לפני כב’ השופטת קרן גיל

תלה״מ 57594-05-18 פלונית נ׳ פלוני

תלה״מ 57613-05-18 פלונית נ׳ פלוני

תלה״מ 57600-05-18 פלונית נ׳ פלוני


לפניי תביעה למזונות אישה וקטינות, תביעה למשמורת קטינות ותביעה רכושית.

רקע רלוונטי

התובעת והנתבע נישאו כדמו״י ביום 2010.xx.xx ולהם שתי בנות קטינות, תאומות, ילידות 2015.xx.xx (יחד להלן ׳הקטינות׳).

הצדדים התגוררו בדירה שבבעלות אב הנתבע ושילמו דמי שכירות בשיעור מופחת. בספטמבר 2018 עזבה התובעת את הדירה השכורה עם הקטינות ועברה להתגורר בבית הוריה ולאחר מכן שכרה דירה למגוריה ולמגורי הקטינות. הצדדים התגרשו ביום 2018.xx.xx.

בתום שמיעת ראיות הצדדים ניתן צו להגשת סיכומים. הנתבע הגיש סיכומיו באיחור של ארבעה ימים אך הביע הסכמה להארכת המועד להגשת סיכומי תשובה מטעם התובעת בשבעה ימים, עד 30.5.2019 במקום עד 23.5.2019. נכון להיום לא הגישה התובעת סיכומי תשובה, גם לא בקשה להארכת מועד להגשתם, ועל כן היא מוחזקת כמי שוויתרה על זכותה להגישם.

דיון והכרעה

נדון בשלוש התביעות כסדרן, התביעה הרכושית, תביעת המשמורת ותביעת המזונות.

התביעה הרכושית (תלה״מ 57613-05-18)

בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל״ג -1973 ולאור מועד נישואי הצדדים ומשלא חתמו על הסכם ממון – חל עליהם שיתוף כלכלי דחוי לפיו עם התרת הנישואין או פקיעתם זכאי כל אחד מהם למחצית שווים של כלל נכסיהם להוציא נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

על פי הנטען בכתבי הטענות נכסי וזכויות הצדדים הם: זכויות סוציאליות ופנסיוניות, רכב, מיטלטלין וחשבון בנק משותף.

בכתב התביעה עתרה התובעת שאת החיסכון בחשבון הבנק של הצדדים אין לאזן מחצה על מחצה, אלא ליתן לה 70% משוויו. בפתח ישיבת ההוכחות חזרה בה התובעת מדרישה זו, לחלוקה בלתי שוויונית, וגם בסיכומיה זנחה התובעת את עתירתה לחלוקה בלתי שוויונית.

א.1 זכויות סוציאליות ופנסיוניות

לצורך שומת הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של הצדדים על פי חלוקה שוויונית ביניהם, מינה בית המשפט את רו״ח רונן קדר כמומחה מטעמו (להלן ׳האקטואר׳( שערך חוות דעת מקצועית ביחס לתקופה שמיום נישואי הצדדים 2010.xx.xx ועד למועד הקרע המוסכם, 21.3.2018. בהתאם לחו״ד האקטואר שנערכה על בסיס חלוקה שוויונית בין הצדדים ביום 26.3.2019, הוצעו שתי חלופות לעריכת האיזון:

חלופה א’ – איזון כלל הנכסים וההתחייבויות שנצברו בתקופת השיתוף ביום הקרע. על פי חלופה זו הנתבע ישלם לתובעת 101,426 ש״ח.

חלופה ב׳ – איזון כלל הנכסים וההתחייבויות הנזילים שנצברו בתקופת השיתוף ביום הקרע ואיזון הנכסים שאינם נזילים ביום הקרע על בסיס קבלתם בפועל. על פי חלופה זו הנתבע ישלם לתובעת תשלום איזון בסך 1,978 ש״ח.

הצדדים שניהם ביקשו לאמץ את חו״ד האקטואר. מששוכנעתי שחו״ד נערכה תוך בחינה מקיפה של כלל האסמכתאות שהובאו לעיון וידיעת האקטואר בדבר זכויות הצדדים – מתקבלת חו״ד במלואה, בכפוף למפורט להלן.

סיכומי הצדדים נעדרו התייחסות לחלופות בחו״ד האקטואר. הלכה היא שאיזון זכויות עתידיות יעשה במועד התגבשותן בפועל כפי הוראות השיתוף הדחוי בחוק יחסי ממון, ואין מקום לכפיית היוון אלא במקרים נדירים (תמ״ש (נצי) 7801-11-08, ח.צ נ׳ מ.צ, (18.10.2011)). בהינתן שהתובעת כלל לא טענה לכפיית היוון, ואין הצדקה לסטות מהכלל של איזון דחוי, יבוצע האיזון של הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות על פי חלופה ב׳ בחו״ד האקטואר.

בהתאם לחלופה ב׳ בחוות דעתו של האקטואר, על הנתבע לשלם לתובעת תשלום איזון בסך 1,978 ש״ח. האקטואר ימציא פסיקתות לחתימה לגופים הרלוונטיים. תשומת לב הצדדים שלא ניתן לרשום הערה בקרנות השתלמות ואלה יחולקו מחצה על מחצה במועד גמילתן בפועל.

א.2 הרכב

הצדדים מאשרים שהרכב מסוג סוברו XX שנת ייצור 2008 שהזכויות בו רשומות על שם הנתבע הוא רכוש משותף. איש מהצדדים לא פירט, לכל אורך ההליך, מהו מספר הרישוי של הרכב. לטענת התובעת על הנתבע לשלם לה מחצית משווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק. הנתבע מאשר שעליו לשלם לתובעת מחצית משווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק אך זאת בהפחתה של 10% “כמקובל”. בהעדר כל ביסוס לטענה שכך “מקובל”, ומשעה שבחו״ד שנערכות על ידי מומחים מטעם בית המשפט לא מבוצעת הפחתה כאמור, על הנתבע לשלם לתובעת מחצית משווי הרכב, על פי מחירון לוי יצחק, במועד הקרע – 21.3.2018.

א.3 המיטלטלין

התובעת עתרה להצהיר שכל המיטלטלין בבית יהיו לה. בכתב ההגנה כתב הנתבע שכפי שכתב בתביעת הגירושין, הוא מוכן להשאיר לשימוש האישה את המיטלטלין בדירה, כחלק מהסדר כולל.

ביום 06.09.2018 עזבה התובעת את הדירה בה התגוררו הצדדים ועברה להתגורר עם הקטינות בבית הוריה, זאת ללא הודעה מוקדמת ואף לא בדיעבד. הנתבע שב הביתה ומצא שהתובעת והקטינות אינן, ואילו הבית מרוקן מחלק ניכר מתכולתו. לבד מהמיטלטלין הנדרשים לקטינות (ארון, ארון מגירות, מיטות תינוקות, מיטות מעבר, צעצועים, עגלה וכדומה), נטלה איתה התובעת את מרבית מכשירי החשמל שהיו בדירה בה התגוררו הצדדים ובין היתר מקרר, תנור, מיקרוגל, מכונת כביסה, מייבש כביסה, תמי 4, טלוויזיה, מחשב נייד וכן ריהוט כגון: שולחן מטבח עם כסאות, שולחן סלון וכוי. התובעת לא הכחישה את רשימת המיטלטלין שהכין הנתבע.

אין מחלוקת שהתובעת לא ביקשה את רשות הנתבע, אף לא את רשות בית המשפט, ליטול עמה את מרבית המיטלטלין מהדירה בה התגוררו הצדדים. גם אין מחלוקת שמאז 06.09.2018 עת עזבה התובעת את הדירה המשותפת ועד 14.10.2018, התגוררה היא אצל הוריה ולא היה לה כל צורך לשימוש באיזה ממכשירי החשמל שלקחה מהדירה המשותפת. התנהלותה החד צדדית של התובעת גררה בקשות ותשובות בהולות כמו גם קיום דיון במעמד הצדדים, ובעקבותיה חויבה היא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ש״ח.

לטענת הנתבע יש לפסוק לזכותו 15,000 ש״ח עבור המיטלטלין אותם נדרש לרכוש לאחר שהתובעת נטלה את כל המיטלטלין מהדירה המשותפת.

בהתאם לפסיקה, ניתן להעריך את שווי המיטלטלין על דרך האומדנה. אלא שהנתבע לא הסביר מדוע יש לפצותו בסכום שנדרש לו לשם רכישת מיטלטלין חדשים לשימושו הבלעדי שעה שהתובעת נטלה מיטלטלין משומשים. ויוזכר שהנתבע טען שאת רוב המיטלטלין בדירה רכש אביו טרם מגורי הצדדים בדירה. יתרה מכך, הנתבע לא פירט איזה מיטלטלין רכש וכמה עלו בפועל. הנתבע גם לא צירף קבלות על רכישת המיטלטלין החדשים אותם העריך בסך 15,000 ש״ח – ודי בכך לדחות עתירתו לפצותו עבור רכישת מיטלטלין חדשים.

בנסיבות אלה: בהן אין אפשרות מעשית להעריך את שווי המיטלטלין שנטלה התובעת במועד נטילתם; משעה שאין בנמצא קבלות המעידות על שווי המיטלטלין שנלקחו; לאור הזמן הרב שחלף ממועד רכישתם; ובהתחשב בעובדה שחלק ניכר מהמיטלטלין שנלקחו נועדו לשמש את הקטינות וחלקם האחר היו משומשים ולא חדשים – יוערך חלקו של הנתבע במיטלטלין שנטלה התובעת, על דרך האומדנה, בסך 3,000 ש״ח.

א.4 חשבון הבנק

לצדדים חשבון בנק משותף מס׳ xxxxx בבנק xxx סניף xxx (להלן ׳חשבון הבנק׳). חשבון הבנק נפתח על ידי הנתבע בשנת 1998. בשנת 2010, בסמוך למועד נישואי הצדדים, צורפה התובעת לחשבון הבנק. אין מחלוקת שבמועד צירוף התובעת לחשבון הבנק היה בו סך 469,383 ש״ח שחסך התובע טרם הנישואין. בסמוך למועד הצטרפותה לחשבון הבנק הפקידה התובעת כ- 50,000 ש״ח ממקורותיה. לכל אורך תקופת הנישואין התנהלו הצדדים באמצעות חשבון הבנק בלבד ולאף אחד מהם לא היה חשבון בנק נפרד. הצדדים חסכו כספים בתקופת הנישואין ונכון להיום בחשבון הבנק יתרת זכות של כ- 820,000 ש״ח

לטענת התובעת יש לחלק את מלוא הסכום בחשבון בחלקים שווים בין הצדדים. לטענתה׳ הצדדים מעולם לא ערכו אבחנה בין כספים שמקורם טרם הנישואין לבין כספים שמקורם לאחר הנישואין. מוסיפה התובעת שהנתבע, כעובד בנק, יכול היה בנקל לפתוח חשבון בנק נוסף, בו יהיו לו הטבות כמו בחשבון הקיים, אך הוא בחר שלא לעשות כן ולא להחריג את הסכום שצבר טרם הנישואין.

לטענת הנתבע יש לזקוף לזכותו את הסכום שהיה בחשבון הבנק ערב הנישואין, ואת היתרה לחלק בחלקים שווים בין הצדדים. לטענתו היה דו שיח בין הצדדים ערב הנישואין והיה ברור שהכסף שהביא כל אחד מהצדדים הוא שלו. בשלהי 2016, כאשר היחסים בין הצדדים נקלעו למשבר, משכה התובעת מחשבון הבנק 50,000 ש״ח והעבירה אותם לחשבון הבנק של אחותה, מה שמלמד על כך שהתובעת סברה בזמן אמת שחלה הפרדה רכושית ביחס לכספים שהצדדים חסכו טרם הנישואין. זאת ניתן ללמוד גם מרשימת הדרישות לשלום בית שהכינה התובעת שם רשמה בכתב ידה “להפריד חשבונות, 50,000 ש״ח”.

משעה שהצדדים בני זוג, חזקה שהכספים המצויים בחשבון בנק משותף, שייכים לשניהם בחלקים שווים. חזקה זו ניתנת לסתירה והנטל להוכיח זאת חל על הטוען לבעלות מלאה בכספים המצויים בחשבון או בחלקם (בע״מ 5710/09 פלונית נ׳ פלונית (10.08.2009)). משהנתבע טוען לבעלות מלאה בחלק מהכספים בחשבון המשותף – חל עליו הנטל לסתור את החזקה שהכספים בחשבון שייכים לצדדים בחלקים שווים. טענת הנתבע שהנטל רובץ לפתחה של התובעת נדחית.

המסקנה מהמפורט להלן היא שהנתבע לא סתר את החזקה בדבר הבעלות המשותפת בחשבון המשותף:

עדות הנתבע שהיה דו שיח בין הצדדים ערב הנישואין שהכסף שהביא כל אחד מהצדדים הוא שלו לא היתה אמינה. הנתבע גם לא סיפק כל פרטים מתי התקיימה שיחה זו ובאיזה הקשר.

אף שהנתבע אדם קפדן, בחר הוא שלא להחתים את הנתבעת על הסיכום הנטען שהכסף שהביא כל אחד מהצדדים הוא שלו. הנתבע כבנקאי מנוסה, אפשר לכספים שצבר טרם הנישואין להיטמע יחד עם הכספים שצברו הצדדים במשותף.

הצדדים שניהם העידו שמטרת החיסכון המשותף היתה לרכוש דירה. הנתבע לא ניסה לטעון שהזכויות בדירה אותה היו רוכשים, לא היו נרשמות על שם הצדדים בחלקים שווים.

לכספים שצבר הנתבע טרם הנישואין התווספו הכספים שצברו התובעת טרם הנישואין, ובהמשך התווספו כספים שהצדדים חסכו במשותף, תוך עירוב הכספים מכל המקורות. הנתבע, עובד בנק ותיק, ידע שלא היתה כל מניעה לשמור את הכספים שצבר טרם הנישואין בחיסכון נפרד אך הוא ביכר, במכוון, לערב את הכספים יחד עם כספי התובעת והכספים שחסכו במשותף.

הנתבע לא הוכיח הטענה שהסיבה להטמעת הכספים היא לצורך קבלת ריבית בשיעור גבוה יותר. הנתבע לא הוכיח מהו שיעור הריבית שנצבר בפועל, כעובד בנק, עבור מלוא הכספים שהופקדו בפיקדון המשותף, אל מול השיעור שהיה נצבר אילו הכספים היו מוחזקים בשני פיקדונות נפרדים.

תקופת הנישואין לא היתה קצרה, אלא כמעט עשור. במהלך כל התקופה ואף שהצדדים לא רכשו דירה, לא דאג הנתבע להעלות על הכתב את הסיכום הנטען בדבר הפרדת הכספים, מה שמאשש את המסקנה שסיכום כאמור לא נערך בזמן אמת.

בשלהי 2016 פרץ משבר והנתבעת משכה מהחשבון המשותף 50,000 ש״ח והעבירה אותו לאחותה. כשנה לאחר מכן משך הנתבע מחשבון הבנק סכום זהה והעביר אותו לאחותו. גם לאחר פרוץ המשבר – כמעט שנתיים טרם הגשת התביעות – ואף לאחר שהוא עצמו משך מהחשבון כספים (על מנת להשוות לסכום שמשכה התובעת שנה קודם לכן) – למעלה מחצי שנה טרם הגשת התביעות – לא מצא לנכון הנתבע להעלות על הכתב את הסיכום הנטען בדבר הפרדת הכספים.

ההבחנה בין פתיחת חשבון משותף לצירוף לחשבון אינה רלוונטית לבני זוג, על אחת כמה וכמה בענייננו, שכן לאחר שהתובעת צורפה לחשבון הבנק חסכו הצדדים כספים במשותף ונוצר ערבוב של הכספים מהמקורות השונים.

לאור המפורט לעיל, מתקבלת טענת התובעת שמלוא הכספים בחשבון הם בבעלות משותפת של הצדדים ויש לחלקם מחצה על מחצה.

א.5 סיכום

התביעה לאיזון משאבים מחצה על מחצה ממועד הנישואין ועד מועד הקרע מתקבלת כך:

איזון המשאבים יערך על פי חלופה בי בחוות דעתו של האקטואר. על הנתבע לשלם לתובעת

תשלום איזון בסך 1,978 ש״ח, נכון למועד הקרע, 21.3.2018, בצירוף הפרשי הצמדה עד למועד פסק הדין וממועד פסק הדין בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. האקטואר ימציא פסיקתות לחתימה לגופים הרלוונטיים. תשומת לב הצדדים שלא ניתן לרשום הערה בקרנות השתלמות ואלה יחולקו מחצה על מחצה במועד גמילתן בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת מחצית משווי הרכב, על פי מחירון לוי יצחק, במועד הקרע, 21.3.2018, בצירוף הפרשי הצמדה עד למועד פסק הדין וממועד פסק הדין בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

מהסכומים שהנתבע חב לתובעת יופחת סך 3,000 ש״ח, נכון למועד הקרע, 21.3.2018, עבור חלקו במיטלטלין שנטלה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה עד למועד פסק הדין וממועד פסק הדין בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

היתרה בחשבון הבנק המשותף תחולק שווה בשווה בין הצדדים. החיסכון שעל שם הקטינות יוותר על שמן ותידרש חתימת שני הצדדים יחדיו לצורך משיכתו טרם יגיעו הקטינות לגיל 18.

תביעת המשמורת (תלה״מ 57600-05-18(

התובעת עתרה לקביעת משמורת הקטינות אצלה ולקביעת הסדרי שהות לנתבע ללא לינה.

בתסקיר מיום 16.9.2019 שנערך על ידי העובדת הסוציאלית לסדרי דין מהאגף לשירותים חברתיים בעיריית בת ים, הגב׳ גרטי כהן (להלן ׳העו״ס׳(, המליצה העו״ס שמשמורת הקטינות תהא משותפת והסדרי השהייה עם הנתבע יתקיימו ביום א׳ ו ג׳ כולל לינה ובנוסף, בכל סוף שבוע שני כולל לינה בימי ו׳. לעניין החגים המליצה פקידת הסעד על חלוקה שוויונית בין הצדדים.

כאמור במהלך ספטמבר 2018 עזבה התובעת את הדירה בה התגוררו הצדדים ועברה להתגורר עם הקטינות אצל הוריה ובהמשך בדירה שכורה. ביום 11.10.2018 נקבעו הסדרי שהות בהתאם להמלצות התסקיר, ואלה מתקיימים עד היום.

בסיכומיה הביעה התובעת הסכמתה שיינתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר, בסייג, שבעת שהקטינות בחופשה מהמסגרות, הנתבע ייקח אותן בשעה 7:30 ולא בשעה 14:00, ובנוסף שהנתבע יאפשר לה לקיים שיחת טלפון עם הקטינות בעת שהן שוהות אצלו.

הנתבע הביע גם הוא הסכמה שיינתן להמלצות התסקיר תוקף של פסק דין אך מבקש שהקטינות ילונו בביתו במוצאי שבת אחת לשבועיים.

לאור הסכמות הצדדים ניתן תוקף של פסק דין להמלצות העו״ס ולפיהן משמורת הקטינות תהא משותפת והסדרי השהות עם הנתבע יתקיימו כדלקמן:

בימים א’ ו ג׳ מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר, אז יביא הנתבע את הקטינות ישירות למסגרת החינוכית.

בנוסף, בכל סוף שבוע שני החל מסיום המסגרת החינוכית ביום ו׳ ועד השעה 20:00 במוצאי שבת או שעה לאחר צאת השבת, לפי המאוחר.

בחגים בהתאם ללוח המפורט בעמוד 10 לתסקיר.

בחופשות – בהתאם למפורט בעמוד 11 לתסקיר.

הצדדים כאמור ביקשו להוסיף תנאים שונים להמלצות התסקיר:

לעניין עתירת התובעת שבעת שהקטינות בחופשה מהמסגרות הנתבע ייקח אותך בשעה 7:30 ולא בשעה 14:00 – בהתאם להמלצות התסקיר חלוקת זמני השהות בחופשות תהא שוויונית, ובחופשת הקיץ, כאשר אין קייטנה, יתקיימו “הסדרי שהות רגילים מהבוקר עד למחרת לבית ההורה השני “. מכאן שבימי חופשה הסדרי השהות מתקיימים מהבוקר ולא מהשעה 14:00. על כן העתירה בעניין זה מיותרת.

לעניין עתירת התובעת שהנתבע יאפשר לה לקיים שיחת טלפון עם הקטינות בעת שהן שוהות אצלו – העתירה מתקבלת באופן הדדי. כל אחד מהצדדים ידאג לקיים שיחת טלפון של הקטינות עם הצד האחר, בשעה קבועה שתוסכם על הצדדים.

לעניין הוספת לינה אצל הנתבע במוצ״ש – לאור גיל הקטינות ובהעדר המלצת העו״ס – אין מקום להיעתר לעתירתו בשלב זה

תביעת המזונות (תלה״מ 57594-05-18(

בכתב התביעה עתרה התובעת לפסיקת מזונותיה ומדורה ולפסיקת מזונות ומדור הקטינות. בסיכומיה זנחה התובעת את עתירתה לפסיקת מזונותיה ומדורה, ועל כן אין מקום להידרש לה.

הצדדים יהודים ולהם דין אישי. ביום 12.7.2018 נפסקו, בהסכמת הצדדים, מזונות זמניים בסך 2,800 ש״ח עבור שתי הקטינות בצירוף 40% מדמי השכירות בכפוף להצגת חוזה שכירות וכן מחצית הוצאות חינוך ורפואה.

ג.1 הכנסות ורכוש התובעת

התובעת בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה ועבדה בעבר כמורה אך בספטמבר 2013 חדלה לעבוד. רק ביום 1.11.2018 שבה התובעת למעגל העבודה ומאז עובדת בחנות שבבעלות אחיה ומשתכרת, בהתאם לתלושי השכר שהציגה 5,300 ש״ח. לתובעת אין רכוש מעבר לכספים המגיעים לה מהחשבון המשותף של הצדדים. הנתבע לא כפר בשיעור השתכרותה של התובעת אך אין מחלוקת שלתובעת פוטנציאל השתכרות גבוה יותר כמורה. על כן ובהתאם לתלושי השכר של התובעת ולאפשרותה להגדיל את היקף שכרה, יועמד פוטנציאל השתכרותה על סך 6,500 ש״ח נטו.

ג.2 הכנסות ורכוש הנתבע

הנתבע עובד בבנק. בכתב התביעה הצהיר הנתבע שהוא משתכר בין 11,000 ש״ח ל- 12,000 ש״ח. בתצהירו נמנע הנתבע מלהצהיר מה סכום השתכרותו. בחקירתו טען הנתבע שהוא משתכר סך 10,000 ש״ח בלבד. גם בסיכומי הנתבע נטען שהוא משתכר 10,000 ש״ח בלבד. אלא שבחינת תלושי שכרו של הנתבע מעלה ששכרו הממוצע הוא כ-11,600 ש״ח נטו. לנתבע אין רכוש מעבר לכספים המגיעים לו מהחשבון המשותף של הצדדים. בהתאם לתלושי השכר של הנתבע יועמד פוטנציאל השתכרותו על סך 11,600 ש״ח נטו.

ג.3 צרכי הקטינות

התובעת עתרה לחיוב הנתבע בתשלום מזונות כל אחת מהקטינות בסך 2,400 ש״ח לפי הפירוט: 900 ש״ח עבור כלכלה; 600 ש״ח עבור ביגוד והנעלה; 300 ש״ח עבור צעצועים והעשרה; 50 ש״ח עבור מוצרי פארם והיגיינה; 500 ש״ח עבור חופשות, הצגות ובילויים; 50 ש״ח עבור מספרה. בנוסף עתרה התובעת לחיוב הנתבע ב- 40% מהוצאות המדור ואחזקת המדור אותן העמידה על סך 6,810 ש״ח. וכן במלוא הוצאות החינוך והרפואה של הקטינות.

צרכי הקטינות פורטו בהפרזה רבה ונכללו בהם רכיבים שאינם בגדר מזונות כלל כגון בילויים וחופשות. לתצהירה לא צירפה התובעת ולו אסמכתה אחת על אודות הוצאות הקטינות.

ג.4 דיון והכרעה

עד הגיע הקטינות לגיל שש חב הנתבע, על פי הדין ועל פי התקנות, בצרכיהן ההכרחיים, ומעבר לכך מדין צדקה. בבע״מ 4637/18 פלוני נ׳ פלונית (10.7.2018) נפסק שהלכת פלוני (בע״מ 919/15) אינה חלה ביחס לילדים מתחת לגיל שש שנים ועל כן טענת הנתבע להפחתת חיובו במזונות נוכח הסדרי השהות טרם הגיע הקטינות לגיל 6 שנים נדחות. מהגיע הקטינות לגיל שש שנים ועד לבגרותן – בהתאם להלכה שנפסקה בבע״מ 919/15 פלוני נ׳ פלונית (19.7.2017) על הצדדים לשאת במזונות ילדיהם באופן יחסי להכנסותיהם הפנויות. ״בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות במקרה”. נפסק שהלכה זו חלה גם כשאין משמורת משותפת ותוך התחשבות בזמני השהייה כפי שהם בפועל (עמ״ש (ת״א) 14612-10-16 פ.ב נ׳ א.ב (20.12.2017)).

לעניין חיוב מזונות ומדור עד גיל שש שנים – צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות עומדים כיום על הסך של 1,300-1,400 ש״ח כולל הוצאות אחזקת המדור (ולא כולל מדור והוצאות חריגות) ומהווים חזקה הניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות או חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים שעניינם עומד לדיון. בעניינו לא הוכיחה התובעת שמתקיימות נסיבות חריגות או מיוחדות המצדיקות סטייה מהסך האמור, ואף הנתבע לא הוכיח שיש לסטות מחזקה זו ולפסוק סכום נמוך יותר. משלא הוכחו צרכיהן ההכרחיים או מדין צדקה של הקטינות יפסקו מזונותיהן בהתאם לסכומים שנקבעו בפסיקה ככאלה שאינם נצרכים הוכחה.

בהתחשב בשיעור הכנסות הצדדים, בפוטנציאל השתכרותם, בהכנסתם הפנויה, בשיעור הוצאות המדור של כל אחד מהם, בעובדה שקצבת הילדים מהמל״ל עבור הקטינות משולמת לידי התובעת ובהסדרי השהייה המתקיימים מאז אוקטובר 2018 ובהלכת ורד – נפסקים מזונותיהם הבסיסיים של כל אחת מהקטינות בסך 1,300 ש״ח כולל הוצאות אחזקת המדור (ולא כולל מדור והוצאות חינוך ורפואה), עד הגיען לגיל 6 שנים.

לעניין המדור – בדיון שהתקיים ביום 12.7.2018 אישר הנתבע שעליו לשלם 40% מדמי השכירות אך מעת שהתובעת מתגוררת יחד הקטינות בדירה שבבעלות אחותה, טען הנתבע שהתובעת אינה משלמת דמי שכירות בפועל. נוכח גיל הקטינות, ועד הגיען לגיל שש שנים, חב הנתבע במדור הקטינות באמצעות תשלום 40% מדמי השכירות שמשלמת התובעת, כמובן בכפוף להצגת חוזה שכירות, ובלבד שחלקו לא יעלה על 40% מ-4,000 ש״ח לחודש. כל עוד מתגוררת התובעת בדירת אחותה, יהא עליה להציג אסמכתה שהיא משלמת את דמי השכירות בפועל.

לעניין חיוב מזונות ומדור מעל גיל שש שנים – נכון להיום לנות הקטינות אצל הנתבע 10 לילות מתוך 28 לילות במחזור של ארבעה שבועות. כמפורט לעיל התובעת לא הוכיחה צרכי הקטינות וממילא לא הבחינה בין צרכיהן תלויי השהות ושאינם תלויי שהות ועל כן לא ניתן לערוך חישוב מדויק של חלוקת הנטל בין הצדדים ביחס לצרכי הקטינות, בין תלויי השהות ובין שאינם.

בהתחשב ביחס ההכנסות של הצדדים ושיעור שהיית הקטינות אצל כל אחד מהם נכון להיום ובהערכה ריאלית של צרכי הקטינות לרבות הוצאות אחזקת המדור (ולא כולל מדור והוצאות חריגות) וחלקו של כל צד בהם ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה – נפסקים מזונותיהם הבסיסיים של הקטינות החל מהגיען לגיל 6 ועד הגיען לגיל 18 או סיום לימודיהן התיכוניים או גיוסן לשירות חובה/שירות לאומי לפי המאוחר בסך 900 ש״ח כולל הוצאות אחזקת המדור (ולא כולל מדור והוצאות חינוך ורפואה). ממועד זה ועד הגיען לגיל 20 או סיום שירות חובה / שירות לאומי, לפי המאוחר ישלם הנתבע שליש מהסכום ששולם עד גיל 18.

לעניין חיוב המדור מעל גיל 6 – בהתחשב ביחס ההכנסות של הצדדים ושיעור שהיית הקטינות אצל כל אחד מהם נכון להיום, יוסיף הנתבע לשאת בתשלום 30% מדמי השכירות עד הגיע הקטינות לגיל 18 או סיום לימודיהן התיכוניים או גיוסן לשירות חובה/שירות לאומי לפי המאוחר, ובלבד שחלקו לא יעלה על 30% מ-4,000 ש״ח לחודש. ממועד זה ועד הגיען לגיל 20 או סיום שירות חובה / שירות לאומי, לפי המאוחר, ישלם הנתבע שליש מהסכום ששולם עד גיל 18.

לעניין הוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינות – לאור סכום החיוב במזונות ובמדור, עד הגיע הקטינות לגיל 6 יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות אלה. החל מהגיע הקטינות לגיל 6, לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה, יישא הנתבע ב-60% מהוצאות אלה והתובעת תישא בהפרש, בהתאם למפורט להלן.

ג.5 סיכום

לאור המפורט להלן ניתנות בזאת ההוראות הבאות לעניין מזונות ומדור הקטינות:

עד 30.6.2019 תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 12.7.2018 שהתקבלה בהסכמת הצדדים.

החל מיום 3.7.2019 ועד 3.12.2020 ישלם הנתבע לידי התובעת סך 2,600 ש״ח לחודש עבור מזונות הקטינות (1,300 ש״ח לכל אחת מהקטינות), כולל חלקן בהוצאות המדור, ובנוסף 40% מדמי השכירות שתשלם התובעת, בכפוף להצגת חוזה שכירות, ובלבד שחלקו לא יעלה על 40% מ-4,000 ש״ח לחודש. כל עוד מתגוררת התובעת בדירת אחותה, יהא עליה להציג אסמכתה שהיא משלמת את דמי השכירות בפועל.

החל מיום 3.1.2021 ועד הגיע הקטינות לגיל 18 או סיום לימודיהן התיכוניים או גיוסן לשירות צבאי או לאומי לפי המאוחר, ישלם הנתבע לידי התובעת סך 1,800 ש״ח לחודש עבור מזונות הקטינות (900 ש״ח לכל אחת מהקטינות), כולל חלקן בהוצאות המדור, ובנוסף, 30% מדמי השכירות שתשלם התובעת, בכפוף להצגת חוזה שכירות, ובלבד שחלקו לא יעלה על 30% מ-4,000 ש״ח לחודש. כל עוד מתגוררת התובעת בדירת אחותה, יהא עליה להציג אסמכתה שהיא משלמת את דמי השכירות בפועל.

ממועד הגיע הקטינות לגיל 18 או סיום לימודיהן התיכוניים או גיוסן לשירות צבאי / לאומי, לפי המאוחר, והגיען לגיל 20 או סיום שירות סדיר (לרבות שירות לאומי) לפי המאוחר, ישלם הנתבע לידי התובעת שליש החיוב הנקוב בפסקה 43.3 לעיל עבור מזונות ושליש החיוב עבור מדור.

דמי המזונות והמדור ישולמו בכל 3 לחודש, עבור אותו החודש, מראש ויוצמדו למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.6.2019 עדכון אחת לשלושה חודשים, ללא הפרשים למפרע. מדד שלילי לא יגרור הפחתת סכום הבסיס.

בנוסף, עד 31.12.2020 יישא הנתבע במחצית מהוצאות החינוך והרפואה המפורטות להלן, והחל מיום 1.1.2021 יישא הנתבע בתשלום 60% מהן, והתובעת תישא בהפרש:

הוצאות חינוכיות על פי דרישת המוסד החינוכי בכתב, לרבות שיעורי עזר ואבחונים, בכפוף להמצאת קבלות (לעניין שיעורי עזר די באישור בכתב מאת המורה) ובניכוי מענק חינוך שישולם על ידי המל״ל ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה לה זכאים הצדדים. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה ו/או עלותה תכריע עמדת הגורם המחנך ו/או יועץ/ת בית הספר.

צהרון עד כתה ד׳ (כולל), חוג אחד לכל קטינה בתעריף עירוני, ומחזור אחד של קייטנה לכל קטינה בתעריף עירוני, בכפוף להמצאת קבלות, ולאחר ניכוי כל הטבה ומיצוי כל הנחה לה זכאים הצדדים.

הוצאותיהן הרפואיות של הקטינות שאינן ממומנות באמצעות הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בכפוף להצגת קבלות. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטין דרך קבע.

קצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי התובעת ותתווסף לדמי המזונות החודשיים.

התוצאה

התביעה לאיזון משאבים מתקבלת בחלקה כמפורט בפסקה 25 לעיל; תביעת המשמורת וקביעת הסדרי השהות מתקבלת בחלקה. המשמורת והסדרי השהות יהיו כמפורט בפסקה 31 לעיל; תביעת המזונות מתקבלת בחלקה כמפורט בפסקה 43 לעיל.

בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה; בהתחשב בתוצאה, במהות ההליכים, ובהתנהלות הצדדים לאורכם – אין מקום לפסוק הוצאות לזכות מי מהצדדים. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום, י״ג אדר תש״פ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.

 

להורדת פסק הדין

לשמיעת פסק הדין

 

 

חוות דעת
דרג
[Total: 1 Average: 4]
הפוסט הקודם
הפוסט הבא

השאר תגובה