ביהמ”ש לענייני משפחה פתח תקווה, שופטת עידית בן דב ג’וליאן: פס”ד שעניינו איזון משאבים בין בני זוג לשעבר וחלוקת צרכי ילדיהם הקטינים ביניהם. הילדים מעל גיל 6 ובאחריות הורית משותפת (תלה”מ 21213-04-18)

לפני תביעה רכושית לאיזון משאבים שהגיש התובע (תלה”מ 21213-04-18)

ותביעה למזונות ילדים שהגישה הנתבעת (תלה”מ 61386-06-18)

 

  1. הצדדים בני זוג לשעבר, נישאו כדמו”י ביום …2006 והתגרשו ביום …2018.

מנישואיהם התברכו בשני ילדים: הבכור – יליד 2008 (כבן 14.5) השני – יליד2014 (כבן 8.5).

במהלך החיים המשותפים רכשו הצדדים דירה ב… (להלן: “דירת המגורים”), בה התגוררה המשפחה.

בהחלטה מיום 11.4.19 אושר הסכם מכר הדירה לצדדי ג’ תמורת 2,480,000 ₪.

ביום 7.7.19 הפרידו הצדדים מגוריהם ועברו להתגורר בנפרד בדירות שכורות ב….

 

  1. בפסק דין מיום 2.1.20, על יסוד הסכמת הצדדים, ניתן תוקף להמלצות תסקיר מיום 3.6.19.

נקבעה אחריות הורית משותפת על הקטינים וחלוקת זמני שהות שוויונית: בימים א+ג שוהים הקטינים עם הנתבעת, בימים ב+ד שוהים הקטינים עם התובע, סופי שבוע מתחלפים וימי חמישי מתחלפים באופן בו הקטינים שוהים עם ההורה שאינם שוהים אתו בסופ”ש.

 

תלה”מ 21213-04-18 – תביעה רכושית

  1. רכוש הצדדים שבמחלוקת, כפי שפורט בכתבי טענות הצדדים:

א.     דירת המגורים;

ב.     חשבונות בנק וחסכונות:

(1) חשבון בנק משותף בבנק דיסקונט …, נסגר ביום 12.12.18.

(2) חשבון בנק על שם התובע שנפתח בחודש 1/18.

(3)  חשבון בנק עסקי על שם הנתבעת ….

(4) חשבון בנק עסקי על שם הנתבעת … נפתח ביום 28.3.17.

ג.      חברת סוכנות ביטוח… שהקימה הנתבעת בשנת 2015 ביחד עם שותפה (“החברה“).

ד.     זכויות סוציאליות;

ה.     רכבים;

(1)      מאזדה 2012 – נרכש על ידי הצדדים ונמכר בחודש 8/19 תמורת 22,000 ₪. ביום 13.8.19 העביר התובע לנתבעת מחצית הסכום סך 11,000 ₪.

(2)      יונדאי ששימש את הנתבעת ושולם בליסינג באמצעות החברה.

ו.       מיטלטלין.

 

  1. בהחלטה מיום 18.11.18 נקבע בהסכמת הצדדים מועד הקרע ליום 3.1.18, מועד פתיחת הליך יישוב סכסוך.

בהחלטה מיום 28.5.18 ניתן צו זמני להגבלת השימוש …. האוסר על הנתבעת לבצע כל דיספוזיציה במחצית ממניותיה בחברה.

בהחלטה מיום 21.5.19 ניתן תוקף שיפוטי להסכמות הצדדים להסיר את הצו להגבלת שימוש על תיקי לקוחות החברה בלבד, כפוף להתקיימות ארבעת התנאים שפורטו בהחלטה.

פורק השיתוף בדירת המגורים על דרך מכירתה לצדדי ג’. בחודש 4/19 אושר הסכם המכר.

ביום 4.7.19 הסכימו הצדדים כי הרכב מסוג מאזדה שנת 2012 יימכר והתמורה תחולק ביניהם בחלקים שווים תוך שמירה על טענות הצדדים בעניין המועד הקובע לאיזון שווי הרכב (מועד המכירה או מועד הקרע) בסיכומים. הסכמתם קיבלה תוקף של החלטה ביום 7.7.19.

 

  1. מונה מומחה מטעם בית המשפט רו”ח ועו”ד טובי ברק למתן חוות דעת בדבר איזון כלל משאבי הצדדים (זכויות וחובות) אשר נצברו ממועד הנישואים … ועד למועד הקרע … לרבות הערכת שווי החברה למועד זה.

ביום 30.12.19 הוגשה חוות הדעת. המומחה נשאל שאלות הבהרה ונחקר במסגרת הליך ההוכחות, כפי שיפורט בהמשך.

 

טענות הצדדים

  1. טענות התובע

א.     הנתבעת נמנעה מלשתף ולהעביר לו מידע אודות זכויותיה הסוציאליות ומצבה של החברה, חשבונות בנק שברשותה וכל מידע פיננסי אחר. הנתבעת ביזתה צו שיפוטי מיום 13.2.19 לגילוי מסמכים והחלטה מיום 21.5.19 בה אושרו הסכמות הצדדים.

ב.      כי הנתבעת פעלה מאחורי גבו בתקופת הנישואים להברחת כספים משותפים באמצעות החברה או חשבונות בנק אחרים שלא ידועים לו. חסכונות הצדדים התנהלו על ידי הנתבעת באמצעות … ואין לו ידיעה על כך.

ג.      הנתבעת סוכנת ביטוח במקצועה; בשנת 2009 עבדה בחברת ביטוח כשכירה ושכרה עמד ע”ס כ-21,000 ₪ ברוטו בתוספת שווי שימוש רכב וזכויות סוציאליות; בשנת 2011 עבדה בחברת … כמנהלת מוצר גמל ושכרה נע בין 18,000 ₪ ל-28,000 ₪ ברוטו בחודש בתוספת הוצאות וזכויות סוציאליות;

בשנת 2015 הקימה את סוכנות הביטוח והכנסתה עמדה ע”ס כ-19,000 ₪ נטו בחודש. בשנת 2016 החליטה להפחית שכרה לסך 10,000 ₪ ללא כל היגיון או בסיס עובדתי. התובע האמין וסמך עליה ולא חקר פשר ההפחתה בשכרה. הנתבעת הצהירה שקר ולא דיווחה על הכנסותיה בסך 63,669 ₪ בשנת 2017 ולא שילמה מע”מ.

ד.      החברה הוקמה בשנת 2015 והתפתחה במרוצת השנים. שווי החברה כ-1,000,000 ₪ כפי הערכת הנתבעת בדבריה לתובע; למעלה משנה לאחר מועד הקרע לא הייתה היפרדות או חלוקה בין בעלות המניות, תיק הלקוחות, הנכס העיקרי, מוצע למכירה לצדדי ג’; המתווה הוא שהסוכנות נמכרת לשתי בעלות השליטה בחלקים שווים, כפוף לרישום סכומים ריאליים בפרק התמורה; חוב הנתבעת לחברה הוא חוב אישי בגין כספים שהבריחה מהתא המשפחתי לטובת תאוותיה.

ה.     אין לתובע ידיעה אודות היקף הזכויות הסוציאליות של הנתבעת. לתובע קרן פנסיה בחברת ביטוח … וקרן השתלמות בבית ההשקעות …

ו.      התובע הבעלים של לפחות מחצית מהנכסים, הזכויות וכספי הצדדים בחשבונות הבנק, תכניות חיסכון, קופות גמל ותגמולים ובשאר הנכסים שנצברו במהלך הנישואים, בין אלו שנרשמו או רשומים ע”ש הצדדים ובין אם רשומים ע”ש הנתבעת.

ז.      הנתבעת עושה שימוש ברכב יונדאי טוסון, מלוא הוצאות אחזקתו משולמים ע”י החברה.

ח.     לצדדים חפצים יקרי ערך, ריהוט ומוצרי חשמל שנצברו בתקופת החיים המשותפת.

ט.     הנתבעת העלימה והבריחה רכוש וכסף משותף, לרבות באמצעות ח-ן בנק שהיו על שמה והוסתרו מהתובע: חשבון בבנק מזרחי מס’ …הרשום ע”ש הנתבעת נפתח בשנת 2016 ונסגר ב-2/17. לחשבון זה הועבר מחברת הביטוח סך 59,100 ₪ בגין הכנסות הנתבעת לחודשים 1-4/16. המומחה הודה מפורשות שלא קיבל מידע לגבי חשבון זה.

חשבון בנק מזרחי מס’ … הרשום ע”ש הנתבעת נפתח ביום 28.3.17 והיה פעיל גם במועד הקרע. לחשבון זה הופקד מחברות הביטוח … ו…. 63,669 ₪. המומחה לא בדק חשבון זה בניגוד מוחלט לכתב המינוי שניתן לו.

י.      בתקופת החיים המשותפת נהנתה הנתבעת באופן בלעדי מהכנסתה ומנכסים משותפים ולא משותפים, התובע עותר התובע לאיזון לא שוויוני של משאבי הצדדים בהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, התשל”ג-1974.

יא.    בנוסף מבקש התובע לפסול את חווה”ד המומחה מהטעם כי המומחה לא עשה עבודתו נאמנה, לא בדק את כל שנדרש לרבות הברחות כספים נטענות והתובע קופח בחווה”ד.

 

  1. טענות הנתבעת

א.   לכתחילה הסכימה לאיזון שוויוני של משאבי הצדדים ולא היה מקום להגשת התביעה. הייתה נכונה להגיע להסדר לפיו כל צד יוותר עם הרכוש הרשום על שמו הגם שקיים  פער לטובת התובע ביחס ההכנסות. עם התקדמות ההליך הצעה זו אינה עומדת עוד על הפרק.

ב.   התובע פעל על דעת עצמו וחסם את חשבון הבנק המשותף ללא הודעה מוקדמת.

ג.    בתקופת הנישואים עבד התובע כמנהל פרויקטים והשתכר כ-25,000 ₪ בחודש. לתובע פוטנציאל השתכרות כפול מהנתבעת.

ד.   בתקופת הנישואים עבדה כשכירה בתחום הביטוח וההשקעות והכנסתה עמדה ע”ס כ-7,800 ₪ בחודש בממוצע. בשנת 2015 עת עבדה בחברה השתכרה 10,000 ₪ ברוטו בחודש.

סוכנות הביטוח הוקמה על ידה יחד עם שותפה גב’ … בחלקים שווים והייתה בהליכי פירוק עוד בשנת 2017 ובמועד הקרע. חייה העסקיים של החברה נגדעו עקב החלטת בעלות המניות להביא לפירוקה אחר שפעלה משך שנה וחצי והתבססה ברובה על הלוואות מחברות הביטוח; העיסוק במאבק המשפטי גרם לצמצום ניכר בשעות פעילות החברה והאיץ עזיבת הלקוחות שנותרו לאחר חלוקת התיקים עם גב’ …. זה אחד ההסברים לירידה משמעותית במחזור ההכנסות; החברה אינה פעילה. הגם שכך, טרם נסגרה באופן רשמי ברשם החברות עקב חובות והלוואות שמונעים סגירתה; החברה נתונה לפיקוח רו”ח והנתבעת לא יכלה להוציא הוצאות במסגרתה ללא בקרה כנטען;

הסוכנות הפכה מעוסק מורשה לחברה מאחר שלשותפה אין רישיון סוכנת ביטוח ולא עקב גידול בהכנסות החברה כנטען; סוכנות הביטוח פעלה משך שנה וחצי ונשענה על הכנסות שרובן היו הלוואות מחברת הביטוח; בהינתן כי במועד הקרע בעלות המניות חילקו את תיקי הלקוחות ביניהן, אין רלוונטיות לחישוב אומדן שווי תיק הביטוח לצורך הליך איזון המשאבים בין הצדדים. המומחה התייחס מפורשות לאי התאמת שיטת המכפיל במקרה דנן.

ה.    זכויותיה הסוציאליות, הקרנות וקופות הגמל על שמה נפדו לצורך רכישת בית המגורים. אין לה יציבות כלכלית מובטחת בניגוד לתובע מנהל פרויקטים בתחום המחשוב בחברה איתנה ויציבה; הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של התובע שוות כפל משווי זכויותיה.

ו.     הרכב המשותף ששימש את התובע נמכר ביום 7.8.19 תמורת סך 22,000 ₪ בהתאם להחלטה מיום 7.7.19. השיהוי שנקט התובע במכירתו מצדיק שלמחצית הסכום יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום המכירה ולחלופין ייקבע שווי דמי שימוש של התובע ברכב.

ז.     המטלטלין של הצדדים שגרתיים. הצדדים אינם מחזיקים בחפצי אומנות וכיו”ב.

ח.    הנתבעת לא הבריחה כספים מהרכוש המשותף. הנתבעת המציאה את כל המסמכים שנדרשה הגם שדובר בהיקף חריג של מסמכים. זאת בנוסף לסמכויות חקירה שהוענקו למומחה בעניין. התובע בחר לא לעשות שימוש בצווים שניתנו לו ולהתיש אותה בהשגת מסמכים שנמצאים בהישג ידו.

ט.    התובע מבקש ליישם את חוק יחסי ממון כך שיהא זכאי לזכויות ולא לחובות. החברה היא חלק ממצבת הנכסים המשפחתית ובמועד הקרע היתה נכס שלילי משותף, חוב משותף לתא המשפחתי שיש לאזנו.

י.     יש לאזן משאבי הצדדים באופן שוויוני ובהתאם לחוק יחסי ממון. התובעת מבקש לפעול על פי החלופה של איזון בסכום אחד מהוון, חיוב התובע לשלם לה סך 173,000 ₪ וכן סך 7,000 ₪ בגין הפרשים מתמורת הרכב המשותף בתוספת ריבית והצמדה.

 

דיון והכרעה

  1. הצדדים נישאו בשנת 2006 והתגרשו בשנת 2018. על מערכת היחסים הרכושית ביניהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973 (להלן: “החוק”).

סעיף 5(א) בחוק קובע:

“עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג”.

 

סעיף 8 בחוק מקנה סמכות לבית המשפט, בנסיבות המצדיקות זאת, לקבוע איזון שווי נכסים שלא מחצה על מחצה:

“ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1)  לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

(2)  לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג”.

 

אותן “נסיבות מיוחדות” הנה רשימה פתוחה והמחוקק הותיר לשיקול דעת בית משפט פיתוח כלים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות לשימוש בסמכות זו. הבחינה תיעשה לכל מקרה ומקרה לגופו, בזהירות רבה המתבקשת לנוכח הפגיעה האפשרית בזכות הקניין.

כך למשל, הכירה הפסיקה בנסיבות בהן הוכח כי צד הבריח נכסים במהלך החיים המשותפים ככאלו המצדיקות איזון משאבים שלא בחלקים שווים בין הצדדים.

 

  1. בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבעת הבריחה ממנו כספים משותפים באמצעות סוכנות הביטוח וחשבונות בנק אחרים ולכן זכאי ליותר ממחצית הרכוש בהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, התשל”ג-1973 (סע’ 61).

בתצהירו הרחיב ועתר בנוסף “להורות כי החובות אותם יצרה הנתבעת לבדה בחברת … יחולו עליה בלבד וזאת לנוכח חוות דעת המומחה המוכיחה כי החובות נוצרו שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה אלא “לצורך סיפוק צרכיה, הנאותיה ולשימושה הבלעדי;

בסיכומי התשובה עתר לחלוקה לא שוויונית של הזכויות הסוציאליות.

  1. חלוקה לא שוויונית – סעיף 8(2) בחוק יחסי ממון

המחוקק לא התעלם מהאפשרות שאיזון משאבים בין בני זוג מחצה על מחצה עלול במקרים מסוימים ליצור חוסר איזון ביכולות הכלכליות של בני הזוג, באופן בו צד אחד יוותר חלש מהבחינה הכלכלית באופן ניכר מבן זוגו. זוהי למעשה תכלית תיקון מס’ 4 בחוק יחסי ממון. עקרון של צדק חלוקתי יושם על ידי בתי המשפט עוד קודם לחקיקת תיקון מס’ 4 לחוק וראו לעניין זה  למשל, דברי כב’ השופט א. ריבלין בבע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית (סב(3) 66 (2007), פסקות 14-15, 23 בפסק הדין.

אף כי הדברים נכתבו בנסיבות בהן חלה חזקת השיתוף בין אותם בני זוג, הרי שהרציונל העומד מאחוריהם ותכליתם יפים גם כאשר חל משטר רכושי של איזון משאבים.

לא מצאתי כי אלו פני הדברים במקרה שלפני.

עיקר טענת התובע לסטייה מאיזון המשאבים השוויוני הקבוע בחוק יחסי ממון כברירת מחדל הנו הברחת כספים נטענת שביצעה הנתבעת מחשבון החברה לחשבונה הפרטי. כפי שיפורט להלן בהתייחס לחברה והתנהלות הנתבעת בה, לא עלה ביד התובע להוכיח טענתו זו.

התובע לא הוכיח כי לאחר הפירוד קיים חוסר איזון ביכולות הכלכליות של הצדדים וכי זאת לנוכח התנהלות הנתבעת במהלך החיים המשותפים, ולא כי נותר חלש כלכלית מהנתבעת. כעולה מחוות דעת המומחה על התובע לשלם לנתבעת סכומים לצורך איזון המשאבים במועד הקרע, בין אם לפי חלופה של שווי כלל הנכסים כשהם מהוונים, ובין אם לפי חלופה של איזון משאבים נזילים וחתימה על פסיקתות לצורך חלוקת זכויות לא נזילות על פי חוק חלוקת חסכון פנסיוני. לגבי שווי החברה מצא המומחה כי נמצאה נמצאת בגירעון נכון למועד הקרע.

מעבר לכך, כעולה מחוות הדעת המנומקת של המומחה אשר לא נסתרה –

הגם ששכרה בפועל של הנתבעת נמוך מזה של התובע נכון למועד הקרע, פוטנציאל הצמיחה של הנתבעת כסוכנת ביטוח גבוה מזה של התובע, המומחה צופה כי תוך זמן קצר ממועד חוות הדעת ובמבט צופה פני עתיד שני הצדדים יגיעו לאיזון;

שני הצדדים קרייריסטים ויש בידם לפתח את עסקם בעתיד;

תקופת נישואי הצדדים 13 שנים;

פרק הזמן הפרודוקטיבי של שני הצדדים עד מועד הפרישה דומה.

לא מצאתי בנסיבות הקיימות טעם המצדיק סטייה מברירת המחדל הקבועה בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון.

כלל משאבי הצדדים שנצברו בתקופת החיים המשותפת יאוזנו ביניהם באופן שווה.

 

  1. חוות דעת המומחה מיום 30.12.19

המומחה מונה למתן חוות דעת בדבר איזון משאבי הצדדים, זכויות וחובות שנצברו בתקופת החיים המשותפת, לרבות הערכת שווי החברה וניתנו לו סמכויות חקירה למשיכות כספים מהחברה והוצאות שהוצאו ממנה ולא הופקדו בחשבון המשותף.

המומחה הציע איזון משאבים על פי שתי חלופות –

האחת, איזון מלא הזכויות, נזילות ולא נזילות בסכום מהוון – לפיה על התובע לשלם לנתבעת סך 173,094 ₪, נכון למועד חוות הדעת (סעיף 7 בחוות הדעת).

השנייה, איזון זכויות נזילות וחתימה על פסיקתות בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע”ד-2014 לגבי הזכויות שאינן נזילות. יצויין כי המומחה לא פרט בחוות דעתו הסכום לאיזון זכויות נזילות ולא צורפו פסיקתות לחתימה.

המומחה נשאל שאלות הבהרה על ידי התובע, תשובות המומחה לשאלות הבהרה נסרקו לתיק ביום 10.6.20. המומחה נחקר על חוות דעתו במסגרת הליך ההוכחות.

 

  1. הנתבעת – מקבלת חוות הדעת ומבקשת לאזן את משאבי הצדדים בתשלום אחד מהוון בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. לטענה זאת על מנת לאפשר לה לשלם את חובות החברה ולסגור אותה.

התובע – מתנגד לחוות הדעת וסבור שיש לפסול אותה. לטענתו המומחה לא בדק וחקר את כל שהיה עליו לחקור ולבדוק לגבי טענותיו להברחות כספים נטענות מהחברה על ידי הנתבעת ובכך קופחו זכויותיו בחוות הדעת.

התובע טוען כי יש לתקן את חוות הדעת כך שיתווסף לה סך של 523,861 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד הקרע ועד מועד התשלום בפועל בגין איזון משאבי הצדדים:

סך 6,515 ₪ בגין שווי צבירת 11.76 ימי חופשה (554 ₪ ברוטו ליום חופש* 11.76 ימי חופשה);

סך 6,426 ₪ בגין שווי צבירת דמי הבראה של הנתבעת נכון למועד הקרע;

סך 122,769 ₪ בגין סכומים נטענים שהבריחה הנתבעת;

סך 48,000 ₪ בגין חלקה (בשיעור 50%) מההוצאות המנופחות שנרשמו בחברה;

סך 1,100,000 ₪ בגין שווי תיק הלקוחות בחברה;

למחוק מנכסי הנתבעת יתרת חובה בסך 110,200 ₪ של הנתבעת בחברה בגין שימוש מופרז וקיצוני שעשתה בנכסי החברה.

 

  1. איזון חשבונות הבנק

המומחה התייחס בחוות הדעת לששה חשבונות בנק:

(1).     חשבון הבנק המשותף (… בבנק דיסקונט) – נכתב כי במועד הקרע הצדדים החזיקו בחשבון זה. בסמוך למועד הקרע הצדדים העבירו סכום זהה לסילוק יתרת חובה שנצברה בחשבון והחשבון אוזן (סע’ 3.1 בחוות הדעת).

(2).     חשבון בנק אישי ע”ש התובע (… בבנק דיסקונט) – נמצא כי חשבון הבנק נפתח במועד הקרע, 3.1.18, ואינו בר איזון.

(3).     חשבון עוסק ע”ש הנתבעת (… בבנק מזרחי טפחות) – נמצא כי נפתח ביום 28.3.17 (לפני מועד הקרע). מיום פתיחת החשבון ועד יום 31.12.17 (סמוך לפני מועד הקרע) הועבר לשם סך 63,669 ₪ בשתי פעימות: מ…. סך 24,400 ₪ ביום 6.7.17 וסך 39,269 ₪ הועבר ביום 20.4.17 מ… נכון ליום 31.12.17 היתרה לאיזון החשבון עמדה על סך 2,654 ₪.

(4).     חשבון עסקי ע”ש הנתבעת (… בבנק מזרחי טפחות) – נמצא כי החשבון נפתח בחודש 11/2014 ונסגר בחודש פברואר 2017.

(5).     חשבון ע”ש הנתבעת (… בבנק מזרחי טפחות) – נמצא כי החשבון נסגר בחודש פברואר 2015, כ-3 שנים לפני מועד הקרע.

(6).     חשבון החברה (… בבנק מזרחי טפחות) – נמצא כי החשבון נפתח בחודש אוקטובר 2015 ונכון ליום 20.11.19 טרם נסגר וצפוי להתקיים עד השלב הסופי של סגירת החברה.

 

הנתבעת – כאמור לעיל, מקבלת חוות הדעת לרבות ברכיב זה.

התובע – העלה בהקשר זה טענות שעיקרן הברחות כספים נטענות שביצעה הנתבעת באמצעות חשבונות הבנק הפרטיים וע”ש החברה. על פניו הוא אינו חולק על ממצאי חוות הדעת בהקשר של פעילות החשבונות ביחס למועד הקרע. טענת התובע להברחת כספים נטענת על ידי התובעת מחלק מחשבונות הבנק תבחן בהמשך הדברים וכפי שינומק התובע לא הוכיח טענותיו בעניין.

מסקנת המומחה, כי קיימת יתרה לאיזון בסך 2,654 ₪ בחשבון הנתבעת – לא נסתרה.

רכיב זה נלקח בחשבון באיזון המשאבים הכולל שערך המומחה ומסקנתו בעניין מקובלת עלי.

 

  1. איזון הרכבים

נכון למועד הקרע, החזיקו הצדדים בשני רכבים: רכב משותף מסוג מאזדה שנרשם על שם התובע ושימש אותו ורכב מסוג יונדאי שהיה בבעלות של ליסינג ושימש את הנתבעת.

 

אשר לרכב מאזדה – בהחלטה מיום 7.7.19 נקבע פירוק השיתוף ברכב על דרך מכירתו וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים. נקבע כי לצדדים תשמר זכותם לטעון לעניין המועד הקובע לצורך איזון שווי הרכב (מועד המכירה או מועד הקרע).

הרכב נמכר ביום 7.8.19 תמורת 22,000 ₪.

ביום 13.8.19 העביר התובע מחצית מהסכום ישירות לחשבון בנק הנתבעת.

המחלוקת הנה לגבי שאלת המועד הקובע לאיזון הרכב, במועד הקרע או במועד המכירה.

בחוות הדעת (סע’ 5) – נסמך המומחה על מחירוני “לוי יצחק” הרלוונטיים לצורך הצגת שווי הרכב במועד הקרע ובמועד המכירה (בהפחתה משווי 21% ליסינג ותיקוני צבע ופחחות). נמצא שבמועד הקרע עמד שווי הרכב ע”ס 36,315 ₪ ובמועד המכירה עמד שוויו ע”ס 22,095 ₪. הפרש של כ-14,000 ₪ בין שני המועדים.

המומחה העיר, כי ההפרש הזניח בין שווי הרכב במועד המכירה הנקוב בהסכם הטרייד אין (22,000 ₪) לבין שוויו על פי מחירון לוי יצחק (22,095 ₪) מלמד ששווי מכירתו בעסקת טרייד אין היה שווי נאות למועד ביצוע העסקה. ככל שימצא בית המשפט לאזן את הרכב לפי שוויו במועד הקרע יהא על התובע לזכות הנתבעת 7,000 ₪ נוספים (המהווים מחצית משוויו במועד הקרע בקיזוז סך 11,000 ₪ ששולם לנתבעת בחודש 8/19).

 

לטענת הנתבעת – התובע ניצל את העובדה שרכב המאזדה המשותף שימש אותו ונקט שיהוי רב במכירתו עד לאחר החלטת בית משפט לפירוק השיתוף ביום 7.7.19. בנסיבות אלו יש להעריך את שווי הרכב ממועד הקרע (1/18) וללא ממועד המכירה (8/19) באופן המזכה אותה בסך 7,000 ₪ נוספים, כפי שקבע המומחה בחוות הדעת. בסיכומיה הוסיפה, כי סבורה שיש להוסיף לסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מכירת הרכב ולחלופין שייקבע שווי דמי שימוש של התובע ברכב בגין התקופה. יצוין שטענה זו של הנתבעת בסיכומיה היא בבחינת הרחבת חזית החורגת אף מגבולות החלטת בית המשפט כפי נוסחה בחודש 7/19.

התובע – לא התייחס באופן ענייני ומפורש בכתבי טענותיו לסוגית מועד איזון שווי הרכב. בסיכומי התשובה טען שעניין הרכב הועלה לראשונה על ידי הנתבעת בדיון מיום 4.7.19. והוא בשעתו ביקש שמכירת הרכב תעשה על ידה על מנת להימנע מהתמודדות עם טענות אלה.

התובע לא חקר את הנתבעת בעניין (הגם שמצא להקדיש שאלות בחקירתו לרכב היונדאי בפרוט’, עמ’ 32 שורות 26-34) ובכך למעשה לא נסתרה גרסתה בעניין.

התובע גם לא חקר את המומחה על ממצאי חוות דעתו בעניין שווי הרכב במועד הקרע ובכך גם לא נסתרו ממצאי חוות הדעת בעניין.

 

לא נסתר כי יש לאזן את שווי הרכב למועד הקרע, ככל יתר הרכוש. התובע המשיך לעשות שימוש ברכב לאחר מועד הקרע, משכך, התובע ישלם לנתבעת בגין הפרש איזון שווי רכב מאזדה במועד הקרע סך 7,000 ₪.

               

  1. אשר לרכב יונדאי – הרכב היה בבעלות החברה בליסינג, שימש את הנתבעת והתשלום עבורו ירד מהחברה. המומחה מצא בחוות דעתו (סע’ 5.2 שם) שהנתבעת חויבה בשווי ההטבה לצורכי מס. מאחר שהרכב לא בבעלות הנתבעת אזי לא רלוונטי לצרכי איזון משאבים.

הצדדים לא חלקו על ממצאי חוות הדעת בהקשר לרכיב זה ואני מוצאת לקבלם. רכב היונדאי מוחרג מאיזון המשאבים.

 

  1. איזון הזכויות סוציאליות ופנסיוניות

המומחה העמיד זכויות התובע לאיזון ב…. על סך 462,197 ₪ ואת זכויות הנתבעת לאיזון ב…. על סך 238,702 ₪. זאת נכון למועד הקרע, לא כולל פוליסות שנפדו בתקופת החיים המשותפים או לאחר מועד הקרע והופקדו לחשבון המשותף (כמפורט בסעיף 4.3 בחוות הדעת). הצדדים לא השיגו על ממצאי המומחה ומתוך שכך הן מתקבלות.

 

  1. פידיון חופשה ודמי הבראה

המומחה בחן את תלושי השכר לחודש דצמבר 2017 של הצדדים ומצא שנכון ליום 31.12.17, סמוך למועד הקרע, לתובע יתרת זכויות סוציאליות בגין ימי חופשה והבראה בשווי כספי בסך 13,385 ₪. לגבי הנתבעת, מצא המומחה בהתבסס על תלוש השכר לחודש 12/17, מצב החברה ובעלות מניותיה שנראה כי לא קיימת על שמה יתרה לפדיון ימי חופשה, הבראה וכו’.

התובע – משיג על ממצאי חוות הדעת שלא קיימת יתרה לפדיון ימי הבראה וחופשה לנתבעת. לטענתו בתמצית, המומחה לא בחן את זכויותיה לפדיון חופשה ודמי הבראה בניגוד לכתב המינוי שניתן לו. המומחה התבסס בחוות הדעת על תלוש שכר אחד שהמציאה לו הנתבעת לחודש 12/17 שהוכח כמזויף. המומחה העיד שנסמך על נתוני שכר וכרטסת הנהלת חשבונות מסמך שאין בו נתונים בגין צבירת ימי חופשה ודמי הבראה נכון למועד הקרע. כך גם המומחה לא בדק זכאות הנתבעת לימי חופשה בשנים 2015-2016.

התובע לא הגיש למומחה שאלות הבהרה בנושא זה.

לצד זאת, בחקירת המומחה הוצג לו לראשונה תלוש שכר לחודש ינואר 2018 של הנתבעת ממנו עלתה יתרה קודמת לתחילת שנת 2018 של 11.76 ימים. הנתונים בתלוש ינואר 2018 על יתרת ימי חופשה והבראה לא מסתדרים עם תלוש השכר מחודש 12/17 עליו התבסס המומחה בחוות הדעת (ראו חקירת המומחה בפרוט’ עמ’ 47 שורות 20-28; עמ’ 48 שורות 10-14). המומחה העריך את הערך הכספי אשר לא קיבל ביטוי בחוות הדעת בגין פדיון ימי חופשה והבראה של הנתבעת בסך 5,000 ₪ (פרוט’, עמ’ 48 שורות 21-33; עמ’ 59 שורות 1-5).

הנתבעת – לא התייחסה בסיכומיה לפער שהתגלה בחקירת המומחה בין תלוש השכר מחודש 12/17 לבין תלוש השכר מחודש 1/18 בהתייחס לנתוני חופשה והבראה (יתרה 0 בתלוש 12/17 לעומת יתרת 11.76 בתלוש 1/18) ולא הניחה כל הסבר לממצאים שהתגלו לרבות לא לתשובת המומחה בחקירתו בהתייחס לשווי הכספי של הפער בפדיון ימי חופשה והבראה.

נמצא כי הנתבעת הסתירה את העובדות בהקשר זה.

עלו תהיות לגבי התלוש שהציגה בגין חודש 12/17 אשר על פניו לא רשומים בו מלוא הנתונים, הנתבעת לא הניחה גרסה או הסבר מניח את הדעת לפערים.

טענת התובע בעניין לא נסתרה ואף מתחזקת מתוך תשובות המומחה בחקירתו.

משכך אני מוצאת להפחית מסכום האיזון  שעל התובע לשלם לנתבעת בגין רכיב זה ועל התובע לשלם מחצית ההפרש 13,385 ₪ -5,000 ₪ – סה”כ 4,190 ₪ המחצית.

 

  1. חלוקת המיטלטלין

לטענת התובע בכתב התביעה לצדדים מיטלטלין יקרי ערך, ריהוט חדשני ומוצרי חשמל חדשניים אותם רכשו במהלך חייהם המשותפים.

לטענת הנתבעת בכתב הגנתה מדובר בריהוט שגרתי.

השיתוף בדירת המגורים פורק והיא נמכרה בחודש אפריל 2019.

בתצהירי הצדדים ובסיכומיהם זנחו הצדדים טענותיהם בעניין חלוקת המיטלטלין.

בהינתן האמור, מתייתר הצורך לדון בחלוקת המיטלטלין.

 

  1. איזון זכויות הנתבעת בחברה -סוכנות הביטוח

חברת …. התאגדה בתקופת החיים המשותפת בחודש יולי 2015 בהסכם מייסדים שנחתם בין הנתבעת לבין שותפתה גב’ …. החברה החלה לפעול לקראת תום שנת 2015 סמוך לאישור המפקח על הביטוח. עד אישור המפקח, הפעילות בוצעה במסגרת תיק עוסק מורשה של הנתבעת.

החברה בבעלות משותפת של הנתבעת והגב’ … בחלקים שווים וכך גם כל הזכויות הנלוות (זכות לדיבידנד, זכות הצבעה וזכויות אחרות) מתחלקות ביחס שווה 50% לכל אחת.

במהלך שנת 2017, טרם מועד הקרע, התגלעה מחלוקת בין בעלות המניות בחברה בעקבותיה החלו השתיים בהליך פירוד לסיום השותפות העסקית שבסופה עתידה החברה להיסגר.

בהתאם להסכם המייסדים הפסקת הפעילות המשותפת תעשה בחלוקה בעין של כלל נכסי החברה, בכלל זה תיקי הביטוח, החובות וההתחייבויות בחלקים שווים. במועד חוות הדעת, טרם נחתם הסכם פירוד בין בעלות המניות והחברה טרם נסגרה.

התובע זכאי למחצית חלקה של הנתבעת זכויות וחובות נכון למועד הקרע.

המומחה ביסס חוות הדעת לשווי החברה על “גישת הערך הנכסי הנקי” (Net Asset Value).

המומחה הבהיר, ששיטת ההערכה המתאימה בדרך כלל בעסקים כגון זה היא גישת המכפיל (תת גישה ב”גישת ההכנסות”). הגם שכך, במקרה דנן מאחר שבעלות המניות בחרו להיפרד לפי “חלופת החלוקה”, כהגדרתה בחוות הדעת (חלוקת תיקי הביטוח הקיימים בין בעלות המניות), סבר המומחה שבמועד הקרע (3.1.18) מתודולוגיית הערכת שווי המתאימה למכירת צד ג’ לא רלוונטית שכן השווי הוא פונקציה של ההבנה שלא מוכרים את הפעילות אלא מחלקים אותה ולכן יש לבצע הערכת שווי לפי שווי נכסי במועד הקרע.

המומחה קבע בחוות דעתו, כי במועד הקרע החברה היתה בגירעון וחלקה של הנתבעת 50% – 110,200- ₪.

הנתבעת מקבלת זאת.

הנתבע תוקף את חוות הדעת.

 

  1. השגותיו של התובע בקשר לחוות דעת המומחה הנוגעות לקביעת שווי העסק, בתמצית:

–  הנכס העיקרי של החברה במועד הקרע הוא תיק הלקוחות שהנו נכס בלתי מוחשי בעל שווי כספי. שגה המומחה כשהעריך את שווי תיק הלקוחות לפי שיטת החלוקה ובניגוד לשיטה החשבונאית הנהוגה ולהלכה המשפטית המקובלת בענף סוכנויות הביטוח (שיטת מכפיל ההכנסות).

–  חוות הדעת שגויה חשבונאית ומשפטית ביחס להערכת שווי החברה ותיק הלקוחות נכון למועד הקרע. שווי החברה בהתאם לשיטת מכפיל ההכנסות 2,000,000 ₪ לא כולל מע”מ. יש לאזן מחצית שווי תיק הלקוחות במועד הקרע בסך 1,000,000 ₪ בצירוף מע”מ.

–  ממועד הקרע החברה התנהלה במהלך העסקים הרגיל. בחודש 3/20 בוצע דיספוזיציה במניות החברה והוקצו 50% ממניותיה לגב’ … ומינויה כדירקטורית בחברה.

–  המומחה נשען על מצגי הנתבעת על פעילות החברה מבלי שבדק המציאות בפועל לפי כתב המינוי שלו.

–  אין בידי המומחה מידע אודות שווי תיק הלקוחות, הנתבעת חולק בין בעלות המניות ובאיזה יחס והיכן הופקדה תמורת מכירת תיק הלקוחות של בעלות המניות או מי מהן. המומחה לא חקר, בחן או בדק שאלות אלה בקשר עם שווי תיק הלקוחות.

–  המומחה התעלם מהתנהלות הנתבעת בחברה לרבות משיכות כספים במזומן בהיקף רב, העמסת הוצאות משרדיות מנופחות והוצאות פרטיות שאינן מוכרות לצרכי העסק. הוא קבע, כי בחברה נרשמו הוצאות בשווי 96,000 ₪ עבור בעלות המניות. יש לייחס 48,000 ₪ לנתבעת.

–  המומחה לא בדק יתרתה של בעלת המניות במשותף גב’ … בחברה נכון למועד הקרע בסך נטען של 45,171 ₪ ולא היה בידיו פירוט או אסמכתאות בעניין יתרת הזכות שלה.

–  המומחה לא בדק את יתרת החובה הנטענת בסך 110,200 ₪ של הנתבעת בחברה. לא היו לו פירוט או אסמכתאות בעניין. לנוכח קביעתו כי הנתבעת עשתה שימוש מופרז וקיצוני בנכסי החברה אין לחייב התובע במחצית יתרת הנתבעת בחברה.

–  חוות הדעת נטולת יסוד עובדתי בחוסר תום לב קיצוני תוך גרימת עיוות דין. אין ליתן לה משקל ולהורות על פסילתה.

 

  1. לאחר שנדרשתי למסקנות המומחה בחוות הדעת על יסוד המפורט בה, בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ובתשובותיו בחקירתו וכן בטענות הצדדים במסגרת הסיכומים, שוכנעתי, כי בקביעת שווי החברה המומחה לקח בחשבון את כל הפרמטרים הרלוונטיים הנדרשים לאחר שבדק באופן מעמיק את הנתונים שלפניו במסגרת חוות הדעת ושב וחזר על מסקנתו בתשובות לשאלות הבהרה שנשלחו לו מטעם התובע ובהמשך בתשובותיו בחקירתו.

תשובות המומחה שכנעו אותי, ואני מקבלת את חוות דעתו מהנימוקים הבאים.

 

  1. אני דוחה את טענת התובע, כי היה על המומחה להעריך את שווי הנכס בשיטת המכפיל.

חוות הדעת התבססה על הנתון שבמהלך שנת 2017 (לפני מועד הקרע) התגלע קרע בין בעלות המניות, שבעקבותיו הן החלו בהליך פירוד לסיום השותפות העסקית שבסופו צפויה החברה להיסגר. עוד התבסס המומחה על הסכם המייסדים לפיו הפסקת הפעילות המשותפת תעשה בחלוקה בעין של נכסי החברה ובכלל אלה תיקי הביטוח, חובות והתחייבויות בחלקים שווים. טרם נחתם הסכם פירוד בין השתיים והחברה טרם נסגרה.

לטענת התובע המומחה סטה בחוות דעתו מהשיטה המקובלת להערכת שווי תיק הלקוחות ב”שיטת החלוקה” (“גישת המכפיל”) “רק בשל טענת הנתבעת שהייתה היפרדות של בעלות המניות לפני מועד הקרע, מבלי שבדק הדבר”.

טענה זו לא קיבלה ביטוי בשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה מטעם התובע. למעט שאלה מס’ 40 “מתי (מועד) גובש הסכם ההיפרדות בין בעלות המניות” לא העלה התובע טענה על מועד ההיפרדות לאחר מועד הקרע. הטענה הועלתה לראשונה במסגרת חקירת המומחה.

בחקירתו, השיב המומחה שקביעת מועד היפרדות השותפות בחברה לפני מועד הקרע (3.1.18) נסמכה על נתונים שהועברו לידיו והומצאו לו על ידי ב”כ הצדדים, שיחות עם רו”ח החברה, טיוטת הסכם הפרדות לא סופית בהתייחס לחודש אוגוסט 2019 ושיחות עם הצדדים (פרוט’, עמ’ 45, שורות 17-31; עמ’ 46 שורות 5-12; עמ’ 49 שורות 23-29; עמ’ 55 שורות 9-14; עמ’ 50 שורות 21-27) וכך הסביר המומחה:

                  “ש. בהנחה שיש חברה שעובדת ממשרדיה שממשיכה להעסיק כרגיל את עובדיה, שבעלות המניות ממשיכות להשתמש בכרטיס האשראי של החב’, שקים תיק לקוחות בחב’ … שהכל מתנהל כרגיל ואין קרע בין בעלות מניות. בדקת?

                  ת.   את אומרת שאין קרע בין בעלות המניות אבל זכור לי שכשישבתי במשרדך עם מרשך ציינתם את עניין ההיפרדות. חוות הדעת והערכת השווי מציינות באופן מאד ברור שהיה תהליך הפרדות בהתאם למידע שהוצג. והיתה המשכיות מסוימת לפעילות החברה גם לאחר מועד הקרע, כאשר צריך להבין שחברה ודאי סוכנות ביטוח, לא מסיימת פעילותה ביום אחד וזונחת הכל. אלא היא צריכה להמשיך פעילות ופעולות מסוימות על מנת לשמר ולהציף את הערך שניתן להשיב ו/או לקבל מתיק הלקוחות הקיים בחברה באותה נקודת זמן.

                  ובהמשך:

                  ש.  קיבלת נתונים במועד הקרע על היקף הנפרעים?

                  ת.   … הוקמה באמצע 2015 ובערב הקרע אנחנו בסוף 2017, שנתיים וחצי מתחילת הפעילות. באותה נקודת זמן מעבר לעמלת נפרעים יש רכיב חשוב שנקרא תמיכות או  מענקים שהיה עדיין בסל ההתחייבויות של החברה ונתון הנפרעים אינו עומד בפני עצמו אלא צריך להסתכל על התמונה הכוללת של ההכנסות בסופו שליום. נכון לסוף 2017 יש תמונה ברורה של סך ההכנסות וסך ההוצאות וזו משקללת הן את הנפרעים, הן התמיכות וכו’ ולמעשה עליה התבססה הערכת השווי נשוא חוות הדעת”.

לא עלה ביד התובע להציג אינדיקציה שונה מזו שהסתמך עליה המומחה. הנתונים לגבי מועד ההיפרדות הובאו למומחה על ידי הצדדים עצמם.

 

  1. המומחה פרט בתשובות לשאלות ההבהרה ובתשובות בחקירתו את השיקולים והפרמטרים השונים אותם הביא בחשבון להערכת שווי החברה ובפרט בעניין מתודולוגית שיטת ההערכה.

המומחה הדגיש, כי שונה החישוב להערכת שווי החברה בחוות דעת ככל שהיה מדובר במטרה לרכישת העסק על ידי צד ג’ (ראו עמ’ 11-12 בחווה”ד ותשובות מס’ 21-23 לשאלות הבהרה):

–  שיטת המכפילה הנה שיטה מקובלת המשמשת בעיקר כשמבוצעת מכירה לסוכנות גדולה בעלת אופרציה קיימת במסגרתה הוצאות התפעול, שימור ותחזוקת התיק “נבלעות” במסגרת הוצאותיה הקיימות (סע’ 21 לתשובות המומחה). כך, עסקה כזו מחייבת הסכם אי תחרות עם הסוכנות המוכרת והסכם אי תחרות אישי עם הסוכנים שפעלו במסגרתה. שיטה זו לא מתאימה בנסיבות המקרה דנן (עמ’ 11).

–  בעלות המניות בחרו בחלופת החלוקה כך שבמועד הקרע (3.1.18) מתודולוגיית הערכת שווי המתאימה למכירה לצד ג’ אינה רלוונטית.

–  בנסיבות המקרה דנן, השווי הוא פונקציה של ההבנה שלא מוכרים את הפעילות אלא מחלקים אותה ולכן יש לבצע הערכת שווי לפי שווי נכסי במועד הקרע (עמ’ 12).

אני מקבלת את הסברי המומחה ונימוקיו למסקנותיו בחוות הדעת ומעדיפה את מסקנותיו בהתייחס לשיטת ההערכה הנכונה במקרה שלפני מגישת הנתבע.

 

  1. אני דוחה טענת התובע להחריג מאיזון המשאבים את חוב הנתבעת לחברה סך 110,200 ₪.

ככלל, על הטוען להוצאת חובות אישיים מכלל איזון המשאבים הנטל להראות כי מדובר בחוב שאינו בר איזון. לצורך כך יש לבחון את מהות החוב הנטען, אופן היווצרו, הנתבעת מקורו בנכס בר איזון אם לאו, ותוך הפעלת שיקול דעת וצמצום הפגיעה בזכויות קנייניות של מי מהצדדים.

על פי הפסיקה, חוב שיש להחריגו ממסת איזון הנכסים הוא חוב שייקבע לגביו שהנו בעל אופי אישי מובהק כגון חוב לפילגש, הוצאות על רכוש נפרד, חוב הימורים, חוב שנוצר כתוצאה מ”מניפולציה כספית” (ראו למשל ע”א 1967/90 גיברשטיין נ’ גיברשטיין, פ”ד מו(5) 661; ע”א 5598/94 נניקשווילי נ’ נניקשווילי, פ”ד מט(5) 163; ע”א 6557/95 אבנרי נ’ אבנרי, פ”ד נא(3) 541, בשים לב שבאותם מקרים דובר בצדדים עליהם חל משטר רכושי של חזקת השיתוף).

לא כך במקרה שלפני.

על פי חוות הדעת, לנתבעת יתרת חובה לחברה בסך כ-110,200 ₪ (עמ’ 4 שם).

המומחה הבהיר במענה לשאלת הבהרה בעניין, כי החוב נובע בעיקר ממשיכות כספים מרביתן העברות בנקאיות לחשבון המשותף בסכומים העולים על תגמולי השכר. עיקר האסמכתאות עליהן נסמך המומחה בעניין הן תדפיס תנועות בנק שהומצא לו ביום 9.1.20 (סע’ 24 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה; נספח 7.10 לקובץ תשובות המומחה – כרטסת חו”ז לשנים 2016-2017; פרוט’, עמ’ 57 שורות 29-32).

ממצאי חוות הדעת, כפי שהובאו בחוות הדעת כי מרבית הכספים שנמשכו מחשבון החברה הועברו לחשבון המשותף, והובהרו במענה לשאלות הבהרה ובחקירתו הנגדית – לא נסתרו.

טענת התובע – נדחית ואני מוצאת לאזן חוב הנתבעת לחברה בסך 110,200 ₪  באיזון המשאבים הכולל, בדיוק כשם שלו היתה לנתבעת יתרת זכות בחברה היתה מאוזנת בין הצדדים לחיוב.

 

  1. אשר לטענות התובע בעניין הוצאות משרדיות וכלליות מנופחות שהוציאה הנתבעת מהחברה

המומחה מצא שבשנת 2017 עלו הוצאות הנהלה וכלליות בהשוואה לשנת 2016. כך, שהוצאות אלו שעמדו על סך כ-97% מההכנסה השנתית עלו בשנת 2017 לכ-111% מההכנסה השנתית  באופן שהשפיע באופן ישיר על שורת הרווח (ההפסד).

בשנת 2016 היה ההפסד השנתי בשיעור 2% ובשנת 2017 עלה שיעור הפסד החברה ל-10%.

בחוות הדעת נכתב, כי בשנים 2016-2017 היו סעיפים בודדים ברכיב הוצאות הנהלה וכלליות שזינקו בשיעור דו ספרתי, כמו הוצאות פרסום, משרדיות, כיבודים, מתנות ואירועי חברה.

המומחה הבהיר במענה לשאלת הבהרה (סע’ 26), כי ההוצאות ה”חריגות” ברשימת הוצאות בסך כ-10,000 (שיזוף, אסתטיקה וכיו”ב). המדובר בהוצאות שהועמסו על החברה בעת הוצאתן והנתבעת חויבה בגינן במסגרת יתרת חובתה הכוללת כלפי החברה. נכתב שאין בידי המומחה חשבוניות פרטניות. הוצאות אלו למעשה מהוות חלק מיתרת חוב הנתבעת לחברה אשר כאמור לא נמצא להחריגה מאיזון המשאבים כמפורט לעיל (ראו סע’ 26 ו-28 לקובץ תשובות לשאלות הבהרה).

התובע מבקש להיבנות מתשובת המומחה בסע’ 38 בקובץ התשובות על שבשנת 2017 החברה דיווחה למס הכנסה על “הוצאות עודפות” בהיקף ניכר בסך כ-96,000 ₪ כדי ללמוד שסך של כ-48,000 ₪ הנו חוב של הנתבעת כלפי החברה שסווג על ידי המומחה כ”מנופח”.

המומחה לא נשאל בחקירתו על ההוצאות המשרדיות והכלליות הנטענות להיות מנופחות מעבר לסביר. גם הנתבעת לא נשאלה בעניין זה.

לא עלה ביד התובע להוכיח שמדובר בהוצאות של למעלה מ-10,000 ₪ (כ-48,000 ₪) וטענתו בעניין זה – נדחית.

 

  1. אשר לטענת התובע כי לא נבדק חלקה של השותפה גב’ … נכון למועד הקרע –

התובע טוען, כי חוות הדעת שגויה בהיבט זה שהמומחה לא בדק את יתרת הזכות של השותפה בחברה בסך 45,171 ₪ נכון למועד הקרע היות ולא היו בידו אסמכתאות בגין הסכומים אשר מרכיבים את יתרת הזכות הנטענת.

בתשובה לשאלת הבהרה שהגיש התובע בעניין (שאלה מס’ 24) הפנה המומחה לנספח 24 שהנו כרטסת חו”ז של בעלות המניות (שהופקה ביום 23.10.19), שם מופיעה יתרת זכות לשותפה בסך 45,190.74 ₪ ויתרת חובה לנתבעת בסך 65,008.83 ₪. המומחה הודה, כי אין בידיו מידע פרטני בדבר הסכומים המרכיבים את יתרת הזכות של השותפה.

המומחה הבהיר בחקירתו, כי נסמך על נתונים שהועברו לידו והומצאו לו על ידי ב”כ הצדדים ועל שיחות עם רו”ח החברה (פרוט’, עמ’ 45 שורות 17-20).

התובע בחר שלא לזמן לעדות את השותפה … כדי שתשפוך אור על טענותיו והדבר נזקף בהקשר זה לחובתו.

לא מצאתי שהתובע הוכיח טענתו בעניין או כי יש מקום לשנות מחוות דעת המומחה בנסיבות שפורטו. לא מצאתי להתערב במסקנות חוות הדעת והטענה נדחית.

 

 

  1. אשר לטענת התובע כי חוות הדעת נסמכת על מצגים חלקיים שהציגה הנתבעת בלבד ומבלי שנבדקו

המומחה שב והבהיר במענה לשאלות ההבהרה ובחקירתו, כי כל חומרי הגלם אשר נמצאו בידו הומצאו לצדדים במרוכז ביום 9.1.20 וכי נסמך על נתונים שהועברו לו על ידי ב”כ הצדדים, שיחות עם רו”ח החברה ושיחות עם הצדדים ובאי כחם (מענה לשאלה מס’ 7; פרוט’, עמ’ 45 שורות 17-21; עמ’ 46 שורות 1-4). עוד הבהיר המומחה, כי סך ההכנסות הנו הנתון הרלוונטי שקיבל, עליו התבסס המומחה אשר נותן ביטוי לכל הפרמטרים הרלוונטיים (פרוט’, עמ’ 50 שורות 31-34; עמ’ 51 שורות 1-7). לא מצאתי יסוד בטענת התובע לערער אחר מסקנות חוות הדעת והטענה נדחית.

 

  1. אשר לטענת התובע להברחות כספים נטענות על ידי הנתבעת

חקירת המומחה העלתה שלושה סכומים אשר אותרו בתקופה הרלוונטית כהוצאות החברה (תשלום לנתבעת) ולא הועברו לחשבון המשותף:

סך 59,100 ₪ שאותר ברישומי כרטסת חו”ז של הנתבעת בהנהלת החשבונות לפיהם בחודשים 1-4/16 קיבלה הנתבעת כספים בהעברות אינטרנט אשר לא אותרו כתקבולים בחשבון משותף ונמצא שנכנסו לחשבון העסקי של הנתבעת (סע’ 3.1.1(א));

סך 14,000 ₪ – ביום 16.7.17 נזקפו לחובת הנתבעת שני סכומים בסך 14,000 ₪ כל אחד (סך 28,000 ₪) שלפי רישומי החברה משקפים העברות בנקאיות מחשבון החברה לטובת הנתבעת. אותר תקבול אחד בלבד בסך 14,000 ₪ שנכנס לחשבון המשותף. תקבול נוסף בסך 14,000 ₪ לא אותר למרות שלפי רישומי החברה הועבר לטובת הנתבעת. הסכום נזקף לצרכי איזון כנכס בידי הנתבעת (סע’ (ב)3.1.1.ב.1);

סך כ64,000 ₪ – תקבולים ישירים בסך מצטבר מחברות … ו… שנכנסו לחשבון העסקי של הנתבעת. מכיוון שהחשבון העסקי נכלל באיזון מצא המומחה שאין זה משנה אם התקבולים היו נרשמים בחשבון המשותף חלף החשבון העסקי (סע’ 3.1.1.ב.2).

        

טוען התובע כי המומחה לא בחן את זהות החשבונות העלומים לשם הבריחה הנתבעת כספים משותפים. התובע העלה טענות כלפי סך 64,000 ₪ שהתקבל במצטבר מחברות … ו… (סע’ 24א-ג בסיכומים) אלא שסך זה אוזן בחוות בדעת במסגרת הערכת החברה. משכך, לא מצאתי להתערב בממצאי ומסקנות חוות הדעת.

כך גם, סך 14,000 ₪ נכלל באיזון משאבי הצדדים.

לגבי סך 59,100 ₪ שאותר בחשבון בבנק מזרחי ע”ש הנתבעת בהתייחס לשנת 2016. התובע סבור שיש לאזן סכום זה אשר מתייחס להכנסות הנתבעת עבור חודשים 1-4/16 והלין על שהמומחה לא בחן העלמתו.

 

כעולה מחווה”ד סך 59,100 ₪ מורכב מתקבולים שנכנסו לחשבון …. עסקי ע”ש הנתבעת (סע’ 3.1.1(א)). חשבון זה בבנק מזרחי נפתח בחודש 11/14 ונסגר בחודש 2/17, כשנה לפני מועד הקרע. חשבון עסקי עוקב ע”ש הנתבעת נפתח ביום 28.3.17. חשבון זה נכלל באיזון המשאבים.

 

הנתבעת העידה בחקירתה, כי בשנת 2016 התנהלה כעוסק מורשה וכי לימים בהוראת רו”ח שלה העבירה הכספים מהעוסק המורשה לחברה (פרוט’, עמ’ 30 שורות 10-15). גרסת הנתבעת מתחזקת גם מתשובת המומחה לשאלת הבהרה שהגיש התובע בעניין (שאלה מס’ 10) וכך הסביר המומחה:

“כעקרון, כרטיס חו”ז מסוג זה כולל תנועות לשני הכיוונים (חובה וזכות) רבות המשקפות התחשבנות שוטפת מול בעלת המניות, כאשר היתרה היא “מתגלגלת” ופעמים רבות לא ניתן “לצבוע” את התנועות וליחסן ליתרה במועד מסוים (תשלומים המבוצעים במועד מסוים אינם בהכרח מתייחסים לזכות שהתגבשה בסמוך למועד ביצוע התשלום, ויתכן שמתייחס לזכות שהתגבשה זמן רב קודם לכן). לנוחותך, רצ”ב כרטיס החו”ז לשנת 2016 כחלק מנספח 7.10).

 

חשבון העוסק אליו הועבר הסכום (59,100 ₪) נסגר ב2/2017 ואילו החשבון העסקי העוקב (אשר נפתח ב3/2017) נכלל באיזון“.

גרסת הנתבעת לפיה סך 59,100 ₪ שהיה בחשבון עסקי על שמה עבר לחשבון עסקי אחר ששימש את החברה לא נסתרה;

בהינתן שבמועד הקרע החשבון העסקי …. היה סגור (פרוט’, עמ’ 53 שורות 25-29) ובשים לב שחשבון החברה נכלל באיזון משאבי הצדדים בחוות הדעת – טענת התובע להברחת סך 59,100 ₪ על ידי הנתבעת נדחית.

 

  1. במכלול הנתונים שהניח המומחה בחוות הדעת, מסקנתו המנומקת, תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל ותשובותיו בחקירתו – לא מצאתי כל עילה להתערב במסקנות חוות הדעת. התרשמתי כי חוות הדעת מקצועית, התשובות לשאלות ההבהרה נענו באופן ענייני, כמו גם תשובות המומחה המשכנעות בחקירתו הנגדית.

מסקנות המומחה מטעם בית המשפט מבוססות, אינן נטולות יסוד כפי שטוען התובע.

אני מקבלת את הסבריו והבהרותיו של המומחה במסגרת החקירה ובפרט בהינתן שמדובר בהערכת שווי חברה לצורך איזון משאבים בין בני זוג והשימוש באומדנים על סמך הנתונים של החברה. על יסוד כל אלו בחרתי להעדיף את קביעותיו ומסקנותיו של המומחה.

על יסוד האמור, אני מקבלת את חוות דעת המומחה בדבר הערכת שווי החברה למועד הקרע ולחלקו של התובע, מחצית השווי השלילי.

 

 

 

 

  1. חלופת איזון המשאבים

דרך המלך על פי הפסיקה כי איזון זכויות ייעשה במועד הבשלתן בפועל. רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על היוון מיידי של הזכויות (ע”א 809/90 לידאי נ’ לידאי, פ”ד מ”ו(1) 602).

על הנסיבות המיוחדות נמנים בין היתר המקרים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה: כאשר הפער בין זכויות הצדדים אינו גדול וחיוב בן הזוג בעל הזכויות העודפות בתשלום חד פעמי, לא יטיל עליו נטל כלכלי כבד; כאשר תשלום חד פעמי לא יגרום למי מהצדדים הפסד כספי שאינו קיים ככל שהיה נבחר האיזון במסלול הדחוי; כאשר תשלום לפי המסלול המיידי הנו הדרך המעשית היחידה של בן הזוג ליהנות מהזכויות המאוזנות במועד גמילתן (פער משמעותי בגילאי הצדדים); כאשר בן הזוג המבקש לבחור במסלול הדחוי ללא סיבה כלכלית אמיתית וכאמצעי לחץ בלבד לקראת הסכם כולל, אשר במהלכו יכפה על בן הזוג ויתורים כלכליים; כאשר בן הזוג המעדיף את המסלול הדחוי מתקשה להשלים עם הפרידה, ורואה בכך דרך להמשיך ולהיות נוכח בחייו של בן זוגו המבקש להיפרד.

התובע – אשר ביקש את פסילת חוות דעת המומחה, לא התייחס לאיזו מהחלופות לפיהן מבקש לאזן המשאבים ככל שתתקבל חוות הדעת (יוער כי גם לו היה נמצא שעל המומחה לתקן את חוות דעתו, היה נדרש לשתי חלופות).

בדיון מיום 2.1.20 טען ב”כ התובע, כי מעדיף את החלופה השניה (תשלום כספים נזילים וחתימה על פסיקתות לגבי זכויות בעתיד, פרוט’, עמ’ 16 שורות 29-31).

הנתבעת – ביקשה לאזן על פי החלופה הראשונה נכון למועד חוות הדעת (פרוט’, עמ’ 20 שורות 17-21), על מנת לאפשר לה לסלק יתרת חובות החברה וסגירתה.

 

בהעדר הסכמה ומתוך שלפני, לרבות הפער בין שתי החלופות השונות, יכולת התשלום ומשלא שוכנעתי שהמקרה שלפני נופל לגדרי החריגים הקבועים בפסיקה, אני מוצאת לקבוע כי איזון המשאבים ייעשה בהתאם לחלופה השנייה בחוות הדעת – איזון כספים נזילים וחתימה על פסיקתות בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד-2014 אשר יופנו לגופים אשר יבצעו התשלומים באופן ישיר, ללא צורך בהתקשרות כלכלית מתמשכת בין בני הזוג.

כאמור, המומחה לא נקב במסגרת סיכום חוות הדעת בסעיף 7, בסכום לאיזון על פי החלופה השניה ולא צורפו פסיקתות לחתימה על פי חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו.

 

סיכומו של דבר בכל הנוגע לתביעה הרכושית

  1. על התובע לשלם לנתבעת על פי החלופה השניה שווי הכספים הנזילים נכון למועד חוות הדעת, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד התשלום בפועל.

בהינתן כי חוות דעת המומחה (סעיף 7) מתייחסת לסכום מהוון חד פעמי, המומחה נדרש להשלים את חוות הדעת לגבי הסכומים הנזילים כפי החלופה בתרחיש “איזון נוכחי” בסעיף 4.4.2 בהתאמת הסכומים.

המומחה יגיש פסיקתות לחתימה בגין זכויות סוציאליות שאינן נזילות ולא צורפו לחוות הדעת.

הצדדים ימציאו למומחה.

השלמת חווה”ד והפסיקתות לחתימה יוגשו בתוך 20 ימים מקבלת ההחלטה והסכום ישולם על ידי התובע בתוך 30 ימים מקבלת ההשלמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות הדעת ועד התשלום בפועל.

הפסיקתות ייחתמו עם הגשתן.

ב”כ הצדדים ימציאו למומחה.

 

  1. בנוסף נקבע כי על התובע לשלם לנתבעת סך 7,000 ₪ לאיזון שווי רכב המאזדה נכון למועד הקרע (סע’ 14 לעיל). מסכום זה יש לקזז הפחתה מאיזון פדיון ימי חופשה (4,190 ₪, סעיף 17 לעיל). כך שעל התובע לשלם לנתבעת סך 2,810 ₪.

 

תלה”מ 61386-06-18 – מזונות

  1. בהחלטה מיום 4.6.19 נפסקו מזונותיהם הזמניים של הקטינים.

נקבע, כי התובע ישלם לנתבעת סך 2,600 ₪ עבור שני הקטינים (1,300 ₪ לקטין), כולל חלקם במדור ובהוצאות החזקת הבית. מעבר לכך, חויב התובע במלוא צרכי הקטינים כשהם עמו כפי שגם הנתבעת. הצדדים חויבו בהוצאות חינוך הקטינים ורפואתם בחלקים של 60% התובע ו-40% הנתבעת. תוקף החיוב נקבע ממועד הפרדת המגורים 5.7.19.

אשר לחיוב שממועד הגשת הבקשה (18.2.19) ועד מועד הפרדת המגורים בחודש 7/19 נקבע, כי התובע ישלם לאם להשלמת מזונות שני הקטינים סך 5,000 ₪ בשלושה תשלומים.

בהחלטה מיום 17.12.20 ומנימוקיה נדחתה בקשת התובע לביטול מזונות זמניים והשבה.

ביום 1.2.20 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים לאחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווה.

 

טענות הצדדים

  1. טענות הנתבעת (התובעת בהליך)

א.     הצדדים תרמו חלקם לפרנסת המשפחה, כל אחד כפי יכולתו. משך תקופה ארוכה הכנסת התובע הייתה גבוהה פי שתיים מהכנסתה. התובע היווה הבסיס הכלכלי למשפחה.

ב.      המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה.

ג.      בתקופת החיים המשותפים התובע עבד בתחום ניהול פרוייקטים והשתכר למעלה מ-24,000 ₪ ברוטו בחודש בנוסף לתנאים סוציאלים והיווה את עמוד התווך של המשפחה.

ד.      הנתבעת עבדה כשכירה בתחום השקעות והביטוח. בשנת 2015 הקימה ביחד עם שותפה סוכנות ביטוח והשתכרה 10,000 ₪ ברוטו בחודש (כ-7,500 ₪ נטו בחודש). חלק ניכר מזכויותיה הסוציאליות נפדו לרכישת דירת המגורים ולרכישת הרכב ששימש את התובע. אין לה יציבות כלכלית מובטחת. נכון למועד הסיכומים הכנסתה כ-2,771 ₪ בחודש והיא עושה הכל לשפרה לסך כ-7,500 ₪. הנתבעת הצהירה על הכנסה בסך כ-9,874 ₪ ברוטו לחודש בשנים 2019-2020 בהסתמך על דוח רו”ח.

ה.     בתקופה בה הייתה הנתבעת שכירה בחברה הגדילה הכנסתה באמצעות נטילת הלוואה מחברת הביטוח, אותה עליה להשיב. סכומי השתכרותה כשכירה לא משקפים את הכנסתה האמיתית. בתקופה בה פעלה החברה (2016-2017) לא הייתה לה הכנסה נוספת.

ו.      לנתבעת חובות אישיים כלפי החברה בה הייתה שותפה (חו”ז), סכומים גבוהים שלא היו חלק ממשכורתה, אותם הייתה צריכה להשיב.

ז.      הנתבעת היא ההורה הדומיננטי בגידול הקטינים. סכום המזונות הזמניים והשתתפות התובע הנמוכים שנפסקו מקשים על הנתבעת לתפקד כהורה המרכזי המספק לקטינים את מלוא צרכיהם. הכנסתה אינה מספיקה למלא צרכי הקטינים עמה והיא נאלצת להשתמש בכספיה ממכר דירת המגורים למימון ההוצאות השוטפות.

ח.     הנתבעת שוכרת דירת 5 חדרים למגוריה עם הקטינים בסך 6,500 ₪ בחודש שמשמשת אותה גם כמשרד. יש לה הוצאות החזקת מדור בסך כ-1,000 ₪ נטו בחודש.

ט.     הנתבעת נושאת בעיקר הוצאות הקטינים שאינן תלויות שהות, כמו ביגוד, תרבות, בידור וכו’ כמשתקף לטענתה מעיון בתדפיסי כרטיסי אשראי של הצדדים.

י.      יש לחייב את התובע במזונות הקטינים, הוצאות מדור והחזקתו, חינוך ובריאות הקטינים בהתאם ליחס הכנסות הצדדים 60% התובע ו-40% הנתבעת.

 

  1. טענות התובע

א.     התובע הוא ההורה הדומיננטי, דאג להיות בקשר רציף עם מוסדות החינוך, לטפל בקטינים ולמלא כל צרכיהם.

ב.      התובע מעולם לא חסם את חשבון הבנק המשותף. במועד הקרע הורה לבנק דיסקונט כי כל הוצאה מחשבונם המשותף תהא בשתי חתימות, הצדדים חתמו על הו”ק ונשאו במשותף בתשלומים השוטפים.

ג.      לאורך שנות הנישואים הייתה הנתבעת המפרנסת העיקרית והכח הכלכלי של התא המשפחתי. הכנסתה גבוהה ולפחות זהה להכנסת התובע. פוטנציאל השתכרותה גבוהה משלו. בשנת 2010 עבדה הנתבעת בסוכנות ביטוח כסמנכ”לית והשתכרה כ-21,550 ₪ ברוטו בחודש כולל תוספת עמלות, החזקת רכב וסלולר, ביטוח מנהלים ועוד. בסוף שנת 2011 עבדה בחברת … כמנהלת מוצר גמל והשתכרה 18,000 ₪ ברוטו ותוספת עמלות קבועה בסך 4,000 ₪. שכרה היה כ-23,500 ₪ ברוטו בחודש בממוצע. בתקופה שעובר להקמת החברה הייתה הכנסתה גבוהה מהכנסת התובע.

תחילה הוקם העסק המשותף כעוסק מורשה והפך לחברה בע”מ. בתקופה זו השתכרה 10,000 ₪ נטו בחודש. לנתבעת הכנסה נוספת מעבר להכנסתה אשר מימנה מלא צרכיה שהוערכה על ידו בכ- 10,000 ₪ בחודש. הכנסתה נאמדת בכ-30,000 ₪ נטו בחודש.

הכנסתה כעצמאית משולמת לאחר שמשולמות כל הוצאותיה מהעסק לרבות עבור רכב, דלק, נייד, ארוחות, ביגוד, הנעלה וכיו”ב. הכנסתה החודשית גבוהה מהנטען על ידה.

מעת הקמת החברה (בחודש 10/15) יש לנתבעת הכנסה משני מקורות: מהחברה בסך 25,469 ₪ בחודש ומהעוסק המורשה בסך 6,667 ₪ נטו בחודש.

ד.      הנתבעת חיה ברמת חיים גבוהה, מרבית הוצאותיה על החברה; בחודש 5/20 רכשה כלב גזעי מסוג מלטז שעלותו כ-7,000 ₪ + הוצאות ראשוניות בסך 3,000 ₪; בחודש 6/21 שדרגה רכבה לג’יפ שברולט טרוורס 7 מקומות ישיבה 2021 שעלותו 200,000 ₪; בחודש 7/21 שדרגה את דירת המגורים לדירת 5 חדרים בדמי שכירות 6,500 ₪ בחודש. תוספת של כ-2,000 ₪ בחודש;

ה.     בחודש 11/19 התובע פוטר ממקום עבודתו ומחודש 12/19 ועד חודש 8/20 הכנסתו מקצבת אבטלה מביטוח לאומי עמדה על סך 8,245 ₪ ברוטו בחודש, כמחצית השכר שקיבל ממקום עבודתו. הכנסתו אינה מספיקה למימון ההוצאות החודשיות והוא מושך מחשבון הבנק שלו כ-20,000 ₪ בחודש. כך, נשחק חלקו מכספי תמורת מכר הדירה. ביום 1.9.20 החל לעבוד כמיישם SAP בחברת … . פוטנציאל השתכרותו המקסימלי הנו כפי שקבע המומחה בחוות הדעת בסך כ-15,000 ₪ נטו. התובע נוהג על רכב מסוג מאדה 2015 ששוויו 40,000 ₪ לכל היותר.

ו.      חוות הדעת מבוססת על אמירות התובעת ורו”ח שלה, אשר לא גובו באסמכתאות. המומחה לא בדק או בחן את החברה ואת תיק העוסק מורשה של הנתבעת. בחוות הדעת נפל פגם היורד לשורשה והכנסות הנתבעת האמורות בה הן על הצד הנמוך.

ז.      צרכי הקטינים הנטענים מופרזים. קבלות שצורפו בתמיכה לנטען שייכות לאביה או לבני משפחתה והתשלום בהם מופיע מכרטיס האשראי של אביה. התובע מסכים שצרכי הקטינים שאינם תלויי שהות, לרבות הוצאות רפואה וחינוך כגון: שיעורים פרטיים, חוגים, צהרון וכיו”ב יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים, בהסכמה מראש ובכתב.

ח.     ממועד הקרע, הקטינים חולקים זמני שהות שווים עם הצדדים. הצדדים אף התחייבו להסדר זה בהסכם מיום 4.2.18.

ט.     התובע נושא במלוא הוצאות הקטינים תלויות השהות כשהם עמו, לרבות בגדים, הנעלה, מזון וכלכלה והוצאות נדרשות אחרות וב-60% מהוצאות הקטינים שלא תלויות שהות.

י.      בהינתן יחס הכנסות הצדדים לטובת הנתבעת, עליה לשאת במלוא הוצאות הקטינים שהן תלויות שהות. בהוצאות שאינן תלויות שהות על הצדדים לשאת בחלקים שווים.

יא.    יש לחייב את הנתבעת בהוצאות ראויות לטובתו לנוכח התנהלותה בהליך לרבות, הצהרות שקר, זיוף תלוש שכרה לחודש 12/2017 וביזוי החלטות שיפוטיות כך שעד כה לא הונחו בפני בית המשפט אסמכתאות או מסמכים הכרחיים ונחוצים להליך.

יב.    בסיכומיו עתר לדחות את התביעה, לבטל את ההחלטה למזונות זמניים ולהורות על השבת הכספים ששולמו ולקבוע שכל צד יישא בהוצאות הקטינים תלויות השהות וכי הצדדים יחלקו בהוצאות שאינן תלויות שהות ובכל קצבה, מענק, נקודות זכות או הטבת מס לפי היחס 80% הנתבעת ו-20% התובע.

 

דיון והכרעה

  1. הכנסות הצדדים

המומחה התייחס בחוות דעתו להכנסות וכושר השתכרות הצדדים נכון למועד הקרע (עמ’ 14-17 בחוות הדעת).

בכל הנוגע לתובע – נכתב כי הנו בעל תואר ראשון במערכות מידע ובוגר לימודי הנדסאי תוכנה וקורס מיישמי SAP. נכון למועד הקרע (3.1.18), השתכר 21,000 ₪ ברוטו בתוספת רכב. יישום SAP הוא ידע נדרש ולעוסק בו יש ביטחון תעסוקתי טוב למדי.

צויין כי יכולתו להגדיל את הכנסתו הריאלית כשכיר בטווח הארוך מוגבלת.

בכל הנוגע לנתבעת – נכתב כי היא סוכנת ביטוח בעלת רישיון בהתאם להוראות חוק הפיקוח, המורשית לעסוק בתיווך בענף הביטוח הפנסיוני. בשנת 2015 הקימה את החברה עם שותפה. עד אישור החברה פעלו כחצי שנה במסגרת עוסק מורשה ע”ש הנתבעת ואחר מכן (מנובמבר 2015) במסגרת החברה עצמה. לפני מועד הקרע, נסדקה השותפות והשתיים פעלו לסיום פעילותן המשותפת ולסגירת החברה תוך חלוקת נכסי החברה ביניהן בחלקים שווים. מסתמן שהפעילות הקיימת בידי הנתבעת בהיקף היכול להיות מתוחזק באופרציה עצמית על ידה, כך שהפעילות הנותרת לא מהווה עסק אלא הכנסותיה מהוות במהותן הכנסות של עוסק בידי הנתבעת. גישה זו מתיישבת עם התנהלות הנתבעת בשנתיים אחר הקרע (2018-2019) וכפי הידוע ממשיכה ומתכוונת להמשיך ולפעול כך.

למסקנות המומחה, במבט צופה פני עתיד אין פערי השתכרות משמעותיים בין הצדדים, הכנסותיה של הנתבעת במונחי נטו והכנסות עתידיות צפויות 21,000-24,000 ₪ נטו לחודש.

השגות התובע על חוות הדעת נדחו כאמור במסגרת התביעה הרכושית וחוות הדעת לא נסתרה.

 

  1. הנתבעת – בראשית ההליכים העידה, כי הכנסתה כ-7,500 ₪ בחודש (פרוט’, עמ’ 17 שורה 25; עמ’ 21 שורות 3-8). בהמשך, העידה כי לא עבדה מחודש 7/20 ולה הכנסה בסך 3,100 ₪ מחברת … בתוספת מענקי קורונה אשר קיבלה מביטוח לאומי (פרוט’, עמ’ 24 שורות 15-19). לבסוף, טענה הנתבעת כי הכנסתה כ-10,830 ₪ בחודש וצירפה לתצהירה בתמיכה לנטען אישור יועץ מס מיום 7.7.20, לפיו הכנסתה לתקופה 1.5.19-30.4.20 כ-130,000 ₪ (10,800 ₪ בחודש).

לטענתה משנת 2021 מחזירה הנתבעת לחברה כספים שנטלה כעמלות מראש בגינן חויבה בהחזר על ביטולי פוליסות מצד לקוחות שנטשו כך שהכנסותיה בפועל 2,771 ₪ לחודש.

לצד זאת – הנתבעת סומכת על חוות דעת המומחה כי פוטנציאל הכנסתה דומה לזה של התובע, על אף שלטענתה המציאות בפועל חזקה מהציפיות. הנתבעת לא ביקשה לסתור את חוות דעת המומחה ומסקנותיו.

טענות התובע להכנסות הנתבעת בתקופות שונות בסכומי נטו של 20,000 ₪, 30,000 ₪, 40,000 ₪ לא הוכחו.

הנתבעת שכרה תחילה במועד הפירוד דירה למגוריה ב…. בעלות 4,700 ₪ בחודש. לאחר מכן עברה לדירה גדולה יותר בשכירות שעלותה 6,500 ₪, לטענתה על מנת שחדר אחד בדירה ישמש אותה כמשרד. הנתבעת לא צירפה הסכם שכירות עדכני.

 

  1. התובע – עד סוף 2019 עבד בחברת … כשכיר בתחום המחשוב ושכרו היה 15,700 ₪ בחודש נטו (פרוט’, עמ’ 3 שורות 15-17). העיד שבסוף 2019 פוטר ממקום עבודתו והחל מיום 7.12.19 קיבל קצבת אבטלה מביטוח לאומי (פרוט’, עמ’ 19 שורות 2-4). מחודש 9/20 עובד כמיישם SAP ומשתכר על פי גרסתו 14,000 ₪ נטו לחודש. בחקירתו הודה כי משתכר 21,000 ₪ ברוטו בחודש (פרוט’, עמ’ 22 שורה 22; עמ’ 23 שורה 1) 14,000 ₪-15,000 ₪ נטו לחודש.

התובע שוכר דירה למגוריו בסמיכות לבית הנתבעת ב… בדמ”ש 5,500 ₪ בחודש (סע’ 4 לתצהיר התובע מיום 2.6.19 שהוגש לתיק ביום 3.6.19; צורף הסכם שכירות כנספח 1).

 

  1. מכלל החומר שלפני לרבות חוות דעתה מומחה, מסקנתי כי פוטנציאל הכנסותיהם של הצדדים דומה.

הצדדים שוכרים דירות למגוריהם עם הקטינים בשכ”ד דומה, בהתחשב כי בדירת הנתבעת חדר המשמש לה משרד לעסק.

הכנסותיהם הפנויות של הצדדים דומות.

 

  1. צרכי הקטינים

הקטינים כיום כבני 14.5 ו-8.5.

בכתב התביעה הנתבעת העמידה את צרכי כל אחד מהילדים ע”ס 4,600 ₪-4,800 ₪ לחודש, הכוללים: מזון, כלכלה – 1,250 ₪, מוצרי טיפוח והיגיינה – 150 ₪, ביגוד – 350 ₪, ספרים ומשחקים – 250 ₪, מוצרי אלקטרוניקה ומחשוב – 500 ₪, מתנות, ימי הולדת, חופשות, אירועים משפחתיים – 500 ₪, קייטנות – 200 ₪, דמי כיס, תרבות, סרטים – 250 ₪, מנויים – 130 ₪, קופ”ח, ביטוח בריאות פרטי והוצאות רפואיות שוטפות 150 ₪. בנוסף הוצאות עבור הסעות של הקטינים. זאת לא כולל הוצאות מדור והחזקתו, חינוך ורפואה.

בתצהירה העמידה את צרכי הקטינים על סכומים גבוהים יותר.

לא כל ההוצאות הנטענות גובו  באסמכתאות.

הנתבעת כללה בפירוט הצרכים גם צרכים שאינם תלויי שהות, לרבות הוצאות עבור חינוך ורפואה שעבורם עתרה בנפרד (משמע-בכפל).

התובע מצידו טען כי הסכומים הנתבעים מופרזים, אלא שלא הניח כל גרסה מצידו לצרכי הקטינים. לצד זאת, צירף לתצהירו כנספח 4 הוצאות מדגמיות שלו על צרכי הקטינים.

הנתבעת לא נחקרה בעניין צרכי הקטינים.

התובע נחקר הצהיר כי רוכש עבור הקטינים בגדים ונעליים.

מדובר בשני קטינים מעל גיל 6 כיום, אשר חולקים זמני שהות שווים בין ההורים, חולקים זמנם בין שני בתים. אני מעמידה את צרכי הקטינים תלויי השהות, על יסוד שלפני והפסיקה על סך 2,250 ₪ עבור כל קטין.

בהינתן כי נמצא שהכנסות הפנויות של ההורים דומות, הרי שכל הורה ישא במלוא הוצאות הקטינים תלויי השהות כשהם עמו. לרבות מדור והוצאות החזקת בית.

בכל הנוגע להוצאות שאינם תלויי שהות ההורים ישאו בחלקים שווים.

 

סיכומו של דבר בכל הנוגע לתביעת המזונות

  1. צרכים תלויי שהות

כל אחד מהצדדים יישא במלוא צרכי הקטינים כשהם שוהים עמו בין היתר: כלכלה, מזון, ביגוד, תלבושת בי”ס לרבות הוצאות מדור והוצאות החזקת בית.

 

  1. צרכים שאינם תלויי שהות

הצדדים ישאו בהם בחלקים שווים.

ככל שניתן לשלם ישירות לגורם נותן השירות – כל הורה ישלם מחצית ישירות לגורם. ככל שלא או ככל שמי מהצדדים נשא במלוא העלות – הצד השני ישיב לו המחצית בתוך 7 ימים מדרישה בצירוף קבלה.

צרכים שאינם תלויי שהות כוללים:

הוצאות חינוך – לרבות תשלומי חובה לבי”ס, תל”ן, חוגים (עד שני חוגים לילד), שיעורי עזר (בהסכמת ההורים ובהעדר הסכמה על פי המלצת המורה המחנך/מורה מקצועי/יועץ בי”ס), רכישת צרכי לימוד, ועד כיתה, אבחונים וכיו”ב.

קצבת חינוך מהמל”ל המשולמת בתחילת כל שנה עבור כל קטין תשמש עבור רכישת ציוד לימודי והוצאות חינוך וביתרה יחלקו הצדדים כאמור.

הוצאות רפואיות – לרבות עלות ביטוח בריאות ממלכתי של כל קטין וכל הוצאה רפואית שאינה מכוסה על ידי ביטוח בריאות ממלכתי או ביטוח רפואי פרטי של כל אחד מהקטינים, ככל שקיים, לרבות אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ואחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו”ב כנגד קבלות. טיפול רפואיים ינתנו בהסכמת ההורים ובהעדר הסכמה על פי המלצת רופא המשפחה/רופא מקצועי אליו יפנה רופא המשפחה.

הוצאות נוספות – טלפון סלולרי והחזקתו, תספורת, רב קו, מתנות לחברים, מתנות בנות/ברי מצווה.

קצבה או מענק המתקבל בגין הקטינים, יחולק בשווה בין ההורים.


הצדדים יחלקו בהוצאות הילדים כפי שנקבע עד סיום שירות חובה או שירות לאומי של כל ילד.

 

  1. תוקף החיוב – ממועד פסק הדין בעניין חלוקת זמני שהות שווים מיום 2.1.20. עד למועד זה תחול ההחלטה למזונות זמניים. לצד זאת – סכומים ששולמו ונאכלו לא יוחזרו.

 

סוף דבר

  1. בתביעה הרכושית – נפסק כמפורט בסעיפים 31 ו-32 לעיל.

בתביעה למזונות – נפסק כמפורט בסעיפים 41-43 לעיל.

 

  1. אשר להוצאות ההליכים – טענתו העיקרית של התובע בכל הנוגע לפערי הכנסות וקביעת איזון לא שוויוני של הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים לטובתו – לא הוכחה נדחתה.

טענתה העיקרית של הנתבעת בהליך המזונות לפערי הכנסות בינה לתובע, לטובת התובע – לא הוכחה ונדחתה.

משכך בעיקר, אך גם בשים לב למערכת היחסים הנמשכת בין הצדדים, גידול הקטינים ועל מנת שלא להסלים עוד את הסכסוך ביניהם – לא נמצא לפסוק הוצאות ההליכים וכל צד ישא בהוצאותיו.

 

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  י”ב אדר תשפ”ג, 05 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

עורך דין עורכי דין » ביהמ”ש לענייני משפחה פתח תקווה, שופטת עידית בן דב ג’וליאן: פס”ד שעניינו איזון משאבים בין בני זוג לשעבר וחלוקת צרכי ילדיהם הקטינים ביניהם. הילדים מעל גיל 6 ובאחריות הורית משותפת (תלה”מ 21213-04-18)

עורכי דין מומלצים בתחום