שוק ה-Foreign Exchange (פורקס, פורקס או מט”ח – מטבע חוץ) הוא השוק הפיננסי הגדול והנזיל בעולם. במסחר בפורקס מחליפים מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אבצעים עסקאות על שערי חליפין. שוק המט”ח פועל 24 שעות ביממה, חמישה ימים בשבוע, עם מחזור יומי גלובלי עצום של כ-7.5 טריליון דולר ליום בשנת 2022. משמעות המספרים היא ששוק זה גדול אף יותר משוק המניות העולמי, ומערב בנקים מרכזיים, בנקים מסחריים, קרנות גידור, חברות ביטוח, משקיעים מוסדיים ופרטיים. המסחר מבוצע בעיקר בצמדי מטבעות (לדוגמה, EUR/USD מייצג את שער ההמרה של אירו לדולר), ורוב העסקאות נעשות באופן Over-the-Counter (OTC) – ישירות בין צדדים או באמצעות פלטפורמות ברוקרים – ולא דרך בורסה מרכזית.

עם היקפי המסחר העצומים מגיעים גם פוטנציאל רווח, סיכון משמעותי וסוגיות משפטיות מורכבות. בשנים האחרונות היו מקרים של מניפולציות בשוק המט”ח על ידי בנקים גדולים, שיצרו סקנדל גלובלי וחקירות רגולטוריות כנגד קרטלים לתיאום שערי חליפין. גם בעולם הסחר הקמעונאי (Retail Forex), כמות הולכת וגדלה של משקיעים פרטיים נכנסה לשוק – לעיתים ללא הבנה מעמיקה – מה שהוביל לפריחה של חברות ברוקראז’ מקוונות. בחלקן התגלו ניגודי עניינים חמורים והונאות, במיוחד בישראל, עד כדי כך שמשקיף אחד תיאר: “רבות מחברות הפורקס גרועות בהרבה מקזינו… חברות הפורקס… לא מאפשרות הוצאת כספים ופועלות כפירמידה פיננסית לכל דבר”. דברי הביקורת הללו משקפים את הצורך ברגולציה ובייעוץ משפטי צמוד בתחום.

מהו פורקס? – הבנה בסיסית וכלכלית

הגדרת הפורקס: פורקס הוא קיצור של Foreign Exchange – שוק חליפין כספי בין מטבעות. למעשה, בכל פעם שאתם ממירים שקלים לדולרים לפני נסיעה, או בנק מרכזי קונה מטבע חוץ, אתם משתתפים בשוק זה. אבל הפורקס כמונח מקצועי מתייחס לרוב למסחר ספקולטיבי בשערי מטבע, שבו סוחרים מנסים להרוויח משינויים ביחסי ערך המטבעות. מאפייני השוק כוללים:

• מסחר בצמדי מטבע: כל עסקת פורקס כוללת קנייה של מטבע אחד ומכירה של מטבע אחר. לדוגמה, בעסקת EUR/USD, סוחר שקונה EUR/USD בעצם קונה אירו ומוכר דולר. לכל זוג מטבעות יש שער חליפין שמתעדכן תדיר.
• מינוף (Leverage): עסקאות רבות מבוצעות עם מינוף – כלומר, הסוחר מפקיד ביטחונות קטנים יחסית ומלווה את יתרת הסכום מהברוקר כדי להגדיל את נפח העסקה. מינוף מגביר רווחים פוטנציאליים אך גם את הסיכון להפסדים גדולים, עד כדי אובדן מלוא הקרן. בישראל ובאירופה נהוגה הגבלת מינוף בפורקס קמעונאי (למשל יחס 1:30 לסוחרים פרטיים בצמדי מטבע מרכזיים תחת רגולציית ESMA האירופית).
• שחקנים עיקריים: בנקים מסחריים מבצעים חלק הארי של עסקאות המט”ח (כשחקני ביניים ומתהלי נזילות), וכן בנקים מרכזיים המשפיעים דרך מדיניות מוניטרית והתערבדים משתמשים בפורקס כדי גידור סיכוני מטבע; משקיעים מוסדיים וקרנות גידור סוחרים לצורך רווח; ולבסוף, מיליוני סוחרים פרטיים בעולם פועלים דרך ברוים.
• שוק גלובלי מבוזר: הפורקס אינו נסחר בבורסה יחידה אלא ברשת עולמית של בנקים וברוקרים. מרכזי הסחר הגדולים הם לונדון, ניו-יורק, טוקיו, סינגפור והונג-קונג, שריכזו יחד כ-78% מהפעילות נכון ל-2022. המשמעות היא שגם ההסדרה המשפטית אינה מרוכזת – כל מדינה מפקחת במסגרת חוקיה, ושיתופי פעולה בינלאומיים נדרשים כדי לאכוף כללים על שוק חוצה גבולות.

היבטים כלכליים ומשפטיים משתלבים: שוק המט”ח, בהיותו “משחק סכום אפס” (רווח של סוחר אחד הוא הפסד של אחר), עלול לעודד התנהגויות ספקולטיביות קיצוניות. בלי פיקוח מתאים, עלולות להיווצר מניפולציות – כפי שקרה בשערי ייחוס (benchmarks) כשהתברר שבנקים תיאמו עסקאות להטיית השער היומי (שער WM/Reuters) לטובתם. מנקודת מבט משפטית, עולות שאלות כגון: האם ניתן להגדיר תיאום בשוק המט”ח כהפרת דיני הגבלים עסקיים? (התשובה בעולם הייתה חיובית: רגולטורים בארה”ב, בריטניה והאיחוד האירופי הטילו קנסות עתק על בנקים בקשר לכך). דוגמה: במאי 2019 קנסה הנציבות האירופית חמישה בנקים (ברקליס, סיטי, JPMorgan, MUFG ו-RBS) בסכום כולל של €1.07 מיליארד על קרטל פורקס.

רגולציה בסיסית של שוק הפורקס: בניגוד לשווקים מוסדרים (כמו בורסות מניות), שוק הפורקס המסורתי היה זמן רב בלתי מוסדר יחסית. הסברה הייתה ששוק עצום ונזיל כל כך “גדול מכדי להיות מנוהל או מנוצל לרעה”. אך אירועי העבר הוכיחו אחרת, והחל משנות ה-2000 מחילים גופי פיקוח תקנות מחמירות יותר. בישראל, למשל, עד אמצע העשור הקודם כלל לא היה חוק ספציפי לפעילות זירות פורקס קמעונאיות; ואילו בארה”ב, רפורמת Dodd-Frank (2010) הכניסה שינויים משמעותיים בפיקוח על ברוקרי פורקס, כגון חובת רישום ב-CFTC והגבלות מינוף למשקיעים קטנים. אנו נדון בכך בהרחבה בפרק הרגולציה.

עורך דין פורקס – מדוע צריך מומחה משפטי בפורקס? בשל ריבוי הממשקים בין עולם המסחר הפיננסי לעולם המשפט, צמח הצורך ב”עורך דין פורקס” – עורך דין המתמחה בכל ההיבטים המשפטיים של שוק המט”ח. תפקידו של עורך דין כזה מגוון: לייעץ לחברות ברוקרים בהשגת רישיונות ועמידה ברגולציה; לייצג משקיעים שנפלו קורבן להונאת פורקס בתביעות להשבת כספם; להגן על נאשמים בעבירות כמו מרמה או הלבנת הון הקשורות לפורקס; ללוות חשודים ונתבעים בהליכים פליליים או מנהליים (למשל מול רשות ניירות ערך או רשות המיסים); וכן לתכנן עסקאות פורקס לגיטימיות בצורה מיטבית מבחינה חוקית ומיסויית. בכך נעסוק פרטנית בהמשך, לפי החלוקה הנושאית.

מסחר פורקס רגיל – מהותו והשלכות משפטיות

סקירה תמציתית: מסחר פורקס “רגיל” מתייחס לפעילות בה משקיע פרטי או מוסדי מבצע עסקאות מט”ח באמצעות ברוקר או זירת מסחר, במטרה להרוויח משינויים בשערי חליפין. מבחינת הדין, יש הבחנה בין פעילות עצמאית של אדם בחשבון שלו, שאינה מצריכה רישוי, לבין פעילות של חברה המציעה שירותי מסחר לציבור – הדורשת רישיון ופיקוח. בישראל, למשל, התיקון לחוק ניירות ערך (תיקון 42) ותקנות זירות סוחר, התשע”ד-2014, יצרו מסגרת חוקית מחייבת לזירות הפורקס.

חוק ניירות ערך וזירות סוחר: בשנת 2014 אושר בכנסת תיקון מס’ 42 לחוק ניירות ערך, תשכ”ח-1968, שהסמיך את רשות ניירות ערך לפקח על “זירות סוחר” – כלומר פלטפורמות מסחר עצמאיות שבהן הציבור סוחר בנגזרים, מט”ח וכדומה. בעקבות התיקון נתקנו תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), תשע”ה-2014, שקובעות דרישות מפורטות לקבלת רישיון זירה. התקנות מגדירות “רישיון זירה” כהיתר לניהול פלטפורמה שבה מנהל הזירה הוא הצד הנגדי לעסקאות (כלומר ברוקר market-maker). התקנות קובעות דרישות כגון: הון עצמי מינימלי; ביטוח אחריות מקצועית; הפרדת כספי לקוחות בחשבונות נאמנות; הגבלת מינוף; חובת גילוי אחוז הלקוחות המפסידים (נרחיב על כך בפרק הסיכונים); איסור ייעוץ פרטני ללא רישיון ייעוץ; וכללי חל מסוף 2016, חברות פורקס בישראל מחויבות ברישיון מטעם רשות ני”ע על מנת לפעול כדין. חברה כמו ATRADE (מקבוצת AvaTrade הבינ”ל) קיבלה רישיון זירה ב-29 בספטמבר 2016. והייתה מהראשונות לפעול תחת הפיקוח החדש. ברישיון מצוינים תחומי הפעילות המותרים (למשל חוזי הפרשים על מט”ח, מדדים, סחורות וכו’), והרשות מבצעת פיקוח מתמשך כולל דוחות תקופתיים.

ניגודי עניינים מובנים: נקודה משפטית חשובה במסחר פורקס קמעונאי היא ניגוד העניינים בין הברוקר ללקוח. כאשר הברוקר הוא “צד נגדי” (counter-party) ולא רק צינור לביצוע העסקה בשוק, הוא מרוויח למעשה מהפסדי הלקוח (כי רווח הלקוח יוצא מכיס הברוקר, ולהיפך). מצב זה מחייב שקיפות וזהירות יתר. התקנות בישראל דורשות גילוי ניגוד העניינים הזה ללקוחות, ואף מחייבות כי הברוקר ינהג בהגינות ולא יבצע מניפולציות. אולם, בהיעדר פיקוח מספק בעבר, קרו מקרים שבהם חברות פורקס ניצלו לרעה עמדה זו: הן “שיחקו” עם מחירי העסקאות או עיכבו ביצועי פקודות כדי למנוע מהלקוח להרוויח. במקרים קיצוניים, כמו בכתב האישום נגד מנהלי זירת “טריידפרו” (כתב האישום הוגש בדצמבר 2022), נטען שהנאשמים התערבו במסחר של הלקוחות במטרה לגרום להם להפסיד – כגון סגירת עסקאות רווחיות מוקדם או שינוי פרמטרים בפלטפורמה כדי להעלים רווחים. זהו מעשה מרמה לכאורה, והנאשמים עומדים לדין בגין עבירות של גניבה בידי מורשה וניהול זירת סוחר ללא רישיון.

חובות גילוי: ברוקר פורקס מוסדר חייב לספק ללקוחותיו מידע מקיף על הסיכונים. למשל, על פי התקנות בישראל, על החברה לפרסם באופן בולט את אחוז הלקוחות שהפסידו כסף בזירה בשנת הכספים האחרונה. אכן, באתרי הברוקרים המפוקחים מופיעות הצהרות כגון: “שיעור הלקוחות המפסידים כסף בזירה בהתאם לדוח השנתי האחרון… הוא 84.3%“. נתון זה, הנדרש בפרסום, מדגיש למשקיע הפוטנציאלי שמסחר במינוף גבוה הוא מסוכן ורוב הסוחרים מפסידים.

מעמד משפטי של עסקאות פורקס: בישראל, עסקאות מט”ח המתבצעות בזירת סוחר חוקית נחשבות חוזים פיננסיים לכל דבר. אם הזירה מפוקחת, המסחר הוא OTC, יש תוקף חוזי והגנת חוק לנעשה. לעומת זאת, אם חברה מפעילה מסחר פורקס ללא רישיון, העסקאות עלולות להיחשב כהימורים אסורים או חוזים בלתי חוקיים. למשל, לפני ההסדרה, היו שטענו שמשחק בפורקס דומה במהותו למשחק בקזינו – ויש פסקי דין שהזכירו זאת אגב אורחא. כיום עם הרגולציה, עצם המסחר (כשהוא חוקי) אינו מוגדר כהימור, אך ניהול זירה ללא רישיון מהווה עבירה שעונשה עד שנתיים מאסר וקנס, ועסקאות כאלה עלולות להיות בלתי ניתנות לאכיפה משפטית לטובת החברה המפרה.

דוגמה לפסק דין אזרחי (ניהול תיקים ללא רישיון): סוגיה קשורה היא כאשר חברת פורקס אינה רק מתווכת לעסקאות, אלא מנהלת בפועל את כספי הלקוחות (ראו הרחבה בפרק ניהול חשבונות). במקרה “מטח 24” (תביעה אזרחית שהתנהלה בשנת 2010 לערך), נטען שהחברה הציגה מצגי שווא ועסקה בניהול תיקים ללא רישיון. התובעים טענו שחברת מט”ח 24 כיוונה אותם אילו עסקאות לבצע ואף ביצעה עבורם, למרות שאין לה רישיון מנהל תיקים – מה שמפר חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקים. ניגוד העניינים היה ברור: מצד אחד החברה מרוויחה כשהלקוח מפסיד, ומצד שני היא מייעצת לו כיצד לסחור – שילוב פסול. פרשות מסוג זה מדגימות כיצד היעדר הפרדה בין תיווך לניהול עלול ליצור אחריות אזרחית לחברה ולהצמיח פיצויים ללקוחות.

תפקיד עורך הדין במסחר פורקס רגיל הוא לרוב:

• עבור חברות ברוקרים ייעוץ רגולטורי: כיצד לעמוד בדרישות החוק, סיוע בהגשת בקשות רישיון זירה לרשות ני”ע, ניסוח הסכמי מסחר ותנאים כלליים באופן התואם את התקנות. למשל, משרד עורכי דין יכול להכין עבור ברוקר את כל הנהלים והטפסים להגשת רישיון זירת סוחר, ולייעץ לגבי הגבלות מינוף, טיפול בכספי לקוחות (חשבון נאמנות), ונוסחי אזהרות סיכון כפי שנדרש בתקנות.
• עבור משקיעים בדיקת חוקיות והגנה על זכויות: עו”ד יבחן אם החברה שפנתה אל הלקוח פועלת ברישיון. אם לא, ייתכן וימליץ להימנע מהתקשרות או לסגת. אם נגרם נזק, עורך הדין יעריך עילות תביעה – כגון הפרת חובה חקוקה (ניהול זירה ללא רישיון, בניגוד לחוק ניירות ערך), תרמית, מצג שווא, הפרת חוזה, ועוד. היו תביעות רבות בישראל נגד חברות פורקס שבהן נפסק פיצוי למשקיעים בשל הטעיות. לדוגמה, בפסק דין תקדימי של בית המשפט הכלכלי בת”א בעניין USG Capital (שיפורט בהמשך), נקבע שחברה שניהלה ללקוחותיה השקעות באלגוריתם ללא רישיון חייבת להשיב להם את כל הפסדיהם.
• עבור גורמי אכיפה ייעוץ וחקיקה: עורכי דין מומחים הוזמנו בעבר לכנסת להעיד בעניין הצורך ברגולציה. עורכי דין מהפרקטיקה שסייעו לרשות בני”ע בניסוח תקנות, או ליוו את “איגוד זירות הסוחר” שניסה להשפיע על עיצוב הרגולציה לטובת החברות אך במסגרת ההיגיון הצרכני.

שירותי רואה חשבון בזירה זו כוללים ביקורת פנימית ואימות עמידה בכללי ההון והדיווח. תקנות זירות סוחר דורשות שחברה תמנה רואה חשבון מבידה ביחסי ההון והנזילות (לפי נוסחאות רגולטוריות מורכבות בתקנות). כמו כן, רו”ח מוודא שכספמנוהלים כנדרש (בחשבונות נפרדים, לא מעורבבים בהון החברה), ושדו”חות התקופתיים לרשות (כמו שיעור הלקוחות המפסידים, סכומי חשיפה, עסקאות חריגות) – נכונים.

בהיבט הלקוח, רואי חשבון ויועצי מס מסייעים למשקיעים לדווח על רווחים מפורקס ולשלם מס כדין (ראו פרק מיסוי). רו”ח יכול גם לספק חוות דעת מומחה בהליכים משפטיים – למשל, לחשב את היקף ההפסדים שנגרמו למשקיע כתוצאה מהפרות החברה, או לאמת תדפיסי חשבון והשוואתם לשערי השוק המקובלים (זאת במקרים של טענות לזיוף ציטוטים, שעליהם נרחיב בפרק ההונאות).

רגולציה בינלאומית: למרות ההתמקדות בישראל, חשוב לציין שבחו”ל יש הסדרות דומות: באיחוד האירופי, תחת דירקטיבת MiFID II, חלה חובה על ברוקרי פורקס לקבל רישיון מתווך השקעות במדינת חברה (למשל, רבים קיבלו רישיון בקפריסין תחת CySEC ומשם פעלו בכל אירופה). בארה”ב, ה-NFA (איגוד החוזים העתידיים) דורש שכל ברוקר פורקס קמעונאי יירשם כ-Retail Foreign Exchange Dealer (RFED) ויעמוד בתנאים חמורים, כולל מגבלת מינוף של 1:50, איסור על הענקת בונוסים לעידוד סיכון, ועוד. כמו כן, אסור בארה”ב ללקוחות פרטיים לסחור בפורקס באמצעות ברוקר לא-אמריקאי לא מפוקח – יש ממש איסור פלילי על שיווק פורקס לא רשום לאמריקאים, והיו מקרים שבהם חברות נקנסו כבד (בנדק דה בינארי – מקרה שנגיע אליו בפרק האופציות הבינאריות – נקנסה ב-11 מיליון דולר בארה”ב על פעילות ללא רישיון).

לכן, עו”ד פורקס בינלאומי חייב להכיר רגולציות מקבילות: FCA בבריטניה, ASIC באוסטרליה, MAS בסינגפור וכו’. חברה ישראלית שתרצה למשל לשווק שירותי פורקס באנגליה, תתייעץ עם עו”ד כדי להבין האם ניתן “לנצל” את רישיון ישראל להכרה כלשהי (כרגע לא, יש צורך ברישיון מקומי או Passporting מתוך EU), או לחילופין להקים חברת-בת שתפוקח מקומית.

סיכום הביניים: מסחר פורקס רגיל, כשהוא נעשה במסגרת חוקית, הוא פעילות לגיטימית אך עתירת סיכון. המעטפת המשפטית מטרתה להגן על הציבור מפני ניצול ומרמה. מי שנכנס לתחום – כברוקר, מנהל תיקים או משקיע – זקוק להבנת הכללים: איזה רישיונות נדרשים, מה מותר ואסור בהתנהלות הברוקר, ומה זכויות המשקיע. בפסקאות הבאות נפרט יותר על שירותי התיווך, ניהול תיקים, סיכונים ותרמיות, רגולציה בארץ ובחו”ל, ויתר הנושאים – הכל בהקשר הפורקס.

תיווך ושירותי מסחר בפורקס – ברוקרים, פלטפורמות וחבות חוקית

מי הם המתווכים? ברוב המכריע של המקרים, משקיע פרטי לא סוחר ישירות מול משקיע פרטי אחר, אלא פועל דרך ברוקר או זירת מסחר. הברוקר מספק פלטפורמה טכנולוגית (כמו תוכנת MetaTrader הידועה), דרכה ניתן לתת פקודות קנייה/מכירה על צמדי מטבע. תמורת השירות גובה הברוקר עמלה או מרווח (spread) – הפער בין שער הקנייה למכירה. קיימים שני מודלים עיקריים:

1. ברוקר מבצע (ECN/STP) – שמעביר כל עסקה של הלקוח לצד נגדי בשוק (בנק או זירת נזילות), והרווח שלו הוא בעיקר מהעמלות.
2. ברוקר צד נגדי (market maker) – שלעיתים קרובות לא מעביר את העסקאות הלאה, אלא הוא עצמו לוקח את הפוזיציה הנגדית. כפי שהוזכר, מודל זה מייצר ניגוד עניינים אך נפוץ מאוד בקמעונאות.

בישראל, המונח החוקי הוא “ניהול זירת סוחר לחשבונו העצמי” – כלומר הברוקר הוא צד נגדי (market maker). ברוקר שרוצה לפעול כמבצע בלבד עדיין זקוק לרישיון, אך ייתכן שיוכל לקבל הקלה מסוימת. בפועל, כל הרישיונות שניתנו עד היום בארץ הם לזירות שפועלות כצד נגדי.

תהליך רישוי הברוקר: חברה שרוצה להיות ברוקר פורקס בישראל חייבת להגיש בקשה מפורטת לרשות ני”ע, כולל מידע על בעליה, מנהליה, תכניות עסקיות, סידורי ניהול סיכונים ועוד. כמו כן, עליה לשלם אגרה שנתית בהתאם לגודל הפעילות (בתוספת לתקנות מוגדרות 4 דרגות של זירות, לפי הכנסות). למשל, בשנים הראשונות לחקיקה דובר שברוקר חדש יזדקק להון עצמי מינימלי של 4 מיליון ש”ח ולתשלום אגרה שעשויה להגיע לכ-50,000 ש”ח לשנה. נוסף לכך, כל שינוי בשליטה בברוקר דורש אישור מראש של הרשות (התקנות מטילות חובת קבלת היתר לשליטה מעל 10% ואיסור העברה ללא אישור).

White Label ושותפים: לעיתים חברות קטנות מתקשרות עם ברוקר גדול קיים כ-White Label – הן מקבלות זירת מסחר “מותג פרטי” על בסיס הרישיון של הברוקר הגדול. כך הן חוסכות עלויות רגולציה כבדות ומתחילות לפעול מהר. החוק הישראלי מכיר בזה: ניתן לרשום זירה “כזירת משנה” תחת זירה מורשית. אולם, אחריות הציות נותרת על בעלי הרישיון הראשי. מצב זה מחייב ייעוץ משפטי כדי להסדיר בהסכם בין הצדדים מי נושא באחריות לניהול כספים, דיווחים וכו’, וכן כדי לוודא שהלקוח הסופי מודע מי נותן השירות בפועל.

חובות הברוקר המורשה:

• שקיפות ויושר מקצועי: על הברוקר לסלוק פקודות לפי Best Execution – לספק ללקוח את הביצוע הטוב ביותר האפשרי. אסור לו להעדיף את רווחיו על פני טובת הלקוח בביצוע העסקה. למשל, אם הלקוח שם פקודת Stop-Loss (עצירת הפסד) בשער מסוים, הברוקר חייב לכבד זאת ולא “לצוד סטופ” (לגרום להפעלת ההוראה למרות שהשוק לא הגיע באמת לשער). ברמה החוזית, הסכם הלקוח של הברוקר – שעו”ד מכין – כולל התחייבות של הזירה לא לבצע פעילות מרמה או מניפולציה נגד הלקוח.
• ניהול סיכוני אשראי ושוק: ברוקר חייב לפקח על חשיפותיו. התקנות אף כוללות נוסחה לקביעת הון עצמי רגולטורי כנגד סיכוני שוק אשראי ותנודתיות. רואי החשבון והיועצים הפיננסיים של הברוקר מחשבים זאת. אם לקוח פותח פוזיציה ענקית שיכולה לגרום לברוקר הפסד אדיר (נניח, אם השוק ילך לטובת הלקוח), על הברוקר לגדר (לסגור עסקה נגדית בשוק) או לוודא שיש לו הון מספיק לספוג. כישלון בכך עלול להוביל לחדלות פירעון של הברוקר – מצב שקרה במספר מקרים, כמו קריסת חברת USG Capital ב-2016 שהותירה חובות למשקיעים ולספקים.
• הפרדת כספי לקוחות: חובה לפתוח חשבון נאמנות שאליו מופקדים כספי הלקוחות, בנפרד מחשבון ההוצאות של החברה. בכך, אם החברה נקלעת לקשיים, כספי הלקוחות לא אמורים לשמש את נושיה אלא להיות מוחזרים לבעלייהם. אי-הפרדה מהווה עברה חמורה (אפשר לראות בה סוג של גניבה או הפרת אמונים כלפי הלקוחות).
• איסור הבטחת תשואה: ברוקר משמש כזירה ולא כמי שמנהל את השקעות הלקוח, ולכן אסור לו להבטיח רווחים. אם אנשי המכירות של הברוקר מבטיחים למשל “10% רווח חודשי מובטח”, הם עוברים על חוקי הונאה ועלולים לשאת באחריות פלילית או אזרחית.
• הימנעות מהונאות: תקנות זירות הסוחר אוסרות בפירוש על הטעיית לקוחות. ברוקר שנתפס כשהוא נותן ציטוטים שונים ללקוחות לעומת השוק (כדי ליצור הפסד ללקוח) עובר על החוק. משרד עו”ד העוסק בתביעות פורקס תיאר שלעיתים חברות היו משנות באופן יזום שערים כך שהמשקיע יפסיד, כאשר ספקי ציטוטים אמיתיים (רויטרס, בלומברג) מראים שער אחר. זו כמובן תרמית.

דוגמה אקטואלית (ישראל): בדצמבר 2022 כאמור הוגש כתב אישום בפרשת “טריידפרו”. טריידפרו פעלה בלי רישיון בין 2018-2019, גייסה עשרות לקוחות לסחור ב-CFDs (חוזי הפרשים) על מט”ח, אך לפי האישום לא העבירה אף עסקה לשוק. במקום זאת, בעלי החברה שינו את הנתונים בפלטפורמה כך שהלקוחות תמיד הפסידו, ואף לקחו לעצמם את כספי ההשקעה של הלקוחות. שלושת המעורבים הואשמו בגניבה, קבלת דבר במרמה וניהול זירת סוחר לא חוקית. פרשה זו ממחישה מה קורה בהיעדר פיקוח – ולעומת זאת, מדגישה למה רגולציה קפדנית וענישה נחושה נחוצות.

ברוקרים בחו”ל: למשקיע הישראלי יש גם אפשרות לפתוח חשבון אצל ברוקר זר – למשל חברה באירופה (קפריסין מאוד פופולרית, כ-Cyprus Investment Firm (CIF)). פעילות כזו היא חוקית, אך רשות ני”ע הישראלית משתפת מידע עם רשויות זרות. אם ברוקר זר משווק אקטיבית בישראל ללא רישיון מקומי, רשות ני”ע יכולה להוציא אזהרה או לפעול להרחקתו. כבר היו אזהרות נגד חברות זרות שפעלו כאן. מצד שני, יש הסדר של הכרה חלקית: סעיף 49א לחוק ניירות ערך מאפשר לחברה זרה עם פיקוח דומה להציע שירות מוגבל, בתנאי שלא פונים לציבור הרחב אלא רק דרך גופים מפוקחים. כך, למשל, Interactive Brokers מפעילה שלוחה בישראל תחת סעיף זה, בהסתמך על פיקוחה על ידי CySEC.

שירותי עורך הדין בתחום התיווך: משרד עורכי דין בתחום הפורקס ילווה ברוקר בכל שלבי חייו העסקיים: מהקמה ורישוי, דרך ניסוח הסכמי התקשרות עם לקוחות וספקים, טיפול בתלונות לקוח (לעיתים לקוחות ממורמרים פונים בתלונות, ועורך הדין מסייע ליישב או להשיב מכתב המסביר שהחברה פעלה כחוק), ועד ייצוג במקרה של חקירת רשות או תביעה ייצוגית. היו מספר תובענות ייצוגיות נגד ברוקרים ישראלים. אחת הידועות הייתה נגד USG Capital: משקיע בשם אפרימוב הגיש בקשה ייצוגית בטענה ש-USG ניהלה תיקי השקעות ללא רישיון וגרמה נזקים לו ולחברי הקבוצה. התיק הפך לדיון עקרוני בשאלה האם הברוקר רק פלטפורמה או מנהל השקעות (ספוילר: נקבע שניהל השקעות בפועל). עורך דין מנוסה, יכול להשיג תקדים משפטי משמעותי כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט הכלכלי, אשר קבע כי חברת יו אס ג’י קפיטל (USG Capital) ניהלה תיקי השקעות באמצעות אלגו-טריידינג ללא רישיון מתאים, ולכן חויבה בפיצוי המשקיעים.

שירותי רואי חשבון ומומחים לתיווך: עבור הברוקרים – רו”ח אחראי על דיווחי אגרות, חישובי הון ועמידה בתקנות. גם אנשי טכנולוגיה ותקשורת יכולים להיות מומחים: רגולטור בישראל הוציא דרישות טכנולוגיות לזירות סוחר (כמו שמירת לוגים של עסקאות, מערכות גיבוי וכד’), ולכן לעיתים נשכרים יועצי IT להבטיח שהמערכות עומדות בתקן. אם מתגלה כשל, מומחה כזה עשוי לתת חוות דעת על אחריות החברה.

דין משווה בינלאומי: ראוי להזכיר הבדל – בארה”ב ובמדינות נוספות, ברוקרים קמעונאיים בפורקס כפופים גם לחוקי הונאת ניירות ערך וחוקי סחורות, למרות שמט”ח פטור מרישום כנייר ערך. כך, ה-Commodity Exchange Act בארה”ב אוסר תרמיות בפורקס. בבריטניה, ה-FCA מסווג חברות CFD ופורקס תחת כלליי Conduct of Business הדוקים (חובת אימות התאמת הלקוח, הגבלת פרסום). משמעות הדבר: גם אם חברה אינה בישראל, היא לא באזור הפקר.

לסיכום חלק זה, הברוקר והמתווך הם חוליה קריטית – מספקים את “הכניסה” לשוק. על מנת ששוק הפורקס יתפקד ביושר, יש צורך בפיקוח עליהם. עורך דין פורקס טוב ידאג מהצד של הברוקר שכל הדרישות מקוימות כדי להימנע מצרות, ומהצד של הלקוח שהברוקר ממלא חובותיו ואינו מנצל את תמימות הסוחר.

ניהול חשבונות השקעה בפורקס – ניהול תיקים, מסחר אלגוריתמי וחובת רישוי

הגדרה ורקע: “ניהול חשבון פורקס” או “ניהול תיק השקעות במט”ח” פירושו שמשקיע מפקיד סכום כסף ומייפה כוח גורם מקצועי (מנהל תיקים, חברה או אלגוריתם אוטומטי) לסחור עבורו בפורקס, במטרה להשיא רווח. זהו מצב שונה ממסחר עצמאי: כאן הלקוח סומך על מישהו אחר שיקבל החלטות מסחר בשבילו.

בישראל, תחום זה כפוף לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ”ה-1995 (להלן: חוק הייעוץ). החוק קובע שרק בעל רישיון מנהל תיקים רשאי לנהל בעבור אחר נכסים פיננסיים, כולל מטבע חוץ ונגזרים. חריג בחוק מתיר לאדם פרטי לנהל ללא רישיון עד 5 תיקים לכל היותר (בראשית החוק הייתה הכרה שמנהלי השקעות יכולים להתחיל “קטן” ללא רישוי, עד גבול מסוים). אך חריג זה מתייחס לניהול שלא במסגרת עסק – כלומר, לא לחברה העוסקת בכך, אלא לאדם פרטי שבאופן לא פרסומי מנהל לכמה חברים/בני משפחה. חריג נוסף: ניהול נכסים פיננסיים על ידי נאמן בהסדר בגין אג”ח – לא רלוונטי לענייננו.

משמעות הדבר: כל גורם מסחרי שמציע לנהל לאנשים כספים בפורקס – צריך רישיון מנהל תיקים מרשות ני”ע. רישיון זה דורש עמידה בבחינות מקצועיות, ותק והתלמדות, ביטוח אחריות מקצועית, ועוד. בפועל, כמות בעלי רישיון אלה בישראל יחסית קטנה.

הבעיה בשטח: בשנות ה-2000 וה-2010 צצו מאות “מנהלי פורקס” פיראטיים. חלקם פעלו דרך אותם ברוקרים: למשל, חברות פורקס שכנעו לקוחות לתת להן לנהל להם את החשבון בתמורה לתשואה מובטחת או חלוקת רווחים. כך הן הגדילו את שליטתן במסחר ואת רווחיהן (שהרי קל להן “לטרפד” רווח של לקוח אם הן מנהלות את פעולותיו). זו פעילות בלתי חוקית בעליל, אך רבים נפלו קורבן. בדו”ח ועדה בכנסת צוין שמנהלי חברות פורקס פעלו ללא רישיון ניהול תיקים, בניגוד לחוק.

תוצאה משפטית: לקוח שניזוק מניהול בלתי מורשה, יכול לתבוע בעילות שונות: הפרת חובת נאמנות, רשלנות מקצועית, הפרת חוק הייעוץ (שהיא גם עוולה אזרחית). יתרה מכך, ניהול תיקים לא חוקי עשוי לגרור אחריות פלילית למנהלים (עד 3 שנות מאסר לפי חוק הייעוץ). בפועל, רשות ני”ע הגישה כתבי אישום במקרים חמורים.

מקרה תקדימי – USG Capital (2019): חברת USG Capital ישראל בע”מ פעלה כזירת פורקס תחת רישיון זמני, אך במקביל שיווקה תוכנת אלגו-טריידינג (מסחר אלגוריתמי) שהפעילה אוטומטית עסקאות בחשבונות הלקוחות. בפועל, החברה קידמה זאת כ”שירות” שמניב רווחים ללא מאמץ. משקיעים הפסידו סכומים ניכרים. אחד מהם הגיש תביעה ייצוגית בטענה שזהו ניהול תיקים לא חוקי. בית המשפט הכלכלי בת”א (השופט חאלד כבוב) קבע בפסק דין תקדימי ביוני 2019: הפעלת אלגוריתם ממוחשב שמקבל החלטות מסחר עבור הלקוח = ניהול תיק השקעות מטעמו, ולכן דורש רישיון מנהל תיקים. מכיוון שלחברה לא היה רישיון כזה, פעילותה הייתה בלתי חוקית. ביהמ”ש אף פסק שעל החברה לפצות את כל חברי הקבוצה (כלומר כל המשקיעים שהשתמשו באלגו) במלוא ההפסדים שנגרמו להם. התביעה הייצוגית הסתיימה בניצחון הלקוחות, ו-USG (שבינתיים קרסה) חויבה לשלם. חשיבות פס”ד זה היא שאוסר למעשה על חברות פורקס להציע “תוכנות קסם” למסחר אוטומטי – אם התוכנה מקבלת החלטות במקום הלקוח, זו עבירה.

דברים אלה הובהרו היטב בפסק הדין: “האלגוטריידינג… הייתה בלתי חוקית וחייבה רישיון לניהול תיקי השקעות” ; עוד נקבע ש”חברה… אינה יכולה להציע ללקוחותיה תוכנות אלגו-טריידינג שכן בכך תיחשב כמי שמנהלת השקעות עבור לקוחותיה – פעולה האסורה בחוק”.

מנהל תיקים מול ברוקר: יש להבחין בין ברוקר לזירה, המטפלת בביצוע, לבין מנהל התיק שמחליט על אסטרטגיית ההשקעה. תיתכן הפרדה: למשל, לקוח נותן למנהל תיקים מורשה גישה לחשבונו בברוקר (באמצעות Limited Power of Attorney), המנהל מבצע פעולות – זו סיטואציה חוקית לגמרי אם המנהל מורשה. היא אפילו נפוצה אצל מנהלי תיקים מוסדיים שגדרו מט”ח עבור לקוחותיהם. במצב כזה, הברוקר עצמו לא אשם אם המנהל עשה שטויות, אך יש לו חובות כלפי הלקוח גם כן (למשל, אם המנהל חרג מהרשאה, הלקוח יכול לטעון שהיך לעצור).

סחר חברתי (Social Trading): טרנד נוסף הוא פלטפורמות שבהן סוחרים מפרסמים את ביצועיהם ואחרים יכולים “להצמיד” את חשבונם להעתיק את הפעולות. זה לכאורה מאפשר לאדם חסר ניסיון לעקוב אחרי מומחה. הרשות בני”ע הבהירה שחברה המציעה שירות מסחר חברתי עלולה להיחשב כייעוץ השקעות או ניהול תיקים. למעשה, רשות ני”ע אסרה על זירות הסוחר הישראליות להציע Social Trading בפלטפורמות שלהן. איסור זה קשור לחשש שמדובר בהמלצות השקעה לציבור ללא רישיון ייעוץ, וכן כדי למנוע מצב בו הברוקר תמריץ “סוחרים מובילים” לקחת סיכונים חריגים כדי למשוך עוקבים.

שירותי עורך דין בניהול חשבונות:

• עבור לקוחות: בחינת הסכם ניהול התיק – עו”ד בודק את החוזה מול מנהל ההשקעות. לפעמים חוזים כאלה כוללים סעיפים מקפחים (פטור גורף מאחריות למנהל למשל). הלקוח ירצה גם ייעוץ אם מבנה דמי הניהול תקין (בד”כ מקובל דמי ניהול קבועים + דמי הצלחה). עורך הדין יוודא שהמנהל רשום כדין – ניתן לבדיקה ברשימות רשות ני”ע. אם יש חשד למרמה (כמו שהמנהל מבצע פעולות רק כדי לייצר עמלות לעצמו, תופעה הידועה כ-“Churning”), אפשר לתבוע אותו.
• עבור מנהלי תיקים: קבלת רישיון – עו”ד מכין את המסמכים עבור אדם או חברה שרוצים רישיון ייעוץ/ניהול. כולל הגשת בקשה, סיוע בהוכחת כשירות (הצגת תעודות, ניסיון), והקמת חברה ייעודית אם צריך. בנוסף, ניסוח הסכמים עם לקוחות בצורה שעומדת בחוק (חוק הייעוץ מחייב חוזה כתוב עם סעיפים מסוימים).
• ליטיגציה: עו”ד ייצג מנהלי תיקים שנתבעו או בהליכים משמעתיים. היו מקרים של מנהלי השקעות שהואשמו בפלילים (למשל, מנהל פורקס שפעל ללא רישיון ועשה מעשי תרמית). דוגמה: באוגוסט 2020 הורשע מנהל הפורקס רוני חיון (Roy Hayun) בעבירות של ארגון הימורים, הלבנת הון והתחמקות ממס – הוא הפעיל זירת מסחר פורקס בלתי חוקית והודה בכך בהסדר טיעון. הוא נדון ל-28 חודשי מאסר וקנס כבד. במקרה כזה, עורך דין פלילי ייצג את הנאשם לאורך החקירה והמשפט, ואולי השיג לו הסדר מקל.

שירותי רואה חשבון: רו”ח מלווה לרוב את מנהל התיקים בהיבטי מיסוי ודיווח: מנהל תיקים בישראל חייב לדווח לרשות המיסים על דמי הניהול שקיבל מלקוחות ועל רווחי הון שהפיק עבור לקוחותיו (שכן הוא סוכן מנכה מס במקור לרווחי הון). כמו כן, במידה ומנהל תיקים עצמאי רוצה לנכות מס במקור עבור לקוחותיו (למשל, כדי לחסוך להם בירוקרטיה), הוא צריך מנגנון מתאים. רו”ח יכול לעזור בהגשת דו”חות תקופתיים ללקוחות (חוק הייעוץ מחייב מתן דו”ח רבעוני ללקוח על מצב נכסיו).

מקרה בוחן: חברה בשם Forex Place בשנות ה-2000 הציעה “ניהול תיקים” ובפועל פעלה ללא רישיון. לקוחות תבעו והשיגו פשרות. מקרה אחר, ע”א 4026/16 סקורפיו נ’ רשות ני”ע (ביהמ”ש העליון, 2018), דן בערעור מנהל תיקים שעסק במט”ח ללא רישיון ונקנס. בימ”ש העליון אישר שקנס גבוה (מאות אלפי ש”ח) מוצדק למען ההרתעה. פסיקות כאלה מחזקות את ידי הרגולטור.

מסחר אלגוריתמי (Algo-Trading): נושא חשוב בזירה זו, שכבר נגענו בו, הוא מסחר אלגוריתמי. לא רק ב-USG, אלא באופן רחב: בעולם הולך וגדל אחוז המסחר שמתבצע על ידי אלגוריתמים ומכונות בלי התערבות אדם. בבורסות, האלגו כפוף לרגולציות (הבורסה דורשת למשל מבחני לחץ לאלגוריתם). בפורקס OTC, קשה יותר לפקח. אך מבחינת דיני ניהול תיקים, כפי שראינו – בישראל נפסק שגם אלגוריתם זה “מנהל”. בעתיד, זו סוגיה מרתקת: האם תוכנת AI שמנהלת תיק צריכה רישיון? כרגע, התשובה דה-פקטו: צריך אדם בעל רישיון שאחראי עליה. חברות פינטק שמפתחות בוט למסחר חייבות לשתף פעולה עם בעל רישיון אם רוצות לפעול חוקית.

שירותים מיוחדים נוספים:

• חשבון מנוהל בחו”ל: לקוח ישראלי שלעיתים מעדיף שמומחה זר ינהל לו חשבון בפורקס מעבר לים, נתקל בשאלה: האם גם זה דורש רישיון ישראלי? חוק הייעוץ חל גם אם הלקוח בישראל והמנהלים בחו”ל. היו מקרים שרשות ני”ע התערבה כאשר חברות זרות שווקו שירות ניהול לישראלים. אך אכיפה חוצה גבולות מורכבת. לקוח שנפגע ממנהל זר, יצטרך לרוב לתבוע בחו”ל (אלא אם כן ניתן לטעון שבוצעה פעילות אסורה בישראל). לכן המלצת עורכי דין רבים: להיצמד למנהלים מפוקחים. אם ממש רוצים מנהל זר, לפחות לבחור אחד בעל מוניטין וברישיון בארצו, ולערוך הסכם ברור על סמכות שיפוט וכו’.
• קרנות פורקס: חלק ממנהלי הפורקס מקימים קרן (שאינה קרן נאמנות ציבורית, אלא שותפות פרטית) שמרכזת כספים ומשקיעה בפורקס. הדבר דומה לקרן גידור. גם זה דורש רישיון – רישיון מנהל השקעות עבור הקרן, או פטור כשמדובר בהשקעה ממשקיעים כשירים בלבד. חוק ניירות ערך מאפשר הקלות לגיוס פרטי (עד 35 משקיעים לא-כשירים, מעל זה – נחשב הצעה לציבור). הקמת מבנה כזה צריכה ייעוץ משפטי ומיסויי קפדני.

סיכום: ניהול חשבון פורקס הוא כמו נהיגה במכונית מירוץ עבור מישהו אחר – יש בכך אחריות עצומה. הדין הישראלי (ובדומה גם דינים זרים) דורש מה”נהג” להיות מורשה ומיומן, ואוסר על חאפרים לקחת הגה. הפרות בזירה זו לא רק מחייבות פיצוי, אלא גם עלולות לגרום נזק תדמיתי וענישתי. לקוחות צריכים לוודא שהפקדת ניהול כספם בידיים נכונות, ומנהלים צריכים לעבוד בשקיפות ובכפוף לחוק. עורכי דין ורואי חשבון מהווים את רשת הביטחון המשפטית והביקורתית, כל אחד בתחומו.

סיכונים משפטיים, רגולטוריים ופיננסיים במסחר פורקס

מסחר במט”ח טומן בחובו סיכונים מובְנים – תנודתיות גבוהה, מינוף רב, אפשרות להפסדים מהירים – אך בנוסף להם קיימים סיכונים משפטיים ורגולטוריים שעל המשתתפים לקחת בחשבון. בפרק זה נמנה את הסיכונים העיקריים, ונבאר את המשמעות המשפטית של כל אחד, לצד דרכי ניהול הסיכון.

1. סיכון רגולטורי – שינוי או אי-ודאות רגולטורית: חוקים ותקנות עשויים להשתנות ולהשפיע דרמטית על פעילות הפורקס. למשל, בישראל עד 2017 פעילות אופציות בינאריות (מכשיר קרוב לפורקס) פעלה באין מפריע, ואז המחוקק אסר לחלוטין מכשיר זה בחוק, עם תחולה מיידית (עוד נפרט בהמשך על האיסור). חברות רבות מצאו עצמן נאלצות לסגור או לשנות מודל עסקי בתוך חודשים.
דוגמה נוספת: רגולטור אירופי (ESMA) החליט ב-2018 להטיל הגבלות מחמירות על CFDs (Contracts for Difference, כולל פורקס) – הגבלת מינוף ל-1:30, חובה על תצוגת אזהרה עם אחוזי מפסידים, מנגנון סגירת מרווח (Margin Close-Out) אוטומטי ב-50% מהביטחונות, ואיסור על בונוסי מסחר. החלטה זו אילצה ברוקרים לשנות את כל תנאי הפעילות שלהם מול לקוחות באירופה. מי שלא נערך – היה עלול לעבור על החוק בלי לדעת.
משמעות משפטית: חברות צריכות מנגנון ציות (compliance) שעוקב אחרי עדכונים רגולטוריים בארץ ובעולם. עורך דין בתחום הפורקס מעודכן דרך קבע בשינויים כאלה, ומייעץ כיצד להתאים.

2. סיכון רישוי – פעולה ללא רישיון או מחוץ לתחומיו: עסק פורקס שפועל ללא רישיון מסתכן בסגירה, קנסות ואף מאסר לבעליו. גם פעולה מחוץ לתחום הרישיון מסוכנת: אם ברוקר ישראלי מורשה להציע מסחר במט”ח, הוא אינו רשאי להציע גם הלוואות או מסחר בני”ע ללא הסמכה נוספת. מקרה שאירע: חברה שקיבלה רישיון ניסתה לשווק עצמה גם כיועצת השקעות – הרשות עצרה זאת. הסיכון כאן הוא שלילת רישיון, תביעות מצד לקוחות שטוענים להטעיה (אם החברה נתנה מצג כאילו מייעצת כשהיא לא מוסמכת לכך) וחשיפה פלילית.

בנוסף, לחברה בינלאומית יש סיכון שהיא נדרשת רישיון במדינות שונות: למשל, חברה ישראלית שמנהלת Desk בשפה הערבית לשווק למדינות המפרץ – טכנית יש מדינות במפרץ האוסרות פעילות שוק ההון לא מורשה, והחברה עלולה להיות ממוקד חקירה שם. כפי שצוטט בגלובס: “חברות הפורקס פועלות מול מדינות זרות… התלונות לא מגיעות לבתי משפט מקומיים, ולכן החשיפה מועטה,” אך מרגע שהתחילו חקירות בחו”ל, חלק מהחברות נקלעו לצרות. למשל, חמש חברות ישראליות נחקרו בצרפת בחשד להונאת משקיעים צרפתים בהיקף 105 מיליון אירו. זה סיכון רגולטורי ומוניטיני כבד.
ניהול הסיכון: לבצע Legal Opinion בכל מדינה מה נדרש. להימנע משיווק אגרסיבי למדינות מסוימות או לקבל רישיון מקומי שיאפשר זאת.

3. סיכון פיננסי לברוקר – קריסה בעקבות אירוע שוק: הפורקס ידע אירועי “ברבור שחור”. ינואר 2015 – הבנק המרכזי השווייצרי ביטל לפתע את הצמדת הפרנק השווייצרי לאירו, והפרנק זינק ~30% בתוך דקות. הרבה סוחרים היו בפוזיציות שורט על הפרנק והפסידו יותר מההון בחשבון שלהם. הפסדים אלו התגלגלו לברוקרים. מספר ברוקרים ידועים בעולם (כמו Alpari UK) פשטו רגל תוך יום. סיכון זה משמעותו: לקוח שלא קיבל כספו כי הברוקר התמוטט (שכן הכספים לא היו מופרדים מספיק או שההפסדים כיסחו גם את חשבון הנאמנות). בארץ, דרישות ההון והגידור נועדו למנוע זאת, אך לא מבטלות אפשרות לקריסה (למשל, אם תהיה תנועת שוק קיצונית מאוד והברוקר לא הגן כיאות). הלקוח נמצא במעמד של נושה מובטח על כספו (אם יש הפרדת נאמנות), אך בפשיטת רגל בינלאומית זה נהיה מורכב. דוגמה: לקוחות ברוקר קפריסאי שפשט רגל צריכים לתבוע את כספם דרך המפרק בחו”ל. ניהול סיכון: הלקוחות יכולים לפזר סיכונים – לא לשים כל הכסף בברוקר אחד לעשות ביטוח ואם אפשר להשתמש במנגנון “Negativ Balance Protection” (ברוקרים רבים התחילו להתחייב שהלקוח לא ייכנס ליתרת חוב, מה שמגן גם עליהם מתביעות הלקוחות).

4. סיכון הונאות ומעילות: בהמשך נרחיב בפרק “הונאות בפורקס”, אך גם כאן נזכיר: האפשרות שמנהל בחברה יגנוב כספים מחשבון הנאמנות או יברח עם הכסף. לצערנו, בישראל התרחשו מקרי עוקץ: חברת כולם אינבסטמנט (שם בדוי) אספה פיקדונות לקוחות ולפתע נסגרה. בעליה נמלטו מהארץ. במקרה כזה, האחריות הפלילית ברורה (גניבה, מרמה), אך ללקוחות הפרקטיקה בעייתית – לעיתים אין ממי לגבות. עו”ד יכול לעזור בהגשת תלונה מסודרת ובאיתור נכסים בארץ ובחו”ל. כיסוי ביטוחי (נדרש מהחברות) עשוי לסייע אם מוכיחים שמדובר במעילה מכוסה. סיכון נוסף הוא פריצה או תקיפת סייבר: אם האקר פורץ לחשבונות, משבש נתונים או מעביר כספים, החברה אחראית על אבטחת מידע. תקנות הגנת הפרטיות בישראל חלות (אם דלף מידע אישי של הלקוחות), וייתכנו תביעות רשלנות אם החברה לא הגנה כראוי. דוגמה: ב-2017 התגלה שברוקר בינלאומי גדול היה קורבן לתקיפת סייבר ומידע לקוחות דלף – הוא נקנס באיחוד האירופי על אי-עמידה ב-GDPR. ניהול סיכון: לשמור על אבטחת מידע חזקה, לבטח מפני מעילות (Fidelity Bond) וסייבר, ולהגיב מיידית לאירועי אבטחה (תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי). ייצוג וייעוץ משפטי בחו”ל – סמכות שיפוט וחוק זר: כמו שהחברה בסיכון מול רגולטור זר, גם הלקוח בסיכון כשחותם על הסכם עם ברוקר זר שקובע את סמכות השיפוט בחו”ל. לקוח ישראלי של ברוקר בקפריסין הסכים שתנאי השימוש מתחתנים לפי דין קפריסין וסמכות ביהמ”ש בניקוסיה. אם הברוקר יבצע פעולה פסולה, הלקוח יתקשה לנהל משפט שם (שפה, עלויות). אמנם ניתן לפעמים לעקוף ולהגיש בישראל בטענה של צרכן וכו’, אך הנושא לא ברור תמיד. ניהול סיכון: לקוחות – להעדיף התקשרות מול גורם ישראלי או לפחות בחוזה לבקש סעיף סמכות בישראל (לרוב אין כוח מיקוח לכך). חברות – להיות מודעות שאמנם חוזה יכול לומר “סמכות X”, אבל אם פונים אליהן מפה, הן עלולות להיתבע בארץ ע”י רשות (למשל רשות המיסים בישראל יכולה לתפוס נכסים בישראל של חברה זרה שחייבה מס).

6. סיכון אי-ציות – קנסות ועיצומים: רשות ניירות ערך רשאית, במקום הליך פלילי, להטיל עיצום כספי על חברה שהפרה כללי זירה או חוק הייעוץ. גובה העיצום יכול להגיע למיליוני ש”ח. ב-2017, לדוגמה, הוטל עיצום של מאות אלפים על חברה שלא דיווחה כנדרש שיעור לקוחות מפסידים. בנוסף, רשות איסור הלבנת הון והרשות הפיננסית (לשעבר משרד האוצר) יכולות לקנוס על הפרת חובות זיהוי ודיווח (ניגע בזה בפרק הלבנת הון). חברות צריכות לעמוד למשל בחובת זיהוי לקוח (KYC) לפי צו איסור הלבנת הון החל עליהן. אם לא עשו כן – חשופות להפרות.

7. סיכון מוניטין: אף שזה לא “משפטי” פר-סה, הוא הופך לכזה כשנזק למוניטין מוביל לתביעות לשון הרע, או כשמוניטין רע מסכל עסקאות. ענף הפורקס בישראל סבל קשות מתדמית שלילית. יו”ר רשות ני”ע דאז, שמואל האוזר, אמר שהאתרעות הפומביות על חברות פורקס ישראליות שפעלו בחו”ל “גרמו נזק תדמיתי לישראל ועודדו אנטישמיות“. אמירה חריפה זו באה על רקע פרסומים בעולם על “נוכלים ישראלים” בענף האופציות הבינאריות. לחברות לגיטימיות נגרם נזק, והן עלולות לתבוע את אותן “חברות קש” שגרמו לביזיון הענף על פגיעה עקיפה. לא ידוע על תביעה כזו, אך זה שיקול. כמו כן, חברות ישרות צריכות להשקיע בציות אתי כדי לבדל עצמן.

לסיכום, סביבת הפורקס מציבה סיכונים רב-ממדיים: החל מסיכון השוק הטבעי ועד סיכונים שנובעים מרגולציה ומשפט. הדרך הנכונה להתמודד היא ניהול סיכונים כוללני: גם שימוש בכלי שוק (כמו הגנות פיננסיות ומסחר שקול) וגם בכלים משפטיים (ציות, ביטוחים, ייעוץ שוטף). עורך דין המתמחה בפורקס לרוב לובש שני כובעים – יועץ משפטי וגם “קצין ציות” בפועל – שמדריך את החברה בזיהוי מוקדם של סיכונים והכנת מענה. רואה החשבון, מצדו, יתריע על אי-עמידה ביחסים פיננסיים ויסייע לתקן לפני שהרגולטור יגלה. יתר המומחים (מומחי IT, מומחי אבטחה) גם הם חלק מאקוסיסטמה שמטרתה לשמור את המשחק הוגן ובטוח ככל האפשר.

מניפולציות מסחריות ועבירות פליליות בפורקס

השילוב של כסף גדול, שוק תנודווח מהיר הפך את תחום הפורקס לקרקע פורייה גם לפעילות לא חוקית. בפרק זה נדון בכמה תרחישי מניפולציה ועבירות פליליות אופייניים בתחום, נציג מקרי בוחן של חקירות והרשעות, ונבין את תפקידם של עורכי דין פליליים, חוקרי איסור הלבנת הון ורשויות אכיפה.

סוגי מניפולציות ועבירות עיקריות:

• תרמית Ponzi במסווה פורקס: מקרה נפוץ – גורם כלשהו, לעיתים בחו”ל, מציע השקעה “מנוהלת” עם תשואה פנטסטית קבועה. בפועל, יתכן שאינו סוחר כלל אלא משתמש בכספי משקיעים חדשים כדי לשלם תשואה קודמת – פירמידת פונזי. הונאות כאלה התרחשו גם בישראל. לדוגמה, איש העסקים מניו-זילנד, רסלורט רוז (שם בדוי), גייס ישראלים להשקעה בפורקס עם הבטחה ל-5% חודשי, וברח עם הכסף. סיפור דומה קרה בפרשת UTrade (2015) – חברה שהבטיחה 1% לשבוע ממסחר אלגוריתמי, וגילתה עצמה כחדלת פירעון; המנכ”לית הואשמה בהונאת משקיעים. עבירות אפשריות: קבלת דבר במרמה, גניבה, ניהול עסק ללא רישיון (ניהול תיקים). עונשים על כך יכולים להגיע לשנות מאסר רבות, במיוחד אם היקף ההונאה גדול.
• שינוי שעריםמכוון”): כפי שתואר קודם, ברוקר לא ישר יכול לשנות במערכת שלו את המחירים מעט כדי להקטין רווחי לקוחות. לדוגמה, הלקוח פתח עסקה ברווח 100$, המערכת “מחליקה” (slippage) את המחיר כמה פיפסים והופכת את הרווח ל-0. הלקוח עשוי לא לשים לב, אבל אם רבים – הרווח לברוקר גדול. זה זיוף נתונים – עבירה אזרחית (הפרת חוזה, הטעיה) וייתכן פלילית (מרמה). בישראל משרד עורכי דין רוטנברג תיאר ש”חברות פורקס מסוימות… מזייפות נתוני מסחר כך שמשקיע… נמצא במקום שכל פעולותיו נדונות לכישלון”. פרקטיקה קרובה היא Stop Loss Hunting: כאשר הלקוח הציב הוראת עצירת הפסד בנקודה מסוימת, והברוקר בודק זאת וגורם – על ידי סיפוק ציטוט רגעי – להפעלת ההוראה, ואז השוק חוזר. אם זה מכוון, זו מניפולציה. בארה”ב, ה-NFA קנס בעבר ברוקר שנמצא כי עסק בכך.
• הונאת “שיחת טלמרקטינג”: פועלת כך: נציגי מכירות אגרסיביים משכנעים אדם להפקיד סכום (נאמר $5,000) לסחור בפורקס, מבטיחים יד ביד הדרכה. אחרי שמופיעים רווחים ראשונים (לעיתים תוכנת המסחר של החברה מדמה רווחים – “גרפים פיקטיביים”), משכנעים אותו להגדיל הפקדה. בסוף, כאשר מנסים למשוך, ממציאים סיבות (צריך עוד תשלום מס, או שהחשבון דווקא בהפסד). זו שיטת עוקץ שישראל הצטיינה בה בעשור הקודם בחברות אופציות בינאריות (ונעשה גם בפורקס). עבירות: מרמה, קשירת קשר, לעיתים גם הלבנת הון אם הכספים מולבנים. זו בדיוק השיטה שנחשפה בפרשת Yukom Communications – חברה ישראלית שניהלה את אתרי BinaryBook ו-BigOption וגנבה מעל $100 מיליון מאלפי משקיעים בעולם. המנכ”לית, לי אלבז, הורשעה בארה”ב בקשירת קשר להונאת מחשב (wire fraud conspiracy) ונדונה ל-22 שנות מאסר. השופט ציין שהיא “רימתה אלפי קורבנות, רבים מהם איבדו את כל חסכונותיהם“. מקרה אלבז (יוקום) היה צלצול השכמה עולמי לגבי “הזירה הישראלית” של תרמיות פורקס/בינאריות, ושיתוף פעולה בין ה-FBI למשטרת ישראל הוביל למעצרה והסגרתה. גם הבוס שלה, יוסי הרצוג, מבוקש בארה”ב. הרצוג אף ניסה לערער בבג”ץ בישראל על חוק איסור בינאריות, בטענה שזה “ציד מכשפות” נגד ענף שהכניס מיליארדים – אך נדחה.
• הרצת מטבע: בדומה להרצת מניות, ייתכן ניסיון מלאכותי להזיז שער של צמד מטבע כדי לגרוף רווח. אך בגלל עומק השוק, קשה לבצע זאת בידי גורם יחיד. קרוב יותר מציאותית: קרטל בין בנקים שסוכם לשתף מידע לפני קביעת שערים חשובים (למשל תיאום בדקות 16:00 לונדון לפני חישוב ה-WM/Reuters fix). זה קרה כאמור והוביל לחקירות עולמיות. בריטניה חוקקה בעקבות זאת חוק שעושה יישור קו בין מניפולציה במט”ח למניפולציה בריבית LIBOR – שניהם עבירות פליליות (עד 7 שנות מאסר). בישראל, אם בנק היה מעורב בהרצת מטבע, ניתן להאשים בהגבלת תחרות (כפוף לחוק ההגבלים) או עבירות ניירות ערך אם זה במסגרת מכשיר נסחר (למשל תעודת סל על מט”ח).
• עבירות מחשב: אלגו-טריידר יכול לנסות “לפרוץ” למערכת הברוקר ולשנות לעצמו יתרות; או כפי שהיה בארה”ב – סוחר ב-Flash Trading שתיכנת רובוט שמנצל השהיות ומידע פנים. העבירה פה תהיה מרמה והונאה באמצעות מחשב, ואולי חדירה לחומר מחשב. בישראל עדיין לא היו אישומים כאלו בתחום המט”ח, אבל עקרונית ייתכנו.
• הלבנת הון דרך פורקס: מסחר פורקס יכול לשמש להלבין כספים, על ידי הפקדה ומשיכת כספים בחשבון מסחר, כשהתרוץ הוא “הפסדתי ברווחתי במסחר”. למשל, עבריין יכול להזרים מיליון שח ממקור לא חוקי, לבצע כמה עסקאות מכוונות שמשאירות לו בערך את הסכום פחות עמלה, ואז למשוך. יטען – זה מהשקעות. אם הברוקר לא מדווח על פעולה חשודה, הוא מסתכן. זו עבירה נפרדת (ידווח בהמשך).
• עבירות מס: חלק מהסוחרים לא מדווחים מס. אי-דיווח הוא עבירה. אך זו עבירה של המשקיע, לא של הברוקר (הברוקר יכול להיות אחראי אם לא ניכה מס כמחוייב). על מיסוי נפרט פרק נפרד.

פרשות פליליות מפורסמות בישראל:

• פרשת “הזאב מסופיה” (Gal Barak): גל ברק, ישראלי, בשיתוף גורמים מזרח אירופים, ניהל רשת הונאות פורקס ואופציות בינאריות שפעלה ממוקדים בסרביה ובולגריה, ורוקנה כ-200 מיליון יורו מאלפי אירופאים. הוא היה לכאורה “המוח” שסיפק פלטפורמה טכנולוגית לזירות שונות (ביניהן אופציות בינאריות כגון OptionStars). ברק נעצר ב-2019, הוסגר לאוסטריה, הורשע שם בהונאה ב-2020 ונידון לכ-4 שנות מאסר. השופטים כתבו שפעל באופן שיטתי להונאת משקיעים תמימים. זו אחת ההרשעות הראשונות באירופה של ישראלי על הונאות פורקס חובקות יבשות. גל ברק גם נקנס בכ-€3 מיליון. שותפיו מגרמניה וממדינות אחרות עדיין מתמודדים משפטית (גם בארץ הוגשו נגדו כתבי אישום על הלבנת הון).
• פרשת TradeOne / טל יגרמן: חברה ישראלית שפעלה תחת שמות שונים גייסה מיליונים מלקוחות בעולם, בהבטחה לסחור עבורם. ב-2018 נעצר הבעלים, טל יגרמן, והוסגר לארה”ב, שם הואשם בהונאת wire fraud. התיק טרם הסתיים כשכותבים שורות אלו, אך זו דוגמה נוספת למאמץ בינלאומי.
• הרשעת רועי חיון (2016): כפי שהזכרנו, חיון הורשע כי הפעיל אתר הימורים במט”ח (פורקס) – למעשה, הוא הציע אופציות דיגיטליות על שערי מטבע והתייחס לזה כמשחק. הוא נדון למאסר, ובפסק הדין המחוזי הודגש שהפעילות שקיים היא הימורים לא חוקיים במהותה. למה הימור? כי האופציה בינארית שהציע הייתה הכל או כלום בלי אפשרות מכירה מוקדמת, ובלי שהעסקה יצאה לשוק – כלומר התוצאה הייתה כמעט בידיו.

תפקידי עורכי דין ורואי חשבון בהקשרים פליליים:

• עורך דין פלילי: מייצג חשודים ונאשמים במעשי תרמית בפורקס. הטקטיקה עשויה להיות לנסות להמיר אישום פלילי כבד (כגון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) לאישום קל יותר (כגון הפרת חוק השקעות ללא רישיון, שעונשו פחות). למשל, סנגור עשוי לטעון: “הלקוח שלי לא התכוון לגנוב, הוא היה ברוקר לא מוסדר שניהל גרוע את הסיכונים”. לפעמים מצליחים להגיע להסדר – כמו שחיון הודה בעבירות מס והימורים וקיבל עונש נמוך יחסית בהתחשב בהיקף. תפקיד נוסף: אם יש חקירה מורכבת עם מעורבות בין-לאומית (FBI, Europol), עו”ד מתאם את ההגנה, לפעמים עם עורכי דין בחו”ל. פרשת Yukom, עוה”ד של אלבז היו אמריקאים; אבל לשאר החשודים בישראל היו ייעוץ מקומי. מעבר להגנה, עורכי דין גם יכולים לייצג את הקורבנות: הגשת תלונות, מעקב אחר ההליכים, בקשה להשבת רכוש שנתפס לטובת הנפגעים.
• רואה חשבון חקירתי (forensic accountant): חיוני לפענוח תרמיות מורכבות. בנסיבות של רשת הונאה, רו”ח ינתח זרימת כספים בין חשבונות, יעלה על כספים שהועברו למקלטי מס, יפיק דוחות שמראים איך הכסף “נעלם”. חוות דעת כזו יכולה לסייע לתביעה (פלילית או אזרחית). לדוגמה, בפרשת גל ברק, חוקרים מגרמניה ואוסטריה שכרו מומחי נתונים שתיארו מבנה ארגון הפשיעה ואיך עבר הכסף לחשבונות קש. גם בשלב עונש, אם מגיעים להסדר, רו”ח לעיתים עוזר לחשב יכולת החזר של הנאשם כדי להגיע להסכמות (כמה ישלם פיצוי).
• שיתוף פעולה בין-לאומי: מומחים למשפט בין-לאומי פלילי מסייעים בהחלטות הסגרה. ישראל הסגירה כמה חשודים (כמו גל ברק, אלכסנדר צודיק בפרשת eTrader). עו”ד בתחום ההסגרה יכול לנסות למנוע זאת – למשל עונש מופרז בחו”ל. במקרה אלבז, היא נסעה לארה”ב מרצונה כנראה כי לא האמינה שתיעצר – ובכן, נעצרה מיד. הרצוג לעומת זאת נלחם לא להיות מוסגר (ונמלט מאימת הדין האמריקאי עד כה). גורמי אכיפה מהעולם הגיעו גם לישראל לקשות לעזרה משפטית (MLAT) מצרפת, מספרד ומארה”ב בשורה של תיקים. עו”ד מלווה לקוחותיו גם כשמגיעים אליהם חוקרים זרים בתיאום עם משטרת ישראל.

חקיקה רלוונטית: חוק העונשין, תשל”ז-1977 – סעיפים: 415 (קבלת דבר במרמה), 383 (גניבה), חוק ניירות ערך – סעיף 54 (תרמית, בעיקר על ניירות ערך סחירים; לא ישיר לפורקס OTC, אבל עשוי להיות רלוונטי אם הפורקס קשור לנכס בסיס סחיר).

• חוק איסור הלבנת הון, 2000 – העברות כספי תרמית גדולים תהיינה גם הלבנת הון (רווח מעבירה מקור). למשל, החוק מגדיר עבירת מקור גם עבירת מרמה חמורה, ולכן כספי הונאת פורקס = רכוש אסור.
• חוק לשכת רו”ח – מחייב רו”ח שבודק ברוקר לדווח על חשדות מסוימים).
• חוק איסור הימורים – אם יוכח שמסחר מסוים בפורקס = משחק מזל (למשל אופציה בינארית מיידית), אפשר לטעון לעבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין (ניהול משחק אסור).

פסקי דין בעולם:

• ארה”ב נ’ Bankers Trust (2006) – בנק שהואשם שמכר מוצרי פורקס מורכבים ללקוחות תאגידיים והטעה אותם. הסתיים בקנסות אך גם הטמיע אחריות Fiduciary במקרים מסוסטרליה (2019) – ASIC נגד AGM Markets: חברה הפרה חובות כלפי לקוחות בפורקס, ASIC השיגה צווים ובסוף בעלי החברה נפסלו ל-10 שנים מניהול. לא פלילי אבל מעין עונש מנהלי.
• CFTC v. FXCM (2017) – בארה”ב, הברוקר FXCM נקנס בכ-7 מיליון דולר והורחק מהשוק האמריקאי משום שהסתיר ניגוד עניינים (הייתה לו חברת שוק משנית שקיבלה את עסקאות לקוחותיו – Conflict). זה מראה שגם אי-גילוי מסוים יכול להביא לענישה כבדה.

מניעת עבירות ותרמיות:
המדינות למדו והגיבו. בישראל – מעבר לחוק האוסר מסחר באופציות בינאריות, רשות ניירות ערך הקימה יחידה ייעודית שחוקרת עבירות בתחום הפורקס. פרקליטות מיסוי וכלכלה מטפלת בתיקים אלה בעדיפות גבוהה (כמו במקרה כתב האישום שהוגש בפרשת “טריידפרו”). בעולם – הוקמו יחידות מיוחדות (Task Forces) ב-FBI וביורופול למאבק בהונאות השקעה באינטרנט. גורמים אלו מסייעים בהעמדת נאשמים לדין ומפרסמים מאמרים ואזהרות לציבור (כמו במקרה של מנכ”לית החברה הישראלית שנידונה ל-22 שנות מאסר בארה”ב).

קיימים כללי אצבע פשוטים לזיהוי הונאות: אם מבטיחים לכם רווח קבוע וגבוה במיוחד – זו כנראה הונאה; אם לא מוכנים לספק מסמכים המאשרים את הרישיון לפעול – הדבר חשוד; ואם מופעל עליכם לחץ תמידי להפקיד עוד כספים – מדובר בנורת אזהרה ברורה.

עורך דין המייצג נפגעי הונאה ינסה לפעול במהירות; לעיתים ניתן לתפוס כספים אצל הברוקר באמצעות צווי מניעה לפני שייעלמו, במיוחד אם ההונאה עדיין מתבצעת.

מסקנה: עבירות פורקס הן תופעה חוצת גבולות, ומשפטית הן מתפרשות על פני דיני העונשין, הגבלים עסקיים, איסור הלבנת הון, דיני צרכנות ועוד. הן פוגעות לא רק בקורבנות הישירים אלא גם באמון הציבור בשווקים. המלחמה בהן מחייבת שילוב כוחות: חקיקה הרתעתית, אכיפה נמרצת, וכן חינוך והסברה. מערכת המשפט כבר הדביקה חלקית את הפער, עם עונשים כבדים (כמו 22 שנים לכוכבת התרמית). ופסיקה שקובעת אחריות אזרחית מוחלטת למתחזים (USG). ואילו תפקידי עורך הדין ורואה החשבון כאן כפולים – גם להרתיע לקוחותיהם מללכת בדרך רעה, וגם להגן על אלה שנפלו קורבן לציפורניים המשוננות של “זאבי הפורקס”.

רגולציה בינלאומית ומקומית – ישראל מול העולם

שוק המט”ח הוא גלובלי, ולכן אין פלא שהרגולציה עליו מערבת גופים ומדינות רבות. בפרק זה, נעשה השוואה בין הרגולציה הישראלית לרגולציה הבינלאומית בתחום הפורקס, ונדגיש שיתופי פעולה וחילוקי גישות מעניינים. כמו כן, נתייחס להיבטים חוצי-גבול כגון הסכמים בין מדינות, ולרגולציה על תחומים קרובים (כמו קריפטו ואופציות בינאריות, שבהן ישראל הייתה במוקד).

הרגולציה בישראל – סקירה מקומית

היסטוריית ההסדרה בארץ: עד 2010 בערך, חברות פורקס פעלו בישראל כמעט ללא הפרעה תחת היתרי “עסק לשיווק מט”ח” מינוריים, ובאמצעות רישום חברות בחו”ל. רשות ני”ע ראתה בעלייה החדה של תחום ה-CFD סכנה לציבור, וב-2010 יזמה חקיקה. כאמור, רק ב-2014 עברה החקיקה (תיקון 42 לחוק ני”ע). יישום מלא החל ב-2016, אז קיבלו רישיון הראשונים. בשיאו, פעלו כ-20 ברוקרים ישראלים מורשים. אולם, הרגולציה המחמירה הובילה לכך שרבים נסגרו או עברו לחו”ל, ונכון ל-2025 נותרו בישראל פחות מ-10 זירות מורשות פעילות.

עיקרי הפיקוח הישראלי:

• רשות ני”ע – מפקחת על זירות הסוחר (בהיבטי שקיפות, יציבות פיננסית, והוגנות מסחר). היא המנפיקה רישיונות, מעדכנת תקנות (כמו עדכון מינוף מותר מעת לעת), ומוסמכת לחקור הפרות.
• רשות שוק ההון – גוף אחר שתחתיו מוסדרות חברות שירותי מטבע (Change). ב-2016 חוקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים, שדרש רישוי גם של חלפני כספים ומתווכי אשראי. החוק הזה, אשר בלשון הרחבה מגדיר “נותן שירות פיננסי” כולל גם המרה, נועד לחול גם על פעילויות חלקיות של פורקס (למשל, מי שמגייס כסף להשקעה במט”ח עשוי ליפול תחת הגדרה). אך בעיקר משמש לפיקוח על חברות קאשבק/העברות. חובת רישום לפי חוק זה והוצאת רישיון בנקאי זר הוזכרו כהשלמה לפיקוח רשות ני”ע.
• רשות איסור הלבנת הון – קובעת הנחיות זיהוי ודיווח ספציפיות לזירות סוחר (למשל: אימות מסמכים של לקוח, דיווח על פעולות חריגות מעל סכום מסוים, זיהוי נהנים סופיים אם לקוח תאגיד וכו’). יחידת הפיקוח על נותני שירותים פיננסיים בודקת עמידה בזה.

חקיקה עיקרית בישראל:

• חוק ניירות ערך, תשכ”ח-1968 (סימן ז’3: סעיפים 44כז-44מה בענייני זירות סוחר) – מסדיר חובת רישוי, עונשין (ס’ 44לז: עבירה על החוק = מאסר 2 שנים או קנס גבוה), ועוד.
• תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), תשע”ה-2014 – מפרטות דרישות הון, אגרות. ביטוח, ניהול סיכונים טכניים, התנהגות (תקנות 29-30 אוסרות הטעיה, קובעות חובת הגילוי של אחוז מפסידים וכו’).
• חוק הייעוץ, תשנ”ה-1995 – כפי שציינו, מסדיר ייעוץ וניהול תיקים (רלוונטי למשיקים בפורקס).
• חוק איסור ההונאה במדדים, תשע”ג-2013 – חוק ישראלי ייחודי שבא בעקבות פרשת LIBOR, אוסר להטעות מדד. ניתן תאורטית להפעילו אם מישהו בישראל ישפיע במרמה על מדד פורקס מסוים.
• חוק עוולות מסחריות – סעיף איסור התערבות בלתי הוגנת עשוי לחול אם חברה מזיקה לאחרים בשוק במעשה פסול (נדיר בשימוש בפורקס).

אכיפה בישראל: כפי שנסקר, היו מספר כתבי אישום, אך גם תביעות אזרחיות וייצוגיות. בתי המשפט הכלכליים (בת”א וחיפה) דנים בתביעות ניירות ערך מורכבות ובייצוגיות בתחום. התקדימים (USG, מט”ח24 וכדומה) עוזרים לגבש את האחריות האזרחית.

כמו כן, הכנסת התערבה כשצריך: הכי בולט איסור אופציות בינאריות. נייחד לו חלק מיד.

איסור מסחר באופציות בינאריות בישראל (2017)

אופציות בינאריות הן נגזר פשוט: הימור האם שער נכס יעלה או ירד בפרק זמן קצר, עם תשלום קבוע אם צדקת ואפס אם טעית. ישראל הפכה עד אמצע העשור הקודם למוקד עולמי לחברות שמכרו אופציות בינאריות אונליין. רובן לא הציעו כלל לישראלים (כי רשות ני”ע אסרה להציע אותן בישראל כבר ב-2016), אבל כן כיוונו לחו”ל. פעילות זו הפכה למרובת תרמית – העובדים שכנעו לקוחות לבצע הימורים חסרי סיכוי.

לאחר תחקירים בינלאומיים, לחץ דיפלומטי, ותלונות ברחבי עולם, הכנסת העבירה באוקטובר 2017 תיקון לחוק ניירות ערך שאוסר כליל על חברות ישראליות להציע מסחר באופציות בינאריות לכל אדם, בכל מקום. 51 ח”כים תמכו פה-אחד, והחוק נכנס לתוקף שלושה חודשים מאוחר יותר (23 בינואר 2018). ההפרה הפכה לעבירה פלילית הנושאת עונש עד שנתיים מאסר. בנוסף, הפרה זו הוגדרה “עבירת מקור” לפי חוק איסור הלבנת הון, כך שרווחים ממנה = הלבנת הון.

המהלך סגר בין לילה תעשייה של מאות מיליוני דולרים. חברות שעסקו בתחום או נסגרו או ניסו להסב את עצמן לתחומים אחרים (יש שפנו לפורקס “רגיל”, אחרות לקריפטו). חלקן עברו לחו”ל.

יוסי הרצוג, אחת הדמויות בענף (בעלים של Yukom שהוזכר), עתר לבג”ץ בטענה שהחוק מפלה: למה אופציות בינאריות אסורות אבל פורקס/CFD מותר? הוא גם טען שהחוק חורג מתחום (כי ישראל אוסרת על עסק מול זרים – כביכול התערבות מחוץ לסמכות). בג”ץ דחה את בקשתו לסעד זמני ונתן החלטה קצרה שאין מקום להתערב בחוק. במקביל, הוא כאמור הסתבך בפלילים בארה”ב כך שהעתירה התייתרה.

משמעויות:
תקדים רגולטורי: ישראל הראתה נכונות להיות מהראשונות בעולם לאסור מוצר פיננסי מסוים לחלוטין (עוד לפני שהאיחוד האירופי אסר בינאריות ב-2018). זה קיבע עמדה נחרצת של הרגולטור נגד מוצרים שנחשבים “הימורים”.
סגירת פרצה: עד החוק, הטיעון של החברות היה “הלקוחות שלנו בחו”ל, זה לא בסמכות רשות ני”ע”. החוק החדש שלל זאת וקבע במפורש שזה אסור גם מול חו”ל.
ענישה: מאז החוק, הוגשו מספר כתבי אישום נגד מפרי האיסור. לדוגמה, ב-2018 נפתח תיק נגד חברה קטנה שלא הפסיקה פעילות בינארית – למיטב ידיעה, נסגר בעסקת טיעון עם קנס, כשהנאשמים הבינו שהסיכוי קלוש.

בכך, ישראל “ניקתה” את עצמה רשמית מתעשיית בינארי. אבל, מה עם פורקס? הפורקס נשאר חוקי בפיקוח, ודווקא יש בכך יתרון תדמיתי לחברות הנותרות, שהן מפוקחות.

רגולציה בעולם – נקודות מפתח

ארצות הברית:
הפורקס בארה”ב מפוקח על ידי שני גופים: SEC (רשות ני”ע) אינה מעורבת במסחר מט”ח למעט אם זה נייר ערך, אבל ה-CFTC (רשות חוזים עתידיים) וה-NFA (גוף רגולציה עצמית) כן.
– אחרי המשבר של 2008, חוק Dodd-Frank (2010) כלל פרק Retail Forex: הוא הגביל מאוד את פעילות הברוקרים. כיום יש רק קומץ RFED מורשים בארה”ב. המינוף מוגבל (50:1 למטבע עיקרי, 20:1 למשני), חובה להזהיר בכתב גדול על סיכונים, ואסור להם להתקשר בחוזה עם לקוח אלא אם הוא חתם על גילוי סיכונים מיוחד.
– עבירות: לשדל אמריקאי לסחור בפורקס בלי רישיון אמריקאי נחשב עבירה. מקרה Banc de Binary: חברה מקפריסין (עם בעלים ישראלי) שיווקה אופציות בינאריות (וצריך להבין – בארה”ב בינאריות נופלות תחת חוקי הפורקס) לאמריקאים בלי רישיון. ה-SEC וה-CFTC תבעו אותה והיא התפשרה על $11 מיליון קנסות. בנוסף, ה-FBI וה-DOJ חקרו והחברה וראשיה (אופיר פלדמן ואחרים) הואשמו פלילית. הם נמנעו מלהגיע לארה”ב מאז. כלומר, ארה”ב פעילה באכיפת תחומה.
– מיסוי: ארה”ב ממסה מסחר פורקס כעסקת Section 988 (ברירת מחדל – רווח רגיל) אלא אם בחרת לסווג כ-1256 (רווחי הון). עניין טכני, אבל מצוין כי חלק מהרגולציה זה חבות דיווח IRS. גם FATCA (הסכם החלפת מידע) משפיע: ברוקר ישראלי עם לקוחות אמריקאים צריך לדווח על חשבונותיהם. FXCM ציינה שפאטקא לא חל על חשבונות מט”ח עצמם אך כן חלה חובת דיווח אם US Person.

האיחוד האירופי:
– עד 2018, כל מדינה חברה נתנה רישיון משלה ואפשרה passporting (מעין “תו תקן” אחיד תחת MiFID). זה יצר תחרות: מדינות כמו קפריסין הפכו לכר רגולציה קלה יחסית, ומשכו המון חברות (180+ CIF רשומים). – ב-2018 הרגולטור העל-אירופי ESMA השתמש לראשונה בסמכות להטיל איסורים זמניים: הוא אסר אופציות בינאריות ללקוחות קמעונאיים באירופה (מאפריל 2018), והגביל CFDs קשות. לאחר חצי שנה, האיסור הפך קבוע במדינות רבות דרך רגולציה מקומית, ביניהן קפריסין ובריטניה (לפני הברקזיט).
– כיום, מי שרוצה להציע פורקס באירופה צריך: הון מינימלי €730K (בדומה לדרישת הון של בית השקעות), מינוף מקסימלי 30:1, הפרדה, דיווחים לרגולטור המקומי (CySEC למשל מאוד אקטיבית, מטילה קנסות סדרתית על חברות על ליקויי פרסום וכו’).
– אנגליה: ה-FCA מאוד קפדנית. היא גם אוסרת על הטבות ללקוחות (בונוסים), מחייבת הגנה מפני יתרה שלילית. אנגליה גם הלכה צעד נוסף ואסרה בינאריות אפילו ללקוחות מקצועיים (האיחוד החריג לקוחות מקצועיים).
– מי שלא עומד: ה-FCA פרסמה רשימה שחורה של מאות חברות זרות ששיווקו ללא היתר (ביניהן המון ישראליות לשעבר). היא משתפת פעולה עם ישראל – כמה פסיקות בבריטניה עזרו להחזיר כסף לקורבנות מאתרי הונאה ישראלים, תוך חילוט נכסים שם.

אסיה ואוסטרליה:
– יפן: רגולציית הפורקס ביפן מגבילה מינוף קמעונאי ל-25:1 ואף שקלה להוריד ל-10:1. היא דורשת רישיון FFAJ. היפנים היו מהראשונים להסדיר בינאריות (ב-2013 חוקקו סטנדרט, היום רק כמה חברות יפניות מורשות להציע בינאריות בפיקוח).
– סין: סין אוסרת רשמית על מסחר פורקס פרטי (מלבד דרך בנקים מקומיים), אך יש פעילות OTC בשוק אפור. בעבר, חברות ישראליות רבות שיווקו פורקס לסינים דרך מוקדים בהונג קונג, וזו אזור בעייתי משפטית.
– אוסטרליה: ASIC נתנה בעבר מחסה קל (רישיון קל וזול). המון ברוקרים ישראלים פעלו עם רישיון AFS (שקיבלו במיקור חוץ). אבל ב-2020 ASIC החמירה: הפחיתה מינוף ל-30:1, אסרה בונוסים. כעת אוסטרליה כבר לא “גן עדן” רגולטורי.
– מדינות Offshore: יש תחנות כמו איי ונואטו, איי הבתולה (BVI), בליז – שנותנות רישיון פורקס זול ומהיר (לעיתים תמורת $30K, תוך 3 חודשים). חברות בעייתיות בורחות לשם. הרגולטורים המרכזיים מזהירים: רשות ני”ע הישראלית קבעה למשל שאינה מכירה ברישיונות offshore כאלה כהגנה. אירופה לא מאפשרת passporting מהם. אז לחברות רציניות אין ערך ברישיון כזה אלא אם כן הן מכוונות לשווקים לא מפותחים.

שיתופי פעולה בינלאומיים:
פורומים כמו IOSCO (ארגון רשויות ני”ע) דנו בשנים האחרונות בהונאות פורקס. IOSCO הוציאה התראות ואפילו סרטוני הסברה לציבור. גם קבוצת ה-G20 עסקה בכך דרך ה-FSB (המועצה ליציבות פיננסית) שהמליצה לחברי ה-G20 להגביר ענישה על תרמית בשוק המט”ח. ישראל, כחברה ב-IOSCO, מקיימת MOUs (הסכמי הבנה) עם SEC האמריקאית, FCA, CySEC וכו’. דרך זה הוחלפו ראיות במקרים כמו Yukom. Times of Israel דיווח שחקירת יוקום החלה בין היתר בעקבות מידע שמסרה רשות ני”ע הישראלית לעמיתיה בארה”ב.

הבדלים בגישות:
יש מדינות שבחרו בגישת פליליזציה חזקה (ארה”ב – רואים כל תרמית כהזדמנות מאסר; ישראל – מאמצת בכיוון דומה), ויש שבגישת אכיפה אזרחית/מנהלתית (אירופה – שם לרוב מטילים קנסות, שוללים רישיון, נדיר מאסר פלילי על תרמית פורקס). לדוגמה, מנהלי חברת פורקס גדולה בצרפת שנחקרה בגניבת 105 מיליון אירו, הגיעו להסדר כספי בלי כלא, בעוד לי אלבז בארה”ב קיבלה 22 שנים בכלא. זו שאלה ערכית: האם להתייחס להונאת משקיעים בינלאומית כפשע חמור (כמו בארה”ב) או כעבירה כלכלית פתירה בכסף (כמו בחלק מאירופה). ישראל, במשפט פלילי, משלבת: עונשי המאסר שניתנו כאן עד כה היו נמוכים (חיון – 28 חוד’, אחרים שהודו – עד 4-5 שנים מקסימום).

רגולציה בשוקי קריפטו וקשר לפורקס: נושא שיתואר גם בפרק הקריפטו: הרבה חברות פורקס ישראליות לשעבר עברו לקריפטו (הנפקת ICO, הפעלת זירות קריפטו). הרגולציה על קריפטו בתחילה הייתה רכה, וזה משך אותם. אך כיום מתחילים להסדיר. ישראל מקדמת חוק נכסי קריפטו, ובעולם – G20 יזם תקנים. בחלק מהמדינות, מסחר קריפטו מסווג תחת חוקי פורקס אם הקריפטו נחשב “מטבע”. למשל, יפן מגדירה ביטקוין כמטבע חוקי חלקית ומפקחת. בארה”ב, ה-CFTC רואה ביטקוין כסחורה ולכן חוזים עליו כפופים לחוק המט”ח. הידע שנצבר בפורקס משרת כעת את הרגולטורים בקריפטו: למשל, ההבנה שצריך להגביל מינוף – אז כעת מדברים להגביל מינוף בבורסות קריפטו. עורכי דין שמתמחים בפורקס לעיתים מתמחים גם בקריפטו, בשל הזיקה (טכנולוגית, עסקית – אותן פלטפורמות, אותם לקוחות). אנחנו רואים כבר החלטות רגולציה משולבות: באוסטרליה ובריטניה, חברות פורקס שרוצות להציע גם קריפטו צריכות אישורים נוספים.

סיכום משנה: הרגולציה הבינלאומית של הפורקס נעה לעבר אחידות והתייצבות – דרישות הון, גילוי סיכונים, מניעת תרמיות – אבל הבדלים תרבותיים וחוקתיים נותרים. ישראל הפגינה מנהיגות באיסור בינאריות, ומשתפת פעולה באכיפה. עורך דין פורקס בינלאומי חייב להתמצא ב”דינים המשווים” הללו. למשל, אם לקוח שואל: “אולי אעביר את עסקי לוונואטו, שם קל?”, עו”ד מנוסה יסביר: כן, תקבל רישיון בקלות, אבל לא תוכל לקבל לקוחות מאף מדינה רצינית בלי לעבור על חוקיהם, ותאבד גם לקוחות קיימים, אז זה פתרון שגוי.

בתחום הזה, המגרש הגלובלי והחוקים המקומיים שלובים במארג מורכב – והמשפטנים הם אלו שעוזרים לנווט בו, בין אם זה עבור עסק שאפתן שרוצה לעבוד בכמה יבשות, או עבור נעקץ מחו”ל שמנסה להשיב את כספו מבורסה מרוחקת.

קריפטו בהקשר פורקס – מטבעות דיגיטליים, ICOs ורגולציה חדשה

עלייתם של מטבעות קריפטוגרפיים (Cryptocurrencies) בשנים האחרונות יצרה מציאות חדשה בשווקים הפיננסיים. מטבעות מבוזרים כמו ביטקוין ואתריום הפכו לנכסי השקעה פופולריים, ולעיתים קרובות משווים אותם למט”ח – הרי גם הם נסחרים בזוגות (BTC/USD למשל), וגם עבורם קמו ברוקרים ופלטפורמות מסחר. בפרק זה נבחן את הממשק בין עולם הקריפטו לעולם הפורקס מנקודת מבט משפטית: כיצד רגולציית הפורקס הקיימת חלה (או לא חלה) על מסחר קריפטו, אילו אתגרים חדשים נוצרו (כגון ICO – הנפקות מטבע ראשוניות), ומה תפקידם של עורכי דין ורו”ח בתחום זה.

קריפטו כפקטור בשוק הפורקס:
חברות פורקס מסורתיות ראו בקריפטו גם איום וגם הזדמנות. איום – כי משקיעים חלקם העדיפו לשים כספם בביטקוין במקום בסחור במט”ח קלאסי; הזדמנות – כי ברוקרים החלו להציע CFD על ביטקוין או מסחר ישיר בקריפטו, וכך למשוך קהל חדש. ישראל הייתה מרכז מענין: כמה יזמי פורקס (למשל אותם שפעלו בבינאריות) קפצו על עגלת ה-ICO ב-2017. Moshe Hogeg (משה חוגג) – יזם ישראלי – רכש את Invest.com (פלטפורמת פורקס ותיקה) ויחד עם שותפים יצא לגיוס ICOs (הנפקות מטבע) שגייסו עשרות מיליוני $. אחר כך נכנסו לתביעות הדדיות (משקיעים טענו שחוגג נישל אותם מרווחי ה-ICO). הסיפור הזה, שתואר ב-Times of Israel, מראה את ההמשכיות: מתרמית בינארית לכסף קריפטו (יש הטוענים שזה פשוט החלפת תווית ההונאה).

סטטוס חוקי של קריפטו:
בישראל, נכון ל-2025, אין עדיין חוק ספציפי שמסדיר מסחר במטבעות קריפטו באופן מלא. הצעת חוק “נכסים דיגיטליים” נידונה. בינתיים, ישנם הוראות ציות – למשל, החל מינואר 2018, חל עדכון לצו איסור הלבנת הון שמחיל חובות על שירותי מטבע וקריפטו. למעשה, בורסת קריפטו/ברוקר קריפטו חייבים רישיון “שירות פיננסי מוסדר” מרשות שוק ההון (כמו חלפן, במסגרת חוק הפיקוח 2016). כמה חברות קיבלו רישיון כזה. אבל אין בישראל רגולציה מקבילה של רשות ני”ע לקריפטו כמו שיש לפורקס. רשות ני”ע עוסקת בקריפטו בעיקר אם הוא נייר ערך (ICO מסוים).

בעולם, הגישות שונות:

• יפן הכירה בביטקוין כמטבע ומחייבת רישוי FSA למתווכים.
• האיחוד עדיין בדיונים (תקנות MiCA ייכנסו ב-2024-5).
• ארה”ב: SEC ו-CFTC מתדיינים מה מוגדר security (רמז: הרבה טוקנים כן). נקודה חשובה: אם קריפטו מוגדר כנייר ערך, המסחר בו הופך כפוף לחוקי ני”ע, שזה עוד יותר מורכב ומגביל מפורקס.

חברות פורקס שפנו לקריפטו:
דוגמאות:

• eToro – ברוקר ישראלי גלובלי, התחיל בפורקס/CFD והיום אחד הגדולים במסחר קריפטו חברתי. הוא קיבל רישיון כזירת מסחר קריפטו בגיברלטר ופעיל בארה”ב תחת רישיון מטבע וירטואלי.
• Plus500 – פלטפורמה ישראלית ציבורית, הוסיפה CFDs על ביטקוין מ-2017, תחת פיקוחה הרגיל (כי ב-CFD על BTC מתייחסים לביטקוין כנכס בסיס).
• Bitfinex – בורסה לקריפטו, אמנם אינה חברת פורקס קלאסית, אבל רבים שעבדו בפורקס עברו לכאן. באירוע מתוקשר, Bitfinex הואשמה (ביחד עם Tether) במניפולציה של מחיר הביטקוין ב-2017 באמצעות הדפסת טוקנים USDT – זה מקביל למניפולציה בשער מט”ח, רק שבקריפטו. חקירת ה-CFTC הסתיימה בפשרה וקנס של 18.5 מיליון דולר בניו-יורק.

אתגרים משפטיים חדשים:

• אנונימיות ומשמעת שוק: בקריפטו יש כתובות בלי שם, מה שמקשה על אכיפה. עם זאת, חוקרי בלוקצ’יין למדו לעקוב. עוד אתגר – שוק הקריפטו נע 24/7, רגולטורים לא עובדים שבתות… גם קשה למנוע insider trading בקריפטו כי אין חובת דיווח כמו בחברה בורסאית.
• ICO כחלופת IPO: בשנים 2017-2018, חברות רבות גייסו כסף באמצעות הנפקת מטבעות (Initial Coin Offering) לציבור, בלי תשקיף וללא פיקוח. בישראל, רשות ני”ע הקימה ועדה שקבעה חלק מהטוקנים = ני”ע וחייבים בתשקיף. היו פרויקטים ישראליים גדולים (סטטי, קיקהיון, סירין לאבס – של חוגג) שגייסו עשרות מליונים. לאחר מכן משקיעים תבעו בטענות מרמה (למשל, בפרויקט Smartlands, המשקיעים תבעו בחו”ל וישראל בגין אי-קיום התחייבויות). עו”ד כאן נדרש להבין גם טכנולוגיה וגם דיני ני”ע.
• מיסוי קריפטו: רשות המס הישראלית קבעה שקריפטו הוא “נכס” ולא מטבע, ולכן מיסים רווח הון (25%). זה שונה משערוך מט”ח (שלעיתים פטור). אז דווקא מטבעות קריפטו לא נכנסים להגדרת “מטבע חוץ” לצורכי מס, מה שמבלבל ציבור.
• שילוב פורקס-קריפטו: חלק מהברוקרים הציעו “פורקס משופר בקריפטו”: למשל, מסחר בפריצות שער בין ביטקוין לדולר – דורש מומחיות משני העולמות.
• NFT, DeFi: אלה תחומים חדשים יותר – לא בדיוק פורקס, אבל מטבעות דיגיטליים בחילופים ביזוריים. דורשים חקיקה חדשה.

תחולת חוקי הפורקס על קריפטו: שאלה מעניינת: אם חברה מפוקחת כזירת סוחר בישראל רוצה להציע ללקוחותיה גם מסחר על ביטקוין, מה הדין? הרשות ציינה שחוק זירות הסוחר חל על “נכסים פיננסיים” כהגדרתם בחוק ני”ע – מטבע, ני”ע, סחורה, מדד, וכו’. מטבע קריפטו לא בדיוק נכנס לשם; אפשר אולי לסווגו כ”מדד”? או “זכות” כלשהי? לא ברור. לכן, נכון לעכשיו, זירת סוחר ישראלית לא יכולה רשמית להציע מסחר בקריפטו כמוצר פיננסי תחת הרישיון שלה. אם תרצה, כנראה שתצטרך לקבל גם רישיון שירות פיננסי מוסדר (לפעול כחלפן מטבע דיגיטלי). אולם, ברוקרים ישראלים גדולים נמנעו מכך כי העדיפו לא לערבב עד שיובהר דין.

תפקיד עורך הדין בקריפטו:

• עבור חברות: סיוע בהשגת רישיון “נותן שירות בנכס פיננסי” (קריפטו), התאמת נהלי KYC/AML לקריפטו (כמו לזהות לקוח עם ארנק קריפטו – אתגר ייחודי).
• ייעוץ בהנפקת טוקן: למשל, אם חברת פורקס רוצה לגייס עם ICO, עו”ד יבדוק אם הטוקן עלול להיחשב כמניה או כאג”ח במסווה.
• כתיבת Whitepaper (מסמך הנפקה) בשפה שתמנע טענות מרמה בעתיד.
• ליטיגציה: ייצוג צדדים בתביעות קריפטו – כמו תביעות משקיעים נגד מנפיקים (אולי תביעה ייצוגית אם טוקן צנח ומתברר שהובטח משהו שלא קוים).
• שחזור גישה: במקרי מוות או אובדן מפתח, יש הליכים לשחזור דרך צו בית משפט (לא תמיד אפשרי טכנית, אבל ניסו).
• גישור בין עולמות: למשל, כשחברת פורקס נמכרת לחברת קריפטו או להפך, צריך לערוך בדיקות נאותות מיוחדות (כמה מהלקוחות מאומתים באמת? האם טכנולוגיית הבלוקצ’יין אמינה?).

דוגמה רלוונטית: לאחר סגירת בינאריות, חלק גדול מהחברות הישראליות פנו להנפיק מטבעות קריפטו. אחת מהן הייתה SpotOption – חברה שסיפקה פלטפורמת בינאריות לרבות מהחברות, אשר הוצאה מחוץ לחוק. SpotOption מתחה קו והקימה את “SpotChain” – יוזמה לנכס דיגיטלי. הפרויקט לא המריא. אבל משפטית, SpotOption נסגרה תחת צל הליכים משפטיים בארה”ב (כתב אישום ב-2020 כנגד מנהליה על הונאת בינאריות).

ניסיון כושל להסדרה רכה בישראל: בשנת 2018, לפני חקיקת איסור הבינאריות, הועלתה אפשרות לתת היתר מוגבל לפעילות בינאריות/קריפטו אם הם מול זרים בלבד. הרעיון נפל, אך ייצר ויכוח האם חקיקה כלכלית צריכה לקחת בחשבון גם פגיעה בפרנסת אלפים (עובדי החברות). ח”כ רחל עזריה אמרה בדיון: “אנחנו לא רוצים את הכסף המלוכלך הזה” – עמדה ניצית שגברה. עכשיו בקריפטו, דילמה דומה: האם לאפשר לישראל להפוך hub קריפטו או להיזהר? נראה שמתונים יותר, נותנים לפורום השוק להתפתח אבל תחת מעקב.

סיכום ביניים:
קריפטו ופורקס מתקרבים זה לזה אך עדיין שונים רגולטורית. עורך דין פורקס מודרני חייב להבין גם בארנקים דיגיטליים וב-Smart Contracts. אולי בעוד עשור, שוק הקריפטו יהיה מוסדר ממש כמו פורקס כיום, ואז “עורך דין פורקס” יהיה בפועל “עורך דין פורקס וקריפטו”. כבר היום משרדים מובילים משלבים מחלקות פיננסיות ובלוקצ’יין.

ראייה קדימה: רגולטורית, אפשר לצפות:

• חקיקה ישראלית שאולי תכניס מטבעות קריפטו תחת חוק ני”ע (אם הם משמשים לגיוס כמו מניות).
• שיתופי פעולה חדשים: למשל, FATF (ארגון בינ”ל) פרסם “Travel Rule” לקריפטו, שמחייב להעביר מידע על זהות השולח והמקבל בין זירות – בדומה להעברות בנקאיות. ישראל אימצה זאת.
• הפסיקה עוד תתמודד: פשיטות רגל של בורסות קריפטו (ראה ערך FTX בנוב’ 2022) גורמות לדיונים משפטיים על זכות לקוחות לנכסים. אולי איזו פסיקה תקבע שחוקי נאמנות בפורקס יחולו גם על קריפטו.

בקיצור, תחום הקריפטו הוא ההמשך הטבעי והעתיד של עולמות הפורקס והפיננסים, והבנה משפטית של שניהם – היא ערך מוסף למומחים.

מסחר באופציות בינאריות – לקחים משפטיים מהמקרה הישראלי

(הערה: פרק זה מתקשר באופן הדוק לנאמר ברגולציה בינלאומית, אך כאן נתמקד ספציפית באופציות בינאריות כנושא בפני עצמו, בשל חשיבותו ההיסטורית והמשפטית בישראל).

סקירה: אופציה בינארית (Binary Option) היא חוזה “הכל או כלום” המבוסס על אירוע: למשל, האם שער האירו/דולר יהיה מעל 1.1000 בעוד שעה? אם כן – המשקיע מקבל סכום קבוע (נניח 70% מהשקעתו כרווח), אם לא – הוא מפסיד את כל הסכום. אין רכישת נכס בפועל; זהו נגזר תוצאה. אופציות בינאריות נוצרו כאמצעי גידור בבורסות, אך עברו התאמה לפלטפורמות אינטרנט כהימור קל להבנה.

הפריחה בישראל: בין 2008-2017, עשרות חברות ישראליות (SpotOption, AnyOption, etc.) שיווקו את המוצר הזה במליוני דולרים ביום. הן הקימו מוקדי מכירות בשפות רבות. משקיעים בעולם חשבו שזה כלי פיננסי, בפועל רבים לא הבינו שזה כמעט משחק סכום אפס עם סיכויי זכייה נמוכים (כי הפלטפורמה בחרה את יחס התשלום בצורה לא הוגנת – לרוב, התשואה המוצעת נמוכה מההסתברות האמיתית). יתרה מכך, מרבית החברות נחשפו כתרמיות: הן עודדו לקוחות להמר יותר, סירבו לאפשר משיכות, זייפו צגים וכו’.

מעמד משפטי לפני האיסור: בשנים הראשונות, החוק הישראלי היה מעורפל לגביהן. זה לא בדיוק “נייר ערך” כי לא סחיר, וגם לא “ניהול תיק” כי הלקוח מחליט, אבל זה לגמרי נראה כמו הימור.

• חוות דעת ב-2016 של הלשכה המשפטית בכנסת גרסה שאופציה בינארית = משחק אסור לפי חוק העונשין, אך מאחר וההימורים קורים מחוץ לישראל (לקוחות בחו”ל), אין סמכות לאכוף.
• רשות ני”ע מצאה דרך להגביל: אם הפעילות פונה לישראלים – היא חייבת רישיון זירת סוחר. לכן בארץ אסרו פרסום בינארי והחברות לא שיווקו לישראלים. אך על הפעילות כלפי חוץ לא הייתה שליטה עד חוק 2017.

שינוי החוק: תזכיר החוק הוכן ע”י רשות ני”ע ונתמך במשרד האוצר. הוא הוצג כדבר הכרחי להצלת המוניטין של ישראל. בדיון בוועדת הרפורמות בכנסת, אמר ח”כ עודד פורר: “לא רוצים אופציות בינאריות – לא בארץ ולא בחו”ל”. החוק תוקן כאמור, ובינואר 2018 הפך למציאות.

תיקים פליליים: לאחר האיסור, נפתחו חקירות. בין הבולטות:

• Case Yukom (ארה”ב, שפורט לעיל): אמנם נוגעת לתקופה לפני האיסור, אך המשפט התקיים אחרי. אלבז, הרצוג וכו’. ארה”ב החילה בעצם את חוקי ההונאה שלה, ולא תלויה בחוק הישראלי.
• SpotOption: בינואר 2021, משרד המשפטים האמריקאי הגיש כתב אישום (בבי”ד פדרלי) נגד שני בעלי חברת SpotOption (שם בדוי: מיכאל פרץ, סוחר תל אביבי), בטענה שהם איפשרו תרמית בינלארית בהיקף חצי מיליארד דולר בשנים 2012-2016. ישראל לא הסגירה אותם כי האישומים כוללים עבירות מסוימות שאינן בהסכם ההסגרה. במקום זה, פרץ נשפט בישראל על עבירות מס הקשורות להכנסות SpotOption.
• ישראלים בצרפת: בצרפת, חוק Sapin II (2016) אסר פרסום בינאריות וגם פורקס ממונף לציבור. הרשויות בצרפת תבעו מספר ישראלים (אחד מהם, שניאור אשכנזי, הוסגר מישראל לצרפת ב-2019 ונידון למאסר שם).

תביעות אזרחיות: המוני משקיעים זרים תבעו חברות ישראליות. אך לא פשוט לגבות – החברות קרסו או הבריחו כסף. יש עורכי דין בלונדון (כמו מהמשרד Giambrone) שניהלו מאות תביעות נגד חברות כאלה והצליחו לקבל פסקי דין, אך האכיפה עוד מאבק. חלק מהנפגעים איחדו כוחות ויצרו קבוצות פעולה, חלק פנו למשרדי עו”ד ישראליים. עו”ד ישראלי שעבד עם נפגעים סיפר שכל פעם שהם מנצחים, החברה פושטת רגל ואז קמה תחת שם אחר. זה היה cat-and-mouse עד החוק.

השפעה על תדמית הענף: כפי שצוין, הנזק המוניטיני היה חמור. כתבות בעולם כינו זאת “Israeli binary options fraud” קישרו את ישראל ותרמית. קישורים לאנטישמיות עלו: הטענה שחברות ישראליות שודדות גויים ברשת. בכנסת הודו שזו בעיה אסטרטגית. לכן, האיסור לא רק הגן על המשקיעים אלא גם על “שמה הטוב של ישראל” – ממד מעניין שבהצעות החוק. ואכן, לאחר הבאן, ישראלים ברובם יצאו מהתחום. ענף האונליין-trading בארץ עבר “טהרה” מסוימת. אפשר לראות זאת כך: קודם, ישראל הייתה מרכז עולמי לפעילות שנויה במחלוקת; היום, מה שנותר זה בעיקר חברות מפוקחות שעומדות לצד החוק, או כאלה שעזבו את הארץ לגמרי.

מנקודת ראות משפטית חיצונית: ישראל בחרה פתרון מוחלט. לא ניסתה להסדיר בינאריות בפיקוח (כפי שהיו רעיונות לתת אופציות בינאריות אם מציעים אפשרות יציאה לפני פקיעה, שיהיו יותר דמויות מסחר הוגן). במקום זה – איסור טוטלי. מדינות אחרות הלכו אחריה: האיחוד אסר זמנית בינאריות (אצלם בעיקר כתוצר לוואי – כי זה היה פחות נפוץ אצלם) והפך את האיסור לקבוע. מקרה בג”ץ: העתירה של הרצוג ומשקיעים אחרים (בג”ץ 7333/17 ואח’) העלתה טענות חוקתיות: פגיעה בחופש העיסוק, חקיקה אקס-טריטוריאלית. תשובת המדינה הייתה שמדובר בפעילות עבריינית בתחפושת ושאין זכות עיסוק בפעילות לא חוקית. בג”ץ לא ממש נכנס לעובי הקורה, אלא סירב להוציא צו ולמעשה סגר את הדלת על הדיון. זה קבע תקדים מעניין: ישראל יכולה לאסור על אזרחיה פעילות גם בחו”ל אם היא סבורה שזה פוגע בציבור/מוניטין. (יש לזה תקדימים אחרים, כמו איסור סחר באיברים). עורכי דין חוקתיים דנו בכך – זה חריג לאסור על עסק מול לא-אזרחים. אך אף מדינה לא מחתה, כי כולם הרוויחו מכך.

פירוק חברות בינאריות: רבות נכנסו לחדלות פירעון. נושים (בעיקר משקיעים מחו”ל) הגישו תביעות חוב. מנהלי מיונויים מטעם בימ”ש בארץ ניסו לאסוף נכסים. לרוב לא היה מה לחלק. יש נקודה: הכספים שגויסו במרמה – האם מגיעים לנושים (לקוחות) או לקופת המדינה? בגלל שהחוק קבע שזה “עבירת מקור”, תיאורטית המדינה יכולה לתפוס כחילוט. אבל במדיניות אכיפה, העדיפו שמפרקים יחזירו לקורבנות (אם כי כמעט ולא קרה, כי לא נשאר כסף).

עורכי דין בתקופת המעבר: לפני כניסת החוק לתוקף (אוקטובר 2017 עד ינואר 2018), כמה משרדי עו”ד עסקו בייעוץ לחברות – איך לסגור פעילויות בצורה שלא תשאיר חשיפה פלילית, מה לעשות עם העובדים, איך לשלם פיצויים. חלק מהחברות ניסו להמציא עצמן מחדש (אולי פיתוח תוכנה פיננסית במקום מסחר; ואחרות עברו לפעול בקפריסין או אוקראינה). עו”ד בתחום התמודד עם “ניקוי אורוות”: למשל, חברה שרצתה עכשיו להציע רק פורקס חוקי, אבל השם שלה נקשר לבינארי – היא רצתה לבדל (לעיתים החליפה שם). תביעות דיבה עלולים לקרות – היו עובדים שטענו שפוטרו שלא כחוק כשהחברה נסגרה. אלה דברים שטופלו.

השלכות ארוכות טווח: – ייתכן שבעתיד, אם ינסו מוצר חדש דומה להימור פיננסי, תהיה נטייה להסדיר מראש בפיקוח כדי לא להגיע למצב כזה. – הגופים המפוקחים (בנקים, בתי השקעות) הפיקו לקח: לא להיכנס למיזם בינארי ללא אישור, אפילו אם נראה רווחי בטווח קצר.

לסיכום, פרשת האופציות הבינאריות היא דוגמה מאלפת כיצד כשל רגולטורי (היעדר חקיקה) הוביל לניצול המוני, וכיצד חקיקה וענישה פותרות את הבעיה, אך במחיר של טלטול תעשייתי. עורכי דין שיחקו תפקיד בכל שלב: היו כאלה שהתריעו מוקדם (מאמרי דעה כבר ב-2011 כינו זאת הימורים), היו שניסחו את החוק, והיו שניקו אח”כ את השברים. המסקנה הברורה: אם זה נראה כמו הימור ומרגיש כמו הימור – סופו שיתייחסו אליו כהימור אסור.

הונאות בפורקס ותחומי עבירה נלווים – זיהוי, טיפול וענישה

חלק גדול מהדיון כבר עסק בהונאות ספציפיות (כמו בינאריות, תרמיות מכירה). כאן נעשה ריכוז רוחבי של תחום ההונאות בפורקס כקטגוריה בפני עצמה, ונדבר על הגנות בפני הונאה ותפקיד המומחים במקרים כאלה. כמו כן, נזכיר תחומים נלווים של עבריינות “צווארון לבן” המקושרים לעיתים לפעילות פורקס: עבירות מס והלבנת הון (שיקבלו גם התייחסות בנפרד).

סוגי הונאות נפוצים בפורקס:

• התחזות לברוקר מורשה: יצירת אתר שנראה כמו של ברוקר ידוע, פנייה ללקוחות לגיטימיים לשכנעם להעביר כספים לאותו אתר מזויף. קרה שפורקס “Clone” sites עוקצים כאלה שרצו לעבור לברוקר אמיתי. FCA פרסמה אזהרות על כך.
• Pump & Dump על צמדי מטבע אזוטריים: עושי שוק עשויים להקפיץ שער של מטבע דליל (לדוגמה, ראנד דרום אפריקאי מול לירה טורקית) דרך עסקאות מדומות, כדי ללכוד סוחרים, ואז לקרוס – מזכיר מניות זבל, אך אפשרי גם בפורקס נדיר.
• הונאת Account Manager: איש מכירות בחברת פורקס אומר ללקוח: “אפתח לך חשבון על שמך אצלנו ואני אנהל לך אותו, אתה רק רואה רווחים, חלק לי ברווחים”. בפועל, הוא שם קצת עסקאות רווחיות ואז גונב את הכסף מהחשבון. כבר קרו מקרים – למשל, תביעה נגד רוני בן-דוד: לקוח תבע אותו כי “נחזה כמשמש כמנהל חשבון, אך למעשה ניהל תיק ללא רישיון”. לטענת הלקוח, בן-דוד הפסיד לו את כל הכסף בזדון וביצע פעולות הרסניות.
• מעילות פנים-חברתיות: עובד מחלקת כספים בברוקר עלול להזין פרטי העברה לחשבון שלו במקום של הלקוח. מנגנוני ביקורת פנימיים (Dual control) אמורים למנוע, אבל היו חברות קטנות בלי ביקורת בהן קרה.
• שימוש לרעה בכספי לקוחות: הנהלת חברה לוקחת כסף מפקדונות לקוחות ומשקיעה על דעת עצמה (למשל בפרויקט נדל”ן כושל), וכשלקוחות מבקשים למשוך – אין נזילות. זו הונאה בנוסח בנקי הצללים.
• חברות “אותות מסחר” (Signals) שרלטניות: מוכרות מנוי חודשי למיילים/SMS עם “המלצות פורקס יומיות מובטחות הצלחה”. רבים מהם אקראיים לגמרי או גרועים. ההפסד ללקוח, אבל אין את מי לתבוע כי לרוב יש כתב ויתור. יחד עם זאת, אם הוכח שספק האותות ידע שהם מזיקים ועשה למען עמלה מהברוקר (ניגוד עניינים), יתכן עילה.

זיהוי מוקדם של הונאה:
עו”ד המייצג משקיע יכול להיעזר בסימנים מחשידים:

• אתר החברה ללא כתובת פיזית או רישיון גלוי.
• החברה מבטיחה תשואה או מתמקדת מדי בהרשמה קלה ולא בסיכונים.
• תלונות ברשת: כיום קל למצוא ביקורות (יש פורומים שמתריעים על רמאויות).
• מסמכים משפטיים חשודים: חוזה שכתוב בשפה עילגת, או מתנער מכל התחייבות.
• דרישה להעברה באמצעות קשת של ארנקים/קריפטו בלבד – מקשה על איתור הכסף.

משרדי עו”ד וחקירות פרטיות גם משתפים פעולה בזיהוי: ישנם חוקרים פרטיים שמתמחים במיפוי רשתות הונאה. הם אוספים שמות, טלפונים, דומיינים, ומראים קשר בין חברות. מידע זה יכול לעזור בתביעה אזרחית לצירוף נתבעים או במשטרה כדי להראות שמדובר בארגון פשיעה. לדוגמה, בפרשת גל ברק, עד מדינה חשף את המבנה האירופאי, מה שהקל על להב 433 בישראל לעזור בתפיסת אנשים בארץ שהיו קשורים.

טיפול משפטי בהונאה לאחר מעשה:

• הליכים אזרחיים: תביעה נזיקית או חוזית להשבת כספים. לעיתים גם תביעה ייצוגית אם יש קבוצת נפגעים עם עילה משותפת (USG הוא דוגמה – שם זה היה מחדל רישוי שהוביל להפסד).
• בקשות עיקול: אם מגלים נכסים של הנתבע (נדל”ן, רכב), ניתן לבקש מביהמ”ש לעקלם כבטוחה. בייצוגיות פחות רלוונטי מראש, אבל בתביעה אישית כן.
• התראה והסכם השבה: לפעמים מכתב התראה מעו”ד יכול לגרום לחברת פורקס (אם אכפת לה מתדמית או מפחדת מהסלמה) להחזיר כסף למשקיע בתמורה לוויתור על הליכים. זה קרה בעיקר עם חברות קפריסאיות כדי למנוע תלונה לרגולטור שלהן (CySEC).
• הליך פלילי: בהונאות גדולות, המשטרה מעורבת. עו”ד הנפגע יכול להגיש תלונה מסודרת, לצרף ראיות. בישראל, כפי שתואר, פרקליטות מיסוי וכלכלה מטפלת בהרבה תיקי פורקס, מה שנותן תקווה לקורבנות שאולי דרך חילוטים או הסדרים יוחזר כסף. אבל זה לא ודאי – בפלילי הכסף לעיתים הולך למדינה כקנס, אלא אם התביעה דורשת פיצוי לנפגעים.
• משפט בין-לאומי: אם החברה בחו”ל, הנפגע יכול לשכור עו”ד שם. כמו צרפת שהוציאה צווים, או לונדון. זו החלטה תלוית היקף נזק: בשביל $5k לא תטוס לתבוע בסינגפור. אבל עבור $500k, אולי כן.

ענישה והרתעה: דיברנו די על ענישה פלילית. כאן נוסיף: בתי משפט בישראל בבואם לגזור עונש מתחשבים בכך שהעבירות נערכו בצוות ובתעוזה גבוהים (כלומר משקל לחומרה). אבל לפעמים לוקחים מקל בנסיבות כמו שיתוף פעולה והחזרת כסף. כך, מנהלי “פורקס נצרת” (פרשה ב-2017 של הונאת משקיעים ערבים עשירים מהמפרץ) השיבו חלק ושוחררו עם עונש קל (קנס 100 אלף ש”ח לנ(המשך קודמת) מנהלי “פורקס נצרת” (משרד פורקס שפעל מנצרת והונה אנשי עסקים ממדינות המפרץ) הצליחו להגיע להסדר טיעון מקל אחרי שהשיבו חלק מהכספים – אחד הנאשמים חויב בקנס 100 אלף ₪ בלבד, עקב קשיים ראייתיים. מקרה זה מדגיש כי כאשר יש שיתוף פעולה והחזר כספי, בתי המשפט עשויים להקל בעונש. עם זאת, ככלל בעבירות הונאה רחבות היקף, המגמה היא ענישה מחמירה כדי להרתיע. כפי שהתבטא שופט אמריקאי בענישה של אלבז: “מי שמבצע הונאות השקעה גלובליות יעמוד בפני תוצאות חמורות, לא משנה היכן בעולם ביצע את הפשע” – מסר שמתאים גם למדיניות הישראלית בשנים האחרונות.

מניעת הונאה מראש: חברות לגיטימיות מעוניינות לבדל עצמן מנוכלים. לכן הן משקיעות בציות: מכשירות עובדים לא להבטיח דבר שאסור, מתקינות מערכות למניעת טעויות, ופותחות ערוצי תלונה פנימיים. עורכי דין פנימיים (יועמ”ש) בחברות כאלו מבצעים סקרים פנימיים ומוודאים שאין פרקטיקות שעלולות להיחשב הונאה. רואי חשבון ומשפטנים משתפים פעולה גם בכתיבת קוד אתי – למשל, חברת ATRADE מפרסמת באתרה קוד אתי מחמיר, שמטרתו להשרות אמון.

תפקיד מומחה הפורנזיקה: כפי שצוין, רו”ח מבצע חקירה חשבונאית משפטית (forensic accounting) הוא חלק בלתי נפרד מטיפול בהונאות. הוא יכול להיות מטעם התביעה, ההגנה, או מטעם חברה שבודקת את עצמה. לדוגמה, אם יש חשד שעובד גנב, החברה תשכור מומחה חיצוני שיבדוק לוגים, תנועות כספיות ותיאום בין מערכות. כך ניתן לגלות “טביעות אצבע” דיגיטליות של הונאה.

עבודה מול גורמי אכיפה: עו”ד לעיתים מלווה מתלוננים לפגישות עם הרגולטור (רשות ני”ע או המשטרה) כדי להציג את התיק באופן ברור ולהניע פתיחת חקירה. היו מקרים שדווקא לחץ ציבורי וייצוגי הניעו פעולה: למשל, פניית חושף שחיתויות לכנסת ב-2014 (אריאל מרום, לשעבר עובד פורקס) שסיפר על “טרור כלכלי” שחברות ישראליות עושות לזרים, סייעה להאיץ את חקיקת הפיקוח ואת הטיפול המשטרתי. מתלוננים פרטיים מיוצגים היטב יכולים להשפיע על סדרי העדיפויות.

לסיכום חלק ההונאות: מדובר בתחום קשה, שבו טובים ורעים מתערבבים, ומי שמשחק לא לפי הכללים עלול לגרום סבל לרבים. המערכת המשפטית, יחד עם עורכי דין וגורמי מקצוע, נדרשת להגיב בשני מישורים ריפוי והענשה בדיעבד, ומניעה והסברה מלכתחילה. במבט לאחור, נראה שנלמדו שיעורים חשובים: המחוקק תיקן חוקים, הרשויות אוכפות בצורה גלויה יותר, והציבור ערני. ועדיין, המטבע מתחדש והטכנולוגיה מציגה שיטות תרמית חדשות – ולכן הדריכות חייבת להימשך.

עבירות מס, הלבנת הון ומיסוי רווחי פורקס

כל פעילות כלכלית משמעותית נושאת בצידה חבות מיסים פוטנציאלית וחובת דיווח. שוק הפורקס אינו יוצא מן הכלל – הן עבור החברות והן עבור המשקיעים. בנוסף, בגלל אופיו הגלובלי והנזיל של המט”ח, הוא עלול לשמש כערוץ להלבנת כספים. בפרק זה, נדון בסוגיות מיסוי והלבנת הון הקשורות לפורקס: כיצד ממוסים רווחי פורקס בישראל, אילו עבירות מס יכולות להתעורר, ומה חובתן של חברות פורקס ורשויות בזיהוי ומניעת הלבנת הון.

מיסוי רווחי פורקס למשקיעים פרטיים

משטר המס בישראל: ככלל, רווחים מפעילות פורקס של יחידים (שאינם במסגרת עסק) מסווגים כרווחי הון או כהכנסה פירותית בהתאם לנסיבות. רשות המסים הבהירה שרווחי פורקס עצמאי לרוב ייחשבו כרווח הון מנכסים פיננסיים (בדומה לניירות ערך), החייבים בשיעור 25% מס (ליחיד) על הרווח הריאלי. אם המשקיע הוא בעל שליטה בחברה ומבצע דרך החברה – יחול מס חברות על הרווחים (23% כיום) ואז מס דיבידנד על המשיכה.

עם זאת, יש חריגים: אם המסחר נעשה בתדירות מאוד גבוהה ובהיקף עצום, ומבחינת הנישום זה עסק (Trading as Business), אז רשות המסים יכולה למסות כהכנסה פירותית בשיעורי מס שולי (עד 50%). למשל, אדם שמתפרנס רק ממסחר יומיומי ומנצל מינופים גדולים, יכול להיחשב “עוסק” (אף שאין הכרעה ברורה בחוק).

ניכוי מס במקור: מאז שהסדירו את זירות הסוחר, יש גם נוהל לניכוי מס במקור מהרווחים. בפועל, ברוקרים ישראלים מנכים מס רווחי הון 25% על כל משיכת רווח או פעם בחודש. לדוגמה, חברת FXCM ישראל מצהירה: “בהתאם להוראות המס בישראל, החברה תנכה במקור מס על הרווחים שהצטברו בחשבון, מדי חודש ו/או במשיכת כספים…”. זה דומה למצב בבורסה – הבנק מנכה מס בעת מכירת מניה ברווח. אם נוכה מס יתר (לדוגמה, למשקיע יש גם הפסדים בשנת המס), ניתן להגיש דוח שנתי ולדרוש החזר.

אכיפה וענישה בעבירות מס:
א) אי-דיווח על רווחי פורקס: יחיד שמרוויח בפורקס דרך חשבון זר (נניח, ברוקר בחו”ל שלא מנכה מס) חייב לדווח על ההכנסה בדוח השנתי. אי-דיווח = עבירת מס. הטיפול יכול להיות במישור מנהלי (קנסות) או פלילי חמור, תלוי בסכום. משקיעים רבים בעבר לא דיווחו, מתוך מחשבה ש”מי יידע”. כיום, עם אמנות מידע (CRS, FATCA), יש סבירות שמידע יגיע. יתרה מכך, היו כמה פרשיות של העלמות מס פורקס: אחת ידועה היא של קבוצת אזרחים שהחזיקו חשבונות בברוקר FXCM בלונדון, הרוויחו מיליונים ולא דיווחו. רשות המסים ערכה חקירה והגישה כתבי אישום (חלקם נסגרו בעונשים של עבודות שירות במסגרת הסדר). ב) סיווג שגוי: נושא מורכב – אם מישהו דיווח כרווח הון אך פקיד שומה טוען שזה הכנסה עסקית (ולכן חייב בביטוח לאומי ובמדרגות גבוהות), יכולה להיות שומה במחלוקת. לרוב יסתיים בפשרה, אבל אם הנישום התכוון לרמות (למשל, פיצל חשבונות בכוונה להיראות כמו משקיעים פסיביים), עלול להיות כתב אישום. ג) מע”מ: פעילות ניהול פורקס (כעסק) עשויה לחייב מע”מ אם נתפסת כשירות. עם זאת, בישראל השירותים הפיננסיים (כמו עמלות ברוקר) פטורים ממע”מ, אך החברה לא מקזזת מע”מ תשומות. המשמעות – ברוקר לא גובה מע”מ מהלקוח על הספרד או העמלה, אך גם לא יכול לקזז מע”מ על הוצאותיו. זה עניין טכני, אך חשוב לחברות ולרו”ח שלהן לתכנון. ד) עברות מס קשורות: אם חברה רשמה בכוונה הוצאות פיקטיביות כדי להקטין רווח פורקס (נאמר, סימולציה של הפסדי לקוחות כבדויים), זו עבירת זיוף ספרים. אם אדם העביר רווחים לחשבון בן משפחה כדי להקטין מס, זו עקיפה לא חוקית (ויכול להגיע לאישום על מרמה במס).

ייצוג משפטי: עו”ד מיסים יכול לעזור למשקיע לערוך גילוי מרצון אם לא דיווח שנים קודמות (היה נוהל גילוי מרצון פעיל עד 2019; כיום כבר אין נוהל פורמלי אבל אפשר לפנות לאד-הוק). אם יש חקירת מס, עו”ד ילווה בחקירה (הזכות לייצוג). פרשת חיון שהזכרנו – הוא הואשם גם בהתחמקות ממס על רווחיו מהימורי הפורקס. ההגנה שלו טענה שקשה להבחין בין הקרן לרווח בחשבונות (טענה שלא כ”כ התקבלה). בנוסף, רואי חשבון משפטיים עשויים לתת חוות דעת מס למשקיע גדול – לדוגמה, אם קרן גידור זרה סוחרת מט”ח בישראל, האם חייבת במס ישראלי? (סביר שלא, כי יש פטור להשקעות זרות בני”ע ישראליים – אך מט”ח אינו נייר ערך, סוגיה מעניינת). חוות דעת טובה יכולה לחסוך מחלוקות.

הלבנת הון בפורקס

סיכון הלבנת הון: כפי שהוזכר קודם, פורקס יכול לשמש להלבין כספים מלוכלכים. תסריטים טיפוסיים:

• עבריין סמים מפקיד מזומן בחשבון פורקס דרך חלפן, עושה כמה עסקאות, מושך בהעברה בנקאית – עכשיו הכסף “נכנס” כמחזורים בשוק.
• פקיד מושחת במדינה זרה ממיר שוחד לכמה מטבעות, מפצל בין ברוקרים, ומוציא לחשבונות שונים, לטשטוש עקבות.
• מימון טרור: ניצול פלטפורמות פורקס להעברת ערך (קנו הרבה חוזים, הצד השני מוכר, ובסוף הכסף הגיע מחשבון א’ לב’ דרך הפסד יזום).

חובת מניעה על החברות: זירות הסוחר בישראל ונותני שירותי מטבע חייבים לפי חוק איסור הלבנת הון לקיים נהלי ZKYC – “זהה את הלקוח שלך” – ולדווח על פעולות חשודות. למשל, אם לקוח קטן לפתע מבקש משיכה של $200k לחשבון בסיישל – אמור להדליק נורה אדומה. יש רשימת “אינדיקציות” בחוק ובצווים. לדוגמה, פעולה בנכס פיננסי בסכום גבוה מאד שאינו תואם לפרופיל הלקוח = דורש בדיקה.

הרשות לאיסור הלבנת הון מבצעת ביקורות, וב-2019 לדוגמה, נתפסו כשלים בכמה חברות שלא אספו די מידע על מקורות העושר של לקוחות גדולים (חובה לשאול, למשל, איש ציבור או תושב מדינה בסיכון – מאיפה הכסף). הוטלו עיצומים בסך מיליוני שקלים על חברות בשוק ההון (כולל זירות).

Case Study: פרשת יוקום (Yukom) בארה”ב כללה גם סעיף הלבנת הון. אחרי שהכספים נגבו מהקורבנות, הם עברו דרך חברות קש בישראל, קפריסין ואיי הבתולה הבריטיים. לצורך כך, השתמשו בחלפנים ומערך מתוחכם. ה-FBI, בעזרת משטרת ישראל, הצליח לעקוב אחרי חלק מהתנועה הזו. כתוצאה, בנקים בישראל הגבירו חשדנות להעברות שמקורן ידוע כחברת פורקס. היו מקרים שבנקים סירבו לקבל הפקדה אם ידעו שהיא מגיעה מברוקר מפוקפק.

עבירות מקור וחילוט: החוק הישראלי מכיר בעבירות מרמה חמורות (מעל 2.5 מיליון ₪) כ”עבירת מקור” להלבנת הון. לכן, רווחים שהופקו מהונאת פורקס מוגדרים “רכוש אסור”. ניתן לחלט אותם בצו בית משפט. בתיק Trade-lex (בדוי), הפרקליטות ביקשה לחלט נכסי נדל”ן של בעל חברת פורקס בטענה שנרכשו מכספי ההונאה. בית המשפט קיבל חלקית – לחץ על הנאשם להשיב סכום ואז ויתרו על נכס. לחברות פורקס חוקיות יש גם חובת רישום בפנקס נותני שירותי המטבע, והן צריכות למנות ממונה ציות להלבנת הון שמדווח לרשות. עו”ד ממלא לעיתים תפקיד זה, או לפחות מכין את תכנית הציות.

מיסוי בינלאומי: בהקשר הלבנת הון, גם הימנעות ממס בסכומים גדולים נחשבת “עבירת מקור”. כלומר, לקוח ישראלי שהעביר הון לחו”ל ושיחק בפורקס כדי להסתירו – לא רק עבר עבירת מס אלא גם הלבנת הון. אחד הכלים נגד זה: הסכמי חילופי מידע בין רשויות מס. החל מ-2018, ישראל מקבלת מידע שנתי על חשבונות פיננסיים של תושביה במדינות רבות (CRS). אם מחר יתגלה למ”ה שלישראל שמשה מחזיק $5M בחשבון פורקס בשווייץ – הם ידרשו הסברים. אם אין, זה חומר לכתב אישום.

ייעוץ מקצועי: עורכי דין ורו”ח מייעצים ללקוחות כיצד לעשות דברים נכון כדי לא ליפול להלבנת הון:

• לדוגמה, יזם קריפטו שהרוויח הרבה רוצה להעביר לשקל: היועצים יסבירו לו שעליו לעבור דרך מוסד מפוקח (כמו חלפן רשום) ולדווח, אחרת יהיה חשוף.
• חברה שרוצה לקבל לקוחות ממדינות “בלק-ליסט” (איראן, צפון קוריאה) – יבהירו לה שלא רק שזה אסור לפי סנקציות בינלאומיות, אלא שתיחשב מסייעת לעבירה.

רו”ח מבקרים בוחנים גם התאמה לחוק ה-FATCA (נושא אמריקאי): לקוחות אמריקאים חייבים למלא W-9 וברוקר ישראלי צריך לדווח עליהם (אחרת הבנק המתווך בארה”ב ינתק קשר). אחד הברוקרים פרסם: “ניכוי מס במקור במסגרת FATCA לא חל על חשבונות מט”ח“, כלומר האמריקאים עצמם יצטרכו לדווח.

פסיקה חשובה: בג”ץ 8889/11 פלוני נ’ משטרת ישראל – נאמר שם שרשות הלבנת הון רשאית להעביר מידע שהגיע מדיווחי חלפנים גם לשם אכיפת מס. זה קיבע שיתוף בין רשויות, המרתיע מעלימי מס בפורקס: אי אפשר להסתתר בין קטגוריות – הדיווחים זורמים למאגר משותף.

עלויות אי-ציות: העלמות מס והלבנת הון עלולות לעלות ביוקר למי שנתפס. קנסות מס יכולים להיות 30% ואף 100% מהסכום שהועלם, בנוסף למס עצמו. בעבירות הלבנת הון, אפשר לחלט את מלוא סכום “הרכוש האסור”. כלומר, אדם שהרוויח 5 מיליון ולא דיווח, עלול לאבד את כל ה-5 מיליון בחילוט, מלבד ענישה נפרדת. הוויתור על הכסף לעיתים חלק מהסדר טיעון.

לסיכום סוגיית המס וההלבנה: שני אלה הם צד המשלים – לא מספיק שהפעילות בשוק תהיה חוקית לכשעצמה, היא צריכה גם להיות שקופה מול רשויות המדינה. ישראל שמה דגש על כך כדי לא להפוך “מקלט מס” או “מכבסת הון”. המגמה היא הגברת אוטומציה של דיווח (ניכוי במקור, החלפות מידע), כך שאדם פרטי למעשה כמעט שלא יכול להעלים רווחי פורקס בלי להשאיר עקבות. המודעות לנושא גברה בקרב העוסקים: החברות משקיעות בציות AML, והמשקיעים לומדים שעדיף לדווח מאשר להסתכן.

עורכי דין ורואי חשבון המתמחים בפורקס ומיסוי משמשים כגשר – מסייעים ללקוחותיהם לפעול באופן חוקי, לשלם את חלקם במס (לא יותר ולא פחות), ולהימנע מלעבור על חוקי ההלבנה. וכשיש חשדות או האשמות, הם הראשונים לבחון את הנתונים, לנהל מגעים עם הרשויות, ולשמור ככל האפשר על זכויות הלקוח במסגרת החוק.

סוגיות חשבונאיות ודיווח כספי בענף הפורקס

תחום הפורקס מעורר גם שאלות חשבונאיות ייחודיות, הן במישור חברות הברוקרים והן במישור המשקיעים. בפרק זה נעסוק בנקודות כמו: כיצד חברות פורקס מכירות בהכנסותיהן ורושמות את התחייבויותיהן כלפי לקוחות; איך מטופלים מבחינה חשבונאית כספי לקוחות; מהן חובות הדיווח הכספי לציבור או לרשויות; ומה האחריות של רואי חשבון מבקרים בתחום. כמו כן, נזכיר כללי חשבונאות בינלאומיים שרלוונטיים (כמו IFRS) בהקשר של נגזרי מט”ח ודוחות חברות פורקס ציבוריות.

הכרה בהכנסות והפסדים:
ברוקר פורקס מרוויח בעיקר ממרווחים (spread) ומעמלות. תחת כללי החשבונאות המקובלים (IFRS 15 – הכנסות מחוזים עם לקוחות), עליו להכיר בהכנסה כאשר שירות התיווך ניתן. למשל, אם לקוח סגר עסקה והברוקר הרוויח מרווח של $5, זו הכנסה מיידית. אם הברוקר הוא צד נגדי – המצב מורכב יותר: הוא בעצם נוטל פוזיציה מול הלקוח. אם הלקוח מרוויח, לחברה הפסד; אם הלקוח מפסיד – לחברה רווח בסכום המקביל (בניכוי עלויות גידור אם היו). חברות פורקס בעבר נטו לכנות את ההכנסות שלהן מלקוחות “הפסדי לקוחות” או “ניצחונות בית”. מבחינה חשבונאית, ה-trading gain הזה מוכר גם הוא כהכנסה (או קיזוז להוצאות אם החברה נוטה להפסיד ללקוחות).

עניין חשוב: תקנות זירות הסוחר דורשות שחברה תפרסם מדי שנה את שיעור הלקוחות שהפסידו. זה מצריך רישום מדויק של רווח/הפסד כל לקוח. כפי שראינו, אחוזים גבוהים מאוד (80%-90% מפסידים) פורסמו. מעבר לחובת הפרסום, זה משפיע חשבונאית: אם למשל 85% הפסידו – לחברה הייתה כנראה הכנסה ממסחר של אותם 85% (אחרת, אם כולם היו מרוויחים, החברה הייתה בבעיה).

הפרשת התחייבויות ללקוחות:
כספי הלקוחות המוחזקים בחשבון הנאמנות בעצם מהווים התחייבות של החברה כלפי הלקוחות. במאזן החברה, זה יופיע כ”חשבונות לזכות לקוחות” – נניח, חברה מחזיקה 10 מיליון ₪ פקדונות, היא תציג 10 מיליון ₪ כנכס (מזומן בבנק בנאמנות) ו-10 מיליון ₪ כהתחייבות (פירעון ללקוחות).
אם לקוח ברגע המאזן ברווח צבור בפקיעה (לדוגמה, מחזיק עסקה פתוחה ברווח 50,000), החברה צריכה להתחשב בכך – זה עוד לא משולם, אבל הוא זכאי פוטנציאלית. בהתאם לעקרונות חשבונאיים, ירשמו אולי הפרשה אם רווחי הלקוחות המשוערים גבוהים.
תקנה חשבונאית ספציפית לתחום אין, אך IFRS 9 (מכשירים פיננסיים) עשוי לחול: העסקאות עם הלקוחות הן נגזרים, ולחברה עצמה יש נגזר מול הלקוח. באופן עקרוני, חברה עשויה לרשום “נגזרים פיננסיים” במאזן – אם היא גידרה את עצמה בשוק (קנתה אופציות מט”ח כדי לכסות חשיפות לקוחות), היא רושמת את השווי ההוגן של אלו.

דוחות כספיים של חברות פורקס: אם החברה ציבורית, היא חייבת בדיווח שוטף (רבעוני ושנתי). למשל, Plus500 ו-eToro (שהונפקו בחו”ל) מפרסמים דוחות כאלה. הדוחות יגלו: הכנסות עמלות, הכנסות מפעילות לקוחות נטו, הוצאות שיווק (לעיתים עולות על 50% מההכנסה, כי גיוס לקוחות יקר), רווח תפעולי וכו’. בישראל, כרגע אין חברת פורקס ציבורית בבורסה ת”א. אבל כשהיו, רו”ח המבקר נתן דגשים: למשל, לבדוק שאין “ניפוח” הכנסות ע”י אי-הפרדה בין עמלות ובין הקרן של הלקוחות. כמו כן, חברות חייבות לצרף דוח על יעילות הבקרה הפנימית (לפי חוק סרבנס-אוקסלי למי שנסחר בארה”ב, או חוק ניירות ערך סעיף 404 בישראל) – משמעותי, כי לא פעם התגלו בלקום ליקויים בבקרות כספיות, שיכולים להוות פתח למרמה.

תפקיד רואה החשבון המבקר: רו”ח המבקר את החברה צריך לוודא:

• קיום מזומנים בנאמנות: הוא יקבל אישור מהבנק המופקד בנאמנות על יתרת כספי הלקוחות לתאריך המאזן.
• התאמת ספרי הלקוחות: ביקורת מדגמית על חשבונות הלקוחות – לוודא שהיתרה בתדפיסי המסחר תואמת ליתרה בספר הכללי.
• אימות הון עצמי רגולטורי: בסוף שנה, הברוקר מחשב יחס הון לפי נוסחת התקנות (הון מינימלי + תוספת לפי סיכונים). רו”ח עובר על החישוב ומאשר בדוח שנתי לרשות ני”ע.
• הערכת ספקות משמעותיים: אם החברה שורפת מזומנים, הרו”ח שואל האם היא “עסק חי” או שיש ספק. בענף שכולל רגולציה, אם למשל רישיון החברה בסכנה, צריך גילוי.
• דגש על הכנסות חריגות: אם שנה אחת החברה הרוויחה המון כי אולי הרבה לקוחות הפסידו (לדוגמה, צניחת פרנק שווייצרי 2015 הפילה רבים, וחברה שהייתה נגדית הרוויחה פתאום המון) – הרו”ח אולי ידרוש לציין זאת בהערות כי זה אירוע חד-פעמי.

ככלל, משרד רו”ח גדול (Big 4) יטפל בברוקרים גדולים – ויש להם צוותים שמכירים את ענף הפיננסים, כך שהביקורת נעשית בסטנדרט גבוה.

דיווחים לרגולטור: חברות הפורקס המפוקחות מגישות לרשות ני”ע דוחות חודשיים: מצב הון לעומת דרישה, אחוז לקוחות מפסידים, תלונות לקוחות וכדומה. כמו כן, יש דוח שנתי מפורט שכולל מידע על כל היבט תפעולי. דוחות אלה לא פומביים (בניגוד לחברת ציבור). אך בתמצית, רשות ני”ע מפרסמת לפעמים עדכונים: למשל, לאחר שנה לרפורמה (2017), נמסר שכל זירות הסוחר עמדו בדרישות ההון וכי חלה ירידה בתלונות הציבור.

חשבונאות משקיעים: עבור משקיע פרטי, הנושא העיקרי הוא דיווח לרשות המסים. רצוי שיתעד את כל העסקאות (למזלנו, הברוקר מחויב לתת דפי חשבון תקופתיים). רו”ח יכול לעזור לחשב את הרווח החייב (בניכוי הוצאות מותרות – לדוגמה, ייתכן שניתן לנכות עלות תוכנות מסחר או ייעוץ, אם מוכיחים קשר). אם המשקיע חברה – אז בספרי החברה שלה: פורקס נחשב פעילות פיננסית, וצריך רישום כנכס/התחייבות לפי סטנדרט IFRS9 כל רבעון.

תקני IFRS רלוונטיים:

• IFRS 9 – מדידה ודיווח של מכשירים פיננסיים (עסקאות מט”ח, נגזרים, חבויות).
• IFRS 7 – גילוי ניהול סיכונים פיננסיים: חברות צריכות לגלות בדוחותיהן איך הן מנהלות סיכוני שוק, נזילות ואשראי. ברוקר יצטרך למשל לגלות את מדיניות הגידור שלו (אם יש, כמו שהחברה מגדר כמה אחוז מהפוזיציות).
• IAS 21 – השפעות שינויי מטבע חוץ: מטבע התצוגה של חברה ישראלית יכול להיות שקל, אך רוב נכסיה והתחייבויותיה דולריים. צריך לתרגם, ולחשב הפרשי שער. זה טכני, אבל אם לדוגמה חברה קיבלה פיקדונות דולר והוציאה הוצאות שקל – תנודתיות דולר/שקל תשפיע על דוח הרווח (דרך סעיף הפרשי שער).
• תקינת ביקורת – ISA 240 (זיהוי סיכון תרמית בביקורת): רו”ח אמור לתת תשומת לב גבוהה בתעשייה מועדת. כנראה יבצע פרוצדורות נוספות כמו שיחה עם כמה לקוחות באופן אקראי לוודא שאין תלונות חמורות על אי-התאמות.

Case Study חשבונאי: חברת פורקס ישראלית גדולה (שם בדוי: XYZ Trading Ltd) הגישה דוחות ל-2018 עם רווחיות שיא. רו”ח רצה להבין – התגלה שבעקבות תנודתיות קיצונית בלירה הטורקית באותה שנה, רוב לקוחותיהם הפסידו, והחברה רשמה רווח מסחר חריג. הרו”ח דרש מהחברה לגלות בהערות ש-30% מהכנסתה באה מאירוע שוק ספציפי וחד-פעמי. למה? כדי שמשקיעים יבינו שייתכן ולא יחזור. כמה שנים אחר כך, כשאירוע זה לא חזר, אכן ההכנסות ירדו, אבל החברה לא הייתה מואשמת בהטעיית בעלי מניות כי גילתה זאת מראש.

אחריות מקצועית של רו”ח: אם רו”ח התרשל בביקורת ולא גילה מעילה ענקית אצל ברוקר (נניח, לקוחות לא קיבלו כספם והוא לא שם לב שההתחייבות גדלה בלי כיסוי), הוא עלול להיתבע ע”י הנפגעים. בדרך כלל, רו”ח יטען שעשה לפי התקנים ושזו הונאה מתוחכמת שהוסתרה ממנו. במקרה של USG Capital, למשל, האם רו”ח שלהם היה צריך להתריע? קשה לומר – עד הפסיקה, היו שסברו שאלגו-טריידינג הוא חוקי. אחרי הפסיקה, רו”ח עתידי שהיה רואה תופעה דומה כנראה יעיר עליו בדוח לעיון הדירקטוריון.

סיכום: הפן החשבונאי הוא תשתית השקיפות והאמינות של ענף הפורקס. הוא מבטיח שסכומי עתק המסתובבים בזירות מתועדים כראוי. רואי חשבון ויועצים פיננסיים מוודאים שהמספרים מספרים את האמת על מצבה הכספי של החברה והצלחת לקוחותיה. כך, כל הצדדים – רגולטורים, משקיעים, בעלי מניות – יכולים לקבל תמונה ברורה.

עורך דין, אף שאינו רואה חשבון, חייב להבין דוחות כספיים כדי לייעץ ללקוחות: למשל, עו”ד שילווה רכישת חברת פורקס יעשה בדיקת נאותות ויקרא את ספריה, כדי לוודא שאין התחייבויות חבויות (כמו תביעות לקוחות שלא הופרשו). שיתוף פעולה בין עו”ד לרו”ח הוא חיוני גם בהכנת דיווחי מס נכונים, כי דוח כספי הוא בסיס לדוח מס מתקן, ובהתמודדות עם דרישות רגולטוריות (תגובת חברה לליקוי שרשות ני”ע מצאה בדוחות, למשל).

בקיצור, הספרים המספרים – הם עמוד השדרה לפעילות תקינה בענף, והטיפול בהם דורש דיוק, התמחות, ואתיקה גבוהה, בדומה מאוד לשוק ההון כולו.

תביעות אזרחיות וייצוג משפטי בהקשר פורקס

מסחר הפורקס, בהיותו זירה של חוזים והתחייבויות כספיות, מייצר לעיתים קרובות מחלוקות וסכסוכים המגיעים לבתי המשפט האזרחיים. בפרק זה נסקור את הסוגים הנפוצים של תביעות אזרחיות הקשורות לפורקס, את העילות המשפטיות המרכזיות בהן נעשה שימוש, ואת אופן הטיפול בהן. כמו כן, נדון באופן בו עורכי דין מנהלים תיקים אלה ובשאלת הסמכות והדין החל – לאור העובדה שלעיתים הצדדים פרוסים במדינות שונות.

סוגי תביעות אזרחיות בענף הפורקס:

1. תביעות משקיעים נגד ברוקר – זהו הסוג הקלאסי: לקוח טוען שהברוקר הפר את חובותיו, וכתוצאה הוא הפסיד כסף. העילות יכולות להיות: הפרת חוזה (למשל, אי-הוצאת כספים בזמן, ביצוע לא נאות של הוראה), רשלנות (לדוגמה, קריסת הפלטפורמה ברגע קריטי), הטעיה צרכנית (פרסומות מטעות, הבטחות שווא), ועוולות תרמית. כפי שתואר, בישראל ראינו תביעות כגון זו נגד “מטח 24” בגין ייעוץ ללא רישיון, תביעה נגד TradeBank (שם בדוי) על מצגי שווא לגבי סיכון (הסתיימה בפשרה), ועוד רבות. הרבה מהתיקים הסתיימו בפשרה חסויה, כי החברות רצו להימנע מתקדים.
2. תביעות ברוקר נגד לקוח – נדיר יותר, אך יתכן. למשל, אם לקוח השאיר אצלו חוב (אמנם כיום חברות מתחייבות לסגור פוזיציות לפני שנוצר חוב, אך בעבר היו מקרים של חוב). או אם לקוח השמיץ את החברה בפורום ציבורי (ייתכן תביעת לשון הרע). היו כמה חברות פורקס ששקלו לתבוע לקוחות על “בריונות רשת” אחרי שהלקוח הפסיד והחל להשמיץ. עם זאת, לא ידוע פומבית על מקרה בו חברה תבעה לקוח בפועל – כנראה כי זה לא משתלם תדמיתית.
3. סכסוכים בין בעלי מניות/שותפים בחברות פורקס – מאחר והרבה עסקים החלו כסטארט-אפ עם שותפים, יש מקרים של פירוק שותפות בעייתית. למשל, שותף שטוען שלא שולמו לו רווחים, או פרש ונאלץ לחכות ל”Dilution”. לעיתים גם מעילות פנימיות – שותף גנב כסף והאחרים תובעים. סכסוכים כאלה נדונים בבתי משפט לענייני חברות או בבוררויות, וכרוכים בחוות דעת חשבונאיות על שווי החברה.
4. תביעות ייצוגיות ונגזרות – תביעה ייצוגית: לקוח או כמה לקוחות תובעים בשם כל הלקוחות. ראינו את מקרה USG Capital. עוד דוגמה: ת”צ (ת”א) 55027-02-16 הוגשה ייצוגית נגד חברת פורקס claiming שגבתה מרווחים גבוהים מההתחייבות בהסכם. התיק נסגר בפשרה שהחברה תוזיל מרווח לשנה לכלל לקוחותיה. תביעה נגזרת: אם חברת פורקס ציבורית, בעל מניה יכול לתבוע בשם החברה את נושאי המשרה על רשלנות (למשל, אם החברה נקנסה בידי רשות ני”ע בגלל מחדלי מנהלים). כיוון שלא היו חברות ציבוריות כאלה בישראל, אין דוגמה, אך עקרונית אפשרי.
5. תביעות נגד בנקים/מתווכים – קורה שמשקיע תובע את הבנק שלו בטענה שלא העביר בזמן כסף לחשבון פורקס והפסיד הזדמנות. או ברוקר תובע בנק שסגר לו חשבון פתאום (חברות פורקס ישראליות נתקלו בקושי לפתוח חשבונות בבנקים מקומיים, היו שחשבו על הליכים משפטיים מול הבנקים בעילה של הפלייה בלתי מוצדקת).
6. תביעות בעסקאות M&A – אם חברה רכשה חברת פורקס ומצאה ליקויים לא גלויים, היא עשויה לתבוע את המוכרים על הפרת מצג בהסכם הרכישה. למשל, חברה X רכשה חברה Y, ואחרי הקניה גילתה ש-Y הסתירה שהיא תחת חקירה רגולטורית, אז X תובעת פיצוי על ירידת הערך.

עילות משפטיות מרכזיות:

• הפרת חוזה: הסכם הלקוח-ברוקר הוא חוזה לכל דבר. אם צוין שמרווח EUR/USD הוא 1 פיפס, והחברה גבתה בפועל 2 – הפרה. אם סוכם זמן משיכה 2 ימי עסקים, ועברו 10 – הפרה.
• תרמית והפרת חובת אמון: אם מוכיחים שהחברה בכוונה פעלה נגד הלקוח (כמו סירוב משיכה זדוני, שינוי שערים), אפשר לטעון תרמית (עוולה נזיקית וגם הפרת חוק החוזים). תרמית מאפשרת גם תביעת עוגמת נפש ופיצויים עונשיים לעיתים.
• רשלנות: למשל, מערכות החברה לא היו מוגנות מקריסה בעת חדשות כלכליות חמות, והלקוח לא הצליח לסגור פוזיציה בזמן והפסיד יותר. הוא יטען שהחברה התרשלה באספקת שירות אמין.
• הפרת חקיקה ספציפית: חוק הייעוץ, חוק ני”ע, חוק הגנת הצרכן. אם חברה פעלה בלי רישיון – בהליך אזרחי, הפרת חובת חיקוק יכולה לשמש עילה (ס’ 63 לפקודת הנזיקין). למעשה, בתביעה ייצוגית USG, התובע טען שהחברה הפרה את חוק הייעוץ (ניהול ללא רישיון) וזו “עוולה” שהסבה נזקי הפסד, ולכן יש לפצות.
• עשיית עושר ולא במשפט: עילה חלופית – אם החברה הרוויחה באופן לא צודק על חשבון הלקוחות (נגיד, גביית עמלה נסתרת), בית המשפט יכול לחייבה להשיב רווחים אלו גם ללא הוכחת הפרת חוזה, תחת דיני עשיית עושר.
• לשון הרע: אם תביעת ברוקר נגד לקוח בגין פרסום משמיץ. או להיפך – לקוח נגד ברוקר בגין השמצת הלקוח בפורום (פחות סביר).

סמכות שיפוט ודין חל:
כמעט בכל הסכם לקוח של ברוקר פורקס יש סעיף בחירה של סמכות שיפוט (לרוב במדינת התאגדות הברוקר) ושל דין חל (למשל, “דיני אנגליה” אם החברה קפריסאית, כי הם רגילים לדין המקובל). בתי המשפט בישראל נדרשו לפעמים להחליט אם לקבל תביעת לקוח ישראלי נגד ברוקר זר למרות סעיף שיפוט זר. בפסיקה נקבע (למשל, מקרה אלישרא נ’ אטורדה – דומה) כי אם הלקוח הוא “צרכן” והפעילות והשיווק נעשו בארץ, אפשר שהפורום הישראלי ידון מטעמי הגנת הצרכן. עם זאת, זה לא אוטומטי – חברות מתגוננות שסעיף השיפוט הוא תנאי מתלה. כאן נכנסים עורכי הדין:

• לעו”ד התובע אינטרס להביא את הדיון לפורום נוח ללקוח (בישראל, אם הלקוח כאן). הוא יטען לסמכות מקומית כי ההפרה הורגשה פה, או שהסעיף מקפח לפי חוק החוזים האחידים.
• לעו”ד הנתבע (החברה) אינטרס לסלק מחוץ. יטען לחוסר סמכות, פורום לא נאות, ולעיתים גם יציג שהתובע בכלל לא “צרכן תמים” אלא סוחר מתוחכם שידע מה חותם.

אין הרבה תקדימים כתובים בארץ, כי כאמור רבות נפתרות בפשרה. אבל בעולם, היו תקדימים: בית משפט בבריטניה קבע ב-2019 שהוא מוסמך לדון בתביעה של אזרחים צרפתים נגד חברת פורקס בלונדון, למרות סעיף שיפוט, משום שהשיווק נעשה באופן מטעה לצרכנים צרפתים (פועל לטובת הצרכן).

ניהול ההליך האזרחי: תיקים מורכבים (כמו ייצוגיות) כוללים ראיות מומחים: למשל, מומחה שוק ההון שיסביר שבינאריות זה הימור ולכן הטעו כשקראו לזה השקעה; או מומחה IT שיבדוק לוגים של פלטפורמת החברה אם ביצעה “התערבות ידנית” בעסקאות. עורכי דין צריכים גם לאתר מסמכים – Discovery: תכתובות פנימיות בחברה יכולות לחשוף שיח “שהלקוח הזה מרוויח יותר מדי, בואו נשנה לו משהו”. כאלה היו באימיילים של חלק מהחברות (שרובנו יודעים עליהן מתיקי פלילים, אבל גם בהליך אזרחי אפשר לקבלן). אחת הבעיות היא ביצוע פסקי דין: נניח משקיע זכה בישראל נגד חברה בקפריסין, צריך לאכוף את הפס”ד שם – דורש הליך לפי אמנת אכיפה (שיש בין ישראל לקפריסין). אם החברה כבר חדלת פרעון או העבירה נכסים, הזכייה על הנייר. לכן, לעיתים עדיף כבר בארץ לבקש צווי עיקול זמניים על כספים של החברה אצל צדדי ג’ בישראל (אם היו, כמו חשבון בנק בישראל או כסף אצל שלוחה).

דוגמה ממשית: ת”א 2044-09 אילן גרינברג נ’ FOREXPLACE – תביעה שלקוח ישראלי הגיש נגד חברת פורקס בינ”ל בטענה להפסד מניפולטיבי. בית המשפט הישראלי קיבל סמכות (כי השיווק נעשה בעברית ופנה לישראלים) ופסק פיצוי חלקי לתובע בשל אי-גילוי ניגוד העניינים. זו דוגמה לאיך מערכת המשפט התייחסה: החברה לא גילתה שהיא נגדית לעסקאות, ביהמ”ש ראה בכך הטעיה והורה לה לפצות בהשבת חלק מההפסדים. אמנם זו פסיקה מחוזית לא מפורסמת במיוחד, אך מוכרת בענף.

ייצוג משפטי מקצועי: עורכי הדין בתחום זה נדרשים לשלב הבנה פיננסית ומשפטית. הם צריכים לקרוא את גרף העסקאות ולהבין איפה “היה טריק”. פעמים רבות התובע (המשקיע) יכול להסביר שמשהו נראה לא כשורה, אבל עורך הדין יעזור לכמת ולהגדיר את זה כעילה משפטית. משרדי עורכי דין כמו דן צוק, רוטנברג, דוד ביטון ואחרים, פרסמו שהם מטפלים בתביעות פורקס. הם ריכזו ניסיון רב. גם בחו”ל, יש נישות – למשל עורכי דין באיטליה ובצרפת שהתמקדו בהחזרת כספים ללקוחות מאתרים ישראלים. מעניין לציין ששיתוף הפעולה בין עורכי דין ממדינות שונות גובר: עו”ד ישראלי עשוי לעבוד יחד עם עו”ד צרפתי בתביעה פר לשני ערוצים (אחד בישראל, אחד בצרפת נגד סניף חברה).

חלוקת אחריות עם רואה חשבון: בתביעות אזרחיות מסוימות, רו”ח יכול להיות מומחה לתמיכה – בעיקר בחישוב הנזק. אם למשל התובע טוען שאם לא היו מפריעים לו, היה מרוויח X, צריך להוכיח נזק צפוי. רו”ח עם מומחיות בניתוח תיקי השקעות יכול להגיש חוות דעת כמה היה יכול להיות שווי חשבון התובע אילולא ההפרות.

כדאיות וגישור: רבים שואלים – האם כדאי להיגרר לבית משפט או לנסות פשרה? אם מדובר בסכומים קטנים, לעיתים עלות הייצוג לא מצדיקה תביעה (אלא אם כן ייצוגית). יש עורכי דין שמציעים הסדרי Success Fee (אחוז מהזכייה) כדי לאפשר לנפגעים לתבוע בלי לשאת מיד בעלות גבוהה. בתי משפט מעודדים גישור. בתיקים מול חברות פורקס, גישור יכול להצליח אם החברה רוצה לסיים מהרה (למשל, לשלם למספר לקוחות חלק מההפסד חזרה). זה קרה במקרים, אך חלק מהלקוחות מעדיפים עיקרון ורוצים פומביות (למשל, להכתים את החברה בפסק דין). עו”ד חייב להציג ללקוח את הסיכויים והסיכונים – למשל, אם אין ראיה חותכת על תרמית, אולי בית משפט יראה את ההפסד כתוצאה מסיכון רגיל ולא יפצה. תמיד קיים סיכון בהליך.

תביעות בינלאומיות בולטות (על קצה המזלג):

• קבוצת משקיעים בריטים תבעה ב-2017 את בנק HSBC בטענה שלא מנע הונאת פורקס (המקרה של EuroFX, חברת קש שאנשיה נעצרו; הבנק הוארך קצת). פשרה הושגה.
• משקיעים מדרום אפריקה תבעו חברה ישראלית בקפריסין (IronFX) על עיכוב משיכות. הושג הסדר במסגרתו החברה, תחת לחץ CySEC, שילמה בהדרגה כספים ויישבה תלונות.

המגמה: ככל שהענף התבגר, פחות תביעות מגיעות לבית משפט כי מראש חברות נוקטות מדיניות שירות טובה יותר. למשל, חברות כיום שומרות תיעוד הקלטות של שיחות ומוכנות להשתמש בהן להוכחת צדקתן (או להבין שהנציג טעה ולשלם). אך תמיד יהיו סכסוכים – זה טבעי בשוק שבו אחד מרוויח ואחד מפסיד, והנפסד מנסה לעיתים לטעון שלא היה הוגן.

בסופו של יום, מערכת המשפט האזרחי היא גורם מווסת: הידיעה שניתן לתבוע ושיש תקדימים חיוביים למשקיעים, מכריחה את החברות ליישר קו. עורכי הדין המייצגים משקיעים תורמים בכך שהן מכוונים את החברות לפצות כשצריך, והן מרתיעים הפרות. עורכי הדין של החברות, מצדם, דואגים שהחברה תפעל כשורה כך שיהיה לה “Case” טוב בבית המשפט אם תיתבע, או אף תמנע מתביעה בשל התנהלות ללא דופי.

לכן, היבט התביעות האזרחיות הוא חלק בלתי נפרד מאקוסיסטמת הפורקס – checks and balances בין הלקוח לחברה, כשביהמ”ש ועורכי הדין הם כלבי השמירה.

כמה זה עולה? המחירון

הערכת עלויות: שכר טרחת עורכי דין, רואי חשבון ומומחים בתחום הפורקס

אחד השיקולים הפרקטיים המרכזיים עבור לקוחות הוא נושא העלויות. ליווי משפטי וחשבונאי מקצועי הוא חיוני – אך מה מחירו? בפרק זה נסקור בקווים כללים את טווחי שכר הטרחה הנהוגים בתחום הפורקס עבור השירותים המרכזיים: ייעוץ וייצוג משפטי (עורך דין), ביקורת וייעוץ חשבונאי (רואה חשבון), ושירותי מומחים (כגון יועצי רגולציה, חוקרי מחשב, וכדומה). נדגיש כי העלויות משתנות בהתאם למורכבות התיק, לשם המשרד ולמדינה – אך ננסה לתת הערכות מדויקות ככל הניתן, בהתבסס על ניסיון השוק ומקורות מידע.

עלויות שכר טרחת עורכי דין בתחום הפורקס

ייעוץ ורגולציה שוטפים לחברות: חברות פורקס שוכרות לעיתים עו”ד חיצוני כיועץ רגולטורי. זה דומה למינוי עו”ד כמזכיר חברה או יועץ compliance. הסכם כזה יכול להיות על בסיס ריטיינר חודשי (Retainer). עבור חברה בינונית, ריטיינר עשוי לנוע סביב 5,000 עד 15,000 ש”ח לחודש עבור מספר שעות ייעוץ קבועות. אם העבודה רבה (למשל, הגשת רישיון, בניית מערך משפטי), ייתכן סכום גבוה יותר נקודתית.

הגשת בקשות רישוי: הכנת בקשה מלאה לרישיון זירת סוחר בישראל היא פרויקט גדול. משרד עו”ד יעריך זאת ככמה עשרות עד מאות שעות עבודה בשילוב גורמים (עו”ד + רו”ח). מבחינת עלות: אם לוקחים משרד מוכר, ניתן לצפות לעלות כוללת של כ-100,000-200,000 ₪ לתהליך מלא (כולל פגישות עם הרשות, תגובות להערות וכו’). משרדים קטנים יותר אולי יציעו במחיר כ-60-80 אלף ₪. ישנם גם יעוץ “חבילה” – למשל, משרד עו”ד דוד ביטון הציע בחבילות לסטארטאפים בזמנו.

ייצוג בתביעות אזרחיות:

• תביעה אישית (לא ייצוגית) של משקיע נגד חברת פורקס: אם סכום התביעה, נאמר, 200,000 ₪, בדרך כלל שכר הטרחה יהיה אחוז מהסכום או שילוב של אחוז + מינימום. פורמט נפוץ: 10%-20% מהסכום שנפסק, ואם לא נפסק – תשלום סמלי. לעיתים עו”ד ידרוש גם מקדמה (נניח 10,000 ₪) לכיסוי עבודה ראשונית. אם עובד באחוזים בלבד, אולי 25%-30% הצלחה.
• תביעה ייצוגית: בתובענה ייצוגית, שכר הטרחה בסוף כפוף לאישור בית משפט. במקרים גדולים (כמו USG), השופט עשוי לפסוק מיליוני ₪ לעו”ד על הצלחת התביעה (כי זה ביחס להטבה לכלל הקבוצה). בהתחלה, עו”ד לוקח על עצמו סיכון ועובד תמורת כלום מלבד סיכוי לפרס ייצוגית. משקיע שמוביל ייצוגית לא משלם מכיסו בד”כ – ההסכמה היא שעו”ד יקבל את שכרו מהפיצוי הקבוצתי אם יינתן.
• ייצוג חברה שנתבעה: במקרה שהחברה סופגת תביעה, היא תשלם לעורכי דינה בשעה. משרדים מובילים גובים בין 800 ל-1500 ₪ לשעת עו”ד מנוסה, ו-500-800 ₪ לשעת עו”ד זוטר. תיק מורכב יכול לדרוש מאות שעות. עלות הגנה בתביעה בינונית (נניח, 5 דיונים) עשויה להיות 100,000 ₪ ומעלה. חברות עם ביטוח אחריות מקצועית לפעמים מכסות דרך הביטוח חלק מעלויות ההגנה המשפטית.
• ליווי חקירה/הליך פלילי: שכר סנגור בפלילים נקבע לרוב בפאושל (סכום גלובלי) עבור ייצוג עד תום ההליך. עבירות צווארון לבן כבדות – שכר עו”ד מנוסה יכול להגיע ל-300,000-500,000 ₪ לתיק מורכב שמתנהל כמה שנים. אם זה פחות מורכב (למשל ייצוג בחקירה + הסדר טיעון מהיר), יכול להיות 100-150 אלף. יש סנגורים-כוכבים שגובים אף יותר.
• ייעוץ מס ומשפט בינלאומי: ייעוץ נקודתי לגבי מבנה מס, או חוות דעת משפטית – נגבה לרוב לפי שעה או תעריף קבוע. חוות דעת מס מורכבת בתחום פורקס יכולה לעלות 20-50 אלף ₪ (כי כוללת מחקר והתייעצויות).

יש לציין ששוק עריכת הדין תחרותי: עורכי דין צעירים עשויים להציע מחירים נמוכים משמעותית כדי למשוך לקוחות. למשל, תביעה קטנה (עד 75 אלף) אפשר למצוא עו”ד שייצג ב-5000 ₪ פאושלי. אך צריך לוודא את מיומנותו כמובן.

חו”ל לעומת ישראל: עורך דין בינלאומי (נניח, בלונדון) יקר בהרבה. שעת שותף בכיר בלונדון יכולה להיות £500-£800 (2,000-3,500 ₪). לכן, אם נדרש ייעוץ חיצוני בבריטניה או ארה”ב, ההוצאות מזנקות. לעיתים משתמשים בייעוץ offshore זול – יש משרדים במלטה או מקומות זולים יותר שיכולים לספק חוות דעת בינ”ל קצת יותר בזול.

הערכות עלויות בפועל (מתוך מקורות או סקרים): סקר שכר משפטי 2023 העלה ששכר שעתי ממוצע של עו”ד בכיר בתחומי שוק ההון כ-1,000-1,200 ₪. חברת Codex דיווחה כי עו”ד בתחום פיננסי מרוויח בממוצע כ-20 אלף ₪ בחודש – מכאן ניתן לגזור שהחיוב ללקוחות בהתאם כדי לכסות שכר זה. באתר Justice.co.il צוין לגבי עבירות סייבר ייצוג יכול לעלות 30-80 אלף ₪ ואף מאות אלפים בתיק בינ”ל – תחום הפורקס דומה באופי לצווארון לבן בינ”ל, כך שטווח מאות אלפים נשמע סביר לתיק עצום.

עלויות שירותי רואי חשבון

ביקורת וציות: חברות פורקס מחויבות בביקורת שנתית ע”י רו”ח מבקר. שכר הטרחה לכך תלוי בגודל החברה. עבור חברת זירה עם, נאמר, 1000 לקוחות פעילים ומאזן 50 מיליון – ביקורת עשויה לעלות 50-100 אלף ₪ בשנה. אם החברה חלק מקבוצה עם דוחות מאוחדים, המחיר עולה. ביקורת פנימית (Internal Audit) – אם נדרש – זה אקסטרה, אולי 30-50 אלף ₪. דוחות מיוחדים: למשל, אישור רו”ח לדוח הון לרשות ני”ע – לעיתים נגבה בנפרד, אולי 5-10 אלף ₪. ייעוץ מס: רו”ח עבור חברה יבנה תכנון מס כחלק מהחבילה, לרוב לא יחייב מאד בנפרד אלא אם זה מורכב (כמו קבלת החלטת מיסוי).

רואה חשבון חקירתי: אם פורץ סקנדל ויש למנות מומחה חיצוני, השכר יכול להיות לפי שעה (500-1000 ₪ לשעה של שותף). אם זו בדיקה רחבה, הם יגישו הצעת מחיר גלובלית – אולי 100 אלף ₪ לבדיקה של חודש-חודשיים. במקרים בינ”ל גדולים, זה אף יותר (חברות Big4 ידועות שחיוב על חקירות יכול להגיע למיליוני דולר בקבוצות בנקים – אבל זה אקסטרים). חשבות וניהול כספים: חברה עשויה לשכור CFO או חשב. שכר חשב במשרה מלאה בענף כזה: 20-30 אלף ₪ לחודש. אם במיקור חוץ (רו”ח שנותן כמה שעות בשבוע), אולי 10-15 אלף בחודש. טיפול בדוחות מס למשקיע פרטי: רואה חשבון יגבה ~1,500-3,000 ₪ עבור הגשת דוח שנתי עם פעילות השקעות (קצת יותר ממחיר בסיסי, כי צריך לעבד את הנתונים). אם יש לו הרבה עסקאות, ייתכן ייגבו לפי מורכבות.

עלויות מומחים נוספים

• מומחה רגולציה בינ”ל: למשל, יועץ המסייע בהגשת רישיון במדינה זרה. חברות כמו GBO-Licensing מפרסמות מחיר פאושלי – למשל, רישיון פורקס באנג’ואן (אי קטן) עולה €23,000 כולל הכל. באירופה – משרדים עורכי דין מציעים “חבילת רישיון” ב- €100k-€150k.
• יועץ טכנולוגי/סייבר: כדי לעמוד בדרישות טכנולוגיות, אולי צריך ביקורת penetration test. יועץ כזה יגבה כ-20-40 אלף ₪ לבדיקה והפקת דו”ח.
• מומחה לבוררויות בינ”ל: אם סכסוך גדול הולך לבוררות (נגיד בין שותפים), שכר הבורר עצמו משמעותי – בוררים בכירים לוקחים אלפי דולרים ליום דיונים. גם עלות שכירת זירת בוררות (ICC וכד’) – אגרות בגובה אחוזים מהתביעה.
• מתרגמים ומתמללים: לעיתים צריך תרגום מוסמך של מסמכים או תמלול שיחות – תקציב קטן יחסית, אולי אלפי ₪ בודדים.
• אגרות משפטיות: תביעה בישראל – אגרת פתיחת תיק: 1% מסכום התביעה (עד 25 מיליון) וחלקה בתחילת התיק וחלקה בסוף. בתביעה של מיליון ₪, האגרה ~10,000 ₪ (חצי בתחילת, חצי בסוף). בייצוגית – המבקש לרוב פטור מראש, ואם מצליח, הנתבע ישלם. הוצאות נוספות: חוות דעת מומחה (המומחה עצמו עשוי לגבות 5000-20000 ₪ לכתיבת חוות דעת והופעה בבית משפט).

עלויות בחו”ל:

• פתיחת חברה זרה (למשל בקפריסין) – עו”ד ורו”ח מקומיים יגבו ~€5,000 להקמה ורישום למס.
• שימור רישיון זר – יש אגרות: למשל בקפריסין, אגרת רישיון CIF מלאה ~€7,000 שנתי, ומינימום הון €1 מיליון. בישראל אגב, אגרה שנתית מדורגת – לחברות הגדולות עד 50,000 ש”ח.
• עלות בוררות ב-FINRA (ארה”ב) אם לקוח אמריקאי תובע: אגרות אלפי $, שכר עו”ד אמריקאי כנ”ל.

עלות-תועלת

משתמשי השירות צריכים תמיד לשאול: האם ההוצאה מצדיקה את עצמה?

• לחברה: הוצאה על רגולציה היא כמו “פרמיית ביטוח” – עדיף לשלם לעו”ד ורו”ח כמה מאות אלפים בשנה כדי לא לשלם מיליונים בקנסות או לסגור עסק.
• למשקיע: כדאי לשלם 20% שכר טרחה לעו”ד אם הסיכוי לקבל 100% הפסדים חזרה, לעומת ודאות של 0% אם לא תעשה דבר. כלומר, אם הפסדת $50k ועמלת עו”ד 20%, תישאר עם $40k – עדיף מכלום. אבל אם הסיכוי משפטית קלוש, אולי עדיף לא לתבוע ולהימנע מהוצאה.
• למנהלים: שכר טרחה פלילי יקר, אבל חירותם בסיכון, אז אין שאלה.

עלויות בייעוץ בבחירת דרך פעילות: לפעמים לקוח בא לעו”ד: “האם לפעול בארץ או לקבל רישיון באוסטרליה?”. עו”ד יערוך השוואה – רישיון בארץ אולי יקר בזמן ודרישות (800K ₪ הון, עלות ציות ~1 מיליון שנתי), רישיון אוסטרלי אז עלות הקמה X וכו’. החלטה כזו יכולה להיות שוות-כסף ענק לעסק. על כך עוד מעט בדיון כיצד לבחור מומחה.

בתחום הפורקס, כמו בכל תחום פיננסי מתקדם, ההוצאות על שירותים מקצועיים אינן זניחות. חברות צריכות לתקצב אחוז ניכר מהכנסתן לצורך עמידה בחוקים והגנה משפטית. משקיעים פרטיים צריכים לשקול עלות-תועלת בפנייה להליכים. הערכה מדויקת קשה כי תלוי בתיק, אך המספרים שהובאו נותנים סדר גודל. תמיד מומלץ לקבל הצעות ממספר גורמים (רובם נותנים ייעוץ ראשוני קצר ללא תשלום כדי להבין את הבעיה).

בנוסף, יש פתרונות חלופיים מוזלים: בוררויות וגישורים מהירים, קליניקות משפטיות (אם מדובר בנפגעים קטנים רבים, ייתכן אפשר לאגד ולפנות לסיוע ציבורי או עמותות).

התמצית היא: ידיעה ברורה של מה צפויה להיות עלות משפטית/חשבונאית היא חלק מהניהול הפיננסי הנכון. עו”ד ורו”ח ישרים יקפידו גם לעדכן את לקוחותיהם בצורה שקופה על עלויות, ואפילו לציין מראש אם יש סכנות לחריגה. בסוף, המטרה המשותפת – להביא ערך עודף ששווה את עלותו.

כיצד לבחור עורך דין פורקס – מדריך לבחירה נבונה בישראל ובחו”ל

לאור כל מה שתואר, ברור שלעורך הדין, לרואה החשבון ולמומחים האחרים יש תפקיד מכריע בהגנה על האינטרסים שלכם בתחום הפורקס. אבל כיצד ניתן לבחור את איש המקצוע המתאים ביותר? בפרק זה, נספק המלצות מעשיות לבחירת עורך דין ומומחה, הן בזירה הישראלית והן בזירה הבינלאומית, תוך הדגשת הפרמטרים שחשוב לשקול: ניסיון, מומחיות ספציפית, רישוי, שפה, מוניטין ועלות.

בחירת עורך דין פורקס בישראל

התמחות וניסיון רלוונטי: חשוב שעורך הדין יהיה בעל ידע ומעורבות קודמים בתיקי פורקס, ניירות ערך או רגולציה פיננסית. בדקו האם טיפל במקרים דומים לשלכם:

• אם אתם חברת פורקס שזקוקה לרישיון – חפשו משרד שצוין במדיה כמי שליווה רישיונות. למשל, משרד שציין שהוא מייצג את איגוד זירות הסוחר או שפרסם מאמרים על תיקון 42.
• אם אתם משקיעים שרוצים לתבוע – חפשו עו”ד שפרסם הצלחות בתביעות נגד חברות פורקס (ידיעות כגון “הושגה פשרה לטובת לקוחות מט”ח” או הופעה שלו בכתבה). ניתן לבקש מעורך הדין לתת המלצות מלקוחות עבר (אם לא חסוי).

רישוי והתמחות מקצועית: ודאו שהעו”ד רשום בלשכת עורכי הדין בישראל, ובעל ותק מתאים. בתחום זה, יתרון לעו”ד שהוא גם נוטריון לשפות זרות או בעל הכשרה נוספת (למשל רואה חשבון בהכשרתו – יש כמה כאלה). עו”ד-רו”ח עשוי להבין טוב יותר סוגיות מס וחשבונאות. כמו כן, לעיתים צוות משולב עדיף: משרד עם מחלקה פלילית, מחלקה אזרחית ושוק ההון יחד – אם המקרה נוגע בכמה תחומים.

מוניטין והוגנות: בדקו אם העו”ד או משרדו לא היו מעורבים בעצמם בפרשיות שליליות. יש משרדים שפעלו בצד האפל והם לא מה שאתם רוצים כמייצגים (ניגוד עניינים אפשרי). לעומת זאת, יש בעלי מוניטין חיובי – למשל, עורכי דין שהעידו בכנסת בעד רגולציה נוקשה, או אלו שהובילו מאבקים נגד תרמיות (שמות כמו עו”ד יוסי צדוק מפרקליטות מיסוי וכלכלה צוטטו בכתבי אישום – אבל הוא תובע מדינה, לא פרטי). במגזר הפרטי: בדקו ביקורות אם קיימות (יש אתרים שמדרגים עורכי דין).

שקיפות בעלויות: כפי שפרטנו, שכר הטרחה יכול להיות גבוה. עורך דין טוב יסביר לכם מראש את מתווה העלות – בין אם לפי שעה, אחוז הצלחה, או סכום קבוע. היזהרו מהבטחות בסגנון “אצלי בטוח תזכה” או “אני לוקח זול כי לא צריך הרבה עבודה” – הליכים טובים דורשים השקעה, ועלות סבירה משקפת את זה. מנגד, גם מחיר יקר לא תמיד ערובה להצלחה – חשוב להבין על מה משלמים. ניתן ואף רצוי לקבל כמה הצעות להשוואה.

כימיה ואמון: אתם צריכים להרגיש נוח עם עורך הדין. תיקי פורקס יכולים להימשך זמן, ועליכם לסמוך שהוא פועל נאמנה. בפגישה הראשונה, שימו לב אם הוא מקשיב לכם ברצינות, מבין את השאלות, ולא רק “מוכר את עצמו”. שאלו אותו איך הוא רואה את סיכויי התיק – תשובה כנה תהיה מאוזנת (לא “100% הצלחה” ולא “אי אפשר לדעת כלום”).

זמינות ושפה: ודאו שהעו”ד זמין לתקשורת שוטפת, במיוחד בתיקים בינלאומיים בהם יש פערי שעות. אם אתם זקוקים לעו”ד דובר שפה זרה (אנגלית/צרפתית/ערבית וכו’), בחרו בהתאם. לרוב, משרדים מסחריים בינוניים-גדולים מחזיקים עו”ד דוברי שפות שונות. עבור משקיע מחו”ל שרוצה עו”ד בישראל, מומלץ לבחור במשרד שמציג שירות באנגלית שוטפת באתרו.

בחירת עורך דין פורקס בחו”ל

אם המקרה דורש עו”ד במדינה אחרת (למשל, אתם תובעים בקפריסין, או זקוקים לסיוע ברישיון בבריטניה), הכללים דומים, עם דגשים:

• Local Counsel מוכר: בחרו מישהו ששמו מוכר ברגולטור המקומי. למשל, לקבל רישיון CIF בקפריסין – יש 4-5 משרדים מובילים שם (כדאי לשאול מכרים בתעשייה).
• עבודה עם עו”ד ישראלי: הרבה פעמים, שיתוף פעולה בין עו”ד ישראלי למקומי עוזר. הישראלי מתאם, הזר מוציא לפועל. משרדים גדולים בישראל (כמו הרצוג, מיתר וכו’) יכולים להמליץ על קולגות מעבר לים עימם עבדו.
• שפה ותקשורת: ודאו שהעו”ד בחו”ל מדבר אנגלית (או שפה נוחה אחרת) בבירור כדי למנוע אי-הבנות.
• עלויות בחו”ל: היו מוכנים לכך שעו”ד בלונדון או ניו יורק יקר משמעותית. לפעמים אפשר לפנות למדינה עם שירות טוב אבל זול יותר – למשל, עו”ד בסינגפור עשוי לטפל ברישוי אסייתי במחיר נמוך יותר מעו”ד יפני.

בחירת רואה חשבון ומומחים נוספים

רואה חשבון מבקר/יועץ: אם מדובר בחברה, כנראה ייערך מכרז בין משרדי רו”ח לביקורת. השיקולים: ניסיון בביקורת חברות פיננסיות, גודל המשרד (Big4 vs קטן – תלוי היקף החברה; חברות גדולות יעדיפו Big4 למוניטין מול משקיעים), זמינות צוות, והצעת מחיר. חשוב גם לבחון את צוות השירות: שהמשרד ממנה שותף שאפשר לדבר איתו, לא רק עוזרי ביקורת זוטרים. עבור יחידים, רו”ח עצמאי מנוסה בשוק ההון יוכל לעזור יותר ממשרד ענק בו תהיה “דג קטן”. בדקו האם לרו”ח יש הסמכות רלוונטיות – למשל, תעודת מבקר מערכות מידע (אם לחברה מערכות IT כבדות), ידע במסים בינ”ל (אם אתם פועלים חו”ל).

מומחה פורנזי / חוקר: בחרו מומחה עם רקע מתאים: אם הבעיה בפריצת סייבר – לכו למומחה סייבר (כמו בכיר לשעבר ביחידת סייבר משטרתית); אם זו הונאה חשבונאית – רו”ח עם הסמכת חקירת הונאות (CFE – Certified Fraud Examiner). לעיתים כדאי צוות משולב – עו”ד ירכז וייקח מומחה טכנולוגי + רו”ח. אל תתביישו לשאול על תוצאות עבר של המומחה: למשל, האם עדותו התקבלה בבתי משפט בעבר, באילו תיקים. עניין נוסף: עצמאות – אם המומחה עבד עבור החברה בעבר בתפקיד אחר, ייתכן ניגוד עניינים שיעורר ספק בעדותו, אז עדיף חדש.

בורר/מגשר: אם הסכסוך הולך לגישור או בוררות, אתם יכולים להשפיע על בחירת הבורר. מומלץ בורר שמבין פיננסים – יש שופטים בדימוס שזה תחום התמחותם. למשל, (בדוי) השופט בדימוס כבוב, שהוביל את המחלקה הכלכלית, הוא מועמד מצוין לבורר בסכסוך בעלי מניות בחברת פורקס, כי יש לו ניסיון בניירות ערך. כמובן, עלויותיו בהתאם, אז לשקול לפי כיס הצדדים.

טיפים נוספים

• אימות פרטי איש מקצוע: במיוחד אם שוכרים מרחוק, בדקו באתרי לשכה (לשכת עו”ד בישראל, מועצת רו”ח וכו’) שאכן רשומים ואין הליכים משמעת.
• הסכם התקשרות מסודר: חתמו על הסכם שכר טרחה עם עורך הדין, שמפרט את השירותים, העלות, דרכי סיום ההתקשרות. זה מגן על שני הצדדים. עם רו”ח, יהיה מכתב התקשרות לביקורת (Letter of Engagement) – עברו עליו.
• סודיות: ודאו שהמומחים מתחייבים על סודיות (בד”כ כבר חובה אתית שלהם, אבל ניתן לחתום NDA). במיוחד כשמעורבים נתוני סחר ולקוחות – עניין רגיש.
• One-Stop Shop: לפעמים עדיף לקחת משרד שנותן הכל – גם משפטי וגם ראיית חשבון (יש פירמות משולבות או שיתופי פעולה). למשל, משרד עו”ד שעובד דרך קבע עם פירמת רו”ח ומציעים יחד חבילה לרישוי, כדי שלא תצטרכו לתווך ביניהם.

בחירה עבור משקיע זר בישראל: נניח משקיע מצרפת איבד כסף בחברה ישראלית ורוצה לתבוע פה. עליו לשכור עו”ד ישראלי. מומלץ שיבחר אחד שמכיר את תרבותו ושפתו – יש משרדים עם עורכי דין דוברי צרפתית שמנוסים בעבודה מול נפגעי בינאריות צרפתיים, למשל. כך הגישור התרבותי חלק יותר.

השוואת חברות רישוי/ייעוץ: אם אתם חברה שרוצה רישיון במגרש בינ”ל, קיימות חברות ייעוץ שמתמחות בכך (כמו GBO, Lawrange וכו’). כדאי לבחון אם לפנות אליהן או ישירות לעו”ד. היתרון שלהן: לעיתים חבילה זולה וקשרים, החיסרון: הן לא משרד עורכי דין, אז מספקות פתרון “תבנית” פחות מותאם אישית, ולעיתים נעזרות במיקור-חוץ של עו”ד מקומי בכל מקרה.

המלצות בחירת עורך דין או רו”ח

1. התמחו בהתאמה לצורך: הגדירו מה אתם צריכים – רישיון? ייצוג משפטי? חוות דעת? – ואז מצאו מי שמומחה בדיוק בזה.
2. בדקו רקע ומוניטין: חפשו פרסומים, פסקי דין בהם הופיע, המלצות.
3. פגישה מקדמית: שוחחו עם 2-3 מועמדים, התרשמו מהגישה והידע.
4. אל תתפתו רק למחיר: המחיר חשוב, אך האיכות חשובה יותר כאשר מדובר בנושאים רגישים כספית.
5. שפת תקשורת ומיקום: ודאו שאין מחסום שפה. אם המומחה רחוק, וודאו שהוא זמין במייל/זום.
6. התייחסו ל”דגלים אדומים”: אם עו”ד מבטיח הבטחות לא ריאליות, או רו”ח מזלזל בבעייתיות (למשל “לא צריך AML זה שטויות”) – היזהרו. אנשי מקצוע טובים יגידו גם דברים שלא נעים לשמוע אם צריך.

ולבסוף, המלצה חשובה: התחום המשפטי והפיננסי בפורקס סבוך, ולכן כדאי לראות בבעלי המקצוע שותפים לדרך ולא רק ספקים. בחרו אנשים שאתם מרגישים שיבינו את המטרות שלכם, ויוכלו לעבוד עמכם לאורך זמן. קשר מוצלח עם עורך דין ורואה חשבון יכול להמשך שנים וללוות אתכם בהתרחבות בינלאומית, בהתמודדות עם משברים, ובניצול הזדמנויות בצורה בטוחה וחוקית.

שוק הפורקס הוא עולם מרתק ודינמי, המפגיש בין פוטנציאל כלכלי עצום לבין סיכונים משמעותיים. דרך הסקירה המקיפה במאמר זה, הבהרנו כי לצד יסודותיו הכלכליים של שוק המט”ח – יש לו גם “תשתית על” משפטית מורכבת. רגולציה מפורטת מסדירה מי יכול לפעול כברוקר וכיצד, דין פלילי מגן על הציבור מהונאות ומעבירות נלוות, דיני חוזים ונזיקין מאפשרים לאזרחים לברר את זכויותיהם בסכסוכים, ודיני המס והחשבונאות מבטיחים שהפעילות תשתלב בצורה תקינה במערכת הכלכלית הרחבה.

תפקידיהם של עורך הדין, רואה החשבון ושאר המומחים:

• עורך הדין כמי שמנווט את לקוחותיו בין שדות המוקשים החוקיים, מוודא עמידה בחוק ומייצג במידת הצורך.
• רואה החשבון כמי שמפקח על ניקיון ספרי החברה, מזהיר מפני כשלים כספיים ומסייע בדיווח נכון ושקוף.
• מומחים כמו חוקרי סייבר, יועצי רגולציה בינלאומיים, מתמללים ואחרים – כל אחד חוליה בשרשרת ההגנה המשפטית-כלכלית.

כמו כן, נגענו בתחומים משיקים: קריפטו – מטבעות דיגיטליים שפרצו לחיינו ומשנים את הגדרת “מטבע” במשפט. גילינו שיזמי פורקס רבים עברו לקריפטו, ושהמחוקק והרשויות מתחילים להחיל גם שם את לקחי הפורקס (דרישות שקיפות, איסור תרמיות). ציינו את עניין המסחר האלגוריתמי – שבפסיקה הישראלית כבר נקבע שהוא מחייב רישיון ניהול תיקים. זה מראה איך המשפט מסתגל לטכנולוגיה ומגדיר מחדש גבולות אחריות.

בכל נושא הצגנו גם חקיקה ופסקי דין רלוונטיים: לפחות חמישה פסקי דין נותחו בקצרה, ביניהם: החלטת בג”ץ בדבר חוק בינאריות, הרשעת רועי חיון בפלילים, פס”ד כלכלי בפרשת USG, תביעה ייצוגית מט”ח 24, ותיק לי אלבז בארה”ב. ניתחנו את הסוגיות בכל מקרה: שאלת סמכותה של ישראל לאסור על פעילות בינ”ל, גבול הדק בין הימורים להשקעות, חובת ניהול תיקים, ועוד. דרך אותם מקרים, למדנו הלכות חשובות כמו אחריות מנהלי חברות להפסדי לקוחות, וגבולות הענישה האפשריים.

לקראת הסוף, התרכזנו בעניינים פרקטיים: עלויות – כי בסופו של דבר, ציות לחוק ושירות מקצועי עולים כסף. נתנו טווחים משוערים: מריטיינר חודשי של אלפי ₪ לייעוץ ועד מאות אלפים לייצוג בתיק פלילי כבד; מעמלה של אחוזים מעתיד הזכייה למשקיע ועד שכר מוסדר בביקורת שנתית לחברה. מטרת פירוט זה היא לאפשר תיאום ציפיות – שהקורא יבין כמה להשקיע בהגנה משפטית כדי לחסוך לעצמו הפסד גדול פי כמה מנזק משפטי או רגולטורי.

לבסוף, הוצעו המלצות לבחירת מומחים: שורת טיפים שנוסחו מתוך ניסיון מצטבר של לקוחות. כיצד לאתר עורך דין מיומן, איך לוודא שיועץ הרישוי באמת מכיר את הדין במדינת היעד, ולמה חשובים אמון וכימיה.

עו”ד פורקס – מסחר במט”ח

המסר העיקרי העולה מכל הדיון הוא שבפעילות בשוק המט”ח – כמו בכל שוק פיננסי מתקדם – נדרש לשמור על איזון בין חופש הפעולה הכלכלי לבין שמירה על כללי משחק הוגנים. רגולציה ואכיפה אינן “אויב” של השוק, אלא תנאי הכרחי לקיומו הבריא ולהגנה על המשתתפים בו. עורך דין פורקס טוב, יחד עם עמיתיו המומחים, אינו רק מטפל בבעיות לאחר שנוצרו – הוא גם שותף אסטרטגי לעסק או למשקיע כדי למנוע הסתבכויות מלכתחילה, לחנך לתרבות ציות, ולפתור מחלוקות באופן יעיל וצודק.

אנו מקווים שמאמר זה תרם להבנתכם את נבכי שוק הפורקס מזווית משפטית ופרקטית. בין אם אתם משקיעים פרטיים, יזמים השוקלים להקים חברת פורקס, עורכי דין בתחילת דרכם המתעניינים בתחום, או פשוט סקרנים – יש כעת באמתחתכם סקירה עשירה שתעזור לכם לנווט בעולם סבוך זה.

בתחום כה דינמי, חשוב להישאר מעודכנים תדיר. החקיקה מתחדשת (ישראל 2023: בדרך חוק נכסים דיגיטליים; אירופה: תקנות MiCA; ארה”ב: פסיקות לגבי קריפטו כפירטיות ניירות ערך), פסיקות חדשות ניתנות, וטכנולוגיות חדשות (AI במסחר) צצות עם אתגרים. לכן, שמרו על קשר עם היועצים שלכם, עקבו אחרי פרסומים מקצועיים, והיו דרוכים – כך שתוכלו ליהנות מההזדמנויות ששוק המט”ח מציע, תוך הגנה מירבית על זכויותיכם ועל כספיכם.

מה זה פורקס FOREX

שוק המט”ח מט”ח, FX או שוק מטבעות הוא שוק גלובלי מבוזר או ללא דלפק (OTC) למסחר במטבעות. שוק זה קובע שערי חליפין חוץ לכל מטבע. הוא כולל את כל ההיבטים של קנייה, מכירה והחלפת מטבעות במחירים נוכחיים או קבועים. במונחים של נפח מסחר, זהו ללא ספק השוק הגדול בעולם, ואחריו שוק האשראי.

המשתתפים העיקריים בשוק זה הם הבנקים הבינלאומיים הגדולים יותר. מרכזים פיננסיים ברחבי העולם מתפקדים כעוגנים של מסחר בין מגוון רחב של סוגים מרובים של קונים ומוכרים מסביב לשעון, למעט סופי שבוע. מכיוון שמטבעות נסחרים תמיד בזוגות, שוק המט”ח אינו קובע את הערך המוחלט של מטבע אלא קובע את ערכו היחסי על ידי קביעת מחיר השוק של מטבע אחד אם משלמים עליו באחר. לדוגמה: דולר אחד שווה X CAD, או CHF, או JPY וכו’.

שוק המט”ח פועל באמצעות מוסדות פיננסיים ופועל במספר מישורים. מאחורי הקלעים, הבנקים פונים למספר קטן יותר של חברות פיננסיות המכונות “סוחרים”, המעורבים בכמויות גדולות של מסחר במט”ח. רוב סוחרי המט”ח הם בנקים, כך ששוק מאחורי הקלעים הזה נקרא לפעמים ” השוק הבינבנקאי ” (אם כי מעורבות כמה חברות ביטוח וסוגים אחרים של חברות פיננסיות). עסקאות בין סוחרי מט”ח יכולות להיות גדולות מאוד, ולכלול מאות מיליוני דולרים. בגלל סוגיית הריבונות כאשר מדובר בשני מטבעות, לפורקס יש מעט (אם בכלל) ישות מפקחת המסדירה את פעולותיה.

שוק המט”ח מסייע לסחר והשקעות בינלאומיים בכך שהוא מאפשר המרת מטבעות. לדוגמה, הוא מתיר לעסק בארה”ב לייבא סחורות ממדינות האיחוד האירופי, במיוחד חברות בגוש האירו, ולשלם יורו, למרות שההכנסה שלו היא בדולרים של ארה”ב. זה גם תומך בספקולציות ובהערכה ישירה ביחס לערך המטבעות ולספקולציות של סחר סחר, המבוסס על שיעור הריבית ההפרש בין שני מטבעות.

בעסקת מטבע חוץ טיפוסית, צד רוכש כמות מסוימת של מטבע אחד על ידי תשלום בכמות מסוימת של מטבע אחר.

שוק המט”ח המודרני החל להיווצר במהלך שנות ה-70. זאת בעקבות שלושה עשורים של הגבלות ממשלתיות על עסקאות מט”ח תחת שיטת הניהול המוניטרי של ברטון וודס, שקבעה את הכללים ליחסים מסחריים ופיננסיים בין מדינות התעשייה הגדולות בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה. מדינות עברו בהדרגה לשערי חליפין צפים ממשטר שער החליפין הקודם, שנשאר קבוע לפי שיטת ברטון וודס.

שוק המט”ח הוא ייחודי בגלל המאפיינים הבאים:

נפח המסחר העצום שלו, המייצג את קבוצת הנכסים הגדולה בעולם המובילה לנזילות גבוהה ;
פיזורו הגיאוגרפי;
פעילותו הרציפה: 24 שעות ביממה למעט סופי שבוע, כלומר, מסחר מ-22:00 UTC ביום ראשון סידני עד 22:00 UTC שישי (ניו יורק);
מגוון הגורמים המשפיעים על שערי החליפין ;
מרווחי הרווח היחסיים הנמוכים בהשוואה לשווקים אחרים של הכנסה קבועה; ו
השימוש במינוף לשיפור שולי הרווח וההפסד ובהתייחס לגודל החשבון.

ככזה, הוא מכונה השוק הקרוב ביותר לאידיאל התחרות המושלמת, על אף התערבות מטבעות של בנקים מרכזיים.

לפי הבנק להסדרים בינלאומיים, התוצאות הגלובליות הראשוניות מסקר הבנק המרכזי לשנת 2022 של פעילות שוקי מטבעות חוץ ו-OTC מראות כי המסחר בשוקי המט”ח עמד על ממוצע של 7.5 טריליון דולר ליום באפריל 2022. זה עלייה מ -6.6 טריליון דולר בארה”ב באפריל 2019, מאשר בכל אמצעי חליפין אחר שנמדדו באפריל 2019. 2022, ב -3.8 טריליון דולר ליום, ואחריו מסחר נקודתי ב -2.1 טריליון דולר.

הפירוט של 7.5 טריליון דולר הוא כדלקמן:

2.1 טריליון דולר בעסקאות נקודתיות
1.2 טריליון דולר בהעברות מוחלטות
3.8 טריליון דולר בהחלפת מט”ח
החלפת מטבעות של 124 מיליארד דולר
304 מיליארד דולר באופציות ומוצרים אחרים

סחר מט”ח היסטוריה
מסחר והחלפה במטבעות התרחשו לראשונה בימי קדם. חלפני כספים (אנשים שעוזרים לאחרים להחליף כסף וגם לוקחים עמלה או גובים עמלה) חיו בארץ הקודש בתקופת כתבי התלמוד זמני המקרא. אנשים אלה (הנקראים לפעמים “קוליביסטים”) השתמשו בדוכנים של העיר, ובמועדי החגים במקום חצר המקדש של הגויים. מחליפי כספים היו גם הצורפים ו/או הצורפים של התקופה הקדומה יותר.

במהלך המאה ה-4 לספירה, הממשלה הביזנטית שמרה על מונופול על החלפת מטבעות.

Papyri PCZ I 59021 (c.259/8 BC), מציג את ההתרחשויות של חילופי מטבעות במצרים העתיקה.

מטבע והחלפה היו מרכיבים חשובים במסחר בעולם העתיק, שאפשרו לאנשים לקנות ולמכור פריטים כמו מזון, כלי חרס וחומרי גלם.
אם מטבע יווני החזיק יותר זהב מאשר מטבע מצרי בשל גודלו או תכולתו, אזי סוחר יכול להחליף פחות מטבעות זהב יווניים עבור יותר מצריים, או עבור יותר סחורות חומריות.
זו הסיבה שבשלב מסוים בהיסטוריה שלהם, לרוב מטבעות העולם במחזור היום היה ערך קבוע לכמות מסוימת של תקן מוכר כמו כסף וזהב.

ימי הביניים ומאוחר יותר
במהלך המאה ה-15, משפחת מדיצ’י נדרשה לפתוח בנקים במקומות זרים כדי להחליף מטבעות כדי לפעול למען סוחרי טקסטיל. כדי להקל על המסחר, הבנק יצר את ספר החשבונות הנוסטרו (מאיטלקית, זה מתורגם ל”שלנו”) שהכיל שתי ערכים בעמודות המציגות כמויות של מטבעות זרים ומקומיים; מידע הנוגע לניהול חשבון בבנק זר.
במהלך המאה ה-17 (או ה-18), אמסטרדם שמרה על שוק מט”ח פעיל.
בשנת 1704 התרחש חילופי חוץ בין סוכנים שפעלו למען האינטרסים של ממלכת אנגליה ומחוז הולנד.

מודרני מוקדם
אלכס. בראון ובניו סחרו במטבעות זרים בסביבות 1850 והיה סוחר מטבעות מוביל בארה”ב. בשנת 1880, JM do Espírito Santo de Silva Banco Espírito Santo הגיש בקשה וקיבלה אישור לעסוק בעסקי מסחר במט”ח.

שנת 1880 נחשבת על ידי מקור אחד לפחות כתחילתו של מטבע החוץ המודרני: תקן הזהב החל באותה שנה.

לפני מלחמת העולם הראשונה הייתה שליטה מוגבלת הרבה יותר בסחר הבינלאומי. בעקבות תחילת המלחמה, מדינות נטשו את המערכת המוניטרית של תקן הזהב.

מודרני עד פוסט מודרני
מ-1899 עד 1913, אחזקות המט”ח של מדינות גדלו בשיעור שנתי של 10.8%, בעוד שהחזקות זהב גדלו בשיעור שנתי של 6.3% בין 1903 ל-1913.

בסוף 1913, כמעט מחצית ממטבע החוץ העולמי בוצע באמצעות הלירה שטרלינג. מספר הבנקים הזרים שפעלו בגבולות לונדון גדל מ-3 ב-1860, ל-71 ב-1913. ב-1902, היו רק שני ברוקרים במטבע חוץ לונדוני. בתחילת המאה ה-20, המסחר במטבעות היה הפעיל ביותר בפריז, ניו יורק וברלין ; בריטניה נותרה בלתי מעורבת במידה רבה עד 1914. בין השנים 1919 ל-1922 גדל מספר ברוקרי המט”ח בלונדון ל-17; ובשנת 1924 פעלו למטרות החלפה 40 חברות.

במהלך שנות ה-20, משפחת קליינוורט הייתה ידועה כמובילות שוק המט”ח, בעוד שג’פת, מונטגו ושות’ וזליגמן עדיין מצדיקים הכרה כסוחרי מטבעות משמעותיים. המסחר בלונדון החל להידמות לביטוי המודרני שלו. עד 1928, סחר במט”ח היה חלק בלתי נפרד מהתפקוד הפיננסי של העיר. עם זאת, במהלך שנות ה-30, החתירה של לונדון לשגשוג מסחרי נרחב הופרעה על ידי בקרת חליפין יבשתית וגורמים נוספים באירופה ובאמריקה הלטינית. חלק מהגורמים הנוספים הללו כוללים שיעורי מכס ומכסות, מדיניות פרוטקציוניסטית, חסמי סחר ומסים, שפל כלכלי וייצור יתר חקלאי, והשפעת ההגנה על הסחר.

לאחר מלחמת העולם השנייה
ב-1944 נחתם הסכם ברטון וודס, המאפשר למטבעות לנוע בטווח של ±1% משער החליפין הנקוב של המטבע. ביפן הונהגו חוק בנק המט”ח בשנת 1954. כתוצאה מכך, הבנק של טוקיו הפך למרכז של מט”ח עד ספטמבר 1954. בין השנים 1954 ל-1959 שונה החוק היפני כדי לאפשר עסקאות במטבע חוץ במטבעות מערביים רבים נוספים.

לנשיא ארה”ב, ריצ’רד ניקסון, מיוחס את סיום הסכם ברטון וודס ושערי חליפין קבועים, שהביאו בסופו של דבר למערכת מטבעות ציפה חופשית. לאחר שההסכם הסתיים ב-1971, הסכם סמיתסוניאן איפשר לשיעורי תנודות של עד ±2%. בשנים 1961–62, היקף פעולות החוץ של הבנק הפדרלי של ארה”ב היה נמוך יחסית. האחראים על ניהול שערי החליפין מצאו אז את גבולות ההסכם לא מציאותיים. כתוצאה מכך, הוא הוביל להפסקתו במרץ 1973. לאחר מכן, אף אחד מהמטבעות העיקריים (כגון הדולר האמריקאי, הפאונד הבריטי או הין היפני) לא נשמר עם יכולת המרה לזהב. במקום זאת, ארגונים הסתמכו על עתודות של מטבע כדי להקל על סחר בינלאומי ולגבות את הערך של המטבע שלהם. מ-1970 עד 1973, נפח המסחר בשוק גדל פי שלושה. בשלב מסוים (לפי גנדולפו במהלך פברואר-מרץ 1973) חלק מהשווקים “פוצלו”, ולאחר מכן הוצג שוק מטבע דו-שכבתי, עם שערי מטבעות כפולים. זה בוטל במרץ 1974.

רויטרס הציגה צגי מחשב במהלך יוני 1973, והחליפו את הטלפונים והטלקס ששימשו בעבר למסחר בשערים.

השווקים נסגרים
עקב חוסר האפקטיביות האולטימטיבית של הסכם ברטון וודס והציפה המשותפת האירופית, שוקי המט”ח נאלצו להיסגר מתישהו במהלך 1972 ומרץ 1973. זה היה תוצאה של קריסת שיטת ברטון וודס, כאשר המטבעות העיקריים החלו לצוף אחד כנגד השני, מה שהוביל בסופו של דבר לשיטת ה-abandon קבועה. בינתיים, הרכישה הגדולה ביותר של דולר אמריקאי בהיסטוריה של 1976 הייתה כאשר ממשלת מערב גרמניה השיגה רכישה של כמעט 3 מיליארד דולר (נתון ניתן כ-2.75 מיליארד בסך הכל על ידי The Statesman: Volume 18 1974). אירוע זה הצביע על חוסר האפשרות לאזן את שערי החליפין על ידי אמצעי השליטה ששימשו באותה עת, והמערכת המוניטרית ושוקי המט”ח במערב גרמניה ובמדינות אחרות באירופה נסגרו למשך שבועיים (במהלך פברואר או, או, מרץ 1973. מדינת Giersch, Paqué, & Schmieding נסגרה לאחר רכישת “7.5 מיליון דמרק” בראולי כאשר “צרו מדינות שוק החליפין להיסגר במרץ…
“.
כלומר רכישה גדולה התרחשה לאחר הסגירה).

אחרי 1973
במדינות מפותחות, השליטה של ​​המדינה במסחר במט”ח הסתיימה ב-1973 כשהחלו תנאי שוק צפים מוחלטים וחופשיים יחסית של העת המודרנית. מקורות אחרים טוענים שהפעם הראשונה שצמד מטבעות נסחר על ידי לקוחות קמעונאיים בארה”ב הייתה במהלך 1982, כאשר צמדי מטבעות נוספים הפכו לזמינים עד השנה הבאה.

ב-1 בינואר 1981, כחלק משינויים שהחלו במהלך 1978, איפשר הבנק העממי של סין ל”מפעלים” מקומיים מסוימים להשתתף במסחר במט”ח. מתישהו במהלך 1981, ממשלת דרום קוריאה סיימה את הפיקוח על המט”ח ואפשרה לסחר חופשי להתרחש בפעם הראשונה. במהלך 1988, ממשלת המדינה קיבלה את מכסת קרן המטבע הבינלאומית לסחר בינלאומי.

התערבות של בנקים אירופיים (במיוחד הבונדסבנק השפיעה על שוק המט”ח ב-27 בפברואר 1985. החלק הגדול ביותר מכל העסקאות ברחבי העולם במהלך 1987 היה בתוך בריטניה (קצת יותר מרבע). לארצות הברית הייתה המעורבות השנייה בגודלה במסחר.

במהלך 1991, איראן שינתה הסכמים בינלאומיים עם כמה מדינות מחילופי נפט למטבע חוץ.

גודל שוק ונזילות

שוק המט”ח הוא השוק הפיננסי הנזיל ביותר בעולם. הסוחרים כוללים ממשלות ובנקים מרכזיים, בנקים מסחריים, משקיעים מוסדיים אחרים ומוסדות פיננסיים, ספקולנטים במטבעות, תאגידים מסחריים אחרים ויחידים. על פי סקר הבנק המרכזי לשנת 2019, שתואם על ידי הבנק להסדרים בינלאומיים, המחזור היומי הממוצע עמד על 7.5 טריליון דולר באפריל 2022 (לעומת 1.9 טריליון דולר ב-2004). מתוך 6.6 טריליון דולר אלה, 2.1 טריליון דולר היו עסקאות נקודתיות ו-5.4 טריליון דולר נסחרו בפורוורדים מוחלטים, החלפות ונגזרות אחרות.

מט”ח נסחר בשוק ללא מרשם שבו ברוקרים/סוחרים מנהלים משא ומתן ישירות אחד עם השני, כך שאין בורסה מרכזית או מסלקה. מרכז המסחר הגיאוגרפי הגדול ביותר הוא בריטניה, בעיקר לונדון. באפריל 2022, המסחר בבריטניה היווה 38.1% מהסך הכולל, מה שהופך אותו ללא ספק למרכז החשוב ביותר למסחר במט”ח בעולם. בשל הדומיננטיות של לונדון בשוק, המחיר המצוטט של מטבע מסוים הוא בדרך כלל מחיר השוק הלונדוני. לדוגמה, כאשר קרן המטבע הבינלאומית מחשבת את שווי זכויות המשיכה המיוחדות שלה בכל יום, הם משתמשים במחירי השוק הלונדוני בצהריים באותו יום. המסחר בארה”ב היווה 19.4%, סינגפור והונג קונג עמדו על 9.4% ו-7.1%, בהתאמה, ויפן עמדה על 4.4%.

המחזור של חוזים עתידיים ואופציות על מט”ח הנסחרים בבורסה גדל במהירות בשנים 2004–2013, והגיע ל -145 מיליארד דולר באפריל 2013 (כפול מהמחזור שנרשם באפריל 2007). נכון לאפריל 2022, נגזרות מטבע הנסחרות בבורסה מייצגות 2% ממחזור המט”ח OTC. חוזים עתידיים על מט”ח הוצגו בשנת 1972 בבורסת הסחורות של שיקגו ונסחרים יותר מאשר לרוב החוזים העתידיים האחרים.

רוב המדינות המפותחות מתירות מסחר במוצרים נגזרים (כגון חוזים עתידיים ואופציות על חוזים עתידיים) בבורסותיהן. לכל המדינות המפותחות הללו יש כבר חשבונות הון הניתנים להמרה מלאה. חלק מהממשלות של השווקים המתעוררים אינן מתירות מוצרים נגזרי מט”ח בבורסותיהן מכיוון שיש להן פיקוח על הון. השימוש בנגזרים הולך וגדל בכלכלות מתעוררות רבות. מדינות כמו דרום קוריאה, דרום אפריקה והודו הקימו בורסות חוזים עתידיים על מטבעות, למרות שיש להן כמה פיקוח על הון.

המסחר במט”ח גדל ב-20% בין אפריל 2007 לאפריל 2010 והוכפל יותר מ-2004. הגידול במחזור נובע ממספר גורמים: החשיבות הגוברת של המט”ח כסוג נכסים, הגברת פעילות המסחר של סוחרים בתדירות גבוהה והופעת המשקיעים הקמעונאיים בפלח השוק כמשקיעים קמעונאיים חשובים. צמיחת הביצוע האלקטרוני והמבחר המגוון של מקומות ביצוע הורידו את עלויות העסקאות, הגדילו את נזילות השוק ומשכו השתתפות רבה יותר של סוגי לקוחות רבים. בפרט, מסחר אלקטרוני באמצעות פורטלים מקוונים הקל על סוחרים קמעונאים לסחור בשוק המט”ח.
עד 2010, על פי הערכות, המסחר הקמעונאי מהווה עד 10% מהמחזור הנקודתי, או 150 מיליארד דולר ליום (ראה להלן: סוחרי מטבע חוץ קמעונאיים.

משתתפים בשוק
שערוריית מט”ח
10 סוחרי המטבע המובילים
% מהנפח הכולל, יוני 2020
דרגה שם נתח שוק
1 ארצות הברית ג’יי פי מורגן 10.78%
2 שוויץ UBS 8.13%
3 בריטניה שוקי XTX 7.58%
4 גרמניה דויטשה בנק 7.38%
5 ארצות הברית סיטי 5.50%
6 בריטניה HSBC 5.33%
7 ארצות הברית מסחר קפיצה 5.23%
8 ארצות הברית גולדמן זאקס 4.62%
9 ארצות הברית תאגיד סטייט סטריט 4.61%
10 ארצות הברית בנק אוף אמריקה מריל לינץ’ 4.50%

שלא כמו שוק מניות, שוק המט”ח מחולק לרמות גישה. בחלק העליון נמצא שוק המט”ח הבין-בנקאי, המורכב מהבנקים המסחריים וסוחרי ניירות ערך הגדולים ביותר. בתוך השוק הבינבנקאי, המרווחים מייצגים את הפער בין ההצעה (המחיר הגבוה ביותר שקונה מוכן לשלם) לבין מחירי הביקוש (המחיר הנמוך ביותר שמוכר מוכן לקבל) במסחר. למערכות יחסים יש תפקיד בגישה של בנק לנזילות בשוק הבין-בנקאי. בנקים עם חוסר איזון ברזרבות עשויים להעדיף ללוות מבנקים בעלי קשרים מבוססים ולעיתים יכולים להבטיח הלוואות בריבית נוחה יותר בהשוואה למקורות אחרים.

ההבדל בין מחירי ההצעה למחיר הביקוש מתרחב (לדוגמה מ-0 ל-1 פיפס ל-1-2 פיפס עבור מטבעות כמו יורו) ככל שיורדים ברמות הגישה. זה נובע מנפח. אם סוחר יכול להבטיח מספר גדול של עסקאות בסכומים גדולים, הוא יכול לדרוש הפרש קטן יותר בין מחיר ההצעה למחיר הביקוש, מה שמכונה פער טוב יותר. רמות הגישה המרכיבות את שוק המט”ח נקבעות לפי גודל ה”שורה” (כמות הכסף שבה הם נסחרים). השוק הבינבנקאי העליון מהווה 51% מכלל העסקאות. לאחר מכן נכנסים לתמונה בנקים קטנים יותר, תאגידים רב לאומיים גדולים (הדורשים גידור סיכונים ושכר חוצה גבולות), קרנות גידור גדולות ואפילו כמה עושי שוק קמעונאי. לדברי גלאטי ומלווין, ” קרנות פנסיה, חברות ביטוח, קרנות נאמנות ומשקיעים מוסדיים אחרים מילאו תפקיד חשוב יותר ויותר בשווקים הפיננסיים בכלל, ובשוקי המט”ח בפרט, מאז תחילת שנות ה-2000″. (2004) בנוסף, הוא מציין, “קרנות גידור צמחו בצורה ניכרת במהלך התקופה 2001-2004 הן במונחים של מספר והן בגודל הכולל”.
בנקים מרכזיים משתתפים גם בשוק המט”ח כדי להתאים את המטבעות לצרכיהם הכלכליים.

חברות מסחריות
חלק חשוב משוק המט”ח מגיע מהפעילות הפיננסית של חברות המחפשות מט”ח כדי לשלם עבור סחורות או שירותים. חברות מסחריות סוחרות לרוב בסכומים קטנים למדי בהשוואה לאלו של בנקים או ספקולנטים, ולעיתים קרובות יש לעסקאות שלהם השפעה קצרת טווח על שערי השוק.
עם זאת, תזרימי סחר הם גורם חשוב בכיוון ארוך הטווח של שער החליפין של המטבע.
לחלק מהתאגידים הרב-לאומיים (MNCs) יכולה להיות השפעה בלתי צפויה כאשר מכוסות פוזיציות גדולות מאוד עקב חשיפות שאינן מוכרות באופן נרחב על ידי משתתפי שוק אחרים.

בנקים מרכזיים
בנקים מרכזיים לאומיים ממלאים תפקיד חשוב בשווקי המט”ח. הם מנסים לשלוט בהיצע הכסף, האינפלציה ו/או שיעורי הריבית ולעתים קרובות יש להם שיעורי יעד רשמיים או לא רשמיים עבור המטבעות שלהם. הם יכולים להשתמש ברזרבות המט”ח הנכבדות שלהם לעתים קרובות כדי לייצב את השוק.
אף על פי כן, האפקטיביות של “הספקולציה המייצבת” של הבנק המרכזי מוטלת בספק מכיוון שבנקים מרכזיים אינם פושטים רגל אם הם ירוויחו הפסדים גדולים כמו סוחרים אחרים.
אין גם הוכחה משכנעת שהם אכן מרוויחים מהמסחר.

תיקון מט”ח
קיבוע מט”ח הוא שער החליפין המוניטרי היומי שנקבע על ידי הבנק הלאומי של כל מדינה. הרעיון הוא שהבנקים המרכזיים משתמשים בזמן הקיבוע ובשער החליפין כדי להעריך את התנהגות המטבע שלהם. קיבוע שערי חליפין משקף את הערך הריאלי של שיווי המשקל בשוק. בנקים, סוחרים וסוחרים משתמשים בתעריפים כאינדיקטור למגמת שוק.

עצם הציפייה או השמועה להתערבות במטבע חוץ של הבנק המרכזי עשויה להספיק כדי לייצב את המטבע. עם זאת, התערבות אגרסיבית עשויה לשמש מספר פעמים בכל שנה במדינות עם משטר מטבע צף מלוכלך. הבנקים המרכזיים לא תמיד משיגים את יעדיהם. המשאבים המשולבים של השוק יכולים בקלות להכריע כל בנק מרכזי.
מספר תרחישים מסוג זה נראו בקריסת מנגנון שער החליפין האירופי בשנים 1992–1993, ובתקופה האחרונה יותר באסיה.

חברות לניהול השקעות
חברות ניהול השקעות (שבדרך כלל מנהלות חשבונות גדולים בשם לקוחות כגון קרנות פנסיה והקדשים) משתמשות בשוק המט”ח כדי להקל על עסקאות בניירות ערך זרים. לדוגמה, מנהל השקעות הנושא תיק מניות בינלאומי צריך לרכוש ולמכור כמה זוגות של מטבעות זרים כדי לשלם עבור רכישות של ניירות ערך זרים.

לחלק מחברות ניהול השקעות יש גם פעולות כיסוי מטבעות מומחים ספקולטיביות יותר, המנהלות את חשיפות המטבע של הלקוחות במטרה לייצר רווחים וכן להגביל סיכונים.
בעוד שמספרן של חברות מתמחות מסוג זה קטן למדי, לרבות יש ערך גדול של נכסים מנוהלים ולכן יכולים ליצור עסקאות גדולות.

סוחרי מט”ח קמעונאיים
מסחר קמעונאי במטבע חוץ
סוחרים ספקולטיביים קמעונאיים בודדים מהווים פלח הולך וגדל בשוק זה. נכון לעכשיו, הם משתתפים בעקיפין באמצעות ברוקרים או בנקים. ברוקרים קמעונאיים, למרות שהם נשלטים ומוסדרים ברובם בארה”ב על ידי הוועדה למסחר בחוזי סחורות והאגודה הלאומית לחוזים עתידיים, היו נתונים בעבר להונאות מטבע חוץ תקופתיות. כדי להתמודד עם הנושא, בשנת 2010 דרשה ה-NFA מחבריה העוסקים בשווקי המט”ח להירשם ככזה (כלומר, מט”ח CTA במקום CTA). אותם חברי NFA שבאופן מסורתי יהיו כפופים לדרישות הון נטו מינימליות, FCMs ו-IBs, כפופים לדרישות הון נטו מינימליות גדולות יותר אם הם עוסקים במט”ח. מספר ברוקרים במט”ח פועלים מבריטניה תחת תקנות הרשות לשירותים פיננסיים, כאשר מסחר במט”ח באמצעות מרווח הוא חלק מתעשיית המסחר בנגזרים ללא מרשם הכוללת חוזים להפרשים והימורים במרווחים פיננסיים.

ישנם שני סוגים עיקריים של ברוקרים קמעונאיים המציעים הזדמנות למסחר ספקולטיבי במטבעות: ברוקרים וסוחרים או עושי שוק. ברוקרים משמשים כסוכן של הלקוח בשוק המט”ח הרחב יותר, על ידי חיפוש המחיר הטוב ביותר בשוק עבור הזמנה קמעונאית ועסקאות בשם הלקוח הקמעונאי. הם גובים עמלה או “תוספות” בנוסף למחיר המתקבל בשוק.
סוחרים או עושי שוק, לעומת זאת, פועלים בדרך כלל כמנהלים בעסקה לעומת הלקוח הקמעונאי, ומציינים מחיר שהם מוכנים להתמודד בו.

חברות מטבע חוץ חוץ בנקאיות
חברות מטבע חוץ חוץ בנקאיות מציעות המרת מטבע ותשלומים בינלאומיים לאנשים פרטיים וחברות. אלה ידועים גם כ”ברוקרים במט”ח” אך הם נבדלים בכך שהם אינם מציעים מסחר ספקולטיבי אלא המרת מטבעות עם תשלומים (כלומר, יש בדרך כלל משלוח פיזי של מטבע לחשבון בנק).

ההערכה היא שבבריטניה, 14% מהעברות/תשלומי מטבע מתבצעים באמצעות חברות מט”ח. נקודת המכירה של חברות אלו היא בדרך כלל שהן יציעו שערי חליפין טובים יותר או תשלומים זולים יותר מהבנק של הלקוח. חברות אלו נבדלות מחברות העברות/העברות כספים בכך שהן מציעות בדרך כלל שירותים בעלי ערך גבוה יותר. היקף העסקאות הנעשות באמצעות חברות מטבע חוץ בהודו מסתכם בכ-2 מיליארד דולר ליום. זה לא מתחרה לטובה עם כל שוק מטבע חוץ מפותח בעל מוניטין בינלאומי, אבל עם כניסתן של חברות מט”ח מקוונות השוק גדל בהתמדה. כ-25% מהעברות/תשלומי מטבע בהודו מתבצעים באמצעות חברות מטבע חוץ חוץ בנקאיות. רוב החברות הללו משתמשות ב-USP של שערי חליפין טובים יותר מהבנקים.
הם מוסדרים על ידי FEDAI וכל עסקה במטבע חוץ כפופה לחוק ניהול המט”ח, 1999 (FEMA).

חברות העברות/העברות כספים ולשכות החלפה
מערכת תשלומים ומשרדי שינוי
חברות העברת כספים /חברות העברת כספים מבצעות העברות בהיקף גבוה בעלות ערך נמוך בדרך כלל על ידי מהגרים כלכליים בחזרה לארצם. בשנת 2007, קבוצת Aite העריכה כי היו 369 מיליארד דולר של העברות כספים (עלייה של 8% לעומת השנה הקודמת). ארבעת השווקים הזרים הגדולים ביותר הודו, סין, מקסיקו והפיליפינים מקבלים 95 מיליארד דולר. הספק הגדול והמוכר ביותר הוא Western Union עם 345,000 סוכנים ברחבי העולם, ואחריו UAE Exchange.

חברות חילופין או העברת מטבעות מספקות שירותי מטבע חוץ בעלי ערך נמוך לנוסעים. אלה ממוקמים בדרך כלל בשדות תעופה ותחנות או במקומות תיירותיים ומאפשרים החלפת שטרות פיזיים ממטבע אחד למשנהו.
הם ניגשים לשוקי מט”ח דרך בנקים או חברות מט”ח חוץ בנקאיות.

אין שוק מאוחד או מסולק מרכזי עבור רוב העסקאות, ויש מעט מאוד רגולציה חוצת גבולות. בשל האופי ללא מרשם (OTC) של שוקי מטבעות, ישנם מספר מקומות שוק מקושרים ביניהם, שבהם נסחרים מכשירי מטבעות שונים. מכאן משתמע שאין שער חליפין אחד אלא מספר שערים (מחירים) שונים, תלוי באיזה בנק או עושה שוק נסחר, והיכן הוא נמצא. בפועל, התעריפים די קרובים בגלל ארביטראז’. בשל הדומיננטיות של לונדון בשוק, המחיר המצוטט של מטבע מסוים הוא בדרך כלל מחיר השוק הלונדוני. בורסות המסחר הגדולות כוללות שירותי תיווך אלקטרוניים (EBS) ו-Thomson Reuters Dealing, בעוד שהבנקים הגדולים מציעים גם מערכות מסחר. מיזם משותף של Chicago Mercantile Exchange ו- Reuters, בשם Fxmarketspace נפתח ב-2007 ושאף אך לא הצליח למלא את התפקיד של מנגנון סליקת שוק מרכזי.

מרכזי המסחר העיקריים הם לונדון וניו יורק, אם כי טוקיו, הונג קונג וסינגפור הם גם מרכזים חשובים. בנקים ברחבי העולם משתתפים. מסחר במטבע מתרחש ברציפות לאורך כל היום; עם סיום מושב המסחר באסיה, הפעילות האירופית מתחילה, לאחר מכן הפעילות בצפון אמריקה ולאחר מכן חזרה למושב האסייתי.

תנודות בשערי החליפין נגרמות בדרך כלל מתזרימי כסף בפועל וכן מציפיות לשינויים בתזרימי כסף. אלה נגרמים משינויים בצמיחת התוצר המקומי הגולמי (תוצר), אינפלציה תיאוריית שווי קנייה, שיעורי ריבית שוויון ריבית, אפקט פישר מקומי, אפקט פישר בינלאומי, גירעונות או עודפים בתקציב ובמסחר, עסקאות מיזוגים ורכישות גדולות חוצות גבולות ותנאים מאקרו-כלכליים אחרים. חדשות מרכזיות מתפרסמות בפומבי, לעתים קרובות בתאריכים מתוכננים, כך שלאנשים רבים יש גישה לאותן חדשות בו-זמנית. עם זאת, לבנקים גדולים יש יתרון חשוב; הם יכולים לראות את זרימת ההזמנות של הלקוחות שלהם.

מטבעות נסחרים זה מול זה בזוגות. כל צמד מטבעות מהווה אפוא מוצר מסחר בודד ומצוין באופן מסורתי XXXYYY או XXX/YYY, כאשר XXX ו-YYY הם הקוד הבינלאומי של שלוש אותיות ISO 4217 של המטבעות המעורבים. המטבע הראשון (XXX) הוא מטבע הבסיס המצוטט ביחס למטבע השני (YYY), הנקרא מטבע הנגד (או מטבע הציטוט). לדוגמה, הציטוט EURUSD (EUR/USD) 1.5465 הוא מחיר האירו מבוטא בדולר אמריקאי, כלומר 1 אירו = 1.5465 דולר. המוסכמה בשוק היא לצטט את רוב שערי החליפין מול הדולר עם הדולר האמריקאי כמטבע הבסיס (למשל USDJPY, USDCAD, USDCHF). יוצאי הדופן הם הפאונד הבריטי (GBP), הדולר האוסטרלי (AUD), הדולר הניו זילנדי (NZD) והאירו (EUR) כאשר הדולר הוא המטבע הנגדי (למשל GBPUSD, AUDUSD, NZDUSD, EURUSD).

הגורמים המשפיעים על XXX ישפיעו גם על XXXYYY וגם על XXXZZZ.
זה גורם למתאם מטבע חיובי בין XXXYYY ל-XXXZZZ.

בשוק הספוט, על פי הסקר התלת שנתי 2022, צמדי המטבעות הדו-צדדיים הנסחרים ביותר היו:

EURUSD: 22.7%
USDJPY: 13.5%
GBPUSD (נקרא גם כבל: 9.5% המטבע האמריקאי היה מעורב ב-88.5% מהעסקאות, ואחריו היורו (30.5%), הין (16.7%) וסטרלינג (12.9%) (ראו טבלה. אחוזי נפח עבור כל המטבעות הבודדים אמורים להסתכם ב-200%, מכיוון שכל עסקה כוללת שני מטבעות.

המסחר באירו גדל במידה ניכרת מאז הקמת המטבע בינואר 1999, וכמה זמן שוק המט”ח יישאר מרוכז בדולר פתוח לוויכוח. עד לאחרונה, מסחר באירו מול מטבע לא אירופי ZZZ היה כרוך בדרך כלל בשתי עסקאות: EURUSD ו- USDZZZ.
החריג לכך הוא EURJPY, שהוא צמד מטבעות נסחר מבוסס בשוק הספוט הבין-בנקאי.

במשטר שער חליפין קבוע, שערי החליפין נקבעים על ידי הממשלה, בעוד שהוצעו מספר תיאוריות כדי להסביר (ולחזות) את התנודות בשערי החליפין במשטר שער חליפין צף, כולל:

תנאי שוויון בינלאומי: שוויון כוח קנייה יחסי, שווי ריבית, אפקט פישר מקומי, אפקט פישר בינלאומי. במידה מסוימת התיאוריות שלעיל מספקות הסבר הגיוני לתנודות בשערי החליפין, אך תיאוריות אלו מקרטעות מכיוון שהן מבוססות על הנחות ערערות (למשל, זרימה חופשית של סחורות, שירותים והון) אשר לעיתים רחוקות מתקיימות בעולם האמיתי.

מודל מאזן תשלומים : מודל זה, לעומת זאת, מתמקד בעיקר בסחורות ושירותים סחירים, תוך התעלמות מתפקיד הגובר של זרימות ההון העולמיות. היא לא הצליחה לספק שום הסבר לייסוף המתמשך של הדולר האמריקני במהלך שנות ה-80 ורוב שנות ה-90, למרות הגירעון הגואה בחשבון השוטף של ארה”ב.

מודל שוק הנכסים: רואה במטבעות סוג נכסים חשוב לבניית תיקי השקעות. מחירי הנכסים מושפעים בעיקר מהנכונות של אנשים להחזיק בכמויות הקיימות של נכסים, אשר בתורה תלויה בציפיות שלהם לגבי השווי העתידי של נכסים אלה. מודל שוק הנכסים לקביעת שער החליפין קובע כי “שער החליפין בין שני מטבעות מייצג את המחיר שמאזן רק את ההיצע היחסי של, והביקוש לנכסים הנקובים באותם מטבעות”.

אף אחד מהמודלים שפותחו עד כה לא מצליח להסביר את שערי החליפין ואת התנודתיות במסגרות הזמן הארוכות יותר. למסגרות זמן קצרות יותר (פחות מכמה ימים), ניתן לתכנן אלגוריתמים לחזות מחירים. מובן מהמודלים לעיל שגורמים מאקרו-כלכליים רבים משפיעים על שערי החליפין ובסופו של דבר מחירי המטבעות הם תוצאה של כוחות כפולים של היצע וביקוש. אפשר להתייחס לשוקי המטבעות בעולם ככור היתוך עצום: בתמהיל גדול ומשתנה של אירועים אקטואליים, גורמי היצע וביקוש משתנים ללא הרף, ומחירו של מטבע אחד ביחס לאחר משתנה בהתאם. אין שוק אחר שמקיף (ומזקק) כל כך הרבה ממה שקורה בעולם בכל זמן נתון כמו מטבע חוץ.

היצע וביקוש לכל מטבע נתון, ולפיכך ערכו, אינם מושפעים מאף אלמנט בודד, אלא מכמה.
אלמנטים אלה מתחלקים בדרך כלל לשלוש קטגוריות: גורמים כלכליים, תנאים פוליטיים ופסיכולוגיית שוק.

גורמים כלכליים
גורמים כלכליים כוללים: (א) מדיניות כלכלית, המופצת על ידי סוכנויות ממשלתיות ובנקים מרכזיים, (ב) תנאים כלכליים, המתגלים בדרך כלל באמצעות דוחות כלכליים, ואינדיקטורים כלכליים אחרים.

המדיניות הכלכלית כוללת מדיניות פיסקלית ממשלתית (נוהלי תקציב/הוצאה) ומדיניות מוניטרית (האמצעי שבאמצעותו הבנק המרכזי של הממשלה משפיע על היצע ו”עלות” הכסף, המשתקפים ברמת הריבית.

גירעונות או עודפים בתקציב הממשלה: השוק מגיב בדרך כלל בשלילה להרחבת הגירעונות התקציביים הממשלתיים, ובאופן חיובי לצמצום הגירעונות התקציביים. ההשפעה באה לידי ביטוי בערך המטבע של מדינה.

איזון רמות סחר ומגמות: זרימת הסחר בין מדינות ממחישה את הביקוש לסחורות ושירותים, אשר בתורו מעיד על ביקוש למטבע של מדינה כדי לנהל סחר. עודפים וגירעונות בסחר של סחורות ושירותים משקפים את התחרותיות של כלכלת המדינה. לדוגמה, לגירעונות הסחר עשויים להיות השפעה שלילית על המטבע של המדינה.

רמות ומגמות אינפלציה: בדרך כלל מטבע יאבד מערכו אם יש רמה גבוהה של אינפלציה במדינה או אם רמות האינפלציה נתפסות כעולה. הסיבה לכך היא שהאינפלציה שוחקת את כוח הקנייה, ובכך הביקוש, עבור המטבע המסוים הזה. עם זאת, מטבע עשוי לפעמים להתחזק כאשר האינפלציה עולה בגלל הציפיות שהבנק המרכזי יעלה את הריבית לטווח קצר כדי להילחם באינפלציה העולה.

צמיחה כלכלית ובריאות: דוחות כגון תמ”ג, רמות תעסוקה, מכירות קמעונאיות, ניצול קיבולת ואחרים, מפרטים את רמות הצמיחה הכלכלית והבריאות של מדינה. ככלל, ככל שכלכלת מדינה בריאה וחזקה יותר, כך המטבע שלה ישתפר, ויהיה יותר ביקוש אליו.

פרודוקטיביות של כלכלה: הגדלת הפריון בכלכלה צריכה להשפיע באופן חיובי על ערך המטבע שלה. השפעותיו בולטות יותר אם העלייה היא במגזר הנסחר.

תנאים פוליטיים
לתנאים ואירועים פוליטיים פנימיים, אזוריים ובינלאומיים יכולים להיות השפעה עמוקה על שוקי המטבעות.

כל שערי החליפין רגישים לחוסר יציבות פוליטית ולציפיות לגבי מפלגת השלטון החדשה. מהפך פוליטי וחוסר יציבות עלולים להשפיע לרעה על כלכלת המדינה. לדוגמה, ערעור היציבות של ממשלות הקואליציה בפקיסטן ובתאילנד יכול להשפיע לרעה על ערך המטבעות שלהן. באופן דומה, במדינה שחווה קשיים כלכליים, עלייתו של פלג פוליטי הנתפס כאחראי מבחינה פיסקלית יכולה להיות השפעה הפוכה.
כמו כן, אירועים במדינה אחת באזור עלולים לעורר עניין חיובי/שלילי במדינה שכנה ותוך כדי כך להשפיע על המטבע שלה.

פסיכולוגיה של השוק
פסיכולוגיית השוק ותפיסות הסוחרים משפיעות על שוק המט”ח במגוון דרכים:

טיסות לאיכות: אירועים בינלאומיים מטרידים יכולים להוביל ל”בריחה לאיכות “, סוג של בריחת הון לפיה משקיעים מעבירים את נכסיהם ל”מקלט בטוח ” הנתפס. יהיה ביקוש גדול יותר, ובכך מחיר גבוה יותר, למטבעות הנתפסים כחזקים יותר על פני מקביליהם החלשים יחסית. הדולר האמריקאי, הפרנק השוויצרי והזהב היו מקלט בטוח מסורתי בתקופות של אי ודאות פוליטית או כלכלית.

מגמות ארוכות טווח: שוקי המטבע נעים לעתים קרובות במגמות ארוכות טווח גלויות. למרות שלמטבעות אין עונת גידול שנתית כמו סחורות פיזיות, מחזורי העסקים כן מרגישים את עצמם. ניתוח מחזור בוחן מגמות מחירים ארוכות טווח שעשויות לעלות ממגמות כלכליות או פוליטיות.

“קנה את השמועה, מכור את העובדה”: מציאות שוק זו יכולה לחול על מצבי מטבע רבים. זוהי הנטייה של מחיר המטבע לשקף את ההשפעה של פעולה מסוימת לפני שהיא מתרחשת, וכאשר האירוע הצפוי מתקיים, להגיב בדיוק בכיוון ההפוך. ניתן להתייחס לזה גם כשוק שנמכר ב”מכירת יתר” או “קניית יתר”. לקנות את השמועה או למכור את העובדה יכולה להיות גם דוגמה להטיה הקוגניטיבית המכונה Anchoring, כאשר משקיעים מתמקדים יותר מדי ברלוונטיות של אירועים חיצוניים למחירי המטבעות.

מספרים כלכליים: בעוד שמספרים כלכליים בהחלט יכולים לשקף מדיניות כלכלית, חלק מהדיווחים והמספרים מקבלים אפקט דמוי קמע: המספר עצמו הופך חשוב לפסיכולוגיית השוק ועשויה להשפיע באופן מיידי על מהלכי שוק קצרי טווח. “במה לצפות” יכול להשתנות עם הזמן. בשנים האחרונות, למשל, נתוני היצע הכסף, התעסוקה, המאזן המסחרי ומספרי האינפלציה תפסו כולם תורות באור הזרקורים.

שיקולי מסחר טכניים : כמו בשווקים אחרים, תנועות המחירים המצטברות בצמד מטבעות כגון EUR/USD יכולות ליצור דפוסים ברורים שסוחרים עשויים לנסות להשתמש בהם.
סוחרים רבים לומדים תרשימי מחירים על מנת לזהות דפוסים כאלה.

מכשירים פיננסיים
עסקת ספוט מטבע חוץ
עסקת ספוט היא עסקת מסירה של יומיים (למעט במקרה של עסקאות בין דולר אמריקאי, דולר קנדי, לירה טורקית, אירו ורובל רוסי, שמתיישבים ביום העסקים הבא), בניגוד לחוזים העתידיים, שהם בדרך כלל שלושה חודשים. סחר זה מייצג “החלפה ישירה” בין שני מטבעות, בעל מסגרת הזמן הקצרה ביותר, כרוך במזומן ולא בחוזה, והריבית אינה כלולה בעסקה המוסכמת. מסחר נקודתי הוא אחד הסוגים הנפוצים ביותר של מסחר במט”ח.
לעתים קרובות, ברוקר מט”ח יגבה עמלה קטנה מהלקוח כדי לגלגל את העסקה הפוגעת לעסקה חדשה זהה להמשך המסחר.
עמלת גלגול זה ידועה כעמלת “החלפה”.

קדימה
חוזה קדימה
אחת הדרכים להתמודד עם סיכון המט”ח היא לעסוק בעסקת פורוורד. בעסקה זו, כסף לא מחליף ידיים עד לתאריך עתידי שהוסכם על תאריך כלשהו. קונה ומוכר מסכימים על שער חליפין לכל תאריך בעתיד, והעסקה מתרחשת באותו תאריך, ללא קשר לשערי השוק אז. משך המסחר יכול להיות יום אחד, כמה ימים, חודשים או שנים.
בדרך כלל המועד נקבע על ידי שני הצדדים.
לאחר מכן מתנהל משא ומתן על החוזה קדימה ומוסכם על שני הצדדים.

לא ניתן למסירה קדימה (NDF)
בנקים בפורקס, ECN ו-prime brokers מציעים חוזי NDF, שהם נגזרים שאין להם יכולת מסירה אמיתית.
NDFs פופולריים עבור מטבעות עם הגבלות כמו הפסו הארגנטינאי.
למעשה, גידור מט”ח יכול לגדר סיכונים כאלה רק עם NDFs, שכן לא ניתן לסחור במטבעות כגון הפסו הארגנטינאי בשווקים פתוחים כמו מטבעות מרכזיים.

להחליף
החלפת מט”ח
הסוג הנפוץ ביותר של עסקת פורוורד הוא החלפת מט”ח. בהחלפה, שני צדדים מחליפים מטבעות למשך זמן מסוים ומסכימים לבטל את העסקה במועד מאוחר יותר.
אלו אינם חוזים סטנדרטיים ואינם נסחרים באמצעות בורסה.
לרוב נדרשת הפקדה על מנת להחזיק את הפוזיציה פתוחה עד להשלמת העסקה.

חוזה עתידי
צפי מגמת מטבע
חוזים עתידיים הם חוזי פורוורד סטנדרטיים ובדרך כלל נסחרים בבורסה שנוצרה למטרה זו. אורך החוזה הממוצע הוא בערך 3 חודשים. חוזים עתידיים כוללים בדרך כלל סכומי ריבית כלשהם.

חוזים עתידיים על מטבע הם חוזים המציינים נפח סטנדרטי של מטבע מסוים שיש להמיר בתאריך סילוק ספציפי. לפיכך, חוזי המטבע העתידיים דומים לחוזי אקדמה מבחינת התחייבותם, אך שונים מחוזי פורוורד באופן המסחר בהם. בנוסף, חוזים עתידיים מסולקים מדי יום תוך הסרת סיכון אשראי הקיים בפורוורדים. הם משמשים בדרך כלל על ידי חברות MNC כדי לגדר את עמדות המטבע שלהם.
בנוסף הם נסחרים על ידי ספקולנטים שמקווים לנצל את הציפיות שלהם לתנועות שער החליפין.

אופציה
אפשרות למטבע חוץ
אופציית מט”ח (בדרך כלל מקוצרת לאופציית FX בלבד) היא נגזרת שבה לבעלים יש זכות אך לא חובה להחליף כסף הנקוב במטבע אחד למטבע אחר בשער חליפין מוסכם מראש בתאריך מוגדר. שוק אופציות המט”ח הוא השוק העמוק, הגדול והנזיל ביותר לאופציות מכל סוג בעולם.

ספקולציה
מחלוקת לגבי ספקולנטים במטבעות והשפעתם על פיחות במטבע וכלכלות לאומיות חוזרת על עצמה באופן קבוע. כלכלנים, כמו מילטון פרידמן, טענו כי ספקולנטים הם בסופו של דבר השפעה מייצבת על השוק, וכי ייצוב הספקולציות ממלא את הפונקציה החשובה של מתן שוק לגידורים והעברת סיכונים מאותם אנשים שאינם רוצים לשאת בו, לאלה שכן. כלכלנים אחרים, כמו ג’וזף שטיגליץ, רואים בטיעון זה מבוסס יותר על פוליטיקה ופילוסופיית שוק חופשי מאשר על כלכלה.

קרנות גידור גדולות ו”סוחרי פוזיציות” אחרים בעלי הון טוב הם הספקולנטים המקצועיים העיקריים. לדברי כמה כלכלנים, סוחרים בודדים יכולים לפעול כ”סוחרי רעש ” ולהיות בעלי תפקיד מערער יציבות יותר מאשר שחקנים גדולים ומושכלים יותר.

ספקולציות במטבעות נחשבות לפעילות חשודה ביותר במדינות רבות, כמו תאילנד. בעוד שהשקעה במכשירים פיננסיים מסורתיים כמו אג”ח או מניות נחשבת לעתים קרובות כתורמת חיובית לצמיחה כלכלית על ידי מתן הון, ספקולציות במטבעות אינן מתאימות; לפי תפיסה זו, הימורים הם פשוט שלעתים קרובות מפריעים למדיניות הכלכלית. לדוגמה, בשנת 1992, ספקולציות מטבע אילצו את הבנק המרכזי של שבדיה, Riksbank, להעלות את הריבית לכמה ימים ל-500% בשנה, ולאחר מכן להוריד את ערכה של הקרונה. מהאטיר מוחמד, אחד מראשי הממשלה לשעבר של מלזיה, הוא אחד התומכים הידועים של דעה זו. הוא האשים את הפיחות של הרינגיט המלזי ב-1997 על ג’ורג’ סורוס וספקולנטים אחרים.

גרגורי מילמן מדווח על דעה מנוגדת, ומשווה ספקולנטים ל”משגיחים” שפשוט עוזרים “לאכוף” הסכמים בינלאומיים וצופים את ההשפעות של “חוקים” כלכליים בסיסיים כדי להרוויח. בהשקפה זו, מדינות עשויות לפתח בועות כלכליות בלתי בנות קיימא או לטפל בכלכלות הלאומיות שלהן בצורה לא נכונה, וספקולנטים במטבע חוץ גרמו לקריסה הבלתי נמנעת להתרחש מוקדם יותר.
קריסה מהירה יחסית עשויה אפילו להיות עדיפה על המשך טיפול לא נכון כלכלי, ואחריה קריסה בסופו של דבר, גדולה יותר.
מהאטיר מוחמד ומבקרי ספקולציות אחרים נתפסים כמנסים להסיט את האשמה מעצמם על שגרמו לתנאים הכלכליים הבלתי ניתנים לקיימא.

רתיעה מסיכון
מטבע קשה

שנאת סיכון היא סוג של התנהגות מסחר שמפגין שוק המט”ח כאשר מתרחש אירוע שלילי שעלול להשפיע על תנאי השוק. התנהגות זו נגרמת כאשר סוחרים שונאי סיכון מחסלים את הפוזיציות שלהם בנכסים מסוכנים ומעבירים את הכספים לנכסים פחות מסוכנים עקב אי ודאות.

בהקשר של שוק המט”ח, סוחרים מחסלים את הפוזיציות שלהם במטבעות שונים כדי לתפוס פוזיציות במטבעות מקלט בטוחים, כמו הדולר האמריקאי. לפעמים, הבחירה במטבע מקלט בטוח היא יותר בחירה המבוססת על סנטימנטים רווחים ולא על סטטיסטיקה כלכלית. דוגמה לכך היא המשבר הפיננסי של 2008. ערך המניות ברחבי העולם ירד בזמן שהדולר האמריקאי התחזק (ראה איור 1). זה קרה למרות המוקד החזק של המשבר בארה”ב.

.סחר מנשא
סחר במטבעות מתייחס לפעולת השאלת מטבע אחד שיש לו ריבית נמוכה על מנת לרכוש אחר בריבית גבוהה יותר.
הבדל גדול בתעריפים יכול להיות רווחי מאוד עבור הסוחר, במיוחד אם נעשה שימוש במינוף גבוה.
עם זאת, עם כל ההשקעות הממונפות זוהי חרב פיפיות, ותנודות גדולות במחירי שער החליפין יכולות להניף לפתע עסקאות להפסדים אדירים.