בעידן הגלובליזציה, יו שפחות ישראליות מחזיקות בנכסים וחסכונות במספר מדינות, ומשלבות אזרחויות או מגורים מעבר לים. כתוצאה מכך, סוגיות של דיני ירושה בינלאומיים הופכות לרלוונטיות מתמיד. כאשר אדם הולך לעולמו ומשאיר אחריו נכסים במדינה זרה – במיוחד במדינות בעלות כלכלה יציבה ומטבע חזק כדוגמת ארה”ב, בריטניה, גרמניה או סינגפור – עלולים בני משפחתו היורשים להתמודד עם מערכת חוקים שונה לחלוטין מזו שבישראל. דינים אלה משפיעים על אופן חלוקת העיזבון, על תוקף הצוואה אם נכתבה, על חבויות מס פוטנציאליות, ואף על עצם זכותם של קרובי משפחה מסוימים לרשת חלק מהנכסים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2023), מעל 650,000 ישראלים חיים דרך קבע בחו”ל, ורבים מהם מחזיקים נכסים גם בארץ וגם במדינת מושבם. לפי בנק ישראל, גם בקרב אלו שעדיין מתגוררים בישראל, יותר מ־12% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים בנכסים פיננסיים בחו”ל – אם בדמות תיקי השקעות, נדל”ן, או חשבונות נאמנות.

בנוסף, מספר הולך וגדל של משפחות “רב-לאומיות” – למשל, כאשר בן/בת זוג אינם ישראלים, או כאשר ילדיהם של אזרחים ישראלים חיים במדינה אחרת – מציב אתגר ממשי כאשר אדם הולך לעולמו: אילו חוקים יחולו? מי יירש? איזה מס ישולם ובאיזו מדינה?

נתונים אלה מראים שהצורך בתכנון ירושה בינלאומי אינו נחלת בעלי הון בלבד, אלא נוגע לאלפי משפחות ממעמד הביניים ומעלה.

נאמר למשל שישראלי שגר בצרפת עם משפחתו כותב צוואה לפי חוקי ישראל, אך מחזיק חשבונות בנק בפריז ודירה בלונדון. אילו חוקים יחולו על הנכסים שלו בכל מדינה? האם ילדיו יוכלו לרשת את כל רכושו כרצונו, או שחוק מקומי יחייב להקצות חלק ממנו לבן/בת זוגו או לקרובים אחרים? ומה לגבי מיסוי ירושה – האם ישראל, שאי ייב במס נכסים בחו”ל, והאם מדינות זרות ינכו מיסים לפני שהכספים יגיעו לחשבון היורשים בישראל?

שאלות אלה ואחרות מדגישות את המורכבות של ירושה חוצת גבולות. במדריך מקיף זה ננתח בהרחבה את דיני הירושה, הצוואות והעיזבונות במדינות מפתח כגון ארה”ב, קנדה, בריטניה, גרמניה, צרפת, שווייץ, סינגפור, הולנד, אוסטריה, איטליה, ספרד, איחוד האמירויות, יפן, סין, דרום קוריאה ועוד – ונבחן כיצד חוקים אלה עשויים לחול על אזרחים ישראלים השוהים בחו”ל או המחזיקים נכסים מחוץ לישראל, במגוון תרחישים משפחתיים.

דיני הירושה בישראל – יסודות והשפעה בינלאומית

עוד לפני שנצלול לחוקי הירושה מעבר לים, חשוב להבין את נקודת המוצא בישראל. דיני הירושה בישראל מעוגנים בעיקרם בחוק הירושה, תשכ”ה-1965, והם מבוססים על עיקרון חופש המצווה – כלומר, כל אדם רשאי לקבוע בצוואתו למי יוריש את רכושו, ובאיזה אופן. בניגוד למדינות רבות באירופה, בישראל אין “חוק ירושה כפוי” המחייב להקצות חלק מהעיזבון לילדים או לבן/בת זוג. אדם יכול, למשל, להחליט בצוואתו להוריש את כל רכושו לארגון צדקה ולהשמיט לגמרי את ילדיו, והדבר יהיה תקף מבחינה משפטית (אם כי במקרים קיצוניים ניתן לתקוף צוואה כזו בעילות כמו השפעה בלתי הוגנת או חוסר כשירות, כפי שנרחיב בהמשך). החריג העיקרי לחופש ההורשה בישראל הוא זכות למזונות מן העיזבון – בני זוג, ילדים קטינים או תלויים אחרים שהמוריש לא דאג להם בחייו או בצוואתו, יכולים לתבוע מהעיזבון דמי מחיה (מזונות) במידה והם היו זכאים לכך אילו המוריש עוד חי זכות זו נועדה למנוע מצב שבו בני משפחה תלויים ייוותרו חסרי כל, אך אין מדובר בזכות לקבל חלק מוגדר מהרכוש אלא רק מזונות בכפוף לצרכים ולהיקף העיזבון.

כאשר אדם ישראלי נפטר בלי להשאיר צוואה, חוק הירושה בישראל קובע סדר קדימות ליורשים (ירושה על-פי דין): בן/בת הזוג מקבל/ת מחצית מהעיזבון לפחות (כולל זכות לגור בדירת המגורים המשותפת או לקבל מחצית משוויה), והיתר מתחלק שווה בשווה בין הילדים. אם אין ילדים – הוריו של הנפטר יכולים לרשת חלק, וכך הלאה לפי ים, אחים, סבים וכו’). בישראל, בני זוג ידועים בציבור (לא נשואים רשמית) מוכרים בדרך-כלל כזכאים לרשת כבני זוג לעניין החוק, אך הדבר עשוי להצריך הוכחה משפטית של טיב הקשר. חשוב לציין שמכיוון שבישראל אין מס עיזבון או מס ירושה כלל (המס בוטל ב-1981 ולא הוחלף עד היום), היורשים אינם נדרשים לשלם מס כלשהו למדינה על נכסים שקיבלו בירושה, יהא שווי העיזבון אשר יהא. עם זאת, נכסי העיזבון עצמם עדיין עלולים לעורר חיובי מס הכנסה או רווחי הון לאחר ההורשה – למשל, אם ירשו מניות או נכס נדל”ן וימכרו אותם ברווח, ישלמו מס רווחי הון כרגיל.

כיצד מתחברים דיני ישראל עם העולם? ישראל היא מדינה בעלת אופי משפטי ייחודי: שילוב של משפט מקובל (השפעה בריטית) עם מאפיינים קונטיננטליים. חוק ההתנגשות (הברירה) בדיני ירושה בישראל קובע שכל עוד המוריש היה במותו תושב ישראל – יחול הדין הישראלי על עיזבונו, למעט לגבי מקרקעין הנמצאים בחו”ל (עליהם יחול דין המקום בו הם מצויים) ולמעט אם הותיר צוואה שבה הורה אחרת. לעומת זאת, אם אדם הוא אזרח ישראל אך גר דרך קבע בחו”ל, ייתכן שבית משפט ישראלי יידרש להחיל את דין מושבו האחרושאים אלה מורכבים, ולעיתים קרובות ישראלים השוהים בחו”ל בוחרים לערוך צוואה נפרדת בכל מדינה כדי לעמוד בדרישות המקומיות, או לחלופין מציינים בצוואתם במפורש את בחירתם בדין מסוים (כפי שמתאפשר לפי תקנות האיחוד האירופי כפי שנראה). בתי המשפט בישראל גם מכבדים צוואות וירושות שנערכו כדין בחו”ל, ובלבד שהוגש לבית דין רבני או רשם הירושה הישראלי צו קיום צוואה זר או צו ירושה זר מתורגם ומאושר כדין.

נקודה נוספת היא סוגיית המס בישראל על נכסים בירושה מחו”ל. אמנם אין מס ירושה ישראלי, אך ישראל כן ממסה הכנסות ונכסים שמקבלים בירושה מחו”ל, במובן זה שאם התעשרתי עקב ירושה, המס הישראלי עשוי לחול על פירות הנכסים שממשיכים להיות מוחזקים. לדוגמה, אם ירשתי תיק השקעות בחו”ל שמניב דיבידנדים, אהיה חייב בדיווח ותשלום מס בישראל על אותם דיבידנדים כאזרח ותושב ישראל. בעבר (לפני 2003) תושבי ישראל יכלו להחזיק חשבונות בנק בחו”ל בלי חובת דיווח, אך כיום החוק הישראלי מחייב שקיפות ודיווח כדי למנוע התחמקות ממס. במילים אחרות, בעוד שהקרן עצמה שהתקבלה בירושה פטורה ממס בישראל, הכנסות שנצברות ממנה לאחר מכן חייבות במס ככל הכנסה אחרת.

דיני הירושה בבישראל מול מדינות  זרות

חוקי ישראל מציעים נקודת פתיחה ליברלית יחסית: חופש כמעט מוחלט לצוות, ללא מס עיזבון, ועם מנגנוני העברת נכסים פשוטים יחסית (לרוב בהוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה דרך הרשם לענייני ירושה). אולם, ברגע שהסיטואציה מערבת נכסים או יורשים מחוץ לישראל – כמו ישראלים המתגוררים בחו”ל, או אזרחים זרים בעלי רכוש בישראל – נכנסות לתמונה מערכות חוקים זרות שיש להתחשב בהן. כאן בדיוק עולה הצורך להבין את דיני הירושה במדינות הזרות הרלוונטיות, על מנת למנוע הפתעות לא נעימות. בפרקים הבאים נסקור תחילה כמה עקרונות מרכזיים במשפט ההשוואתי של ירושה, ולאחר מכן נבחן בפרוטרוט את הדינים בכל אחת מהמדינות הנבחרות ואת משמעותם ליורשים ישראלים ובינלאומיים.

עקרונות ירושה בשיטות משפט שונות: חופש המצווה מול ירושה על-פי דין

מדינות העולם נחלקות בגישתן לירושה ולצוואות, בהתאם למסורת המשפטית שלהן. באופן כללי, ניתן לדבר על שני קצוות של הספקטרום: מצד אחד שיטת המשפט המקובל (Common Law), הנפוצה במדינות דוברות אנגלית כמו ארה”ב, אנגליה, קנדה ואוסטרליה, אשר נוטה להדגיש חופש מוחלט (כמעט) של המצווה; ומצד שני שיטת המשפט האזרחי (Civil Law), הנהוגה ברוב מדינות אירופה, דרום אמריקה וחלקים מאסיה, שבה ישנן לרוב הגנות חוקיות ליורשים מסוימים המקנות להם חלק מינימלי בעיזבון (זכות הקרויה לעיתים “ירושה כפויה” או “חלק שמור”). כמובן, בכל מדינה יש וריאציות משלה, אך ההבנה של ההבדלים הבסיסיים האלה חשובה כדי להתמצא בנושא.

בשיטות המשפט המקובל (למשל אנגליה וארה”ב), העיקרון המסורתי הוא חופש הציווי: המצווה רשאי לקבוע כרצונו כיצד יחולק רכושו. אין חובה חוקית להוריש לילדים או לקרובים אחרים. במדינות אלה, אם אדם משמיט את ילדיו מצוואתו, לרוב לא קמה להם זכות אוטומטית לערער על כך (למעט אפשרות טענות כמו השפעה בלתי הוגנת או העדר כשירות). חריג לכך היא הגנת בן/בת הזוג הקיימת בכמה תחומי משפט מקובל: למשל, בארה”ב, ברוב המדינות, בן/בת זוג שנושל מהצוואה יכול/ה לתבוע “elective share” – מעין מנגנון בחירה לקבל נתח (שליש או מחצית) מהעיזבון על אף הצוואה, כדי למנוע נישול מוחלט. באנגליה ובמדינות נוספות ישנם חוקים המאפשרים לבן זוג וילדים תלויים לתבוע חלק מהעיזבון מטעמי סעד י חוק Inheritance (Provision for Family and Dependants) Act 1975). אך בכלליות, המשפט המקובל מקנה גמישות רבה לתכנו נויות (Trusts) הן כלים מקובלים מאוד, וניתן לעצב הסדרים מורכבים לשנים לאחר המוות.

בשיטות המשפט האזרחי הקונטיננטלי, המצב שונה. במדינות כמו צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, יפן ועוד, קיימים דיני ירושה סטטוטוריים הקובעים חלוקה אוטומטית של העי בי המשפחה אם אין צוואה, וכן – וזה העיקר – במקרים רבים החוק שומר חלק מסוים מכל עיזבון ליורשים “כפויים” (לרוב הילדים, ולפעמים גם לבן/בת הזוג וההורים). חלק זה נקרא בצרפתית “réserve héréditaire” ובגרמנית “Pflichtteil”, ובעברית לרוב “חלק חובה” או “חלק שמור”. המשמעות היא שגם אם כתבתם צוואה והורשתם את כל רכושכם לאדם זר, ילדיכם (ובצרפת למשל – גם בן/בת זוגכם) יוכלו לדרוש את החלק הקבוע בחוק שמגיע להם. כך מגביל החוק את חופש ההורשה לטובת הגנת התא המשפחתי.

לדוגמה, בצרפת אם יש למוריש ילד אחד – לפחות 50% מעיזבונו חייבים ללכת לילד, עם שני ילדים – 2/3 מתחלקים ביניהם, ושלושה ילדים או יותר – 3/4 מתחלקים בין כולם; את היתרה (החלק ה”נזיל”) הוא רשאי להוריש כרצונו. בצרפת בני זוג אינם “יורשים כפויים” אם כי זוכים בהגנות אחרות, כמו זכות מגורים. בגרמניה, כל ילד זכאי לדרוש לאחר מות הוריו סכום השווה למחצית ממה שהיה מקבל לו לא הייתה צוואה (כלומר 50% מחלקו על פי דין). משמעות הדבר שבגרמניה אם אב המשפחה כתב צוואה מוריש הכל לאשתו, ילדיו יכולים עדיין לתבוע מהעיזבון תשלום של מחצית שווי חלקם החוקי (אך לא לקבל בעלות על נכסים ספציפיים – זוהי תביעה כספית כנגד היורשים האחרים). בהולנד, דוגמה נוספת, ילד רשאי לתבוע “legitieme portie” – מחצית מערכו של חלקו החוקי לוּ לא הייתה צוואה. במדינות כמו איטליה החוק גם הוא קובע חלקים שמורים: למשל, אם יש בן זוג וילד אחד – לכל אחד מהם שמור שליש, והשאר כרצון המצווה; אם יש בן זוג ושני ילדים או יותר – לילדים יחד שמורה מחצית, לבן הזוג רבע, ורק רבע ניתן לצווי自由 (פירוט נוסף על כך יבוא בהמשך).

ההיגיון מאחורי מנגנוני ה”ירושה הכפויה” הוא הגנה על התא המשפחתי ומניעת מצב בו אדם (אולי בלחץ גורמים חיצוניים) ינשל לחלוטין את ילדיו או בן זוגו. הדבר מבוסס גם על תפיסה מוסרית של “חובת דאגה למשפחה” החזקה במדינות אלה. מצד שני, המבקרים טוענים שהמציאות השתנתה – תוחלת החיים התארכה, לא תמיד יש קשר בין הורה לילדיו הבגירים, ולעיתים כפיית חלוקה יורדת לטמיון כשגם הילדים כבר קשישים בעת שהם יורשים. במדינות מסוימות (כמו שווייץ, לאחרונה) אכן מקטינים את שיעורי החלקים השמורים כדי לתת גמישות גדולה יותר למצווים, כפי שנראה.

נישואים ויחסי זוגיות: נושא נוסף שמשתנה בין שיטות משפט הוא התייחסות לבני הזוג. גם במשפט המקובל וגם באזרחי, לרוב בן/בת הזוג זוכה בהגנות מיוחדות. למשל, באנגליה ובהרבה מדינות המקובל, כל הרכוש המשותף שבני זוג צברו רשום בדרך-כלל על שם שניהם או שיש מנגנונים המגינים על בן הזוג (כגון נאמנות משותפת). במדינות הקונטיננטליות, ההגנה היא בדמות חלק שמור (כגון בצרפת אם אין ילדים, בן הזוג מקבל חלק משמעותי). נושא מעניין הוא יחסים ללא נישואין: במדינות רבות, ידוע/ה בציבור אינם נחשבים יורשים אוטומטיים, אלא אם החוק המקומי הוסיף אותם. למשל, בהולנד ובלגיה, אם ערכו בני הזוג הסכם שותפות רשמי (registered partnership) הם כשרים לרשת כמו בני זוג נשואים, אך ידועים בציבור ללא רישום לא יירשו אלא אם נכללו בצוואה. בישראל כאמור ידועים בציבור כן זכאים עפ”י פסיקה לרשת כבן זוג, אך זה יוצא דופן. בהמשך נעסוק ספציפית במגמות עכשוויות לגבי בני זוג שאינם נשואים.

פרוצדורות וגישת בתי המשפט: עוד הבדל חשוב הוא באופן ניהול העיזבון. במדינות המשפט המקובל, נדרש לרוב הליך “הוכחת צוואה” (Probate) בבית משפט – מינוי מנהל עיזבון (Executor) המוציא לפועל את הצוואה. לעומת זאת, במדינות המשפט האזרחי, תיתכן פחות התערבות בית משפט אם הכל ברור – היורשים החוקיים פשוט נכנסים לנעלי הנפטר. יש מדינות (כמו גרמניה) בהן נוטריון מטפל ברישום הירושה, ובמקרים של סכסוך פונים לב גם מוסדות שונים: למשל בצרפת או ספרד, הנוטריון מנהל הרבה מהתהליך, בעוד שבאנגליה בהכרח יש לערב את רשם הצוואות. זה חשוב כי ישראלי יורש ייתקל בדרישות שונות: ייתכן ויצטרך להמציא לבית משפט זר אישור ירושה ישראלי מתורגם; או להפך, להביא אישור מחו”ל לרשם בארץ.

לאחר סקירה כללית זו, נתמקד עתה בפרטי הדינים במדינות השונות. נעבור יבשת אחר יבשת, נציג את מסגרת החוק בכל מדינה (כגון האם קיים שם מס עיזבון, האם יש חלקים שמורים, וכדומה), ונדגיש נקודות מפתח שישראלים צריכים לשים אליהן לב כאשר מעורב עיזבון באותה מדינה. כמו כן, בכל מדינה נשלב מידע על מגמות עדכניות (חקיקה או פסיקה חדשה) ונתונים רלוונטיים.

עורך דין מומחה בדיני ירושה ומס עיזבון בחו”ל

עורכי הדין המומחים בדיני ירושה סוקרים כל מדינה לפי: (1) המסגרת המשפטית של הירושה – האם חופש הציווי מלא או מוגבל, מה סדר הירושה על פי דין; (2) מסי ירושה או עיזבון – האם קיים מס על ירושות או עיזבונות, שיעוריו ופטורים עיקריים; (3) נקודות מיוחדות – כגון אמנות מס עם ישראל (אם קיימות), דרישות אזרחות/תושבות ספציפיות, ופרטים חשובים נוספים; (4) דגשים ליורש הישראלי – כיצד הדין משפיע על ישראלים שמעורבים בירושה (כמורישים או יורשים).

צפון אמריקה: ארה”ב וקנדה

ארצות הברית (USA) – חופש הצוואה ומס עיזבון פדרלי

מסגרת משפטית: ארה”ב פועלת במסגרת משפט מקובל, וחוקי הירושה בה שונים ממדינה למדינה (כל מדינה בארה”ב מחוקקת את חוקי הירושה שלה), אך יש עקרונות משותפים. ככלל, אין בארה”ב חלקים שמורים לילדים – אדם יכול מבחינה חוקית להדיר ילדיו מצוואתו. עם זאת, כמעט בכל המדינות לא ניתן לשלול לגמרי בן/בת זוג: לבן/בת זוג יש זכות לבחור לקבל “Elective Share” במקום מה שהוקנה בצוואה, שבדרך-כלל נע בין שליש למחצית מהעיזבון. בבסיס, אם אדם נפטר בלי צוואה (intestate), החוק בארה”ב מחלק את רכושו בין בן/בת הזוג והילדים (לדוגמה, לפי חוקי מדינת ניו יורק: אם יש ילדים – בן הזוג מקבל $50,000 הראשונים ועוד מחצית מהיתרה, והילדים חולקים במחצית השנייה; אם אין ילדים – בן הזוג מקבל הכל; אם אין בן זוג – הילדים מקבלים הכל בחלקים שווים, וכן הלאה). אך שוב, בצוואה ניתן לשנות סדרים אלו, בכפוף לזכות בן/בת הזוג כאמור. יש לציין שבארה”ב מוסד הנאמנות (Trust) מפותח מאוד: אדם יכול בצוואתו להקים נאמנות (למשל לטובת ילדיו) במקום לתת להם ישירות, כדי להגן על הנכסים לאורך זמן.

ניהול העיזבון: בכל מדינה יש פרוצדורת Probate – בית משפט למקרים של ירושות (לעיתים זהו בית משפט לענייני משפחה או בית משפט מיסוי מקומי). בית המשפט ממנה או מאשר את מנהל העיזבון (Executor) שהמצווה מינה, אשר תפקידו לכנס את הנכסים, לשלם חובות (לרבות מיסים) ולחלק ליורשים. התהליך יכול לקחת מספר חודשים עד שנים, במיוחד בעיזבונות גדולים. כדי לעקוף את ההליך הפומבי של בית המשפט, רבים בארה”ב משתמשים בנאמנויות “בין-חייות” (Living Trust) שאליהן מועברים הנכסים לפני המוות – כך הנכסים אינם חלק מהעיזבון הפורמלי ולא עוברים בפרובייט אלא ישירות למוטבים לפי מסמך הנאמנות.

מס עיזבון פדרלי ומס מתנה: ארה”ב מטילה מס עיזבון פדרלי (Federal Estate Tax) על העיזבון לפני חלוקתו ליורשים. זהו אחד ממסי הירושה הגבוהים בעולם: שיעור המס הפדרלי מגיע עד 40% על חלק העיזבון החייב במס. עם זאת, ישנו פטור גבוה מאוד: החל משנת 2023-2024, הפטור עומד על כ-13.61 מיליון דולר לנפטר (כלומר, העיזבון פטור ממס כל עוד שוויו מתחת לסכום זה). עבור זוג נשוי, בשילוב מנגנון “ניידות הפטור” (Portability), בני הזוג יכולים למעשה לפטור עד כ-27 מיליון דולר יחדיו. סכומים אלה הוגדלו משמעותית בעקבות רפורמה מסיבית ב-2017, אך צפויים לפוג בשנת 2026 ולהיחתך בערך בחצי (לרמה המקורית ~5.5 מיליון דולר לאדם, צמוד אינפלציה, כלומר כ-7 מיליון בשנת 2026) אלא אם יוארכו. המשמעות: לעת עתה כמעט 99.9% מהאמריקאים לא מגיעים לסף החיוב – למעשה, רק כ-0.2% מהנפטרים בארה”ב משאירים עיזבון חייב במס עיזבון פדרלי. בנוסף למס עיזבון, קיימת בארה”ב גם מס מתנה פדרלי (Gift Tax) המתמזג עם מס העיזבון תחת אותו פטור (כלומר פטור מאוחד – Lifetime Exemption). אדם יכול במהלך חייו להעניק מתנות עד סך 12.92 מיליון (2023) / 13.61 מיליון (2024) דולר ללא מס; מעבר לכך יוטל מס מתנה (באותו שיעור 40%). ישנה גם הקלה נוספת: פטור מתנה שנתי – ניתן לתת עד $17,000 (נכון ל-2023; $18,000 ב-2024) לשנה לכל אדם, ללא צורך לדווח וללא ספירה מצטברת. סכום זה מוכפל עבור בני זוג (כל אחד רשאי לתת). הדבר מאפשר תכנון העברת עושר הדרגתי ללא מס במהלך החיים.

מעבר למס הפדרלי, כמה מדינות בארה”ב מטילות מסי ירושה/עיזבון מדינתיים: כ-12 מדינות וגובה המס בהן משתנה (למשל ניו יורק, אילינוי, קליפורניה – יש להן מס עיזבון מקומי נוסף בשיעורים של עד 10-16%). אולם, ישראלים רבים מתמקדים במס הפדרלי כי הוא לרוב העיקרי ברמות עושר גבוהות.

התייחסות לתושבים זרים: סוגיה קריטית לישראלים היא שיטת המיסוי האמריקאית לגבי *זרים (Non-Resident Aliens)ותושבי ארה”ב זכאים כאמור לפטור של מיליוני דולרים, רח או תושב ארה”ב הנפטר ומשאיר נכסים בארה”ב (נכסים בעלי זיקה לארה”ב, המכונים US Situs Assets) זכאי לפטור זעום של $60,000 בלבד. כלומר, אם ישראלי שאיננו אזרח ארה”ב נפטר כשהוא מחזיק למשל תיק מניות בארה”ב בשווי $500,000 – כמעט כל הסכום מעל $60,000 יהיה חייב במס עיזבון אמריקאי בשיעורים מדורגים עד 40%! הדבר תוים כמו מניות אמריקאיות, נדל”ן בארה”ב וכו’צמצם חשיפה זו: למשל, החזקת הנכסים דרך חברה זרה, ביטוח חיים, או ניצול האמנות. אך חשוב להדגיש שאין בין ישראל לארה”ב אמנת מס עיזבון. ארה”ב כרתה אמנות למניעת כפל מס עיזבון עם כמה מדינות (כגון עם בריטניה, צרפת, גרמניה, שוויץ, יפן ועוד) אך לא עם ישראל.

לפיכך, ישראלים בעלי נכסים אמריקאיים משמעותיים רצוי שיתכננו זאת מראש. דוגמה לפתרון נפוץ: אם ישראלי מחזיק נדל”ן בארה”ב – לעיתים יבחר להחזיקו דרך תאגיד זר (כדי שהנכס עצמו לא ייחשב ישירות US Situs בבעלותו האישית). עוד פתרון הוא ביטוח חיים שמכסה את חבות המס שעלולה להתעורר, או ניתוב השקעות למקומות שאינם חייבים בארה”ב (למשל מניות מחוץ לארה”ב).

מיסוי ההכנסות ליורשים: בארה”ב אין “מס ירושה” על המקבל, אלא על העיזבון לפני החלוקה. לכן יורש אמריקאי לא ישלם מס על הירושה שקיבל (בהנחה שהעיזבון כבר שילם מה שנדרש). יתר על כן, ארה”ב מעניקה יתרון מס משמעותי לנכסים הוניים במוות: Step-Up in Basis – שיערוך בסיס המס לשווי יום המוות. כלו נכס ב-$100 ותמורתו שווה $500 ביום מותו, יורשיו ייחשבו כאילו קיבלו אותו בשווי $500 (בסיס חדש) ולא יצטרכו לשלם מס רווחי הון על עליית הערך בתקופת המנוח. כלל זה מיטיב מאוד עם היורשים, שכן הוא מוחק חבות מס רווחי הון “טמונה”. (בקנדה למשל אין כלל כזה – ונראה זאת מיד).

השפעה על ישראלים: ישראלים היורשים מארה”ב או מורישים נכסים בארה”ב צריכים להכיר שני דברים עיקריים: (1) את חוקאים, שבמקרה של עיזבון גדול או נכס אמריקאי משמעותי עלולים “להפתיע” במס כבד. (2) את הנהלים: לעתים ישראלים יורשים תושבי ישראל מגלים שעליהם למלא טופס מס אמריקאי (IRS Form 706-NA לעיזבון של תושב זר) כדי לשחרר נכס. כמו כן, בנקים וברוקרים אמריקאים נוטים להקפיא חשבונות של נפטר עד לקבלת אישור מס IRS – הנקרא Transfer Certificat שמסי העיזבון שולמו או שאין חבות (למשל, על מנת לשחרר תיק השקעות של נפטר זר, יש להגיש בקשה מיוחדת ל-IRS ולקבל מהם אישור). אלו הליכים שלוקחים זמן ודורשים ייעוץ מומחה.

בנוסף, אם היורש הוא תושב ישראל, חלה עליו חובת דיווח על קבלת הירושה (למטרות מעקב הון, למרות שאין מס) וכן כאמור חובת דיווח עתידית על רווחים שהנכסים יניבו.

ראוי להזכיר כס עיזבון מדינתי בחלק מהמדינות – למשל ניו יורק, ניו ג’רזי, מרילנד, וושינגטון ועוד מטילות מס נוסף שבד”כ יש לו פטור נמוך יותר (~1-2 מיליון). כך שמי שמחזיק נכסים במדינות אלה, כדאי לבדוק ספציפית.

לבסוף, נוגע לשאלה של אזרחות כפולה: ישראלים רבים הם גם אזרחי ארה”ב (למשל יורדים לשעבר או ילידי ארה”ב). אזרח אמריקאי – גם אם גר בישראל – כפוף למס העיזבון האמריקאי על כל נכסיו בעולם, לא רק האמריקאיים. אזרח אמריקאי בישראל אמנם יקבל פטור 13 מיליון כמו כל אזרח, אך אם עיזבונו גדול מכך, הוא חייב בהגשת דיווח ותשלום מס על הכול כולל דירה בישראל, חשבון בנק בישראל וכו’. זה מצב מוזר שבו רשות המסים הישראלית לא גובה שקל (כי אין אצלנו מס עיזבון) אבל ה-IRS האמריקאי גובה 40% מעל הסף על נכסים בארץ. במקרה כזה, אין כפל מס כי ישראל לא ממסה, אבל אין גם אמנה שתמנע זאת. לאזרחים אמריקאים עשירים הגרים בישראל יש תמריץ לתכנון אגרסיבי (נאמנויות, להעביר חלק מהרכוש לילדים בעוד החיים, ביטוח וכו’) כדי לצמצם את החשיפה.

נתונים מעניינים מארה”ב: שיעור מס העיזבון של 40% הוא בין הגבוהים בעולם, אך משום שהפטור עצום, למעשה מספר מאוד קטן של משפחות משלמות אותו. ב-2020, מתוך ~3 מיליון אמריקאים שנפטרו, רק כ-1,900 עיזבונות היו חייבים במס פדרלי (פחות מ-0.1%). עם זאת, המס הזה הניב ב-2021 כ-$27 מיליארד הכנסות אוצר. ישנם דיונים פולי בארה”ב – חלק קוראים לבטל את המס לגמרי (טוענים שהוא “מס מוות” לא צודק), ואחרים מבקשים דווקא להעלות או להרחיב אותו כדי לצמצם פערי עושר. נכון להיום, כאמור, החוק הקיים אמור להצטמצם משמעותית ב-2026 אם הקונגרס לא יאריך את הפטור המוגדל.

קנדה – בלי מס ירושה, אך עם “מס יציאה” על פטירה

מסגרת משפטית: קנדה, בדומה לארה”ב, הייתה מושבה בריטית ומיישמת משפט מקובל. גם בה המצווה חופשי להוריש כרצונו ואין חובת חלק לילדים (אבל יש הגנות לבן/בת זוג בחוקים פרובינציאליים). אם אין צוואה, החלוקה לפי דין דומה למודל האנגלי: בן/בת הזוג זוכה לחלק גדול (לעיתים כולה אם אין ילדים, ואם יש – לרוב חלק ראשון קבוע ועוד חצי מהיתרה), והילדים בחלקים שווים בשאר. ידועים בציבור מוכרים ברוב הפרובינציות כבני זוג לצורכי ירושה אם חיו יחד תקופה מינימלית.

ניהול העיזבון: ישנו הליך Probate בכל פרובינציה. קנדה ידועה בכך שגובות אגרת פרובייט די גבוהה (באונטריו למשל ~1.5% משווי העיזבון), מה שמעודד גם שם תכנון באמצעות נאמנויות חיות או מנגנונים כמו חשבון משותף.

אין מס עיזבון או ירושה בקנדה, אך לא להתרשם שזה אומר שאין מס בכלל: קנדה מפעילה עיקרון של “חיוב רווחי הון בצורת פטירה” (Deemed Disposition). כלומר, במות אדם בקנדה נחשב הדבר כאילו מכר את כל נכסיו בשווי שוק רגע לפני מותו, וכל רווח ההון הגלום בנכסים מתגלה וחייב במס הכנסה אחרון. באופן מעשי, המשמעות היא שהעיזבון ישלם מס על הרווחים שנצברו על השקעות, נדל”ן וכו’ (למעט החרגות – למשל העברת נכסים לבן זוג פטורה, וכן הדירה העיקרית של המנוח פטורה ממס רווח הון בקנדה, כי יש פטור למגורים ראשיים). שיעור מס רווחי ההון בקנדה הוא כ-25% (ממסים מחצית מהרווח בשיעור מס שולי ~50%). תוצאת שיטה זו די דומה להשפעת מס עיזבון אמריקאי עבור רבות מהמשפחות: לדוגמה, אדם שקנה בית ב-100,000$ והוא שווה 500,000$ במותו – בקנדה יחויב העיזבון במס רווח הון על 400,000$ (מחצית מתוכם, 200,000$, מתווסף להכנסה וחייב ~50%, יוצא ~100,000$ מס). זה מקביל למס ירושה של 20% על שווי הבית – לא רחוק ממדינות אחרות, רק תחת שם אחר. מצד שני, קנדה לא ממסה את שווי העיזבון עצמו. למעשה, יורשים בקנדה אינם משלמים מס כלל על עצם קבלת הירושה, רק העיזבון משלם את “מס הכנסה סופי” כנדרש. אם לא נוצר רווח (למשל מזומן בחשבון לא נושא ריבית) – לא יהיה מס.

דוגמה מספרית: נניח קנדי נפטר עם נכסים בשווי $10 מיליון, אך רובם במזומן או פטורים (בית מגורים). העיזבון לא ישלם מס עיזבון כללי. אך אם מתוך זה יש מניות עם רווחים לא ממומשים של $2 מיליון – על הרווחים הללו ישולם מס כאמור (נגיד ~$500 אלף). היתרה תחולק ליורשים ללא מס נוסף. בניגוד לארה”ב, בקנדה אין Step-Up Basis לטובת היורשים – בעצם הם כבר מקבלים את הנכסים עם בסיס חדש שהוא שווי יום המוות כי המס כבר שולם עליו.

תכנון מס בקנדה: מאחר ואין מס ירושה, אבל יש דגש על רווחי הון, תכנון הירושה מתמקד בלהימנע ממכירה כפויה בפטירה. החוק מאפשר דחיית המס כאשר מעבירים הכל לבן/בת הזוג (מעין “גלגול” המס עד מות בן הזוג, בדומה למקובל בארה”ב – העברה בחיים בין בני זוג פטורה לגמרי). לכן, פער של תכנון/אי-תכנון יהיה כשאין בן זוג: אנשים עשירים עשויים לשקול העברות לנאמנויות משפחתיות או לילדים בחיים כדי לנצל פטורים או להקדים מכירת נכסים בשיעור מס נמוך יותר.

אמנות מס: לישראל ולקנדה יש אמנת מס, אך היא אינה מתייחסת במפורש לירושה (שכן אין מס ירושה באף אחת מהן). לכן כפל מס לא עולה – ישראל לא ממסה ירושה, קנדה ממסה רק רווחים על נכסי העיזבון. ישראל לא תמסה שוב רווחים שכבר מומשו לפני החלוקה (והיורשים מקבלים נטו).

השפעה על ישראלים: רבים מהישראלים בקנדה הם גם אזרחי ישראל עם נכסים משני הצדדים. בהקשר זה, עניין מרכזי הוא הכרה הדדית בצוואות: ישראל וקנדה מכבדות צוואות זרות. מומלץ למי שיש נכסים משמעותיים בשתי המדינות לשקול לערוך צוואה קנדית נפרדת לנכסים בקנדה, בשל הדרישות המקומיות (לדוגמה, עדים מקומיים ועוד). מבחינת מיסוי, הישראלים לא יידרשו לשלם מס בישראל על מה שקיבלו בירושה מקנדה, ובלבד שזוהי אכן ירושה (ולא הכנסה אחרת). אולם, אם למשל ירשו דירה בקנדה וישכירו אותה או ימכרו – אז כבר בשלב ההכנסה/מכירה יחול גם מס בישראל (תוך זיכוי על המס ששולם בקנדה לפי אמנת המס). כלומר, יורש ישראלי של נכס בקנדה יגלה שכשהוא ימכור אותו בעתיד, יהיה עליו לשלם גם מס רווחי הון בישראל (יתכן מופחת בהתחשב באמנה).

עדכונים ומגמות: בשנת 2024 ממשלת קנדה שקלה רפורמה להעלאת שיעור הכללה של רווחי הון (מ-50% ל-75%), אך היא נדחתה לעת עתה. כמו כן, יש דיבורים על הטלת “מס ירושה” ישיר בקנדה, נוכח מגמת עליית אי-השוויון, אך אין התקדמות חוקית ממשית. נכון להיום, קנדה היא מהמדינות הבודדות ב-OECD ללא מס ירושה נפרד (לצד אוסטרליה, ישראל, ניו זילנד ועוד), אך בפועל כפי שראינו היא כן ממסה העברת עושר בדמות רווחי הון בפטירה.

אירופה המערבית: בריטניה, גרמניה, צרפת ושווייץ

בריטניה (UK) – נטל מס גבוה על עיזבונות ודיני ירושה גמישים

מסגרת משפטית: בריטניה (הממלכה המאוחדת, בעיקר נתמקד באנגליה וויילס) פועלת במשפט מקובל. אין בבריטניה חלקים שמורים לילדים – אדם יכול להוריש את רכושו כרצונו. יחד עם זאת, כאמור, קיים מנגנון משפטי (בחקיקה מ-1975) המאפשר לבית משפט לתת סעד לבני משפחה שתלויים כלכלית במנוח אם הצוואה (או היעדרה) השאירה אותם ללא תמיכה מספקת. זאת אומרת, אם אדם באנגליה הדיר לגמרי את אשתו וילדיו, יכולים הללו לפנות לבית משפט לענייני משפחה ולבקש פסיקה המעניקה להם חלק מן העיזבון מטעמי צדק (Family Prי המשפט שוקלים גורמים כמו צרכים כספיים, התנהגות וכו’. אך מנגד, אין חוק אוטומטי שמבטל צוואה שפוסחת על ילדים. בני זוג נהנים גם מהגנה באמצעות חוק יחסי ממון: באנגליה, רכוש שנצבר במהלך הנישואין שייך במשותף במידה רבה, כך שבן זוג שאינו מרוצה מהירושה יוכל במקרים מסוימים לטעון זכויות קנייניות ברכוש (מלבד הירושה).

Intestacy (ללא צוואה): אם אדם מת באנגליה ללא צוואה, החלוקה הקבועה היא: בן/בת זוג מקבל את £270,000 הראשונים + מחצית מהיתרה, והילדים את המחצית השנייה בחלקים שווים. אם אין ילדים – בן הזוג מקבל הכל; אם אין בן זוג – הילדים מקבלים הכל. ידוע בציבור לא זכאי על פי החוק אוטומטית אם אין צוואה – מה שהוביל למקרים מצערים, ולכן חשוב שזוגות לא נשואים בעריכה בצוואות. (בסקוטלנד, אגב, שהיא חלק מבריטניה אך עם שיטת משפט מעורבת, יש דווקא חלק חובה לילדים הידוע כ-legal rights, אך נסתפק באנגליה שהיא הדומיננטית).

ניהול העיזבון: בדומה לארה”ב, יש תהליך Probate. באנגליה לרוב זהו תהליך אדמיניסטרטיבי: מנהל העיזבון (אם צוואה – יהיה זה ה-Executor שמונה; אם לא – בן הזוג או יורש אחר מתמנה כמנהל) מגיש לרשם הצוואות בקשה לקבלת “Grant of Probate” (אם יש צוואה) או “Grant of Letters of Administration” (אם אין צוואה). ללא מסמך זה, בנקים וגופים לא ישחררו כספים.

מס עיזבון (Inheritance Tax, IHT): בריטניה מטילה מס ירושה על העיזבון בשיעור אחיד של 40% על חלק העיזבון שעולה על סף פטור הנקרא “Nil Rate Band”. סף זה נכון ל-2023 הוא £325,000 ושרד קפוא מאז 2010 (ויישאר כך לפחות עד 2028). מס זה מוטל על העיזבון כולו של תושב בריטניה (אזרח או לא, כל עוד דומיסיל בריטי) ועל נכסים בריטיים של מי שאינו דומיסיל. בפועל, היות ו-£325k הוא נמוך יחסית למחירי נכסים כיום, לא מעט משפחות בינוניות באנגליה נכנסות לחבות מס. ישנו פטור נוסף המכונה Residential Nil Rate Band בשווי £175,000, אך הוא חל רק אם מעבירים דירת מגורים לילדים/נכדים. כלומר, זוג נשוי עם בית יכול לשלב פטורים ולהגיע ל-£1 מיליון פטור (שני בני הזוג £325k כ”א + £175k בית כ”א). מעבר לזה – 40% על היתרה.

פטורים והקלות: העברה לבן/בת זוג פטורה ממס לחלוטין (בתנאי שבן הזוג גם דומיסיל בריטי; אם הוא לא – יש תקרה פטור מסוימת). כמו כן, תרומה לצדקה בצוואה פטורה, ואם תורמים לפחות 10% מהעיזבון לצדקה, שיעור המס על היתר יורד מ-40% ל-36%. מתנות הניתנות במהלך החיים פטורות ממס ירושה אם ניתנו למעלה מ-7 שנים לפני המוות – ישנה סקאלה יורדת (taper relief) בין 3-7 שנים. לכן בעלי הון בבריטניה נוהגים לתכנן העברות מוקדמות, בין השאר. מתנות בתוך 7 שנים כן נספרות כחלק מהעיזבון.

כדי ליא למדינה כ-£6 מיליארד בשנה (2021/22) – שיא של כל הזמנים – וזאת בעיקר בגלל עליית ערך הבתים שהכניסה רבים מעל הסף. רק כ-4% מהעיזבונות משלמים IHT, אבל אחוז זה גדל עם הקפאת הסף בזמן.

דומיסיל (Domicile): מושג מפתח במיסוי הבריטי הוא Domicile – מעין מעמד של בית קבע משפטי. כלל המס אומר שמי שדומיסיל שלו בבריטניה בעת פטירתו – מס העם*. מי שאינו דומיסיל בריטי – המס יחול רק על נכסים בבריטניהבריטניה יכולים להיחשב דומיסיל לאחר תקופה. החוק אומר שמי שגר שם 15 מתוך 20 השנים האחרונות הופך “Domiciled Deemed” לצורכי מס. ולכן עושר מחוץ לבריטניה שהיהפוך לחייב. חשוב: אזרחות בפני עצמה לא קובעת – יש בריטים שגרים שנים בחו”ל ואינם דומיסיל בריטי לצורכי המס, ולהיפך זרים שנטמעו. בשנים האחרונות, בריטניה קיצצה הטבעבר היו “נוודים” עשירים שהתחמקו ממס ע”י מעמד non-dom, אך כעת אחרי 15 שנה מאבדים מעמד זה.

השפעה על ישראלים ודו-אזרחים: ישראלים שגרים בבריטניה וצביא בחשבון את מס הירושה הגבוה. לדוגמה, ישראלי שהיגר ללונדון, צבר בית וחשבונות בשווי £2 מיליון – במותו, עיזבונו ישלם בערך £270,000 מס (בהנחה בן זוגו בחיים ומקבל חצי בלי מס). זה סכום לא מבוטל שיכול להשפיע על התכנון הון כמו ביטוח חיים שמניב סכום לכיסוי המס, או שימוש בנאמנויות בחיים (למתקדמים – Excluded Property Trust עבור נכסים מחוץ לבריטניה לפני שהפך לדומיסיל). כמניה בחזרה, עליו לדעת שסטטוס הדומיסיל מתבטל רק לאחר שלא היה תושב במשך לפחות 3 שנים.

יורשים ישראלים של קרובים בבריטניה: אם ישראלי יורש נכסים מקרוב בריטי, הוא לא ישלם מס בישראל, והעיזבון הבריטי כבר ניכה את המס לפני החלוקה. אך לעיתים נדרש היורש לשתף פעוליין להעביר את כספי הירושה לישראל, לרוב לא תהיה מניעה (מלבד הצורך בשחרור חשבון בנק עיזבון שם).

ירושות בינלאומיות ושינויים: בריטניה אינה כפופה לרגולצייהם לא הצטרפו אליה מראש, ועכשיו גם לא באיחוד). לכן, היבט חשוב: אם ישראלי גר בבריטניה וכותב צוואה – הוא לא יכול לבחור להחיל את החוק הישק הבריטי בצורה רשמית, כי בריטניה לא מכירה בבחירת דין זר באופן גורף בירושה. ברם, בפועל, אם למשל אדם ישראלי עם נכסים בישראל ובריטניה ירשום בצוואתו “אני מבקש שהדין הישראלי יחול” – באנגליה עשויים לכבד זאת לגבי חלן בניגוד לתקנת ציבור (הוא ממילא יכול היה לצוות כרצונו). אבל הפורמליות המשפטית שונה מהאיחוד, כפי שנראה במדינות האיחוד להלן.

הנוכחית שוקלת הפחתה של מס הירושה (הייתה הצעה להפחית מ-40% ל-20% למשל, או להעלות פטורים), אך מנגד ההכנסות ממנו גבוהות. מבחינת ירושה רם ניתנה הכרה מלאה, אך בבתי משפט יש הכרה מסוימת (פס”ד משנת 2017 העניק לבת זוג לא נשואה זכויות דומות לנשואה בבקשת family provision).

גרמניה – חובה ליורשים ישרים ומס ירושה מדורג

מסגרת משפטית: גרמניה פועלת במשפט אזרחי עם חלק חובה. כאמו נפטר והבן/בת זוג (ובהעדר ילדים – הוריו) זכאים עפ”י חוק לתבוע מחצית מערכם של חלקם בעיזבון על פי דין אם נושלו. כך, למשל, אם בצוואה האב הותיר את כל רכושו לאשתו, כל ילד יכול לדרוש מהא ווה ל-50% ממה שהיה מקבל לפי דין (שזה 25% מהעיזבון, אם יש שני ילדים – כי לפי דין היו מתחלקים 50/50 עם האם). החלק החובה הוא תביעה כספית, לא “בעלות”.

סדר הירושה על פי דין בגרמניה (אם אין צוואה) נותן עדיפות לילדים: בן/בת זוג ה ת 25% + זכות לגור בבית, והילדים מתחלקים בשאר. המתמטיקה: בן זוג וילדים – בן הזוג 50%, הילדים 50% ביניהם; רק בן זוג (אין ילדים, יש הורים) – בן הזוג 50%, הורים 50%; וכו’. בני זוג לא נשואים אינם יורשים על פי ניהול עיזבון:* בגרמניה אין מוסד מנהל עיזבון כמו במדינות אנגלו-סקסיות. היורשים לפי הצוואה או הדין נחשבים מיד לבעלי הנכסים. עם זאת, כדי להוכיח זכויותיהם, עליהם להוציא תעודת ירושה (Erbschein) מבית משפט לענייני משפחה – זם ומה חלקם. אם יש צוואה כתובה בידי נוטריון, לא תמיד צריך Erbschein. בישראל, אגב, מקבילה זו היא צו ירושה/קיום.

מס ירושה (Erbschaftsteueס על הירושה אצל היורש (מקבל) ולא על העיזבון בכללותו. שיעורי המס פרוגרסיביים ותלויים גם בקרבת היורש וגם בגודל החלק שקיבל. החוק הגרמני מחלק את היורשים ל-3 קבוצות מס:

• קבוצה I: בן/בת זוג, ילדים, נכדים, הורים (כאשר יורשים מילד, לא כשילד יורש הורה).
• קבוצה II: הורים (כשיורשים ילד שנפטר), אחים, בני דודים, גרושים, וכו’.
• קבוצה III: כל השאר (כולל למשל בן/בת זוג לא נשואים, חברים וכו’).

לכל קבוצה ישנו פטור בסיסי: למשל, לבן/בת זוג פטור של €500,000, לכל ילד €400,000, לנכד €200,000, להורה €100,000. לקבוצות המרוחקות (II, III) הפטור הוא €20,000 בלבד או פחות. מעל הפטור, המדרגות בגרמניה נעות בערך מ-7% עד 30% לקרבה ראשונה, ו-15% עד 43% לקרבה רחוקה. לדוגמה, ילד שקיבל מהורה €600,000 – €400,000 ראשונים פטורים, על €200,000 הבאים ישלם מס: 7% על €75,000, 11% על €225,000 (רק €125,000 מתוכם כי עברנו 75,000) – סה”כ כ-€18,000. ככל שהירושה גדולה מאד (מעל €26 מיליון לנפש) – שיעור מקסימלי: 30% לקרובים, 50% לזרים.

גרמניה מפורסמת בכך שהיא מאפשרת העברות בין-דוריות בניהול מס יעיל: אנשים אמידים מנצלים את הפטורים הגדולים לכל ילד, ולעיתים נותנים חלקים מנכס כל 10 שנים (כי פטור מתחדש כל 10 שנים). למשל, הורה עשיר יכול לתת לכל ילד €400,000 כמתנה פטורה, להמתין 10 שנים ושוב €400,000.

אמנות מס: גרמניה צד לאמנת מס עם ארה”ב ובריטניה למניעת כפל מס ירושה, אבל לא עם ישראל (אין צורך, ישראל לא ממסה). המשמעות: ישראלי שיורש בגרמניה ישלם מס בגרמניה לפי כללי גרמניה, אך לא בישראל. אם היה מקרה הפוך – גרמני יורש בישראל – לא תהיה דרישת מס פה, אבל כן יכול להיות שגרמניה תמסה את מה שקיבל (כי הם ממסים תושביהם גם על ירושה מחו”ל, עם זיכוי מסוים אם שולם מס במדינת המקור).

השפעה על ישראלים: ישראלים שמשתקעים בגרמניה (וכיום יש כאלה בברלין וכו’) יגלו שדיני הירושה נוקשים יותר כלפי המצווה: לא יוכלו לנשל ילד לחלוטין בלי שהוא יוכל לתבוע. תכנון בעזרת חוזי מתנה או ויתור של הילדים (ניתן בחיי ההורה לחתום עם הילד על ויתור על חובה – אבל קשה). מצד שני, מס הירושה הגרמני לא בהכרח כבד עבור קרובים מדרגה ראשונה בשל הפטורים הנדיבים – למעשה, עיזבון להורים ולילדים עד שווי כמה מאות אלפי אירו לכל אחד יכול לעבור ללא מס. לעומת זאת, אם ישראלי רוצה להוריש הון גדול לקרוב רחוק או לידיד – גרמניה תיקח נתח ניכר (50% אולי במקרה קיצון).

ישראלים היורשים קרובים בגרמניה: עליהם לשים לב שעל ירושתם יוטל מס לפי חוק שם, ושהתשלום הוא באחריותם לפני קבלת הנטו. כדאי להיעזר בעו”ד מקומי למיצוי פטורים (למשל יש פטור מיוחד לתכולת בית וכדומה).

מגמות ועדכונים בגרמניה: היו שינויים קלים בחוק ב-2019 כדי להתאים לאינפלציה את הפטורים לילדים (הועלה מ-€300k ל-€400k). כמו כן, גרמניה לאחרונה עומדת בבעיה של עליית ערכי נדל”ן שגורמת גם להגדלת חבויות מס ירושה. יש דרישות ציבור להגדיל פטורים (כמו בריטניה, גם שם פטור הבית אולי יוגדל). כרגע לא דווח על רפורמה גדולה קרובה.

צרפת – חלק שמור לילדים ומס עיזבון פרוגרסיבי

מסגרת משפטית: בצרפת החוק מקנה לילדים סטטוס מוגן ביותר – הם חייבים לרשת חלק גדול מהעיזבון. כפי שציינו: ילד יחיד – לפחות 50% מהעיזבון לו; שני ילדים – לפחות 2/3 יחד; שלושה או יותר – 3/4 יחד. אם אין ילדים, בן/בת הזוג מקבל מעמד של יורש מוגן חלקית – זכאי ל-25% מהעיזבון (אם המנוח השאיר גם הורים, הם יקבלו חלק מסוים). מי שאינו נשוי (ידוע בציבור) – החוק הצרפתי לא נותן לו כלום כברירת מחדל, ועליו להיות מוזכר במפורש בצוואה כדי לקבל, אך אז ייתכן ויתקל בטענות ילדים.

ישנו עניין מיוחד בצרפת: ניתן לבקש מילדים לוותר מראש (בליווי נוטריון) על זכותם לחלק שמור, למשל כדי לאפשר להורה להוריש יותר לבן זוגו. זה מנגנון חדשני יחסית (נקרא Family Pact). כמו כן, צרפת מ-2021 מחילה כלל שלמרות שהיא מכבדת בחירת דין זר לאזרחים זרים, אם כתוצאה מבחירת הדין הזר מקופח ילד של אזרח צרפתי (נגיד אבא צרפתי שעבר לארה”ב ובחר דין פלורידה והדיר ילד) – עדיין הילד יכול לתבוע את חלקו לפי חוק צרפת (זהו תיקון חוקי שנועד למנוע התחמקות מחוק הירושה הצרפתי דרך מעבר לחו”ל).

ניהול העיזבון: בצרפת תהליך הירושה מנוהל לרוב על ידי נוטריון, ולא תמיד צריך בית משפט. הנוטריון מזהה את היורשים (לעיתים מסייע גנאלוג), ממציא תעודת ירושה (Acte de notoriété) שמאפשרת חלוקת נכסים.

מס ירושה (Droits de succession): צרפת ממסה את מקבלי הירושה בשיעורים תלולים, אך עם פטורים נאים לקרובים. בן זוג נשוי (או ידוע בציבור שיש עמו PACS) – פטור לחלוטין ממס ירושה מאז 2007. כל ילד זכאי לפטור של €100,000 (אפשר גם לתת מתנה פטורה עד סכום זה כל 15 שנים). מעבר לזה – מדרגות: 5% מהאירו הראשון (מעל הפטור) עד 45% על חלק מעבר ~€1.9 מיליון. אחים: פטור €15,932, ואז 35% עד 45%. אחרים (למשל אחיינים): פטור זעום €7,967 ואז 55%. זרים מוחלטים: פטור €1,594 ואז 60%. אלה שיעורים די כבדים בחלק העליון.

המשמעות: העברת עושר בין דורות בצרפת בתוך המשפחה הגרעינית – יחסית אפשרית בלי מס נוראי, כי לכל ילד יש €100k פטור מהורה, ולמשל זוג הורים עם 2 ילדים יכולים להעביר €400k ללא מס, ורוב משקי הבית מתחת לסף זה. אולם עיזבונות גדולים – המס מטפס ל-30-40%. מעבר למשפחה הגרעינית – המס כמעט מחרים (60% בין לא-קרובים).

אמנות מס: צרפת במיעוט המדינות שחתמו אמנות מס ירושה, ישנה אמנה עם ארה”ב, איטליה, גרמניה, שווייץ ועוד. אין אמנה כזו עם ישראל. לכן ירושה מצרפת לישראלי – תמסה בצרפת לפי הכללים הנ”ל (אם הישראלי הוא בן הזוג או הילד, אולי פטור גדול/מלא; אם אחיין או חבר – 60%). ישראל לא תמסה שוב.

השפעה על ישראלים: ישראלים רבים מצרפת עלו לארץ לאורך השנים. כדאי לשים לב שאם הוריהם המבוגרים נשארו בצרפת, הם אולי מצפים לרשתם. אך החוק שם יבטיח חלוקה שווה בין כל הילדים. אם אחד הילדים הוא אזרח ישראלי רחוק וניתוק קשר – ההורה לא יכול לנשלו לגמרי. במקרים כאלה, לעיתים ההורים משאירים את החלק החוקי המינימלי לאותו ילד “מנותק” והיתר מחלקים כרצונם.

כן יצויין שאם ישראלי בעל נכסים בצרפת – למשל קנה דירה בפריז – והוא נפטר, לפי תקנת האיחוד האירופי (שצרפת חברה בה) הוא יכול היה לבחור בצוואתו שהדין הישראלי (מקום אזרחותו) יחול, ובכך לעקוף את החוק הצרפתי (כי ישראל לא דורשת חלק חובה לילדים). ואכן רבים ממליצים לזרים בצרפת לעשות זאת. צרפת תכבד את בחירת הדין הזר (ישראל) ולפיכך לא תאכוף Reserve על ילדיו. עם זאת, מאז התיקון בצרפת (חוק 2021 שהזכרנו) יתכן שאם אחד הילדים הוא תושב צרפת ואזרח צרפת – החוק הצרפתי יגן עליו בכל מקרה. נושא זה מעט מסובך ועשוי להתפתח בפסיקה בעתיד.

מגמות: צרפת לאורך השנים הקטינה חלקית את המס למשפחה (כאמור ביטלה מס לבן זוג). יש דיבורים על העלאת הפטור לילדים (למשל מפלגת שלטון הציעה €150k במקום 100k, לא עבר עדיין).

שווייץ – דיני ירושה קונטיננטליים, בלי מס פדרלי (אך קנטונלי)

מסגרת משפטית: שווייץ, מדינת הקנטונים, שייכת למשפחת המשפט האזרחי. גם אצלה לאורך שנים היה מנגנון חלק חובה: ילדים והורים ובני זוג. אולם רפורמה חדשה שנכנסה לתוקף ב-1.1.2023 הפחיתה את חלק החובה: קודם ילדים היו זכאים ל-3/8 (37.5%) כל אחד, עכשיו רק ל-1/4 (25%) מהעיזבון לכל הילדים ביחד. הורים כבר אינם בעלי זכות חובה (בעבר אם אין ילדים, הורים קיבלו). בן/בת הזוג עדיין זכאי לפי החוק (אך בן זוג ממילא יורש כחק, לא כמינימום). התוצאה: כיום מחצית מהעיזבון לפחות חופשית (אם יש גם בן זוג וגם ילדים – אף יותר, כי בן הזוג מקבל חצי חוקית והילדים חצי מהם חובה 1/4 = 1/8, יוצא 3/8 חובה, 5/8 חופשי). המהלך נועד להגדיל את חופש המצווה לשיקול דעת. מבחינת הירושה החוקית: בדרך כלל בן/בת זוג וילדים מחלקים (בן זוג 50%, השאר ילדים); אם אין ילדים, בן זוג והורי הנפטר; ידועים בציבור אינם מוכרים בירושה ללא צוואה.

ניהול העיזבון: שווייץ פרקטית: היורשים מתאמים ביניהם או בעזרת נוטריון. אם סכסוך – בית משפט יטפל.

מס ירושה: ברמה הפדרלית, שווייץ לא גובה מס ירושה פדרלי. אך לכל קנטון יש מסי ירושה וחוקים משלו. החדשות הטובות: בכל 26 הקנטונים, העברה לבן/בת זוג פטורה לחלוטין ממס ירושה. כמו כן בכל (או כמעט כל) הקנטונים, ילדים מאומצים וביולוגיים פטורים (למעט כמה חריגים: 3 קנטונים כן ממסים ילדים מעל פטור גבוה). למשל בציריך – אין מס על ילד; בווד (Vaud) – פטור למיליון פרנק ואז 0.1%-7%; קנטון נוישאטל – 3% שטוח לילד. הורים – ברוב הקנטונים פטורים או עם מס נמוך. אחים, אחיינים וכו’ – בדר”כ חייבים במס של 10-25%. זרים – יכולים להגיע גם ל-50%. כלומר שיטת מיסוי דומה לגרמניה וצרפת, אך בקביעת הקנטון.

הרבה עשירים בעולם בוחרים שווייץ בשל מסי הירושה המקלים – למשל קנטון שוויץ (Schwyz) אין כלל מס ירושה; אפטאוולדן וכו’. בערך 10 קנטונים לא ממסים כלל אף אחד (למעט קרבה רחוקה). אחרים ממסים רק זרים.

אמנות מס: שווייץ כרתה אמנות ירושה עם כמה (גרמניה, בריטניה וכו’) בעיקר כדי לפתור דומיסיל ותחולת מס דו-צדדית.

השפעה על ישראלים: ישראלים בעלי חשבונות בנק שווייצרים (ויש כאלה) – אם נפטרים, יורשיהם יגלו שצריך ניהול ירושה שווייצרי ואולי מס קנטונלי. אך אם מדובר בהורים/ילדים, סביר שלא ישלמו מס. ישראלים עשירים לעיתים עוברים להתגורר בשווייץ – אחד השיקולים יכול להיות גם העדר מס ירושה משמעותי למשפחה, לעומת מדינות אחרות. שווייץ נחשבת ידידותית בהיבט זה: אדם יכול לצוות כראות עיניו (עם המגבלות הנ”ל שחסרים ביחס למדינות אחרות), ויורשיו (אם הם ילדיו/בת זוגו) יקבלו בלי נטל מס.

מגמות: בשנת 2015 הייתה הצעת יוזמה עממית להחיל מס ירושה פדרלי 20% על עיזבונות עשירים ולהקצות ההכנסות לפנסיה, אך היא נדחתה במשאל עם. כיום המצב יציב: כל קנטון ושיעוריו. בשנים האחרונות כמה קנטונים (ולנסיה, נידוואלדן) אף ביטלו מס ירושה או פטרו הורים, במגמה תחרותית למשיכת תושבי חוץ עשירים. מגמה חקיקה מהותית היא הרפורמה 2023 בצמצום החלקים הכפויים שכבר בוצעה בהצלחה.

אירופה – מדינות נבחרות נוספות (הולנד, אוסטריה, איטליה, ספרד)

הולנד – חלק חובה מצומצם לילדים ומס ירושה מדורג

מסגרת משפטית: הולנד משלבת משפט רומי-גרמני עם השפעות מודרניות. מאז 2003, הולנד ביטלה למעשה את זכות היורש הכפוי להיות שותף בבעלות והשאירה לילדים רק זכות תביעה כספית (legitieme portie) בשיעור מחצית מערכם של חלקם לפי חוק. כלומר, דומה מאוד למודל הגרמני, אך בהולנד אפילו קשה יותר לממש – ילד חייב לתבוע תוך 5 שנים אחרי המוות. בן/בת זוג אינם בעלי חלק חובה בהולנד (הם ממילא יורשים עיקריים עפ”י דין). בירושה על פי דין בהולנד, בן הזוג וילדי המנוח יורשים כאשר בן הזוג מקבל לפחות 50%. מודל מיוחד: אם יש בן זוג וילדים, החוק קובע שהבן זוג יורש הכל אבל חייב בחובות כלפי הילדים בגובה חלקם, שצפוי להשתלם כשבן הזוג ילך לעולמו או יפשוט רגל. זה נועד להגן על בן הזוג הנותר. בני זוג לא רשומים אינם מוכרים כיורשים.

מס ירושה: דומה למודל הגרמני מבחינת מדרגות, אך קצת שונה: הולנד מטילה מס על המקבל. פטור: כ-€800k לבן זוג/שותף רשום (כולל שקלול ערך זכויות פנסיה שבן הזוג קיבל), €25k לילד (או נכד), €50k להורה, €2.4k לאחרים. מעל זה – שיעור 10% עד 20% לקרובים מדרגה ראשונה (בן זוג/ילדים), 18%-36% לנכדים, 30%-40% לאנשים אחרים. בגדול דומה לבריטניה מבחינת אחוז סופי, אך הפטור הוא אישי לכל מקבל. נטל המס מרוכז אצל לא קרובים (עד 40%).

אמנות: הולנד כרתה אמנות ירושה עם שווייץ, שוודיה, ארה”ב ואחרות. לא עם ישראל.

ישראלים והולנד: בהולנד יש קהילה ישראלית לא קטנה. הדין שם ידידותי במשמעות שחופש הצוואה קיים למדי, והילדים יכולים לכל היותר לתבוע חצי מזכויותיהם. אך אם ישראלי מעוניין לתת יותר לאחד הילדים – יכול יחסית בקלות, כי ה”חלק לגיטימי” הוא רק חצי מהאינטסטסי. מבחינת מס, הולנד במס בינוני: 10-20%. אבל פטור לילד רק €25k – די נמוך, כך שכמעט כל ירושה לילד תחויב קצת.

אוסטריה – בלי מס ירושה, נאמנות לחופש הציווי

מסגרת משפטית: אוסטריה ביטלה את מס הירושה שלה לחלוטין ב-2008. מבחינת דיני ירושה, אוסטריה (כמו גרמניה) מעניקה לילדים ולבן זוג חלק חובה – 50% מחלקם החוקי. למעשה אוסטריה שייכת למסורת הגרמנית, אין הבדל מהותי.

מאפיין מעניין: אוסטריה בהיעדר מס ירושה כן דורשת דיווח על מתנות משמעותיות (כדי לעקוב שלא יזרימו מיליונים ללא מס). אך לא ממסה אותן, רק אם מסוימות – יש “מס תרומה” לקרנות וכו’.

ישראלים: אוסטריה אולי לא היעד הראשון שמשפחות ישראליות עסוקות בו, אך במקרה שכן – הנכס בחו”ל יעבור בלי מס מקומי. כמובן, ישראל לא תמסה.

איטליה – חוק ירושה כפוי ומס מתון

מסגרת משפטית: איטליה עדיין מקיימת דיני חובה: בן/בת זוג וילדים חולקים בעיזבון. לדוגמה: אם יש רק בן זוג – זכאי למחצית העיזבון לפחות; אם בן זוג וילד אחד – שליש לכל אחד כחובה, והשליש הנותר חופשי; אם בן זוג ושני ילדים – לילדים יחד חצי (חובה), לבן זוג רבע (חובה), ורבע חופשי.

מס ירושה: בניגוד לתדמית של מיסוי כבד, מס הירושה באיטליה דווקא מאוד מתון: שיעור קבוע 4% לבן זוג, לילדים, נכדים והורים, עם פטור ענק של €1,000,000 לכל אחד. כלומר מעשית כמעט אף ילד לא ישלם מס, אלא אם קיבל מעל מיליון יורו. אחים – 6% אחרי פטור €100k. קרובים רחוקים – 6% בלי פטור. זרים – 8% בלי פטור. בנוסף יש מסי העברת נדל”ן קטנים (2-3%). למעשה, מהמדינות הידידותיות יותר במס ירושה לקרובים.

מגמות: יש דיבור תמידי על העלאת המס הנמוך הזה, אך פוליטית רגיש. נכון ל-2025 נותר כך.

ישראלים באיטליה: אם יורש ישראלי מקבל נכסים באיטליה – למעט מקרי קיצון, המס נמוך. לא מעט ישראלים קונים נכסים שם – לא צפויות בעיות בירושה, למעט אם הם שוכנים שם ואז חוק הירושה החל הוא איטלקי (עם החובות לילדים).

ספרד – חוק חובה אזורי ומס מדינתי-אזורי

מסגרת משפטית: ספרד מורכבת – יש שש מערכות ירושה אזוריות (למשל קטלוניה, חבל הבסקים וכו’ עם חוקים עצמאיים). ככלל, החוק הארצי (שחל היכן שאין חוק מיוחד) דומה לצרפת: 2/3 מהעיזבון שמורים לילדים (שליש מחולק שווה, שליש ניתן להעדפה בין הילדים), ובן זוג נהנה ב-usufruct של חלק. אבל באזורים כקטלוניה החוק יותר גמיש.

מס ירושה: גם מס הירושה בספרד מורכב: שיעורי בסיס עד 34%, אבל אז יש מקדמי ענישה אם היורש אינו קרוב (פי 2 עד 2.4). מצד שני, מחוזות שונים נתנו הקלות כבדות: למשל מדריד, ולנסיה, אנדלוסיה, איים – כמעט ביטלו את המס לקרובים מדרגה ראשונה. יש פטור בסיס: ~€16k לילד/בן זוג, מוגדל ~€47k לילד קטן. מדריד נותנת 99% הנחה לבן זוג/ילד. ב-2023 ולנסיה והאיים הלכו לכיוון דומה. המגמה: ביטול בפועל של מס הירושה למשפחה באזורים רבים, כחלק מתחרות פוליטית.

ישראלים: ישראלים רבים קונים דירות בספרד. אם הם לא תושבי ספרד, וימותו – הנכס בספרד יחויב במס ספרדי. אם יורשים הם ילדים – כנראה ב-2023 זה יהיה כמעט 0% מס באזורי תיירות (כמו ולנסיה). עדיין צריך לנקוט הליך רישום ירושה אצל נוטריון שם.

אסיה ואוקיאניה: סינגפור, אוסטרליה, יפן, סין ודרום קוריאה

סינגפור – ללא מס עיזבון מאז 2008

מסגרת משפטית: סינגפור, מדינת משפט מקובל, ביטלה את מס העיזבון שלה בשנת 2008. כיום אין בה מס על ירושה. דיני הירושה בה קרובים לאנגליה: אין חלקים שמורים, ובאין צוואה – בן זוג וילדים חולקים (בן זוג מקבל $50k סינגפורי + חצי, ילדים חצי, מודל בריטי).

משמעות: סינגפור הפכה לגן עדן לעשירי אסיה – אפשר לעבור אליה בלי דאגת מס ירושה. גם ישראלים המחזיקים חשבונות שם (אולי פחות נפוץ) לא יתמודדו עם מס מקומי.

אוסטרליה – ללא מס ירושה (אך “רווחי הון כפויים”)

מסגרת משפטית: אוסטרליה, כמו קנדה, ביטלה מזמן (1979) את מס העיזבון. אין מס ירושה כלל. דיני הירושה שלה – Common Law בריטי, אין כפייה, אך Family Provision אפשרי. מה שכן, אוסטרליה – כמו קנדה – רואה בפטירה אירוע מס: מקרקעין ונכסים מושערכים ונבחן רווח הון, אם כי יש הקלות (דירת מגורים פטורה, העברה לבן זוג דחייה). כלומר, עיזבון אוסטרלי עשוי לשלם מס רווחי הון על חלק מהרווחים. בכל אופן, אין מס ישיר על שווי.

ישראלים: לאוסטרליה אמנה עם ישראל (לא מס ירושה). אין בעיות מיוחדות – היורשים פטורים ממס קבלה, רק אם ימכרו נכס אולי ישלמו מס שבח באוסטרליה.

יפן – מס ירושה כבד וירושה חובה חלקית

מסגרת משפטית: יפן שילוב מעניין – חוקי הירושה בה דומים לגרמניה (50% חובה לילדים). בפועל, לרוב המשפחות היפניות מצייתות למסורת וצוואות נדירות; החלוקה עפ”י דין: בן זוג חצי, ילדים חצי.

מס ירושה: יפן ידועה כמדינת המס ירושה הגבוה בעולם: שיעור המס עולה עד 55% מעל ~¥600 מיליון (כ-5 מיליון דולר). הבסיס: פטור קטן: ¥30 מיליון + ¥6 מיליון לכל יורש. משפחה עם 2 ילדים – פטור ¥42 מיליון (כ-$300k). מעל זה מדרגות 10%-55%. בני זוג אמנם מקבלים פטור מלא אם ירשו לפחות 50% מהעיזבון (נוסחת spouse deduction). חשוב: יפן ממסה גם זרים אם היורש או המוריש התגוררו ביפן ב-10 שנים האחרונות. כלומר ישראלי שעבד בטוקיו 7 שנים וחזר, יוריש נכס לילד – עלול להתחייב. יפן כרתה אמנה רק עם ארה”ב למנוע כפל.

ישראלים ביפן: כדאי מאוד לקבל ייעוץ מס אם מתכננים להישאר, או לצמצם נכסים ביפן לפני שעוזבים כדי לא ליפול בתקופת 10 השנים. הייתה אפשרות: אם אדם לא יושב שם מעל 10 שנים, נכסיו בחו”ל פטורים. בפועל, נחשב אחד הכבד בעולם.

סין – כרגע ללא מס ירושה, צפי לשינוי

מסגרת משפטית: סין כיום לא מטילה מס ירושה כלל, אף שיש דיונים להכניסו מזה שנים. דיני הירושה בסין: שילוב סוציאליסטי וקונפוציאני – לרוב רכוש מתחלק שווה בין בן זוג, ילדים והורים (אם תלויים) אלא אם צוואה אחרת. אין כפיית חלק רשמית, אבל קיים עקרון מוסרי שחייב לדאוג להורים נזקקים.

מגמות: הצעות חוק ירושה הונחו (להחיל מס 20% מעל סכום גבוה). יתכן שבעתיד הקרוב ייכנס, אך טרם. ישראלים בסין – כרגע לא בעיה.

דרום קוריאה – מס ירושה גבוה וחוק משפחתי

מסגרת משפטית: קוריאה דומה ליפן: אין כפייה רשמית אבל משפחות לרוב פועלות לפי דין (בן זוג 1/3, ילדים יחד 2/3).

מס ירושה: קוריאה מתחרה ביפן: שיעור עליון 50% מעל כ-3 מיליארד וואן (כ-2.5 מיליון דולר). במקרה Samsung המפורסם, משפחת לי עמדה בפני חשבון מס של 11 מיליארד דולר (50% על הון העתק). יש ניכוי גדול לילדים (כ-600M וואן) ולבן זוג (עד 30% מהעיזבון או סכום קבוע). כמו יפן – נטל מס גבוה לעשירים. הנשיא החדש שוקל הפחתה ל-40%.

ישראלים: מעטים מושפעים. אם כן, לדעת שזה גבוה.

תכנון ירושה חוצה גבולות: צוואות בינלאומיות, נאמנויות וניהול עיזבון גלובלי

בעת שאדם מחזיק נכסים במדינות שונות או בני משפחתו פרוסים בכמה מדינות, הופך תכנון ירושה בינלאומי לצורך ממשי. הכוונה ב”תכנון” היא לנקיטת צעדים מראש, עוד בחיי המוריש, כדי להבטיח חלוקת עיזבון חלקה, לצמצם חיכוכים משפטיים ומסייים, ולהגן על הירושה לטובת המוטבים הרצויים. חלק זה יסקור כלים ושיטות לתכנון כזה, וכן יוריד ממד של מורכבות ע”י מתן דגשים פרקטיים.

1. ריבוי צוואות מול צוואה יחידה בינלאומית: אחת ההחלטות החשובות כאשר יש נכסים בכמה תחומי שיפוט היא האם לערוך צוואה נפרדת לכל מדינה/אזור או צוואה אחת כוללת. למשל, לאדם יש דירה בצרפת, חשבון בנק בישראל וקוטג’ באנגליה – הוא יכול לכתוב בצוואתו בישראל הוראות גם לגבי הנכס בצרפת ובאנגליה, והדבר תקף עקרונית (בתנאי שהצוואה עומדת בדרישות הפורמליות בכל המדינות). אך לעיתים קרובות עדיף להכין צוואה ספציפית לפי הפורמט המקומי בכל מקום: לדוגמה, בצרפת – צוואה בעדים או בפני נוטריון מקומי בצרפתית עשויה להתנהל מהר יותר מול הרשויות שם, והיות שצרפת מכירה בצוואות זרות, בכל מקרה יידרש תרגום ואישור לצוואה עברית. יש להיזהר לא ליצור סתירות: אם עורכים כמה צוואות, חשוב שכל אחת תבהיר שהיא מוגבלת לנכסים במדינה מסוימת כדי שלא יחשבו שצוואה מאוחרת יותר מבטלת קודמת באופן גורף. לדוגמה: “אני מצהיר/ה שצוואה זו נוגעת לנכסי בקנדה בלבד, ואינה מבטלת את צוואתי מיום X המתייחסת לנכסי בישראל”. ע”י ניסוח ברור, אפשר ליהנות מהטוב שבשני העולמות – מומחיות מקומית בכל אזור, מבלי לגרום לביטול לא רצוני של מסמך אחד על ידי אחר.

2. בחירת דין הצוואה (Choice of Law): במסגרת תקנת הירושה של האיחוד האירופי 2015 (EU Succession Regulation 650/2012), אדם השוהה או מחזיק נכסים באחת ממדינות האיחוד (למעט דנמרק, אירלנד) רשאי לבחור בצוואתו שדין אזרחותו הוא שיחול על מכלול עיזבונו. למשל, ישראלי המתגורר בגרמניה יכול לקבוע שהדין הישראלי יחול, ובכך להימנע מחלות החלקים הכפויים בגרמניה. מדינות האיחוד מכבדות בחירה זו. זוהי התפתחות משמעותית: בעבר ניתוח ברירת דין היה סבוך, אבל כעת אדם קובע בפשטות את הדין שיחול. עם זאת, יש מקרים קיצוניים שבהם מדינה תתעלם מבחירה אם היא סותרת סדר ציבורי שלה – כפי שצרפת עשתה לגבי זכות הילד (כאמור). מחוץ לאיחוד האירופי, במדינות משפט מקובל, בדרך-כלל אין מנגנון “בחירת דין” – הן פשוט מכילות את כללי ברירת הדין שלהן (למשל באנגליה: על מקרקעין חל דין מקום הימצאם, על מטלטלין דין מושב המנוח). לכן, לגבי מדינות כאלה לא ניתן “לבחור” אך אפשר באמצעות מבנה נכון של נכסים להשיג תוצאה דומה (למשל להעביר מקרקעין לבעלות חברה זרה כדי שמניות החברה יחול עליהן דין מקום הרישום ולא דין מקום הנכס).

3. נאמנויות (Trusts) ככלי לתכנון עיזבון: נאמנות היא הסדר משפטי שבו נכסי אדם מוחזקים ומנוהלים ע”י צד נאמן לטובת מוטבים. במשפט המקובל, רבות מהירושות הגדולות מנוהלות דרך נאמנויות – בין אם נאמנות בין-חייית (המוקמת ע”י המוריש בעודו בחיים וממשיכה אחר פטירתו) ובין אם נאמנות עפ”י צוואה (הנוצרת בעת מותו מיסוד הצוואה). לנאמנות יש כמה יתרונות: (א) עוקפת הליכי ירושה ארוכים – הנכסים בנאמנות לא “קופאים” כשהמצווה נפטר, כי הם בבעלות ישות הנאמן וממשיכים להיות מוחזקים לפי ההוראות; (ב) גמישות ושליטה מתמשכת – המצווה יכול להגדיר בנאמנות תנאים, כמו “לשלם לבתי רק עם סיום תואר” או “להעניק קצבה חודשית לנכדי עד גיל 21 ואז את היתרה”; (ג) חסכון מס במקרים מסוימים – למשל בארה”ב, ניצול פטורים זוגיים דרך נאמנות bypass, בבריטניה – נאמנות דיסקרטית עשויה להקפיא חשיפה לדור נוסף; (ד) הגנה מפני תביעות – נכסים בנאמנות כבר לא שייכים ליורש באופן ישיר, אז נושים או בני זוג של היורש לרוב לא יכולים לגעת בהם.

עם זאת, נאמנויות מוכרות היטב במדינות המשפט המקובל אך פחות במשפט האזרחי. מדינות כמו צרפת וגרמניה לא מכירות במבנה trust כשקיים בתוך גבולותיהן, מה שעלול ליצור בלבול משפטי. כדי להתגבר על כך, לעיתים משתמשים בנאמנויות בינלאומיות שמוחלות מדיני מדינה מוכרת (למשל להקים Trust באי ג’רזי עבור נכסים שבמדינות שונות). יתרה מזו, אמנת האג 1985 בדבר הכרת נאמנויות (שישראל חתומה עליה) גורמת לכך שמדינות אזרחיות כן יכבדו נאמנות זרה אם הוקמה בדין מכיר – אך בכל הנוגע לחוקי חובה, עדיין יראו את הנאמנות כאמצעי שיכול להיות מנוגד לחוק המקומי. למשל, אב צרפתי לא יכול להעביר את כל רכושו לנאמנות זרה ובכך לקפח את ילדיו – בית משפט צרפתי יכול לחייב את הנאמנות לשלם לילדים את ה”רזרבה”.

4. ביטוח חיים כתחליף להורשה מורכבת: אחד הכלים הפשוטים להשאיר סכומים ליורשים בלי תלות כמעט בדיני הירושה המקומיים הוא פוליסת ביטוח חיים. כספי ביטוח חיים משולמים למוטבים שסומנו בפוליסה באופן כמעט אוטומטי בעת הפטירה, ולרוב אינם חלק מ”העיזבון” משפטית. לדוגמה, אדם בגרמניה שמודאג שבתו לא תקבל מספיק כי החוק נותן חצי לבת זוגו – יכול לרכוש ביטוח חיים משמעותי ולציין את בתו כמוטבת ישירה. הכסף יעבור אליה מחברת הביטוח מחוץ לעיזבון ולא יהיה כפוף לחלקי החובה (לפחות בחלק מהמדינות; בצרפת היו נסיונות להגביל גם זאת אם נעשה להונות את החוק). כמו כן, סכומי ביטוח חיים לעיתים פטורים ממס ירושה או נהנים מפטור גבוה – למשל בבריטניה, אם מבנה הביטוח מוצלב לנאמנות, ניתן להוציא אותם מחבות IHT, בגרמניה קיים פטור € (יש שם פטור נפרד קטן). ביטוח גם מבטיח נזילות – מסייע ליורשים לשלם מס עיזבון (כמו בארה”ב, רבים נוהגים לעשות ביטוח כדי לממן את מס העיזבון הגדול הצפעל-ידי כך, בני המשפחה לא ייאלצו למכור נכסים בחיפזון כדי לשלם מס עיזבון, אלא יוכלו להשתמש בכספי הביטוח לכיסוי החבות. כמובן שיש להביא בחשבון את עלות פרמיות הביטוח מול התועלת, אך לרוב זהו פתרון משתלם כאשר ידועה חשיפה מסוימת במסי ירושה. לסיכום פרק זה, תכנון מוקדם באמצעות שילוב של צוואות מתאימות בכל מדינה, נאמנויות במידת הצורך, וביטוח חיים – לצד ייעוץ מקצועי מתאים – יכול להפוך את תהליך הירושה הבינלאומי לחלק, זול ובטוח הרבה יותר.

סוגיות מיסוי בינלאומי: מס ירושה, כפל מס ואמנות מס

כאשר נכסיו של אדם ויורשיו פרוסים על פני מדינות שונות, ייתכן מצב שבו יותר ממדינה אחת תטיל מס על אותו עיזבון. למשל, תושב בריטניה המחזיק נכסים בארה”ב עשוי בעת פטירתו להיות חייב גם במס עיזבון אמריקאי (כי הנכסים בארה”ב) וגם במס ירושה בריטי (כי הוא דומיסיל בריטי עם רכוש כלל עולמי). מצב זה של כפל מס הוא מורכב, אך מדינות רבות התקשרו באמנות מס כדי למנוע חיוב כפול. בריטניה, למשל, כרתה אמנות למניעת כפל מס עיזבון עם צרפת, איטליה, ארה”ב, הודו ומדינות נוספות. אמנות אלה קובעות מנגנוני זיכוי: אם שולם מס במדינה אחת – המדינה השנייה תזכה את המס ששולם כנגד החבות אצלה, או שתקבע איזו מדינה זכאית למס על נכסים מסוימים. ללא אמנה, מדינות רבות מעניקות באופן חד-צדדי הקלת כפל מס: לדוגמה, חוקי המס בבריטניה ובגרמניה מאפשרים לתת זיכוי על מס ירושה זר ששולם על נכס מסוים, כדי שלא ייגבה פעמיים.

במקרה הישראלי, כיום אין חשש לכפל מס מישראל, שכן ישראל אינה מטילה מס ירושה כלל. המשמעות היא שיורש ישראלי של נכסים בחו”ל עלול לשלם מס ירושה במדינה הזרה (למשל בארה”ב או בצרפת), אך לא בישראל. אמנם אין אמנות מס ירושה דו-צדדיות שלישראל יש חלק בהן (היות ואין לנו מס כזה), אך לעיתים אמנות מס הכנסה כלליות כוללות סעיפי שיתוף מידע ועזרה בענייני ירושה. מצד שני, אזרח ישראלי עשוי להיקלע לכפל מס בין שתי מדינות זרות: למשל, ישראלי החי בקנדה ובעל אזרחות אמריקאית – נכסיו ימוסו בקנדה (כרווחי הון במותו) ובמקביל ארה”ב תטיל מס עיזבון על כלל רכושו כאזרח. במקרה כזה, בין ארה”ב לקנדה אין אמנת עיזבון (כי לקנדה אין מס עיזבון ישיר), ולכן אותו אדם עלול לשלם גם מס רווחי הון קנדי וגם מס עיזבון אמריקאי על אותם נכסים. אמנם קנדה תאפשר ניכוי מס עיזבון אמריקאי כהוצאה, וארה”ב מעניקה זיכוי מסוים לתושבי חוץ עבור מס זר במגבלות, אך עדיין חלק מהמסים הכפולים עלול “ליפול בין הכיסאות”.

לפיכך, חלק חיוני בתכנון עיזבון בינלאומי הוא זיהוי חשיפות כפל מס ונקיטת צעדים להפחתתן:

• אם יש אמנה בין המדינות הרלוונטיות – לתכנן לפי האמנה (למשל לדעת איזו מדינה תגבה מס על נדל”ן ואיזו תזכה).
• אם אין אמנה – לשקול שינוי מבנה ההחזקות. לדוגמה, במצב של ישראלי-אמריקאי: להעביר נכסים לארה”ב (שם יש מס עיזבון) לבעלות בן/בת הזוג או trust בלתי חוזר כדי להוציאם ממסת החיוב, או להגרר (expatriation) מאזרחות אמריקאית אם זה מעשי וכלכלי.
• ניצול פטורים ורצפות מס בכל מדינה: למשל, אם לארה”ב פטור $13 מיליון ולאנגליה פטור £325k, לעיתים הגיוני לרכז יותר מנכסים במדינה עם הפטור הגבוה (בכפוף לשיקולים אחרים).
• מבני אחזקה בינלאומיים: שימוש בחברות אחזקה ונאמנויות יכול גם לעזור בנושא כפל מס. לדוגמה, אם חברה אירופית מחזיקה את הנדל”ן בארה”ב במקום האדם עצמו, אז במקרה פטירה לא יהיה מס אמריקאי (כי הנכס שייך לחברה ולא לאדם), והמס יידון רק במדינת מושבו. מהלך כזה דורש ייעוץ משפטי-מסי פרטני (וגם עלול לייצר חבויות מס אחרות).

עוד נושא הוא חבות מס של יורשים לפי תושבותם: יש מדינות (כמו ארה”ב) שממסות לפי סטטוס המנוח, ואחרות (כמו איטליה) שלא ממסות את המנוח כלל אלא את היורשים לפי מעמדם. משמעות הדבר: אם ישראלי יורש סכום ממדינה שממסה את היורש – למשל, ירש 500,000€ מדוד רחוק בגרמניה – עליו לשלם את המס בגרמניה (כי גרמניה ממסה את המקבל, ובמקרה קרוב רחוק זה 30% בערך). אם במקום זאת ירש 500,000€ מאביו הצרפתי – הוא לא ישלם מס בצרפת (צרפת ממסה את העיזבון אצל האב, וכנראה האב כבר היה פטור עד 100,000€ לכל ילד, ואת היתר שילם לפני החלוקה). במילים אחרות, יש הבדל אם המס נגבה מהעיזבון טרם חלוקה (ואז היורש מקבל נטו ולא נושא באחריות אישית) לעומת מצב בו היורש מקבל ברוטו ועליו לדאוג לשלם. ברוב המקרים, היורשים צריכים לוודא שניכוי המס נעשה לפני קבלת הכספים (לרוב עורך הדין או הנאמן המקומי ידאג לכך), אך חשוב להבין את ההבדל המהותי הזה.

אמנות מס ירושה ומדינת ישראל: לישראל הייתה בעבר כוונה (עם המלצות ועדת בן-בסט בשנת 2000) להחזיר מס עיזבון, אך זה לא קרה עד כה. משום כך, ישראל לא כרתה אמנות מס ירושה דו-צדדיות. דווקא מדינות כמו ארה”ב ובריטניה, שיש להן מס כזה, כרתו כאמור אמנות עם שותפות סחר עיקריות. מה עושים אזרחי ישראל? במצב הנוכחי, ישראלי שקיבל ירושה נטו לאחר מס ממדינה זרה – לא צריך “להתחשבן” מול רשות המיסים בירושלים, אבל בהחלט צריך לדווח על הירושה (בטופס מתאים) אם הסכום גדול, כדי להסביר את מקור הכספים הנכנסים. אם הנכס הנירש מניב הכנסות (שכר דירה, ריבית וכו’) – מובן שעליהן יחול מס ישראלי רגיל מעתה, כיוון שתושב ישראל חייב במס על הכנסתו העולמית.

לסיום חלק זה, נחדד: תחום מיסוי ההורשה הבינלאומי הוא מורכב ודינמי. כל שינוי סטטוס – כמו קבלת תושבות חדשה, רכישת נכס בחו”ל, או שינוי בחוקי המס במדינה זרה – צריך להדליק נורה אדומה ולגרור עדכון תוכנית העיזבון. תכנון נכון יכול לחסוך סכומי עתק. למשל, משפחה שהקדימה להעביר נכסים במתנה בין מדינות לפני שהמייסד נפטר הצליחה לחסוך עשרות אחוזים במס ירושה, בעוד משפחה אחרת שלא תכננה איבדה מחצית מהרכוש למס במדינה זרה. בנקודה זו כדאי להתייעץ עם מומחה מס בינלאומי בכל מקרה קונקרטי, כי הכללים והמגבלות שונים בכל מדינה.

ידועים בציבור ובני-זוג לא נשואים: מגמות חדשות והגנות בירושה

בעבר, דיני הירושה נשענו על ההנחה שמרבית הזוגות הם נשואים רשמית, ולפיכך העניקו הגנות וזכויות כמעט אך ורק לבן/בת זוג נשוי. במאה ה-21, עם העלייה המשמעותית בשיעור הזוגות החיים יחד ללא נישואין (“ידועים בציבור”), חלו שינויים הדרגתיים בחקיקה ובפסיקה ברחבי העולם כדי להתאים למציאות החדשה.

בישראל, הדין מעניק לידועים בציבור מעמד כמעט שווה-ערך לבן זוג נשוי בענייני ירושה. סעיף 55 לחוק הירושה קובע שידוע בציבור שקיים חיי משפחה עם המוריש בשנותיו האחרונות ירש אותו כאילו היה בן זוג, בתנאי שהמנוח לא היה נשוי לאחר. בכך ישראל הייתה די מתקדמת בהכרה בזוגות לא נשואים. הדבר גם משליך במס הכנסה ובמיסוי מקרקעין – ידוע/ה בציבור זוכה לפטורים כמעט כמו בן זוג נשוי.

באירופה, המצב מגוון:

• צרפת: חוק הירושה לא מעניק כל זכות אוטומטית לידוע בציבור, אך בשנת 1999 הוכנס מוסד ה-PACS (ברית אזרחית רשומה) המאפשר לשני אנשים (גם מאותו מין) לרשום את זוגיותם. בן זוג ב-PACS לא נחשב יורש חוקי (אם אין צוואה לא יקבל כלום), אך מאז 2007 הוא פטור ממס ירושה בדומה לבן זוג נשוי. כלומר, צרפת נותנת תמריץ כלכלי להסדיר מעמד רשמי (נישואין או PACS) – אז לפחות אין מס. מי שבוחר לא להירשם – ייחשב כזר גמור ליורשה (מס 60% על מה שיקבל בצוואה!).
• גרמניה ואוסטריה: אינן מכירות בידועים בציבור בירושה או במס. בגרמניה, למשל, בן זוג לא נשוי יקבל אפס אם אין צוואה, ויירש רק אם נכלל בצוואה – ואז יסווג “כזר” למס (פטור €20k בלבד ושיעור 30%). עם זאת, גרמניה מאפשרת לבני זוג לערוך הסכם חיים משותפים ומעודדת נישואים (כולל שוויון מלא לנישואים חד-מיניים).
• בריטניה: המצב דומה – ידוע בציבור אינו יורש על פי דין. אולם, בן זוג לא נשוי שתלוי כלכלית במנוח רשאי לפנות לבית משפט לבקש חלק (יש תקדימים רבים לכך). היו קריאות רפורמה להתאים את החוק, אך הן מתקדמות לאט. בית הלורדים (בית המשפט העליון דאז) בעניין Radmacher (2010) ציין את המגמה להכיר בהסכמי ממון לפני נישואין, אך לא הרחיב לגבי ידועים בציבור. בפועל, יש הצעות חוק לתת מעמד לידועים בציבור שחיים X שנים יחד, אך הן טרם אושרו.
• שוויץ: ברפורמת הירושה של 2023 הציעו תחילה לכלול בן זוג קוהביטנט (ידוע בציבור) בחוג היורשים, אך בסוף הדבר לא אומץ בחוק החדש. עם זאת, בכמה קנטונים בשווייץ, מס הירושה הופחת או בוטל גם עבור בני זוג לא רשומים מתוך הבנה של מצבים אלה.
• ספרד: בכמה מהקהילות האוטונומיות יש הכרה בידועים בציבור (כגון קטלוניה והבסקים – שבהן ניתן לרשום זוגיות ולקבל זכויות דומות לנישואין). גם במס, מחוזות כמו מדריד החילו פטור/בונוס מסרי אפילו לבן זוג לא נשוי רשום.

מגמות חקיקה: באופן כללי, הכיוון הוא הרחבת ההכרה בזוגות בלתי נשואים אם מתקיימת יציבות ומיסוד מסוים. מדינות רבות מציעות לבני זוג להרשם כשותפים – בלי טקס דתי או פורמלי – כדי לזכות בהטבות ירושה ומס. למשל, הולנד ובלגיה מאפשרות Registered Partnership שמקנה בדיוק את אותן זכויות כמו נישואין, כולל ירושה אוטומטית ופטורי מס זהים. במדינות אלו, אם זוג לא נישא ולא נרשם – אחד מהם לא יירש דבר אוטומטית. באיטליה ב-2016 נחקק חוק המאפשר “Unione Civile” (איחוד אזרחי) לזוגות, שמעניק זכויות דומות בנושאי ירושה, אולם ידועים בציבור ללא רישום אינם מוגנים.

גם בפסיקה יש תפקיד: באנגליה, מספר פסקי דין איפשרו לידוע/ה בציבור לדרוש זכות מגורים בבית המשותף לאחר פטירת בן הזוג מכוח דיני הקניין, אף אם לא הייתה צוואה, כחלק מדוקטרינת proprietary estoppel. כמו כן, בתי משפט לענייני משפחה באנגליה נוטים “להעניש” בני זוג נשואים שזונחים אחד את השני בצוואה – דרך הרחבת הפרשנות של חוק ההסעד המשפחתי.

נקודה חשובה: זוגות בינלאומיים צריכים לשים לב להבדלים בין מדינות. יתכן מצב שבישראל זוג מוכר כידוע בציבור בעל זכויות, אבל אם יעברו למדינה זרה – שם המעמד לא יוכר. לדוגמה, זוג ישראלי שלא נישא חי שנים באנגליה: אם אחד נפטר ללא צוואה, השני לא יירש אוטומטית לפי החוק האנגלי (כי אינו “spouse”). כדי לתקן זאת, או שיינשאו (ואפשר כיום להינשא אזרחית באנגליה אם רוצים), או שיכתבו צוואה ברורה המורישה לבן/בת הזוג.

לסיכום פרק זה: בני זוג לא נשואים צריכים להפנים שהם לא תמיד מוגנים בחוק כמו זוג נשוי. חובה עליהם לתכנן מראש – אם באמצעות הסדר משפטי (נישואין, ברית זוגיות, הסכם ממון שמוזכר בצוואה), ואם לפחות באמצעות עריכת צוואות הדדיות ברורות המעניקות להם זכויות. מגמת החקיקה בעולם היא אכן להרחיב את ההכרה, אך באופן לא אחיד. במדינות רבות זו עדיין “פרצה” – אנשים חיים כזוג לכל דבר, אך ביום מות אחד מהם, השני עשוי לאבד את ביתו ורכושם המשותף לטובת קרובי המשפחה הרחוקים של הנפטר. על כן, זוגות ישראלים הגרים בחו”ל ואינם נשואים – מומלץ במיוחד שיקבלו ייעוץ בדין המקומי וידאגו להסדיר את ענייניהם, אחרת הם חשופים.

התנגדות לצוואה וביטולה: עילות והשוואת גישות משפטיות

התנגדות לצוואה – כלומר הגשת אתגר משפטי לכשרותה או לתוקפה של צוואה לאחר מות המצווה – הוא נושא שחשוב להכיר, במיוחד במשפחות רב-לאומיות. הסיבות העיקריות להתנגדות לצוואות דומות ברוב העולם: טענות שהמצווה לא היה כשיר בשעת עריכת הצוואה (למשל בשל דמנציה), שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד נהנה כלשהו, שקיימת צוואה מאוחרת יותר או שהצוואה מזויפת, או שהצוואה לא עמדה בדרישות הפורמליות (למשל חתימות ועדים).

ההבדלים בין מדינות הם בדגשים ובמוסדות:

• במדינות המשפט המקובל (כמו ישראל, אנגליה, ארה”ב, קנדה), הליך ההתנגדות לצוואה מתרחש בבית משפט, ובמקרה שההתנגדות מתקבלת – הצוואה נפסלת כולה או חלקה. בישראל, למשל, סטטיסטית מוגשות מאות התנגדויות לצוואות בשנה. באנגליה, מספר תביעות הירושה בבית המשפט גדל בהתמדה והגיע לכ-10,000 מקרים בשנה 2024 – גידול הנובע מריבוי נכסים, משפחות מורכבות ותוחלת חיים שמתארכת (ומביאה יותר מקרים של עריכת צוואות בגיל מאוד מבוגר). למרות המספרים העולים, אחוז ההצלחה של התנגדויות כאלה אינו גבוה, כי בתי המשפט לרוב מכבדים את רצון המת אם אין הוכחה ברורה לפגם חמור. בארה”ב, לפי לשכת עו”ד האמריקאית, רק כ-1%-3% מהצוואות נתקלות בהתנגדות רשמית, ורק חלק קטן מהן מביאות לשינוי בתוצאה.
• במדינות עם ירושה כפויה (כמו צרפת, ספרד, גרמניה), פחות מתנגדים לעצם תוקף הצוואה; תחת זאת, הילדים או בן הזוג פשוט תובעים את חלקם המוקנה בחוק אם קופחו. במובן זה, “התנגדות” מתבטאת בתביעה לכפות את החלק המגיע, ולאו דווקא בביטול הצוואה. הצוואה תכובד לגבי שאר החלק החופשי. כמובן, טענות זיוף או אי-כשרות יידונו גם שם בבית משפט אם עולות.
• מדינות מסוימות ממנות גורם רשמי (נוטריון או שופט) לבדוק את הצוואה במעמד הפתיחה. למשל בצרפת, הנוטריון מוודא שהצוואה האחרונה הופקדה אצלו או רשומה ברשומה הארצית לצוואות, מה שמפחית סכסוכים על קדימות של מסמכים.
• גם התנהלות מנהל העיזבון עלולה לעורר מחלוקות: יורשים לפעמים טוענים שהמבצע (Executor) אינו מנהל בנאמנות או מעכב חלוקה. באנגליה ובארה”ב זו עילת תביעה (והתערבות בית משפט בפיקוח על מנהל עיזבון).

עילות נפוצות והשוואה קצרה:

• כשרות וצלילות דעת: בכל העולם, צוואה תקפה רק אם המצווה הבין את טיבה, היקף רכושו וזהות יורשיו. באנגליה מבחן הכשרות נקבע בפרשת Banks v Goodfellow (1870) וקיים דומה בישראל. על הטוען לחוסר כשירות חובת הוכחה – לרוב באמצעות עדויות רפואיות (כגון תיק רפואי המעיד על דמנציה חמורה). בארה”ב, התפרסם המושג “Lucid Interval” – ייתכן שחולה אלצהיימר צלול דווקא ברגע כתיבת הצוואה, ואז הצוואה תקפה.
• השפעה בלתי הוגנת: טענה זו שכיחה כשצוואה מיטיבה מאוד עם אדם אחד (מטפל, שכן, ילד מסוים) בניגוד לציפייה. באנגליה וישראל, אם מוכיחים קשר של אמון + תוצאה לא מוסברת – עובר נטל ההוכחה לנהנה להראות שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת. בארה”ב, בחלק מהמדינות יש “חזקות” (למשל אם המוטב היה מעורב בעריכת הצוואה, נדרשת בדיקה קפדנית).
• פורמליות: בישראל דיונים רבים נסובים סביב שאלת חתימת עדים (חוק הירושה דורש 2 עדים). צוואה ללא חתימת עדים נפסלת בקלות, אלא אם היא בכתב יד כנדרש (צוואה בכתב יד לא צריכה עדים) או שהיא “צוואת שכיב מרע” בעל-פה בתנאים מיוחדים. במדינות אחרות, דרישות הפורמליות מעט שונות: באנגליה נדרשים 2 עדים + חתימת המצווה, ובנוסף העדים לא יכולים להיות נהנים (אחרת הצוואה תקפה אך אותו עד-נהנה לא יקבל את חלקו). בגרמניה וברבות ממדינות אירופה: צוואה בכתב יד (עם תאריך וחתימה בכתב יד המצווה) מוכרת ללא עדים בכלל, וזה סוג מאוד נפוץ שם. לכן, יכול לקרות שהאופן שבו צוואה נערכה בארץ לא תואם את הדרישות בחו”ל. כאן נכנסים כללי המשפט הבינלאומי הפרטי: מדינות רבות (כולל ישראל) הצטרפו לאמנת האג 1961 שקובעת שצוואה תקפה אם עמדה בדרישות הפורמליות של מקום עריכתה או של מדינת אזרחות המצווה או של מקום מושבו וכו’. לכן, אם ישראלי ערך צוואה כשרה לפי חוק ישראל (נניח בעדים ונוטריון), צרפת או איטליה יכבדו אותה אפילו שהיא לא “בכתב יד” לפי כלליהן – בזכות אמנה זו. הדבר מפחית התנגדויות על בסיס פורמלי כאשר מעורבות מדינות שונות.

מניעת סכסוכי ירושה: כפי שמשתמע, הדרך הטובה להימנע ממאבקים משפטיים אחרי לכתו של אדם, היא לתכנן היטב ולהתייעץ בזמן. נקודות מפתח:

• עריכת הצוואה בעזרת עורך דין מנוסה (ולא באופן פרטי לחלוטין), והקפדה על תיעוד מצב המצווה (למשל, אם הוא מבוגר – לקבל חוות דעת רפואית הקרובה למועד הצוואה המעידה שהוא כשיר).
• יידוע בני המשפחה מראש: זהו נושא רגיש, אך תקשורת מוקדמת יכולה למנוע הלם וכעס שיובילו להתנגדות. יש אנשים שבוחרים לערוך “מכתב רצונות” לצד הצוואה בו מסבירים את החלטותיהם (מדוע אחד הילד קיבל פחות, למשל), כדי להפחית מוטיבציה לסכסוך.
• בישראל, אפשרות נוספת היא צוואה בפני רשות – הגשה לרשם הירושה או לבית דין. צוואה כזו מוקלטת או נרשמת בפרוטוקול רשמי, וקשה יותר לערער עליה.
• בנכסים במדינות זרות: לוודא שמיופה כוח מקומי מודע לצוואה ושאין גרסאות סותרות. אם יש צוואה בכל מדינה – לצרף העתק מכל אחת לשנייה.

המסר מכל האמור: סכסוכי ירושה הפכו נפוצים יותר בעשור האחרון בעולם בשל עליית שווי העיזבונות, מבנים משפחתיים מורכבים (נישואים שניים, ילדים חורגים) וריבוי מצבים של ירושה חוצה לאום. זה מדגיש עוד יותר את חיוניות התכנון המוקדם והמוקפד.

בחירת מומחים ויועצים לניהול ותכנון עיזבון בינלאומי

בשל המורכבות הרבה של דיני הירושה והמיסוי הבינלאומיים, כמעט בלתי אפשרי למשפחה ממוצעת (או אפילו למשפטן שאינו מומחה בתחום) לנווט בזאת לבד. בחירה נכונה של אנשי מקצוע יכולה לעשות הבדל עצום בתוצאה – הן מבחינת הימנעות מטעויות משפטיות קריטיות, הן בחיסכון מס וכלה במניעת סכסוכים. הנה כמה קווים מנחים לגבי מומחים שכדאי לשלב:

• עורך דין מומחה בירושות בינלאומיות: ישנם עורכי דין המתמחים ספציפית בתיקי עיזבונות חוצי-גבולות. רבים מהם מחזיקים בהסמכה כפולה (לדוגמה, גם בישראל וגם בארה”ב/צרפת). מומחה כזה יכול לתכלל את כל חלקי התוכנית – לעזור בעריכת צוואות בכל שיטת משפט, לתאם עם עורכי דין מקומיים אחרים לפי הצורך, לוודא שלא מפספסים היבטי מס.
  • איך מוצאים אותם? ניתן לפנות ללשכת עורכי הדין הבינלאומית (IBA) או להתייעץ עם משרד עורכי דין גדול בארץ שיש לו מחלקה בינלאומית. כמו כן, שגרירויות וקונסוליות לעיתים מספקות רשימת עורכי דין מקומיים הדוברים את השפה ומכירים את שתי השיטות.
• נוטריון מקומי: במדינות אזרחיות (כמו צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה), נוטריונים ציבוריים ממלאים תפקיד מרכזי בעריכת צוואות והסדרת ירושות. לדוגמה, אם יש למשפחה נכס נדל”ן בצרפת, מומלץ מאוד לערב נוטריון צרפתי בעת התכנון – הוא יודע את דיני המקום, יבטיח שהצוואה תעמוד בחוק המקומי (או רשאי להציע כלים כמו הסכם ירושה משפחתי המותר בצרפת). שכר הנוטריון שם מוסדר בחוק ולא יקר ביחס לחשיבות השירות.
• יועץ מס בינלאומי/רואה חשבון: לצד סוגיות חוקיות, מיסוי העיזבון דורש תכנון מדויק. רואי חשבון עם התמחות בינלאומית יכולים לבנות סימולציות “מה יקרה אם מורישים ככה או אחרת” ולחשב את חבות המס בכל תרחיש. למשל, לפני שאדם מעביר דירה לילד במתנה, לבדוק את השלכות המס בארץ ובחו”ל (מס רכישה, מס שבח, Gift Tax בארה”ב, וכו’). לעיתים קרובות, עורך הדין עובד בצמוד ליועץ מס כדי לוודא שהצוואה והתוכנית אופטימליות. דוגמה נפוצה: אזרח ארה”ב בישראל – עו”ד ימליץ אולי על נאמנות, ורו”ח אמריקאי יחווה דעתו איך הנאמנות תמוסה בדוחות בארה”ב (ייתכנו מקרים שפתרון משפטי טוב ייצור בעיית מס – למשל נאמנות מסוימת עלולה להיחשב “נאמנות זרה שנשלטת על ידי נהנה אמריקאי” ולגרור חובת דיווח מסורבלת). שיתוף הפעולה בין היועצים חשוב למנוע תקלות.
• מנהלי עיזבון מקצועיים/נאמנים: כאשר העיזבון גדול ומפוזר, או כשהמשפחה מסוכסכת, לפעמים עדיף למנות גורם מקצועי כנאמן או כמוציא לפועל. ישנן חברות נאמנות בינלאומיות (למשל בנקים או גופים ייעודיים) שישמשו כמנהלי עיזבון בתמורה לעמלה. הדבר יכול להקל על היורשים – איש מקצוע ידאג למימוש הנכסים, המרות מטבע, רגולציות בכל מדינה, ותשלום מסים, ואז יחלק את היתרה נטו. במיוחד בעיזבונות הכוללים נאמנויות שימשיכו שנים – מינוי נאמן מהימן (ולא אחד היורשים למשל, שעלול להיות בניגוד עניינים) יבטיח ניהול תקין.
• מתרגמים מושבעים ויועצי שפה: נשמע שולי, אבל כשמעורבות שפות מרובות, חשוב שתרגום מסמכים משפטיים יעשה באופן מדויק. צוואה שנוסחה בעברית וצריכה להתפרש בצרפת – תרגום רעוע שלה עלול לגרום לאי-הבנות. לכן חלק מהתהליך הוא להסתייע במתרגם משפטי מקצועי, ולהשאיר הוראות ברורות למנהלים לתרגם מסמכים ולאשרם נוטריונית.
• יועצים בתחומים אחרים: למשל, במקרים של עסקים חובקי עולם – יועצי עסק או כלכלנים יכולים לספק הערכות שווי ותובנות (למשל אם ירושה חוצה גבולות כוללת חברה פעילה בסין, אולי עדיף למכור את הפעילות שם לפני שהיורשים יצטרכו להתעסק בזה). בהקשרים רפואיים – נאמן רפואי (Health care proxy) במדינות שונות.

תיאום בין-מקצועי: קריטי שכל המומחים יעבדו בתמונה מאוחדת. מומלץ למנות “מנצח” על התהליך – לרוב עורך הדין הראשי – שיתקשר עם כולם ויוודא שכולם פועלים לפי אותה תוכנית.

עלות-תועלת: מן הסתם, שכירת מומחים בכל מדינה וטיפול פרטני עולה כסף. יש להעריך באופן הגיוני את ההיקף הנדרש. אם מדובר בעיזבון יחסית צנוע (נאמר, דירה בישראל וחשבון בארה”ב של סכום לא גדול), ייתכן שאין צורך בצבא של יועצים – מספיק עו”ד ישראלי שמתייעץ נקודתית עם עו”ד אמריקאי לגבי החשבון. אך אם מדובר בנכסים בהיקף גדול בכמה ארצות – הוצאה של אחוז מסוים על ייעוץ ותכנון עשויה לחסוך עשרות אחוזים בחלוקה ובמס. תמיד כדאי לקבל הערכה מקדימה של העלויות ולהשוותן לרווח הצפוי (ראה גם התייחסות לכך בשאלת TCO בהמשך).

לסיכום, כפי שלא היינו מנסים לרפא מחלה מורכבת ללא רופאים מומחים, אין לנסות “לחסוך” באנשי מקצוע בתכנון עיזבון בינלאומי מורכב. המחיר של טעות – כמו צוואה לא תקפה במדינה זרה, או חשיפה למס של מיליונים שלא טופלה – גבוה בהרבה מעלות הייעוץ.

שאלות נפוצות (FAQ) ותשובות

שאלה 1: מה ההבדלים בין דיני ירושה במדינה א’ לעומת ב’?
תשובה: ההבדלים יכולים להיות משמעותיים מאוד. באופן כללי, מדינות המשפט המקובל (כמו ישראל, ארה”ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה) מאפשרות חופש צוואה כמעט מוחלט – אדם יכול להוריש כרצונו, והחוק אינו מחייבו לתת דבר לילדיו או הוריו. לעומתן, רבות ממדינות המשפט האזרחי הקונטיננטלי (כמו צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה, יפן) מטילות הגבלות בדמות “חלק שמור/חובה” למשפחה הקרובה. כך למשל בצרפת ילד תמיד ירש לפחות 50% מהעיזבון אם הוא בן יחיד; בגרמניה ילד יכול לדרוש מחצית מערכו של חלקו החוקי; ואילו באנגליה או בישראל – הילד יכול גם לקבל 0% אם כך נקבע בצוואה. בנוסף, ישנן מדינות בהן מנגנון ניהול העיזבון שונה: בארה”ב ובאנגליה הליך “Probate” עם בית משפט; בגרמניה או איטליה – יותר נוטריון ורישום, והיורשים הם אפוטרופסים על העיזבון ממילא. הבדלים נוספים כוללים את שיטת מיסוי הירושה (למשל, בארה”ב מס העיזבון מוטל על כלל העיזבון לפני החלוקה, בגרמניה המס הוא על כל יורש בהתאם לקרבתו, ובישראל – אין מס כלל). הבדלי תרבות ומשפט היסטוריים גם משפיעים: באנגליה נהוג Trusts ותכנוני נאמנות נפוצים מאוד; בצרפת נאמנות כמעט ולא קיימת, אבל יש כלים אחרים (כמו עדיפות בירושה לבן זוג שנותר בחיים באמצעות usufruit – שימוש בנכס עד פטירתו). לסיכום, כל מדינה מביאה “טעם” שונה: יש “מדינות מצווה” (Testamentary Freedom) מול “מדינות ירושה סטטוטורית” (Forced Heirship). לכן, תמיד מומלץ בירור ספציפי של חוקי מדינת A לעומת B לפני שמתכננים ירושה בינלאומית. אפילו בין מדינות שנראות דומות – למשל ארה”ב ובריטניה – יש הבדלים (ארה”ב מציבה פטור מס גבוה אך מס פדרלי, בריטניה פטור נמוך אך אחיד; בארה”ב בן זוג זר לא פטור ממס עיזבון, בבריטניה בן זוג תמיד פטור; וכו’).

שאלה 2: כיצד אזרחות כפולה משפיעה על מס ירושה?
תשובה: אזרחות כפולה יכולה להשפיע בכמה אופנים. ראשית, מבחינת הדין החל על הירושה: לפי תקנות האיחוד האירופי, אדם בעל שתי אזשרויות (נניח ישראלית וצרפתית) רשאי לבחור באיזה דין אזרחות להשתמש בצוואתו. כך אזרחות נוספת עשויה לתת גמישות – אזרח ישראלי-צרפתי הגר באירופה יכול להחליט שהדין הישראלי (הגמיש יותר) יחול, אף שהוא אזרח צרפתי. שנית, מבחינת מיסוי: מדינות שונות מטילות מס לפי קריטריונים שונים – חלק לפי תושבות או “דומיסיל”, חלק לפי אזרחות. ארה”ב היא הדוגמה המובהקת למדינה הממסה על בסיס אזרחות: כל אזרח אמריקאי, גם אם גר כל חייו מחוץ לארה”ב, חייב במס עיזבון אמריקאי על רכושו בעולם. לכן, אם אדם הוא גם אזרח ארה”ב וגם אזרח ישראל, במותו העיזבון שלו צפוי לחבות בארה”ב (מעבר לפטור הגבוה של ~$13 מיליון) – בעוד ישראל לא תגבה כלום. אזרחות כפולה במקרים כאלה יכולה ליצור “הפתעה” בדמות מס זר לא צפוי. דוגמה אחרת: אזרח בריטניה שגר בצרפת – שתי המדינות ממסות תושביהן על כלל הרכוש, אך במקרה בריטי/צרפתי יש אמנת מס ביניהן, בדרך-כלל המדינה שבה הנכס נמצא תגבה ואת השנייה תזכה. אם יש אזרחות כפולה אבל לא בהכרח תושבות כפולה, לרוב המס נגזר יותר ממקום המגורים והנכסים. אך אזרחות עשויה להשפיע על זכאות לפטורים: למשל, בארה”ב בן זוג שמקבל ירושה פטור ממס רק אם הוא אזרח אמריקאי; אם הוא רק גרין קארד או זר – יש תקרה לפטור (כ-$175k מתנה שנתית) והוא צריך Trust מיוחד (QDOT) כדי לדחות את המס. כלומר, אם לזוג מעורב יש אזרחויות שונות, זה משנה את הטיפול. ככלל, אזרחות כפולה מגדילה את הסיכוי שמעורבים שני מערכי חקיקה ומיסוי. מצד שני, היא גם מעניקה אפשרות בחירה ולעיתים חסינות: לדוגמה, ישראלי-גרמני שבוחר לגור בישראל – גרמניה לא תמסה נכסים מחוץ לגרמניה אם אינו תושב, וישראל לא ממסה ירושה – כך שבעקיפין האזרחות הזרה לא פוגעת כי בחר במגורים בישראל. הנקודה החשובה: כל אזרחות נוספת דורשת לבדוק את חוקי אותה מדינה – האם היא ממסה אזרחיה על ירושה, האם נותנת הטבות, והאם יש אמנה עם המדינה השנייה.

שאלה 3: אילו מגמות חקיקה משפיעות על חלוקת עיזבון לבני זוג לא נשואים?
תשובה: מגמות החקיקה בעשורים האחרונים נעות לכיוון של הרחבת ההגנה על בני זוג לא נשואים, אך בצורה לא אחידה בין המדינות. בכמה מדינות אירופה נחקקו חוקים היוצרים מסגרת זוגית רשומה (פקס בצרפת, איחוד אזרחי באיטליה, שותפות רשומה בהולנד/בלגיה) שמעניקה לזוג כמעט את כל הזכויות של נישואין, לרבות ירושה. המגמה הזו נובעת מההבנה שיותר זוגות בוחרים לא להינשא מסיבות אידיאולוגיות או אחרות, אך עדיין ראויים להגנה. יחד עם זאת, ברוב המקומות דורשים רישום פורמלי כלשהו. מדינות מעטות (כמו ישראל, אוסטרליה, קנדה במידה מסוימת) מכירות בסטטוס “ידועים בציבור” ללא רישום ומקנות בו זכויות זהות כמעט לנישואין. חקיקה חדשה בולטת: בשווייץ שקלו כאמור ב-2023 לתת חלק חובה לבן זוג קוהביטנט אך זה לא עבר; באנגליה יש דיונים בפרלמנט להכיר אוטומטית בידועים בציבור שחיים יחד X שנים לצורכי ירושה, אך טרם חוקק. בחקיקת המס, הרבה שינויים מיטיבים: למשל מחוזות בספרד ובבלגיה ביטלו כמעט כליל מס ירושה גם לבני זוג שאינם נשואים (בתנאי שהקשר רשום פורמלית). בישראל, המעמד של ידוע/ה בציבור התפתח בפסיקה (לא בחקיקה ישירה) וכיום הוא למעשה שווה-זכויות – זו בהחלט מגמה פרוגרסיבית שמשפיעה על זוגות מעורבים (למשל ישראלי ידוע בציבור עם אזרח זר – בישראל יוכר כבן זוג לירושה). מגמה נוספת היא בתחום פסקי דין תקדימיים: באנגליה היו מקרים שבהם בני זוג לא נשואים קיבלו זכויות מדיני הקניין או עשיית עושר (למשל אם תרמו למימון נכס). בארה”ב יש “הסכמי שיתוף חיים” enforceable. חקיקה חברתית רחבה יותר כמו הכרה בנישואים חד-מיניים (שהושלמה ברוב המדינות המערביות) גם היא חלק מהמגמה – איפה שהתירו נישואין כאלו, פחות זוגות נשארים לא נשואים מחוסר ברירה. לסיכום, המגמה היא הגנה גדולה יותר, אך לרוב על בסיס יזמת בני הזוג (רישום, חוזה וכו’). בני זוג שבוחרים לא למסד את הקשר בשום דרך – עדיין ברבות מהמדינות נותרים ללא הגנה אוטומטית.

שאלה 4: מהו ה-TCO של תכנון ירושה בינלאומי במדינה מסוימת?
תשובה: TCO – Total Cost of Ownership בהקשר שלנו משמעו סך כל העלויות הכרוכות בתכנון וניהול הירושה, לעומת האלטרנטיבה (אי-תכנון ותשלום מסים/עלויות פוסט-פטירה). כדי להעריך TCO של תכנון בעיזבון בינלאומי, צריך להביא בחשבון: (א) עלויות הייעוץ והכלים – שכר טרחת עורכי דין, נוטריונים, יועצי מס, הקמת נאמנויות (דמי הקמה וניהול שנתי), עריכת ביטוחים, אגרות משפטיות, וכו’. (ב) עלויות ציות ותחזוקה – למשל, נאמנות דורשת דיווח שנתי ונהליה (עלות רואה חשבון), אחזקת חברות offshore אם הוקמו, חידוש פוליסות ביטוח, עדכון צוואות מדי כמה שנים. (ג) עלויות עקיפות – זמן שמושקע, אולי ויתור על גמישות מסוימת בניהול הנכסים (לדוגמה, נכס שהוכנס לנאמנות – בעליו המקוריים אולי ויתר על שליטה מלאה בו). כעת מנגד, (ד) החסכון או התועלת שהושגו: חיסכון במסי עיזבון שעלולים להגיע למיליונים, הימנעות מהליך משפטי שעלול גם הוא לעלות מאות אלפי דולרים, מניעת סכסוכים (שלעצמם עלותם בכסף ובמשאבים נפשיים כבדה), ושמירה על נכסי המשפחה מפני סיכונים (לדוגמה, נאמנות יכולה להגן מפני נושים של היורשים). ה-TCO משתנה מאוד לפי גודל ומורכבות העיזבון. אפשר לומר בכללי שבעיזבון קטן (נניח שווי עד כמה מאות אלפי דולר) – ככל הנראה העלות של תכנון בינלאומי מקיף עשויה להתקרב לתועלת, ולכן לפעמים מסתפקים בתכנון בסיסי (צוואה פשוטה בכל מדינה, בלי מבנים יקרים). לעומת זאת, בעיזבון גדול (נניח עשרות מיליוני דולר במספר מדינות) – השקעה של אחוזים בודדים ממנו על תכנון יכולה לחסוך עשרות אחוזים במס וחלוקה לא יעילה. למשל, נניח משפחה מעריכה שאם לא תתכנן, מס העיזבון הכולל ב-3 מדינות יהיה $5 מיליון; לעומת זאת, תכנון בעזרת נאמנות וביטוחים יעלה $500 אלף + $50 אלף לשנה תחזוקה, אבל יביא לצמצום המס ל-$1 מיליון. בראייה של 10 שנים, TCO (עלות כוללת לאורך זמן) של התכנון הוא ~$1 מיליון, לעומת עלות אי-התכנון $5 מיליון – ברור שתכנון כדאי. לעומת זאת, אם התכנון היה עולה $1 מיליון וחוסך $1 מיליון – אולי המשפחה תבחר בדרך הפשוטה ולא תשקיע. יש גם שיקולי תזרים: לעיתים תכנון אומר תשלום קצת מס עכשיו כדי לחסוך יותר בעתיד (למשל לתת מתנה היום ולשלם עליה מס מתנה נמוך כדי לחסוך מס עיזבון גבוה יותר אחר כך). בהערכת TCO נכנס גם ההיבט של ודאות מול סיכון: תכנון טוב מקטין מאוד את הסיכון להפתעות עתידיות, וקשה לכמת שקט נפשי בכסף – אך הוא בהחלט פרמטר. לכן, בחישוב ה-TCO לא נהסס לכלול את “עלות הסיכון” הצפוי ללא תכנון – כמו הסתברות לסכסוך משפטי (ונניח העלות שלו אם יקרה) וכן הלאה. נוסיף, ש-TCO כולל “עלות בעלות” – למשל עלות הפעלת נאמנות במשך אולי עשרות שנים לאחר המוות (דמי נאמן רציפים). יש משפחות שמחליטות שזה שווה את היתרונות (ניהול מקצועי, הגנה לילדים וכו’), ואחרות מחליטות שלא (כי זה יאכל לאורך זמן חלק ניכר מהקרן). לסיכום, TCO של תכנון ירושה בינלאומי הוא יחסית גבוה במונחים אבסולוטיים – שירותי מומחים, מבנים משפטיים וביטוחים אינם זולים – אך לרוב התמורה גבוהה אף יותר, במיוחד למשפחות בעלות נכסים ניכרים. בכל מקרה, תמיד כדאי לבקש הצעות ממספר אנשי מקצוע ולהבין בדיוק את מבנה העלויות (חד-פעמי והמתמשך) לפני שמחליטים על מהלך תכנוני משמעותי.

עו”ד ניהול עיזבון בינלאומי ותכנון ירושה

ניהול עיזבון בינלאומי ותכנון ירושה חוצה גבולות הם מהמשימות המורכבות ביותר במשפט ובמיסוי, אך כפי שראינו – בעזרת ידע, כלים מתאימים וייעוץ נכון, ניתן להתמודד איתן בהצלחה. לסיכום המאמר, נציג מספר המלצות מפתח ליורשים ולמורישים ישראלים ובינלאומיים:

• להתחיל לתכנן מוקדם: אל תחכו לגיל מבוגר מאוד או למצב בריאותי ירוד. תכנון שנעשה מבעוד מועד, כשלמצווה יש כשירות מלאה וזמן לשקול חלופות, יהיה איכותי יותר ויפחית חשש לערעורים.
• לערוך מיפוי נכסים וסטטוסים: רשמו את כל הנכסים, החשבונות וההשקעות שלכם בכל מדינה, בצירוף הסטטוס המשפטי (אזרחות/תושבות בכל מקום, האם נכס משותף, וכדומה). זה הבסיס לתכנון – להבין מה כפוף לאיזה דין.
• להבין את דיני הירושה המקומיים: אם אתם ישראלים הגרים בחו”ל – למדו את חוק הירושה שם; אם אתם מחזיקים נכס במדינה זרה – בדקו מה יקרה לו לפי חוק המקום אם תלכו לעולמכם. בהתלבטות, שקלו ניצול תקנות האיחוד האירופי לבחור דין מוכר (למשל לבחור דין ישראל בצוואה באירופה).
• לנקוט צעדים לחסכון מס במידת הצורך: בחנו עם יועצי מס האם צפוי מס ירושה משמעותי בעיזבונכם. אם כן, שקלו כלים כמו מתנות בחיים (שימוש בפטורים שנתיים/לכל החיים), העברות לבן זוג, ביטוח חיים למימון המס, הקמת נאמנות לדחות או לחלק את העיזבון למוטבים באופן שמקטין המס (למשל נאמנות בחיים לילדים בקנדה כדי “לקבע” רווחים עוד בחיי ההורה). ודאו שאתם מודעים לתקרות הפטור העדכניות בכל מדינה (הן משתנות עם הזמן, במיוחד בארה”ב שמתוכננת כאמור ירידה חדה בפטור ב-2026).
• לעדכן ולשמר את התוכנית: תכנון עיזבון הוא לא “זבנג וגמרנו”. יש לסקור אותו מדי כמה שנים ובוודאי אחרי אירועים גדולים – לידה, פטירת יורש, נישואין/גירושין, מעבר למדינה חדשה, שינוי חוק (למשל, אם מדינה החליטה על מס ירושה חדש). התאימו צוואות והתניות למציאות המשתנה.
• להשתמש ביועצים מנוסים רב-תחומיים: כפי שפורט לעיל, אל תחסכו בעלות יועץ מקצועי במקומות הנכונים. במיוחד אם יש פיזור בכמה מדינות – מצאו גורם שיתאם את התמונה כולה וימנע שגיאות שנופלות “בין הכסאות”.
• לתקשר עם בני המשפחה (כמידת האפשר): העיזבון הרי מיועד להם. אם אפשרי, שתפו את יורשיכם בכוונותיכם. זה אולי שיחה לא קלה, אך יכולה למנוע הליכים מיותרים. בני משפחה שיבינו את הרציונל שלכם (למשל, מדוע בחרתם לתת יותר לילד אחד פחות מבוסס) – יקבלו בהבנה רבה יותר את החלוקה ויפחת הסיכון להתנגדויות.
• לשקול פתרונות חלופיים בתוך המשפחה: לעיתים, במקום להסתמך רק על צוואה, אפשר לבצע בחיי המוריש מהלכים שמסדירים את החלוקה והבעלות. למשל, רישום דירה על שם הילדים במשותף עם הוריהם (Joint Tenancy) כך שבפטירה הבעלות אוטומטית עוברת לשורדים (שיטה נפוצה בארה”ב וישראלית מקבילה – “דוּד כּספת”), או הקניית מניות חברה בחלקים ליורשים עוד בחיי המייסד. מהלכים כאלה מצמצמים את “כמות” הירושה שצריך לטפל בה לאחר המוות ובכך את פוטנציאל המחלוקת. כמובן, יש לבחון מס רכישה ומתנות בכל צעד.
• לרכז מסמכים ולהשאיר הוראות ברורות: דאגו לכך שבעת פטירתכם, יהיה קל ליורשים לאתר את המסמכים – צוואות מקוריות, פוליסות ביטוח, מסמכי אחזקות. ניתן להכין תיק ירושה אחד מרוכז וליידע את מבצע הצוואה או אדם נאמן היכן הוא. בתיק לכלול גם רשימת אנשי קשר מקצועיים (עו”ד, רו”ח) שמעורים בענייניכם. הוראות ברורות יכולות לכלול אפילו מכתב אישי שמתאר היכן החשבונות ומה הסיסמאות (למשל לחשבונות דיגיטליים קריפטוגרפיים שאחרת ילכו לאיבוד).

העולם הגלובלי מציב אתגרים חדשים בפני דיני הירושה והמיסוי, אך גם מציע פתרונות מגוונים. יורשים ישראלים ובינלאומיים יכולים לנווט דרך המבוך הזה אם יצטיידו בידע נכון ובאנשי מקצוע מיומנים. ירושה חכמה ומתוכננת היטב תבטיח שההון המשפחתי שנצבר בעמל רב יועבר לדור הבא בצורה היעילה, הצודקת והבטוחה ביותר, עם מינימום דמעות – ומקסימום ערך שיישמר עבור העתיד.