הסכם ממון (המכונה גם הסכם טרום-נישואין או הסכם יחסי ממון) הופך לנפוץ יותר ויותר בישראל. הנתונים מראים כי שיעור הגירושין בישראל נמצא במגמת עלייה מתמדת – לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2023 אחוז הגירושין הגיע לכ-47.3% (כמעט מחצית מהזוגות). במילים אחרות, יש סיכוי גבוה מאי פעם שזוגות ימצאו את עצמם מתמודדים עם פרידה. מגמה דומה קיימת גם בעולם המערבי, שם שיעור הגירושין הממוצע הוא כ-3 מקרים לכל 1,000 איש, ובארה״ב כ-3.7 מקרים לכל 1,000 איש. על רקע מציאות זו, אין זה מפתיע שיותר זוגות – צעירים כמבוגרים – בוחרים לערוך הסכמי ממון כחלק מתכנון חייהם המשותפים. למעשה, הטרנד העולה מצביע על כך שאחד מכל שלושה זוגות (ואף יותר מכך) יבקש להגן על רכושו באמצעות הסכם ממון.

במדריך הסכמי ממון (עדכני לשנת 2025) שלפניכם נסביר בצורה ברורה ונגישה מהו הסכם ממון, למי הוא מיועד ומדוע הוא חשוב. נציג נתונים עדכניים על שיעורי הגירושין והשפעתם על הצורך בהסכמי ממון, נסקור את הסוגים השונים של הסכמי ממון (לפני נישואין, אחרי נישואין, לידועים בציבור ועוד), נבאר את ההיבטים המשפטיים המרכזיים (כגון חוק יחסי ממון וחוקים נלווים), וניתן טיפים מעשיים לכתיבת הסכם ממון נכון.

בנוסף, נדון בעלויות הכנת ההסכם ושכירת עורך דין, נבחן את ההשלכות הכלכליות – כולל הגנה על עסקים, נכסים והשקעות – וכן את גישת בתי המשפט בישראל לאכיפת הסכמי ממון (ומתי הם עלולים לבטל הסכם). נקדיש חלק גם להסכמים מיוחדים הנוגעים לירושות, חובות, נכסי קריירה והיבטים בינלאומיים, ונשווה את המצב בישראל למקובל במדינות אחרות. לבסוף, נענה על שאלות נפוצות שעולות בקרב זוגות השוקלים לערוך הסכם ממון.

המטרה היא לספק מדריך שימושי לעריכת הסכם ממון בין בני זוג, מפורט ועדכני – שיהווה עבורכם ״תעודת ביטוח״ משפטית והסבר מקיף על הנושא, בשפה מובנת וללא צורך ברקע משפטי.

1. מהו הסכם ממון?
הגדרה ומטרה: הסכם ממון הוא חוזה משפטי בין בני זוג, שבו מוסדרים מראש היחסים הכלכליים והרכושיים ביניהם, במקרה של פרידה, גירושין או פטירה. זהו חוזה צופה פני עתיד – בני הזוג קובעים בו כיצד יחולק הרכוש שלהם (הנוכחי והעתידי) וכיצד יוסדרו זכויות וחובות כספיות, אם חלילה יסתיים הקשר הזוגי. למעשה, הסכם ממון מאפשר לזוג לקבוע בכוחות עצמם את “כללי המשחק” הכלכליים ביניהם, במקום להסתמך על ברירת המחדל שקובע החוק.

חשיבות ויתרונות: הסיבה המרכזית לעריכת הסכם ממון היא יצירת ודאות משפטית וביטחון עבור שני בני הזוג. ניתן לחשוב על כך כעל פוליסת ביטוח לזוגיות – ההסכם מבטיח שבמקרה של פרידה לא יהיו “הפתעות” לא נעימות בנוגע לחלוקת הכסף והרכוש. ללא הסכם, עלול צד אחד לתבוע חלק גדול יותר מהרכוש המשותף או האישי של האחר מתוך כעס, פגיעה או חמדנות. הסכם ממון שנערך כהלכה, מונע מלכתחילה מחלוקות ומאבקים משפטיים יקרים וארוכים, ועל-ידי כך שומר על כבוד הדדי ומפחית סיכוני סחטנות כלכלית בין בני זוג.

מי זקוק להסכם ממון? בעבר הייתה נטייה לחשוב שהסכמי ממון נחוצים רק לעשירים מאוד, או למי שבאים עם הון עתק לנישואין. זו טעות נפוצה – כיום כמעט כל זוג יכול להפיק תועלת מהסכם ממון ברור והוגן. למשל:

• זוגות צעירים בתחילת דרכם – גם אם אינם בעלי רכוש רב כעת, ההסכם יוצר תיאום ציפיות כלכלי ומונע מחלוקות עתידיות על חסכונות, דירה שנרכשה בסיוע הורים, מתנות חתונה וכו’.
• בני זוג בפרק ב’ – אנשים הנישאים שנית (לעיתים עם ילדים מנישואים קודמים) לרוב מגיעים עם רכוש שצברו קודם לכן, ולעיתים רוצים להבטיח שנכסים מסוימים יישארו מוגנים עבור ילדיהם. עבורם הסכם ממון הוא כלי חיוני להפרדת נכסים ולמניעת סכסוכים בין משפחות מורכבות.
• בעלי נכסים או פוטנציאל השתכרות גבוה – מי שיש לו עסק, דירה מלפני הנישואין, ירושה צפויה או קריירה מבטיחה, ירצה להגן על הנכסים הללו. נפרט על כך בהמשך, אך די לומר שככל שיש פערי רכוש או הכנסות בין בני הזוג – כך עולה החשיבות בעריכת הסכם.
• ידועים בציבור – זוגות החיים יחד ללא נישואים רשמיים (לרבות בני זוג מאותו המין, או כאלו שמעדיפים שלא להתחתן) יכולים וכדאי להם לערוך הסכם ממון (המכונה לעיתים הסכם חיים משותפים). גם ללא טקס נישואין, חיים משותפים ממושכים עשויים ליצור זכויות רכושיות הדדיות (עקרון “הלכת השיתוף” שהוכר בפסיקה לגבי ידועים בציבור). הסכם ממון מגדיר במפורש את יחסי הממון בין בני זוג לא נשואים ומונע מחלוקות במקרה של פרידה.

אם כן, הסכם ממון הוא מסמך חוזי מקיף שמטרתו להגן על שני בני הזוג באמצעות קביעת כללים הוגנים וברורים לחלוקת רכוש וחובות. הוא נועד לכולם – לא רק לעשירים – וכל זוג המעוניין ביציבות ובשקט נפשי לגבי עתידו הכלכלי, ימצא בו תועלת. כפי שנראה בהמשך, ההסכם מקבל תוקף משפטי מחייב ובכוחו לגבור על ברירת המחדל החוקית בחלוקת רכוש (איזון משאבים).

2. סטטיסטיקות ונתונים עדכניים – גירושין וחלוקת רכוש
שיעורי הגירושין בישראל: שיעור הגירושין בארץ עלה משמעותית בעשורים האחרונים. בעוד שבשנות ה-70 המוקדמות היו פחות מפרידה אחת לכל 10 נישואין, כיום הנתונים גבוהים בהרבה. כאמור, לפי דו״ח בתי הדין הרבניים ולמ״ס, בשנת 2023 התגרשו בישראל 10,838 זוגות – ירידה קלה לעומת 10,972 זוגות ב-2022, אך עדיין מספר גבוה מאוד. לשם פרספקטיבה, שיעור הגירושין הגולמי בישראל (מספר הגירושין ביחס לאוכלוסייה הכללית) עמד בשנת 2020-2021 על 1.7 לכל אלף איש. המדד של “אחוז הגירושין” שמפרסמת הלמ”ס (היחס בין מספר הגירושין למספר הנישואין באותה שנה) הגיע, כאמור, לכ-47% בשנת 2023 – כמעט כפול ממה שהיה לפני כ-20 שנה. במילים אחרות, כמעט זוג אחד מתוך שניים עלול לסיים את נישואיו בגירושין. זאת עליה לעומת הערכות עבר שדיברו על “אחד מכל שלושה זוגות” – נתון שכבר חצה את רף ה-30% בשנים האחרונות.

ניתן לראות הבדלים גם לפי אזורים וערים: למשל, העיר חריש דיווחה על שיעור מתגרשים של 18.7 לכל 1,000 נשואים בשנת 2020 – הגבוה בארץ, ואחריה אילת עם 17.6 לכל 1,000. ירושלים, על אף היותה העיר הגדולה, דווקא ציינה מספר מוחלט גבוה (857 זוגות גרושים ב-2019) אך יחס נמוך יותר ביחס לאוכלוסייתה. באופן כללי, בחברה המסורתית יותר (למשל, בקרב יהודים חרדים או ערביי ישראל) שיעורי הגירושין נמוכים מהממוצע, בעוד שבחברה החילונית-עירונית הם גבוהים יותר.

השוואה עולמית: ישראל מצויה במגמה עולמית של עלייה בגירושין, אם כי מצבה עדיין טוב ביחס לחלק מהמדינות המערביות. כפי שצוין, בארה”ב שיעור הגירושין (גולמי) הוא כ-3.7 לאלף איש, ובמדינות מערב אירופה רבות המספרים דומים (בלגיה – 3.3, ליטא – 3.1 לאלף). מנגד, מדינות עם רקע קתולי שמרני מציגות אחוזי גירושין נמוכים במיוחד – צ’ילה למשל עם כ-0.2 לאלף, מקסיקו 0.7, אירלנד 0.8. ברור שיש השפעה תרבותית, דתית וכלכלית על שיעור הגירושין, אך המגמה הכללית בעידן המודרני היא עלייה בעקומת הפרידות. ישראל, כמדינה מערבית, משתלבת בתמונה זו.

ההשפעה על חלוקת רכוש: העלייה הגבוהה בשיעור הגירושין מחדדת את ההבנה שכל זוג צריך לחשוב על תרחיש של פרידה, גם אם הקשר מצוין בהווה. פרידה וגירושין מעלים שורה של שאלות כלכליות: מי יקבל את הדירה? איך יחולקו החסכונות? מה לגבי חובות משכנתא, הלוואות או עסק בבעלות אחד מבני הזוג? חוקי המדינה נותנים תשובות כלליות לשאלות אלה (ראו בפרק ההיבטים המשפטיים), אך כפי שנראה – לעיתים התשובות החוקיות לא תואמות את כוונת בני הזוג או את מה שנראה להם צודק. סטטיסטיקת הגירושין הגבוהה מתבטאת גם בעומס על בתי המשפט ובתי הדין. אלפי זוגות בשנה נאלצים לחלק את רכושם לפי החוק, לעיתים בניגוד לרצונם. למשל, בהיעדר הסכם ממון, בן זוג שטיפח עסק מצליח עלול למצוא את עצמו חולק מחצית משוויו עם בת זוגו לשעבר, למרות שייתכן שהיא כמעט לא הייתה מעורבת בעסק – כי זה מה שהחוק קובע כברירת מחדל (חלוקה שוויונית).

לעומת זאת, זוג שערך מבעוד מועד הסכם ממון, יכול לחסוך לעצמו מאבק משפטי מורכב במקרה של גירושין. מחקרים וסקרים מצביעים על כך שהמודעות לכך עולה: צעירים רבים רואים בהסכם ממון חלק טבעי מנישואים מודרניים, במיוחד כאשר לשני הצדדים קריירה, נכסים או סיוע כלכלי מההורים ברכישת דירה. למעשה, הסכם ממון הפך לכלי להסדרת שותפות כלכלית יציבה תוך הגנה על נכסים אישיים כחלק מהקשר הזוגי.

נתונים על הסכמי ממון: אין סטטיסטיקה רשמית ארצית לגבי מספר הזוגות החותמים על הסכמי ממון, אך עורכי דין לענייני משפחה מדווחים על עלייה מתמדת בביקוש לכך בשנים האחרונות. ישנן הערכות שקרוב ל-15% מהזוגות הנישאים כיום בישראל עורכים הסכם ממון כלשהו לפני החתונה – נתון שעלה משמעותית לעומת עשורים קודמים. בנוסף, רבים אחרים חותמים על הסכמים לאחר הנישואין או כהסכמי חיים משותפים (אצל ידועים בציבור). במילים אחרות, הסכם הממון הופך לחלק אינטגרלי מתכנון הנישואין עבור רבים, לצד סידורים כמו קניית דירה או תכנון חתונה.

כעת, משהבנו את הרקע והצורך בהסכמי ממון, נעבור לסקור אילו סוגי הסכמים קיימים ומה ההבדלים ביניהם.
3. סוגי הסכמי ממון
ניתן לחלק את הסכמי הממון לכמה סוגים עיקריים בהתאם לעיתוי ולסוג הקשר בין הצדדים. לכל סוג יש מאפיינים משפטיים מעט שונים, אך העיקרון הבסיסי דומה – הסדרת ענייני הרכוש בהסכמה. להלן הסוגים המרכזיים:

א. הסכם ממון לפני נישואין (הסכם טרום-נישואין): זהו הסוג הנפוץ והמוכר ביותר. בני זוג שעומדים להינשא כדת וכדין, חותמים על הסכם לפני החתונה, המסדיר את יחסיהם הרכושיים לעתיד. ההסכם ייכנס לתוקף מרגע הנישואין (או מיד לאחר אישורו הרשמי – ראו פרק 5 ו-13 להלן), והוא צופה את פני הגירושין או הפטירה אם יתרחשו. למי זה מתאים? כמעט לכל זוג לפני חתונה, ובמיוחד כאשר צד אחד או שני הצדדים מביאים לנישואין נכסים קיימים (לדוגמה: דירה שבבעלות אחד מהם, עסק פעיל, הון משפחתי, חובות, וכדומה) או צופים קבלת נכסים במהלך הנישואין (כמו ירושות, מתנות משמעותיות מהורים, מענק אקזיט וכו’).

ב. הסכם ממון לאחר נישואין (הסכם פוסט-נישואין): הסכם הנערך אחרי שבני הזוג כבר נשואים באופן רשמי. למרות שמומלץ לטפל בעניינים אלה מראש, זוגות רבים מחליטים להסדיר את רכושם רק בשלב מאוחר יותר. לדוגמה: זוג שלא הספיק (או התבייש) לערוך הסכם לפני החתונה, אך מספר שנים לאחר מכן – אולי אחרי לידת ילדים או צבירת רכוש משותף – מבין את החשיבות ומחליט לחתום על הסכם. דוגמה נוספת: בני זוג נקלעו למשבר או כמעט נפרדו, ומחליטים לתת סיכוי נוסף לנישואין תוך עריכת הסכם שיבטיח הגינות במקרה של פרידה עתידית. חשוב לציין: הסכם ממון לאחר נישואין מחייב הליך אישור שונה (חייב אישור בית משפט לענייני משפחה, ולא ניתן לאשרו אצל נוטריון – נרחיב על כך בפרק ההיבטים המשפטיים). עד לאישורו, ההסכם נחשב רק כהסכמה חוזית בין הצדדים. לאחר קבלת אישור בית משפט, הוא מקבל תוקף משפטי של פסק דין.

ג. הסכם ממון בין ידועים בציבור (הסכם חיים משותפים): זוגות שחיים ביחד ללא נישואים רשמיים (אזרחיים או דתיים) אינם כפופים לחוק יחסי ממון הפורמלי, אך הפסיקה הישראלית לאורך השנים העניקה זכויות לבני זוג לא נשואים על בסיס הלכת השיתוף. באופן פשטני, מי שחי עם בן/בת זוג שנים רבות וחלק עמו משק בית, עשוי להיחשב כשותף לנכסים שנצברו במאמץ משותף, אף ללא נישואין. כדי למנוע חוסר ודאות, זוג ידועים בציבור יכול לערוך הסכם חיים משותפים (שרבים קוראים לו גם “הסכם ממון לידועים בציבור”).

מה כולל הסכם כזה? לרוב, את אותם נושאים כמו בהסכם ממון לנשואים: פירוט הנכסים של כל צד, קביעה מה נחשב רכוש משותף לעומת נפרד, איך יחולקו כספים ורכוש אם נפרדים, טיפול בחובות משותפים, וכו’. הבדלים משפטיים: (1) אין חובה חוקית לאשר הסכם ידועים בציבור בבית משפט, שכן חוק יחסי ממון לא חל עליהם. יחד עם זאת, מומלץ מאוד לבצע אישור נוטריוני להסכם כזה, או לפחות לחתום עליו בפני עורך דין, כדי למנוע טענות בעתיד של אחד הצדדים כי לא חתם מרצון. (2) בהיעדר הסכם, הסכסוך רכושי בין ידועים בציבור יתברר לפי דיני החוזים והקניין הכלליים ועקרונות פסיקתיים (כמו חזקת השיתוף) – מה שיכול להיות לא צפוי. לכן הסדרת הנושא בהסכמה מראש עדיפה. בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית במספר ההסכמים בין ידועים בציבור, במקביל לכך שיותר זוגות בוחרים במגורים משותפים ללא נישואים.

ד. הסכמי ממון מיוחדים למקרים ספציפיים: מעבר לחלוקה לפי עיתוי (לפני/אחרי נישואים) ולפי סטטוס הזוגיות (נשואים פורמלית לעומת ידועים בציבור), ישנם הסדרים פרטניים בתוך הסכמי הממון שמתאימים לצרכים מסוימים. לעיתים מדברים עליהם כעל “סוגי הסכמים”, אם כי בעצם הם וריאציות בתוך ההסכם. למשל:

• הסכם ממון לבעלי עסק: כשאחד מבני הזוג הוא בעל חברה או שותף בסטארט-אפ, או בעל מקצוע חופשי עם קליניקה/משרד פרטי, ההסכם יתוכנן במיוחד כדי להגן על העסק מפני חלוקה כפויה בגירושין. נושא זה רגיש ומורכב, ונסקור אותו בהרחבה בפרק 7.
• הסכם ממון להגן על ירושה עתידית: זוגות צעירים רבים מקבלים סיוע מההורים לקניית דירה, או יודעים שבהמשך יקבלו ירושה משמעותית. ניתן לקבוע בהסכם שהנכס שהתקבל בירושה (או בכספי מתנה) לא יהפוך למשותף, או להסדיר את חלקו של הצד השני בנכס אם הוא ישותף. כך בני הזוג מונעים ויכוחים עתידיים על נכסים שקיבלו ממשפחתם.
• הסכם למקרה של חובות: אם אחד מבני הזוג נכנס לקשר עם חובות קיימים (למשל עסק שקורס, חובות מהימורים, הלוואות סטודנטים גדולות) – אפשר בהסכם למנוע הדבקה של החובות הללו לבן הזוג השני. ההסכם יכול לקבוע בבירור שהחוב של צד א’ ישולם מנכסיו בלבד, ושצד ב’ לא יישא באחריות. גם במקרה שאחד הצדדים עוסק בעבודה מסוכנת כלכלית (לדוגמה, יזם שעלול לצבור חובות אם עסקיו ייכשלו), הסכם ממון יכול לכלול הגנה מפני נושים – קרי, יצירת הפרדה רכושית שתקטין את האפשרות שנושי בן הזוג ידרשו לפרוע חוב מנכסיו של בן הזוג האחר.
• הסכם “מדרג” או תנאי (Sunset Clause): יש זוגות שמרגישים לא נוח לקבוע הפרדה רכושית מוחלטת, כי זה עלול להיראות לא הוגן אם הנישואין יארכו שנים רבות. פתרון מקובל הוא לשלב בהסכם מנגנון מדורג – למשל: בשנות הנישואין הראשונות תהיה הפרדה מלאה, אך אם הנישואין נמשכים מעבר לסף מסוים (נאמר 10 שנים), או אם נולדים ילדים, אזי חלק מהנכסים יהפכו למשותפים או שיקבע פיצוי/מזונות מסוים במקרה גירושין. כך ניתן להגיע להסכם שמצד אחד מגן על בעל הנכס בתקופה קצרה, ומצד שני מכיר בתרומת בן הזוג השני אם הקשר לאורך טווח. דוגמה: הסכם הקובע שהדירה שלפני הנישואין תישאר בבעלות הבעל, אך אם הנישואין יימשכו מעבר 5 שנים – האישה תהיה זכאית ל-20% מערכה, ואם מעבר 10 שנים – ל-40%, וכן הלאה (כלומר חלוקה “בפעימות”). הסכם כזה נותן תמריץ לשימור הנישואין ומאזן את יחסי הכוחות.
• הסכם ממון כתוספת להסכם גירושין: לעיתים קרובות, כאשר זוג כבר מחליט להתגרש, הם כורתים הסכם גירושין כולל. חלק מרכזי בו הוא חלוקת הרכוש – שלמעשה מתפקדת כהסכם ממון שבדיעבד. אם הסכם כזה אושר כפסק דין, הוא גובר על חוק יחסי ממון (זהו המקרה השני בחוק בו ההסדר החוקי לא חל – כשהנכסים חולקו בהסכם גירושין מאושר). אמנם זה אינו “הסכם ממון” טיפוסי במובן התכנון המוקדם, אך יש לו אותן השלכות. בתי המשפט נוטים לכבד מאוד הסכמי גירושין מאושרים ולא להתערב בהם, למעט במקרים חריגים (כמו פגמים בחוזה – ראו פרק 8).

להמחשה, הטבלה הבאה מסכמת את הסוגים העיקריים של הסכמי ממון והמאפיינים שלהם:

(הערה: קיים גם סוג הסכם נוסף המכונה “הסכם ממון בין בני זוג מאותו מין”. למעשה, אחרי שינוי החוק בארץ ב-2010 ופסיקות קודמות, זוגות חד-מיניים בישראל כפופים לאותם דינים לעניין רכוש (כשהם נישאים בחו״ל או מוכרים כידועים בציבור בארץ). לכן, הסכמי ממון לזוגות חד-מיניים דומים בעיקרם להסכמים המתוארים לעיל, לפי המעמד (נשואים/ידועים בציבור).)

לאחר הבנת סוגי ההסכמים, נצלול כעת לעומק ההיבטים המשפטיים – כלומר, מה החוק בישראל קובע לגבי חלוקת רכוש, ואיך בדיוק הסכם ממון משתלב במסגרת החוקית.

4. היבטים משפטיים – חוק יחסי ממון וחוקים נלווים
עריכת הסכם ממון אינה נעשית בחלל ריק; היא מתרחשת על רקע מסגרת חוקית שקובעת מה יקרה אם אין הסכם כזה. חלק זה יסביר את הדין הישראלי בנושא יחסי ממון בין בני זוג, את הדרישות הפורמליות של החוק להסכם ממון, וכן את החוקים והעקרונות הנוספים הרלוונטיים.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973: זהו החוק המרכזי שמסדיר את חלוקת הרכוש של בני זוג נשואים בישראל בעת גירושין או מוות של אחד מהם. החוק חל על זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974. באופן פשוט, הוא קובע את ברירת המחדל: בעת פקיעת הנישואין (גירושין או פטירת אחד מבני הזוג), זכאי כל אחד לקבל מחצית משווי הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין. הסדר זה קרוי “הסדר איזון משאבים”. המשמעות: בלי קשר על שם מי רשום נכס מסוים, אם הוא נרכש במהלך הנישואין מכספים משותפים או ממאמץ משותף – שוויו יאוזן בחלוקה שווה.

עם זאת, החוק מחריג סוגי נכסים מסוימים שאינם נכללים באיזון המשאבים, המכונים לעיתים “נכסים חיצוניים“. סעיף 5 לחוק מפרט שנכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, וכן נכסים שקיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין, אינם נכנסים אוטומטית לחלוקה. נכסים כאלה יישארו בבעלותו הנפרדת של בן הזוג שלו הם היו שייכים, אלא אם כן הייתה כוונה ברורה לשתף גם בהם (למשל אם שוים במאמץ משותף או שהנכס שונה מהותית במהלך הנישואין). דוגמה: דירה שהביאה האישה לנישואין – תישאר שלה; סכום כסף שהבעל ירש מאמו בעודו נשוי – שייך רק לו (אם שמר אותו בנפרד). כמובן, במציאות לעיתים נוצרים עירובים – למשל, ירושה ששימשה לקניית בית למשפחה – ואז עשויות להתעורר מחלוקות, אך העיקרון הוא שלחוק יש רשימת חריגים שמגנים על רכוש אישי.

כעת, החוק גם מכיר באפשרות לסטות מכללי ברירת המחדל. שני המקרים העיקריים בהם החוק לא יכתיב חלוקה שוויונית: (1) אם בני הזוג ערכו ביניהם הסכם ממון בכתב שאושר כדין – אזי ההסכם גובר על הוראות החוק. (2) אם בני הזוג הגיעו להסכם חלוקת רכוש בעת גירושין (אשר קיבל תוקף של פסק דין) – גם אז ההסכם הספציפי עדיף על ההסדר הכללי. למעט שני אלה, החוק מחייב את כל הזוגות שנישאו אחרי 1974. לגבי זוגות שנישאו לפני 1974, וידועים בציבור, המצב נקבע לפי פסיקה (הלכת השיתוף – נעסוק בכך בקצרה בהמשך).

הלכת השיתוף ונכסים שנצברו לפני החוק: לפני כניסת החוק לתוקף, בתי המשפט יישמו דוקטרינה שנקראה “חזקת השיתוף”. ההלכה הפסוקה גרסה שאם זוג נשוי חי ביחד בהרמוניה ותרם יחד למשק הבית, אזי כל הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים שייכים לשניהם בחלקים שווים – אפילו אם רשומים רק על שם אחד. למשל, בית שנקנה על שם הבעל בלבד ב-1965 – אם בני הזוג חיו שנים ארוכות יחד, האישה עשויה הייתה להיחשב בעלת מחצית. עיקרון זה היה תקף בבתי המשפט עד 1974, והוא ממשיך לחול על זוגות שנישאו קודם לכן (מעטים כיום) ועל ידועים בציבור (בהעדר הסכם הקובע אחרת). למעשה, הלכת השיתוף די דומה ברוחה לאיזון המשאבים, אך יש הבדלים: בחזקת השיתוף, העיקרון הוא שיתוף קנייני מיידי – הנכסים נחשבים משותפים כבר במהלך הנישואין; בעוד שבאיזון משאבים לפי החוק, הזכות מתגבשת רק בעת פקיעת הנישואין (עד אז, כל אחד רשאי לנהוג ברכושו, אך בסוף עושים התחשבנות כספית). בכל אופן, כיום עבור רוב הזוגות הנשואים החוק הוא המסגרת, ואילו הלכת השיתוף בעיקרה רלוונטית לידועים בציבור ולכמה מצבים מיוחדים.

דרישות פורמליות להסכם ממון: חוק יחסי ממון קובע שני תנאים מהותיים לעריכת הסכם ממון תקף: (א) שההסכם יהיה בכתב; (ב) שהוא יאושר על-ידי הגורם המוסמך. הדרישה לאישור נועדה להבטיח שההסכם נעשה בהסכמה חופשית, בלי כפייה או ניצול, וכי שני בני הזוג מבינים את משמעות סעיפיו. למעשה, בעת האישור, על הגורם המאשר (שופט או נוטריון, בהתאם למקרה) לוודא ולהצהיר ששוכנע שהצדדים חתמו מרצונם ומבינים את השלכות ההסכם.

הגורם המאשר תלוי בעיתוי ההסכם:

• אם ההסכם נעשה לפני הנישואין – ניתן לאשרו אצל רשם הנישואין (למשל, בפני רב רושם נישואין עבור יהודים) או בפני נוטריון מוסמך. בשנת 2006 תוקן החוק להתיר לנוטריונים לאשר הסכמי ממון טרום-נישואין, בתנאי כמובן ששני בני הזוג מופיעים לפני הנוטריון ומצהירים על הבנתם והסכמתם. אישור בפני נוטריון שקול לאישור שיפוטי לכל דבר ועניין. רבים מעדיפים זאת בשל נוחות ומהירות (עוד על כך בפרק 6). כמו כן, בני זוג רשאים לבחור לאשר גם בבית המשפט לענייני משפחה לפני הנישואים אם ירצו, אך לרוב אין צורך בכך.
• אם ההסכם נעשה אחרי הנישואין – החוק קובע במפורש שהוא טעון אישור של בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי שלו סמכות בעניינם. כלומר, נוטריון אינו מוסמך לאשר הסכם פוסט-נישואין. בני זוג יהודים יכולים לפנות גם לבית הדין הרבני לקבלת אישור (ולעיתים זה קורה כשמגישים את ההסכם במסגרת דיון גירושין שם), אך ברוב המקרים בני זוג נשואים יפנו לבית המשפט למשפחה לאישור.
• ידועים בציבור: כיוון שחוק יחסי ממון לא חל רשמית, הסכם ביניהם אינו חייב אישור כדי שיהיה חוזה תקף. עם זאת, מומלץ מאוד לאשרו בפני נוטריון או אפילו בפסק דין הצהרתי של בית המשפט, כדי לחזק אותו. ראוי לציין שבעבר בית המשפט העליון פסק (עניין בע״א 640/82 כהן נ’ היועמ”ש) שלא ניתן לאשר הסכם ממון לידועים בציבור כאילו היו נשואים, אך כיום ניתן להגיש את ההסכם לאישור בהליך נפרד (למשל, לאשרו כפסק דין בהסכמת הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה למרות שאינם נשואים). ברמה המעשית, רבים פשוט מאשרים אצל נוטריון, וזה מעניק משקל ראייתי חזק להסכמה.

אישור ההסכם – מה המשמעות?: אישור הסכם ממון (בין אם ע”י בימ”ש, בית דין או נוטריון) מקנה לו תוקף משפטי מחייב. הסכם שאושר בבית משפט מקבל תוקף של פסק דין. משמעות הדבר היא שכדי לתקוף אותו או לסטות ממנו, יש צורך בעילה חוזית חמורה ביותר (נרחיב על ביטול והפרת הסכם בפרק 8). בנוסף, מרגע האישור, ההסכם “עוקף” את חוק יחסי ממון – כלומר, הוראות ההסכם מחליפות את ההסדר החוקי של איזון משאבים ככל שמדובר בענייני רכוש. למשל, אם בני זוג קבעו בהסכם שאינם חולקים בזכויות הפנסיה אחד של השני – זה יגבור על זכות לאיזון פנסיה שקיימת בחוק, ובית המשפט יכבד את רצון הצדדים.

אם ההסכם לא אושר כנדרש, עלולות להיות לכך השלכות קשות: ללא אישור, ההסכם טרום-נישואין בעצם לא תקף לפי חוק יחסי ממון, ובמקרה של גירושין יחול ההסדר החוקי. היו מקרים שבהם צד ניסה לטעון שיש להתחשב בהסכם לא מאושר כהסכם רגיל, אך ההלכה קבעה שזה אפשרי רק במקרים חריגים ובכפוף לדיני החוזים (כמו טענת קיום ויתור או מניעות). בקיצור – אין לוותר על שלב האישור.

חוקים נלווים ותחומים משיקים: הסכם הממון נשען לא רק על חוק יחסי ממון, אלא גם מושפע ממספר חוקים וכללים אחרים:

• דיני חוזים (חוק החוזים [חלק כללי] תשל”ג-1973): הסכם ממון הוא חוזה, וככזה חלים עליו עקרונות דיני החוזים. למשל, הדרישה לגמירות דעת והסכמה חופשית – אם יוכח שההסכם נחתם תחת כפיה, עושק, טעות או הטעיה, הוא עלול להיות בטל או ניתן לביטול. גם חובת תום הלב חלה בעת מו”מ לקראת ההסכם. סעיפים 18-17 לחוק החוזים מאפשרים ביטול חוזה בשל כפייה ועושק, סעיף 14 בשל טעות מהותית וכד’. על אף שההסכם מקבל חותמת בבית משפט, עדיין ניתן מאוחר יותר להעלות טענות חוזיות במקרים קיצוניים (ראו בפרק 8 על ביטול). בנוסף, חובת הגילוי – מצופה מכל צד לגלות לשני טרם החתימה על ההסכם מהו רכושו והתחייבויותיו. אי-גילוי מידע מהותי (נניח מסתיר נכס או חוב גדול) יכול להיחשב כהטעיה.
• חוק הנוטריונים, 1976: החוק המסדיר את פעולת הנוטריונים. תיקון לחוק יחסי ממון אפשר כאמור לנוטריון לאשר הסכם לפני נישואין, אך החוק הנוטריונים קובע איך הנוטריון יפעל – עליו לזהות את בני הזוג, לוודא שהם מבינים ורוצים, ולערוך אישור נוטריוני מיוחד המעיד על כך. למעשה, האישור הנוטריוני משמש כראיה חותכת להסכמת הצדדים, בדומה לאישור שופט.
• דיני משפחה (סמכות שיפוט): בישראל, ענייני גירושין נמצאים בסמכות בתי הדין הדתיים (למשל בית הדין הרבני ליהודים), אך ענייני רכוש נלווים יכולים להתברר או בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני – לפי מרוץ הסמכויות. אם יש הסכם ממון, לרוב הוא יאושר בבית המשפט למשפחה (או נוטריון). אך גם בית דין רבני יכול לאשרו אם הצדדים פונים אליו בהקשר הגירושין. הסמכות לאכוף הסכם ממון נתונה לשתי הערכאות, כתלות איפה מתנהל תיק הגירושין. לרוב, אם הסכם אושר בפני ערכאה אז אותה ערכאה גם תדון במחלוקות סביבו.
• דיני מיסוי (מס רכישה, מס שבח): לנושא זה נקדיש דיון בפרק 7, אך חשוב להזכיר כבר כאן: בעבר הייתה אי-בהירות אם זוג החותם על הפרדה רכושית יכול ליהנות ממיסוי נדל”ן מופחת. חוק מיסוי מקרקעין מחשיב זוג כנראה “יחידה אחת” למטרות מס (למשל מס רכישה לדירה שניה) גם אם חתמו על הסכם, אך בשנת 2022 פסק בית המשפט העליון עיקרון חדש – אם קיים הסכם ממון תקף הקובע הפרדה רכושית, יש להתייחס לכל אחד מבני הזוג בנפרד לצורכי מס ברכישת דירה. זה תיקון משמעותי בפרשנות החוק המעניק תמריץ נוסף לערוך הסכם (נדון בכך בהמשך).
• חוק הירושה, תשכ”ה-1965: החוק קובע שאדם לא יכול להתנות מראש על ירושתו (למעט בצוואה). הסכם ממון יכול לקבוע מה ייעשה ברכוש בעת גירושין או פירוד, אך הוא לא יכול להחליף צוואה לגבי חלוקת רכוש לאחר מוות. בני זוג לעיתים מכניסים סעיף בהסכם הממון שמבהיר שאין בהסכם כדי לפגוע בזכויות לפי חוק הירושה או בצורך לערוך צוואה (לדוגמה, מבהירים שאם אחד הולך לעולמו – החלוקה תהיה לפי צוואה או דין, ולא לפי ההסכם שאמור לפעול רק בגירושין). בכל מקרה, מומלץ לצד הסכם ממון גם לערוך צוואות, בעיקר בזוגיות פרק ב’ עם ילדים קודמים (עוד על כך בפרק 9).

סיכום ביניים: החוק בישראל מאפשר לכל זוג לעצב לעצמו בהסכמה את חלוקת הרכוש ביניהם – ובלבד שיעמדו בדרישות הפורמליות ויקבלו אישור מתאים. ברירת המחדל – איזון משאבים – מבטיחה לכל צד מחצית מהרכוש המשותף, אך אינה תמיד משקפת את נסיבות החיים הספציפיות. לכן חוק יחסי ממון מעודד למעשה הסכמות פרטניות, ואף קובע שהן גוברות על הוראותיו. על-ידי עריכת הסכם ממון תקף, בני זוג יכולים “לתפור חליפה” המתאימה בדיוק למידותיהם ולרצונותיהם, במקום החליפה הגנרית שתופר להם בתי המשפט אם ינקטו בהליך ללא הסכם. עם זאת, חשוב לערוך את ההסכם נכון – בפרק הבא נסביר כיצד לעשות זאת בצורה מיטבית.

5. איך כותבים הסכם ממון נכון? – טיפים לניסוח ולהכנה
עריכת הסכם ממון היא משימה שדורשת מחשבה, דיון פתוח בין בני הזוג ולרוב גם סיוע מקצועי. מטרת פרק זה היא להדריך אתכם בשלבים ובשיקולים לכתיבת הסכם ממון איכותי, הוגן ועמיד משפטית.

א. פניה לעורך דין מומחה: הצעד הראשון והחשוב ביותר – יש להיעזר בעורך דין המתמחה בדיני משפחה והסכמי ממון. אמנם החוק אינו מחייב זאת (זוגות רשאים תאורטית לנסח הסכם בעצמם), אך הניסיון מראה שהסכמים עצמאיים עלולים להכיל טעויות, חוסרים או ניסוחים עמומים שמובילים לסכסוכים בדיוק את מה שניסו למנוע. עו”ד מיומן ידע לשאול אתכם את כל השאלות הרלוונטיות, להעלות תרחישים שלא חשבתם עליהם, ולהציע פתרונות יצירתיים בהתאם למצבכם. בנוסף, הוא יוודא שההסכם מנוסח בבהירות כך שלא יהא פתח לפרשנויות סותרות בעתיד, ושקשה יהיה לבטל אותו בטענות משפטיות. אם אפשר, רצוי שכל צד יתייעץ עם עו”ד נפרד – במיוחד במקרים של פערים כלכליים גדולים – כדי למנוע תחושה של חוסר הגינות. אולם, בפועל זוגות רבים פונים יחד לעורך דין ניטרלי אחד שינסח את ההסכם, וזה מקובל כל עוד שני הצדדים מרגישים בנוח ומבינים את מלוא המשמעות.

ב. גילוי מלא ושקיפות: לפני הניסוח, על כל אחד מבני הזוג להכין רשימה מלאה של נכסיו, חשבונות הבנק, ההשקעות, הנדל”ן, הרכוש בעל הערך, וכן רשימת חובות (אם קיימים) והתחייבויות כספיות. גילוי מלא הוא תנאי יסודי – הן כדי שההסכם יהיה הוגן בעיני שני הצדדים, והן כדי להגן עליו משפטית. אם מאוחר יותר יתגלה שצד א’ הסתיר נכס מהותי, צד ב’ עלול לטעון (בצדק) שההסכם הושג בהטעיה ולדרוש את ביטולו. עדיף לעלות על הכתב את כל הנכסים, אפילו אם הוחלט שיישארו נפרדים, ולציין שהצד השני מודע לכך ומוותר על כל טענה לגביהם. שקיפות מלאה בתהליך תחזק מאוד את עמידות ההסכם.

ג. הגדרת מטרות משותפת: שבו יחד ודונו – מה חשוב לכל אחד מכם בהסכם? למשל, ייתכן שאחד הצדדים רוצה להבטיח שהדירה שבבעלותו תישאר שלו ושלה בלבד במקרה פרידה, בעוד השני דווקא רוצה להבטיח יציבות כלכלית אם יעזוב עבודה לטיפול בילדים. שיחה פתוחה על החששות והצרכים תאפשר למצוא פשרה נכונה. זכרו שההסכם אמור להיטיב עם שניכם ולמנוע סכסוך – לא להיות “ניצחון” של אחד על חשבון השני. הסכם חד-צדדי מדי עלול להתנקם בחותמו: גם כי בן הזוג השני אולי לא יסכים לאשרו בבית משפט, וגם כי הסכם מקפח במיוחד יהיה פגיע יותר בטענת עושק או חוסר תום-לב. לדוגמה, אם צד א’ דורש שכל הרכוש (כולל המשותף) יהיה שלו וכל החובות על צד ב’ – סביר שזה לא יעבור את אישור השופט, שייווכח שההסכם לא הוגן בעליל. לכן, הגיעו להבנות הוגנות וסבירות. ההסכם יכול עדיין להגן על האינטרסים שלכם, אבל חשוב למצוא נקודות איזון (כמו אותם מנגנונים מדורגים, או פיצוי כספי במקרה קיצוני, וכו’).

ד. סעיפים קריטיים בהסכם: לכל זוג יתאימו סעיפים שונים, אך באופן כללי ישנם נושאים שכדאי מאוד להתייחס אליהם במפורש בהסכם ממון:

• רכוש קיים של כל צד: פרטו בפירוט ככל הניתן מה רכושו ונכסיו של כל אחד בעת חתימת ההסכם. למשל: “לבעל יש דירה ברח’ X הרשומה על שמו, חשבון עו”ש בבנק Y עם יתרה ~50,000 ש”ח, רכב מסוג…, קרן השתלמות…, ועסק מסוג…; לאישה יש דירה ב…, חשבון עו”ש עם ~30,000 ש”ח, וכיו”ב.” רצוי לכלול סעיף שלפיו כל צד מצהיר שזהו מלוא הרכוש שבבעלותו (כדי למנוע כאמור טענות הסתרה).
• חלוקת הרכוש במקרה פרידה: זה לב ההסכם – כיצד יחולקו נכסים שנצברו בעתיד. ישנן כמה גישות אפשריות: (1) הפרדה רכושית מלאה – כל נכס שצד רוכש על שמו במהלך הנישואין יישאר שלו בלבד, וכן כל הכנסה או חסכון שיצבור. (2) שיתוף רכושי חלקי – קביעת קטגוריות: למשל, כל הכנסות העבודה של הצדדים הן משותפות ויחולקו שווה בשווה, אבל נכסי נדל”ן יישארו על שם מי שנרכש עבורו; או שחלק מהכספים יהיו ביחס חלקים מוסכם (לאו דווקא 50/50). (3) שיתוף מודרג/מותנה – כפי שהוזכר, ניתן להתנות יצירת שיתוף ברכוש מסוים בהתקיים תנאי (משך נישואים, לידת ילד, וכו’). ראוי לציין במפורש מה קורה עם חשבונות בנק: האם יישמרו נפרדים? האם יהיה חשבון משותף להוצאות שוטפות? אם כן, מה דין היתרה בו במקרה פרידה? – לעיתים אלו פרטים פרקטיים שהסכם טוב לא יתעלם מהם.
• הדירה ומגורים: דירת המגורים היא לרוב הנכס היקר והחשוב ביותר. אם למי מכם יש דירה מלפני הקשר – מומלץ להתייחס אליה ספציפית. אפשר, למשל, לקבוע שהדירה תישאר תמיד בבעלות המקורית ולא תחולק, אך אם תמכר – כספי המכירה שנותרו (בניכוי השקעות הצד השני, אם היו) יוחזרו לבעלים המקורי קודם כל. אם רוכשים דירה במהלך הנישואין (למשל, בסיוע משפחתי לאחד הצדדים), כדאי להגדיר האם זו תהיה בבעלות משותפת או אחוזים לא שווים. בני זוג רבים מכניסים סעיף כמו: “דירה שתרכש בעתיד ותירשם ע”ש שני הצדדים – במקרה פרידה תחולק עפ”י חלקם היחסי במימון הרכישה”. זאת אומרת, אם אחד שם 70% ממחיר הדירה והשני 30%, אזי לא בהכרח יחלקו חצי-חצי, אלא לפי מה שכל אחד השקיע (אלא אם ירצו אחרת). סעיף כזה מונע מצב שבו צד שהוריו נתנו עיקר הממון מרגיש מקופח. כמובן, אפשר גם להסכים על בעלות שווה בלי תלות בהשקעה, אבל העיקר הוא לציין בבירור. כמו כן, ניתן לקבוע מי יישאר בדירה באופן זמני אחרי פרידה ועד המכירה, וכיצד תמומן המשכנתא בתקופת הביניים.
• חסכונות, השקעות ופנסיות: בדומה לדירה, יש להתייחס לכספים המצטברים: קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, מניות ואופציות של עבודה, חסכונות בבנק. בהיעדר הסכם, גם אלה יחולקו חצי-חצי בגירושין (למעט חלק התקופה לפני הנישואין). באמצעות הסכם אפשר להסכים על שיטת חלוקה אחרת. למשל, ייתכן שתחליטו שכל אחד יישאר עם הפנסיה שלו במלואה (ויתור הדדי), או שתהיה חלוקה אך בשיעור שונה מ-50%. בענייני פנסיה חשוב לדעת: לפי חוק חדש (חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג, תשע״ד-2014) ניתן לאכוף חלוקת זכויות פנסיה גם ישירות מול קרנות הפנסיה באמצעות “צו לחלוקת חיסכון פנסיוני”. בהסכם אפשר לקבוע ויתור או שינוי בזכויות הללו, אך על הנוסח להיות ברור כדי שקרן הפנסיה תכבד זאת. עו”ד הבקי בתחום יסייע בניסוח נכון בהתאם לדרישות הקרנות.
• חובות והלוואות: סעיף חשוב לעיתים הוא טיפול בחובות. ההסכם יכול לקבוע שכל חוב שנוצר על שם צד מסוים – יהיה שלו בלבד, או לחילופין שכל חוב שנלקח למטרות משק הבית יהיה משותף. הרבה זוגות לא חושבים על זה מראש, אבל זה קריטי: למשל, אם אחד יצבור חוב בהימורים ללא ידיעת האחר – האם עדיין השני אחראי למחציתו? כנראה שתאמרו “לא”, ובהסכם ניתן לנסח כך: “חוב שצד אחד ייטול ללא הסכמת הצד השני – יישא בו הצד שנטל את החוב בלבד”. רצוי גם לציין שאם בני הזוג לוקחים יחד הלוואה (נאמר, משכנתא) – שניהם אחראים לה בהתאם לחלק שייקבע (לרוב שווה בשווה, אלא אם אחד ממשיך לגור בנכס וכו’).
• מזונות בן/בת זוג: נושא רגיש הוא מזונות האישה או הבעל לאחר גירושין (לא מזונות ילדים, אלא תמיכה כלכלית בבן זוג לשעבר). לפי הדין הדתי, בעל יהודי חייב במזונות אשתו במהלך הנישואין, אך לאחר הגירושין אין חובה אוטומטית (למעט מקרים של “מעוכבת גט”). עם זאת, לפי הדין האזרחי, ייתכנו פסיקת דמי הסתגלות או איזון משאבים שכולל פערי כושר השתכרות. בהסכם ממון, אפשר במידה מסוימת להסדיר את נושא המזונות/הסיוע לאחר הפרידה. לדוגמה, להכניס סעיף “וויתור הדדי על מזונות בן זוג לאחר גירושין”. או לחלופין, לקבוע סכום ומשך תשלום – למשל שהבעל ישלם לאישה 5,000 ש”ח לחודש למשך שנה אחרי גירושין כדי לסייע לה בתקופת המעבר. חשוב לדעת שבתי המשפט בדרך כלל יכבדו סעיפי מזונות בני זוג בהסכמי ממון, כל עוד הם לא בלתי סבירים או פוגעים בזכויות מינימליות. כן מומלץ לוודא שהוויתור הוא מדעת – השופט באישור ישאל את האישה אם היא מבינה שהיא מוותרת על מזונותיה, למשל, כדי למנוע מצב של טענה לא הבינה.
• ילדים ומזונות ילדים: באופן עקרוני, לא ניתן לכלול בהסכם ממון סעיפים מחייבים לגבי משמורת או מזונות ילדים משותפים עתידיים. עניינים אלה נקבעים לפי טובת הילד בזמן הפרידה, ובית המשפט הוא הפוסק האחרון. אפילו אם בני זוג יכניסו סעיף “במקרה גירושין הילד יהיה אצל האב, או מזונות הילדים יהיו 0”, סעיף כזה אינו אכיף כי זכות הילדים למזונות ולהסדרי שהות אינה נתונה להסכם בין ההורים טרם הגירושין. לכל היותר, אפשר לכלול הצהרת כוונות לא מחייבת – למשל ששני ההורים ישאפו לחלוקת זמנים שווה ולחלוקה הוגנת של הוצאות ילדים – אך זה לא סעיף אכיף. לכן, הת聚ו להת聚 על נושאים רכושיים ופיננסיים בין בני הזוג עצמם. (הסכם הנוגע לילדים הקיימים בעת עריכתו – כמו במשפחות פרק ב’ – ניתן לכלול בנוגע לילדים מנישואים קודמים איזה התייחסות, אך גם זה בזהירות ובכפוף לחוק).
• מנגנון יישוב סכסוכים: סעיף מועיל שאפשר לשקול הוא קביעה שבמקרה של מחלוקת או פרשנות שונה, הצדדים יפנו קודם כל לגישור לפני ריצה לבית משפט. לחלופין, יש זוגות המכניסים סעיף בוררות – שמחלוקות יוכרעו ע”י בורר מסוים. עם זאת, בבוררות בענייני משפחה יש מגבלות בחוק (לא בכל נושא זה תקף), אז יש להיוועץ בעו”ד אם לכלול זאת. לפחות, ציון “יישוב חילוקי דעות בדרכי שלום” הוא רוח טובה.
• שינויים עתידיים בהסכם: אפשר לכלול סעיף המתיר שינויים בהסכם רק בכתב ובהסכמת שני הצדדים. החוק ממילא דורש שגם שינוי להסכם ממון יעבור אישור רשמי (אותם כללים כמו לאישור הסכם חדש), אך כדאי להזכיר זאת. כך אף צד לא יוכל לטעון ששינוי בהתנהגותם ביטל את ההסכם (נושא “זניחת ההסכם” – נגיע אליו בפרק 8). במידה ורוצים לכלול סעיף Sunset (שתוקף ההסכם יפוג אחרי X שנים של נישואין או יהפוך לפחות מחמיר), חשוב לנסח בבירור מה יקרה כשתגיע אותה נקודת זמן, והאם נדרש אישור נוסף.

ה. ניסוח בהיר ומפורט: עיקרון חשוב – לא להשאיר מקום לפרשנויות. על כל משפט בהסכם להיות ברור ככל האפשר. הימנעו ממונחים עמומים. לדוגמה, לא מספיק לכתוב ש”הרכוש יחולק באופן שווה” – כי מה נחשב “הרכוש”? עדיף לפרט “הרכוש המשותף שנצבר מיום הנישואין ועד יום הקרע, למעט נכסים המנויים כסעיף X לעיל, יחולק שווה בשווה בין הצדדים”. כמו כן, להשתמש בהגדרות ברורות: להגדיר מי הם “הצדדים” (לרוב בתחילת ההסכם מציינים שם ות.ז. של כל צד ואז “להלן: הבעל/האישה”), מהו “מועד הקרע” (נניח, מועד תחילת הליך הגירושין או עזיבת הבית – כדי למנוע ויכוח מתי הפסיק השיתוף). אם יש נכס מסוים שההסכם סובב סביבו – לציין כתובת, גוש/חלקה וכיו”ב. רצוי גם להוסיף סעיף “פרשנות” הקובע שהכותרות בהסכם הן לנוחות בלבד, ושאין לפרש סעיף לחובת צד אם ניתן לפרשו באופן סביר לטובתו (עיקרון פרו-חוזה סטנדרטי). עורך הדין יידע לנסח משפטית, אך גם אתם – כצדדים – עברו על הטיוטה וודאו שאתם מבינים כל מילה. אם יש משהו לא ברור לכם – דרשו הבהרה ושינוי. אל תחתמו על סעיף שאינכם שלמים עמו או מבינים אותו עד הסוף.

ו. שיחה וסימולציה לפני החתימה: לאחר שהטיוטה מוכנה אצל העו”ד, כדאי שבני הזוג יקיימו שיחה גלויה ללא נוכחות העו”ד, ויעברו יחד על ההסכם כדי לוודא ששניהם מרוצים. זה הזמן לשאול “האם במקרה X ההסכם באמת נותן מענה?”, “האם לא פספסנו משהו?” – למשל, לחשוב: מה יקרה אם נהיה בפרק זמן של פרידה לא סופית? מה אם אחד מקבל קידום משמעותי או להפך מפוטר? – האם ההסכם עדיין הוגן? ייתכן ותגלו פרט נוסף שכדאי להוסיף. תמיד עדיף להשקיע עוד קצת מחשבה מראש, מאשר להצטער אחר כך.

ז. חתימה ואישור פורמלי: כשהנוסח סגור, מגיע שלב החתימה על ההסכם בפני הגורם המוסמך. אם זה לפני נישואין – יש לכם בחירה: או בפני נוטריון, או בפני רשם נישואין (למשל בעת פתיחת תיק נישואין ברבנות ניתן לבקש מהרב רושם הנישואין לאשר את ההסכם), או בפני שופט בית משפט לענייני משפחה. לכל אופציה יתרונות:

• נוטריון – לרוב מהיר, ניתן לקבוע פגישה קצרה, עולה כסף אך סכום נמוך יחסית (ראה פרק 6). הנוטריון ישוחח איתכם, יוודא שהכל בסדר, יחתים אתכם וייתן אישור.
• רשם נישואין – אם אתם ממילא נפגשים עם רשם (למשל רב) לפני החתונה, אפשר להציג לו את ההסכם. חלק מהרשמים יאשרו, אחרים מפנים לביהמ”ש כי לא מרגישים מוסמכים (למרות שעל פי החוק הם יכולים לאשר טרום נישואין). יש פחות שליטה על הזמן והמקום.
• בית המשפט לענייני משפחה – אפשר להגיש בקשה לאישור הסכם טרום נישואין. לרוב ייקבע לכם מועד דיון תוך כמה שבועות. הדיון עצמו קצר – שופט מקריא לכם את עיקרי ההסכם, שואל שאלות לוודא הבנה, ואז מאשר. היתרון: יש מי שטוען שאישור שיפוטי “חזק” יותר מנוטריוני, אך מבחינה משפטית שניהם תקפים באותה מידה. החיסרון: עיכוב וביורוקרטיה, ותשלום אגרה.

בין אם בחרתם כך או כך, שניכם חייבים להיות נוכחים במעמד האישור עם תעודות זהות (או דרכונים לתושבי חוץ). אם אחד הצדדים אינו דובר עברית, יש לוודא שיהיה תרגום סימולטני לשאלות המאשר, או לאשר בפני גורם דובר שפתם. במקרה נוטריון – אפשר לדרוש שההסכם יתורגם לשפה שהצד מבין לפני החתימה. זכרו: בית המשפט או הנוטריון ירצו לשמוע מפי כל אחד מכם שאתם חתמתם בהסכמה, שקראתם והבנתם את ההסכם, ושזה תואם את רצונכם. ענו בכנות ובבירור – זה לא הזמן להסס. אם יש לכם התלבטות אמיתית, אולי צריך לעצור ולשקול תיקון לפני אישור. אך אם אתם שלמים, הביעו זאת בביטחון כדי שהאישור יינתן מיד. לאחר האישור, תקבלו עותק מאושר (נוטריוני או פסק דין קצר מצורף להסכם). שמרו על מסמך זה במקום בטוח – הוא ההוכחה להסכמותיכם במקרה הצורך.

ח. אל תדחו לרגע האחרון: טיפ פרקטי חשוב – אל תחכו ליום לפני החתונה כדי להתחיל עם הסכם ממון! זה עלול להפעיל לחץ זמן, לגרור ויכוחים מתוחים בסמוך לאירוע המשמח, ואפילו לתת פתח לצד לטעון אחר כך שכפו עליו לחתום מהר מחשש לביטול החתונה. עדיף להתחיל את התהליך מספר חודשים לפני מועד הנישואין. כך יש לכם זמן לעבור את כל השלבים ברוגע, לתקן סעיפים, ולגשת לאישור בלי לחץ. יתרה מזאת, עיתוי נוח לעריכת הסכם הוא דווקא כשאתם ביחסים טובים והרמוניים – ואז קל יותר להגיע להסכמות הוגנות. אם תחכו לריב הראשון בנישואין או למשבר, יהיה קשה בהרבה. רבים ממליצים: ערכו את ההסכם בשלב האירוסין המוקדם, אחרי שסגרתם ענייני חתונה אך מספיק רחוק כדי לדון בקור רוח.

ט. שמרו עותקים וזכרו לעדכן אם צריך: אחרי הנישואין, חיים ממשיכים והנסיבות עשויות להשתנות. ההסכם שלכם צריך להישאר מסמך חי. שמרו לפחות שני עותקים מקוריים – אחד אצל כל צד, אולי עוד אחד אצל עורך הדין. זכרו מה כתוב בו (יש נטייה לשכוח עם השנים). אם חלים שינויים גדולים במצב – למשל, נולד ילד ואתם רוצים לעדכן מנגנון, או אחד החל עסק חדש בעל שווי רב – אפשר וכדאי לעדכן את ההסכם. עדכון דורש הסכמה של שניכם ויעבור שוב אישור (ביהמ”ש גם אם העדכון הוא אחרי נישואין). אבל עדיף לשנות הסכם כדי שיתאים למציאות החדשה, מאשר להשאירו מיושן ולא תואם (מה שעלול לעודד מחלוקות בעתיד).

י. יחס רגשי ותקשורת: אמנם אנחנו מתמקדים בצד המשפטי, אבל שווה להזכיר: עריכת הסכם ממון עלולה להציף רגשות לא קלים – חשש, חוסר אמון, אגו, וכו’. חשוב לגשת לנושא בעדינות וכבוד. הסבירו אחד לשני מדוע אתם רוצים הסכם: זה לא כי “אני חושב/ת שנתגרש” אלא כי “אני רוצה שנהיה רגועים ושקטים”. הדגישו שזה לטובת שניכם ושזה לא מעיד על אהבה פחותה. במהלך הדיונים, הקפידו להקשיב ולגלות אמפתיה. אם שיחה הופכת טעונה, אפשר לערב גורם שלישי (עו”ד כמגשר) או לקחת הפסקה. המטרה היא לצלוח את התהליך בצורה שתקרב אתכם, לא תרחיק. זוגות רבים מעידים שדווקא הדיבור על הדברים הללו מראש חיזק את האמון ביניהם – כי כל צד הראה אכפתיות לעתיד השני. אז היו רגישים, כנים ופתוחים לאורך הדרך.

כתיבת הסכם ממון דורשת שילוב של דיוק משפטי והבנה אנושית. בעזרת ייעוץ מקצועי, תקשורת טובה בין בני הזוג ותשומת לב לפרטים, תוכלו ליצור מסמך המגן על זכויותיכם ומשקף את כוונתכם ההוגנת. הסכם מנוסח היטב הוא כזה שלא ייבחן לעולם בבית משפט – משום ששניכם תקיימו אותו בהסכמה, או שפשוט לעולם לא תגיעו למצב של מחלוקת חריפה כי הכל הובהר מראש.

6. עלות הסכם ממון ועורכי דין – מחירים ושיקולים בבחירת עו”ד
אחד החששות שמעכבים זוגות מלפנות לעריכת הסכם ממון הוא נושא העלות הכספית. בסעיף זה נפרט למה לצפות מבחינת עלויות: שכר טרחת עורך דין, עלות אישור נוטריוני או אגרות, ומהם הגורמים שמשפיעים על המחיר. בנוסף, נסביר כיצד לבחור עורך דין מתאים לתפקיד חשוב זה.

א. ממה מורכבת עלות הסכם ממון?
אפשר לחלק את העלויות לשני חלקים עיקריים :

1. עלות עריכת וניסוח ההסכם (שכר טרחת עו”ד): הסכום שמשלמים לעורך הדין (או עורכי הדין) שמכינים עבורכם את ההסכם, מקיימים פגישות ייעוץ, משא ומתן וניסוח, ועד לחתימה. זהו רכיב גמיש ותלוי בשוק – אין תעריף חוקי קבוע.
2. עלות אישור ההסכם (אגרה או שכר נוטריון): סכום קבוע יחסית עבור הפעולה הרשמית של אישור. אם מאשרים בבימ”ש – משלמים אגרת בית משפט; אם אצל נוטריון – משלמים שכר נוטריון עבור אימות ההסכם.

נפרט: אגרת אישור בבית המשפט לענייני משפחה כיום היא בסביבות 505 ש”ח (נכון ל-2023). שכר הנוטריון לאישור הסכם ממון טרום-נישואין הוא בסביבות 420 ש”ח + מע”מ (כ-491 ש”ח כולל מע”מ). סכומים אלה מתעדכנים מדי פעם על ידי משרד המשפטים, אך מדובר בסדר גודל של כמה מאות שקלים ולא יותר. האגרה מניבה תוקף של פסק דין, בעוד אישור נוטריוני הוא מסמך רשמי חתום בחותם נוטריון – לשניהם אותה משמעות משפטית. אגב, אישור אצל רשם נישואין (כגון רב) אינו כרוך בתשלום מיוחד לרוב, מעבר לתשלום הרגיל על רישום הנישואין, אך לא תמיד יש שירות כזה בכל לשכה.

להלן טבלת השוואה של עלויות אישור ההסכם (נכון ל-2024):

הטבלה אינה כוללת את שכר טרחת עוה”ד לעריכת ההסכם עצמו.

ב. שכר טרחת עורך דין לעריכת הסכם ממון:
כאמור, שכר הטרחה אינו קבוע בחוק ונע בתוך טווח רחב, בהתאם למורכבות ההסכם ולניסיון העו”ד. ישנם משרדים המציעים “חבילות הסכם ממון” במחיר קבוע, ואחרים עובדים לפי שעות או הערכת מאמץ. מסקרים ופרסומים בענף ניתן להסיק כמה קווי מתאר:

• זוג צעיר ללא רכוש רב או מורכב: מחיר שוק ממוצע נע בין 2,000 ל-6,000 ש”ח + מע”מ. אלו מקרים פשוטים יחסית – למשל, בני זוג שבסך הכל רוצים להחריג דירה של אחד מהם, ואין להם עוד נכסים משמעותיים. לעיתים גם משרדים פחות ותיקים או באזורים פחות יקרים יגבו בטווח הזה.
• זוג עם רכוש משמעותי / מורכבות בינונית: טווח המחירים עולה לכיוון 4,000 עד 10,000 ש”ח + מע”מ. כאן מדובר למשל על זוג עם כמה נכסים (דירה, רכב, חסכונות גדולים), או פערי רכוש גדולים, או צורך בסעיפים מורכבים (כמו שיתוף מדורג, התייחסות לעסק קטן, וכד’). עורך הדין יצטרך להשקיע יותר שעות, ייתכן מספר פגישות, ואולי תידרש גם היוועצות במומחים (נניח אקטואר לפנסיות).
• מקרים מורכבים / הון רב / עסק גדול: בטווח זה שכר הטרחה יכול לנוע בין 10,000 ל-20,000 ש”ח ואף יותר. למשל, כשאחד הצדדים הוא בעלים של חברה גדולה, או כאשר יש צורך בשני עורכי דין (לכל צד), מו”מ ממושך ומספר טיוטות החלפה. יש עורכי דין בכירים בתחום המשפחה שיגבו אף 15,000 ש”ח ומעלה על הסכם בפרופיל גבוה. זה נכון במיוחד בפרקי ב’ של ידוענים או בעלי הון, שדורשים דיסקרטיות ותשומת לב יתרה. כמובן, במקרים קיצוניים ודאי יש גם עסקאות יקרות עוד יותר, אך לרוב הסכמי ממון לא מגיעים לסדרי גודל של עשרות אלפי דולרים כמו בהסכמים מסחריים, אלא נותרים בגדר האלפים עד עשרות אלפי שקלים.

מה משפיע על המחיר? מספר גורמים עיקריים:

• היקף וכסי הרכוש להסדרה: ככל שיש יותר נכסים, עסקים, חובות וכו’, ההסכם ארוך ומורכב יותר – מחירו יעלה.
• מידת ההסכמה בין הצדדים: אם בני הזוג מגיעים כבר מתואמים בעיקרי הדברים, העבודה של העו”ד היא בעיקר טכנית ומשפטית. אך אם יש פערים מהותיים וצורך במו”מ או גישור ביניהם – הדבר מוסיף שעות עבודה. לעיתים עו”ד הופך למגשר ומסייע למצוא פתרון, וזה כמובן חלק מהשירות אך מגולם במחיר.
• ניסיון ומוניטין של עורך הדין: משרדים ידועי שם או עורכי דין עם עשרות שנים בתחום עשויים לגבות פרמיה על ניסיונם. מאידך, ייתכן שהם יעבדו מהר ויעיל יותר בזכות מומחיותם. משרדים צעירים אולי יהיו זולים יותר.
• שפות ואלמנט בינלאומי: אם צריך לנסח את ההסכם בשתי שפות (נניח עברית ואנגלית), או לערוך שני נוסחים (למשל, אחד לפי דין זר לשימוש בחו”ל) – זה מוסיף למחיר. גם צורך בייעוץ נוסף לגבי חוק זר (למשל אם אחד אמריקאי ורוצים לוודא שההסכם כשר בארה”ב) עלול לייקר.
• אישור נוסף או ליווי להליך האישור: בחלק מהמקרים, עורך הדין שלכם גם יתלווה אתכם לבית המשפט לאישור, אם תרצו. לרוב אין בכך צורך (השופט ישוחח ישירות איתכם), אך לפעמים נוכחות עו”ד מועילה אם צצות שאלות. ליווי כזה יכול להוסיף מעט לעלות (אך הרבה עורכי דין כוללים זאת כחלק מהשירות). אם עוה”ד הוא גם נוטריון – הוא יכול לכלול את שירות האישור כחלק מהחבילה, מה שחוסך הליכים נפרדים.

להמחשה, הנה טווחי מחיר אופייניים לעריכת הסכם ממון (לא כולל האישור הפורמלי) לפי פרופיל הלקוחות:

חשוב להבהיר: המחיר כשלעצמו לא מעיד תמיד על איכות. ישנם עורכי דין מצוינים שמציעים מחירים נוחים, ולהפך. לכן יש לשקול כמה הצעות מחיר, לבחון את הניסיון של עוה”ד ולהרגיש מי נותן לכם ביטחון וכימיה טובה.

ג. כיצד לבחור עורך דין להסכם ממון?
להלן מספר טיפים בבחירת עורך דין מתאים:

• התמחות וניסיון בתחום המשפחה: ודאו שהעו”ד מתמחה בדיני משפחה, ובפרט שיש לו ניסיון בעריכת הסכמי ממון. רצוי אחד שטיפל במספר הסכמים דומים לפרופיל שלכם. למשל, אם יש לכם עסק, עו”ד שכבר ניסח סעיפי הגנה על עסקים יבין את הנקודות החשובות (מוניטין, הערכת שווי, מנגנון פיצוי וכו’). עורכי דין משפחה רבים מציגים באתריהם את תחום ההסכמים – חפשו מאמרים או מידע שכתבו, זה יעיד על בקיאות.
• נוטריון vs. לא נוטריון: עו”ד שהוא גם נוטריון יכול לספק לכם “one stop shop” – גם יערוך את ההסכם וגם יאשר אותו במקום, אם ההסכם טרום נישואין. זה חוסך לכם התרוצצות ואולי זמן. משרדים רבים מציעים זאת. עם זאת, אם עו”ד שאתם סומכים עליו אינו נוטריון, זה לא בעיה גדולה – אפשר תמיד לפנות לנוטריון נפרד לאישור.
• כימיה ותקשורת: מפגש ייעוץ ראשוני (שרבים מהעו”ד מציעים ללא התחייבות) יכול לעזור מאוד בבחירה. שימו לב האם העו”ד מקשיב לכם ומבין את רצונותיכם, או שמיד “דוחף” תבנית מוכנה. הסכם ממון טוב הוא מותאם אישית, ולכן עו”ד קשוב וסבלני חשוב פה. כמו כן, בחרו מישהו ששניכם מרגישים איתו בנוח – זכרו ששניכם לקוחותיו, גם אם אחד יזם את הפנייה. אם אחד מכם חש אי-נוחות או חוסר אמון בעו”ד, זה מתכון לחיכוך.
• זמינות ולוח זמנים: שאלו את העו”ד כמה זמן ייקח התהליך. אם החתונה קרובה, וודאו שיוכל לתעדף אתכם. אם יש לכם דד-ליין (למשל, הורה נותן מתנה רק אחרי חתימה), ציינו זאת. בדקו גם באיזו מדיה הוא מתקשר – אימייל, וואטסאפ, פגישות פרונטליות – ושהוא זמין לענות על שאלותיכם במהלך כתיבת ההסכם.
• שקיפות בעלויות: כבר בפגישה הראשונה, בקשו הצעת מחיר כתובה או לפחות מפורטת בעל פה: מה בדיוק כלול. האם המחיר כולל מע”מ? האם כולל את פגישת האישור בבית משפט (אם רלוונטי)? האם כולל פגישות נוספות במקרה של ויכוחים בין בני הזוג? הימנעו מהסכמות מעורפלות כמו “נראה בסוף כמה עבודה הייתה”. עדיף לסגור סכום קבוע או טווח ברור, כדי שלא תהיינה הפתעות. הרבה עורכי דין עובדים כיום במחיר Fix price להסכם ממון סטנדרטי.
• המלצות ומוניטין: אם יש לכם חברים או בני משפחה שערכו הסכם ממון, שאלו אותם על עו”ד שהשתמשו בו והאם היו מרוצים. ניתן גם לקרוא ביקורות באינטרנט (אם כי קחו אותן בעירבון מוגבל). עו”ד בעל מוניטין טוב כנראה יספק גם לכם שירות טוב, אך שוב – בדקו שגם מתאימים לכם תקציבית ואישיותית.
• תחושת הוגנות: עורך דין טוב להסכמי ממון לרוב ידגיש שהוא מייצג את שניכם (אם פניתם יחד) וינסה להגיע למצב ששניכם מרוצים. אם אתם מרגישים שהוא “נוטה” באופן בולט לצד של היוזם, זה עלול להעיד על בעיה. אפשרות אחרת במצב כזה – שכל צד ישכור עו”ד משלו, ושני עורכי הדין ינהלו מו”מ. זה יקר יותר, אבל לעיתים נחוץ כאשר יש אינטרסים שונים משמעותית.

ד. יחס העלות-תועלת של הסכם ממון:
לבסוף, חשוב לראות את התמונה הרחבה: עלות הסכם ממון (נניח כמה אלפי שקלים) היא זניחה ביחס לעלויות אפשריות של סכסוך משפטי על רכוש בגירושין ללא הסכם. תביעת רכוש יכולה לגרור שכר טרחה של עשרות ומאות אלפי שקלים לכל צד, אגרות, חוות דעת מומחים, וכמובן סטרס אדיר. בהשקעה יחסית קטנה מראש, אתם חוסכים סיכון כספי עצום בהמשך. לכן, למרות שלעיתים חבל להוציא כמה אלפים בתקופה של חתונה והוצאות רבות, יש לראות בכך השקעה נבונה בעתיד הכלכלי שלכם. כפי שעו”ד אחד ניסח זאת: “הסכם ממון יכול לחסוך לכם את העסקה הכלכלית הגרועה בחייכם – גירושין ללא הגנות“. גם אם תישארו יחד באושר לעד (שזה כמובן האידיאל), הידיעה שהיה לכם גיבוי משפטי בוודאי תרמה לשקט הנפשי שבזכותו היחסים פרחו.
7. השלכות כלכליות ונכסים עסקיים – הגנה על עסקים, השקעות ונדל”ן באמצעות הסכם ממון
אחד התמריצים החזקים ביותר לעריכת הסכם ממון הוא הצורך להגן על נכסים כלכליים ועסקיים של אחד או שני בני הזוג. בפרק זה נבחן כיצד הסכם ממון יכול להבטיח את יציבותם של עסקים, חברות, נכסי נדל”ן והשקעות כספיות במקרה של משבר זוגי. כמו כן, נדון בהשלכות המס והרווח הכלכלי מההסכם.

א. הגנה על עסק קיים או עתידי:
דמיינו את התרחיש הבא: לפני הנישואין, אחד מבני הזוג הקים במאמצים רבים עסק מצליח – זה יכול להיות חברה בתחום ההיי-טק, קליניקה פרטית של רופא, משרד אדריכלים, סטארט-אפ בהתהוות, או אפילו חנות פיזית מצליחה. הוא השקיע שנים של עבודה, שעות אינסופיות, אולי גם סיכן הון עצמי ולקח הלוואות כדי לבסס את העסק. במקביל, בן הזוג השני עבד בעבודה כשכיר נניח, עם שעות קבועות ותנאים יציבים. כעת, השניים נישאים. מה יקרה לעסק אם יתגרשו?

לפי ברירת המחדל בחוק (אם אין הסכם): שוויו של העסק שנצבר במהלך הנישואין ייכלל בחלוקת הרכוש. כלומר, בן הזוג שאינו מעורב בעסק עשוי לדרוש מחצית משווי העסק בגירושין. במצב כזה, היזם עלול להידרש לשתף את גרושתו בבעלות העסק (מה שעלול להיות אבסורדי – איך ינהלו יחד עסק לאחר שהתגרשו?), או לחלופין לשלם לה סכום כסף גדול כדי “לקנות” ממנה את חלקה ולשמור על העסק לעצמו. שני הפתרונות גרועים: שותפות כפויה בין גרושים היא מתכון לכישלון עסקי, וקניית החוצה (“buy-out”) של מחצית עסק מצליח יכולה להיות מעבר ליכולת הפיננסית של היזם (שהרי למה שיהיו לו נזילים עשרות אחוזים משווי העסק?). מעבר לכך, עולות שאלות מורכבות: איך בכלל מעריכים שווי עסק פעיל? מה לגבי מוניטין אישי של היזם? מוניטין עסקי? קניין רוחני (פטנטים, מותג)? כיצד לכמת אותם?. בתי המשפט מתמודדים עם שאלות אלו לעיתים קרובות, ותהליך הערכה שכזה (באמצעות רואי חשבון ואקטוארים) הוא סבוך ויקר.

הסכם ממון הוא הפתרון המניעתי המיטבי בסיטואציה כזו. ניתן לעצב את ההסכם כך שיגן על העסק בכמה דרכים:

• החרגת העסק מהרכוש המשותף: לקבוע באופן חד-משמעי שהעסק על כל נכסיו ורווחיו שייך לבן הזוג היזם בלבד, ולא ייחשב כנכס בר איזון בין הצדדים. כך, גם אם העסק יגדל ויירשם על שם חברה בע”מ וכו’, הוא יישאר מחוץ לתחום חלוקת הגירושין.
• הכרה בתרומת בן הזוג השני באופן מוגבל: לפעמים בן הזוג השני תורם בעקיפין לעסק (למשל, על-ידי זה שהוא לוקח יותר על עצמו בבית, וכך היזם יכול להשקיע זמן בעסק). במקרים כאלו, ייתכן רצון לתת ביטוי הוגן. אפשר, למשל, להסכים שאם יתגרשו אחרי X שנים, בן הזוג שאינו בעל העסק יקבל תשלום חד-פעמי מסוים (פיצוי מוסכם) במקום חלק בבעלות. כך, היזם “יקנה שקט” בעלות ידועה מראש.
• חלוקת נכסים אחרת במקום העסק: עוד דרך – לקבוע שבהתרת הקשר, לבן הזוג שאינו בעל העסק ישולמו חלק גדול יותר מנכסים אחרים במקום חלק בעסק. לדוגמה, אולי יוותר על העסק אך יקבל נתח גדול יותר מחסכונות משותפים או מהדירה המשותפת (אם יש) כהתחשבנות. זה משהו שצריך כמובן להסכים מראש בהסכם ולתת לו גבולות ברורים.
• מנגנוני ניהול במקרה פרידה: בחלק מההסכמים עם עסק, מכניסים סעיף שאם בכל זאת יידרש פירוק שיתוף בעסק (למשל, אם הסכם הממון מכל סיבה לא חל או לא אושר), אזי הצדדים מסכימים מראש איך זה יקרה: אולי ימנו מעריך שווי בלתי תלוי, יקבעו פריסת תשלום, וכו’. זה “תוכנית גיבוי” למקרה קיצון.

עבור בעלי עסקים, הסכם ממון מקנה ביטחון להמשכיות העסק. בכך הוא לא רק מגן על היזם עצמו, אלא גם על עובדים, משקיעים, וגורמים נוספים התלויים ביציבות העסק. לא בכדי, מומחי כלכלה ומשפט ממליצים לכל יזם שעומד להתחתן: “אל תעלה לחופה בלי הסכם ממון שמגן על החברה שלך“.

דוגמה מפסיקת בתי המשפט שממחישה את חשיבות ההסכם: בפסק דין מסוים, בית המשפט לענייני משפחה נאלץ לפרש הסכם לקוני בין בני זוג על עסק משפחתי. האישה טענה שההסכם (שנכתב במשבר) היה מותנה בכך שהבעל ישקיע בעסק במשותף, אך הוא לא עשה זאת, ולכן ההסכם בטל; הבעל טען שההסכם העניק לה חצי מהעסק ללא תנאי. המחלוקת הגיע עד בית המשפט העליון, שקבע לבסוף שאי-קיומו של ההסכם על-ידי הבעל (אי השקעתו וחוסר פתיחת חשבון משותף כפי שהתחייב) מביא לבטלותו – כלומר, העסק נשאר בידי האישה בלבד. זהו מקרה שבו דווקא היעדר קיום ההסכם מנע שותפות כפויה. אבל הוא מראה כמה סיבוך יכול להיות כשאין תכנון ברור: עשר שנים הצדדים חיו בספק וחוסר ודאות, עד שביהמ”ש פסק שהסכם ממון “שנזנח” ע”י הצדדים – בטל מיסודו. לקחים כאלה גורמים לבעלי עסקים להבין שעדיף להסדיר מראש ולא בדיעבד.

ב. נכסי נדל”ן והשקעות כספיות:
מעבר לעסקים, גם נדל”ן הוא סוג נכס שדורש תשומת לב. בישראל, כידוע, מחירי הנדל”ן גבוהים, והעזרה המשפחתית נפוצה. אחד התרחישים הנפוצים: זוג צעיר מתחתן, והורי אחד מהם מעניקים סכום משמעותי לרכישת דירה (לפעמים גם רושמים את הדירה על שם הילד שלהם בלבד). לאחר מספר שנים, היחסים מתערערים. ללא הסכם ממון, בן הזוג שלא קיבל את המתנה עדיין יכול לטעון לזכויות בדירה מכוח החיים המשותפים (במיוחד אם הדירה שימשה כמעון משפחה, מה שקורה בדרך כלל). היו לא מעט תביעות של בני זוג שדרשו חצי דירה שטוענים שניתנה במתנה רק לצד השני, ובתי המשפט בחנו כל מקרה לפי ראיות וכוונות ההורים. הסכם ממון יכול למנוע זאת בבירור.

בני הזוג יכולים לכתוב: “דירת המגורים ברחוב X שנרכשה בכספי הורי האישה – תישאר בבעלותה הבלעדית של האישה. הבעל מוותר על כל טענה לזכויות בה, ומתחייב שלא לתבוע חלק בה בשום עת.” סעיף כזה, אם יאושר כחוק, למעשה סוגר את הדיון. (כמובן, אפשר גם להסכים על חלוקה חלקית, למשל שהבעל יקבל החזר הצמדה על חלק מהמשכנתא ששילם, או שיקבל סכום קבוע אם יתגרשו אחרי X שנים כהשתתפות מגורים – אבל העיקר שזה מוגדר). הורים שנותנים מתנות גדולות לילדיהם אף מתנים לעיתים את המתנה בכך שיערך הסכם ממון. זה הפך שכיח, ואפילו לא מביך – צעירים רבים מספרים להורים בחופשיות שהם מסדירים הסכם, וההורים נושמים לרווחה (הרי ההורים עצמם עלולים לדאוג שהכסף שצברו כל חייהם לא “יילך” לגרוש/ה פוטנציאלי/ת של ילדם).

גם השקעות פיננסיות – למשל, אחד הצדדים מגיע עם תיק מניות משמעותי או אופציות ממקום עבודתו – ראוי להסדיר. בהסכם ניתן לקבוע למשל שכל נכסי הקריירה (כמו מניות ואופציות שמקורן בעבודה של כל אחד) יישארו שלו. או שאם מומשו במהלך הנישואין, הערך יתחלק בצורה מסוימת. שוב, העניין הוא למנוע הפתעות: אם צברתי ביטקוין לפני הנישואין – האם בן הזוג יהנה מעליית הערך שלו או לא? כל עוד מסכימים מראש, נמנע ויכוח כואב.

ג. “נכסי קריירה” ופערי השתכרות:
מושג מעניין בדיני המשפחה הוא “מוניטין אישי” או “כושר השתכרות” כנכס בר איזון. למשל, בן זוג השיג במהלך הנישואין תואר אקדמי גבוה (דוקטורט, MBA) שמאפשר לו כעת להרוויח משכורת עתק. הפסיקה הכירה בכך שבמקרים מסוימים, במיוחד כשצד אחד ויתר על קריירה כדי לאפשר לשני להתקדם, יש מקום להתחשב בכך בגירושין – לפעמים בדמות פיצוי כספי או חלוקה לא שווה של רכוש לטובת הצד המוקרב. אלו מקרים לא פשוטים להוכחה, אך הם קיימים. הסכם ממון יכול להתייחס לכך מפורשות: למשל, זוג יכול להסכים שלא תהיה כל תביעה או דרישה של צד אחד בגין “השבחת כושר ההשתכרות” של האחר. או למשל, להסכים שאם אחד מהם יממן מכספו לימודים יקרים של השני – אזי במקרה גירושין לפני חלוף זמן מסוים, יקבל החזר על השקעתו בלימודים. ישנם סעיפים יצירתיים שניתן להכניס כדי לכסות מצב של “קריירה” כאילו הייתה נכס. הדבר חשוב במיוחד כאשר קיים פער משמעותי בהשכלה או בגיל – לדוגמה, אישה צעירה הנישאת לרופא מתמחה מבוגר ממנה, שעוד מעט יהפוך למנתח עם שכר גבוה – אולי מראש תוותר על חלק מהכנסותיו העתידיות או תגדיר תקרה, כדי לא להיגרר למאבק לא נעים. כמובן, תמיד השאלה עד כמה סעיף כזה יהיה מקובל על בית משפט בעתיד – אך אם נוסח בהגיון והוגנות, סביר שיכובד.

ד. תכנון מס וחיסכון כלכלי בהסכם ממון:
מעבר להגנה במקרי משבר, הסכם ממון יכול גם לייצר חיסכון כלכלי ישיר במהלך הקשר. דוגמה בולטת היא בתחום מיסוי מקרקעין:

כפי שהוזכר, רשות המיסים נהגה במשך שנים לראות בני זוג כ”יחידה אחת” לצורכי מס רכישת דירה. המשמעות: אם לבן זוג א’ כבר יש דירה (נפרדת), ואז בני הזוג רוכשים יחד דירה נוספת, הם חויבו במס רכישה לפי מדרגות של “דירה שנייה” על כל הדירה, ולא נתנו לבן זוג ב’ הנחה של דירה ראשונה. זה כמובן מקפיץ את מס הרכישה בעשרות אלפי ש”ח. טענת הרשות הייתה שלא חשוב אם יש הסכם שמפריד רכוש – לנושא המס הם מסתכלים על התא המשפחתי בפועל. פסיקה חדשנית (2022) של בית המשפט העליון שינתה גישה זו: בזוגות עם הסכם ממון להפרדה רכושית מלאה, יש למסות כל אחד בנפרד. כלומר, במקרה שתואר: בן זוג א’ ישלם מס של דירה שניה על חלקו (כי לו כבר יש דירה אחרת), אבל בן זוג ב’ שאין בבעלותו דירה אחרת – יקבל את ההטבה של מס מופחת כרוכש דירה יחידה על חלקו בדירה. זו דוגמה מוחשית איך הסכם ממון יכול לחסוך סכום נכבד. כמובן, יש תנאי: ההפרדה הרכושית צריכה להיות אמיתית, לא למראית עין. בהקשר זה, בתי המשפט ורשות המס בוחנים: האם באמת בני הזוג מנהלים חשבונות נפרדים? האם הדירה מומנה באופן נפרד? הסכם ממון פיקטיבי (שקיים על הנייר אך בפועל הכל מעורב) לא יסייע. אבל אם בני זוג מקפידים על הפרדה בהתאם להסכם, הם יכולים ליהנות מחיסכון מס. יש לציין שגם מס שבח במכירת דירה יכול להיות מושפע: אם לכל אחד מבני הזוג דירה נפרדת, הסכם ממון יכול לאפשר למכור דירה אחת בפטור (כאילו אדם יחיד מוכר דירה יחידה) בלי שתיספר לבן הזוג השני. זה מורכב, אך אנשי מקצוע בתחום מציינים יתרון זה.

בנוסף, הגנה מפני נושים שווה כסף: אם, למשל, לבעל יש חובות עסקיים גדולים, הפרדה רכושית יכולה להבטיח שנכסי האישה (כמו דירתה הפרטית) לא יהיו בני שיעבוד לנושים, כי הם לא רכוש משותף. כמובן, נושה תמיד יכול לנסות לטעון שההסכם למראית עין, אך אם ההסכם אמיתי – הוא מגן. כך היו מקרים בהם זוגות עם עסק כושל העבירו מראש בהסכם ממון את מרבית הנכסים ע”ש בן הזוג שאינו מסתכן, כדי לצמצם חשיפה. נעיר שבתי משפט בודקים שזה לא נעשה בהונאת נושים (למשל ממש רגע לפני פשיטת רגל זה יהיה חשוד). אך תכנון חוקי מראש – מותר.

ה. מקרה מיוחד – בן/בת זוג שותפים בעסק: ישנם זוגות שעובדים יחד בעסק משותף שניהם. למשל, זוג עורכי דין שפתחו משרד יחד, או חנות משפחתית ששניהם מנהלים. במצב כזה, גם הסכם ממון יבדיל בדרך כלל בין זכותו האישית של כל אחד – אך לא בהכרח ניתן להפריד לגמרי, כי העסק הוא פרי עמל משותף. עם זאת, אפשר גם אז להסכים על מנגנון פירוד: כגון אופציית רכישה של צד אחד את חלק השני לפי ערך שוק, או קביעת גורם שימכור את העסק ויחלק תקבולים. כל זה כדי למנוע מאבקים של “מי נשאר בעסק”. כלול בהסכם סעיף שכזה יכול לחסוך דיונים משפטיים מתישים אם למרבה הצער גם הנישואין וגם השותפות העסקית יסתיימו יחדיו.

הסכם ממון הוא לא רק כלי משפטי תאורטי – יש לו השלכות כלכליות ישירות ומשמעותיות. הוא יכול לשמור על שלמות עסק שבניתם בעשר אצבעות, להגן על דירה שהמשפחה סייעה לקנות, לחסוך עשרות אלפי שקלים במיסים, ולהבטיח שהמאמץ והכישרון האישי שלכם לא יהפכו לקופה משותפת שתתחלק בניגוד לרצונכם. למעשה, רבים רואים בו חלק חיוני מתכנון פיננסי ואסטרטגי למשפחה. בעזרת התייעצות נכונה, ניתן להתאים הסכם ממון כך שיהווה כלי עוצמתי לניהול סיכונים כלכליים בזוגיות – מעין “תוכנית עסקית” של חיי הנישואין.

8. גישת בתי המשפט בישראל – אכיפת הסכמי ממון לעומת ביטולם
לאחר שהבנו מהו הסכם ממון וכיצד עורכים אותו, חשוב לדעת כיצד מתייחסים בתי המשפט להסכמים אלו במבחן המציאות. פרק זה יבחן מתי בתי המשפט והדין הישראלי יאכפו בקפדנות הסכם ממון, ומנגד – באילו נסיבות חריגות הם עשויים לבטל או לשנות אותו. כמו כן, נסקור דוגמאות מפסיקה רלוונטית להמחשה.

א. כלל היסוד: הסכמי ממון זוכים לכבוד ונאכפים ככלל.
בתי המשפט רואים בחיוב את עצם עריכת ההסכם. כאשר זוג חתם מרצון על הסכם ממון ואישר אותו כדין, נקודת המוצא היא שההסכם תקף כמו חוזה ואף כפסק דין. לפי חוק יחסי ממון, ההסכם מחליף את הסדר איזון המשאבים, ואין לצדדים טענות מעבר לו. למעשה, השופט שאישר את ההסכם בעת החתימה כבר בדק שאין כפיה או עושק. לכן, כאשר שנים אחר-כך אחד הצדדים מנסה לטעון לביטול ההסכם, בית המשפט לא ייטה לקבל זאת בקלות. העיקרון שנקבע בפסיקה: ביטול הסכם ממון שאושר הוא מקרה נדיר ביותר, ובית המשפט לא ייעתר לכך בנקל. על הצד המבקש את הביטול מוטל נטל כבד לשכנע שמתקיימת עילה רצינית לפי חוק החוזים או שיקול מיוחד של צדק.

ב. עילות אפשריות לביטול או שינוי הסכם:
למרות האמור, ישנם מקרים – אמנם נדירים – שבהם בית המשפט כן יתערב בתוקף ההסכם:

• פגם בכריתה (כפייה, עושק, הטעיה, טעות): אלו העילות הקלאסיות בדיני חוזים לביטול. למשל, אם מוכח שאחד הצדדים חתם תחת איום מוחשי (“אם לא תחתמי, אני מבטל את החתונה מייד והוריך יתביישו” – תלוי הנסיבות, ייתכן וייחשב לחץ פסול), או שנוצל מצבו באופן בלתי הוגן (לדוגמה, אחד היה במצוקה נפשית קשה והשני הכניס סעיפים דרקוניים – יכול להיות עושק). הטעיה יכולה להיות אי-גילוי נכס משמעותי או מסירת מידע שקרי בעת המשא ומתן. טעות – נדירה יותר כאן, אבל אם שניהם היו בטוחים במשהו שהתברר כשגוי מהותית (נניח, חשבו בטעות שנישואיהם לא מוכרים ולכן ההסכם אינו צריך אישור – סתם דוגמה תיאורטית) – יכלו לטעון לטעות. בית המשפט יבדוק טענות אלה בקפידה. העובדה שההסכם אושר בפני שופט/נוטריון מקשה לטעון לכפייה או הטעיה, כי סביר ששאלו את הצדדים ואישרו שהם מבינים ומסכימים. אבל יש מצבים בהם הפגם התגלה רק לאחר מכן (למשל, אחד הסתיר מסמך בנק והאחר לא ידע לשאול, והשופט לא ידע מזה בעת האישור). במצב כזה, סעיף 14 או 15 לחוק החוזים יכולים להצדיק ביטול.
• חוסר ייצוג או הבנת השפה: אם אחד הצדדים לא הבין את ההסכם בשל קשיי שפה או שלא ניתן לו ייצוג ראוי ולטענתו לא הבין את משמעות הוויתורים – לעיתים העלו טענה כזו. בפסיקה נכתב שבית משפט חייב לוודא הבנה, אבל הוא לא “מייצג” את הצדדים. לכן, מקרה שבו צד חתם מבלי להבין כי לא היה מי שיעזור לו, יכול לעורר שאלה. אולם בדרך כלל בתי המשפט אומרים – היית אמור לקחת ייצוג אם רצית, וחתימתך היא ראיה שהסכמת. מקרה חריג: היו טענות על נשים עולות חדשות שחתמו בעברית בלי להבין, או אדם עם לקות שלא הוסברה לו. בתנאים כאלו, ייתכן שיותר אמפתיה לשקול ביטול.
• שינוי נסיבות מהותי (עיקרון התקלה): באופן עקרוני, הסכם ממון נועד לצפות פני עתיד, גם אירועים לא צפויים. אך יש תיאוריה משפטית שלפיה שינוי קיצוני בנסיבות עלול להצדיק התערבות. למשל, בפסיקה נדונה שאלה: מה אם אחד הצדדים חלה אנושות לאחר החתימה, וההסכם משאיר אותו בלי כלום? או לידת ילד עם צרכים מיוחדים שלא נצפתה – מצריכה משאבים גדולים בניגוד להנחות בעת ההסכם? – טיעונים כאלה נשמעו, אך נדיר שבית משפט יתערב על סמך “סתם” שינוי נסיבות. זה אפשרי אם ממש ההסכם הופך לבלתי צודק באופן קיצוני עקב הנסיבות, באופן שהצדדים בבירור לא חזו.
• אי-קיום ההסכם/זניחתו בפועל: מצב מעניין הוא כשבני הזוג עצמם לא פועלים לפי ההסכם במהלך הנישואין. למשל, הסכם אמר שהכל נפרד, אבל בפועל הזוג ערבב כספים, פתח חשבון משותף, התעלם מההסכם כאילו אינו קיים. נשאלת השאלה: האם מותר להם למעשה “לבטל” בהתנהגות את ההסכם? בתי המשפט הכירו בכך שזניחת הסכם בהתנהגות לאורך שנים עשויה להיחשב כביטולו, אפילו אם לא הוגשה הודעת ביטול רשמית. כך קרה למשל במקרה שתואר קודם: בני זוג חתמו על הסכם ממון שאושר (בעניין הדירה והחשבון המשותף), אך בן הזוג לא קיים את חלקו ולא פתח חשבון משותף ולא שילם משכנתא במשך שנים. האישה לא עמדה על קיום ההסכם במהלך הנישואין. כשהתגרשו (לאחר פטירת הבעל), העליון פסק שההתנהגות מלמדת שההסכם “נזנח” ובטל. קביעה זו של השופט מזוז היוותה תקדים חשוב: גם הסכם שקיבל תוקף פס”ד אפשר שיתבטל בשתיקה אם שני הצדדים לא קיימו אותו כלל לאורך זמן. אבל יש לסייג: זה חריג, ורק אם שניהם התנהגו כאילו אין הסכם. לרוב, אם צד אחד מילא התניות והשני לא – ההסכם עדיין קיים, ורק אפשר לתבוע אכיפתו או לטעון להפרה.
• עקרון תקנת הציבור/אי-חוקיות: תיאורטית, אם בהסכם יש סעיף שמנוגד לחוק או לתקנת הציבור, בית המשפט לא יאכוף את אותו סעיף. למשל, סעיף שפוטר לחלוטין מחובת מזונות ילדים (שכאמור לא ממש תופס משפטית) ייפסל במידת הצורך. או סעיף “עונשין” דרקוני (נניח: אם האישה תבגוד – היא תאבד את חלקה ברכוש. סעיף כזה על גבול תקנת הציבור, כי הוא מעין עונש המבוסס על אשם בגירושין, ודיני הנישואין לא מכירים בפיצוי עונשי על בגידה). לא בדקנו כאן לעומק, אך עקרונית בתי משפט יכולים להתעלם מסעיף בלתי סביר בעליל או לא חוקי.

חשוב לציין: במקרים רבים בהם צד ניסה לבטל הסכם, בית המשפט לא ביטל את כל ההסכם אלא אולי שינה חלק מסוים או נתן פרשנות מרככת. למשל, אם צד טוען שלא הבין סעיף מסוים, השופט עשוי לפרש את הסעיף בצורה הוגנת ולאו דווקא למחוק את כל ההסכם.

ג. דוגמאות מפסיקה בישראל:

1. בג”ץ 754/21 פלוני נ’ פלונית (2021) – מקרה שעסק בהסכם ממון בין ידועים בציבור. בני זוג חיו יחד שנים, חתמו על הסכם שהעניק לבן הזוג חלק בדירה של בת הזוג אם יעמוד בתנאים (תשלום חצי המשכנתא, פתיחת חשבון משותף). בן הזוג לא קיים את התנאים, אך כשנפטר דרשו יורשיו חצי דירה. ביהמ”ש העליון (השופט מזוז) פסק שהסכם שלא מומש ונזנח – בטל, ולבן הזוג לא קמו זכויות בדירה. הדירה נותרה כולה של בת הזוג. מקרה זה מראה שביהמ”ש יבחן אם הצדדים התכוונו עדיין בהמשך לקיים את ההסכם או שוויתרו עליו בשתיקה.
2. בע”מ 5063/10 פלונית נ’ פלוני (2011) – בפרשה זו, בני זוג חתמו על הסכם ממון לפני נישואין שבו האישה ויתרה על מזונותיה ועל חלקה בדירת הבעל. לאחר מספר שנים ביקשה האישה ביטול ההסכם, בטענה שנכפתה לחתום ע”י הבעל ברגע האחרון. ביהמ”ש העליון דחה את הבקשה וקבע שלא הוכחה כפייה ממשית: ההסכם אושר כדין בבית המשפט בעת החתימה, שם היא אמרה מרצונה שהבינה ומסכימה. עוד ציין בית המשפט שעצם העמידה על הסכם ממון או אולטימטום “לא מתחתנים בלי הסכם” אינה כפייה בלתי חוקית, אלא דרישה לגיטימית במו”מ טרום נישואין. כלומר, לחץ פסיכולוגי רגיל (כמו “לא אתחתן אם לא תחתמי”) אינו בהכרח עילה לביטול, כל עוד ניתן זמן סביר לשקול ולא היו איומים אסורים.
3. תמ”ש (משפחה ת”א) 24705-08-16 פלונית נ’ אלמוני (2018) – מקרה ספציפי שבו בית המשפט למשפחה ביטל חלקית הסכם ממון שאושר, על סמך עילת הטעיה. באותו מקרה הבעל הסתיר מהאישה חובות כבדים שהיו לו לפני החתונה, והם חתמו על הסכם שמפריד רכוש. כשגילתה אחר-כך שהיא עלולה לשאת בחובותיו (כי הוא פשט רגל), היא טענה שלא הייתה חותמת אילו ידעה. בית המשפט קיבל זאת וקבע שההסכם יפורש כלא מונע ממנה לטעון שאין לה אחריות לחובותיו – למעשה עשה “שינוי” בהסכם כדי להציל אותה מעוול. מקרה כזה נדיר, אך מראה שבית משפט נכון להתערב כדי למנוע אי-צדק קיצוני.
4. הסכם גירושין שהושג בעורמה: יש פסיקה ענפה על ביטול הסכמי גירושין (שגם בהם בני זוג לפעמים מסתירים נכסים בעת חתימה מהירה). הכלל דומה – רק בהטעיה או עושק משמעותיים יבטלו, אחרת לא. אבל כשבוטלו, לרוב זה בגלל שצד גילה אחרי הגט על רכוש שהוסתר. במקרים אלה, ביהמ”ש ביטל את הסעיף שנוגע לאותו רכוש שהוסתר, או פתח את ההסכם לדיון מחדש.

ד. אכיפה ופרשנות של הסכם ממון:
ברוב המכריע של המקרים בהם עולה הסכם ממון לדיון, הדיון הוא איך לאכוף אותו, לא האם לקיימו. דוגמאות: צד אחד טוען שהשני מנסה לגזול יותר ממה שמגיע לו בהסכם; או שיש מחלוקת פרשנית על משמעות סעיף. בתי המשפט ניגשים לפרש הסכמי ממון כמו שהם מפרשים חוזים אחרים – לפי כוונת הצדדים, לשון ההסכם ונסיבותיו. הם לא ממהרים “להכניס תוכן שלא נכתב”. למשל, אם הסכם אומר “כל צד ישמור רכושו הנפרד”, ואז אחד טוען ש”כושר ההשתכרות” נכלל ברכוש – ביהמ”ש כנראה ידחה זאת כי לא פורש במפורש.

יש לציין תופעה: לעיתים אנשים חותמים על הסכמים עמומים מתוך מבוכה. למשל, “הצדדים ינהגו בהפרדה רכושית, פרט לדירה שתיחשב משותפת”. ולא מפרטים מספיק. אחר-כך רבים מה נחשב “רכוש” ומה עם חשבון הבנק וכו’. במקרים כאלו, השופטים עושים כמיטבם להבין מה הצדדים התכוונו גם אם לא רשמו. אם יוכח שבפועל התנהלו במשותף בכספים מסוימים – ייתכן שהשופט יגיד שההסכם לא התייחס אליהם ולכן הם משותפים. זה מדגיש שוב את החשיבות לכתוב בפירוט.

ה. גישת בתי הדין הדתיים:
ראוי להזכיר כי גם בתי הדין הרבניים לעיתים דנים בהסכמי ממון, במיוחד כשזה חלק מתיק גירושין שבפניהם. ככלל, גם הם מכבדים הסכמים מאושרים. בפסיקה רבנית הודגש שהדיין המאשר הסכם (למשל הסכם גירושין) חייב להסביר לצדדים המשמעות. אם זה נעשה, קשה אחר כך לטעון משהו. בתי הדין נוטים להיות אפילו יותר קשוחים בביטולי הסכמים, כי בעיניהם התחייבות חייבים לקיים. היו פסקי דין רבניים שציטטו את התלמוד: “אשר הוציא שפתיו יקיים”. עם זאת, גם בבתי הדין מכירים בדיני חוזים הישראלים. למשל, בית הדין הגדול ביטל פעם הסכם גירושין כי הבעל הוכיח שהאישה רימתה אותו לגבי אבהות ילד כדי להשיג תנאים טובים יותר. כלומר, עושק והטעיה גם שם תקפים.

ו. השורה התחתונה:
הסכם ממון שנערך כדין ובהגינות – הוא מסמך חזק מאוד. מי שחתם עליו לא יוכל בקלות להתכחש לו. הסיכוי לביטול גורף של הסכם ממון שאושר הוא קלוש. הסיכוי לביטול חלקי (סעיף מסוים) או לפרשנות שונה – קיים רק אם באמת משהו לא כשורה (הסתרה חמורה, התנהגות סותרת של שניהם, וכו’). לכן, מי שחותם על הסכם ממון יכול להיות בביטחון גבוה שההסכם יעמוד וישיג את מטרתו – בתנאי שהוא נוסח היטב ולא נפל בו פגם. במילים אחרות, ההגנות והיתרונות שהסכם ממון מספק אינם אשליה – בתי המשפט בדרך כלל יקיימו אותם הלכה למעשה.

לעומת זאת, חשוב להפנים: אם ניסחתם הסכם גרוע – למשל, השארתם נושא חשוב בחוץ מתוך הנחה מובלעת, או כתבתם משהו מעורפל – ייתכן שבית משפט יפרש זאת לא כפי שרציתם. לכן חוזרים לנקודה הקודמת: השקיעו בבניית הסכם איכותי, כך שלא תצטרכו כלל את התערבות בית המשפט. כפי שאומרים עורכי דין רבים, הסכם ממון טוב הוא כזה שבית המשפט כמעט מיותר לגביו – פשוט קוראים ומבינים מה לעשות.

9. הסכמים מיוחדים – ירושות, חובות, נכסי קריירה, חוזים בינלאומיים ועוד
בפרקים הקודמים נגענו ברבים מהנושאים המיוחדים, אך כאן נערוך סקירה מרוכזת של מספר סוגיות מיוחדות שיכולות להשתלב בהסכמי ממון, ואשר כדאי לתת עליהן את הדעת:

א. התייחסות לירושות ומתנות משפחתיות:
כאמור, ירושה או מתנה שמקבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין נחשבת לפי חוק כ”רכוש חיצוני” שאינו משותף כברירת מחדל. אך המציאות מורכבת יותר: אם למשל כספי הירושה הופכים לחשבון משותף, או שמשמשים לקניית נכס משותף – הגבולות מיטשטשים. בהסכם ממון טוב ניתן להבהיר בדיוק:

• ירושות ומתנות שיקבל כל צד ממשפחתו – יישארו שלו בלבד (גם אם יופקדו לחשבון משותף? אפשר לסייג למשל שאם הופקד לחשבון המשותף, יוחזר לחשבון נפרד בתוך זמן מסוים אחרת ייחשב משותף).
• אפשר לכלול סעיף שמירה על נכסי משפחה: לעיתים משפחה מחזיקה נכסים דוריים (עסק משפחתי, נחלה, אוסף אמנות). ההורים מעוניינים שהוא יישאר במשפחה. בני זוג יכולים להסכים בהסכם שמראש בן הזוג השני מוותר על כל טענה לנכסים כאלה, אפילו אם הם יניבו פירות במהלך הנישואין. כך ניתן שקט נפשי למשפחה המורחבת.
• מצד שני, אם יודעים על ירושה גדולה צפויה ואולי מעוניינים לחלק ממנה משהו לצד השני כביטחון (למשל, הבעל עתיד לרשת בית דירות; אולי ירצה לציין שייתן לאשתו אחת מהדירות במקרה גירושין כדי להיות הוגן) – גם את זה אפשר לעגן. למרות שהירושה עוד לא התקבלה, אם שני הצדדים מסכימים להבטחה עתידית כזו (וההורים המורישים מודעים, כי אם תהיה צוואה שסותרת זו בעיה) – ניתן להכליל בהסכם סעיף כמו “אם פלוני יקבל בירושה את העסק/בית ברחוב X, אזי במקרה גירושין לאחר מכן הוא יעביר לפלונית סכום Y כפיצוי מוסכם”. זה נדיר אבל ייתכן בהסכמי פרק ב’ למשל, כשצד אחד עשיר בהרבה אך רוב הונו עדיין אצל הוריו הקשישים.
• מתנות חתונה: נושא קטנטן – לפעמים מצוין בהסכם שכל צד לוקח את המתנות שהביאו אורחיו. כי מתנות חתונה זה לפעמים סכום ניכר (מאות שקלים לאורח). אם רוצים לדקדק, אפשר, אך רוב הזוגות מוותרים על רמת גרגיר זו ומשאירים מתנות משותפות.

ב. הסכם ממון וחובות:
נושא החובות כבר כוסה, אבל נדגיש: הסכם ממון עשוי לשמש גם כהסכם אחריות לנושים חיצוניים. נניח, אחד מבני הזוג ערב לחוב גדול של עסק משפחתי של הוריו. אפשר לקבוע בהסכם שהנכסים המשותפים לא יישאו באותה ערבות, ושבן הזוג השני לא יידרש לשלם. זה לא בהכרח מחייב את הנושה (כי הוא לא צד להסכם), אבל זה יאפשר חלוקה פנימית צודקת יותר. עוד: אם יודעים שאחד עלול להסתבך בחובות, אפשר בהסכם לעשות מעין “הפרדה רכושית מלאה” כך שאין רכוש משותף. אז, גם בלי קשר לנושים, בעת גירושין לא יצטרך הצד השני לחלוק עמו את נכסיו (שכן אי אפשר לחלק שלמישהו אין כלום, החייב לא יקבל חצי מהדירה של השני כי לא היה שיתוף). היתר כאן ברור – הצד הזה שומר על רכושו מפני גם הנושים של האחר וגם מפני חלוקה לא הוגנת.
יש אפילו טריקים: למשל, שעבוד נכס של בן זוג אחד לטובת השני במסגרת הסכם. היו מקרים בהם בן זוג העמיד את חלקו בדירה המשותפת כערבון שאם יהיו חובות, הם יכוסו קודם מהחלק שלו. זה פחות שגרתי, דורש טיפול משפטי קנייני (הערת אזהרה או נאמנות). אך לעיתים במשפחות הון נוקטים בצעדים כאלו, אולי חורגים מהנושא כרגע.

ג. “נכסי קריירה” ומוניטין אישי:
כבר נגענו בכך: אם לבן זוג יש מוניטין מקצועי גבוה (עורך דין בכיר, אומן מפורסם, ספורטאי), שיכול להיחשב כנכס שערכו מתבטא בהשתכרות עתידית, ניתן בהסכם לקבוע שאין דרישות כספיות לגבי פערי השתכרות עתידיים או “קניין רוחני” אישי. צוין גם העניין של תארים – אישה שמימנה לבעלה לימודי רפואה, למשל, יכולה להגן על עצמה בהסכם: לקבוע שאם יתגרשו תוך X שנים מסיום ההתמחות, הבעל יחזיר לה סכום כלשהו כהשתתפות במה שהשקיעה בקריירה שלו. אחרת היא תצטרך לתבוע בבית משפט ולקוות שיקבלו את טענתה למוניטין – לא ודאי. עדיף להסכים מראש על סכום צודק.

ד. משמורת ילדים עתידיים ומזונותיהם:
כפי שהוסבר, סעיפים אלו בהסכם ממון אינם בעלי תוקף מחייב משפטית, משום שטובת הילדים תקבע בעתיד. עם זאת, זוגות לעיתים מכניסים להסכם ממון גם נספח הנוגע להתנהלות במקרה פרידה עם ילדים, בחזקת “הצהרת כוונות”. למשל: “הצדדים מתחייבים להשתדל לשמור על קשר יציב של הילדים עם שני ההורים במקרה פרידה, ולפעול בשיתוף פעולה לטובת רווחתם.” או: “מוסכם כי אם ייפרדו, יפנו תחילה לגישור בענייני הילדים.” – סעיפים כאלה מבטאים הבנות, גם אם לא אכיפים. יש להם ערך מוסרי, ואולי ישפיעו פסיכולוגית שגם בפרידה תישמר רוח טובה. אבל, יש מקרה אחד שבו אפשר לתת תוקף: אם בעת הפרידה שניכם עדיין מסכימים לדברים, אפשר להפוך אותם להסכם גירושין ולקבל תוקף. לכן לא מזיק לכתוב, רק לזכור שזה לא חזק כמו סעיף רכושי.

ה. חוזים בינלאומיים ובחירת דין:
בעולם גלובלי, לא מעט זוגות ישראלים מתחתנים עם אזרחים זרים, או מהגרים לאחר הנישואין למדינה אחרת. כאן עולות שאלות של ברירת דין: איזה חוק יחול על יחסי הממון? החוק הישראלי? חוק מדינת מושבם? ומה לגבי אכיפה של ההסכם בחו”ל?

• בחירת חוק בהסכם: ניתן לכלול סעיף שקובע באיזה דין ההסכם יתפרש. למשל, “הצדדים מסכימים כי על הסכם זה ועל יחסי הממון שלהם יחולו חוק יחסי ממון הישראלי ודיני מדינת ישראל, יהיו אשר יהיו מקום מגוריהם.” סעיף כזה לא תמיד 100% בטוח (כי מדינה זרה לא מחויבת לכבד בחירת חוק בהסכם נישואין – תלוי במדיניותה), אבל הוא עשוי לעזור.
• אישור ההסכם גם בחו”ל: לעיתים זוג עושה שני הסכמים – אחד לפי הדרישות בישראל ואחד לפי דרישות מדינה אחרת. למשל, זוג ישראלי-אמריקאי: הם עושים הסכם בעברית ומאשרים בנוטריון כאן, ובמקביל עושים באנגלית לפי כללי מדינת ניו יורק (למשל, חתימת שני עדים, וכדומה). כך, לכל צרה משפטית בכל מדינה, יש מסמך מתאים.
• אכיפה בחו”ל: ככלל, אם ההסכם תקף בישראל, ובני הזוג עתידים להתדיין בישראל, אין בעיה. אבל אם נניח יתגרשו בחו”ל, ייתכן שצד אחד ינסה לטעון שההסכם לא תופס שם. ישנן אמנות והבנות בין מדינות. למשל, בתי משפט בארה”ב לרוב יכבדו הסכם שנערך כדין בארץ המוצא של הזוג (principle of comity), כל עוד הוא לא נוגד את מדיניות הציבור שם. באנגליה, שבה הסכמי ממון אינם מחייבים אוטומטית, עדיין ביהמ”ש ייתן משקל רב אם רואה שזה נעשה כראוי במדינה אחרת. ובאיחוד האירופי, כיום יש תקנה לבחירת חוק בהסכמי ממון (תקנת 2016/1103). כך שאם למשל גרתם בגרמניה ובחרתם בחוק ישראל, יש סיכוי גבוה שיכבדו זאת.
• מניעת “תיירות גירושין”: חשש ידוע הוא שצד לא מרוצה מההסכם ינסה להתגרש במדינה שבה ההסכם לא תקף או פחות מחמיר. למשל, בן זוג יגיש תביעת רכוש במדינה X שטוענת שהסכם ממון צריך להיות לפי דין אותה מדינה (ובהיעדרו, תחיל את דיניה). כדי להקדים תרופה, זוגות בינ”ל נוהגים לכלול סעיף פורום מוסכם: “בני הזוג מסכימים שהתדיינות בענייני רכוש תיערך בישראל בלבד” (או בכל פורום מוסכם). גם זה לא בהכרח יגביל בית משפט זר אם כבר נמצאים בשטחו, אבל אם צד מסכים, ניתן לאכוף עליו לא לתבוע במקום אחר (ייתכן אפילו בקנס מוסכם, אף שזה מורכב). נושא זה סבוך ותלוי בכל מדינה, ולכן אם אתם זוג “גלובלי” – חיוני לערב עו”ד שמבין בדיני משפחה בינלאומיים.
• תרגום נוטריוני: אם בני הזוג דוברים שפות שונות, רצוי שההסכם יהיה דו-לשוני. עריכת גרסה בעברית ואנגלית (או צרפתית, רוסית וכו’), שתיהן חתומות. בהסכם ייכתב איזו שפה תגבר אם יש הבדל (למשל: “בכל מקרה של אי-התאמה בין הנוסחים, הנוסח בעברית יגבר”). כך מונעים טענות “לא ידעתי מה כתוב”.

ו. הסכם ממון מול צוואה:
נקודה מיוחדת לדיון היא היחס בין הסכם ממון לצוואה. מדובר בשני מסמכים משפטיים שונים: הסכם ממון מסדיר חלוקת רכוש בין בני זוג בפרידה או מוות, בעוד צוואה מסדירה הורשת עיזבון לנציגים (כולל לבן הזוג). מה קורה אם יש התנגשות? למשל, בהסכם הממון הסכימה אישה שדירת בעלה תישאר שלו, כולל אם ימות – כלומר, לכאורה ויתרה על זכויות ירושה. אך שנים לאחר מכן, הבעל לא עדכן צוואה, ועל פי חוק הירושה האישה זכאית למחצית מעיזבונו (כולל הדירה). כאן יש בעיה: האם הוויתור בהסכם ממון גובר על זכות הירושה שלה? בפסיקה נקבע כי בן זוג לא יכול לוותר בחייו על ירושתו העתידית של האחר, אלא באמצעות צוואה של אותו אחר. למעשה, סעיף “ויתור על ירושה” בהסכם ממון אינו תופס משפטית, כי חוק הירושה דורש שויתור על ירושה ספציפית ייעשה רק לאחר פטירה ורק בבית משפט. הדרך הנכונה: כל צד יעשה צוואה שמשלימה את הסכם הממון. למשל, אם רוצים לוודא שהדירה תלך לילדים ולא לבן הזוג השני, הבעל יכתוב בצוואה שהדירה ליורשים אחרים, והאישה תסכים לא לטעון לזכותה כחוק (כי בצוואה ניתן להדיר בן זוג).
עם זאת, יש פתרון יצירתי: בני זוג יכולים לערוך הסכם הדדי עם סעיף מתנה לאחר המוות (שהוכר בפסיקה במידת מה). זה קצת חורג מדיון כאן. אך ככלל, ההמלצה היא – לא לסמוך רק על הסכם ממון בנוגע לענייני ירושה. אם כבר טרחתם ועשיתם סדר ברכוש במסגרת הסכם ממון, רצוי לכל אחד מכם לערוך גם צוואה במקביל שתואמת את ההסכם, על מנת שלא להותיר שאלות במוות.

ז. סנקציות בהסכם ממון:
ישנם הסכמי ממון הכוללים סנקציות או תמריצים להתנהגות. למשל, קיים סוג שנקרא “הסכם ממון לעניין גט” – סוג של הסכם שאמור למנוע סרבנות גט, בו הבעל מתחייב לשלם מזונות גבוהים אם לא ייתן גט בזמן. זה למעשה “הסכם קדם-נישואין דתי” ולא בהכרח בתחום חלוקת רכוש (ידוע כהסכם מסוג זה בזרמים דתיים בארה”ב ובישראל כדי למנוע עגינות). הסכמים כאלה תקפים במידה מסוימת, אך זו סוגיה נפרדת שחורגת מהדיון העיקרי שלנו (שהוא נכסים). רק נציין שאם רוצים, אפשר בהסכם ממון להוסיף סעיף שמטרתו לזרז גירושין הוגנים – למשל, קנס כספי אם מי מהצדדים יסרב להתגרש לאחר X זמן מפרידה. אבל יש מחלוקת אם סעיף כזה ייאכף, כי הוא נוגע לסידור הגט (שבסמכות דתית). לרוב, עורכי דין ימליצו לא לשלב הסכמי גירושין עם רכוש – לעשות בנפרד.

ח. משקי קיבוצים או מושבים:
עבור זוגות חברי קיבוץ (שבו נכסים רבים קהילתיים) או בעלי משק חקלאי (שם יש סוגיות של נחלה חכורה), ניתן גם לערוך הסכמים ייחודיים. למשל, חבר קיבוץ מתחדש עשוי לרצות להגן על כספים שיקבל מקיבוצו בעת הפרטה אם יתגרש. או בן ממשיך במושב ירצה להבטיח שאם ייפרד אשתו לא תדרוש חלק מהמשק (במושבים זה מורכב כי הזכויות בנחלה הן של המשפחה). זה תחום ייעודי אבל חשוב להזכיר – ניתן במסגרת הסכם ממון להתייחס גם לזכויות שאינן בדיוק בבעלות פרטית אלא זכויות חוזיות, ולקבוע שאחד הצדדים מוותר עליהן. כמובן, הדבר צריך להתיישב עם תקנות האגודות השיתופיות וכו’. לעיתים נדרשת גם הסכמת הקיבוץ או הסוכנות (לגבי מושב) לסעיף כזה.

ט. פוליגמיה או נישואים אזרחיים אחרים:
סיטואציות מורכבות כמו גבר מוסלמי עם שתי נשים – הלכתית יש לו 2 נשים אבל מבחינת רכוש? הן יכולות ביניהן להסכים הסכם רכוש. נושא נדיר אך אפשרי. או זוג נישא מחו”ל בנישואין פוליאמוריים (נדיר יותר). זה כבר אתגר משפטי גדול – כנראה שהסכם ממון יכול לפחות להסדיר יחס ביניהם, אך ההכרה שלו בעייתית.

כפי שניתן לראות, הסכם ממון הוא מסמך גמיש להפליא שניתן להתאימו כמעט לכל מצב יחודי. המפתח הוא לחשוב קדימה ולכסות את הנושאים החשובים לכם. בכל סעיף יוצא דופן או “לא שגרתי”, יש להתייעץ עם עורך דין ולוודא שאין מניעה חוקית או השלכה לא רצויה. לרוב, אם שני הצדדים מבינים מה הם מסכימים – בית המשפט יאפשר לכם לעצב כל פתרון שאינו פוגע באדם שלישי או בתקנת הציבור.

10. השוואה למדינות אחרות – הסכמי ממון בשיטות משפט שונות
מעניין לבחון כיצד נושא הסכמי הממון מטופל במדינות אחרות בעולם. נסקור בקצרה מספר שיטות משפט ונבליט את ההבדלים והדמיון לעומת ישראל:

ארצות הברית: בארה”ב, הסכמי ממון (Prenuptial Agreements או “Prenups”) מוכרים באופן רחב, אך הכללים המדויקים משתנים מעט ממדינה למדינה. באופן כללי:

• אין דרישת אישור של גורם רשמי בעת החתימה. מספיק שההסכם בכתב, חתום על-ידי שני הצדדים (ולרוב בנוכחות נוטריון או עדים לשם הוכחה, בהתאם לדרישות המקומיות).
• בבוא העת, אם מתגרשים ויש מחלוקת, בית המשפט יבדוק את תקפות ההסכם. כדי שיאכף, על ההסכם לעמוד בכמה תנאים: גילוי מלא של הנכסים בזמן החתימה, חתימה מרצון ללא כפייה, והיעדר עוול קיצוני (unconscionability). למשל, אם ההסכם מאוד מקפח צד אחד באופן שהיה מזעזע את השופט, ייתכן שלא יאכף.
• עניין חשוב: הסכם ממון בארה”ב יכול להסדיר רכוש ומזונות בני זוג (spousal support), אך לא יכול לקבוע בענייני משמורת או מזונות ילדים (הדבר שמור לבית משפט לטובת הילד, בדומה לישראל).
• רבות ממדינות ארה”ב אימצו חוק אחיד (Uniform Premarital Agreement Act) שקובע בפירוט את הכללים האלה.
• יש מדינות (כמו קליפורניה) שמראש הן במשטר רכושי של “רכוש נפרד אלא אם כוונה לשיתוף” – ולכן הסכם שם לרוב נועד בעיקר להתוות מזונות או לטפל במקרים של קיפוח.
• אכיפה: ככלל, בתי משפט בארה”ב כן אוכפים פרנאפים, והמודעות גבוהה (במיוחד בקרב ידוענים). היו מקרים שבוטלו הסכמים, למשל אם הוכח שהכלה קיבלה את ההסכם ערב החתונה ולא היה זמן לקרוא, או שלא דובר אמת על הון של הצד השני. עורכי דין שם מקפידים על “Best practices”: כל צד עם עו”ד נפרד, חתימה הרבה לפני החתונה, רשימת נכסים מצורפת, סעיף נפרד לגבי מזונות וכד’.

קנדה: בדומה לארה”ב, הסכמים (שם מכנים אותם Marriage Contracts) תקפים בכל הפרובינציות. בחוק הקנדי אף מוגדר במפורש שניתן להסדיר בכתב כל עניין רכושי ומזונות, אך לא ענייני ילדים. בתי המשפט בקנדה אוכפים הסכמים אלא אם נפל פגם חמור. למשל, החוק באונטריו מאפשר לבטל הסכם אם צד לא גילה נכסים משמעותיים או לא הבין את טיב ההסכם. כמו כן, אם ויתור מזונות יוביל לתוצאה “בלתי נסבלת” כלכלית, בית המשפט יכול להתערב. כלומר, קיימת מידה של ביקורת שיפוטית – קצת יותר מאשר בארה”ב, אבל עדיין ההסכם נותן מסגרת שקשה לצאת ממנה.

אנגליה (ואירלנד): באופן מסורתי, באנגליה וולס (ובדומה באירלנד) הסכמי ממון לא היו מחייבים מבחינה משפטית באופן אוטומטי. החוק שם נותן לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב לחלק נכסים “בצדק והגינות” בעת גירושין, בלי קשר לבעלות הרשומה. בעבר, הסכמים קדם-נישואין נחשבו מנוגדים לתקנת הציבור (כי חשבו שזה מעודד גירושין). אולם, פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון ב-2010 (פרשת Radmacher v. Granatino) שינתה את התמונה: נקבע שככלל, בתי המשפט יכבדו הסכם ממון אם הוא נערך כראוי, בהיעדר לחץ, עם ייצוג, כאשר כל צד הבין את השלכותיו – אלא אם יהיה לא הוגן להחזיקם אליו. במקרה רדמאכר, בית המשפט צמצם מאוד את רכושו של הבעל הגרוש בהתאם להסכם ממון שהוא חתם, כי ראה בכך הסכמה מושכלת. בעקבות זאת, באנגליה כיום, הסכמי ממון הם לא “כרטיס חופשי” אבל בעלי משקל רב. בדרך כלל השופטים יצייתו להם, למעט אולי התאמות קלות אם המצב השתנה (למשל, אם ההסכם לא לקח בחשבון ילדים שנולדו מאז – השופט עשוי לפסוק תוספת לטובת הילדים).
אין חקיקה ראשית על זה באנגליה, אך יש המלצות לחוקק חוק שיבהיר את מעמד ההסכמים. נכון לעכשיו, הם אכיפים רוב הזמן.
בפועל, זוגות עשירים באנגליה כן עושים prenups, במיוחד אם אחד זר ומורגל בכך. הם מקפידים על: חתימה הרבה זמן לפני החתונה, גילוי מלא, כל צד עו”ד משלו, וכן שההסכם “הוגן” (למשל לא להשאיר צד חסר כל).

צרפת, גרמניה ושאר מערב אירופה: ברוב מדינות אירופה הקונטיננטלית (צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד וכו’) קיים מושג של הסכם נישואין (Contract de Mariage / Ehevertrag). השיטה שם אחרת: לכל מדינה יש משטר רכושי ברירת מחדל – למשל:

• בצרפת וגרמניה, ברירת המחדל היא שיתוף של הרכוש הנצבר במהלך הנישואין (דומה לרעיון שלנו), אבל ניתן לבחור לפני הנישואין משטר אחר – כמו הפרדה מלאה. הבחירה הזו נעשית אצל נוטריון, בדרך כלל לפני החתונה, ומעוגנת במסמך רשמי.
• בצרפת, אפשר למשל לבחור בין “community réduite aux acquêts” (שיתוף נכסים שנצברו אחרי החתונה) לבין “séparation de biens” (הפרדה מלאה). אם רוצים משהו שונה מהדיפולט, זוג חייב לערוך אמנת ממון עם נוטריון לפני החתונה.
• בגרמניה, בני זוג רבים עורכים חוזה נישואין (Ehevertrag) אם רוצים, למשל, לוותר על זכות לאיזון פנסיה או לקבוע הפרדה. בתי משפט בגרמניה יכבדו הסכם, אך יש להם סמכות להתערב אם ההסכם מאוד חד-צדדי ופוגע ב”עקרונות יסוד” (לדוגמה, אם אישה ויתרה על כל המזונות ועל כל זכויות וחיה בחוסר כל – ראו בפס”ד 2004 בגרמניה שקבע סטנדרט של אי-התערבות אלא במקרה קיצוני).
• במדינות אלה, ההסכם נערך בדרך כלל לפני הנישואין בפני נוטריון, ולעיתים צריך לרשום אותו ברישומי הנישואין. הסכם לאחר נישואין גם אפשרי (למשל, בני זוג נשואים יכולים ללכת לנוטריון ולשנות את המשטר הרכושי שלהם).
• נקודה: במדינות עם חוק קתולי לשעבר (כמו איטליה, ספרד), היסטורית לא הייתה אופציה לגירושין עד יחסית מאוחר (בספרד עד שנות 80, באיטליה עד 1970). אך כיום בכלן יש, והסכמי ממון אפשריים. בספרד, למשל, יש משטר “Gananciales” (שיתוף נכסים נצברים) וניתן לבחור “Separación de Bienes”.
• בדרך כלל, ההסכמים באירופה לא דנים במזונות לאחר גירושין כי זה עניין נפרד (בתי משפט מחליטים) – אבל במדינות רבות גם מזונות ניתן לקבוע בהסכם.

רוסיה ומזרח אירופה: במדינות כמו רוסיה, פולין, רומניה וכו’, הסכמי ממון מותרים בחוק והופכים נפוצים. ברוסיה, חוק משפחה 1996 מתיר הסכם ממון לפני או אחרי הנישואין. צריך נוטריון. אפשר לקבוע חלוקת רכוש כרצונם, אבל אי אפשר להגביל זכויות statutory כמו מזונות ילדים. בתי משפט יכולים לבטל הסכם ברוסיה אם נמצא לא הוגן קיצונית או שם צד במצב עוני. במרכז אירופה (פולין, צ’כיה וכו’), הסכמים גם דרך נוטריון והם די מחייבים.

העולם המוסלמי: במדינות מוסלמיות (כמו מדינות ערב, איראן, פקיסטן), הקונספט שונה. בנישואין שם נחתם חוזה נישואין (ניקאה) שכולל מרכיב של מוהר (מהר) – סכום כסף שהבעל מתחייב לאישה במקרה גירושין. זה לא בדיוק הסכם ממון כפי שאנו מדברים, אבל הוא סוג של “רשת ביטחון” כלכלית לאישה. חלוקת רכוש כשלעצמה בנישואין מוסלמיים קלאסיים: כל צד שומר רכושו הנפרד במהלך הנישואין. כלומר, אין אוטומטית שיתוף (ע”פ השריעה, בעל לא הופך בעלים של נכס אשתו ולהפך). לכן, פחות יש צורך בהסכם ממון כדי להגן על רכוש, כי ברירת המחדל היא הפרדה. אבל כיום, במדינות מוסלמיות מודרניות, בחקיקה האזרחית נוספו חוקים שמאפשרים איזון זכויות במצבים מסוימים. גם שם, ניתן לערוך הסכמים טרום-נישואין (לפעמים מכניסים סעיפים בחוזה השרעי מעבר למהר, כמו למשל ויתור האישה על מזונות מעבר למהר, או תנאים אחרים). בישראל לגבי מוסלמים: אם מתגרשים בבית דין שרעי, באופן מסורתי האישה זכאית רק לכתובה ולמהר שנקבע. אך בשנים האחרונות גם נשים מוסלמיות תובעות בבית משפט למשפחה חלוקת רכוש כאמור בחוק הישראלי (כי החוק חל על כולם, יהודים ולא יהודים, בנישואים אזרחיים או דתיים). אז גם מוסלמים בארץ יכולים בהחלט להרוויח מהסכם ממון כדי למנוע דיונים כפולים (שרעי מול אזרחי).

אסיה:

• הודו: חוק הינדואי מסורתי לא התייחס להסכמי ממון, אך כיום הסכמים כאלה אפשריים. המודעות נמוכה, ורוב ההודים לא עושים, אך המעמד הגבוה בערים מתחיל לאמץ. בתי משפט הודים יבדקו הוגנות וגילוי.
• סין: בסין הקומוניסטית פעם הכל היה חסר משמעות כי רכוש פרטי היה מוגבל, אך כיום נהוגים “הסכמי נישואין” לפי חוק הנישואין הסיני. ניתן לקבוע הפרדה רכושית ספציפית, למשל: דירה שרכש צד א’ תישאר שלו. צריך רישום נוטריוני.
• יפן: ביפן ניתן לערוך הסכם לפני או תוך 3 חודשים אחרי הנישואין, ולרשום אותו. אחרת, ברירת המחדל היא שכל מה שנצבר אחרי שייך לשני הצדדים (בחזקתם המשותפת).

להלן טבלה המסכמת הבדלים עיקריים בין שיטות נבחרות:

מהטבלה עולה: בישראל אנו נמצאים במקום טוב באמצע – ההסכם דורש אישור פורמלי אך אחר כך מחייב. בארה”ב/אנגליה אין אישור פורמלי אבל תיתכן ביקורת בדיעבד על fairness. באירופה הקונטיננטלית ההסכם מאוד פורמלי (נוטריון) ובדרך כלל סופי.

השלכות למי שנישא בינלאומית: אם זוג מתחתן בישראל ועובר לחו”ל, ייטב שיכין את ההסכם לפי הדרישות של אותו מקום. לדוגמה, ישראלי ואמריקאית – מומלץ שיעשו הסכם שעונה הן על דרישות ישראל (אישור נוטריון) והן על דרישות מדינתם בארה”ב (נניח, שני עדים, כל צד עם עו”ד, גילוי נספח). כך, מקסימום מקרים, ההסכם ישרוד.

לסיכום חלק זה, בעולם המודרני מרבית המדינות המפותחות מאפשרות ומכירות בהסכמי ממון לפני נישואין. ההבדלים נעוצים בפרוצדורה (אישור שיפוטי או לא) ובהיקף ההתערבות השיפוטית. המגמה הכללית היא לכיוון יותר כיבוד רצון הצדדים. אפילו באנגליה השמרנית כאמור השתנתה הגישה בעשור האחרון להכיר בכך ש”אוטונומיית הפרט” חלה גם על זוגות נשואים. גם בישראל ניתן לומר שהמחוקק איפשר חופש רב – רק דרש אישור בפני גורם נייטרלי כדי למנוע טענות אחר-כך. מכאן שהסכם ממון הוא עניין נפוץ ולגיטימי חובק עולם, ובינינו – לא מעט זוגות בינלאומיים צריכים אותו אפילו יותר, כדי להחליט איזה דין יחול.

11. שאלות נפוצות (FAQ) לגבי הסכמי ממון

שאלה: מהו הסכם ממון, בפשטות?
תשובה: הסכם ממון הוא חוזה כתוב בין בני זוג (לפני או אחרי הנישואין) שבו הם קובעים כיצד יחולק הרכוש שלהם במקרה של פרידה, גירושין או מוות. זהו למעשה “הסכם כלכלי לזוגיות” שמשנה את ברירת המחדל החוקית. למשל, בני זוג יכולים להסכים שרכוש מסוים יישאר פרטי של אחד מהם, או לקבוע חלוקה מיוחדת של נכסים וחובות. בלי הסכם, החוק יקבע חלוקה שוויונית של הרכוש המשותף שנצבר בתקופת הנישואין. ההסכם מאפשר לסטות מכלל זה בהתאם לרצון בני הזוג. ניתן לערוך הסכם ממון לפני הנישואים, במהלכם, וגם אם לא נישאים בכלל (ידועים בציבור). ההסכם צריך אישור משפטי (נוטריון/בית משפט) כדי שיהיה תקף.

שאלה: למה כל כך חשוב לערוך הסכם ממון?
תשובה: הסכם ממון משמש כ”פוליסת ביטוח” לזוגיות – הוא מבטיח שאם הקשר יסתיים, לא תתפתח מערכה מכוערת על כסף ורכוש. בגירושין, רגשות שליליים עלולים לגרום לצדדים לריב על כל שקל. הסכם ממון שחיברתם מראש, בעת שהיחסים טובים, חוסך את המחלוקת – הכול כבר מוסכם. זה מקצר מאוד הליכים משפטיים (או מייתר אותם לחלוטין), חוסך בהוצאות עו”ד, ובעיקר מפחית לחץ רגשי. מעבר לכך, ידיעה מראש שלכל צד הגינות כלכלית נותנת ביטחון נפשי במהלך הנישואין – למשל, אדם שנכנס לנישואין עם דירה משלו יכול להיות שקט שהוא לא מסכן אותה. הסכם ממון יכול גם לחזק אמון: זה נשמע הפוך, אבל זוגות רבים אומרים שאחרי שחתמו, הם הרגישו שהם חופשיים מהחשדות (“הוא איתי רק בשביל הכסף” וכו’) ויכלו להתמקד באהבה, בידיעה שיש הסכמה הוגנת ברקע. עוד סיבה: הנתונים – כיום קרוב למחצית מהזוגות עלולים להתגרש. נכון שאף אחד לא חושב שזה יקרה לו, אבל הסטטיסטיקה לא משקרת. הכנה מראש היא אחריות כמו ביטוח חיים – לא כי מתכננים את הסוף, אלא מתוך דאגה ליקרים לך אם יקרה הגרוע מכל.

שאלה: האם הסכם ממון לא מעיד על כך שאנו לא סומכים אחד על השני?
תשובה: למעשה, לא. אפשר לראות זאת בדיוק להפך: אנחנו סומכים אחד על השני עכשיו, ולכן מסוגלים בכנות ובפתיחות להגיע להסכם. הסכם ממון טוב נבנה על אמון – שני הצדדים מגלים הכל ומסכימים לתנאים הוגנים. החשדנות היא דווקא כאשר אין הסכם: אז עלולה להופיע המחשבה “מה יקרה אם…”. ההסכם מנקה את המתח הזה. חשוב איך מציגים זאת: לא “אני לא סומך עליך”, אלא “אני סומך עלינו שנוכל לפתור בהיגיון את הנושא הזה עכשיו, במקום להשאיר את זה למקרה שנריב שבו נהיה הכי לא רציונליים”. זה אקט של אחריות ובגרות משותפת, לא של חוסר אמון. כמובן, צריך לגשת לזה ברגישות – לדבר על זה כששניכם רגועים, לא בריב. עוד נקודה: בהמון תחומים בחיים אנשים מתכוננים לגרוע אף שהם מקווים לטוב (חוסכים כסף ליום סגריר, עושים ביטוחים, מתקינים כריות אוויר ברכב). אף אחד לא חושב שאתה רוצה תאונה כי שמת כרית אוויר. אז כך גם כאן – ההסכם הוא כרית ביטחון לזוגיות, לא סימן שאתם רוצים להתרסק.

שאלה: אנחנו סטודנטים צעירים בלי רכוש. האם יש טעם לעשות הסכם ממון?
תשובה: אפשר להבין למה זוג שאין לו כלום כרגע מרגיש שאין על מה לחתום. אבל כדאי לחשוב צעד קדימה: סביר שבמהלך הנישואים תצברו דברים – למשל, תחסכו יחד לדירה, או שאחד יקבל עזרה מהוריו, או שתפתחו עסק. גם אם כעת נקודת הפתיחה שווה, בעתיד המצב עשוי להשתנות. הסכם ממון יכול לקבוע עקרונות כלליים, גם אם כרגע אין הרבה נכסים לחלק. למשל, אפשר להסכים שכל מתנה כספית שתגיע מהורי אחד מכם – תלך לחשבון נפרד ותהיה שלו. או שסכום שחסכתם לפני הנישואין (אפילו קטן) נשאר נפרד כבסיס. נקודה שניה: זוגות צעירים הם דווקא בקבוצה עם שיעור גירושין גבוה במיוחד (גילאי 20-30). לאחל לכם אריכות ימים יחד, אבל המציאות היא שלא מעט נישואי שנות ה-20 מסתיימים תוך שנים ספורות. אז, אם לא צברתם נכסים – אולי אין מה לחלק, אבל מה לגבי חובות? מה לגבי רכב שקניתם תוך כדי? גם מעט רכוש יכול ליצור ריב לא קטן אם אין הסכמה. אמנם כאשר באמת אין כלום, אולי אין טעם בהסכם, אבל לפחות שווה לדון בזה. לעיתים עצם הדיון עוזר: אולי תגיעו למסקנה שאתם מסכימים על הפרדה מלאה בלי להסדיר רשמית – זה גם משהו. ובכל מקרה, אתם יכולים לדחות ולהגיד: “כשנקנה דירה או נצבור מעל סכום X, אז נערוך הסכם”. זה גם לגיטימי.

שאלה: אנחנו כבר נשואים 10 שנים. האם מאוחר מדי להסכם ממון?
תשובה: ממש לא מאוחר. החוק מאפשר הסכם ממון בכל שלב של הנישואין. למעשה, לפעמים זוגות עושים “חושבים” אחרי עשור ומחליטים להסדיר דברים. זה יכול לקרות בעקבות שינוי משמעותי: למשל, אחד פותח עסק גדול וחש ברצון להבטיח את העסק; או אחד קיבל ירושה גדולה; או אפילו להיפך – היו לכם שנות נישואין יפות וצברתם המון יחד, ואתם רוצים להגן על ההון המשותף מפני סיכונים (למשל, שאם מי מכם יסתבך בעסק, שיתחייב שהנכסים המשותפים לא יפגעו). כל אלה עילות מוצדקות לגמרי לפתוח את הנושא, על אף ואולי בגלל שאתם כבר נשואים זמן רב. צריך להיות רגישים: לעלות פתאום “בואי נעשה הסכם” אחרי עשור עלול להפתיע את הצד השני. מומלץ להסביר למה – אולי היוזמה באה לאחר ייעוץ כלכלי שקיבלתם, או פשוט כשראיתם כמה זוגות סביבכם מתגרשים ורציתם “לסדר עניינים” למען השקט הנפשי. טכנית, ההבדל היחיד הוא שהסכם לאחר נישואין דורש אישור של בית משפט ולא רק נוטריון – אבל זה הליך פשוט יחסית (פונים, מגיעים לדיון קצר, השופט מאשר). כמובן, שימו לב: כל מה שכבר צברתם עד כה – כבר משותף לפי החוק. ההסכם יכול לטפל גם בזה, אך שינוי בדיעבד של בעלות קיים דורש הסכמה מלאה. למשל, אם עד כה הדירה המשותפת רשומה על שניכם, את/ה לא יכול/ה בהסכם אחרי 10 שנים פשוט לרשום שהיא רק שלך – אלא אם בן הזוג מסכים לכך במודע (וזו נתינה גדולה מצדו). לרוב, הסכם מאוחר ידגיש קדימה: מהיום ואילך. וישאיר את העבר כפי שהיה, פרט להתאמות ששניכם רוצים.

שאלה: האם חייבים לאשר את ההסכם בבית משפט?
תשובה: כן, ברוב המקרים. לפי חוק, הסכם ממון חייב אישור משפטי כדי שיקבל תוקף. לפני הנישואין ניתן לאשר אצל נוטריון (שזה תחליף יעיל), או אצל רשם הנישואין, או בבית המשפט. אחרי הנישואין – אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה (או בית דין דתי). אישור ההסכם הוא חובה – בלעדיו, ההסכם נחשב “פיסת נייר” לא מחייבת, לפחות מבחינת דיני משפחה. (יש מחלוקות אם עדיין אפשר לראות בו חוזה אזרחי מחייב חלקית, אבל זה מורכב ובעייתי, ובוודאי שלא מומלץ להסתמך עליו ללא אישור). כמו שציינו, הסכם בין ידועים בציבור לא חייב אישור, אך מאוד רצוי לאשרו לפחות בנוטריון. תהליך האישור אינו קשה: אם זה נוטריון – זה בדרך כלל באותה פגישה של החתימה. אם בית משפט – קובעים דיון, בדרך כלל יחסית קצר (10-15 דקות), שבו השופט משוחח אתכם ומוודא שאתם חותמים מרצון. לאחר מכן נותן פס”ד המאשר את ההסכם. יש לשלם אגרה (כ-500 ש”ח) ולמלא טפסים, אבל בד״כ עורך הדין שלכם יכול לעזור בזה. הסיבה לדרישת האישור היא כדי להגן עליכם – לוודא שלא נעשה לכם עוול. אז כדאי לא לראות בכך טרחה אלא שכבת בטחון נוספת.

שאלה: האם אפשר לשנות הסכם ממון אחרי שחתמנו?
תשובה: כן, ניתן לערוך שינוי או תיקון להסכם ממון, אך גם זה צריך להיעשות בכתב ובאישור רשמי. חוק יחסי ממון קובע שגם “שינוי של הסכם ממון” טעון אישור כמו ההסכם המקורי. לכן, אם לאחר זמן מה שני בני הזוג מסכימים שמשהו בהסכם דורש עדכון – למשל, להוסיף סעיפים הקשורים לילדים שנולדו, או לשנות את היחס לגבי דירה שנקנתה – הם יכולים לערוך מסמך מתוקן (תיקרא אולי “תוספת להסכם ממון” או “הסכם ממון חדש המחליף את הקודם”). את המסמך החדש יש לחתום ולהגיש לאישור (ביהמ”ש לענייני משפחה, כי כעת אתם נשואים). עם אישורו, הוא יחול. עד שלא עשיתם כך, ההסכם המקורי מחייב. אין אפשרות חד-צדדית לשנות – כמובן, צריך הסכמת שני הצדדים. אם רק צד אחד רוצה שינוי, זו למעשה בעיה – אי אפשר לכפות שינוי; אבל אם חשים שההסכם הפך בלתי הוגן עקב נסיבות, תמיד אפשר לנסות דיאלוג מחדש (לעיתים אנשים עושים “נספח” בהסכמה אם הנסיבות משתנות). אגב, אם יש סעיף בהסכם שמאפשר שינוי בתנאי מסוים (למשל, “אם לאחר 5 שנים ירצו הצדדים לשנות יחס חלוקת דירה מ-100/0 ל-60/40, יכולים לעשות זאת בהודעה בכתב”) – גם אז, חייבים לעקוב אחרי הדרישה החוקית לאישור. כלומר, לא מספיק לכתוב “בהודעה בכתב” – בפועל עדיין תצטרכו לאשר את ההודעה הזו לפחות בפני נוטריון כדי לתת לה תוקף.

שאלה: כמה זמן מראש לפני החתונה כדאי לעשות את ההסכם?
תשובה: כמה שיותר מוקדם – יותר טוב. מומלץ לסגור את ההסכם לפחות כמה שבועות לפני מועד החתונה, כדי למנוע כל לחץ. אם אפשר חודשים לפני – עוד יותר טוב. ראשית, בני הזוג צריכים זמן לדון ולהפנים; שנית, יכול להיות שיידרשו מספר טיוטות הלוך ושוב; שלישית, קביעת זמן אישור בבית משפט או אצל נוטריון צריכה להיעשות. אם מחכים לרגע האחרון, יש סיכון שלא יהיה זמן לאישור. אם, למשל, הגעתם לבית המשפט יום לפני החתונה והייתה תקלה – אולי לא תספיקו. כך שתרצו מרווח לטפל. בנוסף, מבחינה פסיכולוגית: חתונה זה אירוע לחוץ בלאו הכי; רצוי לגמור את עניין ההסכם שבועות לפני, כדי שבשבוע שלפני תהיו פנויים לשמחה והכנות ולא לעו”ד. יש גם טעם משפטי: הסכם שנחתם ממש סמוך לחתונה יכול לתת לצד לאחד לטעון בדיעבד ל”כפיה בשל לחץ זמן”. אמנם זו טענה לא קלה (כי תמיד אפשר לדחות חתונה), אבל למה להגיע לשם? עדיף לחתום מוקדם בנחת, ולהיכנס לחופה עם ראש שקט.

שאלה: אם לא ערכנו הסכם ממון, מה בדיוק קורה ברכוש שלנו אם נתגרש?
תשובה: במצב שאין הסכם, חל על זוג נשוי החוק – חוק יחסי ממון. לפי החוק, בעת גירושין, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי כל הנכסים המשותפים שנצברו במהלך הנישואים. “נכסים משותפים” משמע: נכסי נדל”ן, כספים, זכויות סוציאליות (פנסיה, פיצויים), רכב, עסק, השקעות, מיטלטלין יקרי ערך – כל מה שנרכש מיום הנישואין ועד יום הקרע (מועד הגשת גירושין או הפרידה) נכלל. לא משנה על שם מי זה רשום – גם אם חשבון החסכון הוא על שם הבעל בלבד, האישה תקבל חצי ממנו (ולהפך). יש חריגים: נכסים שהיו מלפני הנישואין, או שנתקבלו במתנה/ירושה במהלך הנישואין – החוק מחריג אותם. גם גמלאות כמו פיצוי נזיקין או ביטוח לאומי – מחוץ לחלוקה. אבל כל היתר – מתחלק חצי חצי. בפועל, המשמעות היא שאם מתגרשים בלי הסכם, צריך להכין “מאזן” של כל הנכסים והחובות ולבצע התחשבנות. לעיתים זה פשוט (למכור דירה ולחלק הכסף), ולעיתים מורכב (להעביר זכויות פנסיה, לאזן ערך עסק וכו’). אבל זו חובת החוק. עוד נקודה: חובות – גם הם מחולקים. כלומר, אם במהלך הנישואין נצבר חוב משותף (משכנתא, הלוואה), שניכם תחלקו אותו. אם אחד לווה בסתר כסף והוציעו על צרכיו – אפשר לטעון שזה לא חוב משותף. כל זה מתברר בבית המשפט במידת הצורך.
למעשה, חוק יחסי ממון מנסה להגיע לתוצאה הוגנת לפי חזון המחוקק – שכל אחד יקבל מחצית מהרכוש המשותף, בהנחה ששניכם תרמתם בדרככם (גם עקרת בית תרמה בכך שאפשרה לבן זוגה לעבוד וכו’). זה עובד טוב בהרבה מקרים, אבל יש מצבים שזה נותן תוצאה לא אינטואיטיבית (כמו שדנו: שיתוף עסק, או דירה שנתנו הורים וכן הלאה). לכן יש גם את הלכת השיתוף שחל לפני 74 וגם היום על ידועים בציבור, שהוא די דומה. בלי הסכם, בתי הדין ידונו לפי חוקים אלה ופסיקות דומות.
חשוב: כתובה בנישואים דתיים אינה במקום הסכם ממון. כתובה מחייבת את הבעל בסכום מסוים לגרושתו אם יתגרשו (או לאלמנה אם נפטר). אבל זה סכום חד-פעמי (ולעיתים סמלי), ולא מחליף את החלוקה החוקית של הרכוש. גם עם כתובה, אישה עדיין זכאית למחצית הרכוש לפי חוק (או לפי ההסכם אם יש). הכתובה נגבית ברבני רק אם האישה תובעת אותה וזה עניין אחר. בכל מקרה, מי שאין לו הסכם – פשוט ימלאו אחר החוק והפסיקה, וטוב יעשה אם יגיע לפשרה עם בן הזוג ולא ייגרר למשפט יקר.

שאלה: האם בהסכם ממון אפשר לקבוע גם מי יקבל משמורת על הילדים במקרה גירושין?
תשובה: לא, נושא הילדים (משמורת וזמני שהות, וגם מזונותיהם) אינו בסמכות ההורים לקבוע מראש באופן מחייב. החוק בישראל (ובכל העולם) שם את טובת הילד לפני הסכמות הוריו. משמעות הדבר שברגע אמת, בית המשפט יכריע לפי מצב הילדים באותה עת, ולא יהיה כבול להסכמה שנתנו ההורים שנים קודם לכן. ייתכן שבאותה עת טובת הילד עולה בקנה אחד עם מה שההורים חשבו, ואז יכבדו את ההסכמה; אך אם לא – ההסכמה לא תחייב. לכן, מבחינה משפטית טהורה, סעיף בהסכם ממון “הילדים יהיו אצל האם והאב ישלם 2,000 ש”ח מזונות” לדוגמה – אינו אכיף. בתי המשפט פשוט יתעלמו ממנו ויבחנו afresh את צרכי הילדים. עם זאת, מותר לכתוב סעיפים “רכים” או כוונות לגבי הילדים. במיוחד אם כבר יש לכם ילדים בעת כתיבת ההסכם (נניח פרק ב’ או זוג ידועים בציבור עם ילדים) – אז אפשר להסדיר חלק מהדברים. למשל, זוג לא נשוי עם ילדים יכול לכלול בהסכם חיים משותפים סעיף משמורת ומזונות עבור הפרידה – וזה בעצם יהיה הסכם הורות. אולם גם אז, בית המשפט יביט אם ההסכמות משרתות את הקטין.
במילים אחרות, הסכם ממון אינו הכלי המתאים להסדיר נושאי ילדים עתידיים. עדיף להשאיר זאת מחוץ למסמך. אם בעת הגירושין תסתדרו – תוכלו לעשות הסכם גירושין נפרד לילדים. אם לא – החוק ידאג שילדיכם יקבלו מה שמגיע להם. יודגש: מזונות בן/בת זוג (אשה או בעל) ניתנים לוויתור בהסכם, וכאמור את זה אפשר ומקובל לעשות. אבל מזונות ילדים – לא.

שאלה: האם צריך עורך דין לכל אחד, או שאפשר אחד לשנינו?
תשובה: החוק אינו מחייב ייצוג נפרד. למעשה, נפוץ מאוד שעורך דין אחד עורך את ההסכם עבור שני בני הזוג, כמעין צד שלישי ניטרלי. הדבר בסדר גמור, במיוחד כאשר ההסכם אינו שנוי במחלוקת ביניכם ואתם די מסכימים על עקרונותיו. במצב כזה, עו”ד יחיד יכול לנסח באופן מאוזן. עם זאת, חשוב להבין: עורך הדין הוא באופן רשמי נציג האינטרס של מי ששכר אותו (אם שניכם פניתם אליו במשותף, הוא מייצג את שניכם כמקשה אחת; אך אם רק אחד יזם את הפנייה, הוא יכול להיקלע לניגוד עניינים). הרבה משרדים מבקשים משניכם לחתום על מסמך שהם מודיעים על ייצוג שני צדדים בהסכמה. אם יש חשש שמישהו עלול להרגיש מופלה, עדיף שכל צד ילך לעורך דין משלו. זה כמובן ייקר ויאריך מעט את התהליך (שני עורכי דין יתכתבו, אולי יתמקחו על סעיפים). במקרים מורכבים, או אם נוצר מתח ביניכם במהלך הדיונים – פיצול ייצוג עשוי להיות נכון. יש דרך אמצע: אפשר להתייעץ עם עורך דין בנפרד אבל לתת לאחד לנסח. למשל, את מביאה טיוטה שהכין עו”ד שלך, הבעל הולך איתה לעו”ד אחר לקבל חוות דעת והצעות תיקון, ואז השינויים מוכנסים. כך כל צד קיבל ייעוץ, אבל רק אחד ניסח. בשורה תחתונה, כשיש אמון גבוה ביניכם ואין מחלוקת עקרונית, אין מניעה שאותו משפטן יסייע לשניכם. בהרבה זוגות אחד הצדדים יותר “מתמצא” ומוביל את התהליך, והשני סומך עליו וזה בסדר – בתנאי שאותו צד באמת דואג שגם לשני יהיה טוב. זכרו שבאישור השופט, הוא ישאל את הצד “הפחות דומיננטי” האם הוא מבין ולא הופעל עליו לחץ – אז כדאי שהכל יהיה באמת מוסכם.

שאלה: מה ההבדל בין הסכם ממון לצוואה?
תשובה: הסכם ממון עוסק בחלוקת הרכוש בין בני הזוג עצמם בינם לבין עצמם. צוואה עוסקת בהורשת רכושו של אדם לאחרים (בן הזוג, ילדים, וכו’). לדוגמה, באמצעות הסכם ממון בני זוג יכולים להסכים שאם יתגרשו, חשבון הבנק יתחלק שווה בשווה. אבל מה קורה אם אחד נפטר בזמן שהם נשואים? אז נכנס חוק הירושה – בן הזוג יורש חלק (בהיעדר צוואה אחרת). הסכם ממון אינו יכול לשלול לגמרי ירושה של בן זוג, זו סוגיה מורכבת. באופן כללי, צוואה גוברת על הסכם ממון במקרה של מות אחד הצדדים. כלומר, אם אדם כתב בצוואתו להוריש את כל רכושו לילדיו, בת זוגו לא תוכל לטעון שהסכם הממון נותן לה חצי – כי הסכם הממון מסדיר רק מה קורה ביניהם (וכבר לא “ביניהם” אם אחד איננו). לעומת זאת, אם אין צוואה, החוק נותן לבן זוג חצי מהעיזבון + חלק יחסי, בלי קשר להסכם הממון. כדי למנוע בלבול, זוגות חכמים עושים תאום: לצד הסכם הממון, כל אחד עושה צוואה. למשל, בני זוג מסכימים בהסכם ממון שכל אחד שומר על נכסיו מלפני הנישואין בנפרד. אם הבעל נפטר, לפי חוק הירושה אשתו הייתה יורשת מחצית מנכסיו (כולל אלה מלפני הנישואין). אך אם אותו בעל ערך צוואה שמשאירה את הנכס הזה לילדים שלו – הצוואה תמומש, והאישה לרוב לא תתנגד כי היא חתמה על הסכם ממון שהנכס שלו. בקיצור: הסכם ממון שומר על זכויות בני הזוג בפרידה או חלילה מוות, אבל כדי למנוע סתירות, צריך להתאים את הצוואות אליו. בלי קשר, מטרות המסמכים שונות – צוואה יכולה לכלול הוראות על מגוון נושאים (אפוטרופסות ילדים, חלוקת פריטים אישיים) – לא קשור להסכם. הכי טוב לטפל בשניהם: הסכם לחלוקת רכוש ביניכם, וצוואות לחלוקת רכושכם לאחר פטירה.

שאלה: האם אפשר לכלול בהסכם הממון סעיף מעניש במקרה בגידה?
תשובה: יש זוגות שרוצים להרתיע את בן הזוג מלבגוד, וחושבים להכניס סעיף שאומר שאם אחד מהם יבגוד – הוא יפסיד חלק גדול יותר מהרכוש. למשל, “אם פלוני יתפוס את פלונית בניאוף, אזי חלקה ברכוש המשותף יצטמצם ל-25%”. באופן עקרוני, אפשר לכתוב הכל, אבל סעיף כזה מאוד בעייתי לאכיפה. בתי המשפט בישראל דוגלים בעיקרון של “אין אשם בחלוקת רכוש” – כלומר, בגידה כשלעצמה אינה קריטריון לחלוקה (היא אולי משפיעה בדיני מזונות אישה או כתובה בבתי דין דתיים, אבל לא ברכוש). לכן, סעיף ענישה על בגידה יכול להיחשב נוגד את תקנת הציבור (מעודד השארת אנשים בנישואין לא טובים מחשש כלכלי) ולכן ייתכן שבית משפט יפסול אותו. היו מקרים בחו”ל שסעיפי Lifestyle כאלה (כמו קנס על בגידה) לא נאכפו. לכן מומלץ לא להכניס סעיפים עונשיים או התנהגותיים. הסכם ממון נועד להסדיר רכוש, לא לחנך את בני הזוג. אם נאבד אמון עד כדי כך, ממילא כנראה הקשר יסתיים. עדיף להת聚 על הפרדת רכוש הוגנת בלי קשר לסיבת הגירושין.

שאלה: כמה זמן (ועבודה) לוקח התהליך של עריכת הסכם ממון?
תשובה: זה תלוי במורכבות כמובן, אבל נשרטט תרחיש ממוצע:

• שלב ההתנעה: פגישה או שיחה עם עורך דין להסביר רקע – שעה-שעתיים.
• איסוף נתונים ודיון בין בני הזוג: יכול לקחת כמה ימים עד שבועות – כל צד מכין רשימת רכוש, חושבים אילו תנאים רוצים. אולי עוד פגישה.
• טיוטה ראשונה מנוסחת ע”י העו”ד: תוך כמה ימים עד שבוע.
• קריאת הטיוטה על-ידי בני הזוג: אם מקבלים הכל, מצוין. אם רוצים תיקונים, מעבירים לעו”ד – עוד יום-יומיים שיערוך.
• טיוטה סופית ואישור סופי של שניכם: מפגש לחתימה – אם לפני נישואין, זה כנראה במשרד עו”ד/נוטריון, חותמים ומאשרים מיידית נוטריונית (עניין של שעה). אם לאחר נישואין – חותמים אצל העו”ד ואז הוא מגיש לבית משפט לקביעת דיון.
• אישור בית משפט (אם צריך): תלוי בעומס. יכול להיקבע דיון תוך 2-3 שבועות, לפעמים יותר. הדיון עצמו קצר לרוב. לאחריו תקבלו תוך יום-יומיים את פסק הדין.

בסך הכל, תהליך יכול להיות מהיר – אפילו שבוע-שבועיים אם שני בני הזוג זמינים ומסכימים בקלות, והעו”ד פנוי. הוא גם יכול להימתח על פני חודשים – אם יש הרבה התלבטויות, או ריבים קטנים על סעיפים, או מורכבות בחישובים (נניח, הערכת שווי עסק וכד’). בממוצע, זוגות רבים סוגרים זאת בתוך כחודש. מבחינת שעות עבודה: עבורכם – כמה שעות טובות של שיחות ביניכם ועל מול עו”ד. עבור עו”ד – תלוי, אולי 5-15 שעות עבודה על ניסוחים, פגישות וכו’.
חשוב לא לעשות זאת בחופזה או לחסוך בזמן על חשבון בהירות. עדיף להשקיע עוד שבוע עכשיו, מאשר להצטער אחר כך על קטע שלא דובר.

שאלה: האם הסכם הממון מסדיר גם את נושא דמי המזונות או הכתובה בגירושין?
תשובה: מזונות לילדים – כבר אמרנו שלא במסגרת ההסכם. מזונות בן זוג: אישה יהודייה יכולה לתבוע מזונות מהבעל עד הגט (אם נפרדים פרידה ארוכה לפני הגט, יש מצב של מזונות אישה). בהסכם ממון זוג יכול לכלול סעיף שהאישה מוותרת על מזונותיה במקרה פרידה, או שתוגבל בזכויות אלו. סעיף ויתור כזה הוא תקף בד”כ, ובית משפט יאשרו אם ברור שהבינה (רוב הנשים בימינו כן מוותרות על מזונות אישה, כי גם הן עובדות וחזון השוויון וכו’).

לגבי כתובה – הכתובה היא עניין דתי. יש שאלה אם הסכם ממון הכולל ויתור על כתובה תופס. בתי הדין הרבניים מתייחסים בזהירות: יש פוסקים שיגידו שאישה לא יכולה במחילה מראש לוותר על כתובתה במסגרת אזרחית. אבל ראינו מקרים שבהם אם בהסכם גירושין קיבלה האישה הטבות כספיות, בית הדין פטר את הבעל מתשלום הכתובה כי ראו בזה מיצוי.

יש בנוסח של חלק מהסכמי הממון סעיף: “האישה מתחייבת שלא לתבוע את כתובתה במקרה גירושין, והדבר נלקח בחשבון בחלוקת הרכוש.” סעיף זה הצריך ניסוח זהיר, כי בית הדין יכול לומר: “ויתור כזה תקף רק אם נעשה שוב בפני בית דין בשעת הגירושין”. הפתרון: אם רוצים לוותר על כתובה, עדיף שהאישה תחתום על “שטר מחילת כתובה” בנפרד בפני בית הדין לאחר הנישואין או בשעת הגירושין. זה כבר נושא הלכתי. בכל אופן, הסכם ממון מטפל בעיקר ברכוש. מזונות אישה וכתובה הם זכויות נפרדות – אפשר להזכיר, אבל החלק הארי הוא רכוש.

שאלה: האם ידועים בציבור עם הסכם חיים משותפים צריכים גם שטר זוגיות או משהו?
תשובה: לא, הסכם ממון לידועים בציבור (הסכם חיים משותפים) בדרך כלל מספיק כדי להסדיר גם את עצם ההכרה בזוגיות. כששני אנשים חותמים “אנחנו ידועים בציבור, גרים יחד, מסכימים על אלה ואלה תנאים” – זה גם ראיה לקיום הקשר. יש אמנם בישראל מסלול רישום זוגיות לעיתים (למשל, בעיריית ת”א יש מרשם לידועים בציבור), אבל זה לא חובה. הסכם טוב יכול לכלול גם סעיפים כלליים מעבר לממון: כמו התחייבויות הדדיות, הסכמה לגבי משמורת ילדים אם ייוולדו (במגבלת החוק), וכו’. במובן זה, הוא מקיף יותר לעיתים מהסכם של נשואים, שמתמקד רק בכסף. למשל, הסכם ידועים בציבור יכול לומר: “אנו בני זוג למטרה אחת כמשפחה, ננהל משק בית משותף, ואם נחליט להיפרד נודיע בכתב 30 יום מראש” – זו דרך לתת מסגרת פורמלית לקשר, למרות שאינם נשואים. לכן, הסכם כזה גם יכול לשמש כמעין “תעודת זוגיות” עבור רשויות שדורשות ראיה – הבנקים, ביטוח לאומי וכד’. בכל אופן, אם אתם לא מתכוונים להינשא אך חיים יחד, הסכם חיים משותפים מומלץ כדי להבהיר זכויות – אחרת, דינכם כמו זוג נשוי לעניין רכוש כמעט (פסיקה החילה הלכת שיתוף).

שאלה: מה קורה אם אחד מאיתנו מסרב לחתום על הסכם ממון?
תשובה: חתימת הסכם ממון חייבת להיות מרצון חופשי של שניכם. לא ניתן לכפות על אדם לחתום. אם צד אחד לא מוכן בשום פנים ואופן, אין הרבה מה לעשות. זה נושא שיש בו חוסר סימטריה – מספיק שאחד רוצה, השני לא, וההסכם לא יקרה. זה יכול ליצור מתחים. במקרים קיצוניים, בוטלו נישואין (אירוסין) עקב מחלוקת על הסכם ממון – למשל, משפחה אולטימטיבית שרצתה ולחצה, והצד השני ביטל את החתונה כי נעלב. צריך לנסות להבין למה הוא/היא לא מעוניין: האם חושש שמשמעות ההסכם שהוא יהיה מקופח? אולי ניתן להגיע לנוסח שייתן לו ביטחון. הרבה פעמים סירוב בא מפחד “אתה עשיר ואני חושש להישאר בלי כלום”. אם העשיר מוכן לתת בהסכם גם הגנות לחלש – אולי יתרצה. או אולי יש רומנטיזציה – “אהבה לא מערבת כסף”. אפשר להסביר שזה דווקא מחזק את הקשר. אם בכל זאת אין הסכמה, אופציות: או שמתחתנים בלי הסכם ולוקחים את הסיכון, או שמחליטים שלא ללכת למהלך בלי הגנות. דרך אגב, בישראל אפשר בחתונה יהודית דתית להחתים על “כתובה עם סכום גבוה” או “הסכם קדם נישואין הלכתי” (למניעת סרבנות גט). אלה לא ממש במקום הסכם ממון, אבל לפעמים זוג לא רוצה לדבר על ממון, אז לפחות עושים משהו תחליפי כמו כתובה רצינית. אולם, כתובה גבוהה לא תגן על רכוש, היא רק מחייבת את הבעל בסכום כסף אם יתגרש (ולעיתים קשה לגבות אותה). בקיצור, אין פתרון קסם – רק הרבה תקשורת וזוגיות חזקה יכולות לשכנע סרבן להסכים להסכם.

שאלה: האם צריך לרשום איפשהו את ההסכם, או שהוא סודי?
תשובה: ההסכם נשאר פרטי אצלכם. אין מרשם פומבי להסכמי ממון (בניגוד, למשל, לצוואות שמפקידים ברשם הצוואות אם רוצים, או לעיתים חוזים עסקיים שנרשמים). כאשר בית משפט מאשר הסכם, התיק הוא לא פתוח לציבור – ענייני משפחה חסויים. רק אתם ובאי-כוחכם תקבלו עותק. אם נוטריון מאשר, זה מסמך סודי אצלכם. מבחינת הרשויות: אין חובת דיווח לרשם כלשהו. יש מקרים שהסכם ממון יכול להיות מוצג לבנק למשל, אם מבקשים לאחד חשבונות או לוודא הפרדה, אך זה לשיקולכם. הסודיות מאפשרת חופש – אתם לא חייבים שהמשפחה תראה, למשל. כמובן, בעת גירושין, אם יהיה דיון משפטי, ההסכם יוצג לבית משפט (אבל זה עדיין לא ציבורי). שימו לב: אישור נוטריוני – הנוטריון שומר עותק בספריו, וצריך גם להפקיד עותק בנותריון (לפי חוק) או בבית המשפט? למעשה, לפי תקנות, נוטריון שמאשר הסכם ממון צריך לשלוח דיווח למשרד המשפטים (הועלתה דרישה כזו בתיקון מסוים). אבל זה פרוצדורלי, לא מרשם ציבורי. כך או כך, התייחסו למסמך כפרטי ואישי – שימרו אותו טוב.

שאלה: במידה ומתגרשים, מה הפרוצדורה ליישום ההסכם?
תשובה: כשמחליטים להיפרד, יש כמה אפשרויות: אם הפרידה ברוח טובה, אפשר פשוט לפעול לפי ההסכם – לדוגמה, למכור את הדירה ולחלק, להעביר חשבונות על שם מי שצריך וכו’. ואז להגיש לבית דין דתי את עניין הגט (ליהודים) או סידור פרידה. לעיתים, גם כשיש הסכם, אנשים מעגנים אותו שוב כחלק מהסכם גירושין קצר שמוגש לבית המשפט/בית הדין לקבלת גושפנקא אחרונה. לא חובה, אבל נהוג, בייחוד אם יש גם נושאי ילדים. אם חלילה הגירושין לא בהסכמה – צד אחד מגיש תביעה רכושית. במקרה כזה, הוא יצרף את ההסכם חתום ומאושר לתביעתו, ויבקש מבית המשפט לאכוף את ההסכם. בית המשפט כמעט תמיד ייתן פסק דין בהתאם להסכם (אלא אם כאמור יש ערעור על תוקפו). אם הצד השני מנסה לטעון שההסכם לא תקף – זה מקרה שנדון בפרק 8. לאחר שביהמ”ש פוסק לפי ההסכם, ניתן לפעול באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לביצוע, למשל: אם מישהו צריך לשלם סכום ולא עושה זאת, אפשר לפתוח תיק הוצל”פ על בסיס פסק הדין. נושאים כמו שינוי רישום דירה: אם ההסכם אמר “הבית יישאר של האישה” ובפועל רשום חצי-חצי, האישה תצטרך לקבל מבית המשפט פס”ד המצהיר שהיא הבעלים הבלעדית לפי ההסכם, ואז לגשת לטאבו להעברת החלק. לכן פרקטית, למרות שיש הסכם, בדרך כלל מערבים שוב עו”ד למימושו, לפחות להכנת מסמכי העברה וכו’. אבל הרבה יותר קל – אין ויכוח, רק טכני. תקופת הביניים: חשוב לציין שאם פותחים הליך יישוב סכסוך (חובה כיום לפני גירושין ), במהלך אותו זמן אסור לבצע פעולות חד צדדיות ברכוש. אז גם אם יש הסכם שמבהיר מה של מי, עדיין תצטרכו להמתין עד תום הליך יישוב הסכסוך (עד 45 ימים או יותר אם הוארך) לפני שתוכלו לממש העברות רכוש. אך אם שניכם מסכימים, אפשר תמיד לעשות מיד. בגדול, עם הסכם החיים פשוטים: אין צורך ב”אישור ההסכם” שוב בעת גירושין כי כבר אושר.

שאלה: האם הסכם ממון נוטריוני לפני חתונה תקף גם אם לבסוף התחתנו בחו”ל/בנישואים אזרחיים?
תשובה: כן. מה שקובע זה שערכתם הסכם לפני הנישואין. לא משנה איפה ואיך נישאתם אחר כך – ברגע שאתם נחשבים נשואים (או גם אם לא, עדיין תקף כהסכם רגיל), ההסכם שנחתם קודם לכן ונוטריון אישרו – תקף. למעשה, בני זוג שנישאים בחו”ל (נישואין אזרחיים) לא יכולים לאשר את ההסכם אצל רשם הנישואין הדתי, אז האפשרות הטובה היא נוטריון. וכך עושים רבים. באופן פורמלי, אם זוג חי כידועים בציבור ולא התחתן אף פעם – ההסכם שנחתם ביניהם מול נוטריון הוא חוזה רגיל, גם בלי אישור, אבל האישור חיזק אותו. לכן, נוטריון לפני נישואין זו אופציה מצוינת כמעט לכל תרחיש. רק זכרו – אם התחתנתם, קחו את ההסכם הנוטריוני ושמרו אותו; לא צריך “לאשר אותו מחדש”. ואם איבדתם, אפשר להוציא העתק מהנוטריון המאשר.

סיימנו את פרק השאלות הנפוצות. במידה ויש לכם שאלה אחרת שלא כוסתה כאן, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בהסכמי ממון – לרוב פגישת ייעוץ ראשונה לא תעלה הרבה או אפילו בחינם, והיא תוכל לסלק ספקות.

מה זה הסכם ממון?

הסכם ממון הוא כלי משפטי חיוני בעידן הנוכחי, המאפשר לבני זוג לעצב את עתידם הכלכלי במו ידיהם. הוא מעניק ביטחון, שקיפות והוגנות, ומשמש רשת ביטחון במקרי משבר. כפי שראינו, עריכת הסכם ממון מחייבת מחשבה ותשומת לב, אך בעזרת הדרכה מקצועית ומעט פתיחות – ניתן להגיע לתוצאה שתשביע את רצון שני הצדדים. ההסכם יושב במגירה בשקט בתקווה שלעולם לא יצטרכו להפעילו, אך עצם קיומו תורם לזוגיות יציבה.

נזכור כי בסופו של יום, מערכת יחסים בנויה על אמון, אהבה והבנה – הסכם ממון אינו תחליף לערכים אלו, אלא תוספת משלימה. הוא מאפשר לאהבה לפרוח ללא צל של דאגה חומרית, ומבטיח שגם אם הדרך המשותפת תגיע חלילה לסיומה, שני הצדדים ייצאו ממנה בכבוד ובביטחון כלכלי יחסי.

אם אתם שוקלים הסכם ממון – קחו את המדריך הזה כנקודת פתיחה. התייעצו עם מומחים, דברו ביניכם בפתיחות, וצרו מסמך שיהיה מותאם לכם בדיוק. כך תוכלו להמשיך במסע חייכם המשותפים ברגל ימין, מתוך ידיעה שקיבלתם החלטה אחראית ונבונה לעתיד.

בהצלחה!