צוואה היא מסמך משפטי שבו אדם קובע כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. באמצעות צוואה ניתן להבטיח שהעיזבון (סך הנכסים, הכספים והזכויות של הנפטר) יחולק בדיוק לפי רצון המוריש, בניגוד לברירת המחדל הקבועה בחוק. ללא צוואה, רכוש הנפטר יחולק בין יורשיו על פי דין – בני משפחתו הקרובים – בהתאם לכללי חוק הירושה, תשכ”ה-1965. למשל, בהיעדר צוואה ולמי שנשארו אחריו בן/בת זוג וילדים, מחצית מהעיזבון תעבור לבן/בת הזוג ומחצית לילדים. אם אין לנפטר ילדים, חלקו יועבר להוריו או להורי הוריו, וכך הלאה לפי סדר קרבה משפחתית שקובע החוק. במילים אחרות, החוק מנסה לשקף חלוקה “טבעית” כפי שרוב האנשים היו רוצים – אך בפועל ייתכנו מצבים שבהם החלוקה החוקית אינה תואמת את רצון המוריש או טובת המשפחה.

עריכת צוואה מאפשרת למנוע מצבים לא רצויים. מדוע חשוב לעשות צוואה? ראשית, רק בצוואה ניתן לחרוג מסדר הירושה החוקי – להעדיף יורש אחד על פני אחר, להוריש לנכדים ישירות, לתת תרומה לצדקה, למנוע מירושה להגיע לאדם מסוים וכו’. שנית, צוואה מפחיתה סכסוכי ירושה וחיכוכים בין בני משפחה, בכך שהיא מבהירה מראש את כוונת המוריש. שלישית, צוואה מאפשרת למנות אפוטרופוסים לילדים קטינים במקרה שההורים ילכו לעולמם, או לקבוע נאמנים לנכסים, וכך להגן על העתיד הכלכלי של היקרים לנו. לבסוף, פעולת כתיבת צוואה מעניקה שקט נפשי למוריש – הידיעה שרכושו יגיע לידיים הנכונות ועל פי תוכנית מסודרת. למעשה, רבים מדגישים ש”אין אדם יודע את יום פקודתו” – כולנו בני תמותה, והחיים עלולים להסתיים פתאום. לכן, עריכת צוואה היא צעד אחראי בכל גיל, במיוחד כשיש תלויים (כמו ילדים) או רכוש משמעותי.

ראוי לציין שאנשים רבים נמנעים מעריכת צוואה משיקולים רגשיים ואחרים. יש הסבורים ש”זה מוקדם מדי, אני לא זקן/ה”, או דוחים זאת מתוך קושי נפשי לחשוב על המוות. ישנם הנוטים ל”דחיינות” ומאמינים שיוכלו לטפל בכך בעתיד, או שפשוט מניחים שהחוק כבר יטפל נכון ברכושם. בישראל אכן רוב האנשים לא כותבים צוואה בחייהם – אך מגמה זו משתנה בהדרגה. המודעות לחשיבות התכנון עלתה בעשור האחרון, ומספר הצוואות גדל באופן משמעותי. כפי שנפרט בהמשך, כתיבת צוואה היא צעד מומלץ לכל אדם בעל משפחה או נכסים, גם אם הדבר לא נעים או נתפס כמוקדם מדי. במדריך זה נסביר את הסוגים השונים של צוואות, כללי החוק בישראל, תהליך אישור צוואה ויישומה, דרכי התנגדות לצוואה, היבטי מיסוי, סוגיות מיוחדות (כגון נכסים דיגיטליים ועסקיים), נתונים סטטיסטיים ועדכניים, וכן נציג השוואות וכלים שיעזרו לכם להבין את עולם הצוואות באופן מקיף ונגיש.

סוגי צוואות
חוק הירושה בישראל מונה ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בעלת תוקף משפטי. לכל שיטה אופן ביצוע ודרישות פורמליות משלה. להלן סקירה של סוגי הצוואות:

• צוואה בכתב יד – צוואה הנכתבת כולה בכתב ידו של המוריש, כולל ציון תאריך וחתימה בכתב ידו. לעריכת צוואה בכתב יד אין צורך בעדים או בעורך דין; כל אדם יכול לנסח בעצמו את צוואתו ללא עלות ובפשטות. עם זאת, בהיעדר עדים, יש סיכון מוגבר שגורם בלתי מרוצה ינסה לערער על הצוואה, בטענה שהיא אינה אותנטית או שהמצווה לא היה בדעה צלולה בעת כתיבתה. לכן, למרות הקלות שבכתיבת צוואה בכתב יד, חשוב לנסח אותה בצורה ברורה, ולשקול להיוועץ בעורך דין כדי למנוע פגמים צורניים.
• צוואה בעדים – זו הצורה הנפוצה ביותר. צוואה בעדים נערכת בכתב (מודפסת או בכתב יד) ונחתמת על ידי המצווה בפני שני עדים לפחות. העדים צריכים להיות בגירים, כשירים משפטית, ואינם רשאים להיות נהנים מהצוואה (הם או בני זוגם). בפועל, תהליך העריכה הוא: המצווה מצהיר בפני שני העדים שהמסמך שבידיו הוא צוואתו, ואז חותם עליו; לאחריו חותמים העדים לאשר שהיו נוכחים במעמד וראו שהמצווה חתם מרצונו החופשי. העדים אינם חייבים לדעת את תוכן הצוואה, אלא רק לוודא שהחתימה נעשתה כדין וללא כפייה. צוואה בעדים לא דורשת נוטריון – ניתן לערוך אותה באופן פרטי, כל עוד יש שני עדים כנדרש. היתרון של שיטה זו הוא בתוקפה המשפטי החזק: קיומם של עדים מקטין טענות לזיוף או לחץ לא הוגן. החיסרון הוא הצורך בארגון העדים ובשמירה על כללי הכשירות (לדוגמה, עד שהוא יורש בצוואה עלול לפסול את חלקו בה).
• צוואה בפני רשות – צוואה הנערכת בפני גורם רשמי מוסמך מטעם החוק. “נציג הרשות” יכול להיות שופט, רשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי, או נוטריון. יש שתי דרכים עיקריות לבצע צוואה בפני רשות: האחת – שהמצווה יתייצב בפני הגורם הרשמי ויאמר בעל פה את רצונותיו, והנציג ירשום את דבריו; השנייה – שהמצווה יגיש לגורם הרשמי נוסח כתוב של צוואתו, שהכין מראש. בשני המקרים, נציג הרשות מאשר רשמית את הצוואה: אם הדברים נאמרו בעל פה, הנציג מקריא אותם למצווה לאישור ורושם אותם; אם הוגשו בכתב, המצווה מצהיר בפני הנציג שזוהי צוואתו, ואין אפילו צורך בחתימתו של המצווה – אישור הנציג מהווה את התוקף. צוואה נוטריונית (בפני נוטריון) היא מקרה פרטי נפוץ של צוואה בפני רשות, המקנה לצוואה “חזקת תקינות” חזקה מאוד. היתרון הגדול של צוואה בפני רשות הוא ברמת האמינות והפורמליות – קשה מאוד לערער על צוואה שקיבלה אישור נוטריון או שופט, שכן היא נחשבת ראיה מוצקה לרצון החופשי של המצווה. בנוסף, אין צורך בעדים נפרדים (הנוטריון/שופט מחליף את תפקידם). החיסרון הוא שעל עריכת צוואה בפני רשות יש לשלם אגרה (למשל, תשלום לנוטריון בעד השירות). מדובר בעלות יחסית נמוכה, אך בכל זאת גבוהה מ-0₪ של צוואה בכתב יד. כמו כן, יש צורך בתיאום מפגש עם נוטריון או הופעה בפני רשם/שופט, מה שמעט מסרבל את ההליך ביחס לאלטרנטיבות.
• צוואה בעל פה – המכונה גם “צוואת שכיב מרע”. זו דרך חריגה שמותרת רק במצבי חירום: אדם הגוסס או ניצב מול סכנת מוות קרובה רשאי למסור את רצונו בעל פה בפני שני עדים. מצב כזה יכול לקרות, למשל, לחייל בשדה קרב, לחולה אנוש בבית חולים, לאדם שנקלע לאסון טבע או תאונה קשה וכדומה. העדים צריכים לתעד בכתב, כמה שיותר סמוך לאירוע, את דברי המצווה כפי שנאמרו להם, במסמך הנקרא “זיכרון דברים”. את זיכרון הדברים עליהם להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה מוקדם ככל האפשר. צוואה בעל פה תקפה רק אם המצווה אכן נפטר תוך 30 ימים מאותו מעמד; אם חלפה סכנת המוות והמצווה נותר בחיים מעבר לחודש, הצוואה שבעל פה מתבטלת אוטומטית. בנוסף, בניגוד לצורות האחרות, כאן מותר לעדים עצמם או לבני זוגם להיות בין היורשים (כי לעיתים אין ברירה, למשל בן משפחה הנוכח על ערש דווי ושומע את הדברים). חשיבותה של צוואת שכיב מרע היא במתן מענה לאדם שלא הספיק לערוך צוואה “רשמית”. עם זאת, בהיעדר תיעוד חתום של המצווה עצמו, מובן שקשה יותר להסתמך עליה: בתי משפט בוחנים בקפידה רבה טענות לצוואה בעל פה, מחשש לטעות בזיכרון העדים או אפילו לניסיון זיוף. זהו פתרון חירום בלבד.
• צוואה הדדית – זהו מקרה מיוחד של צוואות (המעוגן בסעיף 8א לחוק הירושה), בו שני בני זוג עורכים צוואות בהסתמכות הדדית זה על זו. בני הזוג יכולים לכתוב את רצונם במסמך אחד משותף או בשני מסמכים נפרדים – אך העיקר הוא שכל אחד מצווה מתוך הנחה שבן זוגו מצווה דבר דומה. לרוב, צוואות הדדיות קובעות שעם פטירת אחד מבני הזוג, בן הזוג הנותר יירש את רכושו, ורק לאחר פטירת שניהם יעבור מה שנותר לילדיהם או ליורשים מוסכמים אחרים. הסידור ההדדי נועד להגן על בן הזוג שנותר בחיים: למשל, למנוע מצב בו לאחר מות אחד מבני הזוג, הילדים (המשותפים או מנישואים קודמים) דורשים מיד את חלקם בירושה ומאלצים את האלמן/ה למכור את הדירה או הנכס כדי לחלק להם חלק – דבר שעלול לערער את ביטחונו הכלכלי של בן הזוג שנותר. החוק גם מגביל את אפשרות הביטול החד-צדדי של צוואות הדדיות:
  • כאשר שני בני הזוג עדיין בחיים, די בשליחת הודעה בכתב מבן זוג אחד כדי לבטל את הצוואות ההדדיות של שניהם – כלומר, כל אחד מהם חוזר להיות חופשי לצוות כרצונו.
  • אם אחד מבני הזוג כבר נפטר, בן הזוג שנותר יכול לבטל את צוואתו שלו רק בתנאי שהוא מוותר על כל חלקו בירושה לפי הצוואה ההדדית (אם עדיין לא חולקה הירושה). למעשה, אם בן הזוג כבר קיבל את הנכסים בירושה, הוא לא יכול לחזור בו ולשנות את החלוקה לילדים, אלא אם יחזיר/יוותר על מה שקיבל.

צוואות הדדיות, אם כן, מעניקות ביטחון והגנה ליורש שנותר בחיים, אך במחיר של גמישות מופחתת – בן הזוג הנותר כבול במידה מסוימת להוראות המוסכמות שכתב עם המנוח. בני זוג רבים בישראל מנצלים כלי זה כדי להבטיח למשל שרק לאחר מות שניהם יחולק הרכוש לילדים, ובכך למנוע חיכוכים ומצוקה כלכלית של האלמן/ה. חשוב להבין שצוואה הדדית יכולה להיעשות בכל אחת מצורות הצוואה הרגילות (כתב יד, בעדים, בפני נוטריון); מה שמיוחד הוא תוכנה וההגבלות על שינויה.

להלן טבלה המשווה בין סוגי הצוואות העיקריים, ובוחנת את הדרישות, היתרונות והחסרונות של כל סוג:

כאמור, הבחירה בסוג הצוואה נתונה בידי המצווה ולרוב תלויה בנוחות, במצב ובצרכים. רבים עורכים צוואה בעדים בשל פשטותה ותקפותה, אך מי שמעוניין בחוזק מירבי או בסיוע רשמי – יפנה לצוואה בפני נוטריון. יש לשים לב שצוואה תהיה תקפה בכל אחת מהדרכים, בתנאי שהתקיימו הדרישות הפורמליות של אותה דרך. לכן, חשוב להכיר את הכללים (למשל: צוואה בכתב יד חייבת להיות כולה בכתב יד ולא מודפסת ; צוואה בעדים מחייבת 2 עדים שאינם נהנים ; צוואה בפני רשות מחייבת אישור חתום של הנציג ; צוואה בעל פה מחייבת נסיבות מיוחדות ותיעוד מידי).

חוקי ירושה וצוואות בישראל – והשוואה בינלאומית
דיני הירושה בישראל מושתתים על חוק הירושה, תשכ”ה-1965, המסדיר את כללי העברת העיזבון במקרה של פטירת אדם. החוק קובע כי במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו, בין אם על-פי דין (כשאין צוואה) ובין אם על-פי צוואה. סעיפי החוק מפרטים מיהם היורשים בהיעדר צוואה (בן זוג, ילדים, הורים, וכו’) ומה סדר קדימויות הירושה ביניהם. החוק גם מגדיר את תוקף הצוואה – כלומר, אלו צורות צוואה תקפות (ארבעת הסוגים שפורטו לעיל) – ואת הדרכים להתנגד לצוואה בלתי חוקית. למעשה, חוק הירושה הישראלי ניסה ליצור מסגרת אחידה ומודרנית במקום תערובת הדינים שהייתה נהוגה בתקופות קודמות (החוק החליף את הדין העות’מאני הישן וחוקי המנדט הבריטי שקדמו לו). מעניין לציין שמקורות ההשראה לחוק הישראלי הגיעו גם ממשפט אירופי – נטען שיש בו השפעה מהמשפט האיטלקי.

עיקרון יסודי בדיני הירושה שלנו הוא חופש הציווי – כל אדם חופשי להחליט למי יוריש את רכושו, ללא חובה לחלק ליורש מסוים (בניגוד לשיטות משפט אחרות). כלומר, בישראל אין “חלק חובה” לילדים או לבני משפחה: המצווה רשאי, למשל, לנשל את ילדיו מהירושה (במודע ומתוך רצון), לחלק להם חלקים לא שווים, או להוריש את הכול לגורם חיצוני – והדבר יהיה תקף מבחינה משפטית. זאת בניגוד למדינות רבות בעולם שבהן החוק מגן על צאצאי הנפטר ומקנה להם חלק מינימלי קבוע מהעיזבון. כך, במדינות מערביות רבות יש הגנה על יורשים ישירים: לדוגמה, באנגליה ובארה”ב אמנם קיימת חירות לצוות למי שרוצים, אך חוקי המשפחה שם מאפשרים לבן זוג או לילדים תלויים לדרוש בבית המשפט סכום מסוים אם קופחו לגמרי. במדינות אירופה הקונטיננטלית (צרפת, גרמניה, ספרד, איטליה ועוד) החוק אף מחייב בפועל שחלק גדול מהעיזבון יגיע לילדים – עיקרון הידוע כ-“חלק שמור” (Forced Heirship). לדוגמה, בצרפת על פי חוק לפחות 50% מנכסי המנוח חייבים לעבור לילדיו (אם יש ילד אחד – מחצית חובה; אם שני ילדים – שני שלישים; אם שלושה ומעלה – 75% מתחלק ביניהם), ורק היתרה נתונה לחלוקה חופשית. בישראל, כאמור, אין כל חובה כזו לטובת הילדים או כל קרוב אחר, למעט זכות מיוחדת הניתנת לילדים (וגם להורים ובני זוג) לתבוע מזונות מן העיזבון אם הם היו תלויים כלכלית במנוח בחייו. זכות המזונות נועדה למנוע עוני ומחסור של תלויים שלא זכו לכלום בצוואה, אך אין זו “ירושה” אלא תשלום תחזוקתי בלבד.

מלבד נושא החופש לצוות, יש עוד הבדלים בין שיטות משפט ברחבי העולם, למשל בנושא צורות הצוואה המוכרות: בעוד שבישראל כאמור ניתן לערוך צוואה בכתב יד ללא עדים והיא תהיה לגיטימית, במדינות כמו בריטניה, ארה”ב ומרבית מדינות חבר העמים הבריטי – אין תוקף לצוואה ללא עדים, למעט חריגים מיוחדים (למשל “צוואת חייל בקרב” באנגליה). לכן שם תמיד נדרשים שני עדים לחתימת הצוואה, מה שאין כן אצלנו. במדינות קונטיננטליות רבות מקובל לערוך צוואות בפני נוטריון (אצלם הנוטריון הוא עו”ד במעמד מיוחד) או בבית משפט, ולא נהוגות “צוואות בבית” ללא עדים. מנגד, בכמה מדינות בארה”ב החוק מכיר בצוואות בכתב יד כתוקפות (תלוית מדינה), בדומה לישראל. ישראל למעשה ממוקמת במקום טוב באמצע – היא מאפשרת גמישות בצורת הצוואה כמו באנגליה/ארה”ב, ובמקביל אינה מטילה מגבלות תוכן כמו באירופה.

גם בעניין מיסוי הירושה יש שוני ניכר: נרחיב על כך בהמשך, אך בקצרה ישראל כיום אין מס עיזבון כלל (המס בוטל ב-1981), בעוד שבמדינות רבות במערב קיים מס על ירושות בעיקר כשמדובר בהון גדול. להלן טבלה תמציתית המשווה בין ישראל לכמה מדינות בנושאים מרכזיים:

כפי שעולה מהטבלה, המצב בישראל ייחודי: אין מס ירושה כלל, וחופש הציווי כמעט בלתי מוגבל, דבר המקנה גמישות רבה בתכנון ההורשה. מאידך, במדינות רבות אחרות יש אילוצים (חוקיים ומיסויים) שכדאי להיות מודעים אליהם אם יש למוריש נכסים או יורשים במדינות אלו. למשל, ישראלי בעל נכסים בארה”ב או באירופה – רצוי שיידע שהוא עלול להיות כפוף למס המקומי שם, ושצוואתו תצטרך להתאים גם לדינים של אותה מדינה. יש אף אמנות בינלאומיות (כגון אמנת האג 1973 בנושא “צוואה בין-לאומית” – Uniform International Will) שמטרתן להקל בהכרה הדדית של צוואות בין מדינות. ישראל אינה צד לאמנה זו, אך בהחלט ניתן לנסח צוואה כך שתהיה תקפה בכמה שיפוטים, למשל על ידי עמידה בדרישות הפורמליות של כל המדינות הרלוונטיות, או עריכת צוואה נפרדת לכל מדינה לגבי הנכסים בתחומה.

חשוב גם להבין שחוק הירושה הישראלי כולל הוראות נוספות המשפיעות על חלוקת העיזבון. כך, בן זוג נשוי זכאי בנוסף לירושה לפי החוק גם למחצית מהרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין (לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג) – זהו רכוש ששייך לו ממילא ולא נספר בתוך העיזבון של הנפטר. כמו כן, החוק מגן על זכותו של בן זוג הנותר לגור בדירת המגורים המשותפת: אם בני זוג גרו יחד בדירה שבבעלות אחד מהם, והמנוח לא ציווה אחרת, לעיתים בן הזוג יהיה זכאי לזכות מגורים באותה דירה לכל חייו או עד נישואין חדשים, כדי שלא ייזרק מביתו. הוראות אלה (מחוץ לחוק הירושה) נועדו למנוע מצבים שבהם צוואה או העדר צוואה מותירים את האלמן/ה חסר כל.

המסגרת החוקית בישראל גמישה מאוד ומכבדת את רצון הפרט, ומטילה מעט מאוד מגבלות על כוחו של אדם לקבוע את גורל רכושו. עם זאת, בדיוק בשל חופש זה, על המצווה האחריות לוודא שצוואתו מנוסחת כראוי – כי אין “רשת ביטחון” שמבטיחה שילדיו יקבלו חלק אם הוא לא ירצה בכך. היתרון הוא באפשרות להתאים את החלוקה לנסיבות המשפחה, במיוחד במשפחות מורכבות (למשל, בנישואים שניים, שבהם החוק לבדו היה נותן חלק לבן הזוג הנוכחי וחלק לילדים מהנישואים הקודמים, לעיתים בניגוד לכוונת המנוח ). בצוואה ניתן לקבוע במדויק כל חלוקה וכל תנאי במסגרת החוק. בפרקים הבאים נדון כיצד לממש בפועל את כתיבת הצוואה, איך מאשרים אותה לאחר הפטירה, ומה קורה אם מתגלעות מחלוקות.

הליך אישור וביצוע צוואה
עריכת צוואה נכונה היא רק הצעד הראשון – חשוב שגם במות המצווה ניתן יהיה לממש את רצונותיו. לאחר פטירת אדם שהותיר צוואה, יש לעבור תהליך משפטי קצר כדי לתת לצוואה תוקף אופרטיבי. צוואה בפני עצמה אינה “מבצעת” את חלוקת הרכוש באופן אוטומטי; יש צורך בקבלת צו משפטי הנקרא צו קיום צוואה, המורה לממש את הוראות הצוואה. ללא צו זה, הבנקים, לשכת רישום המקרקעין (טאבו), חברות ביטוח וכדומה לא יעבירו נכסים ליורשים.

הליך אישור הצוואה בישראל מתנהל בעיקרו מול הרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים, ובמקרים מיוחדים – בבית המשפט לענייני משפחה. ניתן לסכם את שלבי ההליך כך:

1. איתור הצוואה המקורית – בשעת פטירה, על בני המשפחה או המוטבים המיועדים למצוא את המסמך המקורי של הצוואה. אם הצוואה הופקדה בחייו של המוריש אצל הרשם לענייני ירושה, ניתן לבקש שם את הצוואה (הרשם מחפש לפי תעודת זהות של הנפטר). אם לא הופקדה, יש לחפש בין ניירותיו, בכספת, אצל עורך דינו וכד’. שימו לב שאם אבדה הצוואה המקורית, ניתן במקרים מסוימים לאשר העתק או לשכנע את בית המשפט בקיום הצוואה גם ללא המקור, אך הדבר מסבך את ההליך. לכן נהוג להפקיד צוואה מראש לשמירה – בהמשך נפרט על כך.
2. הגשת בקשה לצו קיום צוואה – כאשר יש בידיכם את הצוואה של הנפטר, יש למלא טופס בקשה רשמי למתן צו קיום צוואה ולהגישו לרשם הירושה. הבקשה כוללת פרטי הנפטר, פרטי המבקש (בד”כ אחד היורשים או עורך דין מטעמו), פרטי כל היורשים והזוכים בצוואה, ופרטים נוספים. כיום מומלץ להגיש את הבקשה באופן מקוון באתר משרד המשפטים – ההליך המקוון מהיר יותר וזול יותר באגרות. אגרת פתיחת בקשה באופן מקוון היא 495 ₪ (נכון ל-2025), לעומת אגרה גבוהה יותר (582 ₪) אם מגישים ידנית שלא דרך האתר. בנוסף, יש לשלם אגרת פרסום בעיתון (בסביבות 130-150 ₪) עבור פרסום הודעה לציבור. בני משפחה של חללי צה”ל או נפגעי פעולות איבה פטורים מתשלום האגרות הללו. לבקשה יש לצרף את תעודת הפטירה, את הצוואה המקורית עצמה, וצילום ת”ז של המבקש. אם הבקשה מוגשת ע”י עורך דין – היא מוגשת באופן דיגיטלי עם חתימה אלקטרונית. לאחר הגשה תקינה של הבקשה ותשלום האגרות, היא תקבל מספר תיק ותועבר לטיפול הרשמים.
3. פרסום ברשומות והמתנה להתנגדויות – לאחר שהבקשה לצו קיום צוואה הוגשה, לשכת הרשם תפרסם הודעה בעיתון יומי וברשומות (הפרסומים הרשמיים של המדינה) על עצם הגשת הבקשה. מטרת הפרסום היא ליידע את הציבור ואנשים שמעוניינים בכך (למשל, קרובי משפחה אחרים) שיש כוונה להוציא לפועל את הצוואה, ולאפשר להם זמן להגיש התנגדות אם יש להם עילה לכך. לפי התקנות, יש להמתין 14 ימים מיום הפרסום, שבמהלכם ניתן להגיש התנגדות לצוואה. למעשה, הרשם לא ייתן את הצו לפני שחלפה תקופה זו. אם מוגשת התנגדות (נדון בהמשך כיצד ומדוע), התיק יעבור להכרעת בית המשפט לענייני משפחה. אם לא הוגשה התנגדות במועד – ניתן להמשיך בהליך למתן הצו.
4. מתן צו קיום צוואה – כשהסתיים שלב ההתנגדויות (או אם מלכתחילה אף אחד לא התנגד), הרשם לענייני ירושה יבחן את הבקשה וכל המסמכים. לעיתים הרשם מבקש הבהרות או מסמכים נוספים (למשל, אישור שבאמת כל היורשים שבצוואה ידועים ומצורפים, או חוות דעת על נכונות הצוואה אם היא ישנה מאוד או פגומה מעט). ברוב המקרים, בתוך מספר שבועות עד כמה חודשים, הרשם יוציא צו קיום חתום. צו קיום הצוואה הוא מסמך רשמי המעיד שהצוואה חוקית וברת תוקף, ומורה לקיים אותה. הצו נשלח למבקש וניתן להורידו גם באופן דיגיטלי (יש שירות לקבלת העתקי צוואה מקוונים). מרגע שניתן הצו, אפשר לממש את הוראות הצוואה: היורשים יכולים לפנות עם צו הקיום לכל מוסד שצריך – בנק, חברה, לשכת רישום מקרקעין – כדי להעביר חשבונות ונכסים על שמם. למשל, רישום דירה על שם היורשים יתבצע באמצעות הגשת צו הקיום לטאבו (פעולה הנקראת “רישום זכויות יורשים במקרקעין”), העברת כספים מחשבון הבנק של המוריש ליורשים תתבצע בהצגת הצו בבנק, וכך הלאה.
5. מימוש ופירוק העיזבון – לאחר קבלת צו קיום, זהו למעשה “אישור ההפעלה” של תוכנית החלוקה שבצוואה. היורשים יכולים לחלק ביניהם את הנכסים כפי שנכתב. לעיתים הצוואה מורה על מכירת נכס וחלוקת תמורתו – אז על היורשים/מבצע הצוואה לבצע זאת. אם מונה מנהל עיזבון (על פי צוואה או בית משפט) – הוא יטפל בריכוז הנכסים, תשלום חובות, ומסירת היתרה ליורשים. בשלב זה, היורשים יכולים גם להגיע ביניהם להסכמות שונות ולבצע הסכם בין יורשים – למשל, אם רצון המצווה היה שכל ילדו יקבל סכום כספי, אבל בפועל העיזבון מכיל דירה ומניות, היורשים יכולים בהסכמה לבצע חלוקה אחרת (שאינה סותרת את עיקרי הצוואה) כגון שיורש אחד ייקח את הדירה והשני את מרבית המניות, בתנאי איזון ביניהם. כדאי לדעת: שינויים מוסכמים בין כל היורשים לתוכן הצוואה מותרים כל עוד כולם מסכימים, והדבר נעשה לאחר מות המוריש.

במסגרת מימוש הצוואה, יש לסלק גם חובות של המנוח (אם יש) לפני חלוקת היתרה ליורשים – היורשים ממשיכים את האישיות המשפטית של המנוח לעניין חובותיו וזכויותיו הכספיות. אם החובות עולים על שווי הנכסים, ייתכן הליך חדלות פירעון במקום ירושה רגילה.

הפקדת צוואה בחיים
כדאי להתעכב לרגע על הנושא של הפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה עוד בחיי המצווה. זו אפשרות רשות (לא חובה) של המצווה להפקיד את נוסח צוואתו בכספת הרשמית של רשם הירושה לשמירה. ההפקדה מבטיחה שהצוואה לא תאבד, לא תיגנב, לא תיחשף ללא רשות, ולא תיפגע (שריפה, נזק פיזי וכו’). כמו כן, היא מונעת מצב שבו לאחר הפטירה היורשים לא מוצאים את הצוואה. הפרוצדורה: המצווה בעצמו, עם תעודת זהות, מגיע ללשכת הרשם (או שולח במסלול מקוון מאובטח) ומוסר את הצוואה במעטפה סגורה. הרשם רושם את דבר ההפקדה במרשם הארצי, ושומר את המעטפה בכספת מיוחדת. ניתן להפקיד רק צוואה עדכנית אחת – אם המצווה עשה בהמשך צוואה חדשה, הוא צריך למשוך את הישנה (ללא תשלום) ולהפקיד את החדשה במקומה. ההפקדה חשאית וסודית – איש מלבד המצווה לא יכול לקבל מידע על תוכן הצוואה בחייו (עצם העובדה שהופקדה צוואה היא חסויה). בעת הפטירה, כאשר מבוקש צו קיום, הרשם מאתר אם יש צוואה מופקדת ומוציא אותה לפתיחה. אגב, אם אדם ערך צוואה בעל פה (על ערש דווי) – החוק מטיל על העדים חובה להפקיד את זיכרון הדברים אצל הרשם מיד לאחר מכן.

עלות ההפקדה: הפקדת צוואה בפעם הראשונה פטורה מאגרה. אם מושכים צוואה ומפקידים חדשה בתוך פחות מ-5 שנים, יש אגרת הפקדה קטנה (נכון ל-2024: 119 ₪). מעבר ל-5 שנים מההפקדה הקודמת, שוב פטור מאגרה. כך מעודדים אנשים לעדכן צוואות ישנות מבלי לחשוש מתשלום חוזר. שירות ההפקדה הוא שירות מומלץ למי שמשקיע בעריכת צוואה – הוא מוסיף שכבת ביטחון לחשיבותה.

מצב בו אין צוואה
חשוב להזכיר שגם כאשר אין צוואה כלל, נדרש הליך משפטי דומה: במקרה כזה יש להגיש בקשה לצו ירושה (במקום צו קיום צוואה), על מנת לקבל הכרזה רשמית מיהו יורש ובהתאם לחוק. הבקשה לצו ירושה מוגשת גם היא לרשם לענייני ירושה, עם תעודת פטירה ופרטי כל קרובי המשפחה. גם היא מפורסמת 14 יום להתנגדויות. אם אין התנגדות, הרשם מוציא צו ירושה הקובע מי היורשים על פי דין ומה חלקם. צו הירושה משמש כמו צו קיום – אפשר לממש באמצעותו את העברת הנכסים. אם לאחר מכן מתגלה צוואה שהייתה ולא ידעו עליה, ניתן לפנות בבקשה לביטול צו הירושה ולקיום הצוואה במקום.

לסיכום חלק זה, תהליך מימוש צוואה בישראל הוא יחסית פשוט ויעיל: רובו מתבצע במשרד המשפטים באופן מנהלי. נכון לשנים האחרונות, תהליכים רבים הועברו לאינטרנט, מה שמקל ומזרז. ברוב המקרים, בתוך 1-3 חודשים מתקבלת תוצאה (צו קיום). במקרים מורכבים יותר (למשל, אם יש התנגדויות, או תיקונים שצריך לעשות בצוואה) – הדבר עלול להתארך ולערב בית משפט. ניהול נכון של הצוואה בחיי המוריש (שמירה, עדכון, הפקדה) וביצוע קפדני של ההוראות לאחר מותו, יבטיחו חלוקה חלקה ומהירה של העיזבון.

התנגדויות לצוואה
התנגדות לצוואה היא הליך משפטי שבו אדם מבקש למנוע את אישור הצוואה, בטענה שיש פגם מהותי המצדיק את פסילתה. כפי שתואר, בעת הגשת בקשה לקיום צוואה, יש פרק זמן של 14 יום בו רשאי כל “מעוניין בדבר” להגיש התנגדות לרשם הירושה. המגיש יכול להיות בן משפחה שהצוואה מדירה אותו, יורש על פי צוואה קודמת, נושה של המנוח, או כל מי שיש לו אינטרס לגיטימי. ההתנגדות כרוכה בתשלום אגרת בית משפט (נכון ל-2024: 1,075 ₪ בעת הגשת ההתנגדות), למעט פטורים אפשריים בנסיבות מיוחדות. לאחר שמוגשת התנגדות, הדיון עובר באופן אוטומטי מבירור אצל הרשם לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, מפני שלרשם אין סמכות להכריע בסכסוכים. בית המשפט מתייחס להתנגדות כאל תביעה לכל דבר ועניין, שכוללת כתבי טענות, ראיות, עדים וכו’. בסיום ההליך, בית המשפט יתן פסק דין: או שיורה על מתן צו קיום (כלומר דוחה את ההתנגדות ומאשר את הצוואה) או שיורה על ביטול הצוואה (כולה או חלקה) אם מצא שהיא פגומה לפי העילות שבחוק.

באילו עילות ניתן להתנגד לצוואה? חוק הירושה מונה מספר עילות מוגדרות לביטול צוואה, ובית המשפט לרוב לא יסטה מהן. העילות הנפוצות כוללות:

• צוואה מאוחרת – אם קיימת צוואה חדשה יותר מזו שמבקשים לקיים. החוק קובע שהצוואה המאוחרת מבטלת קודמות, ולכן, למשל, אם בן משפחה מוצא במגרה מסמך צוואה מתקדם בשנתיים מהצוואה שבבקשה – ניתן להתנגד ולדרוש לקיים את המאוחרת. כמובן, יש להוכיח שהצוואה המאוחרת תקפה כשלעצמה.
• פגם צורני או טכני חמור – אם הצוואה אינה משקפת את רצון המנוח כלשונה, או שיש בה פגמים בעריכה, בית המשפט עשוי לפסול אותה. לדוגמה, אם הצוואה לא חתומה כלל, או לא נושאת תאריך (מה שמקשה לוודא שהיא האחרונה). לא כל פגם מוביל לפסילה – לחוק יש סעיף המאפשר “לקיים צוואה למרות פגם” אם ברור שהמסמך מבטא את רצון הנפטר. אך פגמים כבדים עלולים לערער את תוקפה.
• השפעה בלתי הוגנת, אונס או איום – אם מוכח שמישהו הכריח את המוריש לכתוב את הצוואה או השפיע עליו באופן שחוטא לרצונו האמיתי, זו עילה מרכזית לפסילה. “השפעה בלתי הוגנת” יכולה להיות לחץ פסיכולוגי מתמשך, ניצול תלות של המצווה במי שסועד אותו, בידוד המצווה משאר משפחתו כדי שיותיר הכל למשפיע וכד’. זו עילה שבית המשפט בוחן בעזרת נסיבות המקרה, עדים ומומחים (למשל פסיכיאטר גריאטרי שיחווה דעה אם המצווה היה נתון לשליטה).
• חוסר כשירות וצוואת “בלהות” – החוק דורש שהמצווה יהיה כשיר, צלול בדעתו ומבין את טיב הצוואה ותוצאותיה. אם המצווה היה, למשל, דמנטי או תחת השפעת תרופות כבדות, ייתכן שטענת אי-כשירות תתקבל. גם טענה שהמצווה לא ידע בכלל על מה הוא חותם (למשל, הוחתם במרמה לחשוב שזה מסמך אחר) תיכנס לכאן. זו עילה מורכבת המחייבת לרוב חוות דעת רפואיות על מצבו הקוגניטיבי של המוריש בזמן כתיבת הצוואה.
• מעורבות פסולה של יורש בעריכת הצוואה – החוק קובע שכל יורש שהיה מעורב בעשיית הצוואה – למשל שימש כעד לצוואה, או לקח חלק בניסוח וכתיבתה – גורם לפסילת חלקו בצוואה. ההוראה לטובתו תבוטל, אלא אם בית המשפט השתכנע שהמעורבות הייתה שולית ולא השפיעה. זו עילה שקלה יחסית להוכחה: די להראות, למשל, שבן שהיה עד בצוואה שבה הוא יורש – ובכך לפי החוק אותו בן לא יקבל (הצוואה תישאר תקפה לשאר החלקים, הוא פשוט ייחשב כמי שנמחק ממנה).

בנוסף לאלה, ייתכנו עילות נוספות כמו טענה שחתימת המוריש מזויפת, או שפורמלית הצוואה נערכה תחת טעות או אי הבנה. אך ארבעת הסעיפים הנ”ל הם ליבת ההתנגדויות ברוב התיקים.

כאשר מוגשת התנגדות, נטל ההוכחה מוטל לרוב על המתנגד – הוא שטוען נגד מסמך כתוב לכאורה של הנפטר. אם הצליח להוכיח את טענותיו, בית המשפט יפסול את הצוואה (או רק סעיפים ספציפיים מתוכה). במצב כזה, מה יקרה? אם ישנה צוואה קודמת תקפה – יש אפשרות לחזור ולקיים אותה (למשל, אם צוואת 2020 בוטלה, לחזור לצוואת 2010 שעדיין בתוקף). אם אין צוואה קודמת – העיזבון יחולק כאילו אין צוואה, כלומר לפי חוק הירושה (יורשים על פי דין). לעיתים ההתנגדות היא לא כדי לבטל את כל הצוואה אלא לסלק חלק ממנה: למשל, פסילת סעיף שמוריש למטפל סיעודי נתח גדול – בטענה של השפעה בלתי הוגנת – והותרת שאר הצוואה על כנה. בית המשפט אכן מוסמך לבטל חלקים מהצוואה ולתת תוקף לשאר, אם אפשר להפריד ביניהם.

כמה מילות פרקטיקה: הגשת התנגדות לצוואה צריכה להיעשות בזהירות ורצינות. מעבר לאגרה, מדובר בהליך משפטי שיכול להיות ארוך ויקר (שכר טרחת עו”ד, מומחים, בזבוז זמן וכד’). בתי המשפט בישראל רואים בכבוד רצון המת ערך חשוב, ולכן לא יבטלו צוואה בקלות. רק אם יש ראיות ממשיות לבעיות שפורטו, כדאי להתנגד. סטטיסטית, למעלה מ-95% מהצוואות בישראל מתממשות ללא התנגדות – ורובן המכריע של ההתנגדויות שמוגשות נדחות או מסתיימות בפשרה. ישנן כמובן פרשות מפורסמות (למשל, סכסוכי ירושה בבתי עשירים או ידוענים) שם הדיונים סוערים, אך עבור רוב המשפחות צוואה כתובה היטב תמנע את הצורך בכל מאבק.

עם זאת, כדאי להכין את הקרקע כבר בעת כתיבת הצוואה כדי לחסום מראש עילות התנגדות. צעדים מומלצים: לדאוג שהצוואה תהיה כתובה כשורה ותחתום כראוי; להימנע מלערב נהנה בעריכתה (לא לתת לאחד הילדים להיות עד או כותב המסמך); במקרים של חשש לעתיד – לצרף חוות דעת רפואית המעידה שהמצווה כשיר, אם הוא מבוגר מאוד או חולה (כדי שאחר כך לא יטענו שלא הבין); ואם המצווה רוצה “לנשל” בן משפחה מדרגה ראשונה – לשקול לציין בצוואה נימוק או התייחסות לכך, כדי להפחית את הסיכוי להתנגדות (אין חובה לנמק, אך לפעמים הסבר מפורש מראה שזה נעשה מתוך החלטה ולא כתוצאה משכחה או לחץ). את כל אלו אפשר לבצע בעזרת עורך דין מיומן.

התנגדות לצוואה היא מסלול הקיים להגנה מפני עוול או בעיה בצוואה, אבל היא החריג ולא הכלל. כאשר צוואה נערכה כיאות, קשה מאוד להפיל אותה בהתנגדות. רצון המצווה יכובד ברוב המקרים, ובהיעדר עילה חזקה – בתי המשפט יקיימו את הצוואה גם מול טענות של מאוכזבים.

מיסוי ירושה – בישראל ובעולם
סוגיית מס הירושה (Estate Tax / Inheritance Tax) היא רכיב משמעותי בתכנון עיזבון במדינות רבות. באופן מפתיע, בישראל של 2025 אין כלל מס ירושה או מס עיזבון על נכסים המועברים בירושה. מס כזה אמנם היה קיים בישראל בשנים 1950-1981, אך בוטל בשנת 1981 בשל חוסר יעילותו הכלכלית. החוק בוטל לאחר שהתברר שהכנסות המדינה מהמס היו נמוכות ולא הצדיקו את עלויות הגבייה והאכיפה. מאז, במשך יותר מ-40 שנה, ישראל הצטרפה למדינות מעטות (כמו אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ועוד) שבחרו לבטל את מס העיזבון. למעשה, ישראל כיום נחשבת מעין “מקלט מס” בתחום הזה – זרים אמידים אף שוקלים לעלות לישראל או להעביר נכסים לכאן בשנות חייהם האחרונות כדי לחמוק ממס ירושה במדינותיהם.

עם זאת, יש להבין שאין פירוש הדבר שהעיזבון נקי מכל מס: בעת מימוש הנכסים על ידי היורשים, יחולו המיסים הרגילים. למשל, אם יורשים דירה ומוכרים אותה, הם יחויבו במס שבח (אם חל, לפי כללי מס שבח למוכר שהוא יורש – לרוב יש להם “כניסה לנעלי המוריש” מבחינת עלות הנכס וכו’). או אם יורשים תיק מניות ומוכרים מניות – ישלמו מס רווחי הון על העלייה בשווי מאז הקנייה המקורית. אבל אין מס עצם ההורשה. חריג נוסף: אם היורשים משנים את החלוקה ביניהם באופן שנוגד את הצוואה או החוק, זה יכול להיחשב לעסקה חייבת במס. למשל, אם לפי החוק היו 3 יורשים שווים אבל שניים החליטו לוותר על חלקם ולהעביר הכל לשלישי – הוויתור שלהם נחשב כמתנה/מכר ויכול לחייב במס (למשל מס רכישה/שבח במקרקעין). לכן, כאשר עושים הסכמי חלוקה בין יורשים, יש להתייעץ כדי לא לייצר חיובי מס בלתי צפויים.

למרות שאין כעת מס עיזבון בישראל, הנושא עולה מעת לעת לדיון ציבורי. יש הרואים בהחזרת מס ירושה כלי לצמצום פערים חברתיים, במיוחד לאור הצטברות ההון בדורות מבוגרים שיעבור בירושה לצעירים. בשנת 2020 ועדת בן-בסט (ועדה ציבורית לרפורמה במס) המליצה להחזיר את מס העיזבון בישראל, בשיעור של 10% מעל סף מסוים. הוועדה נימקה זאת בשלושה טעמים מרכזיים:

(1) ירושה היא הכנסה “בלתי-נמנעת” ליורש ומגדילה את עושרו, ולכן יש למסותה ככל הכנסה ;

(2) מס הירושה יכול למתן העברת אי-שוויון בין דורות, כי בלעדיו ילדים של עשירים נעשים עשירים עוד יותר ללא מאמץ ;

(3) חוסר צדק בכך שמי שמוכר נכס לפני מותו משלם מס (שבח), אבל מי שמחזיק עד המוות מעביר אותו פטור – עיוות שמעודד החזקת נכסים עד המוות.

הוועדה הציעה כאמור 10% מס עם פטור של 2 מיליון ש”ח לבן זוג שנותר. לו הצעה כזו הייתה מיושמת, העריכו שהיא תניב למדינה כ-300-400 מיליון ש”ח בשנה (וזאת תחת שיעור מס נמוך יחסית). נכון לשנת 2024, המלצות הוועדה לא יושמו, ואין מס ירושה בישראל. אולם, הנושא לא ירד מסדר היום: על רקע גירעונות תקציביים וגידול באי-שוויון, מדי כמה שנים צצים מחדש קולות להטיל מס זה. לדוגמה, בשנת 2019-2020 עלתה לכותרות ירושת הענק של התעשיין מיכאל שטראוס (ז”ל) – שהוערכה במיליארדים – ובעקבותיה היו שגרסו כי המדינה הפסידה הכנסות מס משמעותיות בהיעדר מס עיזבון. גם בארה”ב ואירופה יש דיבור מחודש על מיסוי עושר שעובר בירושה, במיוחד בעקבות משבר הקורונה (כשממשלות מחפשות מקורות הכנסה לכסות חובות).

ומה בעולם? תמונת המצב מגוונת. מס ירושה היה נהוג בעבר כמעט בכל הכלכלות המפותחות, אך מאז שנת 2000 יש מגמת ביטול בכמה מדינות. כך, שוודיה, נורווגיה, אוסטריה, רוסיה, הונג-קונג, סינגפור ומדינות נוספות ביטלו את מס הירושה בתחומן בשני העשורים האחרונים. מנגד, מעצמות כמו ארה”ב, בריטניה, צרפת, יפן, דרום קוריאה, גרמניה ועוד – עדיין מטילות מיסי ירושה משמעותיים. בארה”ב, כפי שציינו, יש מס פדרלי של 40% על עיזבונות גדולים מאוד (מתעדכן לכ-12 מיליון דולר פטור לאדם בשנת 2023). בנוסף, חלק מהמדינות הפדרליות מטילות מס ירושה (על היורש) או מס עיזבון (על העיזבון) משלהן, בשיעורים נמוכים יותר (לדוגמה, בפנסילבניה יש מס ירושה 4.5% לילדים ו-12% לאחים). בבריטניה, נכון ל-2023, שיעור המס הוא 40% על כל סכום מעל ~325,000 ליש”ט (עם פטורים לדירת מגורים שעוברת לצאצאים, ועוד כללים שמעלים אפקטיבית את הסף לכ-500 אלף). בצרפת ואיטליה – המס פרוגרסיבי: בצרפת ילד יורש ישלם 5% עד 45% תלוי בסכום שהוא מקבל (אחרי פטור 100 אלף אירו), ובאיטליה המס מתון יותר (4% לילדים מעל פטור 1 מיליון אירו). בגרמניה מדרגות 7% עד 30% לילדים (פטור ~400 אלף אירו). בני זוג לרוב מקבלים פטור נרחב (למשל בגרמניה ~500 אלף אירו פטור לבן זוג, 0% מעל עד סף גבוה, ואז מדרגות).

באופן כללי, תכנון מס הופך לנושא קריטי במדינות עם מס ירושה. אנשים שם משתמשים בכלים כמו נאמנויות (Trusts), מתנות במהלך החיים (להקטין את העיזבון החייב), פוליסות ביטוח חיים שמיועדות לכסות את חבות המס, ועוד. בישראל, בהיעדר מס, הדיון הזה פחות רלוונטי – לא צריך “לתכנן” כדי לחמוק ממס ירושה. אולם, ישנה נקודה חשובה: ישראלים שיש להם נכסים בחו”ל כן עלולים להיות חייבים במס ירושה של אותה מדינה. למשל, לישראלי שברשותו נדל”ן בארה”ב או בריטניה, בעת פטירתו ארה”ב תגבה מס עיזבון על הנכס שם לפי הכללים שלה (לארה”ב אמנה עם ישראל בנושא, אבל בכל זאת יכולה להיות חבות מס למי שאינו אזרח על נכס אמריקאי מעל שווי מסוים). אותו דבר לגבי מניות בחברות אמריקאיות (מס עיזבון אמריקאי חל על מניות אמריקאיות שמוחזקות ע”י זרים מעל שווי ~$60k). לכן, בעלי נכסים משמעותיים מחוץ לישראל צריכים לקבל ייעוץ מס בינלאומי.

נקודה נוספת בתכנון עיזבון היא מיסוי עקיף: למשל, אצלנו מס רכישה על דירה שהתקבלה בירושה לא חל בעת ההעברה ליורשים (ירושה פטורה ממס רכישה), אך אם יורש מעביר את חלקו ליורש אחר זה עלול להיחשב כעסקה חייבת. כדי לחסוך מסים, לעיתים מציינים בצוואה הסדרי חלוקה ברורים שמקטינים צורך בעסקאות לאחר מכן.

בשורה התחתונה, המצב הנוכחי בישראל הוא נוח ליורשים: אין “מס מוות”. לכן, תכנון הצוואה יכול להתמקד בעיקר בחלוקה הרצויה, ללא שיקולי מס כבדים. עם זאת, בגלל האפשרות שמס ירושה יחזור בעתיד, יש הרוצים להקדים ולהעביר חלק מההון במתנה לדור הבא (למשל, לרשום דירות על שם הילדים כבר כעת) – אך צעדים כאלה עלולים לגרור מסים אחרים (מס רכישה, מס שבח על המתנה אם נמכרת בהמשך, וכד’). ברמה הכלכלית, ירושות בישראל הופכות לגורם משמעותי בהעברת הון בין דורות. הערכות כלכלני כנסת מ-2015 הצביעו שאם היה מוטל כאן מס ירושה, הוא היה יכול להכניס 2 עד 3.4 מיליארד ש”ח בשנה לקופת המדינה – נתון המרמז על היקף עיזבונות של עשרות מיליארדי ש”ח המועברים בירושה מדי שנה. היעדר המס משאיר סכומים אלה בידי היורשים במלואם.

צוואות מיוחדות – עסקים, דיגיטל, בין-לאומי, ועוד
לא כל ירושה היא סטנדרטית. לעיתים ישנן נסיבות מיוחדות המחייבות תשומת לב מיוחדת בעריכת הצוואה. נעמוד על כמה מצבים כאלה:
בעלי עסקים וחברות
כאשר המוריש הוא בעל עסק (קטן או גדול) או בעל מניות משמעותי בחברה, המשכיות העסק אחרי לכתו תלויה בתכנון נכון. ללא צוואה מתאימה, עלולות להתעורר בעיות: למשל, מניותיו יתחלקו בין יורשיו על פי דין, שלא בהכרח כשירים או מעוניינים לנהל את החברה. שותפיו העסקיים עלולים למצוא את עצמם עם שותפים חדשים (ילדיו או בן/בת זוגו של הנפטר), מה שעלול לערער את יציבות העסק. כדי להימנע מכך, מומלץ לבעלי עסקים:

• לקבוע בצוואה מי יירש את המניות או את העסק – אפשר להוריש את העסק בשלמותו ליורש אחד שמתאים להמשיך (ולפצות אחרים בנכסים אחרים או בכסף), או לקבוע מנגנון חלוקה של תפקידי ניהול ורווחים.
• למנות מנהל עיזבון או נאמן עסקי – ניתן בצוואה להורות על מינוי אדם (עו”ד, רו”ח או בן משפחה) שיהיה אחראי על ניהול העסק עד לחלוקה או במשך תקופת ביניים, כדי למנוע שיתוק מיידי.
• לתאם עם השותפים בחיים – במקרים של שותפות או חברה עם מספר בעלי מניות, רצוי לערוך הסכם בין בעלי מניות או הסכם מייסדים הכולל התייחסות למוות של אחד השותפים. למשל, סעיף Buy-Out המעניק לשותפים הנותרים זכות לרכוש את חלקו של הנפטר מהיורשים (במחיר הוגן שנקבע מראש או באמצעות הערכת שווי). כך יורשיו יקבלו תמורה כספית, והעסק יישאר בידי מי שמעורבים בו.
• מימוש אופציות ומניות של עובדים/יזמים – במיוחד בהייטק, עובדים ומייסדים מחזיקים אופציות שמותנות בתקופת הבשלה (Vesting). במות בעל האופציות, לעיתים האופציות הלא-בשלים פוקעים מיד, והבשלים צריכים להיות ממומשים תוך זמן קצר או שפוקעים גם הם. בצוואה ניתן להנחות את מנהלי העיזבון לממש אופציות לפני פקיעתן, או להורות מה לעשות בהן. בנוסף, אם המוריש צפה אירוע נזילות (אקזיט) בעתיד הקרוב, הוא יכול בצוואה להתוות כיצד לחלק את המניות או את התקבולים ממנו.

בקצרה, צוואת בעלי עסקים צריכה לשלב בין דיני הירושה לדיני התאגידים. פעמים רבות מומלץ לשלב יעוץ עו”ד לענייני ירושה עם עו”ד חברות, כדי לוודא שהצוואה לא סותרת תקנון חברה או חוקי חברות (לדוגמה, חוק החברות אוסר על אדם להתחייב בחייו להוריש מניותיו לאדם מסוים – סעיף 244 – מה שמונע הסכם מחייב בין שותפים לגבי הורשה, אך כן ניתן להגיע לתוצאה ע”י אופציות או נאמנות). יש גם אפשרות להשתמש בנאמן או בעזבון מתמשך – למשל, לקבוע שהמניות יועברו לנאמנות לטובת היורשים, והנאמן ינהל את החברה עד למכירתה. זה מורכב אך לפעמים נכון לעסקים גדולים.

צוואות בין-לאומיות ונכסים בחו”ל
בעולם גלובלי, רבים מחזיקים נכסים במספר מדינות או שיש להם אזרחות זרה. מצב זה מעלה שאלות: איזה חוק חל על הירושה? האם הצוואה הישראלית תופסת גם לגבי הנדל”ן בצרפת, למשל? האם אפשר להגיש צו קיום ישראלי ולהציגו בחו”ל? יש כמה עקרונות מנחים:

ראשית, לכל מדינה יש כללי ברירת דין שלה. בישראל, ככלל, אם אדם היה תושב ישראל – מערכת המשפט שלנו תטפל בעיזבונו, אך לגבי מקרקעין בחו”ל יכול לחול דין המקום בו נמצאים המקרקעין. מדינות אירופה נוטות ליישם את החוק הלאומי של המוריש על עיזבונו (לכן כישראלית – החוק הישראלי), אבל חלקן מאפשרות לבחור. למעשה, בשנת 2015 נכנסה לתוקף באיחוד האירופי תקנת ירושה (תקנת בריסל IV) המאפשרת לאדם לציין בצוואתו באיזה דין הוא רוצה שהעיזבון שלו יטופל. כך, בריטי עם בית בצרפת יכול לקבוע שהדין האנגלי (המתיר חופש ציווי) יחול על הבית, אחרת ברירת המחדל הצרפתית הייתה לכפות חלק לילדים. ישראל לא כפופה לתקנה הזו, אך מי שיש לו נכסים באירופה יכול להעזר בה אם הוא אזרח מדינה אירופית.

בפועל, הפתרון המומלץ לבעלי נכסים משמעותיים בחו”ל הוא לערוך צוואה ייעודית לאותם נכסים במדינה הזרה, בהתאם לדרישות החוק המקומי. למשל, להכין בנפרד צוואה לפי החוק הניו-יורקי לנכסים בניו-יורק, וצוואה ישראלית לנכסים בישראל – ולדאוג שהן מתואמות (לציין שכל אחת לא מבטלת את השנייה, אלא משלימות). אפשר גם בצוואה אחת להתייחס לנכסי חו”ל, אבל יש לשמור שהצורה והתוכן יעמדו בתנאי שתי המדינות. לדוגמה, נוטריון בישראל שמאשר צוואה יכול לנסח אותה כך שתהיה תקפה גם לפי חוקי אותה מדינה זרה.

עוד חשוב: תרגום נוטריוני ואפוסטיל – כדי שצו קיום ישראלי יוכר בחו”ל, הוא ודאי יצריך תרגום ואישור אפוסטיל (אימות רשמי לפי אמנת האג). בחלק מהמקרים יצטרכו הליך משפטי מקומי (למשל Probate באנגליה) כדי להכיר בצו הזר. הכנה מראש בצוואה עשויה לחסוך הליכים: למשל, למנות בצוואה אדם בחו”ל כexecutor שיוכל שם לפעול מול הרשויות המקומיות.

נושא נוסף הוא מיסוי בין-לאומי שכבר נגענו בו: נכסים בארה”ב, בריטניה וכו’ – לדעת שייתכן שיוטל עליהם מס ירושה מקומי. יש אמנות למניעת כפל מס (ישראל-ארה”ב למשל), אבל הן לא תמיד פוטרות הכל. תכנון ירושה בינלאומי כולל אפשרות להעביר חלק מהנכסים בחיים (מתנות) למוטבים, או להכניסם לנאמנויות/חברות – צעדים מורכבים הדורשים ייעוץ ספציפי.

ירושה דיגיטלית – נכסים דיגיטליים וצוואות בעידן המידע
בעשורים האחרונים, חיינו עברו מהפכה דיגיטלית: אנו צוברים נכסים דיגיטליים רבים – חלקם ערכם כספי ישיר (חשבונות בנק מקוונים, ארנקי מטבעות קריפטו, השקעות בפלטפורמות אונליין), וחלקם בעלי ערך רגשי/אישי (תמונות וסרטונים בענן, חשבונות מדיה חברתית, דוא”ל, בלוגים). השאלה “מה יעלה בגורל הנכסים הדיגיטליים שלי לאחר מותי?” הפכה ממשית.

דמיינו אדם שיש לו ביטקוין שמורות בארנק דיגיטלי מאובטח, שרק הוא יודע את המפתח אליו. אם יילך לעולמו בפתאומיות – אולי מיליוני שקלים ילכו לאיבוד לנצח, כי אף אחד לא יוכל לגשת ללא הסיסמה. או קחו חשבון פייסבוק או אינסטגרם – האם בני משפחתו יוכלו להיכנס, לסגור או להפוך אותו לדף הנצחה? כיום, המצב החוקי בארץ עדיין לא מוסדר במלואו. מבחינת חוק הירושה, נכס דיגיטלי הוא נכס לכל דבר (זכות קניינית או חוזית של המוריש) ולכן אמור לעבור ליורשים. אך מבחינת תנאי השימוש של החברות – לעיתים קרובות יש מגבלות: למשל, פייסבוק וגוגל מתירות מנגנון “מורשת” משלהן (בפייסבוק – ניתן למנות איש קשר מורשת שינהל חשבון מונצח; בגוגל – “מנהלם לא פעיל” שמקבל גישה לאחר תקופה של חוסר פעילות). מנגד, חברות אחרות מוחקות חשבון לא פעיל אחרי זמן (לדוגמה, ספק דוא”ל).

אתגר נוסף הוא אבטחה: שירותים רבים מוגנים בסיסמה אישית ואפילו באימות דו-שלבי (SMS לטלפון). לאחר מות אדם, בני משפחתו לעיתים אינם יודעים כלל מה היה היקף הפעילות המקוונת שלו, או שאין להם דרך לעבור את מנגנוני האבטחה ללא שיתוף פעולה של החברה. וזה לא תמיד פשוט: יש חברות שדורשות צו בית משפט אמריקאי כדי לחשוף תוכן של חשבון מנוח (מטעמי פרטיות). בישראל הוצעו השנה (2023-2024) הצעות חוק שיחייבו פלטפורמות לאפשר ליורשים גישה לתוכן דיגיטלי של נפטר, אך נכון להיום אין חוק כזה מחייב.

לכן, האחריות היא עלינו כיחידים לכלול גם את המימד הזה בתכנון הצוואה. “ירושה דיגיטלית” מתחילה ברשימת נכסים דיגיטליים: רצוי שכל אחד יכין רשימה של החשבונות, הנכסים והפרופילים שיש לו – בנקים מקוונים, חשבונות PayPal, מטבעות קריפטוגרפיים, חשבונות ברשתות חברתיות, אחסון בענן (Dropbox/Google Drive וכד’), מנויים דיגיטליים (ספריות תמונות, מוזיקה וכו’). אין צורך לצרף סיסמאות לצוואה עצמה! אבל אפשר להשאיר את המידע בצורה מאובטחת בנפרד (למשל, בכספת – פיזית או דיגיטלית – או אצל עורך דין בנאמנות), כדי שהיורשים יוכלו למצוא. בצוואה עצמה ניתן להנחות מי יקבל גישה/זכויות לכל רכוש דיגיטלי. למשל: “אני מוריש את כל מטבעות הביטקוין שברשותי לבתי, ומורה כי קובץ המפתח הפרטי שנמצא בכונן הנייד שבכספת שלי יימסר לה”. דוגמה נוספת: “אני מבקש כי חשבונות הפייסבוק והאינסטגרם שלי יימסרו לניהולה של אשתי, על מנת שתהא לה האפשרות לסגור אותם או להותירם לזיכרון לפי שיקול דעתה”. כיום, פעולה כמו גישה לתיבת דוא”ל של מנוח דורשת פנייה של היורשים לחברה עם צו ירושה וצווי בית משפט – הליך מסורבל. צוואה שמפרטת את רצון המנוח בנושא יכולה לסייע בשכנוע בתי המשפט לאפשר זאת.

ישנה גם אפשרות למנות נאמן דיגיטלי – אדם (או חברה המתמחה בכך) שיופקד על סידור העניינים הדיגיטליים לאחר המוות. הנאמן הזה יקבל את המידע הדרוש ויטפל במחיקת קבצים רגישים, העברת תמונות למשפחה, סגירת חשבונות וכד’.

בישראל, כאמור, הדיון מתקדם. בשנת 2024 הונחה הצעת חוק לתיקון חוק הירושה לצורך הורשת זכויות דיגיטליות. במקביל, משרד המשפטים מקדם תקנות שיחייבו חברות ישראליות לאפשר גישה ליורשים. ייתכן שבעתיד הקרוב יורש יוכל להציג צו בית משפט ולקבל גישה ישירה לקבצי הנפטר. עד אז, כדאי להיות פרואקטיביים: לכלול סעיף בצוואה על נכסים דיגיטליים, להשאיר ליורשים דרך לדעת מה קיים (רשימת חשבונות), ולקבוע מראש מה יעלה בגורל אותם דברים שחשובים לכם (למשל – האם תרצו שפרופיל הפייסבוק שלכם יונצח או ייסגר).

נקודה מיוחדת היא מטבעות קריפטוגרפיים: אלו נכסים מבוזרים ללא גוף מרכזי. המשמעות – אם לא מסרתם את מפתח הגישה לאף אחד, אין שום דרך ליורשים לשחזר את הכספים. סיפורים על מיליוני דולרים שהלכו לאיבוד כך אינם נדירים. פתרון אפשרי: להשתמש בשירות “כספת קריפטו” של בורסה מוסדרת או נאמן, שיוכל להעביר את הנכסים לבאים בתור. או לחלופין, לפצל את המפתח למספר חלקים ולתת לחברי משפחה שונים – כך שרק בשיתוף פעולה ביניהם ניתן לגשת (מניעת ניצול לרעה). מדובר בתחום חדש שמתפתח עם הלקחים.

משפחות מורכבות, ידועים בציבור ונישואים שניים
מצבים משפחתיים מורכבים מחייבים התייחסות מיוחדת בצוואה:

• ידועים בציבור: בני זוג שאינם נשואים רשמית אך חיים יחד זכאים בישראל לרשת כאילו היו נשואים, בתנאי שיוכיחו את מעמדם (מה שעלול לגרור הליך משפטי לאחר הפטירה). כדי להימנע מאי ודאות, ידועים בציבור רצוי שיערכו צוואות זה לטובת זה. כך תימנע מחלוקת מצד משפחת המנוח הטוענת ש”לא היו בני זוג”. צוואה היא הוכחה חזקה לרצון המנוח להכיר בבני זוגו לעניין הרכוש.
• נישואים שניים (פרק ב’): כשלאחד או שני בני הזוג יש ילדים מנישואים קודמים, החוק קובע שאם אין צוואה, בן הזוג יקבל מחצית, והילדים (מכלל הנישואים) יחלקו את המחצית השנייה. תרחישים בעייתיים: למשל, גבר נשוי בשנית עם ילדים משני הנישואים – אם לא יעשה צוואה, אשתו השנייה תקבל מחצית עיזבון וילדיו (גם מהראשונה) רק מחצית. לאחר מות האבא, האישה השנייה יכולה להשתמש במחציתה ולבסוף יוריש אותה לילדיה (שאולי אינם ילדי הנפטר) – כך ילדי המנוח מהנישואים הראשונים יצאו עם רבע בלבד בסוף. או מצב חמור יותר: זוג בהליכי גירושין שלא הושלמו – אם אחד נפטר טרם הגט, בן הזוג שעמד להתגרש ממנו עדיין יורש כאילו הכול בסדר. את כל אלו ניתן לפתור בצוואה: לקבוע בדיוק מה מקבל בן הזוג הנוכחי ומה מקבלים ילדיו מנישואים קודמים, ואפילו להגדיר נאמנות או מנגנון חלוקה מדורג. לעיתים זוגות פרק ב’ עושים צוואות הדדיות כדי להבטיח זה לזה מדור מוגן (למשל, שהבת זוג תקבל זכות לגור בבית עד מותה, ואז הבית יעבור לילדי הבעל מנישואיו הקודמים). יש גם אפשרות לעשות הסכם ממון שקובע וויתור על ירושה, אך זה פחות נפוץ (ואם רוצים בכך – חובה לאשר אותו בבית המשפט).
• ילדים קטינים: כשהילדים היורשים צעירים, החוק מגן עליהם בכך שאם הם יורשים על פי דין, נכסיהם ינוהלו ע”י האפוטרופוס הטבעי (בד”כ ההורה השני) בפיקוח בית משפט עד בגרותם. אולם אפשר בצוואה להכניס הוראות נאמנות – למשל: “חלקם של ילדיי הקטינים יוחזק בנאמנות עד גיל 21 וישמש רק לצורכיהם החינוכיים, בשאר יועבר להם…” וכו’. כמו כן, מינוי אפוטרופוס: אם חס וחלילה שני ההורים נפטרים, בצוואה ניתן (ואף רצוי) לציין מי יגדל את הילדים. בתי המשפט מתייחסים ברצינות לרצון ההורים במינוי אפוטרופוס לילדים.
• ילד או בן משפחה עם צרכים מיוחדים: כאשר אחד היורשים הפוטנציאליים הוא בעל מוגבלות, יש לחשוב כיצד להבטיח את עתידו בלי לפגוע בזכאותו לקצבאות וזכויות. פתרון ידוע הוא הקמת נאמנות חDisabled (Special Needs Trust) – הצוואה מורישה את חלקו של אותו ילד לנאמן, עם הוראות להשתמש בכספים לרווחתו של הילד לכל חייו, מבלי להעביר לו בעלות ישירה (כדי שלא ייפגעו קצבאות). הנאמן יכול להיות אח/ות או צד ניטרלי. זהו מנגנון מתוחכם יותר, אך חשוב במקרים כאלה.
• יורש פסול: ישנם מצבים נדירים שבהם בן משפחה פסול מלרשת לפי החוק – למשל, מי שהורשע שהרג במתכוון את המוריש, אינו זכאי ליהנות מירושתו (כי “אין חוטא יוצא נשכר”). גם מי שהשמיד או זייף במכוון את צוואת המנוח יכול להיפסל כיורש. מקרים אלה יידונו בביהמ”ש אם יעלו.

נכסי נדל”ן וחלוקתם
נכס מקרקעין (דירה, קרקע) הוא לעיתים הנכס המרכזי בעיזבון, ויש לו מאפיינים ייחודיים: אי אפשר “לחלק” דירה בקלות – או שמוכרים ומחלקים כסף, או שרושמים על שם מספר יורשים במשותף. כל אחת מהאופציות הללו יכולה לגרור בעיות: אם מוכרים מיד – אולי בן זוג הנותר או מישהו מהיורשים רצה להמשיך להשתמש בנכס; אם רושמים בבעלות משותפת – נוצר שיתוף כפוי, וכל פעולה עתידית (מכירה, השכרה וכד’) דורשת הסכמה של כולם. בפרט, אם אחד היורשים הוא קטין – כל פעולה במקרקעין שחלקו של קטין בה מחייבת אישור מבית המשפט לענייני משפחה (אפוטרופוס הכללי), תהליך מורכב.

תכנון צוואה חכם בנוגע לנדל”ן יכול לפתור זאת. כמה אפשרויות:

• הורשת הנכס בשלמותו ליורש אחד – למשל, להוריש את דירת המגורים כולה לבן הזוג הנותר, במקום לתת חצי לו וחצי לילדים (כפי שהיה קורה ללא צוואה). כך, בן הזוג יכול להמשיך לגור או לעשות כרצונו בנכס ללא תלות. אפשר לקבוע שבהמשך, לאחר פטירת בן הזוג, יעבור הנכס לילדים (מה שיוצר למעשה מצב של נאמנות משתמעת – זוהי פרקטיקה נפוצה בצוואות הדדיות). פתרון זה מונע את הצורך באישור בית משפט למכירת דירה עבור קטינים, ומפשט את העניינים. ואכן, הסיבה הנפוצה ביותר לעריכת צוואה בישראל היא בדיוק זו – למנוע רישום של נכסים גם על שם ילדים קטינים, דבר שמסבך עסקאות.
• חלוקת נכסים שונים ליורשים שונים – אם יש מספר נכסים (למשל שתי דירות), אפשר בצוואה לחלק ספציפית: דירה א’ לבן, דירה ב’ לבת. כך לא נוצרת שותפות כפויה. כמובן, יש לוודא ששווי החלוקה הוגן או שמאזנים בפיצוי כספי, כדי למנוע תסכול.
• זכות מגורים או שימוש – ניתן לתת ליורש אחד זכות לגור או להשתמש בנכס לכל חייו, ולאחר מותו יעבור הנכס ליורש אחר. למשל: “אשתי רשאית לגור בדירתנו ברחוב X עד סוף חייה, ולאחר פטירתה תימכר הדירה וחלקה יחולק בין ילדיי”. זה פתרון אם רוצים גם להגן על מישהו וגם לשמור את הקרן ליורשים אחרים. זכות כזו (המכונה “יורש אחר יורש” או יצירת נאמנות) צריך לנסח בדקדקנות, אך היא לגיטימית.
• מכירת הנכס – המצווה יכול בעצמו “לעשות סדר” ולהורות למכור את הנדל”ן ולחלק את כספי המכירה. הוא יכול אף למנות בצוואה מנהלי עיזבון שיבצעו את המכירה, כדי לחסוך מהיורשים טיפול טכני. אבל יש לשים לב: הוראה לצוות למכור איננה חיובית אם ליורשים יש הסכמה אחרת. כלומר, אם המצווה הורה “למכור את הדירה ולחלק את הכסף לילדים שווה בשווה”, והילדים החליטו ביניהם שלא למכור – הם יכולים להגיע ביניהם להסכם ולסטות מכך, כי בסופו של דבר הם הבעלים (בהיעדר מנגנון נאמנות). לכן, אם המצווה מתעקש על מכירה (למשל כדי לוודא חלוקה שווה ולא שיקבל אחד את הדירה), אולי מוטב למנות מנהל עיזבון שיבצע זאת בפועל לפני העברה ליורשים.

להלן טבלה מסכמת עם טיפים ונקודות חשובות בצוואות מיוחדות שונות, כפי שדנו:

כפי שרואים, בכל מצב מיוחד כמעט יש פתרון במסגרת צוואה – אך יש להתאים את הנוסח והמבנה באופן מקצועי. צוואות “סטנדרטיות” בנוסח אחיד לא תמיד יתאימו למצבים כגון אלו. לכן, במשפחה שיש בה מורכבות, מומלץ במיוחד לערב עורך דין מומחה שיסייע לתפור צוואה “מותאמת אישית”.

לבסוף, יש לציין שקיימים מסמכים וכלים נלווים לצוואה שיכולים להשלים את התמונה. למשל, אנשים בעלי ממון הקימו לעיתים הקדש (Trust) בחייהם – מעין קרן עם רכוש שמיועד למטרה ציבורית או משפחתית – דבר המשפיע כמובן על מה שנשאר לחלק בצוואה. אחרים עורכים בחיים הסכמי חלוקת עיזבון מוקדמים בתוך המשפחה (בעיקר במגזר החקלאי, להעברת משק חקלאי לילד אחד תוך פיצוי האחרים עוד בחיי ההורים). כל אלו חורגים אולי ממסגרת מדריך זה, אך חשוב לדעת שצוואה היא חלק מכלל תכנון ההורשה.

סטטיסטיקות ומחקרים על ירושות וצוואות
בניגוד אולי לדימוי המסורתי, עריכת צוואות הפכה נפוצה יותר ויותר בישראל בשנים האחרונות. אמנם, עדיין חלק ניכר מהציבור אינו דואג לצוואה, אך הנתונים מראים מגמת שינוי ברורה.

על פי דוח האפוטרופוס הכללי, יותר ממחצית מהנפטרים בישראל בחמש השנים האחרונות (כ-52%) לא הותירו צוואה כלל – כלומר, כמעט מחצית כן השאירו צוואה. מדובר בעלייה משמעותית לעומת העבר: בשנת 2013, למשל, הוגשו רק 8,940 בקשות לקיום צוואה, ואילו בשנת 2023 הוגשו 18,558 בקשות – כמעט פי שניים בתוך עשור. קפיצה זו מלמדת על עלייה במודעות ובהסדרת העניינים האישיים. למעשה, בעשור האחרון התרחש שינוי מגמה: אם פעם רק מיעוט קטן ערך צוואות (בעבר נטען שפחות מ-1% מהאוכלוסייה הבוגרת טרחה לכתוב צוואה ), הרי שכיום ניתן להעריך שכ-40-50% מהאנשים מגיעים לפטירה כשברשותם צוואה תקפה. זאת ועוד – ככל שגילאי האוכלוסייה עולים (דור “הבייבי בום” מזדקן), התופעה מתרחבת. אנשים מבינים שצוואה אינה מסמך ל”עשירים בלבד” או “זקנים בלבד” – היא רלוונטית לכל משפחה בעלת רכוש כלשהו או קטינים.

לפי נתוני הרשם לענייני ירושה, בשנים 2018-2023 הוצאו כ-100 אלף צווי קיום צוואה (כלומר, בוצעו כ-100 אלף צוואות של נפטרים) לעומת כ-109 אלף צווי ירושה (מקרים בלי צוואה). היחס כמעט חצי-חצי. נתון זה מדגים את המציאות: הצוואה הפכה כלי נפוץ בערך במחצית מהמקרים. יצוין כי שיעור הצוואות גבוה משמעותית בקרב בני הגיל המבוגר – מעל 70 – ואילו צעירים ממעטים לערוך צוואה. אולם, יש גם מגמת עלייה בקרב זוגות צעירים עם ילדים, המודעים לכך שכדאי להסדיר משמורת על הילדים ורכושם.

ומה לגבי סכסוכי ירושה והתנגדויות? מחקרים מצביעים שרק בכ-3-5% מהמקרים בהם יש צוואה נוצרת התנגדות משפטית רצינית. הרוב המכריע של הירושות מתנהל ללא מאבק משפטי או מסתיים בפשרה בהסכמה. יש כמובן מקרים מתוקשרים – למשל, סכסוכי ירושה על הון עתק, או מקרים פיקנטיים כמו סכסוך על ירושת יצירת אמנות מפורסמת – אבל אלו אינם היום-יום. רוב הצוואות הן של מעמד הביניים, רכוש צנוע למדי, שברוב המשפחות מתחלק בהבנה. אדרבא, מחקרים פסיכולוגיים מעידים שעריכת צוואה מפחיתה סכסוכים פוטנציאליים, כי היא מעניקה תחושת הוגנות (בהנחה שהמצווה התחשב בענייני צדק במשפחה). לעומת זאת, בהיעדר צוואה, כל ירושה דורשת הסכמה בין יורשים ואישורם על חלוקה – מה שיכול לעורר סכסוך דווקא.

היבט כלכלי-חברתי חשוב הוא שהיקף העיזבונות שנצברים וכמות ההון המועבר בירושה נמצאים בעלייה. דור ילידי שנות ה-40-50 (ה”בייבי בומרס”) צבר הון רב יחסית (דירות, חסכונות, זכויות פנסיוניות), ובשני העשורים הקרובים צפוי לעבור לדור הבא אחד מצברי ההון הגדולים בהיסטוריה. בחלק מהמדינות מכנים זאת “The Great Wealth Transfer”. בישראל, שבה שיעור הבעלות על דירות גבוה, צפוי מעבר מסיבי של נכסי נדל”ן מהורים לילדיהם. כבר היום, חוקרי כלכלה מצביעים על כך שחלק הולך וגדל מרכישת הדירות על ידי צעירים מתאפשר בעזרת ירושות או מתנות מההורים. מצד שני, יש ביקורת חברתית – למשל כלכלן תומאס פיקטי טוען שבעשורים האחרונים בעולם, הירושות הגדולות תורמות להגברת אי-השוויון, כי הן מרוכזות אצל מיעוט עשיר ומונצחות לדור הבא. בישראל, ללא מס ירושה, הטיעון הוא שיש כאן החמצה של צמצום פערים: העשירים מעבירים את הונם לילדיהם בלי שהמדינה “תגזור קופון” למען הציבור הרחב. ואכן ועדת בן-בסט התמקדה הרבה בנושא אי-שוויון בין-דורי כאחת ההצדקות להשבת המס. כרגע, לפחות, המדיניות בישראל היא שלא להתערב בתוכן החלוקה ולא לנגוס בה.

עוד סטטיסטיקה מעניינת: סוג הצוואות. עורכי דין מציינים שכ-80% מהצוואות אצל זוגות נשואים הן צוואות הדדיות (המורישים זה לזה) – זה הפך כמעט לברירת מחדל זוגית, במיוחד מאז תיקון החוק בשנת 2005 שהסדיר סוג זה. כמו כן, יש עלייה במספר צוואות בפני נוטריון – אנשים מוכנים לשלם כמה מאות שקלים עבור הביטחון שהצוואה “חזקה” ולא יעורערו עליה, במיוחד כשמדובר ברכוש רב. צוואות בכתב יד, לעומת זאת, קשה למדוד – שכן הן לא מופקדות בשום מקום בהכרח. משערים שרבים כותבים צוואה בכתב יד בבית, אך לא ידוע עליהם עד למותם. לאפוטרופוס הכללי יש שירות פתיחה לצוואות מופקדות: אלפי צוואות מופקדות נפתחות כל שנה לבקשת קרובים, מה שמעיד על אמון הציבור בשירות ההפקדה.

ישנו גם שינוי תרבותי: בעבר, דיבור על ירושה היה טאבו במשפחות מסוימות (“אחרי 120, לא עכשיו”). כיום יש יותר פתיחות ושקיפות – אנשים מבוגרים משתפים את ילדיהם בכך שעשו צוואה, לפעמים אף מספרים להם מראש מה החליטו, כדי למנוע הלם או חוסר שביעות רצון מאוחר יותר. אפילו רווח מושג ה-“צוואה הרוחנית” או “מכתב מוסרי” – יש מי שמצרפים לצוואה מכתב אישי ליורשים עם מסרים, ברכות או הסברים ערכיים (שאינם בעלי תוקף משפטי, אלא לצרכי סנטימנט). בכך מבקשים להשאיר לא רק רכוש חומרי אלא גם “מורשת רוחנית”. הדבר מעיד על כך שירושה אינה רק כסף – היא גם סמל להמשכיות משפחתית.

סקירה כלכלית ועלויות עריכת צוואה
אחד החסמים שבגללם חלק מהציבור נמנע מלערוך צוואה הוא חשש מהליכים מסובכים ויקרים. בפועל, עריכת צוואה היא לרוב פשוטה ולא בהכרח יקרה. ישנן אפשרויות שונות – מחינם לחלוטין ועד עלות של כמה אלפי שקלים, בהתאם לאופן בו עורכים את הצוואה. נפרט את העלויות העיקריות הקשורות לתחום הצוואות והירושה:

• • עלות כתיבת צוואה: ניתן לערוך צוואה באופן עצמאי ללא כל עלות (צוואה בכתב יד). אך אם רוצים סיוע מקצועי, רוב האנשים פונים לעורך דין. שכר טרחת עו”ד לעריכת צוואה רגילה (יחידנית) נע בדרך כלל בין 1,500 ל-5,000 ש”ח – תלוי במורכבות הצוואה, מספר הנכסים והיורשים, האם מדובר בצוואה הדדית לשני בני זוג, ועוד. עבור צוואה הדדית משותפת, לעיתים משרדים עושים מחיר כולל. כמובן שיש טווח רחב – יש עורכי דין שיערכו צוואה בסיסית גם ב-800-1000 ₪, ומנגד עבור צוואה מורכבת במיוחד עשויים לגבות גם מעבר ל-5,000. צוואה נוטריונית: התקנות קובעות תעריף מינימום יחסית נמוך לאישור נוטריוני של צוואה – בשנת 2024, עלות אישור צוואה בפני נוטריון היא 286 ש”ח + מע”מ לחותם יחיד, ולכל אדם נוסף 143 ש”ח + מע”מ. כלומר, זוג יע pay 429 ש”ח + מע”מ (כ-502 ש”ח כולל). אלו אגרות קבועות (מתעדכנות כל שנה מעט). עם זאת, כאשר נוטריון גם מנסח ומייעץ בעריכת הצוואה, הוא לרוב גובה שכר טרחה נוסף כעורך דין, שיכול להגיע לכמה אלפי שקלים (לעיתים 2,500-5,000 ₪ כפי שצוין). באתרי מידע משפטי ניתן למצוא אישור שטווח זה מקובל לצוואה נוטריונית כולל הייעוץ. במילים אחרות: העלות הרשמית לנוטריון לחתימה היא כמה מאות שקלים, אבל מחיר השוק לשירות עריכה מלא יכול להיות כמה אלפים. לסיכום, עריכת צוואה אינה מוצר יוקרתי במיוחד – בהשוואה לשכר הטרחה בעסקאות נדל”ן או בתיקים משפטיים, זהו סכום צנוע, במיוחד נוכח השקט הנפשי והסכומים שהצוואה עשויה לחסוך אחר כך. ישנם גם ארגונים וקליניקות משפטיות המציעים סיוע מוזל או פרו-בונו בעריכת צוואות לאוכלוסיות מעוטות יכולת או ניצולי שואה וכד’.
  • הפקדת צוואה אצל הרשם: כפי שצויין, הפקדה ראשונה בחינם. הפקדה חוזרת (תוך 5 שנים) עולה 119 ₪ (2024). זהו סכום סימלי מאוד ביחס לערך השירות. לכן, כלכלית, אין סיבה לא להפקיד – זה כמעט לא עולה דבר.
  • אגרות בקשת צו קיום/צו ירושה: כאשר מגיעים לממש את הצוואה, יש לשלם אגרות פתיחת תיק. אם מגישים מקוון – 495 ₪ (2025). אם ידנית – 582 ₪. בנוסף, אגרת פרסום – 130-150 ש”ח (משתנה מעט), אם לא נעשה תשלום אונליין (בגישה המקוונת לרוב הכל כלול). סה”כ סדר גודל כ-~650 ש”ח בתהליך המסורתי. מדובר בעלות מתונה, ובצוואות רבות היורשים משלמים זאת מכספי העיזבון.
  • שכר טרחת עורך דין בטיפול בקיום הצוואה: לא חובה לקחת עו”ד לשלב בקשת הצו – זה הליך שהרבה אנשים מבצעים בעצמם. אך אם העיזבון מורכב, או שיש סכסוך, או פשוט מעדיפים נוחות – ניתן לשכור עו”ד. משרדים גובים על הגשת בקשה לצו ירושה/קיום כמה אלפי שקלים (נניח 3,000-6,000 ₪), בהתאם למידת העבודה. אם מתעוררת התנגדות וצריך לנהל הליך בבית משפט, העלויות המשפטיות מזנקות – שכר טרחת עורך דין בתיק ירושה יכול להיות עשרות אלפים ויותר (כי זה משפט לכל דבר). לכן תמיד כדאי לשקול האם יש טעם להתנגד (העלות מול התועלת הצפויה). במקרים שבהם ברור שההתנגדות חסרת סיכוי, היורשים עלולים לשאת גם בחיוב בהוצאות לטובת הצד הזוכה (לעיתים בית המשפט פוסק הוצאות לטובת העיזבון מתוך חלקו של המפסיד).
  • מיסים בעת העברת הנכסים: כפי שהוסבר, אין מס ירושה, אך למשל ברכוש נדל”ני – בעת רישום זכויות היורשים במקרקעין לא נגבה מס, אולם אם מיד לאחר מכן מחלקים אחרת את הנכס בין היורשים, תהיה חבות מס. דוגמה: שני אחים ירשו דירה בחלקים שווים. אם אחד מעביר למשנהו את חלקו תמורת כסף – זה נחשב עסקת מקרקעין חייבת במס רכישה (למקבל) ואולי במס שבח (למעביר). לעומת זאת, אם מייד עם צו הירושה מבקשים לרשום את כל הדירה רק על שם אחד והוסכם שהשני יקבל יותר מנכסים אחרים, יש פרשנות הרואה בכך חלוקה בהתאם לזכויות הירושה (להבדיל מוויתור) ואז פטור ממס. הנושא טכני, אך הנקודה היא שחלוקה שונה מן הקבוע בחוק בלי צוואה עלולה לגרור עלויות מס. לכן צוואה שמראש מקצה נכסים ספציפיים ליורשים יכולה לחסוך תשלומים כאלה כי לא צריך “להחליף” ביניהם אחרי הפטירה.
  • עלות התדיינויות משפטיות: כאמור, רוב ההליכים הם מנהליים. אך אם צריך, למשל, לפרש צוואה לא ברורה – זה תיק בבית משפט שיכול לעלות ממון. או תביעות נגד העיזבון (נושים, בן זוג שטוען לזכויות, ועוד) – גם אלה הליכים. קשה לכמת, אבל היורשים בפועל נושאים בזה מכספי העיזבון. עיזבון גדול במיוחד יכול להידרש לשירותי מנהל עיזבון מקצועי לאורך זמן, שגם הוא זכאי לשכר (קבוע ע”י בית משפט, לרוב באחוזים קטנים מהעיזבון או לפי שעות עבודה).

עלות עריכת צוואה הינה מזערית ביחס לתועלתה. כמה אלפי שקלים (ואפילו פחות) עבור מסמך שיכריע את חלוקת פירות עמל חייו של אדם – זה השקעה משתלמת. גם האגרות לאחר המוות אינן גבוהות במיוחד. לעומת זאת, העדר צוואה עלול לעלות ביוקר: למשל, בן זוג שנאלץ לפנות לבית משפט כדי למכור דירה שחלקה שייך לילדים קטינים (שכר טרחה ואגרות בבית משפט); סכסוך ירושה בין אחים שעלול לגרור הוצאות כבדות; או נכסים שמתבזבזים (כמו עסק שמתמוטט כי לא תוכנן מי ימשיך). אפילו מבחינה רגשית, אומרים שצוואה חוסכת “מחיר נפשי” של מריבות ועוגמת נפש.

עוד היבט כלכלי הוא עלות עיכוב בירושה: אם אין צוואה ונוצרים הליכים, הכספים עלולים להיתקע תקופה. ליורשים זה אובדן פוטנציאל תשואה, עלויות ניהול ביניים, וכו’. לכן קיצור התהליכים = חיסכון כלכלי. צוואה טובה יכולה לקצר מאוד – למשל, אם כתוב בבירור מי יורש מה, אין מקום לוויכוחים.

לבסוף, בהיבט מאקרו-כלכלי, כמו שציינו, הירושות מהוות חלק משמעותי ממעגל העושר. לפי הערכות, בשנים הקרובות צפוי לעבור בירושה בישראל סכום עצום המצטבר לכמה מאות מיליארדי שקלים. הדבר עשוי להשפיע על הכלכלה – למשל, להגדיל השקעות (כי היורשים צעירים יותר וישתמשו בכסף לרכישות), אך גם עשוי להנציח פערים חברתיים (מי שהוריו בעלים של נכסים נהנה, ומי שלא – לא). יש מדינות (כמו בריטניה) שבהן עיזבונות מייצרים כ-1-2% מהכנסות הממשלה במיסוי. בישראל כאמור זה אפס כרגע, והדיון הפוליטי הוא האם נכון להנהיג מס זה. כמובן, יש טיעוני נגד: מתנגדי המס אומרים שמיסוי ירושה הוא “מס מוות” לא צודק, כי הרכוש כבר מוסה במהלך החיים, וכי הוא פוגע במעמד הביניים (לא רק בעשירים מאוד) ועלול לגרום לבריחת הון. מנגד, תומכי המס טוענים שזה מס על “רווח לא צפוי” ליורש, ושהוא תורם לצדק חברתי. נכון ל-2025, אין סימן מיידי להנהגת המס בישראל, אך תמיד טוב להתעדכן – תכנון העיזבון עשוי להשתנות אם וכאשר יחול מס עיזבון. במקרה כזה, אפשר לשער שיהיו הזדמנויות לתכנוני מס גם באמצעות צוואות (למשל, חלוקת מתנות לפני המוות כדי לנצל פטורים, או הורשה למספר אנשים כדי לפצל סכומים מתחת לסף המס).

צוואה מהי
מהבחינה הכלכלית האישית, צוואה היא מסמך בעל ערך מוסף גבוה מול עלותו. ההוצאה על עריכתה והבאתה לפועל שולית יחסית לשווי הנכסים שהיא מנהלת, ולבעיות שהיא מונעת. לכן, מומחים ממליצים לראות בצוואה סוג של “פוליסת ביטוח” למשפחה – השקעה קטנה היום תמנע הפסדים גדולים מחר.

יצירת צוואה היא מעשה אחראי של תכנון העתיד – פעולה שבכוחה לחזק את ביטחון המשפחה, לשמור על נכסיכם ולעצב את מורשתכם באופן שבו אתם בוחרים. היום, בעידן שבו המידע נגיש וכלים משפטיים עומדים לרשות הכלל, כתיבת צוואה נגישה מאי פעם. קחו את המושכות לידיכם – תכננו קדימה בחוכמה, ובכך תחסכו ליקיריכם טרדות בעתיד ותבטיחו שרצונותיכם יכובדו במלואם.

צוואה אינה בהכרח סוף – היא יכולה להיות גם ביטוי אופטימי לדאגה לחיים ולדורות הבאים. כפי שאומר הפתגם התלמודי: “כשם שאבותינו זורעים, אף אנו זורעים” – עריכת צוואה היא זריעה של סדר וברכה שינבטו לעתיד משפחתכם, הרבה אחרי 120.