עו”ד מאיה רוטנברג

מומחית לדיני משפחה, גירושין וצוואות

★★★★★

📞 התקשרו עכשיו
💬 וואטסאפ

לאתר המשרד »

פסק דין
בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תלה”מ24104-03-19מ’ נגד מ’
תלה”מ 4443-11-20מ’ נגד מ’
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת אפרת ונקרט
תובע : פלוני
נגד
נתבעת: פלונית

בפני שתי תביעות רכושיות אשר הוגשו על ידי כל אחד מהצדדים.

תלה״מ 24104-03-19- תביעת האיש כנגד האישה במסגרתה עתר לאיזון משאבים וחלוקת רכוש מכל סוג של הצדדים. בתביעה טען כי האישה הבריחה לאורך שנים כספים בסכומים משמעותיים ועתר, בין השאר לחלוקת אכוש לא שוויונית בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון.

תלה״מ 4443-11-20- תביעת האישה כנגד האיש לאיזון משאבים וחלוקת הרכוש, שעה שאף האישה טוענת להברחת נכסים מצד האיש.

פסק הדין יינתן בשתי התביעות הרכושיות גם יחד.

רקע עובדתי בתמצית

1. הצדדים נישאו זל״ז כדמו״י ביום XX מנשואים אלה נולדו להם XX ילדים כיום כולם בגירים.
2. עובר להגשת סיכומי הצדדים וככל הנראה אף כיום, הצדדים ולכל הפחות חלק מילדיהם, מתגוררים בבית צמוד קרקע ב… שאין מחלוקת שנבנה על מגרש שהיה בעבר בבעלות אביו של האב. כך גם אין מחלוקת שבית המשפחה רשום על שמם של שני הצדדים. במתחם הבית יחידת דיור המושכרת בסך שך 3,500 ₪.
3. מערכת היחסים של הצדדים ידעה עליות ומורדות במהלך השנים. בשנת 2018 הסלימה מערכת היחסים והאיש פתח הליך בבית הדין הרבני והגיש תביעת גירושין אליה כרך את עניין הרכוש המזונות ומשמורת קטין.
4. בחודש דצמבר 2018 נסגר התיק על ידי בית הדין בשל סירובו של האיש להפריד מגורים ולתת גט לאישה עד הכרעה בסוגיית הכספים.
5. מועד הקרע שנקבע בהסכמת הצדדים לטובת איזון המשאבים הינו X/X/2018.
6. מספר חודשים לאחר מכן, פתחה האישה תביעת גירושין בביה״ד הרבני אליה כרכה גם תביעת משמורת, מזונות אישה ורכוש, גם תיק זה נמחק בשל סירוב האיש להפרדת מגורים ומתן גט.
7. ביום X.X.2019 הגיש האיש לבית המשפט תביעה רכושית להבטחת זכויותיו בכל הרכוש המשותף. לתביעה זו הוגשה תביעה כנגד על ידי האישה לעניין רכוש, משמורת, מזונות אישה ומזונות ילד. בהמשך חזרה בה האישה מהתביעה שכנגד והגישה תביעה נפרדת מטעמה לאיזון משאבים ושמירת זכויות.
8. אין מחלוקת כי לאורך השנים, ועד לפרישתה בשל מצבה הרפואי (מחלת …) עבדה האישה כ…. כך עד לחודש יולי 2015 בו הפסיקה לעבוד בשל מצבה הבריאותי. האיש עבד כשכיר בתחום ה….
9. בין הצדדים מחלוקת קשה על כספים אשר נמצאו במהלך השנים בחשבון הבנק המשותף או האישי של מי מהצדדים ונטענו טענות להברחה הדדית. כיום אין לצדדים חשבון בנק משותף.
10. לטענת האיש, בשנים שקדמו למועד הקרע הבריחה האישה ללא ידיעתו וללא אישורו סכומי כסף רבים המוערכים לטענתו בסך של כ-1,200,000 ש”ח מכספיהם המשותפים וזאת לחשבונות קרובי משפחתה ולחשבונות הילדים המשותפים. הברחות אלו נעשו לצורך הכנת הקרקע לגירושין. מנגד, לטענת האישה, טענות האיש כמו גם הסכומים הנטענים כמוברחים על ידו אינם עומדים במבחן המציאות למול גובה משכורתה שהיוותה את הכנסתה היחידה. מנגד, לטענת האישה, מדו”ח האקטואר עלה כי דווקא האיש הוא זה שהעביר כספים רבים מחשבונם המשותף לחשבון אמו ולחשבונו הפרטי ללא ידיעתה והסכמתה של האישה.
11. הצדדים חלוקים ביחס לכספים ולנכסים אשר אותם יש לכלול במסגרת איזון המשאבים.
12. לתיק מונה בהסכמה כמומחה מטעם בית המשפט בעל סמכויות חקירה, האקטואר … לצורך בדיקת טענות הבעל ביחס להברחת כספים של האישה וכן לצורך איזון המשאבים ביחס לזכויות.
13. ביום 31.8.20 הוגש לבית המשפט עותק פיסי של חוות הדעת ביחס לאיזון הזכויות ושאלת הברחת כספים בשנים 2013-2018, חוות הדעת לא נסרקה לתיק. רק בחודש אוקטובר לאחר שהצדדים הסדרו את תשלום שכר הטרחה למומחה חוות הדעת נשלחה אליהם ישירות ועותק כרוך הוגש לבית המשפט.
14. ביום 20.5.22 הוגשה חוות דעת נוספת ביחס לטענת הברחת הכספים בשנים 2008-2013 האוחזת ב- 171 עמודים ומתחקה אחר ניהול הכספים של הצדדים בתקופה שמתחילה כ- 10 שנים טרם “מועד הקרע”.
15. במסגרת ניהול ההליך התקיימו 7 דיונים מתוכם שלושה דיוני הוכחות, בדיוני ההוכחות נשמעו עדויות הצדדים וכן העידו שלושת בנותיהן …, … ו….

טענות האיש

1. לטענת האיש, האישה ידעה כי הם מצויים במערכת יחסים שעתידה להיגמר. משכך, ״הכינה מראש את הקרקע״ ובמשך מספר רב של שנים עוד לפני מועד הקרע החלה ״בהברחת״ כספים משותפים מחשבון הבנק המשותף שלהם לחשבונות קרובי משפחתה וזאת מבלי שידע או נתן הסכמתו.
2. לטענתו, מכוח עבודתה של האישה כ… היא ניהלה לבד את חשבון הבנק המשותף שלהם וביצעה בחשבון פעולות ללא ידיעתו ואישורו, בנוסף היא שימשה כמיופת כוח בחשבונות הבנק של ילדיהם וכן שותפה בחשבון הבנק של אימה. באופן הזה האישה יכלה לבצע מספר רב של פעולות בנקאיות בין כל חשבונות הבנק ועל ידי כך להבריח כספים השייכים גם לאב מבלי שהוא יודע על כך. האב מעריך את גובה הסכומים שהאישה הבריחה בסה”כ בכ- 1,200,000 ₪ בהתאם לפירוט על פי שנים, כמפורט בכתב התביעה.
3. שנת 2008-2013- סכום של 647,000 ₪.
4. שנת 2013- משכה/ העבירה האם סך כולל של 64,091 ₪ כעולה מדוח האקטואר.
5. שנת 2014- משכה/ העבירה האם סך כולל של 107,288 ₪ (ולאחר ניכוי של 67,000 ₪ בגין קניית הרכב של הבת …) נותרו 66,892 ₪ כעולה מדוח האקטואר.
6. שנת 2015- משכה/ העבירה האם סך כולל של 5,570 ₪ כעולה מדוח האקטואר.
7. שנת 2016- משכה/ העבירה האם סך כולל של 72,880 ₪ כעולה מדוח האקטואר.
8. שנת 2017- משכה/ העבירה האם סך כולל של 25,000 ₪ (ולאחר ניכוי של 6,600 ₪) נותרו 18,400 ₪ כעולה מדוח האקטואר.
9. לטענת האיש האישה פעלה בשיטה קבועה של העברת כספים בין חשבונות הבנקים, משלא עלה בידי האישה להוכיח מה מקור הכספים שהועברו, אזי אלו הכספים שהוברחו:
10. פיצויים שקיבל האיש בסך 103,000 ₪ – האישה הודתה שהאב קיבל פיצויים מחברת הביטוח בעקבות … שעבר בשנת 2018.
11. הלוואה בסך 67,000 ₪ – האישה הודתה כי העבירה מחשבון בנק הצדדים בשנת 2014 סכום זה לבת …. האישה לא הצליחה להוכיח כי האיש הסכים להלוואה או אם הכספים חזרו לחשבונם המשותף.
12. צ׳ק בסך 1,100,000 ₪ – ביום 24/07/17 הועבר צ׳ק בסכום מחשבון בנק משותף של האישה ואמה לחשבון של אמה של האישה. האישה טענה כי מקור הכסף המצוי בחשבון ממכירה של מגרש של הוריה וכספים נוספים שהיו בבנק, אך לא הצליחה להוכיח את מקור הכספים ולא הזמינה את הוריה למתן עדות.
13. הפקדת כספים בסך של 171,000 ₪ בחשבון האישה ואמה- בחודשים נובמבר ודצמבר של שנת 2015 העבירה האישה סכומים של 51,000 ₪, 100,000 ₪, 20,000 ₪. לטענת האישה מדובר בכספים של אביה אך ללא אסמכתאות לנושא.
14. החזרי מס- האישה הודתה כי סכום החזרי המס שקיבלה עומד על סך של 12,000 ₪.
15. כספים שהועברו לבת … בסך של 442,000 ₪- האישה הודתה כי נתנה הוראה לקופה שנוהלה עבורה על ידי “מיטב דש״ להעביר סך של 282,000 ₪ לבת … ללא ידיעת האיש בחודש פברואר 2018. וכן בחודש דצמבר 2017 העבירה לאותה בת 2 סכומים בסך מצטבר של 160,000 ₪.
16. עד ליום בו גרעה האישה את האיש מחשבונם המשותף עמד הסכום בחשבון הבנק על סך 45,178 ₪. ולפיכך עליה להעביר לו מחצית מסכום זה.
17. סך של 13,000 ₪ שהאישה העבירה לדודתה …- האישה הודתה כי העבירה לרופא השיניים של דודתה … 13 צ׳קים של 1,000 ₪ מחשבונם המשותף של הצדדים בשנת 2016. האישה לא הוכיחה כי הסכום הוחזר לחשבונם המשותף ואף טענה כי הכספים הוחזרו לחשבונה הפרטי.
18. 80,000 ₪ לבת …- האישה העבירה לבת … בשתי פעימות סכום של 40,000 ₪ בשנת 2016 לכאורה לצרכי לימודים ורכישת רכב. בפועל הבת לא למדה ולא רכשה רכב. בהמשך אותו הסכום הועבר לבת … לרכישת דירה. לטענת האיש ללא רשותו או ידיעתו בנושא.
19. העברה של 6,600 ₪ לבת … בניגוד מפורש לעמדת האיש אשר ביטל הוראת קבע זו.
20. העברה של 30,000 ₪ לבת … ללא ידיעת האיש, אותו סכום בהמשך עבר לבת …. הבת … העידה כי לא ביצעה פעולות אלה.
21. העברה של האישה של סכום כסף נכבד לאחיה, …, בסך של 109,246 ₪ דרך חשבון הבנק של הבת …. לטענת האישה מדובר בכספים של אמה ודודתה ללא כל הוכחה או ראיה ממשית לטענה זו.
22. האיש עומד על כך שכל העברות אלו נעשו מאחורי גבו וללא ידיעתו.
23. לצדדים יחידת דיור בביתם המשותף אשר מושכרת לצד ג׳ בסך של 3,500 ₪. האישה נוטלת מהשוכרים 2,000 ₪ והאיש 1,500 ₪. האיש מבקש לחלק את הסכום שווה בשווה בין הצדדים.
24. הובהר לביהמ״ש כי מיסי והוצאות אחזקת הבית אינם משולמים כסדרם ע״י הצדדים. האיש דורש כי יישאו בכל הוצאות אחזקת הבית שווה בשווה.
25. האישה לא התנגדה לחוות דעת האקטואר שהוגשה ולכן יש לקבלה ולקבוע כי האיש זכאי

לכספים לפי שיטה א׳.

1. האיש עותר שלא להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים עד לקבלת פס״ד בדבר הכספים שעל האישה להשיב לו.
2. לטענת האיש יש לדחות את כל טענות האישה מכוח חזקת השקר ועדותה הבלתי מהימנה, בסעיפים 49-50 לסיכומיו מפנה לפסיקה בעניין חזקת השקר.
3. האיש מבקש מבית המשפט להורות על איזון משאבים לא שוויוני תוך מתן העדפה מתקנת לטובתו בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בכדי ליצור שוויון הזדמנויות לאחר הפירוד. בכל הנכסים, הכספים והזכויות מכל מין וסוג ורשומים בשלמותם או בחלקם ע”ש האישה או מי מטעמה ומוחזקים על ידי גורמים אחרים וכן נכסים וזכויות שטרם נרשמו על שמו.

טענות האישה

1. הצדדים הגיעו להסכמה להתגרש אולם האיש התנה את הגירושין ומתן הגט בהוצאת האישה והילדים מבית המגורים. האישה סירבה שכן מדובר בבית משותף. משכך, הצדדים עדיין מתגוררים כיום תחת אותה קורת גג עם ילדיהם המשותפים תוך שהאיש ממשיך להתעמר באם ובבנות.
2. לנוכח זאת, יש דחיפות לפירוק השיתוף בבית המגורים על מנת שניתן יהיה לפנות לבית הדין הרבני לצורך קבלת גט. את בית המגורים יש לחלק בחלקים שווים בין הצדדים בהתאם לאופן רישומו. יש לדחות את טענות האיש על כך שהמגרש שייך רק לו. הצדדים מכרו דירה קודמת שהייתה בבעלותם והתנאי לשימוש בכספי הדירה המשותפת היה שהבית יירשם בכללותו על שם שני הצדדים, וכך אכן היה.
3. האיש בניגוד לטענתו, מחסיר מהאישה והילדים מזון מינימלי לקיום בסיסי אינו משלם חשבונות משותפים כמו מים, ארנונה ובמשך זמן גם חשבון החשמל.
4. האישה במשך שנים רבות עבדה כ… … והשתכרה ממשכורת של כ- 10,000 ₪ בממוצע בחודש. האישה נאלצה לעזוב במהלך שנת 2015 את עבודתה עקב מצב בריאותי וכיום מתקיימת מקצבת נכות מביטוח לאומי ואינה זכאית לפנסיה.
5. המשכורת שקיבלה האישה לא גבוהה מספיק כדי להיות מקור לכל הכספים הנטענים כ -״מוברחים״. מדובר בכספים של בני משפחת האישה, אשר בהיותה … קיבלה הטבות ואף יכלה לנהל בקלות חשבונות בנק ולפיכך עשתה זאת עבור בני משפחתה. גם בדוח האקטואר לא בוצעה בדיקה של מקורות הכספים ולא ייתכן שממשכורתה וממשכורתו של האיש יכלה האישה להבריח את הסכומים הנטענים.
6. כאמור, לאישה, מכוח ת…, היו הטבות לה ולבני משפחתה בתנאי ריבית ואשראי וכמובן היכרות טובה עם הפרוצדורה בנושא ולכן היא זו שניהלה את חשבונות הבנק של כלל הבנות ע״פ בקשתן. בחשבונות אלו היא מיופת כוח בלבד ואינה שותפה, למעט חשבונו של הבן.
7. לא זו אף זו, במהלך בדיקת האקטואר נמצא כי האיש העביר כספים רבים מחשבונם המשותף של הצדדים לחשבונה של אימו וכן לחשבונו הפרטי ללא ידיעת האישה.
8. טענות האיש כי האישה העבירה כ-1,200,000 ₪ מחשבונותיה לחשבונות אחרים אינן נכונות ואינן עומדות במבחן המציאות היות והמשכורת שהרוויחה כל חודש הועברה לחשבון המשותף לטובת משק הבית. האישה העבירה כספים של בני משפחתה לחשבון הבנק שלה למטרת צבירת ריבית ועשיית רווח, הא ותו לא. דוגמא לכך היא הסכום בסך של 100,000 ₪ שהפקידה בחשבון המשותף ועבר באותו היום לחשבון הוריה. אלו כספים שהיו שייכים להורי האם.
9. מדוח החוקר עולה כי כספים אלו אינם במקורם מחשבונה של האם או פרי עמלה.
10. האישה העבירה לבת … כ-80,000 ₪ בשתי פעימות, ולא ״הבריחה״ את הכספים, ובניגוד לטענת האיש הוא ידע על כך. הדבר עולה מעדות … בחקירתה. (פרוטוקול עמוד 101).
11. גם הכספים שהעבירה לבת … לאורך השנים נעשו על מנת לעזור לבת לרכוש דירה ורכב. העזרה הכספית של הצדדים ובפרט האישה אינה דבר חדש והאיש ידע ובירך על כך. הדבר עולה מעדותה של הבת. (פרוטוקול עמ׳ 89). טענתו של האיש בדיעבד כי האישה הבריחה כספים לבת … אינה נכונה בלשון המעטה וכל העניין נטען לצורך מיקוח עם האישה בבית הדין הרבני ועל מנת לנשלה מזכויותיה בדירתם המשותפת.
12. האיש טוען כי האישה ביצעה הכל מאחורי גבו ובזדון כי פתחה חשבון בנק נוסף, אך הוא עצמו פתח חשבון בנק נפרד עוד בשנת 2012 ומחודש אוקטובר של שנת 2017 הפקיד את משכורתו בחשבון זה בסך כולל של 41,000 ₪.
13. כמו כן, טרם הגשת התביעה העלים האיש את רכב ה… שנרכש מכספי החשבון המשותף. ואף רכש רכב נוסף מהכסף בחשבון המשותף ללא ידיעת האישה ומסר את הרכב כמתנה לקרובת משפחה.
14. בעבר האיש ניהל את השכרת יחידת הדיור של הצדדים תוך שהוא לוקח לעצמו בלעדית את דמי השכירות ומנפח את הוצאות הדיירים ואינו מעביר לאישה את חלקה. כך עד שהוגשה תביעה לביהמ״ש.
15. טענתו של האיש כי לא ידע על מעשיה של האישה שקריות שכן לאורך השנים שלח אחריה חוקרים פרטיים ואף פרץ לחשבון המסלקה הפנסיונית שלה. משמע המסמכים הגיעו לידיו והוא הכיר את כל חשבונותיה עוד משנת 2016.

דיון והכרעה

1. השאלות הנדרשות להכרעה בפסק הדין:
2. מה הם הכספים והנכסים שיש לכלול במסת הרכוש המשותף לצורך איזון המשאבים.
3. כיצד יש לאזן את דירת המגורים לנוכח טענת האיש כי הקרקע ניתנה לו במתנה מאביו לו ולכן האישה מחזיקה במחצית זכויות הבית ללא זכויות במקרקעין.
4. איזון הרכבים- מהם הרכבים אשר יכללו במסת האיזון, וכיצד יש להתייחס לרכבים שנמכרו.
5. אופן איזון הזכויות הסוציאליות, המתנה למועד ההבשלה או היוון מיידי והאם יש לערוך חלוקה לא שוויונית בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון כפי שמבקש האיש.
6. האם האישה נדרשת להשיב לאיש מכספי דמי השכירות של יחידת הדיור.
7. הברחת כספים – יש לבחון האם האישה ביצעה הברחת כספים בשווי העולה על 1,200,00 ₪ ומנגד האם האיש, כטענת האישה, הבריח כספים.
8. אופן ביצוע תשלומי מיסי הבית ואחזקתו ותשלום שכ”ט המומחה.
9. מהם הכספים והנכסים שיש לכלול במסת איזון המשאבים.
10. הצדדים נישאו בשנת 1988 ומשכך חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 (“החוק” או “חוק יחסי ממון”). לשאלות העומדות להכרעה בפניי, קובעות הוראות החוק הרלוונטיות כי עם התרת הנישואין, או מועד הקרע המוסכם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין, אלו נכסים שאינם ברי איזון.
11. בהחלטה מיום 8.7.19 נקבע בהסכמת הצדדים כי מועד הקרע המוסכם לצורך איזון המשאבים הינו X/X/2018 יום פתיחת הליך הי”ס בבית הדין הרבני ובהתאם לכך יינתן פסק הדין.
12. בענייננו הצדדים עדיין נשואים וחיים תחת קורת גג אחת, אך מנסיבות המקרה עולה כי מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 5א לחוק יחסי ממון בגינן ניתן להורות על הקדמת המועד לאיזון משאבים.
13. בסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון נקבע “עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג”

כאמור, הצדדים להליך חלוקים ביחס לרכוש אשר לגביו יש לבצע איזון. לטענת האיש הרכוש המשותף אותו יש לכלול באיזון הינו: דירת המגורים (ללא הקרקע) ב…, חשבון הבנק על שמו של התובע בבנק …, חשבון הבנק על שמה של הנתבעת בבנק … וכספים בחשבונות שאינם בידיעתו הרשומים על שמה של הנתבעת או רשומים במשותף על שמה עם אחרים, רכב מסוג … הרשום על שמה של הנתבעת, רכב הרשום על שמו (שייך לו בשל שנרכש מכספי פיצויים), זכויות סוציאליות, תכולת הבית.

1. לטענתה של האישה הרכוש המשותף אותו יש לכלול במסת האיזון הינו: בית המגורים (כולל המגרש עליו הוא בנוי), חשבונות בנק הרשומים על שם התובע בבנק … ו…, חשבון הבנק הרשום על שם הנתבעת בבנק …, רכב מסוג … הרשום על שמה, רכב … שהצדדים רכשו מכספים משותפים ונמכר לפני פתיחת ההליך, רכב … שנרכש מכספים משותפים ונמסר על ידי האיש כמתנה לקרובת משפחה ללא ידיעתה, רכב הרשום על שם התובע, חסכונות, זכויות סוציאליות לרבות פנסיה (והחרגת גמלת הנכות מביטוח לאומי), מחצית דמי השכירות מיחידת הדיור, מחצית מכל מה שיתגלה בחוות הדעת של המומחה.
2. בנוסף, האישה מבקשת שלא לכלול במסת האיזון את חשבונות הבנק הרשומים על שם אמה וילדיה אשר בהם שימשה כמיופת כוח בלבד לטובת ניהולם של חשבונות אלו.
3. כך גם מבקשים הצדדים להוציא ממסת האיזון את הנכסים הבאים: האישה מבקשת שלא לכלול באיזון את גמלת הנכות אותה היא מקבלת מביטוח לאומי, הבעל מבקש שלא לכלול באיזון את המגרש עליו בנוי הבית, וכספים בסך כ 103,000 ₪ שקיבל כפיצוי מחברת ביטוח בגין … שעבר ואת הרכב הרשום על שמו שכן הוא נרכש מכספי הפיצוי הביטוחי הנ”ל.
4. בין הצדדים מחלוקת גם ביחס לנכסים הבאים: חשבונות הבנק הרשומים על שם הנתבעת במשותף עם צד ג’, רכב הרשום על שמו של התובע, רכב …, רכב …, חסכונות, דמי שכירות מיחידת הדיור, תכולת הבית, כל מה שיימצא בדו”ח המומחה.
5. כבר בשלב זה יובהר כי ביחס לבקשת האישה שלא לכלול במסת האיזון את החשבון על שם אימה או חשבונות הילדים בהם היא מיופת כוח, מצאתי לקבוע כי ככל שייקבע כי כספים שהועברו לאחד החשבונות כאמור מהווים הברחת כספים, סכום זה יתווסף למסת האיזון.
6. כך גם, ככל שייקבע כי כספים הוברחו על ידי האיש, יתווספו סכומים אלו למסת האיזון.
7. ביחס לבקשת הצדדים, האישה להחרגת גמלת ביטוח לאומי והאיש להחרגת הרכב הרשום על שמו משום שנרכש מכספי פיצויים, מצאתי להפנות לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון שזו לשונו:

5.(א)עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;(תיקון מס’ 1) תש”ן-1990

(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;” (חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 – מאגר נבו).

בהתאם לסעיף 5(א)(2) הקובע מהם הכספים אשר אינם ברי איזון, כך שבן הזוג אינו זכאי למחצית שוויו. גמלת הנכות המשולמת לאישה מביטוח לאומי אינה ברת איזון ולפיכך לא תיכלל במסת האיזון. ביחס לרכב הרשום על שמו של הבעל, משלא הוכח לי כי הרכב נרכש מכלל כספי הפיצויים או חלקם, ובעיקר מהטעם שהצדדים אינם חלוקים כי סכום הפיצוי הכספי אותו קיבל התובע מחברת הביטוח על … שעבר עומד על סך של 103,000 ₪. לפיכך, סכום זה בסך של 103,000 ₪ אינו בר איזון ולא ייכלל במסת האיזון. אשר על כן, אף איני נדרשת להתחקות אחר מקור הכספים אשר שימשו לרכישת הרכב הרשום על שמו של הנתבע והרכב ייכנס למסת האיזון.

1. ביחס ליתר הנכסים לגביהם קיימת מחלוקת בין הצדדים מצאתי לקבוע כדלקמן: חשבונות הבנק הרשומים על שם הנתבעת במשותף עם צד ג’ – ראה סעיף 50 לעיל, רכב הרשום על שמו של התובע – ראה סעיף 52 לעיל, רכב … – נרכש במהלך הנישואים ייכלל באיזון, רכב …- נרכש במהלך הנישואים ייכלל באיזון, חסכונות- יכללו באיזון ראה פרק ד’ מטה, כל דמי שכירות מיחידת הדיור- ייכללו באיזון ראה סעיף ה’ מטה, תכולת הבית – תיכלל באיזון, כל מה שיימצא בדו”ח האקטואר לאיזון משאבים – ייכלל באיזון.
2. כיצד יש לאזן את דירת המגורים לנוכח טענת הבעל כי הקרקע נתנה לו במתנה מאביו לו ולכן האישה מחזיקה במחצית זכויות הבית ללא זכויות במקרקעין
3. לטענת הבעל, הקרקע עליה נבנה בית המגורים המשותף נתנה לו במתנה על ידי אביו ולכן בהתאם לסעיף 5(א)(1) הקובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין, ומשלא קיימת מחלוקת כי הקרקע נתנה לו במתנה, האישה אינה זכאית למחצית משווי הקרקע.
4. עם זאת, מאחר ואת בנייתו של הבית עשו הצדדים במשותף, האישה זכאית למחצית זכויות הבנייה אך אינה זכאית למחצית שווי הזכויות במקרקעין. לפיכך, על בית המשפט להורות על זכאותה של האישה למחצית שווי הדירה ללא הקרקע (ראה: פרוטוקול מיום 6.6.20 עמ’ 20)

1. לטענת האישה, היא רשומה כבעלת זכויות במגרש ובית המגורים שעליו ברחוב … ב… ולכן היא זכאית למחצית השווי של הבית לרבות המגרש, כל טענותיו של התובע לעניין זה הן משוללות יסוד וחסרות אחיזה במציאות, לטענתה, דירתם הקודמת של הצדדים ברחוב … נמכרה כתנאי לרישום הדירה ברחוב … על שם שני הצדדים וכך נעשה, מלוא התמורה שהתקבלה מהדירה הקודמת שימשה לבניית הבית שבמחלוקת, כך גם כספים אשר נתנו הוריה לצדדים לטובת בניית הבית ממנו הוא מבקש לנשל אותה ואף טוען כי הכספים שהוחזרו להוריה בגינה של ההלוואה הינם הברחת כספים.
2. היקף השיתוף בין בני זוג בנכס מקרקעין, במיוחד בבית או דירת מגורים, נבחן ונקבע על-פי המוסכם ביניהם בהסכם מפורש בכתב (דוגמת הסכם ממון). בהעדר הסכם כאמור בכתב, היקף השיתוף נבחן בהתאם למוסכם ביניהם בעל-פה, כפי שעולה או משתמע ממסמכי רכישת הנכס ותהליך הרישום.
3. כך למשל, רישום הנכס על שם שני בני הזוג עשוי להצביע על הסכמה וכוונת שיתוף:

“כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה על-ידי שני בני-זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. ישנם מצבים תדירים, בהם בני הזוג הנישאים רושמים דירה על שם שניהם, והכסף ניתן על-ידי צד אחד בלבד. האם פירוש הדבר, שאחרי שנים ניתן יהיה לגלגל את העניין אחורה ולבטל שיתוף, שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית, בהסתמך על המקורות הכספיים ששימשו כל צד במועד כלשהו בעבר? סבורני, כי יש להשיב על כך בשלילה. כאשר בני-זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר. תרומה כזו קשורה עם הנישואין, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת. גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני-זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה.”

(ע”א 66/88 תמר דקר נ’ פליקס דקר (1989)).

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכי המינהל שצורפו לתצהיר הנתבעת מיום 23.5.21 עמודים 31-33 מצאתי כי בסוגיה זו הדין עם הנתבעת ודין טענתו של התובע להידחות.

1.   כידוע, לרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יש חשיבות רבה מבחינה קניינית, כך קובע סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ”ט-1969 : “רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו…” חזקה זו באה להגנת טובת הציבור, אשר יוכל להסתמך על הרישום, ולדעת כי הרישום סופי, אמין ומשקף נכונה את הזכויות הרשומות בו. (ע”א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ’ הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה, פ”ד נג (3) 49, 60).).

1. ממסמכי המינהל עולה כי כל זכויותיו של האב הועברו למקבלי ההעברה שווה בשווה ואף נרשמו כך. ככל שהתובע או אביו היו בוחרים כי העברת הזכות תהיה ביחס למבנה על המגרש בלבד, היה עליהם לעשות כן באמצעות הסכם המלמד אחרת. סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין קובע כי הרישום יהווה ראיה חותכת לתוכנו. ידוע לכל כי הליכי המינהל אינם דבר של מה בכך, הזמן הנדרש לביצוע רישום והעברת זכויות הינו רב, מדובר בהליך בירוקרטי ארוך וסבוך, לפיכך, אני סבורה כי כל אחד מהצדדים (מעביר הזכויות ומקבלי הזכויות) הבינו היטב את משמעותו המחייבת של רישום הזכויות, בנוסף יש לשים לב שזוהי אינה הדירה הראשונה הנרשמת על שמם של הצדדים. כך שהליך זה ומשמעותו היה ידוע להם.
2. בנוסף קבע בית המשפט העליון כי כאשר בני זוג רשומים בבעלות משותפת על נכס, הרי ההנחה היא שהתכוונו לאיזון ולשוויון (ע”א 66/88 דקר נ’ דקר, פ”ד מג (1) 122, 127) ). הזכויות על המגרש הועברו בשנת 2005 כ- 13 שנה לפני המועד הקובע, למימון עלות הבנייה הגבוהה של הבית שימשו מלוא כספי התמורה שקיבלו הצדדים ממכירת בית קודם שהיה בבעלותם המשותפת ומהלוואה שנתנו הוריה של הנתבעת. אני מוצאת כי גרסתה של הנתבעת מתיישבת הן עם השכל הישר והן המסמכים התומכים בכך ורישום הזכויות מעיד על כוונתם לשיווין.
3. נכון הדבר כי הרישום בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין אינו מהווה “חזקה חלוטה” ומדובר בחזקה הניתנת לסתירה (ע”א 371/85 חיים פיליפ נ’ שלום רוזנברג ואח’ פ”ד מב(1) 584 בעמוד 596). עם זאת, הנטל לסתירת החזקה ולהוכחה כי הרישום אינו משקף את המצב האמיתי והנכון של הזכויות, הוא נטל נכבד ביותר ( ע”א 2576/03 אהובה וינברג נ’ האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים 21.02.2007). התובע לא הציג ולו ראשית ראייה לשם הוכחת טענתו כי הזכויות הרשומות על שמה של האישה הינן ביחס למבנה ללא המקרקעין. בשים לב לתכלית העומדת מאחורי רישום הזכויות שהיא בראש ובראשונה הגנת הציבור, אשר יוכל להסתמך על הרישום, ולדעת כי הרישום סופי, אמין ומשקף נכונה את הזכויות הרשומות בו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי האישה בעלת מחצית הבית כולל המגרש ולכל אחד מהצדדים מגיעה מחצית.

1. למעלה מן הצורך, לשם הדיון בלבד אבחן את נסיבות המקרה מבלי להיכנס לעובי הקורה על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה ב-“הלכת השיתוף הספציפי” למקרה בו הזכויות בדירה לא היה נרשמות על שמה של האישה. במצב זה ייבחן מצד אחד “הנכס שאינו בר איזון”, מהו טיב הנכס, ערכו הכספי, מידת ההשקעה המשותפת של הצדדים בו ומצד שני תבחן מערכת היחסים של בני הזוג כגון: אורך הנישואין, האם אילו נישואים ראשונים, טיב מערכת היחסים, קיום ילדים משותפים ועוד. (כב’ הש’ עמית בפסק הדין בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני פורסם, 26.12.2012). ביחס לדירת מגורים, הפסיקה קבעה כי יש להקל על בן הזוג הטוען לשיתוף בדירה מכוח כוונת השיתוף הספציפי מאחר ודירת המגורים הינה “גולת הכותרת” של התא המשפחתי ובמרביתם של המקרים זה הנכס היקר, העיקרי והיחיד של בני הזוג (ר’ תלה”מ 44037-10-20 (ראשל”צ) ח’ נ’ ח’ [פורסם בנבו, 10.7.23).
2. בענייננו, מדובר בבית קרקע עיקרי ובנוסף לה יחידת דיור, הצדדים השקיעו בו כסף רב ממכירת דירה קודמת וכן קיבלו הלוואה מהוריה של האישה, נשואים כ- X שנה והורים לX ילדים משותפים. לפיכך, על פניו נראה כי גם לפי מבחני “הלכת השיתוף הספציפי” הכרעת בית המשפט הייתה קובעת כי בין הצדדים התקיימה “כוונת שיתוף ספציפי” ביחס לדירה כולל המגרש והתוצאה הייתה זהה לקביעתי בפסקה 63 לעיל.
3. איזון הרכבים- נדרשת הכרעה ביחס לרכבים הנכללים במסת האיזון.
4. לטענת האישה יש לכלול באיזון את הרכבים הבאים: רכב … על שמה, רכב … שנרכש מכספים משותפים ונמכר לפני התביעה, רכב … שנרכש מכספים משותפים ונמסר כמתנה לקרובת משפחה ללא ידיעתה ורכב הרשום על שם הבעל אשר נרכש מהחשבון המשותף ומכספים משותפים. לטענת האיש יש לכלול את … של האישה בלבד שכן הרכב הרשום על שמו נרכש בכספי פיצויים ולכן מוחרג ואינו בר איזון, ביחס לרכב ה… טוען האיש כי מדובר ברכב מיושן בעל שווי אפסי ולכן ניתן במתנה. לטענתו רכב ה… נרכש מכספי הפיצויים שקיבל בגין … ונמכר בסך של 35,000 ₪.
5. מכל החומרים שהונחו בפניי ובהתאם להכרעתי בעניין הרכב הרשום על שמו של התובע וכספי הפיצויים בסעיף א’ לעיל, מצאתי לקבל את עמדתה של האישה ולהכניס את כל הרכבים שנרשמו בטענה כאמור לעיל לרכוש המשותף לצורך איזון המשאבים. שווי הרכבים שנמכרו / נמסרו ייקבע בהתאם למחירון … לוי ביום המכירה/מסירה, כך גם ייקבע שווי הרכבים שהיו מצויים עובר למועד הקרע בחזקת הצדדים. שווי הרכבים יאזן בין הצדדים בחלקים שווים.
6. אופן איזון הזכויות הסוציאליות
7. לטענת האישה, יש להורות לאקטואר לבצע איזון זכויות בהתאם לחוות הדעת שהוגשה לתיק ומקובלת עליה ולהגיש פסיקתאות מתאימות לחתימה המופנות לגופים הרלוונטיים לטובת רישום הזכויות מכוח חלוקת חיסכון פנסיוני (שיטה ב’).

לטענת האיש, האישה לא התנגדה בעדותה לאישור חוות הדעת, לפיכך, יש להורות על אישור חוות הדעת ולקבוע כי האיש זכאי לכספים לפי שיטה א’. מעיון בחקירת האישה ובסיכומיה נראה האישה מסכימה עם חוות הדעת, אך אינה מסכימה למועד בו יבוצע האיזון, והיא מבקשת להורות כי הוא יבוצע רק במועד הבשלתו העתידי ולא כפי שטען התובע. מכאן עולה כי הצדדים אינם מסכימים על שיטת החלוקה לאיזון הזכויות.

1. בהתאם לפסיקה נקבע כי דרך המלך הינה איזון זכויות על פי מועד גמילתן. (ראה: ע”א 809/90 לידאי נ’ לידאי, פד”י מ”ו (1) 602, שם נפסק כי בהעדר הסכמה אין לכפות איזון זכויות שטרם הבשילו), פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה יישמה עיקרון זה כדרך המלך אולם, בנסיבות מיוחדות הפעיל בית המשפט שיקול דעת והורה על היוון זכויות מידי. לא מצאתי כי בנקרה זה מתקיימות הנסיבות המיוחדות הנדרשות לחריגה מן הכלל.

לפיכך, ניתן תוקף לחוות הדעת האקטוארית שנערכה בעניין איזון הזכויות והאיזון יבוצע בהתאם לשיטה ב’.

1. האם האישה קיבלה תשלום יתר מהשכרת יחידת הדיור ונדרשת בהשבתו
2. לטענת האיש כעולה מתצהירו מיום 25.3.21 גובה דמי השכירות המתקבל מהשכרת יחידת הדיור עומד על סך של 3,000 ₪, כל אחד מהצדדים מקבל מחצית כ-1,500 ₪. והכספים משמשים לטובת הוצאת הבית, יחידת הדיור ו…. האיש מבקש להורות על חלוקה שווה של דמי השכירות ביחידת הדיור החל מחודש יולי 2021.

בחקירתו מיום 6.6.22 עמוד 28 שורה 18 עדכן האיש כי דמי השכירות עומדים כיום על סך של 3,500 ₪ מהם האישה מקבלת 2,000 ₪ והוא מקבל רק 1,500 ₪.

1. לטענת האישה,יש לדחות את טענת האיש לחייב אותה בהפרש דמי השכירות, שכן השכרת היחידה במחיר הנוכחי בסך של 3,500 ₪ למקורבו היה על דעת האיש בלבד וללא הסכמתה והיא אינה מוכנה לקבל דמי שכירות של פחות מ- 4,000 ₪ ולכן האיש העביר לידיה סך של 2,000 ₪.
2. גם מחקירת האיש עולה כי האישה מקבלת 2,000 ₪ מדמי השכירות ואילו הוא מקבל רק 1,500 ₪. לאור שכך התנהלו הצדדים זמן רב אני מוצאת כי יש לראות בכך “הסכמה מכללא”, לפיכך, אני מקבלת את גרסת האישה כי החלוקה הלא שוויונית נקבעה עקב רצונו של האיש לעשות בדמי השכירות “הנחה” לחבר ובשל רצונו הסכים “לספוג” את הפער שהיה משולם להם מצד ג’ שאינו מקורב אליהם.

לפיכך, מצאתי לקבוע כי תביעת האיש להשבת תשלומי יתר מהאישה – דינה להידחות.

1. פירוק השיתוף בבית המגורים לצורך הפרדת מגורים (וקבלת גט)
2. לטענת האישה, כיוון שהצדדים גרים עדיין תחת אותה קורת גג יחד עם ילדיהם כאשר התובע ממשיך להתעמר בה ובבנותיה, אינו משלם חשבונות כגון: ארנונה, מים וחשמל, מונע מהם מזון וכל אמצעי מחייה סבירים, תוך שהוא מאשים אותה האשמות שווא ומעליל על בנותיהם טענות קשות בשל העובדה שהן שומרות על אימן קיימת דחיפות במתן צו פירוק השיתוף. כך, על מנת שניתן יהיה לפנות לבית הדין הרבני לקבלת גט ועל מנת שהצדדים יוכלו להמשיך איש איש בדרכו, בנוסף יש להורות לאקטואר לבצע הפרדה רכושית.
3. האישה טוענת כי כל תכלית סירובו של האיש היא הבנתו כי הבית צריך להימכר, חוסר רצונו במכירת הבית הוא הסיבה האמתית לבקשתו לעכב את הליכי פירוק השיתוף בבית הצדדים, זמן כה רב לאחר שהצדדים נפרדו הלכה למעשה.
4. עוד הוסיפה האישה כי היא מעולם לא “הבריחה כספים” מהחשבון המשותף, ככל שעברו כספים לחשבונות הילדים ההעברה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו של האיש. כל טענות “ההברחה” והסכומים הנטענים אינם מתיישבים עם גובה משכורתה כשכירה. עוד ציינה כי אף האיש בעצמו, פתח במהלך הנישואין חשבון נפרד אליו העביר את משכורתו וכן כספים לחשבונה של אמו.
5. לטענת האיש, יש לדחות בשלב זה את מתן צו פירוק השיתוף בבית המגורים וזאת עד מתן פסק דין אשר יינתן לאחר סיום טענותיו בעניין הברחת הכספים, לטענת האיש לאחר שבית המשפט יפסוק מה גובה הסכום הכספי אותו נדרשת האישה להשיב לו, ייתכן שיעלה בידיו לרכוש את הבית שהיה נחלת הוריו.
6. בסעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ”ט 1969, (להלן: “חוק המקרקעין“) מעוגנת זכותו של כל שותף במקרקעין לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין. מדובר על זכות בסיסית אשר נגזרת מזכויותיו של מאן דהוא על קניינו, ולפיה כל מי שהוא שותף במקרקעין רשאי לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין “בכל עת” ללא צורך בסיבה או הנמקה.
7. תפיסת המחוקק היא כי זכות הקניין של בעלים הינה עיקרון על, כאשר העדיפות לדרך פירוק השיתוף היא שתהיה הסכמה בין כל בעלי הזכויות אשר על פיה ייערך הסכם בין השותפים, במצב בו לא הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמות, פירוק השיתוף ייעשה באמצעות צו לפירוק שיתוף שייתן בית המשפט.
8. בתביעה לפירוק שיתוף במסגרת הליך משפחה, ההכרעה בפירוק השיתוף של בית המגורים מאזנת יחד עם זכות הקניין גם את זכותו של כל צד לעשות שימוש ברכוש שצבר במהלך החיים המשותפים ולבחור בעצמו באיזה דרך ברצונו להשתמש בכסף ובנכסים לאחר הפרידה. זכות נוספת אליה נדרש בית המשפט בזמן קבלת ההכרעה בפירוק השיתוף היא זכותם של ילדיהם של הצדדים והצורך בהבטחת מדורם. לשים הבטחת זכותם של הילדים נעשה תיקון בסעיף 40 א כדלקמן:

“החליט בית המשפט לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים,  בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זXים המתאימים לצרכיהם, לתקופה שיקבע”.

1. בסעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון קיימת הוראה נוספת המתירה לבית המשפט לדחות מכירה של דירת מגורים ובחינת הסדר מגורים לילדי בני הזוג הקטינים, להלן לשון החוק:

“ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זXים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע.”

1. הוראות החוק לעיל, אינן שוללות את זכות בן הזוג השותף במקרקעין, לדרוש פירוק השיתוף, אלא מפרטות נסיבות אשר בגינן פירוק השיתוף בפועל יעוכב עד למציאת הסדר מגורים חלופי עבור הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם.
2. עוד נקבע ביחס למועד פירוק שיתוף בדירת מגורים ברע”א 4358/01 אביבה בר-אל נ’ יוסף בר-אל (פורסם 19.8.01) (להלן: “הלכת בר-אל”):

“יש לאפשר לבית המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית המשפט לענייני משפחה יכול בהתקיים הנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני הזוג יוסדר באופן כולל”

1. עם זאת, ההלכה מבהירה כי עיכוב הפירוק ייעשה רק במקרים בהם מתקיימות נסיבות מתאימות, במרבית המקרים ההכרעה הנדרשת היא דווקא להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר, בהינתן מצב בו דחיית פירוק השיתוף מכבידה על אחד הצדדים באופן שאינו נאות, מוטב יהיה אם בית המשפט יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים. במיוחד במקום בו בית המשפט סבור כי ההליך צפוי להימשך זמן רב, עוד לעניין זה כבוד נשיא בית המשפט בדימוס מ. שמגר:

“…ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן-הזוג החפץ בהפרדות זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על-מנת להחליש את כוח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר, ועל-מנת להבטיח כי שני בני הזוג מקבלים את שהם זכאים לו כתוצאה מקשר הנישואין – להשיג את מבוקשו”

(ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי עמ’ 532, ניתן 13.8.95(פורסם))

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת האישה לפירוק שיתוף בדירה וכי יש לדחות את בקשת האיש לדחיית פירוק השיתוף.
2. ראשית, היות ובמסגרת פסק הדין ניתנת הכרעתי גם ביחס לכל טענות ההברחה ויוכרע עניין אופן האיזון הרי שטענת האיש לדחייה מתרוקנת מתוכן שכן פסק הדין יינתן בכלל הסוגיות. ככל שיבקש האיש לרכוש את חלקה של האישה בבית הצדדים ידיעה זו תהיה מונחת בפניו מיד עם מתן פסק הדין ובמועד זה כבר יוכל לדעת מהם הכספים העומדים לרשותו.
3. לנוכח האמור, לא מצאתי כל הצדקה שלא לבצע את פירוק השיתוף באופן מיידי. בנסיבות הקיימות בהן XX ילדי הצדדים בגירים, הצדדים מנהלים הפרדה רכושית כבר שנים רבות, המגורים המשותפים גורמים למתיחות גבוהה וקונפליקטים יום יומיים בין הצדדים ובין האב לבנותיו, לטענת האישה האיש אינו משלם את חלקו בהוצאות החזקת הבית, פירוק השיתוף מעכב את מתן הגט ומהווה “כוח מיקוח” בידיו של האיש ונוסף לכל אלה, קביעתי לעניין טענת האיש להברחת כספים על ידי האישה כפי שתפורט מטה.
4. יתירה מכך, סבורני כי אי ביצוע פירוק השיתוף לעת הזו, יהווה פגיעה בקניין האישה וברווחתה.
5. למעלה מן הצורך אציין כי אף לא מצאתי כי בנסיבות העניין מתקיימות אותן הנסיבות המיוחדות לפיהן יש מקום לדחות את פירוק השיתוף.
6. לפיכך, הריני מורה כי פירוק השיתוף בדירה ייעשה באופן מידי.
7. דירת הצדדים תוצא למכירה לכל המרבה במחיר, ככל שמי מהצדדים מבקש לרכוש את חלקו של האחר יוכל להציע מחיר העולה על המחיר שהוצע על ידי צד ג’ ככל ששני הצדדים יעשו כן, תבוצע בין הצדדים התמחרות בסיוע באי כוח.
8. דירת הצדדים תימכר בתוך 4 חודשים ככל שלא תימכר ימונו ב”כ הצדדים ככונסים לצורך מכירתה והליך הכינוס יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי ראש ההוצאה לפועל ובפיקוחו והוא שייתן הוראות, יאשר את הסכם המכר וייקבע את שכר הכונסים.
9. הברחת רכוש וכספים – יש לבחון האם האישה ביצעה הברחת כספים בשווי העולה עד כדי 1,200,000 ₪ ומנגד האם גם מצדו של האיש הייתה הברחת כספים כטענת האישה
10. לטענת האיש, האישה הכינה את הקרקע לגירושין במשך שנים ולצורך כך ביצעה לאורך שנים הברחת כספים. רשימת חשבונות הבנק בהם התרחשה הברחת הכספים מפורטת בסעיף 10 לסיכומי התובע. בהתאם לעדותו האישה פתחה חשבון נפרד ללא ידיעתו של הבעל ביום 14.8.12. לפיכך, לא ניתן לטעון להסכמה לאחר מועד זה.

1. לטענת האיש, על בית המשפט להורות לנתבעת להשיב מחצית הסכומים המפורטים בסעיפים 17-18 לעיל.

פיצוי התובע בסך 103,000 ₪ – כספי ביטוח שהתקבלו בגין … שעבר.

הלוואה בסך 67,000 ₪ – שניתנה לכאורה לבת.

המחאה על סך 1,100.000 ₪ – סכום שהועבר בהמחאה מחשבון האישה ואמה לחשבון אמה בלבד.

הפקדת סך של 100,000 ₪ במזומן – שהופקדו בבת אחת על ידי האישה לחשבון הצדדים ומיד 08 דקות לאחר מכן) הועברו לחשבון אמה.

הפקדות כספים בחשבון הנתבעת ואמה- הפקדה בסך של 171,000 ₪ בחודשים נובמבר –דצמבר 2015 בסכומים של 51,000, 20,000 ₪ ו- 100,000 ₪.

סך של 12,000 ₪ החזרי מס.

סך של 54,000 ₪ ששילמה הנתבעת כשכ”ט עו”ד מהחשבון המשותף.

סך של 282,000 ₪ ו – 160,000 ₪ ובסה”כ 442,000 ש”ח שהועברו לבת … מקרנות וקופות של האישה.

משיכה של 45,178 ₪ מהחשבון המשותף.

סך של 13,000 ₪ שהועברו לדודה … (לטיפולי שיניים).

העברה בסך 80,000 ₪ לבת … בשתי פעימות של 40,000 ₪ ביום 26.10.16 ו- 14.3.17

סכום של 647,000 ₪ שנקבע בעמוד 15 לחוו”ד האקטואר ביחס לשנים 2008-2013

סך של 208,098 ₪ – שלכאורה הושבו דרך חשבון הבת) כהחזר הלוואה על הלוואת הורי האישה לצדדים.

סך של 6,600 ₪ העברה לבת ….

סך של 30,000 ₪.

משיכה בסך 107,288 ₪ בקיזוז 67,000 ₪ ובסה”כ 66,892 בשנת 2014.

סך של 5,570 לשנת 2015.

סך של 72,880 ₪ לשנת 2016.

סך של 25,000 ₪ בקיזוז 6,600 ובסה”כ 18,400 ₪ לשנת 2017.

סך של 109,246 ₪ שהועבר לאחיה … לרכישת מונית.

1. לטענת האישה מאז תחילת הסכסוך האיש חדל מלזון אותה ואת ילדיהם והיה רוכש מזון רק לעצמו, האיש היה עושה ככל העולה על רוחו בחשבון המשותף ומושך באמצעות כרטיס האשראי אלפי שקלים מידי יום ללא בקרה וללא אישורה. עד היום האיש לא נתן כל הסבר לאן הועברו הכספים בשווי מאות אלפי שקלים שהוא משך.
2. לטענת האישה, הבעל היה מיודע לכל אגורה בחשבון המשותף, כך גם ידע ונתן הסכמתו לכל פעולה שהתבצעה בחשבון המשותף עד למועד בו פתחה חשבון נפרד על שמה ביום 14.8.12 (פרוטוקול בעמ’ 31 שורה 11).
3. האישה מוסיפה וטוענת כי עיון בדוח האקטואר מעלה כי דווקא האיש בעצמו ביצע הברחת כספים, האיש פתח ביום 17.10.17 חשבון נפרד בבנק … לפני מועד הקרע ובלי ידיעתה והחל מחודש אוקטובר 2017 הפקיד משכורתו לחשבון זה בסך כולל של 41,000 ₪.
4. לטענת האישה משכורתו הממוצעת של האיש גבוהה מסך של 10,500 ₪ עליה הצהיר ונוסף לעבודתו כמנופאי הוא מבצע עבודות פרטיות עליהן הוא מקבל תשלום מזומן שאינו מדווח לרשויות ומופקד לחשבונו.
5. בגין השכרת יחידת הדיור שלשל התובע לכיסו סך של 3,500 ₪ תוך שהוא מנפח את הוצאות הארנונה והמים ואינו מעביר לנתבעת את חלקה בתירוצים שונים.
6. זאת ועוד, התובע ואחותו פרצו למסלקה הפנסיונית של הנתבעת תוך התחזות וזיוף חתימתה. בנוסף שכר בלש פרטי שיחקור את חשבונותיה בעודו נשוי לה, לטענתה התובע בעצמו ביצע הברחת כספים כדלקמן:

סך של 13,000 ₪ הופקד בחשבונו באוקטובר 2017

סך של 41,000 ₪ הפקדת משכורת

העברת כספים לחשבון אמו מבלי הסכמת האישה.

2 חוות הדעת בעניין הטענות חהברחת כספים

1. בהמשך לחוות הדעת שהוגשה בחודש אוגוסט 2020 לתקופה שבין 2.2.13 – 2.2.18, הוגשה בחודש מאי 2022 חוות דעת מורחבת לתקופה של 5 שנים נוספות לתקופה שבין 1.1.08- 1.2.13, הדוח בחן את הפעילות בחשבונם המשותף של הצדדים ובחשבונות האישה. המידע מייצג פעולות עיקריות בחשבונות, ואין בהצגת הפעולות קביעה כי הן מהוות הברחה, שכן קביעה באם הפעולות מהוות הברחת כספים הינה בסמכות בית המשפט. הדוחות מתארים את הפעילות שהייתה בחשבונות שנבחנו ואין התייחסות למקור הכספים.
2. החשבון המשותף של הצדדים בבנק …– במהלך כל התקופה הנבדקת הפקידה האישה לחשבון המשותף משכורות בסך מצטבר של כ- 1,177,750 ₪ ואילו האיש הפקיד משכורות בסך מצטבר של כ- 1,074,300 ₪ דהיינו בסה”כ ביחד הכנסות מצטברות בסך של כ- 2,250,000 ₪. (הבעל הפקיד עוד משכורות בסך של כ 41,000 ₪ לחשבון נפרד שפתח בשנת 2017 על שמו בלבד). מכך עולה כי הכספים שהפקיד כל אחד מהצדדים מהשתכרות היו בסך דומה. כמו כן הופקדו מהמל”ל קצבאות ילדים בסך מצטבר של כ- 50,000 ₪ ובנוסף אותרו הפקדות מזומן וצ’קים בסך מצטבר של כ- 250,000 ₪.

מחשבון זה בוצעו במצטבר במהלך התקפה שנבדקה על ידי הצדדים משיכות בכרטיסי אשראי בסך מצטבר של כ- 470,000 ₪. ומשיכות מזומן בסך מצטבר של כ- 610,000 ₪. יוער כי ככלל מסך המשיכות במזומן שאותרו עולה כי עיקר המשיכות נעשו בכרטיסים של האיש, כך גם עולה כי עיקר התשלומים באשראי בוצעו מכרטיסים של האיש. שני סוגי המשיכות גם יחד עומדים לפיכך על סך מצטבר של כ- 1,080,000 ₪.

אותרו משיכות בהמחאות בסך מצטבר של כ- 788,000 ₪ ובוצעו העברות בנקאיות בסך מצטבר של כ- 810,000 ₪ ובנוסף העברה של 100,000 ₪ להורי האישה.

אותרו כ- 9 העברות על סכום העולה על 10,000 ₪ בסך כולל של 469,000 ₪. בגין העברות לא נתקבלו אסמכתאות מהבנק עקב חלוף הזמן. האקטואר מבקש להסב את תשומת הלב להעברות חריגות בסך 394,000 ₪ בחודש אוקטובר 2009 וכן למשיכות מוגברות בתקופה יוני 2010 – ינואר 2011.

הגם שמדובר בפעילות ענפה והעברות רבות, לא ניתן על סמך המצוי בפני לקבוע כי מדובר בהברחות כספים מהחשבון המשותף, לא במזומן ולא בהעברות שכן לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת אשר ליעד ההעברות שבוצעו.

אשר לטענות הצדדים הספציפיות ביחס להברחה, אתייחס לטענות אלו ואכריע בהן אחת לאחת:

1. פיצוי התובע בסך 103,000 ₪ – כספי ביטוח שהתקבלו בגין … שעבר

האישה הודתה שאכן האיש קיבל פיצויים מחברת הביטוח בעקבות … שעבר בשנת XX ראו בפרוטוקול מיום 8.6.22 עמוד 28 שורות 10-16. משמדובר בפיצוי בגין אירוע בריאותי ששולם לאיש, הרי שסכום זה מוחרג ממסגרת האיזון בחוק יחסי ממון (ראו דיון בעניין זה לעיל)

לפיכך – במסגרת האיזון יש להחריג סכום זה, 103,000 ₪ והוא יועבר במלואו לאיש.

1. הלוואה בסך 67,000 ₪ – שניתנה לכאורה לבת …

האישה הודתה כי העבירה מחשבון בנק הצדדים בשנת 2014 סכום זה לבת … הלוואה לרכישת רכב טענה כי זה היה בהסכמת האב שגם הלך עם … לראות רכבים (8.6.22 עמ’ 30 שורות 21-30). האישה לא הצליחה להוכיח כי האב הסכים להלוואה עם זאת, בהתאם לחווד המומחה עולה כי הכספים הוחזרו באופן שלחשבונם של הצדדים המשותף הוחזר סך של 38,000 ₪ ולחשבון האישה הועבר מחשבונה של … סך נוסף של 22,000 (כך העידה האישה עמ’ 30 שורה 33-34 וכך בהתאם לדוח המומחה ראה עמ’ 15 לדוח המומחה מאוגוסט 2020 ).

לפיכך – האם תעביר לאב מחצית מהסכום שהועבר לחשבונה (מחצית מ- 22,000 ₪)

1. המחאה על סך 1,100.000 ₪ – סכום שהועבר בהמחאה מחשבון האישה ואמה לחשבון אמה בלבד

ביום 25/04/17 הועברה המחאה בסכום זה מחשבון בנק משותף של האישה ואמה לחשבון בנק של אמה של האישה לבדה. האישה טענה בעדותה כי הכסף שהיה בחשבון המשותף לה ולאמה הגיע ממכירה של מגרש של הוריה וכספים נוספים של הוריה שהיו בבנק אחר והועברו בהמשך לחשבון המשותף לה ולאימה על מנת שתנהל את הכספים עבורם ותגדיל את התשואות (פרוטוקול מיום 8.6.22, עמ’ 33 שורות 22-24). נכון הדבר שמעבר לעדותה לא המציאה האישה כל ראייה אשר למקור הכספים שהועברו מחשבון הוריה לחשבון משותף שלה ושל אמה ואף לא הזמינה את הוריה למתן עדות ודבר זה יש לזקוף לחובתה.

וכך העידה ביום 8.6.24 (עמ’ 33-35 לפרוטוקול):

“ש: בואי נמשיך בבקשה. בדיון הקודם XX נשאל לגבי השיק שיצא בסך 1,000,100 שקל לחשבון של אמא שלך, ב-25.04.17, זוכרת את השיק הזה? (הטעות במקור)

ת: כן בטח, אני כתבתי אותו.

ש: מה מקור השיק הזה שיצא מחשבון שלך עם אימך לחשבון אחר של אימך, אני לא יודע אם את שותפה בו?

ת: כן, אני שותפה בו.

ש: בשניהם את שותפה?

ת: כן, בשניהם אני שותפה. מקור הכספים זה ההורים שלי, ההורים שלי מכרו שטח, הכספים נכנסו לבנק XX, ומבנק XX העברנו את הכספים שנותרו, בקירוב ל-400,000 שקל, את כל ה-1,000,100 העברנו לבנק XXכי בנק XX לא נתן ריבית. אז מיד הוצאנו את הכסף לבנק XX, שם קיבלנו ריבית טובה יותר.

ש: עכשיו, את יכולה להסביר בכמה אמא שלך מכרה או ההורים שלך מכרו מגרש?

ת: 734,000 שקל.

ש: אז איך 1,000,100?

ת: כי היה לה כסף בבנק הXX.

ש: כן?

ת: כן. היה לה כסף בבנק הX. היה לה כסף. ההורים שלי ברוך ה’ היה להם כסף.

ש: עכשיו, לכל מה שאת אומרת עכשיו ולמרות שהשאלה הזו היא אחת השאלות העיקריות בתיק, לא הבאת אסמכתא לכל מה שאת אומרת עכשיו בעל פה. למה?

ת: יש לי חוזה, יש חוזה של מכירת השטח.

ש: אין מחלוקת שהשטח נמכר ב-734,000. אין מחלוקת. אני אומר לך עכשיו. מה לגבי השאר?

ת: נדמה לי שהעברנו 222,000 מבנק הXX. והפקדנו מזומן גם לחשבון.

ש: שאלתי שאלה פשוטה.

ת: אני עונה.

ש: למה אין לך אסמכתא,

ת: להפקדות?

ש: שתסתור את כל מה שאני העליתי בכתבי הטענות של הבעל.

ת: בדף החשבון של אמא שלי, אתה תראה את הפירוט.

ש: עכשיו תראי, בתצהיר שלך, גברתי מופנית לשם, את ציינת דברים בשם איך כנראה, ואת אמרת רצוף בזה תצהירה של אמי. איפה התצהיר של אמא שלך?

ת: אני לא יודעת על מה אתה מדבר.

ש: אז אני אראה לך, לאט לאט.

כב’ הש’ ונקרט: לאיזה סעיף אדוני מפנה אותי ואותה בתצהיר שלה?

עו”ד X: אני אפנה, גברתי. יש מלא ניירות אז אני צריך קצת. הכול אני אפנה. תצהיר עדות ראשית של האישה,

עו”ד …: איזה סעיף?

עו”ד X: סבלנות, הכול אני אגיד. גברתי מופנית לתצהיר עדות ראשית של האישה, סניף, סעיף 28 למעלה. הפכתי וחיפשתי ולא מצאתי תצהיר של האמא. הגברת X X.

כב’ הש’ ונקרט: סעיף 28?

עו”ד X: כן. לא מוצאת גברתי?

כב’ הש’ ונקרט: לא, לא, אני מסתכלת. כן.

עו”ד X: זאת אומרת, את התכוונת לתמוך את כל הטענות שלך בתצהיר של האמא עם מסמכים. איפה התצהיר של האמא?

העדה, גב’ X: איזה תצהיר? מה כתוב בתצהיר?

ש: בואי אני אראה לך.

ת: לא, מה כתוב בתצהיר? על איזה סכום אתה מדבר?

ש: לאט לאט. באופן (לא ברור) את כותבת שמקור הכספים הם במגרש של הורייך, ואת מספרת את הסיפור שסיפרת עכשיו ואת כותבת מצורף תצהיר אם התובעת, דהיינו הגברת …, איפה התצהיר הזה?

ת: אני לא יודעת על מה אתה מדבר.

ש: אז אני מנסה להראות לך, רק תסתכלי.

ת: כתוב פה, אבל אני לא יודעת מה, אם זה אני כתבתי, אם אני אמרתי את זה.

עו”ד …: אני מבקש,

עו”ד X: לא, אתה תתנגד לשאלות. אני רוצה להראות לך,

כב’ הש’ ונקרט: רגע, בואי תצאי רגע החוצה.

עו”ד X: אני רוצה להראות לה שזה שלה קודם.

כב’ הש’ ונקרט: תראה לה את התצהיר, תשאל אותה אם זה החתימה שלה בסוף.

עו”ד X: זה החתימה שלך?

העדה, גב’ X: זו חתימה שלי.

ש: התצהיר הזה הוגש מטעמך בשם עו”ד …, בתיק שלנו כנגד כל הטענות של ….

כב’ הש’ ונקרט: תראה לה את סעיף 28.

עו”ד …: תראה לה את הסעיף, תראה לה את זה, תראי.

עו”ד X: תקשיב, אתה לא צריך לעזור לה.

כב’ הש’ ונקרט: תראה לה, עו”ד … תשב רגע בבקשה.

עו”ד X: הכול אני מראה לה, למה אתה צריך לעזור לי?

כב’ הש’ ונקרט: עו”ד X תראה לה את הסיפא של סעיף 28.

עו”ד X: הנה, אני מראה לה גברתי. סומן בצהוב.

כב’ הש’ ונקרט: את רואה שרשום שם מצ”ב אם תצהיר התובעת שכנגד, מסומן נספח 5א, את רואה שכתוב שם?

העדה, גב’ X: אני רואה שכתוב,

עו”ד …: גברתי,

כב’ הש’ ונקרט: רגע, מה השאלה?

עו”ד X: השאלה שלי, תשמע, בהקלטה אתה תסתבך.

כב’ הש’ ונקרט: אני רוצה לשמוע מה השאלה.

עו”ד X: השאלה היא פשוטה, איפה התצהיר של אימך שתומך בתצהיר שלך?

העדה, גב’ X: אף פעם לא היה תצהיר. אמא שלי אף פעם לא הצהירה, על איזה תצהיר היא הייתה צריכה לכתוב?

כב’ הש’ ונקרט: טוב, קיבלת תשובה, בבקשה.”

לטענת האישה אין מחלוקת כי שטח שהיה בבעלות הורי האישה נמכר בסך של 734,000 ₪. עניין מכירת המגרש לא הוכחש על ידי הנתבע ובהתאם לדוח המומחה מאוגוסט 2020 בעמ’ 23 אכן נכנסו בשנת 2017 לחשבון זה סך של 654,000 ₪ בגין עסקת מקרקעין ועוד 70,000 ₪ בגין עסקת רכישה וביחד 724,000 ₪ זאת באופן תואם לטענת האישה בדבר היות כספים אלו תוצאה של מכר מקרקעין.

הנטל להוכיח שהכספים שהיו מצויים בחשבון המשותף לנתבעת ולאמה הוברחו מחשבונות משותפים לתובע ולנתבעת מוטל על התובע ולא מצאתי שנטל זה הורם. יתירה מזאת, משמדובר בחשבון המשותף לאישה ולאמה הרי שככל שלא הוכח אחרת ממילא, מחצית הכספים שייכים לאמה של הנתבעת.

חרף חוסר עקביות, וחוסר מהימנות של הנתבעת במהלך עדותה באופן כללי, הרי שלעניין היות הכספים המצויים בחשבון שהיה משותף לה ולאמה מצאתי לקבל את הסבריה, הן לעניין הטענה לכספי תמורת המגרש של הוריה שנמכר לטענתה (734,000-724,000 ₪) והן לעניין כספים נוספים שהיו בחשבון שלטענתה היו שייכים להוריה מחשבונות קודמים שהיו בבעלותם. זאת, הגם שנכון הדבר שאין הסבר למקור הכסף הנוסף (כ- 370,000 ₪) ונותרה לכאורה בעינה השאלה לגבי ההפרש בסך זה, (מעבר לתמורת מכירת מגרש הורי האישה בסך 734,000 ₪).

כאמור, חרף חוסר בהסברים, הרי שלא הוכח על ידי התובע כי האישה הוציאה מחשבון הצדדים סך זה (1,100,000 ₪) והעבירה לחשבון המשותף לה ולאמה, ומשם לחשבון אמה לבדה. הצדדים לא השתכרו משכורות עתק, כל אחד מהם הרוויח בקירוב 10,000 ₪ לחודש והיו להם 6 ילדים לפרנס, מכך שקשה להלום שמיליוני ואף מאות אלפי ₪ נחסכו על ידי האישה והועברו על ידה לחשבון משותף לה ולאימה ואז משם לאימה בלבד, באמצעות המחאה. עיון בסכומים שנכנסו לחשבון המשותף והסכומים שיצאו לשימושי הצדדים מעלה כי הסבירות שמאות אלפי ₪ מצאו דרכם באמצעות הברחה באין מרגיש לחשבונות אחרים אינה גבוהה.

זאת ועוד, ככל שהיו הכספים אכן מוברחים, טענה שכאמור קשה לטעמי להלום, פחות מתקבל על הדעת שהאישה, שהתרשמתי מתחכומה, הייתה מעבירה את הכספים ישירות באמצעות המחאה בחתימתה, דבר אליו לא ניתן להתכחש, אלא יש להניח שהייתה נוקטת בדרך מתוחכמת וסיבובית יותר, כפי שעשתה עם כספים אחרים שאכן הוברחו והועברו דרך חשבונות הבנות, כפי שפורט לעיל ולהלן.

לנוכח האמור לא מצאתי כי על האישה להשיב מחצית מהסך של 1,100,000 ₪ שהועברו בהמחאה זו. כך גם לא מצאתי כי עליה לחלוק עם התובע סכומים שנשארו בחשבון על שמה ועל שם אימה לאחר העברה זו. מקבלת אני את טענת האישה כי הסכומים בחשבון זה היו שייכי להוריה והיא אך סייעה להם בניהול הכספים ולשם כך נרשמה יחד עם אימה כבעלת החשבון.

1. הפקדת סך של 100,000 ₪ במזומן – שהופקדו בבת אחת על ידי האישה לחשבון הצדדים ומיד (8 דקות לאחר מכן) הועברו לחשבון אמה.

לא מצאתי לקבל את הסברה של האישה בדבר מציאת המזומנים בבית הוריה על ידי אמה ולפיכך הצורך להפקיד את המזומן ולהעבירו לחשבון ההורים וכן לעניין האופן בו בוצע הדבר כפי שהעידה ביום 8.6.22 (עמ’ 35-38 לפרוטוקול).

סביר יותר בעיני שכספים אלו, שטענה בעדותה מיום 8.6.24 שהיו שייכים להוריה. מצאו דרכם לפקדון על שמה שפתחה ממש באותו מועד שאליו הועבר סך של 107,000 ₪ מחשבון הוריה אליה, כמתואר בחוו”ד המומחה כדלקמן:

כאמור, לא מצאתי לקבל את הסברה של האישה לעניין הפקדת ה- 100,000 ₪ במזומן לחשבון הצדדים והעברתם מספר דקות לאחר מכן לחשבון הוריה.

לנוכח האמור, אני קובעת שהאישה הבריחה לחשבון על שמה בלבד (חשבון הפיקדון) סך של 100,000 ₪ ומחצית מסך זה תועבר על ידה לאיש.

1. הפקדות כספים בחשבון הנתבעת ואימה בסך מצטבר של 171,000- הפקדה בסך של 171,000 ₪ בחודשים נובמבר –דצמבר 2015 בסכומים של 51,000, 20,000 ₪ ו- 100,000 ₪ להם אין כל הסבר למעט הסברה של האישה, אותו מצאתי דל ולא מספק וחסר כל אסמכתא.

לטענת האישה מדובר בכספים של אביה אך לא הציגה כל אסמכתאות לנושא.(8.6.22 עמוד 35 שורה 15 – עמ’ 36 שורה 15 ועמוד 39). ראו הסבריה הבלתי מספקים של האישה להפקדות אלו לחשבון המשותף לה ולאמה:

” עו”ד X: תראי, אני מראה לך שאת הפקדת בחשבון שלך ושל אמא שלך בבנק X בשנת, בדצמבר ובנובמבר 2015 סך של, מצטבר של 171,000 שקל. לפי הפירוט הבא 51,000 שקל, 100,000 שקל ו-20,000 שקל. את יכולה להבהיר?

העדה, גב’ X: כן. אני התחלתי להגיד שאבא שלי החביא המון כסף, והכסף התגלה. המון כסף בשטרות של 200, 200 אדומים והייתי, חייבים להגיד לו שבנק X, תכף השטרות החדשים יוצאים, אתה חייב להוציא את זה מהמחבוא, אחרת זה הולך לאיבוד. זה המון כסף. לא הייתה ברירה והייתי צריכה להפקיד.

כב’ הש’ ונקרט: לאן הפקדת?

העדה, גב’ X: גם לX, גם לX, גם לX.

עו”ד X: עכשיו אותו סיפור את גם אומרת גם לגבי שני סכומים נוספים שהיו ב-22.12.15 סך 50,000 לבנק הX, כן? שאת שותפה בו עם אימך, עוד 20,000 שקל ב-30 לדצמבר 15′ גם לבנק הX בחשבון שלך, את אומרת למעשה שהמזומנים האלה זה כסף של אביך.

העדה, גב’ X: כסף של אבא.

ש: אמא שלך ידעה מזה?

ת: בטח. היא גם הפקידה.

ש: למה אמא שלך לא באה להעיד?

ת: לא, אמא שלי אישה קשישה, אבא שלי עם דמנציה אי אפשר לעזוב את אבא שלי.

עו”ד X: אני רוצה שהשאלה שלי תירשם.

עו”ד …: גם התשובה תירשם.

כב’ הש’ ונקרט: גברתי, בואי תתני לו לסיים את השאלה לפני שאת עונה.

העדה, גב’ X: למה אמא שלי לא באה.

כב’ הש’ ונקרט: בואי תתני לו לסיים את השאלה.

עו”ד X: אני שואל, כדי להזים את כל טענותיי וכדי לתמוך בכל טענותייך, אמא שלך לטעמי הייתי צריכה לבוא להעיד כאן ולומר את הדברים האלה, באמצעות מסמכים, נתונים עובדתיים, מחלות של אבא וכיוצא בזה. למה היא לא הגיעה?

העדה, גב’ X: כי אמא שלי אישה מבוגרת, אבא שלי עם דמנציה, הוא בן X, אי אפשר לעזוב אותו. היא לא עוזבת אותו. כל פעם שצריך משהו, היא דואגת להביא מטפל שיהיה איתו.

ש: בהליך הקודם פה, אמא שלך התייצבה?

ת: היא הייתה פעם, בחוץ.

ש: כן, היא הייתה.

ת: אבל אל תשכח שאבא שלי היה יותר בריא.

ש: אני מדבר על אמא. אני לא מדבר על אבא.

ת: אמא תלויה באבא, אמא לא עוזבת את אבא. אתמול הייתה חתונה, היא לא הלכה, היא לא יכולה עוזבת את אבא. אל תשכח שאמא שלי לא ילדה, היא בת X, X. “

לנוכח האמור, אני קובעת כי מחצית מהסך של 171,000 ₪ תועבר על ידי האישה לאיש שכן אין לטעמי כל הסבר מספק להפקדות שבוצעו על ידי האישה לחשבון זה ולא מצאתי את הסברה של האישה בדבר הפקדת מזומנים אמין, משכנע או מספק.

עוד אוסיף כי ייתכן ש 171,000 ₪ אלו הינם חלק מהסכום שהיה מצוי בחשבונה יחד עם אמה ממנו הועבר הסך של 1,100,000 ₪ בהמחאה בשנת 2017, וככל שכך הרי שיש הסבר לחלק מהיתרה שמחצית ממנה משויכת כעת על ידי לאיש.

1. סך של 12,000 ₪ החזרי מס שקיבלה האישה לחשבונה

האישה הודתה כי סכום החזרי המס שקיבלה עומד על סך של 12,000 ₪ (8.6.22 עמוד 40 שורות 27-30) (נספח ג’ לתצהיר האב) אין חולק, אף לא האישה, כי מחצית מסך זה מגיעה לאיש וצריכה להיות משויכת אליו. לעניין זה ראה עדותה של האישה שם:

“ש: שאלה קצרה מאוד, זה נכון שלאחר מועד הקרע, באמצע שנת 2018, את קיבלת לחשבון שלך שבעבר היה משותף וש… נגרע ממנו סך של 12,000 שקל בגין החזרי מס.

ת: נכון.

ש: מגיע ל… מחצית?

ת: מה שהחוק אומר. זה שהוא גנב כספים מהחשבון אני לא אומרת. אני עונה לך.

ש: שאלתי לגבי ה-12,000 שקל.

ת: כן. אבל מה שהוא לקח 30,000 מהשכירות, ולא נתן לי את זה, אז זה לא מזכירים את זה. “

לפיכך אני קובעת כי מחצית מסך של 12,000 ₪ תועבר על ידי האישה לאיש.

1. סך של 54,000 ₪ ששילמה הנתבעת כשכ”ט עו”ד מהחשבון המשותף

ראו עדותה של האישה בעמ’ 41 לפרוטוקול מיום 8.6.24:

“העדה, גב’ X: שכר טרחת עו”ד. אני משכתי את קופת הפיצויים שלי עוצמה ובמידי שילמתי את שכר הטרחה.

עו”ד X: לאחר מועד הקרע, נכון? באוגוסט.

העדה, גב’ X: אני לא יודעת, אם אתה זוכר מועד הקרע,

ש: ב-27.08.18 כשמועד הקרע הוא 02.02.18, נכון?

ת: אם אתה אומר, אני.

כב’ הש’ ונקרט: מה התשובה?

העדה, גב’ X: כן, משכתי את הכסף. אני גם רוצה להזכיר שמועד הקרע באיזשהו שלב שונה קצת. אבל אני כבר לא מדברת על החודש יותר או חודש פחות.

לא יכולה להיות מחלוקת כי כספים ששילמה האישה לב”כ אינם יכולים לבוא מהכספים המשותפים ולפיכך מחצית מסך זה של 54,000 ₪ תועבר לאיש.

1. סך של 442,000 ש”ח שהועברו לבת … מקרנות וקופות של האישה (בשתי העברות האחת בסך 282,000 ₪ והשנייה בסך – 160,000 ₪ )

בתצהיר האישה מיום 28.10.19 סעיף 5 האישה טוענת כי הכסף הועבר לחשבונה של … בידיעתו ועידודו של האב לצורך רכישת דירה וכך אף העידה הבת בבית הדין הרבני. מנגד בחקירתה בתיק זה ביום 8.6.22 האישה מסרה גרסה הפוכה והודתה כי נתנה הוראה למיטב ד”ש להעביר סך של 282,000 ₪ לבת … ללא ידיעת התובע בחודש פברואר 2018 (8.6.22 עמוד 41 שורות 24-30), וכן בחודש דצמבר 2017 העבירה לאותה בת 2 סכומים בסך מצטבר של 160,000 ₪ (עמוד 42 שורה 21)

כך גם עולה מעדות … מיום 27.6.22 עמוד 95 שורה 27 “ספציפית באותו יום כשעשינו את ההעברה, יכול להיות שהוא לא ידע”

האישה טוענת כי באופן עקרוני שוחחו על לקנות דירה ולעזור לילדים כבר משנת 2014 והבעל הסכים (8.6.22 עמ’ 64).

התובע צירף אסמכתאות לעניין העברת כספים מחשבון האם וקופות גמל של האם לחשבון הבנק של … בנספחים א-ב לתצהירו מיום 25.3.24.

לנוכח האמור אני סבורה כי ייתכן אכן שאולי היה דיבור עקרוני על רכישת דירה, בשנת 2014, אך אין חולק על כך שהאב לא היה מיודע בזמן הרלוונטי לעניין הוצאה מהכוח לפועל של רכישת דירה והסכים להעברת כספים משותפים לצורך כך. לפיכך לא ניתן לומר שהסכים להעברת הכספים, אשר אף מעדותה של האישה עצמה עולה כי הועברו מקרנות וקופות שלה ללא ידיעתו. ראו עדות האישה לעניין זה:

” עו”ד X: בואי נתקדם. זה נכון שימים ספורים לאחר מועד הקרע את נתת הודעה למיטב דש, באישור חתימתו של עו”ד … כמאמת התצהיר, להעביר ישירות מקופת הגמל לבת …, 282,000 שקל.

העדה, גב’ X: כן.

ש: למה?

ת: כי רציתי לעזור לה.

ש: לא. למה לא הודעת ל…?

ת: למה אני צריכה להודיע לו? אני כבר לא איתו. אנחנו לא מדברים. אנחנו לא מדברים שנים כבר.

ש: אתם אבל בהליכים.

ת: אנחנו כבר היינו אחרי ההליכים, כבר לא דיברנו, מה-02.11 כבר הפסקנו לדבר. כבר הפסקנו לדבר הרבה לפני כן, הוא עשה כל מה שהוא רצה ואני עשיתי כל מה שרציתי. אף אחד לא דיבר עם השני.

ש: לא היית מודעת לכך, תקשיבי לשאלה, את חייבת להקשיב. לא היית מודעת לכך שאם אתם נמצאים בהליכים משפטיים אז יש לבעלך זכויות בכספים שלך ולך יש זכויות בכספים שלו?

ת: לא. לא ידעתי. אני עד היום לא יודעת מה יש לו. אם לא האקטואר ששלח, אני אף פעם לא ידעתי מה יש לו. ואני לא ידעתי שאני צריכה על הכספים שלי ליידע אותו.

ש: עכשיו, זה נכון שחוץ מה-282,000 שקל את העברת לביתך … סכום מצטבר של 2 סכומים שהם 160,000 שקל.

ת: נכון.

ש: מתי?

ת: אולי זה היה בדצמבר, אני לא יודעת.

ש: דצמבר 2017.

ת: כן.

ש: זאת אומרת חודש וחצי לפני הסכסוך. נכון?

ת: הסכסוך היה לפני כן.

ש: לפני תחילת יישוב סכסוך, נכון?

ת: נכון.

ש: את הודעת ל… על זה?

ת: לא הודעתי. אני אומרת לך לא דיברנו. אנחנו לא מדברים שנים. “

וכן ראו עדות הבת … בפרוטוקול מיום 27.6.22 עמ’ 88-89:

“ש: אוקיי. האם את יכולה להסביר לי האם אביך נתן את הסכמתו להעברת הכספים על סך 442,000 שקל מאימך אלייך?

ת: כן, הוא זה שהציע לי לעשות את זה. הוא זה שאמר לי לבקש כסף מאימא שלי.

ש: ראי איזה אבסורד. אבא שלך לא יודע איפה הדירה נקנתה. אבא שלך לא יודע כמה עלתה הדירה. את מסתירה מאביך את כל מה שצריך ואת אומרת “אבא שלי נתן את הסכמתו שאני אקנה את הדירה”.

ת: אני לא מסתירה. שוב, אתה קצת מתבלבל.

ש: לא, אני לא מתבלבל. אני שואל.

אז אני עונה לך. הדברים בבית, אנחנו מדברים אותם בקול. אוקיי? לא יפה להגיד שהוא לא ידע שאני קונה דורה. הוא שמע את מה שאני מדברת עם המתווך. אתה לא יכול לא ידעת שאני קונה דירה. וכל העניין של ללכת לבקש מאימא שלי את הכסף, הוא אמר לי “לכי לאימא שלך, בקשי”. כי עד 2014, כשאנחנו הלכנו, רגע.

ש: (מדברים ביחד).

ת: כשאנחנו הלכנו ב-2014 לראות את הדירה אצל הקבלן, וניסיתי לחסוך כסף, ולא היה מספיק. (לא ברור) ודאי יודעים שלקנות זה לא כזה פשוט. אתה היית איתי שם. אל תגיד לא. אתה היית איתי שם, אתה יודע שאין לי מספיק כסף. ויצאנו ואתה אמרת לי “לך בקש כסף מאימא שלך”. אז זה בדיוק (לא ברור), בגלל ההמלצות שלך. ועכשיו אתה אומר שאתה לא יודע. לא יודע כלום. שום דבר שאתה לא יודע. כל דפי החשבון שלי היו אצלך. אתה לא יודע כלום? כל יום את שואל אותי על החשבון שלי, רק על הכספים שלי, זה מה שמעניין אותך.

ש: אחרי 4 שנים, מ-2014 עד 2018 לא קנית דירה, נכון?

ת: לא שמעתי.

ש: מ-2014 עד 2018 לא קנית דירה.

ת: לא. אין לי דירה. אין לי כסף (לא ברור).

ש: סליחה?

ת: קניתי דירה (לא ברור).

ש: לא, אבל בין 2014 לבין 2018 לא קנית דירה בסופו של דבר.

ת: לא, לא קניתי.

ש: ב-2018 את קונית דירה, נכון?

ת: נכון.

ש: את היית בקשר טוב עם אביך בכל השנים האחרונות?

ת: מה זה בקשר טוב? כמו שהייתי עם אימא שלי. מדברים בבית.

ש: זאת אומרת, את מסתמכת לטענתך על הסכמתו שניתנה לפני הרבה שנים.

ת: לא.

ש: הקשיבי לשאלה, את חייבת להקשיב לשאלה.

ת: אוקיי, מקשיבה.

ש: את מסתמכת על הסכמתו של אביך, לטענתך, שהוא לכאורה נתן הסכמה ב-2014 לרכוש דירה ב-2018.

ת: לא, רגע. בוא אני אסביר לך. ב-2014 היה אקט שהלכנו וראינו דירה. כל משך הזמן הזה אני חוסכת כסף, אוקיי? כל משך הזמן הזה אנחנו מדברים והכול בסדר. וכל פעם אני אומרת לו שחסר לי כסף וחסר לי כסף. וגם עכשיו כשקניתי, ב-2018, עדיין היה לי חסר, כי המשכורת שלי לא (לא ברור) לשוק הנדל”ן, אוקיי? וכל הזמן הוא אומר לי והוא מציע לי לקחת דירה למשתכן. ודירה למשתכן אלה לא קריטריונים שאני עמדתי שם וזה לא היה ריאלי לקחת את זה. ולאורך כל הדרך הוא ידע בדיוק.

ש: טוב. חוץ מהמילה “ידע”, האם את יכולה להצביע לי על נקודת זמן בשנת 2017, 2018, שאביך נתן לך הסכמה לתת לך 440,000 שקל שאימך העבירה לך.

ת: הוא אמר לי תמיד “בקשי כסף מאימא שלך, יש לה כסף”. זהו.”

לנוכח האמור על האישה להעביר מחצית מהסך שהועבר על ידה לבת … (440,000 ₪) לידי האיש.

1. משיכה של 45,178 ₪ מהחשבון המשותף

עד ליום בו גרעה האם את האב מחשבונם המשותף עמד הסכום בחשבון הבנק על סך 45,178 ₪. לטענת האישה האב משך באמצעות ויזה 13,000 ₪ (דבר המגובה גם בחוו”ד המומחה ראו בעמ’ 45 לחוו”ד המומחה מאוגוסט 2020 ס’ 4.1.6), ואילו סכום של 18,500 ₪ שייך לחשבון של הבן X וזה כסף שלו מהבר מצווה (עמ’ 42-46). לפיכך, הסכום המשותף עמד על 26,000 ₪ בלבד שאותם קיבל האיש.

וכך העידה האישה בעמ’ 41-46 לפרוטוקול מיום 8.6.24:

“ש: ביום שגרעת כדבריך את … מהחשבון, היו בחשבון 45,000 שקל נכון?

ת: לא. ביום, ב-23 לאוקטובר, הוא מתקשר שיש כסף בחשבון, הוא היה בבנק והוא רוצה את הכסף. מה שלא היה שלנו לא אישרתי. דיברתי עם הפקידה, את זה הוא גם דיבר שלשום, ומה שנשאר זה היה 26,000 שקל.

ש: והוא לקח 13,000.

ת: הוא לקח 13,000 ואחר כך, הוא לא השאיר. אחר כך הוא שיחק בוויזה ו-13,000 הוא משך בוויזה.

ש: יש לך ראיה שהוא משך? הרי הוא נגרע.

ת: תראה את הוויזה. לא, הוא נגרע לפני כן. הוא נגרע אחרי כן. וכל ה-13,000 הלכו בוויזה. לא אמרתי כלום כי זה אוכל גם לבית.

ש: רוחמה תקשיבי, אני לא מנסה לסבך אותך בשאלות. שאלה פשוטה, ביום שהוא נגרע, הוא לקח 13,000 שקל?

ת: לפני.

ש: בסמוך לגריעה. נשאר לכם בפיקדון עוד סכום של 18,500 שהם נפרעו לאחר מועד הקרע. לאחר סליחה, מועד הגריעה שלו מהחשבון. שהם למעשה, נכון ליום הגריעה היו בחשבון, מגיע לו מחצית מהם?

ת: לא. לא מגיע לא לו ולא לי. הכספים האלה זה הכספים של X. זה הכספים של הבר מצווה.

ש: אבל אין מחלוקת שהם היו בחשבון שלכם,

ת: כן.

ש: רק הטענה שלך שהם של X,

ת: הכסף,

ש: יש לך מסמך כלשהו שאומר שזה של X?

ת: אין לי.

ש: גברתי, יש לי פה את דף החשבון, אם גברתי רוצה לראות את החשבון? אני רק מראה לה, … שיודעת לקרוא יפה, הנה. נכון ל-18.10.17 היו בחשבון 45,178.

…….

העדה, גב’ X: כן, אני רואה את היתרה שהייתה 26,

כב’ הש’ ונקרט: זאת היתרה שהייתה בחשבון הזה? המשותף שלכם? אתה יכול להסתכל גם. בואי תראי את זה גם לעו”ד …. בבקשה.

עו”ד …: אני אגיד לגברתי, אם היה ידוע לנו לגבי המסמך הזה, לגבי הפרטים של החשבון הזה, אנחנו היינו יכולים להשאיר את זה, אין כאן לוגו,

כב’ הש’ ונקרט: מה לא ידעתם? הגברת לא ידעה? היא עכשיו מאשרת את זה אדוני, היא מאשרת את זה.

עו”ד …: לא, יכול להיות, לא, אני אגיד לגברתי, יכול להיות, המסמך הזה אין לו לוגו של בנק.

כב’ הש’ ונקרט: מה אין לו?

עו”ד …: אין לו לוגו של הבנק.

כב’ הש’ ונקרט: אבל היא מאשרת את זה אדוני.

עו”ד …: היא מאשרת את זה כי זה נראה לה ככה, אבל אולי,

כב’ הש’ ונקרט: אני לא חושבת אדוני.

…….

כב’ הש’ ונקרט: גברתי, תסתכלי רגע על המספרים, תסתכלי על החשבון, זה דברים שאת זוכרת? מה שרשום.

העדה, גב’ X: אני אומרת ה-26,000 זו יתרה שהייתה בעובר ושב. הוא רצה למשוך את כל ה- 45,000. אני אמרתי לפקידה, את לא נותנת לו, אני ידעתי ש-18,000 זה של הילד.”

עדותה של האישה הייתה אמינה בעיני לעניין זה ואף נתמכה בחוו”ד המומחה כמפורט לעיל לעניין העברת ה-13,000 ₪ לחשבון נפרד של האיש ומצאתי לקבל את גרסתה גם לעניין שיוך הכספים הנותרים לבן X ולפיכך אני דוחה את טענת האיש לעניין זה וקובעת שאין עליה להעביר דבר לאיש בהתייחס לסכום זה.

1. סך של 13,000 ₪ שהועבר לדודה … (לטיפולי שיניים)

האישה הודתה כי העבירה לרופא שיניים של דודתה … 13 צ׳קים של 1,000 ₪ מחשבונם המשותף של הצדדים בשנת 2016. האישה לא הוכיחה כי הסכום הוחזר לחשבונם המשותף אלא טענה כי הכספים ששילמה במזומן הדודה (כנגד הצ’קים שנתנה לרופא השיניים דר’ C) נכנסו לחשבונה הפרטי. לטענתה העבירה את הכסף לבנק … גם מפני שהצדדים כבר היו כבר מסוכסכים וגם האיש נהג למשוך כל יום סכומי מזומן.

לפיכך – האישה תעביר לאב מחצית מסכום זה.

1. העברה בסך 80,000 ₪ לבת … בשתי פעימות של 40,000 ₪ ביום 26.10.16 והעברה נוספת בסכום של 14.3.17

לטענת האיש, האישה העבירה לבת … בשתי פעימות סכום של 40,000 ₪ בשנת 2016 לכאורה צרכי לימודים ורכישת רכב. בפועל הבת לא למדה ולא רכשה רכב. בהמשך אותו הסכום הועבר לבת … לרכישת דירה. ללא רשות האב בנושא.

מעדותה של … האם אכן העבירה לה את הכסף לכאורה לצורך לימודים, טיול ורכב, ואולם בסופו של דבר … לא נסעה לחו”ל ולא קנתה רכב והחלה רק בשנת 2017 ללמוד x ועשתה פסיכומטרי (ראו עדותה של … שם 27.6.22 עמ’ 97-98, אך בעמוד 98 שורה 30 אומרת כי העבירה 80,000 ₪ לחשבונה של … לטובת רכישת הדירה בהוראת האם (זאת בנוסף לסכומים הנוספים שהועברו מפיקדונות האם ל… לצורך רכישת הדירה).

אשר לשאלת הסכמת האיש להעברת הסכום ל…, מעדותה של … עולה כי ככל הנראה האיש ידע על כך שהכספים הועברו אליה ולא מצאתי שלא לקבל את עדותה לעניין זה.

וכך העידה … בפרוטוקול מיום 27.6.24 בעמ’ 101-102:

עו”ד X: אוקיי. בסדר גמור. ידוע לך אם הכספים שהועברו אלייך מאימך היו בידיעת או בהסכמת אביך?

העדה, גב’ ש. X: כן, בטח שהם היו בידיעה. עובדה שהוא שאל אותי עליהם.

עו”ד X: חוץ מהמילה “בטח”, את יכולה לומר לנו איך זה היה? תארי לי את המצב שאביך נתן הסכמה או ידע על העברת הכספים.

העדה, גב’ ש. X: הוא בא אליי יום לחדר ואמר לי “את יודעת שאימא העבירה לך כסף? 80″. ואמרתי לו “כן, אני יודעת”. אז אם זו לא ידיעה.

עו”ד X: ראי, הגרסה שלך היא יפה, היא חדשה. אבל היא לא נאמרה עד היום, ובוודאי לא על ידי אימך, שהיא בעלת הדין העיקרית בתיק הזה.

העדה, גב’ ש. X: השיחה ביני לבין אבא שלי זו שיחה ביני לבין אבא שלי. לא ביני לבין אימא שלי. למה שאימא שלי תדע על השיחה הזו?

ש: אוקיי. ראי, בתצהיר שלך, את אומרת “אבי ידע על 80,000 השקלים בתקופת העברת הכסף, הרבה מאוד לפני שהגיש בקשה לבית הדין הרבני ליישוב סכסוך”. כמה זה הרבה זמן לפני?

ת: מתי שהתחיל כל הסיפור של הגירושין. אני לא זוכרת תאריך מדויק. אני אגיד לך תאריך של גירושין, אבל. “

לנוכח האמור לא מצאתי כי על האישה להשיב לאיש מחצית מסך זה ומצאתי כי העברת הסכום ל…, ללא קשר לשימוש שעשתה בסכום זה לאחר מכן, הייתה בידיעת ובהסכמת האיש.

1. סכום של 647,000 ₪ שנקבע בעמוד 15 לחוו”ד האקטואר ביחס לשנים 2008-2013

אשר לכספים שנמשכו מחשבונות משותפים של הצדדים כמפורט בחווה”ד ובפרט משיכות חריגות בשנת 2009, ערה אני לגובה המשיכות ולחריגותן, עם זאת, למעט עצם המשיכות עצמן לא הוגשה לתיק כל ראיה המעידה על כך שהנתבעת היא זו שביצעה את המשיכות וכן לא הונחה בפני כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד את יעד המשיכה, שהיה הנתבעת אן מי מטעמה.

ערה אני גם לקושי באיסוף הידע והראיות, עם זאת אין בכל שהונח בפני כדי להרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת טענת התובע כי הכספים הוברחו ולא שמשו לצרכים כאלו ואחרים של הצדדים וככל שהוברחו שהנתבעת היא זו שהבריחה את הכספים.

1. לטענת הנתבעת בעדותה (עמ’ 50 לפרוטוקול מיום 8.6.22), מעצם היותה X ונגישותה כמו גם הטבות שקיבלה מעצם היותה X, נהגה לסייע לבני משפחתה (הורים, דודה, בנות) ולפיכך ועל מנת שיקבלו הטבות נהגו אלו לעשות שימוש בחשבונות שהיו על שם הצדדים ואף נהגו להכניס את הנתבעת כמיופת כוח או שותפה בחשבונותיהם.

לא מצאתי כי הסבר זה חסר היגיון, ומשלא הוכח בפני כי אכן התבצעו בפועל על ידי הנתבעת הברחות כספים ביחס לסכומים אלו או למצער משיכות שהוכח באופן ברור שבוצעו על ידה ולא על ידי אחר (התובע למשל) לא מצאתי כי התובע הצליח להרים את הנטל הדרוש ולהוכיח טענתו ביחס לסכומים המפורטים בטבלה בעמ’ 15 לחווה”ד מחודש מאי 2022 וטענותיו לעניין זה נדחות.

1. סך של 208,098 ₪ – שלכאורה הושבו (דרך חשבון הבת) כהחזר הלוואה על הלוואת הורי האישה לצדדים.

טענת האישה להלוואה בסך 170,000 ₪ שניתנה על ידי הוריה לצדדים, הוסכמה על ידי האיש במסגרת עדותו (עמ’ 23 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.22):

“ש. בתחילת ההליכים האם היה מצב שכשקיבלתם את הכסף, מיד אחרי שמכרתם את הבית, קיבלתם הלוואה. על סך כמה ההלוואה הייתה?

ת. 170,000 ₪. לשאלת בית המשפט, אני משיב שמדובר בהלוואה מההורים של האישה. והאישה החזירה להורים 208,000 ₪ דרך החשבון של … לא דרך החשבון המשותף שלנו.”

לטענת האישה הסכום שהוחזר לאחר שנים (אמנם מחשבון הבת … בו הופקדו לטענתה כספים של הצדדים) עמד על כ- 208,000 ₪. האיש לא סתר טענה זו. משכך, אף ככל שסכום זה הועבר מחשבון הבת …, ולא מחשבון הצדדים עצמם, משאין מחלוקת שמדובר בהלוואה, הרי שהיה על הצדדים שניהם להחזיר את הסכום ולא ניתן לטעון שהחזר ההלוואה להורי האישה היווה הברחת כספים.

לנוכח האמור נדחית טענת האיש לעניין זה.

1. סך של 6,600 ₪ העברה לבת ….
2. מהעדויות שנפרשו בפני עלה כי הסכומים שהועברו ל… ככל הנראה לא היו מוסכמים על האב והוא אף ביטל את הוראת הקבע. עם זאת, לא מצאתי להורות על השבת הכספים שכן, ברגע שהאב לא הסכים הוא ביטל את הוראת הקבע, משמע שהאב ידע על קיומה, לפיכך, כל עוד בוצעו ההעברות בהתאם להוראת הקבע, לא מצאתי להורות על החזר הכספים. על כך יש להוסיף שמדובר בסכומים שהועברו לביתם המשותפת של הצדדים ולא לחשבונה של האישה ומדובר בסכומים זניחים למדי בהתחשבנות הכוללת בין הצדדים.
3. סך של 30,000 ₪ שהועברו מחשבון הבת … לחשבון הבת … (ולטענת התובע הופקדו בחשבון … על ידי הנתבעת מכספים משותפים של הצדדים).

מחקירת הבת … עלה כי סך זה לא הופקד בחשבונה על ידה ואף לא ניתנה על ידה הוראה להעברת הסכום ל… אחותה. לדבריה בעדותה ייתכן שהאם (הנתבעת) נתנה את הוראת ההעברה.

לעניין זה ראו עדותה ביום 27.6.24 עמ’ 107-109:

“עו”ד X: עייני במסמך הזה ותגידי לי מי כתב אותו. של מי כתב היד?

העדה, גב’ א. X: זה לא כתב היד שלי.

עו”ד X: יכול להיות שזה כתב יד של אימא שלך?

העדה, גב’ א. X: יכול להיות.

עו”ד X: כן. זאת אומרת, שאם יוצאים כספים מהחשבון שלך.

כב’ הש’ ונקרט: אולי אדוני יקריא מה כתוב במסמך? אם הוא לא מוגש.

עו”ד X: כתוב ככה, 2.3.16, “אל: צוות 352”. “בוקר טוב”. לבנק. “נא להעביר מחשבוני 7770/81 סכום של 30,000 ₪ לחשבון 77077/95 על שם X …. בברכה”

ואין חתימה, נכון? לא כתוב השם של המעביר, נכון?

כב’ הש’ ונקרט: לא כתוב? רגע, כתוב או לא כתוב. אני שואלת את הגברת.

העדה, גב’ א. X: לא, לא כתוב גברתי.

…….

עו”ד X: הראיתי לך את המסמך ואמרת שזה לא כתב ידך, ואמרת בהגינותך שזה יכול להיות גם כתב היד של אימא שלך, שהיא … ו-…. נכון?

העדה, גב’ א. X: נכון.

כב’ הש’ ונקרט: גברתי טיפה תגביר את הקול.

העדה, גב’ א. X: סליחה.

עו”ד X: אם את אומרת שכל פעולה בחשבון הייתה בידיעתך, אני לא מבין, או תסבירי לי מה שאת רוצה לומר לבית המשפט, איך הכספים האלה יצאו מהחשבון שלך לטובת אחותך, ….

העדה, גב’ א. X: אני לא זוכרת את זה.

עו”ד X: לא זוכרת.

העדה, גב’ א. X: אני לא זוכרת.

ש: את זוכרת אולי אם את הפקדת סך של 30,000 שקל לחשבון במזומן? באותה עת, אני אגיד לך אפילו מתי, תאריך, רק בשביל הסדר הטוב. ב-31.12.15.

ת: שאני הפקדתי כספים לחשבון שלי?

ש: כן. הפקדת מזומן לחשבון בבנק על ידי X …. ב-31.12.15, כשאלה אותם כספים שהוצאו לאחר מכן מהחשבון.

כב’ הש’ ונקרט: כשאני טוען שאלה אותם כספים.

עו”ד …: כן.

כב’ הש’ ונקרט: נכון אדוני?

עו”ד X: סליחה, אלה לא אותם כספים, אלה חודשיים שלושה אחרי.

כב’ הש’ ונקרט: בסדר גמור.

עו”ד X: צודקת גברתי, סליחה.

עו”ד …: מה השאלה?

העדה, גב’ א. X: מה השאלה?

עו”ד X: מה השאלה?

העדה, גב’ א. X: אני איבדתי אותך.

ש: אני שואל אותך שאלה אם את זוכרת אי פעם שהחזקת 30,000 שקל מזומן ביד, והפקדת לחשבון הבנק שלך בתאריך 31.12.15, בבנק …. ואחרי חודשיים-שלושה, ניתנה הוראה על ידי אימך, או על ידי מי שכתב את המסמך, להעביר אותם ל…?

ת: לא זוכרת.

ש: לא זוכרת. האם נעשו פעולות נוספות בחשבון שלך על ידי אימך כמיופת כוח? באופן עקרוני.

ת: יכול להיות.“

לנוכח המפורט מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי הפעילות בחשבון הבת … הכוללת את הפקדת הסך של 30,000 ₪ ולאחר מכן העברת סך זה לחשבון הבת …, בוצעו על ידי הנתבעת וסך זה הועבר על ידה מכספים שהיו שייכים לצדדים שניהם.

לפיכך מתקבלת טענת התובע והנתבעת תעביר לידי התובע מחצית מהסכום (מחצית מ 30,000 ₪)

1. משיכה בסך 107,288 ₪ (בקיזוז 67,000 ₪ ובסה”כ 66,892 בשנת 2014.)

משקבעתי בסעיף 105 לעיל כי על האישה להשיב לאיש מחצית מסך של 100,000 ₪ אשר היוו את הבסיס לפיקדון בסך 107,000 ₪ הרי שאין מקום לכפל, לפיכך השבת מחצית הסכום מייתרת את הצורך להתייחס לטענה זו בדבר הפיקדון שכן סך זה נכלל כבר בהחזר בהתאם לסעיף 105.

1. סך של 109,246 ₪ שהועבר לאחיה … לרכישת … –

העברה שבוצעה על ידי הנתבעת לאחיה … על סך של 109,246 ₪ דרך חשבון הבנק של הבת … ואשר לטענת התובע היוותה הברחת כספים משותפים של בני הזוג.

הנתבעת טענה כי מדובר בכספים של אמה ודודתה ללא הוכחה ממשית. כך, בעדותה מיום 8.6.22 עמ’ 71 שורות 17-30 נטען כי הכספים היו של אמה אבל אין בידיה אסמכתאות.

גם מעדותה של הבת … בפרוטוקול הדיון מיום 27.6.22 עמ’ 94 נטענת הטענה כי את הכסף ל… העבירה הסבתא.

לעניין העברה זו רב הנסתר על הגלוי. עם זאת, ההעברה בוצעה מחשבון הבת …, ולא מחשבון של הצדדים, ואין כל ראיה לכך שמקור הכסף שהיה בחשבון הבת … ושימש להעברת הסכום לאחי הנתבעת, …, היה של הצדדים. כך גם קשה להלום שהנתבעת תעביר כספים שלה (ולא של הוריה למשל) לידי אחיה ובכך תעניק לו מתנה בסך של עשרות אלפי ₪.

מקובל עלי יותר הסברה של הנתבעת, שנתמך בעדותה של הבת …, שמקור הכספים היה כספי הסבתא והסבא, הורי הנתבעת ואחיה והם אלו שמימנו את רכישת ה….

לנוכח האמור מצאתי לדחות את טענת התובע כי מדובר בכספים משותפים.

1. אשר לטענות לסך של 5,570 לשנת 2015, סך של 72,880 ₪ לשנת 2016, סך של 25,000 ₪ בקיזוז 6,600 ובסה”כ 18,400 ₪ לשנת 2017.

לא מצאתי שהונחה בפני תשתית ראייתית מספקת להוכיח כי כספים אלו, הגם שנמשכו מחשבונות משותפים, נמשכן על ידי הנתבעת והוברחו על ידה.

אכן, בתקופה הנבדקת אותרו שיקים בסכום העולה על 1,000 ₪ בסך כולל של 228,000 ₪. עם זאת לא נתקבלו צילומי שקים או אסמכתאות בשל חלוף הזמן ולכן לא קיימת אפשרות להתייחס למוטבים בשיקים. בבדיקה אותרו סדרות של שיקים בסכומים זהים וכן סך בודד בסך 25,000 ₪ שנפרע ביום 10.3.10. חלק מהצ’קים ע”ס 1,000 ₪ שולמו לרופא השניים שטיפל בדודה של הנתבעת ולכך התייחסתי באופן ספציפי במסגרת הכרעתי.

כך גם, העלתה הבדיקה כי בחודשים ינואר 2010, מרץ 2010, אפריל 2011, יוני- יולי 2011, ספטמבר-אוקטובר 2010, אוקטובר 2011, דצמבר 2011 אותרו משיכות מזומן בסכום העולה על 10,000 ₪, מהמפורט עולה כי בשנים 2010-2011 אותרו משיכות מזומן מוגברות.

עם זאת, אין בכל אלו כדי להוות תשתית ראייתית מספקת המעידה על הברחת הכספים למאן דהוא, ובוודאי אין בכך על מנת להוות עדות כי המשיכות וההעברות לרבות ההמחאות שהוצאו בוצעו על ידי הנתבעת.

משכך, אני מוצאת שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל ביחס לסכומים אלו וטענותיו לעניין זה נדחות.

אשר לכספים אותם לטענת האישה הבריח האיש ויש להשיבם

1. סך של 13,000 ₪ שהועברו מחשבון הצדדים לחשבון האיש

סך זה הופקד בחשבונו של האיש בחודש אוקטובר 2017. האיש הודה בהעברת הכסף מהחשבון המשותף (ראה דיון מיום 6.6.22 עמ’ 23 שורות 13-21 ועמ’ 27 שורות 1-2).

לפיכך – האיש יעביר לאם מחצית מהסכום

1. סך של 41,480 ₪ הפקדת משכורות של האיש לחשבון נפרד ולא לחשבון הצדדים

האיש הודה בעובדה כי מיום שפתח את חשבון הבנק בX העביר לשם את משכורתו מאחר והאישה הודיעה לו כי ברצונה להתגרש ולמכור את הבית (דיון מיום 6.6.22 עמ’ 25 שורות 19-22), סכום זה אף נצפה בדוח המומחה מאוגוסט 2020 עמ’ 51 ס’ 4.8.1.

לפיכך – האיש יעביר לאישה מחצית מהסכום

1. העברת כספים לחשבון אמו של האיש ללא הסכמת האישה

סכום של 35,000 ₪ ₪ הועבר מבנק … ונסגר על ידי האיש כפיקדון בחשבונו בבנק …, לטענתו, ראה עמ’ 22 לעדותו מיום 6.6.22 הכסף שייך לאמו ולאחר שנפטרה שימש להוצאות השבעה. עוד נאמר על ידו בחקירה כי הצדדים פתחו בבנק … חשבון כדי שיישא ריבית גבוהה בשל היותה של האישה X, ואמו של הבעל העבירה את הכסף לחשבון בבנק … ולאחר מכן האם ביקשה את הכסף והוא הועבר מהחשבון המשותף של הצדדים לחשבונה של האם בבנק X (עמ’ 33 שורות 1-7).

מעדותו של האיש לא ברור לי האם 35,000 ₪ הועברו מחשבונם המשותף לחשבונו בבנק … או לחשבון האם בבנק X. כך היה לעיני כי גם ממכירת הרכב העביר הבעל לחשבונו סכום של 35,000 ₪.

לנוכח הסתירה בגרסאותיו ולנוכח שנצפתה אסמכתא להעברת הכסף מאמו של הבעל לחשבונם המשותף ומשם חזרה לחשבון האם, אני מוצאת כי הסכום שהעביר האיש הינו מתוך כספים משותפים של הצדדים (שכן הסכום שהועבר על ידי אמו ז”ל כבר הועבר לחשבונה קודם לכן).

לפיכך – האיש יעביר לאישה מחצית מהסכום

ח. אופן ביצוע תשלומי מיסי הבית ואחזקתו ותשלום הוצאות המומחה.

מיסי הבית ודמי אחזקתו

1. לטענת האיש , יש להורות כי הוצאות מיסי הבית ואחזקתו ישולמו באופן שווה ממועד הקרע. בסיכומי האישה לא הייתה התייחסות למחלוקת זו. לטענת האיש, בעבר האישה הסכימה לחלוקת התשלום באופן שווה אך כעת היא מתנגדת.

מכל שהונח לפניי מצאתי לקבוע כי תשלומי המיסים והוצאות הבית ישולמו באופן שווה 50% על ידי כל אחד מהצדדים. הוצאות שהוצאו באופן בלעדי על ידי מי מהצדדים וניתן להוכחים באמצעות אסמכתא לתשלום – הצד השני יעביר לצד שביצע את ההוצאה, מחציתם.

התחשבנות והתקזזות ביחס לתשלומי העבר תבוצע בכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

חיוב בהוצאות האקטואר

1. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת במלוא הוצאות המומחה משום שחוות הדעת נדרשה לצורך בדיקת הברחת הכספים שלה שהתבררה כנכונה, מנגד לא ראיתי התייחסות של האישה לעניין זה בסיכומיה, אך לשיטתה דו”ח המומחה לא הוכיח כי בוצעה הברחת כספים, אין דרך להתחקות ולזכור מספר פעולות כה רב שבוצעו לפני 20 שנה, עוד לטענתה מדוח המומחה עלה כי דווקא הבעל הוא זה שהבריח כספים.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי התנהלותם הכספית של שני הצדדים הייתה לא “שקופה” וזאת בלשון המעטה עוד טרם מועד הקרע ושני הצדדים ביצעו העברות ומשיכות מבלי ליידע את הצד השני או לקבל אישורו, לעניין זה יוער כי גם העברה ועזרה לטובת הילדים מצריכה הסכמה ואישור מראש של שני הצדדים, דבר שלא בוצע כאמור.
3. נכון ששני הצדדים לא טמנו ידם בצלחת והתנהלותם מצערת מאד. עם זאת, שעה שהכרעתי במסגרת פסק הדין שהאישה היא זו שהעלימה את עיקר הכספים מצאתי כי שכ”ט המומחה יתחלק באופן שהאישה תישא ב- 75% ואילו האיש ב-25% משכר הטרחה. יוער כי היה לעיני שחוו”ד לאיזון המשאבים נדרשה עבור שני הצדדים .

סוף דבר

1. הנכסים אותם יש להכניס למסת איזון המשאבים – כפי שקבעתי בסעיף 53 לעיל.
2. האישה זכאית למחצית הזכויות במבנה ובמקרקעין. וניתן בזאת צו לפירוק שיתוף שיבוצע בהתאם להוראות פסק הדין.
3. איזון הרכבים- כפי שקבעתי בסעיפים 66 ו- לעיל.
4. ניתן תוקף לחווה”ד בעניין איזון הזכויות הסוציאליות אשר יבוצע במועד ההבשלה לפי שיטה ב’ אלא אם יסכימו הצדדים בכתב בתוך 14 יום ממתן פסק הדין אחרת. מתירה הגשת פסיקתאות לתיק הסגור.
5. בקשת האיש להשבת תשלומי יתר ששולמו לאישה מהשכרת יחידת הדיור נדחית, כך גם נדחות טענות האישה לכך שדמי השימוש הראויים עבור יחידת הדיור צריכים לעמוד על 4,000 ₪.
6. הברחת כספים: בהתאם להוראות פסק הדין תיערך החשבנות מתאימה בין הצדדים. עוד מצאתי להורות כי ככל שמי מהצדדים ירכוש את חלקו של האחר בדירת הצדדים ניתן לקזז כנגד תמורת חלקו של מי מהצדדים בדירה את התחייבויות הצדדים בהתאם לפסק הדין ביחס להברחות הכספים, או ביחס לחווה”ד בעניין האיזון הרכושי ככל שיוחלט בכתב ובהסכמה בתוך 14 יום על אופציה א’.
7. תשלומי מיסי הבית ואחזקתו ישולמו באופן שווה.
8. תשלום שכ”ט המומחה 75% האישה 25% האיש כאמור לעיל.

הוצאות

לנוכח תוצאת פסק הדין מצאתי כי האישה תישא בהוצאות האיש בסך של 50,000 ₪.

המזכירות תקשור את פסק הדין לשני התיקים שבכותרת, תסגור את התיקים ותשלח את פסק הדין לצדדים. פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

ניתן היום, כ”ו תשרי תשפ”ה, 28 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.