגרת יישוב סכסוכים, קיימת נטייה להאמין כי ריבוי הרפורמות, בעיקר בסדר הדין האזרחי, הביא בסופו של דבר להגדלת הפורמליות הפרוצדורליות וההגבלות המוטלות על בעלי דין ועורכי דין.