משפחה ב”ש, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש: פס”ד בעניין מזונות (תלה”מ 21976-01-20)

1. בפני תובענה למזונות ומדור הקטינים.

עורך דין מומלץ

2. התובעת והנתבע נישאו זל”ז בשנת 2011, ומנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים: א’ כבת 11, ב’ כבן 7 שנים וג’ כבן 5.

3. במסגרת ההליך התנהלה בין הצדדים מחלוקת ערה באשר לסוגיית המזונות, שתחילתה עם מתן ההחלטה מיום 3.3.20 בבקשה לדמי מזונות הזמניים.

4. למען שלמות התמונה הדיונית אציין כי בהחלטה זו נקבעו דמי מזונות זמניים בגובה 4,500 ₪ (1,500 ₪ לכל קטין) כולל מדור והוצאות מדור, כאשר רכיב המדור והוצאותיו נגזרו מעובדת מגורי התובעת והקטינים בדירה שכורה בישוב @@@ בעלות של 4,900 ₪ לחודש, תוך שהצדדים החזיקו בבעלותם המשותפת דירה ב### שהושכרה לצד ג’. דמי השכירות שימשו לתשלום דמי המשכנתא הרובצת על הדירה והיתרה שימשה לתשלום חלק מדמי השכירות בגין דירת המגורים ב@@@, והכל כמפורט בהחלטתי מיום 3.3.20 כדלקמן:

“הצדדים הסכימו כי האישה תמשיך להתגורר בדירת המגורים עד ליום 1.7.2020 לכל הפחות ואז תוכל להודיע אם בכוונתה להישאר להתגורר בדירה או לעבור לדירה אחרת.

לאור האמור, מצאתי בשלב זה לפסוק מדור תוך התייחסות לתשלומי מדור בגין הדירה השכורה ב@@@ ולהביא בחשבון את הכספים המתקבלים מדמי השכירות בגין דירת הצדדים ב### לאחר תשלום משכנתא (1,400 ₪) וכן את דמי השכירות שישתלמו לאחר השכרת יחידת הדיור (כ- 2,000 ₪) הצמודה לדירת המגורים.

לפיכך חלקם היחסי של הקטינים יוערך מתוך סכום בגובה 1,400 ₪ לחודש ויועמד על דרך האומדנה בגובה 840 ₪ (60% מתוך 1,400 ₪), דהיינו : 280 ₪ לכל קטין ובתוספת הוצאות אחזקת הבית יועמד חלקו של כל קטין במדור ובהוצאות אחזקת המדור על סך 500 ₪ לחודש.

5. ביום 1.11.20 ניתנה החלטה נוספת ובמסגרתה נקבע: “בהחלטה מיום 3.3.2020 נפלה טעות סופר בסעיף 8 (א), כאשר נשמט החלק במסגרתו האב חויב לשאת במחצית הוצ’ חינוך והוצ’ רפואיות מיוחדות ומכאן החלטה מתוקנת זו. מובהר כי יתר הוראות החלטה מיום 3.3.2020 נותרות על כנן.”

6. ביום 23.6.20 הגישה התובעת בקשה להגדלת דמי המזונות בטענה כי חל שינוי נסיבות מהותי בעניינה (פיטוריה מעבודתה כ******** וקבלת דמי אבטלה בגובה 70% משכרה) המצדיק לטענתה הגדלת דמי המזונות הזמניים של הקטינים וכן חיוב הנתבע בהשלמת מזונותיה. עם קבלת תגובת הנתבע, הוחלט ביום 9.7.20 להותיר את גובה דמי המזונות הזמניים ללא שינוי.

7. ביום 4.3.21 הגיש הנתבע בקשה שכותרתה “בקשה להתאמת המזונות הזמניים למציאות החדשה”, ובמסגרתה עתר להפחתת דמי המזונות הזמניים בטענה כי עבר להתגורר בדירה שכורה וכי חלה הרחבה בחלוקת זמני השהות עם הקטינים, באופן שאלה מתקיימים בחלוקה של 8-6.

הנתבע צירף לבקשתו החלטה מיום 31.12.20 של ביה”ד הרבני האזורי ב###, לפיה נקבע בין היתר כדלקמן:

“האב ישהה עם ילדיו בימי שני ורביעי כולל לינה, ויחזירם בבוקר בזמן למוסדות החינוך. כמו כן, כל שבת שניה, שהילדים שוהים עם האב, יחזיר את הילדים ביום ראשון בבוקר ישירות למוסדות החינוך.”

(הדגשים לא במקור ר.ק.ע)

עם קבלת תגובת התובעת, ומהנימוקים אשר פורטו בהחלטתי מיום 22.4.21 מצאתי לדחות את הבקשה ולהותיר את דמי המזונות הזמניים על כנם.

8. בקדם משפט אשר התקיים ביום 27.2.22, הודיע ב”כ הנתבע לפרוטוקול כי “…במסגרת תקופה מסוימת הצדדים שקלו את המשך דרכם המשותפת במסגרת שיח שהיה בבית הדין הרבני, אך סופו של יום התגרשו זה מזה, ביום 4.1.22”.

עם שמיעת טענות הצדדים בדיון, בהחלטתי מיום 27.2.22 נקבע בין היתר כך: “…לצערי התרשמתי כי על אף חלוף הזמן ועל אף שהצדדים התגרשו זה מזה הם עדיין לא בשלים בנקודת הזמן הנוכחית לגבש הסכמות בשאלת המזונות.

9. קדם משפט נוסף התקיים ביום 30.6.22, ואף במסגרתו לא השכילו הצדדים להגיע להסכמות בעניין גובה המזונות. בהחלטתי מאותו היום נקבע בין היתר כך: “למען הסר ספק לא מצאתי נכון לעת הזו להידרש פעם נוספת לענין המזונות הזמניים ואין מניעה שככל שחלקו של האב במדור יופחת או ככל שיקבעו חיובים שבמסגרתם תידרש התחשבנות, ההתחשבנות תעשה במסגרת הקביעה של המזונות השוטפים.”

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

10. התובעת ****** במקצועה. 12 תלושי השכר לתקופה החל מחודש 09/21 ועד לחודש 08/22 אשר צורפו לתצהיר עדות ראשית מטעמה מלמדים כי הכנסתה הממוצעת עומדת על סך כ-9,290 נטו ₪ לחודש.

לתובעת הכנסה נוספת בסך של כ-2,000 ₪ בחודש בגין השכרת יחידת דיור הצמודה לדירת מגוריה.

11. התובעת טוענת כי מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה אשר שימשה את הצדדים קודם לפירוד בעלות חודשית של 4,900 ₪. לטענתה, השכירות צפויה לעלות בכ-400 ₪, כלומר לעמוד ע”ס של 5,300 ₪ בחודש.

12. התובעת מצהירה כי רכשה את זכויות הנתבע בדירה המשותפת בסכום של כמיליון ₪ באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא, כאשר לטענתה סכום המשכנתא שתשלם יהיה גבוה מדמי השכירות שיתקבלו בגין השכרת הדירה אך לא נקבה בסכומים.

13. התובעת מפרטת בתצהיר עדות ראשית מטעמה ההוצאות החודשיות כדלקמן: ארנונה ומים 1,300 ₪, חשמל 750 ₪, כבלים + אינטרנט 400 ₪, הוצאות מזון 4,000 ₪, ביגוד והנעלה ל-3 הילדים 1,500 ₪, אירועי תרבות פארקים והצגות וכיוצ”ב ל-3 הילדים: 600 ₪, ימי הולדת לילדים 300 ₪, מתנות ימי הולדת לחברי הכיתה ל-3 הילדים 450 ₪, ביטוח בריאות 200 ₪, חוגים וטיולים כ-1,000 ₪ וכן הוצאות חינוך וטיפולי שיניים.

14. בסיכומי התובעת, כפי שהוצגו בעל-פה ע”י בא כוחה בתום דיון ההוכחות, הועלו טענות שונות ביחס לפערי השכר בין הצדדים ונטען כי הנתבע משתכר סך של 17,000 ₪ נטו בחודש, כלומר כ-7,500 ₪ יותר מהתובעת, תוך שהודגש כי מדובר בילדים בני 5, 6 -11 בלבד. נטען כי אין מדובר בחלוקה הקלאסית של 6/8 בזמני השהות בהם אב אוסף את ילדיו ישירות ממסגרות החינוך, אלא במקרה בו הנתבע שלפנינו מגיע לאסוף את הקטינים בין השעה 16:00 ל-17:00 מבית התובעת לאחר שאכלו אצלה ארוחת צהריים והיא דאגה להם לכל מחסורם, כך שעיקר עלויות המזון והכלכלה מוטלים על התובעת. נטען כי רק לאחרונה המצב השתנה והנתבע החל לאסוף אותם מהמסגרות, תוך שאינו מקפיד על זמני השהות המוסכמים ונוהג להחליף ימים ושבתות.

נטען כי התובעת נושאת בעיקר נטל החינוך והכנת שיעורי הבית עם הילדים, ואילו הנתבע לא מעורב. כך גם בענייניהם הרפואיים של הקטינים – התובעת טוענת כי היא היחידה שנעדרת מעבודתה לצורך הטיפול בהם. התובעת טוענת כי היא נושאת לבדה בעלויות רכישת הביגוד לילדים, והנתבע מבקש שתשלח לו בגדים של הקטינים כאשר מגיעים אליו.

בסיום סיכומי התובעת מתייחס בא כוחה לדמי המזונות המבוקשים, וכדלקמן: “במקרה הזה אני חושב שצריך להיות בהחלט 1,500 ₪ לילד וחלק יחסי קטן במדור, וגם הוצאות חינוך והרפואה צריך להיות 80/20, ההוצאות הן עצומות על הילדים, הילדים קטנים מאוד, אחד מהם פחות מגיל 6 היא קורעת תחת הנטל היא עובדת כ****** עם ילדים, והילדים נשארים אחרי 17.00 אצלה, יש בית אחד רק בית אחד וזהו.”

טענות הנתבע:

15. התובע מציין כי הוא נכה צה”ל ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 50% לצמיתות מטעם אגף השיקום בצה”ל, כאשר סעיפי הנכות כוללים שברים בחוליות הגב, פוסט טראומה ודום נשימה בשינה (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעמו). הנתבע צירף 12 תלושי תגמולים של משרד הביטחון אגף שיקום נכים לתקופה החל מחודש 09/21 ועד לחודש 08/22 מהם עולה כי משולמת לו גמלה חודשית ממוצעת בגובה 12,340 ₪.

הנתבע מתייחס לרכיבי התגמול השונים, וטוען כי אין לראות בחלק מהרכיבים הכנסה לצורך חיובו במזונות הקטינים. כך למשל: רכיב “אחזקה וניידות” משתלם לו בגין הוצאות אחזקת רכב שוטפות (דלק, טיפול במוסך, תיקונים וכיוצ”ב) שזו זכות שהוא זכאי לה עקב נכותו האורתופדית שמאלצת אותו להתנייד ברכב. רכיב נוסף שיש להחריג לטעמו מהכנסתו הוא תגמול טיפול רפואי (תט”ר) אשר משתלם לו כפיצוי על חוסר יכולתו להשתכר למחייתו עקב נכותו, וכך גם רכיב “תשלומים והטבות” שעיקרו החזר הוצאות שונות לנתבע, כגון ציוד רפואי או עיסויים רפואיים.

16. הנתבע טוען כי נוכח נכותו אישר לו אגף שיקום נכים בצה”ל לעבוד בחצי משרה (4 שעות ביום) לצמיתות, והוא מועסק כטרום מתמחה – בעיקר בעבודות משרדיות – במשרד ***** במשרה חלקית בלבד. לטענתו, טרם השלים את מלוא חובותיו האקדמיות לשם קבלת אישור התמחות. הנתבע צירף 12 תלושי שכר מטעם חברת “******” לתקופה החל מחודש 09/21 ועד לחודש 08/22 מהם עולה הכנסה חודשית ממוצעת בגובה של 4,442 ₪.

הנתבע מפנה לרכיב ששמו “החזר הוצאות” המופיע בחלק מתלושי השכר שלו ממעסיק זה (ראה תלוש לחודש 09/21 ולחודש 10/21), וטוען כי רכיב זה אינו מהווה חלק משכרו אלא תשלום שהמעסיק מחזיר לו בגין הוצאות שהוציא הנתבע מכיסו בקשר עם העבודה, כדוגמת: מחשב נייד, נסחי טאבו, רכישות של ציוד עבור המשרד וכו’, וכראיה מצרף בנספח 4 לתצהיר עדות ראשית מטעמו קבלה מיום 18.7.21 על רכישת מחשב נייד ע”ס 7,822 ₪ עבור הלקוח “***************”.

17. הנתבע מציין בנוסף כי לאור הכנסתו הנמוכה הוא זכאי לקבל מענק עבודה שנתי, אשר הסתכם השנה בגובה 3,603 ₪. לטענתו, התובעת זכאית גם היא למענק דומה, אך נמנעה מלציין זאת בתצהירה ובהרצאת פרטיה.

18. הנתבע מציין כי רכש לאחרונה דירה קטנה ברח’ ##### ב### תמורת סך של 450,000 ₪, באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא אשר החזרה נאמד בכ-1,500 ₪ בחודש. לטענתו, צפוי לקבל בגינה דמי שכירות בסך של כ-2,200 ₪ בחודש.

19. הנתבע מציין כי מתגורר בדירה שכורה ב@@@ בעלות חודשית של 4,329 ש”ח, על מנת להיות קרוב לילדיו ולקיים את זמני השהות הנרחבים עמם. הנתבע צירף לתצהיר עדות ראשית מטעמו אסמכתאות שונות להוצאותיו, ובכלל זה הוצאות חשמל, כבלים, ביטוח תכולת דירה, אגרת רישיון רכב וביטוח רכב, צהרון, קבלה על רכישת מכשיר סלולרי לילדה בסך של 2,700 ₪, קבלה על רכישת משחק נינטנדו לילד בסך 1,365 ₪. כן צורפו תדפיסי חיוב כרטיס אשראי.

20. הנתבע טוען כי נושא בכל צורכי הילדים כשהם נמצאים אצלו, לרבות כלכלה, ביגוד והנעלה וכן במחצית מהוצאות החינוך והרפואה.

21. בסיכומים, חזר בא כוח הנתבע על הטענות וציין כי יש להפחית את מזונות הקטינים רטרואקטיבית לחודש 01/2021 אז השתנו הנסיבות ביחס לזמני השהות וביחס לרכיב דמי המדור, כך בעוד שהנתבע משלם למעלה מכ-4,300 ₪ עבור מדור, התובעת משלמת סך של 2,900 ₪ בלבד (בקיזוז התשלום שמקבלת מהשכרת יחידת דיור). נטען כי הילדים שוהים ולנים אצל הנתבע באופן משמעותי, וכי עיקרון השוויון מוליך לכך שכל הורה יישא בהוצאות המדור של הילדים, בפרט כאשר הנתבע משלם סכום גבוה משל התובעת כאמור. נטען כי הנתבע עומד בזמני השהות אשר נקבעו בהחלטת ביה”ד הרבני מיום 31.12.20, ומאז ביקשה התובעת מהנתבע להגיע בזמן ביום שישי כפי שנקבע, הוא עושה כן.

דיון והכרעה:

22. הצדדים הינם יהודים, ומשכך חבות הנתבע במזונות ילדיו הקטינים קמה מכוח הדין האישי העברי החל עליו (ראה סעיף 3. (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959), ובהתאם להלכה אשר נקבעה ע”י בית המשפט העליון בבע”ם 919/15 בפסק דין פלוני נ’ פלונית.

23. היקף החבות במזונות הקטינים ואופן חלוקתה בין ההורים נקבעים בראש ובראשונה בהתאם לקבוצת הגיל אליה משתייכים הילדים. בענייננו, הבן ג’ כבן ה-5 משתייך לקבוצת הגיל הראשונה “קטני קטנים” (0-6) ובה חלה חבות מזונותיו ההכרחיים באופן מוחלט על האב, כאשר האם מצדה פטורה לגמרי ממזונות אלה בלי קשר למצבה הכלכלי. שני הילדים הנוספים: הבן ב’ כבן ה-6 ו-10 חודשים והבת א’ כבת ה-11 משתייכים לקבוצת הגיל השנייה “קטנים” (6-15), ובה חלה החבות על שני ההורים באופן שווה (“מזונות מדין צדקה”), תוך שהחלוקה ביניהם נקבעת על יסוד בדיקת היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים, היחס בין יכולותיהם הכלכליות של השניים, הערכת צרכי הקטינים ע”פ רמת החיים לה הורגלו ערב הפירוד וחלוקת זמני השהות בפועל של הקטינים עם כל אחד מהוריהם (ראה: בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, עמ”ש (ת”א-יפו) 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית ועמ”ש (ת”א-יפו) 14612-10-16 פ’ ב’ נ’ א’ ב’).

יכולותיה הכלכליות של התובעת:

24. התובעת עובדת כ**** ומשתכרת סך של כ-9,290 נטו ₪ בממוצע לחודש. יצוין כי התובעת אישרה בחקירתה כי שכר ה**** צפוי לעלות במהלך השנה הקרובה בשיעור של 1,000-1,500 ₪ בחודש ולהינתן באופן רטרואקטיבי מתחילת ****, ואולם הדבר טרם יצא לפועל לדבריה (ראה עמ’ 7 שורות 27-30 ועמ’ 8 שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 17.11.22 [להלן: “הפרוטוקול”]) ואף הנתבע לא הביא כל ראיה כי אכן חלה עליה כאמור.

התובעת אישרה כי במהלך חודש אוגוסט 2022 קיבלה תוספת לשכרה בסך של 5,800 ₪ בגין עבודתה ב****** (ראה עמ’ 8 שורות 22-26 לפרוטוקול), כאשר לטענתה מדובר בתוספת חד פעמית בלבד.

25. התובעת נדרשה להתייחס בחקירתה לאפשרות כי יש לה הכנסה נוספת מעיסוק ב**** (ראה עמ’ 8 שורות 4-14 לפרוטוקול).

טענות התובעת בענין זה לא נסתרו ע”י הנתבע, ולמעט הצגת תמונה של עמדה זו בדירה התובעת (ראה נספח 22 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע) לא הביא הנתבע כל ראיה כי לתובעת אכן יש הכנסה נוספת מעיסוק ב*****.

26. התובעת רכשה כאמור את הזכויות בדירת הצדדים באמצעות הלוואה מובטחת המשכנתא (ראה סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית מיום 13.9.22), כאשר בחקירתה טענה כי החזר המשכנתא עומד כעת ע”ס 4,050 ₪, בעוד דמי השכירות המתקבלים עבור השכרת דירה זו הינם 4,000 ₪ (ראה עמ’ 9 שורות 14-28 לפרוטוקול).

לתובעת הכנסה נוספת בדמות דמי השכירות המתקבלים מהשכרת יחידת דיור המוצמדת לדירת מגוריה אשר נאמדים בסך של כ-2,000 ₪ בחודש (ראה עמ’ 9 שורות 10-11 לפרוטוקול וכן סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית מטעמה מיום 13.9.22).

27. קצבת המל”ל עבור הקטינים משולמת לידי האם (בהתאם לסעיף 8.ו. להחלטתי מיום 1.11.20), ומתדפיסי העו”ש אשר צירפה התובעת לתצהיר עדות ראשית מטעמה עולה כי מדובר בסך של 550 ₪ לחודש.

לאור האמור אני מוצאת להעריך את הכנסתה של התובעת ע”ס של כ-12,300 ₪ לחודש.

יכולותיו הכלכליות של הנתבע:

28. הנתבע מקבל מאגף השיקום בצה”ל גמלה חודשית ממוצעת בגובה 12,340 ₪.

לא מצאתי יסוד לטענה לפיה אין לראות בחלק מרכיבי הגמלה כהכנסה לצורך חיוב הנתבע במזונות הקטינים, כך שהכנסתו הממוצעת מגורם זה תעמוד ע”ס של 4,250 ₪ בלבד (ראה סעיף 9 לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי סכום שמשולם לו בגין אחזקת רכב משמש לאחזקת רכב ולכן אין לחשבו כ”הכנסה”, אלא שטיעון זה הוא עקר שכן וודאי שהתובעת או כל אדם אחר שמחזיק רכב משלם את אחזקתו מתוך שכרו בין אם הדבר מוגדר כ”אחזקת רכב” ובין אם לאו.

29. הגמלה המשתלמת לידי הנתבע ממשרד הביטחון הינה בגדר הכנסה לכל דבר ועניין. עיון בתלושי השכר של הנתבע (ראה נספח 5 לתצהירי עדות ראשית מיום 11.10.22) מלמד כי עסקינן בתשלומים סוציאליים אשר מהווים חלק בלתי נפרד מקצבת הגמלה החודשית, וכי הסכום המשולם בגין רכיבים אלה הוא סכום קבוע, לדוגמא: בתלושי השכר לחודשים 08/22-01/22 שולם סך קבוע של 1,353.87 ₪ בגין רכיב “אחזקה וניידות”, וסך קבוע של 4,376.75 ₪ בגין רכיב טיפול רפואי (תט”ר). בגין רכיב “תשלומים והטבות” אומנם שולם סכום חודשי משתנה בהתאם לסוג ההטבה, כגון: טיפולים אלטרנטיביים 299 ₪ (תלוש 01/22), החזר ביטוח רכב 250 ₪ ואגרת רכב 1,801 ₪ (תלוש 01/22), מענק לציוד ביתי 741 ₪ (תלוש 03/22), ביטוח בריאות קבוצתי 29.28 ₪ (תלוש 04/22), החזר ציוד רפואי 4,963.95 ₪ (תלוש 05/22), דמי הבראה 4,939 ₪ (תלוש 06/22) וכו’, ואולם גם כאן מדובר בהפרשי הטבות והחזרים שוטפים להם זכאי הנתבע מכוח זכאותו לקצבה, והואיל וכך יש לקחתם בחשבון לצורך חישוב ההכנסה החודשית המשמשת את הנתבע לצרכיו יהיו אשר יהיו.

30. הנתבע משתכר סך נוסף של כ-4,442 ₪ בממוצע בחודש בגין עבודתו כטרום מתמחה במשרד *****.

לא מצאתי יסוד לטענה לפיה אין לראות ברכיב השכר המופיע בתלוש כ”החזר הוצאות” כחלק מהכנסתו של הנתבע ממעסיק זה, מהסיבה הפשוטה שאין כל התאמה בין הקבלה ע”ס 7,822 ₪ שהוצגה (ראה נספח 4 לתצהיר עדות ראשית) לבין סך התשלום שהוחזר (4,220 ₪ בסה”כ) וננקב בתלוש לחודש 09/21 (980 ₪) ובתלוש לחודש 10/21 (3,220 ₪), תוך שיש להדגיש כי לא נעשה כל החזר נוסף בתלושים הבאים שהוצגו.

31. הנתבע מציין בסעיף 17 לתצהיר עדות ראשית מטעמו כי רכש לאחרונה דירה ברח’ **** ב### באמצעות הלוואה מובטחת המשכנתא בהחזר חודשי של כ-1,500 ₪, וכי צפוי לקבל בגין השכרתה סך של 2,200 ₪ (כן ראה עמ’ 13 שורות 23-36 לפרוטוקול).

לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתו של הנתבע בסך של כ-17,500 ₪ לחודש.

חלוקת זמני השהות:

32. בהתאם להחלטת ביה”ד הרבני האזורי ב### מיום 31.12.20 חלוקת זמני השהות הפורמלית הינה כדלקמן: “האב ישהה עם ילדיו בימי שני ורביעי כולל לינה, ויחזירם בבוקר בזמן למוסדות החינוך. כמו כן, כל שבת שניה, שהילדים שוהים עם האב, יחזיר את הילדים ביום ראשון בבוקר ישירות למוסדות החינוך”.

לאור האמור, חלוקת זמני שהות נעשית באופן בו הקטינים שוהים עם התובעת 57% מהזמן במהלך החודש (כ-17 לילות בממוצע) אל מול 43% מהזמן אצל הנתבע (כ-13 לילות בממוצע).

למרות זאת לא נעלם מעיני ביהמ”ש כי האב לא הכחיש כי חלק מהימים הוא אכן אוסף את הקטינים רק בשעות אחה”צ לאחר שאכלו ארוחת צהריים אצל האם, כך גם בשעות אחה”צ של יום שישי כאשר אוסף אותם לחופשת סופ”ש. מגרסאות שני ההורים עולה כי אמנם האב ביצע תמורות משמעותיות והרחיב את זמני שהותו עם הקטינים אך בפועל הם נמצאים בטיפול האם חלקים נרחבים של היום, גם כאשר פורמלית מגיעים ללינה אצל האב וכן אין מחלוקת כי האם היא שנושאת בכל הנטל של סוגיית החינוך, קשר עם הצוותים החינוכיים וכן נושאת במלוא הנטל בעת מחלות הילדים וחופשות מביה”ס.

לינת הקטינים אצל האב אינה חזות הכל. כאשר קטינים לאחר סיום המסגרת החינוכית מגיעים לבית האם אוכלים שם ומבלים שם את זמנם עד לשעה 17:00 ורק אז האב אוסף אותם, ביהמ”ש אינו יכול להתייחס לחלוקת זמני השהות לפי החלוקה הפורמליסטית של “ספירת הלילות” המקובלת.

צרכי הקטינים:

33. הלכה פסוקה כי צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים נאמדים בסך של 2,250 ₪ לחודש, לא כולל מדור ואחזקתו. לפיכך, הרי שחישוב חלקו של כל אחד מהצדדים ביחס ישיר להשתכרותו הפנויה, לגילאי הקטינים ולזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם, תוך שיודגש כי ככלל אין חלוקת ההשתתפות בצרכי המזונות נצמדת לחישוב אריתמטי קר ושיקולים נסיבתיים מובאים אף הם בחשבון (ראה לעניין זה: רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ, עמ”ש 12792-10-19 ע. נ. נ’ ע. ע. נ. ועמ”ש (מרכז) 45565-07-20 א.פ נ’ ק.פ.).

34. התובעת פירטה בכתב התביעה (ראה סעיף 50 לכתב התביעה) צרכי כל אחד מהקטינים הכוללים: הוצאות רפואה 50 ₪, ביגוד והנעלה 400 ש”ח, חינוך (לרבות ספרי לימוד, ציוד משרדי וכו’) 200 ₪, נופש (ממוצע שנתי) 150 ₪, בילויים ותרבות, הצגות וסרטים 300 ₪, משחקים, צעצועים ומוצרי התפתחות 200 ₪, והכל בסך כולל של 1,300 ₪ בחודש לכל ילד (אציין כי בהינתן כי הקטין ג’ הגיע לגיל 5 לא מצאתי להתייחס להוצאה “טיטולים ומזון תינוקות”) בנוסף, פירטה דמי מדור בגובה 4,900 ₪ והוצאות מדור בסך כולל של כ-6,500 ₪, כאשר חלקם של הקטינים הינו 50% (ולא 60% כפי שנטען ע”י התובעת בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעמה), כלומר 1,900 ₪ בחודש לכל ילד.

יש לציין כי התובעת לא ציינה בתצהיר עדות ראשית מטעמה את הסכום המשוקלל הנתבע, ואולם ניתן לחשב ולומר כי התובעת העמידה למעשה צרכי מזונות שלושת הקטינים ומדורם בגובה של 9,600 ₪ בחודש (3*1,300 + 3*1,900) – 3,200 ₪ לכל קטין, לא כולל השתתפות בהוצאות חריגות.

הנתבע הכחיש את הצרכים שפורטו, לרבות הסכומים הנטענים, וטען כי לנוכח היקף זמני השהות יש להעמיד את מזונות הקטינים ע”ס כולל של 1,800 ₪ בחודש לכל היותר, כאשר עותר להפחתתם באופן רטרואקטיבי מחודש 05/2020 ולכל הפחות מאז 12/2020, אז הורחבו זמני השהות ל6/8 (ראה סעיפים 42-43 לתצהיר עדות ראשית מטעמו).

35. לאחר שעיינתי בכל אשר הונח לפניי ושקלתי את כל הפרמטרים הרלוונטיים למקרה לרבות צרכי הקטינים, גילאי הם, הכנסות ההורים ואופן חלוקת זמני השהות, אני מוצאת לקבוע כמפורט להלן:

א. הנתבע ישלם למזונות הקטין ג’ דמי מזונות בגובה 1300 ₪ לחודש, החל מיום 10.3.2023 ובכל 10 לחודש זאת עד הגיעו לגיל 6 שנים. עם הגיע הקטין ג’ לגיל 6 שנים, יעמוד שיעור מזונותיו ע”ס 1,000 ₪ לחודש קלנדרי.

הנתבע ישלם למזונות הקטינים ב’ ו- א’ דמי מזונות בגובה 2,000 ₪ לחודש (1,000 ₪ לכל קטין), החל מיום 10.3.2023 ובכל 10 לחודש קלנדרי.

ב. עד ליום 9.3.2023 תעמוד על כנה ההחלטה למזונות זמניים.

ג. סכום המזונות ישולם לידי אם הקטינים עד הגיע כל קטין לגיל 18 שנים ו/או סיום בי”ס תיכון על פי המאוחר ו ממועד הגיע כל קטין לגיל 18 שנים ו/או סיום בי”ס תיכון, על פי המאוחר, ישלם הנתבע 1/3 מסכום המזונות המשולם בגינו וזאת עד סיום שירות חובה בצה”ל או שירות לאומי, לפי העניין.

ד. בנוסף יישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך של הקטינים זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע”י התובעת ובקיזוז מענק לימודים המתקבל מהמל”ל בתחילת שנה, ככל שמתקבל.

בגדר הוצאות חינוך יבואו גם הוצאות בגין צהרון , חוג אחד לכל ילד בעלות מתנ”ס ומחזור אחד של קייטנה בכל חופשת קיץ, בעלות ציבורית ובכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל.

בנוסף יישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע”י הביטוח הרפואי, כאשר בגדר הוצאות אלה יבואו גם הוצאות בגין אבחונים, טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, טיפולי שיניים ואורתודנטיה וכיוצ”ב, בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע”י התובעת ובכפוף לקבלת הסכמתו של הנתבע טרם הוצאת ההוצאה. בהעדר הסכמה בין ההורים בעניין ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע הגורם הרפואי הרלוונטי.

ה. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד שיפורסם ביום 15.3.23.

ו. כל תשלום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

ז. קצבת הילדים של המל”ל עבור הקטינים תשולם לידי התובעת ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

36. סבורני כי אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק הפחתה רטרואקטיבית של דמי המזונות. מושכלת יסוד היא כי מה ששולם למזונות הקטינים נצרך על ידם, וכי אין להשיב מזונות שנאכלו מאחר שהדבר עלול לפגוע ברווחתם של הקטינים) ראה: ע”א 125/86 דן סימונוב נ’ נטלי סימונוב ואח’, בע”מ 4589/05 פלוני נ’ פלונית, בע”מ 3243/11 פלוני נ’ פלונית). במקרה שלפני הדבר נכון קל וחומר מקום בו אישר הנתבע בחקירתו כי רק מחודש 06/2022 החל להקפיד לקחת את הקטינים ממוסדות החינוך, וזאת חרף העובדה כי עובד במשרה חלקית (כ-4 שעות) בלבד. במצב זה, ניתן לקבוע ולומר כי עד לאותו המועד שהו הקטינים בבית האם עד שעות אחה”צ המאוחרות והיא אשר נדרשה לדאוג לכל צרכיהם (ארוחת צהריים וכיוצ”ב), ולמעשה נטל האחריות והוצאות הנתבע ביחס לקטינים הופחתו באופן משמעותי בשל הגעתו המאוחרת לקחתם (ר’ עמ’ 12 שורות 13-29 וכן עמ’ 12 שורות 30-36 ועמ’ 13 שורות 1-7).

37. בכך מסתיים בירור תביעת המזונות.

בנסיבות העניין איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסה”ד לב”כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, כ”ג שבט תשפ”ג, 14 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.