החוזה הוא אחד הכלים המשפטיים הנפוצים ביותר והוא מסדיר את מפגש הרצונות של מי שמבקשים להתקשר בעסקה. מדובר במסמך בעל תוקף משפטי מחייב ולכן אין לחתום עליו בנקל, אלא לאחר קבלת ייעוץ משפטי. כמו כן, על מנת שההסכם יכלול את כל פרטי העסקה ויעניק לצדדים הגנה משפטית אפקטיבית, מומלץ לפנות לעורך דין לצורך עריכת החוזה. 

מה זה חוזה? 

חוזה הוא מסמך משפטי המסדיר את רצונם של שני צדדים או יותר להתקשר בעסקה כלשהי. כאשר הצדדים חתמו על ההסכם, הוא מחייב אותם ומשמעות הדבר היא כי בעת הפרת חוזה, זכאי הצד הנפגע לסעדים שונים: ביטול החוזה, פיצוי כספי ואכיפת ההסכם. ישנם סוגים שונים של חוזים ולמעשה בכל תחום משפטי ניתן למצוא הסכמים. כך למשל בתחום המקרקעין ישנו הסכם מכר דירה, חוזה שכירות, הסכם קומבינציה וכיו”ב. בתחום המשפט המסחרי ישנו חוזה משקיעים, הסכם זכיינות, חוזה שותפות ועוד.  

תנאים לכריתת חוזה

[wiki title=”דיני חוזים” base=”HE”]דיני החוזים[/wiki] קובעים שני תנאים אשר חייבים להתקיים כדי שנוכל לומר כי ישנו חוזה משפטי מחייב: הצעה וקיבול, כאשר כל אחד מאלו כולל שני מרכיבים נוספים, כפי שנסביר להלן.

ראשית הדרך היא כמובן בהצעה ותנאי זה כולל שני רכיבים:

1. גמירות דעת.
2. מסוימות.

גמירות דעת משמעותה, כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים.

דרישת המסוימות משמעותה מתן פרטים בסיסיים אודות [wiki title=”עסקה” base=”HE”]העסקה[/wiki]: מהו המוצר/שירות שהמציע מעוניין לתת או לקבל, מהי התמורה שהוא מעוניין לשלם או לקבל וכיו”ב.

כמו כן, צריך להיות צד המקבל את ההצעה וזוהי דרישת הקיבול, הכוללת תנאי של הודעה למציע, כי הצעתו התקבלה וגמירות דעת, שהיא כאמור הכוונה ליצור קשר משפטי מחייב.

כללים לניסוח חוזה

מטרתו של החוזה היא לעגן את ההתחייבויות של הצדדים זה כלפי זה ועל כן, עליו להיות מנוסח באופן ברור ומפורט ולכלול את כל תנאי העסקה. ככל שההסכם יהיה מפורט יותר, כך ניתן לצמצם את הסיכוי למחלוקות עתידיות בין הצדדים ולאפשר לקיים את העסקה ביניהם על סדרה. משכך, על עורך הדין המנסח את החוזה, להתאימו אישית לצדדים ולנסיבותיהם ולתת מענה בחוזה לשאלות או בעיות עתידיות שעלולות להיווצר בעתיד ולסכן את קיומו של ההסכם. כמו כן, על מנת שהחוזה יהיה תקף משפטית, עליו להיות תואם לחוק ולפסיקה בתחום הרלוונטי. כך למשל אם מדובר על חוזה עבודה אישי, יש לנסח את החוזה בהתאם לחוקי המגן בדיני העבודה. כל הוראה הסותרת אותם תהיה בטלה ולא יהיה לה תוקף משפטי. 

חוזה שבעל פה

נהוג לחשוב כי רק הסכם בכתב הנו בעל תוקף משפטי מחייב, אך למעשה הסכמה חוזית יכול שתיעשה גם בעל פה, אלא אם קיימת חובה בחוק להסכם בכתב. כך למשל, יש חובה לערוך חוזה הנוגע לעסקת מקרקעין בכתב והסכם בעל פה לא יהיה תקף. לכן בין היתר הסכם מכר דירה יהיה תמיד בכתב. אם הסכם שבעל פה הנו תקף אלא אם נקבע בחוק אחרת, אם כך מדוע אנו זקוקים לחוזה בכתב? משום שללא הסכם בכתב, בכל מקרה של הפרת חוזה ניתקל בבעיה ראייתית להוכיח מה סוכם בין הצדדים וכך נתקשה מאוד לקבל סעד מביהמ”ש. לכן, חשוב מאוד כי כל חוזה ייערך בכתב וינוסח על ידי עורך דין, אשר יכין הסכם מקיף ומפורט המעגן את הסכמות הצדדים וצופה פני עתיד על מנת לצמצם סיכוי למחלוקות בין הצדדים בהמשך. 

הפרת חוזה

ישנם מקרים רבים בהם אחד מהצדדים מפר את החוזה, כלומר, אינו מקיים את התחייבויותיו כלפי הצד השני. היות שחוזה הנו בעל תוקף משפטי מחייב, הפרת חוזה מקימה לצד הנפגע אפשרות לבטל את החוזה, כפי שנפרט להלן. כמו כן, יכול הנפגע לדרוש פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת החוזה. כמו כן נציין כי ככל והנפגע מעוניין בהמשך החוזה, יוכל הוא לתבוע סעד של אכיפה, במסגרתו מבקש הוא מביהמ”ש כי יורה לצד השני לקיים את ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת החוזה. עולה השאלה מדוע שנרצה לאכוף את ההסכם מול אדם שהפר את התחייבויותיו? ובכן, בדרך כלל השיקול הוא כלכלי, כאשר השקענו משאבים רבים לצורך החוזה  ו/או כאשר הוא עתיד להניב לנו רווח כלכלי רב, אזי נרצה בהמשך קיומו ולא בביטולו. 

ביטול חוזה

כאמור מעלה, צד שנפגע מהפרת חוזה זכאי לביטול החוזה, לסעד של אכיפה ולסעד של פיצוי כספי בגין נזקי ההפרה. על סעד האכיפה דיברנו לעיל ומה בדבר ביטול ההסכם? סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 קובע כי בעת הפרת חוזה, הצד שנפגע זכאי לבטלו. לעניין זה מבחינים בין הפרה יסודית לבין הפרה שאינה יסודית. במקרה הראשון, ראשי הנפגע לתת הודעה על ביטול הסכם ובזאת בא החוזה לסיומו. אולם, היכן שמדובר על הפרה לא יסודית, חייב הנפגע לתת לצד המפר הזדמנות לקיים את החוזה ורק אם לא עשה כן תוך זמן סביר, אז יוכל להודיע לו על ביטול ההסכם. 

דרך הביטול

ככלל, צד המבקש לבטל חוזה, יעשה כן בהודעה בכתב לצד השני. כמו כן, חוזה יתבטל כאשר הצדדים חתמו על חוזה חדש המחליף את ההסכם הקודם ביניהם. ישנה גם אפשרות נוספת והיא ביטול חוזה בהתנהגות. זהו מצב שבו למרות כי לא ניתנה הודעה בכתב על ביטול ההסכם ולא נערך בכתב חוזה חדש, אחד הצדדים להסכם טוען שהחוזה למעשה בוטל, בשל התנהגות הצדדים. ביהמ”ש קבע כי הצד הטוען לכך, צריך להוכיח גמירות דעת המעידה על כוונתו של הצד השני לבטל את ההסכם. 

סעיפי מפתח בחוזה

לכל סוג של הסכם יש סעיפי חובה אשר חייבים להופיע בו וזאת בהתאם לסוג החוזה, כך למשל, במסגרת הסכם מכר דירה, יש לציין מהי התמורה עבור הנכס ומהי כוללת, מהו לוח התשלומים, מהו מועד מסירת החזקה בנכס ועוד. אם מדובר על חוזה עבודה אישי, יש לכלול בו את הגדרת התפקיד ותחומי האחריות של העובד, למי העובד כפוף, מהי מסגרת שעות העבודה, סעיף שמירה על סודיות, אי תחרות ועוד. כמו כן בכל הסכם מומלץ לכלול מנגנון יישוב סכסוכים, אשר קובע אל מי הצדדים יפנו במקרה של מחלוקת. מנגנון זה נועד לאפשר את הפתרון המשבר בצורה היעילה ביותר כדי שאפשר יהיה להמשיך בפעילות העסקית ולמנוע נזק כספי למי מהצדדים. 

עורך דין חוזים

חשיבות עורך הדין בעריכת חוזה

לעיתים קרובות, מסתפקים צדדים לחוזה בהסכם סטנדרטי שהורידו מהאינטרנט ואינם פונים לשירותיו של עורך דין. ראשית, על מנת לחסוך את עלות שכר הטרחה ושנית, בשל ההנחה כי החוזה הסטנדרטי מתאים לכולם. אולם, המציאות מלמדת כי חסכון זה עלול לעלות ביוקר. מדוע? משום שכל חוזה, מכל סוג שהוא, חייב להיות מותאם לנסיבות הספציפיות של הצדדים ורק עורך דין בעל הידע המשפטי והניסיון המקצועי, יכול לבנות הסכם אשר יעגן כהלכה את התחייבויות הצדדים. ללא קבלת ייעוץ משפטי, יתגלעו עד מהרה מחלוקות מהותיות בין הצדדים אשר לעיתים קרובות מובילות לתביעה משפטית ולנזק כספי רב. 

מעוניין לרכוש או למכור דירה? אתה עתיד לחתום על חוזה עסקי? על הסכם עבודה? צור עמנו קשר ונתאים לך את עורך הדין הנכון מצוות Justice israel. 

חוזה

חוזה הוא הסכם המפרט זכויות וחובות מסוימות הניתנות לאכיפה משפטית הנוגעות לשני צדדים או יותר. חוזה כרוך בדרך כלל בהעברת סחורות, שירותים, כסף או הבטחה להעביר כל אחד מאלה במועד עתידי, ופעילויות וכוונות הצדדים המתקשרים בחוזה עשויות להיקרא חוזה. במקרה של הפרת חוזה, הצד הנפגע רשאי לבקש תרופות שיפוטיות כגון פיצויים או סעד הוגן כגון ביצוע ספציפי או ביטול. הסכם מחייב בין שחקנים במשפט הבינלאומי מכונה אמנה.

דיני החוזים, תחום דיני החובות העוסק בחוזים, מבוסס על העיקרון שיש לכבד הסכמים. כמו תחומים אחרים במשפט הפרטי, דיני החוזים משתנים בין תחומי שיפוט. באופן כללי, דיני החוזים מופעלים ונשלטים תחת סמכויות שיפוט במשפט המקובל, תחומי שיפוט במשפט אזרחי, או תחומי שיפוט מעורבים במשפט המשלבים מרכיבים של המשפט המקובל והאזרחי כאחד. סמכויות שיפוט במשפט המקובל מחייבות בדרך כלל חוזים לכלול תמורה על מנת שיהיו תקפים, בעוד שתחומי השיפוט האזרחיים ורוב המשפטים המעורבים דורשים אך ורק מפגש דעות בין הצדדים.

בתוך הקטגוריה העליונה של סמכויות השיפוט המשפט האזרחי, ישנם מספר סוגים שונים של דיני חוזים עם קריטריונים נפרדים משלהם: המסורת הגרמנית מאופיינת בדוקטרינת ההפשטה הייחודית, מערכות המבוססות על קוד נפוליאון מאופיינות בהבחנה שיטתית שלהן בין סוגים שונים. של חוזים, והמשפט הרומי-הולנדי מבוסס במידה רבה על כתביהם של משפטנים הולנדים מתקופת הרנסנס ופסיקה המיישמת עקרונות כלליים של המשפט הרומי לפני אימוץ קוד נפוליאון על ידי הולנד. עקרונות UNIDROIT של חוזים מסחריים בינלאומיים, שפורסמו ב-2016, שואפים לספק מסגרת הרמונית כללית לחוזים בינלאומיים, ללא תלות בהבדלים בין החוקים הלאומיים, כמו גם הצהרה על עקרונות חוזיים משותפים לבוררים ושופטים שיחולו היכן שהחוקים הלאומיים נמצאים נטול. יש לציין כי העקרונות דוחים את דוקטרינת השיקול, בטענה שביטול הדוקטרינה “מביא ודאות רבה יותר ומצמצם את ההתדיינות” בסחר הבינלאומי. העקרונות גם דחו את עקרון ההפשטה בטענה שהוא ודוקטרינות דומות “אינן תואמות בקלות עם תפיסות ופרקטיקה עסקית מודרנית”.

ניתן להשוות את דיני החוזים לדיני הנזיקין (המכונה בכמה תחומי שיפוט גם דיני עבירות), התחום העיקרי האחר של דיני החובות. בעוד שדיני הנזיקין עוסקים בדרך כלל בחובות ובחובות פרטיות הקיימות מכוח חוק, ומספקים תרופות לעוולות אזרחיות שנעשו בין יחידים שלא היו במערכת יחסים משפטית קיימת מראש, דיני החוזים מספקים יצירה ואכיפה של חובות וחובות באמצעות קודם לכן.
הסכם בין הצדדים.
הופעתם של מעין-חוזים, מעין-עוולות ומעין-עוולות הופכת את הגבול בין דיני הנזיקין לדיני החוזים לבלתי ברורים במקצת.

סקירה כללית
חוזים נמצאים בשימוש נרחב במשפט המסחרי, ולרוב מהווים את הבסיס המשפטי לעסקאות ברחבי העולם. דוגמאות נפוצות כוללות חוזים למכירת שירותים וסחורות, חוזי בנייה, חוזי הובלה, רישיונות תוכנה, חוזי עבודה, פוליסות ביטוח, מכירה או חכירה של קרקע, ועוד. תנאי חוזי הוא “הוראה המהווה חלק מחוזה”. כל תנאי מוליד התחייבות חוזית, שהפרתה עלולה להוליד התדיינות, אם כי חוזה עשוי לציין גם נסיבות שבהן ניתן לפטור ביצוע התחייבות. לא כל התנאים נאמרים במפורש, ולתנאים יש משקל משפטי שונה בהתאם למידת מרכזים למטרות החוזה.

בדרך כלל ניתן להעביר חובות שנוצרו על ידי חוזים, בכפוף לדרישות המוטלות על פי חוק. חוקים לגבי שינוי חוזים או הקצאת זכויות על פי חוזה דומים במידה רבה בכל תחומי השיפוט. ברוב תחומי השיפוט, ניתן לשנות חוזה על ידי חוזה עוקב או הסכם בין הצדדים לשינוי התנאים המסדירים את התחייבויותיהם זה כלפי זה. הדבר בא לידי ביטוי בסעיף 3.1.2 של עקרונות החוזים המסחריים הבינלאומיים, הקובע כי “חוזה נכרת, שונה או נסגר על ידי הסכמה בלבד של הצדדים, ללא כל דרישה נוספת”. הקצאות כפופות בדרך כלל למגבלות סטטוטוריות, במיוחד בכל הנוגע להסכמת הצד השני לחוזה.

תורת החוזים היא גוף גדול של תאוריות משפטיות העוסקות בשאלות נורמטיביות ומושגיות בדיני החוזים. אחת השאלות החשובות ביותר שנשאלות בתורת החוזים היא מדוע חוזים נאכפים. אחת התשובות הבולטות לשאלה זו מתמקדת ביתרונות הכלכליים של אכיפת עסקאות. גישה אחרת, הקשורה לצ’רלס פריד בספרו “חוזה כהבטחה”, טוענת כי המטרה הכללית של דיני החוזים היא לאכוף הבטחות. גישות אחרות לתורת החוזים נמצאות בכתביהם של ריאליסטים משפטיים ותיאורטיקנים ביקורתיים של מחקרים משפטיים, אשר הציעו פרשנויות מרקסיסטיות ופמיניסטיות לחוזים. נעשו ניסיונות להבין את מטרת העל והטבע של התקשרות כתופעה, בעיקר תורת החוזים ההתייחסותיים. בנוסף, תפיסות אקדמיות מסוימות של חוזים מתמקדות בשאלות של עלות עסקה ותיאוריית ‘ הפרה יעילה ‘.

מימד חשוב נוסף של הדיון התיאורטי בחוזה הוא מקומו בתוך חוק חובות רחב יותר, ויחסו אליו. ההתחייבויות נחלקו באופן מסורתי לחוזים, המתחייבים מרצונם וחייבים לאדם או אנשים ספציפיים, והתחייבויות בנזיקין המבוססות על פגיעה שלא כדין באינטרסים מוגנים מסוימים, המוטלים בעיקר על ידי החוק, ובדרך כלל חייבים מעמד רחב יותר של אנשים. מחקר בעסקים וניהול גם שם לב להשפעה של חוזים על פיתוח וביצועי מערכת יחסים.

המשפט הבינלאומי הפרטי מושרש בעיקרון שלכל תחום שיפוט יש דיני חוזים נפרדים משלה, המעוצבים על ידי הבדלים בתקנת הציבור, במסורת השיפוטית ובפרקטיקות של עסקים מקומיים. כתוצאה מכך, בעוד שכל מערכות דיני החוזים משרתות את אותה מטרת-על של לאפשר יצירת התחייבויות הניתנות לאכיפה משפטית, הן עשויות להכיל הבדלים משמעותיים. בהתאם לכך, חוזים רבים מכילים סעיף ברירת דין וסעיף בחירת פורום לקביעת סמכות השיפוט שמערכת דיני החוזים שלו תשלוט בחוזה ובית המשפט או פורום אחר שבו ייפתרו מחלוקות, בהתאמה. אם אין הסכמה מפורשת בנושאים כאלה בחוזה עצמו, למדינות יש כללים לקבוע את החוק המסדיר את החוזה ואת סמכות השיפוט למחלוקות.
לדוגמה, המדינות החברות באיחוד האירופי מיישמות את סעיף 4 של תקנת רומא I כדי להחליט על החוק המסדיר את החוזה, ואת תקנת בריסל I להחליט על סמכות השיפוט.

היסטוריה
היסטוריה של דיני חוזים, מסחר § היסטוריה, ציר זמן של סחר בינלאומי והיסטוריה משפטית

חוזה שומרי למכירת שדה ובית בסביבות שנת 2600 לפני הספירה. כאשר החלו להתפתח תרבויות יושבניות במהלך תקופת הברונזה, חוזים הופיעו כחלק הכרחי מחיי הכלכלה היומיומיים.

הונדי תמורת 2500 רופי משנת 1951, מוטבע במחוז בומבי עם חותמת הכנסה מודפסת מראש. הונדים מייצגים את אחת האיטרציות המוקדמות ביותר של חוזים מודרניים ניתנים למשא ומתן.

חוזים קיימים מאז העת העתיקה, מהווים את הבסיס למסחר מאז שחר המסחר והישיבה במהלך המהפכה הנאוליתית. התפתחות מודרנית מוקדמת בולטת בדיני החוזים הייתה הופעתה של מערכת הוואלה בתת היבשת ההודית ובעולם הערבי, במסגרתה שורה של מערכות יחסים חוזיות היוו את הבסיס למערכת העברת ערכים בלתי פורמלית על פני דרך המשי. בתת היבשת ההודית, שיטת הוואלה הולידה את ה- hundi, חוזה שניתן להעברה המזכה את המחזיק בו בבוא העת לקבל כסף מהמנפיק שלו או מסוכן שלו, מה שהוליד את העיקרון העומד בבסיס הכלים הסחירים העכשוויים.

מערכת הוואלה השפיעה גם על התפתחות הסוכנות במשפט המקובל ובחוקים האזרחיים. במשפט הרומי, סוכנים לא יכלו לפעול בשם אנשים אחרים ביצירת חוזים מחייבים. מצד שני, המשפט האסלאמי קיבל סוכנות כמותרת לא רק בדיני החוזים אלא בדיני החובות בדרך כלל, גישה שהפכה מאז למיינסטרים במשפט המקובל, במשפט המעורב וברוב תחומי השיפוט של המשפט האזרחי. באופן אנלוגי, העברת החוב, שלא הייתה מקובלת על פי המשפט הרומי, הפכה לרווחת במסחר האירופי של ימי הביניים, בעיקר בגלל הסחר עם העולם המוסלמי במהלך ימי הביניים.

מאז המאה התשע-עשרה, צצו שתי מסורות שונות של דיני חוזים. תחומי שיפוט שהיו בעבר מושבות בריטיות אימצו בדרך כלל את המשפט המקובל האנגלי. תחומי שיפוט אחרים אימצו במידה רבה את מסורת המשפט האזרחי, או ירשו מערכת משפטית אזרחית בעצמאות או אימצו קודים אזרחיים ומסחריים המבוססים על החוק הגרמני או הצרפתי. בעוד שתחומי שיפוט כמו יפן, דרום קוריאה והרפובליקה של סין עיצבו את דיני החוזים שלהם על פי מסורת הפנדקטיסטים הגרמנית, העולם הערבי עיצב במידה רבה את המסגרת המשפטית שלו לפי קוד נפוליאון. בעוד שהולנד אימצה מערכת משפטית המבוססת על קוד נפוליאון בתחילת המאה ה-19, המושבות ההולנדיות שמרו על החוק הרומי-הולנדי המבוסס על התקדים. מושבות בריטיות בדרום אפריקה אימצו עקרונות רומיים-הולנדיים בתחומי המשפט הפרטי באמצעות חוקי קבלה המאמצים את החוק הדרום אפריקאי, תוך שמירה על החוק הרומי-הולנדי לרוב ענייני המשפט הפרטי תוך יישום עקרונות המשפט המקובל האנגלי ברוב ענייני המשפט הציבורי. סנט לוסיה, מאוריציוס, סיישל והפרובינציה הקנדית של קוויבק הן תחומי שיפוט משפטיים מעורבים אשר דבקים בעיקר במסורת המשפטית הצרפתית בכל הנוגע לדיני חוזים ועקרונות אחרים של המשפט הפרטי.

במהלך המאה ה-19 וה-20, רוב תחומי השיפוט במזרח התיכון ובמזרח אסיה אימצו מסגרות משפטיות משפטיות אזרחיות המבוססות על מודל נפוליאון, גרמני או שוויצרי. קוד נפוליאון מעצב את דיני החוזים בחלק גדול מהמזרח התיכון, בעוד שדיני החוזים ביפן, דרום קוריאה והרפובליקה של סין נטועים במסורת הפנדקטיסטית הגרמנית. בשנת 1926, טורקיה החליפה את תערובת החוקים האסלאמיים והחילוניים שלה מהתקופה העות’מאנית בקוד אזרחי חילוני במודל של זה של שוויץ, בחוק החוזים והמסחר שלה בדגם של קוד ההתחייבויות השוויצרי, שהושפע בתורו מהמשפט הגרמני והצרפתי. מסורות. בעקבות שיקום מייג’י, יפן אימצה סדרה של קודים משפטיים שהודגמו בעיקר על פי החוק הגרמני, ואימצה את הקוד המסחרי שלה בשנת 1899. ההתאמה היפנית של המשפט האזרחי הגרמני התפשטה לחצי האי הקוריאני ולסין כתוצאה מהכיבוש וההשפעה היפנית, וכן ממשיכה להוות את הבסיס למערכת המשפטית בדרום קוריאה וברפובליקה של סין. בשנת 1949, עבד אל-רזאק אל-סנהורי ואדוארד למברט ניסחו את הקוד האזרחי המצרי, שעוצב על פי הקוד הנפוליאון אך מכיל הוראות שנועדו להתאים לחברה הערבית והאסלאמית. הקוד האזרחי המצרי שימש לאחר מכן כמודל עבור רוב מדינות ערב.

במאה ה-20, צמיחת סחר היצוא הובילה לכך שמדינות אימצו אמנות בינלאומיות, כגון כללי האג-ויסבי ואמנת האו”ם בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין , וקירבו את המסורות המשפטיות השונות זו לזו. בתחילת המאה ה-20 עברה ארה”ב את ” עידן לוצ’נר “, שבו בית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל את התקנות הכלכליות על בסיס חופש החוזים וסעיף ההליך הוגן. החלטות אלה בוטלו בסופו של דבר, ובית המשפט העליון קבע כבוד לחוקים ולתקנות חקיקה המגבילים את חופש החוזים. הצורך במניעת אפליה ושיטות עסקיות בלתי הוגנות הציב מגבלות נוספות על חופש החוזים. לדוגמה, חוק זכויות האזרח משנת 1964 הגביל אפליה גזעית פרטית נגד אפרו-אמריקאים. חוקת ארה”ב מכילה סעיף חוזה, אך זה פורש כמגביל רק את הפגיעה הרטרואקטיבית של חוזים. בסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, חקיקת הגנת הצרכן, כמו חוק הגנת הצרכן (המסחר ההוגן) של סינגפור 2003, הטילה בהדרגה מגבלות על חופש החוזים על מנת למנוע מעסקים לנצל צרכנים.

בשנת 1993, הארווי מקגרגור, עורך דין ואקדמיה בריטי, הפיק “קוד חוזה” בחסות ועדות החוק האנגלי והסקוטי, שהיה הצעה לאחד ולקודד את חוקי החוזים של אנגליה וסקוטלנד. מסמך זה הוצע כ”קוד חוזה לאירופה” אפשרי, אך המתחים בין משפטנים אנגלים וגרמנים גרמו לכך שההצעה הזו עלתה בתוהו עד כה. למרות היותו של האיחוד האירופי קהילה כלכלית עם מגוון כללי סחר, לא ממשיך להיות “חוק חוזים של האיחוד האירופי”.

בשנת 2021, סין אימצה את הקוד האזרחי של הרפובליקה העממית של סין, אשר מגבש את דיני החוזים שלה בספר השלישי. למרות שהם מסווגים בדרך כלל כתחום שיפוט אזרחי, דיני החוזים בסין הושפעו ממספר מקורות, כולל השקפות סיניות מסורתיות לגבי תפקיד החוק, הרקע הסוציאליסטי של סין, החוק היפני/גרמני של הרפובליקה של סין על טייוואן, והחוק המקובל המבוסס על האנגלית הנהוג בהונג קונג. כתוצאה מכך, דיני החוזים ביבשת סין מתפקדים כמערכת מעורבת דה פקטו. הקוד האזרחי של 2021 קובע את הסדרת חוזי מועמדות באופן דומה לזה של תחומי שיפוט כמו יפן, גרמניה, צרפת וקוויבק.

חוזים במשפט המקובל
הכללים המסדירים חוזים משתנים בין תחומי השיפוט.
ברוב המדינות דוברות האנגלית, הכללים נגזרים מדיני החוזים האנגליים שצמחו כתוצאה מתקדימים שנקבעו על ידי בתי משפט שונים באנגליה במשך מאות שנים.
בינתיים, תחומי השיפוט של המשפט האזרחי שואבים בדרך כלל את דיני החוזים שלהם מהמשפט הרומי, למרות שיש הבדלים בין דיני החוזים הגרמניים, מערכות משפטיות בהשראת הקוד הנפוליאון או הקוד האזרחי של קנדה התחתונה (למשל קוויבק וסנט לוסיה, ותחומי שיפוט בעקבות הרומאים- החוק ההולנדי (למשל אינדונזיה וסורינאם או שילוב של החוק הרומי-הולנדי ומשפט מקובל אנגלי (למשל דרום אפריקה ומדינות שכנות).

גיבוש
דיני חוזים קנדיים ; חוק החוזים ההודי, 1872 ; דיני חוזים אנגליים ; דיני החוזים של ארצות הברית ; ודיני החוזים האוסטרליים
בתחומי המשפט המקובל, יצירת חוזה דורשת בדרך כלל הצעה, קבלה, תמורה וכוונה הדדית כדי להיות כבול. תפיסת דיני החוזים כתחום משפט מובהק בתחומי השיפוט של המשפט המקובל, מקורה בכתב ההנחה שהופסק כעת, אשר במקור היה תביעה נזיקית המבוססת על הסתמכות. למרות שחוזים מילוליים מחייבים בדרך כלל ברוב תחומי השיפוט של המשפט המקובל, סוגים מסוימים של חוזים עשויים לדרוש פורמליות כגון כתיבה או מעשה.

לא ניתן ליצור חוזה ללא הסכמת שני הצדדים להיות מחויבים לתנאיו. בדרך כלל מדובר בחתימה בכתב שעשויה לכלול חתימה אלקטרונית), אך ההסכמה עשויה להיות גם בעל פה או בהתנהגות. הסכמה עשויה להינתן על ידי סוכן של צד.

הסעדים בגין הפרת חוזה כוללים פיצויים (פיצוי כספי בגין אובדן) ולגבי הפרות חמורות בלבד – ביטול. ביצוע ספציפי וצו מניעה עשויים להיות זמינים גם אם הנזק אינו מספיק.

הצעה, קבלה והזמנה לטיפול
הצעה וקבלה, מפגש מוחות, כוח הקבלה, והזמנה לטיפול
על מנת שייווצר חוזה בר אכיפה משפטית, הצדדים חייבים להגיע להסכמה הדדית (נקראת גם פגישת מוחות. בדרך כלל מגיעים לכך באמצעות הצעה וקבלה שאינה משנה את תנאי ההצעה, המכונה ” כלל תמונת המראה “. הצעה מוגדרת כהבטחה התלויה במעשה, הבטחה או סובלנות מסויימת שניתנו בתמורה להבטחה הראשונית קבלה היא פשוט הסכמה של הצד המתקשר או הצדדים האחרים לתנאים שנקבעו בחוזה. כפי שהצעה מציינת את נכונותו של המציע להיות כבול לתנאים המוצעים בה, קיבול כביכול המשנה את תנאי ההצעה אינו קבלה אלא הצעה נגדית ומכאן דחייה של ההצעה המקורית. עקרון ההצעה והקבלה תוקן במסגרת חוק החוזים ההודי, 1872.

בקביעה אם התרחשה מפגש דעות, כוונת הצדדים המתקשרים מתפרשת באופן אובייקטיבי מנקודת מבטו של אדם סביר. הגישה ה”אובייקטיבית” כלפי כוונה חוזית שימשה לראשונה במקרה האנגלי של Smith v Hughes בשנת 1871. כאשר הצעה מציינת אופן קבלה מסוים, רק הקבלה המועברת בשיטה זו תהיה תקפה.

חוזים עשויים להיות דו-צדדיים או חד-צדדיים. חוזה דו-צדדי הוא הסכם שבו כל אחד מהצדדים לחוזה מבטיח הבטחה או מערכת הבטחות זה לזה. למשל, בחוזה למכירת בית, מתחייב הקונה לשלם למוכר 200,000$ בתמורה להבטחת המוכר למסור בעלות על הנכס. חוזים דו-צדדיים מתקיימים בדרך כלל בזרם היומי של עסקאות מסחריות. פחות נפוצים הם חוזים חד-צדדיים, שבהם צד אחד מבטיח, אך הצד השני אינו מבטיח דבר. במקרים אלה, המקבלים את ההצעה אינם נדרשים להודיע ​​למציע על קבלתם. בחוזה פרס, למשל, אדם שאיבד כלב יוכל להבטיח פרס אם הכלב יימצא, באמצעות פרסום או בעל פה. התשלום יכול להיות מותנה בנוסף בכך שהכלב יוחזר בחיים. מי שנודע על הפרס אינו מחויב לחפש את הכלב, אך אם מישהו מוצא את הכלב ומסיר אותו, המבטיח נדרש לשלם. מצד שני, פרסומות המבטיחות מציאות נחשבות בדרך כלל לא כהצעות לחוזים חד-צדדיים אלא כ”הזמנות לטיפול”. חלקם מתחו ביקורת על סיווג החוזים לדו-צדדיים ולחד-צדדיים. לדוגמה, בית המשפט העליון של אוסטרליה קבע כי המונח חוזה חד-צדדי הוא “לא מדעי ומטעה”.

בנסיבות מסוימות, עשוי להיווצר חוזה משתמע. חוזה משתמע למעשה אם הנסיבות מרמזות שצדדים הגיעו להסכמה למרות שלא עשו זאת במפורש. לדוגמה, אם מטופל מסרב לשלם לאחר שנבדק על ידי רופא, המטופל הפר חוזה משתמע למעשה. חוזה המשתמע בחוק נקרא לפעמים מעין חוזה.
חוזים כאלה הם אמצעים לבתי המשפט לתקן מצבים שבהם צד אחד יתעשר שלא בצדק אלמלא נדרש לפצות את האחר.
תביעות Quantum meruit הן דוגמה.

כאשר משהו מפורסם בעיתון או בכרזה, הפרסומת לא תהווה בדרך כלל הצעה אלא תהווה הזמנה לטיפול, אינדיקציה לכך שאחד הצדדים או שניהם מוכנים לנהל משא ומתן לעסקה. יוצא מן הכלל אם הפרסומת מבטיחה הבטחה חד-צדדית, כגון הצעת פרס, כמו במקרה של Carlill v Carbolic Smoke Ball Co, שהוכרע באנגליה של המאה התשע-עשרה. החברה, יצרנית תרופות, פרסמה כדור עשן שאם ירחרח “שלוש פעמים ביום במשך שבועיים”, ימנע מהמשתמשים להידבק בשפעת. אם היא לא תעשה זאת, החברה הבטיחה לשלם למשתמש 100 ליש”ט, והוסיפה כי הם “הפקידו 1,000 ליש”ט בבנק אליאנס כדי להראות את הכנות בעניין”. כשהחברה נתבעה על הכסף, הם טענו שהמודעה לא הייתה צריכה להיחשב כהצעה רצינית ומחייבת משפטית, אלא כנשיפה.
בית המשפט לערעורים קבע כי נראה לאדם סביר כי קרבוליק הציע הצעה רצינית וקבע כי התגמול הוא הבטחה חוזית.

כפי שהוחלט במקרה של Pharmaceutical Society of Great Britain v Boots Cash Cashiers, הצעה הניתנת בתגובה להזמנה לטיפול, ללא כל משא ומתן או שינוי מפורש של תנאים, חזקה שהיא כוללת את תנאי ההזמנה לטיפול.

שיקול
התחשבות
בדיני חוזים, תמורה מתייחסת לדבר בעל ערך שניתן בתמורה לקיום הבטחה. ב- Dunlop v. Selfridge, לורד דנידין תיאר את התחשבות “המחיר שבו קונים את ההבטחה של האחר”. התמורה יכולה ללבוש צורות מרובות וכוללת הן הטבות למבטיח והן נזקים למבטיח. סובלנות מפעולה, למשל, יכולה להוות תמורה ראויה, אך רק אם נמסרת זכות משפטית בתהליך.
סמכויות שיפוט במשפט המקובל דורשות תמורה כדי שחוזה פשוט יהיה מחייב, אך מאפשרות לחוזים במעשה לא לדרוש תמורה.
באופן דומה, לפי הקוד המסחרי האחיד, הצעות מוצקות ברוב תחומי השיפוט האמריקאיים תקפות ללא תמורה אם הן חתומות על ידי המציע.

כללים החלים על תמורה
התמורה חייבת להיות חוקית כדי שחוזה יהיה מחייב. כללים ישימים בקביעה אם התמורה היא חוקית קיימים הן בפסיקה והן בקודים של חלק מתחומי המשפט המקובל. העקרונות הכלליים של שיקול תקף במסורת המשפט המקובל הם כי:

יש לבקש תמורה.

התחשבות חייבת לבוא מהמובטח.

השיקול לא יכול כבר התרחש. זה חייב להתבצע בעת כריתת החוזה או לאחריו.

התמורה אינה יכולה להיות התחייבות משפטית או חוזית קיימת מראש.

התמורה אינה צריכה להיות בעלת ערך זהה להבטחת הצד השני. למשל, גרגיר פלפל בדיני חוזים מתאר תמורה קטנה מאוד ולא מספקת.

התמורה חייבת להיות חוקית כלומר, לא אסורה בחוק.

חוסר התחשבות בעבר קשור לכלל החובה הקיים מראש. לדוגמה, במקרה האנגלי המוקדם של Eastwood v. Kenyon , האפוטרופוס של נערה צעירה לקח הלוואה כדי לחנך אותה. לאחר שנישאה, בעלה הבטיח לשלם את החוב אך נקבע כי ההלוואה היא שיקול עבר. בפרשה האנגלית המוקדמת של Stilk v. Myrick , הבטיח קפטן לחלק את שכרם של שני עריקים בין הצוות שנותר אם יסכימו להפליג הביתה ביד קצרה; עם זאת, הבטחה זו נמצאה בלתי ניתנת לאכיפה מכיוון שהצוות כבר היה בחוזה להפליג בספינה. הלכת החובה הקיימת משתרעת גם על חובות משפטיות כלליות; למשל, הבטחה להימנע מביצוע עוולה או פשע אינה מספיקה.

חלק מתחומי השיפוט שינו את העיקרון האנגלי או אימצו עיקרון חדשים. לדוגמה, בחוק החוזה ההודי, 1872, תמורה בעבר מהווה תמורה תקפה, ותמורה זו עשויה להיות מכל אדם גם אם לא המבטיח.
חוק החוזים ההודי מרכז גם דוגמאות מתי התמורה אינה חוקית, למשל כאשר היא כרוכה בנישואין או במתן תפקיד ציבורי.

ביקורת
הביקורת העיקרית על דוקטרינת התמורה היא כי מדובר בפורמליות גרידא שרק מסבכת את המסחר ויצירת אי ודאות משפטית על ידי פתיחת חוזים פשוטים אחרת לבחינה האם התמורה שהוצעה לכאורה עומדת בדרישות החוק.

בעוד שמטרת הדוקטרינה הייתה לכאורה להגן על צדדים המבקשים לבטל חוזים דכאניים, הדבר נעשה כיום באמצעות שימוש במגוון מתוחכם של הגנות העומדות לרשות הצד המבקש לבטל חוזה. בפועל, דוקטרינת התמורה הביאה לתופעה דומה לזו של חיאל בחוזים איסלאמיים, לפיה צדדים לחוזה עושים שימוש טכני כדי לעמוד בדרישות תוך עקיפתן בפועל. בדרך כלל זה בצורת תמורה “פלפל”, כלומר תמורה זניחה אך עדיין עומדת בדרישות החוק.

דוקטרינת השיקול נדחתה במפורש על ידי עקרונות UNIDROIT של חוזים מסחריים בינלאומיים בטענה שהיא מניבה אי ודאות והתדיינות מיותרת, ובכך מעכבת את הסחר הבינלאומי. באופן דומה, אמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין אינה דורשת תמורה כדי שחוזה יהיה תקף, ובכך שוללת את הדוקטרינה לגבי חוזים המכוסים על ידי האמנה אפילו בתחומי שיפוט המשפט המקובל שבהם היא הייתה חלה אחרת.. המשך קיומה של הדוקטרינה בתחומי המשפט המקובל שנוי במחלוקת. ” קוד החוזה ” של עורך הדין הסקוטי הארווי מקגרגור, הצעה בחסות ועדת חוק לאיחוד ולקודד את החוק האנגלי והסקוטי, הציע לבטל את התמורה. כמה פרשנים הציעו להחלפת השיקול בהפסקה כבסיס לחוזים.

חוזים בכתב ובעל פה
חוק הונאות
חוזה מוכח לרוב בכתב או בשטר. הכלל הוא שמי שחתום על מסמך חוזי יהיה מחויב לתנאים שבמסמך זה. כלל זה מכונה הכלל ב- L’Estrange v Graucob או “כלל החתימה”. ​​כלל זה אושר על ידי בית המשפט הגבוה של אוסטרליה בעניין Toll FGCT) Pty Ltd v Alphapharm Pty Ltd. הכלל מחייב בדרך כלל חותם על חוזה ללא קשר לשאלה אם קרא אותו בפועל, בתנאי שהמסמך הוא חוזי באופיו. עם זאת, הגנות כגון כפיה או חוסר מצפון עשויות לאפשר לחתום להתחמק מהחובה. כמו כן, הודעה סבירה על תנאי החוזה חייבת להינתן לצד השני לפני כניסתם לחוזה.

חוזים כתובים הועדפו בדרך כלל במערכות המשפט המקובל. בשנת 1677 העבירה אנגליה את חוק ההונאות שהשפיע על חוקי חוק הונאה דומים בארצות הברית ובמדינות אחרות כמו אוסטרליה. באופן כללי, הקוד המסחרי האחיד כפי שאומץ בארצות הברית מחייב חוזה כתוב למכירת מוצרים מוחשיים בסכום העולה על 500$, וכדי לכתוב חוזי מקרקעין. אם החוזה אינו חייב להיכתב על פי חוק, חוזה בעל פה הוא בדרך כלל תקף ומחייב משפטית. בריטניה החליפה מאז את חוק ההונאה המקורי, אך עדיין נדרשים חוזים בכתב לנסיבות שונות כגון קרקע (באמצעות חוק הקניין 1925.

אף על פי כן, חוזה תקף עשוי להיעשות בדרך כלל בעל פה או אפילו בהתנהגות. חוזה בעל פה יכול להיקרא גם חוזה על תנאי או חוזה מילולי, כאשר “מילולית” פירושו “דיבור” ולא “במילים”, שימוש קבוע באנגלית בריטית לגבי חוזים והסכמים, וכן נפוץ אם כי מעט הוצא משימוש כ”רופף” באנגלית אמריקאית. חוזה בלתי כתוב, שלא נאמר, המכונה גם “חוזה המשתמע ממעשי הצדדים”, שניתן להשתמע מבחינה משפטית בין מהעובדות או כנדרש בחוק. חוזים משתמעים למעשה הם חוזים אמיתיים שבמסגרתם צדדים מקבלים את “הטבת המקח”. עם זאת, חוזים המשתמעים בחוק ידועים גם כמעין חוזים, והתרופה היא quantum meruit, שווי השוק ההוגן של סחורות או שירותים שניתנו.

הוודאות, השלמות והכוונה של הצדדים
Contra proferentem, תום לב (חוק) וכוונה להיות מחויב משפטית
בהסכמים מסחריים ההנחה היא שצדדים מתכוונים להיות מחויבים משפטית אלא אם הצדדים מציינים במפורש את ההיפך. לדוגמה, ב- Rose & Frank Co v JR Crompton & Bros Ltd, הסכם בין שני צדדים עסקיים לא נאכף מכיוון ש”סעיף כבוד” במסמך קבע “זה לא הסכם מסחרי או משפטי, אלא הוא רק הצהרה של כוונת הצדדים”. לעומת זאת, הסכמים ביתיים וחברתיים כגון אלה בין ילדים והורים אינם ניתנים לאכיפה על בסיס מדיניות ציבורית. לדוגמה, במקרה האנגלי Balfour v. Balfour בעל הסכים לתת לאשתו 30 ליש”ט בחודש בזמן שהיה מחוץ לבית, אך בית המשפט סירב לאכוף את ההסכם כאשר הבעל הפסיק לשלם. לעומת זאת, בעניין Merritt v Merritt בית המשפט אכף הסכם בין בני זוג מנוכרים, משום שהנסיבות הצביעו על כך שהסכמתם נועדה להיות בעלת השלכות משפטיות.

אם תנאי החוזה אינם ודאיים או שלמים עד כדי כך שהם חומקים מפרשנות סבירה, הצדדים לא יכולים להגיע להסכמה בעיני החוק. הסכם להסכמה אינו מהווה חוזה, וחוסר יכולת להסכים בנושאים מרכזיים, שעשויים לכלול דברים כמו מחיר או בטיחות, עלול לגרום לכישלון חוזה שלם. עם זאת, בית משפט ינסה לתת תוקף לחוזים מסחריים במידת האפשר, על ידי פירוש בנייה סבירה של החוזה. בניו סאות’ ויילס, גם אם יש חוסר ודאות או חוסר שלמות בחוזה, החוזה עדיין עשוי להיות מחייב את הצדדים אם יש סעיף וודאי ומלא מספיק המחייב את הצדדים לעבור בוררות, משא ומתן או גישור.

בתי משפט עשויים גם להסתכל על סטנדרטים חיצוניים, המוזכרים במפורש בחוזה או משתמעים מהפרקטיקה המקובלת בתחום מסוים. בנוסף, רשאי בית המשפט לרמוז גם על תנאי; אם לא נכלל המחיר, בית המשפט רשאי לרמוז על מחיר סביר, למעט קרקע, ומוצרי יד שנייה, שהם ייחודיים.

אם יש סעיפים לא וודאיים או חלקיים בחוזה, וכל האפשרויות לפתרון המשמעות האמיתית שלו נכשלו, ייתכן שניתן יהיה לנתק ולבטל רק את אותם סעיפים מושפעים אם החוזה כולל סעיף ניתוק. המבחן האם סעיף ניתן להפרדה הוא מבחן אובייקטיבי – האם אדם סביר יראה את החוזה עומד על כנו גם ללא הסעיפים.
בדרך כלל, חוזים שאינם ניתנים להפרדה דורשים רק ביצוע מהותי של הבטחה, ולא את הביצוע המלא או המלא של הבטחה להבטחת תשלום.
עם זאת, ניתן לכלול סעיפים מפורשים בחוזה שאינו ניתן להפרדה כדי לדרוש במפורש ביצוע מלא של התחייבות.

תנאים, אחריות ומייצגים
סמכויות המשפט המקובל מבחינות בדרך כלל בשלוש קטגוריות שונות של תנאים חוזיים, תנאים, אחריות ותנאי ביניים, המשתנים במידת האכיפה שלהם כחלק מחוזה. המשפט המקובל האנגלי מבחין בין תנאים חשובים לבין אחריות, כאשר הפרת תנאי על ידי צד אחד מאפשרת לצד השני להתכחש ולהתפטר בעוד אחריות מאפשרת תרופות ונזקים אך לא הפטר מוחלט. בחוק המודרני של ארצות הברית ההבחנה פחות ברורה אך ניתן לאכוף אחריות בצורה קפדנית יותר. האם תנאי הוא תנאי או לא נקבע בחלקו על פי כוונת הצדדים.

עם זאת, במובן פחות טכני, תנאי הוא מונח כללי ואחריות היא הבטחה. בנסיבות ספציפיות נעשה שימוש שונה במונחים אלה. לדוגמה, בדיני הביטוח האנגלי, הפרת “תנאי מתלה” על ידי מבוטח מהווה הגנה מוחלטת מפני תשלום תביעות. : 160  בדיני הביטוח הכלליים, אחריות היא הבטחה שיש לקיים. בעסקאות מוצר, אחריות מבטיחות שהמוצר ימשיך לתפקד לפרק זמן מסוים. בבריטניה, בתי המשפט קובעים אם תנאי הוא תנאי או אחריות, ללא קשר לאופן או אם התנאי סווג בחוזה. החוק יכול גם להכריז על תנאי או אופי של תנאי כתנאי או אחריות. לדוגמה, חוק המכירה של סחורות 1979 s15A קובע שתנאים לגבי כותרת, תיאור, איכות ודוגמה הם בדרך כלל תנאים. הממלכה המאוחדת פיתחה גם את המושג של “מונח ביניים” (הנקרא גם מונחים לא נומינים), שהוקם לראשונה ב- Hong Kong Fir Shipping Co Ltd v Kawasaki Kisen Kaisha Ltd .

באופן מסורתי, בעוד שאחריות הן הבטחות חוזיות אשר נאכפות באמצעות צעדים משפטיים, ללא קשר למהותיות, כוונה או הסתמכות, ייצוגים הם באופן מסורתי הצהרות טרום חוזיות המאפשרות פעולה המבוססת על עוולה (כגון עוולת הונאה אם מצג שווא. הוא רשלני או הונאה. בחוק האמריקאי, ההבחנה בין השניים אינה ברורה במקצת. התחייבויות נתפסות בדרך כלל כפעולה משפטית מבוססת חוזים, בעוד שמצגות שווא רשלניות או הונאה מבוססות על נזיקין, אך ישנו שילוב מבלבל של פסיקה בארצות הברית. במשפט האנגלי המודרני, מוכרים נמנעים לעתים קרובות משימוש במונח “מייצג” על מנת להימנע מתביעות לפי חוק הטעיה משנת 1967, בעוד שבאמריקה השימוש ב”צוות ומייצג” נפוץ יחסית.

בתי משפט באנגלית עשויים לשקול את הדגש של הצדדים בקביעה אם הצהרה שאינה חוזית ניתנת לאכיפה כחלק מהחוזה.
בפרשה האנגלית של Bannerman v White, אישר בית המשפט דחייה של קונה של כשות שטופלה בגופרית שכן הקונה הביע במפורש את חשיבותה של דרישה זו.
הידע היחסי של הצדדים עשוי להיות גם גורם, כמו במקרה האנגלי של Bissett v Wilkinson, שבו בית המשפט לא מצא מצג שווא כאשר מוכר אמר שקרקע חקלאית שנמכרת תוביל 2000 כבשים אם יעבדו על ידי צוות אחד; הקונה נחשב בעל ידע מספיק כדי לקבל או לדחות את דעתו של המוכר.

לפי אנדרו טטנבורן ואחרים, קיימות חמש נסיבות שונות שבהן תנאי חוזי יהפוך לתנאי:
תנאי הוא תנאי (ולא תנאי ביניים או זמני, או אחריות), בכל אחד מחמשת המצבים הבאים: (1) החוק מסווג במפורש את המונח בצורה זו; (2) קיימת החלטה שיפוטית מחייבת התומכת בסיווג זה של מונח מסוים כ”תנאי”; (3) מונח מתואר בחוזה כ”תנאי” ועם הבנייה יש לו משמעות טכנית זו; (4) הצדדים הסכימו במפורש כי הפרת אותו תנאי, לא משנה מהן ההשלכות העובדתיות, תזכה את הצד התמים לסיים את החוזה בשל הפרה; או (5) לעניין בנייה כללית של החוזה, יש להבין את הסעיף ככזה שנועד לפעול כתנאי.

קיבולת
קיבולת (חוק)
בכל מערכות דיני החוזים, היכולת של מגוון אנשים טבעיים או משפטנים להתקשר בחוזים, לאכוף התחייבויות חוזיות או לאכוף חוזים נגדם מוגבלת מטעמי תקנת הציבור. כתוצאה מכך, תוקפו ואכיפה של חוזה תלויים לא רק בשאלה אם תחום שיפוט הוא תחום שיפוט נפוץ, אזרחי או מעורב, אלא גם במדיניות המיוחדת של תחום השיפוט לגבי יכולת. למשל, ילדים קטנים מאוד עשויים שלא להיות מחזיקים בעסקאות שעשו, בהנחה שאין להם את הבשלות להבין מה הם עושים; עובדים או דירקטורים שוגים עלולים להימנע מלהתקשר לחברה שלהם, משום שהם פעלו בצורה חריגה (מעבר לכוחם). דוגמה נוספת עשויה להיות אנשים עם מוגבלות נפשית, בין אם בגלל מוגבלות או שכרות. הפרטים הספציפיים משתנים בין תחומי שיפוט, למשל סעיף 39 של הקוד האזרחי הפיליפיני מספק סקירה מקיפה של הנסיבות האופייניות ביותר הגורמות לאובדן או ירידה ביכולת המשפטית: גיל, מוגבלות נפשית, מצב של חירש-אילם, עונש, היעדרות, חדלות פירעון, ונאמנות.

כל צד חוזי חייב להיות “אדם מוסמך” בעל כשירות משפטית. הצדדים יכולים להיות אנשים טבעיים (“יחידים”) או אנשים משפטיים (” תאגידים “). הסכם נוצר כאשר “הצעה” מתקבלת. לצדדים חייבת להיות כוונה להיות מחויבים משפטית ; וכדי שיהיה תקף, על ההסכם להיות גם “צורה” ראויה וגם מטרה כדין. באנגליה (ובתחומי שיפוט המשתמשים בעקרונות חוזה באנגלית), הצדדים חייבים גם להחליף ” תמורה ” כדי ליצור “הדדיות של התחייבות”, כמו ב- Simpkins v Pays.

בארצות הברית, אנשים מתחת לגיל 18 הם בדרך כלל קטינים והחוזים שלהם נחשבים לבטלים ; עם זאת, אם הקטין מבטל את החוזה והטבות שקיבל הקטין ניתנות להחזרה, יש להחזיר את ההטבות הללו. הקטין יכול לאכוף הפרות חוזה על ידי מבוגר בעוד, בהיעדר אשרור עם הגיע הקטין לבגרות, האכיפה של הבגיר עשויה להיות מוגבלת יותר.

בינתיים, בסינגפור, בעוד שאנשים מתחת לגיל 21 נחשבים כקטינים, סעיפים 35 ו-36 לחוק האזרחי 1909 קובעים כי יש להתייחס לחוזים מסוימים שנכרתו על ידי קטינים בני 18 ומעלה כאילו היו בוגרים. בנוסף, חוק חוזי הקטינים משנת 1987, כפי שישים בסינגפור ובאנגליה ווילס, קובע כי חוזה שנכרת על ידי קטין אינו בלתי ניתן לאכיפה אוטומטית וכי “בית משפט רשאי, אם זה צודק והוגן לעשות זאת, לדרוש מהנתבע להעביר לתובע כל נכס שרכש הנתבע על פי החוזה, או כל נכס המייצג אותו”.

בנוסף לגיל, צד לחוזה עלול להיות חסר יכולת על רקע מחלת נפש או סניליות. לפי חוק היכולת הנפשית של סינגפור 2008, למשל, “לאדם חסר יכולת ביחס לעניין אם בזמן המהותי האדם אינו מסוגל לקבל החלטה בעצמו ביחס לעניין בגלל פגיעה ב, או הפרעה בתפקוד המוח או המוח”. כאשר אדם חסר יכולת מטעמי מחלת נפש או סניליות, יכול קרוב משפחה או אדם אחראי אחר לקבל ייפוי כוח מתמשך לקבל החלטות הנוגעות ל”רווחתו האישית” של האדם חסר היכולת, “רכושו ועניינים” של האדם, או שניהם. שאלות אם לאדם יש את היכולת לקבל החלטות באופן כללי או לגבי עניין מסוים או סוג של עניינים מסויימים נפתרות בדרך כלל בהכרזה שיפוטית ובית המשפט המוציא את ההכרזה רשאי למנות אדם אחד או יותר לפעול כ.
שמרנים (אנגלית אמריקאית) או סגנים (אנגלית קומונוול) עבור האדם חסר היכולת.

מונחים משתמעים
בעוד שתנאי מפורש נאמר על ידי הצדדים במהלך המשא ומתן או נכתב במסמך חוזי, תנאים משתמעים אינם מצוינים אך בכל זאת מהווים הוראה מהחוזה. תנאים משתמעים ניתנים לאכיפה מלאים, ובהתאם לתחום השיפוט, עלולים להיווצר כתוצאה מהתנהלות או ציפיות של הצדדים, מכוח נהוג (כלומר נורמות כלליות בלתי נאמרות בענף מסוים), או מכוח החוק.

חוקים או תקדים עשויים ליצור תנאים חוזיים משתמעים, במיוחד ביחסים סטנדרטיים כגון חוזי עבודה או משלוח. הקוד המסחרי האחיד של ארצות הברית גם כופה אמנה משתמעת של תום לב ויחס הוגן בביצוע ואכיפה של חוזים המכוסים בקוד. בנוסף, אוסטרליה, ישראל והודו מרמזות על מונח תום לב דומה באמצעות חוקים בעוד שבית המשפט העליון של קנדה פיתח דוקטרינה של ביצוע חוזי כנה. בעוד שהחוק האנגלי אינו מטיל דרישה כזו, בכל זאת קיים מושג כולל של ” ציפייה לגיטימית ” ברוב תחומי השיפוט של המשפט המקובל.

לרוב תחומי השיפוט יש הוראות משפטיות ספציפיות העוסקות ישירות במכירת סחורות, עסקאות חכירה ושיטות סחר. בארצות הברית, דוגמאות בולטות כוללות, במקרה של מוצרים, אחריות משתמעת לסחירות והתאמה למטרה מסוימת, ובמקרה של בתים אחריות משתמעת למגורים. בבריטניה, תנאים משתמעים עשויים להיווצר בחוק (לדוגמה, Sale of Goods Act 1979, Consumer Rights Act 2015 וכללי האג -ויסבי, חוק מקובל (למשל The Moorcock, שהציג את “היעילות העסקית” מבחן), עסקאות קודמות (למשל Spurling v Bradshaw, או מנהג (למשל Hutton v Warren.

בסמכויות שיפוט רבות במשפט המקובל, חוזי ביטוח כפופים לתנאי המשתמע בחוק של תום לב מרבית, והדבר כתוב (לדוגמה) בסעיף 17 של חוק ביטוח הימי של סינגפור 1909. בנוסף, בהתאם לתחום השיפוט, הימי חוזי ביטוח חיים עשויים לדרוש מהמבוטח עניין בר ביטוח בנכס או במבוטח החיים. לעומת זאת, במקום לדרוש ממבוטח להחזיק עניין בר ביטוח במבוטח החיים, החוק הגרמני רק מחייב את המבוטח לקבל את הסכמתו של מי שחייו מבוטחים. בניגוד למשתמע מחוק או עובדה, מונח עשוי להשתמע על בסיס מנהג או שימוש בשוק או בהקשר מסוים.
במקרה האוסטרלי של Con-Stan Industries of Australia Pty Ltd v Norwich Winterthur (Aust) Limited, הובאו הדרישות למונח שישתמע ממנהג.
כדי שמונח ישתמע מהמנהג הוא צריך להיות “כל כך מוכר ומוסמך בכך שכל מי שעושה חוזה במצב זה יכול להיות סביר להניח שייבא את המונח הזה לחוזה”.

תרופות
הפרת חוזה
הסעדים בגין הפרת חוזה כוללים בדרך כלל נזקים או צורות של סעד ספציפי, לרבות אך לא רק: ביצוע ספציפי, צווי מניעה, סעד הצהרתי וביטול. הזמינות של תרופות שונות משתנה מתחום שיפוט לתחום שיפוט, כאשר תורת המשפט המקובל מעדיפה לפסוק פיצויים במידת האפשר בעוד שתחומי המשפט האזרחי נוטים יותר לסעד ספציפי.

בבריטניה ובסינגפור, הפרת חוזה מוגדרת ב- Unfair Contract Terms Act 1977 כ: אי ביצוע, ביצועים גרועים, ביצועים חלקיים או ביצועים שונים באופן מהותי ממה שהיה צפוי באופן סביר.
צדדים חפים מפשע רשאים לדחות (לבטל) את החוזה רק בשל הפרה משמעותית (הפרת תנאי), אך הם תמיד רשאים לגבות נזקים פיצויים, בתנאי שההפרה גרמה להפסד צפוי.

נזקים
נזקים
ישנם מספר סוגים שונים של פיצויים שניתן לפסוק בגין הפרת חוזה.

פיצויים ניתנים לצד שנפגע מהפרת החוזה. עם נזקים פיצויים, ישנם שני ראשי אובדן, נזק תוצאתי ונזק ישיר. להלכה, פיצויים נועדו להעמיד את הנפגע במצבו הראוי, בדרך כלל באמצעות פסיקת פיצויים.

פיצויים בנזיקין הם אומדן הפסד שהוסכם עליו בחוזה, כך שבית המשפט נמנע לחישוב נזקים פיצויים ולצדדים תהיה ודאות רבה יותר. סעיפי פיצויים בנזיקין עשויים לשרת מטרה מפצה או עונשית, וכאשר הם מכוונים לאחרון, ניתן לכנות אותם כ”סעיפי עונשין”. סעיפי ענישה המשרתים מטרה עונשית גרידא בטלים או מוגבלים מטעמי תקנת הציבור ברוב (אם כי לא בכל) תחומי השיפוט של המשפט המקובל והמשפט האזרחי, אם כי סמכויות שיפוט המכירות בסעיפי ענישה עשויות בכל זאת להתיר לבתי משפט להתערב במקרים שבהם האכיפה תהיה בלתי שוויונית.

הנזק הנומינלי מורכב מסכום מזומן קטן כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעת מפרה אך לתובע לא נגרם הפסד ממוני שניתן לכמת, וניתן לבקשו לקבל תיעוד משפטי של מי אשם.

פיצויים עונשיים או לדוגמה משמשים כדי להעניש את הצד האשם. אף על פי שפיצויים אלו אינם מיועדים בעיקרם לפיצוי, בכל זאת התובע (ולא המדינה) מקבל את הפרס. נזקים לדוגמה אינם מוכרים ואינם מותרים בחלק מתחומי שיפוט. בתחומי המשפט המקובל, פיצויים לדוגמה אינם זמינים בגין הפרת חוזה, אך הם אפשריים לאחר הונאה. למרות שגורמים פוגעניים (כגון מצג שווא, טעות, השפעה בלתי הוגנת וכפייה) מתייחסים לחוזים, הם אינם פעולות חוזיות כשלעצמן. אף על פי כן, הם מאפשרים לתובע בחוזה לקבל פיצויים לדוגמה בגין הפרה.

הנזקים הפיצויים מפצים את התובע בגין הפסדים ממשיים שנגרמו לו בצורה מדויקת ככל האפשר. הם עשויים להיות נזקי ציפייה, נזקי הסתמכות או נזקי פיצויים. פיצויים ציפייה ניתנים כדי להעמיד את הצד במצב טוב כפי שהיה נמצא בו לו החוזה היה מבוצע כפי שהובטח. פיצויי הסתמכות נפסקים בדרך כלל כאשר לא ניתן להגיע לאומדן מהימן באופן סביר של אובדן הצפי או לבחירתו של התובע. הפסדי הסתמכות מכסים הוצאות שנגרמו בהסתמכות על ההבטחה. דוגמאות שבהן נפסקו פיצויי הסתמכות בגלל שהרווחים ספקולטיביים מדי כוללות את המקרה האוסטרלי של McRae v Commonwealth Disposals Commission שעניינו חוזה לזכויות להצלת ספינה. ב- Anglia Television Ltd v. Reed פסק בית המשפט לערעורים באנגליה לתובע הוצאות שהוציאו לפני החוזה לקראת הביצוע.

סמכויות המשפט המקובל מבחינות באופן מסורתי בין פיצויים מחוסלים לגיטימיים, שהם תקפים וניתנים לאכיפה, לבין עונשים, שלרוב אסורים בניגוד לתקנת הציבור. המבחן המסורתי כדי לקבוע לאיזו קטגוריה סעיף נופל נקבע על ידי בית הלורדים האנגלי ב- Dunlop Pneumatic Tire Co Ltd v New Garage & Motor Co Ltd במחוזות המשפט המקובל הקנדי, סעיפי ענישה נחשבים תקפים וניתנים לאכיפה בתנאי ש הם לא מופרכים. העמדה הקנדית דומה לגישת האמצע שננקטה על פי דיני החוזים הפיליפינים, הקובעת כי סעיף ענישה הקובע פיצויים מחוסל הוא בר אכיפה, אלא אם הסעיף הוא “מוצדק או בלתי מעורער” או הפרת החוזה הנידונה אינה כזו שחזו הצדדים בעת כריתת החוזה. גישה דומה אומצה על ידי בית המשפט הגבוה של אוסטרליה ובית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת במהלך העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת; לפיו סעיף ענישה אינו בר אכיפה רק אם הוא אינו פרופורציונלי ל”אינטרסים לגיטימיים”, שאינם מוגבלים לבקשת פיצוי, של הצד שאינו מפר.

לאחר שהתרחשה הפרה, על הצד התמים מוטלת החובה לצמצם את ההפסד על ידי נקיטת צעדים סבירים. אי הקלה משמעה כי הנזק עשוי להצטמצם או אפילו לשלול כליל. עם זאת, מייקל פורמסטון טען כי “זה שגוי לבטא את (ההקלה) את הלכת ההקלה בקביעה כי על התובע חלה חובה להפחית את אובדנו”, תוך ציטוט של Sotiros Shipping Inc v Sameiet, The סול הולט. אם צד נותן הודעה שהחוזה לא יושלם, מתרחשת הפרה צפופה.

הנזקים עשויים להיות כלליים או תוצאתיים. נזקים כלליים הם אותם נזקים הנובעים באופן טבעי מהפרת חוזה. נזקים תוצאתיים הם אותם נזקים אשר, על אף שאינם נובעים באופן טבעי מהפרה, הם כביכול כביכול על ידי שני הצדדים בעת כריתת החוזה. דוגמה לכך תהיה כאשר מישהו שוכר רכב כדי להגיע לפגישה עסקית, אך כאשר האדם הזה מגיע לקחת את הרכב, הוא לא שם. נזקים כלליים יהיו עלות השכרת רכב אחר. נזק תוצאתי יהיה העסק האבוד אם אותו אדם לא היה מסוגל להגיע לפגישה, אם שני הצדדים ידעו את הסיבה שהצד שוכר את המכונית. כדי לגבות את הנזק, על התובע להראות שהפרת החוזה גרמה להפסד צפוי. Hadley v Baxendale קבע כי מבחן הניבוי הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי כאחד. במילים אחרות, האם זה צפוי לצופה מהצד האובייקטיבי, או לצדדים המתקשרים, שאולי יש להם ידע מיוחד? על העובדות של האדלי, שם טוחן איבד את הייצור בגלל שמוביל התעכב לקחת חלקי טחנה שבורים לתיקון, בית המשפט קבע כי לא ישולמו נזקים מאחר שההפסד לא היה צפוי לא על ידי “האדם הסביר” ולא על ידי המוביל, שניהם היה מצפה שלטוחן יהיה חלק חילוף בחנות.

הקלה ספציפית
Specific Performance, Specific Relief Act 1963, ו- Injunction
יתכנו נסיבות שבהן יהיה זה לא צודק לאפשר לגורם הפורע פשוט לקנות את הנפגע בפיצויים – למשל, כאשר אספן אמנות רוכש ציור נדיר והמוכר מסרב לספק.

ברוב סמכויות המשפט המקובל, נסיבות כאלה מטופלות על ידי צווי בית משפט ל”ביצוע ספציפי”, המחייבים את ביצוע החוזה או חלק ממנו. בנסיבות מסוימות בית משפט יורה על צד לקיים את הבטחתו או להוציא צו מניעה המחייב צד להימנע מלעשות משהו שיפר את החוזה. ניתן להשיג ביצוע ספציפי להפרת חוזה למכירת קרקע או מקרקעין בטענה שיש לנכס ערך ייחודי. בארצות הברית, באמצעות התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, ביצוע ספציפי בחוזי שירות אישי הוא חוקי רק ” כעונש על פשע שבו הצד הורשע כדין “. גם צו לביצוע ספציפי וגם צו מניעה הם סעדים לפי שיקול דעת, שמקורם ברובם בהון עצמי. אף אחד מהם אינו זמין כהלכה וברוב תחומי השיפוט וברוב הנסיבות, בית משפט לא יורה בדרך כלל על ביצוע ספציפי. חוזה מכר נכס מקרקעין הוא חריג בולט. ברוב תחומי השיפוט, מכירת נכסי מקרקעין ניתנת לאכיפה על ידי ביצוע ספציפי. גם במקרה זה, ההגנות מפני פעולה בשוויון (כגון הליכים, חוק הרוכש בתום לב, או ידיים טמאות עשויות לשמש כחסם לביצוע ספציפי.

בחוק ההודי, ה- Specific Relief Act משנת 1963 מגבש את הכללים הנוגעים לביצועים ספציפיים ותרופות אחרות מלבד נזקים. הסעד הזמין על פי החוק מוגבל לשחזור החזקה ברכוש, ביצוע ספציפי של חוזים, תיקון מכשירים, ביטול חוזים, ביטול מכשירים, סעד הצהרתי וצווי מניעה.

במידת הצורך, בתי המשפט ברוב תחומי השיפוט המשפטיים הנפוצים והאזרחיים עשויים להתיר סעד הצהרתי או ביטול חוזים. לבטל פירושו לבטל או לבטל חוזה. ישנן ארבע דרכים שונות שבהן ניתן לבטל חוזים. חוזה עשוי להיחשב ‘ בטל ‘, ‘ בטל ‘ או ‘ בלתי ניתן לאכיפה ‘, או להכריז כ”בלתי יעיל”. בטלות מרמזת שחוזה מעולם לא התקיים. ביטול הביטול מרמז שאחד הצדדים או שני הצדדים עשויים להכריז על חוזה בלתי תקף לפי רצונם.
אי-אכיפה מרמזת כי אף אחד מהצדדים אינו יכול לפנות לבית משפט לקבלת סעד.
חוסר אפקטיביות נוצרת כאשר חוזה נפסק בצו בית משפט, כאשר גוף ציבורי לא עמד בדרישות דיני הרכש הציבורי.

הגנות
הגנות לתביעות על פי דיני החוזים כוללות גורמים פוגעניים, שההגנות פועלות כדי לקבוע אם חוזה לכאורה הוא (1) בטל או (2) בר ביטול, או קביעות שהצד השני לא ביצע את התחייבויותיו בתוך פרק זמן סביר. לגבי חוזים בעלי אופי מסחרי, עקרונות UNIDROIT של חוזים מסחריים בינלאומיים מספקים מתווה כללי של העילות שבמסגרתן ניתן לבטל חוזה. כאשר חוזה או תנאי ניתנים לביטול, הצד הזכאי להימנע רשאי לבחור באופן מותנה או בלתי מותנה לאשר את החוזה או התנאי כמתואר בסעיף 3.2.9 של העקרונות הקובע כי “אם הצד הזכאי להימנע מהחוזה במפורש או במשתמע מאשרת את החוזה לאחר שהחלה לרוץ פרק הזמן למתן הודעת הימנעות, לא נכללה הימנעות מהחוזה”. בנוסף, סעיף 3.2.13 קובע כי “כאשר עילת הימנעות משפיעה רק על תנאים בודדים של החוזה, השפעת ההימנעות מוגבלת לאותם תנאים אלא אם, בהתחשב בנסיבות, אין זה סביר לקיים את יתרת החוזה. “.

למרות שהוראות לביטול חוזה להתנהגות של הצד השני דומות בדרך כלל בכל תחומי השיפוט, בטלות על רקע התנהגות של צד שלישי שנויה יותר במחלוקת. סעיף 3.2.8 לעקרונות קובע כי כאשר התנהגות המהווה עילה לביטול “ניתנת לייחס, או ידועה או צריכה להיות ידועה על ידי, אדם שלישי שהצד השני אחראי למעשיו, ניתן להימנע מהחוזה במסגרת אותו תנאים כאילו ההתנהגות או הידיעה היו של הצד עצמו”. באופן דומה, בעוד שגורמים פוגעניים דומים בין תחומי השיפוט, המידה שבה כישלון של צד אחר בחוזה עשוי להוות עילה לביטול או לסיום מוקדם של התחייבויות חוזיות משתנה בין תחומי השיפוט.
לדוגמה, החוק הסיני קובע כי צד רשאי לבקש לבטל חוזה או לסיים את התחייבויותיו הנותרות אם הצד השני “מביע או מציין במעשה כי לא יקיים את ההתחייבות העיקרית”, “מעכב את ביצוע ההתחייבות העיקרית ועדיין לא מקיים אותו תוך פרק זמן סביר”, או “מעכב את ביצוע ההתחייבות או פעל בדרך אחרת תוך הפרת החוזה, ובכך לא ניתן להשיג את מטרת החוזה”.

מצג שווא
מצג שווא
מצג שווא פירושו הצהרה כוזבת של עובדה המתרחשת לפני חוזה שנערך על ידי צד אחד לצד אחר, ויש בה כדי לגרום לאותו צד להיכנס לחוזה. לדוגמה, בנסיבות מסוימות, הצהרות כוזבות או הבטחות של מוכר סחורה בנוגע לאיכות או אופיו של המוצר שברשותו של המוכר עלולות להוות מצג שווא. ממצא של מצג שווא מאפשר סעד של ביטול ולעיתים נזקים בהתאם לסוג ההטעיה. הביטול הוא הסעד העיקרי וניתן לקבל פיצויים גם אם קיימת עוולה. סעיף 3.2.5 של עקרונות החוזים המסחריים הבינלאומיים קובע כי “צד רשאי להימנע מהחוזה כאשר הוא הוביל לכריתת החוזה על ידי ייצוג תרמית של הצד השני, לרבות שפה או נוהגים, או אי גילוי מרמה של נסיבות אשר, על פי סטנדרטים מסחריים סבירים של התמודדות הוגנת, הצד האחרון היה צריך לגלות”.

בתחומי המשפט המקובל, כדי להוכיח מצג שווא ו/או הונאה, באופן מסורתי חייבות להיות ראיות המעידות על כך שהתביעה הוגשה, התביעה האמורה הייתה שקרית, הצד שהגיש את התביעה ידע שהתביעה שקרית, וכוונתו של אותו צד הייתה לבצע עסקה להתרחש בהתבסס על הטענה השקרית. על מנת לקבל סעד, חייב להיות מצג שווא חיובי של החוק וכן, האדם שאליו הוגש הייצוג חייב הוטעה והסתמך על מצג שווא זה: Public Trustee v Taylor. ישנם שני סוגים של מצג שווא: הונאה בעובדה והונאה בתמריץ. הונאה בעובדה מתמקדת בשאלה האם הצד הטוען למצג שווא ידע שהם יוצרים חוזה. אם הצד לא ידע שהם מתקשרים בחוזה, אין אסיפת דעות, והחוזה בטל. הונאה בתמריץ מתמקדת במצג שווא המנסה לגרום לצד להתקשר בחוזה. מצג שווא של עובדה מהותית (אם הצד ידע את האמת, אותו צד לא היה מתקשר בחוזה) הופך חוזה לבטל. נניח ששני אנשים, צד א’ וצד ב’, מתקשרים בחוזה. לאחר מכן, נקבע מאוחר יותר כי צד א’ לא הבין עד תום את העובדות והמידע המתוארים בחוזה. אם צד ב’ השתמש בחוסר הבנה זה כלפי צד א’ כדי להתקשר בחוזה, זכותו של צד א’ לבטל את החוזה. לפי Gordon v Selico ניתן להציג מצג שווא או במילים או בהתנהגות. בדרך כלל, הצהרות דעה או כוונות אינן הצהרות עובדתיות בהקשר של מצג שווא. אם צד אחד טוען לידע מומחה בנושא הנדון, אזי סביר יותר שבתי המשפט יחזיקו בהצהרת דעה של אותו צד כהצהרה עובדתית.

בסינגפור ובבריטניה, חוק הטעיה משנת 1967 קובע כי מצגי שווא תמימים יכולים גם להוות עילה לפיצויים ולמחילת החוזה הרלוונטי. סעיף 35 לחוק החוזים והמשפט המסחרי משנת 2017 קובע באופן דומה פיצויים במקרים של מצג שווא חף מפשע והונאה בניו זילנד. בהערכת הסעדים למצג שווא תמים, השופט לוקח בחשבון את הסבירות שבעל דין יסתמך על התביעה הכוזבת ועד כמה המשמעותית הייתה התביעה הכוזבת. דיני החוזים אינם מגדירים כל גבול ברור לגבי מה נחשב לטענת שווא מקובלת או מה לא מקובל. לפיכך, השאלה היא אילו סוגי תביעות שווא (או הטעיות) יהיו משמעותיות מספיק כדי לבטל חוזה המבוסס על ההטעיה האמורה. פרסומות המשתמשות ב”נפיחות”, או נוהג להגזים בדברים מסוימים, נופלות תחת השאלה הזו של טענות שווא אפשריות.

העיקרון הבסיסי של “סייג emptor”, שפירושו “תן לקונה להיזהר”, חל על כל העסקאות האמריקאיות. בפרשת Laidlaw v. Organ, בית המשפט העליון החליט כי הקונה אינו חייב ליידע את המוכר על מידע שהקונה ידע שיכול להשפיע על מחיר המוצר.

זה כשל שדעה לא יכולה להיות הצהרת עובדה.
אם הצהרה היא הבעת דעה כנה של דעה שהתקבלה ביושר, לא ניתן לומר שהיא כרוכה בהצגות שווא של עובדות.

טעות
טעות (דיני חוזים)
סעיף 2 של עקרונות UNIDROIT של חוזים מסחריים בינלאומיים מגדיר את המידה שבה טעות מתקבלת בדרך כלל ברוב תחומי השיפוט כעילה להימנעות מחוזה. לפי סעיף 3.1.2 לעקרונות, “טעות היא הנחה מוטעית הנוגעת לעובדות או לחוק הקיים בעת כריתת החוזה”. סעיף 3.1.3 לעקרונות קובע כי “צד רשאי להימנע מהחוזה על טעות רק אם, בעת כריתת החוזה, לטעות הייתה חשיבות כזו שאדם סביר במצב זהה לזה של הצד הטעות היה רק כרתו את החוזה בתנאים שונים מהותית או לא היו כורתים אותו כלל אילו היה ידוע מצב העניינים האמיתי”. בנוסף, סעיף 3.1.3 קובע כי צד המבקש להימנע מחוזה חייב להראות כי “הצד השני עשה את אותה טעות, או גרם לטעות, או ידע או היה עליו לדעת על הטעות והיא הייתה מנוגדת לסטנדרטים מסחריים סבירים של התמודדות הוגנת כדי להשאיר את הצד הטועה בטעות” או “הצד השני לא פעל בזמן ההימנעות באופן סביר בהסתמכות על החוזה”. עם זאת, צד אינו יכול לבקש להימנע מחוזה מחמת טעות אם “התרשל בביצוע הטעות” או “הטעות נוגעת לעניין שבגינו הסיכון לטעות… יישא על הצד הטועה”.

סמכויות המשפט המקובל מזהות שלושה סוגים של טעות בחוזה: טעות נפוצה, טעות הדדית וטעות חד צדדית.

טעות נפוצה מתרחשת כאשר שני הצדדים מחזיקים באותה אמונה מוטעית של העובדות שהיא מהותית ובסיסית לחוזה שלהם. כך הוכח בפרשת בל נ’ האחים לוור בע”מ, אשר קבעה כי טעות נפוצה יכולה לבטל חוזה רק אם הטעות של הנושא הייתה יסודית דיה כדי להפוך את זהותו לשונה מזו שנחוזה, מה שהופך אותו לביטול חוזה. ביצוע החוזה בלתי אפשרי. בפרשת Great Peace Shipping Ltd v Tsavliris Salvage (International) Ltd, קבע בית המשפט כי הדין המקובל ייתן סעד מפני טעות נפוצה, אם ייערך המבחן בפרשת Bell v. Lever Bros Ltd. אם לצד אחד יש ידע ולאחר אין, והצד בעל הידע מבטיח או מבטיח את קיומו של הנושא, אותו צד יפר אם הנושא לא קיים.

טעות הדדית מתרחשת כאשר שני הצדדים בחוזה טועים באשר לתנאים. כל אחד מאמין שהוא מתקשר למשהו אחר. בתי המשפט מנסים בדרך כלל לאשר טעויות כאלה אם ניתן למצוא פרשנות סבירה למונחים. עם זאת, חוזה המבוסס על טעות הדדית בשיקול דעת אינו גורם לביטול החוזה על ידי הצד שנפגע לרעה. ראה Raffles v Wichelhaus.

טעות חד צדדית מתרחשת כאשר רק צד אחד לחוזה טועה באשר לתנאים או לנושא. בתי המשפט יקיימו חוזה כאמור אלא אם כן נקבע כי הצד שאינו טעה היה מודע לטעות וניסה לנצל את הטעות. יתכן גם שחוזה יתבטל אם נפלה טעות בזהות הצד המתקשר. דוגמה לכך היא ב- Lewis v Avery שם לורד Denning MR קבע כי ניתן לבטל את החוזה רק אם התובע יכול להראות שבזמן ההסכם, התובע האמין שזהות הצד השני היא בעלת חשיבות חיונית. אין די באמונה מוטעית באשר לאמינותו של הצד השני. בנסיבות מסוימות, ניתן להשתמש בהגנה על אי-עובדה בתחומי השיפוט של המשפט המקובל כדי לבטל חוזה בטענה של טעות חד-צדדית מהותית. לפי סעיף 3.2.
10 לעקרונות, כאשר חוזה ניתן לביטול על ידי צד על רקע טעות חד צדדית אך הצד השני “מצהיר על עצמו שהוא מוכן לבצע או לבצע את החוזה כפי שהובן על ידי הצד הזכאי הימנעות”, “החוזה נחשב כאילו נכרת כפי שהצד הבין אותו” ו”הזכות להימנעות אבדה”.

איומים וכוח מיקוח לא שוויוני
כפייה (דיני חוזים) והשפעה בלתי הוגנת
עקרונות UNIDROIT של חוזים מסחריים בינלאומיים מתארים רשימה מקיפה של נסיבות שבהן הונאה שביצע או איומים על ידי צד מהווים עילה להימנעות מהחוזה. בכל הנוגע לאיומים, סעיף 3.2.6 קובע כי “צד רשאי להימנע מהחוזה כאשר הוא הוביל לכריתת החוזה על ידי איום בלתי מוצדק של הצד השני” אם הפעולה המאוימת היא כה חמורה עד כי “ישאיר את הצד הראשון ללא סבירות. חלופה”. איום נחשב ל”בלתי מוצדק” לפי סעיף 3.2.6 אם “המעשה או המחדל שאיימו על צד הוא פסול כשלעצמו, או פסול להשתמש בו כאמצעי להשגת כריתת החוזה. “. בתחומי המשפט המקובל, המושג של איום בלתי מוצדק מכונה “כפייה”. מילון החוקים של בלאק מגדיר כפיה כ”איום של נזק שנגרם כדי לאלץ אדם לעשות משהו בניגוד לרצונו או שיקול דעתו; בפרט, איום פסול של אדם אחד כדי לכפות ביטוי של הסכמה לכאורה של אדם אחר לעסקה. ללא רצון ממשי” והוא מהווה עילה לביטול חוזה. דוגמה היא ב- Barton v Armstrong בכך שאדם אוים במוות אם לא יחתום על החוזה. צד תמים המעוניין לבטל חוזה מכוח כפיה כלפי האדם רק צריך להוכיח שהאיום הושמע וכי הוא היה עילה לכניסה לחוזה; לאחר מכן עובר נטל ההוכחה אל הצד השני כדי להוכיח כי לאיום לא הייתה כל השפעה בגרימת הצד להתקשר בחוזה. יכול להיות גם כפיה לסחורות ולפעמים “כפייה כלכלית”.

מלבד הונאה ואיומים לא מוצדקים, חוזים יכולים בדרך כלל להתבטל בטענה שצד אחד הפעיל את כוח המיקוח העליון שלו כדי להטיל תנאים לא שוויוניים על הצד השני. סעיף 3.2.7 לעקרונות קובע כי “צד רשאי להימנע מהחוזה או מתנאי פרט שלו אם, בעת כריתת החוזה, החוזה או התנאי העניקו לצד השני יתרון מופרז שלא בצדק” ומפרט כי, בקביעה אם המונח אינו שוויוני, בית משפט או בורר צריכים לשקול את המידה שבה “הצד השני ניצל לא הוגן את התלות, המצוקה הכלכלית של הצד הראשון או צרכיו הדחופים, או של אי-השכלה, בורות, חוסר ניסיון או היעדר שלו. מיומנות מיקוח”. בנוסף לביטול החוזה, סעיף 3.2.7 קובע גם שבתי משפט רשאים ליישם את דוקטרינת העיפרון הכחול ולשנות או לבטל כל תנאים לא שוויוניים תוך השארת החוזה על כנו. בתחומי המשפט המקובל, הדוקטרינה השוויונית הקשורה בדבר השפעה בלתי הוגנת מאפשרת לבתי משפט לספק תרופה במצבים שבהם אדם אחד מנצל עמדת כוח או השפעה על אדם אחר. כאשר מתקיימים מערכת יחסים מיוחדת, כגון בין הורה לילד או עורך דין ולקוח, לבתי המשפט בתחומי המשפט המקובל יש שיקול דעת רחב אם ניתן סעד. כאשר אין קשר מיוחד, השאלה היא האם התקיימו יחסי אמון ואמון כאלה שיש בהם להוליד חזקה כזו. בחוק האוסטרלי, ניתן לבטל חוזה בנוסף עקב עסקה בלתי מכוונת. ראשית, על התובע להראות כי היו נתונה למוגבלות מיוחדת, המבחן לכך הוא שלא יכלו לפעול לטובתו.
שנית, על התובעת להראות כי הנתבעת ניצלה נכות מיוחדת זו.

חוזים לא חוקיים
הסכם לא חוקי
אם מבוסס על מטרה בלתי חוקית או בניגוד לתקנת הציבור, חוזה בטל.
עיקרון זה מקודם בסעיף 3.
3.

1 לעקרונות, הקובע כי:

כאשר חוזה מפר כלל מחייב; בין אם ממוצא לאומי, בינלאומי או על-לאומי; ההשפעות של אותה הפרה על החוזה הן ההשפעות…
שנקבעו במפורש באותו כלל מחייב.

כאשר הכלל המנדטורי אינו קובע במפורש את ההשפעות של הפרה על חוזה, לצדדים יש את הזכות להפעיל סעדים לפי החוזה כפי שהנסיבות סבירות.

בקביעה מהו סביר יש להתייחס במיוחד ל:
מטרת הכלל המופר
קטגוריית האנשים שהכלל קיים להגנתם
כל סנקציה שעלולה להיות מוטלת על פי הכלל הופרה
חומרת ההפרה
האם אחד הצדדים או שניהם ידע או היה צריך לדעת על ההפרה
האם ביצוע החוזה מחייב את ההפרה
הציפיות הסבירות של הצדדים
סעיף 3.3.2 קובע כי, כאשר הדבר סביר, הפרה עשויה להצדיק השבתה.

בתיק הקנדי משנת 1996 של Royal Bank of Canada v. Newell אישה זייפה את חתימת בעלה, ובעלה הסכים ליטול על עצמו “כל אחריות ואחריות” לשיקים המזויפים. אולם, ההסכם לא היה בר אכיפה שכן נועד “לחנוק תביעה פלילית”, והבנק נאלץ להחזיר את התשלומים ששילם הבעל. בארה”ב, סוג אחד יוצא דופן של חוזה בלתי ניתן לאכיפה הוא חוזה עבודה אישי לעבודה כמרגל או כסוכן חשאי. הסיבה לכך היא שעצם סודיות החוזה היא תנאי לחוזה (על מנת לשמור על הכחשה סבירה. אם המרגל יתבע לאחר מכן את הממשלה על החוזה על נושאים כמו שכר או הטבות, הרי שהמרגל הפר את החוזה בכך שחשף את קיומו. לפיכך, זה לא ניתן לאכיפה על בסיס זה, כמו גם המדיניות הציבורית של שמירה על הביטחון הלאומי (שכן סוכן ממורמר עלול לנסות לחשוף את כל סודות הממשלה במהלך תביעתו).
סוגים אחרים של חוזי עבודה בלתי ניתנים לאכיפה כוללים חוזים המסכימים לעבוד בשכר נמוך משכר מינימום וביטול הזכות לפיצויי עובדים במקרים בהם מגיע פיצויי עובדים.

כוח עליון
כל תחומי השיפוט, האזרחיים והמשפט המקובל כאחד, מספקים בדרך כלל התחייבויות חוזיות להפסקה או הפחתה במקרים של כוח עליון או (בטרמינולוגיה מסורתית של המשפט המקובל) סיכול מטרה. סעיף 7.1.7 לעקרונות קובע כי “אי-ביצוע על-ידי צד מתנצל אם אותו צד מוכיח שאי-הביצוע נבע ממכשול שאינו בשליטתו וכי לא ניתן היה לצפות באופן סביר שהוא לקח את המניעה בחשבון. בעת כריתת החוזה או כדי להימנע ממנו או להתגבר עליו או על תוצאותיו”. לפי הקוד האזרחי של הרפובליקה העממית של סין, כל צד לחוזה רשאי לבטלו אם “לא ניתן להשיג את מטרת החוזה עקב כוח עליון”.
באופן דומה, חוק החוזים המתוסכלים 1959 (סינגפור) ותת-חלק 4 של חוק החוזים והמשפט המסחרי 2017 (ניו זילנד) מספקים תרופות לצדדים לחוזים שאינם ניתנים לביצוע עקב כוח עליון, לרבות ביטול, פיצוי עבור סחורות או שירותים כבר מסופק, והניתוק של חלקים מהחוזה שניתן ולא ניתן לקיים.
בנוסף, הקוד האזרחי הסיני קובע כי צד רשאי לסיים את התחייבויותיו החוזיות אם הצד שלו התחייבויותיו נמצאות במצוקה כלכלית.

קושי
בכפוף לחוקי תחום השיפוט שבו מובא ערעור, ניתן לשנות או להפסיק חוזים בנסיבות מסוימות על בסיס קושי של הצד המבקש סעד מהתחייבויות חוזיות.

קושי מוגדר על ידי סעיף 6.2.2 של עקרונות UNIDROIT כ”כאשר התרחשותם של אירועים משנה באופן יסודי את שיווי המשקל של החוזה, בין אם בגלל שעלות הביצוע של צד עלתה או בגלל שערך הביצוע שצד מקבל ירד” כי הסיכון של התרחשות האירועים לא נלקח על ידי הצד הטוען למצוקה או שהתרחשות האירועים הייתה “מעבר לשליטת הצד המקופח”, לא ידוע עד לאחר כריתת החוזה, או “לא ניתן היה לנקוט באופן סביר בחשבון” על ידי המפלגה. סעיף 6.2.3 לעקרונות קובע כי צד המתמודד עם קשיים זכאי לבקש משא ומתן מחדש על החוזה, ואם המשא ומתן לא יצליח, יוכל לפנות לבית המשפט המתאים בבקשה לסיים או לשנות את החוזה או ההוראה שלו.

באנגליה ובוויילס, מכירת הסחורות של בנימין מציבה רף גבוה ל”מניעת” השימוש בתביעה מלעמוד באחריות חוזית, תוך שהיא קובעת שכדי להראות שצד “אינו מסוגל” לבצע את החוזה, עליהם להראות כי ביצועים בלתי אפשריים מבחינה פיזית או משפטית. קושי וחוסר רווחיות אינם מתייחסים כאל ביצועים בלתי אפשריים.

קיזוז
קיזוז (חוק)
הגנה חלקית הזמינה במגוון תחומי שיפוט אזרחיים, נפוץ ומעורב היא זו של קיזוז או ביטול התחייבויות. הדבר כרוך בחילוט אחד או התחייבויות שחב הצד השני בתמורה לפטור על ביצוע התחייבויותיו של צד עצמו כלפי הצד השני. היא מאפשרת להשתמש בזכויות לסילוק ההתחייבויות כאשר קיימות תביעות צולבות בין תובע למשיב, התוצאה היא שהתביעות ברוטו של חוב הדדי מייצרות תביעה נטו אחת. התביעה נטו ידועה כעמדה נטו. במילים אחרות, קיזוז הוא זכותו של חייב לאזן בין חובות הדדיים לנושה. כל יתרה שנותרה למישהו מהצדדים עדיין חייבת, אך החובות ההדדיים קוזזו.
כוחן של הפוזיציות נטו טמון בצמצום חשיפת האשראי, ומציע גם דרישות הון רגולטוריות ויתרונות הסדרת, התורמים ליציבות השוק.

לפי סעיף 8.

1 לעקרונות, “כאשר שני צדדים חייבים זה לזה כסף או ביצועים אחרים מאותו סוג, כל אחד מהם (“הצד הראשון”) רשאי לקזז את התחייבותו מול זו של המחייב שלו” (“הצד השני”) “) אם כאשר מופעל קיזוז:

הצד הראשון זכאי למלא את התחייבותו
מקום שההתחייבויות של שני הצדדים אינן נובעות מאותו חוזה, אופי ההתחייבות של הצד השני (כלומר קיום וסכום) מתבררת ומתחייבת לביצוע.
כאשר ההתחייבויות של שני הצדדים נובעות מאותו חוזה, ביצועו של הצד השני מגיע (ללא קשר אם התברר טבעה של ההתחייבות
הדרישה שההתחייבויות יהיו “מאותו סוג” רחבה יותר מהדרישה בכמה מערכות משפט לפיה חובות בקיזוז יהיו ניתנות לשינוי, ועדיין לא כולל התחייבויות בעלות אופי אישי ביסודו. כאשר ההתחייבויות הנדונות הן במטבעות שונים, סעיף 8.2 קובע כי ניתן להפעיל קיזוז אם המטבעות הנדונים ניתנים להמרה חופשית והצדדים לא הסכימו שהצד הראשון רשאי לשלם רק במטבע מוגדר. במקום לפעול באופן אוטומטי או בעקבות צו של בית משפט, סעיף 8.3 קובע כי ניתן לבצע קיזוז רק בהודעה לצד השני; כמו כן, סעיף 8.
4 קובע עוד כי אם ההודעה אינה מפרטת את ההתחייבויות אליהן היא מתייחסת, הצד השני רשאי לעשות זאת באמצעות הצהרה תוך זמן סביר, שאם לא כן, הקיזוז מתייחס לכל ההתחייבויות באופן יחסי.
השפעת הקיזוז, לפי סעיף 8.

5, היא כי:

ההתחייבויות הרלוונטיות מסומנות
אם ההתחייבויות שונות בסכום, הקיזוז משחרר את ההתחייבויות עד לסכום ההתחייבות הפחותה.
הקיזוז נכנס לתוקף מרגע ההודעה.
חוזים בתחומי שיפוט אחרים
הגורם העיקרי המבדיל בין תחומי השיפוט האזרחיים והמשפט המעורב לבין מקביליהם במשפט המקובל הוא היעדר דרישת התמורה ולפיכך העדר כל הבחנה משפטית בין חוזים במעשה לבין חוזים כתובים אחרים. דיני החוזים ברוב תחומי השיפוט המשפטיים האזרחיים הם חלק מהחוק הרחב יותר של חובות המקודם בקוד אזרחי או מסחרי, המתאר בבירור את המידה שבה מטרות מדיניות ציבוריות מגבילות את חופש ההתקשרות ודבקות בעקרון הכללי לפיו הדרישה הפורמלית היחידה ל- חוזה שייווצר הוא קיומו של מפגש מחשבות בין שני הצדדים בזמן שהחוזה כביכול נוצר.

סמכויות שיפוט של משפט אזרחי עם חוקי חובות מקודדים מבחינות בין חוזים מועמדים לחוקים. חוזי מועמדות הם קטגוריות סטנדרטיות של חוזים המוסדרים באופן הדוק בצורתם ובמהותם בחוק. חוזי מכירה, מתנה, שכירות וביטוח מוסדרים בדרך כלל כחוזי מועמדות. לחייב ולחייב במסגרת חוזי מועמדות יש זכויות וחובות שנקבעו במיוחד בחוק. חוזי מועמדות נדרשים בדרך כלל על פי חוק לכלול תנאים מפורשים מסוימים essentialia ומתפרשים כך שהם כוללים תנאים משתמעים בחוק. שלא כמו סמכויות שיפוט אזרחיות עם חוקי חובות מתוחכמים, סמכויות שיפוט לפי החוק ההולנדי הרומי או החוק הסקנדינבי חסרות בדרך כלל הוראות ספציפיות לחוזי מועמדות, שכן דיני ההתחייבויות שלהם נקבעים במידה רבה על ידי תקדים שיפוטי וחוקים אישיים, בדומה לתחומי המשפט המקובל.
אף על פי כן, העקרונות העומדים בבסיס היווצרותם של חוזים בתחומי שיפוט אלה קשורים קשר הדוק לאלו של תחומי שיפוט אחרים במשפט האזרחי.

עקרונות
היווצרות ותוקף
על פי הקוד האזרחי של הרפובליקה העממית של סין, חוזים הנשלטים על ידי החוק של סין היבשתית נושאים תנאי משתמע שלפיו, בנוסף לביצוע “התחייבויותיהם בהתאמה כפי שהוסכם בחוזה”, “הצדדים יצייתו לעקרון הטוב אמונה, ולבצע התחייבויות כגון שליחת הודעה, מתן סיוע ושמירה על סודיות בהתאם לאופי ומטרת החוזה ולמהלך העסקה”. בנוסף, הקוד כופה מונח משתמע לפיו “הצדדים ימנעו מבזבוז משאבים, זיהום הסביבה או פגיעה באקולוגיה במהלך ביצוע החוזה”. הכללת מונח משתמע המגן על הסביבה על פי דיני החוזים הסיני היבשתית מקבילה להטלת אחריות מוחלטת על פי דיני הנזיקין ההודיים עבור ארגונים הגורמים לזיהום או נזק אחר לרכוש או ליחידים בעת ביצוע פעילויות מסוכנות על פי הכלל ב- MC מהטה נגד איגוד הודו ולזכויות האישיות sui generis המוענקות לסביבה על פי חוקים של מספר תחומי שיפוט. בעוד שתחומי שיפוט אחרים מטילים הגנות על הסביבה באמצעות דיני נזיקין, תקנות או אישיות סביבתית, החוק הסיני היבשתי משתמש אפוא בתנאים חוזיים המשתמעים בחוק.

חוזים מועמדים בתחומי שיפוט של משפט אזרחי וחוזים הכפופים לאמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין (CISG) כפופים לתנאים המשתמעים מהקוד האזרחי או המסחרי המתאים או מהאמנה, בהתאמה. סמכויות שיפוט רבות בתחום המשפט האזרחי מטילות חובת תום לב משפטית המתפרשת על המשא ומתן ועל ביצוע החוזים. במסגרת ה-CISG, נקבעים מגוון תנאים המשתמעים בחוק עבור חוזים הכוללים מכירה בינלאומית של סחורות. ככלל, הסחורה חייבת להיות באיכות, בכמות ובתיאור הנדרשים בחוזה, להיות ארוזה כראוי ומתאימה למטרה. המוכר מחויב לספק סחורה שאינה נתונה לתביעות מצד שלישי בגין הפרת זכויות קניין תעשייתי או רוחני במדינה שבה אמורים להימכר הטובין.
הקונה מחויב לבחון את הסחורה מיידית ובכפוף לסייגים מסוימים, חייב להודיע ​​למוכר על כל חוסר התאמה תוך “זמן סביר” ולא יאוחר משנתיים מיום קבלתו.

תרופות
סמכויות שיפוט במשפט אזרחי עשויות לפסוק ביצועים ספציפיים בקלות רבה יותר מאשר סמכויות שיפוט במשפט המקובל, שבדרך כלל מעדיפות לפסוק פיצויים. סעיף 7.2.2 לעקרונות הבינלאומיים של חוזים מסחריים נוקט בגישה מתונה, וקובע כי “כאשר צד שחייב התחייבות אחרת מאשר אחת לשלם כסף אינו מקיים, הצד השני רשאי לדרוש ביצוע” למעט מקום שבו “ביצוע בלתי אפשרי ב חוק או למעשה” או “ביצוע או, במקרה הרלוונטי, אכיפה מכבידה או יקרה באופן בלתי סביר”. לפי העקרונות, לפיכך מועדף סעד ספציפי, אך בתי משפט ובוררים עשויים לבחור לפסוק פיצויים על סמך הערכה הקשרית של המורכבות שהסעד הספציפי יביא אליו.

בתחומי המשפט האזרחי, סעיפי ענישה מותרים ונראים כמשרתים שתי מטרות: הרתעת החייב מלפר את התחייבויותיו ומתן פיצוי צפוי ומובטח על כל הפרת חוזה שתתרחש.

על פי אמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין (CISG), הסעדים של הקונה והמוכר תלויים באופי של הפרת החוזה. אם ההפרה היא יסודית, אזי הצד השני משולל באופן מהותי ממה שהוא ציפה לקבל על פי החוזה. ובלבד שמבחן אובייקטיבי מראה שלא ניתן היה לצפות את ההפרה, אזי ניתן להימנע מהחוזה והצד הנפגע רשאי לתבוע פיצויים. כאשר התרחש ביצוע חלקי של חוזה, אזי הצד המבצע רשאי לגבות כל תשלום ששולם או טובין שסופק; זה מנוגד לחוק המקובל שבו בדרך כלל אין זכות להחזיר סחורה שסופקה אלא אם נשמרה הבעלות או שהנזקים אינם מתאימים, אלא רק זכות לתבוע את שווי הטובין. אם ההפרה אינה יסודית, אזי החוזה לא נמנע וניתן לבקש תרופות לרבות תביעת פיצויים, ביצוע ספציפי והתאמת מחיר. פיצויים שניתן לפסוק תואמים את כללי המשפט המקובל ב- Hadley v Baxendale אך נטען כי מבחן הצפי הוא רחב יותר באופן מהותי וכתוצאה מכך נדיב יותר לצד הנפגע.

בסמכויות שיפוט החלות המשפט הרומי-הולנדי, תביעה לביצוע ספציפי היא הסעד העיקרי והברור והבסיסי ביותר להפרת חוזה, תוך שמירה על אינטרס הציפייה של הנושה: כאשר אדם מתקשר בחוזה, מצפה לביצוע בתנאים. ממנו. גישה זו מנוגדת לזו שננקטת לפי הדין האנגלי, כאשר פיצויים מועדפים, וכאשר ביצוע ספציפי הוא סעד שיקול דעת מיוחד שניתן לבקש רק בנסיבות מסוימות. תביעה לביצוע ספציפי יכולה להיות לתשלום סכום כסף ad pecuniam solvendum, תביעה לביצוע מעשה חיובי כלשהו מלבד תשלום כסף ad factum praestandum או תביעה ל לאכוף התחייבות שלילית. התרופה של ביצועים ספציפיים אינה מוחלטת ואינה מבטיחה הצלחה. גם מקום שהוכח כי נפלה הפרה, הסעד אינו ניתן אלא אם הצד התמים מוכן לביצוע והביצוע אפשרי מבחינה סובייקטיבית ואובייקטיבית עבור הנאשם. בתי המשפט הפעילו שיקול דעת שוויוני לסרב לתביעה בגין ביצוע ספציפי, לרוב בטענה של חוסר אפשרות, קושי מופרז או בתביעות לאכיפת שירותים אישיים.
צו לביצוע ספציפי נאכף בהתאם לתקנון הרגיל.
המקרים של Benson v SA Mutual Life, Santos v Igesund and Haynes v King William’s Town Municipality קבעו קווים מנחים שיש לקחת בחשבון כאשר בית המשפט מתבקש להעניק ביצוע ספציפי.

בית משפט אינו נותן צו לביצוע ספציפי במקרים בהם:

הביצוע הוא אישי.

יש חוסר אפשרות יחסית, שבו האדם הספציפי כוכב פופ פצוע, למשל) לא יכול להופיע.

מכיוון שיהיה עליו לפקח על גזירתו, יקשה על בית המשפט לאכוף אותה.

הנתבע חדל פירעון.

ביצועים יפגעו קשות בצדדים שלישיים.

זה מתנגש עם תקנת הציבור ולא יהיה הולם.

כמו בעניין היינס, העלות לנתבעת בשל הכפייה לבצע אינה פרופורציונלית לתועלת המקבילה לתובע, וניתן באותה מידה לפצות את האחרון בפסיקת פיצויים, לא ניתן צו לביצוע ספציפי. (אם כן, קושי החוזה בעת כריתתו אינו מכריע לענין; ניתן לשפוט אותו גם בעת הטענה לביצועו).

בתחומי שיפוט אחרים במשפט אזרחי, מגוון הסעדים הזמינים משתנה אך בדרך כלל כולל מתן ביצוע ספציפי, ביטול, סעד הצהרתי וצווי מניעה, למרות שההבחנה בין ביצוע ספציפי לצוויים לא בהכרח קיימת בכל תחומי השיפוט של המשפט האזרחי.
בתחומי שיפוט עם חוקי חובות מתוחכמים, היקף הסעדים הזמינים והנסיבות שבהן הם ניתנים מתוארים בקוד האזרחי או המסחרי.

מסורות משפטיות היסטוריות
דיני החוזים הצרפתיים
בתחומי שיפוט שמערכת דיני החוזים שלהם נגזרת מהקוד הנפוליאון (או מנגזרותיו, למשל הקוד האזרחי של קנדה התחתית או הקוד האזרחי המצרי, ניתן לחלק חוזים ל- Negotium שלהם (התוכן המהותי של החוזה והאינסטרומנטום שלהם (המשמעות הפורמלית המיוחסת לקיומו של החוזה עצמו). באופן עקרוני, רק המשא ומתן חיוני ליצירת חוזה תקף, בהתאם לעקרון המהות על פני הצורה. בצרפת, על פי סעיף 1128 של הקוד האזרחי הצרפתי, עקרון ההסכמה ההדדית של הצדדים נקבע כדוקטרינה העיקרית העומדת בבסיס דיני החוזים הצרפתיים. באופן דומה, סעיף 1385 של הקוד האזרחי של קוויבק מגבש את העיקרון שבאופן כללי, חוזים נוצרים על ידי חילופי הסכמה בין אנשים טבעיים או משפטיים בעלי יכולת להתקשר. לאחר התמוטטות ברית המועצות, הקוד האזרחי החדש של הפדרציה הרוסית שאומץ ב-1994 החליף את שיטת החוק הסוציאליסטי הקודמת שלה בשיטה הדומה לקוד האזרחי הצרפתי ולכן גם הוא מבוסס במידה רבה על חילופי הסכמה הדדית.

חוזים במערכות המבוססות על קוד נפוליאון יכולים בדרך כלל להיות מסווגים כחוזים בהסכמה, אשר נוצרים אך ורק על בסיס חילופי הסכמה של הצדדים ליצירת יחסים משפטיים; חוזים אמיתיים , אשר נכרתים לא על ידי חילופי הסכמה הדדית מפורשת אלא על ידי מסירת בחירה ; או מנוגדת לסולנלים , אשר מקבילים למעשים בתחומי המשפט המקובל ודורשים סיום פורמליות נוטריוניות. לפיכך, בעוד שחוזים בהסכמה וחוזים אמיתיים יכולים להיווצר אך ורק על ידי פעולות הצדדים, ניתן ליצור סולנלים ניגודיים רק באמצעות תהליכים פורמליים מוגדרים.
אף על פי כן, כל שלוש קטגוריות החוזים מבוססות אך ורק על חילופי הסכמה הדדית, ונבדלים רק באופן שבו מתבטאת ההסכמה.

דיני חוזים בקוויבק
דיני חוזים קנדיים
דיני החוזים של קוויבק מייצגים שלוחה מובהקת של דיני החוזים הצרפתיים שהתפתחו תחת השלטון הבריטי ובעקבות הקונפדרציה, שלטון קנדי ​​עצמאי, שבמהלכם הוא השפיע וגם הושפע מפסיקת המשפט המקובל של מחוזות וטריטוריות אחרות של קנדה. באופן כללי, הכללים המסדירים את יצירת החוזה על פי חוק קוויבק קודמים בספר החמישי, שער ראשון, פרק 2, חלק 3 של הקוד האזרחי. אלא אם הוראת חוק ספציפית מחייבת אחרת, חוזה נוצר על ידי חילופי הסכמה בין אנשים בעלי יכולת להתקשר בחוזה. בנוסף, לחוזה תקף חייבת להיות סיבה ומושא. עילת החוזה היא הסיבה הקובעת כל אחד מהצדדים להתקשר בחוזה, ואין צורך להתבטא במפורש בחוזה. מטרת החוזה היא הפעולה המשפטית (כלומר החלפת זכויות משפטיות אחת או יותר) שחשבו הצדדים בעת כריתת החוזה. חפץ תקף רק אם אינו אסור על פי חוק או מטעמי תקנת הציבור. ניתן לבטל חוזה שאינו עומד בתנאי היווצרותו.

בנוסף, בכל הנוגע למשפט ימי, קוויבק פועלת לפי תורת המשפט המקובל. הסיבה לכך היא שהחוק הימי הקנדי פיתח תחום שיפוט ותחום משפט מובהקים בתחום החקיקה של הפרלמנט ולא בבתי המחוקקים המחוזיים, וככזה, הוא אחיד בכל המדינות. ב-Ordon Estate v. Grail, בית המשפט העליון של קנדה קבע כי “התוכן המהותי של המשפט הימי הקנדי הוא… גוף החוקים המנוהל באנגליה על ידי בית המשפט העליון בצד האדמירליות שלו בשנת 1934, כפי שקיים גוף חוק זה. תוקן על ידי הפרלמנט הקנדי וכפי שהתפתח על ידי תקדים שיפוטי”, וכי “רוב המשפט הימי הקנדי ביחס לסוגיות של נזיקין, חוזים, סוכנות וערבות מבוססים על המשפט המקובל האנגלי” אך עם זאת, “אדמירליות אנגלית החוק כפי שנכלל בחוק הקנדי בשנת 1934 היה שילוב של עקרונות שנבעו במידה רבה הן מהמשפט המקובל והן מהמסורת האזרחית”. היווצרות חוזים לפי החוק הימי הקנדי פועלת אפוא באופן דומה אך לא זהה להיווצרות חוזים במחוזות המשפט המקובל של המדינה; יתרה מכך, יישום כללים הנגזרים מאמנות בינלאומיות כפוף חוזים ימיים לכללים מובהקים הנגזרים לרוב מנורמות בינלאומיות. באופן דומה, לגבי שטרות חליפין ושטרי חוב, קוויבק ושאר המחוזות והטריטוריות הקנדיות פועלות לפי מערכת משפטית נפרדת המבוססת על דיני החוזים של תחומי המשפט המקובל של קנדה, אך לא זהה. מכיוון שהחוק הקנדי לגבי שטרי חליפין ושטרי חוב נגזר מהחוק המקובל האנגלי, נדרשת התחשבות בהנפקת שטר חליפין או שטר חוב תקפים, אך דרישת התמורה רופפת יותר, כאשר חוק השטרים הפדרלי קובע כי הדרישה לתמורה יכולה להתמלא או על ידי “כל תמורה מספיקה כדי לתמוך בחוזה פשוט” במחוזות ובטריטוריות המשפט המקובל של המדינה או על ידי “חוב או חבות קדומים”, ובכך לאפשר לשיקול העבר להיות תקף כפי שהוא על פי חוזה הודי חוק.

דיני החוזים של קוויבק חולקים גם שתי חובות תום לב קנדיות מובהקות עם שאר המחוזות והטריטוריות הקנדיות, כתוצאה מכך שבית המשפט העליון של קנדה פירש את הוראות הקוד האזרחי והתקדים במחוזות המשפט המקובל כך שהן מתלכדות. חובה אחת כזו היא ביצוע חוזי כנה. חובה זו מחייבת צדדים לחוזה לפעול בתום לב וביושר במימוש זכויותיהם על פי חוזה ובמילוי התחייבויותיהם על פי חוזה. חובה זו אוסרת על הצדדים לחוזה “או להטעות זה את זה ביודעין בעניינים הקשורים ישירות לקיום החוזה”. בקוויבק, הוא מושרש בסעיפים 6 ו-7 לקוד האזרחי הקובע כי “כל אדם מחויב לממש את זכויותיו האזרחיות בהתאם לדרישות תום הלב” וכי “אין זכות להיות מופעל מתוך כוונה לפגוע באחר או באופן מופרז ובלתי סביר, ולפיכך בניגוד לדרישות תום הלב”. ​​החובה האחרת מעין זו היא לנהל משא ומתן בתום לב, המעוגנת בסעיף 1375 לחוק האזרחי הקובע כי על צדדים לחוזה לנהוג בתום לב לא רק בזמן ביצוע התחייבות אלא גם “בזמן נוצרת החובה”. הנסיבות המעוררות חובה זו כוללים: משא ומתן בין זכיינים וזכיינים, מבטחים ומבוטחים, חוזים הנוגעים להסכמי נישואין ופרידה, הזמנות למכרז ויחסי נאמנות. לגבי הזמנות למכרז, חובה זו חלה בצורה של דוקטרינת החוזה A הקנדית הייחודית.

בדיני החוזים של קוויבק, ישנם מגוון חוזי מועמדות שהקוד האזרחי קובע עבורם הוראות מיוחדות.
אלה כוללים חוזים למכירת טובין, מכירת מקרקעין, מתנות ומגוון חוזים המתוארים בקוד האזרחי כדומים באופיים לחוזי מכירה.
יתר על כן, הכללים לגבי חוזים למכירה בינלאומית של סחורות מתואמים כתוצאה מהחברות של קנדה באמנת האומות המאוחדות.

דיני חוזים הולנדי רומאי
דיני חוזים דרום אפריקאיים ומשפט רומי-הולנדי

הוגו גרוטיוס, אחד מהמשפטנים שזכו להתפתחות המשפט ההולנדי הרומי
חוק החוזים הרומי-הולנדי מבוסס על חוקים קנוניים וטבעיים. באימוץ העמדה הקנוניסטית, נאמר כי כל החוזים הם חילופי הבטחות שהיו בהסכמה ובעצם, כלומר מבוססות פשוט על הסכמה הדדית ותום לב. בהתחשב בהשקפה הנוצרית כי זה חטא להפר את הבטחתו, עורכי דין קאנון פיתחו את עקרון pacta sunt servanda שלפיו יש לאכוף את כל ההסכמים הרציניים, ללא קשר לשאלה אם הייתה ציות לפורמליות קפדניות כפי שנקבע בחוק החילוני. על פי תיאוריית הסיבות, כדי שהחוזה יהיה מחייב הוא צריך להיות בעל עצם סיבה, או מניע חוקי בהתאם לצווי המוסר הנוצרי, הנובע לא רק מזכות חוקית או צודקת, מתואר או עילת תביעה, אלא גם מאהבה וחיבה, שיקול מוסרי או שירותי עבר. נודום pactum הוגדר מחדש ככל הסכם שאינו ניתן לאכיפה מחוסר סיבה. כל העקרונות הללו יושמו באופן אחיד באמצעות בתי המשפט הכנסייתיים האירופיים.

בהתאם לערכי הנאורות, עורכי הדין הטבעיים שללו את המוסר הנוצרי מדיני החוזים. הם הגדירו מחדש חוזה כהסכמה של צוואות, ו”הבטחתו” של כל צד נתפסה כעת כהצהרת רצון נטולת חובה מוסרית (תורת הרצון). במקום iusta causa התפתח עיקרון כללי של כוח מחייב שלפיו כל חוזה תקף היה מחייב וניתן לתביעה כאחד. ההגינות המהותית הקנוניסטית עברה להגינות פרוצדורלית, כך שתום הלב והסכמה הדדית נשמרו כדרישות, אך רק המחיר והלאסיו ענקיות לא היו.
במדינות אפריקאיות שהיו בעבר תחת שלטון אנגלי או דרום אפריקאי, מדיניות ציבורית התחלפה בנוסח, אם כי שינוי זה לא השפיע על תחומי שיפוט אחרים במשפט הרומי-הולנדי.

בתחומי שיפוט העוקבים אחר החוק ההולנדי הרומי, לרבות מערכות מעורבות בדרום אפריקה ובמדינות שכנות בהן דיני החוזים ממשיכים לדבוק במסורת ההולנדית הרומית, יש לעמוד בדרישות הבאות כדי שחוזה ייחשב תקף:

חייב להיות קונצנזוס אד אידם בין הצדדים המתקשרים.

הצדדים בוודאי התכוונו ברצינות שההסכם יביא לתנאים שניתן לאכוף.

הצדדים חייבים להיות בעלי יכולת להתקשר.

להסכם חייב להיות תנאים מסוימים ומוגדרים.

יש להקפיד על הפורמליות הנדרשות.

ההסכם חייב להיות חוקי.

ההתחייבויות החוזיות חייבות להיות אפשריות לביצוע.
תוכן ההסכם חייב להיות בטוח.
בתחומי שיפוט כאלה, לחוזה יש מאפיינים אופייניים מסוימים:

זה יכול להיות חד צדדי, כלומר על צד אחד יש חובת ביצוע, או דו צדדי או רב צדדי, כלומר לשני הצדדים יש חובה לבצע.

זה הסכם התחייבות. זה כרוך בהתחייבויות או סובלנות, מצד אחד או משני הצדדים, להציע ביצועים מסוימים: כלומר, לתת להעז, לעשות facere או לא לעשות non-facere. לחילופין, ייתכן ומדובר באחריות לכך שקיים מצב עניינים מסוים.

אם דו צדדי, זה בדרך כלל סינלגמטי (או הדדי), כלומר ביצוע של צד אחד מובטח בתמורה לביצוע של הצד השני.

המושג המודרני של חוזה מוכלל כך שהסכם אינו חייב להתאים לסוג מסוים כדי לאכוף, אך הצדדים המתקשרים נדרשים לנהל את יחסיהם בתום לב בתום לב.

דיני החוזים הסקוטיים
דיני חוזים סקוטיים

James Dalrymple, 1st Viscount of Stair, משפטן מוקדם שזכה לזכותו של פיתוח החוק הסקוטי על בסיס “החוקים האזרחיים, הקנוניים והפיאודליים; ועם המנהגים של מדינות שכנות”
על פי החוק הסקוטי, חוזה נוצר על ידי הסכם דו-צדדי ויש להבחין בו מהבטחה חד-צדדית, שהאחרונה מוכרת כמין התחייבות מובחן וניתן לאכיפה בחוק הסקוטי.
דיני החוזים הסקוטיים קשורים לדיני החוזים ההולנדיים הרומיים בשל השפעתם של סוחרים הולנדים ופלמים ומלמדות על תורת המשפט הסקוטית לפני חוק האיחוד 1707, ובאופן דומה נוצרו בתהליך של פיתוח שיפוטי ומלומד המבוסס על פרשנויות סקוטיות ואירופיות.
של דיני החוזים הרומיים הקלאסי.

כתוצאה מכך, על מנת שחוזה יהיה תקף לפי החוק הסקוטי יש לעמוד בדרישות הבאות כדי שחוזה ייחשב תקף:

חייב להיות קונצנזוס אד אידם בין הצדדים המתקשרים.

הצדדים בוודאי התכוונו ברצינות שההסכם יביא לתנאים שניתן לאכוף.

הצדדים חייבים להיות בעלי יכולת להתקשר.

להסכם חייב להיות תנאים מסוימים ומוגדרים.

יש להקפיד על הפורמליות הנדרשות.

ההסכם חייב להיות חוקי.

ההתחייבויות החוזיות חייבות להיות אפשריות לביצוע.

תוכן ההסכם חייב להיות בטוח.

כמו ברוב מערכות דיני החוזים, חוזה נוצר על ידי קבלת הצעה, וניתן ליצור הצעה על ידי מענה להזמנה לטיפול. אמנם אין דרישה להתחשבות בדיני החוזים הסקוטיים, אך מובחנת בין חוזים “חינם” המטילים חובות על צד אחד בלבד לבין חוזים “מכבידים” שבהם כל צד מתחייב כלפי האחר, כשההבחנה רלוונטית רק ב מקרים שבהם כישלון של צד אחד לעמוד בהתחייבויותיו מתרץ או מגביל את התחייבויותיו של הצד השני.

גם דיני החוזים הסקוטיים נוספו ושונו על ידי חקיקה המבקשת למודרניזציה של תורת המשפט. לדוגמה, חוק החוזה (סקוטלנד) משנת 1997 מגבש את כלל הראיות לשחרור על תנאי בדיני החוזים הסקוטיים בכך שהוא קובע כי כאשר נראה כי מסמך כתוב מכיל את כל תנאי החוזה, יש להניח שהוא עושה זאת, אלא אם הוכח ההפך. על ידי קביעה נוספת כי מסמך המציין במפורש כי הוא כולל את כל תנאי החוזה חזקה על כך.
המעשה גם משנה את דיני החוזים הסקוטיים כדי לאפשר לקונה לבקש פיצויים בגין הפרת חוזה על פי חוזה מכר מהמוכר מבלי להידרש לדחות את הטובין או לבטל את החוזה כפי שהיה בעבר.
לדוגמה, בעוד שהבטחה חוזית הייתה צריכה להיות הוכחה היסטורית בכתב או בשבועה, חוק דרישות הכתיבה (סקוטלנד) 1995 קבע שהבטחה צריכה להיות הוכחה בכתב רק לצורך יצירה, העברה, שינוי או הכחדה של זכות ממשית ב קרקע (ס’ 1(2)(א)(i) של Requirements of Writing (Scotland) Act 1995) ועבור התחייבות חד-צדדית ללא תשלום, שאינה מתחייבת במהלך העסקים (ס’ 1(2)(א)(ii) of Requirements of Writing (Scotland) Act 1995.

כללים הנוגעים ליצירת זכויות צד שלישי בדיני החוזים הסקוטיים קודמים בחוק החוזה (זכויות צד שלישי) (סקוטלנד) 2017, הקובע כי זכות צד שלישי באה לידי ביטוי כאשר “חוזה מכיל התחייבות שאחד או יותר מהצדדים המתקשרים יעשו, או לא יעשו, משהו לטובת ” והצדדים לחוזה התכוונו ש”הצד השלישי צריך להיות זכאי מבחינה חוקית לאכוף או להפעיל אחרת את ההתחייבות “. המעשה קובע במפורש שצד שלישי אינו חייב להיות קיים או להיכלל בקטגוריית האנשים שצוינה על ידי הזכות בעת יצירת הזכות.
יתר על כן, היא קובעת הוראות לאכיפת זכויות על ידי צדדים שלישיים, ובעוד שהיא מאפשרת לצדדים לחוזה לשנות או לבטל את זכות הצד השלישי, היא מסדרת הגנות עבור צדדים שלישיים שפעלו בהסתמכות.
על זכות כזו או שמסרו הודעה על קבלתם למבטיח הזכות.

תחומי שיפוט מודרניים אזרחיים ומעורבים
דיני חוזים סינים
ישנן ארבע מערכות נפרדות של דיני חוזים בתוקף כיום בסין, שלוש מהן בתוקף באזורים שונים המנוהלים על ידי הרפובליקה העממית של סין ואחת מהן בתוקף ברפובליקה של סין.
ברפובליקה העממית; הונג קונג היא תחום שיפוט במשפט מקובל שדיני החוזים שלה זהים במידה רבה לדיני החוזים של אנגליה ווילס לפני 1997, מקאו פועלת במסגרת נפרדת לפי דגם המשפט האזרחי הפורטוגלי, ודיני החוזים ביבשת נשלטים על ידי הקוד האזרחי של 2021 של הרפובליקה העממית של סין.
לעומת זאת, דיני החוזים בכל אזורי הרפובליקה של סין נשלטים על ידי הקוד האזרחי של הרפובליקה של סין אשר עוצב במקור על פי שיטת ששת הקודים היפנית, בעצמה המבוססת בעיקרה על הגישה הפנדקטיסטית הגרמנית למשפט.

הרפובליקה של סין
דיני החוזים של הרפובליקה של סין נשלטים על ידי הקוד האזרחי שלה, אשר נחקק במקור בשנת 1929 והתפתח במהלך המאה הבאה. חוזה לפי הקוד האזרחי הוא סוג של מעשה משפטי, המחולק לשלושה מרכיבים: עיקרון (כלומר מטרת החוזה), יכולת התנהגותית (כלומר חלוקת התחייבויות) והצהרת כוונות (כלומר מפגש בין הנפשות. הקוד האזרחי קובע כי מעשה משפטי תקף רק אם הוא אינו מפר הוראה חובה או אוסרת או תקנת הציבור, ואם הוא עומד בדרישות החוק לגבי הצורה.
חוזה נחשב כאילו נכרת בתוקף אם הצדדים לו הסכימו על תנאיו המהותיים, וכאשר חסרה הסכמה על תנאים לא חיוניים, בתי המשפט מוסמכים לקבוע הוראות כפי שיראו להם הוגן.
בעוד שכריתת חוזה מצריכה בדרך כלל הן הצעה והן קיבול, הדרישה לקבלה אינה צריכה להיות בצורת הודעה אם לא נראה צורך בכך לאור אופי ההסכם או החלים מכס; בנסיבות כאלה, החוזה נחשב כאילו נוצר כאשר מתרחשת “עובדה” המרמזת על קבלת ההצעה.

הרפובליקה העממית של סין
על פי הקוד האזרחי של הרפובליקה העממית של סין, “הצדדים רשאים לכרות חוזה על ידי מתן הצעה וקבלה או באמצעים אחרים”. הצעה מוגדרת כ”הבעת כוונה לכריתת חוזה עם אדם אחר” ונדרשת “להיות ספציפית ומוגדרת” ולציין במפורש כי “המציע יהיה כבול להבעת כוונתו בעת קבלתו. ממנו על ידי ניצע”. הקוד קובע עוד כי ניתן לבטל הצעה אלא אם כן “המציע הודיע ​​במפורש שההצעה היא בלתי חוזרת על ידי ציון מגבלת זמן לקבלה או בכל דרך אחרת” או “לניצע יש סיבות להאמין שההצעה היא בלתי חוזר ועשה הכנות סבירות לביצוע החוזה”. קיבול, המוגדר כ”הבעת כוונה של הניצע לקבל את ההצעה” וחוזה נוצר כדין כאשר הקיבול נכנס לתוקף לפי הוראות הקוד. כתוצאה מכך, יצירת חוזה לפי החוק הסיני היבשתי נשלטת על ידי עקרון ההסכמה ההדדית אך כפופה לקריטריון הנוסף לפיו הצעה תקפה קובעת במפורש שהיא בלתי ניתנת לביטול.

בהתבסס על תפיסת המשפט המקובל של הזמנה לטיפול, החוק הסיני מכיר ברעיון של הזמנה להציע. הזמנה להציע מוגדרת כ”ביטוי שאדם מצפה מאדם אחר להציע הצעה” והקוד קובע במפורש כי “הודעות מכירות פומביות, הודעות הצעות מחיר, תשקיפי מניות, תשקיפי אג”ח, תשקיפי קרנות, פרסומות ומבצעים מסחריים, מחיר בדואר קטלוגים וכדומה הם הזמנות להציע” וכי “פרסום מסחרי וקידום מכירות מהווים הצעה אם תוכנם עומד בתנאים להצעה”.

החוק הסיני נוקט בגישה ליברלית לאופן בו נרשם חוזה, כאשר הקוד האזרחי קובע כי “צדדים רשאים לכרות חוזה בכתב, בעל פה, או בצורות אחרות” וכי “הודעת מידע בכל טופס… ההופך את התוכן הכלול בו ליכול להיות מיוצג בצורה מוחשית ונגיש לעיון ולשימוש בכל עת, נחשב ככתב.” אף על פי כן, הקוד קובע דרישות ספציפיות לגבי תוכנו של חוזה.

על פי הקוד האזרחי של הרפובליקה של סין, מעשה חוזה שנערך לכאורה על ידי אדם חסר יכולת מכל סיבה שהיא בטל אלא אם כן יאושר על ידי האפוטרופוס או המשמורן של הפרט.
רק אפוטרופוס חוקי או משמר של אדם כזה רשאי להסכים לפעולה משפטית בשמו של אדם חסר יכולת.
בנוסף, כאשר צד חסר יכולת מרמה את הצד השני במרמה להאמין שלצד הראשון הייתה יכולת להתקשר בחוזה, החוזה תקף למרות חוסר יכולת כזו.

חוק החוזים הקוריאני (הרפובליקה של קוריאה/דרום קוריאה)
כדי שחוזה יהיה תקף וניתן לאכיפה ברפובליקה של קוריאה, ההסכם בין הצדדים חייב להיות מבוסס על “הסכמה הדדית”. כמו בתחומי המשפט המקובל, המרכיב הראשון של חוזה תקף וניתן לאכיפה הוא הצעה.
בקוריאה, כמו ברוב העולם, ההצעה חייבת להיות ביטוי ספציפי ומפורט של ההצעה.
קבלת ההצעה, ללא שינויים או סייגים, נחשבת כקבלת החוזה ובכך כחוזה תקף ואכיפה בין הצדדים.

דיני חוזים יפני
דיני החוזים היפנים מהווים ענף מובהק בעולם הרחב יותר של פסיקת המשפט האזרחי, שמקורו בתחילה בעיקר מפסיקה גרמנית שאומצה לאחר שיקום מייג’י. בעוד שהכללים הבסיסיים של דיני החוזים היפני נקבעים בקוד האזרחי היפני (יחד עם הכללים העומדים בבסיס תחומים אחרים של המשפט הפרטי, לרבות דיני נזיקין ומשפחה), כללים מפורטים יותר הנוגעים לחוזים מסחריים נקבעים בקוד המסחרי היפני. חוזה לפי החוק היפני נוצר בדרך של הצעה וקבלה כמו ברוב תחומי השיפוט; עם זאת, מסמך כתוב אינו תנאי מקדים לקיומו של חוזה, שמתבסס על עקרון ההסכמה. על פי דיני החוזים היפנים, התאמה בין כוונות הצדדים לחוזה נחשבת אפוא חיונית וחוזים עלולים להתבטל בהתאם לנסיבות שבהן צד מסתיר את כוונותיו האמיתיות, מפגין בכוונה או במרמה כוונות שווא, בטעות מגלה כוונות שווא, או נאלץ להפגין כוונות שווא. חוזים המפרים הוראות חוק מחייבות, וכן חוזים המפרים את תקנת הציבור, עשויים להיחשב בטלים מלכתחילה בהיקף ההפרה.

דיני החוזים היפנים מכירים בקיומן של התחייבויות טרום חוזיות ואחרות חוזיות. לגבי התחייבויות טרום חוזיות, צד לחוזה שבסופו של דבר בלתי אפשרי לביצוע או לבטלו עלול להיות אחראי לרשלנות בכריתת החוזה אם צד אחר הסתמך על מצגותיו ועקב כך נגרם לו נזקים כספיים או מהותיים אחרים. תחום מובהק נוסף של התחייבות טרום חוזית נוגע לחובת המומחים להסביר חוזים מסובכים לצרכנים, כאשר חוזים פיננסיים מורכבים הם דוגמה מרכזית לכך. התחייבויות לאחר חוזיות המוכרות לעתים קרובות על פי דיני החוזים היפנים כוללות התחייבויות לגבי סודיות ואי תחרות, אשר עשויות להיות מוגדרות על ידי החוזה עצמו, משתמעות מטעמים של תקנת הציבור, או נקבעות על ידי חוק סטטוטורי שאינו ניתן לביטול.

הקוד האזרחי היפני מספק מגוון חוזי מועמדות דומים לאלו שנקבעו בתחומי שיפוט אחרים במשפט האזרחי; לרבות חוזי מכירה, מתנות, חוזי שכירות, הלוואות ומתן שירותים. חוזי מועמדות אלה כפופים לכללים ספציפיים ולאחריות שנקבעו על ידי הקוד על מנת להגן על זכויות הצדדים המתקשרים, במיוחד אלה בעלי כוח המשא ומתן נמוך יותר. בנוסף, חוזי מועמדות להיווצרות שותפויות ועמותות מסדירים את הקמתם של קטגוריות אלה של גופים משפטיים וישנן הוראות מיוחדות המסדירות חוזי מוטבים של צד שלישי. כללים המסדירים את ביצוע החוזים, הקיזוז, ההקצאה ותפיסת נכסי המחויבים במחדל מסופקים גם בקוד האזרחי היפני.

דיני החוזים ביפן, למרות המקורות המשפטיים האזרחיים של הקוד האזרחי שלו, מעוצב במידה רבה על ידי עמדות יפניות מסורתיות כלפי עסקים וחובות. לדוגמה, על פי הקוד המסחרי היפני, סוחר סוחר שמקבל הצעה מלקוח רגיל הנוגע לאחד מתחומי עיסוקו צפוי להגיב ללא דיחוי מיותר, ואם לא יעשה זאת, יש להניח שיש לו. קיבל את החוזה. ניתן לראות בכך המחשה לגישה יפנית למסחר ולדיני חוזים ששורשיה במושגים של כיבוד מערכות יחסים. זה משמעותי שכן, בשל השורשים הגרמניים של הקוד האזרחי היפני; ברגע שחוזה נכנס לתוקף בין הצדדים, הוא אינו בר ביטול חופשי.
שופטים יפנים, המפרשים את חובת תום הלב הכלולה בקוד האזרחי היפני כמקודדת מושג זה של יחסי כבוד במסחר, נוטים להכחיש הן את סיום המשא ומתן הטרום חוזי והן את אי חידוש היחסים החוזיים הקיימים.
.

דיני חוזים פיליפינים
הפיליפינים היא תחום שיפוט במשפט מעורב, המעוצב בעיקר על ידי המשפט האזרחי הספרדי והמשפט המקובל האמריקאי כפי שנקבע בקוד האזרחי הפיליפיני. הקוד האזרחי הפיליפיני מגדיר חוזה כ”מפגש מוחות בין שני אנשים לפיו אחד מחייב את עצמו, ביחס לשני, לתת משהו או לתת שירות כלשהו”. לצדדים לחוזה חסר ערך יש מידה גבוהה של חופש חוזי ו”רשאים לקבוע תניות, סעיפים, תנאים והגבלות ככל שימצאו נוחים” רק בכפוף לדרישה ש”אין הם מנוגדים לחוק, למוסר, טוב. מכס, סדר ציבורי או תקנת הציבור”. חוזה לפי החוק הפיליפיני תקף רק אם הוא מחייב את שני הצדדים, וככזה, חוזה שהתחייבויותיו הנלוות כפופות לשיקול דעתו של צד אחד אינו תקף.
אם חוזה מכיל הוראה המביאה תועלת למוטב של צד שלישי, המוטב רשאי לחייב את ביצועו בתנאי שהם העבירו את הסכמתם למחייב לפני כל ניסיון של האחרון לבטל או לשנות את ההטבה בהתאם לחוזה.
למעט מקום שהוראת חוק מחייבת חוזה ללבוש צורה מסוימת, חוזה מחייב ללא קשר לצורתו.

על מנת להתקיים חוזה, יש לעמוד בקריטריונים הבאים:

שני הצדדים המתקשרים חייבים להסכים.
מטרת החוזה חייבת להיות בטוחה (כלומר היא חייבת להתייחס לקטגוריות הניתנות לבירור של התחייבויות)
יש לקבוע את הסיבה (כלומר המטרה) של ההתחייבות
כאשר מסמך כתוב המתיימר לגלם חוזה אינו מייצג כראוי את הכוונה האמיתית של הצדדים עקב טעות, הונאה, התנהגות לא שוויונית או תאונה; כל מפלגה רשאית לחפש רפורמה. כאשר צד אחד טעה והשני פעל במרמה או בחוסר שוויון, או שהיה מודע לפגם בכלי, הצד הראשון רשאי לבקש רפורמה. בנוסף, ניתן לבקש רפורמה כאשר הפגם במסמך נגרם כתוצאה מ”חוסר ידיעה, חוסר מיומנות, רשלנות או חוסר תום לב מצד מי שמנסח את הכלי”. לבית המשפט העליון יש סמכות לקבוע את הכללים המסדירים את הרפורמציה על פי כללי בית המשפט שלו. צד הנוקט בצעדים משפטיים לאכיפת חוזה נמנע מלבקש רפורמה.

ניתן לבטל חוזים תקפים רק במקרים הקבועים בחוק. זה כולל הובלות הונאה וכן חוזים שנכרתו על ידי אפוטרופוס או סוכן של יחיד אם אדם סובל מפגיעה של יותר מרבע מערך הנכסים או השירותים שמנוכרים, חוזים המעבירים נכסים הכפופים להתדיינות משפטית ללא הסכמה של בעלי הדין, וקטגוריות אחרות של חוזים שנקבעו במפורש בחוק. אין לבקש ביטול אלא אם הוא האמצעי היחיד שבאמצעותו יכול צד לקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לו מהחוזה והוא מותר רק במידה הדרושה לכיסוי נזקים אלה. על פי החוק הפיליפיני, הביטול יוצר חובה להחזיר כל דבר שהיה מושא החוזה וכן כל רווח שנגזר ממנו, ולפיכך ביטול זמין רק כאשר הצד המבקש את הסעד מסוגל להחזיר או לספק פיצוי על כך. דברים. בנוסף, חל איסור על ביטול כאשר הפריטים שהם מושא החוזה נמצאים ברשותו של מחזיק בבוא העת שפעל בתום לב. מלבד הביטול, חוזה לפי החוק הפיליפיני עלול להתבטל כאשר לצד לא היה את היכולת להסכים או כאשר ההסכמה ניתנה עקב טעות, אלימות, הפחדה, השפעה בלתי הוגנת או הונאה.

חוזים מסוימים לפי החוק הפיליפיני, למרות שהם תקפים, אינם ניתנים לאכיפה אלא אם הם מאושרים. זה כולל חוזים שנכרתו על ידי סוכן שפעל ללא סמכות או מעבר לכך, חוזים שבהם שני הצדדים חסרי יכולת להסכים, וחוזים המפרים את חוק ההונאות בהתאם לחוק האזרחי הפיליפיני. בנוסף, חוזה בטל מלכתחילה אם סיבתו, מטרתו או מטרתו מנוגדים לחוק, למוסר, למנהגים טובים, לסדר הציבורי או לתקנת הציבור; הוא מדומה לחלוטין או פיקטיבי; סיבתו או מטרתו לא היו קיימים כאשר הם הסתיימו, הם בלתי אפשריים, או שהם “מחוץ למסחר בגברים”; לא ניתן לקבוע את כוונת הצדדים; או שהוא אסור במפורש או מוכרז כבטל על פי חוק. אין לאשרר חוזה שהוא בטל מלכתחילה.

דיני החוזים הפיליפינים נוקטים באמצעי ביניים בין גישות המשפט המקובל לגישות המשפט האזרחי לפיצויים מחוסלים או סעיפי עונשין.
בעוד שהוראות כאלה הן חוקיות וניתנות לאכיפה, בית משפט רשאי להפחית את הנזקים הללו אם הוא מוצא שהשפעתם מופרכת או בלתי מתקבלת על הדעת.
בנוסף, אם הפרת החוזה שהתביעה היא כזו שלא חשבו הצדדים בעת כריתת החוזה (כגון כוח עליון, גובה הנזק הראוי ייקבע על ידי בית המשפט ללא התחשבות בהוראה.

דיני החוזים השוויצריים
קוד ההתחייבויות השוויצרי
בחוק השוויצרי, המהווה גם את הבסיס לקוד האזרחי הטורקי, חוזים מוגדרים בסעיף 1 של קוד ההתחייבויות: “חוזה נוצר כאשר הצדדים הביעו, באופן הדדי ובאופן תואם, את כוונתם ליצור חוזה”. כמו בתחומי שיפוט אחרים במשפט אזרחי יבשתי, חוזים על פי הדין השוויצרי נוצרים אפוא על ידי החלפה של לפחות שני ביטויי כוונה, הצעה וקיבול, שלפיהם הצדדים מסכימים להיכנס ליחסים משפטיים. קוד ההתחייבויות, שאומץ ב-1911, מורכב משתי קטגוריות של כללים המסדירים חוזים:

כללים כלליים, החלים על כל קטגוריות החוזים ומתוארים בסעיפים 1 עד 39 של הקוד; ו
כללים מיוחדים, החלים על סוגים ספציפיים של חוזי מועמדות.
מלבד הכללים המפורטים בקוד ההתחייבויות, הקוד האזרחי של שוויץ מכיל הוראות נפרדות המסדירות חוזי נישואין וירושה בעוד שחוקים נפרדים מסדירים חוזים הנוגעים לביטוח פרטי, אשראי צרכני וחבילות נסיעות.

החוק האסלאמי
שריעה
בעוד שרוב תחומי השיפוט בעלי הרוב המוסלמי משתמשים בעיקר במשפט האזרחי או המקובל עבור רוב ההיבטים של דיני החוזים העכשוויים, החוק האסלאמי לגבי חוזים נשאר רלוונטי בתחום דיני הנישואין והמימון האסלאמי. ישנם הבדלים בין הקריטריונים לכריתת חוזים לפי החוק האסלאמי לבין הקריטריונים לפי המשפט האזרחי והמקובל. לדוגמה, השריעה מכירה באופן קלאסי רק באנשים טבעיים, ומעולם לא פיתחה את המושג של אדם משפטי, או תאגיד, כלומר, ישות משפטית המגבילה את ההתחייבויות של מנהליה, בעלי מניותיה ועובדיה; קיים מעבר לחייהם של מייסדיו; והוא יכול להחזיק בנכסים, לחתום על חוזים ולהופיע בבית המשפט באמצעות נציגים. בנוסף, חוזה לפי החוק האסלאמי עשוי להתבטל עבור ג’ארר (כלומר ספקולציות ואי ודאות וריבה (כלומר ריבית.

נישואים איסלאמיים נחגגים בדרך כלל כחוזה ממון כתוב, בדרך כלל בנוכחות שני עדים גברים מוסלמים, והוא עשוי לכלול מחיר כלה מהר שישולם מגבר מוסלמי לאישה מוסלמית. מחיר הכלה נחשב על ידי בית דין שרעי כסוג של חוב. חוזים כתובים נחשבו באופן מסורתי חשיבות עליונה בבתי הדין השרעיים בענייני סכסוכים הקשורים לחובות, הכוללים חוזי נישואין. בסינגפור, חוק הנישואין האסלאמי מבוסס החוזה כפוף לחוק מינהל החוק המוסלמי ומתקיים במקביל למערכת החילונית של רישום נישואין שהוקמה במסגרת אמנת הנשים. בינתיים, בהודו, המשפט האישי המוסלמי הוא ענף משפט מובהק הנשלט על ידי מגוון חוקים ומנהגים איסלאמיים המשתנים מקהילה לקהילה.

בתחום הפיננסים והבנקאות האסלאמיים העכשוויים, נעשה שימוש במגוון חוזי מועמדות כדי לעמוד באיסור האיסלאמי על ג’ארר וריבה. אלה כוללים חוזי חלוקת רווחים והפסדים כגון Mudarabah, Musharakah ו- Diminishing Musharaka ; כמו גם מגוון חוזים מגובי נכסים. החוזה הנפוץ ביותר בשימוש במימון האיסלאמי המודרני הוא Murabaha, שהיה במקור מונח פיקה לחוזה מכירה שבו הקונה והמוכר מסכימים על הסימון (הרווח) או המחיר ” עלות פלוס ” עבור הפריט (s) נמכר. בעשורים האחרונים זה הפך למונח של צורה נפוצה מאוד של מימון איסלאמי (כלומר, “תואם השריעה “), שבו המחיר מסומן בתמורה לאפשר לקונה לשלם לאורך זמן – למשל בתשלומים חודשיים (חוזה עם תשלום דחוי הידוע בשם bai-muajjal.

אמנת הקדשים (ואקפיה) של הורם סולטן, חוזה המקים וואקף תקף
בנוסף, החוק האסלאמי מטיל כמה תנאים משפטיים לתהליך הקמת הוואקף, סוג של רכוש חיבה הדומה לנאמנות. וואקף הוא חוזה, לכן המייסד (שנקרא בערבית אל-ואקיף או אל-מוחאבים חייב להיות בעל יכולת להתקשר בחוזה. לשם כך על המייסד:

להיות מבוגר
להיות שקול
בעל יכולת לטפל בעניינים פיננסיים
לא פושט רגל לא משוחרר
למרות שהוואקף הוא מוסד אסלאמי, להיות מוסלמי לא נדרש להקים וואקף, ולא מוסלמים יכולים להקים וואקף. לבסוף, אם אדם חולה אנושות, הווקף כפוף לאותן מגבלות כמו צוואה באיסלאם. יתר על כן, הרכוש (הנקרא אל-מכוף או אל-מואבבס ששימש להקמת הוואקף חייב להיות אובייקט של חוזה תקף. החפצים עצמם לא צריכים להיות חראם (למשל יין או חזיר. חפצים אלו אינם צריכים להיות כבר ברשות הציבור: לא ניתן להשתמש ברכוש ציבורי להקמת וואקף. המייסד לא יכול גם לשעבד את הנכס בעבר למישהו אחר. תנאים אלו נכונים בדרך כלל לחוזים באיסלאם. הנהנים מהוואקף יכולים להיות אנשים ושירותים ציבוריים. המייסד יכול לציין אילו אנשים זכאים להטבה (כגון משפחתו של המייסד, כל הקהילה, רק עניים, מטיילים). שירותים ציבוריים כגון מסגדים, בתי ספר, גשרים, בתי קברות ומזרקות שתייה יכולים להיות הנהנים מוואקף. החקיקה המודרנית מחלקת את הווקף כ”מטרות צדקה”, שבהן הנהנים הם הציבור או העניים) ו-ווקף “משפחתי”, שבו המייסד הופך את המוטבים לקרוביו.
יכולים להיות גם מספר מוטבים.
לדוגמה, המייסד יכול לקבוע שמחצית מהתמורה הולכת למשפחתו, ואילו המחצית השנייה מגיעה לעניים.

מוטבים תקפים חייבים לעמוד בתנאים הבאים:

הם חייבים להיות ניתנים לזיהוי. בעוד שרוב בתי הספר לפסיקה האסלאמית דורשים שלפחות חלק מהמוטבים חייבים להתקיים גם בזמן ייסוד הוואקף, המאליקים גורסים כי וואקף עשוי להתקיים זמן מה ללא מוטבים, ומשם התמורה המצטברת ניתנת למוטבים ברגע שהם לבוא לידי קיום. דוגמה למוטב שלא קיים הוא ילד שטרם נולד.

אסור שהנהנים יהיו במלחמה עם המוסלמים, אך אינם נדרשים, בעצמם, להיות מוסלמים.

המוטבים אינם רשאים להשתמש בוואקף למטרה הנוגדת את העקרונות האיסלאמיים.

הצהרת ייסוד של וואקף היא בדרך כלל מסמך כתוב, המלווה בהצהרה בעל פה, אם כי אף אחת מהן אינה נדרשת על ידי רוב החוקרים. תהא ההצהרה אשר תהא, רוב החוקרים גורסים כי היא אינה מחייבת ובלתי חוזרת עד שנמסרה בפועל למוטבים או שימוש בהם.
אולם לאחר השימוש בהם, הוואקף הופך למוסד בפני עצמו.
על פי החוק הסינגפורי, כל מסגד נדרש להיווצר ולהיות מנוהל כוואקף, וכללים המסדירים את הווקפים נקבעים בחוק מינהל החוק המוסלמי.

אמנה בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין
אמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין
ברוב המוחלט של תחומי השיפוט, האמנה בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין (CISG) מסדירה חוזים הנוגעים למכירה בינלאומית של טובין. ה-CISG מקל על סחר בינלאומי על ידי הסרת מחסומים משפטיים בין צדדים במדינה (הידועים כ”מדינות מתקשרות”) ומתן כללים אחידים המסדירים את רוב ההיבטים של עסקאות מסחריות, כגון יצירת חוזה, אמצעי המסירה, התחייבויות הצדדים ותרופות עבור הפרת החוזה. אלא אם כן הוחרגה במפורש על ידי החוזה, האמנה משולבת אוטומטית בדינים הפנימיים של המדינות המתקשרות. כתוצאה מכך, הקריטריונים ליצירת חוזים למכירה בינלאומית של סחורות מתואמים באופן מהותי בין סמכויות שיפוט אזרחיות, נפוץ ומעורב ברחבי העולם.

ה-CISG חל על חוזי מכירת טובין בין צדדים שמקומות עסקיהם נמצאים במדינות שונות, כאשר המדינות הן מדינות מתקשרות אמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכירה בינלאומית של טובין, סעיף 1(1)(א)). בהתחשב במספר המשמעותי של מדינות מתקשרות, זוהי הדרך הרגילה לתחולת ה-CISG. ה-CISG חל גם אם הצדדים ממוקמים במדינות שונות (שאינן צריכות להיות מדינות מתקשרות) וכללי ניגוד הדין מובילים להחלת הדין של מדינה מתקשרת. לדוגמה, חוזה בין סוחר יפני לסוחר ברזילאי עשוי להכיל סעיף לפיו הבוררות תהיה בסידני לפי החוק האוסטרלי וכתוצאה מכך ה-CISG יחול. מספר מדינות הכריזו שהן לא יהיו מחויבות לתנאי זה. ה-CISG נועד לחול על מוצרים ומוצרים מסחריים בלבד. למעט כמה חריגים מוגבלים, הוא אינו חל על מוצרים אישיים, משפחתיים או ביתיים, ואינו חל על מכירות פומביות, ספינות, מטוסים, או בלתי מוחשיים ושירותים. עמדת תוכנת המחשב היא “שנויה במחלוקת” ותלויה בתנאים ובמצבים שונים. חשוב לציין, צדדים לחוזה עשויים לשלול או לשנות את היישום של ה-CISG.

על פי ה-CISG, הצעה להתקשרות חייבת להיות מופנית לאדם, להיות מוגדרת דיה – כלומר, לתאר את הטובין, הכמות והמחיר – ולהצביע על כוונה של המציע להיות מחויב בקבלה. נראה כי ה-CISG אינו מכיר בחוזים חד-צדדיים במשפט המקובל אך, בכפוף לציון ברור של המציע, מתייחס לכל הצעה שאינה מופנית לאדם ספציפי כאל הזמנה להציע הצעה בלבד. יתר על כן, כאשר אין מחיר או הליך מפורשים לקביעת מחיר משתמעת, מניחים שהצדדים הסכימו על מחיר המבוסס על זה ש”נגבה בדרך כלל בזמן כריתת החוזה עבור סחורות כאלה שנמכרו תחת דומה נסיבות”. בדרך כלל, ניתן לבטל הצעה בתנאי שהמשיכה תגיע לניצע לפני או במקביל להצעה, או לפני שהניצע שלח קיבול. ייתכן שחלק מההצעות לא יבוטלו; למשל כאשר הניצע הסתמך באופן סביר על ההצעה כבלתי חוזרת. ה-CISG דורש מעשה חיובי כדי להצביע על קבלה; שתיקה או חוסר פעילות אינן קבלה.

ה-CISG מנסה לפתור את המצב הנפוץ שבו תשובת ניצע להצעה מקבלת את ההצעה המקורית, אך מנסה לשנות את התנאים.
ה-CISG אומר שכל שינוי בתנאים המקוריים הוא דחייה של ההצעה – זוהי הצעה נגדית – אלא אם התנאים ששונו לא ישנו מהותית את תנאי ההצעה.
שינויים במחיר, בתשלום, באיכות, בכמות, במשלוח, באחריות הצדדים ובתנאי בוררות עשויים לשנות באופן מהותי את תנאי ההצעה.

חוזים בין תחומי שיפוט
יש לציין, שלא כמו סמכויות שיפוט במשפט המקובל, סמכויות שיפוט אזרחיות ומשפט מעורב אינן דורשות שיקול כדי שחוזה יהיה מחייב. במערכות המבוססות על קוד נפוליאון (כולל קוויבק וסנט לוסיה שחוק ההתחייבויות שלהן מבוסס על הקוד האזרחי של קנדה התחתית, וכן תחומי שיפוט ערביים שמערכות המשפט שלהם מבוססות על הקוד האזרחי המצרי, חוזה רגיל אומרים שהוא נוצר פשוט על בסיס “מפגש מוחות” או “הסכמה של רצונות”. חוק גרמניה, אמנם מושרש גם בעקרון “מפגש המוחות”, אך עוקב אחר ‘ עקרון ההפשטה ‘ בכל הנוגע לרכוש אישי ומקרקעי כאחד. העיקרון מתאר כי ההתחייבות האישית של חוזה נוצרת בנפרד מהכותרת של הרכוש המוענק. כאשר חוזים בטלים מסיבה כלשהי על פי החוק הגרמני, ניתן לבטל את החובה החוזית לשלם בנפרד מהכותרת הקניינית של הנכס.
דיני התעשרות שלא בצדק, במקום דיני חוזים, משמשים אז כדי להחזיר את הבעלות לבעלים החוקיים.

2600 לפני הספירה
תחומי השיפוט המשפטיים האזרחיים המבוססים על קוד נפוליאון או ה- Bürgerliches Gesetzbuch מספקים תפקיד התערבותי יותר למדינה הן ביצירת והן באכיפה של חוזים מאשר בתחומי המשפט המקובל או בחוק הסקוטי, בחוק הרומי-הולנדי ובתחומי שיפוט אחרים במשפט אזרחי או מעורב.. מערכות כאלה משלבות יותר תנאים המשתמעים בחוק בחוזים, מאפשרות מרחב חופש גדול יותר לבתי המשפט לפרש ולשנות את תנאי החוזה, ומטילות חובת תום לב חזקה יותר.

סמכויות שיפוט במשפט המקובל קשורות לעתים קרובות לרמה גבוהה של חופש חוזים. דוגמה אחת לחופש החוזים הגדול כביכול במשפט האמריקני, היא המקרה של הארלי נגד אדינגפילד משנת 1901, שבו הורשה לרופא למנוע טיפול ממטופל למרות היעדר סיוע רפואי זמין אחר ומותו של המטופל לאחר מכן. בתחומי המשפט האזרחי המושרשים במסורת הצרפתית או הגרמנית, חוזי מועמדות מוסדרים על מנת למנוע תנאים בלתי הוגנים. חוק החובות כולל בדרך כלל חובת הצלה, מה שהופך מקרים כמו הארלי נגד אדינגפילד להרבה פחות סבירים. לעומת זאת, סמכויות שיפוט אזרחיות נוטות יותר לאכוף סעיפי ענישה ולספק ביצוע ספציפי של חוזים מאשר עמיתיהם במשפט המקובל, אשר בדרך כלל מסרבים להכיר בסעיפים המספקים פיצויים גבוהים מזה הנדרש כדי לפצות את התובע כראוי.

בעוד שרוב תחומי השיפוט של המשפט המקובל ממשיכים להסתמך על עקרונות תקדימיים וללא שינוי כדי לקבוע סוגיות במסגרת דיני החוזים, מיעוט משמעותי של סמכויות המשפט המקובל חוקקו חוקים המסדירים את דיני החוזים. דיני החוזים בניו זילנד כפופים לחוק החוזים והמשפט המסחרי משנת 2017, המתווה באופן מקיף כללים לגבי חוזים ותחומי משפט קשורים. יש לציין כי דיני החוזים בהודו, סמכות השיפוט המאוכלסת ביותר במשפט המקובל, מקובעים בחוק החוזים ההודי, 1872, המתאר באופן מקיף סוגיות של דיני חוזים, שגרסאותיהם נותרו בתוקף בפקיסטן ובנגלדש. למרות שאינו קוד מקיף, החוק האזרחי של סינגפור 1909 קובע מספר הוראות לגבי דיני החוזים בסינגפור. באמריקה, הקוד המסחרי האחיד מקודם כמה הוראות של המשפט המסחרי, כולל דיני החוזים.

מטלה
בעוד שצד עשוי בדרך כלל להמחות זכויות כספיות לפי שיקול דעתו, בתנאי שהם יודיעו לצד השני לחוזה בזמן, רוב תחומי השיפוט מטילים מגבלות על יכולתו של צד להמחות זכויות לא כספיות או להמחות התחייבויות שהם חייבים ל- מסיבה אחרת. בתחומי השיפוט המשפטיים המקובלים, אסור להקצאה להעביר חובה, נטל או נזק ללא הסכמה מפורשת של המוקצה. הזכות או ההטבה המוקצים עשויות להיות מתנה (כגון ויתור או שניתן לשלם עליהן בתמורה חוזית כגון כסף. על פי החוק הסיני היבשתי, צד לחוזה רשאי להמחות את זכויותיו “כולן או חלקן לאדם שלישי”, למעט במידה שזכות “אינה ניתנת להמחשה מכוח טיבה”, “בהתאם לחוק”, או בשל ההסכם בין הצדדים. בארצות הברית, ישנם חוקים שונים המגבילים את אחריותו של מוקצה, לעתים קרובות כדי להקל על האשראי, שכן המקבלים הם בדרך כלל מלווים. במקרים מסוימים, החוזה עשוי להיות מסמך סחיר שבו האדם המקבל את המכשיר עשוי להפוך למחזיק בבוא העת, דבר הדומה למקבל פרט לסוגיות, כגון חוסר ביצוע, על ידי המקצה עשוי שלא להוות הגנה תקפה עבור המחייב. בארצות הברית, ועדת הסחר הפדרלית פרסמה את חוק 433, המכונה רשמית “כלל תקנת הסחר בנוגע לשמירה על תביעות והגנות של צרכנים”, אשר “ביטלה למעשה את דוקטרינת בעסקאות אשראי צרכני.
“.
בשנת 2012 אישרה הוועדה מחדש את התקנה.

נוהל וברירת חוק
סדר דין אזרחי, סעיף ברירת חוק ודיני ניגוד חוזים
הן בתחומי השיפוט האזרחיים והן במשפט המקובל, בהם לא חלים סעיף או הסכם של בוררות או גישור, צד המבקש סעד בגין הפרת חוזה נדרש בדרך כלל להגיש תביעה אזרחית (שאינה פלילית) בבית המשפט שיש לו סמכות שיפוט על החוזה. כאשר לבתי המשפט של אנגליה ווילס, סינגפור, הודו, או סמכות שיפוט אחרת במשפט המקובל בתוך חבר העמים יש סמכות שיפוט, ניתן לאכוף חוזה באמצעות שימוש בתביעה, או במקרים דחופים על ידי בקשה לצו ביניים כדי למנוע הפרה. באופן דומה, בארצות הברית, צד נפגע עשוי להגיש בקשה לסעד של צו מניעה כדי למנוע הפרת חוזה מאוימת, כאשר הפרה כזו תגרום לנזק בלתי הפיך שלא ניתן היה לתקן כראוי על ידי פיצוי כספי.

כאשר מתעוררת סכסוך חוזה בין צדדים הנמצאים בתחומי שיפוט שונים, הדין החל על חוזה תלוי בניתוח ניגודי החוקים על ידי בית המשפט בו מוגשת תביעת הפרת החוזה. בהיעדר סעיף ברירת חוק, בית המשפט יחיל בדרך כלל את דיני הפורום או את דיני תחום השיפוט שיש לו את הקשר החזק ביותר לנושא החוזה. סעיף ברירת חוק מאפשר לצדדים להסכים מראש שהחוזה שלהם יתפרש על פי דיני תחום שיפוט ספציפי.

בתוך ארצות הברית, סעיפי ברירת חוק ניתנים לאכיפה בדרך כלל, אם כי חריגים המבוססים על תקנת הציבור עשויים לחול לפעמים. בתוך האיחוד האירופי, גם כאשר הצדדים ניהלו משא ומתן על סעיף ברירת חוק, סוגיות ניגוד חוק עשויות להיות כפופות לתקנת רומא I.

סעיפי בחירת הפורום
סעיף בחירת פורום
חוזים מסחריים, במיוחד אלה שבהם צדדים ממוקמים בתחומי שיפוט שונים, מכילים לעתים קרובות סעיפי בחירת פורומים שעשויים להיות סעיפי בוררות, גישור או בחירת בית משפט בהתאם לחוזה המדובר.

בחירת בית המשפט
חוזים רבים מכילים הסכם בחירה בלעדי של בית משפט, הקובע את סמכות השיפוט שבה יש להתדיין מחלוקות ביחס לחוזה. הסעיף עשוי להיות כללי, המחייב כי כל מקרה הנובע מהחוזה יוגש בתחום שיפוט ספציפי, או שהוא עשוי לדרוש הגשת תיק לבית משפט ספציפי. לדוגמה, סעיף בחירת בית משפט עשוי לדרוש הגשת תיק לבית משפט בסינגפור, או שהיא עשויה לדרוש באופן ספציפי יותר את הגשת התיק לבית הדין המסחרי הבינלאומי של סינגפור.

בדרך כלל, דוקטרינת חופש החוזים או מכשירים רב-צדדיים מחייבים בתי משפט שאינם נבחרים לדחות תיקים ודורשים הכרה בפסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט שנקבעו בהסכמי בחירה בלעדית של בית משפט. לדוגמה, מכשירי משטר בריסל (31 מדינות אירופיות) ואמנת הסכמי בחירת בתי המשפט בהאג (האיחוד האירופי, מקסיקו, מונטנגרו, סינגפור), כמו גם מספר מכשירים הקשורים לתחום משפט ספציפי, עשויים לחייב בתי משפט לאכוף ו להכיר בסעיפים של ברירת חוק ופסקי חוץ.

על פי אמנת הסכמי ברירת משפט האג, לבית משפט שהוגדר בהסכם בחירה בלעדי של בית משפט יש סמכות, אלא אם כן החוזה בטל על פי הדין הפנימי שלו ואינו יכול לסרב להפעיל סמכות שיפוט בטענה שבית משפט של תחום שיפוט אחר הוא מקום מתאים יותר. בדומה בית משפט שאינו נבחר נדרש לסרב סמכות שיפוט, אלא אם ההסכם בטל ומבוטל על פי דיני הערכאה הנבחרה, צד לחוזה חסר יכולת על פי הדין הפנימי של בית המשפט הלא נבחר, מתן תוקף ל הסכם יוביל לעוול גלוי או מנוגד בעליל לתקנת הציבור של מדינת בית המשפט הלא נבחר, לא ניתן לקיים את ההסכם מחמת כוח עליון, או שבית המשפט הנבחר בחר שלא לדון בתיק. הסכמי בחירה בלעדית של בית משפט על פי אמנת הסכמי בחירת בית משפט האג חלים אך ורק על עניינים מסחריים ולכן אינם חלים על כל צד העוסק כצרכן, חוזי עבודה או הסכמים קיבוציים, עניינים הקשורים למעמד אזרחי או דיני משפחה, או תרחישים דומים.

בתחומי שיפוט שאינם צד לאמנת האג, הסכם בחירה בלעדי של בית משפט לא בהכרח מחייב בית משפט. בהתבסס על ניתוח החוקים, סדרי הדין ותקנת הציבור של המדינה ובית המשפט שבהם הוגש התיק, בית משפט המזוהה בסעיף עשוי לגלות כי אין להפעיל סמכות שיפוט, או בית משפט בסמכות אחרת. או מקום האירוח עשוי לגלות כי ההתדיינות עשויה להתקדם למרות הסעיף.
כחלק מאותו ניתוח, בית משפט רשאי לבחון האם הסעיף תואם את הדרישות הפורמאליות של סמכות השיפוט בה הוגש התיק (בתחומי שיפוט מסוימים סעיף בחירת פורום או בחירת מקום מגביל את הצדדים רק אם המילה “בלעדי” נכלל במפורש בסעיף).
חלק מתחומי השיפוט לא יקבלו פעולה שאין לה קשר לבית המשפט שנבחר, ואחרות לא יאכפו סעיף ברירת מקום כאשר הם רואים עצמם כפורום נוח יותר להתדיינות.

בוררות
אם החוזה מכיל סעיף בוררות תקף, על הצד הנפגע להגיש תביעת בוררות בהתאם להליכים המפורטים בסעיף בכפוף לדיני הבוררות של תחום השיפוט המיועד כמקום מושבה של הבוררות. חוזים בינלאומיים רבים קובעים כי כל המחלוקות שיתעוררו במסגרתם ייפתרו בבוררות במקום להתדיין בבתי משפט. פסקי דין של בוררות עשויים להיעשות בדרך כלל באותו אופן כמו פסקי דין של בתי משפט רגילים, והם מוכרים וניתנים לאכיפה בינלאומית על פי אמנת ניו יורק, שבה יש 156 צדדים. עם זאת, במדינות אמנת ניו יורק, החלטות בוררות חסינות בדרך כלל, אלא אם כן יש הוכחה שהחלטת הבורר הייתה לא הגיונית או נגועה בהונאה.

סעיפי בוררות מסוימים אינם ניתנים לאכיפה, ובמקרים אחרים ייתכן שבוררות לא תספיק כדי לפתור מחלוקת משפטית. לדוגמה, למעט בסינגפור, מחלוקות בנוגע לתוקף זכויות הקניין הרוחני הרשומות עשויות להידרש על ידי גוף ציבורי במסגרת מערכת הרישום הלאומית. בעניינים בעלי עניין ציבורי משמעותי החורגים מהאינטרסים הצרים של הצדדים להסכם, כגון טענות שצד הפר חוזה על ידי עיסוק בהתנהגות אנטי-תחרותית בלתי חוקית או ביצע הפרות זכויות אזרח, בית משפט עשוי לגלות כי הצדדים רשאים להתדיין בחלק מתביעותיהם או את כולן עוד לפני השלמת הליך בוררות מוסכם חוזי.

רוב תחומי השיפוט של המשפט האזרחי ורוב תחומי השיפוט של המשפט המקובל מחוץ לאמריקה מגבילים או אוסרים את האכיפה של סעיפי בוררות הכלולים בחוזי ההיצמדות. לדוגמה, בתיק Uber Technologies Inc v Heller משנת 2020, הכריז בית המשפט העליון של קנדה כי הסכם בוררות הכלול בחוזים שסיימה אובר עם הנהגים שלה אינו מתקבל על הדעת ולכן בלתי ניתן לאכיפה על פי חוק אונטריו. באופן דומה, חוק המודל של UNCITRAL בנושא בוררות מסחרית בינלאומית וחקיקה המבוססת על חוק המודל מגבילים את תחולת מסגרת הבוררות על בוררות מסחרית, ומוציאים במפורש מהצדדים העוסקים כצרכנים.

ארצות הברית
בארצות הברית, שלושים וחמש מדינות (בעיקר לא כולל ניו יורק) ומחוז קולומביה אימצו את חוק הבוררות האחיד כדי להקל על אכיפת פסקי דין בוררים. בניגוד לחוק המודל של UNCITRAL, חוק הבוררות האחיד מחייב במפורש בית משפט לאשר פסק בוררות לפני שניתן יהיה לאכופו.

תביעות של לקוחות נגד מתווכים ועוסקים בניירות ערך נפתרות כמעט תמיד בהתאם לסעיפי בוררות חוזיים מכיוון שסוחרי ניירות ערך נדרשים על פי תנאי החברות שלהם בארגונים לפיקוח עצמי כגון הרשות לתקנת התעשייה הפיננסית (לשעבר ה-NASD) או NYSE לבוררות עם מחלוקות עם הלקוחות שלהם. לאחר מכן החלו המשרדים לכלול הסכמי בוררות בהסכמי הלקוחות שלהם, המחייבים את הלקוחות שלהם לבורר בסכסוכים.

בנוסף לבוררות במסגרת חוק הבוררות האחיד, מדינת דלאוור מקיימת מסגרת בוררות שנייה המכונה חוק הבוררות המהירה של דלאוור (DRAA). מטרת ה-DRAA היא לספק שיטה “מהירה, חסכונית ויעילה” עבור “ישויות מתוחכמות” לפתרון סכסוכים עסקיים. ה-DRAA משיגה זאת באמצעות שימוש במועדים מזורזים ובעונשים כספיים עבור בוררים שאינם מצליחים להכריע במחלוקות בתוך הזמן שהוקצב לפי החוק.

סינגפור
נכון להיום, סינגפור מקיימת שתי מסגרות נפרדות שלפיהן ניתן לבורר סכסוכים חוזיים, אשר נבדלות בעיקר בכל הנוגע למידת האפשרויות של הצדדים להליך לפנות לבתי המשפט. על פי סעיף 45 לחוק הבוררות 2001, כל אחד מהצדדים או בית הדין לבוררות עצמו רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן פסק דין ב”כל שאלה משפטית המתעוררת במהלך ההליך שלדעת בית המשפט משפיעה באופן מהותי על זכויותיו של אחד או יותר מהצדדים” ולפי סעיף 49, כל צד רשאי לערער על פסק בוררות בכל שאלה משפטית, אלא אם כן הצדדים שללו במפורש ערעורים על הסעיף. כל פעולה מותרת רק בהסכמת הצדדים האחרים או בית הדין הבורר (לפסיקות בנקודות חוק מקדמיות) או בית המשפט לגבי ערעורים. זאת בניגוד לחוק הבוררות הבינלאומי 1994, אשר בדרך כלל משכפל את הוראות חוק המודל של UNCITRAL בנושא בוררות מסחרית בינלאומית ומעניק גישה מוגבלת יותר לבתי המשפט.

בשנת 2020 פרסמה האקדמיה למשפטים של סינגפור דו”ח על זכות הערעור בהליכי בוררות, המעריך את היתרונות והחסרונות של שתי המסגרות הנבדלות, תוך שהיא הגיעה למסקנה כי קיומם של ערעורים מאפשר פיתוח פסיקה וכתוצאה מכך מספק ודאות רבה יותר לצדדים הליכי בוררות. הדו”ח מזהה את הזמינות של ערעורים כברירת מחדל לפי סעיף 69 של חוק הבוררות של אנגליה 1996 כגורם התורם לפופולריות של לונדון כמקום לבוררות בסכסוכי חוזים בינלאומיים. לפיכך, הדו”ח ממליץ לתקן את חוק הבוררות הבינלאומי 1994 כדי לאפשר לצדדים לבחור בזכות ערעור בהסכם הבוררות שלהם, ובכך לאפשר פיתוח פסיקה ולהעניק ודאות רבה יותר לצדדים המעוניינים בכך תוך שמירה על היעדר של פסיקה. ערעור כעמדת ברירת המחדל על מנת לתת מענה לצדדים המעוניינים בפתרון סכסוכים חוזיים ללא משפט לחלוטין.

באופן ייחודי, הן חוק הבוררות הבינלאומי 1994 והן חוק הבוררות 2001 מכילים הוראות (חלק 2A וחלק 9A, בהתאמה) המאשרות במפורש בוררות של סכסוכי קניין רוחני ללא קשר למידת המידה שבה החוק של סינגפור או כל תחום שיפוט אחר מעניק סמכות שיפוט כל גוף ייעודי. זה מנוגד לגישה הכללית שנקטה רוב תחומי השיפוט האחרים ומאפשרת לצדדים לסכסוכי קניין רוחני זרים לחפש פתרון מחוץ לחוף מבלי להשפיע על ההכרה בזכויות קניין רוחני בתחומי השיפוט שבהם הם מונפקים.

גישור ומשא ומתן
אם חוזה מכיל סעיף גישור או משא ומתן תקף, הצדדים יצטרכו בדרך כלל לציית להליכי הגישור או המשא ומתן המפורטים בחוזה לפני תחילת בוררות או התדיינות משפטית. ב- Emirates Trading Agency Llc v Prime Mineral Exports Private Ltd., חובה המתייחסת ל”דיון ידידותי” המשמש כשלב ראשון של גישה מוסכמת ליישוב סכסוכים אושרה כניתנת לאכיפה.

גישור הוא סוג של יישוב סכסוכים אלטרנטיבי שמטרתו לטפל בסכסוכים בין שני צדדים או יותר באופן ידידותי ולא יריב, ובדרך כלל מערב צד שלישי ניטרלי (המגשר או המפשר) המסייע לצדדים להגיע להסדר אשר בהתאם החוק החל, עשוי להירשם כפסק בוררות או כהחלטה שיפוטית. בדרך כלל, בתי המשפט יעכבו הליכים שבהם צד טוען בהצלחה את קיומו של הסכם גישור או משא ומתן תקף. בדרך כלל מותר לאדם שמונה כמגשר לשמש כבורר לפי סעיף גישור-בוררות היברידי אם אין ביכולתם של הצדדים להגיע להסדר מתווך.

בדרך כלל, פשרה מתוקשרת עשויה להירשם כצו של בית משפט בשטח השיפוט שעל פי דינו הוא נערך ודי ברישום של הסדר מתוקשר כדי לעכב כל הליך בוררות או שיפוטי העוסק באותם עניינים. בעוד שפסקי בוררות ניתנים לאכיפה בדרך כלל במדינות שלישיות על פי אמנת ניו יורק, הסדרים בתיווך בסכסוכים חוזיים בינלאומיים ניתנים לאכיפה על פי אמנת הגישור של סינגפור. הסדר מתוקשר בסכסוך חוזי בינלאומי מכונה הסכם פשרה בינלאומי, ובתחומי שיפוט שבהם חלה אמנת סינגפור, הסכמי פשרה בינלאומיים שנכרתו במדינות חברות אחרות עשויים להירשם על ידי בית משפט לאכיפה מקומית. בנוסף, בתי משפט בתחומי שיפוט שבהם חלה האמנה יעכבו הליכים כאשר הם משוכנעים כי הסכם גישור תקף הנשלט על ידי חוק של מדינה אחרת מכסה את נושא המחלוקת, והסכם פשרה בינלאומי שנרשם על פי האמנה יספיק כדי למנוע את התחלת הליכי משפט או בוררות פנימיים.

הכרה בפסקי דין מחוץ לחוף
אכיפת פסקי חוץ
בעוד שפסקי בוררות והסדרים בתיווך או במשא ומתן ניתנים תמיד על בסיס סעיף בוררות או גישור, החלטות בית המשפט ניתנות לרוב בהיעדר הסכם בחירה בלעדי של בית משפט או אפילו הסכם ברירת משפט מפורש שממנו בתי המשפט של אחר המדינה עשויה להסיק מהלגיטימיות של סמכות השיפוט של בית המשפט המוציא. כתוצאה מכך, רוב תחומי השיפוט חוקקו חוקים המתקנים את ההליך להכרה ואכיפה של פסקי דין מחוץ לחוף בהיעדר הסכם בחירה בלעדי של בית משפט. לדוגמה, חוק האכיפה ההדדית של פסקי דין זרים משנת 1959 של סינגפור, אשר חל רק על מדינות ששר המשפט קובע כי צפויות להשיב, קובע כי נושה פסק דין רשאי לפנות לחטיבה הכללית של בית המשפט העליון בבקשה לרשום פסק חוץ לצורך כך. של אכיפה בסינגפור. באופן דומה, חוק ההכרה האחיד במדינה זרה Money Judgments, שנחקק על ידי רוב המדינות והטריטוריות של ארה”ב, מספק אכיפה של פסקי דין מחוץ לאמריקה בעוד שחוק האכיפה האחידה של פסקי דין זרים קובע את אכיפה של פסקי דין שניתנו על ידי מדינות וטריטוריות אחרות בארה”ב.

אמנת פסקי הדין של האג משנת 2019, שעדיין לא נכנסה לתוקף, קובעת מסגרת הרמונית להכרה בפסקי דין מסחריים בחו”ל בהעדר סעיף בחירת פורומים בתוקף. האמנה מעוצבת לפי אמנת האג לבחירת בית משפט ומוציאה באופן דומה עניינים כמו דיני משפחה, מעמד ויכולת של אנשים טבעיים, חדלות פירעון ועניינים המכוסים באמנות אחרות (כגון בוררות, הסכמי בחירת בית משפט, נזק גרעיני. אחריות, קניין רוחני, קיומם של גורמים משפטיים וכו’).
סעיף 5 של האמנה קובע כי פסקי דין בים תחת דרישות מסוימות.

סוגי חוזים
ישנן דרכים שונות שבהן ניתן לסווג סוגי חוזה.

תורת החוזים
תורת החוזים מחלקת חוזים לחוזים ” שלמים ” ו”לא שלמים “, המשקפת האם הצדדים לחוזה מסוגלים לציין את “זכויותיהם, החובות והתרופות שלהם תחת כל מצב אפשרי בעולם”.

חוזים אלקטרוניים
עם עליית האינטרנט וההופעה המקבילה של מסחר אלקטרוני ומסחר בניירות ערך אלקטרוניים, חוזים אלקטרוניים עלו לגדולה במהלך שני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת. תחומי שיפוט רבים העבירו חוקי חתימה אלקטרונית שהפכו את החוזה האלקטרוני והחתימה לתקפים מבחינה משפטית כמו חוזה נייר. בסינגפור, חוק העסקאות האלקטרוניות (היישום של אמנת האומות המאוחדות בדבר השימוש בתקשורת אלקטרונית בחוזים בינלאומיים וחוק המודל של UNCITRAL בנושא רשומות ניתנות להעברה אלקטרונית מספק את תוקף הרשומות, החתימות והחוזים האלקטרוניים, תוך קביעת קריטריונים ספציפיים. עבור רשומות הניתנות להעברה אלקטרונית. על מנת לקדם ולפשט את השימוש בחוזים אלקטרוניים ובמסמכים נלווים, קובע המעשה הכרה רחבה בחתימות אלקטרוניות ומצהיר במפורש כי מסמכים אלקטרוניים עומדים בכל דרישה משפטית ל”כתוב” של חוזה או מסמך אחר. באופן דומה, החלק השלישי של חוק החוזים והמשפט המסחרי של ניו זילנד משנת 2017 מגבש הוראות הנוגעות להכרה בחוזים אלקטרוניים.
בהודו, חוזים אלקטרוניים כפופים לחוק החוזים ההודי (1872), שלפיו יש למלא תנאים מסוימים תוך גיבוש איש קשר תקף, וחוק טכנולוגיית המידע (2000) קובע הוראות נוספות לתקפותם של חוזים מקוונים באופן מיוחד.
בחלק ממדינות ארה”ב, חילופי דוא”ל הוכרו כחוזים מחייבים.

חוזים חכמים
קטגוריה מתפתחת של חוזה אלקטרוני היא החוזה החכם, המורכב מתוכנת מחשב או פרוטוקול עסקה המסוגל לבצע, לשלוט או לתעד באופן אוטומטי אירועים ופעולות רלוונטיות מבחינה משפטית בהתאם לתנאי חוזה או הסכם.
המטרות של חוזים חכמים הן צמצום הצורך במתווכים מהימנים, עלויות בוררויות ואכיפה, הפסדי הונאה, וכן הפחתת חריגים זדוניים ומקריים.
מספר מדינות בארה”ב העבירו חקיקה המתירה במפורש שימוש בחוזים חכמים, כגון אריזונה, נבאדה, טנסי, וויומינג, ואיווה.

חוזים סטנדרטיים בטופס
חוזי הדבקה
חוזים סטנדרטיים הם חוזים שבהם צד אחד מספק את נוסח החוזה באמצעות תבנית סטנדרטית, ובכך לא נותן לצד השני הזדמנות לנהל משא ומתן על תנאיו. דוגמה ידועה היא עלייתם של חוזים ותנאי שירות מסוג clickwrap / shrink wrap שעליהם נדרשים צרכני מוצרי תוכנה לחתום על מנת להשתמש במוצרים כגון סמארטפונים, מחשבים ומכשירים אחרים הנשענים על תוכנה; עם זאת, חוזים סטנדרטיים נפוצים בכל מקום שיש אי שוויון בכוח המיקוח בין הצדדים להסכם. חוזים כאלה מכילים בדרך כלל ” סעיפים בלוח הדוד ” שנוסח על ידי הצד בעל כוח המיקוח הגדול יותר, אשר הצד בעל כוח המיקוח החלש יותר לא היה מסוגל לנהל נגדם משא ומתן.
חוזה לתקופה סטנדרטית שלילי במיוחד לצד בעל כוח מיקוח חלש יותר עשוי להיחשב כחוזה היצמדות ולפיכך להיחשב בלתי מתקבל על הדעת.

כל תחום שיפוט נוקט בגישה משלו כדי לקבוע אם חוזה סטנדרטי הוא חוזה הדבקה בלתי מתקבל על הדעת.

קנדה
דוקטרינת חוסר המידה מגבילה את יכולת האכיפה של “הסכמים בלתי הוגנים שנבעו מאי שוויון בכוח המיקוח “. המבחן לאי-הגיון המיושם על-ידי בתי המשפט בקנדה הוא לקבוע האם היה אי-שוויון בכוח המיקוח בין הצדדים לחוזה, ואם כן, האם אי-שוויון זה הביא לכך שהחוזה הוא “מקח בלתי אפשרי” עבור הצד עם כוח מיקוח נמוך יותר.
קריטריון אי השוויון מתקיים כאשר צד אחד אינו מסוגל להגן מספיק על האינטרסים שלו תוך כדי משא ומתן על החוזה, בעוד שקריטריון אי-ההתחשבות מתקיים כאשר החוזה “מעניק יתרון יתר על הצד החזק או מקפח באופן בלתי ראוי את הפגיעים יותר”.
יש למדוד אי-התנשאות בהתייחס למועד יצירת החוזה וכרוכה בהערכה הקשרית של “האם התממש הפוטנציאל ליתרון או חיסרון בלתי הוגן שנוצר עקב אי השוויון בכוח המיקוח”.

ארגנטינה
על פי סעיף 1119 של הקוד האזרחי והמסחרי של המדינה, סעיף אשר “במטרה או מעשה גורם לחוסר איזון משמעותי בין הזכויות והחובות של הצדדים, לרעת הצרכן” נחשב לסעיף פוגעני; ולפי סעיף 37 של חוק הגנת הצרכן במדינה, סעיפים כאלה בדרך כלל אינם ניתנים לאכיפה בארגנטינה. באופן דומה, חוקי הגנת הצרכן בספרד ובמקסיקו מגבילים את יכולת האכיפה של תנאים כאלה.

בריטניה
חוק תנאי החוזה הבלתי הוגנים משנת 1977 מסדיר חוזים על ידי הגבלת הפעולה והחוקיות של חלק מתנאי החוזה. הוא משתרע כמעט על כל צורות החוזים ואחד מתפקידיו החשובים ביותר הוא הגבלת תחולתם של הסתייגות מאחריות. התנאים משתרעים הן על תנאי חוזה בפועל והן על הודעות הנראות כמהוות התחייבות חוזית.

החוק הופך את התנאים המוציאים או מגבילים אחריות לבלתי יעילים או כפופים לסבירות, בהתאם לאופי ההתחייבות המתיימרת להיות חריגה והאם הצד המתיימר לשלול או להגביל אחריות עסקית, הפועל נגד צרכן.

הוא משמש בדרך כלל בשילוב עם תקנות תנאים בלתי הוגנים בחוזי צרכנים 1999 מכשיר סטטוטורי 1999 מס’ 2083), כפי שתוקן על ידי תקנות תנאים בלתי הוגנים בחוזי צרכן (תיקון) 2001, אשר הגדירו עוד יותר ‘רשות ​​שירות פיננסי’ ] וכן חוק המכר של סחורות 1979 וחוק אספקת הסחורות והשירותים 1982.

חוזי בנייה
מגוון סוגי חוזים זמינים לשימוש בקבלנות לעבודות בנייה.

חוזי הובלה והובלה
חוזה הובלה, ביטוח ימי, וכללי האג-ויסבי
חוזים להובלת סחורות ונוסעים כפופים למגוון הוראות מובהקות הן על פי המשפט הבינלאומי והן על פי החוק של מדינות בודדות. נכון להיום, הוראות שונות חלות ברמה הבינלאומית על חוזים להובלה ימית, יבשתית ואווירית. בכל הנוגע לתחבורה ימית, חוקי האג-ויסבי מסדירים כיום חוזים להובלה בינלאומית של סחורות דרך הים ברוב המוחלט של תחומי השיפוט. בסינגפור ובבריטניה, הוראות כל אחת מחוק הובלת סחורות דרך הים של שתי המדינות מחילות בנוסף את כללי האג-ויסבי על הובלה פנימית של סחורות דרך הים. באופן דומה, אמנת מונטריאול ואמנת ורשה מספקות תנאים סטנדרטיים להובלת כבודת הנוסעים באוויר. חוזים להובלה בינלאומית של סחורות באוויר והוראות משפטיות בנוגע להובלה בינלאומית של נוסעים בכל אמצעי תחבורה כפופים כיום למגוון חוקים מקומיים ובינלאומיים.

בניסיון ליצור הרמוניה של המערכת המסובכת של החוק הבינלאומי המסדיר חוזי תחבורה, חברי איגוד מדינות דרום מזרח אסיה אימצו את הסכם המסגרת של ASEAN בנושא תחבורה רב-מודאלית המספק תנאים סטנדרטיים המסדירים חוזי תחבורה רב-מודאליים בתוך הגוש. הקוד האזרחי של הרפובליקה העממית של סין (CCPRC) קובע הוראות דומות לגבי חוזי תחבורה מולטי-מודאליים. הן ה-CCPRC והן מסגרת ASEAN קובעות למפעיל התחבורה הרב-מודאלי הראשי לשאת באחריות חוזית כוללת לנזק או אובדן לסחורות הנישאות ומספקות להתייחס למפעילים של חלקים מסוימים של חוזה התחבורה כסוכנים של הרב-מודאלי העיקרי. מפעיל הובלה. בסין, פרק ט’ של הקוד האזרחי מספק בנוסף תנאים סטנדרטיים להובלת נוסעים וסחורות גם יחד בכל אמצעי תחבורה.

בכל הנוגע לתחבורה ימית, סמכויות השיפוט המשפטיות מקיימות בנוסף הוראות משפטיות מיוחדות לגבי חוזי ביטוח. הוראות כאלה קובעות בדרך כלל איסור על חוזים ” באמצעות משחק או הימור ” וקובעות כללים מיוחדים לביטוח כפול, הקובעים את קיומו של ריבית הניתנת לביטוח, ומסדירים את ההוראות שפוליסת ביטוח ימי חייבת לכלול.

באירופה, הובלה בינלאומית של נוסעים ברכבת מנוהלת על ידי ה- CIV. ה-CIV קובע תנאים המסדירים את הובלת נוסעים, יחד עם כל חפצים נלווים (כבודת יד, כבודה רשומה, כלי רכב ונגררים) ובעלי חיים חיים. המטייל אחראי על השגחה מלאה על בעלי החיים ועל כבודת היד שלהם.

בחלק מתחומי המשפט המקובל, מבחינים בין מובילי חוזה (המסיעים סחורות או יחידים על פי חוזים פרטיים) לבין מובילים רגילים (שבדרך כלל מחויבים להסיע נוסעים או סחורות כלשהן). בחלק מתחומי המשפט האזרחיים באירופה, המושג המקביל מכונה ספק ציבורי.
בעוד שמובילים חוזיים מנהלים משא ומתן על חוזים עם לקוחותיהם ו(בכפוף לאמנות בינלאומיות) מסוגלים להקצות אחריות ולסרב ללקוחות בכפוף רק לחוקים להגנת הצרכן או לאי-אפליה, ספקים נפוצים נושאים באחריות מלאה לסחורות ולנוסעים הנישאים ואינם רשאים להפלות.

סוגי חוזים ממשלתיים פדרליים
תקנת הרכישה הפדרלית של ארצות הברית (FAR), חלק 16, מתארת ​​את סוגי החוזים השונים הזמינים לשימוש ברכישה של הממשלה הפדרלית ומתי ניתן להשתמש בהם. בהקשר זה ישנן שלוש קטגוריות עיקריות של חוזים: חוזים במחיר קבוע, חוזי עלות-החזר וחוזי זמן וחומרים ושעות עבודה. המכון הפדרלי לרכישה מייעץ שבחירה בסוג החוזה הטוב ביותר היא חשובה, “כיוון שהוא מניע של סיכון, תמריצים והתחייבויות הן עבור הממשלה והן עבור הקבלן”.
אנשי ממשל נדרשים לפי FAR 16.
103(d) לרשום את הסיבה מדוע נבחר סוג מסוים של חוזה עבור כל חוזה שהם נותנים.

התפתחויות עכשוויות בתחום הקבלנות
התכווצות חזותית
מספר ניסיונות להציג ולתעד הסכמים חוזיים בעלי השפעה חזותית יותר נלקחו בחשבון מאז 2000 בערך, למשל מנקודת מבט סקנדינבית, הלנה האפיו ואחרים ב-2012 דגלו ב”מפנה ויזואלי בקבלנות” כאמצעי להעסיק את מי שקורא ועובד עם חוזים, שיפור ההבנה, הקלת יישום והימנעות ממחלוקות.
אדריאן קיטינג וקמילה באש אנדרסן ציינו כי במזרח ובצפון אירופה, כולל גרמניה, הדמיה של חוזים נתפסה כמבטיחה במזרח ובצפון אירופה, כולל גרמניה, וטענו כי היתרונות של צעד כזה “נראה לעין.
“.

התקשרות הוגנת יותר והתנהגות חוזית אחראית
סטנדרטים הוגנים יותר של התקשרות והתנהגות חוזית אחראית קודמו על ידי גופים ממשלתיים וארגוני חברה אזרחית, בעידוד או מנדט עבור קבלנות במגזר הציבורי, שנקבעו בהנחיה הן לצדדים המתקשרים לציבור והן לספק למגזר, ואושרו כחוק. מטרת מדיניות ציבורית. פרויקט הקבלנות האחראית הבינתחומי רואה ב”פרקטיקה קבלנית חדשנית” אמצעי לשיפור זכויות האדם של עובדים העוסקים בשרשרת אספקה ​​גלובלית.

בשנים 2005–6 פרסמה Care Services Improvement Partnership, סוכנות בטווח זרועות שפעלה בבריטניה בין השנים 2004 עד 2008, מדריך להתקשרות הוגנת יותר בשני חלקים: חלק 1 עסק ברכישת מיקומי טיפול וטיפול ביתי שירותים בשוק הטיפול הסוציאלי בבריטניה, ומטרתם “לפתוח ויכוח על מהו חוזה הוגן”, בעוד שחלק 2 כיסה מפרטי כתיבת חוזים הוגנים יותר. מסמכים אלו עסקו בשיפור היחסים בין נציבים וספקי שירותי טיפול, כאשר התקשרות אפקטיבית נתפסת כישורים התורמת להבטחת התוצאות הטובות ביותר עבור מקבלי הטיפול, והתקשרות בלתי הוגנת, במיוחד תמחור לא הוגן, יכול להגביר את הסבירות שהעסק של הספק ייכשל והשירות יבוטל. דבורה קלוג ציינה כי מסמך חוזי עם “תנאים שנראים רק כמשקפים את האינטרסים של הרוכש” ייראה כסותר כל ביטוי אחר של “שותפות” שנאמץ, והזהירה כי השארת הליך ההתקשרות לעורכי דין תאגידים או חוזה קצינים ללא רקע בטיפול סוציאלי עלולים להיות לא פרודוקטיביים.

בבנייה, התקשרות ארוכת טווח וקבלנות מנצחת נתפסו כיעדים רצויים, והצעת “תמורה הוגנת” נתפסת כחלק בלתי נפרד מהתקשרות אפקטיבית.

מהו עורך דין חוזים? איש מקצוע משפטי זה אחראי על עריכת, ניהול וביצוע חוזים בין צדדים.

מהו חוזה?
חוזה הוא הסכם שניתן לאכיפה משפטית בין שני צדדים או יותר. רוב החוזים המחזיקים במשקל משפטי כלשהו נעשים בכתב, אם כי חוזים בעל פה עשויים להיות ניתנים לאכיפה גם מבחינה משפטית. חוזה הוא חוקי רק כאשר הוא נחתם מרצון על ידי שני הצדדים וללא כל כפייה. אם אחד הצדדים בחוזים אינו עומד בתנאים המפורטים בהסכם, הם מבצעים הפרת חוזה.

מיהו עורך דין חוזים?
עובדים בחוזה הופכים נפוצים יותר במגוון עסקים בתעשיות רבות. באופן דומה, עורכי דין חוזים עובדים עם עסקים לעתים קרובות יותר. ברוב ההיבטים של החוק, תתקלו בעורכי דין חוזים. כאשר היציבות של התעשייה המשפטית משתנה, עורך דין חוזים יכול לספק קצת יציבות ויציבות במשרד עורכי דין. משרד עורכי דין יכול לשכור עו”ד חוזים לפי הצורך כדי לקחת על עצמו את העבודה הקשורה לחוזים תוך שמירה על זמינות העמיתים למשימות אחרות.

הדרישה לעורכי דין חוזים החלה כאשר החוזים נדרשו לתמיכה רבה יותר בתהליכי בדיקת נאותות והתדיינות משפטית. התעשייה המשפטית תמיד משתנה ומתאימה את עצמה לתקנות ולחוקים , ולכן גם הצורך בעורך דין לחוזים משתנה. תאגידים ומשרדי עורכי דין משתמשים כעת בעורכי דין חוזים בתפקידים מרכזיים יותר כדי לשמור על עלויות תוך הגנה על עצמם. משרד עורכי דין מחפש בדרך כלל לחסוך כסף מבלי לוותר על איכות השירות ללקוחות.

עורכי דין חוזים מגיעים עם מגוון רקעים . חלקם כוללים:

עורכי דין שנמצאים כעת במעבר מקצועי.

עורכי דין המחפשים עבודה נוספת בתחום עיסוק משפטי.

עורכי דין שרוצים גמישות רבה יותר בלוח הזמנים שלהם, כמו הורים עובדים.

עורכי דין העובדים בחברה מסחרית

חלק מעורכי הדין המתמחים בדיני חוזים עובדים בסוכנות ונותנים שירותים למגוון לקוחות, בעוד שאחרים משמשים כחלק מהמחלקה המשפטית הפנימית של חברה או עובדים במשרד עורכי דין. שמות נוספים לעורכי דין חוזים כוללים:

עורכי דין לא שותפים
עורכי דין לעובדים
של יועץ
עו”ד חוזים
עורך דין הסכמים
יוֹעֵץ
עורך דין לעיון במסמכים
עורך דין לתמיכת ליטיגציה
מה עושה עו”ד חוזים?
תחומי האחריות העיקריים של עורך דין חוזה כוללים עריכה ושינוי חוזים ומסמכים משפטיים. עורכי דין חוזים מבצעים אותן תפקידים כמו יועץ פנימי או שותפים במשרד עורכי דין.

הם עשויים לסייע גם ב:

דרישות רגולציה ותאימות
הכנת אסטרטגיות מקרה
סיוע בשלבי גילוי אלקטרוני וגילוי של תיק משפטי
עסקאות נדל”ן
סקירה ושינוי מדריכי עובדים
נושאי עבודה ותעסוקה
מתן תמיכה לצוות ההתדיינות
עסקאות הקשורות למיזוגים ורכישות
ביצוע מחקר משפטי
בעיות קניין רוחני
ביצוע הפקדות
עריכת הסדרים וחוזים
הכנת מסמכים ודוחות שנתיים
עסקים ומשרדי עורכי דין שונים משתמשים בעורכי דין חוזים למטרות ותפקידים שונים. משרד עורכי דין עשוי להזמין עורך דין חוזה למומחיות מיוחדת או לעזרה מהירה. אם לפירמה פתאום יש עלייה עצומה בעומס העבודה, עורך דין חוזה יכול לקחת על עצמו גם חלק מהעבודה כדי לקזז את הלחץ על השותפים והשותפים האחרים. עורכי דין רשאים לסייע בחיסול חולשת משרד עורכי דין על ידי מתן תמיכה מיוחדת.

סוגי עורכי דין לחוזים:

עורך דין לדיני חוזים
עורך דין הפרת חוזה שכירות
עורך דין לענייני חוזה שכירות
עורך דין שכירות
חוזה שכירות עורך דין
עורך דין חוזה שכירות
חוזה שכירות דירה עורך דין
שכר טרחה עורך דין חוזה דירה
הסכם שכר טרחה עורך דין מקרקעין
עלות חוזה שכירות אצל עורך דין
עורך דין חוזה דירה
חוזה שכירות עם עורך דין מי משלם
שכר טרחה עורך דין חוזה שכירות
חוזה שכירות מול עורך דין מי משלם
עורך דין דיני חוזים
עורך דין חוזים
כמה עולה חוזה שכירות אצל עורך דין
עורך דין שכירות דירה
הסכם התקשרות עם עורך דין
הסכם נאמנות עורך דין
הסכם שכר טרחה עורך דין

חלק ממשרדי עורכי הדין מספקים עבודה לעורכי דין קבלניים באופן זמני כדי לראות עד כמה הם מתאימים לצוות ולעומס העבודה לפני שהם מציעים להם תפקיד במשרה מלאה.

כיצד אוכל לדעת אם אני צריך עו”ד חוזים?
חוזים והסכמים משפטיים חייבים לפעול במתכונת מסוימת ולכלול נוסח ספציפי על מנת להיות מחייבים. כאשר אתה עובד עם עו”ד להסכמים לעריכת וביצוע החוזים שלך, ההסכמים יהיו נקיים מכל פרצות, ניתנות לאכיפה משפטית, וקבילים בבית המשפט. לפני שתתחיל בתהליך ניסוח כל סוג של הסכם או מסמך משפטי , יהיה זה חכם להביא עו”ד חוזה שיטפל בכל התהליך. תוכל גם להשתמש בשירות של איש מקצוע משפטי זה כדי לבדוק חוזה קיים לפני שהוא נחתם.

נושאים המחייבים ייעוץ עורך דין לענייני חוזים

פינוי שוכר ללא חוזה שכירות
הפרת חוזה שכירות
הסכם שותפות
ביטול חוזה שכירות
חוזה מכירת דירה
ביטול חוזה
הפרת חוזה שכירות עקב ליקויים בדירה
חוזה מכר דירה
הפרת חוזה
חוזה שכירות סטימצקי
חוזה שכירות דירה
חוזה שכירות דירה לטובת המשכיר
הסכם שכירות מחסן בבניין
חוזה שכירות לדירה
הסכם שכירות בלתי מוגנת סטנדרטי doc
סיום חוזה שכירות
הסכם שכירות בלתי מוגנת סטנדרטי
הסכם שכירות סטנדרטי
גרם הפרת חוזה
חוזה שכירות קרביץ
חוזה שכירות
חוזה שכירות בלתי מוגנת עם ערבים
חוזה שכירות מוגנת
חוזה שכירות בלתי מוגנת 2020
חוזה שכירות לדוגמא
הסכם שכירות
דיני חוזים
חוזה שכירות דירה סטנדרטי
שימוש בהסכם מייסדים דוגמא
חוזה שכירות מחסן
חוזה שכירות חדר בדירה
חוזה שכירות בלתי מוגנת
הסכם שכירות בלתי מוגנת
חוזה שכירות בלתי מוגנת קובץ word
חוזה סטנדרטי להשכרת דירה
הסכם שכירות דירה
המשך שכירות ללא חוזה
חוזה שכירות דירה קצר
חוזה שכירות לעסק
חוזה שכירות לעסק word
חוזה שכירות להורדה
הסכם שכירות בלתי מוגנת להורדה
חוזה שכירות חניה
חוזה שכירות סטנדרטי 2021
חוזה שכירות 2 עמודים
חוזה שכירות בלתי מוגנת קצר
הסכם שכירות קצר
חוזה שכירות להדפסה
חוזה שכירות משנה
חוזה מכר
דיני חוזים סיכום
חוזה שכירות סטנדרטי קצר
חוזה שכירות סטנדרטי קצר להורדה
חוזה שכירות קצר pdf
הסכם הארכת שכירות
החתמת ערבים לחוזה שכירות
כתב ערבות לחוזה שכירות
חוזה שכירות קצר
חוזה שכירות קצר ליחידת דיור
חוזה דירה סטנדרטי

שכירות בלתי מוגנת
חוזה שכירות מומלץ
נוסח סיום חוזה שכירות לפני הזמן
חוזה שכירות פשוט
טופס חוזה שכירות
הסכם מכר
הסכם שיתוף במקרקעין דוגמא

הסכם שיתוף פעולה עסקי דוגמא
חוזה שכירות קצר 2 דפים
חוזה שכירות יחידת דיור
הפרה יסודית
הסכם חכירה
הארכת חוזה שכירות
חוזה סאבלט
סיכול חוזה
חוזה שכירות רגילה
הסכם תיווך
חוזה סטנדרטי
הסכם
חוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה
חוזה אחיד
חוזה חכירה מקוון
אופציה בחוזה שכירות
נספח הארכת חוזה שכירות
חוזה למראית עין
הסכם לדוגמא
חוק החוזים
חוק החוזים תרופות
חוק החוזים חלק כללי
חוק חוזה הביטוח
זיכרון דברים
חוק החוזים כללי
חוק החוזים הכללי
חוק חוזה קבלנות
חוק חוזים אחידים
הסכם השכרת זכות ציבורית למונית
חוזה דרקוני
חוזה יחס
חוזה לדוגמא