(תמ”ש 3922-01-24, תמ”ש 45405-09-24)

בין הצדדים תלויות ועומדות שתי תביעות הדדיות:

האחת – תביעת המבקשת לפירוק שיתוף בחשבונות הבנק המשותפים לצדדים [תמ”ש 3922-01-24];

השנייה – תביעת המשיבים לחיוב המבקשת לשלם שכר ראוי בגין פועלם בנכסים המשותפים, בשיעור של 6% משווי נכסי המקרקעין ובסך של כ- 17 מיליון ₪ [תמ”ש 45405-09-24].

בדיון מיום 20.2.2025, הגיעו הצדדים להסכמות בעניין חלוקת הכספים בחשבונות בבנק המזרחי ובבנק לאומי (בקשות 11 ו- 13).

בשלב זה, יש להכריע בשני עניינים במחלוקת:

1. האם בשלב מוקדם זה של ההליך, קמה עילה למינוי רואה חשבון חקירתי? (בקשה 10 שהגישה המבקשת);
2. האם בעל דין יכול לכפות על יריבו להגיש רשימת עדים על פי תקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי? (בקשה 15 שהגישו המשיבים).

מינוי רו”ח חקירתי

1. המבקשת עותרת למינוי רו”ח חקירתי, אשר יוסמך לבדוק את חשבונות הבנק מיום פתיחתם, ולערוך התחשבנות כספית באופן שהמשיבים ישיבו למבקשת כל סכום שנמשך על ידם שלא כדין.
2. לטענת המבקשת, מתוך כתב התביעה שכנגד שהגישו המשיבים (תמ”ש 45405-09-24), ניתן ללמוד שהמשיבים משכו שלא כדין סך של 17 מיליון ₪, בגין שכר ראוי על פועלם בנכסים המשותפים, בלא שניתן לכך אישור המבקשת. כמו כן, טוענת המבקשת, כי המשיבים משכו כספים מהחשבונות המשותפים לטובת הוצאות פרטיות שלהם.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה. טענות המשיבים הן כדלהלן: א. הסעד המבוקש בבקשת הביניים הוא אחד הסעדים העיקריים שנתבעו במסגרת התביעה, והלכה למעשה, קבלת הבקשה כמוה כמתן פסק-דין חלקי. ב. לא הובאה ראשית ראיה להוכחת טענות המבקשת, חרף העובדה שיש בידה את כל המסמכים. ג. למבקשת היתה גישה מלאה לחשבונות הבנק המשותפים. ד. המבקשת קיבלה לידיה את כל המסמכים הפיננסיים שדרשה והעבירה אותם לבדיקת רו”ח ***. ה. כל הוצאה שהוצאה מהחשבון המשותף, לרבות תשלומים ששולמו בכרטיסי אשראי, מתועדים במסמכים רשמיים. ו. מינוי רו”ח חקירתי מפקיע את סמכותו של בית המשפט ולמעשה מחליף את תפקידו של בית המשפט להכריע בשאלות שבמחלוקת.
4. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, שוכנעתי, כי בשלב זה של ההליך, דין הבקשה להידחות, מהטעמים שלהלן.
5. ב”כ המבקשת טען בדיון מיום 20.2.2025, כי ניתן למנות גם “רואה חשבון” שאינו “חקירתי”. סבורני כי המדובר בסמנטיקה; תוארו של המומחה מטעם בית המשפט, בין אם ימונה “רואה חשבון” ובין אם ימונה “רואה חשבון חקירתי”, אינו מעלה ואינו מוריד; הסמכויות הניתנות למומחה הן המהות ולא כותרת המינוי או זהות המומחה; המבקשת עותרת למינוי מומחה שיוסמך לבצע בדיקות ועריכת התחשבנות כספית, באופן שהמשיבים ישיבו למבקשת כספים שנטלו שלא כדין.
6. הסעד לו עותרת המבקש, מינוי רואה חשבון חקירתי, בוודאי בשלב מוקדם זה של ההליך, הוא סעד חריג: “מינוי בעל תפקיד שנושא סמכויות חקירתית הוא צעד קיצוני וחריג ובית המשפט לא ימהר לתתו מפאת החשש כי החקירה תשמש לחיפוש ראיות לטענות בעלי הדין ותחליף את התפקיד המוטל על כל בעל דין לתמוך את טענותיו בראיות” (ת”א (חי’) 4806-06-22 פנדה יישומי מסחר בע”מ נ’ מאור להב [פורסם בנבו] 13.4.2023).
7. מנספח 2 לתגובת המשיבים עולה, כי המבקשת ערכה בדיקה חשבונאית על סמך מסמכים שהיו בידה. נספח 2 הוא מכתב של ב”כ המבקשת מיום 29.3.23 (טרם הגשת התביעה). אם נערכה בדיקה חשבונאית, טרם הגשת התביעה, ועולה ממנה (כך לטענת המבקשת באותו מכתב), כי נלקחו ונמשכו במשך שנים כספים ללא ידיעתה, מדוע לא צורפו אותם מסמכים עליהם מתבססת אותה בדיקה?!
8. מחדליה של המבקשת מעלה תהיות ושאלות: האם המבקשת בחרה באופן מודע וכצעד טקטי, שלא לצרף תשתית ראייתית כלשהי לטענתה? האם מחדל המבקשת נובע מהרצון להימנע מתשלום אגרה בגין הסכומים שעל המשיבים להשיב לה לטענתה? האם הדבר נובע בשל הרצון שלא “לחשוף את הקלפים” בפני המשיבים? מבלי לטעת מסמרות, אעיר שתי הערות:

האחת, בעל דין המחזיק במסמכים ובמידע, וערך בדיקות חשבונאיות, לא ניצב בפניו כל קושי לתבוע את הסעד האופרטיבי, המלא והממשי, הוא הסעד הכספי, אגב תשלום האגרה המתחייבת. לעניין החובה לתבוע סעד אופרטיבי מלא, ראה רע”א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע”מ נ’ ביריאן  [פורסם בנבו] 27.3.2012.

השנייה, סדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה מחייבים את בעל הדין בצירוף מראש וכבר בכתב הטענות הראשון, של כל המסמכים, הן אלה המצויים ברשותו והן אלה שאינם ברשותו (תקנה 17 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א-2020.

1. בהיותם של החשבונות משותפים, הרי שלמבקשת גישה מלאה לכל המסמכים הפיננסיים, וביכולתה לבצע בעצמה את כל הבדיקות החקירתיות הנדרשות. כפי שעולה מנספח 2 לתגובת המשיבים, המבקשת אכן מימשה את זכותה, קיבלה לידיה מסמכים וערכה בדיקות חשבונאיות על ידי מומחה מטעמה. אומנם, על פי סדרי הדין המיוחדים לבית המשפט לענייני משפחה, נאסר על בעלי הדין לצרף חוות-דעת פרטית, אולם שומה היה על המבקשת, לכל הפחות, להציג בפני בית המשפט את המסמכים והמסקנות העולות מניתוח המסמכים.
2. טרם מינוי מומחה בעל סמכויות חקירה, על המבקשת להסביר מדוע לא תפעל בכלים הדיוניים הבסיסיים העומדים לרשותה בתקנות, כגון: צו לגילוי מסמכים ושאלונים. לא זו אף זו: המשיבים לא הביעו התנגדות לגילוי מסמכים, כך שאם חסר למבקשת מידע, יש בידה את כל הכלים לבצע בעצמה השלמה של הבדיקות.
3. המבקשת לא צירפה לבקשה ו/או לכתב התביעה ראייה לטענתה, כי נמשכו כספים שלא כדין. לא נעלמה מעיני טענת המבקשת, כי המשיבים הודו במשיכה של 17 מיליון ₪ ללא הסכמתה. יחד עם זאת, אין די בטענה זו כדי להגיע למסקנה כה מרחיקת לכת, כי קמה עילה למינוי רו”ח בעל סמכויות חקירה. המשיבים, שחשפו בכתב התביעה שכנגד את העובדה, כי משכו את הכספים כשכר ראוי על פועלם, טוענים, כי המבקשת ידעה על המשיכה. מחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים, ראוי שתתברר בהליך הוכחות.
4. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למינוי מומחה – רואה חשבון בעל סמכויות בדיקה ו/או חקירה, נדחית. אינני פוסל את האפשרות, כי בהמשך ההליך, לאחר שיוצגו ראיות במסגרת הליך הוכחות, אדרש לבחון שוב מינוי של מומחה לצורך ביצוע התחשבנות כספית ו/או בדיקות חקירתיות. אולם, בשלב מוקדם זה של ההליך, לא הובאה תשתית ראייתית המצדיקה מינוי מומחה רואה חשבון בעל סמכויות בדיקה ו/או חקירה.

בקשת המשיבים לחיוב המבקשת להגיש רשימת עדים

1. תקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 קובעת, כי התובע יגיש עד 20 ימים לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה והנתבע יגיש עד 14 ימים לאחר מכן, את רשימת העדים שבכוונתו להזמין למתן עדות.
2. המשיבים עותרים בבקשה לחייב את המבקשת להגיש את רשימת העדים מטעמה בשתי התובענות, הן בתביעה בתמ”ש 3922-01-24 בה המבקשת היא התובעת; והן בתביעה בתמ”ש 45405-09-24 בה המבקשת היא הנתבעת שכנגד.
3. דין הבקשה להידחות. סדרי הדין אינם מכירים באפשרות שבה בעל דין יכפה על יריבו להגיש רשימת עדים. כל אחד מבעלי הדין אחראי לאופן ניהול ההליך על ידו. יחד עם זאת, בעל דין שבחר לא להגיש רשימת עדים, יביא בחשבון, כי לא ניתן יהיה לזמן עד בשלב מאוחר יותר, אלא ברשות בית המשפט. בדומה להוראת תקנה 49 (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, העוסקת בתוצאה של אי הגשת רשימת בקשות.
4. הוצאות משפט
   1. המשיבים נתנו הסכמתם לחלוקת הכספים בחשבונות הבנק המשותפים רק בדיון מיום 20.2.2025 (בקשות 11 ו- 13). אומנם, הסכמה עדיפה על פני הכרעה, אך יחד עם זאת, מוטב שהסכמת המשיבים היתה ניתנת עוד בטרם הוגשה הבקשה ולמצער בסמוך לפני הדיון.
   2. זו הפעם השנייה שבה אני נדרש לשקול את חיוב המשיבים בהוצאות, לאחר שהתנגדותם לבקשה, הוסרה רק במהלך דיון. בהחלטה מיום 22.8.24, מצאתי שלא לחייב את המשיבים בהוצאות. אומנם, אחת הדרכים לעודד הסכמים היא באמצעות אי-פסיקת הוצאות משפט [על השיקולים השונים שלא לפסוק הוצאות – ראה ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ נ’ תפן מדיקל בע”מ [פורסם בנבו] 24.2.2022]. אולם דומה, כי המשיבים הסיקו מסקנה שגויה מאותה החלטה, כאילו חסינים הם בעתיד מפני חיוב בהוצאות כל אימת שתינתן על ידם הסכמה במהלך הדיון.
   3. התנגדות המשיבים לחלוקת הכספים היתה התנגדות סרק, וראוי לחייבם בהוצאות. יחד עם זאת, לאור החלטתי לדחות את בקשת המבקשת למינוי רואה חשבון חקירתי (בקשה 10), הרי שיש לחייב גם את המבקשת בהוצאות לטובת המשיבים. לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד ישא בהוצאותיו.
5. החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ט’ אדר תשפ”ה, 09 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.