רשות ניירות הערך האמריקאית (באנגלית: U.S. Securities and Exchange Commission, או בקיצור SEC) היא הסוכנות הפדרלית בארצות הברית המופקדת על פיקוח והסדרה של שוק ההון. ה-SEC הוקמה בעקבות משבר הבורסה בשפל הגדול: בשנת 1934 חתם הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט על חוק הבורסות, שהקים את הרשות כדי להשיב את אמון הציבור בשוקי ההון. יושב הראש הראשון של ה-SEC היה ג’וזף קנדי (אביו של ג’ון פ. קנדי). הרשות פועלת כגוף עצמאי (כפופה לוועדה בת חמישה חברים) ומיישמת את חוקי ניירות הערך המרכזיים של ארה”ב. מטרותיה המוצהרות הן להגן על משקיעים, להבטיח שווקים הוגנים ויעילים, ולתמוך ביצירת הון והשקעות. במהלך השנים הורחבו סמכויותיה של ה-SEC באמצעות חקיקה שפורסמה בתגובה למשברים ופערי רגולציה שונים, ותחומי אחריותה משתרעים כיום על שלל היבטי שוק ההון, מהנפקות לציבור וסחר בבורסה, דרך קרנות נאמנות ויועצי השקעות, ועד אכיפת איסורי הונאה ושימוש במידע פנים.

מבנה ארגוני ודרכי יצירת קשר

ה-SEC מנוהלת על-ידי וועדה בת חמישה חברים (Chairman & Commissioners) המתמנים ע”י נשיא ארה”ב ומאושרים בסנאט. בראש הוועדה עומד היו”ר (Chairman), המשמש כמנכ”ל הרשות, ולצדו ארבעה קומישינרים נוספים, כולם יחד קובעים את מדיניות הרשות ותקנותיה. הוועדה מסתייעת בצוות מקצועי של כ-4,500 עובדים (נכון לאמצע שנות ה-2020) הפרוסים במטה ובמשרדים אזוריים. הארגון הפנימי מחולק לשש מחלקות עיקריות (Divisions): מחלקת פיננסים תאגידיים (Corporate Finance) האחראית על דיווחים של חברות ציבוריות והנפקות; מחלקת מסחר ושווקים (Trading & Markets) המסדירה את הבורסות, הברוקרים וזירות המסחר; מחלקת ניהול השקעות (Investment Management) המפקחת על קרנות נאמנות ויועצי השקעות; מחלקת אכיפה (Enforcement) שהיא הגדולה ביותר ומובילה את חקירות וצעדי האכיפה נגד מפרי החוק; מחלקת כלכלה וניתוח סיכונים (Economic & Risk Analysis) המשמשת כ”יחידת המחקר” של הרשות; ומחלקת ביקורת ובחינה (Examinations) המבצעת בדיקות שוטפות בקרב גופים מפוקחים.

המטה הראשי של ה-SEC ממוקם בוושינגטון די.סי., בכתובת 100 F Street, NE, Washington, DC 20549. זהו בניין מודרני המזוהה עם חזית זכוכית קעורה ולוגו ה-SEC בכניסה. לציבור המשקיעים מסופק קו טלפון חינמי למענה על שאלות ותלונות: 1-800-732-0330 (משרד החינוך וההסברה למשקיעים). בנוסף, נכון לשנת 2024 ל-SEC יש 11 משרדים אזוריים ברחבי ארה”ב, בערים: אטלנטה, בוסטון, שיקגו, דנוור, פורט וורת’, לוס אנג’לס, מיאמי, ניו יורק, פילדלפיה, סן פרנסיסקו ועוד. למשל, משרד ה-SEC בניו־יורק שוכן בכתובת 100 Pearl Street, Suite 20-100, New York, NY 10004, ומספר הטלפון שלו 212-336-1100. משרדים אזוריים אלו מטפלים בפיקוח ואכיפה בתחום שיפוטם, ומהווים כתובת נגישה לפניות ציבור מקומיות. פרטי הקשר של כלל המשרדים, כתובות וטלפונים, זמינים באתר הרשמי של הרשות.

החקיקה המסמיכה וסמכויות הרשות

פעילותה של רשות ניירות הערך מבוססת על מספר חוקי מפתח פדרליים בארה”ב שנחקקו לאורך הדורות להסדרת שוק ההון: הראשון בהם הוא חוק ניירות הערך של 1933 (Securities Act of 1933), שנחקק בעקבות קריסת 1929, ומטרתו לחייב פרסום תשקיף גילוי מלא בהנפקות ניירות ערך לציבור ולמנוע תרמיות בהנפקה ראשונית. החוק השני והמרכזי הוא חוק הבורסה של 1934 (Securities Exchange Act of 1934), אשר באמצעותו נוסדה רשות ה-SEC עצמה והוקנו לה סמכויות פיקוח רחבות על מסחר משני בבורסות, על חברות ציבוריות, על ברוקרים-דילרים, על זירות מסחר אלטרנטיביות ועל ארגוני פיקוח עצמי כמו הבורסה ו-FINRA. חוקים נוספים המסדירים תחומים ספציפיים כוללים את חוק הנאמנות משנת 1939 (Trust Indenture Act) החל על אגרות חוב; חוק חברות ההשקעה של 1940 (Investment Company Act) המסדיר קרנות נאמנות וחברות השקעה אחרות; וחוק יועצי ההשקעות של 1940 (Investment Advisers Act) המסדיר את פעילות יועצי ההשקעות הרשומים. בתחילת שנות ה-2000, בעקבות שערוריות חשבונאיות (כמו אנרון) נחקק חוק סרבנס-אוקסלי 2002 (Sarbanes–Oxley Act) שהרחיב את חובות הדיווח והבקרה הפנימית של חברות ציבוריות והקים את מועצת PCAOB לפיקוח על רואי החשבון. לאחר המשבר הפיננסי של 2008 נחקק חוק דוד-פרנק 2010 (Dodd-Frank Act) אשר הגדיל עוד את סמכויות ה-SEC (למשל רגולציה של נגזרים swaps בשיתוף עם ה-CFTC) והנהיג תוכנית להגנת חושפי שחיתויות (Whistleblower Program) עם תגמול כספי למדווחים. חוקים אלה ואחרים מקנים ל-SEC סמכות לקביעת תקנות, רישוי ופיקוח, חקירה ואכיפה מנהלית ושיפוטית, וכן סמכות ענישה אזרחית (כגון קנסות והגבלות מקצועיות) נגד מפרי דיני ניירות ערך. חשוב לציין של-SEC אין סמכות ענישה פלילית, ממצאי חקירה המעלים חשד לפלילים מועברים לתביעה הפדרלית (משרד המשפטים) שיכול להגיש כתבי אישום פליליים במקביל לאכיפה האזרחית.

סמכויות האכיפה של ה-SEC כוללות, בין היתר: פתיחת חקירות מנהלתיות ודרישה למידע ומסמכים מכל גוף מפוקח או אדם המעורב בשוק ההון; סמכות לזמן עדים לחקירה בשבועה (באמצעות Subpoena) ולהוציא צווים המחייבים מסירת מסמכים או עדות; הגשת תביעות אזרחיות בבתי משפט פדרליים נגד גורמים החשודים בהפרת חוקי ניירות ערך, לצורך הטלת קנסות וצווי מניעה; וקיום הליכים מנהליים פנימיים בפני שופט מנהלי (ALJ) של הרשות. במקרים דחופים, ה-SEC רשאית אף לפעול מיידית להגנת המשקיעים, למשל להקפיא נכסים של חשוד או לבקש מבית המשפט צו לעיכוב פעילות, ואף להשעות זמנית מסחר במניה מסוימת אם מתעורר חשד מבוסס להונאה או הטעיית משקיעים. בעתות משבר שוק חמור, ל-SEC הוקנו גם סמכויות חירום זמניות, כגון סגירה זמנית של בורסות מסוימות או הגבלת פעילויות מסחר חריגות. ואולם, כאמור, כל ענישה פלילית (מאסר בפועל) כפופה להליך פלילי שיזום משרד המשפטים, ה-SEC יכול רק להמליץ ולהעביר ראיות, ולעתים פועל במקביל לחקירת ה-FBI או תובע פדרלי על אותה פרשה.

תחומי אכיפה מרכזיים

רשות ני”ע האמריקאית מופקדת על אכיפת איסורי ההונאה והתרמית בשוק ההון כפי שנקבעו בחוקים הנ”ל. החוק בארה”ב אוסר באופן גורף כל מצג שווא או מעשה תרמיתי בקשר עם הצעת ניירות ערך, רכישה או מכירה שלו. תחת עיקרון רחב זה, התגבשו עם השנים קטגוריות מרכזיות של עבירות ותחומי אכיפה בהם מתמקדת פעילות ה-SEC:

• הונאות בדיווח ובגילוי למשקיעים: ה-SEC אוכפת בקפדנות את חובת הגילוי הנאות של חברות ציבוריות. מקרים טיפוסיים כוללים דיווחים כספיים כוזבים (ניפוח הכנסות, הסתרת חובות, מניפולציות מאזניות), אי-גילוי מידע מהותי בתשקיפים או בדוחות תקופתיים, ומתן הצהרות מטעיות לציבור המשקיעים. לדוגמה, פרשות כמו אנרון או וורלדקום כללו הסתרת הפסדים ומצגי שווא בדוחות, והסתיימו בתביעות אכיפה כבדות ובחקיקה מחמירה (חוק סרבנס-אוקסלי). גם דיווחים חלקיים או מאוחרים, כגון איחור במסירת דוח שנתי או אי-פרסום אירוע מהותי (8-K) במועד, עלולים לגרור סנקציות. ה-SEC מחייבת שחברות יגלו לא רק נתונים כספיים אלא גם מידע איכותי, למשל, סקירת הנהלה (MD&A) מפורטת על מצבה העסקי, והסתרת מידע מהותי שווה ערך להונאת משקיעים.
• סחר במידע פנים (Insider Trading): אחד התחומים הידועים ביותר בפעילות ה-SEC הוא המאבק בשימוש במידע פנים למסחר. מדובר במסחר במניות או בנגזרים על בסיס מידע מהותי שטרם פורסם לציבור, למשל תוצאות כספיות, מיזוג צפוי, אישור תרופה, חוזה גדול וכד’. סחר במידע פנים נחשב להפרת חובת אמונים ולעבירה תרמיתית לפי חוקי ני”ע, וה-SEC מגישה עשרות תביעות כאלו מדי שנה. בעבר נוהלו תיקים מפורסמים נגד אושיות וול סטריט (כגון איוון בוסקי, ראג’ רטנאם מקרן Galleon ואחרים). בשנים האחרונות הוגבר האכיפה גם על “טיפים”, מצב בו גורם פנים מוסר מידע סודי לחבר או קרוב משפחה שסוחר בו, כך שגם מוסר המידע (Insider Tippee) עלול להיתבע יחד עם הסוחר שקיבל את ה”טיפ”. חקירות מידע פנים הן מאתגרות, וה-SEC מסתמכת לעיתים קרובות על האזנות או שיתוף פעולה עם ה-FBI והתביעה, שכן מדובר בעבירה שגם פלילית. העונשים במקרים חמורים מגיעים למאסרים ממושכים וקנסות כבדים (למשל ראג’ רטנאם נדון ל-11 שנות מאסר).
• תרמיות “פונזי” והשקעות כוזבות: תרמית פונזי היא שם כולל להונאת משקיעים שבה מובטח להם רווח יוצא דופן בלי סיכון, כאשר בפועל כספי משקיעים חדשים משמשים לתשלום מדומה לישנים. מבנה פירמידה דומה הוא הונאה שבה ההכנסה העיקרית מגיעה מגיוס משתתפים חדשים ולא מפעילות אמיתית. ה-SEC מטפלת דרך קבע בפירוק והעמדה לדין של תוכניות פונזי שהתגלו, החל מקרנות השקעה פיקטיביות, דרך “הזדמנויות עסקיות” מפוקפקות (נדל”ן, אנרגיה, הלוואות ועוד) ועד מועדוני שיווק רב-שכבתי שמתגלים כפירמידה. פרשת הפונזי הגדולה בהיסטוריה, זו של ברני מיידוף (2008), עוררה ביקורת חריפה על ה-SEC שהחמיצה אזהרות מוקדמות, ומאז שופרו הכלים והמשאבים לאיתור תרמיות כאלה. בשנים האחרונות אותרו גם פונזי במדיומים חדשים, כגון בתחום הקריפטו (מטבעות דיגיטליים), למשל פרשת BitConnect, והרשות הפעילה אמצעים להשתלט על הנכסים הדיגיטליים להשבתם לקורבנות. עונשים טיפוסיים בתרמיות כאלה כוללים קנסות כבדים, שלילת רישיונות ומשרות, וכמובן, העמדה לדין פלילי של המארגנים.
• הרצת מניות ומניפולציות שוק: ה-SEC אוסרת כל התנהגות הנועדה להטות באופן מלאכותי את מחירו או נפח המסחר של נייר ערך. צורה נפוצה היא מה שמכונה “Pump and Dump”, קניית מניות זולות (לרוב דלות-מחזור), הפצת שמועות חיוביות שקריות או המלצות כוזבות כדי “לנפח” את המחיר, ואז מכירה מהירה ברווח גבוה לפני שהתרמית מתגלה. תרמית זו רווחה בעיקר במניות OTC/penny stocks. מניפולציות נוספות כוללות עסקאות מדומות (Wash Sales), קנייה ומכירה מתואמת של אותו נייר ערך בין חשבונות קשורים ליצירת רושם של פעילות; הפצת מידע כוזב (כגון שמועה על חדשות רעות כדי להפיל מניה, תופעה הנקראת Short and Distort כשהמשמיע מהמר בשורט על הירידה); וכן טכניקות עדכניות במסחר האלגוריתמי כמו Spoofing, הזנת פקודות קנייה/מכירה גדולות ללא כוונה לבצע, כדי להטעות סוחרים אחרים לגבי הביקוש/היצע (תופעה שה-SEC טיפלה בה למשל נגד סוחרים ישראלים בפרשת Shmuel Sherr 2024). ה-SEC מפעילה צוותי ניתוח נתונים מתקדמים העוקבים אחר דפוסי מסחר חשודים בזמן אמת, וביכולתה להשעות מסחר במניה אם עולה חשד למניפולציה מתמשכת. בעבירות כאלה הוטלו קנסות כבדים והרחקות לכל החיים מפעילות בשוק, ובמקרים פליליים, עונשי מאסר ממושכים.
• עבירות מצד ברוקרים ויועצי השקעות: הרשות מפקחת על אלפי ברוקרים-דילרים, יועצי השקעות, קרנות ונאמנים, ואוכפת את חובותיהם כלפי לקוחותיהם. חלק מרכזי בכך הוא אכיפה נגד התנהלות לא הוגנת של אנשי מקצוע: למשל מסחר ללא אישור הלקוח (ביצוע עסקאות בחשבון בניגוד לרצון הלקוח או בלי ידיעתו), או פעילות יתר בחשבון (Churning), קנייה ומכירה מוגזמת של ניירות ערך בחשבון הלקוח בעיקר כדי לייצר עמלות לברוקר. ה-SEC (ובמקביל ארגון FINRA) מטילים סנקציות על ברוקרים שעברו על חובת הנאמנות וההתאמה, כגון המלצה על השקעות מסוכנות או מסובכות שלא מתאימות לפרופיל הלקוח. גם כשלי פיקוח במוסדות פיננסיים זוכים לאכיפה: אם חברה לא פיקחה כנדרש על עובדיה ואיפשרה, למשל, הונאת משקיעים, היא עצמה נחשבת אחראית ועשויה להיקנס ולהידרש לשינויים מבניים. אצל יועצי השקעות, ה-SEC עוקבת אחר הפרות כמו ניגודי עניינים נסתרים, גביית עמלות עודפות, העדפת השקעות שמיטיבות עם היועץ (כגון כאלה שנותנות לו עמלה נסתרת) וכדומה. דגש מיוחד מושם בשנים האחרונות על תקנות Reg BI החדשות (Best Interest), שדורשות מברוקרים לפעול לטובת הלקוח הקמעונאי בעת המלצה, וה-SEC כבר נקטה צעדי אכיפה תקדימיים נגד חברה שהפרה את חובת ה”טובת הלקוח”. במקרים אחרים, נחשפו פרקטיקות של “Selling Away”, ברוקר המשדל לקוחות להשקיע בהשקעות פרטיות מחוץ לבית ההשקעות שלו, ללא פיקוח החברה, או אי-פיקוח נאות של מנהלים אשר נכשלו למנוע עבירות של עובדיהם. סנקציות אופייניות בתחום זה כוללות קנסות, השעיה או שלילת רישיון מקצועי, ופיצוי כספי ללקוחות שנפגעו.
• שחיתות וזרים: אכיפת חוק ה-FCPA (שוחד לקOfficials זרים): ל-SEC תפקיד משותף עם משרד המשפטים באכיפת חוק ה-FCPA משנת 1977, האוסר על חברות ציבוריות אמריקאיות (ואזרחים אמריקאים) לשחד עובדי ציבור זרים. ה-SEC מטילה אחריות אזרחית על חברות שהפרו את החוק, למשל באמצעות ספרים ורישומים כוזבים להסתרת שוחד, או אי-קיום בקרות פנימיות למניעת תשלומים כאלו. ב-2018 נקנסה חברת Elbit Imaging הישראלית בחצי מיליון דולר בשל תשלומים חשודים ליועצים ברומניה, וב-2016 הגיעה חברת התרופות הישראלית טבע (Teva) להסדר עצום של 519 מיליון דולר בתיקי FCPA בגין שוחד לרגולטורים ברוסיה, אוקראינה ומקסיקו. העבירות הללו מדגימות את שיתוף הפעולה הבינלאומי: ה-SEC וה-DOJ פועלים יחד בחקירות, וכופים עיצומים כבדים (חברות רבות משלמות קנסות של עשרות ומאות מיליוני דולרים במסגרת הסדרי FCPA).
• היצע ואסדרה של ניירות ערך חדשים: תחום מרכזי נוסף הוא אכיפה נגד הנפקות לא רשומות של ניירות ערך, או הצעה ומכירה של מוצרי השקעה ללא תשקיף כשנדרש. חוק 1933 קובע שכל הצעת ניירות ערך לציבור חייבת ברישום מראש ב-SEC, אלא אם נמצאה פטור מתאים. ה-SEC נוקטת צעדים נגד חברות שגייסו הון מהציבור ללא תשקיף מאושר או שלא עמדו בתנאי הפטור (למשל התחזו לגיוס פרטי בעת שבפועל שיווקו להמון). למשל, בשנים האחרונות האשימה הרשות חברות סטארט-אפ במכירת מניות באופן לא חוקי למשקיעים לא-כשירים. ההתפתחויות בתחום המטבעות הדיגיטליים (קריפטו) הציבו אתגר חדש: הנפקות מטבע דיגיטלי ראשוניות (ICO) לרוב נחשבות “חוזי השקעה” ועל כן לניירות ערך, ה-SEC הבהירה שיש לרשום אותן או לבצע תחת פטור, ותבעה בין היתר את טלגרם, Kik ואחרים על ICO בלתי חוקי. ביוני 2023 ה-SEC אף הגישה תביעות נגד שתי בורסות קריפטו גדולות (Binance ו-Coinbase) על ניהול פלטפורמות מסחר ו”מוצרים” קריפטוגרפיים ללא רישוי ועמידה בדיני ניירות ערך. בנוסף, ה-SEC אוכפת תקנות ייעודיות להסדרת שווקים, למשל תקנות Reg D (פטורים להנפקות פרטיות), Reg A+ (גיוס המונים בהיקף מוגבל) ו-Reg M (מניעת מניפולציות בזמן הנפקה), נגד חברות שהפרו את הכללים (כגון חריגה מתנאי פטור, תיאום לא חוקי עם חתמים, וכד’).
• נושאי ציות מיוחדים: סייבר, דיווח טכני ועוד: עם התפתחות השווקים, הופיעו תחומים חדשים שה-SEC החלה לאכוף. בכלל זה כשלי סייבר ואבטחת מידע, ה-SEC פרסמה הנחיות גילוי לגבי אירועי סייבר, וכבר קנסה חברות שלא עדכנו משקיעים במועד על פריצות מהותיות. תחום נוסף הוא שימוש שגוי במדדים פיננסיים מותאמים (Non-GAAP), הרשות נוקטת צעדים נגד חברות שהבליטו תוצאות “מתוקנות” באופן מטעה ללא הצגת נתוני GAAP שקולים. עוד נושא אכיפה עדכני הוא הפרת חובת שמירת תכתובות: בשנת 2022 הטילה ה-SEC (במשותף עם CFTC) קנסות של למעלה ממיליארד דולר על בנקים גדולים בשל שימוש עובדיהם באפליקציות מסרים פרטיות (כגון WhatsApp) לעסקאות ללא תיעוד ושמירת הרישומים, הפרה של חוקי ניירות ערך לגבי שמירת רשומות. גם תחום ה-ESG על הכוונת: בשנת 2022 נקנסה חברה על טענה כי קרנותיה עומדות בקריטריוני ESG למרות שלא יושמו בקרות לכך, במה שנודע כ-Greenwashing.

תהליך החקירה ברשות ה-SEC

כאשר מתעורר חשד או מתקבלת תלונה (ממקור ציבורי, תלונת משקיע, חושף שחיתות פנימי, או זיהוי על-ידי מערכות הניטור של הרשות), עשויה רשות ניירות הערך לפתוח בדיקה מקדמית חשאית. בשלב ראשון זו לרוב חקירה לא-פורמלית: חוקרי ה-SEC יכולים לפנות לגורם החשוד או לצדדים שלישיים באופן וולונטרי לבקשת מידע והסברים. אם מתגבש חשד סביר להפרת חוק, ה-SEC מוציאה צו חקירה פורמלי (Formal Order of Investigation) המעניק לה סמכויות חקירה מלאות. מרגע זה רשאים החוקרים לכפות צווי זימון, Subpoena, שמחייבים אנשים להופיע למסור עדות בשבועה, או להמציא מסמכים וראיות, תחת איום בסנקציה מבית משפט. לעיתים יקדים את הזימון מכתב פנייה (Wells Notice) המודיע לנחקר על הכוונה לשקול אישומים, ומאפשר לו להגיב באופן מסודר (מה שנקרא Wells Submission). יש לשים לב שזימון למסירת עדות או חומר אינו מעיד בהכרח אם אותו אדם חשוד או רק עד, ה-SEC לרוב לא תפרט במעמד הזימון את מעמד הנחקר בחקירה.

למי שמקבל זימון (Subpoena) רשמי מה-SEC יש מספר זכויות ותהליכי פעולה חשובים: ראשית, לנחקר זכות להיות מיוצג ע”י עורך דין במהלך עדותו ובהליכי מסירת המסמכים. כמו כן, הוא רשאי להתייעץ עם עורך דינו תוך כדי מתן העדות, ועורך הדין אף יכול להעיר הערות (אם כי אינו רשאי להפסיק את החוקר יתר על המידה). בנוסף, לפי כללי הרשות, אם הוצא צו חקירה פורמלי, לכל עד שקיבל זימון יש זכות לעיין בו כדי לדעת את גבולות סמכות החקירה (הנושאים הנחקרים). העד גם זכאי לקבל בהמשך העתק מתמלול עדותו שלו ולבחון אותו. מצד שני, אין לנחקר זכות לעיין בחומרי חקירה אחרים שבידי הרשות בשלב זה. גם הזכות נגד הפללה עצמית עומדת לעד בחקירת SEC: ניתן לסרב להשיב על שאלה שתשובה לה עלולה להפליל, בהסתמך על התיקון החמישי לחוקה. עם זאת, שימוש רב בזכות השתיקה עלול להניע את הרשות לחפש ראיות חלופיות או להעביר את הנושא לטיפול פלילי, וגם עלול להזיק לתדמית הנחקר אם יתקיים משפט אזרחי (בניגוד למשפט פלילי, בבית משפט אזרחי רשאי השופט להסיק מסקנות לחובת מי ששתק). חשוב לדעת שה-SEC, כרשות אזרחית, אינה יכולה לכפות הסגרת מסמכים או עדים מחוץ לארה”ב באופן עצמאי. במקרים בינלאומיים, היא נשענת על הסכמי עזרה משפטית הדדית (MOUs) עם רגולטורים זרים, כגון רשות ני”ע הישראלית, כדי לקבל ראיות מחוץ לארה”ב.

בחקירת SEC, הנחקרים נחלקים לרוב לשלוש קטגוריות: עדים בעלי מידע (שאינם חשודים ישירים), חשודים פוטנציאליים (subjects), ונחקרים עיקריים (targets) שהרשות מתכוונת כנראה להגיש נגדם תביעה. ה-SEC לרוב לא תצהיר בפניך ישירות מה מעמדך, אך עורך דין מנוסה יכול לאמוד זאת לפי שאלות החוקרים והיקף הדרישות. זכויות הנחקרים כוללות, כאמור, ייצוג משפטי ושתיקה במקרה הצורך, אך אין “זכות היוועדות” בשימוע כמו במשפט פלילי; החקירה היא חשאית וחד-צדדית. ה-SEC אף נוקטת במדיניות נוקשה של “אין תגובה” בפומבי לגבי חקירות מתמשכות, כך שאם נחקרת, אין לצפות שהרשות תאשר או תכחיש את עצם קיום החקירה עד לשלב הגשת כתב תביעה פומבי.

מהלכי אכיפה אפשריים: לאחר איסוף הראיות, צוות מחלקת האכיפה של ה-SEC יחליט אם להמליץ על נקיטת הליכים. במידה וכן, יש מספר מסלולים: (1) הגשת תביעה אזרחית בבית משפט פדרלי, כאן ה-SEC תובעת מבית המשפט להטיל עונשים כמו קנס כספי, צו מניעה (הפסקת העיסוק האסור), השבת רווחים פסולים (disgorgement), ולעיתים פסילת הנאשמים מכהונה כדירקטור או עיסוק בתעשייה הפיננסית. (2) פתיחה בהליך מנהלי פנימי, העניין מתברר בפני שופט מנהלי בתוך ה-SEC, עם אפשרות לערעור לוועדה עצמה ואח”כ לערעור לבית משפט פדרלי. הליכים מנהליים משמשים בעיקר להרחקת איש מקצוע מתעשייה (כגון שלילת רישיון ברוקר/יועץ) או לקנסות בסדרי גודל קטנים יחסית, והם מהירים יותר. (3) העברת התיק לחקירה פלילית, במקרים חמורים של כוונת מרמה בוטה, ה-SEC מקיימת תיאום עם משרד המשפטים (DOJ) עוד במהלך החקירה. צוות ה-SEC יכול במקביל להפנות את הממצאים לתביעה הפדרלית שתפתח חקירה פלילית רשמית (לעיתים בשיתוף FBI) ותביא להעמדת הנאשמים לדין פלילי על עבירות כגון תרמית בניירות ערך, קשירת קשר, הלבנת הון וכד’. ה-SEC עצמה לא תהיה צד במשפט הפלילי, אך אנשיה יעידו וימסרו את הראיות שצברו. חשוב לזכור שגם אם אדם זוכה במשפט פלילי (מחמת ספק סביר), ה-SEC עדיין יכולה להתעקש על הליך אזרחי נגדו כי רמת ההוכחה שם נמוכה יותר (מאזן הסתברויות).

מגבלות חוקתיות: חקירות ה-SEC כפופות, כמו כל רשות, להגבלות החוקתיות על חיפושים, תפיסות וחקירות. למשל, הרשות לא יכולה לערוך חיפוש פיזי במשרדי חברה או בבית פרטי ללא צו שיפוטי, ולכן מסתמכת על שיתוף פעולה או על צווים (שאם לא מקיימים אותם, פונים לבית משפט לאכיפה). גם בחקירה עצמה, נחקר רשאי לסרב לענות על שאלות שיש בהן כדי להפליל אותו (כאמור, התיקון החמישי), ואף לדרוש הפסקה כדי להתייעץ עם עורך דינו בכל שלב. אם החקירה נוגעת לרישומים בנקאיים פרטיים, חוק ה-Right to Financial Privacy דורש ליידע את הפרט ולתת לו הזדמנות להתנגד לפני שמוסרים לרשות את רשומות הבנק שלו, אלא אם ויתר על חסיון זה. בנוסף, חוק הפרטיות (Privacy Act) הפדרלי מחייב את ה-SEC לציין בכל פנייה רשמית את הסמכות שבגינה מבוקש המידע, את מטרת השימוש בו ומה ההשלכות אם יסרב, כדי שנחקר יבין את זכויותיו. לבסוף, כפי שנזכר לעיל, אם חקירה גולשת לתחום הפלילי, חלות הגנות נוספות של הנחקר כמו זכות להליך הוגן, ייצוג עו”ד גם בחקירה המשטרתית, וכמובן חזקת החפות.

לאורך התהליך, עומדת בפני חשוד אפשרות להגיע להסדר פשרה מול ה-SEC, מבלי להודות או להכחיש, ובכך לחסוך את המשך ההליך. רוב תיקי ה-SEC מסתיימים בהסדרים: הנאשמים מסכימים לשלם קנס (ולעיתים להשיב רווחים עם ריבית) ולקבל עליהם סנקציות כפסילת עיסוק, וה-SEC מוותרת על דיון משפטי. ההסדרים מפורסמים כצו או פסיקה לפי סעיף “By consent”. אם אין פשרה, התיק יתברר בבית המשפט ויוכרע בפסק דין.

ייעוץ משפטי והתמודדות עבור ישראלים מול חקירת SEC

התמודדות עם חקירה או אישומי SEC היא מורכבת ודורשת מומחיות משפטית ספציפית. עורכי הדין המתמחים בתחום הם לרוב כאלה העוסקים ב-“דיני ניירות ערך” ובמיוחד בייצוג בהליכי אכיפה (Securities Enforcement Defense). רבים מהם עבדו בעבר במחלקת האכיפה של ה-SEC או כתובעים פדרליים, ומכירים מקרוב את נהלי החקירה. אם אתה (כישראלי או כל אדם זר) מוצא עצמך תחת חקירת SEC, חיוני לשכור עורך דין אמריקאי בעל רישיון בארה”ב והתמחות ספציפית בתחום זה. עורך דין מקומי בישראל שאינו בעל רישיון עריכת דין בארה”ב לא יוכל לייצג אותך בפני ה-SEC או בבתי משפט פדרליים בארה”ב. עם זאת, לעיתים ניתן להסתייע בעו”ד ישראלי לצורך תיאום ותרגום, או כיועץ רקע, במיוחד אם אותו משרד משתף פעולה עם פירמה אמריקאית.

עבור ישראלים, יש יתרונות משמעותיים בעבודה עם עורך דין אמריקאי הדובר עברית או בעל היכרות עם התרבות הישראלית. עו”ד כזה יבטיח שאין פערי שפה בהבנת הסיטואציה המלחיצה, ויוכל להסביר לך בעברית את זכויותיך וחובותיך. הוא גם יבין הקשרים ייחודיים, למשל, כיצד נורמות עסקיות ישראליות עשויות להיתפס בידי הרשויות האמריקאיות. חשוב שעורך הדין יהיה פלילי במהותו (כלומר בעל ניסיון בצווארון לבן והליכים משפטיים) וכן מבין ברגולציית ניירות ערך, שילוב התמחות הנדרש ספציפית לתיקי SEC. במקרים רבים ישראלים בוחרים במשרדים אמריקאים גדולים או בעו”ד בניו-יורק המתמחים בתחום, וחלקם אכן דוברי עברית או ילידי ישראל, מה שמקל על התקשורת.

מה לעשות אם קיבלת זימון או פנייה מה-SEC? קודם כל, לא להתעלם! 😰 התעלמות מהזימון אינה מעלימה את הבעיה, אלא עלולה לגרום לרשות לפנות לבית משפט ולקבל צו אכיפה, ואף להביא להשלכות חמורות כמו אישום בביזיון בית משפט. לכן, יש לפנות מייד לעורך דין אמריקאי מנוסה. דרך עורך הדין תוכל לבקש מה-SEC ארכה (Extension) קצרה כדי להתארגן, ובמקביל הוא יצור קשר עם צוות האכיפה לברר את מהות הפנייה. אין לפנות בעצמך לחוקרים בלי ייעוץ משפטי, שכן כל מילה עלולה לתעד אותך ומאוחר יותר תשמש נגדם אם נאמרה בצורה בעייתית. עורך הדין שלך יכול לעיתים לתקשר עם ה-SEC באופן פחות פורמלי, לברר האם אתה בגדר עד או חשוד, ולנסות לצמצם את היקף הדרישות (למשל לצמצם טווח שנים במסמכים המבוקשים), זאת כחלק משיתוף פעולה תום-לב. בכל מקרה, חל איסור חמור להשמיד או לשנות מסמכים הקשורים לנושא החקירה, פעולה כזו מהווה עבירה פלילית בפני עצמה (שיבוש הליכים) ויכולה לגרום נזק בלתי הפיך להגנתך. לכן, גם אם מרגישים דחף “לנקות” מיילים או הודעות, יש לעמוד בפניו. תחת זאת, יש לאסוף בצורה מסודרת את כל החומרים הפוטנציאליים, להתייעץ עליהם עם העו”ד (יתכן וחלקם חסינים בחסיונות שונים), ואז למסור באופן מאורגן לפי הנחייתו.

ישראלים רבים תוהים: האם עליי לטוס לארה”ב לחקירה, או שמא ניתן להעיד מרחוק? באופן עקרוני, ה-SEC יכולה לזמן לעדות בתחומה. אם אתה מחוץ לארה”ב ולא מתכוון להתייצב, לא יוכלו לכפות זאת בלי שיתוף פעולה של רשויות ישראל (מה שדורש הליך פורמלי, ונדיר למדי בתיקים אזרחיים). לעיתים, עו”ד יצליח לשכנע את ה-SEC להסתפק בעדות מרחוק בוידאו, או בגביית עדות בארץ בנוכחות נציג רשות ני”ע הישראלית. גישה משתפת פעולה, במיוחד אם אתה עד ולא חשוד עיקרי, עשויה להועיל פה. בכל מקרה, כדאי לערב את הרשות הישראלית לניירות ערך דרך עורך הדין, היא עשויה לסייע בהבהרת זכויותיך ולוודא שההליך תקין (למשל, לפי מזכרי ההבנה בין הרשויות). זכור: התעלמות מוחלטת עלולה לגרום ל-SEC לתבוע אותך בבית משפט בארה”ב בהיעדרך ולקבל פסק דין (Default) כולל קנסות וצווים נגדך.

“טריקים” וטיפים להתמודדות (בגבולות הלגיטימיים): אחד “הטריקים” הוא לשקול חשיפה וולונטרית, אם למשל הבנת שהפרת בטעות חוק, ניתן באמצעות עורך הדין לפנות ל-SEC מיוזמתך, לדווח ולהתפשר לפני שיפתחו נגדך בחקירה אגרסיבית. שיתוף פעולה מוקדם יכול לזכות ב”הנחת סלב”, כלומר להקטין קנסות. טריק נוסף: ניצול הליך ה-Wells Notice, אם קיבלת הודעה כזו, יש לך זכות להגיש בתוך 30 יום טיעון כתוב מדוע לא מוצדק להגיש נגדך תביעה. מסמך זה (Wells Submission) יכול, בעריכת עו”ד מיומן, לשכנע את הנהלת ה-SEC לסגור את התיק או לכל הפחות להגיע לפשרה נוחה יותר. עוד טיפ: אם באמת נעשתה עבירה ויש כוונה להודות ולהתפשר, לעשות זאת מהר. סטטיסטית, ככל שמסכימים מוקדם, כך ה-SEC נוטה לדרוש עונש קל יותר (משום שחסכה זמן ומשאבים). בנוסף, כדאי לבחון אם המעשה שלך דומה למקרים קודמים וכיצד נסגרו, עו”ד מנוסה מכיר תקדימים וידע לטעון ליחס דומה.

לבסוף, נושא הכבד משקל של בחירת עורך הדין המתאים ועלויות: בעת בחירת עורך דין אמריקאי לתיק SEC, מומלץ לבדוק את ניסיונו במקרים דומים, האם ייצג אנשי עסקים בחקירות מידע פנים? האם עבד ב-SEC/תביעה קודם? מוניטין חשוב, אך לעיתים משרד בכיר מדי יטפל בך באמצעות צוות זוטר. חפש המלצות ממכרים שעברו זאת, בקש פגישה ראשונית (לעיתים ללא חיוב) כדי להתרשם. ברר מי בדיוק יטפל בתיק. מבחינת עלויות, שכר הטרחה בארה”ב גבוה: עורך דין מיומן בתחום עשוי לגבות $300–800 לשעה בממוצע, תלוי באזור ובוותק. עורכי דין צמרת או שותפים בכירים אף גובים $1,000 לשעה ויותר. יש לקחת בחשבון שתיק SEC יכול לדרוש עשרות עד מאות שעות עבודה, כך שהחיוב הכולל יכול להגיע לעשרות אם לא מאות אלפי דולרים, במיוחד אם התיק מתפתח להליך משפטי מלא. משרדים רבים יבקשו מקדמה (Retainer), סכום מראש בחשבון, למשל $20,000–50,000, שממנו ינוכו שעות העבודה. לגבי מודלי תשלום: בתיקי הגנה פלילית/רגולטורית לא מקובל שיעור הצלחה, משום שאין “פיצוי כספי” בסוף. התשלום הוא לפי שעות או לעיתים סכום גלובלי עבור שלב (למשל סכום X עבור ייצוג עד סיום חקירה, ותוספת אם יש משפט). ניתן וכדאי לנסות לנהל משא ומתן: למשל, אם מדובר רק במתן עדות חד-פעמית, אולי עו”ד יסכים לחיוב קבוע (Flat Fee). כמו כן, אם יש לך ביטוח אחריות נושאי משרה (D&O), לעיתים הפוליסה מכסה הוצאות הגנה בהליכי SEC (במיוחד אם מדובר בדירקטור או מנהל בחברה ציבורית). חשוב לשאול את עורך הדין על כך. בכל מקרה, שקיפות וכנות בנושא התקציב הן מפתח, עו”ד טוב יבהיר לך אילו צעדים שווים את העלות ואילו לא, ויעזור למקד את המשאבים שלך בנקודות החשובות להגנתך.

היבטים ישראליים: קשרי SEC–ישראל, ישראלים תחת אכיפה וחברות ישראליות בוול סטריט

שת”פ רגולטורי והחלפת מידע: רשות ניירות הערך הישראלית (ISA) ורשות ה-SEC האמריקאית מקיימות שיתוף פעולה הדוק במסגרת הסכמים בינלאומיים. כבר בשנת 1992 נחתם מזכר הבנה דו-צדדי ראשון בין ה-SEC ל-ISA, ומאז הן שותפות גם להסכם המולטילטרלי של IOSCO. שיתופי פעולה אלו מאפשרים למשל ל-SEC לבקש מה-ISA סיוע באיסוף עדויות ומסמכים בישראל, ולהיפך, ה-ISA יכולה לקבל סיוע ה-SEC בחקירות חוצות-גבולות. בפועל, היו מספר חקירות בהן ישראל וארה”ב תיאמו, במיוחד במאבק בתרמיות אינטרנט ופורקס שיצאו מישראל. למשל, בפרשת Yukom Communications (אופציות בינאריות) העבירה הרשות ני”ע בישראל חומרים ל-SEC ול-FBI, מה שהוביל להרשעת מנכ”לית החברה לי אלבהז בארה”ב. פרשה חיובית של שת”פ היא מקרה יוסי אנגל (2023): ה-SEC הגישה תביעה בלוס-אנג’לס נגד יזם ישראלי שהונה את קהילת החרדים המקומית ב-$47 מיליון, וציינה לשבח את הסיוע שהעניקה לה רשות ניירות ערך הישראלית בחקירה. שיתוף פעולה זה חיוני במיוחד לאור הגידול בפעילות ישראלית בשוקי ארה”ב.

ישראלים על הכוונת של ה-SEC: לאורך השנים היו מספר מקרים בולטים בהם אנשי עסקים ישראלים או חברות ישראליות התמודדו עם חקירות ואכיפה של ה-SEC. הנה כמה דוגמאות: בשלהי שנות ה-90 עסק ה-SEC בחקירת פרשות מידע פנים ותרמיות בחברות טכנולוגיה ישראליות שנסחרו בנאסד”ק, בין היתר חשד נגד משקיעים ישראלים ברשת הנפטון (Neptune) שהפעילו תרמית pump & dump במניות דלות-סחירות; בראשית שנות ה-2000 התפוצצה פרשת קומברס (Comverse), ענקית הטכנולוגיה מישראל. המנכ”ל יעקב (קובי) אלכסנדר הואשם בהונאה של Backdating אופציות לעובדים, ברח מיידית לנמיביה, אבל בסופו של דבר הוסגר לארה”ב, שם הודה במיוחס לו. הוא שילם קנס של 6 מיליון דולר ל-SEC בהסדר אזרחיונידון ל-30 חודשי מאסר. הפרשה פגעה קשה במוניטין החברות ההייטק הישראליות בארה”ב באותה עת. בשנים האחרונות נרשמו מספר תיקי אכיפה עדכניים עם זיקה ישראלית: בשנת 2023 התפרסם כי חברת המכשור הרפואי Nano-X (ננוקס) מישראל ומייסדה אורי קולודני (רן פוליאקין) נקנסו בכ-1.1 מיליון דולר בשל הצהרות מטעיות לגבי עלות ייצור המוצר שלהם. בתחילת 2023 הוגש כתב אישום אזרחי נגד הישראלי יוסי אנגל (הוזכר לעיל) שגייס במרמה עשרות מיליוני דולרים, תוך הבטחות כוזבות, ממשקיעים יהודים-אמריקאים בלוס אנג’לס. במקרה מפורסם אחר מהעת האחרונה, בספטמבר 2024, שני סוחרים ישראלים, שמואל שר ושותפו, הודו באחריות להונאת “Spoofing” במניות בשווי מאות אלפי דולרים, ונקנסו ע”י ה-SEC במסגרת הסדר. גם בתחום ה-FCPA ישראל על המפה: כאמור, טבע הישראלית שילמה חצי מיליארד דולר ב-2016, וחברת אלביט הדמיה נקנסה ב-2018 על דיווחי שוחד. מקרה מסקרן הוא משה חוגג, יזם הקריפטו הישראלי, שנחקר כיום בישראל באשמת הונאת משקיעי ICO; ה-SEC עצמה טרם תבעה אותו, אבל בהחלט עקבה בשעתו אחרי פרויקט ה-ICO Stox שלו.

חברות ישראליות בבורסות ארה”ב: ישראל היא מעצמה זרה בשוקי ההון האמריקאיים. לפי הערכות עדכניות, למעלה מ-100 חברות ישראליות נסחרות בבורסות ניו-יורק (NYSE) ונאסד”ק, מספר המציב את ישראל שלישית אחרי ארה”ב וסין במספר החברות בנאסד”ק. בין החברות הגדולות עם שווי שוק גבוה ניתן למנות את צ’ק פוינט (CHKP), טבע (TEVA), נייס (NICE), אלביט מערכות (ESLT), ויקס.קום (WIX), סולאראדג’ (SEDG), מובילאיי (MBLY) ואחרות. חברות אלו כפופות רגולטורית הן לרשות ני”ע הישראלית (לעיתים במקביל לרישומן בת”א) והן לרשות האמריקאית. למעשה, בשנת 2000 חוקקה הכנסת תיקון ל”חוק ניירות ערך” הישראלי המכונה “חוק הנסט”ק”, המאפשר רישום כפול, חברה שנסחרת בארה”ב פטורה מדיווח כפול בישראל, והדו”חות באנגלית שהיא מגישה ל-SEC מוכרים גם על-ידי הרשות הישראלית. זאת כדי לעודד חברות להישאר גם בת”א. המשמעות היא שה-SEC ממלאת תפקיד גם בהגנת משקיעים ישראלים, דו”חות החברות בישראל רבות מהן למעשה בפיקוח ואכיפה של ה-SEC. מקרים ידועים: חברת אופקו (OPKO) של פיליפ פרוסט (פעילה בישראל) שנחקרה על הרצת מניות קטנות; חברת מנקיינד (MNKD) שהקים אלפרד מנכין ובה מעורבים ישראלים, ננקטו סנקציות נגדה בשל דיווח חסר. לרוב, חברות ישראליות שומרות על ציות גבוה, אך מדי פעם יש מעידות: בסוף 2022 נודע שה-SEC חוקרת את חברת Uber הישראלית Gett בחשד לדיווחים מטעים למשקיעים טרום מיזוג SPAC (העסקה בוטלה לבסוף). גם חברות חלום כמו WeWork (עם בסיס ישראלי) עוררו שאלות דיווח שה-SEC בחנה. הלקח הוא שכל חברה ישראלית בנאסד”ק חייבת להפנים את סטנדרט הרגולציה האמריקאי המחמיר, מבחינת שקיפות, בקרה פנימית, וציות להנחיות.

מבט השוואתי לרגולטורים נוספים: רשות ה-SEC היא אמנם רגולטור שוק ההון המרכזי בארה”ב, אך יש לצדה גופים נוספים המשלימים או משתפים פעולה. בתחום הנגזרות והסחורות פועלת ה-CFTC (Commodity Futures Trading Commission), ועדה פדרלית נפרדת המוודאת פיקוח על מסחר בחוזים עתידיים, אופציות על סחורות ומטבעות וכו’. לעיתים יש חפיפה: למשל, במטבעות קריפטו, האם רואים בהם “סחורה” (תחום ה-CFTC) או “נייר ערך” (תחום ה-SEC)? נושא זה מתפתח, ובמקרים כמו תיק חברת Ripple נחלקו דעות הרשויות. ארגון חשוב נוסף הוא FINRA, ארגון רגולציה עצמאי (SRO) של ענף הברוקרים. FINRA אינו גוף ממשלתי אלא איגוד שתעשיית ניירות הערך מממנת, אך בסמכותו להטיל קנסות ועונשים על ברוקרים וחברות, בפיקוח ה-SEC. ה-SEC מפקחת על FINRA ומאשרת את חוקיו, אך נותנת לו לטפל בעבירות משמעת נפוצות של חבריו. כך, ברוקר ישראלי בעל רישיון בארה”ב עשוי להיחקר דווקא ע”י FINRA, ולעיתים ה-SEC תותיר לארגון זה לטפל בעניינים מסוימים. בתחום הפלילי, כמו שציינו, ה-DOJ (משרד המשפטים) ממלא תפקיד מכריע, תיקי ענק של הונאות משקיעים נחקרים ע”י FBI ומובאים לדין פלילי (לדוגמה פרשת מיידוף, או עניין סם בנקמן-פריד מ-FTX). רבות מהחקירות מתחילות ב-SEC וכאשר מתגלות ראיות להונאה פלילית, עוברת השרביט ל-DOJ (אך שני ההליכים יכולים לרוץ במקביל).

בעולם, לכל מדינה רגולטור משלה: בישראל מקבילתה היא הרשות לניירות ערך (ISA); בבריטניה, רשות ההתנהלות הפיננסית (FCA) שהיא גוף מאוחד לפיקוח על שווקים ושירותים פיננסיים; בגרמניה, באפין (BaFin), הרשות הפדרלית שמפקחת גם על בנקים וגם על שוק ההון, במבנה “סופרמרקט” רחב; ובצרפת, Autorité des marchés financiers (AMF), שמפקחת על השווקים הפיננסיים הצרפתיים. הנטייה בעולם הייתה לאחד רגולטורים, בעוד בארה”ב קיים מבנה מבוזר, SEC לשוק ההון, CFTC לנגזרים, ופיקוח נפרד לבנקים (ה-FTC, הפדרל ריזרב וכו’). למרות זאת, סמכויות ה-SEC נחשבות למקיפות יחסית, והיא מהבודדות שיכולה גם להביא תיקים ישירות לבית משפט (באפין הגרמנית, לדוגמה, אין סמכות להגיש תביעות אזרחיות, היא מטילה קנסות מנהליים, ואת ההעמדה הפלילית משאירה לפרקליטות). ניתן לומר שה-SEC נהנית מתקציב ומשאבים אדירים, וידועה באכיפה נחושה, בניגוד לכמה עמיתות מעבר לים שספגו ביקורת (למשל באפין ספגה אש על כשל פיקוח בפרשת Wirecard).

בסיכומו של דבר, ה-SEC היא רגולטור בעל מוניטין קשוח אך מקצועי מאוד. עבור חברה או אדם ישראלי, הסתבכות עמה אינה סוף פסוק, אך דורשת התנהלות נכונה, שקולה ובליווי מומחים. ה-SEC נמצאת שם כדי להגן על המשקיעים, והדרך הנבונה ביותר היא להכיר את כלליה ולפעול במסגרתן מלכתחילה, וכך להימנע מעימותים יקרים ומסוכנים.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQs) לישראלים מול רשות ניירות ערך האמריקאית

שאלה: אני אזרח ישראלי שמעולם לא דרכתי בארה”ב. האם ה-SEC יכולה לחקור או להעניש אותי?
תשובה: כן. אם פעילותך מערבת ניירות ערך הנסחרים בארה”ב, משקיעים אמריקאים, או כל רכיב אחר שבסמכות ה-SEC, היא רשאית לפתוח בחקירה גם נגד אזרח זר. ה-SEC כבר תבעה ישראלים (ואחרים) שלא ביקרו בארה”ב מעולם, על עבירות שבוצעו מרחוק (למשל מסחר מקוון דרך האינטרנט). בפועל, אמנם אין ל-SEC סמכות לעצור אותך בישראל או לחייב אותך לבוא להעיד, אך היא יכולה לפנות לרשות הישראלית ולקבל עזרתה באיסוף ראיות. אם התיק מספיק חמור, ה-SEC יכולה גם להעביר את העניין ל-FBI ולבקש ממשרד המשפטים האמריקאי לנסות להסגיר אותך באשמה פלילית. ישראל וארה”ב חתומות על אמנת הסגרה, וכבר הוסגרו ישראלים לארה”ב בעבירות ניירות ערך (למשל קובי אלכסנדר מקומברס הוסגר מנמיביה דרך ישראל). בשורה התחתונה: מיקום גיאוגרפי בפני עצמו לא יגן עליך אם עברת על חוקי ני”ע של ארה”ב, במיוחד בעידן המסחר האלקטרוני.

שאלה: קיבלתי זימון (Subpoena) מה-SEC למסור מסמכים ולעדות. מה עליי לעשות? להתעלם?
תשובה: חד משמעית לא להתעלם! אי-ציות לזימון עלול לגרור בזיון בית משפט בארה”ב. עליך לפנות מיד לעורך דין אמריקאי המתמצא בתחום. בדרך-כלל, באמצעות עורך הדין ניתן ליצור קשר עם צוות החקירה של ה-SEC, לקבל הבהרות ואולי גם לבקש ארכה סבירה להתארגנות. יש לאסוף את כל המסמכים הרלוונטיים שברשותך (חשבוניות, תכתובות, דוחות בנק וכו’) אך לחלוטין להימנע מהשמדת ראיות, פעולה כזו כשלעצמה היא עבירה פלילית חמורה בארה”ב. עורך דינך ינחה אותך אילו מסמכים חובה למסור ואילו אולי מוגנים או שאפשר לצמצם (למשל מסמכים חסרי חשיבות שאינם נדרשים במפורש). לגבי העדות: ניתן, דרך עורך-הדין, לבחון אפשרות לתת עדות כתובה נוטריונית (תצהיר) כחלופה להתייצבות, או להתפשר על שיחת וידאו. לעולם אל תפנה בעצמך לחוקרי SEC ללא ייעוץ, כל אמירה שלך מתועדת. עורך-דין מיומן יכין אותך לעדות, יוודא שאתה מבין את השאלות ושלא תאמר בטעות דבר שגוי. שיתוף פעולה מכבד, על-פי עצת עורך דינך, יכול לפעמים לשכנע את ה-SEC שאתה “לא הכתובת” ולסיים את העניין.

שאלה: האם ה-SEC יכולה לשים אותי בכלא? מה ההבדל בין חקירת SEC להליך פלילי?
תשובה: ה-SEC עצמה לא מטילה מאסר, היא עוסקת באכיפה אזרחית. המשמעות: בתיקי SEC התוצאות הן קנסות כספיים, צווים (למשל צו מניעה מלעסוק בתפקידים מסוימים) והתחייבויות להימנע מהפרות בעתיד. לעומת זאת, אם מדובר בעבירה חמורה עם כוונה פלילית (כגון הונאת משקיעים גדולה), ייתכן שיפתח במקביל או בהמשך הליך פלילי ע”י משרד המשפטים (DOJ). בהליך פלילי אתה מואשם בבית משפט פלילי, ניצב בפני כתב אישום, והסיכון הוא מאסר וקנסות פליליים גבוהים. סטנדר ההוכחה בפלילי גבוה (“מעבר לספק סביר”) לעומת אזרחי (מאזן ההסתברות). בפועל, יש הרבה מקרים בהם אותם מעשים מובילים לשני הליכים: למשל פרשת אינסיידר טריידינג, הנאשם ישלם קנס ב-SEC וגם ירצה מאסר לפי הרשעת DOJ. היתרון היחיד, אם זוכית בפלילי, לעיתים ה-SEC תיסוג (אך לא מחויבת). זכור: ל-SEC אין סמכות להאשים פלילית, אבל היא כן מעבירה מקרים חמורים לחקירת FBI/תובעים, כך שחקירה “תמימה” של ה-SEC עלולה להתגלגל לכתב אישום פלילי. לכן יש להתייחס בכל הרצינות גם להליך האזרחי, כאילו חייך וחירותך תלויים בו, כי לעיתים קרובות כך המצב.

שאלה: אני גר בישראל. האם אני חייב לטוס לארה”ב אם מזמנים אותי להעיד?
תשובה: חוקית, ה-SEC אינה יכולה לכפות עליך לטוס. אם תבחר לא להתייצב, לכל היותר היא יכולה לפנות לבית משפט בארה”ב שיוציא צו עבורך, אך אכיפתו בישראל תדרוש הליך רשמי דרך משרד המשפטים הישראלי, וזה נדיר בתיקים אזרחיים. במקרים רבים, אם נחקר זר נמנע מלהופיע, ה-SEC פשוט תכריע בעניינו בלעדיו (למשל תגיש תביעה אזרחית ואתה תפסיד בדיפולט). עם זאת, באמצעות עו”ד, ניתן לשאת ולתת על דרכי מסירת העדות: לפעמים ה-SEC תסכים לתשאול מרחוק (בשיחת וידאו מאובטחת) או לקבל תשובות בכתב בשלב הראשון. במקרה שהנך חשוד עיקרי, ייתכן שה-SEC תתעקש שתרואיין פנים-אל-פנים, למשל, יש מקרים שהחוקרים טסים למדינה זרה בתיאום עם הרגולטור המקומי וגובים עדות שם. גם אפשרות זו קיימת דרך השת”פ עם הרשות הישראלית. לסיכום, אינך חייב לקפוץ על מטוס לכל זימון, אבל התייעץ עם עורך דינך לפני כל החלטה, אי-הופעה ללא תאום עלולה לגרום להסלמת התיק נגדך.

שאלה: האם מספיק לקחת עורך דין ישראלי שייצג אותי מול ה-SEC, או שאני חייב עורך דין אמריקאי?
תשובה: לצערנו, חובה עו”ד אמריקאי (בעל רישיון מדינה בארה”ב) כדי להגיש מסמכים ולייצג בפועל מול ה-SEC. עורכי דין ישראלים שאינם מוכרים בארה”ב לא מורשים לחתום על כתבי בי-דין אמריקאיים ולא להתייצב כנציגים בפני ועדות הרשות או בבתי המשפט בארה”ב. עם זאת, בהחלט ניתן להיעזר בעו”ד ישראלי כ”בר-סמך”, במיוחד אם יש מחסום שפה. ישנם משרדים המספקים חבילה משולבת: עו”ד אמריקאי מוביל, ובצוות יועץ ישראלי דובר עברית. כך או כך, חשוב שהפירמה המטפלת תהיה מיומנת בתיקי SEC. ענייני רגולציה אמריקאיים הם סבוכים, ולא כל עו”ד פלילי אמריקאי (מעולה ככל שיהיה) מכיר את נהלי ה-SEC. לכן התמחות ספציפית בתחום Securities Enforcement היא קריטית. בפועל, יש קומץ משרדים ידועים בניו-יורק, וושינגטון, שיקגו ולוס-אנג’לס שקנו את שמם בייצוג נושאי משרה וחברות ישראליות, וכדאי לפנות אליהם (או לפחות לייעוץ ראשוני) במצבים רציניים.

שאלה: כמה עולה לשכור עורך דין טוב בארה”ב לתיק SEC? יש דרך להוזיל עלויות?
תשובה: שכר הטרחה בארה”ב יקר. עורך דין אמריקאי בכיר בתחום ניירות הערך עשוי לגבות $500–800 לשעה, ועורכי דין מהשורה הראשונה אף חוצים $1000 לשעה. חלק מהעבודה ניתן להאציל לעורכי דין זוטרים יותר בעלות $200–400 לשעה. העלות הכוללת תלויה בשלב: אם זה רק ייעוץ קצר או מכתב תגובה, אולי תעמוד על כמה אלפי דולרים. אולם ייצוג מלא בחקירה שנמשכת חודשים, עם עיון במאות מסמכים, עלול להגיע לעשרות (ויש שראו אף מאות) אלפי דולרים. כדי לשלוט בתקציב: בקש מהמשרד הערכה כתובה של עלויות לכל שלב. אפשר גם לסכם על מקדמה (Retainer), סכום קבוע מראש שהעו”ד לא יחרוג ממנו בלי אישורך. לעיתים ניתן לחלק עבודה, למשל, לשכור עו”ד אמריקאי יקר רק לאסטרטגיה ומו”מ עם הרשות, ולצוות אליו עו”ד ישראלי זול יותר שיכין תרגומים ומסמכים. עוד טיפ: בדוק אם יש לך ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה (D&O), פוליסות כאלו לעיתים מכסות הוצאות הגנה רגולטורית. למשל, מנהל בחברה עשוי להיות זכאי שהחברה תממן את הגנתו (לעיתים קרובות חברות אכן משלמות לעורכי הדין של אנשיהן בחקירות SEC). לסיכום, אמנם יקר, אבל בהתחשב בכך שהונך וחופש הפעולה העסקי שלך על הפרק, זו הוצאה הכרחית. עדיף להשקיע בהגנה איכותית ולסיים את הפרשה מוקדם, מאשר “לחסוך”, ואז לשלם קנסות גבוהים או לספוג נזק תדמיתי מתמשך.

להלן טבלה מקיפה הסוקרת עבירות פיננסיות ורגולטוריות שטיפוסיות לפעילות אכיפה של ה-SEC, על כל אחת מהן: שם העבירה (עברית ואנגלית), הסעיף החוקי הרלוונטי, העונש המרבי הקבוע או המופעל בפועל, טיעוני ההגנה האפשריים, סוג עורך הדין המומלץ לטיפול, ותיאור קצר של העבירה:

מה זה SEC?רשות ניירות ערך האמריקאית

רשות ניירות הערך של ארצות הברית SEC היא סוכנות עצמאית של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, שנוצרה בעקבות קריסת וול סטריט בשנת 1929. מטרתה העיקרית היא לאכוף חוקים נגד מניפולציות שוק.

ה-SEC, שנוצר על ידי סעיף 4 של חוק ניירות הערך משנת 1934 (כיום מקודד כ -15 USC § 78d ומכונה בדרך כלל חוק הבורסה או חוק 1934), אוכף את חוק ניירות הערך משנת 1933, חוק שטרי החוב לנאמנות משנת 1939, חוק חברות ההשקעות משנת 1940, חוק יועצי ההשקעות משנת 1940 וחוק סרבנס-אוקסלי משנת 2002, בין היתר.

סקירה כללית
לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) יש משימה בת שלושה חלקים: להגן על משקיעים; לשמור על שווקים הוגנים, מסודרים ויעילים; ולקדם הקמת הון.

כדי למלא את חובתה, ה-SEC אוכפת את הדרישה הסטטוטורית שחברות ציבוריות וגופים מפוקחים אחרים יגישו דוחות רבעוניים ושנתיים, כמו גם גילויים תקופתיים אחרים. בנוסף לדוחות כספיים שנתיים, מנהלי החברה חייבים לספק תיאור נרטיבי, הנקרא ” דיון וניתוח ניהולי ” (MD&A), המתאר את שנת הפעילות הקודמת ומסביר כיצד החברה הצליחה בתקופה זו. MD&A מתייחס בדרך כלל לשנה הקרובה, ומתווה יעדים עתידיים וגישות לפרויקטים חדשים.

דוחות רבעוניים וחצי-שנתיים של חברות ציבוריות חיוניים למשקיעים לקבלת החלטות נכונות בעת השקעה בשוקי הון. בניגוד לבנקאות, השקעה בשוקי הון אינה מובטחת על ידי הממשלה הפדרלית. יש לשקול את הפוטנציאל לרווחים גדולים מול זה של הפסדים ניכרים. גילוי חובה של מידע פיננסי ומידע אחר אודות המנפיק ונייר הערך עצמו מעניק לאנשים פרטיים כמו גם למוסדות גדולים את אותן עובדות בסיסיות אודות החברות הציבוריות בהן הם משקיעים, ובכך מגביר את הבדיקה הציבורית תוך צמצום סחר פנים והונאה.

בניסיון ליצור תנאי משחק שוויוניים עבור כל המשקיעים, ה-SEC מתחזקת מסד נתונים מקוון בשם EDGAR (מערכת איסוף, ניתוח ואחזור נתונים אלקטרונית) שממנו משקיעים יכולים לגשת למידע שהוגש לסוכנות, כגון דוחות.
אותה מערכת מקוונת מקבלת גם טיפים ותלונות ממשקיעים כדי לסייע ל-SEC לאתר מפירי חוקי ניירות ערך, וכן מציעה פרסומים בנושאים הקשורים להשקעות לחינוך הציבור.
ה-SEC מקיימת מדיניות קפדנית של הימנעות מלהגיב על קיומה או מצבה של כל חקירה מתמשכת.

היסטוריה
לפני חקיקת חוקי ניירות הערך הפדרליים והקמת ה-SEC, מסחר בניירות ערך נשלט על ידי חוקי ” השמיים הכחולים”. חוקים אלה נחקקו ונאכפו ברמת המדינה והסדירו את ההנפקה והמכירה של ניירות ערך כדי להגן על הציבור מפני הונאה. למרות שההוראות הספציפיות של חוקים אלה השתנו בין מדינות, כולם דרשו רישום של כל ההנפקות והמכירות של ניירות ערך, כמו גם של כל סוכן מניות וחברת ברוקרים בארה”ב.
עם זאת, חוקי “השמיים הכחולים” נחשבו בדרך כלל כלא יעילים.
לדוגמה, כבר בשנת 1915, איגוד בנקאי ההשקעות אמר לחבריו שהם יכולים לעקוף את חוקי “השמיים הכחולים” על ידי ביצוע הצעות ניירות ערך מעבר לגבולות המדינה באמצעות הדואר.

ייסוד
ראו גם: חוק ניירות ערך משנת 1933 וחוק בורסת ניירות ערך משנת 1934
סמכותה של ה-SEC נקבעה על ידי חוק ניירות הערך משנת 1933 וחוק הבורסה לניירות ערך משנת 1934; שני החוקים נחשבים לחלק מתוכנית הניו דיל של פרנקלין ד. רוזוולט.

לאחר דיוני ועדת פקורה על ניצול לרעה והונאות בשוקי ניירות ערך, העביר הקונגרס את חוק ניירות הערך משנת 1933 סעיף 77א לחוק ניירות הערך של 15 USC, אשר מסדיר באופן פדרלי הנפקות מקוריות של ניירות ערך מעבר לגבולות המדינה, בעיקר על ידי דרישה שחברות המנפיקות ירשום הפצות לפני המכירה כדי שמשקיעים יוכלו לגשת למידע פיננסי בסיסי ולקבל החלטות מושכלות. בשנה הראשונה לחקיקת החוק, אכיפת החוק הייתה בידי ועדת הסחר הפדרלית.

חוק ניירות הערך משנת 1934 סעיף 78d ב -15 USC מסדיר שווקים משניים לניירות ערך. חוק 1934 מסדיר מסחר משני בין יחידים וחברות, שלעתים קרובות אינם קשורים למנפיקים המקוריים של ניירות הערך. הישויות הנמצאות תחת סמכות ה-SEC כוללות בורסות ניירות ערך עם זירות מסחר פיזיות כמו בורסת ניו יורק, ארגונים הרגולציה העצמית, מועצת קביעת הכללים העירונית לניירות ערך, נאסד”ק, מערכות מסחר אלטרנטיביות וכל אדם אחר המעורב בעסקאות עבור חשבונות אחרים. סעיף 4 לחוק 1934 העביר את סמכות האכיפה של ה-FTC במסגרת חוק 1933 לרשות ניירות ערך החדשה והטיל על הוועדה החדשה את אכיפת שני החוקים.

בשנת 1934 מינה רוזוולט את חברו ג’וזף פ. קנדי, מולטי-מיליונר, איש כספים ומנהיג בקהילה האירית-אמריקאית שבנה את דרכו בעצמו, כיו”ר רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC). רוזוולט בחר בקנדי בין היתר על סמך ניסיונו בוול סטריט. שניים מחמשת הנציבים האחרים היו ג’יימס מ. לנדיס ופרדיננד פקורה. קנדי ​​הוסיף מספר עורכי דין צעירים ואינטליגנטים לצוות ה-SEC, ביניהם ויליאם או. דאגלס ואייב פורטס, שניהם הפכו מאוחר יותר לשופטי בית המשפט העליון.

צוותו של קנדי ​​הגדיר ארבע משימות עבור הוועדה החדשה: (1) להשיב את אמון המשקיעים בשוק ניירות הערך, שכמעט קרס; (2) להשיב את שלמות שוקי ניירות הערך על ידי העמדה לדין וסילוק של פרקטיקות הונאה ולא תקינות המכוונות למשקיעים; (3) לשים קץ למסחר פנים של מיליוני דולרים על ידי בכירים בתאגידים גדולים; ו-(4) להקים מערכת רישום מורכבת ואוניברסלית לניירות ערך הנמכרים באמריקה, עם מערכת ברורה של מועדים, כללים והנחיות. ה-SEC הצליחה; קנדי ​​הבטיח לקהילת העסקים האמריקאית כי הם לא יוטעו, יטעו וינוצלו עוד על ידי וול סטריט. הוא הפך למעודד של משקיעים מן השורה לחזור לשוק ולאפשר לכלכלה לצמוח שוב.

בין נציגי ויושבי ראש מאוחרים יותר של ה-SEC נמנו ויליאם או. דאגלס, ג’רום פרנק וויליאם ג’יי קייסי.

מאז 1994, ניתן לגשת לרוב הצהרות הרישום (והחומרים הנלווים) שהוגשו לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) דרך המערכת המקוונת של ה-SEC, EDGAR.

המאה ה-21
בשנת 2019, החברה ההיסטורית של רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) הציגה גלריה מקוונת כדי להמחיש את השינויים במבנה שוק ניירות הערך בארה”ב מאז שנות ה-30. הגלריה המקוונת מציגה היסטוריה נרטיבית הנתמכת על ידי עשרות מסמכים, מאמרים, ראיונות, תמונות וסרטונים.

יושבי ראש

1 ג’וזף פ. קנדי ​​האב ג’וזף פ. קנדי ​​האב מסצ’וסטס 30 ביוני, 1934 23 בספטמבר, 1935 שנה אחת, 85 ימים רוזוולט
2 ג’יימס מ. לנדיס ג’יימס מ. לנדיס מסצ’וסטס 23 בספטמבר, 1935 15 בספטמבר, 1937 שנה אחת, 357 ימים רוזוולט
3 ויליאם או. דאגלס ויליאם או. דאגלס קונטיקט 17 באוגוסט, 1937 15 באפריל, 1939 שנה אחת, 241 ימים רוזוולט
4 ג’רום פרנק ג’רום פרנק אילינוי 18 במאי, 1939 9 באפריל, 1941 שנה אחת, 326 ימים רוזוולט
5 אדוארד סי. אייכר אדוארד סי. אייכר איווה 9 באפריל, 1941 20 בינואר, 1942 286 ימים רוזוולט
6 גנסון פרסל גנסון פרסל 20 בינואר, 1942 30 ביוני, 1946 4 שנים, 161 ימים רוזוולט
7 ג’יימס ג’יי קאפרי 23 ביולי, 1946 31 בדצמבר, 1947 שנה אחת, 161 ימים טרומן
8 אדמונד מ. הנרהאן ניו יורק 18 במאי, 1948 3 בנובמבר 1949 שנה אחת, 169 ימים טרומן
9 הארי א. מקדונלד 4 בנובמבר 1949 25 בפברואר, 1952 שנתיים, 113 ימים טרומן
10 דונלד סי. קוק מישיגן 26 בפברואר, 1952 17 ביוני, 1953 שנה אחת, 111 ימים טרומן
11 ראלף ה. דמלר פנסילבניה 27 ביוני, 1953 25 במאי, 1955 שנה אחת, 332 ימים אייזנהאואר
12 ג’יי סינקלייר ארמסטרונג ניו יורק 25 במאי, 1955 27 ביוני, 1957 שנתיים, 33 ימים אייזנהאואר
13 אדוארד נ. גדסבי מסצ’וסטס 20 באוגוסט, 1957 26 במרץ, 1961 3 שנים, 218 ימים אייזנהאואר
14 ויליאם ל. קארי 27 במרץ, 1961 20 באוגוסט, 1964 3 שנים, 146 ימים קנדי
15 מנואל פ. כהן 20 באוגוסט, 1964 22 בפברואר, 1969 4 שנים, 186 ימים ג’ונסון
16 האמר באדג’ האמר ה. באדג’ איידהו 22 בפברואר, 1969 2 בינואר, 1971 שנה אחת, 314 ימים ניקסון
17 ויליאם ג’יי קייסי ויליאם ג’יי קייסי ניו יורק 14 באפריל, 1971 2 בפברואר, 1973 שנה אחת, 294 ימים ניקסון
18 ג. ברדפורד קוק נברסקה 3 במרץ, 1973 16 במאי, 1973 74 ימים ניקסון
19 ריי גארט ג’וניור אילינוי 6 באוגוסט, 1973 28 באוקטובר, 1975 שנתיים, 83 ימים ניקסון
20 רודריק מ. הילס קליפורניה 28 באוקטובר, 1975 10 באפריל, 1977 שנה אחת, 164 ימים לחצות
21 הרולד מ. וויליאמס קליפורניה 18 באפריל, 1977 1 במרץ, 1981 3 שנים, 317 ימים עגלון
22 ג’ון אס.אר. שאד 6 במאי, 1981 18 ביוני, 1987 6 שנים, 43 ימים רייגן
23 דיוויד סטרטוונט רודר אילינוי 7 באוגוסט, 1987 30 בספטמבר, 1989 שנתיים, 54 ימים רייגן
24 ריצ’רד סי. ברידן ניו יורק 11 באוקטובר, 1989 7 במאי, 1993 3 שנים, 208 ימים בוש האב
– מרי שפירו מרי שפירו (משחקת) ניו יורק 7 במאי, 1993 27 ביולי, 1993 81 ימים קלינטון
25 ארתור לויט ארתור לויט ניו יורק 27 ביולי, 1993 9 בפברואר, 2001 7 שנים, 227 ימים קלינטון
26 הארווי פיט ניו יורק 3 באוגוסט, 2001 18 בפברואר, 2003 שנה אחת, 199 ימים בוש ג’וניור
27 ויליאם ה. דונלדסון ויליאם ה. דונלדסון ניו יורק 18 בפברואר, 2003 30 ביוני, 2005 שנתיים, 132 ימים בוש ג’וניור
28 כריסטופר קוקס כריסטופר קוקס קליפורניה 3 באוגוסט, 2005 20 בינואר, 2009 3 שנים, 170 ימים בוש ג’וניור
29 מרי שפירו מרי שפירו ניו יורק 27 בינואר, 2009 14 בדצמבר, 2012 3 שנים, 322 ימים אובמה
30 אליס ב. וולטר אליס ב. וולטר ניו יורק 14 בדצמבר, 2012 10 באפריל, 2013 117 ימים אובמה
31 מרי ג’ו ווייט מרי ג’ו ווייט ניו יורק 10 באפריל, 2013 20 בינואר, 2017 3 שנים, 285 ימים אובמה
– מייקל פיוור מייקל פיוווואר (משחק) וושינגטון די.סי. 20 בינואר, 2017 4 במאי, 2017 104 ימים חברמן
32 ג’יי קלייטון (עורך דין) ג’יי קלייטון פנסילבניה 4 במאי, 2017 23 בדצמבר, 2020 3 שנים, 233 ימים חברמן
– אלעד רויזמן אלעד רויזמן (משחק) מיין 24 בדצמבר, 2020 20 בינואר, 2021 27 ימים חברמן
– אליסון לי אליסון לי (משחקת) וושינגטון די.סי. 20 בינואר, 2021 17 באפריל, 2021 87 ימים ביידן
33 גארי גנסלר גארי גנסלר מרילנד 17 באפריל, 2021 20 בינואר, 2025 3 שנים, 278 ימים ביידן
– מארק אויידה מארק אוידה (משחק) קליפורניה 20 בינואר, 2025 21 באפריל, 2025 91 ימים חברמן
34 פול ס. אטקינס פול ס. אטקינס וירג’יניה 21 באפריל, 2025 להציג 17 ימים חברמן
מבנה ארגוני
חברי הוועדה
ערך מורחב: רשימת חברי רשות ניירות ערך
לוועדה חמישה נציבים הממונים על ידי נשיא ארצות הברית. לא יותר משלושה נציבים רשאים להשתייך לאותה מפלגה פוליטית. כהונתם נמשכת חמש שנים ומדורגת כך שכהונתו של נציב אחד מסתיימת ב-5 ביוני בכל שנה. השירות יכול להימשך עד שמונה עשר חודשים נוספים לאחר תום כהונתו.

הנשיא גם ממנה אחד הנציבים כיו”ר, המנכ”ל הבכיר של ה-SEC. עם זאת, לנשיא אין את הסמכות לפטר את הנציבים הממונים, הוראה שנקבעה כדי להבטיח את עצמאותה של ה-SEC.
סוגיה זו התעוררה במהלך המשבר הפיננסי של 2008 וקמפיין הנשיאות של ג’ון מקיין ב-2008.

הנציבים הנוכחיים
חברי הדירקטוריון הנוכחיים נכון ל-21 באפריל 2025 :

מצב שם צד נכנס לתפקידו תקופת התפוגה פגה
כסא פול ס. אטקינס רפובליקני 21 באפריל, 2025 5 ביוני, 2026
חבר הסטר פירס רפובליקני 11 בינואר, 2018 5 ביוני, 2025
חבר קרוליין א. קרנשו דמוקרטי 17 באוגוסט, 2020 5 ביוני, 2024
חבר מארק אויידה רפובליקני 30 ביוני, 2022 5 ביוני, 2028
חבר ריק — — 5 ביוני, 2027
חטיבות

מטה רשות ניירות הערך האמריקאית בוושינגטון הבירה, ליד תחנת וושינגטון יוניון
בתוך ה-SEC, ישנן שש חטיבות, שבסיסן בוושינגטון הבירה

חטיבות ה-SEC הן:

מימון תאגיד
מסחר ושווקים
ניהול השקעות
אכיפה
ניתוח כלכלי וסיכונים
בחינות
מימון תאגידים הוא החטיבה המפקחת על הגילוי המבוצע על ידי חברות ציבוריות, כמו גם על רישום עסקאות, כגון מיזוגים, שבוצעו על ידי חברות. החטיבה אחראית גם על תפעול EDGAR.

חטיבת המסחר והשווקים מפקחת על ארגונים הרגולציה העצמית (SRO) כגון רשות הרגולציה של התעשייה הפיננסית (FINRA) ומועצת קביעת הכללים העירונית לניירות ערך (MSRB) וכל חברות הברוקרים-דילרים ובתי ההשקעות. חטיבה זו גם מפרשת שינויים מוצעים בתקנות ומפקחת על פעילות התעשייה. בפועל, ה-SEC מאצילת את רוב סמכות האכיפה והקביעת הכללים שלה ל-FINRA. למעשה, כל חברות המסחר שאינן מוסדרות על ידי SROs אחרות חייבות להירשם כחברות ב-FINRA. אנשים הסוחרים בניירות ערך חייבים לעבור בחינות שמנהלת FINRA כדי להפוך לנציגים רשומים.

חטיבת ניהול ההשקעות מפקחת על חברות השקעה רשומות, הכוללות קרנות נאמנות, וכן יועצי השקעות רשומים. גופים אלה כפופים לרגולציה נרחבת במסגרת חוקי ניירות ערך פדרליים שונים. חטיבת ניהול ההשקעות מנהלת חוקי ניירות ערך פדרליים שונים, ובפרט, חוק חברות ההשקעות משנת 1940 וחוק יועצי ההשקעות משנת 1940.

תחומי אחריותה של חטיבה זו כוללים:

סיוע לוועדה בפירוש חוקים ותקנות עבור הציבור ועבור צוותי הפיקוח והאכיפה של ה-SEC;
מענה לבקשות אי-פעולה ובקשות לסעד פטור;
סקירת דוחות של חברות השקעות ויועצי השקעות;
סיוע לוועדה בענייני אכיפה הקשורים לחברות השקעה ויועצים;
ייעוץ לוועדה בנוגע להתאמת כללי ה-SEC לנסיבות חדשות.

חטיבת האכיפה חוקרת הפרות של חוקי ותקנות ניירות ערך כדי להגיש תביעות משפטיות נגד מפירי חוק לכאורה. זוהי החטיבה הגדולה ביותר מבחינת מספר עובדים ותקציב, ומשאביה גדלו ביותר מ-50% מאז המשבר הפיננסי של 2008. ה-SEC יכולה להגיש תביעה אזרחית בבית משפט מחוזי בארה”ב, או הליך מנהלי הנדון על ידי שופט מנהלי עצמאי (ALJ). ל-SEC אין סמכות פלילית, אך היא רשאית להפנות עניינים לתובעים ממלכתיים ופדרליים.

חטיבת ניתוח הסיכונים והכלכלי (DERA) הוקמה בספטמבר 2009 כדי לשלב כלכלה פיננסית וניתוח נתונים קפדני במשימה המרכזית של ה-SEC. החטיבה מעורבת בכל מגוון פעילויות ה-SEC, כולל קביעת מדיניות, קביעת כללים, אכיפה ובחינה. כ”מכון המחקר” של הסוכנות, DERA מסתמכת על מגוון תחומים אקדמיים, גישות כמותיות ולא כמותיות, וידע במוסדות ובפרקטיקות השוק כדי לסייע לוועדה לגשת לעניינים מורכבים באור חדש. DERA מסייעת גם במאמצי הוועדה לזהות, לנתח ולהגיב לסיכונים ומגמות, כולל אלו הקשורים למוצרים ואסטרטגיות פיננסיות חדשות. באמצעות מגוון ואופי פעילותה, DERA ממלאת את התפקיד הקריטי של קידום מאמצים משותפים ברחבי הסוכנות ופריצת מחיצות שאחרת עלולות להגביל את השפעת המומחיות המוסדית של הסוכנות. פעילויות החטיבה כוללות מתן ניתוחים כלכליים וסטטיסטיים מפורטים ואיכותיים, ומומחיות נושאית ספציפית לוועדה ולחטיבות/משרדים אחרים ופיתוח כלים וניתוחים אנליטיים מותאמים אישית כדי לזהות באופן יזום סיכוני שוק המעידים על הפרות אפשריות של חוקי ניירות ערך פדרליים. באמצעות נתונים, צוות ה-DERA יוצר תוכניות אנליטיות שנועדו לזהות דפוסים ולזהות סיכונים, מה שמאפשר לחטיבות ולמשרדים של הוועדה לפרוס משאבים נדירים המכוונים להתנהגות בלתי הולמת אפשרית. ה-DERA מאכלס גם את הכלכלן הראשי של הוועדה.

חטיבת הבחינות מנהלת את תוכנית הבחינות הלאומית של ה-SEC.
משימת החטיבה היא להגן על משקיעים, להבטיח שלמות שוק ולתמוך ביצירת הון אחראי באמצעות אסטרטגיות ממוקדות סיכון אשר: (1) משפרות את הציות; (2) מונעות הונאה; (3) מנטרות סיכונים; ו-(4) מיישמות מדיניות.
תוצאות הבחינות של החטיבה משמשות את ה-SEC כדי ליידע יוזמות קביעת כללים, לזהות ולנטר סיכונים, לשפר את נוהלי התעשייה ולרדוף אחר התנהגות בלתי הולמת.

משרדים אזוריים
ישנם 11 משרדים אזוריים ברחבי ארה”ב, המפורטים להלן יחד עם שם המנהל האזורי הרלוונטי.

אטלנטה – נקיה האקוורת’ ג’ונס
בוסטון – סילבסטר א. פונטס
שיקגו – דניאל גרגוס
דנבר – ג’ייסון ברט
פורט וורת’ – אריק ר. ורנר
לוס אנג’לס – קתרין זולאדז, ג’יי סינדי איסון
מיאמי – אריק א. בוסטילו
ניו יורק סיטי – אנטוניה מ.
פילדלפיה – ניקולס פ. גריפו
סולט לייק סיטי – טרייסי ס. קומבס
סן פרנסיסקו – מוניק וינקלר

בין משרדי ה-SEC נמצאים:

משרד היועץ המשפטי, המשמש כ”עורך הדין” של הסוכנות בפני בתי משפט פדרליים לערעורים ומספק ייעוץ משפטי לוועדה ולמחלקות ומשרדים אחרים של ה-SEC;
משרד החשבונאי הראשי, אשר קובע ואוכף את מדיניות החשבונאות והביקורת שנקבעה על ידי ה-SEC. משרד זה מילא תפקיד בתחומים כמו עבודה עם מועצת התקנים החשבונאיים הפיננסיים לפיתוח עקרונות חשבונאיים מקובלים, מועצת הפיקוח על חשבונאות חברות ציבוריות בפיתוח דרישות ביקורת, ומועצת התקנים החשבונאיים הבינלאומית בקידום פיתוח תקני דיווח כספי בינלאומיים ;
משרד הציות, הפיקוח והבדיקות, אשר מפקח על ברוקרים-דילרים, בורסות, סוכנויות דירוג אשראי, חברות השקעה רשומות, כולל חברות השקעה סגורות ופתוחות קרנות נאמנות, קרנות כספים ויועצי השקעות רשומים ;
משרד העניינים הבינלאומיים, המייצג את ה-SEC בחו”ל ומנהל משא ומתן על הסכמי שיתוף מידע בינלאומיים לאכיפה, מפתח את מדיניות הרגולציה הבינלאומית של ה-SEC בתחומים כמו הכרה הדדית, ומסייע בפיתוח סטנדרטים רגולטוריים בינלאומיים באמצעות ארגונים כמו הארגון הבינלאומי של נציבות ניירות ערך ופורום היציבות הפיננסית ; ו
משרד טכנולוגיית המידע, התומך בוועדה ובצוות בטכנולוגיית המידע, כולל פיתוח יישומים, תפעול והנדסת תשתיות, תמיכת משתמשים, ניהול תוכניות IT, תכנון הון, אבטחה וארכיטקטורת ארגון.

המפקח הכללי. ה-SEC הודיעה בינואר 2013 כי מינתה את קרל הוקר למפקח הכללי החדש. יש לו צוות של 22 איש.

משרד חושפי השחיתויות של ה-SEC מספק סיוע ומידע מחושפי שחיתויות היודעים על הפרות אפשריות של חוקי ניירות ערך: זה יכול להיות בין כלי הנשק החזקים ביותר במאגר אכיפת החוק של רשות ניירות ערך. נוצר על ידי סעיף 922 של חוק הרפורמה והגנת הצרכן של דוד-פרנק בוול סטריט. חוק הרפורמה והגנת הצרכן של דוד-פרנק בוול סטריט תיקן את חוק הבורסה לניירות ערך משנת 1934 (“חוק הבורסה”) על ידי, בין היתר, הוספת סעיף 21F, שכותרתו “תמריצים והגנה לחושפי שחיתויות בניירות ערך”. סעיף 21F מורה לוועדה להעניק פרסים כספיים לאנשים זכאים המספקים מרצונם מידע מקורי המוביל לפעולות אכיפה מוצלחות של הוועדה וכתוצאה מכך הטלת סנקציות כספיות מעל 1,000,000 דולר, ולפעולות קשורות מסוימות מוצלחות.

תקשורת
מכתבי תגובה
מכתבי תגובה מונפקים על ידי חטיבת מימון התאגידים של ה-SEC בתגובה להגשה פומבית של חברה. מכתב זה, שבתחילה היה פרטי, מכיל רשימה מפורטת של בקשות מה-SEC. כל הערה במכתב מבקשת מהמגיש לספק מידע נוסף, לשנות את המסמכים שהגיש, או לשנות את אופן הגילוי שלהם במסמכים עתידיים. על המגיש להשיב לכל סעיף במכתב ההערה. ה-SEC רשאית לאחר מכן להשיב עם הערות המשך. התכתבות זו מתפרסמת מאוחר יותר.

באוקטובר 2001 כתבה ה-SEC לחברת CA, Inc., ובו עסקה ב-15 סעיפים, רובם בנוגע לחשבונאות של CA, כולל 5 בנוגע להכרה בהכנסות. מנכ”ל CA, שאליו נכתב המכתב, הודה באשמה בהונאה ב-CA בשנת 2004.

ביוני 2004, הודיעה ה-SEC כי תפרסם בפומבי את כל מכתבי ההערות, כדי לאפשר למשקיעים גישה למידע המופיע בהם. ניתוח של הגשות רגולטוריות במאי 2006 ב-12 החודשים שקדמו לכך הצביע על כך שה-SEC לא השיגה את מה שאמרה שתעשה. הניתוח מצא 212 חברות שדיווחו על קבלת מכתבי הערות מה-SEC, אך רק 21 מכתבים עבור חברות אלו פורסמו באתר האינטרנט של ה-SEC. ג’ון וו. ווייט, ראש חטיבת מימון התאגידים, אמר לניו יורק טיימס בשנת 2006: “כעת פתרנו את המכשולים של פרסום המידע… אנו צופים מספר משמעותי של פרסומים חדשים בחודשים הקרובים.

מכתבי אי-פעולה
מכתבי אי-פעולה הם מכתבים של צוות ה-SEC המציינים כי הצוות לא ימליץ לוועדה כי ה-SEC ינקוט בפעולת אכיפה נגד אדם או חברה אם ישות זו תעסוק בפעולה מסוימת. מכתבים אלה נשלחים בתגובה לבקשות המוגשות כאשר הסטטוס המשפטי של פעילות אינו ברור. מכתבים אלה מתפרסמים לציבור ומגדילים את גוף הידע לגבי מה בדיוק מותר ומה אסור.
הם מייצגים את פרשנויות הצוות לחוקי ניירות הערך, ולמרות שהם משכנעים, אינם מחייבים את בתי המשפט.

שימוש אחד כזה, בין השנים 1975 ל-2007, היה עם ארגון הדירוג הסטטיסטי המוכר ברמה הארצית (NRSRO), סוכנות דירוג אשראי המנפיקה דירוגי אשראי שה-SEC מתירה לחברות פיננסיות אחרות להשתמש בהם למטרות רגולטוריות מסוימות.

ביצועי עיבוד חוק חופש המידע
בניתוח האחרון של המרכז לממשל אפקטיבי, שפורסם בשנת 2015, של 15 סוכנויות פדרליות המקבלות את מספר הבקשות הרב ביותר במסגרת חוק חופש המידע (FOIA) (תוך שימוש בנתונים משנת 2012 ו-2013, השנים האחרונות הזמינות), ה-SEC הייתה בין 5 הסוכנויות בעלות הביצועים הנמוכים ביותר, וקיבלה ציון D− לאחר שקיבלה 61 נקודות מתוך 100 אפשריות, כלומר לא קיבלה ציון כללי משביע רצון. היא הידרדרה מציון D− בשנת 2013.

פעולות
רשימת פעולות אכיפה עיקריות של ה-SEC (2009–2012)
ערך מורחב: רשימת פעולות אכיפה עיקריות של ה-SEC (2009–12)
מחלקת האכיפה של ה-SEC נקטה במספר פעולות מרכזיות בשנים 2009–2012.

פעולה רגולטורית במשבר האשראי
ב-17 בספטמבר 2008 הכריזה ה-SEC על כללים חדשים ומחמירים לאיסור כל צורות של ” מכירה בחסר עירום ” (naked short selling) כאמצעי להפחתת התנודתיות בשווקים סוערים.

ה-SEC חקרה מקרים בהם אנשים ניסו לתמרן את השוק על ידי הפצת שמועות כוזבות על מוסדות פיננסיים מסוימים. הוועדה חקרה גם אי סדרים במסחר ושיטות מכירה שורט פוגעניות. מנהלי קרנות גידור, ברוקרים-דילרים ומשקיעים מוסדיים התבקשו גם לחשוף תחת שבועה מידע מסוים הנוגע לעמדותיהם בחוזי החלף של אשראי ברירת מחדל.
הוועדה גם ניהלה משא ומתן על ההסדרי ההסדר הגדולים ביותר בתולדות ה-SEC (כ-51 מיליארד דולר בסך הכל) מטעם משקיעים שרכשו ניירות ערך בריבית מכירה פומבית משישה מוסדות פיננסיים שונים.

כשלים רגולטוריים
רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) ספגה ביקורת “על היותה ‘מהוססת ופחדנית’ מדי בהתמודדות עם מעשים רעים בוול סטריט “, ועל כך שעשתה “עבודה גרועה במיוחד בהעמדת מנהלים לדין”.

כריסטופר קוקס, יו”ר ה-SEC לשעבר, הכיר בכשלונותיו המרובים של הארגון בנוגע להונאת ברנרד מיידוף. החל מחקירה בשנת 1992 על קרן הזנה של מיידוף שהשקיעה רק עם מיידוף, ואשר, על פי ה-SEC, הבטיחה תשואות “יציבות באופן מוזר”, ה-SEC לא חקרה אינדיקציות לכך שמשהו לא כשורה בחברת ההשקעות של מיידוף. ה-SEC הואשמה בהחמצת דגלים אדומים רבים ובהתעלמות מרמזים על ההונאה לכאורה של מיידוף.

כתוצאה מכך, קוקס אמר כי תיפתח חקירה בנוגע ל”כל קשרי הצוות ומערכות היחסים שלהם עם משפחת מיידוף והחברה, והשפעתם, אם בכלל, על החלטות הצוות בנוגע לחברה”. עוזר מנהל משרד חקירות הציות של ה-SEC, אריק סוונסון, פגש את אחייניתו של מיידוף, שאנה מיידוף, כאשר סוונסון ניהלה בדיקה של ה-SEC האם ברנרד מיידוף ניהל תרמית פונזי מכיוון שהייתה עורכת הדין לציות של המשרד. החקירה נסגרה, וסוונסון עזבה לאחר מכן את ה-SEC ונישאה לשאנה מיידוף.

כ-45 אחוז מהמשקיעים המוסדיים סברו כי פיקוח טוב יותר מצד ה-SEC היה יכול למנוע את הונאת מיידוף. הארי מרקופולוס התלונן במשרד ה-SEC בבוסטון בשנת 2000, ואמר לצוות ה-SEC שעליהם לחקור את מיידוף משום שלא ניתן היה להפיק באופן חוקי את הרווחים שמיידוף טען באמצעות אסטרטגיות ההשקעה שלטענתו השתמש בהן.

ביוני 2010, ה-SEC יישבה תביעה לפיטורים שלא כדין עם עורך הדין לשעבר לאכיפת חוק של ה-SEC, גארי ג’יי אגירה, שפוטר בספטמבר 2005 בעקבות ניסיונו לזמן את דמותו של ג’ון ג’יי מאק מוול סטריט, בתיק סחר פנים הקשור לקרן הגידור פקווט קפיטל מנג’מנט ; מרי ג’ו ווייט, שכיהנה מאוחר יותר כיו”ר ה-SEC, ייצגה באותה עת את מורגן סטנלי והייתה מעורבת בתיק זה. בעוד שתיק הסחר הפנימי נסגר באותה עת, חודש לפני הסדר ה-SEC עם אגירה, ה-SEC הגישה כתבי אישום נגד פקווט. הסנאט פרסם דו”ח באוגוסט 2007 המפרט את הנושא וקרא לרפורמה ב-SEC.

ב-26 בספטמבר 2016, הסנאטור הדמוקרטי מארק וורנר שלח מכתב לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) וביקש מהם להעריך האם משטר הגילוי הנוכחי הולם, תוך ציון מספר הגילויים הנמוך של חברות עד כה.

כשלים במשרד המפקח הכללי
בשנת 2009, פרויקט הפיקוח הממשלתי, קבוצת פיקוח ממשלתית, שלח מכתב לקונגרס ובו מתח ביקורת על ה-SEC על כישלונה ביישום יותר ממחצית ההמלצות שהוגשו לה על ידי המפקח הכללי שלה. על פי POGO, בשנתיים הקודמות, ה-SEC לא נקטה פעולה בנוגע ל-27 מתוך 52 רפורמות שהוצעו בדוחות המפקח הכללי, ועדיין היה לה סטטוס “בהמתנה” בנוגע ל-197 מתוך 312 ההמלצות שהוגשו בדוחות הביקורת. חלק מההמלצות כללו הטלת צעדים משמעתיים נגד עובדי SEC המקבלים מתנות בלתי הולמות או טובות הנאה אחרות מחברות פיננסיות, וחקירה ודיווח על הסיבות לכישלונות בגילוי תרמית הפונזי של מיידוף.

במאמר שפורסם בשנת 2011 על ידי מאט טייבי ב”רולינג סטון”, רואיינו עובדים לשעבר של ה-SEC והגיבו בצורה שלילית על משרד המפקח הכללי (OIG) של ה-SEC. פנייה ל-OIG הייתה “ידועה כהרס קריירה”.

עקב חששות שהעלה דיוויד פ. וובר, לשעבר חוקר ראשי של ה-SEC, בנוגע להתנהלותו של המפקח הכללי של ה-SEC, ה. דיוויד קוץ, הובא המפקח הכללי דיוויד סי. וויליאמס משירות הדואר של ארה”ב לערוך בדיקה עצמאית וחיצונית של התנהלותו הלא הולמת לכאורה של קוץ בשנת 2012. וויליאמס הגיע למסקנה בדו”ח בן 66 העמודים שלו שקוץ הפר את כללי האתיקה בכך שפיקח על חקירות שכללו אנשים שאיתם היה לו ניגודי עניינים עקב “יחסים אישיים”. הדו”ח הטיל ספק בעבודתו של קוץ בחקירת מיידוף, בין היתר, משום שקוץ היה “חבר טוב מאוד” של מרקופולוס. הוא הגיע למסקנה כי בעוד שלא ברור מתי קוץ ומרקופולוס הפכו לחברים, הדבר היה מפר את כללי האתיקה של ארה”ב אם מערכת היחסים ביניהם החלה לפני או במהלך חקירת מיידוף של קוץ. הדו”ח קבע גם כי קוץ עצמו “נראה כבעל ניגוד עניינים” ולא היה צריך לפתוח בחקירה בסטנדפורד, משום שהיה מיודד עם עורכת דין שייצגה קורבנות ההונאה.

השמדת מסמכים
לדברי דארסי פלין, עובדת לשעבר של ה-SEC וחושפת שחיתויות, שדווחה גם על ידי טייבי, הסוכנות השמידה באופן שגרתי אלפי מסמכים הקשורים לחקירות ראשוניות של פשעים לכאורה שבוצעו על ידי דויטשה בנק, גולדמן זאקס, ליהמן ברדרס, SAC קפיטל וחברות פיננסיות אחרות המעורבות במיתון הגדול, אותן ה-SEC אמורה הייתה לפקח. המסמכים כללו את אלה הנוגעים ל”עניינים תחת חקירה “, או MUI, השם שה-SEC נותנת לשלבים הראשונים של תהליך החקירה. מסורת ההשמדה החלה כבר בשנות ה-90. פעילות זו של ה-SEC גרמה בסופו של דבר לסכסוך עם מינהל הארכיונים והרשומות הלאומי כאשר היא נחשפה בפניהם בשנת 2010 על ידי פלין. פלין תיאר גם פגישה ב-SEC שבה דנו בכירים בסירוב להודות שההשמדה התרחשה, משום שהיא הייתה ככל הנראה בלתי חוקית.

הסנאטור הרפובליקני מאיווה, צ’ארלס גראסלי, בין היתר, שם לב לקריאתו של פלין להגנה כמדווח שחיתויות, ולסיפור על נהלי טיפול המסמכים של הסוכנות. ה-SEC פרסמה הצהרה בהגנה על נהליה.
NPR ציטט את פרופסור ג’יי בראון מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת דנבר שטורם שאמר: “ההשקפה הראשונית שלי על כך היא שמדובר בסערה בקומקום”, ואת ג’ייקוב פרנקל, עורך דין לניירות ערך באזור וושינגטון הבירה, שאמר למעשה “אין שום טענה שה-SEC זרקה מסמכים רגישים מבנקים שקיבלה תחת זימון לדין בתיקים מתוקשרים שאכפת להם משקיעים ומחוקקים”.

NPR סיכמה את הדיווח שלה:

הדיון מסתכם בכך: מה המשמעות של רישום חקירה עבור הקונגרס? ובתי המשפט? על פי החוק, יש לשמור את רישומי החקירה הללו למשך 25 שנים. אך גורמים פדרליים אומרים שאף שופט לא פסק שמסמכים הקשורים לחקירות בשלב מוקדם של ה-SEC הם רישומי חקירה.
המפקח הכללי של ה-SEC אומר שהוא עורך חקירה יסודית של ההאשמות.
אומר ל-NPR שהוא יפרסם דו”ח עד סוף ספטמבר.

SEC וקריפטו
ב-5 ביוני 2023, הגישה ה-SEC 13 כתבי אישום נגד גופי Binance ומייסדה, צ’אנגפנג ז’או, בטענה לטיפול לקוי בכספי לקוחות ופעילות ללא רישום כראוי. למחרת, ה-SEC האשימה את Coinbase בפעילות כבורסת ניירות ערך, ברוקר וסוכנות סליקה לא רשומה, מה שסימן עוד יותר את הבדיקה המוגברת שלה של שחקנים מרכזיים בתעשייה.

נקודת מחלוקת מרכזית בין ה-SEC לתעשיית הקריפטו טמונה בהגדרת מה מהווה נייר ערך. ה-SEC מיישמת את מבחן האווי, הנגזר מפסיקת בית המשפט העליון של ארה”ב משנת 1946, המגדיר נייר ערך כ”השקעה של כסף במיזם משותף עם רווחים שיגיעו אך ורק ממאמציהם של אחרים”. הסוכנות סיווגה נכסי קריפטו רבים כניירות ערך על סמך מבחן זה, בטענה שערכם תלוי לעתים קרובות במאמצי המפתחים או גורמים מרכזיים אחרים העומדים מאחורי פרויקטים של בלוקצ’יין. מבקרים טוענים כי המבחן מיושן ואינו מתאים לאופי המבוזר של מטבעות קריפטוגרפיים, ומשאיר הגדרות רגולטוריות לא ברורות ומעודד אי ודאות. מחקר של כלכלנים מצא כי פעולות אכיפה בלתי צפויות של ה-SEC תחת גנסלר, שסיווגו מטבעות קריפטוגרפיים כניירות ערך ללא הנחיות ברורות, גרמו לחוסר יציבות ממושך בשווקי הקריפטו.
הנחיות בלתי ברורות מעלות ספקות לגבי יכולתה של הסוכנות לשמור על שווקים הוגנים ומסודרים.

סיכוני SEC ואבטחת סייבר

ב-26 ביולי 2023, אימצה ה-SEC את כלל ניהול סיכוני סייבר, אסטרטגיה, ממשל וגילוי אירועים, שנועד לעודד חברות ציבוריות לנהל סיכוני סייבר בצורה שקופה ויעילה.

כלל גילוי האקלים
בשנת 2024, החליטה ה-SEC על כלל גילוי מידע בנושא שינויי אקלים, “שיפור וסטנדרטיזציה של גילויים הקשורים לשינויי אקלים למשקיעים”. הכלל מחייב חברות לחשוף מידע על הסיכון שלהן להיות מושפעות משינויי אקלים ועל הסיכונים של החברה להרוויח ממספר הולך וגדל של תקנות בנושא שינויי אקלים, הנוגעות לפליטות גזי חממה ישירות ועקיפות.

תוכנית חושפי שחיתויות
ה-SEC מפעילה תוכנית תגמולים לחושפי שחיתויות, המתגמלת אנשים המדווחים על הפרות של חוקי ניירות ערך ל-SEC. התוכנית החלה בשנת 2011 עם חקיקת חוק הרפורמה של וול סטריט ודוד-פרנק להגנת הצרכן, ומאפשרת לחושפי שחיתויות לקבל 10-30% מהקנסות שנגבו על ידי ה-SEC וסוכנויות אחרות כתוצאה מהמידע של חושפי השחיתויות. נכון לשנת 2021, ה-SEC גבה 4.8 מיליארד דולר בפיצוי כספי כתוצאה ממידע שהושג באמצעות תוכנית חושפי השחיתויות ושילמה למעלה ממיליארד דולר לחושפי שחיתויות.
כחלק מהתוכנית, ה-SEC מפרסמת דוח לקונגרס מדי שנה והדוח לשנת 2021 זמין באינטרנט.

קשר לסוכנויות אחרות
בנוסף לעבודה עם ארגונים שונים של רגולציה עצמית כגון רשות הרגולציה לתעשייה הפיננסית (FINRA), תאגיד הגנת משקיעי ניירות ערך (SIPC) ומועצת קביעת חוקי ניירות ערך עירונית (MSRB), ה-SEC עובדת גם עם סוכנויות פדרליות, רגולטורים של ניירות ערך במדינות, סוכנויות ניירות ערך בינלאומיות ורשויות אכיפת חוק.

בשנת 1988, צו נשיאותי 12631 הקים את קבוצת העבודה של הנשיא לשווקים פיננסיים. קבוצת העבודה בראשות מזכיר האוצר וכוללת את יו”ר ה-SEC, יו”ר הפדרל ריזרב ויו”ר ועדת המסחר בחוזים עתידיים על סחורות. מטרת קבוצת העבודה היא לשפר את היושרה, היעילות, הסדר והתחרותיות של השווקים הפיננסיים תוך שמירה על אמון המשקיעים.

חוק ניירות הערך משנת 1933 נוהל במקור על ידי ועדת הסחר הפדרלית (FTC). חוק ניירות הערך משנת 1934 העביר אחריות זו מה-FTC ל-SEC. חוק ניירות הערך משנת 1934 גם העניק ל-SEC את הסמכות לווסת את שידול ייפוי כוח, אם כי חלק מהכללים שה-SEC הציעה מאז (כגון ייפוי הכוח האוניברסלי) היו שנויים במחלוקת.

המשימה העיקרית של ה-FTC היא לקדם הגנת הצרכן ולמגר נוהלי עסקים אנטי-תחרותיים. ה-FTC מווסת נוהלי עסקים כלליים, בעוד שה-SEC מתמקדת בשווקי ניירות הערך.

הוועדה הלאומית הכלכלית הזמנית הוקמה בהחלטה משותפת של הקונגרס 52 Stat. 705 ב-16 ביוני 1938. היא הייתה אחראית על דיווח לקונגרס על ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי. הוועדה בוטלה ממימוןה בשנת 1941, אך רישומיה עדיין חסומים בהוראת ה-SEC.

מועצת קביעת הכללים של ניירות ערך עירוניים (MSRB) הוקמה בשנת 1975 על ידי הקונגרס במטרה לפתח כללים לחברות המעורבות בחיתום ובמסחר בניירות ערך עירוניים. ה-MSRB נמצא תחת פיקוח של ה-SEC, אך ל-MSRB אין סמכות לאכוף את כלליה.

הוועדה המייעצת לניהול נכסים (AMAC) הוקמה רשמית ב-1 בנובמבר 2019, במטרה לספק לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) “נקודות מבט מגוונות על ניהול נכסים, ייעוץ והמלצות קשורות”. בין הנושאים שהוועדה עשויה לעסוק בהם נמנים מגמות והתפתחויות המשפיעות על משקיעים ומשתתפי שוק, השפעות הגלובליזציה ושינויים בתפקידם של ספקי טכנולוגיה ושירותים. הוועדה מורכבת ממומחים חיצוניים, כולל אנשים המייצגים את דעותיהם של משקיעים קמעונאיים ומוסדיים, קרנות קטנות וגדולות, מתווכים ומשתתפי שוק אחרים.

בעוד שרוב הפרות חוקי ניירות הערך נאכפות על ידי ה-SEC וגופי ה-SRO השונים שהיא מפקחת עליהם, רגולטורי ניירות ערך במדינה יכולים גם לאכוף חוקי ניירות ערך כלל-מדינתיים. מדינות רשאיות לדרוש רישום ניירות ערך במדינה לפני שניתן יהיה למכור אותם שם. חוק שיפור שווקי ניירות הערך הלאומיים משנת 1996 (NSMIA) התייחס למערכת כפולה זו של רגולציה פדרלית-מדינתית על ידי תיקון סעיף 18 לחוק משנת 1933 כדי לפטור ניירות ערך הנסחרים באופן ארצי מרישום מדינה, ובכך להקדים את חוקי המדינה בתחום זה. עם זאת, NSMIA משמר את סמכותן של המדינות נגד הונאה על כל ניירות הערך הנסחרים במדינה.

ה-SEC עובדת גם עם סוכנויות אכיפת חוק פדרליות ומדינתיות כדי לנקוט צעדים נגד גורמים הנטענים בהפרת חוקי ניירות ערך.

ה-SEC חברה בארגון הבינלאומי של נציבות ניירות ערך (IOSCO), ומשתמשת במזכר ההבנות הרב-צדדי של IOSCO וכן בהסכמים דו-צדדיים ישירים עם נציבות ניירות ערך של מדינות אחרות כדי להתמודד עם התנהגות בלתי הולמת חוצת גבולות בשווקי ניירות ערך.