צור קשר
עורך דין
אודות
עורך דין מומלץ
עניינה של תובענה זו שתי תביעות הרכוש המפורטות בכותרת פסק-הדין.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
- הצדדים שבפני הם בני-זוג לשעבר, אשר נישאו זה לזה כדמו”י ביום 00/00/1988והתגרשו זה מזו בג”פ ביום00/00/2019.
מנישואי הצדדים נולדו לשניים שלושה ילדים, ילידי 1989; 1993; ו-1995, בגירים כיום ובעת הגשת התביעות.
האישה כיום כבת 59 שנה (ילידת 1963) ואילו האיש כבן 65 שנה (יליד1958).
שניים מילדי הצדדים, ט’ וה’, מוכרים כנכים במוסד לביטוח לאומי, על רקע בעיות מתחום בריאות הנפש.
- ביום 11.09.17 הגיש מר י’ (אשר יקרא להלן: ‘האיש’) כנגד הגב’ י’ (אשר תקרא להלן: ‘האישה’) תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמיטלטלין המתבררת במסגרת תלה”מ 23573-09-17.
להלן: התביעה לפירוק השיתוף’.
במסגרת התביעה לפירוק שיתוף עתר האיש לפרק השותפות בבית המשותף של הצדדים ברחוב… בעיר… (להלן: ‘בית המגורים’) וכן במיטלטלין המצויים בבית המגורים.
בדיון אשר התקיים ביום 05.02.18 בתביעה לפירוק שיתוף, הוריתי על פירוק השיתוף בבית המגורים והוא נמכר זה מכבר לצד ג’.
בהחלטה אשר ניתנה ביום 24.04.22 קבעתי כי בהינתן שבוצע פירוק שיתוף בבית המגורים, הרי שהמחלוקת בתביעה לפירוק שיתוף נותרה בעניין המיטלטלין בלבד.
- האישה הגישה כנגד האיש, ביום 05.03.18, תביעה שכותרתה: ‘רכושית, עתירה לפסק דין הצהרתי, שמירת זכויות, פרוק שיתוף, כספית, איזון משאבים ודמי שימוש ראויים’.
להלן: ‘תביעת הרכוש’.
- הליך נוסף התלויועומד בין הצדדים מתברר במסגרת תמ”ש 24773-03-19, ועניינו תביעה שכותרתה: ‘כספית, נזקית’.
להלן: ‘התביעה הנזיקית’.
התביעה הנזיקית הוגשה ביום 11.03.19 ע”י האישה ושלושת ילדי הצדדיםכנגד האיש.
במסגרת התביעה הנזיקית עותרים האישה וילדי הצדדים לחיוב האיש בתשלום פיצויים בגובה חצי מיליון ₪ בגין הנזקים שגרם להם, לכאורה, בעטיה של התנהגותו האלימה כלפי בני ביתו משך השנים, אשר גרמה, לשיטתם, לבעיות הנפשיות מהן הם סובלים כיום.
במסגרת התביעה הנזיקית הוגשה חוות דעת פסיכיאטר מומחה, דר’ טלי וישנה.
התביעה הנזיקית קבועה ליום 26.06.23 לשמיעת הראיותוחקירת המומחית על חוות דעתה.
- בעת פתיחת ההליכים התגורר האיש בבית המגורים יחד עם שלושת ילדי הצדדים הבוגרים, כאשר האישה עזבה את הבית בשנת 2017 ועברה להתגורר, לשיטתה, בבית הוריה בעיר תל-אביב ולשיטת האיש, עם גבר זר.
- מועד הקרע בנישואי הצדדים נקבע בהסכמת הצדדים ליום 01.01.18.
להלן: ‘מועד הקרע’.
- תצהיר עדות ראשית מטעם האיש הוגש ביום 05.01.20.
האישה לא הגישה תצהיר עדות ראשית.
- הראיות בתיק נשמעו ביום 03.06.21.
הצדדים לא העידו עדים זרים מטעמם, זאת חרף טענת ב”כ האישה בדיון מיום 19.02.19 – עמ’ 6 שורה 23.
לנוחיות העיון וההתמצאות, האיזכורים בגוף פסק-הדין, ביחס לדיון ההוכחות, נלקחו מפרוטוקול הדיון אשר התנהל במסגרת תלה”מ 6199-03-18.
- סיכומי האישה הוגשו ביום 08.07.22.
סיכומי האיש הוגשו ביום 20.10.22.
סיכומי תשובה מטעם האישה הוגשו ביום 31.10.22.
להלן אעבור לבירור השאלות שבמחלוקת בין הצדדים.
תמצית טענות הצדדים
- תמצית טענות האישה
בתביעת הרכוש
א. כבר מראשית הנישואים התנהג האיש כלפיה באלימות מילולית ופיסית ובהמשך, עם הולדת ילדי הצדדים, הופנתה אלימות האיש גם כלפיהם. כל אימת שהאיש שוהה בבית הוא צועק, מגדף ומקלל ולא מניח לבני הבית לחיות חיים שלווים ונורמאליים ולכן נהגו כל יתר בני הבית להסתגר בחדרים מחשש שהאיש יפגע בהם פיסית או מילולית.
בעקבות אלימות האיש הוגשו נגדו תלונות במשטרה; הוא הורשע בפלילים, נעצר; הושת עליו עונש של מאסר על תנאי והוא אף נשלח לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה, שם נקבע בפירוש כי ספגה אלימות מצד האיש וגוננה על הילדים מפניו.
שיאה של אלימות האיש היתה בכליאתו את הבת המשותפת בחדרה למשך שלושה ימים, רק מהטעם שהעזה להדליק מזגן.
ב. היא ניסתה לשמור על התא המשפחתי ונתנה לאיש הזדמנויות רבות לשקם את עצמו וקיבלה אותו בכל פעם מחדש.
ג. בשנת 2000 סיפר לה האיש לראשונה כי הוא סובל מבעיה נפשית וכי קיבל מכות חשמל בראשו בעת בה היה נער.
ד. ילדיהם ט’ וה’, הם ילדים נכים ואינם יכולים לכלכל את עצמם ואילו בנם ד’, הוא סטודנט אשר אובחן בדיסלקציה ומסתייע בה באופן קבוע.
בנוסף, הבת ה’ זקוקה להשגחה וליווי צמודים על רקע חרדות מהן היא סובלת.
ה. בחודש פברואר 2017, לאחר שהאיש החל לצרוח עליה, לאיים כי ישחט אותה ומחשש לחייה, היא ברחה מהבית ועברה להתגורר בבית הוריה בעיר ….
בעקבות אירוע אלימות זה היא הגישה תלונה כנגד האיש, אשר השתכללה להגשת כתב אישום כנגדו.
ו. על רקע בעיותיו הנפשיות האיש מעולם לא התעניין בילדי הצדדים, בילה את זמנו במשחקי פוקר אונליין ובצפייה בפורנו, ולכן כל נטל גידול הילדים נפל על כתפיה. משך השנים היא ביטלה עצמה על מנת לגדל ולטפל בילדים, בעוד האיש כל היום הסתגר בחדרו, עישן וצפה במחשב.
ז. מאז עזיבתה את הבית היא מגיעה מידי פעם לבקר את הילדים ומביאה להם כסף למחיה, שכן האיש, אשר לא רק שלא מעביר להם, ולו אגורה שחוקה, אף דורש מהם להעביר לו את הסך של 500 ₪ מידי חודש עבור מגוריהם בבית המגורים.
ח. האיש מוכר במשרד הביטחון כנכה צה”ל על רקע פגיעה שספג בידו במהלך שירותו בצה”ל, בגינה הוא מקבל קצבת נכות ממשרד הביטחון. כמו כן ועל רקע מחלת סכרת נוירוטית ממנה הוא סובל, פרש האיש מעבודתו בשירות בתי הסוהר לפנסיה מוקדמת.
ט. הכנסות האיש– הן מקצבת פנסיה מוקדמת בגובה 5,061 ₪ בחודש; קצבת נכות מהמל”ל בגובה 2,284 ₪ בחודש וכן קצבת נכות ממשרד הביטחון בגובה של 1,000 ₪ בחודש.
הכנסותיה– מעבודתה כחונכת בבי”ס בגובה של 2,100 ₪ בחודש, שם החלה לעבוד בחודש ספטמבר 2017.
במשך כל השנים השקיעה את כל מאמציה לגידול הילדים ולא השקיעה בקריירה, את הכנסותיה המזדמנות הכניסה תמיד ועד לחודש אוגוסט 2017 לחשבון הבנק המשותף לצדדים.
בנוסף, הוריה סייעו לצדדים מעת לעת כשנקלעו למצוקה כלכלית.
י. האיש השתלט על החשבון המשותף, לא היתה לה גישה אליו, לא היה לה כספומט או כרטיס אשראי.
יא. האיש מכניס את כל הכנסותיו וקצבאותיו לחשבון נפרד ואינו משלם מאום להוצאות הבית.
יב. הוריה העניקו לצדדים הלוואה בגובה של 100,000 ₪ עבור בניית תוספת של שלושה וחצי חדרים לבית המשותף, הלוואה אותה על הצדדים להשיב ולכן היא עותרת למתן פסק-דין הצהרתי, על פיו הכספים לצורך בניית תוספת המגורים לילדי הצדדים הינם הלוואה שנתנו הוריה לצדדים וכי יש להשיבם מתוך כספי המכר בית המגורים וטרם חלוקת הפדיון בין הצדדים.
יג. היא עותרת לחיוב האיש בתשלום דמי שימוש ראויים החל ממועד עזיבתה את הבית, בחודש פברואר 2017, ועד למכירת בית המגורים. את דמי השימוש הראויים, לא כולל יחידת המגורים של הילדים, העמידה האישה בגובה של 4,000 ₪ בחודש ועתרה לקבלת מחצית הסכום.
עוד היא עותרת לחייב את האיש לשאת במלוא הוצאות אחזקת המדור.
יד. היא עותרת לקבל את מחצית שוויו של רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. … אשר נמכר ע”י האיש עובר לפתיחת ההליכים המשפטיים.
טו. ביחס למיטלטלין היא טוענת כי אביה הוא שרכש את כל הריהוט ומוצרי החשמל עבור הצדדים ולמעט מקרר. לפיכך, מגיע לאיש לקבל רק את הציוד שנמצא בחדרו וכן את המקרר שנרכש על ידו.
טז. לאיש זכויות סוציאליות רבות שהינן משותפות לצדדים, קופות גמל בהראל, משרד הביטחון, הפניקס והוא אף סיפר לה כי הוא עתיד לקבל כ-100,000 ₪ בחב’ הלמן אלדובי.
יז. היא עותרת לחלוקת רכוש בחלוקה שאינה שווה, מטעמי צדק ובהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, שכן, לדידה, ההגינות מחייבת החלת סעיף 8(2) לצורך עשיית צדק מהותי בעניינם של הצדדים.
לטענת האישה בענייננו מדובר במערכת יחסים אשר לוותה באלימות קשה לאורך כל שנות נישואי הצדדים. חיי הנישואין לוו באלימות מילולית ופיזית והמדובר בהתנהלות שנמשכה שנים רבות.
עוד מוסיפה האישה וטוענת כי האיש מעולם לא דאג לה ולילדים, חרף נכותם וכי היא זו שהקדישה את כל חייה למען הבית והילדים ולכן לא יכלה להתפתח ו/או לרכוש השכלה.
מאחר והיתה הצד החלש ותמכה בילדים, ועל מנת לאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי, יש לקבוע חלוקה הוגנת שאינה שווה בין הצדדים שתאפשר לה להתחיל בחיים חדשים תוך מתן סיוע, ככל האפשר, לילדיה הזקוקים לה.
יח. עוד היא עותרת להורות על סגירת חשבון הבנק המשותף ולהורות כי כל צד ישא בחובות וההלוואות שצבר בחשבון הבנק המתנהל על שמו.
בתביעה לפירוק שיתוף הוסיפה האישה:
יט. היא מכחישה טענות האיש על מערכת יחסים עם גבר אחר וחוזרת על הטענה כי עזיבתה את הבית הגיעה על רקע אלימות האיש ומהחשש לחייה.
כ. האישה טוענת כי בשל בעיות נפשיות מהן סובל האיש הוא ניסה לשים קץ לחייו מספר פעמים וכי מצבו הרפואי והנפשי הם אלה שהובילו אותו למעשי האלימות הפיזית והמילולית הקשה כלפי בני המשפחה.
- תמצית טענות האיש
בתביעת הרכוש
א. האישה עזבה את הבית לטובת מגורים עם גבר אחר, איתו היא מנהלת קשר רומנטי.
ב. על אף שילדי הצדדים בגירים הם ממשיכים להתגורר בבית הצדדים, לא נותנים לו מנוח, מציקים לו ואף הגישו כנגדו תלונה במשטרה לאחר שכעס כל בתו, תלונה שבעקבותיה הורחק מהבית. כך גם מסרבים הילדים לעזוב את הבית והכל בשיתוף פעולה עם האישה.
ג. הוא שרת שנים רבות בשירות בתי הסוהר, עד צאתו לפנסיה רפואית, על רקע מצבו הרפואי הקשה ואת הפנסיה הרפואית יקבל עד גיל הפרישה, 67 שנה.
הוא אף מוכר כנכה של משרד הביטחון.
הוא חולה סכרת קשה וסובל ממחלות רבות וכן מטופל אצל פסיכיאטר בשל מצבו הנפשי הקשה. בעקבות מחלת הסוכרת עולה החשש כי יכרתו לו את הרגל.
ד. ככל נישואין, נישואי הצדדים ידעו עליות ומורדות, אך על רקע מצבו הבריאותי החליטה האישה להמשיך בחייה עם גבר אחר, עמו עברה להתגורר.
ה. משך השנים נהגה האישה להשליט סדר בבית, תוך שהיא זו שקבעה את הכללים ולא אפשרה לו להביע עמדתו בכל הנוגע לענייני הבית והילדים.
ו. לא אחת הוא חווה אלימות מצד האישה, עת השליכה לעברו חפצים ושברה מוצרי חשמל והוא אף הגיש תביעת גירושין בשנת 2011, לאחריה החליטו הצדדים לעשות ניסיון לשלום בית.
ז. מספר חודשים עובר להגשת התביעות, כשהוא סובל מכאבים עזים, הוא צעק מילים אשר על פניו נשמעות כאיום.
אחד מילדי הצדדים הקליט את השיחה ואף שכנע את האישה להגיש תלונה, בגינה הוגש כנגדו כתב אישום. לאחר הגשת כתב האישום ביקשה האישה לחזור בה מתלונתה, ואף ציינה כי לא היתה בבית במועד האירוע וכי לא הרגישה כלל מאוימת.
ח. הוא מעולם לא הואשם באלימות פיזית כלפי האישה או הבת והרשעתו ניתנה לאחר שהחליט לחזור בו מהכפירה וזאת על מנת למנוע מהבת, שהינה חולת סכיזופרניה, למסור עדות בבית המשפט.
כך גם מעולם לא נשלח למאסר.
ט. ילדי הצדדים אינם מפחדים או מסתגרים בחדרם, נהפוך הוא, הוא זה שאינו יוצא מחדרו עקב התנהגותם הקשה של האישה והילדים כנגדו.
י. לאחר עזיבת האישה את הבית היא החלה להפקיד את הכנסותיה בחשבון בנק נפרד שפתחה על שמה, תוך שהיא מותירה את חשבון הבנק המשותף עם חובות רבים, אותם נאלץ לכסות מהכנסתו בלבדובמקביל לתשלום הוצאות הבית והוצאות שלושת ילדיהם הבגירים של הצדדים שנותרו לגור בבית המשותף.
יא. את כספי הירושה שקיבל, בגובה של 450,000 ₪, השקיע לטובת שיפוץ הבית המשותף, הגם שלא היה חייב לעשות כן, שכן מדובר בכספים שאין לאזן את שווים.
יב. ביחס לטענת האישה על הלוואה שקיבלו מהוריה, הוא טוען כי עסקינן במתנה שהושלמה וכי ככל שלהורי המבקש יש השגות בעניין זה, עליהם לפעול באמצעות תביעה מתאימה.
יג. ביחס לעתירת האישה לחלוקה בלתי שוויוניתבנכסי הצדדים, הוא טוען כי לא הוכחה אלימות כלפי האישה, וכי ההיפך הוא הנכון, הוא זה שספג התעללות קשה מצד הילדים והאישה, שבחרה לנטוש אותו במצב פיזי ובריאותי קשה.
ביחס לחלוקה לא שוויונית בזכויות בבית המשותף, הוא מוסיף כי לא ניתן לאזן זכויות בבית המשותף שכן חוק יחסי ממון לא חל בעניין זה כי אם חוק המקרקעין, הקובע את פירוק השיתוף בנכס.
מוסיף האיש וטוען בעניין זה כי האישה בריאה בגופה ובנפשה, עובדת למחייתה וחיה חיים פעילים ומלאים בעוד הוא הצד החלש, בהיותו אדם חולה במחלות רבות, כולל מחלות נפשיות, אושפז פעמים רבות בבית חולים פסיכיאטרי. לפיכך, טענת האישה לסטייה מהכלל הקבוע בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון אינה רלוונטית.
יד. ביחס לתביעה לדמי שימוש טוען האיש כי היה על האישה להגיש בעניין זה באמצעות תביעה נפרדת ולגופו של עניין, טען כי לא נמנעה כניסת האישה לבית המשותף וכי היא זו שהחליטה על דעת עצמה לעזוב את הבית לטובת מעבר למגורים עם גבר אחר ותוך שהיא מותירה אותו סובל וכואב. מה גם שלאור מגורי שלושת הילדים הבגירים בבית המשותף, הרי שהוא לא עושה בו שימוש בלעדי.
טו. ביחס לרכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר …הוא טוען כי המדובר ברכב שנרכש מכספי ירושה שקיבל וכי הזכויות בו נרשמו על שמו בלבד ולכן אין לאזן שוויו בין הצדדים.
טז. הוא מכחיש טענות האישה ביחס למיטלטלין ומוסיף כי אף אם חלק מהריהוט ניתן במתנה לצדדים, הרי המדובר ברכוש משותף.
יז. הוא טוען כי בעת ביצוע איזון המשאבים אין לאזן את הפנסיה הרפואית, את קצבת הנכות מהמל”ל ואת קצבת הנכות שמקבל ממשרד הביטחון.
יח. מכל המקובץ לעיל, טוען האיש כי יש לדחות את התובענה על הסף ולהורות על איזון זכויות וחובות הצדדים בצורה שווה, כאשר ממסת הנכסים יש להוציא את הזכויות שהוא מקבל בעקבות נכותו, פנסיה רפואית, קצבת נכות ממשרד ביטחון וקצבת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי.
בתביעה לפירוק שיתוף הוסיף האיש:
יט. על אף שהאישה החליטה לעזוב את הבית ואיננה מתגוררת בבית המגורים, היא סרבה למכור את בית המגורים וזאת לאור רצונה ששלושת ילדיהם הבוגרים ימשיכו להתגורר בבית המגורים על חשבונו.
כ. הגם שהאישה עזבה את בית המגורים לטובת מעבר למגורים עם גבר אחר, היא מגיעה מדי פעם לבית המגורים ובביקורים אלה מתנהגת אליו בצורה מחפירה, זאת הגם שהוא אדם חולה המבלה בבתי חולים, לרבות אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי ועל רקע מצבו הנפשי הקשה.
כא. האיש עתר כי יינתן צו לפירוק שיתוף בבית המגורים על דרך מכירתו בשוק החופשי וחלוקת התמורה שתתקבל ממכירתו, לאחר כיסוי ההוצאות הכרוכות במכירה וכיסוי החובות המשותפים של הצדדים, בצורה שווה בין הצדדים.
כך עתר לפירוק השיתוף במיטלטלין המצויים בבית המשותף.
- בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 05.02.18 הוריתי על פירוק השיתוף בבית המגורים למרבה במחיר, בשוק החופשי, כשלכל אחד מהצדדים זכות ראשונים לרכוש את חלקו של הצד האחר בדירה. כמו כן מיניתי בהחלטה הנ”ל את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך ביצוע המכירה. כך גם מיניתי כמומחית מטעם בית המשפט, את השמאית, הגב’ אביגיל ביטון, לצורך הערכת שוויו של בית המגורים.
עוד הוחלט בדיון הנ”ל כי מינוי כונסי הנכסים יעוכב למשך 30 יום נוכח כוונת האישה להגיש בקשת רשות ערעור ועל מנת לאפשר לה למצות את זכויותיה עפ”י כל דין.
ביום 27.03.18 ומשלא הוגשה בר”ע על החלטתי הנ”ל, קבעתי כי מינוי ב”כ הצדדים ככונסי נכסים נכנס לתוקף.
- לתיק הוגשה ביום 18.06.18 חוות דעת שמאית, במסגרתה הוערך שוויו של בית המגורים ע”ס של 1,550,000 ₪.
בחוות דעת מעודכנת, שהוגשה לתיק ביום 07.10.18, הוערך שוויו של בית המגורים במימוש מהיר בהליך של כינוס נכסים בניכוי 15% משווי השוק ע”ס של 1,320,000 ₪.
- האישה התנגדה להליך המכר ואף הגישה מספר רב של בקשות שמטרתן לעכב את הליכי המכר. כפועל יוצא נעשו פניות רבות מטעם כונסות הנכסים ופסיקתאות רבות נחתמולצורך ביצוע והשלמת עסקת המכר.
- ביום 18.11.18 נחתם הסכם מכר למכירת בית המגורים עם קונה צד ג’, הגב’ ל’, תמורת הסך של 1,420,000 ₪ ובהחלטה יום 10.12.18 אישרתי את הסכם המכר.
על החלטה זו הגישה האישה בר”ע לבית המשפט המחוזי וכן בקשה נוספת לעיכוב ביצוע המכר, אשר נדחו שתיהן בפסק-דין מיום 30.01.19.
כאמור לעיל, התגלו קשיים משמעותיים בביצוע המכר ועל רקע קשיים שהערימה האישה ונדרש מתן מספר רב של החלטות בעניין זה.
ביום 18.05.20 הודיעו כונסות הנכסים כי הושלמה עסקת מכר דירת המגורים וכי מלוא התמורה ששולמה בגינה חולקה בין הצדדים.
- בישיבת קדם משפט אשר התקיימה בתובענה ביום 12.09.18, נחלקו הצדדים בשאלת זכאות האישה לקבל את חלקה בפנסיה המשתלמת לאיש והאם המדובר בפנסיה רפואית, כטענת האיש או שמא הפנסיה המורכבת גם מרכיבים פנסיונים ולא רפואיים, כטענת האישה.
ב”כ האיש טענה כי האיש יצא לפנסיה בגיל 60 ולכן עד גיל 67 לא ניתן לאזן את הזכויות שכן מדובר בפנסיה רפואית של האיש – עמ’ 2 שורות 4-5 וכי האישה תהיה זכאית לקבל את חלקה מהפנסיה המשתלמת לאיש רק בהגיעו לגיל פנסיה – עמ’ 2 שורה 18.
מנגד, טענה ב”כ האישה כי כל הזכויות שהאיש צבר עד למועד בו חלה שייכות גם לאישה ולכן היא צריכה לקבל אותן וכי השאלה שבמחלוקת היא אך ביחס לזכויות שנצברו מהמועד שהאיש חלה ועד גיל פנסיה – עמ’ 2 שורות 9-11.
- בהחלטה שניתנה בדיון הנ”ל קבעתי כי נראה שהמחלוקת העיקרית לעת עתה הינה האם הפנסיה אותה מקבל האיש היא פנסיה רפואית אם לאו.
בכל הנוגע ליתר הקצבאות שמקבל האיש, קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 2,284 ₪ וסך של 1,000 ₪ שמקבל האיש כקצבת נכות ממשרד הביטחון, קבעתי כי אין מחלוקת שמדובר בקצבאות שלאישה אין זכויות בהן.
עוד בדיון הנ”ל ניתן צו גילוי מסמכים הדדי ופסיקתה מתאימה נחתמה ביום 04.10.18 .
כמו כן הוריתי לצדדים להגיש רשימת פלוגתאות ומוסכמות משותפת לעניין החובות.
- בישיבת קדם משפט נוספת, אשר התקיימה בתובענה ביום 19.02.19, הוריתי על מינוי אקטואר, מר אבי יחזקאל, לצורך הערכת שווי זכויות וחובות הצדדים נכון למועד הקרע.
חוות דעת של האקטואר הוגשה לתיק ביום 04.06.21.
הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ולא ביקשו לזמנו לחקירה על חוות הדעת שהגיש, ולכן זו לא נסתרה.
דיון והכרעה
- הצדדים שבפני נישאו זל”ז בשנת 1988 ולפיכך, הם כפופים לעקרונות המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל”ג-1973 (להלן: ‘חוק יחסי ממון’).
חוק יחסי ממון קובע משטר של איזון משאבים בין בני-זוג, כך שבמועד פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כל נכסי בני הזוג, למעט החריגים המנויים בחוק ובהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
לכלל החלוקה השוויונית ברכוש נקבע בסעיף 8 לחוק סייג המקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת לחרוג מאותה חלוקה שיווניות ובהתקיים ‘נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת’.
- כאמור, האישה עותרת לביצוע איזון לא שוויוני ברכוש הצדדים ובתאם לחריג הקבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר לבית המשפט לסטות מכלל האיזון השווה הקבוע סעיף 5 לחוק יחסי ממון.
את נימוקיה מבססת האישה על טענותיה לאלימות הקשה שחוותה, לכאורה, מצד האיש משך שנות הנישואין; על רקע פערים כלכליים שנוצרו בין הצדדים ובהינתן כי הקדישה את כל חייה לבית ולילדים, מה שמנע ממנה להתפתח או לרכוש השכלה וכן בגין הברחות כספים שביצע לשיטתה האיש.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון, קובע כדלקמן:
‘ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
. . .
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג’.
- להלן אדרש לבחינת טענות האישה ואכריע האם יש בהן כדי להצדיק סטייה מהעיקרון המנחה הקבוע בחוק יחסי ממון לביצוע חלוקה שוויונית ברכוש שנצבר בין בני זוג משך שנות הנישואין.
שימוש בחריג הקבוע בסעיף 8(2) לחלוק יחסי ממון
- בסעיף 8 לחוקק יחסי ממון קבע המחוקק חריגים לכלל החלוקה השוויונית הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממוןהמקנים לבית המשפט סמכות בשיקול-דעת להפעלתם וזאת בהתקיים ‘נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת’. עם זאת, המחוקק ‘שתק’ ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בבואו ליישם את סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
ראו, פרופ’ אריאל רוזן צבי ‘יחסי ממון בין בני זוג’, הוצאת מיקרושור בעמ’ 352.
- ההלכה הפסוקה בסוגיה זו קבעה כי סעיף 8 מאפשר גמישות רבה, הנותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך הבאה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים. עם זאת, רק בנסיבות קיצוניות יסטה בית המשפט מכלל האיזון של מחצה על מחצה, כאשר מטרתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון היא, להקנות לבית המשפט שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות (ראו, ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, פ”ד מט(3) 529, 614).
- חוק יחסי ממון אינו מגדיר את אותן הנסיבות המיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל האיזון השווה הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון ובפסיקה נקבע כי על מנת להצדיק סטייה מכלל זה, יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים – ראו, בג”ץ 4178/04 פלונית נ’ בית הין הרבני הגדול לערעורים ואח’, פ”ד סב(1) 235, 255.
עם זאת, שיקול דעת כאמור יופעל במשורה ורק בקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים– ראו, בג”ץ 4178/04 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
- בבע”מ 638/04 ח.ר. נ’ ר.ר. (פורסם במאגרים האלקטרוניים), נקבע כדלקמן:
‘מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין החוקתית של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו . . . עם זאת, במקרים המתאימים, כאשר מוכחת אלימות פיזית ונפשית, ובמיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת, ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר באישה מוכה, והצדק מחייב כי במסגרת החלוקה של כלל הנכסים, החלק שינתן לה – יהיה גבוה יותר, בין אם מדובר בחלק יחסי גדול יותר ובין אם מדובר בחלוקת נכסים אחר’.
בבע”מ 614/07 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים האקלקטרוניים) נקבע כי: ‘סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים. כלל זה מבוסס על ערכי היסוד, ביניהם, ערך השוויון, האוטונומיה של הפרט וזכויותיו הקנייניות. השימוש בחריג שבסעיף 8 עלול לפגוע בזכויות אלה ויש על כן להיזהר פן השימוש שיעשה בו יחתור תחת תכלית חוק יחסי ממון וערכי הצדק אותם הוא נועד להגשים . . . אני סבורה כי המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים, בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד. לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק”.
כך גם נקבע כי גם פער מהותי לטובת צד אחד במועד היציאה לגמלה, אינו מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מכלל החלוקה השווה – ראו, בבע”מ 485/09 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
- בבע”מ 7272/10 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) (להלן: ‘פרשת פלונית’) נבחנה השאלה האם במסגרת אותו שיקול דעת המוענק לבית המשפט, בבואו להפעיל את החריגים המנויים בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, הוא יכול להביא בחשבון גם ‘נסיבות מיוחדות’ שעניינן אלימות חמורה עד כדי ניסיון לרצח, שנקט בן הזוג נגד בן הזוג האחר. היינו, האם האלימות החמורה שהופעלה כאמור, מצדיקה שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 8 לחוק יחסי ממון המאפשר לסטות מכלל איזון המשאבים השוויוני?
פרשת פלונית דנה במערכת משפחתית שהסתיימה לאחר שהבעל ניסה לרצוח את אישתו. הבעל שם הורשע בניסיון לרצח ונגזר עליו עונש מאסר ממושך ועמדה לדיון שאלת אופן חלוקת הנכסים המשפחתיים ביניהם. האם ניסיון הרצח צריך להשפיע על חלוקת הרכוש בין בני הזוג או שמא דין הרצח והעונש לחוד ודין חלוקת הרכוש המשותף לחוד.
בפרשת פלונית נקבע כי: ‘חוק יחסי ממון נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג באופן שהעמיד במרכזו את המאמץ הכלכלי המשותף שלהם במסגרת היחידה המשפחתית. ההסדר שבחוק ביקש, בעיקרו של דבר, לנטרל שיקולים הנוגעים לאשם במערכת היחסים הזוגית, בהתחשב בתכליתו של החוק. בהתאם לכך, פסק בית משפט זה כי בגידה במערכת היחסים הזוגית אינה מהווה “סיבה מיוחדת” המצדיקה חריגה מאיזון המשאבים השוויוני (בג”ץ 8928/26 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים . . . “.
קרי, חוק יחסי ממון מבקש לשלול התחשבות בשיקולים של אשם במערכת היחסים הזוגית, שכן הסדרי הרכוש אינם אמורים לבטא גישה עונשית.
בפרשת פלונית קבעה כב’ השופטת ברק-ארז כי מבלי לסטות מן הרציונל העומד בבסיסו של חוק יחסי ממון ובמקרים קיצוניים של אלימות המגיעה כדי ניסיון לרצח, ניתן להביא עובדה זו בחשבון איזון המשאבים, או חלקם וגם אז באופן מתוחם, זהיר ומוגבל.
- עם זאת, גם במקרים אלה, הדגישה כב’ השופטת ברק-ארז כי: ‘אולם חשוב להדגיש, כי ככל שעמדה זו תתקבל, היא תהיה שמורה למקרים קיצוניים יחסית, שבהם יהיה ראוי לומר כי בן הזוג התוקף איין למעשה את אנושיותו של זולתו . . . בנוסף על כך אופיו החריג של שיקול הדעת המופעל על-ידי בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מחייב שהשימוש בו ייעשה רק באותם מקרים מבוררים, שבהם אין ספק כי אמנם בן הזוג נקט באלימות בדרגה קיצונית. הדעת נותנת שלשם כך צריך יהיה להתבסס, ברגיל, על פסק דין פלילי חלוט, מבלי שההליך המשפטי של איזן משאבים יהפוך זירה לבירורן של טענות עובדתיות מורכבות אודות אלימות שננקטה לכאורה’.
- סוגיה נוספת שהועלתה בפרשת פלונית היתה האם האפשרות להגיש תביעות נזיקין בגין עוולות שגרמו בני הזוג זה לזו, ולא כל שכן בגין אלימות חמורה, מייתרת את הצורך להביא בחשבון אירועים של אלימות קיצונית במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט בהפעלת החריג לכלל הקבוע ביחס לאופן איזון המשאבים. כב’ השופט ברק-ארז ציינה ביחס לכך כי: ‘אפשרות זו, שהשימוש בה החל חולש אל תוך דיני המשפחה המסורתיים, כפי שצוין לעיל, מהווה סעד אפשרי נוסף במצבים מסוג זה, כך שלכאורה הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת סעיף 8 הופכת לחיונית פחות . . . אכן, יש הסוברים כי הליך נזיקי הוא המסגרת המתאימה לדיון במכלול הטענות שיש לבני הזוג באשר לנזקים שנגרמו להם”.
עוד הוסיפה כב’ השופטת ארז-ברק, כי: ‘החלופה הנזיקית היא בעלת אופי של “חרב” ואינה מגבילה עצמה להגנה על זכויות; היא מאפשרת במקרה הרגיל לתבוע מבן הזוג האלים פיצויים גם על חשבון הזכויות הרכושיות “שלו”. השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, בהתאם לעקרונות שהתוויתי, יחסוך דרך זו של “יוזמה” רק בכל הנוגע לסעד מגננתי, המכוון להדיפת הדרישה לאיזון משאבים . . . לשיטתי, יש לתת את הדעת לאפשרות של הפעלת סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון גם במצבים חריגים של נקיטת אלימות קשה במערכת היחסים בין בני הזוג, כטענת “מגן” כנגד תביעה להשתתפות שווה בנכסים של הקורבן, בעיקר נכסים בעלי אופי אישי” (ההדגשות אינן במקור-ה.ש. – ע.ג.).
קרי, לשיטתה של כב’ השופטת ברק-ארז, מקום בו טענת האיזון הלא שוויוני מועלה כטענת חרב ולא כטענת מגן, הדרך הנכונה לתבוע זאת היא במסגרת תביעה נזיקית ולא במסגרת החלתו של החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון.
- כב’ השופט ניל הנדל בפרשת פלונית, הגם שהצטרף לתוצאת פסק-הדין של כב’ השופטת ברק-ארז, הסתייג מדבריה בכל הנוגע להפעלת שיקולים הקושרים את סוגיית האשם המוסריבמסגרת הליכים רכושיים ואת פסק-דינו ביסס על הזיקה שבין הפעלת האלימות לבין מצבו הכלכלי של בן הזוג המותקף, קרי, ההשפעה של מעשי האלימות על מצבו הכלכלי של בן הזוג נפגע האלימות.
לשיטתו, אלמנט האשמה אינו מקובל עוד כשיקול רלוונטי המסור לבית המשפט לצורך הסדרי האיזון בין בני הזוג וכי קביעה זו תואמת את המגמה הגלובאלית לכיוון נטישת רעיון האשמה כעילה בדיני גירושין.
כב’ השופט הנדל פסק כי בהינתן וסעיף 8 כללי וסתום ואינו מגלה בדבר הפירוש הראוי לתיבות ‘נסיבות מיוחדות’ ואף אינו מסייע במענה על השאלה ביחס למקרים בהם מופעלת אלימות חמורה, הרי שהתשובה להחלת החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון צריכה להישען על תכליתו של חוק יחסי ממון, על העקרונות העומדים בבסיסו ועל פרשנותו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, היינו, ליצור איזון בין בני הזוג המתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי הממון בין בני הזוג.
להשקפתו, אלימות חמורה עשויה לשאת בחובה השלכות כלכליות קשות עם בן הזוג הנפגע, עד כי תהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה סטייה מהכלל השוויוני הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
כב’ השופט הנדל ציין בפרשת פלונית כי: ‘. . . על מנת שלא נתיר לשיקולי האשם לחזור דרך “הדלת האחורית”, עלינו לתחום את השימוש בשיקול הדעת בסעף 8 למקרי אלימות חריפה עד שהיא בעלת השלכות כלכליות על האוטונומיה של בן הזוג הנפגע. זהו הרף הבסיסי בו בן הזוג המבקש מבית המשפט להשתמש בסמכויות המיוחדות המוקנות בסעיף 8 צריך לעמוד. כאשר מעשי האלימות אינם חמורים דיים כדי לפגוע באוטונומיה כלכלית של אחד מבני הזוג, איננו מגיעים כדי “נסיבות מיוחדות” שמצדיקות סטייה מכלל האיזון השוויוני . . . אולם בעיני, ההתנהגות הפלילית אינה מהווה את ההצדקה לשימוש בסעיף 8 בהיעדר המרכיב הנוסף של פגיעה באוטונומיה כיצור כלכלי”.
- כב’ השופט מלצר הציג אף הוא עמדה שונה בפרשת פלונית, הגם שהגיע לתוצאה דומה לזו שהגיעו חבריו, והציע לבצע אבחנה בין התנהלויות המגיעות לכדי ‘נסיבות מיוחדות’ המצדיקות סטיה מכלל האיזון, כדוגמת מעשים פליליים לבין התנהלויות שאינןבאות בגדר סעיף 8 לחוק יחסי ממון, כדוגמת אשם בפקיעת הנישואין הנשללות מן ההיבט המוסרי בלבד (כגון, בגידה של בן הזוג).
לשיטתו, נכון לקבוע שנקיטה באלימות חמורה אותה הפעיל בן הזוג האחד לגבי משנהו, ובהקשר אליה הועמד בן הזוג הפוגע לדין ואף הורשע באלימות חמורה, יש בה כדי לשמש עילה להפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון ומהטעם שבן הזוג עבר על איסור פלילי בשונה מהתנהלות לא-מוסרית.
מן הכלל אל הפרט
- בעניינו, האישה טוענת להחלתו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון המסמיך את בית המשפט ‘לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה’.
ראינו כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי בית המשפט לסטות מהעיקרון החלוקה השווה הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון ולקבוע כי איזון שווים של הנכסים בני האיזון לא ייעשה באופן שווה, אלא לפי יחס אחר שיקבע וכאמור בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
עם זאת, יש לזכור כי הוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון הוא הכלל ויש לחתור ליישומו של סעיף זה וכי לא בנקל וכעניין שבשגרה ייעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
ראו:
בג”צ 2533/11 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
בע”מ 4699/08 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
- אציין כבר עתה כי בנסיבות העניין לא נטען כי איזון שווה של רכוש הצדדים יותיר את האישה בלא יכולת כלכלית לתמוך בעצמה לאחר הגירושין. כך גם לא הוכח בפני כי האישה חסרת יכולת השתכרות עתידית ולאור הכנסות הצדדים, כפי שהשתקף בפני במסגרת ניהול ההליכים, לא ברור עד כמה, לאחר שתבוצע חלוקת הזכויות הסוציאליות בפועל בין הצדדים, הפערים ביכולת הכנסתם של בני הזוג בעתיד אמנם ניכרים והאם יש בהם כדי להצדיק סטייה מכלל החלוקה השווה.
לא זו בלבד, שלא הוכח בפניי כי בנסיבות העניין מדובר בפערים המצדיקים את שינוי נוסחת האיזון, אלא שנוכח מצבו הרפואי המורכב של האיש והוצאותיו הרפואיות המרובות, מצאתי כיביצוע חלוקה לא שווה ברכוש הצדדים, המוטה לטובת האישה, עלולה לגרום עוול לאיש ואנמק.
ממידע רפואי מיום 25.01.21, אשר צורף לבקשת האיש מיום 08.02.21, עולה כי האיש סובל ממחלת לב אסכמית ומצוי במעקב קרדיולוג. עוד עולה מהאישור הנ”ל כי האיש עבר צינתור עם הכנסת סטנט; כי האיש סובל ממחלת כל דם פריפרית וכי ביום 02.09.20 עבר קטיעת של אצבע בכף הרגל והיה בשיקום במשך שלושה חודשים.
כך גם עולה מהאישור הנ”ל כי האיש זקוק לליווי הדוק של מרפאת כאב ובהקדם.
האיש הוסיף בבקשה הנ”ל כי על רקע מצבו הרפואי הקשה הוא נזקק לתרופות בעלות של 1,000 ₪ בחודש.
בסיכומיו טען האיש כי מצבו הרפואי הולך ומתדרדר וכי הוא עבר כריתה של רגל לאחר שבעבר עבר כריתה של חלק מכף הרגל; מאושפז תקופה ארוכה וכי נכון למועד הגשת סיכומיו הוא מצוי בחיפושים אחר מקום סיעודי.
עוד מוסיף האיש בסיכומיו כי בהגיעו לגיל פרישה יהיה עליו להעביר לאישה חלק מהפנסיה וכי בפועל מצבו הכלכלי יהיה כה קשה שבקושי יוכל לשכור לעצמו יחידה קטנה או סיוע רפואי.
בניגוד אליו, הרי שהאישה בריאה בגופה, עובדת כיום לפרנסתה ומקבלת גם הבטחת הכנסה (ראו סעיף 12 לסיכומי האישה) ולא מצאתי כל מניעה כי תמשיך לעבוד למחייתה.
מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בנסיבות בהן האישה תהא זכאית לקבל את חלקה היחסי בתשלומי הפנסיה של האיש (בעוד ע”ש האישה נצברו זכויות זניחות) ובצד הכנסותיה החודשיות מעבודה.
כך גם נתתי דעתי לכספים שקיבל כ”א מהצדדים מהתמורה שהתקבלה ממכירת הבית המשותף.
כמו כן, בהינתן כי במסגרת ההליך שבפני לא הוכחו אירועי אלימות חריגים והואיל ולא התבררה די הצורך טענת המבקשת, על פיה לא פיתחה קריירה לטובת הטיפול בבית ובילדים, לא מצאתי כי התקיימו נסיבות המצדיקות חריגה מכלל החלוקה השווה. כך גם לא הוכחו טענות האישה על הברחת כספים ע”י האיש.
להלן אנמק מסקנותיי.
- חלוקה לא שווה בגין אלימות האיש
בבוחני את נסיבות המקרה שבפני לאורו של פסק-הדין בפרשת פלונית, ומבלי להקל ראש בטענות האישה לאלימות שהופעלה כלפיה מצד האיש, ככל שהופעלה, ובהתחשב בכך שטענות האישה בתביעה הנזיקית טרם הוכרעו, הגעתי לכלל מסקנה כי אפילו ואכן תתקבלנה טענות האלימות שיוחסו לתובע כלפיה, טענות המוכחשות ע”י האיש, הרי שאלימות נטענת לכאורה זו אינה עולה כדי אלימות קיצונית, חריפה וחריגה המגיעה כדי שלילת חייה של הנתבעת והמצדיקה ביצוע חלוקה לא שוויונית ברכושם של הצדדים וסטייה מעקרון השוויון.
כאמור לעיל, על השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון לעשות באופן שקול וזהיר, אשר ימנע סטייה שרירותית ולא מוצדקת מעקרון היסוד של חוק יחסי ממון, לביצוע חלוקה שוויונית ברכוש המשותף ונסיבות המקרה שבפני אינן מצדיקות סטייה מעיקרון זה.
ויובהר, קביעה זו יפה אך ביחס להליכים שבפני ואין בה כדי לגלות דעת בית המשפט ביחס לתביעה הנזיקית התלויה ועומדת בין הצדדים, במסגרתה יכול ויוכח אחרת. כך גם יובהר כי בית המשפט לא יתייחס בפסק-דין זה לחומר הראיות שהוצג במסגרת התביעה הנזיקית, שטרם הוכרעה, והקביעות בפסק-הדין יוכרעו אך בהתבסס על החומר הראייתי שהונח בפני במסגרת שני ההליכים שבכותרת פסק-הדין.
- כאמור, האישה עותרת לחלוקת רכוש שאינה שווה בכדי לעשות צדק מהותי בעניינם של הצדדים, בין היתר, לאור האלימות הקשה שספגה מהאיש לאורך שנות הנישואין.
בסיכומיה הוסיפה האישה כי היא והילדים ספגו אלימות קשה וממושכת מצד הנתבע, בגינה נגרמו לה ולילדים נזקים פיזיים ונפשיים קשים ביותר ובלתי הפיכים.
עוד הוסיפה האישה בסיכומיה וטענה היא וילדי הצדדים סבלו מהתעללות, איומים ואלימות אכזרית מתמשכת מצד האיש, כפי שהוכח, לשיטתה, בפני בית המשפט במסגרת הדיונים שהתקיימו בעניינם של הצדדים וכן במסמכים שצורפו לכתבי הטענות וכן בעדויות הילדים בבית המשפט, מהם עולה תמונה קשה ביותר של אלימות מילולית, נפשית, פיזית ומינית של האיש לאורך השנים.
בסעיף 11 לסיכומיה פרטה האישה אירועי אלימות נוספים להם, לכאורה, נחשפו היא והקטינים (יריקות על הקרי, חתך בפנים של האישה ועל הזרוע של הבת, נטען כי האיש נהג להטיל את מימיו בכיור וברצפה, עשה ניסיונות פריצה לחדרה של הבת המשותפת ונגח בראשה של האישה).
יובהר כי תיאורים אלה הועלו לראשונה בסיכומים ונראה כי נלקחו מתביעת הנזיקית, שעודנה מתבררת ולכן משלא הוכחו בפניי ומשהועלו לראשונה בסיכומים, לא יינתן להם כל משקל במסגרת פסק-הדין דנן.
אירוע האלימות הראשון מיום 18.07.15
א. לכתב התביעה צרפה האישה כתב אישום אשר הוגש כנגד האיש בגין אירוע אלימות מיום 18.07.15, בגין אלימות, לכאורה, שנקט האיש כנגד בתם של הצדדים בכך שאמר לאישה בנוכחות הבת: ‘תשתיקי אותה לפני שאני רוצח אותה’ וכן בגין אירוע שהתרחש כשבועיים עובר למועד הנ”ל, במהלכו תקף את הבת בכך שדחף אותה והפיל אותה ונגח בה.
כתב האישום הוגש במסגרת ת”פ 17651-07-15.
במסגרת דיון שהתנהל בת”פ 17651-07-15, ביום 22.01.17, התיר בית המשפט לאיש לחזור בו מכפירתו ולאור הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים.
ב. במסגרת הטיעונים לעונש טען ב”כ המאשימה כי האיש נעדר עבר פלילי, כי מאז האירוע חלפה שנה וחצי ומאז לא נפתחו תיקים נוספים כנגד האיש וכי המדובר בסיפור משפחתי מורכב ועצוב מאוד, אותו לא פרט מחמת צנעת הפרט, תוך שהפנה לדוחות פסיכיאטריים שהתקבלו מטעם ההגנה.
עוד הוסיף ב”כ המאשימה וטען כי בתם של הצדדים סכיזופרנית במצב קשה מאוד ואחד השיקולים לסיים את ההליך הוא כדי למנוע העדתה כפי שהתבקש ע”י המשפחה.
בנוסף טען ב”כ המאשימה כי משיחה עם בנם הבכור של הצדדים, תיאר הבן בפניו את המצב בבית כמצב תקין וחיזק את המצב הבריאותי של האב– עמ’ 7 שורות 6-7 לפרוטוקול הדיון הנ”ל וכי הסדרי הטיעון הוא גם על דעתה של האישה.
בהחלטה שניתנה בתום הדיון הנ”ל, נקבע, בין היתר, כי בהתחשב בהודאת הנאשם, בעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, בשים לב לתיקונים המשמעותיים בכתב האישום ולחלוף הזמן, קבעה כב’ השופטת נגה שמואלי-מאייר כי מצאה לנכון לכבד את ההסדר, שהינו סביר בנסיבות העניין ומאזן נכונה בין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי של הנאשם. בנסיבות אלו, גזרה על הנאשם מאסר על תנאי וכן חייבה אותו לחתום על התחייבות כספית על סך של 1,500 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות ו/או אימים לתקופה של שנתיים ממועד מתן ההחלטה.
אירוע אלימות שני מיום 27.07.17
ג. לתביעה הרכושית צרפה האישה, כנספח ה,אישור בדבר הגשת תלונה מיום 27.07.17 וכן אישור ממרכז רב תחומי לטיפול באלימות מיום 21.09.15, ממנו עולה כי ביום 19.07.15 פנה האיש למרכז הרב תחומי לצורך טיפול באלימות וכי מאז 31.08.15 ועד למועד עריכת המכתב האיש נמצא בטיפול.
ד. לכתב ההגנה בתביעה הרכושית צרף האיש, כנספח ג’, דו”ח הודעת הבן ד’ בפני חוקר משטרה, אשר נערך ביום 28.07.17, במסגרתו תיאר הבן ד’ את מצבו הרפואי הקשה של האיש, המסב לו כאבים נוראיים וייתכן כי אף יוביל לכריתת אצבעות רגליו של האישוכי האיש אף ניסה לשלוח יד בנפשו.
הבן ד’ העיד בפני החוקר כי בעוד האיש גונח מכאבים, הוא איים כי ידקור וישחט את האישה וכי בעודו ממשיך לצרוח מכאבים אמר לבן ד’: ‘אתה יודע שאני לא התכוונתי ואני לא אעשה כלום אני גם ככה כל היום בחדר לא מסוגל לזוז מהמיטה כאילו אמר את מה שאמר מעצבים ובלי שהתכוון לכך’ –עמ’ 1 שורות 12-14 לדו”ח חוקר המשטרה.
עוד הוסיף הבן ד’ בדו”ח חוקק המשטרה וציין כי: ‘בד”כ כשממש כואב לו אז הוא מתחיל לצרוח ולקלל. למשל כשהוא צורח ואני שואל מה להביא לו מה לעזור לו הוא צורח תביא לי רעל אני רוצה למות כבר . . . לפני כחצי שנה הוא ניסה להתאבד’ – עמ’ 1 שורות 14-15 לדו”ח.
עוד הודיע הבן ד’ בדו”ח החוקר כי: ‘כמה שעות לאחר מכן הייתי במטבח עשיתי כלים ואבא בא אלי אמר לי שהוא מצטער שהוא דיבר ככה. אתה יודע כשאני אומר את הדברים האלה זה לא אני זה מכאבים. הוא התנצל כמה פעמים. אמרתי שאני יודע שזה ככה והוא הלך לחדר. אני רוצה לציין שאמא באה כמה פעמים לבית פעם אחרונה זה היה לפני שבועיים בערך ולפני זה היתה פה לפני חודש, היא באה והם מדברים לא היה כלום לא היה צעקות ולא אלימות’– עמ’ 1 שורות 15-16 ועמ’ 2 שורות 19-21.
ביחס לסיבה בגינה הגישה האישה תלונה במשטרה, השיב הבן ד’ לחוקר המשטרה: ‘אמא יודעת שאבא לא מתכוון לזה ואמר את מה שאמר כתוצאה מכאבים. אתם יכולים לשאול את אמא’. לשאלת החוקר מדוע, אם כן, בכל זאת מצאה האישה לנכון להגיש תלונה במשטרה, השיב הבן כי אנשים נלחצו ושכנעו אותה לעשות זאת – עמ’ 2 שורות 26-27.
לשאלת החוקר האם היו עוד איומים שהאיש השמיע כלפי האישה, השיב הבן ד’: ‘לא. בד”כ זה קללות וצרחות שהוא סובל מכאבים’ – עמ’ 2 שורה 35.
ה. לכתב ההגנה בתביעה הרכושית צרף האיש, כנספח ד’, דו”ח חוקר משטרה מיום 27.07.17 במסגרתו נרשמה הודעתה של האישה ביחס לאירוע האלימות השני. האישה צינה בחקירתה כי תלונתה נולדה עקב שיחה שקיבלה מהבן ט’, שאמר לה כי הקליט את האיש מאיים עליה ברצח וכי בהקלטה מאיים האיש ‘אני לא אדקור אותה אני אשחט אותה אם היא תבוא הביתה’– עמ’ 1 שורה 6-9.
כשנשאלה האישה ע”י חוקר המשטרה האם האיש מטופל פסיכיאטרית, השיבה: ‘טוענים שהוא לא פסיכיאטרי אבל זה טעות הוא חייב טיפול’והוסיפה כי האיש משתמש ב‘קנביס במסגרת טיפול רפואי’–עמ’ 2 שורה 21 ושורה 23.
כשנשאלה האישה האם היא מעוניינת במקלט, השיבה:
‘לא. לא מפחדת ממנו, לא מאמינה שיעשה משהו, הוא רק אומר אבל הילדים לחצו עליי להגיש תלונה’ – ע’ 2 שורה 31.
ולשאלה האם יש לה משהו להוסיף, השיבה: שיכניסו אותו למקום מוגן לכל החיים שלו’ – עמ’ 2 שורה 37.
ו. בדו”ח חוקר משטרה מיום 30.07.17, אשר צורף כנספח ו’ לכתב ההגנה בתביעה הרכושית, הודיעה האישה כי היא רוצה לבטל את התלונה שהגישה מאחר שהיא: ‘יודעת שהוא לא מתכוון להזיק לי הוא מדבר באופן כזה כשהוא עצבני ובאותו רגע סבל מכאבים עזים ממש. חברים שלי השפיעו עלי באותו רגע להגיש תלונה ואני נכנעתי להם למרות שהרגשתי שלא צריך להתלונן על זה. היום הוא מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית וזה המקום שהוא צריך לשהות בו ולא בבית סוהר’ –עמ’ 1 שורות 1-5.
האישה ביקשה לסגור את התיק מאחר שהיא ‘לא חשה מאוימת’– עמ’ 1 שורה 6.
ז. בכתב ההגנה שהגישה האישה בתביעה לפירוק שיתוף טענה האישה כי התלונה שהוגשה בגין אירוע האלימות השני נסגרה לאחר שהאיש אשפז עצמו במחלקה פסיכיאטרית (סעיף 7ז’ לכתב ההגנה).
ח. בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 19.02.19 טענה ב”כ האישה כי טענתה לחלוקת רכוש לא שוויונית מועלית על רקע האלימות הקשה מאוד אותה עברה האישה – עמ’ 56 שורות 19-20.
מנגד, טען ב”כ האיש כי בדיון שהתקיים בגין אירוע האלימות השני הסתבר שבנם של הצדדים פברק את תמלול השיחה וכי האיש שוחרר במקום, לאחר שהעבירה הומרה עם הערה חמורה למשטרה.
ט. בהודעה מיום 07.12.21 טענה האישה כי לא עלה בידה להגיש מסמכים נוספים מהפרקליטות מאחר שלטענת הפרקליטות החומר מצוי בארכיון ולכן אין בכוחה להשיגם. האישה טענה כי בידי ב”כ האיש פרוטוקולים של דיונים שהתנהלו בביתמשפט השלום באשקלון ובקרית גת נכון לשנים 2011-2019 ועל כך יש להורות לב”כ האישה להמציא לב”כ האיש עותר מכל הפרוטוקולים הנ”ל על מנת שיעלה בידה הגיש סיכומיה בתיק.
בהודעה מיום 14.12.21 ציינה ב”כ האיש כי כל החומר המצוי בידה צורף זה מכבר לתיק וכי אין בידיה חומר נוסף. עוד הוסיפה וטענה ב”כ האיש כי כל החומר בתיקים הסגורים של האיש נגרס וכי החומר המצוי בידיה צורף כאמור לתיק.
בהינתן כי הנטל להוכיח את קיומם של אירועי האלימות רובץ על שכם האישה, אינני מקבלת את טענת האישה על פיה יש לחייב את האיש בהצגת ראיות נוספות על אלה שהוגשו והוצגו בפני.
אירוע האלימות השלישי מחודש פברואר 2018
י. בדיון אשר התקיים ביום 05.02.18 טען ב”כ האיש כי שבועיים עובר לדיון האיש נעצר בגין תלונה אשר הוגשה נגדו.
בדיון הנ”ל טען ב”כ האיש כי האישה והילדים הם שמתעללים באיש – עמ’ 2 שורה 24.
מנגד כפרה האישה בטענות ב”כ האיש וטענה כי כל שנאמר הינו שקר מוחלט, כי האיש מתעלל שנים ואף קיבל צווי הרחקה וכי ניתן נגדו צו על תנאי בגין התעללות – עמ’ 3 שורות 7-8.
ב”כ האישה טענה בדיון הנ”ל כי ביום 22.01.17 האיש הורשע וכי עסקינן באלימות מתמשכת.
בסיכומיה טענה האישה כי בגין אירוע אלימות זה האיש הורשע, נגזר דינו והוא הורחק לצמיתות מהבית.
הואיל ולא צורפה ע”י מי מהצדדים כל ראיה בגין אירוע האלימות השלישי הרי שאירוע האלימות השלישי לא הוכח בפני, ולו בראשית ראיה, ולפיכך, אינני נותנת לו כל משקל.
יא. לסיכומם של דברים, האישה היא זו שעומדת על החלת החריג הקיים בחוק יחסי ממון בעטיה של אלימות האיש כלפיה ולפיכך, נטל ההוכחה בעניין זה רובץ לפתחה ולא לפתחו של האיש. לפיכך, ומשלא עמדה האישה בנטל ההוכחה כי הופעלו כלפיה אירועי אלימות, לא כל שכן אירועי אלימות חמורים וקיצוניים, דין טענתה לחלוקה בלתי שוויונית מכוח אלימות האיש כלפיה, נדחית.
בעניין זה, יפים דבריו של כב’ השופט עמית בבג”ץ 2533/11 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים, וכלשונו: ‘סעיף 8 אינו בא להכניס בדלת האחורית את יסוד האשם בגירושין אל תוך היחסים הרכושיים בין הצדדים. הדבר נוגד את מגמת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי גם בתיקון מס’4 לחוק, אשר ניתק את התלות בין הגירושים הדתיים לחלוקת הרכוש האזרחית. לטעמי, מטרת סעיף 8(2) היא לאפשר לבית המשפט להקטין פערים כלכליים בין בני זוג תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג, לרבות גיל, מצב בריאותי, ו”נכסי עתיד” או “נכסי קריירה” (קרי, נכסים הקשורים להון האנושי של בני הזוג, כגון תארים אקדמאיים, רישיון, ניסיון מקצועי, כושר השתכרות, מוניטין וכיו”ב). דהיינו, החלוקה הלא שוויונית של הנכסים מכוח סעיף 8(2) לחוק נועדה אפוא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג “החלש”. זאת, כחלק מארגז הכלים שעומד לרשותו של בית המשפט לשם צמצום הפער בכושר ההשתכרות בין בני הזוג’.
יב. מכל המקובץ לעיל, משלא הוכחה בפני אלימות קיצונית וחריגה ובהינתן ובהתאם לקביעת כב’ השופטת ברק-ארז בפרשת פלונית, את טענת השימוש בהפעלת החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון יש להעלות כטענת מגן ולא כטענת חרב וכי דרך המלך להעלאת טענות חרב היא באמצעות תביעה עצמאית, הרי שטענות האלימות שהועלו ע”י האישה מקומן להתברר במסגרת התביעה הנזיקית ולא במסגרת החלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון וככל שטענות האישה בתביעת הנזיקין תתבררנה כנכונות, היא תפרע את נזקיה במסגרת התביעה הנזיקית.
לפיכך, טענת האישה לחלוקה לא שוויונית בגין מעשי אלימות, נדחית.
- חלוקה לא שיווניות משיקולי צדק
א. כאמור, האישה גם טוענת כי היא זכאית לחלוקה לא שוויונית בהינתן כי הקדישה את כל חייה למען הטיפול בבית ובילדים הנכים ולכן לא יכלה להתפתח ו/או לרכוש השכלה ולא פיתחה קריירה משל עצמה.
האישה טוענת כי מאחר שהיא הצד החלש ותומכת בילדים ועל מנת לאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי יש לקבוע חלוקה שאינה שווה בין הצדדים, אשר תאפשר לה להתחיל בחיים חדשים ולסייע ככל האפשר לילדיה הזקוקים לה.
לעומתה, לשיטת האישה, פיתח האיש קריירה ונהנה מהכנסה חודשית גבוהה בתוספת מענקים שנתיים בעוד היא סובלת מנכות, חסרת הכשרה מקצועית ומתקיימת בדוחק ומשתכרת שכר זעום בתוספת הבטחת הכנסה שאינם מאפשרים קיום מינימאלי בכבוד.
יודגש כי האישה לא צרפה כל אסמכתה המעידה על היותה נכה.
ב. בסיכומיה מוסיפה האישה כי קיימים פערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים, המגיעים לכדי ‘הטעמים המיוחדים’ המצדיקים החלת החריג הקבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון וכי האיש הוא הצד ‘החזק’, חי ברווחה כלכלית ובעל הכנסה חודשית גבוהה המאפשרת לו לחיות ברווחה, ואילו היא, הצד ‘החלש’ נמצאת במצוקה כלכלית קשה ביותר ומתקיימת בדוחק.
ג. בסיכומיו לא מכחיש האיש כי הוא היה המפרנס העיקרי בבית וכי האישה עבדה תקופות קצרות במהלך הנישואין ובקושי צברה זכויות.
ד. בדיון אשר התקיים ביום 03.06.21 העידה האישה כי עבדה עד לחודש יוני 2017 – עמ’ 13 שורה 6 ואין מחלוקת כי גם במהלך ניהול ההליכים עבדה האישה.
ה. בפסיקה נקבע כי סעיף 8 מעניק סמכות בשיקול דעת ליצור חלוקת רכוש הוגנת (להבדיל משוויונית) בין בני זוג המתחשבת בשיקולים שונים של צדק ומדיניות, במקרים מיוחדים בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק ברור, מתוך מטרה למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג ‘החלש’ בחיים שלאחר הפירוד – ראו, פסק-דינו של כב’ השופט הנדל בבע”מ 7272/10 פלונית נ’ פלוני וכן בג”ץ 2533/11 פלונית נ’ בית הדן הרבני הגדול (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
ו. עם זאת, לא הוכח בפני ואף לא נטען כי נמנעה מהאישה התפתחות אישית ומקצועית. האישה לא טענה ולא הוכיחה כי ביקשה במהלך הנישואין ללמוד מקצוע ולהתפתח מקצועיתאו שהחלה בבניית קריירה או רכישת מקצוע וחדלה עקב מחויבות משפחתיות או מניעה בה נתקלה מצד מהאיש.
לא זו אף זו, הצדדים כאמור העידו בפניי כי האישה עבדה במהלך שנות הנישואין, הגם שלתקופות קצרות.
כך גם לא מצאתי כי עבודת האיש בשירות בתי הסוהר עולה כדי פיתוח קריירה והתפתחות מקצועית, כמו גם לא מצאתי כי האיש נהנה מהכנסה חודשית גבוהה.
בנסיבות אלה, משלא הוכח בפני כי האישה ביקשה לפתח קריירה ומשלא ניתן לקבוע כי האיש מנע מהתובעת התפתחות מקצועית, לא שוכנעתי כי העובדה שהאישה לא פיתחה קריירה ולא התפתחה מקצועית נגרמה בעטיו של האיש דווקא.
כך גם נראה כי העובדה שהורי האישה סייעו רבות לצדדים מהבחינה הכלכלית והן לאישה בנפרד, לא האיצו באישה להתפתח מקצועית או להתקבע במקום עבודה לאורך השנים.
אשר על כן, גם טענת האישה לחלוקה בלתי שוויונית משיקולי צדק נדחית.
- חלוקה לא שיווניות בגין הברחות כספים מצד האיש
א. כאמור, האישה גם טענה כי היא זכאית לחלוקה לא שוויונית בשל הברחות כספים בהיקף גדול מצד האיש משך השנים.
ב. בסיכומיה טוענת האישה כי בשל הברחות האיש יש להקדים את מועד האיזון ליום 01.01.17.
טענה זו של האישה נדחית על הסף ולעניין זה יפה ההחלטה שניתנה בדיון מיום 03.06.21, שם נדחתה בקשה האישה להקדים את מועד הקרע לשנת 2017.
ג. האיש הכחיש הברחות כספים והוסיף בסיכומיו כי האישה, אשר לא הגישה תצהיר ולא הוכיחה דבר לעניין טענותיה, טענה בצורה סתמית כי נעשו הברחות וכי האיש עשה שימוש בחשבון הבנק לצרכים שלו.
האיש חוזר וטוען כי מאז עזיבתה את הבית הוא זה שהמשיך לשלם את ההלוואות המשותפות ואת כל הוצאות המחייה שלו ושל שלושת ילדי הצדדים ובנות זוגם ומוסיף בסיכומיו כי אין במשיכות במזומן של סכומים קטנים בגובה של 1,000 ₪ עד 2,000 ₪ בחודש, שנועדו לצורך הוצאות המחייה של המשפחה, כדי להיחשב כהלוואה או הימורים.
ד. גם בעדותה לא סיפקה האישה הסבר שיניח את הדעת ויבסס טענותיה להברחות כספים ע”י האיש – ראו, בין היתר, חקירתה בעמ’ 13 שורות 16-21.
ה. לתגובה מיום 01.04.20 שהגישה האישה בתלה”מ 6199-03-18, היא טענה להברחות לכאורה של כספים שבוצעו מחשבון הבנק של האיש לתקופה מיום 01.01.19-14.06.19, קרי, לאחר מועד הקרע ולכן אינם רלוונטיים לענייננו.
כך גם ביחס לאסמכתאות אותם צרפה האישה לתגובתה מיום 31.01.21.
ו. מכל המקובץ לעיל, בהינתן כי טענות אלה של האישה לא הוכחו על ידה ולו באופן דחוק ובהינתן כי גרסת האיש, אשר נותר לכלכל לבדו את שלושת ילדיהם הבגיריםשל הצדדים ובנות הזוג של שני הבנים מהכנסתו הממוצעת מתיישבת יותר מזו שהציגה האישה, עתירת האישה לחלוקה לא שוויה בגין הברחות כספים שביצע האיש, נדחית אף היא.
חובות בחשבון הבנק המשותף
- א. הצדדים ניהלו משך שנות הנישואין חשבון בבנק יהב שמספרו … (להלן: ‘חשבון הבנק המשותף’).
ב. בתביעה לפירוק שיתוף טען האיש כי מחשבון הבנק המשותף זה נטלו הצדדים הלוואות משותפות שיתרתן נכון ליום 01.06.17 עמדה ע”ס 99,440 ₪.
האיש ציין כי יתרת העו”ש בחשבון המשותף עמדה ע”ס של 27,161 ₪ נכון ליום 09.06.17 – עיון בדפי חשבון בנק שצורפו לתביעה מעלה כי המדובר ביתרת חובה ולא ביתרת זכות (ה.ש.-ע.ג.).
בכתב ההגנה שהגישה כנגד התביעה לפירוק שיתוף טענה האישה כי היא איננה מודעת להלוואות שנטל האיש מחשבון הבנק המשותף, היא לא חתמה על אף אחת מהן ואין לה ידיעה על שום מה ניטלו. ביחס לטענת האיש כי חלק מההלוואות ניטלו לצורך שיפוץ הבית, טענה האישה כי לצורך שיפוץ הבית השתמשו הצדדים בכספי הירושה שקיבל האיש ולא נטלו הלוואה לצורך כך.
ג. בחוות דעת האקטואר נלקחה בחשבון יתרת החובה שהיתה בחשבון הבנק המשותף של הצדדים נכון למועד הקרע, בגובה של 30,891 ₪ וכן היתרה השלילית שהיתה בחשבון הבנק של האיש, בגובה של 105,198 ₪.
ד. אין ספק כי האישה שותפה לא רק לנכסים שנרכשו במהלך שנות הנישואין, אלא גם לחובות שנצברו, אם כי לא לחובות שהוצאו על רכוש פרטי וחיצוני או לכאלה שהצטברו נוכח בזבוז אישי שעשה האיש.
ה. לכתב ההגנה שהגיש האיש נגד תביעת הרכוש הוא צרף, כנספח ט’, דוח מקוצר לשנת 2017 ביחס לחשבון הבנק המתנהל על שמו בבנק יהב שמספרו … (להלן: ‘חשבון הבנק של האיש’) ממנו עולה כי נכון ליום 31.12.17 היו בחשבון הבנק של האיש התחייבויות בגובה 126,259 ₪ ויתרה חיובית בעו”ש בגובה 21,061 ₪.
כך גם צורף לכתב ההגנה הנ”ל דוח מקוצר לשנת 2017 ביחס לחשבון הבנק המשותף, המעיד על 0 ₪ התחייבויות וסך של יתרה חיובי בגובה של 2.19 ₪ חשבון העו”ש.
ו. בתצהיר עדות ראשית שהגיש האיש בתביעת הרכוש טען האיש כי בחשבון הבנק המשותף נותרה יתרת חוב נכון ליום 31.12.18 בגובה של 13,357 ₪ וכן הלוואות בגובה של 124,062 ₪ וכי הוא זה שנאלץ לשאת לבדו בהחזרי תשלום החובות.
לתצהיר עדות ראשית צרף האיש, כנספח א’, שערוך ריכוז יתרות מחשבון הבנק של האיש, ממנו עולה כי ביום 31.12.18 חשבון העו”ש של האיש היה ביתרה שלילית של 13,357 ₪; עם הלוואות בגובה של 114,348 ₪ והתחייבויות בכרטיס אשראי בגובה של 9,714 ₪.
ז. בתשובת האיש, אשר הוגשה ביום 19.04.20, טען כי ביום 01.01.18 העביר את כל ההלוואות שהיו קיימות בחשבון הבנק המשותף אל חשבון הבנק של האיש ולצורך הסדרת חובות באמצעות חשבון הבנק שלו. האיש טוען כי עד למועד הנ”ל הוא זה שמחזיר ההלוואות לבדו, על אף שמדובר בהלוואות משותפות.
לטענת האיש החל מיום 01.01.18 ועד למועד הגשת התשובה הנ”ל הוא ביצע 28 תשלומים ובסך כולל של 61,600 ₪, כך שעל האישה להשיב לו את הסך של 30,800 ₪.
לתשובתו כאמור צרף האיש דפי חשבון הבנק המשותף מיום 28.06.17, מהם עולה יתרה שלילית בעו”ש בגובה של 29,998 ₪ נכון ליום 26.06.17 וכן על קיומן של שלוש הלוואות בהחזרים חודשיים של 224 ₪; 740 ₪ וסך של 861 ₪ בחודש.
ח. בדיון אשר התקיים ביום 03.06.22 טענה באת כוח האיש כי ההלוואות ניטלו בשנת 2015 וקודם למועד הקרע – עמ’ 10 שורה 26.
ט. בדיון אשר התקיים ביום 03.06.21 העידה האישה כי את הכנסותיה הפקידה עד לחודש יוני 2017 לחשבון המשותף, ממנו לא יכלה למשוך כספים ועל רקע יתרת החובה שהיתה קיימת בחשבון הבנק ואשר נוצרה ע”י האיש – עמ’ 13 שורות 6-7.
עוד העידה האישה בדיון 03.06.21 כי על ההלוואה שניטלה מחשבון הבנק המשותף ביום 27.07.17 היא לא חתמה – עמ’ 13 שורה ולא ידעה אודותיה – עמ’ 13 שורות 22-23.
י. בדיון 03.06.21 הציגה ב”כ האיש את תדפיס חשבון הבנק המשותף בפני האישה וביקשה ממנה לציין מה חריג בו. האישה השיבה: ‘החריג זה שב-2017 בפברואר עזבתי את הבית, אני רואה שימוש בכרטיסי אשראי, בכל 1 לחודש זה סכום קבוע שיורד’ – עמ’ 13 שורות 16-17.
יא. האישה אישרה בעדותה כי לאחר עזיבתה המשיכו ילדי הצדדים ובנות הזוג שלהם להתגורר בבית המשותף– עמ’ 13 שורה 30.
יב. בעדותה סתרה האישה את הגרסה שמסרה בכתב התביעה הרכושית, על פיה לא יכלה למשוך כספים מהחשבון המשותף, עת אישרה משיכה של סך 6,000 ₪ מהחשבון המשותף, שמקורם לשיטתה, בקצבת הנכות לה זכאים הילדים ועוד הוסיפה כי מאז ומתמיד עשתה שימוש בכספים שקיבלו הילדים בגין נכותם וכי ‘עוד שנשאר לי עודף’ – עמ’ 14 שורות 31-33 ועמ’ 15 שורות 2-3 ושורות 4-6 לפרוטוקול דיון מיום 03.06.21.
יג. האישה העידה כי הוריה דאגו לפרנסתה והם אלה שכלכלו אותה וכי עד למועד מסירת עדותה החזיקה בכרטיס בנקט שלהם – עמ’ 15 שורות 6-8.
האישה אף אישרה בעדותה כי ניהלה חשבון בנק שמספרו… שם קיבלה כל חודש את הסך של 2,900 ₪ מאביה – עמ’ 15 שורה 21.
כשהתבקשה האישה בחקירתה להצביע על הברחות שביצע האיש מהחשבון המשותף היא הצביעה על ארבע משיכות בסך כולל של 4,010 ₪ מבנקט שמספרו 5148 וכשתבקשה להוכיח שהמדובר בבנקט של האיש, השיבה: ‘הייתי בבנק וביקשתי אישור, הבנק נתן לי אישור שזה הבנקט שלו. אין לי את האישור פה, לא הייתי מוכנה לזה. אני מוכנה להביא את המסמכים’ –עמ’ 15 שורות 24-32.
יד. האיש אישר בעדותו כי בחשבון הבנק המתנהל על שמו בלבד ומספרו … היתה ביום 31.12.17 יתרת זכות בגובה של 21,061 ₪ – עמ’ 17 שורה 1 וכי יש לחייב את האישה רק בהלוואות שנטלו השניים יחדיו – עמ’ 17 שורה 26.
האיש העיד כי את החובות שהיו בחשבון הבנק המשותף העביר לחשבון הפרטי שלו ועל מנת שיעלה בידו להקפיא את החשבון המשותף – עמ’ 18 שורות 9; 10; 16; 17; 29-31.
וכשנשאל איך אפשר לעשות זאת ומה ביקש מהבנק, השיב: ‘להקפיא את החשבון ואת כל החובות וההלוואות להעביר אליי, אני לוקח את זה עלי ואני אתחשבן עם הגרושה ואני משלם עד עצם היום הזה את ההלוואות שהיא חתמה איתי ביחד’ –עמ’ 19 שורות 6-7.
טו. האיש חזר על כך שהוא מבקש את השתתפות האישה רק בחובות שהיא חתומה עליהם – עמ’ 20 שורה 2 ועמ’ 22 שורה 23 וב”כ האיש טען כי האיש לא מבקש החזר מצד האישה עבור ההלוואה בגובה של 30,000 ₪ מאחר שהיא לא חתומה עליה – עמ’ 20 שורה 7.
טז. בחקירתו נשאל האיש על מנהגו לשחק פוקר באינטרנט וזה השיב כי המדובר בסכומים קטנים ששולמו מהחשבון המשותף – עמ’ 20 שורות 13-30 ועמ’ 21 שורה 5.
יז. ביום 14.07.22 הגישה האישה בתלה”מ 6199-03-18, בקשה להוספת אסמכתאות בתיקים, אליה צרפה:
דף חשבון הבנק המשותף מיום 21.09.15 המעיד על הלוואה בגובה ל 25,000 ₪ שניטלה ביום 21.09.15; רשימת הלוואות ללווה המעידה על נטילת שלוש הלוואות בסך כולל של 109,124 ₪ (סך של 40,692 ₪ בחודש 09/2015, סך של 25,899 ₪ בחודש יולי 2017 וסך של 39,385 ₪ בחודש דצמבר 2015).
יח. בתגובת האיש אשר הוגשה ביום 27.07.22 במסגרת תלה”מ 6199-03-18, טוען האיש כי בפועל ההלוואות שנלקחו בחשבון בחוות דעת האקטואר הן שלוש: על סך 52,000 ₪ מיום 10.12.15; ע”ס 62,000 ₪ מיום 25.09.15 וע”ס 30,000 מיום 27.07.17.
יט. בסיכומיו טען האיש כי בחשבון הבנק המשותף היו לצדדים חובות רבים ואף יתרת חוב בעו”ש.
עוד הוסיף האיש בסיכומיו וטען כי לאור הפרידה העביר את הכנסתו לחשבון המתנהל על שמו בלבד. כמו כן, על מנת שלא להיתבע ובהמלצת הבנק, העביר את כל ההלוואות המשותפות לחשבון הבנק המתנהל על שמו בלבד על מנת שישולמו על ידו. את יתרת החובה בעו”ש שבחשבון הבנק המשותף דאג לשלם באמצעות הלוואה שנטל ואת כל ההלוואות המשותפות בחשבון הבנק המשותף ואת יתרת החובה בעו”ש שבחשבון המשותף העביר לחשבון הבנק המתנהל על שמו.
לדידו של האיש, הוא דאג להמשיך לשלם את כל ההלוואות המשותפות ואת יתרת החובה, כאשר הוא יודע שהאישה תחויב לשלם מחציתם.
בסיכומי התשובה טוענת האישה לא רק שטענה זו מנוגדת לחוקי הבנק, אלא שהיא לא הוכחה ע”י האיש.
כ. כך גם טען האיש בסיכומיו כי בחוות הדעת התייחס האקטואר ליתרת הזכות שהיתה בחשבון הבנק שלו והפחית אותה מהחובות המשותפים , כך שהעמיד התחייבויותיו ע”ס של 105,198 ₪ (סך ההתחייבויות בחשבון הבנק של האיש נכון ליום 31.12.17 בגובה 126,259 ₪ פחות יתרת הזכות שהיתה בחשבון הבנק של האיש המועד הנ”ל בגובה של 21,000 ₪).
כא. טוען האיש בסיכומיו ומוסיף כי בהינתן שהוא זה שמימן את הוצאות הבית במלואן, בצד השבת חובות משותפים, אין פלא שבכל חודש נוצרה יתרת חובה כל כך גבוהה שאילצה אותו ליטול הלוואות.
טענה זו של האיש מתיישבת עם גרסת האישה על פיה ילדי הצדדים ובני זוגם המשיכו להתגורר בבית המשותף עם האיש לאחר עזיבתה את הבית – עמ’ 13 שורות 25 ו-30 וכן עם גובה הכנסותיו של האיש בעת ההיא.
גרסת האישה כי המשכורת אותה הכניסה לטובת התא המשפחתי נעה בין 90 ₪ ל-800 ₪ בחודש – עמ’ 13 שורה 9 והצהרתה ביחס להכנסות האיש בעת ההיא, בסך כולל של 8,640 ₪ בחודש – ראו, עדות האישה בעמ’ 14 שורות 5-6, מחזקת אף היא את גרסת האיש בדבר היקלעות התא המשפחתי לחובות.
כמן כן, גרסתה כי הילדים הפקידו את הכנסותיהם בחשבון הבנק המתנהל על שמם – עמ’ 14 שורה 29 ולמעט סך כולל של 1,500 ₪ בחודש שהעבירו הילדים לאיש, גם היא מחזקת את גרסת האיש על פיה נקלע לחובות על רקע הצורך במימון הוצאות הבית והילדים.
כב. מקבלת אני את עמדת האיש כי אין המדובר במשפחה שהכנסותיה היו גבוהות וכי מהכנסותיו לא הצליחה המשפחה להתקיים ולכן נאלצו הצדדים ליטול הלוואות רבות. כך גם לא מתיישבת בעיני ואף לא הוכחה, טענת האישה על פיה ההלוואות שניטלו שימשו את האיש בלבד וזאת לאור הכנסות הצדדים משך הצדדים, גובהן והעובדה כי נטל כלכלת ילדי הצדדים רבצה לפתחם של הצדדים, גם בבגרותם.
בדיון אשר התקיים ביום 2357-09-17 הצהירה האישה כי הילדים לא מסוגלים לכלכל את עצמם; כי הבן ט’ עובד כפי יכולתו, הבן ד’ סטודנט והבת ה’ לא מסוגלת לעבוד – עמ’ 2 שורות 28-29 ועמ’ 3 שורות 8-9. מה שמחזק את המסקנה לעיל.
כג. בסיכומיו טען האיש כי ההלוואות שציינה האישה בסיכומיה, בין היתר, זו מיום 21.09.15 בסך 25,000 ₪ וזו מיום 25.09.15 ע”ס 40,692 ₪, לא נכללו בחוות דעת האקטואר ולכן לא ברור מה דרישות האישה בעניין זה.
לשיטת האיש ההלוואות שנכללו בדוח האקטואר הן שלוש. האחת, ע”ס 52,000 ₪ מיום 10.12.15 אשר יתרתה נכון ליום 31.12.17 עמדה ע”ס 42,184 ₪; השניה מיום 25.09.15 ע”ס 62,000 ₪ שיתרתה נכון למועד הקרע 45,015 ₪ והשלישית מיום 27.07.17 ע”ס 30,000 ₪ .
ביחס להלוואה בסך 62,000 ₪, טוענת האישה בסיכומיה כי הלוואה זו נלקחה בידיעתה ובחתימתה כערבה להשבתה ובסיכומי התשובה הוסיפה כי הכסף לא שימש את התא המשפחתי אלא הוברח לחשבון לא ידוע.
עוד הוסיפה האישה בסיכומיה כי ההלוואה בסך 25,000 ₪ שניטלה ביום 20.09.15 ע”י האיש מחשבון הבנק שניהל על שמו הופקדה בחשבון הבנק המשותף למחרת היום וכי גם על ההלוואה שנטל האיש מחשבון הבנק שניהל על שמו, בגובה 40,00 ₪, היא חתמה כערבה, הגם שלטענתה סכום זה הוברח ע”י האיש– עמ’ 18 לסיכומי התובעת.
כד. האיש טוען כי בנסיבות בהן טענות האישה להברחות נטענו בעלמא ולא הוכחו; הואיל ולא הוכחו טענות האישה כי החובות אינם משותפים; בהינתן כי האישה לא הגישה תצהיר, לא שלחה שאלות הבהרה למומחה ולא ביקשה לזמנו לעדות, הרי שיש לקבל את חוות דעת האקטואר ולהורות לאישה לשלם לו חצי מהחובות המשותפים המופיעים בחוות הדעת.
כה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים; בהינתן כי האישה לא חלקה על הטענה שהיו בחשבון הבנק המשותף הלוואות ויתרת חובה ולא הכחישה העברתם לחשבון הבנק ע”ש האיש, כמו גם הראיה שהציג האיש על איפוס כלל החובות בחשבון הבנק המשותף; משלא הוכחו בפני הברחות כספים ע”י האיש והואיל שהאישה לא פעלה לקעקע את תוצאות חוות דעת האקטואר, אני קובעת כי החובות שנלקחו בחשבון הבנק המשותף חזקה עליהם כי ניטלו על ידי שני הצדדים יחדיו ומשלא נסתרה חזקה זו, אני קובעת כי החובות שפורטו במסגרת חוות דעת האקטואר משותפים הם לשני הצדדים ולכן, דין טענת האישה לפטור אותה מחובות אלה להידחות.
פנסיה רפואית של האיש
- א. סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי בעת התרת הנישואין או פקיעתם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, אשר נצברו במהלך שנות הנישואין, ולמעט החריגים המפורטים בסעיף 5(א)(1-3) והם נכסים שהיו לצדדים ערב הנישואין, או שהתקבלו במתנה או ירושה; גימלה או פיצוי אחרים המתקבלים עקב נזק גוף או מוות; וכן נכסים שהוסכם בכתב בין בני הזוג ששוויים לא יאוזן.
החריג הקבוע בסעיף 5(א)(2) הוא המתייחס ל‘גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות’.
ב. ככלל, זכויות פנסיה שצבר בן-זוג בעבודתו במהלך חיי הנישואין הינן נכסים בני-איזון.
ג. האיש טוען כי קודם לגיל פרישה, בחודש מאי 2011, יצא לפנסיה רפואית וכי לאחר שיגיע לגיל 67 שנה יקבל פנסיה רגילה – סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית של האיש.
האישה עצמה טוענת כי האיש פרש מעבודתו לפנסיה מוקדמת בעקבות מחלת הסכרת ממנה סובל – סעיף 11 לתביעת הרכוש ועמ’ 12 שורות 30-31 ועמ’ 13 שורה 1 לעדותה.
ד. בדיון שהתקיים בתביעת הרכוש ביום 12.09.18 טענה ב”כ האיש כי מאז יציאת האיש לפנסיה בגיל 60 ועד הגיעו לגיל 67 לא ניתן לאזן את הזכויות שכן עסקינן בפנסיה רפואית – עמ’ 2 שורות 4-5.
בדיון הנ”ל עמדה ב”כ האישה לקבל צו לקרנות הפנסיה לבירור המחלוקת ביחס לשאלה האם עסקינן בפנסיה רפואית – עמ’ 1 דורה 22 ו-29 ועמ’ 2 שורה 1.
ה. בדיון מיום 03.06.21 הסכימו הצדדים כי ‘ככל שהפנסיה אותה מקבל הנתבע היא פנסיה רפואית התובעת אינה זכאית לקבל מחצית מהפנסיה הרפואית’ – עמ’ 11 שורות 5-6.
ו. לשיטת האיש, בסיכומיו, הרי שבהינתן כי אין מחלוקת בין הצדדים כי פרש לפנסיה רפואית, הרי שיש לדחות את טענת האישה לקבלת זכויות הפנסיה ובהינתן כי פנסיה רפואית אינה מתאזנת.
ז. בעמ”ש (ב”ש) 46860-11-15 ד.כ. נ’ צ.כ (פורסם במאגרים האלקטרוניים), נקבע ביחס ליציאה מוקדמת לפנסיה מחמת מצב בריאותי לקוי, כי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני שינה את ההסדר שהיה קיים קודם לכן וקבע בסעיף 14(ב)(2), כי בכל הנוגע לפנסיה תקציבית – בן הזוג לא יהא זכאי לחלק מהפנסיה של החוסך במקרה בו יצא לפנסיה מוקדמת מטעמי מצב בריאותי.
לא כך ביחס ליציאה לפנסיה מוקדמת בנסיבות אחרות, שם נקבע כי במצב של פרישה מוקדמת, שאינה נובעת מסיבות בריאותיות, נשאר על כנו המצב הקודם, לפיו בן-הזוג של החוסך זכאי לחלק מקצבת הפנסיה החל מיום הפרישה, ולא רק החל מגיל הפנסיה הקבוע בחוק.
עוד נקבע בפסק-הדין הנ”ל, כי הוראותיו המהותיות של החוק לחלוקת חסכון פנסיוני הינן הוראות מחייבות, ובית המשפט אינו יכול לסטות מהן ללא הסכמת שני בני-הזוג.
ח. לאור ההלכה שנפסקה בעמ”ש 46860-11-15 הנ”ל, בהינתן כי אין חולק בין הצדדים כי פרישתו המוקדמת של האיש לפנסיה נבעה מטעמים בריאותיים ומשעה שלא עלה ביד האישה להוכיח טענותיה על כי ניתן לבודד מהפנסיה הרפואית של האיש רכיבים פנסיוניים טהורים, אני דוחה את טענת האישה וקובעת בהתאם להוראות החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, כי האישה אינה זכאית לחלק מהפנסיה של האיש וזאת עד הגיע האיש לגיל הפנסיה הקבוע בחוק.
ט. ביום 04.10.18 חתמתי על פסיקתא במסגרתה הוסמכו ב”כ הצדדים לקבל מכל גורם, לרבות גוף בנקאי, גוף פרטי או ציבורי, לרבות מקומות עבודה, כל מידע ו/או מסמך ביחס לזכויות הצבורות ע”ש הצד השני וביחס לאיש אף הורחבה ההסמכה כך שניתנה לאישה האפשרות גם לקבל מידע רפואי מנושאים פנסיוניים וקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי החל ממועד הנישואין ועד ליום 05.03.18.
עם זאת, וחרף הצו שנחתם, לא צרפה האישה כל אסמכתה שתוכיח טענותיה על כי היא זכאית לקבל חלק בקצבת הפנסיה של האיש קודם שיגיע לגיל פרישה וכי הפנסיה של האיש מורכבת מחלקים פנסיוניים ולא רק רפואיים.
לפיכך, ולאור ההלכה הפסוקה בעניין זה, אני קובעת כי האישה תהא זכאית לקבל את חלקה בפנסיה של האיש רק החל ממועד הגיע האיש לגיל פרישה, 67 שנה.
זכויות סוציאליות
- כאמור הצדדים לא השיגו על ממצאי חוות דעת האקטואר שהוגשה לתיק עת בחרו שלא להציג בפני המומחה שאלות הבהרה ואף לא לזמנו לחקירה על חוות דעתו.
לא זו אף זו, האישה עצמה ביקשה את חתימת בית המשפט על הפסיקתות שצורפו לחוות דעת האקטואר, המתייחסות לאיזון בזכויות הסוציאליות ועוד קודם למתן פסק-דין בתביעות שבפני – ראו, בקשת האישה מיום 28.06.22 ותשובתה מיום 13.07.22, אשר הוגשו במסגרת תלה”מ 23573-09-17.
- בחוות הדעת הוצעו שתי שיטות של תחשיבים לביצוע איזון המשאבים ברכוש הצדדים, האחת, בהתאם לשיטה א’, שיטת היוון זכויותוהשניה, בהתאם לשיטה ב’, חלוקת רכוש הצדדים בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני ומועדי מימוש, קרי, כי איזון המשאבים יעשה במועד גמילת הזכויות.
בסיכומי עתר האיש להחיל את שיטה ב’ ואילו האישה מצידה לא ציינה העדפתה באיזו שיטה יש לבחור.
מכאן ובהעדר מחלוקת בין הצדדים, יוכרע אופן מימוש הזכויות שצברו הצדדים משך שנות הנישואין ע”י בית המשפט.
- הכלל המנחה בפסיקה הוא שמימוש הזכויות במסגרת האיזון יתבצע במועד גמילתן של הזכויות.
ראו בעניין זה: ע”א 809/90 מרדכי חי לידאי נ’ דבורה לידאי, פ”ד מו (1) 602.
כן ראו בעניין זה את דבריו של כב’ השופט, יהושע גייפמן במאמרו: “זכויות פנסיה ונכסי פרישה”, הפרקליט כרך מא 105, בעמ’ 124-125, כדלקמן:
“כאשר מתבקש פסק-דין הצהרתי על זכויות שטרם גמלו, הפתרון הצודק והרצוי הוא לקבוע שזכויות בן-הזוג התובע ימומשו במועד בו יבשילו הזכויות. . . אין להטיל מעמסה כלכלית של תשלום חד-פעמי או תשלומים חודשיים על בן-הזוג הנתבע, בה בשעה שהזכויות טרם גמלו . . . למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד-פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני-הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש – רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן-הזוג התובע. חריג זה יש להחיל בהסכמת הצדדים או כאשר בן-הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים, בה בשעה שבן-הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו”.
- לא נעלמו מעיני פסקי הדין שניתנו בעניין זה ע”י חברי, כב’ השופט אלון גביזון בתמ”ש (ב”ש) 3288-03-14 ובתמ”ש (ב”ש) 59731-06-14, במסגרתם ביקש כב’ השופט גביזון לחרוג מהנוהג הקיים בעניין זה בקובעו כי אין לקבוע מסמרות באשר למסלול האיזון המועדף. עם זאת בהינתן ההלכה הפסוקה והנסיבות הקונקרטיות של הצדדים שלפניי, מצאתי לאמץ את שיטת חישוב ב’ לחוות הדעת וסבורני כי מקרה זה אינו נמנה עם החריגים בגינם יש לסטות מהכלל המנחה באשר לאופן מימוש זכויות במסגרת איזון המשאבים.
- אשר על כן, בהעדר מחלוקת בין הצדדים בעניין זה; משעה שמצאתי כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים בגינם מוצדק יהיה לסטות מכלל חלוקת הזכויות במועד גמילתן ובהינתן כי האישה עצמה אף ביקשה את חתימת הפסיקתות שצורפו לחוות הדעת, נקבע בזאת כי חלוקת הזכויות הסוציאליות שנצברו ע”ש הצדדים ממועד הנישואין, 07.09.88 ועד למועד הקרע, 01.01.18, תבוצע בהתאם לשיטת חישוב ב’, קרי לפי מועדי מימוש זכויות ובהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד-2014, כמפורט בחוות דעת האקטואר.
הפסיקתות שצורפו לחוות דעת האקטואר ייחתמו בנפרד וייסרקו לתיק.
רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. …
- א. האישה עותרת לקבל את מחצית שוויו של רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. … (להלן: ‘הרכב’) אשר נמכר ע”י האיש עובר לפתיחת ההליכים המשפטיים תמורת הסך של 90,000 ₪, כך לשיטת האישה.
בסיכומיה העמידה האישה את סכום המכירה בסך של 79,000 ₪.
אין חולק בין הצדדים כי הרכב נרשם ע”ש האיש בלבד. ראו מרשם משרד התחבורה מיום 08.11.21 שצורפה להודעת האישה שהוגשה לתיק ביום 07.12.21.
ב. האיש טוען כי רכב זה נרכש באמצעות כספי ירושה שקיבל ולפיכך, לתובעת אין חלק בתמורה שהתקבלה עם מכירתו.
בכתב ההגנה שהגישה כנגד התביעה לפירוק שיתוף הסכימה האישה כי רכב זה נרכש באמצעות כספי ירושה שקיבל האיש (ראו, סעיף 10ג’ לכתב ההגנה) אלא שבסיכומיה הוסיפה כי הרכב נרכש באמצעות שיק אשר נפרע ביום 15.01.13 מהחשבון המשותף.
ג. להודעה מיום 07.12.21 צרפה האישה אישור ממשרד הרישוי מיום 08.01.21, ממנו עולה כי בהתאם לרישומי משרד הרישוי מתאריך 21.01.13 ועד לתאריך 13.07.17 היה הרכב בבעלות האיש.
ד. האיש חזר בעדותו על הטענה כי מימון הרכב התאפשר באמצעות כספי ירושה שקיבל לאחר פטירת אימו ולכן לאישה לא מגיעות זכויות בו – עמ’ 21 שורות 13; 20 ו-30.
ה. לבקשה להוספת אסמכתאות בתיקים, אשר הוגשה ע”י האישה בתלה”מ 6199-03-18 ביום 14.07.22, צרפה האישה אישור קבלת ממסרים מסוכנות טויוטה על סך של 129,718 ₪, אשר נרשמה ביום 13.01.13 לכבוד האיש וכן דף מחשבון הבנק המשותף המעיד כי ביום 13.01.13 זוכה חשבון הבנק המשותף בסכום של 140,000 ₪ וביום 15.01.13 נמשך מחשבון הבנק המשותף שיק בסך של 129,718 ₪ אשר הועבר לטובת רכישת הרכב.
ו. בסיכומיו טען האיש כי גם מהאסמכתה שצרפה האישה לבקשה להוספת מסמכים מיום 14.07.22, עולה כי הרכב נרכש באמצעות כסף שהועבר ע”י אחיו לחשבון הבנק המשותף, בסך של 140,000 ₪ בגין חלקו בירושה, וכי חשבון הבנק המשותף שימש רק כצינור להעברת כספי הירושה ולצורך רכישת הרכב.
לפיכך, ומכוח סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, הרי שלטענת האיש המדובר בנכס שהתקבל המתנה או ירושה שאין לאזן שוויו בין הצדדים.
ז. בסיכומי התשובה שהגישה טוענת האישה כי הואיל והאיש העיד כי את כספי הירושה קיבל בשנת 2015 – עמ’ 21 שורה 22, לעומת מועד רכישת הרכב, ביום 13.01.13, הרי שהרכב נרכש מכספים משותפים.
ח. מכל המקובץ לעיל, משעה שהאיש לא הוכיח בפני את טענתו על פיה הרכב נרכש באמצעות כספי ירושה, כמו גם עדותו בפני על פיה את כספי הירושה קיבל שנתיים לאחר רכישת הרכב, קרי, בשנת 2015; בהינתןשהאישה הוכיחה כי יומיים בסמוך לרכישת הרכב הופקד בחשבון הבנק המשותף הסך של 140,000 ₪ אשר ברובו שימש לרכישת הרכב, עובדה שלא נסתרה ואף אושרה ע”י האיש, מתיישבת בעיני יותר גרסת האישה מזו שמסר האיש.
כך גם לא הוכחה גרסת האיש כי סך 140,000 ₪ מקורם בכספי ירושה ולא ברורה טענתו כי חשבון הבנק המשותף שימש רק כצינור להעברת סך 140,000 ₪ ששימש לרכישת הרכב, בייחוד מהטעם שלא הוצגה בפני כל מניעה כי חשבון הבנק שניהל על שמו בלבד ישמש כצינור להעברת הכספים.
אשר על כן אני קובעת כי הרכב הינו משותף לצדדים ועל האיש להעביר לידי האישה את מחצית שוויו של הרכב, כפי ערכו במועד המכירה ובהתאם למחירון לוי יצחק, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המכירה ועד למועד העברת מלוא חלקה של האישה בפועל.
הסכום יועבר לידי האישה בתוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין.
דמי שימוש
- א. האישה עותרת לקבל דמי שימוש בגין השימוש שעשה האיש בבית המגורים מאז עזבה את הבית, לשיטתה, בגין אלימות שנקט האיש כלפיה ומחשש לחייה– ראו, בין היתר, בעמ’ 2 שורה 9 לדיון מיום 05.02.18.
בדיון מיום 12.09.18 טענה ב”כ התובעת כי הטענה לדמי שימוש נתמכת במסמכים וכי המדובר בהתעללות נמשכת של אלימות מאוד קשה – עמ’ 1 שורות 12-13.
ב. בסיכומיה העמידה האישה את תקופת החיוב ממועד עזיבתה את הבית, בחודש פברואר 2017 ועד למועד מכירת בית המגורים, בחודש דצמבר 2018 – ראו, בעמ’ הראשון לסיכומי האישה.
ג. האיש ביקש לדחות את העתירה לדמי שימוש הן מטעמים פרוצדוראליים והן מנימוקים מהותיים.
ד. התביעה לדמי שימוש מקורה בסעיף 33 לחוק המקרקעין, התשכ”ט- 1969 ולפיו “שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש“.
החובה לשלם דמי שימוש קיימת כאשר “השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין“–ראו, ע”א 1492/90 זרקא נ’ פארס, (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
עוד נקבע בפסק הדין כי החובה לשלם דמי שימוש קיימת “רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהו ליתר השותפים…”.
אם כן, ההלכה מתבססת על ההנחה שכאשר בן זוג עוזב מרצונו את הדירה המשותפת, הרי שמדובר בהסכמתו לשימושו של בן הזוג בדירה וויתור על דמי השימוש. עם זאת, אין מדובר בהסכמה מעתה ועד עולם וכבר נקבע כי משהוכח כי ההסכמה אינה קיימת עוד, לא יהיה בעזיבת בן הזוג בכדי לשלול ממנו דמי שימוש בעתיד–ראו, עמ”ש 7396-12-09פלונית נ’ אלמוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
ה. מבלי להיכנס לטענת האיש על פיה העתירה לדמי שימוש הוגשה בניגוד לתקנות סדר הדין הישנות, משנת תשמ”ד-1984 – ראו, בדיון 12.09.18 בעמ’ 1 שורה 25, נראה כי יש לדחות את העתירה לתשלום דמי שימוש גם לגופה ומשעה שלא רק שלא הוכחה אלא נראה כי אף נזנחה.
כזכור, האישה עזבה מרצונה את הבית המשותף מבלי שנדרשה לעשות כן ומבלי שהוכיחה, נכון לעת הזו, שעזיבתה היתה מוצדקת או שנכפתה עליה.
זאת ועוד, הצדדים תמימי דעים כי האיש כלל לא עשה שימוש בלעדי בבית המשותף, שכן בבית נותרו להתגורר ילדיהם הבגירים של הצדדים ובנות הזוג של הבנים. המבקשת לא פעלה להוכחת גובה דמי השימוש הראויים; לא עתרה למינוי מומחה שיעריך את גובה דמי השימוש ואף לא הוכיחה את החלק שיש לקזז מהסכום הנתבע בגין השימוש שעשו הילדים ובנות הזוג של הבנים בבית המשותף.
האישה אף לא חקרה את האיש בעניין זה.
ו. לא זו אף זו, חרף עזיבתה את הבית, טענה האישה בעצמה כי נהגה בבית כמנהג בעלים עם הגיעה מעת לעת לטפל בילדים המשותפים (הבגירים כאמור) ולכן הוכח כי לא נמנע ממנה השימוש בבית.
כאמור, עלה כי האישה נהגה בבית המשותף מנהג בעלים אף אם לא לנה בו בפועל. כך גם לא הוכח בפני כי נמנע מהאישה לשוב ולהתגורר בבית, כמו גם העובדה שנוכח מגורי ילדי הצדדים ובנות זוגם יחד עם האיש בבית, הרי כי האיש לא עשה שימוש בלעדי בבית.
ז. כך גם דין התביעה לדמי שימוש להידחות מטעמי פרוצדורה ובהינתן כי נראה שטענה שזו נזנחה במהלך ניהול ההליכים ושעה שהאישה לא הוכיחה את גובה דמי השימוש הנטענים, לא ביקשה מינוי מומחה שיעריך גובהם ולא חקרה את האיש בעניין זה.
ח. בנסיבות אלה ושעה שהנטל להוכיח עתירתה לחיוב האיש בדמי שימוש רובץ לפתחה, כמו גם משעה שטרם הוכרעה שאלת האלימות שהופעלה כלפי האישה מצד האיש ושאלה זו תוכרע במסגרת תביעת הנזיקין, אני קובעת כי האישה לא הרימה הנטל להוכיח כי נמנע ממנה לשוב לבית המגוריםושעה שממילא האישהנהגה בבית מנהג בעלים, אין היא זכאית לדמי שימוש עבור התקופה בה בחרה שלא להתגורר בבית.
כמן כן, לא התקיים מבחן השימוש הבלעדי וכאמור, ולכן דין עתירת האשה לדמי שימוש להידחות וכך אני מורה.
כאן המקום לציין כי לא ניתן אף להתעלםמהתנהלות האישה במסגרת התביעה לפירוק שיתוף ונסיונותיה הרבים לטרפד את ביצוע פירוק השיתוף בבית המגורים.
השבת התמורה ששילמו הורי האישה עבור שיפוץ בית המגורים, הלוואת נוספות ורכישת מיטלטלין
- לכתב תביעת הרכוש ולכתב ההגנה כנגד התביעה לפירוק שיתוף, צרפה התובעת מכתב מיום 01.08.02, שנושאו ‘הלוואה’, ממנו עולה, לכאורה, כי הצדדים פנו להורי האישה בבקשה שיפקידו לחשבון הבנק המשותף את הסכום של 6,000 ₪ וכי השניים התחייבו להשיב את הכספים עד ליום 01.10.02 וכן מכתב מיום 04.08.02, שנערך ע”י הורי האישה, במסגרתו פנה אביה של האישה לבנק הפועלים בבקשה לבצע העברת סך כ-6,000 ₪ מחשבון הבנק של ההורים לחשבון הבנק של הצדדים.
כמו כן צורפו קבלות עבור תשלומים שבוצעו במהלך שיפוץ הבית המשותף, גם הן נערכו בשנת 2002.
קבלות התשלום הונפקו על שמה של האישה.
בנוסף, צרפה האישה תדפיס חשבון בנק הבינלאומי הראשון לישראל, אשר התנהל על שמה ועל שם אימה, נכון לשנת 1999, וכן אישורי הפקדות של כספים במזומן לחשבון הבנק הנ”ל, במהלך שנת 1998, ביחס אליהם טוענת האישה כי הופקדו ע”י הוריה לטובת תשלום עבור השיפוץ שנערך בבית המגורים בשנת 1998.
בפתח הדיון, אשר התקיים ביום 05.02.18 בתביעה לפירוק שיתוף, הציגה בפני ב”כ האישה הסכם שנערך ביום 30.04.93 ועוד חשבונות נוספים בין משפחות הצדדים. בהחלטה שניתנה בדיון הנ”ל קבעתי כי לא מצאתי מקום להידרש לעניינים אלה בהעדר תביעה מתאימה.
בעניין זה מצאתי לדחות את כל טענות האישה שהועלו ביחס לחיוב האיש בהשבת הלוואות שהוענקו לצדדים, לכאורה, ע”י הורי האישה ו/או הסכמים כאלה ואחרים שנערכו ביניהם ומהטעם כי עילת התביעה בגין עניינים אלה שמורה להורי התובעת ולא לאישה. יודגש כי אין באמור כדי לגלות דעת בית המשפט בשאלת התיישנותן של טענות כאמור.
פירוק השיתוף במיטלטלין
- א. בתביעה לפירוק שיתוף עתר האיש לפירוק השיתוף בתכולה המצויה בבית המגורים ומכוח סעיף 10 לחוק המיטלטלין התשל”א – 1971.
האיש עתר להורות על פירוק השיתוף בתכולת בית המגורים בדרך של חלוקה שווה בעין, על פי שיטת ‘שתי הרשימות’ באופן שהאישה תערוך שתי רשימות שיכילו את כל התכולה והוא יבחר איזו רשימה תקבל האישה והוא יטול את יתר התכולה ו/או בכל דרך אחרת שתיראה לבית המשפט כיעילה וצודקת בנסיבות העניין.
מנגד, טענה האישה כי אביה הוא זה שרכש את כל הריהוט ומוצרי החשמל שבבית המשותף ולמעט מקרר שנרכש ע”י האיש. לפיכך, היא מסכימה כי האיש יקבל את כל הריהוט והחפצים שנמצאים בחדרו בלבד ואת המקרר שרכש.
ב. בדיון אשר התקיים ביום 05.02.18 במסגרת תלה”מ 23573-09-17 הוריתי לאישה לערוך שתי רשימות ביחס למיטלטלין בבית המגורים, כאשר האיש יוכל לבחור רשימה אחת מתוך שתי הרשימות.
את הרשימות הוריתי לערוך בחלוף 30 יום ממועד הדיון הנ”ל.
ג. בדיון מיום 03.06.21 ציינתי כי בתביעה לפירוק שיתוף הצדדים חלוקים בעניין המיטלטלין בלבד, שכן יתר המחלוקות בין הצדדים הוכרעו ומשכך הוריתי כי הצדדים יטענו אף לעניין זה וכי פסק-דין יינתן גם לעניין המיטלטלין.
ד. חרף החלטה זו לא הגישה האישה את רשימות המיטלטין והאיש מצידו לא הגיש כל בקשה ביחס לכך.
ה. בסיכומי האיש הוא לא עתר לקבל כל סעד שהוא ביחס למיטלטלין.
בנסיבות אלה, והואיל והאיש לא הוכיח תביעתו ואף לא עמד על קיום החלטת בית המשפט כאמור ומשעה שלא עתר ביחס לעניין בסיכומיו, אני קובעת כי האיש זנח טענותיו בעניין זה ולפיכך, תביעת האיש לפירוק שיתוף במיטלטלין נדחית.
יודגש כי עיינתי גם ביתר טענות הצדדים שחלקן עלו לראשונה בסיכומים ובסיכומי תשובה, אולם שעה שלא מצאתי בהן ממש, איני נדרשת להן.
סוף דבר
- מכל המקובץ לעיל, נפסק כדלקמן:
א. חלוקת הזכויות שנצברו במהלך הנישואין תבוצע בהתאם למפורט בסעיפים 39-43 לפסק-הדין.
ביחס לכספים אותם חבה האישה לאיש מכוח שיטה ב’ בחוות דעת האקטואר, אני קובעת כי הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק-הדין וישולמו לידי האיש בתוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין.
ב. עתירת האישה לסטות מכלל החלוקה השווה –נדחית.
ג. עתירת האישה לקבלת דמי שימוש –נדחית.
ד. עתירת האישה לחלוקה התמורה שהתקבלה ממכירת הרכב –מתקבלת.
ה. עתירת האישה לפטור אותה מהחובות שהיו בחשבון הבנק המשותף ובחשבון הבנק של האיש –נדחית.
ו. עתירת האישה לזכויות בפנסיה הרפואית של האיש –נדחית.
ז. עתירת האישה להשבת חובות להוריה –נדחית.
ח. עתירת האיש לפירוק שיתוףבמיטלטלין –נדחית.
- המזכירות תסרוק לתיק את הפסיקתאות החתומות בהתאם לקבוע בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
- בנסיבות העניין ובהינתן תוצאות פסק-הדין, אינני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכ”ט בא-כוחו.
- פסק-דין זה מסיים את בירורן של התובענות שבכותרת.
המזכירות תשלח עותק מפסק-הדין לב”כ הצדדים; תסרוק את פסק-הדין במסגרת תלה”מ 23573-09-17 ותסגור את ההליכים.
פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.
ניתן היום, י”ב אדר תשפ”ג, 05 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
